130. אל אשתו    🔗

יום ו' במסה"ב בין קלן ואסן

– – – אם בפאריז לא הצלחתי כל כך, הנה היה עיקר עיכובי שמה לא לאספת נדבות פרטיות כ“א בדבר יק”א, ובזאת אחשוב כי סוף סוף אצליח, וב"ה כי גם בבריסל הצלחתי וגם פה באשכנז נראה לי פתח תקווה.

– – – מפאריז קבלתי שלשום שני מכתבים מהרב צדוק כהן ומחתנו¹ ובו הם מבטיחים אותי, כי בעוד כשבועים יכוננו את הוועדים. וה' לוי מוסיף להודיעני כי לע"ע הוא מוסיף לקבץ נדבות. כנראה מקבץ בעד בית הספרים.

 

131. אל אשתו    🔗

ב“ה קולוניה, אור ליום ב' ט' טבת תרס”א

– – – שעות רצופות (לפעמים עד חצות לילה) עלי לסדר לי את הביקורים שליום המחרת לפי האדרסים של הרחובות השונים. עתה אוכל להתפאר, כי נהירים לי כל שבילי קולוניה כשבילי ירושלם מרוב העיון בהמפה של תכנית העיר. עד היום לעתה בידי להשיג פה (יחד עם 24 החברים, שחתמו בליל אסיפת הלשכה) 61 חברים משלמים מדי שנה בשנה 400 מארק. הנני אומר להשאר פה עוד יומיים ומפה אסע לימים אחדים להערים הקטנות הקרובות לפה, ואחר אסע לפ"פ ².

בליל מוצאי ש“ק החולף שבתי מאֶסן, אחרי דברי שם עם אחדים מפקידי הלשכה³ (ביום ד' שבוע זה אשוב שמה לאסיפת הלשכה). ובבואי הלכתי תיכף אל אסיפת השעשועים של חברת הספרות ות”י⁴, אשר היתה באולם גדול מאוד. לאורך האולם הוצגו שולחנות למושב הקרואים (לי נתן הד"ר פראנק⁵ נשיא החברה פתקת הזמנה) והחגיגה ארכה עפ“י התכנית, שהנני שולח לכם, עד שעה 1 בלילה, מלבד הריקודים אשר החלו אח”כ. ובאור ליום ב' הזמינני ה' וולפזון⁶ לבוא אתו לאספת חברת שעשועים הקרואה בשם “הדסה”, אשר גם היא ערכה חגיגה לכבוד החנוכה כעין החגיגה הקודמת. ושם דרשתי ג"כ לכבוד היום – ובאשכנזית.

פה בקולוניה מרגישים חיי היהדות, ולפי מה שהוגד לי ישנה גם תכלית טובה ונכונה ביסוד חברות השעשועים בקרב ישראל, והיא: להרחיק את בני הנעורים מחברת הנוצרים. וזאת הרגשתי פה, כי דבר ידברו בכל חופש כנגד ההתבוללות וכנגד בני הדת השלטת, ובפה מלא הם מתפארים בשם ישראל.

פה ביקרתי את הורי הד“ר וואלאך⁷, ופעם אחת אכלתי לחם על שולחנם. מקוה הנני, כי חרון אף הד”ר וואלאך שב כבר ממני אחרי השלימו זה מאז עם כל מתנגדיו לפנים. דרשו נא בשלומו.

את ה' וולפזון והד"ר בודנהיימר התקרבתי הרבה. ה' וולפזון נודע פה לאיש טוב ומיטיב. כל עניין “חברת הקולוניזציון” הקולונית הוא בידו וביד ה' דילקן, נשיא הלשכה, שהוא גם נשיא החברה הזאת. גם הוא איש טוב המזג מאוד. לפני נסעי מפה אסדר את ענין “מוצא” כראוי. ועוד כתוב אכתוב לכם בפרטות על אודות זאת.

* * *

 

132. אל אשתו    🔗

מוצאי ש“ק, טבת תרס”א Düren

– – – שמחת על בשורותי מלונדון, ועתה הנני מקווה, כי שמחה גדולה תשמחי בהתבשרך כי חברת יק“א הסכימה לתת סך חמשים אלף פראנק לבניין בית-הספר למל. התמיכה הזאת (הנני יכול להתפאר בפה מלא) באה רק ע”י השתדלותי, ומקוה הנני למצער כי גם בפ“פ⁸ יכירו זאת חברי ועדנו. אמנם גם המה כתבו את מכתבי הבקשה, אך מכתבים כאלה כתבו גם לפני שנה, וחברת יק”א לא עשתה מאומה. עתה הנני שמח, כי לא שבתי לפ"פ עד כה, כי עתה למצער אוכל לבוא כמנצח.

הנך כותבת, כי שמחת ביחוד בדבר הודעתי, כי ישנם קופצים על ספרי “המקרא” – “דענן אויף דיעזעס פערדיענטע געלד ווירד שאהן קיין מענש האבען וואס צו שפרעכען דענן עס איסט מיט אייגענעם שווייס פערדיענט, אונד פאן קיינעם ניכט גענאממען”….⁹ הדברים המעטים האלה הזכירוני את פוליטיקת ירושלם בכל נוולותה… מבין הנני, כי ישנם ידידים האוהבים לקנטר ולהזכיר, בלי תפונה, כי לקחתי כסף מהלשכה או מהועד בפ"פ, ואנכי מתענג על רוב שלום ורואה ארצות ומדינות על חשבונם – – – אמת הדבר, כי יש לי גם שעות של עונג בשבתי בקרב אנשים המכירים אותי ואשר למדו להכירני, אך מה גם הפעמים אשר עלי להצטער ולנשוך שפתי בשיני בפני אלה שאינם מכירים אותי ומביטים על כעל קבצן הבא לבקש מאתם נדבה למענו….

– – – אמנם (כמו שהנך כותבת) גם אנוכי האמנתי, כי בחנוכה אהיה בלי ספק בביתי ובחברת בני משפחתי, אך ימי הנדוד ארכו, והעבודה מרובה ורק בזאת הנני מתנחם בראותי, כי עמלי נושא פריו לברכה. בשובי בשבוע החולף לאסן עלתה בידי להשיג שמה יותר משלושים חברים בהכנסה שנתית של יותר ממאתיים מארק. אנכי חפצתי לשוב ישר מקלן לפ“פ אך ה' גייגר¹⁰, אשר שאלתיו להודיעני אם אסע לבון או אבוא ישר לפ”פ, ענני בתלגרמה, כי הם מוסרים את הדבר בידי לעשות כרוח מבינתי, ובכן החלטתי לעבור על פני בון ולהתעכב שם, אך אראה כי יש תקוה להשיג שם חברים. והנה באתי שמה ואמצא אחד מידידי ה' וולפזון, ציוני נלהב, והוא נכבד בעדתו ויבטיחני להשתדל לטובת הדבר בעוד יומיים או שלושה, ולמען לא אאבד על חינם עד היום ההוא, נתן לי מכתבי מליצה לידידיו בדירן ובאכן, ובכן באתי הלילה הנה, ומחר אראה אם יש ממש בדבר. ובכן תחת שחשבתי להיות באחרית השבוע החולף בפ"פ, אהיה שם באחרית השבוע הזה.

בהיותי בפ"פ אקבע את שמות הערים אשר עלי לבקר עוד, וכנראה אהיה רק בערים הגדולות, כי לבקר את כל הקהילות הקטנות אי אפשר בהיות כי אין לדבר סוף. אף אקבע את הזמן, אשר בו אשאר עוד באירופה, ואשר בכל אופן לא יארך עוד. – – –

 

133. אל אשתו    🔗

ב“ה יום ג' ב' שבט תרס”א. פראנקפורט-היידלברג

איטל יקירתי!

גם טבת ושבט כבר בא ואנכי עודני נודד בארץ, רחוק רחוק מכולכם, יקירי, ידעתי היטב כמה צמאה כבר נפשכם אלי, ידעתי זאת מנפשי ומעצמי, אך לכול עת, ועתה כבר נקצבה העת, כי אי“ה לפני חג הפסח אשוב הביתה, עוד שבועות אחדים, ועוד שבועות אחדים, והעת המאושרת גם לי גם לכם בוא תבוא אי”ה.

רק ימים אחדים ישבתי בפ“פ, וב”ה כי בימים האחדים פעלתי הרבה גם לטובתנו – פקידי בית הספר, וגם לטובת בית הספרים.

כל חברי ועדנו קידמו פני בשמחה על הצלחתי במפעלי, והד“ר הורוביץ¹¹ וכל בני ביתו הראו לי אותות ידידות רבה. גם רעייתו וגם בניו כולם הם טובי המזג מאור. ביום השבת הגיד לי, אחרי הזכירו כי אביך¹² הי”ו הוא מקרוביו ע“י משפחת אטלינגר, כי גם הוא עזר אז במינוי אביך הי”ו למורשה חברת “מזכרת מונטיפיורי”, כי אז כתבה אליו גיסתו על אודות זאת והוא כתב להד"ר לוי¹³, בן משק בית מונטיפיורי.

בליל מוצאי ש“ק דיברתי עם הד”ר הורוביץ בפרטות על אודות הבטחת מורי בית הספר בחברת אחריות, ויאמר לי, כי עלי לספר בשעת האספה תוצאות מסעי, ומה שנוגע להצעה הזאת יציע הוא בעצמו, וכן עשה ביום האסיפה, וחברי הוועד הסכימו כולם לההצעה, אך על פרטי הדברים ידברו עוד. – בשעת האספה הראה הד“ר הורוביץ גם את המכתב הרשמי, אשר קבל מחברת יק”א בדבר הסכמתה לתת הסך הנדרש ממנה בעד בניין בית לבית-ספרנו, ומעצמכם תוכלו לשער את הרושם הטוב, אשר עשתה הבשורה הוודאית הזאת. ה' גייגר, אחרי הראותו שנית, כי במסעי פעלתי הרבה לטובת החברה, הציע, כי יוסיפו למלא ידי לסעת עוד בערים רבות באשכנז, ובאוסטריה ואונגריה, אך אנכי אמרתי כי חפץ הנני לקבוע זמן למסעי, כי חפץ הנני לשוב לביתי אי“ה לפי חג הפסח. ויוחלט הדבר כן, אך אמרו, כי אחרי גמרי ענייני באשכנז עלי לשוב לפ”פ לפני שובי לביתי.

אחד מחברי הוועד שאל אם לא תזיק הארכת ימי מסעי לקידמת בית הספר, ויען הד“ר הורוביץ, כי עתה הגיעו כבר הימים האחרונים של זמן החורף, ובשבועות האלה לא ילמדו דברים חדשים בביה”ס כי אם יחזרו על מה שלמדו בכל ימי הזמן, ועל כן אי אפשר לי כלל להחל הוראתי עתה, אחרי כי לא אנכי הוריתי בכל משך הזמן. – על כגון דא אומרים “א חכם גיבט זיך א עצה”¹⁴. ואמנם חכם הוא האיש הזה, ובשתי האסיפות נוכחתי לדעת עד כמה גדול כח שכלו להטות את דעת חבריו לדעתו.

ה' הלגרטן¹⁵ לא יכול לבוא בשעת האסיפה, אבקרהו בביתו ביום השני. וישמח למראה רשימת החברים החדשים, ובלבי נפלאתי למראה האיש המיליונר הזה ושמחתו על תמיכות של ששה ושל עשרה מארק לשנה בו ראיתי שמחת נדיבות אמיתית, כי שמח הוא בראותו, כי עוד ישנם מנדבים אשר לא ישיבו ריקם פני דורשיהם. הוא (שנהיה עתה לחבר בוועד יק"א) סיפר לי, כי בפאריז הציע ה' פלוטקה¹⁶, כי חברי ועד יק“א יסעו פעם יחד לא”י, וכי הדבר הזה אפשר שיצא לפועל בעוד שנה או שנתיים. דיברתי אתו על אודות בית-הספרים ויאמר, כי אגיד לה' גייגר¹⁷, כי יכין רשימת מנדבים וישלחנה אליו וחתם הוא סכום נדבתו. וגם ה' אדוארד כהן נכון לתת חלקו, ואח"כ במשך שבועות אחדים יש יכולת לאסוף סכום הגון. אף אמר לי, כי אגיד לה' גייגר, כי ימהר מעשהו, למען אוכל לדעת תוצאות הדבר עוד לפני שובי לביתי. אגב אורח סיפרתי לו, כי הסכום הנדרש הוא 40000 פר‘, ועד כה נאספו רק כעשרים אלף. – ה’ גייגר אמנם איננו חושב, כי יימצאו מנדבים רבים, אך בכל זאת יעשה כל הדרוש.

מה' אברהמס¹⁸ הגיעני מכתב ובו הוא כותב אלי, כי קרוב הדבר, כי יתרגם את ספרי “תולדות הרמבם” לאנגלית, וחברת “הפצת ספרי ישראל” תוציאוהו לאור. אינני יודע אם יהיה לי איזה רווח חומרי מזה, אך בכל אופן יהיה הספר הזה לדעתי הספר הראשון מהספרות החדשה המתורגם מעברית לאנגלית. – עוד הפעם אברהמס!

את גמר מכתבי הנני כותב היום יום ו' בבית אברהם שלום¹⁹ בההידלברג. פה בהיידלברג נשאתי משאי באור ליום ד' ופה תפעל הלשכה²⁰ יחד עם ראשי העדה לטובת מפעלנו. פה לא יכולתי לדבר בהלשכה כלל על אודות לשכתנו ומפעלותיה, כי הלשכה הזאת היא ששלחה סך 20 או 25 מרק לטובת בית-הספרים, ואנחנו השיבונו לה תמיכתה. את הנשיא דיברתי אמנם על אודות זאת, ואשתדל להצדיק מעשה לשכתנו, אך אם הועילו דברי להסיר כל תרעומותיהם מעלינו לא ידעתי.

ביום ד' נסעתי למנאהיים. שם לשכה גדולה וחבריה עשירים, ובשנה הראשונה להווסד לשכתם בנו להם בית בסך רבע מיליון מארק. את הנשיא ראיתי עוד בלשכת היידלברג, ויגד לי כי בישיבת השבוע הזה יכניסו חברים חדשים וע“כ לדעתו אין העת מוכשרת לשאת משאי בפעם הזאת, כי זמן הישיבה קצר בהיותם עושים סעודה תיכף אחרי הישיבה, ובשעת האכילה ג”כ אין העת מוכשרת לשאת משא במשך שעה, וע"כ לדעתו אבוא בפעם הזאת למען יציגני בפני ראשי הלשכה והחברים. ויודיעם דבר בואי בשבוע הבא לשאת משאי. ואעש כן, ובשעת הישיבה והסעודה הכרתי רבים מגדולי הלשכה, ובשעת הסעודה נשאתי כוס במנאם קצר לכבוד הלשכה, גם ביום אתמול ביקרתי אחדים מהם, עד כי סלותי הדרך לפני לשבוע הבא.

בשבוע הבא אהיה גם בקארלסרוהה, ושם אתראה עם הגברת לוין-ברודסקי וגם עם הד"ר שמואל שטרויס.

פה הנני אומר להתראות היום עם אלמנת הפרופסור שפירא²¹ בדבר אוצר ספרי בעלה המנוח. – – –

 

134. אל אשתו    🔗

ב“ה יום ו' י”ב שבט תרס“א. במסה”ב מאנהיים-פרייבורג

איטל יקירתי!

בעצם ימי הנדוד הנני עתה. אינני יושב עוד ימים ושבועות בעיר אחת, כי אם כמעט יום יום עלי לנסוע. עתה הנה סידרתי לי סדר – מסע לפי ימי ישיבות הלשכות השונות, ומלשכת פראנקפורט נשלחים מכתבים אל הלשכות לפני בואי שם להודיען דבר בואי ומטרת מסעי. ועתה הנני לכתוב אליכם סדר-מסעי זה:

בליל מוצאי ש"ק אשא משא בפרייבורג.

ביום ב' הבע"ל – בשטוטגרט.

ביום ג' – בקארלסורהה.

ביום ד' – בקובלנץ.

ביום ה' – אהיה אולי בפראנקפורט.

בליל מוצאי ש"ק פ' יתרו – בשטראסבורג. משם אסע לווין ואשוב לאשכנז.

ביום ב' כ"ט שבט – במינכן (אף את נירנברג, פירט אבקר). משם אשוב לפראנקפורט לימים אחדים.

ביום ב' ו' אדר – בהאנובר.

ביום ד' ח' אדר – בהמבורג.

בשבוע הפורים – בברלין.

במוצאי ש“ק כי-תשא – בברסלוי ומשם אשוב אי”ה הביתה כנראה דרך ארץ רוסיה, אם אך אדע עד אז, כי אין קרנטין על האניות העוברות דרך קונסטנטינופול. – – –

 

135. אל אשתו    🔗

ב“ה יום א' תרס”א, בין פראנקפורט – והאנובר

– – – ע“ד מסעי לרוסיה כבר כתבתי לחזנוביץ²², ולדוד סוכובולסקי²³, בשבוע הזה אכתוב א”יה גם לדודזון, לפישל, לנחמה, והרב ר' דוד²⁴, ולאמך הזקנה. כי בהיות עתי למסעי ברוסיה קצרה מאד יוכל להיות, כי אבוא אל עיר ולא אמצא את קרובי אשר הנני מבקש, לכם אודיעם מקודם את יום בואי. – – –

גם את תלמידי רוקח אמצא פה בלי תפונה. לו ידעתם כמה יקר לי עתה כל דבר המזכירני את יקירינו!

הקטר הגיע להנובר (שעה 7.30 בערב)

הלילה הנני אומר לנוח. הלילות האחרונים עברו עלי במיעוט שינה כל כך עד כי ראשי עלי כגלגל. בשבוע החולף הייתי חמישה לילות בישיבות הלשכות (פרייבורג, שטוטגארט, קארלסרוהה, קובלנץ, ופראנקפורט), וכנהוג בישיבות הלשכות פה יישארו החברים אחרי ישיבת הלשכה במסיבת רעים לשתות כוס שכר, ושעת הפרופגנדה היא השעה ההיא, ובכן לא עבר עלי כמעט לילה אשר לא נשארתי ער עד אחרי חצות, וממחרת היה עלי לקום בבוקר השכם. ואמש (מוצאי ש"ק) נסעתי להיידלברג אל אברהם שלום²⁵ להשאיר אצלו כל חפצי, שאין לי צורך בהם ובטלטולם ממקום למקום, וכיוון שהננו נפגשים, לא נחדל מלדבר ומלשוחח עד השעה השלישית אחר חצות. – – –

אישך אוהבך המחכה לשוב ולראותך בקרוב דוד

 

136. אל אשתו    🔗

יום ד' האנובר והאמבורג

איטל יקירתי!

ביום א' בערב הגעתי להאנובר וביום ב' בבוקר ביקרתי את נשיא הלשכה, ואת הרב הד“ר גרונמן²⁶, אשר אשתו היא ש”ב²⁷ אביך הי“ו, ועוד אחדים מנכבדי העדה, ובתוכם גם הקונזול זימון, אשר יסד את ביה”ס לעבודת האדמה באהלם אצל האנובר²⁸.

הקונזול זימון אמר לי, כי הוא איננו חפץ לעשות חצי דבר, ואחרי אשר בדעתו לנסוע לא"י, לכן יחכה עד העת ההיא ואם ייטבו מוסדותינו בעיניו, אז יחוננם בסכום גדול (לטובת אחינו ברומניה נתן 10.000 מארק). סעודת הערה סעדתי בבית הנשיא הוא ה' פרנסדורף. הוא ואשתו הם אנשים טובי המזג מאוד מאוד. ומשם הלכנו אל הלשכה כולנו יחד, כי לערב ההוא הוזמנו גם הנשים. גם פה לקחה הלשכה וחבריה חלק במפעלנו, וגם ועד יסדו לפעול לטובת העניין הזה בקרב העדה. בעת ישיבת הלשכה הרשמית ישבו הנשים בחדר אחר ותתפורנה בגדים וחפצים לטובת העניים.

תמול לפני הצהריים ביקרתי את בית-הספר למורים, אשר בו למדו ידידינו ה' כהן ופרס²⁹, ובו לומדים עתה תלמידי רוקח, ובן ה' מרדכי גרשון ויינברג. רוקח עושה חייל בלימודיו ומוריו שבעים בו רצון. הוא ליווני פעמים אחדות בדרכי. בצהריים סעדתי בבית הרב הד“ר גרונמן והוא וכל בני ביתו דורשים בשלום כולכם. בנו הוא ציוני נלהב³⁰. – הקונזול זימון, אשר נסע ביום ההוא לאיטליה, שלח את עגלתו להזמינני לבקר את ביה”ס לעבודת האדמה באהלם יחד עם אשת הנשיא ואחת מידידותיו. אחרי הצהריים נסענו שמה ובפנקס האורחים מצאתי כתוב שם גליקמן³¹ ואברהם שלום³². ה' זילברברג, משגיח הבית, דורש בשלום גליקמן, אשר הכירו היטב בבקרו את הבית.

הנשיא לקח למעני גם כרטיס אחד המקומות היקרים בהתיאטר ואלך שם יחד עם רוקח³³ - זאת הפעם השנית שהנני מבקר תיאטר באשכנז. הנשיא בעצמו אבל ולכן לא יכול לבוא אתי.

האמבורג יום ה'.

תמול בערב נשאתי משאי בהלשכה והיום ביקרתי את ה' גומפרץ³⁴. הלילה הנני קרוא אליו אל ביתו. – – –

 

137. אל אלחנן גומפרץ³⁵, האמבורג    🔗

בע“ה יום ו' עש”ק ג' אדר תרס"א פה ברלין

לכבוד הרה“ג הנכבד והנעלה יקר רוח ורב סחד עושה ומעשה, כש”ת מוהר“ר אלחנן גומפערץ נ”י, שלום וברכה

אם החשיתי עד כה ולא הודעתי את רומע“ל³⁶ על דבר מועד שובי להאמבורג, לא עשיתי זאת כי אם מפני כי גם אנכי בעצמי עוד טרם ידעתי להחליט דבר. אך עתה, אחרי אשר הואיל הרה”ח הד“ר הילדעסהיימער³⁷ נ”י לאסוף היום אחדים מיחידי הסגולה, אשר לבם נתון למפעל בית היתומים ובית הספר³⁸, עתה אחרי אשר הם קיבלו עליהם להשתדל פה לטובת העניין, הנה אין עלי להשאר פה כי אם עוד ימים אחדים למען אגמור ענייני בפני לשכות “בני ברית”, ומפה אוכל לשוב ביום ד' הבע"ל להאמבורג ולשאת דברי בפני הקרואים באור ליום ה'.

לזאת איפוא חפצתי מאד לדעת, אם כבר דיבר רומע“ל עם אחדים מנכבדי עדתו ואם יוכל הדבר לצאת לפועל בלילה הנז'. ואם חושב רומע”ל, אחרי אשר דיבר כבר עם מכיריו, כי השתדלותו זאת תישא פרי וברכה להמפעל.

אף זאת חפצתי לדעת אם יידרש, כי אתעכב בהאמבורג, או אוכל לנסוע תיכף ביום ה' לברעסלויא, כי אספת הלשכה שמה היא במוצאי ש“ק. ואם אומר לשאת דברי שמה, יהיה עלי להגיע שם לפני ש”ק.

יואיל נא איפוא רומעכ“ת³⁹ להודיעני כל אלה. ואם יחשוב, כי יש תקוה, יואיל ג”כ לסדר כל הדרוש למען אוכל לבוא למועד הקצוב.

בתתי לו תודתי בשם מפעל-החסד, אשר לטובתו הוא משתדל, הנני דורש שלומו ושלום רעייתו הכבודה והיקרה מב“ת⁴⁰, ושלום כל ב”ב הי"ו.

מוקירו ומכבדו כערכו הרם

דוד ילין

 

138. אל אשתו    🔗

(ברסלאו)

— גם את הד“ר לווה⁴¹ ובאמבוס⁴² ראיתישם. גם את הד”ר ברנפלד,⁴³ ואת בריינין⁴⁴ ביקרתי בברלין. בריינין חקרני הרבה בעניני א“י ומי יודע אם לא ידפיס איזה Interview בעיתונינו. הוא אמר לי, כי סגנון אביך הי”ו יקר מאוד מאוד בעיניו, ותמיד הוא קורא בחיבה את דבריו.—

את האדון אונגר חפצתי לבקר אך לא עלה בדבר בידי בשום אופן. – – –

 

139. אל אשתו    🔗

ברסלוי יום ו' עש“ק י”ג אדר בין השמשות

איטל יקירתי!

עתה שבתי הנה ואמצא מכתבך העברי. שערי בנפשך לשמחתי בקראי אותו, בראותי עד כמה הנך יכולה להביע מחשבותיך בשפתנו. אמרתי בלבבי חבל על כל המכתבים, אשר יכולת לכתוב אלי עד כה בשפתנו ולא כתבת. אך למצער הנני מקווה, כי מכתביך הבאים אף אם לא יהיו עוד רבים יהיו כתובים בשפתנו זאת, והיה לך הדבר הזה לתרגיל טוב. – – –

 

140. אל אשתו.    🔗

ב“ה יום ו' י”ז אדר תרס"א פה בויטהן

– – – תמול הייתי בקאטוביץ. שם ראיתי יהודים, יהודים ממש, ויהודיות, יהודיות ממש. יהודים לובשי קאפוטה ארוכה, ומגבעת שער, ובעלי פיאות מסולסלות וזקן מגודל, ויהודיות חוגרות סינר ארוך וחבושות מטפחת צמר, המכסה שער ראשן. זאת הפעם הראשונה אחרי זמן יותר מששה חדשים, אשר שבתי וראיתי פני אחינו ככל אשר הורגלתי לראותם, ופה שבתי ואשמע את לשוננו הקדושה (הזרגונית) כהלכתה לכל חוקותיה ודקדוקיה, ושוק רחב בעיר מלא אחינו ואחיותינו, אלה העומדים ומוכרים סחורתם: צמר ובד, ופירות, ודגים ובצלים.

תוכלו לשער בלבבכם הרושם העז, שעשה עלי המחזה הזה פה בלב אירופה המשכלת, בין רבבות מגולחי הזקן ולבושי הבגדים הקצרים והנקיים ודוברי שפת אשכנז צחה. ומה אומר לכם, יקירי, נפשי ערגה למחזה הזה, כמין נחת רוח מצאתי בקרבי בעמדי בין אחינו אלה. אינני יכול בעצמי לבאר לי את התענוג הזה, אך זאת ידעתי כי התענגתי להתבונן בהם “הן זה ר' יאקל מודענו! וזה ר' אלטער במגפיו הארוכים, וזאת מרת באשקע!” כמעט שחפצתי לגשת אליהם ולדרוש בשלומם, לולא האמת המרה הבאה וזורקת תמיד טיפותיה בכוס עינוגי בני האדם – שבאה ואמרה אלי: דרך אלפי מילים מפרדת בינך ובין מודעיך, והאנשים האלה זרים ונכרים הם לך. למראה קאטוביץ שב ויתגבר עלי חשקי לבקר את רוסיה ועד היום בבוקר נלחמתי מלחמה עזה עם לבבי. אך סוף סוף נסוגתי אחור מרעיוני זה והנני שב עתה לברסלוי, שם אהיה במוצאי ש“ק בשעת האסיפה. משם אסע לדרזדן ליום ב' בערב, משך לליפציג ליום ג' בערב ומשם לפ”פ⁴⁵ ליום ה' בערב. שם אשאר עד ראשית השבוע שאחרי כן, שם אגמור ענייני עם הוועד, ושם אחליט ע"ד מסעי הלאה. מקווה הנני, כי אשיג כבר את תשובתכם. – – –

– – – בקטוביץ ובבויטן עלתה בידי לאסוף תמול חברים בסך 150 מארק לשנה, והלשכות⁴⁶ תוספנה עוד לפעול מצדן.

 

141. אל אפרים כהן, ירושלים    🔗

ב“ה יום ו' י”ז אדר תרס"א בין Beuthen-Breslau

לידידי הנכבד והנעלה האדון אפרים כהן נ"י שלום וברכה

בדעתי כי כ' יודע מה קצרו רגעי הפנאי אשר לי בימים האלה, הנני מקוה, כי יסלח לי אם אקצר בתשובתי על שלושת מכתביו האחרונים. הנני יושב וכותב במסילת הברזל, אף כי בלילה החולף לא ישנתי כ"א חמש שעות, וביום אתמול רצתי כל היום.

הד“ר היינריך מאיר כהן⁴⁷ אמר אלי, כי כתב לחכי”ח⁴⁸ בדבר תמיכת בית ספרנו. – – –

אם אהיה ברוסיא אז אגע בשאלת התאחדות חו“צ ובית ספרנו, כאשר הודיעני כ', ובכל אופן אדבר על אודות זאת בפ”פ⁴⁹.

לפי דעתי נוכל לשלם גם מעט יותר מפראנק וחצי לאמה בשדה יאסין. האין אפשר לקנות את שדה הבוכרי, אשר בו היה בית הספרים לפנים?

שמחתי להודעת מנאמו בביהכ“נ בחורבת ר”י החסיד. סוף סוף הננו מתקרבים להעדה יותר ויותר למרות כל נכלי מתנגדינו. – – –

גם לפי דעתי לא טוב לנו לקנות את בית קוקיא, כי יכבד מאד להגדיל את בית הספר, ועלינו לחשוב, כי בבית ספרנו יקובלו סוף סוף גם עד ג' מאות תלמידים.

בווין אפנה אל האנשים אשר כתב כ' אלי.

בדבר האלברשטטר הנה הגיעני מכתבו אחרי עזבי את ברלין, וממילא מובן כי לא יכולתי לדבר עם הד"ר היינריך מאיר כהן על אודות זאת.

שלום רב לרעיתו הכבודה תי' ושלום לילדיכם היקרים

ידידכם בכל לב

דוד ילין

 

142. אל אשתו    🔗

ב“ה יום ו' כ”ד אדר תרס"א, (פרנקפורט)

איטל יקירתי וכל בני ביתי הי"ו

סוף סוף החלטתי בנפשי לבלי לנסוע לרוסיה ולשוב אליכם אי"ה לפני חג הפסח. הרבה נלחמתי עם נפשי, נפתולי אלקים נפתלתי עם חפצי, עד כי באתי לידי ההחלטה, כי אי אפשר לאדם למלא כל תשוקותיו, ותשוקתי אליכם גברה הפעם.

אף לא אכחד מכם, כי גם ענין מזכרת משה ומכתב הריס⁵⁰, אשר קיבלתי פה, עזרו גם הם להחלטה. להריס כתבתי מפה והנני מקווה, כי חמת הוועד תסור מעלי.

ובכן הנני נוסע מפה ביום ב' בבקר למינכן וביקרתי את הלשכה בלילה, ביום ג' אסע לפראג וביקרתי את הלשכה בלילה, ומשם אסע ביום ה' לווין, ומשם לקושטא, ונסעתי באניה ההולכת משם ביום ג' ובאה ליפו ביום ב', לאמר שלשת ימים לפני החג.

בכל אופן אחקור בווין עוד פעם על אודות מהלך האניות מטרייסט וקושטא ולפי זה אסדר מסעי אי"ה.

ביום א' ייאספו חברי ועדנו לכבודי לפני שובי הביתה. כולם שמחים בהצלחתי, ובטוח הנני, כי בכל אופן שיהיה ייטיבו מצבנו.

לטובת בית-הספרים נאספו כבר אלף מארק.

היום שלחתי הפלאן⁵¹ החדש, שעשה אחד אחינו בבברסלוי. הפלאן הזה יפה מאוד, ובשובי אי“ה אדבר בפרטות על העניין הזה, ועתה יואילו נא חברי ועד בית הספרים לשלוח אליו את תבנית הקרקע ויתר הפלאנים, שעשה פאלמער, והוא יעשה עפי”ז תכנית נכונה ומדוייקה לפי צורך בית-הספרים. בית הספרים שבברסלוי הוא אחד הבתים החדשים, שנעשו עפ“י ההתקדמות היותר חדשה, ועל פיו יסדר לנו גם את ביתנו. הנה למשל ראיתי, כי בחדרי הספרים אין צורך בגג בין דיוטא לדיוטא. כבד עלי עתה לבאר זאת וגם זמני איננו מרשני, אך בשובי אי”ה אבאר זאת עפ"י מה שראיתי.

את מכתב א"א⁵² קיבלתי ואשמח מאוד לקראו אחרי עבור שבועות אחדים ללא מכתב. גם מכתבך איטל יקירתי קראתי ואשמח בו.

שלום לכולכם, נשיקות מאליפות לילדינו היקרים הי"ו

אישך אוהבך דוד

 

143. אל אשתו    🔗

ב“ה יום ו' ניסן תרס”א, פה נרנברג

איטל יקירתי וכל בני משפחתי הי"ו

אחרי שלחי אליכם את מכתבי ביום ו' החולף מפ"פ הגיעתני ביום השבת תשובתכם הטלגרפית “סע לרוסיה, איטה”. והתשובה הזאת יחד עם המחשבות, אשר התרוצצו בקרבי לאמר: מי יודע אם לא ביום הגיעי ליפו לא תוכל האניה להגיע אל החוף ואחרי היות הדבר הזה כשני ימים לפני הפסח, מי יודע אם לא אאלץ להשאר בבירות או בפורט סעיד, והייתי קרח מכן וקרח מכאן. –

שני הדברים האלה יחד הכריעו שנית את הכף לשוב ולהחליט לנסוע לרוסיא, ומה גם כי באסיפת הוועד האחרונה, שנאספו בגללי לפני הפרדי מהם, ראיתי, כי המה חפצים יותר כי יארך מסעי למצער עוד שבוע אחד, למען אוכל לפעול לטובת מפעלנו בפראג, בנירנברג, במינכן, וביחוד בווין. אז הצעתי לפניהם הצעתי, כי אשאר עד פסח בערים האלה, ואת ימי החג אבלה ברוסיא, ומשם אשוב אי"ה ירושלמה תיכף אחרי החג דרך אודיסא וקושטא, והם קיבלו את ההצעה מבלי כל התנגדות.

ובכן הנני נוסע לרוסיא ואת ימי החג אבלה כמובן בערים שונות, ובכל אופן אהיה בוארשו, ביאליסטוק, וילנא, פינסק, נייזין, ואודיסה.

אם אוכל עוד לפעול דבר לטובת בית-הספרים אינני יודע, אך אם רק תהיה אפשרות אעשה זאת בלי תפונה. ועל זאת אדבר עם חזנוביץ⁵³. בשבוע הבא אי“ה אכתוב לרוסיה לכל מכירינו בערים הנ”ל להודיעם דבר בואי.

ביום השבת החולף הוזמנתי פעמיים בבית הרב הד"ר הורוביץ⁵⁴, והוא וכל בני ביתו הראו לי אותות ידידות נאמנה מאוד, ולפני הפרדי מעליו אמר לי, כי שמח מאוד להכירני פנים אל פנים, ובשעת האספה אמר: “לולא היה ה' ילין מורה מצויין, כי אז הייתי מציע לקחתו לנוסע לטובת מפעלנו”. אף הוא ויתר חברי הוועד אמרו לי, כי מקווים הם לשוב לראותני אחרי שנים אחדות. מה תאמרי לזאת, איטל יקירתי? בלי תפונה תאמרי “לא תקום פעמיים צרה”, הלא כן? אף אנוכי יכול הנני להבטיחך, כי לפי מצב רוחי עתה אינני נוטה כלל למסעות, והנני חפץ ומשתוקק למנוחה. ערים ומדינות עוברות לנגד עיני כבחלום, ומראה אחד לכולן, ולי אין עת אף רגע לראות אף באחת מהן את המחזות אשר כל נוסע בא לראותם. – – * * *

מפ"פ⁵⁵ נסעתי ישר לפראג. שמה ביקרתי את ראש הלשכה הגדולה לאוסטריה ואת נכבדי לשכת פראג, אשר בה יותר משלוש מאות חברים. בשעת האסיפה נשאתי משאי, ופה דיברתי ביחוד על דבר בית-הספר למל, אשר מייסדתו היתה בת העיר פראג. ויחליטו למסור הדבר ביד ועד הלשכה ולדבר על העניין הזה באסיפה הבאה. אחרי ישיבת הלשכה נאספו כל החברים יחד למשתה, אשר הוכן לכבוד חברים חדשים אשר קובלו בערב הזה אל הלשכה, ושמה מצאתי לי שעת הכושר לדבר עוד פעמיים ושלוש, עד ראותי כי רכשתי לבותם לפעול לטובת ענייננו. ואמנם בבקרי ביום המחרת את נכבדי הלשכה אמרו לי, כי בלי ספק יתמכו את בית-הספר בתמיכה שנתית מצד הלשכה, וגם חברים ירכשו לטובת המפעל הזה. גם נשיא הלשכה הגדולה (אשר בראשונה עמד כמתנגד להצעתי, ורק בשעת המשתה יכולתי לרכוש לבבו לטובה באחד המנאמים אשר נשאתי) אמר לי לערוך מכתב אל הלשכה הגדולה, למען יציע, כי הלשכה הגדולה באוסטריה תעשה לטובת בית הספר מה שעושים באשכנז לטובת בית-היתומים. ואת המכתב הזה שלחתי אליו היום.

בפראג גזלתי שעות אחדות מעתותי לבקר את ביהנ"ס הקדמון “אלט-ניי שול” ואת יתר שרידי הגיטו הקדמון. חברי הלשכה בפראג באו כולם לאסיפה לבושי פראק וענקה לבנה ובתי-ידים לבנים, והמחזה היה באמת נהדר מאד.

וביום ד' בערב עזבתי את פראג לבוא הנה, ואסע כל הלילה, וזה לי הלילה השני בשבוע הזה, אשר הנני מבלה אותו כלו במסה“ב, כי גם מפ”פ לפראג נסעתי כל הלילה. פה בנירנברג קיבלוני בידידות רבה – – – בליל מוצאי ש"ק אסע למינכן. גם בפירט הייתי תמול וגם משם יש תקוה. – – –

 

144. אל אשתו    🔗

(ניסן תרס"א) (ביאליסטוק)

……..⁵⁶ ואת ניסנבוים⁵⁷ ואת פראס⁵⁸. ובכן עבר היום עלי מבלי לאכול את ארוחת הצהרים, כי איש מאלה אשר ביקרתי לא ידע כי לא אכלתי בבית אחר.

בלילה שבתי לבית דוידזון⁵⁹, ונס היה כי שפ"ר⁶⁰ בא אתי, ולו סיפרתי, דרך אגב, כי מהבוקר לא בא אוכל אל פי, ויגד להם לשים תיכף אוכל לפני, כי הם גמרו כבר סעודתם.

ביום א' בבוקר שבתי ללכת, בצהרים אכלתי בבית בן-אביגדור⁶¹, ואחרי האוכל עשינו חשבון והנה מגיע לי עוד ממנו (אחרי ניכוי כל הספרים הרבים, שקבלתי ממנו בדרך מסעי ואשר נתתים במתנה לאנשים שונים) עוד מאה ושלשים רו"כ, וישלמם לי. – – –

בנו של ה' דוידזון הוא אברך חשוב מאד, חובב ציון בכל לבו, ו“ג’נטלמן” במלוא מובן המלה. בנו השני עודנו שטודנט, אך לבו טוב, ולב טוב משניהם לבן דוידזון השלישי, אשר איננו חשוב מאוד בעיני הוריו.

על ה' דוידזון אין לי להתאונן. הוא דיבר אתי פעמים רבות כדבר קרוב אל קרובו, ודרך אגב הודיעני גם כבוד עשרו, כי סלונו עולה לו ביותר מ-15000 פראנק, ונדוניא הוא נותן לבתו 40000 רו"כ, ועוד סכום כזה תעלינה לו יתר ההוצאות. אך כל מה שביקשתי ממנו הבטיחני לעשות גם בעניין בית הספרים.

היום בבוקר הגעתי לביאליסטוק, ושם חיכה לי כבר הד“ר חזנוביץ⁶² ודוד סוכובולסקי⁶³. פה הרגשתי את עצמי כאשר בביתי ובמשפחתי. ישנתי אצלו שעות אחדות, ואח”כ שתינו טה, ויראני כל קבוצת הספרים החדשים, וידבר אתי מספר שעות מבלי הרף.

ואח"כ הלכנו לבקר את כל בית סוכובולסקי⁶⁴, ויהי לי היום יום עבודה ועונג יחד. גם את הירשברג ראיתי⁶⁵.

ועתה הנני נוסע לרוזנאי. באוזרניצא יחכה עלי עגלון אשר נשלח מרוזנאי, וביום השבת הנני אומר להיות בפינסק.

לווילנא לא נסעתי, כי פישל⁶⁶ הוא בחרסון, ויעבץ⁶⁷ הוא באנטוורפן אצל בנו, ואשתו היא בקובנו.

עוד מעט אגיע לאוזרניצא ועלי לכלות דברי.

ליחזקאל⁶⁸ אכתוב עתה בדבר ביקורי את בני משפחתו, אך מי יודע אם אספיק עוד לשלחו עם מכתבי זה.

שלום לכולכם

אישך המחכה לראותכם בקרוב

דוד

את אודיסא אעזוב כנראה ביום השבת של השבוע הבא ואסע דרך אלכסנדריה. התוכלי לבוא לאלכסנדריה לפי יום בואי?

כמדומני אתעכב באלכסנדריה יום או יומיים ומאוד היה נעים לי לראותך שמה יחד עם אבינעם חביבנו.

 

145. אל אפרים כהן    🔗

…באפריל 1901 (לפי חותמת הדואר על הגלויה)

Wolkwischk!

ידידי הנכבד והנעלה!

בעברי עתה על פני העיר הזאת, עיר מולדת אבותיו, זכרתי את כ' והנני ממהר לקרוא לו שלום מן המקום הזה.

בוארשו השתדלתי בעד בית הספרים וכנראה יאספו לרגל עבודתי זו מאות רובלים אחדות.

היום ראיתי את חזנוביץ⁶⁹ בביאליסטוק. הוא דורש בשלום כולכם.

גם את הירשברג⁷⁰ ראיתי והוא קורא לכם שלום.

באחרית השבוע הבא אסע מאודיסה. באודיסה אשתדל בפני ועד חו"צ⁷¹.

יואיל נא להגיד להורי הי"ו, כי היום התראיתי עם כל בית סוכובולסקי⁷² ולכולם שלום.

אמרתי בלבי: ברוסיא אנוח מעט, אך הביקורים הרבים, אשר עלי לבקר במשך עת קצרה, גוזלים כל זמני.

שלום לרעייתו הכבודה תי' ולכל בני ביתו

ידידו מכבדו

 

146. אל אשתו    🔗

ב“ה מוצאי ש”ק, א' אייר תרס"א (אודיסה)

פה הנני משתדל בפני הוועד⁷³, כי יתמוך את בית-הספרים תמיכה שנתית. אינני מקוה, כי יסכימו לסכום גדול, כי מצב הקופה דל עתה מאוד, אך “פטור בלא כלום אי אפשר”.

דודי הר"פ פינס⁷⁴ פה, והננו מתאכסנים בהוטל אחד, גם שני בניו הצעירים פה.

בשעת ארושי בת דוידזון⁷⁵ נאספו מאה רו“כ לטובת בית הספרים, ובבריסק החלו הציונים לאסוף גם כן לטובת המפעל הזה. בליל מוצאי ש”ק החולף בשבתי בבריסק נאספו הציונים לאסיפה, ואנכי דיברתי על דבר מפעלנו.

למצער – תהיה גם לטובת ביה"ס תועלת במסעי לרוסיה. לי עולה התועלת הזאת כמובן בעמל רב וגם – בכסף. – – –

 

147. אל הוועד האודיסאי של חובבי-ציון    🔗

אודיסה, ג' אייר תרס"א

לכבוד האדונים הנעלים, חברי ועד התמיכה לאחב“י בא”י ובסוריה

אדונים נכבדים!

בתור ראשי החברה, אשר שמה לה לקו להרים קרן אחינו על אדמת ישראל, הנני פונה אליכם בבקשתי על אודות המפעל הלאומי, אשר התכונן בירושלים ואשר רכש לו חיבת בני עמנו בכל הארצות, הוא “בית-הספרים הכללי לבני ישראל”.

הבית הזה, אשר בו נמצאו כבר שמונה עשר אלף כרכים, הנה הוא לברכה ולתועלת לכל אחינו היושבים בא“י, כי מלבד העדה הגדולה עדת ירושלים בעצמה, אשר בה לוקחים אחינו בני רוסיא העוסקים במלאכה ובחרושת המעשה חלק בראש, משאילים ספרים לדורשיהם מאחינו עובדי האדמה ובעלי המלאכה היושבים ביתר ערי א”י ומושבות אחינו. ואחרי אשר יסודרו ענייני הבית הזה לפרטיהם, אומרים אנו ליחד קובצי הספרים הכפולים העולים עתה כבר ליותר מאלפיים כרכים לתועלת בני הערים והמושבות הנ"ל, בהשאילנו אותם כפעם בפעם קבצים שלמים למקרא.

הבית הזה פתוח ועומד כל היום, ובו גם חסר גדול לקריאת ספרים ועיתונים שונים. מספר מבקריו השונים עלה בשנה החולפת לאלף ושלוש מאות איש, ומספר הביקורים עלה לעשרת אלפים וחמש מאות בערך. מספר הספרים, אשר יצאו במשך השנה החולפת מהבית בתורת השאלה למחברים ולקוראים, עלה לאלפיים וחמישה עשר.

הוצאות הבית עלו בשנה האחרונה לסך 3174 פראנק, והסכום הזה נאסף ע"י נדבות שונות, ותמיכת לשכת “בני ברית” בירושלים אשר עלתה לסך 1680 פראנק.

אך כל עוד שהיה המפעל כולו תלוי ועומד לא על בסיס נכון, היתה גם מערכת הכנסותיו והוצאותיו ארעית ומקרית, ובכל שעת הדחק היה על מנהליו להמציא כסף בהלואה, בסומכם על הנדבות המקריות הבאות כפעם בפעם.

לא כן הדבר כעת.

עתה החלו מנהליו להתעסק בבניין בית, ועוד בשנה הזאת יובאו הספרים אל הבית החדש הנבנה לכתחילה לשמם. עתה עומד המפעל על יסוד חזק וקיים, ומעתה אי אפשר עוד לסמוך רק על נדבות, אשר לא בכל עת הן נמצאות. עתה דואגים להמציא לו מקורים קבועים למצער לחלק גדול מהוצאותיו; ואת הוצאותיו מוכרחים אנו להגדיל כעת, אחרי אשר המפעל בעצמו גדל והוא הולך הלוך וגדול עוד. עבודת הפקיד היחידי אשר קבענו לו איננה מספקת עוד גם לסידור הקטלוג הגדול וגם להשגחה על כל צרכי מבקרי הבית אשר מספרם גם הוא הולך ורב. ברבות הספרים עלינו להרבות עתה גם בארונות חדשים, ובבית החדש עלינו להוסיף גם כלי-בית, אשר אי אפשר למפעל כזה לעמוד מבלעדיהם.

המצב הזה מאלצנו עתה לפנות אליכם אדונים נכבדים ולבקשכם, כי תואילו לקצוב מקופת חברתכם סכום של אלף פראנק בתור תמיכה שנתית למפעל הזה, אשר תועלתו ונחיצותו ידועה לכם מכבר. והיה הסכום הזה יחד עם תמיכת לשכת “בני ברית” בירושלים למקור נאמן לבית הנאמן.

בשם ועד “בית הספרים הכללי לב”י בירושלים"

מכבדכם ומוקיר פעלכם הרם והנישא

דוד ילין המזכיר.

 

בשובו ממסעו לירושלים – תרס"א    🔗

 

148. אל הד"ר אויגן מיטבוך⁷⁶    🔗

ב“ה ירושלים ת”ו ר“ח מנ”א תרס"א

לכבוד ידידי הנכבד והנעלה, יקר ערך ורב תבונות, “יושב במערב ולבו במזרח”, האדון Dr. Eugen Mittwoch נ"י

ידידי יקירי!

זוכר הנני את כל אותות הידידות הנאמנה והחיבה היתרה, אשר הואלת להראותני בכל ימי מגורי בברלין; זוכר הנני את שעותיך היקרות, אשר הקדשת למעני למרות טרדותיך הרבות והעצומות; והנני שואל את לבי: האמנם יכול להיות כי זה יותר משני ירחים עברו למיום שובי לביתי, ואנכי עוד טרם כתבתי אל ידידי זה? – אך באחת הנני מתנחם, בדעתי, כי אם אתנצל לפניך, כי עייפותי מעמל דרכי ומסעי היא שעמדה לי לשטן מכתוב אל כל ידידי ומכירי עד כה, תאמין לי, כי מי כמוך יודע כמה רבו טרדותי וטלטולי בכל ימי מסעי, וכמה מעטו רגעי שלוותי גם אם נחשב עליהם את עשרים הרגעים אשר בם רצנו כדחופים ומבוהלים בבית מחזה התמונות והציורים. ואמנם אחרי עזבי את ברלין רבו טלטולי עוד יותר, כי מלבד ערים רבות בארץ אשכנז ביקרתי גם את פראג ואת וין, וגם בארץ רוסיה עברתי ואחוג שם את חג הפסח, “זמן חרותנו” בארץ עבודתנו, וביום ל"ג בעומר שבתי ירושלמה ואנכי עיף מאד. אך עתות העיפות והליאות עוברות, ואחריהן הנם באים רגעי זכרונות המסע והידידים הנאמנים, אשר רכשתי לי במסעי זה.

ובין הזכרונות האלה מה ינעם לי להגות בך ובאותות ידידותך, אשר הואלת לפזר לי במלוא חופניים, ולהשכיחני עד כמה שאפשר את גירותי על אדמת ניכר. ובהגותי בך, הנני מרגיש בלבי כמה תודה הנני חייב לך על כל אלה. יהיו נא איפוא לרצון לפניך רגשי תודתי הנובעים מקרב לבי, ותערב לפניך הבטחתי, כי מאוד ינעם לי, אם במסעך השני בארצות הקדם תסור לבקר גם את עירנו ואנכי יכול אוכל לגמלך למצער חלק מכל הטוב אשר גמלתני.

שמחתי לקרוא כי באספות החברה החדשה Hilfsverein der deutschen Juden ⁷⁷ יחד גם כבודך, וכיד ידיעותיך הטובות בענייני ארצות המזרח עלתה בידך לבאר לאחינו האשכנזים מה רבה עוד העבודה, אשר יכולים הם לעבוד לטובת אחיהם בארצותינו אלה. רבים קמים עצה על החברה הזאת בחשבם את חברת האלליאנץ הפאריזית לחברת “כל ישראל”, בהיות שמה מעיד עליה כי היא Universelle, אך מי שיוע ומכיר את דרכיה בייסוד בתי ספרה בארצות המזרח, יודע כי לא השם הוא העיקר, וכי היא יותר Francaise מ- Universelle, ואם תקום בצדה חברה אשכנזית, יכול להיות, כי גם היא תשנה דרכה מעט ותשים לבה יותר לצרכי המקום מאשר לצרכי ההשכלה הצרפתית. מתפלאים הננו רק על ידידנו הנכבד הד“ר מאיר-כהן,⁷⁸ היודע היטב את מצב העניינים בארצנו והיודע ג”כ כמה נענו לו מנהלי החברה הזאת בפנותו אליהם לבקשם לתמוך בית ספר יחיד אשר בו אין השפה הצרפתית עיקר, מה ראה הוא לקנא קנאתה כל כך, ולצאת במחאה כנגד החברה החדשה?

בעד בית הספר למל גמרנו היום דבר קניית שדה לבנות עליו בית למפעל הזה. ובניין “בית הספרים הכללי מדרש אברבנאל” הולך ומתקדם, ועוד מעט ונגמר בניין החלק הימני. מפראנקפורט ומפאריז קיבלו מנהלי הבית תמיכות שונות, אך מברלין לעת עתה אין קול ואין קשב. וידידנו הנכבד הד"ר הילדסהיימר⁷⁹ האמנם לא יכול עוד לפעול מאומה בדבר הזה? מרוב טרדותי לא כתבתי גם אליו עד כה להזכירהו הבטחתו. אולי תואיל אתה בטובך להזכיר זאת ולהשתדל, כי ראשית עמלי בברלין בנוגע למפעל הזה לא תהיה לשווא. הן אז הבטיחו גם אחדים ממכירינו לעוזרכם ואין הדבר דורש כי אם התעוררות.

מאוד הייתי שמח לשמוע מפיך דבר על אודות שלומך ומצבך, ואם חושב הנך עוד לבוא לבקר את ארצנו. הואילה נא לכתוב אלי בכל לשון שתרצה.⁸⁰

 

149. אל ישראל אברהמס    🔗

ומה תאמר ידידי לחברת האליאנס האשכנזית? שומעים הננו דברי תלונות על אומרה להפריד את אחינו בגרמניא מאת חברת Aliance Isr. Universelle, ומזכירים לנו את דברי קרמיו שאמר, כי החברה איננה Alliance francaise ולא גרמנית ולא אנגלית כי אם כללית, עולמית. אך אם כוח הצרפתים גדול בגיבוב דברים ובהגזמות, אז אין צרפתית כמוה במה שהיא אומרת כי היא עולמית. דברי קרמיו היו יפים בעתם, אך האמנם שולט הרוח הזה בחברה בכל מעשיה מראש ועד סוף? האם לא נהפכה ברבות הימים לצרפתית, אשר כל תכליתה להפיץ שפה צרפת ורוח צרפת בכל ארץ הקדם? דברי קרמיו להחברה הזאת הם כמו “ייחוס אבות” ו“זכות אבות”, אשר בימינו אלה אבד כבר ערכם. עתה הננו מתבוננים ושופטים כל איש על פי “ייחוס עצמו”.

טובה לי חברת Anglo-Jew. Ass., הקוראת לעצמה בשם “אנגליה” ועוזרת לחברה הפאריזית בכל מפעליה, מחברת All. Universelle, אשר אחרי קבלה כסף משלושים אלף חבר בארץ אשכנז, איננה מוצאת לנכון לתמוך בי"ס אשכנזי אחד אשר בארץ הקדם מלבד קונסטנטינופול.

 

150. אל הד"ר מרדכי בראן, ברסלאו⁸¹    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו י“ב אב תרס”א

לכבוד הרב החכם הנכבד והנעלה, חוקר מהולל ומפואר בספרות ישראל ותולדותיו, מוהר“ר מרדכי נ”י המכונה ד“ר בראן Dr. Brann, מורה צדק בבית מדרש הרבנים בברסלוי יע”א.

שלום וברכה רבה.

חכם נכבד ומאד נעלה!

זכור אזכור את כל אותות הידידות הנאמנה והחיבה היתרה, אשר הואיל כ' להראותני בכל ימי מגורי בעירו, ואת השתדלותו העצומה לטובת מפעל החינוך והחסד אשר למענו שולחתי, ונפשי תרגיש החובה לעצמה להביע לו כיום, בכתבי מכתבי ללשכתם הנכבדה, תודה מיוחדת הנובעת מעמקי לבבי על כל טובו אשר גמלני בימי נדודי על אדמת נכר, ולהבטיחו נאמנה, כי זכרון השעות הנעימות אשר ביליתי בחברתו לא יימחה מעל לוח לבי.

את הבטחתי לשלוח לכ' את “ספר המנהגים” של לשכתנו⁸² בתרגומי העברי, מלאתי, ובשבוע שעבר נשלח הספר ע"י הפוסטה על שם כ'.

ופה הנה גמרנו בשבוע החולף דבר מקנה שדה רחב ידיים לבנות עליו בית-הספר, והננו מקווים, כי בחורף הבא יכלה הבניין, ולמפעלנו תהיינה פנים חדשות בהגדילנו אותו כראוי לעדת ישראל בירושלים.

ומה מעשי הוועד, אשר בחרה לשכתכם לפעול גם בימים הבאים לטובת “בית-היתומים ובית-הספר בירושלים”, ואשר גם כ' אחד מחבריו, הנאספו חברי הוועד לחשוב מחשבות איך להוציא העניין לפועל, או כי אחרי עוזבי את העיר נשכח הכול? מקווה הנני, כי ייטיב כ' להודיעני דבר על אודות זאת, ואם יש תקווה למצער לימים הבאים. והלשכה בעצמה, ההוסיפה איזה סכום על תמיכתה השנתית כאשר כן הבטיחוני רבים מאחינו אז? אנכי, כמובן, הודעתי אז כל ההבטחות האלה לכ' הוועד בפראנקפורט, ומאד הייתי שמח אם תתקיימנה ברוב או במעט, ועל מי אוכל לסמוך יותר מאשר על כ' וכבוד ידידו רה“ג הנעלה הרב ד”ר גוטמן⁸³ נ"י, אשר גם לו הנני מביע תודתי בזה על הדברים הלוהטים אשר נשא בליל אסיפת הלשכה ואשר עוררו את הלבבות לגשת אל המפעל למעשה.

יואיל נא כ' לדרוש בשלומו בשמי, וכן בשלום ידידו החכם הנעלה הפרופסור בדט⁸⁴ נ"י.

ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרם

דוד ילין

P. S. ביום פקדו יפקדני לטובה לשלוח אלי את אלה מספריו, אשר הואיל להבטיחני לשולחם אלי. אדרסתי היא כשמי David Yellin

 

151. אל הרב הד"ר א. סאלפנדי⁸⁵    🔗

ב“ה פעה”ק ירושלם ת“ו שלהי אלול תרס”א

לשנה טובה ייכתב וייחתם כבוד הרה“ג האוה”ג ראש וראשון לעוסקים בצורכי עמנו על אדמת קודשנו מוהר“ר אריה נ”י המכונה ד“ר סאלפענדי, ראב”ד דירקהיים והמחוז.

רב נכבד ונעלה!

יודע ומבין הנני את כל אשר יהגה רומעכ“ת בלבו על אודותי אחרי החרישי זה זמן רב מבלי ענות דבר על מכתבו היקר מיום ט' תמוז החולף, וגם מבלי הודות לרומעכ”ת על חסדו את תלמידי האברך מר מאנדלבוים נ“י. אך אנא אדוני הרה”ג, אל נא יאשימני הרבה כי לא החשיתי מטוב, כי בימים האלה חפץ ה' דכאי ויסר מעלי את עטרת ראשי היא מ' אמי הכבודה ע“ה, אשר חלתה במחלה אנושה אשר מאנה הרפא ותקפד כפתיל חייתה לפני בוא עתה, יהי שם ה' מבורך על כל אשר יגמלנו, ותנצב”ה, וכל רעה לא תקרב עוד באהלנו, אמן.

את ספרו של ה' מאיראוויץ, אשר דרש כ', הנני שולח לו היום⁸⁶. בו רשימות רבות וחשבונות מדוייקים על כל המושבות אשר בארץ ישראל. אך הספר כתוב רוסית ואינני יודע אם יוכל להיות למעכ“ת לתועלת גדולה. אך הנה הדפיס ידידנו הרא”מ לונץ תוצאה ממנו בהלוח במאמרו “רכושנו בארץ אבותינו”. כאשר יראה רומעכ"ת אין המאמר אלא תוצאה קצרה מהספר אשר בו שמות כל האיכרים, ורכוש כל משפחה ומשפחה לבדה.

בדבר הקרן הקיימת של סכום 100000 מארק דיברתי עם חותני הגרי“מ פינס נ”י ועם יתר ידידנו, והנה הם דורשים לדעת פרטי דברים מצד מעכ“ת, אשר עליהם יוכלו למנות הצעותיהם. חותני אמר לי, כי כבר הצציע לפני רומעכ”ת הצעות אחדות, וכולן נדחו. אנכי חושב, כי טוב יהיה כי הדר“ג ישים את הסך הזה לייסוד מוסד להלוות סכומים לסוחרי א”י אשר הריבית אוכלת אותם בכל פה, וחלק מהכסף יוציא לבניין בתים, אשר בעליהם ישלמו מחירים לפרקים, ואת הנהגת הדבר ימסור ביד ועד אנשים נאמנים פה, לא ביד איש אחד. כמובן לא יינתן כסף לאיש בלתי עם כל בטחונות נכונות, והדבר יוכל להרים את קרן המסחר פה מצד אחינו יושבי הארץ.

הבאנק Deutsche Palaestina Bank פה ביפו רוב מסחריה הם עם אחינו, והיא לוחצת אותם בריבית של עשרה למאה כמעט.

אם יודיענו רומעכ"ת את כוונתו בדברים ברורים ואם לבו נוטה לעניינים האלה, נתאסף פעמים אחדות ונקבע התקנות הדרושות. ואולי נמצא אז עוד עניינים אחרים להציע לפניו, כי תשועה ברוב יועץ.

וה' יחדש על רומעכ"ת ועל כל הנלווים אליו שנה טובה ומבורכת. – – –

 

152. אל מרקוס אדלר, לונדון    🔗

(תרס"א)

אדוני הנכבד והנעלה!

זה כשבוע ימים שלחתי לכבוד וועד S. M. M. T. ⁸⁷ הודעה (Rapport) מפורטה על דבר מצב שתי החברות הקודמות והן “מזכרת משה” ו“אהל משה”, ועל הנוגע להן, ועל עניינים אחדים ביקשתי את כבוד חברי הוועד לחוות את דעתם ולהודיעני החלטתם, למען אדע את אשר לפני, כי עוד מעט ועלי לגמור דבר נתינת שטרי האחוזה לכל אחד ואחד מבני החברות. בהודעתי זאת, אשר הנני מקווה כי תקרא בפני הוועד בשעת אספתו, יראה כבודו, כי מאז שובי ממסעי ועד היום רבה עלי העבודה בעניין הזה, כי מלבד סך שש מאות פונט בערך ששלחתי כבר לידי הוועד מצד בני החברות הקודמות והחדשות ומלבד עוד ארבע מאות פונט, העומדים להישלח בעד מעט, היה עלי לגבות מבני החברות הקודמות גם ערך חמש מאות פונט, המגיעים להממשלה בעד מכס הבניינים, ויותר ממאתיים פונט הוצאות, הדרושות לקבלת שטרי האחוזה. כל הסכומים האלה יצטרפו לבני ירושלם לחשבון גדל בהיות עליהם לשלמם בפעם אחת, ומה גם בשנה הזאת שאין הפרוטה מצויה בהלוואה אחרי השבר הגדול אשר נשבר בית האמבורגר,⁸⁸ ועל כן לא נגמר הדבר עד כה. אך כעת, אחרי אשר חלק גדול מהחובות השונים נגבה כבר והנותר ייגבה בעוד מעט, עתה החובה גם על הוועד לבלתי עכב מצדו את הוצאת הדבר לפועל. ובדעתי עד כמה לב אדוני הנעלה מסור לירושלם ולכל הנוגע לטובת יושביה, ומה גם בדבר החברה הנכבדה “מזכרת משה” אשר ראיתי בעיני כמה טרח ויגע כ' בענייניה בימי היותי בלונדון, לכן הנני לחלות פניו, כי יואיל גם הפעם להאיץ בהוועד בשעת אספתו להחליט דבר בכל השאלות העומדות על הפרק ואלה הן:

1. בכתב- ההרשאה, אשר ניתן לי בענייני החברות הישנות, לא יכולתי להשתמש פה בפני הממשלה, כי נמצאו בו דברים נמחקים ודברים נוספים בין השיטין בשמות יורשי הנפטרים האדונים הערריס ומאנטיפיארע, ועל כן שלחתיו לפני שלושה שבועות חזרה בבקשתי לשלוח לי אחר תחתיו. יכול אמנם להיות, כי כבר שלח לי את כתב-ההרשאה השני עוד לפני הגיע מכתבי זה לידו, אך אם עוד לא נשלח, ישתדל נא כ' כי יחישו לשלחו, כי מבלעדיו לא אוכל לעשות מאומה.

2. בנייני צרכי הציבור אשר יישארו על שם הוועד צריכים להרשם בספרי הממשלה על שם חברי הוועד אשר על שמם רשומה גם הקרקע, לא על שם כל יהודי אחר שאיננו יושב בירושלם. ויוכל להיות כי גם ליורשי הנפטרים לא יתנו פקידי הממשלה לרשום בתים על שמם, ונהיה מוכרחים לרשמם רק על שם האדונים ארטור כהן⁸⁹ וסיר שמואל מאנטאגו. בכל אופן טוב יהיה, כי ירשני הוועד לרשום את הבניינים האלה, בתור הקדש (ווקף) לשוכני הבתים היהודים, ולפקידים על ההקדש הזה יוכל הוועד למנות את מי שירצה, גם אם הם יהודים היושבים בחו"ל.

יודיעני נא איפוא אם הוא מרשני לעשות זאת. אף יודיעני את שמות האנשים, שהוא חפץ להפקיד בתור פקידים על ההקדש. – – –

 

153. אל הד"ר יעקב הורוביץ⁹⁰, פראנקפורט    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו ו' תשרי תרס"ב

לכבוד ידידי החכם הנכבד והנעלה יקר רוח ואיש תבונות חוטר מגזע רם מו“ה יעקב הלוי נ”י המכונה ד"ר האראוויטץ שלום וברכה מציון.

אדוני החכם הנכבד!

הנה זה כחצי שנה עבר מיום שובי הנה, ובכל העת הזאת נפניתי אך מעט לכתוב לידידי הנעלים, אשר התכבדתי להכירם בדרך מסעי, כי רבתה עלי העבודה בבית-הספר אחרי עבור תשעה ירחים מיום הפסיקי הוראתי. אך עתה הנה הגיעו ימי חופש מעטים לנו, ולעונג גדול ייחשב לי לשוב כיום ולדבר, ולו גם רק בשפתי עטי, עם אלה, אשר הואילו לקרבני בימי נדודי בארצות מרחק ולהראותני אותו חיבה וידידותם, ובין אלה לוקח אדוני חלקו בראש.

עוד זוכר הנני את כל אשר נדברנו בשעות לכתנו לשוח בעניין התרכזות (Centralisation) מעשי הצדקה באה“ק, ואם כי עוד טרם יכולתי להתעסק בזה בפועל כאשר חשבתי, הנני חושב בכ”ז, כי טוב היה כי החברה החדשה Hilfsverein der Deutschen Juden אשר כבוד מוה“ר מר אביו הי”ו אחד מראשיה, תשים לבה למקצוע זה, בהיות לה פה בעירנו אחדים מידידה וחובבי מפעלה, אשר יחד יתאמצו להפיץ אור בהיר על כל הנעשה פה ולהודיע הודעות ברורות מה המה הדברים הראויים באמת לתמיכה, ועד כמה נחיצותם מגעת. והיה כל נדיב לב בארץ אשכנז, החפץ כי כסף נדבותיו יגיע לתכלית נרצה, ופנה אל החברה הזאת, ולא יוסיפו עוד כספים רבים לרדת לטמיון והדברים הנחוצים יסבלו בגלל הדברים הטפלים. זאת היא דעתי עתה בשבתי רחוק ממקום המעשה ואינני יודע על אודות החברה הזאת רק מה שהנני קורא במכתבי העתים. אך כבודו, אשר “בתוך עמו הוא יושב” וכל ענייני החברה הזאת גלויים וידועים לו בלי תפונה, הוא יודע לנכון עד כמה מצאה לה מסילות בלבות אחינו שבאשכנז, ואם נוכל לקוות ממנה, כי תעמוד בראש ענייני היהדות בארץ הקדם כאשר היתה חברת האלליאנץ לפנים, ותשים לבה לתקן ענייני החינוך בארץ, אשר הרוח הצרפתי הירבה לקלקלו. וגם אנכי הייתי שמח להיוודע מפיו פרטים אחדים על אודות מפעליה ומצבה.

בשבוע הזה נגמר כבר דבר מקנה השדה לבנות עליו את בית ספרנו, ואחרי החג אי"ה תחל עבודת הבניין. יתן ה' וזכינו לראות מהרה גם גמר בניינו ועיני ראשי חברי הוועד רואות בבואם לחנכו.

ועתה הנה הגיע זמן החורף, אשר בו אמר לי כי יפנה להשתמש להוראה בספרי “לפי הטף” חלק שני ולהתבונן אם ברכה בו בדרך הוראת שפתנו הקדושה. והנני מתכבד לשלחו אליו היום ע"י הפוסטה. ישים נא כ' עינו עליו, ואם יוכל לקחת לו מועד ולהודיעני חוות דעתו על אודותיו, אכיר לו טובה רבה.

יואיל נא לדרוש בשמי בשלום כבוד מורנו ורבנו הרב הגאון מר אביו הי“ו ובשלום מרת אמו הרבנית היקרה והחשובה ת”י ובשלום אחיו היקרים והנעימים הי“ו ואחיותיו הכבודות ת”י ושלום רב לכבוד ש“ב הנכבד הד”ר פריימאן הי"ו⁹¹.

כחפץ ידידו מכבדו אשר לפני שנה התכבד להסתופף בחברתו

דוד ילין

 

154. אל ישראל אברהמס    🔗

ידידי יקירי ונכבדי!

פעמים רבות כבר אמרתי אליך בעניין מכתבי זה, ובכל פעם שבתי ואחדל מזאת באומרי: איככה אוכל להעמיס על אחרים ענייני הפרטים. אך סוף סוף רואה הנני כי הקמים עלי הולכים ומתגברים בהוליכם שולל את הבוטחים בם לתומם, ואנכי מחריש באין יכולת לי לגלות מזימתם ומצפוניהם. ולמי אפנה לעת כזאת אם לא אליך, ידידי הנאמן, לשאול מפיך עצה, ולבקשך לעמוד לימיני בשעת הצורך.

ובכן דע לך יקירי:

מסעי לאירופה והצלחתי בדבר בית-הספרים ובית-הספר למל, כל אלה היו כעשן לעיניים לה' ענתיבי⁹² פקיד האלליאנץ וחברת יק“א. האיש הזה לא יכול לסלוח לי, כי עלתה בידי להטות (בעזרתך) את לב יק”א, כי היא תתן הכסף הדרוש לבניין בית-ספר בירושלים, שאיננו עומד ברשות האלליאנץ ואשר בכלל הוא מתנגד לו. עוד בהיותי בחו“ל, בהודיעי לירושלים את דבר השגת תמיכת יק”א, ניסה להכחיש את הדבר לגמרי, ואחרי כי אין בידו עוד להכחיש הדבר, התפאר כי הכסף 50 אלף פראנק ניתן רק בהלוואה ולא במתנה, ורק אחרי ראותו כי כל תנומותיו הבל, נשך בשרו בשיניו וידום.

ביחוד חרה לענתיבי הצלחתי במפני ועד S.M.M.F. ⁹³ בלונדון, כי בטח בי הוועד ויפקידני למורשה בענייני החברות “מזכרת משה” ו“אוהל משה”. כיצד? ענתיבי, שהוא פקיד האליאנץ ויק“א, ועוד מאות עסקים לו, אשר בם הוא שופך ממשלתו על הכל, וכל איש ירא וחרד מפניו, איך יתכן כי לחברה לונדונית יהיה פקיד אחר אשר עליו תסמוך בכל ענייניה, ומה גם איש שהוא מורה בביה”ס למל?

ובאחרית ימי שבתי באירופה קרה המקרה כי לפתע פתאם באו האדונים אדלר (ה' אלקן והרברט) ירושלמה וישבו בה כשבוע ויסעו, ואנכי באתי שבעת ימים אחרי עזבם כבר את עירנו.

במקרה הזה ידע האיש הזה להשתמש בתחבולותיו ובפיו המדבר גדולות להדחק גם אל ענייני חברת S. M. M. F., כי באשר לא הייתי אנכי פה, לא זז הוא מהם בכל ימי שבתם פה, ואחרי קחתו את לבם בשפת חלקותיו, הציגוהו הם בפני הוועד כאיש הדורש רק את טובת הכלל, מבלי דעת את אשר מאחרי פרגוד מחשבותיו ותכליתו.

לא ארבה עתה דברים לספר לך כל תחבולותיו הקודמות, אשר קיווה כי על ידן תעלה בידו להתערב יותר בענייני הוועד ולהחליש את כוחי, כי כל אלה המה דברים שעברו ולא הצליחו. הוועד ראה סוף סוף מה רבה עבודתי ויגעי יומם ולילה במשך שנה תמימה לגמור בשלום ובכבוד כל ענייניהם המסוכסכים עם בני החברות העתיקות, ויפקידני להיות המורשה לענייניו בכלל גם מהיום והלאה, וגם שכר שנתי קבע באסיפת השנה החולפת (40£ לשנה).

אך הדבר הזה לא טוב הוא בעיני ענתיבי, השואף רק להשתרר בעריצות ובכוח המושל על בני ירושלם. ואחרי ראותו, כי כל תחבולותיו לא הועילו לו, מצא לו עניין חדש איך למשוך את הוועד ולהטותו אליו. וזה הדבר: לפני שלוש שנים בערך, בהחל יק“א להתבונן לארץ ישראל, אז חפץ להשתמש בה להגדיל כחו משלטונו פה, ויציע לפניה כי תקבע סכום גדול לבנות בו בתים על ידו לבני ירושלים והם ישיבו מחירם בתשלומים במשך עשר או חמש עשרה שנה, - ממש כמעשה חברת S. M. M. F. מאז עשרים שנה בערך. ויהי אך כתב לפאריז והנה מילא כבר את ירושלים בבשורה כי עוד מעט ובנה מאות בתים ממינים שונים, ולכל אחד ממכיריו הודיע כבר איזה מין בית יקים לו. ולא הסתפק בזאת כי אם סבב עוד בכל סביבות ירושלים וירשום את כל השדות העומדים למכירה. אך בין כה וכה והנה הגיעה הידיעה, כי יק”א לא הסכימה להצעתו, וכל התפארותו עלתה בהבל, ויהי ללעג בעיני כל שומעי גוזמותיו.

אחרי כן נסע בעצמו לפאריז וגם אז הושבה הצעתו ריקם.

אז כוננה יק“א על ידו את בית האריגה בבית ספרו, ותוציא כסף לרבבות על דבר שהננו רואים בהפסדם. אז מצא לו שעת הכושר להשיג מיק”א כסף לבנות שלושים בתים בעד פועלי בית האריגה, באופן כי הפועלים ישלמו מחיר בתיהם במשך זמן רב. ולחברת האלליאנץ היה שדה אשר נשאר לה עוד מימי פקידה ה' דוד אריה אשר ניסה לעסוק בקרקעות ויפסיד. והחברה לא ידעה מה לעשות בשדה הזה העומד לה כעצם בגרון. ועל כן עזרה גם היא בפני יק"א (כי סוף סוף הן ליק"א והאלליאנץ יד אחת) כי תתן הכסף הנדרש והבתים ייבנו על הקרקע ויימכרו לפועלים.

את הבתים בנה ענתיבי עי קבלן גוי וגם עליהם עלתה צעקת האומנים היהודים על אשר נמסרה העבודה לגויים בשעה שישנם מאות פועלים יהודים ההולכים בטל מאפס עבודה (בלי תפונה קראת גם הדברים בהכרוניקל). ואחרי כל אלה גרועים הבתים האלה הרבה מאד בבניינם ובמראיהם ובטיבם מעל יתר בתי החברות שבעירנו, עד כי בהבנותם מאנו רבים מהאורגים להתנחלם נחלה, וה' ענתיבי נאלץ להתחנן בפני רבים מבני עירנו משך ירחים רבים עד אשר מצא אנשים מן ההמון אשר התרצו לקחתם. וכולם הם מהספרדים, כי מהאשכנזים לא רצה כמעט אף איש לקבל טובתו בהכירם אותו ואת טבעו. – הוא מסר לאנשים האלה את הבתים מבלי מסור להם כל שטר התקשרות מצדו, ומבלי הודיעם כל חשבון, באמרו כי גם הוא בעצמו איננו יודע כמה יעלה מחיר כל בית, אחרי כי בניינם עוד לא נגמר כולו. רק אמר להם, כי הבתים נבנו בחסד נדיבים ועל היושבים בה יהיה לשלם סך 180 פראנק לשנה משך שנים רבות עד כלותם לשלם מחירם.

ועתה אחרי אשר העבודה בבית האריגה איננה מוצלחת, ורבים מהאורגים עזבו מלאכתם ואחרים אינם באים במקומם; ועתה צריך להציע עניין חדש לפני יק“א להשכיח את בלתי-הצלחת העניין הראשון, – עתה מצא לו לחפצו את חברת S.M.M.F. , לפניה תיאר בצבעים נהדרים את שכונת “הפועלים” (Citѐ ouvriѐre) אשר כונן ויתאר איך עוד לפני אשר גמר בניינם באו אנשים להתחנן לו לקחת מידם 400 וגם 500 פראנק רק למען יפול להם נחלה בבתים האלה, ויכתוב להם איך הבתים האלה צריכים להיות למופת לכל יתר בתי ירושלים. והוא, שמסר מלאכת בנייניו לגויים, בא עתה לאמור להוועד, כי הוא חפץ להמציא בזאת עבודה לפועלים יהודים. ככה הרבה בשקריו עד בואו לתכליתו, והיא, ועד.S.M.M.F. יקצוב לו כל הקרן-הקיימת אשר בידו, ואז ישתדל בפני יק”א כי גם היא תתן סכום כזה ובשני הסכומים יוסיף לבנות שכונות כמו בית-הפועלים אשר הקים. והוא (!) יערוב להוועד בעד הכסף הזה. כמובן לא נמנע בכל אשר יכול לדבר רעות על השכונות הקודמות של חברת .S.M.M.F ועל כל מנהיגיהן. הוא חפץ (כמו שהוא כותב בעצמו במכתבו שנשלחה אלי העתקתו אח"כ) לתפוש בראשונה את ועדנו, ועי“ז ימשוך אח”כ את יק“א. והוועד בלונדון, אשר חשב כל דבריו לאמתם, וחשב כי יק”א כבר הסכימה לדבר, כתב אלי לדבר אתו, כי הם שמחים לעבוד אתו ועם יק"א יחד.

במצב כזה באתי עתה בין המצרים. בפני הוועד אינני יכול לגלות את כל הדברים האלה כאשר תבין מעצמך. והוועד, בדעתו כי הוא פקיד יק"א, הוא חושב את כל דבריו והצעותיו רק לטובת הכלל, ואיננו יודע את תכליתו האמתית, ואולי עוזרים לו גם האדונים אדלר מצדם כי הוועד ימלא כל חפציו.

עוד בחורף שעבר שלחתי להועד מכתב בקשה מצד שמונים איש אשכנזים וספרדים, המבקשים כי הוועד יקים להם שכונה כשכונותיו הקודמות. אף כתבתי להוועד רפורט ארוך על העניין הזה. אך עתה כנראה פנה הוועד אל ענתיבי לשמוע מה דעתו, והוא, בחפצו למשוך רכוש הוועד אליו, יכתוב בלי כל ספק רעות על הצעתי, ומי יודע אם לא יטה הוועד אוזנו אליו.

בכלל רע מצבי בפני הוועד, אם בכל אמונתו בי (הוועד נוכח כבר די והותר כי יכול הוא להאמין בי) הוא פונה בכל פעם אל ענתיבי, אשר סוף סוף איננו ידידי ואוהבי, וכל אשר יוכל יעשה רק להסירני מעל דרכו.

אנכי אמנם כתבתי להוועד מעט בעניין “שכונת הפועלים” של ענתיבי, אך מי יודע אם ישימו עתה לבם לדברי אחרי היות לו עוזרים בתוך הוועד.

אחרי דעתך מצב הדברים לפרטיו, הנני כעת לשאלך עצתך בזה לדעת את אשר עלי לעשות. ולבקשך, כי ככל שעזרתני להטות את לב הוועד אלי כן תשוב לעזרני כנגד המתקומם עלי. יודע הנני כי ה' מרקוס אדלר הוא אחד מראשי הפועלים בוועד הזה, וגם בנו וה' אלקן אדלר דעתם מכרעת שם, וע“כ אבקשך לנסות דבר אל האדונים האלה לחקור בראשונה דעתם עלי ועל משרתי, וכחכמתך ובינתך תבין איך לברר להם מעט מעט את האמת, ולהשתדל, כי לא ינצח מי שחפץ רק לשפוך ממשלתו על בני ירושלים בעזרת כסף חברות הצדקה החו”ל.

 

155. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלם ת“ו ו' שבט תרס”ב

לכבוד ידידי יקירי ומחמד נפשי החכם הנכבד והנעלה ישראל אברהמס נ"י שלום לו ולכל אשר לו.

גם אנכי בעצמי אינני יכול להאמין זאת, כי זה יותר מחצי שנה כבר עברה ואנכי עוד טרם כתבתי אליך אף מלה. הייתכן הדבר הזה? אחרי כל העמל והיגיעה אשר עמלת למעני, ותקרב בגללי עיתותיך היקרות מעבודתך הפוריה רק למען הצליח דרכי אשר הלכתי עליה, – אחרי כל אלה האמנם יכולתי לחשות ימים רבים כאלה מבלי התרועע אתך במכתבים למצער? ובכל זאת הדבר הזה כן הוא לדאבון לבי. הנני אומר “לדאבון לבי” כי אכן סיבה מכאבת לבבות שמה לפי מחסום ולרעיוני דומיה, לבלי כתוב גם אליך ידידי היותר יקר לי בחיים. כי בירח אב החולף, הוא חודש אבלנו ותוגתנו, קטף המוות ממשפחתנו את מרת אמי יקירתי אחרי סבלה יסורים קשים ומרים וכאב אנוש משך שבועות אחדים. הדבר הזה דיכא את רוחי מאד ושלל ממני עד היום כל כשרון לעסוק בעבודת הספרות איזו שתהיה, וגם כתיבת המכתבים היותר נחוצים לי אך בכבדות תתנהל. מלא רוח אומץ ועוז שבתי ממסעי, ואעמוד הכן לעבוד ולעמול, אך רבות מחשבות בלב איש, וגבוה מעל גבוה אחרת יעץ, יהי ה' מבורך.

אוהב יותר דבק מאח היית לי בכל ימי מסעי, אתה דאגת דאגותי ותשתתף בצערי ובשמחתי, בעמלי ובהצלחתי. אתה כתבת אלי כי “מעתה נקשרו נפשותינו ולעולם לא נוכל עוד לשכוח איש את רעהו”. בלבי הנני מרגיש זאת היום, ועל כן לא יכולתי להתאפק עוד מלהודיעך את מכאובי.

בירחים האלה הייתי עסוק מאד בענייני החברה. S.M.M.F⁹⁴ הלוקחים ממני כל רגעי מנוחתי ביום וגם בלילה. ואנכי שמח על הדבר הזה, כי למצער העניין הזה גוזל כל הגיוני ורעיוני, ואיננו נותן לי לשקוע ברגשות אבלי, המתעוררים בקרבי בשעות הפנאי. אך עוד מעט אגמור ענייני שתי החברות העתיקות “מזכרת משה” ו“אוֹהל משה”, וירווח לי זמני, אז אולי אוכל לשוב לעבודתי בספרות.

מכתבך האחרון מיום 7 נובמבר החולף לפני עתה. שמח אני לראות, כי בכל עסקיך הרבים, אשר ידעתי כמה הנך עסוק בהם, הנך מוצא לך גם זמן לעסוק בחיבור תולדות הרמב"ם, ובקוצר רוח הנני מחכה לגליונים הנדפסים שהבטחתני לשלוח אלי.

בלי תפונה ידעת כבר, כי בניין החלק האחד מבית-הספרים, אשר בגללו עמלת כל כך, נגמר. ועוד מעט נחוג את חנוכת הבית. הננו שולחים לך את תמונת החלק שנבנה כבר, למען תראה למצער מרחוק, כי עמלך עשה פרי, ומי יתן לנו עוד אחדים כמוך כי אז יכולנו להקים כל הבית על תלו. אך אנה נמצאם?

בעד בית-ספרנו Lämelschule קנינו שדה קרוב למקום אשר בו בית ספרנו עתה. וכבר נבנה בור ועתה עסוקים בבניין גדר, ועוד מעט אולי בבניין הבית. אמרתי “אולי”, מפני כי הסכום 50000 פר‘, שדרשתי לפני שנה מחברת יק"א ואשר הסכימה לתתו, איננו מספיק כלל לבניין הבית כפי מה שהוא דורש לנו, ונדרשים עוד כארבעים אלף פר’ למצער. הוועד שבפראנקפורט פנה עוד פעם אל חברת יק"א, אך מי יודע אם ישיגו בקשתם. והנה עוד הפעם עלי לזוכרך ולזכור כמה עזרתני גם בעניין הזה.

וח' A. J. A ⁹⁵ האמנם הפסיקה תמיכתה את בית-ספרנו? וכאשר ייבנה הבית, היש תקוה כי תתן כל הדרוש לשכלולו כאשר אמרת אלי בהיותי בלונדון בפעם האחרונה? – – –

 

156. אל ישראל אברהמס    🔗

ח' ניסן תרס"ב

ידידי היקר והנעלה

היום הזה הוא ראשון לימי החופש המעטים הניתנים לנו אחרי עבודת ימי החורף הארוך של שנתנו זאת, ורגעי חופשתי הראשונים קודש הם לך, יקירי, להביע לך את רגשי השתתפותי בשמחתך ובכבוד והיקר אשר הונחלת כראוי לך ולחכמתך הרבה והעמוקה.

הבשורה הטובה אשר התבשרנו, כי הופקדת מורה בבית המדרש הגבוה בקמברידג' להפיץ מעיינות תורתך גם בתוך הקהל הגדול ולהורות לבני כל העמים את תורת היהדות וחכמתה, הרנינה את לב כולנו, והנני מברכך לפקודתך החדשה הזאת. לך נא בכח מבינתך הגדולה ונטע את נטעי הספרות הישראלית על לב כל שוחר תושיה, והיה זה לכבוד ליהדות בכלל, ולכל ידידיך אוהביך בלב ונפש בפרט.

ועתה מה מאוד תשתוקק נפשי לדעת דבר מצבך אחרי לובשך האיצטלא הכבודה הזאת. התשנה גם את מקום מושבך או כי תשאר בלונדון כבראשונה ותסע בכל פעם לקמברידז לימי ההוראה? וידידנו החכם שכטר⁹⁶ הכבר נסע לניויורק, או עודנו במחנכם? גם לו יהגה לבי רגשי שמחה וברכה, אך צר לי כי נאלץ הוא כעת להיפרד מכל חבל ידידיו ומוקיריו. אם עודנו אתכם הואילה נא לדרוש בשלומו בשמי.

את גליוני ההגהה של הס' תולדות הרמב"ם⁹⁷ קיבלתי לפני שבועות אחדים יחד עם מכתבך היקר, אך עד כה לא נפניתי עוד לעיין בו בשום לב, והנני מקוה לעשות זאת בימי חגנו בשבוע הבא, ולא אעכבם הרבה תחת ידי. רק זאת אוכל לאמור לך, כי גם בהמעט שקראתי בו כבר נוכחתי לדעת, כי הרבה הרבה שינית בו לטובה, ואינני מבין עוד את טעמך לשים בו שמי לפני שמך. לדעתי לך כל צדק ויושר לשנות את הדבר כאשר כבר ביקשתי ממך באחד ממכתבי.

 

157. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלם ת“ו י' תמוז תרס”ב

ידידי יקירי ומחמדי!

מחכה הנני עוד למכתבך אשר הבטחתני זה פעמים אחדות וגם בפיתקה ששלחת אלי על אודות אדרסתך החדשה, היא אדרסת בית חותנך הנכבד, מזה הבנתי נכון הנך לעזוב את לונדון ולשבת בקמברידז, מקום-תורתך החדש. ודברי חכמינו “ישראל כל מקום שגלו תורה גלתה עמהם” יקומו כתומם עליך, כי בכל מקום לכתך תיפץ אורה ותורה על כל סביביך.

לפני שני ירחים הגיעני מכתב מה' אלקן אדלר ובו שאלני שאלות ע“ד ספר התולדה השומרוני, הוא ספר תולדות הכהנים הגדולים, אשר קמו להם לפי דבריהם מימי בוא ב”י⁹⁸ אל הארץ עד היום הזה. ודבריו אלה עוררוני לשים לבי מעט יותר אל השומרונים וענייניהם, וספרותם (Litteratur) ביחוד. כי אמרתי בלבי: אחרי שהנני יושב בירושלים קרוב לשכם, ואת השפה הערבית (אשר בה כתובים ספרים רבים של השומרונים) ידעתי, ולהבין את ספריהם העברים נדרש לי רק ללמוד לקרוא את כתבם, מדוע זה לא אשתדל לחקור על אודותם ולהוודע ענייניהם וענייני ספרותם הנעלמים עוד מהחוקרים באירופה, אשר איש מהם לא היה לו דברים על השומרונים במשך זמן רב? ובכן החלטתי לסעת בימי חופשתי באחרית הקיץ לשכם, להתקרב אל השומרונים ולהציל מפיהם דברים מפורטים על אודותם. ובדבר ספרותם עלה על לבי עוד רעיון אשר אחשוב, כי יהיה לתועלת למדע: השומרונים המה עתה עניים, חכמתם (אם היתה להם חכמה) אבדה, וספריהם המעטים הנשארים להם לפליטה מימי קדם ילכו הלוך והתפזר אל כל קצווי ארץ, כי הנוסעים האירופאים באים מעט מעט וקונים מהם ספרים, ומי ידע ברבות הימים את כל הביבליותקות הפרטיות אשר בהם הספרים האלה נמצאים. לקנות את כל ספרי השומרונים בפעם אחת אי אפשר, כי ישנם ספרים עתיקים, אשר הם דורשים בעדם סכומים גדולים, וישנם ספרים אשר לא ימכרום בעד כל הון.

אך אם נשים אל לב כי בשביל התועלת המדעית לא יידרשו לנו הספרים העתיקים בשביל כתבם העתיק או עורם הקדמון אשר עליו הם כתובים, כי אם דבריהם ותוכן ענייניהם, אז הלא אין כל הבדל לנו בין אם לפנינו הספר הקדמון בעצמו, או העתקה (Cpie) מדויקה ממנו גם אם נכתבה היום. ועל כן אם אי אפשר או כבד עלינו להשיג את כל כתבי היד שלהם, הן אפשר הדבר להשיג העתקות מספריהם, ולאסוף בדרך זו את כל שארית ספרותם הקדמונה.

עתה תתעורר אמנם השאלה לאמור: מי זה יגיד לנו, כי המעתיקים יעתיקו לנו הדברים לנכון ולא יוסיפו או יגרעו כחפצם? לדבר הזה אוכל אנכי לשים את לבי להשוות את ההעתקות אל הנוסח העיקרי.

רעיון ידידנו בפרופיסור שכטר בגניזת מצרים, אשר לא הסתפק במקנה ספרים אחדים כתבי-יד, כי אם לקח את הגניזה כולה בפעם אחת, הוא הרעיון אשר עלה בלבי לעשות בדבר ספרות השומרונים. הספרות הזאת, אשר מי יודע אם תעלה כולה למאה או למאתיים ספר, צריכה להיות כולה בידינו ולא למקוטעים.

והנה בא ירושלמה בשבוע שעבר סגן כהנם הגדול, שהנני מכירו מזמן רב⁹⁹, ויראני ספר שחיבר בלשון ערבית על תולדות השומרונים מראשית היותם ועד היום, אשר אסף מספריהם העתיקים, והספר מחזיק שש מאות עמודים, ואשתדל לקנות ממנו את הספר בעד בית-הספרים אשר לנו, ואם אחרי קוראי בו ובספריהם האחרים אראה, כי לא שינה מאומה, אז יהיה הספר ראוי לפרסמהו באחת הלשונות האירופיות.

אך מלבד זאת דיברתי אתו על אודות רעיוני והנה מצאתי בו מה שחפצתי. בידי האיש הזה קבוצת הספרים היותר גדולה אשר בידי השומרונים, והוא איש הולך בטל, אשר אין לו כל עבודה ומלאכה מלבד כהונתו, והוא נכון להעתיק בעד שכר לא גדול את כל ספר אשר אדרוש ממנו להעתיקו. הוא נוסע בעוד ימים אחדים לשכם, ויבטיחני לשלוח אלי רשימת כל ספריו ובצד שם כל ספר ירשום תוכן ענייניו ושם מחברו, וזמן כתיבתו. את הרשימה הזאת דרשתי ממנו למען אדע מה לבחור ולהעתיק בראשונה, כי את הספרים הנמצאים כבר בתי הספרים באירופה אין צורך לדעתי להעתיקם, ובכל אופן הן יותר טוב להחל בספרים אשר עוד טרם נודעו באירופה.

ועתה לא יחסר בלתי אם הדבר היחיד, והוא האיש או החברה או בית-הספרים או המוזיאום אשר ירצה להעמיס עליו ההוצאות הדרושות למפעל כזה ואשר כנגדן ישיג את הספרים האלה.

על אודות הדבר הזה כתבתי היום לה' אלקן אדלר, אך חושב הנני כי סוף סוף איש פרטי הוא, והוא לבדו לא יוכל לקבל על עצמו מפעל כביר כזה. יכול להיות, כי ירצה לקנות חמישה או עשרה ספרים, אך לא זאת תכלית כוונתי.

ולכן הנני פונה אליך כעת לשאול דעתך בדבר הזה. היהיה אפשר לך לעורר לב אנשים חובבי מדע כידידך האדון קלוד מונטיפיורי, או האדון מאקאטטא, כי יוציאו לתכלית זו איזה סכום כסף, נאמר לערך מאה פונט, והם יקחו את הספרים להם או יתנום לבית ספרים כללי אשר ייטב בעיניהם בלונדון, בקמברידז, או אולי בירושלים. ואם אי אפשר להשיג זאת מאנשים פרטים, אולי ירצה בית-ספרים או בית מדרש גדול, כבית המדרש בקמברידז, או הבריטיש מוזיאום, או איזו חברה מדעית לעשות זאת?

בכל אופן הנני חושב, כי נחוץ לבלתי פרסם את הדבר, כי אך אם ישמעו השומרונים כי נמצאו באירופה אנשים הדורשים העתקות ספקיהם, אז או כי יחדלו מהדבר לגמרי או כי ידרשו בשכר עבודתם סכום הרבה יותר גדול מאשר ידרשו מאיש פרטי היושב בירושלים.

אף יידרשו לי ספרים אחדים אשר נכתבו באירופה על אודות השומרונים ובספריהם, וביחוד ספר קטלוג לכתבי השומרונים הנמצאים באוצרות הספרים באירופה. כמדומני כי ה' נייבאור הדפיס ספר כזה.

ואולי תתראה עם ה' אדלר ודיברת אתו בנידון זה.

בכל אופן אבקשך להשיבני על אודות הדבר הזה, אשר הנני ושב כי ימצא חן בעיניך, והנני חושב כי יהיה ממנו גם חומר רב למאספך הנכבד. J.Q.R.¹⁰⁰

 

158. אל הרב הד"ר א. סאלפנדי    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו כ“ו תמוז תרס”ב

לכבוד הרה“ג הנכבד והנעלה רב פעלים ודורש טוב לעמו “ולארצו כקש”ת מוהר”ר אריה נ“י המכונה ד”ר סאלפענדי ראב“ד דק”ק דירקהיים והסביבה

רב נכבד ונעלה!

את מכתבו הגלוי מיום ט' דנא קיבלתי ואקרא בו את תלונותיו הצודקות על איחור משלוח התקנות עד היום¹⁰¹.

ובכן יאמין נא הדר“ג, כי לא מהתרשלות או מחסרון חפץ לעניין הנכבד התעכב חיבור התקנות עד היום, כי מצדנו נכונים אנחנו בכל לבנו לעזור למע”כ כפי כוחנו הדל בעבודת הקודש, לענות לכל אשר יקראנו, לשמוע ולעשות ולקיים את דבריו הנעימים לנו. אפס כי חפצנו אשר גילה לנו, כי אומר הוא למסור הקרן הקיימת ליד האלליאנץ שבפאריז, הוא מתנגד כל כך באמונתנו בתועלת שתצא מזה עד כי בלי חפץ נגשנו אל העבודה הזאת, ופעמים אחדות נאספו ושבנו כלעומת שבאנו.

כי כולנו פה רואים ויודעים כי דבר גדול כזה, אשר ממנו תוצאות טובות ליישוב ישראל על אדמת הקודש, צריך שיימסר בידיים יותר אמונות מאלה. אנו רואים יום יום איך פקידי החברה הזאת, אשר היא שולחת הנה ומחליפה אותם מעת לעת, עושים בקלות דעת בכל דבר הנמסר לידם לא לפי חפץ ורוח המנדבים והמקבלים יחד, כי אם משתמשים הם בכספים הבאים לידם רק להגדיל כוחם וממשלתם בעניי עם ולהפיץ רוח קלות הדעת בארץ בכלל; ולא זאת בלבד, אלא כי גם בכספים, אשר נועדו על פי צוואה לאיזו תכלית קבועה, נקל להם לשנות ולעשות כעולה על רוחם. ובאופן כזה מה הוא הביטחון אשר יוכל להיות הדר“ג בטוח כי חפצנו בהקרן הקיימת יימלא בדיוקק במשך הימים? ומה גם כי חברת האלליאנץ כולה אין לה זכות של Juristische Person בפני איזו ממשלה שתהיה, ואנחנו מה לתת ידיים למכשול כזה. אך בדעתנו את לב הדר”ג הבוער באהבתו לארצנו הקדושה וחפצו הטהור לעזור ליושבים עליה, על כן ויתרנו על דעתנו ומילאנו את חובותנו הן בחיבור ראשי פרקים לתקנות הדרושות (גם להבא נכונים אנו למלא אשר יחשוב הדר"ג לנחוץ להוסיף עליהם) והן בהביענו לפניו את דעתנו המיוסדה על מעשים שבכל יום העוברים לפנינו, ובהזהירנו אותו להתבונן אל אשר לפניו, ורומעכ"ת כחוכמתו ובקיאותו יעשה.

את הדברים הכתובים הנני כותב בשם כל ידידנו האדונים פינס¹⁰², כהן¹⁰³, אדעלמן¹⁰⁴ ופרעס¹⁰⁵ הדורשים בשלומו ומברכים אותו כי יזכה לחזות בטוב אשר תיטיב הקרן הקיימת הזאת לבני ארץ ישראל, אמן.

ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשא

 

159. אל יוסף מזל¹⁰⁶    🔗

לשארי היקר והנכבד נעים זמירות ורב תהילות

מר יוסף מזל נ“י ולכב”ב הי"ו – שלום וברכה מציון.

בוש הנני בפני בבואי כעת לענותך על מכתביך היקרים, אשר הואלת לשלוח אלינו,

• בזכרי כמה אחרתי במעני זה למרות זרוזיך ובקשתך. אך מקווה הנני, כי בטובך תואיל לסלוח להתרשלותי גם הפעם.

את ספרך “בחינת עולם” מסרתי לבית הספרים¹⁰⁷, ובזה רצופה קבלת מנהליו ותודתנו לך על משלוחך ועל העלותך את מפעלנו על לוח זכרונך.

ומפעלך אתה, תוצאת תמונות משוררינו, הוא אמנם מפעל יקר-ערך מאוד והיה יהיה לתפארת עמנו, ועפ"י התמונות, ששלחת אלי לדוגמה, הנה רואה¹⁰⁸, כי נערך הוא בטוב טעם, וזהו תנאי עיקרי בעניין כזה, העשוי לענג את העיין. אך לדעתי לא הכמות היא העיקר בדברים כאלה כי אם האיכות, ובאלבום של משוררים צריך לתת תמונת משוררים, המקובלים באומה למשוררים, לא כל אלה אשר לפעמים בשעת צורך ידעו לחרוז בחרוזים, שאין בהם כל חלק מרוח השירה. וכנגד זה הנני מסכים מאוד להחלטתך לקבל תמונות המשוררים היהודים, שכתבו בשפות אחרות שירים הנוגעים ליהודים וליהדות, כי אמנם אנשים כפראנקל¹⁰⁹ ופרוג¹¹⁰ שקולים כנגד משוררים עברים רבים.

מי זאת המשוררת נינא סאלמאן? האמנם היא מרת נינא דייויס, אשר תרגמה רבים משירי ר"י הלוי לאנגלית? אם לא זאת היא, הנני חושב, כי גם מרת דייוויס ראויה להמנות בתוך באות אלבומך.

בדבר ה' ביאליק הנני חושב גם אני, כי יהיה האלבום חסר אם לא תבוא תמונתו בו, כי סוף סוף משורר בחסד אל הנהו והנני כותב למר רבניצקי¹¹¹ כדבריך, ואקווה כי לא יוסיף לסרב.¹¹²

את ספרי “לפי הטף”¹¹³ הנני שולח אליך, אך החלק הראשון מס' התלמיד אין בידי בשעה זו, כי שלחתי להביאו מווארשו ועוד טרם הגיע לידי, כי בימים האלה, ימי החולירה, חדלו האניות הרוסיות לבוא, ובהגיעו לידי אמהר לשלחו אליך.

בלי תפונה ידעת, כי הגברת לוקאס (אחות ה' קלוד מונטיפיורי) הוציאה תוצאה אנגלית לחלק מס' המורה. אנכי תיקנתי כבר את עלי ההגהה ששולחו מהדפוס ותיקנתים, אך כנראה עוד טרם כלתה הדפסתו. – – -

 

160. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלם ת“ו ט”ז טבת תרס"ג

לכבוד ידידי ואהובי היקר והנעלה החכם הכביר ישראל אברהמס הי"ו,

שלום וברכה לו ולכל אשר לו.

ידידי הנעלה!

עד אן אקרא ולא תענה, / אשוע ולא תאמר הנני:

כאיל תערג על אפיקי מים / כן ערגה נפשי לדבריך:

החשית ויהמה לבי / ושאונו בתקוה הרגעתי:

נפוגיתי ונדכאתי באמר אלי / כל היום איה ידידך:

חנני וענני עד מאד, / כי לדבריך יחלתי:

אחרי התפילה הקצרה הזאת אשובה לדבר כבני אדם ואשובה להשתומם ולהתפלא עליך, האמנם לא תמצא לך רגע פנאי להקדיש לידידך אוהבך בכל לבו, אשר לדבריך צמאה נפשו? או אמת נכון הדבר אשר התפארה הגברת לנדוי¹¹⁴ כי הבטחתה בפני ידידך ה' מונטפיורי¹¹⁵ לבלי כתוב עוד לאיש בירושלים? יודע ומכיר הנני את הגאה הזאת ואת שיחה והתפארותה, אף יודע הנני את רגשותיך אלי, אשר הראית אותם באלפי ראיות, כי על כן אינני יכול להאמין בדברי להג כאלה. אך סוף סוף מה פשר דבר שתיקתך ומנעך תשובתך על כל מכתבי הקודמים? לא אשוב עוד לבקש תשובות, רק הודיעני נא מצבך ומעשיך, איה איפה הנך יושב, הבלונדון או בקמברידז? ומה שלום משפחתך ובני ביתך אשר זכרונם לא ימוש מקרב לבי? – ועוד זאת שנית אבקשך להודיעני מה נשמע בדבר ס' הרמב"ם והוראת שפת עבר? הנדפסו כבר או עדיין? כי מאוד מאוד תשתוקק נפשי לראותם.

על אלה הדברים השיבני ויותר מזה לא אשוב להלאותך.

אנכי עסקתי בחודשים האחרונים בספרות השומרונים בספריהם אשר תחת ידי, ואמצא בם דברים רבים מלאי עניין הראויים להתפרסם. לפני שבועיים נשאתי משא על העניין הזה בבית-הספרים, ובקרוב אשוב שנית לכלות את אשר החילותי.

בניין בית הספר למל הולך ומתקדם, והננו חושבים להעתיק דירתנו אליו באביב הבא. הבניין יפה ונהדר מאד.

מחכה הנני לבוא אחד מאחינו מלונדון בתור שליח מחברת S.M.M.T.F. ¹¹⁶. התוכל להוודע מי הוא האיש הזה? אף שמעתי כי ה' מרקוס אדלר הוא עתה במצרים, האמת הדבר?

שמעתי כי מרת לנדוי מחכה גם היא למבקר לבית ספרה, כי אמנם כבר הגיעה העת לפקוח עין מעט גם על הנהגת המנהלת החדשה וביחוד את אנשי בית ספרה, כל אלה הסרים והסרות למשמעתה! – – –

 

161. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

ירושלים ת“ו, יום ו' י”ז טבת תרס"ג

– – – בדבר גן הילדים הננו חושבים לבלי פתחו לפני עבור חג הפסח, כי הירחים האלה הם ירחי הגשמים ולא טוב לפתוח בי“ס בשעה כזאת, ובכל אופן הלא החלטנו לקבל את מרת גיסין וע”כ אין למרת מ. מה לקוות מהמוסדה הזאת¹¹⁷ – – –

 

162. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלים כ“ג אדר תרס”ג

ידידי היקר והנעלה!

– – – בשורת הדפסת “תולדות הרמב”ם" גם באמריקה¹¹⁸ עינגה נפשי מאוד, אך דבר השכר אשר בישרתני אינני יודע באמת איזו זכות וצדקה לי לקבל שכר בעד דבר אשר מראשו ועד סופו עמלת בו אתה? לא הסתפקת במה ששמת שמי לפני שמך, כי גם שכר תאמר לתת לי על עמלך אתה? אכן איש פלאות אתה.

וכן בדבר “לפי הטף”¹¹⁹ לא עלה כלל על לבי לחכות לקבלת פרס, והרבה הרבה עלי להודות לכם מקרב לבי על כל השתדלותכם לפרסם ולהפיץ את ספרי ושיטתי ולהגדיל שמי הרבה יותר מאשר הנני ראוי והגון לזה. רק ספרים אחדים חפצתי למעני ולמען ידידי שהנני מכבדם.

בנוגע למאמרי על אודות השומרונים, הנה כמעט עד עתה הייתי עסוק בקריאת ספריהם וספרותם, לבחור מהם למעני את כל מה שמצאתי לחשוב וראוי לפרסמו. ותיכף אחרי הפסח אחל בסידור החומר הזה ולהחל לשלוח אליך את אשר תמצא ידי. מאמרי הראשון יהיה על אודות “קינות” השומרונים על “כנסית חלקת השדה” אשר גזלוה מהם המוחמדים לפנים ויקימו עליה בית תפילה להם. גם על תולדות הבית הזה אכתוב. אף הנני ושב לכתוב מאמר על שירי תפילותיהם, סגנונם, ותוכנם, ושמות משורריהם השונים. וכן על מנהגיהם והשינויים שביניהם ובינינו, וכן על “תרי”ג מצוות" עפ"י דעת השומרונים, וכו'.

אכן גם ב-Jewish chronical רואה הנני שמך בכל האסיפות השונות ומבין כמה עסוק וטרוד הנך, וכמה הנך נאלץ לחלק עתותיך לעניינים מענייני הכלל, אך זה גורל האיש, אשר לו להיות גם “סייפא” גם “ספרא”. רוח החיה הנך באופני הנהגת הקהל באנגליה, והעבודה הזאת בכל העמל, אשר תסב לך, הן תתן לך גם העונג הרוחני לראות מה רבה התועלת שהנך מביא להרמת מצב אחיך ברוחם. ובטוח הנני, כי גם עתה, בהיותך נאלץ ומוכרח לעזוב אחדות מעבודותיך לטובת הכלל, עוד ישאר עליך הרבה.

שלום רב לרעייתך הכבודה ולבנותיך החמודות. שמחתי לשמוע על התקדמות בתך בעברית בלמדה בספרי, ועוד יותר התענגנו כולנו לבשורה, אשר בישרתנו, כי החלטת החלטה עזה לשוב אלינו, ובלי תפונה תבוא אתך גם רעייתך הכבודה לראות את הארץ, ארץ תולדותינו.

מחכים הננו פה לקולונל גולדשמיד¹²⁰, אשר הודיעונו מלונדון כי יבוא ויתבונן בדבר יסוד חברה חדשה לבניין בתים ע"י Sir M. M. T. F. ¹²¹. הוא יבוא בעוד שבועיים והנני מקוה, כי ישבע רצון בעבודתי לוועד הזה, כאשר גם הם שבעים רצון ובימים האחרונים חדלו לערבב את ענטיבי¹²² בענייניהם. מי יודע אולי גם הוא פרי השתדלותך אף כי לא כתכת אלי מאומה בעניין הזה.

ואברך אותך ואת ביתך ובית חותנך הנעלה בברכת “ושמחת בחגך”, ויום חרותנו יהיה ליום חרות לכל בני עמנו הפרטים והכלל מכל צרותיהם.

ידידך אוהבך ומכבדך

 

163. אל הד"ר אויגן מיטווך    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו ח' ניסן תרס"ג

לכבוד ידידי הנכבד והנעלה, יקר ערך ורב תבונות, “יושב במערב ורוחו במזרח”, האדון Dr. Eugen Mittwoch נ"י שלום וברכה מציון.

ידידי יקירי!

אכן צדק המשורר הערבי אל-מחתם בקראו… (בערבית: “לא כל מה שהאיש מקווה הוא משיג. הרוחות נושבות לכיוון שאינו רצוי לספינות”). כי מה רבו הפעמים אשר השתוקקה נפשי לפנות אליך בדברי לשאלך על ענייניך ומעשיך, והנה באות טרדות יום יום ומתייצבות כשטן על דרכי וסוחבות אותי לעניינים, שאין בם רק עמל ויגיעת רוח. אך עתה ברוך ה' אשר נתן לנו “זמן חרותנו” ולפני הזמן הקבוע לכל בני עמנו, ניתן לנו המורים צאן קודשיו שבועיים ימי חופש ונופש לנוח מעט אחרי עבודת חמישה ירחים. העת הזאת אם כי איננה עת מנוחה כמשמעה, אך למצער תוכל להיות עם עבודת עונג ונחת, ועבודה כזאת היא אמנם כתיבת מכתבים לידידנו, אשר נפשנו תכלה לבשורת שלומם וענייניהם.

ובכן ידיד יקר, איה איפה הנך כעת? העודך עוסק בחקרי הערבים וספרותם? השמת לך כבר למטרה אחד מענפי חקירות הקדם? ובייחוד, התאמר לשוב עוד הפעם לארצנו לבקרה בה? לאמור, האוכל לקוות לעונג לראותך פה אתנו אם לזמן רב או מעט?

אנכי השקעתי ראשי ורובי בשנה האחרונה בספרות השומרונים, והרבה דברים מלאי עניין מצאתי בה, אשר הנני אומר לפרסם בקרוב בקובץ J. Q. R. ¹²³ את הקיצור ממנאמי, אשר נשאתי בבית הספרים מדרש אברבנאל¹²⁴, הנני שולח אליך היום. בו לא תמצא אמנם חידושים רבים, כי עיקרו היה מכוון כנגד המון העם, אשר מלבד המעט הכתוב בס' מלכים ונחמיה איננו יודע מאומה על אודות השומרונים.

בניין בית הספר למל נגמר כולו, ועתה נשארה רק העבודה להישיר את הקרקע מסביב לו וכיו"ב. הבניין הזה הוא אחד הבניינים הנהדרים בעירנו, ובכל הביטי אליו הנני מוצא לי שכר רוחני על עמלי הרב בימי מסעי.

ועתה הננו אומרים לכונן מפעל חדש לטובת החינוך, הוא “גן-ילדים עברי”, לקטנים מבני שלוש עד שש שנים. המוסדה הזאת, תכונן עפ“י שיטת פרבל, תועיל מאוד להתפתחות גן הילדים ורוחם, וגם תועיל הרבה להיטיב מצב ההוראה בבית הספר, כי לא יבואו עוד הנערים אליו ערומים מכל ידיעת כתב ולשון. ומלבד זאת תהיה השפה המדוברת במוסדה הזאת רק השפה העברית, ובבוא הילדים לבית הספר ידעו כבר לדבר בעברית והיתה היכולת אז ביד המורים להורותם גם תורה בלי תרגום לשפה אחרת כ”א בשפה העברית בעצמה, הדבר הזה שהיה כאבן נגף לבתי הספר אשר אליהם יקבלו ילדים מבני עדות שונות, אשר לכל עדה לשון אחרת כנודע לך.

שומעים הננו כי החברה Hilfsverein der deutschen Juden אומרת לכונן בית ספר בן שמונה מחלקות ביפו. אך לפי ראות עינינו פה אין העיר ההיא המקום הנכון לזה. ביפו כולה אין בלתי אלף חמש מאות נפש אשכנזים, לאמור כשלוש מאות משפחה, ורבים מהם שולחים וישלחו ילדיהם לבית הת“ת אשר שם, ומאין איפה ייבנה בי”ס אשר כזה? אם נאמר, כי מהמושבות ישלחו ילדיהם שמה, הנה ראשונה ישנו בכל מושבה בי“ס ואלה המעטים אשר יכולת וחפץ להם לשלוח ילדיהם למקום אחר, הן יוכלו לשלחם גם לעיר אחרת מיפו. על כן לפי דעת יודעי מצב העניינים פה אין טוב להחברה לפתוח בית ספרה כ”א בירושלים. פה ישנם קרוב לעשרים אלף נפש אשכנזים. רוב התלמידים יהיו מבני העיר, וכל איש מבני המושבות, אשר ירצה כי בנו ישתלם בלימודיו, ישלחנו גם לירושלים. כדבר הזה הננו רואים כבר בבית הספר למל, ובזה של חברת כי"ח¹²⁵. – – –

 

164. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

ירושלים ת“ו יום ב' כ”ג ניסן תרס"ג

– – – את מכתבך מיום אתמול קיבלתי וכן הגיעני היום מכתבה של מרת גיסין¹²⁶. אנחנו היינו רוצים, כי תקדים מעט לבוא, למען הכין כל הנחוץ ליום ר“ח הבע”ל. בכל אופן הננו מחכים לבואה. – – –

לגן הילדים יש לנו כבר 38 תלמידים ועוד יתוספו רבים-למרות, או בגלל האזהרה של הרבנים¹²⁷.

 

165. אל יחזקאל סוכובולסקי, יפו    🔗

ירושלים ת“ו, יום ג', ט”ו אייר תרס"ג

– – – ה' כהן¹²⁸ בקשני לכתוב לך, כי כתב תמול לברלין לחברת העזרה¹²⁹ להמליץ בעד גן-הילדים שלכם ולבקש כי תמכוהו בסך 1000 פר' לשנה. את גן הילדים שלנו העתקנו אל עבד-אלרחמן אשר כנגד “מחנה יהודה”, כי שכרנו הבית הזה וכל סביבו, והיום כבר החלו ללמד שם. – – –

בעבודת מרת גיסין¹³⁰ בתור מורה חרוצה הננו שבעים רצון, אך מרגישים אנו, כי יחסר עוד לבית מנהל או מנהלת, כי עודנה צעירה למשרה כבדה כזאת. עתה ישנם כבר 70 ילדים ויום יום באים שאלות חדשות לקבלת ילדים. אנחנו איננו מקבלים עוד אך בכ"ז אי אפשר להשיב פני כל הדורשים, והמספר יעלה בלי תפונה עד לתשעים.

לע"ע הננו הולכים יום יום (ה' פרס¹³¹ ואנכי) פעמים או שלוש שמה בכל עת שיש לנו פנאי.

 

166. אל א. בן-אביגדור    🔗

ירושלים ת“ו כ”ט סיון תרס"ג

ידידי היקר!

הנני שולח אליך היום ע“י הפוסטה את ספר Hebrew Lesson Book אשר חברוהו הח' ישראל אברהמס והגברת אליס לוקס, אחותו של ה' קלוד מונטיפיורי, ואשר לפי דעתי תוכל לחשבו בתור הפרופגנדה היותר טובה בארץ אנגליה ומושבותיה ובארץ אמריקה הגדולה לספרי “לפי הטף” ו”מקרא לפי הטף". לפי מה שכתב לי ה' אברהמס הם מוכרים אותו בפחות ממה שעלתה להם הדפסתו כי החברה Jewish Study Society הדפיסתה לטובת הפצת רעיון הוראת עברית בעברית. קרא נא את הקמת ה' אברהמס בראשית הספר ותמצא בה דברים רבים, שהיית יכול לפרסם בעתונינו העברים. תיכף בראש ההקדמה כתוב, כי הספר “לפי הטף” הוא הוצאת “תושיה” בוארשוֹ, אף כתוב באחריתה כי הספר נמצא למכירה בכל בתי ממכר הספרים באנגליה.

בעיתון Jewish Cronicle נכתב מאמר על אודות הספר והשיטה, ותרגומו שלוח אליך.

והספר השני Maimonides הוא ספרי “תולדות הרמב”ם", ובו תוכל להתפאר, כי הוא הספר הראשון מהביבליותיקה העברית (אשר רובה תרגומים משפות אחרות) אשר זכה, כי חכמי המערב כאברהמס, שהוא עתה פרופיסור באוניברסיטה בקמברידז, וקלוד מונטפיורי ואחרים (כרשום בהקדמתו) מצאו לנכון לתרגמהו לשפה אירופית ושתי חברות בלונדון ובאמריקה הדפיסוהו בתור הספר הראשון לקבוצה של ביוגרפיות מחכמי ישראל.

הספרים האלה הגיעוני תכף אחרי צאתם למכירה מבלי עיכוב אף של יום אחד, והפעם עלי לאמר לדאבון לבי: ראו מה בין בן-חמי לבני! את ספר “הגיטות” ¹³², אשר בקשתי שתשלחו לי נוסחות אחדות ממנו לשלחן במתנה לאחדים ממכירי, לא שלחתם לי עד היום.

– – – וכל מכתבי מהחורף החולף על אודות התקונים והשינויים בספרי “לפי הטף” ו“מקרא לפה”ט" ועל אודות ספרי “מקרא לנערי ב”י“, ששלחתי אליך, כולם נשארו בלי מענה כאילו זרקתים למרקוליס, וככל יתר מכתבי ששלחתי אליך. אמת אגיד, כי אינני מבין איככה תוכל בהנהגה מוזרה כזאת לעשות עסקים עם סופריך ובאי בריתך. או אולי מזלי שונה מכל חברי, כי אחרי אשר הספרים אצלך, ואנכי השוטה נדדתי שינה מעיני משך שנים אחדות בעבדי בלי הרף לתקנם ולהוציאם מזוקקים ומצורפים למען יהיה להם מהלכים בכל הארצות כיום הזה, עתה מה צורך ל”תושיה" עוד בי. אקרא, אצעק, סוף סוף ים גדול ורחב ידים מפסיק בינינו, ואתה עומד ומצחק עלי ועל חלומותי. – – –

 

167. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלם ת“ו ב' סיון תרס”ג

ידידי יקירי ומחמדי!

את מכתבך מיום 14 מאי קיבלתי ואשמח מאוד לראות כי הספרים עוד מעט ויצאו מהדפוס וגם לידי יגיעו. ואתה הן תזכור, כי ביקשתיך לשלוח אלי נוסחות אחדות מכל ספר מכורכות למען אוכל לשלחן במתנה למכירי וידידי, ובוודאי תמלא בקשתי.

גם בגליון האחרון לעיתון Jewish Chronicle קראתי את המאמר על אודות “לפי-הטף”. ובמה אודה לך על כל גמולך לידידך, קצרה עטי ושפתי יחד מעלות זאת, ולך דומיה תודה.

בלי תפונה שמעת כבר את דבר יסדנו פה את “גן-הילדים העברי” ואת התנגדות הקנאים הנני שולח אליך גליון “ההשקפה” וקראת בו מכתב תשובתנו להרבנים¹³³. אך הנה חודש ימים עבר והחרמות נשכחו וגן-הילדים עושה חיל. נעים לשמוע את צלצול שפתנו מפי עוללים קטנים, המרננים ומשחקים (עפ"י שיטת פרבל) וכל שיחתם כל היום היא רק עברית. את הדבר הזה הנני חושב לייסד הגון וראוי לכל החינוך עוד יותר מבתי הספר, כי בזה נציל את הילדים הקטנים מהתרגל במידות ובמנהגים בלתי מהוגנים, וגם זאת כי בבואם אל ביה"ס יהיו יודעים כבר לדברי עברית וגם לקרוא ולכתוב מעט.

– – – צר לי כי עסקי בית ספרנו ובגן-הילדים ובענייני S.M.M.F. ¹³⁴ מנעוני עד כה לעבוד בחומר הרב אשר אספתי לי כבר מספרות השומרונים, ועלי לחכות עוד מעט, אך מקוה הנני כי לא יארכו הימים וחופשתי תרבה.

בשבוע הבא הננו אומרים לנסוע מביה“ס (שלושה מהמורים ושלושים מטובי התלמידים) לשכם להיות שם ביום השבת ולהתבונן בליל מוצאי ש”ק בשומרונים בחג (Pilgrimage) אל הר גריזים ב“חג הקציר” שלהם.

מחברת Union of Jew. Hist. Soc. הגיעני מכתב חתום בשמך, לבקשני לשלוח אליהם דרוש או דרושים, אשר נשאתי או אשר חיברתי. והיום עניתים, כי אוכל לשלוח אליהם על אודות השומרונים או על הספרות השירית הספרדית.

 

168. אל ישראל אברהמס    🔗

כ' סיון תרס"ג

ידידי יקירי ואהובי!

בליל מתן תורתנו הגיעוני שני תכריכי ספרי “הרמב”ם" ¹³⁵ ו“לפי הטף” ¹³⁶, אשר הואלת לשלוח אלי, ומעצמך תוכל לשער בראותי אותם בכל הדרם הפנימי והחיצון יחד. דימיתי אז לאב, אשר בניו שבו אליו אחרי שנים אחדות למיום עזבם אותם והוא מתענג ומשתומם לראות כמה גדלו, מה יפו ומה התפתחו במשך הימים ההם! ואמנם איך יכול להיות אחרת, ואתה נתת מהודך עליהם, רוחך רוח דעת וחן שפכת עליהם, ומגנזי מליצתך הלבשת אותם מחלצות.

אך האמינה לי ידידי, כי בוש הנני בפני בכל עת ראותי על גב ספר הרמב"ם שמי מוקדם לשמך. ורק זאת נחמתי, כי כל קורא יבין כי אך ענוותך גרמה זאת.

הדפסת ס' הרמב“ם וכריכתו הן באמת נהדרות מאד וכן התמונות. מאמריקה הגיעתני היום ג”כ נוסחה אחת מתוצאת החברה J.P.S.¹³⁷ והנה היא גדולה כמעט פי שניים מתוצאת לונדון, כי הדפיסוהו באותיות יותר גדולות ועל נייר עבה. אך תוצאת לונדון יותר נהדרה.

ובספר Hebrew Lessons¹³⁸, אשר גם הוא נדפס יפה מאד, קראתי אך עתה את הקדמתך החשובה, אשר בה השכלת לברר ולבאר את סגולות השיטה החדשה בסגנונך הנמרץ והנעים.

אכן באושרי כי מינה לי ה' ידיד יקר ונעלה כמוך!

בשבוע החולף נסענו (ידידנו האדונים כהן ופרס, ואנכי) עם 24 מתלמידי בית ספרנו לשכם, ונתבונן בשומרונים ובעלייתם לרגל על ראש גריזים ביום חג השבועות שלהם¹³⁹. ואך בהפנותי מעט אחל בכתיבת מאמרי על אודות השומרונים. לע"ע אספתי חומר רב. בפעם הזאת הישגתי העתקת פסקי-הדינים של השופטים (מופתי) המושלמים מלפני ערך מאתיים וחמישים שנה עד לפני שבעים שנה על אודות השומרונים, וגם בהם דברים מלאי עניין. הפסקים בעצמם נמצאים ביד הכהן הגדול שלהם, ולבקשתי העתיקם למעני. – – –

שמחתי לראות כי הקדשת את ס' הרמב“ם לכבוד הד”ר פרידלנדר¹⁴⁰, אשר הנני גם אני ממכבדיו ומעריציו, ואת פניך אחלה כי בשעת הכושר תואיל לברכהו בשמי ליום חגו אשר בו חלקו יקר לכבודו כל יודעיו ומכיריו.

שלום רב לרעייתך הכבודה ולבנותיכם היקרות. הכבר הורגלתם בישיבת קמברידז, הרחק מקרוביכם ומכיריכם הרבים?

ידידך אוהבך ומכבדך בלב ונפש דוד ילין

 

169. אל זאב יעבץ    🔗

ב“ה ערב שבועות, תרס”ג

רב שלום לך דודי יקירי ואהובי!

ספר יספרו הערבים לאמור: ויהי בהיות כּוזרי אנושרון נער צעיר לימים וישכור לו אביו מורה חוץ לחנכהו: ויהי היום ויכהו מורהו מכה נמרצת על לא חמס בכפיו ויתמרמר כוזרי מאד וישמור את הדבר בלבו: ותעבורנה שנים והנער היה למלך ישר באדם ושמו מהולל בפי כל: ויהי היום וירא את מורהו בימי נעוריו ויזכור את אשר עשה לו וישאלהו על זאת: ויען מורהו ויאמר: ראה ראיתי מאז, כי היה תהיה למלך אדיר וגורל רבבות בני אדם במוצא פיך יותן ואומר אכך פעם על לא עוון וידעת מה רע ומר טעם העונש חינם ונזהרת מהכות צדיקים על ישר. ועתה באשרי לא שגיתי במשפטי, כי רואה הנני כי טעם העונש ההוא נשאר בזכרונך עד היום:

דודי יקיר!

יכול הייתי גם אני להתנצל הפעם על עיכוב תשובתי במין מענה כזה, לו לא יקרת דודי בעיני נכבדת, וגם אם עשר פעמים היית מונע דבריך ותשובותיך ממני, לא הייתי אנכי נמנע גם הפעם מהעונג הרוחני, אשר תחוש נפשי בכתבי אליך. ואם בכ"ז אחרה תשובתי עד כה, אין זאת כי אם לסיבת טרדותי הרבות והמוגיעות, וכדבריך אומר גם אני: “יש אשר לבי הומה בידידות רבה אל אוהב ומודע אשר במרחקים – והיד כבדה אז כאבן דומם”. אך לכל זמן, וגם לשני מכתביך, המונחים בחיקי כל הימים ותובעים מענה, הגיע התור כיום.

ובכן לפני כל דבר אשוב לתקן עוותתי ולמלא חסרוני ולברכך אותם ואת דודתי היקרה בשמי ובשם אשתי מקרב לבנו ברכת מז"ט לנשואי בתכם היקרה והחשובה מרת שרה. – – –

וברכת משנה אברכך ליסוד מפעלך החדש הוא ירחונך “המזרח”¹⁴¹, אשר שמחתי עליו מטאד, בדעתי כי חזקה לחכם כמוך כי תדע לברר את האוכל מרוב הפסולת אשר אותה מלעיטים את קוראינו בימינו אלה בכמות מרובה. ובכל לב אשית ידי אתך כבקשתך, אך לדאבון לב ידי יד כהה כעת ולא תוכל לסמוך הרבה עליה, כי טרדותי בביה“ס ובתור מורשה לחברת מזכרת משה שבלונדון רבות כל כך עד כי גם לכתיבת מכתבים לא תספיק לי עתי הפנויה, ומה גם לכתיבת מאמרי ספרות הדרושים ישוב דעת ומרגעה רוחנית. כבר הבטחתי ל”השילוח" זה מזמן לשלוח אליו מאמרים אחדים, ההמשכים למאמרי הקודמים, ודברי עוד טרם הקימותי, ובכ"ז אשתדל עד כמה שאוכל לבלי השיב פניך ריקם.

בחורף שעבר השקעתי ראשי ורובי בספרות השומרונים והנני שולח אליך היום נוסחה אחת ממנאמי אשר נשאתי פעם בבית הספרים ואשר נדפס גם בההשקפה. התמצא חפץ בליקוטים מספרותם, משיריהם? את מיוחס¹⁴² דיברתי, והוא עסוק כעת ולע"ע לא הבטיחני דבר. – – –

 

170. אל יוסף קלויזנר    🔗

ירושלם ת“ו כ”ב סיון תרס"ג

לידידי היקר והנכבד, ד"ר יוסף קלויזנר, שלום וברכה.

כי אבוא עתה לברכך על משרתך בתור עורך בישראל, ועורך ל“השלוח” היקר לכל מבין ביחוד, הנני חושב אולי כבר עברה העת בעוונות טרדותי הרבוֹת, אך על מכתבך הן הנני חייב לך מענה בין תיכף ובין לאחר זמן, וע"כ כיום, בהרשות לי זמני למלא חובתי זאת, הנני ממלאנה בשמחה.

“השילוח” נכבד בעיני תמיד, ואז, ב“שנים הטובות”, בהיות עתותי פנויות יותר לספרותנו, הן ידעת כמה עבדתי בו, וגם עתה הנני מבטיחך לשוב לשלוח אליך כפעם בפעם מאמרים כאשר אוכל. לראשונה הנני חושב לשלוח אליך המשכים למאמרי “מליצת ישמעאל”¹⁴³, אשר לפי מה ששמעתי מפי רבים הוא לתועלת לחוקרי דברי משוררינו הספרדים. על אודות שיטות אבן-סינא ואבן-רושד אין בכוחי לכתוב, פשוט מפני שלא עסקתי בפלספה¹⁴⁴ במידה כזו, אבל על אודות המשוררים הערבים בני דורות רשב“ג ורי”ה¹⁴⁵ יכול להיות כי אפנה עתותי להתבונן בעניין זה ולהודיע אח"כ את אשר אמצא לנכון להודיע.

בשנה הזאת עסקתי הרבה בספרות השומרונים ובכל הנוגע לשומרונים בעצמם, אף הייתי בשכם פעמיים והתאכסנתי בבית כוֹהנם הגדול. הייטבו בעיניך מאמרים על אודותם בתור סיפור מסע לשכם? הודיעני זאת בהקדם האפשרי.

ובזה הנני מכבדך ומברכך בהצלחה רבה

בעבודתך לספרותנו ולעמנו

 

171. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

יחזקאל אחי יקירי!

מכתבך מיום תמול הדיעני היום עם החשבון וההמחאה וחן חן.

בהגליון האחרון של הוועלט קראתי מאמר הרצל למענה על מכתב אוסישקין¹⁴⁶ והנני מבקשך לקראו. בלי תפונה ישנו אצלכם בבית הספרים.

ממנו תראה, כי מצד הציונים אינם מחזיקים בכל מעשי אוסישקין פה. עתה צריך לנו לדעת מה דעת חובבי ציון, אשר אמנם יכול להיות, כי הדבר הזה יחזק רוחם יותר לחזק את מעשי אוסישקין, אך אם אין הדבר כן, וגם מצד זה יעזבוכם, אינני רואה תקוות לעתידות, כי סוף סוף לא הסכימו בני א"י לעניין הזה רק בתקוה קודמת כי יסודר גם הוועד-החיצון וכל זמן שלא יסודר הוא התקוה רופפת מאד. –

* * *

 

172. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

– – – בדבר מאמר הרצל¹⁴⁷, ששאלתני דעת חותני¹⁴⁸, עלי להגיד לך, כי כדבריך אתה כן אמר לי עוד מקודם על אודות הנזק, שיוכל לגרום מבחינה זו.

 

173. אל שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר)    🔗

ירושלם, ח' תשרי תרס"ד

אישי חכם נכבד!

את מכתבך החוזר בדבר “האנציקלופדיה הגדולה הכללית והיהודית בשפת עבר” קיבלתי, ובברכי אותך מעמקי לבבי כי עלה בידך החרוצה לקרב יציאת מפעל ענק כזה לפועל, הנני לענותך על שתי שאלותיך:

1. מתרצה הנני בעיקר לקחת חלק בעבודה זו.

2. הנני חושב עצמי מוכשר וראוי לעבוד בנוגע לערכי הדקדוק העברי (גם בהשוואתו לערבית) לדרכי המליצה בשירי משוררינו הספרדים, ומשפט שירי כל אחד מהם בכלל, לספרות השומרונים, ארחות חייהם ותולדות משורריהם, ולתיקון יושר הכתיבה במלים הערביות והאירופיות.

לתרגם הנני יכול מערבית, אשכנזית, צרפתית ואנגלית.

בהיות המכתב החוזר דורש רק תשובה על שתי שאלותיו, הנני חושב למותר להציע עתה לפניך הצעות בנוגע לעבודה זו עד קבלי תשובתך בפרטות כאשר כתבת. רק על דבר אחד אמרתי להעירך: במפעל כביר כזה היה טוב לקבוע הלכה בעניין יושר הכתיבה של המלים העבריות, ביחוד בנוגע ל“מלא וחסר”, וגם למלים הנכריות (וכן בנוגע למלים שיידרש לחדש בשפתנו לרגלי המפעל הכולל הזה), עפ"י התיעצות וחוות דעת חכמים שונים אשר יעסקו במפעל הזה, והיתה זאת לעניין חשוב ונחוץ בפני עצמו. וגם זאת עלינו לזכור, כי אם בספר כזה לא תהיה שיטה קבועה בזה, אז תגדל בו הערבוביה מאוד.

ובזה הנני מכבדך ומוקירך

 

174. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלם ת“ו ח' כסלו תרס”ד

ידידי יקירי ונכבדי!

זה ימים רבים אשר לא כתבתי אליך והפעם היתה זאת רק מרוב טרדותי, וביחוד מעת עזוב ידידנו ה' כהן¹⁴⁹ את עירנו אשר עלי גם דאגות הנהלת ביה"ס.

ידידנו זה כתב אלי כמה הזכרתם שמי לטובה בימי התגוררו אתכם, ואת טוב לבך אלינו כולנו ראיתי גם בדבריך באסיפת ה-Anglo-Jewish Association כנגד דברי הגברת לנדוי¹⁵⁰, אשר כל דברי התפארותה לא הספיקו לה עד אשר שמה את כל ירושלם לעון חושך עלטה, אשר רק אורה של מיסס לנדוי זורח בה ומאיר לכל יושבי חושך וצלמות. מבין הנני רגשותיך לשמע דברי חוצפה כזאת עד כי אמרת מה שאמרת.

שומעים הננו, כי ידידך ה' קלוד מונטיפיורי יבוא הנה. האמת הדבר? מי יתן ונפקחו עיניו וראה נכוחות כמוך.

טרדותי מנעוני עד כה מלפנות לכתבי השומרונים, אשר בם עבדתי בכל ימי החורף החולף. אולי אגיע סוף סוף לכתיבת המאמרים אשר כתבתי לך מאז על אודותם.

גם לס' Saadiana של ידידנו שכטר¹⁵¹ יש לי הערות רבות שרשמתי בגליון הספר, וכאשר אפנה מעט אשלח גם אותן אליך.

בלי ספק שמעת כבר את החדשה על אודות יסוד “בית ספר למורים” בבית ספרנו¹⁵². גם לי יהיה להורות בו עניינים אחדים בעברית. הבית הזה יהיה לתועלת גדולה מאד לארצנו, כי מעתה יהיו המורים העברים גם הם אנשים מלומדים גם בעניינים העברים וגם במדעים הכלליים, ואם יצליח יוכל להיות למופת לאחרים. – – –

 

175. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלם ת“ו כ”ג סיון תרס"ד (6 יוני 1904)

ידידי יקירי ונכבדי!

לפי שבוע כתבתי אליך בארוכה, ומקוה הנני, כי הגיעך מכתבי בעתו. ומה אומר לך כעת ידידי? אחרי שלחי דברי שבתי ונתתי אל לבי אם לא נחפזתי יותר מדי במשלוח המכתב ועל כן הנני שב להציע לפניך פקפוקי ומחשבותי בדבר הזה:

אינני חושב, כי אסכים באיזה אופן שיהיה לעזוב יחד עם בני ביתי את ירושלים ללכת להתיישב לכל ימי חיי בעיר מערי אפריקה, ולו גם בעד איזה סכום כסף שיהיה. מעודי לא שאפתי אחרי עושר, ומעשה כזה ייחשב בעיני כאילו מכרתי חיי לאליל הכסף, ועל מה ולמה?

אם אמרתי לקבל המשרה ההיא הנה זה רק למשך שנים אחדות, בהשאירי בני ביתי בירושלים.

באופן הזה מי יודע אם ירצו נושאי המישרה לקבל פקיד כזה רק למשך זמן, לו גם נאמר לחמש שנים.

מלבד הקושי הזה הנה לא יתנני לבי בשום אופן לעזוב את בית-הספר ואת בית-הספר מורים מבלי הסכמת ורצון ידידנו ה' כהן¹⁵³ וחברי הוועד בפ"פ¹⁵⁴, בהשאירי במקומי איש מוכשר לקבל משרתי, לו גם למשך זמן, כי עלי להכיר טובה להם הרבה כי הביאוני עד הלום. ומי יודע אם יעלה הדבר בידי?

גם זאת: הם (עדת בלומפונטין) דורשים גם מורה וגם Minister, ואנכי אינני יודע לנכון מה הן חובות ה-Minister. אם הכוונה, כי עליו להיות גם חזן, הנה אנכי לא ניסיתי מעולם בחזנות. ואם הכוונה כי עליו לדעת לפסוק דינים ושאלות, לא אעשה שקר בנפשי לאמור כי למדתי זאת. אך אם חובת ה-Minister היא להנהיג עניני העדה ומוסדות הציבור, ואולי גם ל“דרוש” לפעמים, דבר כזה לא יכבד ממני.

ועל כן, ידידי, אחרי שהצעתי לפניך כל ספקותי וענייני, הנני חושב כי אם תציע שמי לקנדידט, צריך להציע לא בהחלט, כי אם לאמור: כי אם יסכימו הם, אז אפשר כי אסכים אנכי, וגם אז באופן, כי לא אהיה לא חזן ולא דיין ופוסק. – – * * *

 

176. אל מרקוס אדלר, לונדון    🔗

(תרס"ה 1904)

אדוני הנכבד!

את מכתבו מיום נובמבר 15 קיבלתי אתמול ושמח הנני למקרה, אשר בו אוכל לשרת את כ' במעשי צדקתו בארץ קודשנו.

על שאלתו בנוגע לבית החולים ביפו שאלתי את פי חותני הגרי"מ פינס מדוע לא באה חתימתו הפעם תחת מכתב הבקשה של ועד הבית הזה, ויענני, כי אחרי אשר השתקע כבר בירושלם ולא בכל עת יוכל לבקר את בית החולים הזה שביפו לכן נשארה הנהגת הבית בידי חבריו יתר חברי הוועד מזה שנים רבות והם האדונים שמעון רוקח (סוחר עשיר, מתורגמן בקונסולט האוסטרי, וראש מנהלי עדת יפו בכלל), והשניים האחרים, נסים הכהן ויוסף משה, הם שני סוחרים מבני עדת הספרים וחברי ועד עדתם, אנשים ישרים שיש לסמוך על הנהגתם.

אחרי אשר פיטרו בשנה החולפת את הדר יפה¹⁵⁵, שהיה הרופא הראשי בבית הזה, לסיבת מחלתו, לא נמצא להם עד כה רופא יהודי אחר למלא מקומו, ולפי שעה מינו את הדר' לורך Lorch הגרמני, אחד הרופאים הטובים שביפו.

הדר' ירמנס שב לחברון ולמשרתו בתור רופא העדה¹⁵⁶. ועתה קיבל עליו גם משרת רופא העיר מצד הממשלה. בימי מסעיו באיירופה מילא מקומו רופא יהודי מגרמניה Dr. Arnheim, אשר במקרה בא לא"י לזמן קצר לפני מסע הדר' ירמנס, ובני העדה שבעו בו רצון.

ובנוגע לשאלת כ' כי אהיה המתווך בינו ובין עדת חברון, הנני מקבל עלי את המצוה הזאת בחפץ לב, והנני להודיע תיכף בשבוע הזה את דבריו למנהלי לעדה בחברון למען ימלאו אחריהם בדיוק, ויקבל על ידי אי"ה בכל שנה ושנה את המכתב כתוב וחתום בידיהם, וכל העניין יסודר על הצד היותר טוב.

בנוגע לענייני ועד S. M. M. T.¹⁵⁷ הנה רואה כ' בלי ספק, בקראו את מכתבי להוועד, את כל עבודתי בהנהלת ענייני הוועד. הנני נזהר בכל צעדי למען יהיה מעשה הצדקה שלום ושלם, ומקוה הנני, כי ישמחו בפעלי תמיד.

עניין ההקדש (Wakuf) של נחלות הציבור בחברות הראשונות כבר גמרתי. שדה אחד נקנה כבר לצורך החברה החדשה “זכרון משה”, ועתה עסוקים הננו להשיג נחלה שניה הדרושה לה. אמנם לא במהרה כאשר דימינו נוכל להשיגה, והרבה הננו יגעים עתה בזה, אך מקווה הנני, כי לא יארכו עוד הימים וגם אותה נקנה, ואחר נחל בבניין. כן הנני עסוק עתה בהעברת בית הספרים הכללי על שם חברי הוועד כנגד ההלוואה שהשיג מהוועד, ובעוד שבועות אחדים, אם רק לא יהיו מיכשולים מצד הפחה החדש, אוכל לשלוח כבר את שטרי האחוזה (Title Deeds) להוועד. גם את חובות שתי החברות של “ימין משה” הנני שולח שנה שנה, אף כי בחברת “רחוב נתן” לא על נקלה יעלה הדבר בידי, ובה יש לי עבודה רבה בכל עת.

ובזה הנני אומר שלום וברכה

 

177. אל מרדכי (מרקוס) אדלר, לונדון    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו ו' שבט תרס"ה

לכבוד הרב"ג הנכבד והנעלה דורש שלום ציון

ורב פעלים מוהר“ר מרדכי אדלר נ”י שלום וברכה.

אדוני הנכבד!

הנני שולח לרומע"כ רצוף בזה:

1. מכתב ועד בית החולים “שער ציון” ביפו;

2. שתי קבלות מעדת חברון על הסכומים שמסר כבודו להדר' יערמאנס¹⁵⁸ בשנה החולפת ועל הסכום ששלח לחברון על ידי, ויואיל נא רומע"ל להודיעני קבלתם.

בלי תפונה הגיעה לידו הקבלה, שנשלחה לו ישר מביה"ח שביפו על הסך 10$ ששלח על ידי כמו שהם כותבים במכתבם אלי.

ובדבר שטר החוזה בין עדת חברון והרופא כותב אלי הראב“ד מוהר”ר סלימאן מאני מחברון¹⁵⁹ כדברים האלה:

“על דבר שטר החוזה שכתוב בו יום ז' חשון (ולא כסלו), כן הוא הצדק, כי לא זכר השר הנדיב את חודש העיבור. ועל דבר יתר התיקונים, שדרשו לתקן בספר החוזה, הנה ידוע לכ' כי בעוה”ר נפלה עטרת ראשנו בפטירת רבנו זצוק“ל וכעת אין בכוללנו ראש ומנהיג, ובע”ה בשבוע זה נסדר ונמנה רב ומו“צ, אזי נוכל אח”כ לשלוח אחר מנהיגי כוללות אחינו ק“ק אשכנזים הי”ו ונתקן הדבר".

ואי“ה בקבלי את החוזה המתוקן אשלחנו ג”כ לרומע"כ.

אורח נכבד יושב אתנו בשבוע הזה, הוא השר שמואל מאנטאגו, אשר בא הנה עם בנו הצעיר. אנכי ביקרתיו ודיברתי אתו על עניין חברת S.M.M.T.¹⁶⁰, ובהיותי בבית ספרנו (ביה"ס למל) הראיתיו את השדה היפה שקנינו לחברת בניין הבתים החדשה, אך הוא אמר לי פעמים אחדות, כי איננו עוד חבר הוועד מפני זקנתו, ובנו הגדול הוא עתה במקומו.

בכלל נראה הפעם בשבתו בתוכנו, כי חפץ הוא להיות “נחבא אל הכלים”, באמרו כי בא הנה רק להראות את בנו את הארץ הקדושה.

עתה גדלה תקוותנו לקנות את שארית השדה לחברה החדשה אצל השדה הראשון, באופן כי כל השכונה תהיה במקום אחד. בהיגמר הדבר אי“ה אודיע תיכף להוועד. הנני מתכבד לשלוח לידי כבודו את הרצאתי “המבטא והכתיב”, שקראתי באספה הכללית של “אגודת המורים” בא”י.

האגודה הזאת תכליתה להיטיב מצב חינוך הילדים וההוראה בבתי הספר בא“י. ולמען ידע רומע”כ עניינה ודבריה, הנני שולח לו גם את זכרונות-הדברים של אסיפתה ותקנותיה.

האגודה מקבלת גם חברים בחו"ל (תשלומי החבר הם 5 פראנק לשנה), ומאוד היה נעים לנו לו יכולנו למצוא לה חברים גם בקרב נכבדי אחינו בלונדון, – הוועד של חובבי ציון באודיסה משתדל להשיג לה חברים ברוסיה.

ובזה הנני אומר שלום וברכה לרומע“כ ומשפחתו הכבודה ואחיו הנעלים הי”ו.

מוקירו ומכבדו כערכו הרם

 

178. אל ישראל אברהמס    🔗

ירושלם תו' ז' שבט תרס"ה

ידידי יקירי ומחמד נפשי!

הנני שולח אליך היום את חוברת “המבטא והכתיב”, היא ההרצאה אשר נשאתי באסיפה הכללית השנית לאגודת המורים בא"י, אשר חבריה כיבדוני לעמוד בראשם.

הנני מבקשך לקרוא שתי ההרצאות ומקוה הנני, כי תמצא בהן חדות מועילות ובייחוד השניה (הכתיב). אם תחשוב, כי דברים כאלה יוכלו להיות עלניין לקוראי מאספך J. Q. R. ¹⁶¹ הודיעני ואנכי אוכל לעשות מתמציתם מאמר באנגלית.

הנני שולח אליך יחד עם זה את תקנות האגודה וזכרונות הדברים לאסיפתה האחרונה.

כאשר תראה מהם תכלית האגודה היא הטבת מצב החינוך וההוראה בבתי הספר בא“י. ולמען תוכל להשיג מטרתה היא מקבלת גם חברים בחו”ל (התשלום השנתי הוא 5 פראנק).

ועד חברת חובבי-ציון שבאודיסה, התומך אותה בסך 500 פר' לשנה, משתדל גם לרכוש לה חברים ממשכילי אחינו ברוסיה ומאלה החפצים בהטבת מצב החינוך בא“י. כמובן היה מאד נעים לנו לו נמצאו לנו גם באנגליה עשרים או שלושים חברים מאחינו דורשי טובת החינוך, ובדבר הזה הננו סומכים עליך. אם תרצה לקחת עליך הטורח לקרוא את התקנות וזכרונות הדברים ולכתב אח”כ מאמר כיד ה' הטובה עליך בגליוני Jewish Chronicle להודיע עניין האגודה ותועלתה, כי רק אגודה כזאת אשר בה יתאחדו כל המורים שבא"י תוכל לקדם את החינוך וההוראה וכו' וכו‘, ותודיע כי אתה או ידידנו ה’ דופראק עורך הJew. Chronicle - הנכם נכונים לקבל תשלומי חברים לאגודה שהוא דבר מצער מאד. ואחרי כן תודיענו למי לפנות ולשלוח תקנות האגודה וחוברת זכרונות הדברים, – אז הנני בטוח, כי נשיג את המספר 20 או 30 שכתבתי למעלה. הנך רואה, כי לא “תפשתי מרובה” כי אם מועט.

שלחתי כבר שתי חוברות להאדונים מרקוס אדלר ואלקן אדלר בהיותי כותב אליהם כפעם בפעם. הנני חושב לשלוח גם לידידך הח' מונטיפיורי¹⁶², אך נבכר, כי אתה בעצמך תדבר אתו.

מרת לנדוי¹⁶³ איננה רשומה ברשימת החברים של השנה החולפת, כי בראשית השנה לא היתה פה, אך עתה הנה גם היא, גם מורותיה תהיינה חברות לאגודתנו.

הנה חפצים לאחד בעניין החינוך את מורי בתי הספר של האליאנס, של A. J. A. ¹⁶⁴, של חובבי ציון, של Hilfsverein ןךמנוע את רוח ההתפרדות וההתייחדות Separatisme et exclusivitisme, אשר היתה עד כה ואשר לסיבתה לא יכולנו לפעול הרבה לקידמה במקצוע שלנו.

ובשביל זה ננו חושבים לפנות גם לחברות השונות למען תכרנה את אגודתנו, ונפנה גם ל“אגודת אחים”.

השר מונטאגו¹⁶⁵ היה פה בשבוע הזה. אנכי ראיתיו פעם ואח"כ ביקר גם את בית ספרנו ושמח בו מאוד. – – –

 

179. אל ישראל אברהמס    🔗

כ“ב אד”ר תרס"ה

ידידי יקירי ונכבדי!

הנני שולח אליך היום ע“י הפוסטה את הספר “לקוטי נבואות ומליצות”, אשר סידרנו אני וחברי מר ח”ל זוטא בעד בתי הספר¹⁶⁶. הסיבות אשר עוררנו למיפעל הזה מבוארים היטב בהקדמת הספר. וחושב הנני, כי כל מי שניסה להורות לאחרים את ספרי הנביאים האחרונים והכתובים, בין לנערים קטנים בין לגדולים, ירגיש בעצמו כמה הקילונו מן העול, שהיה מוטל עליו, אחרי שהיה מוכרח לבוא למצער פעם אחת בכל שעה במבוכה מבלי דעת איך לבאר לתלמידיו (כמובן בדרך הפשט) את הכתובים, מלבד כל הכובד שהיה בהוראת הנערים הקטנים כל אותם הפסוקים וחלקי הפסוקים המדברים כנגד פריצות המוסר (ענייני ניאוף וזנות), אשר מהבחינה הפדגוגית אין להם לקוראם.

את הספר הזה הננו חושבים לספר לימוד לא רק בבתי הספר שבארץ ישראל, כי אם בכל מקום שנערי ישראל לומדים את ספרי קודשינו, ובייחוד באירופה המערבית, במקום אשר הזמן שאפשר להם לבלות בלימוד הספרים האלה מעט הוא, לאלה מוטב בלי ספק כי במשך זמן קצר יוכלו להשיג מושג נכון ממליצת הנביאים השונים. והספר הקטן הזה הנהו כבר תמצית עשרה מספרי הנביאים בעלי תקופות שונות וסגנונים שונים.

מה דעתך בנוגע לאנגליה? האפשר כי יקובל שם בכיתות הגבוהות של בתי הספר, ובבתי תלמוד התורה? הנוכל למצוא מוכר ספרים שיהיה אפשר לסמוך עליו, או יותר טוב כי יקבלוהו הקונים ישר מידינו פה?

בכל אופן מקוה הנני, כי תזכירהו ותעורר לו את דעת ההמון בביקורת שהנך כותב ב-Jewish Chronicle על הספרים החדשים, בהזכירך תכליתו, תועלתו, צורתו הפנימית וגם החיצונית.

כן תקבל ספר “אוסף שירים” אשר אספנו לבתי הספר, לצורכי הילדים הקטנים, אשר יהיה להם לשעשועים וגם ללימוד¹⁶⁷.

אולי תוכל להודיעני כתובות ראשי בתי ספר בלונדון, אשר מהם יש תקוה כי יקנו הספר “לקוטי נבואות ומליצות” למען נכתוב אליהם או נשלח להם גם ספרים. – – –

 

180. אל יחזקאל סוכובולסקי¹⁶⁸    🔗

ירושלם ת“ו, כ”ו ניסן תרס"ה

– – – התהיה בקונגרס בבאזל? הנני אומרים ליסד פה אגודת ציוני-ציון. היש לך מנדט מיפו? אם לא, היינו שמחים מאוד לשים עליך מצדנו משרה כזאת. – – –

אחיך אוהבך המחכה למכתביך

 

181. אל מרקוס אלר, לונדון    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו י“א תמוז תרס”ה

לכבוד הרב החכם הנכבד והנעלה דורש שלום ציון ורב פעלים

מוהר“ר מרדכי אדלר נ”י שלום וברכה.

אדוני היקר והנעלה!

את מכתבו היקר מיום 12 יוני קיבלתי במועדו והנני נותן תודה לרומע“כ על הבטחתו להציע השקפותי להוועד. יודע הנני את טוב לבו ואת חפצו לראות ברכה במעשה הוועד לזכר השר מונטיפיורי זצ”ל בא"י בכלל ובירושלם בפרט.

ועתה חושב הנני, כי ישמח לבבו לשמע הבשורה, כי זה מקרוב גמרנו דבר מקנה שארית השדה לחברת “זכרון משה” באופן היותר טוב. השדה הוא במקום, אשר בו רצה הוועד, קרוב מאוד להחלק הראשון שקנינו מאז, רק קרקע אחת מפסיקה ביניהם ואשר אולי גם אותה נקנה, וקנינו ג"כ במקח טוב, ותחת אשר בימי החורף החולף היינו נכונים כבר לתת בעד הקרקע הסמוכה לנחלתנו החדשה שני פראנק כל אמה, עתה עלתה לנו הקרקע לנו בפחות משני פראנק כל אמה. ובאופן כזה יכולנו לקנות קרקע מעט יותר מאשר חשבנו בראשונה.

הדבר אמנם לא עלה לנו על נקלה. החלקה החשובה ביותר משתי החלקות שקנינו עתה היתה שייכת למשפחה נוצרית, אשר בה היו לא פחות מארבעה עשר מוכרים ומוכרות ובהם גם יתומים ואפוטרופסיהם. אך ב"ה הכול נגמר על הצד היותר טוב, ואת שטרי המקנה כבר שלחתי לכ' הוועד בלונדון, ובני חברתנו פה שמחים מאד בקניה הזאת.

ועתה הנה הגיעה שעת כתיב שטר החוזה בין החברה פה ובין הוועד מלונדון על הסך 6000$, אשר הוועד מלווה למשך חמש עשרה שנה. כמובן צריך לסדר כל פרטי הנהגת החברה בשעת הבניין ובנוגע לתשלומים בחזרה, לברר ג“כ מה הן חובותי בתור מורשה הוועד ואיך להתנהג במסירת הכספים ובנוגע לתשלום הכספים אח”כ בחזרה. כל זה צריך להסדר על יסודות חזקים ואופנים ברורים, באופן שלא יהיה אחרי כן שום סכסוך ובלבול. אף ישנן עוד הצעות חדשות לפעולות הוועד לימים הבאים, אשר לדעתי קשה לברר כל העניינים ולהתווכח עליהם בכתב ובריחוק מקום. ומלבד זה חושב הנני, כי בכלל היה טוב גם להוועד ולמפעלותיו וגם לי בתור מורשהו, כי אחרי ארבע שנים של ניסיון בכל עבודותיו בחברות הישנות והחדשות אתראה עם חברי הוועד פנים אל פנים, לתת דין וחשבון כללי על כל הנעשה עד כה ועל מה שצריך להעשות מהיום והלאה.

ואחרי אשר בעוד חודש וחצי (ביום 1 ספטמבר הבא) יגיעו לנו ימי החופש בבית הספר למשך שבעה שבועות, ואחרי אשר רק בשנה כזו שהיא שנת העיבור חלים ימי חופשתנו בזמן שהוא מסוגל מאד למצוא בו את אחינו חברי הוועד בשובם כבר ללונדון (בסוף ספטמבר ובחודש אוקטובר), חושב הנני כי היה טוב מאד להשתמש בימי החופש האלה לתכלית זו. בהתאספנו פעמים אחדות במשך זמן קצר ונדון פה אל פה בדבר כל ענייני הוועד, חושב הנני, כי נביא ברכה רבה במפעליו, ובדבר הוצאות הנסיעה הן רומע"כ יודע ומבין, כי משתדל הנני למעט ולקמץ עד כמה שאפשר ולא תעלינה להרבה.

חשבתי לכתוב ישר להוועד בעניין הזה, אך אינני יודע אם יפה הדבר כי תבוא אליו ההצעה מצדי.

ועל כן החלטתי לפנות בזה גם הפעם אל רומע"ל אחרי הטריחי אותו כבר פעמים אחדות בעניינים שביני ובין הוועד, ולבקשהו לעורר את השאלה הזאת בפני חבריו הנכבדים חברי הוועד, ואם תמצאו, כי נכונה היא הצעתי ותסכימו לה, תואילו להודיעני בהקדם איזה הוא הזמן היותר מוכשר להתראות עם חברי הוועד לאספות אחדות. – – –

 

182. אל אגודת “עזרא”, ברלין    🔗

לכבוד חברי ועד חברת “עזרא” לתמיכת עובדי אדמה בארץ-ישראל ובסוריה, ברלין.

אדונים נכבדים!

בבית המדרש למורים אשר ל“חברת העזרה ליהודי גרמני” הירושלים מתחנכים צעירים רבים מבני המושבות והערים השונות שבא"י. הצעירים האלה מתעתדים להיות המורים בבתי הספר במושבות השונות. בבית-הספר שבמושבת “רחובות” כל המורים הם עתה מאלה שגמרו לימודיהם בבית הזה. לבד זאת ישנם כבר צעירים כאלה בבתי הספר אשר בירושלים, יפו, חיפא, חברון, יסוד המעלה ועוד מעט גם בגדרה.

למותר לי לבאר לכם, אדונים נכבדים, מה רבה הטובה בתתנו האפשרות להאיכרים שבמושבות, כי דווקא בניהם יהיו למורים במקום מולדתם החביב עליהם כל כך, ואשר יהיו מורים לא רק לתורה ולמדעים כי אם גם לעבודת האדמה.

אתם, אדונים נכבדים, המכירים היטב את מצב האיכרים והעירונים בא"י, תוכלו להבין היטב כמה יקשה על האיכר להספיק מלבד צורכי ביתו גם צורכי בן שהוא שולח לירושלים למען יוכל לברוא מקור מחיה שיוכל להישאר על ידו בארץ. קרבנוּת רבים מביאים כבר ההורים בעד עתידם של בניהם, אך אי אפשר להם להספיק כל צרכיהם.

חברת העזרה ליהודי גרמניה נותנת לתלמידי בית המדרש למורים בכלל תמיכות חדשות, שעלו כבר בשנה האחרונה לסך יותר מששת אלפים פרנקים, תחת שהיה לפני שנים אחדות רק החצי מזה. ועם כל זה מחוייבים התלמידים עוד לחיות בצער ובדוחק נורא. ובלכתי אני וחברי לפני שנה בערך לבקר כל מעוניהם של תלמידינו, ראינו כמה אין להתפלא על המחלות התוקפות אותם ומפריעות מהלך לימודם מעת לעת. הלחץ והדוחק, שהם חיים בהם, מביאים אותם לשכור מעונות, שאי אפשר לאחד מן הישוב לדור בהם, ולהסתפק במזונות, שאינם מספיקים כלל למי שעליו ללמוד ולעבוד עבודה רוחנית.

מספר הנתמכים ע"י חברת העזרה בשנה האחרונה מילדי המושבות רחובות, חודירה, ראש פינה, יסוד המעלה, וערי חברון, עזה, יפו, חיפא, צפת וטבריה, עלה לשישה עשר, ותמיכתם עלתה בסך 1843 פרנקים.

אך גם בסכום כזה אי אפשר להסתפק. צריך לתת לצעירים האפשרות לחיות אם לא ברחבה, למצער לא בדוחק. צריך שיהיה להם כח ללמוד ואחרי כן ללמד.

ובכן, אדונים נכבדים, בתור מנהל קופת התמיכה של חניכי ביהמ“ד למורים בירושלים הנני פונה אליכם בבקשה, כי תואילו לקבוע סך אלף מארק לשנה לתמיכת תלמידי הסמינר בני המושבות שבא”י, כי בזה תקלו הרבה ממשא האיכרים המסכנים, ותעזרו בהכנת מורים טובים, מורים מלומדים ומחונכים כראוי בעד המושבות בכלל!

בתקוותי, כי תכירו ערך שאלתי ותמלאוה, הנני נותן תודתי העמוקה בשם התלמידים העניים באמצעים ועשירים ברוח ובחפץ כביר לעבוד לטובת אחיהם.

מכבדכם ומוקיר פעלכם

דוד ילין

מורה בביהמ"ד למורים של חברת העזרה ליהודי גרמניה, בירושלים.

 

183. אל מרקוס אדלר    🔗

(ראשית תרס"ו)

אדוני הנכבד!

בשלחי אליו כיום את ברכתי ברכת ראשית השנה אמרתי לכתוב לרומע"כ דברים אחדים גם על אודות פעולותי בתור מורשה לחברת “מזכרת סיר משה מונטיפיורי”, אשר זה כשנה שלא כתבתי אליו, בדעתי כמה קרוב הדבר אל לבו, ומה רבה שמחתי לראות את מפעלי החברה עושים חייל ותושייה.

במשך השנה הזאת היתה עיקר פעולתי לשים אחרית טובה לכל מפעלי החברה הקודמים. חברת “מזכרת משה” ו“אהל משה” שילמו להוועד את כל אשר הגיע מהן עד סוף פ"א¹⁶⁹. לכל אחד מהחברים ניתן שטר האחוזה על ביתו ונחלתו. בנייני הציבור, והגינות והבורות נשארו על שם חברי הוועד. ומעתה נוכל לאמר, כי כל דבר בא על מקומו בשלום. אמנם ארכה העבודה כערך שנה (כאשר ניבא לי כבודו עוד בהיותי בלונדון) ולא כאשר דמיתי, אך הדבר היה שווה בנזק העת, כי בזה יחד גמרתי גם כל העניינים המסובכים, שהיו בין חברי החברות ובין הממשלה, אשר תבעה מהם סכומים גדולים בעד מסי השנים הקודמות.

בדבר החברות האלה נשאר עוד דבר אחד לעשות, והוא להקדיש בפני הממשלה את הנכסים אשר נשארו על שם חברי הוועד הנכבדים למען לא יחולו אחרי כן מסים חדשים וסכסוכים לאחר אריכות ימי חברי הוועד האלה.

 

184. אל מרקוס אדלר, לונדון    🔗

ירושלם ד' טבת תרס"ו

בדבר בתי התימנים אוכל להודיעו, כי ועד עדת הספרדים בחר לוועד לעניין הזה בשלושה מצעירי חשובי העדה, החכמים בין ציון עוזיאל, בנימין לוי ויצחק שריזלי. עם האדונים האלה ביקרתי את בתי התימנים ואספנו אותם לאסיפה, והודענום, כי המנדבים חפצים להביא סדר ומשטר בעניין נדבתם, ולבלתי השאיר אנשים אחדים לשבת בבתים לעולם. והנה החלו האנשים האלה לטעון, כי בהיכנסם אל הבתים היה עליהם לשלם כל החוב, שהתגבב על הבתים האלה מצד מס הממשלה משך שנים רבות הקודמות, יען כי היושבים בבתים לפניהם לא שילמוהו. והדבר הזה אמת הוא. וכן טענו, כי כל ימי שבתם בבתים שילמו מכס הממשלה. וטענה שלישית להם, כי השקיעו כסף בבור, שהחלו לבנות בקרקע זו ברות הגבאים הקודמים, אך לא גמרו לבנותו, יען כי חסר להם כסף.

אנחנו כמובן ענינו אותם, כי כנגד זה הנה ישבו חינם בבתים זה תשע שנים, וגם אם זכו אז למשך שתי שנים או שלוש, הנה בכל אופן ישבו שש או שבע שנים יתרות על זכותם. ובדבר ההוצאות שהוציאו צריך לראות אם בדין הוציאו. וסוף דבר הוחלט, כי יעמדו לדין, וכאשר יורה הבד"צ כן יקבלו עליהם. וחושב הנני, כי בעוד שבוע או שבועיים יעמדו לדין, כי יש עליהם לסדר טענותיהם ולברר הוצאותיהם.

אינני יודע עוד מה יהיה פסק הדין, אך זאת חושב הנני, כי בכל אופן להיפטר מהם בלי שום פיוס יקשה עתה. ואחרי שיצא הפסק נראה את אשר יש לעשות. אולי נעזבם לשבת עוד שנה אחת כנגד טענותיהם, אך ניקח מהם שטר, כי לשנה הבאה עליהם לצאת מהבתים בלי שום טו"מ.

ההרשאה של רומע“כ נמצאה בידי האדון ואלירו¹⁷⁰, אך הוא לא ישתמש בה, יען כי איננו חפץ, כי יהיו לו דו”ד¹⁷¹ עם האנשים הקשים והעניים האלה. אך יכול הוא למסור כוחו לאחר, ולמען יעשה כזאת נחוץ, כי רומע“כ יכתוב אליו תיכף, כי ימסור את כוחו בההרשאה לי או לשם מי שאגיד לו אנכי. והדבר צריך ונחוץ שייעשה תיכף, למען נוכל לאיים על אלה שלא ירצו לקבל את פסק הדין. לכן ימהר רומע”כ בזה לכתוב לה' ואלירו.

לעניין הזה דרושות הוצאות מעטות ויואיל רומע"כ להודיעני אם אוציא אותן על חשבונו.

תמול שלחתי לוועד S.M.M.T.¹⁷² רפורט ארוך על כל העניינים של הוועד, והצעתי לפניהם להחל במיפעלים חדשים גם ביתר ערי ארצנו הקדושה, אחרי אשר לפי החשבון שנשלח לי לפני שנה ישנו כסף בקופת הוועד, ולמה איפוא לא ייהנו גם בני יתר ערי אה"ק מהחסד הזה? ומקווה הנני, כי כ' ישתדל בעד המפעל והמעשה.

אף כתבתי להוועד בקשתי מצדי להוסיף לי על שכרי, אחרי אשר עבודתי רבה מאוד ועוד תרבה ואין לדמותה כלל אל עבודת השנים הקודמות, שלא היתה רק גביית כספים ולא יותר.

ביחוד תרבה העבודה עד אשר ייבנו כל בתי החברה, ובמשך חמש שנים הנה יש להוועד גם הכנסה מצד החברה, מאה פונט לשנה לצורכי הוצאות הוועד. ובטוח הנני, כי הוועד מצדו יראה את צדקת דרישתי.

ובזה הנני אומר שלום וברכה לרומע“כ ולבנו הנכבד הי”ו ולכל בני משפחתו הנעלים.

מוקירו ומכבדו

 

185. אל מרקוס אדלר, לונדון    🔗

ב“ה פעה”ק ירושלם ת“ו כ”א שבט תרס"ו (פבר.16)

לכבוד ידידי הרה“ח הנכבד והנעלה, דורש שלום ציון בכל לבו ורב פעלים מוהר”ר מרדכי הכהן אדלר נ"י שלום וברכה רבה.

אדוני הנכבד והנעלה!

הימים האחדים, אשר התכבדתי להיות בחברת רומע"כ פה על אדמת הקודש יחד עם בני ביתו היקרים, השאירו זכרונות נעימים בקרב לבי ולב בני ביתי אשר רישומם יהיה עוד לימים רבים. – – –

1). להקונסול האנגלי כתבתי המכתב, שאמר לי רומע“כ לכתוב אליו, וגם הוא השיבני במכתב בדברים חביבים מאוד, אשר שלחתי אותם להוועד בלונדון. ולי אמר בהיותי אצלו לפני שבוע, כי הצטער מאד שלא ראה את פני רומע”כ. ולו ידע כי ביום א' תהיה החגיגה של יריית אבן הייסוד לבתים החדשים כי אז אולי לא היה נוסע ליפו. ובכל אופן ביקשני לדרוש שלום רומע"כ בכתבי אליו.

2) בנוגע לקניית חלקת השדה אצל נחלת “זכרון משה” עוד לא קיבלתי כל תשובה מאת הוועד. – – –

3) בנוגע לבתי התימנים הנה גמרנו בשלום, וכנגד כל הטענות, שהיו להיושבים בתוך הבתים, כי הוציאו למיסי הממשלה ולתיקונים ועוד כיוצא בזה, השתווינו אתם, כי ישבו עוד שנה אחת מהיום בבתים וישלמו כל המיסים שצריך לשלם עד יום צאתם להממשלה, ואחרי שנה מהיום יצאו כולם מבלי שום טענה ותביעה כלל. ועל הדבר הזה נתנו לנו כתב חתום בידי כולם. בנוגע לתיקונים הדרושים לבתים האלה עוד אשוב אכתוב לרומע"כ.

4) בנוגע ל“גן מונטיפיורי ביפו”¹⁷³ הנה חקרתי ודרשתי, ועתה בידי הידיעות הדרושות בעניין הזה. הגן כולו מחזיק 108 דונם, מהם נטועים רק 40 דונם ושליש, ושטח 67 דונם ושני שלישים הוא אדמת בור. הגן בעצמו איננו עבוד כהוגן, כי פקידות מקוה-ישראל לא נתנה די זבל לעבודתו, ואת אדמת הבור היתה משכירה לערבים לזריעה בעד 400 פר' בערך לשנה.

עתה ישנם אחדים, החפצים לתת סך 2000 פראנק לשנה, אם ישכירום את הגן למשך חמש שנים מהיום, והם יתנו כל הבטוחות הדרושות להוועד, כי כעבור הזמן ימסרוהו את הגן במצב יותר טוב מאשר הוא נמצא בו כעת. וכן יתנו הערבות היותר בטוחה, כי ישלמו בכל שנה את הסכום הניזכר.

וכן אם חפץ הוועד שהקרקע כולה תעובד, וכל שטח 108 דונם יהיה לגן נטוע עצי תפוחי זהב (oranges), הם נכונים לעשות גם זאת, ולחפור באר שנייה בקרקע להשקאת הגן, בתנאי כי ימסרו את כל הגן בידם למשך עשר שנים ויתנו להם סך 6000 פראנק לתמיכת ההוצאות שעליהם לעשות, ואחרי עשר שנים ישיבו להוועד גן גדול של 108 דונם, אשר הכנסתו תהיה למצער שלוש פעמים מהכנסתו כעת.

וכן אם ירצה הוועד להשכיר להם הגן הנטוע ולגמור מלאכת שדה הבור על חשבונו על ידם, הם מתרצים גם באופן הזה.

סוף דבר רואה רומע"כ, כי הגן שווה הרבה יותר ממה שמשלמת החברה בעדו. ואם הוועד של חברת A.I.U.¹⁷⁴ ירצה למסור גם את הדבר הזה לידי, כאשר מסר גם יתר עניניו, תהיה לו הכנסה הרבה יותר גדולה, כי על מה שכתבתי למעלה אולי נוכל לקבל יותר (כי לע"ע הן לא יכולתי לדבר בתור איש שיכול לגמור העניין עם הסוחרים ובעלי הגינות), ויוכל להיות בטוח, כי הגן ישוכלל באופן היותר טוב.

חפץ הנני, כי הוועד ימסור ההשגחה על העניין הזה לידי, למען לא יפול הדבר בידי אנשים, הדורשים רק את טובת עצמם ולא את טובת העניין.

והנני מחכה גם בזה לתשובת רומע"כ, כי אנכי לא אוכל לכתוב להוועד כל זמן שהוא לא פנה אלי.

בקרוב אשלח לרומע"כ גם budget ¹⁷⁵ בפרטות להוצאות הדרושות להעשות אם ירצו לנטוע כל שטח הקרקע, וכן להכנסות במשך עשר השנים הבאות.

5) מהוועד מלונדון קיבלתי את הרפורט ששלחתי אליו, ואשר את העתקתו מסרתי ליד רומע"כ, אך אין שם ולא במכתב שקיבלתי דבר וחצי דבר בנוגע להצעות החדשות שהצעתי ברפורט הזה.

צר לי כי לע“ע השיב רומע”כ ריקם את בני יפו בדרישתם לכונן גם בה חברה לבניין בתים. הנני מבין היטב, כי עפ“י מצב הקופה של הוועד לא יוכל הוועד לתת הלוואות לסוחרים החפצים לבנות בתים גדולים. אך למה לא נבנה בתים לפועלים העניים? בכל אופן מחכה הנני לדברי רומע”כ, אשר הבטיחני לכתוב בנוגע לזה. – – –

 

186. אל מרקוס אדלר, לונדון    🔗

יום ט“ז אייר תרס”ו בירושלם ת"ו

ידידי הנכבד והנעלה!

את מכתבו מיום 20 אפריל קיבלתי לנכון, וכן את גליון העיתון Jewish Chronicle אשר בו נמצא מאמרו על אודות ירושלם ותיקוניה, והנני נותן לו בשמי ובשם ידידנו האדון כהן¹⁷⁶ תודה רבה על הזכירו אותנו לטובה. – – –

בנוגע לתיקונים אצל קבר רחל אמנו, הנה נדברתי עם הגבאים, ולפי דבריהם, היה התיקון היותר טוב לעשות – – – לבנות חדר אחד אולי על השדה אשר יש להם אצל הקבר, למען יהיה לבאים לבקר שם מקום לנוח או ללמוד, כי האכסדרה אשר לפני חדר הקבר היא גם מקום תפילה למושלמים (Moslems), וכאשר ימות להם מת בבית לחם, הם מביאים אותו אל האכסדרה ומצערים את הנמצאים שם ובייחוד הכהנים. מחיר הבניין יעלה לפי דעתי לערך מאה פונט, וחושב הנני, כי בנקל תעלה ביד רומע"כ לעורר אחדים מידידיו לעזור לעניין הזה להשתתף אתו במצווה זו, יעשה לו זכר עולם, וברכת כל אשר ימצאו רווחה בבואם אל המקום הזה על ראשו תחול.

אם יסכים רומע"כ לעניין הזה, יואיל להודיעני ואז אשלח לו פלאן¹⁷⁷ עשוי ביד מהנדס, וערך ההוצאות בפרטות. – – –