רקע
יהודה שטיינברג

עוסק לו השור בחיי עולם-הזה.

חורש את השדה, מאריך תלמים, משדד עמקים; וכשהוא מושך בקרון, פעמים שהוא מוביל זריעה, ופעמים שהוא מתגנה עוד יותר, ומוביל זבל לזבל שדות.

עוסק הוא בגשמיות.

ומפסיק הוא את עבודתו באכילה ושתיה ובשנת צהרים.

בשעת שינה הוא מתפלל. כך דרכם של השוורים, מתפללים הם מתוך שינה.

וגם בתפילתו הוא ארצי. לא פרחים הוא מונה, לא שבחים הוא מספר לבורא עולם – מתפלל הוא לגשמים בעתם, לעול שאינו מחבל את עבי-הצואר, לעור קשה שלא ירגיש בשוט. והעיקר, שיהיה עשב בשדה ותבואה בניר, עד שיהיה די לאדם והותר לבהמה. לאכילה ולכניסה – שלא יבייש החורף את הקיץ.

בשדה עומד עץ נטוע יחיד.

את העץ הזה נטע “גשמי” אחד לעת זקנתו. חפץ היה להשאיר לדור הבא צל נעים, כדי שתנעם עליהם תחתיו האכילה והשתיה ושנת-צהרים בשעת עבודה בשדה.

גשמי משאיר לבניו גשמיות.

עכשיו כבר גדל העץ ועשה ענפים רבים. מן הענפים התחתונים, שיש בן-אדם מגיעה אליהם, לוקחים מקלות לדפיקת שוורים; והעליונים אינם ענפים אלא עפאים.

ובין העפאים קינן לו זמיר אחד.

עוסק זמיר זה בשירות ושבחים.

שבחים הוא מספר לבאי-עולם על הכוכבים,על השמש, על מה שמאחורי פרגוד הארגמן לצד מערב בבין-השמשות. ועל בין השמשות ועל הבוקר ועל הרוחות והקולות.

“צויץ צררר, מי בן-שיח, שושן חוח.”

אין בני-אדם כדאים לשמוע שירותיו!

ובתפילתו הוא מתפלל על העתיד.

מקווה הוא לימים, שלא יהיו הבריות זקוקות לאכילה, לימים של רוחניות הוא מנבא, לדור של דעה.

“זה-דור… זה-דור…דוררר” – ומלאה הארץ תקוות, שאיפות, רוחניות.

כל העולם יהיה מזרח, כל השמים שמש אחד, כל הארץ יער אחד.

והיה ביום ההוא יהיה הכול אחד ושמו אחד.

בן עולם-הבא, בן העתיד הוא זמיר זה. אין בני עולם-הזה כדאים לו.

וכשמביט הזמיר לארץ ולדרים עליה, ורואה את השור העובד ואוכל ושותה וישן, מדי מתחללת עינו.

“ברואים אלו, אוי להם, שאינם יודעים למה הם חיים.”

ומשורר הזמיר ומשבח ומפאר ומנבא, עד שרעבונו מתחיל מציק לו.

יורד הוא לפי שעה, ולוקט מן הזרע שעל החרישה ועולה ומזמר.


קשה לו לשור על הזמיר.

הרי זמיר זה בן עולם-הבא, ואיך זה אינו חס ואוכל גרעין אחד בהווה, שעתיד לתת עשרים לעולם הבא?

וחפץ הוא לשאול, אלא שאינו יודע שפת הזמירים, שואל הוא בלשונו.

וזמירים באים ולוקטים, ועולים ומנבאים, ויורדים ולוקטים.

סכנה היא לחרישה, שלא יישאר עליה כלום.

מממההה !

צורת מחאה יש לה לגעיה זו.

“עולללם הבּבּבּאא?”

“מה הוא גועה?” שואל זמיר לחברו.

“כלום יודע אני? ודאי: שעורים, מספוא, תבן. לעוזה עלי שפת השוורים: אין געיותיהם מתחרזות.”

ומזמרים הזמירים, ומנבאים עתידות.

ומוחה השור: "מממהה! בשביל גרעין אחד בהווה?!

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47914 יצירות מאת 2673 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20499 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!