רקע
חיים לנסקי
בַּקֻּפֶּה אַפְלוּלִית
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עם עובד; 1986

בַּקֻּפֶּה אַפְלוּלִית וַאֲנִי נִים־וְלֹא־נִים.

נְדוּדִים לְמַדַּי כְּבָר שָׂבַעְתִּי

כִּי יִדֹּם לְבָבִי לְקִשְׁקוּשׁ אוֹפַנִּים:

הַבַּיְתָה, הַבָּיְתָה!


סָח אוֹפַן לְאוֹפָן: לֹא רָחוֹק, לֹא רָחוֹק…

קְרָבַי וְדָמַי, רַנֵּנוּ!

אֵי מִלֵּיל בַּגְדַּאדִי טָס יָרֵח יָרֹק

לִקְרָאתֵנוּ.


צְלִילַי לֵיל; צֵל שֶׁל צֵל, הֵד שֶׁל קוֹל, זִמְזוּם נִים…

– לְבָבִי, הַהִבְחַנְתָּ, שָׁמָעְתָּ?

הֵיאַךְ יַבְחִין וְכֻלּוֹ הֵד שְׁאוֹן אוֹפַנִּים:

הַבַּיְתָה, הַבָּיְתָה!


"מַה לָּךְ שָׁם? מִי לָךְ שָׁם, הַנּוֹדֵד הָאָפֹר?

מִי יַסְמִיךְ צוֹעֲנִי לְמוֹלֶדֶת?"

– עַפְרָא לְפוּמָךְ, סֶפֶק מַר, הֶרֶף, סוּר

מִנַּפְשִׁי הַסּוֹלֶדֶת!


אָמְנָם כֵּן, נִתְרוֹקֵן קַן בֵּיתִי עוֹלָמִית,

אֶת רִפּוּד הַנּוֹצוֹת נָשָׂא רוּחַ,

וּבְשׁוּבִי עַל כְּתֵפִי לֹא תִּנְחַת יַד עָמִית:

– אֶל קִנִּי סוּר לָנוּח!


עַל רֹאשִׁי בִּבְרָכָה לֹא תִּרְעַדְנָה יְדֵי

סָב שַׁח־גַּב מִזִּקְנָה מֻפְלֶגֶת,

לֹא אָחוֹת, לֹא דּוֹדָה לִי תַּגִּישׁ סֵפֶל תֵּה,

לֹא כַּלָּה וְרֻדַּת־לֶסֶת.


אֶת גֵּוִי הֶעָיֵף לֹא יָנִיעַ חֵיק אֵם,

תּוֹךְ אָזְנִי לֹא יִזַּל טַל שִׁיר־עֶרֶשׂ:

– נוּמָה, נוּם, בֵּן אֻמְלָל, מוּל הָאוּד הָעוֹמֵם

בָּאָח הַמְבֹעֶרֶת.


כֵּן שִׁעַרְתִּי מֵרֹאשׁ – חֲזָרָה גַּלְמוּדָה.

אַךְ עוֹד לֹא נִתְיָאַשְׁתִּי מִנַּחַת,

עוֹד הוֹתִיר לִי אֵלִי מַשֶּׁהוּ לִפְלֵיטָה

בְּעִירִי הַנִּדַּחַת,


עוֹד בְּסֵתֶר צִלְלֵי הַגְּדֵרוֹת הַדְּחוּיוֹת

לִי שָׁמוּר מְלוֹן מוֹלֶדֶת,

עוֹד יוֹשִׁיט לִי תַּפּוּחַ בִּמְאַת דָּלִיּוֹת

אֶת פִּרְיוֹ וְרֹד־הַלֶּסֶת,


וְעַל פִּתְחָהּ שֶׁל עִירִי חֲסִינֵי אַלּוֹנִים

בְּרִשְׁרוּשׁ נֶחָמָה יְקַדְּמוּנִי:

– אֶת עִוּוּת כּוֹכָבְךָ יְתַקְּנוּ הַשָּׁנִים,

הַאֲמֵן, אַל תָּפוּנָה!

המלצות קוראים
תגיות