94. אל הוצאת “אחיאסף”    🔗

ירושלם ת“ו ה' סיון תרנ”ח

לכ' מנהלי חברת “אחיאסף הנכבדים הי”ו, שלום וברכה!

היום הזה הנני שולח לכם בתכריך אחד את הקונטריסים האלה:

1. מעין הקדמה לספר "מקרא לפי הטף.

2. “לפי הטף” החלק הראשון מספר המורה להוראת הדיבור בעברית מבלי תרגום.

3. ראשית החלק השני מהספר הזה.

4. “מקרא לפי הטף” ספר לתלמיד ללימוד הקריאה¹.

5. חזון ישעיה, הוא ספר ליקוטי נבואות מפרק מ' שבספר ישעיה עד סוף הספר.

ולפני כל דבר אחלה פניכם לשמרם מאד לבל יאבדו כולם או מקצתם, וביחוד הספר האחרון, שאין לי ממנו כל העתקה אחרת.

על אודות ספר המקרא כבר דברתי די בהקדמתי, שהנני שולחה לכם, ובאמרי “ראשית לימודים” שנדפס בגליון כ“ו וכ”ח מהמליץ שנת תרנ“ד או תרנ”ה (אינני זוכר את הזמן בדיוק).² ואף כי כבר עברו שנים אחדות למיום חברי אותו ובינתיים כבר נדפסו ספרים רבים לקריאה, ובהם גם תמונות, והמה נהדרים בחיצוניותם, בכ"ז אין הדבר נוגע כלל לשיטתי זאת, אשר עוד טרם דרך בה איש ממחברינו.

ידעתי, כי ישנם רבים החושבים כי לימוד השפה העברית בעברית יצלח רק לא“י, וחו”ל איננה מסוגלת לו, אך אנכי חושב, כי טעם הדבר הזה הוא מפני כי עוד טרם ניתן למורינו בחו"ל ספר להיות להם לעזור בדבר הזה. ולעניין עסק ימצא לו הספר הראשון, אשר יצא בנידון זה, קונים תמיד, ומה גם כי הוצאות הדפסתו אינן רבות, אחרי כי בספר המורה אין תמונות רבות, וספר התלמיד הלא בכל אופן לא יוכל להיות גרוע מיתר ספרי הקריאה שממין זה.

את הספרים האלה הנני שולח לכם לע"ע רק למראה, ואם ימצאו חן בעיניכם ורציתם להדפיסם, תשיבום אלי והעירותם את אזני על כל השינויים אשר תאמרו אולי לעשות בהם.

בדבר המלים החדשות שנמצאו בהם, אם לא ישרו בעיניכם בכלל בגלל חידושן, הודיעוני.

את החלק השני של ספר התלמיד, ואחרית החלק השני של ספר המורה עוד טרם חיברתי, אך ימי חיבורם לא יארכו כשנשתווה בינינו.

אם תחליטו לקבל את הספרים להדפיסם, הייתי בוחר יותר בדרך שותפות, לאמור: כי תקצבו לי סכום קבוע לכל בויגן בכל מהדורה שתוציאו מהם, כי עבודתי בחיבורם רבה מאד, ואם אבוא למכרם בפעם אחת, לא יהיה שכרי שווה כלל לעמלי.

ואף זאת אוכל לעשות כי יהיה הספר הזה היחיד המקובל בכל ערי ארץ המזרח ובבתי הספר של חברת כי"ח בהוציאי מהדורה מיוחדת אשר בה תהיינה אותיות הכתיבה הספרדיות תחת אותיותינו אנו.

ובדבר הספר “חזון ישעיה” הנה עיקר חיבורו לתת למורים ספר, אשר בו יוכלו להחל ללמד את המתחילים את ספרי המליצה שבתנ“ך מבלי הצטרך לעוות כתובים ולפירושים דחוקים. סידרתי את הדברים, הסירותי כל הפסוקים וכל חלקי הפסוקים, שיש בהם קושי מאיזה מין שיהיה ללמדם עם הילדים, את ערכו בתור ספר לימוד תוכלו להכיר רק בהשוותכם אותו עם הספר המקורי. ומלבד זה הנה סידרתי הדברים בסידור היסטורי, וכל הפסוקים סידרתי למליצותיהם באופן שיהיו ברורים לעיני המתלמד. את ספר המלים, המתרגם המלים הכבדות בעברית עצמה, אוכל לשלוח אח”כ.

והחלק הזה הוא רק דוגמה אשר על פיה חשבתי לעשות גם ביתר הספרים.

ולמען לא יעורר הספר התנגדות בקרב המונינו, הנני חושב לנכון לציין בצד כל פסוק מקומו בתוך הספר המקורי. ובכלל צריך עוד להוועץ בדבר הזה. מספר משלי כבר עשיתי “מבחר” כזה בספרי “מקרא לנערי ב”י", ועבר בשלום.

לפרטי הדברים הנני מחכה לתשובתכם

מכבדכם דוד ילין

 

95. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלם ת“ו יום ד' לחודש “אני לדודי ודודי לי” תרנ”ח

ידידי היקר והנכבד החכם הנעלה רבי ישראל אברהמס הי"ו, שלום וברכה מציון.

הבטח הבטחתיך, יקירי, לכתוב ולהוסיף ולכתוב אליך אף בטרם תענה, וכיום הנני שמח כי מצאתי לי פנאי למלא דברי.

את ארבע חוברות מאספך הנכבד³ קיבלנו לבית הספרים, ואת תודתי הנני מביע לך ביחוד ע"ז, כי אמנם שעשועים המה לי ומתענג אנוכי בקריאת רבים ממאמריהם, אשר הנני מוצא בהם חפץ ועניין, וגם דברים אחדים להעיר עליהם.

ידעתי, כי אין להערותי ערך חשוב, ואין בהם אולי דבר ממשי לקבוע בדפוס, אך בכל זאת הנני נדרש ללא שאלוני והנני שולח אליך אחדות מהן על המאמר הראשון אשר קראתי, הוא מאמר “ביאור ר' יצחק בן שמואל לספר שמואל ב'” אשר בראשית חוברת אפריל והגדת לי את דעתך עליהן.

גם את “ספר הזכרון”⁴ החילוני לקבל, ואתו יחד את העיתון The Spectator ועוד עיתון אנגלי, אך את חוברות Young Israel עוד טרם קיבלנו, ואם כלל הוא בידנו, כי המתחיל המצווה אומרים לו: גמור, הננו בטוחים, כי גם הן בוא תבואנה ולא תאחרנה.

הקראת את תירגומי לתמצית ספרך החשוב ב“השילוח”?⁵ ידעתי, כי לא יערב לאיש לראות את ילדי רוחו מקוטעים, אך הלא כזאת וכזאת תאכל חרב הספרות, ומי מאתנו יינקה מידה?

ובביה“ס לבנות⁶ ששון ושמחה. המנהלת הנכבדה עזבה את הבית כחודש ימים לפני היסגרו. ובפחדה לספר למיוחס⁷ דבר על אודות מסעה, עזבה את הבית מבלי כל משגיח ומבלי כל מקבל עליו אחריות ההנהגה. ובבית עתה ממש כאשר בקרב ישראל בימי השופטים: איש הישר בעיניו יעשה. האמריקנים והאמריקניות יעשו אמנם רק את הטוב ואת הישר בעיני ה‘, "על פי ה’ יבואו ועל פי ה' יצאו”, וכמובן רבים עתה הימים אשר יאמר להם ה' לבלתי בוא אל הבית, ותשובתם בפיהם, כי כן כתוב בשטר התקשרותם עם המנהלת, כי עליהם לבוא בכל עת שירצה ה‘. והמורה גביזון עסוק בחקיקת אותיות ותמונות לשמונה פרוכיות, אשר הואיל ה’ שייד למסור עשייתן לבית הספר, והעוסק במצווה פטור מן המצווה. והבנות שמחות עתה בחירותן ולומדות עתה לשיר שיר לכבוד המנהלת בשובה בשלום, כאשר שרו בפני קהל ועדה בתחנת מסילת הברזל בלכתן ללוותה את מזמור שיר: Un Francais ne tremble pas

ומיוחסנו נבוך ואיננו יודע את אשר עליו לעשות, אחרי שמנהלת הבית לא הגידה לו דבר ולא מסרה לו שום יפוי כוח.

כפי הנשמע נסעה לטריפולי לבקר את אחותה. אך לסעת שמה יכלה גם בימי החופש הקרובים לבוא, והזמן היה מספיק די והותר. ובכן יחשבו, כי כל המסע לטריפולי הוא אך תואנה למען תוכל לסעת משם ללונדון, אחרי ראותה כי סר צלה. בראשונה קיוותה, כי יקראוה לבוא שמה, ואחרי אשר ארך לה הזמן לחכות, עשתה כמוחמד אשר “הלך אל האבן”. התשחק לה השעה עתה עפ"י התחבולה החדשה הזאת? לכם פיתרונים.

 

96. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלם ת“ו כ' כסלו תרנ”ט

לאדוני וידידי היקר אשר בו אתאפר ישראל אברהמס איש חמודות הי"ו שלום וברכה מציון.

למכתב ארוך חיכיתי זה ימים רבים, אך האמינה לי, כי בלב תמים הנני אומר לך, כי כשרון מיוחד חננך האלוקים: כי גם בדברים מעטים תוכל להביע רגשי אהבה וידידות חמים כל כך עד כי לא יביטו קוראיהם אל כמותם, ושורות אחדות משורותיך המסולאות דיין להרוות נפש שוקקה.

ובכן אפוא, בדעתי מה רבו טרדותיך לא הייתי נוגש בך כיום את המכתב הארוך המיועד במכתבך הגלוי מיום 26 אוקטובר, לולא חפצתי לדעת חדשות ונצורות אשר בידך לגלות לנו. ולדעת בכלל אם הגיעוך מכתבי הקודמים, אשר באחד מהם שלחתי אליך הערות אחדות על אודות דברים שבאו במאספך העתי.

את החוברת האחרונה קיבלנו, ועלי ביחוד להודות לך על הזכירך בו בדרך אגב לטובה את ס' “המוכיח מוקפילד”⁸ ואת “מוצא”.-

בשורת דרשתך אל אודות ירושלים כמו שהיא בפני אלף איש אשר לא מבני עמנו שמחה את לב כולנו, בדעתנו כי בחוכמתך ובתבונתך תדע מה טוב ומה נעים לספר בפני אנשים כאלה מכל הדברים והאמת, אשר ראו עיניך במראה ולא בדמיון ובהשערות, ובדבריך הנעימים תדע “לעשות נפשות” לציון.

אף ברך אברכך כיום בהיותך לחבר בוועד “אגודת אחים”⁹ הדבר הזה יעזור בלי תפונה הרבה לקידמת החברה הרוממה הזאת, ומה גם ביום שידובר בה על ציון ועל מקראיה. יאמץ ה' ידיך לעבוד ולשאת במשא עבודת הקודש ההולכת וכבדה עליך.

לו “מקובל” הייתי, כי עתה אמרתי עליך אחרי ראותי כל געגועיך לציון, כי משורש נשמת ר' יהודה הלוי נשמתך. בכל אופן הנה אנחנו הנשכרים, אחרי כי אהבתך לציון תתננו גם אנו לחן ולחסד בעיניך, ויקויים בנו דבר “חן מקום על יושביו”.

ובדברנו על אודות ה“חן”, אודיעך כי הגברת בכר¹⁰ שבה זה כשבוע לעירנו, וגם מורה לאנגלית באה כנשמע ותישאר לע"ע באלכסנדריה עד אשר ירשוה לבוא אל הארץ, ותקופה חדשה תחל כנראה בבית הזה¹¹, וכל יגיעך ועמלך יביא סוף סוף פרי ברכה.

רעייתי מודה לך על אשר הואלת להעלות גם זכרונה בכותבך אלי והיא דורשת בשלומך ובשלום כל אשר לך.

אחי¹² הוא עתה בקונסטנטינופול והוא עומד לבחינה עתה על כל לימודיו. חמש בחינות כבר עבר בשלום. בעוד חצי שנה בערך יעבור על פני כל הגלים הרמים האלה אשר בשם “בחינות” יכונו.

ובכן הנני מחכה עוד למכתבך

ידידך מכבדך ומוקיר שמך ודבריך

 

97. אל אשר גינצברג    🔗

ירושלם י“ג טבת תרנ”ט

לאדוני הנכבד “אחד העם” הי"ו, שלום וברכה.

תקבל רצוף בזה את מאמרי שכתבתי לך על אודותיו זה ירחים אחדים.¹³ והנני מבקשך לקראו כתומו והנני מקווה, כי תדע ערכו וערך העבודה שהיתה לי בו. מלבד תוכן עניינו העיקרי יש בו גם חלק גדול מתולדות הדקדוק בשפתנו, ובדבר תוכנו העיקרי הנני חושב כי יקבלוהו חכמי לשוננו בחיבה.

הרשימה, ששלחתי באחרית המאמר, צריכה עוד להערות אחדות, אשר אשלחן אליך בפוסטה הבאה.

את עיתוני חברות חקירת ארצנו הנני קורא עתה. ולדעתי היה טוב להחל עתה במאמרים קצרים על אודות החדשות הנמצאות בחוברות האחרונות תיכף בבואן בכל חודש או שניים; ואת הההשקפה הכללית על חידושי שתי השנים האחרונות אוכל לכתוב בימי הקיץ הבאים כאשר כתבתי לך.

אם תמצא הצעתי זאת חן בעיניך, הודיענו תיכף למען אדע את אשר לפני.

מוקירך מכבדך

 

98. אל ישראל אברהמס    🔗

ט“ו טבת תרנ”ט

ידיד יקר מפז!

סוף סוף באונו דבריך הנעימים, אשר להם ייחלנו זה כמה, והפעם החיית נפש כולנו.

הבשורה הטובה, כי אחרי כל נפתולי האלוקים, אשר נפתלת את אחותנו¹⁴, ניצחת וגם יכולת לה, ומפקח הופקד על הבית להשגיח על מוצאיו ומובאיו, וכי גם תוכן הלימודים ישונה לפי הדרוש באמת לבנות עירנו.- כל אלה היו כשילומים לנו על טובך אשר מנעת עד כה ממנו בהיעדר מכתביך ודבריך. ידענו היטב בכמה עמל ויגיעה עלו לך כל אלה, אך לבנו לא נסתפק אף רגע, כי ההולך בעקבות “המכבים” למען ציון לא יחשה עד יוציא כנוגה צדקה.

אף בטוחים אנו כי עתה, בהחלך לשים לבך לענייני “בית ספרינו” אחרי כלותך ענייני “בית ספרנו”, כאשר הנך, מבטיחני, תצא גם כן וידך על העליונה, וגם במפעלנו זה נגיע אל המטרה אשר הצבנו לנו זה כמה: להקים לו בית נאמן, אשר בו ימצאו להם הספרים מנוח ולא “יתהלכו עוד מאוהל אל אוהל וממשכן למשכן”.

במכתבך זה הנך אומר, כי היית שמח מאד לשמוע הצעה מוחלטת בדבר “בית הספרים”, אם בוחרים אנו בכסף או בספרים או בשניהם. לו חפצתי לכחד¹⁵ מעט,הייתי מזכירך את מאמר תלמודנו “הכסף קונה את הכל” אך הדבר נכוח (serious) יותר מדי מהפנות לבנו עתה ל“מלי דבדיחותא”, ועלי לשוב להזכירך מצב הדברים כהווייתם: באומרנו להקים בציון מצבת כבוד לתוצאות רוח ישראל בכל התקופות השונות, נדרשים לנו כמובן לפני כל דבר ספרים, עד כמה שאפשר לנו לקבל, וכל ספר אשר יתוסף על הקודמים הוא מקריב¹⁶את המפעל עוד צעד ועוד צעד לשלמותו בהיות הספרים החומר העיקרי לו.

אבל בכל יקרת החומר הזה, הנה עלינו לדאוג גם לכלי אשר יכילהו. הספרים הולכים ומתרבים, והמה ככל דבר של ממש תופשים מקום, והמקום הזה חסר לנו. אמנם, כאשר ידעת, אין לנו להתלונן על הבית אשר בו המה עומדים עתה, המקום טוב ויפה, החדרים מרווחים. אך עתה הנה כבר מלא הבית עד אשר כמעט אין עוד מקום לספרים חדשים אם יבואו בכמות גדולה.

לו כמתוקנים שבאירופיים עשינו, ידענו כי היה עלינו להחל לפני כל דבר בבניין בית ואחרי כן לאסוף ספרים אל תוכו, אך הן ידעת את רוח אחינו הנתבעים ונותנים עפ"י רוב בהגיע החרב עד הנפש. מי היה עונה לבני ירושלים לו החלו לדרוש כסף לבניין בית לבית-ספרים לפני היות להם כל צל תקוה כי אכן תעלה בידם לכונן מפעל כזה? עתה בעמוד כבר המפעל על תלו, וקיומו כבר נכון בטוח, עתה נוכל להחל לדאוג לדבר העיקרי הזה, אף מחויבים אנו לעשות זאת, כי אמנם הגיעה כבר החרב עד הנפש.

מלבד מה שאי-אפשר להוסיף חדרים בבית שכוּר, הנה זה מאז שלוש שנים בערך אשר ועדנו החל לעורר את לב אחינו לקום על נדיבות לטובת בניין הבית. עד היום הזה עלתה בידנו לאסוף כבר כחמשת אלפים פראנק, המונחים בבית הבאנק של האדון ואלירו,¹⁷ אך הסכום הזה איננו מספיק אף למחיר הקרקע בעד הבית, וידינו אסורות מבלתי יכולת אף להחל בדבר. מצד אחד תרפינה ידי אלה, אשר כבר התנדבו לתכלית זו, בראותם כי מועד אחרי מועד יעבור ודבר טרם נעשה, ובמצב כזה רפו גם ידינו מהוסיף להרים קול קורא לאספת כסף, שיהיה מונח מי יודע עד מתי.

לו יכולנו להשיג שארית הכסף, הדרוש לנו למצער עד כדי שנוכל לקנות השדה ולהחל רק בבניין, הנני בטוח, כי במשך זמן קצר היו הנדבות הולכות ומתרבות, כי סוף סוף אין הברכה שורה אלא על דבר של ממש. אך הדבר הכבד ביותר הוא אוסף הסכום הזה. ואם יש את לב אחינו באנגליה להיות לנו לעזר ולסעד במפעלנו זה, ישתדלו רק כי תנוח האבן הראשה לבניין הזה, והיה זה שכרם כי יהיו המה המביאים אותו לידי שכלולו.

אנחנו אמרנו אמנם לפנות אל “ועד מזכרת מונטיפיורי”¹⁸ כי ילוונו כסף אשר נשלם לו לפרקים, אך חושבים או כי גם לזה יידרש כי יהיה בידנו כסף יותר מאשר יש בידנו עד היום.

ובכן הנני חושב כי נפתרה שאלתך אשר שאלתני, ואין עליך רק להכניס העניין הזה בחוג מפעליך, אשר הנך שם אליהם את לבך, והאל אשר עזרך במפעלך הראשון יהי בעזרך גם במפעלך זה, שהנני חושב כי לא יהיה האחרון, ומצוא תמצא אוזניים קשובות בין ידידך, מכיריך ומוקיריך להגדיל תורה ולהאדירה.

שאל שאלתני, ידידי, במה עסוק אנכי, ומה אוכל להשיבך אחרי קראי כל שורת עבודותיך הספרותיות אשר גלות לפני? הנה שלחתי לך ספרי “תולדות הרמב”ם" בשבוע הזה, הוא חלקי מכל עמלי בשנה החולפת. ועתה, אחרי גמרי את דברי תרגום תמצית ספרך החשוב ב“השלוח”¹⁹, עסקתי בחקירת אחד מענייני הדקדוק בשפתנו, ואת פרי עבודתי זאת שלחתי ג“כ ל”השלוח". אמנם אינני יודע, אם עניינים כאלה ימצאו להם מקום בו, אך אם יקבלוהו ויפרסמוהו, הנני חושב כי ימצא חן בעיני מביני דבר.

ובשעה שהנך עוסק בתרגום “חובת הלבבות” (מעברית?) לאנגלית, הנה החילותי אנכי לתרגם את ספר הכוזרי מערבית לעברית, תרגום חדש בשפת עברית צחה, כי אחד ממיודעי בווילנא כתב לי כי “האחים ראם” יוציאוהו לאור. עתה שלחתי להם דוגמה והנני מחכה לתשובתם.

ומלבד זה הנני עסוק בסידור ספרי “מקרא לילדי בני ישראל”, אשר כנראה תוציאהו “תושיה”.

ידידנו אדלמן לא קיבל עוד כל מכתב מהוועד בדבר משרתו החדשה, אף כי הדבר נזכר כבר גם בהעיתון Jewish World. בלי תפונה יגיעהו בימים האלה²⁰. לפני שבועיים דרש ביום השבת בבית הספרים על דבר המסורה וראשית הסתעפותה בעמנו, וידע לתבל את העניין הזה כיד הבדיחות הטובה עליו.

בדבר המורה החדשה הנה נשמע, כי אין בחפצה לבוא ירושלימה, ביראה מפני רוח הציוניזם אשר בירושלים (!). ומי יודע אם אין גם הדבר הזה מ“מזל בתולה”?²¹

מלונדון הגיעו בימים האחרונים לידידנו ה' כהן²² סך חמישה עשר פונט בעד בית הספרים. עשרה מאשר²³ (לאמור: מרוטשילד) וחמישה מסמואל.

בן-יהודה²⁴ עודנו בקונסטנטינופול, יושב ודורש בהלכות פירמן למען “הצבי”. בכל אופן נחה, שקטה ירושלים מעט ממחלוקות וממדנים אשר היה רבנו זה נוהג ואוהב להפיח בה.

בעדת האשכנזים נוסד עתה ועד על פי בחירות. הועד הזה יכול לתקן דברים רבים. בעדה הזאת, אשר היא באמת כצאן בלי רועה, אך אין אנו יודעים עוד עד כמה ירצה להכניס ראשו בעניינים המסובכים והמסוכסכים לישרם ולתקנם.

בראותך את ידינו החכם שכטער²⁵ הואל נא לדרוש שלומו בשמי. כולנו מתפלאים על אשר חדל לגמרי לכתוב אלינו זה ימים רבים.

ובזה הנני דורש שלומך ושלום כל הנלוים אליך

ידידך מוקירך ומכבדך

 

99. אל אשר גינצברג    🔗

ירושלם ת“ו י”ט טבת תרנ"ט

לאדוני הנכבד “אחד העם” הי"ו שלום וברכה

כהבטחתי במכתבי האחרון הנני שולח לך בזה את ה“רשימות הנספחות” למאמרי ששלחתי אליך מתוקנות ושלמות. על ידן וע"י ההערות אשר צרפתי אליהן הנני חושב כי התברר הדבר כל צרכו, מבלי השאר פקפוק.

אם יהיה מאמרי זה לרצון לפניך, הנני חושב לבוא במאמר שני (קצר) להישיר דברים רבים בלימוד חלק הפעלים בדקדוק שפתנו לתלמידים, פרי עבודתי וניסיונותיי בהוראה משך שנים רבות. וממנו תצא תועלת מעשית גדולה למורים ולתלמידים יחד.

היישר בעיניך מאמר כזה?

רצוף פה הנני שולח לך עוד שני מאמרים ומבוא בדבר “שירי התקופה הספרדית” הצריכים לימוד, ואשר עלינו להורות לאחינו את היופי שבהם, אם חפצים אנו באמת לחבבם עליהם.

הנני שולחו לך אחרי ראותי כי הנך מקבל מאמרים כאלה בדבר “מליצת שפת עבר ומשקלי שירי התנ”ך" שכבר (דשו)²⁶ רבים בו, בשעה ששירי התקופה הנהדרת הזאת המה עוד כ“קופה שאין לה אוגנים”.

אם תאבה לקבלם ל“השלוח”, הודיעני נא החלטתך לפני החלך להדפיסם, למען אודיעך אז אם אספיק לשלוח לך תכופים אחריהם עוד פרקים אחדים מעניין זה ותוכל להדפיסם בהמשכים, או כי תדפיסם בתור עניינים נפרדים, ואז אצטרך לשנות מעט את פני המבוא ולקצרו.

בייחוד חפצתי לכתוב על דרכי ה“תגניס” (לשון נופל על לשון, או “שירי צמדים” כשירי “התרשיש” של הרמב"ע)²⁷, כי בפרק זה ישנם דברים רבים מעניינים ומשעשעים.

לתשובתך הנני מחכה

מכבדך ומוקירך

את אשר לא תקבל לדפוס השיהבו נא לי רשום (Recommandѐ)

 

100. אל אשר גינצברג    🔗

ירושלם ת“ו ח' שבט תרנ”ט

לאדוני הנכבד אחד העם הי"ו שלום וברכה

את מכתבך מיום 18/3 קיבלתי וכן את ההמחאה הרצופה בו.

במכתבי הקודמים תראה, כי עוד טרם קראתני עניתיך, אף שלוח שלחתי אליך את אשר הכינותי, ועתה הנני מחכה לתשובה לראות, אם מצאו דברי חן בעיניך בתור מאמרים ל“השלוח”.

את הספר Village life in Palestine הייתי חפץ מאד לראות, ואף כי כתבת לי אדרסת מדפיסו ומחברו, הנה לא הודעתני מחירו למען אדע כמה לשלוח, וע"כ אם אפשר לך להשיגו למעני על חשבוני, שלחהו נא אלי והשתדלתי להוציא בעניין זה דבר טוב ומתקבל.

בדבר החדשות שנתגלו בחקרי א"י אחל עתה לקרוא את העיתונים שרשמת לי ואשר נמצאים בבית ספרינו, ורשמתי לי את הדברים אשר לקהל העברי חפץ בהם, ואחרי הפסח אחל בכתיבה, כי עד העת ההיא הנני טרוד בעבודות אחרות. בכל אופן הנני חושב, כי עד כארבעה חודשים מהיום אין לך לקוות לקבל ממני מאמרים חדשים.

ובזה הנני אומר לך שלום וברכה

מכבדך ומוקירך

 

101. אל אשר גינצבורג    🔗

ירושלם ת“ו כ”א שבט תרנ"ט

לאדוני הנכבד “אחד העם” הי"ו, שלום וברכה

רצוף פה הנני שולח לך מאמר “הצעד הראשון בלימוד הקריאה העברית בדרך השיטה הקולית”²⁸. והנה אף כי על פי שמו הוא מיוחד לחלק אחד ממקצוע אחד – ראה תראה בקראך אותו חידוש אמתי בדבר אופן הכתיבה בעברית וביתר הלשונות בכלל, אשר עוד טרם ראיתי מי שהתעורר עליו, ולדעתי ראוי לעורר את הבלשנים האירופים לשים אליו לבם ולחוות דעתם על אודותיו.

ובכן אם החלט תחליט לקבלו ל“השלוח”, אחלה פניך להחיש בהדפסתו ולהעיר עליו את ההערה הזאת מצדך. ואם לא תמצא לנכון לקבלו, שלחהו נא אלי בחזרה.

ע"ד מאמרי הראשונים טרם הגיעתני תשובתך אשר הנני מחכה לה.

בחוברת “השלוח” לחודש דצמבר נפלה במאמרי שגיאה גסה, אשר תפריע את הבנת העניין, והנני מבקשך לתקנה בחוברת הראשונה, שתצא אחרי קבלך מכתבי זה, והיא: עמוד 417 שורה ד'. תחת “אך שם היתה הבדלת היהודים מבני הארץ בצורה שלישית”, שאין כל מובן לה שמה, צריך להיות: “בצורה שלילית”.

אם אין המאמר דרוש לחפצך השיבהו נא אלי מהר רשום (ריקומנדירט) על חשבוני.

והנני מכבדך המחכה לתשובתך

 

102. אל אשר גינצברג    🔗

כ“א אייר תרנ”ט

לאדוני הנכבד “אחד העם” הי"ו, שלום וברכה

“מי שאומר א עליו לאמור ב” אומר המשל הגרמני, ואחרי הביאך ב“השלוח” את דברי ה' מאדעל בנוגע לדגש, שאין בהם אלא חידושם (ואשר אולי היו צריכים גם הם לבוא “בעיתון המיוחד לדברים כאלה”), הנני מקווה, כי לא תדחה דברי באמרי לברר הדברים לאמתם ופתחת להם שערי “השלוח”.²⁹

דברי מאמרו לא באו בסידור הגיוני, והדברים התערבבו בו, אך בשימך לב היטב וראית, כי כל הקושיות והסתירות, שמצא בדעות המדקדקים, הן רק בנוגע לדגש הקל, בשעה שבדבר הדגש החזק לא נמצא כל קושי בשיטה הקדמונה, ובכ"ז בא לגזור גזירות בדבר הדגש החזק, ולשעבד את הלשון לחפצו.

על אודות הדגש הקל לא דיברתי כלל, מפני כי בו לא שינה סוף סוף דבר מכל דברי השיטה הקדמונה למעשה, ודבר השוואתו אותו אל ה“קושי” הסורי יתכן להיות כי אמתית היא. בערבית אין כל דגש קל, וכן אין בערבית כל דיני הדחיק.—

התקבל מאמר קטן המוכיח בראיות ברורות, כי בימי קדם לא היתה ה“אלף” בעברית לעולם נחה נסתרה, והאותיות הנסתרות היו רק יוד ווי“ו, וגם ה”א באחרית המלה? הדבר הזה יפתח פתח רחב בהבנת האורתוגרפיה העברית.

לדבריך אחכה

ידידך מכבדך

 

103. אל ישראל אברהמס    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו א' לחודש “אני לדודי ודודי לי” תרנ"ט

אדוני וידידי הנכבד!

פעמים אחדות אמרתי כבר לכתוב אליך, אף כי עוד טרם הגיעוני תשובותיך על מכתבי הראשונים, אך העובדות התדירות, העמוסות על האדם, יגרמו לו לעזוב דברי ריעות וידידות למכיריו לשעות אשר בהן יהיה יותר פנוי, והשעות האלה לא תמהרנה ככה לבוא.

לכן שמחתי מאד על מכתבך, שהגיעני בשבוע החולף וישת עלי הפעם חובה לכתוב לך, כי בעבודת חובה לא אוכל להפטר ככה כמעבודת רשות, ובא האות והמופת, כי הן אמנם הנני חושב לכתוב אליך בפועל.

את הכתובה קראתי ואשתדל לבאר מליה הערביות עד כמה שאפשר לבאר בהעתקה (Copy), שהנך אומר בעצמך כי אינך יודע אם מכוונת היא ממש אל עיקר הכתובה.

את כל הביאורים וההערות אשר מצאתי לנכון להעיר תמצא רצוף במכתבי זה.

אינני כלל מאלה השמים כל אמונתם ב“מזל”, ובכל זאת, בהתבונני אל הליכות בית-הספר אוולינה³⁰, הנני רואה כאילו מעין “גזירה קדומה” רובצת עליו, למרות כל חפץ אלה המשתדלים להיטיבו ולתקנו. ידידנו אדלמן מפקח על הבית באמונה, והצעותיו יוצאות מעט מעט לפועל, וממשלת ה“דספוטיזם” הולכת ורפה מעט מעט. הגברת לנדוי³¹ היא כנראה מורה טובה ומוכשרת לעבודתה, לידידנו מיוחס³² נמסרו הלימודים העברים, אשר לדעת הכל הוא מורה חרוץ בהם ותלמידותיו רואות ברכה בהוראתו.

הנה כל דבר על הצד היותר טוב.

אך מה לעשות, אם הגברת לנדוי תחלש ותחלה אחרי עבור שבועות אחדים ללימוד, ולמאז היא תמיד בין מצב הבריאות והמחלה, ומודענו מיוחס יחלה ומחלתו לא תרף ממנו למראשית הקיץ ועד עתה?

אך כפי הנשמע אומרים חברי הוועד לשלוח עוד מורה לאנגלית, בדבר הזה ייטיבו מאד לעשות לבלי יהי הבית “קרח מכאן ומכאן”, אחרי אשר מעטו להורות צרפתית.

בית הספרים אשר לנו הולך וגדול במספר ספריו. עוד מעט ונוספו עליו עוד כאלף וחמש מאות ספרים אשר הדר' חזנוביץ אומר לשלוח עתה, אך על הקרן הקיימת לבניין הבית עוד לא נוסף מאומה.

הקראת את מאמרי האחרונים (מליצת ישמעאל בספרות ישראל) ה“השלוח”³³?

וספרי “תולדות הרמבם”, אשר שלחתי אליך עוד בחורף העבר, האם הגיע לידך?

קראתי את מאמרך בגליון האחרון כנגד דברי הדר' שירר³⁴, אשר בו קיימת באמת מצוות "קידוש ה' " ואשמח לראות בהיגלות נגלות צפונות לבך הבוער באש קודש, אש אהבת היהדות הטהורה. לך בכוחך זה הוהושעת את ישראל מידי צורריו שבכתב.

את השפה הפרסית אינני מכיר. אך בכל זאת, אם תוכל לשלוח לי מחברת ה' מרגוליס³⁵, שלח נא, כי סוף סוף הנני חושב כי אוכל להבחין ולהבדיל בין סגנון עברי טהור ובין תרגום משפה אחרת.

בן-יהודה שה לעירנו, וכפי הנראה לא השיג בקושטא את הפירמן להדפסת עיתונו וישוב להשתמש בפירמן אשר להירשנזון³⁶. אומרים כי אסף כסף רב עתה בגרמניה למען יוכל הוא לשוב ולהתנפל על השנוררים הקטנים הירושלמים.

מה שלום ידידנו הפרופסור שכטר³⁷? ההועילה לו נסיעתו לעמס? צר לנו מאד על מחלתו.

אחי³⁸ כילה חוק לימודיו בקושטא ואף ימי בחינותיו עברו. עתה הוא אומר לנסוע לאירופה ואולי יעבור גם דרך לונדון. אם יעבר דרך העיר הזאת, הנני בטוח במידת טובך כי תואיל לקרבו במקום שאין מכירים אותו.

כל ידידינו ובני ביתי בכללם דורשים בשלומך.

ידידך ומכבדך מאד מקרב ולב עמוק

 

104. אל א. בן-אביגדור    🔗

ירושלם ת“ו א' אלול תרנ”ט

לאדוני הנכבד בן אביגדור הי"ו, שלום וברכה

למיום י“ח אייר לא הגיעני כל מכתב ממך, ולמיום שלחי אליך את ספרי ח”א עם התמונות לא שבתי לשלוח אליך מאומה.

משער אנכי בלבבי כי חשוב תחשוב עתה כי שבתי לעזוב את עבודת ספרי המקרא³⁹ בהיפנותי לעיניינים אחרים; ואם אגיד לך, כי כבר היה בידי חלק הגון מתשלום ספר התלמיד, ואח“כ שבתי ואעזבהו לחלק אחר, בראותי כי לילדים קטנים דרוש לחבר דברים יותר פשוטים, ומאמרים יותר קלים וקצרים, ואשוב לעבוד את העבודה מחדש – אינני יודע אם תאמין לי. רק זאת אוכל להגיד לך נאמנה כי מלבד מכתבי הדלים והמעטים ב”המליץ“, ומלבד מאמר אחד ע”ד מסעי לירדן, ומאמר אחד ע“ד “בנין הקל ותולדתו” ⁴⁰ ועוד שני מאמרים קטנים ע”ד הניקוד אשר חיברתים בעת כתבי דברי הקדמתי לספרי המקרא לברר הדברים – לא עסקתי במשך שנה תמימה בשום עבודה ספרותית אחרת מלבד בתיקון המקרא ותשלומו (ע"ד מאמרי “מליצות ישמעאל” כבר כתבתי לך, כי היו נכונים בידי מזה שנים אחדות שמסרתים לה' יעבץ להדפיסם במאספיו, וכשהתיאש מלהדפיס מאספיו החזירם לי עתה)⁴¹.

האמינה לי כי כשהנני יושב וכותב ספרי זה, ומדייק בו על כל קוצו של יוד, ושב ומוחה ושב וכותב שנית ושלישית את אשר היה כבר מוכן לדפוס, יש אשר אומר נואש לעבודתי כולה, והנני נחם לא פעם ולא שתים על אשר אינני אוחז בדרכי חברי היודעים “לעשות ספרים” עד אין קץ ולתרגם ספרים על רגל אחת. אך מה אעשה וחיבור מקראי זה עפ"י שיטתי זאת היה לי למין משאת נפש אשר לא אוכל להחלץ ממנה עד הוציאי אותה לפועל. כל הרווח והשכר, אשר יוכלו לצאת לי ממנו, יהיו כמה שיהיו, לא יוכלו להקביל בשום אופן למשך העת הרבה והיגיעה התכופה אשר הנני מוציא על חיבורו, אך הן לא נכחד ממך כי אמנם היו ימים אשר עבדו סופרינו מבלי כל תקוות מתן שכר בצד עבודתם.

איך שיהיה, את חלק התלמיד השלמתי כמעט כולו גם בהעתקה (copieren), ומעבודת חלק המורה לא ארף ג"כ עד כלותי אותה לגמרי ושלחתיה לך בקרוב-קרוב מאד. הימים האלה (לאמר מהשבוע הבא) יהיו לנו ימי חופש, והעבודה לא תארך עוד כלל.

כנראה לא יוכל המקרא לצאת עוד מן הדפוס לראשית זמן החורף. אם תדפיסנו ותוציאהו באמצע הזמן אינני יודע, וככל אשר תבין מעצמך יגדל צערי על זה מצערך.

לא הודעתני מאומה את אשר עשית בדבר הציורים, והחלטתך בדבר הדפסת הספר גם באותיות הכתב הספרדיות. לדעתי יהיה הדבר הזה עיקר גדול למכירת הספר. כל בתי הספר של חכי"ח⁴² הן בארצות הספרדים, ולו נמצא ס' כזה באותיות ספרדיות היה נמכר לאלפים.

את הביבליותיקה העברית כרך ט' לא קיבלתי⁴³. וכנראה לא שלחתו סוף סוף, מפני שלא שלחתי לך הכסף במועדו (ובכל זאת הלא ידעת גם אתה כמה היה לי לחכות לתשלומיך). הנני שולח לך איפוא רצוף פה מאמר “חכמת איתיאל”, תרגום מדברי בנימין פראנקלין הנודע⁴⁴, ואשר לדעתי טוב מאד לתתו לבני הנעורים (לנערים) בהיותו מלא דברי מוסר-מעשי. אם ימצא חן בעיניך אוכל להוסיף עליו עוד פרקים אחדים מעין אלה מדברי פרנקלין אשר נדפסו יחד בספר La Science du bonhomme Richard, ואם אין ושילמתי חמישה הרו"כ לגרזובסקי⁴⁵.

לדבריך הנני מחכה

מכבדך

 

105. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

ירושלם, יום ו' יג טבת תר"ס

יחזקאל אחי!

לפני הודיעי אותך את חשיבות המכתב הרצוף פה ונחיצות משלוחו, עלי לבשרך, כי בשבוע הזה גמרנו דבר מקנה שדה טוב ורחב ידים בעד בית-הספרים. השדה הזה הוא על יד בית הספר למל, שדה של 3000 אמה בערך, ובאופן כי נוכל להחל תכף גם בבנין הבית. פרטי הדברים אודיעך בפעם אחרת, ולעת עתה חושבים אנחנו לבנות עוד עד מוחרם הבא חלק מהבית, אשר יוכל להכיל את הספרים הנמצאים כבר תחת ידנו, ולא נצטרך לשלם עוד שכר דירה.

בהיות ה' ברוך פפירמייסטר⁴⁶ בירושלם הבטיחנו פעם, כי בהגיע העת לבנות בית בעד אוצר הספרים, יעשה הוא לנו את הפלאן⁴⁷ הדרוש.

ידידנו ה' כהן⁴⁸ כבר כתב לו פעם אחת בשבוע הזה ויבקשהו לבוא תיכף, כי עתה יפה שעה אחת קודם, ואם לא יוכל לבוא, יודיענו למצער תיכף, למען נדע את אשר לפנינו, – ועד כה לא הגיענו מענה. עתה הנה כתב לו ה' פרעס⁴⁹ שנית ונחוץ הדבר כי יגיעהו המכתב בהקדם האפשרי. ועל כן אם תוכל עוד למצוא ביום מחר את שליח האדמינסטרציון של ראשון ולשלוח אליו המכתב הרצוף על ידו מה טוב, ואם לא תמצא הזדמנות בטוחה גם בליל מוצאי ש“ק, אז תואיל לשלוח אליו המכתב ביום ראשון בבוקר ע”י רץ מיוחד, אשר תשכור על חשבוני למען יוליך אליו המכתב ויביא ממנו תשובה תלגרפית והתשובה תשלח על שם ה' כהן בתלגרף תיכף.

בכך אופן תמהר לשלוח לנו תשובתו.

ם לך ולכל אשר לך

אחיך דוד.

 

106. אל א. בן-אביגדור    🔗

ירושלים ת“ו אור ליום ג' כ”ה טבת תר"ס

לאדוני הנכבד בן-אביגדור הי"ו, שלום וברכה.

—– על דבר ספרו של אפשטיין⁵⁰ אמנם ידעתי כי עומד הוא להידפס מצד אגודת הציונים בביאליסטוק אשר בראשה עומד ידידי ואחי גיסי ה' דוד סוכובולסקי, ועל הספר הזה רמזתי לך במכתבי הקודם. מצד ההתחרויות אינני חושש, היות ספרי⁵¹ עשוי בשני חלקים לצרכי המורים והתלמידים יחדיו, ושני חלקי הספר מכוננים שיטה שלמה וערוכה בכל, ובספר המורה בעצמו ישנם גם ציורים, וציוני המילים הנוספות, ותרגילי דקדוק, ההולכים בהדרגה ועוד מעלות כאלה וכאלה – הנני חושב כי בכל אופן יכון ספרי יותר לרוח אחינו ברוסיה וביתר הארצות. ובדבר הפרופגנדה היתרה מצד הציונים ולהכרעתם הכף לצד אחד הנני אומר לכתוב גם לסוכובולסקי המו"ל והנני מאמין כי מצדו לא יזיק להפצת ספרי, ואולי יקבל עליו לעבוד לטובת שני הספרים יחד. אנכי חפצתי רק, כי לא יוודע לקבל דבר הוצאת ספרי בזמן מאוחר לידיעתו את הוצאת הספר השני, לבל יאמר עלי, אנכי שהחלותי בעבודת ספרי זה ימים ושנים, כי אנכי חיקיתי מעשי ידי אחרים, אבל במה שנוגע להתחרות אינני חושב כי ספרו של אפשטיין יסיג גבולי. לו כתבתי לסוכובולסקי מזה זמן רב כי עתה יכול להיות לא היו משתדלים כל כך בהדפסת ספרו של אפשטיין, אחרי כי ספר מעין ספרו יצא עתה, אך אנכי לא חפצתי בשום אופן לגרום כל היזק ואבק-היזק למחבר אחר, ומה גם לאפשטיין אשר הנני ידידו.

לעשות משני הספרים ספר אחד אי אפשר, כי “אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחר”, וספרי ערוך כבר ביחוד לצורך ספרו של התלמיד, מה שלא עלה על דעתו כלל. וסוף סוף עלי לשוב ולהזכירך כי בטחוני אני היה תמיד בספר התלמיד. על “ספר המורה” כתבתי לך דעתי כבר פעמים אחדות, כי אי אפשר לו להמכר לאלפים, כי מיוחד הוא רק למורים, ודבר מובן מאליו הוא כי כנגד מורה אחד נוכל לחשוב עשרים או שלשים תלמיד. ואין לך לשכוח זאת כי המורה, אשר יסכים כבר להורות “עברית בעברית”, יבחר יותר בספר אשר יוכל להעסיק בו את תלמידיו גם בכתיבה, ובקריאה, ובדקדוק ועוד דברים כאלה, מאשר בספר שאין בו אלא הוראת הדיבור בלבד. לו ידעתי, כי יש תקוה לספר של הוראת הדיבור בלבדה, כי אז הייתי מדפיס מכבר בא"י את ס' המורה חלק א' למצער שאין בו לא ציורים ולא נקודות רבות, כי אם הדפסה פשוטה בלבד שגם הוצאותיה אינן רבות. בטחוני אני נוסד ביחוד על ספר התלמיד אשר יוכל להיות לכלי חפץ לכל מורינו, לאמר: גם לאלה שאינם חפצים עוד להורות על פי שיטתנו אנו; וכנגד זה לאלה החפצים להורות “עברית בעברית” יהיה ס' המורה לעזר גדול.

גם זאת הנני חושב כי אחרי שספר המורה נועד רק למורים, קרוב הדבר מאד כי אלה המורים, שיקנו ספרו של אפשטיין, יקנו גם את ספרי אני, כטבע כל אלה הלהוטים אחרי השיטות החדשות, וספרי שנינו יוכלו להיות לתועלת להם. ולכן, אחרי כל חשבונותי אלה, הנני שולח לך על זה מחר תלגרפית לאמר Jmprimez להודיעך כי תוכל להחל בהדפסת הספר. – – –

 

107. אל ליאון רבינוביץ, פטרבורג    🔗

ט“ו שבט תר”ס

לכבוד עורך “המליץ” הנכבד והנעלה מר ל. רבינוביץ הי"ו שלום וברכה

היום הזה שלמה עבודתי בחיבור ספרי “מקרא לפי הטף” לחלקיו השונים אשר שללה חלק גדול כל כך מעתותי הפניות, רב הרבה יתר מכל השכר החמרי אשר אולי יצא לי בו בצאתו בדפוס. דבר חיבור ספרי זה חשבתי לנחיצות גדולה להורות בו לאחינו את דרך הוראת לשוננו העבריה בעברית, ולהיות לעזר ולהועיל למורינו, החפצים לאחוז בשיטה זו. וכל עמל לא כבד עלי לראותו יוצא מתחת ידי משוכלל ומתוקן כראוי לשיטה, הצריכה לכבוש לה דרך בקרב אחינו. אולי תזכור עוד את מאמרי “ראשית לימודים” אשר ראשון היה למאמרי ב“המליץ” (גליון 6, 5, 24 משנת תרנ"ה) על אודות חיבור ספרי זה ונחיצותו, והנה למאז עברו חמש שנים ובכל הימים האלה לא חדלתי לעבוד בו לפרקים, אך בשנה הזאת, בהחליט “תושיה” להדפיסו גם בכל ההידור החיצוני (תמונות, ואותיות הכתב מנוקדות, וכו'), היתה עבודתי בו לי לעיקר, זה שנה כמעט, ועתה, בהאיץ בי “תושיה” לכלותו למען תוכל להדפיסו ולהכינו לראשית זמן הלימודים הבא, נאלצתי להקדיש לו כל עתותי בימים האחרונים – עד כי גם לדרוש את המגיע לי בעד עבודותי הספרותיות לא נפניתי, וגם מכתבי ל“המליץ” לא שלחתי זה יותר מירח ימים.

אך עתה הנה שלמה העבודה הזאת, ובשבוע הזה אשלח לך מכתב על אודות כל החידושים הכבירים, שהתחדשו בעולם ישובנו במשך השבועות האחרונים, ואתה בטובך תסלח לי על שתיקתי עד כה, ולא תשיא עלי עוון ספרי, אשר הנני מקוה, כי כשם שהיה “המליץ” למגן לו בראשית עלות על דעתי הרעיון לחברו, כן תמסרהו גם בצאתו לאור למובחרים במבקרי הספרים אשר למערכתך להתבונן בו ולחוות משפטם עליו לטובת הפצת שפתנו בפי הדור הבא.

שמחתי לראות, כי סוף סוף לא חיכית עד כלותי כתיבתי את סיפור מסעי “מדן ועד באר שבע”, אשר כנראה (וכאשר הנני מבין גם אנכי בעצמי) ארכה יותר מדי, – ותדפיס ראשיתו ב“הגן”⁵². ועתה אבקשך להודיעני מתי הנך אומר להדפיס את פרקו השני (על אודות יפו) למען אדע אם אתעסק בגמירתו תיכף או כי יש לי עוד פנאי לזה משך ירחים אחדים; (למה אכחד ממך) עסקי בס' המקרא, אשק לקח לי כל עתותי כמעט ואשר הרווח שיצא לי ממנו צפון עוד לימים הבאים, – יכריחני עתה לשים פני לאלה העובדות אשר מתן שכרן בצדן תיכף.

כן הנני מודה על מהרך להדפיס גם את מאמרי “לארץ ירדן” (בגליון 82 באה פיסקה ממנו שלא במקומה, וחושב הנני, כי בלי תפונה העירות על הדבר הזה בגליונים הבאים אחריו אשר עוד טרם הגיעו לידי).

אך כנגד כל אלה נפלא הדבר בעיני למה לא קראת את שמי מפורש על מאמרי “חקר בנין הקל ותולדתו”, ואחרי שהיה שמי חתום עליו כבר, מחקתו ובתוכן העניינים רשמת שם “מן המודיעים” עליו? – חברי בבית הספר הדר' גרינהוט⁵³ (אשר אגב אוֹרח עלי להודיעך, כי כעס מאד על אשר לא שלחת אליו אף נוסחה אחת מ“הגן”, ולפי דעתי תיטיב לעשות בשלחך לו עתה את הספר ותכתוב לו, כי אנכי הודעתיך, כי לא הגיע הספר לידו, וע"כ הנך שולחו אליו שנית) העירני ב“הצבי”, כי גם הפרופסור הנודע בארטה כתב מאמר בנידון “תולדות בנין הקל” ותוצאות דבריו המה כתוצאות דברי ממש⁵⁴! קראתי את המאמר ההוא, הכתוב בקיצור נמרץ, ואתפלא לראות כי הפרופסור הגדול הזה לא שם לבו כלל לכל דברי גדולי מדקדקינו הראשונים (בן גנאח, הנגיד, והראב"ע, וכו'); והוא כותב בו, כי עד ימינו לא ידעו כלל ממציאות תולדה ישרה לבנין הקל, והוא מצא את החידוש הזה. ובהיות כי סוף סוף לתוצאה שהוצאתי במחקרי זה ישנה תועלת ממשית להרחבת לשוננו, הנני אומר לשוב ולדבר בה בקרוב ב“המליץ”. גם אומר הנני לשלוח מאמרי להפרופיסור בארטה הנ"ל למען ישוב יחווה דעתו בעניין זה.

בהמליץ קראתי, כי ביום חגו של הדר' חוואלזאן⁵⁵ דיבר אתך על כל מאמרי “הגן” ומאד הנני משתוקק לדעת דעתו בעניין הזה אולי יאות לך להשמיע דבריו בהמליץ בנידון דנן?

במכתבי הבא אודיע פרטים ע"ד מקנה השדה לבית הספרים. בכלל היה ראוי ונכון עתה כי גם אתם עורכי עיתוני ישראל תצאו לעזרת הדבר הזה במאמרים לעורר לנדבנות למפעל הכביר הזה. – – –

 

108. אל ישראל אברהמס    🔗

י“א ניסן תר”ס

ידידי היקר והנעלה!

חורף שלם, חורף של שנה מעוברת, הנה עבר, ובינינו חדל כל אורח למכתבי שלום וזכרונות ידידות, והפעם אנכי הוא האשם. אינני יודע אם ברוב טרדותיך עלה על לבך דבר עיכוב תשובתי על מכתבך החביב והנעים מיום ז' ספטמבר החולף, אך זאת יודע הנני, כי זה ימים רבים הדבר הזה עלי למעמסה ולמזכיר עוון כי לא עניתיך על דבריך, זה ימים רבים אשר מכתבך בחיקי תמיד להזכירני לכתוב אליך, ואם בכל אלה לא מצאתי לי מועד היום לשוב ולשוחח אתך, ידיד נעלה, תבין מאליך, כי אכן רבו טרדות רוחי ופיזור נפשי בחורף הזה.

והדבר אשר בלע כל עתותי הפנויות מעבודתי בבית הספר היה גמר חיבור ספרי “מקרא לפי הטף”, אשר הכינותיו כראשית נסיון להוראת שפתנו העברית כהוראת שפה חיה בלי כל תרגומים מראשית לימודה. הספר הזה יצא עוד מעט מהדפוס בהוצאת “תושיה”, וכאשר תשים עיניך הבוחנות בו ראה תראה כמה עמל וכמה סבלנות ודייקנות נדרשו לחיבורו, עד כי בהיות ראשי ורובי שקוע בו נאלצתי לעזוב בגללו כל יתר עבודותי (מאמרי שנדפסו ב“השילוח” וב“הגן” נכתבו עוד בימי הקיץ).

אך סוף סוף הנה נפטרתי גם מעבודה זו, ועתה שבה החופשה לרוחי לשוב ולזכור את אוהבי וידידי ואת חובותי אליהם. וכמובן אותך, יקירי, זכרתי ראשונה, ומה גם כי הימים האלה מסוגלים הם להזכירני זכר נעימות מסעינו יחד על הררי יהודה ועמקיה למירושלים ועד “מודיעים” ו“לוד” והמושבות אשר ביהודה.

התזכור עוד את מצב המושבות האלה בימי עוברך בהן? התזכור עוד את כל הערבוביא אשר שלטה בכל סדרי הנהגתן ע"י פקידות הברון הנדיב וה' שייד בחירו? עתה הודות לאל שונה המצב לגמרי, רבות מהמגרעות הוסרו, ולימים הבאים יש תקוה, כי מצב היישוב יעמוד על בסיס יותר חזק ונכון⁵⁶. אלה אשר חננה ההנהגה הקודמת ותשפיע עליהם שפע רוב טובה ותרחיקם בזאת מתכליתם – יעזבו בלי תפונה את המושבות עתה בהגיע תקופת “הצמצום”, ואלה אשר ישארו יהיו עובדי אדמה כדרוש לארץ ישראל. אין כל ספק, כי אנשים פרטים רבים יסבלו מהשינויים האלה, אך לכלל כולו תצא רק טובה מזאת.

ראש עיקרי הטובה, הבאה עקב השינויים האלה, הוא, כי תחת אשר היה כל דבר היישוב תלוי עד כה רק בדעת יחיד אשר הוא בעצמו הוא גם המשפיע, עתה נמסר לידי חברה, הצריכה לתת דין וחשבון על מפעליה לפני דעת הקהל. ובמושבות עצמן הנה תחת אשר היתה עד כה כל הנהגתן מסורה בידי פקידים, אשר הרכיבום אלופים לראש בני המושבות, ובני המושבות היו כעבדים בידי אדוניהם ובלתי חופשים להתפתח כפי נטיית רוחם כ"א כפי נטיית רוח הגבוהים אשר עליהם, הנה מעתה תימסר כל הנהגתן בידי תושביהן עצמם.

ובבית-הספר לבנות⁵⁷, אשר בהטבת מצבו לקחת חלק גדול, הוטב המצב גם כן. ממשלת הזדון חלפה ועברה מן העולם. עתה נוכל לחשוב את הבית ל“בית ספר”, לא ל“בית סוהר”. הכיתות אינן מעורבבות וסבוכות כבראשונה. הלימודים ילומדו לשם לימוד, לא לשם הצטיינוּת בפני מבקרים, הבאים לבקר את הבית, ובבוא עוד מורות מאנגליה, כפי מה שראינו במודעות ב“ספר הזכרון” (Jewish Chronicle) יגיע הבית לידי שלמותו. רק על דבר אחד יש להתבונן גם לימים הבאים, והוא כי לא תבלע השפה האנגלית את זכות קיומה של השפה העברית בבית הזה, כי ברבות המורות האנגליות ולימודיהן והשפה העברית תישאר במצבה הראשון, אז יש הרבה לדאוג לזאת. אנכי אמנם קראתי את דברי הגברת ד’אביגדור⁵⁸ בדבר נחיצות שפתנו בארצנו, אך צריך להשתדל תמיד, כי לא ישארו הדברים כדברים שבכתב. והחובה הזאת היא עליך, יקירי, אשר הצלחת הבית הזה נוגעת אל לבך מאז ועד היום.

ובדבר “בית הספרים” הנה בלי תפונה קראת כבר את הידיעה, כי כבר קנינו שדה להקים עליו את הבניין למפעל הזה, וכי עוד מעט (תיכף אחרי הפסח) נחל גם בבניין. אם הביאוך אולי הידיעות האלה לידי הרהורים זרים, לחשוב כי לפתע פתאום עשרנו ונמצא הון לנו להוציא כל הדברים האלה לפועל, הנני רואה לי לחובה לגלות לך את האמת המרה. מצב הקרן הקיימת לבניין בית הספרים לא שונה הרבה לטובה, וששת אלפים הפראנקים שבידינו הלוואי שיספיקו למקנה השדה. אך בראותנו, כי כל מה שנוסיף לחכות כן נרפה יותר את ידי אלה אשר אולי יש חפץ בלבם לפעול דבר לטובת המפעל הזה, בראותם כי אחרי ימים ושנים עוד טרם נעשתה כל פעולה ממשית, – לכן השתדלנו לקנות השדה בהקפה, ובכסף שבידינו נחל לבנות את הבניין, ואולי אז, בהיות כבר צעד כזה נעשה, אולי יתעוררו אחינו להחזיק בידינו להשלים את אשר הננו מתחילים לעשות. אנחנו אמנם קיווינו הרבה לתוצאות מסע ידידנו ה' כהן⁵⁹, אשר אמר לנסוע בשנה הזאת לאירופה. אך עתה הנה ניחם ממחשבתו זאת, בעמוד לו מפריעים שונים על דרכו, ותקוותינו שבו ותתרופפנה.

ובעלותי עתה על לבי את דבריך במכתבך האחרון, אשר ביקשתני למוסרם גם ליתר ידידינו, לאמור“ידידי בירושלים יוכלו לבטוח בי, כי לעולם לא אתרשל בחפציהם וענייניהם, ותמיד הנני מחכה רק למשאלותיהם”, בזכרי דבריך אלה הנני חושב, כי לא אהיה למשא עליך בשאלי את חוות דעתך בנוגע לראותנו את חפצנו זה יוצא לפועל. התחשוב כי במכתבים נוכל לפעול על אחינו באנגליה לטובת הדבר הזה? הנוכל ע“י מכתבים להשיג תמיכה שנתית מצד חברת “אגודת אחים” אשר אתה הנך חבר נכבד לה? הנוכל להשיג הלוואה מאת חברת Sir M. M. Testimonial Fund?⁶⁰ ואם לא יספיקו מכתבים לזאת, התועיל ביאת אחד מאתנו ללונדון להשיג למצער את הדבר האחרון שהזכרתי, בעזרתם ובהשתדלותם של חובבי הבית ויודעי ערכו אשר בלונדון, כמוך וכמו ידידנו הנעלה הפרופסור שכטער הי”ו⁶¹? לא אכחד ממך, יקירי, כי לו ידעתי, כי קרוב הדבר לשכר לטובת הבית, כי אז הייתי אנכי מנסה את כוחי בזאת בחודשי הקיץ האחרונים. ובטוח הנני כי חברי היו שמחים על זאת, אך כל עוד שהדבר מוטל בספק בעיני, אינני חפץ אף לדבר על אודותיו.

את מחברות מאספך הנכבד J.Q.R.⁶² מימי החורף הזה לא קיבלנו, ואינני יודע גם אם הדפסת את ה“כתובה” בחוברת יאנואר, כאשר כתבת אלי במכתבך האחרון. אם יש לך עוד עבודות ממין זו, כאשר הודעתני אז, שלח אלי ואת חפצך אמלא בשמחה.

את ספרך על “תולדות הספרות העברית”, אשר הוציאה החברה הפילדלפית, קראתי וימצא חן בעיני מאוד, והנני חושב כי יוכל להיות לתועלת גדולה גם לבנינו הקוראים עברית, ואם תרשני לתרגמהו בעברית, אעסוק בו אולי בקיץ הזה. אם אתרגמהו אוסיף עליו דוגמאות מהסגנונים השונים בעברית במשך התקופות השונות, לאמור סגנוני אלה מחכמי ישראל הנזכרים בספרך, במידה מרובה מזו שהבאת באנגלית, כי הקוראים עברית יראו לנוכח עיניהם את שינויי הסגנונים, מה שאי אפשר לראות בתרגום לאנגלית או לשפה אחרת, אשר שם יוכלו להתבונן עפ"י רוב רק להבדל התוכן.

על מאמרי “מליצת ישמעאל בשדה ישראל”, אשר נדפסו ב“השלוח”, הנני אומר להוסיף פרקים. לדעתי יהיו לתועלת לכל אלה החפצים להעמיק בספרי משוררי הספרדים ולדעת את הרוח החיה בהם.

בלי תפונה קראת ב“הצבי” את הדברים המעטים שהיו ביני ובין ידידנו הדר' רינהוט על אודות מאמרי “חקר בניין הקל ותולדתו” אשר נדפס ב“הגן”. אך הדברים לא פעלו כלל על יחס הידידות שבינינו⁶³. – – –

 

109. אל דוד סוכובולסקי,⁶⁴ ביאליסטוק    🔗

ירושלם, ת“ו ל”ג בעומר תר"ס

לאחי וידידי יקירי הנכבד, רב פעלים ומהללים מר דוד סוכאוולסקי הי"ו, שלום וברכה רבה.

יקירי נכבדי!

מכתבך היקר מיום ב' דחוהמו"פ הגיעני בשבוע החולף, ולמרות טרדותי הרבות הנני ממהר לענותך, בהיות הענין חשוב ובהיותך מבקשני להודיעך בהקדם האפשרי חוות דעתי על אודותיו.⁶⁵

ומה אגיד לך יקירי ומה אשיב? כי הדבר בפני עצמו הוא רעיון רם ונעלה, וברכה רבה תוכל להיות בו לעם ממושך וממורט – בזאת לא יוכל כל איש להסתפק. אך אם יכול לצאת לפועל באותה טהרת המחשבה של המציע, באותה התפשטות מעטה החומריות העכורה מגרעין הרוחניות הבהירה הצפונה בו – זאת היא שאלה אשר פתרונה טרם התברר.

אמנם מאד מאד ייצר לי להשמיעך את אשר בלבי, כי מי יודע אם לא ארפה בזאת ידי אלה, החפצים בכל לבם הטהור לפעול ולהצמיח ישועות, מי יודע אם לא אשפוך קב של צוננים על לבבות רותחים ומתלהבים לעבודת הקודש, אשר רק במצבם זה יוכלו לחולל נפלאות, אך מה אעשה ואתה בקשת זאת ממני.

ובכן דע לך יקירי, כי מחזה כל המעשים שהתגלגלו לנגד עינינו פה במשך השנים האחרונות שללו מקרב לבי חלק גדול מהאמונה, כי יש יכולת למצוא בקרבנו אנשים, אשר יתחברו למפעל כביר ונערץ כזה באמת ובלב תמים מבלי שתבוא ה“חלבנה” מתעטפת במעטפת “הצרי והצפורן” ותמשוך אליה ואחריה את כל העושים והמעשים, ואת ארחותיהם תיישר כפי הראוי לה ולטובתה. שאיפות ומגמות, פעלים ומעשים רבים כל כך עברו תכופים ורצופים לפנינו בשנים האחרונות, ולדאבון לב ראו עיניו בכולם כמעט מבלי יוצא מן הכלל, כי נדחקו אליהם מכל עבר ומכל פינה אלה, אשר הפניות הפרטיות נר לרגליהם, והאנשים האלה, בהיות התועלת העצמית מניעתם, יכול יכלו לפזר מעתותיהם ומכוחותיהם הרבה יותר מאלה, אשר רק לטובת הכלל היתה תכליתם. וככה הלכו בכל עניין הלוך ועלה, ובצד ובכתף הדפו את אלה שהחלו בו בתום לבב, עד הישאר הנהגת הדבר תמיד בידיהם, בהיות הראשונים מושכים ידיהם סוף סוף מדבר, שהתגברה עליו השפעת אלה שאינם לפי רוחם, ויוצאים ממנו בפחי נפש ובלב מתיאש, ואז יקבל הדבר הצורה, שמנהליו החדשים חפצים בה. ולא לבד שחדלה התועלת שיכלו המפעלים האלה להביא, כי עוד רעה גדולה יצאה, בהיות כל איש ישר נרתע גם מפני הרעיון, אחרי ראותו כי אנשים כאלה נושאים דגלו.

אינני מבעלי לשון הרע, ואין חפצי לפרוט לפניך פה שמות ומעשים, אך יודע הנני, כי הרבה מהם גלויים וידועים גם לך.

ובכל זאת, אם מלבי נכרתה האמונה הנזכרת, אין זה מכריח, כי לא יתכן לדבר כזה לצאת לפועל ולהצליח. רק זאת עלי לשוב ולהגיד לך, כי בדבר כזה עליכם להיות זהירים מאוד מאוד בבחירת החברים. גם אם בסתר תיוסד חברה כזאת, כבד מאד להיזהר בבחירת החברים מבלי עורר קנאה ושנאה ותחרות, ומה גם אם תיוסד בגלוי, כפי מה שהנני רואה ממכתב ידידך. באופן כזה אינני יודע באמת איך תקום מבלי עורר התנגדות כנגדה עוד בראשית היוסדה; בעלי הפניה הפרטית, ואלה השואפים אחרי הכבוד וכיו"ב, יעשו כל אשר ביכולתם להידחק אל תוך גבולותיה, ואם מייסדיה יעמדו כקיר ברזל מבלי תת לאלה לגשת, אז תתפרצנה כל תאוותיהם הרעות כנגדה.

ויותר ממה שצריכה זהירות בבחירת חברים, דרושה בה המתינות. החפץ למהר לייסד לשכות שונות ולהחל במעשה יכריחכם לבלתי הקפיד כל כך בבחירת החברים, אשר היא העיקר הראש והראשון במפעל כזה, אשר בו לא הכמות היא העיקר כ“א האיכות. גם איש בעירו יש אשר ייכשל בבני אדם שאינם מהוגנים, אשר אם גם אחרי עמל ותלאה רבה תעלה בידו להיפטר מהם אחרי קבלו אותם, יהיו אח”כ לאויבים היותר נוראים לעניין, אשר על ידו הגיעה להם פחיתות הכבוד – ומה גם בערים שונות ורחוקות. פה צריך להתבונן בעינים פקוחות על בחירת החבר הראשון באותו מקום, כי בבחירתו הוא תלויה כל בחירת יתר חברי המקום ההוא.

את דברי אלה הנני מדבר כבעל נסיון.

ובדבר המדרגות אשר כתבת, הנה לדעתי אם אמנם למפעל כביר כזה דרושים אנשים שיחליטו להקדיש מכספם או מעתם למצער חלק המעשר, אך אם רק לאנשים תצפו, לא יעלה בידכם הרבה; חושב הנני, כי יימצאו אנשים ישרים רבים אשר טובת עמם על הגיונם, ובכל זאת אין היכולת בידם לעלות גם עד המדרגה הראשונה או השניה, אף כי בכלל יכלו להביא טובה לרעיון. ולכן אולי יידרש לכונן עדו מדרגת “עוזרים”, לאמר: מדרגת אנשים, שיהיו לעזר לחברה, לא בקביעות, כי אם בכל עת שיהיה לחברה צורך בעבודתם.

זאת היא דעתי על העניין בכלל. ובמה שנוגע לי לעצמי לקחת חלק בו, הנה לא אעשה שקר בנפשי בהבטחות מפני הכבוד ולא אכחד ממך כי לפי מצבי כעת מן הנמנע הוא לי. לא מפני כי חסר לי החפץ להיות חבר לעושי טוב, אף לא מחסרון יכולת להחליט בעצמי להקריב קרבן כזה לטובת עמנו. היו ימים, בעת יסדי את חברת “חיבת הארץ”⁶⁶, אשר הקדשתי לה כל עתותי הפנויות, בחשבי אז, כי תעלה בידנו בהשתתפות אחינו להביא גאולה עד כמה שאפשר לאדמת קדשנו. אחרי כן בעבדי עבודת לשכת בני-ברית משך שנים אחדות היו כל עתותי נתונות לה, ואשכח ביתי וכל אשר לי, ויום ולילה הגיתי במפעליה. אך הדבר הזה בעצמו מצד אחד, והתרבות בני ביתי מצד שני, המה שגרמו לי, כי זה שנים אחדות הנני נחבא אל הכלים כמעט מבלי כל התערבות מענייני הכלל, מלבד עבודתי בעניין בית-הספרים. חוב גדול התגבב עלי מעט מעט, והנשך החל לאכול בי בכל פה, עד כי למרות כל התאבקותי כנגדו לא עלתה בידי עד היום רק לבלתי הגדילו עוד. כל יודעי פה (ובינהם גם אחיך היקר) יודעים כמה רובץ הדבר הזה כמשא כבש עלי, ובגללו הנני מונע נפשי מכל מנוחה ומרגוע, ואחרי עבודת היום בבית הספר, כל עתותי הפנויות נתונות לעבודת הכתיבה. הנני קורא לעבודתי בשם “בעבודת הכתיבה” ולא “עבודת הספרות”, מפני כי אם פעמים רבות הנני מוכרח לכתוב עניינים לא על פי בחירתי ורצוני הטוב, כי אם לפי בחירת משלמי עבודתי. וגם את עבודת ספרי “המקרא”, אשר היתה חביבה עלי מאד, נאלצתי להפסיק פעמים רבות מפני חיי שעה. ועתותי הפנויות, אשר אמרתי, יש גם אשר תהיינה עד שתי שעות אחרי חצות הלילה. ואם יש לך מושג ברור מתשלומי מו"לינו ואגודות-ספרותיותינו תוכל לדעת כמה יעלה בידי אחרי כל עמלי. אך מה אוכל לעשות וההכרח יאלצני, והעבודה הזאת סוף סוף יותר נעימה מעבודת הוראת-שעות אחרי עבודת בית-הספר. ובכל זאת חי הנני קימוץ בקרב ביתי, והיודע את החיים בירושלם יודע, כי מחוץ לבית אין מקום פה להוצאות – אם לא למעשי צדקה לפעמים.

אחרי הדברים והאמת האלה היש לי צורך עוד לבאר לך למה נמנע לי כעת להשתתף במפעל נעלה כזה? האמינה לי כי לא אחרי “אושר פרטי” הנני שואף, לא אחרי עושר וגדולה הנני רודף, אך למלא הכרחי חיי ביתי הנני נאבק בכל מאמצי כחי בשדה מלחמת הקיום, והלואי שיעלה בידי. כי סוף סוף הנני מרגיש, כי עבד הנני לאיש מלוה, אשר בטח באמונתי, וחופשתי איננה בידי. כל פרוטה שאקמץ (אם אקמץ) לו היא. ואם אמרתי אקדיש שעה וחצי ליום מעתי, הנה אינני יודע איזה זמן פנוי ישאר לי אחרי כן לכל מיני עבודות הכתיבה, אשר ביארתי לך, למען הכרחיותן לי, למען אוכל להחזיק מעמד ולבלתי הרבות עוד חובותי.

בוש הנני בפני עצמי על האלצי להביאך אל חדרי עניני הפרטים, אך מה יכולתי לעשות אחרי שלא אביתי לדחותך בקש ובמעטה כזב של פראזות מדברות גבוהות בשם פרינציפים, כי אם לברר לך האמת לאמיתה. – – –

ספרי “מקרא לפי הטף” יצא כבר מבית הדפוס, כנראה מהמודעות בעיתונים (כי אנכי עוד טרם ראוהו עיני, כי לא הגיעתני עד כה רק נוסחה אחת מ“ספר המורה”). ועתה הנני מחכה לחוות דעת מורינו על אודותיו.

במכתבך כתבת לי, כי את החוברת “עברית בעברית” של מורנו ה' אפשטיין השיבותם לו “מפני סיבות שונות”⁶⁷. את הסיבות לא הודעתני, אך יצר לי אם עשיתם זאת בגלל ספרי אני, ואתה הלא ראית במכתבי הקודם, כי לא עלה אף בדעתי לגרום לו כל נזק ואבק נזק. – – –

וה' יהיה בעזרך ובעזר רעיך הנכבדים, ויכונן מעשה ידיכם בארץ לטובת עמנו וארצנו. ואם תכוננו גם מדרגת “חברים עוזרים”, אשר הצעתי לפניך, אשמח מאוד אם תעלה בידי להיות לכם לאחי-עזר ברב או במעט.

ב“המליץ” במודעות קראתי כי חברת “בני ציון” בביאליסטוק, הדפיסו מנגינות לשיר “בנערינו ובזקנינו נלך” ולעוד שיר אחד שמחירן 60 קאפ'. שלח לי נוסחה אחת, כי דרושה היא לי בעד ילדי בית ספרנו.

אחיך ידידך דורש שלומך ושלום ביתך.

 

110. אל יהודה גרזובסקי    🔗

ירושלם ת“ו יום ג' סיון תר”ס

לידידי הנכבד מר יהודה גרזובסקי נ"י

סוף סוף קראתי את ספרך “ראשית לימודי שפת עבר”⁶⁸ ואתבונן אליו ולענייניו. וראה זאת מצאתי:

“קבוצת המלים” נאספו בהשכל ובדעת המלים הנצרכות ביותר לשימוש הדבור, והסיפורים ויתר פרקי הקריאה הם מעניינים. אך לדעתי נגבבו מלים יותר מדי לפי ערך פרקי הקריאה והסיפורים, ובדרך זו ייאלץ המורה להכביד מאד על זכרון התלמיד ללמוד על פה “מלים” אשר בכלל לא ראוי להרבות בזה. ומספר מלים כאלה די הוא לספר עבה כפלים ממה שהוא עתה. ועל-כן לדעתי אם תשוב לתקן את הספר, או כי תוציא ספר שני ברך זו, תרבה את פרקי הקריאה שבו, ובאופן שלא יתוספו עוד מלים חדשות. דברי אלה נאמרו בנוגע לילדים שאינם מבינים עברית כלל, אך לילדים שלמדו כבר מעט עבר⁶⁹ יכול להיות, כי לא יכבד עליהם הדיבור כל כך.

התרגילים והשאלות הם טובים מאד, ובספרי “לפי הטף” ח“ב מס' המורה והתלמידים נמצאו ג”כ תרגילים רבים כמוהם. ביחוד טוב בעיני אופן התרגילים בשינויי הסגנון בין מאמרים מקוטעים ובין סיפורים שלמים, הנמצאים בעמוד 49, 58, 59, 60, וחבל כי לא הוספת עליהם לתת עבודה כזו גם לתלמידים שיעשוה הם, בהביאך סיפורים שלמים במאמרים מקוטעים והתלמידים יחברום לסיפורים שלמים.

בשאלות היית מיטיב לעשות להסיר כל אלה השאלות על דברים, אשר אפשר שלא ימצא התלמיד כל תשובה עליהם. למשל: “השמחת אתמול לספר אשר נתן לך חברך?” “על מה רכבת היום?” ועוד כאלה, ולהביא רק אלה, אשר התלמיד ירגיל בנפשו חובה להשיב עליהם, כמו יתר השאלות אשר שם: “במה אתה רוחץ את פניך?” “מה כתבת היום במחברתך?” וכו' וכו'. ידע(ת) כי השאלות האלה ניתנו להרגיל את הילדים בדיבור, אך גם בשאלות כאלה לנו להרגילם להשיב על שאלות אשר נוכל לשאלם ונוכל לקוות להשיג מהם תשובה ולא מעין “הלכתא למשיחא”.

בכלל נמצאה בספר זה עבודה רבה לתלמידים והוא עולה בערכו על כל הספרים הנותנים לתלמידים רק עבודת התרגום המונוטונית מבלי הרף.

מספרי אני עוד טרם קיבלתי אף נוסחה אחת, ואינני יודע אם זאת דרך בן-אביגדור תמיד לנהל ענייניו בהתרשלות. ובהגיעו לידי אשלח לך ספר להתבונן בו ולחוות דעתך עליו.

שלח נא לי מחוברת ח’ט’י של ס' “תולדות עם ישראל” ⁷⁰ שתי נוסחות ומחירן תקבל מגיסי.

רצופה פה הקבלה מביה"ס, ששכחתי לשלחה אליך במכתבי האחרון.

במכתבך הגלוי עשית החשבון כי מגיע לך ערך 5 פר' ואינני יודע אם הם אלה ששילמתי לביה"ס או זולתם?

ידידך מכבדך דוד ילין

עוד על דברים קטנים אמרתי להעירך:

ישנן שאלות בספרך שבאו כפולות ומכופלות פעמים רבות כמו: מי עובד את הכרם? תמצאנה בעמוד: 9, 12, 17, 22, 29, 6, 84. – – –

ובהגיעי כבר למצב “מבקר” אמרתי להעירך על פרק אחד בספרך ביס“ע ח”ב⁷¹ “ליל חנוכה באחת המושבות”. כי קראתי וקראתי בו ולא מצאתי כמעט מאומה מתיאור ליל החנוכה. והפרק כולו יכול לסוב על כל לילה מלילות השנה. לפ"ד צריך להוסיף חלק שני לפרק זה לתאר את רוח-הרווחה (געמיטליכקייט) של ליל החנוכה לילדים ולגדולים.

 

111. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

ירושלם ת“ו אור ליום ו' כ”ד סיון תר"ס

יחזקאל אחי יקירי!

– – – אנכי עודני עושה כה וכה להפתיעך החדשות בדבר מסעי העתיד לבוא בעוד כשני ירחים, והנה הראני אבי כבר את תשובתך אליו בדבר הזה. ואותך הייתי אמנם חייב לבשר הבשורה הזאת בהיותך בבחינת-מה גם הגורם לפעולתי זאת. כי אם עוד תזכור את אשר דיברת על לבי בדבר מסע לחו“ל בלכתנו פעם לשוח ביום השבת לפנות ערב בירושלם. תדע כי דבריך נכנסו אז אל לבי, ורבות חשבתי על דבר צאת הדבר לפועל עד כי בראותי עד כמה בני שתי השכונות “מזכרת משה” ו”אוהל משה" מתחבטים בדבר קבלת הקושאנים מלונדון, ור' יצחק ליפקין⁷² (אבו בצל) השמיעני פעמים אחדות, כי כל עוד שלא נשלח איש מפה ללונדון, שיעמוד על גב האדונים האלה שמה עד גמרם כל הסכסוכים שביניהם ובינינו⁷³, אז גמרתי אומר לנסות כחי בבר הזה, וכל אלה יחד עם מצב בניין בית הספרים, אשר עוד מעט יתם הכסף שנאסף עד כה למענו והוא ישאר באמצע, העירוני להוציא רעיוני מכח אל הפועל.

עם בני החברות מזכרת ואוהל משה גמרתי, כי אם יעלה בידי להביא העניין לידי גמר, אז הם מחוייבים לתת לי מכל נומר 13 פראנק, וע“ז המה נותנים לי כתב התחייבות (הנומרים הם כמאה וחמשים), ומכתבים להוועד הלונדוני וכו' וכו'. אך כסף להוצאות הדרך עתה אינם חפצים לתת מאומה, ומצד בית-הספרים אינני חפץ לקחת כל שכר כ”א עזר להוצאות דרכי עתה (הוחלט לתת לי 600 פראנק), למען אשתדל לטובת הבניין בלונדון, בפאריז, ואולי גם בערי אשכנז (באופן זה יתנו לי יותר אם אצטרך אח"כ). ואת הכסף קיבלתי על תנאי, בהבטיחי אותם מצדי מבלי שביקשוני הם על זאת, כי אם אצליח במשלחתי השנית, אז אשיב להם הסך הנ"ל ולא אקח ממנו רק ההוצאות המיוחדות, שאוציא על עניין בית הספרים.

בכל אופן הנני חושב להיות גם בפ"פ⁷⁴, ואולי תעלה בידי להשיג סוף סוף הלוואה מבלי רבית רבה, באופן שאוכל להחלץ מעט מעט מחובותי.

הנך כותב, כי היה טוב מאד לו יכולתי לבוא גם לרוסיה. גם אנוכי יודע זאת, אך לדעתי יהיה הזמן קצר (כל זמני הפנוי יהיה שלושה חדשים) לכל העניינים שבדעתי לעסוק בהם אם ארצה לנסוע גם לרוסיה.

ובדבר ההשתדלות בעד בני יפו בפני הוועד שבלונדון עוד חזון למועד בהתראותנו ביפו.

לפ"פ כתבתי בשבוע הזה וביקשתי מהם, כי ירשוני לנסוע חודש ימים לפני הסגר בית ספרנו, בקבל חותני וגיסי מיוחס עליהם להורות במקומי במשך החודש הזה.

מהספר “לפי הטף”, שהגיעוני כבר נוסחות מעטות (25), אשלח לך בשבוע הבא נוסחות אחדות לך ולגרזובסקי ולשלוח במושבות. אך מהספר השני “מקרא לפי הטף” עוד טרם קיבלתי אף אחד.

שלום לרחל ולכל בני ביתכם

אחיכם דוד

 

112. אל אשר גינצברג    🔗

ירושלם ת,ו ה' תמוז תר"ס

לאדוני הנכבד “אחד העם” שלום וברכה.

אדוני וידידי הנכבד!

בהיותך בירושלים לפי ירחים אחדים הבטחתיך להכין למען “השלוח” בשובו לצאת מאמרים אחדים בנוגע לתוצאות חקירת א“י, והמשך מאמרי מליצת ישמעאל⁷⁵. למן העת ההיא עסקתי הרבה בקריאת ספרי החברה האנגלית הפלשתינית⁷⁶, ובייחוד בספר Excavations at Jerusalem, אך למורת רוחי נראה לי, כי לא אוכל הפעם לעמוד בדיבורי לסיבה שאוכל לקוראה בשם force majeure, כי כפי כל הנראה אסע עוד מעט לאירופה למשך ירחים אחדים וחסור יחסר לי איפוא החומר-הראשון הדרוש לעבודה כזאת – הוא הזמן. ולבלתי השלותך לחכות לעבודתי עתה על חינם, אמרתי להודיעך זאת למען תדע את אשר לפניך. לימים יבואו אומר הנני להקדיש חלק גדול מזמני הפנוי ל”השלוח“, ואם אפשר להשאיר לי לע”ע את הספר הנ"ל במקצוע זה בלי הגבלת זמן, הודיעני נא והתעסקתי בו לאיטי.

לדבריך יחכה ידידך מכבדך כערכך הרם

דוד ילין

 

נסיעת דוד ילין לאירופה, תר“ס תרס”א    🔗

 

113. אל אשתו    🔗

ב“ה אלכסנדריה, יום ו' ער”ח אלול תר"ס

איטל יקירתי!

—-לאלכסנדריה הגענו תמול.—- הלכתי לחפש את אחי⁷⁷. ה' רומנו איננו פה, כי נסע לפאריז זה כחודש וחצי, אך את ה' מזרחי ובנו, אלה שני האנשים החביבים מאד ללבי, מצאתי פה. וה' מזרחי עוד לבו דופק לענייני הלשכה ומצטער מאוד על אשר עמדה זה זמן לפעול פעולותיה. בשבתי בבית מסחרו שאל ע"י התלפון אשר בחדרו אם אוכל להתראות את ה' נגאר, הוא נשיא הלשכה, ואחרי רגעים אחדים הגיעו המענה, כי נוכל לבוא (זאת הפעם הראשונה שראיתי איך משתמשים בהתלפון). האיש הזה (ה' נגאר) הוא מנהל באנק גדול, והוא איש חמודות וטוב לא פחות מרומנו. זמן רב נדברנו על אודות הלשכות ועל מפעליהן, ביארתי לו את מפעלינו אנו. עתה המה אומרים לכונן את הלשכה שנית על בסיס נכון, ויבטיחני הבטחה נאמנה כי הדבר הראשון, אשר תעשה הלשכה, יהיה לעזור את לשכתנו בדבר בניין הבית⁷⁸. ומקווה הנני כי יעמוד בדיבורו.

 

114. אל אשתו    🔗

ב“ה פאריז, יום ג' אלול, תר”ס

איטל יקירתי!

יום ירדוף יום ושעה תדלוק אחרי שעה בפאריז ועד מצוא לו האדם שעת הכושר ומקום מסוגל לכתיבה תחלוף העת ואינה.

ביום השני לבואי פאריזה שלחתי אליכם תלגרמה לבשרכם דבר בואי הנה בשלום. ועתה אוכל לבשרכם, כי גם שלמה אחי הגיע יום אתמול הנה. היום נלך עוד מעט אל ה' מאירזון⁷⁹ לבקרו, ואח"כ יישאר אחי פה עד בוא ה' נרציס לון⁸⁰ באחרית השבוע הבא, ואנכי אסע ביום ה' בבוקר ללונדון.

הרב צדוק כהן⁸¹ איננו עוד פה, אך את חותנו הרב ישראל לוי מו"ל העתון Revue des Etudes Juive ביקרתי שלשום ואשב אצלו יותר משעה וחצי. דיברנו הרבה על אודות הספרות, וגם על אודות בית-הספרים, ויגד לי כי לפני שנים אחדות בהיות פה ה' סירקין⁸² התעניין גם הוא בדבר המפעל הזה, ועתה הוא מקווה, כי בשובי הנה יוכל לעזור בענין הזה.

את ה' ביגר⁸³ ביקרתי תמול, וגם הוא קבלנו בסבר פנים יפות. אליו הלכתי לפני הודעי, כי אחי כבר בא הנה, אך דיברתי אתו על אודות אחי ויגד לי כי בלי תפונה בהיות דבר לפקידי יק“א יפנו אליו (הוא איננו פקיד אצל יק"א). דיברתי אתו על אודות בית הספרים ובניינו ואשאלהו, אם יש לקוות לעזרה מחכי”ח בעד הבניין, ויאמר לי, כי עד היום לא נתנה החברה עזרה לשום בניין שלא נכתב על שמה, ובאשר לא תוכל לדרוש שייכתב הבית הזה על שמה לא תוכל להושיט לו עזרתה. בכ"ז הנני מקווה, כי בשובי אפעל כי יתנו לבית תמיכה שנתית. – – –

 

115. אל אשתו    🔗

ב“ה פאריז יום ד', י”א אלול

איטל יקירתי!

תמול שלחתי לך מכתב, ועתה הנה גמרתי לנסוע אי“ה הלילה ללונדון. היום התראיתי עם ה' סוקולוב עורך “הצפירה” ויבקשני שנית לעבוד למענו בהצפירה ובספרי השנה שהוא מוציא לאור. דיברנו ג”כ על אודות בית הספרים ויגד לי, כי מעתה יפתח גם הוא רובריק בהצפירה לטובת הבית. חזנוביץ⁸⁴ כבר דיבר אתו על זאת וגם אנכי עוררתיו מצדי. אף הבטיחני עזרתו בהיותי בוארשה. אנכי אשלח לו את ספרי “לפי טף” והוא ידבר על אודותם בעיתונו.

במשך שבתי בפאריז ביקרתי עם זיידל⁸⁵ פעם אחת את התערוכה ופעם אחת בתיאטר של שרה ברנרד. שמה שילמתי רק פראנק אחד. חפצתי לקחת מקום בשני פראנק או שלושה, ויגידו לי כי כל המקומות האחרים כבר נשכרו לעשר ימים מהיום, כי קפצו עליהם החפצים לשמוע ולראות את המשחקת היהודיה הנפלאה הזאת.

כל העת עברה עלי פה בביקורים, כי די לו לאיש היושב בבולוניה⁸⁶ וחפץ לבקר שני אנשים בפאריז כי יעביר כל היום בזאת מבלי היות לו כל פנאי.

הנה עתה ג"כ הנני כותב מכתבי זה על העגלה שהנני נוסע עליה. – – –

 

116. אל אשתו    🔗

ב“ה לונדון, יום א' ט”ו אלול, תר"ס

איטל יקירתי!

מבית ידיד הח' אברהמס הנני כותב לך מכתבי זה, וברגש של נחת רוח הנני לוקח עטי בידי לכתוב אליכם.

בכל יפי העיר פאריז ובכל חמודותיה הרגשתי את עצמי בכל ימי שבתי שמה כמוכה בתמהון. מבית זיידל⁸⁷ לא שבעתי הרבה עונג, בהיות עלי תמיד לשמוע מריבות האחים וקטטות, ובצאתי החוצה ללכת לשנים או שלושה מקומות ביום אחד הייתי כל כך עסוק ונחפז כל כך, רץ ויגע, עד כי קצפתי על עצמי, וכאיש אשר יצא שכרו בהפסדו הייתי בעיני, מלבד מה שההוצאה רבתה עלי ג"כ בימים ההם.

לא כן לונדון.

אינני יודע אם סיבת הדבר היא מפני כי הגעתי ללונדון בבוקר, בשעה שלפאריז הגעתי בערב. בכל אופן הרגשתי כעין רגש של קורת רוח ורווחה. פה היכרתי שנית את המקומות אשר בם הייתי לפני כעשרים שנה, וכאיש אשר אינני במקום מוזר לו הייתי בעיני. – – –

בשעה שמונה בדיוק בא ה' אברהמס ומהרגע הראשון אשר ראיתיו הראה לי את כל החיבה הרבה והידידות הלבבית, ממש כאשר בימי היותו בירושלם. ותיכף הרגשתי, כי אינני עוד לבדי פה וכי רע כאח לי, אשר יעשה למעני כל אשר יוכל. תיכף שאלני למה אנכי יושב במקום הזה אחרי אשר כל עסקי יהיו עם בני-המערב? ויקחני ללכת לטייל עמו, ויגד לי, כי לו היה בביתו מקום כי אז לקחני אל ביתו בכל ימי שבתי בלונדון, או לו היה למצער חותנו הרב זינגר⁸⁸ פה כי אז מצא לי מקום בביתו, אך עתה הוא חושב ליותר טוב, כי יקח לי חדר קרוב לביתו לישון שם, וביתר העת יהיה לי ביתו נחשב כמו ביתי אני. אנכי ניסיתי להתנגד לו בראשונה, אך הוא באחת. אז קבע לי מועד לבוא אליו בבוקר בשעה 10 להדז’ויש קולדז'⁸⁹ וייפרד בידידות. – – – באתי שם בשעה עשר ורבע. שם מצאתי את שאהבה נפשי. ויוליכני בכל חדרי הבית ויראני כל סדריו, ואחרי שהותנו שם במשך זמן לקחני אל ביתו לסעודת הצהרים. בביתו הראני כל התמונות, שהוא עושה לפנס-הקסמים לכל דרשותיו, שהוא נושא בכל עת על עניינים שונים. – – –

דיברנו גם ע“ד ביה”ס לבנות בירושלם, ויגד לי, כי האדונים פה גם הם אינם שבעי רצון מאד מהמנהלת שם. עוררתי על דברי קלוד מונטיפיורי⁹⁰ ויאמר לי, כי את הדברים ההם היה נאלץ להגיד. אף סיפר לי, כי המנהלת כותבת להם תמיד כי את הדברים ההם היה נאלץ להגיד. אף סיפר לי, כי המנהלת כותבת להם תמיד רפורטים ארוכים כאורך הגלות, וכי בראשונה דיברה טובות על פורטונה⁹¹ ותיכף אחרי שבועים שינתה דעתה מן הקצה אל הקצה. ע"ד מיוחס⁹² הגיד לי, כי אוכל לכתוב אליו, כי יוכל להיות בטוח כי יפעל למענו וגם יוכל. הוא עושה למען הגברת ד’אביגדור כל מה שהוא יכול לעזרה בפעליה (היא יושבת עתה בוויטשפל למען תוכל לעזור שם את העניים) וכנגד זה יש לו כל זכות לדרוש גם ממנה למלא בקשתו. עתה אין כל אסיפות, אך בהגיע המועד לא ישכח זאת בשום אופן.

בערב ליווה אותי עד ביתי והיום (יום ב') בבוקר אחרי ארוחת הבוקר בא לקחת אותי אתו לבית ספרו.

מחר אוסיף לכתוב. היום כבר החילותי בעבודה בדבר בית הספרים ובדבר מזכרת ואהל משה ויש תקוה חזקה להצליח בשני הדברים יחד.

ה' אברהמס עוזר אותי בל דבר, הוא כותב מכתבים מצדו לכל איש הדרוש לי, ומקווה הוא, כי בעזרת ה' ובעזרתו אשיג מטרתי. – – –

 

117. אל אשתו איטה עם תוספת אל אפרים כהן    🔗

ב“ה לונדון, יום ד', י”ח אלול תר"ס

איטל יקירתי וכל בני ביתי ומשפחתי!

כדברי ר"י הלוי הנני צועק מנהמת לבי: “השכחתוני מיודעי וקרובי?!”

זה יותר משלושה שבועות אשר עזבתיכם לשאת פעמי למרחקים, ועד היום טרם קיבלתי אף שורה אחת מכם.

– – – בבוקר בא אל ביתי ה' אברהמס ויקחני אתו שנית אל בית ספרו. את שני ספרי “לפי הטף” לקח אתו. ובהגיענו שמה החל לכתוב מכתבים למעני לאנשים שונים. ואחר העלני אל כיתתו, אשר בה נמצאו כעשרה תלמידים בני 18–20 שנים, המתעתדים להיות רבנים, ויציגני לפניהם ואת ספרי שם על השולחן, ויכבדני לתת לקח לבני כיתתו בלימוד השפה העברית בעברית על פי ספרי. אנכי באתי במבוכה, כי לא הגיד לי דבר מקודם על זאת, אך קיבלתי עלי את הדין באהבה, ואקדים לתלמידים, כי השיטה הזאת ערוכה לילדים קטנים והפעם אינני אומר להורותם, בדעתי כי דברים כאלה לא יוכלו לקחת לבות גדולים כמוהם אך חפץ הנני להראותם איך הננו מתחילים ללמד עברית בא“י בבתי הספר, אשר שם יבואו ילדים המדברים שפות שונות ואי אפשר לתרגם לכל אחד ואחד בשפתו. למדתי אתם את שלושת הפרקים הראשונים ממש כלמדי את עמנואל⁹³ וחבריו בביה”ס למל, ומקוה הנני כי מלים אחדות חדשות נשארו בזכרונם.

אחרי גמר השעור נתן בידי מכתבים לעורך הדזואיש קרוניקל, לה' פראג ראש חובבי ציון⁹⁴, ולאחיו (של אברהמס) היושב בבית מסחרו של מונטאגו⁹⁵. ואלך. את עורך הדזואיש קרוניקל לא מצאתי, כי איננו עתה בלונדון, ואעזוב שם את מכתבי אברהמס ומכתב ה' כהן⁹⁶, ואת תכנית בית הספרים כאשר ציווני ה' אברהמס, ואלך אל ה' פראג. גם אותו לא מצאתי בבית מסחרו ואנשיו אמרו לי לשוב אחרי שתי שעות כי אז אמצאהו. משם הלכתי אל בית מסחרו של ה' מונטאגו ואמסר לאחי ה' אברהמס את מכתב אחיו, ויגד לי, כי ה' מונטאגו איננו כעת בלונדון ועלי איפוא לחכות עוד. אז שבתי אל ה' פראג ואמסור לו את מכתב ה' אברהמס ויקבלני בחיבה רבה, ויאמר לי, כי חברת חובבי ציון היא עסוקה עתה בשכלול מושבת “בני יהודה”⁹⁷, הוא הדבר הלוקח כל כספה כעת, אך בכ"ז חושב הוא, כי לא ישיבו פני ריקם. הוא חושב, כי יהיה טוב לעשות “קול קורא”, אשר עליו יחתום ה' אברהמס ועוד אחדים, ואז אוכל לסמוך על עזרתו (לאמר: נדבתו) הוא ועזרת עוד ששה מידידיו ומכיריו. אף אמר לי, כי הוא יכתוב לה' אברהמס בארוכה על מחשבתו בדבר הזה.

משם שבתי אל הדזואיש קולדז ואספר לה' אברהמס תוצאות הליכתי וישמח על דבר ה' פראג. ואחרי רבע שעה בא ה' מרקוס אדלר⁹⁸ (כאשר הגיד לי אברהמס מראש לחכות עליו למען נדבר על עניין מזכרת משה) ⁹⁹. הוא הציגני לפניו ויגד לו על אודות חפצי ואנכי הראיתיו מכתב הגבאים ואספר לו הדברים כמו שהם. ויענני, כי חברי הוועד פה הם בקצף גדול מאוד על בני ירושלם שלא שמרו לשלם תשלומיהם במועדם. ביחוד עשה עליהם רושם רע מאוד דבר “ימין משה”¹⁰⁰ אשר עוד טרם החלו לשלם מאומה, ובכן החליטו לאחוז בשורת הדין ולמסור הדבר לעורכי-הדין, אשר בעדם המליץ הקונסול האנגלי שבירושלם. הוא (מרקוס אדלר) מצטער מאוד על הדבר הזה, כי יבוא הדבר לידי חילול ה' וכי “גוים ארמנים” יידרשו לתוך ביד חזקה בידי היהודים, אך חברי הוועד הם סוחרים והם חפצים ללכת במידת הדין. דיברתי אתו ארוכות ע“ז וה' אברהמס אמר לו, כי עלי יוכלו לסמוך ולהיות בטוחים, כי אביא הדבר בסדר נכון בירושלם. ויגד באחרונה לה' אברהמס, כי יהיה טוב לערוך מכתב להוועד פה לבאר בו פרטי הדברים בדרך מסחרי, ואופן היכולת לעשות הקושנים ודבר העברת הנחלה מחברי הוועד פה אשר מתו ליורשיהם כפי הנוסחות שבידי, ומה שיוכל לעזור מצדו יעזור (בנו הוא המזכיר – בחינם – להוועד). ה' אברהמס הראהו ספרי ויאמר לו, כי יוכל לקחת, ויודה לי ע”ז ואח“כ החילונו לצאת. אז התגלגלו הדברים שנית על “ימין משה” ודמו החל לרתוח על אלה, שאינם עומדים בדיבורם, ויאמר לי, כי הוועד קיבל מכתבים מ”ימין משה" מהספרדים, כי אנוכי אדבר אתם על אודותם, אך אנוכי בראותי מה גדול חרי האף שבתי ואגיד לו, כי עסקי הוא רק “מזכרת ואהל משה”. אז נפרדנו וה' אברהמס אמר לי, כי לא אתפעל כל כך מרגזו, כי בטבעו הוא רגזן, אך אחרי אשר ישקוט לבו יינחם תמיד על כעסו. משם הלכנו (נסענו) לבית ה' אברהמס לאכול ארוחת הערב וללכת אח"כ להתיאטר, אשר עוד מאתמול בישרני, כי נלך אליו בערב הזה.

– באנו הביתה, וכנהוג רחצתי ראשי, פני וידי, ואחר הביאני אל חדר עבודתו ויאמר: “עתה חפצתי לנסות בך עוד דבר”. הפשיטני מעילי העליון, וחזייתי עד כותנתי, וילך ויאמר: בעוד רגעים אחדים אשוב. אנכי לא ידעתי מה, ותוכלו לשער לכם מבוכתי. אחרי רגעים אחדים שב ואתו כתונת לבנה וחליפת בגדים. ויאמר: אחרי כי נלך להתיאטר עליך ללבוש בגדי הנימוס, והנני חפץ לראות אם החליפה הזאת הולמתך. קיבלתי עלי שנית את הדין באהבה, לבשתי את הענקה הלבנה ואת הפראק (משווה הנני לנגד עיני את העווית אשר תעשה איטל לשמע שם “פארק”) ואהי כאנגלי טהור. גם הוא לבש בגדים כאלה וגם אחי אשתו, וברדתנו אל חדר האוכל ראיתי גם אשתו לבושה שמלת הנימוס לאמר: בלי ידים (ארמל). אחרי האוכל הלכנו יחד אל התיאטר ושם ישבנו בלשכה (Loge) היותר קרובה אל במת המשחק. שם ערכו את “יוליוס ציזר” של שקספיר והמחזה היה יפה מאד.

בשעה 11 שבנו איש איש לביתו.

תמול בבוקר לקח ממני את הרפורט של בית-הספרים ויבטיחני להכין מאמר ארוך בעד הדזואיש קרוניקל, ואולי ידפיסו עוד גם ציור בניין בית-הספרים, אף אומר להעריך קול קורא, אשר עליו יחתמו אנשים שונים. ויתן לי מכתב לה' אלקן אדלר¹⁰¹ למען אדבר אתו בדבר ביה“ס¹⁰² ובדבר מזכרת משה. ויצווני לשוב אחרי הצהרים אל ביה”ס¹⁰³ למען נלך יחד אל בית השר קלוד מונטיפיורי¹⁰⁴, אשר יבוא היום ממקומו אשר בערי השדה למען ילמד אתו יחד משך שעות אחדות ספרא ומכילתא וספרי וכו' ומחר ישוב למקומו. –

אלקן אדלר קיבלני גם הוא בחיבה. הוא אדווקט¹⁰⁵ ומתעסק בספרות יחד. בחדרי עבודתו הצרים גבובים ספרים וכתבי יד, וניירות בכל מקום עד כי אין מקום לשבת. ויחל להראותני כל בית נכותו, כל כתבי היד העתיקים והיקרים וכל ספרי הדפוס הקדמונים ונדבר יחד כערך ארבע שעות עד כי שכח גם ללכת לאכול ארוחת הצהרים. ויתן לי למען בית-הספרים את ספריו ושתי חוברות יקרות דפוס שתי פרשיות מהתורה על נייר ציגר דק, אשר נדפס בארץ חינא ואשר אין להשיגם עתה. ועוד ספר קטן מספרי צונץ נתן לי. ויאמר לי, כי נכון הוא ברצון להחליף מספריו כנגד ספרינו הכפולים. ועל שאלת ה' אברהמס אם יחתום על הקול הקורא ענה כי יחתום, ובדבר מזכרת משה אמר, כי הוא איננו מתערב בדבר ועלי לפנות אל בן אחיו שהוא סופר הוועד.

עודנו מדברים והנה ה' מרקוס אדלר בא. הפעם לא היה עוד ברוגז ויגד לי, כי כל הלילה החולף לא ישן מרוב התרגזותו וכי עצתו היא, כי אפנה עתה לחברי הוועד. הראיתיו את הספרים, שנתן לי אחיו. ויהי כראותו את ספרו של צונץ ויאמר: לי לא חפץ אחי לתת ספר כזה, אף כי הייתי משלם ביוקר ולכם הוא נותן. ויאמר אלקן: בית הספרים איננו איש פרטי ועתה אם חפצת בספר קנהו מיד האדון הזה. ויוציא מרקוס עשרה שילינג ויתן לי, ואומר לו כי ארשום זאת בתור נדבה לביה"ס.

אלקן אדלר הכין כבר מכתב לאשר בן משק בית רוטשילד לבקש ממנו עזרת רוטשילד, אך יען כי אמר לי ה' אברהמס, כי לרוטשילד צריך למצוא את האיש המסוגל לזה, ע"כ עיכבתי עוד את המכתב ואומר לו, כי עלינו לחכות עד אשר ייוודעו פרטי הדברים בהדזואיש קרוניקל.

אחרי הצהרים הלכתי עם ה' אברהמס לבית השר קלוד מונטיפיורי ויאמר לי אברהמס, כי אשב שם כעשרה דקים ואח"כ אתפטר כי עליהם עבודה. באנו הביתה ומונטיפריורי עוד טרם בא. התבוננתי אל חדר היכלו והנה כולו מלא ספרים מספרים שונים.

אחרי זמן מעט בא מונטיפיורי ולו לא ידעתי מראש, כי זה הוא האיש, לא הייתי מדמה לעולם, כי זה מונטיפיורי. הוא כבן ארבעים שנה, רזה מעט, וכל שערות ראשו לבנות. פניו כהים ומפיקים מחשבות.

ה' אברהמס הציגני לפניו וברגע הראשון אמר לו מי אני ומה אני, וביחוד מה הייתי לו בירושלם, ויגד לו תכלית בואי הנה. בראשונה דיברנו צרפתית ואחרי כן אמר לו ה' אברהמס, כי אתחיל לדבר בעברית ולנסות לראות אם יבין דברי. הוא הזמינני לשתות טה עמהם, ואחרי כן אמר, כי גם הוא יעזור לבניין הבית ויביע לי שמחתו להכירני, ואחרי כן נפטרתי מאתם וירד אתי ללוותני עד פתח הבית. – –

* * *

אישך אוהבך המחכה למכתביך

דוד

וזאת לידידי הנכבד והיקר ה' כהן נ"י.

את מכתבו מיפו קיבלתי ומחר אכתוב לכ' ביחוד. ממכתבי זה יראה, כי יש תקוה, אך לפי הנראה אצטרך להתעכב פה מעט, יען כי רבים אינם פה ולא כולם ישובו לראש השנה. הנה עתה הלכתי לבית ה' פראנקלין¹⁰⁶ ואיוודע, כי איננו פה ואך בשבוע הבא ישוב.

כתבו נא תיכף מכתב מלא דברים חמים להודות לאברהמס על כל פעליו לטובת מפעלנו, כי באמת מצאתי בו עוד הרבה יותר מאשר קיוויתי. שכחתי לכתוב לב"ב, כי היום ראיתי שנית את ה' קלוד מונטיפיורי ואתן לו את ספרי “לפי הטף”, אשר לפי דברי ה' אברהמס ימצא בו חפץ.

שלום לידידינו ה' אדלמן, לונץ ופרעס. שלום רב לרעיתו הכבודה ולכל ב"ב

ידידו מכבדו

דוד ילין

 

118. אל אשתו    🔗

תר"ס

ב"ה יום ו' כשעה לפני בין השמשות, פה באומניבוס המוליכני למעוני.

איטל יקירתי וכל בני משפחתי היקרים הי"ו!

– – – אברהמס איננו נח ואיננו שוקט! אחרי שלחו את נוסח הקול הקורא לאנשים שונים ולחתום עליו, ואחרי השיגו חתימת הרב אדלר ואחיו, וזינגר ופרידלנדר, וסבג מונטיפיורי, והירש, ופראג, ושכטער¹⁰⁷, הדפיס את הקול הקורא במאות אקזמפלרים, וכל השבוע עבד למצוא האדרסים של כל נכבדי העדה ולשלוח אליהם את הקול הקורא יחד עם העתקת מאמרו בהדזואיש קרוניקל של השבוע החולף ותמונת ביה"ס¹⁰⁸, וגם מכתבים כתב בכתב והננו מחכים לשבוע הבא לראות תוצאות פעולותינו (לאמר: פעולותיו).

עד עתה נאספו חמישים פונט לפני השלח הקול הקורא, מלבד הבטחת אשר¹⁰⁹ להשיג אצל בית רוטשילד (את זאת נדע ביום ד' הבע"ל), ומוקטה¹¹⁰ ועוד אחרים מהגדולים. גם פראג (ראש חובבי ציון) לקח 25 אקזמפלרים לצרף אליהם גם מכתבים מצדו לידידיו ואר מהם יש תקוה לכל הפחות לסך 20 או 30 פונט.

תמול בצהרים הייתי קרוא אל הדר' גאסטר¹¹¹ לסעודת הצהרים, ומחר בצהרים אצל הרב הדר' אדלר, בליל ר“ה¹¹² בבית אשר מאירס עורך הקרוניקל, וביום א' דר”ה בצהרים לבית הרב זינגר. – – –

 

119. אל אשתו    🔗

ב“ה מוצאי ש”ק אור ליום כ“א אלול, תר”ס (לונדון)

– – – ביום ה' לפני הצהרים הלכתי עוד הפעם אל ה' אלקן אדלר והוא נתן לי מכתב לבן-אחיו, אשר הוא המזכיר (שלא ע"מ לקבל פרס) של “מזכרת משה”, לבקשהו להודיעני מתי ישוב לונדונה למען אוכל לדבר אתו בדבר “מזכרת משה”, וגם אנוכי הוספתי מכתב מצדי, אשר ערך לי ה' אברהמס, ואשלח המכתבים ע"י הפוסט (היום הגיעתני תשובה, כי יבוא הנה בראשית השבוע הזה ואז יודיעני מתי נתראה).

אח“כ הלכתי אל ה' הריס, מזכיר הוועד, אשר עפ”י מה ששמעתי על אודותיו בירושלם שיוויתי בדמיוני לאיש לב ואכזרי, ואבוא אל בית מסחרו ואדבר אתו וארא, כי אין השמיעה דומה לראיה, ובכל דבריו אתי הרגשתי רק ידידות וחבה.

מסרתי לו את מכתב הגבאים ואת מכתב ה' ואלירו¹¹³, והוא שאלני שאלות שונות בענייננו ואנוכי עניתיו כהלכה. ויראני ויקרא לפני כל חליפות המכתבים שבין הוועד בלונדון ובין ועדי מזכרת ואוהל וימין משה, אף קרא לפני מכתביהם אל האדווקטים שלה בירושלם. דיברנו על אודות הקושנים ועל אודות חבר הוועד דודו הריס, אשר נפטר והשדה כתוב בשמו. ואנכי הראיתיו את העתקת הקושאנים שלהם ואת נוסח כתב ההרשאה, וכו‘. ויגד לי סוף סוף לאמר: דע לך, כי גם אנו אין אנחנו חפצים למסור הדבר בידי גויים, ואם אך נשתווה בדבר התנאים של התשלומים וכו’ אז נמסרהו לך או לוואלירו. ואחר ביקשני להביא אליו תרגום הכתבים ביום ב' הבע“ל, כי אז יהיה בחנותו גם עוזרו, אשר הוא מנהל ענייני מזכרת משה. אף נתן לי את כרטיסו ואת אדרסתו בביתו ויבקשני לבקרו בביתו ביום א' אחרי הצהרים, בהוסיפו לאמר: אנוכי הייתי מזמינך לאכול בביתי ביום א' בצהרים, אך אנכי אינני יהודי אדוק, ואף כי הנני קונה רק בשר כשר בכ”ז המבשלת איננה יהודית. ובכן בואה אחרי האוכל והשתעשענו שעות אחדות. – – –

ביום ו' יצא לאור נומר הדז’ואיש קרוניקל אשר שלחתי אליכם ואשר בו ראיתם בלי תפונה תמונת הביבליותיק ותקרא ואת מאמרו של אברהמס הארוך והמלא דברים חמים עלי ועל בית הספרים. – – –

 

120. אל אשתו    🔗

ב“ה ערב ר”ה לשנת תרס"א (לונדון)

איטל יקירתי! וכל בני משפחתי הי"ו

למרות חפצי לכתוב אליכם בארוכה היום לו מצאתי לי העת הפנויה והנני להודיעכם שנית בקצרה, מה' אשר¹¹⁴, בן משק בית רוטשילד, קיבלתי תמול מכתב ובו הוא מודיעני, כי בית רוטשילד שמחים לתת למפעלנו חמישים פונט, וכי הוא חושב, כי הדרך היותר טובה תהיה כי ישלח לי שטר על הסך הזה, בהיותנו קרובים להשיג את הסכום הנדרש לנו, ואז אכתוב אליו והוא יענני מבלי כל דיחוי. ממוקטה¹¹⁵ הגיע היום מכתב ושטר על שלושים פונט. בסך הכל נקבץ עד כה לפני הפצת הקול הקורא 130 פונט, ומקווה הנני להשיג עוד הרבה בלונדון ובגרמניה ופאריז.

נוסע הנני אי“ה ביום ה' לפרנקפורט למען אוכל להשיג שם רשות להתעכב מעט יותר באירופא, ובאופן זה אוכל לשוב ללונדון לגמור פה את אשר החילותי בדבר ביה”ס¹¹⁶, כי רק אז תוכל להיות אסיפה אצל המכבים¹¹⁷, ורק אז תחלנה אסיפות חברת אנגלו דזואיש¹¹⁸. וגם חברי ועד מזכרת משה יהיו אז פה.

בהיותי בפ"פ לא אשכח כמובן לדבר כל אשר עלי לדבר שם.

עם כל מכרי פה הנני מדבר רק אנגלית וכולם אומרים, כי הנני מדבר היטב, ואברהמס אומר כי בשעת אסיפת המכבים מלבד דיבורי בעברית אוכל גם לדבר באנגלית. – – –

לשנה טובה תכתבו ותחתמו כלכם לחיים טובים ולשלום

חפץ המעלה שמכם וזכרכם על לוח לבו בכל עת ובכל שעה

דוד ילין

 

121. אל אשתו    🔗

ב“ה אור ליום ו' ה' תשרי תרס”א, במסה"ב¹¹⁹

איטל יקירתי!

“כל האדם כוזב” תאמרי, יקירתי, אחרי אשר גם הפעם אינני יכול לקיים הבטחתי ולכתוב לכם בארוכה כאשר כתבתי אליכם במכתבי האחרון. אך מה אעשה וככל האדם אין עתידותי נועדות לי למפרע, והעבודה רבה עלי מאד. אינני חושך נפשי מכל עמל, ישנם ימים (ביחוד ימי ש“ק ור”ה¹²⁰ ) אשר הנני הולך רגלי חמש שעות או שעות למען אוכל להתראות עם עוד איש אחד ולדבר גם אתו. דמי בנפשך כי מכל מחזות לונדון לא ראיתי מאומה, פשוט מאפס פנאי.

אך עתה הנני נוסע במסה"ב מסע ארוך ועד כמה שאוכל לכתוב אכתוב. – – –

בליל ר“ה הראשון הייתי בבית מאירס עורך הקרוניקל, הוא איש נחמד ולץ גדול, חרוץ ויודע טבע אנשים ויודע איך להתנהג עם כל אחד ואחד על פי טעמו. לו אוצר ספרים רב הכמות וגם ספרים רבים לו בעברית ובז’רגון, ואת אלה הוא שולח כפעם בפעם לבית החולים להיות לחולים היהודים למקרא ולשעשועים. בשעת האכילה ואחרי כן נדברנו הרבה על אודות א”י, והוא שמח מאוד על הצלחתי פה. אחרי האוכל בה ה' צנגויל¹²¹ לבקר אותו (הוא כתב מכתב לאברהמס לפני ימים אחדים, כי הוא חפץ מאד לראותני בביתו, אך עתה עושים תיקונים שם והכול בערבוביה ע"כ יחכה עוד) ויאמר, כי לאסיפת המכבים¹²² אשר בה אדרוש. האסיפה תהיה בליל הושענא רבא. הוא בא בשעת ברכת המזון, בשעת אמירת “ובנה ירושלים”, ויאמר לאשר¹²³: “הלא תראה איך הנך ציוני גמור” (עתה מחלוקת בין אברהמס וסיעתו ובין הציונים וסיעתם, אשר עליהם נחשב גם צנגויל).

אחרי לכת צנגויל הראני ה' אשר כרטיס-פוסטה כתוב בכתבנו האשכנזי, ויבקשני להגיד לו מה כתוב בו. התוכלי לשער מי היה בעל המכתב? את המכתב כתב ידידנו ה' גוטמן הצייר¹²⁴ מבית החולים הלונדוני, ובו הוא מבקש מה' אשר, כי אם יודע הוא את אדרסת ה' ילין, ישלח הכרטיס אליו. ואחרי הדברים האלה מכתב אלי להודיעני, כי בבואו חלה על האניה במחלת הקדחת, ובהגיעו הנה לא חפצו לקבלו בשום הוטל, וייאלץ ללכת לשכב בבית החולים הלונדוני במחלקת רוטשילד. תוכלי לשער בלבבך כמה השתוממתי לדברי המכתב והצטערתי על העניין הזה. ואף גם זאת, כי במשך שני ימי ר"ה לא אוכל לבקרו, כי הוא בקצה העיר ממזרח ואנכי בסוף מערב. ואיאלץ לדחות ביקורי ליום אתמול.

ביום א' של ר“ה התפללתי בבית התפילה אשר בו דורש הרב זינגר חותנו של אברהמס. אחרי התפילה דרש דרוש יפה על הפסוק של ההפטרה “לכי לביתך לשלום וה' אלקי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מאתנו היום”, ואחרי התפילה הלכתי לביתו, שם היו גם בניו ובתו אשת ה' אברהמס. ולפני לכתי ביקשתי לדבר עם אחדים ממכיריו מאנשי השם על אודות ביה”ס¹²⁵ ויבטיחני לעשות זאת.

מביתו הלכתי אל בית ה' פרנקלין,¹²⁶ אשר ממנו השגתי מכתב לבוא לבקרו, וישאלני רבות על ירושלם ואנשיה, גם על אחי ועל מיוחס, ואחרי גמרו שאלותיו אמר לי “ועתה נבוא לענייננו, במה אוכל לשרתך בדבר ביה”ס, ויחל לשאלני אם ראיתי את פלוני ואת פלוני, ואחרי אשר נוכח לדעת, כי כבר ראיתי את כל אלה, שאל “מה יש איפוא עוד לעשות”? ואגיד לו, כי יש עוד הרבה לפעול, וכי חפץ הנני להציע דבר ביה“ס בפני חברת האנגלו דזואיש¹²⁷ ובדבר הזה נחוצה לי עזרתו ועזרת אחיו. ויאמר: אכן טוב הדבר, ועוד יותר מזה אוכל להגיד לך, כי ישנה תחת יד החברה הזאת קרן קיימת לענייני חינוך, ואחרי אשר ביארת לי כמה הבית הזה נחוץ לענייני החינוך, הנני חושב, כי נוכל לתת מהקופה הזאת עזר לביה”ס. ואחרי הגידי לו, כי הנני אומר לנסוע בשבוע הבא לפ“פ¹²⁸, אמר לי: בפ”פ יש לי ידיד נאמן, הוא ה' הלגרטן¹²⁹, אשר אנכי זכיתי לקרבו ולעניין אותו בכל ענייני היהדות, אליו אכתוב מכתב-מליצה ואתנהו על ידך. (לפני בואי אליו היה אצלו ה' אוסלד סימון¹³⁰, אשר בקרתיו ביום ער“ה וידבר אתי על אודות ביה”ס; אך ה' סימון היה כבר נכון ללכת ולא נדברנו יותר אתו). לפני לכתו אמר אלי: “עליך לבקר גם את אחי, כי הוא יכול לפעול הרבה על מונטאגוּ ומשפחתו. אך עליך לדעת כי אחי ומונטיגו הם אדוקים מאוד ויראים פן ע”י ביה“ס יפרוץ רוח חופש בירושלם, וידעת איך לכלכל דבריך אתו”. ואחרי אשר הגדתי לו, כי לאחיו אין לי כל מכתב-מליצה, אמר לי: “אנכי איישר לפניך הדרך”. וע“י הטלפון אשר בביתו שאל את אחיו לאמר: “הנה עתה בביתי ה' ילין, אשר הנני חפץ כי גם אתה תכירהו פנים, הודיעני מתי יוכל לבקרך מחר”. ויענהו, כי הוא שלח לה' אברהמס חמישה פונט בעד ביה”ס, ואנכי אוכל לבקרו מחר בשעה שלש. לפני לכתי הזמנני לבוא אליו לארוחת הערב ביום אתמול.

מביתו הלכתי אל בית ה' מוריץ יוסף, מטיף דעת המתקנים, אשר אליו נתן לי ה' אסולד סימון מכתב. ובבואי אל ביתו אמר אלי: הנה היה פה ה' סימון היום וידבר אתי על אודות ביה"ס ואנכי אדבר עם כל אלה אשר יודע הנני כי תקווה להשיג מהם כסף בעד הדבר הזה, ואת נדבותיהם אשלח לה' אשר מאירס. (על ה' סימון אמר לי אברהמס, כי הוא איש מועיל מאוד בעניין כזה, כי בכל מקום לכתו ידבר על עניין, אשר מצא חן בעיניו).

אחרי ערבית הלכתי לבית ב' צייטלין¹³¹ והמה הוליכוני אל בית אחד מידידיהם, איש עשיר, אשר הזמינם לבוא אליו בערב הזה אתו יחד. שם קידשתי אנוכי על היין ואחר השתעשענו כשלוש שעות, ואשתו וחותנתו שאלוני הרבה על אנשים שונים בירושלם שהם נודעים להן. ובשעה אחת עשרה בערך שבתי הביתה עייף ויגע מאד.

ביום השני של ר“ה הלכתי לבית התפילה, אשר בו דורש הדר' גולנץ¹³², כי שם מתפלל ה' מרקוס אדלר¹³³ אשר הזמינני ליום ההוא. ואחרי התפלה הלכנו יחד עם בנו, שהוא המזכיר שלא ע”מ לקבל פרס בחברת מזכרת משה, וישאלני בנו שאלות רבות בענייני החברה. ובבית מרקוס אדלר בא גם אחיו אלקן אדלר, ואחרי דברנו בפרטי הדברים הסכימו כולם למסור לי ההרשאה בדבר הקושאנים וגביית הכסף.

עלי לקצר עתה, כי הגענו להאניה ההולכת מדובר לקאלה והיא החלה להתנדנד.

תמול הייתי עוד פעם אצל ה' הריס¹³⁴, ויאמר לי כי אומר לכתוב להקונסול הבריטי בירושלם בדבר הזה. העיקר הוא כאשר ראיתי, כי חפצים המה להפטר מעורכי הדין הנוצרים, אשר הריצו אתם מאז חליפות מכתבים, והם בושים מפני הקונסול הבריטי.

ולכן אם יואיל ידידי יקירי ה' כהן¹³⁵ לדבר עם הקונסול ולהבינו בינה, כי עורכי הדין הנוצרים לא יוכלו בשום אופן להגיע לידי גמר, וכי יכתוב להם, כי מצדו איננו מתנגד כי ימסרו הדבר בידי, וכי הוא מכיר אותי, וכו', אז יסור גם הפקפוק הזה.

שלום להורינו היקרים וב"ב, שלום לילדינו הנחמדים ונשיקות לאבינועם

אישך אוהבך דוד

 

122. אל אשתו    🔗

ב“ה פה קארלסרוה, בתחנת מסה”ב לשובי לפ“פ, ליל ערב יום הכיפורים, תרס”א

– – – ועתה אשובה להמשך דברי מסעי.

במכתבי האחרון כיליתי כמדומני על אודות יום א דר“ה או יום ב‘. ובכן: ביום ב’ דר”ה סעדתי בבית ה' מרקוס אדלר¹³⁶ ושם היה גם בנו הוא המזכיר שלא עמלק"פ בוועד מזכרת משה וגם ה' אלקן אדלר, אשר את פיו ישאלו בכל הנוגע לענייני דת ודין בחוקי תוגרמא, ונסדר שם את עניין הוכאלה ודבר חתימות יורשי הריס וכו'.

מביתו הלכתי לבית אליס פרנקלין¹³⁷ ויבטיחני ליישר ההדורים (אם יהיו) מצד ה' מונטאגו, חבר ועד מזכרת משה, ולקבל הסכמתו, וגם לדבר אתו על אודות בית הספרים. עתה אין העת מוכשרת כלל לדבר אתו בשום דבר, כי טרוד הוא מאוד בדבר בחירות הפרלמנט, שהוא חפץ להבחר בו גם עתה.

מביתו הלכתי מהלך שתי שעות כמעט אל בית הדר' לוה הזקן,¹³⁸ ולא מצאתיו בביתו, הוא כבר זקן מאד אך חכמתו תאיר פניו ומדברו נעים מאוד, ובכל דבריו הוא מערב חלקי פסוקים בעברית. הוא חפץ בספר דקדוק וכרסטומטיה בערבית בעד בתי הספר היהודים והוא כבר דיבר על זאת עם קלוד מונטיפיורי ואגיד לו כי מיוחס¹³⁹ חיבר ספר מעין זה, ויאמר לי כי ידבר עם ק"מ¹⁴⁰ כי יכתוב בדבר הזה למיוחס (בשובי ללונדון אזכירהו שנית כי הפעם היה לי המועד צר וקצר).

משם שבתי לבית ה' אברהמס, אשר שב כבר ממסעו, ואמצא בביתו את ה' סנומן מחכה לי (ואנוכי ביקרתיו פעם בביתו ולא מצאתיו). ע"ד “עזרת נשים” ¹⁴¹ דיברתי אתו, אך עוד אשוב לדבר בבקרי אותו. ובדבר בית הספרים הבטיחני ללכת אתי בשובי לבית אחדים ממכיריו לאסוף כסף.

ה' אברהמס קיבל אז מכתב מצנגויל¹⁴², כי קיבל עליו לשבת ראש באסיפת המכבים¹⁴³ (הדבר כוח-מושך הוא להרבות מספר הבאים). גם מדניס סמואל¹⁴⁴ קיבל מכתב לאמר: כי “בהיותי עתה נכון להכנס לחופה לא יוכל לעשות מאומה לביה”ס¹⁴⁵. ההגיון נפלא! אך כל מכריו אומרים עליו, כי בשגעון ינהג. (אך עתה קיבלתי בפ"פ¹⁴⁶ מכתב מה' אברהמס ובו הוא מודיעני, כי קיבל שנית מכתב מסמואל ובו הוא שאלהו מתי אשוב ללונדון…. פתח תקוה!).

ביום צום גדליה ביקרתי עוד פעם את הריס¹⁴⁷ להגיד לו, כי הנני נוסע עתה לפ"פ וכי אשוב בעוד שבועיים. אז נתן לי הריס חבילת ספרים בענייני היהדות באנגלית. אין הפנאי עתה לתאר מבוכתי כל היום במשא החבילה הכבדה הזאת מבלי חפצי להוציא כערך שילינג וחצי דמי פוסטה לשלחם הביתה. – – –

שכחתי לכתוב מקודם בדבר בקרי את הדר גאסטר שנית.

על הקול הקורא לא באה חתימת הדר' גאסטר, כי חשב ה' אברהמס כנראה כי לא ינעם הדבר להדר' אדלר¹⁴⁸. וגאסטר בעצמו אמר לי בפעם הראשונה בבקרי אותו: אל תגד לאחרים, כי אנכי נוטה לטובת המפעל הזה, כי הדבר הזה יוכל להיות לתואנה להם לבלי השתתף בו. אך אח“כ, בראותו את הקול הקורא ואת שמות החתומים, בערה חמתו כאש על אשר שמו נעדר שם, ויגל הדבר להדר' גולאנץ¹⁴⁹, והדר' גולאנץ הגיד לי זאת. ואלך אליו בליל מוצאי ר”ה ויגד לי, כי את החמישים פונט של הקונגרס¹⁵⁰ לא יתנו לנו עוד, וכי הוא כותב להרצל ולצ’לינוב¹⁵¹, כי פה עשו זאת כעין מחאה נגד הציונים וכו' וכו‘. אך סוף סוף אמרתי לו, כי אכתוב בהכרוניקל מכתב ע"ד מתנת הציונים ופעולתו הוא וכהבטחתי עשיתי וה’ אברהמס סידר המכתב, אך אם ישכך מכתבי את כעסו אינני יודע.

ביום ה' הכינותי עצמי לפ"פ, ובערב נסעתי, וביום ו' כשתי שעות לפני השבת באתי פראנקפורטה.

הספקתי עוד לנוח ולרחוץ וללבוש וללכת להתפלל ערבית בביהכנ“ס של הדר' הורביץ¹⁵². אחר התפלה נגשתי אליו באימה וביראה (כי היתה אימתו מוטלת עלי מכל אשר סיפרו לי על אודותיו בירושלם) ואגיד לו שמי ואברכהו בברכת שבת, ויאמר אלי: שלום עליכם וכו', ולמחרת הנך קרוא אל ביתי לסעודת הצהרים. בזאת ראיתי, כי הטיבותי לעשות בבואי ביום הזה. למען יכירני בפעם הראשונה בשעת מנוחה ובביתו, לא ברגעי ה”שפרך-שטונדה" ¹⁵³.

ביום השבת בבוקר התפללתי ג"כ בבית תפילתו ואשמע את המשא אשר נשא, והנה אמנם ראיתי תורה וחכמה במקום אחד.

אחרי התפילה שבתי לבית מלוני ואת מי מצאתי שם? – את ר' אלטיר ריבלין¹⁵⁴ לבוש בכובע הצילינדר!

עלי לגמור עתה מכתבי לכן אודיעכם בקצרה, כי ראיתי כבר את כל חברי ועד בית ספרנו, וכמדומני מצאתי חן בעיני כולם והמה חפצים (ביחוד הקונסול אדלוף בר גולדשמיד והנרי זליגמן) להאסף לאסיפה ולשמוע בשורות ביה"ס.

בלשכת¹⁵⁵ פ"פ אשא משא (בגרמנית) באור ליום ו' על אודות ענייני ירושלם.

שלום לכולכם, למה לא כתב אלי אביך הי"ו עד היום?

כנראה יאריכו לי ימי חופשתי לשבועות אחדים ואעבור על פני רוסיה. מקווה הנני להשיג מאויי אי"ה.

אישך אוהבך

דוד ילין

על אודות מעשי בקארלסרוה והמשך מסעי עד היום אכתוב בקרוב.

 

123. אל אשתו    🔗

ב“ה יום ה' י”א תשרי, תרס"א

איטל יקירתי וכל בני משפחתי

היום שמעתי, כי הפוסטה הולכת היום לא“י והנני ממהר לכתוב לכם אף כי עיתותי אינן בידי, כי עלי עבודת הכנת המשא להיום בערב, ועד עתה (תמול בלילה והיום) היה עלי לסדר לי את דברי והצעותי, אשר אדבר את הדר' האראוויץ¹⁵⁶. ובקצרה אגיד לכם, כי הצעתי לפניו, כי ימלא ועד בית-הספר¹⁵⁷ פה את ידי לסעת בארץ אשכנז ובפאריז להשתדל לאסוף כספים בעד בעד ביה”ס להגדילו ולהיטיב מצב המורים הנמצאים כבר בו. את הדבר הזה עשיתי על פי עצת אברהם שלום¹⁵⁸, אשר כבר בא הנה, ובאופן הזה יכולתי לתאר כל מצבי וגם מצב יתר חברי ולהודיעם אי אפשרותי לחיות הלאה ברווח בשכר כזה מבלי דחוק אותם לתת תיכף הוספות או עזרה אחרת בשעה שהקופה דלה וריקה. כשלשה רבעי שעה דיברתי עם הדר' הורויץ על כל פרטי ההצעה, והוא אמר לי, כי הצעתי מוצאת חן בעיניו, וכי בליל מוצאי יו"ט יאספו לאספה וגם אנכי אבוא ודיברנו על אודות העניין הזה, ועד העת ההיא אוכל לדבר עם חברי הוועד בפרוטרוט לרכוש לי מעט מעט הסכמתם וגם הוא ידבר אתם.

ידעתי כי מצד אחד תכאיבכם הבשורה הזאת בהיותי נאלץ עפי“ז להתעכב באירופה עוד כשני ירחים, וגם אנכי אמנם מתגעגע הנני לביתי, וכבכיי בימי ר”ה ויו"כ¹⁵⁹ בשנה הזאת אולי לא בכיתי מעולם, אך רואה הנני את הדבר לחובה ואעשנה. בפאריז אולי אפעל בדבר בניין בית לבית הספר והדר' הורביץ אמר, כי ידבר על אודות זאת עם פלוטקה¹⁶⁰.

בדבר בית הספרים הנה בדרשתי בלילה הזה אדבר גם על אודותיו. להאלגרטן¹⁶¹ כתבתי מכתב ובו שמתי כרטיס פרנקלין¹⁶² אליו (אשר נתן לי מלבד המכתב שכתב אליו ישר) וישלח אלי היום את גבּאוֹ להגיד לי, כי אבוא היום אחרי הצהרים או מחר בבוקר. ואבחר ללכת מחר – אחרי אסיפת הלילה אשר גם הוא יבקרנה.

מכתבי זה הראו נא לידידי יקירי ה' כהן¹⁶³ הי"ו (כאשר כן תעשו בכל מכתבי). הרבה יש לי לכתוב אליו אך אניח זאת למחר.

שלום לכולכם. למחר אי"ה אכתוב בארוכה.

נשיקות חביבות לאבינועם

אישך אוהבך דוד

בליל ש"ק אני קורא אל בית עטלינגר, שם אדבר אודות “עזרת נשים”¹⁶⁴ – – –

 

124. אל אשתו    🔗

ב“ה יום הושענא רבא, תרס”א (לונדון)

– – – אחל מליל אמש, הוא ליל המשא בהיכל “המכבים”¹⁶⁵.

– – – הלכנו לאולם המכבים. שמה נאספו כבר אנשים רבים. וגם אברהמס כבר בא שם ממסעו. צנגויל¹⁶⁶ היה היושב ראש, ואנכי לבשתי את הפיס בפעם הראשונה באירופה. אנכי ישבתי לימין צנגויל. אחרי דבריו הרבים על אודותי ועל אודות בית הספרים, דברי תהילות ושבחים מתובלים בשנינותיו המחוכמות, נשאתי אנוכי דברי שעה שלמה בעברית וכל הנאספים לא האמינו למשמע אזנם וירבו למחוא כף אחרי כל פיסקה מדברי. וה' אברהמס¹⁶⁷ ישב בשעת מעשה ויתרגם דברי, ואח"כ קרא תרגומו.

אח"כ נשאו מנאמים הדר' הירש, ה' פראג, הדר' גאסטר, צנגויל, אברהמס, אשר מאירס, ודר' לנדוי.

הרב דר' אדלר וזינגר¹⁶⁸ שלחו מכתבים בדברים חמים מאוד להאסיפה ויביעו צערם הגדול על בלי יכלתם לבוא. אברהמס ואשר מאירס, אשר בראשונה פקפקו מאד בהצלחת הערב, שמחו מאוד מאוד וכל הנאספים הסכימו, כי המפעל ראוי לתמיכה.

תוכן מנאמי יבוא בהכרוניקל וכן סדר הערב. צנגויל הציע לאסוף כסף בשעת האספה, אך אשר מאירס אמר, כי כל החפץ לנדב ישלח אליו על אדרסתו.

ליל חג שמיני עצרת (או: גם שמחת תורה אצלנו) הולך וקרוב. מי יתנני כעל כנפי נשרים לבלות למצער יום השמחה הזה אתכם כולכם ואת ילדי הנחמדים! אך עת לכול. באחרית השבוע הנני מקווה לכתוב יותר בארוכה, גם להורי וגם להוריך, ולה' כהן ולמיוחס¹⁶⁹.

אישך אוהבך דוד ילין

 

125. אל אשתו    🔗

ב“ה פאריז, ט”ז חשון תרס"א

איטל יקירתי וכל בני משפחתי הי"ו

בלי תפונה צמאה נפשכם לדעת את אשר פעלתי בעיר הגדולה הזאת רוכלת העמים – לטובת בית הספר ובית הספרים, ואנוכי אמנם דחיתי הדבר מיום ליום בקוותי, כי אוכל להודיעכם דבר ממשי. אך עד כה עוד טרם עלתה בידי למרות כל עמלי הרב. אינני אומר, כי לא תעלה בידי, כי בטוח הנני, כי איזו תוצאה אם הרבה אם מעט תצא מישיבתי פה. הרב צדוק כהן¹⁷⁰, אשר קיבלני בביתו (לא בשעת קבלו את כל הבאים לראות פניו) זה שלוש פעמים, ציווני לערוך מכתב לבית רוטשילד ולשלחו אליו והוא ישלחהו אליהם בצירוף מכתב מצדו, וכן ציווני לכתוב לאליה ליאון באופן זה, ואעש כן והנני מחכה לתשובה. גם חתנו¹⁷¹, אשר קרבני פה מאוד, מדבר עם אנשים שונים אל אודות משלחתי. גם הדר' קליין¹⁷² ישתדל מעט. מכתבים אחדים קיבלתי מפ“פ¹⁷³ למסרם לאנשים שונים. גם שני עיתוני ישראל פה ידפיסו בשבוע הבא מאמרים על אודות בית הספר ובית היתומים. גם להאלליאנץ¹⁷⁴ פניתי בבקשה שכתבתי לפ”פ לשלוח אלי בענין הוספת התמיכה השנתית. והנה הרב, ונרציס לוון¹⁷⁵, ודירנבורג¹⁷⁶, אשר ביקרתי, נוטים לדבר, אך ביגאר¹⁷⁷ עומד לשטן, ואינני יודע אם אוכל להכריעהו. עם לוון, וריינאק¹⁷⁸ דיברתי ג“כ על אודות יק”א ותמיכתה לבניין בית לבית הספר, ועוד עלי למסור הבקשה הרשמית למאירזון¹⁷⁹, ויוכל להיות כי סוף סוף נשיג חפצנו.

כל היום הנני רץ לבקר אנשים שונים – – – מכל מהלכי תצא מעט מעט תועלת למפעלנו, כאשר יישלחו מפ"פ צירקולרים לאנשים שונים, אך אנכי אשוב יום יום עייף ויגע הביתה. בהתערוכה לא הייתי רק פעם אחת בערב, וכן הייתי רק פעם בהאופירה הגדולה. – – –

אולי אראה עוד את הברון אדמונד בדבר בית הספרים.

דירנבורג נתן לי שני ספרים מספרי רס"ג¹⁸⁰ בעד בית הספרים וספר אחד לי.

גם את שייד¹⁸¹ אבקר, אף כי פה כבר סר צלו לגמרי, ואדבר עם הרב צדוק כהן בדבר 5000 פר' של חברת עזרת נשים¹⁸².

גם את עיתוני פאריז הישראליים נשיג כנראה, וכן הספרים מחכי"ח.

את לונץ¹⁸³ ראיתי פעם, כמעט לא הכרתיו, הוא גדל וייף, והוא עוסק בעבודתו בחריצות כנראה. – – –

 

126. אל אשתו איטה    🔗

ב“ה יום ו' כ”ד חשון, תרס"א. (פאריז)

איטל יקירתי וכל בני ביתי הי"ו

עודני בפאריז. לא חמודות פאריז ותענוגיה עוצרים אותי פה, כי אך מעט מן המעט הנני נהנה בהם, ובלונדון התענגתי הרבה הרבה יותר, אך חובתי היא העוצרת אותי עוד לשלושה ימים פה. השתדלתי לראות את פני רבים מחברי הוועד של חכי“ח ולהשיג הסכמתם להיות מליצי יושר בעד בית ספנו ביום שידובר בו באסיפת החברה, כי גדולה מאד שיטנת ביגאר¹⁸⁴, אף כתבתי לפ”פ¹⁸⁵, כי ישתדלו כי הד“ר סלפנדי¹⁸⁶ יכתב לחכי”ח, וכן עשו. ומצד השני היה עלי להשתדל בפני חברי חברת יק“א לוון, וריינאך, ומאירזון¹⁸⁷, ומחר עלי לראות עוד את מונטיפיורי¹⁸⁸, ופיליפזון ופלטקה¹⁸⁹, אשר באו היום לאסיפה שתהיה במוצאי ש”ק. אמנם אינני יודע אם כבר באסיפה הזאת ידברו על עניין זה למרות בקשותי את מאירזון, אך בכל אופן עלי לסקל את המסילה.

והדבר היותר כבד, הלוקח את כל עתותי, הוא דבר יסוד ועד פה, שישתדל לפעול בעד בית הספר. כבר עלתה בידי להשיג רוב חברי ועד כזה ועוד עלי להשתדל מחר וביום א' הוא היום, אשר הנני חושב, כי בו תהיה האסיפה הראשונה לוועד הזה. רבים הבטיחוני נדבותיהם תיכף בהווסד ועד כזה.

הרב צדוק כהן עומד לעזרתי וכן חתנו הר' ישראל לוי, והד"ר קליין¹⁹⁰. הר' צדוק כהן עוד טרם ראה את פני רוטשילד למסור לו מכתבי, וימסרו לו בשבוע הבא. מצד בית רוטשילד אין כמעט כל ספק, כי נשיג נדבה הגונה גם לבית הספר וגם לבית הספרים.

בהעיתון Archives Isr. נדפס בשבוע הזה מכתב מצדי בדבר ביה“ס וביה”ס¹⁹¹.

הר' ישראל לוי מבטיחני מצדו לכונן ועד בעד בית הספרים. הוא כבר קיבל מאיש שדיבר אתו לטובת בית הספרים סך 300 פר', ואנכי מסרתי לו ג"כ 40 פראנק שקיבלתי ממאירזון. הבה נקווה. – – –

בכל יומיים הנני כותב לפ"פ בדבר מעשי והתקדמותם, וכל מכתבי המליצה שהנני דורש מצדם הנה שולחים אלי והנני מקווה, כי סוף סוף נשיג פה תמיכה ממשית. –

* * *

הרב צדוק כהן הבטיחני לתת במתנה כל קבוצת Revue des Studes Juives לבית הספרים. הקבוצה יקרה מאוד.

ביקרתי את דירנבורג¹⁹², ואת הרב דרייפוס, ¹⁹³ ואת הד“ר נטר¹⁹⁴. כולם חברי ועד חכי”ח. הד“ר נטר זוכר עוד את בית ספרנו ואת הד”ר הרצברג ואת (ייבדל לחיים) ה' כהן¹⁹⁵. – – –

בשבוע הבא אהיה אי"ה בבריסל. גם לשם יש לי מכתבי מליצה אחדים. – – –

 

127. אל אשתו    🔗

ב“ה בריסל ט”ו כסלו, תרס"א

– – – בשבועיים האלה הייתי ימים אחדים בבריסל, ואחרי ראותי כי מפה אין תקוה, נפתיתי לדברי הרב ובית הרצברג¹⁹⁶, שאמרו לי, בי באנטוורפן יש יכולת להשיג הרבה תומכים למפעלי ירושלם. ואהי גם שם ימים אחדים, אך ללא תועלת גדולה, ובכל זאת הנני חושב כי כמאתים פראנק לשנה ישיג ביה"ס משם, וגם לבית הספרים תגיע איזו הכנסה שנתית. משם נסעתי לרוטרדם וגם שם השגתי כעשרה חברים חדשים. ועתה שבתי לבריסל ובעוד שנים שלושה ימים אדע תוצאות מפעלי פה. מאיש אחד השגתי פה 50 פראנק וכסכום הזה יתן כמעט בכל שנה. אך עוד אנשים אחדים עלי לראות פה.

והעולה על כל הבשורות האלה היא הבשורה אשר בישרני אברהמס¹⁹⁷ (עוד הפעם אברהמס) כי ברוב השתדלותו עלתה סוף סוף בידו כי חברת “אגודת אחים” החליטה לתת חמישים פונט תמיכה שנתית לבית הספר, ועוד יש תקווה, כי בבוא העת לבנות בית בעד בית הספר, תשתתף גם החברה הזאת בהוצאות. אחרי האלף פראנק, שנתנה הברונית רוטשילד לבית הספר אחרי ביקורי בביתה בפ“פ, הנה הבשורה הזאת היא ג”כ בשורה טובה מאד.

מפה אסע אי“ה השבוע לקלן ובעוד כעשרה ימים הנני חושב להיות בפ”פ. שם אדבר עם הוועד להחליט דבר בדבר מסעי ומצבי.

רוטרדם היא מוזרה ברוב מימיה. לאורך רוב רחובותיה עוברים פלגי מים ברוחב שמונה או עשרה מטר, ובמשך הימים השלושה שישבתי שם נאלצתי להבין את שפת Kaan nit Verstaan (הן ידעת את הסיפור הזה). גם בהאאג הייתי במשך שעות אחדות לדבר שם עם ה'….¹⁹⁸, גזבר בית היתומים שם. באנטוורפן וברוטרדם הייתי הולך כל היום מבוקר ועד ערב, ומעט המזומנים, שעלתה בידי לקבל, והחברים אשר רכשתי עלו לי ברוב עמל, כי עפי"ר צריך לבקר ששה אנשים עד אשר יימצא אחד, אשר יצא עניין במפעל ירושלמי. – – –

 

128. אל אשתו    🔗

ב“ה יום ה' כ”א כסלו תרס"א בריסל

איטל יקירתי וכל בני משפחתי הי"ו!

עתה שבתי ממסעי לונדונה, והנני שמח מאוד כי עשיתי זאת, כי במשך היום האחד שהייתי שם הספקתי לבקר את הריס¹⁹⁹ ויראני את המכתבים, שכתב להקונסול האנגלי להודיעו כי פקדוני למורשה מצדם והם מבקשים ממנו לעזרני בכל הדרוש, אף מסר לידי את הוכאלה ואת יתר הכתבים הדרושים מאת יורשי הריס ומונטיפיורי, כלם כתובים בערבית ומתורגמים בצרפתית כאשר נתתים לו, וחתומים בפני הנוטריום ומקויימים בפני הקונסול התוגרמי.

גם את אברהמס²⁰⁰ ביקרתי כמובן, ויודיעני כי ביום ב' בשבוע הזה היתה אסיפה בבית ה' אשר מאירס²⁰¹ ויתכונן הוועד לבית הספרים וחבריו הם: הרב ד“ר אדלר²⁰², זינגר²⁰³, גולאנץ²⁰⁴, שכטר²⁰⁵, הירש²⁰⁶, פראג²⁰⁷, אברהמס, ואשר מאירס. הם ישלחו את הכסף שנאסף ירושלמה בסכומים של חמישים פונט בחודש. לא חפצו לשלוח הכסף בפעם אחת למען השאר לע”ע קופה של ביה“ס ולמען תהיה להם עבודה במשך איזה זמן ולא ישתכח הדבר מלבם, ואחרי ירחים אחדים, בראותם כי הכסף הולך ותם, ישובו להוציא לאור קול קורא. בשבוע הזה יודיעו זאת בהכרוניקל. אף הודיעני את כל זכרון הדברים של אסיפת “אגודת אחים”, אשר הביעה רצונה כי ה' קלוד מונטיפיורי בתור ראש החברה הזאת ישתדל בפני חברת יק”א בעניין השגת בקשתנו בדבר בניין בית לבית הספר. – – –

בערב סעדתי בבית ה' אברהמס, ואח“כ לקחני אל בית התיאטרון אשר שם הציגו מחזה “הורדוס” נפלא מאד. אברהמס לקח חלק בסידור ענייני הבגדים והכלים לפי העת ההיא עפ”י חקירת ספרות ישראל. – – –

אברהמס סיפר לי, כי על ספרי “מקרא לפי הטף” רבו קופצים פה. מורים אחדים פנו אליו לשאלו איפוה יוכלו להשיגו, וידבר עם מו"ס אחד, כי יביא נוסחות רבות ממנו, והספר הולך ונמכר.

בעוד זמן קצר ישא אברהמס משא על אודות לימוד הקריאה בעברית, והיה ספרי עיקר נושא דרושו, ועי"ז הוא חושב כי הקופצים עליו ירבו עוד יותר.

 

129. אל אשתו    🔗

ב“ה קולוניה, יום ו' ה' דחנוכה, תרס”א

איטל יקירתי וכל בני ביתי ומשפחתי הי"ו.

זה לי שבוע ימים פה, וב“ה כי ההצלחה מוסיפה להאיר אלי פניה. ביום ד' בערב היתה פה אסיפת הלשכה²⁰⁸ ועפ”י הצעת הד“ר אפפל נשאתי גם פה משא על אודות ירושלם, ותיכף אחרי האספה כתבו ידם למפעלנו ארבעה ועשרים חברים חדשים, אשר מזה תהיה הכנסה שנתית לבית הספר 164 מארק. ועתה עלי לבקר עוד כעשרים איש מבני הלשכה, אשר יש תקוה, כי יהיו גם הם לחברים. הרב ד”ר רוזנטל, אשר גם הוא חבר להלשכה, דיבר עלי טובות, וירא להחברים את ספרי “לפי הטף” וכולם השתוממו לראות ספרים כאלה בעברית. נשיא הלשכה הוא איש טוב לב מאוד והוא חתם שמו לראשונה בתור חבר. גם ה' ד. וואלפזון²⁰⁹ היה לחבר. (הד"ר בודנהיימר²¹⁰ לא בא בערב ההוא). עם ה' ולפזון אתראה ביום א' הבע“ל לדבר אתו בפרטות על אודות “מוצא”. ואחרי גמרי לאסוף חברים מהלשכה אפנה אל יתר נכבדי הקהילה. אף הציעו בהלשכה, כי יכפלו את התמיכה שהם נותנים מכבר לבית היתומים כמו שעשו בפ”פ²¹¹ אחרי נשאי משאי שמה (הדבר הזה כבר הוחלט בפ"פ כאשר תראו בעיתון האגודה האשכנזי לחודש נובמבר צד 135), ויסכימו להחליט על אודות הדבר הזה באסיפה הבאה. – ולמען לא אאבד זמני מיום א' עד יום ד' (הוא היום שהיתה בו האספה) יעצני הד“ר רוזנטל לנסוע לדיסלדורף הקרובה לקלן. ואסע שמה ואקבץ ביומיים 135 מארק, ורוב הנותנים הבטיחו לתת נדבותיהם גם לימים הבאים. הד”ר אפפל ורוזנטל מייעצים אותי לסוב בלשכות השונות, אך לעשות זאת לא אוכל מבלי הסכמת הוועד בפ“פ. אנכי כתבתי להם ע”ז תמול. בשבוע החולף הדפיס גייגר²¹² עפ“י עצתי מאמר גדול בעתון “יידישעס געמיינדעבלאטט” היו”ל פה על אודות מצב מפעלינו ועל אודות משלחתי.

מלחמה גדולה היתה פה בשבוע הזה בעניין הבחירות של ראשי העדה. הליברלים חפצו להנהיג את העוגב בביהכ“נ בבחרם בראשי העדה מצדם, והרבה מבני העדה התנגדו לזאת. וה' ולפזון, אשר גם הוא עמד לבחירה, הביא הנה דברן מצוין הוא הד”ר נאבל מקניגסברג²¹³, ובאסיפה גדולה נשא דבריו משך שתי שעות על אודות הריפורם ומגרעותיה, ואמנם כדברי דברן מצויין כזה טרם שמעתי.

ביום א' היתה חגיגת החנוכה ברב פאר בביהכ“נ למען הילדים, כל הילדים ישבו בביהכנ”ס, והוריהם עמדו בצידי הבית, והרב הד"ר רוזנטל נשא משא, והמנגינה נגנה שיר “מעוז צור ישועתי”. אז זכרתי את ילדי החביבים, אז זכרתי את ביתי ואת חנוכתי ולבי המה, המה מאד…

בליל שובי מדיסלדורף היתה אסיפה ציונית. וולפזון ובודנהיימר היו מראשי המדברים, ואנכי נשאתי מנאם קצר בעברית, וה' ולפזון תרגמהו לפני השומעים.

היום הנני אומר לנסוע לאֶסן לדבר עם נשיא הלשכה על אודות משלחתי. אולי אבוא גם שמה לאסיפת הלשכה, שתהיה ביום ד' הבע"ל.

משם אשוב אולי עוד היום או בליל מוצאי ש"ק הנה.

בליל מוצאי ש“ק תהיה חגיגה לחברת “קדמת הספרות ותולדות ישראל” פה, והרב ד”ר פראנק הזמינני לבוא שמה.

שלום שלום רב לכולכם. עוד טרם נפניתי לענות לכל אחד ואחד כחפצי וכחפצכם.

נשיקות רבות לאבינעם החביב ולכל ילדינו.

אישך אוהבך