אוכלוסי הכפר רוחם מתחדשת עליהם בבוא קרונות הצוענים לחנות בגבולם. ואלה באים תכופות. בהשכמת הבוקר. אתה יוצא ממעונך – והצוענים כאן!
על האפר, מחוץ לקרון, מוטלת צוענית זקנה ואש וגפרית יזו מפיה: –…אין ז’נדרם! אילו רק ז’נדרם עבר כאן… מתוך הקרון השליכתני ה“כלבתה”! זה שלושה ימים שלא נתנה לי לאכול. היא רוצה במיתתי. אילו רק ז’נדרם עבר כאן!
לכנופית הנשים מבנות הארץ, שהתלקטו מסביב לה, מתברר, שכלתה, אשת בנה, היא היא, אשר עוללה לה ככה. אשה אחת מביאה לה תבשיל חם מביתה הסמוך, ואחר כך הן הולכות כולן לדבר משפטים עם אותה המרשעת. – אַל תאמינו לה! – חורצת לשונה הצוענית הצעירה מתוך אשנב הקרון – אַל תאמינו לה! הכל כזב ושקר! שום איש לא השליך אותה מתוך הקרון.
הלא ידעתן את החמות ואת טבעה! תמיד היא מתאַנה ותמיד לא ניחא לה דהא והא… הנשים מחייכות אלו לאלו ומתפּייסות עמה כהרף עין. ניכר ששאָר־רוח לה, לצוענית, עליהן, והריהי ממשיכה:
– לאכול אין נותנים לה… אצלנו ענין האכילה לא דבר קל הוא. הנה כולנו עוד לא אכלנו היום. הבעל הלך לבקש אוכל. עד שיבוא… מי יודע, מתי יבוא…
היא יוצאת מהקרון ומגישה מספוא לסוסים. שחורה, גבוהה ורובה ככולה גבר. מעשנת סיגריה.
ובינתיים מתקשרת ידידוּת בין הלבנים והשחורים. הזאטוטים מכאן ומכאן משחקים יחדיו, ואפילו הנערות, בנות חמש־עשרה ומעלה, הבלונדינות היפות, קולטות לתוך חברתן נערה צוענית, בת גילן, מתעלסות עמה על כר הדשא, יוצאות יחד במחול ומתגלגלות במדרון. שתי נערות פורשות הצדה ואחת לחברתה ממתיקה סוד:
– הראית? אין לה מכנסים…
______
כרים וכסתות דלים ומלוכלכים בתוך הקרונות, וסחבות, סחבות, סחבות… מבינות לאלה מציצים התינוקות המזוהמים ורעי־המראה. בחורים מקורזלי שער־הזפת וכינורות תחת בית שחים. והסוסים סוסי צוענים – נראים כנרפים, כבלתי מסוגלים לעבודה קשה. דומה, אילו רתמו אותם למחרשה, לא היו רוצים ולא היו יכולים למשכה בשום אופן.
הנה הולך ושב אל המחנה נער צועני קטן ועפיפון של נייר בידו. – ראו, זה מצאתי!.. – הוא צווח כלפי כל איש. – לא מצאת, אלא גנבת! – רץ לקראתו נער בלונדי מבני המקום, – העפיפון שלי הוא!
– תן לי את זה! – התחיל מתחנן הצועני הקטן.
– תן לו את זה, הנס’ל!.. – החזיקו אחריו הנערות הלבנות – תן לו את זה!
______
ברם, לא תמיד שוררת האידיליה. עתים פורצים מדנים בשל הגניבות מהרפתים ומהשדות. הנה נתפס זוג צועני צעיר, איש ואשה, בקטפם קלחי דורה בשדה, באחד הלילות. ועתה בא הז’נדרם!
זה קטן הקומה וחד העינים, היה מבוסם, כדרכו, והתחיל עוגב על הצוענית הצעירה והיפה, אשת האיש, ואף שלח ידו אל שדיה. הבעל יצא מגדרו והתקומם… אז שלף הז’נדרם חרבו ויתקענה בבטן הצועני – בלי כל היסוס.
מאורע זה לא זיעזע הרבה את הישוב הקטן. נער הנחתום, המשכים לפתחי הבתים, הודיע תוך כדי הוציאו את הלחם החם מתוך סלו הגדול: – הצועני כבר מת. עם שני תינוקות בזרועותיה שוטטה האלמנה הצעירה במשעולים ושפכה לבה לפני כל עובר ושב.
– אדוני רב החסד, – עצרה גם אותי בדרכי. – על לא דבר נהרג האיש. הוא לא עשה כלום… מה אעשה עם שני ילדי?! דמנו – הציצה עמוק לתוך עיני כמנחשת מה – דמנו הפקר… זה עתה הייתי אצל ה“אינספּקטור” (ראש הז’נדרמים) – והוא אף לא שעה אלי!..
אינה שחורה כלל, ועיניה כחלחלות אפילו. בת תערובות, כנראה. ובעוד ימים מספר ניטשטש כל הענין ונשכח. ושוב שלום ושלוה. בחורים לבנים ושחורים מוטלים יחד על הדשא ומשחקים בקלפים. אי זה הדרך נתעה לכאן יהודי גליצאי במגבעת של קטיפה. אלה ואלה ליגלגו עליו – גם הגרמנים וגם הצוענים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.