מסתיו עד לא G

צבי ארד

פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עם עובד; תשמ"א 1980

x מוגש ברשות פרסום

t שירה

כל פריטי כותר זה זמינים להלן

המלצות: 3 המלצות קוראים

**[לאדמת לבי]**

[לאדמת לבי]

מסתיו עד לא

מאת

צבי ארד

לוֹמַר אֶת זֶה פָּשׁוּט

מאת

צבי ארד

לוֹמַר אֶת זֶה פָּשׁוּט, כְּמוֹ: אֵיזֶה גֶּשֶׁם

מְחֻרְבָּן צָבַע הַיּוֹם אֶת הַנְּשָׁמָה אָפֹר,

אוֹ, מִי סָחַט מֵהַדְּמָמוֹת טִפּוֹת שֶׁל מֶלַח,

וְשׁוּב טוֹרֵד, טוֹרֵד, יוֹרֵד, יוֹרֵד,

וְהַךְ וָהֵד,

דּוֹמֶה, שֶׁאֵין כְּבָר נְשִׁימוֹת פְּנוּיוֹת לִרְגֹּעַ,

וְאֵין דַּקּוֹת הַמּוּכָנוֹת לִשְׁמֹעַ,

וְאֵין אָזְנַיִם לַכְּתָלִים,

וְרַק בַּבְּאֵר הַמְשַׁקֶּפֶת אֶת שָׁמַי

וְכוֹכָבַי

טוֹבֵל מִצְחָהּ שֶׁל בָּבוּאָה קְמוּטָה

הַמַּקְשִׁיבָה לְקוֹל יָדַי הַשּׁוֹאֲבוֹת

בַּבְּדַאי.

וְלַעֲמֹד כָּמוּס

מאת

צבי ארד

שׁוּרוֹת קְצָרוֹת כִּנְשִׁימוֹת,

יִפְחוֹת חָזֶה רָמוּס,

עֵינַיִם שֶׁל לֹא־אוֹת לָאוֹת

וְלַעֲמֹד כָּמוּס.

לַחֲלֹם עַל רְגִיעוֹת

שְׁמוּטוֹת־כָּנָף לָנוּחַ,

לִבְלֹעַ אוֹר כָּנוּעַ

וּלְחַכּוֹת לַצֵּל.

לוֹמַר וּבָא גּוֹאֵל

רָמוּס, מָנוּעַ,

שַׁכּוּל קְרָבוֹת,

סוֹף־סוֹף רָגוּעַ.

בִּבְלִי

מאת

צבי ארד

אֵין אִישׁ. אַל תַּאֲמִינִי כִּי אֲנִי אוֹ עִמָּדִי.

לֹא אַתְּ וְלֹא הַדְּלִי וְלֹא כַּדִּי, בְּאֵר בִּבְלִי.

וְלֹא רָוָה צָמֵא. גְּדִילָן נִחָר

גָּנַח אָבָק. וְהַצָּמָא

שָׁתָה אֶת עִקְּבוֹתַיִךְ בַּמָּטָר.

וְאַחַר־כָּךְ הִסָּה עָלֶה רוֹחֵשׁ

אֶת מְהוּמַת הַיָּם. הַדָּם חָוַר.

אִישׁ לֹא אָמַר.

ב

קָרוּחַ וּבוֹדֵד. לֹא גְּבוּל, לֹא

הֵד. לֹא חוֹף וְאֵין שְׁחָפִים: הָעוֹף

הוּא רַחַף לַמּוּצָק. אִי

שֶׁנָּזַל מִלֵּב כּוֹכָב מֻתָּךְ.

עַל כֵּן דְּמָמָה וַאֲדָמָה

אוֹכֶלֶת קוֹל. אָנָה אֶבְרַח

אִם שָׁם בַּחוֹל טָבְעוּ

רַגְלַי כְּתוֹבוֹת צְלוּבוֹת,

שִׂפְתֵי הַדַּהַר שֶׁהִרְחִיף

עַלְעוֹל בְּטֶרֶם יַחֲלֹף.

ג

מִכְתָּב אָרֹךְ כָּתַבְתִּי. עַד שֶׁתַּם,

הִזְקִין הַכְּתָב. עַד שֶׁסִּלְסַלְתִּי שְׁמֵךְ,

כְּבָר לֹא הָיִית. שְׁתִיקוֹת שְׁרוּבוֹת

הִתְחַנְּנוּ לִשְׁתּוֹת. חָתַמְתִּי בִּלְעָדַי.

צִלִּי הַמִּתְאַבֵּךְ דָּקַר עֵינֵי עוֹבֶרֶת־שָׁוְא

בְּדֹק שֶׁל חוֹל. כְּשֶׁמָּחֲתָה אוֹתִי מֵעַל רִיסֶיהָ,

הֵבִינָה כִּי עָבַרְתִּי פֹּה

נָשׁוּב מִגַּב,

נָחוֹל.

עוֹרְבִים

מאת

צבי ארד

עוֹרְבִים שֶׁל גְּחֵלֶת הִנְמִיכוּ עוּף.

עֵירֹם יָצָאתִי, עֵירֹם אָשׁוּב.

חָצוּ וְחָגוּ, קָרְאוּ אַכְזָב.

רַגְלִי נוֹשֶׁקֶת שְׁתִיקוּת הַסַּף.

יָדִי גּוֹשֶׁשֶׁת שְׁחִיקוּת מַשְׁקוֹף.

דַּלְתִּי נִתְלֶשֶׁת. הֲנַחֲרֹף?

עוֹרְבִים הִשְׁחִירוּ כָּל נֵטֶף כְּחוֹל,

נַפְשִׁי הִדִּירוּ מִכֹּל וָכֹל.

אָז כִּי שָׂרִיתִי לְקוֹל הַשְּׂחוֹק,

דְּמוּתֵךְ שִׁוִּיתִי בְּנוֹף רָחוֹק.

חַסְדִּי־פִּתְאֹם

מאת

צבי ארד

קוֹל הֲלוּמַיִךְ אוֹ הֲלוּמַי?

הֵד צְעָדַיִךְ אוֹ צְעָדַי?

מִשְּׁחוֹר עֵינַיִם שֶׁלַּתְּנוּמָה,

עוֹלִים פָּנַיִךְ בְּהִינוּמָה.

צַמְרִיר הַנְּשֹׁבֶת הִדְלִיק מִצְחִי,

כִּכְוִי הַכֹּבֶד בִּבְשַׂר נִצְחִי.

וּכְבָר הִמְרִיאוּ קְלִיעֵי חֲלוֹם,

לִתְמֹהַּ מִיהוּ חַסְדִּי־פִּתְאֹם.

זְרוֹעִי חוֹבֶקֶת אֶת נִיד חַסְדֵּךְ.

שִׁכְחַת הַלֶּקֶט בְּנִיד דּוֹעֵךְ.

חַשְׁכוּת וּתְכֵלֶת מִכָּאן וְכָאן.

עוֹרְבִים שֶׁל גְּחֵלֶת בְּרֹאשׁ אוֹמָן.

חַיֵּי הַכְּתָב

מאת

צבי ארד

כִּפְרֹחַ קַיִץ מִן הַזָּהָב,

עוֹלִים פָּנַיִךְ מִסְּבַךְ הַכְּתָב.

עוֹלָה בְּרֶטֶט הִלַּת שֵׂעָר,

וּמִתְלַהֶטֶת שַׁלְוַת הַנְּיָר.

עוֹדֵךְ מוֹרֶטֶת בַּחֲרוּלִים,

יָדֵךְ שׁוֹתֶתֶת טְלָלִים כְּחֻלִּים.

כַּפֵּךְ חוֹפֶנֶת נִצַּת הַבָּר,

וּמִתְנַשֶּׁמֶת בֵּין שׁוּב וּכְבָר.

וּבֵין הַפֶּרַח וְהַכְּבָסִים,

יְמֵי הַפֶּרֶךְ כַּנַּנָּסִים.

בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ, בִּסְבַךְ הַכְּתָב,

שִׁירִי אֵלַיִךְ נוֹתֵן חַיָּיו.

בַּצֹּרֶת

מאת

צבי ארד

שׁוּב עוֹרְבִים. שְׁחוֹר־עוֹרֵב. הַשֶּׁטַח

כְּבָר פָּעַר פְּסֵקוֹתָיו עַד תְּהוֹם,

וַיִּקְבֹּר אֶת יוֹשְׁבָיו־לָבֶטַח,

אֶת חוֹכְכֵי עֵינֵיהֶם בַּפֶּתַע

וַיִּבְכֶּה עַל מֵתֵי הַתֹּם.

כִּי הַסְּתָו הָרָה שָׁוְא. בָּרֶכֶס

עָב צְמִירַת־אֲשָׁדִים רוֹעָה.

הַפּוֹרָה, הַבְּרוּכָה מֵרֶחֶם,

הַמְקַדֶּשֶׁת עַל כּוֹר הַלֶּחֶם

וְנִרְאֵית – וְאֵינָהּ רוֹאָה.

לֹא רָאִית רַקּוֹתַי. הַשֶּׁלֶג

שׁוּב זָרָה בִּי מִלְחוֹ הַקַּר.

בָּאוֹמָן, שֶׁהוֹתִיר הַיֶּלֶק,

פִּלְּלוּ כֹּהֲנִים לַפֶּלֶא

וְלִבָּם הַשָּׁחוֹר עָקָר.

כָּל גַּרְגֵּר נֶאֱבָק־אֶל־גֶּשֶׁם

נִסְתַּמֵּא וְהֻכָּה בָּרָד.

הַחִידוֹת נִשְׁדְּדוּ מִפֵּשֶׁר.

צָהֲבוּ מֶרְחֲבֵי הַדֶּשֶׁא

וּקְלוּמִית נִמְעֲכָה בָּדָד.

אִם מָלְאוּ כְּבָר יְמֵי הַמַּיִם?

אִם נָדַמּוּ קוֹלוֹת הַשִּׁיר?

לְאַחַי, הַנְּזִירִים מִיַּיִן,

לַזַּכִּים כְּדִמְעַת הָעַיִן,

מְנֵא־וּמְנֵא יָד כּוֹתֶבֶת עַל קִיר.

שׁוּב עוֹרְבִים. רֹק־עָבִים. הַדֶּרֶךְ

אֶת סְחָפֶיהָ עָרְמָה עָלַי.

מְרֻפָּט כְּשִׁעוּר וָעֵרֶךְ,

מְפֻיָּח כְּצָרִיב וָחֶרֶךְ,

אֲכַתֵּף תַּרְמִילִי וְכֵלַי.

הַקְּנוּמִית, הַדְּמוּמִית

מאת

צבי ארד

רַגְבּוּבִית, פְּרוּרַת־מֶלַח, שְׁקוּיָה וּדְשֵׁנָה,

אֶת קֵיצִי הַיָּחוּם בְּשִׁנַּי לָךְ נָשָׂאתִי,

הַקְּנוּמִית! קַשּׁוּבִית שֶׁאֵינֶנָּהּ עוֹנָה,

צַחְקָנִית שֶׁל קְלוֹנָהּ וּשְׁתוּקִית בִּיגוֹנָהּ.

חַמְדָנִית! כְּבָר הַכֹּל לָךְ נָתַתִּי.

הַקְּנוּמִית, הַדְּמוּמִית, אַדְמוּמִית הַצְּחוֹקִים,

חֲשׁוּקַת הַשַּׁחֲרִית בִּשְׁנָתָהּ הַגּוֹנַחַת,

נְשׁוּקַת הָעַרְבִּית בְּרִתְחַת חֲשָׁקִים,

שֶׁאִוּוּךְ הַשְּׁחָקִים אֶת זַרְעָם לְהָקִים.

נַפְקָנִית בִּגְדִישֵׁי הַשַּׁחַת.

לֹא אָוִית אֶת קֵיצִי וְהִשְׁלַכְתִּי לָךְ סְתָו

שֶׁל זָהָב בִּרְפִידַת פּוּרְפּוּרִין וְעַצֶּבֶת,

שֶׁל גְּרָנוֹת נִבְקָעוֹת אֶל הַבָּר וְהַטַּף.

סְתָו כּוֹרֵעַ עַל סַף, וּמְשֻׁרְבָּט וּמֻצְלָף.

אָמַרְתְּ: בּוֹא! לֹא אָמַרְתְּ לָשֶׁבֶת.

כֹּה הָלַךְ לוֹ סְתָוִי, לֹא זָקוּף, לֹא שָׁפוּף,

וְרַגְלָיו נִמְלָחוֹת בָּרִגְבִּית הַנִּפְרֶרֶת.

צִפֳּרָיו לֹא יָדְעוּ אִם לַחֲרֹף אוֹ לָעוּף,

סְתָו נָשׁוּב וְנָזוּף, לֹא שָׂנוּא, לֹא אָהוּב.

הָעוֹרֵב הַקּוֹפֵא בַּצַּמֶּרֶת.

רֵחַיִם

מאת

צבי ארד

קוּם, אָבִי, עֵת לִטְבֹּל. חָרַג אוֹר בַּתְּרִיסִים.

הַסִּמְלוֹן וְהָעֹל, טַלִּיתְךָ וּתְפִלֶּיךָ,

כְּבָר נָכוֹנוּ לַיּוֹם, כְּבָר גָּמְלוּ לַנִּסִּים.

כָּךְ צוֹפֶה לַמָּרוֹם בָּרֵחַיִם הַשֶּׁכֶב.

הוּא צוֹפֶה וְטוֹחֵן וְרִכְבּוֹ עַל לִבּוֹ.

מְלֹא קוֹלוֹ בְּאָמֵן, הוּא נוֹשֵׁם אֶת הַשְּׁחֹקֶת.

כִּי עָצַמְתָּ, אָבִי, כְּגַרְגֵּר בָּרִבּוֹא,

שֶׁנִּגְרַס עַד הָבִין וּבִלָּה כָּל מַחְלֹקֶת.

מַה לָּחַשְׁתָּ לִי, אָב, מִן הַבּוֹר בְּפוֹנָר?

הֲצִוִּיתָ לִי קְרָב אוֹ וִדּוּי אֱמוּנֶיךָ?

עוֹד הוֹמִים, עוֹד הוֹמִים הָרֵחַיִם בַּכְּפָר,

תְּאוֹמִים יְתוֹמִים שֶׁהִגִּיעוּ עַד לֶחֶם.

הֱבִיאוּנִי יָמִים אֶל מֵימֵי הַטְּחָנוֹת,

וְהִנֵּה אֲדֻמִּים וְגַלָּם מְשַׁוֵּעַ.

שִׁיר הַשֶּׁכֶב נָדַם, וּבְעֵינַי הַקָּמוֹת

מְפַרְפֵּר בֶּן־אָדָם בְּקוֹלוֹ הַטּוֹבֵעַ.

גֵּר

מאת

צבי ארד

לֹא יָצְקוּ שָׁמַיִם מַיִם עַל יָדַי,

וָאֶכְרֶה לִי עַיִן בְּמִרְבַּד גִּידַאי.

וּבִגְהֹר אֶל אֶבֶן כַּשִּׁילַאי חָרוּף,

עוֹד נַפְשׁוֹ כּוֹאֶבֶת אֶת וִתּוּר־הַמָּעוּף.

עֵת יָגֹל הָאֶבֶן מִמִּרְבַּץ נִצְחָהּ,

הַנַּח לוֹ לָשֶׁבֶת לְהַסְפִּיג מִצְחוֹ.

לֹא יָצְקוּ שָׁמַיִם מַיִם עַל יָדַי,

יֵשׁ הָיָה לְאַיִן, הַחֲלוֹם לִבְדַאי.

בֵּית־קוֹמוֹת בָּנִיתִי, לֹא יָשַׁבְתִּי בּוֹ.

אֶת הָרַי הָרִיתִי וְכַרְמִי יִבֹּל.

חוֹמוֹתַי הֵלִיטוּ עֵינֵיהֶן בָּעָב.

גֵּר בָּכֶן הָיִיתִי וְדוֹמֶה – תּוֹשָׁב.

עוֹד אוֹרְךָ זוֹרֵעַ

מאת

צבי ארד

מִבְּשָׂרָם בְּנָאוּךָ עַל מַסַּד הַגְּוִיל.

רָמוּ קִמְרוֹנֶיךָ. שַׁחְתִּי עַל כַּשִּׁיל.

קַדְתִּי אֶל הָאֶבֶן וְנַפְשִׁי דְּלוּקָה.

לַשְׁתִּי טִיט וָתֶבֶן בְּלַבָּה שְׁתוּקָה.

טַחְתִּי קִירוֹתֶיךָ בְּכַפּוֹת יָדַי.

עַד קָרְמוּ מַתֶּכֶת לֹא אָמַרְתָּ דַּי.

צַר הָיָה הַלֶּחֶם וְהַלֵּב יָחִיל.

צָרוּ אוּלַמֶּיךָ תְּפִלָּתִי הָכִיל.

צִנָּתִי בַּקַּיִץ וְסִתְרִי בַּסְּתָו,

יִסַּדְתִּיךָ, בַּיִת, רֵעַ וּבֵית־אָב.

עוֹד אוֹרְךָ זוֹרֵעַ חֶשְׂפוֹנוֹת מִדְבָּר,

עַבְדְּךָ כּוֹרֵעַ בַּפָּלוּשׁ הַקַּר.

גַּם בָּאַנִי חֹרֶף וַאֲנִי עֵירֹם.

חוּס עַל קְשֵׁי־הָעֹרֶף שֶׁסּוּתָם חֲלוֹם.

שֶׁחָצְבוּ בַּזֶּלֶת לְהָפְכָהּ גָּבִישׁ,

וְגַגָּם בַּחֶלֶד – בֵּית־הָעַכָּבִישׁ.

נִחָר כַּחוֹל

מאת

צבי ארד

הַמַּעְגָּל חָגַג אֶת חִיגָתוֹ,

הַדְרָן, הַדְרָן.

עֵינַיִם עֲצוּמוֹת פָּתְרוּ לְטוֹב

אֶת חֲלוֹמָן.

יָדַיִם עֲנֻגּוֹת פָּתְלוּ עֲבוֹת,

קָשְׁרוּ סֻלָּם.

רַגְלַיִם אוֹהֲבוֹת יוֹרְדוֹת עוֹלוֹת

אֶל גַּג עוֹלָם.

“עֲמֹד, עֲמֹד!”

זָעַק הַקּוֹל מִן הָאֵימָה.

"אֵין סֻלָּמוֹת

וְאֵין עֲבוֹת – רַגְלֵינוּ עַל בְּלִימָה."

“בַּדַּאי, בַּדַּאי!”

הָמָה הַחוּג רוֹקֵעַ, מִתְעוֹפֵף.

“אַתֶּם עֵדַי!”

נִשְׁבַּר הַקּוֹל וְהִשְׁתּוֹפֵף.

הַמַּעְגָּל שָׁגַג אֶת חִיגָתוֹ

אֶל לֹא לְאָן.

עֵינַיִם מוּצַלּוֹת יָצְאוּ לִפְתֹּר

אֶת חֲלוֹמָן.

הַקּוֹל גָּהַר עַל הֶעָפָר

נִחָר כַּחוֹל.

לַמָּחֳרָת אִישׁ לֹא זָכַר

לִשְׁאֹל.

תְּפִלָּתִי הָאַחַת

מאת

צבי ארד

תְּפִלָּתִי הָאַחַת, יַחְפָנִית פְּחוּסַת־רֶגֶל,

לֹא תְּרָפִים וְלֹא דֶּגֶל, לֹא מוֹעֵד וְשַׁבָּת.

אֱלֹהַיִךְ בָּרְחוֹב, בַּמִּרְפּוּק וּמִדְחֶפֶת,

בְּזֵעָה מִתְנַשֶּׁפֶת, בֵּין קְלָלָה לְמַכְאוֹב.

מַה דַּלּוֹת, יַחְפָנִית! לֹא מַחֲרֹזֶת, לֹא בֶּגֶד,

בְּרַק הָעֹשֶׁר מִנֶּגֶד כְּמַדְקֵרַת חֲנִית.

רַק שָׁדַיִךְ בָּאֵשׁ, בַּחִיּוּךְ וּבַזַּעַם,

פַּטִּישָׁם הֹלֶם־פַּעַם, אֶחָד אֵין, אֶחָד יֵשׁ.

אֲהַבְתִּיךְ כִּי עָנִית, כִּי חָפַנְתְּ הַגַּחֶלֶת,

כִּי תּוֹפַפְתְּ, הַנּוֹאֶלֶת, בְּמוֹקְדֵי הַחֲזִית.

שֶׁאָהַבְתְּ אֶת יוֹמִי בַּתִּקְוָה וּבַצַּעַר,

שֶׁהָיִיתִי לָךְ נַעַר, שֶׁהָיִית כְּאִמִּי.

תְּפִלָּתִי הָאַחַת, יַחְפָנִית פְּחוּסַת־רֶגֶל,

לֹא קִנִּים וְלֹא הֶגֶה בַּמּוֹעֵד שֶׁהֻשְׁבַּת.

כְּרוֹכֵן אֶל עָמִית בְּלִבֵּךְ פִּי יַגִּיעַ.

לֹא אֶבְכֶּה, לֹא אָרִיעַ, רַק אֹהַב בֶּאֱמֶת.

בָּרְכִי

מאת

צבי ארד

עוֹדָךְ אֵימָה כַּחֹק, הֶחָג וְלֹא נָחוֹג,

הָעַז וְהַמָּתוֹק, הַגְּרָע וְהַיּוֹתֶרֶת.

בַּלֵּב. הוֹדֵה: רָחוֹק. אַתְּ כְּלָל וּפֶרֶט.

מַסְתֶּוֶת כָּל יָרֹק. יַרְקוּת אַתְּ פֶּרֶא.

יוֹמִי בְּצָהֳרָיו. קָצַרְתִּי לָךְ שָׁנָה.

אַתְּ הֵד, וְלֹא עָנָה. קוֹדֶרֶת, וְלֹא עָב.

עוֹד קַיִץ לֹא פָּנָה, וּסְתָו.

הָרֹחַק שֶׁזָּנָה קָרַב.

אַלְמָן שֶׁל אֲלֻמּוֹת בְּמֶלֶל הָאָסִיף.

הַדַּיִשׁ שֶׁהִכְזִיב אֶת חֶבֶק הָאַמְבָּר.

הִנֵּה אֲנִי יָקוֹד כְּהֵלֶךְ־לֹא־עָבַר,

גָּמָל, וְהוּא מִדְבָּר, מִדְבָּר וְהֶעֱרִיב.

יָפִיתִי בַּמַּשָּׂא, בָּשַׂמְתִּי בָּעִטְרָן.

הַחוֹל הִנֵּה כִּסָּה הַשְּׁבִיל וְהַדִּינְדָן.

נָשָׂאתִי וְאֶשָּׂא כְּשֵׂאת גִּזְעוֹ סַדָּן,

דְּרָכִים בִּבְדוֹד מַסָּע, דְּרָכַי. בָּרְכִי אוֹתָן.

אַדְמַת לִבִּי

מאת

צבי ארד

מִי כַּדְּמָמָה יוֹדֵעַ לְהַקְשִׁיב

אֶל נְשִׁימַת הַלֶּחֶם בַּגְּלוּמוֹת,

עֵת הַנְּדָפִים אוֹמְרִים אֶת הָאָבִיב,

וְהַצִּנָּה אוֹמֶרֶת לַעֲמֹד.

וּבַפְּתִיעָה שֶׁבֵּין הַחֲלִיפוֹת

כְּבֵדִים צַעֲדֵיהֶם שֶׁל הַיּוֹגְבִים,

טְלוּלִים מִמֹּתֶן עַד הַלְּפוּפוֹת,

רוֹגְנִים בְּגִדּוּפִים וּבְנִיד־גָּבִין.

סִלְחִי, אַדְמַת־לִבִּי הָרַחוּמָה,

לְכֹבֶד הִלּוּכִי הַמִּתְנַשֵּׁם,

לִכְתֹנֶת חֲמוּצָה שֶׁנִּפְרְמָה,

לְפֶה אֲשֶׁר גִּדֵּף מַלְכוּת וָשֵׁם.

סִלְחִי לַלֵּב. בֵּיתִי, עַל בְּהוֹנוֹתָיו,

שׁוֹמֵר אֶת תְּנוּמָתֵךְ הַיְגֵעָה:

שֵׂעָר נָשׁוּב וּמֵצַח מְסֻטָּף.

רָוָה־מִכָּל־מַשָּׂא. שְׁלֵוָה. גֵּאָה.

יָמִים תּוֹהִים

מאת

צבי ארד

אוּלַי הֵבֵאתִי לַשָּׂדֶה הַנָּם,

אֶת הַבְּרָקִים בְּסַנְוֵרֵי־עִפְעוּף,

קִרְעֵי עָנָן דָּחוּס וּמְגֻשָּׁם,

נִדְפֵי־סוּפָה הַמִּתְיַמְּרִים לָעוּף.

וּסְתָו בִּסְתָו יָקוּץ כְּלֵךְ־וְשׁוּב

בַּצִּפִּיָּה לַגֶּשֶׁם הַבַּדַּאי,

עַל שִׁדְפוֹנוֹת הַלֶּחֶם הַנָּשׁוּב,

עַל הַנָּדוֹשׁ לָרִיק בְּמוֹ יָדַי.

אֶזְכֹּר יָמִים תּוֹהִים לְאָן וָאֵיךְ,

בְּעוֹד יָדַי נוֹטְעוֹת קוֹרָה עַל קִיר,

וְאַתְּ רָמָה בְּנֹגַהּ הֶרְיוֹנֵךְ,

יוֹדַעַת וּנְבוֹכָה כְּשִׁיר נָהִיר.

הַכֹּל הָיָה, וּכְמוֹ נִבְרָא חָדָשׁ.

הָאֹפֶק הַסּוּמָא זָקַר רִיסָיו,

וְאִישׁ נָגִיד־וְדַל־מִכָּל־הָרָשׁ

נָשַׁק אֶת אוֹר יוֹמוֹ בַּעֲרִיסָה.

הָיְתָה זוֹ שְׁנַת הַבְּאֵר הָרִאשׁוֹנָה.

אִישׁ וְאִשָּׁה גִּלּוּ אָז אֶת יוֹמָם.

נָשָׂאתִי דְּלִי בָּאָרֶץ הַשְּׁחוּנָה,

וְאַתְּ הִמְתַּקְתְּ לַתְּהוֹם אֶת מֵי־הַיָּם.

זוֹ שַׁעְתְּךָ לָשׁוּב

מאת

צבי ארד

טִרְדוֹת־הַיּוֹם נָסוֹגוּ לְאִטָּן,

וּבְתִיר־לֹא־תִיר שֶׁל בֵּין־עַרְבַּיִם,

הָיוּ דָּמַי חוֹזְרִים אֶל קְשִׁיבוּתָם,

זוֹרְמִים אֶל צִפִּיּוֹת הַבַּיִת.

אוֹתָהּ שַׁלְוָה פְּלוּמִית וְאַפְלוּלִית,

הַמִּתְפָּרַחַת מִמַּרְבָד וָכֶסֶת,

אֵינָהּ אֶלָּא הַפַּחַד שֶׁהֵלִיט

חִוְרוֹן־מִצְחוֹ בְּכַף רוֹגֶשֶׁת.

זוֹ שַׁעְתְּךָ לָשׁוּב מִן הַדְּרָכִים

אֲשֶׁר חָגְרוּ לָאָרֶץ אֶת גְּבוּלֶיהָ,

חֲפוּי אָבָק, חוֹפֵן אֶגֶד פְּרָחִים,

עָיֵף כָּאֲדָמָה בִּיבוּלֶיהָ.

וְאָז אֲנִי נוֹשֶׁמֶת מְלֹא־לֻגְמַי,

אֲנִי רוֹחֶפֶת בְּפָלוּשׁ וָדֶלֶת,

וּמַאֲרַב־הַקֶּשֶׁב שֶׁל דָּמַי

פּוֹקֵעַ בַּצְּחוֹקִית הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת.

לָמָּה הוּבָא הַפַּחַד אֶל בֵּיתִי?

אַתָּה זוֹרֵם שָׁלוֹם בְּכָל עוֹרְקֶיךָ,

וְאַהֲבָה כַּיַּיִן הָעַתִּיק –

וְלִי נוֹעַד הַמַּאֲרָב עָלֶיךָ.

חָלַמְתִּי בַּיִת

מאת

צבי ארד

חָלַמְתִּי בַּיִת בְּשׁוּלֵי הַכְּפָר.

יַרְקוּת רָוָה עַד דַּי. שַׁלְוָה רוֹגֶשֶׁת

מִקּוֹל הֶחָי, מִגַּלִּינַת הַבָּר,

מִן הַחֲלוֹם וּמִפַּשְׁטוּת הַפֵּשֶׁר.

חָלַמְתִּי פֶּרֶט־צְעָדִים מֻכָּר,

הַמִּתְנַגֵּן בְּכָל מִשְׁעוֹל וָחֶדֶר.

וְאֵין דְּרָכִים וּגְבוּל סָמוּר, וּכְבָר

אַתָּה שֶׁלִּי בִּלְבַד. בְּלִי נֵדֶר.

עָפָר חַם

מאת

צבי ארד

וְאָדָם עַל־עָפָר יָשׁוּב

איוב לד

אִם אָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב

וְדָמָיו אַדְמָתִי יוֹנֶקֶת,

אֲהַלֵּךְ בָּהּ קַשּׁוּב־קַשּׁוּב,

אֲלַטְּפָהּ כְּגוֹהֵר בַּלֶּקֶט.

אִם אָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב,

יְמִינִי עֲפָרָהּ חוֹבֶקֶת.

אֵרַשְׂתִּיו לֶעָפָר הֶחָם,

וּכְנַסְתִּיו בְּעוֹדֶנִּי עֶלֶם,

וְכַפַּי הַשּׁוֹפְעוֹת כֹּחָן,

רוֹחֲמוֹת לוֹ אוֹמָן וָתֶלֶם.

נְשַׁקְתִּיו לֶעָפָר הֶחָם,

וַיָּשִׁיב לִי שְׂפָתַיִם אֶלֶף.

נִתְבַּשְּׂמָה לִי נָשׁוּב־נָשׁוּב

שַׁלַּכְתִּי מִמִּשְׁכַּב הַיַּעַר.

אִם אָדָם עַל עָפָר יָשׁוּב

לְעוֹלָם חֻמָּתוֹ, כַּנַּעַר.

פְּרֹשׂ יָדֶיךָ נָשׁוּב־נָשׁוּב,

אַל תַּנִּיחַ שָׁבְלוֹ שֶׁל סַעַר.

עַד אֲשֶׁר תָּנוּחַ

מאת

צבי ארד

יֵשׁ אַוָּה נִתֶּכֶת בְּכוּרָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ,

יֵשׁ קָמָה חוֹרֶפֶת בְּשַׁלְגֵי הַדַּף,

אִילָנוֹת הִשְׁלִיכוּ בֵּין בָּרִי וְשֶׁמָּא,

וְסוּפוֹת הֵגִיחוּ שֶׁקּוֹלָן נִדָּף.

לֹא נָטִיתָ שֶׁכֶם, לֹא כָּרַעְתָּ בֶּרֶךְ,

לֹא בָּצַעְתָּ לֶחֶם עַל שֻׁלְחַן רֵעִים.

לְבַדְּךָ בַּגֹּרֶן, בְּמוֹרַג הַפֶּרֶךְ,

כְּנַקָּר בָּאֹרֶן, שֶׁזִּמֵּן קְרוּאִים.

דּוּשׁ עַד שֵׁן וָעַיִן, שְׁכַר מִן הַיּוֹתֶרֶת,

לֹא לְךָ הַיַּיִן, כִּי לְךָ הַטַּל.

דְּהַר, לִבִּי, בָּרוּחַ, אַל תִּשְׁעֶה לַפֶּרֶט,

עַד אֲשֶׁר תָּנוּחַ, בַּשָּׂדֶה מוּטָל.

נֵצַח גֵּא

מאת

צבי ארד

לֹא קָנִיתִי שָׂדִי בִּמְשִׁיכָה,

לֹא יָרַשְׁתִּי גָּדֵר וּבַיִת,

רַק נָעַצְתִּי רַגְלַי כַּמְּשׂוּכָה,

רַק שֵׂרַגְתִּי כַּפַּי כַּזַּיִת.

צָנְנוּ אֶל רַגְלַי הַלֵּילוֹת,

וְכַפִּי בַּטְּרֵשָׁה נוֹבֶרֶת,

לְעַטֵּר מֻרְבִּיּוֹת־מֻרְבִּיּוֹת

אֶת חוֹפֵי חֶלְקָתִי הַמּוּבֶרֶת.

בּוֹא, יוֹמִי הַקָּצָר, הַנֶּחְבָּט,

שֶׁכַּפֶּיךָ פְּרוּמוֹת צַלֶּקֶת,

וְנָלוּשׁ מֵעָפָר מְלֹהָט

אֶת נִצְחוֹ הַגֵּא שֶׁל הַשֶּׁקֶט.

עוֹדִי שְׁתוּיָה

מאת

צבי ארד

נִשְׁבַּר הַקַּיִץ הָרַדַּי אֶל עֶרֶב.

הַתַּפּוּחִים אָסְפוּ אֶת חִיּוּכָם,

וּסְתָו גִּיחוֹר, פַּלָּח נָגִיד עַד פֶּרַע,

זָרָה מְצַלְצְלָיו עַל סַף בֵּיתְךָ.

רְאֵה: דָּמָיו גָּאוּ עַד גְּדוֹת הָעַיִן,

וְחוֹפְנוֹתָיו שֶׁדָּשׁוּ בַּדָּגָן,

בּוֹכוֹת מִגִּיל בְּאֶשְׁכְּלוֹת הַיַּיִן,

וְאַף אֲנִי קְרוּאָה לִרְקֹד בַּגַּן.

וְאַךְ יִסּוֹג הַסַּעַר מִן הַדֶּלֶת,

צְחוֹרָה אֵצֵא אָז לִקְרָאתְךָ, הַשָּׁב,

עוֹדִי שְׁתוּיָה וּמְמַלְמֶלֶת:

הַבִּיטוּ, אֵיזֶה סְתָו!

לְלֹא תֻּפִּים

מאת

צבי ארד

כִּבְשֹׁל הַזֶּרַע בְּחֹב הָרֶגֶב,

כִּמְנוֹת אִילָן אֶת בְּרִיכוֹתָיו,

יוֹדְעִים יָמֵינוּ רֶגַע־רֶגַע

אֶת סוֹד הַקַּיִץ וְהַסְּתָו.

לְלֹא תֻּפִּים וַחֲצוֹצֶרֶת,

בַּזַּלְעָפוֹת וּבַקָּדִים,

עֻלְּךָ מָשַׁכְתִּי זֶרֶת־זֶרֶת,

יוֹמִי הַגֵּא וְהַתָּמִים.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ יָדַע רֵחַיִם,

וּפַת בְּמֶלַח וְשֻׁלְחָן,

וְגַם בָּנָיו מְאוֹר־עֵינַיִם,

וְאַף שָׂדֵהוּ יְרֻחָם.

בָּעִיר לַשָּׁוְא

מאת

צבי ארד

הָעִיר רָבְצָה בְּחֵיק הָרֶיהָ

סְתוּרַת־צַמּוֹת, פְּרוּעַת־עֲדִי,

עַל מִנְזָרֶיהָ, יְהוּדֶיהָ,

כֹּה בִּלְעָדַי – וְעִמָּדִי.

מִן הֶהָרִים נָשְׁמָה הָרוּחַ,

אַךְ הַסִּמְטוֹת חָלְמוּ מַשָּׁב,

כִּי יְהוּדֶיהָ חֲכָרוּהָ

לִהְיוֹת פַּרְבָּר שֶׁל עִיר־לַשָּׁוְא.

יוֹשֶׁבֶת עִיר־לַשָּׁוְא עַל מַיִם,

אִיוַאן מֵשִׁיט רַפְסוֹדוֹתָיו,

וְלַיְּהוּדִים – יְרוּשָׁלַיִם,

שִׁבְעִים נָהָר עַל הָאַכְזָב.

בָּרוּךְ שֶׁאָמַר

מאת

צבי ארד

אַל תִּמְנֶה אֶת חֵילוֹ הַחוֹנֶה,

אַל תֹּאמַר לוֹ: הָרִיתָ רוּחַ.

יֵשׁ בָּרָק הַחוֹלֵם קוֹל עוֹנֶה,

וְעוֹדֶנּוּ שׁוֹאֵל מַדּוּעַ,

וּמְפַרְנֵס אֶת אוֹרוֹ בְּדָמָיו,

וּמְכַבֶּה כָּל חַלּוֹן וָצֹהַר,

וּלְעֵינָיו אֲלִיתַת הַכָּזָב

מְמָרֶקֶת נוּרָהּ עַד זֹהַר.

כִּי לַהֶבֶל יָמָיו, אַל תֹּאמַר.

יֵשׁ שָׁעָה שֶׁבֵּין אוֹר לְאַיִן,

בָּהּ רַנִּים לוֹ: “בָּרוּךְ שֶׁאָמַר!”

הַדִּמְעָה וְסֻמְקִית הַיַּיִן.

אֱמֹר לַשֶּׁמֶש דֹּם

מאת

צבי ארד

אֱמֹר לַשֶּׁמֶשׁ דֹּם,

רִבּוֹן־לִבִּי בַּר־הַיָּדַיִם.

רְאֵה: קָצָר הַיּוֹם,

וּמְלֹא־הָעַיִן –

לַמְּלָאכָה.

בָּרֵךְ אֶל הַמַּשָּׂא

אֶת הַכַּתָּף הַמִּשְׁתּוֹחֵחַ.

שְׁעֵה אֵלָיו, שָׂא

לִדְבָרוֹ הַמְנַגֵּחַ –

אוּלַי בָּכָה?

אוּלַי זָרַע בָּכִיר

וְהוּא אָפִיל שָׁדוּף בָּרוּחַ.

טָחַן וְלֹא הוֹתִיר,

הוֹתִיר אָבָק פּוֹרֵחַ –

הָאֵר יָמָיו.

אֲשֶׁר בֵּיתוֹ עֶרְיָה,

יֹאהַב כְּאוֹר הַצָּהֳרַיִם,

לוֹ הַצְּלָלִים – קִרְיָה,

וְזַג עֵינָיו – שָׁמַיִם.

אוּלַי בָּנָה לַשָּׁוְא.

בְּשׁוּב הַבַּת

מאת

צבי ארד

א. הַבַּיִת

הוּא יוֹדֵעַ שׁוּבֵךְ כַּשָּׁרָב אֶת הַטַּל,

פִּנּוֹתָיו שׁוֹאֲלוֹת לְסִפּוּר צְעָדַיִךְ,

אִם תִּתְּנִי אֶת צְחוֹקֵךְ עַל צְחוֹקָם שֶׁל הַטַּף –

יִזְדַּקֵּף, וְהוּא בַּיִת.

הוּא חָרַד לָךְ, זָקַף קִירוֹתָיו מֵהַסַּף,

וּקְצַר־רוּחַ נִדְרַךְ לְחַכּוֹת, לָגַעַת.

מַחְבַּרְתֵּךְ הַשְּׁכוּחָה לָךְ בִּקְצֵה הַמַּדָּף

רָאֲתָה וְיוֹדַעַת.

וְהַזַּיִת כָּמֵהַּ מֵעֵבֶר לַסַּף,

מְצַפֶּה לִבְרָכָה, לִלְטִיפָה וְלַטֶּנֶא.

הוּא חוֹלֵם אֶת יָדֵךְ כַּטְּרָשִׁים אֶת הַבָּר,

כַּנּוּגִים אֶת הַפֶּלֶא.

הִנֵּה נָמָה אִמֵּךְ אֶת יוֹמָהּ שֶׁגָּמַל,

וְנִצְנַף חֲלוֹמָהּ לְהָחֵם אֶת רַגְלֶיהָ,

וּלְבַשֵּׂר אֶת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר יִתְגַּדֵּל

כְּשֶׁיָּקוּמוּ בָּנֶיהָ.

וְגָדוֹל חֲלוֹמָהּ כְּלִבָּהּ הֶחָרוּשׁ,

הַנּוֹשֵׂא רַגְבּוּבִית חֲרוּרַת סִיד וָמֶלַח,

וְרַגְלֵךְ בּוֹ פּוֹרֶכֶת אֶת כָּל הַקָּרוּשׁ,

כִּנְגֹס רוּחַ בַּסֶּלַע.

כְּבָר בָּקַע חִיוּכָהּ אַחְרוֹנֵי נִיצָּנָיו,

וְנִדְרֵי אַהֲבָה לוֹאֲטוֹת שְׂפָתֶיהָ.

אִם תָּבוֹאִי עַתָּה לְהָאִיר חַלּוֹנֶיהָ –

לֹא נָדְרָה לַשָּׁוְא.

ב. הַבַּת

הֲשָׁלוֹם לְכֻלָּם? לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי הַצּוֹחֶקֶת.

הַדְּקָלִים נִפְנְפוּ לִי בִּרְכַּת שֵׂיבָתָם מֵרָחוֹק,

וַאֲנִי מְזַנֶּקֶת מֵרוֹם אֶל צוּלַת הַבְּרֵכָה הַשּׁוֹתֶקֶת,

וְהִנֵּה הוּא הַבַּיִת בַּכְּחוֹל וְזָהֹב וְיָרֹק,

מְקָרֵב בְּכַפָּיו הַטּוֹבוֹת אֶת הָרֹחַק לַשֶּׁקֶט,

וּמוֹסִיף לִשְׁתֹּק.

כֵּן, יָדַעְתִּי לִבּוֹ: הַיְסוֹד הַלּוֹחֵךְ בַּבַּזֶּלֶת,

הַבִּצָּה הַקּוֹדַחַת, קָדִים שֶׁשָּׁדַף עַד תֹּם,

בְּאֵר שֶׁחָפַר כְּנוֹהֶה עַל בִּרְכָּיו אֶל הַפֶּלֶא,

מְסַקֵּל וְנוֹטֵעַ, חוֹפֵן בַּלְּבֵנִים וּבַמֶּלֶט,

וְצוֹנֵחַ וָנָם.

וַאֲנִי, כַּחֲלוֹם־שַׁחֲרִית הִגִּיעוּנִי הַטַּל וְהַחֶסֶד:

הַיַּלְדוּת הַיְרֻקָּה בְּמִפְזַר חִיּוּכִים וּמְלִילוֹת,

וְרַגְלַי בּוֹסְסוֹת בַּטְּחָבִית הַפְּלוּמָה שֶׁל הַדֶּשֶׁא,

כֹּה שֶׁלִּי כָּאן הַכֹּל עַד אֵין עוֹד –

וְאֵינֶנּוּ שֶׁלִּי, וְרָחוֹק לְלֹא פֵּשֶׁר

וּמְפַתֶּה לִנְדֹּד.

ג. הָאֵם

אִם אֲנִי הַפּוֹסַעַת בַּשְּׁבִיל

בְּשִׂמְלַת צְחוֹקִיּוֹת רוֹחֶפֶת,

אִם חֲלוֹם אֶת זוֹגָיו הִצְלִיל

וּבִתִּי שַׁבְרִירָיו אוֹסֶפֶת?

כִּי שׁוּבֵךְ הוֹצִיאַנִי לָרְחוֹב

יְחֵפָה וּסְתוּרָה עַד פֶּרַע,

וְאָבִיךְ בְּסַחְפֵי־הַחוֹף

מְרַדְּפֵנִי אֶל קְצֵה הָעֶרֶב.

כָּךְ חִכִּיתִי לָךְ עֶרֶב וָלֵיל

וּכְמוֹ הֲרוֹתֵך הוֹסַפְתִּי.

וְהַיוֹם לַמְּלָאכָה מָלֵא

וְעָיַפְתִּי.

אִם אֶזְכֹּר אֶת יְמֵי הֶבְלִי,

גַּם אֲנִי אַוָּתִי רוֹדֶפֶת,

עַד פְּגָשׁוּנִי אֵסֶל וּדְלִי

וּכְתֵפִי מִשְׁתּוֹפֶפֶת.

אַתְּ לְכִי אַחַר חֲלוֹמֵךְ,

בְּטֶרֶם כְּתֵפַיִךְ שָׁחוּ.

הֶעָמָל בְּדַרְכּוֹ יֵלֵךְ,

הַחֲלוֹם – שֶׁלָּךְ הוּא.

וּתְהִי קוֹמָתֵךְ תְּמִירָה

וְעֵינֵךְ רְצוֹנָהּ בּוֹרֶקֶת,

וְיָדַיִךְ אוֹמְרוֹת שִׁירָה

וָשֶׁקֶט.

ד. הָאָב

הַדִּירִים כְּבָר הָגוּ אֶת שְׁאֵרִית אֵנְחָתָם

וְצָנְחוּ אֶל גֵּרַת תְּנוּמָתָם הַנּוֹהֶקֶת,

וַאֲנִי נֵרִי עֵר אֶל צִלֵּךְ בַּחַלּוֹן,

אֶל פְּזוּרַת צְעָדַיִךְ עַל פְּנֵי הַמִּדְרֶכֶת,

לִנְקִישַׁת הַמַּנְעוּל, לְשִׁבְתֵּךְ לַשֻּׁלְחָן

אֶל הַלֶּחֶם.

וְהַסְּיָח מַה צָּנַף לוֹ בַּלַּיְלָה פִּתְאֹם?

מִי צוֹחֵק לוֹ שָׁם מְלֹא־כַּפַּיִם?

אַתְּ, בִּתִּי? הִכִּירֵךְ וְצָהַל לָךְ שָׁלוֹם,

הוֹלִיכִי אוֹתוֹ לַמַּיִם.

כֵּן, הוֹסִיפִי לוֹ חֹפֶן לִכְבוֹד הַיּוֹם –

הֵן בִּתֵּנוּ בַּבַּיִת.

שִׁבְחֵי הַקַּיִץ

מאת

צבי ארד

בִּשְׁבָרִים וָרֶתַע נִתְבַּשֵּׂר הַסְּתָו,

הַבְלוּלֵי־הַלַּהַט אוֹרוּ וְדָעָכוּ.

אוֹי לִי כִּי שָׁכַלְתִּי אֶת רֵעִי לַקְרָב,

אֶת הַקַּיִץ שֶׁהִבְעַרְנוּ יַחַד.

הוּא הָיָה אַכְזָר, הַקַּיִץ שֶׁהִגִּיר

אֶת דָּמוֹ הָעַז עַל גֶּחָלִים וָדֶשֶׁן,

לְהַשְׁבִּיל דָּגָן, לִלְחוֹךְ חֶשְׁכַת הַפִּיר,

לְהָטִיל כָּל נַחַל לְמִרְמַס הָאֶשֶׁד.

כַּאֲשֶׁר קִלַּלְנוּ חֶבֶק יִחוּמָיו,

פָּעֲרָה הָאָרֶץ אֶת עוֹרָהּ לַסַּעַר,

וּמִגְּבוּל אֶל גְּבוּל, בַּצֹּהַב הַמְּכֻשָּׁף,

נֶעֶקְרוּ גָּדֵר וָשַׁעַר.

אָז קָדִים וָיָם מוֹרְטִים בָּעִקָּרִים,

הַנִּסּוּחַ הֵם שָׁפִים בְּרֶתַח,

וְעוֹשִׂים דַּרְכָּם בֵּין שֶׁמָּא וּבָרִי,

בֵּין מִפְרַט מִצְווֹת וּפֻרְקְנֵי הַמֶּתַח.

שׁוּב נָסוֹג חֵילִי אֶל מְבוֹאוֹת הַשָּׁוְא,

וּבוֹחֵן עֶמְדוֹת הַסְּתָו בְּפַחַד,

כִּי שָׁכַלְתִּי אֶת רֵעִי לַקְרָב,

אֶת הַקַּיִץ שֶׁהִבְעַרְנוּ יַחַד.

אָבִיב

מאת

צבי ארד

מִן הָאַדֶּרֶת הַטְּלוּאָה נָטִיף וָטַחַב,

מִבֵּין צִנּוֹת קְרוּחוֹת, מִתְּהוֹם וּסְבַךְ,

דָּהַר אָבִיב מִחוֹף אֶל חוֹף. הַשַּׁחַף

נוֹשֵׁף אֶת יִחוּמוֹ הַמִּתְעַלְעֵל וָגָח,

כַּפֶּרַע הַחוֹנֵק שֶׁל אַשְׁכְּלוֹת לִילָךְ

בְּבֵית אִמִּי, כְּרֵיחַ הַנָּהָר

מֵשִׁיט חֲלוֹם רָחוֹק. שְׁחֹמֶת עִנְבָּר

לוֹחֶשֶׁת בָּעֵינַיִם. שִׂפְתֵי רוּחוֹת

קוֹלְטוֹת אֶת הַנְּשִׁימָה. רִבּוֹן אֲשֶׁר אָמַר,

בָּרֵךְ אֶת הָאָבִיב לְבַל נִמּוֹט.

הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה

מאת

צבי ארד

לאבי

קַדַּחַת מִדְבָּר בְּעֵינָיו וּשְׂפָתָיו הַשָּׁרָב.

בַּטַּלִּית הַסְּגוּפָה שֵׂיבָתוֹ מְעֻטֶּרֶת.

הָעֵדָה מְלַוָּה אֶת הָגָר הַגּוֹחֶנֶת לַסַּף,

אֶת הָגָר הַחוֹפֶנֶת לִבָּהּ כַּחֲפֹן הַזָּהָב

לִזְרוֹתוֹ עַל הַדֶּרֶךְ.

בְּקוֹלוֹ יֶעֱשַׁן הַצָּמָא וּדְבָרוֹ הָרָעָב.

יְרַחֵם הָאָמָה הַיּוֹשֶבֶת מִנֶּגֶד.

עוֹדוֹ נַעַר בּוֹסֵס בִּרְחוֹבוֹ הַדְּמוּעָה שֶׁל הַסְּתָו,

וְאִמּוֹ בַּחַלּוֹן מְמַלֶּלֶת תְּפִלַּת פְּעָמָיו

לְלֹא נִיד, לְלֹא הֶגֶה.

לְוָלוֹזִ’ין הַדֶּרֶךְ שׂוֹרֶכֶת. כֻּתֹּנֶת לָעוֹר

וְלַהַט הָאֹפֶק הַזָּר בָּעֵינַיִם.

הָרַגְלַיִם הוֹגוֹת בֶּעָקֹב שֶׁהָיָה לְמִישׁוֹר.

מוּשָׁטוֹת הַיָּדַיִם אֶל כְּנַף הַחֲלוֹם הַצָּחוֹר,

אֶל הַפַּת וְהַמַּיִם.

הוּא קוֹרֵא. מִתְנַשֵּׁף הַשָּׁרָב. מִתְבַּקֵּע הַכְּפוֹר.

בְּחַלּוֹן בֵּית אָבִיו דְּמוּת אִשָּׁה מְאֻבֶּנֶת.

מְלַוִּים אֶת הָגָר הַנּוֹשֵׂאת אֶת קוֹלָהּ בַּמִּדְבָּר.

עַל הַקְּלָף הָרָדוּם אֵגֶל־טַל מִתְיַפֵּחַ נָשַׁר.

כְּבָר כָּל אוֹת מְקוֹנֶנֶת.

בִּינָה, בִּינָה, אֲנִי קַשּׁוּב אֶל רַחַש שִׂפְתוֹתַיִךְ.

כָּל יוֹם קוֹטֵל חֲלוֹם כָּשׁוּף, אוּלַי אֵצֵא וְלֹא אָשׁוּב.

גַּלִּי רַק טֶפַח, שְׁנַיִם.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל, לוֹעֶגֶת וְצוֹחֶקֶת.

בְּעִיר זָרָה עַמּוּד שֶׁל גְּבוּל צָנַח בְּשֶׁקֶט.

עַמּוּד שֶׁל גְּבוּל

מאת

צבי ארד

אֶפְנֶה. אָקֹד. עוֹמְדוֹת שְׁנוֹתַי. שְׂדֵרָה בְּרֶסֶק, בְּעִקּוּל.

שָׁנָה וָהָר. שָׁנָה וָגַיְא. גָּדָה. נָהָר שׁוֹתֶה דָּמַי.

מִלֵּאת. מַבּוּל.

וְרַק אֶחָד בָּעִיר נוֹתַר, עַמּוּד שֶׁל גְּבוּל.

הָלַךְ עַמּוּד גָּרוּם בָּרְחוֹב אֶל הַבִּינָה אוֹרֵחַ.

דּוֹמֶה, רָאָה אוֹתָהּ קָרוֹב.

אַךְ הִיא חָמְקָה וַתַּחֲלֹף. רָדַף, צוֹרֵחַ:

זָכַרְתִּי אֶצְבַּע הַצְּרֵדָה. בִּינָה רָקְדָה עַל חֶבֶל.

אָבִי. לַתְּהוֹם יָדוֹ הָדָה. לִבּוֹ יוֹלִיךְ בַּחֶבֶל.

שְׂפָתוֹ לוֹקֶקֶת אֶת אוּדָיו. פֹּוטֶרֶת: הַכֹּל הֶבֶל.

אָבִי שָׁלַף. הֵנִיף חַרְבּוֹ. חֲלוֹם גּוֹדֵעַ בְּאִבּוֹ.

וּסְיָג וּזְנִיק. זָר לֹא יָבוֹא. וּכְבָר הַיְקוּם עַל בֶּרֶךְ.

רִשְׁרוּשׁ דַּפִּים. וְהַמָּבוֹא נוֹשֵׁק לְסוֹף הַפֶּרֶק.

אַתְּ גְּזַר־הַדִּין וְאִבְחָתוֹ. אַבְנֵי עוֹלָם מוֹלֶטֶת.

עָרְמַת הַנֵּצַח. אִמְרָתוֹ. אַתְּ פְּרָט גָּדוֹל וּפְרָט קָטוֹן.

לְשׁוֹן מֹאזְנַי. הָרֶטֶט.

אַתְּ קְנֵה הַקַּשׁ שֶׁל הַנָּדוֹן, שֶׁאַדְמָתוֹ חוֹמֶקֶת.

אָבִי, אָבִי, אֲנִי דּוֹהֵר. חַרְבִּי חוֹתָה כַּסַּעַר.

יָדִי כָּל אֶבֶן תְּפוֹרֵר, מִדְבָּר יִהְיֶה לְיַעַר.

אַתָּה כָּבַשְׁתָּ אֶת הַדַּף

וַאֲנִי עוֹדֶנִּי בַּעַר.

מִסְפֵּד בְּמַאי

מאת

צבי ארד

כְּמַלְמָלוֹת שֶׁל לֵיל־יָרֵחַ

עָבְרוּ עָלַי יְמֵי מוֹעֵד,

יְמֵי מִסְפֵּד וְהוּא כּוֹרֵעַ

בַּמֶּלֶל הַשַּׁכּוּל מֵהֵד.

וּמָה רִחַמְתִּי אֶת הַצַּעַר

שֶׁנֶּחֱנַט בִּכְסוּת הַשְּׂרָד,

בִּכְפוֹר פָּסוּק, בִּנְאוּם הַבַּעַר

עַל קַל־וָחֹמֶר־כְּלָל־וּפְרָט.

בַּיּוֹם הַהוּא שֻׁכַּלְתִּי אֶלֶף,

וּבִבְדוֹדָה נַפְשִׁי הוֹמָה,

אֶל הַשְּׁתוּקִית מִכָּל הַסֶּלַע,

אֵל אֵם אֲשֶׁר הָיְתָה דְּמָמָה.

קְרוֹבִים הָיִינוּ בַּמִּדְרֶכֶת:

הִיא, הָרְחוֹקִית מִכָּל רָחוֹק,

וְנֶהָגוֹ שֶׁל קְרוֹן־הַלֶּחֶם

מִשְּׂדוֹת הַנֶּגֶב הָרָחוֹק.

בדלוק הסתיו

מאת

צבי ארד

אִגַּרְתִּי לְאוֹר נֵר

מאת

צבי ארד

כְּבָר אָפְפָה הַדְּמָמָה הַכְּחֻלָּה אֶת שְׁנָתְךָ הַלֵּאָה עַד מְאֹד.

נִדְחֲסָה אֲפֵלָה פַּחְמִית וְרֻפְּדוּ עִצָּבוֹן שְׁעָלֶיהָ.

חִוַּרְיָן וְסָגוּף כְּכַנָּר שֶׁהִמְרִיא וְנִתְלָה עַל בְּהוֹנוֹת,

הַיָּרֵחַ נוֹגֵן לַתְּנוּמָה וְקַשְׁתּוֹ יַעֲבִיר עַל רִיסֶיךָ.

יוֹם דָּלַק בְּשִׁבְעִים שַׁלְהָבוֹת, יוֹם דּוֹלֵק וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל.

בְּמוֹקְדֵי הָעוֹלָם, חֲרוּכִים, הִתְאַבְּקוּ זְהָרִים וְעֵינָיִם.

עֵינַיִם חוֹלְמוֹת וְנוּגוֹת, כְּצֹהַר מִקִּמְרוֹן מוּצָל,

גּוֹמְעוֹת מֶרְחָבִים תְּפֻזִּים, מְגַמְּאוֹת אֳפָקִים וְשָׁמָים.

כְּבָר כָּבוּ דִּמְדּוּמִים תְּרֻגִּים, עוֹמְמוֹת מַשּׂוּאוֹת הַחֻלִּין

וְאַתָּה עוֹד שָׁפוּף לַמְּדוּרָה וְלוֹחֵש וּמְלַבֶּה אֶת הָרֶמֶץ,

וְקוֹסֵם אֶת קְלַסְתֵּר עוֹלָמְךָ.

וַאֲנִי בְּבֵית־דֹּאַר נָכְרִי, לְאוֹר נֵר מְרַצֵּד, זַבְלְגָן,

אֲחַבֵּר אִגַּרְתִּי הַדַּלָּה וְאֶקְסֹם בֵּין נִבְכֵי הַשּׁוּרוֹת

אֶת עֵינֵיךָ, יָדֶיךָ, דְּמוּתְךָ.

בְּדָיָה יְשָׁנָה

מאת

צבי ארד

בְּדָיָה יְשָׁנָה, נוֹשָׁנָה, עַל נָסִיךְ אַלְמוֹנִי גְּלוּי־עֵינַיִם,

כְּשִׁיר־עֶרֶשׂ כָּשׁוּף, כִּתְזָזִית, רִחֲפָה בְּחַדְרֵי בֵּית־אָבִי.

וּמַרְנִין מַגָּעוֹ הַמִּשְׁיִי כַּתּוֹחֶלֶת קַלַּת הַכְּנָפַיִים

וּמַסְעִיר וּמַכְמִיהַּ הַלֵּב מַבָּטוֹ הֶחָנוּן, הַמֵּבִין.

וְאִמִּי (דִּמְעָתִי לַעֲפָרָהּ) עִם כָּל רַחַשׁ פָּנְתָה אֶל הַדֶּלֶת,

אֲדוֹנָהּ הָרָחוֹק, הַשָּׁאוּל? וְאוּלַי הַנָּסִיךְ הֶעָצוּב?

הוּא קוֹנֶה יְעָרוֹת, הוּא דּוֹהֵר. הִיא מְחַכָּה, צוֹפִיָּה, מְיַחֶלֶת

וּשְׂפָתֶיהָ נָעוֹת לְלֹא קוֹל: הוּא הָלַךְ, הֲיָשׁוּב? הֲיָשׁוּב?

וְגָדַלְתִּי בְּצֵל סִנָּרֵךְ וְעֵינַי צוֹפִיּוֹת אֶל הַדֶּלֶת.

יִקְסֹס אֶת דָּמִי צַעֲרֵךְ וּפָנַי כְּנַרְקִיס חֲוַרְוַר

הַפּוֹשֵׁט צַוָּארוֹ לַחַמָּה.

וּמֵאָז, בְּכָל מִשְׁעוֹלַי, בַּשְּׁבִילִים הַפְּתוּלִים שֶׁבַּחֶלֶד,

עַל רִיסַי נְשָׂאתִיךָ, מֵהֵל, נְסִיכִי, אֲדוֹנִי בְּשֶׁכְּבָר,

כְּפִילֶגֶשׁ, כְּאֵם, כְּאָמָה.

כְּפָגָן

מאת

צבי ארד

בְּמֻקְדָּם עֲזָבַתְנִי אִמִּי, רַק זִכְרָהּ, נִיחוֹחָהּ שֶׁשָּׂרַד

הִפְחִידַנִי בַּבַּיִת הָרֵיק וְטִלְטֵל יַתְמוּתִי הַמְסֹעֶרֶת.

כְּרַךְ פִּקֵּחַ, מַשְׂכִּיל, עַבְדְּקָן, לִי בְּרֶגֶש לָחַץ אֶת הַיָּד,

וְהָיְתָה הֶמְיָתוֹ לְאָזְנִי כִּנְעִימָה לַטְפָנִית וְנוֹהֶרֶת.

כְּשֶׁנָּשְׁקָה כַּף־רַגְלִי מִשְׁעוֹלְךָ, הִתְגַפְּפוּ רְחוֹבוֹת בְּמָחוֹל,

מִגְדְּלֵי כְּנֵסִיּוֹת זוֹהֲרִים לִי קִדָּה הֶחֱווּ מְצֻלֶּבֶת.

כָּל הֵלֶךְ כִּתֵּף חֲזוֹנוֹ וּבֵרַךְ עַל הַקֹּדֶשׁ בַּחֹל,

וְחוֹמַת מִנְזָרִים אֲזוֹבִית – לַהֲקָת שׁוֹשְׁבִינִים מְדוֹבֶבֶת.

גַּם שִׁוִּיתִי דְּמוּתְךָ לְעֵינַי: מְפֻכָּח וּמַלְעִיג וּמְהַתֵּל,

מְפַעְנֵחַ רָזִים בַּתֵּבֵל וְחוֹתֵר לַתְּבוּנָה הַגּוֹאֶלֶת

כְּפָגָן הַמְשַׁבֵּר אֶת תְּרָפָיו.

אַךְ חָזִיתִי בִּיקוֹד אִישׁוֹנְךָ דְּמוּת נָזִיר, דְווּיָה, מִתְפַּתֶּלֶת,

עַל רִיסָיו נְסִיכָה בְּדוּיָה מְחוֹלָהּ הָרָחוּף תְּחוֹלֵל

וּכְפָגָן יִתְפַּלֵּשׁ בִּיבָב.

אֶל נִגּוּן שֶׁלֹּא בָּא

מאת

צבי ארד

כְּנֵסִיּוֹת צוֹתְתוּ דּוּמִיָּה לְהַלְמוּת עִנְבָּלִים מְהַדְהֶדֶת.

צַיְלָנִים הִצְטַלְּבוּ בְּיִרְאָה וּרְחוֹב־הַיְּהוּדִים הִתְכַּוֵּץ.

מִימֵי הַגֵּרוּשׁ עַד הַיּוֹם עוֹד שָׂרְדָה הַבְּכִיָּה הַיּוֹקֶדֶת.

הָאֶחָד יְגַלְגֵּל אִישׁוֹנָיו, הַשֵּׁנִי יִתְעַוֶּה, יְנָאֵץ.

וְאַתָּה מִסְתָּעֵר אֶל פְּסַנְתֵּר, אֶל לִבְנַת הַקְּלִידִים הַנּוֹשֶׁמֶת,

וְחֶפְזוֹן אֶצְבָּעוֹת בַּעֲוִית, וְדִשְׁדּוּשׁ מַרְפְּקִים בַּמַּכְאוֹב,

לְהַחֲרִישׁ אֶת מִקְהֶלֶת הַפְּלִיז! וְהַיָּד מִתְלַחֶנֶת, פּוֹזֶמֶת,

וְהַיָּד מִדַּנְדֶּנֶת, רוֹטֶנֶת, וְהַיָּד מְזַעֶקֶת בַּתֹּף.

אָז יֻתַּק פַּעֲמוֹן מִמְּרִישׁוֹ וְיֵצֵא לְבַדּוֹ בִּמְחוֹלוֹת.

מִדְרָכוֹ הַמְסֻמָּר מְהַמֶּה בִּזְגוּגִית הַחַלּוֹן הַנִּפְעֶמֶת.

צָנְחָה יָד וְנִטְרַק הַפְּסַנְתֵּר.

בִּכְדִי פִּלְּלוּ אָז עֵינַי אֶל יָד מְעֻלֶּפֶת, נִכְלֶמֶת.

“אֶל נִגּוּן שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם לוּ יָדַעְתִּי לִפְשׂק אֶצְבָּעוֹת”,

וְקוֹלְךָ כְּנִפְרָד, כִּמְוַתֵּר.

מִלֵּאת

מאת

צבי ארד

מִלֵּאת הַנָּהָר הַקְּצוּפָה, סְמוּרַת הַגַּבּוֹת, מִזְדַּנֶּקֶת.

שְׁלָגִים גְּאוּלִים כְּבָר פָּצְחוּ בְּרִטּוּן מִזְמוֹרָם הֶחָמִים.

אַהֲבָה שֶׁפָּרְצָה סִמְפּוֹנוֹת, כְּכַלְבָּה מַמְלִיטָה מְלַקֶּקֶת

קֵרְחוּת אֲדָמָה חֲדָשָׁה, קַרְחֵי הֶהָרִים הַנָּמִים.

מִתְפָּרָה טְחוּבָה, אַפְלוּלִית, כְּקִיטוֹן נְזִירוֹת שׁוֹתֶקֶת,

בִּזְכוּתִי הִזְדָּרֵחַ הַיּוֹם הָאָבִיב עַל סִפֵּךְ הַקַּר.

פְּלוּשַׁת שְׁעָרִים אֶל הָאוֹר מַפָּחָה מְפֻיַּחַת צוֹחֶקֶת.

מִסַּדָּן יִצְטַלְצֵל הַפַּטִּישׁ אֶל לִבִּי, מְרַקֵּד וָשָׁר.

אַהֲבָה שֶׁפָּרְצָה סִמְפּוֹנוֹת כְּמִלֵּאת הַנָּהָר מִזְדַּנֶּקֶת.

כְּבָר גָּמְאָה מֶרְחַקִּים עַד גְּבוּל וְגִשְּׁרָה תְּהוֹמוֹת שֶׁבַּדָּם,

בְּמִצְעַד יֵשׁוּתָהּ הַכּוֹבֶשֶׁת.

וּמְרַקֵּד הָאָבִיב בַּמַּרְתֵּף וּמַשְׁאִיג אֶת הַשֶּׁקֶט,

וְיֵינוֹ הַמְשֻׁמָּר מִתְקַצֵּף וּמַמְרִיד אֶת יִצְרִי הַנִּרְדָּם

לִפְרֹץ לָרְחוֹב כְּאֶשֶׁד.

כֹּה נֶחְפַּזְתִּי

מאת

צבי ארד

רוֹבֵץ מְאֻבָּק הַפְּסַנְתֵּר, סַמְבַּטְיוֹן שֶׁאֻכְזַב וְשָׁכַךְ.

בְּעָלָיו מְנַגֵּן בְּקֻרְנָס, וּבְכַפָּיו מִתְפָּרַחַת יַבֶּלֶת.

וְעַל כֵּן כֹּה חָפַז לְהַבְשִׁיל פִּרְיְךָ הַמָּלֵא וְצָנַח

אֶל יָדַי הַשְּׁלוּחוֹת לִקְרָאתְךָ, כְּיָדָיו שֶׁל הַיֶּלֶד.

וְעַל כֵּן כֹּה נֶחְפַּזְתִּי לִנְעֹץ אֶת שִׁנַּי בַּמֻּגָּשׁ לִי הַפַּעַם,

כִּי הִסְכַּנְתִּי לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַנָּמוֹג תּוֹךְ חֶבְלֵי לֵדָתוֹ.

כִּי אָמַרְתִּי לִנְסֹךְ יַלְדוּתִי, זֶה הַדֶּמַע, הַמֶּרִי, הַזַּעַם,

לַאֲפִיק בְּדִידוּתִי שֶׁגָּאָה וּלְהַפְלִיג עַל שִׁכְרוֹן שִׁבָּלְתּוֹ.

אָז תִּרְמֹז, תִּתְמַחֵשׁ וְתִגַּח, בְּאִבְחַת הִינוּמָה מְבֻדֶּרֶת,

עֲטוּרַת גַּעְגּוּעִים וּתְפִלּוֹת, זוֹ אַרְצִי שְׁחוּנָה, חֲרוּכָה,

וְאַתָּה מִתְאַבֵּק בַּעֲפָרָהּ.

וְהִשַּׂגְתִּי בִּכְאֵב: לְעוֹלָם, לְעוֹלָם תַּחֲלֹם עַל אַחֶרֶת,

עַל נוֹגַהַת וְסַהֲרוּרִית, בַּת־אֵלִים מְשׁוּחָה וּבְרוּכָה

וּשְׂפָתֶיךָ אַוָּה זוֹהֵרָה.

דְּגָנִית

מאת

צבי ארד

לְאָן עִם הַלֵּב הַגּוֹעֵשׁ וּלְאָן עִם תִּפְרַחַת הַצַּעַר?

הַשֶּׁמֶשׁ חוֹזֶרֶת בָּרֶגֶל מִלֵּיל אַהֲבָה שֶׁנָּדַד.

לְבָדָּהּ הַדְּגָנִית בַּקָּמָה. עֲרִירִי הָאַשּׁוּחַ בַּיַּעַר.

יֵשׁ, רֵיקָם מִמַּעְיָן מְפַכֶּה תְּכַתֵּף הַשּׁוֹאֶבֶת הַכַּד.

תְּמוֹל גָּלְשָׁה הַחַמָּה אֶל הַיָּם, אֶל דּוֹדָהּ הַשּׁוֹקֵק, הַנּוֹגֵהַּ,

וְנָמוֹגָה כֻּלָּהּ בְּדָמוֹ. לַמָּחֳרָת הִשְׂתָּרְכָה כְּבוּיָה.

הִיא צָלְלָה בִּנְבָכָיו וְחָתְרָה אֶל סוֹדוֹ, כַּסְפִּיתִי וְרוֹגֵעַ,

הוּא אוֹתֵת בְּרִמְזֵי זַהֲרוּרִים אֶל יַבֶּשֶׁת זָרָה וּבְדוּיָה.

יֵשׁ חוֹצֵץ בֵּין חָזֶה לְחָזֶה וְהוּא פֶּלִי, צוֹנֵן וּמוּזָר,

וַאֲנִי לֹא אָבִין לְעוֹלָם בְּשֶׁל מָה אַתָּה זָר לִי הָעֶרֶב,

אַתָּה הָאֶחָד, הָאָהוּב.

וְאוּלַי כָּךְ נִצְעַד יָד בְּיָד, כְּהוֹזִים בִּשְׁבִילָם הַצַּר,

נָדוּשׁ שִׁבֳּלֵי הַיּוֹמְיוֹם, דְּבוּקִים עַל חֻדָּהּ שֶׁל הָחֶרֶב,

נָדוּשׁ וְנָעוּג וְשׁוּב.

קוֹנְצֶרְט

מאת

צבי ארד

רַעַם תֻּפִּים וְאַבּוּב. בְּרַד־צָהֳרַיִם רוֹתֵחַ.

שַׁאַג גֻּנְדַּת אֲרָיוֹת מְחַלֶּה פְּנֵי אֱלֹהַּ דּוֹמֵם.

גֶּשֶׁם הַשְּׁחֹלֶת דּוֹלֵק בְּאַרְבַּע קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.

חֹפֶן בְּרָקִים מְאֻגְרָף מִתְנַפֵּץ אֶל סַדָּן מִשְׁתּוֹמֵם.

זַעַם מָנוֹעַ עָשֵׁן. נַהַם חַיָּה מְמֻתֶּגֶת.

כֹּחַ עֵירֹם מִשְׁתַּפֵּד וְרוֹחֵשׁ וְלוֹחֵשׁ עַל הָאֵשׁ.

חֶרֶט פִּלְאִי פֹּה רָשַׁם: כָּבוֹשׁ וְחָדוֹר וְאַל־סֶגֶת.

פֶּלֶד־מֵיתָר מְצַיֵּת, כִּבְצֵק הָעוֹלָם הַנָּלוֹשׁ.

אֶצְבָּעוֹת צְלוּקוֹת וּדְהוּנוֹת עַל בַּהַט פְּסַנְתֵּר מִשְׁתַּגֵּעַ,

נַגְּנוּ לִי, נַגְּנוּ לִי קוֹנְצֶרְט מַתָּכוֹת עֲיֵפוֹת־מְנוּחָה,

מַתָּכוֹת שֶׁקָּמוּ לִחְיוֹת.

אֵצֵא רְמוּסַת־נְשִׁימָה אַךְ אָעוּף עִם נִגּוּן מִתְפָּרֵעַ,

עִנְבָּל לִי אֶתְלֹש מִשִּׂפְתוֹת כְּנֵסִיָּה רְדוּמָה וּגְנוּחָה

לְהַזְעִיק גְּיָסוֹת.

הַפְגָּנָה

מאת

צבי ארד

כִּכָּר כְּכַף־יָד יַבְלוּלִית, פְּשׂוּקַת סִמְטָאוֹת, מִתְעַוֶּתֶת.

אַבְנֵט לָהּ סוֹרֶגֶת אָפֹר, מִדִּשְׁדּוּשׁ, מִנְּקִישַׁת הַדְּלָתוֹת,

מִכּוּכֵי אִישׁוֹנִים עֲשֵׁנִים, מִטְּחָבֵי מְלוּנָה מִתְמוֹטֶטֶת,

מִקְּלָלוֹת פְּלוּטוֹת־יְרִיקָה, מִצְּעָקָה וּשְׁרִיקָה וָתֹף.

קִמְרוֹנֵי מַרְתְּפִים הוֹלְכִים. בָּעֵינַיִם גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת.

שְׂפָתַיִם פְּקוּעוֹת, קְלוּפוֹת, לוֹאֲטוֹת אֶל הַטַּל שֶׁבּוֹשֵׁשׁ.

נְחַשׁ מַשְׂטֵמָה מִתְנַשֵּׁף וּמַזְחִיל עַל מַרְצֶפֶת גּוֹעֶשֶׁת

חֻלְיוֹת שַׁרְשַׁרְתּוֹ. זָע הָרְחוֹב. אֲרֻבּוֹת מִצְטָרְפוֹת בְּבַת־רֹאשׁ.

בְּכִי זְגוּגִית שֶׁנֻּפְּצָה. יְרִיָּה נְבוּחָה, שׁוֹהֶקֶת,

זֶמֶר נִשָּׂא עַל כַּפַּיִם, שִׁיר מְדַלֵּג מַדְרֵגוֹת,

מִגַּגּוֹת מָטִים גּוֹלֵשׁ.

זֶמֶר כַּדָּם גּוֹעֵשׁ. אֵשׁ מִדְּגָלִים זוֹעֶקֶת.

יָדַעְתִּי, לִבָּם בּוֹעֵר, אַךְ לֹא לִי הָאוֹת

וְלֹא לִי הָאֵשׁ.

עִיר

מאת

צבי ארד

נְגוּנָה כְּמִזְמוֹר שֶׁל תְּהִלִּים, כְּהַדְרָן עַל מַסֶּכֶת רוֹדֶמֶת,

גְּלוּשָׁה מִשְׁלַבֵּי הֶהָרִים לְמִרְמַס מִגְדָּלִים וּצְלָבִים,

אַתְּ פּוֹסַעַת פְּרוּעַת־רַעְמָה עַל מַרְצֶפֶת כְּחֻלָּה, חוֹלֶמֶת,

מְסַנְוֶרֶת בְּוֶרֶד־אוֹרֵךְ זַגּוּתָהּ שֶׁל סִמְטַת זַגָּגִים.

עַל חוֹפֵי רְחוֹבֵךְ, כְּבָתִּים, צְלָלִיּוֹת הֻדְבְּקוּ לְשַׁעְשׁוּעַ,

וְכוּכִים פְּלוּשֵׁי־עִצְּבוֹנוֹת וּקְמָטִים מִמִּצְחוֹ שֶׁל פָּרוּשׁ.

בְּפִכּוּר אֶצְבָּעוֹת, בִּגְנִיחָה, דְּאָגָה יַחְפָנִית תָּנוּעַ,

כִּמְטֻטֶּלֶת. פֹּה, שָׁם. לְעוֹלָם. כִּצְרָצַר הַמְנַסֵּר בַּפָּלוּשׁ.

אֶת יַבֶּשֶׁת כְּפָרִי, אֶת שָׂבְעוֹ, לְמִנְחָה לָךְ הֵבֵאתִי, עֲקֶרֶת.

אַמְּצִינִי. נָגְהֵךְ כֹּה רַחוּם. וְהַלְבִּישִׁי צְלָלַיִךְ לַלֵּב

וָגֹזִּי אֶת צַמּוֹתַי.

תְּנִי וְאוֹצִיא אֶת קְלָפֵךְ הַצָּהֹב אֶל הַדֶּרֶךְ,

תְּנִי וְנִקְרַע חַלּוֹנוֹת וְנִפְרֹץ אֶת גַּגֵּךְ הַדּוֹלֵף

אֶל הָהָר, אֶל הַגַּיְא.

שִׂיחָה

מאת

צבי ארד

שְׁלוּיִים מִיוֵן סִמְטָאוֹת, מִירֹקֶת פַּרְבָּר, מֵעַצֶּבֶת

צִבְעֵי הַחוֹמוֹת הַקְּלוּפוֹת, מִצַּחֲנַת אִטְלִיזִים וּשְׁוָקִים,

נוֹהֲרִים אִישׁוֹנִים אֶל סִפִּי. כִּפְנִינִים בְּטִיסָה מְאֹהֶבֶת,

נִשְׁחָלִים עַל קוּרֵי מַבָּטַי וְחוֹרְזִים עִגּוּלִים חֲבוּקִים.

אֲנִי מְדַבֶּרֶת עַל דִּין שֶׁעֻוַּת בָּעוֹלָם. וְעֵינַיִם

מַמְרִיאוֹת וּמַדְאוֹת אֶת נַפְשִׁי אֶל גַּבְהוּת מְסֻחְרֶרֶת חוּשִׁים,

אֶל מִצְחוֹ הַקָּמוּר שֶׁל הָאֹפֶק, סוֹעֵר בְּצַמְּרוֹת עַפְעַפַּיִם,

אֶל עֲתֶרֶת בְּרָקֶיךָ בָּרַעַם. וְאַתָּה בַּפִּנָּה, בְּלִי־מֵשִׂים.

עָמְתָה אֲפֵלַת הַמִּדְבָּר בּוֹ הוֹלַכְתִּי צֹאנִי אֶל הַמַּיִם,

מִפִּי הַבְּאֵר כְּבָר נָגֹלָּה הַמּוּעָקָה הַסַּלְעִית.

מִי גּוֹלֵל?

אַתָּה שָׁר וּשְׂפָתֶיךָ פּוֹקְדוֹת אֶת הָעֵדֶר כִּצְבָא הַשָּׁמַיִם.

כְּבָר אָנוּ שְׂפָתַיִם שׁוֹתוֹת הַשִּׁקּוּי הַטּוֹרֵף, הַמַּרְקִיד:

‘יִשְׂרָאֵל…’

רַגְלַיִם

מאת

צבי ארד

שַׁמַּשׁ שַׁחֲרִית זַלְדְּקָן כְּבָר נָשַׁק אֶת צִיצִית רִיסֵיהֶם

וּמָחָה בִּשְׂפָתַיִם חוֹמְלוֹת אֶת זֵעַת חֲלוֹמָם הַמְטֻלֶּלֶת.

רַגְלַיִם מוֹנוֹת הֹלֶם־לֵב עַל מַרְצֶפֶת רְחוֹב מְנֻמְנָם.

חוֹצְבוֹת הָרַגְלַיִם נִגּוּן. כָּל אֶבֶן תַּחְתָּן מְחוֹלֶלֶת.

בַּכִּתּוֹת הִתְמָרְדוּ סַפְסָלִים. דַּרְדַּקִּים, בְּמַסָּע עַל מַפּוֹת,

עָלוּ עַל שִׂרְטוֹן הַכְּתָלִים וְגִלּוּ שִׁמְמוֹן הַיַּבֶּשֶׁת:

מְעָרַת חֲנוּטִים טְחוּבָה. עַגְמִימוּת כָּל בָּתֵּי־הַקְּבָרוֹת.

יַבָּשָׁה חֲדָשָׁה לָנוּ הָב! לְגַלּוֹת, לַעֲלוֹת וְלָרֶשֶׁת!

וְהָלַכְנוּ, הָלַכְנוּ הָלוֹךְ. הַבְּלוֹרִית מְסָרֶקֶת עָנָן

וּנְחִירַיִם פְּרוּצִים רִחְרְחוּ בַּחֲלַל הָעוֹלָם הַפָּתוּחַ

אֶת לַאַט בְּשָׂמֶיהָ.

מֵאָה אֲבִיבִים לְשָׁעָה. כְּחֶרֶב נִשְׁלֶפֶת מִנָּדָן.

כְּלַהַט הַסַּעַר שֶׁגָּח, כְּבַעַט רַגְלוֹ שֶׁל הָרוּחַ,

הָרַסְנוּ אֵלֶיהָ.

בְּפֻנְדַּק הַדְּמָעוֹת

מאת

צבי ארד

קְלוֹיְזִים מֵאָה וְאֶחָד בְּחָצֵר טְחוּבָה, מְפֻלֶּשֶׁת.

צְקוּן יִחוּדִים מִתְקַמֵּר. תְּפִלָּה וּתְחִנָּה וִיבָב.

סְעָרָה אֲסִירַת מַלְכֻיּוֹת בֵּין טוּרֵי הַכְּרָכִים רוֹגֶשֶׁת.

אוֹר. מַתִּתְיָהוּ שְׂטְרַשׁוּן מְרַחֵף בְּדִמְמַת אוּלַמָּיו.

פֻּנְדַּק הַדְּמָעוֹת הַשּׁוֹמֵם. מֶלְצַר שְׁחוֹר־זָקָן וְשָׁחוֹחַ

מוֹזֵג בְּיִרְאָה אֶל כַּפַּי מִגְּוִילִים, מִירִיעוֹת כְּתֻמּוֹת.

אַמְּצֵנִי הַפַּעַם, אֵלִי, אֶלְפֹּת עַמּוּדֶיךָ בְּכֹחַ

וְלֹא אֲשַׁבְּרֵם לִרְסִיסִים. הַמֶּלְצַר מְכַבֶּה הָאוֹרוֹת.

בַּחוּץ מַפּוֹלוֹת עֲשֵׁנוֹת. לַחֲמֹק וְלִבְרֹחַ אֵלֶיךָ.

גַּם אַתָּה שָׁחוֹחַ וְעֵינֶיךָ צָלְלוּ אֶל עָמְקָן.

אָסְפֵנִי הַפַּעַם.

אוּלַי אַתָּה כֶּרֶךְ אֶחָד מִמַּסֶּכֶת גְּבוֹהָה וְסוֹלַחַת.

גָּהַרְתָּ אֵלַי מִמַּדָּף. וְכָבוּ הָאוֹרוֹת. כְּבָר אִישַׁן

בְּסֵתֵר רַעַם.

יָמִים שִׁכּוֹרִים

מאת

צבי ארד

זֹהַר שָׁתוּי וּמְסֻנְוָר מֵאָפְקֵי מִסְבָּאָה מִתְנַגֶּנֶת

שֵׂרַךְ וְזָרָה דִּינָרָיו בַּשְּׂדֵרוֹת, בָּרְחוֹבוֹת, בַּבִּיבִים.

צֵל נַעֲרָה רָכַן וּמְגָרֵף מִמִּדְרֶכֶת עוֹמֶמֶת

שְׁלַל מְכִתּוֹת הַבְּרָקִים אֶל כִּיסָם שֶׁל יָמִים שִׁכּוֹרִים.

לוֹט הַיָּמִים הַשִּׁכּוֹר. נְעִימַת הָזוּתוֹ הַחוֹזֶרֶת.

כְּשִׁירֵךְ שֶׁכָּנַף אֶת עַרְשִׂי, כְּהִרְהוּר כַּף־יָדֵךְ בִּשְׂעָרִי.

אִמִּי, רַק נוֹלַדְתִּי הַיּוֹם, חֲוַרְוֶרֶת, יַלְדֹּנֶת כְּזֶרֶת.

פִּלְשׁוּ חֲצֵרוֹת וְאָבוֹא, פִּתְחוּ וְאָבוֹא שְׁעָרִים.

אַתְּ, הַקָּמָה הַשְּׁתוּיָה, כָּל שִׁבֹּלֶת עֵינַיִם לָנֶצַח.

הִנֵּה אֶחְפֹּן מַלְעָנִים, אֲדַבְלֵל בְּלוֹרִיּוֹת שׁוֹבָבוֹת

וְאֶתְלֹש הַגֹּרְנָה.

אַתְּ, לֹא – אַתָּה! כִּי אוֹתוֹ הוּא הַלַּחַן, הַמֶּתַח, הַקֶּצֶב.

אוֹתָן הָעֵינַיִם בַּלֵּב. אוֹתָן הַנְּעִימוֹת דּוֹבְבוֹת.

סֹבְנָה, חֲזֹרְנָה.

שַׁלֶּכֶת

מאת

צבי ארד

כְּעַלְעֵל דַּפִּים נִשְׁכָּחִים בּוֹסְסוֹת הָרַגְלַיִם שַׁלֶּכֶת.

רַחַשׁ סִיבִים נֶאֱנָח. צֹהַב עָלִים מִתְכַּרְכֵּם.

לֹבֶן אַדְוַת צְעָדַי מִתְרַפֵּק עַל אִבְחַת צְעָדֶיךָ.

עֶצֶב מַלְכוּת שֶׁגָּלְתָה עַל טַרְפֵּי מְנִיפַת־עַרְמוֹנִים.

נִטְרָפִים, נִטְרָפִים הַקְּלָפִים. הַדֹּלֶב הִפְסִיד כּוֹכָבָיו.

מְעַרְטֵל אֶת גּוּפִי הַחוֹמֵד קֻבְיֻסְטוֹס זָקֵן וּפוֹחֵחַ.

כָּל זְרִיחוֹתַי לְפָנָיו וְכָל הַסּוֹפִים בִּגְשָׁמָיו.

לֹא אֵלֵךְ עִם עֲנֶנֶת צֹאנוֹ, לֹא אֵלֵךְ אֶל לִבּוֹ הַכּוֹרֵעַ.

עוּרָה, הַסְּתָו, לָשִׁיר: כִּי תְּפוּחַת הֵרָיוֹן אַדְמָתִי,

כִּי צָפְנָה יְחוּמָה וּתְלוּמָה אֶת לִבּוֹ הַזָּנוּק אֶל חֵיקָהּ,

אֶת יָדָיו.

חֹרֶף לוֹהֵט יַמְרִידוֹ, אַהֲבַת־נִיסָנִים תַּנְבִּיטוֹ.

בּוֹא נַעֲרֹם הַשַּׁלֶּכֶת אֶל סַף הִלּוּלַת־הַדְלָקָה:

דְּלֹק, הַסְּתָו!

פְּרִידָה

מאת

צבי ארד

רֶכֶב קִיטוֹר מִתְנַשֵּׁף וּטְלָפָיו בּוֹעֲטִים בַּמַּתֶּכֶת.

נַחַר תַּחֲנָה יְגֵעָה. קְהַל מְלַוִּים מִתְרוֹצֵץ:

שִׁלְטֵי חֲנֻיּוֹת־פִּטְרִיּוֹת. דֶּלְפֵּקִים בְּשׁוּרָה נֶאֱנַחַת.

פ.נ. מִקִּבְרֵךְ בִּי עֵינַיִם, כְּאֶגֶד אַלְמָוֶת, נוֹעֵץ.

שְׂאוּ שָׁלוֹם, חַלּוֹנוֹת לְבָבִי. בְּרַעַד אֲנִי מְחַבֶּקֶת

הָאֶבֶן אֲשֶׁר עַל קִבְרֵךְ, הַצּוּק שֶׁרָמַס אֶת כֻּלְכֶם,

שֶׁהִבְרִיחַ יוֹנֵי עֵינֵיכֶם מִן הַסַּף וּמִלֶּחֶם וָשֶׁקֶט.

סִלְחוּ לַבּוֹרַחַת מִשְּׁבִיל אֲשֶׁר לֹא יְנֻחַם.

תְּרָנִים עַל בְּהוֹנוֹת נוֹעֲצִים עֶרְגוֹנָם בַּשָּׁמַיִם.

שָׁמַיִם בַּזֶּלֶת רוֹתַחַת, שָׁמַיִם הִדְלִיקוּ הַיָּם.

יַבָּשָׁה! יַבֶּשֶׁת!

אֲנַחְנוּ נוֹשְׂאִים אֶת לִבֵּנוּ בַּסָּךְ, עַל כַּפּוֹת הַיָּדַיִם.

הָאִירִי חוֹפֵךְ וְנָבוֹא. אֵלַיִךְ, אַרְצִי, רָץ הַדָּם

בִּרְנָנָה נוֹאֶשֶׁת.

חַסְדֵּךְ

מאת

צבי ארד

בְּשַׁעַר טְרַקְלִין הַחוֹלוֹת בִּדְחִילוּ אֶשַּׁל נַעֲלַיִם.

דּוֹרוֹת בִּגְלִימוֹת זוֹהֲרוֹת עַל מִשְׁמַר אַגָּדָה זְהוּבָה.

אֲנִי מְנַשֶּׁקֶת כְּסוּתֵךְ וְנוֹפֶלֶת אַפַּיִם

אֶל אֲבַק סַנְדָּלֵךְ. בְּדִמְעָה, בִּתְפִלָּה כְּאוּבָה.

אֶת פָּנַיִךְ רוֹעִים וּמְלָכִים קִעְקְעוּ בִּכְתָבוֹת לְמַזְכֶּרֶת

וְהָלְכוּ לִמְדִינַת הַיָּמִים. לֹא קָצְרוּ, לֹא בָּצְרוּ, לֹא מָסְקוּ.

שְׂפַם זֵיתִים מְדֻבְלָל מְסַפֵּר עַל גְּבוּרָה דּוֹהֶרֶת.

שֵׂיבַת אַלּוֹנִים מְאֻפֶּרֶת זוֹכֶרֶת גָּלוּת וּבָכוּת.

לוּ שָׁטִיחַ יָרֹק לֶאֱרֹג עַל מִפְתַּן הַחוֹלִית הַזּוֹהֶבֶת,

וּבְפֶלֶג שׁוֹבָב שֶׁיָּצָא לְטַיֵּל בְּחֹרְשַׁת אֳרָנִים

לִטְבֹּל.

שְׁחֻמָּה כְּחַלָּה שֶׁל שַׁבָּת עַל מַפַּת סְעוּדָה נֶעֱצֶבֶת,

בְּצֵל הַנֵּרוֹת אֲחַכֶּה לִפְרִיסַת חַסְדֵּךְ הֶחָמִים,

הַגָּדוֹל.

הוּלֶדֶת הַשִּׁיר

מאת

צבי ארד

אַקּוֹרְדִים הִמְרִיאוּ, גָּוְעוּ. שָׁמַיִם צָנְפוּ אֲפַרְכֶּסֶת.

לָשׁוֹן שֶׁל זָהָב שִׁכְשְׁכָה בְּפֶלֶג־קוֹלוֹת רוֹעֵם.

אֶצְבָּעוֹת, אֶצְבָּעוֹת עֲצוּבוֹת עַל אַדְוַת־הַצְּלִילִים הָרוֹגֶשֶׁת.

יְקוּם שֶׁנֵּעוֹר וְנִשְׁבָּה מְשַׁפְשֵׁף עַפְעַפָּיו, מִשְׁתּוֹמֵם.

כְּפַנְתֵּר הַנִּמְשָׁךְ אֶל שִׁמְשׁוֹ, אֶתְמַתַּח לִקְרַאת נֹהַר־כַּפֶּיךָ,

הַגּוֹלֵשׁ לוֹ כְּשֹׁבֶל־מַלְכוּת מִגְּזוּזְטְרָה, מֵחַלּוֹן וּמִקִּיר.

אֶגְוַע קַשּׁוּבָה. נְחִירֵי־הֶחָצֵר רִטְּטוּ כְּשֶׁהֵרִיחוּ

סְחַרְחֹרֶת יֵינְךָ שֶׁחָמַר, דָּמְךָ שֶׁיִּחֵם אֶת הַשִּׁיר.

נַעֲצוֹ שֶׁל אִזְמֵל מְמֹרָק בֵּין צְלָעוֹת, עַד הַלֵּב הָרוֹתֵעַ,

פּוֹצֵחַ שִׂפְתֵי מַעְיָן, הַחוֹלֵם בְּחֶבְיוֹן הַשְּׁכָבוֹת

וְדוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם:

אֶת הָרֹן שֶׁבָּקַע מִגְּרוֹנִי, מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל דָּגָן זוֹרֵחַ,

מִטַּלְפֵי עֲדָרִים גּוֹעֲשִׁים הַהוֹרְסִים אֶל קַצְוֵי הַשָּׂדוֹת,

אֶת תְּפִלַּת הַיְקוּם.

יָדַיִם

מאת

צבי ארד

ח' עַל ח' מִשְׁבְּצוֹת וּצְבָאוֹת שֶׁנּוֹגְחִים אֶל הַקְרָב בִּגְעִיָּה,

מְאַסְּפִים הַמְאַבְּקִים בְּצַמְרָם וּפוֹעִים אֶל הַשֶּׁלֶף בְּפַחַד,

מַתָּכוֹת בְּתִזְהֹרֶת שְׁלוּפָה תּוֹפְפוֹת בְּשׁוּרָה עֲדוּיָה,

סִלּוֹנֹות מַקְצִיפִים מְנַשְּׁקִים אֲדָמָה פְּעוּרָה, גּוֹנַחַת.

יָדֶיךָ סָכְרוּ עוֹרְקֵיהֶן מוּל מִדְבָּר וְאָמְרוּ לוֹ: ‘שַׁח!’

הִרְתִּיעוּ קְטוּפוֹת נְשִׁימָה וְהִסִּיעוּ חֵילָן עִם הַסַּעַר,

אֶל שַׁעַר שְׂפָמוֹ הַצָּהֹב, אֶל שִׁנָּיו, בְּטוּר לֹא מְנֻצָּחַ

שֶׁל רִבּוֹא אֶגְרוֹפִים מוּל חִיּוּךְ, הַפּוֹזֵל זְדוֹנִי וּבַעַר.

מְכֻרְבָּל בִּגְלִימַת חוֹלוֹתָיו הוּא פּוֹקֵד שְׁאֵרִית חֵילוֹתָיו.

יָדֶיךָ צָנְחוּ, חָוְרוּ, אַךְ אוֹרָן בּוֹהֵר

עַל הַכַּר.

אֶל הַבֹּהַק הַזֶּה עַל בִּרְכֶּיהָ אָמָה מִתְפַּלֶּלֶת תִּקְרַב.

"כּוֹכָבִי, אַל יִכְבֶּה. וְהָאֵר יוֹם אַחֵר,

יוֹם הוֹלֵךְ וָשָׁר".

הִיא

מאת

צבי ארד

צֵל זָר, אוֹיֵב, מְאַוֵּשׁ. הוּא נוֹשֵׁק מַנְגִּינַת צְעָדֶיךָ.

הֹלֶם וְרִידֶיךָ תִּמְנֶינָה עֵינָיו הָעוֹטוֹת מַסֵּכָה.

כָּךְ תֶּאֱרֹב לָעַרְמוֹן, בְּהָנֵץ לִבְלוּבוֹ, הַשַּׁלֶּכֶת.

כָּךְ תַּחֲלֹם הַקָּמָה אֶת סִיּוּט הַחֶרְמֵשׁ הַמֻּשְׁחָז.

הִיא… כֵּן, וַדַּאי שֶׁאֵינָהּ. וְשֶׁלִּי הַיָּמִים שֶׁאֻכָּלוּ,

חֹפֶן שְׁנִיּוֹת לֹא שְׁנוּיוֹת שֶׁל דְּבֵקוּת וְדָם שֶׁחָמַר.

אָנָה אֶבְרַח מִצִּלָּהּ, מֵאֵימַת הָעֵינַיִם הַלָּלוּ?

הִנֵּה חָלַף עַל פָּנַי וְחָמַק וְדָבָר לֹא אָמַר.

פֶּתַע וְהִיא וַדָּאִית, כְּחָלָל, כִּדְלֵקָה, כְּמִפְלֶצֶת.

כְּסוּמָא תְּגַשֵּׁשׁ רִשּׁוּמָהּ הַסָּהוּר עַל הַשְּׁבִיל.

הַפִּזְמוֹן יָשָׁן.

אֲנִי, שֶׁהֵינַקְתִּי נוֹפְךָ, עַל מִטַּת בְּדִידוּתִי בְּשֶׁקֶט

אֲדַבֵּר אֶל הָאֵל שֶׁמִּמֶּנּוּ אַתָּה לִי שָׁאוּל:

אֱלֹהַּ, לְאָן?

כְּוִיָּה

מאת

צבי ארד

בְּצִיּוּץ אֶפְרוֹחִי, בְּמַקּוֹר, מִתְבַּקֵּעַ הַיּוֹם מֵאָפְלוֹ,

וְשֶׁפִי נִשֵּׂאת תְּפִלָּתֵנוּ אֶל מֹלֶךְ יָרֹק וְנִשָּׂא.

אֶתְמוֹל, כְּשֶׁשָּׁתִינוּ יַחְדָּו, הַיָּרֵחַ נִבַּט בְּסִפְלוֹ

וְקָסַם בְּמִשְׁקַע־הַקָּפֶה מַפַּת־כִּבּוּשִׁים כְּמוּסָה.

בַּחֲזִית הַקִּדְמִית, לְבַדָּהּ, נְזִירָה בְּשִׂמְלָה כְּחֻלָּה.

הִיא עוֹדֶרֶת. קָדִימָה, קָדִימָה. אֶחָד וְאֶחָד. עַד אֵין דַּי.

חֶלְקָהּ חֲפוּפָה וּסְרוּקָה. בָּרַקּוֹת נִתְבַּשְּׂרָה הֲמֻלָּה.

קוּקִיָּה שַׁכּוּלָהּ מִתְנַבֵּאת בְּתוּגָה מִצֵּל חֹרֶשׁ בָּדוּי.

נְחֹשֶׁת נִגֶּרֶת, בּוֹעֶרֶת. שְׁרִירַי נִפְלְשׁוּ לַחַמָּה.

כְּוִיַּת זִרְמָתָהּ מְסַנְוֶרֶת, גּוֹהֶרֶת כְּשַׁחַל שִׁכּוֹר.

סוֹבֵב הָעוֹלָם, הוֹלֵךְ.

הָעֶרֶב לֹא בָּא הַיָּרֵחַ לִגְמֹל עִמִּי אוֹר וּדְמָמָה.

וְיֶלֶל תַּנִּים מִתְנַבֵּחַ. שַׁעֶלֶת כִּיחִית, יְתוֹמָה.

אֲהַבְהֵב וְאֶדְעַךְ.

חַמְסִין

מאת

צבי ארד

מִי הִדְלִיק אֶת זַנְבוֹת הַגְּמַלִּים וּשְׁלָחָם מִמִּדְבַּר יְהוּדָה,

לְהַצִּית אֶת צַמְרוֹ שֶׁל הַצֹּאן, אֶת בְּלוֹרִית הָעֵצִים הַמְסֹרֶקֶת,

לֶאֱפוֹת אֶת לַחְמָם בַּקָּמָה, לְהַרְתִּיחַ כָּל צְלִיל בְּהֵדוֹ,

לְעַשֵּׁן אֶת בָּשְׂמָם הֶחָרוּךְ, אֶת עִטְרַן זֵעָתָם הַחוֹנֶקֶת?

אַתָּה הַשָּׂעִיר, הַבֵּיבָר, הַפּוֹזֵל בְּשִׁמְשׁוֹת סַכִּינִים

וּמוֹלִיךְ בְּשַׁרְשֶׁרֶת צְרוּדָה אֶת תִּנְבַּחַת עֶדְרֵי חַמְסִינָיו,

שָׁלַחְתָּ הַיּוֹם לַחָפְשִׁי, בְּטֵרוּף שֶׁל קֵיסָר אֵין־אוֹנִים,

זְאֵבֵי עֵינֵיהֶם הַדּוֹלְקִים, זְאֵבִים גְּחוּלֵי הָרָעָב.

אָרוּר אַתָּה לִי בַּשָּׂדֶה וְאָרוּר הֲגִיגְךָ הַלּוֹחֵשׁ,

בְּשִׂפְתֵי גֶּחָלִים מְלֻבּוֹת, וִדּוּיֵי אַוָּתְךָ הָרִירִית

עַל אָזְנִי הַחֵרֶשֶׁת.

גָּחַנְתִּי אֶל כָּל הַצְּלָלִים, וּבִכְדִי, כִּי עָלוּ כְּבָר בָּאֵשׁ.

חָלַמְתִּי עַל כָּל הַפְּלָגִים, וּבִכְדִי, כִּי עָלוּ בְּגָפְרִית

מִתְגָּעֶשֶׁת.

אִשָּׁה וְקַת

מאת

צבי ארד

קוֹדְחִים קַלְעֵי־פְּלִיז בִּקְטִיפָה גְּחוּלָה, מַדְמִיעָה וְזוֹמֶמֶת.

וְזֶפֶק הָרִים מְהַדְהֵד. צְלִיף שׁוֹטִים עַל פָּנִים וְעַל גַּב.

כְּבוּיַת־מְאוֹרוֹת וּזְנוּקָה תַּהְבִּיל מַשְׂטֵמָה מְיֻחֶמֶת.

וְקַת עֲשֵׁנָה מְדַשְׁדֶּשֶׁת בְּאֵפֶר מִקְדָּשׁ שֶׁחָרַב.

אוֹרֶבֶת דְּמָמָה שֶׁל הֶפְסֵק. דְרִיכַת הָרוֹבִים נוֹקֶשֶׁת.

לִבִּי כְּלוּדָר שֶׁנֻּצַּח מְתוֹפֵף עַל חַלּוֹן מְמֻסָּךְ.

כָּבֵד הַמָּסָךְ וְאָטוּם. צוֹעֲנִית לְעַצְמָהּ מְנַחֶשֶׁת:

“הַעוֹד אוֹר בְּעֵינָיו? אוֹ…” כּוֹכָב הִשְׁתַּרְבֵּט וְצָנַח.

יָדַעְתִּי: עָלַי לֹא שָׁאַלְתָּ. מְכֻדָּן כְּאַנְדַּרְטַת־בַּזֶּלֶת

חָלַשׁ מַבָּטְךָ הַלּוֹטֵף עַל נְשִׁימַת הֶחָצֵר הַדְּרוּכָה

וְהִשְׁבִּיעַ כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת,

לִפְרֹשׂ מָגִנֵּי הָאָרָד עַל כָּל כֶּבֶשׂ, כָּל נֶטַע, כָּל יֶלֶד.

בִּשְׂפָתַיִם צְרוּבוֹת אֲנַשֵּׁק אֶת הַקַּת הַשְּׂנוּאָה וּבְרוּכָה

וְאֶהְיֶה עַמּוּד־אֵשׁ לְפָנֶיךָ.

מַקְהֵלָה

מאת

צבי ארד

מִתְקַהֶלֶת מִקְהֶלֶת הַכְּפָר. אָצוֹת בְּלוֹרִיּוֹת יְרֻקּוֹת

בְּחָלוּק מְגֹהָץ וְרָקוּם וּמַחְשׂוֹף מְבֻדָּר אֶל הָרוּחַ,

חֲלִילִים בְּתִלְקֹקֶת בְּרוֹשִׁית, אַגָּסִים בְּשִׁכְחַת הַפִּטְפּוּט

וְהָעֵץ הַגְּבַרְתָּן שֶׁרוֹעֵם בִּלְחָיַיִם תְּפוּחוֹת הַתַּפּוּחַ.

נוֹהֲרִים, מְטַפְּסִים עַל גְּדֵרוֹת. נִרְדָּפִים מִמְּשׁוּבָה מִצְטָרַחַת,

מוֹעֲכִים וְצוֹבְטִים וְחוֹבְקִים. הַשָּׁדַיִם כְּשַׁחַת הוֹבְלִים.

אֲדָמָה שֶׁלָּהֶם, רַחוּמָה, מִמִּבְעַט שָׁרְשֵׁיהֶם נֶאֱנַחַת,

מְלַטֶּפֶת סִמּוּר הַמַּגָּף, מְבָרֶכֶת בִּזְכוּת צַדִּיקִים.

בְּשׁוּרוֹת, בִּקְמָצִים, בִּגְרָנוֹת. הָעֵינַיִם דָּבְקוּ בַּמְנַצֵּחַ.

בְּרוֹשׁ הִרְתִּיעַ, זָקַף אֶת הָאוֹת. בְּמִצְעָד מִתְלַבְלֵב לְעוֹלָם

זָע הַשִּׁיר, הִתְגַּלְגֵּל, הִתְחוֹלֵל,

וְהִרְקִיד בִּצְמָדִים סְעוּרִים אֶת תִּפְרַחַת הַכְּפָר שֶׁרָדַם.

פָּשַׁט טַלִּיתוֹ וּתְפִלָּיו וּמַקְשִׁיב לַנִּגּוּן הַפּוֹחֵחַ,

הַגּוֹאֵל.

לִכְלוּכִית

מאת

צבי ארד

פְּרוּצָה הָאֻרְוָה וּשְׁדוּדָה. שַׁעֶטֶת מֵאֹפֶק עַד דֹּפֶק.

טָרְפוּ רַעֲמוֹת רַמָּכַי. הֶחֱרוּ וְהִדְאוּ אֶל הַגְּבוּל.

שְׁמָטוּנִי מֵחֶבֶק אֻכָּף. חָבְקוּ אֶת שׁוּלָיו שֶׁל הָרֹחַק.

פְּרָסוֹת עַל שָׁדַי, עַל יָדַי, פַּרְסָאוֹת עַל עֵינַי בְּמָחוֹל.

לְאָן אַתָּה טָס? אֲנִי פֹּה. בּוֹא אֵלַי. לַיָּרֵחַ קַדַּחַת.

הוּא צְמַרְמֹרֶת שׁוֹאֶלֶת לַנֵּר, לְהָחֵם אֶת כְּפוֹרָהּ הַחוֹרֵק.

שֵׁב. סַפֵּר עַל אַחַת לִכְלוּכִית שֶׁאֵינָהּ וְאֵינָהּ מִתְיַפַּחַת,

עַל נָסִיךְ שֶׁאָהַב. עַל אִמִּי. עַל מַדְחֹם שֶׁאֵינֶנּוּ דּוֹלֵק.

לֹא שָׁבוּ. עוֹדָם שׁוֹעֲטִים. אוֹתִי שָׁכְחוּ כְּמַזְכֶּרֶת,

כְּנִיחוֹחַ שֵׂעָר מְלֻטָּף, כִּכְוִיַּת הַמַּגָּע הָרִאשׁוֹן,

כִּקְטִיפַת הָעַצֶּבֶת.

אִם בְּטֶרֶם תָּשׁוּבוּ אִישַׁן, אַהְבִּיל עַל זְכוּכִית הַחַלּוֹן

וְאֶכְתֹּב: 'לְאַחַי הַגְּדוֹלִים, בְּשָׁעָה עַד מְאֹד מְאֻחֶרֶת,

מִשֵּׂיָה מְאֹהֶבֶת'.

חֲלוֹם

מאת

צבי ארד

יָדַיִם שְׁחוּמוֹת מְבָרְכוֹת אֶת רֹאשׁוֹ הֶעָיֵף שֶׁל הַכַּר,

שֶׁכָּרַע בְּעֶלְפוֹן חִוְרוֹנוֹ תַּחַת נֵטֶל הַיּוֹם שֶׁנִּרְדַּם.

מִכְּפָרִים בְּעוֹלָם הַדְּבָרִים אֲלֵיהֶן חוּט שֶׁל חֶסֶד נִשְׁזַר.

הֵן חוֹלְמוֹת עַל נִגּוּן נֶעֱלָם. מְחַיְּכוֹת הֵן. יָחִיל וְדוּמָם.

כָּל הַיּוֹם רָעֲשׁוּ הַשִּׂיחוֹת: לְהָבִים שֶׁטָּבְחוּ בַּקָּמָה

גִּלְגְּלוּ עִם מַגּוֹב מִסְתָּרֵק בְּסוֹדוֹת מַחְשׂוֹפָהּ שֶׁל הַשַּׁחַת.

אֶל הֶבְלָהּ הַיַּחוּם הִתְרַפְּקוּ הַפָּרִים בִּגְעִיָּה רְחוּמָה,

צָהֲלוּ הָאֻרְווֹת וְתָקְעוּ הָאֵילִים בִּזְחִיחוּת מְבַדַּחַת.

תַּרְדֵּמָה מִתְנַחֶרֶת זוֹכֶרֶת אֶת כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁגָּוְעוּ.

בִּקְצוֹת אֶצְבָּעוֹת מִזְדַּהֶרֶת שִׁירַת הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁכָּבוּ.

יָדַיִם נוֹגְנוֹת עַל הַבַּד.

אַתָּה, חִיּוּכָהּ הַקּוֹסֵם שֶׁל צְחַרְחֹרֶת שִׁנֵּי פְּסַנְתֵּרִים.

הַחֶדֶר מַרְטִיט, מִתְנַשֵּׁם. גּוֹנְחִים קִירוֹתָיו הַקָּרִים.

בְּרוּכוֹת לִי יָדֶיךָ לָעַד.

בּוּעָה שֶׁל סַבּוֹן

מאת

צבי ארד

הִתְבַּסֵּם הַסְּמָדַר מִדָּמוֹ, הִתְעַרְטֵל וְנִרְדַּם עַל הַסַּף,

בִּפְרִיצוּת לִבְלוּבוֹ הוּא חוֹמֵד אֶת הַיָּד הַבּוֹצֶרֶת.

בָּקְרִי בְּטֵרוּף פִּכְחוֹנוֹ פִּעְנַח אֶת כַּרְמִי הַמְכֻשָּׁף:

נוֹשֵׂאת אֶת זְרִיחַת שָׁבְלָהּ – הָאַחֶרֶת.

אַתָּה, הַמַּמְרִיא הָעִוֵּר בִּכְנָפַיִם שֶׁל דּוֹנַג וָסוּף,

הַמְרַסֵּק אֶת קוּרֵי חֲלוֹמוֹ אֶל חֵיקָּהּ שֶׁל אִשָּׁה מִסְתַּנְוֶרֶת,

פָּרַחְתָּ הַיּוֹם כְּבוּעָה שֶׁל סַבּוֹן אֲשֶׁר מֵתָה לָעוּף,

כְּלִילָךְ ‘אֲהַבְתִּיךְ’ שֶׁנִּמְעַךְ, כְּיַלְדוּת שֶׁאֵינֶנָּה זוֹכֶרֶת.

הַלַּיְלָה לִי בֶּרֶז גּוֹנֵחַ סִפֵּר אַגָּדַת טִפְטוּפָיו:

נָסִיךְ גְּלוּי־עֵינַיִם כּוֹרֵעַ בְּפֶתַח אַרְמוֹן מְשֻׁלְהָב.

נִשְׁלֶפֶת, רוֹשֶׁפֶת הַחֶרֶב.

הַבֹּקֶר רָצַח עַל רִיסָיו בָּבוּאַת רְקִיעִים כְּכוּבִים.

שִׁפְחָה מִתְעַלֶּפֶת, נִטְרֶפֶת. שִׁסּוּ בָּהּ אֶת כָּל הַכְּלָבִים.

הֶרֶף!

הַמַּתֶּכֶת עָיְפָה

מאת

צבי ארד

גָּאָה הַחִיּוּךְ עַל שְׂפָתֶיךָ, גָּאוּ הַנְּחָלִים, יְחִידִי.

שָׁמְטוּ גְּשָׁרִים. הַמַּתֶּכֶת עָיְפָה וְעָיַפְתִּי אֲנִי.

דִּשְׁדֵּשׁ לוֹ הַדֹּב אֶל הַיַּעַר. הַקּוֹף מְעַוֶּה אֶת פָּנָיו.

חַיֵּךְ מְלֹא אָפִיק, הַנַּעַר, אֶל צִלּוֹ הַנּוֹהֵר שֶׁל הָאָב.

סְעָרָה מְחַתֶּלֶת אוֹתָנוּ מַטְלִית אַפְרוּרִית, רְטֻבָּה.

בּוֹא נֵילִיל עִם הָרוּחַ, נִזְלֹג אֶל מַרְזֵב עִם הַגֶּשֶׁם.

בְּשָׁעָה מְשַׁכֶּלֶת כָּזֹאת בּוֹכִים כָּל הַשָּׂדוֹת לִתְנוּבָה,

בְּשָׁעָה שֶׁכָּזֹאת מִתְיַפְּחִים יְתוֹמִים אֶל הָרֶשַׁע.

אַחַר־כָּךְ יִתְבַּהֵר הַחַלּוֹן וְתִקְרֹץ הַזְּגוּגִית לַמַּשְׁקוֹף.

סַבְתָּא חוּמַת־הַפֵּאָה מִן הַתֵּה הַהוֹבֵל וְנִיחוֹחַ

תִּתְנַשֵּׁף, תְּשַׁפְשֵׁף יָד בְּיָד.

וַאֲנַחְנוּ, יַלְדִּי הַקָּטָן, נְסַפֵּר אַגָּדוֹת מִן הַסּוֹף,

נְלַמְּדֵן לְהַקְשִׁיב וְלִשְׁתֹּק, נְלַמְּדֵן לֶאֱהֹב וְלִשְׁכֹּחַ,

בְּנִי, אֲשֶׁר לֹא נוֹלַד.

הַקַּשׁ מִתְיַפֵּחַ

מאת

צבי ארד

שִׂמְלַת הַשַּׁבָּת מְלֻכְלֶכֶת וְגַם הַבֻּבָּה מְדֻכְדֶּכֶת.

עֲלֵי הַשִּׁטָּה כְּבָר טָרַפְתִּי מִבְּלִי לְנַחֵשׁ ‘הֵן’ אוֹ ‘לָאו’.

יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי: הוֹלֶכֶת אֶל סְתָו בַּכְיָן אִזְדָּרֶכֶת

עַל מֵצַח דּוֹלֵק לְהַנִּיחַ כְּיָד אֶת צִנַּת עֲנָנָיו.

הָיְתָה זוֹ שַׁבָּת, אִם אֶזְכֹּר. כְּרוֹבֶה שֶׁנִּדְרַךְ לְהָרִיעַ,

הִרְתִּיעַ הַכְּפָר עַל קְפִיצָיו אֶל אוֹרְחַת הַמַּלְכוּת הָעוֹלָה.

הַמֶּלֶךְ זָרַע חִיּוּכִים וְקָצַר אֶת גּוּפִי הַמְשַׁוֵּעַ.

הִסִּיעַ בְּרוֹם אֻכָּפוֹ אֲלֻמָּה מְחֻבֶּקֶת, בְּהוּלָה.

נִיחוֹחַ וְשֶׁכֶר הַדַּיִשׁ. מָעַךְ בִּשְׂפָתָיו, בַּטְּלָפַיִם,

גָּמַע בְּמִנְשֶׁמֶת חָזֵהוּ. נָשַׁם מֵעָקֵב עַד קָדְקֹד,

הִשְׁקָה כּוֹכָבִים וְיָרֵחַ.

כָּבִים כְּבָר הֵדֵי פַּרְסוֹתָיו. חִוְרִים כְּבָר שִׂפְתֵי הַשָּׁמַיִם.

הַקַּשׁ הַשָּׁמוּט אֶל גָּרְנוֹ מְנַבֵּל אֶת שְׂפָתָיו הַפְּצוּעוֹת.

מִתְיַפֵּחַ.

תַּרְמִילִי

מאת

צבי ארד

אֲנִי וְרוֹבִי וְהַכֶּלֶב, הַמְכַשְׁכֵּשׁ אַהֲבָה בִּזְנָבוֹ,

חָזַרְנוּ כַּדֹּפֶק, כַּדֶּלֶף: ‘הָלַךְ, לֹא יָבוֹא, לֹא יָבוֹא’.

זָלְפוּ בַּשְּׁבִילִים עִקְּבוֹתֶיךָ, הוּא יִבֵּב אֶל רֵיחוֹת בְּעָלָיו.

כָּל שִׂיחַ מַפְרִיחַ עָלֶיךָ, כָּל רֶגֶב לְךָ מְכֻשָּׁף.

לְךָ כָּאן הַכֹּל. וְלֹא לִי נְגִינַת הָרְפָתִים הַלּוֹעֶסֶת

אֶת גֵּרַת תּוּגָתָן הַחֶלְבִּית, וּשְׁתִיקַת עֲטִינִים מְהַמָּה.

בְּאִישׁוֹן חַלּוֹנְךָ הַמְפַלֵּל, אֶל הַלֵּיל לֹא אֲנִי מְנֻחֶשֶׁת,

וְדִמְעַת צְעָדַי לֹא תִּשַּׁק אַדְמָתְךָ הַשּׁוֹבָה, הַבְּשׂוּמָה.

עִם שַׁחַר אֶלְבַּשׁ שִׂמְלָתִי הַתְּכֻלָּה, הַזְּרוּחָה, הַמְגֹהֶצֶת,

וְאָרוּץ בְּבַת־רֹאשׁ לַקְּסַרְקְטִין, אֱלִילָה מְאוּסָה, מְנֻתֶּצֶת,

שֶׁהָלְכָה אַחֲרֵי הַצָּבָא.

תְּנוּנִי אֶשָּׂא תַּרְמִילִי וְאֶצְעַד עִם דַּרְכִּי הַהוֹלֶכֶת,

צְלָלִית בְּאוֹרְחַת צַיְלָנִים אֶל הַיּוֹם, אֶל הָאוֹר, אֶל הַחֶסֶד,

בִּתְּפִלָּה לֹא דְּבוּבָה.

הַדְּמָמָה גּוֹוַעַת

מאת

צבי ארד

בַּחֲצוֹת. כָּךְ וְכָךְ בֶּאֱלוּל. בַּאֲבַק שְׁעָלָיו הַחוֹנֵק

שֶׁל אֱלֹהַּ נוֹקֵם, מִתְאַבֵּק אָב זָקֵן הַמְמַלְמֵל סְלִיחוֹתָיו.

בַּחֲדַר־הַקְּרִיאָה שֶׁנִּבְהַל, בְּהִלּוֹ שֶׁל הַנֵּר הַדּוֹלֵק,

חוֹלֵק סְלִיחָתוֹ הַגְּדוֹלָה בֶּן־זְקוּנִים שֶׁיָּצָא וְלֹא שָׁב.

שִׁכְּרוּ הַוְּרָדִים נְחִירָיו. בִּמְגִלָּה עַתִּיקָה וְנוֹהֶרֶת

מְעַיֵּן קְלַף־מִצְחוֹ לְלֹא נִיד, כֹּה גֵּא בְּקִמְרוֹן גַּבְהוּתוֹ,

כֹּה שָׁלֵו בְּמַלְכוּת־לְבַדּוֹ, כְּיַנְקוּת לְבָנָה, מְסַנְוֶרֶת.

חִיּוּךְ בְּצֵל הַשְּׂפָתַיִם חוֹמֵק כְּאַוָּה לְאוּטָה.

הַכֶּלֶב שׂוֹנֵא אֶת הַמָּוֶת. נוֹבֵר בִּקְפָלַי לְמַרְגּוֹעַ,

גָּאוּ רַחֲמָיו לִבְשָׂרוֹ. דָּמָיו אֶל הַשַּׁחַר יֵילִילוּ

בְּלַהַט.

מִי כִּבָּה אֶת הַנֵּר וְזָרַח? כְּקֶלַע נִפְלַט מִן הַלֹּעַ,

חָתַךְ אֶת וְרִידֵי הַדְּמָמָה. רִטֵּשׁ אֶת מֵעֶיהָ. הַצִּילוּ!

הַדְּמָמָה גּוֹוַעַת.

הַנְּעֹרֶת חוֹלֶמֶת

מאת

צבי ארד

עָמָה הַיָּרֵחַ, כָּבָה. זַגּוּת חֲלוּקוֹ מְשַׁקֶּפֶת

אֶת לֹבֶן פָּנַי וּשְׂפָתַי הַצְּבוּתוֹת בֵּין שִׁנַּיִם נוֹקְשׁוֹת,

וּצְמַרְמֹרֶת אֲוִיר בִּנְחִירַי, וְהֵד צַעַדְךָ בַּמַּרְצֶפֶת,

צַעַד נֶחְפָּז וְשׁוֹבָב בִּדְרָכִים חֲשׁוּקוֹת וְקָשׁוֹת.

הַיּוֹם – רֶגַע תֹּם מְסֻנְוָר וְהַלַּיְלָה – שִׁכּוֹר מִתְפַּכֵּחַ.

מֵקִיא אֶת הַחשֶׁךְ בְּנַחַר, חוֹבֵק מֶרְחָבִים נְבוּבִים.

חוֹמֶקֶת כְּסוּתְךָ מִכַּפַּי, חוֹלֵף מִלְמוּלְךָ הַשּׁוֹכֵחַ.

דְּבָרַי דּוֹעֲכִים וְכָבִים כַּחֲלוֹם יְלָדִים עֲצוּבִים.

הַלַּיְלָה מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק אֶפְלֹשׁ מִקְדָּשִׁי הַמְעַט

לְפַעֲמֵי הַכֹּהֵן הַנּוֹגְהוֹת בַּחֵטְא וּבַצְּחוֹק

וּבַקְּטֹרֶת.

בְּאֵשׁ מִשְׁכָּבִי אֲחַתֵּל אֶת תִּינוֹק יִחוּמְךָ הַנּוֹלָד.

עַד שַׁחַר אֶלְעַט הַשַּׁלְהֶבֶת. בִּבְרַק חִבּוּקְךָ אֶדְלֹק

כַּנְּעֹרֶת.

הֵלֶךְ

מאת

צבי ארד

הַהֵלֶךְ הַדַּךְ שֶׁכָּרַע בְּעָמְסוֹ בְּאוֹרְחַת שְׁעוֹתֶיךָ,

פָּרַשׂ אֶת לִבּוֹ לִתְפִלָּה כְּשָׁטִיחַ דּוֹלֵק עַל הַחוֹל.

יוֹם זָקֵן הֶעֱרִיב אֶת שׁוּלָיו, לִבָּה גַּחֶלֶת דּוֹעֶכֶת,

הִדְלִיק אֶת אִישׁוֹן הַתַּנִּים, אֶת בִּכְיוֹ שֶׁל הַשְּׁכוֹל.

שָׁלַח אֶת כַּפָּיו אֶל הַפְּתִיל שֶׁהִבְהֵב בְּחַלּוֹן מְתַעְתֵּעַ,

וּבֵרַךְ אֶת אוֹרוֹ הַשָּׁאוּל מִן הַכֹּסֶף שֶׁל הֵלֶךְ בְּלִי גַּג.

נָשַׁק אֶת אֶפְרוֹ הַמָּרִיר שֶׁל סִיּוּט מִתְפַּכֵּחַ

וְנָשָׂא אֶת רַגְלָיו אֶל כּוֹכָב שֶׁחָמַק.

הוּא אָהַב אֶת רוּמְךָ הַקּוֹרֵס כֶּאֱהֹב הַדַּלִּים אֶת הַחֶסֶד.

עֶדְרֵי שְׁעוֹתָיו רָבְצוּ עַל מִפְתַּן בְּדִידוּתְךָ הַזְּהוּרָה,

לִחֲכוּ אֶת יָדֶיךָ.

וְלֹא עוֹד. לֹא אֶשָּׂא חֲרִיקַת יַתְמוּתִי הַקּוֹסֶסֶת.

אַחֲרֵי כָּל מִקְטֶרֶת עוֹמֶמֶת אֶל פִּי מִסְבָּאָה פְּעוּרָה

לָלֶכֶת.

בַּמַּבּוּל

מאת

צבי ארד

בְּדֶלֶת עָצְבֵּךְ הַבָּהִיר נוֹקֶשֶׁת כַּפִּי הַמְיֻבֶּלֶת:

נֶכְדָּה בְּלִי כִּפָּה אֲדֻמָּה וְתַרְמִיל כָּבֵד עַל הַגַּב.

בְּטַחַב הָעִיר הַזָּרָה טוֹבַעַת יַלְדָּה כּוֹשֶׁלֶת

וְצָפָה גֻּלְגֹּלֶת נִבְהֶלֶת מִשַּׁלֶּכֶת אֶל שָׁוְא.

עִירְךָ מִתְנַכֶּרֶת אֵלַי. שְׂדֵרוֹת וּשְׁבִילִים פָּנוּ עֹרֶף.

בְּשַׁעַר רְעוּעַ־שִׁנַּיִם חִיֵּךְ לִי רְחוֹב הַיְּהוּדִים.

שְׁקִיעוֹת מִכִּפּוֹת מִנְזָרִים חָמְקוּ לְעֵינַי אֶל הָעֶרֶב.

שָׁלוֹם לֹא הֶחֱזִירוּ. כָּבוּ. הַנֵּכֶר הִשְׁחִיל פַּנָּסִים,

הֵצִיף אֶת פְּחָדָיו הַגּוֹעִים בְּנַחְשׁוֹל מְסַנְוֵר וְרוֹתֵחַ,

וְטָרַף דַּעְתָּן שֶׁל תֵּבוֹת־הַזִּמְרָה בַּכְּרַךְ.

הוּא סוֹגֵד לָאוֹרוֹת כְּעַכּוּ"ם.

עַד צַוָּאר בַּמַּבּוּל הַבּוֹעֵר. מִצַּמְּרוֹת עֶרְגוֹנִי הַבּוֹקֵעַ

רְדוּפִים מַבָּטַי אֶל הִלּוֹ שֶׁל הַשְּׁבִיב הָאַחֲרוֹן שֶׁדָּעַךְ

בִּכְפָרְךָ הָרָדוּם.

אֶל תַּלְמִי

מאת

צבי ארד

סְכָרִים אֵין בַּנֵּכֶר לַדָּם שֶׁגָּאָה בִּתְפִלָּה דּוֹמַעַת,

זָלַג מֵרִיסֵי סִמְטָאוֹת אֶל בְּדִידוּת מְכֻרְבֶּלֶת טַלִּית.

בִּכְדִי תִּפְשֹׁט יָד, לְבָבִי, כִּי הָעִיר בְּאֶ־חָ־ד גּוֹוַעַת.

הִנֵּה הִיא צוֹנַחַת עָלַי, בְּכַפַּי אֶת פָּנֶיהָ תָּלִיט.

מַה טּוֹב לַקּוֹצֵר שֶׁזָּרַע אֶת שָׂדֵהוּ בְּאֵלֶם.

אַשְׁרֵי הַסּוֹרֵק אֶת נִירוֹ בְּיָדַיִם גְּלוּיוֹת,

הוֹפֵךְ אֶת שְׁלָפָיו עַל גַּבָּם וְחוֹלֵם בַּתֶּלֶם

בָּרָק רָכוּב עַל עָנָן. עֵינֵי דְּגָנִיּוֹת.

דְּגָנִית תָּעֲתָה בַּכְּרַכִּים. אָשׁוּב, קָמָתִי הַדּוֹאֶגֶת.

אֵלַיִךְ רוֹצִים הַשְּׁבִילִים. אֶל מַשָּׁבֵךְ הָרוֹגֵשׁ

הוֹמֶה דָּמִי.

קָחִינִי אִתָּךְ לַשָּׂדֶה. שִׁבֹּלֶת אַחַת חוֹגֶגֶת.

תַּלְמִי מַעֲרִיב וְאָדָם בּוֹ עוֹלֶה. מוֹעֵד. מְגַשֵּׁשׁ.

מִי?

דְּלֹק אַחֲרַי, הַסְּתָו

מאת

צבי ארד

הַלַּיְלָה קַר. הַסְּתָו נוֹגֵן עַל הַתְּרִיסִים, עַל הַשּׁוּלַיִם

שֶׁל אֹהֶל מְרֻפָּט כְּלֵב עָנִי, פְּרוּשׂ מִפְרָשִׂים בְּלוּאִים.

הַלַּיְלָה מַר לַפִּלְפְּלִים לָשֵׂאת מִרְיָם מְלֹא־כַּפַּיִם.

הַלַּיְלָה טוֹב רַק לַדְּגָנִית שֶׁנִּצְפְּנָה בְּחֵיק תְּלָמִים.

אוּלַי אָשׁוּב, אִם עוֹד אָשׁוּב, אֶל הַמִּשְׁעוֹל אֲשֶׁר אָהַב,

אוּלַי אֶשָּׂא עוֹד אֶת עָנְיֵךְ כְּשֵׂאת תִּינוֹק רָדוּם,

וְעַל גּוּפִי הַמְצַפֶּה יִגְהַר יוֹמֵךְ הַמְרֻגָּב,

כִּגְהֹר הַחֶסֶד אֶל אָבִי מִסֵּפֶר כִּלְיוֹנוֹת קָדוּם.

כְּנִצּוֹלָה מֵהַדְּלֵקָה. מִשְּׁרַב הַיּוֹם אֶל צִנַּת שַׁחַר,

מִשָּׁוְא וּמֵרָעָב, מֵחֲלוֹמוֹת רָעִים,

מִנַּחֲלֵי אַכְזָב.

הַדְאֵה, הַדְאֵה אֶת רַמָּכֶיךָ, עִם הָרוּחַ, מְלֹא הַדַּהַר.

אֲנִי נִשֵּׂאת אֶל אֲבִיבִי הַמִּזְדָּרֵחַ בִּבְלָאִים.

דְּלֹק אַחֲרַי, הַסְּתָו.

יומן באפר

מאת

צבי ארד

[בְּזֶה הַתָּא שֶׁל נְזִירוֹת]

מאת

צבי ארד

בְּזֶה הַתָּא שֶׁל נְזִירוֹת / בִּשְׁנַת תֵּרוֹם שַׁאֲגַת דָּמָם / אֲנִי, אַחַת הָעִבְרִיּוֹת / הָאֱמוּנוֹת עַל שְׂפַת עַמָּן / בְּטֶרֶם צֵאת לְדֶרֶךְ רָב / אֲשֶׁר סוֹפֵהוּ לֹא אָשׁוּר / כִּנְגֹד אָדָם חַרְבּוֹ לַקְרָב / אֶרְקַע שׁוּלֵי זֶה הַחִבּוּר / לַחוֹף לָבוֹא אִם אֲבוֹשֵׁשׁ / לִסְפֹּד לַהֵלֶךְ אַל תַּרְבּוּ / הָלְכָה אִשָּׁה כָּאוֹר בָּאֵשׁ / וְגַם נָפְלָה בְּצֵל חַרְבָּהּ

דִּמְעָה עַל אִישָׁהּ וְעַל אֶחָיו

מאת

צבי ארד

עַל אַרְבָּעָה, אֶל הֹר הָהָר,

עָמֹק בַּשֶּׁלֶג, כֶּבֶד־נַעַל,

חוֹרֵק עֵטִי עַל הַנְּיָר.

הִנֵּה מָעַד. לִבִּי. הֲיַעַל?

הַנֵּר מַפְחִיד אֶת הַמִּנְזָר.

הוּא מִתְגּוֹדֵד עִם יָד כּוֹתֶבֶת.

הַיָּד מוֹחָה פְּנֵי אַבֶּלָר.

כְּאָז חוֹרֶתֶת: “כִּי אוֹהֶבֶת”.

דִּבְרֵי יָמִים. דִּמְעָה וָדָם.

עֲלִי, עֲלִי אוֹרְחָה כּוֹשֶׁלֶת.

חָלְפוּ. אֲנִי צַוָּאָתָם.

שִׁירִי, שְׂרַד אַחֲרַי בַּחֶלֶד.

נִגּוּן הַזּוֹגִים

מאת

צבי ארד

אוּלַי, אֵי־פַּעַם וְאֵי־שָׁם

הָיֹה הָיְתָה כִּפָּה שֶׁל תְּכֵלֶת.

וְנַעֲרָה. חָלָב וָדָם.

שָׁמַעְנוּ אַגָּדוֹת כָּאֵלֶּה.

מָרְטוּ נוֹצוֹת. הַשֶּׁלֶג עָף.

חָרְקוּ רַגְלַיִם וּמִדְרֶכֶת.

וְגֹלֶם־אִישׁ בִּידֵי הַטַּף

חָרוֹק, חָרוֹק לָמַד לָלֶכֶת.

דּוֹמֶה, בַּלַּהַט שֶׁגָּלַד

נוֹגְנִים זוֹגֶיהָ שֶׁל מִזְחֶלֶת,

וְהַנִּגּוּן עוֹמֵד לָעַד

בִּתְכֵלֶת כִּפָּתוֹ שֶׁל יֶלֶד.

צִפִּיָּה

מאת

צבי ארד

אַתָּה תָּבוֹא הַיּוֹם, וַדַּאי,

כִּי הֶחָתוּל נוֹטֵל יָדַיִם.

רוֹטֶנֶת סָבְתָא בְּאָזְנַי

שֶׁבִּגְלָלִי בָּרְחָה לָהּ “עַיִן”.

רוֹטֶנֶת אִמָּא בַּמִּטְבָּח

כִּי “מְלֹא עוֹלָם” אֲנִי שׁוֹבֶרֶת.

עֲדֵי־נָפְלִי אֶנְשֹׁם אוֹתָךְ,

צִפִּיָּתִי הַמְסֻחְרֶרֶת.

וְרַק הַשֶּׁלֶג עוֹד בּוֹהֵק

אֶת אוֹר הָרְגָעִים הָאֵלֶּה.

יוֹרֵד, שׁוֹתֵק, לוֹחֵשׁ, שׁוֹאֵג.

עֵינַי, שְׂפָתַי גּוֹמְעוֹת הַפֶּלֶא.

כְּלוּלוֹת

מאת

צבי ארד

גְּרִיסִים בּוֹרְקִים. שִׁבְרֵי כּוֹכָב.

הוּא עַיִן לֹא עָצַם, הַשֶּׁלֶג.

בֶּלְמוֹנְט בִּן־לַיִל הָיָה סָב,

בֵּית־פּוּשְׁקִין – לַיְלָה מִן הָאֶלֶף.

וְזוּג עוֹרְבִים, זְחוּחֵי מַקּוֹר,

רַגְלָם בַּלֹּבֶן שִׁי"ן טוֹבַעַת.

מִשְׁעוֹל כְּלוּלוֹת שֶׁלִּי צָחוֹר,

וְהִינוּמָה קָרָה כַּבַּהַט.

קָפָא הַפֶּלֶג לְרַגְלַי.

הָאֱגוֹזוֹת גָּוְעוּ בַּקֶּשֶׁב.

וְשִׂפְתוֹתֶיךָ אֶל כַּפַּי

שְׂרָפָן הֵקֵרוּ רֶשֶׁף, רֶשֶׁף.

הָאָב

מאת

צבי ארד

אַתָּה שָׁפוּף אֶל הַמְסִלּוֹת

הַנִּמְתָּחוֹת מֵרֹאשׁ כָּל פֶּרֶק.

מִי בְּפָנֶיךָ יַעֲמֹד,

אִילָן צָחוֹר, תִּפְרַחַת־פֶּרֶא.

הוֹגוֹת דְּרָכִים בְּעֵרֶב־רָב

וּכְפַר מוֹלֶדֶת אָץ בָּרֶגֶל,

וְאֶל וָלוֹזִ’ין בַּר־בֵּי־רָב

עוֹלֶה רָעֵב, מוּנָף כַּדֶּגֶל.

וּמְכֻרְסָם, הֲלוּם־מַבָּט,

מִשָּׁם לָעִיר הַמִּתְמַשְׂכֶּלֶת.

וְשׁוּב בָּדָד, לַעֲדֵי־עַד

לִמְרֹט בְּשֹׁבֶל הַתּוֹחֶלֶת.

מִצְחוֹ

מאת

צבי ארד

מֵצַח אָבִי וְשִׁפּוּלָיו

הַמּוּצַלִּים בַּצָּהֳרַיִם.

וְקַמְטוּטִים שֶׁל פְּרִי מֻסְטָף.

צִדּוּק־הַדִּין שֶׁבָּעֵינַיִם.

אֶזְכֹּר וִכּוּחַ בַּפְּסָגוֹת

עַל הֲלָכָה שֶׁמִּתְחַלְחֶלֶת

מֵאֵימָתָהּ שֶׁל וַדָּאוּת.

וּמַבָּטְךָ פּוֹסֵק כַּפֶּלֶד.

וּכְבָר נָסוֹג לָאַפְלוּלִית

וְשׁוּב תְּפִלָּה זַכָּה נִלְחֶשֶׁת,

כִּנְשִׁימָתָן שֶׁל גֶּחָלִים.

אֶת מַבָּטְךָ תֵּן לִי לָרֶשֶׁת.

הָאֵם

מאת

צבי ארד

רְאֵה: עָמְקוּ הַבְּאֵרוֹת,

מַאֲפִירָה מִתְּהוֹם הָעַיִן.

כִּי זוֹ אַחַת הָאִמָּהוֹת

בְּתַנּוֹתָהּ חֻרְבַּן הַבַּיִת.

אָז, מִבֵּיתוֹ שֶׁל הַחוֹכֵר

הַצֶּמֶד נְשָׂאָהּ הָעִירָה.

צְלִיל הַזּוֹגִים עוֹדוֹ זוֹכֵר

אֶת הַדִּמְעָה אֲשֶׁר הִשִּׁירָה.

כִּנְמָלָה אֶת הַקְּלוּמִית.

עָמְסוּ יָמִים שָׁאוֹן וָיֶגַע.

בַּיִת נֶחְנַךְ וּכְבָר רָטִיט,

הוּא יִתְפּוֹרֵר מִקֵּץ הָרֶגַע.

עֲלֵה הַזַּיִת

מאת

צבי ארד

אֶרְאֵךְ בְּגַעַשׁ הַקְּרָבוֹת,

בֵּין מַחֲלוֹת וִימֵי־הֻלֶּדֶת.

בַּצּוֹם וְעַל קִבְרֵי־אָבוֹת.

כְּבַת־טוֹבִים וּכְיוֹרֶדֶת.

בַּסְּעָרָה – כַּרְכֹּב הַגַּל,

וּבְשֻׁכָּהּ – רְאִי־הַכֶּסֶף.

בְּצִחְיוֹנִי רָאִיתִי: טַל.

וּמֵאֶפְרִי חָזִיתִי: רֶשֶׁף.

אֶרְאֵךְ רוֹחֶפֶת בַּדְּלָתוֹת.

אֶת שִׂמְלָתֵךְ מָלֵא הַבַּיִת.

הוּא בָּז לְכָל הַמְּצוּלוֹת

כָּל עוֹד בְּפִיךְ עֲלֵה־הַזַּיִת.

עֲמָלֵק

מאת

צבי ארד

כִּרְעֹם הַמֵּת מִן הַבְּשׂוֹרָה

וְהוּא כּוֹתֵשׁ חַלּוֹן וָדֶלֶת,

פָּרְצוּ לְשַׁעַר עִיר כְּתוּרָה.

אָסְפָה רֹאשָׁהּ. הִיא מִתְפַּלֶּלֶת.

מַה מְּרֻשָּׁע הִבְהוּב עֵינָם.

שִׂנְאָה סוּמִית דָּמָם הִטְרִיפָה.

מִי הִשְׁחִיתְךָ, צֶלֶם אָדָם.

עִיר בְּחָפְזָה תְּרִיסִים הֵגִיפָה.

בַּיִת. חָתוּל שֶׁהִצְטַנֵּף.

שְׁתִיקָה רוֹטֶנֶת, נִיד שְׂפָתַיִם.

פִּכּוּר פְּרָקִים. פִּרְקֵי אִיּוֹב.

כִּשּׁוּף הַיֶּשַׁע מִן הָאַיִן.

שַׁעַר הַגֶּטוֹ

מאת

צבי ארד

בְּשִׁיּוּרֵי הַיּוֹם שֶׁפָּג,

אֶל גֹּב גּוּרֶיהָ אַט זוֹחֶלֶת,

אוֹרְחַת אָדָם, שְׁדוּפָה, נוֹבֶלֶת,

וּמַעֲלָה תִּימְרוֹת אָבָק.

רְחוֹב זַוַלְנִי מְפַרְפֵּר.

קָפְאוּ הָעֲבָדִים לְפֶתַע.

מַסָּע נִצְבָּת. נִרְתָּע. “הַרְפֵּה!”

זוֹ חֲרִיקַת לִסְתוֹת־הַגֶּטוֹ.

דְּרָקוֹן זָקַף אֶלֶף רָאשִׁים.

פּוֹלֵט נְשִׁימָתוֹ בְּשַׁאַג.

וְאֵשׁ חִשְׁקוֹ בָּאִישׁוֹנִים.

נִפְתַּח הַשַּׁעַר.

פִּתּוּי

מאת

צבי ארד

זְגוּגִית כְּפוֹרִית. וּמֵעֶבְרָהּ

עַל בְּהוֹנוֹתָיו קָפָא אוֹרֵחַ.

וְהוּא קַשּׁוּב כַּסְּעָרָה,

בְּמֶגֶד פִּתּוּיָיו כּוֹרֵעַ.

חֵיקוֹ רַחוּם. הַמַּלְמָלָה

אֲשֶׁר שׁוּלֵי חֲלוֹם עוֹטֶרֶת.

מוֹתִי הַטּוֹב, לְךָ תְּהִלָּה,

בְּדִין אֲנִי לְךָ מֻתֶּרֶת.

עֲצֹם עֵינַי. נַרְקִיעַ שׁוּט.

פֹּה כָּל יִלּוֹד גּוֹסֵס בָּרֶחֶם.

חַכֵּה, אֶרְשֹׁם: עוֹלָם אָבוּד

נָמוֹג וְדִמְעָתוֹ עַל לֶחִי.

הוּא

מאת

צבי ארד

עֵינָיו הַהֲלוּמוֹת בָּעִיר.

הִיא מִן הַשּׁוּק אֵלָיו הוֹלֶכֶת.

וְהוּא חוֹרֵז בָּתִּים לְשִׁיר,

מִסִּמְטָאוֹת חוֹרֵז שִׁיר־לֶכֶת.

מִצְחוֹ קָמוּר וּבוֹ הַסּוֹף

תֶּלֶם רִאשׁוֹן, עָמֹק, פּוֹתֵחַ.

אַךְ הוּא בּוֹנֶה אַרְמוֹנוֹתָיו

וּבְצִלָּם רֹאשׁוֹ יָטִיחַ.

וּכְשֶׁשָּׁכַל אֶת אֲהוּבָיו,

קָם, שָׂם סִימָנִית בַּסֵּפֶר,

יָצָא לִמְצֹא רֵעִים לַקְרָב

וּלְלַבּוֹת אוּדִים בָּאֵפֶר.

חַיְקְל לוּנְסְקִי הַסַּפְרָן

מאת

צבי ארד

זָקָן שָׁחוֹר. מַכְסִיף פֵּאָה.

אִלְּמוּת, דְּבָרֶיהָ מַעְתֶּרֶת.

וְהַמַּבָּט – עֵדִים מֵאָה,

וְהַמֵּאָה – אִבְחַת הַחֶרֶב.

יִזְקֹף רֹאשׁוֹ, לֹא תַּעֲמֹד.

כִּי חַנּוּנִים רַחֲמַי הָעַיִן,

כִּי הִיא טוֹבֶלֶת בַּתְּהוֹמוֹת,

וְכוֹס הִשִּׁיקָה עִם הָאַיִן.

וְהוּא שֻׁדַּד מִכָּל סְפָרָיו.

גַּבּוֹת קָשַׁת. רִיסִים הִצְנִיחַ.

“אָנוּ נִלְמַד עֲדֵי הַסּוֹף!”

כַּשּׁוֹר נָגַח מִדֵּי יָגִיחַ.

מוֹת הַסִּפְרִיָּה

מאת

צבי ארד

צִנַּת הַשַּׁיִשׁ. עֲטַלֵּף.

פָּרוּץ. פָּלוּשׁ. רָמוּס לַמָּוֶת,

צָנַח עֲנָק וְהִתְעַלֵּף

וְהִתְעוֹפֵף אֶל הָאַלְמָוֶת.

שְׂטְרַשׁוּן. בֵּית־עֵקֶד וַהֲדוֹם.

שְׁכִינָה לוֹאֶטֶת. בֵּית־הָעֹנִי.

תַּנּוּר מֻסָּק. פִּרְחָח יָתוֹם

נִקְלַע לָשֶׁבֶת תַּחְכְּמוֹנִי.

אַתָּה רָכוּן עַל הַמַּדָּף,

עִם חַיְקְל לוּנְסְקִי מְשׂוֹחֵחַ.

כַּתְּאוֹמִים. אוֹתוֹ הַדַּף

בַּסֵּפֶר הַנִּטְרָף בָּרוּחַ.

לָשׁוּב מִפְּעֻלָּה

מאת

צבי ארד

הַזְּמַן חוֹזֵר עַל עִקְּבוֹתָיו.

מוֹנֶה מָתוּן, מָתוּן. קָדִימָה,

אַחְרוֹן הַנָּמוֹשׁוֹת בַּקְרָב!

פְּחָדֶיךָ אֶת לִבִּי הִפְעִימוּ.

צֵא אֶת חַדְרִי, הַמְדֻמְדָּם!

שְׁלשָׁה קָדִימָה. וְאָחוֹרָה.

שְׁלשָׁה אָחוֹרָה. עַד עוֹלָם

אֶת הַמִּשְׁמָר הַזֶּה אֶזְכֹּרָה.

חָזְרוּ? רַק דֶּלֶת שֶׁחָרְקָה.

אַהֲבָתֵנוּ הַחוֹרֶגֶת

הִיא רַק פְּרִידָה שֶׁנִּתְאָרְכָה.

שׁוּב. הִכָּנֵס. לוּ אַךְ לְרֶגַע.

שִׁיר יִחוּד

מאת

צבי ארד

אִם אֵפֶר הֵם – אַתָּה רִמְצוֹ,

אִם רֶמֶץ הֵם – אַתָּה הָרוּחַ.

עִם הַפְשָׁרָה אֵצֵא לִמְצֹא

אֶת עִקְּבוֹתֶיךָ בַּזָּרוּעַ.

הַכֹּל קָפָא כָּאֲדָמָה.

אֲנִי הָאֵשׁ בְּתַנּוּרֶיךָ.

תֵּן, בִּגְדוּדְךָ אֶהְיֶה אָמָה,

בְּיָד גְּלוּיָהּ אֶרְדֶּה הַלֶּחֶם.

וּכְשֶׁתֵּצֵא, אֵלֵךְ אִתְּךָ.

תָּגִיחַ, אֲחַפֶּה עָלֶיךָ.

לִמְשִׂימָה? שְׁלַח אֲמָתְךָ,

זֶה כְּבָר לָמַד לִבִּי לָלֶכֶת.

סוֹפוֹ

מאת

צבי ארד

צָנַח.

יוֹם זֶה וְזֶה, שְׁנַת כָּךְ וְכָךְ.

וְהַיָּמִים דּוֹמִים.

וְהַיְנוּ הָךְ.

קִינָה וְשֶׁבַח

מאת

צבי ארד

הָיוּ חַיֶּיךָ אַגָּדָה.

חֲלוֹם חָלַמְתָּ לֹא פָּעְנוּחַ.

וְהַנְּסִיכָה הָאֲבוּדָה

בְּעִקְּבוֹתֶיךָ שָׁוְא תָּנוּעַ.

אוּלַי אֵחַרְתָּ הִוָּלֵד,

וְלַעֲבֹר אוּלַי מִהַרְתָּ,

עַל־כֵּן הָלַכְתָּ כְּגַלְעֵד,

עַל־כֵּן כָּרַעְתָּ כְּאַנְדַּרְטָה.

וּגְזַר־דִּינְךָ חָתוּם מֵאָז.

נָשְׁקוּ לֵילוֹת מַרְגְּלוֹתֶיךָ,

וְאֶל גּוּפְךָ הַמְסֻקָּס

לִבְנֶה צוֹעֵק עִם שַׁחַר: “אֶחָא!”

קִצּוֹ

מאת

צבי ארד

אֶל הַגַּרְדֹּם לֹא לִוִּיתִיו.

אֶחָד, כִּבְגִיחוֹ מֵרֶחֶם,

אֶת מַבָּטוֹ הֶחָם הֵעִיף

לִרְאִי הַחֶרֶב הָעוֹרֶפֶת.

נָשָׂא רֹאשׁוֹ, טֶרֶם אָבִיב.

צִנָּה. וְכֵן וָלֹא. מַפְשִׁיר.

וַהֲמֻלַּת הַתּוֹשָׁבִים

מִן הַיָּרִיד שֶׁל קָזִימִיר.

עֵינֵי אִמּוֹ. שִׁבְרֵי נְאוּם.

פַּעֲמוֹנִים. מַחְנָק וּפְקַעַת.

הֹלֶם עָיֵף. לַחְפֹּן. לָקוּם.

בְּרַק אֲפֵלָה בִּלְתִּי־מוּדַעַת.

דְּיֹקֶן עַצְמָהּ

מאת

צבי ארד

אֲשֶׁר שָׁכַל אַהֲבוֹתָיו,

נָשׁוּר יִקְשַׁב לִילֵל הַחֹרֶף,

זָמוּם עַד זֶרֶת שָׁרָשָׁיו,

סָמוּר וּמְכֻדָּן כָּאֹרֶן.

אֲשֶׁר שָׁכַל אַהֲבוֹתָיו,

יִשְׁחַן בְּמִדְבָּרוֹ כָּרֹתֶם.

הוּא מִתְבַּדֵּחַ עִם הַקְרָב.

וּזְרוֹעוֹתָיו – הַלְּבִיאוֹת הֵן.

סֹבּוּ, פָּנַי, וּצְנַח הַלּוֹט.

אֶבֶן מְלֵחָה גִּצִּים חוֹצֶבֶת.

סֶלַע בְּפִי בַּלִּיסְטְרָאוֹת.

וְדִמְעָתִי בִּלְחִי הָאֶבֶן.

חֲלוֹם

מאת

צבי ארד

לִדְרֹךְ בְּלַהַט עֲפָרֵךְ.

כְּיַנְקוּתִי, כֵּן רְחוֹקָה אַתְּ.

אֶבְדֵּךָ וְגַם הָלוֹךְ אֵלֵךְ.

הִנֵּה צִלִּי אוֹבֵד לָדַעַת.

הִנֵּה צִלִּי רוֹדֶה בַּקִּיר.

בְּרַד הַחוֹמָה הַמִּתְקַרְקֶרֶת.

אִבְחַת יָדַי הוֹיָה בָּעִיר.

וְקַד אוֹיֵב וְרָם הַהֶרֶג.

בְּמִטְפַּחְתִּי, בַּסַּנְדָּלִים.

קְשִׁיחוּת אַבְנֵךְ. רַגְלִי שׁוֹתֶתֶת.

מַשַּׁב עָנְיֵךְ בָּאֳהָלִים –

הָאוֹר בִּמְעוּף רִיסַי, הָרֶטֶט.

סִיּוּט

מאת

צבי ארד

סִיּוּט מֵצֵן בְּזֵעָתוֹ,

וּשְׁמוּרוֹתַי רֻתְּכוּ עוֹפֶרֶת.

עִם עוֹד יָאִיר, אוֹדֶה “מַה טּוֹב”.

שׁוּב אִוָּלֵד, אוּלַי אַחֶרֶת.

וּמְעֻפְעֶפֶת אֲסֻנְוַר.

סָבְאוּ רֵאוֹת לְהִתְפַּקֵּעַ.

תִּינוֹק וָרֹד וְשָׂב־שֵׂעָר

עַל קַחְוָנֵי קִבְרִי כּוֹרֵעַ.

אַחֲלַי, לָנֶצַח תְּמֻגַּר,

גּוֹי עֲבָדִים אֲשֶׁר מָלָכוּ,

וְרַחְמְךָ יִהְיֶה עָקָר

וְסִרְפָּדֶיךָ לֹא יִפְרָחוּ.

הוֹלְכִים לָמוּת

מאת

צבי ארד

עוֹד שְׂעָרִי כֻּלּוֹ עוֹרֵב.

אָכֵן, חֻטַּבְתִּי בַּבַּזֶּלֶת

וּמִבַּרְזֶל חֻשַּׁל הַלֵּב,

אִם לְעֵינַי עִירִי נוֹפֶלֶת.

נוֹבְחוֹת דְּלָתוֹת. הוֹלְכִים לָמוּת.

שָׁם זְעָקָה תֻּפִּים בּוֹקַעַת,

תִּגַּע, עוֹד רֶגַע, בָּאִלְּמוּת,

חוֹפֶנֶת דִּמְדּוּמֵי הַדַּעַת.

סִמְטָה פְּשׂוּקָה. מַחְשׂוֹף וָשֵׁת.

בְּסַךְ מָעוּךְ עֵדָה בּוֹסֶסֶת,

וְדִשְׁדּוּשָׁהּ דָּכְיוֹ עוֹמֵד.

אֶת הָאֶקְדָּח אֲנִי קוֹסֶסֶת.

לַנַּשָּׁק

מאת

צבי ארד

בְּבוֹאֲךָ אַתָּה בָּרוּךְ,

וּבְצֵאתְךָ בְּרוּכָה הַדֶּרֶךְ,

וְשֻׁלְחָנִי לְךָ עָרוּךְ

בְּמַעֲדָן וְגַם בְּפֶרַח.

שְׁתוּקָהּ יָדְךָ בֵּין הָרֵעִים

וּבָרוֹבִים הִיא מִתְמַלְמֶלֶת.

אִם בַּקָּנִים קוֹלְךָ תָּרִים,

אוּלַי גַּם הַפְּלָדָה נִבְהֶלֶת.

כִּי עַל חֻדֵּי הַכִּידוֹנִים

אַתָּה יוֹצֵא לְךָ לָשׂוּחַ.

וְשָׁב שָׁלֵו, נִים וְלֹא נִים,

עַל עִקְּבוֹתֶיךָ שָׁב כָּרוּחַ.

נְזִירָה

מאת

צבי ארד

דַּרְכִּי אָבְדָה בַּסִּמְטָאוֹת

אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת צְעָדֶיךָ.

יַחְדָּו אֲנַחְנוּ מִשְׁתָּאוֹת

לַנְּזִירָה הַמִּתְהַלֶּכֶת.

אֵינִי לוֹבֶשֶׁת אַלְמְנוּת,

אַךְ עַל רִיסַי צִלְּךָ כַּלַּיִל.

דּוֹמֶה, נִגְזַר עָלַי לָנוּד

לִבְנַת־שָׁבִיס בִּסְבַךְ הַתַּיִל.

לְךָ אֲנִי בֵּין הַקְּבָרוֹת

וְלֹא יִקְרַב אֵלַי הַגֶּבֶר.

אֲנִי – דַּרְכִּי בַּסִּמְטָאוֹת,

בָּרַעַם, בַּבָּרָד, בַּדֶּבֶר.

עֵינֵי אִמִּי

מאת

צבי ארד

כִּזְנֹק הַחֲשָׁדוֹת לִבְגֹּד,

כַּנִּחוּשִׁים אֲשֶׁר הֵקִיצוּ,

רָטְשָׁה אֶת סְגוֹר הַמַּדְרֵגוֹת

צְרִידוּת הַקַּלְגַּסִּים: “הַחוּצָה!”

דִּשְׁדּוּשׁ וּפַעַר הַדְּלָתוֹת,

וּפֶה צָחוּן, נְטוּל־שִׁנַּיִם,

שׁוֹהֵק בְּזַעַף מָרָתוֹ.

יוֹרְדִים לָנֶצַח. שְׁנַיִם, שְׁנַיִם.

רוֹדֶה הַשַּׁעַט הַמְסֻמָּר

בָּאֲנָחָה הַמִּתְמַלֶּטֶת.

עֵינֵי אִמִּי. אֶפְרָן הַקַּר

עַל אַדְמָתָהּ הַמִּתְמוֹטֶטֶת.

קֵץ הָאָב

מאת

צבי ארד

רָקְדוּ בָּעַיִן גַּמָּדִים.

“הַכֹּל” צָרְדָה הָאֶצְבַּע “הֶבֶל”.

אֲבָל בַּצּוֹם כִּבְמוֹעֲדִים

בָּכִיתָ עַל חִבּוּט הַקֶּבֶר.

הַכֹּל נִכְרַך עַל זְרוֹעֲךָ.

טְבִילַת הַשַּׁחַר בַּוִּילִיָּה,

תְּפִלַּת הַבֹּקֶר, חֲרוּכָה

מִטּוֹטָפוֹת, מִלֵּב מַרְקִיעַ.

בְּטֶפֶף קַל, כַּחֲתוּלָה,

הַדְּאָגָה בְּעִקְּבוֹתֶיךָ.

הַאִם בֵּרְכָה אוֹ קִלְלָה

שְׁקִיעַת עֵינֶיךָ הַדּוֹעֶכֶת?

קִצָּהּ שֶׁל הָאֵם

מאת

צבי ארד

אוּלַי כִּבְנֶפֶץ הַשְּׂרֵפוֹת

חָרַזְתְּ עָלַיִךְ אֶת הַבַּיִת,

אֶת הַיְלָדִים, אֶת הַכְּסָתוֹת,

אֶת כָּל אֲשֶׁר מֵרְקוּ יָדַיִךְ.

וְהִתְיַצַּבְתְּ אָז כַּחוֹמָה

שֶׁאֲבָנֶיהָ מְדַרְדֶּרֶת.

פְּרוּעַת־שֵׂעָר, זְנוּקַת־קוֹמָה,

אַתְּ אֵם־עוֹלָם עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.

וְאוּלַי בָּרוּחַ כַּלִּבְנֶה

רָכַנְתְּ חִוֶּרֶת וּמַכְסֶפֶת.

דּוֹמֵם, עוֹמֵם, דּוֹעֵךְ הַסְּנֶה.

מְצַפֶּה לִגְזַר־דִּינָהּ. יוֹדֶפֶת.

לִזְעֹק

מאת

צבי ארד

לִפְרֹץ הָרְחוֹבָה וְלִזְעֹק.

לִגְעוֹת “הַצִּילוּ” אֶל הָאַיִן.

הַשּׁוּעָלִים יָקְשׁוּ עָמֹק.

אַחַי כּוֹשְׁלִים לוּטֵי־עֵינַיִם.

עָמֹק חָתַרְנוּ וְלַשָּׁוְא.

טִיט מְחִצּוֹת שִׁנַּי קָסָסוּ.

וּמַעְיָנִי הִנֵּה אֻכְזַב.

כָּל נְדָרַי אֶל פִּיו קָרָסוּ.

לִזְעֹק עוֹד כְּרוּז וְלַחֲלֹף.

לִשְׁבֹּר אֶת הַגְּדֵרוֹת בַּמֵּצַח.

בְּצִפָּרְנַי עַל קִיר אֶכְתֹּב

אֶת זוֹ הַצַּוָּאָה לָנֶצַח.

כְּרוּז

מאת

צבי ארד

א

אֶל לֵב הַכֹּל. אֶל הַשְּׂרִידִים בָּאֵלֶם,

אֶל הָעוֹמֵם עֲדַיִן בְּאֶפְרוֹ,

אֶל הַצָּמִים, אֶל אִסִּיֵּי הַ“מֵּילָא”,

נוֹשֵׂא הַגְּדוּד אֶת גַּחֲלֵי דְּבָרוֹ.

הַשַּׁכּוּלוֹת וְהֶהָרוֹת בַּפַּחַד.

הַמֵּינִיקוֹת אֲשַׁר נָבַל שַׁדָּן.

עֶרְגוֹן כַּלּוֹת זוֹלֵג וּצְחוֹר־מִטְפַּחַת.

חִרְחוּר “וְאֵרַשְׂתִּיךְ” שֶׁל הֶחָתָן.

אֶל לֵב הַכֹּל. אֶל שְׁבִיב הָאוֹר בַּסֶּדֶק,

אֶל הָאֲוִיר הַמְשַׁכֵּר אֶת הָרֵאוֹת,

נָדַרְנוּ כָּאן הַיּוֹם, אֶצְבַּע עַל הֶדֶק,

זְקוּפִים לִפֹּל בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת.

ב

עַל הַמִּרְמָה. זוֹ עַל גְּחוֹנָהּ הוֹלֶכֶת,

אֲשֶׁר אַרְסָהּ אוֹרֵב בַּלְּסָתוֹת,

זוֹ הַנּוֹדֶרֶת לַנָּדוֹן כִּי יֶחִי,

וּכְבָר קָבְעָה אֶת שְׁעַת מוֹתוֹ.

אַתָּה הִסְכַּנְתָּ לְיַחֵל לַפֶּלֶא,

עָצַמְתָּ בַּתְּפִלָּה וּבַצּוֹמוֹת.

הִנֵּה, לְפֶתַע, כִּי תִּקְרַע הַדֶּלֶת,

כְּסֶלַע אֵלִיָּהוּ יַעֲמֹד.

בַּחֲלָקוֹת, בְּפִתּוּיֵי־אִוֶּלֶת

נִקְרֵאנוּ לַעֲבֹר מִן הָעוֹלָם.

כְּלֵיל־יָרֵחַ נַחֲלֹף. חִוֶּרֶת

אוֹרְחַת־עָבִים בְּאֹפֶק מְאָדָּם.

ג

לַיְּעָרוֹת. עוֹד עֲשֵׁנִים אוּדֶיךָ,

וּמַר הָרֹק וְגַם מֵתְךָ זָרוּק.

נַשְּׁקֶנּוּ בְּמִצְחוֹ וָלֵךְ. הוֹלֶכֶת

שַׁיֶּרֶת זְאֵבִים מִכּוּךְ אֶל כּוּךְ.

זְאֵב רָעֵב. צָרוּב. פַּרְוָה נוֹשֶׁרֶת.

סָמוּר כַּסַּיִף בָּא עַד הַנִּצָּב,

שָׂא שִׂנְאָתֵנוּ עַל כִּידוֹן כַּפֶּרֶג,

שָׂאֶנָּה כָּעוֹלָל בַּמַּאֲרָב.

בְּרוּכָה יָדְךָ, הָעַיִן לֹא הֶחְטִיאָה,

תּוֹדָה לַלֵּב אֶת זַעְמוֹ הָלַם.

קֹדִּי, תֵּבֵל, לַדָּם אֲשֶׁר הִרְקִיעַ:

נָקָם!

אַתָּה נוֹבֵט

מאת

צבי ארד

לָבָן, לָבָן. תָּכֹל. אַתָּה.

שׁוּרוֹת בַּנּוֹף יָדְךָ כּוֹתֶבֶת.

זוֹ הַדְּמָמָה הָעֲבֻתָּה.

אוּלַי דְּמוּתְךָ בְּלֵב הָאֶבֶן.

רְאֵה, אַתָּה נוֹבֵט עַכְשָׁו,

בַּמַּחְשָׁךְ הֶחָם, בַּקֶּרַח.

רְאֵה, נִשְׁבַּעְתִּי לֹא לַשָּׁוְא,

כִּי אֲחַכֶּה לְךָ בַּדֶּרֶךְ.

שְׁלֹב אֶת זְרוֹעִי. דּוֹמֶה, יוֹרִים.

רָחוֹק, רָחוֹק נֵלֵךְ בְּיַחַד.

אוּלַי נִמְצָא בַּקַּחְוָנִים

אֶת תְּלוּלִיתְךָ הַמִּתְפָּרַחַת.

עִירִי

מאת

צבי ארד

הָיִית קִרְיָה נֶאֱמָנָה

מֵרַשִׁ"י פִין עַד הִירְשְׁקֶה לֶקֶרְט,

בַּפִּלְפּוּלִים, בַּהֲגַנָּה,

בִּלְשׁוֹנוֹתֶיהָ נֶאֱבֶקֶת.

תָּסְסוּ בְּאֹדֶם סִמְטָאוֹת,

וְיִידִישׁ בָּעִבְרִית נוֹגַעַת.

אוּלַי חָיִית עַל הַגָּדוֹת

שֶׁל אַגָּדָה, אוֹתָהּ בּוֹדָה אַתְּ.

תְּנוּמַת שָׁרָב הָיִית, עָמְסוּ

רִיסַי זֹךְ תִּימְרוֹתֶיהָ.

מַגָּפֵיהֶם אוֹתָהּ רָמְסוּ.

רַק שְׁמָהּ עַל דַּל שְׂפָתַי רוֹתֵעַ.

שָׁלוֹם לַשּׁוּלְהוֹיְף

מאת

צבי ארד

הַשּׁוּלְהוֹיְף¹ נָם שְׁנַת יְשָׁרִים.

לוֹמַר שָׁלוֹם לְסַבָּא בָּאתִי.

אֵי גְּדַלְקֶה מִן הַזַּמָּרִים

שֶׁהִתְאַהֵב בְּבַת סִירוֹטָא?

אֵי הַשַּׁמָּשׁ מִן “הַגָּדוֹל”,

הַבַּלָּנִים לְאָן חָמָקוּ?

אֶצְעַק וְלֹא יָהֵד הַקּוֹל.

אֶשְׁתֹּק – הַקִּמְרוֹנִים יִזְעָקוּ.

בְּמִקְדָּשׁוֹ שֶׁל חַיְקְל הַס.

מֵעֲרֵמַת “שֵׁמוֹת”, לְפֶתַע,

אֶחָד לָבָן, נוֹשֵׂא פַּנָּס,

יוֹצֵא לִפְקֹד עִירִי שֶׁמֵּתָה.

חצר בית־הכנסת הגדול. ↩

כְּהֹלֶם לֵב

מאת

צבי ארד

הָיִינוּ לָךְ יַרְקוּת פְּרוּעָה,

אַרְנָב שֶׁל שֶׁמֶשׁ בְּעֵינַיִךְ.

מוּל תְּקִיעוֹתַיִךְ – הַתְּרוּעָה,

מוּל קִינוֹתַיִךְ – פֶּרֶק פַּיִט.

הַקֵּן נָפוּל וּמִתְאַבֵּךְ.

כָּרְעוּ אַחֵינוּ בַּמַּחְתֶּרֶת.

שָׁלוֹם לַזֶּמֶר, הַהוֹלֵךְ

הֲדוּק שְׂפָתַיִם אֶל הַהֶרֶג.

הָיִינוּ לָךְ, הָעִיר וָאֵם,

כְּהֹלֶם לֵב, כִּוְרִיד תּוֹפֵחַ.

מַשָּׁב בַּטֶּבַע הַדּוֹמֵם.

לִילָךְ רָמוּס וְלֹא כּוֹרֵעַ.

לְתֻמִּי עָבַרְתִּי

מאת

צבי ארד

לֹא יְצַוֶּה אָדָם עָנְיוֹ,

וּמִי יִירַשׁ אִם לֹא הָרִיתִי,

עַל כֵּן כִּתְבוּ: הָיְתָה הָיֹה,

שָׁרָה, חָלְמָה, לִמְרֹד הִסִּיתָה.

כִּי לְתֻמִּי עָבַרְתִּי כָּאן,

גַּם מַעֲשַׂי אוֹמְרִים כֻּלָּם.

הָיִיתִי צְלִיל שֶׁל הַסַּדָּן

עָלָיו חִשְּׁלוּ אַחַי חַרְבָּם.

אִמְרוּ: הָיְתָה יַלְדָּה בּוֹכָה,

קוֹל הַיָּמִים יָדְעָה לִשְׁמֹעַ,

הִצְמִיחוּ הַיָּמִים כֹּחָהּ,

וְהוּא סָמוּי, דָּרוּךְ, גָּבֹהַּ.

מָעַד הַשִּׁיר

מאת

צבי ארד

כְּחִוְרוֹנוֹ שֶׁל הַפָּרוּשׁ,

מִרְדּוֹ קָרַס, צָנַח אַפַּיִם,

יִשַּׁק מַרְצֶפֶת הַפָּלוּשׁ,

יָקֹס הָאֶבֶן בַּשִּׁנַּיִם,

מָעַד שִׁירֵנוּ וַיִּפֹּל.

מִצְחוֹ פָּחוּס וּדְמוּם־עֵינַיִם,

אַקּוֹרְד אַחְרוֹן עוֹדוֹ גָּדוֹל.

הוּא קִמְרוֹנִים נוֹשֵׂא בַּמַּיִט.

הוֹלְכִים לַמָּוֶת הַשְּׂרִידִים.

הַגֶּטוֹ תַּם. בּוּעָה בַּמַּיִם.

הוּא כַּמִּבְצָר הָאַגָּדִי

צָלַל בִּסְבַךְ יְמֵי־בֵּינַיִם.

לַיַּעַר

מאת

צבי ארד

כְּמוֹ נִתְעוֹרֵר סִיּוּט לֵילִי

לִקְבֹּר אוֹתִי בְּטֶרֶם מַתִּי,

כֵּן גָּחוּ וְנָפְלוּ צְלָלִים

לְכוּךְ־בִּיּוּב בִּרְחוֹב אִיגְנָטִי.

יָרְדוּ. נִכְנַסְתִּי. הַגּוֹלֵל.

הֵדוֹ בְּכָל וְרִידַי. וָפַחַד.

רָקָב. הַסּוֹף. לִנְשֹׁם אֶחְדַּל.

לְהִזְדַּקֵּף. תִּקְרָה צוֹנַחַת.

טְפִיחַת רַגְלַיִם בּוֹסְסוֹת

וְיַד בַּרְזֶל יָדִי פּוֹצַחַת.

הָיוּ שְׂפָתַי עַל פִּי הַסּוֹד.

בְּבֵית מוֹתִי אֲנִי אוֹרַחַת.

בַּדֶּרֶךְ לַיַּעַר

מאת

צבי ארד

לָלֶכֶת אַרְבָּעִים שָׁנָה,

בּוֹאֲכָה סוּבּוֹץ' מֵאִיגְנָטִי,

אֶל טִירַת פּוּשְׁקִין הַלְּבָנָה.

כְּבָר בַּחֻמָּשׁ כָּל זֶה קָרָאתִי.

פָּרוּק הַנֶּשֶׁק. מְחֻלָּק.

שְׁלשָׁה, כַּחֲתוּלִים לַטֶּרֶף,

חָמְקוּ, חָלְקוּ בַּמַּחֲלָק.

אָרְבוּ דְּבוּקִים עַל חֹד הַחֶרֶב.

פֶּתַע בָּרָד. כִּבְרַק אַוָּה,

רִמְצָהּ כָּבָה בְּלֵב הַקֶּרַח,

נִצַּת דָּמָם וּכְבָר כָּבָה

וּשְׁמָם רָשַׁם עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.

עֵינָיו בַּיַּעַר

מאת

צבי ארד

לְקַדֵּם אֶת פָּנַי לְשָׁלוֹם

קָם הַיַּעַר, קָפַץ עַל רַגְלָיו.

אַשּׁוּחִים בַּשָּׁרָךְ יִשְׁאֲלוּ,

וְיִלְחַשׁ הַשָּׁרָךְ לַטְּחָב.

כִּי עָצַמְתִּי הַיּוֹם עַד מְאֹד,

לֹא אֵדַע אֶת נַפְשִׁי מֵאֶתְמוֹל.

עוֹד עֵינַי מְצַפּוֹת אֶל הָאוֹת,

עוֹד הַחשֶׁךְ מַטְבִּיעַ הַכֹּל,

וְעֵינֶיךָ כְּאֹפֶק נָגֹל

בְּלֵילָהּ שֶׁל פִּרְדַּת־הַמִּכְרוֹת,

כְּבָר תָּלוּ בְּיוֹמִי הַגָּדוֹל

שִׁבְעִים וְשֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת.

עִם הַמְפַקֵּד

מאת

צבי ארד

הוּא מְלֹא הַחֶדֶר וְאֵינוֹ.

שִׂרְטוּט. כָּל הַפְּרָטִים בָּעַיִן.

עִם הַמְפַקֵּד, לִימִינוֹ,

דְּבָרוֹ חוֹפֶנֶת מְלֹא־כַּפַּיִם.

יָדוֹ רוֹחֶשֶׁת בַּנְּיָר,

בַּהֲדָקִים נִגּוּן פּוֹרֶטֶת.

בְּדַל־עִפָּרוֹן נָשׁוּךְ פָּתַר,

זִנֵּק, נִרְתַּע, הֵגִיחַ פֶּתַע.

כְּאִלּוּ הוּא בִּנְךָ הַבְּכוֹר.

הוֹרַשְׁתָּ לוֹ אֶת אֲמָתֶךָ.

וּבְצֵאתִי עָלָיו לִשְׁמֹר,

נָשְׁקוּ שְׂפָתַי אֶת עִקְּבוֹתֶיךָ.

כַּבֵּה נֵרְךָ

מאת

צבי ארד

חֲסֹךְ הַחֵלֶב, קוֹמַנְדִּיר.

לֵילְךָ חוֹכֵךְ עֵינָיו בַּחוּץ.

עוֹדְךָ נוֹדֵד, בֵּין כְּפָר לָעִיר,

מַגִּיד יְרֹק־זָקָן מִסְּלוּצְק.

עוֹדְךָ צוֹרֵד מִן הַנִּמְנָע

אֶת הַוַּדַּאי הַמִּתְנַדְנֵד,

עֲדֵי בָּרְכוֹ בֶּאֱמוּנָה,

וְכָל הַיַּעַר מִתְהַדְהֵד.

כַּבֵּה נֵרְךָ. אִם יֶאֱרַךְ

זֶה הַשִּׂיחוּחַ הַשּׁוֹתֵק,

חֶרֶג רִאשׁוֹן, אֲשֶׁר יִזְרַח,

יוֹצִיא אֶת שְׁנֵינוּ לְהוֹרֵג.

כְּשִׁיר יָשָׁן

מאת

צבי ארד

הִיא אֶת לֹעוֹ שֶׁל הָאֲרִי

בִּפְקֻדָּתוֹ לָתוּר הוֹלֶכֶת.

לְהִתְבַּדֵּחַ הֶעֱרִים,

אַךְ מִקְטַרְתּוֹ אֵינָהּ דּוֹעֶכֶת.

הִפְטִיר בְּרָכָה וְהִסְתַּלֵּק.

הוֹלֶכֶת וְלִבָּהּ כָּבֵד.

פָּנָה. צוֹעֵק לָהּ מֵרָחוֹק,

אֶת הַצָּפוֹן לֹא לְאַבֵּד.

חָזְרָה. פּוּמִית קְסוּסָה. עָשָׁן.

עַל הַמִּבְצָע שִׂיחָה נָסַבָּה.

וְצִנָּתוֹ כְּשִׁיר יָשָׁן

מִלַּהַט שִׂפְתוֹתָיו שֶׁל אַבָּא.

כָּךְ תַּעֲמֹד

מאת

צבי ארד

לְיוֹם פָּנָה יִדְמֶה מָחָר.

הִנֵּה יֵעוֹר, יִלְבַּשׁ מִלִּים

וִישַׁנֵּן לִי בִּמְאֻחָר

אֶת פְּשָׁט תּוֹרַת הַמַּקְבִּילִים.

הִנֵּה הִנָּם עַל יָד, עַל יָד,

וְעֵינֵיהֶם אֶל אֵינְסוֹפָם.

אַךְ הַדְּבֵקוּת תֵּלֵךְ בָּדָד

מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם.

וְזוֹ פְּגִישָׁה בִּקְצֵה תֵּבֵל.

שִׂפְתֵי עַרְפִלִּיּוֹת נוֹשְׁקוֹת.

כָּךְ עַל מֵתוֹ יִגְהַר אָבֵל.

אַהֲבָתוֹ כָּךְ תַּעֲמֹד.

לִנְשֹׁק שׁוּלֶיהָ

מאת

צבי ארד

מָרָה הַדְּיוֹ. הַיָּד קָרָה.

וְהַנְּשִׁימָה לִקְרֹא נִקְטַעַת.

בְּתֹהוּ שֶׁל בְּרֵאשִׁית בָּרָא

קוֹרְסִים בָּדָד עֲצֵי־הַדַּעַת.

גּוֹעָה, כּוֹשֶׁפֶת אַגָּדָה.

בָּאוֹקְיָנוֹס הִיא בּוֹחֶשֶׁת.

אֲנִי רוֹצָה אֶל הַגָּדָה.

אֲנִי רוֹצָה לִנְגֹּס יַבֶּשֶׁת.

אֶצְבְּעוֹתַי בַּמַּלְמָלוֹת

שֶׁבְּסוֹפֶיהָ שֶׁל מַסֶּכֶת.

לִנְשֹׁק שׁוּלֶיהָ וְלָמוּת.

וְהִיא הוֹלֶכֶת וְהוֹלֶכֶת.

גְּדוּד אָבֵל

מאת

צבי ארד

פְּלָדָה עוֹלֶזֶת בַּדְּרָכִים.

סָגוֹף־אָפֹר – פְּנֵי הַלּוֹחֵם.

לֶחֶם וָמֶלַח וּפְרָחִים.

אָדֹם, אָדֹם, אָדֹם רוֹעֵם.

מִכִּידוֹנֶיהָ תִּתְחַיֵּךְ

זוֹ הַחֵרוּת שֶׁאֵחֲרָה.

גַּם בְּשׁוֹפָר לֹא תְּחַיֶּה

אֶת הַנּוֹפְלִים אֲשֶׁר קָבְרָה.

פּוֹסֵעַ גְּדוּד. שָׂעִיר, אָבֵל.

פְּנֵי כָּל לוֹחֵם יָעִיב מֵתוֹ.

וּמַר לַחְמוֹ, פִּרְחוֹ נוֹבֵל.

בְּתַרְמִילוֹ נוֹשֵׂא בֵּיתוֹ.

בָּרְחוֹב הָרֵיק

מאת

צבי ארד

שָׁרָב. כַּפּוֹת־רַגְלַי צְרוּבוֹת.

מוּטָל בַּשֶּׁלֶף הֶחָרוּךְ,

בְּאִישׁוֹנָיו – הֶחֳרָבוֹת,

רֹאשִׁי, פָּרוּעַ וְעָרוּף.

מָחָר נִשְׁקֵנוּ נִתְפָּרֵק.

יִכְבֶּה הַנֵּר הָאַחֲרוֹן,

וְנַעֲבֹר בָּרְחוֹב הָרֵיק

כְּבֶן־הַמֶּלֶךְ הָעֵירֹם.

בְּהִלָּתוֹ, נָשׁוּר, חִוֵּר,

חַיָּל, אָפֹר כַּאֲנָחָה,

הוּא בְּמַקְלוֹ שֶׁל הָעִוֵּר

מַקִּישׁ עַל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה.

כְּשֵׂאת הַסַּעַר

מאת

צבי ארד

בְּחוֹמוֹתֶיךָ הַנּוֹפְלוֹת

הָיוּ אַחַי אַבְנֵי בַּזֶּלֶת.

עַתָּה בָּרְקוּ מִן הַמְּכִתּוֹת.

בְּזָהֳרָן אֲנִי טוֹבֶלֶת.

וּסְלַח, שֶׁבְּסִתּוּת דְּמוּתָם

יָדִי חִוֶּרֶת וְנוֹאֶלֶת,

כִּי רַק גָּמַעְתִּי מִלֵּאתָם

כַּקּוֹנְכִיָּה הַמִּתְגּוֹלֶלֶת.

וּבְעוֹדִי שׁוֹתָה הֵדָם

וְאֶת נִשְׁקָם אֲנִי מוֹרֶקֶת,

נָשְׂאוּ אֶת צֶלֶם הָאָדָם

כְּשֵׂאת הַסַּעַר אֶת הַשֶּׁקֶט.

מִכְתָּב לָאָרֶץ

מאת

צבי ארד

א

“רֵאשִׁית אֶשְׂמַח לְהוֹדִיעֵךְ”.

הַמִּכְתָּבִים עָלְזוּ אֵי־פַּעַם,

וְהֵם יָדְעוּ עַל מָה וְאֵיךְ,

וְגַם מַדּוּעַ וּמַה־טַּעַם.

לִכְתֹּב. הַגִּידִי: לְעַיֵּל

חִדְקוֹ שֶׁל פִּיל בְּקוּף הַמַּחַט,

וּבְפּוֹנָר שׁוּב לְטַיֵּל,

וּלְכַרְסֵם שׁוּלֵי מִטְפַּחַת.

בְּיַרְקוּתוֹ כְּפָרֵךְ רוֹדֵם.

סָמְקוּ וְרָדִים. אֲנִי חִוֶּרֶת.

עָגְמוּ דְּבָרַי מֵהַגִּידָם

אֲפִלּוּ לְקוֹצֵי הַוֶּרֶד.

ב

נָם נִיבִי, גַּם רַגְלָיו צָבוֹת,

לְאִטּוֹ יְהַלֵּךְ, יִגְנַח.

כִּי עֵינֵי הַשָּׂרִיד כָּבוֹת

וְסִבְרָן, רֵעוּתִי, דָּעַךְ.

הַסְּעָרָה מִפְרָשִׂים תִּטְרֹף,

לַיְּעָרוֹת פִּרְקֵיהֶם פּוֹכֶרֶת.

כְּבָר כָּרְעָה וְקִצָּהּ קָרוֹב,

כְּבָר צָנַח וְגָוַע הַמֶּרֶד.

זוֹעֶקֶת אִשָּׁה עֲזוּבָה,

מִקּוֹלָהּ הַקִּירוֹת הִרְטִיטוּ.

וְרֹאשָׁהּ, כְּאֶגְרוֹף מוּבָס

עַל אֵימַת הַשֻּׁלְחָן הִנְחִיתָה.

ג

בְּכָל מִשְׁעוֹל שֶׁבִּכְפָרֵךְ

אֲנִי בְּשֶׁקֶט מִתְגַּלְגֶּלֶת

כַּאֲסִימוֹן שֶׁנִּתְעַיֵּף,

וּמַקִּישָׁה עַל סַף כָּל דֶּלֶת.

קֹדִּי, הָרִימִי, אֲחוֹתִי,

אֶת הַפְּרוּטָה מֵעַל הַדֶּשֶׁא,

וְאֶצְבָּעֵךְ תַּבְלִיט עַתִּיק

תָּחוּשׁ מִיָּד: מַלְכוּת וָנֶשֶׁר.

כְּבָר אֲנִי שָׁם. שְׂאוּ שְׁלוֹמוֹת,

תִּלֵּי הָאֵפֶר הַזָּרוּחַ.

הוֹשִׁיטוּ יָד. רַגְלַי כְּבֵדוֹת.

הָאֵפֶר אַחֲרַי, בָּרוּחַ.

ד

בְּמִנְזָרִי זֶה הַקָּמוּר

אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָךְ אִגֶּרֶת.

זָעוּם כֹּחֵנוּ בְּעִטּוּר

שָׁעָה גְּדוֹלָה, עוֹדָהּ נִגֶּרֶת.

בְּפִנְקָסִי אָשִׂים עֵינִי

וּמִשְּׂפָתַי מִלָּה נוֹשֶׁרֶת.

זוֹ מַתַּתּוֹ שֶׁל הֶעָנִי,

עַל עֵירֻמּוֹ בָּדָה הָאֶרֶג.

חָשְׁכוּ יָדַי עַל הַמָּנוֹר.

כְּבֵדִים, כְּבֵדִים רִיסֵי הַסֵּפֶר.

עַל הַקְּבָרוֹת מַרְבָד צָחוֹר.

מַשְׁלִיג, מַשְׁלִיג, מַשְׁלִיג הָאֵפֶר.

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.