רקע
צבי ארד
בָּרוּךְ שֶׁאָמַר

אַל תִּמְנֶה אֶת חֵילוֹ הַחוֹנֶה,

אַל תֹּאמַר לוֹ: הָרִיתָ רוּחַ.

יֵשׁ בָּרָק הַחוֹלֵם קוֹל עוֹנֶה,

וְעוֹדֶנּוּ שׁוֹאֵל מַדּוּעַ,


וּמְפַרְנֵס אֶת אוֹרוֹ בְּדָמָיו,

וּמְכַבֶּה כָּל חַלּוֹן וָצֹהַר,

וּלְעֵינָיו אֲלִיתַת הַכָּזָב

מְמָרֶקֶת נוּרָהּ עַד זֹהַר.


כִּי לַהֶבֶל יָמָיו, אַל תֹּאמַר.

יֵשׁ שָׁעָה שֶׁבֵּין אוֹר לְאַיִן,

בָּהּ רַנִּים לוֹ: “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר!”

הַדִּמְעָה וְסֻמְקִית הַיַּיִן.

המלצות קוראים
תגיות