פַּעַם אַחַת הָיְתָה שַׁיָּרָה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר הָרָחָב, מְקוֹם שֶׁאֵין הָעַיִן רוֹאָה אֶלָא חוֹל וְשָׁמַיִם בִּלְבָד, כְּבָר הִבְחִינָה הָאֹזֶן מִמֶּרְחָק רַב קוֹל פַּעֲמוֹנֵי הַגְּמַלִּים וּמְצִלּוֹת הַכֶּסֶף שֶׁל הַסּוּסִים; תִּימְרַת אָבָק עָבָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנֶיהָ, בִּשְּׂרָה אֶת קִרְבָתָהּ, וּכְשֶׁנָשְׁבָה רוּחַ וּבָקְעָה אֵת תִּמְרַת הָאָבָק, הִבְרִיקוּ כְלֵי זַיִן נוֹצְצִים וּמַלְבּוּשִׁים בְּהִירֵי הַמַּרְאֶה וְהָיוּ מְעַוְּרִים אֶת הָעֵינָיִם. כַּךְ נִגְלְתָה הַשַּׁיָּרָה לִפְנֵי אָדָם אֶחָד שֶׁרָכַב וָבָא מִן הַצַּד וְקָרַב אֵלֶיהָ. רוֹכֵב הָיָה עַל סוּס עַרְבִי נָאֶה הַמְכֻסֶּה בִשְׂמִיכָה שֶל עוֹר נָמֵר. מַרְאֵה הַפָּרָשׁ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד, וּמַלְבּוּשָׁיו מַתְאִימִים לַהֲדַר תִּפְאֶרֶת סוּסוֹ; צָנִיף לָבָן הַמְרֻקָּם רִקְמַת זָהָב רַבָּה עָטוּף לְרֹאשׁוֹ, מְעִילוֹ וּמִכְנָסָיו הָרְחָבִים אֲדֻמִּים כָּאֵשׁ וְחֶרֶב עֲקֻמָּה בַעֲלַת נִצָּב יָקָר תְּלוּיָה לוֹ עַל צִדּוֹ. צְנִיפוֹ הַיוֹרֵד לוֹ עַל פָּנָיו וְהָעֵינַיִם הַשְׁחוֹרוֹת הַמַּבְרִיקוֹת מִתַּחַת לְגַבּוֹת עֲבֻתּוֹת וְהַזָּקָן הָאָרֹךְ הַיּוֹרֵד לוֹ מִתַּחַת לְחֹטֶם כָּפוּף שִׁוּוּ לוֹ מַרְאֵה אָדָם עַז נֶָפֶשׁ וְאַמִּיץ לֵב. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַפָּרָשׁ סָמוּךְ לַשַּׁיָּרָה, וְאֵין בֵּינוֹ וּבֵין הֶחָלוּץ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַשַּׁיָּרָה אֶלָּא חֲמִשִּׁים פְּסִיעוֹת בְּקֵרוּב, דָּפַק אֶת סוּסוֹ וְהִגִּיעַ לְאַחַר רְגָעִים מוּעָטִים אֶל רֹאשׁ הַמַּסָּע. מְאֹרָע זֶה הָיָה בִלְתִּי מָצוּי כָּל כַּךְ לִרְאוֹת פָּרָשׁ יְחִידִי עוֹבֵר בַּמִּדְבָּר, עַד שֶׁשּׁוֹמְרֵי הַמַּסָּע כִּוְּנוּ אֶת כִּידוֹנֵיהֶם לִקְרָאתוֹ מֵחֲשָׁשׁ שֶׁל הִתְנַפְּלוּת. “מָה אַתֶּם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת?” קָרָא הַפָּרָשׁ, כְּשֶׁרָאָה קַבָּלַת פָּנִים זוֹ שֶׁל מִלְחָמָה שֶׁעוֹרְכִים לוֹ. “כְּלוּם סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁאִישׁ אֶחָד יִתְנַפֵּל עַל שַׁיָּרַתְכֶם?” מִיָּד זָקְפוּ הַשּׁוֹמְרִים מִתּוֹךְ בֹּשֶת פָּנִים אֶת כִּידוֹנֵיהֶם כְּבַתְּחִלָה, וּמְנַהֲלָם קָרַב אֶל הַזָּר וְשָׁאַל אוֹתוֹ מָה רְצוֹנוֹ. “מִי הוּא בַעַל הַשַּׁיָּרָה?” שָׁאַל הַפָּרָשׁ. “אֵין הַשַּׁיָּרָה שַׁיֶּכֶת לְאָדָם אֶחָד”, הֶחֱזִיר הַנִּשְׁאָל, אֶלָּא הֲרֵיהִי שֶׁל כַּמָּה סוֹחַרִים הַנּוֹסְעִים מִמֶּכָּה לְבָתֵּיהֶם, וְאָנוּ מְלַוִּים אוֹתָם בַּמִּדְבָּר, מִפְנֵי שֶׁכָּל מִינֵי רֵיקִים וּפוֹחֲזִים מַדְרִיכִים פְּעָמִים אֵת מְנוּחַת הַנּוֹסְעִים". – “אִם כֵּן הֲבִיאֵנִי נָא אֶל הַסּוֹחֲרִים”, בִּקֵּשׁ הַזָּר. “אֵין הַדָּבָר בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁר עַכְשָׁו”, הֵשִׁיב הַמְנַהֵל, “מִשּׁוּם שֶׁצְּרִיכִים אָנוּ לִנְסוֹעַ בְּלִי הֶפְסֵק, וְהַסּוֹחֲרִים הֲרֵי הֵם מְצוּיִים מֵאַחֲרֵינוּ מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה לְפָחוּת; אֲבָל אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לָלֶכֶת עִמִּי עַד שְׁעַת מְנוּחַת הַצָּהֳרָיִם, אָז אֲמַלֵּא אֶת מִשְׁאַלְתֶּךָ”. הַזָּר לֹא הֵשִׁיב עַל דְּבָרָיו כְּלוּם, אֶלָּא נָטַל וְהוֹצִיא מִקְטֶרֶת אֲרֻכָּה שֶׁהָיְתָה קְשׁוּרָה לְאֻכָּפוֹ, וְהִתְחִיל מְעַשֵּׁן וּמוֹצֵץ מְצִיצוֹת אֲרֻכּוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ וְרָכַב בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל מְנַהֵל הֶחָלוּץ שֶׁל הַשַּׁיָּרָה. מְנַהֵל זֶה לֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ לַזָּר וְלֹא הִרְהִיב בְּנַפְשׁוֹ לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ לִשְׁמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּקֵּשׁ כַּמָּה תַחְבּוּלוֹת לָבוֹא עִמּוֹ בִדְבָרִים וּפָתַח וְאָמָר: “הֲרֵי אַתָּה מְעַשֵּׁן טַבַּק מְשֻׁבָּח”, אוֹ: “פְּסִיעָתוֹ שֶׁל סוּסְךָ נָאָה הִיא”, הָיָה הַזָּר מֵשִׁיב לוֹ תָמִיד קְצָרוֹת: “כֵּן, כֵּן!” סוֹף סוֹף הִגִּיעוּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁרָצוּ לָנוּחַ שָׁם מְנוּחַת הַצָּהֳרָיִם. הַמְנַהֵל הֶעֱמִיד שוֹמְרִים מִבְּנֵי חֶבְרָתוֹ, וְעָמַד עִם הַזָּר לְהַמְתִּין לַשַּׁיָּרָה. שְׁלשִׁים גְּמַלִּים טְעוּנִים מַשָּׂא כָבֵד עָבְרוּ לִפְנֵיהֶם בְּלִוְיַת מַנְהִיגִים מְזֻיָּנִים. אַחֲרֵיהֶם רָכְבוּ עַל סוּסִים יָפִים חֲמֵשֶׁת הַסּוֹחֲרִים בַּעֲלֵי הַשַּׁיָּרָה. רֻבָּם הָיוּ אֲנָשִׁים בָּאִים בַּיָּמִים, מְתוּנִים וּבַעֲלֵי דֵעָה מְיֻשֶּׁבֶת לְמַרְאֶה, וְאַךְ אֶחָד מֵהֶם נִרְאֶה הָיָה צָעִיר לְיָמִים מִכֻּלָּם וְעַלִּיז וּמָהִיר מֵהֶם. בָּאַחֲרוֹנָה פָסְעוּ וּבָאוּ גְּמַלִּים וְסוּסֵי מַשָּׂא בְּמִסְפָּר רָב.

עָמְדוּ וְנָטוּ אֹהָלִים וּמִסָּבִיב לָהֵם הֶעֱמִידוּ אֶת הַגְּמַלִּים וְאֶת הַסּוּסִים. בְּאֶמְצַע הָיָה אֹהֶל גָּדוֹל עָשׂוּי מֶשִׁי תְכֵלֶת. אֶל הָאֹהֶל הַזֶּה הֵבִיא מְנַהֵל הַשּׁוֹמְרִים אֵת הַזָּר. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים שֶׁל הָאֹהֶל, רָאוּ אֶת חֲמֵשֶת הַסּוֹחֲרִים יוֹשְׁבִים עַל רְפִידוֹת מְרֻקָּמוֹת זָהָב וַעֲבָדִים שְׁחוֹרִים מַגִּישִׁים לִפְנֵיהֶם מִינֵי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה. “מִי הוּא זֶה שֶׁאַתָּה מֵבִיא כָאן לְפָנֵינוּ?” קָרָא הַסּוֹחֵר הַצָּעִיר אֶל הַמְנַהֵל. וְעוֹד לֹא הִסְפִּיק הַמְנַהֵל לְהָשִׁיב, פָּתַח הַזָּר וְאָמַר: “שְׁמִי שֶׂלִים בָּרוּךְ וּמִבַּגְדַּד אָנִי. בְּדַרְכִּי לְמֶכָּה נָפַלְתִּי בַשְּׁבִי בִּידֵי חֲבוּרוֹת שׁוֹדְדִים וְלִפְנֵי שְׁלשָׁה יָמִים נִמְלַטְתִּי מֵהֶם בַּסָּתֶר. הַנָּבִיא הַגָּדוֹל הֵבִיא לְאָזְנַי מִמֶּרְחָק רַב אֶת קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁל שַׁיָּרַתְכֶם, הָלַכְתִּי אַחַר הַקּוֹל וּבָאתִי אֲלֵיכֶם. תְּנוּ נָא לִי רְשׁוּת לִנְסוֹעַ בְּחֶבְרַתְכֶם, וְיָדֹעַ תֵּדְעוּ שֶׁאֵין אַתֶּם נוֹתְנִים מַחְסֶה וּמָגֵן לְמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ, וּלְאַחַר שֶׁתָּבֹאוּ לְבַגְדַּד אָשִׁיב לָכֶם גְּמוּלְכֶם בְּיָד רְחָבָה, שֶׁכֵּן בֶּן אָחִיו שֶׁל הַוַּזִיר הַגָּדוֹל אָנִי”. עָמַד הַזָּקֵן שֶׁבַּחֲבוּרַת הַסּוֹחֲרִים וּפָתַח וְאָמַר: “שֶׂלִים בָּרוּךְ, בּוֹאֲךָ לְשָׁלוֹם בְּצֵל יְרִיעוֹתֵינוּ. שְׂמֵחִים אָנוּ לַעֲמוֹד לִימִינֶךָ; וְאוּלָם רֵאשִית כֹּל שֶׁב נָא וֶאֱכֹל וּשְׁתֵה עִמָּנוּ”.

נָטַל שֶׂלִים בָּרוּךְ וְיָשַׁב אֵצֶל הַסּוֹחֲרִים וְאָכַל וְשָׁתָה עִמָּהֶם. לְאַחַר הַסְּעוּדָה פִּנּוּ הָעֲבָדִים אֵת הַכֵּלִים וְהֵבִיאוּ מִקְטָרוֹת אֲרֻכּוֹת וְשַׁרְבַּת תּוּרְקִית. יָשְׁבוּ הַסּוֹחֲרִים שָׁעָה אֲרֻכָּה מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם תִּימְרוֹת עָשָׁן כְּחַלְחַל וְנִסְתַּכְּלוּ בוֹ כֵּיצַד הוּא מִתְגַּלְגֵּל וְעוֹלֶה וּמִתְפַּזֵּר וְנִדָּף סוֹף סוֹף בָּאֲוֵיר. לִבְסוֹף הִפְסִיק הַסּוֹחֵר הַצָּעִיר אֵת דּוּמִיַּת הַשְּׁתִיקָה וְאָמָר: “כַּךְ יוֹשְׁבִים אָנוּ זֶה שְׁלשָׁה יָמִים, עַל גַּבֵּי הַסּוּסִים וְעַל יַד הַשֻּׁלְחָן, מִבְּלִי לְבַלּוֹת אֶת הַזְּמָן בְּשׁוּם עִנְיָן שֶׁהוּא. שָׁרוּי אֲנִי בְשִׁעְמוּם נוֹרָא, מִפְּנֵי שֶׁרָגִיל אֲנִי לִרְאוֹת אַחַר הַסְּעוּדָה רַקָּדִים יוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת אוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי זִמְרָה וּנְגִינָה בִּכְלֵי שִׁיר. כְּלוּם אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים מִין דָּבָר, רֵעַי, לְבַלּוֹת בּוֹ זְמַנֵּנוּ?” אַרְבַּעַת הַסּוֹחֲרִים הַקְּשִׁישִׁים הוֹסִיפוּ לְעַשֵּׁן וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁהֵם מְהַרְהֲרִים מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ, וְאוּלָם הַזָּר אָמַר: “אִם הָרְשׁוּת נְתוּנָה לִי, רוֹצֶה אֲנִי לְהַצִּיעַ לִפְנֵיכֶם דָּבָר. סָבוּר אֲנִי שֶׁבְּכָל תַּחֲנָה יָכוֹל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לְסַפֵּר לַחֲבֵרָיו סִפּוּר. בְּמַעֲשֶׂה זֶה יֵשׁ בְּיָדֵינוּ לְבַלּוֹת אֶת הַזְּמָן”. − “שֶׂלִים בָּרוּךְ, אֱמֶת דִּבַּרְתָּ”, אָמַר אַחְמֶד, הַזָּקֵן שֶׁבַּחֲבוּרַת הַסּוֹחֲרִים; “הָבָה וּנְקַבֵּל אֶת דְּבַר הַהַצָּעָה”. − “שָׂמֵחַ אֲנִי שֶׁהַצָּעָתִי מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינֵיכֶם”, אָמַר שֶׂלִים, “וְאוּלָם כְּדֵי שֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵין אֲנִי נָאֶה דוֹרֵשׁ בִּלְבַד, רוֹצֶה אֲנִי לִהְיוֹת הַמַּתְחִיל בַּדָּבָר.”

מִתּוֹךְ קוֹרַת רוּחַ זָזוּ חֲמֵשֶׁת הַסּוֹחֲרִים מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם וְנִתְקָרְבוּ זֶה לָזֶה וְנָתְנוּ לַזָּר לָשֶׁבֶת בָּאֶמְצָע. הָעֲבָדִים מָזְגוּ שׁוּב אֶת הַכּוֹסוֹת, מִלְּאוּ אֶת הַמִּקְטָרוֹת שֶׁל אֲדוֹנֵיהֶם טַבַּק חָדָשׁ וְהֵבִיאוּ גֶחָלִים לוֹהֲטוֹת לְהַצִּית בָּהֶן אֵת הַטַבַּק. שָׂלִים גָּמַע גְּמִיעָה אֲרֻכָּה מִן הַשַּׁרְבַּת לְשֵׁם שִׁפּוּר קוֹלוֹ, הֶחֱלִיק אֶת שְׂפָמוֹ הָאָרֹךְ וְהִטָּה אוֹתוֹ לִצְּדָּדִין וּפָתַח וְאָמָר: “שִׁמְעוּ אֵת הַמַּעֲשֶׂה בְּכַלִיף שֶׁנֶּהְפַּךּ לַחֲסִידָה”.