לֶאֱלִיאָב הֶעָשִׁיר הָיוּ שְׁלשָׁה בָנִים. שֵׁם הַבְּכוֹר — יִשָּׂכָר הֶעָרוּם, שֵׁם הַשֵּׁנִי — זְבֻלוּן הַדַּבְּרָן וְשֵׁם הַצָּעִיר— יוֹסִי הַשַּׁתְקָן, וְאֶחָיו קָרְאוּ לוֹ — “יוֹסִי פֶּתִי”.

וְאוּלָם בֶּאֱמֶת — לֹא הָיָה יוֹסִי פֶּתִי, אַךְ זֶה הָיָה מִנְהָגוֹ תָמִיד: בְּטֶרֶם יְדַבֵּר דָּבָר, אוֹ בְטֶרֶם יַעֲשֶׂה אֵיזֶה מַעֲשֶׂה, הָיָה אוֹהֵב לַחֲשֹׁב הַרְבֵּה עַל הַדָּבָר, אֲשֶׁר יְדַבֵּר וְעַל הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה; וְכֵן הָיָה דְבָרוֹ תָּמִיד עִם רֵעָיו וּמַכִּירָיו: “שָׁלשׁ מַחֲשָׁבוֹת תַּחְשֹׁב, בְּטֶרֶם תְּדַבֵּר דָבָר אֶחָד”, עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ הוֹרָיו — יוֹסִי “שַׁתְקָן” וְאֶחָיו אָמְרוּ: “אַךְ כְּסִיל וּפֶתִי הוּא! לֹא יֵדַע לִפְתֹּחַ פֶּה וּלְדַבֵּר, אוֹ לְהָרִים יָד ולַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מַעֲשֶׂה!”

וְהַבָּנִים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ עוֹד קְטַנִּים, כִּי לַצָּעִיר מֵהֶם כְּבָר מָלְאוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם הָיָה כְּבֶן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיּאֹמֶר אֱלִיאָב אֶל בָּנָיו: “הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי בָּנָי; גַּם הוֹן וָעשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים לְהַנְחִיל אֶתְכֶם אַחֲרֵי מוֹתִי; אֲבָל הוֹן וְנַחֲלָה טוֹבִים רַק בִּידֵי חָרוּצִים. עַל כֵּן זֹאת עֲשׂוּ: צְאוּ לָגוּר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָה, וּמִי מִכֶּם, אֲשֶׁר יִהְיֶה חָרוּץ יוֹתֵר מֵאֶחָיו, וּבָנָה לוֹ בַיִת וְרָכַשׁ לוֹ מִקְנֶה בַּעֲמַל כַּפָּיו — וְנָתַתִּי לוֹ אֶת כָּל הוֹנִי!”

וַיֵּאוֹתוּ שְׁנֵי הַבָּנִים הַגְּדוֹלִים לְדִבְרֵי אֲבִיהֶם; אַךְ יוֹסִי אָמַר כְּדַרְכּוֹ: “שָׁלשׁ מַחֲשָׁבוֹת תַּחְשֹׁב, בְּטֶרֶם תְּדַבֵּר דָבָר אֶחָד” — וְלֹא עָנָה אֶת אָבִיו דָּבָר; וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר עָצַר אֱלִיאָב אֶת בָּנָיו בְּבֵיתוֹ שְׁלשָׁה יָמִים וְאַרְבָּעָה לֵילוֹת לָתֵת לָהֶם אֶת בִּרְכָתוֹ לִפְנֵי הִפָּרְדָם מֵאִתּוֹ — הִסְפִּיק גַּם יוֹסִי לַחֲשֹׁב דּיּוֹ, וַיֵּאוֹת גַּם הוּא לָצֵאת עִם אֶחָיו.

וַיֵּצְאוּ הָאַחִים לַדֶּרֶךְ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, כִּי לֹא נָתַן לָהֶם אֲבִיהֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ, אַךְ לִבָּם מָלֵא תִקְוָה לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת בָּאָרֶץ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִבִּיטוּ עַל אַחִיהֶם הַקָּטָן הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם מַחֲרִישׁ — לֹא עָצְרוּ אֶת פִּיהֶם מִשְּׂחוֹק, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: “פֶּתִי זֶה לָמָּה הוּא נִסְרָךְ אַחֲרֵינוּ? הֲלֹא אַךְ לְמַשָׂא הוּא עָלֵינוּ!” — “וְגַם לְחֶרְפָּה — עוֹנֶה אָחִיו — הֲלֹא בִּשְׁתִיקָתוֹ הוּא אוֹמֵר לַכֹּל: סָכָל אָנִי!”

וְלֹא עָנָה יוֹסִי לְאֶחָיו דָּבָר, כִּי בְּטֶרֶם גָּמַר לַחְשֹׁב אֶת שְׁלשׁ מַחְשְׁבוֹתָיו — דִּבְּרוּ כְּבָר הָאַחִים בְּעִנְיָן אַחֵר, וְלֹא חָפֵץ יוֹסִי לְהָשִׁיב לְאֶחָיו תְּשׁוּבָה שֶׁלֹּא כְעִנְיָן¹. וַיָּרְחִיקוּ הָאַחִים לָלֶכֶת מֵעִיר לְעִיר וּמֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, וַיָּבֹאוּ עַד הָעִיר כָּלַח.

וְהָעִיר כָּלַח הִיא עִיר, שֶׁכֹּל יוֹשְׁבֶיהָ חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וְנַעַר בֶּן שֶׁבַע יֶחְכַּם שָׁם כְּאִישׁ זָקֵן אֶצְלֵנוּ, וְגַם הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר בָּעִיר מְבִינִים בְּכָל מַדָּע. וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אַנְשֵׁי הָעִיר חֹק וְלֹא יַעֲבֹר, לְבִלְתִּי נְתֹן לְכָל זָר לָשֶׁבֶת בְּתוֹכָם, עַד אִם הִגִּיד דְּבַר חָכְמָה, אוֹ יִפְתֹּר אֵיזוֹ חִידָה, אֲשֶׁר יָחוּדוּ² לוֹ זִקְנֵי הָעִיר.

וּבִרְחוֹב הָעִיר הַהִיא הָיְתָה בָּמָה גְבֹהָה וּרְחָבָה, וְהָיָה אִם בָּא אִישׁ זָר לָשֶׁבֶת בָּעִיר — וְעָלָה עַל הַבָּמָה. וְנִגְּשׁוּ אֵלָיו שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעִיר; מִימִינָם — שְׁתֵּי נְעָרוֹת לְבוּשׁוֹת לְבָנִים, פְּנֵיהֶן מְכֻסִּים בִּצְעִיפִים לְבָנִים, וְזֵר פְּרָחִים בִּידֵיהֶן; וּמִשְּׂמאֹלָם — שְׁתֵּי נְעָרוֹת לְבוּשׁוֹת שְׁחוֹרִים וּפְרוּעוֹת³ רֹאשׁ וּבִידֵיהֶן עֲטֶרֶת קוֹצִים; וְהָיָה אִם יֵדַע הַזָּר לַעֲנוֹת עַל שֶׁאֱלַת הַזְּקֵנִים, וְנִגְּשׁוּ עַלְמוֹת הַיָּמִין, וְשָׂמוּ אֶת זֵר הַפְּרָחִים עַל רֹאשׁוֹ, וְקָרְאוּ לְפָנָיו:

"עָלָה חָכָם

עִיר גִּבּוֹרִים,

וּבְלִי מַפְתֵּחַ

פָּתַח שְׁעָרִים!"

וְעָנוּ הַזְּקֵנִים וְאָמְרוּ:

"בֹּא, בְּרוּךְ אֲדוֹנָי!

אֵין מִגְדָּל וּמִבְצָרִים —

לִפְנֵי גֶבֶר חָכָם —

פְּתוּחִים כָּל הַשְּׁעָרִים!"

וְאוּלָם אִם לֹא יֵדַע הַזָּר לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלוֹת, וְגַם לֹא יֵדַע לְהַגִּיד דְּבַר חָכְמָה — וְנָתְנוּ עַלְמוֹת הַשְּׂמֹאל עֲטֶרֶת הַקּוֹצִים עַל רֹאשׁוֹ וְקָרְאוּ אַחֲרָיו:

"צֵא, פִּרְחָח⁴

לַפֶּתִי אָח:

אָב לַכְּסִיל

בֵּן לָאֱוִיל;

לַסָּכָל דּוֹד;

לְאָבִיו שׁוֹד

לְעִירוֹ אָסוֹן;

אִמּוֹ אָתוֹן".

וְעָנוּ הַזְקֵנִים וְאָמְרוּ

"צֵא מִזֶּה!

הָלְאָה זְרֵה

תֶּבֶן, מֹץ,

דַּרְדָּר, קוֹץ —

אֶל אֶרֶץ שְׁאִיָּה —

לֹא פוֹרִיָּה!"

וְלֹא נָתְנוּ לוֹ לְהִתְמַהְמֵהַּ בָּעִיר יוֹתֵר מִשְּׁלשָׁה יָמִים, כְּמִשְׁפַּט עוֹבֵר אֹרַח, וּבְיוֹם הָרְבִיעִי גֵּרְשׁוּהוּ מִשָּׁם בְּחֶרְפָּה.

וַיְהִי כְּבֹא שְׁלשֶׁת הָאַחִים אֶל שַׁעַר הָעִיר, וַיַּגִּד לָהֶם הַשּׁוֹעֵר אֶת מִשְׁפַּט הָעִיר; וַיֵּאוֹתוּ הָאַחִים לַעֲלוֹת עַל הַבָּמָה, וּבְלִבָּם שָׂמְחוּ עַל הַדָּבָר, וַיֹּאמְרוּ: “הִנֵּה עַתָּה נוּכַל לְהִפָּרֵד מִ”יּוֹסִי פֶּתִי" וְלֹא יִסָרֵךְ⁵ עוֹד אַחֲרֵינוּ כִּסְמַרְטוּט⁶; בְּלִי סָפֵק, לֹא יִתְּנוּ לִכְסִיל זֶה לָשֶׁבֶת בָּעִיר.

וַיָּבֹאוּ הַזְקֵנִים וְהַנְּעָרוֹת נוֹשְׂאוֹת הַזֵּר וְהָעֲטֶרֶת — עַל הַבָּמָה. וַיַעַל יִשָּׂכָר עַל הַבָּמָה רִאשׁוֹנָה, וַיִּשְׁאָלוּהוּ הַזְּקֵנִים לֵאמוֹר: “בַּמֶּה נִסְתֹּם פִּיוֹת יְרִיבֵנוּ, בְּחַלְלָם אֶת כְּבוֹדֵנוּ?”

וְלֹא חָשַׁב יִשָּׂכָר מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת וַיַּעַן: “בְּמַהֲלֻמוֹת, בְּאֶגְרוֹף קָשֶׁה. הַכּוּ וְהוֹסִיפוּ לְהַכּוֹת אֶת שׂוֹנְאֵיכֶם, עַד כִּי יְכַבְּדוּכֶם מִיִּרְאָה”.

וַיִּצְחֲקוּ הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם הַבָּאִים לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה וְגַם הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים, אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה עִם אוֹמְנוֹתָם — צָחֲקוּ וַיִּלְעֲגוּ לוֹ; וַתִּגַּשְׁנָה נַעֲרוֹת הַשְּׂמֹאל, וַתַּחְבּשְׁנָה לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת הַקּוֹצִים וַתִּקְרֶאנָה:

"צֵא, פִּרְחָח

לַפֶּתִי אָח:

אָב לַכְּסִיל

בֵּן לָאֱוִיל;

לַסָּכָל דּוֹד;

לְאָבִיו שׁוֹד

לְעִירוֹ אָסוֹן;

אִמּוֹ אָתוֹן!"

וְאַחַת הַנְּעָרוֹת הוֹסִיפָה וְאָמְרָה: “שִׁמְךָ — יִשָּׂכָר; וְלוּ יִסָּכֵר⁷, פִּיךָ בַּאֲלֻמּוֹת תֶּבֶן, וְחָצָץ⁸ וָאֶבֶן — וְהָיָה שִׁמְךָ חֲמוֹר, בֶּן בְּעוֹר, גּוֹעֶה כַּשּׁוֹר!”

וַיֵּרֶד יִשָּׂכָר נִכְלָם מֵעַל הַבָּמָה, וַיַּעַל אַחֲרָיו זְבֻלוּן הַדַּבְּרָן; וַיִּמַח זֵעָה מֵעַל פָּנָיו, וַיְשָׁעֵל מְעַט וַיִּשְׁאַף רוּחַ, כְּמֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִדְרשׁ דְּרָשָׁה, וַיַּבֵּט עַל סְבִיבָיו אַחַת וּשְׁתַּיִם וַיִּקְרָא:

“שִׁמְעוּ נָא, אֲדֹנַי! זְקֵנַי, נְבוֹנַי! אִם לְמַהֲלֻמּוֹת יָדַיִם, נוֹסִיף גַּם רִיבוֹת שְׂפָתַיִם, אָז נַשְׁתִּיק חִישׁ, אֶת הָאִישׁ, אֶת אוֹיְבֵנוּ, מְחַלֵּל כְּבוֹדֵנוּ.”

וַיְהִי עוֹד בִּלְבָבוֹ לְדַבֵּר וּלְהוֹכִיחַ אֶת צִדְקַת דְּבָרָיו, כְּמִשְׁפַּט הַדַּבְּרָנִים; אַךְ צְחוֹק פָּרַץ מִפִּי הַשּׁוֹמְעִים, וְהָעֲלָמוֹת לְבוּשׁוֹת הַשְּׁחוֹרִים קָרְבוּ וְשָׂמוּ אֶת עֲטֶרֶת הַקּוֹצִים עַל רֹאשׁוֹ, וַתָּשַׁרְנָה לוֹ אֶת שִׁירוֹ, וְהַזְּקֵנִים עָנוּ וְאָמְרוּ:

"צֵא מִזֶּה!

הָלְאָה זְרֵה

תֶּבֶן, מֹץ,

דַּרְדַּר, קוֹץ,

אֶל אֶרֶץ צִיָּה

לֹא פוֹרִיָּה!"

וְאֶחָד הַנְעָרִים הוֹסִיף וְאָמַר: “שִׁמְךָ — זְבֻלוּן, וּפִיךָ מָלֵא זֶבֶל⁹ לְנַבֵּל וּלְזַבֵּל, עַל כֵּן אֵין זְבוּל¹⁰ לְךָ בְּעִירֵנוּ”. סָר וְזָעֵף יָרַד גַּם זְבֻלוּן מֵעַל הַבָּמָה; וַיַּעַל יוֹסִי, וְעֵינָיו הִבִּיטוּ אָרְצָה. וְאוּלָם לֹא יַעַן אֲשֶׁר מָצְאָה רִצְפַת הַבָּמָה חֵן בְּעֵינָיו, הִבִּיט אֵלֶיהָ — כִּי אִם מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה אֲשֶׁר כִּסְּתָה אֶת פָּנָיו, בְּדַעְתּוֹ, כִּי עֵינַיִם רַבּוֹת מִכָּל פִּנָּה וְעֵבֶר מַבִּיטוֹת אֵלָיו, וּפִיּוֹת רַבִּים נְכוֹנִים בְּעוֹד רֶגַע לְהַלְלוֹ אוֹ לְחַלְלוֹ; וְיוֹתֵר מִכֹּל לֹא יָכֹל נְשׂא שְׁנֵי מַבָּטֵי עַיִן, אֲשֶׁר נוֹצְצוּ נֶגְדּוֹ מִבַּעַד לַצָּעִיף, הַפָּרוּשׂ עַל פְּנֵי אַחַת מֵעַלְמוֹת הַיָּמִין… כְּמוֹ פְּנִינֵי דְּמָעוֹת נִרְאוּ לוֹ בָּעֵינַיִם הָהֵן, וְכִמְעַט שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ לְמַרְאֵה הַדְּמָעוֹת הָהֵן; אַךְ הוּא הִתְאוֹשֵׁשׁ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי הַזְּקֵנִים הָכֵן לִשְׁמֹעַ.

וַיַּצִּיעוּ הַזְּקֵנִים לְפָנָיו אֶת הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה. אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ אֶחָיו לְפָתְרָהּ, וְגַם הוֹסִיפוּ לוֹ עוֹד חִידָה אַחַת וַיֹּאמְרוּ:

"שְׂפַת יְשֵׁנִים,

סְגֻלַּת נְבוֹנִים;

שְׁנוּאַת סְכָלִים,

רָעָה לְאֻמְלָלִים,

קָשָׁה לִמְאֻשָׁרִים וְטוֹבָה לִנְעָרִים —

מַה הִיא?"

וַיֹאמֶר יוֹסִי לַעֲנוֹת לַזְּקֵנִים כִּי אֵינֶנוּ יוֹדֵעַ פִּתְרוֹנִים לַחִידָה; אַךְ בְּטֶרֶם יַעֲנֶה הֶחֱרִישׁ מְעַט, כְּמִשְׁפָּטוֹ תָמִיד, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: שָׁלשׁ מַחֲשָׁבוֹת תַּחְשֹׁב, בְּטֶרֶם תְּדַבֵּר דָּבָר אֶחָד".

וַיְהִי כִּי הֶחֱרִישׁ הַנַּעַר רְגָעִים אֲחָדִים — וַיַּבִּיטוּ הַזְּקֵנִים אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ בְּתִמָּהוֹן וְגִיל גַּם יָחַד; הֵמָּה חָשְׁבוּ כִּי בְּכַוָּנָה הוּא מַחֲרִישׁ וַיִּקְרְאוּ: “הֵידָד! הֵידָד! הִנֵּה בְּלִי אֹמֶר ןּדְבָרִים עָנָה הַנַּעַר הֶחָכָם תְּשׁוּבָה אַחַת עַל כָּל הַשְּׁאֵלוֹת! אָמְנָם כֵּן: רַק בִּשְׁתִיקָה נוּכַל לִסְתֹּם אֶת פִּי יְרִיבֵנוּ! הֵן כָּל חֵפֶץ הָאוֹיֵב בְּרִיבוֹ עִמָּנוּ, הוּא רַק לְהַכְעִיסֵנוּ, וּבִרְאוֹתוֹ, כִּי אֵינֶנּוּ עוֹנִים לוֹ, יֵּדַע וְיָבִין, כִּי לֹא נָשִׂים לֵב אֵלָיו וְאֶל דְּבָרָיו, וְיִרֶף מִמֶּנוּ”.

— וְהַשְּׁתִיקָה הִיא שְׂפַת יְשֵׁנִים, — קָרָא זָקֵן אֶחָד, אֲשֶׁר הֶחֱשָׁה עַד כֹּה וְחִכָּה לְדִבְרֵי זְקֵנִים מִמֶּנּוּ — הֵן כָּל אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ הַיְּשֵׁנִים בַּחֲלוֹמָם עִם רֵעֵיהֶם הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, עִם שְׂנוּאֵי נַפְשָׁם וַאֲהוּבֵי לְבָבָם, — כָּל חֲזוֹן הַחֲלוֹם יִשָּׁאֵר בְּעִמְקֵי לְבָבָם; שְׂפַת יְשֵׁנִים הִיא — הַשְּׁתִיקָה!

— וְהַשְּׁתִיקָה הִיא גַּם סְגֻלַּת נְבוֹנִים, — עָנָה זָקֵן אֶחָד, אֲשֶׁר זְקָנוֹ הַלָּבָן כַּשֶּׁלֶג יוֹרֵד וּמְכַסֶּה אֶת חָזֵהוּ, — הַנְּבוֹנִים יוֹדְעִים, כִּי אִם מְחִיר מִלָּה סֶלַע¹¹, מְחִיר הַשְּׁתִיקָה שְׁנֵי סְלָעִים: וְיַעַן כִּי הִיא סְגֻלַּת נְבוֹנִים, עַל כֵּן יִשְׂנָאוּהָ הַסְּכָלִים הַשּׂוֹנְאִים תָּמִיד אֶת כָּל אֲשֶׁר יֶאֶהֱבוּ הַחֲכָמִים. הַנְּבוֹנִים אוֹהֲבִים לִשְׁמֹעַ וְהַכְּסִילִים אוֹהֲבִים לְהִשָּׁמֵעַ!

וְגַם אָמְנָם רָעָה הִיא לָאֻמְלָלִים — נֶאֱנַח זָקֵן אֶחָד, אֲשֶׁר מִצְחוֹ הָרָם הָיָה מְכֻסֶּה כֻלּוֹ בִּקְמָטִים — אִם דְּאָגָה שׁוֹכֶנֶת בְּלֵב אִישׁ, טוֹב כִּי יִשְׁפֹּךְ נַפְשׁוֹ לִפְנֵי רֵעָיו וְאוֹהֲבָיו וְנָקֵל מֵעַל לְבָבוֹ, וְהֵמָּה אוּלַי יְנַחֲמוּהוּ!

— גַּם קָשָׁה הִיא לַמְּאֻשָּׁרִים — קָרָא זָקֵן אַחֵר, — בַּעַל זָקַן לָבָן וּפָנִים צְעִירִים וְיָפִים מְאֹד — גַּם הַשִּׂמְחָה תָּעִיק עַל לֵב אִישׁ, אִם לֹא יִמְצָא לוֹ רֵעַ וְאוֹהֵב אֲשֶׁר יִשְׂמַח בְּשִׂמְחָתוֹ וַאֲשֶׁר יְסַפֵּר אוֹתָהּ בְּאָזְנָיו.

— וְטוֹבָה הִיא לִנְעָרִים, בְּשִׁבְתָּם בְּמוֹשַׁב זְקֵנִים — אָמַר הַצָּעִיר בַּזְּקֵנִים — וְהוּא גַּם הַזָּקֵן בַּצְּעִירִים — כִּי כְּכֹל אֲשֶׁר יְמָעֲטוּ לְדַבֵּר, כֵּן יַרְבּוּ לִשְׁמֹעַ חָכְמָה וָדַעַת מִפִּי הַזְּקֵנִים.

— וְעוֹד יוֹתֵר טוֹבָה הַשְּׁתִיקָה לָאוֹהֲבִים, — אָמְרָה אַחַת מֵעַלְמוֹת הַיָּמִין וְלֹא נוֹדַע אֵיזוֹ מֵהֶן, כִּי הָיוּ פניה מְכֻסִים בְּצְעִיפִים — בְּעֵת אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לְהַבִּיעַ רַחֲשֵׁי לְבָבָם בְּאֹמֶר וּדְבָרִים, יַבִּיעוּ אוֹתָם בִּשְׁתִיקָה…" נִשְׁמַע סוֹף דְּבָרֶיהָ, כִּי קָרְבוּ לָשִׂים אֶת זֵר הַפְּרָחִים רֹאשׁ יוֹסִי, וַתָּשַׁרְנָה לוֹ הָעֲלָמוֹת אֶת שִׁירָן:

"עָלָה חָכָם

עִיר גִּבּוֹרִים,

וּבְלִי מַפְתֵּחַ

פָּתַח שְׁעָרִים";

וְהַזְקֵנִים עָנוּ וְאָמְרוּ:

בֹּא, בְּרוּךְ אֲדֹנִי!

אֵין מִגְדָּל וּמִבְצָרִים —

לִפְנֵי גֶבֶר חָכָם

פְּתוּחִים כָּל הַשְּׁעָרִים!

וַיִּכְתְּבוּ אֶת שְׁמוֹ בֵּין אֶזְרְחֵי הָעִיר; וּבִגְלָלוֹ נָתְנוּ רְשׁוּת גַּם לִשְׁנֵי אֶחָיו לָשֶׁבֶת בָּעִיר, אַךְ אֶת שְׁמוֹתָם לֹא כָּתְבוּ בְּסֵפֶר הָאֶזְרָחִים.

וַיִּתְאַסְּפוּ שְׁלשֶׁת הָאַחִים לְהִוָּעֵץ וְלִבְחֹר לָהֶם בְּאֵיזֶה מַעֲשֶׂה וּמִשְׁלַח יָד. וַיִּתְוַכְּחוּ הָאַחִים, זֶה אָמַר כֹּה, וְזֶה אָמַר — לֹא כֵן; וְיוֹסִי לֹא חִוָּה עוֹד אֶת דַּעְתּוֹ, כִּי אָמַר: “אֶחְשֹׁב מֵרֹאשׁ וְאַחַר אַגִּיד”. וַיֵּצֵא יוֹסִי לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, וַיַּרְא בֵּין הַשָּׂדוֹת הַזְּרוּעִים חֶלְקַת שָׂדֶה לֹא זְרוּעָה, וַיִּשְׁאַל מֵאֵת הָעוֹבְרִים: “לְמִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה הַזֹּאת?” וַיַּגִּידוּ לוֹ, כִּי קִנְיַן הָעִיר הוּא, וְכִי עָנֵר רֹאשׁ הָאֶזְרָחִים הוּא הַמְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי הָעִיר וְגַם עַל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה הַזֹּאת.

וַיֵּלֶךְ יוֹסִי אֶל רֹאשׁ הָאֶזְרָחִים, וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, כִּי יִתֵּן לוֹ לַעֲבֹד אֶת הַחֶלְקָה הַזֹּאת כְּאָרִיס¹²; וַיֵּאוֹת הָרֹאשׁ וַיִּתֵּן לוֹ מַחֲרֵשָׁה וּשְׁנֵי עֶגְלֵי בָקָר וַיְבָרְכֵהוּ וַיּאֹמֶר: “יְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת חֵילְךָ וּמְצָא בְרָכָה בַּעֲבוֹדָתְךָ כְּיִשְׁרַת לִבֶּךָ!”

ולְאָזְנֵי הַנַּעַר הִגִּיעַ קוֹל עוֹנֶה “אָמֵן” מֵאַחַד הַחֲדָרִים, וַיִּפֶן אֶל הַחֶדֶר, אֲשֶׁר יָצָא מִשָּׁם הַקּוֹל, וַיַּרְא וְהִנֵּה עַלְמָה עוֹמֶדֶת שָׁם, וְלָהּ שְׁתֵּי עֵינַיִם נוֹצְצוֹת בִּפְנִינֵי דֶּמַע, כָּעֵינַיִם אֲשֶׁר רָאָה אָז מִבַּעַד לַצָּעִיף, בְּעָמְדוֹ עַל הַבָּמָה.

וַיֵּצֵא הַנַּעַר אֶל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְעָבְדָהּ.

וַיְהִי הוּא חוֹרֵשׁ בָּאֲדָמָה וּמַעֲמִיק בָּהּ הַמַּחֲרֵשָׁה — וַיִּמְצָא אַרְגָּז בָּעֹמֶק הָאֲדָמָה הַחֲרוּשָׁה. וַיִּפְתַּח אֶת הָאַרְגָּז — וְהִנֵּה הוּא מָלֵא שִׁקְלֵי כֶסֶף וְזָהָב! וַיָּבֹא אֶל אֶחָיו וַיְסַפֵּר לָהֶם אֵת אֲשֶׁר מָצָא; וַיִּשְׂמְחוּ הָאַחִים מְאֹד, וַיֵּשְׁבוּ לְהִתְוַכֵּחַ — מַה לַּעֲשׂוֹת בְּכֶסֶף הַמְּצִיאָה? וַיְהִי הֵמָּה נְדוֹנִים וּמִתְוַכְּחִים, וְיוֹסִי חָשַׁב אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “הֵן לֹא בַעֲמַל יָדַי מָצָאתִי אֶת הַכֶּסֶף! אֲנִי חוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ, וְהָאֲדָמָה תִתֵּן לִי זֶרַע וּתְבוּאוֹת שָׂדַי וְלֹא כֶסֶף… הַכֶסֶף לֹא שֶׁלִּי! אֲנִי אָשִֹׁיב אֶת הַכֶּסֶף לְרֹאשׁ הָאֶזְרָחִים, וְהוּא יֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת בּוֹ”.

וַיְהִי כַאֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּית עָנֵר, וַיְסַפֵּר לוֹ עַל דְּבַר הַמְּצִיאָה, וַיַּחֲרֵשׁ עָנֵר רְגָעִים מִסְפָּר, וְאַחֲרֵי כֵן עָנָה וְאָמַר: “הַכֶּסֶף נָתוּן לְךָ, כִּי זָכִיתָ בּוֹ כְּדִין, וְאָמְנָם עוֹד אוֹצָר יָקָר יִמָּצֵא לְךָ עִם הָאַרְגָז הַזֶּה, אֲבָל עוֹד לֹא הִגִּיעָה הָעֵת לְגַלּוֹתוֹ עַד עֵת קֵץ, וְעַתָּה לֵךְ וְהַצְלַח בְּשֵׁם אֱלֹהִים!”

וְגַם הַפַּעַם צִלְצְלָה בְּאָזְנָיו בִּרְכַת “אָמֵן” יוֹצְאָה מִפִּי הַנַּעֲרָה, וַיִּפֶן לְהַבִּיט אֵלֶיהָ וַיַּרְא אֶת פָּנֶיהָ, וְהִנֵּה הֵם יָפִים מְאֹד. וְלֹא יָכֹל יוֹסִי לְהַכְרִיעַ אִם קוֹלָהּ נָעִים יוֹתֵר מִיפִי פַּנֶיהָ, אוֹ אִם פָּנֶיהָ יָפִים יוֹתֵר מִנֹּעַם קוֹלָהּ.

וּבְשָׁאֳלוֹ אֵת עַבְדֵי הַבַּיִת עַל אֹדוֹת הָעַלְמָה, נוֹדַע לוֹ, כִּי שְׁמָהּ “קְצִיעָה”, וְכִי הִיא אֵינֶנָּה בַּת עָנֵר, כִּי אִם בַּת אֶחָד מֵרֵעֵי עָנֵר, אֲשֶׁר מֵת בְּעוֹדָהּ קְטַנָּה וְהִיא אָז יְתוֹמָה מֵאִמָּהּ, וַיַּאַסְפֶנָּה עָנֵר אֶל בֵּיתוֹ, וַיְאַמְּצֶנָּה¹³ לוֹ כְבַת.

וַיֵּצֵא יוֹסִי שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, וַיְסַפֵּר לְאֶחָיו אֶת דִּבְרֵי עָנֵר; אַךְ הֵמָּה לֹא שָׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו, כִּי הָיוּ טְרוּדִים בְּוִכּוּחָם מַה לַּעֲשׂוֹת בַּכֶּסֶף הַנִּמְצָא: זְבֻלוּן אָמַר לִקְנוֹת צֹאן וְלֶאֱסֹף עֵדֶר, וְאָז יוּכְלוּ לִקְנוֹת בַּיִת לְמוֹשָׁב, דִּיר לַצֹּאן וְשָׂדֶה לְמִרְעֶה — בַּכֶּסֶף אֲשֶׁר יַאַסְפוּ מִגֵּז הַכְּבָשִׂים וּמֵחֲלָבָם; וְיִשָּׂכָר אָמַר לִבְנוֹת בַּיִת וְדִיר וְלִקְנוֹת שָׂדֶה לְמִרְעֶה, לְמַעַן יוּכְלוּ אַחֲרֵי כֵן לֶאֱסֹף עֵדֶר. וַיִּשְׁאֲלוּ אֶת יוֹסִי מַה דַּעְתּוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה; אֲבָל הוּא לֹא מִהֵר לַעֲנוֹת, כִּי אָמַר כְּמִנְהָגוֹ: “שָׁלֹשׁ מַחֲשָׁבוֹת תַּחְשֹׁב, בְּטֶרֶם תַּגִּיד דָּבַָר אֶחָד!” וְאוּלָם בְּטֶרֶם חָשַׁב אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו לָקַח אֶת הַכֶּסֶף וַיְחַלִּקֵהוּ לִשְׁנָיִם. חֶצְיוֹ נָתַן לִזְבֻלוּן וְהַחֵצִי הַשֵּׁנִי — לְיִשָּׂכָר וְהָאַחִים הוֹסִיפוּ לְהִתְוַכֵּחַ, וְאִישׁ אִישׁ מֵהֶם הִתְאַמֵּץ לְהוֹכִיחַ, כִּי אִתּוֹ הַצֶּדֶק:

— לָמָּה זֶה לָנוּ שְׁדֵה מִרְעֶה וְדִיר — אִם צֹאן אָיִן? — אָמַר זְבֻלוּן.

— וְאֵיכָה תִּרְעֶה אֶת צֹאנְךָ, — הִתְעַקֵּשׁ יִשָׂכָר — אִם שְׂדֵה מִרְעֶה אָיִן?

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לְהִתְפַּשֵּׁר, וַיִּפָּרְדוּ הָאַחִים אִישׁ מֵעַל רֵעֵהוּ. זְבֻלוּן קָנָה לוֹ צֹאן וַיֶּאֱסֹף עֵדֶר; וְיִשָּׂכָר קָנָה לוֹ עֵצִים וּלְבֵנִים וַיִּבֶן לוֹ בַּיִת וְדִיר לַצֹּאן.

וְיוֹסִי לֹא גָמַר עוֹד לַחֲשֹׁב אֶת שְׁלשׁ מַחְשְׁבוֹתָיו. עַל כֵּן לֹא חִוָּה אֶת דַּעְתּוֹ; וְאוּלָם עָזוֹר עָזַר גַּם לִזְבֻלוּן לְנַהֵל אֶת הָעֵדֶר, וְגַם לְיִשָּׂכָר לִבְנוֹת אֶת הַבָּיִת.

וַיְהִי לְעֵת עֶרֶב וַיָּצֶק הָרָעָב לְיִשָּׂכָר, כִּי לֹא אָכַל מֵאָז הַבֹּקֶר; וַיֹּאמֶר:

“אֵלְכָה לִי אֶל אָחִי, וְנָתַן לִי מֵחֲלֵב צֹאנוֹ וְאַשְׁקִיט רַעֲבוֹנִי!”

— אִם רָעֵב אַתָּה, — עָנָהוּ זְבֻלוּן, — לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה מִלִּבְנֵי בֵיתְךָ וּמִקַּרְשֵׁי דִירֶךָ! וְלֹא נָתַן לוֹ מְאוּמָה; וְאוּלָם מִיּוֹסִי לֹא חָשַׂךְ זְבֻלוּן אֶת חֲלֵב צֹאנוֹ, כִּי הֵן שֻׁתָּף הוּא לוֹ, בְּעָזְרוֹ עַל יָדוֹ לְנַהֵל אֶת הָעֵדֶר; וַיֹּאכַל יוֹסִי וַיִּשְׂבַּע וַיּוֹתַר.

וַיְהִי בַּלַּיְלָה — וּזְבֻלוּן וְיוֹסִי שׁוֹכְבִים פְּרַקְדָּן¹⁴ בֵּין עֵדֶר צֹאנָם וּמוֹנִים מִסְפָּר לְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְרוֹאִים בַּיָּרֵחַ — וּפִתְאֹם עָלוּ עָבִים שְׁחוֹרִים מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם, רוּחַ קַר הִתְגַּנֵּב בִּנְאוֹת שָׂדַי, וְעַד מְהֵרָה הִתְרַחֲבוּ הֶעָבִים וַיִּזְעֹם הָרוּחַ וַיִּבְרֹק הַבָּרָק וַיִּרְעַם הָרַעַם וּמָטָר סוֹחֵף נִתַּךְ אָרְצָה.

וַיְמַהֲרוּ הָאַחִים לְהָנִיס אֶת הָעֵדֶר מִן הַשָּׂדֶה וַיְבִיאֻהוּ עַד לִפְנֵי בֵּית יִשָּׂכָר, וַיִּתְדַּפְּקוּ עַל הַדֶּלֶת וַיִּתְחַנְנוּ אֵלָיו לֵאמֹר: אָסְפֵנוּ נָא, אָח, אֶל בֵּיתְךָ וְתֵן מָקוֹם לְצֹאנֵנוּ בְּדִירְךָ, כִּי נָגַע הַמָּטָר עַד בְּשָׂרֵנוּ, וְאֵין מִפְלָט לָנוּ וּלְצֹאנֵנוּ!

— אִם מַחֲסֶה מִגֶּשֶׁם אַתָּה מְבַקֵּשׁ, — עָנָה יִשָּׂכָר מֵעַל מִטָּתוֹ לְאָחִיו לִזְבֻלוּן, כִּי עַתָּה, הִתְכַּסֵּה בְּצֶמֶר צֹאנְךָ וּבַחֲרִיצֵי חֲלָבָם, אֲשֶׁר מָנַעְתָּ מִמֶּנִּי. — וְלֹא נָתַן לִזְבֻלוּן לָבֹא הַבַּיְתָה.

וְאוּלָם לְיוֹסִי פָּתַח יִשָּׂכָר אֶת דְּלָתָיו, כִּי הֵן שֻׁתָּף הוּא לוֹ, כִּי עָזַר לוֹ לִבְנוֹת הַבַּיִת; וּזְבֻלוּן הִתְגּוֹלֵל כָּל הַלַּיְלָה בָּרֶפֶשׁ בֵּין צֹאנוֹ וּבְשָׂרוֹ סָמַר מִקֹּר.

לְמָחְרַת הַיּוֹם רָאוּ הָאַחִים, כִּי לֹא טוֹב לִרְעֹב כָּל הַיּוֹם, וְלֹא טוֹב מִזֶּה גַּם לְהִתְגוֹלֵל בָּרֶפֶשׁ וּבִצָּה כָּל הַלַּיְלָה; וַיִּתְפַּשְּׁרוּ בֵּינֵיהֶם; וַיִּתֵּן זְבֻלוּן לְיִשָּׂכָר גְּבִינָה וְחָלָב, וְיִּשָּׂכָר נָתַן לִזְבֻלּוּן מָלוֹן בַּבָּיִת, מִרְבָּץ בַּדִּיר וּמִרְעֶה לַצֹּאן.

כָּכָה נֶאֶחְזוּ הָאַחִים בִּסְבִיבוֹת עִיר כָּלַח וַיִּרְאוּ בְרָכָה בַּעֲמָלָם.

וַיְהִי אַחֲרֵי יָמִים רַבִּים, וַיּאֹמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: “הָבָה נוֹדִיעַ נָא אֶת אָבִינוּ, כִּי כְבָר מָצָאנוּ הוֹן וְנַחֲלָה, וְיָבֹא אֵלֵינוּ וְיִתֵּן אֶת הוֹנוֹ לְאֶחָד מֵאִתָּנוּ, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ”.

לַדָּבָר הַזֶּה הִסְכִּים גַּם יוֹסִי עוֹד בְּטֶרֶם גָּמַר אֶת שְׁלֹשׁ מַחְשְׁבוֹתָיו, כִּי כָלְתָה נַפְשׁוֹ לִרְאוֹת אֶת אָבִיו וּלְחַבֵּק אֶת אִמּוֹ; וַיִּכְתְּבוּ שְׁלשֶׁת הַבָּנִים מִכְתָּב לַאֲבִיהֶם וַיּוֹדִיעֻהוּ מִכֹּל אֱשֶׁר עָבַר עֲלֵיהֶם וַיְבַקְּשֻׁהוּ, כִּי יְמַהֵר לָבֹא אֲלֵיהֶם.

וְאַף אָמְנָם מִלֵּא אֲבִיהֶם אֶת בַּקָּשַׁת בָּנָיו, וְכַעֲבֹר מִסְפַּר יְרָחִים בָּא אֱלִיאָב וְאִשְׁתּוֹ עִירָה כָּלַח. וַיִּשְׂמְחוּ הַבָּנִים לִקְרָאתָם, וַיְנַשְּׁקוּ אֶת יְדֵי הוֹרֵיהֶם וְאֶת כַּנְפוֹת בִּגְדֵיהֶם וְגַם אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם נָשָׁקוּ.

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִיאָב אֵת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עַל בָּנָיו וְאֶת דְּבַר הָרִיב אֲשֶׁר הָיָה בֵין זְבֻלוּן וְיִשָּׂכָר, וְאֶת אֲשֶׁר עָזַר יוֹסִי לְכָל אֶחָד מֵהֶם — לֹא הוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו בִּדְבָרִים, וְגַם לֹא הִלֵּל אֶת יוֹסִי בְּפִיהוּ, וַיִתֵּן לִזְבֻלוּן בְּמַתָּנָה שְׁתֵּי מֶרְכָּבוֹת כְּבוּדוֹת בְּלֹא סוּסִים, וּלְיִשָּׂכָר נָתַן שְׁנֵי צִמְדֵי סוּסִים בְּלֹא מֶרְכָּבוֹת. —

וַיִּקַּח יוֹסִי אֶת חֶלְקוֹ בַּמַתָּנוֹת כְּשֻׁתָּף וְעוֹזֵר בְּכָל עֲבוֹדוֹת אֶחָיו, מֶרְכָּבָה כְּבוּדָה מֵאֵת זְבֻלוּן, וְצֶמֶד סוּסִים — מֵאֵת יִשָּׁכָר; וַתֱּהִי לוֹ מֶרְכָּבָה כְּבוּדָה רְתוּמָה לְצֶמֶד סוּסִים טוֹבִים וְיָפִים מְאֹד.

וְהָאֵם נָתְנָה לִזְבֻלוּן שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וּמִשְׁבְּצוֹתֵיהֶן רֵיקוֹת, וּלְיִשָּׂכָר נָתְנָה שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם, וְאוּלָם טַבָּעוֹת לֹא נָתְנָה לוֹ.

וַיִּקַּח יוֹסִי אֶת חֶלְקוֹ: טַבַּעַת זָהָב וְאֶבֶן שֹׁהַם וַיְּשַׁבִּץ אֶת הָאֶבֶן בַּטַּבַּעַת וַתְּהִי הַטַּבַּעַת יָפָה מְאֹד; וּנְעָרוֹת רַבּוֹת חָפְצוּ לָתֵת בִּמְחִירָהּ אֶת כָּל עֶדְיָן, וְגַם לָגֹז אֶת קְוֻצּוֹת רָאשֵׁיהֶן וּלְתִתָּן נוֹסָפוֹת עַל עֶדְיָן בִּמְחִיר הַטַּבָּעַת.

וְאוּלָם יוֹסִי לֹא אָבָה לִמְכֹּר אֶת הַטַּבַּעַת בְּעַד כָּל הוֹן.

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ רֹאשׁ הָאֶזְרָחִים, כִּי בָּאוּ הוֹרֵי יוֹסִי — וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה וַיִּקְרָא לְכָל זִקְנֵי הָעִיר, וְאֶת אֱלִיאָב וְאֶת שְׁלשֶׁת בָּנָיו, הוֹשִׁיב בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים; וַיְהִי בְּעֵת הַמִּשְׁתֶּה, וַיָּקָם עָנֵר עַל רַגְלָיו וַיִּקְרָא:

"שִׁמְעוּ נָא, זְקֵנִים וּנְבוֹנִים! לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים מֵת אֶחָד מֵאֶזְרָחֵי עִירֵנוּ “יְדִידְיָה הָרִסְנִי”, וְהָאִישׁ — עָשִׁיר מְאֹד וְלֹא נָתַן לוֹ אֱלֹהִים בָּנִים, אַךְ בַּת אַחַת יָלְדָה לוֹ אִשְׁתּוֹ וַתָּמַת הָאֵם הָאֻמְלָלָה בְּהַקְשׁוֹתָהּ בְּלִדְתָּהּ; וְהַבַּת — יָפָה וַחֲכָמָה, וַיֶּאֱהָבֶנָּה יְדִידְיָה יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה בָנִים. וְלִפְנֵי מוֹתוֹ שָׁלַח לִקְרֹא לִי וַיַּפְקִידֵנִי עַל חֶלְקַת שָׂדֵהוּ וַיַּשְׂבִּיעֵנִי לִהְיוֹת לְאָב לְבִתּוֹ — זוּ קְצִיעָה, אֲשֶׁר גָּדְלָה בְּבֵיתִי כִּקְצִיעָה¹⁵ בִּשְׁמָהּ הַטּוֹב וּכְשׁוֹשַׁנָּה בְּיָפְיָהּ, כַּאֲשֶׁר עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת; וְגַם שְׁטַר צַוָּאָה מָסַר עַל יָדִי חָתוּם וְסָגוּר בָּאַרְגָּז, וַיֹּאמֶר: “אֶת הַשְּׁטָר הַזֶּה אַל תִּפְתַּח, עַד אִם בָּא אִישׁ לַחֲרשׁ אֶת שָׂדִי, וְהָיָה אִם בְּטֶרֶם יִזְרַע אֶת זַרְעוֹ, יִקְצֹר שִׁקְלֵי כֶסֶף, אָז תִּפְתַּח אֶת הַשְּׁטָר וּתְמַלֵּא אַחֲרֵי כָּל הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בּוֹ” — וּבְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵשִׁיב רוּחוֹ לֵאלֹהִים; וָאֶשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בְּלִבִּי.

וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי הִנֵּה זֶה בָּא אֶזְרָחֵנוּ הֶחָדָשׁ “יוֹסִי¹⁶ הַצָּעִיר”, וַיַּחֲרשׁ אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר הָיְתָה עֲזוּבָה מִיּוֹם מוֹת יְדִידְיָה, וּבְטֶרֶם יִזְרַע בָּהּ זַרְעוֹ, מָצָא בָהּ שִׁקְלֵי כֶסֶף לָרֹב, בְּעֹמֶק הַמַּחֲרֵשָׁה. עַתָּה הִגִּיעָה הָעֵת לִפְתֹּחַ אֶת הַשְּׁטָר.

וַיַּסְכִּימוּ הַזְּקֵנִים לִדְבָרָיו וַיִּפְתְּחוּ אֶת הַשְּׁטָר וַיִּמָּצֵא כָתוּב:

“חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר־לִי הִיא הַגְּרוּעָה בַּשָּׂדוֹת; אַךְ בַּעֲמַל כַּפַּיִם הוֹצֵאתִי מִמֶּנָּה יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר יוֹצִיא אִישׁ אִישׁ מִשָּׂדֵהוּ וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יֶאֱהַב עֲבוֹדָה כָמוֹנִי, וְיַעֲמִיק הַמַּחֲרֵשָׁה דַּיָּהּ, וְיִמְצָא אֶת כָּל הוֹנִי בָּאַרְגָּז, לוֹ הָאַרְגָּז וְלוֹ גַם יְעוּדָה קְצִיעָה בִתִּי לְאִשָּׁה”.

וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד, וַיֹּאמְרוּ: "אָכֵן אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא! עַתָּה בֹּא בְּרוּךְ אֱלֹהִים, יוֹסִי הַצָּעִיר, וּזְכֵה בְּחֶלְקֶךָ! וַיִּשְׂמַח יוֹסִי עַל קְצִיעָה, אֲשֶׁר נָפְלָה בְגוֹרָלוֹ. אַךְ אַחַד הַזְּקֵנִים אָמַר: “הֵן חֹק לָנוּ מִימֵי בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, לִבְלִי תַּת כָּל נַעֲרָה לְאִישׁ עַד אִם נִשְׁאַל אֶת פִּיהָ! נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאַל — הֲתֵאוֹת לְהִנָּשֵׂא לְיוֹסִי” אִם לֹא?

אֲבָל הַנַּעֲרָה הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁה מָטָּה, וְלֹא עָנְתָה דָּבָר. וְלֹא יָדְעוּ הַזְּקֵנִים אִם מֵאֲשֶׁר תְּמָאֵן בְּיוֹסִי, עַל כֵּן הִיא מַחֲרֶשֶׁת, אוֹ מַאֲשֶׁר תֵּבוֹשׁ לְהוֹדוֹת בְּפִיהָ כִּי חֲפֵצָה הִיא בוֹ?

וַיֹּאמֶר זָקֵן אֶחָד: "הֵן אָמְנָם הַשְּׁתִיקָה הִיא חֲצִי הוֹדָאָה, אֲבָל אֵינֶנוּ יוֹדְעִים אִם הַהוֹדָאָה הִיא לְמֵאוּן אוֹ לְהַסְכָּמָה, עַל כֵּן זֹאת עֲשׂוּ: “תְּנוּ לָהּ צֶמֶר לִטְוֹת חוּטִים — מְלֶאכֶת שָׁלשׁ שָׁעוֹת, וְהָיָה אִם חֲפֵצָה הִיא בְּיוֹסִי, עָלֶיהָ לִגְמֹר אֶת הַמְּלָאכָה עַד שְׁתֵּי שָׁעוֹת; וְאִם לֹא תִּגְמְרֶנָה, אוֹת הִיא, כִּי מְמָאֶנֶת הִיא בוֹ”. וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַקְּרוּאִים וַיִתְּנוּ לִקְצִיעָה צֶמֶר וַתֵּלֶךְ וַתִּסָּתֶר בְּחַדְרָהּ.

וַיְהִי הֵמָּה מְטִיבִים לִבָּם בַּיַּיִן, וְכִמְעַט שֶׁשָּׁכְחוּ אֶת קְצִיעָה, וְאַךְ לֵב יוֹסִי דּוֹפֵק. הוּא סוֹפֵר אֶת הָרְגָעִים אֲשֶׁר נִקְצְבוּ לַמַּטְוֶה וְהִנֵּה לֹא עָבְרָה עוֹד שָׁעָה שְׁלֵמָה — וְדֶלֶת חֲדַר קְצִיעָה נִפְתְּחָה, וְיַד שְׁלוּחָה מִשָּׁם. וְאֶרֶג מַעֲשֶׂה יְדֵי חוֹשֵׁב הוֹפִיעַ לְעֵינֵי הַקְּרוּאִים. הִיא טָוְתָה אֶת הַחוּטִים, וְעוֹד מָצְאָה לָהּ עֵת לֶאֱרֹג מֵהֶם אֶרֶג נִפְלָא, אַךְ בֹּשָׁה לְהֵרָאוֹת לְעֵינֵי הַקְּרוּאִים וַתִּסָּתֶר מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת.

— הַסְכָּמָה! — הַסְכָּמָה! קָרְאוּ כָּל הַמְּסֻבִּים וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד.

לְיוֹם הַמָּחֳרָת עָשָׂה עָנֵר מִשְׁתֵּה נְשׂוּאִים, וַיִּקְרָא לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר לְמִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל, וַיָּכִינוּ שָׁם יַיִן רַב לִמְאֹד, עַד כִּי לֹא מָצְאוּ לָהֶם דַּי כֵּלִים וְכוֹסוֹת.

וַיְהִי גַּם מִסְפַּר הַקְּרוּאִים רַב מְאֹד עַד כִּי לֹא מָצָא לָהֶם הַיָּיִן.

וְיִשָּׂכָר מָצָא מְנַת יֵינוֹ, אַךְ כּוֹס לֹא נִשְׁאֲרָה לוֹ עוֹד.

וּזְבֻלוּן מָצָא לוֹ כּוֹס, אַךְ יַיִן לֹא נִשְׁאַר בַּעֲדוֹ.

יְהוּדָה שְׁטֵינְבֶּרְגְּ.