רקע
גרשום שופמן
שלג נפל
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

מתוך עירום הגוף השחרחר התחיל נודף פתאום אותו הריח המתוק־חריף, הנודף מכגון זה רק אם ליל־חורף מעבר לכותל. נשמעו צעדים במסדרון.

– אוי, הוא הולך! – הדפתהוּ מאִתּה, התהפכה והתחילה נוחרת כישנה.

בלי חוש שום כובד בגופו קפץ מעל המיטה, וכהרף־עין כבר שכב פּרקדן על ספּתו. חולשה מתוקה פיעפעה בכפות־ידיו, באצבעותיו, ושובע בהמי, חצוף, גירה בקרבו את נימי־הצחוק.

הוא צחק צחוק פנימי: “עכשיו, כלום אֵיני רוצה, כלום!

נפתחה הדלת, והבעל נכנס. הוא ניגש אל המנורה, מכורבל באדרתו, והעלה קצת את שלהבתּה, שהאירה את פניו המוריקים.

– היא ישנה כבר… – הציץ במיטת־אשתו, ואגב גם בדייר העֵר.

– הרוח עוד לא חדל? – שאל זה.

הבעל התגבן קצת, שיפשף ידיו זו בזו וענה:

– שלג נפל!


המלצות קוראים
תגיות