רקע
גרשום שופמן
לבא לפוּמא לא גלי
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

כמה יגיעות מתיגע טרוצקי בספר “חייו”, שכתב עתה במקום גלוּתוֹ, לברר לקורא, ואגב כך גם לו לעצמו, כביכול, את הסיבות העיקריות לאבדן שלטונו ליד ההגה הסוביטי, ועל מה ולמה נקעה נפש חבריו ממנו, ועל מה ולמה חתרו תחתיו כל כך ונהפכו לאויבים לו. חוץ מ“היסוד הסוציאלי” הריהו טורח ומפשפש גם ב“צד הפסיכולוגי” שבדבר והוא הולך ומונה “מומנטים” שונים: “…הזמנת אורחים, ביקורי בלטים, נשפי־שתיה משותפים, עם הדיבה הרעה הכרוכה בהם, לא משכו את לבי. הם הרגישו שאני איני מסוגל לאורח־חייהם זה. אף הם גם לא ניסו למשכני אל כל אלה. על כן פסקו תמיד השיחות ביניהם תיכף להופעתי והם התפזרו איש לעברו מתוך מבוכה בפני עצמם ומתוך משטמה אלי. לכשתרצו, הרי כבר באלה הסתתרה ההתחלה של אבדן שלטוני”.

וכך הוא מוסיף ביאור אחרי ביאור ומתאמץ להאיר את כל הגורמים ה“פסיכולוגיים” על כל הניוּאַנסים שלהם. ברם, מגורם אחד חשוב מאוד, אם לא הגורם הראשי, הוא מתעלם בהחלט ועובר עליו בשתיקה עקשנית.

לבא לפוּמא לא גלי.


המלצות קוראים
תגיות