רקע
שאול טשרניחובסקי
mנחלת הכלל [?]
tשירה

מֻחַמַּד / שאול טשרניחובסקי


וְהַמִּדְבָּר אָז נִרְדָּם, וְסָבִיב אַךְ הָס,

דוּמִיָּה בֶּהָדָר אֲיֻמָּה וְנִפְלָאת;

וּמְלֵאֲתִי רָזִים עַרְבַת אַשְׁמַנִּים,

וּמְאִירִים מִמַּעַל שָׁמַיִם שַׁאֲנָנִּים;

וַיִּדֹּם וַיַּקְשֵׁב הַיְקוּם קֶשֶׁב רָב

וּכְאִלּוּ הוּא הוֹחִיל לְאַלְלַהּ יִתֵּן צָו.


וּפִתְאֹם – וַיַּרְעֵם הָרַעַם בַּגַּלְגַּל,

בַּמִּדְבָּר מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ הִתְגַּלְגֵּל,

וּבְרַחֲבֵי הַיְּשִׁימוֹן טָס מַכְרִיז עַל אֵיד,

וּבְאַפְסֵי מַרְחַקִּים לוֹ עָנָה הַהֵד

בְּקוֹל שָׁאוֹן חֲרִישִׁי, וּכְאִלּוּ לוֹ לָעָג –

וַיִּמּוֹג בַּמֶרְחַק… גּוּר-אַרְיֵה זֶה שָׁאָג!


וּבְרֶגַע הָרָזִים כִּי חָלַף הַקּוֹל,

בְּרֶטֶט וְחַלְחָלָה הִתְנַעֵר הַכֹּל:

הַסּוּס הִטָּה אָזְנָיו וַיִצְהַל בָּרָמָה,

וַיִנְחַר הַגָּמָל, וַיִּילֵל בִּדְמָמָה,

וַיִנְבַּהּ הַצְּבֹעַ מֵרִבְצוֹ בַּגָּיְא.

וּבְהִמּוֹג הַקּוֹל עוֹד בְּאָזְנֵינוּ הוּא חָי.


וּכְרוּחַ קַר חָלַף וַיַּקְפִּיא דָמֵנוּ…

אַךְ שַׁאֲנָן הַנָּבִיא אָז יָשַׁב בֵּינֵינוּ,

מֵאוֹר הַיָּרֵחַ, אוֹר תְּכֵלֶת, לוֹ זִיו

וַיְתַקֵּן סַנְדָּלוֹ – וּמִלָּה אֵין בְּפִיו…

וַתָּשָׁב הַדְּמָמָה, וַיִּישַׁן הַמַּחֲנֶה,

לֹא רָגְשׁוּ נִסֵּינוּ וַנִּדּוֹם גַּם נָחְנוּ…


וַיִּשְׁבֹּת מִמְּלַאכְתּוֹ הַנָּבִיא וַיָּקָם,

וְעֵינָיו מַבְרִיקוֹת, כִּבְיוֹם סַעֲרַת-נָקָם,

וַיַּעַן וַיֹּאמַר: לְשָׁלוֹם לְכוּ!

וַיִּגְדַּל וַיָּרָם בָּרֶגַע הַהוּא

בַּיְשִׁימוֹן הֶעָטוּף תַּעֲלוּמוֹת כַּמָּוֶת,

בַּעֲדַת מַעֲרִיצָיו שֶׁאוֹתוֹ סוֹבָבֶת,

כִּמְחוֹקֵק הַיּוֹרֵד מֵחֹרֵב בְּסִין,

כְּעַזְרַיאִיל הַמַּלְאָךְ הַבָּא בְּיוֹם הַדִּין,

כַשֶּׁמֶשׁ מִתֹּהוּ וָבֹהוּ מִתְפָּרֵץ,

כְּאַלְלַהּ בְּיוֹם בְּרָאוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ.


1903

המלצות קוראים
תגיות