רקע
דוד ילין
רע"ט – תר״פ נסיעתו לועידת השלום בפאריז ולועידה הציונית בלונדון
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים

 

359. אל אשתו

יפו, מוצאי שבת, י׳׳ח שבט תרע׳״ט


איטל יקירתי וכל בני ביתי יקירי!

— — — נסיעתי תהיה ביום ג׳ או ד׳, כי מר מוסירי1 נסע לחיפה לסדר שם ענייני נסיעתנו, שלא נצטרך להתעכב בהסגר אשר בקנטרה ועוד עניינים כאלה (שנוכל לנסוע ברכבת של אופיצירים למצרים), והוא ישוב מחר או מחרתים.

שכחתי לקחת אתי את הנפוס2 שלי, והוא נחוץ מאוד בדרך. הוא בוודאי באחת המגרות של שולחן כתיבתי (אולי בקטנות העליונות?) שלחוהו נא אלי תיכף ביום מחר.

וכן אולי תוכלו לשלח אלי את המחפצה (נססיר) לנסיעה, שיש בה כל כלי התפירה הדרושים בדרך (אבינעם קנה זאת בין החפצים שקנה מהגרמני בדמשק).

יכתוב אלי גיסי מר מיוחס אם קיבל מידי מר ורדימון3 את המעטפה שמסרתי לו. שם היו כתבי מלכיאל מני4.

אם אפשר לוועד־העיר להעתיק במכונה שנית את נוסח המחאה בנוגע לפולנים ולכתוב לי את מכתבם אלי על עצם הדף של המחאה ולשלוח אלי מחר או מחרתיים, יהיה יותר טוב מאשר בשני דפים. — — —


 

360. אל אשתו

קירו יום ו׳ כ״ג שבט תרע״ט


איטל יקירתי וכל בני ביתי יקירי נפשי

— — — באור לכ״ב שבט (לאמר: במלאות בדיוק שנתיים למיום הגרשי מהארץ לדמשק ע״י שלטון העריצות הקודם) עזבתי את יפו בלוויית ארבעת חברי והגענו הנה תמול בשעה 1 אחה״צ.

לפנות ערב ביקרנו את ראש העדה קטוי פשה5 בהיכלו ונדברנו הרבה ע״ד היחסים שבין א״י ומצרים, ומה שעל יהודי מצרים לעשות. היו שם עוד אחדים מאחינו והוחלט לכונן חברה בארבעים אלף לי׳׳מ לע״ע לקבלנויות שונות בא״י. אחד מהם מרגאיטני נותן עשרת אלפים. היום נדבר גם עם הברון6 בנוגע לזה.

הערב הננו מוזמנים לבית מוסרי7 (הוא עתה פה) ומחר בבית קטוי. — — —

שלום וכו׳

אוהבכם בכל לב

דוד ילין


 

361. אל אשתו

קירו, אור ליום ד׳, כ״ח שבט תרע״ט


— — — ביום א׳ היינו כולנו מוזמנים לארוחת הצהרים אצל קטוי פשה ובערב אצל העורך־דין אלכסנדר, גיסו של מר מוסרי היושב בווילה נהדרה מאוד מחוץ לעיר8. הוא יהודי אנגלי, אשר למד בקמברידג׳ ומכיר היטב את אברהמס ואת שאר ידידי בלונדון. אצלו מצאתי את שני ספרי שנדפסו בלונדון (תולדות הרמב״ם, והספר ע׳׳ד ספרי לפי־הטף).

באותו יום אחה״צ ביקרנו את מגרש המכבי וראינו כל הפלוגות השונות לנערים בני עשרים עד ילדים בני עשר ועבודותיהם השונות. יש להם תלבושת צבאית מיוחדה, ולמעמלים גם סימני כבוד. אחרי התרגילים השונים נאמתי לפניהם. ואחר עברו בתהלוכה יפה ברחוב ובראשם תזמורתם הצבאית (חלילים ותופים). אח״כ הוזמנו מצד ראשי המכבי למשתה טה באחד אולמי מלון־קונטיננטל ונתרועע שם, —

ציוני מצרים בחרו השבוע בשני צירים לאסיפה שבלונדון. חפצו לבחור בי ובמר דיזנגוף, אך לא חפצנו לקבל זאת, רק בתנאי, כי יבחרו בשניים משלהם ואם לא יוכלו הם לנסוע, אז ימלאו ידינו. בחרו במר כלב, שהיה מנהל בתה״ס פה, והוא נמצא עתה בשווייץ, ובמר רפפורט שבאלכסנדריה. מסופקים הננו אם יקבלו הם רשיונות לנסיעתם. — — —


 

362. אל אשתו

פורט סעיד יום א׳ ב׳ אדר תרע״ט


— — — באלכסנדריה נשארנו עד יום ו׳. באור ליום ו׳ הוזמנו מצד ח׳ צעירי ציון למשתה טה והיו שם כמאה אנשים וביניהם גם הרב של העדה ואחדים מנכבדיה. כרגיל נשאו גם נאומים. ביום ו׳ נסענו הנה כי פה ישנן אניות רבות, ההולכות יום יום לאירופה. — — —


 

363. אל אשתו

על־יד חופי צרפת, באנית נירה. יום ב׳ י׳ אד״ר תרע״ט


— — — לפי החשבון צריכה האסיפה בלונדון להתחיל ביום מחר. אך חושבים הננו, כי ידחוה עד עת בואנו.

בכל מקרה הננו מדגישים כי הננו נוסעים בתור צירים לאסיפה הציונית, ובכל מקום הננו רושמים עצמנו בתור ״יהודי ארץ ישראל״ בנוגע לנתינות.

ברוך משנה עתים! — — —


 

364. אל אשתו

מארסיליה, יום ג׳ י״א אד״ר תרע״ט (יום מלאות לי 55 שנה)


— — — על האניה עלה פקיד ממונה על הפספורטים, ואחרי אשר כל חברי נולדו ברוסיה, עיכב את חתימתו על הפספורט עד גמרו עבודתו עם יתר הנוסעים. עסק זה ארך הרבה, וסוף סוף שלח אתנו פקיד העירה לגמור עניינינו שמה. מפני ״הרוסי״ מפחדים אימת מות. ״גרד את הרוסי ותמצא את הבולשוויקי״ — הם חושבים בוודאי. קובלנו ע״י הפקיד במספר והוא הולך אתנו — — נזכרתי ימי עארף וג׳לל — — באנו אל בית הפקידות הנקרא בשם: ״קומיסריאט מיוחד לענייני הנוסעים והמהגרים״ והפקיד מוסר אותנו במספר.

עומדים הננו לפני שולחן אחד הסופרים. הפקיד פונה בשאלה: ״רוסים אתם?״ — ״חלילה לעבדיך מהיות רוסים — עונים חברינו בנוסח תשובת אחי יוסף — אנשים כנים אנחנו. יהודים, שנולדו ברוסיה לפני ארבעים או חמישים שנה, עתה הננו יהודים ארץ־ישראלים״. ״אה, יהודים גם אני יהודי״ — הוא עונה בנחת — ואמנם על פי אפו וכל חזות פניו היה אפשר להכירו מהרגע הראשון כי הוא משלנו, לאמר יהודי צרפתי, ומר דיזנגוף חפץ כבר לשאלו: ״אם מכיר הוא את מר כל־נדרי?״ (אחד האמצעים להכיר את הדובר אתנו אם הוא יהודי).

ובכן הראינוהו תכף את הקמיע אשר אתנו, מכתב־המליצה, שלקחנו בקאירו מהמשרד של הממשלה האנגלית, כי נוסעים הננו אל האספה הציונית של ארצות הברית.

תיכף הכניסנו בחדר שני, פנימי, ונתנו לנו כסאות רבודים לשבת והתחיל בעבודתו. על נייר מיוחד רשם כל הנוגע לכל אחד מאתנו. פתאום ראה, כי אנוכי אינני שייך ל״חבורה״ ויגחך כאומר ״אוֹי ל — אוֹי לשכנו״.

שאלני לשם אבי ואמי ואגיד לו, ויאמר: אכן אלה הם שמות עברים. ופתאום הוא שואלני: הגד נא לי, איזו שפה מדברים אצלכם? — עברית התחלנו לדבר. — ״עברית? השפה התנכית? גם אני למדתי עברית ויודע הנני לקרוא, אבל רק בנקודות״.

גמרנו עסקנו בשלום ובכבוד ושבנו אל האניה. — — —


 

365. אל אשתו

פאריז, י״ב אד״ר, תרע״ט


— — — מר רוזוב9 חיכה לנו ברכבת והובילנו אל מלון. בצהרים אכלנו יחד, ואחר הלכנו אל המשרד של הסתדרותנו ופה פגשנו בכל ידידינו ומכירינו, סוקולוב, וייצמן, ד״ר אידר, פרידנוואלד 10, ויוסף כוין 11, רובינזון (הנוסע גם הוא אליכם, הוא ביקר לפני חמש שנים את בית המלאכה ושמח בו הרבה אז), ועוד רבים.

הקונפירינציה תהיה רק בעוד 12 יום בלונדון, ובכן נשאר לע׳׳ע פה כנראה שבוע או יותר.

התקוות גדולות, והעבודה לדבר ברצינות על העניינים תחל מחר. היום הוחלט לבלי קרוא לאסיפה ולהסתפק בשיחות ידידותיות. — — —


 

366. אל אשתו

פאריז, י״ז אד״ר, תרע״ט

— — — ביום החמישי שעבר ביקרנו כולנו יחד את הברון12 וישבנו אצלו כשעה. הפעם לא מצאתיו מרוגז עצבים כי אם במנוחה ובשקט דיברנו על כל ענייני ההווה, וראינו כמה דואג האיש לא׳׳י בתור ארץ־ישראל. אמנם הוא מחפש יותר אחרי הצד המעשי, וירא מפני ישוב בכמות ענקית ובמהירות ברק. הוא חושב, כי עוד טרם הספקנו להתאחז בארץ באותה מידה, הדרושה לקבלת זכויות מרובות. אף חושב הוא, כי בכל העניינים הפנימיים של הארץ צריך כי רק היהודים יושבי הארץ יחוו דעה ולא הבאים מן החוץ. הוא הזכיר את ארבעים שנות עבודתנו, ואגיד לו כי גם לאבותינו נדרשו ארבעים שנה לפני היכנסם אל הארץ.

אנכי אתראה אתו עוד פעם לבדי מחר או מחרתיים.

וגם היום היה יום גדול לנו, כי היום נתקבלנו מאת מר באלפור בכבודו ובעצמו. ד״ר וייצמן סידר את הדבר, כי יקבל את חברי המשלחת הארץ ישראלית. אנכי הכינותי כעין נאום באנגלית, אשר נשאתי לפניו אחרי אשר הציג אותנו מר סוקולוב שהלך אתנו, ואח״כ הביע את שמחתו לקבל פנינו ואת תודתו על דברי. הוא אמר כי ״אמנם העניין קשור בקשיים רבים, כמו כל תכנית גדולה, אך בטוח הוא, כי במרץ ובעבודה של היהודים מצד אחד, ובעזרת הממשלות מצד שני, נעבור על כל הקשיים״. הוא שאל אם חושבים הננו להציע לפניו איזה שאלות, ויגד לו מר סוקולוב, כי אמנם יש לנו דברים שונים על מה לדבר, אך איננו חפצים להכביד עליו בדברים של פרטים (details), דבר זה נשאיר לאחר כך, לאמור אחרי שיקובל העניין בכללו מצד ועידת־השלום נשאר אנחנו פה לבוא בדברים עם הפקידים שתמנה ממשלת אנגליה בנוגע לעניין הזה.

דיברנו אתו ע״ד הוועידה הציונית, ויתעניין בעניין מתנגדי הציוניות, ונתברר לו, כי אלה הולכים ומתמעטים ככל שעניין שאיפת הציוניות הולך וקרוב להתגשמותו. אז אמרתי לו, כי אנחנו חייבים תודה לאנגליה על אשר היא מחזירה אלינו את אלה אשר עזבונו מאז.

מהדברים הנזכרים לעיל תראו, כי לא נשוב עוד כ״כ מהרה. חושבים, כי יהיה עלינו להתעכב פה ובלונדון עוד כשני ירחים.

וצירים באים מארצות שונות הנה ומתכוננים לנסוע לונדונה בעוד ימים אחדים, (אנחנו נסע ביום ה׳ שבוע זה). תמול בא ד״ר נ. סירקין13 מאמריקה ויגד לי, כי הכיר אותר בילדותך בשחקכם יחד במוהילוב. הוא זכר גם את שמך.

היום באו גודלישבסקי, ושרפשטיין, ולויטה מווארשה. מחר יבוא כנראה אוסישקין.

אנכי ארצה בוועדה בנוגע לחינוך ולהשכלה בא״י.

והחיים פה ביוקר נורא. — — —

בן־אבי הוא פה14. הוא עובד במשרד הציונים, גם מר בן־אהרן15 פה, אך אנכי לא הרביתי שיחה אתו.

בהיותי בלונדון אסע לימים אחדים לאוקספורד לגמור שם העתקת הדיואן של ר׳ משה בן עזרא.

כנראה נתקבל גם אצל פישון, הווזיר הצרפתי, לביקור בשבוע הזה.

היום מת פה סיר מארק סייקס16 ממחלת הריאה, הוא היה אחד היותר קרובים לתנועתנו אנו באנגליה ומי שפעל הרבה לטובתנו. חבל! את גופו שולחים לונדונה מחר. גם אנחנו נהיה בשעת ההלוויה.

מה שלומכם, יקירי, ומה חדשותיכם? מה מצב ״האזרח״17 ומצב יתר המפלגות? ומה בדבר ההכנות הדרושות לבחירות האספה המייסדת וועד העיר? — — —


 

367. אל אשתו

לונדון, כ״ז אד״ר תרע״ט

— — — זה לי שבוע ימים פה ועד כה כתבתי אליכם אך כרטיס אחד מפני רוב הטרדות וגודל העיר. כל מה שהעיר יותר גדולה מאבדים זמן יותר.

אסיפות היו לנו ב״ה לרוב, מיום ב׳ בבוקר ועד עתה. יומיים בילינו בשאלה אחת חשובה: ניסוח דרישותינו מאת ועדת־השלום וממשלת אנגליה. וייצמן וסוקולוב הוכרחו לנסוע לפאריז, כי פתאם בא שינוי בדבר, ובמקום שחשבו כי בעוד חודש יובא ענייננו בפני ועדת השלום, באה הידיעה, כי יובא עוד ביום ו׳ שבוע זה (מחר). ביום הראשון של האסיפה נבחרתי אנוכי לשבת ראש ולקדם בברכה את וייצמן וסוקולוב. ואח״כ נבחרו שניהם לנהל את האסיפה.

תמול ניהל ד״ר שמריה לוין את האסיפה. נבחרה ועדה לסדר את סדר ענייני האסיפה ולחלק את כל הצירים לוועדות שונות לפי העניינים שעל אודותם ידובר באסיפה, שתחל ביום ב׳ הבא. לועדה זו נבחרתי ליו״ר ועבדנו תמול כל היום ולסוף נסתדרו העניינים ואנוכי נכנסתי אל הוועדה של החינוך והוועדה הפוליטית. ועבודת הוועדות החלה היום! — — —

יום ו׳ כ״ח אד״ר

להערב הנני מוזמן אל בית מר פרנקלין18 הוא בעצמו התנדב ג״כ לצבא ופעמיים בשבוע הוא הולך לעסוק בעניינים הנוגעים להספקת צרכי הצבא. הוא סיפר לי, כי בתו (מרת נורמן בנטויטש) החלה לעסוק בהמצאת עבודה לנערות בירושלם.

למחר בצהרים אני מוזמן אצל מר אלקן אדלר. שמחתי למצא בו ציוני אמיתי והוא עוזר הרבה לענייננו בווזרה החיצונית. אני חפץ לדבר אתו ברצינות, כי ינדב (בתור עזבון) את כל ספריו וכתבי היד שלו לספריה הגדולה שלנו.

ביום הרביעי הבא תהיה אסיפת ועד ״מזכרת השר משה מונטפיורי" ובה נדון על עניין ״זכרון משה״ ותשלומי החברים, וכן בנוגע לעבודה העתידה של הוועד.

תמול נתקבלה תלגרמה מפאריז מווייצמן וסוקולוב, כי תמול נקראו לאסיפת־השלום ובמשך שעה ושלושה רבעים דיברו על עניינינו, והם שבעים רצון מאד מהמצב. היום או מחר נקבל בוודאי כבר ידיעות יותר מפורטות. — — —


 

368. אל אשתו

לונדון יום ג׳ ב אד״ש תרע״ט

בחדר הקונפירינציה


— — — ביום השבת התפללתי יחד עם מר אלקן אדלר ואח״כ הלכתי אתו אל ביתו לארוחת הצהרים עפ״י הזמנתו מיום ד׳ שלפני זה. הוא חביב מאד וציוני אמתי בכל לבו וגם במעשיו. הוא היה הראשון, שיצא במחאה כנגד ברית היהודים האנגלית (ליגה) בהטיימס19. ישבתי אתו כשלוש שעות, עברנו על כתבי־יד ושוחחנו שיחות מעניינות. משם הלכתי לבקר את הגברת סווייטלינג20. בעלה חלה באותו יום והיה בבית וע״כ ישבנו בחדרו. הוא ראש המתנגדים לרעיוננו ולעבודתנו הלאומית. התווכחתי אתו הרבה, אך הוא עומד על דעתו, כי הננו רק בני דת אחת ואין לנו עוד כל קשר לאומי. אתו לא יכולתי הפעם לדבר ע׳׳ד בי״מ 21, אך ביום א׳ הבא אדבר עם הגברת הירץ22 על זאת.

במוצאי שבת הוזמנתי לאספה פומבית, שסדרו הציונים פה, ושם נאמתי. בגליון זרגוני כתב אחד מתלמידי הישנים היושבים פה מאמר, ששלחתיו אליכם היום.

ביום א׳ אחה״צ היינו כולנו, חברי המלאכות הא״י, מוזמנים אל בית מר הרברט סמואל לטה. שם דיברנו ביחוד ע״ד הדרישות הלאומיות כפי מה שאנחנו בא״י הצגנו אותן. מסרנו לו אותן בכתב עפ״י בקשתו, והיום נשוב להתראות אתו. — — —

היום שלחתי אליכם קטעים מהטיימס ועוד עיתון, שבהם מדבר השלום, ואוסישקין דבר עברית. וממשלת צרפת מסכימה גם היא למסירת א״י בידי אנגליה כהצעתנו.

ואנו עובדים עתה גם באסיפות כלליות, וביחוד בוועדות. אנוכי הנני עוסק בוועדת החינוך. — — —


 

369. אל יהודה גרזובסקי

לונדון, ח׳ אד״ש תרע״ט

ידידי מר יהודה גרזובסקי

בבטחי בישרתך ובהאמיני, כי על דבר שהחלטנו על אודותיו אין עלי לדבר אתך עוד פעם לפני נסעי, — לא דיברתי אתך דבר לפני נסיעתי ע״ד סדר שמותינו בשער הספר.

תוכל לשער איפוא גודל תמהוני בראותי בחוברת הפוה״צ23 שהגיעה לכאן את המודעה ע״ד המלון של ״יהודה גרזובסקי ודוד ילין״.

לפני נוסעי בררת לי ג״כ, כי הדפסת הספר תיגמר בפסח, ובכן רואה הנני, כי היית מהזריזים והשתדלת כי תיגמר הדפסתו לפני שובי… הן הצרפתים אומרים 24 Les absents ont tort. אף לא השארת לי מקום להקדמה לבאר בה עבודתי הקשה פי שלושה מעבודתך, כאשר יעידו כל דפי ההגהה השמורים בידי.

זוהי השבעת הרצון אחרי עבודה, שגזלה שלוש שנים מחיי ומעבודתי העיקרית, עבודת חיבור ספר הדקדוק שדחיתי בגללה. וזוהי תוצאת אמונתי בידיד ובכל מכתביו!

צר לי מאוד מאוד.

ומה בנוגע למתים? כוונתי להקדשת הספר לזכר חותני המנוח פינס, שאתה בעצמך הצעת בזמנו? — — —

זה בוודאי נשכח. העיקר הוא, כי הספר יצא כאשר חפצת.

בכבוד


 

370. אל אשתו

לונדון, ט״ז אד״ש, תרע״ט


— — — בזמן האחרון הננו ממשיכים עבודתנו עם הועה״פ הגדול של הציונים, כי הוחלט להוסיף עליו עד הקונגרס שלושה מאמריקה, שנים מא״י, אחד מהמזרחי ואחד מפועלי־ציון. בנוגע לנו הוחלט, כי בכל שאלה יש לנו זכות שתי דעות, אך כולנו נשתתף בכל העבודה.

עתה באה שאלת הקומיסיה הארץ־ישראלית. מתאספים ומתווכחים. אנו דורשים, כי מבני הארץ יצטרפו ג״כ אל הקומיסיה, והוחלט כבר, כי יתקבלו אחדים מאלה אשר יסכים עליהם הוועד שייבחר מצד האספה המייסדת25.

(יידרש לעכב את זמן האסיפה עד שובנו, ואם אי אפשר, אז צריך בכל אופן להעמיד את הקנדידטורה שלנו לבחירות — כי הן לא עזבנו את א״י לתענוגנו כ״א לשם העבודה החשובה וכן גם עניין עיכובנו פה. — יידרש לזכור זאת גם בבחירות של ועד העיר בירושלם).

בשבוע הבא ניסע לפאריז לעסוק שנית בעניין דרישותינו מהוועדה, אשר תעסק מצד ועדת־השלום בעניין א״י. עבודה זו תמשך בוודאי שבועות אחדים, כי שם יהיה עלינו להתראות ג״כ עם הוועדה, ועם פיצל, וגם עם הברון. אומרים, כי בשובנו לפאריז יהיו חמישה ועשרים מאתנו מוזמנים למשתה אשר יערוך Tardien לנו.

שבוע אחרי הפסח תהיה אספת הוועד הפועל עם אלה שהצטרפו אליו בהאג, וכנראה ניסע תכף אחרי אספה זו לא״י.

אומר הנני לנסוע לאוקספורד מחרתיים ואתעכב שם ימים אחדים בדבר דיואן ר׳ משה בן עזרא, שחפץ הנני לקבל העתקה פוטוגרפית ממנו. פה מצאתי אצל אדלר כ״י דיואן ר״ש הנגיד, אשר בו ישנם דברים למלא את החסר בדיואן שהדפיס הרכבי.

דיברתי אתו כבר ע״ד מסירת ספריו וכתבי ידו לאחר מותו לאוניברסיטה. הוא לא התנגד, אך עליו לחשוב עוד. בכל אופן דרשתי ממנו כי לא יתננה לשום מוסד אחר עד שיוחלט איזה דבר מצדנו. והוא הבטיח. — — —


 

371. אל אשתו

פאריז. יום א׳ כ״ח אד״ש תרע״ט


— — — ובכן שבנו מלונדון הנה. פה החלק היותר גדול ממנהלי תנועתנו וחבריו: וייצמן, סוקולוב, אוסישקין, רוזוב, מוצקין ועוד אחרים מחברינו.

עבודתנו פה תהיה קביעת דרישותינו באופן מוחלט, בזה נעבוד יחד עם ועדה, שנוסדה לתכלית זו ואשר בה שלושה עורכי דין אמריקנים מחברינו שבאו משם. אח״כ נבוא במו׳׳מ עם באי כח הממשלה האנגלית בעניינים האלה. פה נשאר עוד ימים אחדים לפני הפסח, ולפסח אסע ללונדון וגם לליוורפול, אשר קיבלתי משם הזמנה לבוא ליומיים ולהרצות שם ע״ד א״י. יימצאו עתה רבים בערים כאלה הרוצים לבוא לא״י ולייסד שם מושבות על חשבונם. — — —


 

372. אל אשתו

פאריז יום ב׳ ז׳ ניסן תרע״ט


— — — יום ד׳ שעבר היה יום פטירת בננו יקירנו המנוח שמריה ז״ל. באותו יום ובלילה שלפניו הלכתי להתפלל בציבור ולאמר קדיש. ומה התפלאתי בראותי חלק גדול מהקהל הבא להתפלל עטוף בטלית אך בלי תפילין. רובם באים כמובן לאמר קדיש.

האסיפות מתמידות, גם אסיפות הוועד הפועל שנספחנו לעבודתו, וגם אסיפות הוועד לדרישות זכויות אחינו שבחו״ל, בארצות שלא השיגון. התווכחו הרבה אם צריך לעבוד יחד עם חכי״ח ויתר החברות בעניין זה וסוף סוף הוחלט לעבוד יחד. ואמש ובלילה שלפניו היו לנו אסיפות עד שעה 1 וחצי אחרי חצות הלילה בבית ועד העדה, שבהן היו גם ריינך, וביגר וסה, וישראל לוי26 וקלוד מונטפיורי, ומרשל ומק, וצירוס אדלר27, וכל חברי המשלחות, שבאו לתכלית זו הנה. סלע המחלוקת היתה דרישת זכויות לאומיות, והחלה השאלה אם הננו לאום או כיתה דתית. מצדנו דברו באופן מצוין סוקולוב, אוסישקין, ד״ר טון28, ד׳׳ר סירקין, השופט מק, מוצקין ובראנדס29. גם אנכי דיברתי (בעברית), ואחרי האסיפה נגשה אלי אשת ריינך ולחצה ידי בידידות, בתתה תודה על דברי, ואמרה לי:.Je vous admire והוא אמר, כי מכיר הוא כל ספרי. זהו מה שאומר הפתגם: ״ומלאך— — בעל כרחו יענה אמן״. סוף סוף נבחר ועד משני הצדדים שיעסוק בזה.

מחר או מחרתיים נתראה עם פיצל.

אצל הברון30 הייתי פעמים והוא שמח מאוד לדברי והצעותי, וחושב הנני, כי בקרוב יחל בעבודה חדשה ורחבה בא״י.

היום בערב אתראה עם בנו אחרי שהתראינו כולנו יחד אתו בשבוע שעבר.

קרוב הדבר, כי יהיה עלי להיות שני חודשים בערך בדמשק על יד פיצל להגן על עניינינו מצד הערבים, ומזמן לזמן אבוא ירושלמה. הדבר יתברר בעוד ימים אחדים. — — —


 

373. אל אשתו

פאריז, אסרו־חג של פסח ארץ־ישראל, תרע״ט


— — — מתכוננים לנסיעה.

— — — לשני ה״סדרים״ היינו כולנו, לאמר כל חברי המשלחות היהודיות השונות, מוזמנים אצל האמריקנים, שהכינו סדרים לכל אנשי הצבא היהודים הנמצאים פה.

בלילה הלכו רבים מאתנו להתפלל בביהכנ״ס הגדול של העדה ב״רחוב ״הנצחון״, ושם כיבדונו בשם ה״קנסיסטור״ לעלות לשבת בשורה העליונה. חזן בעל קול אדיר וחזק השמיע קולו בתפלה בלוויית משוררים רבים וגם עוגב. ביהכנ״ס היה מלא, וכן גם עזרת הנשים למעלה משלושת עברי ביהכנ״ס. בסוף התפילה עלה על הבימה הרב הזקן בתלבשתו ובצורת פניו, הדומות ממש לאלה של כהן קתולי, ובטון של כהן קתולי ערך תפילה לאל בצרפתית. וגמר בהרימו ידיו ככהנים ובברכו את העדה בברכת הכהנים בעברית ובצרפתית.

משם הלכנו אל הסדר האמריקני שנערך באולם הגדול מאוד של מערכת העיתון Le petit Journal שהכיל יותר מאלף איש. אנשי הצבא היהודים ישבו שורות שורות לאורך החדר על יד השולחנות. וכנגדם, לרוחב החדר, ישבו המוזמנים איש איש במקומו, שנועד לו עפ״י כרטיס המונח על הקערית. חדר זה עשה רושם כביר בסידורו. ומאחרי המוזמנים בימה של תיאטרון ועל הקיר תלויים דגלי אמריקה, אנגליה וצרפת, וביניהם דגל ציוני יפה.

על השולחן נערך לפני כל אחד מהמוזמנים כל הדרוש לקערת הסדר: מצות, חרוסת, מרור, בקבוק יין, וגם הגדה, שנדפסה לכתחילה לתכלית זו (בעברית ובאנגלית).

רב־צבאי צעיר הקריא את ההגדה וכל הקהל קרא אחריו, וקולונל יהודי (שמו: קוטלר) היה המנצח על הסדר, להודיע לכל הקהל מה שעליו לעשות. חייל צעיר קרא את הארבע קשיות בתרגום זרגוני (כנהוג ברוסיה).

ואחרי ההגדה, לאמר חלקה הראשון, נערך האוכל באופן מצוין. ואחרי כן באה ברכת המזון — באנגלית, ואחריה אחדים מהשירים שבסוף ההגדה, בדילוג על חלק ההלל הגדול והקריאה ״לשנה הבאה בירושלם״. ההיתה פה שכחה או כוונה? לא ידעתי.

אחרי האוכל עלה על בימת התיאטרון צעיר מנגן בפסנתר ואשה, אשר שרה שירים זרגוניים, אחרי שהודיעה את תוכנם באנגלית. — — —

אח״כ החלו נאומים אנגלים מצד האמריקנים, נאם צירוס אדלר, מרשל, מק31, קוטלר, שר־צבא צרפתי, שנשלח מצד פוש32, ואחד מחברי הקונגרס האמריקני (גוי). את האורחים לא ביקשו לנאום, אף כי ישבו אתנו גם וייצמן, גם אוסישקין ועוד. ובנאומים שנשאו לא הזכירו כלום מהציוניות וא״י (רק מק הזכיר במלים אחדות). הדבר הזה לא מצא חן בעינינו וע״כ החלטנו כולנו יחד לבלי ללכת למחרת בערב אל הסדר השני שלהם כי אם נאכל במארחה היהודית ונסדר לנו סדר אינטימי, ובהחלטה מראש לבלי לשאת כל נאום.

בבוקר התפללנו שנית בביהכנ״ס הגדול, והברון33, שהתפלל ג״כ שם, כיבדני בהוצאת ס״ת. בהודותי לו שאלני איך מברכים אצלנו איש את רעהו בחג, האומרים אנו: ״יום טוב, שלום״? הגדתי לו, כי הננו אומרים ״מועדים לשמחה״ ושמח על זאת וחזר ע״ז פעמיים שלוש, ואחרי התפלה בברך אותו דיזנגוף בברכת Bonne fete, אמר: לא כך, צריך לאמר: ״מועדים לשמחה״!

גם ג׳34 בן הברון התפלל שם. אחרי התפילה שאלני ג׳ימס אם מצאה התפילה והדרשה חן בעיני. אמרתי לו: גם בזה צריכה לצאת תורה מציון, והחיים החדשים חיי לאום בא״י יביאו מהפכה בחו״ל גם בנוגע לתפילות ולדרשות. וגם הוא הסכים לזאת.

בלילה השני התאספנו כולנו יחד באולם מיוחד במארחה, היו שם גם וייצמן, סוקולוב, רוזוב, מוצקין, ועוד, ועוד.

הסדר סודר כדת וכדין (אנחנו בני א״י לא השתתפנו בהגדת ההגדה), וכל אחד השתדל לשיר את שירי ״אדיר במלוכה״ והאחרים בניגון מיוחד הידוע לו, והצטיינו בזה ד״ר סירקין (ראש פועלי־ציון), מוצקין, וד״ר וייצמן. — — —

עניין נסיעתי לדמשק נדחה עתה, כי איננו יודעים עוד את כוחו של פיצל עצמו כמה הוא עתה בסוריה, (הוא נסע היום מפה).

בשבוע שעבר הלכנו לבקרו (חברי המשלחת הארץ־ישראלית) ודיברתי אתו כחצי שעה בערבית. הוא חושב, כי היהודים והערבים צריכים לעזור איש את רעהו, ולא יוכל האחד מהם לעמוד לבדו ולהחזיק. כולנו הננו שמים וקרובים יותר איש לרעהו מאשר לאירופים הזרים. הוא הבטיחני, כי בנסיעתו ישתדל להרגיע את הרוחות בארץ.

ע״י השתדלותו של ד״ר וייצמן קיבלנו כולנו פספורטים פה בקונסולט האנגלי בתור חוסים בממשלת אנגליה. — — —


כ״ג ניסן תרע״ט

— — — פיצל נסע כבר לסוריה ולפי מה שהגיד לי יהיה גם בא״י. אנכי אסע בקרוב, וכנראה לא יאוחר מיום 9 מאי. — — —


 

374. אל אשתו

פאריז, א׳ אייר תרע״ט (1 מאי 1919)


— — — במוצאי שבת הרציתי בעברית בפני קהל גדול של הסטודנטים הציונים ואלה שהוזמנו על ידם הרצאה ע״ד מצב מוסדות החינוך בא״י במשך ימי המלחמה והיום. הרצאתי ארכה כשעה ורבע, ואחרי הרצה מר דיזנגוף בצרפתית ע׳׳ד חובות הצעירים, הלומדים בבתי המדרש הגבוהים פה, בתור מתכוננים לא״י. — — —

בדבר הועדה, הצריכה ללכת לסוריה ואולי גם לא״י, הננו שומעים מזמן לזמן ידיעות מתנגדות. לפני ימים אחדים היה הדבר כמעט ברור כי נסוע תסע, וכבר נודעו לנו שמות האנגלים והאמריקנים אשר יסעו. עברו ימים אחדים והנה שומעים הננו עוד פעם כי לא תסע. בנסעי אפשר שיסע אתי גם מר דיזנגוף. — — —

— — — עוד עסוקים הננו באסיפותינו השונות. גמרנו המועצה בדבר השגת חמרי בניין להישלח לא״י, אף נדברנו ע״ד השגת בתים מיטלטלים ארעיים למהגרים בראשית זמן בואם לא״י. פה ישנה עתה תערוכה גם לבתים כאלה.

אמש היתה לנו אספה בדבר סידור ההגירה בארצות השונות לכשתפתח הדרך. כנראה ישנם עתה בכל אחת מהארצות, אשר בהן היהודים במספר גדול, עשרות אלפים יהודים העומדים ומחכים ליום הזה. כמובן אם תהיה הגירה בלתי מסודרה ולא לפי המספר שתוכל א״י לקבל, עתה, יביא הדבר אסון לכל ענייננו, ומצד שני אי־אפשר למנוע לגמרי את העליה לארץ — דבר שהננו שואפים אליו בכל כוחות נפשנו. באסיפתנו הבאה נדון ע״ד האמצעים להשגת הסכומים הענקיים, שיידרשו לאפשר הגירה רחבה. באחת ישיבותינו בשבוע הזה דנו ע״ד יסוד חברת אחריות לאומית, אשר כל הסכומים הגדולים, שהיא חוסכת (כנהוג בכל חברה כזו), ייכנסו לא״י לקנות נכסי דלא ניידי בהם.

בדברים כאלה וכאלה מטפלים עתה. ובכ״ז הננו מרגישים כי זמן רב יותר מדי עובר ועוד יעבור עד אשר נשיג דבר מוחלט. מחכים ומבלים את הזמן בבירור שאלות שונות, אשר כנראה התכלית היא לא לתת את הזמן לעבור בלי שום עבודה. מרגישים הננו, כי באה העת לעבוד בא׳׳י, ביחוד בדבר היחסים בינינו ובין שכנינו, והננו מתכוננים לנסיעה. — — —


 

375. אל הרב י. לוונטל, פאריס

פאריז, כ׳׳ח ניסן תרע״ט


רב נכבד!

על פי בקשתו הנני לרשום לכ׳ בזה את דעותי. א) בענייני החינוך לילדי החרדים בא״י. ב) בענייני הנהלת העדות שם.

חושב הנני, כי אחרי שישנם בא״י הורים רבים, שאינם מוצאים סיפוק לחינוך ילדיהם בבתי ספרנו הכלליים, שאין חותם דתי טבוע עליהם בייחוד, ואחרי כי חפצים הננו כי גם הילדים האלה יקבלו חינוך לאומי הגון— עלינו לפתח יותר ויותר, לפי כל הצורך, את בתי הלימוד מטיפוס ״תחכמוני״, אשר החינוך בהם הוא דתי־לאומי.

בחינוך זה צריך להחל מגני הילדים, אשר לפי מה שעינינו רואות אין רוב ההורים שולחים אליהם את ילדיהם הזכרים. לאלה יידרש לכונן גני ילדים לזכרים בפני עצמם, אשר בם ילמדו הילדים בכיתות העליונות גם את הקריאה העברית וגם ברכות ותפילות קצרות על פה.

אחרי כי יתפתחו בתה״ס ממין זה, יידרשו להם מורים במספר הגון, וכן יידרשו מורים לאומיים דתיים למקצועות העבריים ביחוד גם לארצות הגולה.

דבר זה מביא את הצורך במציאות בית מדרש מיוחד למורים כאלה, אשר לפי תכונות רוחם והכרתם הפנימית הם מסוגלים למלא תפקיד הוראה בבת״ס דתיים35.

במוסד זה צריכה להיות הדתיות בולטת גם בסידור תכנית הלימודים, גם בבחירת המורים, וגם בחיי המוסד והרוח הממלאה אותו.

למוסד זה יהיה אפשר להשתמש גם במורים הדתיים, הנמצאים עתה בביהמ״ד למורים העברי בירושלם, כמו מר א״מ ליפשיץ, ד״ר נ. חכם, ד״ר א״י ברור (למקצו­עות העברים ולגיאוגרפיה והיסתוריה), וכיו״ב.

ולמען יתפתחו כל בתי הספר מסוג זה, הנמצאים כבר בארץ ואשר צריך לייסד עוד עתה ובימים הבאים, נחוץ שיהיה בהסתדרות החינוך שלנו ועד מפקח מיוחד, שידאג לזה ואשר תינתן לו האפשרות לדאוג לזה, ככל אשר הוחלט בוועידה הציונית האחרונה בלונדון.

בענייני הנהלת העדות בא״י חושב הנני, כי חובה עלינו לאחד כל העדות השונות הנמצאות בכל עיר ולא להפריד ביניהן.

פירוד זה יצא לנו ביחוד בא״י מצד כספי החלוקה, אשר כל עדה שמצאה כי בני ארצה בחו״ל שולחים לפי ערך כסף יותר לא״י. עלינו בכלל להשכיח את הגולה בחיינו הפנימיים בא״י, וכן עלינו לא לקפח זכות אלה, אשר בני ארצם שיצאו ממנה אינם די עשירים לשלוח כסף מספיק לצורכי אחיהם שבא״י.

ביחוד צריך לשים קץ להבדל בין אשכנזים וספרדים, שהביא לנו די מחלוקת וצרות בימים שעברו, ואשר הקים כל המפריעים בעד הישוב.

צריך לשאוף, כי בכל עניינינו הפנימיים נהיה עדה אחת, וכן כלפי הממשלה השוררת עלינו.

ולכן רואה הנני אסון באותו ״ועד העיר האשכנזי״ שבירושלם, אשר יסדו קומץ של אנשים, המחפשים תמיד להפריד בין אחים.

ועד זה הראה במשך ימי קיומו, כי כל תכליתו ומטרתו רק לחרחר ריב ומדנים. כותב הוא לחו״ל תמיד, כי אין מתחשבים די עם היראים האשכנזים, בשעה שבמצי­אות הדבר הוא להיפך. במשך כל ימי המלחמה השתדלו כל ועדי התמיכה האמריקנית (שכל מעשיהם ידועים לי בהיותי עומד בראשם) לצאת ידי חובה כנגד היראים האשכנזים, ותמיד לפנים משורת הדין. ובכ״ז היו תמיד מלאים תביעות ואי שביעות רצון.

ועד זה פנה לא פעם ולא שתיים אל שרי הממשלה השליטים עתה בארץ בתלו­נות על ועד העיר הכללי, ובתלונות בלתי צודקות, מעשה אשר מי שאיננו זהיר במבטאיו יקרא לו בשם הנכון: מלשינות.

ועד זה משתדל עתה, בשעה שכל גורלנו בעתיד תלוי בידי שרי הממשלה האלה, להראותם כי אין אחדות בינינו, וכי הציונים מקפחים זכותם.

ועד זה דורש, כי בבחירות יבחרו אשכנזים רק באשכנזים וספרדים רק בספרדים, בשעה שהדעה המקובלת והנחיצות הגמורה דורשים אחדות גמורה גם בבחירות.

ובהיות כי עתה אמריקה היא המספיקה כל צרכי א״י, חובה היא על אחינו שם לעשות כל מה שבכוחם להכריח את האנשים האלה לסור מדרכם זו, המביאה לנו רק רעות חדשות, ובכל אופן לא לתמוך בם לא תמיכה חומרית ולא מוסרית, כי כל תמיכה ממין זה מחזקת את הפירוד ומרחיקה את האחדות והשלום.

ברגשי כבוד נעלים


 

376. אל הוועד הפועל הציוני המצומצם הזמני, פאריס

פאריז, כ״ח ניסן תרע״ט


חברים נכבדים!

אנחנו הח״מ, חברי המשלחת הארץ־ישראלית, אשר נבחרו מצד הקהל הארץ־ישראלי כולו בתור שלוחיהם אל הוועידה הציונית שבלונדון, הננו פה בחו״ל זה שלושה חודשים, נעים ונדים מפאריז ללונדון ומלונדון לפאריז ועלינו להגיד לכם את אשר בלבנו, כי איננו מוצאים לנפשנו כל סיפוק בעבודתנו עד היום הזה, ולא מילוי חובה באופן מספיק כלפי שולחינו.

תקוות גדולות תלתה ארץ ישראל בשליחיה. חשוב חשבו שם, כי לשליחי ארץ־ישראל ישנו תפקיד פוליטי הרבה יותר חשוב מאשר רק להשתתף בוויכוחים של ועידה, אשר סוף סוף הוחלט, כי אין לכל החלטותיה שום ערך ממשי עד שיוחלט עליהן בקונגרס הבא; חשוב חשבו שם, כי שליחי ארץ ישראל בתור באי כוח העם הישראלי, היושב בארץ ואשר פיתח בה את הישוב עד המדרגה שהגיע אליה, יתייצבו יחד עם מנהיגינו לפני אלה שהיכולת בידם בלונדון ובפאריז להגן על זכויותינו, ובזה יהיו לעזר ולמשען להנהלה בעבודתה החשובה, עבודת השגת מטרתנו הכבירה בפני ועידת השלום, בדרך מקבילה אל עבודת מנהיגינו, הבאים בעיקר בשם העם היהודי שבכל העולם, היתה היהדות הארץ ישראלית צריכה גם היא להשמיע את קולה ולהשלים או לחזק את דבריהם הם.

תקוותינו ותקוות שולחינו אלה לא יצאו לפועל. הוצגנו בראשית בואנו בפני בלפור. הוא שאל על דרישות בני א״י מה הן, והוגד לו, כי אחרי כן יבואו בני א״י בדברים עם הוועדה האנגלית. הוגד לנו אחרי כן, כי הוא שב ושאל על דרישותינו האקונומיות בא״י, מה שהיה פותח לנו פתח לבוא אתו בדברים ולברר לו דרישותינו ונימוקיהם, והנה הוגד לו, כי אחרי זמן נבוא בדברים אתו, ועד היום לא שמענו עוד כלום בנוגע לזה. הוגד לפישון36 מצד ההנהלה, כי שליחי א״י חפצים להתראות אתו (אחרי אשר התראינו עם באלפור בפאריז), אך מפני קוצר זמן נדחה הדבר עד שובנו מלונדון. שבנו מלונדון — ועד היום לא נעשה דבר בזה, למרות מה ששאלנו ע״ז כבר פעמים אחדות. הוגד לנו, כי באי כוח הממשלה הצרפ­תית התכוננו (עוד הפעם: הם) לקבל פני המשלחת הארץ ישראלית בפומביות, ובשובנו הנה היה מי ששאל אם צריך להזכירם זאת — ועוד הפעם שלילה.

וגם באותו היום הגדול, כאשר בא ענייננו בפני ועידת השלום, באו באי כוח הציונים מארצות שונות, אפילו מצרפת, ורק לא מארץ ישראל, דבר שהיה כל כך טבעי ואשר בלי שום ספק היה לו ערך חשוב מאד.

הנאמר כי לצערנו מבינים הגוים ערך משלחת ישראלית מארץ ישראל יותר ממנו אנו בעצמנו? הנזכיר גם את דברי פיצל אלינו בנוגע לנו ולמי שהציגנו בפניו, או נאמר כי לו היה מכתב שלוח אלינו, היה לו בא״י בפני הערבים ערך הרבה מאוד יותר גדול בנוגע לענייננו? גם עם פקידים יותר נמוכים, ואשר בכל זאת יש חשיבות לדעתם ולהודעותיהם, לא יכולנו לבוא בדברים כי איש לא הציגנו בפניהם.

דברים כאלה וכאלה (ראיונות בעיתונים וכיו״ב) וכל מה שהיתה אפשרות להוציא תועלת מישיבתנו פה לטובת ענייננו הגדול, לא נעשה.

יושבים הננו בישיבות ודנים על עניין אחד זמן רב, וזמן עוד יותר רב עובר בין ישיבה לישיבה, ומעתה יהיה עלינו לדון אף על דברים שעוד טרם הגיעה שעתם. מרגישים הננו כאילו הננו עושים זאת רק למלא את הזמן, ומהדברים ההווים הננו משתמטים ונותנים שיעבור זמנם מבלי הוציאם לפועל.

עתה נשתנה הדבר לגמרי.

פיצל (״בעל הדיבורים היפים לציונים״ — באשר הגדלנו בשמו — והמתנגד באמת לרעיון הפוליטי היהודי בא״י) נסע עתה לסוריה וגם לארץ ישראל; הקומיסיה, שהוגד לנו בביטחה כל כך גדולה כי לא תסע כלל, ואם תסע לא תעסוק בענייני א״י, הנה היא אכן נוסעת ועסוק תעסוק גם בענייני א״י. נקודת הכובד עוברת עתה לארץ ישראל, ומאמינים הננו, כי עתה לא יוחלט פה שום דבר בנוגע לא״י כל זמן שלא תחווה הקומיסיה דעתה. עתה מקום העבודה שם בא״י ושם צריך לבוא בדברים גם עם חברי הקומיסיה הנוסעת, גם עם הערבים יושבי המקום, וגם עם פיצל.

עתה חושבים הננו, כי אנחנו שליחי א״י לעבודה הפוליטית (או חלק ממנו), הננו צריכים להיות מוכרים פה בתור בעלי תפקיד כזה גם בפני הממשלה האנגלית וגם בפני הממשלה הצרפתית והאמריקנית. נחוץ הדבר, לדעתנו, כי נוצג גם בפני חברי הקומיסיה אשר ייבחרו וביחוד בפני אלה מהם הנוטים בדעתם אלינו, וניסע אתם יחד או בזמן אחד. שם בא״י יימסר העניין הזה בידינו (או בידי חלק ממנו) ביחד עם אחדים מחברי הקומיסיה הציונית ובאי כוח ההסתדרות המקומית לנהלו כפי ידיעתנו והכרתנו ולפי כל היחסים אשר לנו גם עם ראשי הערבים המקומיים וגם עם ראשי הממשלה הנוכחית. צריכים אנו להיות מזויינים בכל מכתבי המלצה הדרושים אל אלה מראשי הממשלה האנגלית שם, שאין לנו עדיין הכרה אתם. ובהיגמר העבודה שם יהיה עלינו לשוב הנה וביחד עם מנהיגינו עלינו לעמוד בפני באי כוח ועידת השלום והממשלה האנגלית להגן על זכויותינו ולהשיג כל מה שאפשר להשיג.

ובכן, חברינו הנכבדים, נבקשכם בזה לסדר את כל העניינים הנזכרים, ומלבד זאת לקבוע ישיבות רצופות במשך ימים אחדים לעבד את ההוראות, שעלינו לקבל בנוגע לעבודה הנוכחית בא׳׳י, וביחוד על איזה יסודות לבוא בהסכמה עם הערבים, וגם יידרש לתת את האפשרות בידינו להוציא את הדברים לפועל.

בכל אופן צריך לקבוע תיכף ישיבה אחת משותפת אתנו, אשר בה נברר את דעתנו בכל העניינים האלה, ובכלל בכל העבודה הנוכחית פה ובארץ.

ברגשי כבוד ובברכת ציון חברי המשלחת הארץ־ישראלית


 

377. אל מ. דיזנגוף

ירושלם, י׳ סיון תרע״ט


ידידי הנכבד מר דיזנגוף!

זה לי קרוב לשלושה שבועות פה ועוד טרם קיבלתי ממך אף מכתב אחד, למרות הבטחתך לכתוב אלינו מדי שבוע בשבוע, ואינני יודע עוד כלום מכל מה שמתרחש בעולמנו ומתחדש בעבודתנו. מקבל הנני עדיין כפעמיים בשבוע הזמנות מוועד ״דרישת הזכויות הלאומיות״ ומהן אני יודע, כי ישנו עוד ועד וישנן עוד אסיפות, אך מהו מצב העניינים? זה איננו כתוב כמובן בהזמנות.

אולי תוכל להודיעני מה עשו עד היום מיום נסעי, ומי הוא היו״ר במקום מק שנסע?

אך עיקר שאלתי בנוגע לעניינינו אנו פה. ההוגש נוסח החוזה, שעבדנו בו, אל וילסון למען יגישהו אל ועדת השלום (החוזה בין חבר העמים ובריטניה בנוגע לא״י)? איך הסתדרו העניינים הפנימיים אחרי נסענו? הנכנס אחד חכם אל הועה״פ המצומצם הזמני? הישנם עוד ויכוחים בדבר אופן סידור העבודה בא״י? הקיימת עוד הוועדה הארץ־ישראלית תחת ראשות אוסישקין ובמה אתם עסוקים?

ובמה עסוק כ׳ בעצמו ומה הוא אומר לעשות בעתיד הקרוב? פה עוד טרם החלו בבניינים לחוסר חומרי בניין. פה אמר לי ד״ר די־הן מהולנדיה37, כי ברוטרדם ישנו יהודי ושמו מ. כהן אשר יש לו שלושים אניות. ואם היו ראשינו פונים אליו בשם התנועה, כי יקדיש שתי אניות לעם ישראל (ודגלנו מנפנף עליהן) לצרכי הבאת מהגרים וצורכי בניין וכיו״ב, היה מתנדב ברצון. היוכל כ׳ לתת הדחיפה לזאת? אנכי כותב זאת גם לראשינו.

ופה — עולם כמנהגו נוהג. הוועד הזמני38, או יותר נכון הועה״פ של הוועד הזמני, ממשיך הפוליטיקה שלו. מתערב בענייני בחירות ועד העיר בירושלם וגוזר גזירות דווקא באותן השעות, שאין אף אחד מהחברים הירושלמים באסיפה, ותמיד כמובן בנטייה לאגף השמאלי. וכשחרבה הבאר ברחובות ומים אין למושבה לשתות ודרשו למהר בבניין באר חדשה והמושבה עושה חוזה עם קבלן יהודי ומשלמת ביותר למען יעסיק יהודים, ורק שלושה ארבעה בעלי מלאכה בונים בתוך הבאר — ערבים, מפני כי הם יודעי המלאכה ורגילים בה, וכבר מתחילים בעבודה, שולחים ע״י הגדוד העברי להגיד, כי אם יעשו ככה, ישלחו להם אחדים לסתום את אשר חפרו. וכשנמסר הדבר, לועה״פ של הועה״ז, הוא מחליט בשלושה כנגד שניים (בין השלושה הד״ר טון)39, כי על המושבה להפסיק העבודה ולבטל החוזה — ובאופן כזה אומרים ליצור יחסים טובים בין היהודים ובין שכנינו! (קרא בנוגע לזה גם ב״הפועל הצעיר״ האחרון מיום ד׳ סיון).

והן תבין עד כמה פרסום דברים כאלה בעיתון עברי פה יכול להוסיף עוד אש על המדורה. אך מה לעשות עם אנשים שאינם מבינים מה האחריות דורשת מהם. אנכי אהיה ביפו מחר (כדי להרצות שם ע״ד משלחתנו ועבודתנו באסיפת הוועד הזמני) ואדבר ע״ז דברים ברורים עם הד״ר טון.

אנכי הרציתי פה באסיפה פומבית (באולם הסינימה פה) ע״ד ״רשמי מסעי״ וכמובן נגעתי בעצם העניין רק במידה שהיה אפשר לדבר בפני קהל גדול.

מר אייזנברג הרצה בשבוע שעבר בפני הועה״פ של הועה״ז ביפו, ולפי מה שסיפר לי עמד אחד מהגדוד מאחרי הדלת שתי שעות, עומד ומחכה לצאתו מהבית, כדי להתנפל עליו. ונס היה, כי הישיבה ארכה 4 שעות וכוח סבלנותו של האיש ההוא פקעה והלך לו.

עד כמה נכונה שיטה זו לערב את הגדודים בסכסוכינו הפנימיים ולהביאם להשתמש בכוח הזרוע — אינני יודע.

אנכי ביקרתי פה את הגנרל מוני40 ודיברתי אתו ארוכות ע״ד המצב להוכיח לו, כי ע״י התרשלות בנוגע להתנגדות לנו הם עוזרים למתנגדים להם להרים ראש ולעורר את עמם לדרישות מתנגדות לגמרי לאינטרסים שלהם.

ביקרתי גם את סטורס41 ודיברתי אתו הרבה על עניינינו. הוא מתרעם על הציונים כי כותבים כנגדו בעיתון Palestine.

התראיתי גם עם המופתי וראש העירייה וערף פשה (ראש החברה האישלמית־נוצרית) וסעיד אפנדי וחבריו צירי הפרלמנט הקודם. רואה הנני, כי יש מקום לבוא אתם בדברים ואפשר לפעול הרבה, ולו נמסר הדבר מהיום הראשון למקומיים, היינו מצליחים הרבה ואולי לא היו יוצאים דברים שיצאו.

בהיותי מחר ביפו אשתדל להתראות גם עם שלוש42 וחברי התאחדות המושבות וגם עם ידידנו קאלוואריסקי, השוהה עתה שם, בנוגע לעניינים האלה. — — —


 

378. אל הד׳׳ר ישראל פרידלנדר 43

ירושלם, כ״ג תמוז תרע״ט


ידידי הנכבד ד״ר י. פרידלנדר!

בשם ״ידידי״ הנני קורא לך בזכרי עוד את פגישתנו בלונדון בבית חותנך הנכבד לפני משך שנים, ובהיותי כל הימים קשור בחבלי ידידות עם בית חותנך אשר חלק ממנו כיום אתנו פה בא״י.

שולח הנני אליך רצוף בזה את הקול הקורא אשר ערכתי לחכמינו44, וביחוד לאלה הכותבים עברית (את דברי האחרים נוכל לתרגם פה לעברית). בטוח הנני, כי גם אתה גם חבריך אנשי המדע בעירך ובארצך תמצאו את הדבר לנכון ותסעדוהו בכל כוחכם.

לפני כל דבר הנני דורש מכל אחד מכם תרומה ספרותית, לאמור מאמר מדעי חשוב, שאוכל לפרסמו תיכף. ושנית חפץ הנני, כי תואילו לתת פרסום לעניין בכלל בארצכם, להבטיח לו חותמים ומנויים ולנהלני בעצתכם בנוגע להפצתו בארצכם. בהיות בחפצי לעורר את הסופרים לעבודה מדעית, אשר תביא גם שכר לבעליה ולא שיתנו את פרי עבודתם הרוחנית בתור נדבה לספרות, אומר הנני לקבוע שכר סופרים אשר ישולם בדייקנות גמורה, כי על נדבות לא יוכל רבעון מדעי עברי להתקיים.

בהיות פה בחורף הציוני הידוע מר י.ל. גולדברג הבטיחני לקבל את הוצאת הרבעון הזה על חשבון אגודת ״התחיה״ ברוסיה. אך אנכי הוכרחתי לנסוע ללונדון ולפאריז בתור ראש המשלחת הארץ־ישראלית אל הוועידה הציונית, ובשובי הנה לא מצאתיו עוד, כי הוא נסע באותו זמן לפאריז וללונדון. בכל זאת חושב הנני, כי אחרי דבריו לא ישנה ובשובו הנה ישוב לקבל העניין עליו.

ועם זאת הנני פונה אליך בשאלתי: האם לא אפשר למצוא באמריקה הגדולה חברה, אשר תקבל עליה היא עניין חשוב כזה, להמציא פליטה לחוכמת ישראל בשפת ישראל בארץ ישראל? לפי דעתי אם יימצאו בעירכם אחדים, אשר יתעניינו בדבר הזה, יוכלו להשיג זאת. מפעל כזה אי אפשר לו להיות נושא את עצמו ועזרת חובבי חכמת ישראל דרושה לו. ובמפעל כזה הן אין כל ספק, כי נועיל הרבה לקידמת המדע בא״י עצמה, אשר עד היום יש בה עפי״ר מקום לספרות יפה, ורק לספרות יפה ולא לענייני מדע, הדורשים יותר עיון ויותר התעמקות.

ואם חפצים הננו בהקמת אוניברסיטה עברית בירושלם, הן עלינו להכין מעתה את האטמוספירה לה במקום הזה. וכל אלה אשר עלינו לחשוב כבר מעתה, כי סוף סוף ימצאו להם מקום בה, צריכים מעתה להחל בעבודתם המדעית מעל הררי ציון, זאת אומרת גם לפני הזמן שיהיה אפשר להם בעצמם לבוא הנה45. — — —


 

379. אל מ. אוסישקין

ירושלם, ב׳ אב תרע״ט


ידידי נכבדי מר מ״מ אוסישקין!

את מכתבך מיום ט״ז תמוז קיבלתי.

מפי מר ברנדיס46 לא שמעתי הרבה, כי ביקורו אצלנו היה קצר ואנוכי לא זכיתי לשבת אתו באסיפות, שהיו לו עם ועד הצירים, כי על כן בן ארץ ישראל אנכי ולמחיצת ועד הצירים נכנסים עד כה רק אלה שבאו תמול מהגולה. לא הועילה כנראה גם השתדלות הד״ר פרידנוולד. הד״ר אידר התנגד והוא ניצח, ואתם משם לא מצאתם לנכון להודיעם, כי יצרפוני לעבודה, כאשר ביקשתיכם במכתבי לפני נסיעתי וכאשר הבטיחני כל אחד מכם, הדא הוא דכתיב ״יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא״. היהיה כדבר הזה גם להלן? אם ככה תעשו, תדחו בידים את כל אלה, אשר הקדישו כל חייהם לעבודת התחיה ואשר גם עתה יש עוד לתנועתנו להשיג תועלת מנסיונם ומכשרונם. צריך עתה באסיפת הוועד הפועל הגדול להביא שינוי עיקרי בעבודה, להחליט החלטה פרינציפיאלית, כי צריך לשתף במידה רחבה את בני א״י בעבודה, איש איש במקום הראוי לו, ואחרי כן, בבואכם הנה, תקבעו את האנשים לתפקידיהם. הנני מציע אופן זה, מפני שאינני חושב כי אסיפה גדולה, אשר בה נחתכים הדברים עפ׳׳י הרמת ידים, יכולה להחליט דברים כאלה. ושנית, אגיד לך כל האמת, מפני כי חושב הנני כי עתה, בנסוע גם הד״ר טון אל האסיפה, יגבר שוב כוח ״המשרד״ אשר טיפח ואשר החזיק כל הזמן בידי הקיצונים ורק בכוחו עשו כל מה שעשו, ואז לא תביא עבודתנו כל ברכה. אמנם יודע הנני ברור, כי בגלל התנ­גדותנו לקיצוניות זו ולחמנו כנגדה בכל אסיפותינו שבפאריז נגזר עלי ועל מר אייזנברג47 למהר לעזוב את פאריז, ומר ווילקנסקי48, שהיה צריך לנסוע לקלי­פורניה, ב״ה לא נסע. ועתה אין לנו כל אפשרות להשמיע קולנו באסיפתכם הבאה, אשר היא תחליט בוודאי על כל העניינים. אני בעצמי לא חפצתי לשבת בטל ויודע הנני, כי עבודתי פה חשובה, יערכוה אחרים איד שיערכוה, אך לא חפצתי ג״כ שאחרים יצחקו עלי. ובין תבין ידידי, כי לא אליך הנני מתכוון. איך שיהיה, הן אסיפתכם היה תהיה, ובטוח הנני כי אתה תקח בה חלק בראש, ואחרי אשר אתך דיברתי בגילוי לב במשך כל הזמן, וידידותנו האמיתית לא מתמול נוסדה, הנני שם בך תקוותי, כי לא תתן לצד אחד להתגבר והגן תגן על זכויותי אני אף שלא בנוכחותי. חפץ הנני לעבוד עבודת תחייתנו גם בעתיד כאשר עבדתי בעבר זה כארבעים שנה. אך הבן תבין, כי לא יהיה אפשר לי לעבוד באופן שאיננו לפי כבודי. יודע הנני, ואתה הגדת לי זאת לא פעם ולא שתים, כי גם לך אין אפשרות לעבוד באופן בלתי מתאים לעבודתך הקודמת, ואם אינני חפץ לעמוד בראש העבודה, הן בכל אופן אין עלי לעמוד למטה מ״בני יומם״.

ע״ד השיחה שהיתה ביניכם ובין הפקידים האנגלים שבאו ללונדון מא״י אינני יודע כלום.

שמח הנני, כי קנאתך לשפתנו מלווה אותך בכל מקום לכתך והנך משתדל לתת לשפתנו מהלכים גם בתנועתנו… האמנם לא צחוק מכאיב לב הוא, כי עודנו נצרכים לקנאה כזו?

אך לחינם הצטערת על לא השתתפך באסיפה המייסדת49. זו עוד טרם באה לעולם. לע״ע גוסס עוד הוועד הזמני, אשר לכתחילה נוסד לא בדרך חוקית ועפ״י דרך האמת אין לו כל רשות לבוא בתור ב״כ א״י. בגלל ההתעקשות בנוגע לזכות הנשים להיבחר נמנע חלק גדול מהחרדים מקחת חלק בבחירות האסיפה המייסדת, והוועד הזמני עמד להתפטר, ואך בעמל רב עלה להמשיך זמנו עוד עד ר״ח חשוון הבא. סוף סוף חושב הנני, כי רק בבואכם אתם הנה יעלה בידנו לכונן אסיפה מייסדת מכל בני א״י, אם נוכל לבוא לידי איזו פשרה או שנסתפק באלה הרוצים להשתתף. ובשני האופנים בטוח הנני ישובו אלינו ימי אסיפתנו ב״זכרון יעקב״ וא״י תזכור לך את עבודת הימים ההם.

את תלגרמתך קיבלתי, ועתה בקבלי גם את מכתבך והנני עתה לשוב ולהשתדל בדבר דירה לך. שאלת הרהיטים היא שאלה קשה מאוד, אך אולי יעלה בידנו לסדר דבר מה.

שלום רב לך ולכל ידידינו. חזקו ואמצו בעבודתכם עבודת העם ובואו והביאו אלינו את הבשורה בהתגשמות שאיפתנו.

ידידך מכבדך כל הימים

דוד ילין


בעניין החינוך רואה הנני, כי טעות היתה אז בוועידתנו לעשות את הדברים למחצה (להחליט בדבר הוועדים המפקחים ולא בדבר ועד החינוך בעצמו), כי ע״י זה לא נעשה שום דבר והכל נשאר כשהיה, והחרדים רואים עצמם רצוצי משפט, ומעת לעת הם באים בטענות, ואינני יודע כמה צודקים הננו בשללנו מהם את זכותם.

לדעתי צריך עתה לשים קץ לדבר הזה ולסדר באופן שלא תקופח זכות מי שהוא.

ידידך הנ״ל 50

שלום רב לידידנו מר דיזנגוף. לא קיבלתי ממנו אף מלה מיום נסעי.


 

380. אל הד״ר שמריהו לוין

ירושלם, י״ח אב תרע״ט


ידידי הנכבד ד״ר שמריה לוין,

במכתבי האחרון הבטחתיך לכתוב אליך בקרוב ע״ד מצב בית הספרים הלאומי פה ומה צריך לעשות לו למען ירחב ויגדל ויוכל למלא תעודתו כראוי לשמו, אף ביקשתני להודיעך ע״ד הכוחות הנמצאים בארץ שאפשר להשתמש בם תיכף.

אנכי אענך רק בדרך כלל כי בשנים האחרונות ירד הבית ירידה גמורה, הוא סבל הרבה מהפירוד שנהיה פה בימי מלחמת השפות בהישארו בידי אפרים כהן ע״י התמיכה שתמכה אז העזרה51 את המוסד. ספרים חדשים לא נוספו, הישנים מלאו אבק והולכים ומתקלקלים, אין פקידים כראוי, וכו׳ וכו׳. כל אחד מרגיש, כי למען יוכל מוסד כזה למלא תעודתו צריך להביא בו חידוש ושינוי גמור.

ודבר זה תלוי בשאלתך השלישית, לאמר: שצריך למצוא הכוחות הטובים, שאפשר להשתמש בהם תיכף. אם יעמוד תיכף בראש המוסד ספרן אירופי התדע מה בית ספרים דורש ומה צריך לעשות, כדי שיביא אותה התועלת המקווה ממנו, תורגש תיכף מציאות המוסד ותוגבר השפעתו.

איש כזה הנני חושב את הד״ר א. בירם, שעבד משך שנים באירופה בבתי ספרים ובסידורם והידוע לי בייחוד (בהיותו בשנה זו סגן המנהל בסמינר שהנני עובד בו) במרצו הגדול ובכוחו להביא סדרים וברוח האיניציאטיבה לשכלל מוסד.

אתו הלכתי יחד אל בית הספרים וביקשתיו לערוך דו״ח מפורט על מצבו ועל מה שצריך לשנות ולחדש בו, ואת דו״ח הזה הנני שולח אליך רצוף בזה ביחד עם מכתב מצדו בנוגע לעבודתו באירופה במקצוע זה.

חושב הנני, כי לזמן הראשון יספיק אם יעסוק בעניין בית הספרים רק חלק מזמנו הנשאר לו אחרי עבודתו בסמינר, ותחת השגחתו יעבוד הספרן הנמצא עתה במוסד ועוד שני כוחות צעירים.

כמובן יידרש בעוד זמן קצר להוסיף גם על הבניין, שהוא עתה רק קטע מהתכנית העיקרית.

מקווה הנני, כי תמהרו בשכלול הבית הזה, אשר תלינו בו כ״כ הרבה תקוות ביסדנו אותו. ואם אז חלמנו על בי״ס לאומי, הנה עתה הגיע כבר הזמן לראות בפתרון חלום זה.

והנני מברכך ואת כל ידידינו שנית בהצלחה רבה בכל מועצותיכם באסיפה הגדולה הקרובה. לכו בכוחכם והושיעו את ישראל.

ידידך מכבדך מאד

בוודאי קיבלת מכתבי ממם כ״ד תמוז ע״ד הרבעון המדעי ״מני־קדם״52. ענני!


 

381. אל הד״ר שמריהו לוין

ירושלם, ח׳ אלול תרע׳׳ט


ידידי הנכבד ד״ר שמריה לוין!

מקוה הנני כי קיבלת את מכתבי האחרון מיום י״ח אב ביחד עם דו״ח ע״ד הספריה ״בית נאמן״ מצד הד״ר בירם.

ועתה בשורה טובה בפי והנני להודיעך אותה תיכף.

על יסוד מכתבכם להד״ר לוריא53 בנוגע למוסד הזה היתה לנו אמש אסיפה בלשכת ״בני ברית״, ובה קיבלתי עלי את התפקיד לגמור פעם אחת כל המשא והמתן עם הלשכה בדבר מסירת המוסד להסתדרותנו ליסוד בית הספרים הלאומי האמיתי, ושמח הנני לבשרך כי הדבר נגמר. אחר ויכוחים סוערים מצד אחדים מחברי הלשכה עלה בידי, בבררי את המצב ואת נחיצות העניין, להשיג 54 — — —


 

382. אל הד״ר ח. וייצמן

ירושלם ה׳ ניסן, תר״פ — 24.3.20


לכבוד מנהיגנו ד״ר ח. וויצמן,

ראש ועד־הצירים

כאן

מנהיג נכבד!

האספה הכללית של ועד העיר קבלה אמש בשמחה את הידיעה על דבר שובך לארצנו ולעירנו. ומביעה לך, מנהיג נכבד, את ברכתה העמוקה ואת שאיפתה להצלחתך בעבודת הקודש, עבודת תחיית עמנו, אשר אתה עושה.

יהי רצון, שבבואך הנה תביא אתך צרי ומרפא למכאובי עמנו הרצוץ, ולנו, יושבי הארץ, ניחומים ליסורי הנפש ששבענו בימים האחרונים. ירצה ה׳ פעלך, ויהי נעמו על מעשה ידיך והדורים לפניך יישר.

בואך לשלום, מלאך השרת של עם ישראל.

בשם ועד העיר ליהודי ירושלם

הנשיא: דוד ילין

הסגן: יוסף בר״ן מיוחס


 

383. אל הד״ר ח. וייצמן

ועד העיר ליהודי ירושלים

ירושלם, יום ד׳ ה׳ דחוהמפ״ס תר״ף — 8.4.1920


לכבוד נשיאנו הנכבד מר ד״ר וייצמן

פה

באסיפת ועד העיר של אתמול אחה״צ הוחלט:

א) לערוך תלגרמה ללונדון בשם ועד העיר.

ב) לערוך גם תזכיר בשם הוועד.

ג) לשלוח משלחת לשם בשם הוועד. חברי המשלחת הם האדונים: ילין, יעקב מאיר, וראובני55

אנחנו עוסקים כעת בעריכת התלגרמות והתזכיר, וכבודו, אם מסכים למשלחת, צריך שיתחיל בהשתדלות להשיג בעדם רשיונות של נסיעה.

ועתה הננו מתכבדים להודיעו את הפרטים האלה, שהגיעו לנו היום בבוקר, שכדאי שכבודו ידע אותם:

א) שחברי ה״נאדי הערבי״ נכנסו לאסיפה חשאית אתמול והחליטו לשלוח משלחת לדמשק, להודיעם את המצב. הם משתמשים בזה שג׳עפר הפחה הדמשקאי הידוע הוא פה, בכדי לשלוח עמו את המשלחת.

ב) שה״מופתי״ היה אתמול אצל הגנרל בולז56, ודרש ממנו ערבות מצד היהודים, בכדי שיוכלו המושלמים לצאת אל הרחוב היום. הם מפחדים מפני היהודים.

ג) שאת עארף אל עארף57 שחררו ממאסרו.

ד) שהם שולחים משלחות אל הכפרים להודיע להם את המצב לפי נטייתם הם. ועי״ז הם — כמובן — מעוררים אותם להתנפלויות.

ה) היום ומחר חוזרים מנבי מוסה, ולפי מה שנודע נותנים לערביים להכנס אל העיר העתיקה.

ו) הרשו למאה מצעירינו להכנס היום אל העיר בשביל ההגנה. וכנראה מבלי נשק. ומה תהי אפוא התועלת מזה? — הלא הם יהיו בוודאי הראשונים המטרה לחץ.

ז) את הישיבה ״תורת חיים״ שרפו.

ח) ששה מהפצועים מתו.

אם יש לכבודו צורך בנו אנחנו מוכנים ללכת אליו.

ברגשי כבוד גמורים מוקיריו: דוד ילין

יוסף בר״נ מיוחס


  1. ז׳ק (יעקב) נסים מוצרי, בנקאי במצרים, בן־דוד של יוסף ואלברט מוצרי, שלמדו בפאריס, היו ציונים ומקורבים לד׳׳ר מאקס נורדאו. ז׳ק מוצרי התקרב לציונות רק בסוף מלחמת העולם הראשונה, לאחר שקיבל מכתבים מהר״ר וייצמן, מכתבים שהיו מכוונים בעצם אל האחים יוסף והד׳׳ר אלברט מוצרי.  ↩

  2. תעודת זהות.  ↩

  3. תלמיד לשעבר בבית־המדרש למורים בירושלים.  ↩

  4. יצחק־מלכיאל מני, בנו של הרב אליהו מני, עורד־דין בירושלים.  ↩

  5. מואיז (משה) דה־קאטאווי. היה הבן הבכור של הבנקאי קטאווי ביי בקהיר, שכל ארבעת בניו היו גם הם בנקאים, שלושת הראשונים בקהיר והצעיר שבהם, אליהו, בפאריס. משה דה־קאטאווי היה יהודי שומר מצוות, קרוב לציונות.  ↩

  6. פליכס דה־מנשה, היה ציוני.  ↩

  7. ז׳ק מוצרי. עליו עיין בהערה 1 למכתב הקודם.  ↩

  8. אלכס אלכסנדר היה מדרום־אפריקה. למד באנגליה יחד עם האחים ליאונל וז׳ק מוצרי, בא למצרים ונשא לאשה את אחותם ויקטוריה.  ↩

  9. ישראל רוזוב, תעשיין, ציוני רוסי, חבר הוועד הפועל הציוני הגדול.  ↩

  10. הפרופ׳ הארי פרידנוואלד, מראשי התנועה הציונית בארצות הברית, חבר ועד הצירים בארץ־ישראל.  ↩

  11. Cowen — ציוני מאנגליה, חבר ועד הצירים בארץ־ישראל. עיין עליו גם בהערה 3 למכתב מס׳ 124.  ↩

  12. אדמונד רוטשילד.  ↩

  13. נחמן סירקין.  ↩

  14. איתמר בן־אב״י, בנו של אליעזר בן־יהודה.  ↩

  15. אהרן אהרנסון מזכרון־יעקב.  ↩

  16. מדינאי אנגלי, ממנסחי ״הצהרת באלפור״.  ↩

  17. מפלגה שיסד בשנת תרע״ט מאיר דיזנגוף, מפלגה שהתכוונה לייצג את המעמד הבינוני בארץ־ישראל. השתתפה בבחירות לאסיפת הנבחרים הראשונה בחודש אייר תר״ץ.  ↩

  18. ארתור פראנקלין.  ↩

  19. ״הוועד המאוחד לענייני חוץ״, שהיה מורכב בחלקו מיהודים אנטי־ציונים ובחלקו מ״וועד שליחי הקהילות״, פרסם את ההודעה נגד שאיפות הציונים ב״טיימס״ ב־24 במאי 1917. עקב הודעה זו עזב ״ועד שליחי הקהילות״ את הוועד המאוחד וזה חדל להתקיים.  ↩

  20. אשת אדווין, בנו של שמואל מונטאגו. אדווין מונטאגו היה בשנת 1917 שר לענייני הודו בממשלת לויד ג׳ורג׳ וניסה למנוע את אישור הצהרת באלפור.  ↩

  21. בית־מלאכה.  ↩

  22. אשת הרב הראשי יוסף הרץ.  ↩

  23. הפועל הצעיר.  ↩

  24. הנעדרים אשמים.  ↩

  25. הכוונה לאסיפה המכוננת של ועד לאומי ליהודי ארץ־ישו־אל. האסיפה המכוננת השלישית התכנסה ביום ט׳׳ו בטבת תרע״ט ובחרה בוועד זמני.  ↩

  26. על שלמה ריינך עיין בהערה 9 למכתב מס׳ 125. ז׳ק ביגר היה המזכיר של חברת ״כל ישראל חברים״. הרב ישראל לוי היה רבם הראשי של יהודי צרפת.  ↩

  27. לואיס מרשל, משפטן, נשיא הוועד היהודי האמריקני; יוליאן מק, שופט, ציוני, סגן יושב־ראש הוועד היהודי האמריקני; ד״ר כורש אדלר, מלומד ועסקן יהודי בארצות הברית, ייצג יחד עם לואיס מרשל את הג׳וינט (הארגון האמריקאי היהודי לעזרה לנפגעי המלחמה) בוועידת השלום בוורסייל.  ↩

  28. ד״ר יהושע טהון מקראקא (אחיו של ד״ר יעקב טהון).  ↩

  29. יוסף בארונדס מניו־יורק, עסקן פועלים וציוני.  ↩

  30. אדמונד רוטשילד.  ↩

  31. עיין עליהם בהערות למכתב מס׳ 382.  ↩

  32. הגנרל הצרפתי פוש, המפקד העליון לכל הצבאות של מעצמות ה״הסכמה״ (צרפת, בריטניה, ארצות הברית), שלחמו נגד מעצמות המרכז (גרמניה, אוסטריה־הונגריה, טורקיה ועוד) בחזית המערבית.  ↩

  33. אדמונד רוטשילד.  ↩

  34. ג׳יימס רוטשילד, בנו של אדמונד.  ↩

  35. על צורך זה העיר גם הד״ר נ. טורוב באחר מאמריו ב״החינוך״ שנה זו. (הערת ד. ילין).  ↩

  36. סטפן פישון, שר־־החוץ של צרפת.  ↩

  37. יעקב־ישראל דה־האן, משורר, משפטן ועיתונאי. עיין עליו בהערה 2 למכתב מס׳ 449.  ↩

  38. הוועד הזה פעל עד שהוקם בשנת תר״ף ״הוועד הלאומי׳׳.  ↩

  39. ד״ר יעקב טהון, שהיה יושב־ראש הוועד הפועל של הוועד הזמני.  ↩

  40. מייג׳ור־ג׳נרל א. מוני, המושל הצבאי של ארץ־ישראל.  ↩

  41. קולונל רונאלד סטורס, מושל ירושלים. עיין עליו במכתב מס׳ 353  ↩

  42. משה שלוש.  ↩

  43. יליד רוסיה (נולד בשנת 1876), מוסמך לרבנות, למד בברלין ובשטראסבורג, היגר בשנת 1903 לארצות הברית, הורה בבית־המדרש לרבנים בניו־יורק והיה פעיל בתנועה הציונית וב״וועד העזרה המאוחד לנפגעי המלחמה״ (ה״ג׳וינט״). נשא לאשה את בתו של הרברט בנטוויטש.  ↩

  44. ד. ילין הדפיס בערב חנוכה תרע״ט תשקיף של קובץ לחכמת ישראל בשם ״מני קדם״, שיופיע ״לעת עתה מזמן לזמן״ בהוצאת ״התחיה״ ובעריכתו בירושלים (התשקיף בארכיונו, בתיק 167). בענין הוצאת כתב־עת זה עיין במכתב מס׳ 357.  ↩

  45. מכתבים דומים בעניין הרבעון ״מני קדם״ שלח ד. ילין גם אל אנשי מדע יהודים אחרים בארצות הברית. הוא פנה בעניין כתב־העת אל הד״ר ח. וייצמן ואל הד״ר שמריהו לוין, שנבחר לראש המחלקה לתרבות של ההסתדרות הציונית.  ↩

  46. לואיס בראנדייס.  ↩

  47. אהרן אייזנברג מרחובות,  ↩

  48. יצחק וילקנסקי (אח״כ: אלעזרי־וולקני), אגרונום מנהל בן־שמן וחולדה ויועץ לענייני התיישבות של המשרד הארצישראלי ביפו.  ↩

  49. של הוועד הלאומי ליהודי ארץ־ישראל.  ↩

  50. העתק מהמכתב שלח ד.ילין ביום ה׳ באב לנחום סוקולוב.  ↩

  51. ״חברת העזרה של יהודי גרמניה״.  ↩

  52. בעניין הרבעון עיין במכתב מס׳ 378.  ↩

  53. יוסף לוריא.  ↩

  54. ההמשך של המכתב חסר.  ↩

  55. אהרן ראובני, סופר, חבר ״פועלי ציון״. (אחיו של יצחק בן־צבי).  ↩

  56. לואי בוֹלס, המושל הצבאי של ארץ־ישראל.  ↩

  57. אחד מעורכי העיתון ״סוריה אל־ג׳נוביה״ (סוריה הדרומית), שהופיע בירושלים וניהל הסתה אנטי־יהודית.  ↩

המלצות קוראים
תגיות