רקע
גרשום שופמן
בת בראשית
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

בריקודיה הפומביים של נערה בת תשע־עשרה זו, בנושאים הפנטסטיים הללו ובביצועיהם וגם בזו התלבושת הססגונית, המופלאה, שהיא משנה אותה עם כל “יציאה”, בכל אלה ניכרת המגמה לבוא במגע עם עולמות אחרים, רחוקים. להטי הריחופים והנפתולים והנפילות וזו פשיטת הזרועות לקראת מישהו לא־נראה מתוך כלו־הנפש ממש – מה הם, אם לא כמיהת־איתנים אל אשר איננו?

כי מעולם אפור זה שלנו אין דעתה נוחה, כנראה. הנה ראו כיצד היא משיבה על תשואות הקהל. בקידה חטופה, קרה, ללא חיוך. כמי שכפאוֹ שד. רחוקה היא מאתנו, רחוקה.

שחוּמה היא ומחוּטבה. חוטם יוני, שפתים דקות, שׂער עתיר, רענן, רב־פאר – ועל אלה גאותה. יוהרה גובלת עם רוע לב. רק פעם עשתה חסד עם הצופים והבזיקה, תוך הסתובבוּת, את מחשוֹף שוקיה – ולא יספה. וכאילו מתוך חרטה על בזבזנות זו, יצאה אחר כך בגלימתה ובסודרה ובמכנסיה, כיסוּי על גבי כסוּי – האם אין בכך משום אבק רשעוּת?


נערה שתקנית ונעולה ומסויגת היתה מעודה. “אַל־תגע־בי”. פעם נזדמן לי לראות כיצד אמה אמרה לישר לה קצת את קפלי שמלתה מאחוריה. באיזו סלידה הגיבה על מגע זה!

צרות רבות ורעות יש למחזרים אחריה, וקרוב לודאי שלא תינשא לאיש לעולם. אינה אוהבת את המין האנושי, אינה אוהבת. כי חוטר מגזע בנות בראשית היא, אשר נתנו את דוֹדיהן רק לבני האלוהים.


המלצות קוראים
תגיות