רקע
אביגדור המאירי
פְּרוֹפֵיסור חָסִיד־שׁוטֶה
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב; תרפ"ב

מוקדש ל“אגודת ישראל”

בירושלים עיר הקדש ישנו פרופיסור. בירושלים עיר הקדש ישנם פרופיסורים הרבה. ישנם פרופיסורים לארחיולוגיה, ליודאיקה והבריאיקה, למדיצינה, לחימיה, לפילולוגיה ועוד ועוד. וישנו פרופיסור לאידיוטיקה. וכדי שלא ליתן בזה מקום לטעות: לא שהוא עוסק באידיוטים. הוא בעצמו החולה: אידיוט לא עלינו. שוטה מובהק. ופרופיסור שוטה מובהק זה – הוא במקרה גם חסיד, חסיד שוטה. למשל: סר פרופיסור זה לבית־הקופה – שואל הוא אם הקופה כשר היא? כלומר: אם החלב שבקופה חלב בהמה כשרה הוא ואם הקופה מוכשר בהסכם הרב פלוני אלמוני. שותה הוא מים, הריהו מברך בקול רם, בטעמי הנגינה ובירמולקה של משי. כן, בירמולקה של משי הוא מברך. ולאחר הברכה תובע הוא מאת האורחים, שׁיענו אחריו אמן. תובע הוא בפה. ובבית הכנסת הוא מטיח את ראשׁו אל הכתל. מטיח, אבל אינו מפוצץ אותו. חבל זה לא. אלא כך: לשם מצוה. וכשהוא עובר על בית־הכנסת נוצרי – הוא מלחש בקול רם ובכונה: את הפסוק – ויורק. ולא דם הוא יורק. חבל, לא דם. אלא פשׁוט: לשם מצוה, הכל לשם מצוה. ולשם מצוה עוסק הפרופיסור גם בפוליטיקה. ודוקה בפוליטיקה לאומית. לא לזה אני מתכון כאן, שהוא חבר ודוקא חבר חשוב ל“אגודת ישראל”. לא. זהו ענינה של “אגודת ישראל” עצמה. אלא מתכון אני לאחרת: פרופיסור טפש זה כתב מכתב לסטורס, למושל הפרעות בירושלים כתב מכתב ובו הוא מוסר לו מסירה. מסירת מודעה: שׁהוא, הפרופיסור לאידיוטיקה, אינו ערב, כלל וכלל לא, בעד מעשׁיו של העם העברי, המוחה נגד המושל והוא, החסיד־שׁוטה מבקש, כן, מבקש בתחנונים מאת המושל, שׁלא ירד חלילה וחס מכסאו. שהוא מאמין בו אמונה טהורה וגמורה. כך הוא מתחנן לפניו במכתבו, ועל המכתב חתום:


פרופיסור די־האאן

הערה: הפרופיסור הוא בעל־תשובה כעת. אביו הוא רב בהולנדיה. הפרופיסור יצא שם קצת לתרבות רעה: חי עם גויה הולנדית ר“ל, חנן אותה בבנים ועזב אותה לאנחות. ובא הנה לחזור בתשׁובה. נעשה לחבר חשוב ב”אגודת ישׁראל" וחוזר בתשובה. הוא חוזר. על קיאו. בתשובה. בשאלה־ותשובה עם סטורס. גדולה תשובה! –


המלצות קוראים
תגיות