שירי שאול טשרניחובסקי G

שאול טשרניחובסקי

פרטי מהדורת מקור: תל אביב: דביר; תשכ"ח

m נחלת הכלל

t שירה

j זכרונות ויומנים

k מחזות

l פרוזה

כל פריטי כותר זה זמינים להלן

המלצות: 3 המלצות קוראים

חזיונות ומנגינות – ספר ראשון (1898)

מאת

שאול טשרניחובסקי

נֵצֵאָה, נָגוּרָה שַׁאֲנָנִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

נֵצֵאָה, נָגוּרָה שַׁאֲנַנִּים

כְּתֹם עִדַּן קֶרַח וּכְפוֹר,

כִּזְרֹחַ הַחַרְסָה בַּגַּנִּים,

בִּנְאוֹת דִּשְׂאֵי עֹנֶג וָאוֹר;

עֵת עָלִים רְטֻבִּים, רַעֲנַנִּים

יָפִיצוּ נִיחֹחַ הַמּוֹר,

כְּמוֹ שִׂיחַ אֶרְאֶלִּים, שִׁנְאַנִּים

יָרֹנּוּ הַזָּמִיר, הַדְּרוֹר;

עֵת חַכְלִיל יְכַסֶּה שׁוֹשַׁנִּים,

אֲהָבִים אַךְ תֶּהְגֶּה הַתּוֹר, –

נָגוּרָה, נִתְעַלְּסָה בַּגַּנִּים

כְּתֹם עִדַּן קֶרַח וּכְפֹר.

בְּרוּחַ דִּמְיוֹנִי אֲנִי יְצַרְתִּיךְ

מאת

שאול טשרניחובסקי

בְּרוּחַ דִּמְיוֹנִי אֲנִי יְצַרְתִּיךְ

וּבְחֶזְיוֹן הַלַּיִל – יִפְעָתֵךְ;

נִיחֹחַ שׁוֹשַׁנִּים נָפַחְתִּי אֶל פִּיךְ,

הִרְבֵּיתִי חֵן-קֶסֶם גִּזְרָתֵךְ.

וָאֶקַח אוֹר יָהֵל מִדְּרוֹמֵי-הַצִּיר,

וָאֶקַח אוֹר נֹעַם הַסָּהַר,

אֶת לֹבֶן הַקֶּצֶף עַל זֶרֶם בַּגִיר,

אֶת עֶדְנַת דִּמְדּוּמֵי הַשָּׁחַר;

שִׁדַּדְתִּי גַּם עֹמֶק אוֹקְיָנוֹס הַיָּם,

שִׁדַּדְתִּי שְׂחוֹק יֶלֶד תָּמִים,

לָקַחְתִּי וָאָשִׂים תּוֹךְ עוֹרְקֵי הַדָּם

אֶת כֹּחוֹת עֵין-גֵּזֶר¹ נַעֲלָמִים;

אֶת חֶשְׁכַת לֵיל-דָּרוֹם וּבְרַק מְאוֹר יוֹם –

וְאֶמְתַּח תּוֹךְ נִקְרוֹת עֵינָיִךְ,

וּבְגֻלּוֹת הַשְּׁקֵדִים שֶׁעָמְקוּ מִתְּהוֹם

וּבְחֶבְיוֹן לֵיל עַפְעַפָּיִךְ.

וָאֶסַּק מֶרְחַבְיָה וָאוֹרִיד מֵעָל,

מִמְּאוֹרוֹת-עַד נֹגַהּ אַלְמָוֶת,

עִם זִיו חַכְלִיל צְפִירָה בִּרְסִיסֵי-הַטָּל –

הִשְׁבַּעְתִּים בְּעֵינָיִךְ לָשָׁבֶת.

וּכְלִילַת-הַיֹּפִי לִי פִּתְאֹם נִגְלֵית,

מְלֵאַת זִיו-נֹגַהּ כְּאֶרְאֵלִּים,

וּבְסוֹד שַׂרְפֵי-מָרוֹם בַּעֲרִיפִים דָּאִית

בְּאַשְׁמַנֵי לֵיל חַשְׁרַת-צֶאֱלִים.

וּכְיִלְדַּת-מָרוֹם מִבְּנוֹת אֶרֶץ רוֹמַמְתְּ,

כְּיִלְדַּת זֶה גַּן-הָעֲדָנִים,

וּמְלֵא גִיל וּמוֹרָא מֵעֵינֵךְ בִּי שַׂמְתְּ

סָגַדְתִּי וָאָלִיט הַפָּנִים.

Geyser – מעין רותח באיסלנדיה. ↩

אַנְחוֹת-כִּנּוֹר

מאת

שאול טשרניחובסקי

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל בִגְאוֹנָם שָׁטָפוּ

יָשַׁבְנוּ, דַּמּוֹנוּ, בָּכִינוּ;

עַל עַרְבֵי הַנַּחַל, שֶׁאֵבֶל עָטָפוּ,

מְצִלְתַּיִם וְכִנּוֹר תָּלִינוּ…

אַל קְשֵׁי-יוֹם נִדָּחִים לְשָׂשׂוֹן יִכְסָפוּ,

אַל הָעִיר הַכִּנּוֹר יָהִינוּ;

וַיִּגְּעוּ בְּמֵיתָרִים הָרוּחוֹת נָפָחוּ,

וּלְמַגַּע עֲדָנִים הֵם דּוּמָם נֶאֱנָחוּ.

עוֹד נַאֲזִין הַקּוֹלוֹת… וּבְאַחֲרִית הַדּוֹרוֹת

בְּעַרְפִלֵּי מֵאוֹת הַשָּׁנִים

הַכִּנּוֹר יָעִירוּ אֲנָחוֹת רַק מָרוֹת,

בַּקִּינָה נָמִירָה הָרְנָנִים,

וְעַד סוֹף אַלְפֵי שָׁנִים כַּמַּיִם נִגָּרוֹת

אַךְ תֶּאֱבַל נֶפֶשׁ הַבָּנִים.

כִּי נָעִיר שִׁיר שָׂשׂוֹן, מַנְגִּינָה אַךְ רַכָּה,

לָהּ עִמְקֵי-לֵב יַעֲנוּ בִּתְלוּנָה מְאֹד דַּקָּה.

וּמַה קֵץ הֶחָזוֹן? מִי יוּכַל – עֲנֵנִי!

לְמַעֲנֵה אַךְ שָׁוְא, הָהּ, חִכִּיתִי,

לַשָּׁוְא גַּם בַּסְּפָרִים הוֹגַעְתִּי אֶת עֵינִי,

לַשָּׁוְא, הָהּ, חָשַׁבְתִּי, הָגִיתִי.

חֲלוֹם טוֹב חָלַמְתִּי – אָמַרְתִּי: יַתְעֵנִי,

וְרָע לֹא אִוִּיתִי – שִׁוִּיתִי,

לַשָּׁוְא, הָהּ, לֶחָזוֹן פִּתְרוֹנִים בִּקַּשְׁתִּי,

בְּפַח לֹא עוֹד אֵצֵא בַּהֲגִיגִי נוֹקַשְׁתִּי.

מִי יָשִׁיר הַשִּׁירָה הַזֹּאת בָּאַחֲרוֹנָה?

אִם קִצָּהּ תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָיִם?

וְאוּלַי לְמַרְאֶה הַשָּׁבִים צִיּוֹנָה

תִּפָּסֵק זֹאת שִׁירַת הַנְּכָאִים –

תְּהִי שִׁירַת נִצָּחוֹן, תָּרִיעַ בִּגְאוֹנָהּ,

לָהּ יַעַן קוֹל תֹּף וּמְצִּלְתָּיִם?

אוֹ בְּזַעֲקַת שֶׁבֶר, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים,

הַשִּׁירָה-הַקִּינָה תִּנָּתֵק – לְעוֹלָמִים…

[וְחַכְלִילִי-עֵינַיִם הַחֶרֶס]

מאת

שאול טשרניחובסקי

וְחַכְלִילִי-עֵינַיִם הַחֶרֶס

אִם יִשְׁקַע, גַּם תּוּעַם עֲרָבָה,

פְּאַת מַעֲרָב עוֹדֶנָּה בּוֹעֶרֶת,

לוֹהֶטֶת בְּלוֹט אֲבַק זְהָבָהּ.

קִיר-בַּרְזֶל בֵּינִי וְלַיָּפָה:

צְבָא דוֹדִים עִם דּוֹדוֹת נִצָּבִים…

בַּת-שִׁירִי הַנְּכֵאָה, הָרָפָה

עוֹד מְלֵאָה הֲגִיגֵי אֲהָבִים…

אודיסה 1895

יללת רוח לא תנוח

מאת

שאול טשרניחובסקי

יִלְלַת-רוּחַ לֹא תָנוּחַ

בָּאֲרֻבָּה אַאֲזִינָה,

וְאַף אִם אֵדַע – סְתָו בָּרְחוֹבוֹת

מַאֲמִין הִנְנִי וְלֹא אַאֲמִינָה:

בַּעֲלִיָּתִי – שָׁם יָפָתִי,

שָׁם הָאָבִיב בִּשְׁלַל גְּוָנָיו,

בִּלְחָיֶיהָ מְלֵאוֹת עֶדְנָה

זֶה אַךְ פִּתַּח רֹךְ שׁוֹשַׁנָּיו.

גַּם רַעֲנַנִּים שְׁמֵי-שִׁנְאַנִּים,

שֶׁבִּנְגֹהוֹת שֶׁמֶשׁ אָבִיב

נִשְׁקְפוּ לִי מֵעֵינֶיהָ

מְלֵאוֹת-אוֹר, הָאוֹר הֶחָבִיב.

וּפוֹרֵחַ הַתַּפּוּחַ,

כֻּלּוֹ טֻבַּע בְּמַבּוּל-פְּרָחִים

מֵצִיץ גַּרְגֵּר-הָאַרְגָּמָן

כְּמִתְגַּנֵּב בֵּין לַסְבָכִים:

פְּנֵי יָפָתִי, אֲהוּבָתִי,

מִלֹּבֶן-פְּרָחִים אוֹרוֹ, צַחוּ,

שִׂפְתוֹתֶיהָ כַּשּׁוֹשַׁנִּים

הִנֵּה טֶרֶם עוֹד פֻּתָּחוּ.

רֹן עֶפְרוֹנִים, שִׁיר מַעְיָנִים,

בַּגֵּאָיוֹת בַּת-קוֹל עוֹנָה:

זֹאת מְשׁוֹרֶרֶת חֶמְדַּת לִבִּי

וּמְצַחֶקֶת, כִּי רַב שְׂשׂוֹנָהּ.

וּמִסָּבִיב – רֵיחַ אָבִיב,

בִּשְׂמֵי-יַעַר, קְטֹרֶת-אָחוּ,

וּבְלִבָּתִי תִּקְווֹת-נֹעַר

שָׁבוּ קָמוּ וְיִפְרָחוּ.

אודיסה 1896

חלמתי את שירת הזמיר

מאת

שאול טשרניחובסקי

חָלַמְתִּי אֶת שִׁירַת הַזָּמִיר,

וּשְׂחוֹק אוֹר וּצְלָלִים בַּשְּׂדֵרוֹת,

וּתְלֻנַּת הַמַּעְיָן בְּקוֹל טָמִיר

וּנְשִׁיקוֹת שְׁפָתַיִם בּוֹעֵרוֹת.

חָלַמְתִּי עֵינַיִם־שָׁמַיִם,

מַה־גָּדְלוּ, מֶה־עָמְקוּ, מַה־יָּפוּ!…

בָּהֵן נָשְׁקוּ אוֹר וְצֵל עַרְבַּיִם,

לִי תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ נִשְׁקָפוּ.

מיכאלובקה 1895

[בְּלֵיל זֶה לֵיל אֹפֶל]

מאת

שאול טשרניחובסקי

בְּלֵיל זֶה לֵיל אֹפֶל, לֵיל חֶשְׁכַת-תְּהוֹם

זָרוּ לוֹ סַהַר וּנְגֹהוֹת,

כְּעִנְקֵי בַּלָּהוֹת מִתְנַשְּׂאוֹת בָּרוֹם

שִׁטּוֹת-הַשְּׂדֵרָה הַגְּבֹהוֹת.

בְּלֵיל זֶה הֲמוֹן פִּלְאֵי-פְּלָאִים וָסוֹד

תֵּבֵל מְלֵאָה וּמְלֹאָהּ,

מַבִּיט הָאֹפֶל – מוֹרָא וָהוֹד –

בְּאַלְפֵי רִבֲבוֹת עֵין-רוֹאֶה.

בְּלֵיל זֶה בֶּאֱשׁוּן עִמְקֵי אֶרֶץ וָעָל

“יֵשׁ” אַדִּיר נֶעְלָם יִתְנַעֵר,

בְּלֵיל זֶה מַר יֶאֱנֹק, מַר יָמֵר הַגָּל,

יְהַבְהֵב אוֹר תּוֹעֶה וְיָאֵר.

וְחֶרֶשׁ יִתְלַחֲשׁוּ הֶעָלִים עַל בַּד,

קוֹלוֹת נַעֲלָמִים יִקְרָאוּ,

בְּלֵיל זֶה בַּעֲרָפֶל עַל הָרִים כִּי רַד

גָּרֵי אַשְׁמַנִּים יִתָּעוּ…

אודיסה 1895

הָעֶרֶב

מאת

שאול טשרניחובסקי

מִנִּי רֻכְסֵי הַתֵּל

יִשְׂתָּרֵעַ הַצֵּל,

יַקְדִּיר, יָעִיב עַיִן-מַעְיַן-הַכֶּתֶם;

יָנוּם יִישָׁן הַגָּל,

סַהַר יָהֵל מֵעָל,

סָבִיב אוֹרָה וּמְנוּחַת-הַקָּסֶם

יִבְרֹק כּוֹכַב הַצִּיר…

פִּתְאֹם נֵעוֹר זֶפִיר,

יֶהְגֶּה אַט בְּאֶשֶׁד נַחַל הַמָּיִם

וְיִכָּנֵף בַּסּוּף…

שׁוּר, שָׁם יָעוּף הַכְּרוּב,

נִשָּׂא שֶׁפִי עַל כּוֹכַב-שָׁמָיִם.

אודיסה 1894

לֹא רִגְעֵי שְׁנָת טֶבַע

מאת

שאול טשרניחובסקי

לֹא רִגְעֵי שְׁנָת, טֶבַע, וַחֲלוֹמוֹת יִמְתָּקוּ,

רַק רֶגֶשׁ בְּךָ אֶרְאֶה וְסַעֲרוֹת הַקְּרָב:

עַל מְרוֹם שִׂיא הָרֶיךָ וּבְמִכְרוֹת עָמָקוּ,

בִּתְהוֹמוֹת הַיְשִׁימוֹן וּבְצֵל חֶבְיוֹן עָב.

כִּי תֶּאֱבַל נַפְשִׁי, וּפְצָעַי יִזְעָקוּ,

תִּקְווֹתַי תִּבֹּלְנָה כַּשּׁוֹשָׁן בַּסְּתָו,

אָנוּדָה לִמְקוֹם שָׁם מִשְׁבָּרִים יִנְאָקוּ

לִמְקוֹם צוּקָיו יָרִים צוּר אַדִּיר וָשָׂב.

אָז בּשְׁתִּי מִגַּלִּים הָרָבִים בַּסְּלָעִים,

שֶׁהֵמָּה, בְּהִתְמוֹלְלָם, שָׁבִים לִרְגָעִים,

וְטוּר מִטּוּר יָרוּם, גַּל יִגְבַּר מִגָּל;

מִצּוּרִים נִכְלַמְתִּי, שֶׁהֵמָּה בִגְאוֹנָם

אֶל מַחַץ מִשְׁבָּרִים, אֶל נַהֲמָם וַהֲמוֹנָם

יַסְגִּירוּ אֶת לִבָּם וְרָאשֵׁיהֶם אֶל עָל…

אודיסה 1896

נָא הָשִׁיבוּ לִי יַלְדוּתִי

מאת

שאול טשרניחובסקי

נָא הָשִׁיבוּ לִי יַלְדוּתִי

תֹּר הַשִּׁירִים, גִּיל-עוֹלָמִים,

שַׁדְמוֹת-זָהָב וּשְׁמֵי טֹהַר,

וִימוֹת יֶלֶד, יֶלֶד תָּמִים.

רַבֵּי-קֶסֶם וּשְׁלַל-צֶבַע

חֲלוֹמוֹתַי לִי הָשִׁיבוּ,

פַנְטָסִיָּה לִי רִקְמָתַם,

הֵמָּה לִבִּי אָז הִרְהִיבוּ.

עֵת לֹא עֵינֵי כְלִילַת-יֹפִי –

שֶׁמֶשׁ-אָבִיב אַךְ שְׁזָפָנִי,

וּבְמַדּוּחֵי פִּלְאֵי-פְלָאוֹת

סִפּוּר בַּדִּים צוֹד צָדָנִי.

לִי הָשִׁיבוּ שִׁירֵי נֹעַם,

רֵעַי אִתִּי בַּטּוֹב רָאוּ,

תֹּר הַנֹעַר, שְׂחוֹק וְשִׁיחוֹת

מִלֵּב מָלֵא אָז נָבָעוּ.

עֵת עוֹד נַפְשִׁי גָרְסָה לְחַיִּים,

נָבְעוּ רְגָשַׁי בִּי כַּמַּעְיָן;

עֵת נָשָׂאתִי נַפְשִׁי לְתִקְווֹת,

אֵין מַלְּאוֹתָן שָׁנַי דַּיָּן.

לִי הָשִׁיבוּ גַם דִּמְעוֹתַי,

לִבִּי עַתָּה כִּי יָשִׁיבוּ,

וֶאֱמוּנָתִי גָלְתָה מֶנִּי,

פְּגָעִים רוּחִי כִּי יַעֲצִיבוּ.

שׁוּב וּפְרַח, אֲבִיב יַלְדוּתִי,

שׁוּב כַּצְּפִירָה תּוֹפַע בְּהִלָּהּ!

אַךְ הֲיִפְרַח צְחִיחַ-סֶלַע,

סְדוֹם תִּבָּנֶה עֲלֵי תִלָּהּ?!

אודיסה 1894

[נָגִילָה, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים]

מאת

שאול טשרניחובסקי

נָגִילָה, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים,

נָרִיעָה, נְזַמְּרָה-נָא, דּוֹד!

כָּל עוֹד לֹא הֵעִיבוּ הֶעָבִים

שָׁמֵינוּ מְעֻלָּפִים חֵן-הוֹד;

כָּל עוֹד גַּם פָּנֵינוּ לְהָבִים,

גַּם לִבִּי גַם לִבְּךָ כִּיקוֹד;

תֹר-נֹעַר, תֹר-שָׂשׂוֹן נִצָּבִים,

עַד הֵם לֹא הִרְחִיקוּ לִנְדֹּד;

עַד לֹא נָטוּ צִלֲלֵי עֲרָבִים,

כָּל עוֹד חַיִּים נִשְׁאַף, נַחְמֹד, –

נָגִילָה, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים,

נָרִיעָה, נְזַמְּרָה-נָא, דּוֹד!

בַּאֲבִיב יָמֵינוּ, בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב

מאת

שאול טשרניחובסקי

בַּאֲבִיב־יָמֵינוּ, בְּחֹדֶשׁ־הָאָבִיב,

בַּשְּׂדֵרָה הַהִיא הַנִּשְׁכָּחָה

וּבְרִגְעֵי לֵיל־קֶסֶם וַהֲמוֹן תַּעֲלוּמוֹת

חִבַּקְתִּי, נָשַׁקְתִּי אוֹתָכָה.

וַתִּהְיֶה, וַתָּשַׁר הַדְּמָמָה סְבִיבֵנוּ,

בְּחַבְּקִי וּבְנַשְּׁקִי אוֹתָכָה,

עַד כִּי הֶאֱזַנְתִּי אֶת לִבֵּךְ בְּרַטְּטוֹ

הַהוֹגֶה וְדוֹפֵק בָּךְ כָּכָה.

בּוֹ צִלְצְלוּ קוֹלוֹת הָאָבִיב הָרַעֲנָן,

הֲמוֹן מַנְגִּינוֹתָיו וּפְרָחָיו…

בַּאֲבִיב־יָמֵינוּ, בְּחֹדֶשׁ־הָאָבִיב –

נָדַמּוּ הַפַּרְדֵּס וּסְבָכָיו…

אודיסה 1896

בַּשִּׁשִׁי בֵּין עַרְבָּיִם

מאת

שאול טשרניחובסקי

כִּי יִדְעַךְ לְאִטּוֹ אוֹר־הַיּוֹם

בַּשִּׁשִּׁי בֵּין עַרְבָּיִם,

בִּנְתִיב־אֵין־קֵץ מִמְּעוֹנוֹת־רוֹם

מַלְאָכִים שְׁנַיִם דּוֹאִים.

עַל כַּנְפֵי־עָב אֶל עִיר וּכְפָר

יָסוּרוּ גָּרֵי־שְׁחָקִים

וְאֶל בַּיִת, אִם בּוֹ עִבְרִי גָר,

יָצִיצוּ אֶל הַחֲרַכִּים.

כִּי יָהֵל אָז בַּבַּיִת אוֹר,

וּנְעִימוֹת־גִּיל בַּחֶדֶר,

מִכָּל הַדְּאָגוֹת קֹרָא דְרוֹר,

בַּכֹּל נִקָּיוֹן, סֵדֶר;

כִּי יִצֹּק לַחְשׁוֹ בְּרֶגֶשׁ וְחִיל

הָאִישׁ כַּדָּת וְכַתּוֹרָה;

מִסָּבִיב תִּשְׁלַט שַׁלְוַת־גִּיל,

מִסָּבִיב נְעִימוֹת־אוֹרָה, –

פְּנֵי מַלְאָךְ טוֹב, שֶׁמָּלְאוּ חֵן,

יָפִיקוּ שְׂשׂוֹן לֵב עָנָו,

וּמַלְאָךְ רָע – הוּא יַחֲרָק־שֵׁן,

יִתְעַוְּתוּ רָשְׁמֵי־פָנָיו.

– אֵין טוֹב… שְׁלוֹם־בַּיִת יְהִי לְךָ זָר –

בְּחֵיק עָפָר עַד תִּטָּמֵן.

וּמַלְאָךְ טוֹב הוּא יִבְכֶּה מָר

וְעַל־כָּרְחוֹ יַעֲנֶה: אָמֵן!

אודיסה, 1893

עַל הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים

מאת

שאול טשרניחובסקי

עַל הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים,

עַל הַחַיִּים הַנֵּעוֹרִים

חֻפַּת-תְּכֵלֶת תַּרְהִיב עָיִן,

תִּתְפַּזֵּרְנָה קַרְנֵי-אוֹרִים.

אוֹר וָחַיִּים, גִּיל וָעֹנֶג

בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא וְרָקִיעַ;

רוּחַ תֵּימָן מָלֵא נֹעַם

יַחֲלֹף שֶׁפִי, צִּיץ יָנִיעַ.

רוּחַ תֵּימָן, רוּחַ עֶדְנָה,

רוּחַ חַיִּים, רוּחַ אָבִיב…

כִּדְמוּת יָם יְרַקְרַק-חָרוּץ

רַחֲבֵי שְׁדֵמָה סָבִיב סָבִיב.

בֵּין עֳפָאיִם אַךְ יָרָקוּ,

בִּנְאוֹת רִבֲבוֹת נִצָּנִים,

שָׁם מַקְהֲלוֹת-רַבֵּי-נוֹצָה,

הֶגֶה, צִפְצוּף, שִׁיר וּרְנָנִים.

מִן עֲרָבוֹת רַחֲבֵי עָבִים

אָרְצָה נִתְּכוּ שִׁירֵי-פְּלָאוֹת, –

מִי זֶה מָנָה מִסְפָּר לָמוֹ –

לְצִפֳּרִים הַנִּשָּׂאוֹת?

לָמוֹ יַעַן הֵד בֶּן הָרִים,

יַעַן חַרְגֹּל קַל-כְּנָפָיִם,

וּמַנְגִּינוֹת זְמִיר-הַנֶּשֶׁף,

הֶמְיַת נַחַל זַךְ-הַמָּיִם.

סְבִיבַי חַיִּים, סְבִיבַי אוֹרָה,

שִׁירַת-אֹשֶׁר, שִׁירַת-פֶּלֶא,

זִמְרַת שִׁנְאָן בְּעֵדֶן גַּנִּים,

שִׁירַת נִמְלָט מִבּוֹר-כֶּלֶא.

אודיסה 1894

יַבִּיטוּ מִמַּעַל כּוֹכָבִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

יַבִּיטוּ מִמַּעַל כּוֹכָבִים

וִיסַפְּרוּ בַּלָּט לַיָּרֵחַ:

מַה יִדְכֶּה, יָשׁוּחַ, יִתְאַבֵּל,

עַל מַה זֶה הַאִישׁ יֵאָנֵחַ?

–נִדְכֵּיתִי מִשְּׂעִיפִּים עִוְּדוּנִי,

שַׁחוֹתִי, כִּי כָּבֵד הַסֵּבֶל

וְעַל נְעוּרַי – לְלֹא חֶמְדָּה חָלָפוּ –

עַל אֵלֶּה קָרָאתִי לְאֵבֶל.

עת כנור תחת יד רוגשת יתיפח

מאת

שאול טשרניחובסקי

עֵת כִּנּוֹר תַּחַת יָד רוֹגֶשֶׁת יִתְיַפֵּחַ / שאול טשרניחובסקי

עֵת כִּנּוֹר תַּחַת יָד רוֹגֶשֶת יִתְיַפֵּחַ,

וְיִנָּתֵק מֵיתָר רַךְ מִמְּרִי הַכְּאֵב הָעָז,

בִּפְרֹץ יַם צִלְצְלֵי חֵן בָּעוּגָב יֵאָנֵחַ,

וְתָקֵר שִׁירַת-יָהּ וְהֶמְיָתָהּ הֶגְיוֹן-רָז;

בִּצְעִיף הַתְּכֵלֶת עֵת עֲרָבוֹת תֵּרָגַעְנָה,

יָרֵחַ כְּחוֹלֵם נָד, וְאִלֵּם דְּמִי הַלַּיִל,

כִּבְמִקְסַם הָאַשָּׁף הֶעָבִים כִּי תוֹפַעְנָה,

וִיצוּרֵי עַרְפִלֵּי-עָב יֵרָקְמוּ בְּמֶרְחַב אֵל;

בִּרְעֹשׁ, בִּגְעֹשׁ וּנְתֹץ אֲרָזִים סַעַר נֶגֶב,

בַּדְּרָכִים מוּעָף חִישׁ, יִתְפַּלֵּשׁ בְּעַנֲנִי חוֹל;

וְשֶׁטֶף מִטְרוֹת-עֹז כִּי יַמְסֶה גּוּשׁ וָרֶגֶב,

הַבָּרָק יִקְרַע עָב, חֲזִיזִים יִתְּנוּ קוֹל, –

אָז אִתָּךְ חַי אֲנִי, מְלֹא תֵּבֵל-יָהּ רַבָּתִי!

וּכְנַפְשֵׁךְ – נַפְשִׁי אָז שׁוֹאֶפֶת קְרָב וּדְרוֹר,

עִם אַנְחוֹת תֵּבֵל כֻּלָּהּ תִּפְרֹץ גַּם אַנְחָתִי,

וּפְצָעַי נוֹטְפִים דָּם עִם דְּמֵי כָּל דּוֹר וָדוֹר…

אודיסה 1897

יָשִׂישׂוּ שְׁמֵי תְכֵלֶת

מאת

שאול טשרניחובסקי

יָשִׂישׂוּ שְׁמֵי תְּכֵלֶת, וְתִפְרַח הַגִּנָּה,

בִּירַקְרַק יַאְדִּימוּ דֻבְדְּבָנִים…

מַה-לָךְ הַמְשׁוֹרֵר, וּלְנַפְשְׁךָ עֲדִינָה,

הֲקֶסֶם לְךָ קָסְמוּ הָרְנָנִים?

עֵינַיִם-שָׁמַיִם רַכּוֹת תּוֹפַעְנָה,

תִּבְעַרְנָה שְׂפָתַיִם-דֻבְדְּבָנִים,

צוֹרְבוֹת נְשִׁיקוֹת רַב-אֹשֶׁר תַּבַּעְנָה…

הֲקֶסֶם לְךָ קָסְמוּ הָרְנָנִים?

וְאֶת שְׁמֶךָ אֲנִי אֶשָּׂא

מאת

שאול טשרניחובסקי

וְאֶת שְׁמֶךָ אֲנִי אֶשָּׂא עַל כַּנְפֵי הַשִּׁירָה.

מֵעֵבֶר גְּבוּל-יוֹבְלִים אֶטָּעֶנּוּ,

וּלְמֶרְחַק הֶעָתִיד הַמָּלֵא תַּעֲלוּמוֹת

מְלֵא נֹעַם וָזִיו אֲבִיאֶנּוּ.

וּכְיִקְרַת הַפְּנִינִים תּוֹךְ נִבְכֵי תְּהוֹם רַבָּה,

כִּנְשִׁיקָה חֲרֵדָה לַכַּלָּה,

מִשְׁמֶרֶת-עוֹלָמִים אָנֹכִי אֶתְּנֶנּוּ

לְעֵת יוֹתֵר טוֹבָה וּלְדוֹר מְאֹד נַעֲלֶה.

וַיְחִי שְׁמֵךְ וְיִפְרַח, וַאֲבִיבוֹ – עוֹלָמִים

בִּנְגֹהוֹת עֲטַרְתּוֹ לוֹ נָאֲוָה,

לוֹ יְפַלֵּל כָּל לֵב וְתִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ

בְּמַמְלֶכֶת הַיֹּפִי וְהָאַהֲבָה.

אודיסה 1897

בְּהָלִיט צֵל אֶמֶשׁ

מאת

שאול טשרניחובסקי

בְּהָלִיט צֵל אֶמֶשׁ הָרְחֹבוֹת,

כִּי יִשְׁבְּתוּן עוֹבֵר וָשָׁב,

אָהַבְתִּי מַקְהֲלוֹת כּוֹכָבִים

אַבִּיטָה תּוֹךְ נִבְכֵי הָעָב.

לִי נַפְשִׁי מַגֶּדֶת בַּסֵתֶר:

כָּמוֹנִי אֲנִי בִּכְנַף נוֹד,

הַנָּאוָה נִבֶּטֶת חוֹלֶמֶת,

וּרְטֻבַּת דִּמְעָתָהּ עֵין-הוֹד.

שָׁם אָז הַכּוֹכָבִים יָהֵלּוּ

בַּשְּׁחָקִים, וְאוֹרָם אוֹר פָּז,

וָלָיִל… בַּתְּכֵלֶת אֲדָמָה

נִרְדָּמָה וּמְלֵאֲתִי רָז…

1893

שִׁיר-עֵדֶן, שִׁיר-פֶּלֶא

מאת

שאול טשרניחובסקי

שִׁיר־עֵדֶן, שִׁיר־פֶּלֶא וּמַחְמַד כָּל שִׁיר

אָנֹכִי, הַיָּפָה, אֵדָעָה,

בִּדְמִי לֵיל־הָאָבִיב בְּאַלּוּשְׁטָה בַּגָּן

נְבוּכָה שָׁם אָזְנִי שָׁמָעָה.

עֵת דּוּמָם הוֹפִיעַ אוֹר־כּוֹכַב־הַצִּיר,

וּנְסוּכָה תַּרְדֵּמַת־הַקֶּסֶם

עַל רַחֲבֵי תְּכֵלֶת אֶבְכְּסִינוּס הַיָּם¹

שֶׁהֵלִיט הַסַּהַר בְּאוֹר כֶּתֶם, –

אָז שִׁיר זֶה הֶאֱזַנְתִּי בֵּין עַנְפֵי הָעֵץ

בַּשְׂדֵרָה בַּצְּלָלִים טָבָעוּ,

וּבְשִׂיחַ גִּבְעוֹלֵי שׁוֹשַׁנֵּי־הַמּוֹר

וּבְהֶמְיַת מַעְיָנִים נָבָעוּ.

לוֹ עָנָה מִסָּבִיב קוֹל גַּלִּי הַיָּם

בֵּין סְלָעִים יַכְתִּירוּם וַאֲבָנִים,

וּשְׁאוֹן רוּחַ־חֶרֶשׁ בַּעֲרוּצֵי הָהָר

וּתְרוּעוֹת הַזָּמִיר בִּרְנָנִים.

כְּי תִּדְעַךְ תּוֹךְ רַהֲטֵי דָמַיִךְ הָאֵשׁ,

וּבְלִבֵּךְ כִּי יָנַח הַסָּעַר;

וְנַפְשֵׁךְ כִּי עָיְפָה מִתַּעֲנוּג וָגִיל,

עֵינַיִךְ תָּסֵבִּי מִנָּעַר, –

שִׁיר־עֵדֶן, שִׁיר פֶּלֶא זֶה, יַעֲלַת־הַחֵן,

אָנֹכִי גַּם אָז לָךְ אָשִׁירָה,

וּלְשִׁירִי יִרְתָּחוּ דָּמַיִךְ כַּסִּיר,

וְעֹז אַהֲבָה וְחֵשֶׁק אָעִירָה.

יִרְתָּחוּ דָּמַיִךְ, יֶחְמָרוּ כַּסִּיר,

אוֹת־לַהַב עַל לֶחְיֵךְ יוֹפִיעַ,

וּכְהַלְמוּת הַפַּטִּישׁ יַךְ דָּפְקֵךְ בַּלֵּב,

וְאֵשׁ חֵשֶׁק שָׁדַיִךְ תָּנִיעַ.

הים השחור ↩

חרבות

מאת

שאול טשרניחובסקי

חֳרָבוֹת / שאול טשרניחובסקי

… וּבְאֵשׁ אַרְגָּמָן עוֹד כָּל יַרְכְּתֵי יָם תִּבְעַרְנָה,

מִסָּבִיב הָשְׁלַךְ הָס, וְלוֹט הַנֶּשֶׁף רַךְ;

שִׁבֹּלֶת דְּנִפֶּר תֵּט, בְּתַלְתַּלֵּי-אוֹר תִּנְהַרְנָה

בְּנוֹת-גַּלִּים בְּאֵבֶל קוֹל בְּמַעֲבִית אַגְמוֹן שַׁח.

כַּעֲנַן-הַתְּכֵלֶת שָׁם הַגְּבָעוֹת תְּתֹאַרְנָה,

עֲרָפֶל שָׂב וָדַק יְחַבֵּק גַּיְא וּסְבַךְ;

בֵּין שִׁנֵּי סַלְעֵי-עֹז שִׁבֲּלֵי-אוֹן תִּסְעַרְנָה,

וּדְנִפֶּר קִצְפּוֹ יַז כִּזְאֵב יִלְכְּדֶנּוּ פָּח.

עֲרְפֶל-נְצָחִים גַּז, שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר נְמַקִּים;

עַל תִּלּוֹ מַחֲנֶה עָז, יָרִיעַ חֵיל קָזַקִּים,

אֵשׁ צוֹפִים עַל שִׂיא הַר, בְּרַק רֹמַח בְּמֵי הַיְאֹר.

לִי לָאַט שִׂיחַ גָּל; אֵי גְבוּל כִּי תֵּדָעֶנּוּ?

בַּחֲלִיפוֹת עִתִּים יֵשׁ, שֶׁעָבַר חַי עוֹדֶנּוּ,

וְנִגַּשׁ יוֹם בְּיוֹם כַּצֵּל בַּעֲקֵב הָאוֹר…

אִי כורטיצה¹, 1895

מקומו של המחנה הראשי של הקוזאקים Запорожская СѢчь ↩

יִלְדֵי אֲדָמָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

בִּמְקוֹם חֶרֶס חַכְלִיל־עֵינָיִם,

וּתְכֵלֶת נִמְתַּחַת עַל כֹּל;

זְבוּב־רִקְמָה שָׁם צִלְצַל־כְּנָפָיִם,

הַצְּלָצַל בַּשִּׁיר יִתֵּן קוֹל;

בִּמְקוֹם זִמְזוּם חַרְגֹּל בָּרָמָה,

וּדְבוֹרָה עִם צִיץ תַּמְתִּיק רָז, –

שָׁם רוּחַ יִכָּנֵף בַּקָּמָה,

וּכְנִרְדָּם יִנּוֹעַ גַּל־פָּז.

וּבְנוּעָן שִׁבֳּלִים תּוֹפַעְנָה

בִּבְדֹלַח הַמַּעְיָן כְּבִרְאִי,

וּבְנוּעָן שִׁבֳּלִים תַּבַּעְנָה:

עָדֵינוּ, בַּת־אָדָם, נָא גְשִׁי!

עָדֵינוּ, הָרָפָה, הַנְּכֵאָה!

אֲנַחְנוּ עָצַמְנוּ מְאֹד;

כַּנִּצָּן תִּתְנַעֲרִי מְלֵאָה

טַל חַיִּים, גַּם עֶדְנָה וָהוֹד.

נִינָקָה שַׁד נִבְכֵי־אֲדָמָה,

גַּם רָוֶה גִזְעֵנוּ מֵי־עָל;

בַּלַּיְלָה, עֵת תֵּבֵל נִרְדָּמָה,

יְחַיֵּנוּ מֵחָדָשׁ הַטָּל.

דְּעִי: יִלְדֵי אֲדָמָה אֲנַחְנוּ,

צָמַחְנוּ בַּשָּׂדֶה עִם דְּרוֹר;

מִסַּעַר בַּלַּיִל רַק שַׁחְנוּ,

חִישׁ קַמְנוּ, נִתְעוֹדֵד בָּאוֹר.

נִפְרָחָה… עַלִּיזִים, רַעֲנַנִּים,

נָקוּמָה נֵרָגַע יוֹם יוֹם, –

וּמְעוֹנְכֶן אַתֶּן אַךְ אַשְׁמַנִּים,

בַּגֵו גַּם בַּנֶפֶשׁ אֵין מְתוֹם.

הוֹי אַתְּ שִׁבֹּלֶת, בַּת־עֹנִי!

מַה־נְּעִימִים הַגַּיְא עִם הַגָּל,

מַנְגִּינוֹת הַבֹּקֶר לְעֶפְרוֹנִי

וּתְהוֹמוֹת הַתְּכֵלֶת מֵעָל!…

מיכאילובקה 1895

אַךְ עָלֵז הָיִיתִי בַּבֹּקֶר

מאת

שאול טשרניחובסקי

אַךְ עָלֵז הָיִיתִי בַּבֹּקֶר,

לָעֶרֶב – וַתִּנְהַר דִּמְעָתִי,

"מַה רֻטְּבוּ לְחָיֶיךָ " – שְׁאְלוּנִי;

מַה אֶעֱנֵם, הַגִּידִי, יוֹנָתִי!

הָאַגִּיד, כִּי אַתְּ הִשְׁבַּעְתִּנִי

עוֹד אֶתְמוֹל אַהֲבָתֵךְ נִצַּחַת,

וָעֶרֶב פְּגַשְׁתִּיךְ בַּמְּחוֹלוֹת

עִם אַחֵר, עַלִּיזָה, צֹלַחַת?

אִם אַגִּיד, כִּי נַפְשִׁי לִי מָרָה, –

לִי הֵמָּה יַגִּישׁוּ כּוֹס יָיִן;

וְאִם אֹמַר, כִּי אַתְּ עֲזַבְתִּנִי,

הֵם יַעֲנוּ: הֶאָפְסוּ יְפוֹת-עָיִן?

לֹא צַר לִי לַחֲרוּזֵי הַשִּׁירִים

לִכְבוֹדֵךְ, הַנָּאוָה, כָּתָבְתִּי;

אַךְ עָגְמָה, הָהּ, נַפְשִׁי לְעֵינָיִם,

שֶׁכָּכָה זֶה נַשֵּׁק אָהָבְתִּי.

אודיסה 1893

[נִיב קֶסֶם שְׂפָתַיִךְ שׁוֹשַׁנִּים]

מאת

שאול טשרניחובסקי

נִיב קֶסֶם שְׂפָתַיִךְ שׁוֹשַׁנִּים –

קוֹל מֵיתָר זוֹ רוּחַ יָנִיעַ,

וּכְצִלְצַל מַנְגִּינוֹת שִׁנְאַנִּים

תּוֹךְ חַדְרֵי לִבָּתִי יָרִיעַ.

וּמְלֵאֲתִי קֶסֶם הָרִנָּה,

הֲמוֹן גַּלִּי קוֹלוֹת נִשָּׂאִים…

הַיְסַפְּרוּ זַלְזַלִּים בַּגִּנָּה,

אוֹ מַעְיָן מְפַכֶּה בַּסְּלָעִים?

הֲגִיגָם אֵין נַפְשִׁי יוֹדַעַת,

וּמְלֵאָה לִבָּתִי רוֹגֶשֶׁת –

מִנִּצְרוֹת הַנֶּפֶשׁ נוֹבַעַת

שִׁירָתִי בִּגְאוֹנָהּ רוֹעֶשֶׁת.

נוֹבַעַת כְּזֶרֶם מַעְיָנִים

בִּרְסִיסִים שֶׁל צֶבַע וְאוֹרָה.

הַגַּלִּים – הֵם שִׁירַי הַקְּטַנִּים

בַּחֲרוּזִים טוּרֵימוֹ אֶנְצֹרָה.

מיכאילובקה 1895

מחמד

מאת

שאול טשרניחובסקי

וְהַמִּדְבָּר אָז נִרְדָּם, וְסָבִיב אַךְ הָס,

דוּמִיָּה בֶּהָדָר אֲיֻמָּה וְנִפְלָאת;

וּמְלֵאֲתִי רָזִים עַרְבַת אַשְׁמַנִּים,

וּמְאִירִים מִמַּעַל שָׁמַיִם שַׁאֲנָנִּים;

וַיִּדֹּם וַיַּקְשֵׁב הַיְקוּם קֶשֶׁב רָב

וּכְאִלּוּ הוּא הוֹחִיל לְאַלְלַהּ יִתֵּן צָו.

וּפִתְאֹם – וַיַּרְעֵם הָרַעַם בַּגַּלְגַּל,

בַּמִּדְבָּר מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ הִתְגַּלְגֵּל,

וּבְרַחֲבֵי הַיְּשִׁימוֹן טָס מַכְרִיז עַל אֵיד,

וּבְאַפְסֵי מֶרְחַקִּים לוֹ עָנָה הַהֵד

בְּקוֹל שָׁאוֹן חֲרִישִׁי, וּכְאִלּוּ לוֹ לָעָג –

וַיִּמּוֹג בַּמֶרְחַק… גּוּר-אַרְיֵה זֶה שָׁאָג!

וּבְרֶגַע הָרָזִים כִּי חָלַף הַקּוֹל,

בְּרֶטֶט וְחַלְחָלָה הִתְנַעֵר הַכֹּל:

הַסּוּס הִטָּה אָזְנָיו וַיִצְהַל בָּרָמָה,

וַיִנְחַר הַגָּמָל, וַיִּילֵל בִּדְמָמָה,

וַיִנְבַּהּ הַצְּבֹעַ מֵרִבְצוֹ בַּגָּיְא.

וּבְהִמּוֹג הַקּוֹל עוֹד בְּאָזְנֵינוּ הוּא חָי.

וּכְרוּחַ קַר חָלַף וַיַּקְפִּיא דָמֵנוּ…

אַךְ שַׁאֲנָן הַנָּבִיא אָז יָשַׁב בֵּינֵינוּ,

מֵאוֹר הַיָּרֵחַ, אוֹר תְּכֵלֶת, לוֹ זִיו

וַיְתַקֵּן סַנְדָּלוֹ – וּמִלָּה אֵין בְּפִיו…

וַתָּשָׁב הַדְּמָמָה, וַיִּישַׁן הַמַּחֲנֶה,

לֹא רָגְשׁוּ נִסֵּינוּ וַנִּדּוֹם גַּם נָחְנוּ…

וַיִּשְׁבֹּת מִמְּלַאכְתּוֹ הַנָּבִיא וַיָּקָם,

וְעֵינָיו מַבְרִיקוֹת, כִּבְיוֹם סַעֲרַת-נָקָם,

וַיַּעַן וַיֹּאמַר: לְשָׁלוֹם לְכוּ!

וַיִּגְדַּל וַיָּרָם בָּרֶגַע הַהוּא

בַּיְשִׁימוֹן הֶעָטוּף תַּעֲלוּמוֹת כַּמָּוֶת,

בַּעֲדַת מַעֲרִיצָיו שֶׁאוֹתוֹ סוֹבָבֶת,

כִּמְחוֹקֵק הַיּוֹרֵד מֵחֹרֵב בְּסִין,

כְּעַזְרַיאִיל הַמַּלְאָךְ הַבָּא בְּיוֹם הַדִּין,

כַּשֶּׁמֶשׁ מִתֹּהוּ וָבֹהוּ מִתְפָּרֵץ,

כְּאַלְלַהּ בְּיוֹם בְּרָאוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

1903

מכל פרחי מור בגן

מאת

שאול טשרניחובסקי

מִכָּל פִּרְחֵי מוֹר בַּגָּן

נַפְשִׁי לַשּׁוֹשַׁנָּה,

וּמִנִּי כָּל עֲלְמוֹת-חֵן

אֲהַבְתִּיךְ, שׁוֹשַׁנָּה,

יוֹם וָיוֹם בְּהִבָּקַע אוֹר

אֵצֵא לִי הַגַּנָּה;

מִכָּל פְּרָחַי מְלֵאֵי טָל

שׁוֹשָׁן – לַשּׁוֹשַׁנָה.

אודיסה 1893

רסיסי טללים קננו לילה

מאת

שאול טשרניחובסקי

רְסִיסֵי טְלָלִים קִנְּנוּ לַיְלָה / שאול טשרניחובסקי

רְסִיסֵי טְלָלִים קִנְנוּ לַיְלָה

בְּכַפְתּוֹר הַשּׁוֹשַׁנָּה,

חֶרֶס יָהֵל יֵאָסֵפוּן –

תִּקְווֹת נַפְשִׁי נַעֲנָה.

וּבַלַּיְלָה, תֹּר הַדְּמָמָה,

יְסֻבּוּנִי דּוּמָם

שְׂעִפֵּי-קֶסֶם, חֲלוֹמוֹת-אוֹרוֹת;

בֹּקֶר – וְעָבְרוּ כְּתֻמָּם.

בְּחֶזְיוֹן אֲשׁוּרֶנָּה,

אָקוּם – הִיא אֵינֶנָּה.

נַפְשִׁי מְלֵאָה גַּעְגּוּעִים,

עֵינַי לָהּ תִּכְלֶינָה.

1894

[לוּ יְדַעְתֶּם עַל מָה אֲהַבְתִּיהָ]

מאת

שאול טשרניחובסקי

לוּ יְדַעְתֶּם עַל מָה אֲהַבְתִּיהָ,

וַאֲמַרְתֶּם: "מָה אֻמְלָל הָאִישׁ!

הֵן כְּשֶׁבֶר תִּקְווֹתָיו הַנְּעִימוֹת,

גַּם לִבּוֹ יִשָּׁבֶר בּוֹ חִישׁ".

וְלוּ תֵדַע מְעַנָּתִי הַנָּאוָה,

אָז אוּלַי תֵּאָנַח בַּלָּט,

וְאֶל-נָכוֹן שְׂחוֹק תָּמִים, שְׂחוֹק נָעִים

יִתְפָּרֵץ מִפִּיהָ הַקָּט.

וְאוּלָם זֹאת יֵדַע הַלָּיִל,

וְאוֹתוֹ הִשְׁבַּעְתִּי: הַחֲרֵשׁ!

וּלְשִׁירִי גִּלִּיתִי אֶת סוֹדִי,

חֲרַתִּיו בַּדָּם וּבָאֵשׁ.

וְלֹא יַעַן בִּי הֶגֶה-שַׁלְהָבֶת,

כִּי אֶחָד הַגּוֹרָל הַמָּר:

שְׂפַת שִׁירִי הֵן זָרָה לַנָּאוָה,

וְזָרִים הַשִּׁיר וְהַשָּׁר.

בְּעֵין־דּוֹר

מאת

שאול טשרניחובסקי

… וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיִל בְּלִי קֶשֶׁת וָשֶׁלַח

עַל סוּס קַל עֵין־דּוֹרָה בָּא שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ.

וּבְאַחַד הַבָּתִּים אוֹר כֵּהֶה הוֹפִיעַ:

–“פֹּה תָגוּר” – הַנַּעַר לוֹ חֶרֶשׁ הִבִּיעַ.

–"אַתְּ בַּעֲלַת הָאוֹב? – “כֵּן, אֲדוֹנִי, הִנֵּנִי”

–“נָא קָסְמִי בָּאוֹב, צֵל הָרֹאֶה הַרְאִינִי!”

עֲלָטָה… אֵשׁ זְוָעוֹת… בַּפִּנָּה קַלָּחַת,

וּשְׁמוֹת כָּל הַשֵּׁדִים וּבְלִילָה רוֹתַחַת…

וּכְנָחָשׁ יִתְפַּתֵּל בֵּין עִשְׂבֵי הַבָּשָׁן

יִזְחָלוּ, יִתְאַבְּכוּ כָּל תִּמְרוֹת הֶעָשָׁן.

וּבְמַעְגַּל הַקְּסָמִים, בַּגָּפְרִית מָשׁוּחַ,

שָׁם יַעֲמֹד הַמֶּלֶךְ, לֹא לִבּוֹ יָנוּחַ.

וִיצוּרֵי עֲרָפֶל וּצְלָמִים נִשְׂעָרִים…

אֶגְלֵי הַזֵּעָה עַל לֶחְיוֹ נִגָּרִים.

אַף רוּחוֹ בּוֹ רָפְתָה, גַּם נַפְשׁוֹ דּוֹאָבֶת.

מַה יִמַּס בּוֹ לִבּוֹ וַיִּנָּבֵּא הַמָּוֶת!

וְחַיָּיו בַּמַּחֲזֶה יַּעַבְרוּ, יֶאֱתָיוּ…

“הַנַּח לִי, הַנַּח לִי!” – שְׂפָתָיו יִבְעָיוּ.

עֲלָטָה… אֵשׁ זְוָעוֹת… דִּמְמַת הַשַּׁחַת…

מַעְגַּל הַקְּסָמִים וַעֲשַׁן הַקַּלַּחַת…

וַיִּזְכֹּר הַמֶּלֶךְ אֶת גֶּבַע וַעֲלוּמָיו,

אֲבִיב חֶלְדּוֹ, טֶרֶם יִקְדָּרוּ עוֹד שָׁמָיו.

וּתְמוּנוֹת מַרְהִיבוֹת עֵינָיו תֶּחֱזֶינָה:

כַּר נִרְחָב יוֹפִיעַ, וּפָרוֹת תִּרְעֶינָה,

וּתְכֵלֶת רוּם שַׁחַק, גַּם רֵיחוֹת עֲדָנִים.

אֶל תַּחַת צֵל אֵלָה, חָסוֹן כָּאַלּוֹנִים,

שָׁם שָׁלֵו יָנוּחַ הָרוֹעֶה הָעֶלֶם,

וּלְנֶגְדּוֹ יְרַקְּדוּ הַבְּקָרִים בַּתֶּלֶם.

אַךְ שַׁלְוָה וָנֹעַם, אַךְ יִפְעָה וָהֶדֶר…

מַה נָּעֲמוּ צִלְצְלֵי פַעֲמוֹן הָעֵדֶר!

"אָנֹכִי, הַמְאֻשָּׁר, גַּם בָּרִיא, גַּם רַעֲנָן,

מִי יִתֵּן אוּכָלָה וּכְאָז אֱהִי שַׁאֲנָן!"

וְעַצֶּבֶת נוֹרָאָה סְגוֹר לִבּוֹ לָחָצָה,

וּכְמוֹ שִׁפְעַת-דִּמְעָה אֶל גְּרוֹנוֹ פָּרָצָה,

וּפִתְאֹם – וַיַּרְעֵם קוֹל גָּדוֹל וְחָזָק,

וֶאֱשׁוּן־הָעֲלָטָה הֵאִיר הַבָּזָק.

– אָנֹכִי הָרֹאֶה לַמֶּלֶךְ מְשָׁחֶךָ,

מֵאַחֲרֵי הַבָּקָר הֵיכָל הוֹשִׁיבֶךָ;

מִמְּחִילּוֹת רִקָּבוֹן עַל מָה הִרְגַּזְתָּנִי

וּלְאַרְצוֹת־הַחַיִּים מָה הֶעֱלִיתָנִי?

–"מַדּוּעַ מֵאַחַר הַצֹּאן לְקַחְתָּנִי

וּלְנָגִיד עַל עַמְּךָ כַּיּוֹם זֶה שַׂמְתָּנִי;

"כִלִּיתִי כָּל כֹּחִי בְּסַעֲרוֹת מִלְחָמָה,

וְאָשְׁרִי בַּבַּיִת כְּבָר הָיָה לִשְׁמָמָה.

"עַם פְּלֶשֶׁת סַבּוּנִי, בִּעוּתֵי־צַלְמָוֶת –

הָרוּחַ הָרָעָה תְּדַכְּאֵנִי עַד מָוֶת.

"אִישׁ־הָאֱלֹהִים! מַה אֵל יַעֲנֵנִי?

כִּי סָר מֵעָלַי – מַה אֶעֱשֶׂה? עֲנֵנִי!

"מַדּוּעַ, הָהּ, מֶלֶךְ עַל עַמְּךָ מְשַׁחְתָּנִי,

מַדּוּעַ מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן לְקַחְתָּנִי?

–עַל מֶרְיְךָ, גְּאוֹן לִבְּךָ אֱלֹהִים יִזְעָמְךָ!

מָחָר אַתָּה עִמִּי, גַּם אַתָּה, גַּם עַמְּךָ!

בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר בְּלִי קֶשֶׁת וָשֶׁלַח

עַל סוּס קַל הַמַּחֲנֶה שָׁב שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ,

וּפָנָיו חָוָרוּ, אַךְ בְּלִבּוֹ אֵין מוֹרָא,

וּבְעֵינָיו מִתְנוֹצְצוֹת – הַיֵּאוּשׁ הַנּוֹרָא.

1893

בְּלֵיל חֲנֻכָּה (פַנְטָסִיָה)

מאת

שאול טשרניחובסקי

… וּבַלַיְלָה זֶה צִלְלֵי-צַלְמָוֶת גָּבָרוּ,

שָׁמַיִם וָאָרֶץ כַּקֶּבֶר קָדָרוּ;

וַיְחוֹלֵל הָרוּחַ בֵּין אֵילֵי-הַיְּעָרִים,

וַיָּנַח מְעַט קָט, וַיַּרְעֵם מִמְּזָרִים,

וַיִּקְרָא קוֹל יָגוֹן, תַּמְרוּרִים וּנְכָאִים;

וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיִל וִיִלְלַת סוּפָתָה

עֲטוּפַת הַשֶּׁלֶג הָעִיר נָמָה שְׁנָתָהּ.

וְעַל כַּנְפֵי הָרוּחַ מְרַחֶפֶת בָּרָמָה

עֲדַת צִלְלֵי-נֶשֶׁף עַל עִיר זוּ נִרְדָּמָה:

אֵין רוּחַ, אֵין חַיִּים בַּעֲדַת הַגִּבּוֹרִים

יַשְׁגִּיחוּ – וּנְמַקּוֹת עֵינֵיהֶם-חוֹרִים:

–הֵן אֵלֶּה בָנֵינוּ! אֵל גַּלֵּי עֲצָמִים,

יָדַיִם יָבֵשׁוּ, הָעוֹרְקִים אֵין-דַּמִּים,

אֵל צְמוּקֵי הַמֹּחַ הַחַיִּים בְּנֵס,

הַחַיִּים וְלֹא חַיִּים וּזְקֵנִים בְּלֹא עֵת!

אֵין כֹּחַ, אֵין אֱיָל, הַפַּחַד בָּעָיִן,

וּכְפוּפֵי הַקּוֹמָה כָּעֲרָבָה עַל עָיִן.

אוֹר שַׁדַּי בַּל יֵדְעוּ, חַיָּתָם – מַטְבֵּעַ,

מַה יֹפִי – בַּל תָּבִין נִשְׁמָתָם הַנְּכֵאָה,

בַּאֲזִיקֵּי הַדָּת וּבְכַבְלֵי דִין מֶלֶךְ

עַל לֶחֶם יִפְשָׁעוּ, עַם נוֹדֵד, עַם הֵלֶךְ.

–אֲנַחְנוּ גָּוַעְנוּ בִּישִׁימוֹן-חֲרֵרִים,

בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת, בֵּין הַרְרֵי נְמֵרִים,

בַּצָּמָא, בַּכָּפָן וּבְמַדְקְרוֹת חָרֶב.

בְּמַלְתְּעוֹת כְּפִירִים, לַחַיָּה לִטָרָף;

עַל צְלָבִים בַּדְּרָכִים אֲנַחְנוּ הוּקָעְנוּ,

הַחֶרֶב בַּכַּף בַמִּלְחָמָה גָּוָעְנוּ.

גָּוַעְנוּ, אָמַרְנוּ: הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ

הַחֶרֶב בַּכַּף יִנָּקְמוּ דָּמֵינוּ.

כִּי יָשׁ יוֹם, קוֹל שׁוֹפָר בַּלְּבָנוֹן יָרִיעַ,

יָקוּמוּ גִּבּוֹרִים, נֵס צִיוֹן יוֹפִיעַ!

הַלְּאֵלֶּה קִוִּינוּ? עַם חֹפֶשׁ לֹא יָבֶן,

גּוֹי בַּרְזֶל אֲזִקָּיו בַּל יָחוּשׁ וּלְאֶבֶן

בּוֹ יַדּוּ כְּבָר הִסְכִּין וְלֹא יָחוּשׁ, וְהוּא שַׁאֲנָן

גּוֹי יַד הַמַּכֵּהוּ אַךְ יִשַּׁק, יִתְחַנָּן!…

וְנִכְרַת גּוֹי עֶבֶד, דּוֹר יִבֶז הוֹרָתוֹ,

עַם, אָכַל רִקָּבוֹן חֶרֶב-גַּאֲוָתוֹ!…

וְטֶרֶם עוֹד יִכְבֶּה כָּל נֵר חַג-הָאוּרִים,

וּמְתִים בָּעִיר נָחוּ אֶל שְׁרִיקַת צַרְצוּרִים,

וּבְחֶזְיוֹן הַלַּיִל בְּרִקְמוֹת פִּלְאֵיהֶם

גֻּשְׁמוּ גַּם קָמוּ כָּל מַאֲוַיֵּיהֶם:

אֵשׁ קִנְאָה וְשִׂנְאָה, תַּחֲרוּת וָלָחֶם

עַל כָּבוֹד, עַל אֵלִים, עַל כִּכָּר קָט לָחֶם.

וּבְנַחֲרוֹת אֵימָה הִתְאוֹנֵן הַסָּעַר,

וּבְאַנְחוֹת גֹּוֵע הִתְאַבֵּל הַיָּעַר,

וַיָּשַּׁח כּוֹתַרְתּוֹ, וַיָּנַע פֹארוֹתָיו,

וַיִּשָּׂא לְשִׂיא-עָבִים עֲרִמּוֹת שְׁלוּחוֹתָיו…

אודיסה 1896

שִׁיר עֶרֶשׂ

מאת

שאול טשרניחובסקי

נִטְּשׁוּ צְלָלִים, דֹּם צִפֳּרִים,

נוּמָה, בְּנִי, אֶפְרֹחִי

אַל מִצִּלְלֵי-אֹפֶל תָּגוּר:

אִתְּךָ הֵן אָנֹכִי.

יְאוֹר מִזְרָח, כַּנְפֵי רְנָנִים

יְצַפְצְפוּ וִירַנֵּנוּ,

יֶחֱוַר שַׁחַר, וּמִקֶּדֶם

יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ.

עִבְרִי הִנָּךְ, בְּנִי; אַךְ זֶה הוּא

אָשְׁרְךָ גַּם אֲסוֹנְךָ,

חֹטֶר גֶּזַע עַם-הַקְּדוּמִים,

עַל הָעַמִּים גְּאוֹנְךָ.

עוֹדְךָ נָעַר: תִּגְדַּל, תֵּדַע

גְּדוֹלוֹת עַמְּךָ פָּעַל,

אָז תָּבִינָה נְצוּרוֹת יִפְעַל

עֵת שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל.

גֶּבֶר תִּהְיֶה – יַד אַכְזָרִים

תִּהְיֶה בָּךְ, אֶפְרֹחִי.

עַד לֹא תֵּדַע נוּמָה, שְׁקֹטָה,

אִתְּךָ כִּי אָנֹכִי!

נוּמָה, בְּנִי, הַיּוֹם כִּי פָנָה,

חֹשֶׁךְ יַעַטְרֶנוּ.

אַל מִצִּלְלֵי-אֹפֶל תָּגוּר:

יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ.

נוֹדֵד תִּהְיֶה בִּמְלֹא-תֵּבֵל,

אַךְ מוֹלַדְתְּךָ אַחַת,

זֹאת אַל תִשְׁכָּח: נִסְּךָ – "צִיּוֹן

עַד רִדְתְּךָ שַׁחַת.

אִם גַּם יְאַחֵר יוֹם הַגְּאֻלָּה,

יִצְעַד שַׁעַל-שָׁעַל,

אַל תִּוָּאֵשׁ, אַסִּיר-תִּקְוָה:

עוֹד שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל.

עַל הַיַּרְדֵּן וּבַשָּׁרוֹן

שָׁם עַרְבִיִּים חוֹנִים,

לָנוּ זֹאת הָאָרֶץ תִּהְיֶה!

גַּם אַתָּה בַּבּוֹנִים!

וְיוֹם יָקוּמוּ נוֹשְׂאֵי-דֶגֶל,

אַל תִּמְעֲלָה מָעַל:

אֶל כְּלֵי-זֵינְךָ בַּגִּבּוֹרִים –

כִּי שִׁמְשֵׁנוּ יַעַל!

אודיסה 1897

כָּל דִּכְפִין...

מאת

שאול טשרניחובסקי

כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל, כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח!

אִם נָכְרִי פֹּה אַתָּה וְאֵין לְךָ מִבְטָח,

בַּדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה אִם כֹּחֲךָ תָּשׁ, -

אָרוּר הַגֶּבֶר אֲסָמָיו לֹא יִפְתָּח,

מִפִּתּוֹ לֹא יַעֲנִיק לֶעָנִי, לָרָשׁ.

כָּל דִּכְפִין יֵיתֵה וְיֵיכוֹל, כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵה וְיִפְסַח!

לִדְבַר-אֵל כִּי תִּצְמָא, וְנַפְשְׁךָ תִּכְלֶה

לְאוֹר-יָהּ, כְּצִפּוֹר נִלְכֶּדֶת בַּפָּח, -

עָשִׁיר אָנֹכִי בָּרוּחַ, לֹא אֶכְלָא,

וְקַמְתָּ וּבָאתָ, אָחִינוּ הַמָּךְ.

וְאֶת שְׁמֵי-הַשָּׁמַיִם אֲגַל לְפָנֶיךָ,

תַּעֲלוּמוֹת הַבְּרִיאָה תֶחֱזֶינָה עֵינֶיךָ

וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי תְּהוֹמוֹת הַיָּם;

וְאֶת יֵצֶר הָאָדָם הַנִּפְלָא אַרְאֶיךָּ

וְרָחַב וּפָחַד לְבָבְךָ וְרָם.

אִם עִיִּים מִקְדָּשְׁךָ עַל מִזְבְּחוֹ וַאֲדָנָיו,

וְאִם גָּלָה כְּבוֹד-אֵל, וְנַעֲלוּ עֲנָנָיו,

וְנָשְׂאָה הָרוּחַ תִּקְוָתְךָ כַּמּוֹץ, –

אֶשְׁפֹּךְ עָלֶיךָ טַל תְּחִיָּה וַעֲדָנָיו,

וְרָפָא לְךָ, אָחִי, – חֲזַק וֶאֱמַץ!

וְיַם שִׁירָה עֲדִינָה אָרִיקָה עָלֶיךָ,

בְּמַחֲזוֹת-שַׁדַּי אַךְ תִּשְׁנֶּה נַפְשֶׁךָ.

וְשָׁב תֹּם הַנְּעוּרִים וְהַטּוֹב אֲשֶׁר בָּם,

וּבְסַעֲרוֹת הַדּוֹרוֹת גַּם מַשַּׁק דָּמֶיךָ

יַךְ גַּלִּים כְּהַכּוֹת הַגַּלִּים בַּיָּם…

אודיסה 1897

עוֹד תָּקֵר שִׁירַת אַהֲבָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

עוֹד תָּקֵר שִׁירַת אַהֲבָה –

וְהִיא כְּבָר אָבְדָה חִנָּהּ,

וּתְצַלְצֵל מִלָּה רַכָּה –

הֵן קִרְבִּי שָׁבְתָה רִנָּה.

וּלְפָנִים קָרוֹת מִלַּי,

וּבְקִרְבִּי אֵשׁ-אַדִּירִים,

וּצְנוּמִים נִדְמוּ נִיבִים –

וּבְלִבִּי שִׁיר-הַשִּׁירִים.

מוֹצָאֵי שַׁבָּת (אידיליה)

מאת

שאול טשרניחובסקי

יַרְכְּתֵי מַעֲרָב תִּבְעַרְנָה

תַּחַת עֲרֵמוֹת-הַפָּז,

רֶשֶׁף-הַשֶּׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹן

לוֹחֵשׁ, וְרוֹעֵד וָנָס.

קְהַל הֲמוֹן צְלָלִים נֶחְפָּזִים

לִלְכֹּד הַיַּעַר הַקָּט,

רוּחַ רֵיחָנִית שֶׁל אָחוּ

בָּאָה מִתְגַּנְּבָה בַּלָּט.

כּוֹכַב-הָעֶרֶב – שׁוּר! – יָהֵל,

כְּאִלּוּ הוּא רוֹחֵץ בְּיָם

מָלֵּא עַל גְּדוֹתָיו מֵי-זָהָב,

עוֹמֵד מִזַּעְפּוֹ וָנָם.

מָלֵא רָז חֶרְמֵשׁ הַסַּהַר,

נִבַּט לָאָרֶץ וְדַל,

שִׁירַת-הָעֶרֶב הַנְּעִימָה

צִפְצְפָה צִפּוֹר וַתְּכַל…

הִנֵּה הִבְרִיקוּ עַפְעַפֵַּי-

כּוֹכָב, וְשֵׁנִי יֵשׁ לוֹ…

הָבָה, נִתְפַּלְלָה יַחְדָּיו

אַחֲרֵי חִכִּינוּ עַד כֹּה.

לְאַט לָנוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב!

נוֹסִיף לַקֹּדֶשׁ מֵחוֹל:

נַפְשׁוֹת הַחוֹטְאִים תָּנַחְנָה

מֵעֲבוֹדָתָן מִתְּמוֹל.

גֶּבֶר עֲמִיתוֹ כִּי יַעֲשֹׁק,

אָדָם כִּי יֶחֱטָא לָאֵל –

שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשָּׁבוּעַ

נַפְשׁוֹ בְּמִשְׁכְּנוֹת הַלֵּיל.

בְּעִמְקֵי גֵי-הִנֹּם תְּעֻנֶּה,

תְּעֻנֶּה בּוֹ אַחֲרֵי מוֹת.

עֶרֶב הַשַּׁבָּת כִּי יָבוֹא,

יָבוֹא יֵרָאֶה הָאוֹת:

שַׁעֲרֵי גֵי-הִנֹּם הַנּוֹרָא

פְּתוּחִים לִרְוָחָה, בָּרוֹם

יַרְעֵם קוֹל אַדִּיר, קוֹל אָיֹם:

“הֶרֶף, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם!”

בְּגֵיא הַמַּחֲשַׁכִּים וַאֲבַדּוֹן,

מְדוֹרוֹת הַקֶּרַח וְהָאֵשׁ,

יַחְדֹּר הַקּוֹל מְבַשֵּׂר חֹפֶשׁ,

רִנַּת הַקֶּסֶם לַיֵּשׁ.

יַחְדֹּר אֶל נֶפֶשׁ, שֶׁהִצִּית

שֶׂפֶק אַכְזָרִי בָּהּ אֵשׁ,

כְּרִנַּת אֶרְאֵלִּים יָרִיעַ

וְיֹאמַר לַשֶּׂפֶק הַחֲרֵשׁ!

יַחְדֹּר אֶל לֵב שׂוֹנֵא בְּרִיּוֹת,

לֵב זֶה שֶׁקָּפָא מִקֹּר,

וְרֵיחַ הָאָבִיב וּבְשָׂמָיו

יָבִיא עִם תִּקְווֹת וָאוֹר

רוֹמָה וָרוֹמָה יָרִיעַ,

קוֹל לֵב מִתְבוֹסֵס בְּדָם…

תֹּפֶת וָעֵדֶן יֶחְרָדוּ…

מַלָּךְ, כִּי תָּחִיּל, הַיָּם?

דּוּמָם יִנָּטוּ הַצְּלָלִים,

נוּגִים כִּי פָנָה הַיּוֹם…

תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל כָלָתָה,

נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְהוֹם…

“בָּרוּךְ הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים…”

“מַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל..”

לְאַט לָנוּ: גַּם “וִיהִי נֹעַם”

נָשִׁיר נָרִיעָה בְּקוֹל.

אודיסה 1897

חרבי, אי חרבי

מאת

שאול טשרניחובסקי

חַרְבִּי, אֵי חַרְבִּי / שאול טשרניחובסקי

חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב נֹקֶמֶת?

חַרְבִּי לִי תֵּנוּ, עַל אוֹיְבַי אַצְרִיחַ!

אַיָּם מְשַׂנְּאַי? אַכְרִיעֵם לַטֶּבַח,

הַשְׁמֵד אַשְׁמִידֵם! אֲכַלֵּם, אַכְרִיתֵם,

אַכְרִית, אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָנמוֹ,

אֶעֱלֶה כַּקּוֹצֵר, אַף גִּזְעָם אֲשָׁרְשָׁה;

אֶחְשׂף יְמִין-עֻזִּי וּלְצָרַי אוֹכִיחַ,

חֶרֶב-גַּאֲוָתִי מִדָּמָם אַשְׁכִּירָה,

אֶרְחַץ פְּעָמַי בִּדְמֵי חַלְלֵיהֶם,

רַגְלַי תִּדְרֹכְנָה עַל רֹאשׁ פַּרְעוֹתָמוֹ,

אֶגְזֹר עַל יָמִין, אֶקְצֹרָה עַל שְׂמֹאל.

קָדְחָה אֵשׁ בְּאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל:

רַבַּת צְרָרוּנִי, וְאֵין עוֹמֵד בַּפָּרֶץ,

אָמֹר אָמַרְתִּי: כְּבָר בָּא עָלַי קֶרֶץ.

חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב מִלְחֶמֶת!

חַרְבִּי לִי תֵּנוּ – לֹא אָשִׁיב לִנְדָנָהּ

טֶרֶם אַגִּירָה מְשַׂנְאַי בַּשָּׁלַח.

כַּלְכֵּל נִלְאֵיתִי… כִּי רוּחִי הִתְעַבְּרָה!

עָלָה עָשָׁן בְּאַפִּי, לִבִּי – הַר-גָּעַשׁ,

דָּמַי בְּעוֹרְקַי – אֲפִיקֵי בְנֵי-רֶשֶׁף,

כְּבָלַי אֲפַתַּח, אֲנַתְּקָה מוֹסְרוֹתָי…

רוֹדִי, הִמוֹגָה! – הַתֹּפֶת בִּלְבָבִי,

חַתָּה, הִסוֹגָה! – שָׁם מוֹקְדֵי-הַשַּׁחַת,

כְּאֵשׁ, אֵשׁ-צָרֶבֶת, חֲמָתִי נִתֶּכֶת,

רַחֲמִים שָׁכַחְתִּי, חֲנִינָה בַּל אֵדַע,

אֶנְקַת חֲלָלִים בְּאָזְנַי – מַנְגִּינָה,

דָּמְךָ, דִּמְעָתְךָ – מַיִם נִדְלָחוּ…

הִכּוֹן לְשִׁבְרְךָ, הִכּוֹן, אַכְזָרִי,

לְרוֹעֵץ לְךָ קַמְתִּי בְּעֹז נֶאְדָּרִי!

חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב נֹקֶמֶת!?

חַרְבִּי לִי תֵּנוּ – לֹא אָשִׁיב לִנְדָנָהּ…

שְׂפָתַי מַה דּוֹבְבוּ? קְרָבוֹת אֶחְפֹּצָה!…

אָן הוֹלִיכוּנִי שׁוֹלָל עֶשְׁתֹּנוֹתַי?

וּבַעְיָם רוּחִי צוּר-חַרְבִּי שַׁנּוֹתִי…

חֶרֶב אָחַזְתִּי… כְּבָר יָבְשָׁה אֶזְרוֹעִי!

עַבְדוּת נִצַּחַת אֵין-אֱיָל שָׂמַתְנִי,

דִּכְּאָה גַּם רוּחִי שַׁחוֹתִי מֵאָדָם.

עֶבֶד-עֲבָדִים הֱיוֹת כְּבָר הִסְכַּנְתִּי,

זָנְחה דְּרוֹר נַפְשִׁי, נָשִׁיתִי כָּל טוֹב…

וְרוּחִי כִּי יִסְעַר, יִתְגָּעֵשׁ בַּכֹּחַ,

וְנַפְשִׁי כִּי גָּרְסָה לַחֹפֶשׁ וְחַיִּים –

אָלָה פִּי מַלֵּא, רַק אֶחֱרֹק שִׁנַּיִם,

מָתְנַי אֲשַׁנֵּס כְפַעַם בְּפַעַם

וְאֶשֹּׁךְ כִּמְשֻׁגָּע אֶת כְּבָלַי בְּזָעַם…

אודיסה 1892

אֲנִי מַאֲמִין

מאת

שאול טשרניחובסקי

שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,

זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח.

שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,

כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת

לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,

כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,

גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,

יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;

לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,

דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.

שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,

אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,

לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,

יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.

אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,

אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,

אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם

אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.

יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,

וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,

בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,

עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.

יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,

דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי

לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,

חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.

אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,

לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;

לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי

פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.

אודיסה 1894

גַּם תִּרְזָה, גַּם אֹרֶן

מאת

שאול טשרניחובסקי

גַּם תִּרְזָה, גַּם אֹרֶן, גַּם אַלּוֹן,

בַּפַּרְדֵּס כֻּלָּהַם נִרְדָּמוּ,

וַיִּדֹּם בֶּחָצִיר הֶחָגָב,

אַךְ חֶרֶשׁ מַעְיָנִים יִזְרֹמוּ.

בֵּין צְלָלִים לִי פֵּרְשׂוּ כַפֵּיהֶם

גַּם תִּרְזָה, גַּם אֹרֶן, גַּם אַלּוֹן…

מֶה-אָיֹם, מַה-שָׁחוֹר הַלַּיְלָה,

לִי נִשְׁקַף מִשִּׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹן!

מֶה-אָיֹם, מַה-שָׁחוֹר הַלַּיְלָה,

אַךְ זְעֵיר-שָׁם יוֹפִיעוּ כּוֹכָבִים;

עוֹד קָדְרָה, הָהּ, נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ,

כִּסּוּהָ, עִפְּלוּהָ הֶעָבִים.

לִבָּתִי בִּי – מִגְדַּל הַדְּמָמָה

בְּלַיְלָה מְלֵא צִלְלֵי-צַלְמָוֶת;

בָּהּ קָפְאָה אַהֲבָתִי יוֹקֵדָה,

שִׂנְאָתִי הָעַזָּה מִמָּוֶת.

הכל נשכח

מאת

שאול טשרניחובסקי

[הַכֹּל נִשְׁכַּח] / שאול טשרניחובסקי

הַכֹּל נִשְׁכַּח, וּכְמִקֶּדֶם

אֶל פְּרָחַיִךְ שַׁבְתְּ וַתֶּחִי,

גַּם בַּת עֵינֵךְ, עֵין אַיָּלָה,

לֹא עוֹד יָעִיב רְסִיס טַל בֶּכִי.

כַּהֲתִים רָעַשׁ, אַהֲבָתֵךְ

עַתָּה אֵדַע אֵיךְ אֲתָאֵר:

שַׁלְהֶבֶתְיָה נְצוּרַת לִבֵּךְ

לִמְאֹד גָּדְלָה וַתְּהִי לְבָעֵר.

1894

וְהָיָה בְּחֶשְׁכַת הָעֶרֶב

מאת

שאול טשרניחובסקי

וְהָיָה בְּחֶשְׁכַת-הָעֶרֶב,

כִּי יִתְכַּס בַּעֲרָפֶל הַיָּם,

וְרוּחַ מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב

כִּי יִלְחַשׁ לָרֹתֶם הַנָּם, –

לִמְעוֹנִי בֵּין חַגְוֵי הַסֶּלַע,

הָעָלֶם, תָּבוֹאָה עָדָי!

תַּעֲלוּמוֹת יִתְלַחֲשׁוּ צִ’ינָרִים¹,

יָרֵחַ שָׁם יָהֵל בַּגָּיְא.

אֵלֵי! דְּמִי הַלַּיִל הִגִּיעַ,

הַזָּמִיר כְּבָר עָמַד מֵרֹן.

בּוֹא! אָבִי עַל תּוֹעֲפוֹת יַיְלָה²

שָׁם יִנְהַג אֶת עֶדְרֵי הַצֹּאן.

אֲנִי בַּאֲבִיב-יָמַי רַעֲנָנָּה,

שְׁחַרְחֹרֶת וְיַעֲלַת-חֵן,

כַּגַּלִּים יָנוּעוּ שְׁנֵי שָׁדַי,

וְשִׁנַּי יַלְבִּינוּ מִשֵּׁן.

לִרְגָעִים תֻּצַּתְנָה, תִּדְעַכְנָה

שְׁתֵּי עֵינַי שֶׁעָמְקוּ מִתְּהוֹם,

אֲנִי – אֵשׁ, אֵשׁ חֵשֶׁק, אֵשׁ תַּאֲוָה,

אֵלַי בּוֹא – הֵן כְּבָר רַד הַיּוֹם.

מיכאילובקה 1895

Platane ↩
רוכסי הר בקרים וירך הים. ↩

מֵחֶזְיוֹנוֹת הַנָּבִיא

מאת

שאול טשרניחובסקי

הָיָה אֵלַי דְּבַר אֲדֹנָי:

קוּם, אִישׁ-הָרוּחַ, הִנָּבֵא בַּגָּיְא!

כִּי הִנֵּנִי שָׂם אֶת פָּנַי נִזְעָמִים

בְּאֵלֶּה הֶהָרִים הַתְּלוּלִים, הָרָמִים,

הַבּוֹקְעִים שָׁמַיִם וַעֲטַרְתָּם הֶעָבִים,

הָאוֹמְרִים: לְעוֹלָם אֲנַחְנוּ נִצָּבִים.

אִם גַּעֲרַת רַעַם לֹא תָּבוֹא עָדֵיכֶם –

כֹּה אָמַר יְיָ: הִנֵּנִי עֲלֵיכֶם!

יַעַן וּבְיַעַן מְאַסְתֶּם הַבְּקָעוֹת,

בַּאֲשֶׁר הֵן מִדְרָס לִנְמֵרִים וַאֲרָיוֹת,

וְרוֹעִים שָׁם עֶדְרֵי הַבָּקָר וְצֹנֶה,

וּלְעֶזְרָה כִּי קָרְאוּ, וְאֵין מִכֶּם עוֹנֶה –

לָכֵן אֶעֱבֹרָה בְּסַעֲרַת נֶגֶב,

וְהָפַכְתִּי מִשָּׁרְשׁוֹ כָּל סֶלַע יִשָּׂגֵב,

וְאֶחֱלֹף כַּסּוּפָה בַּאֲשֶׁר הֲנִיחוֹתִים,

וַאֲשַׁבֵּר וַאֲמַגֵּר וַהֲדִיקּוֹתִים.

וְשִׁנֵּיהֶם אֲנַפֵּץ וְצוּקֵיהֶם אֲפוֹצֵץ,

יִתְפּוֹרְרוּ לִרְגָבִים וְיִהְיוּ לְחָצָץ,

וְרוּחַ אֲשַׁלַּח בָּהֶם וּנְשָׂאָתַם,

כִּנְשֹׂא אֶת הָאַרְבֶּה, מֵאֶרֶץ-מְכוֹרָתָם,

וְיִהְיוּ לְשִׁמְצָה בַּאֲשֶׁר הֵם בָּאִים,

לְבוּז וְלִשְׁנִינָה בֵּין כָּל קְהַל הַגּוֹיִם,

וּבָדָד וְעַרְעָר כִּגְדִי נָטַשׁ עֵדֶר,

כְּקֶבֶר-אֵין-צִיּוּן מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר;

וּמְתֵי-מְעָט הַנִּשְׁאָר הֵם יִפְּלוּ בִּקְעָתָה,

וְשָׁמָּה יִנָּצְלוּ בְּיוֹם עֶבְרוֹת סוּפָתָה.

וְעַל הַגֵּאָיוֹת כָּאָבִיב אוֹפִיעָה,

וְתוֹצִיא הָאָרֶץ טַל מֹשְׁכִּים, טַל תְּחִיָּה.

וָאֲצַו עַל הֶעָבִים לְהַמְטִיר מִמָּעַל,

וְתַדְשֵׁא הָאָרֶץ וְשִׁפְעַת-צִיץ תָּעַל,

בַּשְּׁפֵלָה לִרְבָבוֹת שׁוֹשַׁנִּים יִצְמָחוּ,

העמקים השפלים כגנה יפרחו.

וַהֲדַר תֹּר הַזָּמִיר אָנֹכִי אָרִיקָה

עַל נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וְעַל שֶׁפֶל כָּל בִּקְעָה,

וְהַנַּעֲצוּצִים וְהַנַּהֲלוֹלִים

הֵם יִשְׂאוּ אֶת פִרְיָם, פְּרִי קֹדֶשׁ הִלּוּלִים,

פְּרִי יָאֶה לְנוֹשְׂאָיו אֲשֶׁר חַיִּים בּוֹ,

אֲנִי וְהִפְרֵתִים נְאֻם אֲדֹנָי!

1896

על מלא רחב ים תכלת

מאת

שאול טשרניחובסקי

עַל מְלֹא רֹחַב יַם תְּכֵלֶת / שאול טשרניחובסקי

עַל מְלֹא רֹחַב יַם תְּכֵלֶת,

עַל מְלֹא רֹחַב אֵין-הַסּוֹף

גַּלִּים בָּאִים, גַּלִּים נָעִים,

לֹא יִסָּפְרוּ מִנִּי רֹב.

יוֹמָם שֶׁמֶשׁ כִּי יִשָּׁקֵם

–וּנְשִׁיקוֹתָיו לַהֲבוֹת-אֵל,

תַּחַת כַּנְפֵי רָזֵי-עוֹלָם

כִּי יַסְתִּירֵם דְּמִי-הַלֵּיל, –

בִּמְלֹא רֹחַב הָאֲפִיקִים

תַּחֲלֹף קָרַת רֶגֶב-שֵׁשׁ,

וּבִרְסִיסֵי שֶׁלֶג קִצְפָּם

אַף כָּל מַעֲנָה רַךְ אֵין יֵשׁ.

בְּאֶפֶס אַהֲבָה צוּר יַחֲבֹקוּ,

גַּם יָלֹקּוּ אֶדֶן הָר,

וּבְהִפָּרְדָם, תּוּגַת לֵבָב

וְכִלְיוֹן נֶפֶשׁ לָמוֹ זָר…

אודיסה 1897

קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת

מאת

שאול טשרניחובסקי

חָרְבוֹת הֵיכָל… שְׁמָמָה… הֶרֶס…

גַּלִּים נִצִּים פֹּה גַּם שָׁם…

מוּל הַחוֹמָה הַנִּשְׁאֶרֶת

עוֹמְדִים שְׂרִידֵי חָרְבוֹת עָם…

רוּחַ יִפְעֶה בֵּין הַבְּכָאִים,

סְבִיבַי דְּמָמָה, הַס בַּכֹּל…

שְׁמַע! בָּרָמָה בִּילֵל נְכָאִים

אַלְפֵי נוֹדְדִים נָשְׂאוּ קוֹל…

עֵדָה גְּדוֹלָה בְּדִמְעוֹת עָיִן,

בְּכִי תַּמְרוּרִים עוֹלֶה רוֹם…

עַל מָה תִּבְכִּי? וּמֵאַיִן

תַּנּוֹת מָרָה בָּאת הֲלוֹם?

–בָּא אָנֹכִי מִגְּדוֹת טַנָּה,

לָמוֹ יַהֵל אוֹר הַצִּיר.

–בּוּקַרֶשְׁטְ הִרְוַתְנִי לַעֲנָה…

–חוֹבֵב שְׁמֵךְ מִשְּׂפַת סַלְגִּיר!

–שֶׁמֶשׁ לוּב – הֵן הִיא שְׁזָפַתְנִי.

–בְּאִיל-דֵּה-פְרַנְסְ, שֶׁכֻּלּוֹ גָּן,

שָׁם יוֹלַדְתִּי, שָׁם חִבְּלַתְנִי.

–אוֹתִי גִּדְּלוֹ עַרְבוֹת דָּן.

–אֵל נָחַנִי מִקּוֹלְהִידָה.

–מִמָּרוֹקוֹ הִנֵנִי נָס.

–אַהֲבַת בָּנִים הֵן אָעִידָה

יוֹשְׁבֵי גוֹלָה עַל נְהַר פְּרָת.

–שְׂפַת הַשְּׁפְּרֶה אֲנִי נָטַשְׁתִּי, –

–סַן-פְרַנְצִיסְקוֹ בֵּיתִי שָׁם.

–מֵהֶרַט אָנֹכִי חַשְׁתִּי.

–מִשִּׁיקָגוֹ, –מֵאֲרָם!

–שָׁם עַל שְׂפוֹת הַגּוֹרִילְיָנָה,

אֶרֶץ אַהֲבָה, יֹפִי, שִׁיר,

נוֹף נוֹלַדְתִּי בּוֹ. – הֵן כְּנַעֲנָה

בָּא אָנֹכִי מִקַּהִיר.

–מִמּוֹסְקְבַה אֲנִי הַבִּירָה.

–מֵעֲרוּצֵי הַר טְשַׁרְדַּג.

–גּוֹלֵי קוֹרְפוּ גַּם קוֹרְקִירָה!

–אוֹר חָזִיתִי בְּחוֹמוֹת פְּרַג!

–עוֹלֵי-רֶגֶל מִנּוֹף פְּלָאוֹת,

בּוֹ נְהַר-גַּנְגֵּס יִזַּל אַט.

–אַרְצִי בֶּלּוֹבֶז', נוֹרָאוֹת

שָׁם יְסַפְּרוּ יַעֲרֵי-עַד.

–בְּשֵׁם כָּל אַחַי, יוֹשְׁבֵי תֵּימָן,

נִדְּחֵי צִיּוֹן בַּעֲרָב!

בְּשֵׁם כָּל בֵּן עִם עַמּוֹ נֶאֱמָן

בָּאנוּ לֵאמֹר שָׁלוֹם רָב.

שָׁלוֹם רַב לָךְ מִמַּעֲמַקִּים!

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם עַד בְּלִי דָי!

שׁוּרִי בָּנִים מִמֶּרְחַקִּים

קִרְיַת-צִיּוֹן, עַמֵּךְ חָי!

קַצְוֵי-תֵבֵל אִם נָדַדְנוּ, –

לִבּוֹתֵינוּ יַעַרְגוּ לָךְ,

אֶל מוּל הָרֵךְ הִתְאַחַדְנוּ,

יוֹשִׁיט יָדוֹ אָח אֶל אָח.

בַּקִּינָה מָרָה, זוֹ לִמַּדְתַם

סוּפַת-צָפוֹן, גֵּאוּת-יָם,

וּבְהִתְפָּרֵץ מַר אַנְחָתָם

מָעֲלָה תִּסַּק אֶל אֵל רָם.

אודיסה

שני העורבים (בעקבות אגדה שוטלנדית)

מאת

שאול טשרניחובסקי

שְׁנֵי הָעוֹרְבִים (אגדה שוטלנדית) / שאול טשרניחובסקי

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, כַּחֲלוֹף חֶשְׁכַת לַיִל,

עוֹרֵב אֶל עוֹרֵב קוֹרֵא בְּחָיִל:

–"עוֹרֵב, הוֹי, עוֹרֵב, אֵי נֹאכַל הַיּוֹם!

הֲנָשׁוּט בַּגַּיְא אוֹ בִּכְרַכֵּי הַיָּם,

נָעוּף הַיַּעֲרָה, אִם נַעֲרֹק צִיָּה,

נַחְדֹּר בַּשִּׂיחִים אוֹ הֶרָה נַמְרִיאָה?"

עוֹנֶה הָעוֹרֵב לָעוֹרֵב בְּקוֹל:

–נָעוּף בִּיהוּדָה אֶל מִדְבַּר הַחוֹל.

צִיּוֹן נָשׁוּרָה: עַל מְרוֹמֵי הֶהָר

גּוֹסֵס הַמְשׁוֹרֵר, חֲלַל חֶרֶב-צָר:

זִרְמַת דָּם חַם עוֹד מִלִּבּוֹ נִגֶּרֶת,

תִּפְרֹץ גַּם תַּאְדִּים אֶת אַבְנֵי-הַהֶרֶס,

עוֹד בַּת-הַצְּחוֹק עֲלֵי שְׂפָתָיו מְרַחֶפֶת,

חֶרֶב-הַצָּר חוֹל וְאָבָק עוֹטֶפֶת,

נַעוּף, נֵשֵׁבָה עַל כֶּתֶף הָאִישׁ,

עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת נְנַקְּרָה-נָא חִישׁ,

נִמְרֹט תַּלְתַּלָּיו הַשְּׁחוֹרִים הַדַּקִּים,

נָלִיט בָּם אֶת אֶפְרֹחֵינוּ הָרַכִּים.

בְּשַׂעֲרוֹת זְקָנוֹ הַמְּסֻלְסָל, הָרָךְ,

נְרַפְּדָה קִנֵּינוּ הָרְעוּעִים בַּסְּבַךְ.

עַרְשׂוֹ מַה קָרָה בֵּין חָצָץ וָרֶגֶב!

סַעַר כִּי יַחֲלֹף, כִּזְעֹם סוּפַת-נֶגֶב,

לִמְרַאֲשׁוֹתָיו אַךְ סִרְפַּד הַגַּיְא;

יִישַׁן, בַּל יִרְאֶה בִּבְכוֹת עַלְמָה לוֹ…

סַבִיב לְעַצְמוֹתָיו – רַק סִיעוֹת-צִפֳּרִים,

אַךְ יְלֵל-שׁוּעָל, אַךְ דִּלּוּג עֳפָרִים.

אודיסה 1896

הָאַחֲרוֹן לִבְנֵי-קוֹרַיְטָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

–הֲכִי לָכֵן זְנַחְתָּנִי,

הָהּ, אֵלִי, וְיוֹמִי רַד

כִּי אֶרְאֶה אוֹיְבִי יִגְבַּר,

וְכוֹכַב שִׁבְטִּי רַד?

–"קוּם, אָחִי, פַּתַּח כְּבָלִים,

הָאֶגְמֹל אָחִי רַע?

הֵא אִשְׁתְּךָ וּבְנוֹתֶיךָ

וְחָיִיתָ, בְּרוּךְ אַלְלָהּ!"

–וּנְגִיד-שִׁבְטֵנוּ אֵיפֹה,

אֵי בֶּן קַעַבְּ, אַסַּד?

אָמַרְנוּ: יַדְבֵּר עַמִּים,

וִיהִי שְׁמוֹ לַעֲדֵי-עַד!

כְּסַעֲרוֹת תֵּימָן הִקְדִּיר

שְׁמֵי עָל, כִּי הֵרִים נֵס…

–"עַל מְרוֹם שְׂדוֹת-אַלְמֶדִּינָה

אַסַּד כְּבָר נָפַל מֵת!"

–וּבֶן אַחְטַב אַיֵּהוּ

הַנַּעֲרָץ בְּסַעֲרוֹת-קְרָב?

הַאִם לִגְוֹעַ תַּמּוּ

נְדִיבֵי “עַם-הַכְּתָב”?

נָמוֹגוּ אָהֳלֵי קֵדָר

פֶּן יֹאמַר בָּאָה עֵת

לְהָרִיק לַהַט חֶרֶב.

–“גַּם בֶּן-אַחְטַב כְּבָר מֵת!”

–וְעֻזִּיאֵל בֶּן סַמַּיִל,

נָא, הַעוֹדֶנּוּ חָי?

דָּם חַרְבּוֹ הֵן רָוָתָה,

לֹא אָמְרוּ חִצָּיו דָּי!

מִדַּהֲרוֹת פַּרְסוֹת סוּסָיו

מְשַׂנְאֵיהוּ דִּבְּרוּ רְתֵת,

וְלֹא קָמָה בָּם עוֹד רוּחַ…

–גַּם בֶּן סַמַּיִל מֵת!"

"בֶּעָפָר הִתְפַּלַּשִׁתּי

וְחָיִיתָ בֶּן כַּאטָא"…

–הַאִם זֶה גְמוּל גְּמַלְתָּנִי?

שִׁלַּמְתָּ לִי אַךְ רָע!

בַּבְּרִית אִם אַתָּה נֶאֱמָן

גַּם בְּיוֹם בָּאָנִי פִּיד,

מַה-חַיִּים לִי? – אָמוּתָה

מִיָּדְךָ, בֶּן תַּאַבִּתְּ!

כִּנְפֹל קֹרַיְטָה יַחַד

עִם נְשִׂיאָם עַל שְׂדֵה-קָרַב,

נָדִּיר וְקַיְלַהּ כָּרָעוּ

וּשְׁאָר בְּנֵי “עַם הַכְּתָב”;

אַךְ שְׁמָם עוֹד יִנּוֹן, יִחְיֶה

בַּאֲבֶל-שִׁירֵי עֲרָב,

בְּמַנְגִּינוֹת הָעֲרָבוֹת

וּתְרוּעוֹת שׁוֹפַר קְרָב.

אודיסה 1896

לֹא תָּמוּת בַּת-הַשִּׁיר

מאת

שאול טשרניחובסקי

לֹא תָּמוּת בַּת-הַשִּׁיר, לֹא תָּמוּת לְעוֹלְמֵי-עַד!

וְיוֹם עַל כָּל הַיְקוּם תּוֹלַעַת אָדָם תִּשְׁפֹּךְ

מֶמְשַׁלְתָּהּ, מִמְשָׁל רַב, בַּשְּׁחָקִים וּבַתְּהוֹם,

וְתֵרְדְ בַּחֲזִיזֵי-אֵשׁ וּרְעָמִים תַּדְבֵּר תַּחְתָּהּ,

וְעַל חֶשְׁכַת לֵיל – הַצִּיר יַגִּיהַּ אוֹר הַיּוֹם;

בַּעֲרֹב הַיּוֹם בַּיוֹם מֵחַשְׁרַת תִּמְרוֹת עָשָׁן,

וַעֲתַר עֲנַן כִּבְשׁוֹנִים יַקְדִּיר תְּכֵלֶת-עָל;

וִישַׂרְטֵט שַׁפְרִיר עָב, כְּמִכְמָרוֹת אֲשֶׁר מָשָׁן

הַדַּיָּג מִן הַיָּם, קְהַל חוּטֵי הַחַשְׁמַל;

וּכְנַף הָרְנָנִים עֵת עַל שִׂיחַ הָעֲמָקִים

תֵאָלֵם פִּתְאֹם דֹּם, כִּי חָלַף לִבָּהּ חֵץ,

וּשְׁאָר עֵץ יַעְרֵי-עַד שֶׁבִּקַּע גָּבְהֵי-שְׁחָקִים,

לַגַרְזֶן יִכְרַע, כִּי גַם עָלָיו יָקִיץ קֵץ;

אֲבַק-הַשְּׂרֵפָה עֵת יַכְנִיעַ פִּסְגַּת צוּרִים,

וּבְרֻכְסֵי הַרְרֵי-אֵל מִקְלַעְתּוֹ מַסְלוּל יֵט,

עֵת קֶסֶם צֵל עֲרֹב-יוֹם יָנִיס נֹגַהּ אוּרִים,

הַמִּגְדָּל יִבְקַע עָב, בֶּעָנָן יִגַּע נֵד, –

לֹא תָּמוּת בַּת-הַשִּׁיר, לֹא תָּמוּת לְעוֹלְמֵי-עַד!

בִּשְׁרִיקַת מְגֵרָה אָז וּבְהַלְמוּת רַעַם פַּטִּישׁ,

בִּשְׁאוֹן מַתֶּכֶת אֵשׁ, נִתֶּכֶת בְּכוּר הַגִּיר,

בִּמְקוֹם לֵב אָדָם יַךְ: בִּשְׁאוֹן עִיר וְשַׁלְוַת כְּפָרִים

וּבְאַנְחוֹת אַהֲבָה אָז – תִּתְנַעֵר בַּת-הַשִּׁיר.

וּבְתִתָּהּ קוֹל מִקְצֵה מַמְלֶכֶת אִישׁ עַד קִצָּהּ

מִמִּכְרֶה לְמִכְרֶה זֶה, הַנּוֹקְבִים עַד תְהוֹם,

אָז תָּקֵר בֶּעֱזוּז אֵשׁ אַהֲבָה כְּיָם נִגְרָשָׁה

וּלְמַחֲזוֹת שַׁדַּי אֵל מִלֶּב אֱמוּנַת-תֹּם.

בְּמִלּוּאֵי כֶּתֶם פָּז, בַּחֲרוּזִים מֵעֻלָּפָה,

הָגוּת הַמְשׁוֹרֵר בְּעֹז תְּפַכֶּה כִּנְאוֹת יָם,

כִּזְכֹּר מִפְעֲלוֹת דּוֹר אַדִּירִים וְעֵת חָלָפָה,

וּבְאֹשֶׁר עַד אֵין קֵץ עֲתִידוֹת דּוֹר הַקָּם, –

לֹא תָּמוּת בַּת-הַשִׁיר, לֹא תָּמוּת לְעוֹלְמֵי-עַד!

אודיסה 1896

חיים חדשים

מאת

שאול טשרניחובסקי

"מַה יִזְעַף, יִתְגָּעֵשׁ,

מַה יֵהוֹם הַיָּם?

הֲתָבִין סוֹד שִׂיחַ

הַגַּלִּים בְּדָכְיָם?"

–מֵחוֹפֵי יַם קֶדֶם אָתָאנוּ אֲנַחְנוּ,

בַּדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה מִהַרְנוּ, לֹא נָחְנוּ

עַל בְּדֹלַח מֵימֵינוּ נָשָׂאנוּ דָלִיָּה

מֵאֶרֶץ יְהוּדָה עֲדֵי גְבוּל רוּסְיָה:

לֹא פַסּוּ עוֹד חַיִּים עַל הַרְרֵי צִיּוֹן.

"מַה יִפְעֶה הָרוּחַ

וְעָלִים יִרְעָשׁוּ,

עֳפָאֵי הַתִּרְזָה

אַט יִתְלֶחָשׁוּ?"

–מִכַּרְמִי עֵין-גֶּדִי זֶה עַתָּה רַק בָּאתִי,

צוּף פְּרָחִים בִּכְנָפַי צָרַרְתִּי, נָשָׂאתִי,

לַתִּרְזָה שְׁלָחַתּוּ גֶפֶן-אַדֶּרֶת:

עוֹד תִּפְרַח צַמַּרְתִּי לִצְבִי וּלְתִפְאֶרֶת,

זֶה עַתָּה אַךְ נִרְאוּ עָלַי הַנִּצָּנִים.

"מַה יִרְמֹז בָּעַפְעַפָּיו

הֵילֵל בֶּן-שַׁחַר,

וְאַרְגָּמָן חַכְלִילִי

יְכַס עָבֵי-צָחַר?"

מִמִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אָבוֹאָה אוֹפִיעַ,

אֶל צִיּוֹן נִשְׁקַפְתִּי: שָׁם שַׁחַר יַגִּיהַ

וּצְלָלִים יָנוּסוּ מִנְּגֹהוֹת-פַּרְוָיִם,

וָאַבִּיט מִסָּבִיב עַל שַׁפְרִיר שָׁמָיִם:

לֹא עוֹד עַנְנֵי חֹשֶׁךְ בַּת-עֵינִי חָזָתָה!

אודיסה 1893

נֶטַע זָר אַתְּ לְעַמֶּךְ

מאת

שאול טשרניחובסקי

נֶטַע זָר אַתְּ לְעַמֶּךְ, צִיץ נָכְרִי לַכֹּל,

פֶּרֶא לֻמַּד אוֹר-יָהּ, שֶׁלֹּא נִסָּה בָּעֹל,

אֲשֶׁר עֵינֵךְ הָרָמָה מַשְׁקֶפֶת בְּלִי חָת,

וְלֹא חָדְלוּ שְׂפָתַיִךְ מִלָּשִׁיר שִׁיר עָז;

וּבְלִבֵּךְ, לֵב נְדִיב וְהֵיכַל אֵל חָי –

מְעוֹנָה תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ, הַיְקוּם וַאֲשֶׁר בּוֹ.

כִּי עֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת אֶת יֵצֶר הַכֹּל,

וְאָזְנַיִךְ תִּשְׁמַעְנָה, תַקְשֵׁבְנָה לְקוֹל

אֱלֹהִים הַמִּתְהַלֵּךְ בְּמֶרְחֲבֵי אֵין-סוֹף,

בְּסוֹד שִׂיחַ הַשָּׂדֶה וּבְצִפְצוּף הָעוֹף,

וּבְקוֹל גַּעֲרוֹת רְעָמִים וּבְמִשְׁבְּרֵי יָם,

בְּעַב-עַנְנֵי תֵימָן וּבְהֶמְיַת הַדָּם…

וְאֵיךְ יֶחֱשׁוּ שׁוֹפְטַיִךְ מְנַדַּיִךְ – וְאַתְּ

הֵן שָׂנֵאת מִנְהֲגֵיהֶם וּלְחֶרְפָּה נָתַתְּ

כָּל מָסֹרֶת קָדְשֵׁיהֶם, כְּאוֹיֵב וָצָר,

וַחֲלַל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם מַה צַּר לָךְ, מַה צָּר!

וְחָיִית אַתְּ עִם חַיֵּי הָאֵזוֹב בַּקִיר,

וְטִפַּת מָיִם נִדַּחַת בֵּין אַבְנֵי הַגִּיר

וְעִם שְׁלַל צִבְעֵי רִקְמָה, וְעָם רִקְמַת-הַשָּׁוא,

יִפְעַת רֶגַע לֶעָנָן וּלְשַׁפְרִיר הָעָב.

גִּרְעִי עֵינָיִךְ מֵהֶם, וְאִם הָיִית לִמְנוֹד-רֹאשׁ,

עֵקֶב יֹפִי אָהַבְתְּ אַתְּ כִּי יְשְׁקוּךְ מֵי-רֹאשׁ,

בּוֹז יָבוּזוּ לַחֲלוֹמֵךְ וּלְשִׂישֵׂךְ אֶל גִּיל

חֲנוּטֵי בָּשָׂר וָרוּחַ וְרוֹפְאֵי-אֱלִיל.

יַעַן אַתְּ – אַתְּ הָאָבִיב, וְהֵם רְקַב בּוֹר,

יַעַן הֵם בָּאְשַׁת קֶבֶר, וְאַתְּ שְׂשׂוֹן אוֹר…

אודיסה 1898

חזיונות ומנגינות – ספר שני (1900)

מאת

שאול טשרניחובסקי

[יֵשׁ עֵצִים, עֲצֵי-גַן]

מאת

שאול טשרניחובסקי

יֵשׁ עֵצִים, עֲצֵי-גַן, אֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַחֹרֶף,

וּבְעָמְדָם חֲשׂוּפֵי-בַד, כָּעִיר כְּתֹם שֹׁד-מֵץ,

סִיעוֹת-גִּיל יִפְקֹדוּ – וּבְאֵין חֲמַת הַטּוֹרֵף –

צִפֳּרֵי-יָהּ בְּשִׁיר וּבְלַהֲגָן עַד אֵין-קֵץ.

מַה נָּעַם שִׁיר-הַגִּיל, הִצִּפְצוּף וְהָרְנָנִים!…

הָאַנְקוֹר מוּעָף בָּא, עוֹד טֶרֶם יַצִּיב יָד

בֵּין עַנְפֵי הָעֲנָק… כְּשַׁרְשְׁרוֹת אֲבָנִים,

שֶׁכֻּלָּן אַבְנֵי-חֵן, יִתְנוֹצֵץ כְּפוֹר-הַבָּד.

אָז נִדְמֶה לִי הָעֵץ וְהִנּוֹ מִתְגַּעְגֵּעַ,

וַהֲמוֹן נִשְׁכָּחוֹת יֵשׁ בַּחֲלוֹמוֹ יִרְאֶה אָז.

אַגָּדַת-קֶדֶם כֵּן גַּם הִיא תָּרִיעַ רֵעַ

כֵּן דּוֹבֵב חֶרֶשׁ שִׁיר הַמָּלֵא תֹּם וָרָז.

אַךְ יֶשְׁנוֹ עֵץ לַשָּׁוְא שָׁמַיְמָה יִפְרֹשׂ כַּפָּיו –

מִדָּלְיּוֹתָיו הוּא לֹא תְּנַעֵר צִפּוֹר-דְּרוֹר.

הַשֶּׁלֶג עָלָיו נָח: עַל בַּדָּיו וְעַל אֲגַפָּיו

תְּנוּחֶינָה כַּאֲבַק-הַכֶּסֶף דִּמְעוֹת כְּפוֹר;

וְלֹא עָלָיו נִתָּךְ שִׁיר, וּדְמָמָה בֵּין פֹּארוֹתָיו,

וְכִפְלַיִם קוֹדֵר הוּא מוּל שְׁכֵנוֹ עוֹמֵד

וּדְמוּת הֶעָקָר לוֹ: הִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָיו,

עֲרִירִי, גַּלְמוּד, זָר, וְלֹא עָלָיו יָשִׂישׂ בֵּן.

אִם יָאִיר לוֹ הַיּוֹם, אוֹ סַעֲרוֹת יָם יָמֵרוּ,

אֵינֶנּוּ שָׂם עַל לֵב, כִּי מַה לַיְקוּם וְלָעֵץ?

כְּאִישׁ הִשָּׁהוּ אֵל חֲלוֹמוֹת טוֹב יְדַבֵּרוּ

וּמִקְסַם תִּקְווֹת חַי הַנֶּאֱבָק עַד הַקֵּץ…

אודיסה

שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה! שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה!

הָעִיזוּ וַעֲלוּ, הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם!

אַל תִּרְפֶּה יָדֵנוּ עַד נְשִׁימָה אַחֲרוֹנָה,

כָּל עוֹד בְּעוֹרְקֵינוּ יֵשׁ טִפָּה שֶׁל דָּם.

נָרִיקָה הַחֶרֶב כַּזָּקֵן כַּנָּעַר!

מִי זֶה הַיָּרֵא וְרַךְ-הַלֵּבָב?

נָשֵׁינוּ, טַפֵּנוּ כְּי יֵרְדוּ הַשָּׁעַר,

חֲלוּצִים נֵצֵאָה וְנֶאֱסֹר הַקְּרָב!

הֵן אַחִים אֲנַחְנוּ יוֹם צֵאת לִקְרַאת נֶשֶׁק:

מֵאַשְׁדוֹת הַלְּבָנוֹן וְעַד אִיֵּי הַיָּם,

לְמִן יַרְכְּתֵי צָפוֹן – בֹּאֲכָה דַמֶּשֶׂק –

לַחַיִּים וְלַמָּוֶת גְּאוֹן-יַעֲקֹב עֵת קָם.

שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה, וְתִכּוֹן מַמְלָכָה,

הִיא מִקְדַּשׁ אֵל יַעֲקֹב וּמִשְׂגָּב לַטָּף,

וְהָיְתָה יָדֵנוּ אוֹחֶזֶת בַּמְּלָאכָה,

בִּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ – וְהַשֶּׁלַח בַּכָּף.

שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה, גִּבּוֹרֵי-יְהוּדָה!

אֵל עָז לָנוּ, אַחַי, וּמִשְׂגָּב וָצוּר,

אִם חוֹמָה אֵין לָנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְּצוּדָה,

פִּגְרֵנוּ – הַדָּיֵק, לִבֵּנוּ – הַשּׁוּר.

אודיסה, 1897

בֵּין הַמְּצָרִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

I

קוֹל רַעַם הַקְּרָב עַל תּוֹגַרְמָה יָרִיעַ.

שְׂלוֹנִיקִי נָבוֹכָה, שְׁוָקֶיהָ שׁוֹמֵמִים.

אֶת בֵּית רַבִּי שְׁמוּאֵל הִקִּיפָה הַזְּעָקָה,

תַּאֲנִיַּת-הַמְּקוֹנְנִים תַּהֲלֹךְ שָׁם אֵימִים;

הַדְּלָתוֹת לִרְגָעִים עַל צִירָן תִּסַּבְנָה,

הַקְּרוֹבִים, הָרְחוֹקִים נֶאֱסָפִים, נֶאֱנָקִים;

קְהַל הֲמוֹן-שְׁכֵנִים רַחֲמָנִים נֶאֱנָחִים,

גַּם חוֹמְדֵי-חֶזְיוֹנוֹת בֵּינֵיהֶם נִדְחָקִים.

– מַה-זֶּה וְעַל מַה-זֶּה פֹּה כֻּלְכֶם נֶאֱסַפְתֶּם,

וּרְאוֹת מַה-תִּשְׁתּוֹקֵק הָעֵדָה נִצָּבָה?

– הֵן יוֹסֵף – הַבְּכוֹר – מֵאֲבוֹתָיו יִפָּרֵד

לָצֵאת לַמִּלְחָמָה, מִתְנַדֵּב לַצָּבָא!

גַּבּוֹת רַב שְׁמוּאֵל הַנְּטוּיוֹת כִּקְשָׁתוֹת

קָרְבוּ, הִתְלַכְּדוּ וַתִּתְאַחֵדְנָה,

מְלֹא רֹחַב מִצְחוֹ כִּי חָרְשָׁה הַדְּאָגָה,

עֵינָיו יְבֵשׁוֹת וּמְאוּם לֹא תַּגֵּדְנָה,

מְאוּם לֹא תַּגֵּדְנָה – וְהִנָּן נִצְמָדוֹת:

פְּנֵי בְנוֹ בְּכוֹרוֹ לוֹ אֶבֶן שׁוֹאָבֶת…

רַק יָדוֹ הַצְּנוּמָה, שֶׁתִּרְעַד לִרְגָעִים,

הִיא תָּעִיד עַל אֶבְלוֹ, כִּי נַפְשׁוֹ דוֹאָבֶת.

אַךְ כְּאַלּוֹן-בָּכוּת, כַּחֲלֹף תּוֹר הַחֹרֶף,

וְרִבְבוֹת בַּדָּיו יְנַעֲרוּ הַשְּׁלָגִים,

מַר תָּרִיד הָאֵם עַל צַוְּארֵי הָעֶלֶם,

כָּל קִמְטֵי לְחָיֶיהָ מָלְאוּ כַּפְּלָגִים.

– הַאוֹסִיף אֶרְאֶךָּ, אֲהָהּ, בֶּן-טִפּוּחַי?

הַאוֹסִיף אֶשָּׁקְךָ? – וְהִיא מִתְרַפֶּקֶת…

-עוֹד נָשׁוּב נִתְרָאֶה! – אֱלֹהִים הַיּוֹדֵעַ –

וּנְשִׁיקוֹת מַאֲלִיפוֹת הִיא אוֹתוֹ נוֹשֶׁקֶת.

וּבְכָל חֹם-לִבָּתוֹ הַבֵּן יְחַבְּקֶנָּה,

יִלְחָצָהּ אֶל לִבּוֹ – שִׂפְתֵיהֶם נִשֵּׁקוּ.

הַנְּשִׁיקָה אֲרֻכָּה: כְּאִלּוּ כָּל חַיָּיו

אָז יַפְקִיד בְּיַד אִמּוֹ, שֶׁיָּדָיו חִבֵּקוּ.

הַנְּשִׁיקָה אֲרֻכָּה: מֵאֲנוּ הִפָּרֵד!

כָּכָה תִּפָּרֵד הַנְּשָׁמָה מִגְּוִיָּה - - -

עוֹד רֶגַע הִתְחַזֵּק הָעֶלֶם, וּפִתְאֹם

גַּם פָּנָיו הִתְעַוְּתוּ, וַיִגְעֶה בִּבְכִיָּה…

II

כַּעֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים כֵּן אָרַךְ הַלָּיִל.

שְׁנַת שְׁמוּאֵל נָדְדָה, הַזְּקֵנָה נֶאֱנָחָה:

"הָהּ, אֵיפֹה בֵּן יַקִּיר, אַיֵּהוּ מַחֲמַדִּי?

הַחַי הוּא, אִם עָזַב אֶת עֵמֶק-הַבָּכָא?

אוֹי, אוֹי לִי, עֵץ רַעֲנָן הוֹי, פֶּרַח טִפַּחְתִּי!

אִם נִקְּרוּ עֵינֶיךָ כְּבָר עוֹרְבֵי-הַנָּחַל?

רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם, חַיֵּהוּ, אַמְצֵהוּ!

בֵּין סַלְעֵי תֶּסַּלְיָה הֲשָׁתָה, הֶאָכָל?

רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם! הוֹי מֶלֶךְ-הַמְּלָכִים!

אוֹי, הָסֵר מִמֶּנּוּ כָּל פֶּגַע, כָּל קְטָטָה!

עַד מָתַי עוֹד תֹּאכַל חֶרֶב-מִלְחָמָה,

וְלֶב מֶלֶךְ וָמֶלֶךְ בְּיָדְךָ אַךְ אָתָּה!"

הַבֹּקֶר אַךְ הָיָה, וּבְטֶרֶם עוֹד תַּחְפִּיר

בְּגִיחָהּ הַחַמָּה אֶת חֶרְמֵשׁ-הַסַּהַר,

וּבְטֶרֶם עַפְעַפֵּי-הַשַּׁחַר נִבְקָעוּ…

וּבְחֵיק עַרְפִלֵּי-תְּכֵלֶת תִּתְלוֹנֵן אֲדָמָה, -

וּכְבָר רַבִּי שְׁמוּאֵל יָנוּעַ בַּשְּׁוָקִים,

אִם לַחְקֹר לָדַעַת חֲדָשׁוֹת תִּקְרֶינָה

וְשִׂיחָה וּשְׁמוּעָה, שֶׁתַּעֲבוֹר בָּאָרֶץ,

אוֹ לִרְאוֹת בָּאֹרְחוֹת נִפְצָעִים תָּבֵאנָה.

אָז יָסוּר אֶל בָּתֵּי-הַחוֹלִים לַצָּבָא,

אָז יִדְרֹשׁ, אָז יַחְקֹר: מֵאַיִן הַבָּאִים,

וְאִם יֵשׁ מֵהֶם אֶחָד, שֶׁרָאָה אוֹ שָׁמַע

אֵי חוֹנֶה הַגְּדוּד, שֶׁבּוֹ בְּנוֹ הַנָּעִים?

– "לָרִיסָה נִלְכָּדָה, חֲמִשִּׁים הֹרָגוּ –

בֵּינֵיהֶם שַׂר-צָבָא – וּשְׁמוֹנִים נִפְצָעִים".

– וּבְמִבְחַר בָּנֵינוּ שִׁלַּמְנוּ אֲנַחְנוּ –

אִמָּהוֹת שַׁכּוּלוֹת – הַמִּלִּים הַשְּׁתָּיִם.

– "נָא חִדְלִי מִבֶּכִי! הַאֶחָד הוּא בְּנֵנוּ?

הֶאָפֵסוּ כְּבָר שָׁבִים מִשְּׂדֵה-הַמִּלְחָמָה?

אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם…" וּמִשֶּׁטֶף אִמְרוֹתָיו

גַּם יִרְוַח לַזְּקֵנָה וּתְהִי לָהּ נֶחָמָה.

וּכְיֶלֶד הַבּוֹרֵא עוֹלָמוֹת בַּהֲגִיגוֹ

וּמְלֵאִים הֵם חַיִּים גַּם יִרְאֵם לְעֵינַיִם,

כֵּן יַאֲמִין הַזָּקֵן הַנּוּגֶה בִּדְבָרָיו,

וְשָׁב וְרָפָא לוֹ, וְרָאָה אוֹר-חַיִּים.

III

– מַה צִלְצְלָה הַמְּצִלָּה?" – אִגֶּרֶת לַאֲדוֹנִי,

– “מֵאַיִן?” – מִוָּלָה. "הִיא חַיִּים מְבַשֶּׂרֶת.

יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ!…" פָּנֵימוֹ מָה אוֹרוּ,

מַה יָדָם רוֹעֶדֶת, דִּמְעָתָם נִגֶּרֶת!

– נָא מַהֵר קְרָאֶנָּה!" – הַכְּתָב לֹא כְּתָב יוֹסֵף,

הוּא כְּתָב מֹשֶׁה בְּנֵנוּ… – "כְּתָב מֹשֶׁה?…מִוָּלָה?…

הֲטוֹבָה הַבְּשׂוֹרָה?… אִם קְלָלָה תּוֹכֵכִי?" –

פְּנֵי שְׁמוּאֵל מֶה חָפוּ, הַזְּקֵנָה נִבְהָלָה.

"אֲבוֹתַי הַיְּקָרִים! נָא סִלְחוּ הַפָּעַם;

אֶת נַפְשְׁכֶם לַדְאִיב לֹא הָיָה בְּכֹחִי,

וְעַד שֶׁנִשְׁבַּעְתִּי לְדֶגֶל צְבָא-יָוָן

לֹא אָזְנְכֶם גִלִּיתִי – מִתְנַדֵּב אָנֹכִי.

עִם לַהֲקַת מֵרֵעַי מִצָּרְפַת אָתָאנוּ,

בְּעַד יָוָן, עַם עוֹלָם, נַפְשֵׁנוּ נַקְרִיבָה;

אִם אָמוּת, אַל תִּבְכּוּ לִי: רוּחִי שׁוֹקֶטֶת,

וּבְשִׁמְכֶם עַל שְׂפָתַי לָאֵל נַפְשִׁי אָשִׁיבָה".

IV

וַיְהִי הַלָּיְלָה… עַל תּוֹעֲפוֹת אוֹטְרִיס

הִתְפַּשְׁטוּ הַצְּלָלִים. כִּגְדוּדֵי עֲנָקִים

שַׁרְשֶׁרֶת הַסְּלָעִים הִתְפָּרְדָה מִסָּבִיב;

עֲטוּפֵי מַאְפֵּלְיָה שָׁחֲרוּ עֲמָקִים.

כִּנְחַשׁ-עֲקַלָּתוֹן מִבְּנֵי הָעֲנָקִים,

שֶׁרִבְבוֹת עֲגִילָיו יִתְפַּתְּלוּ בַּדְּרָכִים,

הֲמוֹן עֲקַלְקַלּוֹת הַמִּשְׁעוֹל נִטָּיוּ;

וְעַרְעָר יָנוּעַ שָׁם אַחַד הַסְּבָכִים.

מִסָּבִיב לוֹ עַרְבוֹת הַיְשִׁימוֹן עִם רָזָיו

כִּדְמוּת גְּבוּרָה נָחָה עִם חוֹתָם עַצָּבֶת,

כְּאִלּוּ נִשְׁפְּכוּ עַל סְעִיפֵי הַסְּלָעִים

כָּל גִּנְזֵי תַּעֲלוּמוֹת הַחַיִּים וְהַמָּוֶת.

מִמַּעַל אַפִּרְיוֹן – מֶרְחַבְיַת-שָׁמַיִם –

הָאִלֵּם כַּנֶצַח וְשׁוֹקֵט בַּעֲרִיפָיו;

מִתַּחַת – גַּבְנוּנֵי הַר אוֹטְרִיס וַאֲגַפָּיו

עִם יֵצֶר הָאָדָם הַנֶּאֱבָק בֵּין סְעִיפָיו.

וַיָּשַׂר הַלָּיְלָה… בֵּין כֵּפֵי הַסְּלָעִים

גְּדוּד קָטָן מִצְּבָא הַמִּתְנַדְּבִים הִרְגִיעַ.

הַצּוֹפִים הָעֳמְדוּ, הַמְּדוּרוֹת נִדְעָכוּ,

אֶת תְּרוּעוֹת הַשֵּׁנָה הַחֲצוֹצְרָה הִשְׁמִיעָה.

וַתִּפְשֹׁט הַדְּמָמָה…וּפִתְאֹם לְפֶתַע

בָּא אַחַד הַמְּרַגְלִים: הָרָעָה נִפְתָּחָה!

מִקּוֹל הַחֲרָדָה כְּבָר נֵעוֹר הַמַּחֲנֶה,

הַמְּפַקְּדִים נֶחְפָּזִים: “עֲמֹד בַּמַּעֲרָכָה!”

וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה מֵאֵצֶל הֶהָרִים,

בַּמִּשְׁעוֹל הָעוֹלֶה לִמְצָרֵי הַסְּלָעִים,

כְּסַעַר מִתְחוֹלֵל בֵּין רַחֲבֵי עֲרָבוֹת

בָּא מוּעָף בִּיעָף גְּדוּד פָּרָשִׁים נִשָּׂאִים.

וּבְטֶרֶם הִסְפִּיקוּ הַיְּוָנִים בָּם לִירוֹת –

וּכְבָר הַפָּרָשִׁים עָדֵימוּ הִגִּיעוּ,

וּבְרַעַם-הַתֻּפִּים וּבְצִלְצַל-הַנֶּשֶׁק

קוֹל עֲנוֹת עָלָה, אֲנָקוֹת הֵרִיעוּ,

וּבְחֶשְכַת הַלַּיְלָה בַּגַּיְא, בֵּין הַמְּצָרִים,

הִתְלַכְּדוּ, הִתְנַגְּשׁוּ מַעַרְכוֹת הָאוֹיְבִים,

עֵינֵימוֹ בָּעָרוּ, וּדְמֵי לִבָּם הָמוּ

כַּהֲמוֹת הַגַּלִּים לִשְׁאוֹן קְנֵי-הָרוֹבִים.

מִגְּרוֹנָם הַנִּחָר הִתְפָּרֵץ לִרְגָעִים

קוֹל פֶּרֶא, קוֹל זְוָעוֹת… וּבְיָדָם הַחֲמוּשָׁה

לְמִקְסַם מַנְגִינוֹת הַקְּרָב כָּל הַגִּידִים

וְהַשְּׁרִירִים שׂרָגוּ – וַתִּהְיֶה נְחוּשָׁה.

נֶאְזָרִים בִּגְבוּרָה נִלְחֲמוּ הַיְּוָנִים,

אַךְ יַד הַפָּרָשִׁים עָלֵימוֹ גָבָרָה,

וּמִרְמָס לְפַרְסוֹת סוּסֵיהֶם גַּם הָיוּ.

בְּחַרְבוֹת תּוֹגַרְמָה מַחֲצִיתָם נִגְזָרָה,

מְעַט הַנִּשְׁאָרִים בְּאֵין מִשְׁטָר וָסֵדֶר

אֶל תַּחַת הַדֶּגֶל נִדְחָקוּ, נֶהְדָּפוּ;

פָּרָשֵׁי הָאוֹיֵב אוֹתָמוֹ כִּתֵּרוּ

וְאֶל דֶּגֶל-הַתְּכֶלֶת¹ - הֵמָּה שָׁאָפוּ.

בֵּינֵיהֶם הָאֶחָד: אֶל תִּתּוֹ קוֹל רַעַם

וְקוֹל עֲנוֹת-גְּבוּרָה נָמוֹגוּ כָּל קָמָיו;

מִימִינוֹ, מִשְׂמֹאֹלוֹ בִּמְעוּף לַהַט חַרְבּוֹ

לֹא אֶחָד כְּבָר נָפַל מִתְבּוֹסֵס בְּדָמָיו.

וְעַד קָרוֹב לַדֶּגֶל עַל סוּסוֹ הִגִּיעַ,

וּבְרִשְׁפֵי הַזַּעַם בְּנֹות-עֵינָיו הֵאִירוּ, -

אַךְ שָׁדוּד כְּבָר נָפַל מִסּוּסוֹ לָאָרֶץ –

וּלְאוֹר בְּרַק הַיְרִיָּה אִישׁ אָחִיו הִכִּירוּ – – –

אודיסה

הדגל היוני ↩

אַגָּדוֹת הָאָבִיב

מאת

שאול טשרניחובסקי

גִּבּוֹר נַעֲלֶה יֵשׁ בָּאָרֶץ, “שֶׁמֶשׁ” שֵׁם יִקְרְאוּ לוֹ.

גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי הַשֶּׁמֶשׁ, וּמַה נִפְלָא פָּעֳלוֹ!

אִם חָפַצְתְּ בְּאַגָּדוֹת אָבִיב וּבְשִׁיר, לִימִינִי שְׁבִי

וַאֲסַפְּרָה לָךְ, אֲחוֹתִי, הַאֲזִינִי לְמוֹצָא פִי.

אָמְנָם קָדְרוּ מְאֹד שָׁמֵינוּ, קָדְרוּ, חָשְׁכוּ מִנִּי שְׁחוֹר,

אֶפֶס יֵשׁ אֲשֶׁר הָאֹפֶל תַּחְדֹּר, תִּקְרַע קֶרֶן אוֹר;

תַּחֲדֹּר, תַּשְׁקְ הַגִּנָּה אוֹרָה, תִּשַּׁק כַּפְתּוֹר עֵץ וּסְבָךְ.

הָעֲשָׂבִים יָבְשׁוּ תַּרְטִיב, תְּחַתֵּל סִדְקֵי גֶזַע שָׁח.

אָז יִמָּלֵא שָׂדֶה קֶסֶם, הָאֲדָמָה – רֶגֶשׁ חָי,

מִן אֲפִיקֵי הַגֵּאָיוֹת וְעַד הַנִּצָּה שֶׁבַּגָּיְא.

מִנִּי בֶטֶן הָאֲדָמָה יַעַל מַחֲנֶה צִיצֵי-בָּר,

עֵינֵי-תְכֵלֶת יִפְתַּח, יַבִּיט צִיץ “זִכְרִינִי”¹ שֶׁבַּכָּר,

הַ“פַּעֲמוֹנִית”² שְׂחוֹק עַל שְׂפָתָהּ בְּצִדֵּי דְּרָכִים וּבַגָּיְא,

תַּחַת בִּרְכַּת שֶׁמֶשׁ יִכֹּף “שֶׁן-הָאַרְיֵה”³, רֹאשׁ פָּז לוֹ.

וּבִנְשִׁיקַת שֶׁמֶשׁ יֶאְדְּמוּ פְּנֵי גַרְגְּרִים מְלֵאִים חֵן,

וְכַכַּלָּה בַּעֲדִי-צַחַר הַדֻּבְדְּבָנִים יַעֲמְדוּ כֵן.

אָז יִמָּלֵא יַעַר רִנָּה, הַשָּׁמַיִם – תְּרוּעוֹת-שִׁיר,

רַחֲבֵי שְׁדֵמָה – קִסְמֵי-זִמְרָה, וּמַנְגִינָה – תְּחוּם הַנִּיר,

הָעֶפְרוֹנִי יַשְׁכִּים יִדְאֶה בְּאֶבְרוֹתָיו מְלֵאוֹת טָל,

וּבַחַמָּה יָאִיץ, יִדְפֹּק בְּשִׁיר נִתָּךְ מִנִּי עָל.

וּבַעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ תַּאְדִּים, בּוֹשָׁה הִיא כִּי אֵחֲרָה קוּם,

וּבְמַנְגִּינוֹת יְקַדְּמוּהָ סִיס-הַגַּיְא וְהַדְּרוֹר הַחוּם.

וְתֵרְדְּ הַשִּׁירָה עִם הַחַמָּה; וּבִנְטוֹתָהּ קַצְוֵּי יָם,

וְאָנוּ וְאָבְלוּ הָאֲנָפוֹת בִּיוֵן בִּצָּה וַאֲגָם!

וּבִשָּׁמַע קוֹל הַשִּׁירָה הַמִּתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי חוּץ,

בָּא הָרֶמֶשׂ מִנִּי כִלְיוֹת הָאֲדָמָה מֵעָרוּץ:

מַעְלָה מַעְלָה, מִמַּעֲמַקִים אֶל הָאוֹרָה, אֶל הַחֹם,

מִן הַקֶּבֶר אֶל הַחַיִּים, מֵאֲפֵלָה לְאוֹר יוֹם –

קְהַל תּוֹלָעִים וּבְנֵי-תוֹלָע, חָסִיל עָשׁ וְצִפֹּרֶת-גָּן;

זְבוּל – כָּל כַּפְתּוֹר, מָעוֹן – פֶּרַח מָלֵא אוֹר מִזַּן אֶל זָן.

וּבַשָּׁרוֹן בִּנְאוֹת-דֶּשֶׁא וּבַגַּן, מֵעֵת לְעֵת,

זְבוּבֵי-רִקְמָה עָפִים, תַּבְנִית פְּרָחִים חַיִּים, קִרְעֵי נֵס.

אָמְנָם גָּדְלוּ מַעֲשֵׂי שֶׁמֶשׁ, נִפְלְאוֹתָיו לִבְלִי חֹק!

הַטִּי אָזְנֵךְ וַאֲסַפְּרָה לָךְ עֲלִילוֹת הָעֲנָק:

עֵין הַשֶּׁמֶשׁ הֵם הַחַיִּים, וְהַחַיִּים אַהֲבָה הֵם,

וּבְאֵין אַהֲבָה שָׁם הַמָּוֶת, מוֹת-הָעוֹלָל מִבְּלִי אֵם.

וּבִמְלֹא הָעוֹלָם מָקוֹם אַיִן, - מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין

שֶׁמֶשׁ אַהֲבָה שָׁם וְקַרְנָיו, קַרְנֵי-אוֹרָה, קַוֵּי-חֵן!

אַךְ אֶל לֵב הָאָדָם פְּנִימָה כִּי יַבְקִיעַ קַו הַלָּז,

מִמַּעֲמַקֵּי גִּנְזֵי לִבּוֹ תִּנְהַר שִׁירַת קֶסֶם-רָז!

כְּאִלּוּ מֵיתְרֵי נֵבֶל עָשׂוֹר תַּחַת יָד מַעְדֶּפֶת אוֹן

אֶל מַנְגִּינוֹת קְרַב הַקְּדוּמִים גִּבּוֹר נַעֲרָץ הֵעִיר רֹן;

כְּמוֹ מְאַת מַעְיָנִים הוֹמִים לְאוֹר הַחֶרֶס חֹדֶשׁ זִיו

בֵּין עֲרוּגוֹת גִּנַּת בִּיתָן פִּתְאֹם יַחְדָּו קָרְאוּ רִיב.

וְהַמְּרִיבָה – שִׁיר-עֲדָנִים, בַּעֲדָנָיו רֹךְ וּכְאֵב,

וּבַשִּׁירָה אוֹר וּקְסָמִים וַחֲלוֹמוֹת לוֹקְחִים לֵב.

וְהַחֲלוֹמוֹת – חֲלוֹמוֹת אוֹרוֹת, חֲלוֹמוֹת נֹעַר, אֲשֶׁר בָּם

יֵשׁ יִשָּׁקוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְנִבְכֵי יָם,

הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת הַמִּתְלַכְּדוֹת בַּעֲנַן

דּוֹרוֹת קֶדֶם לוּטֵי קֶסֶם וַעֲרָפֶל, עִם אַגָּן

שֶׁמֶשׁ עָכוּר לַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי הַנֵּכָר, אַדְמַת זָר,

שָׁמָּה אֵדֵי-רַעַל עוֹטְפִים אַגְמֵי-רֶפֶשׁ וְקָמוֹת-בָּר,

עוֹלָם מָלֵא חַיֵּי רֶגַע, חַיִּים סוֹעֲרִים כַּיָּם,

עוֹלָם מָלֵא צִלְלֵי חַיִּים, רִגְשֵׁי שַׁיִשׁ חִדְלֵי-דָם,

רָזֵי עֶלְיוֹן, תַּעֲלוּמוֹת, שִׂיחַ-פְּרָחִים, הֶגֶה-גָל,

רֶגֶשׁ עָלִים, הוּם-דּוּמִיָּה, שִׁבְרֵי-אוֹר לִרְסִיס הַטָּל.

עוֹלָם מָלֵא חֲלוֹמוֹת זָהָב, פַּלְגֵי חֹם, מְאוֹרוֹת יוֹם,

הֵד מַנְגִּינוֹת עַל פְּנֵי נָהָר, עֵת יָרֵחַ יָהֵל דּוֹם –

בַּעֲבוֹתוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים וּבִרְתוּקוֹת רַצֵּי-אוֹר,

בְּמִסְגֶרֶת-הַמַּנְגִּינָה וּבְמִשְׁבֶּצֶת עַרְפִלֵּי-מוֹר

חֻבְּרוּ יַחְדָּו, הִתְלַכָּדוּ, וּבַחֲרוּזִים עַד אֵין סוֹף

יֵשׁ תִּנְהַרְנָה וְיֵשׁ תִּמַּקְנָה חִישׁ מַהֵר כִּמְעוּף-הָעוֹף!…

וַאֲשֶׁר רָאָה חֲלוֹם זֶה פַּעַם יְנַהֲגֶנּוּ עַד יוֹם מוּת,

בִּדְמֵי לִבּוֹ יְשַלְּמֶנּוּ,בִּלְשַׁד חַיָּיו, וַחֲרוּת-

חֹד צִפֹּרֶן-שָׁמִיר יִהְיֶה עַל גַּב לוּחַ לִבּוֹ, וְאַךְ

עִם צֵאת נַפְשׁוֹ יַעֲקְרֶנּוּ בְּעַקָּת לֵב זָב דָּם וְרַךְ.

וְאֶת הַחֲלוֹם אֲנִי רָאִיתִי: שֶׁמֶשׁ אָבִיב הֵפֵז יָם,

בַּשָׁמַיִם שׁוֹטְטוּ עָבִים, וְהֶעָבִים נָטְפוּ דָם;

וְעֵין הָאָרֶץ הָלְכָה הָלֹךְ וְעָטֹה אֹפֶל עַד הֱיוֹת

מַרְאֶה כֵּהֶה לָהּ, לֶעָבִים וְלַגָּן!… וּבְשָׁעָה זֹאת

עָמְדָה נִכְחִי שׁוֹבַת-לִבִּי, וַאֲנִי חוֹלֵם וְלִבִּי עֵר,

וְעֵינַי רוֹאוֹת אֶת הַנַעֲרָה, וְעֵינַי רוֹאוֹת אֶת הַזֵּר,

כְּלִיל גַּחְלִילִיּוֹת לְרֹאשָׁהּ, כַּעֲטָרָה רַבַּת-אוֹר;

וְהָאוֹר, אוֹר רַךְ וְטָמִיר, רוֹחֵף רוֹעֵד עַל הָעוֹר.

וְעֵינֶיהָ גְדוֹלוֹת, חוֹלְמוֹת, וַעֲמֻקּוֹת מִנִּי יָם,

וְנָשְׁקוּ בָמוֹ הַשָּמַיִם, רָזֵי-לֵיל וְדִמְדּוּמֵי-יָם…

הידלברג, 1899

Vergissmeinnicht, Незабудка. ↩
Campanula, Колокольчики, glockenblume. ↩
Taraxacum. Inss., Одуванчикъ, Loewenzahn ↩

לְנֹכַח פֶּסֶל אַפּוֹלוֹ

מאת

שאול טשרניחובסקי

בָּאתִי עָדֶיךָ, אֵל נִשְׁכָּח מֵעוֹלָם,

אֵל יַרְחֵי־קֶדֶם וְיָמִים אֲחֵרִים,

מוֹלֵךְ עַל זִרְמֵי בְנֵי־אָדָם רַעְנַנִּים,

מִשְׁבְּרֵי־אוֹנָם בְּשִׁפְעַת עֲלוּמִים!

אֵל דּוֹר אַדִּירִים וּנְפִילִים בָּאָרֶץ,

כּוֹבֵשׁ בִּזְרוֹעוֹ גַּם גְּבוּל שׁוֹכְנֵי רָמִים

לְמוֹשַׁב גִּבּוֹרִים בְּבָנָיו בַּעֲטֶרֶת

עֲלֵי־הַדַּפְנָה עַל מִצְחָם הַגֵּאֶה,

רוֹדֶה בֶאֱלִילָיו וְנִדְמֶה לָהֵמָּה,

לָשִׁית נוֹסָפוֹת עַל סוֹד מוֹשְׁלֵי תֵבֵל;

דּוֹר אֵל בָּאָרֶץ, שְׁכוּר שֶׁפַע הַחַיִּים,

נָכְרִי לְגוֹי חוֹלֶה וּלְבֵית הַכּוֹאֲבִים.

אֵל־נַעַר, נֶאְדָּר, רַעֲנָן, כְּלִיל־יֹפִי,

חוֹלֵשׁ עַל שֶׁמֶשׁ וּמִסְתְּרֵי־חַיִּים

בְּעַרְפִלֵּי הַשִּׁירָה וּבְגִנְזֵי־גְוָנֶיהָ,

בְּיָם הַנִּגּוּנִים בְּאַלְפֵי גַּלֵּימוֹ;

אֵל גִּיל הַחַיִּים בְּכָל עָשְׁרָם וַהֲדָרָם,

תָּקְפָּם וּצְפוּנֵי מַשְׂכִּיוֹת גַּוְנֵיהֶם.

בָּאתִי עָדֶיךָ, - הַאִם הִכַּרְתָּנִי?

הִנְנִי הַיְּהוּדִי: רִיב לָנוּ לְעוֹלָמִים!…

מִמֵּי־אוֹקְיָנוֹס בֵּין חֶלְקֵי יַבֶּשֶׁת

תְּהוֹם הָרוֹבֶצֶת בֵּינֵינוּ יִבָּצֵר

לְמַלֵּא עַד פִּיהָ בִּשְׁאוֹנָם וַהֲמוֹנָם.

שְׁחָקִים וְרַחַב עֲרָבוֹת הֵן קָצְרוּ

מֵהִשְׂתָּרֵעַ בַּפֶּרֶץ, הַמַּפְרִיד

תּוֹרַת אֲבוֹתַי מִדַּת מַעֲרִיצֶיךָ.

עֵינְךָ הָרוֹאָה בִי! יַעַן הִרְחַקְתִּי

לֶכֶת מִכָּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי

וְאַחֲרַי בִּנְתִיב יֵתַע אָדָם בֶּן־תְּמוּתָה, -

הִנְנִי הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבִים אֵלֶיךָ,

רֶגַע בּוֹ קַצְתִּי בִּגְסִיסָה לַדּוֹרוֹת,

בְּמוֹעֵד בּוֹ אֶשְׁבֹּר אֲזִקֵּי הַנֶּפֶשׁ,

נַפְשִׁי הַחַיָּה, הַדְּבֵקָה בָּאָרֶץ.

זָקֵן הָעָם – אֱלֹהָיו זָקְנוּ עִמּוֹ!

רְגָשׁוֹת נִצְמָתִים בִּידֵי חִדְלֵי־אוֹנִים,

קָמוּ לִתְחִיָּה מִמַּסְגֵּר מְאַת דּוֹרוֹת.

אוֹר־יָהּ לִי! אוֹר־יָהּ! בִּי קוֹרֵא כָּל גֶּרֶם,

חַיִּים, הוֹי חַיִּים! עַל עֶצֶם כָּל עוֹרֵק.

אוֹר־יָהּ וְחַיִּים!

וָאָבֹא אֵלֶיךָ.

בָּאתִי עָדֶיךָ. מוּל פִּסְלָךְ אֶקֹדָּה.

פִּסְלְךָ – סֵמֶל הַמָּאוֹר בַּחַיִּים;

אֶקֹּד, אֶכְרָעָה לַטּוֹב וְלַנַּעֲלֶה,

לַאֲשֶׁר הוּא נִשָּׂא בִּמְלֹא כָּל הָעוֹלָם,

לַאֲשֶׁר הוּא נֶהְדָּר בִּמְלֹא כָּל הַבְּרִיאָה,

לַאֲשֶׁר יֵשׁ מְרוֹמָם בְּסוֹד־סוֹדוֹת הַיְצִירָה.

אֶכְרַע לַחַיִּים, לַגְּבוּרָה וְלַיֹּפִי,

אֶכְרַע לְכָל שְׂכִיּוֹת־הַחֶמְדָּה, שֶׁשָּׁדְדוּ

פִּגְרֵי אֲנָשִׁים וּרְקַב זֶרַע אָדָם,

מוֹרְדֵי הַחַיִּים מִיַּד צוּרִי שַׁדַּי,

אֵל אֱלֹהֵי מִדְבְּרוֹת הַפֶּלִי,

אֵל אֱלֹהֵי כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן בְּסוּפָה, -

וַיַאַסְרוּהוּ בִרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִין…

1899

הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי-תְכֵלֶת

מאת

שאול טשרניחובסקי

הַשָּמַיִם, שְׁמֵי-תְכֵלֶת – מִסְגֶּרֶת-הַיְקוּם,

הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי-תְכֵלֶת – אֵין קִצְבָה לָרוּם,

אֵין קִצְבָה, אֵין תַכְלִית, וְלַמֶּרְחָב אֵין סוֹף,

וְאֵין סְפוֹרוֹת, וְאֵין תִּכְלָה לְמַחֲנֶה הָעוֹף,

וְנָשְׁקוּ שָׁמַיִם

אֶת פַּלְגֵי הַמָּיִם –

וְאַתְּ נוּגָה, שׁוֹמֵמָה, יוֹנָתִי!

רְאִי: הֵאִיר הַשֶׁמֶשׁ בַּגַּיְא וּבָהָר,

רְאִי: רְפִידַת נִצָּנִים לְרִקְמוֹת הַבָּר;

הַחִטָּה – יָם חוֹלֵם, וְזָהָב – כָּל גָּל,

חֵץ כֶּסֶף לַשִּׁפּוֹן, וְרֹאשׁוֹ אֶל עָל,

הָרוּחַ יְנַעַנְעֶנּוּ,

וְחֹם יְשׁוּפֶנּוּ –

וְאַתְּ חַיִּים לָךְ זָרוּ, יוֹנָתִי!

וַעֲרוּגוֹת הַכְּרָמִים וְיַעֲרֵי-הָעַד!

פֹּה לִתְרוּעוֹת הַחַיִּים הִתְעוֹרֵר כָּל בַּד,

וְרֶטֶט-הַחַיִּים כִּי חָלַף כָּל צִיץ,

וּמָלְאוּ יוֹנְקוֹתָיו רֹב עָסִיס וָמִיץ,

וּשְׁכוּרַת-הָאוֹרָה

הִתְפַּתְּחָה הַזְמוֹרָה –

וְאַתְּ אַהֲבָה לָךְ זָרָה, יוֹנָתִי!

הידלברג

לְמִרְיָם

מאת

שאול טשרניחובסקי

לוּ אַךְ כַּכּוֹכָב הַנּוֹפֵל בַּנְּשָׁפִים

עַל שְׁמֵי חַיַּיִךְ שְׁמִי חָלַף, גָּז,

אִם בָּא בָּעֹז וּרְתוּקוֹת-הַכְּשָׁפִים,

וְאִם תַּחַת עֻלּוֹ לָנֶצַח כָּרַעַתְּ, -

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אָז,

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אַתְּ!

בִּכְלִיל פְּרָחַיִךְ – זֵר-הָעֲדָנִים –

אִם יָדִי לָךְ קָלְעָה וֶרֶד-עֲנָק,

אוֹ בְּכוֹס תַּעֲנוּגַיִךְ מָסַכְתִּי רוֹשׁ-פְּתָנִים,

לְהַרְעִיל, בָּהּ טֶרֶם נָגַעַתְּ, -

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אָז,

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אַתְּ!

וְיוֹם בּוֹ תִּזְכְּרִי לִי אַהֲבַת נְעוּרַיִךְ,

נְשִׁיקוֹתַי וַהֲגִיגִי מְלֵאֵי-אֵשׁ,

אוֹ קָרוֹת מִלַּי וּנְהַר דִּמְעוֹתַיִךְ

בָּעֶרֶב נִפְרַדְנוּ לָעַד, -

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אָז,

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אַתְּ!

שִׁלַּמְתִּי לָךְ! שִׁלַּמְתִּי בְּטַל-נְעוּרַי,

בִּנְשִׁיקַת תֹּם, שֶׁאַתְּ מָצִית,

וּבְרֶטֶט – רִאשׁוֹן הוּא לִיצוּרָי, –

בַּחֲלוֹמוֹת רָז, אַתְּ בָּם הוֹפַעַתְּ…

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אָז,

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אַתְּ!

שִׁלַּמְתִּי לָךְ בִּדְמֵי לִבָּתִי נוּגָה,

בְּיֵאוּשׁ וְנֹחַם לְאַחַר זְמָן,

בְּכִלְיוֹן-נֶפֶשׁ – נַפְשִׁי הֲרַת תּוּגָה, -

שִׁלַּמְתִּי כָּל אֲשֶׁר נָתַתְּ.

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אָז,

נָא אַל תְּקַלְלִינִי אַתְּ!

הידלברג

מלאכי אהבה

מאת

שאול טשרניחובסקי

מַלְאֲכֵי אַהֲבָה / שאול טשרניחובסקי

חֲלוֹמוֹת הֶעָבָר סַבּוּנִי, - בַּכּוֹל

אֶרְאֵם. אַאֲזִינֵם, אֵלַי יִשְׂאוּ קוֹל:

"זְכֹר-נָא, זָכְרֵנוּ! מְעוּפֵנוּ כַּעֲנָן

בֹּקֶר הָאָבִיב וְצִפֹּרֶת הַגָּן" – – –

– זָכֹר אֶזְכָּרְכֶם – וְאַתֵּמָה כְּנִיר

קִסְמֵי תַּעֲלוּמוֹת וּכְרִקְמוֹת הַשִּׁיר,

בְּלִבִּי עֲלִיתֶם וּפְרַחְתֶּם; מֵאָז

רֵיחַ נִיחֹחֲכֶם טֶרֶם עוֹד גָּז.

– שׁוּרִי יוֹנָתִי, הַשָּׂדֶה הַנָּם,

לֵילוֹת-הָאוֹרוֹת עִם גַּעֲרַת-הַיָּם…

אַיֵךְ, רַעְיָתִי הָרוֹעָה בִּדְגַן

שְׁדֵמוֹת פּוֹרִיּוֹת וַעֲרוּגוֹת הַגָּן?

– שׁוֹטְטוּ מַלְאָכַי, הַשִּׁיר וְהַדְּרוֹר,

שִׁירָה וְצִפּוֹר וְקֶרֶן הָאוֹר!

שׁוֹטְטוּ, מִצְאוּהָ וְשׁוּבוּ הֲלוֹם,

דִּרְשׁוּ, אִם לִבָּהּ לִי נֶאֱמָן כַּיּוֹם.

יָמָּה אָז תִּפְרֹשׂ כְּנָפֶיהָ הַדְּרוֹר,

נִתְקַע בְּעַב-תְּכֵלֶת וְנֶחְבָּא הָאוֹר,

נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ, וַיָּפָז הָעָב, -

שִׁירִי, זֶה שִׁירִי עֲדֶנָּה לֹא שָׁב.

שָׁוְא לוֹ חִכִּיתִי כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם,

לְמָחֳרָת בָּעֶרֶב אֵלַי קָרַב דּוֹם

שִׁירִי, זֶה שִׁירִי הַנֶּאֱמָן בַּיְקוּם,

נִלְחַץ אֶל לִבִּי וְלֹא עָנָה מְאוּם…

הילדברג

שִׁירֵי הָאָדָם

מאת

שאול טשרניחובסקי

נָאֲווּ יִצְרֵי מַחְשְׁבוֹת אֱנוֹשׁ,

עוֹלִים עֲלֵיהֶם מֶחְקְרֵי לִבּוֹ,

אַךְ קָדְשֵׁי-קֳדָשִׁים הֵם שִׁירֵי הָאָדָם:

שִׁירֵי עֱנוּת, שִׁירֵי-אַהֲבָה בְאִבּוֹ,

שִׁירַת גַּעְגּוּעִים אֶל אֲשֶׁר לֹא כָּאן.

וּפְנִינִים הַשִּׁירִים, שֶׁהֵמָּה מִתְפּוֹצְצִים

לְרִבְבוֹת גְּוָנִים בְּאַלְפֵיהֶם מִתְרוֹצְצִים

שִׁמְשׁוֹת הַחַיִּים וּנְגֹהוֹת הַזְּמָן, –

הֵם הֵמָּה שִׁירֵי הָאָדָם.

שִׁירַת הָאִכָּר בַּת חוֹרִין תִּשְׁתַּפֵּךְ

אֶל חֵיק מֶרְחַב-יָהּ, עַל מַעֲנִית הַשְּׁדֵמָה,

בִּנְגֹהוֹת הַבֹּקֶר וּבְצִלְלֵי עַרְבָּיִם.

דָּמְתָה לְנַחֲלֵי הָאָבִיב, שֶׁהֵמָּה

עוֹלִים רֹאשׁ גְּבָעוֹת וְשׁוֹטְפִים הַכָּר.

וְצִלְצְלֵי מַנְגִּינוֹת נְפוֹצִים וְשׁוֹקְקִים,

שָׁמַיִם וָאָרֶץ יִשָּׁקוּ כְּמִשְׁתּוֹקְקִים

לִהְיוֹת פֶּה אֶחָד בִּנְגְינוֹת הַשָּׁר…

מַנְגִינַת הַדְּרוֹר הִיא לַגֶּבֶר.

וּשְׂפַת אֵשׁ אוֹכֵלָה לַשִּׁירָה בַּהֵיכָל,

שִׁירָה נִשְׂגָּבָה, שִׁיר שׁוֹמֵר אֱמוּנִים,

עֵת נַפְשׁוֹ תִּתְעַטֵּף לִפְנֵי הַיְצִירָה;

וְרוּחוֹת גְּאֵיוֹנִים כִּי יִכְרְעוּ מְעֻנִּים

גַּם נַעֲנִים לִפְנֵי תַּעֲלוּמוֹת הַיְקוּם,

וּלְגַל אֶחָד יִהְיוּ – שְׂפָתַיִם מִתְפַּלְלוֹת

בְּעַד דַּק-אֹשֶׁר אֶחָד, וּנְפָשׁוֹת מְקַלְּלוֹת

אֶת מְרִי-כּוֹס הַיְגוֹנִים – וְעָלָה לָרוּם, –

הוּא שִׁיר בֶּן-חֲלוֹף עַל אֲדָמוֹת.

וְיָפֶה פִּי-שִׁבְעָה שִׁיר נַפָּח, שִׁיר גְּבוּרָה,

בְּאֹפֶל בֵּית-חֲרֹשֶׁת וְעַב-פִּיחַ נִצֶּבֶת,

שִׁיר אֵיתָן מֵרִיעַ בְּקוֹל אָיֹם, קוֹל נוֹרָא,

בְּיָם הַנִּיצוֹצוֹת, בִּשְׁאוֹן הַמַּקֶּבֶת.

וְהוֹלֵךְ וְגָדוֹל הַשִּׁיר לַהֲמִית

פַּטִּישִׁים כָּרְעָמִים עַל סַדָּן מִתְפּוֹרְרִים,

וּלְנֹגַהּ לֶהָבוֹת לִנְקָמָה מְשׁוֹרְרִים.

יְלֻטַּשׁ הַסַּיִף, וְתֻשְׁחַז חֲנִית, -

הִיא שִׁירַת הָאִישׁ רָד בָּאָרֶץ.

הילדברג

הֲכִנְטוֹת הַצֵּל

מאת

שאול טשרניחובסקי

הֲכִנְטוֹת הַצֵּל

לֹא עוֹד יָאִיר יוֹם?

וְכִי יוּעַם פָּז,

יֶחְדַּל טָהֳרוֹ?

עַל פָּנַיִךְ אֶעֱבֹר –

וְלֹא תִּתְבּוֹנְנִי,

וְלִשְׁלוֹמֵךְ אֶשְׁאֲלָה –

וְאֵין לִי מַעֲנֶה.

לֹא אָעִידָה בָּךְ,

גַּם לֹא אֶשְׁאֲלָה…

לוֹכֵד צִפּוֹר-גַּן

הֲכִי יֶאְשָׁם?

קוֹטֵף שִׂיחַ-גַּיְא

וְלֹא נִסְלַח לוֹ?

לִבִּי חָלָל בִּי –

בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא?

וְאִם גַּם נֶעֱקַר,

הֲתִשְׁתּוֹחֲחִי?

לֹא אֲקַלֵּל יוֹם

בּוֹ נוֹלַדְתִּי,

אַף לֹא אֶקֹּב זְמָן,

כִּי יִתְפּוֹרֵר חִישׁ.

אֵצֵא לִי הַיַּעֲרָה,

שִׁיר צִפֳּרִים בּוֹ,

לָעֲרָבָה – שָׁם

דְּבִיר וּמֶרְחַב-אֵל.

הָרִים אֶעֱלֶה,

עָב בָּם קִנְּנָה,

וּבְמַעֲמַקֵּי-תְּהוֹם

אַשְׁלִיךְ שִׁבְרִי זֶה.

לִפְנֵי רוּחַ-יָּם

וּמִדְבְּרוֹת אֵל

אֲפִיצֶנּוּ שָׁם

וַאֲסָעֲרוֹ.

מִנִּי יַעֲרֵי-עַד

אָבִיא שִׁירַת גִּיל:

רֹן צִפֳּרֵי-דְרוֹר,

שִׁירַת אַרְזֵי-אֵל

אֵין פִּתְרוֹנִים לָהּ.

לֹא אֲקַלֵּל יוֹם

חָשַׁךְ בַּעֲדִי.

סְבִיבַי נִשְׂעֲרָה –

דִּמְעָה זָרָה לִי.

שׁוּב אֶתְנַעֲרָה,

וּפִי מָלֵא שִׁיר

שִׁירַת-גִּיל – אֵין קֵץ – – –

וְיָנוּחַ לִי.

מַה תִּתְבּוֹנְנִי

בִּי, מַה תֶּחֱזִי?

הֲכִנְטוֹת הַצֵּל,

לֹא עוֹד יָאִיר יוֹם?

וְכִי יוּעַם פֶּז,

יֶחְדַּל טָהֳרוֹ?

הידלברג

דַּיַנִּירָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

שֶׁמֶשׁ עַרְבַּיִם כִּי נָטָה – מִתַּחַת מַחֲבוֹאָם יָגִיחוּ

צִלְלֵי הָעֶרֶב בַּלָּט: מִבֵּין סִבְכֵי עֵץ רָם-כּוֹתֶרֶת,

תַּחַת הַגָּדֵר לַגָּן, מֵאֵצֶל הַפְּחָתִים בַּדֶּרֶךְ, -

חֶרֶשׁ הֵם יוֹצְאִים וְנוֹטִים, וְהָיָה אֶל אֲשֶׁר יָבוֹאוּ

יִשְׁלֶה הַמָּקוֹם הַהוּא, וְקָמָה לִדְמָמָה הַסְּעָרָה,

אוּבַל הַמַּיִם יָנוּחַ וּקְסָמִים יְמַלְּאוּ הַשְּׂדֵרוֹת,

נִדְמוּ הָעֵצִים מִתְלַחֲשִׁים, מִדַּבְּרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.

וְכִפַּת שְׁמֵי מַעֲרָב לָהּ מַרְאֵה מְטִילֵי הַבַּרְזֵל בַּכִּבְשָׁן,

אֵין לָהֶם זִיו וְאֵין נֹגַהּ, אַךְ אֹדֶם גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת.

רֶגַע כִּי יַחֲלֹף וּפְנֵיהֶם יְעַנֵּן עֲרָפֵל דַּק חוֹלֵף,

חוֹלֵף וְעוֹבֵר, אַךְ אַחֲרָיו רַבִּים יָבוֹאוֹ כְּמוֹתוֹ

וְהָיוּ כְּתָמִים אֲפוֹרִים, וּמִלְּאוּ אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם.

אַחַר יִקְדְּרוּ שׁוּלֵיהֶם וְהָיוּ תְּכֶלְתִּיִים, כְּחֻלִּים,

כְּמַרְאֵה הַסַּפִּיר הַכֵּהֶה הַבָּא מֵהֹדּוּ הָרְחוֹקָה.

שְׁמֵי-הַשָּׁמַיִם מִמַּעַל שְׁקוּפִים וּבְהִירִים כַּלֶּשֶׁם;

וְעָמְקוּ תְהוֹמוֹת הַלֶּשֶׁם כִּשְׁנוֹת אַלְפֵי דּוֹרוֹת וִירָחִים,

יַרְחֵי הֶעָבָר הָרָחוֹק, שֶׁנֶּעְלַם כְּבָר מֵעֵין רוֹאִים.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר תִּשְׁמַע אָזְנֵנוּ שֶׁמֶץ מִנֵּהוּ בְּמַנְגִּינָה,

בְּצִלְצְלֵי שִׁיר מִנִּי קֶדֶם, בְּאַגָּדוֹת-אַשָּׁפִים וּנְגִינוֹת

קְלוּטוֹת מֵעַרְפִלֵּי יוֹבְלִים – קוֹל מוֹשֵׁךְ לֵב אָדָם בְּחָזְקָה.

שִׂיחוֹת וּנְגִינוֹת מִקֶּדֶם – הַעוֹדָךְ זוֹכֶרֶת, יוֹנָתִי?

שִׁירת לֵב רַגָּשׁ, לֵב תָּמִים, לֵב אַמִּיץ כֹּחַ וְעָדִין,

רִנַּת הַגֶּבֶר, נוֹבַעַת בַּעֲתֶרֶת הַחַיִּים וְהַכֹּחַ?

אֵלֶּה הֵן שִׂיחוֹת מִקֶּדֶם. וּבְשִׂיחוֹת-הַפְּלָאוֹת תּוֹפִיעַ

אֶרֶץ עַל יַמֵּי-הַתְּכֵלֶת וּבְסוֹד גַלֵּי עֵדֶן עַלִּיזִים,

אֶרֶץ גַּבְנוּנִים, כּוֹתַרְתָּם – יַעֲרוֹת אֹרֶן וָזָיִת,

כְּאַבְנֵי אִיזְמָרַגְדְּ מַרְאֵיהֶם, מוּסַבּוֹת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב,

זָהָב וְרִקְמוֹת אַרְגָּמָן – מִזְרְעוֹת חִטָּה וּשְׂעוֹרָה;

אֶרֶץ בָּהּ נְחָלִים, מַעְיָנִים מֵחֶבְיוֹן הַשַּיִשׁ יִזְרֹמוּ,

מְעָרוֹת סְלָעיִם מַחְצַבְתָּם, מִדִּמְעָה בַּת-עַיִן טָהֵרוּ.

חוֹלְמִים שָׁמַיִם נִשְׁקָפִים, כְּעֵינֵי תְּכֵלֶת-מֶרְחַבְיָה,

יַעֲרֵי בְרוֹשׁ וַעֲצֵי דַפְנָה – מַמְלֶכֶת דּוּמִיַּת הַקֹּדֶשׁ,

לוּטִים תַּעֲלוּמוֹת וָפֶלִי, וּבְצִלָּם אַרְמְנוֹת שָׁיִשׁ,

נִדְמוּ לַחֲלוֹמוֹת מְשׁוֹרֵר, שֶׁקָּפְאוּ וְעָמְדוּ כָּאָבֶן.

וּבְאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת תְּהַלֵּכְנָה אֱלִילוֹת עֲדִינוֹת וְנָאוֹת,

עוֹמְדוֹת בְּיָפְיָן לָנֶצַח, בַּאֲבִיב עוֹלָמִים תִּפְרַחְנָה,

חוֹמְדוֹת וּמְחַבְּבוֹת הַחַיִּים בְּסַעֲרוֹת חֵשֶׁק וַעֲדָנָיו,

מוֹרָא הַיֹּפִי שֶׁל שַׁיִשׁ עַל פְּנֵיהֶן, וּבְלִבָּן אָז תּוּקָדם.

אִתָּן אֱלִילִים עֲנָקִים, הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמָּהֶם,

כֹּחַ וּגְבוּרָה לָהֵמָּה, וּבַרְזֶל עָשׁוֹת שְׁרִירֵימוֹ;

קְרוֹבִים לָאָדָם וְלִלְבָבוֹ וַחֲפֵצִים בְּאָשְׁרוֹ וּבְגִילוֹ.

וְאַנְשֵׁי הָאָרֶץ עַלִּיזִים וְנָאוִים, וְכֹחַ בְּמָתְנֵיהֶם,

חָכְמָה וּגְבוּרָה בָּם נָשְׁקוּ, וְנִדְמוּ לָאֵלִים גַּם הֵמָּה,

דּוֹר תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ יוֹדֵעַ וּבְסַעֲרוֹת חִשְׁקוֹ לֹא יֵבוֹשׁ,

יִגְבַּר לְאַהֲבָה יוֹקֶדֶת וְיֶאֱמַץ לְנָקָם בִּמְשַׂנְּאָיו.

אַךְ כַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיִל, חֲלוֹם מָלֵא אוֹר וּמַנְגִּינוֹת,

שִׂיחוֹת כּוֹכָבִים וְעוֹלָמוֹת לֹא רָאֲתָה עַיִן מֵעוֹלָם,

פָּשַׁט וַיָּעָף הַדּוֹר, וַהֲדָרָיו עִמּוֹ יָצָאוּ.

אַשְׁרֵי אֹזֶן, שֶׁשָּׁמְעָה הֵד לִבּוֹ מִמַּצְּבוֹת הָאֶבֶן,

שָׁמְעָה וַתָּבֶן הֲגִיגוֹ מֵרִקְמוֹת פִּלְאֵי אַגָּדָה!

אַחַת יָדַעְתִּי אָנֹכִי, אוֹתָהּ גַּם לָךְ אֲסַפֵּרָה:

אָז בַּהֲלֹךְ דֵּיַנִּירָה עִם אִישָׁהּ הֵרַקְלֵס בָּאָרֶץ

בָּאוּ עַד אַחַד הַנְּחָלִים, וְרָאָם שָׁם נֵסוֹס, וַיַּחֲשֹׁק

בְּאֵשֶׁת הֵרַקְלֵס הַנָּאוָה וְנֶאֱבַק עִמּוֹ בַּנָּחַל.

יָדָיו אָז יִשְׁלַח הַגִּבּוֹר וּמְשַׂנְּאוֹ תַּחְתָּיו יַכְרִיעַ.

מֻגַּר לָאָרֶץ, מִתְבּוֹסֵס בְּדָמָיו, יִשָּׂא אִמְרָתוֹ

נֵסוֹס, הַשּׁוֹאֵף לִנְקָמָה, מִדַּבֵּר אֶל דֵּיַנִּירָה:

"כַּבְּסִי שִׂמְלוֹתַי בְּדָמַי, וְהָיָה כִּי יִבְגֹּד בָּךְ בַּעֲלֵךְ,

אֵלֶּה לוֹ תִּתְּנִי וְיִלְבָּשׁ, וְיָשׁוּב לֶב אִישֵׁךְ אֵלָיִךְ!"

שָׁמְעָה הָאִשָּׁה וַתִּפָּת, וַתִּתִּן לְאִישָׁהּ וַיִּלְבָּשׁ.

כְּסוּתוֹ עוֹדֶנָּה בְּיָדָיו, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת,

מוֹקְדֵי שְׁאוֹל אֲכָלוּהוּ, וְאֵשׁ צָרֶבֶת בְּעַצְמוֹתָיו,

דָּבַק הָרַעַל בִּבְשָׂרוֹ מֵעִיק וּמֵצִיק עַד מָוֶת.

שָׁוְא אַךְ יִתְאַמֵּץ הֵרַקְלַס לְהַשְׁלִיךְ אֶת מַדָּיו מֵעָלָיו,

יָדָיו בִּבְשָׂרוֹ תֹּאחַזְנָה, קוֹרְעוֹת הַבָּשָׂר וּפוֹרְקוֹת

עוֹרוֹ מֵעַל עַצְמוֹתָיו, עַד יָזוּב דָּמוֹ לָאָרֶץ;

מְצוּקוֹת שְׁאוֹל אֲחָזוּהוּ, וְלֹא יָכֹל נְשׂא אֶת מַכְאוֹבָיו.

אָמַר וַיָּצֵת הַמְּדוּרָה, וַיָּמָת בֵּין לַהֲבוֹת הַמּוֹקֵד.

רַעְיָה! לוּ גָדְלוּ פִּי-שִׁבְעָה עִנּוּיִים וּמְצוּקוֹת בָּאוּנִי,

רִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת, אֵשׁ תֹּפֶת, וְלִחֲכוּ לְשַׁדִּי וּמֹחִי,

גָּזְלוּ תְּנוּמָה מֵעֵינָי, גַּם קֵרְבוּ אֶת קִצִּי לִרְגָעִים, -

הַכֹּל מִיָּדֵךְ אֲקַבְּלָה, חֲבִיבִים עָלַי כָּל יִסּוּרַי,

לוּ אַךְ יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה, כִּי אוֹתִי אַתְּ, אוֹתִי, אוֹהָבֶת:

מֵאַהֲבָתֵךְ אֵלַי, מֵאֲשֶׁר תֶּאֱהָבִי תּוֹכִיחִי…

הידלברג

טְרִיאוֹלֶט

מאת

שאול טשרניחובסקי

לַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתַיִךְ שׁוֹשַׁנִּים,

נְעִים שִׁירֵךְ בִּלְבָבוֹת כִּי רָד –

יָדַעְתִּי אֹשֶׁר וַעֲדָנִים,

לַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתַיִךְ שׁוֹשַׁנִּים,

שָׁתִיתִי רָוִיתִי רוֹשׁ פְּתָנִים,

כִּמְעַט קָט שָׁלַחְתִּי בִּי יָד:

לַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתַיִךְ שׁוֹשַׁנִּים,

נְעִים שִׁירֵך בִּלְבָבוֹת כִּי רָד.

אודיסה

הִרְהוּרֵי עֶרֶב

מאת

שאול טשרניחובסקי

…אֵין זֶה כִּי אִם מְקוֹם מַחְצַב אֲבָנִים

הַמָּקוֹם מִשֶּׁכְּבָר, וּבְרֹב הַיָּמִים נֻטָּשׁ!

וּכְקִיר-עֲנָק הַשָּׂם מַעֲטֵהוּ סִתְרֵי עָבִים,

וּכְחֶבֶל-הָאֲנָךְ שָׁמַיְמָה יִשָּׂא רֹאשׁוֹ,

יִתְרוֹמֵם פֹּה הָהָר – גַּבְנוּנֵי הָאַרְגָּמָן,

הַמְּלֵאִים הוֹד וְעֹז וְיִפְעָה זָרָה, פִּרְאִית;

וְאַךְ מֵעֵת לְעֵת יַאֲפִילוּ עוֹרְקִים כֵּהִים

וּתְכֻלִּים, כַּעֲשָׁן הַכְּפָרִים טֶרֶם בֹּקֶר,

וּכְתָמִים, אֲשֶׁר עֵין אֲסֻפּוֹת אֵפֶר לָמוֹ,

כָּל רַחֲבֵי זֶה הַקִּיר וּמֶרְחַב הָאַרְגָּמָן –

לְשַׁוּוֹת עָלָיו חֵן שֶׁל תּוּגָה, וְעַצֶּבֶת

וִיגוֹנֵי עוֹלָם זָר.

וּרְגָבִים, רִגְבֵי חָגָא,

כָּל קֶרֶן וְכָל שֵׁן אֲבָנִים פּוֹרְצוֹת, בּוֹלְטוֹת,

כַּעַצְמוֹת הָעֲנָק וּכְגַרְמֵי גָלְמֵי-פַחַד,

שֶׁקָּפְאוּ פִּתְאֹם כָּךְ בֶּאֱחֹז בָּם הַפַּלָּצוּת

וּמְצוּקוֹת הָעֲוִית, וְנִפְסַק חוּט חַיָּתָם.

וְהַשֶּׁמֶשׁ שָׁלַח קַו, וַיִּגַּע בָּאֲבָנִים,

וּכְגַעַת בָּן הָאוֹר וַיְהִי לְדָם הָאֹדֶם…

אָז נִדְמֶה לִי הַכֵּף וְהִנּוֹ נוֹטֵף דָּמִים,

וְהַדָּמִים יְמוֹגְגוּ צוּר וְרוֹעֲפִים בַּחֲגָוָיו.

וַתְּהִי לְהָר זֶה דְּמוּת שֶׁל שֶׁלֶד לִבְנֵי שַׁחַץ,

עֲרֻם-עֲצָמוֹת וְאֵין לוֹ עוֹר, מִפְלֶצֶת

מִמִּשְׁפְּחוֹת אֱיָל, שֶׁאָפְסוּ מִן אֲדָמוֹת.

מֵעֵבֶר לְאוֹדֶנְוַלְדְּ הַשֶּׁמֶשׁ יַסְתִּיר פָּנָיו,

וַתִּגְבַּר עַב הַצֵּל וַתְּחַיֶּה כָּל הָרְכָסִים

מִדֵּי תִּתְרַכֵּז בָּם וּבְחַגְוֵי שְׁקַעֲרוּרָתָם;

וּסְבִיבַי שַׁלְוַת-יָהּ – וְלֹא נֵעוֹר קוֹל בַּיַּעַר,¹

שֶׁיַּחְדֹּר עַד הֲלֹם, וְעֵין הַנֶּקָּר קָמָה,

וְהַכִּכָּר בַּעֲנָן אַגָּדוֹת וְעוֹלָם-פְּלָאִים…

וַיְהִי הַיַּעַר עֵר, וָאֶהְיֶה מַקְשִׁיב אָנִי

הַאֵין גַּם אֶחָד בָּא – וְהוּא מִבְּנֵי-הַנְּפִילִים

גִּבּוֹרֵי-הָאֱשׁוּן, וּבְיָדוֹ עֵץ חֲנִיתוֹ,

בָּא דוֹלֵק אַחֲרֵי תְאוֹ וְרוֹדֵף רְאֵם בֶּן-יוֹמוֹ

בֵּין שְׁיָרֵי-יַעֲרֵי-עַד? הֲכִי לֹא דַהֲרוֹת פְּעָמָיו

תָּרֵמְנָה עָבֵי חוֹל, וְעוֹד רֶגַע – וּבַנַּחַל

הֲמוֹן גְּבוּרָתוֹ בָּא, קוֹל פֶּרֶא-גֶבֶר יִקְרָא?…

אַךְ הֵם, מִסָּבִיב הָס – וּכְקֶדֶם תִּישַׁן אָרֶץ – –

Neckar–Steinach, שם נהר באשכנז ↩

מִשִּׁירֵי הַגּוֹלִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

– “מֵאַיִן תָּבוֹאָה?”

– מִמִּזְרַח הַשֶׁמֶשׁ אָנֹכִי – מִכְּנָעַן.

שָׁם בּוֹכִים הֶהָרִים, נִגָּרוֹת יַרְדֵּנָה

הַדְּמָעוֹת הַקָּרוֹת, הַשְּׁקוּפוֹת כְּבָרֶקֶת.

מִנַּהֲמַת לִבִּי קָרָאתִי – וַיַּעַן

הַשּׁוּעָל מִבָּמוֹת-הַיַּעַר, שֶׁהֵנָּה

הֵרִיעוּ מִשִּׁירוֹת בַּת-צִיּוֹן צוֹחֶקֶת…

– “וּמְצוּדוֹת יְהוּדָה?”

– הַחוֹמוֹת הַבְּצוּרוֹת – תֵּל עוֹלָם וּשְׁמָמָה,

אַךְ שִׁבְרֵי מַצֵּבוֹת עַל קִבְרוֹת הָאֻמָּה,

וְחוֹפֵף עֲלֵיהֶם יְגוֹן-הָעוֹלָמִים,

אַף שִׁירוֹת הֶעָבָר לֹא קִנְּנוּ בָּמוֹ;

וִילַהֵט הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָסַךְ אַךְ תְּנוּמָה

וְהוֹבִישׁ אֶת נַהֲרֵי נַחֲלֵי הַדָּמִים.

– “וְקִבְרוֹת קַנָּאַי?”

– שְׁאַל עֵיט הֶהָרִים, שֶׁנִּקֵּר עֵינֵיהֶם,

שְׁאַל אֶת הַכֶּלֶב, אֵי יְגָרֵם עֲצָמָיו,

שְׁאַל אֶת הָרוּחַ, אֵי יִזְרֶה עֲפָרָיו, -

וְאַל תִּשְׁאַל אֶת עַמְּךָ, מְאַשְּׁרָיו וַחֲכָמָיו,

הַקּוֹרְאִים “פָּרִיצִים” לַטּוֹבִים בִּבְנֵיהֶם

וּמוֹחִים שֵׁם קְדוֹשָׁיו מִלִּבּוֹ וּסְפָרָיו.

– “מַה נִּשְׁאַר, הַגִּידָה”.

– כָּל מְעָרוֹת הֶהָרִים – לַגִּבּוֹר בְּעַמָּיו,

וּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים - לַשּׁוֹאֵף לִנְקָמָה,

וּמְרוֹמֵי הַשָּׂדֶה, שְׂדוֹת מְכוֹרָתוֹ,

לְהַרְטִיב וּלְהַשְׁקוֹת בְּחֶלְבּוֹ וּבְדָמָיו

אֶת עֵמֶק הַשָּׁרוֹן וּנְאוֹת-הָאֲדָמָה

בְּיוֹם יָשׁוּב עַמּוֹ וְגָאַל נַחֲלָתוֹ.

Heidelberg

בֵּין קִבְרוֹת דּוֹר-נֵכָר

מאת

שאול טשרניחובסקי

אָז אוֹתוֹ הָרֶגַע הַשּׁוֹקֵט הִגִּיעַ,

בּוֹ יוּעַם הַנֶּקָּר¹ וּכְלַהַב יוֹפִיעַ,

כְּלַהַב הַחֶרֶב וְהִיא בַּרְזֶל-עָשׁוֹת;

וְשַׁבְרִירִים שֶׁל גַּלִּים וְגֻלּוֹת נִגְרָשׁוֹת

מִתְגַּלִּים בַּמַּיִם, וְרִקְמָתָם נִמְשֶׁכֶת

כְּצִיּוּרֵי פִתּוּחִים עַל פְּנֵי הַמַּתֶּכֶת.

וּלְאִטִּי לְאֹרֶךְ הַנַּחַל הָלַכְתִּי,

וָאַעַל הָהָרָה וּבְחָרְבָּה דָרַכְתִּי.

בֵּין קִבְרוֹת דּוֹר-נֵכָר אֲנִי הִתְהַלָּכְתִּי,

וּבְחַבְלֵי-הַקֶּסֶם נֶהְדַּפְתִּי, נִמְשָׁכְתִּי,

רָאִיתִי הַצְּרִיחַ בֵּין חָרְבוֹת חוֹמוֹתָיו,

עֲרִירִי וְנִזְעָם, וּגְדוּעוֹת צַלְעוֹתָיו,

וְכֹה הָיוּ קַוָּיו הַפְּשׁוּטִים נִמְרָצִים,

לַאֲבָנָיו עֵין אֵפֶר; וּבְרִקְמַת הַפְּרָצִים

הִתְחַבֵּט צֵל-יָגוֹן, צֵל מֵאוֹת בַּשָּׁנִים,

כְּאִלּוּ הִתְגַלֵּם בּוֹ קוֹל הָאֵיתָנִים

עִם אוֹתוֹ “יֵשׁ” כָּמוּס בֶּן-לַיִל, רַב אוֹנִים,

מוֹרֶשֶׁת הַסַּעַר וְנַחֲלַת קַדְמוֹנִים,

הַמְּפַכֶּה בְּמִסְתָּרִים וּבְחַדְרֵי לֵב-גָּבֶר,

אַךְ דְּמָמָה… וּלְאָזְנַי בָּא פִּטְפּוּט-הַיָּעַר,

עֳפָאָיו מְסַפְּרִים… הָרוּחַ בָּם גָּעַר?

אוֹ קָם זְמָן לִתְחִיָּה וְיוֹבְלִים מִקֶּבֶר,

וּמִסְגְּרוֹת-חַלּוֹנוֹת נִבָּטוֹת מַשְׁקִיפוֹת,

כִּתְמֵהוֹת עֵינַיִם לֶעָבָר וַחֲלִיפוֹת?

מִנִּפְצֵי הַדָּיֵק – שָׁוְא כֹּחִי חָגַרְתִּי –

הַסִּיעַ אַךְ אֶבֶן מִמְּקוֹמָהּ אָמַרְתִּי.

כִּזְרוֹעוֹת עֲנָקִים מִדָּמִים עֲקֻבּוֹת,

הַמְּלֵאוֹת בֶּהָרוֹת אֲמֻצּוֹת, וְחַרְצֻבּוֹת

יְחַבְּקוּם וִיחַנְּקוּם כָּל שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים

בְּמַחְבְּרוֹת חַיּוֹת וְחִשּׁוּקֵי עוֹלָמִים,

כְּאִלּוּ לְאַגְּדָם לָנֶצַח חֲפֵצִים.

שָׁם שְׁיָרֵי עַמּוּדִים, הֲרִיסוֹת אוּלַמִּים –

הוֹי מְכִתַּת חַיִּים! אָסוּרָה וְאֶרְאֶה!

מִזִּיז אֶל זִיז עָלָה הַגֶּפֶן הַפֶּרֶא,

וּבְחוֹר וָחוֹר יַפְרִיא, וּפָגַע בְּכוֹתֶרֶת

וְנִתְלָה בַּמְּרוֹמִים כְּמִקְלַעַת סוֹרֶרֶת;

וְרַעְמַת הָאֵזוֹב הַיָּרוֹק חוֹפֶפֶת

עַל אֶבֶן מִקִּיר וְעַל גֻּלָּה וָצֶפֶת.

שׁוּר, הִנֵּה הִנָּם מִבְצָרֶיךָ, דּוֹר גֵּאֶה,

מִשְׁפַּחַת הַבַּרְזֶל, דּוֹר נַעֲרָץ, גְּדָל דֵּעָה,

הַשָּׂם צוּרִים קִנּוֹ וּמְכוֹן-רִבְצוֹ רְכָסִים

וְנִשְׁקָף מִשָּׁמָיו עַל בֵּית הַנַּנָּסִים!

בְּאַבְנֵי-עַד שִׁמְךָ, שֶׁם-עַד, עַל אֲדָמוֹת,

דּוֹר גָּדוֹל בֶּאֱמוּנָה וְכַבִּיר בַּאֲשָׁמוֹת!

פֹּה בְּאַרְמוֹן הַיְשִׁימוֹן, בִּירֵשַׁת כִּלָּיוֹן,

פִּי-אֶלֶף תְּקָפַנִי עֱזוּז-הַצִּמָּאוֹן

לְאוֹתוֹ הָרָצוֹן, הַנִּמְרָץ וּבוֹעֵר

וּמַעְצוֹר לֹא יַכִּיר, וְלַכֹּחַ הַסּוֹעֵר,

שֶׁהִכּוּ פֹּה גַלִּים וַיִּתְגָּעָשׁוּ,

וּבְדָכְיֵי הַזַּעַף נָאָקוּ, רָעָשׁוּ

בֵּין כָּתְלֵי-כִלְאָמוֹ הַלּוֹחֲצִים אוֹתָם,

וְשָׁטְפוּ, וְחָלְפוּ וְעָבְרוּ עַל גְּדוֹתָם

לְהַזּוֹת מִשִּׁפְעָם עַד אַפְסֵי-הָאָרֶץ,

לְמַלֵּא מְלֹא-תֵּבֵל אַךְ מוֹטָה וָפָרֶץ.

הִתְנַעֵר נִכְסַפְתִּי אָנֹכִי אַךְ פַּעַם,

וְהִתְחוֹלֵל בְּשׂוֹא-חַיִּים, בְּנֵפֶץ וָרַעַם,

וְאֵדְעָה: מַה צִוָּה אֵל, בְּגִיחִי מֵרֶחֶם,

לִהְיוֹת מוֹט-בַּרְזֶל אֶזְרוֹעִי בַּשֶּׁכֶם?

אֲנִי זֹאת חָפַצְתִּי: כָּל שְׂעִפַּי, מַעְבָּדַי

יִתְגַּלְמוּ – וְעֵינַי הָרוֹאוֹת – בֵּין יָדַי,

וּבְהַלְמוּת הַפַּטִּישׁ עַל סַדַּן הַיְצִירָה,

יָנוּעַ זֶה חָזִי, כְּנוֹעַ הַסִּירָה,

וּשְׁרִירַי מְתוּחִים מַרְעִידִים בַּיְגִיעַ,

מִקְלַעַת כָּל גִּידַי עָלֵימוֹ תַּצִּיעַ,

וְעוֹרְקַי מְמֻשָּׁכִים וּדְרוּכִים מִתְנַשְּׂאִים

כְּתִלֵּי-הַחוֹלוֹת לִשְׂפַת יָם מְכַסִּים.

הידלברג

שם נהר באשכנז ↩

מֵחֶזְיוֹנוֹת נְבִיא-הַשֶּׁקֶר

מאת

שאול טשרניחובסקי

I

וְלַנְּבִיאִים כֹּה אָמַר אֱלֹהִים אֱלֹהַי:

אֲמַרְתֶּם: נִבֵּאנוּ לָאֱמֶת –

וְהָיָה הַזֶּרַע זְרַעְתֶּם לְסָס,

וְאָכַל אֶת עַמִּי עַד תֶּמֶס.

הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם יַחֲלִישׁוּ הָעָם,

יַכְבִּידוּ אֶת עֻלּוֹ לְרָדְפוֹ;

אֲשֶׁר אִם יָקוּם בְּפָנָיו הַזְּבוּב –

וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ כֹּחַ לְהָדְפוֹ.

וְהָיָה מִשֻּׂמּוֹ אֶת עֵינָיו אֶל עָל,

וּבְעַנְנֵי-שְׁמַיָּא בִּטְחוֹנוֹ,

וְהָיְתָה נַחֲלָתוֹ מוֹרָשָׁה לַצָּר,

וְשַׁח מִנִּי אָדָם בְּאֵין אוֹנוֹ,

וְקָמוּ מִקִּרְבּוֹ מַרְחִיבֵי הַדָּת

לְהוֹסִיף עוֹד פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ,

וְנוֹשְׂאֵי-תוֹרַתְכֶם – כִּי חָלַק הָעָם –

יִתְנַשְּׂאוּ עַל “עַמֵּי-הָאָרֶץ”.

וּבְיוֹם יַעֲמֹד עַמִּי עַל נַפְשׁוֹ, וְהַצָּר

כִּי יִפְרֹשׂ אֶת יָדוֹ נוֹרָאָה,

הַנִּשְׁבָּעִים בְּשִׁמְכֶם יֶהֶרְסוּ הָעִיר,

יְדֵיהֶם יָמִיטוּ הָרָעָה.

וְהָיְתָה בָּם חֶרֶב הָאוֹיֵב בַּיּוֹם,

וְיַד אִישׁ בְּאָחִיו בַּלָּיִל,

וּמְכוֹנְנֵי מַלְכוּת-שָׁמַיִם וְעָל

יְרַפּוּ יְדֵי אִישׁ-הֶחָיִל.

וּבְאַחְרִית הַיָּמִים זֶה יִהְיֶה הַדּוֹר

הַקָּם לָכֶם, בְּשִׁמְכֶם מִתְיַמֵּר:

כָּל נֶפֶשׁ שְׁפָלָה, וְלֵב אַרְנֶבֶת הַלֵּב,

שְׁבִיב הַתִּקְוָה בּוֹ הוֹלֵךְ וְגוֹמֵר.

וְיָמִים עוֹד נִצְפְּנוּ בְּעַרְפִלֵּי הָעֵת,

וְאָמְרָה בַּת-עַמְּךָ תּוֹלָעַת:

“שָׁפַר עָלַי חֶלְקִי וּמְנַת כֶּלֶב חַי”,

בְּשִׁפְלוּתָהּ כִּי אֵינָהּ יוֹדָעַת.

הֶהָיְתָה בָאָרֶץ, אִם נִשְׁמַע כָּזֹאת

לְמִיּוֹם קֹרַץ אָדָם מֵחֹמֶר?!

לַבֵּן הַמִּשְׁתַּקֵּעַ בְּאַרְצוֹ: "חֲדָל

מִטַּמֵּא הָאָרֶץ!" יֵאָמֵר.

וְעוֹד זֹאת אֲנִי עוֹשֶׂה – נְאֻם אֲדֹנָי –

וְשָׁפַכְתִּי מֵרוּחֲכֶם אַתֶּם

עַל רַחֲבֵי הָאָרֶץ עַד אִיֵּי הַיָּם

עַל אָדָם וְגוֹי לֹא יְדַעְתֶּם.

וְגָדַל וְנִשָּׂא שֵׁם אֱלֹהִים,

וְנִכְנַע גְּאוֹן מְלָכִים לְפָנָיו.

בִּשְׁמוֹ תִּקְבֹּר חַיִּים אֶת בִּתָּהּ הָאֵם.

וְאָב שִׁחֵת רַחֲמָיו מִבָּנָיו.

וְעֵקֶב הַעֲרִיצְכֶם אֶת שֵׁם אֲדֹנָי

וְאֶת פָּעֳלֵי-אֵל לֹא רְאִיתֶם,

וְהָיָה מְשׂוֹשְׂכֶם הַמָּוֶת וְהַבּוֹר,

וְהַחַיִּים וְהָאוֹר לֹא אֲבִיתֶם,

וְהָיְתָה יַד אָדָם בָּאָדָם לְרַע,

וְנִקְּשָׁה מִבַּרְזֶל לֶב גָּבֶר;

מִתּוֹעֲבַת פָּעֳלוֹ יֶחֱוַר הַצֵּל,

וְיִזְדַּעֲזַע שׁוֹכֵן הַקָּבֶר.

וְזָנְתָה הָאָרֶץ וְנִמְלְאָה דָם,

כַּמַּיִם הַמְּכַסִּים לְאוֹקְיָנוֹס,

אֲשֶׁר אִם תָּקוּץ בָּהּ נֶפֶשׁ הַתָּם

וְאָמְרָה לִבְרֹחַ – וְאֵין מָנוֹס.

וְשָׁפְכוּ מֶמְשַלְתָּם הַמָּוֶת וְהַבּוֹר,

וִיצוּרִים, חֶזְיוֹנוֹת הַבַּדִים – – –

עַד אִם יְבֻלַּע הַחֹשֶׁךְ וְגָבַר הָאוֹר.

וְעוֹד חָזוֹן לְמוֹעֵד-מוֹעֲדִים – – –

II

בִּשְׁלֹשָׁה פְּלָגִים זִרְמֵי מַיִם

אֶת לְאֻמִּים נִשְׁפָּט אֲדֹנָי,

בִּשְׁלֹשָׁה פְּלָגִים יִמַח כָּל חַטֹּאתָם,

וּנְתִיב לָאָדָם יֵט וָחָי.

זְכָר יְמֵי נֹחַ כִּי גָבְרוּ הַמָּיִם:

עוֹרְקֵי גֻּלַּת הָאָרֶץ נִבְקָעוּ,

נִפְתְּחוּ אֲרֻבּוֹת שָׁמַיִם מִמָּרוֹם,

יַמִּים וַאֲפִיקִים אָז צָבוּ וְגָאוּ.

חַי אֲדֹנָי אִם לֹא כִּימֵי נֹחַ

יִהְיֶה יוֹם פִּדְיוֹם לְגוֹי וּפְקַח-קוֹחַ.

וְעָלָה הַזֶּרֶם הָאֶחָד, וְהֵצִיף,

וְחָלַף וְגָבַהּ עַד תַּאֲוַת גְּבָעוֹת,

וְעָבַר עַל קָדְקֳדֵי הָרִים – וִיכֻסּוּ,

וְגָבַר עַל עֹפֶל וּבָמוֹת נִשָּׂאוֹת.

וְהָיָה הַזֶּרֶם גַּל נִגְרָשׁ וְעָכוּר,

וְהִשְׁקָה הָאָרֶץ וַחֲלוּלֵי תְּהוֹם-רַבָּה

לְהַשְׁקוֹת וּלְהַרְווֹת גַּם פִּגְרֵי רִאשׁוֹנִים

וִישֵׁנִים מֵעוֹלָם בְּעַבְדוּתָם יִרְקָבוּ,

שׁוֹמְמוֹת לְאֻמִּים וְשֵׁבֶט כִּי גָמַר, –

גַּל הַמַּשְׂטֵמָה לְגַל זֶה יֵאָמַר.

כָּל שׁוֹתֶה אוֹתוֹ יִצְמָא לִנְקָמָה,

עָרָיו וּמְשַׂנְּאָיו לַצְמִית, לַכְרִיעַ,

מִשְׁנֵה סַם חַיִּים יְפַכֶּה בִּשְׁרִירָיו;

וְיָקוּם כָּל אוֹבֵד וְעַל אוֹיְבָיו יָרִיעַ.

בְּלַהֲבוֹת הַנְּקָמָה יֶחֶרְדוּ בַדֵּימוֹ,

וּמִשְׁפְּחוֹת-דֵּרָאוֹן פַּלָּצוּת תְּבַעֲתֵמוֹ.

וְגָבַר הַזֶּרֶם הַשֵּׁנִי – גַּל חֵרוּת.

מֵימָיו מֵי-כֶּסֶף, כִּיפִי אֶגְלֵי טְלָלִים

לִפְנֵי צֵאת שֶׁמֶשׁ, וּכְעֵין גַּלֵּי עֵדֶן

בְּנֹגַהּ הַצְּפִירָה עַל אַשְׁדּוֹת הַנְּחָלִים.

אָז יַעַל שְׁאוֹן כַּבְלֵי הַבַּרְזֶל וְרַעַם

זִקֵּי הַנְּחֹשֶׁת מִכָּל כַּנְפֵי-אָרֶץ,

וְהָיָה כָּל שׁוֹמְעָם – וְלָבַשׁ חֲרָדוֹת,

צְלָלִים יֶחֱוָרוּ יוֹם כָּל בּוֹ יֵחָרֶץ;

דּוֹרוֹת עֲבָדִים, כָּל זֶרַע הַבָּשְׁנָה,

יִפְרְקוּ כַבְלֵי עַבְדוּתָם עֲלֵיהֶם

כַּבְלֵי הַבַּרְזֶל – יַשְׁלִיכוּם חֳמָרִים,

וַהֲמִית הַמַּתֶּכֶת כִּי תַּחְדֹּר בַּקְּבָרִים,

וְשָׁמְעוּ, וְקָמוּ, וְעָלוּ וְעָמְדוּ

מִשְׁפְּחוֹת אֲדָמָה עֲדֶן לֹא נֻקָּמוּ,

שָׁפָל וְנִבְזֶה, הַשַּׁח וְהַצָּעִיר,

לִפְרֹק רַתּוּקוֹת הַבַּרְזֶל בָּם נָמוּ;

מָרֵק יְמָרְקוּ מֵעַל פְּנֵי גַרְמֵיהֶם

בַּהֲרוֹת הַחֲלֻדָּה, כָּל רָשְׁמֵי כַבְלֵיהֶם,

וּפְרָקוּם וּשְׁטָחוּם לִפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

לִהְיוֹת קְלוֹן דּוֹרוֹת לַמֵּץ וְלֶעָרִיצִים.

וְהָיָה צְלִיל הַזִּקִּים וּמַשַּׁק הַנְּחֹשֶׁת

לְרוֹמֵס, לַצָּר וּלְכָל בֵּית הַפָּרִיצִים,

כִּשְׁרִיקַת הַבְּרִיחַ לַבָּא בֵּית-הָאֲסוּרִים

וְכִצְלִיל הַמַּאֲכֶלֶת לָאִישׁ רְגָעָיו סְפוּרִים.

וְהָיָה הַזֶּרֶם הַשְּׁלִישִׁי כַּרְבִיבִים

לָאָחוּ, וְכִסְפִיחַ הַיְאוֹר לִפְנֵי קַיִץ,

אֲשֶׁר אִם שָׁטַף וְחָלַף וְהֵעִיר

שְתִילֵי הַכֶּרֶם וּנְטַע יַעֲרוֹת חַיִץ.

צֶמַח וְצֶמַח וּפְרָחָיו וּפִרְיוֹ,

שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט בְּנֵי חוֹרִים יִפְרָחוּ,

יְשַׂגְשְׂגוּ כֻּלָּם בְּרִבְבוֹת צִבְעֵיהֶם,

חוֹנִים שַׁאֲנַנִּים עַל אַלְפֵי דִגְלֵיהֶם,

אִישׁ אִישׁ בְּתוֹךְ עַמּוֹ חָפְשִׁי כַּלָּבִיא,

כָּעֵץ עַל אַדְמָתוֹ וְכִפְרֻדָּה עַל תַּלְמָהּ, –

זֶה מִשְׁפַּט הַזֶּרֶם הַשְּׁלִישִׁי תִּרְאֶנּוּ,

וְקֹרָא לוֹ שֵׁם פִּי יָהּ יִקֳּבֶנּוּ – – –

III

לֹא אֵל נֵכָר הוּא לִי – וּבָנִיתִי לוֹ גָב!

כִּי מִלִּבִּי בָּא לִמְלֹךְ – וַיְהִי לִי.

עוֹד בְּאִבִּי אָנֹכִי, וַיִּמְתַּח הַקָּו

לִהְיוֹת מַבְדִיל בֵּינִי וּבְנֵי-גִילִי.

וּבְפִי אִמִּי שָׂם שִׁירָה חוֹדֶרֶת לַלֵּב

לְשַׁעֲשֵׁעַ הַיּוֹנֵק בָּעֲרִיסָה,

שִׁיר בֶּן-חוֹרִים, כְּצִפּוֹר בָּעֲרָבָה וְכִזְאֵב –

הֵן הִיא שִׁירַת הַחַיִּים וַהֲמִיתָהּ.

וַיְהִי לִי, וַיְהִי בִי תָמִיד יוֹמָם וָלֵיל,

וּבִשְׂעִפִּים בַּחֲלוֹם עַל מִשְׁכָּבִי;

וּבִכְנָפָיו הַנֶּחְפּוֹת אוֹר-עוֹלָם וָגִיל

הֵנִיס פַּחַד אֵל אֱלֹהֵי אָבִי.

IV

וְכִי תִשְׁאֲלוּ לִי לֵאלֹהִים אֱלֹהָי:

“אֵיפֹה הוּא וְנַעַבְדֶנּוּ בִרְנָנָה?”

– פֹּה בָאָרֶץ גַּם הוּא, וְהַשָּׁמַיִם לֹא לוֹ,

וְהָאָרֶץ לָאָדָם נְתָנָהּ.

אִילָן נָאֶה, נִיר נָאֶה – דְּמוּת-צַלְמוֹ גַּם בָּם,

וְעַל כָּל הַר גָּבוֹהַּ יִתְעַלֵּם;

מָקוֹם בּוֹ רֶגֶשׁ-הַחַיִּים, בָּשָׂר וָדָם,

בַּצּוֹמֵחַ וּבְדוֹמֵם יִתְגַּלֵּם.

וּמִשְׁפַּחְתּוֹ – כָּל יֵשׁ: הָאַיָּלָה וְהַצָּב,

וְהַשִּׂיחַ וְעָב הֲרַת-רְעָמִים;

כִּי לֹא אֵל-רוּחוֹת הוּא, – אֱלוֹהּ הַלֵּבָב,

זֶה שְׁמוֹ וְזֶה זִכְרוֹ לְעוֹלָמִים.

הידלברג

הנאווה מדילסברג

מאת

שאול טשרניחובסקי

מַה גָּדַל הַגִּיל פֹּה! הַמֶּלְצָר, לוֹג-יָיִן!

לְחַיַּיִךְ, הַנָּאוָה הָרַכָּה בַשָּׁנִים!

מַה שָּׁפְרוּ עָלַיִךְ קִשּׁוּרֵי-הַשָּׁנִים,

מַה יָּאֶה לָךְ לֹבֶן-הַשַּׂלְמָה!

עוֹד כּוֹס לִי מַהֵרוּ, הַמֶּלְצָר! הָעַלְמָה!

גַּם אַתְּ שְׁתִי וְאַל תִּכָּלֵמִי.

הַבִּיטִי בִי, יָפָה; זֶה חָזִי כַּגָּל,

וּזְהַב שְׂפָמִי מֶשִׁי יִלָּפֶת אֶל עָל.

שְׁתִי וּבִמְחוֹלוֹת נֵצֵאָה.

מַה גָּדַל הַחֹם פֹּה! יַקִּירָה, נֵצֵאָה.

הֶאָח, הֶחְלִימַנִי הָרוּחַ מִשְּׁפָיִים!

עַמּוּד-אֵשׁ מִתְפּוֹצֵץ בַּנָּהָר, בַּמָּיִם,

וְקַרְנָיו בַּעֲרָפֵל חֲתוּלוֹת.

עֵינַיִךְ מָה אוֹרוּ, עֵינַיִךְ מַה כְּחֻלּוֹת!

כְּרֻכְסֵי-הֶהָרִים בְּחַלּוֹנִי

בַּנֶּשֶׁף, בִּנְפֹל שֶׁמֶשׁ-עֶרֶב בַּתְּהוֹם,

וּבְעַרְפִלֵּי-הַבֹּקֶר כִּי יֵאוֹר הַיּוֹם,

הָרוֹחֵץ בִּטְלָלִים רַעֲנַנִּים.

שַלָּמָה תִּתְחַמְּקִי מִמֶּנִּי, הַנָּאוָה,

עוֹד נֵצֵא בִּמְחוֹלוֹת, אַךְ מְעַט-קָט תּוֹחִילִי,

לַכֹּל זְמָן!… שִׂימִינִי עַל לִבֵּךְ וּשְׁקִי לִי.

הַנְּשִׁיקָה רַק אַחַת לָךְ, יָפָה?

חֲזִיזִים וָרָעַם! וָלֹא – אָז אֶקְצֹפָה.

כֵּן תַּעֲשִׂי: שִׂימִינִי עַל לִבֵּךְ,

חַבְּקִינִי וּשְׁקִי לִי בְּכֹחַ וּבְחוֹם,

וּשְׁקִי! כִּי מִי יֵדַע מַה יֵּלֶד עוֹד יוֹם,

וְאִם נָשׁוּב נִתְרָאֶה, יוֹנָתִי.

בְּדִילְסְבֶּרְג לְבֵית אָבִיךְ הַמִּשְׁעוֹל אֶמְצָאָה!

אַתְּ תִּהְיִי כּוֹכָבִי, הַנָּאוָה, בַּת-הָרִים;

מִשְׂפַת-הַיָּם אָנִי, יָם מַכֶּה מִשְׁבָּרִים,

וָאֶלְמַד אֶת שִׁירָיו הַנָּאוִים.

כִּי יַעַל עֲנַן-הָעַרְבַּיִם בַּחֲגָוִים,

וַאֲחוֹתֵךְ הַבְּכִירָה נִרְדָּמָה, –

אַתְּ חֶרֶשׁ תָּקוּמִי וְתֵרְדִי אֵלַי,

אָז שִׁירִי, שִׁיר נֵכָר, לָךְ אָשִׁיר בַּגָיְא,

וְעָנְתָה לוֹ בַּת-קוֹל הָרָיִךְ.

Neuenheim בית היין Zum Schiff

שרטוטים

מאת

שאול טשרניחובסקי

I

רַבִּים יֶאֱהָבוּ דְּמִי־נֶשֶׁף, כִּנְטוֹת פְּנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ וְהִיא בָּאָה,

וְאָרְכוּ מֻטּוֹת־הַצֵּל, דּוֹעֲכוֹת קַרְנֵי־הָאוֹר.

נָחָה הָאָרֶץ וַתִּקְדַּר. וַתָּקָם גַּם עֵין־הָעֲרָבָה

צְבָעִים מַאֲלִיפִים, מְאֹד רַכִּים וּבְרִקְמוֹת־הַחֵן

בָּאִים, נֶאֱחָזִים בְּרִשְׁתוֹת־עֲרָפֶל וּגְוָנִים נֶחְפָּזִים

לִהְיוֹת פָּרוּשׂ עַל כָּל צְעִיף־הַדּוּמִיָּה וְהָרָז.

וְרֶגַע־הַכְּשָׁפִים כִּי יָבוֹא, וּבְלִבָּם נֵעוֹרוּ חֲלוֹמוֹת,

חֶזְיוֹן־הַיָּמִים מִכְּבָר, מְלֵאִים גַּעְגּוּעִים וָחֵן;

צָצִים וְעוֹלִים מִתְּהוֹמוֹת זֶה יָם־הַנִּשְׁכָּחוֹת זִכְרוֹנוֹת

רַכִּים, חֲבִיבִים מְאֹד, וְהֵמָּה מְדַבְּרִים לַלֵּב,

שִׂפְתֵי הַיֶּלֶד שִׂפְתֵיהֶם, וְאֵין לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם אַף רָגַע.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָבוֹא גַּם גַּל דְּמָעוֹת לֹא־קְרוּאוֹת וְשָׂם

מַחֲנָק לַצַּוָּאר וּמְחַשֵּׁב לְהִתָּלוֹת עַל רִיסֵי־הָעָיִן

אַךְ אָנֹכִי לֹא כֵן! חַיִּים אָהַבְתִּי וָאוֹר,

חֶרֶס־אֲרִיאֵל אִוִּיתִי וּמְאוֹר־הַיּוֹם בִּגְבוּרָתוֹ!

וּבְהִתְפָּרֵץ בְּחַלּוֹן חֶדְרִי הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר,

וַעֲלִיָּתִי, אִם קְטַנָּה וְאִם צָרָה מֵהָכִיל הַנְּגֹהוֹת,

דָּמְתָה לְהֵיכַל־הָאוֹר, יָם אוֹקְיָנוּס שֶׁל פָּז;

קַרְנֵי־הַנְּגֹהוֹת צוֹבְעוֹת וּמְחַיּוֹת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ נָגְעוּ,

עוֹבְרוֹת כַּחַשְמַל עַל זְהַב כְּרִיכוֹת שָׁל גֵיטֶה וְהוֹמֵר.

זָהָב זֶה שֻׁלְחַן־הַכְּתִיבָה, וְכֶתֶם מֵאוֹפִיר מַכְשִׁירָיו,

בּוֹעֲרוֹת כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ עֵינֵי תְמוּנָתוֹ שֶׁל הֶרְצְל.

הִנֵּה גַם זֹאת הַגֻּלְגֹּלֶת (בְּחֶדְרִי שֶׁלִּי, כִּמְדֻמֶּנִי,

אֶחָד זֶהוּ הָאוֹת: רוֹפֵא בֶּעָתִיד פֹּה גָּר) –

בַּת־צְחוֹק מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי עַצְמוֹתֶיהָ הַכְּתֻמּוֹת, כְּאִלּוּ

שְׂמֵחָה גַּם הִיא עַל הָאוֹר, נָהֲרוּ פָנֶיהָ מִגִּיל.

II

אַךְ מַה נִּפְלָאָה הַתְּמוּנָה הַזֹּאת, הַנִּשְׁקֶפֶת בְּחַלּוֹנִי!

אֵל שַׂגִּיא־כֹּחַ! הַיְקוּם רוֹחֵץ בְּאוֹרָה, בִּנְגֹהוֹת,

וְנָהֲרוּ פָנָיו, כִּפְנֵי נַעֲרָה נָאוָה בְּשַׂחֲקָהּ.

כְּשֵׁרַת־בָּרֶקֶת מַזְהִירָה יִנְהֲרוּ גַלֵּי־הַנֶּקָּר

לַגְבִּיל אֶת אַדְנֵי הָהָר; וְהָהָר עוֹטֶה אוֹר וְהוּא אֲוִירִי.

נִדְמֶה עוֹד רֶגַע וְקָם וְנִתַּק מִמְּקוֹמוֹ, וְעָלָה

וְנָסַק שָׁמַיְמָה הָהָר. וְהוּא נֹכַח חַלּוֹנִי, וְאַחֲרָיו

נִרְאֶה הַשֵּנִי, וְהוּא אָפֵל, וְיַעֳרֵי־אֹרֶן צַמַּרְתּוֹ.

פָּנָיו נִזְעָמִים כִּפְנֵי אִישׁ שָׂעִיר, שֶׁסָּמְרוּ שַׂעֲרוֹתָיו.

וְאַחֲרוֹן,אַחֲרוֹן עַל קְצֵה גְבוּל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ,

הַרְחֵק, הַרְחֵק מְאֹד, בַּמֶּרְחָק הָעוֹטֶה עֲרָפֶל,

הָר כֻּלּוֹ תְּכֵלֶת שָׁם נִשְׁקָף, מִתְלַכֵּד עִם עָבִים כְּחֻלִּים.

הוּא, הוּא הַר זֶה חִמַּדְתִּי, וְעֵינִי לֹא תִשְׂבַּע לִרְאוֹתוֹ!

וְהָיָה מִדֵּי אֲשׁוּרֶנּוּ – וְאֶזְכְּרָה תְּכֵלֶת אַחֶרֶת,

תְּכֵלֶת בַּת־חוֹרִין וְחַיָּה וּבֵין זְרוֹעוֹתֶיהָ חוֹבֶקֶת

אַפְסֵי מֶרְחַקִּים – וְאֵין גְּבוּל… נִמְתָּחִים שָׁמַיִם חֲדָשִׁים

לִהְיוֹת אַפִּרְיוֹן לְרֹאשִׁי; וְשֶׁמֶשׁ בַּת־נֵכָר מוֹפָעַת,

חֻמָּהּ גָּדוֹל מְאֹד, וְאוֹרָהּ מְעַוֵּר עֵינֵי רוֹאִים,

אוֹרָהּ מִתְפּוֹצֵץ בַּגַּלִּים, מִתְרוֹצֵץ בְּנִבְכֵי־הַמָּיִם,

הָיָה לְאַלְפֵי נִיצֹוצוֹת וּלְרִבְבוֹת שִׁבְרֵי־הַבָּרָק,

רוֹקְדִים כְּנֶגֶד הַחַמַּה, וּכְאִלּוּ יוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת

לְקוֹל שִׁירַת גֵּאוּת־הַיָּם וּנְגִינוֹת הָרָזִים לִזְרָמָיו.

תַּחַת כַּף רַגְלַי תִּלְהַטְנָה שִׁכְבוֹת־הַחוֹל הָאֲדַמְדָּם.

שׁוּרִי! שָׁם יָבוֹא הַשַּׁחַף, עוֹלֶה וְיוֹרֵד בַּמָּיִם.

שָׁלוֹם לָךְ, שֶׁמֶשׁ וְיָם! הַאֵין אֲנִי רוֹאֶה אֶת־יָוָן,

יָוָן, עֲרִיסַת הַנְּפָשׁוֹת הַיָּפוֹת אַף הָאַדִּירוֹת.

לֹא, כִּי תַּחַת זִיו זֶה, גַּעֲרוֹת־מִשְׁבָּרִים כָּאֵלֶּה,

צָצוּ מַנְגִּינוֹת הוֹמֵר, נוֹצְרוּ חֶזְיוֹנוֹת סוֹפוֹקְלֶס!

וְאָמְנָם בְּיָוָן אֲנִי! וְאִם זֶה הַיָּם – יָם הַשָּׁחוֹר,

שְׁמֵי מַמְלֶכֶת הַצַּארִים עַל רָאשֵׁי נִמְתָּחִים, – שְׂפָתַיִךְ,

שִׂפְתֵי־בַת־יָוָן, מַדְלִיקוֹת בְּעוֹרְקַי כָּל זִרְמֵי־הַדָּמִים,

אֵלֶּה עֵינַיִךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מַעֲבִירוֹת אוֹתִי עַל דַּעְתִּי,

נַפְשִׁי גֶחָלִים תְּלַהֵט, גַּם אָתְּ…

הַמְּעַט כִּי הַדְּיוֹ כְּבָר שָׁפַכְתִּי,

רֶגַע – וְהָיְתָה הַמְּנוֹרָה כְּלֹא הָיְתָה… וּבַעֲלַת־הַבַּיִת –

הִיא מֶה הָיְתָה אוֹמֶרֶת עַל אוֹדוֹת הַדֹּב, שֶׁמִּצָּפוֹן

בָּא וּמֵחוֹפֵי הַיָּם הַשָּׁחוֹר לְאַשְׁכְּנָז אָתָא

שֶבֶת בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּהַיְדֶּלְבֶּרְג זוֹ הָעַתִּיקָה?

הידלברג

אמנון ותמר (משירי הפרחים)

מאת

שאול טשרניחובסקי

אמנון ותמר (משירי הפרחים) / שאול טשרניחובסקי

עַל סַלְגִּיר הַיְאוֹר הַשָּׁקוּף

צָהֳלַת סוּסִים, נַחֲרוֹת-אֵימָה.

בְּבַחְטְשִׁיסָרַי קוֹל שׁוֹפָר,

פֶּרֶקוֹפּ הָעִיר מְאֹד הוֹמָה.

עָבֵי-אָבָק עַד שָׁמַיִם

נִצְּבוּ כִּסּוּ הָעֲרָבָה –

מִבּוּדְזַ’ק עַד יָם הַנֶּגֶב

הָעֲנָנָה הַנִּצָּבָה:

הַטָּטָרִים הֵמָּה שָׁבִים

אַחֲרֵי פָשְׁטָם עַל אוּקְרַיְנָה.

רוּחַ יָם תְּנַפְנֵף דְּגָלִים,

רַעְמוֹת סוּסִים אַט תָּנַעְנָה.

וַיָּשׁוּבוּ הַטָּטָרִים,

וַיָּשׁוּבוּ מִן הַשָּׂדֶה,

וַיָּבִיאוּ מִן הַבִּזָּה

עֶדְרֵי בָּקָר וַעֲבֻדָּה,

אַדְרוֹת שֵׂעָר, אַדְרוֹת קְטִיפָה,

שִׁקְלֵי פּוֹלִין וְקִשּׁוּרִים,

וּבִשְׁלַל הֶעָרִים אִתָּם

בְּנוֹת אוּקְרַיְנָה בַּאֲסוּרִים,

רִיבוֹת יָפוֹת חוּמוֹת עָיִן.

וּבַשִּׁבְיָה שְּׁבִי-פּוֹלְנָאָה,

עֶלֶם עִבְרִי וַאֲחוֹתוֹ,

נַעֲרָה קְטַנָּה וּמְאֹד נָאָה,

וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר

עִירָה כַּאפָה² בַּהֲדַר-גְּאוֹנָהּ,

וּלְבַחְטְשִׁיסָרַי – הַנַּעֲרָה,

וַתִּלָּקַח הַהַרְמוֹנָה.

קַיִץ יַאַת, קַיִץ יַחֲלֹף,

אַחֲרָיו יָבֹא תֹּר-הַחֹרֶף;

וַעֲשֶׂרֶת מוֹנִים כָּכָה

קַיִץ שָׁב וַיִּפֶן עֹרֶף.

וּבִהְיוֹת בִּקְרִים הָאָבִיב

בַּהֲדַר-פְּרָחִים וּשְׁלַל-דְּשָׁאִים,

שָׁבוּ חָיוּ הָעֲרָבֹות

בְּקִסְמֵיהֶן הַנִּפְלָאִים.

הַתַּפּוּחַ מַלְבִּין פְּרָחָיו,

הַדֻּבְדְּבָנִים עוֹדָם בֹּסֶר, –

וַיִּמָּלְאוּ יְמֵי הַנַּעֲרָה

שְׁנַת הֶחָמֵשׁ וְהָעֶשֶׂר.

רַבּוֹת נָשִׁים זְקוּפוֹת-גִּזְרָה

בָּאוֹת הֵן יוֹם יוֹם הָעַיְנָה,

אַךְ מִכֻּלָּן נָאוָה תָּמָר

הַיְהוּדִיָּה מֵאוּקְרַיְנָה.

קַלּוּ פַעֲמֵי אַיָּלָה

שְׁלוּחַת-רֶגֶל בַּעֲרָבָה,

וּמוּל יִפְעַת פַּעֲמֵי תָמָר

זֹאת יִפְעָתָן מַה נֶּחְשָׁבָה!

צְרִיחֵי מִסְגָּד קַלִּים, זְקוּפִים

בְּבַחְטְשִׁיסָרַי הַבִּירָה –

וְכִצְרִיחַ נֶהְדָּר תֵּרוֹם

זֹאת הַשִּׁפְחָה, זֹאת הַצְּעִירָה.

נָבַל צִיץ וַתִּגְמֹל גֶּפֶן,

מַאֲדִימִים אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ,

וַיִּכּוֹנוֹ שְׁדֵי הַנַּעֲרָה,

וַעֲגֻלּוֹת שְׁתֵּי כְּתֵפֶיהָ.

חֶרֶשׁ חוֹלֵף גָּז לֵיל-נֶגֶב,

מָלֵא קֶסֶם, מְלֵא-נִיחוֹחַ,

וּמַעֲטֵהוּ, מַעֲטֵה-אוֹרוֹת,

עַל הַיְקוּם הַנָּם יָשׂוֹחַ.

וּבִמְלֹא הַיְקוּם אַךְ שְׁנַיִם

כָּל הַלַּיְלָה הֵמָּה עֵרִים:

הַמַּזְרֵקָה תַטִּיף דֶּמַע,

טִפָּה, טִפָּה, נִטְפֵי-אוֹרִים.

וְהַזָּמִיר יִתְיַפֵּחַ

בַּעֲצֵי-לוּז וּבְצֵל-הַגַּנִּים…

סַהַר יִדֹּם בְּגָבְהֵי-שְׁחָקִים

הַשּׁוֹמֵמִים, הַשַּׁאֲנַנִּים.

וּשְׁלִישִׁיָּה תָּמָר עֵרָה,

בּוֹכָה טֶרֶם תָּנוּם שְׁנָתָהּ

מֵעֲמַל הַיּוֹם לָנוּחַ,

עַרְשָׂהּ תַּמְסֶה בְּדִמְעָתָהּ.

לַיְלָה לַיְלָה כָּל מְרִי שִׂיחָהּ,

תִּשְׁפֹּךְ לִפְנֵי שׁוֹכֵן-רָמִים,

וּמְסַפֶּרֶת הַחֲרָפוֹת

וְהַמַּהֲלֻמּוֹת, מְנַת-יוֹם תָּמִים.

לַיְלָה לַיְלָה תָּרִיד, תָּהִים,

מִתְפַּלֶּלֶת, מִתְחַנֶּנֶת,

יַעַן גִּלְּתָה גְבִרְתָּהּ אָזְנָהּ:

זָקֵן עָשִׁיר לְסוֹכֶנֶת

יַחְפֹּץ לִקְנוֹת אֶת הַנַּעֲרָה…

עַל כֵּן גָּדַל בִּכְיָהּ, אֶבְלָהּ,

וּמְקַלֶּלֶת הִיא אֶת יוֹמָהּ,

מְרִי גּוֹרָלָהּ וּמְנַת חֶבְלָהּ.

וּמְקַלֶּלֶת נְעוּרֶיהָ,

וְיָפְיָהּ שָׁמוּר לָהּ לְרָעָה,

וּמְקַלֶּלֶת יוֹם הוּלַדְתָּהּ,

אֶת הַיּוֹם וְאֶת הַשָּׁעָה.

וּבִדְמָעוֹת עַל עֵינֶיהָ

תִּישַׁן, תָּנוּם, וּבִשְׁנָתָהּ

בֵּית אָבִיהָ, פְּנֵי הוֹרָתָהּ

וְאֶת אָחִיהָ שׁוּב רָאָתָה:

נַעַר נֶחְמָד וְלַאֲחוֹתוֹ

מֵבִיא רְקִיקֵי דְבָשׁ רְקוּחִים,

וּבַחַגִּים גֻּלּוֹת יַתִּיךְ,

יְעַטֵּר דְּגָלִים בַּתַּפּוּחִים.

וּמֶה עָלֵז שְׁאוֹן הַתֻּפִּים,

בָּמוֹ הָלַם אֶת רֹאשׁ הָמָן!

וּבִדְמִי הַשְּׁנָת מְרַפְרֵף

צְחוֹק עַל שְׂפָתָהּ, גְּמוּל לָאֳמָן.

וַיָּבֹאוֹ זְקֵנִים שְׁנָיִם.

מִכְּנַף-פּוֹלִין הֵמָּה בָאוּ,

וַיָּבִיאוּ שְׁלוֹם אֲחֵיהֶם,

גַּם רֹב כֶּסֶף הֵם נָשְׂאוּ

לִפְדּוֹת אֶת אֲחֵיהֶם נַעֲנִים,

לִקְרֹא דְרוֹר לַאֲסִירֵי-עוֹלָם.

וּמִקְצֵה-קְרִים וְעַד קָצֵהוּ

עָבְרוּ, וּמְקוֹם נִשְׁמַע קוֹלָם

דִּמְעוֹת גִּיל וְשִׂמְחָה נִגְּרוּ,

קָרָא דְרוֹר לַעֲבָדִים שׁוֹסָם,

וַיָּקוּמוּ מִקִּבְרֵיהֶם

מְשׂוֹש-הַחַיִּים וַחֲלוֹמוֹתָם.

וּבְבַחְטְשִׁיסָרַי הַבִּירָה

פָּדוּ אֶת הָעַלְמָה תָּמָר,

וּבָאָרֶץ – תֹּר-הַזָּמִיר,

קֹר-הַחֹרֶף זֶה אַךְ גָּמָר,

וַיָּרֹנּוּ הַצָּפֳּרִים

בְּגַנֵּי גֵיא סוּדַק בַּכְּרָמִים,

וַיָּרֹנּוּ רַחֲשֵׁי תָמָר

רִנַּת גִּיל לְשׁוֹכֵן-רָמִים.

וּמִכַּאפָה הָרוֹכֶלֶת

יַד הַזְּקֵנִים פָּדְתָה נַעַר

בַּעֲלוּמָיו: זָקוּף, חָסוֹן,

רְחַב כְּתֵפַיִם, לִמּוּד צָעַר.

וְלַנַּעַר עֵינֵי רֶשֶׁף,

עֵינֵי רֶשֶׁף, עֵינֵי-נֶשֶׁר;

וַתַּבַּעְנָה הָעֵינַיִם

שִׂיחַ-רָז שֶׁאֵין לוֹ פֵּשֶׁר.

וַתְּדַבֵּרְנָה הָעֵינַיִם

מִבְּלִי אֹמִר לִלְבַב גָּבֶר:

לֵב גִבּוֹרִים לֵב הַנַּעַר,

טֶרֶם יֵחַת מִפְּנֵי שָׁבֶר.

וַתְּדַבֵּרְנָה הָעֵינַיִם

מִבְּלִי אֹמֶר לִלְבַב אִשָּׁה

שִׂיחַ פֶּלִי, מְצוּקוֹת עֶדְנָה,

אֹשֶׁר נֶעְלָם לֹא הִרְגִּישָׁה.

רָאָה אַמְנוֹן אֶת הַנַּעֲרָה

לָהֲטוּ לְחָיָיו חָוְרוּ;

וַיָּנוּעַ לֵב הָעַלְמָה,

גַלֵּי-חֹם כָּל גֵּוָהּ עָבְרוּ;

יַעַן שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים חַיִּים

בַּעֲלוּמֵיהֶם עוֹד נִצָּבִים.

וּבִרְאוֹת הַזְּקֵנִים אוֹתָם,

לֹא הִפְרִידוּ בִּין נֶאֱהָבִים.

וַתְּהִי תָּמָר הַיְפֵה-פִיָּה

לְאִשָּׁה לְאַמְנוֹן. וְלֹא אָבוּ

לָשׁוּב לְפוֹלִין הַנָּכְרִיָּה.

אַךְ הַזְּקֵנִים הֵמָּה שָׁבוּ.

כָּל הַיּוֹם עַל עֲבוֹדָתוֹ

יִשְׁקֹד אַמְנוֹן וּבַנֶּשֶׁף

יַעֲזֹב מְלָאכְתּוֹ; עַל-יַד תָּמָר

יֵשֵׁב, יַחֲלֹם, יַקְשִׁיב קֶשֶׁב

לְדִבְרֵי אִשְׁתּוֹ הַנֶּחְמָדָה.

יִזְכְּרוּ מְצוּקוֹתֵיהֶם,

מַר עַבְדוּתָם, כָּל סִבְלוֹתָם,

עָנְיָם, לַחֲצָם בֵּית שׁוֹבֵיהֶם;

וְאֶת הַדְּמָעוֹת, אֲשֶׁר שָׁפְכוּ

בִּדְמִי לַיְלָה עַל עַרְשׂוֹתָם,

כְּנוֹאָשִׁים, בְּאֵין זִיק-תִּקְוָה

בַּמַּחֲשַׁכִּים לְהָאִיר אוֹתָם;

וְאֶת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר בָּאוּ

וַיַּצִּילוּם לְחַיּוֹתָם;

וְאֶת יַלְדּוּתָם, טֶרֶם יֵלְכוּ

לִפְנֵי שׁוֹבִים, אֶת הֱיוֹתָם

בֵּית אֲבִיהֶם… וַתַּשְׁמִיעַ

תָּמָר: – "אֶזְכֹּר הָאֳרָנִים,

יַעַר מֵצֵל – – אַךְ שָׁכַחְתִּי

שֵׁם הָעִיר, כִּי עֶשֶׂר שָׁנִים

עָבְרוּ כְּבָר מִיּוֹם שָׁבוּנִי.

וַיָּבֹאוּ הַטָּטָרִים,

וַיַּצִּיתוּ וַיָּבֹזוּ

אֶת הַרְחוֹבוֹת – אֶת הַצָּרִים

וְאֶת אֲבוֹתַי שָׁחֲטוּ יַחַד

(וְאָבִי רַב), וַאֲנִי בַּגּוֹלָה"…

– “וְאָבִיךְ מַה שְּׁמוֹ כִּי אֵדָע?”

– "אָבִי – בָּרוּךְ, וְאִמִּי – בֵּילָה,

וְעוֹד לִי אָח…" – “גַּם אָח?!” – "כֵּן, אָח לִי

אַמְנוֹן שְׁמוֹ; מִיּוֹם נִפְרַדְנוּ

לֹא רְאִיתִיו"… – "הוֹי, אֲחוֹתִי,

אָרוּר יִהְיֶה יוֹם נוֹלַדְנוּ!

אָרוּר יוֹם הָלַכְנוּ שֶׁבִי!

יוֹם לָךְ אִשְׁתִּי אַתְּ קָרָאתִי!

לְפִצְעִי וְלַפִּיד אָבַדְתְּ לִי

וְאֶמְצָאֵךְ לְחַבּוּרָתִי!

קוּמִי, אִשְׁתִּי וַאֲחוֹתִי!

יָהּ יִסְּרָנוּ, כִּי מְאֹד קָשִׁים

חֲטָאֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ

לִפְנֵי אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים.

קוּמִי וְנֵצְאָה-נָא הַשָּׂדֶה,

וְנִסָּתֵר בָּעֲרָבָה:

אוּלַי תָּחוּס חַיַּת-שָׂדֶה

וְתִטְרְפֵנוּ, כִּי רָעָבָה".

וַיָּקוּמוּ וַיֵּלֵכוּ

וַיִּתְהַלְּכוּ בְּכָל הָאָרֶץ,

וְלֹא נָגְעוּ בָּם לְרָעָה

חַיַּת-שָׂדֶה, עוֹף וָשָרֶץ.

וַתִּהְיֶינָה הָעֲרָבוֹת

לְאַרְבַּע רוּחוֹת-הַשָּׁמַיִם

יָם-יְרַקְרַק חָרוּץ מַבְהִיק,

יָם בְּלִי גְבוּל וּבְלִי אַפְסָיִם.

וּמִיָּם וְעַד יָם יֵשׁ נִשְּׂאָה

רוּחַ עַזָּה בַּעֲרָבָה,

וּמְטַלְטֶלֶת גַלֵּי צְמָחִים

וְאֶת הַקָּמָה הַנִּצָּבָה.

וְאֶל אֲשֶׁר מוּעֲדוֹת יִהְיוּ

פְּנֵי-הַגַּלִּים בָּעֲרָבוֹת,

שָׁמָּה יֵלְכוּ אַמְנוֹן וְתָמָר,

בְּלִי שְׁאוֹל, בְּלִי מַחֲשָׁבוֹת.

וַיִּתְהַלְּכוּ בָּעֲרָבָה,

בַּגֵּאָיוֹת וּבַנְּחָלִים,

וַיִּתְהַלְּכוּ וַיִּבְכָּיוּ

וְדִמְעוֹתֵיהֶם – רְסִיסֵי-טְלָלִים.

וֵאלֹהִים אֶת עָנְיָם רָאָה

בַּמִּדְבָּרוֹת הַנְּשַׁמִּים,

וַיִּנָּחֵם עַל הָרָעָה

וַיַּעֲשֵׂמוֹ פְּרָחִים תַּמִּים,

בְּקָנֶה אֶחָד שְׁנֵיהֶם עוֹלִים

וּלְגוֹנֵיהֶם יִפָּרֵדוּ:

צִיץ-הַתְּכֵלֶת וְצִיץ-הַזָּהָב –

וּלְעוֹלָמִים יִוָּעֵדוּ.

וַיְהִי אַמְנוֹן – פֶּרַח-שָׂדֶה

תְּכֵלֶת כֵּהָה עֵין עָלֵהוּ,

וַאֲחוֹתוֹ תָמָר הָיְתָה

עַיִן צְהֻבָּה עַל חָזֵהוּ.

בֵּין זְרוֹעוֹתָיו בְּיָד חֲזָקָה

יִשָּׂא, יְחַבֵּק אֶת אֲחוֹתוֹ;

בְּאַהֲבָה רַבָּה, בְּגַעְגּוּעִים

תָּשַׁח רֹאשָׁה אֶל לִבָּתוֹ.

וּמִבְּנֵי-הָאָרֶץ – הֵמָּה

אֶת הַנַּעֲשֶׂה יָדָעוּ,

וְלַפֶּרַח “אַמְנוֹן וְתָמָר”

שֵׁם לְעוֹלְמֵי-עַד קָרָאוּ.

הידלברג

Viola tricolor, Иван–да–Марья, Stiefmütterchen. ↩
שם העיר תיאודוסיה לפנים ↩

שירים (1920–1910; ארבע מהדורות)

מאת

שאול טשרניחובסקי

לְנֹכַח הַיָּם

מאת

שאול טשרניחובסקי

אֲנִי בַחֲלוֹמִי רָאִיתִי הַיָּם

הַנֶּהְדָּר וּרְחַב הַיָּדַיִם,

וְהַמֶּרְחָק הַנִּפְלָא בְּלִי גְבוּל וּבְאֵין-סוֹף,

הָעוֹטֶה חֲשֵׁכִים וַעֲרָפֵל,

מִדַּבֵּר לַנֶפֶשׁ וּמוֹשֵׁךְ הַלֵּב

בְּרָזִים מַאֲלִיפִים וָפֶלִי.

וְהַיָּם יָם-עוֹפֶרֶת, וְהוּא אָפוֹר, וְהוּא נָם

בִּשְׁנַת שַׁאֲנַנִּים וְאַדִּירִים,

בִּגְאוֹן-צְבִי, יִשְׂתָּרַע- כֵּן שְׁנַת הָעֲנָק –

וּלְאִטּוֹ יָנוּעַ חָזֵהוּ

שְׁחַרְחֹר וְשָׁזוּף מִסַּעֲרוֹת-אוֹן;

וּנְפוּצוֹת-הַקֶּצֶף עַל גַבּוֹ

כִּקְוֻצּוֹת-הַשֵּׂיבָה הַנָּעוֹת, בִּנְשָׁב

בָּהֶן רוּחַ עוֹבֵר וְחוֹלֵף.

וּכְסוֹד שִׂיחַ רֵעִים עַל מָעוֹז הַחוֹף

הִתְנַגְּשׁוּ דוּגִיּוֹת וּסְפִינוֹת,

וְעוֹלִים וְיוֹרְדִים אֲנָשִׁים, הֲמוֹן

מַלָּחִים וְטוֹעֲנֵי מִטְעָן,

וּכְפוּפֵי גֵו תַּחַת הַנֵּטֶל הָרָב,

חֲשׂוּפִים עַד מַפְּלֵי מָתְנֵיהֶם,

וּדְרוּכִים שְׁרִירֵימוֹ, וַיֵּתַע הָאוֹר

עַל גֵּוָם, גֵּו בְּרוֹנְזָה פְלוֹרֶנְטִית,

עַל חָזָם הַבּוֹלֵט וְעַל רַחֲבֵי-הַגָּב,

וַיְצַפֵּם נְגֹהוֹת נְגֹהוֹת…

וּבְמִשְׁקַע-אַצִּילוּת יִכָּנֵף הַצֵּל

לְהַגְבִּיל גַּבְנוּנֵי-שְׁרִירֵימוֹ.

וְרוּחַ צַח מַבְרִיא, רָטֹב וְלַח

בָּא נוֹשֵׁב מֵרַחֲבֵי-הַמַּים

וּמֵבִיא בִּכְנָפָיו רַכְרוּכִית, וְחֹם

וְרֵיחוֹת חֲרִיפִים לַדָּגָה.

וַיִּמְחֲאוּ הַרְרֵי-מִשְׁבָּרָיו.

הֲיֶחֱרַד בְּגִילוֹ, אִם יֶהְגֶּה הַיָּם,

וְאַנְחוֹתָיו מַרְתִּיחוֹת תְּהוֹם רַבָּה.

וְשׁוֹקְקִים הַדְּכָיִים? מַה יָּמֵר הַיָּם?

מַה שִּׁירוֹ, שִׁיר אֵין לוֹ פִּתְרוֹנִים?

הַאִם תַּאֲנִיָּה הִיא, בָּאָה בִּשְׁאוֹן

מִשְׁבָּרִים וּמֶרְחַב-אֲפִיקִים?

הֲצָרוּ לוֹ גְּבוּלוֹת אֲבָנִים וָצוּר

בַּעֲרִיסַת-הַסְּלָעִים? הֲיֹאמַר

לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו אֲזִקֵּי-הַחוֹף?

אוֹ בְּכַנְפֵי-הַסּוּפָה הוּא מְקַנֵּא?

אוֹ, יוּכַל הֱיוֹת, יִדְאַב לִבּוֹ מְאֹד

לְהַרְרֵי-מִשְׁבָּרָיו נֻפָּצוּ

אֶל רַגְלֵי הַסְּלָעִים, עַל רֻכְסֵי הַצּוּר,

וּרְסִיסֵי הַקֶּצֶף גַּם הָיוּ

בְּסַעֲרוֹת חֵשֶׁק לְחֹפֶשׁ וּדְרוֹר, –

וַעֲלֵיהֶם הוּא קוֹרֵא לְאֵבֶל?…

וּתְהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא, וַיַּעַל הַקּוֹל,

וַיִּתְכַּס הַיָּם בָּעֲרָפֶל – – –

גִּבּוֹרִים בָּעֲרָפֶל!

שָׁם נִגְלוּ לִי פְּנֵי-

הַשֵּׁנִי הַנֶּאְדָּר, הֶחָסוֹן…

מִי תִּכֵּן רוּחֲךָ, הַגֶּד-נָא? מִי בָּא

עַד חֵקֶר נַפְשְׁךָ הַנַּעֲלָה?…

מַשְׂטֵמַת הָאוֹיֵב וּמְאֵרַת הָעָם,

שֶׁעָלָיו הֹרַגְתָּ – חֶלְקֶךָ.

בְּעַב-עָנָן נִגְלֵיתָ וּכְגֵאוּת-הַיָּם,

וּכְשִׁירוֹ, שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹנִים,

נִגְלֵיתָ, וַתַּעַל וַתִּתֶּן גַּם קוֹל, –

בִּן-רֶגַע נֶאֱלַמְתָּ, חָלָפְתָּ.

וּבְמֶרְחַק-הֶעָבָר בְּעַרְפִלֵּי דוֹר-דּוֹר

גָּז שִׁמְךָ, כְּאוֹר מַתְעֶה בַּלָּיִל,

שֶׁיֶּחֱוַר וְיִדְעַךְ בַּחֹשֶׁךְ, וּכְהֵד

קוֹל נָמֵס. קוֹל גּוֹסֵס בַּיָּעַר.

לַשְּׁנִינָה, לַבּוּז יִירָשֶׁנּוּ הַבֵּן

מֵאָבוֹת תּוֹלָעִים נִרְמָסוֹת,

מִמְּאַשְּׁרִים לַהֶבֶל, מִמּוֹרִים וְלֹא-אוֹר,

זֶה שִׁמְךָ, הַשֵּׁם “בַּר-כּוֹזִיבָא”.

וְאַתָּה בֶּן-כּוֹכָב!

וּבְקוּמְךָ, עֲנָק,

וַתֶּחֱרַד הָאָרֶץ וַתָּנַע,

וַתָּחֵל מְלֹא-אַסְיָה עַד אִיֵּי-הַיָּם;

גַּם רוֹמָה עַל שִׁבְעַת שְׁפָיֶיהָ.

שָׂרָתִי בַגּוֹיִים – אֲחָזָהּ הַחִיל,

רוֹפֶפֶת עֲלֵי עַמּוּדֶיהָ.

וַיִּהְיוּ בְךָ מַעְיָנוֹת הַחַיִל וְהָעֹז,

כָּל זִרְמֵי בְּנֵי-עַמְּךָ הַגֵּאִים,

אֲשֶׁר אֲבוֹתֵיהֶם עֹוד שָׂרוּ עִם אֵל

וּבְחֶזְקַת-יָד לָקְחוּ בִרְכָתוֹ;

וַיִּהְיוּ בְךָ מַעְיָנוֹת הַחַיִּים וְהָאוֹר,

לֵחֵנוּ, עֻזֵּנוּ, עֹז-אֻמָּה,

בְּטֶרֶם עוֹד הָיְתָה גַּם נָגְעָה בָהּ יַד-

שׁוֹמְרֵינוּ – חוֹנְטֵינוּ לַדּוֹרוֹת.

אַךְ אַתָּה נָפַלְתָּ – וַתִּהְיֶה לָבוּז!

הַהֵם יוֹקִירוּךָ? אִם הֵמָּה,

עֲדַת הַנַּנָּסִים הַנְּמִבְזִים, אֲשֶׁר

יַקְטִירוּ לֵאלֹהִים מַרְעִימִים

וּבֶרֶךְ יִכְרְעוּ אַךְ לְשָׁב מִן הַקְּרָב

בַּעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן עַל מִצְחוֹ?

אִם הֵם יַעֲרִיצוּךָ – עַם שָׁפָל וְלֹא עָז?…

כִּי יִתֹּם הַדּוֹר, דּוֹר-הַמִּדְבָּר,

וְאַחֲרוֹן מִמֶּנּוּ הַנִּשְׁבַּע לָעֹל

בִּכְבָלִים עַצְמוֹתָיו תִּרְקַבְנָה;

וּבְאַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי יָקוּם הָעָם,

עָם נִקָּה מֵחֶלְאַת-הַגָּלוּת,

שֶׁעֵינוֹ לֹא כָהֲתָה עוֹד מֵאֲבַק-

סִפְרוּת-שָׁוְא וּמַדּוּחֵי-הַמַּתְעִים,

וְיִפְעָה לָהּ, יִפְעַת-שַׁדְמוֹת-הַבָּר, –

לְךָ יֶחֱרַד, יָגִיל בִּרְעָדָה

לֵב-כָּל-מַעֲרִיצֶיךָ, הַנְּדִיבִים בָּעָם,

בְּנֵי-חוֹרִים עַל אַדְמַת מַטָּעָם.

שיח קדומים

מאת

שאול טשרניחובסקי

לִי סִפֵּר הַמַּעְיָן וַיְסַפֵּר הַגָּל…

וְאֶת אֲשֶׁר לִי סִפְּרוּ אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי.

אַךְ נַפְשִׁי הִרְגִּישָׁה, אַךְ נַפְשִׁי הִבְחִינָה

בְּרֶטֶט הַנְּגִינָה

וּבְזַעֲזוּעֶיהָ,

וּמְלֵאָה הִיא אוֹתָם.

וְנִדְמוּ לִי אוֹתָם

הַקּוֹלוֹת הַתּוֹבְעִים

דְּבַר-מָה וְהַקּוֹבְלִים,

כִּשְׁיָרֵי בִיב הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְחָרֹב,

כְּאִלּוּ הֵם נוֹבְעִים

מִנֶּפֶשׁ לִי יְקָרָה, מִלֵּב לִי מְאֹד קָרוֹב,

כִּי עַל-כֵּן יֵשׁ בָּמוֹ נִיחוֹחוֹת, שֶׁהֵמָּה

זִכְרוֹנוֹת שֶׁל יַלְדוּת עַל מֶרְחֲבֵי שְׁדֵמָה,

עַלִּיזִים כְּמֵי-אָבִיב מִגְּבָעוֹת גָּלָשׁוּ;

כִּי עַל-כֵּן יֵשׁ בָּמוֹ דֵי אוֹן וְדֵי כֹחַ

לְהָעִיר חֶזְיוֹנוֹת, שֶׁכְּבָר-כְּבָר טֻשְׁטָשׁוּ,

מִי יֵדַע מָתַי,

וְשֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ…

*

וְהַיַּעַר שָׂח, וְהַיַּעַר שָׂח…

עוֹדֶנּוּ רָטֹב וּכְמוֹ עֵר

אֶל בּוֹא חֲלוֹם-אוֹר וּמָלֵא פְאֵר,

בְּעוֹד חֶצְיוֹ שָׁקוּף וְחֶצְיוֹ מְלַבְלֵב;

וְשֶׁמֶשׁ-יָם מְהַבְהֵב

וְיוֹרֶה בּוֹ רְסִיסִים שֶׁל אוֹרוֹת נֶחְפָּזִים.

וּמָלֵא הוּא רָזִים;

וְשָׂח הוּא, וְשָׂח הוּא… בְּכָל אַלְפֵי גְזָעָיו,

בַּעֲנָפָיו, בְּיוֹנְקוֹתָיו וְצֶאֱצָאָיו

וּבַעֲלֵי-תִפְאַרְתּוֹ.

וְגַלֵּי הֶמְיָתוֹ הַטְּמִירָה וְהַנָּאוָה

מִשְׁתַּפְּכִים בְּגָאוֹן, מִשְׁתַּפְּכִים בִּרְחָבָה

מְלֹא רֹחַב צַמַּרְתּוֹ.

וַעֲדִינָה שִׁירָתוֹ לְלֹא-סוֹף, לְלֹא פִּתְרוֹנִים

מְרַפְרֶפֶת וְנִתְלָה בְּרָאשֵׁי אַלּוֹנִים

חֲסוֹנִים וּזְקוּפִים.

*

וּבְרֶטֶט הַחַיִּים הַמְּפַכִּים עַל סְבִיבַי

הִרְגַּשְׁתִּי וָאָבִין נְאוּמָם,

וּבְסַפְּרָם לְתֻמָּם,

כְּפִטְפּוּט תִּינוֹקוֹת,

הִכַּרְתִּי בַשִּׂיחוֹת, שֶׁבַּעֲנָוָה הֵן בּוֹקְעוֹת

וְעוֹלוֹת,

הִכַּרְתִּי קוֹל אַחַי, אַחַי הַקְּטַנִּים,

שֶׁאוֹתָם עָזַבְתִּי זֶה רַבּוֹת בַּשָּׁנִים,

בְּהַפְרִיד אֱלֹהִים בָּאָרֶץ אֵיתָנִים,

וְנִשְׁאֲרוּ דְווּיִם וְנַעֲנִים

עַד בְּלִי-לְהַכִּיר אָח אֶת אָח…

וְהַיַּעַר שָׂח, וְהַיַּעַר שָׂח – – –

Klingenteich

שיר-מזמור לבני תובל-קין

מאת

שאול טשרניחובסקי

שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי תוּבַל-קַיִן / שאול טשרניחובסקי

תובל קין לוטש כל חורש נחושת וברזל. (בראשית ד' כ"ב)

קוֹל בַּיַּעַר, יַעַר-קְדוּמִים –

אַרְזֵי-בְרֵאשִׁית תְּמֵהִים…

לַהַב-מוֹקֵד לוֹחֵךְ, מַאְדִּים

רִגְבֵי-סֶלַע כֵּהִים;

רֶגֶב-סֶלַע עַל גַּב סֶלַע:

פַּטִּישׁ רֶגֶב הוֹלֵם…

שְׁגַר-שֶׁנְהַבִּים, עִנְקֵי בְרִיאָה,

מַאֲזִין בֵּין סוּף חוֹלֵם…

קוֹל בַּיַּעַר, יַעַר-קְדוּמִים –

אַרְזֵי-בְּרֵאשִׁית תְּמֵהִים…

– גִּבּוֹר צַיִד, מַה-זֶּה תִלְטוֹשׁ

עַל-גַּב רְגָבִים כֵּהִים?

– "חֶרֶב!

חֶרֶב לוֹכְדֵי עוֹלָם!

קוֹל בַּמְּעָרָה, מְעָרַת-גֵּבִים –

הַלְמוּת פַּטִּישׁ-אֵימָה…

חוֹלְפִים בְּעַד הַפֶּתַח, עוֹבְרִים

רַחֲבֵי כָר וּשְׁדֵמָה…

וְאֹרֶז גֻּדַּל פֶּרֶא

תְּמֵהִים כּוֹרְעִים, כְּאִלּוּ אוֹמְרִים

נָא אֶתְחַכְּמָה וְאֶרְאֶה.

קוֹל בַּמְּעָרָה, מְעָרַת גֵבִים –

הַלְמוּת פַּטִּישׁ אֵימָה…

– גִּבּוֹר חָרָשׁ, מַה-זֶּה תַעֲשֶׂה

בְּלֶב מֶרְחַב הַשְּׁדֵמָה?

– "אֵת לִי

אֵת כּוֹבְשֵׁי-אֲדָמָה

קוֹל בַּסִּמְטָה, סִמְטָה חֲשֵׁכָה,

שֶׁכְּתָלֶיהָ מָטִים…

מִתּוֹךְ הַלְמוּת פַּטִּישׁ אַדִּיר

זִקֵּי-אֵשׁ נִמְלָטִים…

לְשׁוֹן הָאֵשׁ תִּתְפָּרֵץ – רֶגַע

תּוּעַם וּמַשְׁחִירָה…

בָּא הַקּוֹל וְנִבְלַע יָתוֹם

בְּתוֹךְ שְׁאוֹן הַבִּירָה.

קוֹל בַּסִּמְטָה, סִמְטָה חֲשֵׁכָה,

שֶׁכְּתָלֶיהָ מָטִים…

– נַפָּח זָרִיז, מַה-זֶּה תַעֲשֶׂה

וְזִקֵּי-אֵשׁ נִמְלָטִים?

– "כְּבָלִים!

כְּבָלִים לִי לְעַצְמִי

קוֹל מִבֵּית-חֲרֹשֶׁת עוֹלֶה –

אַלְפֵי-אוֹפָן שׁוֹרְקִים…

גָּלְמֵי אֵשׁ לְבָנָה מַזִּים,

רוֹתְחִים, נֶחֱרִים, חוֹרְקִים…

נְהַר-מַתֶּכֶת עוֹלֶה זוֹעֵף:

צָרוּ לוֹ הַשְּבִילִים!

הַשָּׁמַיִם תַּמּוּ בְעָבֵי-

פִּיחַ מַאֲפִילִים…

קוֹל מִבֵּית-חֲרֹשֶׁת עוֹלֶה –

אַלְפֵי אוֹפָן שׁוֹרְקִים…

– פּוֹעֵל צָעִיר, מַה-זֶּה תִפְעַל

בֵּין אוֹפַנִּים חוֹרְקִים?

– "תּוֹרָה!

אֱמֶת לִי חֲדָשָׁה

הידלברג

מִתּוֹךְ עַב-הֶעָנָן

מאת

שאול טשרניחובסקי

הֲיָבוֹא הַסַּעַר – וְאָנֹכִי קְרָאתִיו?

וְעֵת פָּשַׁט הֶעָנָן הַמְּפַלֵּס לוֹ נָתִיב

עַל פְּנֵי שָׁרְשֵי הָרִים, עַל צוּרֵי-אֲבָנִים,

הִתְאַבְּנוּ וַיִּקְפְּאוּ בָמוֹת אֳרָנִים

כִּקְסוּם-עֵינֵי-תַנִּין, הַמְּחַכֶּה לְמוֹתוֹ

בִּבְלִי הָנֵד גֵּווֹ, בִּבְלִי הָשֵׁב אוֹתוֹ.

וּכְזֶרֶם הַנֶּצַח, הַצָּף וְעַל אֲפִיקָיו

הוּא עוֹלֶה וּמַכְבִּיד עַל הַכֹּל אֲזִקָּיו,

שֶׁאֵין אַף זִיק רַחֲמִים וַחֲנִינָה לְפָנָיו, –

הִתְגַּלְגֵּל הֶעָנָן בָּהָר וּבַאֲדָנָיו,

מִתְפַּלֵּשׁ לְאִטּוֹ וּכְמוֹ בַעֲצַלְתַּיִם,

מִתְקַפֵּל, כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִרְאֶה לְעֵינַיִם,

לֹא יִיגַע, לֹא יַעֲמֹד בְּלֶכְתּוֹ אַף רָגַע,

וּמַעְצוֹר לוֹ אֵין וּבְשָׂטָן לֹא פָּגַע.

מִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת

וַיָּצֵף וַיָּרָם,

מְחַבֵּק וּמְחַנֵּק הַיַּעַר הֶעָרֹם,

מַשְׁקִיעוֹ, מַטְבִּיעוֹ, מַבְלִיעוֹ בִּנְשָׁפָיו

וּבְלֵיל חֲסַר-תְּמוּנָה עַל נְצָרָיו וַעֲנָפָיו,

עַל בַּדָּיו חֲרֵדִים וּגְזָעָיו מוּצָקִים.

עוֹד רֶגַע הִתְרוֹמְמוּ רָאשֵׁימוֹ אֶל שְׁחָקִים

וּכְמוֹ טֻבְּעוּ פִּתְאֹם לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם

בִּדְמִי הָעֲנָנָה, שֶׁחִישׁ עֲנָקָתָם,

וַתָּצָף, וַתַּעֲבֹר וַתַּחֲלֹף מֵהָתָם

כְּמִפְלֶצֶת-זֵדוֹנִים הֲרַת הַוּוֹת-עוֹלָם,

וַתִּחַן עָלַי וַתְּצוּדֵנִי בִּרְשָׁתוֹת

נֶעְלָמוֹת, עֲצוּמוֹת וּמְלֵאוֹת-בְּעָתוֹת.

עוֹד פַּעַם הִתְגַּבְּרה בְּכֹחָהּ הָאוֹרָה,

וַתִּקְרַע וַתַּחַץ הָאֹפֶל הַנּוֹרָא.

וַיְהִי בְּהִבָּקַע הֶעָנָן – וָאֶרְאֶה

הַנָּהָר הַיּוֹרֵד בִּמְשׁוּבָה שֶׁל פֶּרֶא,

וּמֵימָיו עֲכוּרִים וּכְעֵין הַמַּתֶּכֶת

בִּהְיוֹתָה רוֹתַחַת בְּצִנּוֹר נִתֶּכֶת,

גַּל שָׁחוֹר וְכָבֵד, וּשְׁבִיבִים וּרְשָׁפִים

יִדּוֹדוּ בַגַּלִּים, נִשְׁקָעִים וְצָפִים.

הֶהָיְתָה יַד מַזָּר בַּמַּזָּר לְרָעָה

וּתְעָלַת-הַשֶּׁטֶף מְכִתּוֹתָם נִמְלָאָה,

אוֹ יַד אֵל מִסְתַּתֵּר שָׁם שִׂדְּדָה, כַּעֲמָקִים,

רְקִיעַ הַמַּיִם וַתִּזְרְעוֹ בְּרָקִים

וְשִׁבְרֵי-הַבָּזָק?

וְאוּלָם עַד רָגַע

הִתְכַּסְּתָה הַכִּכָּר, וְהָר בְּהָר פָּגַע.

וּמִשְׁבְּרֵי הֶעָנָן עָלַי כִּי סָגְרוּ

כָּל אַפְסֵי הַמֶּרְחָב וִיעָרִים נִשְׂעָרוּ,

וַיְהִי הָס בַּיַּעַר הָרָם מְלֵא-הַשִּׁירָה,

נֶאֶלְמָה הַשְּׁלוּלִית הָרָנָה הַמְּהִירָה,

וַיִּדְּמוּ הַחַיִּים, וְדִמְמַת-בְּעָתָה

מִמּוֹסְדוֹת-הָאָרֶץ עַד שְׁחָקִים הָיָתָה,

כְּמוֹ בְּמַאֲמָר כְּרוּב שַׁלִּיט: רְדִי לָךְ, הַדְּמָמָה,

עַל פְּנֵי גֵיא-הַנְּתִיבוֹת, הַשְּׁפֵלָה וְהָרָמָה!

וַחֲשַׁכָה מַה לֶּחָה, אֲפֵלָה-לַחֲצָאִין,

נֶעְדֶּרֶת כָּל גָּוֶן וְזָרָה לָעָיִן,

כְּמִשְׁבָּר מֵעַפְרוֹת-בְּרֵאשִׁית יִקָּרֵץ

בְּטֶרֶם אֵל צָר בְּמַאֲמַר: הֱוִי אָרֶץ! –

צְרָרַתְנוּ וַתִּתְקְפֵנוּ כַּשִּׁרְיָה

וּכִקְלִפַּת הָאֱגוֹז הַמְּכַסָּה לְפִרְיָהּ.

וּבְאַלְפֵי רִבּוֹאוֹת עֵינַיִם נַעֲלָמוֹת,

הַחוֹדְרוֹת מַשְׂכִּיּוֹת לַב-גֶּבֶר וּנְשָׁמוֹת,

כִּתְרַתְנוּ וַתָּסֵךְ עָלֵינוּ - וּלְרַאֲוָה

הָיִינוּ לְעֵינֶיהָ עַלִּיזוֹת-הַגַּאֲוָה.

וּבְמֶרְחַב אַשְׁמַנִּים וְדִמְדּוּם חִזָּיוֹן,

בְּמַלְכוּת תַּעְתּוּעֵי הַדִּמְיוֹן וְהָעָיִן,

וּבְשׁוֹרֵר הָרָעָם שִׁירָתוֹ הַקָּשָׁה,

בִּי לִבִּי, לֵב-גֶּבֶר, אָנֹכִי אֶרְגָּשָׁה.

הִנֵּנִי! מִי קוֹרֵא לַקְּרָב בֵּין עַרְפִלִּים?

בֶּן-תְּמוּתָה כָמוֹנִי אוֹ מְצוּקִים, אֶרְאֶלִּים?

אִם תָּפְתֶּה טִפְּחֶךָ, אוֹ נַחְשׁוֹל שֶׁל סוּפוֹת?

קוּם, עַיִן אֶל עָיִן! זְרוֹעוֹתַי חֲשׂוּפוֹת,

כָּל שְׁרִירַי שׂרָגוּ, כָּל גִּידַי חֲסוֹנִים,

כִּמְטִילֵי הָעֶשֶׁת וּכְשָׁרְשֵׁי אַלּונִים.

וּבְרֶגַע הַפְּלָאוֹת הַלָּז עַל שִׂיא הָרִים

אֲנִי אָח לַסְּעָרָה, לַסְּלָעִים וְלַיְּעָרִים,

אָח גָּדוֹל, אָח נֶאְדָּר, שְׁכַן-עַנְנֵי-תֹהוּ,

הַגָּר עִם הָרַעַם וְנַעֲרָץ כָּמוֹהוּ,

וַהֲדוֹם רַגְלַי דְּמוּת זוֹ עֲלוּבָה נַנֶּסֶת –

הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ דּוֹר-דּוֹרִים גּוֹסֶסֶת.

וִיהִי זֶה הַחֹשֶׁךְ פִּי שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה,

וַיִּשְׁלַח בִּי צְבָא כָּל אֵימוֹתָיו הַטֶּבַע,

וְאִם שִׁמְמוֹת עוֹלָמוֹת בְּחֵיקוֹ גַם הֶעָרָה, -

אֲנִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶמְצָאָה - אַךְ הֶרָה!

וָמַעְלָה וָמַעְלָה! בֵּין צוּרִים וְכֵפִים,

עַל פַּחַת וּתְהוֹם, יָד אֶל יָד, הָעֲיֵפִים!

וּזְרֵה מֵעָלֶיךָ כָּל פַּחֲדֵי מוֹרָא:

מַלָּךְ וּלְאֵשׁ זָרָה וּבְלִבְּךָ הָאוֹרָה?

וּבְבוֹא יְמֵי-יֵאוּשׁ לַמֵּאָה הַנְּבוֹכָה,

שֶׁרָקְבָה עַד גִּזְעָהּ וְנִתְרוֹקְנָה מִתּוֹכָהּ,

וְשָׁפַךְ הֶעָנָן הַפָּרוּשׂ אוֹר מַתְעֶה

עַל חֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם וְעַל פְּנֵי כָל הַנַּעֲשֶׂה, –

אֲזַי הֱוֶה אַתָּה הָאוֹר לָךְ בַּדֶּרֶךְ!

לֵךְ נִכְחֲךָ, בֶּן-חוֹרִין! וְהָעוֹבְדִים בַּפֶּרֶךְ

מִתַּחַת סֻבֳּלָם – יְרֵשַׁת כִּלָּיוֹן

וְתַעְתּוּעֵי דוֹר-דּוֹרִים, יְכֻסּוּ בְמַשָּׁאוֹן;

וּבְקוּרֵי עַכָּבִישׁ, הֵם טָווּ לְמוֹסֵרוֹת,

לִיצוּרֵי דִמְיוֹנָם גַּם יִהְיוּ לְבָרוֹת.

לֵךְ נִכְחֲךָ אַתָּה, אִם עַטְרוֹת-קֵיסָרִים

מְנַת חֶבְלְךָ, אוֹ יַלְקוּט שֶׁל רוֹעֵה-עֲדָרִים,

אַל תֵּפֶן אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר יִשְׂאוּ קוֹלָם:

אֱוִיל אִישׁ הָרוּחַ! הוֹי מֵפֵר חָק-עוֹלָם.

“וְהַדֶּרֶךְ מַה-לָּךְ:” – אִישׁ כִּי יִשְׁאַל – עֲנֵהוּ:

הֵן אֶת אֱלֹהַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ אַיֵּּהוּ…"

הידלברג 1902

הקפות

מאת

שאול טשרניחובסקי

הַקָּפוֹת / שאול טשרניחובסקי

וּבְבֵית-הַמִּדְרָשׁ רַב הַדְּחָק,

הַחֹם מָה רַב וְהַנְּהָרָה!

וּמָלֵא הוּא מִפֶּה אֶל פֶּה,

וּמְלֵאָה הָעֲזָרָה.

הַשָּׁאוֹן הוֹלֵךְ הָלֹךְ וָרָב:

בַּנַעַר נִדְחַק זָקֵן שָׂב,

לֹא נִקָּה גַם הַ“מִּזְרָח”.

וּפַלְגֵי אוֹר נִשְׁפָּכִים עַל

כָּל פִּנָּה, וְאִם עֲזוּבָה,

מִפַּנַּס-נְיָר, מִמְּנוֹרַת-בְּדִיל,

מִתּוֹךְ כָּל חַרְסִית נְקוּבָה.

וְקוֹל אוֹמֵר: “קוּם הַחַזָּן, קְרָא!”

וּגְדוּד הַנְּעָרִים הִנֵּה בָּא –

יְהוּדִים קְטַנִּים, נָאִים.

הֵם הוֹלְכִים חֶרֶשׁ, הוֹלְכִים לְאַט –

הַחֲלוּצִים הָרִאשׁוֹנִים;

בִּיְדֵיהֶם דְּגָלִים: נֵס וָנֵס

וְתַפּוּחָיו הָאַדְמוֹנִים.

מִזִּיו הַנֵּר עַל רֹאשׁ הַנֵּס,

הַשַּׁח, הַנָּע מֵעֵת אֶל עֵת,

גַּם קָרַן עוֹר פָּנֵימוֹ.

וְהַחַזָּן בָּא, הַחַזָּן שָׁר,

הָ“עוֹזְרִים” נָשְׂאוּ קוֹלָם;

הַגַּבַּאי שָׁר, וְהַגִּזְבָּר שָׁר,

אַחֲרֵיהֶם – כָּל הָ“עוֹלָם”:

“טַ-רַהּ-רַ-רַהּ וּבִם-בָּם בָּם!”

כָּל חַיָּט וְרַצְעָן בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם,

אֲפִילוּ הָ“רַב מִטָּעַם”.

וְעִם סִפְרֵי-תוֹרָה הִנֵּה קְהַל

הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים

בְּכָתְנוֹת שֵׁשׁ וּבְכָתְנוֹת זִיו,

בִּגְוָנִים מְאֹד מַפְלִיאִים.

וְעַל עַטְרוֹת כֶּסֶף וְעַטְרוֹת פָּז

בְּצִלְצוּל עָלֵז, בְּצִלְצוּל עָז

יָרִיעוּ הָרִמּוֹנִים.

הַנּוֹשְׂאִים הוֹלְכִים חֶרֶשׁ, לְאַט,

מַפְלִיגִים בְּזִרְמֵי אָדָם,

שֶׁאוֹחֲזִים בָּם וְנוֹשְׁקִים בְּחֹם

לְסִפְרֵי-תוֹרָה בְּיָדָם

– “תִּזְכּוּ לְשָׁנָה בְּשׁוּבָה!”

– “גַּם אַתֶּם תִּרְאוּ בַּטּוֹבָה!”

אַף קוֹל הַבְּתוּלוֹת עוֹלֶה.

הֵן עוֹמְדוֹת צְפוּפוֹת זוֹ אֶל זוֹ,

הַבְּרִיּוֹת אֵל הַנָּאוֹת,

עַל עַמּוּד שַׁח, עַל סַפְסָל נָע,

וְהַבַּיִת אַךְ גַּן פְּלָאוֹת:

עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת, עֵינֵי-שְׁחוֹר,

וּכְעֵין הָאֵפֶר, רַבּוֹת-אוֹר,

וּלְחִי – תַּפּוּחַ רַעֲנָן.

הַבַּיִת מָלֵא אוֹר וָחֹם,

וְגִיל וּצְחוֹק וּרְנָנִים:

זֶה שָׂח, זֶה שָׁר, זֶה מַכֶּה: הָס!

וְצוֹהֲלִים כָּל פָּנִים.

וְהַחַזָּן בָּא, הַחַזָּן שָׁר:

"הוֹי, עוֹזֵר דַּלִּים הוֹשִׁיעָה נָא!

וְהָעָם הַמְּבֻסָּם עוֹנֶה.

הידלברג 1901

לְבִיבוֹת

מאת

שאול טשרניחובסקי

I

אָכֵן בֹּקֶר, שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ רַבִּים, אָז הָיָה

וְרִאשׁוֹן בְּחָדְשֵׁי הָאָבִיב, הַנָּאוֶה עַל שַׁדְמוֹת אוּקְרַיְנָה,

שְׁדֵמוֹת וַעֲרָבוֹת נִרְחָבוֹת כַּיָּם! – וּמִי זֶה הָרִאשׁוֹן,

רִאשׁוֹן לַכֹּל, אֲשֶׁר רָאָה אֶת חֶמְדַּת הַבֹּקֶר הָרַעֲנָן,

עוֹדוֹ רוֹחֵץ בַּטָּל וְהֵילֵל בֶּן-שַׁחַר עוֹד מַבְהִיק,

בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה? – עֶפְרוֹנִי – הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן

וְעָלָה עַל כְּנָפָיו אֶל עָל וְהִמְטִיר מִשָּׁם מַנְגִּינוֹתָיו,

מֵעִיר הַדְּרוֹרִים בַּגָּג, וְעַל פֹּארוֹת הַסְּבָךְ הָאַנְקוֹרִים. –

שְׁנִיָּה אָז תִּיקַץ מִשְּׁנָתָהּ הַחַמָּה וְלוֹהֲטִים פָּנֶיהָ:

בּוֹשָׁה כִּי אֵחֲרָה קוּם, נֶחְפָּזָה הִיא אֶל עֲבוֹדָתָהּ

לַעֲבִיר מַכְחוֹל עַל צִיץ וְלָשִׂים בַּפּוּךְ כְּנַף צִפֹּרֶת,

לְסַלְסֵל בְּרַצֵּי גַל נִדַּח, קַשְׂקַשּׂוֹת הָאָקוּנוּס לְהָפֵז,

לְהָחֵם בֵּיצֵי הַצְּפַרְדְּעִים בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה.

שָלְחָה קַו מֵקִיץ לַדְּבוֹרִים: “הָקִיצוּ, יְשֵׁנִים” וּמְזָרְזָה

בְּגַרְגֵּר שֶׁל דָּגָן שֶׁפִּגֵּר. – וּשְׁלִישִׁית נֵעוֹרָה הַזְּקֵנָה

גִּיטְל, אַלְמָנַת הָרַב, וַתִּפְקַח עֵינֶיהָ הַמְּאִירוֹת.

צַחִים וּכְלִילֵי-הַתְּכֵלֶת, בְּאֵין זֵכֶר לְעָב קַל בַּמָּרוֹם,

הֶאֱהִילוּ שָׁמַיִם, וַעֲטוּפֵי עֲשָׂבִים רַעֲנַנִּים,

פָּקְחוּ זֶה עַתָּה עֵינֵיהֶם, הִבְרִיקוּ הַמִּגְרָשׁ וְהַשְּׁדֵמָה;

וְשַׁלְוָה חוֹלֶמֶת בַּכֹּל, דּוּמִיַּת בֵּית-מִקְדָּשׁ שֶׁשָּׁמֵם,

כְּאִלּוּ שָׁמַיִם בָּרוֹם וְהָאָרֶץ מִתַּחַת בְּתִמָּהוֹן

הֻכּוּ לְמַרְאֶה הַזִּיו וּתְמֵהִים בְּעַצְמָם עַל יָפְיָם.

מִהֲרָה גִיטְל וַתָּקָם מֵעַל מִטָּתָהּ הַחַמָּה

(הָיְתָה מִתְכַּסָּה בַּשְּׂמִיכָה וְאִם עָבְרוּ כְּבָר יְמֵי צִנָּה),

נָטְלָה יָדֶיהָ בְּסֵפֶל נְחשֶׁת בֶּן-יְדוֹתָיִם.

עַתִּיק הָיָה הַסֵּפֶל מְאֹד, כֶּבֶד מִשְׁקָל וּמוּצָק,

מַבְרִיק וּמַזְהִיר, כְּבָא מִמֵּרוּק בִּלְבֵנָה כְתוּתָה

(דּוֹרוֹן לָהּ הָיָה מֵאֵת דּוֹדָתָהּ, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם,

וְנָתְנָה לָהּ אוֹתוֹ בְּיוֹם חַג כְּלוּלוֹתֶיהָ לְזִכָּרוֹן,

כְּלִי מְאֹד יָקָר – וּבְדִיל מֵאָז אַךְ פַּעֲמַיִם צִפּוּהוּ),

לַחַשׁ לְשִׂפְתֵי הַזְּקֵנָה, כִּי אֶת תְּפִלּוֹתֶיהָ הִתְפַּלְּלָה

חֶרֶשׁ וּכְדַרְכָּהּ יוֹם יוֹם, וְעֵינֶיהָ צוֹחֲקוֹת וּמְאִירוֹת;

נִדְמָה לָהּ, כְּאִלּוּ הַיְקוּם בִּצְחוֹק-חֵן יְקַדְּמֶנָּה הַפָּעַם,

וְהַכֹּל שָׁמֵחַ וְשָׂשׂ עַל שִׁפְעַת-הַחַיִּים וְיָפְיָם.

וְטֶרֶם תְּפִלָּתָהּ תְּכַלֶּה כְּבָר הִרְגִּישׁ בָּהּ חֲתוּלָהּ הַבָּרֹד,

נָח לְרַגְלֶיהָ וּמְיַלֵּל בְּתַחֲנוּנִים וּמְלַקֵּק שִׂמְלָתָהּ;

בְּשָׂרוֹ כָּחַשׁ מִשֶּׁמֶן וּשְׂעָרוֹ הוֹלֵךְ וְנוֹשֵׁר

(וְהַיָּמִים יְמֵי הַחֲתוּלִים וְילֵלָם נִשְׁמַע בַּלֵּילוֹת).

“אִי לְךָ, זָקֵן מִשְׁתַּטֶּה!” – תִּתְרָעֵם עָלָיו הַזְּקֵנָה, –

וְחֶרֶשׂ שֶׁל דּוּד מִלְאָה חָלָב וַתִּתֵּן לַחֲתוּלָהּ הַבָּרֹד,

וְלָקְקָה הַחַיָּה בְּתֵאָבוֹן, כִּי רָעֲבָה מִלֵּיל נְדוּדֶיהָ.

רָאֲתָה גִיטְל חֲתוּלָהּ הַלּוֹקֵק הֶחָלָב וְהִרְגִּישָׁה

פִּתְאֹם בְּנַפְשָׁה גַם הִיא תַּאֲוַת-הָאֹכֶל, וּבְאַפָּהּ

רֵיחַ שֶׁל לְבִיבוֹת מְמֻלָּאוֹת בִּגְבִינָה עֲשׂוּיָה

וְרוֹחֲצוֹת בְּזִבְדָּה – וְהָאֵד עוֹלֶה בַסִּיר מִן הָרוֹתְחִים.

בַּת-צְחוֹק עַל שִׂפְתֵי הַזְּקֵנָה, כִּי צָחֲקָה בְלִבָּהּ עַל עַצְמָהּ.

אוֹתוֹ הַחֵשֶׁק מִנָּיִן? – וַתָּשֶׂם פְּעָמֶיהָ לַמַּרְתֵּף,

כֶּבֶד הַצִּנָּה, כִּי שָׁם הַגְּבִינָה וְכַדֵּי הַזִּבְדָּה.

הִיא עוֹד בַּמַּרְתֵּף הֶעָמֹק – וּפִתְאֹם קוֹל נִבְחַת הַכֶּלֶב

צוֹרֵם הָאֹזֶן מְאֹד, וְעוֹד קוֹלוֹ שֶׁל אָדָם בְּדַבְּרוֹ:

“סוּר לְךָ, סוּר בְּכוֹר-שָׂטָן” – וְהַקּוֹל קוֹל דּוֹמָחָה בְּבוֹאָהּ,

אֶפֶס לֹא עָמַד סִרְקָה מִנְּבוֹחַ; אָז תָּרִים דּוֹמָחָה

מַקְלָהּ, גֶּזַע לוּז רַךְ, עַל גַבּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַכֶּלֶב,

וְהָיְתָה פְּגִיעָתָהּ מְאֹד רָעָה בְּאַרְכֻּבָּתוֹ הַצְּנוּמָה;

הִתְחִיל בּוֹכֶה מְאֹד מֵעָצְמַת מַכְאוֹבוֹ – וַיָּנוֹס,

תָּחוּב זְנָבוֹ הַמְּדֻלְדָּל בֵּין רַגְלָיו, וְהוּא מְדַדֶּה עַל שָׁלֹשׁ.

וְיָצְאָה כְּרֶגַע גַּם גִּיטְל לְקַדֵּם פְּנֵי אוֹתָהּ הַ“גּוֹיָה”.

-“צַפְרָא טָבָא לָךְ, גִּיטְלִי!” – "סִמָּן טוֹב לָךְ, רְאִי נָא:

הִנֵּה בְּיָדִי כְּלִי מָלֵא וְכָכָה פְּגַשְׁתִּיךְ, דּוֹמָחָה!"

– “שָׁלוֹם לָךְ, גִּיטְלִי יוֹנָתִי!” – וַתַּעֲמֵד דּוֹמָחָה אֶת מַקְלָהּ

בְּפִנַת הַחֶדֶר הַקָּט, שֶׁהָיָה גַּם חֶדֶר-לְבִשּׁוּל, –

– “הַיְנוּ הַךְ. וּבְרִיאוּתֵךְ?” – "עֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת, דּוֹמָחָה:

בְּחַסְדֵי רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם אֲשָׂרֵךְ דַּרְכִּי לְאִטִּי.

לְאָן יִשָּׂאוּךְ רַגְלָיִךְ?" – "אֶל בֵּית-הַתְּפִלָּה אָנֹכִי,

וְהִנֵּה גַּם חָלָב בַּכַּד וְכִכַּר-הַלֶּחֶם, הֵבֵאתִי

לְאַבָּא בַסִּילִי בֶּחָג". – “הוֹי, הוֹי, דּוֹמָחָה, מַה חַג זֶה?” –

– "הַיְנוּ הַךְ, גִּיטְל, אָטוּ מִלְּתָא זוּטְרְתָא הַיּוֹם?

הַיּוֹם “מִיקוֹלַהּ הַקָּטָן”! שָׁכַחַתְּ? וְאוּלָם גַּם מִשֶּׁלָּנוּ

רַבִּים וְכֵן שְׁלֵמִים כַּיּוֹם הַשָּׂדֶה הֵם יוֹצְאִים בַּחַגִּים.

אָפְסָה אֱמוּנָה מֵעָם. מִי בָּא אֶל עֲבוֹדַת הַמִּנְזָר?

יְשִׁישִׁים שְׁנַיִם וְשָׁלֹשׁ זְקֵנוֹת, כָּל עוֹדָם בַּחַיִּים;

כֹּחַ כְּבָר אַיִן לְהִתְגָּרוֹת בְּעוּלֵי-הַיָּמִים הַחֲצוּפִים.

אֵלֶּה הַקְּטַנִּים – כָּל כְּלַבְלֵב, כִּי תֹאמְרוּ לוֹ: – לֵךְ אֶל הַתְּפִלָּה –

חוֹרֵץ לְשׁוֹנוֹ מִיָּד: – סוּרִי! מַה יּוֹם מִיָּמִים?

הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת הַדּוֹר, גַּם כָּתְלֵי הַמִּנְזָר מַה-נּוּגִים!

בְּבוֹאִי בֶּחָצֵר – מִי שָׁם? עִוֵּר, פִּסֵּחַ וְעוֹד דַּלְפוֹן,

כָּתְלֵי-הַבַּיִת הַנּוּגִים וְאַבָּא בַסִּילִי בַּתָּוֶך.

וְנוּגֶה גַּם קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים, כִּמְבַכִּים עֲזוּבַת-הַקֹּדֶשׁ.

וְהִנֵּה גַּם מִשֶּׁלָּכֶם מִינִים הֵם וְאֶפִּיקוֹרְסִים,

אוֹכְלִים כָּל טְרֵפָה וַחֲזִיר וּמַעֲלִים עָשָׁן בְּשַׁבָּת.

יַלְדָּה הָיִיתִי, זְכוּרַתְנִי: שַׁבָּת – וּמֵתוּ הַחַיִּים,

שַׁלְוָה וָשֶקֶט בַּשּׁוּק, כִּמְעַט אֲחָזוּנִי חֲרָדוֹת.

עַתָּה – חֶרְפָּה הִיא, כְּלוּם לֹא? שַׁבָּת – וְסָחֹר וּמָכֹר.

בּוֹשָׁה אָנֹכִי – אֲנִי, חֵי רֹאשִׁי, מִלָּבוֹא בַשַּׁבָּת

לִקְנוֹת דָּבָר בַּחֲנוּת-יְהוּדִית, הַיְנוּ הַךְ, גִּיטְלִי.

וְזַלְמָן הַסּוֹחֵר בַּצֹּאן, אַךְ שִׁלְשׁם הָיָה אֶצְלֵנוּ,

קוֹנֶה וּמוֹכֵר בֶּחָג. – זַלְמָן! – אָמַרְתִּי – הָאֻמְנָם

מַשְׁלֶה אֶת נַפְשְׁךָ אַתָּה, לְעוֹלָם תִּחְיֶה וְלֹא תָּמוּת?

וֵאלֹהֵיכֶם מַה יֹּאמַר? הַאֵינְךָ יָרֵא אֶת דִּינוֹ? –

שַׁבָּת הַיּוֹם! – וּמַה שָּׂח? אֶל בְּנִי אֲזַי יִפְנֶה זֶה זַלְמָן

וְאוֹמֵר לוֹ: גְּרִיצָה! הֲיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָתֵת אֶת אִמְּךָ,

וְהָיְתָה הִיא לָנוּ לְרַב? – חֵי רֹאשִׁי, כֹּה אָמַר הֶחָצוּף.

הַיְנוּ הַךְ, וּמָה אַתְּ? וּמַה לָּךְ הַגְּבִינָה וְהַזִּבְדָּה?"

בּוֹשָׁה גִיטְל עָנַתָּהּ: "נַפְשִׁי בַּל אֵדַע… בָּא רֵיחַ

לְבִיבוֹת בְּאַפִּי, וְכָךְ לֹא יָכֹלְתִּי לִמְשׁוֹל בְּרוּחִי;

הַיְנוּ דְאָמְרֵי אִינָשֵׁי: דּוֹמֶה זָקֵן לְיֶלֶד.

רַבּוֹת יִחְיֶה הָאָדָם וְנִבְעָר-מִדַּעַת לַקֶּבֶר

יוּבָל…" – וּבְאוֹתוֹ הָרֶגַע בָּא צִלְצוּל פַּעֲמוֹנֵי הַמִּנְזָר,

אָחֲזָה דוֹמָחָה בַּמַּקֵּל, בַּכַּד וּבְכִכָּר-הַלֶּחֶם.

– “שָׁלוֹם לָךְ!” – “לְשָׁלוֹם לֵכִי!” – וַתְּמַהֵר לַעֲזוֹב הַבָּיִת.

“צָדְקוּ דִבְרֵי הַ”גּוֹיָה" – כֵּן גָּמְרָה בְּלִבָּהּ הַזְּקֵנָה, –

הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת הַדּוֹר; מָה אָנוּ, וְכָל שֶׁכֵּן בָּנֵינוּ.

זַלְמָן הַסּוֹחֵר… וּבְנִי? וְנֶכְדָּתִי רֵיזֶלֶ’ה תִּחְיֶה?

אוֹי וַאֲבוֹי! הֲכֵן הָיִינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ?"

בָּאָה וְנָטְלָה מֵעַל הַקִּיר הַמַּעֲרוֹךְ הַגָּדוֹל:

לוּחוֹת עֲצֵי-הָאוֹג, אַדִּירִים וּוְרֻדִּים עָשׂוּהוּ,

וְרִקְמָה אֲמֻצָּה שֶׁל גִּידִים מְבַצְבֶּצֶת וְעוֹלָה עַל גַּבּוֹ.

שָׂמָה הַמַּעֲרוֹךְ עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן וַתִּקַּח הַנָּפָה,

נָתְנָה בַּנָּפָה הַהִיא קֶמַח-סֹלֶת מְאֹד דַּקָּה,

נִפְּתָה וְזָרְתָה מִיָּד וַתַּרְקֵד בְּיָדֶיהָ הַמְּהִירוֹת.

כְּאַבְקוֹת הַשֶּלֶג הַצַּח נִתְחֲבוּ בְנִקְבֵי הַנָּפָה

גַּרְגְּרֵי הַקֶּמַח וְכֹה נָחוּ עַל פְּנֵי כָל הַמַּעֲרוֹךְ,

גַּרְגֵּר שֶׁל אָבָק עַל גַּרְגֵּר. וְהָלַךְ הַמַּצָּע וְגָדַל,

מַבְרִיק וּמַבְהִיק וְצַח, כַּשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן, הַיּוֹרֵד

וְנוֹשֵׁק אֶת אַדְמַת הַסְּתָו: שְׂאִי שָׁלוֹם מֵאֵת שַׂר שֶׁל חֹרֶף!

מַמָּשׁ כְּגַרְגְּרֵי הָאָבָק, הַנּוֹפֵל, הַיּוֹרֵד לְאִטּוֹ,

גַּרְגֵּר וְגַרְגֵּר לְבָד, נֶאֶחְזוּ, חָלְפוּ בַמַּחֲזֶה

יַרְחֵי גִיטְל וְכָל שֶׁעָבַר עָלֶיהָ – לְפָנֶיהָ,

טוֹבָה וְרָעָה, שָׁנִים שֶׁל עָמָל וְדַקּוֹת שֶׁל אֹשֶׁר: –

יַלְדָּה הִיא… כַּלָּה… כְּבָר אֵם.. וּפַעַם נֵעוֹרָה – וְהִנֵּה

זְקֵנָה כְּבָר, וְהִיא סַבְתָּא וְנֶכְדָה לָהּ, רֵיזֶ’לֶה תִּחְיֶה.

כְּאַבְקוֹת הַשֶּׁלֶג הַצַּח נִתְחֲבוּ בְּנִקְבֵי הַנָּפָה

גַּרְגֵּר וְגַרְגֵּר לְבָד, נוֹפְלִים וְיוֹרְדִים לְאִטָּם;

בְּיָדָהּ אָז תֶּאֱסוֹף גִּיטְל הַקֶּמַח, וְתַעַשׂ מִמֶּנּוּ

סוֹלְלָה הוֹלֶכֶת בְּעִגּוּל וְחוֹר בַּסּוֹלְלָה בַּתָּוֶךְ.

דּוּמָם אָסְפָה הַקֶּמַח, וְרַכּוֹת יָדֶיהָ בְּאָסְפָהּ,

וְנֶגֶד עֵינֶיהָ מְצַחֶקֶת נֶכְדָּתָהּ רֵיזֶ’לֶה תִּחְיֶה.

II

נָקִי, וְטָהוֹר וְרַךְ – כֵּן יִפְקַח עֵינֵיהוּ הַיֶּלֶד,

כֻּלּוֹ כְּמַתְכֻּנְתּוֹ שֶׁלּוֹ, וְאֵין לְזָר חֵלֶק בְּנַפְשׁוֹ.

נָמִים הַטּוֹב וְהָרָע, כָּל כֹּחוֹת נַפְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ.

הוֹלֵךְ וְגָדֵל הַיֶּלֶד בְּצֵל כַּנְפֵי הוֹרִים וּבְסִתְרָם,

נַפְשׁוֹ דוֹמָה לְנַפְשָׁם וְהוּא סוֹפֵג אֶל תּוֹכוֹ יֵשׁוּתָם.

וְיָמִים יַחֲלוֹפוּ; וְיֶשׁ יוֹם (וְגִיטְל לָקְחָה שֵׁש בֵּיצִים,

טָרְפָה וְשָׂמָה הַחֶלְבּוֹן וְהַחֶלְמוֹן בְּקֶמַח-הַסֹּלֶת,

לָשָׁה הַקֶּמַח כַּחֹק, לִישָׁה וְלִישָׁה חֲזָקָה,

וְהָפַךְ עֵינוֹ חִישׁ קַל וַיְהִי כְּעֵין הָעִנְבָּר הַשָּׁקוּף)

וְעָמַד הַיֶּלֶד מִחוּץ לְקַן אֲבוֹתָיו בָּם יֶחֱסֶה,

וְהָיְתָה בוֹ יָדָם שֶׁל כָּל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים עַל פָּנָיו,

וְנָתְנָה בוֹ מִזָּהֳמָתָהּ, וְשָׂרְטָה עַל גַּבּוֹ שָׁרֶטֶת,

וְנִחֲתָה בְּכֹחַ וָעֹז, לְעֻמַּת יַד-אָבוֹת הָרַכָּה.

רֵיזֶ’לֶה גָּדְלָה וַתִּיף, וַתְּמַלֵּא הַבַּיִת עֲלִיצוּת.

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בְּשִׁיר תְּקַדֵּם פְּנֵי שֶׁמֶשׁ כְּעֶפְרוֹנִי,

וְנָטְתָה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרוֹב וְסָגְרָה עֵינֶיהָ, עֲיֵפָה

מֵעֲמָלָהּ בַּיּוֹם, מִצַּפְצֵף, מִכַּרְכֵּר, מֵרַנֵּן

וּמֵהִתְפַּלֵּשׁ בַּחוֹל, מִלַּמֵּד בֻּבָּתָהּ הִתְפַּלֵּל

“מוֹדֶה אֲנִי”. אַךְ אָז יַעֲזוֹב בְּנָהּ הָעֲיָרָה –

יָצָא וַיָּגָר בִּכְרָךְ. וּמִקֵּץ חָמֵשׁ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת

רָאֲתָה שֵׁנִית אָז גִּיטְל נֶכְדָּתָהּ, שֶׁיָּצְאָה אֶת קִנָהּ,

רָאֲתָה אוֹתָהּ, אַךְ לֹא הִכִּירָה נֶכְדָּתָהּ-אֶפְרוֹחָהּ;

רֶגַע עוֹד נָפְלָה אֶל חֵיק הָאֵם-הַזְּקֵנָה הַיַּלְדָּה:

נַפְשָׁהּ נִכְנְעָה לְקוֹל הֶעָבָר הַחַי עוֹד בְּלִבָּהּ;

וְאוּלָם הָרֶגַע כִּי חָלַף – פָּקְחָה עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת,

שׁוֹאֲלוֹת וְחוֹדְרוֹת לְלֵב הַזְּקֵנָה, לָדַעַת מָה אִתָּהּ,

לָתוּר וְלִדְרֹשׁ הַכֹּל, כִּי זָרָה כְּבָר הָיְתָה לָהּ בְּרוּחָהּ.

אָמְנָם, רָאֲתָה גִיטְל, כִּי רַבּוֹת הַחֲדָשׁוֹת צָמְחוּ

וְאַחֵר הָיָה גַם בְּנָהּ, אֲבָל הֶעְלִימָה עֵינֶיהָ,

מְמָאֲנָה לִרְאֹות הַכֹּל, כִּירֵאָה מִפְּנֵי הַמַּרְאֶה.

כְּפִטְדַּת-הֹדוּ אֲמֻצָּה כֵּן נַעֲשָׂה מַרְאֶה הַבָּצֵק.

לָקְחָה אָז גִיטְל בַּכַּף אֶת הַמַּעֲגִילָה הַחֲלָקָה,

אוֹתָהּ הֶעֱבִירָה עַל פְּנֵי הַבָּצֵק אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹתָיו,

הַעֲבֵר וְהַחֲלֵק בְּעֹז לְהַיְשִׁירוֹ, לַעֲשׂוֹתוֹ לִשְׁכָבָה

אַחַת, וּמִדָּה וְקֶצֶב אֶחָד לְכָל הַחֲלָקִים;

וְשָׂמָה אֶת לִבָּהּ לְבַל יֵצְאוּ בוֹ פְּרָצִים וְחַדּוּדִים.

עָגֹל הָיָה וְדַק, כְּעָשׂוּי בְּמַשּׂוֹר וּבְמַעֲצָד.

וְנִדְמֶה לִרְגָעִים כְּאִלּוּ עוֹמֵד עַל נַפְשׁוֹ הַבָּצֵק,

אוֹחֵז בְּחֶלְקַת הָעֵץ, וְנֶאֱחַז בְּרֹב קַשְׁיוּת-עֹרֶף,

דָּבֵק בְּחָזְקָה וּבְעֹז, מִתְרַפֵּק עַל פְּנֵי הַמַּעֲגִילָה…

וְטִפְּלָה בוֹ גִיטְל מְאֹד וּזְרִיזָה הָיְתָה בְמַעֲשֶׂיהָ.

… וְעוֹד הַפַּעַם אַךְ כַּעֲבוֹר שְׁנָתַיִם, אוֹתָהּ רָאֲתָה:

רֵיזֶ’לֶה בָּאָה מִבֵּית-הַגִּמְנַסְיוֹן, כִּי הָיְתָה “תַּלְמִידָה”.

בְּגָדִים אֲמֻצִּים כַּחֹק עַל פְּנֵי גִזְרָתָהּ הַדַּקָּה,

אוֹסְרִים וְמְכַוְּצִים בְּכַף אַדִּירִים הַגְּוִיָּה הַקְּטַנָּה.

מִדָּה וּמְשׂוּרָה לַכֹּל, וְסֵדֶר וּמִשְׁטָר קָבוּעַ.

יָדָהּ הֵנִיעָה כִּדְבַר מוֹרָתָהּ וּגְזֵרַת רָאשֶׁיהָ,

עוֹשָׁה הַקִּדָּה כַּדָּת, וּבְמִשְׁפָּט כִּלְכְּלָה דְבָרֶיהָ.

תְּשׁוּרָה הֵבִיאָה אָז אִתָּהּ: שִׁירֵי פּוּשְׁקִין בִּכְרִיכָה

יָפָה וְנֶהְדָּרָה מִבַּד אַרְגָּמָן, וְזָהָב צִפּוּיָהּ,

“עֵקֶב הַנְהָגָה כַּדָּת וְכַדִּין וְהַתְמָדָה בְלִמּוּדִים”.

כָּל הַיּוֹם אֶל הַסֵּפֶר יָשְׁבָה הַנַּעֲרָה וַתִּקְרָא

שִׁירָה וְשִׁירָה בְּקוֹל רָם וּבְנִגּוּן, כִּמְזַמֵּר בִּרְנָנִים,

וְהָיוּ עֵינֶיהָ כָּאֵשׁ וְעַל פְּנֵי לְחָיֶיהָ הַלָּהַב.

יָקָר הָיָה הַסֵּפֶר בְּעֵינֵי הַזְּקֵנָה וְהַנַּעֲרָה:

יוֹם-יוֹם בּוֹ קָרְאָה הַנֶּכְדָה, וּבְנוּחָהּ בָּעֶרֶב הֶעֱמִידָה

אוֹתוֹ הַזְּקֵנָה בַּאֲרוֹן-הַסְּפָרִים בֵּין יֶתֶר סְפָרֶיהָ:

“צְאֶינָה וּרְאֶינָה” וְהַתְּחִנּוֹת הַחֲבִיבוֹת שֶׁל “שָׂרָה בַּת-טוֹבִים”.

אָמְנָם, נוֹקְפָהּ מִתְחִלָּה הָיָה לִבָּהּ בַּעֲשׂוֹתָהּ,

אוּלָם הִיא לִמְּדָה זְכוּת עַל אוֹתָהּ הַ“טְּרֵפָה-וְהַפְּסוּלָה”,

יַעַן לֹא הָיְתָה כִּשְׁאָר הַסְּפָרִים הֵבִיאָה נֶכְדָּתָהּ,

לְהַעֲמִיד בְּפִנַת-הַחֶדֶר… (וַתִּקַּח הַזְּקֵנָה צִנְצֶנֶת-

זְכוּכִית דַקָּה עֲגֻלָּה וַתִּתֵּן בַּבָּצֵק הַמּוּכָן,

נָטְלָה וְלָחֲצָה אֶת פִּי הַצְּלוֹחִית – וַיֵּצְאוּ עִגּוּלִים.

נִכְנְסָה הַזְּכוּכִית בַּבָּצֵק וּפִיהָ בָּא חוֹתֵךְ כַּשַּׂכִּין.

מִדָּה אַחַת לְכָל הָעִגּוּלִים הָרַבִּים עָשָׂתָה.

תּוֹאֲמִים יָצְאוּ, כְּכֵלִים בְּבָתֵי-הַחֲרשֶׁת יוּצָקוּ).

צְבַת הַמִּשְׁמַעַת וְהַחֹק, הַמְּעִיקָה עַל נֶפֶשׁ הַתַּלְמִיד,

תִּגְזוֹר וְתִלְחַץ וְתָצוּר יֵשׁוּתוֹ בַּצּוּרָה, שֶׁמָּצְאָה

טוֹבָה וִישָׁרָה, שֶׁאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ לְשַׁנּוֹתָהּ.

וְנֶפֶשׁ הַקָּטָן תִּתְכַּוֵּץ, וְהִיא נִדְחָה, נִרְמֶסֶת וּדְווּיָה,

מִפְּנֵי הַנּוֹגֵשׂ הָעָז, הַשּׁוֹקֵד עָלֶיהָ לְהַחֲרִימָהּ:

הוֹלְכָה וּפוֹחֲתָה כַּנֵּר, הַנֶּאֱבָק עִם רוּחַ הַסָּעַר.

שָׂרִיד לָהּ אֵין כִּמְעָט, – וְהָיָה בְאַחֲרִית הַיָּמִים,

וְעָזַב הַיֶּלֶד אֶת סַף בֵּית-סִפְרוֹ, וְהָיוּ מַחְשְׁבוֹתָיו

מַחְשְׁבוֹת סְפָרָיו שֶׁל זֶה, וְנַפְשׁוֹ – יְצִיר סֵפֶר שֵׁנִי,

וְעֵינָיו רוֹאוֹת מִבַּעַד לְעֵינָיו שֶׁל מוֹרוֹ הַתַּקִּיף,

וְהָיָה גַם קוֹלוֹ כְּקוֹל מַדְרִיךְ זֶה אוֹ מִשְׁנֵהוּ,

תְּנוּעוֹת לוֹ – תְּנוּעוֹת הַלָּז, – וְנַפְשׁוֹ הוּא אָבְדָה בֵּינְתַּיִם

בְּתוֹךְ הַלַּחַץ וְהַדְּחָק… וַתִּקַּח הַזְּקֵנָה הַגְּבִינָה,

מִעֲכָה אוֹתָהּ בַּסַּף וְעַל בֵּיצִים אוֹתָהּ עָשְׂתָה,

לָקְחָה הַגְּבִינָה הַזֹּאת וַתִּתֵּן אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת,

וְאַחֲרֵי תִתָּהּ הַגְּבִינָה, צָבְטָה הַבָּצֵק בְּיָדֶיהָ,

סָגְרָה עַל חֲתִיכוֹת הַגְּבִינָה – וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם לְאֶחָד.

… וְנֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הָרַךְ כְּבָר פָּסְקָה מִלִּלְחוֹם עַל עַצְמָהּ,

וְסָפְגָה וְקִבְּלָה הַכֹּל מִיַּד מַדְרִיכֶיהָ. וַתְּטַפַּח

בְּקִרְבָּהּ תּוֹרַת הַזָּר, בִּרְבוֹת הַיָּמִים גַּם תֵּצֵא,

לְשִׂמְחַת הוֹרִים וּמוֹרִים, הַשַּׁעֲרָה – עֵגֶל מְלֻמָּד.

וְאוּלָם יֵשׁ שֶׁמִּלַּחַץ כְּבָלָיו יִשְׁתַּחֲרֵר הַיֶּלֶד,

וְנַפְשׁוֹ שִׂנְאָה מְסֻתֶּרֶת, מַשְׂטֵמַת עוֹלָמִים נִמְלָאָה

לְכָל מַכְנִיעֶיהָ וְלַאֲשֶׁר אִנְּסוּהָ לְהַעֲרִיץ וּלְהַקְדִּישׁ

לַמְרוֹת רְצוֹנָהּ; וּבְאֵין מֶחָאָה אַחֶרֶת בְּיָדֶיהָ,

תִּדְבַּק בְּכָל אֲשֶׁר אִסּוּר מְעַנֶּיהָ חָל עָלָיו וַחֲרָמָיו.

… שָׁנִים עָבְרוּ, וַתָּשָׁב רֵיזֶל אֶל אִמָּהּ הַזְּקֵנָה.

עַלְמָה וּבְעֶצֶם נְעוּרֶיהָ שָׁבָה אֶל קִנָּהּ הַפָּעַם,

אֶפֶס עַלִּיזָה לֹא הָיְתָה כִּהְיוֹתָהּ מִקֶּדֶם, וְעֵינֶיהָ

עָמְקוּ וְנִמְלְאוּ תוּגָה, וַתְּהִי מַחֲרִישָׁה וְקוֹרְאָה

יוֹמָם וָלֵיל, כָּל עוֹד הַנֵּפְטְ בַּמְּנוֹרָה בְּחַדְרָהּ.

חָפֹץ חָפְצָה הַזְּקֵנָה לַעֲשׂוֹת לָהּ נַחַת-רוּחַ –

לָקְחָה אֶת פּוּשְׁקִין מִתּוֹךְ אֲרוֹן-הַסְּפָרִים, בּוֹ נִסְגָּר,

וְנָתְנָה לְרֵיזֶ’לֶה אוֹתוֹ – וַתְּעַקֵּם הָעַלְמָה שְׂפָתֶיהָ…

עָגְמָה נֶפֶשׁ הַזְּקֵנָה לִרְאוֹת אֶת פּוּשְׁקִין בְּעֶלְבּוֹנוֹ,

חָשָׁה בְּעֶלְבּוֹנוֹ גַּם הִיא, כְּאִלּוּ הִכְאִיבוּ אֶת לִבָּהּ,

שָׂמָה בְּרַחֲמִים רַבִּים הַ“טְּרֵפָה-וּפְסוּלָה” בַּאֲרוֹן

יַחַד עִם כָּל תְּחִנּוֹתֶיהָ, הַ“סִּדּוּר” וְהַ“צְּאֶינָה וּרְאֶינָה”.

וְטֶרֶם נָכוֹנוּ הַלְּבִיבוֹת – וּבְיַרְכְּתֵי כִּירַיִם כְּבָר רָתְחוּ

מִַים, שֶׁמִּלְאוּ הַסִּיר וַיַעֲלוּ אֵד וּבִעְבּוּעִים.

לָקְחָה הַזְּקֵנָה הַלְּבִיבוֹת וַתְּשִׂימֵן פַּעַם בְּרוֹתְחִים

וְאֵדֵי הַמַּיִם כְּבָר כִּסּוּן… וְנִבְחַת סִרְקָה הַפִּתְאוֹמִית

בָּאָה עַד אָזְנֵי גִּיטְל – וְקוֹל דְּבָרִים, קוֹל גִּדּוּף, קוֹל גֶּבֶר.

יָצְאָה וְרָאֲתָה אֶת נוֹשֵׂא-הַמִּכְתָּבִים בִּכְפָרָהּ.

מִכְתָּב לָהּ הֵבִיא. מִיָּד הִכִּירָה כְּתָב-יָדָהּ שֶׁל רֵיזֶל.

בְּלֵבָב פּוֹעֵם מִגִּיל קָרְעָה אֶת קְצוֹת הַמַּעֲטָפָה,

קָרְבָה אֶל שִׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹן לְהֵיטִיב לִרְאוֹת בַּכָּתוּב.

וְחִוְרַת-מָוֶת מִיָּד כִּסְּתָה פָנֶיהָ הַיָּפִים.

מִהֲרָה לֶאֱחוֹז בִּקְצֵה הַשֻּׁלְחָן, כִּי יָרְאָה, פֶּן תִּפֹּל

אָרְצָה כִּי כֹחָהּ עֲזָבָהּ – וַתֶּחֱזַק וַתֵּשֵׁב עַל כִּסֵּא.

קָצְרוּ דִבְרֵי הַמִּכְתָּב, עֶשֶׂר שׁוּרוֹת, לֹא יוֹתֵר,

אֶפֶס הַשּוּרוֹת הָאֵל מָה רַבּוֹת הִגִּידוּ לְהַזְּקֵנָה!

“מְצוּדַת-פֶּטְרוּס-וּפַּבְלוּס¹ אֲסוּרָה וּמְחַכָּה לַמִּשְׁפָּט”…

“נַעֲרָה יוֹשֶׁבֶת בַּתְּפִיסָה…הוֹי, רֵיזֶ’לֶה, רֵיזֶ’לֶה בִּתִּי!”

חָשָׁה הַזְּקֵנָה, כִּי יֵשׁ נוֹרָא, וְאָיֹם וּמַבְהִיל

הוֹלֵךְ וְקָרֵב, וּבָא וְחוֹנֶה עָלֶיהָ לְרָמְסָהּ,

וְכֹחַ לָהּ אָיִן, וְאֵין דֵּי אוֹן לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ,

הוֹלְכוֹת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ וְכָלוֹת, לְקוּיוֹת וְכֵהוֹת,

נִכְחָה הִבִּיטוּ עֵינֶיהָ – וּמְאוּמָה לֹא רָאֲתָה נֶגְדָּהּ…

וְשֶׁמֶשׁ הָאָבִיב הַחַם הִתְרוֹמֵם וַיָּצֶף בְּאוֹרוֹת

שָׂדֶה וְיַעַר וָכָר, וְקֶרֶן הִתְגַּנְּבָה – וּמְלַטְּפָה

לְחָיֵי הַזְּקֵנָה. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת, מַבִּיטָה וְשׁוֹמַעַת

רְתִיחַת הַמַּיִם בַּסִּיר, שֶׁקּוֹדְחִים, וְרוֹעֲשִׁים וְסוֹעֲרִים,

מַעֲלִים קֶצֶף וָאֵד, וּלְבִיבוֹת בֵּין הַבִּעְבּוּעִים…

הידלברג

מצודה שבה נאסרו האסירים הפוליטיים בימי הצאר. ↩

בְּרִית-מִילָה (מחיי היהודים בטַבריה)

מאת

שאול טשרניחובסקי

I – בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם

וְרַבִּי אֶלְיָקִים הַשּׁוֹחֵט קָם מִמּוֹשָׁבוֹ לְאִטּוֹ,

קִפֵּל גִלְיוֹנוֹת “הַצְּפִירָה” וַיַּעֲבֵר עֲלֵיהֶם אֶת כַפּוֹ,

מַחֲלִיק וּמְגַהֵץ שׁוּלֵיהֶם. חֲבִיבָה עַל רַבִּי אֶלְיָקִים

הָיְתָה “הַצְּפִירָה” מְאֹד וְהָיָה קוֹרֵא בָהּ בְּעִיּוּן.

אַחַר כַּלּוֹתוֹ אֶת מְלַאכְתוֹ: לְקַפֵּל, לְשַׁפּוֹת, וּלְשַלֵּק,

עָמַד עַל כִּסֵּא-הָעֵץ וְעַל גַּב אָרוֹן שָׂם הַגִּלָּיוֹן,

אַחַר נִגַּשׁ עַד חַלּוֹן-הַחֶדֶר וְנִשְׁקַף הַחוּצָה,

יַעַן הִגִּיעָה הַעֵת, לְפִי דַעְתּוֹ, לָלֶכֶת לְהִתְפַּלֵּל

תְּפִלַּת-הַמִּנְחָה בִּקְהַל עֲדָתוֹ הַקְּטַנָּה וְהַיְרֵאָה.

דּוּמָם הִשְׁגִּיחַ מֵחַלּוֹן-הַחֶדֶר עַל פְּנֵי כָל הֶחָצֵר

וְהִנֵּה תַּרְנְגֹלוֹתָיו נֶחְפָּזוֹת אֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶן

תַּחַת פִּנַת-הַגָּג וְעוֹלוֹת בִּשְׁלַבָּיו שֶׁל סֻלָּם

נִשְׁעָן אֶל כָּתְלֵי-הָרֶפֶת, – לְאִטָּם עָלוּ הָעוֹפוֹת,

מְכַרְכְּרִים מִשָּׁלָב לְשָׁלָב וְעוֹמְדִים מַבִּיטִים לְאָחוֹר:

נִדְמוּ כְּמִתְיַשְּׁבִים בְּדַעְתָּם, הֲלַעֲלוֹת בַּסֻּלָּם אוֹ לַחְדֹּל? –

וְתַרְנְגֹל אֶחָד בֵּינֵיהֶם, אֲהוּבוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְיָקִים,

אַדִּיר וְחָסֹן מְאֹד, וְכַרְבָּלְתּוֹ וּזְקָנוֹ מַאְדִּימִים,

צוֹעֵד בְּצַעֲדֵי-אוֹן וְחָזֵהוּ בּוֹלֵט בְּלֶכְתּוֹ,

נוֹצוֹת אֲרֻכּוֹת לוֹ כְּעֵין זְהַב-תֻּרְכִּיָה מְעֻנָּן וְחִוֵּר.

עָמַד הַתַּרְנְגֹל וְהִתְחִיל קוֹרֵא מִזְמוֹרוֹ, וּפִתְאֹם

הִפְסִיק בְּאֶמְצַע הַשִּׁיר וַיִּפְשׁוֹט אֶת גְּרוֹנוֹ וַיָּנֹס,

פּוֹרֵשׂ אֶת כְּנָפָיו, – וְזֹאת הֵעִיר אֶת רַבִּי אֶלְיָקִים

לְהָצִיץ בְּתַרְנְגֹל זֶה וְלָדַעַת, מָה רָאָה עַל כָּכָה.

פִּתְאֹם שָׁמַע קוֹל שׁוֹט וְקוֹל אוֹפָן, וְאַחֲרֵי הָרַעַשׁ

רָאָה שְׁנֵי סוּסִים אַמִּיצִים, וְאַחֲרֵי הַסּוּסִים עֲגָלָה.

עָמְדוּ הַסּוּסִים מֵרוּץ, וְיָרַד מֵעַל הָעֲגָלָה

אִכָּר חָסֹן וָשָׂב, וַיְפַתַּח הַסּוּסִים, וַיִּקַּח

מִסְפֹּא – שְׂעוֹרִים וּבְלִיל לִבְהֶמְתּוֹ עָשָׂה בַּשֹּׁקֶת.

מַחֲרִישׁ מִתְבּוֹנֵן בַּ“גּוֹי” אֶלְיָקִים, לָדַעַת מַה-יָּבֹא.

רָאָה כוֹבָעוֹ – מִיָּד גָּזַר אֹמֶר, כִּי הוּא “בִּילִיבִרְקִי”

(וּ“בִּילִיבִרְקָה” הִיא כְּפָר, זֶה שְׁמוֹ וְזֶה זִכְרוֹ לְעוֹלָמִים,

וְאוּלָם הַיְּהוּדִים כִּנּוּהוּ “מִצְרַיִם הַקְּטַנָּה” בֵּינֵיהֶם).

רָאָה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת בְּרוּאָיו, שֶׁהֵמָּה עֲתִידִים

לְעַרְבֵּב מִין בְּמִי שֶׁאֵינוֹ בֶן-מִינוֹ; מֶה עָשָׂה?

נָתַן סִמָּנִים בָּהֶם: הַקֶּרֶן, הַשֵּׁן וְהָרַעֲמָה;

זָנָב לִלְטָאָה, לַחֲמוֹר אָזְנַיִם אֲרֻכּוֹת וִישָׁרוֹת,

שֶׁתִי וָעֵרֶב בְּרֹאשׁ זְאֵבֵי-הַמַּיִם, וְקַרְנַיִם

רָמוֹת, עֲנֵפוֹת לָרְאֵם, וְכַרְבֹּלֶת מַאֲדִימָה לַגֶּבֶר,

זָקָן מְסֻבָּךְ לַתַּיִשׁ, וְלִבְנֵי בִּילִבִרְקָה – כּוֹבָעִים.

תְּמוּנַת הַקְּדֵרָה לַכּוֹבַע, אֶלָּא שֶׁהוּא יוֹתֵר אָרֹךְ.

שִׁבְעָה טְפָחִים זֶה אָרְכּוֹ, וְהַמְּהַדֵּר מוֹסִיף עוֹד זֶרֶת.

וְזֶהוּ מַעֲשֶׂה הַכּוֹבַע לִפְרָטָיו וּלְכָל הַדִּקְדּוּקִים:

אִכָּר כִּי יִרְצֶה בַּכּוֹבַע, וְנִכְנַס אֶל תּוֹךְ הַמִּכְלָאָה,

נוֹתֵן עֵינָיו בְּכֶבֶשׂ בֶּן-שְּנָתוֹ, שֶׁצַּמְרוֹ תַּלְתַּלִּים,

שָׁחוֹר, אוֹ אָמֹץ אוֹ חוּם, וְשָׁחַט הַכֶּבֶשׂ בַּבָּיִת,

בַּשֵּׁל הַבָּשָׂר בַּסִּיר וְאָכֹל אוֹתוֹ בַּמָּרָק

(וְאוּלָם יֵשׁ צוֹלִים בְּדַיְסָה שֶׁל גֶּרֶשׁ, אוֹ רִיפוֹת, וְכַדּוֹמֶה)

וְנָתֹן אוֹתוֹ הָעוֹר אֶל יַד בֻּרְסִי מֻמְחֶה לְדָבָר.

וְהָיָה בַּחַג וְיוֹם-הַשּׁוּק לְ“מִיכַיְלוֹבְקָה” יִסַּע, וְשָׁם

יָבֹא לַחֲנוּתוֹ שֶׁל שְׁרַגָּא וְיַמְתִּין. מְפַטְפֵּט שָׁם שָׁעָה,

וְיָבֹא לַחֲנוּתוֹ שֶׁל שְׁלוֹמְ’קֶה, וְחָזַר אֶל שְׁרַגָּא פַּעֲמָיִם;

אַחַר יִתְרַצֶּה עִם בֶּרְל, – וּבֶרְל – הוּא יַעֲשֶׂה הַכּוֹבַע.

וְעָלָה הַכּוֹבַע הָאֶחָד בַּחֲמִשִּׁים אֲגוֹרָה, אֵין גּוֹרְעִים

פְּרוּטָה מִזֶּה: הַמּחִיר קָבוּעַ מֵאָז מֵעוֹלָם.

וְזָכוּ לְשֵׁם הַכּוֹבָעִים וּבְנֵי-הַכְּפָר בְּאִפַּרְכִיָּה

מִנִּי אוֹרַחוֹב הָעִיר עַד לְבֹא סֵבַסְטוֹפּוֹל לְחוֹף-יַמִּים.

וְאִישׁ אִישׁ כִּי יִפְגֹּשׁ בַּדֶּרֶךְ מִבְּנֵי “בִּילִיבִרְקָה” נוֹסֵעַ,

וְדָרַשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ וְאָמַר: “מִכְרָה כַּיּוֹם לִי כּוֹבָעֶךָ!”–

חֹק לִבְנֵי-טַבְרִיָּה הוּא, חָק-עוֹלָם, וְלֹא יַעֲבְרוּהוּ.

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לוֹ אָז לְאֶלְיָקִים לְהַכִּיר הָאִכָּר,

וְאוּלָם נֶעְלַם מִמֶּנּוּ, מַדּוּעַ זֶה יִדְרֹש לְשִׁכְנוֹ.

הִתְחִיל אֶלְיָקִים מְחַשֵּׁב עִם נַפְשׁוֹ: זוֹ בִּילִיבִרְקָה

עִנְיָן חָדָשׁ מַה יֵּשׁ בָּהּ – וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי?

עוֹדוֹ מִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וַיָּבֹא הָאִכָּר הַבָּיְתָה,

מַבִּיט עַל סְבִיבָיו, כִּמְחַפֵּשׂ אִיקוֹנִין, וּמְגַלֶּה אֶת רֹאשׁוֹ:

– "שָׁלוֹם! הֵן אַתָּה הַשֹּוחֵט? מִבִּילִיבִרְקָה אָנֹכִי,

פֶּסַח שְׁלָחַנִי לְקַחְתָּךְ: בֵּן יָלְדָה לוֹ מִרְקָ’ה, וּמָחָר

תָּמוּל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ; וְהִנֵּה הַמִּכְתָּב אֵלֶיךָ!".

– "טוֹב! – יַעֲנֶנּוּ אֶלְיָקִים – אֶתְפַּלֵּל וְאַחַר נִסָּעָה;

שָׁעָה תְּחַכֶּה לִי וְיָנוּחוּ הַסּוּסִים – סוּסֶיךָ".

אָמַר, וַיָּרֶם מַטֵּהוּ, וַיִּשָּׂא אֶת רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ;

הוֹלֵךְ לְאִטּוֹ בָּרְחוֹב וְחִבְטֵי סַנְדַּלָּיו מַבְרִיקִים,

מוֹהֵל מְפֻרְסָם מְאֹד הָיָה אֶלְיָקִים בַּסְּבִיבָה,

וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לוֹ גַּם מִכְּפָרִים הַיּוֹתֵר רְחוֹקִים,

יַעַן זָכָה לְשֵׁם. – וּמִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה וַיֵּצֵא

רַבִּי אֶלְיָקִים וּכְבָר מְעִילוֹ עָלָיו וּמַעֲטָפָה

גְּדוֹלָה וְחַמָּה, כִּי אֶלְקָה, הִיא אִשְׁתּוֹ, הִיא בֵיתוֹ, צִוָּתּוּ

לֵאמֹר: "קַח הַמַּעֲטָפָה וְחָבַשְׁתָּ בָּהּ אֶת צַוָּארֶךָ,

אָכֵן הַיּוֹם הוּא יוֹם חַם, וְאוּלָם יֵשׁ לָחוּשׁ לְצִנָּה.

קַח, כִּי מָה אִכְפַּת לָךְ? וְלֹא תִתְחָרֵט בְּוַדָּאי".

יָצָא אֶלְיָקִים מִבֵּיתוֹ וַיָּבֹא עֲדֵי הָעֲגָלָה –

וְהִנֵּה הִיא מְלֵאָה צֹאן-אָדָם: שְׁלֹשׁ בְּנוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת, הַשְּׁזוּפוֹת.

שָׂרְה’קָה וּדְבוֹרְה’קָה וּטְשַׁרְנָה, וְחָסֵר אַךְ בְּנוֹ, הוּא הַנָּעַר.

וְהָיָה הַנַּעַר אָז מוּטָל בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם עַל זְרוֹעוֹת

בַּעַל-הַסּוּסִים הַ“גּוֹי”, שֶׁחָשַׁב לְהוֹשִׁיב גַּם אוֹתוֹ.

נָהֲרוּ פְּנֵי זֶה הַ“גּוֹי” בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע, וְחָנָא

(חָנָא קֹרָא לוֹ כְּשֵׁם בֶּן-דּוֹדוֹ, שֶׁמֵּת בְּכוֹלִירָה.

וְאוּלָם הַ“גּוֹיִם” קָנְדְּרַט לוֹ קָרְאוּ, וְטַעְמָם וְנִמּוּקָם

לֵאמֹר: אִם גָּדְל – דָּנִילָה, הֵן חָנָא קָנְדְּרַט מִדְּאוֹרַיְתָא).

פָּנָיו מְאִירִים מִגִּיל וּמְשֻׁנִּים מְאֹד, יַעַן כְּתָמִים

עָלוּ עֲלֵיהֶם מִפְּרִי עֵץ-הַתּוּת, שֶׁאָכַל לְתֵאָבוֹן,

וְנִשְׁאֲרוּ כְּחֻלִּים גַּם שִׁנָּיו, קְצֵה חָטְמוֹ וְרֹחַב סַנְטֵרוֹ;

וְהָיְתָה לוֹ שָׁעָה זוֹ שְׁעַת גִּילָה וְחֶדְוָה יְתֵרָה,

וְהָיָה בוֹעֵט בְּרַגְלָיו כְּשֶׁהֵנִיפוֹ מִיכַיְלָה הֶעָרֵל.

חוֹמֵד לוֹ לָצוֹן מִיכַיְלָה עִם יַלְדֵי הָעִבְרִים, מְהָתֵל:

“הִנְנִי אֲלֵיכֶם הַזִּ’ידְקִים!” וּמֵרִים אֶת שׁוֹטוֹ כְּמַצְלִיף.

קוֹלָן, קוֹל גָּדוֹל, תִּשֶּׂאנָה שָׂרְה’קָה וּדְבוֹרְה’קָה וּטְשַׁרְנָה,

וְאוּלָם חָנָא לֹא חַת וְלֹא זָע מִמְּקוֹמוֹ וְהֵרִים

אֶגְרוֹף עַל אוֹתוֹ הַ“גּוֹי”, כְּעָרוּךְ לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה.

מַחֲרִישׁ מִשְׁתָּאֶה לַנַּעַר יַעֲמֹד מִיכַיְלָה עַל עָמְדוֹ,

אַחַר נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ, מְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ, וְכֹה אָמָר:

– “אוֹיָה, מֶה הָיָה כְּבָר לָנוּ, אִם יְהוּדִים עוֹמְדִים נֶגְדֵּנוּ?”

– "גִבּוֹר הוּא לִי – יַעֲנֶנּוּ אֶלְיָקִים בְּמֶתֶק שְׂפָתָיִם –

הֶרֶף מִמֶּנּוּ וְסַע, וְיִיטַב בְּעֶגְלָתְךָ לַיְלָדִים.

שֵׁנִית תִּקְרֶאנָה בְּקוֹל שָׂרְה’קָה וּדְבוֹרְה’קָה וּטְשַׁרְנָה

וְחָנָא עִמָּהֶן אַף הוּא, וְהַסּוּסִים זָזוּ מִמְּקוֹמָם.

– “שָׁלוֹם, אֶלְיָקִים!” אָז תִּקְרָא אִשְׁתּוֹ –“שָׁלוֹם לָךְ, אֶלְקָה!”

– “לְאַט לִי עִם חָנָא הַנָּעַר! אַתְּ, שָׂרְה’קָה, תַּעַרְבִי אוֹתוֹ!”

עָבְרוּ כַּחֲמִשָּׁה רְגָעִים וַיִּשָּׂא אֶלְיָקִים אֶת קוֹלוֹ:

– “בָּנַי, הִגִּיעַ כְּבָר זְמָן וּמוֹעֵד לָשׁוּב הַבָּיְתָה”.

מְמָאֲנוֹת קָמוּ הַנְּעָרוֹת וְלֹא מָרוּ פִי אַבָּא הַמְּצַוֶּה.

וְאוּלָם חָנָא הִתְעַקֵּשׁ וַיֹּאחַז בְּשׁוּלֵי מִיכַיְלָה,

פּוֹעֵר אֶת פִּיו לִבְלִי חֹק וּבוֹעֵט בּרַגְלָיו בְּחָזְקָה.

אַךְ לֹא עָמַד לוֹ קוֹלוֹ וְלֹא עָמְדוּ לוֹ רַגְלָיו בְּיוֹם צָרָה:

גְּזֵרָה יָצְאָה מִלִּפְנֵי אֶלְיָקִים – וְהוּרַד הַנָּעַר.

מִהֲרוּ טְשַרְנָה וּדְבוֹרְה’קָה לֶאֱחֹז-בּוֹ וַתִּשֶּׂאנָה

אֶת רַגְלֵיהֶן הַמְּהִירוֹת לָרוּץ הַבָּיְתָה וְנִסְחַב

חָנָא אַחֲרֵיהֶן, וְהוּא גוֹעֶה וּמַפְנֶה אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו.

פַּעֲמֵי רַגְלָיו מַבְרִיקוֹת, וְשׁוּלֵי כֻתָּנְתּוֹ נִשְׁקָפִים,

סְרוּחִים בְּעַד פֶּתַח מִכְנָסָיו בַּחוֹר הַמָּפְנֶה לַאֲחוֹרָיו,

יַעַן כַּפְתּוֹרָיו לֹא רֻכְּסוּ כָּרָאוּי, וּלְמָה הָיָה דוֹמֶה

חָנָא בָּרֶגַע הַהוּא? לְכֶבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ, הַיֹּוצֵא

בְּעִקְבוֹת אִמּוֹ, לְמוֹעֵד צֵאת הָעֲדָרִים הַשָּׂדֶה:

דּוֹפֵק הָרוֹעֶה אֶת צֹאנוֹ, וְהַכְּבָשִׂים הַקְּטַנִּים נֶחְשָׁלִים,

אָצִים וְגוֹעִים בְּקוֹל רָם וּסְרוּחִים עַל זַנְבוֹתָם, – מְכַרְכְּרִים,

קוֹפְצִים עַל יָרֵךְ וְעַל שׁוֹק…

וְהַסּוּסִים מְפַזְּזִים, רָצִים,

רֶגַע – וַיַּעַבְרוּ הָרְחוֹב הָאַחֲרוֹן וַיִהְיוּ בַשָּׂדֶה,

יָרְדוּ בַמּוֹרָד – וְנֶעֶלְמוּ כָל בָּתֵּי הַכְּפָר. אַךְ הַטַּחֲנָה

נִרְאָה עַל רֹאשׁ גִּבְעָה רָמָה מוֹרִידָה וּמַעֲלָה כְנָפֶיהָ,

זְרוֹעוֹת עֲנָקִים: מִשָּׁם שׁוֹלַחַת אֶת בִּרְכַּת פְּרִידָתָהּ.

וְרַחֲבֵי עֲרָבוֹת וְכָרִים סַבּוּ עֲלֵיהֶם מִסָּבִיב,

מֶרְחָב בֶּן חוֹרִים וְאֵין גְּבוּל וְיִפְעַת פְּרָאִים וְאַדִּירִים.

וְרוּחַ שֶׁל תּוּגָה חֲרִישִׁית מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה,

שִׁירַת יְגוֹן הָעוֹלָמִים, עֲמֻקָּה, אִלֶּמֶת וּמָרָה,

שִׂיחוֹת עוֹלָמוֹת שֶׁהָיוּ, תַּעֲלוּמוֹת עֲתִידוֹת הַיָּמִים,

יָמִים יָבֹאוּ. וּבָאָה הַשִּׁירָה הַנּוּגָה, וּמִלְּאָה

חַדְרֵי לֵב אָדָם בִּיגוֹן פְּלָאִים, לֹא יָדַע גַּם שַׁחֲרוֹ,

לַקְדִּיר וּלְהַעֲנִין הַכֹּל וְלַשְׁבִּית שִׁירָתוֹ עַלִּיזָה,

לִהְיוֹת לִבָּתוֹ מִתְכַּוְּצָה, דְּמָעָיו מִתְכַּנְּסִים לְתוֹךְ עֵינָיו.

נוֹדְעָה מְאֹד הָעֲרָבָה, וּבְלוּחוֹת-תּוֹלְדוֹת-הָאָדָם,

הַרְחֵק מְאֹד, שָׁם, עַל קְצֵה גְּבוּל הָאֱמֶת וְהָאַגָּדָה,

מְעֻלָּף שְׁמָהּ בֶּעָנָן שֶׁל פִּלְאֵי-פְלָאוֹת וּנְצוּרוֹת.

פַּרְסִים פֹּה נִלְחֲמוּ עִם הַסְּקִתִּים, אַחֲרֵיהֶם יִדּוֹדוּ

מִשְׁפְּחוֹת הַפֶּטְשֶׁנֵּגִים וּבְנֵי הַפּוֹלוֹבְצִים לְשִׁבְטֵיהֶם,

אַחַר נִשְׁפְּכוּ פֹּה דְמֵי קוֹזַקִּים וְטָטָרִים.

חָלְפוּ, נָגוֹזוּ הַיָּמִים עֵת יִגְאוּ נְאוֹת הָעֲרָבָה,

יָם שֶׁל עֲשָׂבִים וּדְשָׁאִים מַבְרִיקִים וּמְפִיצִים נִיחוֹחָם,

מִנִּי גְבוּלוֹת בּוּדְזַ’ק עַד לְבוֹא יָם-הַכַּסְפִּי הַגָּדוֹל,

וְעַמִּים קָשִׁים מַאֲהִילִים עַל שְׂפוֹת הַנְּחָלִים בָּעֲרָבָה,

בּוֹלְמִים סוּסֵיהֶם הַפְּרָאִים עֲלֵי מֶרְחַבְיַת-הַשְּׂדֵמוֹת.

נִשְאֲרוּ אַךְ קִבְרוֹתֵיהֶם; הַבָּמוֹת הַבּוֹדְדוֹת, הָרָמוֹת!

דּוּמָם יַבִּיטוּ מֵעַל פְּנֵי הַבָּמוֹת הַפְּסִילִים הַנּוּגִים,

חִידוֹת הָאֶבֶן הַקָּרָה. אֲפִיקֵי-הָאָבִיב הַפְּזִיזִים

גָּרְפוּ כָּל רֹשֶׁם וְכָל צֵל שֶׁל הַסְּקִתִּים מֵיטִיבֵי-הָרֶכֶב.

רוּחַ נָשְׁבָה בָּרְשָׁמִים שֶׁל בְּנֵי הַפּוֹלוֹבְצִים – וַתְּפִיצֵם,

שָׁקְטָה לְעוֹלָמִים הַ“סֵּטְש”¹ וְנֶאֶלְמוּ הַתֻּפִּים בִּמְסִבּוֹת

גַּנֵּי גֵיא-בַּחְטְשִׁיסָרַי, וְנִמְלְאוּ נְאוֹת-הָעֲרָבָה

מֶגֶד שָׁמַיִם וְטָל, וַעֲדִי קָמוֹת-זָהָב לְבוּשָׁן.

יָנוּם הֶעָבָר אֶת שְׁנָתוֹ בְּקִבְרוֹת עֲנָקִים לוֹ חָצָב.

אַךְ בְּלֵילוֹת שְׁחוֹרִים וְנוּגִים, עֵת גִּזְרֵי הֶעָבִים נֶחְפָּזִים,

אָצִים דְּחוּפִים בָּרוֹם, וְשִׁבְרֵי-עֲנָנִים יִסָּעוּ,

וְחָפְרוּ פְּנֵי הַיָּרֵחַ, וְהָיָה מַרְאֵהוּ כִּנְחֹשֶׁת-

קָלָל, וְהוּא נֶחְבָּא לִפְרָקִים – נִדְמֶה: אַגָּדוֹת-הַקְּדוּמִים

מַעֲלוֹת בָּשָׂר וָדָם וְהִנָּן מִתְעוֹרְרוֹת לִתְחִיָּה.

וְקָמוּ אֲנָשִׁים חֲסֻנִּים מִתַּחְתִּית הַבָּמוֹת הַנּוּגוֹת

לִרְאוֹת בְּעוֹלָם הֶחָי, וְעֵינֵיהֶם גְּדוֹלוֹת וּתְמֵהוֹת,

וְהֵמָּה מְסַפְּרִים בְּקוֹל, כְּקוֹל הָעֲשָׂבִים בְּנוּעָם,

וְשָׁמְעוּ הַנּוֹסְעִים הַשִּׂיחַ, וּפָקְחוּ לִרְוָחָה עֵינֵיהֶם,

וְרָאוּ אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, הֶעָבִים הַקּוֹדְרִים, הַזְּעוּמִים,

אַפְסֵי מֶרְחַקִּים, הָאִלְּמִים כְּסוֹד הָעֲתִידֹות, יַשְׁגִּיחוּ –

וְלִבָּם יִתְכַּוֵּץ מִכְּאֵב! וְגֻנַּב אֶל לִבָּם זֶה חִשְׁקָם

לַעֲלוֹת וְלִרְכֹּב עַל סוּס וְלִמְחוֹץ צַלְעוֹתָיו בַּדָּרְבָן,

לַחֲלוֹף עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה בְּאֵין דֶּרֶךְ, מְקוֹם אָבַד מִשְׁעוֹל,

וְלַחְדּוֹר אֶל תּוֹךְ הָעֲרָפֶל… וְאָמַר הָאִישׁ הַנּוֹסֵעַ

לָשֵׂאת אֶת קוֹלוֹ, קוֹל עָז, וְהָלַךְ מִיָּם וְעַד יָם זֶה,

לְמַלֵּא חֲלַל הָאֲוִיר בַּקּוֹלוֹת הַפְּרָאִים, הַבּוֹדְדִים, –

וְשָׁמְעוּ בַּרְבּוּרִים בַּסּוּף וּבְנַחֲלֵי-הַבַּתּוֹת הַזְּאֵבִים,

וְעָנוּ מִשְּׂפַת הָאֲגָם, וְיֵילִילוּ מִמְּחִלּוֹת עֲפָרָם, –

וְרוּחַ לַקּוֹרֵא, בְּשַׁגָּם אוֹת-חַיִּים יָחוּשׁ בַּמֶּרְחָק.

חֶרֶשׁ אָז יִתֵּן בַּשִּׁיר מִיכַיְלָה אֶת קוֹלוֹ, וּנְכָאִים

הָגְתָה שִׁירָתוֹ הַפְּשׁוּטָה, הַתְּמִימָה, הֲרַת-הַגַּעְגּוּעִים.

פָּשׁוּט נִגּוּנָהּ מְאֹד, כֹּה תָּמִים וְכֹה מוֹנוֹטוֹנִי.

כָּכָה יְתַנֶּה הַשַּׁחַף עַל גְּדוֹת הַיָּם-הַשָּחוֹר, וּבְסֵתֶר

קָנֶה, אַגְמוֹן וָסוּף, וְעַל אַשְׁדּוֹת הַדְּנִפֶּר עַל שִׂרְטוֹן:

קְרִיאָה וּקְרִיאָה לְבָד, קוֹל עַרְעָר, קוֹל-בּוֹכִים וְנוּגֶה, –

כָּכָה גַּם יָשִׁיר מִיכַיְלָה; וַתִּגַּע שִׁירָתוֹ הַנּוּגָה

עַד לֵב אֶלְיָקִים הָרַךְ. וּבְשִׁירַת הָאִכָּר גַּם יִשְׁמָע:

מָרָה יִבְכֶּה בָהּ לֵב, לֵב רַעֲנָן, שֶׁמָּלֵא אוֹן וָאֹמֶץ,

אֶפֶס הַמָּקוֹם לוֹ צָר, וְהוּא חָפֵץ בְּמַעֲשִׂים וַעֲלִילוֹת,

וְרוֹצֶה בְּצִנּוֹר, שֶׁבּוֹ יִזְרְמוּ כָּל כֹּחוֹת עֲלוּמָיו,

וְרָוַח לוֹ מְעַט, בַּאֲבוֹד כֹּחוֹתָיו הַיְתֵרִים מִמֶּנּוּ…

שִׁירַת קוֹזַקִּים אָז שָׁר מִיכַיְלָה, וְקָמוּ מַחֲנוֹתָם

לִפְנֵי אֶלְיָקִים, וְצָר בְּדִמְיוֹנוֹ עוֹלָם לוֹ מוּזָר:

הֶרֶג, וְחֶנֶק וָאֵשׁ… וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת הָלְאָה – – –

הָלְאָה בַּחֲלִיפוֹת הַדּוֹרוֹת, שֶׁצָּצוּ וְכָלוּ כֶּעָשָׁן

פֹּה, בָּעֲרָבָה הַזֹּאת… וַיִּזְכֹּר יְמֵי הַכּוּזָרִים:

וְהִנֵּה מַמְלָכָה יְהוּדִית, וְאִישִׁים חֲסֻנִּים וְקָשִׁים,

סוּסֵי עֲרָבוֹת, חֲנִית וָקֶשֶׁת, וְצִנָּה וּרְמָחִים – – –

זָר לוֹ וּמְשֻׁנֶּה הַכֹּל, אֶפֶס בּוֹ לִבּוֹ הִתְכַּוֵּץ…

קְשָׁתוֹת, וּרְמָחִים, וּכְלֵי-הַתּוֹתָח, וְגַם בַּלִּיסְטְרָאוֹת – – –

וְאוּלָם הַפָּנִים כְּבָר הָיוּ אֲחֵרִים – וְאֶלְיָקִים הִכִּירָם:

הַרְאֵל, יוֹם תִּשְׁעָה-בְּאָב!… וְלִבּוֹ הִתְכַּוֵּץ עוֹד יוֹתֵר.

וְאוּלָם הַנֶּשֶׁק הַלָּז!… וּמְנַחֵשׁ אֶלְיָקִים בְּנַפְשׁוֹ:

אִלּוּ הָיָה שָׁם הוּא, הֶהָיָה בֵּין “הָנֵי בִרְיוֹנֵי?”

וְעוֹדוֹ מְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, וְנִגְלְתָה לוֹ מִבְּלִי מֵשִׂים

תְּמוּנַת חָנָא, זֶה בְּנוֹ, וּכְלַפֵּי מִיכַיְלָה אֶגְרוֹפוֹ

נָטוּי, וְשָׁאַל אֶלְיָקִים: וְכַאֲשֶׁר הָיִיתִי אָנֹכִי

רַךְ וְקָטָן כִּבְנִי, הֶעָמַדְתִּי בִּפְנֵי זֶה הָאִכָּר?

אָמְנָם, רוּחַ חֲדָשָׁה, צוֹרֶרֶת הַכֹּל בִּכְנָפֶיהָ,

עָבְרָה בְּמַחֲנֶה הַיְּהוּדִים וְדוֹר חָדָשׁ יָקוּם בָּאָרֶץ:

צִיּוֹן, מוֹשָׁבוֹת וְחוֹבְבִים… וּמְלֵאִים יוֹם יוֹם הָעִתּוֹנִים

דְּרָשׁוֹת, קוֹנְגְרֵסִים וּבַנְק… וּלְבַב רַב אֶלְיָקִים יָנוּעַ,

רוֹחֵב וּפוֹחֵד מְאֹד – וּרְמָזִים, וְתִקְווֹת, וּנְצוּרוֹת…

דָּבָר נַעֲשֶׂה בָּעוֹלָם מְרוֹמָם, וְנִשְׂגָּב, וְאַדִּיר,

קָדוֹשׁ וְחָבִיב מְאֹד; אַךְ חָדָשׁ, חָדָשׁ לְגַמְרֵי.

וְנוֹרָא הֶחָדָשׁ הַלָּז: מִי יֵדַע מַה כָּרוּךְ בַּעֲקֵבוֹ?

זָרִים הַדְּבָרִים מְאֹד, וְאֵין מַגִּיד מֵרֹאשׁ הָעֲתִידוֹת – – –

“צְעִירִים”, “אַחַד-הָעָם”, הַשָּׂגוֹת וּשְׁאִיפוֹת נִפְלָאוֹת…

וְיָשָׁן – הַיָּשָׁן, אֲהָהּ, מָט לִנְפֹּל לִפְנֵי הֶחָדָשׁ!

עוֹדוֹ מִתְקַיֵּם מְעַט-קָט… וְהוֹלְכוֹת הַחֲתִירוֹת וּרְחָבוֹת

תַּחַת הֶעָבָר הַמָּט, וְרַבִּים הַבְּקִיעִים וְהַפְּרָצִים.

לְמַרְאֶה-עֵינַיִם הַכֹּל כַּאֲשֶׁר הָיָה לְעוֹלָמִים.

כְּמִקְרֵה הַקֶּרַח בָּאָבִיב יִקְרֵהוּ: רַק תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ

וְעָלוּ קַרְנַיִם בַּכֹּל – פְּנֵי קֶרַח כִּתְמוֹל וּכְמוֹ שִׁלְשֹׁם,

אוּלָם בִּדְרֹךְ עָלָיו רֶגֶל – וְנָמֵס וְהָיָה כְלֹא הָיָה…

יִשְׂמַח לִבֵּנוּ לַבָּא, וְיִדְוֶה לַהוֹלֵךְ – וְחוֹלֵף – – –

פִּתְאֹם הִתְחִילוּ הַסּוּסִים לָרוּץ מֵעַצְמָם נֶחְפָּזִים;

הִפְסִיק מִיכַיְלָה אֶת שִׁירוֹ, וְאוֹפַנֵּי עֲגָלָה מִשְׁתַּקְּשְׁקִים

שִׁקְשׁוּק עָלֵז וָחַי, כִּי בָאוּ עַד קְצֵה בִּילִיבִרְקָה.

וְאוֹרוֹת הַבָּתִּים מְלַבְּבִים, נִשְׁקָפִים מִתּוֹךְ שְׁמָשׁוֹת קְטַנּוֹת,

קוֹרְצִים עֵינַיִם לַבָּא בְּחִבָּה יְתֵרָה וּבְרֵעוּת.

וְכַלְבֵי הָרְחוֹבוֹת מְנַבְּחִים וְרָצִים לִפְנֵיהֶם וְאַחֲרֵיהֶם,

מְמַלְּאִים חֲלַל הָאֲוִיר בִּנְבִיחוֹת עַלִּיזוֹת וְקוֹל שָׂשׂוֹן.

II – הַ“בְּרִית”

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי בִּילִיבִרְקָה, הַיּוֹשְׁבִים עִם פֶּסַח בְּ“מִצְרָיִם”.

אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ בָּאוּ אֶל הַ“בְּרִית” וְהֵם יָשְׁבוּ רִאשׁוֹנָה בַּסְּעֻדָּה:

בֶּרֶלֶה דֶזְ’ס, וּשְׁמוּאֵל בּוּץ, וּבֶרְל הַגָּדוֹל וְהַקָּטָן,

גָּדְ’ל פַּלַּנְט וְזַלְמָן-דֹב, וּשְמֶרְל הַמְּלַמֵּד מִלִּיטָא,

רִבְלִין הַסּוֹכֵן מִלּוֹדְז וְאַלֶּכְּסַנְדֵּר מַטְוֵאִיטְש שְׁלִימַזְלִין,

יוֹסְקִין הַחוֹבֵשׁ בַּכְּפָר, מַתִּתְיָהוּ סֶמֶן הָרוֹקֵחַ

וְחַיִּים בְּרַב סִנְדֶּר הָרַב, כַּרְסָנִי וּרְחַב-הַכְּתֵפָיִם,

בֶּן-בִּילִיבִרְקָה גַּם הוּא, וְעָלֶיהָ כְּבוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ,

“סְיָח זֶה הוּא בֶּן עֶדְרֵנוּ!” – כָּךְ הָיוּ מִתְיַמְּרִים בּוֹ שָׁם

נִלְוָה לוֹ רַבִּי לֵיבּ, הַשּׁוֹחֵט וְהַחַזָּן בְּ“מִצְרָיִם”,

קָטָן וְדַל כִּשְׁחִיף-עֵץ, וְצוֹלֵעַ מְעַט עַל יְרֵכוֹ,

וְלֵיזֶר הַשַּׁמָּשׁ דְּקַ"ק. וְלָאֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה עוֹד נִסְפַּח

רַבִּי עַזְרִיאֵל מוֹרוֹנְט, אַדְמוֹנִי וּזְקָנוֹ צִמֵּחַ,

וְהָיָה בִּצְבָא נִיקוֹלַי הָרִאשׁוֹן, וּזְמָן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה

עָבַד הַמֶּלֶךְ וְעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹת רַבִּים וְקָשִׁים;

עַתָּה כְּבָר שָׁב אֶל הַתּוֹרָה, שָׁב לַעֲבוֹדַת-הַבּוֹרֵא.

וְאֵלֶּה אַרְבַּעַת הַנְּקוּבִים בִּשְׁמוֹתָם: עַזְרִיאֵל וְלֵיזֶר –

לֵיזֶר הַשַּׁמָּשׁ – וְהָרַב וְרַב לֵיבּ – בִּגְדֵיהֶם אֲרֻכִּים,

וְהָיוּ מְכֻבָּדִים עַל פְּנֵי הָעָם וְקוֹלָם נִשְׁמַע בַּקָּהָל.

אֵלֶּה הָיוּ כָּל “כְּלֵי-הַקֹּדֶשׁ” בְּקַ"ק בִּילִיבִרְקָה.

וְהָיוּ עוֹד שְׁנַיִם עֲלֵיהֶם, וְעַד אֵלֶּה לֹא בָּאוּ הַשְּׁנַיִם,

וְהֵמָּה: חֲוֵדִיר פַּסְקָה, וְחִוְרָה מְטֹרֶפֶת-הַדָּעַת.

חֲוֵדִיר – אִישׁ רָזֶה וָרָם, וְאַפּוֹ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן

כַּאֲשֶׁר אַחֲזָה בוֹ אֵשׁ, וְעֵינָיו חַכְלִילוֹת מִיַּיִן.

מָתוּן הָיָה בְּמִדּוֹתָיו, וְשׁוֹמֵר אֶת חַצְרוֹת הַיְּהוּדִים

(לְיֶתֶר הַחֲצֵרוֹת אֵין שׁוֹמֵר…) בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים, הַמָּלֵא

רֶפֶשׁ, מַדְמֵנָה וְטִיט, אֶת כְּלָבָיו הִתְהַלֵּךְ חֲוֵדִיר.

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת כְּלָבָיו: סִרְקָה, זוּזוּלְקָה, קַדּוֹשְׁקָה וְדַמְקָה.

אִתּוֹ אָז הָיָה סִרְקָה (וְיֶתֶר הַכְּלָבִים בְּבֵיתוֹ)

יוֹשֵׁב בְּאוֹתָה הַשָּׁעָה בְּזָוִית וְעוֹצֵם אֶת עֵינָיו,

וְצָד אֶת הַזְּבוּבִים בְּמוֹ פִּיו, כִּי שָׁתוּ עַל אָזְנוֹ הַצְּרוּמָה,

וְסֵבֶר פָּנִים לוֹ יָפוֹת, מְנַעֲנֵעַ בִּזְנָבוֹ לִפְרָקִים.

וְנוֹסָף עַל מַה שֶׁהוּא שׁוֹמֵר, עוֹד הָיָה פַּסְקָה “גוֹי-שֶׁל-שַׁבָּת”:

מְכַבֶּה הַמְּנוֹרוֹת שֶׁל נֵפְטְ וְעוֹרֵךְ הַמֵּחָם בְּשַׁבָּת,

בּוֹנֶה הַסֻּכּוֹת, וְיֵשׁ שֶׁהָיָה גַּם מַסִּיק תַּנּוּרִים.

וְאוּלָם פֹּה הָיְתָה יָדָהּ שֶׁל חִוְרָה עַל הָעֶלְיוֹנָה.

וְעוֹד הָיְתָה דוֹלָה מֵי-בְּאֵר, וּשְׂכָרָהּ אֲגוֹרָה אוֹ שְׁתַּיִם

וְחַלָּה. וְהָיָה בַיּוֹם שֶׁבּוֹ הָיוּ מְחַמְּמִים הַמֶּרְחָץ,

הָיְתָה עוֹבֶרֶת בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים וּזְמוֹרָה בְּיָדֶיהָ,

הָלוֹךְ וְקָרֹא בְּקוֹל, וְכָךְ הָיְתָה חִוְרָה מַכְרֶזֶת:

“יְהוּדִים, לְכוּ אֶל הַמֶּרְחָץ, רְדוּ לְבֵי-בַאנֵי, מְצֹרָעִים!” –

שְׁנֵיהֶם נִזְדַּמְּנוּ הַפַּעַם לְפֻנְדָּק אֶחָד וְלִסְעֻדַּת-

פֶּסַח בְּהִמּוֹל לוֹ בְּנוֹ וּלְרֵיחַ-הַיַּיִן גַּם בָּאוּ.

קָהָל עָלֵז מְאֹד, מִתְוַכְּחִים וּמְשׂוֹחֲחִים כֻּלָּם,

בּאוּ הַקְּרוּאִים לְבֵית רַב פֶּסַח אֶל אוּלַם-הַבָּיִת,

חֶדֶר מְרֻוָּח וָרָם, וַחַלּוֹנָיו נִשְׁקָפִים הַגַּנָּה,

גַּן זֶה נָטַע אֲבִי רַב פֶּסַח דֻּבְדְּבָנִים וְתַפּוּחִים;

וְכָתְלֵי הַחֶדֶר מְשׁוּחִים בְּנֶתֶר, וּבְאֶמְצַע הַסִּפּוּן

עִגּוּל מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב, וְיָתֵד בָּעִגּוּל, בָּהּ תְּלוּיָה

מְנוֹרָה שֶׁל בְּרוֹנְזָה לְנֵפְטְ. וְעַל כָּתְלֵי הַחֶדֶר גַּם תְּמוּנוֹת

מוֹנְטֶפְיוֹרִי וְהִירְשׁ, וְכָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וְרַבָּנָיו.

וְעָמְדוּ כִּסְאוֹת שֶׁל וִינָא וְעִטְּרוּ לְשֻלְחָנוֹת אֲרֻכִּים.

וְאוּלָם קְרוּאֵי הָעֵדָה לֹא מִהֲרוּ שֶׁבֶת עַל מְקוֹמָם.

וְעָמְדוּ מִתְוַכְּחִים בְּקוֹל, מַחֲזִיקִים בְּכַפְתּוֹרֵי שִׁכְנֵיהֶם,

עַד שֶׁשָּׁאַל הָרַב אֶת בַּעַל-הַשִּׂמְחָה, וְכֹה אָמַר:

– “נוּ, רַב פֶּסַח, עַד אָן?” – “נוּ, נוּ” – יַעֲנֶּנוּ רַב פֶּסַח.

–“כִּסֵּא לַסַּנְדָּק הֲלוֹם!” – וּמְשָׁרְתָיו הֵבִיאוּ הַכִּסֵּא.

וְהָיוּ מְאִירִים כָּל פְּנֵי עַזְרִיאֵל בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע;

בְּגַאֲוָה הִבִּיט עַל כֹּל וְרוֹמְמוּת-קֵיסָרִים עַל פָּנָיו,

וַרְדִּיִּים פָּנָיו כִּפְנֵי עוּל-יָמִים הַמָּלֵא עֲלוּמִים,

זְקָנוֹ אָרֹךְ וָשָׂב, וְשַׂעֲרוֹתָיו כֻּלָּן מַכְסִיפוֹת,

יוֹרֵד תַּלְתַּלִּים עַל פִּי מִדּוֹתָיו וְחָזֵהוּ הַבּוֹלֵט;

גַּבּוֹת עֵינָיו גַּם הֵן מַכְסִיפוֹת, שְׂעִירוֹת וְעָבוֹת,

נְטוּיוֹת כִּקְשָׁתוֹת, נִצְמָדוֹת, מַגְבִּילוֹת אֶת מִצְחוֹ הֶעָדִין.

חָזוּ הַמְּסֻבִּים אָז בּוֹ וְנֶהֱנוּ מֵהַדְרַת שֵׂיבָתוֹ.

וְכָךְ הָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לִקְרָאת בּוֹא הַ“קְּוַטֶר” וְהַיֶּלֶד.

וְעֵינָיו נְטוּיוֹת לְנֹכַח הַפֶּתַח לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי,

מְקוֹם שָׁם יוֹשְׁבוֹת הַנָּשִׁים וְשָׁם הַיּוֹלֶדֶת וְהַיְלוּד.

חֶרֶשׁ אָז תִּסּוֹב עַל צִירָהּ דֶּלֶת הַחֶדֶר, וַתָּבֹא

נַעֲרָה נָאָה, וְהִיא בַּת שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לֹא יוֹתֵר,

בִּתּוֹ הַבְּכִירָה שֶׁל פֶּסַח, וְהִיא גַם הַ“קְּוַטֵרִין” עָתָּה.

זְקוּפָה גִזְרָתָהּ, אַךְ עוֹד טַל-יַלְדוּת יָנוּחַ עָלֶיהָ.

הִנֵּה כְּתֵפֶיהָ זֶה כְּבָר נָכוֹנוּ – חֲטוּבוֹת, עֲגֻלּוֹת,

אוּלָם צַוָּארָהּ עוֹד דַּק וּקְצוֹת-זְרוֹעוֹתֶיהָ עוֹד חַדִּים,

וְתָאֳמֵי-גַלִּים מִבַּעַד כֻּתָּנְתָּהּ שֶׁלָהּ יִתָּאֵרוּ;

שְׂעָרָהּ עָשׂוֹי שְׁתֵּי קְוֻצּוֹת, שְׁחוֹרוֹת, מַבְרִיקוֹת, עֲבֻתּוֹת,

נוֹפְלוֹת כִּנְחָשִׁים, כִּמְעַט בְּכַף רַגְלֶיהָ נָגָעוּ,

נְחָשִׁים כְּבֵדִים וְעָבִים, כְּאֶגְרוֹף אַדִּירִים הַקְּוֻצָּה.

נָאֲוָה הַנַּעֲרָה מְאֹד! וְזֶה מַה שֶׁהוֹסִיף עַל חִנָּהּ:

נִדְמֶה, נֶאֱבָקוֹת בָּהּ הָאִשָּׁה וְהַיַּלְדָּה, וַחֲלִיפוֹת

תָּרוּם יַד אַחַת מֵהֶן. – וְדָמְתָה לְאַלּוֹן מְאֹד רַעֲנָן,

זָקוּף, גָּבוֹהַּ וְדַק, אַךְ שֶׁכְּבָר יֶשׁ בּוֹ לְהַכִּיר

חָסְנוֹ וְיָפְיוֹ בְּיוֹם יוֹפִיעַ כָּלִיל בַּהֲדָרוֹ.

גְּדוֹלוֹת עֵינֶיהָ וְהֵן אֲפוֹרוֹת וּמְלֵאוֹת אוֹר צוֹהֵל,

וְרִיסֵי-הָעַיִן אֲרֻכִּים וּשְׁחוֹרִים, מַאֲפִילִים הַחוֹרִים.

וְהָיָה בַּהֲרִימָהּ הָעַפְעָף וְחָדַר לִלְבַב הַמִּתְבּוֹנֵן

מַבַּט-עֵינֶיהָ וְהָאוֹר בְּשָׂשׂוֹן חֲרִישִׁי וּמְלַבֵּב.

פְּרוּשׂוֹת יָדֶיהָ, וְעַל פְּנֵי כַפֶּיהָ הַיֶּלֶד עַל מַצַּע-

שָׁנִים לָבָן וָצַח, וְהִיא כְפוּפָה מְעַט אֲחוֹרַנִּית,

יַעַן כָּבֵד מִנְּשׂוֹא אָחִיהָ הַקָּטָן הַנּוֹלָד.

צָעֲדָה לְאִטָּהּ. וְעוֹר לְחָיֶיהָ אָדַם מִבֹּשֶׁת,

אוּלָם רַק רֶגַע, כִּי שָׁבוּ פָנֶיהָ וְהָיוּ כְקֶדֶם;

וַדַּאי הִבִּיטָה בִּפְנֵי הַ“קְּוַטֶר” הַצּוֹעֵד כְּנֶגְדָּהּ.

וְאֵין זֶה כִּי אִם רֶגַע הָרָז נָסַךְ עָלֶיהָ מִקָּדְשׁוֹ:

“שְׁכִינָה שְׁרוּיָה, רְאוּ, הַשְּׁכִינָה כָּעֵת עַל פָּנֶיהָ!”–

אָמַר בֶּרֶלֶה דֶזְ’ס, אַַף יֶתֶר הַקְּרוּאִים מִשְׁתָּאִים:

“עַיִן-רָעָה אַל תְּשְׁלַט בָּהּ!” – וַיִּקַח הַ“קְּוַטֶר” הַיֶּלֶד

וְנָתוֹן אוֹתוֹ אֶל יַד עַזְרִיאֵל הַיּוֹשֵׁב בַּכִּסֵּא.

גָּדוֹל הַיֶּלֶד וּכְעֵין הַוֶּרֶד הָרַעֲנָן כָּל בְּשָׂרוֹ,

שָׁלֵו יָנוּחַ עַל סְדִין-הַשָּׁנִי, הַלָּבָן, הַמַּבְרִיק.

כָּכָה תוֹפִיעַ בַּסְּתָו לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת הַחַמָּה,

תַּעֲרִיב כִּי נָטָה הַיּוֹם, וְעַל שַׁדְמוֹת הַשֶּׁלֶג הַכְּחַלְחַל

תֵּרֵד, וְנָגְעָה בִּכְנַף הַשָּׂדֶה וְלוֹחֲשׁוֹת פָּנֶיהָ.

עָמַד הַקָּהָל הָרַב וּצְפוּפִים כִּתְּרוּ הַכִּסֵּא,

עָמְדוּ מְחַכִּים וְעַל פְּנֵי כֻלָּמוֹ חוֹפֶפֶת כְּעֵין קְדֻשָּׁה,

וְדִמְמַת-קֹדֶשׁ בְּבֵית רַב פֶּסַח בָּאוּלָם שׂוֹרֶרֶת…

III – “הַמִּשְׁתֶּה”

בְּחָפְזָה הוּבָא לַחֲדַר הַמִּטּוֹת אֶל אִמּוֹ הַיֶּלֶד,

וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הַבַּיִת עַד סוֹפוֹ. – "חֵי נַפְשִׁי,

חָכַם הַבֵּן, כִּי עַל כֵּן חָמָס הוּא קוֹרֵא, וּבְצֶדֶק,

נָקִי יָצָא מִכָּל זְכֻיּוֹתָיו הַפְּרָטִיּוֹת כְּאֶחָת!" –

לָחַשׁ עַל אֹזֶן שְׁמוּאֵל-בּוּץ מַתִּתְיָה סֶמֶן הָרוֹקֵחַ.

בְּשָׁאוֹן, הֲמֻלָּה וּבְקוֹל יָשׁוּבוּ לְשִׂיחָתָם הַמְּדַבְּרִים,

וְנִמְלָא הָאוּלָם מִפֶּה לְפֶה וִכּוּחִים עַלִּיזִים.

דְּחוּפוֹת, נִדְחָקוֹת בֵּין קְהַל-הַקְּרוּאִים תֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים,

קְרוֹבוֹת-מִרְיָם וְכָל רֵעוֹתֶיהָ וּבָאוֹת-הַבָּיִת,

עָרְכוּ שֻׁלְחָנוֹת וְשָׂמוּ סְדִינִים צַחִים עָלֵימוֹ.

בְּצִלְצֵל עָלֵז וָחַי נִכְנְסוּ צִנְצָנוֹת וְקַנְקַנִּים

וְעָמְדוּ בְמַעֲרָכָה עַל-גַבֵּי הַשֻּלְחָן לְאַרְבַּע פִּנּוֹתָיו.

הָרִים גַּבְנוּנִים בְּקִרְבָתָם: סַלִּים שֶׁל בְּדֹלַח וְאַגְּנוֹת-

כֶּסֶף עֲמוּסֵי לֶחֶם לָבָן, מִגְדָּנוֹת וּרְקִיקִים.

אוֹרוּ עֵינֵי הָעָם לְמַרְאֶה קַנְקַנִּים וּרְקִיקִים,

וְלִבָּם, לֵב נָדִיב, אָז חָשׁ מֵעֵין מוּעָקָה. וַיִּשָּׂא

פֶּסַח אֶת מְשָׁלוֹ, וְכֹה אָמַר אֶל קְרוּאָיו בְּחִבָּה:

–"רַחֲצוּ יְדֵיכֶם וּשְׁבוּ, רַבּוֹתַי, אֶל שֻׁלְחַן הַסְּעֻדָּה,

סַעֲדוּ לִבְּכֶם מִכֹּל אֲשֶׁר חַנַּנִי צוּר-יִשְׁעִי.

הִנֵּה אֲלוּנְטִית, וְכַד הַמַּיִם בִּפְרוֹזְדוֹר הַבָּיִת!"

אָמַר – וַיִּמְצְאוּ חֵן הַדְּבָרִים בְּעֵינֵי הַבָּאִים,

וְנִדְחֲקוּ סָבִיב לַכַּד, וַיְבָרְכוּ “עַל נְטִילַת יָדָיִם”.

נִכְנְסוּ שֵׁנִית לְתוֹךְ הָאוּלָם, וַיֵּשְׁבוּ וַיְחַכּוּ.

פָּתַח רַב חַיִּים הָרַב וּבֵרַךְ עֲלֵי “מוֹנוֹפּוֹלְקָה”²,

פָּרַס רְקִיקֵי-הַדְּבָשׁ, וְאַחֲרָיו הֶחֱרָה הֶחֱזִיק

יֶתֶר הַקָּהָל גַּם הוּא, כַּיְרֵאִים וְכָאֶפִּיקוֹרְסִים,

וְאָמְנָם רָעֵב הָעָם, וּמֵאָז הַבֹּקֶר לֹא אָכָל.

וְקוֹלוֹת הָאוֹרְחִים עַלִּיזִים: – "לְחַיִּים, רַב פֶּסַח, לְחַיִּים!

נִזְכֶּה וְנִרְאֶה בַטּוֹב, בִּישׁוּעוֹת טוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת!"

– אָמֵן, עָלֵינוּ וְעַל כְּלָל יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם!–

מַהֵר חִישׁ הוּרַק כָּל סַל הַלֶּחֶם וְאַגְּנוֹת הָרְקִיקִים,

וְאוּלָם תְּמוּרָתָם כְּבָר בָּא חֵיל קַעֲרוֹת זְכוּכִית וְהֵן מְלֵאוֹת –

כָּבֵד כָּתוּת שֶׁל עוֹף, עַל שֶׁמֶן בַּרְבּוּרִים עָשׂוּהוּ.

צָלוּי וּבָא מִן הָאֵשׁ בִּזְמַנּוֹ, וּמֶלַח וּפִלְפְּלִין,

עֵרֶב חֲתִיכוֹת שֶׁל בְּצָלִים, לֹא הוֹסִיף וְלֹא גָּרַע הַמְּבַשֵּׁל;

רַךְ הוּא וָּמֵלא לְשַׁד, וּמַרְאֵה-הַפִּטְדָּה מַרְאֵהוּ.

וְעָמַד מִדַּבֵּר הָעָם, וְלֹא בָּטְלוּ הַטּוֹחֲנוֹת וְלֹא שָׁבָתוּ,

וְנִשְׁמַע מִסָּבִיב אַךְ קוֹל מִזְלָגוֹת נְעוּצִים וְשַׂכִּינִים.

אַחַר הִגִּיעַ תּוֹר חֲזֶרֶת גְּזוּרָה וּכְתוּתָה,

בְּלוּלָה בַחֲתִיכוֹת שֶׁל שׁוּם, וּבְצָלִים עַל שֻׁמַּן תַּרְנְגֹלוֹת.

וְעָרְבָה הַבְּלִילָה לַחֵךְ, וְלֹא הוֹתִיר לָהּ שָׂרִיד הַקָּהָל.

אָז אַךְ יוֹפִיעוּ בְּסֵפֶל-אַדִּירִים דָּגִים מְמֻלָּאִים:

אָקוּנוּס צָהֹב וּזְאֵב-הַמַּיִם הַמַּפְלִיא בְגָדְלוֹ.

יֶתֶר הַדָּגִים דְּגֵי-רֶקֶק נֶחְמָדִים וְרַכִּים לְמִינֵיהֶם,

יֵשׁ מֵהֶם צְלוּיִים עַל אֵשׁ, מֵהֶם מְמֻלָּאִים, וּבִשְּׁלוּם

הֵיטֵב, וְטִפֵּי-הַשֶּׁמֶן – טִלְלֵי-זָהָב לְגַבָּם,

“בְּפִלְפְּלִין חֲרִיפִים”, וּצְנוֹן וּבְצָלִים וְצִמּוּקִים מֵאִזְמִיר,

זָכְתָה מִרְיָם לְשֵׁם בְּדָגִים מְמֻלָּאִים, וְעָלָה

בְּיָדָהּ בִּשּׁוּל הַדָּג, וְלֹא הָיָה קֵץ לְשִׂמְחָתָהּ.

נִדְמֶה, כִּי נָמֵס הַדָּג בַּפֶּה וְנִדְחָק מֵעַצְמוֹ

לְתוֹךְ גְּרוֹן אוֹכְלֵהוּ וָבָא, וְאִדְרוֹתָיו מִנֹּפֶת מְתוּקוֹת.

וְיַחַד עִם אֵלֶּה הַדָּגִים בָּאוּ בַקְבּוּקֵי הַיָּיִן,

יַיִן יָשָׁן מִקְּרִים, בַּקְבּוּקִים אֲחָדִים “יֵין-כַּרְמֶל”,

וְכִבְּדוּ בּוֹ אֶת הָרַב, וְגַם יֶתֶר הַקְּרוּאִים טָעָמוּ,

וְהִלְּלוּ אוֹתוֹ. וּכְשֹׁךְ הָרָעָב וְנִכְנָס הַיַּיִן

שָׁבוּ לְדַבֵּר בְּקוֹל רָם, לְהִתְלוֹצֵץ וְלִשְׂחוֹק מִטּוּב-לֵב.

וְהָיוּ מְדַבְּרִים עַל-דְּבַר שׁוּק-הַתְּבוּאָה וְעַל-דְּבַר הַבַּצֹּרֶת

(וְהַשָּׁאוֹן הוֹלֵךְ וָרָב: בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ אִישׁ וְשִׁיטָתוֹ),

וְנָשְׂאוּ-וְנָתְנוּ בִּדְבַר הַמְּדִינוֹת וּמַחֲלַת-וִיקְטוֹרִיָּה,

עַד שֶׁבָּאוּ לִבְסוֹף לְמַשָּא-וּמַתָּן בְּעִנְיָן

עִזְבוֹן רוֹטְשִׁילְדְ וְהִירְשׁ, וּבְמַצַּב הַפּוֹעֲלִים כֻּלּוֹ.

קוֹלוֹ אָז יִשָּׂא, קוֹל רָם, הַמְּלַמֵּד שְׁמֶרְל וְכֹה אָמָר

(הָיָה לִיטָאִי וְעַל כֵּן בֶּן-תּוֹרָה, וְאִם הֵצִיץ וְנִפְגָּע):

–“שִׁמְעוּ, רַבּוֹתַי, מַה שָּׂח הַמְּלַמֵּד מִלִּיטָא, מַה יֹּאמַר!”

פָּתַח שְׁמֶרְל בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן וְסִפֵּר בִּקְצָרָה

תְּלָאוֹת הַפּוֹעֲלִים וְכָל מַה שֶׁעָבַר עַל נַפְשָׁם עַד הֵנָּה:

מְצוּקוֹת, וְרָעָב וּמְרִי הַלַּחַץ בְּאֵין תִּקְוָה לֶעָתִיד,

וְהֵמָּה קָשִׁים מִצּוּר, וְעָמְדוּ בְּנִסְיוֹנוֹת מְאֹד רַבִּים,

נְטוּיוֹת עֵינֵיהֶם אֶל כְּלָל יִשְׂרָאֵל: יִדְאַג-נָא לָמוֹ,

–וְיַיִן מַאְדִּים זֶה מָה הוּא, אִם לֹא דַּם פּוֹעֲלֵינוּ,

שָׁפְכוּ וְשׁוֹפְכִים עַל שְׂדוֹת בַּת-צִיּוֹן וְהָרֵי-יְהוּדָה?

דָּמָם יְבֻקַּשׁ מִיֶּדְכֶם אִם אַתֶּם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּ

טֶרֶם יַחֲרִימוּ הַכֹּל בְּנֵי יִקַ"א הַלּוֹחֲצִים אוֹתָם.

הִנֵּה כֵּן יֹאמַר הַ“גּוֹי”: "אִישׁ אִישׁ יִתֵּן חוּט וְלֹא יוֹתֵר –

וְנִמְצְאָה כְּתֹנֶת לַדָּל!" – כֵּן כִּלָּה אִמְרָתוֹ הַמְּלַמֵּד,

חָוְרוּ כָּל פָּנָיו כְּכַלּוֹתוֹ, וְעֵינָיו מִתְנוֹצְצוֹת וְיָפוֹת.

חֶרֶשׁ הֶאֱזִינוּ הָעָם וְנִעַנְעוּ בְּרֹאשָׁם בְּדַבְּרוֹ,

וְנָשִׁים מַעֲבִירוֹת עַל שְׁתֵּי עֵינֵיהֶן אֶת קְצוֹת הַמִּטְפָּחוֹת.

כִּלָּה הַמְּלַמֵּד, וְהָעָם עוֹדֶנּוּ מַחֲרִישׁ, וּפִתְאֹם

קְעָרָה נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ הַמְּסֻבִּים, וְצִלְצַל מַטְבֵּעוֹת

נִשְׁמַע בְּאוּלָם הָרָם, וְהַקְּעָרָה הוֹלֶכֶת וּכְבֵדָה.

וְשָׂמַח הַקָּהָל מְאֹד, כִּי לֶב אִישׁ אִישׁ יִחַדְּ בַּעֲשׂוֹתוֹ

טוֹבָה לַעֲמִיתוֹ, וּפְנֵי הַמְלַמֵּד מְזִיעִים מִשִּׂמְחָה.

–"הִנֵּה כִּי כֵן, – יֹאמַר אָז שֶׁבְּתִי’לִי, מוֹשֵׁךְ בִּזְקָנוֹ

(זֶה אַךְ מִפּוֹלִין הוּא בָּא וְקָרְאוּ לוֹ “תַּחְמָס פּוֹלָנִי”,

כַּאֲשֶׁר יִקְרְאוּ לְכָל פּוֹלָנִי “תַּחְמָס” אוֹ “גַּנָּב”): –

הִנֵּה כִּי כֵן שְׁמֶרְל זֶה – אִישׁ הָיָה, אִלְמָלֵא לִיטָאִי,

רֹאשׁ שֶׁל שֶׁתִי-וָעֵרֶב, – מְסֻפְּקָנִי, אִם הֵם יִשְׂרְאֵלִים".

שָׁמְעוּ הַיּוֹשְׁבִים וְהִבִּיטוּ בִּפְנֵי הַלִּיטָאִי מַה יַּעֲנֶה,

חִכּוּ לִדְבָרָיו, כִּי אִישׁ מְאֹד נָבוֹן הָיָה, וְאִם מְלַמֵּד.

עֵינָיו אָז יַעֲצוֹם שְׁמֶרְל וְיַעֲנֶה כְּשׁוֹאֵל לְתֻּמּוֹ:

–“וְאִלּוּ אַבְרָהָם אָבִינוּ לִיטָאִי לֹא הָיָה, רַב שֶׁבְּתִי’ל?”

–“מָה? – יְשִׁיבֶנּוּ הַלָּז – אַבְרָהָם אָבִינוּ! מִנָּלָן?”

עָנָה שְׁמֶרְל: – "הֵן כָּתוּב ‘וַיִּקְרָא אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית’

וְאִלּוּ לֹא הָיָה לִיטָאִי, שֵׁינְדְלְס הָיָה אוֹמֵר וְלֹא שֵׁנִי’ס".

מָצְאוּ הַדְּבָרִים אָז חֵן בְּעֵינֵי הַמְּסֻבִּים וְצָחֲקוּ

הַרְבֵּה, וְנֶהֱנוּ מְאֹד מֵחָכְמַת הַמְּלַמֵּד וְאָמְרוּ:

-“שֶׁבְּתִי’לִי! שְׁתִיקָה זוֹ מָה הִיא? עֲנֵה לוֹ לַמְּלַמֵּד גַּם אָתָּה!”

–“אֶט – עָנָה שֶׁבְּתִי’לִי – פְּפֶה! יֹאמַר הַ”לֶּטְבִיק"! מַאי אִכְפַּת?

וְאוּלָם נִפְלָאת הִיא בְּעֵינַי וְנֶעְלָם מִמֶּנִּי הַפִּתְרוֹן:

שֶׁמָּא רְאִיתֶם עַד כֹּה לִיטָאִי, שֶׁאֵין לוֹ שְׁנֵי שֵׁמוֹת,

וְאִם שְׁנֵי שֵׁמוֹת אֵין לוֹ, שְׁנֵי זוּגוֹת שֶׁל תְּפִילִין לוֹ בְּוַדַּאי,

אוֹ, לְכָל-הַפָּחוֹת, לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים עֲגוּנוֹת בְּלִיטָא".

מָצְאוּ הַדְּבָרִים אָז חֵן בְּעֵינֵי הַמְּסֻבִּים וְצָחֲקוּ

הַרְבֵּה, וְנֶהֱנוּ מְאֹד מֵחָכְמַת שֶׁבְּתִי’ל מִפּוֹלִין.

חָוְרוּ פְּנֵי שְׁמֶרְל מְאֹד, כִּי זָכַר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה:

וְאוּלָם הִבְלִיג עַל כַּעֲסוֹ, וְעָנָה לְשֶׁבְּתִי’ל וְאָמָר:

–"שֶבְּתִי’לִי, הַסְכֵּת וּשְׁמָע: מִסְּתָמָא נְהִירִין לְךָ דִבְרֵי

קְדוֹשִׁים בְּהַגָּדַת-הַפֶּסַח: מָה רָאָה רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם

לִשְׁחוֹט אֶת מַלְאַךְ-הַמָּוֶת, שֶׁצָּדַק בְּרִיבוֹ, רַבּוֹתָי?

שֶׁבְּתִי’לִי, צֵא וַחֲשׁוֹב!" – “צָדַק מַלְאַךְ-הַמָּוֶת” –

עָנָה הַקָּהָל קוֹל רָם – “וְהַתֵּרוּץ, שְׁמֶרְל, הַתֵּרוּץ!”

עָנָה שְׁמֶרְל וְכֹה אֶת מְשָׁלוֹ נָשָׂא וַיֹּאמַר:

-"צָדַק הַבּוֹרֵא אַף הוּא, וְהַכֶּלֶב אָשֵׁם בַּדָּבָר:

צַדִּיק אַתָּה, אֲבָל מִי בִקֵּשׁ מִיָּדְךָ, הַכֶּלֶב,

לָדוּן – וְהַמִּשְׁפָּט לֹא לָךְ!" – וְלֹא עָמְדוּ מִצְחוֹקָם הַמְּסֻבִּים,

וְשֶׁבְּתִי’לִי פָּנָיו כִּפְנֵי הַכְּרוּם מַאְדִּימִים, מַכְסִיפִים,

חוֹשֵׁב לְהָשִׁיב אַף הוּא אֶת חוֹרְפוֹ דָבָר – וּבְאוֹתוֹ

רֶגַע נִתַּן לוֹ מְרַק לְבִיבוֹת חֲמִימוֹת מְמֻלָּאוֹת;

וְהָיָה לְמָרָק זֶה עֵין הַזָּהָב הַמְּזֻקָּק הַנִּתָּךְ,

וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר מִשְׁתַּבְּרוֹת בַּבּוּעוֹת, בַּשֻּׁמָּן,

כְּחֻלּוֹת, אֲדֻמּוֹת וּצְהֻבּוֹת. וּמָצָא שֶׁבְּתִי’לִי לְנָכוֹן

לְמָלֵא אֶת פִּיהוּ, שֶׁכְּבָר פָּעַר לַעֲנוֹת לַמְּלַמֵּד,

בְּשָׁלֹשׁ לְבִיבוֹת וְכַף שֶׁל מָרָק הֵצִיף עָלֵימוֹ,

וְנִפְסַק בָּאֶמְצַע הָרִיב.

וְכֹה הָיוּ יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים

מָרָק וּבָשָׂר, צְלִי אֵשׁ: תַּרְנְגֹלוֹת, בַּרְבּוּרִים אֲבוּסִים,

נֶהֱנִים מִיֵּינוֹת שֶׁל קְרִים, מִתְוַכְּחִים, מִתְלוֹצְצִים וְצוֹחֲקִים.

וְיָרַד הַשֶּׁמֶש זֶה כְּבָר, כְּשֶׁיָּשַׁב בָּעֲגָלָה אֶלְיָקִים

וְזָזוּ הַסּוּסִים; אַךְ לֹא מִהֲרוּ בְּדַרְכָּם הַפָּעַם,

יַעַן כִּי רָפוּ יְדֵי מִיכַיְלָה מִשְּׁתוֹתוֹ הַיָּיִן,

וְהָלְכוּ הַסּוּסִים כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, בְּאֵין דֶּרֶךְ.

נִכְחָם, וְעַל כָּל גּוּשׁ וָגוּשׁ אֶלְיָקִים נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ.

הידלברג

המחנה הראשי לקוזקי–הדניפר. ↩
כינוי ליי"ש ↩

אֶת מִי אֹהַב?

מאת

שאול טשרניחובסקי

אֶת מִי אֹהַב? – “בַּת הָאוֹפֶה!”

לֹא, כִּי אֶחְמֹד הַמַּעֲדַנִּים,

וְאִם לְלִבִּי אַתָּה צוֹפֶה –

אַךְ הַבּוּז לַשַּׁאֲנַנִּים!

וּמַמְתַּקִּים גַּם אָהַבְתִּי,

וּמֵרֵעַי זֹאת לֹא אַעְלִים,

וּבִשְׁבִיל מַעֲדַנִּים שַׁבְתִּי

אֶל הַנַּעֲרָה בַתַּלְתַלִּים.

וַחֲנוּת הַנַּעֲרָה-אוֹרִי

לָהּ שְׁפַתַּיִם וּמִגְרָעוֹת,

מְלֵאִים עוּגוֹת, לֶחֶם חוֹרִי,

כִּכְּרוֹת חַלָּה, וּפַרְפְּרָאוֹת,

וּמַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת

בִּצְלוֹחִיּוֹת וּבִקְעָרוֹת,

בְּסַלְסִלּוֹת, בְּצִנְצָנוֹת

הַמַּבְרִיקוֹת בְּאוֹר-יְקָרוֹת.

וּבְאַגַּנִּים מַעֲשֶׂה-סִינִים

גִּזְרֵי חַלָּה עִם צִמּוּקִים,

וַאֲשִׁישׁוֹת עִם תּוּפִינִים

בְּקַנְקַנִּים וּבְבַקְבּוּקִים.

וְהַלְּבִיבוֹת הַחֲבִיבוֹת

חַמּוֹת, רַכּוֹת וּמַרְהִיבוֹת,

וּכְמוֹ אַחַת מֵהֲמוֹנָן

גַּם הַנָּאוָה שָׁם תִּתְלוֹנָן.

זְרִיזָה הִיא וּלְכָל הַקּוֹנוֹת

תָּאִיר פָּנִים וּמַגֶּשֶׁת,

וּמְלִיטָה בְגִלְיוֹנוֹת

אֶת הָעוּגָה הַנִּדְרֶשֶׁת.

וּבַעֲבֹר בַּסָּךְ הַצָּבָא

וְאֶל הַחַלּוֹן הִיא נִצָּבָה –

יִפְנוּ כָּל הַלֵּיטֶנַּנְטִים,

מוֹשְׁכִים שְׂפָמָם בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם,

וְאוּלָם, חַי אֲנִי וּזְקַנְתֶּם! –

אִם לֹא תַּעֲשׂוּ כְמַעֲשֵיהֶם,

לוּ הֱיִיתֶם שָׂרֵי-צָבָא.

וְאָמְנָם מְאֹד הַנַּעֲרָה נָאוָה!

לִלְחָיֶיהָ עֵין-הַוֶּרֶד,

גּוּמַת לֶחְיָהּ – מַעֲשֶׂה-חֶרֶט,

וּפָנֶיהָ רַעֲנַנִּים,

וּמִסְגַּרְתָּם – שְׁחוֹר תַּלְתַּלִּים,

וּשְׁנֵי גַלִּים, תָּאֳמֵי-גַלִּים…

וְאוּלָם לִבִּי לַמַּעֲדַנִּים,

וְלֶאֱכוֹל אוֹתָם אֲנִי תָּאֵב.

“לוּ לִי אֵלֶּה!” – לִבִּי דוֹאֵב.

הידלברג

לנכן (קטעים מספר זכרונות)

מאת

שאול טשרניחובסקי

לֶנְכֶן (קטעים מספר זכרונות)

I

כָּל עוֹד בִּי הַנְּשָׁמָה בָּאתִי

עַד הַגַּן וְעַמּוּד-הַשֵּׁשׁ.

קוֹל הַפַּעֲמוֹן: אַחַת, שְׁתַּיִם,

שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ, שֵׁשׁ,

שֶׁבַע, שְׁמוֹנֶה… וּמַלְאָכִי

בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא, טֶרֶם בָּא!

הוֹי, יוֹנָתִי, מַלְאָךְ צָהֹב!–

לִבִּי נִבָּא לִי כָּל רָע.

מִי יוֹדֵעַ מַה-שֶּׁקָּרָה?

הֵן בְּעִיר גְּדוֹלָה אֲנִי גָר,

וּ“מֵעֵת-לְעֵת” כְּבָר עָבָר…

אִם עוֹד לֹא שְׁכֵחַתְנִי כְּבָר!

וְרַעְיוֹנוֹת מָרִים, שְׁחוֹרִים

יְסֻבּוּנִי, כְּנִפְצֵי-עָב

מַעֲטִירִים רָאשֵׁי הָרִים

לְהַקְדִּירָם בִּימֵי-סְתָו.

נָם הַגָּן, שָׁמַיִם אוֹרִים

וְאֵין כּוֹכָבִים, הָס בַּכֹּל…

אוּלָם מַה-זֹּאת? שִׂמְלַת-אִשָּׁה,

שָׁאוֹן קַל עַל פְּנֵי הַחוֹל.

וּמַלְאָכִי זֶה בּוֹא יָבֹא:

–שָׁלוֹם, שָׁלוֹם – עַד בְּלִי-דָי!

–"שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ, יַקִּירִי!

מַה-מַּעֲשֶׂיךָ? עוֹדְךָ חָי?"

–שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ, יוֹנָתִי!

שְׁבִי לִימִינִי, – מָה אֵחַרְתְּ?

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם בַּשְּׁמִינִית

יַחְדָּו נַחְנוּ – הֵן אָמַרְתְּ!

–“שָׁלוֹם לִי, וְאוּלָם, אֶפֶס…”

–מַהֲרִי! הוֹי, לֹא אוּכַל שֵׂאת…

–"לוּלֵא אוֹתָהּ הַמִּרְשַׁעַת…

בָּאתִי הֵן הַיּוֹם בְּנֵס:

"הֵן מֵאָז הַבֹּקֶר נִכַּף

עַל הַמַּחַט וְעַל הַחוּט,

וְעַד נְטוֹת-הַיּוֹם לֹא תִּיגַע

לְשׁוֹנָהּ הִיא מֵרוּץ, מִשּׁוּט,

"צְפוּפוֹת נֵשֵׁב בְּבֵית-הַמְּלָאכָה,

עוֹבְדוֹת בְּשָׁרָב וּבַצּוֹק,

וְהַמְּכַשֵּׁפָה הָאֲרוּרָה

עוֹד גּוֹזֶרֶת עַל הַצְּחוֹק.

"יְרֵאָה הִיא, פֶּן בָּהּ נִתְקַלֵּס

וְלִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ רַע, מְאֹד רָע!

וְאֵין מִשּׁוֹט לְשׁוֹנָהּ מָנוֹס,

לוּ אַךְ תֵּדַע הִיא דְבַר-מָה!

"וַאֲנַחְנוּ לְמַעֲצֵבָה

נֵשֵׁב אַף נֵאָלֵם דֹּם,

אַךְ הַמְּכוֹנוֹת תְּקַשְׁקֵשְׁנָה

וּתְזַמְזֵמְנָה – זוֹם-זוֹם-זוֹם.

–וְעוֹד מֶה חָדָשׁ? וְרַעְיָתֵךְ?

וַחֲתוּלֵךְ קָט וָרָךְ?

–"דוֹדָהּ בּוֹגֵד! עוּרְבָא פָּרַח!

כֻּלְכֶם דַּרְכְּכֶם בְּכָךְ.

"וַאֲנִי שָׁבַרְתִּי מַחֲטִי

בְּעָבְדִי, וְיָצְאָה טִפַּת-דָּם,

טִפָּה גְדוֹלָה מְאֹד… וְאָמְנָם

מַה צָּעַקְתִּי אָז בְּקוֹל רָם!

"וְהֶחָתוּל – הוּא שְׂרָטָנִי!

קָטָן זֶה, פְּגַע בּוֹ – וּמִיַּד

יִשְׂרְטֶךָ, כִּי חִתַּלְתִּיו

כְּבֻבָּה זוֹ בַּחֲתִיכַת-בָּד.

“כֵּן, וּלְשָׂרָה…” – אֵיזוֹ שָׂרָה?

–"שָׂרָה שָׂרָה הִיא – אֵין זֹאת?

כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר, שֶׁהוּא יֵדַע?

וְאִם לֹא תֵּדַע – טוֹב חַכּוֹת!

"שָׂרָה, כֵּן…לָהּ יֵשׁ טַבַּעַת

וּמַה יָּפָה הִיא, הֶאָח!

שְׁנֵי תַּנִּינִים חֻבְּרוּ יַחְדָּיו

וּבָרֶקֶת עַל הֶחָח.

"וְרָאשֵׁי תֵבוֹת בַּטַּבַּעַת,

מַעֲשֶׂה חוֹשֵׁב, שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ.

וְאוּלָם סַפְּרָה נָא לִי אָתָּה:

מַעֲשֶׂיךָ אַתָּה מָה?"

אָז אֲסַפְּרָה לֶקַח יוֹמִי,

פְּרָט וּפְרָט אֵין נֶעְדָּר אוֹת,

מַה שֶּׁאֵרַע, מַה שֶּׁיִּהְיֶה,

מַה שֶּׁיּוּכַל אַךְ הֱיוֹת.

שִׂיחוֹת-חוּלִין, מִשְׁלֵי אֵפֶר,

כִּזְבֵי מִכְתְּבֵי-הָעֵת:

רַחֲבֵי-רוּסְיָה מְלֵאִים דֻּבִּים

וְכוּשִׁים רָצִים חֲשׂוּפֵי-שֵׁת.

וְאֵיךְ מַחֲלִימִים רוֹפְאִים צְעִירִים

אֶת הַפְּגָרִים – לְרַפְּאָם חִישׁ

אַךְ הַמֵּתִים – עַם קְשֵׁה-עֹרֶף,

אוֹ מֵאֶפַע חָכְמַת-אִישׁ.

כִּי לֹא עָלְתָה עוֹד לַמֵּתִים

אַף אֲרוּכָה כָּל שֶׁהִיא,

וְהֵמָּה בּוֹכִים בְּיַד מְעַנֵּיהֶם,

גַּם יִזְעָקוּ: “הוֹי וְהִי”–

וַאֲנִי רוֹאֶה עֵינֵי יוֹנָה:

גְּדוֹלוֹת הֵן וְנִפְחָדוֹת מְאֹד.

הוֹי,מִי יִשְׁוֶה לָךְ, מַלְאָכִי,

בְּרֶגַע זֶה בְּחֵן וּבְהוֹד!

– מַה-זֶּה הָיָה לָךְ, לִבָּתִי,

כִּי קָפָאת כִּנְצִיב-הַקֹּר?

– "הוֹי, מָה אָיֹם! חִישׁ חַבְּקֵנִי,

אֶל לְבָבְךָ לְחַץ וּנְצֹר!

וַחֲדַל לָךְ מִנּוֹרָאוֹת

הוֹלְכֵי אֵימָה וַחֲתַת…"

נִסְתַּם פִּי בִנְשִׁיקַת פִּיהָ,

וְאִם סִפּוּרִי עוֹד לֹא פַּס.

–"רַכַּת-לֵב אֲנִי וִירֵאָה

אֶת הַמֵּתִים (הֵם בַּלֵּיל

לִי יוֹפִיעוּ בַּחֲלוֹמִי),

אֶת הָרוֹפְאִים וְאֶת הַיְלֵל…"

אַט-אַט חוֹלֵף, גָּז לֵיל קַיִץ

קְסוּם-עֲדָנִים וְכִשְׁפֵי-אוֹר…

בֵּין זְרוֹעוֹתַי תָּלִין יוֹנָה

כְּאֶפְרוֹחַ תּוֹךְ קַן-דְּרוֹר…

II

–"וְאוּלָם לְעִתִּים אַךְ רְחוֹקוֹת

יְבַהֲלוּנִי חֲלוֹמוֹתַי.

מֵעֲמַל הַיּוֹם אִיגָעָה,

אִיגַע גַם מֵרֹב אַנְחוֹתַי.

"וּכְבוּל-עֵץ עֲקוּר-הַסַּעַר

בֵּין עֲרֵמוֹת חָצִיר וְאֵזוֹב,

עַל מִטָּתִי אֶשְׁכַּב אִישָן,

כַּאֲשֶׁר רַק אֶת בֵּיתָהּ אֶעֱזֹב.

"כִּי אוֹתָנוּ מַעֲבִידָה

הִיא בְּפֶרֶךְ, גַּם מְחָרֶפֶת.

וְהַיּוֹם – הַיּוֹם מַה גָּדוֹל!

שָׁעָה-שָׁעָה אַט חוֹלֶפֶת.

"וַאֲנַחְנוּ, הָאֻמְלָלוֹת,

נִמְנֶה מִסְפָּר לְכָל הָרְגָעִים,

וְעֵינֵינוּ הוֹלְכוֹת וְכָלוֹת

עִד נְטוֹת צֵל בֵּין-עַרְבָּיִם.

"וְאוּלָם פֹּה הֵן אֶשְׁאַף רוּחַ,

כִּי מַה נָּעִים הוּא לָנוּחַ

בְּאֹפֶל-לַיְלָה וּבַגַּנִּים

הַשּׁוֹמֵמִים, הַשַּׁאֲנַנִּים!

"כִּי מֵאָז אֲנִי אָהַבְתִּי

פִּטְפּוּט-גִּיל לְגַלֵּי-רְהָטִים,

וּבִמְחִי-מַעְיָנִים אֶשְׁמַע

רַחַשׁ-קֶסֶם, שִׂיחַ-לְהָטִים".

–אָמְנָם יָפֶה פֹּה, אוֹצָרִי!

נָם הַגָּן, שָׁמַיִם אוֹרִים,

וּבֵין טַרְפֵּי-עֵץ יָפֹזּוּ

הַפַּנָּסִים כַּעֲדַת-דְּבוֹרִים.

וְרֹאשֵׁךְ פָּז עַל שִׁכְמִי יִשְׁקֹט,

וְיָדִי תֹּמְכָה חָזֵךְ-חֵן;

וַאֲנִי נִשְׁבַּע, כִּי אֶאֱהָבֵךְ,

נִשְׁבָּע – וְאָמְנָם דְּבָרִי כֵן.

III

טוֹב וָרַע בִּידֵי הָאִשָּׁה.

יֶלֶד אֲנִי וְלִי לְמָאוֹר

תּוֹרַת אִמִּי, וַתְּיַסְּרֵנִי:

“אַל תִּשָּׁבַע, בְּנִי, וְאַל תָּאֹר!”

וָאֵצֵאָה בָּאֲנָשִׁים

לִרְאוֹת בְּעָנְיָם וּבְתַרְמִיתָם.

לִבִּי עֵר, וְעֵינַי פְּקוּחוֹת

לִתְפִלָּתָם וְלַהֲמִיתָם.

וָאַאֲזִינָה שְׁבוּעוֹת-שֶׁקֶר:

וּבְכָל שִׂיחַ, וּבְכָל רָחַשׁ,

וּבְכָל זָוִית, וּבְכָל פִּנָּה

רַק שָׁמַעְתִּי דִבְרֵי-כָחַשׁ.

בְּסוֹד כָּל כֹּהֵן נִשְׁבַּע בְּאֵלוֹ,

וּבִנְשִׁיקַת-דּוֹדִים בְּעֶרֶשׂ;

תּוֹךְ אוּלַמֵּי בָתֵּי-חָכְמָה,

בְּמוּסַר-נָבִיא יִזַּל חֶרֶשׁ.

וּבְלִבָּתִי אָז אָמַרְתִּי:

"אֶהְיֶה לְמוֹפֵת! – וְלִבִּי גָבַהּ –

קֹדֶשׁ לִי דִבְרָתִי, שִׂיחִי,

לֹא אֲשַׁקֵּר וְלֹא אִשָׁבַע.

וְיַאֲמִינוּ לִי בְּנֵי-אָדָם!" –.

וְאִם לַפִּיד לִי וּלְהַוָּתִי,

אַךְ נָצַרְתִּי תּוֹרַת-מוּסַר,

פְּקֻדַּת אִמִּי, צַו-הוֹרָתִי.

וָאֵצֵאָה בֵין הַנָּשִׁים

לִרְעוֹת יַעֲלוֹת-חֵן וִילָדוֹת,

וָאֵצֵאָה וָאַבִּיטָה –

וַיִּשְׁטְפוּנִי גַלֵּי-פְלָדוֹת.

וַתִּקְסֹמְנָה לִי הַנָּאוֹת,

וַתּוּכַלְנָה לִי בְּלַהֲטֵיהֶן…

וְהִנֵּה חָוְרָה, סָפָה, תַּמָּה

חִבַּת-אֵם בִּיקוֹד רִשְׁפֵיהֶן.

אָז נָטַשְׁתִּי תּוֹרַת אִמִּי,

פְּקֻדַּת תַּמָּה, מִצְוַת יוֹנָה.

וּבִגְבֹר שִׁגְיוֹנוֹת אַהֲבָה

גַּם נִשְׁבַּעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה.

אַךְ בְּהָרֵם יָם הַחַיִּים

גַּל אֶל גַּל לִבְלוֹעַ אוֹתִי

וּבְסַעֲרוֹת-עֹז קִדְּמַנִי,

לֹא זָעַמְתִּי, לֹא קַבּוֹתִי.

וּבִרְאוֹתִי רֶגֶל עָרִיץ,

הָרוֹמֶסֶת אֶת אֻמָּתִי,

לֹא יִלַּלְתִּי וְיִשְׁמַע אוֹיְבִי

לֹא הִרְוֵיתִיו תַּאֲלָתִי.

תֵּילִיל אִשָּׁה רְפַת-הָאוֹנִים,

בַּחֲבָלֶיהָ תָּאֹר יוֹמָהּ,

וְעַתִּיקִים מִן שָׁדַיִם

הֵם יִתְיַפְּחוּ וְנַפְשָׁם הוֹמָה.

שְׁאָגָה לוֹ לָאִישׁ כַּלָּבִיא

וְכַכְּפִיר – מִי יַכְרִיעֶנּוּ?

לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ קֶבֶר כְּאֵבוֹ

עַד בּוֹר שַׁחַת יִשָּׂאֶנּוּ!

שְׁאָגָה לוֹ… לִכְשֶׁתִּתְפָּרֵץ –

תִּזְדַּעֲזֵעַ הָאֲדָמָה,

וְנָמַקּוּ מוֹסְדֵי-עוֹלָם

מִנִּי שַׁאֲגַת הַנְּקָמָה – – –

מַה שֶׁיִּקְשֶׁה לְנֶפֶשׁ גֶּבֶר

וְיַד הָאֹנֶס לֹא הִשְׁרִישָׁה,

עַיִן יָפָה יָכֹל תּוּכַל

וְלֹא יִבָּצֵר מִיַּד אִשָּׁה!

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם בְּבוֹאָהּ

תִּלְחַש לִי (כִּי לִי לָדַעַת!)

מַה שֶׁאֵרַע בְּבֵית-הַמְּלָאכָה,

כָּל תַּעֲלוּלֵי הַמִּרְשָׁעַת:

אֶת מִי חֵרְפָה וְאֶת מִי צָבְטָה,

לְחָיֵי מִי בַּחֲמָתָהּ מָרְטָה;

וְאִם רָאַתְנוּ שְׁלוּבֵי-זְרוֹעַ–

–“רְאֵה וַחֲכָם, כִּי לֹא נִזְהָרְתָּ!”

אַף לֹא נִכְחֲדוּ מִמֶּנִּי

כָּל הַמְּאֵרוֹת, כָּל הַקְּלָלוֹת

(לוּ תָּחוֹלְנָה רַק עַל רֹאשָׁהּ!)

שֶׁיְקַלְּלוּהָ הָאֻמְלָלוֹת,

אֵל הָעוֹבְדוֹת בְּבֵית-הַמְּלָאכָה:

תִּיבַשׁ זְרוֹעָהּ, תִּפַּח רוּחָהּ,

תִּדְבַּק בָּהּ עֲוִית וּתְעַנָּהּ.

תִּשְׁבֹּר רַגְלָהּ עַל פִּי שׁוּחָה.

תִּדְבַּק זוֹ לְשׁוֹנָהּ לְחִכָּהּ,

וְאָז לֹא תּוֹסִיף לְהַרְעִימָן…

וְגַם אֲנִי צֻוֵּיתִי לְקַלֵּל,

לִהְיוֹת בְּעֵצָה אַחַת עִמָּן.

וַאֲנִי מְקַלֵּל בְּרָצוֹן

וּפִי מָלֵא – מָלֵא אָלָה.

כִּי מַה לִּי וְלַמְכַשֵּׁפָה?

וְאִם תִּפָּקַע זְקֵנָה בָלָה,

וְאִם יִכָּנֵס בָּהּ הָרוּחַ,

אוֹ כַּחוֹל עוֹד תַּרְבֶּה שָׁנִים?

קְלָלָה קְלָלָה שְׂכָרִי בְּצִדָּהּ –

נְשִׁיקָה חַמָּה בִמְזֻמָּנִים.

IV

וְאוּלָם יֵשׁ אֲשֶׁר בֹּא יָבֹא

זֶה מַלְאָכִי, מַלְאָךְ צָהֹב,

וְעֵינָיו דּוֹמְמוֹת, סְגוּרוֹת שְׂפָתָיו,

שְׂפָתָיו כֹּה אָהַבְתִּי אָהֹב.

הָהּ, מַה-יּוֹם זֶה מִיָּמִים,

מַה-לְּיוֹנָתִי כִּי נֶאֱנָחָה?

וּמַלְאָכִי יֵשֵׁב דּוּמָם…

וּמַלְאָכִי יַעֲנֶה כָּכָה:

–רְגָעִים סְפוּרִים, שָׁעָה קַלָּה,

אֵשֵׁב פֹּה – הֲלֹא כְּבָר בָּאתִי…

שׁוּב לֹא אָבֹא לְעוֹלָמִים.

בְּאָזְנֵי אִמִּי זֹאת דִּבָּתִי:

–הָיְתָה בִּתֵּךְ בַּת יוֹצְאָנִית,

וּבָעֶרֶב, מִדֵּי צֵאתָהּ

בֵּית הַמְּלָאכָה, הִיא נִפְגֶּשֶת

עִם “סְטוּדֶנְט” הַמְּנַשֵּׁק אוֹתָהּ.

–שֶׁקֶר, כָּזָב, שָׁוְא וְכַחַשׁ,

שֶׁקֶר עָנְתָה בָּךְ כּוֹזֵבָה.

מִי הִלְשִׁינָה? – “כְּלוּם יָדַעְתִּי?” –

צְחוֹק מִתּוֹךְ הַבְּכִי, שׁוֹבֵבָה!

"בְּתוּלוֹת בּוֹגְרוֹת אַחֲרֵי שְׁלֹשִׁים,

שֶׁכְּבָר נוֹאֲשׁוּ מֵאַהֲבָה,

פַּטְפְּטָנִיּוֹת בְּנוֹת שִׁשִּׁים,

הַמִּצְטָרְפוֹת לְמִשְׁתֵּה-קַהֲוָה"…

–חִדְלִי לָךְ מִבְּכִי, יוֹנָתִי,

שֶׁקֶר בְּפִיהֶן וְאַתְּ הִנָּחֲמִי.

מִי שָׂם לֵב לְדִבַּת רַבִּים?

סַעֲדִי רֹאשֵׁךְ עֲלֵי שִׁכְמִי.

–הֵן לֵב אִמֵּךְ טוֹב אֵלַיִךְ,

בַּת-זְקוּנִים אַתְּ וִיחִידָה.

יִשְׁרַת לִבֵּךְ, בֹּר כַּפַּיִךְ

קֳבָל-עָם אֲנִי אָעִידָה.

אַךְ לַשָּׁוְא שִׁחַתִּי מִלָּי,

שָׁוְא קִלַּלְתִּי אֶת הַשְׁכֵנוֹת

וְשׁוֹט לְשׁוֹנִי הַעִירוֹתִי

עַל חֲבוּרוֹת כָּל הַזְּקֵנוֹת!

מַה לִּי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשִׂיתִי

וַאֲנַחֵם אֶת יוֹנָתִי?

אֲשִׂימֶנָּה עַל לְבָבִי,

אֶפְקְדֶנָּה בִּנְשִׁיקָתִי.

וּמִנְּשִׁיקוֹת פִּי אֶשָּׁקָה

לֶחְיָהּ, פִּיהָ גַּם עֵינֶיהָ,

אֶשַּׁק מִצְחָהּ, קְצֵה סַנְטֵרָהּ

וּשְׂעַר מֶשִׁי – תַּלְתַּלֶּיהָ.

גַּם צַוָּארָהּ – גִּזְרַת שַׁיִשׁ,

גַּם קְוֻצָּתָהּ הָלְכָה תוֹעָה,

אֶשַּק יָדָהּ, אֶשַּק שִׁכְמָהּ,

אֶשַּׁק גּוּמָה עַל אֶזְרוֹעָהּ.

– אַל, יוֹנָתִי, אַל נָא יִהְיוּ

לָךְ פָּנַיִךְ אֵל נִזְעָמִים!

שֶׁקֶר עָנוּ בָךְ הַבָּלוֹת,

שָׁוְא – לֹא הָיָה לְעוֹלָמִים…

הידלברג, 1903

דירה חדשה

מאת

שאול טשרניחובסקי

עֶרֶב הָיָה, וְלִבִּי כוֹאֵב:

אַיָּם יְעָרַי, וְאֵי הָהָר?

גָּז הַנָּהָר! אֲוִיר מָשְׁחָת,

גַּנִּים סְבִיבִי, רְחוֹב צָר…

וְחַלּוֹנוֹת זָרִים, חֲצוּפִים

קָרוֹב, קָרוֹב לִי כָּל כָּךְ,

בִּי מִתְבּוֹנְנִים… עֶרֶב הָיָה,

וְלִבִּי נִשְׁבַּר תּוֹךְ הַפָּח.

וְלַבֹּקֶר! אַךְ לַבֹּקֶר

שׁוּב רָאִיתִי אֶת הָרְחוֹב,

אֶת הַצָּר – וּפְרָחִים סָבִיב,

פְּרָחִים נָאִים וְלָרֹב!

רַעֲנַנִּים, נְשׁוּקֵי-טְלָלִים,

פֶּרַח פֶּרַח זָקוּף, רָם,

צִיצִים חַיִּים. וּבִמְשׁוּבַת

עֲלוּמֵיהֶם שָׁר הַדָּם.

בְּבַיִת אֶחָד – שְׁתֵּי עֲלָמוֹת,

וּבַשֵּׁנִי – שָׁלֹשׁ הֵן

וּבַשְּׁלִישִׁי – שָׁם רַק אַחַת,

אַךְ הָאַחַת – יַעֲלַת-חֵן.

אַף גַּם בְּיֶתֶר בָּתֵּי רְחוֹב זֶה

נְעָרוֹת בַּאֲשֶׁר בָּתִּים הֵם,

נְעָרוֹת שְׂמֵחוֹת, וְגַם יָדַעְתִּי

כְּבָר שְׁמוֹתֵיהֶן שֵׁם וָשֵׁם.

בְּבוֹא הָאַחַת כְּבָר הַשְּׁנִיָּה

גַּם הַשְּׁלִישִׁית תָּחוּשׁ רוּץ,

עַל הַחַלּוֹן גַּם תָּצֹרְנָה

לִרְאוֹת, מִי וָמִי בַּחוּץ.

שִׂפְתֵי חַנָּה חַמּוֹת, שְׁזוּפוֹת,

עֵינֵי דִינָה רוֹחֲצוֹת בְּאוֹר,

לְמִרְיָם גִּזְרָה מַעֲשֶׂה-חֶרֶט

וּמַחֲלָפוֹת – שְׁחוֹר-הַשְּׁחוֹר.

עַל פְּנֵי שִׁכְמָהּ שֶׁל מַטִּילְדָה

שׁוּמָה שְׁחוֹרָה בִּדְמוּת אוֹת.

חֵי הַשָּׂטָן! כֵּן הַדָּבָר,

קֵטְכֶן לִי הִגִּידָה זֹאת.

קֵטְכֶן זֹאת – חֲצוּפָה קְטַנָּה,

וְאִם גַּם נָאוָה, וְרוּחָהּ עָז,

וְעַל מַרְבַדֵּי-כַּר לִי גִּלְּתָה

סוֹדוֹת נָאִים וְרָז עַל רָז.

המטר-כסף נתך ממרום

מאת

שאול טשרניחובסקי

[הַמְּטַר-כֶּסֶף נִתַּךְ מִמָּרוֹם] / שאול טשרניחובסקי

הַמְּטַר-כֶּסֶף נִתַּךְ מִמָּרוֹם

וְנֶאֱחַז בֶּעָלִים, בַּטְּרָפִים,

אוֹ אֶרֶץ וְשָׁמַיִם מִתְכַּנְּסִים

בְּרֶשֶׁת שֶׁל פִּלְאֵי-אַשָּׁפִים?

הֲזָהֳרֵי אוֹר גָּנוּז נִמְלָטִים

וְעַל תֵּבֵל אֶת חִנָּם מְשַׁוִּים,

אוֹ עָמַד לְמַרְאֵה-עֵינַיִם

חֲלוֹם שֶׁל עוֹלָמוֹת מִתְהַוִּים?

בַּשָּׁעוֹת הַחוֹלְמוֹת שֶׁל לַיְלָה,

בַּדְּמָמָה הֲרַת-הַגַּעְגּוּעִים,

אַגָּדוֹת קַיָּמוֹת וְחַיּוֹת,

אַגָּדָה – הַחַיִּים הַגְּלוּיִם.

לַגָּן יְפִי-פְלָאִים, שֶׁטֶּרֶם

לוֹ שֵׁם עַל אֲדָמוֹת יְקֹרָא….

וּצְלָלִים קַלִּילִים וּשְׁקוּפִים

מִתְלַכְּדִים בְּדִמְדּוּמֵי הָאוֹרָה.

בַּשָּׁעוֹת הַחוֹלְמוֹת שֶׁל לַיְלָה,

בַּדְּמָמָה הֲרַת-הַגַּעְגּוּעִים,

הַנֶּפֶשׁ בְּחֵיק נֶפֶשׁ מִשְׁתַּפְּכָה

בְּרַחֲמִים, בְּשִׁפְעַת-וִדּוּיִם.

וּרְגָשִׁים לְלֹא-פִּתְרוֹן נֵעוֹרִים

וְנִימִים לֹא-גְלוּיִם וּגְלוּיִם –

בַּשָּׁעוֹת הַחוֹלְמוֹת שֶׁל לַיְלָה,

בַּדְּמָמָה הֲרַת-הַגַּעְגּוּעִים.

הידלברג 1901

בָּרוּךְ מִמַּגֶּנְצָא

מאת

שאול טשרניחובסקי

פֹּה הַקְּבָרִים! פֹּה גַּם קִבְרֵךְ!

לִפְנֵי שְׁלשֶׁת יָמִים

פֹּה נֶאֶסְפוּ וַיִּטָּמְנוּ

כָּל זִבְחֵי-הַדָּמִים.

פֹּה נִקְבַּרְתְּ גַּם אַתְּ, יוֹנָתִי!

הָהּ, גַּם צִיּוּן אָיִן – – –

אַךְ מְצָאתִיךְ… אָנֹכִי בָאתִי

בַּל תְּשׁוּרֵנִי עָיִן.

בָּאתִי, וְלָךְ אֲסַפֵּר הַכֹּל

מַה שֶּׁקָּרָה אוֹתִי

לְמִן הַיּוֹם הַהוּא הַנּוֹרָא,

יוֹם רָאִיתִי מוֹתִי

אָמְנָם מַתִּי! יַעַן אַחֵר,

אַחֵר כְּבָר הִנֵּנִי – – –

הַעוֹד תִּזְכְּרִי יוֹם הַזְּוָעוֹת,

אֵלִי בּוֹ יִטְּשֵׁנִי?

קוֹל הַנְּחשֶׁת הִרְעִים רָעַם,

מְבַשֵּׂר וּמַשְׁמִיעַ:

“עַל הַיְּהוּדִים!” – טִירָה לְטִירָה

זוֹ אֶל זוֹ תָּרִיעַ.

וּבָרְחוֹבוֹת קְהַל אִכָּרִים,

אֻמָּנִים, פָּרָשִׁים,

נַאֲקוֹת חָלָל, בְּכִי עוֹלָלִים,

קוֹל תַּחֲנוּנֵי-נָשִׁים;

שִׁבְרֵי-כֵלִים, קִרְעֵי-בֶגֶד,

כִּתְמֵי-דָם בָּרֶפֶשׁ

קוֹל הַקּוֹרְאִים: “הַכּוּם, שְׁחָטוּם!”

מַחֲרִיד לֵב וָנָפֶשׁ.

פְּנֵי לְהָבִים שֶׁהִתְפַּתְּלוּ,

פְּנֵי אַכְזָרִים פְּנֵיהֶם,

גַּלֵּי קֶצֶף, יַמֵּי עֶבְרָה,

עוֹבְרִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם.

וַאֲנִי בַּתָּוֶךְ… פִּתְאֹם –

בְּרַק הַמַּאֲכֶלֶת,

וְעַב הֶהָמוֹן סְבִיבַי גְּדוֹלָה

עוֹמְדָה וּמְיַחֶלֶת…

וַאֲנִי רוֹאֶה פְנֵי הַחַיּוֹת

וְאֶת הַיָּד הַשְּׁלוּחָה,

וַאֲנִי עוֹנֶה וְקוֹלִי נֶחְבָּא…

הוֹי לְיוֹם הַמְּבוּכָה!

וְאֶת אֲשֶׁר אֲנִי בִטֵּאתִי

עַתָּה לֹא אֶזְכֹּרָה –

וַאֲנִי זוֹכֵר: בֵּית-הַתְּפִלָּה,

קוֹל הָעוּגָב, אוֹרָה,

גַּלֵּי יָם הַקּוֹלוֹת עוֹלִים,

מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל –

יָם מַנְגִּינוֹת! בְּאֶפֶס כֹּחַ

אֶעֱמֹד, נַפְשִׁי תֵּכֶל – – –

קְהַל הַכְּמָרִים, רֹן הַנְּזִירִים,

שֻׁלְחָן וְעָלָיו אֶשְׁכָּר…

וַאֲנִי עוֹנֶה, אַךְ שָׁכָחְתִּי…

לֹא! כִּי לְעוֹלָם אֶזְכֹּר!

אָז קִלַּלְתִּי גּוֹי מַחְצַבְתִּי,

שְׁדֵי-אֵם שֶׁיָּנַקְתִּי,

אֱלֹהַי… וּבְקָדְשֵׁי אָבִי –

יָרֹק גַּם יָרַקְתִּי.

אָז קִלַּלְתִּי כָּל תִּקְוֹתַי

כָּל שֶׁהָיוּ עִמִּי,

אָז אָמַרְתִּי לְאַחֵר: אָבִי!

וּלְנָכְרִיָּה: אִמִּי!

וָאִשָּׁבַע לְאֵל נֵכָר,

דָּתוֹ לֹא יָדָעְתִּי;

לוֹ וְלִקְהַל כָּל קְדוֹשָׁיו עִמּוֹ

בֶּרֶךְ גַּם כָּרָעְתִּי.

פְּסִילֵי-אֶבֶן אִלְמִים קָרִים

נִצְּבוּ אֶל הַקִּירוֹת,

וְאַךְ עֵינֵיהֶם, עֵינֵי חוֹרִים,

הֵן אֵלַי מַיְשִׁירוֹת:

אֶבֶן נַחְנוּ וְלֵב אֵין בָּנוּ –

כֹּחַ הִיא וּגְדֻלָּה,

תַּחַת כַּף רַגְלֵנוּ אֶבֶן

תִּכְרַע תֵּבֵל כֻּלָּהּ.

כָּל הַיְקוּם יָנוּעַ, אֶרֶץ

תָּחִיל כִּי דָרַכְנוּ,

כִּרְעִי אַתְּ גַּם אַתְּ, תּוֹלֵעָה:

אֱלֹהַיִךְ נָחְנוּ!

אֱלֹהַי, אֵל חָדָשׁ…! פִּתְאֹם

חַיִּים נִצְּבוּ לְעֵינָי

יְמֵי-יַלְדּוּתִי, וַאֲנִי נָעַר,

עוֹד “בַּר-מִצְוָה” אֵינוֹ.

וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

לִימֵי חַיַּי עַתָּה

לְיָדִי אֶקְשֹׁר הַטּוֹטֶפֶת,

אִירָא פֶּן נִשְׁמָטָה.

כִּי יוֹדַעַת נַפְשִׁי רַכָּה:

בָּאֵי בֵית-הַכְּנֶסֶת

בִּי יִתְבּוֹנְנוּ, הֵן בִּקְהָלָם

נַפְשִׁי כְּבָר נִכְנֶסֶת.

וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת פְּנֵי אָבִי

וְהֵם מִגִּיל נָהָרוּ,

רֶטֶט-גִּילָה, חֶרְדַּת-קֹדֶשׁ,

בְּשָׂרִי אָז עָבָרוּ.

שָׂם אֲנִי עָלַי עֹל-תּוֹרָה,

תּוֹרַת צוּרִי, קוֹנִי.

נַפְשִׁי תִּדְרֹךְ עֹז, בָּאָרֶץ

מְאֻשָּׁר אֵין כָּמוֹנִי.

וַאֲנִי מוֹנֶה: אַחַת, שְׁתַּים…

חָמֵשׁ… שֶׁבַע פְּעָמִים;

פְּתִיל-הָרְצוּעָה בָּא בִּבְשָׂרִי,

תַּחְתָּיו בַּהֲרוֹת-דָּמִים.

זְרֹעִי תִּכְאַב, אַךְ בִּי לִבִּי

יָדוּץ כְּדָג בַּמָּיִם;

רֵיחַ עוֹרוֹת עוֹלֶה בְאַפִּי,

רֵיחַ חָרִיף, נָעִים.

“וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם” –

וְאֶת הַבְּרִית הֵפַרְתִּי…

“וְאֵרַשְׂתִּיךְ בְּחֶסֶד, בְּרַחֲמִים!” –

אַחֲרֵי זָרִים תַּרְתִּי…

"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה,

וְיָדַעַתְּ קוֹנֵךְ" –

אוֹיָה, קוֹנִי, כִּי מָסַרְתָּ

בִּידֵי נֵכָר צֹאנֵךְ

לְהִתְעַלֵּל בָּם… יוֹנָתִי,

יוֹנָה, הִנָּךְ עֵרָה,

דָּבָר לָאַט עִמִּי אָיֹם,

שִׁמְעִי, אֲסַפֵּרָה.

וּבַלַּיְלָה וּבַחשֶׁךְ

חֶרֶשׁ לָךְ אַבִּיעָה,

וְלֹא תִּרְאֵנִי עֵינֵךְ בְּדַבְּרִי,

שְׂפָתַי כִּי אָנִיעָה.

כִּי יָרֵאתִי אֶת עֵינַיִךְ:

מַבָּטַיִךְ שׁוֹפְטִים,

יְצִיקוּנִי וִידַכְּאוּנִי

כְּאַלְפֵי שִׁבְטֵי חוֹבְטִים.

הֲיָדַעַתְּ מַחֲמַדֵּינוּ –

הֵן בְּנוֹת-חוֹרִין הֵנָּה?

דְּרוֹר קָרָאתִי לְנַפְשׁוֹתֵיהֶן…

מִרְיָם – הִיא מֵאֵנָה;

גַּם צִפּוֹרָה מִתְרַפֶּקֶת,

בּוֹכָה עַל אֲחוֹתָהּ,

וּבְעֵינֶיהָ בִּי נִבֶּטֶת

כְּמִתְחַנֶּנֶת, וְאוֹתָהּ

לָרִאשׁוֹנָה… לֹא יָכֹלְתִּי

נָשֹׂא עֵינֶיהָ רַכּוֹת – – –

אוֹיָה, בְּנוֹתַי, סֹרְנָה מֶנִּי!

עֵינַי, הוֹי, נְמַקּוֹת!,..

כִּי עוֹד בּוֹעֵר הַחִזָּיוֹן

כְּלַהַב תּוֹךְ אִישׁוֹנִי,

יוֹנֵק לִבִּי, מִלַחֵךְ מֹחִי

מוֹצֵץ שְׁאֵרִית אוֹנִי.

וְאִם אַלְפַּיִם שָׁנָה אֶבְכֶּה

וּבִדְמָעוֹת-שָׁלִישׁ,

הָאֶמְחֶנּוּ טֶרֶם הָיְתָה

עֵינִי לְאֶלְגָּבִישׁ?

אֲנִי הָאִישׁ, אֲנִי הָאָב,

שֶׁשָּׁחַט בְּנוֹתָיו, וְלֹא שָׁב

סַכִּינוֹ אָחוֹר, טֶרֶם דָּם

כִּסָּהוּ, מַעֲלֶה אֵד חָם!

לְעֵינַי יְעַלְעוּ דָּם, מִכְּאֵב

יְפַרְפְּרוּ וִינִידוּ גֵּו – – –

עִם מַר-הַמָּוֶת נֶאֶבְקוּ הֵן,

וְלֹא יָדַע לִבִּי רַחֲמִים, וְאֵין

בִּי רֶגֶשׁ אָב… הַאֻמְנָם פַּס?!

וְנָקֵל בְּעֵינַי לוּ בִּצְבַת

לוֹהֶטֶת תּוֹךְ הָאֵשׁ, בִּיקוֹד,

אֶת לִבִּי לָחֲצוּ עַד מְאֹד,

לְחַיִּים בְּרָאָן יוֹצֵר אוֹר,

וַאֲנִי הוֹרַדְתִּין יַרְכְּתֵי-בוֹר,

כִּי, אוֹיָה, לֹא יָכֹלְתִּי שְׂאֵת

אֶת מַר גּוֹרָלִי: אוֹתָן תֵּת

בִּידֵי הַצָּר, בִּידֵי הָעָם

הַשּׁוֹאֵף תָּמִיד אַךְ לְדָם;

לִהְיוֹתָן שׁוֹכְחוֹת בֵּית הַצָּר

אֶת-כָּל קֳּדָשַׁי וְאֶת הַיְקָר,

נָתַתִּי מְחִירָם נַהֲרוֹת-דָּם,

וְהַדּוֹר הַיִּלּוֹד לָהֶן קָם

בֶּהָמוֹן חוֹגֵג וּבְקוֹל רָם

וְרוֹאֶה, עוֹטֶה רִקְמוֹת-שֵׁשׁ,

בִּצְלוֹת יְהוּדִים עַל הָאֵשׁ…

מַה טוֹב, יוֹנָתִי, לָךְ כִּי מַתְּ!

הַתִזְכְּרִי בְּנוֹתַיִךְ אַתְּ?

הַתִזְכְּרִי בַּעֲרֹב הַיּוֹם

הָיִינוּ יוֹשְׁבִים חוֹלְמִים, דֹּם,

וְסָבִיב רִקְמַת תְּכֵלֶת, הָס,

בַּתְּרָזוֹת נִתְלוּ אוֹרוֹת רָז,

וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּא, אַךְ יִשְׁכּוֹן אוֹר

בְּשִׁמְשׁוֹת מִגְדָּל, כֻּלָּן שְׁחוֹר,

וַיְהִי מַרְאֵהֶן כְּכֶתֶם פָּז,

שֶׁחָוַר לְאַט וּפִתְאֹם נָס…

וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וְחָשֹׁךְ כֹּל,

וּלְאִטּוֹ חָלַף עָבַר קוֹל

הַפַּעֲמוֹן עָנָה תְּפִלּוֹת תֹּם,

וַיֵּלֶךְ נָמוֹג וַהֲלֹם,

בָּאַוִּיר רִפְרֵף עוֹד כִּמְעַט,

וַיְהִי כְּטוֹבֵעַ בְּאַפְסֵי-עַד…

וּבְאֵין כָּל קֶשֶׁב, בְּאֵין כָּל קוֹל

בָּרְחוֹב הִתְפָּרְצוּ עַנְנֵי-חוֹל

עִם קוֹל הַשֶּׂה וּגְעוֹת הַפָּר:

הָעֵדֶר שָׁב מִנְּאוֹת-הַכְּפָר.

וּבֵין הַבְּכָאִים קֵדְמָה יֵשׁ

שֶׁנִּדְמֶה כְּאִילּוּ יוֹצֵאת אֵשׁ,

וַאֲגַן-הַסַּהַר זֶה אַךְ קָם

וּבָא בְרִקְמַת אֵשׁ וָדָם.

וְהַלַּיִל בָּא, הַלַּיִל רַד…

וְהַסִּמְטוֹת חָשָׁכוּ, וּבְכָל צַד

בְּחַלּוֹן בַּיִת יָהֵל נֵר,

הָרְחוֹב עוֹד חַי, עוֹדֶנּוּ עֵר.

וּבְטֶרֶם הַיָּרֵחַ רָם

הַכְּפָר הִרְגִּיעַ, שְׁנָתוֹ נָם,

וְאֵד הַנָּהָר עוֹלֶה וָרָב

וְחוֹנֶה סְבִיבָיו, עָב וְשָׂב.

וְשַׁלְוַת עַד בִּדְמִי הַלֵּיל,

בַּחֲלִיפוֹת אוֹר וְכִתְמֵי צֵל,

בַּהֲמוֹן תַּעֲלוּמוֹת וְקוֹל הָרָז,

הַשָּׁב כָּלְעֻמַּת שֶׁהוּא גָז;

וּצְרִיחַת אוֹפָן בִּרְחוֹב צָר

לַעֲגָלָה טְעוּנָה מַשָּׂא בָר;

וְקוֹל הַכֶּלֶב, קוֹל-הָרְתֵת,

הַקָּם וְנֶחְבָּא מֵעֵת לְעֵת…

וְלִמְנוּחַת קֶדֶם הַכֹּל שָׁב,

בָּאָרֶץ הָס, וְדֹם בְּצֵל עָב…

וְהַלַּיְלָה חֶרֶשׁ דּוֹאֶה שָׁט.

הַצִּדָּה שְׁבִיל-הֶחָלָב נָד,

וְעָשׁ עַל בָּנָיו לְאִטּוֹ שָׁח.

וַיֵּט לָאָרֶץ עַד הַסְּבָךְ;

וְאַיֶּלֶת-שַׁחַר עוֹלָה בֵּין

הֶעָבִים מְלֵאָה נֹעַם, חֵן;

וְחָוֹר יֶחְוַר כּוֹכַב-פָּז,

וְכוֹכָב אַחַר כּוֹכָב נָס;

וְהַיָּרֵחַ דַּל וְרַד,

וּגְבוּלוֹת מִזְרָח חָוְרוּ מְעַט.

מִקֶּדֶם נֵעוֹר רוּחַ קַל

כָּל דִּשְׁאֵי גַן רְטֻבֵּי טַל,

וַחֲרִיפִים רֵיחוֹת צִיץ הַבָּר,

הָעוֹלִים אַט מִיְרַק הַכָּר.

וַיַּחֲלֹף שִׂיג בֵּין טַרְפֵּי עֵץ,

וּמִן הַקָּצֶה עַד הַקֵּץ

בַּנָּהָר נֵעוֹר הֶגֶה גָל…

וּפִתְאֹם נָפַל מִשְּׁמֵי-עָל

מְטַר-תְּרוּעוֹת-גִּיל וְצִלְצְלֵי חֵן:

עֶפְרוֹנִי הִשְׁכִּים לָעִיר רֹן.

וְהַבֹּקֶר אוֹר, הַבֹּקֶר עֵר

בִּשְׁרִיקַת דְּלִי עַל-פִּי הַבְּאֵר,

בְּנוֹעַ עַל הָעֵץ הַבַּד,

וּבְשַׁעֲטוֹת סוּס הַמְגַמֵּא חוֹל,

וּבְתִמְרוֹת-עָשָׁן עוֹלוֹת עָל…

יוֹנָתִי, הֲזוֹכֶרֶת אָתְּ?

וְאָנֹכִי יוֹשֵׁב לְאוֹר הַנֵּר,

וְכָל הַלַּיְלָה אֲנִי עֵר,

עֵת כָּל הָעוֹלָם יָשֵׁן דֹּם,

וּמַאֲזִין שְׁנָתָן, שְׁנַת הַתֹּם.

וְיֵשׁ שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד כֵּן

אֶל עַרְשׂוֹתֵיהֶן; פִּתְאֹם הֵן

בִּשְׁנָתָן דּוֹבְבוֹת: הֶגֶה-אַט

פּוֹרֵחַ, נָמוֹג – אַךְ כִּמְעַט

הִרְגַּשְׁתִּי בּוֹ, אַף אִם לֹא שָׁב,

וּמֵת כְּבָר לִבִּי, לֵב הָאָב.

כִּי, אוֹיָה, מַר לִי, מְאֹד לִי מַר:

מִי יַעֲרֹב לִי, אִם לֹא כַּצָּר

הַמָּוֶת נִצָּב לוֹ לְיַד

עֲרִיסוֹתֵיהֶן אֵלֶּה וְיָד

חֲזָקָה, גַּסָּה יִפְרֹשׂ עַל

מַחֲמַדַּי אֵלֶּה בְּעוֹד הַטַּל,

טַל יַלְדוּת, יַרְטִיב, יַשְׁקֶה אֵת

רָאשֵׁיהֶן נָאֲווּ?… וְלִבִּי מֵת…

בֵּיתֵנוּ הֲזוֹכֶרֶת אָתְּ?

זֶה לְבֶן-הַקִּירוֹת וְהַשַּׁח,

שֶׁגַּגּוֹ הֶעֱלָה אֵזוֹב רַךְ,

שְׁלשָׁה חַלּוֹנָיו אֶל הָרְחוֹב…

הֵן בּוֹ רָאִינוּ אַךְ בַּטּוֹב!

וְאִם הָיָה קָטָן וּמְאֹד צָר

מֵהָכִיל אֶת כֻּלָּנוּ כְּבָר,

הֵן הָיָה לוֹ כְּעֵין מַרְאֵה-קֵן

לִסְנוּנִית חוּמָה, אֲשֶׁר אֵין

כָּל מָקוֹם יָבֹא בּוֹ הַקֹּר –

קֵן מָלֵא רֹן וּמָלֵא אוֹר.

הֲתִזְכְּרִי אֶת הַגָּן הַקָּט?

בּוֹ רוּחַ רַךְ הַבָּא בַלָּט,

הַמְדוֹבֵב חֶרֶשׁ טַרְפֵּי-עֵץ

כִּמְסַפֵּר רָזִים, שִׁיר אֵין-קֵץ,

וּכְשׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ, אֲשֶׁר אֵין

לוֹ סוֹף וּגְבוּל, עַל אֹזֶן חֵן.

וְהַתַּפּוּחַ עוֹמֵד דֹּם;

וְזִמְזוּם דְּבוֹרִים כָּל הַיּוֹם

הַבָּאוֹת אֵלָיו עֶרֶב-רַב;

וִירַק כָּל עָלֶה רַךְ, וּזְהַב

פִּרְיֵהוּ רַעֲנָן וּכְלִיל-חֵן;

וְגֶזַע-שִׁטָּה עוֹמֵד כֵּן,

וּלְבֶן נִצָּנָיו, קְוֻצּוֹת-שָׂב,

וְיָפְיוֹ טֶרֶם בָּא הַסְּתָו;

וְצִפְצוּף צִפּוֹר עַל הַבַּד

מֵאָז הַבֹּקֶר עַד יוֹם רַד

עֲרוּגוֹת צִיץ, מִשְׁעוֹלֵי חוֹל,

מַטָּעֵי שֻׁמְשְׁמִין וּפוֹל:

הַפּוֹל יִלָּפֵת וּבַמּוֹט

יִסְתַּבֵּךְ בְּתַלְתַּלֵּי-הוֹד,

בִּנְשֹׁב הָרוּחַ וְנָגַע בָּם;

וּפִרְחֵי-פֶרֶג בְּעַטְרוֹת דָּם,

הַשְּׁטוּפִים אוֹר מִזַּן אֶל זָן.

וְעַל יַד הַגָּדֵר – פִּנַּת גַּן

אֶל תַּחַת צִלְלֵי לוּז וּבְרוֹשׁ:

שָׁם עָלָה סִרְפָּד, מַטַּע-רֹאשׁ,

וּמַחֲמַדֵּינוּ בָּאוּ לְשָׁם

וַתִּכָּוֶינָה, וּבְקוֹל רָם,

קוֹל בּוֹכִים, שָׁפְכוּ שִׂיחָן, וְאַתְּ

נִחַמְתְּ, נָשַקְתְּ לָהֵן, וּבְיַד-

חָרוּצִים אֶת הַזֵּר עָשִׂית

(בַּגָּן יָרִיעַ אָז הַסִּיס)

מִצִּיץ הַשֻּׁמְשְׁמִין הַמְּעַט,

הַנִּשְׁאַר עוֹד מִסּוֹעַת-לִיל,

וּבְרֹאשָׁן אֶת הַכְּלִיל נָתַתְּ.

אֲהָהּ, כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת אֵל,

כָּל קַו אֶל קַו, אֵין נֶעְדָּר אוֹת,

כָּל דַּק שֶׁל אֹשֶׁר, קֶרֶן אוֹר,

בְּרִדְתָּם אִתָּן אֶל הַבּוֹר,

עָלַי כֻּלָּהַם! בְּלִי חַנּוֹת…

נִצָּבִים חַיִּים וּמִתְּהוֹם

יָם-הַנִּשְׁכָּחוֹת עוֹלִים רוֹם…

הֵם עוֹלִים, עוֹלִים גַּל אֶל גָּל,

וְאָנֹכִי יָתוֹם וְאֵין לִי כֹּל…

וּמִקְסַם-אוֹר וּנְגִינוֹת-גִּיל

עֲלֵיהֶם מְסוּכִים, וְכִמְעִיל

שֶׁל זִיו וּנְגֹהוֹת פָּרוּשׂ עַל

כָּל כֶּתֶם חַי, כָּל רשֶׁם דָּל.

וּמֵצִיק לִי הַחֵן וְהַהוֹד

וּבְרַק הָאשֶׁר עַד מְאֹד,

כְּמֶלַח בָּא עַל פֶּצַע חָי.

הָהּ, אֵלִי, אֵלִי! הַאֵין דַּי

בַּעֲמַל הַיּוֹם שֶׁטֶּרֶם נָס

מֵעֵינָי, כִּי עוֹד עָלָיו שָׁת

בְּרַק-הַזִּכָּרוֹן, זִכְרוֹן אוֹר?

הָהּ, בְּנוֹתַי! בְּנוֹתַי בְּיַרְכְּתֵי-בּוֹר…

לֹא יָדַי שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם

וְקָטְפוּ אֶת הַצִּיץ הָרַךְ

בְּטֶרֶם גָּמַל בְּצֵל הַסְּבַךְ,

אַךְ יַד הָאוֹיֵב הָיְתָה בָּם…

אָרוּר אַתָּה גּוֹי אַכְזָרִי!

אָרוּר יִהְיֶה שִׁמְךָ

לְעוֹלְמֵי-עַד, וּמְאֵרַת-עֶלְיוֹן

תָּלִין נֶצַח עִמְּךָ!

אָרוּר אַתָּה מִכָּל אָדָם,

וְרָבְצָה בְּךָ אָלָה

כָּל עוֹד תִּרְאֶה בְּאוֹר כִּי יָהֵל,

וְיָרְדָה אִתְּךָ שְׁאוֹלָה!

יִמַּק אוֹנְךָ, יִיבַשׁ לְשַׁדְּךָ,

נַפְשְׁךָ חֶטְאָהּ תִשָּׂא,

אָרוּר בְּךָ כָּל רֶגֶשׁ אָדָם,

רֶגֶשׁ בִּי כִּלִּיתָ!

וְטָבַעְתָּ בְּדַם זְבָחֶיךָ,

תִּצְלֹל בְּיָם הַדְּמָעוֹת,

וְהֱעִירוּךָ לַיְלָה לַיְלָה

אֶנְקוֹת חָלָל, זְוָעוֹת…

נָחְמְךָ יֹאכְלֶךָ,

אַל תּוֹלַעְתּוֹ תִּישָׁן,

וִימוֹצְצוּךָ עֲלוּקוֹתָיו,

בְּנַפְשְׁךָ יַשְׁרִישָׁן!

יִשְׁלַח אֵל בְּךָ מַגֵּפוֹתָיו,

יָחִישׁ מוֹעֵד שִׁבְרָךְ,

וְנִבְהַלְתָּ מִפָּנֶיךָ,

מִפָּנֶיךָ תִּבְרָח!

וַהֲמָמְךָ בְּכָל צָרָה,

תַּחְתֶּיךָ תָּנוּט אָרֶץ,

וְהָיִיתָ תּוֹעֲבַת-עָפָר,

נִמְאָס לַחֲמַת שָׁרֶץ!

וּנְקוֹטוֹתָ בְּפָנֶיךָ,

צַלְמְךָ יְהִי לְזַעֲוָה

לְכָל הַנִּבְרָא, לְנַפְשְׁךָ אָתָּה,

וּלְעֵינֶיךָ לְרַאֲוָה!

שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן לְךָ יִתְקוֹמְמוּ,

וּבְחַיֶּיךָ תִּרְאֵם;

יִירַק בִּנְךָ בְּקָדָשֶׁיךָ,

בְּקָלוֹן גַּם יְמִירֵם!

וְהָיִיתָ קְלוֹן בָּנֶיךָ,

קְלָלָה בֵּין הַגּוֹיִם,

דְּמוּת הַשִּׁקּוּץ וְהַשְּׁאִיָּה,

לְדוֹרֵי-דוֹרוֹת בָּאִים!

יִשְׁלַח אֵלִי… שְׁלָחָה, אֵלִי,

חֶרֶב בָּם וּתְשַׁכֵּל,

וְהַחֲרַמְתָּם עַד כַּלּוֹתָם

וְנָקַמְתָּ הַכֹּל!

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם,

אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ,

וַחֲרוֹן אַפְּךָ עַל מַמְלָכוֹת,

בְּשִׁמְךָ לֹא קְרָאוּךָ!

כִּי אֶת יַעֲקֹב עַמְּךָ אָכְלוּ,

וְנָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ,

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ לְהֻמָּם, לְאַבְּדָם,

רָדְפֵם בְּאַף וְתַמּוּ!

דּוֹר יְסַפֵּר לַדּוֹר:

יֵשׁ יְלִידֵי הַבּוֹר,

גָּלְמֵי פַּחַד מִמְּעָרוֹת אַשְׁמַנִּים;

וְהֵם צְמֵאִים לְדָם,

לִדְמֵי אָדָם, הַנָּם

שְׁנַת תְּמִימִים, תַּרְדֵּמַת-שַׁאֲנַנִּים.

וְלַיְּצוּרִים יֵשׁ אַף,

אַף הַיַּנְשׁוּף וּכְנַף-

הָעֲטַלֵּף, הַכָּנָף הַלֵּאָה;

כְּשָׁפִים בְּעֵינָם, שֶּׁאֵין

עַפְעַפַּיִם לָהּ, כְּעֵין

הַתַּנִּינִים שֶׁאֵינָהּ יְגֵעָה;

פְּנֵיהֶם חִוְרִים כִּפְנֵי-

שׁוֹכְנֵי-קֶבֶר, וְכִמְזֵי-

רָעָב כָּבֵד הֵם קוֹדְרִים, אֲפוּרִים;

אַךְ שִׂפְתֵיהֶם מְאֹד

אָדְמוּ כְּשָׁנִים, שְׁנֵי-הוֹד,

וְשִׁנֵּיהֶם הוּחַדּוּ כְּצוּרִים.

וּבִפְרֹשׂ כְּנָפָיו צֵל

מִדֵּי לַיְלָה וָלֵיל

עַל כָּל חוֹמָה וָחֵל, וַיִּקְדָּרוּ,

יָצֹא יֵצְאוּ גַם הֵם

מִקִּבְרוֹתָם, וְעַל אֵם-

דְּרָכִים שׁוֹמְמוֹת יֵלְכוּ, יִנְהָרוּ.

וּבִפְרֹשׂ כְּנָפָיו צֵל

וּבְמַחֲשַׁכֵּי-הַלֵּיל

קִרְעֵי עָבִים נְגוֹזִים, נֶחְפָּזִים,

אֶנְקַת סַעַר וּשְׁאוֹן-

יַעַר מוּנָד בְּאוֹן

יָרִיעוּ, יִשָּׁמְעוּ נִרְגָּזִים, –

בְּמַחֲשַׁכֵּי הַלֵּיל

חֶרֶשׂ תָּבֹא כַצֵּל

אֶל קָרְבָּנָהּ הַנָּם הַתִּפְלֶצֶת,

וּבִשְׂפָתָהּ, בִּשְׂפַת-

צְמֵאִים תְּעַלַּע עַד פַּס

נֶטֶף-דָּמִים, יוֹנֶקֶת, מוֹצֶצֶת.

וְלוּ הָיִית גַּם אַתְּ, יוֹנָתִי,

וְאִתָּךְ גַּם אָנֹכִי

לְעַרְפָּד זֶה יְעַלַּע דָּמִים

טֶרֶם יִיבַשׁ כֹּחִי!

לַיְלָה לַיְלָה נָקוּם נַעֲלֶה,

נַעֲלֶה מִן הַקְּבָרִים,

נִשְׁתֶּה נִרְוֶה עַד נִשְׁכָּרָה

דְּמֵי אֵל הָאַכְזָרִים.

טִפָּה, טִפָּה, נֶטֶף נֶטֶף,

אֶגְלֵי דָם נִינָקָה,

נֵשְׁתְּ לְשָׁכְרָה אֶת אֶנְקוֹתָם,

אֶנְקוֹת הַמּוּעָקָה,

טֶרֶם תִּשְׂבַּע עֵינִי לִרְאוֹת

רַעַד בְּעַצְמוֹתָם,

עֵינָם עָמְדָה בְּלֵיל הַזְּוָעוֹת,

סָמְרוּ שַׂעֲרוֹתָם.

נֶטֶף, נֶטֶף, טִפָּה, טִפָּה

נִינַק אַף נָמֹצָּה,

עַד יִבָּקַע אוֹר הַשַּׁחַר

וְאוֹרַת גִּיל נָפוֹצָה!

וְנָקַמְנוּ מַעְיְנוֹת דֶּמַע,

נִקֹּם יַמֵּי דָּמִים,

חֶרְפַּת בָּנוֹת, נָשִׁים מְעֻנּוֹת,

פִּגְרֵי עוּלֵי-יָמִים,

וְנָקַמְנוּ קָדָשֵׁינוּ,

כָּל שֶׁטִּמְאָה יָדָם,

כָּל הַיְשָׁרִים, כָּל הַתְּמִימִים,

רִבְבוֹת קִבְרֵי אָדָם;

כָּל הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁלֹּא נְתָנוּן

לִטְעֹם מִן הַחַיִּים,

כָּל הַתִּקְוֹת, תִּקְוֹת קֶסֶם,

נִדְּפוּ כְּאֵד הַמָּיִם.

וְנָקַמְנוּ שִׂנְאַת-עוֹלָם,

שְׁמֵנוּ זֶה הַמְּנֹאָץ

וְאֶת נַפְשֵׁנוּ, זִהֲמוּהָ

רַגְלֵי גֵּאוּת רוֹעֵץ!

הָהּ, מַה נּוֹרָא פֹּה הַלַּיְלָה,

חשֶׁךְ יְשׁוּפֶנּוּ.

לִבִּי דַּוָּי, בְּשָׂרִי יִכְאַב,

שֶׁן-הַקֹּר תֹאכְלֶנּוּ.

וּבָעִיר – שָׁם חֹם-הַכִּבְשָׁן…

שׁוּרִי, רְאִי שָׁם אוֹרָה!

יָדַי, יָדַי שָׁלְחוּ אֵשׁ זוֹ

הֶעֱלוּ הַמְּדוּרָה,

וְיַעַל בָּהּ הַגּוֹי הַנֶּאֱלָח,

חָסְנוֹ וְחַטֹּאתָיו,

וְהָיָה שִׁמְמוֹת עַד, וְעָנוּ

אֹחִים בְּאַרְמְנוֹתָיו!

עֵת מִבֵּית-הַתְּפִלָּה שַׁבְנוּ,

אַחֲרֵי כְּלוֹת הַשִּׁירִים,

הֱבִיאוּנִי וַיְשִׂימוּנִי

בְּמִגְדַּל בֵּית-הַנְּזִירִים.

וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי קַמְתִּי,

נִדְהָם הִתְהַלָּכְתִּי,

מִנִּי קְצֵה-הָעִיר עַד קִצָּהּ,

אַחַר כָּל נִמְשָׁכְתִּי.

אִלֵּם, עִוֵּר גְּלוּי-עֵינַיִם,

מִבְּלִי רְאוֹת מַה לְּפָנַי,

רֹאשִׁי סְחַרְחַר, וְעוֹפֶרֶת

תַּכְבִּיד עַל מַעְיָנַי.

שִׁבְרֵי-דְבָרִים וְהֶגְיוֹנוֹת,

וּמַחֲשָׁבוֹת רְצוּצוֹת,

מִבְּלִי מִשְׁטָר, בְּאֵין כָּל סֵדֶר

מְחַבֵּר אֶת הַנְּפוּצוֹת,

עוֹלִים, עוֹלִים וְנֶאֱחָזִים

וְהָיוּ רִקְמַת-פְּלָאִים

חַסְרַת-מַרְאֶה, כַּעֲרָפֶל

מְרַחֵף עַל הַמָּיִם.

וְרוּחַ עַזָּה תִּתְקְפֵנִי,

בְּחֻבִּי הִיא נִנְעֶרֶת,

וּמְסַפֶּרֶת וּמְשׂוֹחַחַת,

לְלִבִּי מְדַבֶּרֶת.

וּמַגֶּדֶת לִי, מַה חַיָּב

אֲנִי לַעֲשׂוֹת עָתָּה,

אַךְ דְּבָרֶיהָ חֶרֶשׁ תִּלְחַשׁ…

דְּמָמָה וַעֲלָטָה – – –

וַעֲנָנָה הֲרַת אֹפֶל,

הַסּוֹכֶכֶת בַּעֲדִי

מֵעֲבֹר בָּהּ זִיק הָאוֹרוֹת,

מֵאִיר לִי לְבַדִּי,

מִשְׂתָּרַעַת עַל הַיְצוּרִים,

מַאֲפִילָה אוֹתָם.

וַאֲנִי מְיַגַּע מֹחִי

לִקְרֹא אָז בִּשְׁמוֹתָם– – –

וַאֲנִי הָיִיתִי נוֹתֵן

חַיַּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע,

לוּ יָדַעְתִּי אֶת הַדָּבָר

אֶל לִבָּתִי נָגַע;

כִּי יָדַעְתִּי, שֶׁצֻּוֵּיתִי

לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָבָר,

אַךְ מַה אֶעֱשֶׂה – נֶעְלַם מֶנִּי…

כֹּה הַיּוֹם גַּם עָבַר.

רוּחַ קַר מִשְׂפַת הַנַּחַל

בָּא, בַּסּוּף יִכָּנֵף,

צִפְצוּף צִפּוֹר אַחֲרוֹן נָמוֹג

בְּסֵתֶר אַלּוֹן עָנֵף.

כְּבָר הִדְלִיקָה יָד נַעֲלָמָה

אוֹר עַל שְׁמֵי סַפִּירִים.

נוּגֶה שַׁבְתִּי לַחֲדַר מְלוֹנִי

בְּמִגְדַּל בֵּית-הַנְּזִירִים.

בָּאתִי לְחַדְרִי, חֶדֶר קָטָן,

מוּלָט בָּעֲלָטָה.

הָס! וּכְאִלּוּ אָזְנִי תִּבְחַן

קוֹל-הַקִּרְיָה לְמָטָה.

קוֹל-הַקִּרְיָה בַּמֶּרְחַקִּים

עוֹלֶה בְּחַלּוֹנִי

כְּהֵד יְאוֹר נִגְרָשׁ… בּוֹדֵד הִנֵנִי

לִפְנֵי צוּרִי קוֹנִי,

מְרוֹמָם עַל כָּל שְׁאוֹן הֶחָלֶד,

עַל כָּל רֶשַׁע-כֶּסֶל,

וּלְמִצְוָתוֹ אֲנִי מְיַחֵל– – –

לִפְנֵי תְּמוּנַת פֶּסֶל.

אָז רָאִיתִי אוֹר נֵר דּוֹלֵק

רוֹמֵז לִי בַּפִּנָּה,

וְהָיָה לִי הַנֵּר אוֹר יֶשַׁע,

אֵלִי לְיָדִי אִנָּה.

וּמַחֲשַׁכֵּי חַדְרֵי-נַפְשִׁי

פִּתְאֹם הִנֵּה אוֹרוּ,

וְאֶת הַכֹּל אֲנִי זָכַרְתִּי,

פְּצָעַי גַּם נֵעוֹרוּ.

כְּאִלּוּ אַלְפֵי שְׁמָשׁוֹת חַיִּים,

שׁוֹפְעִים יַמֵּי-אוֹרָה,

בִּי נִבְקָעוּ – הָיֹה הָיוּ

לִי הַפְּתִיל וְהַמְּנוֹרָה.

גַּלֵּי חֹם כָּל גֵּוִי עָבְרוּ

יָדַי מְאֹד רָעָדוּ;

נֶחְפָּז וּבְבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת:

רַגְלַי בִּי בָּגָדוּ.

וְאֶת הַבְּגָדִים בְּחַדְרִי אִתִּי

שַׂמְתִּי לַעֲרֵמָה,

וַעֲלֵיהֶם נֵר הִשְׁלַכְתִּי

וְהֻדְלְקוּ בְּחֵמָה.

וְעַל הַמְּדוּרָה שִׂים הוֹסַפְתִּי

שֶׁמֶן זַךְ לְמָאוֹר,

כָּל הַמִּטַּלְטְלִים, כָּל דָּבָר

נָכוֹן לִהְיוֹת לְבָעֵר.

כְּנָחָשׁ קָטָן, נָחָשׁ עָרוּם,

הַמִּתְפַּתֵּל חֶרֶשׁ,

עָלוּ לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ בּוֹעֶרֶת

לוֹחֲכוֹת הַקֶּרֶשׁ.

הָיוּ רְגָעִים וְהַלֶּהָבוֹת

קָפְצוּ, אָצוּ, רָצוּ

וְשָׁבוּ עַל עֲקֵבָן, – פִּתְאֹם

בָּאוּ וְנִלְחָצוּ,

וּבְכָל רָחְבָּן בְּגַעְגּוּעִים

חָבְרוּ לָעַמּוּדִים,

וְהָעַמּוּדִים – הֵם עֲשֵׁנִים,

רֶגַע – וְהָיוּ לְאוּדִים.

קַרְשֵׁי אֹרֶן, קְרָשִׁים שְׁלֵמִים,

פְּנֵיהֶם פְּנֵי-אַרְגָּמָן

וְכִפְנֵי הַלְּבֵנִים אָדְמוּ,

שֶׁהַפּוֹעֵל שָׂמָן

תּוֹךְ הַכִּבְשָׁן, וּבַחֲדָרִים –

פְּלַגּוֹת-אֵשׁ נִפְרָדוֹת,

קוֹדְחוֹת, סוֹעֲרוֹת בִּזְרָמִים,

בַּאֲפִיקֵי-פְּלָדוֹת.

וְהָאֲפִיקִים יֵשׁ מִתְפַּלְּגִים

וְהָיוּ לְמַעְיָנִים

לִשְׁפֹּךְ אֶת מֶמְשַׁלְתָּם עַל כָּל

שְׁאֵרִית הַבִּנְיָנִים.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יַד לַהַב גְּדוֹלָה

מִן הָאֵשׁ יָצָאָה

לְהֵאָחֵז בְּעֶצֶם חָדָשׁ,

אוֹ הַמְּדוּרָה קָאָה

אַלְפֵי בְּנֵי-הָרֶשֶׁף – וְנִתַּךְ

גֶּשֶׁם הַנִּיצוֹצוֹת,

כְּאִלּוּ נוֹפְלוֹת מִשָּׁמַיִם

אוֹרוֹת אֵל וּנְפוֹצוֹת,

אוֹ כִּלְשׁוֹנוֹת הָעֲנָקִים,

לְאַלְפֵי-רִבְבוֹתָם,

בָּאוֹת מְלַקְקוֹת הַקִּירוֹת;

וְיֵשׁ שֶׁצָּבְעוּ אוֹתָם

בְּצְבְעֵי נֹגַהּ וְעֵין לֶהָבָה,

צְבָעִים חַמִּים, חַיִּים.

וְהַמִּגְדָּלִים – יַד שַׁלְהֶבֶת

שְׁלוּחָה עַד שָׁמָיִם.

וּמִגַּגּוֹת בֵּית-הַתְּפִלָּה

פַּחֵי הָעוֹפֶרֶת

הַנִּתָּכִים בַּשַּׁלְהֶבֶת

הָיוּ לְאֵשׁ נִגֶּרֶת,

נַחַל שׁוֹטֵף, גַּל לֶהָבוֹת

לוֹהֵט וְאִשּׁוֹ לְבָנָה,

כְּעַיִן נַעֲלָמָה גְּדוֹלָה

בּוֹכָה עַל חֻרְבָּנָהּ;

בּוֹכָה עַל כָּל הַחֲמוּדוֹת,

יָצַר אָמָן-חָרָשׁ,

וְעַל מִכְמַנֵּי חָכְמַת אָדָם,

שֶׁכִּלָּיוֹן יָרָשׁ.

תִּמְרוֹת עָשָׁן… עָנָן כָּבֵד…

לַבַּת-אֵשׁ נִסְעָרֶת…

שֹׂרַף בֵּית-הַנְּזִירִים, וְאַחֲרָיו

כָּל הָעִיר בּוֹעָרֶת.

וַאֲנִי בַּחוּצוֹת רַצְתִּי

לִרְאוֹת הַהֲמוּלָה,

לִרְאוֹת בְּאוֹיְבַי, בְּהִשְׁתַּפֵּךְ

נַפְשָׁם הָאֲמֻלָּה,

לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַדְּמָעוֹת

נִגְּרוּ מֵעֵין אָבוֹת,

בְּהִשָּׁמַע בִּכְיַת בְּנֵיהֶם

בְּתוֹךְ אֵשׁ הַלֶּהָבוֹת.

צְחוֹק לִי, צְחוֹק לִי: בְּהִתְיַפֵּחַ

נָשִׁים בְּחוּצוֹת קָרֶת,

בְּהִמָּלֵט מִן הַבַּיִת

אִישׁ כְּסוּתוֹ בּוֹעָרֶת!

וּבִהְיוֹת הַמּוֹקֵד עֱרוּךְ

קָרְבָּן אָז הִקְרַבְתִּי:

שְׁתֵּי בְּנוֹתֵינוּ, עוֹלוֹת תְּמִימוֹת…

יַעַן לֹא סֵרַבְתִּי

לְמִצְוַת אֵלִי. שְׁתֵּיהֶן יַחַד

שֵׂיוֹת הָיוּ לְעוֹלָה…

קָרְבָּן רִאשׁוֹן הוּא הִקְרַבְתִּי

לְמִן הַיּוֹם בַּגּוֹלָה

נָחְנוּ, בֵּית קָדְשֵׁנוּ חָרֵב…

קָרְבָּן! שְׁתֵּי בְּנוֹתֵינוּ – – –

הוֹי עַל מִזְבַּח רֶשַׁע-אָדָם

כָּרְעוּ מַחֲמַדֵּינוּ!..

בַּלֶּהָבָה… אוֹיָה, בְּנוֹתַי!

שָׁם, בֵּין חַיְתוֹ-טָרֶף…

לֹא, לֹא זֹאת!

לְסַפֵּר בָּאתִי

אֵיךְ הַכֹּל יִשָּׂרֶף.

שָׁם הֵם רָצִים כְּנוֹאָשִׁים,

דְחוּפִים וּמְבֹהָלִים,

כִּמְשֻׁגָּעִים גַּם יָנוּעוּ,

יִנְאֲקוּ כַּחֲלָלִים.

וְהָאֵשׁ אוֹכֶלֶת סְבִיבָהּ,

בָּאָה בְּמִּגְרָשִׁים,

גַּם בֵּיתֵנוּ לָהּ לְאָכְלָה,

וּבַגָּן – הַבְּרוֹשִׁים.

וְעַל-יַד הַפֶּתַח שָׁם רָאִית

אֶל מוּל הַמַּשְׁקוֹף קֵן לַסִּיס,

וּבְהִמֵּס שֶׁלֶג וְנָס הַסְּתָיו,

וּבִגְבוּלֵנוּ אָבִיב שָׁב

מִיַּרְכְּתֵי תֵּימָן, אַפְסֵי-יָם,

מִקֶּרֶן-אוֹר, בֹּא תָּבֹא גַם

הַצִּפּוֹר. פִּיהָ מָלֵא שִׁיר,

וּתְחַדֵּשׁ קִנָּה עַל הַקִּיר.

וְהָיָה לַהֲגָהּ – לַהַג תֹּם

מֵאָז הַבֹּקֶר וְאוֹר הַיּוֹם

עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ וְאָרַךְ צֵל

כָּל עֵץ הַיַּעַר וְרָאשֵׁי-חֵל;

וְהָיָה דַרְכָּה בַּעֲמַל-

הַיּוֹם לְהָבִיא נֵצֶר קַל,

אוֹ לֶאֱסֹף צֶמֶר לָהּ מִגֵּז-

הַכְּבָשִׂים אוֹ מִשַּׂעֲרוֹת-עֵז,

הַנֶּאֱחָזוֹת בְּסִירֵי קוֹץ;

וְטָחָה קִנָּהּ בְּטִיט הַבּוֹץ,

וְעָשְׂתָה לוֹ רְפִידָתוֹ קַשׁ,

וְנוֹצוֹת-עוֹף, מוֹךְ וַחֲשַׁשׁ.

וְיָרְדָה לָצוּד צֵיד-הַיּוֹם:

זְבוּב, צְלָצַל יָגִיל אֶל הַחֹם.

וּמִלְּטָה בֵּיצִים, וְכַעֲבֹר

יְמֵי-דְגוּרֶיהָ, וּבַחוֹר

עֵת נִרְאוּ רָאשֵׁי בְּנֵי-הָעוֹף,

לֹא הָיָה קֵץ לַגִּיל וָסוֹף.

וּבֶאֱחֹז הָאֵשׁ בַּגָּג

וַיִּבְעַר, לֵב הַצִּפּוֹר פָּג.

כְּאוֹבֶדֶת-עֵצוֹת טָסָה, אַף

בִּן-רֶגַע שָׁבָה, וּבִכְנַף-

רְעָדָה סַבָּה אֶת הַקֵּן,

צוֹרַחַת מַר, עֵת גוֹזְלֵי-חֵן

מְפַרְפְּרִים בּוֹ וְצֹוְחִים מְאֹד;

שׁוּב תַּמְרִיא, יַעַן רַב הַיְקוֹד.

פְּעָמִים מִסְפָּר תַּעֲשֶׂה זֹאת –

וּמַצִּיל אָיִן, אֵין חַנּוֹת!

וְאֶרְאֶה אֶת הַסִּיס, וְהוּא שָׁב

בֵּין תִּמְרוֹת-עָשָׁן בּוֹקְעוֹת עָב

אֶל אוֹר-הָאֵשׁ. וְלִי נִדְמָה אָז

כְּנִיצוֹץ חַי, הַבָּא הַגָּז,

וּפוֹרֵשׂ כְּנָפָיו עַל הַקֵּן

וּמְכַסֶּה הַגּוֹזָלִים… כֵּן

שָׁם נִשְׁאַר וְנֶאֱלַם הַקּוֹל,

וּבַלֶּהָבָה נֶעְלָם כֹּל.

וּרְגָעִים הָיוּ, רְגָעִים, בָּם

שָׁמַעְתִּי בְּלִבִּי קוֹל, קוֹל רָם,

לֹא יֶרֶף מֶנִּי, יַךְ כַּתֹּף, –

קוֹל אוֹמֵר: פְּדֵה מִמָּוֶת עוֹף

עֲלֵה, בֶּן-אָדָם, קוּם וּפְעַל!

וְאִם אַךְ חָפַצְתִּי, מְאֹד לִי קַל

לְהַצִּיל הָיָה אֶת הַקֵּן, –

וָאֶעֱמֹד תַּחְתַּי… כְּאִלּוּ אֵין

בִּי כֹּחַ עוֹד – – –

וְאִם לֹא דָמִית

גַּם אַתְּ בְּקִנִּי אֶל הַסִּיס?

מִי רִחֵם אוֹתָךְ? וְאִם לֹא בְּיַד

אַכְזָרִים אֶפְרוֹחַיִךְ וְאַתְּ?

וּמַה-נֶּהְדָּר נֵר הַנְּשָׁמָה

לָמוֹ הֶעֱלֵיתִי!

אֶל הַיְאוֹר יָצָאתִי לִרְאוֹת,

מִן הַזִּיו נֶהֱנֵיתִי:

דְּמִי-הַלַּיִל וְהַחֲשֵׁכָה

פְּרוּשִׂים עַל הֶהָרִים,

הַגַּבְנוּנִים – גָּלְמֵי פַּחַד,

בְּרוּאֵי-אֹפֶל זָרִים.

וּכְמוֹ חֶזְיוֹן-קֶסֶם מַבְרִיק,

נִבְרָא בְּמַאֲמַר-כְּשָׁפִים,

עַל הַכֵּף הַשָּׁחוֹר עָמְדָה

טִירַת אֵשׁ וּרְשָׁפִים.

נִדְמֶה לִי כִּי אֵשׁ נוֹזֶלֶת

הָיְתָה לְקִיר וּצְרִיחַ,

לַהַב כֵּהֶה – לְמִגְדַּל-צוֹפִים

נָעוּץ בְּעָבֵי-פִּיחַ,

בּוֹ שַׁלְהֶבֶת הָאַרְגָּמָן

קוֹדְחָה וְרוֹתַחַת,

וּמַשְׁקִיפָה מִן הַחֲרַכִּים,

כְּעֵינֵי שְׁאוֹל וָפַחַת.

וּמַה, יוֹנָתִי, לָךְ, כִּי שַׂמְתְּ

מִשְׁכָּנֵךְ פֹּה, בְּאֹפֶל-בּוֹר?

נָא בּוֹאִי אִתִּי – לוּ רַק קַמְתְּ!

וְנֵלְכָה וְנִרְאָה בְּזִיו הָאוֹר.

פֹּה קַר, אַךְ שָׁם אֶל אֵשׁ-הָאָח

בְּנוֹתֵינוּ כְּבָר מְחַכּוֹת לָךְ

בִּנְגִינוֹת-גִּיל וְעֶדְנֵי-חָג…

נָחִישָׁה עַד לֹא לִבָּן פָּג

בְּדַאֲגָתָן לָךְ גַּם לִי!..

יוֹנָתִי, קוּמִי נָא – עֲלִי!..

Heidelberg, 1902

בֵּין הָרִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

לְמ – ה ג. – ג.

I

עָלִיתִי בְּרֹאשׁ הָהָר: לְשַׁרְשְׁרוֹת גָּלְמֵי סְלָעִים

בָּרֶקֶת וְאִיזְמָרַגְדְּ, וּשְׁלָגִים מִנִּי עוֹלָם

מִשְׂתָּרְעִים שָׁם, כְּזֵר לִפְנֵי כֵּס בּוֹרֵא עוֹלָם,

הִנִּיחוּ שַׂרְפֵי-רוֹם מִתְפָּעֲלִים, מִשְׁתָּאִים.

וְנִדְמֶה לִי: כָּל כָּךְ לִי קָרוֹב זֵר הַפְּלָאִים – – –

"אֲדוֹנִי! – אָז אֵלַי הָרוֹעִים נָשְׂאוּ קוֹלָם –

כְּשֶׁהֵמָּה קְרוֹבִים כָּךְ לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם,

לִימֵי הַסְּעָרוֹת אוֹת הַמְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים".

אֲנִי הָגִיתִי אֵשׁ: וַחֲלוֹם נַפְשֵׁנוּ כַּמָּה

וְכַמָּה קָרַב כְּבָר, וּלְרֹאשׁוֹ קָשְׁרָה חַמָּה

עֲטָרָה לוֹ – וָגָז, וְהַסַּעַר טֶרֶם בָּא.

צוּר יִשְׁעִי, הַרְעֵם נָא עַל תֵּל-הַפְּגָרִים כֻּלּוֹ!

וְאִם יֵשׁ עוֹד סַעַר זֶה, שֶׁיָּעִיר עַם מֵת בְּעֻלּוֹ,

וּבַחֲדָרֶיךָ הוּא – לַסַּעַר, שַׁדַּי, קְרָא!

II

בֵּין הַגַּלִּים קוֹרֵא שָׁחַף

וּבִכְנָפָיו יַךְ הַגַּלִּים,

מְקוֹם יֵהוֹמוּ וְקִצְפָּם מַעֲלִים;

גַב מִשְׁבָּרִים בְּחָזוֹ דָחָף.

וּלְקוֹל רַעַם סוּפָה רָחַף

בַּרְבּוּר צַח עַל פְּנֵי הַגַּלִּים,

הָדוּר, שׁוֹקֵט וְנִידָיו קַלִּים,

בְּגַאֲוַת-הוֹד מִשְׁבָּרִים רָכָב.

לִבִּי אֶל שְׂדוֹת-יָם וּקְרָבוֹת,

מְקוֹם שָׁם תֶּחֱזַק הַלְמוּת-לְבָבוֹת,

וְהֵד נִצְחוֹנוֹת בָּא וָרָן;

וְעוֹלַם-אֵל נָח כָּל-כָּך יָפֶה,

עַד שֶׁאֵין הַלֵּב הָרָפֶה

יֵדַע יָבֹר לוֹ: לְאָן…

III

“לְאָן, לְאָן?” – אֶל אֲשֶׁר יֵשׁ

קוֹל קוֹרֵא לָךְ: עֲלֵה וָרֵשׁ!

מְקוֹם צוּקֵי-צוּר שָׁם נוֹשְׁקִים תְּהוֹם,

וּגְבוּלוֹת אֵין לִתְהוֹמוֹת-רוֹם,

מְקוֹם יֶתֶר אוֹר לְאוֹר הַיּוֹם,

וְלַיְלָה יָלִין בְּיַעֲרוֹת-דּוֹם.

וְאַל תַּעֲמֹד שָׁם! כִּי לֵךְ בַּקֵּשׁ,

אֵי קָדְשֵׁי-אֵל וְהֵיכָלוֹ אֵשׁ.

אַל תֵּחַת אִם הַשֶּׁמֶש רַד,

וְלֹא יַעְצָרְךָ קֶרַח-עַד!

וְלֵךְ וָלֵךְ, בְּשֵׁם אֲדֹנָי,

עַד תִּמְצָא מָקוֹם, שָׁם בִּמְלֹא

כָּל כֹּחוֹת נְעוּרָיו לִבְּךָ יַךְ,

וְהַמָּוֶת מָלֵא הוֹד כָּל-כָּךְ…

Lausanne

על המים

מאת

שאול טשרניחובסקי

I

הָלְאָה מְשׁוֹטָי! בָּא וּמְרַפְרֵף

צִלְצוּל נָעִים: עֵדֶר רוֹעֶה…

סְעִיפֵי־סְלָעִים, סְעִיפֵי־תְּכֵלֶת,

אֲנִי רֹאֶה וְאֵינִי רֹאֶה.

וּמִנֶּגְדִּי בִּירַת קוֹסֵם,

דְּבִיר פִּלַּגְשָׁיו אֲשֶׁר אָהָב:

זָהָב נִמְתָּח עַל פְּנֵי רֹאשִׁי,

וּמִתַּחְתַּי יֻצַּע זָהָב.

זָהָב נוֹטֵף, שׁוֹתֵת, נִגָּר,

פּוֹרֵץ, עוֹלֶה וּבוֹלֵעַ

הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ…

זָהָב בְּזָהָב טוֹב נוֹגֵעַ!

קוֹרֵץ מִכָּל רֻכְסֵי הָרִים,

סָגַר עַל כָּל גּוּשׁ וּבְלִיטָה,

נֶאֱחָז בְּצַמֶּרֶת בָּצִיר,

בַּת־צְחוֹק לוֹ מֵרְצוּעַת חִטָּה.

חָל עַל חוֹל הַיָּם בִּזְדוֹנוֹ,

נִתְקָל בְּשִׁבֲּלֵי־אֵבֶה –

וּלִרְסִיסִים אֲפוֹצְצֶנּוּ,

לִכְשֶׁאֶרְצֶה, לִכְשֶׁאֹבֶה.

II

– "עָלַי עֵינַיִךְ הַעִיפוֹת –

חֲלוֹמוֹת־פָּז עִטְרוּנִי,

וְאֵין לִשְׁמֹעַ, אֵין לִרְאוֹת,

מִבְּעַד מַסֶּכַת־זָהָב זֹאת

גַּעְגּוּעִים שֶׁעִוְּרוּנִי".

– אֶל לֵב הַיָּם פְּרָץ וַחֲתֹר,

פּוֹצְצֶנּוּ לְנִיצוֹצוֹת,

וִיהִי הַגַּל לְנִטְפֵי אוֹר,

לִמְטַר רְשָׁפִים וְלִמְקוֹר

נְגֹהוֹת־פָּז נְפוֹצוֹת.

– "עַל פַּלְגֵי זָהָב צַר לִי, צָר,

עַל חֲלוֹמוֹתַי חָסְתִּי:

כִּי אִם יִתְפּוֹצְצוּ, וְסָר

עֲנַן הַכְּשָׁפִים בָּם, וּכְבָר

עוֹלָמִי לִי הָרָסְתִּי".

– וְאִם חֲלוֹמְךָ פָּשַׁט, עָף,

שִׁירֶיךָ הֵם יָרִיעוּ.

– "אֵין אַנְקוֹר אֶל קַן אִמּוֹ שָׁב!

בִּנְגִינוֹת־גִּיל עַל גַּבֵּי כְּתָב

חֲלוֹמִי כְּבָר לֹא לִי הוּא ".

III

מַגַּל־הַסַּהַר עוֹד טֶרֶם

נִתְקַע בְּנִקְרַת־הַצּוּר,

וְרֶטֶט קַל עָבַר בַּזֶּרֶם,

הִדְלִיק קִלּוּחַ דִּי־נוּר.

הִרְגִּישׁ בּוֹ סוּף – וְכִתָּה לְכִתָּה

לָחֲשָׁה: הִנֵּה הוּא בָּא!

נֶעֶנְתָה כִפָּה לְבִתָּהּ,

אֵבֶה רָם זָע וְלֹא זָע.

וּבְהַעֲבִיר חִפּוּשִׁית בַּחֹרְשָׁה

רִנָּה זוֹ, לָאַט כָּל בַּד,

עֵדָה שֶׁל צְלָלִים כְּבָר פֹּרְשָׂה,

נִבְהֲלָה דַמָּה לָעַד;

תַּאֲמִין וְלֹא תַאֲמִין הַבְּרִיאָה,

רֶגַע – וְיוּטַל הַפּוּר…

וְהַסַּהַר עוֹד טֶרֶם הוֹפִיעַ

וְנִתְקַע בְּנִקְרַת הַצּוּר.

IV

אַף הֶגֶה קַל עָדַי לֹא בָא,

וְלֹא נָגְעָה יָד בַּיָּד, –

וּבְשׂוֹרַת פְּלָאִים הָיְתָה לִי

בַּמַּבָּט הָאֶחָד.

וּנְגִינוֹת גִּיל וַחֲלוֹמוֹת אוֹר

שָׁת הֶאֱהִיל עָלָי:

לִקְרָאתִי נִפְעָם, הוֹלֵם, שָׂשׂ

לֵב מָלֵא גִּיל, לֵב חָי.

וּנְגִינָה לוֹ לַלֵּב הַקָּט,

הַמְפַרְפֵּר וְהַשָּׂח,

וְחָרֵד הוּא וּמוֹדֶה הוּא:

אֲנִי שֶׁלָּךְ, שֶׁלָּךְ!..

Lausanne

V

נִרְדָּם, חוֹלֵם הָאֲגָם

עָבִים בּוֹ נִבָּטִים.

סוּף לָאֵבֶה דוֹבֵר, שָׂח

דְּבָרִים מְפֹרָטִים.

מַעְיָן־פֶּלִי אוֹמֵר שִׁיר,

לַחַשׁ לוֹ וּלְהָטִים,

וּמְשַׁלֵּחַ גַּל בְּבִיב

קוֹצֵף וּבָרְהָטִים.

דָּגִים פְּזִיזִים, דְּגֵי־הָרְקָק,

פּוֹרְצִים – וְנִמְלָטִים;

מִנְיָן קָרֵב לָבָן צַח:

בְּנֵי־אַוָּזִים שָׁטִים –

פְּנֵי הַמַּיִם, רְאִי־הַפָּז,

נַעֲשִׂים קְמָטִים־קְמָטִים.

1904, Bas des Bioux

כחום היום

מאת

שאול טשרניחובסקי

כְּחֹם הַיּוֹם / שאול טשרניחובסקי

עָמְדָה חַמָּתוֹ שֶׁל תַּמּוּז בְּאֶמְצַע שָׁמַיִם, מַשְׁפִּיעָה

שֶׁפַע שֶׁל אוֹרוֹת וּנְגֹהוֹת עַל שַׁדְמוֹת אוּקְרַיְנָה וְגַנֶּיהָ.

יַמִּים שֶׁל פְּלָדוֹת נִשְׁפָּכוּ; וּשְׁבִיבִים, וּרְשָׁפִים וְזַהֲרוֹרִים

פְּזִיזִים, קַלִּילִים וּמְשַׂחֲקִים הִתְפַּזְּרוּ לְכָל הָעֲבָרִים;

נִטְפְּלוּ לְפִרְחֵי הַפֶּרֶג, לְכַנְפֵי צִפֳּרוֹת הֲדוּרוֹת.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָצְאוּ בְּמָחוֹל הַיַּתּוֹשִׁים עַל פְּנֵי הַשְּׁלוּלִיּוֹת,

רוֹקְדִים כְּנֶגֶד הַחַמָּה עִם וְלָדוֹת שֶׁל חָסִיל עַלִּיזִים;

אֵלֶּה בָּאוּ לְבֵין עָלִים וּבְסִדְקֵי מַעֲנִיּוֹת הָחְבָּאוּ,

וְאֵלֶּה, הַמְפַגְּרִים בָּהֶם, נִפְזְרוּ לְבֵין מֵי-קִלּוּחַ

קָטָן וּמָהִיר וּמְפַטְפֵּט בֵּין עַפְרוֹת-זָהָב רְטֻבִּים;

אֶפֶס אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא שָׁב כָּל-עֻמַּת שֶׁבָּאוּ.

נִכָּר, לֹא הָיָה בִּרְצוֹנָם לְהִתְכַּנֵּס, כִּילָדִים שׁוֹבָבִים

פּוֹרְשִׁים מֵאִּמָּם וְנֶחְבָּאִים, וְאֵין לִמְצוֹא אוֹתָם בְּפִנָּתָם.

וְקָלְטוּ הַשְּׁדֵמוֹת לְתוֹכָן שַׁבְרִירֵי הָאוּרִים הַנְּפוֹצִים

וְכִסּוּ עֲלֵיהֶם, וְהִצְפִּינוּם בְּחֵיקָן הַפּוֹרֶה וְהֶחָמִים,

כַּפְתּוֹר וְנִצָּה יִסְפְּגוּם, וּבְמִסְגְּרוֹת תָּאֵיהֶן יְבִיאוּם,

וְהָיָה לְאַחַר שֶׁעָבַר תּוֹר עָלִים רַכִּים בָּאָרֶץ,

פָּלְטוּ הַשְּׁדֵמוֹת וְהַכָּרִים אֵת נִפְצֵי הָאוֹרוֹת הַשְּׁמוּרִים,

וְעָלוּ הַזַּהֲרוֹרִים, וְהָיוּ הָרְשָׁפִים לְגַּרְגְּרֵי

שְׂעוֹרָה בַּעֲלַת-שָׂפָם, וְחִטָּה כִּבְדַת-זֵרְעוֹנִים,

שִׁפּוֹן זוֹקֵף קוֹמָתוֹ.

וּפָשַׁט הַזָּהָב הַתַּחְתּוֹן

וְנָגַע בַּזָּהָב הָעֶלְיוֹן, וְיִתְלַכְּדוּ אוֹרוֹת בְּאוֹרוֹת,

וְגָבַר הַחֹם עַד מְאֹד. עַד שִׂימוֹ מַחֲנָק לַנָּפֶשׁ.

וְכָלְתָה רֶגֶל מִשּׁוּק וּרְחוֹבוֹת הַכְּפָרִים יֵשַׁמּוּ.

שְׁלִיטָה לֹא תִּהְיֶה לַחַמָּה אַךְ בְּזָוִית זוֹ אוֹ אַחֶרֶת,

פִּנַּת סְתָרִים, אִם יִהְיוּ שִׁפּוּלֵי הַגַּג לָהּ כִּתְרִיסִים

בִּפְנֵי פֻרְעָנוּת-הַחֹם.

וְנִמְצְאָה אוֹתָהּ הַפִּנָּה

מְצִלָּה מֵעֵבֶר לַכֹּתֶל, כֹּתֶל צְפוֹנִי-מַעֲרָבִי,

לְבֵית הָאֲסוּרִים בַּכְּפָר, מְשַׁמֵּשׁ גַּם בֵּית-הַפְּקִידוּת.

שְׁלֹשָׁה נִזְדַּמְּנוּ לְאוֹתָה פִּנַּת הַסְּתָרִים הַפָּעַם:

מֹשֶׁה אַהֲרֹן הַגּוּץ, הַמְכֻנֶּה בַּגּוֹיִם “הַצָּלוּי”.

אֵרַע לוֹ מְאֹרָע, וְנָפְלָה דְּלֵקָה בְּבֵיתוֹ, וְהוּא יָשֵׁן

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַל גַּגּוֹ, – וְנִכְוָה, וְאִם הִצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ.

מְלַאכְתּוֹ, מְלֶאכֶת-צוֹבֵעַ, נַעֲשֵׂית כָּל יְמֵי-קָיִץ,

וְכֵוָן שֶׁבָּאוּ יְמֵי-חֹרֶף – יָשַׁב בְּבֵיתוֹ וְרָעֵב.

וְאֵלֶּה הַשְּׁנַיִם, שֶׁיָּשְׁבוּ עִם מֹשֶׁה אַהֲרֹן בְּיָחַד:

וַסְקָה גּוֹנֵב-הַסּוּסִים וְיוּכִים, הַמַּלְאָךְ הַשּוֹמֵר

בֵּית-הַפְּקִידוּת בַּכְּפָר וְאֶת בֵּית-הָאֲסוּרִים עַל יָדוֹ,

“מְקֵרָה” בִּלְשׁוֹן הָאִכָּרִים. לְאוֹתָהּ מִשְׂרָה נִתְמַנָּה

יַעַן הָיָה קִטֵּעַ, כֵּן שָׁב מִמִּלְחֶמֶת קְרִים בָּיְתָה.

וְאֵיזֹה הַדֶּרֶךְ הֵם בָּאוּ לָשֶבֶת בְּיַחַד הַפָּעַם?

רָאוּ זִקְנֵי הַכְּפָר, שֶׁתְּרִיסֵי חַלּוֹנוֹת “הַמְּקֵרָה”

מַמָּש נִתְנַוְּנוּ מֵרֹב שִׁמּוּשׁ וּמֵחֲמַת רֹב שָׁנִים,

עָמְדוּ מַכְרִיזִים בָּאֲסֵפָה: שֶׁיֵּשׁ לְהִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר,

שֶׁמָּא הוּא כְּבָר מִן הַיֹּשֶׁר לְהָבִיא יְהוּדִי “לִצְבֹּעַ”.

לְאַחַר מַשָּׂא-וּמַתָּן, כְּשֶׁנָּדַב הַ“צָּלוּי” הִין יָיִן,

נִצְּחוּ בַעֲלֵי-הַ“הֵן” וְהֻשְׁווּ עִם אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי.

עַתָּה עָמַד מֵזִיעַ בֵּין תְּרִיס וּתְרִיס וּבְמַכְחוֹל

מַזֶּה, מַעֲבִיר וּמְנַמֵּר, נוֹשֵׁם בֵּין מְשִׁיחָה לִמְשִׁיחָה.

הָיְתָה לוֹ כְּבָר חֲזָקָה: מִתַּחַת יָדוֹ לֹא יוֹצִיא

דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן – וְהִפְלִיא לַעֲשׂוֹת הַפָּעַם.

וְכָכָה מָשַׁח הַתְּרִיסִים: יָרֹק, יַרְקָן שֶׁל נְחֹשֶת,

מָשַׁח הַטַּבְלָא וְאֶת מִסְגַּרְתָּהּ כְּלַפֵּי הָרְחוֹבוֹת:

בְּאֶמְצַע הַטַּבְלָא חוּג אָדֹם וּנְקֻדַּת-הַמֶּרְכָּז אֲדֻמָּה,

לָקַח לוֹ צֶבַע הַשְּׂרָק וְלֹא חָס עַל מְמוֹנוֹ, חָלִילָה!

וְיָצְאוּ מִמֶּרְכַּז-הַמַּעְגָּל קַרְנַיִם, חֲצָאִים שֶׁל קֹטֶר,

קֶרֶן צְהֻבָּה וּכְחֻלָּה, צְהֻבָּה וּכְחֻלָּה וְגוֹמֵר.

וְתַחַת הַמַּעְגָּל כְּעֵין פֶּרַח, וְלֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא כָּמֹהוּ,

יָפֶה עַד לְהַפְלִיא מְאֹד: שְׁלֹשָׁה כַּפְתּוֹרִים שֶׁעוֹלִים

בְּקָנֶה אֶחָד, וְהוּא לָבָן, וְכַפְתּוֹר וְכַפְתּוֹר וּפְרָחָיו,

חֶצְיָם אֲדֻמִּים וְחֶצְיָם כְּתֻמִּים, מַעֲשֵׂה-שְׂבָכָה.

יָפִים כָּל-כָּךְ, שֶׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְהַגִּיד אֶת שִׁבְחָם!

וְהָיָה כְשֶׁרָאוּם הַכְּפָרִיִּים עָמְדוּ מִשְׁתָּאִים, וְאַחַר

נִעַנְעוּ בְּרֹאשָׁם וְאָמְרוּ: "אֵלֶּה הֵם מַעֲשֵׂה “הַצָּלוּי”! –

וְאוּלָם בְּשָׁעָה זוֹ עוֹד הַ“צָּלוּי” עוֹמֵד עַל מְלַאכְתּוֹ,

וְיוֹשְבִים הַ“גּוֹיִם” עַל יָדוֹ טְרוּדִים בְּמַעֲשֵׂה-מִכְמֹרֶת

(הָיָה בֵּין כָּתְלֵי הַ“מְּקֵרָה” יִשּׁוּב גָּדוֹל לְעַכְבָּרִים,

וְיוֹצְאִים הָיוּ בַּיּוֹם וְנִתְקָלִים בְּרַגְלֵי הַבָּאִים,

מְבַלְבְּלִים דַּעְתָּם, מְטִילִים אֵימָה יְתֵרָה עַל נָשִׁים).

יָשַׁב יוּכִים עַל הַסּוֹלְלָה וּוַסְקָה עוֹזֵר עַל יָדוֹ.

יָצָא אַף הוּא מִן הַ“מְּקֵרָה” – בִּשְׁעַת הַחֹם אֵין מַחֲמִירִין –

לֵישֵׁב בַּצֵּל וְלָשִׂיחַ קְצָת שִׂיחַת יְדִידִים בַּחֲבוּרָה.

וְכָךְ הָיָה וַסְקָה מְסַפֵּר עַל אוֹדוֹת הַ“מִּכְשׁוֹל” שֶׁגָּרַם

עַכְשָׁו לוֹ יְשִׁיבָה בַ“מְּקֵרָה”: "מַעֲשֶׂה בְּחֶבֶל שֶׁמָּצָא…

(וְשָׁכַח, בִּמְחִילָה, הָעִקָּר: שֶׁהָיָה קָשׁוּר בַּחֶבֶל,

מַמָּשׁ בְּאוֹתוֹ הַחֶבֶל, סוּס גָּמוּר, הַיְנוּ – סוּס זָרִים…)

"כָּךְ, אַנְשֵׁי חֶסֶד, רַק חֶבֶל – וְנִתְפָּשׂ… וְיָצָא גְזַר-דִּינוֹ,

בַּעֲוֹנוֹתָיו הָרַבִּים, יְשִׁיבָה שֶׁל עֲרַאי בַּ“מְּקֵרָה”…

כָּכָה יָשְׁבוּ בְּנֵי-אָדָם אֵלֶּה טְרוּדִים בְּעִסְקֵיהֶם,

תּוֹלְשִׁים תֵּיל-הַבַּרְזֶל מִפְּקַעַת וְיוּכִים הוּא מַקְבִּילָם,

עוֹשֶׂה מַעֲשֶׁה-קֶרֶס לְקִבּוּל חֲתִיכוֹת נַקְנִיקִים, –

עַד שֶׁעָלָה בְּאָזְנֵיהֶם קוֹל פְּסִיעוֹת קַלּוֹת בָּרְחוֹבוֹת.

וְעָמְדָה חַמָּתוֹ שֶׁל תַּמּוּז בְּאֶמְצַע שָׁמַיִם לוֹהָטֶת,

וְכָלְתָה רֶגֶל מִשּׁוּק וּרְחוֹבוֹת הַכְּפָרִים שֹׁומֵמִים,

וְאָדָם אֵין מִן הַחוּץ, שֶׁיַּעֲשֶׂה דַּרְכּוֹ הַפָּעַם.

הִפְנוּ אֶת רֹאשָׁם לָדַעַת וְלִרְאוֹת, מִי הוּא הַהוֹלֵך

מִצְמֵץ, תּוֹךְ-כְּדֵי-דִּבּוּר, וַסְקָה אֶת עֵינָיו הַזְּרִיזוֹת

מֹשֶׁה-אַהֲרֹן שָׂם לְאִטּוֹ מַכְחוֹלוֹ בִּדְלִיּוֹ,

וְשׁוֹמֵר הַמַּאֲסָר, יוּכִים, אַף הוּא לֹא הֵחִישׁ מַעֲשֵׂהוּ,

מַעֲמִיד מִכְמַרְתּוֹ כְנֶגְדּוֹ, מַעֲבִיר אֶת כַּפָּיו עַל זְקָנוֹ,

בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ מִשְׁתָּעֵל וּמְזַעֲזֵעַ צַוָּארוֹ הַשָּׁחוּף.

תָּמְהוּ הַשְּׁלֹשָׁה בִּרְאוֹתָם אֶת שִׂמְחָה הַזָּקֵן,

שְׁחוֹחַ, כְּדַּרְכּוֹ, סְבִיב צַוָּארוֹ כְּרוּכָה מִטְפָּחַת,

יָדָיו נְתוּנוֹת בְּתוֹךְ שַׁרְווּלֵי קַפּוֹטָה שֶׁל אַטְלַס,

יָמִין בְּשַׁרְווּל שֶׁל שְׂמֹאל וּשְׂמֹאל בְּשַׁרְווּל שֶׁל יָמִין;

קַלּוֹת פְּסִיעוֹתָיו וּזְרִיזוֹת, וְסֵפֶר תַּחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ.

וְגִחֵךְ הַזָּקֵן כְּשֶׁרָאָם, נִגַּשׁ וּבֵרְכָם וְעָמָד,

נוֹתֵן שָׁלוֹם וּמַחֲזִיר – וְנִדְבַּר עִם אוֹתוֹ “הַצָּלוּי”:

– "יָסוּר הֵנָּה, בֶּן-אָדָם! הֲלִיכָה זוֹ לָמָּה הִיא בָּאָה?

‘מַעֲנֵה-לָשׁוֹן’ בְּיָדֶךָ"? – "לְבַקֵּר בֶּן-זְקוּנַי הָלָכְתִּי,

וֶלְוֶלֶה בֶּן-זְקוּנַי הֵן מֵת". – "בָּרוּך דַּיַּן הָאֱמֶת!

אֵיךְ זֶה וּמָתַי? – וַאֲנִי מְאוּם לֹא שָׁמַעְתִּי עַד הַיּוֹם".

נֶאֱנַח שִׂמְחָה, וְכָכָה נָשָׂא אִמְרָתוֹ וַיֹּאמַר:

– "בָּנַי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יְלָדִים כִּשְׁאָר יַלְדֵי-עוֹלָם;

כֻּלָם, יָדַעְתָּ ר' מֹשֶׁה, לֵאלֹהִים וְלַאֲנָשִׁים; מַה שַּׁיָּךְ,

פִּקְּחִים, כְּלוּם יֵשׁ מַה לְהוֹסִיף? – מַמָּשׁ, חֲכָמִים וּנְבוֹנִים.

נוֹלְדוּ וְטֻפְּחוּ וְגָדְלוּ, וְצַעַר גִּדּוּלָם בִּשְׁעָתָם,

הָיוּ לַאֲנָשִׁים – וּפָנוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ, כְּדַרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם.

סָבוּר הָיִיתִי בִּשְׁעָתָם, שֶאֵין לְמַעְלָה מִטָּרְחָם:

דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם בְּכָךְ לִהְיוֹת הוֹלֵךְ וּמַגְזִים בִּדְבָרָיו,

אֵלֶּה הוֹלְכִים מוֹסִיפִים וְיֵשׁ שֶׁמַּפְחִיתִים, מַקְטִינִים.

כֵּוָּן מֵעָנְשָׁם נִפְטַרְתִּי – צָרִיך לוֹמַר הָאֱמֶת:

נָשַׁר טַבּוּרָם בִּזְמַנּוֹ, בִּזְמַנָּן הֵצִיצוּ שִׁנֵּיהֶם,

בִּשְׁעָתָם זָחֲלוּ עַל אַרְבַּע, בִּשְׁעָתָם הֵיטִיבוּ לָלֶכֶת,

וְגָדְלוּ לְ“חֶדֶר” וּלְעֵסֶק, הַכֹּל כְּמִצְוַת אֱלֹהִים,

אֵין בֵּינֵיהֶם לְבֵין יֶתֶר אֲחֵיהֶם מְאוּמָה.

נִכְנַס זֶה לַעֲרִיסָה – וּלְאַחַר שָׁנָה וּמֶחֱצָה

פִּנָּה מְקוֹמוֹ לְאָחִיו, שֶׁנּוֹלַד לְמַזָּל טוֹב אַחֲרָיו.

וֶלְוֶלֶה קְטַנִּי לֹא כֵן: בֶּן-זְקוּנִים לִי הָיָה, וּלְאַחַר

יֵאוּשׁ שֶׁל בָּנִים הוּא בָּא, וְעָמַד לְאִמּוֹ בְּקֹשִׁי.

גָּדוֹל הָיָה מִשְּׁאָר בָּנַי, כָּל אֶחָיו הַקּוֹדְמִים;

וְהָיְתָה הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנִי, שֶׁהִשְלִים הַמִּנְיָן בְּבוֹאוֹ.

הָיָה קְצָת צַעֲקָנִי, וְגַם זוֹ מִמִּדַת הַקְּטַנִּים,

אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעָמַד עַל רַגְלָיו וְהִתְחִיל מְפַטְפֵּט –

נִכָּר הָיָה מִיָּד, שֶׁאֵין “תְּפִיסַת” אֶחָיו תְּפִיסָתוֹ.

עָלָה לוֹ בְּקֹשִׁי דִּבּוּרוֹ, וְגַם בְּאַלְפָא-בֵּיתָא, כִּדְאָמְרֵי

אֵינָשֵי, הָלַך וְנִכְשַל, כְּהוֹלֵךְ עַל גַּבֵּי כְּלֻנְסָאוֹת.

נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ-שְׁטוּת! הָא כֵּיצַד? חוֹלֵם בְּהָקִיץ:

בּוֹרֵר לוֹ פִּנָּה נִשְׁכָּחָה, וְעֵינָיו תְּמֵהוֹת וּגְדוֹלוֹת.

וְחוֹבֵב הוּא אֶת הַגָּן בַּלַּיְלָה כְּשֶׁחָשַׁךְ וְנֶאְלָם,

מַשְׁכִּים לְהִסְתַּכֵּל בַּחַמָּה בְּעוֹד בֹּקֶר רָטֹב בַּטְּלָלִים,

עוֹמֵד וּמַבִּיט וּבָא לִידֵי שִׁכְחָה שֶׁל מִנְחָה בָּעֶרֶב,

מֵצִיץ בְּלַהֲבוֹת-מַעֲרָב, וְהַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֵך וְדוֹעֵך,

נַעֲשֶׂה רֶשֶׁף – שְׁבִיב וְזִיק אַחֲרוֹן מְפַרְכֵּס בְּמוֹתוֹ.

נִתְּנָה אֱמֶת לְהֵאָמֵר: יָפִים שָׁמַיִם בַּלֵּילוֹת,

אֶלָּא מַה “תַּכְלִית” בָּזֶה? וְיֵשׁ שֶׁהוּא נֶחְפָּז הַשָּׂדֶה:

– וֶלְוֶלֶה-שׁוֹטֶה, לְאָן? – "לִרְאוֹת בְּפִרְחֵי-הַדָּגָן!

פְּרָחִים לַדָּגָן. וְהֵם קְטַנִּים, כְּתֻמִּים וְנָאִים,

חַיִּים שֶׁל שָׁעָה לָהֶם וְאַךְ זְרִיזִים זוֹכִים לִרְאוֹתָם".

– “תּוֹרָה זוֹ לְךָ מִנָּיִן?” – קִבְּלָהּ מִוַּנְקָה וְטִימוֹשְׁקָה,

“שְׁקָצִים” מִ“שִּׁקְצֵי” הַכְּפָר. וְיֵשׁ אֲשֶׁר שֵׁד בָּא וְכוֹפֵהוּ

לָרוּץ דַּוְקָא בִּשְׁעַת גֶּשֶׁם וּשְׁלוּלִית בָּרְחוֹבוֹת,

וְטִפֵּי הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד נִתְקָעוֹת בְּמֵימֵי-שְׁלוּלִיּוֹת,

נִרְאוֹת כְּמַסְמֵרוֹת תְּקוּעִים וְחוּדֵיהֶם כְּלַפֵּי שָׁמָיִם.

דָּבְקָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת! וּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שֶׁקּוֹרְאִים

לוֹ “לֵיל הָאַנְקוֹר” ¹ בָּעָם, שׁוֹטֶה זֶה הָיָה זוֹכֶה

לְכַמָּה רְצוּעוֹת, עֲדֵי יִשְׁתַּטַּח לוֹ עַל מִטָּתוֹ.

יוֹשֵׁב לוֹ כְּאַנְקוֹר נִפְחָד וְקוֹלֵט לְתוֹךְ עֵינָיו הַבְּרָקִים,

בָּרָק וּבָרָק כְּשֶׁהוּא שׂוֹרֵט מַחֲשַׁכֵּי שָׁמָיִם,

וְעֵינוֹ לֹא תִּשְׂבַּע מֵרְאוֹת…

אַךְ לִבּוֹ הָיָה לֵב-זָהָב,

זָהָב מְזֻקָּק וְלֹא לֵב, וְלֹא הָיְתָה מֵעוֹלָם פְּגִיעָתוֹ

רָעָה אֲפִילוּ בִּזְבוּב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקִּיר; וְהַיְלָדִים

מְקַנְטְרִים הָיוּ אוֹתוֹ וּ“וֶלְוֶלֶה-שׁוֹטֶה” כִּנּוּהוּ,

וְעוֹד כִּנּוּיִים שֶׁל גְּנָאי, - וְלֹא קָבַל עֲלֵיהֶם מֵעוֹלָם;

מָרָה לֹא הָיְתָה אַף טִפָּה בְּלִבּוֹ, לֵב-זָהָב וַתְּרָנִי.

וְכַמָּה חָבַב כָּל חָי! דּוֹאֵג לִמְזוֹנוֹת אַנְקוֹרִים:

יוֹם-יוֹם עִם הָנֵץ הַחַמָּה נֶאֶסְפוּ עָלָיו הֲמוֹנִים,

בָּאִים וְחוֹטְפִים מִתּוֹךְ כַּפָּיו פְּתוֹתִים וְגַרְגְּרִים.

בְּעַצְמוֹ לֹא טָעַם - וּכְבָר נַעֲנָה לְכַלְבֵי הֶחָצֵר,

פָּרַס לֶחָתוּל הַמְנֻמָּר וְנִתְפַּשׂ בִּגְנֵבַת הֶחָלָב:

דּוֹאֵג לְחֻלְדָּה שֶׁשָּׁגָרָה, וְחִבָּתוֹ הַיְתֵרָה נוֹדַעַת

לְיוֹנִים, וְשׁוֹבָכִים לוֹ עָשָׂה וְסָבַל יִסּוּרִים בִּשְׁבִילָם,

וְעָלוּ לוֹ בְּמַלְקוֹת וּבְכָל פֻּרְעָנוּת וּרְצוּעוֹת וְהַכָּאוֹת.

שֶׁמָּא רְאִיתֶם יְהוּדִים מַפְרִיחֵי-יוֹנִים מִימֵיכֶם?

וְעָמַד בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת. וְכָךְ נִתְיָאַשְׁנוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא מָחוּ.

יַעֲשֶׂה מַה שֶׁיִּרְצֶה! – וְנִמְלְאָה כָּל חֲצֵרֵנוּ

יוֹנִים וְתוֹרִים מִכָּל הַמִּינִים. כְּלוּם לֹא הָיִיתִי

“שֶׁקֶץ” גַּם אָנִי, בֶּן-כְּפָר? אַךְ “מְבִינוּת” זוֹ לוֹ מִנָּיִן?

מֹשֶׁה-אַהֲרֹן, וְכִי מָה, כְּסָבוּר אַתָּה לֹא לִמְּדָנִי

לִקְרֹא לְכֻלָּן בְּשֵׁם?! – וְיָדַע הַקָּטָן אֶת כֻּלָּן:

אֵלּוּ הֵן “יוֹנֵי מִצְרַיִם”, וּלְאֵלּוּ יֵאָמֵר “נְזִירִים”,

וְיֶשְׁנָן “בַּעֲלוֹת-מֻרְאָה” מַבְלִיטוֹת הֶחָזֶה כִּפְקִידִים;

נִכְחָן “יוֹנַת-תֻּכִּיִּים” מְשַׁפֶּרֶת אֶת זְנָבָהּ הַנָּאֶה,

“בַּעֲלוֹת-הָרַעֲמָה” מִתְהַדְּרוֹת בְּמַחֲלָפָה מַקֶּפֶת לְעָרְפָּן,

כְּנוּפְיָה שֶׁל “יוֹנֵי-תַּלְתַּלִּים” עִם “תּוֹרִים-עֲנָקִים” נִפְגָּשִׁים,

בְּפִנָּה זוֹ הוֹגִים אֲהָבִים זוּג “רוֹמִים” וְזוּגוֹת “כּוּשִׁיּים”

שְׁחוֹרֵי-הָרֹאשׁ; בֵּינְתַיִם בָּאוֹת בִּיעָף “יוֹנֵי-פְּנִינִים”,

גּוֹזָל לְמִשְׁפְּחוֹת הַ“כְּמָרִים”, אִיטַלְקִים, שְׁוֵיצִים וְסוּרִים.

דּוֹמֶה זָקֵן לְיָלֶד: אֲנִי שַׂעֲרוֹתַי מַכְסִיפוֹת

בָּאתִי לִלְמוֹד מִבְּנִי, וְכִמְעַט שֶׁהָיִיתִי לְ“מֵבִין”.

וְכָכָה הִגִּיעַ וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָ“עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה”,

וְנִכְנַס הַנַּעַר לְתוֹךְ חֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ, וְאֵינוֹ

רוֹאֶה אֶלָּא כָּל מַה שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ בְּ“חַדְרוֹ”:

צוֹעֲנִים פּוֹשְׁטִים בַּכְּפָר, מַשְׁחִיזֵי-גַּרְזִנִּים, נַפָּחִים –

“מִצְרִים” הֵם לְדִידֵיהּ! וַאֲלֻמּוֹת הַשָּׂדֶה בְּעֵינָיו

הֵן אֲלֻמּוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף! וְשׁוֹאֵל לִמְקוֹם גַּן-הָעֵדֶן,

וְאֵיפֹה הָאוּרִים-וְהַתֻּמִּים, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַיֵּהוּ?

אָבִיב – וְעָלוּ הַמָּיִם, וְרָאָה מֵי יַם-סוּף בַּמַּרְאֶה,

גִּבְעָה בְּעֵינָיו הַר סִינָי! וְאֵי דֶּרֶךְ יְרוּשָׁלָיִם? –

וְרָאָה הַמְלַמֵּד, כִּי מֹחוֹ רוֹפֵף וְקָשֶׁה לִגְמָרָא,

אָמַר: דַּיּוֹ אִם יַעֲמִיד יְהוּדִי כָּשֵׁר, וְלִמְּדוֹ

“חַיֵּי אָדָם” וְהִכְנִיס בְּלִבּוֹ מוֹרָאוֹ שֶׁל יוֹצְרוֹ.

נֶהְפַּךְ הַנַּעַר וְדָבַק בְּקוֹנוֹ בְּנַפְשׁוֹ וּמְאֹדוֹ,

זָהִיר בְּמִצְוָה, בַּצּוֹם, וּמַאֲרִיך בִּתְפִלָּה כְּזָקֵן,

גּוֹעֵר בִּנְזִיפָה גַּם בִּי וּבְאֶחָיו הַגְּדוֹלִים, הַדָּשִׁים

בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם עֲבֵרוֹת – וְהִשְׁתִּיקוּהוּ בִּבְעִיטָה,

עָשׂוּ לוֹ מַעֲשִׂים לְהַכְעִיס, קִנְטרוּהוּ בְּתוֹסְפוֹת-כִּנּוּיִים:

“צַדִּיק”, “חָסִיד” וְ“רַב”, “קוֹזַק שֶׁל רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם”.

דַּרְכּוֹ שֶׁל נַעַר אֶצְלֵנוּ: בַּר-מִצְוָה – לֵךְ מְשׁוֹךְ בְּעֹל פַּרְנָסָה!

וֶלְוֶלֶה הִתְחִיל גַּם הוּא מִתְרַגֵּל בְּעִנְיַן פְּרַקְמַטְיָה,

אֶלָּא – לֹא נוֹצַר לְכָךְ…

מַה לְךָ אֲסַפֵּר, רַב מֹשֶׁה?

מִשֶּׁהֶחֱמִירוּ בַּ“תְּחוּם”, וְגָזְרוּ עַל הַקַּרְקָעוֹת,

וְנִטְּלָה הַ“טִּפָּה הַמָּרָה”, - הָיִינוּ כֻּלָּנוּ חֶנְוָנִים.

גְּדוֹלִים הִתְחָרוּת וּדְחָק, וְלִידֵי אוֹנָאָה מְבִיאִים.

בַּמֶה נִזּוֹנִים בִּכְפָר? בִּ“נְקִיטַת אֶצְבַּע” לְבַדָּהּ

בְּכַף-הַמֹּאזְנַיִם לְהַטּוֹתָה (וְחָסֵר וְיָתֵר בַּנְּגִיעָה),

בְּטִפָּה חֲסֵרָה שֶׁל פַּךְ…

וְהִתְחִיל הַבָּחוּר צֹוֵחַ:

“כָּתוּב מְפֹרָש מָה הוּא? וְאִסּוּרִים, וּבֵית-דִּין-שֶׁל-מַעְלָה?!”

פּוֹתְחִים לוֹ בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ – לֵךְ קְרָא “חַי-וְקַיָּם”,

– הוּא בְּאֶחָת:

“תַּרְמִית, אוֹנָאָה – וְהַדִּין!” – סִלַּקְנוּ יָדֵינוּ מִמֶּנּוּ:

יָשׁוּב אֶל סְפָרָיו, הָרָב! – וְאֵין לַעֲשׂוֹת עֵסֶק בְּפָנָיו,

יֵשׁ אֲשֶׁר יִזְכֶּה הַגּוֹי מִן הַהֶפְקֵר וְיָבִיא אֵלֶיךָ,

וְאֶפְשָׁר לֵהָנוֹת, - הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן יִרְאֲךָ הַקָּטָן!

צָרִיךְ לְהֵחָבֵא מִפָּנָיו כְּמִפְּנֵי הַשּׁוֹטֵר, לְהַבְדִיל…

בְּפוּרִים הִתְאַכְסֵן בְּבֵיתִי מְשֻלָּח מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל,

יְהוּדִי אַדְמוֹנִי, שֶׁזְּקָנוֹ מְגֻדָּל וּפִרְקוֹ מְאֹד נָאֶה,

בַּעַל צוּרָה וָכֶרֶס, וּפֶה לוֹ, פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת…

לְאַחַר הַסְּעֻדָּה בַּחֲבוּרָה נִשְׁמְטוּ הַבָּנִים יְגֵעִים,

אֵלֶּה בְּכֹה וְאֵלֶּה בְּכֹה: זֶה יוֹשֵׁב מְנַמְנֵם עַל כִּסְאוֹ,

אָחִיו הִתְפַּרְקֵד לוֹ כְּבָר – עֲיֵפִים מִטִּרְדוֹת פַּרְנָסָה,

נַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ, הַשְּׁנַיִם, עִם אוֹתוֹ הַמְשֻׁלָּח, וְסִפֵּר

לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת מִקִּבְרֵי הָאָבוֹת וְהַקְּדוֹשִׁים,

כֵּיצָד מְבַכִּים אֶת אַבְנֵי “כֹּתֶל מַעֲרָבִי” הַנִּשְׁאָר,

קִבְרָה שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ וְהִלּוּלָא דְּבַר רַב יוֹחָאי…

נִסִּים וּפִלְאֵי-פְּלָאוֹת! וְלֹא מָלְאוּ אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ…

וֶלְוֶלֶה יוֹשֵׁב בְּצִדִּי, בּוֹעֲרוֹת עֵינָיו כְּגֶחָלִים,

תְּלוּיוֹת בִּפְנֵי אוֹתוֹ מְשֻׁלָּח כַּבַּרְזֶל בְּאֶבֶן-שׁוֹאָבֶת,

מַמָּש בּוֹלֵעַ כָּל דְּבָרָיו. וַיְאַחֵר לָשֶׁבֶת הַלָּיְלָה,

וְנִפְרַד בְּקֹשִׁי מִמֶּנּוּ.

וּלְמָחֳרַת הַבֹּקֶר, כְּשֶׁנָּסַע

אוֹתוֹ הַזָּקֵן, לֹא בָּא אַךְ וֶלְוֶלֶה לְבָרְכוֹ בְּצֵאתוֹ.

אָמוֹר אָמָרְנוּ: מִי יֵדַע מְזוֹנוֹת שֶׁל מִי יְסַפֵּק עָתָּה?

יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ אֶת דְּרָכָיו וְכָל שִׁגְעוֹנוֹתָיו – וַנִּשְׁקֹט.

סְעֻדַּת-הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעָה – וְאֵינוֹ. וְנִתְבַּלְבֵּל

מֹחִי מֵחֲרָדָה לִבְנִי, בִּקַּשְׁנוּ, חִפַּשְׂנוּ – אֵינֶנּוּ!

כְּנוֹפֵל לְתּוֹךְ מֵי-הַבְּאֵר! פָּנִינוּ לִשְׁכֵנִים, שָׁאַלְנוּ,

שֶׁמָּא רָאוּהוּ? – לַשָּׁוְא!… בָּעֶרֶב הֵבִיאוֹ מַכָּרִי

כֻּלּוֹ רוֹעֵד מִקֹּר: בַּדֶּרֶךְ מְצָאוֹ וְהִכִּירוֹ.

וְעוֹד בְּאוֹתוֹ לַיְלָה כָּאֵשׁ בָּעַר הַקָּטָן, כַּתַּנּוּר,

וְאָמַר, כִּי בְּמָתְנָיו הוּא חָשׁ, וְכֹה בָּעַר, הָלַךְ וּבָעֹר

שְׁלֹשָׁה יָמִים – וָמֵת…

אַחַר נִתְגַּלָּה הַדָּבָר:

גָּמַר וֶלְוֶלֶה בְּנַפְשׁוֹ, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר – שֶׁיַּעֲלֶה

בְּעַצְמוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, - וְהִמְתִּין לַמְּשֻׁלָּח בַּמִּגְרָשׁ.

חָמַד לוֹ לָצוֹן הַמְשֻׁלָּח וְהִסִּיעוֹ קִמְעָא בַּדֶּרֶךְ.

לְאַחַר שֶׁהוֹרִידָהוּ מִתּוֹךְ הָעֲגָלָה, הִתְעַקֵּשׁ

וְגָמַר לִנְדוֹד, וְאִם בְּרַגְלָיו. וְהָלַךְ בַּשֶּׁלֶג, בַּצִנָּה.

פְּגָשׁוֹ הָאִכָּר וְהֶחֱזִירוֹ – – –

וַאֲפִלּוּ כֻּלָנוּ יָדַעְנוּ

דְּרָכָיו – דַרְכּוֹ שֶׁל מְלַמֵּד, תָּם; אַךְ נְשָׁמָה יְתֵרָה –

זֹאת רָאִינוּ בְּחוּשׁ – הָיָה הוּא בְּבֵיתֵנוּ

וְאֵינָהּ מֵעָלְמָא הָדֵין… אָמְנָם חֲמִימוּת… נְשָׁמָה…

וְנִטְּלָה הִיא מִשֶּׁמֵּת, וְנִתְרוֹקֵן הַבַּיִת מִטָּהֳרוֹ…

וְכָלְתָה הָרֶגֶל מִשּׁוּק – אָמַרְתִּי: אֵלֵךְ וַאֲבַקֵּר

יַלְדִי וֶלְוֶלֶה שׁוֹטֶה; מִן הַסְּתָם יִתְגַּעְגֵּעַ עַל אַבָּא.

וְעוֹבֵר אֲנִי עַל פְּנֵי בֵּית-הַקְּבָרוֹת “לָהֶם” וְּרְאִיתִיו

כֻּלּוֹ פְּרָחִים וְנִצָּנִים, וַעֲרָבִים מְבַכּוֹת הַגַּלִּים.

וְנִכְנְסָה שְׁטוּת בִּי, אִלְמָלֵי, רַב מֹשֶׁה… אִלְמָלֵי זָרַקְתִּי

פְּרָחִים עַל קִבְרוֹ… נִצָּנִים… וְהוּא כָּכָה מְחַבְּבָם, כָּכָה…"

נֶאֱנַק שִׂמְחָה וְנִשְׁתַּתֵּק, וְיָשַׁב “הַצָּלוּי” וְנָדַם.

– קוּמָה, אֶחָא, וָשׁוּב – פָּסַק יוּכִים – אֶל “הַמְּקֵרָה”,

יַעַן יֵשׁ לָחוּש לְבֹא הַלַּבְלָר, וְלֹא יָאֶה לְאַסִּיר

לִהְיוֹת יוֹשֵׁב בַּחוּץ, – וְנָעַלְתָּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֶךָ!"

וְעָמְדָה חַמָּתוֹ שֵׁל תַּמּוּז לוֹהֵטֶת בְּאֶמְצַע שָׁמָיִם,

וְיַמִּים שֶׁל פְּלָדוֹת נִשְׁפָּכִים, וּשְׁבִיבִים, וּרְשָׁפִים וְזַהֲרוֹרִים.

Lausanne

כך קרוי ליל 24 ביוני בפי הרוסים, המצטין לעתים קרובות בסערה. ↩

רַעַם וְרַעַם לִי מְבַשְּׂרִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

רַעַם וְרַעַם לִי מְבַשְּׂרִים,

רַעֲמֵי-אָבִיב הָעַלִּיזִים,

כְּרוּז לִי, סוֹד לִי: בָּעֲרָבָה

אֶחֱזוּ עִקְּבוֹת זְרָמִים פְּזִיזִים.

תַּחַת דַּרְדַּר שֶׁל אֶשְׁתַּקָּד

אָפֵס שֶׁלֶג רֶגֶב-רֶגֶב,

וְנִצָּן רַךְ צָנוּעַ אוֹמֵר

פַּתַּח עֵינָיו לְרוּחַ נֶגֶב.

כְּרוּז לִי, כְּרוּז לִי: הוֹי הָעוֹרֵב!

קוּם עֲלֵה מִתּוֹךְ הַקִּרְיָה,

פּוּצָה לָךְ בְּתוֹךְ הַיְּעָרוֹת,

בְּנַחֲלֵי-בַּתּוֹת וְעַל פְּנֵי נִיר-יָהּ.

וְעוֹד לִי סוֹד: לֵב אִמְּךָ דַּוָּי,

דַּוָּי וְאוֹמֵר: "מָתַי בָּא הוּא?

בּוֹשֵׁשׁ בְּנִי…" וְהִיא מְדִיחָה

כּוֹס שֶׁל חַג, כּוֹס אֵלִיָּהוּ.

מליטופול, 1907

[לַיְלָה... לַיְלָה... לֵיל-אֱלִילִים]

מאת

שאול טשרניחובסקי

לַיְלָה… לַיְלָה… לֵיל-אֱלִילִים,

לְלֹא-כּוֹכָב, לְלֹא-אוֹרוֹת,

שְׂרִידֵי שְׁעָרִים, שְׁיָר אֲשֵׁרוֹת,

עֵצִים עֹרִים פּוֹרְשֵׂי-פֹּארוֹת –

הָס! בִּנְתִיבָה נַעֲלָמָה

שָׁם צִפֳּרִים עוֹבְרוֹת, קוֹרְאוֹת!

קוֹל צִפֳּרִים נַעֲלָמוֹת – – –

הֲלָאֲפֵלָה אוֹ לַמְּאוֹרוֹת?!

צְלָלִים צָפִים, צְלָלִים צוֹלְלִים,

חוֹלְפִים חֶרֶשׁ כַּתִּנְשָׁמוֹת – – –

צְלָלִים חוֹלִים לִפְנות בֹּקֶר,

צְלָלִים נוּגִים עַל פְּנֵי קָמוֹת.

יאסטרֶבֶנויה, 1907

הַכַּף הַשְּׁבוּרָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

… וְאֶפְשָׁר מְאֹד, אֲשֶׁר אָז שֶׁמֶש נְדָבוֹת בָּאָרֶץ

פּוֹרֵשׁ מִקֶּרֶן מַעֲרָבִית מִתּוֹךְ יָם שֶׁל אוֹר וְאַהֲבָה רַבָּה

וְנִתְלֶה בִּנְשִׁיקָה אַחֲרוֹנָה הֲרַת זָהָב עוֹמֵם, פָּז גּוֹסֵס

בְּאַלּוֹת-כֶּסֶף רַעֲנַנּוֹת וְדָלִיּוֹת יְרֻקּוֹת-יְרֻקּוֹת;

מַדְלִיק רִבֹּאוֹת נִיצוֹצוֹת, חוֹגְגִים בְּרָאשֵׁי הַשִּטִּים

בְּטֶרֶם אָבִיב עַל חֲתֻנּוֹת עַלִּיזוֹת שֶׁל קִיכְלִים בְּנֵי-שְׁנָתָם

שָׁבִים מֵעֵבֶר לַיָּם; זוֹרֵק מִזְּהָבָן בַּנְּחָלִים,

בּוֹרֵא מְאוֹרוֹת סְנַפִּירִים טוֹבְלִים וְרוֹקְדִים בַּמָּיִם,

מַשְׁקֶה בִּלְהָטָיו עֲנָנִים וּתְכֶלְתָּם הַהוֹלְכָה וְנִסְפָּה.

וְאֶפְשָׁר מְאֹד, אֲשֶׁר יִפְקֹד, וּבְטֶרֶם יִפָּרֵד, כְּפָר נִדָּח

בְּאַפְסֵי עֲרָבוֹת וָגַן, גַּם פִּנַּת-סְתָרִים נִשְׁכָּחָה,

גִּנָּה – וּתְלָמִים בָּהּ שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, מַאֲפִילוֹת עֲלֵיהֶם

אַרְבַּע אֲקָקִיּוֹת נוּגוֹת. וּשְׁכֵחֵי זְמָן וַחֲלִיפוֹת

חַיִּים שָׁם חַיֵּי דּוֹר חוֹלֵף, יִסּוּרָיו וַחֲלוֹמוֹתָיו,

נוֹצְרִים מָסֹרוֹת-קְדוּמִים פְּרָחִים עוֹד נָטְעוּ הַסָּבוֹת:

פֶּרֶג לוֹהֵט כָּאֵשׁ וְצִפֹּרֶן צָהֹב וְרַב-בֶּשֶׂם

בְּיַחַד עִם “זְקָנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ”¹ הָדוּר בְּאַרְגְּמַן-נִצָּנָיו,

קְנֵי “בֶּן-פָּרִיצִים מִתְפַּתֵּל”² עוֹלִים וְנֶאֱחָזִים בַּגָּדֵר,

תּוֹלִים כּוֹסוֹתָם סַרְבָּנִים, כּוֹס לְבָנָה וְכוֹס שֶׁל יָקִינְטוֹן,

וְסִבְכֵי פּוֹל יְפֵה עָלֶה וּ“בִגְדֵי צוֹעֲנִים” מַבְהִיקִים,

חֶלְמִית³ זְקוּפָה טְעוּנָה כּוֹסוֹת צִבְעוֹנִין לְמִינָהּ,

מַטְלִית-מַטְלִית לְחוּד, קְטִיפָנִית גְּדוּשַׁת-הַצֶּבַע⁴.

וְאֶפְשָׁר מְאֹד, אֲשֶׁר אָז רוּחַ שֶׁל אָבִיב מְרַחֶפֶת

לְרֹחַב עֲרָבוֹת וּמְלוֹאָן – וְשֶׁמֶשׁ נְדָבוֹת בָּאָרֶץ…

אֶפְשָׁר מְאֹד! אֶלָּא לְאַחַר שֶׁטִּפְּסָה בְּקוֹצֵי הַגָּדֵר,

פּוֹרְשָׁה מֵחֲצַר הַמִּשְׁמֶרֶת, וְעָבְרָה הַחוֹמָה הַגְּבוֹהָה,

חָדְרָה בְּעַד שִׂבְכַת הַבַּרְזֶל, תַּשׁ כֹּחָה וְהָיְתָה בַּהֶרֶת,

כֶּתֶם צְהַבְהַב וְעָגוּם, וְעָבְיֵי-הַשְּׂבָכָה מַאֲפִילִים,

גּוֹזְלִים אֶת גְּנוּבֵי-הָאוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֶחְזוּ בְּסִידוֹ שֶׁל כֹּתֶל.

וְנִבְלַע הָאוֹר בְּצֵל הַשְּׂבָכָה, וְהָבְדַּל הַצֵּל וְנֶעֶשְׂתָה

שְׂבָכָה מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁסָּגְרָה עַל שְׁמוֹנֶה-הָעֶשְׂרֵה

נֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנִּתְּנוּ בַּמַּאֲסָר בַּ“טְּרַקְלִין הֶחָדָשׁ”.

וְהֶעֱרִיב עֲלֵיהֶם הַיּוֹם וְכָלוּ כָּל שִׁירוֹתֵיהֶם,

הֶחֱשׁוּ אִישׁ בְּפִנָּתוֹ, אִישׁ אִישׁ וּפִגְעוֹ וַאֲסוֹנוֹ,

אִישׁ אִישׁ וְנִגְעֵי לְבָבוֹ, אֶלָּא שֶׁקָּפָא אֲסוֹנָם

כַּאֲשֶׁר קָפָא בָּם לִבָּם, וְלֹא נוֹעַז הַשֶּׁמֶשׁ לְחַמְּמוֹ.

מֵתָה בַּהֶרֶת הָאוֹר…

אחד האסירים:

– עוֹד יוֹם אֶחָד חָלַף וְאֵינֶנּוּ…

אַחַי, מַה יִהְיֶה מָחָר, בְּבֹא עֵת חֲלוֹק הַ“בָּלַנְדָּה”⁵?

שָׁעָה זוֹ יָפָה מְאֹד לְתִקּוּן הַכַּף שֶׁנִּשְׁבָּרָה:

כָּלְתָה רֶגֶל הַ“מֶּנְט”⁶ בַּפְּרוֹזְדוֹר, הָעָמְדוּ “מַסַּלְקוֹת”⁷.

אסיר שני:

– צָרִיךְ לְהַבִּיט בַּ“זְּאֵב”⁸, אִם אֵין חֲשַׁשׁ “שׂוּכֵר” ⁹ חָלִילָה,

וְהַיּוֹם מְנַשֵּׁב הָ“רוּחַ”מֵרִיחַ, מְחַטֵּט בְּחָטְמוֹ¹⁰:

אֵיפֹה נִמְצְאָה הַדְּיוֹ?

אסיר ראשון:

וְזוֹ עוֹמֶדֶת בִּצְלוֹחִית

צְרוּרָה פִּסַּת-נְיָר וְשֵׁם רוֹמִי עַל גַּבֵּי הַצְּלוֹחִית.

תִּחְיֶה חָכְמַת הָרְפוּאָה וּזְכוּתָהּ תָּגֵן עָלֵינוּ!

דּוֹקְטוֹר, מַה שְּׁמָהּ שֶׁל הָרְפוּאָה?

אסיר שלישי:

– קָלִיּוּם הִפֶּרְמַנְגָּנִי,

אסיר שני:

– כְּבוֹדוֹ מֻנָּח בִּמְקוֹמוֹ! וְאָנוּ מַה נַּעֲשֶׂה מָחָר?

הַמְצֵא לִי שׁוֹחֵט¹¹ וָחוּט – וְאֶגַּשׁ לִתְפִירָה וּלְתִקּון.

אסיר אחד:

– סִילִין, סֻלָּמִי אַיּוֹ? יַעֲמֹד, אֶחָא, וְאֶעֱלֶה…

וְעֵינֵי הַקָּהָל נָסַבּוּ אֶל מוּל פְּנֵי סִילִין הַיָּפֶה.

דּוּמָם קָם, וּצְחוֹק קַל מְרַחֵף עַל שְׂפָתָיו הַיָּפוֹת,

מַבְלִיט חָזֵהוּ הָרָם, מֵרִים אֶת כְּתֵפָיו הָרְחָבוֹת,

צוֹעֵד בְּרֶגֶל יְשָׁרָה, כְּאִלּוּ זֶה שָׁב מִלְּכֹד פְּלֶבְנָה.

נִגָּשׁ אֶל כֹּתֶל-הַתַּנּוּר וְעוֹמֵד מְחַכֶּה לַשֵּׁנִי.

מִהֵר אֵלָיו כַּחֵץ הַגּוּץ שֶׁבַּחֲבוּרָה: אַדְמוֹנִי

וִיפֵה-עֵינַיִם, וְהוּא “סָ”ס", וְעָמַד הַקָּהָל עֲלֵיהֶם.

טִפֵס עַל כְּתֵפָיו וְעָמַד בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם,

שְׂמֹאלוֹ אוֹחֶזֶת בַּזִּיז, בִּימִינוֹ פָּתַח אֶת דֶּלֶת

מַעֲשֵׁנַת הַתַּנּוּר שָׁם גְּנוּזִים הַ“טְּרֵפָה-וּפְסוּלָה”:

סַכִּין וְ“חָצִיר”¹² וָעֵט, כָּל חֶמְדַּת הַ“טְּרַקְלִין הֶחָדָשׁ”.

תְּלוּיוֹת כָּל עֵינֵי הַקָּהָל בַּשְּׁנַיִם לִרְאוֹת מַה יֵעָשׂ.

לָקַח הַקָּטָן הַ“סָּ”ס" הַסַּכִּין מִמַּחֲבֵא הַתַּנּוּר,

בְּאַהֲבָה רַבָּה לִוּוּהוּ מַבָּטֵי כָּל הַ“חֶבְרַיָּא”.

חָבִיב הָיָה עֲלֵיהֶם וַחֲבִיבִים יִסּוּרֵי שְׁמִירָתוֹ

(יַעַן אֲסוּרִים לָאַסִּיר סַכִּין, כְּלֵי-כְּתִיבָה וְטַבַּק)

קִבֵּל אוֹתוֹ סִימוֹן הַגַּבַּאי וְיָשַׁב בַּפִּנָּה,

וְעָמַד עָלָיו הַקָּהָל, צוֹפֶה לָדַעַת מַה יֵּעָשׂ.

וְכָכָה תָּפַר הַכַּף: עָשָׂה שְׁתֵּי שׁוּרוֹת נְקָבִים,

נְקָבִים קְטַנִּים, בִּשְׁנֵי חֶלְקֵי הַכַּף שֶׁנִּשְבְּרָה.

נֶקֶב מִכָּאן וּמִכָּאן, מַקְבִּילִים אִישׁ לְעֵבֶר אָחִיו.

נוֹעֵץ חֻדָּהּ שֶׁל סַכִּין וּמְגַלְגְּלוֹ חֶרֶשׁ בִּזְהִירוּת

בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו הַגַּסּוֹת, עֲדֵי חֲלוֹף חֹד הַסַּכִּין

עָבְיָן שֶׁל דָּפְנוֹת הַכַּף וְיָצָא מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי.

חוּט דַּק נָעַץ בַּנְּקָבִים בִּקְצֵה שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַנְּקָבִים.

הוֹצִיא שְׁנֵי קְצוֹת הַחוּט וְהִצְלִיב אוֹתָם לַהֲבִיאָם

שֵׁנִית בְּנִקְבֵי הַכַּף, עַד תֹּם כָּל שׁוּרַת הַנְּקָבִים.

מְתָחָם בְּכֹחַ וְהִדְבִּיק חֲצָאֵי-הַכַּף הֵיטֵב-הֵיטֵב.

אסיר אחד:

– יָפָה עֲבוֹדָה, שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ מִשִּׂיחָה שֶׁל רֵעִים.

כְּלוּם הִפְסִידָה מִשּׁוּם שֶׁנַּחְנוּ בַּכֶּלֶא, רַבּוֹתַי?

נָא יְלַמְּדוּנִי: מִי עָשָׂה הַסֹּהַר הָרִאשׁוֹן בָּעוֹלָם?

נִפְלְגוּ דֵּעוֹת הַקָּהָל: זֶה אוֹמֵר כֵּן וְזֶה אוֹמֵר כָּכָה:

“מֶלֶךְ הָיָה – קְצִין עָם”; – עַד שֶׁנַּעֲנָה אֶחָד;

"הָיוּ יֶלֶד וּפַרְפָּר, וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עַלִּיזִים,

שְׁנֵיהֶם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם בַּשָּׂדֶה בַּקָּמָה עִם שָׁמֶש.

לָקַט הַיֶּלֶד מִשִּׁבֳּלֵי הַשְּׁדֵמָה מְלֹא חָפְנָיו הַקְּטַנּוֹת,

לוֹקְטָן וְזוֹרְקָן, וְכֵן יַעֲשֶׂה הַרְבֵּה פְּעָמִים.

וְקָצָה בָּם נַפְשׁוֹ – וּמָצָא דְּגָנִיּוֹת הֲדוּרוֹת לְשַׁעְשְׁעוֹ:

אֶלָּא שֶׁהִרְבָּה לְלָקְטָן וְלֹא מָצָא בָּהֵן קוֹרַת-רוּחַ.

נִתְקַל בַּפַּרְפָּר, וְהוּא נָאֶה מִשִּבֳּלֵי-הַדָּגָן,

וְיָפֶה מִכָּל הַדְּגָנִיּוֹת – וָיָּרָץ אַחֲרֵיהוּ לְתָפְשׂוֹ.

נִמְלַט הַפַּרְפָּר בְּעֵץ נָבוּב – וַיְכַס עָלָיו רוֹדְפוֹ בְּעָלֶה,

בְּחֶפְצוֹ לִרְאוֹת בְּצֵידֹו הֵסִיר הֶעָלֶה לְרֶגַע, –

וְכָכָה דָּבְקָה בּוֹ נַפְשׁוֹ עַד שֶׁלֹּא יָכֹל לְהִפָּרֵד

וְשָׁמַר עַל אוֹתוֹ הַפַּרְפָּר עַד – נָפַח נַפְשׁוֹ בְּיַד אוֹהֲבוֹ.

רָאוּ וְלָמְדוּ מִמֶּנּוּ הַגְּדוֹלִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ.

אסיר אחד:

"כֶּלֶא רִאשׁוֹן בָּעוֹלָם לֹא נִבְנָה, אַךְ נִבְרָא בְּמַאֲמָר.

בְּיוֹם בְּרֹא אֵל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם הָיָה הַכֶּלֶא הַגָּדוֹל.

עוֹלָם וּמְלֹאוֹ, – וִ“יְקוּם” יֵאָמֵר לְבֵית-הָאֲסוּרִים,

בַּיִת מְרֻוָּח – וָצָר, רְחַב-רְחַב יָדַיִם – לְהֵחָנֵק.

כְּלוּאִים בּוֹ כָּל בָּאֵי-עוֹלָם בְּרַתּוּקוֹת נְחֹשֶׁת וְעוֹפֶרֶת,

בְּעֹל מְסוֹרוֹת אָבוֹת וַעֲבוֹתוֹת שֶׁל קוֹרוֹת דּוֹר נִשְׁכַּח מֵעוֹלָם.

בְּמוֹסְדוֹת חֻקֵּי הִתְהַוּוּת וִיצִירָה מֵאַיִן וָאֶפֶס,

נִהְיָה בְּעַרְפִלֵּי בְּרֵאשִׁית עַל סַף הַכִּלָּיוֹן וְהַחַיִּים.

נוֹטְרֵי גְזַר קֵיבָה שׁוֹאֶלֶת וּפְרִיָּה-וּרְבִיָּה מְקַפֶּדֶת

כְּלוּאִים בְּאוֹתוֹ בֵּית-סֹהַר: “יְכֹלֶת” דְּווּיָה וְחוֹלָנִית,

רְתוּקָה לְשֶׁלֶד וּלְגִידִים, וְ“חָכְמָה” בְּשִׁעְבּוּד שֶׁל חוּשִׁים;

מֹחַ וַעֲצָבִים בִּסְיָג חֲלִיפוֹת קֹר, חֹם וְכַלְכָּלָה,

“יֹפִי”, עַבְדּוֹ שֶׁל זְמָן, “לְאֻמִּיוּת” וְסִדְרֵי אַקְלִימִים,

וְ“רָצוֹן חָפְשִׁי” מְפַרְפֵּר בַּאֲזִקֵּי סִבָּה וּמְסֻבָּב.

“אֱמֶת” נִתְּנָה בְּשַׁלְשְׁלוֹת מַעֲמָדוֹת וְצוּרוֹת-תַּעֲשִׂיָּה,

וֶאֱמוּנָה כְּרוּכָה בַּעֲקֵב הִתְפַּתְּחוּת עֲמָמִים, –

כֶּלֶא רִאשׁוֹן בָּעוֹלָם לֹא נִבְנָה, אַךְ נִבְרָא בְּמַאֲמָר!"

אסיר שלישי:

"אַשְׁרֵי אֹזֶן שֶׁזָּכְתָה לָרֶדֶת לְעֹמֶק הָעִנְיָן…

הָשְׁלְמָה מְלֶאכֶת הַכַּף! יַעַמְדוּ מְבִינִים וּמְבַקְּרִים" –

יָצַק מַיִם בַּכַּף – וְלֹא נִשְׁפַּךְ אַרְצָה אַף נֵטֶף.

אוֹרוּ פְּנֵי כָּל הַמְּסֻבִּים תְּמֵהִים לְמַעֲשֵׂי יָדָיו;

דּוֹמְמִים יָשְׁבוּ, וְדוּמָם סָגְרוּ עֲלֵיהֶם הַחוֹמוֹת,

תְּמֵהוֹת, מַאֲזִינוֹת אֶל שִׁיר אֲסִירִים בַּמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן:

"קוּמָה, נִבָּדֵל מִתּוֹךְ הָעוֹלָם הַיָּשָׁן, וַעֲפָרוֹ

נְנַעֵר מֵעַל כַּף-רַגְלֵנוּ"…

מיליטופול, 1907, במאסר-וחופש

Царская бородка, Kaiserkrone ↩
באוקראינית Крученый панич בעברית לפופית, Morning glory, Trichterwinde,Ipomoea ↩
Мальва, Malwe, Common Mallow ↩
Бархотка, Sammtblume ↩
בלשון האסירים: מרק ↩
בלשון האסירים: חיילים ↩
בלשון האסירים: שומרים ↩
בלשון האסירים: נקב בדלת לראות בו מה שנעשה בחדר האסירים. ↩
בלשון האסירים: בדיקה ↩
בלשון האסירים: פקיד ↩
בלשון האסירים: סכין ↩
בלשון האסירים: טבק ↩

בֶּרֶ'לֶה חוֹלֶה

מאת

שאול טשרניחובסקי

בַּמֶּה מְנַגְּבִים וּבַמֶּה אֵין מְנַגְּבִים פָּנִים שֶׁרָטָבוּ?

– מְנַגְּבִים בְּמַפָּה, בִּנְיָר, בִּסְמַרְטוּט שֶׁעַל גַּב הָרִצְפָּה,

בְּשַׁרְווּל הַבֶּגֶד, בְּקַשׁ, לְרַבּוֹת שְׂרוֹךְ וְאַנְפִּילָאוֹת –

דִּבְרֵי בֶּרֶ’לֶה-בּוץ; וְיַבְדּוֹכָה אוֹמֶרֶת: בַּאֲלוֹנְטִית.

נִתְקַשּוּ בְּאוֹתָהּ שְׁאֵלָה, מְנַצְּחִים זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה, –

וַהֲלָכָה כְּיַבְדּוֹכָה! אֶלָּא שֶׁזּוֹ קַיְמָא לָנוּ:

דִּבְרֵי הֲלָכָה לְחוּד, וּלְחוּד שׁוֹטֵף זֶרֶם הַחַיִּים.

וְאִם בִּגְדוֹלִים הַדִּין כָּךְ, הֲרֵי קַל-וָחֹמֶר בִּקְטַנִּים.

יוֹשֵׁב בֶּרֶ’לֶה “בּוּץ” (כִּנּוּי שֶׁל חִבָּה כִּנּוּהוּ),

יוֹשֵׁב עַל גַבֵּי הַסַּפְסָל, וְעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת מְשׁוֹטְטוֹת

אָנֶה וָאָנָה בַּחֶדֶר לִרְאוֹת, מַה יֵעָשׂ בַּפִּנּוֹת.

וְנִמְצָא לוֹ בְּהֶסַּח-הַדַּעַת מַמְתָּק מִשׁוּפְרָא-דְשׁוּפְרֵי:

חֲתִיכָה קְטַנָּה שֶׁל כַּרְכָּשׁ, גְּנוּבַת הֶחָתוּל הַזּוֹלֵל.

גָּנוֹב גְּנָבָהוּ – וְנִתְפַּשׂ וְהָחְרַם מִלָּבֹא בַּקָּהָל,

וְחָתוּל זֶה בְּצֵידוֹ לֹא זָכָה –

וּבֶרֶ’לֶה מָצָא הַכַּרְכָּש.

וְיָדַע הַבָּחוּר הַנָּאֶה, שֶׁלֹּא דַעְתּוֹ – דַּעַת הַגְּדוֹלִים.

מוֹחִים יִהְיוּ בְּיָדוֹ (וְאֵין חָכָם מִבַּעַל-נִסָּיוֹן),

תּוֹקֵף עָלָיו אָז יִצְרוֹ וְכָל מַעְיָנָיו וְהִרְהוּרָיו,

כֵּיצָד יִהְיֶה זוֹכֶה מֵאוֹתוֹ הַהֶפְקֵר? – וְלֹא שָׁעָה

לְדִבְרֵי יַבְדוֹכָה אוֹמַנְתּוֹ, כְּשֶהִיא מְזָרַזְתּוֹ לִתְפִלָּה:

"יָקָם-נָא בֶּרֶ’לֶה-בּוּץ וִיקַיֵּם תְּפִלָּתוֹ שֶׁל בֹּקֶר!

בֶּרֶ’לֶה! בֶּרֶ’ל, עֲמוֹד לִנְטִילַת-יָדַיִם וּ’מוֹדֶה'!

וְהֵיכָן הַטַּלִּית הַקְּטַנָּה? שֶׁקֶץ רַע שֶׁכְּמוֹתוֹ…

אֵלֶּה הֵם דְּבָרַי יוֹם יוֹם; מִתּוֹךְ הַכָּאָה יִתְפַּלֵּל.

גָּדֵל אַתָּה לִשְׁמַד, חֵי רֹאשִׁי! – בּוּר וְעַם-הָאָרֶץ…

קוּמָה! מָה אַתָּה – גּוֹי?! שֵׁד! – אַל יַחְשָׁב לִי אֵל לַחֲטָאָה"…

מִהֲרָה לְהַצְלִיב בְּיָדָהּ יַבְדּוֹכָה אוֹמַנְתּוֹ הַזְּקֵנָה,

(שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה שָׁנָה שִׁמְּשָׁה בְּבָתֵּי יְהוּדִים

וְעָמְדָה עַל כָּל דִּין וָדִין וְהֵטִיבָה לְדַבֵּר “יְהוּדִית”).

הָיְתָה לוֹ שָׁעָה לְבֶרֶ’ל! נִפְתְּחָה דֶּלֶת-הַחֶדֶר,

נִכְנַס אוֹמֶלְקָה הַשּׁוֹמֵר – הוּא, וּמַגָּפָיו וּמַקְלוֹ,

נוֹתֵן שָׁלוֹם וּמְקַבֵּל מֵאֵת שׁוֹשְׁבִינָתוֹ יַבְדּוֹכָה.

שָׁלַח בּוֹ בֶּרֶ’לֶה עֵינָיו מְאִירוֹת וְסַקְרָנִיּוֹת כְּאֶחָת.

נָתַן אוֹמֶלְקָה מִשְׁקָפָיו בַּקָּטָן וְשָׁהָה וְגָזַר:

– בָּחוּר נָאֶה מְאֹד! אוֹ לִסְטִים יִהְיֶה אוֹ יִשְׁלַח

יָדוֹ בִּגְנֵבָה!" – כַּלֵּךְ-לָךְ! – מִתְוַכְּחָה יַבְדּוֹכָה וְעוֹנָה;

– לָאו גַּנָּבֵי נִינְהוּ – רַמָּאִים! כְּלוּם לֹא יָדַעְתָּ דַּרְכֵיהֶם?

מוּטָל בַּעֲרִיסָה, הֲרֵי לָךְ: אִם מִשֶּׁלָּהֶם – רֹאשׁוֹ פּוֹנֶה

לִרְאוֹת, הֲיֵשׁ מִי לְרַמּוֹת; וְאִם מִשֶּׁלָּנוּ – אֶת כַּפָּיו

פוֹרֵשׂ לִצְדָדִין; הַאֵין לוֹ לִזְכּוֹת בַּמָּה מִן הַהֶפְקֵר?" –

וְכֵוָן שֶׁסִּלְּקָה יַבְדּוֹכָה אֶת הַשְׁגָּחָתָהּ, וּבֶרֶ’ל

הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, – מִיָּד טָס עַל הַמְּצִיאָה וּבְלָעָהּ.

קַלּוֹת וּמְהִירוֹת רַגְלֵיהֶם שֶׁל נִשְפֵי-חֳרָפִים חַשָּׁאִים,

רוֹעֵד וּמְפַרְכֵּס לוֹ נִים שֶׁל עַצְבוּת קְדוֹשָׁה וּצְנוּעָה.

לֹבֶן הָאָרֶץ מַכְחִיל וּפְנֵי חַמָּה גְּדוֹלָה מַאְדִּימִים.

דּוֹמָה לְבַעַל, שֶׁפּוֹרֵשׁ מֵעַל בַּת-זוּגוֹ לְעוֹלָם,

פִּתְאֹם זוֹכֵר מִתּוֹךְ קְרִירוּתוֹ חֶסֶד נְעוּרֶיהָ,

לוֹחֲשִׁים פָּנָיו – וְהִיא פָּנֶיהָ חִוְּרִים, מַשְׁחִירִים…

וְכִתּוֹת-כִּתּוֹת שֶׁל עָבִים קַלִּילִים, כְּחַלְחַלִּים-אֲפוֹרִים

צָפוֹת וְעוֹלוֹת מִתּוֹךְ מֶרְחַבְיָה זְהַבְהַבָּה-חִוֶּרֶת,

כְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶן הֲמוֹנִים וַעֲלֵיהֶם נִטְפָּלִים אֲחֵרִים

לְמַלֵּא כְּנַף תֵּימָן וָיָם. נִצְמָדִים מְקַבְּלִים הֵם צוּרַת

כָּנָף – כְּנַף-עֲנָקִים שֶׁל צִפּוֹר פֶּלִאי, מַאֲפִילָה

עַל הַשָּׁמַיִם, וְעַל תְּחוּם הַכְּפָר וְעַל כָּל בָּתָּיו.

שׁוֹקְטִים הֵם וְנִרְאִים לְךָ בַּיִת וּבַיִת עַל גַּגּוֹ,

עַל חַלּוֹנוֹתָיו וְעַל אִצְטְבוֹתָיו כְּחַיִּים.

דִּירָה קְטַנָּה הֲרֵי לָךְ: חַלּוֹנוֹתֶיהָ פְּעוּטִים,

כּוֹפֵף עָלֶיהָ זֶה גַּגָּהּ וְסוֹפֵי שִׁפּוּלָיו נִגְרָרִים

אַחַר כְּלוֹנְסוֹת כְּתָלֶיהָ, הַשׁוֹמְרִים מִפְּנֵי הַמַּפֹּלֶת.

דָּמְתָה לִזְקֵנָה כְּמוּשָׁה לְאַחַר שִׁשִּׁים, הַיּוֹצֵאת

בְּסוֹפֵי-קַיִץ גַּם הִיא לִתְלֹש לָהּ כַּרְפָּס בַּגִּנָּה,

כְּפוּפָה וַעֲקוּמַת-הַגַּב, וְעֵינֶיהָ טְרוּטוֹת וְדוֹמְעוֹת.

וְהִנֵּה גַם “גַּבַּאי” –הַבָּתִּים: פָּרוּשׁ וְנִבְדָּל לְפִי כְּבוֹדוֹ,

יוֹשֵׁב בְּהַרְחָבַת-הַדַּעַת, וְיֵשׁ בִּישִׁיבָתוֹ קְצָת שְׁכִיבָה,

מַבְלִיט כְּתָלָיו וְחוֹבֵשׁ לְרֹאשׁוֹ גַּג רְעָפִים חֲדָשִׁים,

עֵינָיו-חַלּוֹנוֹת מַשְׁקִיפוֹת מִתּוֹךְ חִיּוּךְ חָבוּי וּמְרַקֵּד,

כְּאוֹמֵר: “הֲרֵינִי לִפְנֵיכֶם!” – וְהַבַּיִת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ מֶה חָצוּף!

כְּתָלָיו לַבְנוּנִים מָגְבָּהִים, וּפְאַת-גַגּוֹ נְמוּכָה לְפִי עֶרְכּוֹ,

מֵצִיץ מִכָּל זְכוּכִיּוֹתָיו מִתּוֹךְ גּוֹנֵי גְּוָנִים הַשֶּׁמֶשׁ.

נִטְפָּל הוּא לְהַ“חֶבְרָה הַלְּבָנָה” בִּכְפָרוֹ מִסְּתָמָא;

הִנֵּה מִצְנַפְתּוֹ עוֹטֶרֶת אֶת פַּדַּחְתּוֹ, וְנִרְאִים

מִצְחוֹ הַבּוֹלֵט וּשְׁתֵּי עֵינָיו הַקּוֹדְחוֹת, הַחֲצוּפוֹת.

עוֹמֵד לוֹ אָסָם בַּצַּד עַל מַסַּד אֲבָנִים לְבַנְבַּנּוֹת,

רָהִיטֵי כְּתָלָיו שְׁקַעֲרוּרִים: זֶה בּוֹלֵט, זֶה יוֹצֵא, זֶה נִכְנָס.

גַּגּוֹ מְדֻלְדָּל וְטָרוּף מֵחֲמַת הָרוּחוֹת הַשּׁוֹלְטוֹת,

צְבָתִים לְכָאן וּלְכָאן, אֲלֻמָּה-אֲלֻמּוֹתַיִם,

מַבִּיט בְּחַלּוֹנוֹת אֲטוּמִים בְּבוּז וּבְדַעַת נִזְחַחַת

מַמָּשׁ כְּפִרְחֵי-הַפְּקִידוּת – כְּפָקִיד קָטָן שֶׁל דֹּאַר

מְגַדֵּל-בְּלוֹרִיתוֹ, בְּצַוָּארוֹן, וּפָנָיו – בֶּהָרוֹת וַחֲטָטִים;

שׁוֹלְחָה לוֹ עֵינֵי אוֹר בְּמַבַּט אֲלַכְסוֹן עוֹד דִּירָה

קְטַנָּה וּשְׁטוּפַת אוֹר-שֶׁמֶשׁ, כְּעַלְמָה נִשֵּׂאת זוֹ הַשָּׁנָה:

חֵן בְּתוּלֶיהָ עָלֶיהָ וּרְוַת אַהֲבָה פָּרְחָה, בָּגָרָה,

וְסָבוּר אַתָּה, שֶׁאוֹתוֹ הַבִּנְיָן מְשַׁמֵּשׁ “שַׂר-מֵאָה”.

מַכִּיר רוֹמְמוּת כְּבוֹדוֹ הוּא נִבָּט מִתַּחַת לְמִצְנַפְתּוֹ,

אֶפֶס שְׁמוּרוֹתָיו, שֶׁכָּבְדוּ מִבִּסּוּמֵי יוֹם יוֹם, בּוֹ בָּגְדוּ,

לְלֹא הַפִּיל אֵימָה. כִּי כֵן חֲצָאֵי אֶשְׁנַבָּיו מוּגָפִים;

צְבָתִים, מַקִּיפִים אֶת גַּגּוֹ, סְמוּכִים לְכָל חַלּוֹנוֹתָיו,

וַאֲלֻמּוֹתָיו הַנּוֹשְׁרוֹת כְּגַבּוֹת-עֵינַיִם עֲבֻתּוֹת.

וְהוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ לוֹ מַעֲמָד הַלַּיִל בַּכְּפָר, וְהַבָּתִּים

פּוֹשְׁטִים צוּרָה וְלוֹבְשִׁים, עַד אֵין בָּם עוֹד לְהַכִּיר כְּבָר

וּבְיַחַד עִם מְאוֹרוֹ שֶׁל יוֹם כָּבוּ הַמְּאוֹרוֹת בְּעֵינֵי

בֶּרֶ’לֶה בּוּץ וְנִשְׁתַּתֵּק, וַיֶּחֱרַד לֵב קְרֵינָה לִבְנָהּ זֶה.

עָמְדָה מִסְתַּכְּלָה בְּעֵינָיו, לַשָּׁוְא שִׁדּוּלֶיהָ וְחִבָּתָהּ!

מְאוּמָה לֹא טָעַם וְלֹא שָׁת לֵב לַמַּמְתַּקִּים וְלַכְּעָכִים;

כָּכָה שָׁכַב בְּמִטָּתוֹ וְקָם מִתּוֹךְ שֵׁנָה חֲטוּפָה,

בּוֹכֶה, וְנֶאֱנָח, וּבוֹעֵר מִתּוֹךְ אֵשׁ פְּנִימִית אוֹכַלְתּוֹ.

כָּכָה עָבַר הַלַּיִל לִקְרֵינָה לְלֹא שְׁעַת-מַרְגּוֹעַ,

כָּלוֹת עֵינֶיהָ לְאוֹר יוֹם, לִתְשׁוּבַת אִישָׁהּ הַבַּיְתָה

וְנִמְלְכָה עִמּוֹ; סוֹף סוֹף שָׁמְעָה קוֹל צְעָדִים – וַתִּשְׂמַח.

נִכְנְסוּ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח שְׁתֵּי נָשִׁים מְקַבְּצוֹת נְדָבוֹת,

דַּרְכָּן הָיָה בְּכָךְ, לְהַכְנָסַת-כַּלָּה אָסָפוּ:

הִנְדָּה שַׁמָּשִׁית הִיא זוֹ, וְ“הַיְּהוּדִית הַשְּׁחוֹרָה” מְלַוָּתָהּ,

שָׁפְכָה בְּאָזְנֵי הַבָּאוֹת מְרִי-שִׂיחָהּ הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה.

עָנְתָה הַיְּהוּדִית הַשְּׁחוֹרָה וְקוֹלָהּ – קוֹל עָבֶה, קוֹל אִכָּר

(גְּבוֹהָה וְרָזָה מְאֹד, וּשְׁחוֹרָה וְלֹא נָאוָה הָיָתָה):

– "שִׁמְעִי וְכֵן תַּעֲשִׂי, קְרֵינָה: יֻקַּח לַנַּעַר מְעַט מַיִם,

מַיִם, שֶׁקָּדְשׁוּ בְּכֶלִי, וְשַׁעֲוָה מִנֵּר שֶׁל מִיקוֹלָה;

מִשְׁחִי אֶת מִצְחוֹ בְּשַׁעֲוָה, תְּנוּךְ-אָזְנוֹ, חָזֵהוּ וְגַבּוֹ,

וְהָיָה הַפֶּגַע כְּלֹא הָיָה, כִּבְיָד יוּסַר מֶנּוּ, חֵי-נַפְשִׁי!"

קָפַץ רֻגְזָהּ שֶׁל הִנְדָה שַׁמָּשִׁית לְשֵמַע כָּל אֵלֶּה

וְדִבְּרָה דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים בְּאָזְנֵי הַיְּהוּדִית הַשְּׁחוֹרָה:

– "תָּמִיד אַתְּ קוֹפְצָה בְּרֹאשׁ! אַךְ אַתְּ – וְאֵין בִּלְתֵּךְ לָדַעַת!

מַיִם קְדוֹשִׁים וְנֵר שֶׁל מִיקוֹלָה – הֲרֵי לָךְ סְגֻלָּה?!

“מָשָׁל לִלְבִיבוֹת שֶׁל בַּד!” – קְרֵינָה, יוֹנָתִי תַּמָּתִי,

נַפְשֵׁךְ אִם חֲרֵדָה אֶל בְּנֵךְ – לִדְבָרַי שִׁמְעִי וְכֵן תַּעֲשִׂי.

שַׁאֲלִי אֶת צִפָּה הַפִּסְחִית וְתִשְׁמְעִי מַה יֵּשׁ בְּפִיהָ:

יֵשׁ לָהּ לְצִפָּה זוֹ אָח וְהוּא יוֹשֵׁב בְּ“מִצְרַיִם הַקְּטַנָּה”,

וְאִשָּׁה לוֹ לָקַח מִשָּׁם – בַּת-בִּתּוֹ שֶׁל חֶמֶלֶה לָקָח

(אוֹמְרוֹת הַבְּרִיּוֹת: “מֵיטַב הַסִּירִים לַגָּדוֹל בַּחֲזִירִים”),

וְיֵשׁ לוֹ, בָּרוּךְ-הַשֵּׁם, חֲנוּת-מַכֹּלֶת, וְאוֹמְרִים

עָתִיד הוּא לִהְיוֹת “גְּבִיר” וּמָקוֹם כְּבָר קָנָה בַּמִּזְרָח,

מָכַר לוֹ דָּן אֶת שֶׁלּוֹ, כִּי יָצָא לְקָמִנְקָה לָגוּר,

וַאֲחוֹתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ לָהּ בֵּן – וּשְׁנַיִם כְּבָר מֵתוּ עָלֶיהָ –

לֹא עֲלֵיכֶם, קְרֵינָה! – וַחֲרֵדָה הִיא אֶל הַנַּעַר.

בְּ“קוּזְמָה-דֶמְיַן”¹ הָיוּ פֹּה וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת הַיֶּלֶד,

וְאֶזְכֶּה כֵן לִרְאוֹת אֶת בְּנִי מֶנְדֶּלִי נִכְנָס לְחֻפָּה.

מַה-לָכֶם אַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים? – אָמַרְתִּי, וְעָשׂוּ כְּמִצְוָתִי –

יִמְצְאוּ זוּגוֹת, אַרְבָּעָה זוּגוֹת חֲתָנִים וְכַלּוֹת,

שֶׁאֲבוֹתֵיהֶם חַיִּים בֵּין מִצַּד חָתָן בֵּין מִצַּד כַּלָּה,

וְלָקְחוּ מִכָּל זוּג וְזוּג, מֵאַרְבַּעַת הַזּוּגוֹת יִקָּחוּ,

עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ גֵּרָה: אַרְבָּעָה מַטְבְּעוֹת שֶׁל כָּסֶף,

יִתְּנוּ הַכֶּסֶף לְצוֹרֵף, וְיַעֲשֶׂה עָגִיל לַנָּעַר,

וְיִשָּׂא עָגִיל שֶׁל כֶּסֶף – סְגֻלָּה לַאֲרִיכוּת שֶׁל יָמִים –

עָגִיל שֶׁל כֶּסֶף עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ הַיְמָנִית כָּל יָמָיו".

חָרְדָה קְרֵינָה לִשְמוֹעַ הַדְּבָרִים, כִּי כְּבָר שְׁנֵי בָּנֶיהָ

מֵתוּ עָלֶיהָ גַּם הֵם, וּבְשָׂפָה רָפָה עָנָתָה:

– “לִשְׁאוֹל בָּרוֹפֵא אָמַרְתִּי, וְיָבֹא אִישִׁי וִיבַקְּשׁוֹ”

קָפַץ עָלֶיהָ רֻגְזָהּ שֶׁל אוֹתָהּ “הַשְּׁחוֹרָה” וְאָמְרָה:

– רוֹפְאִים – רוֹפְאֵי-אֱלִיל! כְּלוּם מֵבִין הָרוֹפֵא בְּמַחֲלוֹת?

מוֹדָה לְדוֹקְטוֹר כַּיּוֹם! כְּלוּם יָדְעוּ לְפָנִים מַה-דּוֹקְטוֹר?!

אוֹתוֹ רוֹפֵא מָה עוֹשֶׁה? אִמְרִי נָא אַתְּ? מַה הוּא עוֹשֶׂה?

בָּא הוּא וְכוֹתֵב הוּא סַמִּים – מְאוּמָה לֹא יַעֲשׂוּ – כּוֹתְבִים!

וְכִי כְּבָר פַּסּוּ בַּכְּפָר יַדְעָנִים וְיוֹדְעוֹת לְחָשִׁים?!

וְהֵיכָן טָרָס, וְאֵיפֹה כְרוּשְׁטְשׁ, וְהַ“וּוֹלְחוֹבִיטְקָה” אַיָּהּ?

חָלְתָה טְשַׁרְנָה שֶׁלִּי לֹא עֲלֵיכֶן, הִנְדָּה וּקְרֵינָה,

חֹם לָהּ, קַדַּחַת, כְּלוּם אֵדַע? בְּמֵעֶיהָ וְרֹאשָׁהּ הִיא חָשָׁה,

קָמָה, מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ קַדַּחְתָּהּ דְּבָרִים מַתְמִיהִים!

וְהִתְחִיל הַזָּקֵן שֶׁלִּי טוֹעֵן בְּלִי הֶרֶף ‘הָרוֹפֵא!’

רוֹפֵא? – יָבֹא הָרוֹפֵא! הוּא בָּא וּמִתְבּוֹנֵן בַּדֹּפֶק

וְאוֹמֵר הוּא, שֶׁזֶּה “טִיף”. “טִיף”? יְהִי “טִיף”! שֶׁמָּא אֵדַע?

יַבְחִין כָּךְ בְּנִשְׁמָתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא מַבְחִין בָּחֳלָיִים!

מַה-לִּי לְהוֹסִיף דְּבָרִים: אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת עָבְרוּ:

טְשַׁרְנָה עַל עֶרֶשׂ-דְּוַי מוּטֶלֶת כִּבְיוֹם בּוֹ עָלָתָה.

וְרוֹאָה אֲנִי, כִּי אֵין סוֹף – אָסַפְתִּי כָּל הַפִּתְקָאוֹת

וְכָל הַצִּנְצָנוֹת בִּכְלִי וְהִשְׁלַכְתִּים לַשֵּׁד וְלַעֲזָאזֵל.

כֵּן! כָּךְ אֶזְכֶּה וְאֶרְאֶה אֶת מֶנְדֶּלִי נִכְנָס לְחֻפָּה.

וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם קָרָאתִי אֲנִי אֶת הַ“וּוֹלְחוֹבִיטְקָה”,

וְלָקְחָה מִשְּעָרוֹ שֶׁל פַּר שָׁחוֹר, שֶׁאֵין בּוֹ כָּל כֶּתֶם,

וְלָקְחָה גַחֶלֶת שֶׁל אֵשׁ וַתָּשֶׂם עָלֶיהָ הַשְּׂעָרוֹת,

וְקִטְּרָה עַל הַחוֹלָנִית, וְלָחֲשָׁה עָלֶיהָ אֶת לַחְשָׁהּ.

שֶׁמָּא יוֹדְעוֹת אַתֶּן? עוֹד בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ הֵן טְשַׁרְנָה

קָמָה, וְעָמְדָה, וְחָיְתָה, – כֵּן אֶחְיֶה, רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם!

וְיוֹדְעָה אַתְּ, קְרֵינָה, מָה? תֵּלֵךְ יַבְדּוֹכָה וְתִקְרָא.

אִמְרִי: אָנֹכִי שָׁלַחְתִּי. הַבְהִילִי אֶת הַ“וּוֹלְחוֹבִיטְקָה”!

וְאָנוּ, הִנְדִּ’נְיוּ, נֵלֵךְ: כְּלוּם יוֹדְעוֹת אַתֶּן? יְמוֹת-סְתָוִים!

בְּטֶרֶם פָּקַחַתְּ עֵינַיִךְ – הַלַּיְלָה כְּבָר אַחַר כָּתְלֵנוּ.

וְשָׁלוֹם לָךְ, קְרֵינָה חַיָּתִי… מִצְוָה הִיא, מִצְוָה גְדוֹלָה!

כַּלָּה עֲנִיָּה וְאֵין כְּלוּם, וְהָיָה בִּזְכוּת זֶה, יוֹנָתִי,

יָקוּם וְיַבְרִיא זֶה בְּנֵךְ – וְקִרְאִי לְ“הַוּוֹלְחוֹבִיטְקָה”!

שֶׁמָּא תֹּאמְרִי: לֹא תּוֹעִיל? – הֲלֹא קַל-וָחֹמֶר לֹא תַּזִּיק,

וְהֵא לָכֶם “קַמְצוּץ טַבַּק” בְּעַד כָּל הַדּוֹקְטוֹרִים בָּעוֹלָם!"

קַלַּת-רֶגֶל יַבְדּוֹכָה וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן שׁוֹלְחָהּ מִהֵרָה.

זְקֵנָה וּכְפוּפַת-הַגֵּו, אֶפֶס עֵינֶיהָ עוֹד חַיּוֹת,

חוֹדְרוֹת וְנוֹקְבוֹת, וְהֵן מְלֵאוֹת אוֹר חָכְמָה וּבִינָה,

בָּאָה לְשָׁם הַיַּדְעָנִית, מְקַשְׁקֶשֶׁת לְאַט בְּמַגָּפֶיהָ.

– "שָׁלוֹם הֱיִי! אַךְ זֶה יוֹם! מָטָר וְלֹא מָטָר, וְשֶׁלֶג –

וְשֶׁלֶג אֵינֶנּוּ, אַךְ עִרְבּוּב מְשֻׁנֶּה שֶׁל גֶּשֶׁם וְשֶׁלֶג,

וְרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה בָּאָה וּמְטַאטָה וּמַזָּה,

לְסַמֵּא עֵינַיִם, וְהַפֶּה יִסָּתֵם, עַד אֵין רוּחַ לִנְשֹׁם.

הַיְנוּ דְאָמְרֵי אֵינָשֵׁי: הָמָן שֶׁלָּכֶם וְיַבְדּוֹכָה²

יוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת כַּיּוֹם. – הָבָה אֲחַמֵּם עַצְמוֹתַי".

לְאִטּוֹ הִתְכַּנֵּס הַחֹם בְּעַצְמוֹת הַזְּקֵנָה כְּשִׁקּוּי

מַבְרִיא וּמְחַמֵּם הַדָּם, הַנִּקְפָּא בְּעוֹרְקֶיהָ הַבּוֹלְטִים

כְּמַעֲשֶׂה שְׂבָכָה עַל-גַּב יָדֶיהָ וּפֶלַח-רַקָּתָהּ.

קָמָה וְהָלְכָה לַחֲדַר-הַמְּבַשְּׁלִים, וְתַחַת הַתַּנּוּר

אָסְפָה בְּנַחַת כִּמְלֹא-חָפְנַיִם שְׁבָבִים וּגְבָבָא,

פָּרְשָׁה לַכֹּתֶל הַצַּח וְלָקְחָה מִשָּׂם יְעֵה-בַּרְזֶל,

שָׂמָה הַכְּלִי עַל הָאָח, עוֹשָׂה בִּדְמָמָה מַעֲשֶׂיהָ;

לָקְחָה מֵאֲרוֹן הַסִּירוֹת סִיר-חֶרֶשׂ, סִיר קָטָן,

וְשַׁעֲוָה צֶחָה כְּעַנְבָּר שָׂמָה בַּסִּיר וְגַפְרוּרִית

הֶעֶלְתָה תַּחַת הַשְּׁבָבִים – וְאֵשׁ קְטַנָּה נֶאֶחְזָה בַּשְּׁבָבִים.

הָיְתָה מְדוּרָה עַלִּיזָה – וַתִּמַּס הַשַּׁעֲוָה הַרַכָּה.

מַיִם שָׁאֲבָה אָז מִכַּד-הַמַּיִם בַּסֵּפֶל

וְהָפְכָה עַל פִּיהוּ הַסִּיר. וַתַּעַל הַשַּׁעֲוָה וַתָּצָף.

דּוּמָם הִבִּיטָה הַזְּקֵנָה בַּסֵּפֶל בְּשִׂרְטוּטֵי הַשַּׁעֲוָה,

רַבּוֹת הִתְבּוֹנְנָה בָּהּ, לָדַעַת לְסִתְרֵי הַצּוּרָה,

אַחַר נָשְׂאָה אֶת קוֹלָהּ, אוֹמֶרֶת לִקְרֵינָה: "רְאִי, בִּתִּי,

מַרְאֵה פְּנֵי-גֶבֶר רְאִי, וְשַׂעֲרוֹת-רֹאשׁוֹ הַפְּרוּעוֹת.

עֵינוֹ הָרָעָה הִיא שָׁלְטָה בִּבְנֵךְ, “עֵין-הָרָע” שָׁלָטָה;

בֵּיצָה הָבִיאִי הֲלוֹם וְאֶלְחַשׁ עָלֶיהָ, יוֹנָתִי!"

מִהֲרָה קְרֵינָה לַסַּל וּבֵיצָה לְבָנָה הֵבִיאָה.

רָמְזָה הַזְּקֵנָה לְבֶרֶ’ל, וַיִּגַּשׁ אֵלֶיהָ הַקָּטָן.

וְאוֹתָהּ הַבֵּיצָה הַלְּבָנָה גִּלְגְּלָה בְּנַחַת הַזְּקֵנָה.

הָלֹךְ וְגַלְגֵּל מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קְצֵה קָדְקָדוֹ,

הָלֹךְ וְגַלְגֵּל לְאַט, וְדוֹבְבוֹת שְׂפָתֶיהָ הַבָּלוֹת:

"עַיִן רָעָה כָּאן בָּאָה,

הַמּוֹזֵג וְיֵינוֹתָיו,

"שָׁקֵד וְעֵנָב –

"מִי אֲשֶׁר נָתַן הָעַיִן-הָרָעָה –

“תִּמַּקְנָה שְׁתֵּי עֵינָיו”.

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כָּךְ אָמְרָה וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים גִּלְגְּלָה,

הָלֹךְ וְגַלְגֵּל הַבֵּיצָה עַל כָּל גּוּפוֹ, גִּלְגְּלָה בְּנַחַת.

וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים בָּאָה וְיָרְקָה מְלֹא פִּיהָ הַזְּקֵנָה.

אוֹרוּ פְּנֵי בֶּרֶ’לֶה-בּוּץ לְמַרְאֵה הַבֵּיצָה הַצֶּחָה,

חָשׁ בִּאְצְטֻמְכָתוֹ – וְהִיא רֵיקָה, שׁוֹאֶלֶת תַּפְקִידָהּ

פָּנָה אֶל אִמּוֹ וְאָמַר: “אִמָּא, רָעַבְתִּי לְבֵיצָה”.

מִהֲרָה קְרֵינָה לַסַּל וַתַּעַשׂ הַבֵּיצָה – וַיֹּאכַל.

אָכַל וְשָׁבַע, וּפָנָיו הָרָעִים חָלְפוּ, וַיָּגֶל,

עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה-נַעֲרוּת וְנִתְקָל בְּרַגְלֵי הַזְּקֵנָה,

אוֹתָהּ יַדְעָנִית, שֶׁיָּשְׁבָה לְשֻׁלְחָנָהּ שֶׁל קְרֵינָה בִּרְחָבָה,

יוֹשְׁבָה וּמוֹזְגָה לָהּ כּוֹס קְטַנָּה וְעוֹד אַחַת וְגוֹמֵר,

בְּנַחַת – וְאַחַר כָּל כּוֹס מַפְטִירָה חַלָּה שֶׁל שַבָּת.

כפר יאסטרובוניה, 1907

חג מחגי הפראבוסלאבים בחודש נובמבר. ↩
יום קדוש של הנוצרים, הקרוי על שם “יבדוקיה” חל בעונת–פורים. ↩

פְּרָחִים לְאַחַר קָצִיר

מאת

שאול טשרניחובסקי

פְּרָחִים לְאַחַר קָצִיר, פְּרָחִים כְּתֹם בָּצִיר

עַל מַעֲרֻמֵּי-שָׂדוֹת, עַל פָּרָשַׁת-דְּרָכִים…!

נִמְשְׁלוּ לַיְתוֹמִים, סְבִיבָם יָבֵשׁ חָצִיר,

נִדְמוּ לָעֲנִיִּים עוֹמְדִים עַל הַפְּתָחִים.

נִדְמוּ לָעֲנִיִּים מְחַזְּרִים עַל הַפְּתָחִים,

שׁוֹמְעִים אֶת עֶלְבּוֹנָם, שׁוֹמְעִים וְאֵינָם נַעֲנִים;

כּוֹפְפִים אֶת רֹאשָׁם, הוֹי יְתוֹמֵי-פְּרָחִים!

יֶשְׁנָם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, וְהֵמָּה אֵינָם נֶהֱנִים.

יֶשְׁנָם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה, וְרוּחוֹת יֵשׁ וּרְוָחָה;

אֶפֶס לֹא לַפְּרָחִים אֲשֶׁר עָבַר זְמַנָּם,

תַּחַת כְּפוֹר יִמַּקּוּ וַעֲגָלָה שָׁחָה, –

נִבְרְאוּ לָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם לֹא לְמַעֲנָם.

יאסטרֶבֶנויה 1907

ויש ששר של חרף

מאת

שאול טשרניחובסקי

וְיֵשׁ שֶׁשַּׂר שֶׁל חֹרֶף / שאול טשרניחובסקי

וְיֵשׁ שֶׁשַּׂר שֶׁל חֹרֶף פַּזְרָן

מְבַזְבֵּז הוֹנוֹ, וּכְטוֹב לִבּוֹ

הוֹלֵךְ, פּוֹרֵשׂ עוֹרוֹת-תְּחָשִׁים

עַל הַדָּגָן עוֹדוֹ בְּאִבּוֹ,

עַל מַעֲרֻמֵּי יַעַר בָּצִיר

וְעַל הַבְּרֵכָה שֶׁבִּמְסִבּוֹ.

וְעַל מְשָׁרְתָיו יִפְקֹד, וְהֶעֱלוּ

אִזְמָרַגְדִּים וְסַפִּירִים

עִם שְׁהָמִים לִכְתֹּש אוֹתָם

לְנִיצוֹצוֹת וּלְשַׁבְרִירִים.

וְאֶת הָאָרֶץ הֵמָּה עוֹבְרִים.

וְעַל הָאָרֶץ הֵם מַמְטִירִים.

וְלֹא יִהְיוּ לָאֲדָמָה

אָז פָּנֶיהָ הַנִּזְעָמִים;

גִּיל לָהּ, שְׂחוֹק לָהּ כִּשְׂחוֹק אִשָּׁה

לִבְרַק צְמִידִים וְלִנְזָמִים.

גַּם הַשֶּׁמֶשׁ יָגִיל בְּשָׁמָיו,

שֶׁמֶשׁ-חֹרֶף – שֶׁמֶשׁ חָמִים.

וְהַשַּׁבְרִירִים יוֹקְדִים: נִיצוֹץ

נִיצוֹץ וְאוֹרוֹ – וְלֹא גָמַר…

שִׂמְחוֹת-חַיִּים קְטַנּוֹת-קְטַנּוֹת…

אֹשֶׁר קָלִיל טֶרֶם נָמַר…

וְאֵי הָאֹשֶׁר – אֹשֶׁר פֶּלִאי,

אֲשֶׁר צִוָּה לִי וְאָמַר?!

יאסטרֶבֶנויה, 1907

[עַל עֲרָבוֹת מֵתוֹת]

מאת

שאול טשרניחובסקי

עַל עֲרָבוֹת מֵתוֹת, גַּיְא וָגַיְא שׁוֹמֵמִים,

נִתְלוּ הַשָּׁמַיִם כֵּהִים, חִדְלֵי-אֵימִים,

נוּגִים וּמִתְרוֹקְנִים, זְעוּמִים כְּאִלּוּ רִמּוּם,

יְגֵעִים מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ הָפַךְ וְהָיָה שִׁעְמוּם.

מַה זֶּה יֻצַּע תַּחְתַּי: קִבְרוֹת-יַעַר? שִׂיחִים?

הַכֹּל הַכֹּל שׁוֹמֵם, דּוֹמֵם וּבְתַכְרִיכִים

אִם לֹא קִבְרוֹת-הַזְּמָן פֹּה וְעִדָּנִים סָפוּ,

כֹּחוֹת-הַהֲוָיָה חָלְפוּ וַיִּיעָפוּ?!

וְאַיֵּה הֵם הַחַיִּים? וְלוּ צֵל-קַל שֶׁל אָטָד,

עִקְּבוֹת זְאֵב שֶׁרָעַב וְתָעָה וּבְקוֹר רָטַט?

אוֹ גַל נִשְׁכָּח וְעָלָיו אֶבֶן-סְקִיטִים-גּוֹלָם –

וְרָאָה לִבִּי וְרָוַח לוֹ בְּבֵית-הָעוֹלָם.

מֶרְחַב סָבִיב! מֶרְחַב הַשָּׁמַיִם מַעְלָה,

מֶרְחָב לָאֲדָמָה נִבְלַע בְּזֶה שֶׁל לַיְלָה!

וְהַלֵּב הַכּוֹאֵב נִתְפָּשׂ בְּנִימִים דַקִּים

יְחִידִי בַּמֶּרְחַבְיָה, גּוֹלֶה בַּמֶּרְחַקִּים – – –

לָעַשְׁתֹּרֶת שִׁיר וְלַבֵּל!

מאת

שאול טשרניחובסקי

לָעַשְׁתֹּרֶת שִׁיר וְלַבֵּל:

נְחַשׁ-הַפַּחַת, קְאַת-הַלֵּיל,

דְּרוֹר לַיֵּצֶר. שִׁיר לַחַי,

צְאוּ מִתּוֹךְ עֲרוּצֵי גַיְא,

מִן עֳרֵמוֹת עֲלֵי-רֹאשׁ,

מִנַּהֲלוּלֵי גִּזְעֵי-בְּרוֹשׁ.

עִזְבוּ נִקְרוֹת צוּר וָבוֹר!

לִקְרַאת שְׂמָחוֹת, לִקְרַאת גִיל

פַּנּוּ דֶרֶךְ, סֹלּוּ שְׁבִיל!

חָמְדָה חַמָּה אָרְחוֹת-אוֹר,

וְשֶׁמֶשׁ-אָבִיב נֵעוֹר חַם,

מַרְעִיל בְּשִׁגְיוֹנוֹתָיו דָּם.

בָּא הַתּוֹר, בּוֹ נֶגַע גְּבוּל

שִׁיר אֶשְׁתָּקַד בִּזְרַע בּוּל.

מִכִּנְטוֹת הַיּוֹם עַד תֹּם

שְׁבִיל הַמַּזָּל וְנָגַע תְּהוֹם,

בַּעַל-כָּנָף בָּא אֲחוּז-

מִסְתְּרֵי חַיִּים, בָּא בִּכְרוּז.

סִיעוֹת בָּאוֹת חִישׁ בִּיעָף.

לַהֲקָה וְלַהֲקָה, קַו לָקָו,

בָּאֲלַכְסוֹן וּבַחוּג –

וּמִתְפָּרְדוֹת זוּג וָזוּג.

וְלָעֲרָבָה פְּנֵה וְלַזְּאֵב:

קוּם וְאֻשַּׁרְתָּ מִתּוֹךְ כְּאֵב.

וְהִכָּה לִבְּךָ, בֶּאֱחֹז

בִּשְׁרִירֶיךָ אֵל בָּעֹז.

כֹּחוֹת טְמִירִים בָּךְ וּשְׁיַר

זִרְמֵי דוֹרוֹת מִשֶּׁכְּבָר,

נַחֲלַת עָבַר נוֹתֵן צָו,

פֶּלִי, מָלֵא אוֹן וָרָב,

נֶחְבָּא עָמֹק בְּתוֹךְ הַיֵּשׁ,

כְּרֶשֶׁף גָּלוּם בְּאֶבֶן שֵׁשׁ.

הוֹי, בֶּן-אָדָם, לִקְרַאת גִּיל

פַּנּוּ דֶרֶךְ, סֹלּוּ שְׁבִיל!

מְלֹא הַחֹפֶן חִטַּת פָּז

אֶזְרֹק בְּפָנֶיךָ – רָז

בַּגַּרְגְּרִים וְתוֹכָם – לְשַׁד-

חַיֵּי עוֹלָם, חַיֵּי עַד,

וְנִקְלַט בְּנַפְשְׁךָ הַסּוֹד –

בְּרַהֲטֵי דָּמֶיךָ יְקוֹד:

קוּם וַעֲלֵה, אֱמַץ וַחֲשׁוֹק –

מִשְׁפַּט חַיִּים הוּא וָחֹק!

וְנִבַּטְתָּ עִם הַבַּת

לָאֲדָמָה – וְהִיא הֲרַת

דּוֹרוֹת-דֶּשֶׁא וְשִׁבְטֵי חַי,

פּוֹרְצִים, נוֹבְעִים עַד בְּלִי דַי:

שְׂפוּנֵי-הַר וּטְמוּנֵי-חוֹל,

חַיֵּי-מָחָר, פִּגְרֵי תְּמוֹל,

בְּחַיֵּי-אוֹר וּבְחַיֵּי-צֵל

זֶרַע שֶׁמֶשׁ, זֶרַע בֵּל.

וְחֵיל-הַיָּם בְּמִסְגֶּרֶת חוֹל

קֵדְמָה וְיָמָּה נוֹשֵׂא בְּעֹל

שֶׁל הֵרָיוֹן וְלֵידַת עַד:

מִן הַנַּחַל אֲשֶׁר רַד

וְעַד הַיָּם שֶׁחָסְנוֹ צוּר,

בְּטִפּוֹת צִנּוֹר עַל הַשּׁוּר,

עַל-פִּי מַעְיָן וּשְׂפוֹת בִּיב,

בְּמַחְשַׁךְ-תְּהוֹם, בְּאוֹר וָזִיו.

וְנִקְלַט בְּנַפְשְׁךָ הַסּוֹד

מָלֵא רָזִים, מָלֵא הוֹד –

מִשְׁפַּט חַיִּים הוּא וָחֹק:

קוּם וַעֲלֵה, אֱמַץ וַחֲשׁוֹק!

קיריקובקה, 1909

עוֹלַת-רֶגֶל

מאת

שאול טשרניחובסקי

צָרוּ שְׁבִילַי, אִתִּי גִדְיִי, גְּדִי טִפַּחְתִּי, וּבַטֶּנֶא

פִּרְחֵי הָרִים, אֲשֶׁר עָלוּ בַּנַּעֲצוּצִים וּבַגִּיר;

וּמִדַּבְּרִים בִּי בַּחוּרִים מִדֵּי אֶשְׁאַל, מִדֵּי אֶעֱנֶה,

וְהָיִיתִי בְּעֵינֵיהֶם קִכְלִי יוֹרֵד מִן הַשְּׂנִיר.

נֶעֱלַבְתִּי, וְאִם אֶתְאַפֵּק – הַאֶשְׁפֹּכָה חֲמַת זַעְמִי?

אִם הֶאֱמַנְתִּי – הֵן צָחַקְתִּי… לִבִּי הוֹלֵם, קוּם וּפְתָר:

אִם מִהְיוֹתִי מִן הַגָּלִיל נַעֲשֵׂיתִי צְחוֹק לְעַמִּי,

אוֹ נֵחַנְתִּי מִבְּנוֹת-גִּילִי? וּבְנוֹת-גִּילִי מִן הָהָר.

שְׁחוֹרוֹת נַחְנוּ, וּבִגְדֵנוּ טְווּי-צַמְרֵנוּ: כְּנַעֲנִי אַיִן,

סְלָעִים גּוֹדְרִים נְחָלֵינוּ גַּם לַיּוֹצֵא גַּם לַבָּא.

בְּנוֹת הַשְּׁפֵלָה הַמְּעֻנָּגוֹת וְהַנָּאוֹת מְשַׂקְּרוֹת עַיִן

בְּכָתְנוֹת תַּשְׁבֵּץ, סְחַר מִצְרַיִם, וּבְתַמְרוּקֵי צוֹר וּשְׁבָא.

שְׁחוֹרָה אָנִי, וְכֵן קְוֻצּוֹתַי, שֶׁבְּשׁוֹשַנֵּי הָרִים סוּגוֹת,

כִּי שְׁזָפַתְנִי רוּחַ הָרִים, אֲכָלַנִי לַיְלָה כְּפוֹר,

מִשֶּׁיָרַד שֶׁמֶשׁ אָבִיב לָאֲפִיקִים וְלָעֲרוּגוֹת

עַד שֶׁבָּא הַסְּתָו לָרָמָה וְכָלְתָה רֶגֶל עֵז וָשׁוֹר.

אַבְקַת-זָהָב לַעֲדָרִים – עֶדְרֵי עוֹלֵי רֶגֶל – עוֹלָה,

מִתַּמֶּרֶת מֵאַפְסַיִם. בַּגֵּאָיוֹת נָשְׂאוּ שִׁיר…

לֹא יָדַעְתִּי עָצְבִּי, גִּילִי: חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, חוֹלָה,

אוֹ לְזֵכֶר מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ – קִרְיַת דָּוִד וְהַדְּבִיר?

מוֹת הַתַּמּוּז

מאת

שאול טשרניחובסקי

צְאֶינָה וּבְכֶינָה,

בְּנוֹת צִיּוֹן, לַתַּמּוּז,

לַתַּמּוּז הַבָּהִיר, לַתַּמּוּז כִּי מֵת!

הַיָּמִים הַבָּאִים יִהְיוּ יְמֵי עָנָן,

יְמֵי לִקּוּי נְשָׁמוֹת וּסְתָיו בְּלֹא עֵת…

עִם הָנֵץ הַחַמָּה

בַּבֹּקֶר הַבָּהִיר

נַשְׁכִּימָה לַחֹרְשָׁה שֶׁחָשְׁכָה מִשְּׁחוֹר,

לַחֹרְשָׁה הַחֲבוּיָה בַּחֲלוֹמוֹת וְרָזִים,

אֶל בָּמַת הַתַּמּוּז, אֶל בָּמַת הָאוֹר.

מַה מָּחוֹל נָחוּלָה

מִסָּבִיב לַבָּמָה,

מַה מָּחוֹל נָחוּלָה לַתַּמּוּז הַיּוֹם?

נֵימִינָה, נַשְׂמְאִילָה לוֹ שֶׁבַע וָשֶׁבַע,

נִקֹּדָּה, נִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ: שׁוּבָה הֲלוֹם!

נֵימִינָה, נַשְׂמְאִילָה

לוֹ שֶׁבַע וָשֶׁבַע.

אַךְ רֶגֶל יְשָׁרָה – וּלְאַט לְאַט יָד אֶל יָד!

וְנֵצֵא וּנְבַקֵּשׁ הַתַּמּוּז אַיֵּהוּ,

הַנְּעָרִים לְבַד וְהַנְּעָרוֹת לְבַד.

בְּרָאשֵׁי הַדְּרָכִים

בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז, –

עַל אֵם דְּרָכִים שְׁקוּעוֹת בְּשֶׁמֶשׁ וָאוֹר.

הַנּוֹחוֹת לַלֵּבָב בְּשַׁלְוָתָן וְחֻמָּן,

הָאַנְקוֹר שָׁם מַפְלִיג, טוֹבֶלֶת הַדְּרוֹר;

בְּמִשְׁעוֹל צַר נִמְתַּח

בֵּין קָמָה וְקָמָה

זָרוּעַ קִמְשׁוֹנִים וּפֶרֶג הַבָּר,

עַל שְׂפַת מַעְיָנוֹת וּשְׂדוֹת אַגְמוֹן מְרַשְׁרֵשׁ,

בִּמְקוֹם שָׁם סוּף רַעֲנָן וּקְנֵה אָבִיב שָׁר;

לַנַּחַל יָרַדְנוּ,

עָבַרְנוּ בַּבְּקָעוֹת,

בַּשִּׂיחִים, בַּחֲרִיצִים וּבְגֵיא בִּן-עֲדוֹר…

הָרוּחַ הַמְּשַׁטָּה בִּדְשָׁאִים, עֲנֵנוּ!

הַתַּמּוּז רְאִיתֶם – הַקּוֹרֵא, הַתּוֹר?

בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז…

בַּסְּבָךְ בַּשַּׁלֶּכֶת,

בְּיַעֲרוֹת גֹּפֶר, בִּמְסִבּוֹת הָאוּג,

פֶּן יִישַׁן, פֶּן יָנוּם לִקְטָרְתּוֹ שֶׁל אֶרֶז,

לְרֵיחוֹת פִּטְרִיּוֹת מִצְטָרְפוֹת לְחוּג.

בִּקַּשְׁנוּ הַתַּמּוּז –

וְלֹא מְצָאנוּהוּ!

עָלִינוּ בַּגֶּבַע, יָרַדְנוּ לַגָּיְא,

יָצָאנוּ בְּעִקְבוֹת כָּל רָז וְכָל פֶּלֶא,

כָּל מָקוֹם, אֲשֶׁר אֱלֹהִים חַיִּים בּוֹ.

רָאִינוּ: הַסְּבָךְ

וְהָאֲשֵׁרָה – עֵץ בָּעֵר,

תַּעֲלוּמוֹת הַחֹרְשָׁה – לְמַאֲכָל לָאֵשׁ…

אַךְ שַׁוְעַת אֶפְרוֹחִים שֶׁבִּטְנָם רְעֵבָה

מִסָּבִיב לַבָּמָה, וְהַבָּמָה – גַּל שֵׁשׁ.

וְעַל אַשְׁדּוֹת הַנְּחָלִים,

אֲשֶׁר שָׁם אָמַרְנוּ:

אַךְ רוּחוֹת מְסַפְּרוֹת בְּמַאֲמַר אַשָּׁף, –

חֲרִיקָה וּשְׁרִיקָה לְאַגְמוֹן, שֶׁיָּבֵשׁ

עַל שָׁרְשׁוֹ בַּשָּׁרָב, הַקַּיִץ כִּי שָׁב.

וְלֹא נִמְצְאוּ עִקְּבוֹת

כָּל שֵׁדוֹת בַּכָּרִים,

וּפָסַק קוֹל צַחֲקָן עִם רָזֵי הַגַּל;

הַכָּר – מִרְעֵה בָּקָר, וּתְיָשִׁים יְרַקְּדוּ

אֶל שִׁקֲתוֹת הַמַּיִם עִם בֹּקֶר רְווּי טַל.

צְאֶינָה וּבְכֶינָה,

בְּנוֹת צִיּוֹן, וּרְאִיתֶן

אֶת צַעַר הָעוֹלָם הַשָּׁרוּי בְּלֹא נֵס,

אֶת צַעַר הָעוֹלָם, לִקּוּיֵי נִשְׁמָתוֹ:

הַתַּמּוּז הַבָּהִיר, הַתַּמּוּז הֵן מֵת.

מיכאילובקה 1909

מַעֲשֶׂה בְּמָרְדְּכַי וְיוּכִים (אידיליה)

מאת

שאול טשרניחובסקי

מַעֲשֶׂה בְּמָרְדְּכַי וְיוּכִים, שֶׁהָיוּ מְסֻבִּים בְּסֻכָּה

וְנֶהֱנִים לִכְבוֹדוֹ שֶׁל יוֹם-טוֹב עַד כְּדֵי אֲפִיסַת הַכֹּחַ,

וְעָמְדוּ עֲלֵיהֶם לֵיצָנִים, כְּבָשׁוּם וְהוֹצִיאוּם הַשּׁוּקָה,

אֵרַע לָהֶם מַה שֶּׁכָּתוּב בְּפַרְשִׁיּוֹת “בְּרֵאשִׁית” וְ“נֹחַ”.

“נָשִׁים מְנֻוָּלוֹת מִנַּיִן, וּסְתַם רִיבָה – נָאָה שָׁנִינוּ?”

נִתְקַשָּׁה בְּאוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה יוּכִים בֵּי-קוֹרִיטוֹ הַפָּעַם,

וְהָיְתָה מְנַקֶּרֶת בְּמֹחוֹ כְּיַתּוּשׁוֹ שֶׁל טִיטוֹס בְּשַׁעְתּוֹ,

וּכְנֶגֶד מִי הָיָה מִתְכַּוֵּן? – כְּנֶגֶד זוּגָתוֹ דּוֹמָחָה,

רַבַּת הַחַיִל וְהָאֶגְרוֹף בְּיוֹם קַלְקָלָתוֹ בַּיָּיִן.

צוֹפֶה הָיָה יוּכִים בְּאַסְפַּקְלַרְיָה (וְאִם לֹא מְאִירָה

יַעַן לֹא שָׁתָה לְשָׁכְרָה וְאַךְ “מָלֵא” עַל כָּל גְּדוֹתָיו הָיָה, –

וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה וְלֹא מָצָא בָּהּ יָדָיו וְרַגְלָיו:

נָשִׁים מְנֻוָּלוֹת מִנַּיִן, וּסְתַם רִיבָה – נָאָה שָׁנִינוּ?

וְהָלַךְ מַעֲמִיק בַּהֲלָכָה, מַסְבִּירָהּ לָעֵצִים וְלָאֲבָנִים,

לְגָדֵר דְּחוּיָה, לַבְּאֵר וּלְכָל אֲשֶׁר פָּגַע בַּדֶּרֶךְ.

וְאוֹתָהּ הֲלָכָה לֹא יָדַע, וְעוֹד דָּבָר נִפְלָא מִמֶּנּוּ –

דַּרְכּוֹ מֵאָז וְעַד הֲלוֹם. נַעֲשׂוּ לוֹ נְסִיגוֹת שֶׁל דֶּרֶךְ,

וְהָיָה מִתְהַלֵּךְ מֵאָז הַבֹּקֶר וְלֹא בָּא עוֹד עַד בֵּיתוֹ,

וְדַרְכּוֹ בְּיוֹם כְּתִקָּנוֹ הֵן דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וּכְבוּשָׁה, –

עַתָּה נִשְתַּנְתָה וֱנֶעֶשְׂתָה מְלֵאָה חֲרִיצִים וּגְלִידִים,

מַמָּשׁ הָרִים וּבְקָעוֹת, וּרְכָסִים וְצוּרִים לְמִכְשׁוֹל.

עוֹלֶה יוּכִים נִכְחוֹ-נִכְחוֹ – חוֹזֶרֶת הִיא אֲחוֹרַנִּית;

פּוֹנֶה הוּא אֶל הַיָּמִין – כְּלַפֵּי שְׂמֹאל הִיא תַּטֶנּוּ;

נִשְׁמְטָה פִּתְאֹם מִתַּחַת מַגָּפָיו, שֶׁהֶעֱלוּ עִטְרָן;

קָרוֹב הוּא לִנְפִילָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רִסּוּק-אֲבָרִים – חָלִילָה -,

וְיֵשׁ לֹא בִּזְמַנָּהּ תִּזְדַּקֵּף וְתַכְבִּיד אֶת הֲלִיכָתוֹ,

וְהָיְתָה מַחֲרֶזֶת עִקְּבוֹתָיו כְּדֶרֶךְ אַרְנֶבֶת בַּשֶּׁלֶג.

וּמִשּוּם זֶה הָיְתָה רָעָה בּוֹ פְּגִיעַת אִילָנֵי-הָרְחוֹבוֹת

וְשַׁעֲרֵי-הַחֲצֵרוֹת, לְרַבּוֹת כְּלוֹנְסָאוֹת הַגְּדֵרוֹת וְהַבָּתִּים.

וְקִלְּלָם קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, זָכַר לָהֶם “זְכוּת אִמָּהוֹת”,

עַד דּוֹר שְׁלִישִׁי ועַד בִּכְלָל, וְלֹא חָס עַל דִּבּוּרוֹ:

"תִּפַּח רוּחַ אִמּוֹתָן שֶׁל אוֹתָן הַבְּרִיּוֹת הַטִּפְּשׁוֹת,

תּוֹקְעוֹת יְתֵדוֹת וְעַמּוּדִים, מַגִּיעוֹת בַּיִת בְּבַיִת,

עַד אֵין מָקוֹם לְאִישׁ יָשָׁר עוֹד לַעֲבֹר בָּאָרֶץ…"

וְאוּלָם חֲבָל, חֲבָל! עַל אוֹתָם הַנִּיבִים הַנָּאִים:

נִפְסְקוּ בְּאֶמְצַע הַדִּבּוּר בְּאַשְׁמָתָם שֶׁל כַּלְבֵי הַקַּצָּב.

עָמְדוּ הַכְּלָבִים בְּחֻצְפָּה וְעִטְּרוּ לַ“גּוֹי” מֵעֲבָרִים,

נוֹבְחִים, בּוֹכִים וּמְיַלְּלִים, כָּל אֶחָד בְּנִבְחוֹ הַמְּיֻחָד.

עָמַד עַל עָמְדוֹ יוּכִים, מִסְתַּכֵּל בַּכְּנוּפְיָה הַחֲצוּפָה,

נֶהֱנֶה לַמַּרְאֶה, הֱיוֹת בְּרִיאֵי-בָּשָׂר כֻּלָּם וְקוֹלָנִים.

בּוֹשׁוּ הַכְּלָבִים וְסָרוּ מִמֶּנּוּ וְנֶחְבְּאוּ בַּחֲצֵרוֹת,

אֶפֶס הָאֶחָד לֹא מָשׁ, עוֹמֵד בְּנִבְחוֹ מִשִּׁעֲמוּם.

נִכְנַס עִמּוֹ הַ“גּוֹי” בִּדְבָרִים וְכֹה אָמַר: "זַאֲטוּטִי!

תִּינוֹק לְאִמְּךָ הַחֲצוּפָה הָיִיתָ, וַאֲנִי יְדַעְתִּיךָ,

קָטָן כָּזֶה, חֵי אֲנִי – וְשִׁמְךָ “בּוּקֶט” אוֹ “קַשְׁטַנְקָה”…

וַדַּאי “קַשְׁטַנְקָה”… וּבְכֵן, אֱמֹר: מַה נִּזְעַקְתָּ הַפַּעַם?

שֶׁמָּא אֵינְךָ “בּוּקֶט”? – אֶכָּנֵס וְאֶשְׁאַל בְּעָלֶיךָ"…

שָׁמַע הַכֶּלֶב וַיֵּשְׂטְ, וַיִּשְׁכַּב בְּפִשּׁוּט לְשׁוֹנוֹ,

שׁוֹאֵף רוּחַ בִּכְבֵדוּת לְנֹכַח הַחַמָּה בְּחֻמָּהּ.

בִּלְבּוּל שֶׁל זְמַנִּים מְשֻׁנֶּה לְצַעַר יוּכִים שָׁת נוֹסָפוֹת:

שִׁלְשׁוֹם עָלְתָה לוֹ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל אֶתְמוֹל, וְאֶתְמוֹל כְּבָר שָׁקְעָה

אוֹתָהּ שֶׁל הַיּוֹם, וְהַיּוֹם זָרְחָה חַמָּתוֹ שֶׁל מָּחָר, –

חַמָּה בְּאֶמְצַע רָקִיעַ, מַזְהִירָה וְנוֹחָה לַבְּרִיּוֹת.

וְסוֹף יְמֵי-קַיִץ בָּאָרֶץ, שֶׁעוֹד לֹא נִתְרוֹקְנָה מִבְּרָכָה,

חַמָּה עוֹמֶדֶת עוֹד בְּחֻמָּהּ, אַךְ רַכָּה הִיא, צְנוּעָה, עֲנֻגָּה,

וְחֵן יֹפִי גוֹסֵס מִסְתַּלֵּק, וְעָגְמָתוֹ מִשְׁתַּפְּכָה מִסָּבִיב,

שְׁרוּיָה בְּאִילָנוֹת עֲלוּבִים, בְּיַרְקוּתָם הַהוֹלְכָה וְכֵהָה,

בְּזָהָב הַנּוֹשֵׁר, הַנִּשְׁפָּךְ בַּשְּׂדֵרוֹת שֶׁל לִבְנֵי-הַכֶּסֶף,

בְּאַשְׁכֹּלוֹת צְחוֹרִים, הַנִּתְלִים בְּשִׁיטוֹת שָּׁבוֹת וּפוֹרְחוֹת.

חָשָׁה אַדְמַת הָאָסִיף בְּסִלּוּק שִׁמְשָׁהּ, הַהוֹלֵךְ

וְנַעֲשֶׂה קַר, וּבְנִתּוּק עֲבוֹתוֹת הָאַהֲבָה, בָּהּ רֻתְּקוּ,

פּוֹרְשָׂה לוֹ רֶשֶׁת לְצוּדוֹ בְּחוּטֵי הַזָּהָב שֶׁתִּשְׁזֹר,

תִּשְׁלַח אֶת חוּטֵי הַזָּהָב וְעַל כַּנְפֵי הָרוּחַ תִּפְרְשֵׂם

בְּחֹרֶשׁ מֵצַל. בַּגַּנִּים, בַּגְּבוּלִים הַסְּמוּכִים לַשָּׂדוֹת:

שׁוֹטְטוּ, נִימֵי הַזָּהָב, נִימֵי-הָאַהֲבָה הַדַּקּוֹת,

מִצְאוּ בְּחִיר נַפְשִׁי וְכִפְתוּהוּ אֶל לִבִּי הַנּוּגֶה, הַיָּתוֹם…

שֶׁמֶשׁ צָהֳרַיִם בַּגַּלְגַּל, וְיוּכִים עוֹד מִתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹבוֹת,

פָּגְעָה בְּיוּכִים עֵדָה גְדוֹלָה – יְהוּדִים הַשָּׁבִים הַבַּיְתָה.

פְּעוּטִים נִגְרָרִים בִּנְהִימָה, אוֹחֲזִים בְּשַׂלְמוֹת אִמּוֹתָם,

בִּגְדֵי שַׁבָּת וְיוֹם-טוֹב, וְנַעֲרֵי-הַחֶדֶר הַפְּזִיזִים,

נוֹשְׂאִים “קָרְבָּן-מְנָחוֹת” וְתִיקֵי טַלִּיתוֹת מַלְבִּינוֹת –

וְיָדָם הָאַחַת בַּכִּיס נְתוּנָה לְמִשּׁוּשׁ אֱגוֹזִים.

יְהוּדִים הוֹלְכִים לְאַט: הֵם פּוֹסְעִים פְּסִיעוֹת מְדוּדוֹת,

כְּרוּכִים אַחֲרֵי נְשׁוֹתֵיהֶם מְגֹהָצוֹת וּמְשׂוֹחֲחוֹת בְּיַחַד

כֻּלָּן בְּבַת-אַחַת, כַּנָּהוּג, נַעֲנוֹת וְשׁוֹאֲלוֹת כְּאֶחָת.

“סֻכּוֹת לַיְּהוּדִים הַיּוֹם”, נִזְכַּר יוּכִים לְאַחַר מַעֲשֶׂה,

יִשְׂמְחוּ לָמוֹ בֶּחָג… וְיַעֲבֹר הַחַג וּכְלֹא הָיָה.

וְהַכֹּל עוֹבֵר כַּחַג, וְחוֹלְפִים הַחַיִּים וְאֵינָם…

וְכֵיוָן שֶּׁבָּא בֵּי-קוֹרִיטוֹ לְאוֹתוֹ כְּלָל, הָלַךְ בְּדַרְכּוֹ,

הוֹגֶה מַחְשְׁבוֹתָיו הַנּוּגוֹת, מִצְטַעֵר בְּצַעֲרוֹ שֶׁל עוֹלָם,

עַד שֶׁנְּשָׂאוּהוּ מַגָּפָיו וְהִכְנִיסוּהוּ לַחֲצֵרוֹ

שֶׁל רַבִּי מָרְדְּכַי פַּלַּז' וְנִתְקַל בְּדֹפֶן סֻכָּתוֹ.

נִתְקַל – וְעָמַד כָּעֵץ, כִּי נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ מֶרֶד:

יְפַנֶּה לוֹ מָקוֹם הַלָּז! וּבְמִרְדּוֹ עָמַד עַל מְקוֹמוֹ.

וְסֻכַּת רַב מָרְדְּכַי נִזְדַּעַזְעָה, כְּשֶׁנָּגַע יוּכִים בִּדְפָנֶיהָ

אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע, וְהַסְּכָךְ הִמְטִיר אַרְצָה מְטַר-פֵּרוֹת.

אָמַר רַב מָרְדְּכַי לָדַעַת בְּשֶׁלְּמִי הַחֲרָדָה הַגְּדוֹלָה.

מָרְדְּכַי אָמַר לְאִשְׁתּוֹ, וְאִשְׁתּוֹ הִבְהִילָה הַשִּׁפְחָה,

רָמְזָה הַשִּׁפְחָה לַבָּחוּר, וְהַבָּחוּר גָּעַר בַּנַּעַר.

פָּקְעָה סַבְלָנוּת רַב מָרְדְּכַי – יָצָא בְּעַצְמוֹ וְרָאָה.

שָׁב עִם יוּכִים: וְיֵהָנֶה גַּם זֶה מִשִּׂמְחַת-הַתּוֹרָה.

חוֹלֵם בְּהָקִיץ יוּכִים: מִבֵּין הָעֲנָנִים הוּא רוֹאֶה

יְהוּדִים נִדְחָקִים בַּסֻּכָּה לְהוּטֵי-הַפָּנִים; תַּקִּיפִים

גּוֹזְרִים וּ“מְחַדְּדִים”, וְעַנְוְתָנִים מִתְכַּוְּצִים בַּפִּנּוֹת.

עוּגוֹת וְדָגִים מְמֻלָּאִים וְיֵין-דָּגָן בְּצִנְצָנוֹת וּבְכוֹסוֹת.

פְּנֵי רַבִּי מָרְדְּכַי הָאָרֹךְ כְּאֹרֶךְ הַגָּלוּת מַזִּיעוֹת.

שׁוֹנֶה וּמְשַׁלֵּשׁ יוּכִים לִכְבוֹדוֹ שֶׁל יוֹם-טוֹב אֶת כּוֹסוֹ,

נַעֲנֶה בְּרֹאשׁוֹ לִשְׁכֵנוֹ: “לְחַיִּים ר' שָׁכֵן, לְחַיִּים!” –

– "תּוֹרָה הִיא, יוּ-יוּכִים… בְּרֵאשִׁית בָּרָא הַיּוֹצֵר

אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ תֹּהוּ וָבֹהוּ…

תּוֹרָה אַחַת הֵן לָנוּ וְאֶחָד אֵל בַּשָּׁמָיִם.

מַבּוּל הֵבִיא עַל כָּל הָאָרֶץ, אַךְ הִצִּיל אֶת נֹחַ.

כִּי אֶת הָאָדָם בָּרָא בְּצַלְמוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה

בְּרָאָם…" – נִזְדָּרֵז יוּכִים וְשָׁאַל לְרַבּוֹ קֻשְׁיָתוֹ:

– “וְנָשִׁים מְנֻוָּלוֹת מִנַּיִן, וּסְתָם רִיבָה – נָאָה שָׁנִינוּ?”

אֶפֶס קֹדֶם שֶׁזָּכָה לִתְשׁוּבָה נִמְשַׁךְ בָּרִקּוּד,

וְאַחַר הָרִקּוּד שׁוּב יַיִן, וְלֹא הוֹסִיף יוּכִים לִהְיוֹת מַבְחִין

בְּדַבְּרוֹ הוּא אוֹ מִשְׁנֵהוּ… וּלְאַחַר שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם

וְשִׁפְחַת הַבַּיִת מַכְנִיסָה אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה לַשֻּלְחָן,

מָצְאָה שְׁנֵי גוּפוֹת מוּטָלִים פְּרַקְדָּן וְאֵימָה נַחֲרָתָם.

וְחֶבְרָה מִכַּת-הַלֵּיצָנִים, שֶׁנֶּחְבְּאָה בְּפִנַּת הַסֻּכָּה,

קָפְצָה תּוֹךְ כְּדֵי-דִבּוּר וַתָּצַר עַל שְׁנֵי הַנַּחֲרָנִים,

חָבְטָה עַל פְּנֵי עֲקֵבָם, – וְקָמוּ הַשְּׁנַיִם נִבְהָלִים,

עָמְדוּ כְּמַסְמְרוֹת נְטוּעִים, מִסְתַּכְּלִים בַּלֵּצִים הַפְּזִיזִים.

– “עַתָּה, רַבּוֹתַי, מַרְשְׁ– מַרְשְׁ!” וּשְׁנַיִם מִכַּת-הַלֵּיצָנִים

תָּפְשׂוּ בְּכַנְפֵי מְעִיל מָרְדְּכַי, הָאָרֹךְ עֲדֵי כַּפּוֹת רַגְלָיו,

וְנָשְׂאוּ רַגְלֵיהֶם כַּגַּלְגַּל, כַּגַּלְגַּל הַזֶּה לִפְנֵי סוּפָה.

בְּרֵרָה לֹא הָיְתָה לְמָרְדְּכַי – וַיָּרָץ אַחֲרֵיהֶם כְּנִרְדָּף,

תָּפְשׂוּ עוֹד שְׁנַיִם בְּאֵזוֹר יוּכִים הַבַּשְׂרָן – וְלֹא יָכְלוּ,

תָּחֲבוֹ לוֹ בַּקְבּוּק בֵּין רַגְלָיו – וַיְהִי לְסוּס דַּוָּי וּמְעֻפָּשׁ,

קוֹפֵץ וְדוֹהֵר וּבוֹעֵט, וּמַפְנֶה רֹאשׁוֹ לִצְדָדִים.

נִבְהַל מָרְדְּכַי וְרָץ, וְעוֹלֶה הוּא הָרִים וּבְקָעוֹת,

גּוֹבֵר עַל גְּדֵרוֹת וְשִׂיחִים, עַל סִבְכֵי דֻבְדְּבָנִים וְעֶצְבּוֹנִית,¹

דֶרֶךְ קַרְפִּיפִים וְגִּנּוֹת, וְנִתְקָל בְּחַמָּנִיּוֹת² צְמוּקוֹת,

כְּרוּתוֹת רֹאשׁ וְעוֹמְדוֹת בְּנַוְלוּתָן, וְלֶפֶת מַתְלִיעָה עַל תַּלְמָהּ,

מֵנִיס בְּרוּצוֹ מִנְיָנִים שֶׁל עוֹרְבִים מְנַקְרִים בְּזֶבֶל,

וְנִתְקָל בְּשַׁיְרוֹת אַוָּזִים, הַבּוֹרְחִים בְּ“גַע-גַּע” מְשֻנֶּה, –

עַד שֶׁבָּאוּ לַסּוֹף לְתוֹךְ בִּקְעָה נֶחְמָדָה וְעָמָדוּ.

תְּמֵהִים וּמַחֲשִׁים לְמַרְאֶה עֵינֵיהֶם יוּכִים וְרַב מָרְדְּכַי:

הָיְתָה הַבִּקְעָה כַּגָּן, כַּיְעָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לַדְּנִיפֶּר

אַחַר יְבֹשֶׁת הַמַּיִם, וַהֲדַר תּוֹר הַזָּמִיר בָּאָרֶץ,

אִילָן וְאִילָן מְלַבְלֵב, וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה פּוֹרֵחַ,

רֵיחַ נִיחוֹחַ מִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְהַמַּיִם.

חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת מִתְהַלְּכוֹת, וְהַצִּפּוֹר תִּרֶב בָאָרֶץ,

וְכִתּוֹת מַלְאָכִים… שָׁם כַּת מַזִּיעָה וְעוֹשָׂה בְּחֹמֶר,

מְמָרְקָה בִּכְתוּתֵי לְבֵנָה וּמְדִיחָה הַמָּאוֹר הַקָּטֹן,

וְאוֹרוֹ הוֹלֵךְ וְגָדוֹל, כִּנְחֹשֶׁת בְּעַרְבֵי-שַׁבָּתוֹת.

סָבִיב אֲרָיוֹת כְּחוּשִׁים, רוֹעִים בַּבָּר וְאוֹכְלִים תֶּבֶן,

פְּתָנִים דַּלִּים וְחוֹלָנִים, חָשִׁים בִּמְעֵיהֶם מִתַּעֲנִית,

נְמֵרָה רָעַת-הַמַּרְאֶה מוֹצֶצֶת בַּחֲסִידוּת גְּרוֹגֶרֶת.

בּוֹר בְּאוֹתוֹ עֵמֶק וּבוֹ מַזִּיעָה כַּת שֶׁל מַלְאָכִים,

רוֹמְסָה וְלָשָׁה בַּטִּיט, טוֹבַעַת בַּבּוֹץ עַד בִּרְכַּיִם,

אֵלֶּה מְסַיְעִים בַּחוֹל וְאֵלֶּה – בְּחֵמָר וּבְמַיִם.

– מָה אוֹתוֹ עֵמֶק וּבוֹר, וּמַה מַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֵלּוּ?

– בִּקְעָה זוֹ – פָּרָשַׁת-“בְּרֵאשִׁית”, וְהַטִּיט – לְתוֹלְדוֹתָיו שֶׁל אָדָם.

עָמַד מִסְתַּכֵּל יוּכִים: עַל שׁוּם מָה מְקַמְּצִים בְּמַיִם?

יָבֵשׁ הַטִּיט מִכְּדֵי צָרְכּוֹ וִיהֵא נִצְרָךְ לְהַבָּא לְנוֹזְלִים…

עָמְדוּ מָרְדְּכַי וְיוּכִים מִסְתַּכְּלִים בִּפְלֻגַּת מַלְאָכִים

זְקֵנִים, מְתוּנִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וְזוּג מִשְׁקָפַיִם לְחָטְמֵיהֶם,

וְהָיוּ עֲסוּקִים בִּגְרָמִים נוֹרָאִים וּמְשֻנִּים בְּמַרְאָם:

פִּילֵי-בְּרֵאשִׁית וְכָל מִשְׁפַּחַת הָאִכְתִּיאוֹזַבְרִים,³

אֶלֶפַס פְּרִימִיגֶנֶס וְהַדִּינוֹזַבְרוּס הַגָּדוֹל,

אַרְכֵיאוֹפְטֶרִיכְסְ מְעוֹפֵף, וְהָאִיגוּאָנוֹדוֹן לְמִינֵהוּ.

פְּטֶרִיגוֹדַקְטִילוֹס קָטָן וּבְרוֹנְטוֹזַבְרִים מְשֻׁנִּים.

אֵלֶּה מִי הֵמָּה? – שָׁאָלוּ, וְנַעֲנוּ: אֵלֶּה הַמְּפַגְּרִים,

כָּל הַמַּלְאָכִים שֶׁזָּקְנוּ, הָיְתָה מְלַאכְתָּם עוֹד נַעֲשֵׂית,

וְרוּחַ הַחַיִּים לֹא נֻפְּחָה בַּגֶּרֶם, וְנִשְׁאֲרוּ לְחוֹקְרֵי

קַדְמוֹנִיּוֹת-הַטֶּבַע לְנַחֲלָה – כָּל גָּלְמֵי הָאֶבֶן.

עוֹדָם מִשְׁתָּאִים לַמַּרְאֶה – וּדְפָקוּם הַשֵּׁדִים: סְעוּ הָלְאָה!

הָלְכוּ בְּמִישׁוֹר וּרְכָסִים, בִּבְקָעוֹת וּבְנַחֲלֵי בְּלִיַּעַל,

עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבִקְעָה עֲרוּכָה בְּסֵדֶר וּבְמִשְׁטָר.

כְּתֹבֶת עַל שַׁעַר הַבִּקְעָה: "כָּאן פָּרָשַׁת “נֹחַ” – יְהוּדִית.

רָצָה מָרְדְּכַי לְהִכָּנֵס – הִצְעִידוֹ הַמַּלְאָךְ עַד שֻׁלְחָן,

“שֻׁלְחַן-הַיְּהוּדִים”, וְשָׁם בָּדְקוּ בִּכְתָבָיו שֶׁל מָרְדְּכַי.

לְאַחַר מַשָּׂא-וּמַתָּן אָרֹךְ וּבְעֶזְרַת מַזִּיקִים

הֵאִיר הַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל לַהַט הַחֶרֶב, מִתְהַפְּכָה

לְמַרְאֶה שֶׁקֶל-הַקֹּדֶשׁ, פָּנָיו לְמָרְדְּכַי – וְנִכְנַס.

זָכָה בְּמַכָּה יוּכִים וְנִכְנַס בְּלִי בְּדִיקַת כָּל כְּתָבִים.

פָּרָשַׁת-נֹחַ שְׂמֵחָה וְהַיָּמִים מְעֻנָּנִים וְחַמִּים;

אוֹמֵר מָרְדְּכַי: זֶה אִיָּר, וְיוּכִים – כִּי זֶה מַרְחֶשְׁוָן,

אֶפֶס לֹא יָצְאוּ לָרִיב, מִסְתַּכְּלִים בְּמוֹדָעוֹת וּכְרוּזִים:

“לִהְיוֹת יָדוּעַ לָעָם, הַמַּבּוּל יִהְיֶה בָּאָרֶץ!”

חָתוּם בְּרִשְׁיוֹן הַפְּקִידוּת הַמְּקוֹמִית… הַכֹּל כַּהֲלָכָה…

עָמְדָה עַל גִּבְעָה נִשָּׂאָה הַתֵּבָה, עֲשׂוּיָה עֵץ-גֹּפֶר,

וְהַחַיָּה, וְהָעוֹף, וְהָרֶמֶשׂ וְהַבְּהֵמָה, וַאֲפִילוּ הַשֵּׁדִים,

זָכָר וּנְקֵבָה, נִדְחָקִים, הַטְּהוֹרִים וַאֲשֶׁר אֵינָם טְהוֹרִים,

קָהָל גָּדוֹל מְאֹד, עַל פִּתְחָהּ נִצִּים וּמְרִיבִים.

שׁוֹטְרִים רַגְלִים וְעַל סוּסִים עוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ בַּתָּוֶךְ

עוֹשִׂים סְדָרִים בַּחַי וּבְכָל הַבָּשָׂר לְמִינֵהוּ,

לִהְיוֹת כְּפָרָשַׂת הַחֹק: שִׁבְעָה שִׁבְעָה הַטְּהוֹרִים,

שְׁנַיִם שְׁנַיִם – אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ – הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא-טְהוֹרָה

וְקוֹלְטָה הַתֵּבָה וְקוֹלְטָה, וְנֹחַ מַכְנִיס הַחַיָּה.

וְהָלְכוּ שַׁיָּרוֹת-שַׁיָּרוֹת, וְסִיעוֹת וּכְנוּפְיוֹת וְכִתּוֹת…

פָּרוֹת צְנוּעוֹת וְשׁוֹר-פָּר, גּוֹעֶה מִתּוֹךְ אַהֲבָה רַבָּה

לְאֵלֶּה מִנָּשָׁיו, אֲשֶׁר לֹא עָלָה בְּגוֹרָלָן “לְהַחֲיוֹת”;

חָסִיד עַכָּבִישׁ יְרַקְרַק וְאִשְׁתּוֹ יְרַקְרֶקֶת וַחֲסוּדָה

אָצִים עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֵיהֶם הַדַּקּוֹת, נִפְרָשִׂים לְחַיִּים.

צוֹעֵד לוֹ חֲזִיר צַדִּיק וְתָמִים בְּכָל מִכְלְאוֹתָיו,

מַרְאֶה טְלָפַיִם כְּשֵׁרוֹת וּמַפְשִׁיל אָזְנָיו בַּעֲנָוָה.

וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וָרֶמֶשׂ… וְהִכִּירוּ יוּכִים וְרַב מָרְדְּכַי

בְּחַיּוֹת הַבַּיִת וְהָעוֹף, וְהַשְּׁאָר – לֹא יָדְעוּ מַה-שְּׁמוֹתָם.

אֶפֶס עָמְדוּ לוֹ לְמָרְדְּכַי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תּוֹרָתוֹ,

זָכַר תּוֹרַת יַלְדוּתוֹ, אַחַת מִּפַּרְשִׁיּוֹת-“דְּבָרִים”.

נִצְנְצָה רֶגַע בְּמֹחוֹ וּמָרְדְּכַי הוֹלֵךְ וּמוֹנֶה:

נֶשֶׁר, פֶּרֶס וְעָזְנִיָּה, הָרָאָה, הָאַיָּה וְהַדַּיָּה;

עוֹרֵב לְמִינוֹ, בַּת-יַעֲנָה, הַתַּחְמָס, הַנֵּץ וְהַשַּׁחַף

כּוֹס וְיַנְשׁוּף, תִּנְשֶׁמֶת, קָאַת, רָחָמָה וְשָׁלָךְ;

חֲסִידָה וַאֲנָפָה לְמִינָהּ, דּוּכִיפַת וַעֲטַלֵּף, וְהַבְּהֵמָה:

שׁוֹר, שֶׂה-כְּשָׂבִים, שֶׂה-עִזִּים, אַיָּל וּצְבִי…וְנִתְבַּלְבֵּל:

רוֹצֶה הוּא לוֹמַר “הַצְּבִי” וְאוֹמֵר: "הַצְּרִי, וְהַצִּפֹּרֶן,

חֶלְבְּנָה וּלְבוֹנָה" וְכוּלֵי… וְהַתֵּבָה קוֹלְטָה וְקוֹלְטָה…

רָאוּ מָרְדְּכַי וְיוּכִים – וְלֹא נוֹתְרָה בָּהֶם כָּל נְשָׁמָה,

פָּקוּ בִּרְכֵּיהֶם וְכָשְׁלוּ מֵאֵימַת הַדִּין וְהַמַּיִם,

וְחָשׁוּ כְּבָר בְּמֵי הַמַּבּוּל, כְּאִלּוּ מֵי-מָטָר צוֹנְנִים

יוֹרְדִים עַל כְּתֵפָם עֲרֻמָּה, נַחְשׁוֹלִים קְטַנִּים וּפְזִיזִים.

וְעָמְדוּ מְבַקְּשִׁים עַל נַפְשָׁם לִפְנֵי הַפְּקִידִים וְהַמְּמֻנִּים,

אֶפֶס לְלֹא הוֹעִיל דִּבְרֵיהֶם, שָׁוְא תַּחֲנוּנֵיהֶם וְשַׁוְעָתָם:

הֵמָּה בְּאַחַת: הַדִּין! וַיֵּרֶד רַב מָרְדְּכַי לְכִיסוֹ,

הֶעֱלָה מִשָּׁם שֶׁקֶל אֶחָד, וְנִתְרַכְּכוּ הַלְּבָבוֹת וְהוֹרוּהוּ

עֵצָה, שֶׁיִּדְפֹּק עַל פִּתְחָהּ שֶׁל אוֹתָהּ פָּמֶלְיָה יְדוּעָה,

יַגִּישׁ בַּקָּשָׁה לַפְּקִידוּת עַל עִסְקֵי יְשִׁיבָה בַּתֵּבָה.

בָּהוּל לֹא הָיָה מֵעוֹלָם רַב מָרְדְּכַי עַל מָמוֹנוֹ, חָלִילָה,

נִמְצָא לוֹ סַרְסוּר לַדָּבָר, מֻמְחֶה לִדְבָרִים-בְּצִנְעָה,

יָשַׁב מָרְדְּכַי לְחַכּוֹת לְהֶתֵּר-יְשִׁיבָה בַּתֵּבָה,

וְסוֹף סוֹף הִגִּיעַ הַכְּתָב, וּפְנֵי מָרְדְּכַי חָפוּ מִצַּעַר.

עִיְּנוּ בִּישִׁיבַת פַּמֶּלְיָה יְדוּעָה, וְנִמְנוּ וְגָמְרוּ

לְגַבֵּי בַּקָּשַׁת רַב מָרְדְּכַי הֱיוֹת שֶׁתִּמָּצֵא הַתֵּבָה

בְּחֶבֶל הַר אֲרָרָט, אֵין לוֹ בָּהּ זְכוּת שֶׁל יְשִׁיבָה…

חָפוּ פְּנֵי מָרְדְּכַי. אַךְ לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל דּוֹפֵק עַל פְּתָחִים

עָמַד וּבָדַק הַחַיּוֹת וְהָאוֹפַנִּים הַצְּרִיכִים לִמְשִׁיחָה,

וְהִגִּישׁ קֻבְלָנָה עַל פְּסַק-דִּינָהּ שֶׁל אוֹתָהּ פָּמֶלְיָה.

לְאַחַר מַשָּׂא-וּמַתָּן זָכָה בְּדִינוֹ ר' מָרְדְּכַי:

תֵּבָה שָׁטָה בַּמַּיִם פְּטוּרָה מֵהֶתֵּר-יְשִׁיבָה.

אֶפֶס לֹא אָרְכָה שִׂמְחָתוֹ, וְעַד רֶגַע הָיָה שְׂשׂוֹנוֹ:

נִמְצָא מַחְמִיר בַּדִּין בִּישִׁיבַת פָּמֶלְיָה אַלְמוֹנִית,

וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם קִבֵּל כְּתָב וְחָתוּם בְּחוֹתָם הַגָּלִיל:

"יַעַן עֲתִידָה הַתֵּבָה לְהַפְלִיג בַּיָּם לִכְשֶׁיִּהְיֶה

מַבּוּל בָּאָרֶץ, וְיֵשׁ חֲשַׁשׁ הַסָּגַת הַגְּבוּלִים, חָלִילָה,

וּבְהִלְכוֹת פַּרְסָאוֹת שָׁנִינוּ: חֲמִשִּׁים הַסְּמוּכוֹת לִגְבוּלִים

פְּטוּרוֹת מִמַּכַּת יְהוּדִים"… וּפָרַח לוֹ הֶתֵּר הַיְשִׁיבָה!

אוּלָם מָרְדְּכַי – יְהוּדִי, וְעָמַד מָרְדְּכַי בְּמִרְדּוֹ…

וְאַחֲרֵי הַכְּתָב – שִׂיחָה דַקָּה, וְאַחֲרֵי הַקּוֹל – מְשִׁיחָה גְדוֹלָה".

קִבֵּל מָרְדְּכַי הֶתֵּר! וּזְכוּת הַנַּגָּרִים לוֹ עָמְדָה:

נִמְצְאָה תְּעוּדָה בְּיָדוֹ, שֶׁעָסַק בְּבִנְיָן הַתֵּבָה,

נַגָּר וְנַפָּח כְּאֶחָד וְעוֹשֶׂה בְּגֹפֶר וּבְכֹפֶר.

אוּלָם אֵין מַזָּל לְמָרְדְּכַי, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ דַק בָּאָה שִׂטְנָה,

וְיָצָא וְיָדָיו עַל רֹאשׁוֹ: "הֱיוֹת שֶׁ’פְּרִינְצִיפְּיוֹן' לְנֹחַ

לְבִלְתִּי קַבֵּל פּוֹעֲלִים-יְהוּדִים בַּעֲסָקָיו הָרַבִּים"…

וְטַעֲנוֹת-מָרְדְּכַי נִסְתַּתְּמוּ, וּפָרַשׁ לְזָוִית וּבָכָה.

וְגַלֵּי הַמַּבּוּל הַקָּרִים כְּבָר עוֹבְרִים עַל רֹאשׁוֹ וּמְכַסִּים

גּוּפוֹ הָרָצוּץ וְהֶחָם; אַךְ עֵינָיו אוֹרוּ וְנִזְכַּר

הִלְכוֹת סוֹחֲרִים יְהוּדִים. – וּמִקֵּץ חֲצִי-שָׁעָה וּבְיָדָיו

תְּעוּדָה שֶׁל סוֹחֵר יָדוּעַ בַּעַל “גִּלְדִּיָּה” רִאשׁוֹנָה,

רְשׁוּמָה וַחֲתוּמָה כַּחֹק: "כְּבוֹד רַבִּי מָרְדְּכַי בֶּן יָאִיר!

הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת יָדְךָ לִקְנוֹת בִּתְקוּפַת-הַמַּבּוּל

בְּחֶבֶל הַר אֲרָרָט וּבַתֵּבָה – וְרַק בְּכֶסֶף מְזֻמָּן –

זְרָעִים מִכָּל מִין וָמִין: זְמֹרוֹת לְפִילִים, וּפוֹלִים,

לֶפֶת, וְגֶרֶשׁ וְקִטְנִיּוֹת, וְכָל זֶרַע הַשָּׂדֶה, הַנִּתָּן

לְאָכְלָה לַחַיָּה וְלָעוֹף"…

             וּכְתֹבֶת נוֹטַרְיוֹן לְמַטָּה:

“אֶלֶף וְתַרְנַ”ו לִיצִירָה, כָּאן פָּרָשַׁת נֹחַ וְגוֹמֵר"…

וְהָיְתָה לְמָרְדְּכַי הָרְוָחָה? וְנִגְאַל מִשֶּׁטֶף הַמַּבּוּל?

טָעוּת הָיְתָה בְּיָדוֹ, וְעָמְדוּ עָלֶיהָ הַפְּקִידִים:

"מַתָּן-וּמַשָּׂא וְעוֹד אֲסוּרִים בַּתֵּבָה, כַּנֶּאֱמָר,

וְאֵין בָּהּ דִּין-יְשִׁיבָה לְסוֹחֲרִים".

וְעָמַד מָרְדְּכַי וְכִתֵּת

רַגְלָיו עוֹד תַּרְפַּ"ט אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת, לֹא חָס עַל מָמוֹנוֹ,

חִפֵּשׂ וּבָדַק בַּדִּינִים, וְגִלָּה כָּל רָז וְכָל סָתוּם,

וְעָלְתָה בְּיָדוֹ תְּעוּדָה – תְּעוּדָה שֶׁל רוֹפֵא-בְּהֵמוֹת

חֲתוּמָה בְּחוֹתָם כַּחֹק, וּבְצִדָּהּ גַּם זְכוּת-יְשִׁיבָה

בְּרַחֲבֵי הַתֵּבָה וְהַקִּנִּים: תַּחְתִּיִּם, שְׁנִיִּם וּשְׁלִישִׁים.

וְהָיְתָה לְמָרְדְּכַי הָרְוָחָה – אִלְמָלֵא הַפְּקִידוּת הַפִּלְכִּית.

עִיְנָה הַפְּקִידוּת בַּכְּתָב, וְהַכֹּל כַּדִּין וְכַשּׁוּרָה –

הַכֹּל – לְרַבּוֹת הַשֵּׁם? – וַתֵּצֵא הַגְּזֵרָה הָרָעָה:

"שָׁנוּ, הֱיוֹת הַשֵּׁם “מָרְדְּכַי” בַּבְלִי אוֹ פַּרְסִי.

הֲגַם שֶׁיֵּשׁ “מָרְדּוּךְ” וּ“מָרְדְּקָה” בְּסֵפֶר פְּקוּדֵי-הַיְּהוּדִים,

נִפְסְלוּ תְּעוּדוֹתָיו עַל סֶמֶךְ דִּין זֶה וָזֶה… וְעַל הֶחָתוּם.."

וְעַד שֶׁר' מָרְדְּכַי מִתְדַּפֵּק עַל פִּתְחֵי הַפְּקִידִים וְהַשּׁוֹטְרִים,

מְכַתֵּת רֵגְלָיו וְנִמְלָךְ בְּסִפְרֵי הַדִּינִים וְהַפְּקֻדּוֹת,

יָשַׁב יוּכִים וְהִמְתִּין לְבוֹאוֹ שֶׁל פְּקִיד כְּפַר-מוֹשָׁבוֹ,

זוֹכֶה בִּדְחִיפָה בַּמְּבוֹאוֹת וְנֶהֱנֶה מִכִּנָּם בַּתְּפִיסָה,

מוֹזֵג יֵי“שׁ לְהַ”זְּקֵנִים" וְקוֹנֶה דְּלִי יַיִן לְהַקְּהִלָּה".

קוֹרֵא בַּעֲצָרָה “הֵן! הֵן!” וְחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה חֲלִילָה,

וְסוֹף-סוֹף שֻׁחְרַר וּפָרַשׁ, וְקִבֵּל תְּעוּדַת “מְהַגֵּר”.

עָמַד עַל פֶּתַח הַתֵּבָה וְכוֹבָעוֹ תַּחַת בֵּית-שֶׁחְיוֹ.

–אִשְׁתְּךָ אַיֵּה? – וּבִלְתָּהּ?– לָאו! כָּתוּב מְפֹרָשׁ בַּפְּקֻדָּה:

אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה… וַיִּקְרַע יוּכִים אֶת הַתְּעוּדָה:

“מוּטָב שֶׁאֶטְבַּע הַפַּעַם וְלֹא אֶפֹּל בְּיַד אוֹתָהּ בַּת-כַּלְבָּה!”

נוֹאֲשׁוּ מָרְדְּכַי וְיוּכִים…

וְעָלָה בְּאָזְנֵיהֶם קוֹל גָּדוֹל:

הִפְנוּ הַשּׁוֹטְרִים סוּסֵיהֶם אֶל מוּל פְּנֵי הַמַּחֲנֶה הֶחָדָשׁ,

הוֹלֵךְ בְּשִׁירִים וּבְקוֹל – דֵּמוֹנְסְטְרַצְיָה עֲרוּכָה כְּנֶגֶד

נֹחַ וְסִיעָתוֹ וּכְנֶגֶד הַמִּשְׁטָר שֶׁלִּפְנֵי הַמַּבּוּל.

הָלְכוּ הַחַיָּה, וְהָעוֹף, וְהָרֶמֶשׂ, וְהַנְּפִילִים וְהַשֵּׁדִים,

אִישׁ אִישׁ עַל מַחֲנוֹ וְעַל דִּגְלוֹ, וְהַשֶּׁרֶץ הַגָּדוֹל וְהַקָּטָן.

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה, וּלְפִתְאֹם

נִפְתְּחוּ אֲרֻבּוֹת שָׁמַיִם, וַיְהִי הַגֶּשֶׁם בָּאָרֶץ,

גָּבְרוּ הַמַּיִם מְאֹד-מְאֹד, וַתָּרָם הַתֵּבָה וַתָּצָף

וְרָאָה מָרְדְּכַי אֶת קְצֵה חָטְמוֹ שֶׁל עוֹג וְאֶת “פֵּאָתוֹ”

נוֹטְפָה מַיִם עַל לֶחְיוֹ. וַיִּגְבְּרוּ וַיִּשְׁטְפוּ הַמַּיִם

פָּנָיו שֶׁל מָרְדְּכַי וּפְנֵי יוּכִים שֶׁהִלְבִּינוּ כַּנֶּתֶר

מַיִם קָרִים מְאֹד – – –

וּמִתּוֹךְ אֵימַת מָוֶת אָז פָּקְחוּ

שְׁנֵיהֶם עֵינֵיהֶם – וְהֵמָּה בְּסֻכַּת מָרְדְּכַי, בַּתָּוֶךְ;

גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף בַּחוּץ, וּשְׁלוּלִית עַל פֶּתַח הַסֻּכָּה,

טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם נוֹטְפוֹת דֶּרֶךְ הַסְּכָךְ וְהַנְּצָרִים,

רֶפֶשׁ וְשָׁמַיִם עֲכוּרִים נִבָּטִים מִבַּעַד לַסֻּכָּה.

מיכאילובקה, 1909

Боярышник, Hagedron ↩
Sonnenblume, Подсолнечник, Helianthus annuus ↩
אלו והבאות אחריהן הן בריות מן התקופות הגיאולוגיה הקדומות שלפני תקופת האדם על הארץ.שרידיהן נמצאים במעבה האדמה “מחצבים” מאבנים. ↩

קִסְמֵי-יָעַר

מאת

שאול טשרניחובסקי

לכבוד ר' מנדלי מוכר-ספרים

I

שִׁמְשִׁי עָלָה, עָלָה שִׁמְשִׁי! וּבַנַּחַל וּבַשָּפֶל

נִמְתַּח, נֶאֱחָז עוֹד בַּסְּבָכִים וּמִתַּמֵּר הָעֲרָפֵל.

וּמִתַּמֵּר וּמִתְפַּתֵּל… אוֹרוּ פְּנֵי הַיְאוֹר – וַיָּגֶל…

נָחוּשׁ, אָחִי, לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ פְּרוּעֵי-רֹאשׁ וִיחֵפֵי-רָגֶל!

וּבִנְתִיבָה נַעֲלָמָה, בַּגֵּיאָיוֹת וּבַנְּחָלִים,

בְּמִשְׁעוֹל-קָמוֹת צַר הַנִּמְתָּח, כֻּלּוֹ רָטֹב עוֹטֶה טְלָלִים!

דַּרְכִּי סוּגָה בַּשּׁוֹשַּנִּים, בַּשּׁוֹשַּנִּים וּבַוְּרָדִים,

וּמִגִּיל אֶל גִּיל נַחְפֹּזָה וּבִתְרוּעוֹת שִׁיר, כִּילָדִים.

וְאֶל הַיַּעַר וְאֶל הַנַּחַל! עוֹד הַיּוֹם בִּתְהוֹם הַבְּדֹלַח

וּבַגַּל הַצּוֹנֵן נֶחֱצֶה, וְנִשְׁתַּעַשְׁעָה בְּחוֹל לַח.

אֶל הַיַּעַר! לוֹ, לַיַּעַר, סוֹד וּרְמָזִים וְרָזֵי-רָזִים,

פִּנּוֹת חֹשֶׁךְ, צְרִיחוֹת זָרוֹת, סְבַךְ שָׁרָשִׁים נֶאֱחָזִים;

וַאֲבָנִים מְפֻזָּרוֹת מִימֵי בְּרֵאשִׁית, אִוְשָׁה מְשֻנָּה

לַשַּׁלֶּכֶת וְקֶרֶן דְּמָמָה, וּבוֹר פְּחָדִים, פִּנָּה שְׂפוּנָה;

נַחְשׁוֹל קַלִּיל וְגַל פִּטְפּוּטִים, הַבּוֹקֵעַ גֵּיא מִסְתָּרִים,

נֵצֶר פֶּרַח בַּשַּלֶּכֶת, לֹא שְׁזָפַתּוּ עוֹד עֵין זָרִים;

מְלוּנָה שׁוֹקְטָה לָאַרְנֶבֶת, נִקְרָה לְצִרְעָה וְקֵן לַפֶּרֶס,

וּבַגַּיְא וּבְקֶרֶן שֶׁמֶשׁ שָׁם חוֹפֶרֶת הַחֲפַרְפֶּרֶת;

אַלּוֹת שָׂבוֹת מְלֵאוֹת סְדָקִים, שֶׁהַכְּמֵהִין בָּהֶן עוֹלִים,

קֵן לְחֻלְדַּת-סְנֶה בָּאַלּוֹן וּמַטְמוֹנִים בַּנַּהֲלוֹלִים;

וַעֲרֵמוֹת שֶׁל נְמָלִים, עַכְבָּר נִפְחָד בַּמַּחְתֶּרֶת.

וְעוֹר שֶׁל נָחָשׁ, שֶׁאַךְ פְּשָׁטוֹ, דַּק וְשָׁקוּף כִּשְׁפוֹפֶרֶת.

בֹּקֶר קוֹרֵא פֶּרֶס פֶּרֶא, מַר צוֹרַחַת הָעָזְנִיָּה,

וּבַלַּיְלָה יִצְחַק יַנְשׁוּף, כּוֹס מְעוֹרֵר תַּאֲנִיָּה.

וְרֵיחוֹת עָלִים שֶׁל אֶשְׁתָּקַד, קְטֹרֶת אֹרֶן רַב סַמְמָנִים,

וּמִשְׁפָּחוֹת שֶׁל פִּטְרִיּוֹת שָׁם סַמְקָנִים¹ וְיַרְקָנִים²,

אַרְנוֹת³ נָאוֹת וְחֶמְאָנִיּוֹת⁴ וּבַעֲדָיָו “מוּת הַזְּבוּבִים”⁵.

– “יִישַׁר כֹּחֲכֶם וִחְיִיתֶם, בְּרוּכִים נִקְלִים כַּחֲשׁוּבִים!”

פֹּה הֵם חַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם, חַיִּים שׁוֹקְטִים, חַיִּים קְטַנִּים,

פֹּה הֵם כֹּאֲבִים אֶת כְּאֵבָם, חוֹלְמִים חֲלוֹמוֹת יַעַר וְגַנִּים.

וַאֲנִי בֶּן-אָדָם אִלֵּם, אֶעֱמֹד אַאֲזִין: מַה לִּי, מִי לִי?

נָכְרִי, זָר אֲנִי בְּעוֹלָמָם, נָכְרִי, צַר אֲשָׂרֵךְ שְׁבִילִי…

לוּ יָכֹלְתִּי וְדִבַּרְתִּי פֶּה אֶל פֶּה עִם צִיץ וּדְשָׁאִים,

וּמִפֶּה לָאֹזֶן אֶשְׁמַע שִׂיחַת דְּקָלִים, חֲלוֹם בְּכָאִים.

וַדַּאי יֶשְׁנוֹ מִי שֶׁמֵּבִין פִּטְפּוּט גַּלִּים, שִׂיחַת-בַּדִּים,

מִי שֶׁמֵּצַר עִם הָעֵנָב אִם נַרְתִּיקוֹ פִּגֵּר לַאְדִּים;

בְּרַחֲמִים רַבִּים יִשַּׁק גֶּזַע אֹרֶן מוּשַׁח עַד הִשָּׁבְרוֹ,

לְמִי מְנַעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ אַלּוֹן? וּלְמִי שָׂח הָרוּחַ בְּעָבְרוֹ?

יֶשְׁנוֹ מִי שֶׁמַּמְתִּיק סוֹדוֹת לַיְלָה עִם פִּטְרִיּוֹת צְנוּעוֹת,

בָּא לְשַׂחֵק בְּעַכְבִישׁ-מַיִם⁶ אֲשֶׁר נִטְפַּל אֶל הַבּוּעוֹת;

יִשְׂמַח עַל קַן קִיכְלִי שָׁחוֹר, שָׂשׂ בְּאֹשֶׁר אֵם הַבָּנִים,

וְלִלְטָאָה פְּזִיזָה יִשְׁרֹק: “גּוּרִי לָךְ, צַר בַּנִּצָנִים!”

צָרִיךְ לִהְיוֹת מִי שֶׁיָּבֹא אָבֵל יָחֵף וְקָרַע קְרִיעָה

עַל הַחֶלְקָה, שֶׁנִּדּוֹנָה בַּגַּרְזִנִּים לַתַּעֲשִׂיָּה;

צָרִיך לִהְיוֹת תֵּל כַּשָּׁפִים, גֵּיא חִזָּיוֹן לְשֵׁד וְשִׁדָּה,

מַאֲמָר קוֹסֵם, מַאֲמָר תַּקִּיף, שְׁבוּעָה חֲמוּרָה וּמַתְמִידָה.

צָרִיךְ לִהְיוֹת שַׂר שֶׁל יַעַר, שֶׁכָּל פָּנָיו קְמָטִים, קְמָטִים,

כִּפְנֵי אַלָּה מֻכַּת-בָּרָק וְעַתִּיקָה וְרַבַּת-מְחָטִים.

וּמַחֲלָפוֹת לוֹ אֲרֻכּוֹת, יוֹרְדוֹת, נוֹפְלוֹת אֶל מוּל עָרְפּוֹ.

כְּגַל שֶׁל כְּמֵהִין יָרֹק-אָפוֹר, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּא לְשָׂרְפוֹ;

זְקָנוֹ מְגֻדָּל, בָּבוֹת סְבוּכוֹת מַאֲפִילוֹת לָעֵינַיִם,

כְּעֵין הַמְּצוּלָה בַּעֲבִי-חֹרְשָׁה בְּמַחֲשַׁכִּים בֵּין-עַרְבַּיִם.

וְאִם לֹא לְמַעֲנוֹ בַּעֲבִי-יַעַר הֵיכַל-דְּמָמָה בֵּין אֳרָנִים,

דִּמְמַת-עוֹלָם, כִּי כֵן אָהֵב, כִּי כֵן דֶּרֶךְ כָּל שְׂבַע-שָׁנִים?

יֶשְׁנָן וַדַּאי בְּנוֹת-הַיַּעַר, מְלֵאוֹת סוֹד כִּבְרַק הַחֶרֶב,

כְּעֵין הַמְּצוּלָה, כַּעֲנַן בֹּקֶר, כְּגַּעְגּוּעִים לִפְנוֹת-עֶרֶב.

כָּל כָּךְ שְׁקוּפוֹת קַלּוֹת-קַלּוֹת, וְעֵינֵיהֶן תְּמֵהוֹת נוּגוֹת,

כְּצִפֹּרֶת גַּן בַּקַּיִץ, כְּהֶגֶה בִּיבִים בֵּין עֲרוּגוֹת.

וּבִמְחוֹלוֹת-הַמַּחְנַיִם גַּם תֵּצֶאנָה בְּנוֹת-הַיָּעַר,

וּמִקְלַעַת פִּרְחֵי מַיִם עַל מַדֵּיהֶן וּבַשָּׂעַר,

עַד הֱיוֹת עֲרָפֶל נִתְלֶה עַל אֲגַמִּים וּפְנֵי בְּרֵכָה,

וְהַלְּבָנָה חִוְרָה, פְּגוּמָה בְּסוֹפֵי חֹדֶשׁ עִם חֲשֵׁכָה.

פישקי (פלך גרודנא) 1910

II

בִּרְשׁוּת שַׂר-שֶׁל-יַעַר דְּנָן וּבִרְשׁוּת

מַשִּׂיגֵי הַסּוֹד וְהַדְּמוּת –

בִּתְחוּמוֹ שֶׁל יַעַר בַּלַּיְלָה, בַּדְּמִי,

אַשְׁבִּיעָה הַלַּיְלָה בִּשְׁמִי

בִּשְׁבוּעָה חֲמוּרָה וּבְשַׁמְתָּא; וּבְאִם

הַיַּעַר עוֹד נִים-וְלֹא-נִים,

אָבֹאָה מִשְׁכְּנוֹתָיו, וְאֶעְבְּרָה בַּסְּבַךְ

וְקָסַמְתִּי לַדֶּשֶׁא הָרַךְ.

אֶת שִׁירַת-הַיְצִירָה אָעִירָה מִתְּהוֹם

לְלֹא-מַמְשְׁלוֹתָיו שֶׁל יוֹם;

וְהֶחְיֵיתִי אַגָּדוֹת הָעֵשֶׂב וְהָעֵץ,

תַּעֲלוּמוֹת הַהֹוֶה וְהַקֵּץ:

כָּל מִסְתְּרֵי-הֲוָיָה בִּתְהוֹמוֹת-אֵין-סוֹף,

סוֹד-עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אַךְ טוֹב.

וּמָלְאוּ חֲדָרָיו גַּעְגּוּעִים וּכְאֵב

אֲשֶׁר לֹא נִתַּן הָשֵׁב,

וְנָגַע עַד לִבּוֹ יְגוֹן דּוֹר-וָדוֹר,

וְדָמַע אֶת דִּמְעוֹת-הָאוֹר.

וְנָפְלוּ הַדְּמָעוֹת בָּעֵשֶׂב, בַּסְּבַךְ –

נִיצוֹצוֹת אוֹר טָמִיר, אוֹר זַךְ,

כְּזִיקִים וּכְטִפּוֹת-אוֹר, פְּלֵטַת-מַשֶּׁהוּ

וּשְׁאָר אוֹר-הַגָּנוּז הַהוּא.

וְאָמַרְתָּ: הֵם שְׁבִיבִים, שֶׁנִּתְקְלוּ בַּתֵּל,

בַּחֲלֹף כּוֹכַב-שֵׁבֶט בַּלֵּיל,

וּנְחִיל-זַהֲרוֹרִים, שֶׁתָּעָה בִּתְחוּם

יְשִׁימוֹן – בְּמֶרְחַבְיָה וָרוּם.

וְלָרְשָׁפִים הַחַיִּים אֵיךְ תִּקְרָא בְּשֵׁם?

–“תּוֹלָעִים שֶׁל יוֹחָנָא” הֵם.

1910

подосинникъ, Espenblutschwamm ↩
зеленка, Grüner täubling ↩
боровикъ, Steinpilz ↩
масленикъ, Butterpilz ↩
мухоморъ, Fliegenpilz ↩
Водяной паукъ, Wasserspinne ↩

שושנת פלאים ברוכת-אל

מאת

שאול טשרניחובסקי

שׁוֹשַׁנַּת פְּלָאִים בְּרוּכַת-אֵל

פּוֹרַחַת לְאִישׁ וָאִישׁ.

יֵשׁ כָּל שְׁנוֹת-חַיָּיו דּוֹרֵשׁ לָהּ,

יֵשׁ מוֹצֵא אוֹתָהּ חִישׁ.

וּבְדַרְכֵי חַיִּים, נֵתַע בָּם

עַד אִם יוֹמֵנוּ רַד,

כָּל פֶּרַח נִפְגֹּשׁ נִשְׁאֲלָה:

“הַאַתְּ שׁוֹשַׁנְתִּי? אַתְּ?” –

וְיֵשׁ עֶרֶב-חֹרֶף נוּגֶה בָּא,

וְאָבְלוּ שַׁדְמוֹת-בָּר,

תִּתְבּוֹנֵן, תַּבְחִין דַּרְכְּךָ –

שׁוֹשַׁנְתְּךָ נִקְטְפָה כְּבָר.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁנִּמְצְאָה לוֹ,

וּבְשַׁעְתּוֹ קָטַף זוֹ;

וְאוֹי לוֹ לָאִישׁ לֹא הִכִּיר בָּהּ

בְּדַרְכֵי חַיָּיו הוּא.

טוֹב לוֹ לוּ כָּבָה נֵרוֹ בּוֹ,

וּכְנֶפֶל יָרַד בּוֹר:

הֵן דּוֹמֶה הוּא לְעִוֵּר זֶה,

שֶׁחָשַׁךְ בַּעֲדוֹ אוֹר.

1911, (פינלאנד) Metsola

בֵּיתָרָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

שְׂמֹאלוֹ שָׁלַח בְּרַעְמַת לָבִיא

וְאֶת יְמִינוֹ אֶל הָהָר,

עַל אֶזְרוֹעוֹ עוֹד יְצַלְצֵל

שְׂרִיד אֲזִקָּיו – כַּבְלֵי צָר.

דַּהֲרוֹת אֵימָה, דַּהֲרוֹת לָבִיא.

כֻּלּוֹ רוֹחֵץ בְּגַלֵי רִיר;

מִנִּי קִרְקָס שֶׁל קֵיסַרְיָה

נִשָּׂא בֵּיתָרָה הָעִיר.

לֵב אַדִּירִים, לֵב הָאַרְיֵה,

יַךְ; מִי יֹאמַר לוֹ: חֲדָל?

וּפִי שִׁבְעָה יִגְבַּר מֶנּוּ

לֵב רוֹכְבֵהוּ, לֵב אֱיָל.

וְהוּא יַךְ, וּכְהוֹלֵם פַּעַם

יַךְ בְּכֹחַ, יַךְ בְּחֹם,

וְהוּא מָלֵא שִׁיר עַל גְּדוֹתָיו,

שִׁירַת גִּיל – לֹא תַּעֲמֹד דֹּם.

וְכֶאֱחֹז הָאֵשׁ בַּיַּעַר

וְאָכְלָה בַּעֲבִי-הַסְּבָךְ,

כֵּן מִתַּחַת גַּבּוֹת סְבוּכוֹת

תִּבְרֹק עֵינוֹ וְאוֹרָהּ צַח.

יִזְכֹּר שִׁבְיוֹ, קִרְקַס רוֹמִים,

נַפְשׁוֹ הוֹמָה תִּדְרֹךְ עֹז:

"יָבֹא יוֹם וַעֲלֵיכֶם נֵרֵד,

כְּרֶדֶת אַרְבֶּה עַל הַגֵּז!

"עוֹד יוֹם לָנוּ, וְאִם בִּיהוּדָה

אַךְ שְׂרִיד מָה וּמְתִים מְעָט,

עוֹד לֹא כָלָה עָשׂוּ עַמִּי,

נָרִים נֵס וּבְחֶזְקַת יָד!"

וּבִנְגֹהוֹת גִּיל קִדְּמוּהוּ

רֻכְסֵי הָר וּתְהוֹמוֹת רוּם;

וּבַאֲשֶׁר יִפְנֶה – מֶרְחָב,

וְאֵין אֲדוֹנִים לוֹ בַּיְקוּם.

1903

שירים חדשים (1923–1914)

מאת

שאול טשרניחובסקי

מנגינה לי

מאת

שאול טשרניחובסקי

מַנְגִּינָה לִי וּנְגִינָה לִי מִיָּמִים מִשֶּׁכְּבָר,

מִמִּדְבַּר יָם, מִקֶּרֶן אוֹר, מִמַּחֲזוֹת עַל נְהַר כְּבָר.

הֲדוּקַת אֵשׁ וּרְטֻבַּת גִּיל וְרַבָּתִי אֱיָל

שְׁטָפַתְנִי זוֹ. מְהַבְהֶבֶת בִּי: עֲלֵה, וּצְלַח וּפְעָל!

וְעוֹלָה הִיא וּפוֹרְצָה הִיא עַד־סְגוֹר הַלֵּב הָתָּם, –

שִׁיר דָּמִי הוּא, שִׁיר נִצְחִי הוּא, שִׁיר מָלֵּא עֹז וָרָם.

בִּקְרֹא עַל שַׁדְמוֹת זְהַב־הַבָּר לַמָּוֶת אֲדֹנָי,

וְהִמְטִיר דָּם עַל מַעֲנִית אֵת וּקְצִירוֹ נֶפֶשׁ חָי,

מַה אַתָּה, דָּמִי, שׁוֹקֵק בִּי, הוֹי דַּם עֲתִּיקֵי דוֹר,

דַּם נְדִיבֵי עָם מִקַּדְמַת דְּנָא, מִיַּרְכְּתֵי שֶׁמֶשׁ וְאוֹר?

קוֹל טָמִיר בָּא מֵרִאשׁוֹן דּוֹר, דּוֹר רַעֲנָן, דּוֹר עָז,

קוֹל דַּם דּוֹר שָׂר עִם אֱלֹהָיו וּלְחַרְבוֹת צָרִים בָּז.

מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דָּם קְדוֹשֵׁי תַּ“ח וָֹתַ”ט?

אֲנִי לֹא אֶפְשׁוֹט צַוָּאר זֶה – בַּקְּרָב מוּת וְלֹא בִּשְׁמָד!

לֹא, לֹא! אֲנִי לִי סַיִּף יֵשׁ, וְאֶגְרוֹפִי עוֹדוֹ חָם –

בִּפְגוֹעַ חַיַּת אָדָם בִּי, דָּם אֶתֵּן תַּחַת דָּם.

מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דְּמֵי מְקַדְּשֵׁי אֶת הַשֵּׁם

עַל מוֹקְדֵי אֵשׁ בִּסְפָרַד זוֹ וּבַיָּמִים הָהֵם?

אֵינֶנִּי שֶׂה כִּי אוּבַל כָּךְ לַטֶּבַח וּבַסָּךְ, –

אֶת־רֹאשְׁךָ נַפֵּץ אֶל־הַקִּיר וְלֹא יִרְאוּ צָרִים בָּךְ!

מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דְּמֵי מֵתִים בְּאֶחָד?

אֲנִי נוֹאַשְׁתִּי מֵאֱלֹהִים, וְעִם אֵלִי אֵינִי רָד,

וּסְפוֹגִי צֶמֶר עַל הַלֵּב נִתְרוֹקֵן מֵאֱלֹהָיו

בִּכְדִי לְמִי שֶׁצִּנָּה לוֹ וּבְחַרְבּוֹ עָלָיו רָב.

מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דַּם הַמַּכַּבִּים? לֹא!

עֲצַבֵּי שַׁיִשׁ קְדוֹשִׁים לִי בְּמִלְחֶמֶת גּוֹי וָגוֹי.

מִתּוֹךְ שְׁנֵים־עָשָׂר פְּצָעִים זָב גַם דָּמִי זֶה כַּיּוֹם, –

לֹא עַל קַרְקָעִי דָּמִי בָא, וְאִם תַּאְדִּים הַתְּהוֹם.

מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דְּמֵי דוֹר הַמִּדְבָּר? כָּךְ!

דַּם כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן דָּמִי הוּא, קוֹלֵחַ וְאֵינוֹ נָח.

שׁוּב קוֹרֵא לִי הַשִּׁיר הָעָז, מַנְגִּינַת דָּם וָאֵשׁ:

עֲלֵה בָּהָר וּרְעַץ הַכָּר, כָּל־מַה־שֶּׁתִּרְאֶה – רֵשׁ!

הֵילִילוּ יוֹשְׁבֵי מָעֹז יָם, בַּת־פְּלֶשֶׁת מַר לָהּ מָר –

הַיַּרְדֵּן לָךְ, וְהַלְּבָנוֹן לָךְ, וְהַמִּישׁוֹר וְהָהָר.

מִנַּחַל פְּרָת עַד לְבֹא חֲמָת וְהַמִּדְבָּר בַּעֲרָב,

הַגְּבוּל תְּתָאֲרוֹ יַד־יָהּ, תִּרְאֶנּוּ עֵין הָעָב.

וְכִבְשׁוּ אֶרֶץ בְּחֶזְקַת־יָד וְנֶאֱחַזְתֶּם בָּהּ,

וּבְנִיתֶם בִּנְיַן־עַד לַדּוֹר הַקָּם לָכֶם, הַבָּא!

מינסק 1916

מִמַּנְגִּינוֹת הַזְּמַן

מאת

שאול טשרניחובסקי

אֲנִי אֲרַיָּוֶךְ מִדָּמִי בְּעוֹנָתִי,

הוֹי אֶרֶץ מְכוֹרָתִי!

אֲנִי אֲרַיָּוֶךְ כָּל-שְׁתִי חַיַּי עִמִּי

נָחַלְתִּי מֵאִמִּי!

וְאִם סָתוּם מִמֶּנִּי וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי

מְקוֹמִי וְשַׁעְתִּי,

בֵּין פִּגְרֵי הֲרוּגִים וְהוֹרְגִים לְתֻמָּם

אֵי אֶשְׁכְּבָה דוּמָם,

וְאֵיפֹה אַצִּיעַ אַחֲרוֹנָה מִטָּתִי?

מִי עֵדֵי גְסִיסָתִי?

הֲכוֹכְבֵי הַבֹּקֶר וְעַרְפִּלִּים מַכְסִיפִים

מִבֵּינוֹת הַסְּעִיפִים,

אוֹ שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת עִם עַרְבִית עֲלוּבָה

בְּמַחְפֹּרֶת עֲזוּבָה?

עַל כְּרִיכָה שֶׁל מָגָג בְּמִנְהָרָה מַשְׁחִירָה,

אוֹ תָּחוּב בִּגְדִירָה,

אוֹ בְּזָוִית שֶׁל בִּקְתָּה מַסְרִיחָה וּמְחַנְּקָה

עַל בַּד הָאֲלַנְקָה, –

אֲנִי אֲרַיָּוֶךְ מִדָּמִי – דְּמֵי לִבִּי –

עוֹדֶנִּי בְאִבִּי.

וְאָנֹכִי יָדַעְתִּי, בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל

לֹא יַחְדְּלוּ חָדוֹל

הַדָּם וְהַדִּמְעָה לְעוֹלָם, לְעוֹלָם…

וְאִם לֹא נִשְׁמַע קוֹלָם, –

כָּל טִפָּה וְטִפָּה לֹא שָׁוְא הֶאְדִּימָה,

קְדוֹשָׁה וַחֲמִימָה,

לֹא נִגְּרָה בִכְדִי, לֹא תִפּוֹל שָׁוְא אַרְצָה,

בִּלְתִּי אִם פָּרְצָה

בְּחוֹמוֹת הָעַבְדוּת וּבְכַבְלֵי הַדֹּרוֹת

לְיֶשַׁע וּלְאוֹרוֹת.

וְאִם יַעֲלֶה גוֹרָלִי – רִבּוֹנִי, הִנֵּנִי –

––––––––

וְלֹא נֶעְלַם מֶנִּי,

אִם תָּחֹן אֱלֹהִים הַחֶלְקָה הַבְּרוּכָה

וְאוֹתָהּ הַשּׁוּחָה,

וּבְכֹחוֹ שֶׁל דָּמִי כִּי תְשַׂגְשֵׂג הַקָּמָה

חֲמִימָה נִרְדָּמָה,

בִּגְבוּלִים בֵּין חֶלְקָה וְחֶלְקָה, בְּמַעֲנִיּוֹת

הִצְמִיחוּ דְגָנִיּוֹת,

אֲחוֹתִי לֹא תְלַקֵּט בַּפְּרָחִים פֵּאַרְתָּ

נִצָּנִים לַעֲטַרְתָּהּ;

וְיוֹנָתִי תַמָּתִי לֹא תַחֲלֹם חֲלוֹמָהּ

בֵּין שִׁבֲּלֵי הַקָּמָה;

וְלֹא אַחַי יַעַמְלוּ בַּאֲלֻמּוֹת וָעֳמָרִים, –

רַק זָרִים, רַק זָרִים.

וְאִם יְקֻלַּל הַשָּׂדֶה וְקָמָה לֹא יִרְפַּד,

וְהֶעֱלָה סִרְפָּד,

וְרָטֹב מִדָּמִי כִּי יִיף בּוֹ הַחוֹחַ

וְיֶאֱמַץ כֹּחַ, –

בּוֹ תְכַתֵּת רַגְלֶיהָ הוֹרָתִי הַחוֹלָה

כִּי תֵצֵא בַגּוֹלָה,

וְיִשְׂרוֹט שָׂרֶטֶת בִּבְשַׂר אָבִי כּוֹשֵׁל

הַמְגֹרָשׁ בְּצַו מוֹשֵׁל.

מינסק 1916

[שַׁחַף בָּא קוֹבֵל עַל אַשְׁדּוֹת הַלֵּימַן]

מאת

שאול טשרניחובסקי

שַׁחַף בָּא קוֹבֵל עַל אַשְׁדּוֹת הַלֵּימַן¹,

קוֹבֵל הַשַּׁחַף הַלָּבָן, הַזָּר…

אֹפֶל וְלֹא אֹפֶל מִתַּמֵּר מִתֵּימָן,

שִׁפְשֵׁף כָּל-צוּרֵי סַוֹּיָה הָהָר.

שִׁירַת קְדוּמִים גּוֹסֶסֶת בַּצּוּרִים:

מִדְבְּרוֹת הָרוֹמִים עוֹד חַיִּים בַּגָּיְא…

רִקְמוֹת אַגָּדָה… שִׁירוֹת בַּרְבּוּרִים…

מַלָּךְ, הַשַּׁחַף, כִּי בָאתָ עַד-כֹּה?

רַעַם כִּי יִרְעַם עַל רַחֲבֵי הַמַּיִם,

וְהֵצִיף הַקֶּצֶף כָּל-אֵיתְנֵי הַגִּיר,

חֶרֶס אֲרִיאֵל כִּי יֵט בֵּין עַרְבַּיִם,

מֵפֵז מִנָּגְהוֹ וְלִהֵט הַשְּׂנִיר,

שִׁירַת הַשַּׁחַף הַזְעוּמָה נִנְעֶרֶת,

שִׁירָה יְתוֹמָה וּמְלֵאֲתִי הוֹד,

כָּלְתָה מִתְגַּעְגְּעָה אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת,

עוֹטְיָה קוֹבֶלֶת כִּי נָסוּךְ הַלּוֹט…

האגם ↩

בְּסֵתֶר הַיַּעַר

מאת

שאול טשרניחובסקי

יֵשׁ פִּנּוֹת-סְתָרִים בִּתְחוּמֵי הַיָּעַר:

מַפֶּלֶת אֳרָנִים נְגוּעֵי הַסָּעַר

וּדְבִיר לַאֲשׁוּחִים מַזְקִינִים וְקוֹדְרִים,

לַגְּפָרִים הַחוֹלְמִים חֲלוֹם, מַאֲפִילִים.

שָׁם אוֹרוֹת הַשֶּׁמֶשׁ אֵין בָּאִים, אֵין חוֹדְרִים

לְגָרֵשׁ חֲלוֹמָם, וְכָלוּ הַשְּׁבִילִים

בֵּין נְפֹצוֹת הַשָּׂרָךְ וּמְחָטִים מַאְדִּימִים.

וְעִם מִטְרוֹת הַקַּיִץ וּגְשָׁמִים חֲמִימִים

יָצִיצוּ וְעָלוּ בִּן-לַיְלָה פִּטְרִיּוֹת:

סַמְקָנִים יַרְקָנִים, שְׁוָרִיּוֹת, מִטְרִיּוֹת, –

פִּטְרִיּוֹת מַצְנִיעוֹת בְּעָמְדָן, עֲדִינוֹת,

אֲדֻמּוֹת וּכְתֻמּוֹת, מַשְׁחִירוֹת, מַלְבִּינוֹת,

וְנוֹסַף לַפִּנָּה

מֵחִנָּן עַל חִנָּהּ.

“מִי יַעֲלֶה וְיָבֹא בְאוֹתָהּ הַפִּנָּה”

כָּל חַיַּת הַיַּעַר, הָעוֹף וְהָרֶמֶשׂ,

הַשְּׂמֵחִים אֶל שֶׁמֶשׁ וְהַשּׁוֹאֲפִים אֶמֶשׁ.

הֵם יוֹדְעִים, הֵם יוֹדְעִים, יוֹדְעִים הֵם כֻּלָּם, –

וְאוּלָם

הַנְּמָלִים הַקְּטַנּוֹת, הַשְּׁחֹורוֹת, הַזְּרִיזוֹת

הֵן אֵינָן מַכְרִיזוֹת

עַל פִּנּוֹת סְתָרִים וְגֵיאָיוֹת נֶחְמָדִים.

“מַדּוּעַ וְלָמָּה?”

– מֵאֵימַת הַיְלָדִים!

פֶּן יַעֲלוּ בְרִנָּה וְאָמְרוּ לְלַקֵּט

פִּטְרִיּוֹת הַחֶמֶד וְאִצְטְרוֹבְלֵי אֶשְׁתַּקֵּד,

וּפָשְׁטוּ בָּאֹרֶן לְנַצֵּל אֶת לֵחוֹ

וְחָטְטוּ בְּגַל מְחָטִים, הַנּוֹתֵן אֶת רֵיחוֹ.

יֵשׁ קֶרֶן בֶּן-שֶׁמֶשׁ בַּיַּעַר בְּקָרַחְתּוֹ,

שָׁם יִיבַשׁ הָאֹרֶן עַל גִּזְעוֹ וְעַל מַחְטוֹ,

הֶחָסִיל הִתְפַּרְקֵד, כִּי פִגֵּר מִלֶּכֵת,

וּשְׂמָמִית מַזְהֶבֶת שׁוֹקֶדֶת עַל רִשְׁתָּהּ.

הָעֶכֶן הַכֵּהֶה, הַלָּן בַּשַּׁלֶּכֶת

מִתְחַמֵם וְאוֹרֵב לַצִּפּוֹר עַד גִּשְׁתָּהּ,

הַנְּמָלָה עֲמֵלָה בְבִנְיָן תֵּל-תִּלָּה,

וְצִרְעָה מְנַהֶמֶת נוֹדֶדֶת מִנְּחִילָהּ,

פּוֹרֶשֶׁת מִפֶּרַח, נִמְלֶכֶת בַּשֵּׁנִי:

“הוֹי, פֶּרַח בֶּן-פֶּרַח, עֲנֵנִי, הַשְׁקֵנִי!”

וּשְׁרַקְרַק מִתְנַכֵּל לַשֶּׁרֶץ וְאוֹרֵב,

בָּא מַכִּישׁ בַּמַּקּוֹר בְּאִילָנֵי-הַחֹרֶב.

וְעָלְתָה הָרִנָּה

וּפָשְׁטָה בַפִּנָּה.

“מִי יַעֲלֶה וְיָבֹא בְאוֹתָהּ הַפִּנָּה?”

– כָּל חַיַּת-הַיַּעַר, הָעוֹף וְהָרֶמֶשׂ,

הַשְּׂמֵחִים אֶל שֶׁמֶשׁ וְהַשּׁוֹאֲפִים אֶמֶשׁ.

הֵם יוֹדְעִים, הֵם יוֹדְעִים, יוֹדְעִים הֵם כֻּלָּם,

וְאוּלָם

הַלְּטָאוֹת הַיְּרֻקּוֹת, הַבְּהִילוֹת, הַפְּזִיזוֹת

הֵן אֵינָן מַכְרִיזוֹת

עַל פִּנּוֹת סְתָרִים, גֵּיאָיוֹת נֶחְמָדִים.

“מַדּוּעַ וְלָמָּה?”

– מֵאֵימַת הַיְּלָדִים!

פֶּן יַעֲלוּ, וְרַע לוֹ לֶחָסִיל בֶּעָלִים,

וְנָעֲצוּ זְמוֹרָה בְתִלֵּי הַנְּמָלִים,

יַבְרִיחוּ הָעֶכֶן אֶל אַחַת הַמְּחִלּוֹת,

וְנָשְׂאוּ הַגַּרְגְּרִים בְּפַךְ וְסַלְסִלּוֹת.

יֵשׁ אַגְמֵי-גַיְא צְנוּעִים, וּבְחֶבְיוֹן הַחוֹרְשָׁה

עֲרָבָה עֲבֻתָּה וַחֲלוּלָה לוֹ פוֹרְשָׂה

כַּפֶּיהָ הַצְּנוּמוֹת, כְּאֵם רַחֲמָנִיָּה;

וְהָאֲגָם מִתְחַטֵּא בִנְהִימַת-דּוּמִיָּה,

מִסְתַּכֵּל וְנֶהֱנָה מִזִּיו פְּנֵי-רָקִיעַ:

כִּי יִקְדְּרוּ – יִקְדַּר, אִם אוֹרוּ – יַגִּיהַּ;

וּבְכָאִים מִתְיַפִּים נִבָּטִים בַּגַּלִּים,

מְסַלְסְלִים בֶּעָנָף וּשְׁלֻחוֹת – תַּלְתַּלִים;

בָּא טוֹבֵל וְעוֹלֶה וְחוֹזֵר עַכָּבִישׁ

לָדַעַת אִם רֻחַץ לְמִשְׁעִי אֶלְגָּבִישׁ.

וּגְדוּדֵי בְנֵי-צְלָצַל מוּעָפִים מִשְׁתָּאִים

שָׁם, כֵּיצַד מְרַקְּדִים פַּרְעוֹשֵׁי-הַמָּיִם.

וְנוּגָה הַפִּנָּה

כִּמְבַקְשָׁה חֲנִינָה.

“מִי יַעֲלֶה וְיָבֹא בְאוֹתָהּ הַפִּנָּה?”

כָּל חַיַּת הַיָּעַר, הָעוֹף וְהָרֶמֶשׂ,

הַשְּׂמֵחִים אֶל שֶׁמֶשׁ וְהַשּׁוֹאֲפִים אֶמֶשׁ.

הֵם יוֹדְעִים, הֵם יוֹדְעִים, יוֹדְעִים הֵם כֻּלָּם, –

וְאוּלָם

כָּל-וַלְדוֹת-הַצְּלָצַל, קַלִּילִים, עַלִּיזִים

הֵם אֵינָם מַכְרִיזִים

עַל פִּנּוֹת סְתָרִים, גֵּיאָיוֹת נֶחְמָדִים,

“מַדּוּעַ וְלָמָּה?”

– מֵאֵימַת הַיְּלָדִים!

פֶּן יַעֲלוּ בֶהָמוֹן וְעָכְרוּ הַמָּיִם,

יַסִּיעוּ הַחוֹלוֹת וִיזַעְזְעוּ הַבְּכָאִים

וְיָנוּס לְקוֹלָם הַצְּלָצַל הַכָּחֹל,

יָפוּצוּ בְּנֵי-חַרְגּוֹל וּפָסַק הַמָּחוֹל

פטרוגרד 1917

בשעמום הרב

מאת

שאול טשרניחובסקי

בַּשִּׁעֲמוּם הָרָב / שאול טשרניחובסקי

יֵשׁ גִּיל שֶׁאֵינוֹ גִיל, יֵשׁ יוֹם שֶׁאֵינוֹ יוֹם!

יֵשׁ יוֹם הַבָּא כְּבֹא יְלֵל עֲרַאִי שֶׁל פַּנְטֵר

וּכְאַחֲרוֹן שִׁיר וּצְלִיל בִּפְסִיקַת נִימֵי-פְסַנְתֵּר,

קוֹל נִקְטָף בְּאֵין-הַסּוֹף, קוֹל גּוֹסֵס בְּרַחֲבֵי-תְהוֹם,

וְעַד גְּמַר הַצְּלִיל לֹא בָּא – עוֹד יָלִין אִתּוֹ תֹּם!

וְכָל דַּק וָדַק שֶׁבּוֹ בָּא מֵצִיק לָךְ וּמְקַנְתֵּר;

דַּק יִרְדֹּף דַּק, דַּק – דָּק, כִּמְטַפְטֵף מִתּוֹךְ צַנְתֵּר:

“חַכֵּה, וּסְבֹל וּשְׁמָע! חַכֵּה, וּסְבֹל וָדֹם!”

" וְהַיּוֹם אֵינֶנּוּ יוֹם – הַנֶּצַח הוּא וַחֲלָלוֹ

עִם צַעֲרוֹ הַמַּר בַּעֲקֵבוֹ וּבִגְלָלוֹ,

כִּי הִקְרִים, לָבַשׁ עוֹר עַד כְּדֵי לְמַשֵּׁשׁ בּוֹ.

וְהַשִּׁעֲמוּם הָרַב בָּא חוֹרֵק שֵׁן לִקְרָאתוֹ…

וּכְבַלַּע רִיק הָרִיק וְכִלָּה בּוֹ חֲמָתוֹ,

יִתְרוֹקֵן גַּם הַלֵּב לְמִתְמַהְמֵהַּ בֹּא.

אודיסה 1919

אַל תִּבֶז לִמְשׁוֹרֵר

מאת

שאול טשרניחובסקי

אַל תִּבֶז לִמְשׁוֹרֵר, אֵין מִלָּה בְּפִיו

בְּהִמּוֹט מַמְלָכוֹת הַחוֹבְקוֹת גְּבוּל-עוֹלָם,

וְצָצוּ כְּבַעְבּוּעוֹת מִצְטָרְפוֹת עַל בִּיב

אַךְ גָּלְמֵי-מִשְׁטָרִים, שִׁית גֹּלֶם עַל גֹּלֶם.

וְנִבְקְעוּ מַעְיְנוֹת לֵיל-שִׂנְאָה, וְאֵין שְׁבִיב

נְגֹהוֹת לָאֹפֶל, הִכְרִיזוּ בִמְחוֹלָם

כָּל-שְׂבֵעֵי חֵיל-זָרִים מִשְׁתַּגְּעִים, וּבְזִּיו-

הַנְּבִיאִים יִתְאַמְּרוּ הַנִּקְלֶה, הַגֹּלֶם.

יִתְפּוֹרְרוּ סְלָעִים וּבְלָעָם הַיָּם,

וּבְאָרְנֵי-אֵל יְשַׂחֵק וִידִקֵּם בַּעְיָם, –

לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן לוֹ יִבְשַׁל הַזָּרַע!

הֲיָקוּם בְּגַלִּינָה אוֹ יַעַל בַּסְּעָרָה?

בַּמָּקוֹם שָׁם מִשְׁבָּר מִשְׁבָּר יָרֹעַ,

יֵשׁ יִפְלֹט נַרְקִיסִים וּתְלוּשֵׁי-אַשְׁכְּרוֹעַ – - - ¹

אודיסה 12/6/1921

Buchsbaum, букъ, beech ↩

בַּצָּהֳרַיִם

מאת

שאול טשרניחובסקי

חַמָּה בָּרָה כְּחֹם הַיּוֹם

נִתְלֵית כְּנִרְדָּמָה:

חַמָּה נָמָה שְׂפַת הַחוֹל,

עָיְפָה הָאֲדָמָה.

אֹהֶל כָּחֹל נִמְתַּח עַל-

פְּנֵי הַיְּאוֹר הַנִּרְדָּם,

עַרְבֵי גַיְא נִבָּטִים בּוֹ.

נוֹדֵף סָבִיב נִרְדָּם.

גַּלִּים גּוֹלִים, גַּל אֶל-גַּל

קוֹרֵא וְאֵינוֹ נַעֲנֶה.

צַוְתַּת דָּגִים, דְּגֵי הָרְקָק,

חָלְפָה וְאֵינֶנָּהּ.

חָלְפָה – קֻמְּטוּ פְּנֵי הַיְּאוֹר

נֶחְפּוֹת זֹהַר חַמָּה.

נַעֲשִׂים מֵי-הַכֶּסֶף גְּוִיל

לְקִבּוּל כְּתִיבָה תַמָּה.

שֶׁמֶשׁ קַיִץ הִשְׁכִּין אוֹר

בְּפִנָּה זוֹ הַבְּרוּכָה;

שַׁדַּי צִוָּה שְׁכִינָה לָהּ,

שִׁירַת תֹּם וּמְנוּחָה.

שִׁירַת אַגְמוֹן, שִׂיג לַסּוּף

וְלָאֵבֶה שִׂיחַ –

מַחֲזֵה פְלָאִים… אֶחֱזוּ לִי

עִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ…

[עוֹד יֵשׁ בִּשְׂדֵה מוֹאָב וִיהוּדָה]

מאת

שאול טשרניחובסקי

עוֹד יֵשׁ בִּשְׂדֵה מוֹאָב וִיהוּדָה,

בַּגִּלְגָּל וּבְפַדַּן-אֲרָם

מַצֵּבוֹת – אַךְ אֶבֶן גַּלְמוּדָה,

מְשָׁחוּהָ הַנְּדִיבִים בָּעָם,

מֻצָּקָה וְקָשָׁה וּגְלוּדָה

כִּבְיוֹם בּוֹ הֻתָּכָה בַּעְיָם,

שׁוֹקַעַת, חוֹלֶמֶת כְּרַפְסוֹדָה

שֶׁנִּנְעֲצָה בְּשִׂרְטוֹן בַּיָּם.

בַּחֲלוֹמָהּ: – שׁוּב פָּרְחוּ הָעִיִּים

וּבָא הָמוֹן חוֹגֵג וּלְוִיִּים

בְּקוֹל שׁוֹפָר וּמְנַעַנְעֵי-פָז.

וּבָאוּ אֶל-פְּנֵי הָאֲבָנִים

וְנִלְווּ וְאָמְרוּ הַבָּנִים:

“נִצְחוּנוּ הָאָבוֹת – דּוֹר עָז!”

אָהַבְתִּי כִּי אֶרְאֶה

מאת

שאול טשרניחובסקי

אָהַבְתִּי כִּי אֶרְאֶה אֶת “כּוֹכַב-הַכְּנַעֲנִים,”¹

כִּי אַחַז בְּהִלּוֹ בַסַּפִּיר הַנָּם.

כָּל קְסָמָיו עוֹד, עַמּוֹ וּבְלֵילוֹת אַשְׁמַנִּים

לוֹ-אוֹרוֹת, מִסְתּוֹרִין סוֹד חָבִיב וָחָם.

כֹּהֲנָיו נֶאֶסְפוּ, אַף שָׁבְתוּ הַמְּנַעְנְעִים

הֵרִיעוּ לִכְבוֹדוֹ בַמִּקְדָּשׁ-בְּרָב-עָם,

וּבְיַעֲרוֹת-תְּמָרִים מִבֵּין הַסַּנְסַנִּים

לֹא אֵלָיו יִתְעַלֵּל הָעוֹבֵר בַּיָּם.

הָהּ, מָתַי יַגִּיהַּ עַל דַּרְכִּי תֵימָנָה!

וְעֵינַי תֶחֱזֶינָה בַשְׂנִיר, בָּאֲמָנָה,

אֶשְׁאֲלָה לְדֶרֶךְ הַגִּלְגָּל וְדָן.

וְאֶדְרֹשׁ בֵּין עִיֵּי חֳרָבוֹת מַשְׁחִירִים

לַבָּמוֹת וּלְמִזְבְּחוֹת אֵלִים עֲרִירִים,

מֵאֵין כּוֹרְעִים לָמוֹ בֵּין יִלְדֵי-הַזְּמָן.

פֶּטֶרְבּוּרְג 1917

כוכב הציר הצפוני. ↩

עַשְׁתָּרְתִּי לִי, הֲלֹא תָּסִיחִי לִי (אידיליה)

מאת

שאול טשרניחובסקי

עַשְׁתָּרְתִּי לִי, הֲלֹא תָּסִיחִי לִי: מֵאָן

הַגַּיְא אֵלֵינוּ בָאת? הַאִם בְּיַד כְּנַעֲנִי צִידוֹן

מֵעִיר לְמָעֹז יָם, בֵּין גַּלֵי שְׁבוֹ וְכַלְצִידוֹן?

הֶאָרְבוּ לוֹ בָהָר וְעִם-לֵיל אַלּוּפֵי דָן?

הַאִם בִּצְרוֹרוֹת בַּד עַל דַּבְּשׁוֹת גְּמַלֵּי דְדָן

וּנְאָקוֹת מַעֲלוֹת חוֹל הַפָּז בְּנִיעָן וְנִידָן

נִשֵּׂאת עִם אֹרְחַת שְׁבָא, נוֹשֶׁקֶת רוֹמָה כִּידוֹן,

וְלִפְנֵיהֶם מְטַרְטֵר קוֹל רִמּוֹנִים וְסַהֲרוֹן רָן?

נִפְלָאת לִי, מָה-נִפְלָאת! עֵינַיִךְ אִסְמָרַגְדִּים,

אַף כֻּלָּךְ עָשׂוּךְ שֵׁן, יְצוּרַיִךְ כֹּה מִתְלַכְּדִים.

וְאֵין אִישׁ מְגַלֶּה סוֹד, מִי נְתָנֵךְ לִי – אֵין אִישׁ!

סַלְסִלַּת תְּאֵנִים לָךְ – חָפַנְתִּי קֶמַח סָלְתִּי,

מִשֶּׁמֶן זֵיתִי לֹג – – – אֵלַיִךְ הִתְפַּלָּלְתִּי:

“נַהֲגִיהוּ, נַעַר צַח, אֵלַי תְּבִיאִיהוּ חִישׁ!”

פֶּטֶרְבּוּרְג 1917

אִישׁ עִתִּי

מאת

שאול טשרניחובסקי

“עֲזָאזֵל אַיֵּהוּ?” – כִּי תָרִים פְּעָמֶיךָ

אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וּבְעִקְּבוֹת הַנְּמֵרִים

בַּחוֹלוֹת הַכְּתֻמִּים, עַד סָגְרוּ עָלֶיךָ

הַכֵּפִים הָאִלְּמִים וְהַנְּחָלִים הָעֵרִים.

יֵשׁ עֶכֶס זְהַבְהַב זָע, נָס מִפָּנֶיךָ

אוֹ לְטָאוֹת מַכְתִּימוֹת – מִשֶּׁבֶת חֲבֵרִים –

אַדְמָתְךָ נְחֹשֶׁת, עוֹפֶרֶת שָׁמֶיךָ,

וּמֵתוּ הַחַיִּים בִּישִׁימוֹן חֲרֵרִים.

וְאִתְּךָ הַשָּׂעִיר הַמְּסֻלְסָל, כִּי תְּפַסְתּוֹ

עַל אֶרֶץ עֲיֵפָה וּמְלַחֵךְ אַסְפַּסְתּוֹ,

מִשֶּׁן-הַצּוּק דְּחֶנּוּ – וְהַסְכֵּת מֵרָחֹק:

עֲזָאזֵל כִּי יִשְׂחַק לָךְ לָעוֹג וְשָׂחוֹק…

וְעָנוּ וְשָׂחֲקוּ הַבְּקָעוֹת כִּמְשַׁטּוֹת,

הַנָּקִיק, הַסָּעִיף וְכָל-נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת – – –

לַשֶׁמֶשׁ

מאת

שאול טשרניחובסקי

אבותינו שהיו במקום הזה, אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה, ומשתחוים קדמה לשמש. (סוכה, פ“ה, מ”ד)

א

הָיִיתִי לֵאלֹהַי כְּיָקִינְטוֹן וְכַאֲדָנִי,

שֶׁאֵין בְּעוֹלָמוֹ לוֹ אַךְ שִׁמְשׁוֹ זֶה הַצַּח,

וּמַלְאָךְ דּוֹפֵק אוֹתוֹ: "קוּם גְּדָל, בֶּן-צִיץ, וּפְצַח

רִנָּתְךָ, רִנַּת-חַג, בֶּחָרוּל הַנַּשְׁכָנִי!".

" וָאִינַק-רֹטֶב-נִיר כְּיַיִן עֲבָרָנִי

זֶה רֵיחַ-אַדְמַת בּוּל עַל רִגְבָּהּ, רֶגֶב רַךְ.

הֲמִבְּלִי אֵין לוֹ אָב וְכֹהֵן-בְּמִקְדַּשׁ-כְּרָךְ,

כִּי הֱבִיאַנִי לְכָאן וּלְנָבִיא לוֹ שָׂמָנִי?

הֲיֵקַל בְּעֵינַי שְׂרָף עַל גַּבֵּי כֶסֶף-בְּרוֹשׁ

מִשַּׁמְנְךָ הַטּוֹב, הַמַּזְהִיב עַל הָרֹאשׁ,

וְרֵיחוֹת הָאַגָּס וְהַשָּׂדֶה שֶׁנָּטַרְתִּי

מֵאַבְקוֹת רוֹכְלֵי-שְׁבָא, מִנִּרְדִּי וּמִקְּטָרְתִּי?

וָאֶקֹּד לְךָ בַּלָּט. אֶשְׁתַּחֲוֶה בִיקָר,

וּכְאַחַת שִׁבֲּלֵי-פָז בַּקָּמָה כִּבְדַת-בָּר.

ב

וּכְאַחַת שִׁבֲּלֵי-פָז בַּקָּמָה כִּבְדַת-בָּר,

שֶׁעָלְתָה בְּרָב-נוֹי וַתְּשַׂגְשֵׂג בְּכָל מְאֹדָהּ,

כְּשִׁבֹּלֶת אַחַת זוֹ צוֹפֶנֶת בְּחֵיקָהּ סוֹדָהּ,

עֲרֻבַּת חַיֵּי-עַד וּפְלֵיטַת-מָה מִכְּבָר;

כְּשִׁבֹּלֶת גְּנוּבַת-נִיר, הַיּוֹנְקָה שַׁד-הַכְּפָר

וּרְטֻבַּת עָסִיס חַי, חוֹלֶמֶת חֲלוֹם-הוֹדָהּ,

צָמַחְתִּי גַּם אֲנִי! אַךְ נַפְשִׁי צְמֵאָה עוֹדָהּ.

אֲהָהּ, יוֹם יִרְדֹּף יוֹם! הַאֶגְבֶּה אֶת הַשְּׁטָר?

חֲלוֹמִי טֶרֶם בָּא! מֵעֵינַי נִצְפַּן שְׁבִילִי.

כִּי אֵפֶן כֹּה וָכֹה – אָפוּנָה; מַה-לִּי, מִי-לִי…

הֲבָאתִי עַד-הַגְּבוּל? אוֹ אִם עֲבַרְתִּיו כְּבָר?

הֲשִׁקֵּר אָבִי לִי, לֹא יִשְׁמֹר מוֹצָא פִיהוּ?

אֲנִי צִיץ-בָּר אֲנִי. וְאָבִי שִׁמְשִׁי לִי-הוּא,

וַיְמַן לִי גִשְׁמֵי-חֹם, וַיְצַו עַרְפִלֵּי-הָר.

ג

וַיְמַן לִי גִּשְׁמֵי-חֹם, וַיְצַו עַרְפִלֵּי-הָר,

דִּמְדּוּמֵי עִמְקֵי-יָם, מְעוֹן דּוּמִיָּה רַבָּה,

עֲתַר עֲנַן-אֵשׁ קוֹדְחָה עַל אֶשְׁנַבָּהּ,

וּבְטֶרֶם תִּפְרֹץ עָל, לָהּ קֶרֶב אֶרֶץ צָר;

וְלוּחַ-שְׁמָשׁוֹת¹ צַר מֵהָכִיל אֶת הַסְּפָר,

הַחַמָּה בַּהֲמוֹן אוֹקְיָנוֹס-אֵשׁ עַל גַּבָּה

וּנְצֻרוֹת מִנִּי-עַד, שֶׁקִּבֵּל אָב מֵאַבָּא,

שִׁגְיוֹנוֹת חוֹלֵי-כְרָךְ וּמְסֹרוֹת תְּמִימֵי-כְפָר,

לִהְיוֹת אֲנִי הַצִּיר לְעוֹלָמוֹ אֲשֶׁר יָצַר,

תַּמְצִיתוֹ, מֶרְכָּז כָּל-מֶרְכָּזָיו, הִרְבָּה אָצַר

לַהֹוֶה וְלַבָּא, לֶעָבָר אֲשֶׁר גָּז.

וּלְמַרְבֶּה כָּל-הַחֵן מִצְּבָעִים לֹא בִיְשָׁנִי.

וַיַּעַשְׁרֵנִי רָב – וּכְכֹחוֹ, אֲשֶׁר עָז –

סֻמְפּוֹנְיוֹת אוֹר וָצֵל, וּכְחָל, וּסְרַק, וְשָׁנִי.

ד

סֻמְפּוֹנְיוֹת אוֹר וָצֵל, וּכְחָל, וּסְרַק, וְשָׁנִי,

חֲנוּטֵי גָבִישׁ קָר וִישֵׁנֵי כְרוּם-הַיָּם,²

הַחַיִּים חַיֵּי-דַק שֶׁל נִיצוֹץ נִתָּז חָם

תּוֹךְ בַּהַט כֶּבֶד-גֶּוֶן וּשְׂפוּנֵי נַחְשׁוֹל אֳנִי;

וְרִקְמוֹת גִּידֵי-עֵץ עַל נֶסֶר מַהַגָּנִי,³

אִילָנוֹת סְפוּגֵי-דָּם מְקַלְּחִים בַּעְיָם,

וּגְוָנִים טֶרֶם-יוֹם וְשֶׁל עֶרֶב רוֹחֵץ בְּדָם,

הַמַּשִּׁיל אוֹצְרוֹת פָּז וּלְעוֹלָם לֹא יֵעָנִי, –

מַנְגִּינָה אַחַת הֵם, שִׁיר אֶחָד נִפְלָא, רָם,

הַמְּצָרֵף סְפֹרוֹת הוּא הוּא יִמְצָא אֶת הַחִידָה?

אוֹ, חוֹקֵר תּוֹרַת חַי, הַאַתָּה לִי תַגִּידָהּ?

לֶב-תְּמִימִים פְּתָרָהּ כְּבָר; וּמִן הַלֵּב הַתָּם

קִבַּלְתִּי גַּם אֲנִי, כִּי לִבִּי לֹא רִמָּנִי!

בִּינוֹתִי צַעַר-דּוֹר, שִׁיר וְגוֹי קְסָמָנִי.

ה

בִּינוֹתִי צַעַר-דּוֹר, שִׁיר וְגוֹי קְסָמָנִי:

חֲלוֹם חַרְטֻמֵּי-אוֹן, הַמְּתֹאָר עַל-פִּי קִיר,

וּכְתָב-דְּרוּאִידִים⁴ זֶה, טָבוּעַ בְּאַבְנֵי-גִיר,

קָמֵעַ עַל-פְּנֵי קְלָף, שִׁיר קוֹסֵם – גִּמְגּוּם עָנִי.

וּבְשִׂרְטוּט נוֹתֵן צַו לְדוֹר וּלְאֹם קִדְמַנִּי,

בְּהַשְׁבְּעוֹת רוֹעֵה-צֹאן, הַלּוֹחֵשׁ עַל סַף דִּיר,

בִּפְלֵיטַת שִׁגְיוֹן-מָג, כִּי אֲחָזָהוּ צִיר,

וּבְטַלִּסְמָאוֹת-סִין מֶבָּטִי הַסַּקְרָנִי

יְגַל אַךְ תְּפִלָּה זֹה, אֲרֶשֶׁת בָּשָׂר-וָדָם:

"הַהֹוֶה בְסֵתֶר-יֵשׁ, נָא שְׁמָר-לִי אֶת הַדָּם,

אַל תְּכַבֶּה אִשְּׁךָ, בִּי הִצַּתָּ בְּרַחֲמֶיךָ,

אֶשׁ-נוֹזְלִים, נוֹטְרָה אֵשׁ, זִיק אֶחָד מִלְּהָבֶיךָ!" –

" זֶה סַךְ-הַכֹּל הָרָב, הַלָּן בַּלֵּב הַמָּר,

קוֹל נֶפֶשׁ עוֹטָה אוֹר, קוֹל תּוֹעֶה בְמַחְשָׁךְ זָר.

ו

קוֹל נֶפֶשׁ עוֹטָה אוֹר, קוֹל תּוֹעֶה בְמַחְשָׁךְ זָר

מִתְרוֹצְצִים תּוֹכִי, כִּי לֹא הִתְקַדַּשְׁתִּי לְמַדַּי.

תְּחוּם אֵינוֹ אֶלָּא סָפֵק-סָפֵק, סָפֵק-וַדַּאי.

סְבָבַנִי כַּחֲלוֹם בְּשִׁגְיוֹנוֹת מָשְׁזָר.

וּבְתַהְפֻּכוֹת חַי מִתְרַפֵּק עַל כָּל גְּזַר-

דִּין נוֹקֵב דִּין, בַּחֲתוֹר חֲתִירוֹת תַּחַת שַׁדַּי,

סוֹחֵרַת אֵמוּן-תֹּם לָבַשְׁתִּי מֵעַל לְמַדַּי

וּבְחֻלּוֹ שֶׁל יוֹם-יוֹם לִי נִשְׁאַר מְעַט מִזְעָר.

וְאִלְמָלֵא רֵיחוֹת גּוּשׁ אֲדָמָה שְׁמֵנָה, פְּרוּרָה,

חֹם מַחֲנִיק נוֹדֵף עִם הַמּוֹץ מִן הַמַּמְגּוּרָה,

צְלִיל אֵת פּוֹלֵחַ נִיר וּמַגָּל רָן בַּבָּר,

סְפַגְתִּים בִּי בַכְּפָר, בַּדְרוֹר, עוֹדֶנִּי בְאִבִּי –

מִי עָמַד לִי בַּצָּר, בַּקְרָב, בְּהִתְכַּוֵּץ לִבִּי,

בְּעָמְדִי בֵין הַחַי וּבֵין הַגּוֹסֵס כְּבָר?

ז

בְּעָמְדִי בֵין הַחַי וּבֵין הַגּוֹסֵס כְּבָר

(אֻמָּנוּת מַה-נּוֹרָאָה!) וְאִזְמֵל חַד בְּכַפִּי,

יֵשׁ בּוֹכֶה מִתּוֹךְ גִּיל וְיֵשׁ מְקַלֵּל בְּאַפִּי,

סָפַגְתִּי אַחֲרוֹן אוֹר תּוֹךְ אִישׁוֹן גּוֹסֵס זָר.

אֶל רַעַם תּוֹתְחֵי-אוֹן מִתְגַּלְגְּלִים בַּכָּר,

לְאֵשׁ נוֹצְצָה בֶאֱשׁוּן מִנְהַרְתִּי לִי בְגַפִּי

הִתְוֵיתִי אַחֲרוֹן-קָו, מָחַקְתִּי חַי מִדַּפִּי,

מִסַּף מְשֹׁהָם כָּךְ תֵּעָקֵר אֶבֶן-יְקָר.

וְאוּלָם בְּאוֹתוֹ זִיק בָּעַיִן הָעוֹמֶמֶת,

בָּאוֹר הַסּוֹפֵג אוֹר וּבְטֶרֶם קָם לָעַד;

וְאוּלָם בְּאוֹתוֹ בְּרַק אֵשׁ קוֹדְחָה וְצוֹרֶמֶת,

בְּאֵשׁ הַקּוֹרְאָה לְאֵשׁ, הַמְצַוָּה אֵיד וּשְׁמָד, –

הָיִיתָ אַתָּה בָם; זֶה הוֹדְךָ הֲמָמָנִי; –

הַאִם קִדַּמְתִּי בֹא אוֹ אֵחַר צוּר בְּרָאָנִי?

ח

הַאִם קִדַּמְתִּי בֹא אוֹ אֵחַר צוּר בְּרָאָנִי?

‘אֱלֹהִים’ סָבִיב לִי וּמְלֵאִים כָּל הַיְקוּם.

כּוֹכָבִים אֱלֹהָי, אֶתְפַּלֵּל לָמוֹ, קְסוּם-

פְּנֵיכֶם, מְאוֹר-יוֹם וְסַהַר חִוַּרְיָנִי.

כִּי בִלְתְּךָ אֵין כְּלוּם, הוֹי שֶׁמֶשׁ חִמְמָנִי!

בְּנֵי-שֶׁמֶשׁ אַתֶּם לִי, הַגְּלָמִים תְּלוּיִם רוּם,

בְּנֵי-שֶׁמֶשׁ – עֵץ הַפִּיל⁵ וּקְלִפּוֹת כָּל הַשּׁוּם,

גִּלְגּוּלֵי אוֹר וָחֹם – הַפֶּחָם הָרַתְחָנִי.

וְהָיָה כָּל הַיְקוּם קוֹל תְּפִלָּה, תְּפִלַּת-כֹּל:

לָךְ קוֹרְאוֹת אִמּוֹת-תַּנִּים, גּוּרֵיהֶן כִּי תְפַלַּחְנָה,

לְךָ יָרֹן שׁוֹפַר-קְרָב עִם הָנֵץ אוֹר בַּמַּחֲנֶה,

הַשְּׁמָשׁוֹת בְּגַלְגַּל-עָל, כִּי יִגְרְפֵם הַקּוֹל.

בְּמַקְהֵלַת אֵין-הַסּוֹף אָרֹנָּה וְלֹא אֶדֹּם:

עוֹד בְּלִבִּי לָן הַטַּל, הַיּוֹרֵד עַל שְׂדֵה-אֱדוֹם

ט

עוֹד בְּלִבִּי לָן הַטַּל, הַיּוֹרֵד עַל שְׂדֵה-אֱדוֹם

וּמַרְטִיב אֶת הַחוֹל הַקָּדוֹשׁ בְּמִדְבַּר-אֵל;

וּבְאָזְנִי חַי הַשִּׁיר, הַבָּא עִם בֹּא הַצֵּל

וְנִצְנֵץ כּוֹכָב רַךְ לִנְגִינוֹת מִנִּי קֶדֶם,

וְהֶאֱפִיל עַל הַיְקוּם בִּכְנָפָיו לֵיל-הַקֶּדֶם,

וְהָיָה אֶחָד סוֹד הַמִּדְבָּר וְהַלֵּיל,

וּמֵאֹהָלָיו יֵט קְהַל-עַמִּים עַל כָּל תֵּל,

וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בְחִיל בַּחַג לָמוֹ וּבְאֵידָם.

וּבְהָמִיר עַל הַגּוֹי שְׁמֵי-שָׁמָיו, שְׁמֵי-הַכְּחוֹל,

כִּי יוּעַם עָלָיו פְּנֵי כוֹכָבָיו, וְאִם בְּעֹל

רָקִיעַ-נָכְרִי לוֹ, גַּם יִסֹּב אָחוֹר וְקֶדֶם, –

לַחֹדֶשׁ אַחַת יֵשׁ שֶׁיֵּצֵא בְלֵיל-הָרָז

לְקַדֵּשׁ לְבָנָה זוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁקִּדְּשָׁהּ אָז

עַל פִּסְגַּת הֹר-הָהָר, מְעוֹנָהּ אֱלֹהֵי-קֶדֶם.

י

עַל פִּסְגַּת הַר-הָהָר, מְעוֹנָהּ אֱלֹהֵי-קֶדֶם,

מוֹפִיעַ בְּעַנְנֵי-אוֹר עֲנָק וְלוֹ אֵשׁ-דָּת!

מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ שָׁח בֵּל-כַּשְׂדִּים עַל נְהַר-פְּרָת

וְחָוַר מַרְאֵה סְפִינְקְס בַּשִּׁיחוֹר בְּאָפִיק יֶאְדָּם.

וּבְיָדוֹ מַטֶּה, בּוֹ יְקַרְקֵר אֵל – וְנָדַם

גְּאוֹן זֶבְס מְחַיֵּה-שֵׁשׁ, וְשָׁמַע דְּבָרוֹ וְנָס

הַיַּעֲרָה פֶּרוּן⁶ וּפָגַשׁ עָשׁ אֶת סָס

עַל חֹשֶׁן כֹּהֵן-לוּב, וְאִילָנֵי-ווֹטַן⁷ צֵידָם.

וּזְמַן כִּי יָמִיר זְמַן וְהֵאִיר מִזְרָח שׁוּב –

וְחָפְרוּ צַלְמֵי-כוּשׁ, וּבוֹשׁ הוּרְמִיז⁸ וּכְרוּב

וֶאֱלִילֵי בְנֵי עֲרָב מֵאוֹר חֲצִי הַלְּבָנָה.

וְעוֹד חָזוֹן… וְיָצַר דּוֹר כַּצוֹרֵף בַּעֲלִיל,

אֶת אֱלֹהָיו הַבָּא – וְנַעַבְדוֹ בִּרְנָנָה –

כִּי לִבִּי דוֹבֵב שִׁיר לַחַמָּה וְלַכְּסִיל.⁹

יא

כִּי לִבִּי דוֹבֵב שִׁיר לַחַמָּה וְלַכְּסִיל –

הֲתִמְתַּח עָלַי דִּין וְלֶעָפָר תִּשְׁפְּתֵנִי,

כִּי לְאֵל הֲמוֹן-הָעָם אֲנִי לֹא אֶסֹּךְ יֵינִי,

בִּמְּחֹלוֹת קֳבָל-עָם לֹא אֶתֵּן בְּרֹאשׁוֹ כְּלִיל?

וּבְמִקְדַּשׁ-שָׁמָיו לוֹ חֲסַר כָּל דְּמוּת וּגְוִיל,

בִּיפִי-הַכֹּל בַּכֹּל בִּכְרוּב לֹא יַעֲנֵנִי,

וּבְסֵפֶר-יַחַשׂ לוֹ לֹא בָא לְסַמֵּא עֵינִי,

וּבוֹ חֲתִימַת-יָד כַּחֹק לִשְׁטַר-אֱוִיל.

אַךְ אִם עֲבָרְךָ גַל הִתְלַהֲבוּת קְדוֹשָׁה-רַבָּה

וְרֶטֶט-גִּיל בִּשְׁעַת הַיְצִירָה הַמִּתְנַבְּאָה,

בַּעֲתֶרֶת חַיֵּי לֵב מִשְׁתַּתֵּף לְכָל רָז;

בִּגְאוֹן-אֱהָבְךָ כֵּן בִּנְדִיבוֹת גֶּבֶר-עָז –

נִרְצֵיתָ לוֹ כְּשֵׁם שֶׁנִּרְצֶה גַּן-מַתָּנוֹת

מִשֶּׁיִּתַּרְמֵל פּוֹל וְגָמֵל פְּרִי-אִילָנוֹת.

יב

מִשֶּׁיִּתַּרְמֵל פּוֹל וְגָמֵל פְּרִי-אִילָנוֹת,

עֲשָׂבִים שׁוֹטִים, כָּל מַסִּיגֵי גְבוּל וּסְיָג,

מִשֶּׁיַּבְשִׁילוּ הֵם חַרְצַנָּם בְּחֵיק הַזָג

וְנִצְפְּנוּ קַרְנֵי-אוֹר וְנִגְנְזוּ מְסֻנָּנוֹת;

מֵהֶם עַד יָקִיץ קֵץ לַזְּמַנִּים, וּבְהִשְׁתַּנּוֹת

אַקְלִימֵי אֶרֶץ זוֹ וְרֵיחַ-יַעְרָהּ פָּג,

עִם שְׁיָר בִּנְיָנִים עַל כְּלוּנְסָאוֹת, פְּלִיטֵי-מָק

וּבְקִבְרוֹת רוֹזְנֵי-עָם, בְּאַמְפּוֹרוֹת¹⁰ וּבְצִנְצָנוֹת.

וּלְאַחַר אַלְפֵי-דוֹר וּבָא מִמִּכְרֶה צָר,

יוֹפִיעַ עַל מְרוֹם מִגְדָּלִים בַּחֲצַר

כָּל מִנְזַר עוֹבְדֵי-אֵשׁ, בִּמְדוּרוֹת הֶעֱלוּ בָנוֹת;

וּבָעַר בְּמֹחַ גְּאוֹן-הַגְּאוֹנִים, וּבִבְשַׂר

הַיַּתּוּשׁ, אֲשֶׁר רָן, וּבְדוֹר רֵיק וַחֲסַר-

אֱלִילֵי עוֹלָם גָּז – תְּפָסוּנִי וְאֵין לִי מָנוֹס.

יג

אֱלִילֵי עוֹלָם גָּז תְּפָסוּנִי וְאֵין לִי מָנוֹס!

אֱלִילֵי גוֹי זֶה, יִיף כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ,

גּוֹי הָיָה לַחָכְמָה לוֹ, וְחָכְמָתוֹ הָיְתָה נוֹי,

וַיִּז מִיָּפְיוֹ לוֹ עַל שְׁאוֹל וְעַל אוֹקְיָנוֹס.

קְסָמוּנִי רוּחוֹת צְפוֹן-הַיָּם מִבֵּין אִילָנוֹת,

מְסַפְּרוֹת מִן הַכְּפוֹר הָעוֹטֶה תַשְׁבֵּץ-שְׁבוֹ;

וּבֵין חַמָּנֵי-אוֹן, וּבְמִקְדָשׁ תַּרְתִּי בוֹ,

דִּמִּיתִי נִיצוֹץ זֶה, הָאוֹמֵר בִּי הִשָּׁנוֹת,

אַךְ זִיק מִמִּזְרָח הוּא, מִכְּנַעַן אֶנְצְרֶנוּ,

תְבָעוּנִי פִסְלֵי-דָן, אֲשָׁלִים מְלֵאִים חִיל,

אֲשֵׁרוֹת, גָּלְמֵי צוֹר, בְּאוּר-כַּשְׂדִּים אֶעֶבְדֶנּוּ.

אֵי דֶּרֶךְ אֶבְחַר בָּהּ וְאֵיפֹה הוּא הַשְּׁבִיל?

הַאֶמְשַׁח שַׁמְנִי לְיָהּ אוֹ זֶאוּס אֶבְחָרֶנּוּ,

אוֹ פֶסֶל אַחֲרוֹן-דּוֹר בְּמַמְלֶכֶת-הָאֱלִיל?

יד

אוֹ פֶסֶל אַחֲרוֹן-דּוֹר בְּמַמְלֶכֶת-הָאֱלִיל,

אוֹ שִׁיר חֲלוֹם-אֱיָל נָקִימָה לְעוֹלָמִים.

וּבָחֲנָה עֵין-אִישׁ וְגִלְּתָה סוֹד-הַגְּלָמִים

צֵרוּפֵי אַטּוֹם דַּק בַּזָּהָב וּבַבְּדִיל.

וּמִן הַדּוֹמֵם יֵט וּמָתַח קַו וּשְׁבִיל

לְמַמְלְכוֹת הָעֵץ וְהַצּוֹמְחִים הַנַּעֲלָמִים.

וְשַׁלְשֶׁלֶת אַחַת לוֹ: פִּטְרִיָּה שֶׁבַּכְּתָמִים,

יְרֹקַת הָאֲגָם, הַלּוּז וּשְׁגַר-הַפִּיל.

וְנִקְלַט סוֹד הַחֹם, הַחַשְׁמַל וְהָאוֹרָה,

מִסְתּוֹרֵי הַמַּגְנִיט, רָז פְּרִיחַת עִנְבַת-שְׂעוֹרָה,

זַעֲוּעֵי עֶצֶב עֵר, הַנִּמְתָּח וְאֵין לוֹ פְנָאי,

וְהָיָה לְאֶחָד סוֹד, סוֹד כָּל הַסּוֹדוֹת – חָי.

אָז יוּשַׁר לוֹ הַשִּׁיר: זֶה שִׁמְשִׁי חִמְמָנִי,

הָיִיתִי לֵאלֹהַי כְּיַקִּיְנטוֹן וּכְאֲדָנִי!

טו

הָיִיתִי לֵאלֹהַי כְּיַקִּיְנטוֹן וְכַאֲדָנִי

וּכְאַחַת שִׁבֲּלֵי-פָז בַּקָּמָה כִּבְדַת-בָּר;

וַיְמַן לִי גִּשְׁמֵי-חֹם וַיְצַו עַרְפִלֵּי-הָר,

סֻמְפּוֹנְיוֹת אוֹר וָצֵל, וְכְחָל, וּסְרַק, וְשָׁנִי.

בִּינוֹתִי צַעַר-דּוֹר, שִׁיר גּוֹי וְגוֹי קְסָמָנִי,

קוֹל נֶפֶשׁ עוֹטָה אוֹר, קוֹל תּוֹעֶה בְמַחְשָׁךְ זָר,

בְּעָמְדִי בֵין הַחַי וּבֵין הַגּוֹסֵס כְּבָר;

הַאִם קִדַּמְתִּי בֹא אוֹ אֵחַר צוּר בְּרָאָנִי?

עוֹד בְּלִבִּי לָן הַטַּל, הַיּוֹרֵד עַל שְׂדֵה-אֱדוֹם,

עַל פִּסְגַּת הֹר-הָהָר, מְעוֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם,

כִּי לִבִּי דוֹבֵב שִׁיר לַחַמָּה וְלַכְּסִיל.

מִשֶּׁיִּתַּרְמֵל פּוֹל וְגָמַל פְּרִי-אִילָנוֹת

אֱלִילֵי עוֹלָם גָּז תְּפָסוּנִי וְאֵין לִי מָנוֹס –

אוֹ פֶסֶל אַחֲרוֹן דּוֹר בְּמַמְלֶכֶת-הָאֱלִיל?

אודיסה, אב-אלול 1919

טבלאות האסטרונומים, המכילות בקרבן את מספר הכוכבים. ↩
כרום הים. אבן טובה. Aquamarin ↩
מהגני – מין עץ אדום, תולענית (ד"ר קלוזנר). ↩
דרואידים – כהני הקלטים. ↩
עץ הפיל – מין אילן ↩
פרון – אל הסלווים. ↩
ווטן – אל הגרמנים ↩
הורמיז – אל הטוב לפרסיים. ↩
כסל – אגודת הכוכבים, אורון, Orion. ↩
אמפורות – מין אגן ↩

קרים

מאת

שאול טשרניחובסקי

קרים

מאת

שאול טשרניחובסקי

הַר דֶּמֶרְדְּשִׁי

מאת

שאול טשרניחובסקי

הֲגַם כֹּהֵן לְאַלְלַהּ בֵּין אֶחָיו “טְשַׁטִּירְדַּג”

וְעַל כֶּתֶף הָרֵי קְרִים וּבָמוֹתָם יִשָּׂגֶב

וְחַשְׁרַת עָבִים לוֹ עִם בְּרָקִים – צְנִיף שֶׁל חָג,

מַה-יָּפֶה “דֶמֶדְּרְשִׁי” הַקָּם בִּנְפֹצוֹת רֶגֶב!

כֹּתַרְתּוֹ תִבְקַע עָב, וּלְרֹאשׁוֹ אַבְנֵי-נָגֶף:

מִי יִרְעֶה צֹאנוֹ בוֹ וּלְרוֹעוֹ יֹאמַר: נְהַג.

אֲדַמְדָּם-אָפוֹר הוּא, וּלְרַגְלָיו גַּנֵּי נֶגֶב,

יְרַקְרַק פֹּארוֹת בְּרוֹשׁ וְכֶסֶף-לִבְנֶה דַק.

וַהֲדַר עֵץ גֹּפֶר לוֹ בְתַלְתַּלִים רַעֲנַנִּים,

הַנִּשָּׂא מִכָּל גַּן וָרָם עַל יַעַר פֶּרֶא

מִלְּבֹא הַגַּיְא וְהַיָּם וְעַד בִּקְעַת בַּאַר-דָּרָא.

וּבְבֹא הַסְּתָו הַקָּר וּפָשַׁט עַל הַגַּנִּים,

וְאָבְלָה גֶפֶן קְרִים בַּעֲדִי זְהָבָהּ וּנְחֻשְׁתָּהּ,

מַה-יָפֶה “דֶמֶרְדְּשִׁי” הַצּוֹפֶה פְנֵי “אַלּוּשְׁטָה”!

אלושטה 1919

בכטשיסרי

מאת

שאול טשרניחובסקי

בַּכְטְשִׁיסַרַי, הֲנַמְתְּ? בַּכְטְשִׁיסַרַי, הֲכִי

לֹא גִלּוּ לָךְ הַסּוֹד עֲדֶן קְהַל מֻלַּיִךְ?

בִּפְרֹשׂ הַלֵּיל בָּהָר אֶת-קְסָמָיו גַּם-עָלָיִךְ

חַגִּ’י אִישׁ פֶּלִאי בָּא בָרְחוֹב בַּשְּׁבִיל, בַּסְּחִי.

מִצְּרִיחַ זֶה עַל-יַד הַקְּסַרְקֵט קוֹל שֶׁל בְּכִי

יִשָּׁמַע – וְקָרָא בְשֵׁם כָּל-גְּדוּדֵי פָרָשַׁיִךְ

הַנּוֹפְלִים אֶל-הַצָּר, אֶל מַחֲנֶה מַעֲבִידַיִךְ,

וּבָאוּ בְּבִגְדֵי-שְׂרָד וּצְלָבֵי-פְרָס וּמְחִי.

וְלֹא יֹאמַר כְּלוּם – אַךְ יוֹר אֶל-מוּל פְּנֵי הָעֲרָבָה

עַל שְׁבִיל מְהֻלָּל זֶה, כְּבָשׁוּהוּ סוּסֵי קְרִים¹

בִּהְיוֹת דְּבַר-כַּן לְחֹק בַּטִּירָה הַנִּשְׂגָבָה.

"הוֹי אֹרוּ אָח אֶת-אָח! וְאִישׁ רֵעוֹ יַחֲרִים!

כִּי אוֹי לָעָם, שֶׁאֵין בְּעוֹלָמוֹ לוֹ אַךְ צְרִיחַ,

וְשִׁחֵת לִבּוֹ לְזָר וְזַרְעוֹ עַל-כָּל-צְחִיחַ"

1920

שביל… כבשוהו סוסי קרים. הדרך מקרים עד מוסקבה, שבו הלכו גם גדודי הטטרים לבוז בז. ↩

בהיכל בכטשיסרי

מאת

שאול טשרניחובסקי

אַלְלַה חֲסִין! וּבְפִי הַכּוֹפְרִים בּוֹ וּנְבִיאוֹ

יְצַו תְּהִלָּה וָשִׁיר לַאֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ!

מִיּוֹם שֶׁנִּטַּל כְּבוֹד בַּכְטְשִׁיסַרַי, וְחַרְבּוֹ

יְנוֹפֵף חֵיל מָסְקְבָה עַל-מָעוֹז קְרִים וְשִׂיאוֹ –

הַהֵיכָל מַחֲשֶׁה – הָס! מֵאֵין גֵּו חָם מַפְרִיעוֹ

כְּבָר חָרַב הָאֲגָם וְדָלַל מַזְרֵק שְׁבוֹ,

הַהַרְמוֹן וְהַגָּן – שֶׁסֻּגְּרוּ אָז מִבֹּא –

יְחַלֵּל בְּעֵינָיו זָר, וְהַשּׁוֹעֵר הוּא מְבִיאוֹ.

אַךְ יֹפִי נוּגֶה, חִין הַכָּרוּךְ בַּעֲקֵב

הוֹד שֶׁנִּסְתַּלֵּק כְּבָר וְגַעֲגוּעִים אוֹמְרִים כְּאֵב,

הֵן תַּעֲטֶנּוּ שְׂפַת הָרוֹדִים בְּקִסְמֵי שִׁיר.

וּבְעַנְנֵי הָרֹךְ וּבְלֵאוּת מְאֹד נָעֵמָה

בְּמַכְחֲלוֹת טֶרֶם יוֹם מְפַרְפְּרִים בַּדְּבִיר.

יִפָּגֵשׁ צֵל אֶת-צֵל שֶׁל מִרְיָם וְשֶׁל זָרֵמָה.¹

9.10.1920

… של מרים ושל זרמה – שתי הגבורות של “מזרק הדמעות” לפושקין. ↩

בַּיִת הָעַלְמִין לְיַד הֵיכָל בַּכְטְשִׁיסַרַי

מאת

שאול טשרניחובסקי

גַּן נָטַע אֱלֹהִים הַגָּן! – וְעַזְרַאִיל

הַבּוֹצֵר לוֹ! וּבְצֵל אֲבֵלֵי בְּרוֹשׁ¹ וּמֵלָה ²,

וּבָכָא³, רַב-עֳפִי, וְשַׁלֶּכֶת בְּתוּל⁴, קָמֵלָה,

וּבֵין עִשְׂבֵי-הַבָּר, שֶׁפָּשְׁטוּ עַל כָּל שְׁבִיל,

תָּנוֹמְנָה שְׁנָתָן-עַד אֶל חֲבַצְלוֹת נִיל,

בְּנוֹת גְּרוּזְיָה רְוַת-הָאוֹר וְגֶרְמַנְיָה הָעֲמֵלָה,

וּשְׁזוּפוֹת אִי-הַיָּם; וּכְהוֹן מִמְכַּר מִמֵּילָא

גַּם נִקְטְפוּ לִשְׂחוֹק וּלְתַאֲוַת גְּבִיר אֱוִיל.

וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא עַתָּה לְאַחַר מוֹתָן,

וְאִם לֹא מֵעֵינֵי זָר, לֹא יִקְרָא תָוֵי שְׁמוֹתָן,

נִגֶּרֶת דִּמְעָה, לָהּ תּוֹחַלְנָה בְנוֹת הַצְּבִי?

אַלְלַהּ בְּאֶצְבָּעוֹ הוּא יְסַמֵּן: מִי לַשְּׁבִי,

וְתַחַת סַיִף קַר פְּנֵי מִי יְקַבְּצוּ פָארוּר,

וּפְנֵי מִי יִשַּׁק זוֹ שֶׁל יֹפִי מַר וְאָרוּר…

אודיסה 8.4.1921

ברוש, Кипарис,Zypresse. ↩
מלה, Ясень, Esche. ↩
בכא, Плакучая ива, Trauerweide. ↩
בתול, Осокор, Schwarzpappel. ↩

צ'ופוט קלה

מאת

שאול טשרניחובסקי

¹

I

אֲבָל לֹא סַלְעִי הוּא! לֹא סַלְעִי הוּא וְלֹא קָם

לִיהוּדָה עַמִּי זֶה! הֲגַם בְּרַחֲבֵי תֵבֵל

בִּנְדוּדֵי מֵאוֹת-דּוֹר הֲמוֹן צִיּוּנֵי-אֵבֶל

נַשְׁאִירָה בְּכָל-אֲתַר, נַפְרֶנּוּ בְנַחֲלֵי דָם.

אַךְ נַחְנוּ, יוֹרְשֵׁי דַם הַמַּכְבִּי – עַל הָר רָם

בְּהַכְנָעַת עַבְדֵי רָב וְכֶלֶב לֻמַּד חֶבֶל,

לֹא נָקִים דְּבִיר לַשָּׂר הַמְסַיֵּר אֶת הַחֶבֶל

עַל גַּפֵּי קִבְרוֹת-אָבוֹת בְּקָדְשֵׁי קָדְשֵׁי-עָם. ²

מִמְּרוֹם הַצּוּר הַלָּז שָׁם נִשְׁקַף יָם-הַשָּׁחוֹר,

הַפּוֹנֶה נֶגְבָּה, יָם שֶׁל חֵרוּת, שֶׁל תּוֹחֶלֶת…

הַתְּכַלְכְּלֶנּוּ עֵין הַחוֹלְמִים סָחוֹר-מָכוֹר?

הוֹי עִיר הַקְּבָרִים, הוֹי עִיר קְבָרִים עַל-גַּב קְבָרִים!

אַתְּ סֶמֶל-פְּלָאִים, אוֹת וְצִיּוֹן לְעַם-תַּגָּרִים,

הַחַי לְלֹא תִקְוָה לוֹ וּלְמִיתָה מְנֻוֶּלֶת.

13.4.1920

II

אַךְ שְׁנַיִם עוֹדָם שָׁם! אַךְ שְׁנַיִם הֵם! וּכְבֹא

הַמְסַיֵּר וְשָׂח לָהֶם: “וּלְמִי עִיר הֶחֳרָבוֹת?”

אָז יַעֲנוּ כַצָּו: – "אַךְ לָנוּ הִיא וְלָאָבוֹת,

אַף עֵדִים גַּל וָגַל בָּעֵמֶק אֲשֶׁר פֹּה!"

וּלְקֹרְטוֹב שִׁירָה אִם תִּדְרשׁוּ: “הֵנָּה בֹא!”

מַחְרֹזוֹת כְּתָב-עֲרָב בָּאֶבֶן נֶחֱצָבוֹת

עַל קֶבֶר מַרְמָר-קָר תְּסַפֵּרְנָה לָךְ נִשְׂגָּבוֹת

עַל אַהֲבַת בַּת-הַכַן, שֶׁבְּעָנְיָהּ נָחָה בוֹ.

הֲרֵי הַמְּעָרָה, בָּהּ הִתְחַבְּאָה עַד בֹּא יוֹמָהּ…

וּמִן הַצּוּק הַלָּז הִפִּילָה עַצְמָה תְּהוֹמָה…

מַטְבֵּעוֹת יָצְקוּ כָּאן… הַצִּינוֹק פֹּה וְהַבּוֹר…

לָהֶם מִשֶּׁלָּהֶם בֵּית-כְּנֶסֶת צַר הַכְּנִיסָה…

וְהֵמָּה – שׁוֹמְרִים הֵם לְצִיּוּן זֶה עַד אוֹר

הַיּוֹם הַמַּר הַהוּא לְדוֹר אַחֲרוֹן לִגְסִיסָה.

ידוע הריב בין היהודים והקראים למי מהם שיכת העיר. ↩
הקראים בנו לניקולאי הראשון בנין מפואר ב“סלע היהודים”. ↩

בֵּית-הַכְּנֶסֶת בְּצ'וּפוּט קַלֶּה

מאת

שאול טשרניחובסקי

עֲזוּבַת הַקֹּדֶשׁ! הֲצִוָּה לָךְ אֵל,

אוֹ יָרְדוּ מֵעַצְמָם מַלְאֲכֵי הַתּוּגָה

וְכִנְּסוּ לְתוֹכֵךְ – וּבְנֶפֶשׁ עֲנֻגָּה –

כָּל-תְּפִלּוֹת הַחֻרְבָּה וִיגוֹן כָּל-הַתֵּל?

עַצֶּבֶת שַׁתְקָנִית מְעַלֶּפֶת הַחֵל,

דְּמִי צוּלָה חוֹלֶמֶת עַל סִבְכֵי אַלְמֻגָּה;

וּלְטָאוֹת מוֹרִיקוֹת עַל גְּדֵרֵךְ, הַסּוּגָה

פַּשְׁטִינָה סַרְבָּנִית וּכְמֵהָה לְצֵל.

וּבְאֵין בָּאֵי-מוֹעֵד בִּתְפִלָּה עֲלוּבָה

הִתְיַחֲדוּ פָּרְשׁוּ כְּתָלַיִךְ בַּתֹּם;

וּשְׁתֵּי מַרְגָּנִיּוֹת הָאוֹמְרוֹת: עֲלוּ-בָהּ!

(מִי יֵדַע, מֵאַיִן הִגִּיעוּ הֲלוֹם)

מִתְרַפְּקוֹת עָלַיִךְ כְּתִינוֹק בַּחֲלוֹם

וּכְצִפּוֹר חֲבוּשָׁה מִתְחַבְּטָה עַל כְּלוּבָהּ.

1930

אַי-פִּטְרֵי

מאת

שאול טשרניחובסקי

הַאֻמְנָם כְּבָר כָּבוּ כָּל-נִיצוֹץ וּנְגֹהוֹת?

הָשְׁבַּרְנוּ, יָרַדְנוּ, הִגַּעְנוּ עַד-כָּאן?!

וּבְטֶרֶם עוֹד גֻּדְּעוּ הַתְּרָזוֹת הַגְּבֹהוֹת

הַחֹלְמוֹת שֶׁרָאוּ בְּהַדְרַת הַכַּן – – –

שָׁמוֹעַ שָׁמַעְנוּ: בְּנוֹת-נֵכָר הַתֹּהוֹת

לִגְבוּרַת בָּנֵינוּ, לַנְּשָׁרִים מִקַּן

טָטְָרֵי הֶהָרִים, – בָּאַהֲבָה לוֹהוֹת

וְתוֹבְעוֹת גְּמוּל-כַּסְפָּן עַל יַיִן בְגַן.

וּבְיוֹם בְּרֹא אֱלֹהַּ מוּצָקוֹת לָרְגָבִים

גַּם נָעַץ עֵץ תָּרְנוֹ – אַי-פֶּטְרִי בֶּעָבִים,

הִשָּׁהוּ לוֹט עֶשְׂבּוֹ, עִטְרָהוּ חֲזִיז.

עַל-כֵּן עַז וְקָשֶׁה, כִּנְזִיר הָעֲרָבָה,

וּשְׁזוּף רוּחַ תְּזָזִית אַף תָּפוּשׂ בְּמַחֲשָׁבָה,

יִסְתַּכֵּל בְּ’אַלֻּפְּקָה' וּנְאוֹת ‘סִימֵאִיז’².

1929

אי–פטרי – הר. ↩
אלוּפקה וסימאיז. שתי חוות על חוף הים השחור. בראשונה היכלו הנהדר של הנסיך וורונצוב. ↩

הים בילטה

מאת

שאול טשרניחובסקי

הַיָּם בְּיַלְטָה / שאול טשרניחובסקי

בַּת-יַלְטָה צָנְחָה אַט… בָּא שַׂר שֶׁל-יָם וּמְפַתָּהּ…

וּשְׂמָלוֹת יִפְרֹשׂ לָהּ וּזְרָעָן אַבְקוֹת-אוֹר

עַל קְטִיפַת יָרֹק-רַךְ וּשְׁזוּר-שְׁחוֹר שֶׁבַּשְּׁחוֹר

עִם סְפִיחַ תְּכֵלֶת-לֵיל בְּמִשְׁבֶּצֶת סִגְלָה חַתָּה.

אוֹ סוּת-צִבְעוֹנִין יֵט מַכְסִיפָה בְגִיל, וּמְשַׁטָּה

בְּרִקְמוֹת סַפִּיר-לַח וּנְטִיפוֹת לֹבֶן-כְּפוֹר,

עִם תְּפָר קִלּוּחֵי-אוֹר, הַמְנַתְּזִים צְרוֹר עַל צְרוֹר

סְמָרַגְדִּים יוֹקְדִים עַל-גַּב אֵשׁ גּוֹסֶסֶת מַטָּה.

הַבֹּקֶר אוֹר – יְשַׁו מַרְבַדֵּי-פָז, טַפִּיטִים,

שְׂפוֹת פּוּרְפּוּר וְשָׁנִי חָם, מִזְדַּעְזַע בְּכֶתֶם-חִטִּים,

מִזְדַּוֵּג לְגַחֲלֵי-אֵשׁ וּבְכַרְכֹּב כְּחוֹל-הַכְּחוֹל.

אַךְ בַּעֲרוֹב הַיּוֹם יִתְמַתַּח עַל הַחוֹל

וִילַחֵךְ רַגְלָהּ, כַּף וָכַף – דַּל חֲדַל-אוֹנִים –

מִתְעַטֵּף טַלִּית כֻּלָּהּ שְׂחוֹק שֶׁל יַקִּינְטְוֹנִים¹.

1920

יקינטונים, Гіацинт,Hyazinthe. ↩

מָסֹרֶת דַּיָּגִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

הַמְּקָרֶה בְּקַרְחֵי-עַד אִזְמָרַגְדְּ עֲלִיּוֹתָיו

וְאַרְגָּמָן מְבַשֵּׂר-רָע יְשַׁו עַל מִדְבַּר-שְׁכוֹל,

בְּעַרְפִלֵּי סָפֵק-יוֹם גַּם יַנְחִיל עַרְבֵי-כְחוֹל,

תּוֹךְ מְעָרוֹת גִּנְזֵי-יָם יְצַו לֵיל-נִפְלְאוֹתָיו.

וַיַּשְׁכֵּן חֵילוֹ בָם, צְבָא-פְּלָאִים לְרִבְבוֹתָיו:

שַׁבְּלוּלִים, אַסְתְּרֵי-יָם, חִלְזוֹנוֹת חוֹמְדֵי חוֹל,

וּדְגַת-תְּהוֹם פְּלִיאַת-דְּמוּת וָצֶבַע, וּבִמְחוֹל

חִלּוּפֵי אַלְפֵי-גוֹן עַל נָגְהָם וְעַל אוֹצְרוֹתָם.

לֹא רָאֲתָה עֵין אִישׁ, לֹא רָוְתָה אוֹתוֹ נוֹי!

וּמִלִּים אֵין בְּפִי בֶן-אָדָם וִיכַנֶּנּוּ:

מָסֹרֶת בְּיָדִי הִיא, יְסַפֵּר אָב לִבְנוֹ.

אַךְ אִלּוּ נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן וְתֶחֱזֶנּוּ – – –

הַצֶּדֶף בָּא מִשָּׁם וְעֵינוֹ דוֹמְעָה פְנִינִים,

וּכְלוּם יְגַלּוּ סוֹד כָּל-סִיעוֹת הַדּוּלְפִינִים?…

1920

סבבני גל-הצור

מאת

שאול טשרניחובסקי

סְבָבַנִי גַל-הַצּוּר / שאול טשרניחובסקי

סְבָבַנִי גַל-הַצּוּר, מַעֲקַשֵּׁי סְלָעִים, סְעִיפִים,

כָּל-מִקְשֵׁה אֵפֶר קָר, חֲשִׁילֵי וֶרֶד-כְּפוֹר;

שֵׁן פּוֹגְשָׁה שֵׁן וָצוּר, הַנּוֹקְבִים לֵיל וָאוֹר,

וּכְמִכְתַּב אֱלֹהִים עַל עַרְפִלֵּי-זִיו מַכְסִיפִים.

שׁוּר: הָעֲרָפֶל זָע! תַּלְתַּלִים-סִיעַת-רְעִיפִים

מִתְרַפְּקִים עַל כָּל-שֵׁן וּמְגַשְּׁרִים עַל-פִּי בוֹר,

כַּנִלְאֶה אֲשֶׁר נָח וּמְפַגֵּר לַחֲזֹר.

מִמַּעֲמַקִּים בָּא קוֹל נֶשֶׁר, צִוְחַת גְּרִיפִים.

מַה-פֶּרֶא וּמֶה עָז, מֵרִיעַ וּבִזְרוֹעַ!…

וּמָלֵא אוֹתוֹ קוֹל הַכִּכָּר וְכָל-הַגַּיְא,

כְּאוֹמֵר: הַסְכֵּת, שְׁמָע! נִקְפְּאוּ מִבְּלִי נוֹעַ.

הָאֹרֶן שֶׁבָּהָר, נַנָּסֵי הָאַשְׁכְּרוֹעַ.

הֵאָלֵם, שְׁמַע, וָדֹם! עַל-מֶרְחָב זֶה הֶחָי

מִטַּרְטֵר וּבָא קוֹל – הַקּוֹל קוֹל אֲדֹנָי!…

1920

בֵּית-הַכְּנֶסֶת הַיָּשָׁן בְּתֵאוֹדוֹסְיָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

כְּאַגָּדָה צְנוּעָה זוֹ נוֹבַעַת מִפִּי סָבָה,

שֶׁכֻּלָּהּ-כֻּלָּהּ רֹךְ וּבָאָה מִן הַלֵּב,

שֶּׁאֵין שִׁלְטוֹנָהּ אַךְ בַּנִּימָה שֶׁבַּכְּאֵב,

נִצַּבְתָּ, מִקְדָּשׁ מְעַט, בְּגִזְרָתְךָ הַמְחֻטָּבָה.

וּבְעֵינֵי אֶשַׁק דְּמוּת כָּל-פְּלֵיטַת-זְמַן כִּכְתָבָהּ

עַל-פְּנֵי כְתָלֶיךָ וְעַל-תִּקְרָתְךָ בַּחֲלֵב

הַסִּיד הַמְכַסֶּה לָהּ, בִּרְצוֹתִי לְשַׁלֵּב

בַּחֲרוּתְךָ מִשֶּׁכְּבָר וּגְבוּרַת יְמֵי-סְתָוָהּ.

אֶל עַמוּדֶיךָ הֵם מִסְתַּכְּלִים בְּעַנְוַת-חֵן

בַּבָּאִים: "שָׁלוֹם, בְּנִי! גַּם-אַתָּה בָאתָ? כֵּן?

וּבְמֶשֶׁךְ מֵאוֹת דּוֹר אֲנִי רָאִיתִי רַבִּים:

"בַּשְּׁבִי… נִכְבַּדֵּי-עָם… נִמְלָטִים מִן הַשְּׁמָד…

הַלָּלוּ סָפוּ, שׁוּב אֵל צָצוּ – כַּעֲשַׂבִּים,

מִצָּפוֹן וּמִיָּם, מִצְטָרְפִים בְּ’אֶחָד'!"

1920

עַל הַר מִטְרִידַטֶּס (קֶרְטְשְׁ)

מאת

שאול טשרניחובסקי

בִּי יַשֵּׁב רוּחוֹ יָם, יָם קָדוֹשׁ, יָם הַכְּחוֹל,

וְרֵיחַ בָּרִיא בָא, בְּלִיל עִטְרָן, דָּג וּפִטְּרָה;

אֶשְׁאָפָה, אֶרְוֶה עַד… הוֹי שִׁירַת עֹז, מִי פִטְּרָהּ,

אִם גְּבוּרוֹת נָסְכוּ בָהּ אוֹ הֵד מַנְגִּינַת שְׁכוֹל?

זֶה קוֹלוֹ בָא בִּדְבִיר הֶרַקְלֵיס וּבִמְחוֹל

סַתָּתֵי ‘תֵּל-קוּל-אָבְּ’¹ וְעַל ‘קִבְרָהּ שֶׁל דֶּמִיטְרָה’²,

יָרִיעַ שִׁירוֹ זֶה עַד בֹּא הַיּוֹם וּוִתְּרָה

יַבֶּשֶׁת עַל-הַיְסוֹד וְהָיְתָה לִמְעִי חוֹל.

אֲבָל אַחֶיךָ הֵם מֶה עָשׂוּ אֵלֶּה פֹה?

אַיֵּה הִמְנוֹן הָרָז, שֶׁקָּלְטָה אָזְנָם הֵמָּה,

הַשִּׁיר צִוּוּ לַדּוֹר, דְּבַר-אֵל אוֹ שִׁירַת-חֵמָה?

הֵם סָחֲרוּ אֶת-הַנּוֹף וּקְבָרִים חָצְבוֹ בוֹ,

הֵמִירוּ שְׁטָר בִּשְׁטָר, דִּינָרִים בָּאֲדַרְכְּמוֹנִים,

הִתְחַתְּנוּ זֶה בָזֶה וְהִרְוִיחוּ מִילְיוֹנִים – – –

1921

תל קול אב Куль–обскій курган. ↩
קברה של דמיטרה – Гробница Деметры שנשאר בעיר מימות היונים. ↩

טַרְכַנְקוּט

מאת

שאול טשרניחובסקי

הוֹי, תּוֹפֵשׂ הַהֶגֶה, מַה-לַּיְלָה מִלֵּיל?

יָרֵאתִי! הַהוֹפְכִי הַיָּם גַּלֵּי אַכְטִיס²,

שָׁמַיִם לִקְטִיפָה מַשְׁחִירָה, וּבְתַחְתִּית

הַסְּפִינָה מְתַפֵּשׂ, מִתְחַבֵּא אֶל-צֵל – – –

הָס! בְּלֶב-הַתַּרְדֵּמָה קוֹל פַּעֲמוֹן… יְלֵל,

כִּמְצַלְצֵל לַנִּפְטָר בְּמִנְזָר – – – מִי מַכְתִּית

אֲפֵלָה בָּאֲפֵלָה? מִי שִׁקַּע אֶת-מַחֲצִית

הַדְּמָמָה הַשְּׁחוֹרָה תּוֹךְ חֶרְדַּת הָאֵל?

הַפַּעֲמוֹן מֵת!… גַּם הוּא מֵת… הֲנָעַץ

הַנֶּעְלָם שַׁרְבִיטוֹ בְּקִלּוּחַ שֶׁל-בָּעַץ,

אוֹ עֵינוֹ קוֹרֶצֶת בַּמֶּרְחָק הָרָע!?

וּמַה-שֵׁם הַמָּקוֹם – מַה תֶּחֱוָר! קְרָא!

הֲטָבְעָה הַסְּפִינָה אוֹ עָמְדָה מִשּׁוּט – – –?

– “בֵּית-עָלְמִין הַמַּיִם – הֲרֵי טַרְכַנְקוּט!”

1921

טרכנקוט. מגדלור ידוע, מקום סכנה לאניות. ↩
אכטס, Агат,Achat. ↩

קקנאיז

מאת

שאול טשרניחובסקי

קֶקֶנֶאִיז / שאול טשרניחובסקי

זכר לנשמת הסופר ברנר

עוֹד צוֹרְחִים הַנְּשָׁרִים עַל קֶקֶנֶאִיז –

אֵין זֹאת כִּי אִם עוֹדוֹ מַכְחִיל בֵּין הָרִים,

כִּי סְעִיפָיו עוֹד קוֹלְטִים אֶת שִׁירַת-הַנְּשָׁרִים

וּרְעָמִים יְתַנּוּ לוֹ אֶבְלָם בַּחֲזִיז;

כִּי אוֹמֵר הוּא שִׁירָה עִם נַחַל וּפְזִיז-

הַזְּרָמִים, בְּשִׁגְיוֹנָם בַּסַּעַר נִגָּרִים,

וִינַסֵּר בַּמָּרוֹם עִם עָבִים נִגְרָרִים,

וּכְצִפּוֹר-אַגָּדוֹת עַל קִנָּהּ – כַּזִּיז.

נָפַלְתָּ בַּנּוֹפְלִים, הוֹי נוּחָה בְּשָׁלוֹם!

עוֹד יִפְּלוּ הַנּוֹפְלִים, עוֹד יִשְׁטֹף הַדָּם…

אֲנַחְנוּ אֶת-נִסְּךָ לֹא נִגְלוֹם גָּלוֹם!

וּנְקַיֵּם חֲלוֹמוֹת לְבָבְךָ הַתָּם – – –

וְאִם יָשֹׁק יָם זוֹעֵף וְתָפוּחַ הַכְּרִית¹ –

עַד יָרַע שִׁירֵנוּ לֹא נִבְגֹּד בַּבְּרִית!

1921

כרית – Brandung ↩

אֶל הַסּוֹנֶטָה הָעִבְרִית

מאת

שאול טשרניחובסקי

יָקַרְתְּ לִי, מַה יָקַרְתְּ, סוֹנֶטָּה, ‘שִׁירַת זָהָב’!

מִימוֹת הָרֵינֵסַנְס מִשְׁמֶרֶת לָנוּ אַתְּ.

הָ’עִמָּנוּאֵל' – הוּא הֵד מַנְגִּינָתֵךְ אָהָב,

וִיחִידֵי-דּוֹר נְצָרוּךְ בְּאִיטַלְיָה, וְלֹא מַתְּ.

אָהַבְתִּי צִמְצוּם נִיב-חֲרוּזֵךְ, פּוֹזֵז כַּזָּהָב,

מְלֻטָּשׁ מַחֲזִיק בּוֹ הַמְּרֻבֶּה שֶׁבַּמּוּעָט,

וּגְמַר-בָּתַּיִךְ לָךְ הַמְצַלְצֵל בְּאוֹן וָרָהַב,

חֲלִיפוֹת הֶגְיוֹן בָּךְ כְּאוֹר הַחֲזִיז הֶחָד.

אַךְ מִשֶּׁרֻכְּזָה בָּךְ מַחֲשָׁבְתִּי בַת הֲגִיגִים

מַה-דְּמוּת אֶעֱרָךְ לָךְ? – קִלּוּחֵי בַרְזֶל סִיגִים,

שֶׁנִּכְנְעוּ לַדְּפוּס, מֻצָּקִים, סְפוּגֵי-צְלִיל.

כִּי כֵן הֲלֹא גַם אַתְּ: צִיּוּרִים מְפֻתָּחִים

בְּמַתְכֹּנֶת כֻּלָּהּ סְיָג, מְסֹרוֹת-קֶדֶם, כְּלִיל,

הֶגְיוֹנָיו צְפוּפִים בּוֹ וּמִדַּבְּרוֹתָיו רְוָחִים.

אודיסה, 1920

בשוק ירושלים

מאת

שאול טשרניחובסקי

מִי בוֹצֵר – סוּר אֵלַי וְזָכִיתָ בְּסַלְסִלָּה!

גַּנָּנִים, חוּשׁוּ קְנוּ חוֹתֶלֶת-תְּמָרִים, סָל!

סַלְסִלּוֹת-תְּאֵנִים? – יֵשׁ! כָּל אֲשֶׁר-תִּשְׁאַל שְׁאָל:

כַּלְכָּלָה, קֻבָּה, סָל, פְּטִילִיָּה, גַּם סַלִּילָה!

וּלְמוֹכְרֵי יְרָקוֹת – כֵּן, בִּשְׁבִילָם לְכַתְחִלָּה

גַּם כְּלִיבָה קְלוּעַת-גְּמִי וּכְפִיפָה מִצְרִית, וְכָל

כְּלֵי נְצָרִים, כְּלִי שֶׁל סוּף וְקָנֶה נִמְתַּח עָל.

הוֹי, מְגַדְּלֵי-עוֹפוֹת! תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְּצִנַּת-תְּהִלָּה!

אַךְ טֶנֶא נָאֶה זֶה צָבוּעַ סְרָק וּכְחוֹל,

אַךְ טֶנֶא זֶה בִּשְׁבִיל בְּנוֹת-צִיּוֹן נְשֵׁי-הֶחָיִל!

לֹא הָיְתָה סְחוֹרָה כָזוֹ גַם שִׁלְשׁוֹם וְגַם תְּמוֹל

הַקּוֹדֵם זוֹכֶה בָהּ – בְּחֵפֶץ טוֹב וּמוֹעִיל.

הִזְדָּרְזוּ, קוֹנִים, קְנוּ – עוֹד מְעַט וְרַד הַלָּיִל…!

כַּלְכַּלָּה, קֻפָּה, סָל…! בְּזוֹלֵי-זוֹל, בְּזוֹל!

אודיסה, 1919

וְזֹאת לִיהוּדָה... (מחזון הסיבילה הרומאית)

מאת

שאול טשרניחובסקי

יַפְתְּ אֱלֹהִים לְחָם וְיִתְגַּל בְּאֹהֶל יָפוֹת.

וּלְמָחֳרָאוֹתָיו יֵט וּבְכַפָּיו שִׁיר וֶרְגִיל,

וּבְצַהֲלַת פֶּרֶד-בָּר וּבְגִהוּק-שֹׂבַע וְגִיל

יְטַמֵּא נְדִיבוֹת-עָם כִּשְׁפָחוֹת נֶחֱרָפוֹת.

וּפָעַר פִּיו בְּשִׁיר, וּפְרִיצוּת וַחֲרָפוֹת

בְּמוֹשַׁב מְחוֹקְקֵי-דָת עַל נְחֹשֶׁת וְעַל גְּוִיל;

וּבְהֵיכַל אֱלֹהִים פָּרֹכֶת-דְּבִיר וּכְלִיל

מַעֲטָפוֹת יַעַשׂ לוֹ לְרַגְלָיו הַמְּטֻנָּפוֹת.

וְרָעֲשָׁה הָעִיר וְזָעֲקָה, וּתְהִי

בַּת-רוֹמָא אָז כִּנְחִיל הַדְּבוֹרִים בַּכַּוֶּרֶת,

כְּבֹא לִרְדּוֹת דְּבַשׁ הַמְגַדְּלָן אֶל הַגְּדֶרֶת.

וּפְלִיטֵי אַוֵנְטִין¹ יָרִימוּ קוֹל הַנְּהִי,

וְנָסוּ נִכְחָם מְקוֹם שָׁם צָר מִבְצָרָם מְחִתּוֹת,

וּשְׁיָר-יְהוּדָה אַף עִמָּהֶם בְּשַׁעַר טִיטוּס.

אודיסה, 1920.

אונטין. חלק העיר רומא. ↩

חניבעל

מאת

שאול טשרניחובסקי

חַנִיבַעַל / שאול טשרניחובסקי

יוֹם גְּדוֹלוֹת אָז וְיוֹם הֲרַת עוֹלָמוֹת בָּאִים:

אִם רוֹמָא תְהִי הַכֹּל אוֹ קַרְתָּא-חַדְתָּא אֶפֶס?

בַּכַּף הָאַחַת – שֵׁם, בַכַּף הַשְּׁנִיָּה – יֶפֶת,

וּבְיַד הַגְּזֵרָה הִיא שְׁתֵּי כַפּוֹת הַמֹּאזְנַיִם.

הָיִיתָ אַתָּה שַׂר שֶׁל שֵׁם, נֵץ גְּבַהּ-עֵינָיִם

בֵּין תַּרְנְגֹלֵי-לוּל וְשֶׂכְוִים לְמוּדֵי רֶפֶת,

הוֹי בּוֹנֶה מִגְדַּל-עֹז עַל מַסַּד חוֹל וָגֶפֶס:

הַכְּנַעֲנִי – תַּגָּר-סְתָם, יִשְׂרָאֵל – עַם תַּנָּאִים!

בֶּן-רוֹמָא, שׁוּר הָהָר, הִסְתַּכֵּל בְּעַרְפִלָּיו,

שָׁם חַנִּיבַעַל בָּא, פָּרָשֵׁי-לוּב בְּחוֹל-עָב?

אֱמֹר לְלִבְּךָ הָס, וְתִּשְׁמַע נַחֲרַת פִּילָיו…

אַךְ עֵינֵי נִינֵי-צוֹר בְּאֵשׁ-כִּילַי מוֹצְאִים סְפוֹרוֹת

לַהוֹן שֶׁל טַבְּעוֹת-פָּז, – גִּבּוֹרָם מוֹדְדָן בְּדָלְיָו;¹

יְצַו – וְעָרָיו הֵם יַנְחִילוּ שְׁמוֹ לְדוֹרוֹת – – –

אודיסה, 1921

אחרי המלחמה ליד העיר קאן שלח חניבעל לקרתא–חדתא דלי מלא מטבעות זהב, שהיו אות לפרשים הרומאים. ↩

זֹאת תְּהִי נִקְמָתֵנוּ

מאת

שאול טשרניחובסקי

לנשמת הרוגי אוקרינה

דָּמֵנוּ יִנָּקְמוּ, יִנָּקְמוּ! וּרְסִיס

אַרְגְּמַן הַקֹּדֶשׁ לֹא שָׁוְא יַרְטִיב אָרֶץ!

אֵין אֹזֶן סוֹפֶגֶת עֱנוּת-הָאַלְמָנָה,

אֵין עַיִן קוֹלֶטֶת תַּמְרוּרֵי-אֲנוּסָה

וּמְנַחֵם לְתִינוֹק גַּם אֵין –

וּנְקָמָה בָאָרֶץ עוֹד יֶשְׁנָהּ!

אֲנַחְנוּ קָטֹנּוּ! אֲנַחְנוּ לֹא נַעַל

עֲלֵיכֶם בְּקַרְדֻּמּוֹת לְבַקֵּעַ הֶהָרוֹת

(כְּמַעֲשֵׂיכֶם אַתֵּמָה), לֹא נִשְׂרֹף עֲלֵיכֶם

אֶת-גַּגּוֹת בָּתֵּיכֶם, וּבְמַטּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל

לֹא נָרֹץ גֻּלְגְּלוֹת תִּינוֹקוֹת,

עַד-אִם לֹא שֵׁרַשְׁתֶּם בְּיֶדְכֶם הַחֲזָקָה,

עַד-אִם לֹא טִאטֵאתֶם בְּכַפְּכֶם הַטְּמֵאָה

אֶת-צֶלֶם-אֱלֹהִים הַמְּרַחֵף עָלֵינוּ

אֶת-רִשְׁמֵי אֲצִילוּת-הָרוּחַ מִקֶּדֶם

וִיקַר-רוּחַ דּוֹרוֹת נְדִיבִים

אָסַפְנוּ, מָסַרְנוּ לְלִבְבוֹת בְּנֵי-אָדָם,

פֵּרוּרִים פֵּרוּרִים, נִיצוֹצוֹת וְזִיקִים,

בְּמֵאוֹת שֶׁל יוֹבְלוֹת וּבְמֵאוֹת שֶׁל דּוֹרוֹת,

שֶׁהֲקִימוֹנוּ בִּנְזִירוּת וּפְרִישׁוּת

וּבְעֹל שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

אוֹתָנוּ אַל תִּירָאוּ, תִּרְעָצוּ! לֹא תֵחַתּוּ

מִסִּיעַת הַכְּלָבִים אֲבוּסֵי-בְשָׂרֵינוּ,

מֵעֶדְרֵי הַזְּאֵבִים פִּטַּמְתֶּם בַּפֶּגֶר

בְּמַעֲבִית יַעֲרֵכֶם הַבְּסִימִים.

וְעִמְקֵכֶם בַּהֲדַר עִשְׂבֵי קְטִיפָה,

וְעַרְבוֹתֵיכֶם – מֶרְחַבְיָה מוֹרִיקָה,

וְקָמַת שְׂדוֹתֵיכֶם, הָעוֹטִים בּוּל זָהָב,

שְׂדוֹת-בּוּר מְעֻלָּפִים סָפִיחַ וְסִירָאוֹת,

וּמֶרְחַק דַּרְכֵיכֶם וּפָרָשׁוֹתֵיהֶן,

גִּנַּתְכֶם הָרֵיחָנִיָּה, –

כָּל-מָקוֹם וּמָקוֹם שָׁם נָפְלוּ פְגָרֵינוּ,

גַּל וָגָל – חֲנוּקֵינוּ, טְבוּחֵינוּ,

וְאוֹתָם הַבּוֹרוֹת לְתוֹכָם הִשְׁלַכְתֶּם,

כְּהַשְׁלֵךְ אִישׁ רָקָב וָפֶרֶשׁ, בְּנֵי-אָדָם

כְּפוּתִים לְקָבְרָם בָּם חַיִּים, –

אִם הֶעֱלוּ אֵלֶּה וַרְדִּינוֹת מַוְרִידוֹת,

צִפֹּרֶן-הַבֶּשֶׂם הַמַּסְמִיק כֹּתַרְתּוֹ,

אֲדָנִי אֲדַמְדַּם וְהַפֶּרֶג הַלּוֹהֵט, –

לָכֶם מְאוּם לֹא יֹאמְרוּ, לֹא יֹאמְרוּ מְאוּם!

מַרְבַדֵּי רִקְמָתָם רְוַת-דָּמִים

בָּכֶם לֹא יָעִידוּ וּבְפָעֳלֵיכֶם,

מֵהֶם כְּלִילִים תִּתְּנוּ בְרֹאשׁ שִׁגְלוֹתֵיכֶם,

וְשִׁפְעַת גַּוְנֵיהֶם יַעַנְדוּ דִגְלֵיכֶם,

וִיחַיּוּ נִסֵּיכֶם הַמְּנַצְּחִים.

אוֹתָנוּ אַל תִּרָאוּ

וּשְׁלוּ, כַּלְבֵי-דָמִים!

וְאוּלָם – – –

דָּמֵנוּ יַחְדּוֹרוּ וּבָאוּ בָכֶם

וְהִרְעִילוּ יְסוֹדוֹת כָּל-יֶשְׁכֶם,

וּסְפָגוּם עֵינֵיכֶם הַקָּרוֹת כַּתַּנִּים

וּלְבַבְכֶם הַקָּשֶׁה מִגּוּשׁ שֶׁל רֵחַיִם,

רְמַ“ח אֶבְרֵיכֶם וּשְׁסַ”ה כָּל-גִּידֵיכֶם;

וּפָשׁוּ בְּצִיבֵי רִקְמַת שְׁרִירֵיכֶם,

וְעָנוּ כְהֵד, וּכְהֵד מִפִּי הֵד

וּכְבַת-קוֹל שֶׁל בַּת-קוֹל – תָּאֵיכֶם…

וְאַתֶּם לֹא תֵדָעוּ!

יוֹם יוֹם יְמַלְּאוּכֶם, יוֹם יוֹם יַרְעִילוּכֶם.

יוֹם יוֹם יִקְשֶׁה לִבְּכֶם, יוֹם יוֹם תִּתְאַכְזָרוּ.

כָּל-פֶּגֶר תּוֹסִיפוּ עַל רִבְבוֹת הַפְּגָרִים

יַאְדִּירְכֶם לְתִתָּם נוֹסָפוֹת,

אֲנָחָה חֲדָשָׁה בִגְלַלְכֶם כִּי בָאָה

כִּי תַחֲרִישׁ אֲנָחָה קְדָמַתָּה…

וְאַתֶּם לֹא תָבִינוּ –

עַד יָבוֹא יוֹם נָקָם,

יוֹם שִׁלֵּם גַּם לָנוּ!

וּסְאַת פִּשְׁעֵיכֶם תִּמָּלֵא…

וּשְׁפַכְתֶּם כָּל-מְרֹרוֹת הַפְּתָנִים בִּלְבַבְכֶם

וּמַעְיַן אַרְסְכֶם הַמְּפַעְפֵּעַ,

הָעִפּוּשׁ הַמְּמַלֵּא נַפְשְׁכֶם,

וַהֲרִיקוֹתֶם אוֹתָם עַל-כָּל-סְבִיבוֹתֵיכֶם,

וְיוֹצְאֵי-חֲלָצֵיכֶם הֵם יִירָשׁוּהָ, –

וְאָז יָבוֹא יוֹם הַדִּין!

יוֹם תִּתְקַע פְּגוּמַת מַאֲכָלְתְּךָ בִּגְרוֹן

אָחִיךָ בֶּן-אִמְּךָ וְתִשְׁחָטֶנּוּ,

כִּשְׁחָטְךָ בַּחֲצֵרְךָ וּבְמִגְרַשׁ הַכְּפָר

אֶת-בְּחִיר-חֲזִירֶיךָ בְּעַרְבֵי-פְסָחֶיךָ,

וְאָזְנְךָ קוֹלְטָה בְנַחֲרַת גְּסִיסָתוֹ

מִתַּעֲנוּג שֶׁל חַג וּנְגִינָתוֹ.

יוֹם נָקָם!

יוֹם בִּנְךָ יְמָרֵט זְקָנְךָ הָפַךְ שֵׂיבָה,

עָלֶיךָ יָנִיף אֶגְרוֹפוֹ הַקָּשֶׁה,

וּמְלֹא לוֹעוֹ, לוֹעַ בֶּהֱמַת-אָדָם,

יִקְרָא לְךָ: נָבָל!

קֳבָל-עָם וָקֳבָל-עֵדָה יִקְרָאֶךָ.

יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם!

יוֹם תִּתְגַּל כְּכַלְבָּה חֲצוּפָה בְעוֹנָתָהּ,

וְשִׁכּוֹרָה מִשֵּׁכָר מְגַמְגֶּמֶת בִּלְשׁוֹנָהּ

תָּשִׂיחַ לְךָ בִתְּךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ

אֶת נַאֲפוּפֶיהָ…

זֹאת תְּהִי נִקְמָתֵנוּ!

וּתְחִי נִקְמָתֵנוּ –

וְדוֹר יַנְחִילֶנָּה לְדוֹר! – – –

אודיסה 1920

הַכְּרִית

מאת

שאול טשרניחובסקי

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נֵעוֹר,

זָע, הִתְנַעֵר יָם־הִאַכְטִיס,

מִגַּב שִׁטְחוֹ עַד תְּהוֹם תַּחְתִּית,

וּבִן לַיְלָה הָפַךְ שֵׂיבָה;

הֶעֱלָה קֶצֶף־זַעַם – אֵיבָה.

זָרַק גַּל בַּחוֹף – וּנְטָלוֹ,

זָרַק שֵׁנִי, – חָשׁ וּגְאָלוֹ.

וּבַחוֹלוֹת בֵּין הַסְּלָעִים

גָּעַר, רָטַן שִׂיחַת פְּרָאִים,

וַיִּתְפּוֹרֵר בֵּין הָרְגָבִים,

פְּלָגִים, פַּלְגֵי־גַל שׁוֹבָבִים.

פִּזֵּר, נִפֵּץ מְטַר רְסִיסִים,

אַבְקוֹת־כֶּסֶף מְלוּחִים, כְּתִיתִים;

וּבַשִּׁפּוּי עָלֹה עָלָה,

שָׁת סַלְסָלָה עַל סַלְסָלָה,

וּבִרְקָמוֹת בְּמַטְוֵה קֶסֶם

(אֵטוּן־קֶצֶף עַל־גַּב כֶּתֶם),

קַלָּה, שְׁקוּפָה, תַּאֲוָנִיָּה,

כִּכְנַף פַּרְפַּר יַפּוֹנִיָּה,

גַּאֲוַת שֵׁגָל בַּת־חַשְׁמַנִּים,

צִפָּה כָּל חוֹף־הַשַּׁאֲנַנִּים;

בָּנָה תְלוּלִית, צָר עַל־תִּלָּהּ,

וַיְהָרְסֶנָּה טֶרֶם כִּלָּהּ.

תִּלֵּם שְׂפוֹת הַחוֹף חֲרִיצִים

תַּבְנִית פְּרָחִים בַּעֲצִיצִים,

דְּמוּת מִשְׁבֶּצֶת עַל־חֲפִיפָה,

וַיַּעֲשֶׂנָּה מַעֲשֵׂה־קְטִיפָה.

וּבִלְטִיפוֹת לֶטֶף־מַיִם

מִתּוֹךְ לֵאוּת וַעֲצַלְתַּיִם

יִפְקְדֶנָּה רֶגַע רָגַע,

קָרַב, נָגַע וְלֹא נָגַע.

שׁוּב הִתְנַעֵר, הִכָּה גַלִּים

עַקְמוּמִיִּים, עֲקַלְקַלִּים,

הִזָּה עַל חוֹלוֹת חֲשׂוּפוֹת,

כִּסָּה שְׁנוּנִיּוֹת עֲטוּפוֹת

אַצּוֹת שְׁחֻמּוֹת יְרַקְרַקּוֹת,

סָרַק אוֹתָם רַכּוֹת רַכּוֹת,

חוּטִים דַּקִּים וַאֲנִינִים

נִתְלוּ בָמוֹ פְּנִינִים פְּנִינִים;

וְאֶת הַפְּגִימוֹת וְאֶת־הַפִּיּוֹת

סָכַר, שִׁבֵּץ מַרְגָלִיּוֹת.

וּבֵין כְּרִית וּכְרִית סַרְבָנִי

תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וַיֵּעָנִי;

אַךְ קִלּוּחִים, פְּעוֹטֵי זְרָמִים,

מִן הַמְּפַגְּרִים בֵּין הָרָמִים,

עוֹד הִזְדָּרְזוּ שָׁעָה תְמִימָה

שׁוּב הַיָּמָה וּבִנְעִימָה.

נָם הַיָּם וְאֵין מְקִיצוֹ…

וּמִקְצֵה הַיָּם וְעַד קִצּוֹ

נִמְתַּח אֵזוֹר מַיִם חוֹלְמִים,

עוֹטֵר סְעִיפֵי צוּרִים גּוֹלְמִים,

וּכְמִשְׁבֶּצֶת מִלְּכַתְּחִלָּה

שֵׁרַת־כְּרוּם־הַיָּם מַכְחִילָה.

אַךְ בַּמֶּרְחָק נִדְמֶה יָמֵר

אֵיזֶה יֵצֶר נֶעְלָם, טָמִיר,

תָּמִים, עָלוּב – וְלֹא נָדָם –

וּמְקוֹנֵן כִּבְנֵי אָדָם – – –

אודיסה, 1921

הקבר

מאת

שאול טשרניחובסקי

לנשמת הרוגי אוקרינה

הֵם רַבִּים כְּמוֹתוֹ שָׁם, לְלֹא כָל כְּתֹבֶת - - - גָּב!

וּפָגַע בּוֹ שׁוֹר-פָּר וְנִתְקַל בּוֹ בְדִישׁוֹ,

וְקִלְּלוֹ בָאַף הָאִכָּר בַּחֲרִישׁוֹ,

וּתְהִי קָרַחְתּוֹ תֵּל וּמִקְלָט לַחֲגַב-

הַשָּׂדֶה טֶרֶם סְתָו – וּבָכָה לוֹ אַךְ עָב

וְעָנָן בְּכִי-קָר וְסוּפָה תַחֲרִישׁוֹ - - -

כֹּה יִבְכּוּ לוֹ לַמֵּת, וְלֹא יִמְצָא לוֹ קַדִּישׁוֹ

הַמִּשְׁעוֹל אֵלָיו יֵט, וְלֹא יִסְפּוֹד לוֹ: הוֹי אָב!

וְעוֹד הַשָּׁנָה, שׁוּר, וְאַדְמָתוֹ כְּבָר מוֹרִיקָה,

מִשְּׁנָתָהּ תַּעֲבוֹר, וְהֶעֶלְתָה סָפִיחַ,

וְשִׁבֳּלִים סוֹנְטוֹת בּוֹ בִשְׁרִיקָה וַחֲרִיקָה…

אַךְ אוֹתוֹ בֶן-הָאֵיד, הָעוֹשֵׁשׁ פֹּה בַּפִּיחַ,

לֹא יֵדַע עַל-שׁוּם-מָה לוֹ תֶלֶם תִּלֵּם אֵת,

וְאֶת-חַיָּיו לָמָּה חַי וְעַל-מָה נִקְטַף בְּלֹא עֵת - - -

אודיסה 1921

בַּגֹּרֶן (קטע)

מאת

שאול טשרניחובסקי

מִקְצָת מִטַּעַם יְמוֹת-הַמָּשִׁיחַ

יֶלֶד עוֹדֶנִּי טָעָמְתִּי - - -

נָתְנָה אֶרֶץ יְבוּלָהּ, עָמְדָה חַמָּה בְחֻמָּהּ,

הָיוּ גְשָׁמִים בְּשַׁעְתָּם – הָיְתָה שָׁנָה אֲסוּמָה.

צָהֲלוּ פְנֵי הָאִכָּרִים בְּשׁוּבָם

בַּיְתָה מֵאַחַר הַשְּׁדֵמָה וְהַקָּמָה.

הָיוּ מִתְהַלְּכִים לָבֶטַח שַׁאֲנַנִּים,

נוֹהֲגִים אִכָּרוּת בָּרָמָה:

הִנֵּה הַזָּהָב בּוֹקֵעַ מֵאָרֶץ!

אַךְ מִשֶּׁפָּתַח שִׁירָתוֹ הַמַּגָּל,

אַךְ מִשֶּׁהִתְחִיל רִנָּתוֹ הַחֶרְמֵשׁ –

שִׁירַת הַקָּצִיר, מַנְגִּינַת הַגִּיל –

פָּרַץ הַזָּהָב הַצָּפוּן לְמָעְלָה.

יוֹם יוֹם הִתְקַבְּצוּ סִיעוֹת סִיטוֹנִים

בְּלַהַג אֵין-קֵץ וּמִתְוַכְּחִים וְעוֹנִים,

מְחַשְּׁבִים רְוָחִים לְקֵץ כָּל-הַקִּצִּים,

בַּעֲלֵי אַמְבָּרִים מְרִיבִים וְנִצִּים;

דָּאוֹת דֶּפֶּשׁוֹת מִקְּצוֹת כָּל-הָעוֹלָם,

יוֹם יוֹם נִפְתָּחוֹת “קוֹנְטוֹרוֹת” חֲדָשׁוֹת:

דְּרִיפוּס וְנַיְפֶלְדְּ וּדְרֵיפוּס לוּאִי,

כֹּהַן, טְרַבּוֹטִי וּדְרֵיפוּס הָאַחִים –

פָּרַץ הַזָּהָב לְמָעְלָה!

שֵׂרְכוּ אֶת דַּרְכָּם קְרוֹנוֹת-סֻלָּמִים,

טְעוּנֵי הַתְּבוּאָה, עֲרֵמוֹת עֲנָקִים,

פָּסְעוּ לְאִטָּם הַסּוּסִים בִּיגִיעָה,

שְׁרִיקַת אוֹפַנִּים הֵרִיעָה, הֵרִיעָה –

שִׁירַת עֲבוֹדָה וְתוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה –

מֵאָז הַבֹּקֶר עַד עָרַב הַיּוֹם.

הָיוּ הַדְּרָכִים נִפָּשׁוֹת לְעֵת-עֶרֶב,

נָחוֹת מִקֹּשִׁי וִיגִיעָה עֲצוּמָה,

עַנְנֵי-אָבָק מִתְאַבְּכִים עֲלֵיהֶן,

שִׁכְבַת-הַשַּׁחַק הָרַכָּה עַל-פְּנֵיהֶן.

אֵלֶּה תְלוּיִים עֲלֵיהֶן כַּנֵּד:

אָבָק פּוֹרֵחַ וְנִשֹּׁבֶת חֲטוּפָה

עָמְדָה יְגֵעָה בָּאֲוִיר בִּמְעוּפָהּ,

מַחֲנָק לְנֶפֶשׁ נוֹדֶדֶת בַּחֹם,

וְזוֹ לִמְלֹא אָרְכָּן פְּרוּשָׂה וְעָבָה.

עָמְדוּ כָּל-חֶלְקוֹת הַגְּרָנוֹת שׁוֹמֵמוֹת.

צָצוּ עֲלֵיהֶן בִּן-לַיְלָה עֲרֵמוֹת,

בִּצְבְּצוּ עָלוּ בַיּוֹם וּבַלַּיְלָה,

רוֹבְצוֹת רְחָבוֹת וּפְרוּשׂוֹת לְמַעְלָה,

עוֹטְרוֹת הַקַּרְקַע הַמּוּכָן לָדוּשׁ.

הָיָה חֲצֵרֵנוּ סָמוּךְ לְגֹרֶן

אִכָּר, אִישׁ אָמִיד וּבָנִים לוֹ שְׁלֹשָׁה;

מְשׂוּכָה, מִקְלַעַת צַפְצָפוֹת חוֹצֶצֶת,

גְּבוֹהָה וּקְבוּעָה בֵּין חָצֵר וָגָן.

פִּרְצָה בַגָּדֵר וְקוֹרָה עוֹבֶרֶת

קְבוּעָה עַל יָתֵד מִכָּאן וּמִכָּאן,

שִׁמְּשָׁה מַעְבָּרָה לַשָּׁכֵן וְלָנוּ,

לִהְיוֹת קַפַּנְדְּרִיָה לָעוֹבֵר וְלַשָּׁב.

שָׁעוֹת עַל-שָׁעוֹת עָמַדְתִּי עַל-עָמְדִי

אֵצֶל הַפִּרְצָה בַּגָּדֵר הָרָמָה,

צוֹפֶה וּמַבִּיט בְּכָל הָעֲבוֹדָה,

יָפֶה מִסְתַּכֵּל בֶּעָמָל הָרָב:

אֵיךְ שֶׁהִתְחִילוּ לְכַבֵּד הַגֹּרֶן,

טִאטְאוּ אוֹתוֹ בְמַטְאֲטֵא שֶׁל זְרָדִים,

סִקְּלוּ מֵאֶבֶן, הֵישִׁירוּ, כָּבָשׁוּ;

כֵּיצַד עָג עוּגָה הָאִכָּר הַזָּקֵן

גְּדוֹלָה וּרְחָבָה – הַקַּרְקַע לָדוּשׁ;

כֵּיצַד נִכְנָסִים קְרוֹנוֹת-סֻלָּמִים

מְלֵאִים הַדָּגָן עוֹדֶנּוּ בְשִׁבֳּלָיו,

אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ פּוֹרְקִים הַקְּרוֹנוֹת,

תּוֹפְסִים הַמַּלְגֵּז זֶה אֶרֶךְ הַמּוֹט:

אֵיכָה מְתַקְּנִים עֲרֵמוֹת הַתְּבוּאָה

וְהוֹלְכוֹת וְרָמוֹת, מִשְׂתָּרְעוֹת בְּנַחַת,

רְחָבוֹת וּגְבוֹהוֹת, נָחוֹת בְּהַרְחָבָה,

מַמָּשׁ כְּאוֹתָן מְחֻתָּנוֹת צַד חָתָן

יוֹם בּוֹ תָּסֵבְנָה עַל חֲתֻנַּת הַבֵּן.

צוֹפֶה הָיִיתִי בַנָּשִׁים הָעוֹבְדוֹת,

אֵיךְ שֶׁהֵן בּוֹקְעוֹת הַגָּדִישׁ הַגָּדוֹל,

צוֹבְרוֹת הַדָּגָן וּמוֹשְׁכוֹת הַבָּר,

שׁוֹפְכוֹת הַקַּשׁ עַל הָעוּגָה הַגְּדוֹלָה

סָבִיב בָּעִגּוּל הַהוֹלֵךְ וְנֶעֱרָם,

בּוֹנוֹת לִכְאוֹרָה טַבַּעַת שֶׁל פָּז.

עָלוּ עָלֶיהָ שְׁנֵי צִמְדֵי הַסּוּסִים,

צֶמֶד וָצֶמֶד אֲסוּרִים לְמוֹרַג –

אֶבֶן-הַמִּדּוֹת עֲשׂוּיָה לָדוּשׁ.

דָּפְקוּ הַסּוּסִים וְהִתְחִילוּ מְסוֹבְבִים

סָבִיב בָּעִגּוּל, מַכִּישִׁים בַּקַּשׁ,

סוֹבְבִים, סוֹבְבִים, מַעֲלִים אָבָק.

צֶמֶד וָצֶמֶד גַּלְגִּלּוֹ מִתְגַּלְגֵּל,

מַכִּישׁ בַּתְּבוּאָה, מְתוֹפֵף כַּתֹּף.

טִפְּלוּ הַנָּשִׁים בְּעִגּוּל הַדִּישָׁה:

שׁוֹפְכוֹת הַקַּשׁ בְּעוֹדֶנּוּ מְסֻרְבָּל

דְּגַן-הַשָּׁמַיִם וְהַזֶּרַע הַטּוֹב.

חוֹזְרוֹת וְאוֹגְרוֹת הַתֶּבֶן הָרָצוּץ,

דַּל מִזֵּרְעוֹנָיו וּמָעוּךְ וְקַלִּיל,

צוֹבְרוֹת הַתֶּבֶן לְגָדִישׁ מִכָּאן,

גָּדִישׁ מוּל גָּדִישׁ: זֶה הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת

וְזֶה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ הוֹלֵךְ וָרָם.

פָּתַח אֶת לוֹעוֹ הַמְּזָוֶה הַנִּשָּׂא,

נוֹשֵׁף וְנוֹשֵׁם חֹם מַחֲנִיק וָהֶבֶל,

נִצְּבָה עַל-יָדוֹ מְכוֹנַת-הָרַחַת,

פּוֹלְטָה וּבוֹלְעָה, מַרְקִידָה וְזוֹרָה

בְּשָׁאוֹן וָרַעַשׁ וּמַעֲלָה אָבָק,

יוֹרְקָה, מַדִּיפָה נִשֹּׁבֶת וָמֹץ.

גְּבָרִים עֲסוּקִים עַל-יַד אוֹתָהּ רַחַת,

אֶחָד הַשּׁוֹפֵךְ לְתוֹכָהּ הַדָּגָן

וְאֶחָד הָאוֹגְרוֹ לְתִתּוֹ בַשָּׂק.

צוֹבְרוֹ בְיָעֶה מְצֻחְצָח לְמִשְׁעִי,

טוֹעֵן עַל-גַּבּוֹ הַשַּׂק וּמַכְנִיסוֹ

לְאוֹתוֹ הַמְּזָוֶה הַשּׁוֹאֵף בְּחֹם.

וְצִמְדֵי הַסּוּסִים בַּמּוֹרַג הַכָּבֵד

הוֹלְכִים וְסוֹבְבִים, הוֹלְכִים וְסוֹבְבִים,

סוֹבְבִים, מַקִּיפִים בְּעִגּוּל אֵין-סוֹף.

כָּכָה עָמַדְתִּי צוֹפֶה וּמַבִּיט

יוֹם יוֹם לְפִרְצַת הַגָּדֵר הָרָמָה.

הָלְכוּ הַסּוּסִים הָלֹךְ וְרָזֹה,

הָלְכוּ הִשְׁחִירוּ הָעוֹבְדִים בַּגֹּרֶן

הָלְכוּ וְשִׁנּוּ צוּרָתָם הַגְּדִישִׁים,

גָּדִישׁ מוּל גָּדִישׁ, זֶה נֶעֱרַם וְזֶה דָל.

פַּעַם וְאָנֹכִי מִסְתַּכֵּל בָּעֲבוֹדָה

וְהִנֵּה קְרָאַנִי הַזָּקֵן מַטְוֵי:

"בָּחוּר, מַה-תַּעֲמֹד בָּטֵל? גֶּשׁ-הֵנָּה

לְעֶזְרַת הַשָּׁכֵן, צְלַח וַעֲלֵה!

פֶדְקָה, תֵּן מָקוֹם!" וּפֶדְקָה, בֶּן-גִּילִי,

קָפַץ מִסּוּסוֹ בַצֶּמֶד הַשֵּׁנִי,

קָפַץ וְעָמַד – וָאֶתְפֹּס בַּסּוּס.

לִרְכֹּב עַל סוּס זֶה וּבְהַתֵּר? רָב-אָשְׁרִי

מִי-זֶה יְתַנֶּה בָרֶגַע הַלָּז!

רֶגַע כִּי חָלַף הִתְחַלְתִּי בְהַקָּפוֹת,

חָלַף מִשְׁנֵהוּ וְיִרְאַת-אֲבוֹתַי

סָרָה מִמֶּנִּי, הָיְתָה כְלֹא-הָיְתָה.

מָתַי רָכַבְתִּי עַל סוּסִים “כָּרָאוּי”?

בְּעַרְבֵי הַקַּיִץ עִם-אֶמֶשׁ בְּהֵחָבֵא.

וְסוּסֵי מִי הָיוּ? – שֶׁל זַלְמָן הַזַּגָּג,

יְהוּדִי כַּרְסָנִי מְזֹהָם וָגוּץ.

וְסוּסָיו? הוֹי סוּסִים עֲלוּבִים בַּבְּהֵמָה,

דְּווּיִם וּסְחוּפִים – דְּמוּת סוּסֵי יִשְׂרָאֵל,

דַּלֵּי-הָרַעְמָה וּצְפוּדֵי-הָעוֹר.

הָיָה מִתְעַצֵּל לְנַהֲגָם לַשֹּׁקֶת,

מְסָרָם בְּיָדֵנוּ – מְסָרֵב לִכְאוֹרָה –

מַזְהִיר עַל פְּסִיעָה גְדוֹלָה וּמְהִירָה,

מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּבָר לְמַפְרֵעַ.

רֶסֶן לֹא הָיָה וּמֶתֶג לֹא נִתַּן,

חֶבֶל מְדֻלְדָּל עַל צַוַּאר הַסּוּס.

אַךְ בְּאָשְׁרֵנוּ (אֲנִי וַחֲבֵרַי)

קָלְטָה אָזְנֵנוּ אַךְ שֶׁמֶץ מֶנְהוּ.

שֶׁפִי וּבְנַחַת עָשִׂינוּ דַרְכֵּנוּ

לְעֵינֵי הַזַּגָּג בַּשְּׁכוּנָה שֶׁנִּכְחוֹ

עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְקֶרֶן הָרְחוֹב,

עַד שֶׁנֶּעְלַמְנוּ וְלֹא שָׁלְטוּ עוֹד בָּנוּ

עֵינֵי הַזַּגָּג וְעֵינֵי הָאָב.

וְסוּסֵי הַזַּגָּג הַדְּווּיִם וְהַסְּחוּפִים

הָיוּ סָרְבָנִים וְעִקְּשִׁים וְנָהֲגוּ

מִנְהָג לֹא-יָפֶה: בְּעִיטָה וַעֲמִידָה

עַל הָרַגְלַיִם הָאֲחוֹרַנִּיּוֹת

(אָמְנָם גַּם-אָנוּ דְפַקְנוּם בְּרַגְלֵינוּ).

פִּתְאֹם – וְאַתָּה מִתְפַּלֵּשׁ בַּחוֹל,

שׁוֹכֵב לִשְׂחוֹק לְרֵעֶיךָ קִדְּמוּךָ.

וְאִלּוּ רָאוּנוּ אֲזַי אֲבוֹתֵינוּ,

הָיוּ מַתְחִילִים הַפִּזְמוֹן הַנּוֹשָׁן:

"יַלְדֵי הָעִבְרִים הַיּוֹרְדִים לַשֹּׁקֶת!

חֶרְפָּה, בִּזָּיוֹן, לֹא הָיָה כָמֹהוּ!

וְאוֹתָהּ סַכָּנַת-הַנֶּפֶשׁ הַגְּדוֹלָה!

בָּחוּר כַּמְדֻבָּר, הוֹי אִישׁ כַּהֲלָכָה - -

אוֹי לִי מִיּוֹצְרִי וְאוֹי לִי מִיִּצְרִי! - -

אוּלָם הַפַּעַם הֵן יַעֲמֹד לִימִינִי

אוֹתוֹ הַשָּׁכֵן הַזָּקֵן מַטְוֵי.

וְהִנְנִי הוֹלֵךְ וּמַקִּיף הַקָּפוֹת.

חַמָּה יוֹקֶדֶת מְטִילָה בִי חֻמָּהּ,

צֶמֶד קִדְּמַנִי מְעַפֵּר לְעֻמָּתִי,

נוֹשֵׁף וְנוֹשֵׁם אֲנִי אֶת הָאָבָק,

נְחִירַי מְלֵאִים וְעֵינַי גַּם-הֵן.

וְהִנְנִי הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב הַקָּפוֹת,

אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתָּיִם.

הִנֵּה הַמְּזָוֶה הַנּוֹשֵׁם בְּחֹם.

הוֹלֵךְ וְקָרֵב וְיוֹרֵק בִּי מֹץ,

עָלָיו עָבַרְנוּ… הַנָּשִׁים מְפַזְּרוֹת

דָּגָן חָדָשׁ עַל גַּבֵּי הַחוּג.

הִנְנִי הוֹלֵךְ וּמַקִּיף הַקָּפוֹת –

הִנְנִי הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף וְהוֹלֵךְ:

הִנֵּה הַמְּזָוֶה הַנּוֹשֵׁם בְּלָהַט.

חַמָּה יוֹקֶדֶת מְטִילָה בִי חֻמָּהּ,

צֶמֶד קִדְּמַנִי מְעַפֵּר לְעֻמָּתִי,

וְצִמְדִּי מַזִּיעַ וְדוֹהֵר וָרָץ

רִיצָה בִמְנוּחָה וּדְהָרָה קַלִּילָה.

הִנְנִי מוֹסִיף וּמַקִּיף הַקָּפוֹת,

אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתָּיִם.

בָּאָה זֵעָתִי בִקְטַנִּים קִלּוּחִים,

בָּאָה, מַרְטִיבָה לְחָיַי, צַוָּארִי,

עָבְרָה גַבּוֹתַי לְסַמֵּא אֶת עֵינַי,

הִנְנִי מְמַצְמֵץ בְּעֵינַי כִּי-מָר.

אֵין אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּדַרְכִּי, בְּרָכְבִי,

סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ אֲנִי בְהַקָּפוֹת - - -

סוּסַי עֲלוּבַי גַם-הֵמָּה מַזִּיעִים,

דָּבְקוּ מִכְנָסַי אֶל בְּשָׂרִי הֶחָם,

רָטְבָה כֻתָּנְתִּי, נֶאֶחְזָה בִבְשָׂרִי,

הִנְנִי הוֹלֵךְ וּמַקִּיף הַקָּפוֹת,

הִנְנִי הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף וּמַקִּיף - - -

מַעְגַּל-הַדָּגָן מִשְׂתָּרַע, הַחַמָּה

הִיא אוֹכַלְתֵּנִי וְזֵעָה כִסָּתְנִי,

עֵינַי וּנְחִירַי מְלֵאִים הַמֹּץ,

אֵין אֲנִי רוֹאֶה בִלְתִּי הַמַּעְגָּל

וּמוֹרַג-הָאֶבֶן הַמַּכִּישׁ כַּתֹּף.

הִנְנִי הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף וּמַקִּיף - - -

צָהֹב הַמַּעְגָּל וּצְהֻבִּים הַגְּדִישִׁים,

צְהֻבָּה הַחַמָּה בָאָבָק הָרָב –

הַכֹּל לִי נִרְאֶה מִבַּעַד לָעֲרָפֶל…

וּכְשֶׁתְּבָעַנִי הַזָּקֵן לָרֶדֶת

וְעָמְדוּ הַסּוּסִים, וַאֲנִי הִתְגַּלְגַּלְתִּי

מַמָּשׁ מִסּוּסַי וְנִתְקַלְתִּי בַקַּרְקַע –

לָרוּץ אָמַרְתִּי, וְאֵין אֲנִי יָכֹל

לַעֲקֹר אֶת רַגְלַי, שֶׁנַּעֲשׂוּ כָעֵץ.

וְאוֹתוֹ הָעֶרֶב, עֵת יָשְׁבוּ שְׁכֵנֵינוּ

עַל הָאִצְטַבָּה עַל-יַד זֶה בֵּיתֵנוּ

וְהָיוּ מְשׂוֹחֲחִים בְּעִנְיָנֵי דְיוֹמָא,

וְיָשְׁבוּ הַשְּׁכֵנוֹת גַּם-הֵנָּה עִם אִמִּי.

עָיֵף, יָגֵעַ מִשַּׂחֲקִי, מִדּוּשִׁי,

מוּטָל הָיִיתִי עַל-יַד הָאִצְטַבָּה

וְרֹאשִׁי עַל בִּרְכֵּי הוֹרָתִי הַיְקָרָה.

הָלְכוּ וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וּבָאוּ

לִדְרֹשׁ בְּתַבְשִׁילִים וּבְחָכְמַת הַטָּף:

מַעֲשֵׂי-נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בָּאָרֶץ.

נִכְנְסָה אִמִּי בִדְבָרִים: "וְשֶׁלִּי

הָיָה הַיּוֹם בֵּין הַדָּשִׁים בַּגֹּרֶן,

שָׁחוֹר כְּכוּשִׁי שָׁב מִן הָעֲבוֹדָה,

וְאַךְ בְּדֵי-עָמָל רְחַצְתִּיו לְמִשְׁעִי".

לָנוּ הַכֶּסֶף וּרְוָחִים וְ“קוֹנְטוֹרוֹת”,

וְהֵמָּה עֲמֵלִים וּפְנֵיהֶם מַשְׁחִירִים,

אֶפֶס הַלֶּחֶם נִשְׁבֹּר מֵהֶם".

"לָכֵן – עָנַתּוּ אָז אִמִּי – כְּשֶׁיָּבֹא

מְשִׁיחַ-צִדְקֵנוּ, הֵם יִהְיוּ הַפְּרִיצִים

וְאָנוּ נַעַבְדֵם, פָּנֵינוּ יַשְׁחִירוּ,

נִזְרַע וּנְשַׂדֵּד, נִקְצֹר וְנָדוּשׁ,

נַעַשׂ בַּפִּשְׁתִּים וּנְגַדֵּל הָעוֹף,

וְהֵמָּה אֵלֵינוּ יָבֹאוּ וְיִקְנוּ

דָּגָן בְּכֶסֶף וּמַיִם בִּמְחִיר".

נִצְנְצָה בְלִבִּי מַחֲשָׁבָה: הָאֻמְנָם

מִקְצָת מִטַּעַם יְמוֹת-הַמָּשִׁיחַ

טָעֹם טָעַמְתִּי בַגֹּרֶן הַיּוֹם?

אודיסה 1921

חֲתֻנָּתָהּ שֶׁל אֶלְקָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

מָבוֹא

אידיליה זו כתבתי על יסוד כמה וכמה זכרונות מימי ילדותי וזכרונות-משפחה. אני ניסיתי לתאר בה ממנהגי אבותינו בְטַבְרִיָּה בדור שקדם לנו איזה עשרות שנים. ביסוד ליצירתי זו מונח מכתב אחד, השמור אתי בכתביי, ואת טופסו הריני נותן לפניכם ככתבו וכשפתו עם כל פליטות-הקולמוס שבו בלשון אידית:

"אין פאדאווקע האט געוויינט ר' אברהם מרדכי דער פאדאווקער, ער האט געהאט איין איינציגע טאכטער, האט ער איין שדח געטאן פון מעליטאפאל מיט ר' יצע ל… איין זון וועלכער האט געהאלטין דיע פאסט און ווען ער פלייגט דארפען פארין אויף טארגעס, פלייגט ער אפ פראווען חצות און זייגענין זיך מיט סעמעיסטווע מיט דיע ווערטער איר זאלט וויסן או דיע פאשט וועט זיין פאר מירו וארים איך זיי אז איך קים אריין אין פריסאטסטוויע ועוועט זיך איין מלך מיט גאלדענע עפאלעטין און שרייט אויס:

אויך דער חתנה פלייגין זיך צי נייף פארין אללע פריינד און פריינדס פריינד און בעקאנטע פון אללע דערפער און דערפליך. אויף שבת צום פארשפיל דאס הייסט דיים טאג ווען דער חתן רופט זיך אויף פארין זיך צי נייף אללע מיידליך צו דער כלה. אויף דער חתנה זאנען געקימען 20 מיידליך וועלכע האבן געטאנצט איין גאנצען טאג. און אויף דער נאכט איז שוין קלעזמער אויך גיוועזען און מען האט ווייטער געטאנצט. דיא אגאטשעניע איז גיווייזען מאצעלעך מיט ציקער. מאנטיג איז מען גיפארין באגייגינען דיים חתן מיט קלעזמער מען פלייגט טאנצען און שרייען מזל טוב. צו דער צייט זאנען שוין צינויף געפארין אללע געסט און מחתנים און מען האט געהילעט איין גאנצע נאכט. צו באדעקינס דינסטאג האבען דיע מיידליך געטאנצט. דער כלה פריצאסקע אין בעשטאנען פין פיל צעפאליך און איידער דער חתן איז אריינגעאנגען באדעקין האט מען דיע כלה אוועק גאזעצט אימיטען זאל און אללע וייבער האבען ציפלאכטען דיע צעפליך מיט איין געוויין. דערנאך האט מען געהילעט אגאנצע נאכט. דיע חפה וועטשערי מיטוואך איז דער שלייער ווארמעס האט מען אן געטאן דער כלה איין פאריק, נאר דיע מיידליך האט מען שוין אוועקגעשיקט אהיים ווייל פון 6 קול מייל האט קיין ברויט ניט געסטייעט. נאר דער גאנצער אוילם האט געהילעט בין זונטיג. שבת האט מען געפירט דיע כלה אין שול אריין. און שבת צינאכט האט מען געקאכט איין פראשטאלנע בארשץ."

בהנחת השמות נזהרתי להשתמש דווקא באותם השמות שהיו נהוגים באמת באותו זמן ואם אפשר גם באותם הכפרים. אילו הייתי אני וַלְטֶר סְקוֹט, ונכדיהם של אלה – אצילים שֶייחוסם חביב עליהם, ודאי שהיו מחבבים גם את פסוקי שירי, שאני מזכיר אותם בם הן לשבח הן לגנאי, ואולם אני אינני וַלְטֶר סְקוֹט, והם אינם אצילים, ובוודאי ובוודאי שאינם קוראים שירים עברים ואין לחשוש כלום. הכּול על מקומו יבוֹא בשלום. כמה ימים היה המלאך הממונה על השירים מזרז אותי: קום כתוב! אלא שחפצתי לראות שוב את כל הסביבה וכל אותם הכפרים בטרם אכתוב את השיר. כמעט שעלה הדבר בידי, אלמלא קפץ על רוגזו של הַבַּטְקוֹ מַכְנָא. גמרתי אומר והעליתי על הגיליון את כל הדברים כמו שאני זוכר אותם וכמו שהם שמוּרים בלבי מימי-ילדוּתי. מכתבו של החתן כתוב ברוח הסגנון המליצי הנהוג אז.

שיר ראשון: מרדכי הפודובקאי

עָרַב הַיּוֹם וְר' מָרְדְּכַי הַסּוֹחֵר בִּתְּבוּאָה בְּפּוֹדוֹבְקָה

יוֹשֵׁב עַל כֶּבֶשׂ-הַבַּיִת, שֶּׁנִּמְשַׁח זֶה-עַתָּה טִיט לָבָן

וְעוֹמֵד צָנוּעַ בַּמַּחֲרוּזוֹת שֶׁל פִּלְפֵּל מַאְדִּים-אַרְגָּמָן,

תְּלוּיוֹת כְּנֶגֶד הַחַמָּה לִימוֹת-סְתָו יָבוֹאוּ, מַכֹּלֶת

בְּיַחַד עִם דְּלָעוֹת זְהַבְהַבּוֹת, שֶׁתַּבְנִית הַנֵּבֶל לָהֵנָּה.

מוֹעֵד שׁוּב הַבֶּהָמִים וְרוֹעֵי-הַצֹּאן מִן הַשָּׂדֶה

בְּשָׁאוֹן וּמְהוּמָה וּמְבוּכָה וּבְעַנְנֵי אָבָק פּוֹרֵחַ.

גָעֹה תִּגְעֶינָה הַפָּרוֹת הַנַּעֲנוֹת לָהֶם לְעֶגְלֵיהֶן,

אֲשֶׁר פֵּרְשׁוּ הַבְּעָלִים מִבּוֹא אֶל הַדֹּבֶר הָרַעֲנַן

לִינֹק מִשַּׁד אִמּוֹתֵיהֶם, וְשׁוֹרְקִים הָרְחֵלִים וְהַטְּלָאִים

לְקוֹלֵי-קוֹלוֹתָן, וְצָוְחוּ בַּעֲלוֹת-הַבַּיִת מַזְעִיקוֹת

בָּקָר וָצֹאן הֶחָצֵרָה, וּכְלָבִים צוֹעֲקִים זְעוּמוֹת,

עוֹזְרִים עַל-יָדָן לְהַפְנוֹת הַכִּבְשָׂה הַטִּפְּשָׁה וְכָל-שׁוֹר-פָּר

מַמְרֶה אֶל אֵבוּס בְּעָלָיו וְאֶל רֶפֶת הַגְּבִירָה בְּחָצֵר –

וְצָלְלוּ אָזְנַיִם מִשְּׁמֹעַ וְעַיִן תִּמָּלֵא חוֹל וְאָבָק.

מָרְדְּכַי יוֹשֵׁב בַּמַּעֲלוֹת, עוֹדֶנּוּ מַזִּיעַ, מִתְעַנֶּה

תַּחַת הַחֹם וְהַמְהוּמָה, אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ הַגָּדוֹל

הָחֵל מִיּוֹם אֲשֶׁר אֵרַס אֶת-בִּתּוֹ הַיְּחִידָה אֶת-אֶלְקָה

וְנַעֲשׂוּ תְּכוּפִים בְּבֵיתוֹ הַחַיָּט, הָאַשְׁפָּר וְהַסַּנְדְּלָר,

רַצְעָן וְשׁוּלְיָא דְּרַצְעָן, וְנַעֲשׂוּ בְּבֵיתוֹ תַּקִּיפוֹת

תּוֹפְרוֹת לְבָנִים וּשְׂמָלוֹת, חַיָּטוֹת, רַקָּחוֹת וְטַבָּחוֹת

וְכָל “שְׁאָר מִינֵי יְרָקוֹת” (כִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי הַשְּׁנוּנָה),

וְנִטְּלוּ מִמֶּנּוּ כְּלֵי-בֵּיתוֹ: שֻׁלְחָן, כִּסְּאוֹת וּשְׁרַפְרַף,

לְרַבּוֹת הַמִּטָּה וְהַסַּפָּה הַמְּמֻנָּה לְשֵׁנָה חֲטוּפָה,

שֵׁנָה שֶׁל צָהֳרַיִם, כִּי נַעֲשׂוּ מַסְעֵד וּמַשְׁעֵן

גְּפִיפוֹת, כֻּתָּנוֹת וּשְׂמִיכוֹת, מַצָּעוֹת וּגְלוּמֵי-אֲרִיגִים,

חֻלְצוֹת-צִבְעוֹנִין וּלְבָנוֹת וּשְּׁכָמוֹת מִשְּׁכָמוֹת יְקָרוֹת,

בָּתֵּי-הָרֹאשׁ בְּסַלְסָלוֹת וַעֲטוּרֵי מִקְלָעוֹת מִקְלָעוֹת,

כַּפּוֹת שֶׁל יוֹם וְשֶׁל לַיְלָה, צְנוּעוֹת וְלֹא צְנוּעוֹת מִתְיַפּוֹת,

גֶּרֶב וּפֻזְמָק וְסִנָּרִים מִתְגַּנְדְּרִים לָמוֹ בַּחֲשַׁאי:

שַׁרְווּל לְכָאן וְשַׁרְווּל כָּאן וְשֹׁבֶל וְכָנָף וְשׁוּלָיִם.

תָּפְסוּ כָּל-פִּנּוֹת הַבַּיִת, וּמָרְדְּכַי נַעֲשָׂה טָפֵל

לְגַבֵּי סְמַרְטוּטִים שֶׁל נָשִׁים וְשִׂמְלוֹת-חֲתֻנָּה הֲדוּרוֹת.

נִטַּל כְּבוֹדוֹ וַיִּדַּל וְאֵין בּוֹ מַשְׁגִּיחַ לִכְאוֹרָה.

נוֹסָף עַל כָּל הַ“הוּ-הַהּ” כְּלוֹמֵר הַמְּהוּמָה בִּלְשׁוֹנוֹ,

מְנוּחָה לֹא יָדַע גַּם-עַתָּה, כִּי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שָׁם אֶצְלוֹ

מֵאִיר הַקַּבְּלָן – מַכָּרוֹ, יְהוּדִי טַרְחָן וְאַרְכָּן,

מֵצַר לַבְּרִיּוֹת בְּדַבְּרוֹ, כִּי דְּבָרָיו אֵין לָהֶם שִׁעוּר,

מוֹשֵׁךְ בְּדִבּוּרוֹ בְּקוֹל-בּוֹכִים; וּמָרְדְּכַי יוֹשֵׁב וְנֶאֱנָח,

יַעַן הֻטַּל עָלָיו הַגּוֹרָל וְנִגְזְרָה הַגְּזֵרָה

לִהְיוֹת לְבַדּוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת-דִּבְרֵי הַקַּבְּלָן הַטַּרְחָן.

מֵאִיר הוֹלֵךְ וְטוֹחֵן, מַמְשִׁיךְ בְּקוֹל-בּוֹכִים, וּמָרְדְּכַי

עוֹשֶׂה אֶת-עַצְמוֹ שׁוֹמֵעַ, מַסְכִּים לוֹ בְּאָמֵן חֲטוּפָה.

מָשָׁל לְמָה הָיָה דּוֹמֶה מָרְדְּכַי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה?

דּוֹמֶה לְבַר-שׁוּרָא שֶׁבָּא בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק וְהָאוֹיֵב

בָּנָה עָלָיו הַדָּיֵק וַיִּשְׁפֹּךְ מִסָּבִיב לוֹ סוֹלְלָה,

זוֹרֵק בּוֹ אַבְנֵי-הַקֶּלַע וְחִצִּים רָב וּבַלִּיסְטְרָאוֹת.

כָּכָה יָשַׁב אָז מָרְדְּכַי וְהַקַּבְּלָן קוֹלֵעַ אֲבָנִים:

אִגְרָא… אַדְרַכְתָּא… אַנְקְלִיטָא… הַרְשָׁאָה… גּוּבַיְנָא… אַקְנִיתָא…

גְּבִיָּה… אֲשַׁרְתָּא… אַכְרַזְתָּא… בֵּית-דִּין… אִפּוֹתֵּיקָה וּפְרִידָה…

קַסְדּוֹר… סַנֵּיגוֹר… קַטֵּיגוֹר… פַּתְשֶׁגֶן… הַתְרָאָה… קוּבְלָנָא…

פְּרַקְלִיט… אִגֶּרֶת-שׁוּם… אֲמַרְכָּל וַאֲסֵקְרַטּוֹר…

דִּסְקָא וּקְבַעְתָּא… הַשְּׁטָר… שְׁטָר שֶׁל הַקְנָאָה, וְגוֹמֵר…

מָרְדְּכַי מִתְכַּוֵּץ שׁוֹמֵעַ – וּמֵאִיר קוֹלֵעַ וְקוֹלֵעַ…

מִי זֶה יוֹדֵעַ, עַד-הֵיכָן הָיוּ הַדְּבָרִים מַגִּיעִים

אִלּוּ לֹא הָיְתָה הָרְוָחָה לְמָרְדְּכַי בְּהֶסַּח-הַדָּעַת.

מָרְדְּכַי נִמְלַךְ בְּכִלְיוֹתָיו: מַה יַּעַשׂ לְמֵאִיר: אִם יַעֲמֹד

וְיִשְׁלַח בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ (וְעַד סוֹף כָּל-הַדּוֹרוֹת) הָרוּחַ,

אוֹ יִשְׁאָלֵהוּ: הֶעָשָׂה יְהוּדִי תְּפִלָּתָהּ שֶׁל מִנְחָה?

וְהִנֵּה קָרְבָה בִּתּוֹ אֶלְקָה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה,

בָּאָה גַּם פְרֵידָה הַדּוֹדָה… פָּסַק בָּאֶמְצַע הַדִּבּוּר…

"אֵי מִזֶּה תָּבוֹא יוֹנָתִי? הַעֵת לָךְ עַתָּה לָשׂוּחַ

וְאִמֵּךְ כָּל-עוֹד בָּהּ הַנְּשָׁמָה וְרַגְלֶיהָ בָּצְקוּ מֵרִיצָה,

מִדַּאֲגָתָהּ לְצָרְכֵי הַחֲתֻנָּה וְהַמַּלְבּוּשִׁים".

"אַל-נָא, – עָנַתּוּ הַדּוֹדָה (וּמֵאִיר נִשְׁתַּתֵּק וְנֶחְנַק

בְּאַחַת בְּאֶבֶן שֶּׁקָּלַע) –, מִבֵּית-הֶעָלְמִין אַךְ בָּאנוּ

עַתָּה, מֵהַזְמִין הַדּוֹדָה אֶטֶלֶה וְאֶת-אֲחוֹתֵנוּ

פֶּרֶלֶה אֶל הַחֲתֻנָּה, שֶׁתִּהְיֶה בְּעֶזְרַת הַבּוֹרֵא.

שֶׁמָּא לֹא טוֹב מַעֲשֵׂנו? כָּךְ נוֹהֲגִים, אָחִי: תֵּדַעְנָה,

וַדַּאי תִּשְׂמַחְנָה בְּשִׂמְחַת אֶלְקָה, וְשָׁמָּה בַּמְּרוֹמִים

זְכוּתָן תָּגֵן עָלֵינוּ לִישׁוּעוֹת קְרוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת"…

מָרְדְּכַי יָדַע כִּי פְרֵידָה הַדּוֹדָה בַּעֲלַת-לָשׁוֹן,

וְהָיָה כִּי-פָּתְחָה בְּשֶׁלֶג דְּאִשְׁתַּקַּד וְדָשָׁה בִּגְרִיסִין,

הָרִים תַּרְקִיעַ וּשְׁחָקִים, וְדִבְּרָה עַל עֵצִים וַאֲבָנִים,

צוֹפָה עַד קְצֵה כָּל הַדּוֹרוֹת, וְסִיְּמָה – בַּאֲפוּנִים גַּמְלוֹנִים…

נָפַל מִפַּח אֶל הַפַּחַת וַיַּקְדֵּם הָרְפוּאָה לַמַּכָּה:

"אָמְנָם וְאָמְנָם אֲחוֹתִי, טוֹב כִּי לֹא שְׁכַחְתֶּן אֶת הַמֵּתִים,

צָרִיךְ וְצָרִיךְ לְהַזְמִינָם, וּבָרוּךְ הַמַּזְכִּיר נִשְׁכָּחוֹת!

אַחַר אֲרוּחַת-הָעֶרֶב בְּיַחַד נִתְבּוֹנֵן בִּרְשִׁימַת

אֵלֶּה הַחַיִּים לְהַבְדִּיל, הִזְמַנּוּ לַחֲתֻנַּת אֶלְקָה,

אִם לֹא בִּלְבַּלְנוּ הַתְּחוּמִים וְאִישׁ לֹא שָׁכַחְנוּ, וְלֹא יֵצֵא

קֶצֶף עָלֵינוּ וָכַעַס וְחֶרְפָּה כָּזֹאת לֹא תִמָּחֶה.

מֵאִיר נִזְדָּרֵז לְמִנְחָה!"

וְאַחֲרֵי אֲרוּחַת-הָעֶרֶב

יָשְׁבוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּיַחַד: מָרְדְּכַי, אֶלְקָה וְהַדּוֹדָה

(פְּרֵידָה הַדּוֹדָה), כִּי אִשְׁתּוֹ, אֵשֶׁת-הַחַיִל חִיֶּנָה,

עוֹדָהּ עֲסוּקָה בְּשֶׁלָּהּ וְרֹאשָׁהּ סוֹבֵב כַּגַּלְגַּל.

יָשְׁבוּ בַּפְּרוֹזְדוֹר הַמְּפֻלָּשׁ מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן, וּמָרְדְּכַי

מַרְכִּיב מִשְׁקָפָיו עַל חָטְמוֹ וּשְׁמוֹת כָּל הַקְּרוּאִים בְּיָדָיו.

קוֹרֵא בָּהֶם לְסֵרוּגִים וְנוֹתֵן סִימָנִים בְּצִדָּם.

מָרְדְּכַי קוֹרֵא וְרוֹשֵׁם, וְהִנֵּה תּוֹפְרוֹת מַאֲזִינוֹת:

כְּפָר אֲהַיְמָנִי – שָׁם שְׁנַיִם: חֲלֶצְקִי וְהַזָּקֵן לִיסוֹבְסְקִי,

שְׁנַיִם יְדִידִים מֵאָז – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

קָמִינְקָה, מְקַדְּשֵׁי נוֹשָׁנוֹת, מִיּוֹצְאֵי דּוֹבְּרוּדְזָ’ה, יְסָדוּהָ,

חוֹבְבֵי גַּנֵּי-יְרָקוֹת וְרֹב דָּגָן בַּאֲסָמֶיהָ

אֲשֶׁר עַל חוֹפֵי הַקּוֹנְקָה, הַשּׁוֹפְכָה לַדְּנֶפֶּר – שׁוּב שְׁנָיִם.

צִירְלִין הַקַּפְּדָן וְלִיטִינְסְקִי הַלֵּץ שֶׁבַּלֵּצִים בָּעוֹלָם,

קָרוֹב לִי – שֵׁנִי בִּשְׁלִישִׁי – לַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

אוֹי לִי מִיּוֹשְׁבֵי טוֹקְמַק הַמְּצֻיֶּנֶת בְּטִיט וּבְגַזְלָנִים,

אִם לֹא הִגִּיעָה פִּתְקָתִי לְיַד קַהַרְלִיצְקִי וּסְנִיצֶר,

יְדִידִי מִקַּדְמַת דְּנָא – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

כְּפָר לָפַּטִיחָה הַגְּדוֹלָה, מְלֵאָה כָּל-טוּב, שָׁם וִינֶצְקִי,

יִטֹּשׁ אֶת-מִמְכַּר דְּגָנוֹ, כִּי בְּחֶדֶר אֶחָד לָמָדְנוּ!

יְדִידִי בְּלֹא לֵב וָלֵב – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי שֶׁיָּבוֹא

הִנֵּה מִיכַאיְלוֹבְקָה גְּדוֹלָה, כְּבֵדָה בַּחִטָּה הַטּוֹבָה,

הִיא הַמְּצֻיֶּנֶת בְּרָב-עָם, הַקְשֵׁבְנָה לָרְשִׁימָה וְדֹקְנָה:

קוֹרְנְבְּלִיט מֹשֶׁה וּבָנָיו חֲמִשָּׁה – “עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן”,

זְאֵב פְּיַטִּיגוֹרְסְקִי הַקַּמְחָן, הַגַּבַּאי לְדוֹרוֹת, הַכַּעְסָן,

גּוֹרְדִּין הַמַּשְׂכִּיל בְּהַתֵּר, בְּנוֹ יַאנִי, וּסְלַוִּינְטַנְטֶר,

אַהֲרֹן סֶרֶבְּרֶנִיק – סוֹחֵר וּמַלְוֶה בְּרִבִּית קְצוּצָה –

כֻּלָּם מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

סְקֶלְקִי הַכְּפָר, אֲשֶׁר שָׁם הַדְּבַשׁ וְהַדּוֹנַג הַמְּשֻׁבָּח,

שְׁלֹשָׁה: בְּרִין וּחְמֶלְנִיצְקִי וְיֶנְטִיל הַדּוֹדָה הַיְּקָרָה –

יְדִידִים בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

יוֹשְׁבֵי רוֹגַצִ’יק הָעֶלְיוֹן – קַדָּרִים פֶּחָרִים עֲלוּבִים,

רְשׁוּמִים: חוֹטִינְסְקִי רְפָאֵל, דֹּב לֶבֶּדִינְסְקִי, צִפַּרְסְקִי,

קְרוֹבִים-רְחוֹקִים וִידִידִים – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

יַנְצִיקְרַק – ווֹלְף חֲצִירֵוִיץ', הוּא ‘חָצִיר יָבֵש’ יְכֻנֶּה,

חָבִיב וְיָקָר מֵאָח – אֶל הַחֲתוּנָה וַדַּאי שֶׁיָּבוֹא.

כְּפָר בִּילִיזִירְקִי, דְּמִתְקָרֵית ‘ִמְצַרִים קְטִינָא’ בַּיְּהוּדִים:

שְׁנַיִם בְּנֵי בּוֹהוּסְלַבְסְקִי וְדָן לִיחוֹבִיצֶר – רַמָּאִי,

כֻּלָּם יְדִידִים יְקָרִים – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

כְּפָר סֵירוֹגוֹזִי – לִיטִינְסְקִי, כְּפָר מֶנְצִיקוּרִיס – לִיטְרוֹבְנִיק,

זַלְמָן הַקַּבְּצָן הֶעָלֵז וּוֶנְּגרוֹב “הַבָּקִי בְּזַקּוֹנִים”,

בַּעֲלֵי בְּרִיתִי יְדִידִים – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

חַצְרוֹת אֲלֶשְׁקִי הָרְחוֹקָה, הַמְּגַדְּלָה יַרְבּוּזִים נִפְלָאִים!

רָשׁוּם פֹּה: רֵינוֹב הָעִלֵּג וְיַמְפּוֹלְסְקִי – בַּעַל דִּמְיוֹנוֹת,

שְׁאֵרֵי-בָּשָׂר וִידִידִים – אֶל הַחֲתֻּנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ.

הִנֵּה קַחוֹבְקָה רַבָּתִי, הִיא הַמְהֻלָּלָה בַּיָּרִיד:

אוֹלֵינוֹב זָקֵן אַשְׁמָאִי וְקַרְפְּ אַפִּיקוֹרֵס לְמֶחֱצָה –

כֻּלָּם אֲהוּבִים וִידִידִים – אֶל הַחֲתֻנָּה וַדַּאי יָבוֹאוּ".

כָּכָה יָשַׁב וְהִסְבִּיר, רוֹשֵׁם וּמוֹחֵק וְרוֹשֵׁם.

וְלַיְלָה רֵיחָנִי וְדוֹמֵם מֵצִיץ מִתּוֹךְ הַחַלּוֹנוֹת

וְסִיעוֹת חֲסִידָיו הַקְּטַנִּים שֶׁל רִבּוֹן-הָעוֹלָם מִתְכַּנְּסִים:

יַתּוּשׁ וּפַרְפַּר בֶּן-לַיְלָה, צִפֹּרֶת-הַכְּרָמִים וְחָסִיל,

וְיוֹצְאִים בַּמְּחוֹלוֹת וְרוֹקְדִים כְּנֶגֶד הַנֵּר וְהַמְּנוֹרָה.

שִׁיר שֵׁנִי: יום ו'. “שבת צום פארשפיל”. מוצאי שבת.

יוֹם הַשִּׁשִּׁי הִתְחִילוּ הַשְּׁעָרִים וְהַפִּשְׁפָּשׁ צְרִיחָתָם…

נִרְאוּ עֲגָלוֹת וּקְרוֹנִים בְּרַעַשׁ וּבְעַנְנֵי-אָבָק

פּוֹנִים כְּלַפֵּי בֵּית מָרְדְּכַי, וְעַל-פְּנֵי הָעֲגָלוֹת דְּמוּת-פְּלָאִים:

גּוּף – וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן מִתַּחַת סוּדָרִים וְכֵלִים.

(יָרְאוּ הַנְּעָרוֹת הַבָּאוֹת, פֶּן תִּשְׁלֹט חַמָּה בָּהֵנָּה).

וְהָיָה בְּהִשָּׁמַע בָּרְחוֹב קוֹל שַׁעֲטוֹת סוּס וְקוֹל אוֹפַן,

לְרַבּוֹת צַעֲקוֹת הַכְּלָבִים, וְנֶחְפְּזוּ אֶלְקָה וּפְרֵידָה

אִמָּהּ וְשִׁפְחַת-הַבַּיִת לְקַדֵּם אֶת-פְּנֵי הָעֲגָלָה.

וְזוֹרִיק הַכֶּלֶב הַזָּקֵן זוֹקֵף כְּפוּפוֹת שְׁתֵּי אָזְנָיו,

טָס אֶל הַקָּרוֹן הַקָּרֵב, אוֹזֵר כְּגִבּוֹר חֲלָצָיו,

כְּאִלּוּ בָּזֶה תְּלוּיִים חַיָּיו, וּבְקֶצֶף וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה

צוֹעֵק עַל סוּסִי הָאִכָּר, גּוֹעֵר בָּהֶם וּמִתְרוֹמֵם,

רוֹקֵד כְּנֶגְדָּם עַל שְׁתַּיִם לְחֶרְדַּת הַנְּעָרוֹת הָרַכּוֹת.

וְאַחַר שֶׁהוּרַם הַסּוּדָר, הַצָּעִיף וְהַמַּעֲטָפָה,

גְּלִימָה וְשָׁבִיס וּבַרְדָּס, עַד-כְּדֵי לְהַבְחִין בַּבָּאוֹת,

תַּתְחִיל פָּרָשַׁת נְשִׁיקוֹת בְּקוֹלוֹת וּבְרַעַשׁ שְׂפָתָיִם,

פּוֹסְקוֹת וְחוֹזְרוֹת חָלִילָה, וְקוֹל דַּק וְצִפְצוּף יִשָּׁמֵעַ,

צִיּוּץ אֲנָחוֹת וּקְרִיאוֹת וּדְמָעוֹת שֶׁל שָׂשׂוֹן בְּיָחַד.

פָּסְקוּ – וְטָסוּ הַנְּעָרוֹת הַבַּיְתָה אֶל-מוּל פְּנֵי הַמַּרְאָה.

תְּרֵיסַר נְעָרוֹת אָז בָּאוּ לָשִׂישׂ בִּמְשׂוֹשָׂהּ שֶׁל אֶלְקָה

בְּ’שַׁבָּת צוּם פָארְשְׁפִּיל', מִנַּעֲרוֹת הַכְּפָרִים הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר.

וְאֶלְקָה הַכַּלָּה הַנְּבוֹנָה הִקְדִּימָה דּוֹאֶגֶת לָאֵלֶּה.

טֶרֶם תָּבוֹאנָה הִמְצִיאָה לְאַחַת וְאַחַת דִּירָתָהּ

אֵצֶל הַקְּרוֹבִים וְהַשְּׁכֵנִים, וְעָלֶיהָ מַחְסוֹרָן לְכַלְכְּלָן.

תְּרֵיסַר נְעָרוֹת אָז בָּאוּ מֵרַעֲיוֹתֶיהָ הַגָּרוֹת

סָמוּךְ לָהּ לְפּוֹדוֹבְקָה, בַּכְּפָרִים הַקְּרוֹבִים, וְיִתְרָן

בָּאוּ עִם אֲבוֹתֵיהֶן בְּיַחַד אֶל הַחֲתֻנָּה.

לַמָּחֳרָת הַשִּׁשִּׁי בַּבֹּקֶר קָלְפָה הַגּוֹיָה הָאָמָה

וּבְצִפָּרְנֶיהָ הַחֵמָר הַמְּדַבֵּק אֶת דֶּלֶת-הַתַּנּוּר

אֶל הַמִּשְׁבֶּצֶת וַתּוֹצֵא הַקַּהֲוָה, הִטְמִינוּ בּוֹ אֶתְמוֹל

(יַעַן כֵּן דֶּרֶךְ חִיֶּנֶה לְכַבֵּד הַשַּׁבָּת בְקַהֲוָה).

יָשְׁבוּ לַשֻּׁלְחָן מִסָּבִיב, אַךְ בְּנֵי הַבַּיִת, אֵין אִתָּם

בִּלְתִּי אִם הֵנִי הַשְּׁחוֹרָה, רְעוּתָהּ הַטּוֹבָה שֶׁל אֶלְקָה,

וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁתוּ וְאָכְלוּ אֲכִילָה חֲטוּפָה, וְהַגְּבָרִים

פָּנוּ אֶל בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, כִּבְּדוּ הַנְּעָרוֹת הַשֻּׁלְחָן:

הָסֵר מִמֶּנּוּ כָּל כֶּלִי, נַעֵר וְהַשְׁלֵךְ הַפְּתוֹתִים

אֲשֶׁר עַל-גַּבֵּי הַמַּפָּה הַצְּחוֹרָה וּמְרֻבַּת-הַגְּדִילִים.

וְיָצְאוּ הַשְּׁתַּיִם הַגִּנָּה הַסְּמוּכָה לְבֵיתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי.

גְּדוֹלָה אֵינֶנָּה אַךְ שָׁלֹשׁ שְׂדֵרוֹת לָהּ בִּלְתִּי-רְחָבוֹת.

הָיְתָה חֲבִיבָה עַל מָרְדְּכַי, כִּי לְיֶתֶר בָּתֵּי הַיְהוּדִים

גִּנָּה לֹא הָיְתָה מֵעוֹלָם וְחַצְרוֹת בָּתֵּיהֶם אַךְ קָרְחָה,

הָיוּ הַפֵּרוֹת מוּעָטִים, לֹא סִפְּקוּ לְצָרְכֵי הַבַּיִת,

אוּלָם חֲבִיבִים עַל מָרְדְּכַי, כִּי מִשֶּׁלּוֹ אָכַל פֵּרוֹת.

הָיְתָה הַשְּׂדֵרָה הָאַחַת, וָהִיא הַתִּכוֹנָה, מְמֻנָּה

לְקִבּוּל הָאוֹרְחִים הַמְטַיְּלִים, כִּי יֶתֶר הַשְּׂדֵרוֹת מְשַׁמְּשׁוֹתֹ

גִּנַּת-יְרָקוֹת וְהֶעֱלוּ בֵּין עֵץ וּבֵין עֵץ פֶּטְרוֹשִׁילִין,

שׁוּמָר רֵיחָנִי וּבָצֵל, פַסִילְיָה מִתַּפְּשָׂה בְּמוֹטוֹת,

כְּרוּבִית מִתְעַטְּפָה בְּמֵאָה טַלִּיתוֹת וְקִטְנִית שׁוֹבֵבָה,

גֶּזֶר מָתוֹק וּצְנוֹן, וְחַזֶּרֶת מַכְרִיזָה עַל דְּמָעוֹת,

זְהוֹרִית מִסְתַּכְּלָה בַּחַמָּה וּדְלַעַת נִמְתַּחַת בְּהַרְחָבָה –

תְּלָמִים תְּלָמִים קְטַנִּים וּזְרוּעִים מַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת.

וַעֲצֵי הַגִּנָּה בְּרֻבָּם אֲגַסִּים עֲנֵפִים וְתַפּוּחִים,

דֻּבְדְּבָנִיָּה מַאְדִּימָה וְעַכָּבִית מְרֻבָּה עֳקָצִים,

אֶחָד שָׁזִיף וּשְׁתַּיִם מְשִׁיּוֹת מַלְבִּינוֹת-הָעִנְבָּה.

שְׂדֵרָה תִּיכוֹנָה בַּקָּצֶה לָהּ חֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה

עֵצִים עֲנֵפִים כַּשִּׂיחַ – אֲקַקִּיּוֹת צְהֻבּוֹת-הַפְּרָחִים.

וְאֶלְקָה הַכַּלָּה נוֹהֶגֶת אֶת-הֵנִי אֶל פִּנַּת גִּנָּתָהּ,

אֲשֶׁר אָהֵבָה, אֶל-תַּחַת צַפְצָפָה מַאֲהִילָה עֲנָפִים,

פִּנָּה הֶעֶלְתָה חֲרוּלִים וּצְמָחִים מְגֻדְּלֵי-הֶעָלִים

וְעָלְשֵׁי-בָּר עוֹטִים צִיץ-סִגְלָה, קֵן שָׁקֵט וּמֵצַל מֵחַמָּה.

שָׁמָּה גַּם יָשְׁבוּ הַשְּׁתָּיִם. וְהֵנִי מִתְרַפְּקָה עַל אֶלְקָה:

“אִמְרִי לִי אֶלְקֶ’לֶה, לִבִּי, יָפֶה חֲתָנֵךְ?” – תִּרְאִיהוּ.

עָנְתָה וְהִנֵּה פָּרָחָה שׁוֹשַׁנָּה עַל לֶחְיָהּ הַנָּאָה.

“שָׁלַח לָךְ דּוֹרוֹן?” – כְּמוּבָן, עֲגִילִים וְאֶצְעָדָה שֶׁל זָהָב.

“וְאַתְּ לוֹ?” – שָׁלַחְתִּי לוֹ שָׁעוֹן וְכִיס-תְּפִלִּין מְאֹד נָאֶה תָּפַרְתִּי,

קְטִיפָה כְּעֵין דֻבְדְּבָנִים וּמָגֵן-דָּוִד עַל-גַּבּוֹ,

שָׁזוּר בְּמֶשִׁי זְהַבְהַב וּשְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו לוֹ עוֹטְרִים –

מֶשִׁי יְרַקְרַק-חֲוַרְוַר, וְתוֹכוֹ הָאַטְלַס הַכָּחֹל;

פְּתִילֵי הַכִּיס אֲדַמְדַמִּים וּגְדִילִים הֲדוּרִים עַל קְצוֹתָם".

“מִכְתָּב לָךְ הֵרִיץ?” – כְּמוּבָן, כַּמָּה וְכַמָּה מִכְתָּבִים!

“וְאַתְּ הֲשִׁיבוֹת לוֹ אִגֶּרֶת?” – כָּתַבְתִּי… כְּלוֹמַר הָרַבִּי

אֲשֶׁר לְבֶן-דּוֹדִי הוּא כָּתַב וְחִבֵּר, אֲנִי הֶעְתַּקְתִּי…

“אָנָּא הַרְאִיהוּ, לִבָּתִי, מַה כָּתַב חֲתָנֵךְ – וָאֶקְרָא!”

לָמָּה לָךְ, הֵנִי? חֲתָנֵךְ לָךְ יִכְתֹּב, אוֹתוֹ תִּקְרָאִי.

וְהֵנִי מִתְרַפְּקָה: “לִבָּתִי, הַרְאִינִי וָאֶקְרָא…”

וַתָּרָץ אֶלְקָה אֶל בֵּיתָהּ וַתָּשָׁב וּבְיָדָהּ אִגֶּרֶת חֲתָנָהּ.

וְאֶלְקָה – הֵנִי חִבְּקַתָּהּ וְהִיא קָרְאָה בְּקוֹל וּבִנְעִימָה:

"לְכַלָּתִי הַיְּקָרָה הַצְּנוּעָה מְאֹד הַמְּפֻרְסֶמֶת מִנָּשִׁים

בָּאֹהֶל תְּבֹרַךְ מָרַת אֶלְקָה בַּת מָרְדְּכַי תִּחְיֶה.

זֶה מִכְתָּבֵךְ הִגִּיעַנִי הֶאָח! עֵינַי אוֹרוּ וְעַפְעַפַּי

נִבְקְעוּ כְּשַׁחַר מִשֶּׁמֶשׁ הַבְּשׂוֹרָה הַנְּעִימָה שֶׁזָּרְחָה

לִי מִבֵּין שׁוּרוֹתֶיהָ, אֵין קֵץ לְשִׂמְחָתִי שֶׁמָּלְאָה

חַדְרֵי לִבִּי וְכִלְיוֹתַי בְּקָרְאִי כִּי אָתְּ בְּקַו הַבְּרִיאוּת,

יוֹאֵל אֱלֹהַּ וְיוֹסֶף-לָךְ טוֹב כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה,

יַאֲרִיךְ יָמַיִךְ שְׁנוֹתַיִךְ בִּנְעִימִים, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר

יִיטַב לָךְ אֶשְׂמַח גַּם-אָנִי, כִּי אַךְ בִּשְׁלוֹמֵךְ לִי שָׁלוֹם.

כְּנַחַל הַשּׁוֹטֵף עַל גְּדוֹתָיו לְהַשְׁקוֹת צִמְחֵי הַשָּׂדֶה

וְכֶרֶם מִסָּבִיב, כֵּן שָׁטְפָה שִׁפְעַת הֲמוֹן כָּל-שִׂמְחוֹתַי

מֵאִגַּרְתֵּךְ הַחֲמוּדָה לְהַשְׁקוֹת תַּלְמֵי לְבָבִי

יִבְלֵי עֹנֶג וָנָחַת. הֵן רַבַּת שָׂבְעָה לָהּ נַפְשִׁי

חֶדְוָה וְגִיל בִּרְאוֹתִי, כִּי קִדַּמְתְּ אַתְּ לְהָפִיק רְצוֹנִי

טֶרֶם הִשְׁמַעְתִּיו לָךְ בְּשָׁאֳלֵךְ כִּי אֶכְתֹּב לָךְ תָּמִיד.

רוּחַ לִבִּי תִּפְרֹשׁ כְּנָפֶיהָ לָשֵׂאת לָךְ מֹהַר

רְבָבָה, בְּרָכוֹת נַעֲמָנוֹת עַל תְּשׁוּרוֹת שָׁלַחְתְּ לִי, הַנּוֹבְעוֹת

כֻּלָּן מִמְּקוֹר אַהֲבָתִי הַגְּדוֹלָה – מָה אַהֲבָה תֹּאמְרִי?

אַהֲבַת יוֹנָתָן וְדָוִד? הוֹי יְדִידָתִי, שָּׁגִיתִי

כַּפְּרִי, גַּם-הִיא כְאַיִן וּכְאֶפֶס מוּל אַהֲבָתִי,

כִּי אַהֲבָתִי לֹא מִלֵּב אֱנוֹשׁ הוּקָרָה וְאָכֵן

לֹא מִלֵּב בָּשָׂר נֶחְצָבָה וְהִיא מְכוֹן שִׁבְתָּהּ עוֹלָמִים.

אִם כָּל-מַחֲמַדֵּי הַזְּמַן שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּלָּיוֹן יִקָּחֵם,

זְרוּעֵי הָאָרֶץ עָשׁ וְרָקָב יֹאכְלֵם, אַךְ בַּחֲמוּדוֹת

כָּל-יְדִידוּתִי לֹא תִגַּע בָּם יַד הַכִּלָּיוֹן, כִּי אֵינָהּ

תְּבוּאַת הַשָּׂדֶה, אַךְ תְּבוּאַת מַטָּעֵי עֲרוּגוֹת הַלֵּבָב,

טַרְפֵּי צִמְחָהּ לֹא יִיבְשׁוּ וְגִזְעָהּ לֹא יִזְקַן עַד אַחֲרִית

יָמִים.

כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים וְכִרְבִיבִים תְּמוֹגְגֶינָה

עַפְרוֹת אָרֶץ, כָּכָה אִמְרוֹת בִּין זַרְזִיף עַל נֶפֶשׁ

מַשְׂכִּיל תַּתִּיכוֹ כִּבְכוּר כֶּסֶף תְּמִירֵהוּ וְתַחֲלִיף

כֹּחָהּ תִּתְחַדֵּשׁ אֵיכוּתָהּ מִתְּכוּנָה לִתְכוּנָה חֲדָשָׁה

וּמִקְּצֵה הָאֵיבָה עַד תַּכְלִית הָאַהֲבָה תְּבִיאוֹ,

הִנֵּה זֹאת קְצוֹת כֹּחוֹת הַמְּלִיצָה וּסְגֻלּוֹתֶיהָ

תַּכְלִית מְנוּחוֹתֶיהָ, אֲשֶׁר לָזֹאת גַּם-אָמַרְתִּי

תִּטֹּף נָא נִטְפֵי אֲמָרִים עַל לִבֵּךְ, כַּלָּתִי הַנְּעִימָה,

אוּלַי יֹאבוּ פַּאֲרֵי הַמְּלִיצָה אוּלַי יוּכְלוּ

לְהַטּוֹת אֶת-נַפְשֵׁךְ, הָהּ, יְחִידָתִי! וְאֵדַע אָנֹכִי

דַּרְכֵּךְ יְשָׁרָה וְלֹא תְּבַלִּי עִתֵּךְ לָרִיק וְחָלִילָה,

לָכֵן לֹא תַּנִּיחִי יָדֵךְ גַּם מִזֶּה וּבְכָל אֲשֶׁר

יִקְרֶה לְפָנַיִךְ נוֹסֵעַ הָעוֹבֵר דֶּרֶךְ עִירֵנוּ

אַל נָא תִּמָּנְעִי מִשְּׁלֹחַ אִגֶּרֶת לִי מִבְּרִיאוּתֵךְ,

יַעַן כִּי לִבִּי הוֹמֶה תָּמִיד עַל-אוֹדוֹתַיִךְ

וּבְמִכְתָּבַיִךְ תְּשַׂמְּחִי לִבִּי וְלֵב הוֹרַי כַּיַּיִן,

דִּבְרֵי חֲתָנֵךְ הַמְּיַחֵל אֶל מִכְתָּבַיִךְ. יְהוּדָה".

וְעוֹד יֵשׁ לִי פִּתְקָה, שֶׁבָּאָה בְּיַחַד עִם הָאִגֶּרֶת,

וְאוּלָם אֲנִי לֹא הֶרְאֵיתִי לְאָבִי וְאִמִּי לֹא תֵּדָע.

"נוֹסָף עַל אֵלֶּה, תַּמָּתִי, הֲרֵי גַּם בֶּאֱמֶת אֲהַבְתִּיךְ.

מְהַרְהֵר אָנֹכִי בְּנַפְשִׁי: מָה אִכְפַּת לָנוּ לַיְּהוּדִים

אִלּוּ חַגּוֹנוּ פִּי-שְׁנַיִם וְשָׁבוּעוֹת לָנוּ פַּעֲמַיִם

וְיוֹרֵד הָיִיתִי לִכְבוֹד הֶחָג הַמָּתוֹק לְפּוֹדוֹבְקָה

וְשַׁבְתִּי וּרְאִיתִיךְ עוֹד פַּעַם, כִּי כָּלְתָה נַפְשִׁי אֵלַיִךְ.

שִׁלְשׁוֹם רְאִיתִיךָ בַּחֲלוֹמִי וְזֶה סִימָן טוֹב לִי, יְהוּדָה.

פִּתְקָה זוּ אַל תַּרְאִי לְאָבִיךְ וּלְאִמֵּךְ חָלִילָה".

- “וְאַתְּ הֶאָהַבְתְּ אֶת-חֲתָנֵךְ?” – כְּלוּם נַפְשִׁי יוֹדַעַת מָה אַהֲבָה?

נַפְשִׁי כָלְתָה לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹלוֹ בַּעֲשׂוֹתוֹ תְּפִלָּתוֹ,

לִבִּי מְפַרְפֵּר בְּקִרְבִּי וְחָרֵד כְּלֵב צִפּוֹר בַּשִּׁבְיָה

לְקוֹל מִצְעֲדוֹתָיו כִּי קָרֵב, אַךְ בּוֹשְׁתִּי מֵהַבִּיט בְּפָנָיו.

אוֹמְרִים לִי: נָאֶה חֲתָנֵךְ; שְׁחַרְחֹר, אִיסְטְנִיס, לַמְדָן…

נַפְשִׁי יוֹצֵאת בְּדַבְּרוֹ… כְּלוּם יוֹדַעַת אֲנִי מַה הִיא אַהֲבָה?

אִמְרִי אַתְּ הֵנִי… – וְהִנֵּה פָּרְחוּ שׁוֹשַׁנִּים בְּפָנֶיהָ –

נָשׁוּב יוֹנָתִי, הַבַּיְתָה, כִּי מוֹעֵד שׁוּב מִן הַתְּפִלָּה –

כְּלוּם אֲנִי יוֹדְעָה, אִם אֹהַב…"

וְאָמְנָם שָׁבוּ הַגְּבָרִים

מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וְקִדְּשׁוּ וְסָעֲדוּ יַחְדָּו כְּעֶשְׂרִים

אִישׁ עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי, גְּבָרִים וּנְעָרוֹת וִילָדִים,

וְאַחַר שְׁנַת-צָהֳרָיִם הִתְחִילָה הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ.

חֹדֶשׁ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה נוֹעַץ מָרְדְּכַי בְּכִלְיוֹתָיו,

נוֹעַץ בְּאִשְׁתּוֹ וּבְרֵעָיו, אֵיפֹה יַתְקִינוּ הַשִּׂמְחָה.

שֶׁמָּא יַתְקִינוּ בַּבָּיִת? קָטָן הַבַּיִת מֵהָכִיל

כָּל-הַמְּזֻמָּנִים בְּיָחַד. וְיֵשׁ עוֹרְכִים הַשִּׂמְחָה בְּאִמְבָּרִים,

הֵמָּה אַסְמֵי הַתְּבוּאָה, הָעוֹמְדִים מוּכָנִים מִקַּיִץ

לְקַבֵּל הַדָּגָן – מְרֻוָּחִים וְנוֹתְנִים רֵיחַ הַדָּגָן,

נוֹצְרִים מֵהֶבְלוֹ שֶׁל קַיִץ בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה לְמֶחֱצָה.

נוֹטְלִים מִתּוֹכָם הַמְּחִיצוֹת וּסְיָגֵי הַקְּרָשִׁים הַצַּחִים,

קוֹשְׁרִים כָּתְלֵיהֶם בִּשְׁטִיחִים וּפוֹשְׁטִים סְדִינֵי-צִבְעוֹנִי

וְקַרְשֵׁי הָרִצְפָּה הַיְּשָׁרָה, עֲלֵיהֶם יִשְׁפְּכוּ טַלְקוּם,

וְהָיָה יָפֶה בִּשְׁבִיל הַקָּהָל הַיּוֹצֵא בִּמְחוֹלוֹת.

וְאוּלָם יֵשׁ בּוֹנִים אֹהָלִים, אֹהָלִים שֶׁל קְרָשִׁים, וּסְפוּנִים

שְׁטִיחִים שֶׁל פִּשְׁתָּן וּבַד, גְּדוֹלִים עֲשׂוּיִם לַדָּבָר.

(חֶנְוָנִים יוֹרְדִים לִירִידִים וְסוֹחֲרֵי הַתְּבוּאָה, לָאֵלֶּה

יֶשְׁנָם שְׁטִיחִים כָּאֵלֶּה וְטַבְּעוֹת-נְחֹשֶׁת עַל קְצוֹתָם).

וְכַמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לָאֹהֶל הַנִּמְתָּח לִרְוָחָה!

לְאַחַר שַׁקְלָא וְטַרְיָא גָּמַר – וַיִּבֶן הָאֹהֶל.

יָצְאוּ אַרְבָּעָה אִכָּרִים וּבְיָדָם יָעֶה וּמִרְדָּה,

וְכָרוּ בּוֹרוֹת בְּמִסְפָּר וּבְעֵצָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֵׂה,

בּוֹרוֹת עֲמֻקִּים וְצָרִים לְקִבּוּל עַמּוּדֵי הָאֹהֶל.

תְּרֵיסַר עַמּוּדִים מְהֻקְצָעִים וּגְדוֹלִים הִשְׁקִיעוּ בַּבּוֹרוֹת

לִהְיוֹת מַשְׁעֵן לַקְּרָשִׁים וּשְׁנַיִם לִמְזוּזוֹת הַפָּתַח.

עִטְּרוּם שִׁבְרֵי-לְבֵנִים וִימַלְּאוּ כָּל-בּוֹר מֵחֻלְיָתוֹ,

סְלָלוּם, בּוֹסְסוּם הֵיטֵב בִּידוֹתָם שֶׁל יָעֵי-הַבַּרְזֶל.

קְרָשִׁים, קַרְשֵׁי אֳרָנִים, הֵבִיאוּ וַחֲבִילוֹת חֲבָלִים,

צָמְדוּ קֶרֶשׁ אֶל קֶרֶשׁ מַעֲשֵׂה-קֶלַע בִּשְׁתָּיִם.

מַסְמֵר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם, כִּי בַּחֲבָלִים דֻבָּקוּ,

וְקוֹרוֹת הַמַּעֲזִיבָה נִפְגָּשׁוֹת עֲלֵיהֶם מִמָּעַל.

נִמְתְּחוּ שְטִיחֵי הַפִּשְׁתִּים וְהַבַּד בְּטַבַּעַת-נְחֻשְּׁתָּם,

יָצָא הָאֹהֶל מְרֻוָּח וָרָם; וְאֶלְקָה וְרַעְיוֹתֶיהָ

קִשְּׁטוּ הַכְּתָלִים בִּשְׁטִיחִים וּבְכָל תַּפֵּיטָאוֹת שֶׁמָּצְאוּ,

תִּקְּנוּ נִבְרָשׁוֹת לְגַבָּם וְאַרְבַּע מְנוֹרוֹת בַּסִּפּוּן.

וְקִלְּסוּ הַבְּרִיּוֹת וְהַשְּׁכֵנִים הָאֹהֶל הַגָּדוֹל הֶהָדוּר.

אוּלָם כְּשֶׁיָּצְאוּ הַנְּעָרוֹת בַּמְּחוֹלוֹת לֹא יָצְאוּ בְּאֹהֶל,

כִּי-אִם בִּמְעוֹנוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי, מִכַּמָּה וְכַמָּה טְעָמִים.

פִּנּוּ לָהֶן אֶת-הָאוּלָם. וְהֶחֱזִיקָה אִשָּׁה בִּרְעוּתָהּ

וְיָצְאוּ בְּמָחוֹל וְרָקְדוּ כָּל-אוֹתוֹ הַיּוֹם וְלֹא פָּסְקוּ

עַד שֶׁהֶעֱרִיב הַיּוֹם וְקָרְאוּ לָהֶן אֶל הַסְּעֻדָּה.

וְהָיוּ מֵיטִיבוֹת אֶת-לִבָּן בְּמֵי-דְבַשׁ וּבְמִינֵי מַמְתַּקִּים,

מַצּוֹת רַכּוֹת וּקְטַנּוֹת וּזְרוּעוֹת הַסֻּכָּר הַלָּבָן.

אֶפֶס אַחַר הַסְּעֻדָּה עָצְמָה הַשִּׂמְחָה וַתִּגְדַּל,

יַעַן הֶעֱרִים מָרְדְּכַי לַנְעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת וְהִזְמִין

לָהֶן אֶת-שִׂמְחָה הַחִגֵּר, חָרַשׁ הַפַּחִים הַזָּרִיז,

מְנַגֵּן בְּכִנּוֹר עֲלוּבוֹת – וְהָיָה מְנַגֵּן לִפְנֵיהֶן.

וְהָיוּ הַבָּנוֹת שְׂמֵחוֹת – וְהֶחֱזִיקָה אִשָּׁה בִּרְעוּתָהּ

וְרָקְדוּ יַחַד בְּחֶדְוָה וּבְשִׂיחַ פִּטְפּוּטֵי-בְּתוּלוֹת.

וְאַנְשֵׁי הֶחָצֵר נָסַבּוּ עֲלֵיהֶן, מַבִּיטִים בַּדָּלֶת.

וְרָקְדוּ וְשִׂמְחוּ אֶת-לִבָּן בְּעֻגוֹת

מַצּוֹת זְרוּעוֹת-הַסֻּכָּר.

שֵׁנִית הֵרִיעַ הַשֶּׂכְוִי

עַל הַמַּרְגּוֹעַ וְהַשֵּׁנָה, וְתַרְנְגוֹל שָׁכֵן לִשְׁכֵנוֹ

מָסַר מוֹדָעָה עַד עָבְרָה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה וּפָסְקָה

הַרְחֵק בְּחוּצוֹת הַכְּפָר – וְכִנּוֹרוֹ שֶׁל שִׂמְחָה עוֹדֶנּוּ

מְנַגֵּן עֲלוּבוֹת וּצְרוּדוֹת, וְהַנְּעָרוֹת הַבְּתוּלוֹת – מְרַקְּדוֹת.

שִׁיר שְׁלִישִׁי: יום א'.

אוּלָם לְמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת אֵחֲרוּ קוּם כָּל-הַבְּתוּלוֹת,

יַעַן כִּי רָקְדוּ וְהֵיטִיבוּ אֶת-לִבָּן כָּל אוֹתוֹ הַלָּיְלָה.

וְעָרְכוּ לָהֶן אֲרֻחָתָן – אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם

גַּם-כֵּן בְּאִחוּר שֶׁל זְמָן, כִּי טְרוּדִים הָיוּ בֵּית מָרְדְּכַי

וְעָסְקוּ בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים וְשִׁמְּשׁוּ תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים.

עָרְכוּ כְּנָהוּג, אֲרֻחָה בִּשְׁבִיל כְּלֵי-הַקֹּדֶשׁ בַּקְּהִלָּה

עוֹמְדִים בְּמַעֲלָה שְׁנִיָּה: סוֹפֵר סְתַּ"ם וְשַׁמָּשִׁים,

“יְהוּדֵי הַקְּבָרוֹת”, הַשּׁוֹמֵר וּמוֹכֵר סְפָרִים אוֹרֵחַ.

פָּתְחוּ בְּיַיִן וּרְקִיקִים וַיֹּאכֵלוּ הַמָּרָק הַשָּׁמֵן,

אַחַר צְלִי-בָּשָׂר, וְגָמְרוּ בְּלִפְתַּן אֲגַסִּים וּשְׁזִיפִים,

שְׁלֹשָׁה תַּבְשִׁילִין, כְּנָהוּג; וּמָמוֹן מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף,

רֻבְּל לֹא הֶחֱסִיר מָרְדְּכַי, וְאִשְׁתּוֹ חִיֶּנֶה, הִיא נָתְנָה

פֵּרוֹת וּמִינֵי מַמְתַּקִּים לִבְנֵי-בֵּית הַקְּרוּאִים בְּבֵיתָם.

אוֹתוֹ הַיּוֹם גָּדְלָה שִׂמְחַת הַנְּעָרוֹת הַבְּתוּלוֹת, כִּי בָּאוּ

מִמֶּלִיטוֹפּוֹל הַמְּנַגְּנִים – חֲמִשָּׁה מְנַגְּנִים בְּמַקְהֵלָה:

אֶחָד כִּנּוֹר וְאֶחָד בַּס, וְעוֹד אֶחָד וְהוּא כִּנּוֹר שֵׁנִי,

אֶחָד חֲצוֹצְרָה וְאֶחָד טַנְבּוּר וְצִלְצְלֵי-שָׁמַע.

רְפָאֵל הַמַּזִּיק בְּרֹאשָׁם, (לֵיצָנֵי הַדּוֹר, מָה הֵם אוֹמְרִים?

אֶחָד טִפֵּשׁ, וְאֶחָד בַּהֲקָן, וְעוֹד אֶחָד תֹּרֶן,

אֶחָד פַּזְלָן וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְנַגֵּן;

וְנוֹתְנִים סִימָנִים בָּהֶם: מַקְהֵלַת בַּת טִפְּ"שִׁיל וְגוֹמֵר…)

אֵלֶּה בָּאוּ מֵעִיר מֶלִיטוֹפּוֹל לְשִׂמְחַת ר' מָרְדְּכַי.

נִכְנַס רְפָאֵל בְּשִׂמְחָה וּפָרַשׂ שָׁלוֹם בְּהַרְחָבָה,

פְּרִישַׂת שָׁלוֹם בְּיָדָיו מֵאֵת הַמְּחֻתָּנִים: - “יָבוֹאוּ!”

מַסְבִּיר תּוֹךְ-כְּדֵי-דִּבּוּר, כִּי רְעֵבִים בְּנֵי הַחַבְרַיָּא.

מִהֲרָה עֲקֶרֶת-הַבַּיִת וְעָרְכָה הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵיהֶם,

מַשְׁקֶה הִגִּישָׁה כַּדָּת, וְיִסְעֲדוּ לִבָּם הַבָּאִים.

וְאַחַר שֶׁבֵּרְכוּ בִּמְזֻמָּן פָּרְשׁוּ הַבַּס וְהַכִּנּוֹר

גַּם הַחֲצוֹצְרָה לַפְּרוֹזְדוֹר – לַחֲטֹף מְעַט שֵׁנָה, כְּנֶאֱמַר.

הָלַךְ רְפָאֵל לָאֶחָד מִידִידָיו בַּכְּפָר בְּפּוֹדוֹבְקָה.

נִשְׁאַר הַטַּנְבּוּר הַבָּחוּר מִתְלַבֵּט בֵּין פִּנָּה לְפִנָּה,

יָצָא חָצֵרָה וְתוֹעֶה הֵנָּה וָהֵנָּה בֶּחָצֵר.

עוֹד הַיּוֹם בּוֹעֵר כַתַּנּוּר – יוֹמָא דְּפַגְרָא – יוֹם רִאשׁוֹן:

שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה מִסָּבִיב – וְהִנֵּה קוֹל צְוָחָה וּמְהוּמָה,

קוֹלוֹת מֵאֵצֶל הַמַּתְבֵּן. וּבְדֶלֶת הַמַּתְבֵּן בָּא מוּעָף

אוֹתוֹ הַבָּחוּר הַטַּנְבּוּר וְכַפּוֹ עַל לֶחְיוֹ הַשְּׂמָאלִית,

וְלֶחְיוֹ כֻּלָּהּ בּוֹעֶרֶת וְעָלֶיהָ סִמָּנִים סִמָּנִים.

וְאַחֲרֵי הַבָּחוּר דְּמוּת אִשָּׁה מְעֻלֶּפֶת קַשׁ וְנִשֹּׁבֶת,

וְאַחֲרֵי הָאִשָּׁה עוֹד בָּחוּר (בְּנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן הַקָּרוֹב),

עָלָיו גַּם-הוּא הַנִשֹּׁבֶת, מִהֵר וְנֶעְלַם בֵּינְתַּיִם.

הָיְתָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שִׁפְחָה בְּתוּלָה-וַלְדָנִית,

גַּבְרִית דִּבּוּרָהּ וּבְרִיאָה, עֲבַת קִבֹּרֶת-הָרֶגֶל,

הִיא הִיא הָאִשָּׁה שֶׁפָּרְצָה מֵאֵצֶל הַמַּתְבֵּן וְהַדֶּלֶת,

קוֹרֵאת מַה-שֶׁהִיא קוֹרֵאת וְהַטַּנְבּוּר נֶחְפָּז לִבְרֹחַ,

אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַדּוּעַ זֶה נָס, וְזֶה נִמְלַט וְזוֹ פְּרוּעָה.

אוּלָם שָׁחֲקוּ הַרְבֵּה. וְגוּפוֹ שֶׁל דָּבָר עַד-הַיּוֹם

אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ. וְאָכֵן יוֹם מוּכָן לְפֻרְעָנִיּוֹת הָיָה.

עָבְרָה עוֹד שָׁעָה וְיָצָא הַבָּחוּר הַטַּנְבּוּר מִתְלַבֵּט,

(לֶחְיוֹ טָפְחָה כַּבָּצֵק, כַּבָּצֵק שֶׁטָּפַח בְּיַד אִשָּׁה),

תּוֹעֶה הֵנָּה וָהֵנָּה בֶּחָצֵר הַגָּדוֹל, מִסְתַּכֵּל

בְּעֵינָיו שֶׁל פַּזְלָן; וְהִרְגִּישׁ בּוֹ זוֹרִיק הַכֶּלֶב הַזָּקֵן,

חָרַץ לָשׁוֹן כְּנֶגְדּוֹ, הִתְנַפֵּל עָלָיו בְּעֶבְרָתוֹ,

צוֹדֶה אֶת-שׁוֹקוֹ לְתָפְשָׂהּ. וְנִבְהַל הַבָּחוּר הַטִּפֵּשׁ,

אֵין אִישׁ בֶּחָצֵר לְעֶזְרָה! מִגֹּדֶל הַפַּחַד וְהָאֵימָה

כָּפַף אֶת-שְׁתֵּי אַרְכֻּבּוֹתָיו, יוֹשֵׁב בְּחִיל עַל עַכּוּזוֹ,

פּוֹעֵר אֶת-פִּיו בְּקוֹל-פְּחָדִים, וְזוֹרִיק בִּיבָבָה מְיַבֵּב.

זֶה רוֹקֵד כְּנֶגְדּוֹ נוֹבֵחַ, וְזֶה יוֹשֵׁב מָרָה צֹוֵחַ.

הָיָה הֶחָצֵר לַחֲרָדָה וְנִבְהֲלוּ אַנְשֵׁי-הַבַּיִת,

כִּבְּדוּ אֶת זוֹרִיק בְּמַגְלֵב, וְהַבָּחוּר נוֹשַׁע בִּתְרוּעָה.

הָיוּ הַבְּתוּלוֹת מִתְעַנּוֹת עַד עֶרֶב הַיּוֹם, וַיְהִי לַיְלָה,

נֶחְפְּזוּ לָבוֹא אֶל אוּלַם בֵּית מָרְדְּכַי לִשְׂמֹחַ עִם אֶלְקָה,

הָיְתָה שִׂמְחָה עִם מְנַגְּנִים: – שָׁרַק הַכִּנּוֹר הָרִאשׁוֹן,

הָמָה הַבַּס בְּקוֹל צָרוּד וּבְחֻצְפָּה הֵרִיעָה הַחֲצוֹצְרָה,

וְכִנּוֹר שֵׁנִי מִתְחַטֵּא, עוֹמֵד לִמְשִׁיחַת נְטַף-אֵלָה –

עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ בֵּינֵיהֶם וּבְיַחַד הִתְחִילוּ בַּפּוֹלְקָה,

שֶׁפִי וְגֹוְעִים מִמְּתִיקוּת. וְהֶחֱזִיקָה אִשָּׁה בִּרְעוּתָהּ

וְרָקְדוּ וְיָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת כָּל-אוֹתוֹ הַלַּיְלָה וְלֹא פָּסְקוּ.

הָיוּ מֵיטִיבוֹת אֶת לִבָּן, מְשׂוֹחֲחוֹת וְחוֹזְרוֹת מְרַקְּדוֹת.

וְשֻׁלְחָן עָרְכוּ לִפְנֵיהֶן: מֵי-דְּבַשׁ וְכָל-מִינֵי מַמְתַּקִּים,

מַצּוֹת קְטַנּוֹת וְרַכּוֹת וּזְרוּעוֹת הַסֻּכָּר הַלָּבָן.

וְאַנְשֵׁי הֶחָצֵר נָסַבּוּ עֲלֵיהֶן מַבִּיטִים בַּדָּלֶת.

וְרַבִּים בַּחוּרֵי הַכְּפָר וְגַם הַבַּחוּרוֹת הַנָּאוֹת

רָצִים לִשְׁמוֹעַ מַנְגִּינַת חֲתֻנָּה יְהוּדִית, וְצוֹבְאִים

עַל הַחַלּוֹנוֹת הַפְּתוּחִים וְעַל דַּלְתֵי הַבַּיִת, וְנִצִּים,

הוֹדְפִים אִישׁ אָחִיו בַּכָּתֵף וְנֶהֱנִים מִשִּׂמְחַת ר' מָרְדְּכַי.

וְקוֹל הַמַּנְגִּינָה מִתְחַטֵּא וְעוֹבֵר מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה,

בְּשֶׁקֶט הַלַּיְלָה בַּכְּפָר הַיָּשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה,

עוֹטֶה שְׁחוֹרוֹת וּצְנוּעוֹת. וְעוֹמְדוֹת הַגִּנּוֹת מֻקְסָמוֹת,

מַחֲשׁוֹת עַל סוֹדוֹתֵיהֶן, וְיָרֵחַ עוֹשֶׂה אֶת-דַּרְכּוֹ,

שׁוֹפֵךְ מִכַּסְפּוֹ עַל בְּרֵכָה, יֵשׁ מַכְסִיף כָּתֵף שֶׁל בַּיִת,

עוֹטֶה מַמְגּוּרָה לַבְנוּנִית וְעוֹטֵר עֲטָרוֹת לִתְרָזוֹת

שְׁקוּעוֹת בְּמַעֲרִיב מְאֻחָר… וְחָדַר קוֹל הַמַּנְגִּינָה

לְחֹרְשׁוֹת הַקָּנֶה הַזָּקוּף וְשַׁדְמוֹת הַסּוּף הַמִּתְלַחֵשׁ,

אַחַר יָמוּת בַּמֶּרְחָק, הַרְחֵק הַרְחֵק בַּשָּׂדֶה…

וְקוֹלוֹת הַנְּגִינָה הַחֲצוּפָה נַעֲשִׂים רַכִּים מִתְחַטְּאִים,

נַעֲשִׂים קוֹלוֹת אֲבֵלִים, קוֹלוֹת-יְגוֹנִים שֶׁבְּשִׂמְחָה,

כְּאִלּוּ אֵין קוֹלוֹת אֲחֵרִים בַּכְּפָר וּבָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ,

כְּאִלּוּ אַךְ שִׁירַת-הַבְּכִיָּה יָאֲתָה לְעוֹלְמֵי-עוֹלָמִים…

שיר רביעי: יום ב'

מַלְאָךְ בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי – נַעַר בֶּן-עֶשֶׂר עַל סוּסוֹ:

רֹאשׁוֹ פָרוּעַ וְלֹא רֻכְּסוּ כַּפְתּוֹרֵי כֻּתָּנְתּוֹ לִבְשָׂרוֹ,

רַגְלָיו הַיְּחֵפוֹת מִתְלַבְּטוֹת, דּוֹפְקוֹת בְּסוּסוֹ הַזָּרִיז,

נֶחְפָּז הַנַּעַר, מַשְׁמִיעַ: “הֵם בָּאִים וְשֶׁבַע עֲגָלוֹת!”

וְעֶשֶׂר עֶגְלוֹת-אִכָּרִים, הָעוֹמְדוֹת בֶּחָצֵר זֶה-כַּמָּה,

נִמְלְאוּ תֵּכֶף בְּנֵי-אָדָם – עַד אֶפֶס מָקוֹם לָשֶׁבֶת.

מָרְדְּכַי מְפַקֵּד לְכֻלָּם: אֵתָיוּ, מְנַגְּנִים, מְנַגְּנִים!

אַיֵּךְ, אַתְּ מְחֻתֶּנֶת! וּמַשְׁקֶה יֵשׁ? וּפַרְפְּרָאוֹת?

בְּתוּלוֹת! הִזְדָּרְזוּ, הִזְדָּרְזוּ! מַהֲרוּ, בַּעֲלֵי-עֲגָלָה!

וְעֶשֶׂר עֶגְלוֹת-אִכָּרִים הִתְפָּרְצוּ מֵאֵצֶל בֵּית-מָרְדְּכַי

בְּקוֹלוֹת וּשְׁרִיקָה וּצְוָחָה, שְׁעָטָה וּמְחִיאוֹת הַמַּגְלֵב.

אַחַת אַחַת הִתְפָּרְצוּ, מִתְחָרוֹת זוֹ בְּזוֹ עָטוּ,

כַּלְבֵי הֶחָצֵר לִפְנֵיהֶן וְעַנְנֵי-אָבָק אַחֲרֵיהֶן,

חָשׁוֹת לִקְרַאת הַמְּחֻתָּנִים לְקַבֵּל אֶת-פְּנֵיהֶם בִּתְרוּעָה.

וְהַרְחֵק שְׁתַּיִם פַּרְסָאוֹת, בּוֹאֲכָה פּוֹדוֹבְקָה, תֵּל-קְדוּמִים,

בְּאֶמְצַע הַשָּׂדֶה מִתְנוֹסֵס וּמַעֲלֶה שִׂיחַ-הַשָּׂדֶה,

בּוֹדֵד וְאָבֵל בַּמֶּרְחָק הַגָּדוֹל עַד קְצֵה הָעֲרָבָה,

הַרְחֵק מִדֶּרֶךְ-הַמֶּלֶךְ. וְהַשִּׂיחַ הַחוֹפֵף עַל-גַּבּוֹ

אָבָק פּוֹרֵחַ מְכַסּוֹ וְסַעַר יִזְרְעוֹ עָפָר.

סַלּוֹן וְגַלְגַּל מוֹרִיקִים, יֶרֶק חֲוַרְוַר וְעוֹמֵם

וְקָמַת סְפִיחַ שֶׁל חִטָּה וְשִׁבֹּלֶת-הַשּׁוּעָל וְשִׁפּוֹן,

יְבֵשִׁים וּשְׁזוּפִים מִשֶּׁמֶשׁ, בּוֹלְטִים מִבֵּינוֹת הֶחָצֵר,

וְהָיָה מַרְאֵהוּ כְּאִילּוּ זָקַן זֶה עֶשְׂבּוֹ עַל-גַּבּוֹ

וְשֵׂיבָה זָרְקָה גַּם בּוֹ מִזֹּקֶן וְעֹצֶר גַּעְגּוּעִים

לְדוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ וְחָלְפוּ, כְּשֶׁטֶף אֲפִיקֵי הָאָבִיב,

גַּם-לְלֹא סָפֵק שֶׁל רֶשֶׁם וְשִׁירָה קַיֶּמֶת בָּעוֹלָם.

מַה-לְּךָ תֵּל-קְדוּמִים, כִּי תִּקְדַּר, כִּי תֶּאֱבַל פֹּה בָּעֲרָבָה!

מִי הֵם כָּרוּךָ, כּוֹנְנוּךָ, מָרוֹם וְנִשָּׂא בַּשָׂדֶה?

סוֹדוֹ שֶׁל מִי טָמוּן בְּחֻבְּךָ? הֶאָבְלוּ אוֹ שָׂשׂוּ יוֹצְרֶיךָ

וּבְהִבָּנוֹתְךָ? אַיָּמוֹ? גַּם שְׁכֵחֵי שְׁכֵחֶיךָ נִשְׁכָּחוּ,

כַּאֲשֶׁר תִשְׁכַּח הַנַּעֲרָה אֶת-הַפַּעֲמוֹנִים הַנּוֹתְנִים

רֵיחַ-הַשָּׁקֵד הֶעָדִין, כִּי תִּקְטְפֵם בֹּקֶר לְרַגְלֶיךָ.

“קֶבֶר-הַמְּלָכִים” קָרְאוּ לְאוֹתוֹ תֵּל-קְדוּמִים, וְאֵלָיו

נָטוּ מָרְדְּכַי וְאוֹרְחָיו מְחַכִּים לְבוֹא הַמְּחֻתָּנִים.

חָשׁוּ הַבְּתוּלוֹת בְּרִיצָה, וּבְצָהֳלָה רַבָּה תַּעְפֵּלְנָה

לַעֲלוֹת בַּתֵּל וּמִתְחָרוֹת, מִי תַּעַל בַּתֵּל לָרִאשׁוֹנָה.

פָּסְעוּ הַזְּקֵנִים בִּזְהִירוּת, בַּאֲנָחָה וּנְשִׁימָה בְּקֹשִׁי,

מְשַׁסִּים בְּתוּלָה בִּבְתוּלָה, מְסִיתִים נַעֲרָה בְּנַּעֲרָה.

עָמְדוּ עַל-גַּבּוֹ וְנָגֹלּוּ לִפְנֵיהֶם מֶרְחֲבֵי עֲרָבָה:

עֵירֹם וְעֶרְיָה זְעוּמָה, עֲפוּרִים וּשְׁזוּפִים מִשָּׁמֶשׁ.

עֵירֹם בֶּהָדָר מִקֶּדֶם וְעֶרְיָה מִשִּׁפְעָה שֶׁל כֹּחוֹת;

הוֹד וְדוּמִיַּת-הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ,

שְׁרוּיָה עָלֶיהָ מִיָּמִים מִקֶּדֶם, מִימוֹת מַעֲשֵׂה-בְּרֵאשִׁית

וְאֵין קֵץ לַמֶּרְחָב הָאָיֹם וְאֵין גְּבוּל לַדּוּמִיָּה הַקְּדוֹשָׁה,

בִּלְתִּי אִם זְרוֹעוֹת שָׁמַיִם, הַחוֹבְקִים וְסוֹגְרִים עֲלֵיהֶם.

וְנִבָּט הַמֶּרְחָב הַגָּדוֹל וּמְשַׁטֶּה בְּדֶרֶךְ-הַמֶּלֶךְ

רְצוּעָה מַעֲלָה אָבָק אוֹרֶבֶת לִשְׁכוּנוֹת בְּנֵי-אָדָם

הוֹי, הָעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה! הֲכֹחוֹת חֲדָשִׁים בָּךְ תּוֹסְסִים

בְּאוֹן-עֲלוּמֵיהֶם וְקוֹדְחִים בְּשִׁכְרוֹן הָעָצְמָה וְהַמְשׁוּבָה?

וְאוּלַי לֹא חָרְבוּ עֲדֶנָּה הַיְשָׁנִים, עֲמוּסֵי-מַשְׂטֵמָה

וְאֵיבַת-הַדּוֹרוֹת בְּעִוְרוֹנָהּ –? כִּי מִדֵּי יוֹבֵל בְּיוֹבֵל

שׁוּב יִתְנַעֲרוּ אֲיֻמִּים, כֹּחוֹת הַפְּרָאִים הַקָּשִׁים,

וְתִרְעַד כָּל-הָעֲרָבָה מִיָּם וְעַד יָם וּמַמְלָכָה,

תְּחוֹלֵל עֲיָרוֹת וְקִרְיָה וְתַרְגִּיז מֶמְשְׁלוֹת גּוֹיִים?

הוֹי הָעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה! מִי יָלַד לָךְ אֵלֶּה, הַגִּידִי?

אִם נְשָׂאָתַם הָרוּחַ מֵעֵבֶר לְיַמִּים וּגְבָעוֹת,

אוֹ בְּמַחֲשַׁכֵּי לֵילַיִךְ הַשּׁוֹתְקִים אֲפֵלָה חִבְּלָתַם?

וְאַיֵּה טִפַּחְתִּם וּצְפַנְתִּם: בִּמְאוּרוֹת זְאֵבֵי-עֲרָבוֹת,

בּוֹרוֹת חֲרֵבִים נִשְׁכָּחוּ עַל דְּרָכִים מֵאֵין עוֹבְרִים בָּמוֹ,

אוֹ בַּעֲרוּצֵי הַנְּחָלִים, שֶּׁכָּרוּ אֲפִיקֵי הָאָבִיב?

וְאוּלַי יָצְאוּ מִקֶּבֶר, מִתַּחַת הַתִּלִּים הַקְּדוּמִים,

תִּלֵּי-הַקֹּדֶשׁ הַקּוֹדְרִים – כֹּחוֹת מִדְבָּרִיִּים, קָשִׁים

וְעַזִּים, אֲשֶׁר יָגִילוּ לְבַרְזֶל וָדָם וְתִימְרוֹת-עָשָׁן?

וְאוּלַי זֶה נְקַם הָעֲרָבָה וְשִׁלֵּם מִגּוֹי וּמֵאָדָם,

חִלֵּל דּוּמִיַּת-הַקֹּדֶשׁ וַיַּעֲבֵר עָלֶיהָ מַחֲרַשְׁתּוֹ?

נוֹעַ תָּנוּעִי, תָּחוּלִי לְנַעֵר, כְּנַעֲרֵךְ מִקֶּדֶם

גְּבוּלוֹת מַמְלָכוֹת וּשְׁבָטִים שֶׁנִּכְחֲדוּ וְלֹא יִזָּכֵרוּ.

וְעַנְנֵי הָאָבָק הָרָצִים בְּדֶרֶךְ-הַמֶּלֶךְ מִתְאַבְּכִים,

הוֹלְכִים הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וְנִרְאוּ עֲגָלוֹת מְרַקְּדוֹת,

נִגְלוּ הַיּוֹשְׁבִים בִּקְרוֹנוֹת, הוֹלְכִים וּקְרֵבִים וּמַפְנִים

רָאשֵׁי סוּסֵיהֶם כְּלַפֵּי הַתֵּל. וּמַקְהֵלַת רְפָאֵל

פָּתְחָה בְּמַרְשְׁ מָלֵא גְּבוּרָה, וַיָּרַע הָעָם וַיִּזְדָּרְזוּ.

אֵלֶּה מֵרֹאשׁ תֵּל-הַקְּדוּמִים וְאֵלֶּה מִקָּרוֹן וַעֲגָלָה,

אֵלֶּה בְּחֶדְוָה וְדִיצָה וְאֵלֶּה בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וּתְרוּעָה,

קוֹרֵא מְחֻתָּן לִמְחֻתָּן וּקְרוֹבִים יָשִׂישׂוּ עַל קְרוֹבִים:

מַזָּל טוֹב! מַזָּל טוֹב, חָתָן! מַזָּל טוֹב, מְחֻתָּנִים!

הֵידָד! וּלְרַגְלִי הַתֵּל כְּבָר פָּרְשׂוּ שְׁטִיחַ וּמַפָּה,

וְקַרְנֵי הַחַמָּה כְּבָר טוֹבְלוֹת בְּקַנְקַן הַיַּיִן הַצְּהַבְהַב,

עוֹבְרוֹת וּמְמַשְּׁשׁוֹת חֲמִימוֹת רְקִיקֵי-הַסֹּלֶת הַקְּטַנִּים,

עֻגּוֹת וּמַצּוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת, כְּעָכִים וּמִינֵי לְגִימָה,

בְּטַסֵּי-הַכֶּסֶף, בְּסַלְסִלּוֹת וּבְקַעֲרוֹת זְכוּכִית מְצַלְצֶלֶת.

קוֹל הַמַּקְהֵלָה בָּרָמָה וְקוֹל הַמְּחֻתָּנִים: לְחַיִּים!

שׁוֹתִים וְאוֹכְלִים הַזְּקֵנִים, הַבְּתוּלוֹת נִכְלָמוֹת – וְשׁוֹתוֹת.

וְכֵיוָן שֶׁפָּתְחוּ בְּיַיִן, לֹא הִרְפּוּ מִמֶּנּוּ עַד אָפֵס

כֻּלּוֹ מִכָּל-הַקַּנְקַנִּים, לֹא נִשְׁאֲרָה טִפָּה לַהֲדִיחָהּ.

אֶפֶס כָּל-הַמְּחֻתָּנִים שְׂמֵחִים גַּם בְּלֹא מַשְׁקֶה,

גּוֹמְרִים בְּשִׁירָה, מְשׂוֹחֲחִים, שָׂשִׂים אִישׁ עַל רֵעֵהוּ.

וְהִנֵּה נִפְגְּשׁוּ שְׁנַיִם, רֵעִים מֵאָז וּמִקֶּדֶם,

אֲשֶׁר הִתְעַנּוּ שְׁנֵיהֶם תַּחַת יַד מְלַמֵּד אֶחָד,

שָׂשִׂים אִישׁ עַל רֵעֵהוּ: – יַעֲקֹב, שַׁלָּמָה כֹּה שַׂבְתָּ?

וְאַתָּה הָאָדֹם, מַה-תַּלְבִּין? – וּמַה מַּעֲשֶׂיךָ? – וְאַתָּה?

בָּנִים כַּמָּה לָךְ, גֵּרְשׁוֹן? – בֶּאֱמוּנָתִי, כְּלוּם אֵדָע?

אֶחָד הַיָּשֵׁן בְּמִטָּתִי וּשְׁנַיִם בְּיַחַד עִם אִמָּם,

אֶחָד עַל-גַּבֵּי הַסַּפָּה וְיִתְרָם מִתְגּוֹלֵל בַּפִּנּוֹת,

וְכַמָּה הֵם? – שׁוֹטֶה! בְּמָטוּתֵי… לְרִקּוּד, לְרִקּוּד, רַבּוֹתַי!

וְיָצְאוּ בְּרִקּוּד וּמְחוֹלוֹת לְקוֹל מַנְגִּינוֹת כְּלֵי-זֶמֶר,

שָׂרִים וּמְסַיְּעִים לָאֵלֶּה בְּחֶדְוָה וּבְצָהֳלָה גְּדוֹלָה.

יָצְאוּ הַגְּבָרִים לְבַד; וַתִּלֹּנָּה הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת,

רָבוּ בְּחָזְקָה עִם יֶתֶר כָּל-הַמְּחֻתָּנִים, וְנִגְּנוּ

גַּם-לָהֵנָּה הַמְּנַגְּנִים, וְיָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת גַּם-הֵנָּה.

גַּם-לְעֶגְלוֹנִים דָּאָגוּ – וּלְיַד הָעֲגָלָה הָאַחַת

יָשְׁבוּ מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם אֶל מַשְׁקֵה-חֲרִיפִין וּכְעָכִים.

אָמַר מָרְדְּכַי לְהַבְהִיל אֶת-אַחַד הַנְּעָרִים לְפּוֹדוֹבְקָה

לְהָבִיא הַיַּין הַמְּשֻׁמָּר וּמָחוּ בְּיָדָיו, וַיֵּשְׁבוּ

כָּל-הַמְּחֻתָּנִים בִּקְרוֹנוֹת לָבוֹא לְפּוֹדוֹבְקָה, אֵין אָדָם

מַבְחִין בֵּין קָרוֹן לְקָרוֹן, בַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ – יָשָׁבוּ.

נֶחְפְּזוּ לָבֹא הַכְּפָרָה, מְאִיצִים בָּעֶגְלוֹן וְדוֹפְקִים

בְּסוּסֵי הָעֶגְלוֹן, מְנִיפִים עֲלֵיהֶם זֶה שׁוֹט וְזֶה מַגְלֵב;

זֶה לָזֶה קוֹרְאִים וּמְשַׁסִּים עֶגְלוֹן בְּעֶגְלוֹן לְהַעֲבִיר

עֶגְלוֹן שֶׁקְּדָמוֹ, וְקוֹרְאִים: הֵידָד, מַזָּל טוֹב, הֵידָד!

עוֹשִׂים מַעֲשֵׂי קוּנְדֵּס, שׂוֹחֲקִים וְנֶהֱנִים הַרְבֵּה, -

כָּכָה פָּגְשׁוּ בֵּית מָרְדְּכַי אֶת-פְּנֵי הַמְּחֻתָּנִים הַבָּאִים.

אוֹתוֹ הַיּוֹם בֵּית ר' מָרְדְּכַי זָע כַּמֶּרְקָחָה וּשְׁעָרָיו

הֵמָּה לֹא נִנְעֲלוּ, יַעַן מַרְבִּים לָבוֹא מְחֻתָּנִים:

אֵלֶּה נִכְנָסִים וְאֵלֶּה מִתְכַּנְּסִים עַל-גַּב אִצְטַבָּאוֹת,

מָשָׁל לְיָרִיד – הֲמֻלָּה.

אוּלָם בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁדָּלְקוּ

נֵרוֹת שֶׁל חֵלֶב בְּאוּלַם בֵּיתוֹ שֶׁל ר' מָרְדְּכַי, הִתְכַּנְּסוּ

כָּל הַמְּחֻתָּנִים וְהָאוֹרְחִים וִידִידָיו אֲשֶׁר בְּפּוֹדוֹבְקָה,

שָׁבָה הַשִּׂמְחָה וַתִּגְדַּל; עָמְדוֹ הַמְּנַגְּנִים לְדוּכָן.

אָמְרוּ הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת כְּדַרְכָּן,

אֶפֶס חָזְקָה עֲלֵיהֶן יַד הַמְּחֻתָּנִים: הַפַּעַם

נִזְכֶּה אֲנַחְנוּ בַּנְּגִינָה! וְהָיוּ מְנַגְּנִים הַלַּיְלָה,

דִּבְרֵי חַזָּנוּת וּקְטָעִים מֵאוֹפֵּירוֹת, קוֹזַק וּוָלַךְ,

עַד חֲצוֹת לָיְלָה. וְהָעוֹלָם מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם,

מַרְבִּים בְּמִשְׁתֶּה וּבְשִׂמְחָה. וְכַאֲשֶׁר עָיְפוּ הַזְּקֵנִים,

הָלְכוּ לָהֶם אִישׁ לְבֵיתוֹ לְהַחֲלִיף כֹּחַ, לָנוּחַ.

נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּן הַבְּתוּלוֹת – וַתַּחֲזֵק אִשָּׁה בִּרְעוּתָהּ,

רָקְדוּ וְיָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת כָּל-אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, וְלֹא פָּסְקוּ,

הָיוּ מֵיטִיבוֹת אֶת-לִבָּן, מְשׂוֹחֲחוֹת, וְחוֹזְרוֹת וְרוֹקְדוֹת.

וְשֻׁלְחָן עָרְכוּ לָהֶן: מִי-דְבַשׁ וְכָל-מִינֵי מַמְתַּקִּים,

מַצּוֹת קְטַנּוֹת וּזְרוּעוֹת הַסֻּכָּר הַלָּבָן.

רָקְדוּ וְיָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת עַד אֲשֶׁר הִכְרִיזוּ הַשֶּׂכְוִים:

בָּאָה אַשְׁמוּרָה הַשְּׁנִיָּה, אִישׁ לִיצוּעֶיךָ, יִשְׂרָאֵל!

שִׁיר חֲמִישִׁי: יום ג' “צום בּאדעקענס”. “חֻפּה-וועטשערי”.

יוֹם בּוֹ הָכְפַּל כִּי-טוֹב הִתְחִיל בְּשִׁיר וּמַנְגִּינָה.

הָלְכָה כָּל-הַמַּקְהֵלָה וְהָלַךְ הַבַּדְחָן עִמָּהֶם

לְקַבֵּל פְּנֵי חָתָן בְּמַנְגִּינָה, הִיא ה“דּוֹבְּרִי-דְזֵ’ין” בִּמְעוֹנוֹ.

תֵּכֶף הִתְאַסֵּף קְהַל “שְׁקָצִים” קְטַנִּים מִגָּרֵי הַשְּׁכוּנָה

לְקוֹל הַחֲצוֹצְרָה וְהַתֹּף, וַיַּחֲנוּ עֲלֵי הַמַּקְהֵלָה.

וְכַאֲשֶׁר פָּסְקוּ הַמְנַגְּנִים, וְהַבַּדְחָן כִּלָּה דְּרָשָׁתוֹ

וְקִבְּלוּ הַמְּנַגְּנִים הַיַּ"ש וְסָעֲדוּ לִבָּם בְּעֻגוֹת,

הִפְנוּ אֶת-שִׁכְמָם לָלֶכֶת אֶל בֵּית הַכַּלָּה. וַיֵּצֵא

אוֹתוֹ הֶחָלוּץ לִפְנֵיהֶם בְּקוֹלוֹת וּשְׁרִיקָה גְּדוֹלָה,

קְפִיצָה וְצָהֳלָה מְשֻׁנָּה, מִתְגָּרָה בְּכַלְבֵי הַשְּׁכוּנָה,

תּוֹךְ-כְּדֵי-דִּבּוּר הֲלִיכָה בִּקְפִיצָה עַד בּוֹאָם בֵּית מָרְדְּכַי.

עָמְדוּ הַמְּנַגְּנִים בְּשׁוּרָה וְעָרְכוּ “דּוֹבְּרִי-דְּזֵ’ין” לַכַּלָּה.

וְאֶלְקָה נִכְלָמָה וּבוֹשָׁה, חָלְקָה לִמְּנַגְּנִים מִגְדָּנוֹת

וְנָתוֹן לִפְנֵיהֶם הַיַּ"ש – וְנֶהֶנְתָה מְאֹד הַחַבְרַיָּא.

כְּאוֹתָן צִפֳּרִים קְטַנּוֹת, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לָנוּ בַּחֹרֶף,

שֶׁתִּתְכַּנֵּסְנָה בַּסְּתָו (עֵת גָּדַל הָרָעָב בַּחֹרְשָׁה)

אֵצֶל הַגֹּרֶן, שָׁם עָרַךְ הַצַּיָּד זֵרְעוֹנִים לְצוּדָן:

אֵלֶּה תָּבֹאנָה וְסוֹקְרוֹת וְאֵלֶּה תִּפְרֹשְׂנָה כַּנְפֵיהֶן,

נָסוֹת וְחוֹזְרוֹת וְשָׁבוֹת, מִתְגַּנְּבוֹת לִזְכּוֹת בַּזֶּרַע,

אַחַת אַחַת תָּבֹאנָה: הַשַּׁרְשׁוֹר, הַחוֹרְפִי וְהַיַּרְגָּז

אוֹ אַדְמוֹנִיָּה וְחַלְחִי, מִתְנוֹסְסִים בִּשְׁלַל נוֹצוֹתֵיהֶם

יָרֹק וְכָחֹל וְאָדֹם, שָׁחֹר וְכָתֹם שֶׁל לִימוֹן, –

כָּכָה הִתְכַּנְּסוּ הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת אֶל חֶדְרָהּ שֶׁל אֶלְקָה

עוֹטוֹת מַחֲלָצוֹת הֲדוּרוֹת, בִּגְדֵי-צִבְעוֹנִין, תַּכְשִׁיטִים,

וְרֵיחוֹת סַמֵּי-הַבֹּשֶׂם נוֹדְפִים מֵהֶן לְמֵרָחוֹק,

אֵלֶּה נִכְנָסוֹת בְּרִיצָה, וְאֵלֶּה תֵּצֶאנָה בְּחִפָּזוֹן,

מְשׂוֹחֲחוֹת, מְשַׁפְּרוֹת אֶת-עַצְמָן, מֵיטִיבוֹת מַחְלְצוֹת רֵעוֹתָן.

וְהָיָה הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר נוֹטֶה וּבְמַהֲלָכוֹ הַיָּמָּה

כַּאֲשֶׁר פָּרְצוּ הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת, כְּפֶרֶץ פַּרְפָּרִים

בְּרֵאשִׁית הָאָבִיב הַחַם וְכִצְרוֹר-פְּרָחִים אֲשֶׁר הִתְפַּזָּר,

וְאֶלְקָה, לְבוּשָׁה מַחֲלָצוֹת, גַּם-הִיא בֵּין הַנְּעָרוֹת נִכְנָסָה

שֶׁפִי וְחִוְרַת-הַפָּנִים לְאֹהֶל הַקְּרָשִׁים הַנִּמְתָּח.

עָמַד הַבַּדְחָן מְחַכֶּה, מוּכָן לִקְרָאתָהּ וְהַמְּנַגְּנִים

פָּתַח בְּקוֹל גָּדוֹל: "לִכְבוֹד וְלִכְבוֹד הַבְּתוּלָה הַכַּלָּה –

יָפָה בַּנָּשִׁים וְנַעֲלָה – תּוֹפַע כִּצְּפִירָה בַּהִלָּהּ –

וְכִירוּשָׁלַיִם עַל תִּלָּהּ – בָּרָה לְאָבִיהָ וּלְאִמָּהּ –

לְכָל-יְדִידֶיהָ לָהּ עִמָּהּ – מְתוּקָה מִדְּבַשׁ וּמֵחָמֶר –

עִמְדוּ, הִזְדָּרְזוּ, כְּלֵי-זָמֶר – הַכּוּ בַּתֹּף וּבַנִּימִים-

שִׁירִים עֲרֵבִים וּנְעִימִים!"

וַיָּרַע הַבַּס וְהַכִּנּוֹר,

נֶחְפְּזָה גַּם הַחֲצוֹצְרָה וְנִלְוָה הַכִּנּוֹר הַשֵּׁנִי;

פָּתְחוּ ב“טוּשׁ” מַרְעִים רַעַם וּמַחֲרִישׁ אָזְנֵי שׁוֹמֵעַ.

חָשׁוּ כָּל-רֵעוֹתֶיהָ, נֶחְפָּזוֹת לִקְרָאתָהּ בִּנְשִׁיקוֹת.

וְהָיְתָה מְהוּמָה וּמְבוּסָה, וַיַּהַס הַבַּדְחָן הַנָּשִׁים.

עַתָּה הִתְחִילוּ הַמְּחוֹלוֹת, וְרָקְדוּ הַבְּתוּלוֹת-הַנְּעָרוֹת

פּוֹלְקָה, קַדְרִיל וְלַנְסְיֶה, וְהַכַּלָּה רוֹקֶדֶת עִמָּהֶן,

חִוְרַת-הַפָּנִים מִצּוֹמָהּ, עִם-כָּל-רֵעוֹתֶיהָ רָקָדָה,

לֹא הֶחֱסִירָה אַף-אַחַת, כִּי כֵן מִנְהָגֵנוּ מִקֶּדֶם.

וְאֶלְקָה הַנְּבוֹנָה יוֹדַעַת אֶת-כָּל הַמִּנְהָגִים וְלֹא תַּלְבִּין

פְּנֵי רֵעוֹתֶיהָ הַבָּאוֹת לִשְׂמֹחַ אִתָּהּ בְּשִׂמְחָתָהּ –

כָּכָה יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת, וְהָאֹהֶל הוֹלֵךְ וְנִמְלָא.

אוֹרְחִים מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים, עֲטוּפִים מַחֲלָצוֹת חֲדָשׁוֹת,

הוֹדְפִים אִישׁ בְּצַד רֵעֵהוּ, אֵלֶּה וְאֵלֶּה מְמַלְּלִים.

הָיְתָה מְהוּמָה שֶׁל חֶדְוָה וּמְבוּסָה מִתּוֹךְ תַּעֲנוּגִים,

יַעַן כִּי רַבִּים הַבָּאִים – פּוֹדוֹבְקָה כֻּלָּהּ שָׂמֵחָה.

בָּאוּ זְקֵנִים וּנְעָרִים וִישִׁישִׁים נֶחְפָּזוּ, לְרַבּוֹת

כָּל-הַמְקֹרָבִים וְהַטַּף, הֵבִיאוּ עִמָּהֶן אִמָּהוֹת.

(גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים מְנַקְּרִים בְּחָטְמָם וּבְרֹאשָׁם הַנּוֹתֵן

רֵיחַ שֶׁמֶן-הַשָּׁקֵד). וּשְׁלֹשָׁה טְעָמִים בַּדָּבָר:

רֵאשִׁית – עַל מִי זֶה יְנַטְּשׁוּ צֹאן-הַקֳּדָשִׁים בַּבָּיִת?

שֶׁמָּא יְהַפְּכוּ הָעוֹלָם וְיָצְאוּ בְּשֵׁן וּבָעָיִן.

שֵׁנִית – לְמַאי נַפְקָא מִנָּהּ, אִם יֵהָנוּ גַּם-הֵם מִן הַשִּׂמְחָה?

שְׁלִישִׁית – יִזְכּוּ טַּפְלַיָּא גַּם-הֵם בְּמִגְדְּנוֹת ר' מָרְדְּכַי.

וְהָיְתָה מְהוּמָה שֶׁל חֶדְוָה וּמְבוּסָה מִתּוֹךְ תַּעֲנוּגִים:

קוֹלוֹת מְמַלְּלִים וְעוֹנִים, וְקוֹל הַמַּקְהֵלָה עַל-כֻּלָּם.

פַלִּיק הַשַּׁמָּשׁ, הוּא הִכְרִיז בַּשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה אֶת-כְּרוּזוֹ:

“בִּקְּשׁוּ שֶׁלֹּא לְהִתְבַּקֵּשׁ הָעוֹלָם אֶל הַחֲתֻנָּה!”

וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם הַשְּׁפָחוֹת וְעַמֵּי-הָאָרֶץ מִסָּבִיב

צוֹבְאִים עַל פֶּתַח הָאֹהֶל, נִדְחָקִים וְדוֹחֲקִים עַצְמָם.

אוּלָם הֶחָתָן בְּחֶדְרוֹ עוֹדֶנּוּ; הָאוֹרְחִים מִתְכַּנְּסִים,

בָּאִים אֶחָד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם לְ’קַבָּלַת-הַפָּנִים',

עַד שֶׁהֶעֱרִיב הַיּוֹם וְנִתְבַּקְּשׁוּ הַקְּרוּאִים לְהָסֵב.

יָשַׁב הֶחָתָן בְּרֹאשׁ לַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל הֶעָרוּךְ,

חַלַּת-הַלֶּחֶם הַקְּלוּעָה מֻנַּחַת לְפָנָיו עֲשׂוּיָה

עַל זַעַפְרַנָּה מַכְתִּימָה, מְמֻלָּאָה צִמּוּקִים מְתוּקִים,

מַפָּה צְחוֹרָה כַּכֶּסֶף וּקְטַנָּה נְתוּנָה עָלֶיהָ.

יָשְׁבוּ שְׁנֵי הַשֻּׁשְׁבִּינִים מִיָּמִין לֶחָתָן, מִשְּׂמֹאלוֹ.

נֶחְפָּז הָעוֹלָם וַיֵּשֶׁב, מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם בַּיַּיִן,

נֶהֱנִים מִן הַפַּרְפְּרָאוֹת וּמִן הַמִּגְדָּנוֹת וְהַכְּעָכִים,

בְּעַיִן יָפָה נְתוּנִים עַל-טַסֵּי כֶּסֶף וּקְעָרוֹת,

אֶפֶס הֶחָתָן לֹא טָעַם, מֵאָז הַבֹּקֶר הִתְעַנָּה.

וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה הַקָּהָל וְעָמַד מִלִּטְעֹם בְּיַחַד,

שָׁלְחוּ לְהַגִּיד: חֲסַל סֵדֶר קַבָּלַת-הַפָּנִים.

שָׁמַע הַבַּדְחָן וַיְמַהֵר וַיַּהַס הַמְּהוּמָה הַגְּדוֹלָה,

פּוֹנֶה לְכָאן וּלְכָאן וּמַרְעִים בְּקוֹלוֹ לַנָּשִׁים:

"נָשִׁים, הַסֶּינָה! מַהֵרְנָה, הַעֲלֶינָה הַנֵּרוֹת! מַהֵרְנָה,

נָשִׁים, לְיַשֵּׁב הַכַּלָּה!" וְהַנָּשִׁים נֶחְפָּזוֹת, מִזְדָּרְזוֹת,

אֵלֶּה בְּאֵלֶּה נִדְחָפוֹת, שׁוֹאֲלוֹת וְעוֹנוֹת בְּבַת-אַחַת: –

שָׁאוֹן וּמְהוּמָה וּמְבוּסָה: – “מָקוֹם, תְּנוּ מָקוֹם לַכַּלָּה!”

וְגוֹלְדָה רַקַּחַת בֵּית-מָרְדְּכַי בּוֹקַעַת לָהּ דֶּרֶךְ בֶּהָמוֹן

מַמָּשׁ בְּסַכָּנַת-נְפָשׁוֹת, כַּחַיָּל הַנִּמְלָט מִשִּׁבְיוֹ,

לְתוֹךְ אוֹתוֹ אֹהֶל-הַקְּרָשִׁים, לְבוּשָׁה צְהֻבּוֹת וִירַקְרַק.

צָעֲדָה שֶׁפִי בִּגְאוֹן-מְחֻתֶּנֶת צַד חָתָן (לֹא פָּחוֹת

מַמָּשׁ), בְּכַפֶּיהָ מִשְׁאֶרֶת גְּדוֹלָה, צַחָה וּרְחָבָה.

וְאֶת-הַמִשְׁאֶרֶת הֶעֱמִידָה בְּאֶמְצַע הָאֹהֶל וְהָפְכָה

כְּלַפֵּי הַקַּרְקַע וַתָּשֶׂם עָלֶיהָ הַכֶּסֶת, וּבְמַרְבָד

פַּרְסִי וְרִקְמָה כִּסָּתַן. וּשְׁתֵּי הַשֻּׁשְׁבִּינוֹת הוֹבִילוּ

שֶׁפִי וּצְעָדִים מְדוּדִים אֶת-אֶלְקָה עֲדֵי הַמִּשְׁאֶרֶת.

קָרְבָה וַתֵּשֶׁב עָלֶיהָ וַתִּתְכַּס בַּסּוּדָר הַלָּבָן.

אָז תְּסֻבֶּינָה הַנָּשִׁים הַנְּשׂוּאוֹת וּבְיָדָן נֵר דּוֹלֵק,

אַחַת אַחַת קָרָבוּ, בִּבְכִיָּה וּדְמָעוֹת נֶאֱנָחוּ.

אַחַת אַחַת הִתִּירוּ צַמָּה וְצַמָּה עַל רֹאשָׁהּ,

יַעַן כִּי רֹאשָׁהּ כְּבָר עָשׂוּי מַחֲלָפוֹת מַחֲלָפוֹת וְצַמּוֹת.

גָּדְלָה הַבְּכִיָּה, כִּי בָּכוּ הַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת וְהַבְּתוּלוֹת,

בָּכְתָה הַכַּלָּה גַּם-הִיא, מִתְמוֹגְגָה בְּדִמְעוֹתֶיהָ.

שָׁמְעוּ הַפְּעוּטִים קוֹל בֶּכִי, רָאוּ פְּנֵי אִמָּם בּוֹכִיָּה,

נָשְׂאוּ אֶת-קוֹלָם גַּם-הֵמָּה, כְּדֶרֶךְ הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים.

עָמַד הַבַּדְחָן וְדָרַשׁ דְּרָשָׁתוֹ עַל סַפְסָל גָּבוֹהַּ

בְּנִגּוּן-אֲבֵלִים וְקוֹל-בּוֹכִים וְהַבַּס וְהַכִּנּוֹר מְלַוִּים,

עוֹנִים גַּם-הֵם לְעֻמָּתוֹ אֲנָחָה חֲרִישִׁית, עֲמֻקָּה,

וְקָהָל מִתְמוֹגֵג בִּדְמָעוֹת, מְבַכִּים הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה.

פָּתַח בִּדְבָרִים כְּבוּשִׁים, מַזְהִירָהּ עַל מִצְווֹת שֶׁל נָשִׁים,

מְעוֹרֵר אֶת לִבָּהּ לִתְשׁוּבָה – וְסִיֵּם בְּדִבְרֵי-תַּנְחוּמוֹת.

פָּתַח הַבַּדְחָן וְאָמַר: "מֶה אָדָם וְאַחֲרִיתוֹ אַךְ רִמָּה –

חָרַז: עַל כֵּן-תִּבְכִּי, כַּלָּה, הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה, –

הוֹסִיף: אוֹי אוֹי! פַּלְגֵי מַיִם וְלֹא קִמְעָה קִמְעָה…

אָנָּא חֲלִי פְּנֵי עֶלְיוֹן, פְּנֵי יוֹשֵׁב מָרוֹם – וּמֶלֶךְ

כָּל הָאָרֶץ גַּם צָפוֹן גַּם דָּרוֹם – וְיִטַּע בְּלִבֵּךְ

לַעֲשׂוֹת טוֹבוֹת – וְלֹא נֵפֶן לַיִּדְּעוֹנִים וְלָאֹבוֹת –

יַעַן הַמַּרְבֶּה צְדָקָה – לֹא יֵדַע לְעוֹלָם מוּעָקָה –

יִחְיֶה, יִרְאֶה בַּטּוֹב, יִרְבֶּה כַּחוֹל שְׁנוֹת חַיִּים –

אֲדֹנָי הוּא יָסִיר מִמֶּנּו כָּל מַדְוֵי מִצְרָיִם –

טוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא כִּפְלָיִם…"

כִּלָּה הַבַּדְחָן אֶת-דְּבָרָיו וַיָּרַע הַכִּנּוֹר, וְאַחֲרָיו

הֶחֱרָה הֶחֱזִיק הַבַּס – וַתִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה בָּאֹהֶל.

כָּכָה הָיוּ מְבַכִּים הַכַּלָּה אֶת-אֶלְקָה בַּת-מָרְדְּכַי.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶחְפָּז הַבַּדְחָן בְּיַחַד

עִם הַמַּקְהֵלָה הַנָּאָה אֶל מְעוֹן הֶחָתָן הָאִסְטְנִיס,

בְּכַפָּיו מַתְּנוֹת הַכַּלָּה: הַקִּיטְל הַלָּבָן הַמְּרֻוָּח,

אֵזוֹר-הַבַּד וְהַיַּרְמוֹלְקָה, עֲשׂוּיָה אַטְלַס וְרִקְמַת-

כֶּסֶף עָלֶיהָ, וְטַלִּית – וַיִפְרְשֵׂם לִפְנֵי הֶחָתָן.

פָּתַח בִּדְבָרִים כְּבוּשִׁים, מַזְהִירוֹ עַל מַעֲשִׂים טוֹבִים,

מְעוֹרֵר אֶת-לִבּוֹ לִתְשׁוּבָה וּמוֹרֶה לוֹ דֶּרֶךְ הַחַיִּים.

עוֹמֵד דּוֹרֵשׁ וְחוֹרֵז, וּמְעוֹרֵר אֶת-לִבּוֹ לִתְשׁוּבָה

בְּנִגּוּן-אֲבֵלִים וְקוֹל-בּוֹכִים, וְהַבַּס וְהַכִּנּוֹר מְלַוִּים,

עוֹנִים גַּם-הֵם לְעֻמָּתוֹ בְּעֶצֶב וַאֲנָחָה חֲרִישִׁית.

וְלִבּוֹת הַיּוֹשְׁבִים מִתְרַכְּכִים, נִזְכְּרוּ בִּימֵי-עֲלוּמֵיהֶם,

רוּחַ-עַצֶּבֶת שְׁרוּיָה, וְיֵשׁ אֲשֶׁר תִּדְמַע עֵין גֶּבֶר,

עַד שִׁכְּלָה הַבַּדְחָן דְּרָשָׁתוֹ וְסִיֵּם בִּבְדִיחוֹת.

נֵעוֹר הַכִּנּוֹר וְהַבַּס וּפָתְחוּ בְּמַרְשְׁ מָלֵא גְּבוּרָה.

כָּכָה בִּדַּח הַבַּדְחָן אֶת-חֲתָנָהּ שֶׁל אֶלְקָה הַצְּנוּעָה.

וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה דְּרָשָׁתוֹ וְקָמוּ הַקְּרוּאִים וְהֶחָתָן –

קָהָל עָצוּם מְאֹד, – וַיֵּלְכוּ לְ’כִּסּוּיֵי הַכַּלָּה'.

צָעַד הֶחָתָן לְאִטּוֹ וּשְׁנַיִם שֻּׁשְׁבִּינִים לְצִדּוֹ

וְיֶתֶר הַגְּבָרִים אַחֲרֵיהֶם, כִּי אַךְ הַגְּבָרִים מְתַקְּנִים

סֵדֶר ‘קַבָּלַת-הַפָּנִים’. צָעַד לְאִטּוֹ, אַךְ לִבּוֹ

הָלַם בְּחָזְקָה בְּחָזוֹ וּתְכוּפוֹת תְּכוּפוֹת, וְאוּלָם

יֵשׁ אֲשֶׁר נִדְמָה לוֹ, וְלִבּוֹ עָמַד וְחָדַל מֵהַכּוֹת:

מִי הִיא הַקְּטַנָּה הַבָּרָה, זֹאת אֲרוּסָתוֹ הַצְּנוּעָה,

בְּהִירַת-הָעַיִן, צָדַתּוּ, כִּי לִבּוֹ נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיהָ?

מִי-זֶה יָחוּשׁ עֲתִידוֹת וּמִי יוֹדִיעֶנּוּ אֶת-חַיָּיו?

אָמְנָם, אִם כְּאַבָּא וּכְאִמָּא, מַה-טּוֹב וּמַה-נָעִים גּוֹרָלוֹ!

וַדַּאי כְּאַבָּא וּכְאִמָּא! מַה-נָּאָה הַקְּטַנָּה הַצְּנוּעָה!

לִבּוֹ הוֹלֵם תְּכוּפוֹת תְּכוּפוֹת אוֹ אוֹמֵר לְהִפָּסֵק.

כָּכָה הִרְהֵר בְּלִבּוֹ עַד קָרְבוֹ עַד אֹהֶל הַשִּׂמְחָה.

וְאֹהֶל-הַקְּרָשִׁים מִתְנוֹסֵס כְּאוּלַם-מְלָכִים מְהֻדָּר,

כִּפַּת-הַבַּדִּים מַלְבִּינָה עַל-גַּבֵּי כְּתָלָיו הַמְּצֻפִּים

כְּבִירִים וּשְׁטִיחִים וּסְדִינִים בִּשְׁלַל צִבְעֵיהֶם הָרַבִּים,

כְּנֶגֶד הַמְּנוֹרוֹת הָרַבּוֹת וּתְרֵיסַר נִבְרָשׁוֹת מַבְרִיקוֹת

וּזְגוּגִיּוֹתָן הַזָּעוֹת מִתְהַפְּכוֹת לְשֶׁבַע עֵינָיִם.

יָשְׁבָה הַכַּלָּה בְּאֶמְצַע הָאֹהֶל עַל-גַּב הַמִּשְׁאֶרֶת

כְּמַלְכָּה בִּקְהַל אַמְהוֹתֶיהָ, וַיִּקְרַב הֶחָתָן הַחִוֵּר,

אוֹחֵז בְּיָדָיו ‘מִטְפַּחַת-הַכִּסּוּי’ וּשְׂפָתָיו אַךְ נָעוֹת

בְּדַבְּרוֹ לָהּ: ‘אֲחוֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה!’

וְכִסָּה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה. וְאוֹתָהּ מִטְפַּחַת-הַכִּסּוּי

שִׁמְּשָׁה פָּרֹכֶת מַאְדִּימָה אֹדֶם גַּרְגְּרֵי-הַפִּטָּל,

מֶשִׁי יָקָר וּגְדִילֵי-הַזָּהָב לְכָל קְצוֹתֶיהָ.

וְדָמְתָה הַכַּלָּה לִנְסִיכָה מֵאֶרֶץ-הַקֶּדֶם, שֶׁעָמְדָה

בֵּין אַמְהוֹתֶיהָ מִסָּבִיב… מִי-זֶה יוֹדֵעַ, אִם אָמְנָם

הָיָה הַדָּבָר אוֹ אוּלַי אַךְ נִדְמָה לֶחָתָן הַחוֹלֵם?

נִדְמָה לוֹ, זוּג עַפְעַפַּיִם אֲרֻכִּים וּמַאֲפִילִים

זָעוּ וּשְׁנֵי זִיקִים חַמִּים נִחֲתוּ בּוֹ – וְלִבּוֹ הָלַם.

וְרֵעוֹת הַכַּלָּה הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת הָעוֹמְדוֹת עָלֶיהָ

חָשׁוּ וְזָרְקוּ עַל-גַּבֵּי הֶחָתָן שְׂעוֹרִים וְכִשּׁוּת,

מָטָר מַזְהִיב וְעָלֵז – כִּמְטַר קַיִץ כְּלַפֵּי הַחַמָּה.

הִכְרִיז הַבַּדְחָן: הַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת, בָּרֵכְנָה הֶחָתָן!

וְעָנוּ הַזְּקֵנוֹת פֶּה-אֶחָד: "אֲדֹנָי אֱלֹהִים יְבָרְכֶנּוּ!

גַּם לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם אַל-נָא יַצְרִיכֶנּוּ!"

קָמָה הַכַּלָּה מֵעַל-גַּב מִשְׁאַרְתָּהּ וְעָמְדָה בָּאֹהֶל,

חָשׁוּ לְעֶזְרָתָהּ וּפִנּוּ לָהּ מָקוֹם בְּחֶזְקַת-יָדָיִם.

שָׁרַק הַכִּנּוֹר הָרִאשׁוֹן וַיַּעֲנוּ הַבַּס וְהַחֲצוֹצְרָה,

וְיוֹסֵי עוֹמֵד וּמַכְרִיז בִּנְעִימָה עֲלֵי ‘מָחוֹל רִאשׁוֹן’.

מַקְרִיא אֶת-קְרוֹבוֹת הַכַּלָּה אַחַת אַחַת וְגוֹמֵר

בְּכָל-הַמַּטְרוֹנוֹת הַכְּבֵדוֹת, שֶׁבָּאוּ לִכְבוֹד הַחֲתֻנָּה.

וְאֶלְקָה הַנְּבוֹנָה יוֹדַעַת מִנְהָגִים, לֹא שָׁכְחָה אַף אַחַת

אַף לֹא הִלְבִּינָה פְּנֵי אִשָּׁה. וְיוֹסְל עוֹמֵד וּמַכְרִיז:

"מְבַקְשִׁים וּמְבַקְּשִׁים פְּנֵי אִשָּׁה צְנוּעָה לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה,

יִרְאַת אֱלֹקִים, צַדֶּקֶת, חֲסֻדָּה, חֲכָמָה וּנְדִיבָה,

צְוֶטְל הַסָּבְתָא הַיְּקָרָה (תְּחִי מֵאָה שָׁנִים וְעֶשְׂרִים)

לָחֹל הַמָּחוֹל הָרִאשׁוֹן הַזֶּה עִם הַכַּלָּה – פֹּה! הִנֵּה!

הוֹלְכָה וּקְרֵבָה, נָא סֹבּוּ, פַּנּוּ לָהּ מָקוֹם לִידִידַת

אֶלְקָה הַכַּלָּה הַיָּפָה וְחוֹבֶבֶת כְּלֵי-זֶמֶר וּמְנַגְּנִים!"

פָּתְחוּ הַמְנַגְּנִים בְּרַעַם וּבְפּוֹלוֹנֵיז מְאֹד הָדוּר

וְיָצְאָה צְוֶטְל הַכְּבֻדָּה הַסָּבְתָא, אִמּוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי,

כְּפוּפָה וּקְמוּטַת-הַפָּנִים וְעֵינֶיהָ טוֹבוֹת וְרַכּוֹת,

כָּהוּ מִזֹּקֶן מִתּוֹךְ תַּעֲנוּג סָבְתָא עַל נֶכְדָּהּ,

וְגַבּוֹת עֵינֶיהָ כְּקֶדֶם נְטוּיוֹת שְׁתֵּי קַשְׁתוֹת-הַסַּמִּיט,

פְּלֵטַת יְפִי-עֲלוּמֶיהָ, סִמָּנִים לְיָפְיָהּ שֶׁפָּרַח.

שַׂמְלָה שְׁחוֹרָה עָלֶיהָ, תְּפִירָה יְשָׁנָה-נוֹשָׁנָה,

מֶשִׁי שָׁחוֹר וְכָבֵד – הָאֶרֶג הֶחָזָק הָעַתִּיק,

וְחֹשֶׁן-הָרִקְמָה עָלֶיהָ, הַ’בְּרִיסְטִיכְל', יוֹרֵד עַל חָזָהּ,

עָשׂוּי בְּחוּטֵי הַזָּהָב, רִקְמָה מַרְהֶבֶת-עֵינַיִם,

מַעֲשֵׂה-אָמָּן כִּתְמוּנוֹת שֶׁל פְּרָחִים עֲדִינִים וְנָאִים.

שֶׁבַע מַחֲרוּזוֹת שֶׁל פְּנִינִים עוֹטְרוֹת צַוָּארָהּ הָרָזֶה,

פְּנִינִים הֲדוּרוֹת וּגְדוֹלוֹת, אַחַת לְאַחַת נִשְׁתָּוָה,

כְּתָאֳמֵי-דִּמְעָה שֶׁנָּטְפוּ עֵינַי הַיֶּלֶד הַבּוֹכֶה,

‘פְּנִינֵי הוֹלַנְדִיָּה’ כֻּלָּן וּמִן הַמְּשֻׁבָּחוֹת בְּמִינָן.

(נִכְּרוּ מִיָּד אוֹתוֹתֵיהֶן, שֶׁאֵינָן פְּנִינִים ‘עִבְרִיּוֹת’).

וְעוֹד עַל צַוָּארָהּ שַׁרְשְׁרֹת-אֶלֶקְטְרוֹן אֲרֻכָּה וְנָאָה,

יוֹרְדָה עַל חָזָהּ כִּשְׁנַיִם קִלּוּחֵי הַזָּהָב הָעוֹמֵם.

וּפְרִיפָה יָפָה שֶׁל זָהָב צְמוּדָה מִתַּחַת לַנְּטִיפוֹת,

וַעֲגִילֶיהָ בְּאָזְנֶיהָ ‘כְּפוּלוֹת’ וְאַבְנֵי בָּרֶקֶת,

אַחַת קְבוּעָה מִמַּעַל וְאַחַת תְּלוּיָה מִתַּחַת,

נוֹצְצוֹת בּוֹעֲרוֹת כְּאֵשׁ, מַרְהִיבוֹת עֵינַיִם בְּנָגְהָן.

אַךְ כָּעֲטָרָה, שֶׁנִּתְּנָה לִנְסִיכָה מֵאֶרֶץ-הַקֶּדֶם,

עִטֵּר לְרֹאשָׁהּ הַנֵּזֶר, ה“שְּׁטֶרְנְטִיכְל” הַמַּבְרִיק.

תַּבְנִית מִקְלַעַת שֶׁל קְטִיפָה שְׁחֹרָה חוֹבֶקֶת לְרֹאשָׁהּ,

וּבַמִּקְלַעַת בָּאֶמְצַע קִנְּנָה רַכּוֹת, מַלְבִּינָה

טַבְלָה שֶׁל כֶּסֶף – פַּח קָטָן זְרוּעַ אֲבָנִים יַהֲלוֹמִים,

וְאַבְנֵי-יַהֲלוֹם קְבוּעוֹת גַּם בַּמִּקְלַעַת לְצִדֵּי

אוֹתָהּ הַטַּבְלָה מִכָּאן וּמִכָּאן, אַבְנֵי-יַהֲלוֹם הַהוֹלְכוֹת

הָלוֹךְ וְקָטוֹן בְּמִדָּה שֶׁהֵנָּה רְחוֹקוֹת מִמֶּנָּה,

נוֹצְצוֹת בּוֹעֲרוֹת כְּאֵשׁ, מַרְהִיבוֹת עֵינַיִם בְּנָגְהָן.

כָּכָה הָיְתָה הַסַּבְתָּא צְוֶטְל עֵת יָצְאָה לִקְרָאתָהּ

אֶלְקָה נֶכְדָּתָהּ בְּיוֹם חֲתֻנָּתָהּ, בְּיוֹם שִׂמְחַת-לִבָּהּ.

עָנוּ לְעֻמָּתָן הַמְּנַגְּנִים וְיִּמְחֲאוּ כַּף כָּל-הַקְּרוּאִים.

הָלוֹךְ וְטָפוֹף יָצָאָה, קָרְבָה לְאַט אֶל הַכַּלָּה,

צוֹעֲדָה מְדוּדוֹת וּקְצָרוֹת, וַתַּחֲזֶק בַּכַּלָּה וַתִּסֹּב

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בָּעִגּוּל, וְהַקָּהָל מוֹחֵא כַּפָּיִם.

אַחַר שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ, הָלוֹךְ וְטָפוֹף הָלָכָה.

וְיוֹסְל הַבַּדְחָן כְּבָר מַכְרִיז: "מְבַקְּשִׁים וּמְבַקְּשִׁים פְּנֵי אִשָּׁה

צְנוּעָה לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, יְרֵאַת אֱלֹקִים וְגוֹמֵר…"

יָצְאָה מִתּוֹךְ הַמְּחֻתָּנוֹת הָאֵם שֶׁל הֶחָתָן הַנָּאֶה,

הָלוֹךְ וְטָפוֹף יָצָאָה, קָרְבָה לְאַט אֶל הַכַּלָּה,

צוֹעֲדָה מְדוּדוֹת וּקְצָרוֹת, וַתַּחֲזֵק בַּכַּלָּה וַתִּסֹּב

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בָּעִגּוּל, וְהַקָּהָל מוֹחֵא כַּפָּיִם.

אַחַר שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ, הָלוֹךְ וְטָפוֹף הָלָכָה.

כָּכָה יָצְאוּ ‘בַּמָּחוֹל הָרִאשׁוֹן’ הַנָּשִׁים הַנְּשׂוּאוֹת:

הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּצֶאנָה וּקְרֵבוֹת לְאִטָּן, נִכְבָּדוֹת;

צוֹעֲדוֹת מְדוּדוֹת וּקְצָרוֹת, וְהֶחֱזִיקוּ בַּכַּלָּה, תִּסֹּבְנָה

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בָּעִגּוּל, וְהַקָּהָל מוֹחֵא כַּפָּיִם.

אַחַר תָּשׁוֹבְנָה לִמְקוֹמָן, הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה,

וְיוֹסֵי הַבַּדְחָן בָּא, פּוֹשֵׁט אֶת-כַפּוֹ וּמְקַבֵּל הַמִּנְחָה.

כָּכָה יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת, לֹא נֶעְדְּרָה אִשָּׁה אַף-אֶחָת.

וְעַרְבִית חֲשֵׁכָה מְמַלְּאָה הַשְּׁכוּנָה מִסְטוֹרִין וְסוֹדוֹת,

כַּאֲשֶׁר יָצָא הֶחָתָן מִתְכּוֹנֵן לַחֲצַר בֵּית-הַמִּדְרָשׁ.

יָצָא הֶחָלוּץ לִפְנֵיהֶם – הַשְּׁקָצִים מִכָּל-הָעֲיָרָה

בְּשָׁאוֹן וּבְצָהֳלָה מְשֻׁנָּה, רוֹקְדִים כְּנֶגֶד הַמְּנַגְּנִים,

וְרַעַם שֶׁל מַרְשְׁ מָלֵא גְּבוּרָה מְמַלֵּא חֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם.

שְׁנַיִם שֻׁשְבִּינִים לְצִדָּיו, פּוֹסֵעַ הֶחָתָן מְדוּדוֹת,

אֶחָד מִימִינוֹ – ‘שֶׁלּוֹ’, וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ – ‘שֶׁל כַּלָּה’,

(וְזוּג הַשֻּׁשְׁבִּינִים גַּם-שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה זוּג רִאשׁוֹן,

רִאשׁוֹן לְאִשְׁתּוֹ, וְאִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה לוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם בָּנִים).

חָתָן עוֹטֶה הַקִּיטְל הַלָּבָן שֶׁשָּׁגְרָה כַּלָּתוֹ,

פַּרְוַת-הַנְּמִיָּה עַל כְּתֵפָיו, כִּי חַם הַיּוֹם וְלֹא לְבָשָׁהּ,

וְיֶתֶר הַגְּבָרִים אַחֲרֵיהֶם בְּהָדָר וּבְהָמוֹן שָׂמֵחַ.

וּבַחֲצַר בֵּית-הַמִּדְרָשׁ כְּבָר עָמְדָה הַחֻפָּה נְכוֹנָה,

כְּנוּפְיוֹת נְעָרִים כְּבָר נִצִּים עָלֶיהָ עַל-דְּבַר הַכְּלוֹנְסָאוֹת,

וְעוֹמְדִים הָרַב וְהַחַזָּן. – וְנִכְנַס הֶחָתָן וְשֻׁשְׁבִּינָיו

תַּחַת חֻפַּת-הַמֶּשִׁי, וְהַמְּנַגְּנִים הִפְנוּ אֶת שִׁכְמָם

לְהוֹבִיל הַכַּלָּה לְחֻפָּה. וְשַׂרְפֵי-הַמָּרוֹם גַּם הֵמָּה

הֶעֱלוּ נֵרוֹת בַּמְּרוֹמִים צַחִים וּקְטַנִּים וַחֲבִיבִים,

לִרְאוֹת אֶת-אֶלְקָה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה בְּלֶכְתָּהּ לַחֻפָּה.

נִגְּנוּ הַמְּנַגְּנִים הַזְּרִיזִים מַרְשְׁ מָלֵא הָדָר וּגְבוּרָה,

שְׁתֵּי הַשֻּׁשְׁבִּינוֹת לְצִדָּהּ עִם נֵרוֹת, וְעָלֶיהָ הִינוּמָה,

אֵינָהּ יוֹדַעַת בְּצָעֳדָהּ, רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת נִשְּׂאוֹת,

אַף לֹא הִרְגִּישָׁה בְּסוֹבְבָהּ שֶׁבַע סָבִיב לֶחָתָן,

רָעַד קוֹלוֹ הַזָּקֵן וְהֶעָרֵב שֶׁל רַבִּי רְפָאֵלּ:

“בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם…”

גַּם לֹא הִרְגִּישָׁה בְּטַבַּעַת-הַזָּהָב עַל אֶצְבַּע-יְמִינָהּ.

שָׁמְעָה וּמְאוּם לֹא הֵבִינָה בְּדַבֵּר הַשַּׁמָּשׁ בְּאָזְנֶיהָ:

"הֵא לָךְ, בִּתִּי, כְּתֻבָּתֵךְ, שִׁמְרִיהָ, נִצְרִיהָ עַד מֵאָה

וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וּרְאִי וְלֹא תֹּאבַד, כִּי אָסוּר לָךְ, בִּתִּי,

לִהְיוֹת לָךְ לְאִישֵׁךְ בְּאֵין כְּתֻבָּה". וְשֶׁבַע הַבְּרָכוֹת מְצַלְצְלוֹת,

עוֹלוֹת בְּאָזְנֶיהָ בְּנִגּוּנָן הֶעָרֵב וְהֶעָצֵב וְנוֹגְעוֹת

בְּלִבָּהּ וְצָדוֹת אֶת-נַפְשָׁהּ בִּרְמָזִים שֶׁאֵינָהּ מְבִינָה.

וְכַאֲשֶׁר שָׁבַר הֶחָתָן בְּרַגְלוֹ צִנְצֶנֶת-הַיַּיִן

נֵעוֹר קוֹל רַעַשׁ וְשָׁאוֹן: מַזָּל טוֹב! מַזָּל טוֹב, שִׂמְחָה! –

בְּשָׁעָה טוֹבָה, מֻצְלַחַת! הֵרִיעוּ לְעֻמָּתָם הַמְּנַגְּנִים,

נִשְׁמְעוּ נְשִׁיקוֹת וְקוֹלוֹת, וּשְׁלוּבֵי-זְרוֹעַ גַּם-יָצְאוּ

חָתָן וְכַלָּה וְשֻׁשְׁבִינִים אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי בֶּהָמוֹן.

שְׁתֵּי הַמְּחֻתָּנוֹת הַזְּקֵנוֹת מְנַשְּׁקוֹת אִשָּׁה רְעוּתָהּ,

מְרַקְּדוֹת לִפְנֵיהֶן בְּצָהֳלָה, בִּמְחִיאַת-כַּפַּיִם וְשִׁירָה.

וְאֶלְקָה הַנְּבוֹנָה יוֹדַעַת אֶת –כָּל-הַמִּנְהָגִים, מִסְתַּכְּלָה

לִרְאוֹת אֶת-שְׁנֵי הַשּׁוֹאֲבִים, הַיּוֹצְאִים לִקְרָאתָהּ בְּמַיִם.

שְׁנַיִם יָצְאוּ לִקְרָאתָהּ: הַפְּקָה, הִיא שִׁפְחַת הַבַּיִת,

וְשׁוֹאֵב-הַמַּיִם פַּסְקָא, וְדָלְיֵיהֶם מְלֵאִים עַל שְׂפוֹתָם,

עוֹבְרִים וְשׁוֹפְכִים מֵימֵיהֶם: בְּשָׁעָה טוֹבָה, מֻצְלַחַת!

זָרְקוּ הֶחָתָן וְהַכַּלָּה מַטְבְּעוֹת-כֶּסֶף בְּדָלְיֵיהֶם:

מַחֲצִית הָרֻבְּל בַּדְּלִי, מַחֲצִית הָרֻבְּל בַּדְּלִי.

כָּכָה שָׁבוּ הַקָּהָל מֵאֵצֶל הַחֻפָּה בֵּית מָרְדְּכַי

עַד שֶׁהִגִּיעוּ עַד פֶּתַח הַבַּיִת הַלָּבָן הַמְרֻוָּח.

וְעָמְדָה עַל מִפְתַּן-הַבַּיִת, חִיֶּנֶה, אֵם אֶלְקָה, וּבְכַפָּהּ

חַלַּת-הַלֶּחֶם הַגְּדוֹלָה, סֹלֶת עַל זַעַפְרַנָּהּ,

וְנֵרוֹת שְׁנַיִם שֶׁדָּלְקוּ וּבְכַפָּהּ הַשְּׁנִיָּה כּוֹס-יָיִן.

וְאוֹתָם הִכְנִיסוּ לְחֶדֶר וְאָכְלוּ ‘מְרַק זָהָב’ מִצּוֹמָם.

אֶפֶס בָּאֹהֶל הַגָּדוֹל נִגְּנוּ הַמְּנַגְּנִים, וְהַנְּעָרוֹת

יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת-מַחֲנַיִם מְחַבְּקוֹת אִשָּׁה רְעוּתָהּ,

וְטֶרֶם עוֹד הִסְפִּיק הַזּוּג לָנוּחַ קְצָת מִתַּעֲנִיתוֹ

וְהִנֵּה הִתְחִילוּ מֵחָדָשׁ לְהִתְכַּנֵּס הָאוֹרְחִים הַקְּרוּאִים,

יָצְאוּ הַקְּרוֹבִים וְהַקְּרוֹבוֹת לְשַׁמְּשָׁם וְלַעֲרֹךְ שֻׁלְחָנוֹת.

יָשְׁבוּ הַגְּבָרִים לְבַד וְהַנָּשִׁים הֵן לְבַדָּנָה.

תָּפַס הֶחָתָן מְקוֹמוֹ בְּרֹאשׁ כָּל-הַקְּרוּאִים – הַגְּבָרִים,

וְאֶלְקָה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה יוֹשֶׁבֶת אֶל שֻׁלְחַן-הַנָּשִׁים.

וְעָרְכוּ הַשֻּׁלְחָן כַדָּת: מְלִיחִים גְּזוּרִים וּכְתוּתִים

בְּשֶׁמֶן-זַיִת וָחֹמֶץ, נֶעֶטְרֵי זֵיתִים בִּקְעָרוֹת,

מְלִיחֵי-אַסְטְרַחַן וְקֶרְטְשׁ וּדְגַת יַם-בֶּרְדְּיַנְסְק הַמְהֻלָּלָה,

חִילָק וְסֻלְתָּנִית זְהַבְהַבִּים וְאִלְתִּית מְתוּקַת-הַבָּשָׂר,

וְיַיִן, יֵין-שָׂרָף וְיֵין גֶּפֶן, מֵי-דְבַשׁ וּבַקְבּוּקֵי הַשֵּׁכָר

כְּיַד הַנְּגִידִים לָרֹב, וְעֻגוֹת וּכְעָכִים וּמַצּוֹת.

הָיָה הָעוֹלָם מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם וְקוֹרְאִים “לְחַיִּים”,

אֶפֶס לֹא פִּנּוּ אֶת לִבָּם מִן הַמַּטְעַמִּים, לֹא הִרְפּוּ,

וְאָפְסוּ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. בֵּינְתַיִם, בֵּין תַּבְשִׁיל לְתַבְשִׁיל,

נִגְּנוּ נִגּוּנֵי-חַזָּנִים עֲרֵבִים וּנְעִימִים לָאֹזֶן,

שִׁירֵי בְּנֵי-צֹעַן שׁוֹבֵבִים וְנוּסְחָאוֹת צַדִּיקֵי-חֲסִידִים,

רַכִּים עַד כְּלוֹת-הַנֶּפֶשׁ וּמִינֵי מִזְמוֹרֵי-תֵּיאַטְרוֹן,

עַד שֶׁהִכְנִיסוּ לָאֹהֶל אֶת-קַעֲרוֹת הַדָּגִים הַנּוֹתְנִים

רֵיחַ-נִיחוֹחָם לְמֵרָחוֹק וּמַעֲלִים רֻקּוֹ שֶׁל אָדָם:

אֶת הַשִּׁבּוּטָה הַנָּאָה, תִּפְאֶרֶת מֵי-דְּנֶפֶּר וְגַאֲוָתָם,

צְלוּיָה עַל אֵשׁ וּמְמֻלָּאָה וּזְאֵבֵי-הַמַּיִם הַגְּדוֹלִים,

תַּאֲוַת לֵב יִשְׂרְאֵלִי, מְמֻלָּאִים מַלְיָתָה חֲרִיפָה.

אֶפֶס לֹא נִפְקַד מְקוֹמָם שֶׁל אוֹתָם הַדָּגִים הַקְּטַנִּים,

פִּרְקָה מְתוּקָה וְאַבְרוֹמָה וְאוֹקוּנוֹס עוֹטֵה-הַכֶּסֶף,

תִּכְלוֹן חֲסַר-הַקַּשְׂקֶשֶׂת וְקוֹרַשְׁיָה רַחֲבַת-הַגְּוִיָּה.

הֵיטִיב הָעוֹלָם אֶת-לִבּוֹ וְקִלְּסוּ אֶת-כָּל-הַטַּבָּחוּת.

אֶפֶס לֹא פָּסְקוּ וְלֹא עָמְדוּ – לֹא נִשְׁאֲרוּ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.

וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה הַקָּהָל חֲמָתוֹ בַּדָּגָה וַיָּנַח,

עָלָה יוֹסֵי הַבַּדְחָן וְעָמַד עַל סַפְסָל גָּבוֹהַּ

וְשִׂמַּח לְבַב כָּל-הַקְּרוּאִים בְּמִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא וּבְמוֹפְתִים,

הֶרְאָה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת: – קִבֵּל טַבַּעַת וּמְסָרָהּ

לְיוּקְל הַמְּשָׁרֵת – וְאָבְדָה, וּמְצָאָהּ בִּזְקָנוֹ שֶׁל פַלִיק

שַׁמַּשׁ הַקְּהִלָּה. וְקִבֵּל שְׁעוֹנוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי הַגָּדוֹל,

זָהָב סָגוּר, וַיִּכְתֹּש אוֹתוֹ הַשָּׁעוֹן בַּמַּכְתֵּשׁ,

וְנִמְצָא שָׁלֵם בַּאֲבָרָיו, שָׁלֵם בְּשַׁרְשַׁרְתּוֹ וּבְתִיקוֹ,

תַּחַת בֵּית-שֶׁחְיוֹ שֶׁל רֵינוֹב, וְהִתְפַּלֵּא הַקָּהָל וְהֵרִיעַ.

קִבֵּל מִטְפַּחַת הַכַּלָּה וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ עַל הַמְּנוֹרָה,

זָרַק עֲפָרָהּ – וַנִּמְצְאָה שְׁלֵמָה בְּכִיס קַהַרְלִיצְקִי.

רָאָה הָעוֹלָם וַיָּרַע, וּמָחֲאוּ כַּף, הִתְפַּלָּאוּ.

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב: פָּקַד עַל מֹשֶׁה לִיטִינְסְקִי

בַּעַל-הַחֹטֶם וַיְזוֹרֵר, וּקְטַנּוֹת מַטְבֵּעוֹת לוֹ נוֹשְׁרוֹת

דֶּרֶךְ נְחִירָיו הַגְּדוֹלִים, שֶׁהֶעֱלוּ שְׂעָרוֹת מַלְבִּינוֹת.

רָאָה הָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּא, הַקָּהָל – וַיִּמְחָא כַּפָּיִם.

אַחֲרֵי-כֵן הִזְמִין אֶת-יוּקְל הַמְּשָׁרֵת הַטִּפֵּשׁ וַיֹּאמַר:

"רוֹצֶה בְּנִי, וַאֲלַמֶּדְךָ מְלָאכָה נְקִיָּה וְקַלָּה,

מְלֶאכֶת צַלְמוֹנִי בָּעוֹלָם, כָּל-אֲשֶׁר-אֶעֱשֶׂה תַּעַשׂ.

הִנְנִי נוֹגֵעַ בַּפִּנְכָּה וְשָׁב וְנוֹגֵעַ בְּפָנַי –

כַּאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה תָּעַשׂ". – וַיִּגַּע בְּקַרְקַע הַפִּנְכָּה

בְּזֶרֶת-יְמִינוֹ וַיִּגַּע בְּחָטְמוֹ הָעָב וְהַמְּאָדָּם;

נָגַע גַּם יוּקְל הַטִּפֵּשׁ בְּקַרְקַע הַפִּנְכָּה וַיִּגַּע

בְּחָטְמוֹ הַמְּעֻקָּל – וְהִנֵּה פָּרַח קַו שָׁחוֹר בְּחָטְמוֹ.

נָגַע הַבַּדְחָן בַּפִּנְכָּה וַיַּעֲבֵר קַו עַל-פְּנֵי מִצְחוֹ –

נָגַע גַּם יוּקְל בַּפִּנְכָּה וַיַּעֲבֵר קַו עַל-גַּב מִצְחוֹ –

פָּרַח קַו שָׁחוֹר עַל מִצְחוֹ – וַיִּרְאוּ הָעָם וַיִּשְׂחָקוּ.

יוֹסְל הַבַּדְחָן לָבָן, וְיוּקְל הוֹלֵךְ וּמַשְׁחִיר.

(הֶעֱרִים יוֹסְל לַמְּשָׁרֵת וַיִּמְשַׁח אֶת-קַרְקַע הַפִּנְכָּה

פִּיחַ נֵר-שַׁעֲוָה, וְהָיָה בְּנָגְעוֹ בְּקַרְקַע הַפִּנְכָּה,

נָגַע בְּזֶרֶת וּקְמִיצָה וּבְפָנָיו נָגַע בָּאֶצְבַּע).

וְכַאֲשֶׁר יִשְׁחֲרוּ פָּנָיו כֵּן יִגְדַּל הַשְּׂחוֹק וְכֵן יֶאֱמָץ.

יוּקְל מַבְלִיט אֶת-עֵינָיו לָדַעַת לַשְּׂחוֹק מַה-זֶּה עוֹשֶׂה?

עַד שֶׁהִכְנִיסוּ לָאֹהֶל הַמָּרַק הַמַּעֲלֶה אֵדוֹ.

וְעָמַד הָעוֹלָם מִשַּׂחֲקוֹ וְעָסַק בְּהִלְכוֹת הַמָּרָק,

מוֹצֵא אֶת-טַעְמוֹ לִשְׁבַח וּפְתִיתֵי הַשְּׁקֵדִים מְתוּקִים.

נִגְּנוּ הַמְּנַגְּנִים בֵּינְתַּיִם עַד אָפֵס הַמָּרָק הַשָּׁמֵן.

וְיוֹסְל שׁוּב עוֹלֶה לְדוּכָן עַל-יַד שֻׁלְחָן בְּאֶמְצַע הָאֹהֶל:

“מַתְּנוֹת יְדִידֵי הֶחָתָן וּמַתְּנוֹת יְדִידִי הַכַּלָּה”.

יָצָא רְפָאֵל חוֹטִינְסְקִי וּבְיָדוֹ טַס-כֶּסֶף וְעוֹד כֶּלִי,

שָׂמָם עַל-גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן וַיִּפֶן וַיֵּשֶׁב עַל מְקוֹמוֹ;

הֵנִיף הַבַּדְחָן הַטַּס, מַרְאֶה לַקְּרוּאִים וּמַכְרִיז:

"דּוֹרוֹן שֶׁל דּוֹדוֹ שֶׁל חָתָן, הַנָּגִיד הַמְּפֻרְסָם הַנּוֹדָע,

רַבִּי רְפָאֵל חוֹטִינְסְקִי – טַס-כֶּסֶף אֶחָד וַהֲדַס-

כֶּסֶף מַעֲשֵׂה-אָמָּן!" וְהַמְּנַגְּנִים הִרְעִימוּ ‘טוּשׁ’ עָלֵז.

יָצָא עַזְרִיאֵל לִיטְרוֹבְנִיק וּבְיָדָיו מְנוֹרוֹת שֶׁל כֶּסֶף,

שָׂמָן עַל-גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, וַיִּפֶן וַיֵּשֶׁב עַל מְקוֹמוֹ.

הֵנִיף אוֹתָן הַבַּדְחָן, מַרְאֶה לַקָּהָל וּמַכְרִיז:

"דּוֹרוֹן לִידִיד הֶחָתָן, הַנָּגִיד הַמְּפֻרְסָם הַנּוֹדָע

רַבִּי עַזְרִיאֵל לִיטְרוֹבְנִיק – שְׁתַּיִם מְנוֹרוֹת שֶׁל כֶּסֶף

יָפוֹת, מַעֲשֵׂה אָמָּן!" וְהַמְּנַגְּנִים הֵרִיעוּ ‘טוּשׁ’ עָלֵז.

אֶחָד אֶחָד יָצָאוּ, מַנִּיחִים אֶת-מַתְּנַת-הַדְּרָשָׁה,

קְרוֹבֵי הֶחָתָן וְהַכַּלָּה וְכָל-יְדִידֵיהֶם הַטּוֹבִים,

אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, מִתְכַּוְּנִים לְטוֹבָה:

זָהָב, כֶּסֶף וּשְׁטָרוֹת, כְּלֵי-בַּיִת וְתַכְשִׁיטִים שֶׁל נָשִׁים.

וְאַחַר שֶׁכִּלּוּ הַקְּרוֹבִים לְהָבִיא מַתָּנוֹת וְדוֹרוֹן,

שָׁבוּ הַמְּשָׁרְתִים וְהִכְנִיסוּ הַבָּשָׂר הַצָּלוּי הַנּוֹתֵן

רֵיחַ-נִיחוֹחוֹ בָּאֹהֶל, אִישׁ אִישׁ אֶשְׁפָּרוֹ לֹא נֶעְדַּר:

בָּשָׂר מְטֻגָּן, בְּשַׂר-שׁוֹר וּצְלִי-אֵשׁ וְדֻבְשָׁנִיוֹת שָׁלֹשׁ.

אֵלֶּה דִּבְרֵי מִשְׁתֵּה-הַחֻפָּה, שֶׁעָרַךְ ר' מָרְדְּכַי.

אֶפֶס, אַךְ כִּלּוּ הַמְּנַגְּנִים אֶת סְעֻדַּת-הָעֶרֶב גַּם-הֵמָּה,

יָצְאָה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה לְאֶמְצַע הָאֹהֶל מוּכָנָה

וְעוֹמְדָה ‘לַמָּחוֹל הַכָּשֵׁר’ וּבְכַפָּהּ מִטְפַּחְתָּהּ הַלְּבָנָה.

בּוֹשָׁה נִכְלָמָה וְאֵינָהּ יוֹדַעַת אֵי-תַּסְתִּיר פָּנֶיהָ,

שְׁנֵי עַפְעַפֶּיהָ הַשְּׁחוֹרִים מַאֲפִילִים עַל-גַּב לְחָיֶיהָ.

פָּתְחוּ מִיַּד כְּלֵי-הַזֶּמֶר בִּשְׂפַת פּוֹלוֹנֵיז מְיֻשֶּׁבֶת.

עָמַד מִשִּׁבְתּוֹ הָרַב ר' רְפָאֵל וְיִּצְעַד בְּנַחַת,

קָרַב עַד לִפְנֵי הַכַּלָּה וְתָפַס בִּקְצֵה הַמִּטְפַּחַת;

צָעֲדוּ לְאִטָּם בִּמְתִינוּת וְסָבְבוּ שְׁלֹשָׁה סִבּוּבִים

בְּאֹהֶל הַקְּרָשִׁים הַגָּדוֹל לְקוֹל מְחִיאוֹת-כַּף כָּל הַקְּרוּאִים.

אַחֲרָיו עָמַד הַחַזָּן ר' אֵלִי הַמְּגֹהָץ בְּאַטְלַס,

קָרַב עַד לִפְנֵי הַכַּלָּה וְתָפַס בִּקְצֵה הַמִּטְפַּחַת,

צָעֲדוּ לְאִטָּם בִּמְתִינוּת וְסָבְבוּ שְׁלֹשָׁה סִבּוּבִים

בְּאֹהֶל הַקְּרָשִׁים הַגָּדוֹל לְקוֹל מְחִיאוֹת-כַּף כָּל הַקְּרוּאִים.

אַחֲרָיו יָצָא הַשְּׁלִישִׁי אֲבִי הֶחָתָן ר' אִיצִי,

קָרַב עַד לִפְנֵי הַכַּלָּה וְתָפַס בִּקְצֵה הַמִּטְפַּחַת,

צָעֲדוּ לְאִטָּם בִּמְתִינוּת וְסָבְבוּ שְׁלֹשָׁה סִבּוּבִים

בְּאֹהֶל הַקְּרָשִׁים הַמְרֻוָּח לְקוֹל מְחִיאוֹת-כַּף כָּל-הַקְּרוּאִים.

אֶחָד אֶחָד כֵּן יָצְאוּ נִכְבְּדֵי-הָעוֹלָם – הַגְּבָרִים,

צוֹעֲדִים לְאִטָּם בִּמְתִינוּת לְקוֹל מְחִיאוֹת-כַּף כָּל-הַקְּרוּאִים.

כָּכָה תִּקְנוּ בְּאֹהֶל מָרְדְּכַי ‘הַמָּחוֹל הַכָּשֵׁר’.

תָּפְסוּ הַנָּשִׁים הַנְּשׂוּאוֹת מְקוֹמָם שֶׁל גְּבָרִים וְרָקְדוּ.

פָּתְחוּ הַמְּנַגְּנִים בִּ“פְרֵיילִיכְס” שׁוֹבֵבָה וּמְלֵאֲתִי-תְּנוּעָה,

אִשָּׁה הֶחֱזִיקָה בִּרְעוּתָהּ. מְסַיְּעוֹת בְּקוֹלָן לִמְּנַגְּנִים.

הָלוֹךְ וְטָפוֹף מַתְחִילוֹת וְגוֹמְרוֹת נִשָּׂאוֹת בִּסְעָרָה,

קוֹרְאוֹת לַמְּפַגְּרוֹת לַיּוֹשְׁבוֹת, מוֹשְׁכוֹת אֶת-אֵלֶּה בְּחָזְקָה.

וְעָלְתָה הַשִּׂמְחָה וְגָדְלָה – וְהִנֵּה הַכַּלָּה אֵינֶנָּה…

שָׁבוּ הַגְּבָרִים וְתָפְסוּ מְקוֹמָן שֶׁל נָשִׁים בָּאֹהֶל,

פְרֵיילִיכְס וּפְרֵיילִיכְס הֵרִיעוּ וְהַבָּחוּר הַטַּנְבּוּר הַשּׁוֹטֶה

נֵעוֹר הִתְנַעֵר הַפַּעַם וִיגַבֵּר חֲיָלִים בַּטַּנְבּוּר,

מַחֲרִישׁ הַכֹּל בִּמְצִלְתַּיִם וְהַקָּהָל הַמְּבֻסָּם מְרַקֵּד,

קוֹרְאִים אֵלֶּה לָאֵלֶּה וּמְסַיְּעִים בְּקוֹלָם לִמְּנַגְּנִים,

וְנֶעְלַם בֵּינְתַּיִם הֶחָתָן – וְהָעוֹלָם יוֹצֵא בִּמְחוֹלוֹת.

אֵלֶּה יוֹשְׁבִים וְשָׁרִים וְאֵלֶּה מוֹחֲאִים כַּפַּיִם

עַד לִידֵי זֵעַת-אַפַּיִם וְעַד כְּדֵי אֲפִיסַת-הַכֹּחוֹת,

נָחִים, מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם בְּשִׂיחַת יְדִידִים וּבְדִיחוֹת,

בְּדִבְרֵי-תּוֹרָה, וְחוֹזְרִים נִמְשָׁכִים מִפְרֵיילִיכְס לִפְרֵיילִיכְס.

וְכֵיוָן שֶׁעָלְתָה הַשִּׂמְחָה עַד לְמַעְלָה-רֹאשׁ, וְהַיַּיִן

עוֹשֶׂה מַה-שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּלִבּוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי, עָמַד

וְקָרָא לְאִשְׁתּוֹ חִיֶּנֶה: "עֲלִי, מְחֻתֶּנֶת, לְדוּכָן!

נַחְנוּ נֵצֵא בְּמָחוֹל, יִרְאוּ הַצְּעִירִים וְיֵבוֹשׁוּ".

אוֹחֵז בְּיָדָהּ לְמָשְׁכָה: "הַמְּנַגְּנִים, אֲנִי שׂוֹכֵר פְרֵיילִיכְס

זֶה לִכְבוֹד זוּגָתִי!" נִכְלְמָה הָאִשָּׁה, נִשְׁתַּמְּטָה:

“אִי לְךָ זָקֵן מִשְׁתַּטֶּה, כְּלוּם אָבְדָה בִּינָתְךָ, יְהוּדִי?”

"אֵינֵךְ רוֹצָה בִּי, אִשָּׁה? אָחוּלָה בְּגַפִּי, בְּגַפִּי!

הָבוּ הַמְּנַגְּנִים לִי, קוֹזַק, וּבְרֶגֶשׁ וּבְחֹם וּבִגְבוּרָה!

פַּנּוּ לִי, מְכֻבָּדִים!" (וְהַקָּהָל נְפוֹצִים בְּעִגּוּל) –

קוֹפֵל תּוֹךְ-כְּדֵי-דִּבּוּר אֶת כַּנְפוֹת מְעִילוֹ שֶׁל מֶשִׁי,

נַעֲנָה הַכִּנּוֹר הָרִאשׁוֹן וַיַּעַן הַטַּנְבּוּר בְּכֹחַ

קוֹזַק אַדִּיר, מְלֵא-אוֹן וּתְנוּעָה וְחַיִּים וָרֶגֶש,

שָׂם אֶת-כַּפּוֹתָיו עַל חֲלָצָיו וַיָּעֶף עֵינָיו עַל-סְבִיבוֹ,

הָלַם בְּרַגְלָיו בְּכֹחַ בָּרִצְפָּה וַיָּעָף וַיָּטָשׁ:

יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב בְּעִגּוּל בַּקָּהָל בַּתָּוֶךְ,

וְיֵשׁ שֶׁהוּא תּוֹפֵס מְקוֹמוֹ מְכַתֵּשׁ כַּתִּישִׁים וּתְכוּפוֹת,

וְיֵשׁ שֶׁהוּא פּוֹשֵׁט זְרוֹעוֹתָיו בְּאַהֲבָה רַבָּה וְגַעְגּוּעִים,

וְיֵשׁ שֶׁהוּא טָס וּמְעוֹפֵף, מִתְהוֹלֵל בְּשִׁגְיוֹנוֹ וּבְאוֹנוֹ.

וְקָהָל עוֹמֵד מִתְפָּעֵל, מוֹחֲאִים לוֹ כַּף וּמְרִיעִים –

עַד שֶׁנֵּעוֹרוּ הַשֶּׂכְוִים בַּשְּׁלִישִׁית וְקָרְאוּ: בַּרְקָאִי!

שיר ששי: יום ד‘, יום ה’, יום ו'. “שלייערווארמעס”, “פרייליכער שבת”.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם הֶאֱרִיכוּ יְהוּדֵי פּוֹדוֹבְקָה בְּשֵׁנָה,

אֵחֲרוּ לָקוּם, וּבְקוּמָם הִתְהַלְּכוּ עֲיֵפִים וְחוֹלְמִים,

מַמָּשׁ כְּאוֹתָם הַזְּבוּבִים כְּתֹם יְמֵי-קַיִץ, וּפִתְאֹם

תֹּאחַז הַצִּנָּה אֶת-כֻּלָּם וּמְחֻסְּרֵי-כֹּחַ הֵם יוֹשְׁבִים

תְּלוּיִם בִּכְתָלִים וּזְכוּכִית-חַלּוֹנוֹת, כָּךְ הָיוּ גַּם-הֵמָּה,

וְאָבֵל הָאֹהֶל הַנִּמְתָּח מֵאֵין בָּאֵי-שִׂמְחָה לְתוֹכוֹ,

נְעָרִים מְחַטְּטִים בְּפִנּוֹתָיו. הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת אַךְ הֵנָּה

טָשׁוּ וְחָשּׁו מִבַּיִת אֶל בַּיִת, אִשָּׁה לִרְעוּתָהּ,

בָּאוֹת לִרְאוֹת אֶת אֶלְקָה, אִם יָאֶה פַּרִיק לָהּ אוֹ אָיִן.

אַחַר בָּאוּ הַמְּנַגְּנִים וְיוֹסְל הַבַּדְחָן עִמָּהֶם,

עָמְדוּ כְּלֵי-זֶמֶר בְּיַחַד, כּוֹנְנוּ כְּלֵיהֶם, הִתְחִילוּ

לְנַגֵּן מַנְגִּינָה עֲצוּבָה, מַנְגִּינַת הַפְּרֵדָה הַנָּאָה,

כִּתְּרוּן בְּנֵי בֵּית מָרְדְּכַי, הַשְּׁפָחוֹת וְהַמְּשָׁרֵת אַף-הֵמָּה,

וְרֵעוֹת אֶלְקָה, שֶׁהָיוּ אִתָּהּ בְּשָׁעָה זוֹ עוֹמְדוֹת,

זוֹלְגוֹת עֵינֵיהֶן דְּמָעוֹת – כִּי הָיְתָה מַנְגִּינָה עֲרֵבָה.

קִבְּלוּ הַמְּנַגְּנִים שׁוּב יַיִן, וּמִינֵי לְגִימָה, פַּרְפְּרָאוֹת.

וְיָשְׁבוּ בַּקָּרוֹן הַשָּׂכוּר, הַמְּחַכֶּה לָהֶם, וַיִּפָּרְדוּ

מֵעִם בֵּית מָרְדְּכַי בִּבְרָכוֹת וּשְׂבֵעֵי-נַחַת, כִּי שְׂכָרָם

קִבְּלוּ בְּעַיִן מְאֹד יָפָה וְלֹא גָּרְעוּ מֵהֶם גַּם הַקְּרוּאִים

(אַף כִּי אָמַר מָרְדְּכַי: עָלַי כָּל-הוֹצָאוֹת הַמְּחוֹלוֹת,

עָמְדוֹ עַל-דַּעְתָּם הַקְּרוּאִים לָתֵת שְׂכַר פְרֵיילִיכְס וּפְרֵיילִיכְס,

לִהְיוֹת נֶהֱנִים בְּהַכְרִיז רְפָאֵל הַמַּזִּיק אֶת-כְּרוּזוֹ:

"פְּלוֹנִי בֶּן-פְּלוֹנִי הַגְּבִיר הַמְּפֻרְסָם, נָגִיד וָשׁוֹעַ,

שָׂכַר וְשִׁלֵּם שְׂכַר פְרֵיילִיכְס לְכָל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל").

שָׁרַק הָעֶגְלוֹן וְזָזוּ הַסּוּסִים, וַיֵּצֵא לִפְנֵיהֶם

זוֹרִיק הַכֶּלֶב הַטִּפֵּשׁ, וְהַצְּלָלִים נֶחְפָּזִים מִשְּׂמֹאלָם.

וְשֶׁמֶשׁ שֶׁל צָהֳרָיִם עוֹמֵד בְּאֶמְצַע שָׁמַיִם,

שׁוֹפֵךְ מִזָּהֳרוֹ אַרְצָה וְאוֹמֵר כְּבָר לִנְטוֹת הַיָּמָּה,

בְּשָׁעָה זוֹ עָרְכוּ הַשֻּׁלְחָן בִּפְרוֹזְדוֹר הַבַּיִת הַלָּבָן,

יָשְׁבוּ הַזּוּג וְהַמְּחֻתָּנִים וִידִידִים קְרוֹבִים מִקֶּדֶם.

וְאֶלְקָה הַנְּבוֹנָה יוֹשָׁבֶת, פַּרִיק לָהּ עַל רֹאשָׁהּ הַנָּאֶה,

יוֹשְׁבָה בְּהַרְחָבָה וּכְאִשָּׁה נְשׂוּאָה זֶה-כַּמָּה וְכַמָּה,

שׁוֹמְעָהּ בְּנַחַת וְעוֹנָה בְּיִשּׁוּב-דַּעַת שֶׁל זְקֵנִים.

אָכֵן, שׁוֹשַׁנֵּי לְחָיֶיהָ פּוֹרְחוֹת בִּיפִי עֲלוּמֶיהָ,

אוּלָם זֶה הַפַּרִיק מוֹסִיף עָלֶיהָ עוֹד שָׁנִים.

וְנֶהֱנִים פְּנֵי הַמְּחֻתָּנִים לְמַרְאֵה הַזּוּג וִישִׁיבָתוֹ,

דִּבְּרוּ בְּיָמִים עָבָרוּ, מְשׂוֹחֲחִים אִישׁ עִם רֵעֵהוּ,

זוֹכְרִים נִשְׁכָּחוֹת מִיָּמִים. וְשִׂמְחָה חֲרִישִׁית פּוֹרַחַת

נְסוּכָה עֲלֵיהֶם, רוֹעֶדֶת יְרֵאָה מִשָּׁאוֹן וַהֲמֻלָּה.

וְעָבַר הַיּוֹם וְכָל הָעֶרֶב בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה גְּמוּרָה,

אוּלָם בַּלַּיְלָה הִתְאַסְּפוּ שׁוּב כָּל-הַקְּרוּאִים בְּיַחַד

סָבִיב לְשֻׁלְחָן ר' מָרְדְּכַי הַמָּלֵא כָּל-טוּב וְיֵין-שָׂרָף,

פּוֹתְחִים בִּדְבָרִים בְּעָלְמָא, בְּחָכְמוֹת וּבְלָצוֹן מְסַיְּמִים,

בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה גְּדוֹלָה וּבְשִׁירָה וּזְמִירוֹת הָרַבִּי.

אֵחֲרוּ עַד חֲצוֹת לַיְלָה; וְאוּלָם הַנְּעָרוֹת-הַבְּתוּלוֹת,

הֵנָּה לֹא בָּאוּ וְלֹא נִרְאוּ, כִּי שְׁלָחוּן כֻלָּהַן הַבָּיְתָה,

יַעַן כִּי כָּלוּ כָּל-שֵׁשֶׁת שַׂקִּי הַקֶּמַח, שֶּׁהֵכִין

מָרְדְּכַי טֶרֶם הַחֲתֻנָּה, וְלֹא מָצְאוּ וְאָפֵס הַלֶּחֶם.

יוֹם ה' בַּשַּׁבָּת הִתְחִילוּ אֲחָדִים מִשְׁתַּמְּטִים, וְאוּלָם

רֻבּוֹ שֶׁל קָהָל – הַבָּאִים נִשְׁאֲרוּ עַד מוֹצָאֵי-שַׁבָּת.

הָיוּ מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם בְּבֵיתוֹ שֶׁל ר' מָרְדְּכַי וּמַרְבִּים

בְּשִׂמְחָה בַּיָּמִים, לְרַבּוֹת הַלֵּילוֹת הַקְּצָרִים שֶׁל קַיִץ.

וְהֵמָּה עִם הַמְּחֻתָּנִים הוֹבִילוּ הֶחָתָן בְּשַׁבָּת

לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בֶּהָדָר, וְכִבְּדוּם שָׁם בַּעֲלִיּוֹת.

וְהֵם לֹא הֵבִישׁוּ פְּנֵי מָרְדְּכַי וְעָשׂוּ לוֹ “מִי שֶׁבֵּרַךְ”,

לוֹ וְלֶחָתָן, וּמְנַדְּבִים לְשִׂמְחַת גַּבָּאִים וְגִזְבָּר.

גַּם הַמְּחֻתָּנוֹת הוֹבִילוּ אֶת-אֶלְקָה הַכַּלָּה הַצְּנוּעָה

אֶל בֵּית-הַמִּדְרָשׁ בְּרָב-פְּאֵר וּשְׂמָלוֹת שֶׁל יוֹם טוֹב עֲלֵיהֶן

אוֹתָהּ הוֹשִׁיבוּ בְּרֹאשׁ עַל מְקוֹם הָרַבָּנִית הַזְּקֵנָה,

וְיָשְׁבָה מְאִירָה כַּחַמָּה, אֵינֶנָּה מִתְפַּלְּלָה, שׁוֹתֶקֶת.

וְאֹהֶל-הַקְּרָשִׁים הַנִּמְתָּח שׁוּב נִמְלָא הֲמֻלָּה וְשָׁאוֹן:

עָרֹךְ בְּתוֹכוֹ שֻׁלְחָנוֹת וּפָרֹשׂ עֲלֵיהֶם הַמַפּוֹת,

נָתוֹן עֲלֵיהֶם הַטַּסִּים וְהַקְּעָרוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַמְּלֵאוֹת

עֻגוֹת, רְקִיקִים וּכְעָכִים וּמִינֵי תַּרְגִּימָה וְיֵין-שָׂרָף.

יַעַן כִּי אַחַר הַתְּפִלָּה לֹא הָלְכוּ אַנְשֵׁי פּוֹדוֹבְקָה

כְּדַרְכָּם בַּשַּׁבָּת הַבָּיְתָה, כִּי סָרוּ לְקִדּוּשׁ אֶל מָרְדְּכַי:

גְּבָרִים, נָשִׁים וָטַף, לֹא נֶעְדַּר אִישׁ כָּל-הַקְּהִלָּה.

וְצִלְלֵי-הָעֶרֶב הַזְּרִיזִים הִתְכַּנְּסוּ בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב,

תָּפְשׂוּ חֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם וַיִּשְׁפְּכוּ עָלָיו מֶמְשַׁלְתָּם

לִהְיוֹת לַיְלָה אָפֵל. וַחֲצַר מָרְדְּכַי מָלֵא עֲגָלוֹת

מְחַכּוֹת לְאוֹרְחָיו הַשָּׁבִים – וְאֵלֶּה מְפַגְּרִים וְשׁוֹהִים,

מְחַכִּים לִ’מְרַק כְּרוּב-שֶׁל-פְּרֵדָה' הָרוֹחֵשׁ וְרוֹתֵחַ בַּדְּוָדִים

וְנוֹתֵן רֵיחַ-נִיחוֹחוֹ בַּחֲלַל כָּל-הַבַּיִת וְהֶחָצֵר.

הָיָה לַיְלָה מְצֻנָּן עוֹשֶׂה בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם

דַּרְכּוֹ הַשְּׁקֵטָה וְהָרְחוֹקָה… וְעוֹד זְמַן רַב בְּמַחֲשַׁכֵּי עֲרָבָה

עָלָה קוֹל שְׁרִיקוֹת אוֹפַנִּים וְשַׁעֲטַת סוּסִים בְּהֵחָפְזָם:

אוֹרְחֵי ר' מָרְדְּכַי וְכָל-מְחֻתָנָיו עָשׂוּ אֶת-דַּרְכָּם.

אֵלֶּה דִּבְרֵי חֲתֻנַּת אֶלְקָה הַכַּלָּה בְּפּוֹדוֹבְקָה.

אודסה י“ז-כ”ו מרחשון תרפ"א.

שיר האהבה אשר לשאול

מאת

שאול טשרניחובסקי

שִׁיר הָאַהֲבָה אֲשֶׁר לְשָׁאוּל / שאול טשרניחובסקי

וירץ איש בנימין – זה שאול

(ש“א ד', י”ב וברש"י שם)

א

הֲבִיאִינוּ לִמְנוּחוֹת גַּנֵּךְ

כִּי בָאנוּ לִרְאוֹתֵךְ הַיָּפָה:

הֲרִיחוֹנוּ אֶת-אַשְׁכְּלוֹת כָּפְרֵךְ

בֹּשֶׂם נָטְפוּ מַטָּעַיִךְ

וְרֵיחָם עֲדָנִים וּמַשְׁכִּיר:

אָרִינוּ אֶת-מֹרֵךְ וְאֶת-נִרְדֵּךְ הַטּוֹב

לָקַּטְנוּ בַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם

קָטַפְנוּ מִבֵּין דּוּדָאַיִךְ

מִבֵּין חֲבַצָּלוֹת וְשׁוֹשַׁנִּים:

בֵּין מִגְדְּלוֹת אֲהָלוֹת שִׂחָקְנוּ:

הָיִינוּ שׁוֹבֵבוֹת עַל-יַד מַעְיַן-גַּנִּים

עַל דַּלַּת רָאשֵׁינוּ רְסִיסִים מַבְרִיקִים

שֶׁזָּרַקְנוּ אִשָּׁה בִרְעוּתָהּ:

עָיַפְנוּ רַגְלֵינוּ עָיֵפוּ:

אָנָּא סֹבְנָה רַעְיוֹתַי לַמְּקֵרָה:

כִּי הִנֵּה הַחֹם גָּדוֹל

הַשֶּׁמֶשׁ לוֹהֵט בּוֹעֵר

פֹּה הַיְרִיעוֹת כִּסּוּ הַכְּתָלִים

קֹר מְשׁוֹבֵב נֶפֶשׁ יָפוּחַ

וְצֵל הַקִּיסוֹס סוֹכֵךְ עָלֵינוּ:

קֹמְנָה רַעְיוֹתַי נֵלֵכָה:

אָכַלְנוּ יַעֲרֵךְ עִם דִּבְשֵׁךְ

אֲשִׁישׁוֹת מַמְתַּקֵּי-אֱגוֹז שָׂבַעְנוּ

וְסֻפְגָּנִים עָרַכְתְּ בַּתַּפּוּחִים:

שָׁתִינוּ יֵין-הָרֶקַח וַעֲסִיס רִמּוֹנָיִךְ:

הַרְאִינוּ הַשְּׂמָלוֹת עָשִׂית לָךְ

נִתְבּוֹנֵן לִיפִי תַכְשִׁיטָיִךְ:

מָה אַרְאֶה לָכֶן וְלֹא רְאִיתֶן:

רְאִיתֶן אֶת-צְמִידִי הֶעָשׂוּי זְהַב-שְׁבָא

אֶת-שֶׁהֵבִיא לִי אָבִי מִצִּידוֹן:

כְּנָחָשׁ דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ

מַרְאֵהוּ כְּאֶפְעֶה:

רֹאשׁוֹ כֶּתֶם-פָּז

יְרֵכָיו עֲקַלְקַלּוֹת כְּפוּפוֹת כְּטַבָּעוֹת:

עֵינָיו אֹדֶם-הִנְדּוּ

בּוֹעֲרוֹת בִּנְגֹהוֹת

יוֹשְׁבוֹת בְּמִשְׁבֶּצֶת:

פִּתּוּחֵי-אָמָן נַעֲשׂוּ לוֹ עִם נְקֻדּוֹת הַסַּפִּיר

זְנָבוֹ עֶשֶׁת-פָּז מְעֻלֶּפֶת סְמָרַגְּדִים:

כֻּלָּם מַבְרִיקִים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים

זֶה צְמִידִי וְזֹה שֵׁרָתִי רַעְיוֹתַי תַּמּוֹתַי:

הִנֵּה תוֹרֵי-זָהָב וְכָל נִזְמֵי אַפִּי

הֲלֹא הִתְבּוֹנַנְתֶּן לַעֲגִילָי:

מָה עוֹד לִי לָכֶן לֹא הֶרְאֵיתִי:

חֲלִי וְטַבַּעַת עֲנָק וְאֶצְעָדָה

עִם-כָּל-מַרְאוֹת כּוּמָז

חָח וַחֲרוּזִים עִם-כָּל-רָאשֵׁי נְטִיפוֹת:

יָפוֹת פְּנִינַיִךְ כִּרְסִיסִים

מַבְרִיקוֹת כִּטְלָלִים אוֹרוֹת כִּדְמָעוֹת:

הַרְאִיתֶן בַּתְּרָפִים כְּתְרָפָי:

הִנֵּה מִלֶּשֶׁם אֶחָד הִנֵּה מִלֶּשֶׁם עָשׂוּי

פָּסוּל מִגּוּשׁ סֹחֶרֶת מִגּוּשׁ דַּר וְאַכְטִיס

מֵעֲצֵי אַלְמֻגִּים מִגֶּזֶר הַאֲגָס

עַשְׁתֹּרֶת וְעַשְׁתְּרוֹת-קַרְנָיִם:

מַה-יָּפוּ תְרָפַיִךְ רַעְיָה יָפָה

מַה-נָּאווּ תְרָפַיִךְ בַּתְּרָפִים

וְזֹאת עַשְׁתָּרְתֵּךְ מִכָּל-פְּסִילִים:

מִי-זֹאת צוֹפָה מִן הָרְדִידִים כִּצְרוֹר חֲבַצָּלוֹת

מְעֻלֶּפֶת שֵׁן וְהָבְנִים מִכָּל-אֶבֶן חֵפֶץ:

כֻּלָּהּ עֶשֶׁת-שֵׁן וְעֵינֶיהָ סַפִּירִים

דַּלַּת רֹאשָׁהּ זָהָב שָׁחוּט

פִּטְמַת דַּדֶּיהָ אֹדֶם:

ב

מַה-דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה תֶּאֱהָבִיהוּ:

דּוֹדִי רָם וְחָסֹן בָּחוּר מִשִּׁבְטוֹ:

עֵינָיו עֵינֵי נֶשֶׁר מְאַזְּרוֹת זִיקִים

בַּמַחֲשָׁךְ אוֹר לוֹ כַּתַּנִּים:

לִבּוֹ עָשׂוּי לִבְלִי חָת לֵב-הַנָּמֵר בָּהָר

בַּרְזֶל מִקְשֶׁה אֶזְרוֹעוֹ בַקָּנֶה:

זָקוּף דּוֹדִי וְחָסֹן רַעְיוֹתַי אָהַבְתִּי

כַּשִּׁקְמָה בַשְּׁפֵלָה, כָּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן:

שְׁרִירָיו גִּבְעוֹת-גִּיר מְיֻסָּדוֹת עַל עַרְבוֹת-בָּר

מַרְאֵהוּ כַּלַּיִשׁ בָּחוּר כַּנְּמֵרִים:

לְמַלְאַךְ-אֵל צְבָאוֹת מַשְׁחִית

דִּמִּינוּ אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשֵׁךְ:

שָׁלַח לוֹ לְדוֹדִי וּמַדָּיו עָלָיו:

הִנֵּה קוֹבָעוֹ שֶׁלִּבְחִירִי

שְׁלֹשָׁה חִשּׁוּקִים סָבִיב לוֹ מֵחִשּׁוּקֵי נְחֹשֶׁת:

כֻּלָּם מַעֲשֵׂה חָרָשׁ נְגוּדֵי-מַקָּבֶת

אֵזוֹר אֵזוֹר עַל מִשְׁנֵהוּ מִפַּחַד בַּמִּלְחָמָה

חַרְבּוֹ צְמֵאָה דָמִים קַשְׁתּוֹ עוֹרְגָה בָשָׂר

לֹא נִתַּק הַיֶּתֶר וְלֹא בָגָד:

דּוֹמֶה רָמְחוֹ לַחֲזִיז אוֹ לִבְרַק הַבַּלָּהוֹת

הִנֵּה זֶה בְעֹרֶף אוֹיְבֵנוּ

מַבְרִיק מִן הַסַּעַר נוֹצֵץ מִן הַסּוּפָה:

קֵינוֹ עָשׂוּי מֵלָה פִיהוּ בַּרְזֶל עָשׁוֹת

עֵין הַמָּוֶת צוֹפִיָּה מֵעַל חֻדּוֹ

בְּתֶלְיוֹ תָלִין אֵימָה:

סֹחֵרָה לוֹ לְדוֹדִי חֲרֹשֶׁת הַכַּשְׂדִּים

אֶל-נָכוֹן תְּחַבְּקֶנּוּ אַף תְּאַמְּצֶנּוּ

כַּכַּלָּה מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ:

נֶאֶמְנוּ מְאֹד בֵּין הַדְּבָקִים

וּלְרַגְלוֹ מִצְחָה מַבְרֶקֶת:

ג

גָּמָל יֵשׁ לְדוֹדִי בְּאֻרְוָתו שֶׁלּוֹ

נָתַן אֶלֶף כֶּסֶף לַגַּמָּלִים

בְּמִדְבַּר פָּארָן גִּדְּלוּהוּ דוֹדָנִים:

שְׂעָרוֹ צְהַבְהַב אָפוֹר כָּתֹם כְּחוֹל-עֲרָבוֹת

לֹא יֻכַּר בֵּין-חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר:

רַגְלָיו כְּקַו נָטוּי דַקּוֹת וּזְקוּפוֹת-קוֹמָה

כְּנִימִים נִמְתְּחוּ עַל-כִּנּוֹר:

קַלּוּ פַרְסוֹתָיו אַף לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע:

חוֹלֵף וְאֵינֶנּוּ נוֹגֵעַ בַּחוֹל:

חוֹלֵף וְעוֹבֵר כְּצֵל בַּצָּהֳרַיִם:

עִקְּבֵי פַרְסָה לֹא נוֹדְעוּ בַמִּדְבָּר

שָׁוְא יְבַקֵּשׁ הָאוֹיֵב יִתְבּוֹנֵן הָאוֹרֵב לוֹ:

גַּבּוֹ עָלָיו כַּגִּבְעָה וְדַבַּשְׁתּוֹ כַתָּבוֹר

שֶׁפִי נָתוּן בָּעֲרָבָה:

עֵינָיו שְׁהָמִים בְּכֶתֶר עַל רֹאשׁ מַלְכֵי-קֶדֶם

עֵינָיו רַכּוֹת כָּאַיָּלָה צוֹפוֹת עַד קְצֵה כָּל-הַמִּדְבָּר:

חֵן וְהָדָר לְצַוָּארוֹ הַזָּקוּף

בִּנְדִיבוּת וּבְגַאֲוָה יָרִים

עָלָיו תָּלוּי שַׂהֲרוֹן הַכֶּסֶף

בּוֹ יִתְגָּאֶה בַסָּךְ בַּגַּמֶּלֶת:

ד

אֶל מַשְׁאַבִּים יָרַדְתִּי בָעֶרֶב

הָעַיְנָה וְכַדִּי עַל שִׁכְמִי:

שָׁם רָאִיתִי אֶת אֵם בְּחִיר נַפְשִׁי

אֶת-אֲחוֹתוֹ שֶׁל-דּוֹדִי רָאִיתִי:

הָיְתָה אִמּוֹ בוֹכִיָּה וְדִמְעָתָהּ עַל-לֶחְיָהּ

נוּגָה חִוֶּרֶת אֲחוֹתוֹ:

אֲנִי לֹא שָׁאַלְתִּי שֶׁהֵן הַיּוֹם כָּכָה

שַׂמְתִּי מַחְסוֹם לְפִי נֶאֱלַמְתִּי:

עָלוּ פְלִשְׁתִּים בָּהָר פָּשְׁטוּ אֱדֹם לָבַז

מַלְכֵי קֶדֶם וְשִׁבְטֵי דוֹדָנִים:

וַיִּזָּעֵק הָעָם לְמִשְׁפְּחוֹתָיו:

יָצָא דוֹדִי גַם-הוּא בַנִּדְגָּלוֹת:

וַיִּנָּגֶף הָעָם חֲלָלִים נָפְלוֹ

עַל בָּמָתֵי שָׂדֶה כָרָעוּ:

שָׁבוּ פְלִיטִים וְדוֹדִי אֵינֶנּוּ:

עַל מִשְׁכָּבִי בַלַּיְלָה בָכִיתִי וְלֹא נַמְתִּי

בֹּשְׁתִּי מִדְּמָעַי בַּיּוֹם

מֵאַנְחָתִי נִכְלָמְתִּי:

בֹּקֶר אֲשַׁפְשֵׁף עֵינַי בַקָּרִים

בְּמַעְיַן הַגִּנָּה בַנּוֹזְלִים

פֶּן-תִּתְבּוֹנֵן בִּי אִמִּי הוֹרָתִי

אֲחוֹתִי וְתַעֲמִיק לִשְׁאֹל:

יָגַעְתִּי בְאַנְחָתִי עַרְשִׂי אֶשֹּׁךְ

וְלֹא תָבֹא אַנְחָתִי בַבֹּקֶר:

אֵם-הַבָּנִים אָבֵלָה תָּרִיד אֵשֶׁת הַבַּעַל

הֲתֵעָגֵנָה הַבְּתוּלוֹת.

ה

לַיְלָה לַיְלָה עָלִיתִי גַג-בֵּיתִי

אֶל הַמַּעֲקֶה נִשְׁעַנְתִּי נִשְׁקָפְתִּי:

לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת קִדַּמְתִּי הַצְּפִירָה

הוֹי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אַיֶּךָּ:

אִם נָשָׂאתָ טְחוֹן לִפְנֵי שׁוֹבֶךָ

מִמְכַּר-עֶבֶד נִמְכַּרְתָּ לִפְלָשֶׁת

אוֹ צִחֵה צָמָא בַצְחִיחָה קָרַסְתָּ נָפָלְתָּ:

תַּנִּים גֵּרְמוּ עַצְמוֹתֶיךָ

וְעוֹרְבֵי נַחַל אֶל עוֹרֵב לִבְשָׂרְךָ קָרָאוּ:

חָלְפָה אַחַת אַשְׁמוּרָה

מִשְׁנֶהָ אַחֲרֶיהָ חָלָפָה:

כְּלָבִים צָעֲקוּ נָעַר חֲמוֹר:

עַרְפִלֵּי טֶרֶם-בֹּקֶר מִתַּמְרִים בָּעֵמֶק

מִתְרַפְּקִים עַל שֶׁן-צוּרִים וָצוּק:

הִתְחִילוּ מַכְחִילִים הָרֵי נַפְתָּלִי:

מֵת יָרֵחַ בְּלִקּוּיוֹ בַגָּיְא

אֲנִי עֵרָה וְלִבִּי לִבְחִירִי:

ו

אֲנִי יְשֵׁנָה הַבֹּקֶר אוֹר

קוֹל דּוֹפֵק בְּחַלּוֹנִי יוֹנָתִי:

הִתְנַעַרְתִּי כְסִיס-עָגוּר מִפְּנֵי צַיָּד

כְּאַיָּלָה נִפְחָדָה קַמְתִּי:

לֹא שָׁאַלְתִּי מִי הַדּוֹפֵק

לֹא דָרַשְׁתִּי:

עַד שַׁקַּמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ

לִבִּי אָמַר לָצֵאת מִמִּסְגְּרוֹתָיו

כִּי הֶעֱבִירַנִי אֵל דּוֹדִי אֶל-רֵעִי שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי:

פִּתְחִי לִי יוֹנָתִי

הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ מִבַּעַד לַחֲרַכִּים:

שֶׁרַגְלַי נוֹטְפוֹת דָּם

כַּפּוֹתַי נִטְפֵי פְּצָעִים:

יָמִים שִׁשָּׁה עָשִׂיתִי בַמִּדְבָּר:

חִצֵּי אֱדֹם דְּלָקוּנִי וּפְלִשְׁתִּים מִיָּם

עִם חַיַּת הַמִּדְבָּר עַל סְבִיבָי:

אֶלֶף הֶחָצָץ מְחָצוּנִי

סַלּוֹנִים וְחָרוּל שָׂרְטוּ בִּבְשָׂרִי

חוֹל הַמִּדְבָּר הֵרַע לִפְצָעַי:

אֶת-הוֹרָתִי עֲדֶן לֹא רָאִיתִי:

סֹב לְךָ דוֹדִי וּבְרַח

שֶׁשִּׁכּוֹרַת אַהֲבָה אֲנִי

סֹב לְךָ אֶל אִמְּךָ יוֹלַדְתְּךָ אֶל הוֹרָתְךָ

מְחֵה דִמְעָה מֵעַל פָּנֶיהָ

כִּי אֵינֶנָּה יְשֵׁנָה בַּלַּיְלָה

בּוֹכִיָּה לְךָ כָל-הַיּוֹם:

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְקָדְרוּ מִשְׁעוֹלֵי הֶהָרִים:

אודיסה 1922

עַל הַדָּם (כְּלִיל סוֹנֵיטוֹת)

מאת

שאול טשרניחובסקי

וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא-נִקֵּיתִי.

(יואל, ד', כ"א)

א

עֲיֵפֵי אֱנוֹשִׁיּוּת וִירֵשַׁת הַדּוֹרוֹת

וּטְעוּנֵי לֵב קָט, שֶׁנִּתְרוֹקֵן מִתּוֹכוֹ,

נֵתַע אִישׁ לְעֶבְרוֹ, לְלֹא רְצוֹנוֹ וְלֹא בְכֹחוֹ,

וּכְאוֹתוֹ סוּס עִוֵּר הַנִּתְקָל בְּבוֹרוֹת.

כִּגְרוּפֵי יָם סוֹעֵר נָשׁוּטָה עַל צְרוֹרוֹת,

וּכְפֶגֶר עֲפִיאָן, שֶׁנִּסְרַח בּוֹ מֹחוֹ;

וְאִישׁ אִישׁ עַל קִנּוֹ מִתְקַנֵּא בְּאֶפְרוֹחוֹ –

פֶן יִפְקַח זֶה עֵינָיו אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּאוֹרוֹת.

חֲזִיז-אֵל קוֹרֵעַ מֶרְחֲבֵי עֲנָנִים

מִקְּצוֹת הַשָּׁמַיִם עַד קְצוֹתָם, אִם קוֹלְטוֹ

הָרְאִי הַקְּטַנְטַן – דְּמוּת נִיצוֹץ הוּא פוֹלְטוֹ; –

כֵּן בְּמַעֲשֵׂה-בְרֵאשִׁית נִתְבּוֹנֵן פַּזְלָנִים,

מִמַּעֲבֵה עַרְפִלֵּי-סְתָרִים נְמַקִּים,

וְעֵינֵינוּ תִכְלֶינָה לִמְאוֹרוֹת מֶרְחַקִּים.

ב

עֵינֵינוּ תִּכְלֶינָה לִמְאוֹרוֹת-מֶרְחַקִּים

מֵחֻלִּין יוֹם יוֹם וּמִתּוֹךְ קְרַב-קְטַנּוֹת,

הַמְּשִׁמִּים לִבֵּנוּ בִדְאָגוֹת וּטְעָנוֹת,

בְּמוּסָר שֶׁל קוֹפִים טִפְּשָׁנִים וּמְחַקִּים.

כִּבְיָמִים הָיִינוּ תִינוֹקוֹת עוֹד רַכִּים

עַל בִּרְכֵּי אוֹמֶנֶת וְסַבְתּוֹת מִתְעַנּוֹת,

הַקּוֹלְעוֹת סִפּוּרֵי-בַדֵּיהֶן וּמְתַנּוֹת

עַל צָרוֹת קְדוֹשִׁים מְסוּרִים לַמַּכִּים.

וּבְמִדְרָשׁ-בִּן-יוֹמוֹ צָץ בְּמֹחַ נְמָלִים,

בִּלְשׁוֹן סַרְדִּיּוֹטִין וְחִדּוּדֵי גַמָּלִים

יָבֹאוּ אֵלֵינוּ הֲמוֹן יְרַקְרַקִּים.

כַּף-זְכוּתָם עַל אַלְפֵי פִשְׁעֵיהֶם מְכַסָּה,

הַמְחַדְּשִׁים אֱמוּנָה, אֱמוּנָה כִּי פַסָּה;

נִזְקָנָה לַפֶּלֶא הַגָּדוֹל מְחַכִּים.

ג

נִזְקָנָה לַפֶּלֶא הַגָּדוֹל מְחַכִּים – – –

לֵב יֶלֶד, לֵב טִפֵּשׁ, בְּשָׁעָה לֹא-טוֹבָה

מִי זְרָעֲךָ אַהֲבָה, חֶסֶד וְחוֹבָה

וְיִמְתַּח בְּךָ נִימִים אֲנִינִים וְדַקִּים?

הוֹי נִימִים אֲנִינִים! יֵשׁ שִׁירִים… גַּנְזַכִּים…

אַךְ בִּיְּשָׁם הָאָדָם… מֵרָזוֹן… מִשֹּׂבַע…

וְקוֹלָם לֹא נִשְׁמָע (וִישׁוּעָה לֹא קְרוֹבָה)

בִּמְהוּמַת תַּגָּרִים וּשְׁרִיקַת קוֹזַקִּים.

וּמַחֲשִׁים אוֹרִים צְבָא-מָרוֹם מִמָּעַל,

וְהָעַוְלָה הַגְּדוֹלָה בָאָרֶץ מֶמְשַׁלְתָּהּ,

וּפִצְעֲךָ גָדוֹל, אִם נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ,

וַחֲלוֹמְךָ עוֹד אִתְּךָ, רִחַקְתָּ מִמַּעַל…

וּמָתַי קֵץ חָזוֹן? לַמּוֹעֵד? לְדוֹרוֹת?

נָתוּרָה אַף-נַחְפֹּשׂ בְּמִסְתּוֹרִין שֶׁל תּוֹרוֹת…

ד

נָתוּרָה אַף-נַחְפֹּשׂ בְּמִסְתּוֹרִין שֶׁל תּוֹרוֹת

מְגֻדְּלֵי-הַפֶּרַע וּמְהַלְּכֵי-קֵרֵחַ,

וּבְשִׂיג חוֹלֵי-נוֹפְלִים וּמֻכֵּי-יָרֵחַ,

הַתּוֹעִים וְהַמַּתְעִים וְהָעוֹשִׂים בָּם סְחוֹרוֹת.

וְכַאֲשֶׁר יוּעַם עַרְפֶל-הַמָּסֹרוֹת

כֵּן יְעַוֵּר עֵינֵינוּ, כְּשֶׁמֶשׁ זוֹרֵחַ;

וּמֵי מַעְיָן נִרְפָּשׂ שֶׁהֶעֱלוּ רֵיחַ

יְרַכְּכוּ הַלְּבָבוֹת לַעֲשׂוֹתָם כִּנּוֹרוֹת.

רוּחֵנוּ כִּי קָצְרָה, מִהַרְנוּ נוֹאַשְׁנוּ

מֵעִיּוּן, מֵאוֹר הַמַּשּׂוּאוֹת יָרַשְׁנוּ,

שֶׁהֶעֱלוּן אַנְשֵׁי הַדְּרִישָׁה הַגְּאוֹנִית.

וּכְאוֹתָהּ נִשֹּׁבֶת עַל פִּתְחֵי מַמְּגוֹרוֹת

קַלּוֹנוּ, מַכְרִיזִים מַחֲשָׁבָה אַיְלוֹנִית,

אֶל שְׁבִילֵי הַדִּמְיוֹן נָסוּרָה וּמְקוֹרוֹת.

ה

אֶל שְׁבִילֵי הַדִּמְיוֹן נָסוּרָה וּמְקוֹרוֹת…

בַּלֶּחֶם הַקְּלוֹקֵל, פֵּרוּרִים נִמְאָסִים,

נִשְׁתַּחֲוֶה נִכְרָעָה שְׂפַת חָנֵף, וְשָׂשִׂים

לִמְתַקְּנֵי-הָעוֹלָם מַסִּיעֵי הַקּוֹרוֹת

לְבִנְיָן הַפְּלָאוֹת מַשְׁכִּיחַ הַמְּרוֹרוֹת,

וּבְהִבָּנוֹתוֹ – מִגְדַּל נַנָּסִים –

אַף-נִתְקַע כַּף עָלָיו: פַּנָּסִים, פַּנָּסִים!

לָאֵלֶּה יִחַלְנוּ, הֵן הֵמָּה הַמְּאוֹרוֹת!

הֵתָיוּ הַנָּזִיד וּזְכִיתֶם בִּמְחִירוֹ

גַּם-חֹפֶשׁ, גַּם-חֵרוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ…

הַקּוֹנֶה, הַלְוַאי וְנִמְשַׁלְנוּ לִבְעִירוֹ!

וְדִמְיוֹנוֹת הַקֶּסֶם? – נַכְפִּישֵׁם בָּרֶפֶשׁ!

הוֹי, טִפְּשִׁים, חָלַמְנוּ, אֲנַחְנוּ הַמְּזַכִּים,

הַצְּמֵאִים לְאִמְרֵי-הָאֱמֶת הַזַּכִּים.

ו

צְמֵאִים לְאִמְרֵי-הָאֱמֶת הַזַּכִּים

נְשַׁלְּמָה כְּסִיטוֹן מַס כָּפוּל וָמֶכֶס

בִּלְשַׁד נְּעוּרֵינוּ וּבְתֹם בְּאֵין פְּחֶתֶת,

וּבְחֹם אֲבִיבֵנוּ וְכֹחוֹתָיו מְפַּכִּים

כְּעֵינוֹת הַמְּשׁוּבָה מִמְּעָרוֹת-מַחֲשַׁכִּים…

עַד בּוֹא יוֹם-הַזִּקְנָה תַּשׁ כֹּחוֹ, וּכְעֶכֶס,

שֶׁפָּרַשׂ עוֹר-שְׁנָתוֹ, נִתְחַבֵּא בָרֶכֶס,

וְאֵין חַמָּה רוֹמֶזֶת בְּעַד הַחֲרַכִּים.

חֲלוֹמוֹת הַנֹּעַר, פַּרְפָּרִים בְּנֵי יוֹמָם!

עִם פְּרָחִים לִבְלַבְתֶּם… אַיָּמוֹ, אֵי מְקוֹמָם?

וַתֵּאָלֵמוּ עִם שִׁיר הַשְּׁרַקְרַקִּים…

אַיֶּךָּ, הַגִּבּוֹר, הוֹי גִּבּוֹר-אֶצְבָּעִי?

הַנּוֹפֵל כִּי נִכְשַׁל בְּדִבְרֵי הֲבָאִי

מִפַּח אֶל פִּי-פַחַת, מִתְּהוֹם אֶל מַעֲמַקִּים.

ז

מִפַּח אֶל פִּי-פַחַת, מִתְּהוֹם אֶל מַעֲמַקִּים

נִקָּלַע נִחָרִים כִּפְלֵיטַת הַשְּׂרֵפָה,

מְאֻשָּׁרִים-עֲלוּבִים בַּבְּרָכָה הַטְּרֵפָה,

בֵּרְכָנוּ הַ’שֵּׂכֶל' בִּשְׂפַת-חֲלַקְלַקִּים,

הַמְּחַנֵּק בְּנַפְשֵׁנוּ כָל-קוֹלוֹת צוֹעֲקִים

בְּעֹשֶׁר רִנָּתָם וְסֻמְפּוֹנְיוֹת מַגְרֵפָה;

וּסְיָגִים וּגְדָרִים וְחֹק נְצָרֵפָה,

הַנָּחָה לְהַנָּחָה וְשִׁגְיוֹנוֹת שֶׁל כְּרָכִּים.

וְנִהְיֶה אַךְ פַּעַם כִּקְטַנִּים בִּקְטַנִּים,

כְּשִׂיחַ הַשָּׂדֶה וּכְטִפָּה בַזֶּרֶם!

לְאֵין מֶחְקָר, אֵין תַּכְלִית, אֵין מוֹשְׁלִים, אֵין מְעַנִּים,

כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ מִקֶּדֶם, וּבְטֶרֶם

בִּינוֹנוּ, מָלַכְנוּ בָאָרֶץ וּמְאוֹרוֹת,

וּנְבִיאִים הֶלְאוּנוּ וּמְבַשְּׂרֵי הַבְּשׂוֹרוֹת.

ח

וּנְבִיאִים הֶלְאוּנוּ וּמְבַשְּׂרֵי הַבְּשׂוֹרוֹת

הַכּוֹאֲבִים לְאָדָם וּלְיֵשַׁע בְּתֵבֵל,

וּמְפִיצֵי תוֹרוֹתָם עֲמוּסֵי הַסֵּבֶל

הַמְּמַלְּאִים פְּנֵי אֶרֶץ מִזְבְּחוֹת אֵין-סְפוֹרוֹת.

עֲנָוִים עַל-כָּרְחָם, צֹאן-קֹדֶשׁ וּצְחוֹרוֹת

עַד לֹא נָחֲלוּ אֶרֶץ – וּזְרַע שֹׁד וָתֶבֶל,

קְהַל זְאֵבִים רְעַבְתָּנִים, בְּהַשְׁרִישָׁם, בַּחֶבֶל

נֶעֶטְרֵי זֵר דַּפְנָא וְתוֹפְשֵׂי תִמּוֹרוֹת.

וְאִלּוּ נִסְתַּחֲפוּ נַהֲרוֹת הַדָּמִים,

שֶׁשָּׁפְכוּ תַּלְיָנֵי-הַקֹּדֶשׁ הַצָּמִים,

מִדְבָּרָה אַל חֶגַ’ס וּצְחִיחַת הַגָּלִיל,

וְנָתְנוּ יְבוּלָם עִדָּן וְעִדָּנִים,

וְהָפַךְ הַמִּדְבָּר אֲגַם דֶּשֶׁא קַלִיל, –

אֲרוּרִים כֹּהֲנֵי הַבֵּל וְהַחַמָּנִים!

ט

אֲרוּרִים כֹּהֲנֵי הַבֵּל וְהַחַמָּנִים,

כָּל יוֹצֵר-שָׁמַיִם וּמוֹשִׁיב אֱלִילִים,

וּמְחוֹקְקֵי דָתָם בָּאֶבֶן וּגְוִילִים,

בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וְעֵדוּת נֶאֱמָנִים;

מְשַׁלְּמִים אֱמוּנָה בְּמָעוֹת מְזֻמָּנִים;

וְאֵלִים מַרְעִימִים וְשׁוֹפְטִים פְּלִילִים,

וּפוּלְסֵי דְּנוּרָא לְבָנִים אֱוִילִים,

מְצַוִּים עַל אֹשֶׁר בְּכֹחוֹת-אֵיתָנִים!

וּבְכֹחוֹת-אֵיתָנִים עַל-גַּב מִזְבְּחוֹתָם

גַּם יִשְׁפְּכוּ דָמִים, קָרְבְּנוֹת צוּר עוֹשָׂם,

יַכְרִיעוּ לַטֶּבַח לִרְבָבוֹת לִרְבָבוֹת

כָּל אֲשֶׁר לֹא יֵצֵא עִמָּהֶם בִּמְחוֹלָם,

כָּל גֵּאֵי הָרוּחַ וּנְדִיבֵי הַלְּבָבוֹת,

וּנְבִיאֵי-הָאֱמֶת וְהַנִּשְׁמָעִים בְּקוֹלָם.

י

וּנְבִיאֵי-הָאֱמֶת וְהַנִּשְׁמָעִים בְּקוֹלָם…

חֲרָבוֹת בִּידֵיהֶם פִּיפִיּוֹת וּשְׁתָּיִם:

הָאֱמֶת וְהָאַהֲבָה, נֶשֶׁק הַפְּלָאִים;

וְזָרְעוּ בִתְפִלָּה, מִימִינָם, מִשְּׂמֹאלָם

עַל נֶפֶשׁ נְחוּשָׁה וְלֵב-אֶבֶן מֵעוֹלָם,

מִתְנַכְּלִים לַטּוֹבִים, מַעֲרִימִים לָרָעִים,

בְּאֵשׁ וּבַדָּם יַטִּיפוּ לִפְרָאִים

בְּטִפְּשׁוּת קַנָּאִים וּקְשִׁי-עֹרֶף גּוֹלָם.

וּמָלַךְ הַשֶּׁקֶר, וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת,

הָאַהֲבָה תֶחְמַץ כִּשְׂאֹר בַּמִּשְׁאֶרֶת,

תַּסְרִיחַ עַל מוֹקְדוֹת הַמִּינִים וּשְׁכוֹלָם.

כָּל הוֹגֶה מַחֲשָׁבָה וְהָיָה לְאָלָה,

אִם הוּא נַפְשׁוֹ כְגָאֳלָם נַפְשָׁם לֹא גְאָלָהּ,

אַף-יוּאַר לָעַד שֵׁם מְתַקְּנֵי-הָעוֹלָם!

יא

אַף-יוּאָר לָעַד שֵׁם מְתַקְּנֵי-הָעוֹלָם!

סָרִיסֵי-הַלֵּב וְנִפְתְּלֵי-אֱמוּנָה,

הַסּוּמִים בְּמֹחָם, וּבְנֶפֶשׁ עֲנֻגָּה

יַבְחִינוּ אַךְ עֶדְנָם וְתָפְתֶּה שְׁאוֹלָם.

נִגָּרִים כִּרְגָבִים סוּמָאִים בְּמִשְׁעוֹלָם,

מְרַטְּשִׁים וְרוֹצְצִים מִתּוֹךְ קֹר-מְכוּנָה

גַּם חָרָשֵׁי-חֵמָר גַּם פְּסִילֵי אַתּוּנָה,

מִכֹּבֶד רָב פֶּגֶר לֹא יִשְׁמְעוּ קוֹל-עָם.

עַד לֹא מָלְכוּ הֵם, עַד נֶחְבְּאוּ בַּסֶּדֶק

יָשִׁירוּ לְחֹפֶשׁ וְיִנַּבְּאוּ לְצֶדֶק

תַּלְיָנִים בִּקְדֻשָּׁה וּמַשְׁוִים עַקְשָׁנִים;

אַךְ סוֹף מַנְגִּינָתָם – אֲזִקִּים, גַּרְדֻּמּוֹת

לָעֲבַרְיָנִים וּלְאַנְשֵׁי-הַתְּרוּמוֹת,

כֹּהֲנֵי הַיֹּפִי וּמַכְחוֹל-אֳמָנִים.

יב

כֹּהֲנֵי הַיֹּפִי וּמַכְחוֹל-אֳמָנִים,

אִישׁ אִישׁ רוּחוֹ טָהוֹר וְקָדוֹשׁ לַפִּידוֹ;

אִם מָצָא זְרַע-אֱמֶת, מְצָאוֹ לְפִידוֹ

וּלְחַבּוּרָתוֹ בִקְהַל הַנִּרְגָּנִים.

וּפְרָס כִּי תִנְחָלוּ – כְּלִיל קוֹץ וּבַרְקָנִים.

הֲגַם מִכֶּם יֵצֵא צַר יֹפִי לַכְחִידוֹ?

כָּל קַלְוִין וְקַלְוִין וְסֶרְוֵיטוֹ¹ בְצִדּוֹ?

עֲנוּ בִי, כָּל חוֹלֵם חֲלוֹם שִׁיר וּגְוָנִים!

מִתְּהוֹם אִי-הֲוָיָה קָרָאנוּ לִתְחִיָּה

לִרְבֲבוֹת קוֹלוֹת בִּסְעָרָה מַפְלִיאָה,

אַךְ אֵין בִּגְלָלֵנוּ אֲנָחָה, אֵין קִינָה;

וְאוֹצָרוֹת שֶׁל גְּוָנִים וּצְבָעִים שָׁפַכְנוּ;

מֵאַרְגְּמַן-הַקֹּדֶשׁ נְקִיִּם אֲנַחְנוּ

הָרוֹדִים בַּשִּׁירָה וּמִסְתְּרֵי חִנָּהּ.

יג

הָרוֹדִים בַּשִּׁירָה וּמִסְתְּרֵי חִנָּהּ,

אַךְ אַתֶּם מְאַחֲדִים עֲבָרִים וַעֲתִידוֹת,

וּבְהִמְנוֹן אַכְנֵטוֹן, שָׁר בֵּין פִּירָמִידוֹת²,

וּזְמִירוֹת בֶּן-יִשַׁי נִשְׁתַּפֵּךְ בִּתְחִנָּה.

שִׁיר-עֶרֶשׂ, שִׁיר אֶחָד וּמָלֵא חֲנִינָה,

לְשִׁפְחָה בַת-עֶבֶד וּלְשִׁדָּה בַשִּׁדּוֹת;

וְעֶרֶב יִתְכַּוֵּץ עִם גּוֹנֵי הַחִידוֹת

לֵב אֲמוֹדָאִים וְלֵב עָמֵל בַּטְּחִינָה.

וּבָאָה יְצִירַתְכֶם וְקָרְאָה לִנְדִיבוֹת

מִתּוֹךְ לֵב מִתְלַהֵב וּשְׁאִיפוֹת מַרְהִיבוֹת

מְצָרְפָה נִיצוֹצוֹת וּפְעֻלָּה לִפְעֻלָּה

לְאִטָּם וּכְהַפְרוֹת חֹם-אָבִיב הַגִּנָּה.

אִם צִוָּה הָאֵל וְהוּא עָתִיד לִגְאֻלָּה,

יִגְּאֲלוּ הָעוֹלָם בְּשִׁיר וּמַנְגִּינָה.

יד

יִגְאֲלוּ הָעוֹלָם בְּשִׁיר וּמַנְגִּינָה,

וְהָיְתָה הַרְמוֹנְיָה אַחַת נִפְלָאָה…

בֵּינְתַיִם – וַתִּתְגַּל הַחַיָּה הָרָעָה

בְּעִמְקֵי הָאָדָם, הֵגִיחָה מִקִּנָּהּ.

וּבְלוֹיֵי-הַסְּחָבוֹת שֶׁל תַּרְבּוּת מְגִנָּה

הִתְפָּרְקָה, וַתּוֹפַע בְּנַוְלוּת-הַזְּוָעָה…

הוֹי, יוֹבְלוֹת שֶׁל פִּילוֹסוֹפְיָה נִשָּׂאָה!

אַתֶּן מַה-פְּעַלְתֶּן אֱמוּנָה וּבִינָה?

שִׁבֳּלֵי אַרְגְּמַן-הַקֹּדֶשׁ הַטְּהוֹרוֹת

מְכַסּוֹת פְּנֵי אֶרֶץ, וְאָדָם טוֹבֵעַ…

דִּמְדּוּמִים שֶׁל תַּרְבּוּת… וּבִלְבּוּל שֶׁל תְּחוּמִים…

עֲלָטָה גוֹבֶרֶת אוֹ שַׁחַר בּוֹקֵעַ?

נִדְהָמִים נִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲבֵה דִמְדּוּמִים,

עֲיֵפֵי אֱנוֹשִׁיּוּת וִירֵשַׁת הַדּוֹרוֹת.

טו

עֲיֵפֵי אֱנוֹשִׁיּוּת וִירֵשַׁת הַדּוֹרוֹת

תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ לִמְאוֹרוֹת מֶרְחַקִּים;

נִזְקָנָה, לַפֶּלֶא הַגָּדוֹל מְחַכִּים.

נָתוּרָה נַחְפֹּשָׂה בְּמִסְתּוֹרִין שֶׁל תּוֹרוֹת,

אֶל שְׁבִילֵי הַדִּמְיוֹן נָסוּרָה וּמְקוֹרוֹת,

צְמֵאִים לְאִמְרֵי-הָאֱמֶת הַזַּכִּים.

מִפַּח אֶל פִּי פַחַת, מִתְּהוֹם אֶל מַעֲמַקִּים

הֶלְאוּנוּ הַנְּבִיאִים וּמְבַשְּׂרֵי הַבְּשׂוֹרוֹת.

אֲרוּרִים כֹּהֲנֵי הַבֵּל וְהַחַמָּנִים!

וּנְבִיאֵי הָאֱמֶת וְהַנִּשְׁמָעִים בְּקוֹלָם!

אַף יוּאַר לָעַד שֵׁם מְתַקְּנֵי-הָעוֹלָם!

אַךְ כֹּהֲנֵי הַיֹּפִי וּמַכְחוֹל-אֳמָנִים,

הָרוֹדִים בַּשִּׁירָה וּמִסְתְּרֵי חִנָּהּ,

יִגְאֲלוּ הָעוֹלָם בְּשִׁיר וּמַנְגִּינָה.

אודיסה, ברלין, 1923

קלוין הריפורמטור הוציא להרג את סרויטו – אף הוא ריפורמטור ↩
המלך הריפורמטור, בשעתו, אשר הניח אחריו המנונים נעלים. ↩

אומרים: ישנה ארץ

מאת

שאול טשרניחובסקי

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,

אֶרֶץ שְׁכוּרַת שֶׁמֶשׁ – – –

אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ,

אַיֵּה אוֹתָהּ שֶׁמֶשׁ?

אוֹמְרִים:

יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,

עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה,

שִׁבְעָה כוֹכְבֵי-לֶכֶת

צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה.

אֶרֶץ –

בָּהּ יִתְקַיֵּם

כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה –

אֵיפֹה הִיא הָאָרֶץ?

אַיֵּה אוֹתָהּ גִּבְעָה?

נִכְנַס

כָּל הַנִּכְנָס,

פָּגַע בְּאָח כְּהִגָּמְלוֹ,

פּוֹרֵשׂ אֵלָיו שָׁלוֹם –

וְאוֹר לָאִישׁ וְחָם לוֹ.

אַיָּם:

אוֹתָהּ אֶרֶץ,

כּוֹכְבֵי אוֹתָהּ גִּבְעָה?

מִי יַנְחֵנוּ דֶרֶךְ

יַגִּיד לִי הַנְּתִיבָה?

כְּבָר

עָבַרְנוּ כַמָּה

מִדְבָּרִיוֹת וְיַמִּים,

כְּבָר הָלַכְנוּ כַמָּה,

כֹּחוֹתֵינוּ תַמִּים.

כֵּיצַד

זֶה תָעִינוּ?

טֶרֶם הוּנַח לָנוּ?

אוֹתָהּ אֶרֶץ-שֶׁמֶשׁ,

אוֹתָהּ לֹא מָצָאנוּ.

אוּלַי – – –

כְּבָר אֵינֶנָּהּ?

וַדַּאי נִטַּל זִיוָהּ!

דָּבָר בִּשְׁבִילֵנוּ

אֲדֹנָי לֹא צִוָּה – – –

ברלין

אלי (קטע מפואימה)

מאת

שאול טשרניחובסקי

אֵלִי (קטע מפואמה) / שאול טשרניחובסקי

אָחָא, אֱמֹר מַה-שֶּׁתֹּאמַר – לֹא עוֹד פַּסָּה גְבוּרָה מִיַּעֲקֹב,

שְׁרִירִים וְדָם מִיִּשְׂרָאֵל, חָזֶה רְחַב-גֶּרֶם וָשֶׁכֶם…

יֶשְׁנָם בִּתְפוּצוֹת הַגּוֹלָה עַל שְׂפוֹת הַדְּנֶסְטְר הַבְּרוּכוֹת

בְּכַרְמֵי בֵין-גְּבָעוֹת מִתְפַּנְּקִים בְּחֻמָּה וּכְנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ

וְרַחֲבֵי שְׁיָר-בֵּסָרַבְּיָה, הַכְּבֵדָה בֶחָלָב וּגְבִינָה,

יֶשְׁנָם בִּכְפָרִים נִדָּחִים בְּעַרְבוֹת צְפוֹן טַבְרִיָּה, יֶשְׁנָם

הַרְחֵק מִדֶּרֶךְ-הַמֶּלֶךְ קְבוּעִים בֵּין פְּסִיקָה וּפְסִיקָה,

כְּרוֹן נַחֲלִי-הָאָבִיב הַפְּזִיזִים הַשּׁוֹטְפִים עֲכוּרִים,

אוֹתָם נִיצוֹצוֹת מִקֶּדֶם וּפְלֵטַת הַגְּבוּרָה שָׁכַחְנוּ –

שָׁמָּה יַעֲלוּ יָצִיצוּ לְפִתְאֹם כְּאוֹתוֹ סָפִיחַ,

דּוֹמֶה לְאוֹתָהּ שִׁבֹּלֶת הַחִטָּה הַטּוֹבָה, הָעוֹלָה

בְּגֵבֵי תֵל-קְדוּמִים הַנֶּחְפֶּה מַטְלִיוֹת עִשְׂבֵי-עֳקָצִים,

אוֹתָהּ שִׁבֹּלֶת גַּלְמוּדָה, שֶׁנָּטְעָה יַד-אֵל רַבַּת-בְּרָכָה

בְּמַטְלִית, לֹא עָבַר בָּהּ אִכָּר וְלֹא זָרָה עָלֶיהָ זֵרְעוֹנִים.

הָיָה הָאֶחָד מֵהֶם גַּם אֵלִי הַנַּעַר, זָכָרְתִּי.

דּוֹמֶה, שֶׁכַּמָּה פְעָמִים אָמַרְתִּי אֲסַפֵּר דְּבַר אֵלִי,

כֵּיוָן שֶׁבָּאתִי לְכָאן, הָבָה אֲסַפְּרָה הַפָּעַם.

הָיָה בְאַחַד הַכְּפָרִים אֲשֶׁר בְּטַבְרִיָּה לְצָפוֹן,

סָמוּךְ לַמָּקוֹם, בּוֹ עָלְתָה לְפָנִים “הַמְּסִלָּה הַגְּדוֹלָה”,

פּוֹנָה כְלַפֵּי מוֹסְקְבָה, פּוֹלַחַת “הַשָּׂדֶה הַפֶּרֶא”

אֲשֶׁר בּוֹסְסוּהָ עֲדָרִים סוּסֵי-קְרִים בְּרֶסֶן טָטָרִים,

פִּרְאֵי פָרָשִׁים וְאֹרְחוֹת-טְשּׁוּמַקִּים מִתְמַהְמְהוֹת,

וְהַרְחֵק מִזְּרוֹעוֹת הַדְּנֶפֶּר, הַחוֹבְקוֹת אֶפַּרְכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת,

שְׁקוּעוֹת בְּבָתֵּי-הַחֵמָר מִתַּחַת לְגַגֵּי קַשׁ-אָפוֹר,

שְׁקוּעוֹת בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ: חֲרִישָׁה שְׁחוֹרָה וּשְׁמֵנָה,

זְרִיעָה תְמִימָה וּשְׂמֵחָה וְקָצִיר רַב-זֵעָה וְשִׁירָה.

הָיָה בְאוֹתוֹ הַכְּפָר יְהוּדִי פִקֵּחַ – יְחִיאֵל,

קָרוּי יְחִיאֵל אִישׁ-חֹל, “בּוּדֵנִי” בִּשְׂפַת הָאִכָּרִים

(יַעַן כִּי עָשָׂה שַׁבַּתּוֹ חֹל וְהִתְעַסֵּק בִּפְרַקְמַטְיָה).

אוֹתוֹ יְחִיאֵל כִּי מֵת – וְנִשְׁאֲרוּ אַחֲרָיו שְׁנֵי בָנָיו –

“הַיְחִיאֵלִים” בַּדּוֹר. סָבַר מַר, מַאי נַפְקָא מִנָּהּ?

נִשְׁאֲרוּ שְׁנַיִם יְהוּדִים וְהַכְּפָר כְּפָר גָּדוֹל, כְּרַךְ מַמָּשׁ?

לֹא מִנֵּהּ וְלֹא מִקְצָתֵהּ! – שְׁנַיִם יְהוּדִים, שְׁנֵי אַחִים,

זֶה שֵׁם-מִשְׁפַּחְתּוֹ פִּנְצ’וּק, וְזֶה שֵׁם-מִשְׁפַּחְתּוֹ לִיטִינְסְקִי.

כְּלוּם אֵין זֶה פֶלֶא? – לָאו דַּוְקָא – שְׁנַיִם יְהוּדִים,שְׁנֵי אַחִים.

שְׁנַיִם שֵׁמוֹת לָהֶם – מַה פֶּלֶא? הַפֶּלֶא שֶׁשְּׁמוֹתָם

שְׁנַיִם – שְׁנַיִם וְלֹא שְׁלֹשָׁה – וְהוּא סְגֻלָּה כְּנֶגֶד הַגְּזֵרָה

לִהְיוֹת חֲנִיכֵי קְסָרַקְטִין – וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, יְדוּעִים.

וְהֵמָּה הַשְּׁנַיִם חֶנְוָנִים, חֲנוּתָם קְבוּעָה בְּבֵיתָם.

הָיוּ בָּתֵּיהֶם הַשְּׁנַיִם בַּשְּׁכוּנָה הָאַחַת, הַסְּמוּכָה

לְכִכַּר-הַשּׁוּק וְהַיְרִיד, בַּיִת מוּל בַּיִת – כִּבְמַרְאָה.

הָיָה יְחִיאֵל עוֹד חַי – וְהַיְחִיאֵלִים בְּשֻׁתָּפוּת

סוֹחֲרִים בַּחֲנוּת הָאַחַת, אַךְ לְבָתֵּיהֶם נִפְרָדוּ.

אֶלָּא לְאַחַר שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ נִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה,

הִתְחִיל גַּם חֳרִי-הָאַף וְצַעַר וְחֵמָה עֲצוּרָה.

זֶה מוֹשֵׁךְ קוֹנֶה לְכָאן וְזֶה מוֹשְׁכוֹ לַחֲנוּת שֶׁכְּנֶגֶד.

הִתְחִיל הַשָּׂטָן מְרַקֵּד בֵּינֵיהֶם. וַאֲמַתְלוֹת…אֲמַתְלוֹת

יֶשְׁנָן לְעוֹלָם לַזָּקוּק לָהֶן; אַךְ חָס וְחָלִילָה:

יֵשׁ לָהֶם, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יְרֻשָּׁה – חֲנוּת וּמְטַּלְטְלִים,

חוֹבוֹת וְעִסְקֵי-מִשְׁפָּחָה עוֹד מִשֶּׁכְּבָר, וְ“עִסְקֵי-נָשִׁים”:

מַעֲשֶׂה בְּשׁוּנְרָה שֶׁפָּרְשָׁה לְמַרְתֵּף שֶׁלֹּא לִבְעָלֶיהָ

לְרֵיחַ-נִיחוֹחַ שֶׁל זִבְדָּה – וְהָיוּ לִרְסִיסִים כְּלֵי-חֶרֶס;

בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בַמֹּץ בָאַמְבַּר, וְתַרְנְגֹלֶת שֶׁל שְׁכֵנָה

פִּתְאֹם מַכְרִיזָה בְעוֹלָמוֹ שֶׁל חָצֵר עַל בֵּיצָה חֲמִימָה;

אַוְזָה, אֵם עַל בָּנֶיהָ, וְזָכָר מְאֹד נוֹחַ לִכְעֹס

חוֹדְרִים בְּפִרְצָה בַגָּדֵר עַל גִּנַּת-יְרָקוֹת עוֹד גִּבְעוֹל,

הָלֹךְ וְחָטֹט וְתָלֹשׁ כָּל רָאשֵׁי עֲשָׂבִים יְרֻקִּים;

מַעֲשֵׂי עָוֶל וָרֶשַׁע! סִכְסוּכֵי יְלָדִים בִּכְלָל!

יוֹצְאִים בְּעַיִן וָשֵׁן – וְכֻלֵּי וְכֻלֵּי וְגוֹמֵר…

אַךְ לֹא לְעוֹלָם הָרִיב! הַיְרֻשָּׁה הִפִּילוּ בְגוֹרָל,

חוֹבוֹת הַלָּקוֹחוֹת נִפְרָעוּ, וְהַיְלָדִים גָּדְלוּ וְהִתְחִילוּ

בְּרִיב אֲבוֹתֵיהֶם גַּם-הֵם: לֹא נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.

גַּם הַמִּטַּלְטְלִים חִלְּקוּ וְאַף כֵּלִים שְׁמוּרִים לְפֶסַח,

גַּם הַלָּקוֹחוֹת-הַקּוֹנִים… נִפְרְדוּ אִישׁ לְ“גוֹיֵיהֶם”

נִשְׁאֲרָה רַק חֶלְקָה אַחַת – וְלֹא בָאוּ לִכְלָל דֵּעָה אֶחָת.

הָיָה לִיחִיאֵל זֶה מָקוֹם בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ בַּ“מִזְרָח” –

סֶלַע-מַחֲלֹקֶת לְבָנָיו – וְנִכְנְסוּ בָּעֳבִי הַקּוֹרָה

“פְּנֵי” כָּל הַקְּהִלָּה – לַשָּׁוְא! הֶעֱלוּ חֶרֶס בְּכַפָּם.

הָיָה הָאֶחָד הַבְּכוֹר – וְטוֹעֵן הוּא: בְּכוֹר וּבִרְכָתוֹ…

הָיָה הַשֵּׁנִי מִתְעַבֵּר: בְּבֵיתוֹ שֶׁלּוֹ נִפְטַר אַבָּא…

הָיָה בְּחַיָּיו בְּבֵיתוֹ, וְגַם בִּקְבוּרָתוֹ הוּא טִפֵּל.

וְאִלּוּ הָיָה הַמָּקוֹם בְּצַד מִזְרָח, אַךְ בְּאֶמְצַע הַסַּפְסָל,

רַבָּה הָרָעָה לֹא הָיְתָה – דָא עָקָא, כִּי סָמוּךְ “לָאָרוֹן”

(יָשַׁב יְחִיאֵל מִכָּאן, וּמִכָּאן מְקוֹם הָרַב שֶׁבַּקְּהִלָּה).

עַד שֶׁהַיָּמִים יְמֵי-חֹל, יֵשׁ לָנוּ מִנְיַן וָתִיקִים,

זְקֵנִים נְטוּלֵי עֲסָקִים, הָרַב, וְהַחַזָּן וְהַשַּׁמָּשׁ

וְעוֹד מִן הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר, הַיּוֹשְׁבִים בַּשְּׁכוּנָה בִסְמִיכוּת;

אֶפֶס בְּשַׁבָּתוֹת, בֶּחָג – מִזְדָּרְזִים הַשְּׁנַיִם, מַקְדִּימִים.

שְׁנֵיהֶם בַּשְּׁכוּנָה הָאַחַת – בַּיִת מוּל בַּיִת, כָּאָמוּר,

חַלּוֹן מַמָּשׁ מוּל חַלּוֹן – וּבְצֵאת אֶחָד יוֹצֵא הַשֵּׁנִי.

עוֹמְדִים הַקְּטַנִּים עַל פִּתְחָם אוֹרְבִים לְצַעֲדֵי דוֹדָם.

הָיוּ הַשְּׁכֵנִים מַמָּשׁ מִתְבַּקְּעִים בִּרְאוֹתָם הַשְּׁנַיִם:

אֵיךְ שֶׁזֶּה יוֹצֵא וְזֶה פוֹרֵץ, וּשְׁנֵיהֶם מַרְחִיבִים צַעֲדֵיהֶם,

עוֹשִׂים אֶת-עַצְמָם לְעֵין-זָר צוֹעֲדִים מְתוּנוֹת מְתוּנוֹת

כְּלַפֵּי בֵית-מִדְרָשׁ, וּכְאִלּוּ בְלֹא-רוֹאִים מִסְתַּכְּלִים

אֲשֶׁר גַּם אָחִיו יֵחָפֵז… הָרִיצָה מִדָּה מְגֻנָּה

לְבַעֲלֵי-בָתִּים הֲגוּנִים, יְהוּדִים עִם זָקָן וּפֵאוֹת!

נִמְלְכוּ לַעֲשׂוֹת קַפַּנְדְּרִיָּה דֶרֶךְ קַרְפִּיפִים וְגִנּוֹת,

חֶרֶשׁ מֵאַחֲרֵי-חֲצֵרוֹת לָצֵאת יִתְגַּנְּבוּ – אֵין רוֹאֶה –

נִכְנַס פִּינְצ’וּק לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ, וְהִנֵּה לִיטִינְסְקִי בַּ“מָּקוֹם”,

עֵינָיו מְמַצְמֵץ מִמְּתִיקוּת, וְיֵשֵׁב הָאָח בַּאֲשֶׁר יֵשֵׁב.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יַשְׁכִּים לִיטִינְסְקִי וְיִסֹּב קַרְפִּיפִים וְגִנָּה,

וְעָלָה נִכְחוֹ פִּינְצ’וּק בַּשְּׁכוּנָה וְזָכָה בַּמָּקוֹם.

שְׂחוֹק הוּא וְהָיָה לִשְׂחוֹק – מַעֲשֵׂה-קוֹמֶדְיָה, חֵי-נַפְשִׁי!

שַׁבָּת – כָּל הַמִּתְפַּלְּלִים (כַּיּוֹצֵא מִכְּלָל אַךְ וָתִיקִים)

יוֹשְׁבִים בְּהַרְחָבַת-הַדַּעַת, מְחַכִּים לְבֹא הַ“יְחִיאֵלִים”:

“מִי מֵהֶם יֵשֵׁב הַיּוֹם? וְאֵיךְ יֶאֱרַךְ חָטְמוֹ שֶׁל אָחִיו”?

הֶעֱרִים אֶחָד וּבָא עִם פְּתִיחַת-הַבַּיִת – בַּשִּׁשִּׁית…

עָמַד הַשֵּׁנִי מִתְלַחֵשׁ עִם פַאלִיק הַשַּׁמָּשׁ, וְהִסְכִּים:

הִשְׁכִּים בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה וּפָתַח הַבַּיִת – בְּחָמֵשׁ…

עָמְדוּ הַ“בָּנִים” וְאָרְבוּ, וְלֹא רָאוּ אֶת דּוֹדָם הַיּוֹצֵא.

פָּנָה הַשֵּׁנִי כְדַרְכּוֹ: מִזְדָּרֵז-מִתְמַהְמֵהַּ.

אָחִיו אֵינֶנּוּ? חָשׁ לִבּוֹ – יֵשׁ דְּבָרִים בְּגֵו – נִבָּא רָעוֹת…

קָרַב – הַבַּיִת פָּתוּחַ, נִכְנַס – וְעֵינָיו חָשָׁכוּ…

שַׁבָּת זוֹ לָקוּ אֵלֶּה, וְשַׁבָּת אַחֶרֶת – הָאֵלֶּה.

פַּעַם – וּשְׁנֵיהֶם הִקְדִּימוּ, הִגִּיעוּ – הַשַּׁמָּשׁ אֵינֶנּוּ.

קָרָה לוֹ מַה-שֶׁקָּרָה וְאֵחַר קְצָת שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ.

וְהִנֵּה הָאַחִים הַשְּׁנַיִם צוֹבְאִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת,

אֶחָד מִשְׁתָּעֵל מִשְּׂמֹאל, וְאֶחָד מִיָּמִין מִתְגָּרֵד…

נִדְחַק הַלָּז וְזֶה נִדְחַק, זֶה עוֹלֶה וְזֶה עוֹלֶה כְנֶגְדּוֹ,

אוֹחֵז הָאֶחָד בְּכַף פַאלִיק, אוֹמֵר הַשֵּׁנִי לְנַשְּׁלוֹ

מִמַּפְתְּחוֹתָיו, צְרוֹר בַּרְזֶל, – וְהַדֶּלֶת אִי-אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ…

אֵלֶּה קְצוֹת דַּרְכָּם בְּשַׁבָּת. אוּלָם בְּחַג אֵין מְוַתֵּר,

בֵּין שֶׁהִגִּיעַ הָאֶחָד בֵּין שֶׁהִגִּיעַ הַשֵּׁנִי,

שְׁנֵיהֶם סְמוּכִים אֶל מָקוֹם אֶחָד, אִישׁ בְּצַד אֶחָיו,

זֶה פוֹנֶה רֹאשׁוֹ לִשְׂמֹאל וְזֶה פוֹנֶה רֹאשׁוֹ לְיָמִין,

מַמָּשׁ אוֹתוֹ הַנֶּשֶׁר עַל-גַּבֵּי גוּשְׁפַּנְקָא דְמַלְכוּתָא:

עֹרֶף מוּל עֹרֶף וְעֵינַיִם מְזָרוֹת כַּעַס וְאֵיבָה.

יָמִים חוֹלְפִים עַל יָמִים. הַבָּנִים מָה הֵם? הֵמָּה גְּדֵלִים!

הָיָה פִּינְצ’וּק מַרְבֶּה בָנוֹת, וְקַדִּישׁ לֹא אֶחָד, – שֵׁשׁ כַּלּוֹת

עוֹלוֹת בַּבַּיִת הָאֶחָד, וְשִׁשָּׁה בָנִים בְּבֵית-אָחִיו.

אֶחָד מֵהֶם הֲרֵי אֵלִי, וְהָיָה בֶּן-עֶשְׂרִים וָמָעְלָה…

עוֹמֵד כְּבָר בְּשִׁדּוּכִים, אַךְ חִכּוּ “עַד יַעֲבֹר זַעַם”

(כְּלוֹמֵר, אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲרֵר מֵאֵימַת עֲבוֹדַת הַצָּבָא).

וְאֵלִי רְחַב גֶּרֶם וָשֶׁכֶם, וְצַוָּאר שׁוֹר-פָּר לוֹ וּמְאָדָּם,

רַגְלָיו רֶגֶל קְצָרָה, וְאוּלָם פּוֹסַעַת מַמָּשׁוֹת,

אֲשֶׁר אִם עָמְדָה עַל עָמְדָהּ וְיֶשׁ-לָהּ אֲחִיזָה בַּקַּרְקַע;

כֻּלּוֹ תַּבְנִית גּוּר-דֻּבִּים מִזַּאֲטוּטֵי הַחַיָּה:

אֲשֶׁר עוֹדֶנּוּ בְּבַגְרוּת, טֶרֶם הִגִּיעַ מְלֹא-גָדְלוֹ.

הָיְתָה בִרְכַּת-שָׁמַיִם עַל כַּפּוֹ הַשְּׁחֻמָּה, דְּמוּת-צְבַת לָהּ,

אֲשֶׁר אִם תָּפְסָה בְנַעַל פַּרְסַת-הַסּוּס – וְתִכּוֹפֵף

מְלַאכְתּוֹ מְלֶאכֶת-נַפָּחִים – וּבֵין הַמַּפּוּחַ וְהַסַּדָּן

עָמַד וְעָשָׂה בְּבַרְזֶל מֵאָז הַבֹּקֶר עַד-עֶרֶב,

נוֹגֵד חִשּׁוּקִים וּמַלְגֵּז, תּוּתְרִי סוּסִים וְנַעֲלֵיהֶם,

אַנְקוֹל לִנְטִילַת הַקַּשׁ וְכַדּוּם לְהַעֲלוֹת דְּלִי טָבָע.

סָמוּךְ לַפַּחַם כְּלוֹנְסָאוֹת קְבוּעִים בָּאָרֶץ כָּרָאוּי,

כָּפִיס וְגַמְלָה עֲלֵיהֶם – בֵּית-נִעוּל-הַסּוּסִים לְאֵלִי.

וְהָיָה בְעָמְדוֹ לְדוּכָן וְתָפַס בְּרֶגֶל סוּס מַמְרֶה,

יֶפֶן זֶה עֵינוֹ הַנָּאָה לְהִתְבּוֹנֵן בְּתוֹפְסוֹ – וְנִכְנָע.

וְזֹאת לְךָ כְּבָר סִפַּרְתִּי, אֲשֶׁר בְּבֵית-דּוֹדוֹ אַךְ בָּנוֹת.

שֵׁשׁ כָּתְנוֹת-בַּד מְלֵאוֹת נְעָרוֹת וּלְסוּטוֹת חוֹשְׁבוֹת לְהִתְבַּקַּע

חַנְקָה הַבְּכִירָה כְבָר גָּדְלָה וְדִבְּרוּ בָהּ גַּם נִכְבָּדוֹת.

חִכּוּ לְיוֹם בּוֹא הֶחָתָן, וְאֶפְשָׁר לוֹ הָיָה לְהִכָּנֵס

כְּבָר מִבְּעוֹד עָרֶב; וְאוּלָם אֶפְשָׁר לוֹ לָבֹא לְמָחֳרָת,

כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה בִרְצוֹנוֹ, אִם לָלוּן בַּשָּׂדֶה אוֹ לַחְדֹּל.

הָיוּ הָאַחִים שׂוֹנְאִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְאוּלָם

יוֹדְעִים כָּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה אִישׁ בְּבֵיִת-אָחִיו – אֵין סוֹדוֹת,

דָּבָר לֹא נֶעְדָּר, כְּמִשְׁפַּט הַיּוֹשְׁבִים בַּכְּפָר וּבִשְׁכֵנוּת.

הָיוּ בְנֵיהֶם מֵאָז מַעֲשֵׂי-אָבוֹת בִּידֵיהֶם

לְקַנְטֵר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּמַעֲשֶׂה-קֻנְדֵּס וְכַדּוֹמֶה,

וְיָדְעוּ אֲשֶׁר מְחַכָּה הַכַּלָּה לְבוֹאוֹ שֶׁל חָתָן.

עֶרֶב וְהוֹחִילוּ עַד בּוֹשׁ – הֶחָתָן אֵינֶנּוּ, וְגָמְרוּ

אֲשֶׁר לֹא יָבֹא הַלַּיְלָה, כִּי מָחָר בַּבֹּקֶר יוֹפִיעַ.

נִמְנוּ וְגָמְרוּ וְסָרוּ אִישׁ אֶל פִּנָּתוֹ, בָּהּ יָלִין,

כִּבּוּ בַבַּית הַנֵּר, עוֹד מְעַט וְנַחֲרַת-אֵימָה תִשָּׁמַע…

דְּמָמָה… דִּמְמַת-הַכְּפָר, טֶרֶם חֲצוֹת-לֵיל וּשְׁאִיּהָ.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע מֵרָחוֹק שַׁעֲטַת סוּסִים, קוֹל הָלְמָם

בְּשִׁכְבַת הַחוֹל וּבַדֶּרֶךְ מִקָּצֶה, בּוֹ יָבֹא הֶחָתָן.

הֵמָּה כִבּוּ הַנֵּר, וְהַשְּׁעָטָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה –

הִנֵּה הֶחָתָן הַבָּא! כִּי מִי אַחֵר, אִם לֹא הֶחָתָן?

כָּל הָאִכָּרִים בַּשְּׁכוּנָה, אֵין אִישׁ מֵהֶם עָזַב אֶת בֵּיתוֹ.

אִכָּר לֹא יָשׁוּב לְשִׁכְנוֹ בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה,

דַּרְכּוֹ לֹא יַעַשׂ בַּחֲשֵׁכָה – אֵין זֶה אֶלָּא הֶחָתָן!

“חָתָן! הֶחָתָן!” הֵרִיעוּ הַפְּעוֹטִים בַּבַּיִת בִּתְרוּעָה.

אֲשֶׁר לֹא רָצוּ לְהַגִּיד הַגְּדוֹלִים – הַקְּטַנִּים בִּשֵּׂרוּ,

מִלִּים מִלִּבָּם הוֹצִיאוּ – וְהָיָה הַסָּפֵק לְבָרִי.

מִהֲרָה לָקוּם הַכַּלָּה, תּוֹעָה בֵּין פֻּזְמָק וּמַסְרֵק,

עָמְדָה נְתוּנָה בִלְסוּטָה מִתְקַשָּׁה בִרְכִיסַת כַּפְתּוֹרִים,

מָרַד הַבֶּזַע בַּכַּפְתּוֹר, בָּגַד הַכַּפְתּוֹר בַּאֲבָקָה.

קָפְצָה גַּם הַמְּחֻתֶּנֶת לַמִּסְדְּרוֹן וְשָׁכְחָה חֻלְצָתָהּ:

חֶצְיָהּ עֲטוּפָה הַפַּקְרִיס, וְחֶצְיָהּ – בֶּחָלוּק הַלָּבָן…

רוֹקֵד הַמְחֻתָּן כְּנֶגֶד הַמְּנוֹרָה וְהַנֵּר וְאֵינוֹ מוֹצֵא

תֵּבַת גַּפְרוּרִים, צֹוֵחַ: הָבִיאוּ גַּפְרוּרִים! – וְאֵין עוֹנֶה.

סִיֵּם בְּרִיצָה חֲטוּפָה בְתַחְתּוֹנִים מִתְלַבְּטִים עַל עַרְדָּל.

רֶגַע חוֹלֵף… עוֹד רֶגַע… הַסּוּסִים הוֹלְכִים וּקְרֵבִים…

הוֹלְכִים וּקְרֵבִים… כַּמּוּבָן, פֹּה יָסֹב מֵעֵבֶר לַצְּרִיף

קֶרֶן-הָרְחוֹב וּמִכָּאן… וְכָל הַמִּשְׁפָּחָה עוֹמֶדֶת

אֵצֶל הַשַּׁעַר וְהַפִּשְׁפָּשׁ – עוֹד רֶגַע יִגָּלֶה הַקָּרוֹן…

רֶגַע שַׁעֲטַת הַסּוּסִים… הִנֵּה הִיא… וְהִנֵּה הִתְפָּרֵץ,

קָפַץ מֵעֵבֶר לַצָּרִיף… בָּא…. אֵלִי! וּבְרַגְלָיו הַקְּצָרוֹת

הוֹלֶם וּמַכִּישׁ בַּקַּרְקַע בִּשְׁתַּיִם כְּצֶמֶד בִּשְׁמוֹנֶה,

שֶׁעָטָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַמָּשׁוּת, וַתְּצִלֶּנָה הַשְּׁמָשׁוֹת…

הוּא – וְלֹא אַחֵר!.. כָּךְ “רִמָּה” אֶת דּוֹדוֹ הַקַּפְּדָן – הִתְעָהוּ.

וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁלֹּא עָבַר עֲלֵיהֶם.

מַבְלִיט חָזֵהוּ הָאַדִּיר וּמְעַקֵּם צַוָּארוֹ הַמֻּצָּק,

מַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ כְּלַפֵּי חָזֵהוּ וּמַפְנוֹ לְצִדּוֹ,

מַבִּיט בְּדוֹדוֹ מִסְתַּכֵּל בִּסְקִירַת עַיִן פּוֹזֶלֶת,

צוֹהֵל בְּאָזְנָיו מִצְהָלָה עַלִּיזָה לְהַחֲרִישׁ אָזְנַיִם,

מִצְהֲלוֹת סוּסָה צְעִירָה, הָעוֹנָה לְזָכָר בְּהַדָּבְרוֹ…

כָּכָה יָנוּמוּ עוֹד כֹּחוֹת וּשְׁאֵרִית הַגְּבוּרָה מִקֶּדֶם

וְרוּחַ אֲדֹנָי אֲשֶׁר בָּם, הַנְּקֻדָּה-הַיְּהוּדִית, נִרְדָּמָה,

דּוֹמָה לָאֶבֶן הַטּוֹבָה, הַנְּתוּנָה בְּמַעֲבִית-קַן-רִגְבָּהּ,

דּוֹמָה לְזֶרַע הַשִּׁפּוֹן בְּנַרְתִּיק הַמֹּץ, יַעֲטֶנּוּ, –

עַד בּוֹא הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה וְהָאֱלֹהִים יִקְרָאֶנּוּ,

יִגַּע בּוֹ בְאֶצְבַּע-הַבְּרָכָה וּלְהָעִיר בּוֹ קְסָמִים נַעֲלָמִים

וְהִרְכִּין אֶת שִׁכְמוֹ הָרָחָב וְהֶעֱמִיס עָלָיו, וְיִשָּׂא

מַשָּׂא-הַקֹּדֶשׁ הַגָּדוֹל, כָּל סֵבֶל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה

לָשֵׂאת מִיָּם וְעַד יָם וּמִדּוֹר וְעַד דּוֹר –

אָמֵן סֶלָה!

ברלין

שִׂמְחָה לָאו-דַּוְקָא

מאת

שאול טשרניחובסקי

אָדָם צָרִיךְ לְמַזָּל! מַזָּל אִם יֵשׁ לוֹ לְאָדָם,

אִשְׁתּוֹ הוֹלֶכֶת לַמִּקְוֶה וְעִזּוֹ פּוֹרֶשֶׁת לְרִפְתָּהּ;

אֶפֶס, אִם חַס וְחָלִילָה אֵין לוֹ לָאָדָם כָּל-מַזָּל –

עִזּוֹ הוֹלֶכֶת לַמִּקְוֶה וְאִשְׁתּוֹ פּוֹרֶשֶׁת אֶל רֶפֶת.

מַזָּל לְיוֹשְׁבֵי כְּפָר סְקֶלְקִי: וְנִמְנוּ וְגָמְרוּ הַשָּׁנָה

דִּבְרֵי הַמְּגִלָּה כַּדָּת וּבְהֶסַּח-הַדַּעַת – בְּצִבּוּר!

וְסָבָא, כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְסַפֵּר בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה,

הָיָה מְסַלְסֵל בִּזְקָנוֹ, מְחַיֵּךְ וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר:

עַרְבִית-חֲשֵׁכִים הִגִּיעָה, מִתְכַּנְּסָה לְבֵין הַחֲצֵרוֹת,

מַעֲטָה אֲבֵלוּת עַל בָּתִּים, מַרְבִּיצָה דוּמִיָּה בַסִּמְטוֹת.

נִכְנְסָה אַחַת מִזְחֶלֶת בִּשְׁעָרָיו שֶׁל שִׂמְחָה לָאו-דַּוְקָא,

קְבוּעָה עַל אַדְנֵי עֵץ-אַלּוֹן מַכְסִיפִים בְּחִשּׁוּקֵי בַרְזִלָּם.

חָשׁוּ כָל כַּלְבֵי הַשְּׁכוּנָה וְעָרְכוּ קַבָּלַת-הַפָּנִים

לָהּ מְאֹד נֶהְדָּרָה, כְּמִנְהַג כְּלָבִים וָתִיקִים,

אֲשֶׁר יָרִיעוּ עַל נָכְרִי הַבָּא אֶל גְּבוּל מִשְׁכַּן-כְּבוֹדָם.

וְעָמְדוּ הַסּוּסִים הַשְּׂעִירִים וּמַעֲלִים הֶבְלָם בַּשָּׁעַר,

עַד שֶׁפְּתָחָהוּ הָרַכָּב; וּשְׁנַיִם גּוּצִים יְהוּדִים

לוּטִים בְּפַרְווֹת-הַשֵּׂעָר וּמְעִילֵי עוֹר-כְּבָשִׂים וּפַקְרִיס,

סַחֲבוֹת-בַּד, מַגָּפַיִם וְגַרְבַּיִם וְנַעֲלֵי-לֶבֶד,

כּוֹבַע וְרָדִיד שֶׁל נָשִׁים וּבַרְדָּס: כְּלִי בְתוֹךְ כֶּלִי,

צְרוּרִים וּכְרוּכִים עֲלֵיהֶם עַד אֵין לְהָנִיעַ כָּל-אֵבֶר

תַּבְנִית קֶלַח-שֶׁל-כְּרוּב בְּעוֹד עָלָיו חִתּוּלָיו, וְנִשְׁאַר

עוֹמֵד תָּקוּעַ עַל תַּלְמוֹ וּפָרְחָה בוֹ שֵׂיבָה שֶׁל שֶׁלֶג,

לוּלֵא שְׂפָמָם הַסּוֹמֵר וּטְעוּן-הַחֲנָמַל הַמַּאֲהִיל

עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּשְׂפָמוֹ שֶׁל סוּס-יָם עַל קַרְחֵי הַצָּפוֹן.

עַד שֶׁהָרַכָּב הַגּוֹי טָרוּד בְּעִנְיַן הַשַּׁעַר

יָשְׁבוּ הַיְּהוּדִים מִסְתַּכְּלִים בְּכָל אֲשֶׁר פָּגְעָה בַת-עֵינָם:

בְּחַרְחוּר שֶׁנִּפְגַּם וְנִדּוֹן לְטִלְטוּל עַל טָהֳרוֹ שֶׁל שֶׁלֶג

עַד שֶׁיַּחֲזִירוּ אֶת דִּינוֹ וְשָׁב אֶל פִּנָּתוֹ וּמְזָווֹ,

וּבַחֲרִיּוֹת שֶׁל אִילָן מַרְעִיד בְּגַנּוּנִית שׁוֹמֵמָה,

נִרְאוֹת כְּכַתָּבָה שֶׁל סוֹפֵר עַל-גַּבֵּי מַלָּכִית¹ שָׁמָיִם,

אוֹ בַחֲשִׂיפֵי הֶעָבִים, הַנְּפוֹצִים עַל-פְּנֵי הָרָקִיעַ,

עוֹלִים בַּחֲשִׁיפַת-הַכִּפָּה וְרוֹעֶה אֵין נִרְאֶה בָם נוֹהֵג,

עַד שֶׁנִּנְעֲצוּ בַטְּרַקְלִיל הַהוֹגֶה הֲגִיגוֹ עַל בְּאֵרוֹ,

נִצָּב עֲלֵי רֶגֶל אַחַת וּמַעֲלֶה דְלִי בְחַרְטֻמּוֹ,

קִילוֹן כְּבַד-זָנָב, וּפֶלַח הָרֶכֶב לוֹ מַלְבִּין בַּקָּצֶה,

דּוֹמֶה לְעָגוּר שֶׁהֶעֱלָה מִנִּבְכֵי בִצָּתוֹ צְפַרְדֵּעַ

וְעָמַד שׁוֹהֶה, מִסְתַּכֵּל, מֵאֵיזֶה צַד יִבְלַע הַטְּרֵפָה.

הֵמָּה מִסְתַּכְּלִים וּמַחֲשִׁים, וַיַּעַן הָאֶחָד: "סַמִּילָא,

מָתַי יִהְיֶה הָאוֹת וְנִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר?

אָנָּא, הִתְבּוֹנֵן לַסּוּס, וְהָיָה כְהַתִּירְךָ הַחֶבֶק

תִּתֵּן אֶת לִבְּךָ לְפִצְעוֹ, דְּרֹשׁ לְאִפְיַטְרוֹס בְּאֵין בְּרֵרָה".

רָטַן סַמִּילָא: "אִפְיַטְרוֹס! לָמָּה לְךָ הָאִפְיַטְרוֹס –

אָנוּ כָאן לְשׁוּם-מָה? וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים, עַתִּיקִים:

גָּרָב כִּי-יִהְיֶה בַבְּהֵמָה, חֲזָזִית אוֹ נִקְפָּה מַמְאֶרֶת,

שְׁמַע מִנָּהּ צָרִיךְ לְגַפֵּר… אוֹ מִשְׁחָה, וְאוּלַי רְפוּאָה

יֶשְׁנָהּ בְּדוּקָה וּמְנֻסָּה – נֹאמַר רְפוּאָה. הִיא יֶשְׁנָהּ:

אֶקְנֶה מְמֵנָא-דְקֵיסַר וְקֻרְטוֹב שֶׁל כֹּהַל וְזַרְנִיךְ,

דְּמֵי-שִׁבְעַת-אַחִים כְּזַיִת, וְגַם מַעֲלָה טוֹבָה נוֹדָעָה

לָתֵת בָּהּ שְׁתַּיִם מְחָטִים מַעֲלוֹת חֲלֻדָּה – כַּנֶּאֱמָר.

נֹאמַר כִּי חָלָה הַבַּעֲטָן, וְאוּלַי הַלָּז – הָאֲפַרְפַּר"

נָפַל לְתוֹךְ דְּבָרָיו הַיְּהוּדִי: "כַּלֵּךְ-לְךָ, הַתֵּר וְנָבֹא,

עַד שֶׁאַתָּה מִתְפַּלְסֵף קוֹפְאִים אָנוּ בַשָּׁעַר"

חִכְחֵךְ הָאִכָּר וְעָנָה: "הַתֵּר… וְאֵי קְצֵה הַחֶבֶל?

אוֹתוֹ הַחֶבֶל אֵינֶנּוּ, אֵין זֶה כִּי אִם כְּרָתוֹ הַיְּהוּדִי…"

אֶפֶס כְּשֶׁנִּפְתַּח הַשַּׁעַר וְנִכְנַס הָאִכָּר לֶחָצֵר,

בָּאוּ הַכְּרוּבִים הַשְּׁנַיִם, תָּאֳמֵי הַכְּרוּב, וְהֵסִירוּ

כָּל חִתּוּלֵיהֶם מֵהֶם, וּפָשְׁטוּ אֶת צוּרַת הַכְּרוּבִים,

לָבְשׁוּ צוּרַת יְהוּדִים גּוּצִים וּבַעֲלֵי בָשָׂר.

עָמְדוּ בְּפִשּׁוּט-יָדַיִם עַל כֹּתֶל הַתַּנּוּר הַגָּדוֹל,

עוֹמְדִים מְשִׂיחִים עִם בַּעַל-הַבַּיִת ר' שִׂמְחָה לָאו-דַּוְקָא,

עַד שֶׁהִזְמִינָם לַשֻּׁלְחָן עִם מֵחַם מֵשִׂיחַ לְפִי-חֻמּוֹ:

“אָנָּא, ר' מֶנְדֶּלִי! אָנָּא, ר' וָוֶה! הִכָּנְסוּ, מְכֻבָּדִים!”

וְרָגְזָהּ שֶׁל מַחֲבַת חֲבוּשָׁה בַחֲצוּבָה שֶׁל בַּרְזֶל מַשְׁחִירָה

עוֹלֶה מֵעַל הַכִּירַיִם בְּרָקְקָהּ שֶׁמֶן עַל-סְבִיבָהּ,

מַזָּה בְּבַעֲלַת-הַבַּיִת שֶׁטָּרְפָה שׁוּמָן עִם בֵּיצָה;

וְרֵיחָהּ שֶׁל סְעֻדָּה עֲרֵבָה בָּא נוֹדֵף מִמֶּנָּה בֶחָדֶר.

הָיָה ר' שִׂמְחָה וְאוֹרְחָיו עֲסוּקִים בְּעִנְיְנֵי דְיוֹמָא.

הִשִּׂיא רַב שִׂמְחָה אֶת אוֹרְחָיו לִדְבָרִים אֲחֵרִים וַיֹּאמַר

“סַבְרֵי מָרָנָן, תִּתְאָרְחוּ אִתִּי פֹה יוֹם אוֹ יוֹמָיִם?”

מָחָה ר' מֶנְדֶל אֶת פִּיו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לוֹ: "לָמָּה?

מָחָר בַּבֹּקֶר וְנֵצֵא, כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְפָנֵינוּ".

"מָחָר – הִשְׁתִּיקוֹ ר' שִׂמְחָה – הָא כֵיצַד – לָאו דַּוְקָא!

תִּהְיוּ פֹה יוֹם אוֹ יוֹמָיִם"… נִתְבַּהֵל ר' וָוֶה וְאָמַר:

“כֵּיצַד זֶה יוֹם אוֹ יוֹמַיִם – יְשִׁיבָה זוֹ לָמָּה הִיא בָאָה?”

חִיֵּךְ ר' שִׂמְחָה בְּעִקּוּם-שְׂפָתַיִם וְחָזַר עַל דְּבָרָיו.

"כֵּיצַד? הָא כֵיצַד הִיא בָאָה… נִקְרָא הַמְּגִלָּה בְצִבּוּר.

אָנוּ מִנְיָן אֵין לָנוּ. תִּקְרְאוּ, אַחַר תַּעֲבֹרוּ".

הִפְסִיק אֶת דְּבָרָיו ר' מֶנְדֶּל; “עֲסָקִים וּמְגִלָּה – מַה קֹּדֶם?”

נֶחְפַּז ר' שִׂמְחָה: "לָאו דַּוְקָא! וּמָחָר חָל תַּעֲנִית אֶסְתֵּר,

שְׁמַע מִנָּהּ – פּוּרִים"… "מַאי פּוּרִים! – הִתְקַצֵּף וָוֶה הָרַתְחָן –

פּוּרִים יוֹם-טוֹב אֵינֶנּוּ, וְקַדַּחַת לֹא תֵחַד בַּמַחֲלוֹת".

– “לִכְשֶׁתִּתְקֹף אֶת אַחֵר” – נָפַל לְתוֹךְ דְּבָרָיו ר' שִׂמְחָה –

פּוּרִים לָאו יוֹם-טוֹב? לָאו-דַּוְקָא"… – “מָחָר בַּבֹּקֶר נֵצֵאָה!” –

גָּזַר ר' מֶנְדֶּל. – “מַאי שְׁטוּתִים?” – הֱפִיגוֹ בְּצוֹנֵן ר' וָוֶה –

“בְּפֵרוּשׁ אִתַּמַּר: בַּבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי, – ר' שִׂמְחָה”.

הָיְתָה הַצְּפִירָה נִבֶּטֶת בְּחַלּוֹנוֹת בֵּית שִׂמְחָה לְמָחֳרָת.

נִכְנְסָה שִׁפְחַת הַבַּיִת עֲרֵמַת הַקַּשׁ עָלֶיהָ,

בָּאָה לְהַסִּיק הַתַּנּוּר וַתָּעַר מִשְּׁנָתָם אֶת אֵלֶּה:

הִיא עוֹדָהּ טְרוּדָה בַקַּשׁ, וְהִנֵּה סַמִּילָא בַפֶּתַח:

“כְּלוּם, רַבּוֹתַי, הִגִּיעַ זְמַן אֱסוֹר סוּסִים בְּמִזְחֶלֶת?”

נִמְנוּ וְגָמְרוּ הַשְּׁלֹשָׁה תוֹךְ-כְּדֵי דִבּוּר: הִגִּיעַ.

יָצָא סַמִּילָא הָרַכָּב וַתֵּצֵא הַשִּׁפְחָה הַנַּעֲרָה.

גָּחַן ר' מֶנְדֶּל, הִתְכּוֹפֵף כִּי רָצָה לִנְעֹל אֶת נְעָלָיו.

תָּפַשׂ וּמָצָא גַרְבַּיִם עֲשׂוּיִם בַּצֶּמֶר וּלְבָשָׁם,

גָּחַן עוֹד פַּעַם וְהֶעֱלָה גַרְבַּיִם נוֹסָפִים וְעָטָם,

גָּחַן בַּשְּׁלִישִׁית, מְחַטֵּט בְּכַפָּיו, וּמָצָא סַחֲבוֹתָיו

אֲשֶׁר בָּן כָּרַךְ אֶת רַגְלָיו, וּמִשֵּׁשׁ וּמִשְׁמֵשׁ וְחִטֵּט;

אוּלָם לֹא מָצָא מַגָּפָיו, וְהִרְכִּין אֶת גּוּפוֹ אֶל-תַּחַת

דַּרְגַּשׁ-אֳרָנִים, בּוֹ שָׁכַב – וְלֹא מָצָא, וְהִצִּית גַּפְרוּרִית,

הֵאִיר מַחֲשַׁכֵּי הַפִּנָּה – וָאָיִן; תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה…

הִתְחִיל מִסְתַּכֵּל, מִתְבּוֹנֵן, הִתְחִיל כְּבָר נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת,

צָפָה אֶל שְׂמֹאל בְּדוּמִיָּה, שִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו וְהֵימִין.

“מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ, יְהוּדִי?” – " הִפְסִיקוֹ ר' וָוֶה בִּתְמִיהָה.

עָנָה הַגּוּץ: בִּרְעָדָה: "מַגָּפַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ

וְנַעֲלֵי הַלֶּבֶד גַּם-הֵנָּה הַשֵּׁד וְהָעֲזָאזֵל נְשָׂאוּן".

הִתְחִיל מְגַמְגֵּם הַשֵּׁנִי: "אֲבָל הָא כֵיצַד שֶׁאֵינָם?

תִּינוֹק מְחַפֵּשׂ מַגָּפָיו… יְהוּדִי בַעַל זָקָן וּפֵאוֹת

וְסִדּוּר מַלְבּוּשָׁיו לֹא יֵדָע…". "מַה שַׁיָּךְ, – הִתְעַקֵּשׁ הַשֵּׁנִי, –

פֵּאוֹת וְזָקָן וְסִדּוּר… הֵם אֵינָם, וְאָנָה זֶה בָאוּ?"

אוּלָם חֲבֵרוֹ לֹא פָסַק וַיַּטֵּף אֲמָרָיו וַיֹּאמַר:

"אָדָם טָעוּן שֶׁיִּהְיוּ מַגָּפָיו סְמוּכִים לְמִטָּתוֹ;

אָדָם כֵּוָן שֶׁבָּגַר לֹא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מְחַפֵּשׂ,

הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב בַּחֶדֶר מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד-הֵנָּה,

פּוֹנֶה לְיָמִין וּשְׂמֹאל, מִתְלַבֵּט בֵּין שֻׁלְחַן וְכִסֵּא

נוֹעֵץ אֶת רֹאשׁוֹ בְּפִנּוֹת, מְחַטֵּט תַּחַת דַּרְגָּשִׁים.

אָכֵן חֲבָל שֶּׁאֵין אָדָם לִפְעֹר בִּשְׂחוֹק פִּיו… בָּא אָדָם,

הִקִּישׁ נְעָלָיו לְמַחַט וּמְחַפֵּשׂ מַגָּפָיו בְּנֵרוֹת.

אָדָם הַנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ פּוֹרֵשׂ אֶת כַּפָּיו וְנוֹטֵל

מַגָּפָיו – מַה שַׁיָּךְ – בְּמָקוֹם אֲשֶׁר הִנִּיחָם מֵאֶתְמוֹל.

אָדָם, הַנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, אָדָם, לָאו תִּינוֹק, אֵינֶנּוּ

פּוֹרֵשׂ לִצְדָדִים לִנְעָלָיו"… "שְׁמַע-נָא, – הִפְסִיקוֹ חֲבֵרוֹ, –

וְאַיָּם מַגָּפָיו שֶׁל מַר?" הִתְעַלֵּף הַגּוּץ, חָוְרוּ פָנָיו.

פִּתְאֹם הִזְדַּקֵּף וְהִתְחִיל מְמַמֵּם בְמֶמֶם: "מַה-שַׁיָּךְ…

מֶ… מֶ… מַגָּפַי שֶׁלִּי – מַגָּפַי שֶׁלִּי – וְכִי תֹאמַר…

הִנֵּה הֵם, סְמוּכִים לְמַרְגְּלוֹתַי… הִנֵּה הֵם. אַיָּם מַגָּפַי!?" –

קָפַץ קְפִיצָה מְשֻׁנָּה, הִתְחִיל מְחַטֵּט – וְאֵינָם.

סָבַר ר' וָוֶה: "וְאֶפְשָׁר הַשִּׁפְחָה לְקָחָתַם לְנַקּוֹת,

נִקְרָא וְנִשְׁאַל אֶת פִּיהָ, כִּי אֵלֶּה וְאֵלֶּה אֵינָמוֹ".

נָעַץ אֶת רֹאשׁוֹ בֵין דֶּלֶת הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי וְהַמְּזוּזָה.

"הוֹי, בַּעֲלַת-בַּיִת יַקִּירָה, וְאַיֵּה הַנַּעֲרָה הַשִּׁפְחָה?

הִנֵּה הִיא! אָנָּא, יוֹנָתִי, מַהֲרִי אֶת מַגָּפֵינוּ".

שָׁאֲלָה אוֹתוֹ הַשִּׁפְחָה: "וְאֵיפֹה הִנִּיחוּם רַבּוֹתַי?

וְגַם לֹא רָאִיתִי – וְכִי מָה?" – הִזִּיעַ ר' מֶנְדֶּל וְעָנָה:

“אֵין מַגָּפַיִם וְאֵין נַעֲלֵי-לִבְדִּי שֶׁלִּי – וְאָן בָּאוּ?”

"מַה אַתֶּם סָחִים, – נִבְהֲלָה בַעֲלַת-הַבַּיִת, מַאי אֵינָם?

הָבָה וְנַחְפְּשָׂה, הַפְּקָה!"

נִכְנְסָה בַעֲלַת-הַבַּיִת,

נִכְנְסָה הַפְּקָה הַשִּׁפְחָה – וְנִכְנְסוּ יַלְדֵי ר' שִׂמְחָה

אֶל קוֹל הַצְּעָקָה וְהַמְהוּמָה וּפָרְשׁוּ לְזָוִיּוֹת הַחֶדֶר,

נִכְנַס גַּם שִׂמְחָה בְעַצְמוֹ וּבְיָדָיו הַטִּרְטָן הַמְדֻיָּק.

נִכְנַס, הִתְפַּלֵּא אֲיֻמּוֹת; "אֵיךְ אֶפְשָׁר: כְּלוּם אֶפְשָׁר,

דָּבָר לֹא הָיָה מֵעוֹלָם?" וְעָמְדוּ וְחִטְטוּ בַפִּנּוֹת,

בָּדְקָה בְּרַיְנָה בַתֵּבָה, בָּהּ גְּנוּזִים הַלְּבָנִים הַצֹּאִים,

בָּאָה וְנָטְלָה אוּד-בַּרְזֶל מְמֻנֶּה לַחֲתִיַּת גֶּחָלִים,

יָרְדָה לְעָמְקֵי הַתַּנּוּר, שֶׁמָּא עִם קַשׁ בָּעֲרֵמָה

שָׁמָּה דְחָפְתַם הַשִּׁפְחָה, וְלֹא נִמְצָא כָל שָׂרִיד וּפָלִיט.

נֹאמַר, כְּבָר שָׁלְטָה בָם אֵשׁ: אַיָּם חִשּׁוּקֵי-הַבַּרְזֶל

אֲשֶׁר לַחֹבֶט וְלַחַרְטֹם? הֵנִיפוּ הַכָּרִים וְהַכְּסָיוֹת.

בְּרַיְנָה נְמַקָּה מִצָּעַר. לֹא רָצְתָה בְמַעֲשֵׂי-הַגּוֹיִם,

אֶפֶס כִּכְלוֹת כָּל הַקִּצִּים הָלְכָה גַם-הִיא לִקְרַאת נְחָשִׁים,

“חָבְשָׁה לַשָּׂטָן אֶת זְקָנוֹ”: כָּרְכָה עַל כַּרְעוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן

אַחַת מִטְפַּחַת בִּקְשָׁרִים, וַתִלְחַשׁ וַתִּשְׁנֶה וַתְּשַׁלֵּשׁ:

“שָׂטָן, בְּכוֹר-שָׂטָן, שְׂחַק-שְׂחָק, וְהָשֵׁב הַשָּׂק!” וְגַם יָרְקָה.

אוּלָם הַפַּעַם לֹא עָלָה הַלַּחַשׁ הַבָּדוּק וְהַמְּנֻסֶּה –

הַמַּגָּפַיִם אֵינָמוֹ וְנַעֲלֵי-הַלֶּבֶד כְּלֹא-הָיוּ.

שָׁאַל ר' שִׂמְחָה: מִי נִכְנַס לַחֶדֶר בַּבֹּקֶר? וּמָצָא:

שְׁלוֹשָׁה נִכְנְסוּ לְחַדְרָם: הָרַכָּב, הַכֶּלֶב וְהַשִּׁפְחָה.

הֵצִיץ הַכֶּלֶב וְנִפְגַּע בִּידֵי בְּרַיְנָה בַעֲלַת-הַבַּיִת,

וְנִמְלַט וְאֵין צַיִד בְּפִיו, וְאֵין זֶה מִנִּמּוּסָיו שֶׁל זוֹרִיק

לָשֵׂאת נְעָלִים בְּפִיו – וְאֵיךְ אֶפְשָׁר וְיוֹצִיא שְׁנֵי זוּגִים.

נֹאמַר: יַד הַפְּקָה בְּאֶמְצַע? בַּעֲלַת-הַבַּיִת גּוֹזֶרֶת:

"אִישׁ אֲשֶׁר יַחֲשֹׁד בְּהַפְּקָה, דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וְצִפָּרְנָהּ

בְּסִירַת עֵינוֹ הַחֲצוּפָה – זָהָב אִם תִּמְצָא – וְתָשִׁיב"…

נֹאמַר: הָרַכָּב סַמִּילָא? מוּעָד הֶעָרֵל לִגְנֵבָה.

נִשְׁאַל גַּם אוֹתוֹ – אַיֵּהוּ?

– – וַיְבֻקַּשׁ סַמִּילָא – וְאֵינֶנּוּ,

“כִּי לָקַח אוֹתוֹ הַשֵּׁד!” חָרְצוּ מִשְׁפָּטָם בֵּית-שִׂמְחָה,

עוֹד הַמַּזְחֶלֶת עַל עָמְדָהּ בַּמָּבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ, וְהַסּוּסִים

תּוֹמְכִים עֶמְדָּתָם בָּאֻרְוָה, מוֹרִידִים אֶת רֹאשָׁם עַל אֵבוּס,

שְׁקוּעִים בְּהִרְהוּרֵי-סוּסִים, וּפוֹסְעִים מִפַּרְסָה עַל פַּרְסָה.

בְּרַיְנָה רֹאשָׁהּ סְחַרְחַר סוֹבֵב עָלֶיהָ מִבּוּשָׁה,

קָצְפָה, מִתּוֹךְ עָגְמַת-נֶפֶשׁ זוֹרֶקֶת מָרָה בַפְּעוֹטִים,

הַפְּקָה עֵינֶיהָ חַכְלִילוֹת, בּוֹכִיָּה, לָהּ פָּנִים חֲרוּפוֹת,

אַף שְׁנֵי הָאוֹרְחִים הִתְיָאֲשׁוּ, קָפְאוּ, חָדְלוּ מִבַּקֵּשׁ,

יוֹשְׁבִים כְּאוֹתָם אֲבֵלִים וְרַגְלֵיהֵם בִּבְלוֹיֵי קְרָקִים:

אֵין מַגָּפַיִם – אֵינָמוֹ, וְהָרַכָּב סַמִּילָא – אֵינֶנּוּ.

אַךְ מִקֵּץ שָׁעָה וְהִנֵּה נִמְצָא סַמִּילָא, וְהוּא נֶהֱנֶה

פְּרַקְדָּן מִשֵּׁנָה מְשֻׁנָּה עַל גַּבֵּי קַשׁ בְּתוֹךְ הָאֻרְוָה,

נוֹחֵר נַחֲרַת-אֵימָה, וְרֵיחוֹ שֶׁל יַיִן בָּא נוֹדֵף.

אָמְרוּ לְהָעִירוֹ, וְאוּלָם לַשָּׁוְא כָּל עֲמַל הַמְּעִירִים.

“שִׁכּוֹר כְּלוֹט” פָּקַח עֵינָיו מוּטָל אֵצֶל הַסּוּסִים,

הִקְדִּים, כְּבָר אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין זֶרֶשׁ וּמִגְדְּנוֹת-הָמָן,

וַיַּקִּיפוּהוּ בִּשְׁאֵלוֹת: אֵי נְעָלִים, אֵי מַגָּפַיִם?

הִתְחִיל מְגַבֵּב וְנִתְקַל בִּדְבָרִים שֶּׁאֵין לָהֶם שָׁחַר,

פִּטְפּוּט-אִוֶּלֶת, כָּל שׁוֹמְעוֹ יִירַק וְיִרְגַּז וְרָחַק.

וַחֲנוּת לְמִמְכַּר נְעָלִים עוֹד טֶרֶם תִּבָּנֶה בִסְקֶלְקִי.

אָדָם הַנִּצְרָךְ לִנְעָלִים פּוֹנֶה לַסַּנְדְלָר וּמַזְמִין.

אִלּוּ יְמֵי-קַיִץ בָּאָרֶץ יֵשׁ לִמְצֹא נַעֲלֵי אַחֵר,

שָׁאנֵי בַּסְּתָו וּבַצִנָּה…

וַיִּיעַץ ר' שִׂמְחָה הָעֵצָה

לִקְרֹא אֶת גְּרִשְׁקָא הַסַּנְדְּלָר: וּמָחָר הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר

יָבִיא שְׁנֵי זוּגוֹת נְעָלִים “עִם גְּמַר-מְלָאכָה, עִם מַקּוֹשׁ אַחֲרוֹן”.

אָכֵן מֵעוֹלָם לֹא אָרְכוּ לְמֶנְדֶּל וּלְוָוֶה הַשָּׁעוֹת,

כַּאֲשֶׁר אָרְכוּ הַיּוֹם – וְלֹא קָשְׁתָה עֲלֵיהֶם תַּעֲנִיתָם

כַּאֲשֶׁר קָשְׁתָה הַפַּעַם מֵעֹצֶר יָגוֹן וְרָעָה.

הָיוּ מִתְלַבְּטִים וְהוֹלְכִים בֵּין חַלּוֹן וְחַלּוֹן, נִתְקָלִים

בְּכִסֵּא וְכִסֵּא חֲלִיפוֹת, בְּדַרְגָּשׁ וְדַרְגָּשׁ לְסֵרוּגִין.

הָיוּ מְצִיצִים-מִסְתַּכְּלִים בְּכָל אֲשֶׁר פָּגְעָה בַת-עֵינָם

בְּכָל אַרְבַּע פִּנּוֹת הֶחָצֵר הַקְּטַנְטַן וְהַכִּכָּר הַשְּׁמֵמָה:

בְּחַרְחוֹר שֶׁנִּפְגַּם וְנִדּוֹן לְטִלְטוּל עַל טָהֳרוֹ שֶׁל שֶׁלֶג

עַד שֶׁיַּחֲזִירוּ אֶת-דִּינוֹ וְשָׁב אֶל פִּנָּתוֹ לַמְּזָוֶה;

וּבַחֲרִיּוֹת שֶׁל אִילָן מַרְעִיד בְּגַנּוּנִית שׁוֹמֵמָה,

נִרְאוֹת כִּכְתִיבָה שֶׁל סוֹפֵר עַל-גַּבֵּי מַלָּכִית-שָׁמַיִם;

אוֹ בַחֲשִׁיפֵי הֶעָבִים, הַנְּפוֹצִים עַל-פְּנֵי הָרָקִיעַ,

עוֹלִים בַּחֲשִׂיפַת הַכִּפָּה וְרוֹעֶה אֵין נִרְאֶה בָם נוֹהֵג;

עַד שֶׁנִּנְעֲצָה בַטְּרַקְלִיל הַהוֹגֶה הֲגִיגוֹ עַל בְּאֵרוֹ,

נִצָּב עַל רַגְלוֹ הָאַחַת וּמַעֲלֶה דְלִי בְחַרְטֻמּוֹ,

קִילוֹן כְּבַד-זָנָב וּפֶלַח שֶׁל רֶכֶב לוֹ מַלְבִּין בַּקָּצֶה,

דּוֹמֶה לְעָגוּר שֶׁהֶעֱלָה מִנִּבְכֵי בִצָּתוֹ צְפַרְדֵּעַ,

עוֹמֵד שׁוֹהֶה וּמְהַרְהֵר, מֵאֵיזֶה צַד יַתְחִיל בַּטְּרֵפָה.

וְשָׁבוּ וְהִסְתַּכְּלוּ בָם שֵׁנִית, וְשָׁבוּ, וְחָזְרוּ חֲלִילָה:

מוֹט כֶּבֶד-זָנָב, עֲנָנִים, חֲרִיּוֹת וְחַרְחוֹר שֶׁנִּפְגָּם.

יֵשׁ אֲשֶׁר וָוֶה יִתְפַּרְקֵד וְיַעֲצֹם עֵינָיו עַל דַּרְגָּשׁ,

יֵשׁ אֲשֶׁר מֶנְדֶּל יְעַיֵּן בְּ“חַיֵּי-אָדָם” בַּהֲלָכוֹת;

שׁוּב מַבָּטֵיהֶם נִתְקָלִים בְּקִילוֹן, חֲרִיּוֹת וְחַרְחוֹר…

יֵשׁ שֶׁתִּכָּנֵס הַשִּׁפְחָה וּפָנִים חֲרוּפוֹת פָּנֶיהָ,

יֵשׁ שֶׁתִּכָּנֵס גַּם בְּרַיְנָה וּפָנִים פְּנֵי-חַיָּב פָּנֶיהָ,

וְשׁוּב מַבָּטֵיהֶם נִתְקָלִים בְּקִילוֹן, חֲרִיּוֹת וְחַרְחוֹר…

חַרְחוֹר, חֲרִיּוֹת וְקִילוֹן, הַהוֹלְכִים וְחוֹזְרִים חֲלִילָה.

אֶפֶס אַחֲרֵי הַצּוֹם וּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה, כְּשֶׁיָּשְׁבוּ

שִׂמְחָה וְכָל בְּנֵי-בֵיתוֹ וְאוֹרְחָיו מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן,

וְאוֹרוּ מְעַט פְּנֵיהֶם מִזַּעַף, פָּתַח ר' שִׂמְחָה וְאָמַר:

"הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה-נָעִים שֶׁבֶת גַּם-יַחַד לַשֻּׁלְחָן!

הָבָה אֲסַפְּרָה לָכֶם אֶת הַקּוֹרוֹת אֶת סָבָא וְאֶת סַבְתָּא

לִפְנֵי עִדָּן וְעִדָּנִים, בְּלֶכְתָּם לִקְרִיאַת הַמְגִלָּה.

יָשְׁבוּ כָמוֹנִי בִּכְפָר, לֹא אָכְלוּ מַאֲכַל פּוֹלִיטִיקוֹן,

שָׁלֹשׁ מִשְׁפָּחוֹת לְבַד, רְחוֹקִים מִיהוּדִים וְתוֹרָה,

אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל הַכַּפְרִים טוֹעֵם גָּלוּת בְּתוֹךְ גָּלוּת:

בָּא יָם-הַחַיִּים וְטוֹרְדוֹ מֵעוֹלַם הַיַּהֲדוּת, וְנִמְצָא

מוּנָד, שׁוֹכֵחַ לְגַמְרֵי – לוּלֵי תְפִלָּתוֹ – גַם מִי הוּא.

מָתַי הוּא נִזְכָּר? בַּשַּׁבָּת, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה

בְּעַרְבֵי חַגָּאוֹת וָצוֹם, וְהִנֵּה כְאִלּוּ לְפִתְאֹם

מֵת עָלָיו עוֹלָם וּמְלֹאוֹ וְהוּא בוֹדֵד וְנֶעֱזָב וְיָתוֹם.

אָדָם אָדָם וְחֻלְשָׁתוֹ. חֻלְשָׁתוֹ שֶׁל סָבָא מֶה הָיְתָה?

אָהַב לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַמְּגִלָּה בְסִלְסוּל בַצִּבּוּר.

קֹדֶם-כֹּל סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה: מֶלֶךְ וּמַלְכָּה וִיהוּדִים;

שֵׁנִית – הַנְּגִינָה עֲרֵבָה, פָּסוּק וּפָסוּק “וְהַמֶּלֶךְ”.

וְשֶׁטֶף שֶׁל מִלִּים מְתוּקוֹת, אֵין לִמְצֹא בַסִּדּוּר כְּמוֹתָן:

שֵׁשׁ, בַּהַט, דַּר וְסֹחָרֶת… מֶרֶס, מַרְסְנָא, מְמוּכָן…

דַּלְפוֹן, אַסְפָּתָא, פּוֹרָתָא… אֲרִידַי, אֲרִיסַי… וַיְזָתָא…

הָיָה שׁוֹמֵעַ הַקּוֹלוֹת וְלִבּוֹ בוֹ נָמֵס מִמְּתִיקוּת…

וְהִנֵּה הִגִּיעוּ יְמֵי-פוּרִים וְנַפְשׁוֹ בוֹ כָלְתָה לִשְׁמֹעַ

דִּבְרֵי הַמְּגִלָּה בַצִּבּוּר וְתוֹקְפִים עָלָיו גַּעְגּוּעִים,

עַד שֶׁלֹּא עָצַר בְּכֹחוֹ וְנִכְנַס וּמְחַיֵּךְ לְסַבְתָּא:

"פְּלוֹנִית, וּכְלוּם עַל שׁוּם-מָה נִתְבּוֹדֵד בַּכְּפָר? שֶׁמָּא נֵצֵא

לִרְאוֹת בִּשְׁלוֹם שָׁלוֹם-יַעֲקֹב? אַךְ מַהֲלַךְ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה פַרְסָאוֹת,

כְּבוּשָׁה הַדֶּרֶךְ, וְלֹא קַר, וְגַם רוֹדְקָא סוּסֵנוּ זֶה-כַּמָּה

עוֹמֵד עַד בּוֹשׁ, וְהוּא זָקוּק זֶה כְּבָר לַחֲלִיצַת-אֲבָרִים.

מַה-גַּם לִקְרִיאַת הַמְּגִלָּה – וּמַה דַּעְתֵּךְ אַתְּ, זְקֵנָתִי?"

וְסַבְתָּא לֹא סֵרְבָה, וּפָרְשָׁה לַמִּזְנוֹן הַגָּדוֹל וְלַמְּזָוֶה.

סִדְּרָה מִגְדָּנוֹת וּכְעָכִים וַתִּמְזֹג הָאָדֹם-הָאָדֹם,

קַנְקַן יֵין-שָׂרָף וּבַקְבּוּק מִשְׁרַת-דֻּבְדְּבָנִים מְשֻׁבָּחָה;

טְרוּדָה הַזְּקֵנָה בְשֶׁלָּהּ, וְסָבָא בְּשֶׁלּוֹ – וְחָפַנְתִּי

שְׂעוֹרִים בְּאַמְתַּחְתִּי הָאַחַת וּמִסְפֹּא בַיַּלְקוּט הַשֵּׁנִי,

חָצִיר רֵיחָנִי כִּנַּסְתִּי בְחֵיק הַמִּזְחֶלֶת הַיְּשָׁנָה,

שַׂמְתִּי עָלֶיהָ שְׁנֵי שַׂקִּים – וַיִּרְפֹּד בִּשְׁטִיחַ מְנֻמָּר,

הוֹצִיא לְאִטּוֹ אֶת רוֹדְקָא וּנְהָגוֹ אֶל-פְּנֵי הַמִּזְחֶלֶת,

אַף הֱבִיאָהוּ בִזְרוֹעוֹת עֶגְלַת-הַחֹרֶף וַאֲסָרוֹ.

לָבְשׁוּ אֶת אַדְּרוֹת-הַשֵּׂעָר, וְיָצְאוּ אֶת חֲצֵרָם לְדַרְכָּם,

עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, כְּלוֹמֵר, הָעֶרֶב עוֹד גָּדוֹל, וְהִפְנוּ

לְעֵבֶר הַכִּכָּר וְעָבְרוּ בִשְׂדֵרַת צַפְצָפוֹת מָשְׁלָגוֹת.

הֵמָּה מִסְתַּכְּלִים – וְהִנֵּה הָעוֹרְבִים מוּסַבִּים וּצְפוּפִים

עַל הָאִילָנוֹת, מִתְכַּנְּסִים עַל מוֹרְדוֹת עֲנָפִים וּזְמוֹרוֹת,

“צִנָּה עֲתִידָהּ לְהִתְגַּבֵּר!” " גָּזְרוּ גַּם סָבָא גַּם סַבְתָּא.

הִקִּישׁ סָבָא בַמּוֹשְׁכוֹת וְרוֹדְקָא הֵחֵל בִּדְהָרָה.

רֶגַע הֵפִיחָה בִפְנֵיהֶם רוּחַ קַלִּילָה וּצְנוּנָה;

אַךְ כְּהַפְנוֹתָם אֶת-שִׁכְמָם הִתְחִילָה מְלַטֶּפֶת עַל-גַּבָּם

וְשׁוּב לֹא הִשְׁגִּיחוּ בָהּ בְּדַרְכָּם, הִסִּיחוּ-אֶת דַּעְתָּם מִמֶּנָּה.

וְנוֹסְעִים סָבָא וְסַבְתָּא, וְשֶׁלֶג לִפְנֵיהֶם וְאַחֲרֵיהֶם:

עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מִתְכַּנֵּס לְתוֹךְ קִיטְל אֶחָד לְבַנְבַּן,

קִיטְל שֶׁל חַג מִן-הָרַחְצָה וַעֲטָרָה לוֹ וַרְדִּית בְּצַד מַעֲרָב,

קִפּוּל וְקִפּוּל שֶׁלּוֹ מִצְטָרֵף לִצְלָלִים כְּחַלְחַלִּים,

טְבוּעִים בְּמוֹרְדוֹת הַגִּבְעָה, מֻנָּחִים לְצִדֵּי הַדְּרָכִים,

כְּרוּכִים אַחֲרֵי עַקְמוּמִית עֲרוּצֵי-נְחָלִים וּשְׁלוּלִית.

נִכְחָם עוֹלָה הַדֶּרֶךְ וְרוֹדְקָא מְדַהֵר בִּשְׁקִידָה.

נוֹסְעִים סָבָא וְסַבְתָּא וְאֵינָם מַשְׁגִּיחִים בַּדֶּרֶךְ,

וְרוּחַ מִלִּשְׁכַּת-חֲשָׁאִים מַתְמִידָה אַחֲרֵיהֶם וְלִפְנֵיהֶם

וְרַבִּים שְׁלִיחֶיהָ נֶחְפָּזִים וְנוֹפְחִים בַּשֶּׁלֶג הַיָּבֵשׁ,

מְנַעֲרִים אוֹתוֹ מֵאָטָד, מִכְּחוּשֵׁי בַּרְקָנִים דְּאֶשְׁתָּדָא,

זוֹרִים אוֹתוֹ כָאֵפֶר, מַסִּיעִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם;

אֵלֶּה מְמַלְּאִים אֶת עָמְקֵי הַמַּסְלוּל הָעוֹלֶה לִפְנֵיהֶם,

וְאֵלֶּה מִזְדָּרְזִים וְסוֹתְמִים כָּל-תֶּלֶם וְעִקְּבוֹת כָּל-אַדְנֵי

עֶגְלַת-הַחֹרֶף אַחֲרֵיהֶם, מְכַסִּים עַל רֶשֶׁם וְרֶשֶׁם,

לִהְיוֹת דְּמוּת אַחַת לַשָּׂדֶה וְלַדֶּרֶךְ וְאֵין לַבְחִין בֵּינֵיהֶם.

נִרְאָה הַשָּׂדֶה כְּאִלּוּ עָשֵׁן כֻּלּוֹ עַל גְּבוּלָיו.

וּכְשֶׁהִרְגִּישׁוּ בַדָּבָר – לֹא הָיְתָה כְבָר דֶּרֶךְ נִכֶּרֶת,

חֹשֶׁךְ וְעָבִים מְכַסִּים אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ… הִתְחִילוּ

פִּתֵּי-הַשֶּׁלֶג בְּמָחוֹל – צְפוּפוֹת, וּגְדוֹלוֹת וְלַחוֹת.

וְאֵלֶּה נוֹסְעִים וְנוֹסְעִים… וְהִתְחִיל רוֹדְקָא מִתְקַשֶּׁה:

יֵשׁ שֶׁהוּא צוֹעֵד בִּכְבֵדוּת, יֵשׁ חוֹצֶה בְגַלֵּי הַשָּׁלֶג.

יָרַד סָבָא וּבָדַק בְּרַגְלָיו הַקַּרְקַע, שָׁם צָעַד,

רָחַק, הִתְחַקָּה עַל-סְבִיבָיו – וְהִנֵּה הַדֶּרֶךְ אֵינֶנָּה.

נָתַן מַרְגּוֹעַ לַבְּהֵמָה – וְשׁוּב תָּפַשׂ בְּיָדָיו הַמּוֹשְׁכוֹת –

קָשְׁתָה הַנְּסִיעָה לְרוֹדְקָא, צַעַד צַעַד הִתְנַהֵל,

אַחֲרֵי-כֵן עָמַד עַל עָמְדוֹ, וְלֹא כִהוּ בוֹ – נָשְׁתָה גְּבוּרָתוֹ.

פָּנָה סָבָא לְאָחוֹר, לִרְאוֹת בְּעִקְּבוֹתָיו – וְאֵין זֵכֶר

גַּם לָרִאשׁוֹנִים – כָּל זֵכֶר – בְּרִקּוּדִים שֶׁל פִּתֵּי-הַשָּׁלֶג.

עָבְרָה עוֹד שָׁעָה וְחָדַל הַשֶּׁלֶג וְלֹא הָיָה, וְרָמַז

סָבָא לְרוֹדְקָא לְהַסִּיעַ אֶת עֶגְלַת-הַחֹרֶף – וְלֹא יָכֹל.

עָנְתָה הַזְּקֵנָה: "מַה-נֵּשֵׁב? רְכַב לְךָ עַל רוֹדְקָא, וְיִמְצָא

בְּעַצְמוֹ הַדֶּרֶךְ; הִזְדָּרֵז, וּשְׁלַח וְיוֹצִיאוּנִי, אַךְ מַהֵר".

בְּרֵרָה לֹא הָיְתָה, וַיְפַתַּח, וַיָּסַר אַדַּרְתּוֹ וַיְכַס-בָּהּ

אֶת זְקֵנָתוֹ וַיִּרְכַּב.

וַיִּזְקֹף הַסּוּס אֶת שְׁתֵּי אָזְנָיו,

הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ לִשְׂמֹאל וְהִתְחִיל פּוֹסֵעַ לְאִטּוֹ,

חוֹצֶה בַשֶּׁלֶג הַנֶּעֱרָם, אַחֲרֵי-כֵּן אָחַז בִּדְהָרָה,

הֵבִין סָבָא, כִּי מָצָא לְפָנָיו הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה.

עוֹד שָׁעָה קַלָּה וְרוֹדְקָא מִזְדָּרֵז מֵעַצְמוֹ, וּבְרִיצָה

קַלָּה שֶׁבְּקַלָּה בָּא וְנִתְקַל בְּגֶדֶר מִקְלַעַת צַפְצָפוֹת,

וְאַחַר הַגָּדֵר שׁוּב גָּדֵר וְאַחֲרֵי הַגָּדֵר גַּם בָּיִת;

דָּפַק סָבָא בַחַלּוֹן וְהִבְהִיל אֶת בַּעַל-הַבַּיִת.

יָצָא הָאִכָּר וְשָׁאַל, וְהִכְנִיס אֶת סָבָא וְהוּא קוֹפֵא:

"חוּשָׁה רְחִימָא, הַשָּׂדֶה, צֵא בְעִקְּבוֹתַי וְהַצִּילָה

נֶפֶשׁ סָבָתִי, אַךְ מַהֵר"… וַיַּעַל עַל-גַּבֵּי הַתַּנּוּר.

וְסַבְתָּא נִשְׁאֲרָה בַשָּׂדֶה, יְרֵאָה לֹא הָיְתָה, לָאו-דַּוְקָא,

יָשְׁבָה, הִסְתַּכְּלָה לְעֵבֶר הַשָּׂדֶה, שָׁם נֶעְלַם הַזָּקֵן,

וְאָרְכָה לָהּ שְׁעָתָהּ. הִרְגִּישָׁה כִּי הַקֹּר לָהּ מִתְנַכֵּל,

שָׁלְחָה אֶת יָדָהּ לַצִּקְלוֹן, הוֹצִיאָה אֶת קַנְקַן הַיַּיִן,

מָזְגָה לָהּ כּוֹס וְעוֹד אַחַת – וְחַם לָהּ! וַתִּטְעַם מִכַּעַךְ,

וְיָשְׁבָה וְחִכְּתָה… וּבְשִׁבְתָּהּ הִסִּיחָה אֶת דַּעְתָּהּ לִדְבָרִים.

אָמְרָה: לָאו שֵׁנָה… לָאו שֵׁנָה… וְכָךְ הָיְתָה סָבְתָּא יוֹשֶׁבֶת

בְּגַפָּהּ בַּשָּׂדֶה בַשֶּׁלֶג. פִּתְאֹם רָאֲתָה, כְּאִלּוּ

נִיצוֹץ מְהַבְהֵב בַּמֶּרְחָק – וַתִּשְׂמַח בְּלִבָּהּ: בַּוַּדַּאי

הֶעֱלוּ נֵר בְּאֵיזֶה כְּפָר, וְהוּא קָרוֹב, לֹא רָחוֹק! וְהִנֵּה

נִיצוֹץ עַל נִיצוֹץ – וַתָּגֶל: הֲלֹא מְאֻחֶרֶת הַשָּׁעָה,

מוֹעֵד תֵּת מִסְפֹּא לַמִּקְנֶה!…

וְהָאוֹרוֹת הוֹלְכִים וּקְרֵבִים;

פָחַד וְרָחַב לְבָבָהּ; אֵין זֶה כִּי-אִם אוֹתָהּ מְבַקְּשִׁים.

אוּלָם עַד-רֶגַע – וַיִּמּוֹג… מְרֻבִּים הָאוֹרוֹת… כְּבָר יָדְעָה

מִי הֵם הַבָּאִים לִקְרָאתָהּ… וּמִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה הִקִּיפוּ

שְׁמוֹנָה זְאֵבִים אֶת-סַבְתָּא, כִּתְּרוּהָ מִכָּל הָעֲבָרִים.

יָשְׁבוּ עַל עַכּוּזֵיהֶם, מִסְתַּכְּלִים בָּהּ וְעֵינָם לוֹהֶטֶת.

יֵשׁ אֲשֶׁר יִפְעַר הָאֶחָד אֶת-לוֹעוֹ וּמַקִּישׁ בְּשִׁנָּיו,

יֵשׁ אֲשֶׁר יִפְעַר הַשֵּׁנִי אֶת פִּיהוּ וּפִהֵק וּפִהֵק,

וְיֵשׁ אֲשֶׁר כֻּלָּם בְּלִי נוֹעַ, כֻּלָּם תַּחְתָּם יֵשֵׁבוּ,

קָפְאוּ כְאֶבֶן מַאֲפִירָה – לֹא גָרְעוּ מִמֶּנָּה עֵינֵיהֶם.

נָמַס לְבַב סַבְתָּא וַיִּפֹּל. קִבְּלָה עָלֶיהָ גְזַר-דִּינָהּ,

רָצְתָה לֵאמֹר הַוִּדּוּי, וּפָרְחוּ מִמֶּנָה הַמִּלִּים.

חָזְרָה עַל “מוֹדֶה אֲנִי” הִרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ – וְיָשְׁבָה.

סַבְתָּא מַבֶּטֶת בַּזְּאֵבִים, וּזְאֵבִים מִסְתַּכְּלִים בְּסַבְתָּא.

פִּתְאֹם זָקַף הָאֶחָד אֶת-אָזְנָיו וְהִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ,

זָקְפוּ גַם יִתְרָם אָזְנֵיהֶם, הִתְאוֹשְׁשָׁה הַזְּקֵנָה, הִבִּיטָה:

אֵיזֶה צֵל מַשְׁחִיר בָּא קָרֵב, צֵל שָׁחוֹר עַל לֹבֶן הַשָּׁלֶג.

תְּחִלַּת דִּמְדּוּמֵי-הַשַּׁחַר – שָׁמַיִם הִתְחִילוּ מַחֲוִירִים –

תַּבְנִית אִישׁ, רוֹכֵב בַּשָּׂדֶה… וְעָמְדָה הַתְּמוּנָה עַל עָמְדָהּ,

וְקוֹל אָדָם קוֹרֵא: אַטּוּ!… וְיִזְדַּעְזְעוּ הַחַיּוֹת,

הֵילִיל הַגָּדוֹל בַּזְּאֵבִים, וְקָמוּ וְעָמְדוּ עַל אַרְבַּע.

שׁוּב קוֹל הַקּוֹרֵא: אַטּוּ!… אַטּוּ!… וַיִּתְיַצֵּב הַגָּדוֹל,

הֵרִים אֶת רַגְלוֹ הָאַחַת… וַיַּעַשׂ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה

אֶל הַמִּזְחֶלֶת וְהַזְּקֵנָה – כְּמַעֲשֵׂה כֶּלֶב בִּשְׁעָתוֹ.

עָשָׂה הַגָּדוֹל בַּזְּאֵבִים, וְיַעֲשׂוּ אַחֲרָיו גַּם יֶתֶר

שִׁבְעַת הַזְּאֵבִים לְהָרִים רַגְלֵיהֶם לְעֵבֶר הַזְּקֵנָה.

וְשׁוּב קוֹל הַקּוֹרֵא: אַטּוּ!… פָּרְצוּ הַחַיּוֹת וְנָסוּ – – –

וְנִגַּשׁ הָאִכָּר הַקָּרֵב וְהֵבִיא אֶת סוּסוֹ בִזְרוֹעוֹת

עֶגְלַת-הַחֹרֶף… וְהֵבִיא אֶת-סַבְתָּא כָל-עוֹד בָּהּ נִשְׁמָתָהּ.

עָנָה ר' מֶנְדֶּל וְאָמַר: "נִסִּים לָאו תָּמִיד מִתְרַחֲשִׁים,

שָׁאנִי סָבָא וְסַבְתָּא וּלְךָ, רַבִּי שִׂמְחָה" – "לָאו-דַּוְקָא, –

הִפְסִיק אֲמָרָיו ר' שִׂמְחָה, – לָאו-דַּוְקָא, אֲנִי לֹא דִקְדַּקְתִּי.

אֹותוֹ סָבָא וְסַבְתָּא – אֲנִי וְזוּגָתִי. וְאֵרַע

לָנוּ הַנֵּס וְנִצַּלְנוּ, וּבָרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁעָשָׂה

לָנוּ שׁוּב נֵס גַּם הָשַׁתָּא וְנָהַג אֶת שְׁנֵיכֶם לִסְקֶלְקִי

לַשְׁלִים הַמִּנְיָן". הִתְקַצֵּף וָוֶה וְהֵרִים אֶת-קוֹלוֹ:

“אוֹתוֹ נֵס לֹא מִשָּׁמַיִם, כַּלֵּךְ-לְךָ אֵצֶל סַמִּילָא!”

הִפְסִיק דִּבּוּרוֹ גַּם מֶנְדֶּל: “הוּא בַעַל הַנִּסִּים”… – “לָאו-דַּוְקָא,” –

נָפַל לְתוֹךְ דְּבָרָיו ר' שִׂמְחָה, – “לָאו דַּוְקָא סַמִּילָא”… וַיָּקָם,

יָצָא מֵאֵצֶל הַשֻּׁלְחָן… וְנִכְנַס ר' שִׂמְחָה, וּבְיָדָיו

נַעֲלֵי לֶבֶד בָּאַחַת, וּשְׁנֵי זוּגוֹת הַמַּגָּפַיִם

תְּלוּיִם בְּאָזְנֵיהֶם בַּשְּׁנִיָּה. וְיִקְפָּא ר' מֶנְדֶּל עַל כִּסְאוֹ,

הִבְלִיט ר' וָוֶה אֶת-עֵינָיו כְּאוֹתוֹ הַסַּרְטָן וְנָדַם.

פָּעַר ר' מֶנְדֶּל אֶת-פִּיו – וַיֵּשֶׁב וּמִלָּה לא הוֹצִיא,

עַד שֶׁהִשְׁמִיעַ סוֹף-סוֹף, מִתְקַשֶּׁה בְחִתּוּךְ אֲמָרָיו:

“וְאוֹתָן נְעָלִים – אָמַרְנוּ לַסַּנְדְּלָר – מָה הֵן תַּקָּנָתָן?”

חִיֵּךְ ר' שִׂמְחָה: וַיֵּשֶׁב וַיִּמְזֹג לוֹ יַיִן בְּכוֹסוֹ:

"יַעֲלֶה טְלַאי בִּנְעָלֶיךָ וְשִׁכּוֹר זֶה טֶרֶם יַגִּיעַ.

לִכְשֶׁתָּבֹאוּ בְּעוֹד שָׁנָה נִדְרְשָׁה לָמוֹ – חַיֶּיךָ!

אֶחָא, תֵּן עֵינְךָ בַכּוֹס, הֵן פּוּרִים רַק פַּעַם בַּשָּׁנָה"

הֵעִיף ר' מֶנְדֶּל שְׁמוּרוֹתָיו, שָׁהָה מִסְתַּכֵּל בְּשִׁמְחָה.

אַחַר נָטַל אֶת-כּוֹסוֹ, הֱרִיקָהּ וַיְמָעֵךְ אֶת קוֹלוֹ!

“שִׂמְחָה, יִכָּנֵס הָרוּחַ בַּאֲבִי-אֲבִי-אָבִיו – וְדַוְקָא.”

ברלין

אבן חן Malachit ↩

הַפַּעֲמוֹנִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

אֶל רַעַם פַּעֲמוֹנִים – קוֹל קוֹרֵא לְדָם.

בָּם-בָּם! בָּם-בָּם! בָּם-בָּם! –

הָבְקְעָה הָעִיר! הַיְדַּמַקִּים

הִכְרִיעוּ לַטֶּבַח הַקְּהִלָּה – הָעָם

נָשָׂא הַבִּזָּה בְּשַׂקִּים.

יוֹמַיִם הִתְגּוֹלְלוּ הַפְּגָרִים בָּעִיר,

בַּשְּׁלִישִׁי הִשְׁלִיכוּם הַבּוֹרָה;

וַיְחַלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ (בְּצוֹאַת-חֲזִיר

טִמְּאוּ כָל סִפְרֵי-הַתּוֹרָה),

וּמִגְדָּל לוֹ בָנוּ לָבָן וָרָם,

וַיִּתְּנוּ בוֹ קְהַל-פַּעֲמוֹנִים.

וְהָיָה בְּהִתְפַּלֵּל הַכֹּמֶר הַקָּם,

וְהָיוּ לוֹ עוֹנִים:

בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!

וְיִשְׁמַע הָאֶחָד מִ’לָּמֶד-הַוָּא"ו',

וַיָּבוֹא יְחִידִי בַלַּיְלָה וּסְתָו,

וַיָּבוֹא וַיֹּאמֶר הַ“קַּדִּישׁ”

“יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ…”

" וַיְהִי – כְּכַלּוֹתוֹ וְאִתּוֹ שָׁם אֵין

מֵאָדָם גַּם אִישׁ, אַךְ הַלַּיְלָה הַנָּם, –

וְיִנְהֹם הַפַּעֲמוֹן בַּמִּגְדָּל הָרָם,

וַתַּעֲנֶינָה הַמְּצִלּוֹת גַּם הֵן:

"אָמֵן!

אָמֵן וְאָמֵן!"

וַיִּשְׁמַע הַכֹּמֶר – הִזְדָּרֵז לְשָׁם,

הִתְקַבְּצוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים,

בָּא הֶגְמוֹן וְאַרְכִיהֶגְמוֹנִים.

וַיַּזּוּ מֵי קֹדֶשׁ, שָׁרוּ בְּקוֹל רָם

לְתַקֵּן אֶת פְּגָם-הַפַּעֲמוֹנִים.

וַיַּעַן הַפַּעֲמוֹן בַּמִּגְדָּל הָרָם,

בְּהָדָר וָחֵן:

בִּים-בָּם! בִּים-בָּם!

וְאוּלָם בַּלַּיְלָה עִם תִּקּוּן חֲצוֹת

הִתְחַדֵּשׁ הָאוֹת:

שׁוּב נֶאֱנַח הַפַּעֲמוֹן בַּמִּגְדָּל הָרָם

הַמְּצִלּוֹת נֶאֱנָחוֹת גַּם הֵן

בְּצִלְצוּל-יְגוֹנִים, בְּצִלְצוּל שֶׁל חֵן

"אָמֵן!

אָמֵן וְאָמֵן!"

ברלין, 1925

כתבי ש. טשרניחובסקי (כרך שלישי, 1929)

מאת

שאול טשרניחובסקי

עַל חָרְבוֹת בֵּיִת-שָׁן

מאת

שאול טשרניחובסקי

ויבאו פלשתים… וימצאו את שאול… ויכרתו את ראשו… ואת גויתו תקעו בחומת בית-שן (שמואל א', ל"א)

כִּי יִכְבּוּ עַל חֶרְמוֹן הָהָר

נְגֹהוֹת בֵּין-הָעַרְבָּיִם,

כְּתֹם רֹן הַזָּמִיר הַשָּׁר,

וּכְהִדֹּם מַבּוּעַ הַמָּיִם;

עֵת דּוּמָם יָנוּחַ הַגָּן,

יִכָּנֵף זֵפִיר בֵּין הֶעָלִים, –

עַל עִיֵּי מַשּׁוּאוֹת בֵּית-שָׁן

יִנָּטוּ מִסָּבִיב הַצְּלָלִים.

דּוּמִיַּת הַקֶּבֶר בַּכֹּל,

עֲטַלֵּף יְרַפְרֵף לוֹ חֶרֶשׁ…

צֵל מֶלֶךְ בְּצַעֲדֵי אֵין-קוֹל

שָׁם יִתְעֶה, בֵּין סֶלַע וָטֶרֶשׁ…

וּלְאִטּוֹ הוּא עוֹלֶה בַתֵּל

בִּדְמִי לֵיל עֲרִירִי-הָעָיִן,

חֲגוּר כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ הַצֵּל,

בִּנְדָנוֹ הַשֶּׁלַח רַק אָיִן.

וּכְבָר רַד גַּם כּוֹכַב-הַצִּיר,

כַּסַּפִּיר שְׂפַת יָם-הַמֶּלַח,

בַּפָּז שָׁם יִתְנוֹסֵס הַשְּׂנִיר –

וְהוּא טֶרֶם מָצָא הַשֶּׁלַח.

גַּם אַפְסֵי פְאַת קֶדֶם בָּאוֹר,

יָנוּסוּ צְלָלִים וַעֲנָנִים, –

אָז יִרְגַּז צֵל שׁוֹכְנִי הַבּוֹר,

אַף יֶחְוְרוּ רָשְׁמֵי הַפָּנִים.

וִינוֹפֵף הַיָּד, יַחֲרֹק שֵׁן,

מֵעֵינָיו נִשְׁקֶפֶת הָאֵימָה:

“אִנָּקְמָה!”… בְּהָדָר וְחֵן

יוֹפִיעוּ גַבְנוּנִים וּשְׁדֵמָה…

בַּלֵּיל בַּלֵּיל אָנָה וְאָן

יִתְהַלֵּךְ צֵל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ

בֵּין עִיֵּי מַשּׂוּאוֹת בֵּית-שָׁן,

וְעֵינָיו מְבַקְּשׁוֹת הַשֶּׁלַח.

כִּי יָבוֹא יַגִּיעַ הָאוֹת,

וִישֵׁנֵי הַקֶּבֶר יָקִיצוּ,

אָז יִמְצָא הַחֶרֶב הַזֹּאת,

אֵשׁ נִקְמַת-עַד עֵינָיו יָפִיצוּ.

“הוֹי, חֵילִי!” – “הִנֵּנוּ!” – "הַכֹּל

לְחֶרֶב נוֹקֶמֶת לְטֶּרֶף!! "

וְאֵל אֵלִים אָז יַרְעֵם בְּקוֹל

וְיִקְרָא לִמְשִׁיחוֹ אָז: הֶרֶף!

שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּתְהוֹם!

כֹּה אָמַר אֱלֹהִים גַּם יָקֵם:

סָלַחְתִּי לְכָל שׁוֹפְכֵי הַדָּם!

סָלַחְתִּי, כִּי בְחֶסֶד אִנָּקֵם!

אודיסה, 1898

המלך

מאת

שאול טשרניחובסקי

הַמֶּלֶךְ / שאול טשרניחובסקי

וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה. פָּגַע שָׁם

נְבִיאִים חֶבֶל יוֹרְדִים מִן הַבָּמָה.

לִפְנֵיהֶם אֶחָד נוֹשֵׂא גְדָיִים שְׁלֹשָׁה,

וְאֶחָד נוֹשֵׂא נֵבֶל יַיִן וְכִנּוֹר.

וַיִּתְּנוּ לוֹ שְׁנֵי גְדָיִים, וּשְׁנֵי לֶחֶם,

וְנֵבֶל יַיִן וְאֶת הַכִּנּוֹר. – לָקָח.

וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל נָבִיא,

וַיַּעַן אִישׁ מֵהֶם וַיֹּאמֶר: "שָׁלוֹם,

בְּרוּךְ-אֱלֹהִים מִגְּבָרִים, מְשִׁיחַ-אֵל

הַגָּדוֹל עַל פְּנֵי אֶחָיו! מִשְׁנֶה בָרוּךְ

בִּבְרָכָה שֶׁל יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְאָשְׁרָם

וּבְאֹשֶׁר גְּבִיר-לְאֶחָיו וּמַר-סִבְלוֹ;

הַנֶּאְפָּד תַּעֲלוּמוֹת שַׁלִּיט גּוֹזֵר

בִּדְבָרוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמָּוֶת,

וּסְפוּג שִׁכָּרוֹן גָּדוֹל, שִׁכְרוֹן-חוֹזֶה,

וּגְלוּי עֵינַיִם לַחֲזוֹת צֵל אֵל-חָי.

וְנַעֲלֵיתָ עוֹד וּלְבָבְךָ יִטְהַר

עַד כְּדֵי שֶׁיִּקְלֹט מִן הָאוֹר הַנֶּאֱצָל;

וְאִם לֹא הִתְקַדַּשְׁתָּ, נַפְשְׁךָ תִכְאַב

מִמַּגַּע כַּנְפֵי אֵין-הַסּוֹף בְּחָפְזָן

בְּתוֹךְ נְצָחִים שׁוֹפְכִים לְתוֹךְ נְצָחִים

לָדַעַת סוֹד הַדְּרוֹר הַגָּמוּר מַה הוּא…"

וַיָּבוֹא הָרָמָתָה וְעַד הַבָּמָה.

וְשָׁם נְבִיא אֵל-חָי, – וְהוּא הַגָּדוֹל

מֵאֶחָיו בְּנֵי הַנְּבִיאִים – יָשִׁישׁ נֶהְדָּר.

וַיְשַׁסַּע אֶת הַגְּדִי – וְהֵם צָלוּהוּ,

וַיְבָרֶךְ עַל הַלֶּחֶם – וַיֹּאכֵלוּ,

וּמִן הַבָּשָׂר טָעַם – וַיִּשְׂבָּעוּ.

וּכְשָׂבְעָם פָּרַט אֶחָד עַל הַנֵּבֶל,

וַיִּשְׂאוּ כֻלָּם קוֹלָם וַיְשׁוֹרֵרוּ

וּבְשִׁירָם נָח עֲלֵיהֶם רוּחַ-פִּתְאֹם –

וַיַּחֲזֵק אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ, יַד יָמִין

בְּיָד שֶׁל שְׂמֹאל וּשְׂמֹאל בְּיַד יְמִינוֹ

וַיִּשְׂאוּ אֶת רַגְלֵיהֶם, כֻּלָּם יָצְאוּ

בִּמְחוֹל-חֲסִידִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ;

וַיְכַרְכְּרוּ בְכָל עֹז: וּבְכָל מְאֹדָם,

וַיֵּצֵא אִתָּם גַּם הַמֶּלֶךְ בְּמָחוֹל.

וּשְׁלוּבֵי יָדַיִם שָׁם כִּרְכְּרוּ הַנְּבִיאִים,

הֵימִינוּ, הִשְׂמְאִילוּ, מִזְדַּקְּפִים, מְרִיעִים,

יֵשׁ נִכְחָם עוֹלִים וְחוֹזְרִים וּנְסוֹגִים,

כְּצָרִים עַל חוֹמָה, כִּנְצוּרִים נְמוֹגִים.

מֵרֶגַע לְרֶגַע שִׂמְחָתָם גָּדֵלָה,

וְגֵוָם מִשְׁתּוֹקֵק לְעֵילָא וּלְעֵילָא.

וַיָּסַר אָז הַמֶּלֶךְ נֵזֶר-זְהָבוֹ

וַיַּשְׁלֵךְ צִיץ-תִּפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עָלָיו.

וַיִּפֹּל נִזְרוֹ אָרְצָה, וּבֶחָצָץ

שָׁם זִנֵּק בְּצִלְצוּל וְשׁוּב הִתְגַּלְגֵּל, צִלְצֵל.

וַתִּפֹּל גַּם הַחוֹמָה הַחוֹצֶצֶת

אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין כָּל בְּנֵי עַמּוֹ,

מְחִיצָה אֲשֶׁר הֵקִים אָדָם לְאָדָם,

וַיְהִי כְּכָל יִשְׂרָאֵל, כְּאַחַד עַמּוֹ.

וּשְׁלוּבֵי זְרוֹעוֹתָם הִסְתּוֹבְבוּ הַנְּבִיאִים,

הֵימִינוּ, הִשְׂמְאִילוּ קוֹרְאִים-מְרִיעִים,

נִפְרָדִים לְסִיעוֹת וְחוֹזְרִים מִתְלַכְּדִים

לְעִגּוּל רַב-תְּנוּעָה, מְפַזְּזִים, מְרַקְּדִים.

מֵרֶגַע לְרֶגַע הִתְלַהֲבוּתָם גָּדֵלָה,

וְלִבָּם הִתְגַּעְגַּע לְעֵילָא וּלְעֵילָא.

וַיָּסַר כִּנּוֹר-שִׁירוֹ, כִּנּוֹר-בְּרוֹתִים,

וַיַּשְׁלֵךְ אֶת כְּלִי זִמְרוֹ אֶל הַסְּבָכִים.

וַיִּפֹּל כְּלִי הַשִּׁיר בַּסְּבָךְ בֵּין פֹּארוֹת,

שָׁם נִתְּקוּ נִימָיו. נִימָה וְאַנְחָתָה.

וַתִּפֹּל גַּם הַחוֹמָה הַחוֹצֶצֶת

אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין הָאָדָם כֻּלָּם,

מְחִיצָה אֲשֶׁר הֵקִים בּוֹרֵא-עוֹלָם,

וַיְהִי כְכָל הָאָדָם עַל הָאָרֶץ.

וּשְׁלוּבֵי יָדַיִם הִשְׁתַּגְעוּ הַנְּבִיאִים,

הֵימִינוּ, הִשְׂמְאִילוּ, מִתְעוֹפְפִים, מַמְּרִיאִים,

מְחַבְּקִים אִישׁ אָחִיו דֻּבָּקוּ, דֻּבָּקוּ,

וּגְוִיָּה לִגְוִיָּה נִצְמְדוּ נָשָׁקוּ;

מֵרֶגַע לְרֶגַע קִרְבָתָם גָּדֵלָה,

יֵשׁוּתָם הִיא תִכְלֶה לְעֵילָא וּלְעֵילָא.

וַיָּסַר חַרְבּוֹ, חֶרֶב גַּאֲוָתוֹ,

וַיַּשְׁלֵךְ אֶת כְּלִי-זֵינוֹ אֶל הַצּוּרִים.

וַיִּפֹּל כְּלִי הֶחָמָס עַל הָאָבֶן,

שָׁם פָּגַע בּוֹ הַצּוּר, וַיְצַלְצֵל בְּקוֹלוֹ.

וַתִּפֹּל גַּם הַחוֹמָה הַחוֹצֶצֶת

בֵּינוֹ וּבֵין הַחַי עַל פְּנֵי הָאָרֶץ,

מְחִיצַת אֵיבָה בֵּין הַחַי וּבֵין הָאָדָם,

וַיְהִי כְּכָל הַחַי אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.

וּצְמוּדֵי גוּפוֹתָם הִסְתּוֹבְבוּ הַנְּבִיאִים,

נִשָּׂאִים שָׁמַיְמָה וְאֵינָם מַגִּיעִים,

נִשָּׂאִים בַּסַּעַר, מַשְׂמְאִילִים, מַיְמִינִים,

בֵּין גְּוִיָּה לִגְוִיָּה כְּבָר אֵינָם מַבְחִינִים,

מֵרֶגַע לְרֶגַע מְשׁוּבָתָם גָּדֵלָה,

וְנַפְשָׁם שׁוֹאֶפֶת לְעֵילָא וּלְעֵילָא.

וַיָּסַר אֶת בְּגָדָיו בִּגְדֵי מַדָּיו

וַיַּשְׁלֵךְ לְבוּשׁ מַלְכוּתוֹ עַל הָאָרֶץ.

וַיִּפֹּל בַּד תִּפְאַרְתּוֹ עַל הַדֶּרֶךְ,

שָׁם שָׁכַב מַבְהִיק עַל רִקְמָתוֹ וְלָבְנוֹ.

וַתִּפֹּל גַּם הַמְּחִיצָה הַחוֹצֶצֶת

בֵּינוֹ וּבֵין הַבְּרִיאָה בִּמְלֹא עוֹלָם,

אֲשֶׁר הֵקִימוּ כֹּחוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית;

וַיְהִי כְּכָל הַנִּבְרָא בְּמַאֲמַר שַׁדָּי.

וּלְגוּף חַד רַב-פָּנִים הִתְלַכְּדוּ הַנְּבִיאִים,

מַיְמִינִים, מַשְׂמְאִילִים בְּרִקּוּדִים מַפְלִיאִים,

מִתְלַבְּטִים בֵּין עֵצִים וְאַבְנֵי מִזְבֵּחַ,

מִתְגּוֹלְלִים בַּדְּשָׁאִים וּבְעִשְׂבֵי-הָרֵיחַ;

מֵרֶגַע לְרֶגַע דְּבֵקוּתָם גָּדֵלָה

וְרוּחָם מִתְנַשְּׂאָה לְעֵילָא וּלְעֵילָא.

וַתִּצְלַח רוּחַ אֲדֹנָי עַל מְשִׁיחוֹ;

וַיְהִי גַם הוּא מִתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה,

וַיְהִי לְאֶחָד עִם הַיְקוּם וּמְלֹאוֹ,

זִיק אֶחָד קָטָן בְּאֵין-סוֹף הַהֲוָיָה

לְאַהֲבָה וּלְדָבְקָה בְכָל הַבְּרִיאָה.

וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא

וְכָל הַלַּיְלָה… עָרֹם… עָרֹם… עָרֹם…

סויגמיגדה, 1925

אוֹמְרִים יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ...

מאת

שאול טשרניחובסקי

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,

אֶרֶץ רְוַת שֶׁמֶשׁ…

אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ?

אֵיפֹה אוֹתוֹ שֶׁמֶשׁ?

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ

עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה,

שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי-לֶכֶת

צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה.

אֶרֶץ – בָּהּ יְקֻיַּם

כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה,

נִכְנַס כָּל הַנִּכְנָס –

פָּגַע בּוֹ עֲקִיבָא.

"שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא!

שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי!

אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים,

אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?"

עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא,

אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי:

"כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים,

אַתָּה הַמַּכַּבִּי"

ברלין

שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם,

כֶּתֶר וְכֶתֶר וְזִיווֹ שֶׁלּוֹ:

כֶּתֶר שֶׁל גְּבוּרָה,

כֶּתֶר שֶׁל תּוֹרָה

וְכֶתֶר שֶׁל יֹפִי – כֶּתֶר שֶׁל נוֹי.

אַשְׁרֵי אִישׁ כֶּתֶר שֶׁל גְּבוּרָה גוֹרָלוֹ,

אַשְׁרֵי הַקּוֹנֶה לוֹ תוֹרָה לְרֵעָה לוֹ,

אַשְׁרָיו וְאַשְׁרָיו אִם פָּרַשׁ לְנוֹי!

שֶׁמֶשׁ צָהֳרָיִם נָטָה וְהֵימִין,

נָטָה הַיָּמָּה, וְאָרַךְ הַצֵּל.

שְׁבָרִים שֶׁל גַּלִּים

זָעוּ כְּחַלְחַלִּים,

בָּאוּ הִתְרוֹצְצוּ אֶל אֶדֶן הַחוֹף.

רוּחוֹת קַלִּילוֹת הִתְחִילוּ מְנַשְּׁבוֹת,

קִדְּמוּן הַחֹרְשׁוֹת בְּגִילָה מִשְׁתַּחֲווֹת,

פָּשַׁט אֶל סַלְעֵי הַחוֹפִים הָעוֹף.

וּלְרוּחַ הַצִּנָּה הָרַכָּה נִשְׁמָעִים

שֵׂרְכוּ אֶת דַּרְכָּם כָּל פִּנּוֹת הָעָם,

בְּרִיאִים וְחוֹלִים

בָּאוּ בְּמִשְׁעוֹלִים,

דֶּרֶךְ סִמְטָאוֹת וְכִכַּר הַשּׁוּק.

הָלְכוּ הֲמוֹנִים הֲלִיכָה יְגֵעָה,

חוֹלִים, עֲיֵפִים מִשָּׁרָב וְזֵעָה,

לִטְבֹּל בַּמַּיִם אֵצֶל הַצּוּק.

הָלַךְ וְנָשַׁם בִּכְבֵדוּת הַסִּיטוֹן,

טוֹבֵל שְׁתֵּי רַגְלֵי פּוֹדַגְרָא בַּחוֹל,

נַחְתּוֹם כְּבַד-רוּחַ,

צַח-בָּשָׂר תָּחוּחַ

צָעַד מִתְנַהֵל אֶל נֹכַח הַיָּם,

מוֹכֵס כַּרְסָנִי הִזְדָּרֵז בְּקֹשִׁי,

רוֹחֵץ בְּזֵעָה וּמוֹחֶה אֶת רֹאשׁוֹ,

לַבְלָר קְצַר-רֹאִי וְסוֹפֵר סְתָם.

מִהֵר פּוֹגֵעַ בְּאֶבֶן וְאֶבֶן

חַיָּט יְרַקְרַק וְשָׁדוּף, עֲקוּם

רֶגֶל מִשֶּׁבֶת;

כָּתֵף כּוֹאֶבֶת

נָשָׂא הַכּוֹרֵם מִצְּרִיפוֹ בַּכְּפָר,

כָּפַף אֶת גַּרְמֵי שֶׁדְרָתוֹ הָרָזָה

רַצְעָן חִוַּרְיָן וּשְׁקַעֲרוּר-חָזֶה

יַחַד עִם גַּמָּל מִתְבַּהֵם וָזָר.

פָּסְעוּ אִכָּרִים עֲקֻמֵּי-רַגְלָיִם,

נַגָּר מְפֻחָם וּמָשְׁחַת-הַכָּף,

בֶּהָם מְגֻשָּׁם,

בַּשָּׂם מְבֻשָּׂם,

גּוּץ קְצַר-רַגְלַיִם קֵרֵחַ כְּכַף-יָד,

חוֹבְשֵׁי בֵּית-מִדְרָשׁ נְגוּעִים בִּטְחוֹרִים,

גַּרְדִּים בַּעֲלֵי עֵינֵי-חֲמוֹרִים,

פָּקִיד מְסֻרְבָּל בְּדָם וּמְעִיל-שְׂרָד.

מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת חִוְרֵי-הַפָּנִים,

סֶרָג וּמַסְגֵּר וּמַכֶּה בַתֹּף,

קַדָּר וּבוֹצֵר,

זֶהָב וְקוֹצֵר,

בֻּרְסִי מְזֻהָם וְסַבָּל כְּפוּף-גָּב, –

אִישׁ וּמַכְאוֹבוֹ, גֶּבֶר וּמוּמוֹ,

אִישׁ וְזֻהֲמָתוֹ הָלַךְ לְתֻמּוֹ,

שָׂמַח, כִּי עָבַר הַשָּׁרָב הָרָב.

נֶהֱנִים עָמְדוּ בְּתוֹךְ הַדְּכָיִים,

נֶהֱנִים מִצִּנָּה, מֵרוּחַ, מִיָּם,

נוֹחֲרִים, טוֹבְלִים,

נוֹשְׁמִים וְקוֹבְלִים

עַל חֹם צָהֳרָיִם וְאָבָק בָּעִיר

(בָּאוּ וְשָׁבוּ וְחָזְרוּ הַגַּלִּים).

צֹאִים בִּגְדֵיהֶם נוֹדְפִים וּמַעֲלִים

רֵיחַ הָאָדָם וְרֵיחַ הַבְּעִיר.

הָיָה שָׁם אֶחָד כְּיָצוּק מִבְּרוֹנְזָה,

שְׁזוּף שֶׁמֶשׁ-מִדְבָּר וְרוּחַ שֶׁל יָם,

מַיִם קְרִירִים

לָטְפוּ עֹז שְׁרִירִים;

הָיָה מַרְאֵהוּ תַּבְנִית שׁוֹר-פָּר,

הֶאְדִּים עָרְפּוֹ הַקָּשֶׁה הַצָּעִיר,

בָּלַט חָזֵהוּ הָרָם וְהַשָּׂעִיר,

הִשְׁחִיר זְקָנוֹ הַמְּסֻלְסָל הַצָּר.

חָזוֹ הָרָחָב פּוֹלֵחַ הַמָּיִם,

הָדָה יַד-פֶּלֶד וְחָצָה הַגָּל,

בְּקָעוֹ בְּשָׁאוֹן,

הִבִּיט בְּגָאוֹן,

רוֹחֲצוֹת עֵינָיו בְּאֵשׁ לִבְלִי-חָת.

נָטוּ מִפָּנָיו וּפִנּוּ לוֹ דֶרֶךְ

הָרוֹחֲצִים כֻּלָּם בְּהָדָר וָפֶרֶךְ:

הִנֵּה הִנֵּהוּ רֵישׁ לָקִישׁ! הַלָּז!

קָפַץ עוֹד אֶחָד זְקוּף-גִּזְרָה וְאָצִיל,

תַּבְנִית אַנְדַּרְטָה עֲשׂוּיָה בְשֵׁן,

תַּקִּיף וְעָנָו;

נְסוּכִים עַל פָּנָיו

אֹמֶץ נְסִיכִים וְהוֹד בְּחִירֵי-אֵל,

חֵן כּוֹס שֶׁל כֶּסֶף וְגַרְעִינִי רִמּוֹנִים

נִתְּנוּ בָהּ, וְעִטְּרָם כְּלִיל וְרָדִים אַדְמוֹנִים,

אֲשֶׁר הִנִּיחוּ בֵּין חַמָּה לְצֵל.

נִדְמֶה לִצְבִי צָעִיר עָדִין שֶׁהִשְׁכִּים,

יָצָא מִסֻּבְּכוֹ וְיָרַד לַיְאוֹר

לְמַעְבְּרוֹת הַמָּיִם.

תְּמֵהִים מִשְׁתָּאִים

עָלָיו הִתְלַחֲשׁוּ – וְהָשְׁלַךְ בָּם הָס:

נָטוּ מִפָּנָיו וּפִנּוּ לוֹ דֶרֶךְ

הָרוֹחֲצִים כֻּלָּם בְּהָדָר וָפֶרֶךְ:

הִנֵּה ר' יוֹחָנָן! הִנֵּה הַלָּז!

זֶה אֶל זֶה קָרֵב, הָרַב וְהַלִּסְטִים,

גֶּבֶר מִגֶּבֶר מִתְפָּעֵל מְאֹד,

שְׁנֵיהֶם נִרְגָּשִׁים.

“יָפְיְךָ לְנָשִׁים!” –

זָרַק אִמְרָתוֹ הַלִּסְטִים לָרָב.

סוֹקְרוֹ בְעֵינָיו, אֶל יָפְיוֹ מִשְׁתָּאֶה.

הִבִּיט וְעָנָה הָרַבִּי הַנָּאֶה:

“חֵילְךָ לְאוֹרַיְתָא, זֶה חֵילְךָ הָרָב!”

"חֵילִי לְאוֹרַיְתָא!? מַה סָבַר הָרַבִּי?

חַיִל לְאוֹרַיְתָא – לָמָּה הוּא לָהּ?

שָׂא נָא עֵינֶיךָ,

רְאֵה תַלְמִידֶיךָ

טְרוּטֵי הָעַיִן וְקִצְרֵי הָרְאוּת,

דַּלֵּי הַשְּׁרִירִים וּמֻכֵּי הַטְּחוֹרִים,

יָרְדוּ – וְעָכְרוּ הַמַּיִם הַטְּהוֹרִים.

וְאִם יָפָה תוֹרָתְךָ, כְּעוּרָה הַכְּסוּת!"

חִיֵּךְ הָרַבִּי: "הֲלֹא אֵלֶּה דְּבָרָי.

אַתָּה הַגִּבּוֹר וְתַחֲזֹר בְּךָ!

יֵשׁ אוֹר לְמָאוֹר

בִּכְלִי מְכֹעָר,

וְיֵשׁ כְּלִי יָפֶה וּמְאוּמָה אֵין בּוֹ.

בְּכֹחַ וּגְבוּרָה לְךָ נָפְלוּ חֲבָלִים,

קְנֵה לְךָ תוֹרָה בְצַעַר וַחֲבָלִים,

קוֹנֵה הַשְּׁנַיִם לוֹ יֹפִי וָנוֹי."

שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם

כֶּתֶר וְכֶתֶר וְזִיווֹ שֶׁלּוֹ:

כֶּתֶר שֶׁל גְּבוּרָה,

כֶּתֶר שֶׁל תּוֹרָה

וְכֶתֶר שֶׁל יֹפִי – כֶּתֶר שֶׁל נוֹי.

שֶׁבַח לְכִתְּרָהּ שֶׁל גְּבוּרָה בָּעוֹלָם,

תְּהִלָּה לְכֶתֶר שֶׁל תּוֹרָה לְעוֹלָם!

וְכֶתֶר שֶׁל יֹפִי מִי יַעֲרָךְ לוֹ?

סוינמינדה 1923

בַּת-הָרָב

מאת

שאול טשרניחובסקי

הִתְהַלְלוּ הַנְּעָרִים בְּדֻבְּנָה הָעִיר

בְּמַקְהֲלוֹת חוּמוֹת־הָעָיִן:

“הוֹי, יָפוֹת, לְמַעֲטָפוֹת נְחַלְּקָה הַבַּד!”*

"שִׁכּוֹרִים מִמְּשׁוּבַת חַיָּלִים עַל עַד,

שִׁכּוֹרִים מִדָּם וּמִיָּיִן,

"בֹּאֶינָה וּזְכֶינָה בַּשָּׁלָל בַּבַּז.

הוֹי, הוֹי חַיֵּי קוֹזַק וְהַפְקֵר!"

הֵרִיעוּ קוֹזַקִּים בְּחַלְּקָם הַבַּז:

בַּד, אַטְלַס, וּקְטִיפָה הֻלָּלָה,

וּמְנוֹרוֹת־הַשַּׁבָּת בַּכֶּסֶף הַטּוֹב,

וּפְנִינִים מִתְנוֹצְצוֹת רַכּוֹת לָרֹב

וְכוֹסוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה.

לֹא הָיָה בְּסוֹדָם הַבַּטְקוֹ¹ אַךְ־הוּא,

הוֹי הוֹי, זֶה הַבַּטְקוֹ הַצָּעִיר!

לוֹ לָמָּה הַבִּזָּה, הַשָּׁלָל הָרָב?

שְׁדֵי־אַטְלַס לָהּ, אַטְלַס כְּתֵפֶיהָ,

לָהּ גַּבּוֹת־הַקְּטִיפָה מִקְּטִיפַת־הַשְּׁחוֹר,

וּפְנִינִים שִׁנֶּיהָ מַחֲרֹזוֹת שֶׁל אוֹר.

אִם יִשְׂחַק אוֹר־נֵר כְּעֵינֶיהָ?

הֲיֵשׁ עוֹד בָּעוֹלָם מַשְׁכִּירָה הַכּוֹס

כְּשִׂפְתֵי הָעַלְמָה עִבְרִיָּה!?

אֵינֶנּוּ, כִּי פָרַשׁ לַחֲדַר בַּת־הָרַב.

"אֲבָל כִּי אֲהַבְתִּיךְ, הַיָּפָה!

עוֹד עֶבֶד הָיִיתִי לַפָּרִיץ הַגֵּא,

בִּגְלָלֵךְ נָתַתִּי אֶת יָדִי לִפְנֵי

הַמֶּרֶד, לָךְ נַפְשִׁי עָיָפָה.

בִּגְלָלֵךְ עָלִיתִי עִם נְעָרַי הֲלֹם,

הוֹי הוֹי, בַּת־הָרָב הַיְפֵהפִיָּה.

"אִלּוּ לֹא אֲהַבְתִּיךְ, לְקַחְתִּיךְ זֶה־כְּבָר

כְּכָל אַחְיוֹתַיִךְ בְּמַחֲנֵנוּ…

הִתְנַצְּרִי, הִכָּנְסִי לְאַבָּא וַסִּיל;

הַיּוֹם, עוֹד הָעֶרֶב בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל

נָחֹגָּה אֶת חַג־כְּלוּלוֹתֵינוּ.

אֲצַו לָךְ מְעִיל־קְטִיפָה, הִינוּמָה שֶׁל פָּז,

מָאתַיִם נְעָרַי שׁוֹשְׁבִינִים!"

חִוֶּרֶת הַנַּעֲרָה, אַךְ מִלִּים לָהּ עוֹד:

"הַלְוַאי מַר־הַמָּוֶת טָעָמְתִּי!

הַנַּעַר, אֵיכָכָה זֶה אֶשְׂמַח אֶל גִּיל,

אֶתְכַּסֶּה בְּהִינוּמָה וְאֶעֱטוֹף מְעִיל,

אֲנִי אַךְ־זֶה תְמוֹל הִתְיַתָּמְתִּי…

הֲלֹא יְקַדְּמוּנוּ עַל אֵם־כָּל־רְחוֹב

שׁוֹשְׁבִינִים – כָּל אַחַי הַטְּבוּחִים."

אָז הָלַם הָעֶלֶם עַל שֻׁלְחַן־הָעֵץ:

"וַיְהִי כִּדְבָרַיִךְ, הַנַּעֲרָה!

שְׁבוּעַיִם אֲחַכֶּה… לְאוּמַן הָעִיר

בָּא הֶטְמַן־הַמְּדִינָה וְעִמּוֹ הַ“בְּעִיר”,²

אוּלַנִּים הַקּוֹלְעִים אֶל שַׂעֲרָה.

שָׁם אֵרֵד עִם נְעָרָי; אִם לֹא יִפְגְּעוּ בִי

כַּדּוּרֵי פּוֹלָנִים – אָשׁוּבָה."

"חַכֵּה… אַךְ חַכֵּה־נָא… וְהַסְכֵּת וּשְׁמָע…

מִכַּדּוּר פּוֹלָנִי אַל תִּירָא!

אַךְ הַסְכֵּת… הַשְׁבָּעָה… סוֹד כָּמוּס הוּא לִי…

הֵן לַחַשׁ יָדַעְתִּי עַל כַּדּוּר כָּל כְּלִי,

מַה־תִּשְׂחַק? לֹא תַּאֲמִין? נַס־נָא מִיָּד!

יְרֵה בִי – הִנֵּנִי! כְּרֶגַע!"

וַיּוֹצֵא הַנַּעַר אֶקְדֹחַ יָקָר

עִם נְקֻדּוֹת־הַכָּסֶף. “הַיְמָאֵן?”

הִטְבִּיעַ בּוֹ כַּדּוּר וַיִּשְׁפֹּךְ אֲבַק-

הַשְּׂרֵפָה עַל רָבְדּוֹ, זָע הֶדְקוֹ הַדַּק.

“אֲנִי אֶל הַמְּזוּזָה אֶשָׁעֵן!”

הִרְעִים הָאֶקְדֹּחַ! וּבְאַנְחַת־הַתּוֹר

הַנַּעֲרָה צָנְחָה תַּחְתֶּנָּה.

מִנְּשִׁיקוֹת־פִּיו יִשַּׁק הָעֶלֶם הָרָם

אֶת עֵינֵי הַנַּעֲרָה, צַמָּתָהּ…

הֶעָצַם הַכַּדּוּר מִלַּחַשׁ שֶׁל מֵת?

אוֹ אָמְרָה הַנַּעֲרָה אִמְרָתָהּ בְּלֹא־עֵת

אוֹ שָׁכְחָה פִּתְגָּמָהּ, טָעָתָה?

וְאוּלַי…? פִּתְרוֹנִים אַךְ לֵאלֹהִים…

מִי יֵדַע לֵב אִשָּׁה עִבְרִיָּה!

סוינמינדה 1924

Хвалилися козаченкиНа Умань идучи,Будем драти, пани брати,З Китайки онучи.אבא ראש לפלוגת היידמקים. ↩
כנוי של גנאי להמון העם ↩

צְדַקְתֶּם הַבּוֹנִים הַצְּעִירִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

צְדַקְתֶּם, הַבּוֹנִים הַצְּעִירִים

הַנִּכְנָס יִכָּנֵס בַּנֹּעַר!

כָּל עוֹד הָעֵינַיִם בְּהִלָּן,

וְקָלְטוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטֹהַר

אֶת אֹדֶם הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב

וּמֶרְחַב שָׁמַיִם כְּחֻלִּים,

אֶת צַלְעוֹת הַתָּבוֹר וְהַכַּרְמֶל,

אֶת שִׁטְחֵי הָאָרֶץ הַגְּאוּלִים.

בְּהוֹד רַעֲנָן הֶחָזֶה וְשׁוֹאֵב

הָאֲוִיר הַמַּשְׁכִּיר כַּשֵּׁכָר,

וְגָמִישׁ הֶחָזֶה עַד לְהָקִיא

אֲוִירָה שֶׁל אֶרֶץ-הַנֵּכָר.

וְשָׁאַב מִיָּם וּמִצָּפוֹן,

מִקֶּדֶם וָנֶגֶב, וְשָׁאַף,

וְשָׁכַר שִׁכָּרוֹן לְעוֹלָמִים,

מְלֹא אוּנָה וְאוּנָה, – וְרָעַב.

וּרְחָבִים נְחִירָיו וּפְתוּחִים

לְרֵיחַ הָעֵמֶק וְהַיָּעַר,

לְרֵיחַ אֲדָמָה פֻּלָּחָה,

לְרֵיחַ שֶׁלִּפְנֵי הַסָּעַר.

וַיָּרַח שְׂרַף-אֹרֶן עִם שֶׁמֶשׁ,

נִיחוֹחַ אַסְמֵי-הַחִטָּה

וַיָּרַח הַיָּם רְוֵה-הַדָּגָה,

רֵיחַ כֻּסֶּמֶת בְּעִתָּהּ.

וְסָפְגָה הַגְּוִיָּה הַצְּעִירָה,

הַשְּׁרִירִים יְצוּקֵי-הַדָּמִים

אוֹר חַמָּה יוֹקֶדֶת, מָשְׁזֶפֶת,

חֹם-בְּרָכָה, חֹם חַיֵּי-עוֹלָמִים.

וְרָוְתָה הַגְּוִיָּה הַשְּׁזוּפָה,

וְהָפְכוּ שְׁחוֹרִים הַשְּׁרִירִים

בְּקַרְקַע-הַקֹּדֶשׁ הַשָּׁחוֹר.

צְדַּקְתֶּם, הַבּוֹנִים הַצְּעִירִים!

הַנַּעַר הַכּוּשִׁי

מאת

שאול טשרניחובסקי

אֵין זֶה כִּי אִם הֵנָּה הֵן

הָאֲמָהוֹת בְּנוֹת-הַחֵן,

וַדַּאי הֵנָּה גִלּוּ

סוֹדוֹ זֶה, וּכְאִלּוּ

תָּמִיד לוֹ אָרְבוּ.

אֶל הָאֹזֶן מִן הַפֶּה

סִפְּרוּ, הָגוּ: "פּוֹטִיפֶה,

נַעַר מְסַלְסֵל בְּשַׂעֲרוֹ,

אוֹהֵב אֶת בַּת-פַּרְעֹה!

עֶבֶד כּוּשִׁי אוֹהֵב…"

שָׁמְעוּ הַחַרְטֻמִּים זֹאת,

נָדוּ לוֹ: “הוֹי בִּן-הַכּוֹת!”

שָׂחֲקָה הַגְּבִירָה,

פַּרְעֹה שָׁם בַּטִּירָה

חִיֵּךְ, וְעֵינָיו אוֹרוּ.

אוֹתוֹ כוּשִׁי שְׁחוֹר-הַשְּׁחוֹר!

אֵין כְּנַעֲרָה עַל הַיְאוֹר

יָצִיר עַלִּיז, פְּתַלְתֹּל,

גָּמִישׁ כַּחֲתַלְתֹּל,

נוֹהֵג בְּשִׁגָּעוֹן.

אַךְ עֵינַיִם לָהּ לַבַּת,

אַךְ עֵינַיִם לָהּ לַבַּת!

שֶׁמֶשׁ מוֹף מוֹפַעַת,

שֶׁמֶשׁ תַחְפְּנֵס יַאַת:

חוֹבֵב, מַקְסִים, מַשְׁכִּיר.

עִם הַגְּבִירָה עַל הָאָח

עָמְדָה בִתָּהּ: כּוּמָז, חָח,

צְמִידִים וּשְׁאָר מְנָחוֹת

חִלְּקָה בֵין הַשְּׁפָחוֹת,

חִלְּקָה לַאֲמָהוֹת.

וְלַעֲבָדִים – כָּל חֲלִי,

חֶרֶב, קֶשֶׁת, קַיִן, תְּלִי.

וְלַכּוּשִׁי – פִּטְדָה,

תּוֹאִיל לוֹ לְתִתָּהּ

אֶבֶן בַּטַּבָּעַת.

תַּבְנִית לֵב בְּמִשְׁבֶּצֶת-פָּז:

"לִכְשֶׁיֶּאֱהַב הַלָּז,

יִתֵּן לָהּ מַתָּנָה –

לְוַאי וּלְוַאי הַשָּׁנָה"…

שָׂחֲקוּ עֵינֶיהָ.

כָּל הַנִּכְנָס, כָּל הַבָּא

יִשָּׂא מַשְׂאֵת וְנִזְכַּר בָּהּ,

יִקַּח לוֹ וְנָשָׂא,

יִזְכֹּר גְּבִרְתּוֹ, נָסְעָה

אֶרֶץ נַחֲלַת אִישָׁהּ.

אֶל מֵעֵבֶר סֻלָּם-צוֹר,

אֶל מַמְלֶכֶת בַּעַל-פְּעוֹר,

אֲשֶׁר יְהֹוָה גָּרַשׁ,

בֵּית-הַלַּחְמִי יָרַשׁ

לוֹ בַּחֲנִית וָקָשֶׁת.

וּבִנְסֹעַ יְפַת-הַדּוֹר,

יָצָא עַבְדָּהּ אֶל הַיְאוֹר,

אֶל בֵּין סוּף וְקָאַת,

זָרַק הַטַּבָּעַת,

פָּנָה אֶל הַבִּיתָן.

הָלַךְ חָשַׁק בְּכָל עֵת

בְּמִצְרִיּוֹת וּבְנוֹת-חֵת,

בְּאֵשֶׁת-אִישׁ וּנְעָרוֹת

חוּמוֹת וּשְׁחַרְחָרוֹת –

עַד שֶׁכָּבְתָה אִשּׁוֹ.

וְיוֹם עַל יָמִים חָלַף גָּז.

צָץ וַיִּבֹּל שׁוּב אֲגָס.

כּוּשִׁי עַל הַגַּלִּים,

וְלִבְנַת-הַתַּלְתַּלִּים

אִשְׁתּוֹ עָמְדָה אִתּוֹ.

כָּפוּף, זָרְקָה שֵׂיבָה בוֹ.

הִרְגִּישׁ לִבּוֹ מַכְבִּיד לוֹ.

עַל יְפַת הַבִּיתָן

חָרְשׁוּ מַעֲנִיתָן

שָׁנִים, הַרְבֵּה שָׁנִים.

אוּלָם יָדַע, שָׁם בַּיְאוֹר

לֶב-אֲבִיבוֹ עוֹדוֹ אוֹר,

וּבְמִשְׁבֶּצֶת-זָהָב

יַעֲרֹף דָּם כִּי אָהָב,

יַעֲרֹף לְעוֹלָמִים…

סוינמינדה 1924

קִיר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר בְּוֶרְמַיְזָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

מִלְּבוֹא הַשּׁוּק עַד אֵם הָרְחוֹב

קוֹל-צִלְצוּל בָּא, קוֹל-הַלְמוּת תֹּף,

חֲצוֹצְרוֹת וּמְצִלְתָּיִם.

קוֹל-הָמוֹן בָּא, קוֹל הֲמוֹן-עָם,

בַּסָּךְ, בַּגְּדוּד, בַּשִּׁיר הָרָם,

בִּפְסִיעָה אַחַת אֶחָת.

הָרֶכֶב נָע אֶל שַׁעֲטוֹת סוּס,

הַלַּנְדְּסְקְנֶכְט זָע, אֲדֻמֵּי-סוּת,

צְרוֹר-נוֹצוֹת עַל הַכּוֹבָע.

יֵשׁ יִבְרֹק אוֹר וְטָס כַּסִּיס

עַל-פְּנֵי סוֹחֵרָה וְחֹד חֲנִית,

עַל גַּרְזֶן-אוֹן וָפָלֶד.

מַה-צַּר הָרְחוֹב בִּקְצֵה הָעִיר!

וּכְאֶבֶן אַחַת קִיר עַל קִיר,

כָּל דֶּרֶךְ לִנְטוֹת אָיִן.

בִּשְׁפַל הָרְחוֹב הוֹלֶכֶת אַט

עִבְרִיָּה, רַגְלָהּ כְּמוֹ בַּסַּד –

כִּי כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.

וּפִתְאֹם נָטָה, פִּתְאֹם סָר

הַגְּדוּד הַבָּא לָרְחוֹב הַצָּר,

הַדֻּכָּס עוֹבֵר בְּרֹאשׁוֹ.

הָאִשָּׁה נִרְתְּעָה אֶל הַצַּד,

בִּמְבוּכָה הִיא: אֵי תַצִּיב יָד,

עוֹד רֶגַע וְהִיא נִרְמָסֶת.

שָׁוְא תִּתְיַפֵּחַ, תִּשָּׂא קוֹל…

הַגְּדוּד הִנֵּהוּ – אַל חֲמֹל

עַל אִשָּׁה יְהוּדִיָּה!

נִלְחָצָה הִיא בֵין קִיר וָקִיר,

הָאָדָם – עֵץ, וְהַכֹּתֶל – גִּיר,

אֵין רֶוַח וְהַצָּלָה!

מִכֹּבֶד בַּרְזֶל כָּל סוּס שַׁח,

עַל הַפָּרָשִׁים בַּרְזֶל צַח:

הַקּוֹבַע וְהַסּוֹחֵרָה.

בִּידֵיהֶם בַּרְזֶל – הַחֲנִית,

וְהַלֵּב לֶב-בַּרְזֶל, לַהֲמִית

הַבַּרְזֶל בַּרְזֶל יָעַן.

וַיְהִי כִּי קָשָׁה לֵב הָאִישׁ,

וַיַּחְמֹל קִיר וְנִבְקַע חִישׁ,

וַתָּבוֹא בּוֹ הָאִשָּׁה.

הוֹי עִיר וֶרְמַיְזָה, עִיר הַנּוֹי!

הַקִּיר עוֹד בָּהּ, וְהַנִּקְרָה בוֹ.

הַבָּא שָׁם וִימַשְׁשֶׁנּוּ.

הַקִּיר עוֹדֶנּוּ, נִקְרָה בוֹ –

הוּא קִיר-הַפֶּלֶא בְּעִיר הַנּוֹי,

הֲרַת אַגָּדוֹת-פֶּלֶא.

כֹּה לִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה מְאֹד

בָּעִיר אָז פָּרְחוּ אָוֶן, שֹׁד,

מֶמְשֶׁלֶת פְּרִיצֵי-אָדָם.

מֶמְשֶׁלֶת-זָדוֹן וְגֶבֶר עָז…

וְלוּ קָרָה כַּדָּבָר בְּיָמֵינוּ – כִּי-אָז

לֹא תָזוּז מִמְּקוֹמָהּ גַּם-אָבֶן!

סוינמינדה, 1924

שִׁירִים לְאִילְאִיל (קטע מפואמה)

מאת

שאול טשרניחובסקי

וַיְהִי מִקֵּץ הַיָּמִים וְיִוָּאֵשׁ מֵה'

וְלֹא הֶאֱמִין בָּאֱלִיל, –

וִיבָרְכוּהוּ הַשָּׁמַיִם,

וְיִפְגַּע בְּאִילְאִיל

וַיָּשַׂר אֶת שִׁירָיו לְאִילְאִיל.

I

אִילְאִיל…!

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ לָהּ אֶקְרָא אִילְאִיל:

לִכְשֶׁאֶפְגְּשֶׁנָּה בַיַּעַר בַּשְּׁבִיל,

לִכְשֶׁאֲבָרְכֶנָּה בְּסַעַר הַגִּיל –

אִילְאִיל!

אִילְאִיל…!

הַיְדַעְתֶּם מַדּוּעַ? עַל שׁוּם זֶה שֶׁשֵּׁם

זֶה לֹא שָׁמְעָה מִפִּי אָב וָאֵם;

כִּי אוֹתוֹ לֹא בִּטֵּא בְאָזְנֶיהָ שׁוּם אִישׁ;

כִּי שֵׁם זֶה (יָדַעְתִּי) גַם יָמוּת חִישׁ

מוֹת נִצָּן בַּכְּלִיל:

אִילְאִיל…

אִילְאִיל…!

לֹא רָעַד הַשֵּׁם עַל שְׂפַת אוֹהֵב בַּגִּיל,

לֹא נִפְסַק בַּנְּשִׁיקָה עַד כָּלָה הַצְּלִיל,

וְרַכּוֹת לֹא לָטַף מִפִּי אָחוֹת וָאָח

וְלֹא חֻלַּל בִּרְחוֹבוֹת הַכְּרָךְ:

אִילְאִיל!

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ לָהּ אֶקְרָא אִילְאִיל…

וְאִם אָמוּת אָנֹכִי – וְיַחֲלֹף כָּלִיל;

שׁוּב לֹא יִקְרָא לְעוֹלָם גֶּבֶר לְאִשָּׁה – אִילְאִיל.

אִילְאִיל…!

תל-אביב 1925

II

אֲנִי אֶתֵּן לָהּ שִׁירַי, שִׁירִים שֶׁל יָם

(וּשְׁמָהּ לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יִהְיֶה שְׁמָהּ בָּם):

שִׁיר לַגַּל, שִׁיר לַחוֹל, שִׁיר לַשַּׁחַף הָרָן,

לַעֲנָנָה פוֹשֶׁטֶת, וְאֵין פּוֹתֵר לְאָן.

וְאוּלָם הַשִּׁירִים הַקְּטַנִּים אַךְ לָהּ!

בִּרְעֹד נִימֵי לִבִּי אֵלֶיהָ יִכְלֶה,

בְּטִלְטוּל בַּדֶּרֶךְ מִיָּם וְעַד יָם,

מִשִּׁלְגֵי הַצָּפוֹן וְעַד חוֹל-נֶגֶב חָם.

כִּי אֵלֶּה עֵינֶיהָ שְׁנֵי יַמִּים יְרֻקִּים,

בָּהֶם חַיַּי תְּלוּיִים וְהֶגְיוֹנַי חֲבוּקִים.

סוינמינדה

III

הַהִזְעִיק הַיָּם חַיּוֹת-בְּרֵאשִׁית

מְנֻדּוֹת בְּאַפְסֵי-מֶרְחַקִּים,

אוֹ שָׁרְקָה הָרוּחַ לְמִפְלָצוֹת

מֵחֶבְיוֹן לֵב תְּהוֹמוֹת-מַחֲשַׁכִּים,

כִּי בָאוּ וּבְשִׁגְעוֹן רַעֲבוֹנָן

תָּהֵמְנָה הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים,

וְהִזּוּ אֶת קִצְפָּן הַלָּבָן

מִכַּעַס… מִזַּעַם-אֵין-אוֹנִים?

תָּגַחְנָה, וְחוֹזְרוֹת וְטוֹבְלוֹת

עַל עָמְדָן, כִּרְתוּקוֹת בַחַחִים

וּשְׁרִיקַת הָרוּחַ מְרַחֶפֶת

עַל רַחֲבֵי-הַיְּשִׁימוֹן הַלַּחִים…

סוינמינדה 1925

IV

שׁוּר: צָמְחוּ לַיָּם רָאשִׁים לְבָנִים

וּקְוֻצּוֹת וּמַחְלְפוֹת-שֵׂיבָה;

וּבָאִים הַגַּלִּים מִתְדַּפְּקִים

עַל אֶרֶץ-הַחוֹל הַחֲרֵבָה.

יַגִּיעוּ עֲדֵי קַו קָבוּעַ

וְשַׁחוּ הַגַּלִּים, – וְהַבָּאִים

עַד קְצֵה הַיַּבֶּשֶׁת יָלֹקּוּ

אֶת שְׂפָתָהּ – עֲבָדִים נִרְצָעִים.

V

עַל הַחוֹלוֹת עוֹמְדוֹת אַלּוֹת,

עוֹמְדוֹת בְּעֶדְיָן, עֲדִי-כַלּוֹת.

וּמֵעֵבֶר גַּל הַחוֹלוֹת

יֵהֹם יָם בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.

גַּלִּים בָּאִים בְּקוֹל וּמְבַשְּׂרִים:

"שָׁם מֵעֵבֶר עָבִים מְגַשְּׁרִים

"עַל הַיָּם וְהַיַּבָּשָׁה

סוּפַת תֵּימָן שָׁם רָעָשָׁה.

"שָׁם רָעָשָׁה וּפֹה תָבוֹא,

וְחָשַׁךְ לַיְלָה עַל כּוֹכָבוֹ".

מַה לִּי סוּפָה? מַה לִּי שָׁמַי

בְּשִׁכְרוֹן אָשְׁרִי, שִׁכְרוֹן דָּמַי?

שִׁמְעִי, אָשְׁרִי, חֲלוֹם-זְהָבִי:

סוּפוֹת כּוֹכְבִיּוֹת… בִּלְבָבִי!

סוּפוֹת כּוֹכְבִיּוֹת…שָׁמָעַתְּ?

וְשִׁירַת יֵשֵׁךְ פִּרְפּוּר – רָעַד…

סוינמינדה 1925

VI

נִדְמֶה לִי: קָפְאוּ הַמַּיִם הַלַּיְלָה,

הָפְכוּ וְהָיוּ עוֹפֶרֶת-נֵד דּוֹהָה;

בָּא שַׂר שֶׁל יָם וַיַּכֶּנָּה לִרְסִיסִים,

עוֹדָהּ מְפַרְפְּרָה בְּנוּעָהּ וְשׁוֹהָה…

וְסִיעַת בְּנֵי-שַׁחַף נִבְהָלִים נֶחְפָּזִים

פּוֹרְשָׂה כְנָפַיִם וְעָגָה קַו-עוּגָה,

קוֹרֵאת חֲטוּפוֹת קְרִיאוֹת קֻבְלָנָא,

קְרִיאוֹת שֶׁל תְּלוּנָה, קְרִיאָתָהּ הַנּוּגָה.

סוינמינדה 1925

VII

תִּהְיֶנָּה פְגִישׁוֹתֵינוּ

כִּנְגִינָה נָמָה-עֵרָה,

נֶחְתָּכוֹת בְּיַד הַגּוֹרָל,

נֶחְתָּמוֹת בְּיַד הַגְּזֵרָה:

לְאֹשֶׁר לֹא קִוִּינוּ

וּלְשִׂמְחָה לֹא צְפוּיָה

בְּיַד הַפּוֹסֵק חַיִּים

וּבְסוֹד עוֹלָם חֲבוּיָה.

תל-אביב 1925

VIII

הֶעֱבִידוּנִי חֲמוּדוֹתַיִךְ

וּבַמַּנְגִּינָה

נִתְפַּסְתְּ לִי,

לִכְשֶׁתָּבוֹאִי בַמַּאְפֵּלְיָה,

לִכְשֶׁתִּכָּנְסִי:

“לִי! – שֶׁלִּי!”

הֲמִשִׁגְיוֹנִי בְּאַהֲבָתֵךְ

הַמַּקְסַמְתֵּנִי

אֲקַו לְשִׁיר?

הֲמַנְגִּינָתִי וּבַחֲרוּזִים

קוֹלֶטֶת אוֹתָךְ

כְּטַל-נִיר?

וּבְתַעְתּוּעֵי הַתַּעֲנוּגוֹת

וּמַנְעַמֵּיהֶם

שִׁכְרוֹן גִּיל

יְפַעֲמֵנִי מִמַּעֲמַקִּים,

הֶאֱשִׁימַנִי

לאִילְאִיל…

ברלין 1925

IX

אֵינֶנִּי אוֹהֵב אוֹתָהּ…

אֵינֶנִּי אוֹהֵב כְּלָל!…

אֲנִי אָהַבְתִּי כַּמָּה,

אָהַבְתִּי – וַחֲסָל!

אַךְ לִבִּי הוּא שׁוּב דּוֹפֵק

בְּשִׁגְעונוֹת דּוֹר וָדוֹר,

עִם שִׁגְיוֹן צִפּוֹר שָׁרָה,

עִם טֵרוּף עִשְׂבֵי-מוֹר…

תל-אביב 1925

X

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת…

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!

מַה זְּקוּפוֹת רַגְלַיִךְ,

מַה נִפְלָא הַקַּו

הַמְּרֻמָּז עַד חֶמְדַּת שׁוֹקַיִךְ

בְּעָזְמָה וּבְרֹךְ, בְּגַנְדְּרָנוּת וּבְחֵן,

כְּעִקְּבוֹת בַּת-גַּלִּים עַל גַּבֵּי תֵל-חוֹל

שֶׁלְּאַחַר הַכְּרִית –

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!

עֵינַיִךְ שְׁנֵי שְׁקֵדִים

חֲצוּבִים כְּרוּם-יָם,

כִּשְׁבוּיוֹת סוֹד-בְּרֵאשִׁית, וּכְעֵדִים

לְמִסְתְּרֵי גְּזֵרָה בִשְׂפַת עֲדֵי-עַד

לָךְ קוֹרְאִים, וּמְפַתִּים וּמְקַסְּמִים בְּצָו –

קָפָאת וְלֹא עָנִית –

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, עַד מָה יָפְיָפִית!

אָתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, מַה מְּאֹד יָפְיָפִית!

וּבְאָשְׁרִי, בָּרְגָעִים

אַתְּ כֻּלֵּךְ שֶׁלִּי

בִּמְשׁוּבָה וְסַעַר אוֹן-פְּרָאִים,

אַתְּ תְּפוּסָה וְלֹא תְּפוּסָה, בַּיָּד וְלֹא בַיָּד,

נִכְבָּשָׁה וְחָפְשִׁיָּה, כְּנִיצוֹץ פְּלִיט-אֵשׁ,

כְּאֶפְרוֹחַ קַן-סִיס –

אַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת, עַד מָה יָפְיָפִית!

פיכטנגרונד 1925

XI

וְאוּלַי אֵין זֶה אֶלָּא מִקְסַם-תֶּמֶס,

אַךְ שִׁגְעוֹן דָּם יִתְגַּעְגַּע עַל דָּם,

וְאוּלַי… אוּלַי – הִנֵּה הִיא הָאֱמֶת,

אֲמִתַּת אַהֲבַת לֶב-תָּם?

וּבְאָהָבְךָ,

כִּי תֶאֱהָבְךָ, וְנָשָׂאתָהּ

אֶל אַפְסֵי הָר, אֶל פִּתְחֵי תְהוֹם;

וּבְרֶגַע אָשְׁרְךָ הַגָּדוֹל

יִצְנָפְךָ יִצְרָרְךָ הַסָּעַר;

וְעַל מְרוֹם

גִּיל אַהֲבָתְךָ וְאַהֲבָתָהּ,

וְלִבָּהּ מְפַרְפֵּר אַךְ בִּשְׁבִילְךָ,

וְתִשְׁאַף צִלְּךָ

וְעוֹדָהּ הוֹגָהּ בָךְ… אַךְ בָּךְ… רַק בָּךְ, –

אֶת מֵאֲכָלְתְּךָ תְּקַע בָּהּ

אוֹ

בָּךְ!

לָעוֹלִים בְּהָרֵי יְהוּדָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

הָעוֹלִים בְּהָרֵי יְהוּדָה,

הַתּוֹעִים בֵּין צוּר וּבֵין צוּר!

הִתְבּוֹנְנוּ לַמֶּרְחָק הַכָּחֹל,

הוֹי, אָחִי, הִתְבּוֹנֵן וְשׁוּר

חֳרָבוֹת, חֳרָבוֹת, – אִם לֹא

כָּל אֵלֶּה הֵן חָרְבוֹת מְצוּדָה

וּשְׂרִידֵי עִיר בֵּיתָר, הֲלֹא?

הַחוֹרְשִׁים בַּשְּׁפֵלָה בָּעֵמֶק,

הַמְשַׁלְּחִים מַעֲנִיּוֹת בַּגָּיְא!

הוֹי שִׁקְדוּ, הוֹסִיפוּ הַעֲמִיקוּ, –

אִם לֹא עוֹד נִתְקַלְתֶּם עַד כֹּה

בְּפֶלֶד מְאֹד עַתִּיק, אִם לֹא

הִכַּרְתֶּם בּוֹ חֶרֶב יְהוּדָה,

הִיא חֶרֶב בַּר-כֹּכְבָא. הֲלֹא?

הָעוֹלִים בְּהָרֵי יְהוּדָה,

הַמְשַׁלְּחִים מַעֲנִיּוֹת בַּגָּיְא!

שְׂאוּ אֶת בִּרְכָתִי-שִׁירָתִי:

כִּפְלַיִם כָּכֶם פֹּה לֶחָי!

וְכַאֲשֶׁר תַּעֲמִיק אֵת נוֹי,

וְכַאֲשֶׁר הֶרָה תַּעְפִּילוּ,

כֵּן יִקְרְבוּ אֵלֶּה, הֲלֹא?

תל-אביב 1925

שָׁלשׁ אֲמִתּוֹת

מאת

שאול טשרניחובסקי

שָׁלשׁ אֲמִתּוֹת יֶשְׁנָן בָּעוֹלָם;

אֱמֶת אֱמֶת וְנָגְהָהּ שֶׁלָּהּ:

אֱמֶת־הַגְּבוּרָה,

אֱמֶת־הַכֹּחַ

וֶאֱמֶת־הָאֱמֶת – אֱמֶת־הַנּוֹי.

דּוֹר דּוֹר אוֹחֵז בְּאַחַת מֵאֵלֶּה,

כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ חַיָּה, וְרוּחוֹ לֹא תֵלֶא,

דּוֹרוֹת חָלָפוּ, וְדוֹר אוֹמֵר לָבֹא.

שָׁלשׁ אֲמִתּוֹת יֶשְׁנָן בָּעוֹלָם;

אֱמֶת אֱמֶת וְזִיוָהּ שֶׁלָּהּ:

אֱמֶת־הַיָּחִיד,

אֱמֶת־הָרַבִּים

וֶאֱמֶת־הָאָדָם – אֱמֶת הַכְּלָל.

אֻמָּה, אֻמָּה תְּבָרֵר לָהּ אֱמֶת,

תְּפַתְּחָהּ וּתְשַׂדְּדָהּ – עַד תֵּלֵךְ בָּהּ תֶּמֶס.

וּמִי הִיא הָאֻמָּה הָעוֹלָה בַגַּל!

שָׁלשׁ אֲמִתּוֹת יֶשְׁנָן בָּעוֹלָם;

אֱמֶת אֱמֶת וְזִיוָהּ שֶׁלָּהּ:

אֱמֶת הַיָּחִיד – אֱמֶת־הַכֹּחַ,

אֱמֶת־הַתּוֹרָה – אֱמֶת־הָרַבִּים

וֶאֱמֶת־הַיֹפִי – הִיא אֱמֶת־הַכְּלָל.

אֱמֶת־הַיָּחִיד הִיא אֱמֶת־הַזָּדוֹן,

אֱמֶת־הָרַבִּים, וּקְלָלָה בָהּ תָּדוֹן,

וֶאֱמֶת־הַיֹּפִי הָעוֹלָה אֶל עָל…

הַפֶּסֶל

מאת

שאול טשרניחובסקי

וְאִם הָיָה – הָיָה כָךְ:

הֲמוֹן־הָעָם

הִתְכַּנֵּס, הֵצִיף אֶת הַהֵיכָל כֻּלּוֹ,

וּרְצוּפוֹת עָמְדוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת

בִּמְלֹא חֲלַל אַכְסַדְרָה וַעֲזָרָה,

בִּשְׂדֵרוֹת קְלָנִין קְלָנִין זְקוּפיֵ־גִזְרָה,

בֵּין הָעַמּוּדִים הַחֲצוּבִים מַרְמָר,

עַל־גַּב מַדְרֵגוֹת־שַׁיִשׁ מְרֻוָּחוֹת

וּבְנוּיוֹת אַבְנֵי־גָזִית וּבִשְׁפַל

הַגִּבְעָה הַנֶּעֱטָרָה חֹרְשַׁת־זָיִת,

בָּם בְּנֵי־הֶלַּדָּה הָאִסְטְנִיסִים, בָּם

סִיטוֹנִים כְּנַעֲנֵי־אֶרֶץ מִמִּילֵט

וּשְׁאָר אִיֵּי־הַיָּם הָרְחוֹקִים אֲשֶׁר

עלַ אַסְיָה יִתְחַשָּׁבוּ, מִקַּפְרִיסִין,

וּגְבָרִים חוֹבְבֵי־כִידוֹן מֵאַשְׁפַּרְטָה,

וְרוֹעֵי עֶדְרֵי־עִזִּים בְּאַרְקַדְיָה,

וּמַקֵּדוֹנִים קָשִׁים וַחֲסֻנִים,

מִקַּצְוֵי יוֹנִיָּה הִתְקַבְּצוּ בָאוּ,

וְ“יָוָן גְּדוֹלָה” אֲשֶׁר בְּאִיטַלְיָה

שְׁכֶם אֶחָד אֶל חֲנֻכַּת הָאַנְדַּרְטָה, -

חֲנֻכַּת פֶּסֶל זֵאוּס. כִּי זֶה־כְּבָר

הָרִנָּה עָבְרָה, אֲשֶׁר אֵין בָּעוֹלָם

כְּאוֹתוֹ פֶסֶל מָלֵא קֶסֶם־הוֹד.

וְנִדְמָה, תַּחַת קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ־אוֹרָה

נִצָּבִים עָמְדוּ הָעַמּוּדִים דֹּם,

חֲמִימִים־חַיִּים בְּחֹם שֶׁל גּוּף וְדָמִים,

וּבְצִנְעָה לְטָפוּם רַכּוֹת־רַכּוֹת כְּלִילִים,

מִקְלָעוֹת: קִיסוֹס יָרֹק־כֵּהֶה

וּוְרָדִים כְּתֻמִּים, וְרוֹחֲצִים בְּדָמִים,

וּלְבָנִים־חִוְרִים וּמַצְנִיעֵי־אֹדֶם.

וּבְהֶדֶר־חָג וּבְקֹצֶר־רוּחַ חִכָּה

הַקָּהָל – כָּל הָעָם. וּכְבָר הִתַּמֵּר

עֲנַן־הַקְּטֹרֶת, וְהִנֵּה צָף לְמַעְלָה,

וְעָבֵי־תְּכֵלֶת מְרֻשְּׁלֵי כְנַף־עֲצֵלִים

קַלִּילִים עָלוּ וַיִּתְרַחֲבוּ, עָלוּ

וַיִּתְלַכָּדוּ - - וְהַמָּסָךְ זָע.

מִתּוֹךְ עֲבִי־הַקְּטֹרֶת נִגְלָה פִּתְאֹם

בֶּעָנָן הַמִּתְאַבֵּךְ בְּעַב־תַּלְתַּלִּים,

הוֹפִיעַ כְּמַרְאֶה לֹא־מִכָּאן בֶּהָדָר

זֶה פֶּלֶא־יָוָן, פְּנֵי הַתּוֹפֵשׂ־בְּאֵיגִיס,

בְּיֹפִי לְלֹא־כְלָיָה וְחַיֵּי־עוֹלָם

חַי גּוּף־הַשֵּׁן וּבְחַיִל אֵין־עֲרֹךְ־לוֹ,

מִתּוֹךְ הַרְמוֹנִיָּה וּבְאֵב־פְּרִיחָתוֹ

שֶׁל כֹּחַ גֶּבֶר־אֵל. עַל פָּנָיו נֹגַהּ,

מִתְגָּאֶה בְאוֹן־פְּלָאִים, וַעֲתֶרֶת

הֲוָיַת־חֶדְוַת־עַד וְחֶסֶד־עוֹלָם

גְּדָל חַסְדֵי בוֹרֵא־עוֹלָם וְיוֹצֵר־כֹּל,

נִשְׁקָפִים מִתּוֹךְ עֵינָיו וּמְאִירִים

אֶת פְּנֵי אֲבִי הָאֵלִים וְהָאָדָם.

מֵרֹאשׁ־תִּפְאַרְתּוֹ גָלְשׁוּ מַחְלְפוֹתָיו,

שְׂעַר הָאַמְבְּרוֹסְיָה, וּבִסְבַךְ־גַּבִּינָיו

הַנּוֹרָא בְּעֻזּוֹ תָּלִין סוּפַת־נֶגֶב,

וְכֻלּוֹ אוֹמֵר רוֹמְמוֹת הוֹד שַׁלְאֲנָן

וּנְדִיבַת־רוּחַ וַאֲצִילוּת צְנוּעָה.

וַיִּקְפָּא כָל הָעָם וּבַעֲלִיצוּת־אֵלֶם

עַל עָמְדוֹ קָפָא, שׁוֹתֵק וּמִתְפָּעֵל.

וּפִתְאֹם זָע – וְשׁוּרָה אַחֲרֵי שׁוּרָה

וְגֶבֶר אַחַר גֶבֶר כָּרַע נָפַל

אַפַּיִם אָרְצָה - - וְכַהֲמוֹת־יָם עָלָה

קוֹל הַתִּמָּהוֹן, קוֹל הָעָם בְּרֵעוֹ,

קוֹל שִׁגְיוֹן־גִּיל: קַלּוֹס! קַלּוֹס קַלּוֹס!

וּבְקֶרֶב כָּל הָעָם הַכּוֹרְעִים בֶּרֶךְ,

בִּקְהַל הַקּוֹרְאִים מִתּוֹךְ שִׁגְיוֹן־פֶּלֶא

רַק אֶחָד שָׁם אֲשֶׁר לָאֵל לֹא כָרַע,

וְרֹאשׁוֹ גֵא וְאָצִיל הוּא לֹא הֵשַׁח

וְאִלֵּם חִוֵּר עָמַד בְּתוֹךְ הָעֵדָה,

וּכְאִלּוּ דְּבַר־מָה מַר מְעַוֶּה שְׂפָתָיו,

אַךְ אֶחָד נִשְׁאַר, נִצָּב שָׁם עַל עָמְדוֹ, -

וְהָאֶחָד הָיָה – יוֹצֵר הָאַנְדַּרְטָה,

אַךְ יוֹצֵר פֶּסֶל־פְּלָאִים זֶה – אַךְ הוּא! – לֹא כָרַע,

וְרֹאשׁוֹ זֶה הָאָצִיל וְהַגֵּא לֹא הֵשַׁח

וְנִשְׁאַ¹ עוֹמֵד הוּא, אַךְ הוּא - - - מִשּׁוּם

שֶׁלְּמַרְאֵה פְּנֵי הָאֵל בְּקֶסֶם־הוֹדָם,

לְמַרְאֵה כָּל הַנּוֹי הַטָּהוֹר וְהָאֱלֹהִי,

לְפָנָיו נִגְלוּ וַיֵּאוֹרוּ פִתְאֹם

פְּנֵי אֱלֹהִים, עֲלֵיהֶם עוֹלִים בָּיְפָים,

עוֹד יוֹתֵר טְהוֹרִים, יוֹתֵר אֱלֹהִיִּים,

כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רִחֵף נֶגֶד עֵינָיו

וְכַחִזָּיוֹן אֲשֶׁר הָיָה מְלַוּוֹ

בְּתוֹךְ חֲזוֹן הַיְצִירָה וּמִסְתּוֹרָהּ,

בִּהְיוֹתוֹ נִרְקָם וְעָלָיו שׁוֹכֵן

בַּחֲלוֹם־דִּמְיוֹנוֹ מִתּוֹךְ חֶבְלֵי־יוֹצֵר

וּבְדִמְעוֹת יֵאוּשׁ חֲדַל־אוֹנִים, מָר,

וּבְשִׁכְרוֹן מְנַצֵּחַ כּוֹבֵשׁ חָמְרוֹ,

עַד נוֹצַר אֵל וְעוֹד הָיָה מַשָּׂא־לֵב…

“וְנִשְׁאַ”במקור המודפס, כנראה צ“ל ”וְנִשְׁאַר – הערת פב"י. ↩

הימשן

מאת

שאול טשרניחובסקי

כִּי יִפֹּל בִּיעָף בָּעֲרָבָה מֵעָל

הָעַיִט כְּבַד הָאֲגַפַּיִם,

הֲלֹא יִבָּהֲלוּ בְּנֵי־תַחְמָס בַּגַּיְא,

וְעָזְבוּ בִצְוָחָה מַפֶּלֶת הַתְּאוֹ

וְנֶחְבְּאוּ לָבוֹא בַּסְּלָעִים?

כִּי יָשׁוּב עַל טַרְפּוֹ הַנָּמֵר הָעַז

וּמָצָא בַשָּׂדֶה זְאֵבִים

הֲלֹא יִבָּעֲתוּ כָל גּוּרֵי הַזְּאֵב,

וּוִתְּרוּ עַל שְׁלָלָם בְּכַעַס וּכְאֵב

וְנָסוּ מִפָּנָיו רְעֵבִים?

כָּעַיִט יְרַחֵף עַל עַרְבוֹת הַטָל,

כַּנָּמֵר וְלָדִימִיר יַרְשִׁיעַ,

אָז הֶרָה יִמָּלֵט אוֹטְרוֹק בֶּן הַחַן,

אֶל עֵבֶר הַדּוֹן נַפְשׁוֹ מִלֵּט סִרְטְשַׁאן,

בְּעַרְבוֹת פּוֹלוֹבְצִים תַּאֲנִיָּה.

סִירְטְשַׁן שָׁב וַיָּנַח, וַיֶּחִי – כְּדָג;

בַּבֹּקֶר סוּס פֶּרֶא הוּא בוֹלֵם,

בַּיּוֹם יִמְרֹק חֶרֶב וְיַשְׁחִיז חֲנִית,

בָּעֶרֶב יְשַׁלַּח אֶת חִצָּיו בַּסִּיס,

בַּלַּיְלָה נְקָמוֹת הוּא חוֹלֵם.

עַל אֶרֶץ אַבְּחַזִּים אָז מָלַךְ אוֹטְרוֹק

וְעָשָׂה אֶת יָמָיו בְּגִילָה,

וַיֶּאֱהַב יֵינָהּ וְצֵידָהּ בָּהָר,

אָז הִרְבָּה לוֹ נָשִׁים וְשִׁדָּה וְשָׁר,

וַיְהִי שָׁם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה.

וּתְקוּפָה חוֹלֶפֶת וְחוֹזֶרֶת בַּזְּמָן,

מוֹעֲדִים מִצְטָרְפִים לְשָׁנָה,

וְשָׁנָה עַלׁ שָׁנָה חוֹלֶפֶת הָעֵת.

וַיֻּגַּד לַשָּׁר: ווֹלוֹדִימֶר כְּבָר מֵת,

וַתָּשָׁב הַחֶרֶב לִנדָנָהּ.

וַיִּנְהַג סִירְטְשַׁן אֶת הַגְּמַלִּים וְהַצֹּאן,

וַיֶּאֱהַל שׁוּב עַל הַדְּנִפֶּר

וַיִפְקֹד אֶת קִבְרוֹת הַמְּלָכִים, כַּחֹק

שָׁם עָרַךְ מִשְׁתָּאוֹת, - לֹא שָׁב אַךְ אוֹטְרוֹק,

וַיִּשְׁלַח לְאָחִיו וְלוֹ סִפֵּר.

וּבְשׁוּב זוּג מַלְאָכָיו מֵאֶרֶץ הָהָר

וַיִּקְּדוּ לַחַן וַיִּשְׁתָּחוּ:

"כִּי שָׁכַח אֶת אַרְצוֹ עַל מִטַּת־הַשֵּׁן,

בְּצֵידוֹ בֶּהָרִים וּבְמִשְׁתֶּה עַל יֵין

אַבְּחַזְיָה וְנָשֶׁיהָ יִפְרָחוּ".

וְאוֹר בֵּין הַמְשׁוֹרְרִים נוֹדַע לְשֵׁם,

וַיִּקְרָא לְאוֹר וַיְצַוֶּנוּ:

"כֹּה תֹאמַר לְאָחִי וְכֹה תַגִּיד לוֹ:

קוּם רֵד שְׂדֵה פּוֹלוֹבְצִים לְאַרְצְךָ, הֲלֹא

גַם מֵת ווֹלוֹדִימֶר וְאֵינֶנוּ.

"וְאִם כֹּה יֹאמַר אָחִי: לֹא אֶשְׁמַע לְךָ,

אָהַבְתִּי אֶת אַרְצִי וּשְׂפָתָהּ,

וְשַׁרְתָּ שִׁירֵנוּ בְּאָזְנֵי אוֹטְרוֹק.

וְאִם יוֹסִיף וִימָאֵן – צְרוֹר עֵשֶׂב זֶה זְרֹק

בְּפָנָיו – יֶמְשָׁן הוּא – וּבָאתָ".

וּבְהֵיכַל אוֹטְרוֹק מִשְׁתֶּה גָדוֹל מְאֹד…

"כֹּה אָמַר אָחִיךָ: הִשְׁבַּעְתִּי

אֶת אָחִי, שׁוּב לְאַרְצְךָ, בָּאָה הָעֵת,

וְגַם ווֹלוֹדִימֶר הַנָּסִיךְ כְּבָר מֵת".

וַיַּעַן אוֹטְרוֹק “גַּם יָדַעְתִּי”.

וַיִּקַּח אוֹר כִּנּוֹר וַיִפְתַּח בְּשִׁיר

עַלִּיזִים, רֹן חִצִּים וְקוֹל סוּסִים,

הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁרוּ אֶל מְדוּרָה וְדוּד

נְעָרִים פּולוֹבְצִים עֵת פָּשְׁטוּ בַגְּדוּד

וְעָפוּ בְּכֶתֶף הָרוּסִים.

אוֹטְרוֹק לֹא הִתְבּוֹנֵן. אוֹר הוֹסִיף וְשָׁר

מַנְגִּינַת גַּעְגּוּעִים וְיִסּוּרִים,

הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁרוּ בֵּין חֹשֶׁךְ וָאוֹר

יְפוֹת־הָעֲרָבָה שְׁזוּפוֹת־הָעוֹר,

בְּשַׁכְשֵׁךְ בַּנְּהָרוֹת בַּרְבּוּרִים.

אוֹטְרוֹק הֵרִים כּוֹסוֹ… אוֹר הוֹסִיף וְשָׁר

מַנְגִּינָה שֶׁל רַחֲמִים נֶעֱצָבָה,

הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁרוּ אִמָּהוֹת בַּלֵּיל

אֶל עֶרֶשׂ תִּינוֹקוֹת נִפְחָדִים מִילֵל

הַסַּעַר הָרָב עִם עֲרָבָה.

אוֹטְרוֹק הִפְנָה פָּנָיו, הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹר –

אָז תָּקוּם הַיָּפָה וּפָתְחָה

בְּרִקּוּד־כִּסּוּפִים וְגִנְדּוּר, בְּבַת־צְחוֹק

שֶׁל תַּאֲוָה כְּבוּשָׁה… וַיַּעַן אוֹטְרוֹק

וַיֹּאמַר: “עָשִׂיתָ שְׁלִיחוּתְךָ”?

“עָשִׂיתִי”! וַיִּשְׁלַח אֶת יָדוֹ לַתִּיק

וַיִּטְמֹן הַכִּנּוֹר הֶעָנָו,

וַיּוֹצִיא צְרוֹר עֵשֶׂב. אֶת צְרוֹר הַיֶּמְשַׁן,

וַיּוֹצִיא וַיּוֹחֶל, הִתְבּוֹנֵן בַּחַן

וַיִּזְרֹק הָעֵשֶׂב בְּפָנָיו.

אֲפוֹרִים מֶרְחַקִּים… הַיּוֹם אַךְ זֶה אוֹר…

וּפַרְסוֹת הַסּוּסִים נִזְהָרוֹת…

אוֹטְרוֹק בָּא וּבְכַפּוֹ הָעֵשֶׂב בַּצְרוֹר,

מֵרִיחַ וְחוֹזֵר מֵרִיחַ – בַּדְּרוֹר,

וּדְמָעוֹת עַל לֶחְיוֹ נִגָּרוֹת.

ברלין

האדם אינו אלא...

מאת

שאול טשרניחובסקי

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,

רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,

כָּל אֲשֶׁר פָּגַע בְּמִשְׁעוֹלֵי־טְלָלִים יֶלֶד

מִתְלַבֵּט, נִכְשָׁל עַל כָּל גּוּשׁ וְעִי־אֲדָמָה,

בְּעוֹד בְּסֵתֶר נַפְשׁוֹ וּבְלֹא־דֵעַ עָרוּךְ

מִזְבֵּחַ, עָלָיו יַקְטִיר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ

לִמְלֶכֶת־הַשָּׁמַיִם, לְכוֹכָב וּמַזָּלוֹת.

וְאַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים וּבְמִלְחֶמֶת־יֵשׁוּת,

וּמְגִלַּת־סֵפֶר חַיָּיו הוֹלְכָה מִתְפָּרֶשֶׁת, –

וּבָאוּ אֶחָד אֶחָד, וְיִגָּלֶה פֵּשֶׁר

כָּל אוֹת וָאוֹת וְסֵמֶל סֵמֶל כָּל הַבָּאוֹת,

שֶׁחֹקְקוּ עָלֶיהָ בְּרֵאשִׁית בְּרִיָּתָהּ, –

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית־נוֹף מוֹלַדְתּוֹ.

וּבְאוֹתָהּ פִּנַּת־אֶרֶץ, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי,

בְּמֶרְחַב הָעֲרָבָה הַמַּכְחֶלֶת חוֹלְמוֹת

הַבָּמוֹת, בָּמוֹת־קֹדֶשׁ, עַל גַּב קִבְרֵי־פֶלֶא.

אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ שוֹפְכָן, אֵין יוֹדֵעַ מָתַי

וּמִי הָאִישׁ הַנָּם בְּחֵיקָן שְׁנָתוֹ־עוֹלָם.

וּפְסִילִים לוּטִים אַבְקוֹת הַרְבֵּה הַרְבֵּה יוֹבְלִים

מַבִּיטִים לְעֵבֶר גְּבוּלִים אִלְּמִים וַאֲפוֹרִים,

כְּאוֹתָהּ הָעֲרָבָה עַצְמָהּ טֶרֶם גֶּשֶׁם

בִּתְחִלַּת חֹדֶשׁ אֱלוּל וְהִיא מִתְבַּקַּעַת

לִרְגָבִים גְּדוֹלִים בְּתוֹךְ מִשְׁבֶּצֶת סְדָקִים סְדָקִים.

מַמְלָכוֹת צָצוֹת וּמַמְלָכוֹת עוֹבְרוֹת־חוֹלְפוֹת,

וּגְבוּלֵי מְדִינוֹת הוֹלְכִים וּמִטַשְׁטְשִׁים וְחוֹזְרִים,

וְהֵנָּה עַל מְכוֹנָן עוֹמְדוֹת כַּמַּצֵבוֹת

עַל־גַּבֵּי עָבָר־פֶּלִאי גָדוֹל, נִשְׁכַּח לְעוֹלָם,

עַד כְּדֵי לְהִמָּחוֹת מִנִּי שִׁיר וְאַגָּדָה.

בְּאוֹתָהּ פִּנַּת־אֶרֶץ, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי,

יָגוּרוּ נִשְׁרֵי־שָׂדֶה, בּוֹדְדֵי־הָעֲרָבָה,

עֲנָקִים כִּבְדֵי־כָנָף שְׁחֻמָּה, שְׁחֻמֵּי נוֹצָה,

כִּגְדִישֵׁי־חִטָּה, אֲשֶׁר שְׁכֵחוּם קוֹצְרִים קָיִץ,

שְׁזוּפֵי קָדִים וַאֲכוּלֵי חֹם וָגֶשֶׁם.

וְיֵשׁ מִשְּׁחָקִים יֵרֵד נֶשֶׁר עַל אֵם־דֶּרֶךְ,

וְאָדָם קָרֵב קָרֵב אֵלָיו, וּבַמֶּרְחָק

יתְבּוֹנֵן בּוֹ, וּבְלִבּוֹ גַם יְהַרְהֵר: "מַה־זֹּאת?

שָׁם גָּדִישׁ וְלֹא גָּדִישׁ, צִפּוֹר וְלֹא צִפּוֹר"…

וּבְעוּגוֹ עוּגוֹת אֵל אַדִּירוֹת בַּשָּׁמַיִם,

וְזָרַק אֶת צִוְחָתוֹ צִוְחַת־פֶּרֶא אָרְצָה,

מִי יָבִין לוֹ, מִי יֵדַע לָמָּה קוֹרֵאת צִפּוֹר:

הֲקוֹל אֲנָחָה זְרוּקָה בָּאָה אוֹ זֶה שִׁירוֹ,

עֲרִירִי לְאֶפֶס לֵבָב קוֹלֵט וּלְלֹא בַת־קוֹל.

בּוֹדֵדָה גַם צִוְחָתוֹ… בָּעֲרָבָה תָמוּת…

בְּאוֹתָהּ פִּנַּת־אֶרֶץ, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי,

יֵשׁ נָע וְנָד מֵאָז מֵעוֹלָם, נוֹדֵד נִצְחִי;

אֵין שָׂדֶה, אֲשֶׁר בּוֹ לֹא עָבַר, שְׁבִיל וָדֶרֶךְ,

אֲשֶׁר לֹא פָגַע בָּם, אֲשֶׁר לֹא הִפְסִיק אוֹתָם,

וּמִכְּנַף־אֶרֶץ וְעַד כְּנַף־אֶרֶץ יָטוּשׂ יַחֲלֹף.

הַיְדַעְתֶּם מִי הוּא וּמַה שְּׁמוֹ? – הֲלֹא הָרוּחַ!

עֲנָנִים יֵשׁ יְנַהֵג כְּבֵדִים כַּעֹפֶרֶת,

וְיֵשׁ יִשְׁתּוֹלֵל בַּמֶּרְחַבְיָה, טָס, מְפַרְכֵּס;

יֵשׁ יִרְדֹף עָבֵי־אָבָק לְהַחְשִׁיךְ צָהֳרָיִם,

וְיֵשׁ יִתְהוֹלֵל בְּתוֹךְ אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג, קֶרַח,

וְאֵין לוֹ מַעְצוֹר, וְאֵין מִי עוֹמֵד בְּפָנָיו.

וְאוּלָם כְּהַפְנוֹתוֹ פָנָיו נֶגְבָּה… נֶגְבָּה,

בִּרְצוֹתוֹ לָבוֹא עַד הַיָּם הַדְּרוֹמִי,

נִצָּבִים לוֹ לְשָׂטָן, גָּדְרוּ דַרְכּוֹ פִתְאֹם

הַסְּלָעִים וְהֶהָרִים אֲשֶׁר מִימוֹת־עוֹלָם.

וּכְתַבְנִית אוֹתָהּ פִּנָּה, אֲשֶׁר בָּהּ נוֹלַדְתִּי,

הִתְפָּרְשׁוּ תּוֹלְדוֹת חַיָּי, נִגְלָה גַם מַזָּלִי,

טָוִיתִי אֶת חֲלוֹמִי כְּצַלְמָה וְכִדְמוּתָהּ:

בְּנֶפֶשׁ חָפְשִׁית, חַפָּה מִכָּל סְדָק וָקֶרַע,

וּבְלֵבָב שָׁלֵם בְּכָל נִימָיו בְּנִיב־הַרְמוֹנְיָה

הָיִיתִי תּוֹעֶה גַּלְמוּד בַּעֲדַת בְּנֵי־עַמִּי,

עֲמוּסֵי בִרְכַּת “קְבָרִים גְּדוֹלִים” וְקִלְלָתָם.

וְשִׁירִי נָכְרִי, שִׁירִי זָר לְלֵב אֻמָּתִי,

עֲרִירִי כִּי הוֹפִיעַ וַעֲרִירִי יֵלֵךְ,

בְּאֶפֶס לֵבָב קוֹלֵט אוֹתוֹ וּלְלֹא־בַת־קוֹל,

כְּאוֹתָהּ צִוְחַת נֶשֶׁר בּוֹדֵד, צִוְחַת־פֶּרֶא.

וּכְאוֹתָהּ רוּחַ, אֲשֶׁר תִּדֹּד לְעוֹלָמִים,

נָדַדְתִּי מִיָּם וְעַד יָם כָּל יְמֵי־חַיָּי.

וַיְהִי בִרְצוֹתִי לָבוֹא עַד הַיָּם הַדְּרוֹמִי,

וַיִּגְדְּרוּ דַרְכִּי הָרִים… וְאֵיפֹה אֶבְנֶה קִנִּי?

עוֹד מֶרְחָב וְעוֹד דְּרָכִים! אַיֵּה מַקְלִי – אֵלֵךְ…

סוינמינדה

מַיִם שֶׁלָּנוּ

מאת

שאול טשרניחובסקי

I

עוֹמְדִים הָיִינוּ בְּשׁוּרָה עֲלוּבָה:

בַּעֲלֵי־פִטָּסִין וּבַעֲלֵי־חָבִיּוֹת,

תּוֹפְשֵׂי דַרְדּוּרִים וְגָרָב לְמִינוֹ,

פֹּעַל יַד חַבְתָּן וְכָל עֲמַל כַּפָּיו:

מַעֲבַט־אַלּוֹן וְגִיגִית כַּרְסָתנִית.

עוֹמְדִים הָיִינוּ אִישׁ אִישׁ עַל כֶּלְיוֹ:

חָבִית צְרוּרָה בְּחִשּׁוּקִים שֶׁל בַּרְזֶל,

חָבִית חֲבֶרְתָּהּ, שֶׁפָּרְקָה עֹל חִשּׁוּק,

וַחֲבִיּוֹנָה בְּסוֹבְבִים שֶׁל עֵץ,

כְּדִידָה שֶׁל בִּירָה מֵאֵצֶל הַמַּרְתֵּף,

גּוּצָה, כִּבְדַת קַרְקָעִית וּכְתָלִים,

עוֹד נוֹדֵף מִמֶּנָּה רֵיחוֹ שֶׁל טָחַב,

מַעֲטָן יוֹרֵד מִיָּוָן, שֶׁעָמַד

טַחַב שֶׁל שֶׁמֶן־הַזַּיִת עוֹד בּוֹ.

עָמְדוּ בְשׁוּרָה: אִלְפָּסִים וְיוֹרָה,

אִלּפָּס־נְחֹשֶׁת – שְׂרִיד מֶשֶׁק־אִמָּהוֹת,

אִלְפָּס שֶׁל זִגּוּג, וְשֶׁל בַּרְזֶל־סִיגִים

וְשֶׁל אַלּוּמִנְיוּם בְּאִצְטָלָא שֶׁל כָּסֶף,

בַּעַל יָד אַחַת וּטְעוּן־יְדוֹתָיִם;

צַחִים־חֲדָשִׁים, מָחְלָדִים וּרְצוּצִים,

מְעוּכֵי־מָתְנַיִם וּמְחַכִּים לַקֵּץ;

כְּתֹבֶת בּוֹלֶטֶת מַכְרֶזֶת עַל אַרְצָם:

“אַרְצוֹת־הַבְּרִית” אוֹ “מַעְיְנֵי־קַוְקָז”.

עָמְדוּ בְשׁוּרָה: צַפַּחַת וּקְדֵרָה,

שִׁבְטֵי הַפָּרוּר וּמִשְׁפְּחוֹת הַסִּיר,

גָּרָף, וּדְוָדִים וְעָבִיט שֶׁל מָיִם –

צַחִים, אַדְמוֹנִים וּשְׁחֻמִים־אֲדֻמִים;

כֵּלִים שֶׁל חֵמָר עִם צִפּוּי שֶׁל זְגוּגִית,

חֶרֶס, וְחַרְסִית וּמַעֲשֵׂי־טִין,

יְצוּרֵי פֶּחָח וְקַדָּר, לְרַבּוֹת

גָּדוֹל, וְקָטָן, וְזָעִיר וָקָט:

קֻמקוּם שֶׁל פַּחִים רְחַב־אֲחוֹרָיִם,

קֻמְקוּם שֶׁל מֶרְקָח בְּפִשּׁוּט זַרְבּוּבִית,

יִשְׁרֵי־כְתָלִים וּזְקוּפֵי־דְפָנוֹת,

דַּקֵּי־הַצַּוָּאר וּנְפוּחֵי־הַמֹּתֶן,

וְקֻמְקוּם מַתֶּכֶת גְּבַהּ־קוֹמָה, קְצַר־אָף;

לָבָן וְשָׁחוֹר, קִנָּמוֹן וְכַרְכֹּם,

יַרְקוּת מַלֶּשֶׁת וְצָהֹב שֶׁל תָּבֶן,

מִשְׁרַת־הַסֶּלֶק וְכָל יוֹצְאֵי־הַפְּטָל,

סִגְלָה עֲצֵבָה וּוַרְדִּית צְעִירָה,

תְּכֵלֶת חוֹלֶמֶת וְכַרְתִּי מַרְגִּיעַ,

אֹדֶם קוֹדֵחַ וְהַכָּתֹם הֶחָמִים,

עַרְמוֹן מְחַךְ וְהָאָפוֹר הַקָּר,

גֶּוֶן תַּפּוּחַ־הַזָּהָב הֶחָם;

יוֹצְאֵי כָל פַּחַם שֶׁל פֶּחַח וְרַקְעָן,

יְצוּרֵי רְבָבָה שֶׁל בָּתֵּי־חֲרֹשֶׁת,

נִיקֶל וּנְחֹשֶׁת, פָּלִיז וָפָח;

חָלָק, וּמְעֻקָּל וְנוֹשֵׂא פִתּוּחִים,

נוֹצְצִים־מְרוּקִים, חֲרוּכִים מֵאֵשׁ,

שְׁזוּפֵי־לֶהָבוֹת, אֲכוּלֵי־כִּירָיִם,

מַרְבֵּי־שָׂרֶטֶת וּפְגָם וּמְפֻחָמִים,

קַלֵּי־רֹאשׁ, זוֹעֲפִים, בְּחֻצְפָּה מְחֻצָּפִים,

בַּעֲלֵי־דַעַת וּפַרְצוּף שֶׁל תָּם.

עָמְדוּ בְשׁוּרָה: בַּקְבּוּקִים, לְגִינִים,

כָּל מִינֵי צוּרָה וְכָל מִינֵי זְגוּגִית:

לְבָנִים וִירֻקִּים נוֹעָדִים לְיַי"שׂ,

לְשֵׁכָר וּבִירָה, לְיַיִן וּלְחֹמֶץ,

לְמֵי־מַעֲדָנִּים; וּלְגִינִים גַּמְלוֹנִים

כְּרוּכִים בִּפְתִילִית שֶׁל זְרָדִים לְקִבּוּל

חֻמְצָה שֶׁל גָּפְרִית: וְכָל מִינֵי קַנְקָן,

הָחֵל מִפְּסָלְתָּהּ שֶׁל זְכוּכִית וְעַד

מַעֲשֶׂה־גַבְלוּת וְגָבִישׁ בִּכְלָלָם,

טְעוּנֵי פְּקַק־שַׁעַם וּסְתוּמִים בִּנְיָר.

צַרְצוּר וּצְלוֹחִית, שֶׁיָּצְאוּ בְּדֵימוֹס

בְּאֹזֶן וְשָׂפָה, וּפַךְ וַעֲדָשָׁה,

טְנִי שֶׁל מַתֶּכֶת, הַקִּיתוֹן וְהַטֶּפִי,

תְּלוּשִׁים מִשֻּׁלְחַן־קִשּׁוּטִים שֶׁל נָשִׁים

וְקַרְקַע שֶׁל מִטְבָּח נְטוּלֵי־אָזְנָיִם,

צָרוּר עֲלֵיהֶם פְּתִיל־שְֹתִי וָעֵרֶב;

כּוּז שֶׁל נְחֹשֶׁת אֲדֻמָּה כְּבַד־מִשְׁקָל,

פְּלֵטַת הַיְרֻשָּׁה מִזְּקֵנִים וְאָבוֹת,

כַּד וְטָפִיחַ, וְכַדִית וּטְפִיחִית –

מַעֲשֵׂה־בָנִים קַל־מִשְׁקָל, קַל־דָּעַת,

כֵּלִים בְּנֵי־יוֹמָם: הַפַּח וְהַזִּגּוּג;

דְּלִי וּדְלָיִים, פַּח לָבָן וְשָׁחוֹר

בְּצִפּוּי שֶׁל זִגּוּג וְעָשׂוּי בָּעֵץ,

יִשְׁרֵי־כְתָלִים וּמְשֻפְּעֵי־דְפָנוֹת,

אֵלֶּה צְבוּעִים, וְאֵלֶּה בְלֹא כֹּחַל,

בְּעִטּוּר שֶׁל יָד שֶׁל מַתֶּכֶת וְשֶׁל חָבֶל,

נָאִים, וִישָׁנִים, וכולי וכולי…

II

עוֹמְדִים הָיִינוּ בְּשׁוּרָה עֲלוּבָה,

אִישׁ עַל עֶמְדָּתוֹ וְאִשָּׁה עַל כֶּלְיָהּ:

זַבָּל וְשַׁמָּשׁ, רוֹקֵחַ וְנַחְתּוֹם,

גַּלָּח מְבֻיָּשׁ וְרַב מַגְדִּיל פֵּאוֹת,

קַצָּב שֶׁשָּׁכַח מַה טַּעְמוֹ שֶׁל בָּשָׂר,

בַּלָּן הַבָּטֵל, כִּי אָפְסוּ הַמָּיִם,

צֵ’כִי שֶׁנֶּחְשַׁל מִגְּדוּדוֹ – קִטֵּעַ,

סַתָּת מְאֻבָּק וְצַבָּע בִּרְבָבִים,

חַצָּב וְחַשָּׁל מְחֻסְּרֵי עֲבוֹדָה,

תְּלוּשִׁים מִמַּחְצֵב וְקַרְקַע שֶׁל פָּחַם,

סַנְדְּלָר שְׁפַל־חָזֶה מְזֻפַּת־אֶצְבָּעוֹת,

עוֹשֵׂה־רְהִיטִים וְגוֹדֵר בְּטֵלִים,

שְׁנֵי אוֹפִיֵצֵרִים (וּכְתָמִים בְּהִירִים

עַל כִּתְפֵיהֶם וְעַל הַמִּצְנֶפֶת –

זֵכֶר לְחֻרְבָּן שֶׁל כְּתֵפוֹת וְקוֹקַרְדָּה),

פְּקִידִים שֶׁל פּוֹסְטָה מַפְחִיתָה סְנִיפֶיהָ;

עָמְדָה מִשְׁפַּחַת הַ“סְּמַרְטּוט” (בְּמַלְכוּת

שֶׁל פְּסֶבְדוֹנִימִים מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן

רָאשֵׁי־הַתֵּבוֹת. מַשְׁמָעָהּ הוּא: סוֹפְרִים

וּמוּסִיקָאִים, אֳמָנִים וְרוֹפְאִים,

טַלְיָא דְבֵי תֵּיאַטְרָאוֹת) וּסְתָם

בַּעֲלֵי־בָּתִּים, “בְּנֵי־אָדָם לְשֶׁעָבָר”,

צַיָּר הַמַּאֲרִיךְ בִּבְלוֹרִית מַחֲוִירָה

נִשְׁמַע לַגִּיוּס, הַשָּׁב מִבֵּית מְלַאכְתּוֹ

עוֹשֶׂה תַּעֲמוּלָה לְתוֹרָתוֹ שֶׁל מַרְקְס,

לוּדָר וּמוּקְיוֹן מַרְבִּיצִים בָּרַבִּים

דִּין מַעֲמָדוֹת עַל לִקְחוֹ שֶׁל לֶנִין,

אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם מַתְחִילִים מִ“בְּרֵאשִׁית” –

צוּרוֹת מַסְמִיקוֹת בְּכֻתָּנוֹת שֶׁל עוֹר;

עָמְדוּ בּוּרְגָנִים נְמִבְזִים, רְקוּבִים,

תּוֹפְסֵי הֲוָיָה אֲחוֹרֵי גַב זָרִים,

תְּאֵבִים, פַּחְדָּנִים, מְרִיחִים הַצֵּידָה

בְּצוֹנְנִים וְרוֹתְחִים – וּמְלַקְּטֵי הַמָּן

בְּשָׂדוֹת שֶׁל רֵעַ, בְּכַר זְעוּמֵי נַפְשָׁם,

בְּאִסּוּר, בְּהַתֵּר, בְּכָל שָׁעָה, בְּכָל עֵת,

בְּעַנְפֵי וַרְדִּיָנה וְעַל פִּתְחוֹ שֶׁל שֵׁת.

עָמְדוּ בְשׁוּרָה, בְּעִרְבּוּבְיָה עָמָדוּ:

צְעִירִים לְיָמִים וּזְקֵנִים בְּלֹא־עֵת,

עוֹמְדִים בִּגְבוּרוֹת וִילָדִים בְּאִבָּם,

גֶּבֶר וְאִשָּׁה, קַשִּׁישִׁים, בַּחוּרוֹת,

פְּעוֹטָה וְעֵינַיִם נִפְחָדוֹת לָהּ גְּדוֹלוֹת,

קוֹפֵאת עַל כֶּלְיָהּ כְּזָּקִיף עַל עָמְדוֹ,

כַּפְרִית גָּלְמָנִית וְעִירוֹנִית אַסְתֶּנִיס,

רִיבָה בַגְרָנִית מְבִיָאה פִטֹּמֶת,

בַּעֲלַת־בַּיִת מֵאֵצֶל הַמַּסְרֵת,

שִׁפְחָה נִרְצָעָה לֶאָה, לָעֲרִיסָה,

זוֹנָה מַזְקִינָה שׁוֹבֶתֶת בְּאֵין דּוֹרֵשׁ,

בְּתוּלָה שֶׁנִּפְסְלָה, אַלְמָנָה בַכְיָנִיִת,

צְמוּקוֹת אִמָּהוֹת אֲשֶׁר נִתְעַקְּרוּ,

מַרְבּוֹת תִּלְתּוּלִים וְשׁוּמוֹת מָשְׂעָרוֹת,

נַעֲרָה מְגֻחָכָהּ לַאֲבָרִים לֹא־טְפוּחִים,

טֶרֶם גְּמַר בִּנְיָן, בֵּין יַלְדָּה לִבְתוּלָה,

סַבְתּוֹת מַגִּיעוֹת חֹד־חֹטֶם בְּחֹד־סַנְטֵר –

פְּלֵטָה מִמּוֹשַׁב־זְקֵנִים שֶׁשָּׁמֵם

שׁוֹתְקוֹת נִפְחָדוֹת וּפוֹרְשׂוֹת לִצְדָדִים,

יַלְדָּה מְחֻדֶּדֶת־מַרְפֵּקִים וּזְקוּפָה,

פָּנִים מְצֻלָּקוֹת כִּפְנֵי הַמְסַנֶּנֶת,

גְּבֶרֶת יוֹרֶדֶת וְעוֹלָה, נִשְׁתַּמְּרָה

אַחַת מִכָּל הַמִּשְׁפָּחָה בַתּוֹר,

“פִּיק”וֹת" (כְּלוֹמַר, נָשִׁים פִּילַגְשִׁים

שֶׁל קוֹמִיסָרִים) עַלִּיזוֹת־פִּטְפּוּטִים

מִן הַמַּטְרוֹנוֹת לְשֶׁעָבַר וּבְתוּלוֹת

דַּקוֹת וּגְמִישׁוֹת כְּסוּף שֶׁל אֲגַמִּים,

קוֹמְצוֹת פֶּה קָטָן וּמָבְרָד בַּשֵּׁן,

פְּנֵי־קְלָף מַחֲוִירִים, מְצִלִּים צֵל־מָוֶת,

יָפוֹת, מְכֹעָרוֹת, רַוָּקוֹת וּזְקֵנוֹת,

כְּפוּפוֹת־מְעֻקָּלוֹת, כְּתָרְנִית הֶהָרִים,

מְפִיצוֹת רֵיחַ לְבָנִים יְשָׁנִים.

עָמְדוּ: תַּגְרָנִית קוֹלָנִית חֲצוּפָה,

רוֹפֵאת־שִׁנַּיִם וּמוֹרָה מְרֻגָּזָה,

מְשָׁרְתוֹת גַּנְדְּרָנִיּוֹת שֶׁל מַחֲסָנִים,

נָשִׁים וִילָדִים וּגְבָרִים וְכו'…

אוּלָם כְּאוֹתָם הַשְּׂטָנִים הַקְּטַנִּים

רָקְדוּ בֵינִינוּ תִּינוֹקוֹת וִילָדִים,

רָזִים וּשְׁחֻמִּים, חֲשׂוּפֵי שֵׁת וְחָזֶה,

עֵרוֹם וְעֶרְיָה, מְזֻהֲמֵי־רֶגֶל

חַסְרַת־נַעֲלַיִם, מִתְעַטְּפִים בִּבְלוֹיֵי

סְחָבוֹת שֶׁל שְׁיָרֵי־בְגָדִים שֶׁל זָר,

תְּכֻלֵּי־אֲבָרִים, וְעוֹרָם מְסַמֵּר,

סְרִיטָה… יַבֶּלֶת… חֲזָזִית… וְגָרָב…

נְשָׁמוֹת עֲלוּבוֹת לְלֹא־אֵם לְלֹא־אָב,

חַיּוֹת קְטַנּוֹת פִּרְאִיּוֹת, טְמֵאוֹת.

פִּרְחֵי־בָר עָלוּ לְלֹא־שֶׁמֶשׁ וָטָל,

חַסְרֵי־הַשְׁגָּחָה, עֲרוּמִים, חֲצוּפִים,

עַזֵּי־פָנִים בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל הַפְקֵר,

נִצִּים, מִתְקוֹטְטִים, מַרְהִיבִים בַּגְּדוֹלִים –

מַפַּל־הָאָדָם וּפְסָלְתּוֹ שֶׁל דּוֹר,

אַדְנֵי הַמָּחָר הַגָּדוֹל הַבָּא.

III

עוֹמְדִים הָיִינוּ בְּשׁוּרָה עֲלוּבָה:

עוֹטִים כָּל בְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת, שֶׁעָמְדוּ

לָנוּ בִּירֻשָּׁה לְדוֹרוֹת, כְּתֹם

“מֶרֶד־הַשָּׁלוֹם” וּ“גְבִיַּת־מוֹתָרוֹת”,¹

אֲשֶׁר לֹא לָקַח הֶחָבֵר הָאִכָּר

לוֹ בַחֲלִיפִין בְּבֻלְבָּס, וְקֶמַח

וְכָל מִינֵי פְרִי הָאֲדָמָה שֶׁל כְּפָר,

רֶבֶב עַל רֶבֶב וּטְלָאִים עַל טְלַאי,

אֶרֶג בַּד־מִפְרָשׂ עַל אֶרֶג שֶׁל שַׂקִּים.

רָזִים, מַבְלִיטִים גַּרְגֶּרֶת וּפִיקָה,

נוֹפְלוֹת שׁוֹקַיִם וְעֵינַיִם נִכְנָעוֹת.

פָּנִים מוֹרִיקִים וּנְפוּחִים מִכָּפָן

דְּווּיִים וּסְחוּפִים וּרְעֵבִים מַתְמִידִים,

רָעָב לִשְׁלִישׁ וְכָפָן לְמֶחֱצָה,

רָעָב שֶׁל יָמִים, שָׁבוּעוֹת וּתְקוּפוֹת

בְּפִנָּה מְנֻוֶּלֶת מַחֲרִיבָה נְשָׁמוֹת;

חַיִּים כְּאוֹתָם הַכְּלָבִים הַמֻּכִּים

(תּוֹלִים עֵינַיִם מְצַפּוֹת וְקוֹדְחוֹת

לְאוֹתָהּ יָד מַכָּה בִּתְפִלָּה וּתְחִנָּה

יַעַן אַחֶרֶת אֵין בִּלְתָּהּ – לְרַחֵם)

חַיֵּי בְהֵמָה לְצָרְכֵי קֵבָתָהּ,

הֹוִים, מַמְשִׁיכִים הֲוָיָה עֲלוּבָה,

קִיּוּם אִסְטוּמְכָה דוֹרֶשֶׁת תַּפְקִידָהּ.

עוֹמְדִים הָיִינוּ נִכְלָמִים וּבוֹשִׁים

בֹּשֶׁת הַכֶּלֶב הַמֻּכֶּה, נִכְלָמִים

אִישׁ מֵרֵעֵהוּ עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ

לִזְכּוֹת מִתְחִלַּת הַבְּרִיאָה בְּקֹמֶץ

מֹחַ שֶׁל אָמָן, לֵב אִסְטְנִיס־חוֹלֵם;

עַל שֶׁיָּרַשְׁנוּ מִטִּפְּשִׁים חֲלוֹמוֹת

אַהֲבָה, אַחֲוָה, שִׁוְיוֹן וָיֹפִי;

וְיֵשׁ לְבָשְׁתֵּנוּ בַּקָּדְקֹד מֵחָכְמָה,

וּלְחֶרְפָּתֵנוּ – יְדִיעוֹת רָכָשְׁנוּ.

עוֹמְדִים הָיִינוּ מִתּוֹךְ תְּפִלָּה־תְלוּנָה:

שֶׁלֹא עָשַנִי סַבָּל כְּבַד־מֹח,

שֶׁלֹא נוֹצַרְנוּ מַסִּיעֵי טִנֹּפֶת,

IV

עוֹמְדִים הָיִינוּ בְּשׁוּרָה עֲלוּבָה…

גֶּשֶׁם שֶׁל קֵץ־סְתָו וּתְחִלַּת־הָאָבִיב

טוֹרֵד מְטַפְטֵף עָלֵינוּ בְּצוֹנְנִים,

טִפָּה וְטִפָּה, קָרָה, מְחֻדָּדָה,

קָרָה, פּוֹגַעַת כְּמַחַט בַּפָּנִים,

טִפָּה… טִפָּה… דְּקִיקָה וּקְטַנָּה,

יוֹרְדוֹת וְיוֹרְדוֹת, נוֹפְלוֹת וְנוֹפְלוֹת,

נִדְמֶה כְּמִתּוֹךְ כְּבָרָה דַקָּה שֶׁבְּדַקּוֹת,

יוֹרְדוֹת מְדוּדוֹת, מְדוּדוֹת וּרְוֵחוֹת,

יוֹרְדוֹת וְלֹא יוֹרְדוֹת וְאֵינָן חֲדֵלוֹת,

מִי הַיּוֹדֵעַ, עַד מָתַי, עַד אָן - - -

הֲבָרָקִיעַ מִי־שֶׁהוּא בוֹכֶה

צְחוֹק וְאִסְטְנִיס לָאֲמֵלָלִים,

בּוֹכֶה לְאוֹתוֹ הַשִּׁעֲמוּם הָאָפוֹר…

וְאוּלַי מְזֻהָם שְׂבַע־נָקָם וּבָנוּ

רוֹקֵק לִרְצוֹנוֹ, לְשָׂבְעוֹ, לְתֵאָבוֹן…

עוֹמְדִים הָיִינּו בְּשׁוּרָה עֲלוּבָה

אֵצֶל כַּן בֶּרֶז בְּפִנַּת רְחוֹב,

צוֹפִים, מְחַכִּים עַד יָבוֹא תּוֹרֵנוּ

לְמַלֵּא כֵּלֵינּו הַמַּיִם בַּתּוֹר,

עוֹמְדִים מֵאָז הַבֹּקֶר וּמְצַפִּים…

הָלְכוּ הַמַּיִם הָלֹךְ וְחָסֹר.

חָרַב כָּל צִנּוֹר בַּבַּיִת, בֶּחָצֵר,

נוֹתַר עוֹד מִסְפַּר נְקֻדּוֹת נקֻדּוֹת,

שְׁנַיִם בָּרֹבַע וְאֶחָד בַּשּׁוּק.

הָלְכוּ הַמַּיִם הָלֹךְ וּפָסֹק,

הָלֹךְ וּפָסֹק… אַךְ פָּסֹק לֹא פָסָקוּ.

רֶגַע אָמַרְנוּ: כְּבָר אֵין שֹׁוֶה לַעֲמֹד –

פָּרְצוּ, שׁוּב גָּבְרוּ – קִלּוּחִים, עַלִּיזִים,

נָהֲרוּ פְנֵי כָל הָעוֹמְדִים לַכֵּן.

אוּלָם שׁוּב לְאַחַר שָׁעָה קַלה

הָלְכוּ הָלֹךְ וְחָסֹר, כְּאִלּוּ

יֶלֶד רַע־לֵב שֶׁהִתְכַּוֵן לְהַכְעִיס

עוֹמֵד וּמְשַׁטֶּה בָּאָדָם בָּעִיר.

טִפִּין… טִפִּין… הַפְסֵק… שׁוּב טִפִּין…

הוֹלְכִים רְצוּפִים… קִלּוּחַ מְזַנֵּק –

זֶרֶם בִּמְלוֹאוֹ… וְשׁוּב זֶרֶם גּוֹסֵס.

טִפִּין… טִפִּין… לְהַכְעִיס, לְמָרֵר

חַיִּים וָנֶפֶשׁ, לְהָבִיא לִידֵי יֵאוּשׁ,

לְקַנְטֵר, לְהָבִיא לִידֵי קִלְלוֹת־מָוֶת.

מוּטָב וּפָסָק! – וּפָסְקָה כְּלוֹת נַפְשִׁי"!

“אֵלִי, לוּ עָמַד, וְכָלְתָה הַקְּלָלָה”!

וְשׁוּב נִיצוֹץ־תִּקְוָה, וְשׁוּב זִיק־תּוֹחֶלֶת…

עוֹמְדִים הָיִינוּ… כְּבָר לַעֲמֹד הִסְכַּנּוּ…

עוֹמְדִים הָיִינוּ בְּשׁוּרָה, מַרְעִידִים

בְּרֶטֶט נְבָלִים וּשְׁפָלִים בְּמַחְתֶּרֶת,

צוֹבְאִים עַל פֶּתַח N.N. וְ“צֵ’קָא”,²

נִבְזִים, מְצִיצִים בְּעֵינֵי פִרְחָחִים,

פְּרוּמֵי־הֶחָזֶה וְנוֹשְׂאֵי אֶקְדֹחִים

וּפִלַּגְשֵׁיהֶם – צְבוּעוֹת הַפֶּה.

עָמֹד עָמַדְנוּ כִּי לַעֲמֹד הִסְכַּנּוּ,

נִקְלִים, מְחַיְּכִים בְּחִיוּךְ שֶׁל שְׁפָלִים,

כְּדֵי לְהֵרָשֵׁם בִּרְשִׁימָה אַלְמוֹנִית,

כְּדֵי לְהֵרָשֵׁם… בִּרְשִׁימָה… בִּרְשִׁימָה…

לְקַבֵּל נְדָבָה, “פְּרַס אֲקַדֵּימָאִים”, ³

עֶמְדַת קַבְּצָנִים מִבֵּית הַקַּבְּצָנִים,

מוֹדִים, מְשַׁבְּחִים וּמְקַלְּסִים בְּקִדָּה,

עוֹמְדִים הָיִינוּ עַלִּ פִּתְחוֹ שֶׁל מַחֲסָן

לְקַבֵּל אִישׁ מָנָה: פַּעַם לְחֹדֶשׁ

צִתּוֹת שְׁתֵּי קֻפְסוֹת, קַב גְּרִיסִין, קַב דֹּחַן,

לִטְרָא שֶׁל טַבַּק וּתְרֵיסָר שֶׁל חַכּוֹת,

לוֹג שֶׁמֶן־חַמָּנִית וְאַבְקַת־שִׁנָּיִם,

כֹּחַל, וְסָרָק וּמִשְׁחַת־שְׂפָתָיִם…

(יָפֶה, מַה יָּפֶה! יְפֵיפִיּוֹת הַכְּפָר

נָתְנוּ לָנוּ תְּמוּרָתָם קְצָת חֶמְאָה!);

פַּעַם לְכַמָּה וְכַמָּה שָׁבוּעוֹת

עֶשֶׂר לִטְרָאוֹת שֶׁל בָּשָׂר, כְּלוֹמַר:

גְּרָמִים דְּאָזְלִין מֵאָז עַרְטִילָאִין,

וְלֶחֶם… לֶחֶם… לֶחֶם קִבַּלְנוּ,

לֶחֶם שֶׁל חֶסֶד, לֶחֶם־נְדָבָה

לָנוּ, לַתְּפֵלִים, לַבְּטֵלִים, לַבְּזוּיִים!

בְּנֶפֶשׁ פְּצוּעָה, בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם

עָמֹד עָמַדְנוּ בַּמָּטָר, בַּצִּנָּה

אֵצֶל הַבֶּרֶז וְאֵצֶל הַכֵּן,

תַּחַת כִּפַּת שָׁמַיִם שְׁמֵמִים,

אִישׁ עַל עֶמְדָּתוֹ, אִשָּׁה עַל כֶּלְיָהּ,

בְּשׁוּרָה עֲלוּבָה מְחַכִּים לַתּוֹר…

V

עוֹמְדִים הָיִינוּ בְּשׁוּרָה עֲלוּבָה…

נִטְפָּל אֵלַי ר' נַפְתָּלִי הַלֵּוִי…

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם! – מָה עוֹשֶׂה יְהוּדִי?

חַי הוּא! – אֵיךְ חַיִּים? – יִתְבָּרַךְ הַבּוֹרֵא,

חַיִּים בְּנִסִּים… – אֵין מַיִם – נַא מֵילָא…

פָּסְקוּ הַמָּיִם… אַמַּאי בָּשָׂר, לֶחֶם

וְעֵץ לְהַסָּקָה?… – בַּיָּם יֵשׁ דֵּי־מָיִם.

אָנוּ מְלֻמָּדִים בְּנִסִּים עַל מָיִם;

אֻמּוֹת־הָעוֹלָם תִּלְמַדְנָה גַּם הֵן!

דַּוְקָא בְנִיסָן! כִּמְעַט עֶרֶב־פֶּסַח.

מַיִם שֶׁלָּנוּ… אַגַּב נִזְכַּרְתִּי,

אֵיךּ שֶׁהָיִינוּ יוֹרְדִים הָעַיְנָה

אָנוּ, כְּלוֹמַר זְקֵנְךָ וּמְשָׁרְתָיו,

לִשְׁאֹב בְּטָהֳרָה מַיִם שֶׁלָּנוּ.

הָבָה אֲסַפֵּר, וַדַּאי כְּבָר שָׁכָח:

קָטָן עוֹד הָיָה, בֶּן־שָׁלֹשׁ – בֶּן אַרְבַּע…

כָּכָה נְפַטְפֵּט קְצָת וּבֵינְתַיִם

תַּעֲבֹר שָׁעָה, אִם רוֹצֶה אֲדוֹנִי,

תַּעֲבֹר שָׁעָה כָּךְ מִבְּלִי מֵשִׂים

לָנוּ הַמּוֹנִים לְמִנְיָן דְּלָיִים.

כֵּן, רַבִּי מֵאִיר זְקֵנְךָ (זְכוּתוֹ

תָּגֵן עָלֵינוּ) – מֶה הָיְתָה חֲבִיבָה

עָלָיו הַמִּצְוָה! וְהָיָה בְעַצְמוֹ

נֶחְפָּז לְקַיְּמָהּ שָׁנָה בְשָׁנָה.

סָבָא ר' מֵאִיר הָיָה אִישׁ־מִדּוֹת,

הָיָה אִישׁ בַּעַל־קוֹמָה, וּשְׁכִינָה

שׁוֹרָה עַל גַּבּוֹ. וְאוּלָם כְּשֶׁהָיָה

יוֹרֵד הָעַיְנָה חֲגוּר אַבְנֵט רָחָב –

מֶשִׁי עַל אַטְלַס לְבוּשׁ בִּגְדֵי יוֹם טוֹב

חוֹבֵק לְמָתְנוֹ הַדַּקָּה הַזְּקוּפָה,

מָתְנָהּ שֶׁל נַעֲרָה טֶרֶם אֹרָסָה,

הָיָה לוֹקֵחַ אִתּוֹ עוֹד שְׁנָיִם:

אוֹתִי וְאֶת זַיְנְבֶלֶה, שְׁנַיִם מִמְּשָׁרְתָיו;

כַּד חָדָשׁ אֶחָד בְּיָדוֹ, וְאֶחָד

בְּיָד אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ; מַפּוֹת

צַחוֹת מִכֶּסֶף, עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ

וַדַּאי אֵין פּוֹרְשִׂים מַלְבִּינוֹת מֵהֶן,

כְּרוּכוֹת בְּמַפָּה גְדוֹלָה עַל כֻּלָּן.

יוֹרְדִים הָיִינוּ בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב,

אוֹתוֹ יוֹם הָיָה מִתְפַּלֵּל יְחִידִי,

לֹא בְּבֵית־מִדְרָשׁ, כְּדַרְכּוֹ יוֹם יוֹם,

שֶׁלֹּא יַעַצְרוּהוּ הַמִּנְיָן בִּתְפִלָה.

תֵּכֶף לְאַחַר הַתְּפִלָּה יָרַדְנוּ,

שָׂשִׂים לְמִצְוָה, יָרַדְנוּ נֶחְפָּזִים,

צוֹעֲדִים גַּסּוֹת; וּלְהֵפֶךְ, מְפַגְּרִים

שַׁבְנוּ מֵאֵצֶל הַמַּיִם וְהַבְּאֵר.

הוֹלְכִים בְּשׁוּרָה, צָעַדְנוּ בַּדֶּרֶךְ

עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לַמּוֹרָד הַמְשֻׁפָּע,

עַד שֶׁנִּכְנַסְנוּ לִתְחוּמוֹ שֶׁל שְׁבִיל

נִטְפָּל לִפְסִיקָה עֲמֻקָּה, מִתְפַּתֵּל,

עוֹבֵר בֵּין לִבְנֵה־בָכוּת וְצַפְצָפָה,

זֶה אַךְ הִתְחִילּו לְלַבְלֵב בַּגָּיְא.

הָיוּ הָעֵצִים מְבִיאִים פַּקּוּעוֹת,

הָיוּ הַתְּרָזוֹת מַקְטיִרוֹת אֶת קְטָרְתָּן

לְאֵל בּוֹרֵא־עוֹלָם, אוֹתָהּ קְטֹרֶת

דַּקָּה, סַמְמָנִית וּמְתוּקָה, שֶׁאֵין

רֵיחַ דֻּגְמָתָה בָּעֵצִים, לְרַבּוֹת

פִּרְחֵי־אֲקַקְיָה לִבְנַת־אֶשְׁכֹּלוֹת.

עַרְבֵי־הַנַּחַל וְסִבְכֵי הַחִלְפָּה

הֶעֱלוּ שֶׁפַע פַּקּוּעוֹת פַּקּוּעוֹת,

כְּרוּכוֹת וּצְמוּדוֹת לְבַדֵּי־קִנָּמוֹן,

דְּמוּת חֲתַלְתַּלִּים אֲפוֹרִים־מַכְסִיפִים,

מַעֲשֵׂי־קְטִיפָה פְּטִיטִים, זְעִירִים,

עוֹלִים, מְטַפְּסִים בַּזְּרָדִים הָרַכִּים,

גָּדוֹל, אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן קָט.

עֶרֶב אַוְרִירִי, מְדֻמְדָּם, קַל־כָּנָף,

תָּלוּי בִּתְחוּמָהּ שֶׁל כִּכָּר מְטֻשְׁטָשָׁה,

צוּרָה מְצֻיָּרָה עַל כֶּסֶף חֲוַרְוָר,

שׁוֹתֵק־עַל תִּלּוֹ. רַכְרוּכִית חֲמִימָה

רְוַת־כִּסּוּפִים שׁוֹפֶכֶת, שׁוֹפַעַת

שֶׁפִי מֵאַפְסֵי מֶרְחַקֵּי־מֶרְחַקִּים.

בְּמֵצַר הַמִּשְׁעוֹל קִדְּמָנוּ ר' מֵאִיר,

הוֹלֵךְ בְּרֹאשׁ, וַאֲנַחְנוּ מִזְדָּרְזִים,

אַחֲרָיו נִמְשָׁכִים בְּרַגְלֵינוּ הַצְּעִירוֹת,

גָּבַר הַלָּה - - כָּאֲרִי!… זָכוּרָנִי,

עָמֹק בְּתַחְתִּית הָהָר שָׁם הַבְּאֵר,

שָׁם בֵּית־הַמֶּרְחָץ וְשָׁם גַּם הַמִּקְוֶה.

הָלְכָה הִתְרַכְּכָה תַחְתֵינוּ הַקַּרְקַע,

עוֹמְדָה בְרָטְבָּהּ שֶׁל חַרְדָּלִית שֶׁל גְּשָׁמִים,

כָּל שֶׁהִיא רַכָּה וְנוֹחָה לִפְסִיעָה.

VI

אָכֵן אָהַבְתִּי, כִּי אֶתַע בַּכִּכָּר.

צוֹעֵד, פּוֹסֵעַ עַל גַּבֵּי רַכָּכֶת,

מַרְגִּישׁ בְּרַגְלֶיךָ. עוֹד יֶשְׁנָהּ אֲדָמָה,

יֶשְׁנָהּ עוֹד קַרְקַע לְמִשּׁוּשׁ וּלְמַגָּע,

נוֹחָה וּכְרוּכָה אַחֲרֶיךָ, נִטְפֶּלֶת,

דְּבֵקָה וְלֹא דְבֵקָה לְכַפּוֹת רַגְלֶיךָ,

אֲשֶׁר מִדֵּי דְרֹךְ עָלֶיהָ – וְנִשְׁמָעָה.

אַתָּה מַטְבִּיעַ בָּהּ אֶת חוֹתָמְךָ

עָקֵב מְהֻקְצָע וְגִלְדָּה מְסֻמָּרָה.

הָלְכָה הִתְרַכְּכָה, רָטְבָה הַקַּרְקַע,

וּכְשֶׁהִתְחִילוּ מְבַצְבְּצִים וְעוֹלִים

רַצֵּי־קִלּוּחִים וּבִצּוֹת־הַשְּׁלוּלִית,

הָיוּ מֻנָּחִים כְּפִיסִים וּסְדָנִים

לִהְיוֹת לְמַעֲבָר לָעוֹבֵר, לַשָּׁב,

קָפַץ ר' מֵאִיר מִכָּפִיס לְכָפִיס

בְּכֹחוֹ שֶׁל צָעִיר וְקַל… קַל כַּצְּבִי

עַד פְּנֵי הַשֹּׁקֶת, הַבְּאֵר וְגַלְגִּלָּה,

הִפְשִׁיל שַׁרְווּלוֹ, אָחַז בַּפָּנֶד,

שָׁרְקָה וְחָרְקָה הַמַּעֲגִילָה;

אֶפֶס לֹא זוֹ הִיא שְׁרִיקָתָהּ יוֹם יוֹם,

שְׁרִיקָה שֶׁל חוֹל… יֵשׁ בָּהּ גַּעְגּוּעֵי

עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת עִם נֵר סְטֵיאַרִין

דוּלֹקֵ בְּכַשְׁרוּת עִם בִּרְכַּת אִמָּהוֹת.

מִלֵּא ר' מֵאִיר הַכַּדִּים וּבְעַצְמוֹ

שָׁפַךְ הַמַּיִם מִדְּלָיֵי־הָעֵץ,

קִבְּלָם וּכְרָכָם בַּמַּפָּה הַצֶּחָה;

בַּיְתָה נְשָׂאָם בְּעַצְמוֹ, וְהָיוּ

פָּנָיו מְאִירִים בְּשִׂמְחָה שֶׁל חָג.

וּכְשֶׁהָיִינוּ פּוֹנִים כְּלַפֵּי

בָתֵּי הַכְּפָר וְהָהָר, הֶחְשִׁיכָה

כִּכַּר הָאָחוּ, רָמְזוּ כוֹכָבִים

בְּאֹפֶל אַוְרִירִי… שֶׁקֶט… דּוּמִיָּה…

וַדַּאי אָז עָמְדוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת

לִפְנֵי הַמָּקוֹם בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה,

וּכְשֶׁהָיִינוּ מְטַפְּסִים וְעוֹלִים

בְּמִשְׁעוֹל הַנָּקִיק עַל כֶּתֶף הָהָר,

עָמְדָה הַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָה בְּמַכְחַלִּים,

צָחָה, וּבָרָה, צְנוּעָה וּטְהוֹרָה.

עָמְדָה חְיֶנָה הַסַּבְתָּא עַל פֶּתַח

אוּלָם הַבַּיִת, וּבְיָדָהּ הַפַּנָּס,

לְקַבֵּל וּלְהַכְנִיס הַמַּיִם לְשָׁם.

קָדַם הָאוּלָם לְכַשְׁרוּת שֶׁל חָג.

עָמְדָה מַמְתִּינָה לַכַּדִּים, וְקִמְטֵי

פְּנֵי הַקַּשִּׁישָׁה מְאִירִים־מְאִירִים.

מָסְרָה הַפַּנָּס לְאֶחָד, לְגֶבֶר,

קִבְּלָה כַד, מָשְׁכָה כַד בְרֹאשׁ כַּף־הַמַּנְעוּל,

מִקְשֵׁה פָלִיז, מְמֹרָק וּמַבְרִיק,

מַטְלִית שֶׁל פִּשְׁתִּים מַלְבִּינָה עַל גַּבּוֹ.

נִרְאֶה, וְהוּאַר לְרֶגַע הָאוּלָם:

הוּא וְלֹא הוּא! וּבוֹ שָׁרוּי הֶחָג,

גָּדַל וְרָחַב מִלִּבּוּן, מִשִּׁפְשׁוּף.

קִבְּלָה הַסַּבְתָּא בִדְחִילוּ וּרְחִימוּ,

אָמְרָה בְחִיּוּךְ: הַלְוַאי כֹּה לֶחָי!

נִכְנְסָה, הֶעֱמִידַתּוּ בַּפִּנָּה.

רֶגַע הִלְבִּינָה הַמַּפָּה הַצְּחוֹרָה,

אֲשֶׁר בָּהּ כְּרוּכוֹת הַמַּצּוֹת, שֶׁנָּשְׂאוּ

בְּיַתּוּךְ מְשֻׁפְשָׁף מִן הַמַּאֲפִיָּה.

רוֹאֶה הוּא: הִנֵּה כָךְ עָבְרָה הַשָּׁעָה…

מֶרְחַק שְׁנֵי הִינִים הָיִינוּ כְּבָר קְרוֹבִים

אֶל כַּן הַבֶּרֶז, אִלְמָלֵא… אִלְמָלֵא

אוֹתָה הָרִיבָה גִדְלַת־דַּדַּיִם,

אֲשֶׁר לָהּ מִלְאוּ דְלָיֶיהָ… הַשְּׁנַיִם

אוֹתָם בַּעֲלֵי כָתְנוֹת־הָעוֹר,

וְלֹא כַהֲלָכָה, וְחוּץ מִן הַתּוֹר…

ברלין

כך נקראה בפי הבולשביקים הַפְקָעַת החפצים מבית הבורגנים. ↩
ר"ת [כאן באותיות קריליות – לא מצאתי לא הקלדתי – נ.ר.] הועדה המיוחדת של המשטרה שהיתה מטילה אימתה על האוכלוסין. ↩
האקדמאים קבלו זמן ידוע מאת הממשלה כמה ממצרכיהם. ↩

פָּרְחָה הַכַּלָּנִית

מאת

שאול טשרניחובסקי

פָּרְחָה הַכַּלָּנִית אֲכוּלַת הָאֵשׁ,

מַטִּיפָה דָמֶיהָ בִּמְלֹא כָל הָאָרֶץ

בַּיֶּרֶק הָעוֹלֶה עִם אָבִיב וָחֹם;

אַךְ אַתְּ לֹא זָכַרְתְּ, אַךְ אַתְּ לֹא קָטַפְתְּ

בִּשְׁבִילִי אַף עָלֶה מֵעֲלֵי הַנּוֹי

(וְהִיא הָיְתָה סָבִיב עַל כָּל גֶּבַע, גָּיְא…)

לְתִתּוֹ בְמַעֲטָפָה וּלְשָׁלְחוֹ לִי פֹה.

שָׁכַחַתְּ, שָׁכַחַתְּ, אֲבוֹי!

הוֹי, אַתְּ הָאוֹהֶבֶת עַל תְּנָאי.

וּבְעֵת נָדַף רֵיחַ תַּפּוּחַ הַפָּז,

תַּפּוּחַ הַזָּהָב, וְקָסַם לַמְּדִינָה

כְּשֶׁמֶשׁ שֶׁל תִּקְוָה, כִּמְסַמֵּל לְבוֹא

חֲלוֹם חֵרוּתֵנוּ וּתְחִיַּת הָעָם,

לֹא הָיָה גַם אָדָם, אַף אֶחָד לֹא חָשׁ

מֵאֵלֶּה שֶׁחָלְמוּ אִתִּי הַחֲלוֹם

וְקָטַף בִשְׁבִילִי – הָרָחוֹק, כִּי רָשׁ

לֹא הָיָה, לֹא הָיָה, אֲבוֹי! –

וְשָׁלַח לִי פֶּרַח הֲלֹם.

וּבְהַקְטִיר קְטָרְתּוֹ הַכֹּהֵן בָּעֵץ

מִבֵּין טְרַפְרַפֵּי הָאַטְלַס הָרָכִיךְ,

וְבְהַרְנִין שִׁיר בָּשְׂמוֹ מִגְּבִיעֵי הַפָּז

הַזַּיִת הַמְאַסֵּף לַעֲצֵי הַפְּרִי,

לֹא נִמְצְאָה יָד טוֹבָה – יַד אַחִים לְשִׁיר –

בְּכָל אֶרֶץ הַשֶּׁמֶשׁ וְתַחַת שְׁמֵי כְחֹל

וְעָקְרָה לִי זְמוֹרָה לְשָׁלְחָהּ לִי צִיר –

כִּי אֵין לִי, כִּי אֵין לִי, אֲבוֹי!

בְּאֶרֶץ אֲבוֹתַי אֵין כֹּל.

פיכטנגרונד

[אֲהֵבוּךְ גַּם הַפְּרָחִים]

מאת

שאול טשרניחובסקי

אֲהֵבוּךְ גַּם הַפְּרָחִים הַקְּטַנִּים – גַּם הֵם,

הַקְּטַנִּים הַצְּנוּעִים הַלָּלוּ, שֶׁהֵם

בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם בְּאֵין שֵׁם

וּלְלֹא עַיִן רוֹאָה יָצִיצוּ.

אֲהֵבוּךְ גַּם הַפְּרָחִים הַקְּטַנִּים, שֶׁכְּשֵׁם

שֶׁאַתְּ כָּאן עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶם, וְהֵם

אֵלַיִךְ יַעַרְגוּ וְנִמְשָׁכִים כְּאֶל אֵם

רְחוֹקָה תִינוֹקָהּ לֹא־רֻחָם.

אֲהֵבוּךְ וּמִתְפַּלְּלִים לָךְ מִכָּל גָּל,

מֵאֵם דֶּרֶךְ מְעַפְּרָה עִם חֹם יוֹם וְעִם דְּמִי

בֵּין־שְׁמָשׁוֹת עֲצוּבִים: "מַלָּךְ וְלִשְׁמִי,

הוֹי, אַתְּ מְלֶכֶת הַצָּהֳרָיִם"?

אֲהֵבוּךְ גַּם הַפְּרָחִים – גַּם הֵם… וַאֲנִי

חַמָּה אֲנִי חָסֵר וְחִבָּה שֶׁל דְּמִי,

שֶׁהָיְתָה בְּפִי אִמִּי בְּאָמְרָה לִי: בְּנִי,

וְאֵיךְ לֹא אֶאֱהָבֵךְ אָנֹכִי?

פיכטנגרונד, 1929

כל שירי (1937)

מאת

שאול טשרניחובסקי

בָּרוּךְ אֲדֹנָי...

מאת

שאול טשרניחובסקי

בָּרוּךְ אֲדֹנָי אֱלֹהִים הַמְּבֹרָךְ,

אֲשֶׁר יָצַר עוֹלָמוֹ וּבָרָא אוֹתוֹ כָּךְ,

שֶׁבָּרָא לֵב אָדָם, לֵב יוּכַל אֱהֹב

כָּל נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב, כָּל יָפֶה וָטוֹב;

וּבָשָׂר עָשָׂהוּ נַעֲרָץ בָּאוֹן

מִגּוּשׁ שֶׁל בַּזֶּלֶת, מִפֶּלֶד כְּחֻל-גּוֹן,

אֲשֶׁר יִרְוֶה וְיִשְׁכָּר, וְיוּכַל נְשֹׂא

כָּל שֶׁפַע הָעֹשֶׁר, כָּל עֹצֶר הַנּוֹי.

וּבָרוּךְ יוֹצֵר הָעוֹלָם – וּבוֹ

רָב-אוֹצְרוֹת אֹשֶׁר וְעֹצֶר כָּל-נוֹי.

כָּל מַקְסִים עֵינַיִם בִּשְׁלַל גּוֹנֵי-אוֹן

וּמְכַשֵּׁף אָזְנַיִם בִּנְגִינוֹת וָרֹן,

וְרֵיחוֹת וּבְשָׂמִים – סוּמְפֹּנְיוֹת שֶׁל מוֹר,

וְרִקְמוֹת-הִגָּיוֹן – מַחֲשַׁכִּים וָאוֹר,

חֲלוֹמוֹת וּכְמִיהָה וְנִפְלְאוֹת שְׂפַת-

בֶּן-אָדָם תּוֹפֶסֶת כָּל יֹפִי כְּבִצְבַת!

וּבָרוּךְ הַמְבֹרָךְ וְיוֹצֵר הַנּוֹי,

שֶׁבְּרָאֵךְ בִּנְשִׁיקָה לִשְׁמֵךְ וְלִשְׁמוֹ

בְּרַחֲמִים רַבִּים בֵּין לַיְלָה לְיוֹם,

לְאוֹרַת צָהֳרָיִם וְתַעֲלֻמוֹת תְּהוֹם,

וַיְצַו שִׁכְרוֹן דָּמוֹ וְעָצְבּוֹ הָרָךְ,

וַיִּטַּע כָּל קֶסֶם עוֹלָמוֹ זֶה בָּךְ,

הַנִּפְלֵאת בִּפְרָחָיו, שֶׁנָּטַע בְּגַן

תִּפְאֶרֶת מַלְכוּתוֹ עַד בְּלִי עֵת וּזְמַן.

הֲרֵי אַתְּ מְקֻסֶּמֶת לִי

מאת

שאול טשרניחובסקי

הֲרֵי אַתְּ מְקֻסֶּמֶת לִי כְדַת

אוֹתוֹ פַרְפָּר נִבְרָא לְעוֹלָמוֹ,

לְחַיֵּי יוֹם אֶחָד, לִשְׁעַת

חֲתֻנָּתוֹ בְּכַנְפֵי צִבְעוֹנִין.

הֲרֵי אַתְּ מְקֻסֶּמֶת לִי בְתוֹר

מַקְהֲלוֹת יַתּוּשִׁים, הָרוֹקְדִים

עַל טָהֳרָהּ שֶׁל חֹרְשָׁה, בָּאוֹר,

שִׁיר-אֵלֶם עִם חֻמֵּי-יוֹם יוֹקְדִים.

הֲרֵי אַתְּ מְקֻסֶּמֶת לִי כְדַת

הָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים וְהָאִילָן

הַמְּלַבְלֵב, הַמְּדַבְּרִים בִּשְׂפַת

נִיחוֹחוֹת וּבֶשֶׂם וְרֵיחוֹת.

הֲרֵי אַתְּ מְקֻסֶּמֶת לִי כְּיַד

הַכְּמִיהָה הַגְּדוֹלָה הַשּׁוֹתְקָה לָעַד,

הַפּוֹרְחָה שׁוּב שָׁנָה שָׁנָה.

הֲרֵי אַתְּ מְקֻסֶּמֶת לִי כְדַת

עֹפֶר-אוּרְזִילָא, הַגּוֹעֶה

בְּדִמְדוּמֵי הַצְּפִירָה, בִּפְאַת

יְעָרוֹת, כִּסּוּפָיו לְרַעֲיָה.

הֲרֵי אַתְּ מְקֻסֶּמֶת לִי בְאוֹן

כָּל כֹּחוֹת אֵיתָנִים בַּחַיָּה,

עוֹלָמוֹת שֶׁחָרְבוּ וְשׁוּב קָמוּ בִּשְׁאוֹן

כָּל אַלְפֵי שִׁבְטֵי הֲוָיָה.

הֲרֵי אַתְּ מְקֻסֶּמֶת לִי בְסוֹד

כָּל שִׁירַת הָאָדָם וְזִמְרָתוֹ,

בְּמַאַמְרֵי אַשָּׁפָיו, בַּהוֹד וּבַיְקוֹד

הַלָּנִים בְּמִסְתְּרֵי דָתוֹ,

בְּנַחַשׁ וְלַחַשׁ כָּל שִׁבְטֵי עָם עָם,

בִּיסוֹדוֹת רִקּוּדָם וּמְחוֹלָם.

הֲרֵי אַתְּ מְכֻשֶּׁפֶת – הַשְּׁאֵר וְהַדָּם –

מְקֻסֶּמֶת עַד עוֹלָם… עַד עוֹלָם…

פיכטנגרונד, 1929

[תִּהְיֶינָה בְּיַד הַמִּקְרֶה]

מאת

שאול טשרניחובסקי

תִּהְיֶינָה בְּיַד הַמִּקְרֶה

שְׁעוֹת פְּגִישׁוֹתֵינוּ,

וְרוּחַ-דְּרוֹר חָפְשִׁיָּה

מְרַחֶפֶת עַל אָשְׁרֵנוּ.

הֵן רוּחַ זוֹ מְאֻשָּׁרָה

הִיא כְבָר קֵרְבַתְנוּ פָּעַם,

הֵן רוּחַ זוֹ נִפְלָאָה

שְׁמָרַתְנוּ בִּימֵי זָעַם.

מִמֶּנָּה מִקְסַם-עֵינֵךְ

בְּשִׁגְיוֹנָהּ, בַּת-חֶמְדָּתִי;

וְהִיא, אַךְ הִיא, הָרָעָה,

נְטָעְתָךְ בְּלִבָּתִי.

הִיא שָׁלְחָה זֶה חִיּוּכֵךְ

הַנִּפְלָא לְנִשְׁמָתִי,

וּבִכְנָפֶיהָ פִּתְאֹם

אֲנִי כַרְמִלָּהּ בָּאתִי.

פיכטנגרונד, 1929

אַתְּ כֹּה רֵיחָנִיָּה...

מאת

שאול טשרניחובסקי

אַתְּ כֹּה רֵיחָנִיָּה! – לְמִן עָרְפֵּךְ הַצַּח

עַד קְצֵה בֹהֶן רַגְלֵךְ הַדַּקָּה,

מֵחֶמְדַּת קַרְסֻלֵּךְ הַצָּנוּם, הַקַּל

עַד כֶּפֶף מַפְרַקְתֵּךְ הַזְּקוּפָה

בְּקַו, קַו לֹא עָז –

חֲטִיבַת פַּסָּלִים חֲטוּפָה.

רֵיחָנִית-חֲמִימָה… מִמֵּךְ נוֹדֵף חֹם

שֶׁל מֵצַר מִשְׁעוֹלֵי בֵּין-קָמוֹת עַל גְּבוּל

שְׂדוֹת שִׁפּוֹן גְּדָל-קֶלַח צַר-עָלִים,

שָׁם יָשֵׁן טַל-לַיְלָה, נָם צֵל צָהֳרַיִם

סְפוּג בָּשְׂמָם שֶׁל לַעֲנוֹת חָרִיף וָמָר,

נִיחוֹחָם שֶׁל חֲבַלְבָּלִים¹

אַתְּ כֹּה רֵיחָנִיָּה! אֵין זֹאת, כִּי אִם עַל

נִיר אָבִיב הוֹרָתֵךְ חִבְּלָתֵךְ,

עַל מַטְלִית תּוּת-שָׂדֶה² בְּמַטָּעֵי תּוּת-סְנֶה³;

בֵּין תִּלֵּי אָפוּן⁴ חַכְלִילִי

עַל עִשְׂבֵי הַבָּר

גֶּבֶר לָהּ אָמַר: הֲרִי לִי!

כִּי רֵיחֵךְ זֶה מַשְׁכִּיר, כְּאִלּוּ זֶה שַׁבְתְּ

מִשּׁוּט בְּעָמְרֵי שְׂדֵי-חִטִּים, אוֹ לַנְתְּ

בִּקְצִיר חָצִיר בְּעִמְקֵי נְחָלִים

(כְּבָר יָשֵׁן הַמַּגָּל וְנִרְדַּם הַחֶרְמֵשׁ).

זֶה רֵיחָהּ שֶׁל אֵשֶׁת-בְּרֵאשִׁית – אַךְ הוּא! –

עַל מַצָּע שֶׁל זְרָדִים וְעָלִים.

אַתְּ כֹּה רֵיחָנִיָּה! לָךְ רֵיחַ הַיּוֹם

לְאַחַר מְטַר-בְּרָכָה בַּקַּיִץ

עִם בְּרָקִים וּרְעָמִים. אֵין זֹאת – רֵיחַ זֶה

הוּא רֵיחַ דְּמֵי-עֲלוּמַיִךְ;

לֹא רֵיחַ, אַךְ קוֹל –

אַךְ צַעֲקַת שְׁאֵר-צָהֳרָיִךְ,

הַשְּׁאֵר שֶׁלֹּא נֻשַּׁק מִמְּאֹהַב הַלֵּב,

הַגֶּבֶר הַגּוֹאֵל מִבְּתוּלֵי לֹא-גֵו

עִם גְּמַר בִּנְיַן אִשָּׁה לִבְעָלִים,

וְיָשֵׁן עַד עַתָּה וְנִרְדַּם עַד הֵנָּה…

אַתְּ כֹּה רֵיחָנִיָּה… כִּי לְכָךְ אַתְּ נוֹצַרְתְּ:

לְעֶדְנָה בְּמַעֲשַׂבִּים מָטְלָלִים.

פיכטנגרונד, 1929

חבלבול, Convolvulus L. Winde, Bindweed, Вьюнок ↩
תות–שדה, Fragraria, Vesca L, Strawberry, Земляника. ↩
תות–סנה,Rubus idaeus, Raspberry, Himbeere, Малина ↩
אפון, Sweet pea, Feuerbohne, Душистый Горошек ↩

על הרי גלבוע

מאת

שאול טשרניחובסקי

עַל הָרֵי גִּלְבֹּעַ / שאול טשרניחובסקי

וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנוֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל

אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו.

(שמואל א', ל"א)

אֶחָד אֶחָד נָפְלוּ גִּבּוֹרִים, בִּתְקֹעַ

שׁוֹפַר אַדִּירִים עַל הָרֵי גִּלְבֹּעַ.

–עָיַפְתָּ, הַמֶּלֶךְ, סֹב אַחֲרֵי הַצִּנָּה,

עוֹד כֹּחִי בְּמָתְנַי, עָלֶיךָ אָגִינָה.

– רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.

תְּקַע: חִזְקוּ וְאִמְצוּ, גִּבּוֹרִים עֲמֵלִים!

– בְּחִצִּים יָרֹבּוּ וְלֹא יִקְרְבוּ הֵנָּה!

עָיַפְתָּ, הַמֶּלֶךְ, עָלַי הִשָּׁעֵנָה!

– לֹא עֵת לְהִנָּפֵשׁ! אֵין פְּנַאי, הַתּוֹקֵעַ!

עוֹד מוֹרְקִים חֲנִיתוֹת, עוֹד אוֹיֵב יָרֵעַ.

רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.

תְּקַע וְיֵחָלְצוּ הַיּוֹשְׁבִים עַל הַכֵּלִים!

– גַּם קַרְנֵי הַחַמָּה בִּי כִלּוּ חֲמָתָן.

הַגֵּד מַה בְּפִיךָ? – כִּי נָפַל יוֹנָתָן.

– עוֹד שְׁנַיִם לִי בָנִים פֹּה בַמַּעֲרָכָה,

תָּנַח עַל רֹאשׁ מֵבִיא שְׁנַיִם הַבְּרָכָה.

רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.

תְּקַע וְיָבוֹאוּ הַשְּׁבָטִים הַבְּדֵלִים!

– אַל נָסוֹג מִמְּקוֹם בּוֹ נַעֲמֹדָה, אַל נוּעַ.

מַה תַּגִּיד הַמַּגִּיד? – גַּם מֵת מַלְכִּישׁוּעַ!

– עוֹד לָנוּ מִלְחָמָה, וּקְרָבוֹת עוֹד בָּאִים.

כִּי נָפַל הָאֶחָד, שָׁם יִפְּלוּ עוֹד שְׁנַיִם.

רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים.

הַבּוּז לַמַּשְׂטִינִים וּמְפַגְּרִים עֲצֵלִים!

– עַל חַרְבְּךָ תִפֹּל, וְאַל תִּפֹּל בְּיָדָיו!

מַה תַּגִּיד, הַמַּגִּיד? – כִּי מֵת אֲבִינָדָב!

– הוּא מֵת! וְלוּ תַּעֲמֹד הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה.

נְסִיכִים מְנַדְּבִים נִדְבָתָם פִּי שְׁלֹשָׁה.

רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים,

הֲכֶבֶשׂ יִשְׂרָאֵל, אִם נִשְׁחַט כִּרְחֵלִים?!

תְּקַע תְּקִיעָה גְדוֹלָה תָּקֹעַ וְתָקֹעַ

וְיִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים: דָּם! דָּם עַל גִּלְבֹּעַ!

תְּקַע נֶגְבָּה, צָפוֹנָה, קֵדְמָה וָיָמָּה –

תִּרְגַּז הָאָרֶץ וְתִרְעַד אֲדָמָה.

רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים:

עֲלוּ! תִּפְסוּ מְקוֹמָם שֶׁל נוֹפְלִים וּכְשֵׁלִים!

פיכטנגרונד, 1929

לְבֶן הָאַגָּדָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

לזכר ת. הרצל

הָיִיתָ לָנוּ שִׁיר, לְאֶלֶף שָׁנִים פָּעַם

הוּשֵׁר יוּשַׁר וַיְהִי לִתְפִלַּת עַם בֶּחָג.

מִי מִלֵּל לָנוּ זֹאת? פֹּה, בַּעֲלִיַּת-גַּג

וּלְלֹא אֲוִיר וָאוֹר, הֲלֹא טִפַּחְנוּ רָעַם!

וּלְקוֹל עֲנוֹת הָעֹז לִבֵּנוּ הֹלֶם פָּעַם,

הַלֵּב חֲסַר הָאוֹן, לִבֵּנוּ אֲשֶׁר סַג;

אֲחוּזֵי מִקְסַם-שִׁיר וּנְבוּאוֹת שַׂר רַב-מָג,

חֲלוֹמוֹת טָוָה הוּא שָׂח כָּל הָעָם וּקְלָעָם.

וְגַם בְּמוֹתְךָ, מוֹת בַּר-מַזָּל בְּמִבְחַר שָׁנִים,

קִדֶּמְךָ טֶרֶם זְמָן לְכָל שִׁבְטֵי-הַלְּאֹם,

בִּשְׁעָתְךָ אַךְ לְךָ עֲטוּר עֲנַן-חֲלוֹם.

דָּמִיתָ לְאוֹתוֹ צִיץ, לְנֶטַע טֶרֶם פְּרִי:

אַךְ קֶלַח מוֹרִיק רָם, כֹּתֶרֶת רַבַּת גְּוָנִים,

וְאֵינוֹ אֶלָּא מוֹר, וּבֹשֶׂם וָצֳרִי.

יער פיכטנגרונד, 1929

ערבות-בכות שם נשענו

מאת

שאול טשרניחובסקי

עַרְבוֹת-בָּכוּת שָׁם נִשְׁעָנוּ / שאול טשרניחובסקי

– עַרְבוֹת-בָּכוּת שָׁם נִשְׁעָנוּ,

יֵעָגֵנוּ…

כָּכָה נַעֲמוֹד גַּם אָנוּ

פַּעַם שְׁנֵינוּ:

לְלֹא עָלִים וּלְלֹא רִנָּה

מֻטֵּי עָנָף – – –

צִפּוֹרֵנוּ תַּרְחִיק קִנָּהּ –

עַל גַּב כָּנָף!

אֵי הַטְּרָפִים? אֵי הַצִּיצִים?

נָשְׂאָה רוּחַ!

הֲיָנוּדוּ לָךְ בּוּקִיצִים,

לִי אָשׁוּחַ?

הָיָה אָבִיב (אַתְּ זוֹכֶרֶת?),

זְכוּרָנִי:

רַעַם בָּא עִם עָב עוֹבֶרֶת –

וּבֵרְכָנִי…

פיכטנגרונד, 1929

אֵצֶל יָם יָפוֹ

מאת

שאול טשרניחובסקי

כְּבָר פּוֹנֶה רַד הַיּוֹם וְהוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְרָפֹה,

וּמְקוֹמוֹ תּוֹפֵס לֵיל, כְּיוֹם לְלֹא שֶׁמֶשׁ-אוֹר,

לִקְסָמִים וְלַעֲדַת אֱלִילֵי גַת וְצוֹר,

מִלְּבֹא הַיַּרְקוֹן עַד תְּלוּלִיּוֹת סֶלַע יָפוֹ.

מִי נִצָּב עַל הַכֵּף? צֵל מִי בִּכְחוֹל חֲפָפוֹ?

וְאוּלַי שׁוּב פֹּה זֶבְס, וְשׁוּב בַּת-אֲגֵנוֹר¹

נִשֵּׂאת עַל עֵגֶל-אֵל, וְשׁוֹמֵר בָּא מִשְּׁמוֹר

אֶת אַנְדְרוֹמֵידָה² שָׁם עַד קְרוֹב פֶּרְסֵס וּנְגָפוֹ.

הוֹי אַדְמַת פִּלְאֵי אֵל! לְמַעֲנֵךְ וּלְמַעֲנִי,

הַיִּבָּצֵר מִמֵּךְ וְחָיָה שׁוּב וְקָם

לִתְחִיָּה אוֹתוֹ דּוֹר מַסִּיגֵי גְבוּל הַכְּנַעֲנִי?

כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ לָךְ – עוֹד נִבְנֵךְ וְנִבְנֵית:

בַּפָּז בָּאֵת, בַּחֵץ! בַּזֵּעָה וּבַדָּם!

וְאִם אֶפְשָׁר אַךְ בְּנֵס – וְיִתְרַחֵשׁ הַנֵּס!

פיכטנגרונד, 1929

לפי האגדה היונית גזל זבס, בתמונת שור פר, את אברופה בת אגנור מלך כנענים. ↩
אנדרומידה בת–קפיס מלך כוש וקסיופיה היתה כפותה אל סלע ושמרה אותה מפלצת–ים איומה, עד שפדה אותה פרסס רוכב הפגסוס. כעת קפיס, פגסוס, פרסס, קסיופיה ואנדרומידה – שמות מזלות באזור הצפוני. ↩

בשעה של קדרות

מאת

שאול טשרניחובסקי

בְּשָׁעָה שֶׁל קַדְרוּת / שאול טשרניחובסקי

הִנֵּה הִנָּךְ, צִיּוֹן, עַל חָרְבוֹת קָדָשַׁיִךְ

וּבְהוֹד זֶה חֻרְבָּנֵךְ הַגֵּא!

אַיֶּךָּ, חֲלוֹמִי, הַנֶּהְדָּר, הַקּוֹסֵם?

חֲלוֹם חֲלוֹמוֹתַי אַיֵּה?

אָנֹכִי חָלַמְתִּי: אֶל מִקְסַם הֲדָרֵךְ

וּמִקְסַם הֲדָרָהּ הָרַךְ

אֲחַדֵּשׁ כִּנּוֹרִי, אַמְרִיאָה דֹק שַׁחַק,

וּבְמִשְׁנֵה-אוֹן לִבִּי בִי יַךְ…

מִי הֵעִיב כִּנּוֹרִי? מִי הִקְדִּיר זֹךְ שִׁירִי?

לֹא אֵדַע – וְאִם אֵדַע, מַה בְּכָךְ?

לֹא לִי בְרַק עֵינֶיהָ, חֲלוֹם לֵילוֹתֶיהָ,

הַקֶּסֶם עַל פִּיהָ יִפְרָח.

עֲדַיִן הִיא אִתִּי, עַל יָדִי נִצֶּבֶת,

וְלִבָּהּ הַקָּטָן לֹא כָאן…

הוֹי צִיּוֹן! הוֹי צִיּוֹן! אַךְ סְלָעִים וּטְרָשִׁים,

וּשְׁמָמָה לְלֹא יַעַר וָגָן!

ירושלים 1932

חזון נביא-האשרה

מאת

שאול טשרניחובסקי

חֲזוֹן נְבִיא-הָאֲשֵׁרָה / שאול טשרניחובסקי

אֲשֶׁר חָזָה בְּיוֹם שְׁחוֹט אֵלִיָּהוּ

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל, אַרְבַּע

מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּמָּלֵט

אֶל עֵמֶק יִזְרְעֶאל. וַתְּהִי עָלָיו הָרוּחַ וַיִּנָּבֵא בָּעֵמֶק:

עֵדִים אַתֶּם לִי, הַתָּבוֹר הַבּוֹדֵד

וְרִכְסֵי הַכַּרְמֶל הַמַּכְחִילִים מִימִינִי,

הָרֵי-גִּלְבֹּעַ, הָרֵי-מְלָכִים,

וְגִבְעַת הַמּוֹרֶה, מוּרָמָה מִגְּבָעוֹת.

יִהְיֶה חֲזוֹנִי לְאַחֲרִית-הַיָּמִים,

יִנְצְרֶנּוּ חֵיק הָעֵמֶק הַגָּדוֹל,

עֲרוּצֵי נְחָלִים עַל מִדְרוֹנוֹת גְּבָעוֹת.

לְאַחַר יוֹבְלוֹת תְּגַלֶּנּוּ הַכִּנֶּרֶת,

שִׁפּוּעֵי רָמוֹת בְּרוּכֵי-שָׁמֶשׁ.

לִלְאֹם יָקוּם חֲלוֹמִי שָׁמוּר,

לַמַּעְפִּילִים מִבְּנֵיכֶם תְּעוּדָתִי אַנְחִילֶנָּה.

אַל תֹּאמְרוּ, הַשּׁוֹחֲטִים: שְׁחַטְנוּם,

אָבְדוּ עוֹבְדֵי-הַבַּעַל, נִכְחָדוּ.

הִנֵּה הַקְהֵה הִקְהֵיתֶם מַאַכְלוֹתֵיכֶם,

פְּגוּמוֹת חַרְבוֹתֵיכֶם מֵרֹב שְׁחִיטָה,

וְלוֹ לֹא תּוּכָלוּ, כִּי לֹא בְּכֹחֲכֶם הוּא.

הוֹי, הוֹי, כֹּהֲנֵי יְהֹוָה אֱלֹהִים,

צְאוּ וְחִשְׁבוּ, חִקְרוּ וְתִמְצְאוּ:

מָתַי יִמְלֹךְ אֲדֹנָי לְבַדּוֹ

בְּמַאֲמַר-נְבִיאָיו וְתוֹרַת-כֹּהֲנָיו

בְּרַתּוּקוֹת בְּרִית-דּוֹגְלִים בִּשְׁמוֹ,

אִם לֹא לִכְשֶׁתְּשֹׁרְשׁוּ מִן הָאָרֶץ

וְתִתָּלְשׁוּ כְּהִתָּלֵשׁ הַיַּבְּלִית מִן הַקַּרְקַע.

וְחַקּוֹתֶם חֻקּוֹת, וּגְדָרִים וּסְיָגִים

לְמַעֲשֵׂר וּתְרוּמָה בְּאֶפֶס תְּנוּבָה;

הִלְכוֹת-קֳדָשִׁים תַּעֲמִיקוּ תִּדְרְשׁוּן –

וְעוֹלוֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם לֹא תַקְרִיבוּ;

דִּינֵי שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים תַּגְבִּירוּ,

כִּי יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה וּמַעֲשֵׂה שָׁבָתוּ;

אֲחֵרִים יַחְרְשׁוּ – וְאַתֶּם תֹּאכֵלוּ;

נָכְרִים יִרְעוּ – וְאַתֶּם תִּשְׂבָּעוּ;

זָרִים יִבְנוּ – וְאַתֶּם תֵּשֵׁבוּ.

בְּמִסְגְּרוֹת-סְעִיפֵיכֶם לְחַיָּיו שֶׁל אָדָם

לִפְנֵי אֱלֹהַּ אֱלֹהֵיכֶם תִּצְדָּקוּ

בִּבְלִי קַרְקַע וּבְאֶפֶס עֲבוֹדָה,

בְּאֵין מְדִינָה וּבְלִי מַמְשְׁלוֹת-עָם.

וּשְׁכַחְתֶּם אֶת-הַבְּעָלִים וְנִכְרְתוּ מִפִּיכֶם,

מִפִּי זֶרַע-זַרְעֲכֶם, וְלֹא יִזָּכֵרוּ.

בַּעַל-פְּעוֹר הַמַּפְרֶה לְמִפְלֶצֶת יִהְיֶה,

וּבַעַל-זְבוּב לְשִׁמְצָה וּשְׂנוּא אָדָם.

חַי אֲנִי אִם לֹא תֵצְאוּ מְחַפְּשִׂים

נְתוּצוֹת-מִזְבְּחוֹתָם בְּכָל הָאָרֶץ

וּפְלִיט-אֲבָנִים מִשְּׂרִידֵי-בָּמוֹתֵיכֶם

עַל גְּבָעוֹת גְּבוֹהוֹת וְאֶל כָּל תֵּל-חֳרָבוֹת

וְתַחַת כָּל עֵץ עַתִּיק וְרַעֲנָן.

בְּיוֹם פָּקְדִי אֶתְכֶם עֲלֵיהֶם תִּתְרַפָּקוּ.

הוֹי, הוֹי הָעֵמֶק הַגָּדוֹל וְהַפּוֹרֶה,

אֲשֶׁר בֵּרְכוּ בְּעָלִים כִּלְיוֹתָיו,

עֵמֶק יִזְרְעֶאל, עֵמֶק-קְדוּמִים!

כִּמְלוֹך עָלֶיךָ יְהֹוָה – תֵּשָׁם,

וּבְעָבְדְּךָ לַצָּלוּב יִרְבּוּ חָרְבוֹתֶיךָ,

וּבְצֵל נְבִיא-הַמִּדְבָּר יְכַסּוּךָ בִּצּוֹת,

מְאֵרָה לַחַיָּה וּקְלָלָה לַמְּתִים בָּךְ;

בִּשְׂרִידֵי-חַוּוֹתֶיךָ יִשְׁרֹץ מְתֹעָב-גּוֹי,

בִּנְקִיקֵי הֶהָרִים הַסּוֹגְרִים עָלֶיךָ.

עַד בֹּא יָבוֹא דוֹר-הַמַּעְפִּילִים,

חֲלוּצֵי-הַגּוֹלָה וְחוֹלְמֵי-פְּדוּתֶךָ,

וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי בַּעַל-עֵמֶק,

אֲדוֹן-הַקַּרְקַע, אֲדוֹנֵי-הָעֵמֶק.

וְעָלְתָה קְטָרְתִּי – עֲשַׁן-גֶּלְלֵי-גְמַלִּים,

בֹּשֶׂם אֲדָמָה תְּחוּחָה בְּמַחֲרֵשָׁה,

נִיחוֹחַ עֲרֵמוֹת קַשׁ מַזְהִיב וְיָבֵשׁ

מִתַּחַת לַטֻּרְבָּל וּמִבֵּין מוֹרִיגִים;

וְרֵיחָהּ שֶׁל נִשּׁוֹבֶת קַלַּת-כְּנָפַיִם

בִּשְׁעַת הַהַרְקָדָה וּבְנַפֵּה בַּנָּפוֹת

וְהֶבֶל רְפָתִים עַל זִבְלָן וַחֲלָבָן.

יִרְבְּצוּ שָׂדוֹת עֲיֵפִים מִמַּשָּׂא-

מַעֲנִיּוֹת הָרוֹת לַדָּגָן וְלֶחָצִיר;

פָּרוֹת-אַדִּירִים תִּגְעֶינָה לִמְשַׁגְּלָן,

פַּר אָסוּר בְּבַרְזִלָּיו אֶל חָח בִּשְׂפָתוֹ,

בּוֹרֵץ בְּרָב-אוֹנוֹ, כֶּבֶד-זֶרַע;

שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ הַבַּחוּרָה אֶל-הֶרְיוֹן-מֵעֶיהָ

וְתָגֵל בְּגִיחַ בָּנֶיהָ מִתּוֹכָהּ.

כָּל מָקוֹם יֵעָדֵר וִישֻׂדַּד – מִזְבְּחִי,

וַאֲשֶׁר יִזָּרַע וִייֻעַר – בָּמָה לִי.

וְאֶשְׁרֹק לְאָחִי אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה,

לְבַעַל-שָׁרוֹן בִּכְלִיל זְמוֹרוֹת-גַּפְנוֹ,

הַמְּחַיֵּךְ בֵּין עֲצֵי-הָדָר וַהֲדַסִּים

וְתוֹעֶה בִּכְרָמִים שִׁכּוֹרִים מֵחָמֶר;

וּלְבַעַל-הָר אָחִי עַל צַלְעוֹת הֶהָרִים,

בְּמַשְׁתֵּלוֹת, שֶׁנָּטְעוּ בֵין טְרָשִׁים וַאֲבָנִים,

הוּא גְרַב קֹדֶשׁ הָרֵי יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם.

כִּי צִיּוֹן בַּמַּעְדֵּר תִּפָּדֶה וְשָׂדֶיהָ בָּעֲבוֹדָה,

כְּבִרְכַּת אֵל חָדָשׁ בַּעַל-עֵמֶק.

תל-אביב 1933

הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!

מאת

שאול טשרניחובסקי

הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!

הַר-טְרָשִׁים קֵרֵחַ.

עֵדֶר עֻלְפֶּה: שֶׂה וּגְדִי.

זְהַב-הָדָר שָׂמֵחַ.

מִנְזָרִים, גַּל מַצֵּבָה,

כִּפּוֹת-טִיט עַל בַּיִת.

מוֹשָׁבָה לֹא-נוֹשָׁבָה,

זַיִת אֵצֶל זַיִת.

אֶרֶץ! אֶרֶץ-מוֹרָשָׁה!

דֶּקֶל רַב-כַּפָּיִם.

גֶּדֶר-קַו-צַבָּר רָשָׁע.

נַחַל כְּמַהּ הַמָּיִם.

רֵיחַ פַּרְדְּסֵי-אָבִיב.

שִׁיר-צִלְצַל גַּמֶּלֶת.

חֵל-חוֹלוֹת לַיָּם סָבִיב.

צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת.

אֶרֶץ-נַחֲלַת מִדְבַּר-סִין!

קֶסֶם כּוֹכְבֵי לֶכֶת.

הֶבֶל-זַעַם הַחַמְסִין,

מְלוּנָה בְּשַׁלֶּכֶת.

כֶּרֶם-גֶפֶן נִים-לֹא-נִים.

תֵּל-חָרְבָּה נֶחֱרֶשֶׁת.

תְּכוֹל-לֵילוֹת וִילֵל-תַּנִּים.

מַשְׁאֵבָה נוֹקֶשֶׁת.

הוֹי, הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת-לֵב!

הַשָּׁמִיר, הַשָּׁיִת.

בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב.

בַּשָּׁמַיִם עָיִט.

מַטְלִיּוֹת מִדְבָּר וָחוֹל.

שְׁבִיל זָרוּעַ שְׁחֵלֶת.

בְּיָם שֶׁל אוֹר טוֹבֵעַ כֹּל,

וְעַל פְּנֵי כֹל הַתְּכֵלֶת.

תל-אביב 1933

יְרוּשָׁלַיִם קִרְיַת-הַגָּזִית!...

מאת

שאול טשרניחובסקי

(בדרכי קדמונים)

יְפַת-קֶדֶם בְּהָרֵי-גִיר-אֵלֶם כְּבֵדִים,

אֲשֶׁר אַךְ לָהּ לְבָבוֹת רִבּוֹאוֹת חֲרֵדִים,

שְׂאִי הֶמְיַת-לְבָבִי, הוֹי, קִרְיַת-הַגָּזִית,

בְּנוֹי-זַעַם יְגוֹן-חוֹמוֹתַיִךְ – כְּעֵדִים

לְיוֹבְלוֹת שֶׁל חֲלוֹם מַתְמִידִים בְּתִקְוָה!

בְּעֵינַיִם רְעֵבוֹת אֶדַּבֵּק וְאַקְדִּים

בְּלִיטָה וּבְלִיטָה לִנְשִׁיקַת-אֲהָבִים.

בְּאָזְנַיִם צְמֵאוֹת כִּי אֶקְלוֹט רְעָדִים:

נְגִינָה מִנְּחָלִים, צְלִיל אִוְשׁוֹת-נְקִיקִים –

וְהַר כָּבֵד-קְבָרִים שֶׁל רָוֵי-נְדוּדִים

מְאֻשָּׁרִים וְהָיוּ בָּאָרֶץ לַעֲפָרוֹת.

אֲנַחֵשׁ לְאָרִיחַ וָאֶבֶן מְנֻדִּים:

הֲמִקֶּדֶם וְאִם פֹּה בָנַיִךְ קְבָעוּם?

בַּמַּקְצוּעַ תְּמוּנָה מִי תִכֵּן, עַמּוּדִים?

וּמִי הָרַס בְּעֶבְרָה וַיִּתְּנֵם נְפוּצוֹת,

חֳרָבוֹת עַל-פְּנֵי חֻרְבָּנוֹת פְּחוּדִים?

וְסוֹבֶלֶת בְּקֹשִׁי אַתְּ חוֹמָה וְכָל-חֵיל,

מְנַאֲצַיִךְ בְּכֹחַ הֱקִימוּם וְזֵדִים,

וְאַךְ בִּזְכוּת שְׂרִידֵי-קְדוּמִים וְזָוִית

בְּמִסְגֶּרֶת-צְרִיחִים וּבְסִיס-מִסְגָּדִים

תְּקַבְּלִים אַתְּ וְלֹא תְנַעֲרִים בְּאַפֵּךְ,

וְהָיוּ הֵם בְּתוֹכָם לִפְלֵטָה פְּקוּדִים.

וְכָל מִגְדָּל וּמִגְדָּל זָר תּוֹכֵךְ – נְעוּצִים

כְּמַחַט בִּבְשָׂרֵךְ, אַף דָּמַיִך שׁוֹתְתִים

בְּעַד פְּצָעִים סְמוּיִים – נְהָרוֹת לֹא-נִרְאִים.

בְּלֵילוֹת-סוֹד נְטוּלֵי כָל-הֶגֶה וְהֵדִים,

בְּצֶקֶת לָךְ קְסָמִים עַל אֵלֶם-שְׁוָקִים

וּמְצָרֵי בֵין-רְחוֹבוֹת צֶדֶק וּמַאֲדִים,

יְקוּמוּן בָּךְ הֲמוֹנִים, כָּל-יוֹצְרֵי-כְּבוֹדֵךְ

בְּהוֹד נֵזֶר-פְּרָחִים לֹא-יִבּוֹל בְּאֵידִים,

אֲשֶׁר צִוּוּ לְעוֹלָמִים לָךְ הַזִּיו וְהַהוֹד

וְחָשְׁלוּ עוֹד וְנִגְּדוּ, עֲמֵלִים וּטְרוּדִים,

גְּאוֹן מָגֵן-דְּרוֹרֵךְ, סוֹחֶרֶת שְׁלוֹמֵךְ;

בְּסוּפוֹת עַל פְּרָצַיִךְ אִגְדוּ גְדוּדִים,

בְּעוֹד כֶּתֶר בְּרֹאשֵׁךְ שָׂרָתִי בְּאַרְצֵךְ,

וּבָנַיִךְ בְּאֶרֶץ-הָעִבְרִים – יְהוּדִים.

בְּנֹגַהּ-אוֹר לְמוּלֵךְ עִם שֶׁמֶשׁ-שְׁקִיעָה,

וְאָדְמוּ כָּל אֲבָנַיִךְ, גַּגּוֹת כְּיוֹקְדִים,

הַאֻמְנָם לֹא דְמֵי גוּשׁ-הַחַלְבִּי, בֶּן-גְּיוֹרָה,

דְּמֵי מַכֵּי-יְבוּס, דַּם בַּר-כּוֹכְבָא וְרֻדִּים,

מְבַצְבֵּץ הוּא וְעוֹלֶה מֵאֲפֵלַת-שְׁנוֹת-דּוֹר

בְּקִלּוּחַ-פְּלָאוֹת – תּוֹכֵחָה לְבוֹגְדִים?

וְכַמָּה תֶאֱרַךְ עוֹד אִגֶּרֶת-כְּאֵבֵךְ,

יְמֵי-חֶבְלֵךְ וְהַוָּתֵךְ מִזָּרִים נְדוּדִים? –

הַאֶל יָמִין נְקַו אוֹ מִשְּׂמֹאלֵךְ יְצַו לָךְ

מְבַשֵּׂר-הַגְּאֻלָּה שַׁחֲרֵךְ הַמַּאְדִּים?

וּמִי יִתְּנֵךְ חֲלָלָה, תֶּחְדְּלִי הֱיוֹת עִיר

קְדוֹשָׁה לְשָׁלֹשׁ אֱמוּנוֹת-חֲרֵדִים,

וְהָיִית אַךְ לְעַמֵּךְ, לֹא לַזָּר חֲמוּדָה!

לְגוּפָה לֵב אֶחָד, שֵׁנִי אֵין לְגִידִים, –

כְּלוּם נִמְצָא וְיֵשׁ בִּלְעָדַיִךְ שְׁנִיָּה,

וְאִם עָבְרוּ וְנָמַקּוּ יוֹבְלוֹת כְּאֵדִים!

מְלֹא-עוֹלָם בְּיֶדְכֶם עַל הָרָיו וְיָמָּיו –

תְּנוּ לָנוּ וְנִירַשׁ שׁוּב שָׂדוֹת אֲבוּדִים,

עֲמוּסֵי גְרַב-הַקֹּדֶשׁ: חָצָץ וּטְרָשִׁים,

וְנִפַּח בָּם לְהַחֲיוֹת לִבּוֹתֵנוּ צְמוּדִים,

וְנַשְׁקֶה בְּדָמִים גֵּיאָיוֹת-צְחִיחָה.

וְאִם לֹא – וְנַחְצוֹב בָּם בּוֹרוֹת אֲחָדִים:

אֶחָד אֶחָד וְכוּכוֹ, מִשְׁפָּחָה וְכוּכָהּ,

וְתֵל-קֶבֶר עֲנָקִים לְעַם בָּז לִמְרוֹרִים.

תל-אביב 1933

בּוֹכִים הַתַּנִּים

מאת

שאול טשרניחובסקי

הַסְכֵּת וּשְׁמָע! בְּמַחֲשַׁכִּים בַּגַּנִּים

מֵילִיל וּבוֹכֶה אַחַד הַתַּנִּים.

בּוֹכֶה בְּכִיָּה-יְתוֹמָה… מִסָּבִיב

אֹפֶל-אֲפֵלוֹת, אֵין קֶשֶׁב, אֵין שָׁבִיב.

כַּמָּה מְרִירוּת בִּבְכִי זֶה הַשָּׁפֵל,

בְּכִי לְבַטָּלָה וּלְיֵאוּשׁ, בְכִי תָּפֵל!

בְּכִי לֹא יַשְׂבִּיעַ הַלֵּב מֶנּוּ נָבָע,

נְהִי לֹא יַגִיעַ עַד לֵב מֶנּוּ תָּבָע.

בּוֹכֶה הַתַּן וּפִתְאֹם הוּא צוֹחֵק,

לוֹעֵג לְעַצְמוֹ וּלְבִכְיוֹ הַבּוֹקֵק.

צוֹחֵק וְגוֹחֵךְ… וְצַחֲקוֹ הַמָּרִיר

מְסַמֵּר כָּל שַׂעַר וּמַקְפִּיא כָּל שָׁרִיר.

צוֹחֵק וּפוֹסֵק… וְחוֹזֵר וּבוֹכֶה…

תַּאֲנִיָּה מָפְסֶקֶת וּנְהִי זָר וּמוֹחֶה.

נִדְמֶה, כְּאִלּוּ הוּא עוֹצֵר בְּקוֹלוֹ,

רוֹצֶה הִתְאַפֵּק מִילֵלוֹ וּבוֹלְעוֹ;

אֶלָּא שֶׁפּוֹרְצָה הַגְּנִיחָה הַזָּרָה

לְלֹא אֹזֶן קוֹלְטָה, לְלֹא לֵב צְרָרָהּ.

בּוֹכֶה וּפוֹסֵק, הֵילִיל וְנָדָם.

אֵי מִזֶּה פִּתְאֹם אַחֵר לוֹ קָדָם.

שֵׁנִי לוֹ עָנָה, וּשְׁלִישִׁי הִצְטָרֵף,

עוֹד אֶחָד, אֶחָד… וְאֶחָד כֹּה קָרֵב!

אֵלֶּה שָׁם בּוֹכִים, וְאֵלֶּה פֹּה נַעֲנִים,

כֻּלָּם בִּילָלָה וְכֻלָּם מְתַנִּים.

מַה הִיא? הֲקִינָה אוֹ שִׂטְנָה זוֹעֶמֶת?

שִׂטְנָה שֶׁל כְּנוּפְיָה, קִינַת תַּנֶּמֶת?

וְאֵין בְּעוֹלָמוֹ אַךְ תַּנִּים וְתַנִּים,

אֵין אַךְ יְלָלָה… וּבוֹכִים הַגַּנִּים,

כֻּלָּם וְכֻלָּם עֲמוּסֵי-אֲפֵלָה!…

בּוֹכֶה הַנַחַל הַשּׁוֹפֵךְ לַשְּׁפֵלָה. –

כֻּלּוֹ וְכֻלּוֹ! – עַד רֻכְסֵי-גְבוּלָיו,

קֶדֶם-הֲרָרָיו וּצְלָעִים עַל שׁוּלָיו.

עוֹלֶה וְשׁוֹפֵךְ יְלֵל-הַתַּאֲנִיָּה

יָמָּה וָקֵדְמָה – עַד אַפְסֵי-הַצִּיָּה.

בּוֹכִים הַגַּנִּים וְהַנַּחַל – וּלְקוֹלָם

פָּתַח בִּילָלָה מְלֹא כָל-הָעוֹלָם,

פָּתַח בִּילָלָה אַחַת אֲיֻמָּה –

כְּבוּלִים שָׁמַיִם וְקַרְקַע אֲטֻמָּה.

בּוֹכֶה הַיְקוּם, כָּל הַיְקוּם עַל חֲלָלוֹ,

בֶּכִי-עוֹלְמוֹתָיו: מִי יָבֹא וּגְאָלוֹ?

תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא אֲנָקָה עֲגוּמָה,

מִסְפֵּד-אֵיתָנִים לַיְצִירָה עַל תְּחוּמָהּ.

דּוֹרוֹת שֶׁנִּמְחוּ בִּנְהַר-נַחֲלֵי-יוֹבְלִים

קָמוּ וְאָנוּ, מִתְיַפְּחִים וְקוֹבְלִים;

דּוֹרוֹת לֶעָתִיד הָעוֹמְדִים עַל מִפְתַּן

חַיֵּי בְרֵאשִׁית עוֹד גְּנוּזִים בְּנִבְטָם,

בּוֹכִים עַל אֹשֶׁר הַטָּמוּן מִבְּעָלָיו,

אֹשֶׁר לֹא נִתַּן עַד כְּדֵי בָּרֵךְ עָלָיו,

אֹשֶׁר בִּמְחִיר כִּלְיוֹן-לֵב וְהַנְּשָׁמָה,

חֻרְבָּן – יְסוֹדוֹ, וְאַחֲרָיו – שְׁמָמָה…

בּוֹכִים עַל צַעַר מְיֻתָּר, אֵין טָעַם –

יָצִיר לֹא בִּקֵּשׁ, אֱלֹהִים לא זָעַם.

צַעַר אֱוִילִי לְלֹא מַתַּן-שָׂכָר,

רַעַל שֶׁל הַיּוֹם וְאֶרֶס הַמָּחָר.

קִינָה גְדוֹלָה וּזְעָקָה זוֹ מָרָה:

בְּרִיאָה זוֹ לָמָּה? וּמַה הַמַּטָּרָה?

ארזה, תל-אביב 1934

לְאַכְטִיס דִּמִּיתִיךָ יַקִּירָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

לְאַכְטִיס דִּמִּיתִיךְ יַקִּירָה,

לָאַכְטִיס הָאֶבֶן הַחוּמָה…

וְאַחַת הִיא לִי, אִם חֲכָמִים

וּמֻמְחִים לְאֶבֶן יְקָרָה,

אִם הֵם יַעַרְכוּהָ וְיֹאמְרוּ:

“הָאֶבֶן הַטּוֹבָה-לְמֶחֱצָה”, –

אֲנִי, לִי מַה-יָּקְרוּ פִרְפּוּרֵי

הַבָּרָק הָרְצִינִים וּשְׁבָרָיו

וְאוֹרָהּ הַמְרֻכָּז הֶחָמִים,

כִּי הִיא הַנֶּחְמָדָה בְמִשְׁפַּחַת

בֵּית הַכַּלְקֵידוֹנִים ¹ הַנָּאָה.

כִּי לִבִּי לֹא נוֹטֶה לָאוֹנִיכְּס ²

לָאוֹנִיכְּס – הַשֹּׁהַם הַשָּׁחוֹר,

הַנּוֹהֵג אֲבֵלוּת בַּדּוֹמֵם;

בִּגְלַל רְצוּעוֹתָיו שֶׁל נָזִיר –

קַו לָבָן, קַו שָׁחוֹר – מְאַסְתִּיו…

אַךְ כָּרוּךְ אֵינֶנִּי גַּם אַחֲרֵי

סַרְדוֹנִיכְּס ³ , הַנִּרְאֶה לִי בְּחִינַת,

בּוּרְגָנִי זָעִיר הַמִּתְקַשֵּׁט

בִּמְעִיל פַּסִּים אָדֹם וְלָבָן.

וְאָמְנָם כִּי בֵין אַחְיוֹתֶיהָ

מְרֻבּוֹת הַגְּוָנִים – הָאַכְטִיס

הַדַּלָּה, הַפְּשׁוּטָה בְּכֻלָּן,

שֶׁאֵינָהּ מַזְהִירָה בְזֹהַר

הַדִּמְעָה הַזַּכָּה כַּיַּהֲלֹם

וְאֵינָהּ יוֹקֶדֶת בְּלַהַב

הָאֹדֶם ⁴ הַמְשֻׁלְהָב הַמְחֻצָּף;

שֶּׁאֵין צְבָעֶיהָ נְמַסִּים

כַּתַּרְשִׁישׁ ⁵ הָאֶבֶן הָרָעָה;

וְלֹא מְחַיֶּכֶת עֲגוּמוֹת

כְּסִיגְלָה רֵיחָנִית בְּאַחְלָמָה ⁶

גַּם אֵינָהּ קוֹלֶטֶת בָּהּ יַרְקוּת

שֶׁל בִּצּוֹת-אֲפָרִים בְּסוֹף קַיִץ

כְּאוֹתוֹ אִזְמָרַגְד-בָּרֶקֶת ⁷

וְלֹא סְפוּגָה חַמָּתָהּ שֶׁל חַבַּשׁ

נוֹדֶפֶת מִפִּטְדַת ⁸ הַקֹּדֶשׁ;

וְאֵין בָּהּ מֵעַנְנֵי רְקִיעַ

הַסַּפִּיר ⁹ הַנִּלְאֶה הַחוֹלֵם;

חֲסֵרָה כָל כּוֹכְבֵי הַזָּהָב

הַקְּבוּעִים בְּשָׁמֶיהָ הַצְּבוּעִים

שֶׁל לֶשֶׁם ¹⁰ אֲפוֹרָה-כְתַמְתֶּמֶת.

הָאַכְטִיס – הָאֶבֶן הַחוּמָה –

הַדַּלָּה, הַצְּנוּעָה בְכֻלָּן…

וּבֵין אַבְנֵי קֹדֶשׁ בַּמִּשְׁכָּן

מִלּוּאִים לָאֵפֹד וָחֹשֶׁן

לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו

מְקוֹמָהּ אִם לֹא יַכִּירֶנָּה,–

אֲבָל כִּי אֵלֶיהָ יִשְׁתָּאוּ

וְעָמְדוּ מְכֻשָּׁפִים מִקֶּסֶם

הַצֶּבַע הָרָוֶה וּמְרֻכָּז

כָּל חוֹבְבֵי גְוָנִים צְנוּעִים,

אֲסִירֵי הַיֹּפִי הַזּוֹעֵם.

וּכְאוֹתָהּ הָאֶבֶן הַצְּנוּעָה

גַּם אַתְּ, הַנֶּחְמָדָה בֵּין נָשִׁים,

בְּחִנֵּךְ שֶׁלָּךְ הַצָּנוּעַ

עִם רִמְזֵי נוֹי גֶּזַע לִי נָכְרִי,

בַּנֹּעַם הַמְּקוֹרִי הַנִּפְלֶה

הַזָּר לְנוֹי חָטוּב מְקֻבָּל,

לָאו דַּוְקָא זֶה יָפְיוֹ שֶׁל פֶּסֶל,

וּכְנֶגֶד כָּל מִדָּה בַּנַּלִית

בְּמַתְכֹּנֶת מָסֹרֶת קָנוֹנִים,

וּכְאוֹתָהּ הָאֶבֶן הָעַזָּה

[דּוּ-חֻמְצַת הַצּוֹרָן – סִיאוֹתְּנֵין ]

חֲסֻנָּה גַּם נַפְשֵׁךְ הַיָּפָה

הַבְּרוּכָה מִבִּרְכוֹת שָׁמַיִם,

שֶׁעָמְדָה בְּיָפְיָהּ וּבְחָסְנָהּ

בְּכָל תַּהְפּוּכוֹת חַיַּיִךְ.

וּכְשֵׁם שֶׁמִּתְגַּלּוֹת מִתְגַּלּוֹת

רְצוּעוֹת רְצוּעוֹת בִּנְיָנָהּ,

חֲבוּיוֹת בְּעִמְקֵי הָאַכְטִיס,

בַּיָּד מְלַטֶּשֶת הָאֶבֶן, –

כֵּן הָלְכוּ וְנִגְלוּ וְנִגְלוּ

כָּל מִדּוֹת זוֹ נַפְשֵׁךְ עֲדִינָה

הַגְּנוּזוֹת בְּחֶבְיוֹן מַצְפּוּנֵךְ,

לְאוֹר תַּהְפּוּכוֹת וּנְדוּדִים,

חֲלִיפוֹת הַגְּזֵרָה עָלַיִךְ,

שַׁעֲשׁוּעֵי בֵין-תִּקְוָה-וְיֵאוּשׁ.

אֲכוּלַת חַמָּתָהּ שֶׁל כְּנַעַן,

אַתְּ שְׁחֻמָּה מֵרוּחַ מַעֲרָבִית

מְלַטֶּפֶת כָּל חוֹלוֹת יָם-יָפוֹ

וּמְנַשְּׁקָה גַבְלִיתוֹת כְּתֵפַיִךְ

וּתְלוּלֵי מַפְרַקְתֵּךְ בַּת-פֶּסֶל,

שָׁזֹף אֲבָרַיִךְ הַגְּמִישִׁים

מוּצָקֵי שְׁאֵר-שַׁחֲרִית וּמְתוּחִים.

אַתְּ צֶחָה וּבְרִיאָה וּטְרִיָּה

כָּאֱגוֹז-מִיַּעַר הָרַעֲנָן

הַגָּנוּז בְּכֻתָּנְתּוֹ הַשְּׁחֻמָּה

וּמְגַדְּשָׁהּ עַד כְּדֵי לְהַפְקִיעָהּ.

בְּגַנְזַכֵּי הַצַּארִים מֵעוֹלָם

לֹא נִכְנְסוּ, שׁוּב לֹא יִכָּנְסוּ;

בִּמְלוֹא כָל הָעוֹלָם עֲדַיִן

לֹא הָיוּ כְמוֹהֶם לְיֹקֶר,

שְׁנֵי אַכְטִיסִים דּוֹמִים לְאֵלֶּה,

אַכְטִיסֵי עֵינַיִךְ הַנָּאוֹת,

הָרוֹחֲצוֹת בְּאוֹרוֹת מְכַשְּׁפִים

וּמְלֵאוֹת הָעָרְמָה הַחַמָּה…

לְאַכְטִיס דִּמִּיתִיךְ, יַקִּירָה,

לָאַכְטִיס הָאֶבֶן הַחוּמָה…

תֵּל-אביב 1934

Calcedony ↩
Onyx ↩
Sardonyx ↩
Ruby ↩
Opal ↩
Amethyst ↩
Smaragd ↩
Chrysolite ↩
Saphire ↩
Aventurine ↩

[אַתֶּם מְקַדְּשֵׁי-לְבָנָה בַּחֹדֶשׁ]

מאת

שאול טשרניחובסקי

אַתֶּם מְקַדְּשֵׁי-לְבָנָה בַּחֹדֶשׁ

אֲנִי – שְׁיָר כֹּהֲנֵי-אוֹן

אֲשֶׁר לַשֶּׁמֶשׁ (בְּאִם עוֹד יֵשׁ –

אֲנִי וָהוּא – זוּג אַחֲרוֹן).

בְּתוֹכְכֶם אֲנִי חָיִיתִי,

וְיוֹם הָיָה, וּכְאִלּוּ לִי

נִתְפַּיַּסְתֶּם – כִּי לִי שָׂרִיתִי –

שַׁרְתֶּם שִׁירַי, וּפָעֳלִי.

הֲבִינוֹתֶם תְּפוּסִים מִקֶּסֶם

לָכֶם נֵכָר וְלֹא מֻתָּר

וְגַם בָּאתֶם עִם קְטֹרֶת-בֶּשֶׂם.

מִי בִּקֵּשׁ? מִי? שַׁי מְיֻתָּר!

אֲבָל שִׁמְעוּ! דּוֹר בֵּין-עַרְבַּיִם

אֲשֶׁר כְּבָר בָּא, וְאִם בּוֹשֵׁשׁ,

רַב הַחֻצְפָּה וּשְׁפַל-יָדַיִם,

הַמִּתְלַהֵב וְרֵיק מֵאֵשׁ.

גַּם הוּא לָכֶם: בְּלֵב וָנֶפֶשׁ!

וְאִם שִׁלֵּם לַזְּמָן הַמַּס

עָלָיו הֻטָּל – אֲפֵר-הָעֶפֶשׁ,

בְּעִמְקֵי עֻמְקוֹ – נִגּוּן הַ“שַס”.

נִגּוּן חִוֵּר וּקְצוּץ כְנָפַיִם,

אֲשֶׁר בָּזְאוּ יָמִים עָצְרוֹ;

חֲלוֹם נִפְחָד שֶׁל שְׁנוֹת-אַלְפַּיִם

בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל חֲצֵרוֹ.

אָבִיב אָבִיב מַשִּׁיר הַצֶּפַע

עוֹרוֹ מִכְּבָר, מֵמִיר אוֹתוֹ,

כְּלוּם רִקְמוֹתָיו (גְּוָנִים בְּשֶׁפַע)

שׁוּב לֹא יָבִיא לַעֲטוֹתוֹ?

אַשְׁרֵי מַאֲמִין לְמַרְאֵה-עַיִן,

לַנִּיב מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ – – –

אֵינֶנִּי מַאֲמִין עֲדַיִן,

בַּבְּרִית לַחֲצָאִים אָקוּץ.

נָכְרִים, וְאִם אַחִים עוֹד אֶמֶשׁ,

בֵּינֵינוּ תְהוֹם, תְּהוֹם שֶׁבִּתְהוֹם!

אֲשֶׁר בֵּין שֶׁמֶשׁ וּבֵין שֶׁמֶשׁ,

עַד כְּדֵי לִבְכּוֹת, עַד כְּדֵי לִנְהוֹם!

וְקַל בְּעֵינֵיכֶם שִׁירֵנוּ,

וְזָר לָכֶם זֵר-שְׂשׂוֹנֵנוּ

וְגַם לִצְחוֹק… הֲיָבִין לֵב

גּוֹזַל-הָעַיִט עֲטַלֵּף?

תֵּל-אביב 1934

אַשְׁרֵי נוֹפְלֵי בַּמִּלְחָמָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

ואם במלחמות אללה נפלתם או מתם, סלוח יסלח לכם אללה, וסליחת אלהים ורחמיו טובו מאוסף שלל (קוראן, סורה שניה, פסוק 156).

אַשְׁרֵי הַנִּסְפָּחִים לַדֶּגֶל

הַשָּׁב מִנִּצָּחוֹן אַחֲרוֹן,

מִקְּרָב מַכְרִיעַ – שֶׂה וָעֵגֶל

יַרְבֶּה בְּעֶדְרוֹ, וְשַׂהֲרוֹן

שֶׁל כֶּסֶף הַמִּקְשָׁה בְּשַׁרְשֶׁרֶת

יִשָּׂא לְשֵׁגְלָתוֹ, לָהּ שַׁי;

אַשְׁרֵי יִנְהַג שְׁבוּיָה נִבְחֶרֶת

אֶל יְצוּעוֹ, וּבֵין קְדוֹשַׁי

יַחֲלוֹק בָּאֳהָלִים מַלְקוֹחַ,

לִידִיד יָרִיעַ עַל שָׁלָל,

אִתּוֹ יִצְחַק וּבְצֵל יַבְרוֹחַ

בָּא לְפַשֵׁט עֲלֵי חָלָל;

יָטוּס, שִׁכּוֹר-דָּמִים יַצְרִיחַ

עַל סוּס צוֹנֵף אוֹ עַל גָּמָל,

כַּפּוֹ הָעֲיֵפָה יָדִיחַ,

כִּי לֹא רֻחַם, כִּי לֹא חָמָל;

וְלִקְרָאתוֹ יֵצְאוּ מַחֲנַיִם

מְחוֹלְלוֹת אֶל קוֹל תֻּפִּים,

וּלְדוֹר וָדוֹר יְסַפְּרוּ שָׁמַיִם

הִי עֲבָדָיו הַחֲרוּפִים.

*

אֲבָל אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי הַגֶּבֶר

בְּחִיר פָּרָשָׁיו שֶׁל הַנָּבִיא,

שֶׁעַל שְׂדֵה-קְרָב מָצָא לוֹ קֶבֶר,

יִכְרַע כִּכְרוֹעַ גּוּר-לָבִיא;

אַשְׁרֵי נוֹפֵל בִּגְדוּד הָאֶלֶף

הָרִאשׁוֹנִים בְּיוֹם הֶרֶג-רָב

עַד שֶׁדִּגְלוֹ נָקִי מִסֶּלֶף

אַף נְקִיִּים יוֹרְדֵי הַקְּרָב;

עַד לֹא הָיְתָה סְחוֹרָה עוֹבֶרֶת

מִיָּד לְיָד דַּת-אֲמִתּוֹ;

וְשַׁדָּ"רִים מֵרְחוֹב-סַרְסֶרֶת

מוֹצְאִים בָּהּ אִישׁ אִישׁ בַּג פִּתּוֹ:

וּבְטֶרֶם תִּקְוָתוֹ הָיָתָה,

עַד לֹא נִקְרַם חֲצִי-חֲלוֹם,

וְתַגָּרִים פּוֹשְׁטִים (כְּבָר עָתָּה!)

כִּפְשֹׁט גַנָּב עַל יַהֲלֹם,

צָרוּעַ-זָב שָׁטוּף בַּבֶּצַע,

טוֹרֵף דּוֹמֶה לִבְנֵי-עוֹרֵב;

הַשָּׂשׂ עַל נְבֵלָה וָפֶצַע,

צוֹפֶה, מַמְתִּין, רוֹגֵל, אוֹרֵב.

טוֹב לוֹ! מַה טּוֹב! יִשְׁכַּב אִלֵּם,

יִשְׁכַּב חֵרֵשׁ. מוֹרוֹ-רַבּוֹ

יִסְחַר, יִמְכֹּר אֶת הוּא שִׁלֵּם

בִּדְמֵי לִבּוֹ וּבְרַק חַרְבּוֹ…

פתח-תקוה 1934

שירת היקרנדה

מאת

שאול טשרניחובסקי

יִהְיוּ אֲשֶׁר יִהְיוּ, – כֻּלָּם

סוֹפָם: אֶל קוֹל שׁוֹפָר

יִפְּלוּ נוֹפְלִים, בְּיוֹם נִבְלָם

בַּעֲרֵמוֹת עַל פְּנֵי עָפָר,

כַּעֲרֵמוֹת פִּרְחֵי־לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה.

וּמִי יוֹדֵעַ חֲלוֹמָם

חָלְמוּ עַל פָּרָשַׁת

צֵל דִּמְיוֹנוֹתֵיהֶם, הַנָּם

בַּעֲרָפֶל נָמוֹג לְאַט,

כַּעֲרָפֶל דַּק שֶׁל לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה?

צִוְחַת צִפּוֹר, צִוְחַת פִּתְאֹם…

הֵילִיל הַתַּן בַּסְּבָךְ…

כָּל הַקּוֹלוֹת בּוֹלַעַת תְּהוֹם…

מִי אוֹכֵל מִי? לָאו הַיְנוּ הַךְ?

בְּמוֹעֲדוֹ יִפְשׁוֹט לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה – – –

וְלָהּ? מַה לָהּ לָאֲדָמָה

וְלַחַיִּים סָבִיב?

תִּתְגַל עִם סוֹף־סְתָו, קָמָה

רָמָה תִלְבַּשׁ עִם בֹּא אָבִיב,

וּבְרָמָה לִילָךְ – תָּכֹל

שֶׁל יָקָרַנְדָה.

וְיֵשׁ עוֹד בָּעוֹלָם שִׁירָה

(אִם יֵשׁ אוֹ אֵין עוֹנִים)

קַיֶּמֶת כְּעִקְבוֹת סִירָה…

אַשְׁרַי וְאַשְׁרַיִךְ הַמּוֹנִים

אַךְ לְמִנְיַן קָמוֹת־חִטָּה

וְיָקָרַנְדָה!

בְּסוֹד שֶׁל מַנְגִּינוֹת גְּלוּמוֹת,

מֵעֵבֶר זְמָן, מָקוֹם,

דְּגָנִיָּה בָּאֲלֻמּוֹת

הֲיִי גַם אַתְּ, – עַד שֶׁתִּרְקוֹם

אֶת חֲלוֹמָהּ, חֲלוֹם לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה.

תל־אביב 34

קום עלה בהר-התוחלת

מאת

שאול טשרניחובסקי

קוּם עֲלֵה בְּהַר-הַתּוֹחֶלֶת,

הַר-צוֹפִים, וְעִמְדָה כֵן –

הוֹי, הִנֵּה אֲפִיק הַתְּכֵלֶת,

נְהַר-קָדְשֵׁנוּ, הַיַּרְדֵּן.

שָׂא שָׁלוֹם וּשְׁלוֹם בָּנֶיךָ

מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת עוֹלָם!

בְּשֵׁם כֻּלָּם כִּי אֲבָרְכֶךָ,

שְׁמַע קוֹלִי כְּאֶת קוֹלָם.

אֵין לְךָ אֶרֶץ, אֵין לְךָ פֶלֶךְ

לֹא קִדְּשׁוּךָ, כִּי עַל כֵּן

עֲדֶן לֹא קָם שְׁנוֹת-אֶלֶף מֶלֶךְ

לֹא יְדָעֲךָ, יַרְדֵּן!

כְּלוּם לַתֵּמְזָה הָרוֹכֶלֶת,

כְּלוּם לַנִּיגֶר הָרָחוֹק,

לֹא אַתָּה לָהֶם תּוֹחֶלֶת,

לֹא תָּשִׂים לַטִּבֶּר חֹק?

מִי הַבָּז לְמֵי-קָדְשֶׁךָ,

לְשִׁמְעֲךָ מִי לֹא נִפְעָם?

לֹא שָׁלַח בָּנָיו אֵלֶיךָ

מִמֶּרְחָק מֵעֵבֶר-יָם?

מִיסִיסִפִּי רַב-הָעַיִן

אוֹ הַהוּדְסוֹן הָרָחָב?

מִי וָמִי לֹא בָא עֲדַיִן

לְבָרְכֶךָ, קְטוֹן אֶחָיו?

עַל גְּדוֹתֶיךָ – תֵּל וָרֶכֶס –

הֵן נָמִים יוֹבְלִים-מֵאָז

מִקְדָּשִׁים, קָרְסוּ מֵאֶפֶס

כֹּהֲנִים וְעַם נִכְנָס.

עַל גַּל מֵי-הָרִים, מֵי שָׂחוּ

תִּגְרְפֵמוֹ – גַּל שֵׂטִים –

שְׁיָר אֲבַק אֻמּוֹת נִשְׁכָּחוּ

וַעֲפַר אֵלִים מֵתִים.

מִן הַוּוֹלְגָה הַנִּדְגֶּלֶת

וַאֲפִיק-הַשִּׁיר הָרֵין,

עַד הַסֵּינָה הַהוֹלֶלֶת,

מִי כָּמוֹךָ הַיַּרְדֵּן?

מִפַּמְיַס עַד הַכִּנֶּרֶת

וְיָם-הָעֲרָבָה בִּלְבָד

יְאוֹר אֶחָד! אֻמָּה יוֹצֶרֶת

יָד אַחַת וְשִׁיר אֶחָד!

אהבתי כי אתע בכביש

מאת

שאול טשרניחובסקי

אָהַבְתִּי כִּי אֵתַע בַּכְּבִישׁ / שאול טשרניחובסקי

אָהַבְתִּי כִּי אֵתַע בַּכְּבִישׁ בַּשָּׁרוֹן,

אָהַבְתִּי כִּי אֶשְׁמַע שְׁרִיקַת הַקָּרוֹן

בֵּין כֶּרֶם וְכֶרֶם, גָּדֵר וְגָדֵר,

כִּי אֶשְׁמַע קוֹל מַחַץ מַכּוֹשׁ וּמַעְדֵּר,

שִׁירַת עֲבוֹדָה הַקַּיֶּמֶת לָעַד!

אָהַבְתִּי הַדֶּרֶךְ – לֹא אֵדַע מֵאָן –

מִקְּבוּצָה לִקְבוּצָה בֹּאֲכָה בֵּית-שְׁאָן,

מֵחֵיפָה – בָּעֵמֶק עַד כְּפָר הַתָּבוֹר

מַקְדֵּחַ תָּר מַיִם לַבַּיִר לַבּוֹר,

שָׁר שִׁיר עֲבוֹדָה הַקַּיֶּמֶת לָעַד!

נַשְׁכִּימָה בְּיֶמָה בַּבֹּקֶר לַנִּיר

עִם רוּחַ צוֹנֶנֶת מִשֶּׁלֶג הַשְּׂנִיר,

עִם שֶׁמֶשׁ מְחַיֶּכֶת וְאֹפֶל הוּסַר

מִיָּם הַכִּנֶּרֶת, רְאִי גִנּוֹסַר,

עִם שִׁיר עֲבוֹדָה הַקַּיֶּמֶת לָעַד!

לִבֵּנוּ יָרִיעַ וּמַה נִּתְעַדֵּן

לִרְאוֹת אֶת מַחְפֶּרֶת גְּאוֹן-הַיַּרְדֵּן,

יַרְדֵּן תִּקְוָתֵנוּ, הַיְאוֹר הַיַּרְקָן,

קוֹשֵׁר גְּדוֹת אַרְצֵנוּ מִכָּאן וּמִכָּאן,

הַקֶּשֶׁר אֲשֶׁר לֹא יוּפַר לְעוֹלְמֵי-עַד!

תל-אביב 1934

שירת שומר

מאת

שאול טשרניחובסקי

שִׁירַת שׁוֹמֵר / שאול טשרניחובסקי

מוֹשָׁבָה נָחָה בָּעֵמֶק,

נָם כְּפָר עֲרָבִי,

עַל רֹאשִׁי מָרוֹם בָּאֹפֶל

מֵצִיץ כּוֹכָבִי.

כּוֹכָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

עַיִן רוֹאָה-כֹל,

הַגֶּד-לִי, כַּמָּה פָּרַצְנוּ

כְּבָר יָמִין וּשְׂמֹאל.

נָם הַלָּיְלָה… צְלִיל מַתֶּכֶת!…

כּוֹכַב שְׁמֵי-צִיּוֹן,

הַכֶּר-נָא, בַּלַּיְלָה מִי הוּא

הַמַּשְׁחִיז פִּגְיוֹן?

תל-אביב

במשמרת

מאת

שאול טשרניחובסקי

בַּמִּשְׁמֶרֶת / שאול טשרניחובסקי

מַעְדֵּר מַכִּישׁ, מַעְדֵּר דּוֹבֵר,

מַעְדֵּר כְּבַד-פֶּה וְכֶבֶד-פֶּלֶד.

אוֹמֵר הַיֶּלֶד:

– מַה פֹּה אַתָּה עוֹמֵד, אָבִי?

“פֹּה הַמִּשְׁמֶרֶת.”

– וּמִי עוֹבֵד שָׁם בַּפַּרְדֵּס?

“שָׁם? – יְרִיבִי.”

– וּבְכֵן אָבִי, יֵשׁ עֲבוֹדָה,

וּמָה אַתָּה בָּטֵל בַּחֶלֶד?

– שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד –

וּמַה אַתָּה בָּטֵל, אָבִי?

לְךָ לֹא נִמְסֶרֶת?

"אֲנִי, הֲלֹא תָּבִינָה, בְּנִי,

לֹא – יְרִיבִי."

– זוֹכֵר אֲנִי: לִפְנֵי יָמִים

קָרְאוּ עָלֵינוּ שֹׁד וָטֶבַח,

(נִדְמֶה, אֵין רֶוַח)

וּכְבָר עָמַדְתָּ פֹּה, אָבִי…

“כֵּן, בַּמִּשְׁמֶרֶת.”

– מִי בָא בַּסַיִף וּבָאֵשׁ?

“הוּא – יְרִיבִי!”

– אָבִי, אָבִי, הֲלֹא תַגִּיד:

וּמִי וָמִי אֶת נַפְשׁוֹ יָעַר,

– אוֹמֵר הַנָּעַר –

אִם שׁוּב יָבֹא הָשֵׁם נָוִי,

יָגֵן עַל קֶרֶת,

עַל הַפַּרְדֵּס וְעַל בְּעָלָיו?

“בְּנִי!” – וְאָבִי!

כפר סבא 1934

בט"ו בשבט

מאת

שאול טשרניחובסקי

בְּט"ו בִּשְׁבָט / שאול טשרניחובסקי

אֲשֶׁר בָּךְ לֹא נָטַע אִילָן

וְלֹא שָׁלַח בּוֹ מֵי-סִילוֹן,

לֹא הֵישִׁיר מַעֲנִית –

הוּא לֹא אָהַב אוֹתָךְ, אַרְצִי,

לֹא אֲהֵבֵךְ! לֹא, לֹא!

הוּא לֹא רָאָה לְאַחֲרִית,

כָּל עֲמָלוֹ אַךְ לוֹ.

אֲשֶׁר בָּךְ לֹא נָטַע אִילָן,

לֹא שָׂשׂ עַל צַמָּרוֹת וְצִלָּן

עֵת הַבָּצִיר אָתָא, –

הוּא לֹא הִשְׁקָה אֶת עוֹלָלוֹ

עֵת זֶה כָּמַהּ חָלָב,

הוּא מֵאִמּוֹ שְׂמִיכָתָהּ

גָּזַל בַּקֹּר וּסְתָיו.

אֲשֶׁר לֹא חָמַל עַל אִילָן

קִצֵּץ בַּצַּמָּרוֹת כֻּלָּן

וְתֶלֶם לֹא נִהֵל, –

תִּגּוֹף רַגְלוֹ אֶל שֶׁן-טְרָשִׁים,

יַכֶּנּוּ שֶׁמֶשׁ חָם,

וּבַשָּׁרָב עַל שִׁמְמוֹת-תֵּל

יִפּוֹל עָיֵף נִרְדָּם.

תל-אביב 1935

הַגָּלִיל...

מאת

שאול טשרניחובסקי

/ שאול טשרניחובסקי

וְלִיהוּדָה קַלָּס?! בָּגְדָה

בֵּאלֹהֶיהָ יְהוּדָה:

עַל כָּל הָרֶיהָ מִנְזָרִים

וּכְנֵסִיּוֹת בַּעֲמָקֶיהָ,

בָּם מְקַטְּרִים יַלְדֵי זָרִים;

בַּסִּילְקָאוֹת וַחֲדָרִים

לִכְבוֹד נִסִּים עָבְרוּ עָלֶיהָ;

קוֹל חַשְׁמַנִּים, קָדְשֵׁי-קְבָרִים.

כִּי יְהוּדָה בַּת-הֲפַכְפֶּכֶת!

בִּשְׂפַת רוֹמִים הֲרַת-מַתֶּכֶת

יָרֹן גַּלָּח קָרַח-קָרְחָה

שִׁירַת דָּוִד, – שִׁירָה נִתֶּכֶת –

לְבַת-עַמּוֹ לְתוֹכֵחָה;

סְבִיב מִזְבְּחוֹ יַקְטִיר סְחוֹר-סְחוֹר

חַבַּשׁ רָזֶה שָׁחֹם-שָׁחוֹר.

צִיּוֹן שַׁלְשֶׁלֶת טְעוּנָה!

בָּהּ הֵיכָלוֹת נוּסַח-גֶּרְמַנְיָה:

חַסְרֵי כָל-פֶּסֶל וּתְמוּנָה,

נְטוּלֵי כָּל-חֹם, זְבוּל קוּדְשָׁא-עַנְיָא

שֶׁל פְּרוֹטֶסְטַנְט דַּל-אֱמוּנָה.

עַל מַחֲרֹזֶת-מַרְגָנִית

תְּפִלָּתוֹ שָׂח מָרוֹנִיט.

בָּהּ עַל כָּל-צַעַד, מִדְרַךְ נַעַל,

רִמְזֵי נִסִּים שֶׁל קְדוֹשׁ-נָכְרִים

בִּימֵי עַשְׁתֹּרֶת וְהַבַּעַל,

אִילָן מַכְרִיז וְאֶבֶן-מַעַל

וַעֲיָנוֹת בָּהּ מְסַפְּרִים

מֵרֹאשׁ גְּבָעוֹת עַד שְׂפַת הַיָּם

תְּהִלָּתוֹ שֶׁל בֶּן-מִרְיָם.

בִּמְעָרוֹתֶיהָ – קֵן וְעֶרֶשׂ

לִמְחוֹקְקֵי-דָת וּלְאֵם הֲרַת-

בֶּן-אֱלֹהִים, – שָׁם גִּדְלֵי כֶּרֶס,

סְרוּחֵי-שׁוּלַיִם בְּלַחַשׁ-אֶרֶס

נִצִּים כָּמְרֵי סִיעָה אַחַת

עִם חֲבֶרְתָּהּ וְכַת עִם כַּת.

וְזוֹ אֶל זוֹ בָהּ תַּעֲנֶינָה

בְּנִגּוּנִים-חֵן עֲמוּסִים

קְהַל-פַּעֲמוֹנִיּוֹת רוּסִים.

הִנֵּה אוֹרְחָה – אֲנִי אֶרְאֶנָּה –

בְּמַעֲלוֹת-הַר הֲרוּסִים,

נָזִיר קַנַּאי-רַע, יְוָנִי,

וּפְרָבוֹסְלָבִי – גֵּר עָנִי.

בְּקָדְשֵׁי-קָדְשֶׁיהָ קוֹל-הֵידָד,

קוֹל בְּנֵי-דּוֹדְךָ לֹא יְחֻנֶּךָּ,

הַנִּשְׁבָּעִים לְאֶבֶן-מֶכָּה

בְּתַהֲלוּכוֹת לְשֵׁם אֶחָד

עִם-בְּרַק הַסַּכִּינִים בַּיָּד.

אֲבָל לֹא כָךְ גְּלִיל-מִסְתּוֹרֵינוּ,

גְּלִיל-הָרָזִים, גָּלִיל עֶלְיוֹן!

הוּא מֵת, אַךְ הֵד אֲרֶשֶׁת-שְׁמֵנוּ

חַי בַּשָּׂדֶה, עֵר בַּצָּיוֹן;

וְאִם קֶבֶר-קֹדֶשׁ בּוֹ, – קְדוֹשֵׁינוּ

יָנוּחוּ בּוֹ, עַד יוֹם-אַחֲרוֹן;

כָּל קֶבֶר – שֵׁם! כָּל שֵׁם – שֵׁם-עַד!

שְׂדֵה-אֱלֹהִים סָבִיב לָךְ, צְפַת!

אֲבָל עוֹד זַךְ גַּל הַכִּנֶּרֶת,

וּבְתֻמָּתוֹ הַגִּינוֹסַר,

זֶה הַמַּכְחִיל בִּכְחוֹל-תִּפְאֶרֶת

בֵּין הָר לְהָר זוֹעֵף וָסָר

לְרֶגֶל טְבֶרְיָה הַמְעֻפֶּרֶת.

עוֹד בַּדְּלֵקוֹת כְּבֵדוֹת-בַּשֶּׁמֶן

מֵאָז הָעֶרֶב עַד אוֹר-יוֹם

יְכַרְכְּרוּ פְּלִיטִים מִיֶּמֶן

שִׁפְלֵי חָזֶה צְנוּמִים מֵחֹם;

יִסְתּוֹבְבוּ בְּקֶסֶם-דֵּימוֹן

שָׁרִים-עֵרִים וּבְתוֹךְ חֲלוֹם –

פַּרְסִי זָקוּף, וְגוּרְגִ’י קַל

וּצְעִיר שָׁבֵי גָּלוּת-בַּיְקַל;

פָּרוּשׁ חִוֵּר עוֹלֵה-פּוֹלַנְיָה,

חָלוּץ שֶׁבְּלוֹרִיתוֹ פְּרוּעָה,

מוּגְרַבִּי חוּם, תַּלְמִיד הַ“תַּנְיָא”

אֲמֵרִיקָנִיָּה נָאָה,

גּוּץ סְפָרַדִי, חוֹלֵם-דְּגַנְיָה

וְאוּקְרַאִינִי שְׁבַע-רָעָה,

בְּנֵי גּוּשׁ-הָעֵמֶק וְהַשָּׁרוֹן

בָּרִקּוּדִים בִּכְפָר-מִירוֹן.

וּבְכָל אֲשֶׁר עֵינוֹ פּוֹגֶשֶׁת

עֵין-הַחֶרְמוֹן בְּזֵר שְׁלָגָיו, –

שֵׁם יִשְׂרָאֵל עָלָיו – מוֹרֶשֶׁת:

הַגַּיְא, הָהָר וְהַחֲגָו.

אַךְ שְׁכִינָה עָלָיו פּוֹרֶשֶׁת

אֶת כְּנָפֶיהָ בְּעֶצֶב רָב,

שֵׁם יְהוּדִי – שֵׁם יִשְׂרָאֵל,

כָּבוֹד עָבַר, יוֹם פְּדוּת הֵחֵל.

תל-אביב 1934

בְּאֶרֶץ אֶפְרָיִם... בַּקָּצֶה בָּעִיר

מאת

שאול טשרניחובסקי

בְּאֶרֶץ אֶפְרָיִם… בַּקָּצֶה בָּעִיר

עוֹד חַמָּה מְטַפְטֶפֶת עַל הָרֵי הַגִּיר,

מַשְׁקַעְתָּם בִּנְגֹהוֹת, מַזְהַבְתָּם בִּנְשִׁיקָה,

מַצִּיתָה עַב עַפְרוֹת-הַזָּהָב בַּבִּקְעָה,

מַבְעִירָה מַשְׁאַבֵּי הַנַּחַל הָרָן

בֵּין שִׁקְמוֹת הַשְּׁפֵלָה וּמְשׂוּכוֹת הַגָּן.

לִרְנָנוֹת תּוּבַלְנָה רְצוּעוֹת עֲיָנִים

אֶל גֵּיא הָאֲשֵׁרָה אֶל שְׁבִיל בֵּין-חַמָּנִים.

שָׂם עָמְדָה עַשְׁתֹּרֶת בִּפְרִיצוּת שֶׁל תֹּם

בְּבַיִת מְרֻקָּם תָּכֹל וְכָתֹם,

שֶׁרָקְמוּ עַל לָבָן, אַרְגָּמָן וְתָרוֹג

הַנָּשִׁים הַלֵּאוֹת מֵאָהוֹב, מֵעֲרוֹג.

יְלָדוֹת טוֹפֵפות עֲטוּרוֹת בִּכְלִיל-

שְׂעֹרָה הִקִּיפוּ הָאֵלָה בְּשִׁיר-גִּיל.

כֻּתֹּנֶת-בַּד לָבַשׁ הַכֹּהֵן-לַבָּעַל,

מְסַלְסֵל בַּשֵּׂעָר וּנְעָלִים לֹא נָעַל.

מִפַּךְ-כֶּסֶף יָצַק אֶת שֶׁמֶן-הַפָּז

כַּדָּת, וְכַמִּשְׁפָּט לְאֵל עַם מְאֹד עָז.

וּבְעוֹדוֹ כֵן עוֹמֵד עַל יַד הַמִּזְבֵּחַ,

וְהִנֵּה מִיהוּדָה הוֹפִיעַ אוֹרֵחַ,

אַדֶּרֶת הַשֵּׂעָר וְאֵזוֹר הָעוֹר

עַל מָתְנָיו, וְחֵמָה בְּעֵינֵי הַשְּׁחוֹר.

הִתַּמֵּר הֶעָשָׁן עַל מַחְתַּת הַנְּחֹשֶׁת,

הֵרִיעַ הַנָּבִיא: "מַה תַּקְטִיר לַבֹּשֶׁת!

הַאֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל? פַּס אֵל?

וַהֲפַכְתִּיךְ לִשְׁמָמָה, לְלֹא שֵׁם וּלְלֹא תֵל –

אֲנִי, מוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם,

אֲנִי, הַמַּצִּילְךָ מֵרַבִּים וְרָעִים!"…

וְעָמְדוּ מֵרְקוֹד הַעֲלָמוֹת בֵּין-תְּאֵנִים,

עָמְדוּ מִשְׁתָּאִים מַחֲרִשִׁים הַזְּקֵנִים.

מִסָּבִיב – סוֹף-אָבִיב, בִּכּוּרֵי הַיְבוּל,

עֲרֵמוֹת כֻּסֶּמֶת וּקְטֹרֶת-בְּתוּל,

וְעָמַד מְלֹא-עוֹלָם, הָעִיר וְהַחַוָּה,

קוֹדֵחַ וּמַרְעִיד מִכְּאֵב טֶרֶם-אַוָּה,

מְיַחֵם וְרָוֶה הַזֶּרַע הַנָּם

בְּאַשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּתְהוֹמוֹ שֶׁל יָם.

הִתְבּוֹנְנוּ נְבוּכִים – הַגְּבָרִים, הַנָּשִׁים

הֶדְיוֹטוֹת וְכֹהֵן, עֲבֻדָּה וְרָאשִׁים;

"וּלְמִי כָל הַשֶּׁפַע, כָּל רָזֵי-הַלֵּיל,

אִם לֹא לָעַשְׁתֹּרֶת וְלַבֵּל?"

תל-אביב 1934

כֵּיצַד מְרַקְּדִין...

מאת

שאול טשרניחובסקי

אָמְרוּ עָלָיו עַל רבי יהודה בר עילאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה… מר שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת… פירש רש"י: שלש בדין, זורק אחת ומקבל אחת. (כתובות י“ז ע”א)

הָרַבִּי עַלִּיז שָׂמֵחַ,

הָרַבִּי בֵּין תַּלְמִידָיו

מְטוֹפֵף בָּא צַעַד צַעַד,

טָס מֵרִים שׁוּלֵי בְּגָדָיו.

כֹּחַ נֹעַר, כֹּחַ קֶסֶם!

כָּךְ הָיָה – כָּךְ – בִּנְעוּרָיו!

כַּף יִמְחָא, לִבּוֹ שָׂמֵחַ,

בָּעֵינַיִם אשֶׁר רָב

לוֹהֲטִים פָּנָיו מִנַּחַת,

אֵשׁ תְּלַהֵט שְׁסַ"ה גִידָיו,

בְּרִקּוּד יֵצֵא, יָרִיעַ

בַּעֲדַת כָּל-תַּלְמִידָיו.

וּבַדִּים שָׁלשׁ בְּיָדַיִם

שֶׁל הֲדַס – בְּצָהֲלוֹ

יָד זוֹרְקָה וְיָד קוֹלֶטֶת,

“שְׁטוּת זוֹ מַה הוֹעִילָה לוֹ?”

הַגֶּד-לִי – לִי לָאוֹרֵחַ,

מַה קָּרָה כָּאן, כִּי עַל כֵּן

הָרַבִּי הַיּוֹם שָׂמֵחַ,

כֹּה יָגִיל לֵב הַזָּקֵן?

מַה יִּרְקוֹד, יַבְרִיק עֵינַיִם?

הַבְּמַעֲשֵׂר וּדְמַאי

הֲלָכָה פָּסַק? בְּכִלְאַיִם

שׁוּב נָצַח אֶת בֵּית שַׁמַּאי?

כְּלוּם צָמְאָה קַרְקַע לְמָיִם –

וּפִתְאֹם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה?

קוֹנְסוּל בָּא חָדָשׁ – גֵּר צֶדֶק?

וְאֵין יוֹצֵאת, אֵין צְוָחָה?

מַה יִּרְקוֹד זֶה? מַה יָּרִיעַ?

שִׂמְחָתוֹ זֹה הִיא עַל מָה?

הֲשָׁקְטָה עַתָּה הָאָרֶץ,

שָׁכְכָה הַמִּלְחָמָה?

כְּלוּם כָּשְׁלָה, קָרְסָה כְּבָר רוֹמָא

הַמּוֹשֶׁלֶת בַּכִּפָּה?

קִמְבְּרִים כִּי בָקְעוּ גְּבוּלֶיהָ

חֵיל פַּרְתִּים בָּא וְצִפָּה

כַּעֲרָפֶל כָּל כְּרַכֶּיהָ?

אֵין מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן?

לֵב אַחִים שָׁב עַל אַחִים כְּבָר,

וְאָפֵס רִיב וּמָדוֹן?

לֹא הָיָה רִיב עַל מַסֶּכֶת,

כָּל עִנְיַן סוּגְיָא אֵין שָׁם,

אַף לֹא קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד, עָלֶיהָ

בֵּית שַׁמַּאי מָסְרוּ נַפְשָׁם.

מָה אִם גֶשֶׁם יֵשׁ אוֹ אָיִן?

קוֹנְסוּל הוֹלֵךְ, קוֹנְסוּל בָּא –

הַפּוֹלִיטִיקָה עוֹמֶדֶת,

אֵין יוֹצֵאת בְּאֵין רוֹצִים בָּהּ!

עוֹד שׁוֹקֶטֶת בִּגְבוּלֶיהָ

גַּם מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן,

עוֹד נוֹשֶׁקֶת חֶרֶב חֶרֶב

כְּבִימֵי אֲסַרְחַדּוֹן.

אֶפֶס כִּי עֲדַיִן רוֹמָא

הַמּוֹשֶׁלֶת בַּכִּפָּה

כּוֹס הַתַּרְעֵלָה מָלָאָה,

אַף לֹא נִגְרְעָה טִפָּה.

יֵשׁ עוֹד מִלְחָמָה בָּאָרֶץ,

וּמִלְחֶמֶת בֵּין-אַחִים

פִּי שִׁבְעָה רָעָה מִמֶּנָּה,

קָרְבָּנוֹת אָכְלָה מֵחִים.

לֹא! כִּי הָרַבִּי יָרִיעַ,

שִׂמְחָתוֹ כִּי נַעֲלָה:

הוּא לַחֲתֻנָּה אוֹרֵחַ, –

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה!

בְּיִשְׂרָאֵל בָּנוּ עוֹד בַּיִת,

בִּיהוּדָה חִדְּשׁוּ עוֹד קֵן, –

מִפְּנֵי זֶה יַבְרִיק עֵינַיִם

אַף יָשִׂישׂ לֵב הַזָּקֵן.

בָּא הַשָּׂב מַרְאֶה כָּאן, כֵּיצַד

מְרַקְּדִין לִפְנֵי כַלָּה.

הַךְ הַתֹּף! הַךְ מְצִלְתָּיִם!

גּוּפוֹ קַל, רַגְלוֹ קַלָּה.

בְּיִשְׂרָאֵל בָּנוּ עוֹד בַּיִת –

כִּי עַל כֵּן גָּדַל גִּילוֹ,

קֵן חָדָשׁ - הוּא יְבָרְכֵנוּ…

וַאֲנַן מַה נַּעַן לוֹ?

יִפְרְחוּ דוֹר בַּחוּרֵינוּ,

בְּשֶׁפַע כֹּחַ וּבִזְמָן;

תִּתְנוֹסֵסְנָה בְּנוֹתֵינוּ

צְנוּעוֹת בְּחֵן-קִסְמָן!

יִמָּלֵא כָּל תְּחוּם אַרְצֵנוּ

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה,

צְחוֹק אִשָּׁה הַמִּתְרַפֶּקֶת

עַל בִּרְכָּיו שֶׁל בַּעְלָהּ!

בְּתִלֵּיהֶן כִּי תַעֲלֶינָה

שׁוּב עָרִים – הַנְשַׁמּוֹת!

יִשְׁרְצוּ עִם חַוּוֹתֵינוּ:

חֲדָשׁוֹת נִבְנוֹת-קָמוֹת!

תֵּעָקֵר כְּקוֹץ סָפִיחַ

מַשְׂטֵמָה לְעוֹלָמִים,

יִכָּחֵד מָדוֹן וָקֶצֶף

הַמַּפְרִיד אַחִים, עַמִּים!

תַּעֲבוֹר מִכָּל הָאָרֶץ

כָּל מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן!

אַל יְהִי בְּתֵבֵל עֶבֶד,

אַל יְהִי בָהּ כָּל-אָדוֹן!

בְּיָמַי וּבְיָמֵינוּ,

בְּחַיֵּיכֶם, בִּזְמַן קָרִיב,

בְּחַיֵּי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל

וּבְחַיָּיו שֶׁל הַיָּרִיב!

בְּיָמָיו וּבְיָמֵינוּ

תִּוָּשַׁע בַּת יְהוּדָה,

יִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח

בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה!

תל-אביב 1934

אל תצא בלילה

מאת

שאול טשרניחובסקי

[אַל תֵּצֵא בַּלָּיְלָה] / שאול טשרניחובסקי

אַל תֵּצֵא בַּלָּיְלָה!… בַּלַּיְלָה, בַּקֹּר,

יְרֵחַ סוֹף-חֹדֶשׁ קוֹסֵם בְּאֵד-אוֹר.

כָּל “יֵשׁ”, לוֹ אָמַרְנוּ: דּוֹמֵם, וְלֹא חַי,

נֵעוֹר מִזְדַּעְזֵעַ בָּהָר וּבַגָּיְא

תַּצִּיב עַמּוּדֶיהָ חֻרְבָּה עַל כָּל-תֵּל,

יָחֹג וְיָנוּעַ הַצֵּל וְהַצֵּל.

תּוֹעָה גַּם הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלֵךְ בָּהּ,

תּוֹעָה וְנִתְקֶלֶת בִּשְׁבִיל זָרִיז בָּא,

זֶה שְׁבִיל לֹא-יָדוּעַ עִם רֵיחַ מִסְפֹּא.

הַגֵּד, מִי נְהָגְךָ עַד הֵנָּה עַד פֹּה?

כּוֹאֶבֶת הַדֶּרֶךְ? הַשְּׁבִיל אִם עָיֵף?

רִפְרוּף לְלֹא נִיעַ רִפְרֵף עֲטַלֵּף.

אַדֶּרֶת עֲנָק זוֹ לִבְרוֹשׁ רָם, הַלּוּט

עָלִים לִרְבָבוֹת לוֹ וְאֶלֶף בַּלּוּט.

רִמְזֵי רְמָזִים לִשְׂרִידֵי הַדּוֹרוֹת

בִּשְׂפַת עֲנָפִים וּבִלְשׁוֹן זְמוֹרוֹת.

הַגֶּפֶן, הַכְּבָר בַּת אַלְפַּיִם גַּם אַתְּ?

נַעֲנֵית לְכָל רוּחַ וּמָוֶת לֹא מַתְּ.

מֵעֵבֶר לָעֵמֶק בִּקְצֵה הָאֲפָר

חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת עֲמֻקִּים גּוּשׁ הַכְּפָר.

הֲלָנוּ? אִם חַי הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה?

יָרֵחַ בֶּן כֶּסֶף עַל גַּגּוֹתָיו מַזֶּה,

אוּלַי מִימוֹת קֶדֶם בִּצְבַּצְתָּ בַּבָּר,

עַתִּיק עַתִּיקִים כַּצוּר כָּאן וָקָר?

וְהַבַּעַל פּוֹסֵעַ בִּקְהַל כְּרוּבִים,

מַדְשִׁיא אֶת הַדֶּשֶׁא וְזָן חֲרוּבִים.

ירושלים 1935

מַלְאֲכֵי חֻרְבַּת פִּי-בֶסֶת...

מאת

שאול טשרניחובסקי

מַלְאֲכֵי חֻרְבַּת פִּי-בֶסֶת, מִפְּלִיטֵי קַרְנוֹת מִזְבֵּחַ,

אֲרִיאֵל וַעֲזָרָה,

פּוֹחֲדִים צֵל בֵּית-הַכְּנֶסֶת, זְקוּפֵי-גֵב וְלֵב שָׂמֵחַ,

לֹא יָדְעוּ מַה טּוֹב מָה רָע,

כָּאַסְפֶּסֶת נוֹתְנִים-רֵיחַ, הִשְׁכִּירוּנִי אֵשׁ זָרָה.

מַלְאֲכֵי שַׁבָּת נִקְדֶּשֶׁת, סַגְפָנִים זְעוּמֵי עֵינַיִם,

מְלַוֵּי סָבִי וְאָבִי,

נוֹרָאִים מְאֹד מִגֶּשֶׁת, מְעוֹנָה לָהֶם שָׁמַיִם, עִמְמוּ שִׁיר זְהָבִי

כִּמְצוֹף רֶשֶׁת אֶת-הַמַּיִם, הִתְנַכְּלוּ לִי – לִלְבָבִי.

כִּי עַל כֵּן נַפְשִׁי נִלְכֶּדֶת בִּתְפִלּוֹת בֵּין-הָעַרְבַּיִם,

בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב,

וּבִיגוֹן נוֹף הַמּוֹלֶדֶת וּבְתוֹחֶלֶת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם אֶל

מְשִׁיחַ עוֹטֶה זִיו,

וּבוֹדֶדֶת תֵּט כַּפַּיִם לַ“שְׁכִינָה” וּ“זְמַן קָרִיב”.

וְאוּלָם גַּם בְּלֵיל אֶמֶשׁ סוֹד אֱלִיל – סוֹד הַמִּזְבֵּחַ –

יְפַעְפֵּעַ בְּדָמַי,

יֵשׁ כֹּהֵן וְיֵשׁ עֶבֶד-שֶׁמֶשׁ אֵלְכָה לִי בִּשְׁבִיל קֵרֵחַ

וּבוֹדֵד – אַךְ מִיָּמַי

לֹא רָשַׁמְתִּי שִׁיר קוֹדֵחַ אֶלָּא בְּאוֹר עַל דְּיוֹ-רְשָׁמַי.

תל-אביב 1935

שִׁיר עַל הַמְּחוֹלְלוֹת

מאת

שאול טשרניחובסקי

וַתֵּצֶאנָה כָּל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת: (שמות ט:ו, כ')

תֹּף אֶל תֹּף יַבִּיעַ, שָׂח; תֹּף אֶל תֹּף שׁוֹלֵחַ צָו!

הִיא לַתֹּף וְהַתֹּף לָהּ – בְּרִית הַלַּהַב וְהַנִּצָּב.

בַּת אֶל בַּת! כָּל הַבָּנוֹת טוֹפְפוֹת-צָפוֹת בִּמְחוֹל –

סְעָרוֹת שֶׁל יְשִׁימוֹן וּמַעַרְבֹּלוֹת שֶׁל חוֹל.

נִשָּׂאוֹת בִּמְשׁוּבָתָן אֶל מוּל פְּנֵי כָל-הָעֵדָה:

פְּרוּעוֹת… בְּהַרְמוֹנִיָּה… שׁוֹק זָקוּף, יָרֵךְ כְּבֵדָה.

קְדֵשׁוֹת בִּקְדֻשָּׁתָן, חֲצוּפוֹת בְּתֻמָּתָן:

שַׁד תּוֹבֵעַ, שׁוֹק מַצִּית דַּם הַבַּעַל-הֶחָתָן,

בְּכִרְכּוּר וּבִמְחֹלוֹת קִסְמֵיהֶן, וְהֵן צָדוֹת,

רֹן-כְּשָׁפִים לָעֲכָסִים, רֹן-תְּבִיעָה לָאֶצְעָדוֹת,

– הוֹי, הַבַּעַל הֶחָסֹן, בַּהֵיכַל בֹּא וְקַדֵּשׁ!

לְכַפֶּיךָ שְׁאֵרִי, קֹר שַׁדִּי בְּאֵשׁ כֶּפֶל אֵשׁ!

– קַרְסֻלִּי זָר לֹא רָאָה, קַרְסֻלִּי הַדַּק, הַתָּם,

אֶחְשְׂפֶנּוּ – זֶה שָׁבְלִי! כִּי אֶתְגַּל לַרְתִּיחַ דָּם.

– זֶרַע דּוֹר קְשֵׁה-עֹרֶף תֵּן, תֵּן לִי זֶרַע דּוֹר אֵיתָן!

יֶחֱמַנִי דוֹד-מִדּוֹד, דּוֹד וּבַעַל וְחָתָן!

– וְהָיָה זַרְעִי קָדוֹשׁ, זְרַע מִשְׁנֵה הַתַּאֲוָה,

בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מִסְתּוֹרִין, בִּתְשׁוּקָה לֹא כָּאֲבָה.

– זְרַע דּוֹר גֵּא וּזְעוּם מֶבָּט כְּתַלְאוּבוֹת מִדְבְּרוֹת סִין;

הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים הוּא יִרְאֶה – וְלֹא יַאֲמִין.

– דּוֹר יָאֶה לְקִבְרוֹתָיו בְּמִדְבַּר צוּלוֹת-חוֹלוֹת,

עַל קִבְרוֹת-הַגַּאֲוָה הֶסְפֵּדִים לְלֹא קוֹלוֹת.

– דוֹר יָאֶה לְמִיתָתוֹ, מֵת בְּאֶרֶס עֲכָנִים,

נְחָשִׁים שְׁלִיחֵי-אֵלִים, דּוֹר בַּרְזֶל וַאֲבָנִים!"

הֵן טָסוֹת, וּשְׁרִירֵיהֶן הֵם תּוֹבְעִים צוּקַת-חֲבוֹק,

קֶמֶט כָּל-מְעִיל קוֹרֵא, וּבְרִמְזֵי רְמָזָיו הַשּׁוֹק.

אִמָּהוֹת שֶׁל שְׁבָטִים, אִמָּהוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל עָם.

מְקִימוֹת חֵיל רִבְבוֹתָיו בְּתַאֲוָה וּבַעֲיָם.

מַזְרִיעוֹת לַעֲתִידוֹת וּלְנִצְחוֹן יוֹם אַחֲרוֹן,

דּוֹר עוֹמֵד בָּאֵשׁ וָדָם, בַּמִּדְבָּר וּבַשָּׁרוֹן,

דֵּי סֵיפֵי הַלִּגְיוֹנוֹת, לַמְּדוּרוֹת, לָאוֹפַנִּים,

וּלְקִבְרוֹת חַיִּים… יַלְאֶה תַּלְיָנִים וְחֵיל מְעַנִּים;

דֵּי לוֹעוֹת כְּפִירֵי-מִדְבָּר וְחָלָל עַל הַחוֹמוֹת,

וּלְהַשְׂבִּיעַ חֹד סַכִּין וּלְמַלֵּא פִי-תְהוֹמוֹת.

נִשָּׂאוֹת בִּמְשׁוּבָתָן אֶל מוּל פְּנֵי כָל-הָעֵדָה

אִמָּהוֹת שֶׁל שְׁבָטִים: שׁוֹק זָקוּף, יָרֵךְ כְּבֵדָה.

תל-אביב 1936

אַךְ יִרְאוּךָ עִם שֶׁמֶשׁ...

מאת

שאול טשרניחובסקי

אַךְ יִרְאוּךָ עִם שֶׁמֶשׁ מְהַבְהֶבֶת בָּהָר,

עִם רִאשׁוֹן-רִאשׁוֹנִים הַנּוֹטְרִים אֶת הַסְּפָר,

אַךְ בָּהָר בַּמַּעֲלוֹת – לְעוֹלָם בַּמַעֲלוֹת!

בַּאֲגַף-הֶחָלוּץ הַמַּעְפִּיל בּוֹ עֲלוֹת,

אַךְ בַּסְּפָר (בֵּין-תְּחוּמִים, גְּבוּל נוֹשֵׁק אֶת הַגְּבוּל),

שָׁם גּוֹבֵר דָּם צָעִיר, דָּם צָעִיר קַל לָחוּל,

וּבִשְׁבִיל טֶרֶם-בֹּקֶר חִוֵּר וּצְמֵא-טָל

בְּקִשְׁרֵי-מִלְחָמָה – וְהַפּוּר לֹא הוּטָל,

הֶעָמָל עוֹד הַרְבֵּה, הַשָּׂכָר אַךְ מְעָט,

לֹא הָכְתַּר מְנַצֵּחַ בְּשֶׁבַח שׁוּם כַּת…

מַה תִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, תִּקְרַע הַחַלּוֹן?

צֵא חֲבוֹק אֶת הַבְּרוֹשׁ, קוּם וּשְׁקָה לָאַלּוֹן,

הִזָּעֵק לַשָּׂדֶה, הִטַּפֵּל לִגְבָעוֹת

בְּקִסְמֵי יִדְעוֹנִים, בְּלַחֲשֵׁי הָאוֹבוֹת,

לֵב פָּתוּחַ לָאוֹר וְקוֹלֵט הֵד-הַכֹּל:

זְרִידַת זְאֵבִים, בִּרְכַּת צִיץ לְלֹא-קוֹל,

מַנְגִּינַת מִשְׁבָּרִים וְדִמְמַת מְחִלּוֹת,

בְּלֵב קוֹדֵחַ אֶל-עָל כַּאֲשַׁם-מְעִילוֹת

אֶל נִיצוֹץ-נְצָחִים שֶׁבִּצְבֵּץ וְנָבָט,

בְּעִקְּבוֹת כֹּהֲנֵי יְרָבְעָם בֶּן-נְבָט.

תל-אביב 1935

בתי נפש לעשתרת

מאת

שאול טשרניחובסקי

מֵאַשְׁמֹרֶת עַד אַשְׁמֹרֶת הֵן צוֹנְרוֹת-סוֹרְדוֹת בְּחֶבֶל –

אֵשֶׁת-אִישׁ, עַלְמָה, רִיבָה

בָּתֵּי-נֶפֶשׁ לְעַשְׁתֹּרֶת: לוּלָאוֹת עוֹלוֹת בַּחֶבֶל,

עֲנִיבָה לַעֲנִיבָה,

כַּמָּסֹרֶת: אֶל קוֹל נֵבֶל, מַנְגִּינָה וְהֵד נִיבָהּ.

אַרְגָּמָן, שָׁנִי וּתְכֵלֶת: אֶרֶץ, מַיִם וְשַׁלְהֶבֶת –

יְסוֹדוֹת עוֹלָם גֻּלָּם;

חוּר כַּרְפַּס וָבוּץ; תּוֹחֶלֶת, אֱמוּנָה וְסוֹד-הַמָּוֶת –

מִפְלָאָה לְלֵב כֻּלָּם,

סוֹד כּוֹלֶלֶת, אֵשׁ צוֹרֶבֶת קִיּוּמָם בְּחוּג גְּבוּלָם.

לָעַשְׁתֹּרֶת הַנִּדְגֶּלֶת בָּאֵלִים וּבִכְשָׁפֶיהָ, מְתוּקָה וְנוֹרָאָה,

הָעַשְׁתֹּרֶת הַמּוֹשֶׁלֶת גַּם בִּקְהַל כָּל אֱלֹהֶיהָ

בְּהֶפְקֵר הַהַפְרָאָה,

לְלֹא שֶׁלֶט, בַּעֲצוּמֶיהָ בְּכָל-עֵת וּבְכָל שָׁעָה.

וּבִזְכוּת כָּל חוּט בָּאֶרֶג, כָּל-נִימָה וְנִימָה נִכְנֶסֶת,

לוּלָאָה וַעֲנִיבָה,

יִתְוַסֵּף גַּל חַם כַּפֶרֶג, אֹשֶׁר חַם עַל גַּבֵּי כֶּסֶת,

אֹשֶׁר אַהֲבָה נְדִיבָה,

בְּכָל פֶּרֶק אֵשׁ תּוֹסֶסֶת חֲמוּדָה וַחֲבִיבָה.

וּבִזְכוּת כָּל-חוּט בָּרֶשֶׁת, כָּל-נִימָה וְנִימָה נוֹסֶפֶת,

עֲנִיבָה וְלוּלָאָה,

יְחַבֵּק בִּזְרוֹעַ-עֶשֶׁת, בִּנְשִׁיקָה נְשִׁיקָה רוֹדֶפֶת

וּלְטִיפָה תַּאֲוָה מְלֵאָה

הַנִּכְבֶּשֶׁת, הַנִּכְסֶפֶת וּמֵאֲהָבִים לֵאָה.

הֵן סוֹרְדוֹת, אוּלָם בֵּינְתַיִם מַפְסִיקוֹת הֵן אֶת-הָאֶרֶג,

מַפְסִיקוֹת הָעֲבוֹדָה

בְּרִקּוּד וּמְחוֹל-מַחֲנַיִם כְּמַהּ-דּוֹדִים וּמְלֵא-הָעֶרֶג

לָאֵלָה בְּחֵן-סוֹדָהּ.

שִׁבְעָתַיִם סֹרַג סֶרֶג! לָעַשְׁתֹּרֶת מְחוֹל-תּוֹדָה!

בָּתֵּי-נֶפֶשׁ! וּבְכָל-בַּיִת: פְּרִי הָדָר זְהוּב לְחָיַיִם,

מֵעַנְפֵי הָעֲרָבָה,

עֵץ-הַשֶּׁמֶן, עֵץ הַזַּיִת, כַּף שֶׁל דֶּקֶל דַּק-מָתְנַיִם

וַהֲדָס, יַרְקוֹ כָּבָה,

שִׂים בַּבַּיִת שְׁנַיִם שְׁנַיִם בְּכַוָּנָה וּמַחֲשָׁבָה.

כֵּן תְּהִי אַהֲבָתֵנוּ בְּעֵינָהּ תָּמִיד עוֹמֶדֶת: רְטֻבָּה כָּעֲרָבָה,

עֲסִיסִית כַּהֲדַר גַּנֵּנוּ, כְּתָמָר בְּקַרְקַע מוֹרֶדֶת שֶׁעָלָה,

הָלַךְ וְגָבַהּ,

כְּזֵיתֵנוּ – לֹא נִפְרֶדֶת, כַּהֲדָס לְעוֹלָם רָוָה.

ירושלים 1935

טַבַּעַת לוֹ לָאֲדֹנָי

מאת

שאול טשרניחובסקי

מנחה דלה לידיד נפשי יוסף קלוזנר.

טַבַּעַת לוֹ,

לַאֲדֹנָי,

סַפִּירִים מְעֻלֶּפֶת!

הֲדַר כָּל שְׂכִיּוֹת הָאָדָם

(הָרְווּיוֹת זֵעָה וָדָם)

כְּמוֹהֶן אַיִן וָאֶפֶס.

כָּמוֹהָ שְׁקוּפָה וּבָרָה

בְּמִשְׂחַק צְבָעֶיהָ בִּרְקֵי-אֵשׁ,

לֹא הוּבְאָה עוֹד לַמַּלְטֵשׁ,

לוֹטֵשׁ כָּל אֶבֶן יְקָרָה,

לְתִתָּהּ בְּמִשְׁבֶּצֶת-פָּז,

גַּם לָאֱלִילָה לְכוּמָז.

לֹא עוֹד קִבְּלָה אֶתְנָן כָּזֶה

פִּלֶגֶשׁ עַל מַחֲשֹׂף-חָזֶה

מִיַּד רוֹזְנִים וּבַעְלָהּ,

וּלְצַוְּארוֹנֶיהָ מֵעוֹלָם

מִיַּד כּוֹבְשֵׁי גְּבוּלוֹת-עוֹלָם,

שִׁכּוֹרִים מִדּוֹדֶיהָ לָהּ.

כָּאֵל לֹא הָיוּ מֻנָּחוֹת

בְּבֵית-נְכֹאת

שֶׁל מוֹסָדוֹת לְמַדָּעִים,

וּלְגַנְזַכֵּי-הַצַּארִים

לֹא נִכְנְסוּ עִם שְׁלַל

הָרֵי-אוּרָל

וָאָהֳלֵי-טָטָרִים.

וּבְתוֹךְ הָעֲרֵמוֹת בְּאוֹצְרוֹת

מַצְפּוּנֵי דוֹרֵי-דוֹרוֹת

וּמִקַּדְמוּת עוֹלָם

נֶאֱצָרִים וּמִתְקַדְּשִׁים

שֶׁל מַהַרַדְשָׁה בֶּן-מַהַרַדְשִׁים

הָדָר כָּמֹהוּ לֹא נֶעְלַם.

בְּהַטּוֹתוֹ

אֶת טַבַּעְתּוֹ

וּפָרְצוּ בִּרְקֵי-אֲבָנֶיהָ:

תְּכֹל עָצוּב וָחָם

כְּאֹפֶר הָרֵי-מוֹאָב

בֵּין מִנְחָה וּמַעֲרִיב

חוֹלְמִים חֲלוֹם תְּכֶלְתָּם;

זָהָב תָּרֹג.

עוֹרֵג עָרוֹג

מִתּוֹךְ נִימָה חַמָּה-חַמָּה,

כְּעֵין

זָהָב תָּלוּי עִם שְׁקִיעַת-חַמָּה,

עַל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן;

אַדְמוּמִיּוּת שֶׁל הָעַרְמוֹן,

בָּא בַּהֲמוֹן

שְׁבִילֵי דִי-נוּר בְּמַטְלִית וְרֻדָּה,

כִּנְשִׂיאִים שׁוֹתְתִים דָּמִים

בְּעַרְבֵי-סְתָו נוּגִים אִלְמִים

בְּהָרֵי יְהוּדָה.

וְהַיָּפֶה בַּסַּפִּירִים

נִשְׁמַט מִמִּסְגַּרְתוֹ,

נִשְׁמַט נָפַל אֶל בֵּין-צוּרִים,

בִּשְׁלַל כָּל תִּפְאַרְתּוֹ

וְשָׁם שָׁכַב וְשָׁם כָּלָה

קִמְעָה-קִמְעָה,

וּבְגַעְגּוּעִים אֶל יֹפִי שֶׁל מַעְלָה

נָמוֹג – דִּמְעָה-דִּמְעָה.

וְאַף-עַל-פִּי שֶׁעֻמְקֵי-תְהוֹם

מִשְּׁמֵי-שָׁמַיִם גַּם יָרְדָה,

לֹא שָׁכְחָה גַּם עַד הַיּוֹם

הָאֶבֶן אֶת יוֹם-הִפָּרְדָהּ,

וְתוֹךְ לִבָּהּ שָׁמְרָה כָל-הוֹד

הָעוֹלָמוֹת מִמַּעַל

הַזִּיו הַזֶּה וְהַסּוֹד

כְּלִיל-הַתִּפְאֶרֶת –

כֻּלָּם וּבְתוֹךְ לִבָּהּ תַּמִּים,

כֻּלָּם לָהּ לְמִשְׁמֶרֶת,

הוּא הַיָּפֶה שֶׁבַּיַּמִּים,

הִיא הַכִּנֶּרֶת…

וּכְאוֹתָהּ אֶבֶן יְקָרָה

גַּם נֶפֶשׁ-הָאָדָם,

רֶשַׁע בָּשָׂר-וָדָם;

אַל תֹּאמַר: אֱלֹהִים אָרָה

אוֹתָהּ,

וְאִם חוֹטֵא שֶׁבַּחוֹטְאִים

וְעוֹמֵד בְּפִשְׁעוֹ

עַד יוֹם מוֹתוֹ, –

עוֹד בְּעִמְקֵי-עֻמְקֵי-נַפְשׁוֹ

נִיצוֹץ-אֵל חַי,

וּבְתוֹךְ רִמָּה –

תַּבְנִית-דִּמְעָה…

בספינה“רומה”, בים האדריאטי, 1935

בַּמִּשְׁמָר

מאת

שאול טשרניחובסקי

גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה נְוַתֵּר עַל שֵׁנָה!

וּבַכָּף – כָּל הַבָּא אֶל הַכָּף: – מַשְׁעֵנָה,

הַמַּטֶּה, הַמַּעְדֵּר, הַמַּלְגֵּז, הַמַּקוֹר,

בַּמִּשְׁמָר, בַּשָּׂדֶה, בַּקָּמָה – וּבַקּוֹר,

נִתְגַּבֵּר לֹא לִשְׁמֹעַ הַדֹּפֶק הֶחָם,

מַחֲרִישׁ קוֹל-מִדְבָּר כְּמַהּ-בִּזָּה וּצְמֵא-דָּם.

גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה נְוַתֵּר עַל שֵׁנָה!

בְּשֶׁל אָב שֶׁהִזְקִין, בְּשֶׁל אֵם זְקֵנָה,

שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַשֵּׁם בִּמְאֹדָם וְאוֹנָם,

וּבֵרְכוּ אֶת-הַבַּת, וְהִפְקִירוּ אֶת-בְּנָם

לְמִלְחֶמֶת-מִצְוָה עִם פִּרְאֵי-הָאָדָם,

עִם אָדָם-הַמִּדְבָּר כְּמַהּ-בִּזָּה וּצְמֵא-דָּם.

גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה נְוַתֵּר עַל שֵׁנָה!

בְּשֶׁל גַּן-שְׁתִילִים: – הֶהָדָר, הַתְּאֵנָה, –

שֶׁהִתְחִיל מְלַבְלֵב בַּחֲלוֹם נְבָטִים,

בְּעָצִיץ שֶׁל חַרְסִית פְּעוֹטוֹת מוּעָטִים.

וּבְשֶׁל הַקָּמָה, שֶׁבָּשְׁלָה לְגָדִישׁ

מַצְהִיבָה וּמוּכֶנֶת לִטְרַקְטוֹר חָדִישׁ.

גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה נְוַתֵּר עַל שֵׁנָה!

בַּעֲבוּר בְּהֶמְתֵּנוּ פְּשׁוּטָה וְכֵנָה,

פֹּה אִתָּנוּ בָּרֶפֶת, מִכְלָא וְאֻרְוָה,

הַמְּיֻגַּעַת כָּמוֹנוּ עַל הַחֲרֵבָה,

מַרְטִיבָה פֹּה כָּמוֹנוּ (בְּחֶלְבָּהּ וּבְדָמָהּ)

הַקַּרְקַע הַדַּלָּה, מַעֲנִית וְקָמָה.

גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה נְוַתֵּר עַל שֵׁנָה!

וְתִישַׁן חֲבֵרָה לְלֹא פַחַד בְּעֵינָהּ,

לֵב חָרֵד לְאִישָׁהּ עַל קָרַחַת הַבָּר,

אִישׁ עִקֵּשׁ, מִתַּפֵּשׂ כְּאוֹתוֹ הַצָּבַּר,

בַּמִּשְׁמָר – וּבַכָּף כָּל הַבָּא אֶל הַכָּף –

בְּשֶׁל בֵּית-תִּינוֹקוֹת וַאֲשֶׁר בּוֹ – הַטָּף.

תל-אביב 1936

אִם נִחַשְׁתָּ לָאוֹר

מאת

שאול טשרניחובסקי

למ. פ.

אִם נִחַשְׁתָּ לָאוֹר, אִם קִדַּמְתָּ פְּנֵי-דוֹר

מַעְפִּילִים בַּהֲמוֹן בִּרְכוֹתֶיךָ;

אִם נִכְנַס אֶל הַלֵּב וּמָחָה שָׁם כְּאֵב

אַךְ מִזְמוֹר, אַךְ אֶחָד מִשִּׁירֶיךָ,

דְּבַר אַהֲבָה – תּוֹכָחָה, (מִנָּבִיא דְּמוּת לְךָ),

וְלַצֶּדֶק, לַנּוֹי אִם שָׂרִיתָ, –

שְׁלֵה! אַתָּה שְׁלִיחוּתְךָ

כִּי עָשִׂיתָ.

לָעֵדָה הַהוֹלְכָה אִם הָיָה זֶה קוֹלְךָ

מְעוֹדֵד אֶל שָׂשׂוֹן וְאֶל פֶּלֶא,

בְּמַעְיַן תַּנְחוּמָה לַיָּחִיד, לָאֻמָּה

נְמַקִּים בִּכְתָלָיו שֶׁל הַכֶּלֶא:

אִם שָׂמַחְתָּ אֶל גִּיל גּוֹי נִשְׁבָּע לָאֱלִיל

וְלִכְאֵב דּוֹר נֵכָר אִם בָּכִיתָ, –

מַה כִּי תַחְלֹוף כָּלִיל:

הֵן חָיִיתָ!

אִם הֵצַפְתָּ בְּגַל אֹשֶׁר חַם לֵב-שֵׁגָל

וְתָמַכְתָּ בְּכַף שֶׁל תִּינֹקֶת,

מוֹרָאָהּ-שְׂשׂוֹנָהּ – פְּסִיעָה רִאשׁוֹנָה;

אִם נִהַגְתָּ טָלֶה אֶל הַשֹּׁקֶת,

אִם נוֹצַר לְךָ שִׁיר, בַּאֲנָךְ צַרְתָּ קִיר,

מִלְּטִיפוֹת הַחַמָּה אִם נִדְמֵיתָ, –

הַס! אָלָה מֵהַזְכִּיר:

נֶהֱנֵיתָ.

ירושלים 1935

אנשי-חיל חבל

מאת

שאול טשרניחובסקי

אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל / שאול טשרניחובסקי

ויקומו כל איש וילכו כל הלילה ויקחו את גוית שאול ואת-גוית בניו מחומת בית-שן ויבאו יבשה וישרפו אותם שם; ויקחו את עצמותיהם ויקברו תחת האשל ביבשה (שמואל א' ל“א, י”א – י"ג)

ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ביבש (דברי-הימים א' י“א, י”ב).

צַעַד בְּצַד צַעַד, גֶּבֶר בְּצַד אִישׁ:

אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל מֵעַבְדֵּי בֶן-קִישׁ –

הֵם נוֹשְׂאִים בִּשְׁנַיִם, שְׁנַיִם וּבַמּוֹט

בַּאֲרִיג מִצְרַיִם אֶת שְׁלָשׁ הַגּוּפוֹת.

שְׁלָשׁ גּוּפוֹת בְּמֶשֶׁךְ, כָּל גּוּפָה בְּאוֹנָהּ,

וּרְבִיעִית נִדְגֶּלֶת – הִיא אַחֲרוֹנָה.

הַגּוּפָה בּוֹלֶטֶת דֶּרֶךְ הַסָּדִין, –

אֵבֶר וְאֵבֶר הֶדֶר כֹּחַ – אִישׁ עָדִין.

יֵשׁ נִדְמֶה, וּכְאִילּוּ הוּא גָּדוֹל וָרָם

מִהְיוֹתוֹ בַּלָּחֶם – בַּמִצְפֶּה – בָּעָם,

עַז, עַלִּיז-עֵינַיִם וְיָמָיו טוֹבִים,

טֶרֶם מְשָׁחוּהוּ שֶׁמֶן נְבִיאִים,

טֶרֶם הִלְבִּישׁוּהוּ אַרְגָּמָן וָבוּץ,

עַד לֹא יָצָא שֵׁם לוֹ לְמִדָּן וְעַד עוּץ.

הֵם נוֹטִים הַשֶּׁכֶם בְּכֹבֶד הַגְּוִיָּה,

הֵם נוֹטִים אֶל עֵבֶר יְשִׁימוֹן-צִיָּה,

בְּמִשְׁעוֹלֵי הַלַּיִשׁ, בְּעִקְּבוֹת זְאֵבִים,

גֶּבֶא לָמוֹ דֶּרֶךְ – צְמֵאִים רְעֵבִים –

נִכְחָם בַּטֶּרֶשׁ וּבִשְׂדֵי-חִטִּים

הֶרָה: כִּי בָעֵמֶק מַשּׁוּאוֹת פְּלִשְׁתִּים –

לַגִּלְעָד יָבֵשָׁה… הִנֵּה הַגִּלְעָד!

כָּל הַלַּיְלָה אֶמֶשׁ יִרְתְּקֵם כַּסָּד.

לֹא כָשְׁלָה הָרֶגֶל, יַד לֹא מָעֲלָה, –

בַּמֶּרְחָק – שָׁם אֵשֶׁל… אֵשֶׁל אוֹ אֵלָה?

צַעַד בְּצַד צַעַד, גֶּבֶר בְּצַד אִישׁ,

אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל מֵעַבְדֵי בֶן-קִישׁ,

עֵמֶק… נַחַל מַיִם… רֶכֶס הָר… צֵלָע…

הִנֵּה שָׁם מִנֶּגֶד, נֵזֶר הָאֵלָה.

שָׁמָּה יִקְבְּרוּהוּ – גִּבּוֹרָם-מַלְכָּם!

לֹא יַצִּיבוּ נֶפֶשׁ, אֶבֶן לֹא תוּקָם.

אֵשֶׁל יֵשׁ כּוֹרֵת לוֹ, יֵשׁ נוֹסֵר אֵלָה, –

וְיִמָּחֵק לָנֶצַח זֵכֶר לְהַלָּה.

אִישׁ לֹא יֵדָעֶנּוּ. לֹא יִמְצָא קִבְרוֹ,

לֹא יְחַלְּלֵהוּ פְּלִשְׁתִּי בְּעָבְרוֹ.

זָר לֹא יַכִּירֶנּוּ, אַף לֹא בֶן-עַמִּי,

וַאֲפִילוּ עֶבֶד זֶה בֵּית-הַלַּחְמִי.

יֵשׁ מִי יִזְכְּרֵהוּ וִיסַפֵּר לַדּוֹר

זֶמֶר-הַגִּלְבּוֹעַ, כֶּשֶׁף בְּעֵין-דּוֹר

לַיָּחִיד הַמֶּלֶךְ מִתְנַבֵּא-בָעָם,

בְּרִית כּוֹרֵת עִם-חֶרֶב וּמְשַׁלֵּם בַּדָם;

הָאֶחָד בְּתִפְאֶרֶת לֶב-נָדִיב, עָנָיו,

שֶׁמִּגֵּר לַשֶּׁלַח לִבּוֹ וְלֵב-בָּנָיו.

הֲיִבְגּוֹד הַלַּיִשׁ בִּמְעוֹן-טְרָשָׁיו? –

וַיִּפּוֹל כַּלַיִשׁ: הוּא וְכָל-אֲנָשָׁיו…

ירושלים 1935

על מגרש הרוסים

מאת

שאול טשרניחובסקי

[עַל מִגְרַשׁ הָרוּסִים] / שאול טשרניחובסקי

עַל מִגְרַשׁ-הָרוּסִים הַגָּדוֹל

עוֹמֵד תּוֹתַח גֶּרְמַנְיָה

בִּמְתִיחַת אֲבָרָיו הַקַּלִּים,

אָפוֹר וְכֶבֶד פֶּלֶד.

הוּא עוֹמֵד פְּעוּר-פֶּה וְנִדְהָם:

אֵיכָה נָפַל בַּשֶּׁבִי!

עַל מִגְרַשׁ הָרוּסִים הָרָצוּף

אָבֵל צְלָב פְּרָבוֹסְלָבִי,

זְקֵנוֹת עֲטוּפוֹת שְׁחוֹרִים,

קָהָל מִצְעָר דַּל-מַעַשׂ

מַאֲזִין לְרִנַּת-עֲבוֹדָה, –

גָּלָה וּנְטוּל מוֹלֶדֶת!

עַל מִגְרַשׁ-הָרוּסִים מִזְדַּקֵּף

שָׂרִיד – עַמּוּד בִּיזַנְטְיָה,

קְלוֹנִין סָדוּק – בָּאֲדָמָה

מוּטָל בְּתִפְאֶרֶת אָבֶן:

זֶה לֹא בָא לִידֵי גְמַר-שִׁכְלוּלוֹ,

מִשְׁנֵהוּ אַךְ הַצָּפֶת.

                                                    – – – – – – – –  – – – – – –

עַל מִגְרַשׁ-הָרוּסִים הָאָפֵל

אֲנִי עוֹבֵר בָּעֶרֶב:

עִם טִשְׁטוּשׁ גְּבוּלוֹת יוֹבְלִים

בְּסוֹד שֶׁל לֵיל וָאֶמֶשׁ, –

הַחַיִּים נְטוּלִים מֵחַיִּים,

הַמֵּת שָׁכַח הַמָּוֶת.

לֹא הִכָּה מֵעוֹלָם שָׁרָשָׁיו

נוֹגֵשׂ וָזָר בָּאָרֶץ!

מַצֵּבוֹת הִשְׁאִירוּ פֹּה בִּלְבָד,

תַּבְנִית שָׂרִיד מֵהֶרֶס, –

עַד יִגְאַל הַיּוֹרֵשׁ – הוּא אַךְ הוּא!

לִבְנוֹת בִּנְיַן-הַנֵּצַח.

ירושלים 1936

יום זה יולד בו שיר

מאת

שאול טשרניחובסקי

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר / שאול טשרניחובסקי

יוֹם זֶה – יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר

הֱקִיצוֹתִי – עַל הַקִּיר

שֶׁמֶשׁ צְעִירָה חַמָּה

עָסְקָה בִּכְתִיבָה תַּמָּה,

כְּתָב שִׁמְשִׁי צוֹחֵק וָחָם:

צֵא הַיַּעֲרָה, נִרְדַּם!

וְדָבָר – לֹא אֵדַע מַה –

בִּי נֵעוֹר, בִּי זָע, הָמָה

עַל נִימָה סְתוּמָה מֵעַיִן,

תְּפָשַׂנִי: בָּא מִנַּיִן?

מִתְרוֹצֵץ בְּנִגּוּנִים,

מִלְמְלוֹת חֲרוּז-גְּוָנִים;

וַאֲנִי כְּבָר בּוֹ מַכִּיר: –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר…

שִׁיר יֻלַּד, הוּא בֹּא יָבֹא!

מִן הַגֹּרֶן אֲבִיבוֹ?

כִּי מַדּוּעַ חֹם אַמְבָּר

אֲפָפַנִי עִם הַבָּר,

וּמַעְרֶכֶת הָאֲפָר

רָעֲדָה אֶל גְּעוֹת-הַפָּר,

אֶל קוֹל חֵמֶת-חֲלִילִים?

מִמִּזְבַּח הָאֱלִילִים?

בִּכְנַף עָב נָמֵס וְגָז?

בְּמִזְמוּטָיו שֶׁל הַיַּרְגָּז?

בְּפִטְפּוּטֵי טִפּוֹת הַבֶּרֶז?

בְּקִרְיַת-עֲנָבִים עַל-אֶרֶז,

בַּעֲרֵמוֹת הֶחָצִיר? –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר.

הוּא יָבֹא קַל כַּחֲלוֹם!

תִּזְרְקֶנּוּ לִי: שָׁלוֹם!

בְּמַשְׁרֹקִית שֶׁל אֳנִיָּה,

מֵעֵינֵי תֵימָנִיָּה,

מִפָּסוּק שֶׁל הַתַּנָּ"ךְ

קָם נֵעוֹר (זֶה כְּבָר נִשְׁכָּח!)?

אֶמְצָאֶנּוּ בָּא מֵרֹן

בִּמְבַשֶּׂרֶת הַשִׁפּוֹן,

בְּנִיצוֹץ – בּוֹנֵה הַקִּיר

כִּי יִנְדַּח גַּרְזֶן עַל גִּיר,

בֵּין פִּרְחֵי הָאַסְפֶּרְמַנְיָה ¹

בַּיַּרְדֵּן עַל יַד דְּגַנְיָה,

בְּגִמְגּוּם יוּבַל טָמִיר, –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר!

הַיְקִירֶנּוּ לְבָבִי

שִׁיר שָׂשׂוֹן, הִי כְאֵבִי,

אוֹ אֶדְלֶנּוּ חַי מִתְּהֹם

שֶׁל שִׁכְחוֹן-דּוֹרוֹת לְאוֹר-יוֹם?

אִם בִּכְתָב הָאֲבָנִים

שֶׁל הִמּוֹט-הָאֵיתָנִים?

בְּרֶמֶז עוֹלְמוֹת כּוֹכָבִים,

בְּסוֹד-כַּנְפֵי הַחֲגָוִים?

יְגֻנַּב לִי מֵאִגְּרוֹת

וְקָמֵעוֹת רִאשׁוֹן דּוֹרוֹת,

עִם-שִׁיר אֹרֶן כִּי יָנוּעַ,

בַּאֲפִיק זְהַב מַבּוּעַ,

בְּתִרְבֹּכֶת יָם סַפִּיר, –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר!

תל-אביב 1936

עץ. ↩

עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ

מאת

שאול טשרניחובסקי

עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִך עָף!

אַט וָקַל – נִדְמֶה כְּאִלּוּ רֶגַע – אֵינוֹ אֶלָּא צָף,

צָף־מַפְלִיג בְּיָם שֶׁל תְּכֵלֶת, עֵר לְרֶנֶן־גִּיל בְּלֵב

הַשָּׁמַיִם – הָרָקִיעַ, חָג אִלֵּם בְּאוֹר צוֹרֵב.

עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִךְ עָף!

יְשַׁר־גֵּו וְכֶבֶד אֵבֶר, שְׁחוֹר־נוֹצָה וּרְחַב־כָּנָף;

טָס מָתוּחַ (חֵץ מִקֶּשֶׁת), עַיִט עָג עוּגִיּוֹת חוּגָיו;

תָּר עִקְּבוֹת טַרְפּוֹ מִמַּעַל בָּאֲפָר וּבַחֲגָו.

עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִךְ עָף!

טָס גּוֹלֵשׁ־גּוֹלֵשׁ וּבְמַגַּע פֶּלֶא אֵבֶר לֹא נָקָף.

רֶגַע־קַל – קָפָא, מִשְׁנֵהוּ – נִיד־לֹא־נִיד בְּאֶבְרוֹתָיו,

רֶטֶט כָּל־שֶׁהוּא לְפֶתַע – וְעוֹלֶה לִקְרַאת הָעָב.

עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִךְ עָף!

אַט וָקַל, – נִדְמֶה כְּאִלּוּ – רֶגַע אֵינוֹ אֶלָּא צָף…

אֶרֶץ, עַיִט עַל הָרַיִךְ, – עַל פָּנַיִךְ חַשְׁרַת צֵל,

מֵאֶבְרוֹת עֲנָק חוֹלֶפֶת, מְלַטֶּפֶת הַרְרֵי־אֵל…

1936

ראי אדמה (1940)

מאת

שאול טשרניחובסקי

שיר ערש

מאת

שאול טשרניחובסקי

שִׁיר עֶרֶשׂ / שאול טשרניחובסקי

יֶלֶד, יֶלֶד לִי נִתַּן!

חִבַּלְתִּיו אֶל קוֹל הַתּן,

יְלִדְתִּיו אֶל קוֹל פְּצָצָה,

בֵּן חָלוּץ וַחֲלוּצָה;

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נּוּם וּגְדָל וּסְפֹג הָאוֹן!

יוֹם גָּדוֹל כִּי עוֹד נָכוֹן,

יָד עוֹזֶרֶת נְחוּצָה,

נֶאֱמָנָה וְחָרוּצָה:

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

נוּם! הַיּוֹם אֲנִי עִמְּךָ!

כִּי תִישַׁן – תִּישַׁן אִמְּךָ

עֲיֵפָה גַם רְצוּצָה.

נוּם, חָלוּץ בֶּן חֲלוּצָה,

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

שֶׂה חוֹלֶה, פָּרוּץ הַלּוּל,

וּמִשְׁמֶרֶת עַל הַגְּבוּל,

וְדַלָּה עוֹד הַקְּבוּצָה, –

גְּדַל מַהֵר, בֶּן חֲלוּצָה.

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

וְאִם אֶדְמַע לֹא תֵדַע מָה,

אַךְ אֶת שִׁירָתִי תִּשְׁמַע,

שִׁירָתָהּ שֶׁל חֲלוּצָה

(“כַּדּוּרִית בּוֹ נְעוּצָה”):

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

גְּדַל בָּעֲרִיסָה, קָטָן,

אֶל יְלֵל שׁוּעָל וָתַן,

רַעֲמָהּ שֶׁל פְּצָצָה,

בֶּן חָלוּץ וַחֲלוּצָה;

נוּמָה, נוּמָה, נוּם!

תל-אביב, 1936

פֶּרֶק בַּאֲנָטוֹמְיָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

יֶשְׁנָן חָכְמוֹת-מְלָכוֹת וְיֶשְׁנָן שְׁפָחוֹת, כַּיָּדוּעַ.

אַשְׁרֵי הַנִּשְׁמָע לַמַּלְכָּה, וְאוֹי לוֹ לַבּוֹחֵר בַּשִּׁפְחָה,

אַף-עַל-פִּי שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לוֹ לָעוֹלָם בְּלֹא זוֹ וּבְלֹא אֵלֶּה.

בֹּשֶׁת כִּסַּתְנִי וּכְלִמָּה בִּפְנֵי מְיֻדָּעַי וְרֵעַי,

אֵלֶּה שֶׁפָּנוּ לְמַלְכָּה, כְּלוֹמַר לַפִּילוֹסוֹפְיָה,

בֵּין הַדְּבֵקִים בְּווּנְדְט וּבֵין הַמְנַסְּחִים כְּקוֹיגֶן,

בֵּין הַדּוֹגְלִים בְּזִימֶל וְתַלְמִידָיו שֶׁל קוּנוֹ, שֶׁל פִישֶׁר;

אוּלָם אָנֹכִי… אֲנִי… הֵן כָּרוּךְ אַחַר הַשִּׁפְחָה,

אוּלַי הַכְּעוּרָה בֵּינֵיהֶן וְהַמְּזֹהֶמֶת בְּכֻלָּן,

יַעַן אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ פֶּרֶק בְּהִלְכוֹת נִתּוּחַ.

יֶשְׁנוֹ יֹפִי בָּעֶצֶם, נוֹי נִפְלָא וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי

אִישׁ אֲשֶׁר אוֹתוֹ לֹא יָבִין, יֹפִי הַבָּא מִתּוֹךְ שִׁכְלוּל

כָּל פְּעֻלּוֹתֶיהָ, לְרַבּוֹת כָּל-תְּנוּעוֹתֶיהָ הַגְּמִישׁוֹת,

אֲשֶׁר הִכְרִיזוּ עֲלֵיהֶן אַרְבָּעִים הַדּוֹרוֹת, בְּטֶרֶם

חִבְּלוּ אוֹתָן וּרְקָמוּן אִמָּהוֹת-הַבֵּיצָה הַקְּטַנָּה.

אֵין לְךָ בִּנְיָן לַיֹּפִי, אֵין לַבִּירִינְתִּים כְּאוֹתוֹ

בִּנְיַן-רִבּוֹאוֹת-הַתָּאִים, הַמְּשַׁמְּשִׁים בּוֹ קִנִּים צְנוּעִים

לְבוֹנֵי-הַגֶּרֶם¹ הַנָּבוּב עַל כָּל נְקֻדּוֹת-הִתְגָּרְמוּת²

תַּבְנִית הַקְּשָׁתוֹת הַשְּׁלוּבוֹת, שֶׁנִּתְקְלוּ אַחַת בַּשְּׁנִיָּה,

עוֹטְרוֹת הַקָּנֶה הֶחָלוּל וּסְמוּכוֹת לַקְּצָווֹת³ הַשְּׁנַיִם –

מְקוֹמוֹ שֶׁל קִבּוּל פְּעֻלָּה, בּוֹ עֶצֶם גּוֹבֶלֶת בְּעֶצֶם –

גְּמַר-שִׁכְלוּל-בִּנְיָן, וּבִנְיָן שֶׁל אַדְרִיכַלִּים מַקְסִימִים.

אָכֵן, אִלּוּ רָצִיתִי, הָיִיתִי גַּם מֵבִיא הַסְכָּמוֹת

אַף לַשִׁפְחָה הַלֵּזוּ, שֶׁאֵינָהּ כָּל-כָּךְ מְכֹעֶרֶת.

כַּמָּה וְכַמָּה מֵאַנְשֵׁי-הַשֵּׁם הָיוּ כְּרוּכִים אַחֲרֶיהָ!

[מִדָּה יְדוּעָה מִכְבָר, שֶׁאֲחָזוּ בָּהּ מִן הַשְּׁפָחוֹת:

לִהְיוֹת לָאו-דַּוְקָא מְכֹעָרוֹת גַּם מִן הַגְּבֶרֶת בַּבָּיִת].

יֵשׁ לִי רְשִׁימָה אֲרֻכָּה שֶׁל כַּמָּה וְכַמָּה גְאוֹנִים,

אֲשֶׁר עָסְקוּ גַּם הֵם בְּחָכְמַת-נִתּוּחַ בִּשְׁעָתָם;

אֶלָּא כְּבָר דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל: אֵין מְבִיאִים רְאָיָה מִשּׁוֹטִים

(גּוֹיִם כְּגֵּיטֶה וְדַה-וִינְטְשִׁי…); וְאוּלָם כָּל זֶה אַךְ לְמוֹתָר.

מִי לָנוּ גָדוֹל מִדָּוִד מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל!! מָשִׁיחַ,

לִכְשֶׁיָּבוֹא, אַף הוּא יִהְיֶה בֶּן-דָּוִד, כְּלוּם לֹא כָךְ?

מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, נְעִים-זְמִירוֹת –

יַעֲקֹב וְכֻלֵּיהּ וְכֻלֵּיהּ, – הוּא הָיָה מְנַתֵּחַ בְּדוֹרוֹ:

“יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָה”; וּמִי עוֹד כָּמוֹהוּ

אֲשֶׁר הֵיטִיב לָדַעַת לִפְרָטֵי-פְרָטֶיהָ הַחָכְמָה.

כֵּיצַד שׁוֹפְכִים הַדָּם, בַּגָּלוּי וְכֵן גַּם בַּסֵּתֶר,

תּוֹךְ כְּדֵי רְמִיזָה לְעֶבֶד – כֶּלֶב נִרְצָע לִבְעָלָיו,

דְּמֵי-בְנֵי-אִשָּׁה, שֶׁמִּלְּטָה אֶת נַפְשׁוֹ מֵחֶרֶב-אָבִיהָ,

דָּם-בְּנֵי-אָדָם, שֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ: “לֹא לְהַכְרִית אֶת זַרְעוֹ”

(צַדִּיק נוֹקֵם אֶת – גִבְעוֹן!) לְרַבּוֹת הַדָּם אֵין לוֹ שׁוֹחֵר,

“לָשִׂים אֶל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה”, אוֹ בְּיָד שֶׁל מוֹקִיעִים,

לָשִׂים אָדָם “בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִיצֵי-הַבַּרְזֶל”,

גַּם “בְּמַגְזְרוֹת-בַּרְזֶל וְהַעֲבֵר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן”,

כָּךְ: “מְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וּשְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית”.

אוּלָם בַּיָּמִים הָהֵם שָׁמַעְתִּי חֶרְפָּתִי וָאֶדֹּם.

בּוֹשׁ וְנִכְלָם הָיִיתִי בִּפְנֵי מְיֻדָּעַי וְרֵעַי –

עַד שֶׁזָּכִיתִי וְרָאִיתִי, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא תּוֹעֶלֶת

גַּם מִמְּנֻוֶּלֶת הַלֵּזוּ, פּוֹשֶׁטֶת-נְבֵלוֹת בָּרַבִּים;

עַד שֶׁהִגַּעְתִּי וְאָמַרְתִּי, לְאַחַר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה:

אָכֵן, מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים, אֲשֶׁר יָצַקְתִּי לְפָנִים

מַיִם עַל יַד-פְּרוֹפֶסּוֹרִים, מִגְּדוֹלֵי-הַדּוֹר בְּיָמֵינוּ,

דַּוְקָא מְנַתְּחִים, חֵי אֵלִי! וּמַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

יֵשׁ לִי הַתָּרַת-נְשִׁיקָה לְגַבֵּי כַּף-יָד אַחַת קְטַנָּה.

אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְהַמְּנַשֵׁק, שׁוּב אֵינוֹ

מַבְחִין בֵּין כַּף יָד לְיָד, בֵּין מַרְפֵּק-חֲמוּדוֹת לְגֹּבַהּ-

שֶׁכֶם נִפְלָאָה וְרַכָּה וְכֻלֵּיהּ וְכֻלֵּיהּ, עַד גְּמִירָה…

דְּבָרִים בֵּינוֹ לְבֵינָהּ! הַדְּבָרִים עַתִּיקִים, יְדוּעִים.

דֶּרֶךְ בַּנָּשִׁים לִי כָּךְ: מְגַלֶּה טֶפַח וּמְנַשֵּׁק טְפָחַיִם.

כָּכָה גַם אַתָּה עֲשֵׂה! “כִּמְּתֻקָּנִים בָּהֶם” הֲלֹא נֶאֱמַר.

וְהָיָה גּוֹרָלְךָ לְהַטּוֹת אֶת יָדְךָ אֶל גְּבוּל-מֶמְשְׁלוֹתֶיךָ,

אֲשֶׁר תִּלְכֹּד וְתִירַשׁ בְּפִיךָ וּבִשְׂפָתֶיךָ.

וְיָצָא הַגְּבוּל אֶל-מִתַּחַת הַסַּנְטֵר⁴ הַנֶּחְמָד וְיָרַד

לְמִגְדַּל-הַצַּוָּאר הַזָּקוּף וְעַד לִפְנֵי חֲרִיץ-הַחֲנִיקָה⁵,

מְקוֹם שָׁם חֻבְּרוּ עֶצֶם-הֶחָזֶה⁶ וּקְצוֹת שְׁתֵּי הַכְּתֵפוֹת⁷,

מָקוֹם נֶחְמָד מְאֹד, חֲטִיבָה תַּמָּה, כַּנֶּאֱמַר.

וְעָבַר הַגְּבוּל אֶת הַכִּתְפָה הַדַּקָּה לְיָד מְלַטֶּפֶת,

בּוֹלְטָה וְלֹא-בּוֹלְטָה וּמְשַׁמְּשָׁה דֹּפֶן לְבִנְיָן שֶׁל חָרִיץ,

הוּא “הֶחָרִיץ שֶׁמִּמַּעַל-לַכִּתְפָה”⁸ , הֵיכַל הַחֲרִיטוֹת*

נָאֶה בְּצִמְצוּמוֹ וַאֲשֶׁר, אִם יִתֵּן לוֹ אֵל אֶת הַבְּרָכָה,

וְהָיָה מָלֵא כַּיָּם שִׁירָה, וְהָיְתָה בּוֹ יוֹתֵר

מִשֶּׁיֶּשְׁנָהּ בְּכָל שִׁירָיו שֶׁל פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי הַמְשׁוֹרֵר.

וְיָרַד מַטָּה הַגְּבוּל וְנָסַב אֶל-גֵּא בֵּין-הַדַּדִּים,

וְעָלָה אֶל גִּבְעוֹת מוֹר נוֹזֵל וְתָאַר הַגְּבוּל אֶת הַגְּבָעוֹת,

אֲשֶׁר בָּרָא בִּנְשִׁיקָה לְהַרְבּוֹת נְשִׁיקוֹת בָּעוֹלָם.

וְנָסַב מַעְלָה וּמַעְלָה וְעַד – בּוֹאֲכָה רֹאשׁ-קְנֵה-הַזְּרוֹעַ,

וְעָבַר עַל מַצַּע הַקְּטִיפָה הַחַיָּה, וְעָבַר אֶל כֶּתֶף

חֶמֶד עֲגֻלָּה וּמְגָרָה, וְעָלָה אֶל פְּנֵי הַמַּפְרֶקֶת⁹

קוֹרֵאת לִנְשִׁיקָה, מַדְּשִׁיאָה הַשַּׂעֲרָה הָרַכָּה מוֹךְ-מֶשִׁי.

וְעָבַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ-חוּלְיָה, הִיא הַבּוֹלֶטֶת ¹⁰ , וְיָרַד

אֶל-בֵּין הַשְּׁכָמוֹת¹¹ וְרִמְזֵי-הַחוּלְיוֹת ¹² יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה

וְתָאַר הַגְּבוּל אֶת הַגַּב הַגָּמִישׁ, וְהָיוּ תּוֹצְאוֹתָיו

עֵמֶק אֲצִילָה¹³ מַצְנִיעָה, הִיא קִרְיַת-שְׂעָרוֹת רֵיחָנִית.

וְעָלָה הַגְּבוּל רֹאשׁ-הַכָּתֵף וְיָרַד אֶל קְנֵה-הָאֶזְרוֹעַ¹⁴,

עַמּוּד עָדִין, כְּלִיל-תִּפְאֶרֶת, וְסָבַב עַד פְּנֵי הַקִּבּוֹרֶת¹⁵

נָאַת הָאוֹן בְּצִמְצוּמוֹ, חֲטִיבָה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה,

וְסָבַב פּוֹנֶה לַמַּרְפֵּק¹⁶ הַמְּעֻגָּל רַכּוֹת וְתָאַר

גֵּיא בֵּין הַקָּנִים וְהַזְּרוֹעַ, הַמָּקוֹם הַמּוּכָן לִנְשִׁיקוֹת.

זוֹ הִיא נַחֲלָתְךָ, וְלָקַחְתָּ אוֹתָהּ מִיַּד הַנֶּחֱמָדָה

בְּפִיךָ וּבְאֶצְבְּעוֹתֶיךָ – נַחֲלַת קְטִיפָה וְאַטְלַס

מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ עוֹד בִּהְיוֹתֵנוּ בַּחֶדֶר:

"הִנֵּה הָאֱלֹהִים (שְׁמַע) מֵבִיא אוֹתְךָ לְאֶרֶץ

זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ…" וּבָאוּ, נִתְקַיְּמוּ הַדְּבָרִים.

אוּלָם אֲנִי לֹא בְּהָא… אֲנִי אַךְ בִּנְטִילַת-יָדַיִם.

יֵשׁ לִי הַתָּרַת-נְשִׁיקָה לְגַבֵּי כַּף-יָד אַחַת קְטַנָּה,

צֶחָה, חֲטִיבַת-אֳמָנִים. וְלָהּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת

דַּקּוֹת, אֲרֻכּוֹת, וְנָאוֹת, וּנְבוֹנוֹת-נְבוֹנוֹת לְהַפְלִיא!

יֵשׁ לָאֶצְבָּעוֹת פַּרְצוּפָן: זוֹ גַּסָּה, זוֹ טִפְּשִׁית, זוֹ דַלָּה,

וְיֵשׁ גַּם צִפּוֹרֶן מַוְרִידָה וּמַעֲשֵׂה-שָׁקֵד מָאֳרֶכֶת.

וַרְדוּת זוֹ מִשֶּׁלָּהּ וּשְׂרַק כָּל-שֶׁהוּא מִן הַמַּכְחוֹל.

אֵין לְךָ יֹפִי הָעוֹלֶה עַל מֶזֶג שֶׁל טֶבַע וָאֳמָנוּת!

אוֹתָהּ הַתָּרַת-נְשִׁיקָה: “יִשַּׁק יִשַּׁק, יְלַטֵּף יְלַטֵּף!”

בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים נְשִׁיקָה רַק אַחַת… נוּ, מֵילָא…

אוֹתָהּ כַּף-יָד, וְלֹא פֵּרַשׁ: מַה-זֶה כַּף-יָד, הֱוֵי אוֹמֵר:

כָּל אוֹתָהּ יָד, נֶחֱמָדָה וּקְטַנָּה, עַל פִּרְקָהּ וְעַל קִרְבָּהּ.

כְּלוֹמַר, עַל כָּל-עַצְמוֹתֶיהָ (אַחַת מֵהֶן לֹא נֶעְדָּרָה) –

פָּסוּק מְפֹרָשׁ בַּבִּיבֶּל (הַכְּתִיב אַחֵר, אוּלָם הַקְּרִי הוּא)

לוֹמַר לְךָ: כָּל נְשִׁיקָה תִּהְיֶה שֶׁל שָׁלֹשׁ נְשִׁיקוֹת.

לֹא אָמַרְנוּ כַּף-יָד אֶלָּא כְּשֶׁיֵשׁ בָּהּ (כַּמּוּבָן)

שֹׁרֶשׁ¹⁷, מַסְרֵק¹⁸ שֶׁל יָד וְאֶצְבָּעוֹת ¹⁹ מוּנָחִים לְפָנֶיךָ.

שֹׁרֶשׁ– אַחַת, מַסְרֵק – שְׁתַּיִם וְאֶצְבָּעוֹת – שָׁלֹשׁ

וְנֶאֱמַר: עַל כָּל עַצְמוֹתֶיהָ – אַחַת מֵהֶן לֹא נֶעְדָּרָה.

כַּמָּה בְּשָׁרְשָׁהּ שֶׁל יָד? – סְפִינָה²⁰, לְבָנָה²¹ וּמְשֻׁלָּשׁ²²,

קִטְנִית ²³ מְרֻבַּת-קְצָווֹת גְּדוֹלָה²⁴, מְרֻבַּת-קְצָווֹת

קְטַנָּה ²⁵, פִּיקָן ²⁶, אוֹנְקָלִי ²⁷ – שְׁנֵי טוּרִים בַּשֹּׁרֶשׁ הָאֶחָד:

סְפִינָה – אַחַת, לְבָנָה – שְׁתַּיִם, מְשֻׁלָּשׁ – שָׁלֹשׁ,

קִטְנִית – אַרְבַּע, מְרֻבַּת-קְצָווֹת גְּדוֹלָה – חָמֵשׁ,

מְרֻבַּת-קְצָווֹת קְטַנָּה – שֵׁשׁ וְהָאוּנְקָלִי – שֶׁבַע,

פִּיקָן – שְׁמוֹנֶה, אֱמֹר: שְׁמוֹנֶה נְשִׁיקוֹת בַּשֹּׁרֶשׁ.

כַּמָּה אֶצְבָּעוֹת בַּיָּד? אֶצְבַּע²⁸, קְמִיצָה²⁹, אֲגוּדָל³⁰,

זֶרֶת ³¹וּצְרֵדָה³², שֶׁהֵן חָמֵשׁ נְשִׁיקוֹת נוֹסָפוֹת.

אָמְרוּ: מִנַּיִן שֶׁכָּל נְשִׁיקָה וּנְשִׁיקָה בְּאֶצְבַּע

תִּהְיֶה שֶׁל שָׁלֹשׁ נְשִׁיקוֹת? שָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת³³ בְּאֶצְבַּע,

שָּׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת לְאַרְבַּע, וְיוֹצֵא מִכְּלָלָן אֲגוּדָל,

אֲשֶׁר אֵין לוֹ אַךְ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ, אִם נִטַּל מִמַּסְרֵק,

וְנֹאמַר – אַרְבַּע בַּמַּסְרֵק [הָרוֹצֶה יָבוֹר כִּרְצוֹנוֹ],

עוֹד אַרְבַּע-עֲשָׂרָה נְשִׁיקוֹת, הַזּוֹכָה יִּזְכֶּה וְיוֹסִיף.

הוֹי יָדַיִם – יָדַיִם! יָדַיִם עֲנֻגּוֹת, עֲדִינוֹת…

צַחוֹת וּשְׁזוּפוֹת… אֲרֻכּוֹת וְדַקּוֹת… שׁוֹבְבוֹת וּצְנוּעוֹת…

תְּמִימוֹת… זְעִירוֹת… מַשְׁקִיטוֹת… יָדַיִם יְדֵי-רַחֲמָנִיּוֹת…

זְרִיזוֹת… חֲמִימוֹת… עֲצֵבוֹת… מַרְעִידוֹת מֵאֹשֶׁר בְּשֶׁפַע…

וְכֻלָּן-וְכֻלָּן חֲמוּדוֹת! וְכֻלָּן כְּכֻלָּן – חֲבִיבוֹת!

אוֹהֲבוֹת, רְווֹת-גַּעְגּוּעִים, וּמְסוּרוֹת, מַרְגִּיעוֹת-מְנַחֲמוֹת,

רַכּוֹת-נִכְנָעוֹת, מִתְמַסְרוֹת בִּזְרוֹעוֹת, בְּיָדִי הַחֲזָקָה,

כָּל אֵלֶּה שֶׁחִבְּבוּ לְסַלְסֵל בְּתַלְתַּלַּי, בְּמַחְלְפוֹת-רֹאשִׁי –

קְוֻצּוֹת עַרְמוֹנִים-כֵּהִים, הַיּוֹרְדוֹת עַל כְּתֵפַי הַצְּעִירוֹת,

בְּתַלְתַּלֵּי-גֶּבֶר, שֶׁזָּרְקָה בּוֹ שֵׂיבָה בַּכִּירָה אֶת חָרְפָּהּ

בְּשֶׁפַע טַבָּעוֹת-טַבָּעוֹת בְּגַּלֵּי-שַׂעֲרוֹתַי הַמַּמְרִים,

לוֹטְפוֹת אֶת חָזִי הַמְּקֻמָּר וּמְחַבְּקוֹת צַוָּארִי הַגָּמִישׁ.

הוֹי, הוֹי, יָדַיִם, יָדַיִם! אַיְכֶן, אַיְכֶן, חֲבִיבוֹת?

בְּדֶרֶךְ מִי-יֵדַע, בִּנְתִיבוֹת-עוֹלָמוֹת רְחוֹקוֹת וּקְרוֹבוֹת?

תְּהִי בִּרְכַּת-שַׁדַּי עֲלֵיכֶן, וּכְלִמַּת-הַזִּקְנָה לֹא-תֵּדְעוּ,

לִהְיוֹת מַרְעִידוֹת בְּרָזוֹן וּמַצָּע לְרֶשֶׁת שֶׁל קְמָטִים,

עוֹמְדוֹת עַד-קִצָּן בְּיָפְיָן וּרְווּיוֹת טַל-זִכְרוֹן-אַהֲבָתָן,

כְּרֻכְסֵי-הָאַלְפִּים הַוְּרֻדִּים מֵאוֹר-אַחַר-שְׁקִיעָה שֶׁל חַמָּה.

הִנֵּה אֲנִי אֶפִּיקוֹרוֹס וְדָשׁ בַּעֲקֵבַי עֲבֵרוֹת;

שׁוֹמֵר כָּל-מִצְוָה אֵינֶנִּי, אַךְ יֵשׁ לִי חֲבִיבוֹת, לְמַלֵּא

דִּבְרֵי-הַכָּתוּב: "גַּם פּוֹשְׁעֵי-יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים כָּרִמּוֹן

מִצְווֹת". הֲרֵי אֲנִי זָהִיר בַּמִּצְוָה: וְנָשַׁקְתָּ לָאִשָּׁה –

קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה. וְהִנֵּה עַרְבּוּבְיָה גְּדוֹלָה שׂוֹרֶרֶת

עוֹד אֶצְלֵנוּ בְּנִדּוֹן הַנָּחַת-הַשֵּׁם בַּנִּתּוּחַ.

בְּעֶטְיָהּ שֶׁל אוֹתָהּ עַרְבּוּבְיָה לֹא אֵצֵא הַמִּצְוָה, חָלִילָה.

פַלַנְכְּס – הַמַּעֲרָכָה, זֶה יְכַנֶּנָּה “הַגָּלִיל”

יֵשׁ מְתַרְגֵּם “הַחוּלְיָה”, וּשְׁלִישִׁי קוֹרֵא לָהּ “בֹּרֶג”.

מִי מֵהֶם צָדַק, חֵי-נַפְשִׁי, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עַד עַכְשָׁיו,

עַד שֶׁפָּסְקוּ הֲלָכָה בְּוַעַד-הַלָּשׁוֹן בָּאָרֶץ.

אַךְ כְּדֵי לָצֵאת אֶת כֻּלָּם אֲנִי אֵין לִי בְּרֵרָה אַחֶרֶת

אֶלָּא לְנַשֵּׁק לְפִי כֻלָּם, כְּדֶרֶךְ יְרֵאִים מַנִּיחִים

תְּפִילִין שֶׁל רַשִׁ"י וְשֶׁל תָּם (וְקַל וָחֹמֶר בִּנְשִׁיקוֹת):

“גָּלִיל”, “בֹּרֶג”, וְ“חוּלְיָה”, וְ “הַמַּעֲרָכָה” – רְבִיעִית,

אִמְרִי מֵעַתָּה, יַקִּירָה, שֶׁכָּל נְשִׁיקָה וּנְשִׁיקָה

תִּהְיֶה שֶׁל אַרְבַּע נְשִׁיקוֹת לָצֵאת יְדֵי כָל הַדֵּעוֹת.

אֶפֶס עוֹד עָקָה! מִהְיוֹתִי מְבֻלְבָּל מֵרִבּוּי שֶׁל שֵׁמוֹת,

אוּלַי אֲנִי לֹא דִּקְדַּקְתִּי בְּמִסְפָּר (חַס וְחָלִילָה!)

אָנוּס אָנֹכִי עַל-כָּרְחִי לַחֲזוֹר שׁוּב עַל הַמִּנְיָן.

לְאַחַר יֵאוּשׁ-בְּעָלִים הֵן זוֹכִים גַּם מִן הַהַפְקֵר.

כַּמָּה וְכַמָּה נְשִׁיקוֹת בִּזְכוּת אֲנָטוֹמְיָה קִבַּלְתִּי!

וְהָיָה בְּאַחֲרִית-הַיָּמִים וְהָיוּ וְקָמוּ הַדְּבָרִים!

פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹאוּ, וְרוֹאֶה לֹא רָאָה, לֹא הִבִּיט,

חוֹזֶה עֲלֵיהֶם לֹא חָזָה וּנְבִיאִים עֲלֵיהֶם לֹא נִבְּאוּ –

וְנִפְקְחוּ עֵינֵי בְנֵי-נְבִיאִים וּבְנֵי-הַחֲכָמִים, וְרָאוּ

בָּרוּר, וְיָפֶה וְהֵיטֵב, בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה כֵּן יִרְאוּ:

חַיָּה מְחַזֶּרֶת (וְשׁוּב) עַל אַכְסַנְיָה שֶׁלָּהּ: עַל לֵב-אָדָם.

חַיַּת הָאָדָם הַפֶּרֶא, שֶׁהִיא הַנּוֹרָאָה בַּחַיּוֹת:

זוֹ הַטּוֹרֶפֶת לְפִיהָ, לִשְׁעַת-רַעֲבוֹנָהּ נִכְנָעַת,

וְזוֹ מִתּוֹךְ שִׁיטָה וְתָכְנִית, כְּמִצְוַת-עֶקְרוֹנִים הֶגְיוֹנִית.

בֻּטֹּל יְבֻטְּלוּ חֲלוֹמוֹת כָּל חוֹלְמֵי הַיֹּשֶׁר וְהַצֶּדֶק,

אֲשֶׁר חֲלַמְתֶּם בְּ“אֶרֶץ הַמְּשׁוֹרְרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים”,

אֲשֶׁר רְאִיתֶם בְּנֹגַהּ הָאָדָם הָעֶלְיוֹן הַגָּדוֹל.

וְנִבְהֲלָה עֵינְכֶם לְמַרְאֶה הָרַעַל הַקַּר, הַמְּפַעְפֵּעַ

בְּחֶבְיוֹן וְרִידֵיהֶם הַשּׁוֹפְכִים אֶת דְּמֵיהֶם הַנִּרְפִּים

דְּמֵי בּוּלְבּוּס,

דָּמִים הַשּׁוֹמְרִים מוֹרֶשֶׁת דְּמֵי-בְּנֵיהֶם שֶׁל שׁוֹחֲטִים

בְּנֵי-שׁוֹחֲטִים,

כָּל יְמוֹת דּוֹר-הַצַּלְבָּנִים, בְּמַחֲשַׁכֵּי יְמֵי-הַבֵּינַיִם

יְמוֹת “הַמַּגֵּפָה הַשְּׁחוֹרָה”, “חַי פוּרוֹר טֶבְטוֹנִיקוּם”³⁴

לְעוֹלָם!

לִבִּי, לִבִּי לָכֶם! הֲיֵשׁ עוֹד מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבְכֶם?

קוּמוּ וּנְקוֹנֵן הַקִּינָה הַגְּדוֹלָה, הַמָּרָה בַּקִּינוֹת,

“אֵיכָה” חֲדָשָׁה עַל חָרְבַּן עוֹלָמוֹת שֶׁל מְתַקְּנֵי עוֹלָמוֹת

“אַיֶּכָּה” חֲדָשָׁה עַל עָמְדְכֶם פִּתְאֹם עֵרֻמִּים מִמַּשָּׂא-

נֶפֶשׁ, מְרֻמִּים מִדַּעַת, בְּאֹפֶן כֹּה טִפְּשִׁי, אִוַּלְתִּי.

אֶלָּא – חֲזַק וֶאֱמָץ! כִּי מִי זֶה לֹא רִמָּה אוֹתָנוּ?!

נָשִׁים חֲמוּדוֹת-לִבֵּנוּ [רָאִינוּ בָּהֶן חָזוּת-הַכֹּל],

שֶׁאֻמָּנוּתָן בְּכָךְ, סַרְסוּרִים לִדְבָרִים שֶׁל קְדֻשָּׁה,

סוֹחֲרִים בְּקָדְשֵׁי-הָאֻמָּה, מַשְׁמִינִים מִדְּמֵי-הַחֲלוּצִים,

תּוֹפְשֵׂי-רְוָחִים מִשֶּׁבֶר אֲחֵיהֶם הַנְּתוּנִים בַּצָרָה,

חֶמְדַּת-הַדּוֹר וְתִפְאַרְתּוֹ – בְּחִירֵי-הָעָם, כְּבַיָּכוֹל,

כּוֹאֲבֵי מַכְאוֹב-הָאֻמָּה, הַבָּאִים עַל שְׂכָרָם בִּשְׁעָתָם…

הוֹי, מִי לֹא רִמָּה אוֹתָנוּ? – נוּ, מֵילָא… עוֹד אֶחָד, עוֹד שְׁנַיִם

נִפְסַח עֲלֵיהֶם בְּבוּז, כִּי סוֹף-אִידֵאַל לְנַצֵּחַ!

רִמְּתָה הַשִּׁירָה הַקְּדוֹשָׁה, רִמְתָה הַתַּרְבּוּת הַגְּבוֹהָה

אוּלַי לֹא תְרַמֶּה הָאַחַת – הַחָכְמָה מַדָּעֵי הַטֶּבַע.

וְהָיוּ דִבְרֵי הַשִּׁיר הַזֶּה לְעֵדוּת נֶאֱמָנָה

לַאֲשֶׁר נוֹאַשׁ מֵחַיִּים טוֹבִים, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ:

אָכֵן, מַר וּמַר לָנוּ. וְלָמְדוּ לָדַעַת הָעִקָּר:

לֹא שֶׁנִּפָּגֵשׁ בַּטּוֹב, אֶלָא שֶׁנֶּחְכַּם לְהוֹצִיא

תָּמִיד יָקָר מִזּוֹלֵל, מִמַּר נוֹצִיא מָתוֹק (רְאֵה שִׁירִי!).

וְשֵׁנִית, הוּא מַה שֶׁאָמַרְתִּי: מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים, כִּי לְפָנִים

מַיִם יָצַקְתִּי עַל-יַד פְּרוֹפֶסּוֹרִים, מֵהֶם מְפֻרְסָמִים,

יִרְאוּ מְנַתְּחִים וְיִשְׂמָחוּ, תַּלְמִידֵי הָרוֹפְאִים – וְיַעֲלֹזוּ,

וְעֵינֵי-הַפִּילוֹסוֹפִים רוֹאוֹת וּנְמַקּוֹת מִקִּנְאָה.

פיכטנגרונד (ברלין) – תל-אביב 1930 – 1933

Osteoblasten ↩
Pundtum ossificationis ↩
Epiphysis ↩
Menta ↩
Fosa jugularis ↩
Sternum ↩
Claviculae ↩
Fossa Superaclavicularis ↩
Nucha ↩
Vertebra prominens ↩
Scapula ↩
Vertebrae ↩
Axilla ↩
Brachinm ↩
Musc. Biceps. ↩
Articul. Cubit. ↩
Carpus ↩
Metadarpus ↩
Digiti. ↩
Os scaphoideum ↩
Os Lunatum ↩
Os triquetrum ↩
Os pisiforme ↩
Os multangulum majus ↩
Os multangulum minus ↩
Os capitatum ↩
Os hamatum ↩
Digitum II ↩
Digitum IV ↩
Digitum I ↩
Digitum V ↩
Digitum III ↩
Phalnnges ↩
השגעון הגרמניFuror teutonicus ↩

פרשת דינה

מאת

שאול טשרניחובסקי

וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ

וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם: וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-

שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם

וַיֵּצֵאוּ: וַתֹּאמֶר הַנַּעֲרָה לֹא כִּי אָמוּתָה וַתְּמָאֵן לְהִנָּחֵם:

וַתַּהַר דִּינָה לִשְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר וַתֵּדַע כִּי הָרָתָה: וַתֹּאמֶר

וְלוּ יִחְיֶה הַיֶּלֶד כִּי לֹא חָטָא: וַתֵּשֶׁב שׁוֹמֵמָה וּמִתְאַבֶּלֶת

כָּל יְמֵי הֶרְיוֹנָהּ עִם בְּנֵי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחֶיהָ: וַיְהִי כִּי

מָלְאוּ יָמֶיהָ לָלַת וַתֵּלֶד בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ אָסְנַת כִּי

אָמְרָה בַּאֲסוֹנִי יְלִדְתִּיהָ: לֹא אָהַבְתִּי וְחִבַּלְתִּי יֶלֶד שְׂנוּא-

נַפְשִׁי לַאֲבִי פְּרִי-בִּטְנִי: וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר הִנֵּנִי

הוֹלֶכֶת לָמוּת: שִׁלְחוּ אֶת הַיַּלְדָּה מִצְרַיְמָה וְלֹא תֵדַע

בִּקְלוֹנָהּ: וְהַעֲלוּ אֶת-עַצְמוֹתַי מִצְרַיְמָה וּפֹה לֹא תִּקְבְּרוּנִי:

וְלֹא יִגַּע עֲפָרֵי בַּעֲפָרוֹ וְהָיָה הַיָּם מַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינוֹ

לְעוֹלָמִים: וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא אֶל-אַחֶיהָ וַתֹּאמַר: הֵאָסְפוּ

וְאִפָּרְדָה מִכֶּם אֲנִי אֲחוֹתְכֶם הָאֲמֻלָּה: הִנֵנִי נֶאֱסֶפֶת אֶל-

עַמִּי: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ אֶל-דִּינָה אֲחוֹתְכֶם:

רְאוּבֵן אָחִי הַגָּדוֹל אַתָּה

לְךָ יֶתֶר גֶּמֶשׁ וְיֶתֶר רֹךְ:

לִפְנֵי מְלָכִים תִּתְיַצָּב

עִם-רוֹזְנִים תְּחַלֵּק-לָחֶם:

לֹא עָנִיתָ אוֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי

וְלֹא הִבְאַשְׁתַּנִי בְּיוֹשֵׁב הָאָרֶץ

בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִיזִי:

כִּי עָלוּ מִשְׁכְּבֵי-אֲחוֹתְךָ

אָז חֻלַּל יְצוּעִי עָלָה:

מַבְלִיגִיתִי עַל-דָּמָי:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים

כְּלֵי-אֲצִילִים מְכֵרוֹתֵיהֶם:¹

יְוָנִים מִכַּפְתּוֹר חֲשָׁלוּם

צִידוֹנִים בִּסְפִינוֹת הֱבִיאוּם

אֹרְחוֹת דּוֹדָנִים חָרָנָה:

בְּסוֹדָם תָּגִיל נַפְשִׁי

בִּקְהָלָם יֵקַר כְּבוֹדִי:

כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ-אִישׁ

וּבִרְצוֹנָם עִקְּרוּ-גָן:

בָּרוּךְ אַפָּם כִּי עַז

וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה:

יִרְבּוּ כְמוֹהֶם בְּיַעֲקֹב

בְּכָל-תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל:

בָּרֵךְ אֱלֹהִים חֵילָם

וּפֹעַל יָדָם תִּרְצֶה:

מְחַץ מַפְרְקוֹת עָרֵיהֶם

וְקָמֵיהֶם מִן-יְקוּמוּן:

וְזֹאת לִיהוּדָה

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ

לֹא יָדֶךָ בְּעֹרֶף אוֹיְבֶיךָ

יְהַלְּלוּ לְךָ בְּנֵי-עַמֶּךָ:

עָצַר יְהוּדָה מִטֶּרֶף הֶחֱרַשְׁתָּ:

כָּרַע כַּאֲרִי בָּעֵמֶק

וְכַלָּבִיא בַּפְּרָזִים בַּדָּרוֹם:

לֹא נִרְאָה שֵׁבֶט בִּיהוּדָה

וּמַרְגֵּמָה בֵין זְרוֹעוֹתָיו:

אָסַר לַנַּעַר כִּידוֹן

וְלַמַּעֲרָכָה בְנֵי-שִׁבְטוֹ:

כִּסָּה חָרוֹן בִּלְבֻשׁוֹ

דַּם צוֹנְנִים לְסוּסוֹ:

חַכְלִילַת עֵינַיִם מִכַּעַס

וַחֲרוֹק-שִׁנַּיִם מִקָּלוֹן:

רְאֵה יְיָ לִיהוּדָה

וְאֶל-עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ:

וְלִזְבוּלוּן אָמְרָה

זְבוּלוּן לְחוֹף יַמִּים יִסְבָּא

וְהוּא לְהוֹן אֳנִיּוֹת

וְגַעְגּוּעָיו עַל-צִידוֹן:

נְעָרוֹת הַר יִקָּרְאוּ

שָׁם יָחוּלוּ מְחוֹלוֹת תֶּבֶל:

כִּי כֶסֶף זָרִים יִינָקוּ

וְרִבִּית רַוְחֵי שׁוּק:

שְׂמַח זְבוּלוּן בְּאֹהָלֶיךָ

בֶּן-לֵאָה בִמְחוֹלוֹתֶיךָ:

וּלְיִשָּׂשׂכָר אָמְרָה

יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גֶּרֶם

רוֹעֵד בְּבֵית-הַמִּטְבָּחָיִם:

וַיַּרְא שְׁכֵנוֹ כִּי רָע

וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָבוֹכָה

וַיְגַל כִּיסוֹ לְשַׁלֵּם

וַיְהִי לְמַס-פּוֹעֵל:

וּלְדָן אָמְרָה

דָּן גּוּר-כֶּלֶב יִבְרַח מִן הַבָּשָׁן:

שָׂח דָּן פָּרָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ

מוֹרֶה עֲלֵי-כְּבִישׁ:

הַמַּכִּישׁ מָתְנֵי סוּס

וַיִּצְנַח בְּעָלָיו אָרְצָה:

לִישׁוּעָתְךָ לֹא קִוִּיתִי אָחִי:

וּלְגָד אָמְרָה

גָּד גְּדוּדִים יְגֻדּוּהוּ

וְהוּא נָסוֹג אָחוֹר:

חָצוּף מַרְהִיב פִּיו כַּלָּבִיא

זוֹנֵק וְרוֹעֵץ וְטוֹרֵף

זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד:

וְשָׂח רֵאשִׁית לוֹ כִּי-קָרֵב

חֶלְקַת גְּאֻלָּה צְפוּנָה:

לֹא עָשָׂה בְּרָאשֵׁי-עָם

מִצְוַת מַנְהִיגִים עָשָׂה

וּמִשְׁפְּלוֹתָיו עַם-יִשְׂרָאֵל:

וּלְאָשֵׁר אָמְרָה

מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ

וְהוּא מִסְתּוֹפֵף בְּחַצְרוֹת-מֶלֶךְ:

כָּבוּל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר

יְהִי רְצוּי שׁוֹלְחָיו

וּכְבֵדָה בַּסַּד רַגְלוֹ:

כֶּסֶף וְזָהָב שַׂהֲרוֹנֶיךָ

וְכִנְאוּמֶיךָ פְּעָלֶיךָ:

וּלְנַפְתָּלִי אָמְרָה

נַפְתָּלִי אַיָּלָה פְּחוּדָה

הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:

שְׁבַע רָצוֹן מִשֵּׂכֶל

וּמָלֵא חָכְמַת אֵל

יָם וְדָרוֹם מְהֻלָּל:

וּלְיוֹסֵף אָמְרָה

בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֵּן פּוֹרָת עֲלֵי-עָיִן

בָּנוֹת לֹא יָשִׁירוּ לוֹ שִׁיר:

לֹא יָשְׁבָה בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ

וַיָּפֹזּוּ זְרוֹעֵי יָדָיו

כִּידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב:

לֹא לוֹ שֵׁם נוֹקֵם גֶּפֶן יִשְׂרָאֵל:

מֵאֵן אָבִיךָ לְעָזְרֶךָ

וְשִׁיר גְּבִירָה וִיבָרֲכֶךָּ

בִּרְכוֹת הַחַיִּים מֵעַל

בִּרְכוֹת יוֹרְדֵי בוֹר תַּחַת

בִּרְכַּת זְקֵנִים וָנָעַר:

בְּכוֹר שׁוֹרוֹ קָרְחָה לוֹ

וְקַרְנֵי שַׁבְּלוּל קַרְנָיו

הֲבָהֶם עַמִּים יְנַגַּח

יַחְדָּו הוֹרְסֵי אָרֶץ:

כָּל-אֵלֶּה אֲחֵי דִּינָה אַחַד-עָשָׂר: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבְּרָה לָהֶם

אֲחוֹתָם וּתְבָרֵךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָּתוֹ בֵּרְכָה אוֹתָם:

וַתָּקָם דִּינָה מֵחָלְיָהּ וַתְּגַדֵּל אָסְנַת בִּתָּהּ: וַתְּהִי אֹמֶנֶת

אוֹתָהּ כִּי אָמְרָה הֵמַר שַׁדַּי לָהּ מְאֹד כִּי עָשָׂה אוֹתָהּ

אִשָּׁה: אֶשְׁמֹר אֲנִי צְעָדֶיהָ בַּחַיִּים: רַקֶּפֶת-הֶהָרִים נַעֲרָה

כָּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִתְנַכֵּל לְקָטְפָהּ: וַיְהִי כִּי רַבּוּ הַיָּמִים

וַתְּהִי אָסְנַת בַּת-דִּינָה לָאִישׁ לָאֶחָד מִבְּנֵי עַמָּהּ וַתֵּלֶד

בָּנִים וּבָנוֹת: וַתִּתְנַחֵם דִּינָה בִּבְנֵי-בִּתָּהּ.

וְדִינָהּ לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי צְרוּרָה אַלְמְנוּת חַיּוּת כָּל-

יָמֶיהָ: וַתֹּאמֶר דִּינָה לֹא אָסוּר אֶל-בֵּית אִישׁ וְגֶבֶר לֹא

יַעֲלֶה יְצוּעָי: אֵיכָה אֶשָּׂא פָּנַי אֵלָיו וְלֹא אוּכַל לָתֵת לוֹ

חֶסֶד נְעוּרָי: נִטְמֹא נִטְמֵאתִי חֲזִיר מִיַּעַר גְּזָלָם בְּכֹחַ: וְהָיָה

כִּי-יַשְׁכִּירֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ וְזָכַרְתִּי דוֹדִים הִרְווּנִי עַל אַפִּי

וַחֲמָתִי: טָמֵא טָמֵא בְּשָׂרִי אֵין בּוֹ מָקוֹם אֲשֶׁר לֹא נְשָׁקַנִי בֶּן-

חֲמוֹר: לַחֲרָדָה הָיְתָה לִי נְשִׁיקָה רִאשׁוֹנָה נְשָׁקַנִי גָבֶר:

חֲלוֹם נְעוּרָי הָפַךְ בְּעָתָה שִׁכְרוֹן דּוֹדַי לִקְלָלָה: לֵיל-לֵילוֹתַי

אֲסוֹנִי חֻלַּל בְּשָׂרִי לֹא אֶשְׁכָּח: צִיץ רָמוּס פֶּרַח מְעֻסֶּה אָנֹכִי:

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דִינָה לָמוּת וַתִּגְוַע וַתֵּאָסֶף אֶל עַמָּהּ וַתָּמָת

בְּמִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:

וַיִּפְּלוּ אַחֶיהָ עַל-פְּנֵי דִינָה אֲחוֹתָם וַיִּבְכּוּ עָלֶיהָ וַיִּשְּׁקוּ

לָהּ: וַיִּקְבְּרוּ אוֹתָהּ בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה בַּעַל-צְפֹן נִכְחוֹ

בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם הַנִּשְׁקָף אֶל-דֶרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כְּנַעֲנָה:

תל-אביב 1936

מכרה – machaira, חרב או מאכלת עשויה ביון. ↩

בלדת הכורת

מאת

שאול טשרניחובסקי

בַּלַּדַּת הַכַּוֶּוֶרת / שאול טשרניחובסקי

בְּחֻמָּהּ שֶׁל חַמַּת-צָהֳרָיִם רָחִים

מִתְנַדְנֵד כָּל-זְכוּר-הַדְּבוֹרִים עַל פְּרָחִים.

הֵם הוֹזִים, הֵם נָמִים: לֵב אַדִּיר, לֵב רָחָב,

מִסָּבִיב מַנְגִּינָה, הֵד שִׁירַת הַזָּהָב:

"בְּמַמְלֶכֶת דֹּנַג, בְּקִרְיַת-שַׁעֲוָה

שָׁם נִרְדֶּמֶת מַלְכָּה בַּחֲלוֹם-תַּאֲוָה.

"הַמַּלְכָּה צְעִירָה בְּכָל הוֹד יִפְעָתָהּ;

הַמַּלְכָּה מְחַכָּה לַחֲתַן-חֻפָּתָהּ;

"לַיָּחִיד מֵרְבָבָה הַמַּלְכָּה מְחַכָּה;

קְטִיפָה שֶׁל זָהָב פַּרְוָתָהּ הָרַכָּה.

"לָהּ עֵינַיִם – אוֹרוֹת, הִיא דַּקַּת-הַגִּזְרָה,

לָהּ נוֹצוֹת הֲדּוּרוֹת, הֵן עוֹטְרוֹת לְנִזְרָהּ.

"בַּכַּוֶּרֶת כֻּלָּהּ אֵין כָּמוֹהָ יָפָה,

הַכַּוֶּרֶת כְּחֻלָּה, רֵיחָנִית וּכְשׁוּפָה,

"רְפוּדָה בִּצְלָלִים כְּעֵין עִנְבָּר, אִם יֵשׁ בָּהּ

אוֹר-חַמָּה שֶׁתָּעָה, אוֹר-חַמָּה שֶּׁנִּשְׁבָּה.

"הִיא אַךְ פַּעַם תֵּצֵא מֵחֶבְיוֹן אַרְמוֹנָהּ,

הִיא אַךְ פַּעַם תָּעוּף בַּהֲדָר גְּאוֹנָהּ.

הִיא אַךְ פַּעַם תֶּאֱהַב בְּנַפְשָׁהּ וּמְאֹדָהּ,

הִיא אַךְ פַּעַם דּוֹדֶיהָ תִּתֵּן לְדוֹדָהּ,

"אַהֲבָה צְעִירָה, אַהֲבָה נַעֲלָה;

אַךְ רַק פַּעַם יַחְבּוֹק לָהּ חָבוֹק בַּעֲלָהּ.

"כֵּן, רַק פַּעַם אַחַת! אַךְ גַּם הִיא בִּשְׁעָתָהּ

תַּגְמִיאֶנוּ אֶת-כָּל אַהֲבַת-חַיָּתָהּ,

"אֶת-כֻּלָּהּ… אֶת-כֻּלָּהּ עַל אִשָּׁהּ וּתְהוֹמָהּ,

וְאַךְ לוֹ תֵעָגֵן עַד אַחֲרוֹן אוֹר יוֹמָהּ.

"אֵין שֵׁנִית כְּמִתְקָהּ, אֵין שֵׁנִית כְּאִשָּׁהּ!

בְּחַיָּיו יִמְהָרֶנָּה וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה.

"יְחַבְּקֶנָּה אַךְ פַּעַם בְּשִׂיחָה מְתִיקָה:

“אֲהַבְתִּיךְ” וְיִגְוַע בְּמִיתַת נְשִׁיקָה.

"אֵין בַּיְקוּם, אֵין דּוֹמֶה לְאוֹתָהּ אַהֲבָה!

אֵין יָפֶה, אֵין שֵׁנִי כַּדָּגוּל מֵרְבָבָה!

"הַלְלוּ הַגִּבּוֹר שֶׁכָּכָה לָהּ אָהָב,

כְּבוֹדוֹ גַּם נַגִּיד בְּשִׁירָה שֶׁל זָהָב".

תל-אביב 1937

שיר הסכה הקטנה

מאת

שאול טשרניחובסקי

שיר הסכה הקטנה / שאול טשרניחובסקי

יַלְדָּתִי הַטּוֹבָה, יַלְדָּתִי הַמְּתוּקָה!

אֲסַפֵּר לַיַּלְדָּה סִפּוּרִי עַל סֻכָּה.

הַסִּפּוּר הוּא קָטָן, הַסֻּכָּה קְטַנָּה.

עַל יַד יַעַר מוֹרִיק כֹּה קָרוֹב – קַיְטָנָה –

עַל יַד שֹׁרֶשׁ אִילָן מִתַּמֵּר קוֹמַת-הוֹד.

הַסֻּכָּה עֲשׂוּיָה קְלוּמִיוֹת קְלוּמִיוֹת:

פֹּה אַחַת, פֹּה שֵׁנִית, זוֹ לְכָאן, זוֹ לְכָאן,

יֵשׁ גַּם מַחַט-תָּרְנִית, יֵשׁ גַם חוֹחַ-בַּרְקָן.

וְסִפּוּן שֶׁל בַּדִּים צְנוּמִים וְקַלִּים,

הֶחָצִיר הַיָּבֵשׁ שֶׁחָרְבוּ לוֹ עָלִים,

שֶׁיַּרְקוֹ כְּבָר דֵּהֶה וְהָפַךְ כְּבָר אָפוֹר, –

לֹא תִּרְאֶנָּה עֵין אִישׁ, לֹא תִּרְאֶנָּה צִפּוֹר.

מִי בָנָה הַסֻּכָּה הַקְּטַנָּה? – דְּבוֹרָה!

לָהּ פַּרְוַת קְטִיפָה זְהַבְהֶבֶת-שְׁחוֹרָה.

וּלְשֵׁם מָה הִיא בָנְתָה? וּלְשֵׁם מָה הִיא טָרְחָה?

– בַּסֻּכָּה הַקְּטַנָּה, בְּעֻמְקָהּ, בְּתוֹכָהּ,

בְּחֶבְיוֹן הַסֻּכָּה, שָׁם צָפוּן בֵּית-שַׁבְּלוּל.

הַשַּׁבְּלוּל הוּא כְּבָר מֵת, פֹּה בֵיתוֹ הַדָּלוּל.

מְצָאַתּוֹ דְבוֹרָה, בּוֹ תָּטִיל בֵּיצָתָהּ,

בּוֹ תָגוּר דַּיָּרָה עַד תִּגְדַּל, עַד צֵאתָהּ.

בְּעָמְקוֹ בּוֹ תָנִיחַ חַלַּת מַאֲכָלָהּ,

הַחַלָּה זְעִירָה אַךְ כְּדֵי כַּלְכְּלָהּ,

וּבַתָּוֶךְ אֲוִיר – תָּא-אֲוִיר בֶּחָלָל.

וְעָלֶיהָ תַטִּיל הַזְּרִיזָה הַבֵּיצָה.

הִיא לוֹעֶסֶת עָלִים וְעוֹשָׂה מִין דַּיְסָה,

בַּדַּיְסָה הִיא עוֹשָׂה קִיר קָטָן – מְחִיצָה.

וּפָנְתָה הַדְּבוֹרָה הַזְּהוּבָה וּמָצְאָה

אֲבָנִים זְעִירוֹת: חֲצָצִית חֲצָצִית

לְמַלֵּא פִתּוּלֵי בֵית-שַׁבְּלוּל הַפָּטִיט,

לְמַלְּאוֹ אֶת-כֻּלּוֹ, שׁוּב תִּבְנֶה קִיר הַבְּלִיל

וְחָסְמָה אֶת הַחוֹר וְיִהְיֶה קֵן כָּלִיל,

וְהוּא קַן דַּיָּרָה, בִּשְׁבִילָהּ לְמַעֲנָהּ.

פֹּה נִגְמר הַסִּפּוּר עַל סֻכָּה קְטַנָּה.

תל-אביב 1937

דבורה אחת, ממשפחת הבונים, מטילה ביצתה בתוך בית–שבלול נעזב, מכניסה לתוכי חלת דבש קטנה בשביל הדיָרה, ומקימה עליו סוכה כדי להצפינו מעין האויבים, כמסופר בשיר. ↩

מזל דגים

מאת

שאול טשרניחובסקי

גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל מַזָּל! צֵא אֶל הַשּׁוּק וּמָצָאתָ!

וְדַוְקָא לִמְקוֹם שׁוּק הַדָּגִים: סְחִי וּמָאוֹס וְצַחֲנָה,

רֵיחָהּ שֶׁל דָּגָה מַסְרִיחָה. וְדָגִים עֲרֵמוֹת, עֲרֵמוֹת

צְפוּפִים בַּעֲרֵבוֹת שְׁטוּחוֹת, מוּטָלִים עַל גַּבֵּי דּוּכָנִים.

וַעֲרֵמוֹת הַדָּגָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת – זְכוּרָנִי…

מוּטָל הַדָּג, זֶה הֶעָלוּב, שֶׁהֶעֱלוּהוּ בְּמִכְמֹרֶת

אֶל הֶחָרָבָה מִנְּהָרוֹ. פּוֹעֵר פִּיו, פּוֹעֶה מִתְעַיֵּף

לַכְנִיס כָּל-שֶׁהוּא אֲוִיר לְתוֹךְ הָאֲגִידִים שֶׁיָּבְשׁוּ,

מַמְתִּין – מְחַכֶּה לָרֶגַע, בּוֹ יָבֹא הַקּוֹנֶה וּגְאָלוֹ

מִנִּי יִסּוּרֵי חֲנִיקָה, וְהִשְׁלִים גּוֹרָלוֹ לְמִיתָה.

בָּאִים יְהוּדִים מַקְדִּימִים – שַׁבָּת הַיּוֹם לֵאלֹקֵינוּ,

זוֹכִים כָּל הַמַּקְדִּימִים בְּדָגִים מֻבְחָרִים, אַחֲרֵיהֶם

בָּאוֹת עַקְרוֹת הַבַּיִת – זְרִיזוֹת לִכְבוֹדָם שֶׁל חַגִּים;

בָּאִים – גַּם לֹא מִבְּנֵי-בְּרִית, זֶה קוֹנֶה וְזֶה קוֹנֶה, סְתָם קוֹנִים.

מוֹכֵר-הַדָּגִים לוֹ אַחַת: יִקַּח לוֹ מִי אֲשֶׁר יִקָּח –

לוֹ, כִּי יְשַׁלֵּם בִּלְבָד! וְאוּלָם הַדָּג מַה הוּא אוֹמֵר?

צֵא וְהִסְתַּכֵּל בַּלָּז: זֶה בּוֹכֶה וְזֶה בּוֹכֶה, גַּם שְׁנֵיהֶם.

אֶלָּא זֶה בּוֹכֶה מִשִּׂמְחָה, וְזֶה בּוֹכֶה-מִתְאַבֵּל לַמַּזָּל.

בּוֹכֶה-שָׂמֵחַ דָּג עוֹלֶה (בִּזְכוּת סָבָא-דָּג לוֹ) עַל שֻׁלְחַן

יְהוּדִי כָשֵׁר לְשַׁבָּת! בְּסַכִּין כְּשֵׁרָה יְבֻתָּר,

מֵעָיו יוֹצִיאוּ – כָּל קְרָבָיו, אֲשָׁכָיו אוֹ בֵּיצֵי הַדָּגִים,

בְּנֹעַם וּזְהִירוּת יְתֵרָה, וִימַלְּאוּ כְּרֵסוֹ שֶׁנִּתְרוֹקְנָה

מִלּוּא מִשֻׁפְרֵי דְשֻׁפְרֵי, עַל פִּלְפִּלָא חֲרִיפְתָּא, עַל לֶחֶם,

בָּצָל מְשֻׁבָּח רֵיחָנִי, כְּיַד בַּעֲלַת-בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל,

תּוֹרָה לִמְּדַתָּה עוֹד אִמָּהּ, כְּשֶׁהִיא עוֹד תִּינוֹקֶת-נֶחְמוֹדֶת,

כַּמָּה קְפִיצוֹת לוֹ יּקְפּוֹץ הַקּוֹפִיץ הַפָּזִיז הַגָּדוֹל

עַל בְּשָׂרָיו וּבְתָרָיו, עַד שֶׁיּוֹצִיאוּ חֲטִיבָה

אַחַת לְבַנְבֶּנֶת-אֲפוֹרָה, לְמַלֵּא בּוֹ פְּגַם בֶּטֶן-רֵיקָה.

יָבֹא בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם, בְּקַלַּחַת בַּרְזֶל שֶׁל סִיגִים

מַעֲלֶה רֵיחָם שֶׁל דָּגִים נִתְבָּרְכָה בוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.

אַחֲרֵי כֵן יִשְׁמַע הַ“קִּדּוּשׁ” הַיּוֹצֵא בְּחֶדְוָה וָנֹעַם,

יוּכַן לוֹ מַצָּע – טוּר רִאשׁוֹן וְחַלָּה שֶׁל שַׁבָּת – טוּר שֵׁנִי,

מְתֻבָּלָה בְּבִרְכַּת “הַמּוֹצִיא”, וְאָז יָבֹא תּוֹרוֹ לִכָּנֵס

בֵּין חַלַּת סֹלֶת נְקִיָּה וּמְרַק הָאִטְרִיּוֹת הַטְּרִיּוֹת,

נֵתַח טַעַם גַּן-עֵדֶן, בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה לִמְקוֹמוֹ.

יִזְכֶּה לִשְׁמוֹעַ בְּסִלְסוּל זְמִירוֹת-חֲסִידִים עֲרֵבוֹת,

יִזְכֶּה וְיֵהָנֶה מִבִּרְכַּת הַ“מָּזוֹן”, אֲרֻכָּה בְּמִקְצָת,

וְיֵשׁ גַּם (אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם) בִּ“מְזֻמָּן” שֶׁל שְׁלֹשָׁה יֵהָנֶה.

אֵלֶּה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁלּוֹ! אַשְׁרֵיהוּ וְטוֹב לוֹ, שֶׁחֶלְקוֹ

לִפּוֹל בְּיַד יַעֲקֹב!

אַךְ אוֹי וַאֲבוֹי, וְשׁוּב אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ,

אִם בִּידֵי עֵשָׂו הוּא נָפָל, אוֹ בְּכַפָּיו שֶׁל דּוֹדוֹ יִשְׁמָעֵאל,

בְּרָכָה עָלָיו לֹא תָבֹא, בְּשָׂרוֹ לֹא יֵחָתֵךְ, לֹא יְקֻצַּץ,

קוֹפִיץ לֹא יַעֲלֶה עָלָיו, מַמְרוֹרוֹת בְּצָלִים לֹא יֵדַע,

כֻּלּוֹ עַל מֵעָיו וְעַל פִּרְשׁוֹ יִכָּנֵס בְּרוֹתְחִין לִבָּשֵׁל,

סַכִּין בִּבְשָׂרוֹ לֹא תִגַּע, שׁוּם דָּבָר, שׁוּם דִּבּוּר. בִּגְמִיעָה

גֶּמַע אַדִּירִים יִפָּקֵד, וּבְצַהֲלוֹת “בִּרְכוֹת-אִמָּהוֹת”

בֶּתֶר, בֶּתֶר יִבָּלַע, וּבְשָׂרוֹ יָבֹא בְּיַיִן-שָׂרוּף.

הִנֵּה מַדּוּעַ הוּא בוֹכֶה אוֹתוֹ דָג מִסְכֵּן, כִּי גְזֵרָה

נִגְזְרָה עָלָיו וְיִפּוֹל בִּידֵי דוֹדִי עֵשָׂו – קוֹנֵהוּ.

באניה Patria ,1937

[דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה קָרַחַת]

מאת

שאול טשרניחובסקי

דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה קָרַחַת מֵאֵצֶל צָרְעָה אֶל הָעֵמֶק.

כֶּרֶם מִכָּאן וּמִכָּאן. אֵצֶל הַשֶּׁקַע מַלְבִּין

שֶׁלֶד כְּפִיר-אֲרָיוֹת, וְעוֹד גִּידֵי עַצְמוֹתָיו לֹא נֻתָּקוּ:

עֶצֶם תִּפְאֶרֶת בְּצַד עֶצֶם פֶּלֶא שֶׁל אוֹן.

וַעֲדַת דְּבוֹרִים מְזַמְזֶמֶת בַּעֲבוֹדָה הִיא מוֹשֶׁכֶת

בְּשִׁירַת-קֹדֶשׁ עַל כָּל פֶּרַח וְשִׂיחַ וָעֵץ,

וּבְמַפֶּלֶת בַּתָּוֶךְ שְׁלַל יַעֲרוֹת דְּבַשׁ, יִרְדֶנּוּ

גֶּבֶר מַכֶּה-הָאֲרִי: כִּי מֵעַז יֵצֵא הַמָּתוֹק.

כְּפִיר אֲרָיוֹת פְּגָשָׁהוּ כְּפִיר-אֲרָיוֹת וַיַּכֶּנוּ:

כְּפִיר-אֲרָיוֹת כְּפִיר-חַיָּה, כְּפִיר אֲרָיוֹת כְּפִיר-אָדָם…

גֶּבֶר, מַה תִּירָא מִזַּעַם אֲרִי-עֲרָבָה – תְּשַׁסְּעֶנּוּ!

לֹא עָמַד מֵעוֹלָם פֶּרֶא בִּפְנֵי הָאָדָם – –

תל-אביב, 1937

רוּחוֹת שֶׁל אַמְבָּרִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

רוּחוֹת שֶׁל אַמְבָּרִים עֲמוּסוֹת חֹם-דָּגָן

עִם רֵיחַ נִשֹּׁבֶת וְרֹטֶב הַגָּן,

רוּחוֹת סוֹפֵי-קַיִץ, עוֹנַת הֶעָמָל,

חִטָּה מַבְשֶׁלֶת וְעֵשֶׂב קָמָל!

רוּחוֹת מְמֻנּוֹת עַל קַרְקַע-גְּרָנוֹת,

חוֹבְבוֹת כָּל חָרִיץ דָּשׁ אוֹמֵר רְנָנוֹת,

וּמֶלֶל-מוֹרַג, בּוֹ בַּגֹּרֶן תֻּכַּשׁ

שִׁבֹּלֶת מְרַשְׁרֶשֶׁת בֵּין תֶּבֶן לְקַשׁ!

אַתֶּן הָרוּחוֹת הַמְמֻנּוֹת עַל הַבָּר,

עַל הָאֲפִילִים – בְּעוֹדֶנּוּ עֻבָּר,

מוּטָל לוֹ בַּתֶּלֶם בְּתוֹךְ חִתּוּלָיו,

בְּגוּשׁ שֶׁל מַשְׂדֶּדֶת עוֹבֶרֶת עָלָיו!

רוּחוֹת – אֶפִּטְרוֹפְּסוֹת לְגַן וּכְרָמִים,

צוֹבְעוֹת אֶת הַגֶּפֶן יָרֹק וְדָמִים,

בְּיָד מְלַטֶּפֶת קֹוְצוֹת אֶת-סִיסוֹ,

דּוֹאֶגֶת לַמֶּתֶק שֶׁבַּעֲסִיסוֹ; –

צְאֶינָה, בָּרֵכְנָה אֶת מִשְׁכְּנוֹת אַחַי

בְּרָכָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, בִּרְכַּת כֹּה לֶחָי!

זָרֹה עַל כָּל אֹהֶל, סָבִיב לְכָל-כְּפָר,

מֵרֵיחַ נִשֹּׁבֶת וְנַהַם שׁוֹר-פָּר;

עֲבוֹרְנָה בָּעֶרֶב, שֹׁקְטוֹת-עֲדִינוֹת,

נָא הַהֲסֶינָה אֶת כָּל הַגִּנּוֹת,

תַּבֵּלְנָה בְּלַחוּת מְשַׁכֶּרֶת שֶׁל גַּת,

מֵי שֹׁקֶת וְרֵיחַ חַלּוֹת-הַשַּׁבָּת!

ברכבת מרסיל – פָּרישׂ, 1937

רוצה את לשמוע

מאת

שאול טשרניחובסקי

[רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ…] / שאול טשרניחובסקי

רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁר

אָז יַעַר אֶפְרַיִם בָּהָר וָאֲפָר?

וְהוּא אָז נָטוּשׁ וְתוֹפֵס הָרָמָה,

אוֹכֵל בָּאָדָם וּמֵצֵר לַקָּמָה,

מַאֲפִיל עַל הָרֶכֶס, קָשׁוּר וְהָדוּק

אֶת כָּל-תּוֹצְאוֹתָיו לוֹ – הַשֵּׁן וְהַצּוּק;

סוֹבֵב-מִסְתּוֹבֵב וְנֶאֱחָז בַּטָּרָשׁ,

מַכֶּה שָׁרָשִׁים בְּנָקִיק צָר וָרָשׁ?

רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁר

אָז יַעַר אֶפְרַיִם, כְּשֶׁעָלוּ בָּהָר

בְּנֵי דּוֹר-הַמִּדְבָּר לְבָרֵא אֶת-עֵצוֹ

בְּרֹמַח קָשֶׁה, בְּגַרְזִנּוֹ וְחִצּוֹ,

חֶלְקַת מְחוֹקֵק בְּשָׁעֳלוֹ כִּי מָדָד

מָלֵא אוֹן-מִדְבָּר (לַחֲרוֹשׁ לֹא נִסָּה)

בְּשֶׁל הַשְּׁבוּעָה שֶּׁנִּשְׁבַּע בְּגִלְעָד,

בְּשֶׁל אֶרֶץ עַמּוֹ, בַּעֲבוּר שְׂדֵה-עַכְסָה?

רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁר

אָז יַעַר אֶפְרַיִם עֵת זוֹעֵף וְסָר?

הַשִּׁיר שֶׁהוּשַׁר בִּשְׁאָגָה, וְשָׁאַף

שַׁבֵּר הַשְּׂעִירָה¹ לִשְׁבָבִים בְּרָב-אַף,

אוֹ בָא מְפַעְפֵּעַ וּבָא בִּיבָבָה,

הוּעַם-וְהוּעַב, שׁוּב הֹעַל וְכָבָה?

הוֹגֵה נְכָאִים אוֹ שׁוֹרֵק לְרִבְבוֹת

שָׂעִיר רְחוֹקִים לַעֲזוֹר לְתַנּוֹת?

רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ הַשִּׁיר אֲשֶׁר גָּר

עִם יַעַר אֶפְרַיִם, כְּשֶׁהוּא עוֹדוֹ שָׁר?

עֲלִי, וְהִתְיַחַדְתְּ לָךְ אֶל תַּחַת הֲמוֹן

בְּרוֹתָיו הַזְּקוּפִים שֶׁל מִנְזַר-קַטַּמוֹן

עִם לַיְלָה שֶׁל כֶּסֶף לָן בָּאֳרָנָיו,

עִם קֶסֶם יָרֵחַ מַכְסִיף אֲבָנָיו,

צַר פֶּלֶא-צְלָלִים וּבוֹרֵא חֲלוֹמוֹת

בִּתְחוּם שְׂדֵרוֹת וְגָזִית הַחוֹמוֹת.

פּוֹתֵחַ הָרֶנֶן, מַתְחִיל בְּשִׁירוֹ

אָז אֹרֶן רַב-מַחַט בְּרֹאשׁ אֲמִירוֹ,

הִרְגִּישׁ כִּי בָאָה כְּבָר צָפוֹן-מַעֲרָב,

עָנָה בְשִׁירָה וּמְסָרָהּ לֶעָנָף,

עָנָף – לִזְמוֹרָה, וְסָעִיף – לַשֵּׁנִי,

לָאַט לְכָל מַחַט עַל-בַּד: שִׁירָה, בְּנִי…

וּבְשֶׁטֶף הַשִּׁיר שֶׁיִּגְבַּהּ וְיִגְדָּל

יִנֹּעַ מִכּוֹפֵף כַּשָּׁט עַל פְּנֵי גָּל.

שֵׁנִי לוֹ הַבְּרוֹשׁ – וְגַם הוּא בְּנִגּוּנוֹ,

נִמְתָּח כְּזָקִיף, מִתְנוֹדֵד עַל כַּנּוֹ,

כֻּלּוֹ מִתְיַפֵּחַ, קוֹבֵל כְּלַפֵּי עָל,

פּוֹרֵשׂ הַשָּׁמַיְמָה דַּלִּים סְעִיפָיו.

תָּפְסָה תְּאֵנָה מְחֻסְפֶּסֶת-כַּפּוֹת

שִׁירַת הָאִילָן, מַמְשִׁיכָה בִּבְכִיּוֹת;

נִטְפַּל לָהּ הַזַּיִת (עִקֵּל וְאַלִּים)

בְּזִמְרָה חֲטוּפָה מִפִּי הָעַלְעָלִים;

תָּקְפָה צְמַרְמֹרֶת מַטֵּה הָרִמּוֹן,

צֵרַף פִּטְפּוּטוֹ הַזָּרִיז לֶהָמוֹן,

וְכָל הַמִּגְרָשׁ מִתְיַפֵּחַ וָרָן,

שָׁרָה הַשְּׂדֵרָה, הַסּוֹכֵךְ ² וְהַגָּן

קַדִּישׁ-יְתוֹמִים עַל חֻרְבָּן וּתְמוּרָה,

עַל שִׁיר שֶׁנִּפְסַק, עַל עֲנוֹת גְּבוּרָה

עַל דַּם נְדִיבִים שֶׁנָּפְחוּ פֹּה נַפְשָׁם,

עַל קֶבֶר נִשְׁכָּח וְעַל כּוּךְ שֶׁהוּשָׁם.

רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמוֹעַ הַשִּׂיחַ שֶׁסָּח

אָז יַעַר אֶפְרַיִם: הַשִּׂיחַ, הַסְּבָךְ?

עֲלִי וְהִתְיַחַדְתְּ עִם אִילַן-קַטַּמוֹן,

עִם אֹרֶן וָזַיִת, הַבְּרוֹת, הָרִמּוֹן.

פּוֹטֵר הַשִּׂיחָה וְהַפִּטְפּוּט וּלְהָטָיו

הָאֹרֶן הָעַז בְּצִיצִיּוֹת-מְחָטָיו,

עוֹנֶה לוֹ הַזַּיִת לְנִיד וּלְלֹא-נִיד,

וּכְבָר מִתְיַפֵּחַ, מַרְעִיד הָרָטִיט.

נִטְפָּל שְׁאוֹן הַגֹּפֶר לִשְׁאוֹן שְׁאָר אֶחָיו…

שׂוֹחֶה הַשָּׁאוֹן הַיָּרֹק הָרָחָב,

קוֹל אֶשֶׁד צָנוּעַ בְּסֶכֶר-הָרָיו,

תּוֹקֵף אֶת הַיַּעַר וְאֶת אֲמִירָיו,

כִּשְׁאוֹן יָם רַב-גַּעַשׁ רָחוֹק, מַה רָחוֹק…

שׂוֹחֶה וְחוֹלֵף, לִבְלִי סוֹף, לִבְלִי חֹק…

עוֹמְדִים אִילָנוֹת מְנַעְנְעִים רֹאשׁ אֶל רֹאשׁ,

כְּסוֹד יְשִׁישׁוֹת מוּעָדוֹת לַחֲשׁוֹש.

ירושלים, קטמון, 1937

שְׂעִירָה – יער שעציו דקים וסמוכים זה לזה ↩
שורת עצים הסוככת בפני רוח. ↩

אֲנִי – לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם... (סְטַנְסוֹת)

מאת

שאול טשרניחובסקי

אֲנִי – לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם, גַּם לֹא שֻׁלְחַן!

וְאִם יֵשׁ אֲשֶׁר תָּבוֹא שְׁעַת-חֻלְשָׁה חִוְּרָה,

תִּפְרֹשׂ אֶת אֲרִיגָהּ עַל נֶפֶשׁ מִתְגַּעְגְּעָה

עִם עֶרֶב רַב-אֵימָה אוֹ אֵלֶם חֲצוֹת-לֵיל,

וְהַלֵּב יָגֵעַ כֹּה מִשֶּׁקֶר הֲמוֹן-עָם

וּמִתְפַּלֵּל בַּלָּאט – בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים –

אֶל יָד מְלַטֶּפֶת בְּרֹךְ, אֶל לֵב יָחִיל דּוּמָם,

הַמַּחֲרִישׁ אִתְּךָ, כּוֹאֵב אֶת כְּאֵבְךָ,

בְּצַעַרְךָ לוֹ צַר וּבְגַעְגּוּעִים שֶׁלְּךָ

עַל רֶמֶז כָּל-שֶׁהוּא מֵעֵבֶר לִקְטַנּוֹת;

בֵּין ד' כְּתָלִים שֶׁל חֶדֶר לֹא-לְךָ,

אֲשֶׁר גַּבֵּי זָרִים הֵטִילוּ בוֹ לִכְלוּךְ,

וְטִשְׁטְשׁוּ צְבָעָיו בְּמַבָּט וּבְמַגָּע,

לָטְשׁוּ כַּף-הַמַּנְעוּל וְשִׁפְשְׁפוּ הַקַּת;

עַל הַמַּשְׁקוֹף הַדַּל אַבְקַת זוּהֲמָתָם,

מַאֲוַיֵּי נָכְרִים וְטַעְמוֹ שֶׁל זָר,

תְּלוּיִים תַּבְנִית-קוּרִים קָשָׁה נֶאֱלָחָה,

וְאֵין בַּחֶדֶר כְּלוּם, דָּבָר אֵלָיו תִּדְבַּק

עֵינְךָ מִתּוֹךְ חִבָּה, זִכְרוֹן שָׁעָה יָפָה,

מְלַטַּפְתְּךָ בְּאוֹת וּבְרֶמֶז אוֹר אוֹ צְלִיל.

גַּם זֶה יָדוּעַ לִי: כִּי לְעוֹלָם אֲנִי

לִי בַּיִת לֹא אֶבְנֶה, וְלֹא תָגִיל עֵינִי

בִּדְפֹק מַעְדֵּר זָרִיז עַל סֶלַע, קַרְקָעוֹ

תְּגַּל אֶת מַעֲרָהּ לִקְרַאת מַסַּד כָּבוּל;

לֹא אֲקַדֵּם בְּרָכָה כָּל לְבֵנָה עוֹלָה,

וְלֹא יָרֹן לִבִּי עִם גְּמַר סִפּוּן שָׁרִיר,

וְלֹא אֶזְכֶּה קַיֵּם מִצְוַת בִּנְיַן אַרְצִי.

אוּלַי כְּבָר לֹא כַּדָּאי: יָדִי עוֹד נְטוּיָה,

וּבַמְּנוֹרָה עוֹד אוֹר, עַלִּיז, בָּהִיר, גָּדוֹל;

אַךְ מִי יֵדַע, הוֹי, מִי, אִם דַּי הַשֶּׁמֶן בָּהּ?

וְכֶרֶם לֹא אֶטַּע, לֹא אֲסַקֵּל, וּבוֹ

לֹא אֲשַׁלַּח צִנּוֹר לַמַּיִם הַמַּפְרִים,

כִּי לֹא אֶשְׁתֹּל שָׁתִיל, כִּי לֹא אֶכְאַב בְּצָמְאוֹ,

וְגַן קָטָן לֹא לִי, לֹא עַל חֶלְקָה שֶׁלִּי,

לִנְטוֹעַ בָּהּ מַטָּע אֲשֶׁר נָטְעָה אִמִּי

בְּאַהֲבָה וּבְשִׁיר אִשָּׁה רַעֲנָנָּה,

בִּגְמוֹל אוֹן יִפְעָתָהּ עִם אֹשֶׁר אֵם-בָּנִים,

אוֹתָם פְּרָחִים צְנוּעִים, הָרִאשׁוֹנִים לְכָל

הֲמוֹן פִּרְחֵי עוֹלָם שֶׁפֵּאֲרוּ לִבִּי,

הֶעֱבִידוּנִי יוֹם, כִּשְּׁפוּנִי בַּחֲלוֹם.

וְלִי לוּ אַךְ שֻׁלְחָן! אוֹתָהּ פִּנָּה קְטַנָּה,

שֶׁבָּהּ אָדָם רָגִיל לְהִתְיַחֵד עִם אוֹר

עוֹלַם-כָּל-עוֹלְמוֹתָיו, מִתּוֹךְ נִיצוֹץ חַיִּים

שֶׁטֻּשְׁטְשׁוּ בְּאֵין-סוֹף, הֶגְיוֹן יְדִיד מִכְּבָר,

חֲזוֹן מוּרָם מֵעָם, פְּלִיט אֶבֶן אוֹ פְּלִיט גְּוִיל;

אוֹ בְשָׁעָה בְרוּכָה בְּשֶׁפַע שֶׁל שִׁירָה

תָּקֵר-תְּפַךְ כַּגַּל מִתּוֹךְ נִגּוּן אִלֵּם

הַמְּנַסֵּר בַּלֵּב, דּוֹרֵשׁ לוֹ הַמּוֹצָא,

וּבַעֲתֶרֶת אוֹן כְּדֵי לֵרָשֵׁם בְּיָד

קוֹדַחַת בְּגִילָה עַל-גַּב פִּסּוֹת נְיָר.

נָדַדְתִּי כָּל יָמָי, אוּלַי אָשׁוּב אֶדֹּד…

נִכְסֵי-דְלָא-נָיְדֵי לֹא לַנּוֹדֵד, לֹא לִי.

אִם לֹא שֻׁלְחָן שֶׁלִּי, יֻצַּב עֲלֵי שֻׁלְחָן

דָּבָר כֻּלּוֹ שֶׁלִּי, אִתִּי שׁוֹהֶה, נוֹדֵד,

יִסֹּךְ עָלַי מִמְסַךְ חֲלוֹם גַּן-בְּעָלָיו,

אוֹ יַעַטְפֵנִי צֵל אוּלָם בָּנוּ יָדַי,

יַבִּיט עָלַי – נִצָּב עַל כַּן – דּוֹמֵם, אִלֵּם,

מִתּוֹךְ חִבָּה, מִתּוֹךְ לְטִיפָתוֹ רַכָּה, -

דָּבָר אֶחָד אֲנִי רוֹצֶה: עַל שֻׁלְחָנִי

אַךְ אַנְדַּרְטָה אַחַת בָּאֶבֶן אוֹ בָעֵץ.

תֵּעַשׂ הָאַנְדַּרְטָה בַּזֶּלֶת מוּצָקָה,

שְׁחוֹר-שֶׁבִּשְחוֹר הַגּוּשׁ אֲכוּל אֵשׁ-בְּרֵאשִׁית,

כִּמְלֶאכֶת מֹף וְאַשּׁוּר – מַזְכֶּרֶת לְדוֹרוֹת.

לִהְיוֹת כָּל רֶשֶׁם פְּנֵי הָאִישׁ בּוֹ יֵחָרֵט

מַצָּק שֶׁל עוֹלָמִים, מַצַּק בַּרְזֶל וָאֵשׁ,

אַךְ כִּהְיוֹתוֹ גַּם הוּא – אָדָם בַּרְזֶל וָאֵשׁ

מְחוֹקְקָם שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם רָחוֹק,

לָדַעַת אֱלֹהִים פָּנִים אַךְ אֶל פָּנִים.

עֲנָק חוֹזֵי-תֵבֵל, חֲלוֹם תֹּם עֲלוּמָי,

נְבִיא מִדְבַּר פָּארָן, נְבִיא סִינָי – מֹשֶׁה.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה מִנְּחֹשֶׁת קְדוּמִים,

אֲשֶׁר בָּהּ צָר מִירוֹן¹, וַחֲצֹצְרוֹת יָוָן

הֵרִיעוּ בָּאִיִּים כָּבוֹד לְאַפּוֹלוֹן,

כָּבוֹד לִבְחִיר בָּנָיו, רִאשׁוֹן בְּמִשׁוֹרְרָיו,

מוֹשִׁיבִי הָאוֹלִימְפְּ² הֲמוֹן אֵלִים נָאִים.

שְׁתוּם-עֵינַיִם זֶה חוֹזֶה עוֹלַם-יִפְעָה

לֹא רָאֲתָה עַד כֹּה כָמֹהוּ עֵין רוֹאֶה,

הָאִישׁ אֲשֶׁר יָצַק מִלִּים כְּמַנְגִּינָה

מִכֶּסֶף-רְנָנוֹת, מַכְתִּיר עֲלֵי-דַפְנָה

לָעַד לֹא יִבֹּלוּן, אֲשֶׁר קֹרָא הוֹמֵר.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה מִשֵּׁישׁ פֶּנְטֵלִיקוֹן,³

מִמַּרְמְרָה קְדוֹשָׁה הֲרַת אֵלֵי יָוָן,

כָּבְשָׁה יַד פִידִיאַס,⁴ אוּלַי זַכָּה עַד-דָּי,

אוּלַי רַבָּה בְּחֵן, תִּתֵּן בִּטּוּי נָכוֹן

לַדָּר עִם כֶּסֶף-עָב, נוֹגֵעַ פִּי תְהוֹם,

מַשִּׂיג אֱמֶת-הַהוֹד, תּוֹפֵס הוֹד הָאֱמֶת,

מַעְיַן חָכְמָה וָאוֹר לְדוֹר רָחוֹק מִדּוֹר,

חוֹקֵר רִגְשֵׁי אֱנוֹשׁ וּמַלְכֻיּוֹת אָדָם

עַל מֵצַח אֵל שָׁלֵו וּבְעַיִן רוֹאָה-כֹל

שֶׁל גְּאוֹן הַמַּחֲשָׁבָה, רֹאשׁוֹ שֶׁל אַפְּלָטוֹן.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה אַלּוֹן עֵץ אוֹדֶנְוַלְד⁵

וּפְסָל אֶת גֵטֶה לִי בְּיָד עַזָּה-רַכָּה,

יְפֵה רוּחַ וּגְוִיָּה, תִּפְאֶרֶת הָאָדָם.

עֵינַיִם תִּקְרַע לוֹ לִקְלוֹט תֵּבֵל כֻּלָּהּ

עִם לֵב יָבִין חָזוּת דּוֹר מֵת וְדוֹר עוֹלֶה,

חוֹבֵק זְרוֹעוֹת עוֹלָם, חוֹבֵב חִידַת שְׁמָשׁוֹת,

פּוֹתֵר הָגוּת הַגָּל, סָח פֶּלֶא אִילָנוֹת,

עָמוּס מִסְתְּרֵי כָל-חָי, דּוֹבֵר עִם הַדּוֹמֵם

וְתָר צְפוּנֵי דוֹרוֹת בְּעֶצֶם חֲטוּבָה,

מַעְיַן שִׁירָה רַבָּה, עֵר לַהוֹלֵךְ וְלַבָּא.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה בַּרְזֶל-סִיגִים עָמוּם

עֵר לַנּוֹגֵעַ בּוֹ, עוֹנֶה בְּקוֹל הֵדוֹ

כַּהֵד אֲשֶׁר הָיָה בְלִבּוֹ זֶה הַגָּדוֹל

לַצַּעַר וְלַגִּיל, לָאֹשֶׁר וְלַכְּאֵב,

לָאַהֲבָה, לַבּוּז, שִׂנְאָה וְרַחֲמִים

שֶׁל מֶלֶךְ רָד בָּעָם וּצְעִיר הַקַּבְּרָנִים,

לֵיצָן וְלֵב-חָכְמָה, רוֹצֵחַ בְּעַד מְחִיר,

הוֹלֵל, רוֹדֵף-כָּבוֹד, מַלְכָּה, נָשִׁים הוֹלְלוֹת,

בֶּן-מֶלֶךְ בְּחִיר-אָדָם אוֹ יְהוּדִי מֻרְדָּף:

בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, וְאֵין בִּלְתּוֹ – שֶׁקְסְפִּיר.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה מֵאֶבֶן יְהוּדָה,

קָשָׁה כַּחַלָּמִישׁ, תּוֹסֶסֶת בְּדָמִים;

קָשֶׁה בִּפְנֵי גְדוֹלִים וְלֵב שׁוֹתֵת דָּמָיו,

שִׁכּוֹר מֵחֶזְיוֹנוֹת, מִצֶּדֶק רָם עַל כֹּל;

הַר גַּעַשׁ, הַר פּוֹלֵט בְּרַד אֶבֶן יְקָרָה,

רַב-מָג בְּקֶסֶם נִיב וְהֶגֶה לֶהָבוֹת,

חוֹלֵשׁ עַל רְעָמִים יַתִּיז פִּיו הַקָּדוֹשׁ;

שׁוֹבֶה אֻמּוֹת-עוֹלָם בְּכֶשֶׁף זַעְמוֹ,

נְגִיד חוֹזֵי-חָזוֹן, – תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה

דְּמוּת מְנַחֵם עַמִּי יְשַׁעְיָה בֶן-אָמוֹץ.

תֵּעָשׂ הָאַנְדַּרְטָה שֶׁנְהַב-הִנְדּוּ עַתִּיק

שֶׁהֶעֱלָה צָהֹב, כִּבְשַׂר שְׁזוּף חַמָּה,

דְּמוּת הָעַשְׁתֹּרֶת לִי, לוּטָה שְׂמָלוֹת כֻּלָּהּ,

אַדֶּרֶת כְּבֵדָה שָׁבְלָהּ נוֹשֵׁק קַרְסֹל;

“לֹא יִרְאֶנָּה וָחָי”! כָּל קֶפֶל – רֶמֶז חָי,

כָּל קֶמֶט – הֶגֶה אֵשׁ, וּבְתַאֲוַת הֶפְקֵר

מָתְנַיִם וְיָרֵךְ וְשַׁד טֶרֶם יִתְגָּל

בְּמִשְׁמַעַת אֵיתָנִים, שֶׁנִּקְדְּשׁוּ בֶּחָי,

נִצֶּבֶת בַּהֲדַר יָפְיָהּ, בְּחַג פֻּלְחָן – – –

אֲנִי – לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם, אַף לֹא שֻׁלְחָן!

יְרוּשָׁלַיִם (קאטאמון) תל-אביב, 1937

פַּסָל יוני מפורסם ↩
ומשב אלהי יון. ↩
הר ידוע בשֵׁישוֹ הטוב. ↩
פַּסָל יוָני מפורסָם, בימי פֶּרִיקְלֶס ↩
רכס–הרים בגרמניה ↩

סַבְתָּא כָּךְ הָיְתָה אוֹמֶרֶת...

מאת

שאול טשרניחובסקי

סַבְתָּא, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם! הִיא הָיְתָה חוֹזֶרֶת-אוֹמֶרֶת:

"בְּנִי, אַל תִּכָּנֵס לִכְנֻפְיָא שֶׁמְּחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם הַכֶּסֶף,

יַעַן וּבְיַעַן, כִּי אַתָּה כְּלוּם לֹא תְקַבֵּל, יַקִּירִי."

וְגַם אֵלֶּה דִבְרֵי הַסַּבְתָּא, זְכוּתָהּ הִיא תָּגֵן עָלֵינוּ:

"בְּנִי, אַל תִּכָּנֵס לִכְנֻפְיָא, אֲנָשִׁים נִצִּים בֵּינֵיהֶם,

וּמַהֲלֻמּוֹת שָׁם פּוֹרְחוֹת, כִּי אַתָּה בְּוַדַּאי תְקַבֵּל!"

סַבְתָּא, הוֹי סַבְתָּא יַקִּירָה! יְפֵפָה בַּת-יְפֵפִיָּה,

בַּעֲלַת גִּזְרָה נֶחְמָדָה, בַּת מַרְאֶה וִיפַת-תֹּאַר

בַּעֲלַת עֵינַיִם מְכַשְּׁפוֹת בְּמִשְׁבֶּצֶת שְׁמוּרוֹת שֶׁל קְטִיפָה,

צְפוּפוֹת שֵׂעָר אֲרֻכּוֹת מִתַּחַת לִגְבִינִים עֲבֻתִּים,

תַּבְנִית קֶשֶׁת עִקֶּשֶׁת בְּמַכְחֹל רָחָב צֻיָּרָה.

שְׁתַּיִם עֵינַיִם לָהּ קְבוּעוֹת – מְאִירוֹת בָּרֶקֶת מַשְׁחִירָה,

אֲשֶׁר אֵין לִמְצֹא דֻגְמָתָן אֵצֶל שׁוּם אֻמָּה בָּעוֹלָם,

בָּאוּ לָהּ וּבִירֻשָּׁה מִסַּבְתּוֹת בְּנוֹת-סַבְתּוֹת מִכְּנָעַן,

שֶׁהֶעֱמִידוּ בְּעוֹלָמָן וְלָדוֹת וּבְרִיּוֹת מְאֹד נָאוֹת

עִם עֵינַיִם מַפְלִיאוֹת, כְּאוֹתָן כּוֹכְבֵי-שְׁמֵי-כְנָעַן,

לְהָאִיר בְּאוֹרָן הֶחָמִים מַחֲשַׁכֵּי דְרָכִים וְחַתְחַתִּים,

אֲשֶׁר יָצַר בְּעוֹלָמוֹ הַגָּדוֹל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

שֶׁבְּרָאָהוּ בְּחָכְמָה רַבָּה, בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה,

לִהְיוֹת בּוֹ דְרָכִים אֲרֻכּוֹת, וּשְׁבִילִים לֹא סְלוּלִים וּתְלוּלִים

נְתִיבוֹת מַעֲקַשִּׁים עֲקֻמִּים וּמְסִלּוֹת זְרוּעוֹת כָּל-אָבֶן,

כְּדֵי לְמָרֵק עַצְמוֹתָם שֶׁל עַמּוֹ בְּחִירוֹ שֶׁאָהָב.

אָכֵן, יוֹדֵעַ אָנֹכִי, מֵאַיִן הַגִּזְרָה הַחֲמוּדָה,

וּמִנַּיִן מוֹרֶשֶׁת אוֹתָן עֵינַיִם נִפְלָאוֹת:

אוֹתָן עֵינַיִם קִבַּלְתֶּן מִסַּבְתָּא גִּיּוֹרֶת בַּת-מוֹאָב,

פֶּרַח-הַפְּלָאִים, שֶׁעָלָה מֵעֵבֶר לְיָם-הָעֲרָבָה,

אוֹתָן קִבַּלְתֶּן בְּוַדַּאי מֵאֵת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית –

צִיץ כְּלִיל-יֹפִי שֶׁפָּרַח בָּעֵמֶק בֵּין-הַרְרֵי הַגָּלִיל;

וְאוֹתָהּ הַחָכְמָה קִבַּלְתֶּן מִדְּבוֹרָה, מֵאֵשֶׁת לַפִּידוֹת,

נְבִיאָה שׁוֹפֶטֶת יִשְׂרָאֵל וּבְלִבָּהּ מַעְיַן-מְקוֹר שִׁירָה;

אוֹתָהּ בִּינָה יְתֵרָה לָכֶן הִיא בִּירֻשָּׁה מֵאוֹתָהּ

אִשָּׁה תְּקוֹעִית לְהַצִּיל בֶּן-מֶלֶךְ מֵאָבִיו אִישׁ דָּמִים.

וַאֲשֶׁר אָמְרָה הַסַּבְתָּא לִבְנָהּ וּלְבֶן בִּתָּהּ הִגִּידָה,

גַּם לְיִשְׂרָאֵל לְכֻלּוֹ הִתְכַּוְּנָה הַיְשִׁישָׁה הַטּוֹבָה,

וְהָיוּ וְנֶאֶמְנוּ דְבָרֶיהָ. כָּךְ הֲוָה, כָּךְ יִהְיֶה לְעוֹלָם…

הִנֵּה פַּרְעֹה-נְכוֹ מֶלֶךְ-מִצְרַיִם וּמֶלֶךְ

אַשּׁוּר יוֹצְאִים לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל-פְּרָת (“לְהִתְרָאוֹת”),

אַךְ בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ נוֹפֵל יֹאשִׁיָּהוּ נְגִידֵנוּ.

רִיב כִּי יִהְיֶה וּמִשְׁפָּט לְנוֹשְׂאֵי-הַצְּלָב וּמְשַׂנְּאֵיהֶם,

חוֹבְבֵי חֲצִי-הַיָּרֵחַ, דֶּרֶךְ בָּהּ יֵלְכוּ קָדִימָה

יְסֻמַּן בְּנַהֲרוֹת-נַחֲלֵי דַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – נִשְׁחֲטוּ;

סַעַר נְקָמוֹת כִּי יִפְרוֹץ וְאָכַל בִּשְׂדֵה-אוּקְרָאִינָה

נֶגֶד בְּעָלִים פּוֹלָנִים מוֹצְצִים לְשַׁד כָּל-בָּנֶיהָ,

נֶגֶד כְּמָרִים קַתּוֹלִים – קַנָּאִים לְשֵׁם אַב-הָרַחֲמִים,

יֶחֱרַב יִשּׁוּב יְהוּדִי וְטָבְעָה ווֹהלִינְיָה בְּדָמֶיהָ,

כְּלָיָה נִגְזְרָה עַל רַיְסִין בִּידֵי הַיְדָמָקִים פְּרָאִים,

אִם קַלְגַּסֵי-דֶנִיקִין, שִׁכּוֹרִים נְסוֹגִים בְּחֶרְפָּה

מִפְּנֵי הַדֶּגֶל הָאָדֹם, אֶת צַעֲרָם יָפִיגוּ בִּשְׁחִיטַת

קְהִלַּת בַּת-יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ תְּבוּסָתָם וְחֶרְפָּתָם הַגְּדוֹלָה;

כָּל אָרְחֵי-פָּרְחֵי מְנֻוָּלִים, נִסְפָּחִים עַל דֶּגֶל פֶּטְלְיוּרָה,

פְּלִיטֵי חֲנִיתוֹת סוֹוֶטְיוֹת – עָלֵינוּ גְבוּרָתָם יַפְגִּינוּ;

מַחֲנֵה בְּרִיטַנְיָה הַגְּדוֹלָה (כְּלֵי תּוֹתָח וַאֲוִירוֹנִים)

נִלְחָם עַל הָרֵי אֶפְרַיִם עִם כְּנֻפְיוֹת קַלָּעִים עַרְבִיִּים, –

וְאָנוּ נַצִּיבָה צִיּוּנִים לְנַפְשׁוֹת קְדוֹשֵׁינוּ בָּאָרֶץ.

וְכַאֲשֶׁר חָלְקוּ אַרְצֵנוּ שׁוֹמְרוֹנִים “אַחִים נִפְשָׁעִים”,

מַמְזֵר אֲשֶׁר מֵאַשְׁדֹּד, עַמּוֹנִים – עַם “לֹא יָבֹאוּ”,

יוֹשְׁבֵי הַר-שֵׂעִיר בְּנֵי-אֱדֹם, אוֹיְבֵינוּ מֵאָז וּמֵעוֹלָם, –

אָנוּ קִבַּלְנוּ חָמֵשׁ מִילִין עַל חָמֵשׁ וָחֵצִי.

נֶשֶׁר מוּקְדוֹן כִּי סָגַר אֶת עֵינָיו, וְיוֹרְשִׁים-נַנָּסִים

(מַלְכֵי בֵּית-הַסֶּלֶוְקִים וּמַלְכֵי בֵּית-תַּלְמַי) עֲסוּקִים

בַּחֲלֻקָּה הַגְּדוֹלָה – נוֹתַרְנוּ "הַיְּהוּדִים הַיּוֹשְׁבִים

סָבִיב לַמִּקְדָּשׁ הַמְּכֻנֶּה יְרוּשָׁלַיִם" – אַרְצֵנוּ!

חָלְקוּ אוֹתָהּ הָרוֹמִים: אַרְבַּע טֶטְרַרְכִיּוֹת הָיוּ.

מֶלֶךְ אֶבְיוֹן בֵּינֵיהֶם – הַחַשְׁמוֹנָאִי אַגְרִיפַּס,

אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ מְדִינָה! שְׁלָשׁ נָפוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:

לֹא יְהוּדָה, לֹא הָהָר, לֹא נֶגֶב, לֹא יְרוּשָׁלַיִם…

וּמֻבְטְחָנִי, גַּם עַתָּה, בְּחַלֵּק עַרְבִיִּים וְאַנְגְּלִים

אֶת נַחֲלָתֵנוּ מִקֶּדֶם, אָנוּ נְקַבֵּל, כְּדִבְרַת

סַבְתָּא יְשִׁישָׁה: קְצָת קַדַּחַת בְּצִנְצֶנֶת קְטַנְטֹנֶת.

תל-אביב 1937

צִפּוֹר תּוֹעָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

אַךְ לְאַחַר-מַעֲשֶׂה סִפְּרוּ

הַמַּלָּחִים: שְׁלֹשָׁה יָמִים,

שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, זֶה אַחַר-זֶה,

עוֹפְפָה אַחֲרֵינוּ הַצִּפּוֹר

יוֹמָם וָלַיְלָה בָּאֲוִיר;

יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא עָמְדָה

מֵרְדוֹף אַחֲרֵינוּ וּמִטּוּס,

יוֹמָם וָלַיְלָה – עַד שֶׁתַּשׁ

כֹּחָהּ וַתֵּט אֶל הַסִפּוּן.

וּכְשֶׁמְּצָאוּהָ שָׁם, יָשְׁבָה,

רָצְתָה לָנִיעַ הַכָּנָף,

רָצְתָה לַהֲרִימָהּ, אֲבָל

נָפְלָה, נִשְׁמְטָה… וֹבְאָמְרָהּ

לָרִים רֹאשָׁהּ, מַקּוֹר פָּתְחָה

כְּדֵי לִנְשׁוֹךְ, כְּדֵי לַעֲמֹד

עוֹד עַל נַפְשָׁהּ, וְהוּא נִסְגָּר.

וְעֵינֵי הַזַּעַם, עֲגֻלּוֹת,

עֵינֵי הָאַכְטִיס הַבָּהִיר,

פִּתְאֹם קָרְעָה; אֲבָל כָּבוּ

לְלֹא-אֵימָה, רֵיקוֹת-רֵיקוֹת,

אַךְ כּוֹאֲבוֹת וַעֲיֵפוֹת,

לְלֹא כָּל-זִיק חַיִּים בָּהֶן,

מִתּוֹךְ לֵאוּת שֶׁל חִדָּלוֹן

וּלְאֵין תִּקְוָה עִם גְּמַר-הַכֹּל.

וְהַמַּלָּח, אֲשֶׁר תְּפָסָהּ,

אָסַף יָדוֹ מִן הַלֵּאָה:

הִיא לֹא תָּעוּף, כָּאן תִּשָּׁאֵר!

גָּזַר וַיֵּלֶךְ לִמְלַאכְתּוֹ,

וְכָךְ יָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ

לְלֹא-תְּנוּעָה, לְלֹא כָּל-נִיד,

מֻטַּת כְּנָפָיִם…

גַּם כְּבֹא

מִן הַנּוֹסְעִים הַמִּשְתַּעְמְמִים

בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה בַּיָּם,

הוֹלְכֵי-בָטֵל מֵאֶפֶס מָה

עֲשׂוֹת עַל-גַּב הָאֳנִיָּה,

פָּנוּ לִרְאוֹת אֶת הַצִּפּוֹר,

כְּדֵי לְהָפִיג הַשִּׁעֲמוּם.

עָמְדוּ סָבִיב סִיעוֹת סִיעוֹת

אֶחָד אֶחָד, זוּגוֹת זוּגוֹת,

בָּהּ מַבִּיטִים וְיֵשׁ נוֹגְעִים

בָּרֹאשׁ, לוֹטְפִים כָּנָף, צַוָּאר.

מֵהֶם עָמְדוּ, מֻמְחֵי-פִּתְאֹם,

עַל מִשְׁפַּחְתָהּ, מִינָהּ, סוּגָהּ

זֶה בָּא נוֹתֵן בָּהּ סִמָּנִים,

וְזֶה חוֹקֵר מִנַּיִן הִיא:

כְּלוּם מִן הָאִי פָּאוֹלוֹ אוֹ

מִן הַיַּבֶּשֶׁת? מֵרְצוֹנָהּ

וַדַּאי לֹא בָּאָה… לְשׁוּם מָה?

וַדַּאי כִּי סַעַר גְּרָפָהּ.

הָיוּ מֵהֶם שֶׁהִתְאַוּוּ

לִטְעֹם מִבְּשַֹר-צִפּוֹר טָרִי,

וְיֵשׁ, לְהֵפֶךְ, שֶׁדָּרְשׁוּ

בְּתֹם מֵרַב-הַטַּבָּחִים

שֶׁהוּא יִפְסֹק לָהּ מְזוֹנוֹת.

מָצָא אֶחָד גַּם הַפִּנָּה

לְהַעֲמִיד שָׁם אֶת הַכְּלוּב,

אַךְ לֹא יָדַע, מַה-לָהּ יִנְעָם?

רָטַן שֵׁנִי: כְּלוּם לֹא מוּטָב

לִזְרֹק אוֹתָהּ מִיָּד לַיָּם…

קָפְצוּ שְׁנֵי יְלָדִים מִתּוֹךְ

הַתָּא הֶחָם שֶׁבַּ“שְּׁלִישִׁית”,

מִיָּד גֵּרַש אוֹתָם בְּקוֹל

הַמְמֻנֶּה עַל הַסִּפּוּן.

בִּלְבוּשׁ-אַסְפּוֹרְט לָבָן עָמַד

צָעִיר אַנְגְּלִי וַרְדִּי, הֵצִיץ

וְטָס אֶל הַפִּינְג-פּוֹנְג; עָבְרוּ

שְׁתֵּי בַּחוּרוֹת מְטֻיָּחוֹת,

בֵּין חֲשֹוּפוֹת לִמְלֻבָּשׁוֹת,

לְשֵׁם אַמְבָּטִי-הָאֲוִיר.

וּפְלִיט גֶּרְמַנְיָה, פַּהֲקָן,

נָתַן בָּהּ מִשְׁקָפַיִם (צַיְס),

אַךְ זֶה נִגְּבָם בְּעוֹר-אַיָּל;

וְרַק רוֹפֵא הָאֳנִיָּה,

הַבָּא מֵהֶעָצֵל בַּתָּא,

עָבַר וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ.

אַךְ הִיא יָשְׁבָה, וּבִישִׁיבָה

כְּמוֹ לֹא רָאֲתָה שָׁם כְּלוּם,

וּכְלֹא שׁוֹמַעַת שׁוּם דָּבָר,

עֵינַיִם מַיְשִׁירוֹת נִכְחָן

אֶל מֶרְחֲבֵי הָאוֹקְיָנוֹס,

אֶל נְקֻדָּה נַעֲלָמָה

עַל גְּבוּל רָחוֹק רָחוֹק מַכְחִיל.

שְׁתֵּי הָעֵינַיִם בְּרֹאשׁ קָטָן

שָׁחוֹר, חָטוּב יָפֶה, זָקוּף,

עֵינַיִם לֹא רוֹאוֹת מִכָּל

הַנַּעֲשֶֹה סָבִיב, זָרוֹת,

עֵינַיִם אַךְ לַנֶּעֱלָם,

לַ“יֵּשׁ” מֵעֵבֶר כָּל-גְּבוּלוֹת,

יָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ דּוּמָם…,

וּשְׁתֵּי כְּנָפַיִם חֲטוּבוֹת

לָהּ מְכַסּוֹת הַגּוּף שְׁחוֹרוֹת,

מָאֳרָכוֹת, צְפוּפוֹת-נוֹצוֹת.

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר עִם חַמָּה

עוֹלָה מִתּוֹךְ גַּלֵּי-אָבָץ,

מִשֶׁתַּתְחִיל עַל הַסְּפִינָה

כָּל הַתְּנוּעָה זֹאת הָרְגִילָה:

שִׁפְשׁוּף הַסִּפּוּנִים בִּשְׁאוֹן

הַמַּיִם וְהַרְבָּצָתָם

מִתּוֹךְ צִנּוֹרוֹת-בַּד פּוֹלְטִים

הַקִּלּוּחִים בִּשְׁרִיקָתָם

וְעִם פַּעְפּוּעֵיהֶם מִתּוֹךְ

פִּיּוֹת-צִנּור עָשֹוּי פָּלִיז,

וְאַחֲרֵי-כֵן בְּמוֹעֲדָן

הַמְרָקָתָן שֶׁל מִסְגְּרוֹת-

נְחֹשֶׁת עַל הַחַלּוֹנוֹת

הָעֲגֻלִּים וְעַל כָּל-כְּלִי,

הוּצַק מַתֶּכֶת וּבוֹלֵט,

וּמִשֶּׁבָּאָה הַצְּבִיעָה

הַתּוֹרָנִית שֶׁל הַתְּרָנִים

וְהַמּוֹטוֹת הָאֲכוּלִים

רוּחוֹת רָעוֹת וְטַחַב-יָם,

וְאֶבְרֵי-בַרְזֶל שֶׁל מְכוֹנוֹת

שֶׁהֱעֶלוּ הַחֲלֻדָּה.

בֵּין שֶׁבַע וּשְׁמוֹנֶה שֵׂרְכוּ

דַּרְכָּם הָאֲדוֹנִים כֻּלָּם,

עוֹטֵי-הַפִּזַ’מּוֹת אֶל כָּל

תָּאֵי-הַנוֹחִיּוּת לָהֶם:

מִקְלַחַת, אַמְבַּטְיָה וְעַד

אוּלַם-הָאֲכִילָה, כְּדֵי

לִטְעֹם הָאֲרוּחָה בַּטּוֹב.

וְעוֹד בּוֹ בַּיּוֹם, אוֹתוֹ הַיּוֹם,

מִתּוֹךְ שִׂיחָה עַל הַתַּפְרִיט.

עַל כּוֹס הַבּוּרְגוּנְדִי הַזּוֹל,

נִשְׁכַּח מִלֵּב אוֹרֵחַ זָר.

זֶה כְּבָר גָּמְרָה הַמַּפּוּחִית

עַל הַסִּפּוּן שֶׁל הַ“שְּׁלִישִית”

הַלַּחַן הַצָּרוּד שֶׁלָּהּ,

וְאָרִיִּי מַקְשֶׁה לִישוֹן

הֵרִיק עַד גְּמָר בַּקְבּוּק-בִּירָה;

מִנְיַן-הַבְּרִידְז' סִדֵּר חֶשְׁבּוֹן,

הֵטִיל מָרָה בְּחָבֵר אֱוִיל,

שֶׁבִּקְלָפָיו עִרְבֵּב תְּחוּמִים,

גּוֹמֵר בְּוִיסְקִי אֶת סוֹדָה

וַיִּתְפַּזֵּר… סוֹף סוֹף עָמְדוּ

מִמּוֹשָׁבָם אֶל הַשֻּׁלְחָן

כָּל חוֹבְבֵי הָאִישְׁקָקִי,

הִזְמִינוּ וִיסְקִי אֶת סוֹדָה;

שְׁנֵי סְלָוִים מִתְיַדְּדִים בַּצֵּל

גָּמְרוּ בְּוִיסְקִי אֶת סוֹדָה;

נִגְלוּ פִּתְאֹם מִמַּחֲבוֹאָם

וְנֶעֶלְמוּ עִם תְּקִיעַת-כָּף

זוּגוֹת שֶׁל פְלִירְט בֵּין-לְאֻמִּי;

פַּיְטָן בּוֹדֵד עָמַד מַבִּיט

סָמוּךְ לְרֹאשׁ הָאֳנִיָּה

מֻקְסַם הַצֶּלֶב הַדְּרוֹמִי.

וּבְאֵין כָּל-אִישׁ הָיִיתִי בָּא

יוֹשֵׁב אֶל מוּל פְּנֵי הַצִּפּוֹר,

בָּהּ מִסְתַּכֵּל, לָהּ מְמַלֵּל:

"הוֹי, אֲחוֹתִי צִפּוֹר, מָה אַתְּ

כּוֹאֶבֶת כָּךְ, וּמָה הַכְּאֵב

הַנֶּעֱלָם וְהַגָּדוֹל,

רַב-מִסְתּוֹרִין, טָמִיר-קָדוֹשׁ?

מַכְאוֹב צִפּוֹר? מַּכְאוֹב כָּל-חָי?

מַכְאוֹב כָּל-הָעוֹלָם הַזֶּה?

עוֹלָם לֹא יָבֶן עַל שֵׁם מָה

נוֹשֵֹא בְּסִבְלוֹתָיו, בְּשֶׁל

זִיק אַהֲבָה, זִיק גְּבוּרָה,

זִיק שֶׁל יִפְעָה, זִיק דַּעַת-מָה.

וְזִיק אֶחָד גַּם לָךְ גַּם לִי,

וּבֵין מַכְאוֹב בֶּן-הַצִּפּוֹר

לְבֵין מַכְאוֹב בֶּן-הָאָדָם

וְלֹא כְלוּם, לֹא כְלוּם, אָחוֹת צִפּוֹר!

אַיֵּה הַנְּקֻדָּה הַהִיא,

אֵלֶיהָ אַתְּ נִבֶּטֶת, אֵי?

אוּלַי הִיא גַם מַטְרַת-נַפְשִׁי,

אוּלַי הִיא גַּם שֶׁלָּךְ, שֶׁלִּי?

וְלוּ יָדַעְתִּי שְׂפַת-כָּל-חַי,

הַמּוּבָנָה גַּם לָךְ גַּם לִי,

לָךְ לְהַגִּיד, לָךְ לְרַמֵּז,

כִּי בְּצָרָתֵךְ מְאֹד צַר גַּם לִי,

הוֹי, אֲחוֹתִי הַמְכֻנָּפָה!

וְלַיְלָה כֶּבֶד שֶׁקֶט-זָר

בָּא וְנָסַךְ מִכִּשּׁוּפָיו,

בָּא וְנָגַע בָּאוֹקְיָנוֹס,

הִתְחִיל לוֹטֵף כָּל גַּל וָגַל,

סִלְסֵל, הִכְהָה בְּלִיטַת זָוִית,

שִׁכֵּךְ אֶת הַמִּשְׁבָּר הַגֵּא,

שֵׂיבַת הֲדַר-גַבּוֹ כִּבָּה,

מָחָה נְתִיב הָאֳנִיָּה

מַקְצִיף, רוֹתֵחַ בַּדְּכָיִים;

קִצֵּץ בָּעָב וַעֲנָנָה,

צִמֵּד אֶת זוֹ בָּזוֹ, הִדֵּק,

מִלֵּא אֶת הָרְוָחִים מַחְשָׁךְ,

וּבֵין-קְרָעִים – הָאֲפֵלָה,

בָּלַל גְּבוּלוֹת הַמַּיִם עִם

שׁוּלֵי שְׁמֵי-אֵל בַּמֶּרְחַקִּים

וַיַּעֲשֵׂם כֻּלָּם פִּתְאֹם

לַחֲטִיבָה אַחַת שֶׁל לֵיל

שָׁב לִמְקוֹרֵי קַדְמוֹנִיּוֹת

וּמַחֲשַׁכֵּי הָעוֹלָמוֹת,

בְּטֶרֶם שְׁמָשׁוֹת זָרְחוּ,

וּבְשִׂיחַ לֹא-נִשְׁמַע גָּזַר:

יַדְשֵׁא הַלַּיְלָה דֶּשֶׁא-אוֹר,

אֶת כּוֹכָבָיו – הַמְּאוֹרוֹת.

וּבְדֶרֶךְ אַךְ לוֹ יְדוּעָה

אֶחָד אֶחָד בָּא בִּשְעָתוֹ

וּבִמְקוֹמוֹ וּבְמוֹעֲדוֹ.

וּמִי שֶׁהוּא אַדִּיר-אָיֹם,

לְלֹא-גְבוּלוֹת, רוֹדֶה בַּתְּהוֹם,

אוּלַי שַׂר-הַתְּהוֹמוֹת הוּא הוּא?

עִוֵּר-רוֹאֶה נָשַׁם-נָשַׁף,

כָּל-כָּךְ קָרוֹב בְּתַעֲצוּמוֹ,

אָיֹם-אִלֵּם, הַמַּחֲזִיר

אֶת הַבְּרִיאָה לְקַדְמוּתָהּ,

גּוֹלֵל יוֹבְלוֹת מִפְּנֵי יוֹבְלוֹת

וְעִדָּנִים מִפְּנֵי זְמַנִּים,

אַךְ קֶטַע טֶרֶם-בְּרֵאשִׁית…

אָחוֹת צִפּוֹר, עֵינֵךְ חַדָּה…

אוּלַי עַתָּה, דַּוְקָא עַתָּה,

וְאַתְּ רוֹאָה אֶת עוֹלָמֵךְ

בָּאֲפֵלָה הַנִּפְלָאָה –

אוּלַי גַּם עוֹלָמִי שֶׁלִּי?…

שְׁלֹשָׁה יָמִים יָשְׁבָה תּוֹהָה

בִּקְצֵה סִפּוּן הָאֳנִיָּה

אוֹתָהּ צִפּוֹר תּוֹעָה. אֲנִי

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בָּרְבִיעִי

כְּבָר לֹא מְצָאתִיהָ בִּמְקוֹמָהּ.

אָמְרוּ: זְרָקוּהָ אֶל הַיָּם

כְּדֵי שֶׁלֹּא לְטַפֵּל עוֹד בָּהּ;

אָמְרוּ, כִּי מְהַגֵּר עָנִי

שְׁחָטָהּ וְעָשָׁה-לוֹ צָלִי;

אָמְרוּ, כִּי מֵעַצְמָהּ פָּרְחָה,

כִּי כְּבָר קְרוֹבָה הַיַּבָּשָׁה…

אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ וְהִיא אֵינָהּ,

אֵינֶנָּה! שָׁוְא אַבִּיט סָבִיב –

וְלִי אָבַד יְדִיד חָבִיב,

אָבְדָה לִי נֶפֶשׁ כֹּה קְרוֹבָה,

שׁוֹתֶקֶת וְכָל-כָּךְ טוֹבָה,

לְלֹא כָּל-נִיב, אֲבָל עִמִּי

חוֹלְמָה… אוּלַי גַּם חֲלוֹמִי…

באניה Alsina, 1936 – תל-אביב, 1937

שלשה חוחולים שהלכו

מאת

שאול טשרניחובסקי

שְׁלֹשָה חוֹחוֹלִים שֶׁהוֹלְכִים בְּיַחַד מִמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִים,

תּוֹפְסִים הֲלִיכַת מְתוּנִים – אֲנָשִׁים הֲגוּנִים שֶׁהוֹלְכִים

מַמָּשׁ כַּכָּתוּב-כַּנֶּאֱמָר: עָקֵב בְּצַד הָאֲגוּדָל,

רֹאשָׁם מוּשָׁח בְּמִקְצָת – אֵין לוֹמַר צַעַד שֶׁל יֻהַרָה,

זוּג עֵינַיִם מַבִּיטוֹת מִתּוֹך בִּטּוּל כָּל-שֶׁהוּא כָּבוּשׁ,

שׁוֹתְקִים שְׁתִיקָה מְנֻמֶּסֶת מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ שֶׁל זְקֵנִים,

צוֹעֲדִים שְׁלֹשָׁה חוֹחוֹלִים בְּפַרְצוּף מְנֻמָּס וּמְסֻיָּם,

מוֹדִים בִּכְבוֹדָם וּבְמִקְצָת מִתְקַשִּׁים בִּמְלֶאכֶת-מַחֲשֶׁבֶת,

צוֹעֲדִים צְעָדִים מְדוּדִים, וְהַמַּטֶּה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם.

הוֹלְכִים – עַד שֶׁנִּתְקָלִים בְּצָפִיעַ שֶׁל בָּקָר, בְּטָרִי.

חַלָּה גְּדוּשָׁה כִּדְבָעִי, מוֹרִיקָה, כֵּהָה שֶׁבְּכֵהָה,

אֲשֶׁר זֶה עַתָּה הֵטִילָה פָּרָה פּוֹרֶשֶׁת מֵעֵדֶר.

וְעוֹמְדִים סָבִיב הַזְּקֵנִים, מַחֲרִישִׁים, מַבִּיטִים בַּגֶּלֶל,

וְעוֹד שָׁעָה קַלָּה – מַתְחִילִים בּוֹ נוֹגְעִים וְתוֹקְעִים מַטּוֹתָם,

זֶה בִּגְבוּלוֹ שֶׁלּו, וְזֶה בְּקָצֵהוּ שֶׁכְּנֶגֶד.

עוֹמְדִים, תּוֹקְעִים לְאִטָּם, בְּנַחַת, תְּקִיעָה שֶׁבְּנִימוּס,

עַד שֶׁפּוֹסֵק אֶחָד: "אָכֵן, כִּי כֵן, אֶחָא, כָּכָה!

הִנֵּה הַכְּנִיסָה, וְהִנֵּה בֵּית-פְּקִידוּת הַכְּפָרִים וְהִנֵּה

יִשְׂרְאֵלִי הַמּוֹזֵג, וְכָךְ גַּם בֶּן-אָדָם, כַּנֶּאֱמָר:

הַיּוֹם חַי – מָחָר מֵת". וּפוֹרְשִׁים מַמְשִׁיכִים בַּדֶּרֶךְ,

בְּכֹבֶד-רֹאשׁ וּבְנִימוּס, הֲלִיכָה מְתוּנָה מְהֻגֶּנֶת.

כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז, וַעֲדַיִן

תַּבְנִית אוֹתָם הַשְּׁלֹשה עוֹמֶדֶת בְּעֵינָהּ וּבְעֵינָי –

דַּרְכָּם שֶׁל פִילוֹסוֹפִים. לְגַבֵּי אִישׁ פָּשׁוּט, כָּמוֹנִי,

דִּבְרֵי חֲכָמִים נְכוֹנוֹת: הֲנָחָה אַחַת מְנֻמֶּקֶת,

שׁוּב הֲנָחָה מְנֻמֶּקֶת, וְאִלּוּ גַּם מֻשְׂכָּל-רִאשׁוֹן,

דְּבָרִים נִרְאִים כִּפְשׁוּטָם, גַּם עַל הַלֵּב הֵם מִתְקַבְּלִים;

וְהִנֵּה עַד כָּאן אֲנִי מֵבִין; וְאוּלָם מִתּוֹךְ שֶׁהִגַּעְנוּ

עַד הַיּוֹצֵא מִזֶּה, עַד הַמַּסְקָנָה, הִיא גּוּפָהּ,

וְהִנֵּה אֵין אֲנִי מֵבִין, אָנֹכִי בִּמְבוּכָה, לֹא תּוֹפֵס,

בֵּין שֶׁהֵם דִּבְרֵי הַיָּחִיד, בֵּין שֶׁהֵם תּוֹרַת אַסְכּוֹלָה,

שְׁלֹשָׁה חוֹחוֹלִים שֶׁהוֹלְכִים אוֹ פְּסַק-דִּין שֶׁל וַעֲדָה מַלְכוּתִית.

הערת המחבר: חוֹחוֹלִים – כינוי גנאי לאנשי אוקראינה, הביטוי הרגיל בדיבור השוטף. ↩

ויהי ערב ויהי בקר

מאת

שאול טשרניחובסקי

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר… / שאול טשרניחובסקי

שׁוּב שָׁקַע יוֹם וַיְהִי עֶרֶב בְּאוּלָם בֵּית-הָאֲסוּרִים.

אִטִּים, מִתְמַהְמְהִים-כְּבֵדִים נִמְשְׁכוּ זָחֲלוּ יָמִים:

תַּבְנִית חוּט אֶחָד מְמֻשָּךְ מִסְתַּחֵב לוֹ בַּעֲצַלְתָּיִם,

תַּבְנִית אוֹתוֹ הַחוּט הַמִּתְפָּרֵק וְנִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ,

הוֹלֵךְ לְהַתִּיר מֵעַל פְּקַעַת-הַצֶּמֶר שֶׁל אִשָּׁה,

סַבְתָּא צוֹנֶרֶת עוֹלָמִית, הַמַּאֲרִיכָה בַּטְּרִיסָה.

הָיוּ הַיָּמִים כִּהְיוֹתָם, אֲרֻכִּים-אֲרֻכִּים אֲפוֹרִים;

אֶלָּא לְאַחַר מִיתָתָם, לְאַחַר שֶׁנִּשְׁאֲרוּ כְּרוּכִים

בְּחֻלְיַת-שַׁרְשֶׁרֶת קִדְּמָתַם, לְאַחַר גְּמַר הֲלִיכָתָם, -

קְצָרִים, דַּלִּים מִמַּעַשׂ וְחִוְרִים, לְלֹא רֶשֶׁם בּוֹלֵט,

דּוֹמִים אֶחָד לַשֵּׁנִי, אֶחָד לַשֵּׁנִי וְגוֹמֵר,

דּוֹמִים שָׁעָה לְשָׁעָה וְרֶגַע לְרֶגַע קִדְּמָהוּ,

אַרְבַּע הַפְסָקוֹת לְכֻלָּם, לְשֵׁם מַתַּן קֻרְטוּב שֶׁל חַיִּים:

פְּקֻדַּת “קוּם לְבִקֹּרֶת!” עִם כְּנִיסַת שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר,

טִיּוּל-הַבֹּקֶר הַמְרַעֲנֵן וְטִיּוּל-הָעֶרֶב הַקָּצָר

בְּתוֹךְ תְּחוּם צַר שֶׁל חֲצֵרוֹת בֵּין כֹּתֶל וּבֵין גַּל-הַדֹּמֶן,

וְאוֹתָהּ הַפְסָקָה נְעִימָה, עָלֶיהָ מַכְרִיזִים בְּבוֹאָהּ

רֵיחַ שֶׁל בּוֹרְשְׁץ' מִן ‘הַחֹפֶשׁ’ וְלֶחֶם-קְסַרְקִיטִין שֶׁל שִׁפּוֹן,

רֵיחוֹ שֶׁל עוֹלָם מִסְתַּיֵּג מֵעֵבֶר לְחוֹמוֹת הָאָבֶן.

עוֹד הַקָּהָל מִתְלַבֵּט בַּמִּסְדְּרוֹן הָאָפֵל לְמֶחֱצָה,

עַד שֶׁנִפְתְּחָה דֶּלֶת הָאוּלָם בּוֹ הָיוּ כְּלוּאִים.

“מֵרוֹץ סוּסִים הַבֹּקֶר!” בַּת קוֹל יָצְאָה מַכְרֶזֶת.

שָׁאַל גְּרוּזִין בְּקוֹל גְּרוֹנִי: "אַחֲרֵי סְעוּדַת-הַבֹּקֶר?

מֵרוֹץ מַשְׁמָעוֹ, כְּלוֹמַר – מֵרוֹץ עִם מַעְצוֹרִים?"

נִפְלְגוּ דֵעוֹת הַקָּהָל, וּלְאַחַר וִכּוּחִים גָּמָרוּ:

מֵרוֹץ עִם מַעְצוֹרִים, לְאַחַר הַסְּעוּדָה הַמֵּרוֹץ!

יְהִי מַה-שֶּׁיִּהְיֶה, אַךְ יֶהִי, וּבִלְבַד לְהַסִּיחַ הַדַּעַת,

וְלוּ גַּם לְשָׁעָה אַךְ קַלָּה, לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּתְלֵי הַכֶּלֶא,

הֵן בְּמִשְׂחָק בְּקֻבְיָא, הֵן בְּמִשְׂחַק-הַמַּלְכָּה

עַל-פְּנֵי קַרְשֵׁי הָרִצְפָּה בְּמִסְגֶּרֶת רְשׁוּמָה בַּפֶּחָם

גָּנוּב מִגַּלֵּי הָאַשְׁפָּה, וְהֵן בְּ’אִכְּס-מִכְּס' שֶׁל פְּעוֹטוֹת

עַל-גַּבֵּי כֹּתֶל הַחֶדֶר, בְּכָל מַה שֶּאֶפְשָׁר: - בִּקְלָפִים…

אוּלָם הַקְּלָפִים מְסוּרִים אַךְ לַמֵּיטִיבִים לְשַׂחֵק,

לָאו כָּל יָדַיִם בָּם זוֹכוֹת! בִּקְלָפִים מְשַׂחֲקִים בַּלֵּילוֹת

לְאוֹרָהּ שֶׁל מְנוֹרַת-הַתָּמִיד שֶׁנֵּרָהּ לֹא יִכְבֶּה בָּאוּלָם;

אֶלָּא יֵשׁ לִנְהֹג בִּזְהִירוּת: עִם נִמְנוּם מַשְׁגִּיחִים וְזָקִיף.

הַכֹּל כְּבָר מָאוּס וְנִמְאָס, הַכּלֹ כֹּה אָפוֹר מְאֻפָּר:

גַּם הַשִּׁירָה בְּצַוְתָּא בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב בַּחֹשֶׁךְ,

גַּם הַמִּשְׂחָקִים וְהַקְּלָפִים; וְהוֹלֵךְ הָרֹאשׁ מִתְפַּקֵּעַ.

מַרְגִּישׁ אָדָם בְּמֹחוֹ, שֶׁזֶּה בָּא וּמַתְחִיל מַרְתִּיחַ

עַד לְשִׁגָּעוֹן וּלְהָקִיא, מֵאוֹתוֹ מִאוּס מְשֹמֵם

אֲשֶׁר נִשְׁתַּפֵּךְ מִסָּבִיב: כֹּתֶל, אִצְטָבָא וְאָדָם,

עַד הַמְעֻתָּדִים לִתְלִיָּה, הַנִּרְאִים מוּזָרִים-אֲיֻמִּים,

מֵתִים מִתְלַבְּטִים בֵּין חַיִּים. וְעוֹד נוֹרָא מִזֶּה וְעוֹד אָיֹם –

חַיִּים מוּכָנִים לְגַרְדּוֹם בְּאַחַד הַבְּקָרִים בְּהַשְׁכֵּם.

לָמָּה פְּנֵיהֶם אֲפוֹרוֹת? כְּלוּם נִדְמֶה כָּךְ – כְּעֵין אֲדָמָה?

לָמָּה עֵינֵיהֶם כֹּה קוֹדְחוֹת בְּאֵשׁ זָרָה בְּלַהַט מְקֻלָּל?

מַה בְּעֵינֵיהֶם: הַפַּחַד, הַיֵּאוּשׁ אוֹ תִּקְוָה נִסְתָּרָה?

אֵימָה לְהִסְתַּכֵּל בָּאֵלֶּה, וּבוּשָׁה וְחֶרְפָּה לַחַיִּים;

אֵימָה וּמוֹרָא לְהַבִּיט, אַךְ ‘בְּנֵי הַמָּוֶת’ מְכַנְּסִים

רֹאשָׁם לְצַוַּאר כֻּתָּנְתָּם, וְיֵשׁ לָהֶם צַוָּאר… הַצַּוָּאר!

חֶצְיוֹ, לְמַעְלָה, הוּא שָׁזוּף וְחֶצְיוֹ לְמַטָּה, כֹּה מַלְבִּין,

אוֹמְרִים שֶׁשָּׁם – בְּגֶרְמַנְיָה – מַתִּיזִים הָרֹאשׁ בְּמוֹ גַּרְזֶן;

וַדַּאי, הַטַּבָּח מִתְכַּוֵּן לְקַו-הַבֵּינַיִם בַּצַּוָּאר.

מִי הוּא שֶׁהִתִּיר אֶת דָּמָם, דַּם-אַחֵר, דַּם-אָדָם, דַּם אָחִיו?

מִי הוּא שֶׁנָּתַן רְשׁוּת?… הַיּוֹם מֵרוֹץ-סוּסִים בָּאוּלָם…

רַק לְהַסִּיחַ הַדָּעַת… כְּמֵרוֹץ שֶׁל סוּסִים, בְּמֵרוֹץ…

רוּלִיק הַגּוּרְגַ’י הַשְּׁחַרְחַר (בֶּן-מָוֶת) מְסַדֵּר הַמֵּרוֹץ.

תָּפַס רוּלִיק מְקוֹמוֹ עַל הַיָּצוּעַ וְהֵסִיר

אֶת הַשְּׂמִיכָה הַשְּׂעִירָה תַּבְנִית שְׂמִיכַת חַיָּלִים,

כִּנֵּס אֶת כַּפָּיו וְחָטַט וְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַסָּדִין,

חָטַט וְחָטַט בַּקָּצֶה עַד שֶׁפָּרַם אֶת תְּפָרָיו.

תָּפַח בְּקָצֵהוּ שֶׁל חוּט וְהִתְחִיל מַשְׁחִילוֹ בִּזְהִירוּת

עַד שֶׁהוֹצִיאוֹ, אֶת כֻּלּוֹ. וְאוֹתוֹ הַחוּט עָשָׂה קְשָׁרִים

הֵן בַּקָּצֶה הָאֶחָד, הֵן בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי.

קָפַל הַחוּט בְּדַיְקָנוּת וּמָצָא הַתָּוֶך, בְּפֶחָם

הֵטִיל בּוֹ סִמָּן מְבֹרָר – הִיא הַמַּטָּרָה לַסּוּסִים.

אוֹתוֹ הַחוּט קָשַׁר-הִדֵּק אֶל כֶּרַע הַמִּטָּה בַּקָּרֶשׁ,

קֶשֶׁר בַּר-קְיָמָה, וְקָצֵהוּ הַשֵּנִי בַּכֶּרַע הַשְּׁנִיָּה

מָתַח אוֹתוֹ כָּרָאוּי. וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה בַּחֶבְרָה:

סוּסִים מִנַּיִן? מִי יִתֵּן? הֲגַם כֻּלָּם כְּבֵדִים בַּמִּקְנֶה.

עָנָה רוּלִיק הַשְּׁחַרְחָר: "הִנֵּה אָנֹכִי מְנַדֵּב!

אָמְנָם כִּי נֶדֶר נָדַרְתִּי: אִנָּקֵם בְּעֶדְרִי הַיָּפֶה

עֵקֶב כָּל עֲקִיצוֹתָיו, אוֹרִידֵם בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָהּ

אִתִּי לִכְשֶׁאֵעָלֶה – וְחַיִּים יִקְבְּרוּם עִמִּי;

אֶלָּא לְטוֹבַת הַכְּלָל הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן

נֶפֶש הָאַחַת לְהַחֲיוֹת, בִּתְנַאי שֶׁתַּגִּיעַ רִאשׁוֹנָה

אֶל הַמַּטָּרָה. בְּחַיַּי! אֲנִי אַחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ!"

פָּרַם רוּלִיק כֻּתָּנְתּוֹ הַוְּרֻדָּה וְהִכְנִיס לְתוֹכָהּ

כַּפּוֹ תַּחַת בֵּית-שֶׁחְיוֹ וְהִתְחִיל מְגָרֵר מְגָרֵר.

– "אַחַת אֶתֵּן אָנֹכִי, - עָנָה גְּרִישׁוּק הָאַדְמוֹנִי:

עֶגְלֵי מַרְבֵּק עָלָי… זֶה שָׁנָה אָנֹכִי מְפַטְּמָן…

אֲשֶׁר טִפַּחְתּי וְרִבִּיתִי, אִמָּן הַסּוֹטָה לִבְרָכָה!

תִּשְׁמְעוּ, אֵיך הֵן מִתְפּוֹצְצוֹת בֵּין בֹּהֶן וָבֹהֶן – כַּמִּשְׁפָּט".

– "כַּלֵּךְ לְךָ, לַבְקָן בֶּן-לַבְקָן, הֲלֹא עֲדָרֶיךָ לַבְקָנִים,

חִוְרִים-לְבָנִים כָּמוֹךָ; לְסַמֵּא עֵינַיִם אָמָרְתָּ?

– הִנֵּה אֲנִי מוֹסֵר סוּסָה שְׁחוֹרָה-מַשְׁחִירָה, רְאִיתֶם?

אָמְנָם, חֲבָל וַחֲבָל, אֲהַבְתִּין: שְׁמֵנוֹת וּגְדוֹלוֹת;

אֶלָּא אֲנִי כְּבָר אָמַרְתִּי: לְטוֹבַת הַכְּלָל, הֲלֹא נִיחָא!"

גָּרַד בִּשְׂעִירַת חָזֵהוּ, שֶׁצִּמֵר הַצֶּמֶר הַמַּשְׁחִיר:

– “הִנֵּה עוֹד אַחַת, חֲבֵרִים!” – תָּפַס בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו

כִּנָּה אַחַת וּנְתָנָהּ עַל קְצֵה חוּט הַסָּדִין הַנִמְּתָּח,

הִרְכִּיב גַּם אֶת הַשְּׁנִיָּה בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי לַדְּרוֹמוֹס.

הִבִּיט הַקָּהָל בְּרוּלִיק, הֵיאַךְ הוּא עוֹסֵק בַּבְּהֵמָה:

“רוּלִיק, רְאֵה עֲמִידָתָהּ, שֶׁיְּהֵא רֹאשָׁהּ קוֹדֵם לַזָּנָב!”

עָמְדוּ ‘הַסּוּסוֹת’ הַשְּׁתַּיִם כְּעֵין שָׁעָה קַלָּה נִמְלָכוֹת,

אִם לַעֲמוֹד עַל-עָמְדָן אוֹ לִהְיוֹת עוֹלוֹת לְנִכְחָן;

אַחַר זָזוּ מִמְּקוֹמָן, מְזָרְזוֹת רַגְלֵיהֶן הַזְּעִירוֹת,

אַחַת זוֹחֶלֶת-נֶחְפֶּזֶת כְּנֶגֶד הַשְּנִיָּה חֲבֶרְתָּהּ.

כָּךְ, כִּמְעַט בְּבַת אַחַת, לֹא קָדְמָה הָאַחַת אַךְ זָרֶת.

עָמַד הַקָּהָל מִצְטוֹפֵף עַל יַד הָאִצְטָדִין, מִסְתַּכֵּל,

אֵלֶּה בְּפִשּׁוּט הַצַּוָּאר וְאֵלֶּה עַל קְצֵה בְּהוֹנוֹתֵיהֶם, –

קָהָל מַחֲרִישׁ עוֹמֵד וְלִבּוֹ לַכִּנִּים לַשְּתָּיִם.

–"מִי רוֹצֶה אִתִּי יִתְעָרֵב, שְׁנַיִם פְּסִיגִים שֶׁל סֻכָּר! –

קָרָא פִּתְאֹם הַבַּלָּן הֶחָשׁוּד עַל זְרִיקַת פְּצָצָה –

סֻכָּר! אָנֹכִי! אֲנִי בְּעַד הָאֲגַפַּי הַיְמָנִי!"

–“וַאֲנִי בְּעַד הַשְֹּמָאלִי” – עָנָהוּ רוּלִיק הַגּוּרְגִ’י.

נִמְצְאוּ כַּמָּה מִתְעָרְבִים: זֶה מִשְׁכֵּן הַסֻּכָּר, זֶה לֶחֶם,

אֶחָד עָבַט הַפְּסַדְיָה וְאֶחָד קַעֲרַת מְרָקוֹ.

–“מִי יְהֵי לָנוּ הַפַּנְקָס?” – “רוּלִיק!” – "לֹא רוּלִיק,

אַךְ גְּרִישְׁקָא!

רוּלִיק יִתְבַּקֵּר פִּנְקָסוֹ!" – "לְהֶפֶךְ, כִּי נֶאֱמָן עַל דְּבָרוֹ,

נָסִיךְ הוּא, לֹא יְשַׁקֵּר!" – "נְסִיכֵי הַגּ’וּרְגִ’ים יְדַעְנוּם:

בַּעַל בֵּית-חֹמֶר וּשְׁתַּיִם עִזִּים לוֹ – נָסִיךְ בְּעַמָּיו!"

–“לָמָּה יִתְבַּקֵּר? אֵין צֹרֶךְ!”… וְעָמְדוּ רְתוּקִים לַדְּרוֹמוֹס

זוּגוֹת עֵינַיִם יְגֵעוֹת, עֵינַיִם קוֹדְחוֹת, צוֹפִיּוֹת

עַד שֶׁ’הַסּוּסוֹת' מִתְקָרְבוֹת אֶל אֶמְצַע-הַחוּט – הַמַּטָּרָה;

קוֹלוֹת הַקּוֹרְאִים לַשְׁתָּיִם, אֵלֶּה וְאֵלֶּה מְעוֹדְדִים:

–“זוּזִי, מַה תִּתְמַהְמָהִי?” – מְזָרֵז הַלָּה הַמְפַגֶּרֶת;

–"מַה-לָּךְ, הַבַּת הַשְּׁחַרְחֹרֶת? – מְעוֹדֵד הַשֵּׁנִי בְּחִירָתוֹ –

רוֹצָה אַתְּ בְּהֶפְסֵדִי? כְּלוּם כָּךְ אַתְּ נוֹהֶגֶת בַּמְפַרְנֵס?"

עָמְדָה לוֹ זְכוּתוֹ לְרוּלִיק הַזָּן וְהַמְפַרְנֵס – וְזָכָה.

הִיא כְּשֶׁהִגִּיעָה רִאשׁוֹנָה, עַד הַמַּטָּרָה, לָהּ ‘הַדְרָן’

קָרְאוּ הַקּוֹרְאִים, וְרוּלִיק הוּא מַכְנִיס אֶת כָּל הַמַּשְׁכּוֹנוֹת,

הוּא וְכָל אֵלֶּה שֶׁזָּכוּ בְּאוֹתוֹ הַמֵּרוֹץ; וְדָפְקוּ

שְׁנֵי הַנְּעָרִים הַפְּלִיטִים, הַמְּמֻנִּים עַל הַכְנָסַת סְעֻדָּה…

וְשׁוּב הַיּוֹם כְּשֶׁהָיָה: עֵינַיִם מְצַפּוֹת מְיַחֲלוֹת.

עֵינֵי גְּרִישׁוּק הִתְנוֹצְצוּ בְּשׁוּב הָאֲסִירִים הַחַדְרָה,

יָדָיו כָּרַךְ עַל חָזוֹ וְנִכְנָס לָאוּלָם בְּקָהָל.

נִכָּר שֶׁכּוֹבֵשׁ הוּא יִצְרוֹ הַהוֹלֵךְ וְגוֹבֵר עַל דַּעְתּוֹ,

רוֹצֶה לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו, אֶלָּא שֶׁגָּזַר עַל שְׂפָתָיו.

הוּא לֹא מִהֵר, כְּדַרְכּוֹ, לִפְשֹׁט מְעִילוֹ הָרָטֹב,

אֶלָּא פָּרַשׂ לַפִּנָּה, שָׁם הָיְתָה מִטָּתוֹ מֻצַּעַת,

שָׁכַב עָלֶיהָ עַל בִּטְנוֹ בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְשָׁתָק.

וְאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁנִּכְנַס הָאַחֲרוֹן וְסֻגְּרָה הַדֶּלֶת,

וְהַמַּפְתֵּחַ עוֹד רוֹטֵן בְּחוֹר הַמַּנְעוּל הֶחָלוּד,

קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְעָמָד, מִתַּמֵּר בַּחֲלָלוֹ שֶׁל אוּלָם,

פָּרַם מְעִילוֹ הָרָכוּס, – וְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ הַנָּאֶה

חָתוּל שָׁחוּם-לְבַנְבָּן, בַּעַל גַּרְבַּיִם מַלְבִּינִים,

זְנָבוֹ – טַבָּעוֹת שְׁחַמְחַמּוֹת, וְקָפַץ עַל גַּב הָאִצְטָבָא;

חַיָּה נָאָה וּגְמִישָׁה, רָזָה קְצָתָהּ. וְתֵכֶף

הוֹצִיא הֶחָתוּל לָשׁוֹן מַוְרִידָה וּמָחָה בָּהּ שְׂפָתָיו,

שׁוּב הִכְנִיסָהּ, הִתְמַתַּח, כְּמַזְקִיף אֲבָרִים יְגֵעִים.

זָקַף זָנָב לְמַעְלָה וְהִתְחִיל מְטַיֵּל בַּחֶדֶר

עַל הָאִצְטָבוֹת הָרְצוּפוֹת… "רַבּוֹתַי, מַה תֹּאמְרוּ לַבָּחוּר?

הִנֵּה רַבּוֹתַי! אַךְ שׁוּרוּ, הֶחָתוּל! אֲנִי כִּי לְכַדְתִּיו,

תְּפַסְתִּיו בֶּחָצֵר, בַּשְּׁפָכִין… חָדָשׁ בָּאוּלָם, חֶבְרַיָּא!"

נִטְפְּלוּ אֵלָיו מִיָּד כָּל הַחַבְרַיָה, אֵין נֶעְדָּר,

נוֹצְצוֹת עֵינַיִם שֶׁרֻכְּכוּ: זֶה מַעֲבִיר כַּפּוֹ עַל גַּבּוֹ,

זֶה מְדַגְדֵּג אֶת רֹאשׁוֹ, מְלַטֵּף קַרְקֶפֶת הַקְּטִיפָה,

מְמַעֵךְ בְּאֶצְבַּע זְהִירָה אֲחוֹרֵי אָזְנָיו הַזְּקוּפוֹת, –

אֵינוֹ מְסָרֵב, אַךְ מַטֶּה אֶת רֹאשׁוֹ אֶל עֵבֶר מְלַטְּפוֹ;

נִרְאֶה שֶׁעָלָיו חֲבִיבִים יִסּוּרִים מֵאַהֲבַת אָדָם.

עוֹמֵד הַקָּהָל לוֹ סָבִיב וְנֶהֱנֶה מִתְּנוּעַת הַחַיָּה,

מַמָּש כְּאִלּוּ הֵם רוֹאִים בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה כְּמוֹתוֹ.

מַעֲשֵׂה פְּעוֹטוֹת נִתְקָלִים בּוֹ וּמְשַׁתְּפִים כְּרֶגַע

אוֹתוֹ אֶל מִשְׂחֲקֵיהֶם. רָצוּ לְרַצּוֹת אֶת פָּנָיו:

“חַכֵּה תְּחַכֶּה עִמָּנוּ וּתְקַבֵּל אֲרוּחַת-הָעָרֶב!”

הֵבִיא הָאֶחָד לוֹ סֻכָּר, הִתְחִילוּ מְרַנְּנִים אַחֲרָיו:

“סֻכָּר הוּא מֵבִיא לֶחָתוּל – סֻכָּר נוֹתְנִים לְכֶלֶב!”

אֶלָּא שֶׁקִּבְּלָה הַשֻּׁנְרָה… הִתְחִילוּ מְסַפְּרִים בֶּחָתוּל:

–“שֻׁנְרָה אֵין לָהּ זִכָּרוֹן”. – “אֵינֶנָּה חוֹבֶבֶת בְּעָלֶיהָ”. –

“לֹא תַּאֲמִינוּ בֶּחָתוּל!” – "אָמְנָם, יָדַעְתִּי חֲתוּלִים

כְּרוּכִים כְּאוֹתוֹ הַכֶּלֶב, מְסוּרִים לְקוֹנָם בְּתָמִים".

"מַעֲשֶֹה בְּחָתוּל שֶׁיָּשֵׁן עִם יֶלֶד, וְהִתְחִיל זֶה נוֹחֵר;

סָבְרָה הַחַיָּה כִּי עַכְבָּר מִתְחַבֵּא, וְקָרְעָה גְּרוֹנוֹ!

חַיָּה כּוֹזֵבָה". – “שׁוּב מַעֲשֶֹה”… אֶפֶס כְּשֶׁהִכְנִיס הַנַּעַר

נוֹשֵׂא הַסְּעוּדָה, הַמַּאֲכָל – לָהּ נָדַב כָּל אֶחָד מִפִּתּוֹ.

עָרְבָה עַל כֻּלָּם רֵעוּתוֹ, וְעָבַר מִיָּד לְיַד חוֹבֵב;

אֵלֶּה שֶׁפָּסַח עֲלֵיהֶם חָפוּ פְּנֵיהֶם, נֶעְלָבוּ;

אֵלֶּה שֶׁשָּׁהָה עַל בִּרְכָּם נָהֲרוּ פְּנֵיהֶם, מֵעֹנֶג.

כָּכָה עָבַר עֲלֵיהֶם הָעָרֶב – עַד שֶׁלְּפֶתַע

פָּנָה גְרִישְׁקַא לַחֲבוּרָה: “הָבָה נִתְלֶנּוּ, וְנִרְאֶה”…

אָדָם לֹא עָנָה, לֹא מִחָה. הִתְחִילוּ מְחַפְּשִׂים הַחֶבֶל,

עַד שֶׁמְּצָאוּהוּ בַּמָּקוֹם שֶׁמְּצָאוּהוּ; וְלַחַלּוֹן

יָדִית שֶׁל בַּרְזֶל לְפָתְחוֹ – גְּרִישְׁקַא הֲפָכָהּ לִתְלִיָּה,

עָשָׂה עֲנִיבָה בַּחֶבֶל וְקָשַׁר הַחֶבֶל בַּיָּדִית.

תָּפַס הֶחָתוּל וּלְטָפוֹ: “אַל תִּירָא, חֲבִיבִי, אַל תִּירָא”.

חִבְּקוֹ בְּיָדוֹ הָאַחַת, הִכְנִיסוֹ אֶל תַּחַת בֵּית-שֶׁחְיוֹ,

תָּפַס בַּשְׁנִיָּה הַחֶבֶל וַיַּעֲבִירֵהוּ עַל חֶלְקַת

צַוַּאר-הֶחָתוּל הַשָּׂעִיר, וּמָדַד וְתִכֵּן, וּפִתְאוֹם

שָׁמַט אֶת יָדָיו מִתַּחַת לַחַיָּה הַנָּאָה, וַיִּסּוֹג.

נִמְתַּח הַחֶבֶל מִיָּד, וְהֶחָתוּל נִסְתָּרַח, נִדַּלְדֵּל

מַטָּה, וּכְאִלּוּ הוּא קָפָא, וְנִתְלָה כְּאוֹתוֹ שַׂק כָּבֵד.

רֶגַע נִשְׁאַר כֹּה תָּלוּי וְעוֹמֵד בֵּין תִּקְרָה לְרִצְפָּה,

תָּלוּי וְעוֹמֵד בְּלִי נוֹעַ, וְשָׁעָה קַלָּה כָּךְ נִשְׁאַר

כּוֹפֵף רֹאשׁוֹ לְפָנָיו, מַקְשֶׁה מַפְרַקְתּוֹ בְּקֶשֶׁת.

פִּתְאֹם הִתְחִיל מְרוֹמֵם, מִתּוֹךְ מַבְלִיגִית נוֹאָשָׁה,

בְּקֹשִׁי אֶת גּוּפוֹ הַתָּלוּי, אֶת כְּתֵפָיו, אֶל נֹכַח צַוָּארוֹ:

אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹש – וְנִשְׁאַר קָפוּא לְאֵין תְּנוּעָה,

הוֹלֵךְ חָזֵהוּ מִתְרוֹמֵם וְנוֹפֵל, מִתְקוֹמֵם וְנוֹפֵל.

קָרַע לִרְוָחָה עֵינַיִם נִפְחָדוֹת וְיוֹצְאוֹת מֵחוֹרָן,

נִכְחוֹ מַבִּיט בְּפִשּׁוּט-רַגְלַיִם, בְּמַבָּט שֶׁל קוֹפֵא,

כְּאִלּוּ הֻכָּה בְּתִמָּהוֹן, לֹא מֵבִין מַה-יֵּשׁ כָּאן, מַה-קָּרָה?

הִנֵּה הִתְאַמֵּץ עוֹד פַּעַם – הִתְכּוֹפֵף, הִתְעַקֵּל עֲוִיתוֹת,

עֵינָיו נִמְלְאוּ דָּמִים וְשׁוּב הִשְתַּלְשֵׁל כָּל גּוּפוֹ;

הֵרִים אֶת רַגְלָיו קִדְמִיּוֹת, הֵנִיף אֶת הָאֲחוֹרִיּוֹת,

פָּשַׂק צִפָּרְנָיו הַחַדּוֹת וְהֶעֱרָה בְּחִיּוּךְ-מִפְלֶצֶת

טוּרֵי שִׁנָּיו הַצַּחוֹת וְנָפְלָה לְשׁוֹנוֹ מִבֵּינוֹת

לְשִׁנָּיו שֶׁאָרְכוּ לְפֶתַע – תְּפוּחָה, אֲרֻכָּה, מַכְחִילָה,

נִשְׁאֲרָה תְּלוּיָה מְשֻׁרְבָּבֶת. צְמַרְמֹרֶת דַּקָּה שֶׁבְּדַקּוֹת

עָבְרָה הִקִּיפָה הַגּוּפָה וְכָל שַׂעֲרוֹתֶיהָ סָמָרוּ.

שׁוּב הִתְכּוֹפְפָה, הִתְעַקְּלָה, וְשׁוּב יָרְדָה מַטָּה בְּכֹבֶד,

עוֹלָה בְּרַגְלֶיהָ בָּאַרְבַּע מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה וְחוֹזְרָה.

נִתַּק מִמְּקוֹמוֹ הַחֶבֶל – וַיִּתְנוֹעֵע הֶחָתוּל,

נִרְאָה כְּאִלּוּ הוּא יוֹצֵא בִּמְחוֹל מַעֲדַנּוֹת וָקֶצֶב,

הוֹלֵךְ וְשׂוֹחֶה מְעֻמָּד עַל גַּלִּים לֹא-נִרְאִים בָּאֲוִיר,

הֵנָּה וָהֵנָּה לְאִטּוֹ, וְצוֹעֵד קָדִימָה, וְנִרְתָּע…

מְלֵאוֹת סַקְרָנוּת אֲיֻמָּה רֻתְּקוּ אֵלָיו הָעֵינָיִם;

עָמְדוּ חִוְרִים-מוֹרִיקִים מִתּוֹךְ שִׁתּוּק כָּל נִשְׁמָתָם.

פִּתְאוֹם הִתְעַקֵּל הֶחָתוּל, זָקַף אֶת זְנָבוֹ – וְהִתְרִיז,

זֶרֶם סָרוּחַ וּמְזֻהָם פָּרַץ וְהִתִּיז נִתּוּזִים

סָבִיב לוֹ, הַרְחֵק מִסָּבִיב… – פֶּרֶשׁ וְקִלּוּחַ שֶׁל –

קָפְצוּ נִרְתְּעוּ כֻּלָּם מֵאֵצֶל הַחַלּוֹן וְהַתְּלִיָּה.

“נָבָל מְנֻוָּל, הֵא!” – נָהַם רוּלִיק, בִּקְפִיצָה מְשֻׁנָּה

זִנֵּק כְּלַפֵּי הַחַלּוֹן וְהוֹרִיד אֶגְרוֹפוֹ הַקָּשֶׁה,

וּבְמַאֲמַצֵּי כָּל כֹּחוֹ, עַל חָזוֹ שֶׁל גְּרִישְׁקַא וַיִפֹּל

אַרְצָה אַפְּרַקְדָן. בְּכֹחַ מָשַׁךְ רוּלִיק הַחֶבֶל,

מָשַׁךְ בּוֹ שֵׁנִית וְנִתְּקוֹ; בִּן-רֶגַע קָרַע הַחַלּוֹן,

זָרַק בּוֹ אֶת הַנְּבֵלָה, וַיִּפֹּל בִּכְבֵדוּת עַל קְרָשָׁיו.

דּוּמָם וּבוֹשִׁים הִתְפַּזְּרוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְקוֹמוֹ,

שָׁכְבוּ אִישׁ-אִישׁ עַל יְצוּעוֹ. וּדְמָמָה חֲשֵׁכָה בָּאוּלָם.

“מַה-שָּׁם? מָה?” קָרָא צְרוּדוֹת הַזָּקִיף בֶּחָצֵר – לֹא נַעֲנָה.

מִישֶׁהוּ חִוֵּר לֹא-נִרְאֶה הִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר, מִתְגַּנֵּב,

צוֹעֵד בְּצַעֲדֵי צְלָלִים, וְקוֹר אִלֵּם נוֹדֵף הֵימֶנוּ;

צָעַד וְגָזַל בְּלֶכְתּוֹ הַשֵּנָה הַמְּתוּקָה הַנְּעִימָה,

וּמְשַׁכַּחַת הַצָּעַר – – וְשָׁכְבוּ עַל קַשׁ מַצְעֵיהֶם

כָּל הָאֲסִירִים יְגֵעִים וּרְצוּצִים, מַרְעִידִים מִקָּרָה,

תּוֹחֲבִים רֹאשָׁם בַּכֶּסֶת אוֹ כּוֹרְכִים עֲלֵיהֶם מְעִילָם,

אוֹטְמִים אָזְנַיִם בְּאֶצְבַּע כְּדֵי לֹא לִשְׁמוֹעַ-לְהַבְחִין,

מִי הוּא הַבּוֹכֶה תַּמְרוּרִים, בְּכִיָּה שֶׁל תִּינוֹק אֵין-אוֹנִים,

מִי הַמִּתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ בְּצַעַר יְגוֹנִים שֶׁל טֵרוּף,

מִי הוּא הַחוֹרֵק שִׁנַּיִם בִּנְהִימָה תּוֹךְ קְלָלָה נִמְרֶצֶת, –

כְּדֵי לֹא לְהַבְחִין-לָדַעַת, מִי הוּא הַחוֹבֵט אֶת רֹאשׁוֹ

בְּשִׁגָּעוֹן נוֹאָשׁ-מְיֻאָשׁ בְּכֹתֶל הָאֶבֶן הַקָּרָה.

אֶפֶס כְּשֶׁהִכְחִיל הַשַּׁחַר בִּתְכֵלֶת עַרְפִילִית-חִוֶּרֶת,

אוֹתָהּ תְּנוּעָה תְּדִירָה שֶׁל יוֹם-יוֹם נֵעוֹרָה כָּרָגִיל,

גִלָּה מִישֶׁהוּ פִּתְאֹם, אֲשֶׁר אֵין לִרְאוֹת אֶת רוּלִיק.

“יָצָא לִצְרָכָיו”, עָנוּהוּ. אַךְ גַּם לַמְּפַקֵּחַ לֹא נַעֲנָה,

לֹא הִתְיַצֵּב לְמִפְקַד ‘קוּם לְבִקֹרֶת’, כִּי נִפְקָד.

“שֶׁמָּא יָצָא וְלֹא שָׁב עוֹד, מִי עַל הַדֶּלֶת?” –" לֹא יָצָא

הוֹד מַעֲלָתוֹ!" וְזָרַק בִּפְנֵי הַמַּשְׁגִּיחִים: “לְחַפְּשׂוֹ!”

מָצְאוּ אוֹתוֹ מְחַפְּשָׂיו מִתַּחַת לַחֲמוֹר-הָאִצְטָבָא

תָּלוּי עַל שְׁתֵּי כִּתְפוֹתָיו, קוֹפֵא וְקָר… וַיְּהִי בֹקֶר.

תל-אביב, 1937.

הֲרוּגֵי טִירְמוּנְיָא

מאת

שאול טשרניחובסקי

אֵלֶּה דִּבְרֵי הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא,

סֵפֶר מִקְצָת הָאֱמֶת – לֹא כֻּלָּה,

יֵשׁ דְּבָרִים: לֹא יָכוֹל בֶּן-אָדָם

גַּם לְשָׁמְעָם וְאַף כִּי – לַשְׁמִיעָם

טֶרֶם דַּעְתּוֹ עָלָיו נִטְרְפָה.

מֹחַ חוֹלֶה רַק הַלָּה יִקְּלְטֵם,

מֹחַ מֻכֵּה-שִׁגָּעוֹן יְצַיְּרֵם – – –

אֵלֶּה מִקְצָת הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא,

אֵיךְ שֶׁחִלֵּל בֶּן-אָדָם, בֶּן-אֱנוֹשׁ,

אֶת הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה, הַקְּדוֹשָׁה,

הַנּוֹרָאָה וְהַמְהֻדָּרָה,

אֵין דֻּגְמָתָהּ, לָהּ שֵׁנִית בָּעוֹלָם –

הִיא הִיא שְׁעַת מִיתָתוֹ שֶׁל אָדָם:

יַעַן כִּי הֵבִיא אוֹתָהּ עַל אָחִיו

שׁוּב! – פַּעֲמַיִם! מִיתָה כְּפוּלָה,

מֶנּוּ לָקַח אֶת חַיָּיו, וְשׁוּב לָקַח –

וַיַּהַפְכֶנָּה אֲזַי לִקְלָלָה,

וַיַּעֲשֶׂנָּה פְּלַסְתֵּר וְכָזָב!

אֵלֶּה דִבְרֵי הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא,

אֵיךְ הוּא קִלֵּל אֶת יוֹמוֹ בּוֹ נוֹלַד,

אֶת הָרוֹצְחִים, אֶת כָּל בֵּית הָאָדָם,

מַשְׂטֵמָתוֹ וְאִי-אוֹן שִׂנְאָתוֹ,

אֶת-הַחַיִּים וְיוֹצְרָם – אֱלֹהָיו,

גַּם אֶת-הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן שֶׁנִלְחָם,

סֵבֶל-אֲגוֹן מִלְחָמָה בְּלֹא-יוֹדְעִים,

וּבְעַל-כָּרְחוֹ בְּגוּפוֹ הֶחָלָשׁ.

עַל זִיק חַיִּים, עַל נַפְשׁוֹ לוֹ בַּקְּרָב

לוֹ עִם אוֹתוֹ הָאָיֹם הַפֶּלִאי

אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לִגְבוּל-גְּבוּלוֹת

דַּעַת בָּשָׂר וְדָמִים, שֶׁאֵין לוֹ

זֵכֶר וָשֵׁם בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל אָדָם,

אֵין לוֹ מִבְטָא, אֵין מִלִּים בִּשְׁבִילוֹ.

הֵם נָדְדוּ בַּחֹרְשׁוֹת הַיָּפוֹת

שֶׁמִּסָּבִיב לְטִרְמוּנְיָה¹ הַכְּפָר,

שָׁם מִסְתַּתְּרִים כָּל-הַיּוֹם, בַּלֵּילוֹת

דֶּרֶךְ שֵׂרְכוּ, וְעָבְרו מַרְעִידִים

מִן הַחֹרְשָׁה הָאַחַת לַשְּׁנִיָּה,

מִן הַשְּׂעִירָה² אֶל צֵל הָעֲבֻתָּה! ³

פַּחַד מְקוֹם מַחֲבוֹאָם רְדָפָם

אֶל מוּל נִכְחָם, אֶל מָגוֹר אַךְ חָדָשׁ,

גֶבֶא נָתַן לַנּוֹדְדִים מִמֵּימָיו,

עֵשֶׂב אָכְלוּ, עִקָּרִים מִקַּרְקַע,

עַד שֶׁגִּלּוּם הַכְּלָבִים הָרָעִים,

שֶׁהִתְחַקּוּ עַל עִקְּבוֹת הַבּוֹרְחִים

כָּל הַיָּמִים, וְכִתְּרוּם מְנַבְּחִים,

פֶּתַע-פִּתְאֹם – הִדְבִּיקוּם, הֶחָסִיד

רָאָה אוֹתָם וְקָפַץ וְהוֹצִיא

אֶת הַסַּכִּין הַחַדָּה; לֹא הִסְפִּיק,

כִּי תְּפָשׂוּהוּ, כָּפְתוּ אֶת כַּפָּיו,

וַיּוֹבִילוּם: גַּם אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹתָיו.

כָּל הַקְּהִלָּה נִקְהֲלָה לִקְרָאתָם:

גֶּבֶר, אִשָּה, הַזָּקֵן וְהַטָּף,

כֹּמֶר, סוֹחֵר, סְגָנִים וְחוֹרִים,

עֶבֶד, אָמָה, וְכָל שׁוּלְיוֹת-הָאֻמָּן.

אֵלֶּה רוֹקְקִים בִּפְנֵיהֶם, זֶה אֶגְרוֹף

לָאֲסִירִים בָּא-פּוֹרֵשׂ, מְרִיעִים:

מָוֶת לָהֶם לִיהוּדִים אֲרוּרִים!

מָוֶת וָמָוֶת! שֹוֹנְאֵי-הַגּוֹאֵל!

הֵמָּה יָדְעוּ, כִּי אֶל מָוֶת דַּרְכָּם,

כְּלוּם לֹא אַחַת הִיא אֶל אֵיזוֹ מִיתָה?

הָאֱלֹהִים הוּא יִזְכּוֹר אֶת נַפְשׁוֹת

כָּל חֲסִידָיו הַמְקַדְּשִׁים שֵׁם-קָדְשׁוֹ:

הַנִּטְּבָּחִים, הַשְּׂרוּפִים וּטְבוּעִים,

הַמְאֻפָּנִים, הַמְעֻנִּים, הַתְּלוּיִים,

הַחֲנוּקִים, הַקְּבוּרִים בּוֹר חַיִּים,

הַמְנֻסָּרִים, הַשְּׁלוּקִים בִּדְוָדִים,

הַמִּשְׁתַּנְּקִים בְּקִיטוֹר וְעָשָׁן,

הַמְגֻיָּדִים, הַצְּלוּיִים בַּכִּבְשָׁן,

הַנֶּעֱרָפִים וּשְׁמוּטִים מֵחוֹמָה

מֹחַ-רָצוּץ, הַבְּקוּעִים, הַגְּזוּרִים,

טֶרֶף-כְּלָבִים וּנְטוּלֵי אֲבָרִים.

בַּכְּנֵסִיָּה – שָׁם יָרְקָה בַּצָּלוּב

אֵם-הַבָּנוֹת, וְרַגְלֵי הַבָּנוֹת

כִּי “נִתְקְעוּ” מֵעֲבוֹר “עַל מִפְתַּן”

בֵּית-הַטְּבִילָה לִטַּהֵר בַּ“צַּחֲנָה”.

תֵּכֶף שְׁמָטוּן אֶל-גַּב הַמַּדְרֵגוֹת,

וַחֲנוּקוֹת-דְּרוּסוֹת-טְרוּפוֹת

בַּמַּדְרֵגוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ שְׁלָשׁ גּוּפוֹת.

בְּמַאֲכֶלֶת-חֲזִיר שֶׁל קַצָּב

כָּרַע הָאָב, מִתְעַלֵּף בְּדָמָיו.

אֶל מִצְהֲלוֹת הֶהָמוֹן הָעַלִּיז

הֶעֱבִירוּם קְהַל שׁוּלְיוֹת-אֻמָּנִים

מִן הֶחָצֵר הַקְּדוֹשָׁה לַמִּגְרָשׁ.

מַחֲזִיקִים בְּרַגְלֵיהֶם סְחָבוּם,

וַיַּשְׁלִיכוּם, – וּמִן הַחֲבָטָה

פֶּתַע הֵרִים הֶחָסִיד אֶת רֹאשׁוֹ,

מֵצַח קָמַט, וּפָתַח אֶת עֵינָיו.

בְּמַעֲרֻמּוֹ הָאָיֹם כֹּה הֶאְדִּים

פֶּצַע רָחָב כְּלוֹעָהּ שֶׁל חַיָּה.

– "חַהּ!-חַה! עוֹד חַי! שׁוּר, הַלָּהּ-הָאָרוּר!

חַי בֶּאֱמֶת! וּמַה טּוֹב וְיַחְסוֹךְ

לָנוּ עָמָל: הוּא יִקְבּוֹר אֶת מֵתָיו.

הֵא הַמַּעְדֵּר! מִן הַדֶּרֶךְ תָּסוּר –

פֹּה יִרְקְבוּ!" לוֹ זָרְקוּ הַמַּעְדֵּר.

“הֵא גַם מַטְלִית, כְּרוֹךְ עַל גַרְגַּרְתְּךָ!”

וּלְגַרְגַּרְתּוֹ לוֹ קָשַׁר הַמַּטְלִית.

אֶפֶס עָבְרוּ רְגָעִים אַךְ מִסְפָּר

הִיא הִתְחִילָה מַוְרִידָה: תְּחִלָּה

כֶּתֶם קָטָן בָּהּ סָמַק – וְגָדָל,

כֶּתֶם סָמַק – וְהָלַךְ וְגָדַל.

אַחַר הִתְחִיל מְטַפְטֵף גַּם טִפִּין,

נֵטֶף-דָּמִים, וְאַחַר גַּם חָדַל.

וַיַּעֲמוֹד, וְהִתְחִיל בּוֹר כּוֹרֶה.

וּכְכַלּוֹתוֹ, שָׁם עָמַד וְנִשְׁעַן

עַל הַמַּעְדֵּר: כִּי עָיַף, לוֹ אָמְרוּ:

"לֹא, כִּי תִכְרֶה! הַעֲמֵק וְהַרְחֵב,

גַּם קִבְרְךָ הֵן אַתָּה פֹּה כּוֹרֶה,

בּוֹ תִּקָּבֵר, כִּי חַיִּים בּוֹ תֵּרֵד,

אוֹ? וְאוּלַי תַּחֲזוֹר בָּךְ? עֲנֵה!"

בָּם הִסְתַּכֵּל – וְתָפַשׂ הַמַּעְדֵּר.

קֶבֶר כָּרָה עַד אָמְרוּ לוֹ: כְּבָר דָּי!

שֶכֶם נָטָה וְהִטְעִין עַל כְּתֵפוֹ

אֵשֶׁת-חֵיקוֹ, הִשְׁכִּיבָהּ בִּימִינוֹ,

אֵפֶר מָחָה מִפָּנֶיהָ וָדָם,

אַף בְּגָדֶיהָ שִׁפֵּר וְתִקֵּן

וּבְמִצְחָהּ הַנָּאֶה לָהּ נָשַׁק.

שֶׁכֶם נָטָה וְהֵבִיא הַבָּנוֹת,

אֵפֶר מָחָה מִפְּנֵיהֶן וְהַדָּם,

גַּם שִׂמְלוֹתָן אַט שִׁפֵּר וְתִקֵּן,

וּבְמִצְחֵיהֶן גַּם לַשְּׁתַּיִם נָשַׁק.

וַיַּשְׁכִּיבֵן, הַטְּהוֹרוֹת, בִּשְׂמֹאלוֹ.

שֶׁקֶט הָיָה, דְּמָמָה אֲיֻמָּה.

אָמְרוּ: “רֵד שְׁכַב!” וְיָרַד וְשָׁכָב

בֵּין הָאִשָּׁה וּבֵין שְׁתֵּי הַבָּנוֹת;

דַּשׁ מְעִילוֹ אַךְ פָּרַשׂ עַל עֵינָיו,

“שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” אָז קָרָא בְּקוֹל-רָם,

וְאֵלֶּה שׁוֹפְכִים – עַל הַחַי – הֶעָפָר.

שֶׁפִי יָרַד גַּם הַלַּיְלָה הַלֵּיל,

כְּשֵׁם שֶׁיֵּרֵד בְּרִדְתּוֹ יוֹם וָיוֹם,

כְּשֵׁם שֶׁיֵּרֵד בְּרִדְתּוֹ עִם סוֹדוֹ

זֶה הַגָּדוֹל, הַקָּדוֹשׁ וְהַטּוֹב,

גַּם עַל הַגֶּבֶר הַחַי בְּקִבְרוֹ.

הָיָה קוֹלוֹ כָּל הַלַּיְלָה נִשְׁמָע…

בַּצָּהֳרַיִם לְשָׁם נִקְהֲלוּ

אִישׁ הָעֵדָה, וַיַּחְפְּרוּ בּוֹ בַּגָּל

וַיַּחְפְּרוּ… לוֹ הוּקַל… אָז הֵרִים

אַט אֶת רֹאשׁוֹ וּפָתַח אֶת עֵינָיו

הַמְּדֻלָּקוֹת – כּוֹאֲבוֹת מִן הָאוֹר.

וַיִּפְשְׁטוּ כְּנֶגְדוֹ אֶת הַכָּף:

“קוּמָה עֲלֵה! יְהוּדִי, אַךְ חֲזָק!”

וַיִּתְחַזֵּק, תְּפָשָׂהּ וְעָלָה,

אַךְ הִשְׁתַּלְשֵׁל עַל הַגַּל וְיָשַׁב.

אֵפֶר-אֶפְרִי וּמוֹרִיק קְלַסְתְּרוֹ.

כֶּבֶד-נְשִׁימָה הִתְרוֹמֵם מְלֹא חָזוֹ,

הַמַּעֲמִיק וְנוֹשֵׁם וְנוֹשֵׁף

עַד הֶחֱוִיר, אָז יָרַק, שׁוּב יָרַק

אֶת גַּרְגְּרֵי הֶעָפָר בְּמוֹ פִּיו.

סָח וְאָמַר: “מִי יַשְׁקֵנִי מִכָּד?”

עֶלֶם נֶחְפַּז אֶל בְּאֵר קְרוֹבָה,

שָׁב וְהֵבִיא לוֹ הַמַּיִם בַּדְּלִי.

קָם הִצְטַמֵּד אֶל הַדְּלִי וְגָמָא,

עַד שֶׁהִסְמִיק: שִׂפְתוֹתָיו וּפָנָיו.

קָם הִתְנַעֵר הֶעָפָר עַל רֹאשׁוֹ

וְאֵפֶר בִּגְדּוֹ וְיָשַב מַחֲרִישׁ

אַךְ מִסְתַּכֵּל בַּקָּהָל לוֹ סָבִיב.

הֵמָּה, גַּם הֵם, הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ כֻּלָּם

מַחֲרִישִׁים הִסְתַּכְּלוּ בּוֹ שׁוֹתְקִים.

שׁוּב נָהֲרוּ גַּם עֵינָיו: וְהִבִּיט.

עַד שֶׁאָמְרוּ לוֹ: "הֲלֹא, יְהוּדִי,

קוּם וַעֲבוֹד אֱלֹהֵינוּ; רְאֵה,

כְּלוּם לֹא חָזַק אֱלֹהַי מִשֶּׁלְּךָ,

סוּר מֵחַטַּאת אֲבוֹתֶיךָ מֵאָז."

וַיִּסְתַּכֵּל בָּאוֹמֵר וְחִיֵּךְ:

"הֵן! כִּי גָּבַר אֱלֹהִים מֵאלֹהִים?…

אֵין אֱלֹהִים, כִּי אֵינֶנּוּ – אָכֵן!

אֵין אֱלֹהִים, גַּם עִבְרִי גַם נוֹצְרִי!

הֲמֵאלֹהִים יִבָּצֵר מֵעֲנוֹת?

הֲיִבָּצֵר מֵאלֹהִים מֵחַנּוֹת?

הֲמֵהַפְלִיא יִבָּצֵר מֵאלֹהִים?

וּבְהִפָּקַע בִּכְאֵבָהּ רֵאָתִי

הָרְעֵבָה לָאֲוִיר כָּל-שֶׁהוּא,

אֶצְבְּעוֹתַי עֵת כִּרְסַמְתִּי בְּשִנָּי

כְּדֵי יַחֲרִישׁ לִי מַכְאוֹב אֶת-מַכְאוֹב,

כְּדֵי לְשַׁבֵּר צְמָאִי בְּדָמִי,

אֵי הָיָה הוּא? אֵי – הַכֹּל יָכוֹל?

שׁוּר!", וּלְמוּלָם אָז שָׁלַח אֶצְבָּעוֹת

מְנֻוָּלוֹת מִגָּרֵם, מִכַּרְסֵם,

"אִם אֵל בָּאָרֶץ – וּכְלוּם לֹא רָאָה

אֶת הָעַוְלָה, הַזָּדוֹן הַגָּדוֹל

הַנַּעֲשֶׂה פֹּה בִּשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ?

הַנַּעֲשֶׂה מֵאָדָם לְאָדָם?

כְּלוּם לֹא יָדַע מַה שֶּׁחַשְׁתִּי בַּבּוֹר,

מַה שֶּׁבַּקֶּבֶר כָּרוּ לִי יָדָי,

עֵת הִתְחַנַּנְתִּי: נַפְשִׁי קַח, אַךְ קָח!

"אוֹ לוּ הִכַּנִי בְּתִמְהוֹן לֵבָב,

אוֹ תִּטָּרֵף אָז עָלַי זוֹ דַּעְתִּי –

וְלוּ… לוּ בִּלְבָד בָּא הַקֵּץ לַגְּסִיסָה

הָאֲרֻכָּה – אֲרֻכָּה וְקָשָׁה.

כְּלוּם רַב מִמֶּנּוּ הַגּוּשׁ וְהֶעָפָר,

זֶה הַמְּכַסֵּנִי, וְנֹאחֲזָה

בּוֹ תְּפִלָּתִי בְּכָל גּוּשׁ, בְּכָל בּוּל,

נַהֲמָתִי: קוֹל הַחַי הַקָּבוּר?

"אֵין אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם – אֵין אֵל!

אֵל בַּשָּׁמַיִם… וּכְלוּם לֹא שָׁמַע

אֶת אֶנְקוֹתַי, אֶת בְּכִי-תְּפִלָּתִי,

זוֹ הַקּוֹרְאָה לוֹ מִתּוֹךְ חֲנִיקָה

עִם אַחֲרוֹן חִרְחוּרֵי-נְשִׁימָה?

אֵין אֱלֹהִים – בַּשָּׁמַיִם! אֵין יֵשׁ!

יֵשׁ? וּמַדּוּעַ נָתַן וְיִישַׁן

רַעַם זַעֲמוֹ הָאָיֹם הַנִּשָּׂא,

זַעַם קָדְשׁוֹ הוּא מַדּוּעַ יִישַׁן?

זֶרַע-קָדְשׁוֹ אִם נָתַן לִמְשִׁסָּה:

גֶבֶר יִשְׁחַט אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶת בָּנָיו,

קֶבֶר יַחְפּוֹר לְמַעֲנוֹ כְּלוּם עַד כָּאן?

כְּלוּם בְּצַלְמוֹ וּדְמוּתוֹ, לֹא אָדָם,

חֶבֶר-חַיּוֹת זְהוּמוֹת אָז בָּרָא?

"אֵין אֱלֹהִים כִּי אֵינוֹ! יֵשׁ שָׂטָן!

הוּא הַנּוֹהֵג הָעוֹלָם בְּשִׁגְעוֹנוֹ,

הוּא הַמּוֹלֵך עַל כָּל בְּנֵי-הַשָּׂטָן,

עַל בְּנֵי שַׁחַץ. אַתֶּם לִי נוֹתְנִים

אֶת הַחַיִּים – הַחַיִּים לְשֵׁם מָה?

כְּלוּם אַךְ כְּדֵי שֶאֱהִי גַּם אֲנִי

בְּתוֹכְכֶם כְּמוֹתְכֶם פְּרִיץ-חַיּוֹת

וּבֶן-שָׂטָן בֵּין בְּנֵי-הַשָּׂטָן?

לוּ לֵהָפֵךְ אַךְ יָכוֹלְתִּי לִזְאֵב,

זְאֵב-הָאָדָם, וּבֵינְכֶם זְאֵב שׁוֹטֶה

לְהִתְרוֹצֵץ וְלִנְשׁוֹך, וּלְהַכִּישׁ…

וְלוּ אֶת כֻּלְכֶם, אַךְ לָטִיל בְּדִמְכֶם

רַעַל-אָרוּר לְאֵין תְּרוּפָה לוֹ, כִּי אָז

לוּ אַךְ יָכוֹלְתִּי, לִחְיוֹת חַיֵּי-עַד

דְּמוּת זְאֵב שׁוֹטֶה בֵּין בֶּהֱמַת-אֱנוֹשׁ.

אִי, הַנִּבְזִים, הַנִּקְלִים, הַשּׁוֹטִים…

נָא, שְׁחָטוּנִי, תֵּכֶף, מִיָּד,

תֵּכֶף – אִלּוּ לֹא וְהָיִיתִי זְאֵב,

כֶּלֶב שׁוֹטֶה בֵּין כְּלָבִים גְּרוּבִים,

זוּהֲמַת עָם – וּמְטֻנָּפִים.

אֵין אֱלֹהִים בָּעוֹלָם, וְאֶפְשָׁר

אֵין גַּם שָׂטָן, וְיֵשׁ… יֵשׁ בָּעוֹלָם,

אוֹי לִי – הַשֶּׁקֶר, אַךְ הוּא הַגָּדוֹל,

אֵין בּוֹ אַךְ שֶׁקֶר אָדָם וְתוּ לֹא,

לְעוֹלָמִים"… – "אַךְ תִּדּוֹם, דֹּם לְךָ, בֶּן

הָאֲרוּרָה, שֶׁחֵרַף שֵׁם אֵל חָי,

בֶּן-הַכַּלְבָּה! פְּגַע בּוֹ! פְּגַע בּו!

– "לֹא! חַי יֵרֵד, יִקָּבֵר חַי בַּבּוֹר.

כִּי תֶאֱרַךְ גְסִיסָתוֹ לוֹ יָמִים.

לֹא נִשְׁחָטְךָ! תִּתְחַנֵּן לַתַּלְיָן!

הִתְגּוֹדְדוּ מִסָּבִיב לוֹ הָמוֹן,

וּבֶחָזֶה דְּחָפוּהוּ דָּחֹף

חֶבֶר-שׁוֹטֶה בְּעֵינַיִם דְּלֻקּוֹת,

מְעֻוָּתִים פְּנֵיהֶם וְחִוְּרִים.

אַךְ הוּא זוֹרֵק בִּמְלֹא פִּיו כְּנֶגְדָּם:

"אִי, הַנִּבְזִים! הַנִּקְלִים, הַנִּקְלִים!

וַיִּתְפָּרֵץ וַיִּקְפּוֹץ אֶל הַבּוֹר.

בְּכֹחַ קָרַע הַמַּטְלִית הַסְּמוּקָה,

זוֹ הַמְּכַסָּה עַל פִּצְעוֹ בַּצַּוָּאר,

וַיִּזְרְקֶנָּה אֶל תּוֹךְ הֶהָמוֹן.

רֶגַע סָמְקָה הַמַּכָּה הָרְחָבָה,

כְּלוּם פָּעֲרָה אֶת פִּיהָ, צָחֲקָה?

שַׂךְ בִּימִינוֹ עַל עֵינָיו וְעָצַם,

אַחַר פָּשַׁט אֶת שְׂמֹאלוֹ אֶל בְּנוֹתָיו.

הֵם – הֵם שָתְקוּ, הֵם זָרְקוּ הֶעָפָר

מִי בְּכַפָּיו, מִי מָלַל בְּרַגְלָיו,

זֶה בַּמַּעְדֵּר, בַּמַּטֶה, בַּמַּגְרֵף

מַחֲוִירִים וְשׁוֹתְקִים וְשׁוֹתְקִים.

בְּעֵינֵיהֶם כֹּה נִקְלִים וְדַלִּים.

"דַּי! כִּי מָחָר שׁוּב נִפְתַּח הַגּוֹלָל, -

כֶּלֶב נִבְזֶה: יַחֲזוֹר בּוֹ, יַחֲזוֹר"…

אֵלֶּה דִּבְרֵי הַסִּפּוּר עַל קִדּוּשׁ

שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וַאֲשֶׁר בּוֹ עָמְדוּ

בֵּית-אֵלִיָּהוּ מִכְּרָךְ מֵירָא

הוּא הֶחָסִיד.

“יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ…”

תל-אביב, 1937

Dortmund. ↩
יער שעציו לא רבים ועומדים ברחוק זה מזה. ↩
יער שעציו צפופים. ↩

בו במעדר

מאת

שאול טשרניחובסקי

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר / שאול טשרניחובסקי

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר בּוֹ עִסֵּיתָ כַּפֶּיךָ,

קְשִׁי הַיַּבֶּלֶת וְסַפַּחַת בָּעוֹר,

הֵן בְּפַלֵּג תְּעָלוֹת לְעֵצֶיךָ,

הֵן בְּצֵאתְךָ לְנַכֵּשׁ, לַעֲקֹר,

בַּחֲפִירַת בּוֹר-שָׁתִיל בְּמוֹ גָּן,

בַּחֲצִיבַת קַן-עַמּוּד שֶׁל גָּדֵר, –

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר!

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר גַּם כָּרִינוּ הַקֶּבֶר,

חֶרֶשׁ חָצַבְנוּ בִּנְיַן עֲדֵי-עַד.

בְּבֵית עוֹלָמֵנוּ – נִשְׁקָף לְכָל עֵבֶר…

דֶּמַע? אֵין דֶּמַע, לֹא רָעֲדָה יָד.

בַּתַּקָּלָה לֹא תִּרְאֵנוּ עֵין-צָר!

כָּךְ כּוֹרִים אָנוּ פֹּה קֶבֶר-חָבֵר, –

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר.

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר חֲפִירוֹת הֶעֱמַקְנוּ,

גֶּדֶר קִבּוּץ שֶׁעָלָה עַל קַרְקַע,

סֶלַע הִתִּיז נִיצוֹצוֹת כִּי נִזְעָקְנוּ,

נֶאֱנָחָה אֲדָמָה לַמַּכָּה.

אֶרֶץ נִקְנֵית בַּזֵּעָה וּבַדָּם!

שֶׁבַח לַכְּלִי הַחוֹדֵר-הַנּוֹקֵר, –

לוֹ לַמַּעְדֵּר!

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר נְיַשֵּר אֶל מוּל שֶׁמֶש

מַעֲנִיּוֹת לֶעָתִיד הָרָחוֹק,

וּבִנְתִיבוֹת עוֹלָמִים לְלֹא כֶּמֶשׁ

יַעַל זַרְעֵנוּ בְּשָׂדֶה לִבְלִי-חֹק

בַּחֲרִיצִים נְפַלְּסֵמוֹ בָּאוֹן

אֶל הֶעָתִיד הַמְמַשְׁמֵשׁ וָעֵר, -

בּוֹ בַּמַּעְדֵּר!

תל-אביב, 1938

עַמֵּךְ טוֹבְעִים בַּדָּם

מאת

שאול טשרניחובסקי

עַמֵּךְ טוֹבְעִים בַּדָּם, וְאַתְּ אוֹמֶרֶת שִׁירָה!

וְשֶׁמֶש שֶׁל טֵבֵת מִתּוֹךְ חִיּוּךְ מַבְכִּירָה

אֶל כַּר עֲרִיסָתוֹ שֶׁל רַךְ בְּכוֹר וְנִמּוֹל:

יֵשׁ אֹשֶׁר לֹא מִכָּאן וְאֵין מָחָר, וְאֵין תְּמוֹל…

נִתְלֵית בְּמַכְחַלִּים, וּמִלְּטִיפוֹת זְהָבָהּ

לַמְּבֹרָכִים מֵאֵל וּלְאִישׁ פִּיו אֵל קָבָה,

בְּעִנְבְּרֵי שְׁקִיעָה וְעִם שַׁחַר-אוֹר מְאָדָּם,

לָנָה בְּעַנְפֵי הָדָר, שָׂמָה בַּפָּז הוֹדָם.

הַיָּם – קֻבַּעַת אוֹר, קֻבַּעַת שֶׁל עֲנָקִים,

הַיָּם מַלֶּשֶׁת¹ תּוֹךְ יַרְקָם שֶל מַעֲמַקִּים.

הַאִם יִפְקֹד הַיּוֹם סְגֻלּוֹת כָּל-הַמַּחְמַדִּים

לָזוּן עֵינָיו בִּצְחוֹק תַּרְשִׁישׁ² וְאִזְמָרַגְדִּים,

בְּזִיקֵי הַסַּפִּירִים, בַּעֲרֵמוֹת פָּרוּזִים³,

אוֹרוֹת מִקֶּדֶם-אוֹר, שְׁבִיבֵי-עוֹלָם גְּנוּזִים?

וּבַעֲבוֹר עָנָן קַל-אֵבֶר חוֹבְבֵי מָרוֹם

יוּעַם יוּעַב, עָלָיו סִגְלָה חִוֶּרֶת תִּקְרוֹם.

קָדִימָה קַו-הָהָר, זוֹעֵם וּכְחַלְחַלִּי…

אֲנִי יוֹדֵעַ שִׁיר, הַשִׁיר יָפֶה, וְאַךְ לִי:

תָּרֹג-זְהַבְהַב וַרְדִּי, כָּעוֹר אֲשֶׁר לַנְּמֵרִים

מִטֶּרֶם בְּרֵאשִׁית, הָפְכוּ הָיוּ פֹּה הָרִים.

גַּם זַעֲמָם קוֹפֵא, הַזַּעַם לֹא עוֹד נֻקָּם,

אֶל גַּחֲרֵי קְדוּמִים הוּטַל קוֹלָם זֶה הַנָּם.

כּוֹכָבַיִךְ – שְׁמָשׁוֹת זְעִירִים, בְּיָד נְדִיבָה

זָרְעוּ עַל שְׂדֵה קְטִיפָה שֶׁל יַקִּינְטוֹן שֶׁכָּבָה.

כּוֹכָבַיִךְ – שְׁמָשׁוֹת, הַלַּיְלָה הוּא יַעַנְדֵן

זֵר אוֹר לְשִׂיא הָהָר, עֲנָק לְלֶב-הַיַּרְדֵּן.

תִּלֵּי חָרְבוֹת-עוֹלָם עָלַיִךְ בְּיַתְמוּתָם,

אֵין פָּלָטִין מְלָכִים מָלֵא שִׁירָה כְּמוֹתָם!

וּמִי יָשִׁיר שִׁירַת כָּל-גּוּשׁ וְכָל – “חֲנִיתָה”,

אֲשֶׁר כָּלְלוּ גְּבוּרָה אֵין כֹּחַ לַהֲמִיתָהּ?

יִפְצֶה הַיָּם אֶת פִּיו, בֶּחֳרָבָה בָּהּ לִגְעֹר,

יָקוּם מִשְׁבָּר אֶחָד עַד סֻלָּמָהּ זֶה שֶׁל צוֹר;

תִּדּוֹר מֵאוֹר חַמָּה, בַּעֲרִיפֶיהָ תֶּחְוַר;

וּזְרַע הַכּוֹכָבִים יִמַּק כַּבָּר בּוֹ נָבַר

חֲזִיר-בָּר רְעַבְתָּן; קוֹלוֹ יִתֵּן מִדְבָּר

בִּמְלֹא כָּל חֲלָלוֹ הָעֲרִירִי הַסָּר;

וְיִתְעַוְּתוּ הָרִים, מִשִּׂיא רָמוֹת עַד תְּהוֹם,

כִּבְיוֹם בּוֹ הִתְעַוְּתוּ לִהְיוֹת כִּכָּר שֶׁל סְדוֹם.

מִשִּׁיר תִּשְׁבֹּת צִפּוֹר-הַגָּן וּנְאוֹת-הַצִּיָּה,

אִם לֹא לַאֲנִיָּה, אִם לֹא לַתַּאֲנִיָּה…

וְאַתְּ אַרְצִי-אַרְצִי, שְׁכוּרָה מֵאוֹר, צְעִירָה,

עַמֵּך טוֹבְעִים בַּדָּם, וְאַתְּ אוֹמֶרֶת שִׁירָה!

תל-אביב. 1939

Malschїt ↩
Aquamarin ↩
Türkis ↩

פֶּסַח מְדֻכִּים

מאת

שאול טשרניחובסקי

פֶּסַח מְדֻכִּים בָּאָרֶץ…

לִכְאוֹרָה, הַיָּמִים כְּתִקּוּנָם:

הָיוּ יְמֵי עֶרֶב-פֶּסַח, וְהָיוּ פְּנֵי חַמָּה מַסְבִּירוֹת

לְכָל בְּרוּאֶיהָ; וּגְשָׁמִים מְטַפְטְפִים תְּכוּפִים וּצְפוּפִים,

פּוֹתְחִים מִתּוֹךְ חִיּוּךְ חַמָּה וְגוֹמְרִים מִתּוֹךְ חִיּוּךְ שֶׁמֶשׁ. [5]

אֵי מִזֶּה נִדְחֲפוּ בָּאוּ רֵיחוֹת מֵרֵיחוֹת מְשֻׁנִּים,

רֵיחוֹת עֲדִינִים-עֲדִינִים מֵעֶרֶב לְעֶרֶב גָּבָרוּ,

קָשֶׁה לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם, רַכִּים וְנוֹסְכִים חֲלוֹמוֹת

עַל קְצוֹת מֶרְחַקִּים יְרֻקִּים רוֹחֲצִים בְּמַכְחֵלוֹת עִם שֶׁמֶשׁ,

פִּנּוֹת חֲבוּיוֹת שֶׁל צְמָחִים נִפְלָאִים וְזָרִים מִתְפַּנְּקִים. [10]

וְרוּחוֹת עַלִּיזוֹת-קַלִּילוֹת, רוּחוֹת-קֻנְדֵּסִים חֲמִימוֹת,

מַעֲשֵׂי שׁוֹבָב בִּידֵיהֶן, הִתְחִילוּ מְרַדְּפוֹת עֲנָנִים

קַלִּים וְרַכִּים וּצְחוֹרִים, פַּחְדָנִיִּים קַלֵּי כְנָפַיִם;

דְּלָקוּם מִדְּרוֹמִית-מַעֲרָבִית לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ,

כְּאִילּוּ אֵין לָהֶם עוֹד שׂוּם דָּבָר בְּעוֹלָמָם הַנָּהִיר, [15]

סִיעוֹת סִיעוֹת דָּפָקוּ, כְּעֵדֶר רְחֵלִים נִפְחָדוֹת;

וְעֶרֶב עִם נֶשֶׁף חֲרִישִׁי קָבְעוּ מְקוֹמָם וְעָמְדוּ

תַּבְנִית הַכָּנָף הָאַחַת שֶׁל צִפּוֹר-אַגָּדוֹת עֲנָקִית,

מִנִּי קְצֵה הַשָּׁמַיִם עַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם לְרָחְבָּם,

תְּחִלָּה לִבְנַת הַנּוֹצָה, אַחַר מַוְרִידָה, עַנְבָּרִית, [20]

זַעַפְרָנִית, חֲלוּדָה, וְסוֹפָהּ מַתְכִילָה-אֲפֹרָה;

אוֹ שֶׁהִסִּיעוּ עַב-עָנָן אַחַת קְשַׁת-רֶגֶל וּכְבֵדָה,

שְׁחֹרָה-מַתְכִילָה בְּאֶמְצַע עַל קְוֻצּוֹת אֲפֹרוֹת-כְּעוּרוֹת

וְכָל פְּאוֹתֵיהֶן בְּרוֹתְחִים, הַמַּעֲלִים קֶצֶף-קְצָפִים.

וּכְשֶהִתְחִילָה זוֹחֶלֶת, הִתְפַּשֵּׁט וְהִגּוֹל-הִפָּרֵשׂ, [25]

תָּפְסָה אֶת כָּל הָרָקִיעַ כִּירִיעָה אַחַת מַאֲפִירָה,

עַד שֶׁנָּמַסָּה וּפָרְצָה אַרְצָה בְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת –

חוֹמָה נְטוּיָה בַּאֲלַכְסוֹן, שׁוֹטֶפֶת, רוֹגֶזֶת, רוֹעֶשֶׁת,

פָּתְחָה מִתּוֹךְ הָעֲלָטָה וְגָמְרָה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ שֶׁמֶשׁ

בְּמִפְלְשֵׂי עָבִים קְרוּעִים וּבְמַרְאוֹת שְׁלוּלִיּוֹת קְרִירוֹת. [30]

עָמְדוּ הַבִּצּוֹת מְחַכּוֹת לְקִבּוּל רַגְלֵיהֶם שֶׁל פָּעוֹטוֹת,

וְהָאֲדָמָה הַסְּפוּגָה מֵי-בְּרָכָה הִזְדָּרְזָה לְהִתְיַבֵּשׁ,

נַעֲשֵׂית רַכָּה מְתַפֶּשֶׂת כְּנֶגֶד הָרֶגֶל הַנְּעוּצָה,

כְּאוֹמְרָה: בָּנִים חֲבִיבִים, הֲרֵי אֲנִי כָּאן לִפְנֵיכֶם

עָפָר תַּחַת רַגְלֵיכֶם, הִתְהַלְּכוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. [35]

פֶּסַח מְדֻכִּים בָּאָרֶץ…

לִכְאוֹרָה הַיָּמִים כְּתִקּוּנָם:

פָּתְחָה בִּפְסוּקֵי זִמְזוּמָה דְּבוֹרָה זְהַבְהֹבֶת שַׁקְדָנִית,

צִרְעַת-דְּרָכִים רוֹגֶזֶת וְזַבּוּרִית קְשַׁת-כָּנָף נוֹהֶמֶת;

וְאוֹתוֹ שָׁאוֹן שֶׁל פֶּסַח כָּשֵׁר וַהֲמֻלָּתוֹ [40]

עוֹלִים בְּעוֹלָמָם הֶחָמִים שֶׁל בִּקְתָּה וּבַיִת יְהוּדִי,

אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ מֵרִשְׁרוּשׁ הַמַּצָּה הַיְּבֵשָׁה בְּסָדִין

תָּלוּי עַל גַּבֵּי יַתּוּכִים, שֶׁנִּשָּׂא מִבֵּית הַמַּאֲפִיָּה

וְנִכְנַס לַחֶדֶר הָעוֹמֵד וּמְחַכֶּה בְּטָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה;

לַחַשׁ-לְחָשִׁים שֶל מַגְהֵץ-הַבַּרְזֶל הַפָּגוּם וְיֶתֶר [45]

כָּל כְּלֵי-בַּרְזֶל, לְרַבּוֹת פְּצָצוֹת שֶׁל בַּרְזֶל-הַסִּיגִים,

פְּלֵטַת מִלְחֲמוֹת-קְרִים, בְּרָגְזָם וּבְהַעֲלוֹתָם

קֶצֶף בְּרוֹתְחִין שֶׁבְּתוֹךְ חָבִיּוֹת וְגִגִּיּוֹת לְכַשּׁרָם;

קְרִיצַת-חֲרִיצַת אֲבָנִים, מְלֻבָּנוֹת וְטוֹרְחוֹת בְּשִׁפְשׁוּף

קַרְשֵׁי שֻׁלְחָנוֹת וּשְׁרַפְרַף, קַרְנוֹת מַגְרֵפָה וְיַתּוּךְ, [50]

עוֹבְרִים בְּזֶרֶם שֶׁל מַיִם וּמְמָרְקִים הֶחָמֵץ שֶׁל-חֻלִּין;

צִלְצוּל צִנְצָנוֹת צְמוּדוֹת צֶמֶד לִכְלִיל אֶחָד צְנֵפָה,

כְּלִיל אֶחָד: כָּל כְּלֵי הַכֶּסֶף וְכָל כְּלֵי-מַתֶּכֶת לְמִינָם,

אֲשֶׁר מִבַּעַץ – הַבַּעַץ הַחִוֵּר, וַאֲשֶׁר מִנְּחֹשֶׁת –

נְחֹשֶׁת אֲדֻמָּה, וְכֻלָּם מְמֹרָקִים בְּנֶתֶר הַצָּחַר: [55]

כַּפִּית וְכַף וְסַכִּינִים, כּוֹסוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ, מִמְלָחָה,

בֵּית-הַחֲרֹסֶת הָעַתִּיק, מִסְנֶנֶת הַטֵּה וּצְבָת-סֻכָּר;

עוֹנִים בְּצִלְצוּל עַלִּיזִים זֶה לָזֶה, קְשׁוּרִים בְּחֶבֶל

לֶשֶׁם הַגִּעוּל הַכָּשֵׁר בְּגִגִּיּוֹת בַּלַּן-“הַמֶּרְחָץ”;

וְקוֹל שֶׁל עֱלִי, הַמִּתְדַּפֵּק עַל דָּפְנֵי מַכְתֵּשׁ וּמְדוֹכָה, [60]

כָּתוֹשׁ וְדוּךְ אֶת הַמַּצָּה עַד שֶׁתִּדַּקֵּק לְקֶמַח.

פֶתַע נָפַל הַדָּבָר! יְהוּדִי שָׁב מִן הָעִיר, בָּהּ

עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִתְחִילוּ מִתְקַהֲלוֹת קְהִלּוֹת,

פָּנִים נוֹפְלִים וְחִוְרִים… וּבְעוֹד שָׁעָה קַלָּה, וּפָשְׁטָה

רִנָּה בְּחוּצוֹת הַכְּפָר, לֹא הָיָה בַּיִת לֹא יָדָע. [65]

דִּבְּרוּ, וְשָׁתְקוּ וְדִבְּרוּ – בִּלְחִישָׁה, בְּעֵינַיִם נִפְחָדוֹת;

קָלְטוּ בַּצָּמָא הַשְּׁמוּעָה, נֶאֶנְחוּ וּפָנוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ,

בְּעַיִן חוֹשֶׁדֶת הִשְׁקִיפוּ בְּעֵינֵי הַגּוֹיִים הַשְּׁכֵנִים.

הָפְכוּ הַשִּׂיחוֹת לְלַחַשׁ, נַעֲשׂוּ לַחֲשֵׁי-צְפוּפִים,

פֶתַע הִנְמִיכוּ הַקּוֹלוֹת, יְרֵאִים לִשְׁמֹעַ אֶת עַצְמָם, [70]

מַרְבִּים לְהַזְכִּיר עִיר פְּלוֹנִית וּמַחְסְנֵי רַכֶּבֶת,

אֶת הַקַּצַפִּים הָרַבִּים, הַפּוֹעֲלִים שָׁם בַּמַּחְסָנּים.

פִּתְאוֹם הָשְׁלַךְ הָס! בַּבָּתִּים, בַּשּׁוּק וּבָרְחוֹבוֹת,

כְּאוֹתָהּ דּוּמִיַּת-הָאֵימָה שֶׁלִּפְנֵי הַסַּעַר הַקָּרֵב,

וְנִגְלָה, נִתְחַוֵּר מְהֵרָה: גַּם הֵם כְּבָר יוֹדְעִים, גַּם הֵמָּה. [75]

שְׁמוּעוֹת פָּרְחוּ וּבָאוּ, סֻפְּרוּ מִפֶּה אֶל הָאֹזֶן,

נִמְצָאוּ עֵדֵי-רְאִיָּה, אַחַר-כָּךְ בָּאוּ עִתּוֹנִים…

פִּתְאֹם בַּבֹּקֶר וְהַשִּׁפְחָה הַשּׁקְצָה מְבַקֶּשֶׁת פִּטּוּרִין.

לָמָּה? מַדּוּעַ? כִּי כָּךְ! מִבֵּיתָהּ צִוּוּהָ, - עוֹד אָמֶשׁ.

וְהִנֵּה גּוֹיִים-מַכָּרִים נִפְגָּשִׁים – כְּלֹא רוֹאִים, מִתְחַמְּקִים, [80]

עוֹבְרִים בְּעֵינַיִם מוּרָדוֹת, נִתְבָּעִים – וּמְגַמְגְּמִים, פּוֹרְשִׁים.

גּוֹיִים מִזְדַּמְּנִים בָּרְחוֹב, מִצְטָרְפִים לִכְנוּפְיוֹת, מִתְלַחֲשִׁים;

עוֹבֵר יְהוּדִי עַל פְּנֵיהֶם – מִשְׁתַּתְּקִים, מְחַיְּכִים אִישׁ לְאָחִיו.

פַּסּוּ הַקּוֹנִים מִשּׁוּק, חָדְלוּ הַלָּקוֹחוֹת מִלָּבוֹא:

יִזְכּוּ גַּם בְּלֹא כָּל מְחִיר… הַשָּׁעָה תַּגִּיעַ מִמֵּילָא… [85]

קוֹנִים אַךְ דְּבָרִים אֵין לִדְחוֹת בַּמֶּשֶׁק וּבִלְתָּם אִי-אֶפְשָׁר.

נִכְנָס יְהוּדִי בִּדְבָרִים עִם גּוֹיִים-חֲסִידָיו – אֵין בְּפִיהֶם

מַה לְהַגִּיד: דִּבּוּרִים חֲטוּפִים וְדַלֵּי-מַשְׁמָעוּת.

עַיִן לֹא נִתְקְלָה בְּעַיִן: זֶה יָצוּד אֲרֻּכּוֹת מֵעֻמְקָהּ,

וְזֶה שֶׁכְּנֶגֶד – מוֹרִידָהּ, אוֹ שֶׁמִּתְחַצֵּף בְּיוֹתֵר; [90]

שְׁנֵיהֶם, שְׁנֵיהֶם מְבִינִים אֶת הָעֲתִידוֹת, הַבָּאוֹת.

יְהוּדִים בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם – נִתְרַכְּכוּ הַלְּבִבוֹת, נִתְקָרְבוּ;

מְאַחֲרִים זֶה אֵצֶל זֶה וּמַאֲרִיכִים בְּיָחַד.

מַרְבִּים בְּלַחַשׁ-טְמִירִין, מִתְיָעֲצִים, פּוֹרְשִׂים כַּפַּיִם,

אֶלָּא שֶׁקּוֹלָם מַנְמִיכִים – וּבְיִחוּד בִּפְנֵי הַתִּינוֹקוֹת, [95]

בְּדִבּוּר וְדִבּוּר נִזְהָרִים בִּפְנֵיהֶם, וּבָמוֹ מַבִּיטִים

בְּחִבָּה יְתֵרָה נִפְחֶדֶת, מְנַגְּבִים בִּגְנֵבָה הַדְּמָעוֹת.

חָוְרוּ כָּל פָּנִים, נִזְדַּקְּנוּ, קוֹמָתָם נִתְכּוֹפְפָה בְּלִי מֵשִׂים.

רַעַשׁ בָּרְחוֹב – וּמַלְבִּינִים, קוֹל רָם כִּי יִשָּׁמַע – יֶחֱוָרוּ.

גַּם בֵּיתֵנוּ נִשְׁתַּתֵּק וְהָגוּ פִּנּוֹתָיו אַךְ אֵימָה. [100]

אֵימָה גְּדוֹלָה חֲרִישִׁית, אֵימָה מְיַבֶּבֶת וּבוֹכָה

בְּקוֹלוֹ שֶׁל סַבָּא, עַל סֵפֶר הַתְּהִלִּים יִתְמוֹגֵג בִּדְמָעוֹת.

נִפְסַק שִׁירוֹ שֶׁל אַבָּא, נִפְסַק הַזֶּמֶר לְעוֹלָם,

אֵין “אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא”, אֵין “אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי”…

פַּעַם, כְּשֶׁצָּבְאוּ הַיְלָדִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן הָרָחָב, [105]

הָיוּ מַשְׁקִיפִים עַל פְּנֵי הָרְחוֹב וְהַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה,

עָבְרָה בְּשָׁאוֹן כִּרְכָּרָה וּצְפוּפִים עָלֶיהָ “הַגּוֹיִים”,

רָאוּ אֶת הַתִּינוֹקוֹת וְזָרְקוּ כְּלַפֵּיהֶם אֲמָרִים

בְּחֻצְפָּה וּבְצָהֳלָה גְּדוֹלָה. וְאֶת הָאֲמָרִים לֹא תָּפְסוּ

אָזְנֵי הַיְלָדִים; וְאוּלָם, כְּשֶׁאֵלֶּה הִתְחִילוּ מַעֲבִירִים [110]

כַּף-יָד מוּשָׁטָה עַל גְּרוֹנָם וְחוֹזְרִים מַעֲבִירִים עַל גְּרוֹנָם –

פָּנוּ אֶל אִמָּם בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה, וְנִזְדָּרְזָה

לְהַתִּיק אוֹתָם מִמְּקוֹמָם, וְהִיא הֶחֱוִירָה וְצָרְרָה

אוֹתָם בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, הִתְחִילָה בּוֹכָה בַּמִּסְתָּרִים.

פַּעַם, בִּמְאֻחָר בַּלַּיְלָה, בָּא הֶעִירַנִי מִשְׁנָתִי [115]

אַבָּא, וְהִלְבִּישַׁנִי חַמִּים מִצִּנָּה מְאֻחֶרֶת,

תָּפַס בְּיָדִי, וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה הַפָּנָס, שֶׁשִּׁמֵּשׁ

לָנוּ לְמָאוֹר בַּלֵּילוֹת, כְּשֶׁאָנוּ מְהַלְּכִים בַּחוּצוֹת.

כָּךְ נְהָגַנִי אֶל דִּיר הָעֵצִים וַאֲרִיחֵי-הַגָּלָל

דֶּרֶךְ הַפְּרוֹזְדּוֹר הַגָּדוֹל, כִּי הָיָה דִּיר סָמוּךְ לַתַּנּוּר, [120]

וְכָל חַלּוֹנוֹתָיו אֲטוּמִים בִּלְבֵנִים מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים.

וְהִנֵּה בַּדִּיר מִשְׁפַּחְתֵּנוּ: הַדּוֹדִים, הַדּוֹדוֹת וְסַבָּא,

וְכָל הַיְּלָדִים הַגְּדוֹלִים מִבְּנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים וָמַעְלָה.

שְׁנַיִם פָּנָּסִים הֵאִירוּ, וְנֵרָם מְכַרְכֵּר וּמְפַזֵּז,

מַרְקִיד צְלָלִים מִצְּלָלִים מְשֻׁנִּים עַל גַּבֵּי הַקִּירוֹת [125]

וְעַל פְּנֵי הַתִּקְרָה הַגְּבוֹהָה, צִלְלֵי בְּנֵי-אָדָם וְכֵלִים,

צֵל מִתּוֹךְ צֵל מְקֻפָּחִים, וְיוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת מוּקְיוֹנִים,

אֵבֶר מִזֶּה מַאֲרִיכִים וּמְקַצְּצִים בְּאֵבֶר מִשְׁנֵהוּ.

עוֹמְדִים הָיִינוּ מִסָּבִיב לְשׁוּחָה צָרָה-עֲמֻקָּה,

נַעֲרֵי דּוֹדִי הַגְּדוֹלִים בָּהּ טָרְחוּ מְעֻמָּדִים עַל שְׁלַבֵּי [130]

סֻלָּם צַר וּמְשֻׁלְשָׁל. וְעָמְדָה תֵּבָה שֶׁל פַּחִים,

תֵּבָה שֶׁל סֻכָּרִיּוֹת, אֲרוּזָה הֲדוּקָה בְּחֵבֶל;

אַחַר עָלוּ הַנְּעָרִים, נָטְלוּ שַׁרְשֶׁרֶת וְשִׁלְשְׁלוּ

אוֹתָהּ הַתֵּבָה לְמַטָּה – הַבּוֹרָה. וְכָךְ פָּתַח סַבָּא:

"רְאוּ יַלְדֵי חֶמֶד, וְזִכְרוּ! וּבְאִם יְחַיֵּיכֶם הַקָּדוֹשׁ, - [135]

בָּרוּךְ הוּא, וִחְיִיתֶם – פֹּה תִּמְצְאוּ כָּל אֲשֶׁר לָנוּ:

כֶּסֶף וְזָהָב וְתַכְשִׁיטִין; אַךְ זִכְרוּ: בַּפִּנָּה הַפּוֹנָה

כְּלַפֵּי מִזְרַח… בְּפִנָּה, בְּדִיר הָעֵצִים – בַּפִּנָּה!"

וְדוֹדִי וְאַבָּא וְהַנְּעָרִים מִלְאוּ הַבּוֹר מֵחֻלְיָתוֹ,

אַחַר הֵבִיאוּ אֲרִיחִים שֶׁל צְפִיעֵי-הַבָּקָר וְסִדְּרוּם [140]

לְמַעְלָה, עַל גַּבֵּי הַשּׁוּחָה, וְלֹא הָיָה לְהַכִּיר הַמָּקוֹם.

אֵין אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ שַׁבְתִּי, וְאֵימָתַי שַׁבְנוּ מִדִּיר זֶה.

אָרְכוּ הָרְגָעִים כְּיָמִים, וְהַיָּמִים אָרְכוּ כְּשָׁנִים,

בָּאוּ וְנִתְקַיְּמוּ אָז בָּנוּ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה:

"בֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, וְעֶרֶב – מִי יִתֵּן [145]

בֹּקֶר "… וְעָבְרָה הָרִנָּה: כְּבָר קָבְעוּ הַשָּׁעָה לְאַלְתַּר,

קָבְעוּ בְּדִיּוּק הַיּוֹם: יוֹם שֵׁנִי, הַשֵּׁנִי לַפַסְחָא.

וְעָיְפָה נַפְשֵׁנוּ לַהוֹרְגִים! עַד שֶׁנִּתְעוֹרְרָה אִמָּא:

"יוֹתֵר אֵינֶנִּי יְכוֹלָה. מָתַי? – יָבוֹאוּ – יָבוֹאוּ!

יִרְצְחוּ נַפְשִׁי, יְרַטְּשׁוּ, יִשְׁחֲטוּ בְּסַכִּין פְּגוּמָה, [150]

יַעֲשׂוּ בִּי אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ! אַךְ אֶת הַטַּף, אֶת הַפָּעוֹטוֹת…

לֹא, זֹאת… אֵינֶנִּי יְכוֹלָה… נִמָּלְטָה הָעִירָה… בָּרֶגֶל

אֶל מוֹשְׁבוֹת הָאַשְׁכְּנַזִּים"… וְסַבָּא עָנָה וְאָמַר:

“אֵין חַיָּה טוֹרְפָה בָּעוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תָּחוּס עַל יָלֶד!”

אוֹתוֹ עֶרֶב הִתְחַמֵּק אַבָּא וּבְיָדָיו הַפֶּלֶס, [155]

וּכְשֶׁשָּׁב הֵבִיא בְּיָדָיו חֲבִילָה שֶׁל בְּגָדִים בְּאַמְתַּחַת.

אִמָּא נָפְלָה עָלֶיהָ, הִפְשִׁיטָה הַיְּלָדִים וְהִלְבִּישָׁה

שׁוּב, אֲבָל בִּגְדֵי אִכָּרִים, גַּם הִיא לָבְשָׁה בִּגְדֵי אִכָּרִים. [160]

וּבוֹ בַּלַּיְלָה, מִיַּד עִם חֲצוֹת, בָּא הִתְדַּפֵּק עַל חַלּוֹן

שׁוֹאֵב-הַמַּיִם פָּנָס, וְאִמָּא יָצְאָה וְהַיְּלָדִים,

זָרְקָה עַצְמָהּ אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה הַמְּצֻנָּן הַבָּהִיר…

וְאַבָּא נָטַל הַפֶּלֶס וְסַבָּא תִּקֵּן הַמַּגְּזֵרָה.

וְסַבָּא הָלַךְ וְהֵבִיא וְהִכְנִיס הַמַּצָּה לַבַּיִת,

אַחַר הָלַךְ, בְּגַפּוֹ, עַד קְצֵה כָּל-הַכְּפָר, וְשָׁם שָׁאַב

מַיִם אֶל תּוֹךְ דְּלִי חָדָשׁ… וְיָשַׁב לַסֵּדֶר וְעָרַךְ, [165]

בַּחֲלוּקוֹ הַלָּבָן וְעַל כַּר שֶׁל פְּלוּמַת אַוָּזִים. –

מִנְיַן זְקֵנִים נִתְכַּנְּסוּ לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ לִתְפִלָּה.

וְאַחֲרֵי פַּת-צָהֳרַיִם עַל כֻּפְתּוֹת וְעַל כָּל פְּרָטֵי פְּרָטִים

פָּנָה סַבָּא לַדִּיר וּבִקֵּשׁ וּמָצָא בּוֹ קֶרֶשׁ,

וַיַּצִּיבֵהוּ בַּפְּרוֹזְדוֹר. וְחָזַר סַבָּא הַחַדְרָה, [170]

מָצָא שַׂק הָאֱגוֹזִים, הַטְּמוּנִים לַיְּלָדִים וְלָאוֹרְחִים,

לָקַח כַּמָּה שֶׁלָּקַח וְשָׁב אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר, וְהִתְחִיל

מְשַׂחֵק בְּמִשְׂחַק-אֱגוֹזִים, מַעֲשֵׂה פָּעוֹטוֹת בַּחַגִּים.

וְהָאֱגוֹזִים מִדַּרְדְּרִים, מִתְגַּלְגְּלִים עַל גַּבֵּי הַקָּרֶשׁ,

קוֹפְצִים וְגוֹלְשִׁים וְנָחִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה הַנְּקִיָּה, [175]

נָחִים בַּאֲשֶׁר יִפֹּלוּ מִסָּבִיב לַקֶּרֶשׁ הַמְּהֻקְצָע.

וְסַבָּא נוֹשְׁרוֹת דִּמְעוֹתָיו, נוֹפְלוֹת מִדַּרְדְּרוֹת גַּם הֵנָּה,

נוֹזְלוֹת עַל גַּבֵּי הַקֶּרֶשׁ, וְנִתְעַרְבְּבוּ אֱגוֹזִים וּדְמָעוֹת.

וְסַבָּא מְשַׂחֵק וְאוֹמֵר: "לְמַעַן פָּעוֹטוֹת יִשְׂרָאֵל,

בְּנֵי הָאִמָּהוֹת הַכְּשֵׁרוֹת! לְמַעַן צֹאן קָדָשֶׁיךָ! [180]

וְשׂוֹנְאֵי-יִשְׂרָאֵל לֹא יִזְכּוּ, לְעוֹלָם וּלְעוֹלָם לֹא יִזְכּוּ

לִרְאוֹת בַּיִת יְהוּדִי שֶּׁאֵין בּוֹ מִסֵּדֶר שֶׁל פֶּסַח,

בַּיִת יְהוּדִי שֶּׁיֶּחְסַר פָּעוֹטוֹת מְשַׂחֲקִים בְּשִׂמְחָה!"

וּבַשֵּׁנִי לַפַּסְחָא, מִיָּד עִם גְּמַר תְּפִלַּת הַגַּלָּח,

וְכָל הַפַּעֲמוֹנִים מִתְמוֹגְגִים בְּצִלְצְלֵי תְּרוּעָה וְשִׂמְחָה, [185]

פֶּתַע נִשְּׁתַּתְּקוּ בַּצְּרִיחַ… וְעוֹד שָׁעָה קַלָּה וְהִתְחִילוּ

בּוֹקְעִים קוֹלוֹת-מְהוּמָה מִמְּצִלּוֹת הַצְּרִיחַ הַגְּדוֹלוֹת,

קוֹלוֹת קוֹרְאִים עֲצָרָה… וְהַקָּהָל מִזְדָּרֵז וְנֶחְפָּז

אֶל הַמַּדְרֵגוֹת וּלְפָלוּשׁ הַכְּנִיסָה הַמְּלֵאָה לָהּ אָדָם.

צָצוּ פִּרְחָחִים בְּסִיעוֹת, נִשָּׂאִים בִּתְרוּעָה וּשְׁרִיקָה [190]

כְּנֶגֶד הֶהָמוֹן הַסּוֹעֵר, מְקַפְּצִים וּמְדַלְּגִּים מְשֻׁנּוֹת:

קוּמוּ וְנַכֶּה בַּיְּהוּדִים! וְהֶהָמוֹן הוֹלֵךְ וְגָדוֹל –

בָּאָה הַשָּׁעָה הַקְּבוּעָה, מְחַכִּים לָאוֹת וְיַתְחִילוּ…

וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר בְּאֶמְצַע הַכְּנִיסָה,

וְיָצָא הַגַּלָּח וַסִילִי, מִשּׂוֹנְאֵי-יִשְׂרָאֵל מֻבְהָקִים, [195]

הוּא וְכָל הַתְּרָפִים, הַצְּלָמִים, תִּימוֹרוֹת וּמַחְתַּת-הַלְּבוֹנָה,

יָצָא בְּבִגְדֵי שְׂרָד-חָגָא, וּבְיָדָיו הַצֶּלֶב הַגָּדוֹל,

דִּבֵּר אֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר, וְהִשְׁבִּיעַ הָעָם… וַיָּפוּצוּ

כָּל הָעָם אִישׁ לְעֶבְרוֹ, וְרַק הַפִּרְחָחִים הֵם סָקְלוּ

כָּל חַלּוֹנוֹת הָעִבְרִים, לֹא נִשְׁאַר חַלּוֹן, כִּי נֻפָּצוֹ. [200]

אַחַר שָׁקַט הַכְּפָר

וְהַיָּמִים שָׁבוּ לְקַדְמָתָם.

שָׁבוּ הַגְּבִירִים מֵאֵצֶל מוֹשְׁבוֹת הָאַשְׁכְּנַזִּים,

אִמָּא שָׁבָה גַּם הִיא. וְזֶה פָּנָס בָּא עַל שְׂכָרוֹ.

וְכָךְ אָמַר סַבָּא: אַל יֵאוּשׁ! כִּי מִי אֲשֶׁר בָּרָא הַפֶּסַח [205]

וַדַּאי שֶׁבָּרָא גַּם מִי אֲשֶׁר יִשְׁמֹר עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ,

מִבִּלְעָדֵינוּ מִי יִשְׁמֹר? כִּי אֵין בִּלְעָדֵינוּ לַעֲשׂוֹתוֹ.

וַנְקַא הוּא יַעֲשֶׂנּוּ עַל גּוּרֵי-חֲזִירִים מְחֹרָכִים?

וְשֶׁמָּא צָרְפַתִּי עַל נִבְלַת שְׁפַנֵּי-הַמַּרְבֵּק וּצְלוּיִים,

פֶּסַח כָּשֵׁר, כַּכָּתוּב “עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים”, – לֹא אָנוּ? [210]

בּוֹרֵא הַפֶּסַח הוּא יִשְׁמֹר אֶת שׁוֹמֵר-הַפֶּסַח וְאֶת אַרְצוֹ…

פֶּסַח לְדוֹרוֹת, וְאָנוּ אֻמָּה לְדוֹרוֹת. אַל יֵאוּשׁ!

תל-אביב 22.2.39

קריעת ים-סוף

מאת

שאול טשרניחובסקי

קְרִיעַת יַם-סוּף / שאול טשרניחובסקי

אַבָּא זוֹ הָיְתָה דַּרְכּוֹ לְקַבֵּל פְּנֵי-פֶּסַח בְּשִׂמְחָה.

הָיָה חוֹזֵר בַּבֹּקֶר מֵעִסְקֵי-פְּרַגְמַטְיָה וְעוֹסֵק

בְּבִעוּר חָמֵץ עַל גַּבֵּי קִסְמִים לְבָנִים-לְבָנִים

(בִּקַּע לוּחוֹת אֳרָנִים) בְּתוֹךְ כַּף שֶׁל עֵץ, כַּף חֲדִישָׁה,

כְּרוּכָה בְּמַטְלִית מַלְבִּינָה. וּלְאַחַר שֶׁעָסַק בְּמִצְוָה

הָלַךְ וּבֵרַר לוֹ דְּלִי וְקָשַׁר לַדְּלִי אֶת-הַחֶבֶל,

שָמַט הַדְּלִי אֶל הַבְּאֵר, וְהָלַךְ וּמָשָׁה וְהֶעֱלָה

מַיִם צוֹנְנִים וּשְׁפָכָם עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע הַיְבֵשָׁה.

תְּחִלָּה סָפַג הַקַּרְקַע הַמַּיִם וְנִשְׁאַר מְרֻטָּב,

אַחַר, כְּשֶׁשָׁבַר צְמָאוֹ, עָמַד מִקַּבֵּל הַמַּיִם,

הֶעֱלָה שְׁלוּלִית גְּדוֹלָה, כְּדֵי כַּמָּה אַמּוֹת לְרָחְבָּהּ.

פָּרַשׁ אַבָּא לַחֶדֶר וְשָׂם עָלָיו פַּרְוַת-הַחֹרֶף,

גְּדוֹלָה, רְחָבָה וְחַמָּה עַל עוֹרוֹת-כְּבָשִׂים שֶׁל “שְׁלוֹנְקָה” ¹,

יֶרֶק כֵּהֶה-שֶׁבַּכֵּהֶה מַעֲשֶׂה בּוּרְסִי מֻמְּחֶה.

הָיְתָה הַפַּרְוָה עוֹטַפְתוֹ כְּשֶׁהִיא מְכֻפֶּלֶת עַל חָזוֹ

עַד בֵּית-הַשֶּׁחִי נִכְנֶסֶת, עוֹבֶרֶת שִׁפּוּלֵי-הַבֶּטֶן.

בֵּית-הַצַּוָּאר מְהַדֵּר מְכַסֶּה כְּתֵפוֹתָיו הָרְחָבוֹת

עוֹבֵר עַל מַחֲצִית גַּבּוֹ וּמְכַסֶּה כָּל-רֹאשׁוֹ מְעֻמָּד:

שְׂעַר אַגְנִינָה מַשְׁחִירָה, תַּלְתַּלִּים אֲרֻכִּים וּסְמִיכִים.

שְׂפוֹת הַפַּרְוָה עֲטוּרוֹת וּשְׂפוֹת הַשַּׁרְווּלִים מְצֻיָּצִים

גְּדִילֵי הַצֶּמֶר הָאָרֹךְ, גְּדִילֵי תִּפְאֶרֶת רְחָבִים.

אָנוּ, הַיְלָדִים, סְבוּרִים הָיִינוּ, שֶׁהֵמָּה עוֹד זְאֵבִים.

הוֹצִיא חֲגוֹרָה אֲרֻכָּה עֲשׂוּיָה בִּפְתִילֵי שְׂעַר-גְּמַלִּים,

וְכָל צִבְעֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר בְּקֶשֶׁת בֶּעָנָן

וְכָל-צְבָעִים אֲשֶׁר לֹא הָיוּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם מַבְרִיקִים

כֻּלָּם עָלֶיהָ בְּעִרְבּוּבְיָה לְסַנְוֵר אֶת עֵינֵי “הַשְּׁקָצִים”,

כָּל בַּחוּרֵי הַכְּפָר, הָעוֹמְדִים לְגִיּוּס הָשַׁתָּא

אוֹ לְהִכָּנֵס לְחֻפָּה – וּמְקַיְּמִים “שְׂמַח בָּחוּר” בְּהִלּוּלִים.

כְּרָכָהּ אַבָּא עַל מָתְנָיו הַדַּקּוֹת פַּעַם וְעוֹד פַּעַם,

הִבְלִיט חָזֵהוּ וְהִדֵּק, וְקָלַע פַּעַם וְעוֹד פַּעַם,

עַד שֶׁגְּדִילֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת נִשְׁאֲרוּ תְּלוּיוֹת לְצִדּוֹ.

תָּפַס הַמַּקֵּל הָאָרֹךְ וְהֶעֱמִיס עַל שִׁכְמוֹ הָרָחָב

אֶת הַמִּשְׁאֶרֶת הַגְּדוֹלָה [מִצְטַעֵר שֶׁאֵין בָּהּ כָּל-בָּצֵק],

צוֹעֵד קוֹמְמִיּוּת “בְּיָד רָמָה”, נְעוּל מַגָּפַיִם שֶׁל חֹרֶף,

כָּךְ, כְּשֶׁהֵם מְאֻבָּקִים, כַּכָּתוּב: “לֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהּ”.

הָלַךְ וְעָבַר הַשְּׁלוּלִית – זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם,

זֵכֶר לִקְרִיעַת הַ“יַּם-סוּף”…

וּפַעַם כְּשֶׁהָיְתָה הַשָּׁנָה

שְׁלוּגָה מְאֹד, וְהַשֶּׁלֶג נֶעֱרַם שׁוֹהֶה עַל גַּבֵּי

שְׂדוֹת הָאִפַּרְכִיָּה כֻּלָּהּ, מְכוֹפֵף אִילָנוֹת בָּרְגָבִים.

עוֹטֵף בְּתַכְרִיכִים הַשִּׂיחַ, סוֹתֵם כָּל-גַּיְא וְכָל-בִּקְעָה,

הוֹפֵךְ הַבָּמוֹת לְהָרִים, מַבְרִיק בָּאוֹר בִּשְׁלַל-בְּרָקִים

וְעֶרֶב צְלָלָיו מַכְחִילִים, – עַד שֶׁפִּתְאֹם-לְפֶתַע

נִכְנְסָה חַמָּה בְּחֻמָּהּ, וַיִּמַּס הַשֶּׁלֶג בְּבַת-אַחַת.

עָלוּ וְגָאוּ הַמַּיִם, בְּאֵין-רוֹאִים בַּלַּיְלָה נִכְנָסוּ,

צִפּוּ-כָּל חָרְשׁוֹת-הַנָּחַל וַיְּכֻסּוּ שְׂדוֹת-בּוּר שֶׁבַּשָּׁפֶל,

אֲשֶׁר עַל פַּלְגֵּי הַדְּנִפֶּר וְעַד שׁוּק-הָאַרְמֶנִים בַּנָּגֶב,

מִלְאוּ כָּל מַרְתֵּף בַּכְפָר וְהַתְּעָלוֹת הַסְּמוּכוֹת לַגְּדֵרִים,

הָפְכוּ גִּנּוֹת-הַיֶּרֶק אֲגַמִּים. "כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיָתָה

לְמִיּוֹם שֶׁהִתְיַשְּׁבוּ יְהוּדִים בְּעַרְבוֹת-טַבְרִיָּה בַּכְּפָרִים

אַחַר הַכִּבּוּשׁ הָרוּסִי". וְלֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים

וְהָלְכוּ הַמַּיִם וְשָׁבוּ, וּפַלְגֵּי הַדְּנִפֶּר הֵם בְּלָעוּם.

וְאֵלֶּה כָּל-הַנֶּחְשָׁלִים, בַּשֶּׁפֶל וּבְגִנּוֹת-הַיֶּרֶק,

וְכָל אֲשֶׁר עָמְדוּ בַּתְּעָלוֹת, שָׁרְצוּ הֲמוֹנֵי רֹאשָׁנִים,

שְׁגַר-הַצְּפַרְדֵּעַ הַמְקַוְקֵו וְהוֹגֶה כִּסּוּפֵי אֲהָבִים.

וְעוֹף הַבִּצָּה הַגָּמִישׁ, כָּל מַאֲרִיכֵי-שׁוֹקַיִם

וּמַקְרִימִים קְרוּם-רֶגֶל, הִתְחִילוּ מְטַיְּלִים אֲרֻכּוֹת.

וְהָיְתָה כְּנַף-שְׁלוּלִית אַחַת נִכְנֶסֶת בֶּחָצֵר שֶׁלָּנוּ,

וְאָמְרָה כְּבָר לְהַעֲלוֹת יְרֹקֶת עַל גַּבָּהּ. וְאָנֹכִי מְלַוֶּה

אָבִי הַפּוֹנֶה לַבְּאֵר וְעוֹזֵר בְּהַכְנָסַת הַדֶּלִי.

נִרְאֶה לִי: אוֹתָהּ שְׁלוּלִית כְּעֵין הַ“יַם-סוּף” בִּשְׁעָתוֹ.

"אַבָּא, אָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁמָּא תִּמְצָא לְךָ שְׁלוּלִית – כָּמוֹהָ?

בְּחַיַּי, שֶׁאֵינָהּ עֲמֻקָּה" – "בְּוַדַּאי יָדַעְתָּ, לִי עָנָה:

כַּמָּה וְכַמָּה כְּבָר לַשְׁתָּ אוֹתָהּ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ.

אֶפֶס הַפַּעַם צָדַקְתָּ; אַךְ שַׁל נְעָלֶיךָ, הַשֶּׁקֶץ.

נַעֲבוֹר שְׁנֵינוּ, גַּם אָתָּה". וְסַרְנוּ אֶל שֹׁקֶת בְּאֵרֵנוּ,

שָׁם הֶעֱמַדְנוּ לְהַמְתִּין אֶת הַמַּגָּפַיִם, גָּלַלְנוּ

אֶת מִכְנָסֵינוּ עַד קָרוֹב לְגֹבַהּ הַבֶּרֶךְ וָמָעְלָה,

וְאַבָּא תָּפַס בְּכַפִּי תְּפִיסָה חֲזָקָה מֵאַהֲבָה:

"אַתָּה תֵּלֵךְ בְּרֹאשׁ, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ!

לֵךְ, וְאַל תַּעֲמִיק יוֹתֵר, עַד קַרְסֻלֵּינוּ – דַּיֵּנוּ".

וְכָךְ הָלַכְנוּ-פָּסַעְנוּ: אֲנִי לְאִטִּי, בִּזְהִירוּת,

וְאַבָּא קוֹמְמִיּוּת וּזְקוּפוֹת, כְּשׁוּבוֹ בֶּחָג מִבֵּית-מִדְרָש.

וּכְשֶׁהִגַּעְנוּ עַד אֶמְצַע אוֹתָהּ הַשְּׁלוּלִית, וּפָתַח

אַבָּא בְּפִזְמוֹן חֲרִישִׁי וּפִזֵּם וְהָלַךְ מְפַזֵּם

“שִׁירַת הַיָּם”. וּבַחַלּוֹן אִמֵּנוּ עוֹמֶדֶת נִשְׁקֶפֶת

וְהָיוּ עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת – כְּשֶׁבָּאנוּ הַבַּיְתָה הַשְּׁנַיִם,

אוֹרוֹת וּרְטֻבּוֹת, וְעָנְתָה: כָּךְ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנָיו

עַד שֶׁהָאָבוֹת וְהַבָּנִים עוֹד הוֹלְכִים יָד-אַחַת בְּתוֹכֵנוּ,

דָּבָר לֹא נִירָא; יְקֻיָּם: “בָּאוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ”;

אֶפֶס בָּם יִטְבְּעוּ שׂוֹנְאֵינוּ, הַלְוַאי וּבִמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ!

תל-אביב, 1939

כבשים מובחרים שמוצאם מִשִּׁילֶזְיָה ↩

היהודים בשער

מאת

שאול טשרניחובסקי

הַיְּהוּדִים בַּשָּׁעַר (סוניטה) / שאול טשרניחובסקי

Heu, ante ports! Heu! “הוּא כְּבָר אֶל מוּל הַשָּׁעַר:” ¹

כָּאן חֲנִיבַעַל, כָּאן! קָרוֹב מְאֹד כִּי בָא!

[יוֹם יוֹם פְּלִיטִים שָׁבִים… הַקּוֹנְסוּל ² מַה קִּוָּה?]

סוֹעֵר וּבִכְבֵדוּת, כָּעָב לִפְנֵי הַסָּעַר.

Heu, ante portas! Heu! דָּרַך אַרְיֵה שָׁם, נָעַר?

חֵיל כְּנַעֲנִים, לוּבִים, קַרְתָּגָאִים וּשְׁבָא…

וּבְדִמְדּוּמֵי יוֹם בָּא כְּלוּם וֶנוּס ³ זֶה זִיוָהּ

אוֹ כְּבָר חֹד-קוֹבָעוֹ מַבְרִיק בְּקָרַחַת יָעַר?

עָבְרוּ חָלְפוּ שָׁנִים, נָפְלוּ בְּנֵי-שֵׁם בְּזָמָה⁴ :

וּבְשַׁעַר-טִיטוּס כְּבָר גַּם יְהוּדָה נָדָמָּה,

גַּם רוֹמָא נֶאֱלְמָה מִלָּחֶם וּקְרָבוֹת,

וְרוֹמָא חֲדָשָׁה קָמָה עַל חֳרָבוֹת, –

וְהַפַּחַד טֶרֶם סָר, וְעוֹד גָּדוֹל הַצָּעַר:

“שֵׁמִים עָלַיִךְ, עִיר! וְהַיְּהוּדִים בַּשָּׁעַר!”

תל-אביב, 1939

קריאת ההמון ברומא אחרי נצחונו של חניבעל. ↩
אחד מן השנים העומדים בראש הריפובליקה. ↩
אלילת האהבה במיתולוגיה הרומית וכוכב הערב. ↩
עיר בנומידיה מפורסמה במפלה, שנחל בה חניבעל מיד הקונסול סקיפיון בשנת 201 לפני הספירה. ↩

שָׁלֹש אֲתוֹנוֹת (אַגָּדָה)

מאת

שאול טשרניחובסקי

שָׁלֹשׁ אֲתוֹנוֹת מְשָׂרְכוֹת אֶת דַּרְכָּן,

שָׁלֹשׁ אֲתוֹנוֹת – מִבְּאֵר-שֶׁבַע לְדָן:

חוּמָה וּשְׁחוֹרָה וּצְחוֹרָה, – לְאִטָּן.

עָבְרוּ הַשָּׁלֹש עַל-יַד צְרִיחַ מִסְגֵּד,

כָּרְעָה הַשְּׁחוֹרָה, כִּי קָרְאוּ לַמּוֹעֵד.

עָבְרוּ הַשָּׁלֹשׁ עַל-יַד פֶּתַח מִנְזָר,

צָנְחָה הַחוּמָה מוּל אִיקוֹנִין מָשְׁזָר.

עָבְרוּ הַשָּׁלֹשׁ עַל חֻרְבָּה קְדוֹשָׁה,

עָמְדָה הַצְּחוֹרָה מַרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ.

עַל-גַּב הַשְּׁחוֹרָה, עַל גַּבָּהּ, סַיִף רָב;

עַל-גַּב הַחוּמָה, עַל גַּבָּהּ, מֻטָּל צְלָב;

עַל-גַּב הַצְּחוֹרָה אַךְ שְׁטִיחַ זָהָב.

אֵין כְּלוּם עַל גַּבָּהּ בִּלְתִּי אִם-הַשָּׁטִיחַ –

בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יִרְכַּב עָלֶיהָ מָשִׁיחַ.

תל-אביב, 1939

ארץ

מאת

שאול טשרניחובסקי

[אֶרֶץ – שָׁמַיִם מְכַסִּים לָהּ] / שאול טשרניחובסקי

אֶרֶץ – שָׁמַיִם מְכַסִּים לָהּ – טַלִּית כֻּלָּהּ תְּכֵלֶת,

שֶׁמֶש יוֹקֶדֶת וּשְׁרַב חַמְשִׂינִים בִּכְנָפֶיהָ,

טֶרֶשׁ עַל טֶרֶשׁ… הָרִים – עוֹר שֶׁל לַיִשׁ עָלֶיהָ,

יַעַל הַזַּיִת – עַקְשָׁן בֶּן קַרְקַע מְשַׁכֶּלֶת.

יֵשׁ לְרַכֵּךְ בָּהּ כָּל צַעַד קַרְקַע, גּוּשׁ כָּל סֶלַע,

יֵשׁ בָּהּ לִקְרוֹעַ מֵרֶכֶס מַטְלִית נוֹף זָרוּעַ,

יֶזַע תַּשְקִיעַ בָּהּ – יַעַל כְּנֶגְדְּךָ מַבּוּעַ,

רֶגַע… כָּל רֶגַע! נָכוֹן לְךָ שֹׁד, נָכוֹן צֶלַע.

כְּלוּם לֹא תָּבִינוּ הַמְּחִיר בָּהּ יִתְּנוּ חוֹבְבֶיהָ?

כְּלוּם לֹא תַּבְחִינוּ בֵּין פֶּרֶא מִדְבָּר וּלְשׁוֹשֶׁלֶת?

אֶרֶץ – שָׁמֶיהָ מְכַסִּים לָהּ טַלִּית כֻּלָּהּ תְּכֵלֶת,

שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת חֲרוֹן חַמְשִׂינִים בִּכְנָפֶיהָ.

תל-אביב, מוצאי יום כפור, תרצ"ט 1939

[וּבַצְּרִיף אֶל הַחַלּוֹן יוֹשֶׁבֶת]

מאת

שאול טשרניחובסקי

וּבַצְּרִיף אֶל הַחַלּוֹן יוֹשֶׁבֶת

אַלְמָנַת צָעִיר גָּפִיר בָּעֵמֶק.

מְעִיקָה דִּמְמַת חָצֵר וְאֵין לַחַשׁ,

מְעִיקָה הָעֲלָטָה בַּחֶדֶר;

אֵין לִרְאוֹת דָּבָר דָּבָר בָּאֹפֶל.

דִּמְעָתָהּ אַחַת אַחַת נוֹזֶלֶת,

דִּמְעָתָהּ עֲלֵי לֶחְיָהּ צוֹרֶבֶת.

מִי שֶׁהוּא שָׁם מְאוֹתֵת בָּאָמֶשׁ,

הַזַּרְקוֹר פּוֹשֵׁט לוֹ יָד סוֹקֶרֶת,

קֶרֶן-אוֹר בְּבוּלְמָסָהּ מְדַרְדֶּרֶת

בָּאִילָן… בַּתֵּל… בַּגָּיְא… בַּטָּרֶשׁ…

וּדְבַר-מָה יִהְיֶה, וְאֵי-שָׁם יֶהִי…

"יַקִּירִי, אִישִׁי, לִבִּי, נָא סְלָחָה!

לוּ יָכוֹלְתִּי וְאִפָּנֶה אֵלֶיךָ,

אֶל הַקֶּבֶר, אֶל צִיּוּן הָאָבֶן,

כִּי אָז רַצְתִּי בַּמַּחְשָׁךְ, בְּאֵין-דָּרֶךְ,

בְּמִשְׁעוֹל הַצַּבָּרִים בְּכָל כֹּחַ,

וְאִם יִפְגַּע גַּם בִּי כַּדּוּר רוֹצֵחַ;

אֶפֶס לֹא אוּכַל מִפֹּה לָלֶכֶת,

לֹא אוּכַל מִכָּאן, אֲנִי – אָסוּר לִי:

יְתוֹמֶיךָ פֹּה אִתִּי, הַשְּׁנָיִם –

הַיַּלְדָּה וּבֵן – תִּינוֹק אֶפְרֹחַ.

יַקִּירִי, אִישִׁי, הֲלֹא תִּסְלָחָהּ:

רַק אֲנִי בְּעוֹלָמָם נִשְׁאָרְתִּי,

בִּלְתִּי אִם אִמָּם זֹה הַשּׁוֹמֶמֶת.

יַקִּירִי, אִישִׁי, הֲלֹא תִּסְלָחָהּ!

לְעוֹלָם אוֹתְךָ לֹא יִשְׁכָּחוּךָ,

וּפְנִינֵי שִׁירָה לְךָ יָבִיאוּ

הַטּוֹבִים שֶׁבְּכָל מְשׁוֹרְרֵינוּ.

אַגָּדָה נָאָה יִהְיוּ חַיֶּיךָ

הַיָּפִים וְהַקְּצָרִים בְּקֶרֶב

מְגִנֵּי אַרְצֵנוּ אֲשֶר לָנוּ.

מָה אוּכַל אֲנִי, אֲנִי אִשְׁתֶּךָ?

מַה יֵּשׁ לִי מִלְּבַד שְׁנֵי יְתוֹמֶיךָ

וּדְמָעוֹת, דִּמְעוֹת אִשָּׁה טִפְּשׁוֹנֶת?

תל-אביב, 1939

וְזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל כִּי תִּפְרוֹֹץ מִלְחָמָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

וְזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל כִּי תִּפְרוֹץ מִלְחָמָה!

וְעָלָה הַכֹּהֵן בְּמַעֲלוֹת הַבָּמָה,

יִתְפַּלֵּל עַל הָעָם בַּשָּׂדֶה וּמִשְׁמָר,

וִיפָרֵשׂ אֶת-כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וְאָמָר:

"אֵל אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת!

אַתָּה הַיּוֹדֵעַ עָבָר וּבָאוֹת,

אֵי חֶרֶב תִּצְמָא וַחֲנִית אֵי תִּרְעָב,

תּוֹצְאוֹת מִלְחָמָה, עֲתִידוֹת פְּנֵי הַקְּרָב;

אַתָּה הַזּוֹרֵעַ עַפְרוֹת הַבַּרְזֶל

וּבְמַאֲמָרְךָ וְרִיד נְחֹשֶׁת נוֹזֵל,

צְרַרְתָּם אוֹצָרוֹת בְּמִכְרֶה וּמַחְצָב

לָתֵת בִּידֵי עֶבֶד עוֹמֵד עַל חַיָּיו.

מַדּוּעַ הִכִּיתָ אוֹתָם בְּסַנְוֵרִים,

קֵהִים וְקָשִׁים כַּטְּרָשִׁים בֶּהָרִים,

אֲשֶׁר לֹא יַבְחִינוּ צַדִּיק וְרָשָׁע,

אוֹכְלִים בַּטּוֹבִים וַאֲשֶׁר לֹא פָּשָׁע?

תֵּן אוֹן לַמַּתֶּכֶת וּנְטַע בָּהּ בִּינָה,

אֲשֶׁר לֹא תִּבְגֹד בְּיָדָהּ-יְמִינָהּ,

וְכַף מַשְׂטִינֵנוּ תִּדַּל וּתְאַחֵר,

תִּיעַף בַּתְּנוּפָה, בַּרְזִלָּהּ יִתְפּוֹרֵר,

תִּסְגּוֹר עַד תֶּלְיוֹ, עַל חִצָּיו הַקַּלִּים,

יִצַּר נְדָנוֹ וְיָלִין הַכֵּלִים.

"אֵל אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי הַתְּקוּמָה!

אַתָּה הַיּוֹדֵעַ נִגְעֵי הָאֻמָּה,

מוֹנֶה פְּצָעֶיהָ לֹא-גְלוּדֵי דּוֹרוֹת

אֶת כָּל הַנִּגְלוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת,

וּרְקַב-בְּשַׂר לִבֵּנוּ אוֹכֵל מִבִּפְנִים,

פִּשְׁעֵי רָאשֵׁי-עָם וְחַטַּאת-כֹּהֲנִים,

הָסֵר מִקִּרְבֵּנוּ לֵב דַּל וְקָטָן,

אֱמָר וְלֹא יִרְקוֹד בְּתוֹכֵנוּ שָׂטָן.

אֲשֶׁר לֹא יַכֵּנוּ מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת

(שִׂמְחָה לְאוֹיְבֵנוּ וְעֵינָיו נֵהָנוֹת).

בָּזִים זֶה לָזֶה וְאַחִים-מְשַׂנְּאִים,

לְלֹא נִיב-אֶחָד וְלִלְבָבוֹת מְשֻׁנִּים.

נוֹרָא, טַהֲרֵנוּ בַּדָּם, בַּמְּאֵרָה,

חַדֵּשׁ נְעוּרֵינוּ כַּזִּיז בַּבְּעֵרָה.

בָּעֵר מִתּוֹכֵנוּ אֶת עָשׁ-הָאָדָם,

טַפִּיל-הָעֵדָה אֲשֶׁר פִּיו מְאָדָּם

מִשְּׁתוֹת בִּדְלִיּוֹ הַגָּדוֹל דַּם-דַּלִּים,

מַפְקִיעַ הַשַּׁעַר וְשֶׁבֶר מַעְלִים,

אוֹתוֹ הַשָּׂמֵחַ לְצוֹק הָעִתִּים,

הַשָּׂשׂ לְבַלְהוֹת בְּנֵי-עַמּוֹ הַנְחִתִּים

בִּשְׂדֵה מִלְחָמָה וְרָמוֹת הַמִּשְׁמָר,

הַשָּׂשׂ אֶל רָעָב, וּמְהוּמָה וּלְיוֹם מָר,

דּוֹאֵג לְשַׁמְנוֹ וְכוֹאֵב אַךְ לְעוֹרוֹ, –

יִבְעַר אֲסָמוֹ, יִבָּקַע בְּכוֹרוֹ,

יִמַּק בְּמוֹ אֹסֶם וְעֵינוֹ רְעֵבָה,

צְמוּק וֶשֶׁט, כְּבַד-פֶּה, צְבֵה מְעִי וְקֵיבָה!"

תל-אביב, 1939

CAPRICCIO

מאת

שאול טשרניחובסקי

כְּבָר הִנְּךָ, רֵעִי, שָׁם בָּעִיר

עַל מִפְרְצֵי הַיָּם.

מָה רַבּוּ גַעְגּוּעַי לָהּ:

אֲנִי אָהַבְתִּי שָׁם.

אֲנִי צִיץ-בָּר, וּנְשִׁיקוֹת-חֹם

מַרְעִיפוֹת עָלַי טָל,

חֲלוֹמוֹת-זָהָב פָּרְחוּ לִי

בַּגִּיל וּבְנֹגַהּ-גָּל.

וּבְהַכּוֹת לִבִּי גַּלֵּי-דָם

הָיִיתִי מַעְיָן-שִׁיר

בָּעִיר עַל מִפְרְצֵי הַיָּם

בֵּין חוֹפֵי אַבְנֵי-גִיר.

רָחַקְתְּ כְּבָר מִמֶּנִּי, אַךְ

אֲנִי מַעְיָנַי בָּךְ,

וּבְטֶרֶם אֶשַּׁק לָךְ, זֹאת

חָפַצְתִּי הַגִּיד לָךְ.

רַק מִלָּה אַחַת יֶשְׁנָהּ לִי,

וְאוֹתָהּ תּוֹבִיל שַׁי

לִרְחוֹב פַּלְמוֹנִי שֶׁבָּעִיר –

הָעִיר בָּהּ אַתָּה חָי.

שָׁם יֶשְׁנָהּ יַלְדָּה נִפְלֵאת-לֵב,

וְעֵינֶיהָ עֵינֵי-תוֹם,

וְאִם שְׁזוּפַת-עוֹר – מִמַּבָּט לָהּ

פִּי-שִׁבְעָה יִיף הַיּוֹם.

כִּי תִשְׁאַל לָהּ בֵּין רִבְבוֹת עָם

זֶה יִהְיֶה לְךָ הָאוֹת:

תַּלְתַּלִּים מַמְרִים, גַּל אֶל גַּל,

לְרֹאשׁ יַלְדָּתִי זֹאת.

אֲבִיב שֵׁש-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לָהּ,

צָנוּעַ הוּא וָצָח,

וּכְלִיל שׁוֹשַנִּים צִוָּה לָהּ

אֶל פְּנֵי אֲפַרְסֵק רָךְ.

וּבְשָׁעָה נוּגָה זֹה, שֶׁבָּהּ

יֵשׁ יוּסַר צְעִיף הַחוֹל,

וְעוֹלֶה קוֹל תַּעֲלוּמוֹת-סוֹד –

הוּא הֵד חַיֵּי הַכֹּל:

בְּשָׁעָה מְלֵאָה הָגוּת זֹה,

בָּהּ יוֹתֵר רַךְ הַלֵּב,

בָּהּ חֵשֶׁק עַז יַרְתִּיחַ דָּם,

וְיַעֲמִיק הַכְּאֵב, –

אָז אוֹתָהּ מִלָּה מִן הַפֶּה

אֶל אָזְנָהּ תִּלְחַש דּוֹם

בְּשָׁעָה חֲרִישִׁית זֹה, שֶׁהִיא

לֹא לַיְלָה וְלֹא יוֹם.

וְחֶרֶשׁ חֶרֶשׁ תִּלְחַשׁ, - עַד

בְּדֵי-עָמָל תַּבְחִין בָּהּ,

אַךְ לִבָּהּ, לִבָּהּ יַגִּיד לָהּ,

עַל מַה זֶּה אַתָּה בָא.

כִּי נֶפֶשׁ אִישׁ יוֹדַעַת אֵת

אֲחוֹתָהּ דְּבֵקָה בָהּ;

וְאִם תִּרְחַק נְדֹד לִכְרַכֵּי-יָם,

הֵן קְרוֹבָה תִּהְיֶה לָהּ.

הילדברג

NOCTURNO

מאת

שאול טשרניחובסקי

קַצְתִּי בַּקִּרְיָה – וָאַעַל הָהָרָה.

זְרוֹעוֹת לֵיל-כְּשָׁפִים קִדְּמוֹנִי וּנְהָרָה,

זְרוֹעוֹת לֵיל-שֶׁקֶט רְחַב-הַיָּדַיִם,

לַיְלָה בֶּן-חוֹרִים וְלוֹ הוֹד יִפְעַת-פְּרָאִים,

נָאוֶה כִּבְקִדְמַת הַיְצִירָה – וּבְטֶרֶם

יִהְיֶה לְמָאוֹֹר הַחַשְׁמַל בַּזֶּרֶם.

עַרְפִלֵי-אוֹר-כֶּסֶף מִמַּעַל נִגָּרִים,

מוּצָק וְאַדִּיר כָּל רֵכֵס הֶהָרִים,

בְּכֹחַ יְחָרְתוּ בַּעֲבִי-הָעֲרָפֶל

צֵל עֵץ וָעֵץ וְעַקְמוּמִיּוֹת הַשָּׁפֶל;

וּרְקָמוֹת שֶׁל סְבָכִים וּגְזָעִים עֲרֻמִּים

סְבוּכִים וּכְרוּכִים כִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים.

יַעַר אֳרָנִים – וְעַמּוּדָיו עֲנָקִים –

נִדְמוּ כִּירֵאִים, וּכְאִלּוּ נִדְחָקִים

אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, כִּבְיוֹם מַהְפֵּכָה.

קָדַר הַיַּעַר, וְאֵימָה חֲשֵׁכָה

נָפְלָה עַל בַּדָּיו וְתָפְשָׂה פֹּארוֹתָיו…

אֵין זֶה כִּי אִם נִלְכַּד שָׁם בִּשְׁלוּחוֹתָיו

“הַלַּיְלָה הַקַּדְמוֹן”, וּגְזָרָיו מָאֳחָזִים,

תְּלוּיִים בִּנְצָרִים וְדָלִיּוֹת אֲרָזִים.

לִבִּי יִתְפָּעֵם, וּמְפַכִּים אֲמָרַי:

שָׁלוֹם לָךְ, יַעַר, וּשְׂאוּ שָׁלוֹם, הָרַי!

סַהַר, אוֹר בּוֹדֵד, עַיִן כֹּל רוֹאָה!

אַחִים-אֵיתָנִים בְּתֵבֵל וּמְלֹאָהּ,

נִפְצֵי הַתֹּהוּ-וָבֹהוּ וּשְׁבָרָיו!

נָעַל הַנֵּצַח בִּפְנֵיכֶם אֶת שְׁעָרָיו

וְעָצְמָה וְחֹסֶן בְּחֵיקְכֶם מְפַכִּים,

קוֹדְחִים וְחוֹדְרִים עַד אַפְסֵי מֶרְחַקִּים,

לַמְטִיר מִכְמַנֵּי הַחַיִּים עַל סְבִיבָם

לִהְיוֹת נִיר פּוֹרֶה לְחַיֵּי אֲבִיבָם.

כֹּחַ וְעָצְמָה אֵל הָבוּ לִי, הָבוּ!

לְרַוּוֹת רְגָשַׁי לַחַיִּים יִרְעָבוּ,

לִמְצוֹת יַם תּוּגָה עַל גַּלָּיו וּנְטָפָיו,

לָחֹג בְּסַעַר הַחֵשֶׁק וּרְשָׁפָיו,

לַכִּיר אֶת שִׁגְיוֹן-הָאוֹן וְשִׁכְרוֹנוֹ,

לַחֲזוֹת בְּסוֹד-אֵלִים וּבְכָל הֲדַר גְּאוֹנוֹ.

וּכְשֹׁךְ סוֹעַת חַיִּים וְעָמַד הַשָּׁאוֹן, –

עֹז לְהִתְמַכֵּר בְּלִי חָת לַכִּלָּיוֹן,

לִהְיוֹת, בְּהִשָּׁנוֹת הַדְּמוּת וְהַיָּמִים,

חוּט אֶחָד בְּרֶשֶׁת כָּל כֹּחוֹת-עוֹלָמִים,

רוֹקְמִים בְּגָלוּי וְאוֹרְגִים בַּסָּתֶר

חִידַת הַחַיִּים לָעַד לֹא תִּפָּתֵר.

הוֹלֵך – וְעוֹמֵד מִתְבּוֹנֵן לִרְגָעִים –

בּוֹדֵד כֹּה אֵתַּע בֵּין כֵּפֵי הַסְּלָעִים,

כְּמַזָּר הַנִּדָּח בְּאֵין-סוֹף שֶׁל הַבְּרִיאָה,

וּבְמַעֲרֶכֶת הַיְקוּם שָׁם יוֹפִיעַ

עַרְעָר בִּנְתִיב אַלְפֵי שָׁנִים וִירָחִים,

שָׁנִים הוּעַמּוּ וְיוֹבְלִים דּוֹעֲכִים – – –

Felsenmeer

Capo verde

מאת

שאול טשרניחובסקי

Capo verde / שאול טשרניחובסקי

אפריקה… גבולותיה בצפון…

במערב: הכף הירוק…

(מתוך ספר כתיבת הארץ).

לֹא שָׁוְא חֲלוֹמוֹת יְדַבֵּרוּ!

עַם צָר אַגָּדוֹת לֹא בִּכְדִי!

וּבָא הַחֲלוֹם, וְהֵנֵצּוּ

פִּרְחֵי הַזָּהָב… בָּא הַגְּדִי…

וּבַת-הַמַּלְכָּה הַנֶּחְמֶדֶת…

שָׁמַיִם כֻּלָּם חֲדָשִׁים,

עַל אֶרֶץ זָרָה רֵיחַ-קֶסֶם…

וּמַאֲמַר מָג… וּלְחָשִׁים.

לְבַת-הַמַּלְכָּה עֵינֵי פֶּלֶא,

יִשְׂחַק בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא הַגְּדִי…

עֵדַי כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם,

הַיָּם הַגָּדוֹל שָׂהֲדִי!

וּמַה שֶּׁהָיָה חֲלוֹם-פֶּלֶא,

וּמַה שֶּׁהָיָה אַגָּדָה,

תִּקְוַת אַסִּירִים בְּבֵית-כֶּלֶא,

שִׁירַת הַפַּיְטָן וְסוֹדָהּ –

אַךְ שְׁמָר לְךָ תֹּם לְבָבֶךָ,

בַּלֵב הַתָּמִים שְׁמֹר פִּנָּה:

שַׁלֶּכֶת-הַקֹּדֶשׁ לְאוּרֶיךָ,

שְׂרִיד-מָה שֶׁל שִׁירָה וּנְגִינָה.

יָבֹאוּ –בְּהֶסַּח הַדַּעַת,

וּכְתֹם כָּל-דְּבַר הַתּוֹכֵחָה.

פִּתְאֹם יִתְקַיֵּם שִׁיר הַפֶּלֶא,

תָּנַח עַל רֹאשְׁךָ הַבְּרָכָה.

דְּמוּת פֶּלֶד נְגוּד עִיר דַּמֶּשֶׂק

הִזְהִירוּ מֵי-אוֹר מִיָּמִין

מִשְּׂמֹאל-קָו שֶׁל “חַמְרָה” לִוָּנוּ

וּתְכֹל-יָם כַּלַּכָּה שֶׁל סִין.

וְהַקַּבַּרְנִיט הִסְבִּיר לָנוּ:

שְׂפַת אַפְרִיקָה – אוֹתוֹ הַקָּו.

בַּבֹּקֶר עֵינֵנוּ נִצְמֶדֶת

לִימִין הָאוֹקְיָנוּס הַשָּׂב.

לְפֶתַע תִּפְרוֹץ – וְתוֹפִיעַ

סִיעָה שֶׁל דָּגִים מְעוֹפְפִים,

יוֹרִים מִן הַיָּם, וּבִן רֶגַע

נִטְּלוּ כְּבָר מֵעֵין הַצּוֹפִים.

כְּאִילוּ שָׁם גְּדוּד פוֹלֶמוֹסְטִים

אוֹרֵב לָנוּ בְּיַרְקוֹ שֶׁל גָּל,

וּפֶתַע שָׁלַח בָּנוּ אֶלֶף

חֵץ-כֶּסֶף זָעִיר וּמְאֹד קַל.

וּמַיִם… וּמַיִם… וְשָׁמַיִם:

שׁוּב אוֹתוֹ הַקַּו הַשָּׂרֹק –

וּפֶתַע בִּצְבֵּץ – לְפָנֵינוּ

וַיַּעַל הַכֵּף הַיָּרֹק.

הַכֵּף הַיָּרֹק! – וְהַמַּיִם –

מֵי מוּל-הָאֶקְוָטוֹר, מָרוֹם

בַּלַּיְלָה בְּאוֹר קֶסֶם יָהֵלּוּ

קֶנְטַוְּר וּצְלַב-הַדָּרוֹם,¹

הַכֵּף הַיָּרֹק! צְלַב-הַנֶּגֶב!

הֵם, הֵם! (וַאֲנַחְנוּ, פְּעוֹטִים,

מִסֵּפֶר דַק-גַּב וְרַב-דַּעַת

יְדַעְנוּם) – פָּנִים אֶל פָּנִים.

לֹא שָׁוְא חֲלוֹמוֹת יְדַבֵּרוּ:

אֲשֶׁר הָיָה רַק אַגָּדָה –

הִנֵּה הָאוֹקְיָנוֹס… דַּג כֶּסֶף…

שְׁמֵי נֵכָר… וְאֶרֶץ וְסוֹדָהּ…

לֹא שָׁוְא חֲלֹמוֹת יְדַבֵּרוּ!

עָם צָר אַגָּדוֹת לֹא בִּכְדִי!

וַאֲשֶׁר הַאֲמֵן תַּאֲמִינוּ –

יָקוּם הַחַמָּה שָׂהֲדִי!

עֵדִים לִי שָׁמַיִם וְאוֹקְיָנוֹס: –

שְׁתֵּי הָאַגָּדוֹת הַיָּפוֹת!

בַּיֵּאוּשׁ, בְּהֶסַּח הַדַּעַת,

בַּצַּר וּבְיָדַיִם רָפוֹת,

כָּךְ כָּל אַגָּדָה, כָּל-שִׁיר פֶּלֶא!

רַק שְׁמוֹר, לְבָבְךָ, וְהַאֲמֵן!

עָם צָר אַגָּדוֹת, צָר בַּסֶּלַע, –

וְקָמוּ: אָמֵן, וְאָמֵן!

באניה Alsina 1936 – ת"א 1939

הקנטור והצלב הדרומי – מזרות שמי הדרום. ↩

רְאִי אֲדָמָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!

בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ… לֹא עוֹד

פְּנִינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,

גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל חֲרֵדָה.

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד:

פִּרְחֵי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,

אֲשֶּר נְשָׁקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה,

מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.

וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,

וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶׁל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.

הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהָר חֲלוֹמוֹת,

בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַּפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,

וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶׁתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבֹא,

אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית? וְאֵיפֹה?

וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתּוֹ!

מֵאָה שְׁעָרִים הוֹד וָכֹחַ, קֹדֶשׁ לְעַם מְכוֹרָתוֹ!

בָּרוּךְ קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כֹּפֶר חַיֵּינוּ בְּהוֹד…

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!

תל-אביב, 1939

כוכבי שמים רחוקים (1943–1940)

מאת

שאול טשרניחובסקי

כּוֹכְבֵי-שָׁמַיִם רְחוֹקִים

מאת

שאול טשרניחובסקי

כּוֹכְבֵי-שָׁמַיִם רְחוֹקִים, כּוֹכְבֵי-שָׁמַיִם כֹּה קְרוֹבִים,

אוֹרוֹת רְחוֹקִים-רְחוֹקִים מֵעַיִן בָּהֶם מִתְבּוֹנֶנֶת,

אוֹרוֹת קְרוֹבִים-קְרוֹבִים לְלֵב הַמִתְבּוֹנֵן בָּהֵמָּה!

אֵיפֹה אֲנִי רְאִיתִיכֶם, וְאֵיפֹה זֶה לֹא רְאִיתִיכֶם,ְ

בְּצַעֲדִי בָּאָרֶץ הָרְחָבָה, בִּמְלֹא כָל הָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה,

בְּדַרְכִּי הַצְּנוּעָה הַצְּנוּעָה מִשְּׂדֵה כְפַר מוֹלַדְתִּי הַשָּׁקֵט,

תְּחוּם אַנְשֵׁי לֵב וּתְמִימִים, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יָצָאתִי

עֶלֶם רוֹקֵם חֲלוֹמוֹת עִם גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת לֹא בָאוּ,

נוֹשֵׂא בַּלֵּב כְּמִכְמַנִּים אוֹצַר הַכֹּחוֹת הַטְּמוּנִים,

שֶׁפַע כֹּחוֹת נְעוּרִים תּוֹסְסִים בְּעֶצֶם יִפְעָתָם.

עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְכָאן, עַד שֶׁעָמַדְתִּי… לֹא עָיֵף

אַף לֹא יָגֵעַ מִמַּעַשׂ – בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ מִלֶּכֶת.

כּוֹכְבֵי שְׁמֵי-צָפוֹן הָרוֹמְזִים זֶה אֶל זֶה קָרוֹת חֲרִיפוֹת

בְּלַילוֹת סְתָוִים אֲרֻכִּים כְּזִיקִים שֶל עֵינֵי זְאֵבִים!

מָרוֹם בְּיַעֲרוֹת קָרֶלְיָה, אֶרֶץ הַיֹֹּפִי הַנּוּגֶה,

קָרְאוּ לִי וְלִבְּבוּנִי בְּמַבַּט קְרוֹבִים-רְחוֹקִים

בֵּין הָאֲשׁוּחִים הַקּוֹדְרִים וּבְנֶפֶץ-סַעֲרוֹת צָפוֹן,

עוֹמְדִים צְפוּפִים וּדְבוּקִים נִבָּטִים מִתְבּוֹנְנִים בְּמַרְאוֹת

אֲגַמֵּי הַקֹּדֶשׁ הַשָּׂבִים בְּמִסְגֶּרֶת הַסְּלָעִים בַּטַּחַב,

עוֹמְדִים צְפוּפִים וּדְחוּקִים אֲחוּזֵי פַלָּצוּת מִקֶּדֶם,

מִיּוֹם בְּרֹא שָׁמַיִם וָאָרֶץ כַּשָּׁפִים אַדִּירִים וְרָעִים

בְּמַאֲמָר גּוֹֹזֵר וּמְקַיֵּם שֶׁל שִׁירָה וְהַשְׁבָּעָה עַתִּיקָה,

בְּכֹחוֹת אֵיתָנִים עֲצוּרִים בְּמִלִּים עֲדַיִן צְעִירוֹת

בְּעֶצֶם יְצִירָה שֶׁל פְּלָאִים וְסוֹד לָמוֹ וְתַעֲלוּמוֹת.

כּוֹכְבֵי עַרְבוֹת אוּקְרַיְנָה: כּוֹכָבִים כֹּה יָפִים עֲצוּבִים!

כּוֹכְבֵי מֶרְחַבְיָה יְרוֹקָה, שַׁלָּמָה כֹּה נוּגִים עֲצוּבִים?

הֲמִרְאוֹתְכֶם לְעִתִּים כֹּה קְרוֹבוֹת אֶת נִירְכֶם מִתְחַלֵּף?

פַּעַם יָם-הָאוֹקְיָנוֹס שֶׁל הָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים:

יָרֹק רֵיחָנִי וּמָלֵא שֶּׁפַע הַחַיִּים הַפְּרָאִים,

פַּעַם יָם-אֵל מַכֶּה גַּלִּים שֶׁל דָּגָן מְשַׁנֶּה גְּוָנָיו

יָרוֹק, כֶּסֶף וָכֶתֶם וּבַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת:

בִּרְכַּת גְּשָׁמִים וּבִרְכַּת מַחֲרֵשָׁה וּמַגָּל שֶׁל פֶּלֶד;

פַּעַם מֶרְחַבְיָה לְלֹא גְבוּל וּתְחוּם אֵין מִסְגֶּרֶת לַפֶּרֶא,

קַרְקַע קְרָבוֹת אֵיתָנִים, שְׂדֵה טֶבַח הָאָדָם בָּאָדָם.

עַד שֶׁיָּבְשׁוּ דְמֵי אַחַת – נִגָּרִים דְּמֵי אֻמָּה אַחֶרֶת,

טֶרֶם רָוְתָה הַקָּמָה הָאַחַת – הַשְּׁנִיָּה כְּבָר צְמֵאָה.

כּוֹכְבֵי שְׁמֵי-קְרִים שְׂאוּ בִרְכָתִי! יְרִיעַת קְטִיפָה מַשְׁחִירָה

עָשׂוּ מִסְגַּרְתְּכֶם הַנָּאָה. הַיָּם, הַיַּעַר וְהַסֶּלַע

הֵמָּה מִתְגַּעְגְּעִים עֲלֵיכֶם לְשִׂיחַ-תַּעֲלוּמוֹת זָהָרְכֶם.

עֵת יְשַׁעֲשֵׁעַ הַיָּם תְּמוּנַתְכֶם בְּחֵיקוֹ בִשְׁנָתו,

אוֹ בַהֲרִימוֹ שִׂיא גַּלָּיו וּמִשְׁבְּרֵי אוֹנוֹ שָׁמָיְמָה,

כְּלוּם לֹא עֲלֵיכֶם הוּא חוֹלֵם? לֹא עֲלֵיכֶם הִתְגַעְגֵּע

לִבִּי בְאִבִּי, לֶב עֶלֶם בְּעֶצֶם תִּפְרַחְתּוֹ הַנָּאָה,

מָלֵא כּוֹכָבָיו שֶׁלּוֹ, מָלֵא שִׁיר עֲתִידוֹתָיו?

כַּמָּה מֵהֶם נָפְלוּ כָבוּ לְלֹא אוֹר וְכַמָּה כְּבָר כָּהוּ

בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל הָרָע הַפָּרוּשׂ עַל רַחֲבֵי הַחַיִּים,

וְכַמָּה וְכַמָּה עוֹד נוֹצְצִים רְחוֹקִים רְחוֹקִים מְאִירִים

בְּאוֹר חֲלוֹם עָבַר וְחָלַף, בְּקֶסֶם נְעוּרִים בְּרִיאִים.

כּוֹכְבֵי לֵיל יָם הַתִּיכוֹן, כּוֹכָבִים – אֵלֵי-יְמוֹת קֶדֶם!

אֵין בָּעוֹלָם כְּמוֹתְכֶם לְיֹפִי וּלְזֹהַר-הַקֹּדֶשׁ.

אִם כּוֹכְבֵי עוֹלָם פְּסוּלִים מֵאַבְנַי חַן מִבָּרֶקֶת,

אַתֶּם – שְׁמָשׁוֹת קְטַנּוֹת קְבוּעוֹת בְּסַפִּיר שָׁמָיִם.

אַתֶּם הָאֵלִים הַבְּכוֹרִים בֵּין אֵלֵי מַיִם וְיַבֶּשֶׁת.

אַתֶּם נְטַעְתֶּם בָּאָדָם רוּחַ גְּבוּרָה וָדָעַת.

חַכְמֵי בָּבֶל וְ“כַשְׂדָאִים” שָׁמְעוּ בְּרָן גַּלְגַּלֵּיכֶם,

סוֹד צֵרוּפֵיהֶם גַּם גִּלּוּ – סוֹדוֹת רִאשׁוֹנִים לַטֶּבַע.

אַתֶּם נְפַחְתֶּם הַגְּבוּרָה בְלֵב בְּנֵי צִידוֹנִים וּכְנַעַן

לִמְצֹא דֶרֶךְ בַּיָּם לִקְרַאת תַּעֲלוּמוֹת הָעוֹלָם,

צֵאת מִמִּסְגֶּרֶת גַּן-עֶדְנוֹ וּלְהַרְחִיק וּלְהַרְחִיב גְּבוּלוֹתָיו.

אָדָם יָצַר כִּבְיָכוֹל – הֵם עָשׂוּהוּ הָ“אָדָם”.

כּוֹכְבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! בְּיוֹם בְּרֹא אֶרֶץ וְשָׁמַיִם

כִּהֵן כִּבְיָכוֹל בַּקֹּדֶשׁ וְעָלָיו הָאֵפוֹד וְהַחֹשֶׁן –

אַתֶּם הֱיִיתֶם קְבוּעִים עַל אוֹתוֹ הַחֹשֶׁן, אַתֵּמָה!

כּוֹכְבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כּוֹכְבֵי סָבָא יִשְׂרָאֵל!

כָּל יְמֵי חַיָּיו עֲלֵיכֶם חֲרוּתִים – כִּי בוֹ הִסְתַּכַּלְתֶּם.

נָשְׂאוּ אֲלֵיכֶם עֵינֵיהֶם אֲבוֹת הָאֻמָּה לְעֵדוּת.

מִמְּסִלּוֹתֵיכֶם אַךְ אַתֶּם נִלְחַמְתֶּם לוֹ בִימֵי קֶדֶם,

אַתֶּם רְאִיתֶם מִלְחַמְתּוֹ, אַתֶּם רְאִיתֶם אֶת גָּדְלוֹ,

אַתֶּם רוֹאִים בְּעָנְיוֹ. בָּכֶם נִצְמְדוּ יֵחֵד

עָבָר וְהֹוֶה וְעָתִיד. הוֹי, הַמַּרְחִיקִים כֹּה לִרְאוֹת,

אוּלַי רוֹאִים אַתֶּם גַּם עַתָּה עֲתִידוֹ, הַגִּידוּ:

מָה הַחִזָּיוֹן וּמָתַי קֵץ הַחִזָּיוֹן – הַגִּידוּ!

כּוֹכְבֵי אוֹר אֲשֶׁר מֵעֵבֶר תְּחוּם בֵּין-הַמַּהְפָּכִים ¹בַּנָּגֶב!

הִנֵּה תִפְאֶרֶת “הַצְּלָב הַדְּרוֹמִי”, וְהִנֵּה קֶנְטַבְרוֹס,

רִאשׁוֹן מוֹפִיעַ בֶּהָדָר – פֹּה תְּחִלַּת אַגָּדוֹת הַפְּלָאִים,

יְפַת הָאַגָּדוֹת שֶׁהִתְחִיל לִרְקוֹם הָאָדָם הֶחָדִישׁ.

מֵי-הָאוֹקְיָנוֹס הָעַתִּיק – תַּבְנִית עוֹפֶרֶת נִתֶּכֶת,

וְדֹק הַשָּׁמַיִם הַשָּׁקוּף. זֶה בּוֹדֵד עֲרִירִי מִתַּחַת,

וְזֶה אָח לוֹ עֲרִירִי מִמָּעַל – וְאֵין בִּלְתָּם, אֵין בִּלְתָּם בָּעוֹלָם.

לַהֲקוֹת לַהֲקוֹת גַּלִּים – זִרְמֵי אֵיתָנִים מִתְרוֹמְמִים,

אִטִּיִּים, כְּבֵדִים, עֲכוּרִים, וְשׁוּב תַּחְבֹּקְנָה אוֹקְיָנוֹס,

מַמָּשׁ כִּבְאוֹתוֹ יוֹם גָּדוֹל, בּוֹ בָרָא צוּר בּוֹרֵא הָעוֹלָם

אֶת הַשָּׁמַיִם וְהַמַּיִם עַל פְּנֵי גוּשׁ הָאָרֶץ הַגָּדוֹל,

וְהַכּוֹכָבִים תְּמֵהִים לַתֹּהוּ וָבֹהוּ בָּאָרֶץ.

כּוֹכְבֵי הַפַּמְפָּה ²הַגְּדוֹלָה, צֵרוּפִים מְשֻׁנִּים לִי זָרִים!

כּוֹכְבֵי אֶרֶץ וְשָׁמַיִם חֲדָשִׁים, אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי,

מְאוֹרוֹת מֶרְחַבְיָה אֲיֻמָּה, עֵדִים אַחֲרוֹנִים לְכֹחַ

טֶבַע יוֹצֵר אֵיתָנִים, אַתֶּם רְאִיתֶם פֹּה תוֹעִים

פִּלְאֵי הֲוָיָה מִבְּרֵאשִׁית, הֲדַר מִפְלֶצֶת הָאֵימִים

בְּקֶסֶם עֲתֶרֶת אֱיָל בַּיְצִירָה טֶרֶם שִׁכְלוּלָהּ.

אַתֶּם רְאִיתֶם גְּסִיסַת אוֹתָם אַדִּירֵי הַשָּׁחַץ.

אֶתְכֶם אֵין אֲנִי חוֹבֵב, אַךְ לִבִּי נִמְשָׁךְ אַחֲרֵיכֶם,

אַחַר קֶסֶם חִידַתְכֶם וְתַעֲלוּמוֹת הֲוָיָתְכֶם.

וְאֵי מִזֶּה צַעַר חֲרִישִׁי מְלַטֵּף הַלֵּב הַמִּצְטַמֵּק,

אֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב וָּבָא עִם בּוֹאֲכֶם אֶל הָרָקִיעַ:

כְּאִלּוּ הֲיִיתֶם אַךְ נֵרוֹת-נְשָׁמָה לְעוֹלָמוֹת שֶׁמֵּתוּ.

כּוֹכְבֵי שָׁמָיִם חֲבִיבִים, כּוֹכָבִים שֶׁאָהֲבָה אִמִּי!

אֶפֶס אֶת שְׁמוֹתָם קִבַּלְתִּי מֵאָבִי הַנּוֹדֵד בִּנְעוּרָיו

בְּלֵילוֹת קַיִץ וּסְתָו, בִּנְתִיבוֹת רַחֲבוֹת הַמַּסְלוּל

בֵּין הַדְנִפֶּר וְהַדּוֹן, בֵּין יָם אַזוֹבִי וְהַשָּׁחוֹר.

הוּא יָדַע שְׁמוֹתָם שֶׁשָּׁמַע מִפִּי קְשִׁישִׁים טְשׁוּמַקִּים ³

הֶרְאָה לִי “אָלֶף” וְ“תָיו”, “עֲגָלָה גְדוֹלָה” וּ“קְטַנָּה”,

“מֵאָה הַיְקוֹדִים” וְגוֹמֵר, עַד “דֶּרֶךְ עִיר יְרוּשָׁלַיִם”, –

שֵׁמוֹת פְּשׁוּטִים וּמְשֻׁנִּים שֶׁחָיוּ חַיֵּיהֶם בְּזִכְרוֹנָם

שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים וְזִקְנֵי הַדּוֹר הַמֻּפְלָגִים

בֵּין שְׁמוֹת מַזָּלוֹת מִקֶּדֶם. מֵאָבִי וְאִמִּי קִבַּלְתִּי

אֶת אַהֲבָתִי לָכֶם, כּוֹכָבִים רְחוֹקִים-קְרוֹבִים.

בְּרוּכִים לִי כֻּלְּכֶם הֱיוּ בַּאֲשֶר תִּהְיוּ, חֲבִיבִים!

ירושלים, קאטאמון, אלול, תש"ג

מַהְפָּך – тропикWendekreis, Tropic (הצעת מר ד. זכאי) ↩
פמפה – הערבה הגדולה באמריקה הדרומית. ↩
אוקראינים הולכי ארחות בין אוּקראינה וקְרִים. ↩

הַכּוֹזָר הָאַחֲרוֹן (בַּלַּדָּה)

מאת

שאול טשרניחובסקי

וְלִמְטַר הָאָבִיב כִּי תִשְׁתֶּה עֲרָבָה,

רְווּיָה גְשָׁמִים, רְכִיכָה וְצָבָה,

וְאָפִיק מַעֲמִיק מָלֵא מַיִם, פָּרוּץ,

יִתְקַצֵּף וְחָלַף – וְנוֹתַר אַךְ עָרוּץ

בַּמָּקוֹם בּוֹ גָעַשׁ, בַּמָּקוֹם בּוֹ נָהַם;

הוּא בוֹקֵעַ-בּוֹתֵר הַשָּׂדֶה עַד הָּים.

עַל-גְּדוֹת הֶעָרוּץ מִזְדָּרֵז גּוּר-זְאֵב,

אַחֲרֵי זְאֵבָה רְעֵבָה הוּא עוֹקֵב

בִּסְבוּכוֹת אַשְׁלְגָן ¹, מַטְלִיּוֹת שֶׁל תִּלְתָּן ²

עַל-גַּב טַפֵּיטָאוֹת שֶׁל שִׁבֹּלֶת-שָׂטָן ³

עַל-גְּדוֹת הֶעָרוּץ מִזְדָּרְזָה זְאֵבָה,

אַחֲרֵי סוּס דּוֹהֵר נֶחְפְּזָה רְעֵבָה

בִּסְבוּכוֹת אַשְׁלְגָן, מַטְלִיּוֹת שֶׁל תִּלְתָּן,

עַל-גַּב טַפֵּיטָאוֹת שֶׁל שִׁבֹּלֶת-שָׂטָן.

עַל-גְּדוֹת הֶעָרוּץ טֶס-נִשָּׂא סוּס אַבִּיר;

הָרוֹכֵב מִתְכּוֹפֵף עַל מִרְדַּעַת-הַכְּבִיר,

עַל-גַּב טַפֵּיטָאוֹת שֶׁל שִׁבֹּלֶת-שָׂטָן.

הַפָּרָשׁ הַפָּלִיט הַשָּׂרִיד מִן הַקְּרָב,

בּוֹ נָפְלוּ כּוֹזָרִים לִפְנֵי חֵיל סְויַטוֹסְלַב.

עֲשֵׁנָה הַבִּירָה, אֵין מָצוֹד, בִּצָּרוֹן: –

עַל נַפְשׁוֹ נָס-נִמְלָט הַכּוֹזָר – אַחֲרוֹן,

הַכָּהָן הָאַחֲרוֹן, אַחֲרוֹן עוֹד חָפְשִׁי.

דַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירוֹ – בָקֳשִׁי,

עַל-גַּב טַפֵּיטָאוֹת שֶׁל שִׁבֹּלֶת-שָׂטָן.

לוֹ הַדֶּרֶךְ חוֹצָה הַצִּפּוֹר בִּכְנָפָהּ:

“אֲנָפָה, אֲנָפָה! אַתְּ, לְאָן אַתְּ עָפָה?”

– "אֶל מְעוֹן הַדַּיָּה מַקְרִיחַת הַגָּרוֹן.

אֶל קְרָב-מָוֶת אָטוּס, אֶל פְּנֵי קְרָב אַחֲרוֹן!"

הֲשׁוֹמֵעַ הַמֶּלֶךְ דִּבְרֵי הַצִּפּוֹר?

הוּא מוֹחֵץ בַּמַּגְלֵב אֶת הַסּוּס הַשָּׁחוֹר,

לוֹ הַדֶּרֶךְ חוֹצֶה בִּדְהָרָה צְבִי-הַבָּר ⁴

“צְבִי-הַבָּר, צְבִי-הַבָּר! אַתָּה אָנָה תִדְהָר?”

– אֶל-הַגֵּב הֶחָרֵב, אֶל מַחְתֶּרֶת הַזְּאֵב.

אֶל קְרָב-מָוֶת אָחוּשׁ לֹא-יוֹדֵעַ הָשֵׁב!"

הֲשׁוֹמֵעַ הַמֶּלֶך דִּבְרֵי צְבִי-הַבָּר?

הוּא מוֹתֵחַ הַמֶּתֶג, מֶאֶט הַדֶּהָר.

לוֹ הַדֶּרֶךְ חוֹצֶה הָעוֹרֵב הָאָפוֹר:

“בֶּן-עוֹרֵב, בֶּן-עוֹרֵב! אָן תָּחוּשׁ? מַה תַּחְפּוֹר?”

– אֶל הַכֵּף, אֶל הַשָּׂב, אֶל קִנּוֹ שֶׁל הַגַּז.

אֶל קְרָב-מָוֶת אָחוּשׁ אַחֲרוֹן עִם צָר עַז!"

הֲשׁוֹמֵעַ הַמֶּלֶך דִבְרֵי הָעוֹרֵב?

הוּא הָפַךְ אֶת סוּסוֹ, שָׁב לִקְרַאת הָאוֹיֵב.

תל-אביב, 5.3.40

אשלגן – Salzkraut.Kypaй, Trifolium. ↩
תלתן – Klee, kлевер ползучий, Trifolium repens, L.. ↩
שׁבלת שׂטן – Pfriemengras, KOBЫЛЬ, Stipa capillata, L,. ↩
צבי הבר – Steppenziege, Caйгa. ↩

העולם בזכותו של מי קיים?

מאת

שאול טשרניחובסקי

"הָעוֹלָם

בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מִי קַיָּם?"

– בִּזְכוּתָם שֶׁל נִצָּנִים

בַּשָּׂדוֹת וּבַגַּנִּים,

בִּיעָרוֹת וְעַל שְׂפַת אֲגָם, –

בִּזְכוּתָם קַיָּם!

"הָעוֹלָם

בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מִי קַיָּם?"

– בִּזְכוּתָם שֶׁל פַּרְפָּרִים

בַּשָּׂדוֹת וּבַכָּרִים

בָּאָבִיב וּבְקַיִץ חָם, –

בִּזְכוּתָם קַיָּם!

"הָעוֹלָם

בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מִי קַיָּם?"

– בִּזְכוּתָם שֶׁל וְלָדוֹת:

דָּג, צְפַרְדֵּעַ וּלְטָאוֹת

בִּבְרֵכוֹת וּבְמֵי הַיָּם, –

בִּזְכוּתָם קַיָּם!

"הָעוֹלָם

בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מִי קַיָּם?"

– בִּזְכוּתָם שֶׁל אֶפְרוֹחִים

בַּקִּנִּים בֵּין הַחוֹחִים,

בַּגַּגּוֹת וְעַל כָּל עֵץ רָם, –

בִּזְכוּתָם קַיָּם!

"הָעוֹלָם

בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מִי קַיָּם?"

– בִּזְכוּתָם שֶׁל תִּינוֹקוֹת

בַּבָּתִּים וּבַסֻּכּוֹת,

בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר הֵם שָׁם, –

בִּזְכוּתָם קַיָּם!

"הָעוֹלָם

בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מִי קַיָּם?"

– בִּזְכוּתָם שֶׁל קְטַנְטַנִּים,

בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל הַזְּמַנִּים, –

וּבִזְכוּת קְטַנֵּי עוֹלָם

הָעוֹלָם קַיָּם!

14.3.40

אַלְפָא-בֵיתָא דְשָׁאוּל

מאת

שאול טשרניחובסקי

אָלֶ"ף – אוֹת,

בֵּי"ת הִיא אוֹת, –

אוֹתְיוֹת הַקֹּדֶשׁ:

אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ בְּחָר,

בְּנֵה בֵיתְךָ בַּגַּיְא וָהָר, –

אוֹתְיוֹת הַקֹּדֶשׁ!

גִּימֶ"ל – אוֹת,

דָּלֶ"ת – אוֹת, –

אוֹתְיוֹת הַשֶּׁפַע:

גֹּרֶן-גֹּדֶשׁ – גְאוֹנְךָ,

תֵּן דָּגָן בּוֹ – דְּגָנְךָ, –

אוֹתְיוֹת הַשֶּׁפַע!

הֵ"א הִיא אוֹת,

וָ"ו הִיא אוֹת, –

אוֹתְיוֹת הַטַּעַם:

הֵד הֱיֵה לַטּוֹב, לָאוֹר,

וַעַד וָתִיקִים בְּרוֹר, –

אוֹתְיוֹת הַטַּעַם!

זַיִּ"ן – אוֹת,

חֵי"ת הִיא אוֹת, –

אוֹתְיוֹת הַטֹּהַר:

זֶרַע-קֹדֶשׁ – זַרְעֲךָ,

חֵן חָלוּץ עַל חֲרִישְׁךָ, –

אוֹתְיוֹת הַטֹּהַר!

טֵי"ת הִיא אוֹת,

יוּ"ד הִיא אוֹת, –

אוֹתְיוֹת הַשֶּׁבַח:

טֶפַח טַנְאֲךָ – לֶרָשׁ,

יוֹם יְרוּשָׁלַיִם דְּרָשׁ, –

אוֹתְיוֹת הַשֶּׁבַח!

כָּ"ף הִיא אוֹת,

לַמֶּד – אוֹת, –

אוֹתְיוֹת הַפֶּלֶא:

כָּל-הָעָם תֵּן כַּף אֶל כָּף,

לֵב לִסְבּוֹל, אַךְ לֹא-יִיעָף, –

אוֹתְיוֹת הַפֶּלֶא!

מֵ"ם הִיא אוֹת,

נוּ"ן הִיא אוֹת, –

אוֹתְיוֹת הַזֹּהַר:

מִלְחָמָה – אִם אֵין מוֹצָא,

נֶפֶשׁ נִצָּחוֹן רוֹצָה, –

אוֹתְיוֹת הַזֹּהַר!

סַמֶ"ךְ – אוֹת,

עַיִ"ן – אוֹת, –

אוֹתְיוֹת תִּפְאֶרֶת:

סֵבֶר פָּנִים לְאִישׁ בַּסַּד,

עֵין הָעַיִט לְעוֹלְמֵי-עַד, –

אוֹתְיוֹת תִּפְאֶרֶת!

פֵּ"ה הִיא אוֹת,

צַדִּ"י – אוֹת, –

אוֹתְיוֹת הַחֶסֶד:

פֶּרַח פִּנָּתְךָ תָּחֹן,

צַו צִלְּךָ לַצְּבִי, לַצֹּאן, –

אוֹתְיוֹת הַחֶסֶד!

קוּ"ף הִיא אוֹת,

רֵי"שׁ הִיא אוֹת, –

אוֹתְיוֹת הַנֹּעַר:

קֹדֶשׁ לוֹ קַו-קָו הַלְּאֹם,

רֶנֶן רָם עִם גְּמַר הַיּוֹם, –

אוֹתְיוֹת הַנֹּעַר!

שִׁי"ן הִיא אוֹת,

תָּ"ו הִיא אוֹת, –

אוֹתְיוֹת הַנֶּצַח:

שַׂרְפֵי-קֹדֶשׁ שְׁלִיחֵי-אֵל,

תִּינוֹקוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, –

אוֹתְיוֹת הַנֶּצַח!

תל-אביב, 20.3.40

שְׁנֵי הַגְּרֵנָדִירִים (מִשִׁירֵי הַיְינֶה)

מאת

היינריך היינה

שְׁנֵי גְרֵנָדִירִים² צָרְפַתָּה

עָשׂוּ מִשְּׁבִי רוּסְיָה דַרְכָּם,

וַיְהִי כְבוֹאָם גְּבוּל גֶּרְמַנְיָה,

הוֹרִידוּ בְּעֶצֶב רֹאשָׁם.

שְמוּעָה שָׁם רָעָה הִדְבִּיקָתַם:

אָבְדָה בַּת-צָרְפַת, בַּת-הַצְּבִי;

שֻׁדַּד וְהֻכָּה צְבָא הֶחָיִל,

וְהַקֵּיסָר, הַקֵּיסָר בַּשְּׁבִי.

וַיִּבְכּוּ אָז הַגְּרֵנָדִירִים,

הַשְּׁנַיִם לַשֵּׁמַע הַמָּר.

אָמַר הָאֶחָד: "מַה נִדְמֵיתִי!

פִּצְעִי הַנּוֹשָׁן מַה יִבְעָר!"

עָנָה הַשֵּׁנִי: "תַּם הַזֶּמֶר,

לוּ מַתִּי אִתְּךָ גַּם אֲנִי;

אַךְ יֶלֶד וְאִשָּׁה לִי בַבַּיִת,

אוֹבְדִים בִּלְעָדַי בָּעֳנִי".

"מַה לִי וְלָאִשָּׁה וּלְבָנֶיהָ?

נַעֲלָה תַאֲוַת לְבָבִי;

יַחְזְרוּ עַל פְּתָחִים אִם יִרְעָבוּ –

הַקֵּיסָר, הַקֵּיסָר בַּשְּׁבִי.

"אָחִי, נָא מַלֵּא בַקָּשָׁה לִי,

עַתָּה, כִּי בָאַנִי מוֹתִי,

הַעֲלֵה גְוִיָּתִי, שָׂא צָרְפַתָּה,

בְּקַרְקַע שֶׁל צָרְפַת קְבוֹר אוֹתִי.

"זֶה צְלַב הַכָּבוֹד תִּקְשְׁרֶנּוּ

עַל סֶרֶט שָׁנִי לִלְבָבִי,

אֱזוֹר בְּמָתְנַי אֶת הַסַּיִף,

וּתְקַע בְּכַפִּי אֶת רוֹבִי.

"אֶשְׁכַּב כָּךְ כְּזָקִיף עַל מִשְׁמֶרֶת,

אַקְשִׁיבָה – בַּקֶּבֶר – אֶדֹּם,

עַד יוֹם קוֹל תּוֹתָח אַאֲזִינָה,

סוּסִים צוֹהֲלִים בְּשַׁעְטָם.

"זֶה הוּא עַל קִבְרִי בָא בְדַהַר

בְּרַעַשׁ חַרְבוֹת נִצָּחוֹן –

מִבּוֹר אָז אֵצֵא, לְגוֹנֶנְךָ

קֵיסָרִי, קֵיסָרִי, נָכוֹן!"

התרגום ניתן במשקל המקביל ביותר למנגינתו המפורסמת של שומאן. זמן ידוע היתה מנגינה זו אסורה בגרמַניה בשל נעימת המרסיליזה שנשתלבה בה. ↩
גרנדירים – (מלשון צרפת grénade) זורקי רמונים, כי בתחלה היו פלוגות חילים זורקים רמוני–יד. אחרי כן קראו כך לחלקי צבא נבחר בחילות המדינוֹת הגדולות. הגר‘ הרוסים נשאו פחי נחושת על כובעיהם כובעי הגר’ הצרפתים היו כובעי עורות וכו'. ↩

מן האדה האיסלנדית

מאת

אלמוני/ת

מִן הָאֶדָּה הָאִיסְלַנְדִּית

האֶדה (אמא דסבתא) אינה אלא אסף שירים של משוררים אלמונים מן המאה התשיעית ועד המאה השתים-עשרה למנין הנוצרים והיא נכללת בספרות האיסלנדית הואיל והשירים נקבצו באיסלנדיה. שפתם של כתבי-היד – איסלנדית – אמנם דומה עד היום ברבה לשפה הנורבגית הקדומה, אולם רוב השירים חוברו בנורבגיה ואפשר כי אחד מאלה הוא גם השיר “חלומותיו של באלדר” Baldrs draumar הנתן בזה. איש איסלנדי אחד, עלום-שם, כנס את השירים האלה בתחלת המאה ה-13 לאסף אחד; סבורים, כי הוא הוא שצרף גם את המבואות שבפרוזה, את דברי הנעילה ואת המאמרים המוסגרים, שאנו מוצאים ברוב השירים. כתב היד העתיק ביותר הוא ה- Codex regius מסוף המאה ה-13 והוא שמור בספריה אשר בקופנהגן.

מתוך שירי האֶדה אנו לומדים לדעת את המיתולוגיה הגרמנית העתיקה ואת אגדות הגבורים שלה; אין צרך להרבות מלים עד כמה גדול ערכה של זו.

השירים כתובים במשקל קבוע שאת חקיו גלה בחקירותיו החכם המפורסם בתחום זה – אדוארד סיברס, והרי סכום דבריו בקוים כלליים:

בדרך כלל יש להבחין בין שלשה משקלים. בשיר הספורי נהגו להשתמש בשני משקלים ה- Fornydislag וה- Malahattr. השיר בנוי בתים בתים, בני ארבעה חרוזים (שורות); מספר השורות הוא לפעמים יותר גדול; החרוז השירי משתמש באַליטרציה (דמיון ראשי התרבות), זאת אומרת השנותה של הברה אחת בעלת נגינה בתחומו של חרוז אחד או זוג חרוזים.

ארבע השורות – ארוכות, והחתך ( Cäsura ) מפריד אותן לשתי שורות קצרות בעלות שתי הברות בנות-נגינה – “הגבהות”.

מספר ההברות קבוע: במשקל הראשון – ארבע, בשני – חמש. מעין דוגמא ישמש לנו החרוז (בגרמנית): Met trinkt Mimir / am Morgen taeglich שבו ההגבהה נכרת יפה באות M הגדולה.

בעברית: מ י-דבש יגמא / מ ימיר לבקרים.

חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל בַּלְדְר¹

(Baldrs draumar )

חָשׁוּ הָאָזִים² כֻּלָּם אֶל הַטִּינְג ³

גַּם הָאָזוֹת כֻּלָּן בָּאוּ לָעֲצָרָה;

הָאֵלִים הָאַדִּירִים רָצוּ לָדַעַת

לָמָּה חֲלוֹמוֹת רָעִים מְעַנִּים אֶת בַּלְדְר.

וַיָּקָם אוֹדִין הַיּוֹצֵר הָעַתִּיק,

שָׂם אֶת הָאֻכָּף עַל גַּבּוֹ שֶׁל סָלֶפֶּנִיר ⁴

רָכַב יָרַד לְעֻמְקֵי הַנִּילְפְהֶל ⁵

וְיָצָא לִקְרָאתוֹ מִן הַמְּחִלָּה כֶּלֶב⁶.

הָיָה חָזֵהוּ מְגֹאָל בְּדָמִים,

הָלַךְ וְצָעַק עַל אֲבִי-הַקֶּסֶם;

הִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ אוֹדִין – וַתִּרְעַד הָאָרֶץ –

עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבֵית-הֶל הָרָם.

נָטָה אוֹדִין עַד שַׁעֲרֵי מִזְרָח,

יָדַע כִּי יִמְצָא שָׁם גִּבְעַת הַקּוֹסֶמֶת;

שָׁר לָעַרְמוּמִית קֶסֶם הַפֶּגֶר,

עַד שֶׁקָּמָה בְּעַל כָּרְחָה הָאֵשֶׁת;

מִשִּׂפְתֵי הַמֵּתָה מִלִּים נָבָעוּ:

הרואָה:

מִי הוּא הַגֶּבֶר, אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי,

הַמַּכְרִיחֵנִי לָצֵאת בִּדְרָכִים קָשׁוֹת;

כִּסַּנִי שֶׁלֶג, הִכַּנִי גֶּשֶׁם,

טִפְטֵף עָלַי הַטָּל, זֶה כְבָר אֲנִי מַתִּי.

אודין:

וֶגְטַם⁷ זֶה שְׁמִי אֲנִי בְּנוֹ-וֶלְטַם;

סַפְּרִי דִבְרֵי שְׁאוֹל-תָּחַת (וַאֲנִי מַה לְמָעַל):

בִּשְׁבִיל מִי הַסַּפְסָלִים עִם טַבָּעוֹת מַבְרִיקוֹת,

הָרְצָפוֹת הַנּוֹצְצוֹת הַמְצֻפּוֹת בַּפָּז?

הרואָה:

מוּעָדוֹת לְבַלְדְר פֹּה מֵי-דְבַשׁ זֻתָּסוּ,

מָגֵן מְכַסֶּה הַמַּשְׁקֶה הַמְזַהֲרֵר;

אָבְדָה תִקְוָתָם שֶׁל בְּנֵי-הָאָזִים.

עַל אַפִּי דִבַּרְתִּי, רְצוֹנִי וְאֶשְׁתֹּק.

אודין:

אַל דֳּמִי, הָרוֹאָה, לָךְ, הוֹסִיפִי וְאִמְרִי לִי,

לְשׁוֹאֲלֵךְ עֲנִי עַד יֵדַע הַכֹּל:

מִי וָמִי יִשְׁפּוֹךְ דָּמָיו שֶׁל בַּלְדְר,

וּמִי יְקָרֵב קֵץ בְּנוֹ שֶׁל אוֹדִין?

הרואָה:

הוֹד⁸ יָדוֹ תָּבִיא הַחֹטֶר הַנֶּהְדָּר,⁹

הוּא הוּא שֶׁיִּשְׁפֹּךְ דָּמָיו שֶׁל בַּלְדְר

וִיקָרֵב קִצּוֹ שֶׁל בֶּן-אוֹדִין;

עַל אַפִּי דִּבַּרְתִּי, רְצוֹנִי וְאֶשְׁתֹּק.

אודין:

אַל דֳּמִי, הָרוֹאָה, לָךְ, הוֹסִיפִי וְאִמְרִי לִי,

לְשׁוֹאֲלֵךְ עֲנִי, עַד יֵדַע הַכֹּל:

מִי וָמִי יִנְקוֹם דְּבַר הַתּוֹעֵבָה,

יָבִיא עַל גַּל-הַיְקוֹד אֶת הוֹרְגוֹ שֶׁל בַּלְדְר?

הרואָה:

רִינְד¹⁰ תֵּלֵד אֶת וָלִי¹¹ בָּאוּלָם הַמַּעֲרָבִי,

בִּן-לַיְלָה יִלְחוֹם בְּנוֹ שֶׁל אוֹדִין;

לֹא יִסְרוֹק רֹאשׁוֹ, יָדָיו לֹא יִטּוֹל עַד

יִשְׁכַּב עַל גַּל-הַיְקוֹד שׂוֹנֵא-בַלְדְר.

עַל אַפִּי דִּבַּרְתִּי, רְצוֹנִי וְאֶשְׁתֹּק.

אודין:

אֵל דֳּמִי, הָרוֹאָה, לָךְ, הוֹסִיפִי וְאִמְרִי לִי,

לְשׁוֹאֲלֵךְ עֲנִי, עַד יֵדַע הַכֹּל:

בְּנוֹתָיו שֶׁל מִי הֵן הַנְּמַסּוֹת בִּדְמָעוֹת,

זֹרְקוֹת הַשָּׁמַיְמָה צִיצִיּוֹת הַצַּוָּארִים?¹²

הרואָה:

אֲבָל אֵינְךָ וֶגְטַם כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי קֹדֶם,

כִּי אַתָּה אוֹדִין הַיּוֹצֵר הָעַתִּיק.

אודין:

אֵינֵךְ חַכְמַת-לֵב גַּם לֹא נְבִיאָה אַתְּ,

בְּחֵיקֵךְ כִּי נָשָׂאת אֶת-שְׁלשֶׁת הַטּוּרְסִים¹³.

הרואָה:

שְׂמַח בִּתְהִלָּתְךָ וְשׁוּבָה הַבָּיְתָה!

לֹא יְבַקְּרֵנִי כָּל-גֶּבֶר אַחֵר,

עַד יִפְרוֹק לוֹקִי הַכְּבָלִים מֵעָלָיו,

וּבָאוּ הַמְהָרְסִים לְמַגֵּר אֶת הָאֵלִים!

שִׁיר עַל אַלְוִיס

אַלְוִיס:

עַתָּה אֶצְלִי תְּכַס הַכַּלָּה סַפְסָלַי¹⁴,

תֵּכֶף תֵּלֵךְ אִתִּי בָּיְתָה;

טִלְטוּלֵי הַשָּׁוְא אָרְכוּ דַּי וְיוֹתֵר.

אִישׁ לֹא יַפְרִיעַ מְנוּחָתִי בַּבָּיִת.

טוֹר:

מִי אַתָּה, הַבָּחוּר? מַה חִוְרִים כָּךְ פָּנֶיךָ?

הֲשָׁכַבְתָּ הַלַּיְלָה עִם מֵתִים¹⁵?

אִישׁ מִן הָעֲנָקִים לֹא יַגִּיעַ עָדֶיךָ¹⁶,

לֹא לְךָ יָאֶה הַכַּלָּה.

אַלְוִיס:

אַלְוִיס – זֶה שְׁמִי, מְעוֹנִי עֻמְקֵי אֲדָמָה,

שָׁם תַּחַת אֲבָנִים בֵּיתִי;

אַדִּיר חֶפְצִי לִמְצֹא אֶת נֶהַג-הַמֶּרְכָּבָה¹⁷,

אַל יָפֵר אִישׁ מוֹצָא פִּיו!

טוֹר:

אֲנִי אֲפִירֶנּוּ, כִּי לִי בְתוֹר אָב

יָאֶה לְמָהֳרֶנָּה:

לֹא הָיִתִי בַּבַּיִת, עֵת יָעֲדוּ אוֹתָה לָךְ,

אֵין בִּלְתִּי אֵל לְתִתָּהּ.

אַלְוִיס:

מִי הוּא הָעֲנָק¹⁸ הַתּוֹבֵעַ לוֹ רְשׁוּת

לָתֵת הָעַלְמָה הַמַּבְרִיקָה?

נַוָּד שֶׁכְּמוֹתְךָ – נָכְרִי לָאָדָם;

מִי נְשָׂאֲךָ בְּחֵיקוֹ, הַגֹּלֶם?

טוֹר:

וִינְגְטוֹר זֶה שְׁמִי. מִמֶּרְחַקִּים אֲנִי בָא,

אֲנִי – בְּנוֹ שֶׁל סִידְגְּרָנִי¹⁹;

בִּרְצוֹתִי, לֹא תְקַבֵּל לְעוֹלָם הַנַּעֲרָה,

לְעוֹלָם לֹא אַסְכִּים לַבְּרִית.

אַלְוִיס:

תֵּכֶף אֲקַבֵּל הַסְכָּמָתְךָ שֶׁלָּךְ;

נָחֹג בִּשְׂמָחוֹת הַחֲתֻנָּה;

אֻמְלָל הָיִיתִי בְּלִי הָעַלְמָה,

אֲשֶׁר לָבְנָה מַחְפִּיר הַשָּׁלֶג.

טוֹר:

לֹא אֶמְנַע מִמְּךָ, עֶלֶם חָכָם,

יָדָה שֶׁל הַנָּאָה;

אִם תּוֹדִיעֵנִי אֶת אֲשֶׁר אֶרְצֶה לָדַעַת

מִכָּל הָעוֹלָמוֹת.

אַלְוִיס:

[יְנַסֵּנִי וִינְגְטוֹר, אִם בִּרְצוֹנוֹ לְנַסּוֹתֵנִי;

אִם תִּשְׁכֹּן חָכְמָה בַּנַּנָּס;

אֲנִי שׁוֹטַטְתִּי-עָבַרְתִּי בְּתִשְׁעַת הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם,

וְעֵינַי פְּקוּחוֹת לְכָל-דָּבָר.]

טוֹר:

עֲנֵנִי אַלְוִיס, כִּי, דּוֹמַנִי, לֹא נֶעְלַם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר דָּבָר – כָּל הַיֵּשׁ; –

מַה שֵּׁם הָאֲדָמָה רַחֲבַת-הַיָּדַיִם,

לָהּ יְכֻנֶּה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

“אֲדָמָה” בְּפִי אָדָם, “הָאָרֶץ” בְּפִי הָאָזִים²⁰

הַוָּנִים קוֹרְאִים לָהּ “הַדֶּרֶךְ”;

“הַיְרֻקָּה-לְעוֹלָם” – עֲנָקִים, הָאֶלְבִּים – “הַכִּכָּר הַפּוֹרַחַת”,

הָאֵלִים הָעֶלְיוֹנִים – “הַשָּׂדֶה הַלַּח”.

טוֹר:

עֲנֵנִי, אַלְוִיס, כִּי, דוֹמַנִי, לֹא נֶעְלַם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר-דָּבָר – כָּל הַיֵּשׁ; –

מַה שֵּׁם הַשָּׁמַיִם, (שֶׁרוֹאִים בָּם הַגִּבּוֹרִים),

לָהֶם יְקֹרָא בְּכָל הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

“שָׁמַיִם” בְּפִי אָדָם; “כִּפַּת-מָרוֹם” בְּפִי הָאֵלִים,

בְּפִי הַוָּנִים – “אוֹרְגֵי-הָרוּחַ”.

עוֹלָם-עֶלְיוֹן" בְּפִי הָעֲנָקִים, בְּפִי הָאֶלְבִּים – “הַגַּג הַיָּפֶה”,

בְּפִי הַנַּנָּסִים – “אוּלָם חוֹנֵן-צוּף”.

טוֹר:

עֲנֵנִי אַלְוִיס, כִּי, דוֹמַנִי, לֹא נֶעְלַם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר דָּבָר – כָּל הַיֵּשׁ: –

מַה שֵּׁם הַיָּרֵחַ, שֶׁרוֹאִים בְּנֵי-הָאָדָם,

מַה שְּׁמוֹ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

“לְבָנָה” בְּפִי אָדָם, “הָאֵשׁ הָרַכָּה” בְּפִי הָאֵלִים

בְּפִי הֶל “הָאוֹפָן הַמִּתְגַלְגֵּל”,

בְּפִי הָעֲנָקִים – “הָרָץ”, “אוֹר” בְּפִי הַנַּנָּסִים,

בְּפִי הָאֶלְבִּים – “מוֹנֵה-הַזְמָן”,

טוֹר:

עֲנֵנִי אַלְוִיס, כִּי, דוֹמַנִי, לֹא נֶעְלַם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר-דָּבָר – כָּל-הַיֵּשׁ: –

מַה שְּׁמוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁרוֹאִים בְּנֵי-אָדָם,

מַה שְּׁמוֹ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

בְּפִי הָאָדָם – “שֶׁמֶשׁ”, בְּפִי אֵלִים – “חַמָּהְּ”,

בִפי אֶצְבְּעוֹנֵי דְּוָלִין²¹ – “כַּעַס”,

“מְאוֹר-נֶצַח” בְּפִי הָעֲנָקִים, בְּפִי הָאֶלְבִּים “הַגַּלְגַּל הַיָּפֶה”,

“אוֹר צַח”, בְּפִי עַם-הָאָזִים.

טוֹר:

עֲנֵנִי, אַלְוִיס, מְדֻמַּנִי, לֹא נֶעְלַם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר-דָּבָר – כָּל-הַיֵּשׁ: –

מַה שְּׁמוֹת הָעֲנָנָה הֲרַת הַחֲזִיזִים,

זֶה שְׁמָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

“עֲנָנָה” בְּפִי אָדָם, בְּפִי אֵלִים “תִּקְוַת-סַגְרִיר”,

בְּפִי הַוָּנִים: “שַׁעֲשׁוּעַ-הָרוּחַ”,

“מֵבִיא-מַיִם” בְּפִי הָעֲנָקִים, “אוֹן חֲזִיזִים” בְּפִי הָאֶלְבִּים,

בְּפִי הֶל “קוֹבַע-הַלּוֹט”.

טוֹר:

עֲנֵנִי, אַלְוִיס, מְדֻמַּנִי, לֹא נֶעְלַם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר-דָּבָר – כָּל הַיֵּשׁ: –

מַה שְּׁמוֹת הָרוּחַ הַמַּרְחִיק לַחְדֹּר,

מַה שְּמוֹ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

בְּפִי אָדָם – “רוּחַ”, “הַמְשֻׁלְהָב” בְּפִי הָאֵלִים,

“הַצּוֹהֵל” בְּפִי הַמּוֹשְׁלִים בַּכֹּל,

“הַנּוֹהֵם” בְּפִי הָעֲנָקִים, “הָרוֹעֵשׁ” בְּפִי הָאֶלְבִּים,

“סַעַר” – בְּמִשְׁכְּנוֹתֶיהָ שֶׁל הֶל.

טוֹר:

עֲנֵנִי אַלְוִיס, כִּי, דוֹמַנִי, לֹא נֶעְלַם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר-דָּבָר – כָּל-הַיֵּשׁ:

מַה שְּׁמוֹת הָאֲוִיר הַלֹּא-נָע וְלֹא-זָע,

מַה שְּׁמוֹ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

בְּפִי אָדָם – “שֶׁקֶט-הָאַוִּיר”, בְּפִי הָאֵלִים “גַּלִּינָה”,

“מָנֹח-הָרוּחַ” בְּפִי הַוָּנִים,

בְּפִי הַטּוּרְסִים – “מוּעָקָה”, “נֶפֶשׁ הַיּוֹם” – בְּפִי הָאֶלְבִּים,

“מִפְלַט-הָרוֹם” בְּפִי הַנַּנָּסִים.

טוֹר:

עֲנֵנִי, אַלְוִיס, כִּי, דוֹמַנִי, לֹא נֶעְלַם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר-דָּבָר – כָּל הַיֵּשׁ; –

מַה שְׁמוֹתָיו שֶׁל יָם, בּוֹ עוֹבְרִים הָאָדָם,

מַה שְּׁמוֹ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

בְּפִי בְּנֵי-אָדָם – יָם, בְּפִי אֵלִים – אֲגָם,

בְּפִי שֵׁבֶט הַוָּנִים – מִשְׁבָּר,

“בֵּית-הַצְלוֹפוֹת” – בְּפִי הָעֲנָקִים, בְּפִי הָאֶלְבִּים – “חֹמֶר-שְׁתִיָּה”.

נַנָּסִים יְכַנּוּהוּ “עֹמֶק”.

טוֹר:

עֲנֵנִי, אַלְוִיס, כִּי, דוֹמַנִי, לֹא נֶעְלַם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר-דָּבָר – כָּל הַיֵּשׁ: –

מַה שְּׁמוֹת הָאֵשׁ הַלּוֹהֶטֶת לָאָדָם,

מַה שְּׁמָהּ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

בְּפִי אָדָם “אֵשׁ”, “לֶהָבָה” בְּפִי בְנֵי-הָאָזִים,

בְּפִי הַוָּנִים – “יְקוֹד רוֹתֵחַ”,

בְּפִי הָעֲנָקִים – “הָאוֹכֶלֶת”, בְּפִי הַנַּנָּסִים – “הַשׂוֹרֶפֶת”,

בְּבֵיתָה שֶׁל הֶל – “הַזְּרִיזָה”.

טוֹר:

עֲנֵנִי, אַלְוִיס, כִּי נִדְמֶה לִי, אֵין-נֶעְלָם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר-דָּבָר – כָּל הַיֵּשׁ: –

מַה שְּׁמוֹת הַיַּעַר הַצּוֹמֵחַ לִבְנֵי אָדָם,

מַה שְּׁמוֹ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

“יַעַר” בְּפִי אָדָם, “רַעֲמַת-הַשָּׂדֶה” בְּפִי הָאֵלִים,

“אַצַת-הַלְדֶה” בְּעוֹלַם הַמָּוֶת,

“דֶּלֶק” בְּפִי הָעֲנָקִים, בְּפִי הָאֶלְבִּים – “רַב-הָעֲנָפִים”,

“סְבָךְ” – בְּעוֹלַם הַוָּנִים.

טוֹר:

עֲנֵנִי, אַלְוִיס, כִּי, נִדְמֶה לִי, אֵין נֶעְלָם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר-דָּבָר – כָּל הַיֵּשׁ: –

מַּה שְּׁמוֹת הַלַּיְלָה, בִּתּוֹ שֶׁל נוֹו,

מַה שְּׁמוֹ בְכָל-הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

“לַיְלָה” בְּפִי אָדָם, “עֲרָפֶל” בְּפִי הָאֵלִים,

“הַמַּעֲטֶה” בְּפִי הַשּׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם,

“חֹסֶר-אוֹר” בְּפִי הָעֲנָקִים, “עֹנֶג שֵׁנָה” בְּפִי הָאֶלְבִּים,

“יוֹצֵר הַחֲלוֹמוֹת” בְּפִי עַם-הַנַּנָּסִים.

טוֹר:

עֲנֵנִי, אַלְוִיס, כִּי, נִדְמֶה לִי, אֵין נֶעְלָם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר-דָּבָר – כָּל הַיֵּשׁ: –

מַּה שְּׁמוֹת הַמִּזְרָע, שֶׁזּוֹרְעִים בְּנֵי-אָדָם,

מַה שְּׁמוֹ בְכָל-הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

“דָּגָן” בְּפִי הָאָדָם, “נֶבֶג” בְּפִי הָאֵלִים,

“לִבְלוּב-צְמִיחָה” בְּפִי שֵׁבֶט-הַוָּנִים,

“טֶרֶף” בְּפִי הָעֲנָקִים, “מַשְׁקֶה” בְּפִי הָאֶלְבִּים,

בְּבֵיתָהּ שֶׁל הֶל – “הַסּוּף הָרוֹפֵף”.

טוֹר:

עֲנֵנִי, אַלְוִיס, כִּי, דוֹמֵנִי, לֹא נֶעְלָם

מִמְּךָ פֵּשֶׁר-דָּבָר – כָּל הַיֵּשׁ: –

מַּה שְּׁמוֹת הַמַּשְׁקֶה שֶׁשּׁוֹתִים בְּנֵי-אָדָם,

מַה שְּׁמוֹ בְכָל-הָעוֹלָמוֹת?

אַלְוִיס:

“בִּירָה” בְּפִי אָדָם, “סוּדָן” בְּפִי הָאָזִים,

“לַחוּת-רֶקַח” בְּפִי הַוָּנִים,

“הַמַּשְׁקֶה הַזַּךְ” בְּפִי הַטּוּרְסִים, בְּעוֹלַם-הַמֵּתִים “תְּמָד”

וּבְפִי בְנֵי-סוּטְוִינג – “עָסִיס”.

טוֹר:

מֵעוֹלָם לֹא מָצָאתִי כָּל כָּךְ חָכְמַת-זְקֵנִים

בְּלֵב הָאֶחָד;

אַבָל עָלָה בְיָדִי לְכַלּוֹתְךָ בְּעָרְמָה.

אוֹר-יוֹם מֵמִית אֶת הַנַּנָּס,

הִנֵּה הַחַמָּה מְאִירָה בַּהֵיכָל!

בלדר, בנו של אודין, קודם אל האור, אחרי כן גם אל הצדק, הטהרה והתם. ↩
שבט האלים. ↩
עצרה. ↩
סוסו של אודין בעל 8 הרגלים. ↩
“שאול הערפל”– זבולה של אלילת המות, בתו של לוֹקי ואחת הענקיות. אודין זרקה לעולם–הערפל שמתחת–לארץ, שם היא מושלת במתים שמתו מזקנה ותשישות. אלה שנפלו במלחמה המה עם אודין בולהלה. ↩
הוא גַרְם כלב שאול תחתית. ↩
הרואה היא ענקית, כלומר, שונאת האלים.ואודין מפחד לגלות לה מי הוא, ולכן הוא אומר ששמו וגְטם (“למוד דרך”) בנו של ולטם (“למוד קרב”). ↩
הוא הרג לתומו את בלדר, בעטיו שׁל לוקי, ומטעם זה עתיד הוא לשוב משאול–תחתית ולחיות ביחד עם בלדר בעולם המחודש. ↩
הדִבְקוֹן (Mistel) בו נהרג בלדר. ↩
רינד – אחת האזות.אודין כבשה ע"י שׁירי–כשפים לפי שׁיר אחר. ↩
ולי – הוא אחד מן האי שיחיה גם לאחר דלקת העולם. ↩
לפי בוגגה יש להבין את התשובה כך: בנות אֶגיר (אל–הים), כלומר הגלים; “הצוארים” הם קצות המפרשים, והציציות – הן עבות המפרשים. כלומר בנות אֶגיר הצטערו על מותו ומתוך צער זרקו את האגיות עד שמי השמים, ונראה שציציות המפרשים נגעו בשמים. ↩
הענקים. ↩
היה זה מחובוֹתיה של בעלת–הבית לכסות את הספסלים בשמיכות ורפידות. ↩
הנגסים השוכנים בפנים האדמה פניהם חורים. ↩
כלומר באירוניה. ↩
מתכוון בזה לאודין, שהיה נוהג לנסוע במרכבה רתומה לשני תישים. ↩
אלויס אינו יודע, כי לפניו עומד טור שהוא רוצה לראותו.חיצוניותו של האל, שאך עתה שב ממסעו, מביאו לידי כך שהוא סבור שאחד מארחי–פרחי נצב לפניו. ↩
כלומר אודין.סידגרני “ארוך הזקן”. ↩
אזים – אלים. ↩
אחד הננסים.השמש מאוס לננסים השוכנים מתחת לאדמה ואינם סובלים את אור החמה, שעל ידו הם נהפכים לאבנים. ↩

נִשֵּׂאת בְּעוֹלָם

מאת

שאול טשרניחובסקי

נִשֵּׂאת בָּעוֹלָם צָרָתֵנוּ עַל כְּנַף

גַּז שָׂב, בֵּין חֲצִי-הַיָּרֵחַ וְהַצְּלָב.

דַּלוֹת כְּנָפֶיהָ מֵרֹב-רֹב-יָמִים,

יוֹם יוֹם יְחַיּוּהָ דְּמָעוֹת וְדָמִים.

דְּמָעוֹת חֲדָשׁוֹת – נְחָלִים-נְחָלִים,

דָּמִים רַעֲנַנִּים – מַבּוּעִים לֹא כָלִים.

חָלָל… תִּלֵּי הֶרֶס… עָשָׁן בָּא וָרָב…

“כְּאַלֶכְּסַנְדְרִיָה¹ הָעָם הִשְׁתּוֹבָב”.

– גַּנִּים… אַרְמְנוֹת פֶּלֶא… עֲנוֹת עַם יֶחֱרַד…

“טְבוּחֵי עִיר גְּרַנַּדָּה – רִמּוֹן־סְפָרַד²…”

נִשֵּׂאת צָרָתֵנוּ… קוֹלוֹת-חָג עוֹלִים…

“הַפַּעֲמוֹנִים בִּסְפָרַד מְצַלְצְלִים”.

– רִפְרוּף נֵס וֶדֶגֶל… תְּרוּעָה וְרִנָּה…

“גְּדוּדֵי צַלְבָּנִים הֵם פּוֹשְׁטִים בַּמְּדִינָה”.

– וּמַה נִיר הַכֶּתֶם וְהָעֲרָבָה?

“עַרְבוֹת אוּקְרַאִינָה עִם דְּגַן זְהָבָהּ”.

– כִּכָּר מוֹרִיקָה… מַכְחִילִים עֲשָׁנִים…

“מִישׁוֹר שֶׁל גֶּרְמַנְיָה, אִמּוּן תּוֹתְחָנִים”.

– מַה אֶרֶץ הֶחָמֶד? כָּרִים וְהָרִים…

הַוַלְסְ מִתְגַּעְגֵּעַ… “הָיְתָה שֶׁל אַוְסְטְרִים”.

– שִׁירַת אוֹר חוֹפֶפֶת עַל זִיז כָּל-מִגְדָּל…

חוֹלֵם בֵּית הַכְּנֶסֶת… “פְּרָג עִיר מַהַרַ”ל“.

– בְּיַעַר וָאָמֶשׁ נֶחְבָּאִים – לַ”חֲצוֹת"…

מִסְפֵּד עַל הַסֵּפֶר… “בַּת-לִיטָא הִיא זֹאת”.

– חֹרְשָׁה נֶעֱצָבֶת… חָרְבוֹת בִּנְיָנִים…

נוֹדְדִים עֲלֵי דָרֶךְ… “פֹּה שְׂדֵה פּוֹלָנִים”.

– מַחְפֹּרֶת וָפַחַם… גַּלְגַּל אָץ-נֶחְפָּז…

פֶּחָם וּּמַתֶּכֶת… “גְּלִיל בֶּלְגִּים מֵאָז”.

– גַּנִּים וּשְׂדֵה כָרֶם… תֵּל שֶׁל מְצוּדָה,

וְהַכָּר עוֹד פּוֹרֵחַ… “צָרְפַת הַשְּׁדוּדָה”.

נִשֵּׂאת צָרָתֵנוּ, נוֹטֶפֶת דָּמִים –

הוֹי, פַּנּוּ לָהּ דֶרֶך, יוֹבְלוֹת וְיַמִּים!

תל-אביב, 21.9.40

פוגרום איום בשנת 38 לסה"נ. ↩
בגרנדה (המושלמית), רמון ספרוֹ טבח נורא בשנת 1066. ↩

וְאוֹמְרִים יֵשׁ שׁוֹפָר

מאת

שאול טשרניחובסקי

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל

(ישעיה כ“ז, י”ג)

וְאוֹמְרִים: יֵשׁ שׁוֹפָר, וְהַשּׁוֹפָר מְאֹד עַתִּיק –

עוֹד מִימוֹת הַשּׁוֹפְטִים, וּמֻנָּח בְּתוֹךְ תִּיק

בְּמַפֹּלֶת בֵּית כְּנֶסֶת, בְּשָׂרִיד שֶׁל אַתִּיק.

הוּא שׁוֹפַר הַחֵרוּת שֶׁל אֵהוּד בְּיוֹם עֶגְלוֹן,

הוּא שׁוֹפַר הַחֵרוּת בּוֹ תָקַע גַּם גִּדְעוֹן,

יוֹחָנָן בְּגוּשׁ־חָלָב בּוֹ תָקַע אַחֲרוֹן.

וְהוּא הוּא הַשּׁוֹפָר יִתָּקַע בּוֹ לַקֵּץ,

כִּי הַמַּיִם עַד נֶפֶשׁ, וְסַכִּין בְּיַד הַמֵּץ, –

וְאָמַר זֶה אֶל זֶה: הֵחָלֵץ! הֵחָלֵץ!

כִּי חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ עָבְרוּ גְּדוֹת תְּהוֹם,

הַמָּשִׁיחַ רוֹצֶה לְהוֹפִיעַ יוֹם יוֹם,

כַּתִּשְׁבִּי מִי עוֹד לָנוּ בְּכָל עֵת וּמָקוֹם?

רַק חָסֵר הַשּׁוֹפָר, הַשּׁוֹפָר הוּא חָסֵר,

הַשּׁוֹפָר הַגָּדוֹל הָרוֹטֵט וְהָעֵר,

לֹא שְׁמָעוֹ דוֹר חֵרֵשׁ, לֹא רָאָהוּ עִוֵּר.

אֵי אוֹתָה הַחֻרְבָּה, בָּה נִצְפַּן הַשּׁוֹפָר?

הֵן אֵבְרוֹפָּה כֻּלָּהּ הֱקִיאַתְנוּ זֶה כְבָר,

מִצְּפוֹנָם שֶׁל פִיוֹרְדִים עַד צוּר גִּבְּרַלְטַר.

בֵּין אוֹקְיָנוֹס מִכָּאן וְאוֹקְיָנוֹס מִכָּאן,

הָאוֹבְדִים בְּאֶרֶץ רוּס, נִדָּחִים בְּיָוָן,

מִי שָׂרִיד לִי בְלוּב, מִי בְּכוּשׁ נֶאֱמָן?

וְהָלַךְ וְחָפַר, וּמָצָא וְהֵבִיא

לוֹ אֶת קֶרֶן הַצְּבִי עִם שַׁאֲגַת הַלָּבִיא,

וְתָקַע בוֹ תְקִיעָה הַתִּשְׁבִּי הַנָּבִיא.

תל־אביב, 14.10.40

אִיְטשִׁי מַיְאֶר (בַּלַּדָה)

מאת

שאול טשרניחובסקי

בִּכְפָר שֶׁל פּוֹלַנְיָה שְׁלשָׁה בַּחוּרִים

עָלוּ חַכְלִילִים כְּחַלּוֹת שֶׁל פּוּרִים:

לֶבְקוֹ – אוּקְרַאִינִי, וְיַאנֶק – מָזוּר¹,

וְעוֹד אִיטְשִׁי-מַיְאֶר – יְהוּדִי לֹא-עָזוּר.

עָמַד אִיטְשִׁי-מַיְאֶר הַזִּ’ידֶק, הַזִּ’יד,

עָמַד בַּבַּלֶּשֶׁת חִוֵּר כִּכְלִי סִיד.

לֻקַּח אִיטְשִׁי-מַיְאֵר, מִנּוּהוּ חַפָּר

אֶל גֶּשֶׁר עַל כְּבִישׁ עִם הַגְּבוּל בְּעִיר-סְפָר.

לָקְחוּ גַּם אֶת יַאנֶק, עַל סוּס בַּשּׁוּרוֹת

רָאוּהוּ – וְהִסְמִיקוּ בַּשּׁוּק בַּחוּרוֹת.

לֶבְקוֹ הַחוֹחוֹל הָעַקְשָׁן וּמְמֻשָּׁךְ

צַיָּד מִנְּעוּרָיו – וְנִסְפַּח אֶל תּוֹתָח.

נִכְנַס אִיטְשִׁי-מַיְאֶר אֶל הַקְּסֶרְקְטִין

לְלַעַג וָקֶלֶס לְרַב וּלְקָטִין.

"מֵבִין אִיטְשִׁי-מַיְאֶר נִכְנַס לְשֵׁם מָה?

לָמוּת בְּעַד פּוֹלַנְיָה, לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ."

בִּישׁ-גָּד אִיטְשׁי-מַיְאֶר! לֹא זֶה הוּא הַסְּפָר…

לוּ שָׁם, וּפָרַח כְּבָר, הָיָה קוֹמִיסָר".

דִּבֵּר הַפּוּלְקוֹבְנִיק הַשָּׂב כְּמוֹ זְאֵב:

"פָּלְשׁוּ הַגֶּרְמָנִים… יִמַּח שְׁמָם – פְּשַׁא-קְרֶב²!

"אַתֶּם גִּבּוֹרַי… וּפּוֹלַנְיָה מְחַכָּה…

כֻּלָּנוּ… וּמְחִי תַּחַת מְחִי וּמַכָּה!

"אַתָּה אוּקְרַאִינִי, פְּשַׁא-קְרֶב, קוּם וּפְעָל:

לֹא יַעֲזָרְךָ דּוֹדָנְךָ הַמּוֹסְקַל³!

"הַזִּ’ידֶק, אַתָּה קוּם עֲשֵׂה חוֹבָתְךָ:

בָּא הִטְלֶר, קַצֵּץ יְקַצֵּץ פְּאָתְךָ!

"אִישׁ אִישׁ לִמְקוֹמוֹ, לֹא יִירָא, לֹא יֵחַת!

הַכֹּל בְּעַד פּוֹלַנְיָה הָאֵם הָאַחַת!"

עָמַד אִיטְשִׁי-מַיְאֶר בְּתוֹךְ חֲפִירָה,

חָרְגָה מְכוֹנִית כְּבֵדָה מַמְטִירָה

סָבִיב כַּדּוּרִים לְמֵאוֹת עַל חוּגָהּ, –

נָפַל אִטְשִׁי-מַיְאֶר רִאשׁוֹן בַּפְּלֻגָּה.

וְעַד שֶׁלֶּבְקוֹ מְכוֹנֵן אֶת כֵּלָיו –

רְסִיס שֶׁל רִמּוֹן בָּא קָרַע אֶת מֵעָיו.

עוֹד יַאנֶק נִמְלָךְ אִם לִפְנוֹת אוֹ לָנוּס, –

צָנַח מְרֻסָּק, הִתְרַסֵּק גַּם הַסּוּס.

כָּרוּ הַגֶּרְמָנִים הַבּוֹר בַּמַּקּוֹר,

כָּרוּ וְקִלְלוּ אֶת הַמֵּת וְאֶת הַבּוֹר.

וְשָׁמָּה זָרְקוּ כַּמְצֻוָּה, בְּלִי הִסּוּס,

אֶת אִיטְשִׁי, אֶת יַאן, אֶת לָבְקוֹ וְאֶת הַסּוּס.

תל-אביב, 30.10.40

מזור – אחד משבטי הפולנים. ↩
דם–כלבים, קללה פולנית. ↩
כנוי לרוסים בפי הפולנים. ↩

שַׂר הַיָּעַר

מאת

יוהאן וולפגנג פון גתה

מִי הוּא הָרוֹכֵב בְּסוּפָה וַחֲצוֹת?

הָאָב הוּא עִם בְּנוֹ. בִּזְרֹעוֹת אַמִּיצוֹת

יְאַמְּצֶנּוּ הַלָּה, יְחַבְּקֶנּוּ חָבֹק

וּבְיָד חֲזָקָה וְיֵחַם לַתִּינוֹק.

– מַה תִּירָא, הַיֶּלֶד, פָּנֶיךָ תַּסְתִּיר?

– אָבִי, שַׂר הַיַּעַר, כְּלוּם אֵינְךָ מַכִּיר?

בְּרֹאשׁו לוֹ עֲטֶרֶת, זָנָב לוֹ שָׁחוֹר.

– מַטְלִית עֲרָפֶל הִיא, בְּנִי, עַל פְּנֵי הַיְאוֹר.

אֵלַי בֹּא, הַיֶּלֶד, אֵלַי, הַנָּעִים –

"אִתְּךָ אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ שַׁעֲשׁוּעִים נָאִים.

פִּרְחֵי צִבְעוֹנִים עַל גְּדוֹתַי לִי לָרֹב,

“אִמִּי לָהּ כַּמָּה גְּלִימוֹת כֶּתֶם טוֹב”.

– אָבִי, הוֹי אָבִי! וּכְלוּם לֹא תִשְׁמַע

מַה שָׂח שַׂר הַיַּעַר, מַבְטִיחַ לִי מָה?

– הֵרָגַע, הֵרָגַע, יַלְדִּי הַנָּעִים:

אַךְ רוּחַ מְרַשְׁרֶשֶׁת בְּעָלִים יְבֵשִׁים.

"הוֹי נַעַר נֶחְמָד, כְּלוּם אֵלַי לֹא תֹאבֶה?

"בְּנוֹתַי תְּטַפֵּלְנָה בְּךָ מַה יָפֶה,

"בְּנוֹתַי כִּי תֵצֶאנָה בַּלַּיְלָה בַּסָּךְ, –

“תָּחוֹלְנָה, תָּשׁוֹרְנָה, תְּיַשְׁנֶנָּה אוֹתָךְ”.

– אָבִי, הוֹי, אָבִי, כְּלוּם רוֹאֶה אֵינְךָ

אֶת בְּנוֹת שַׂר הַיַּעַר שָׁם בַּחֲשֵׁכָה?

– הוֹי, בְּנִי! הוֹי, בְּנִי, מְאֹד אֵטָב לִרְאוֹת,

לֹא, כִּי עֲרָבִים עַתִּיקוֹת מַקְדִּירוֹת.

"אֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד,

“אִם לֹא בִּרְצוֹנְךָ, אָבֹא בְּחֹזֶק יָד”.

– אָבִי, הוֹי, אָבִי! הִנֵּה תָפַס בִּי.

הוֹי הוֹי, שַׂר הַיַּעַר פָּגַע בִּי, אָבִי!

נִבְהַל הַפָּרָשׁ, הוּא נֶחְפָּז, הוּא שׁוֹקֵק,

הַיֶּלֶד בְּיָדוֹ נֶאֱנָק וְצוֹעֵק.

דּוֹפֵק אֶת סוּסוֹ וּבָא חֲצֵרוֹ.

וּבִזְרֹעוֹתָיו מֵת מוּטָל – נַעֲרוֹ.

בת יפתח הגלעדי (פואימה)

מאת

שאול טשרניחובסקי

בַּת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי (פואימה) / שאול טשרניחובסקי

וַתָּשָׁב אֶל-אָבִיהָ וַיַעַשׂ לָהּ אֶת-נִדְרוֹ אֲשֶּׁר נָדָר, וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ (שופטים, י“א, ל”ט).

לִי הָיְתָה אִמִּי אוֹמֶרֶת: "לֹא תִשְׁהִי פֹּה עִמָּדִי,

יִמְהָרֵךְ אַבִּיר שִׁבְטֵנוּ – בַּת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי".

לִי הֶחֱנִיפוּ אַמְהוֹתֵינוּ: "מַה יָפִית בְּנִזְמֵי דְדָן ¹

מִי כָמוֹךְ יָפָה בָּאָרֶץ מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן!"

לִי בַחֲלָקוֹת שִׁית שָׁתוּ הַשְּׁפָחוֹת: "יָהּ שַׂהֲדִי,

בַּבָּנוֹת תְּאֻשְּׁרִי, גְּבִרְתֵּנוּ, בַּת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי!"

לָחֲשׁוּ לִי רֵעוֹתֵינוּ: "אֲהֵבוּךְ – עֵת עַל שִׁכְמִי

עִם כַּדִּי אֵרֵד הָעַיְנָה – כָּל בְּחוּר גִּלְעָד עַמִּי"…

לִי סִפְּרוּ בִּדְמִי הַלַּיְלָה גִּלְיוֹנַי – לִי לְבַדִּי:

“אַתְּ, רַק אַתְּ חֲלוֹם כָּל נַעַר גְּדוּד יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי”…

לִי לָאַט רְאִי הַנְּחֹשֶׁת, רְאִי צִידוֹן: "אַתְּ יָפְיָפִית…

מַנְגִּינָה בָּעָם – עֵינַיִךְ מִמִּצְפָּה ² וְעַד מִנִּית ³

לִי נִבָּא יוֹדֵעַ נַחַשׁ: "תְּאֻשְּׁרִי – אָרִים יָדִי!

גְּדִי-הַיְקָר לְיִפְתָּח קְצִינֵנוּ ⁴ בֶּן גִּלְעָד הַגִּלְעָדִי".

לִי יָקְדוּ עֵינֵי הָעֶלֶם גֶּחָלִים: "הֱיִי שֶׁלִּי,

הַיָּפָה בְּאַיְלוֹת הַשַּׁחַר, אוֹר יוֹמִי, מִקְסַם לֵילִי!"

נִתְקַיְּמוּ חֲלֹמוֹתַיִךְ… לְבָדָד, בִּלְבוּשׁ בִדי,

הָרַכָּה וְהַמְעֻנֶּגֶת – בַּת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי,

וּבְאֵין אָב, אֵין אִישׁ, אֵין יֶלֶד יִתְרַפֵּק עָלַי: אִמִּי…

הַיָּפָה וְהַמְּאֻשֶּׁרֶת בַּבָּנוֹת, כָּל בְּנוֹת עַמִּי.

צַוָּארִי הִתְוָה הַתֶּלֶם, קֹדֶם זְמָן צָמַק הוֹדִי.

הֲלָזֹאת תָּמְהוּ רוֹאַיִךְ: “בַּת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי!”

אַהֲבָה… בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע יְסוֹבֵב הַיּוֹן יוֹנָה,

מְרַדֵּף אַיָּל אַיֶּלֶת בְּעוֹנָתָהּ וּבְאוֹנָהּ.

וּבְשָׁמְעִי רוֹעֵה הָעֵדֶר הַמְחַלֵּל לְשֶׂה וּגְדִי,

“מִי שׁוֹמַעַת?” – תֶּהֱמֶה נֶפֶשׁ בַּת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי.

קוֹל בּוֹצֵר אֶשְׁמַע מִכֶּרֶם, שִׁיר שֶׁל אֹשֶׁר, שִׁיר תְּחִנָּה,

“מִי אֶשְׁאַל, מִי הַמְאֻשֶּׁרֶת, בִּשְׁבִילָהּ זֶה, לְמַעֲנָהּ?”

אוֹי, לְמִי אַתְּ תִּתְגַּעְגָּעִי, הַשָּׁרָה, עוֹדָה עֲדִי?"

לֹא יָדַעְתִּי זֹאת, אָנֹכִי – בַּת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי.

אִישׁ בָּא שָׁב, יוֹרֵד לְשָׁעַר מֵהַכּוֹת בַּצַּר מַכָּה,

אֲנַחֵשׁ: “אֵי הַפִּלֶּגֶשׁ הַצְּעִירָה לוֹ מְחַכָּה?”

קוֹל בּוֹכִים אֶשְׁמַע, קוֹל יֶלֶד, – לֹא בָּכָה, שָׂחַק יַלְדִּי,

לֹא חָלְצָה שַׁד לַתִּינוֹקֶת בַּת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי!

בִּמְחוֹלוֹת בָּנוֹת תֵּצֶאנָה… קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה…

לִי לֹא שָׁרוּ וְלֹא שַׁרְתִּי לְבִתִּי הָאֲמוּלָה.

עַל הָרַי אֶתְעֶה רוֹקֶמֶת חֶזְיוֹנִי לֹא-קָם, בַּדִּי,

אֶל תִּפְאֶרֶת הַכִּנֶּרֶת, אֶל הֲדַר הַגִּלְעָדִי.

לֹא אָהַבְתִּי, לֹא יָקַדְתִּי אֲהוּבָה בְּחֵיק אִישִׁי…

אֱלֹהַי רָצָה הַנֶּדֶר, אֲבִיבִי לוֹ וְאִשִּׁי.

אֵין לִי אָב, אֵין אִישׁ, אֵין יֶלֶד עַל הָרַי וּבְמוֹעָדִי,

לַיָּפָה וְלַמְּאֻשֶּׁרֶת – בַּת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי…

תל-אביב, 21.12.40

בן יקטן ואחי שבא, מבני אברהם וקטורה.עם נודד, בצפון ערב קרוב לאדום (ירמיהו כה, כג; מט, ח); ארחות דדנים (ישעי' כא, יג). ↩
שופטים י“א, ל”ד: ויבא יפתח המצפה אל–ביתו; ↩
שם יא“, ל”ג: ויכם מערוער ועד–בואך מנית. ↩
שם, י“א, י”א: וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין. ↩

איי יוון (מאת לורד בירון)

מאת

לורד ביירון

אִיֵּי יָוָן, אִיֵּי יָוָן!

שָׁם סָפוֹ² בְאַהֲבָה אֻכְּלָה,

שָׁם מְקוֹר חָכְמַת שָׁלוֹם וּקְרָב,

שָׁם דֵילוֹס צָץ³ וּפֶבּ עָלָה!

וְקַיִץ-עַד עוֹד מְקַשְּׁטָם;

אַךְ גָּז הַכֹּל מִלְּבַד שִׁמְשָׁם.

שִׁירַת אִישׁ-כִיאוֹס⁴ וְאִישׁ-תֵּיאוֹס⁵,

כִּנּוֹר אַהֲבָה, קַתְרוֹס גִּבּוֹר,

אַךְ בַּנֵּכָר שֵׁם תְּהִלָּתָם,

מוֹלַדְתָּם כִּי בָם תִכְפּוֹר:

מַנְגִּינָתָם בַּיָּם פָּרְחָה,

לֹא עַל חוֹפֵי “אִיֵּי-בְרָכָה”⁶.

הָהָר מַשְׁקִיף עַל מָרַתּוֹן⁷,

וּמָרַתּוֹן מַשְׁקִיף לַיָּם;

יָוָן תָּשׁוּב לִהְיוֹת חָפְשִׁית

כֵּן בַּחֲלוֹם רָאִיתִי שָׁם;

כִּי עַל יַד קֶבֶר הַפַּרְסִים

אֵיךְ עֶבֶד אֶת עַצְמִי אָשִׂים.

יָשַׁב לוֹ מֶלֶךְ עַל רֹאשׁ צוּר⁸,

הִשְׁקִיף עַל סָלַמִיס בַּת-יָם,

וּלְרַגְלָיו אַלְפֵי סְפִינוֹת,

וַעֲמָמִים – שֶׁלּוֹ כֻלָּם!

בִּבְקֹעַ יוֹם, מָנָה אוֹתָם;

אַךְ בָּא הַשֶּׁמֶשׁ – וְאַיָּם?

אַיָּם כֻּלָּם? אֵיפֹה גַּם אַתְּ,

אַרְצִי? עַל פְּנֵי חוֹפֵךְ שׁוֹתֵק

נָדַם מִזְמוֹר הַגִּבּוֹרִים,

כִּי אֵין לֵב הַגִּבּוֹר דּוֹפֵק!

וּכְלוּם נִבְלֵךְ, כְּלִי-אֵל מֵאָז,

בְּיָדִי יִפּוֹל, בִּידֵי לֹא-עָז?

דָּבָר נָעִים הוּא לְהַרְגִּישׁ

כִּי גַם תּוֹךְ עַם רְתוּק-כְּבָלָיו,

יֵשׁ תְּכַסֶּה פָּנַי כְּלִמַּת-

אוֹהֵב אַרְצוֹ, בְּשׁוֹרְרִי עָלָיו.

כִּי הַמְשׁוֹרֵר מַה יַּעַשׂ פֹּה?

יֵבוֹשׁ מֵעָם, יֵבְךְּ עַל אַרְצוֹ.

הַאִם עָלֵינוּ אַךְ קוֹנֵן

וְהִכָּלֵם?! – אָבוֹת אֵינָם.

הָשִׁיבִי, אֶרֶץ, מֵחֵיקֵךְ

מֵתֵי אַשְׁפַּרְטָה⁹, שִׁיר הֲמוֹנָם,

מִשְּׁלָש-מֵאוֹת¹⁰ – שְׁלֹשָׁה, וְדֵי

חַדֵּשׁ אֶת יוֹם תֶּרְמוֹפִּילֵי!

אֵיכָה, אֵין קוֹל? הַכֹּל נָדַם?

לֹא כִי! הִנֵּה קוֹל הַמֵּתִים;

כְּקוֹל רָחוֹק שֶׁל אֲשֵׁדָה

עוֹנִים: "יָקוּם רֹאשׁ חַי מִמְּתִים,

לוּ רַק אֶחָד – וּבֹא נָבֹא!"

אַךְ כָּל הַחַי אֵין הֶגֶה בוֹ.

לַשָּׁוְא, קוּם גַּע בְּמֵיתָר חָדָשׁ,

מַלֵּא יֵין-סָמוֹס¹¹ מְלֹא הַכּוֹס!

עֲזֹב הַקְּרָב לְחֵיל תּוּרְקִים

וּשְׁפֹךְ מִדַּם עִנְבֵי-כִיאוֹס!

וּשְׁמַע! לְקוֹל קְרִיאַת שְׁפָלִים

שִׁכּוֹר מַה יַּעַן, עַז-פָּנִים!

לָכֶם מְחוֹל פִּירוּס¹² עַד הַיּוֹם,

וּגְדוּדֵי-פִּירוּס¹³ הֵם אַיָּם?

מִשְּׁנֵי לְקָחִים מַה תִּשְׁכְּחוּ

הַטּוֹב וְהַגַּבְרִי שֶׁבָּם?

הָאוֹתִיּוֹת קַדְמוֹס¹⁴ נָתַן,

כְּלוּם עֲבָדִים בָּהֶן חָנַן?

מַלֵּא יֵין-סָמוֹס מְלֹא הַכּוֹס!

לְנוֹשֵׂא אַחֵר הַלֵּב יִחַד –

בָּזֶה נִקְדַּשׁ אַנַקְרֵאוֹן,

הַלָּה עָבַד אֶת פּוֹלִיקְרַט¹⁵ –

עָרִיץ, אַךְ אָז לְכֵס עָלוּ

רַק בְּנֵי-אַרְצֵנוּ וּמָשְׁלוּ.

וְעָרִיצָהּ שֶׁל כֶרְסוֹנֶס –

יְדִיד-הַדְּרוֹר, עִזּוּז וָטוֹב,

אוֹתוֹ עָרִיץ – מִילְטִיאָדֶס¹⁶.

וּלְוַאי זָכִינוּ שׁוּב, עַכְשָׁו,

לְתַקִּיף כָּזֶה! וּכְלוּם עָלָיו

לֹא שִׂישׂ נָשִׂישׂ וְלִכְבָלָיו?

מַלֵּא יֵין-סָמוֹס מְלֹא הַכּוֹס!

עַל שְׂפַת פַּרְגָה ¹⁷, עַל צוּר סוּלִי ¹⁸

עוֹד יֵשׁ מִשְּׁיָר דֹּרוֹת הַגּוֹי

יֻלַּד לַדּוֹרִיּוֹת¹⁹, וְלֹא מִבְּלִי

כָּל זֶרַע עוֹד יָחוּשׁ לָבוֹא –

דַּם צֶאֱצָאֵי הֶרַקְלֵס בּוֹ!

אֵין דְּרוֹר לָכֶם מִידֵי פְרַנְקִים²⁰,

אֲשֶׁר מַלְכָּם קוֹנֶה-מוֹכֵר;

סֵיפֵי-יָוָן, גְּדוּדֵי-יָוָן –

בָּם עַם יְקַו לְהִשְׁתַּחֲרֵר;

אַךְ אוֹן-תּוּרְקִים, תֹּךְ אִיטַלְקִים

שִׁלְטְכֶם יִרְעַץ, אִם גַּם אַלִּים!

מַלֵּא יֵין-סָמוֹס מְלֹא הַכּוֹס!

בְּתוּלוֹתֵיכֶם בַּצֵּל חָלוֹת –

רוֹאֶה אֲנִי בְרַק עֵינֵי-שְׁחוֹר;

אוּלָם לִרְאוֹת הַנִּלְהָבוֹת

עֵינַי שֶׁלִי דֹמְעוֹת; הַאִם

שַׁד זֶה יָנִיק הָעֲבָדִים?!

שִׂימֵנִי עַל שִׂיא שֵׁישׁ-סוּנְיוּם²¹,

שָׁם אֵין בִּלְתִּי וְהַמִּשְׁבָּרִים

שׁוֹמְעִים קוֹל-שְׁנֵינוּ הַחוֹלֵף;

אָמוּת בְּשִׁיר כַּבַּרְבּוּרִים.

לֹא! אֶרֶץ-עֲבָדִים לֹא לִי!

יֵין-סָמוֹס זֶה – נַפֵּץ הַכְּלִי!

שיר מתוך פרק שלישי של דון ז'וּאַן. ↩
משוררת יונית במאה הששית לפני הספירה, מפורסמת בשירי אהבה שלה. ↩
אי יוני, מולדתו של האל פֶבּ(וּס) אפולו, אלהי השמש במיתולוגיה היונית. ↩
הוא הומֵרוס, הקרוי על שם כיאוס, אחד משבעת המקומות אשר עליהם נאמר כי בהם נולד. ↩
הוא אנַקרֵיאוֹן, שנולד בתיאוס שבאסיה הקטנה. ↩
האיים אשר אליהם עברו כל הרוחות העליזות אחרי מותן. ↩
מקום הקרב הגדול בין בני אתונה ובין הפרסים בשנת 490 לפני הספירה, בו נחלו היונים נצחון גדול. ↩
[8] הוא אחשורוש, מלך פרס, אשר התבונן בקרב הימי בסָלַמִיס בין הצי שלו ובין צי היונים וראה במפלת אניותיו. ↩
שלש מאות אנשי אשפרטה תחת פקודתו של לֵיאוֹנִידֵס, מלך אשפרטה, הגנו על מעבר תֶּרְמוֹפִילֵי מפני חיל פרסי גדול ונפלו כלם “נאמנים לחוקי מולדתם”. ↩
יין משובח מאי סָמוֹס. ↩
הכוונה לבָּכְּכַנַלִים, שהלכו אחרי דְיוֹנִיסוֹס (הוא בַּכְּכוֹס), אלהי היין. ↩
מחול–מלחמה עתיק שמיחסים אותו לפירוס. ↩
מִסְדְּרֵי–גדודים צפופים כפי שהיה נהוג בכל מדינות יון. ↩
לפי האגדה הוא מיסדה של העיר תֶּבֵּי ועליו מסופר כי המציא את האלפא–ביתא. ↩
הטירַאן (סרן) של האי סמוס, ידידו של אנקריאון. ↩
הטירַאן (סרן) של כרסונס, בדרומה של יון. – מפקד היונים בקרב מָרַתּוֹן. ↩
[17] עיר קטנה מבוצרת באלבניה, נתפרסמה בימי מרד היונים. ↩
נתפרסמה בימי מלחמת יון 1820–1830; הפטריוטים הקיצונים – סוליוטים. ↩
הדוריים (בני אשפרטה) היו מצאצאי הרקלס (אחד מגבורי יון המיתולוגיים). הם היו אוהבי קרבות וידועים כגבורים. ↩
הרמז כאן הוא ליחסם של הצרפתים ומלכם לואי השמונה–עשר (שמלך משנת 1815 עד 1824). ↩
כף באַטִיקָה. ↩

“סָבְתָא חֲדִישָׁה” שֶׁלָּנוּ

מאת

שאול טשרניחובסקי

“סָבְתָא חֲדִישָׁה”¹ שֶׁלָּנוּ אִשָּׁה הֲגוּנָה הָיָתָה.

יְרֵאַת שָׁמַיִם מְאֹד וּזְהִירָה בְּכָל הַמִּנְהָגִים,

אֹתוֹת וְסִמָּנִים שֶׁנָּתְנוּ בְנֵי-בְרִית וְהַ“גּוֹיִים” שְׁכֵנֵינוּ,

לְרַבּוֹת “דַּרְכֵי אֱמוֹרִי” – בְּקַלָּה כְּבַחֲמוּרָה.

תֹּאמַר: הָעַיִן הָרָעָה… אַי אַי, זֹאת גַּם טִפֵּשׁ יוֹדֵעַ,

כִּי לְהִזָּהֵר מִזֹּאת – אוֹ כֹחָן שֶׁל שָׁלֹש יְרִיקוֹת,

אוֹ צֵרוּפָן שֶׁל שָׁלֹש אֶצְבָּעוֹת מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן.

הִיא יָדְעָה הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה נוֹסָפוֹת עַל אֵלֶּה וְכָהֵנָּה.

הָיְתָה מַקְפִּידָה שֶׁלֹּא לְהַתְחִיל שׁוּם דָּבָר בְּיוֹם שֵׁנִי,

הָיְתָה קָמָה מִיצוּעָהּ מִתְכַּוְנָה לְהַכְנִיס אֶת רַגְלָהּ

דַּוְקָא בְסַנְדַּל יָמִין וּבְשַׁרְווּל יָמִין אֶת זְרוֹעָהּ,

אֵימַת הַשּׁוּנְרָה הַשְּׁחוֹרָה הַחוֹצָה אֶת דַּרְכָּהּ עָלֶיהָ,

פַּחַד הַפְּגִישָׁה בְכֹמֶר, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה

– גַּלָּח רָזֶה, וְהָיְתָה זוֹרֶקֶת אַחֲרָיו הַסִּכָּה.

הָיוּ לָהּ הַרְבֵּה סִמָּנִים הֵן לְטוֹב הֵן לְרַע לָהּ:

כַּף שֶׁנָּפְלָה – אוֹרַחַת, וּמַזְלֵג שֶׁנִּשְׁמַט – אוֹרֵחַ,

מֶלַח מִמְלָחָה שֶׁנִּשְׁפַּךְ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן – מְרִיבָה.

נֵר שֶׁדּוֹלֵק בַּיּוֹם וּזְכוּכִית רְאִי הַנִּשְׁבֶּרֶת –

אוֹי וַאֲבוֹי לָהּ, הַשֵּׁם הוּא יִשְׁמְרֵנוּ מֵאֵלֶּה!

כָּל עֲטִישָׁה וַעֲטִישָׁה הָיְתָה מַקְדִּימָה בְ“אָסוּתָא”!

בַּת שִׁבְעָה פּוּד² (לֹא עֲלֵיכֶם!) הָיְתָה וּמַקְשָׁה בְּלֶכְתָּהּ,

פָּחֲדָה מִפְּנֵי הַטִּרְחָה לֶאֱסוֹף אֶת צִפָּרְנֶיהָ

תֵּכֶף עִם בּוֹאָהּ לַקֶּבֶר וְהָיְתָה שׂוֹרַפְתָּן בַּתַּנּוּר.

וַדַּאי שְׂכָרָהּ הַרְבֵּה מְאֹד לְפִי פְעָלֶיהָ

הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהֵן בְּעוֹלַם הָאֱמֶת.

אֶפֶס, אָנֹכִי יוֹדֵעַ, – לִפְעָמִים (לְעִתִּים לֹא רְחוֹקוֹת)

יָצָא לָה שְׂכָרָהּ בְּהֶפְסֵדָהּ, לְמָשָׁל בְּעִנְיָן הַזּוּגוֹת.

בְּזוּגוֹת הִקְפִּידָה, כְּשֵׁם שֶׁהִקְפִּידָה בִשְׁלָש הָעֶשְׂרֵה,

גַּם בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה; בִּכְלָל בְּכָל דָּבָר כְּגוֹן זֶה.

מִדָּה טוֹבָה מְאֹד! וְאוּלָם לָהּ הָיְתָה עוֹד מִדָּה,

אֲשֶׁר אֵין לוֹמַר עָלֶיהָ טוֹבָה אוֹ רָעָה – סְתָם מִדָּה!

הָיְתָה חוֹבֶבֶת מְאֹד טֵה, וְהָיְתָה חוֹבַבְתּוֹ לְתֵאָבוֹן.

וְאָז הַטֵּה בָאָרֶץ – הַמְּשֻׁבָּח – זֶה שֶׁל פֶּרְלוֹף – הוּא,

אוֹ שֶׁל פּוֹפּוֹף – הֲכִי טוֹב! וּפַּסְטְשֶׁנְקוֹ-טְרְיַאפְּקִין (מֵחַרְקוֹב).

טֶרֶם זָכוּ עוֹד גּוֹץ וְקַלְמָן וִיסוֹצְקִי (הַנָּדִיב)

לַעֲשׂוֹת לָמוֹ הַשֵּׁם, וְעוֹד לֹא הִגִּיעוּ לְפִרְסוּם

אוֹתָן חֲבִילוֹת קְטַנּוֹת וְרֵיחָנִיּוֹת שֶׁפָּשְׁטוּ

אַחַר בָּעִיר וּבַכְּפָר. וּמֵיחָם הָיָה לְסָבְתָא,

כְּלִי מִשּׁוּפְרָא דְשׁוּפְרֵי: הוֹרָתוֹ וְלֵידָתוֹ בַקֹּדֶשׁ –

טוּלָה הַקִּרְיָה, שֶׁיָּצָא לָהּ שֵׁם בְּמֵיחַמִּים בָּעוֹלָם.

תֹּאמַר טוּלָה סְתָם? לֹא! כִּי מִבֵּית הַחֲרשֶׁת

שֶׁל “בָּטָשֵׁף אֶת הַבָּנִים”, עִם מַרְאֵה כָּל הַמֶּדַלְיוֹת:

כֶּסֶף, זָהָב וּבְרוֹנְזָה – וְכָל תְּעוּדוֹת-שֶׁבַח שֶׁל מֻמְחִים,

אֲשֶׁר קִבֵּל בְּכָל הַתַּעֲרוּכוֹת בָּעוֹלָם –

מַחֲרֹזֶת נֶחְמָדָה, מֵעֵין הַ“מִּזְרָח”, עַל דָּפְנוֹ

שֶׁל הַמֵּיחָם כְּלַפֵּי הַפָּנִים מִתַּחַת לַמִּכְסֶה.

“סָבְתָא חֲדִישָׁה”, כַּנֶּאֱמָר, חוֹבֶבֶת זֶה מַשְׁקֵה-הַזָּהָב,

שְׁתִיַּת הַטֵּה כַּהֲלָכָה; וְעָשְׂתָה שְׁתִיָּתָהּ זוֹ קֶבַע:

פַּעַם – בַּבֹּקֶר עִם פַּת שֶׁל שַׁחֲרִית מַקְדִּימָה וְחַמָּה,

פַּעַם – בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב, שֶׁאָז מִתְכַּנְּסִים גַּם אוֹרְחִים

לָסֵב לַשֻּׁלְחָן עַל כּוֹס עִם כָּל מִינֵי רִבָּה מְתוּקָה,

פַּעַם אַחַר אֲרֻחַת הָעֶרֶב עִם גְּמַר הָעֲבוֹדָה,

חוּץ מִשַּׁבָּתוֹת וְיוֹ"ט, שֶׁאָז “הַשִּׁקְצָה” מְחַמֶּמֶת

אֶת הַמֵּיחָם, וְסָמוּךְ לְאַחַר שֵׁנָה שֶׁל שַׁבָּת,

וְעוֹד לִכְשֶׁיָּסוּר אוֹרֵחַ, בָּא מִחוּץ לִתְחוּמוֹ שֶׁל כְּפָרָהּ.

וְאַרְבַּע מִדּוֹת שֶׁל שְׁתִיָּה הָיוּ לַסָּבְתָא – הָא כֵיצַד?

שְׁתִיָּה הַבָּאָה מִתּוֹךְ צִמָּאוֹן הֶכְרָחִי לְאַחַר

מַאֲכָל מְטֻגָּן וּמְמֻלָּח אוֹ שָׁמֵן בְּיוֹתֵר, לְמָשָׁל

מָרָק שֶׁל כְּרוּבִים כְּבוּשִׁים, שֶׁאֵין לְפָטְרוֹ בְפָחוֹת

מִשָּׁלֹשׁ קְעָרוֹת מְלֵאוֹת (בְּלִי עַיִן רָעָה!) עַד שְׂפָתָן;

אַחַר תְּרֵיסַר וָחֵצִי לְבִיבוֹת מְמֻלָּאוֹת בְּמִלּוּי

רֵיאָה וְכָבֵד קְצוּצִים וְמַשְׁהִים לָשֶׁבֶת בַּתַּנּוּר;

אַחַר כַּמָּה וְכַמָּה “טְרַנְקוֹת”³ שְׁמֵנוֹת-גַּב-עַנְבָּר,

פְּלִיטֵי הַוּוֹלְגָה הָרְחוֹקָה אוֹ יַמֵּי טַבְרִיָּה עַצְמָהּ;

לְאַחַר שֵׁנָה שֶׁל שַׁבָּת עַל בֶּטֶן מְלֵאָה הַטְּשׁוּלֶנְט,

בָּא מִן הַתַּנּוּר הַנָּעוּל וּמְקוֹמוֹ עַל שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ,

וְכוּלֵי', כַּיּוֹצֵא בָאֵלֶּה, שֶׁגָּרְרוּ שְׁתִיָּה מִמֵּילָא.

שְׁנִיָּה – שְׁתִיָּה לְשֵׁם שְׁתִיָּה, שֶׁכֵּן מִן הַמִּנְהָג, שֶׁשָּׁתוּ

גַּם אֲבוֹתֵינוּ מֵאָז, וְאֵין חוֹבָתֵנוּ לְנַמְּקָהּ.

שְׁתִיָּה שְׁלִישִׁית – לְתֵאָבוֹן: פָּשׁוּט, הַנֶּפֶשׁ דּוֹרֶשֶׁת

דָּבָר גַּם לָהּ לְשֵׁם תַּעֲנוּג – עוֹשִׂים דְּבַר-מָה גַם לַנֶּפֶשׁ!

שְׁתִיָּה יָפָה שֶׁל טֵה – עִם כָּל מִינֵי רִבָּה בָעוֹלָם,

אֲשֶׁר הִטִּיל עַל אִשָּׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּעַצְמוֹ

לַעֲסוֹק בָּהּ כָּל יְמֵי קַיִץ בָּאָרֶץ. וּלְמַעַן

אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁאָהֵב: הַדְּבֹרוֹת הָאוֹמְרוֹת לוֹ שִׁירָה

וְנָשִׁים כְּשֵׁרוֹת הָעוֹסְקוֹת בְּצָרְכֵי הַבַּיִת – לְמַעֲנָן,

רַק לְמַעֲנָן בָּרָא בַשָּׁדֶה, בַּגָּן וּבַכֶּרֶם

אֶת הַחֲזַרְזָר⁴ הַשָּׂעִיר בִּלְבוּשׁ יְרַקְרַק וּמַוְרִיד,

כָּרָז⁵ מַאְדִּים כַּדָּם וְהַגֻּדְגְּדָּנִיתֹ⁶ – יְפֵפַת

גַּנֵּי הָאוּקְרַאִינִים וּוֶרֶד רַב-עָלִים, רֵיחָנִי,

מוּרָן⁷ מִמֶשֶׁק טָטָרִים, וְתַפּוּחַ גַּן-עֵדֶן רַךְ-בָּשָׂר,

תּוּתֵי-הַשִּׂיחַ⁸ הַשְּׁחוֹרִים וְהַמִּשְׁמֵשׁ הָעוֹטֶה קְטִיפָה,

לְרַבּוֹת לִימוֹנֵי-אִיטַלְיָה וְהָאֶתְרוֹג הַזְּהַבְהַב מִקּוֹרְפוּ

וְהַחַבּוּשׁ בֶּן-הַנֶּגֶב; וְכָל הַגַּרְגְּרִים⁹ הַנָּאִים:

פֶּטֶל¹⁰ – לֶחֶם הָאֵלִים שֶׁל צְפוֹן אֶבְרוֹפָּה (דוּגְמַת

הָאַמְבְּרוֹסְיָה בְּיָוָן) וְתוּת-הַשָּׁדֶה¹¹ הֶעָדִין

תּוּת-הַגִּנָּה¹² הַקּוֹסֵם שֶׁעָלָיו בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין.

שְׁתִיָּה רְבִיעִית לְסָבְתָא, שְׁתִיָּה בְהֶסַּח הַדַּעַת,

כָּךְ מִתּוֹךְ סְמִיכָה לְשֻׁלְחָן שׁוֹתֵי הַטֵּה בְחַבְרוּתָא,

שְׁתִיָּה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ דִבּוּר, וּפִטְפּוּט וְרֵיחַ רְכִילוּת.

סָבְתָא יוֹשֶׁבֶת וְשׁוֹתָה, וְאֵינָה מַקְפִּידָה בַמִּנְיָן,

עַד שֶׁהָיְתָה נִכְשֶׁלֶת, – וּמִתּוֹךְ שְׁתִיָּה-לְתֵאָבוֹן

בָּאָה לִשְׁתִיָּה מֵאֹנֶס – וְזוֹהִי הַמִּדָּה הָרְבִיעִית.

כָּךְ, מִתּוֹךְ כּוֹסָהּ הַשְּׁמִינִית בָּאָה לַתְּשִׁיעִית – מִמֵּילָא,

יִצְרָהּ גּוֹרֵר וּמְגוֹרֵר – וּמוֹזְגָה הִיא, בְּלִי מֵשִׂים,

גַּם אֶת הַכּוֹס הָעֲשִׂירִית; אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁמָּזְגָה

אֵינָה יְכוֹלָה כְבָר לִכְבּוֹשׁ אֶת יֵצֶר-הַטֵּה, וְהִיא שׁוֹתָה.

וְאָז, שֶׁלֹּא לָבֹא וְלִנְפּוֹל בְּ“כֹחָן” שֶׁל זוּגוֹת, הִיא מוֹזְגָה

כּוֹס אַחַת עֶשְׂרֵה – מֵאֹנֶס, וְשׁוֹתָה אוֹתָהּ מֵאֹנֶס.

אֶפֶס מִי שֶׁלֹּא רָאָה הַסָּבְתָא בְשֶׁבֶת מֵיחַמִּים

שׁוֹתָה, נֶחְנֶקֶת וְשׁוֹתָה כוֹס שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה, לֹא רָאָה

פַּרְצוּף עָלוּב וְנֶעֱלָב וּמַצְחִיק וְאָרֹךְ מָאֳרָךְ:

חָמוּץ וְאָרֹך מִכָּאן וּמִשְׁנֶה אָרֹךְ מִכָּאן

וְעוֹלֶה כְמוֹ מִתּוֹךְ מַרְאֶה מִדֹּפֶן הַמֵּיחָם הֶהָדוּר.

שְׁלֹש עֶשְׂרֵה כּוֹסוֹת? – אֲבוֹי לָהּ, וּלְמַעַן אוֹתָן שְׁלֹש עֶשְׂרֵה

הָיְתָה מוֹזֶגֶת מִיָּד כּוֹס אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, לְהֵחָלֵץ

מִן הַזּוּגוֹת – הִיא מוֹזְגָה וְגוֹמְאָה כוֹס חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה.

כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים נִכְוִים גַּם אָנוּ בְמִנְהָג

אֲשֶׁר קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ וְיוֹצֵא הַשָּׂכָר בְּהֶפְסֵד.

פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה! וְדַי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא…

תל-אביב, 3.5.41

אשתו השניה של סבא. ↩
שבעה פוד = לערך 114 קילוגרם. ↩
מן דגים ממשפחתLeucideus Rutilus, Lמיובשים בשמש – вобла тарань. מן הוולגה, הים השחור והים האזובי. ↩
(рыжовникКGrossularia, L., Gooseberry, Stachelbeere ( ↩
Cherry, Sauerkirsche,Вишня ↩
Sweet cherry, Susskirsche, Черешня ↩
Cornus mas, L.,Cornel,Kornelbam Кизиль ↩
Brombeere, ежевика, ожина ↩
Cydonia communis, L., Quince tree, Quitte айва ↩
Rubus Ideaus L., Raspberry, Himbeere, Малина ↩
Fragaria vesca L., Strawberry, Erdbeere, земляника ↩
Fragaria viridis, Duch,Garden berry,Grtenerdbeere, Клубника ↩

סָבָא מַפְלִיג לְאוֹדֵיסָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

דָּרַשׁ קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם:

כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ בָּעֶצֶם,

כָּכָה לֹא תֵדַע מֵאַיִן הִיא בָאָה בְמֶשֶׁךְ הַיָּמִים – – –

אֶפֶס לִפְעָמִים, לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, יְגֻנַּב אֵלֶיךָ

שֶׁמֶץ מֶנְהוּ וְאָז תִּבְחַן מִקְצָת מִסְתּוֹרֵי הַחַיִּים.

סָבָא – הִתְיַחֵשׂ עַל בֵּית הַקַּרְפִּיּוֹנִי בָאָרֶץ,

וְנוֹלַד בְּחֹדֶשׁ אֲדָר, שֶׁהוּא מַזַּל-דָּגִים, כַּיָּדוּעַ,

לָכֵן קָבַע בְּטַבַּעְתּוֹ, שֶׁשִּמְּשָׁה לוֹ גַם חוֹתֶמֶת,

תַּבְנִית שְׁנֵי דָגִים זְעִירִים – כְּלוֹמַר שְׁנֵי קַרְפִּיּוֹנִים.

וְאָז, בַּיָּמִים הָהֵם, יָשַׁב בִּקְבִיעוּת בֵּין גּוֹיֵי

כְּפָר קָטָן אֵצֶל חֶרְסוֹן, וְשֵׁם אוֹתוֹ כְּפָר “נָמֵל רֵיקָן”:

( גּוֹלַיַה פְּרִיסְטַן בְּלַעַ"ז), וּ“לְפִי צַמְרוֹ – כִּנּוּיוֹ”:

כָּל הַיָּמִים, כִּשְׁמוֹ, קַרְקַע שׁוֹמֵמָה שֶׁל חוֹלוֹת,

חוּץ מִימֵי אֹסֶף-יְרָקוֹת וְאַחַר קְצִיר-חִטִּים, בַּחֹרֶף,

אֲשֶׁר אָז נַעֲרָמוֹת עָלָיו עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת

מִבְחַר קִשּׁוּאֵי-הָאָרֶץ, קִשּׁוּאֵי-אֲגָמִים¹ וְשָׂדֶה,

הָרֵי-הָרִים שֶׁל מִינֵי הָאֲבַטִּיחִים הַטּוֹבִים,

וְהַמְּלָפְפוֹנִים² הַמְּתוּקִים וְהָרֵיחָנִיִּים – לְמִינֵיהֶם,

וְכָל בֵּית הַדְּלוּעִים³, הַגְּדוֹלוֹת, הַקְּטַנּוֹת, בְּנוֹת-הַשַּׁעֲשׁוּעִים,

דְּלַעַת גַּמְלוֹנִית וּדְלַעַת לָגִינִית וּזְעִירָה-נֶחְמֹדֶת,

קְלָחִים מִשְׂתָּרְגִים-מִתְפַּתְּלִים וּמַעֲלִים פְּרָחִים שֶׁל כֶּתֶם,

חוֹבְבֵי שֶׁמֶשׁ-עֲרָבָה, תִּפְאֶרֶת בֻּסְתָּנֵי אוּקְרַיְנָה.

וְסָבָא יָשַׁב בַּכְּפָר, בְּאוֹתוֹ כְּפָר “נָמֵל רֵיקָן”.

בֹּא וּלְמַד, שֶׁמִּכָּאן בָּאָה לוֹ חִבָּה לַמָּיִם.

וְעֵסֶק הָיָה לְסָבָא עִם מְנַהֵל טַחֲנוֹת וַיְנְשְׁטֵין

אֲשֶׁר בְּ“אִמָּא-אוֹדֵיסָה”, עַל שְׂפַת הַפֶּרֶסִיפּ – כְּיָדוּעַ.

הָיוּ עִתּוֹתָיו בְּיָדָיו – בַּקַּיִץ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה,

גָּמַר שֶׁיִּסַּע לְאוֹדֵיסָה, וְלֹא בָּאֳנִיָּה שֶׁל קִיטוֹר,

וְלֹא בַיַּבָּשָׁה בַצָּב אוֹ בַעֲגָלָה בְסוּסִים,

אֶלָּא בְסִירָה זְעִירָה, עֲרֵבַת יְדִידוֹ הַבְרִילָה.

אוֹתוֹ הַבְרִילָה, יְדִיד לְסָבָא וְאֶחָד מֵחֲסִידָיו,

אִכָּר, גַּם הוּא בְאוֹתוֹ כְפָר. כְּפָרִי בֶן כְּפָרִי, עֲצַלְתָּן,

שַׁתְקָן גָּדוֹל מִטִּבְעוֹ מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, מִתְרַחֵק

מִפַּטְפְּטָנוּת יְתֵרָה בַבַּיִת, בָּרְחוֹב וַאֲסֵפָה.

קֹדֶם-כֹּל – מִפִּטְפּוּטֵי הַפְּלוֹנִית שֶׁלּוֹ הַמִּרְשָׁעַת;

שֵׁנִית, מִשִּׂיחַ וָשִׂיג שֶׁל קָהָל שֶׁנִּזְעַק לַאֲסֵפָה;

שְׁלִישִׁית, מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ לָשׁוֹן מְצַלְצֶלֶת – מִ“נַּבְחָן”.

כֵּיוָן שֶׁחִבֵּב שְׁתִיקָה, חִבֵּב לְהִתְיַחֵד עַל חוֹלוֹת

זֶרֶם הַדְּנִיפְּר הַזַּךְ; וְכֵיוָן שֶׁהִתְחִיל מִתְיַחֵד,

הָיָה מִתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ; וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מִתְרַחֵק,

הִתְחִיל גַּם מַפְלִיג בַּנָּהָר; וְכֵיוָן שֶׁהִפְלִיג בַּנָּהָר

הָלַךְ וְהִתְקִין לוֹ סִירָה, בְּעֶצֶם יָדָיו – עֲרֵבָה,

מִן הַזְּעִירוֹת מְאֹד, מֵאֵלֶּה שֶׁקּוֹרְאִים “רַצְחָנִית”⁴.

וְהָיוּ נְהִירוֹת לוֹ צוּלוֹת הַנָּהָר, שָׁם נְחִילֵי הַדָּגָה,

הָיָה שָׁם מַשְׁלִיךְ חַכָּתוֹ וְשׁוֹלֶה מִדְּגַת בּוֹרִיסְתֶּנֶס

אֶת אֲשֶׁר תַּעֲלֶה הַחַּכָּה: קַרְפִּיפוֹן, אַבְרוֹמָה, רוּתִילָה⁵.

בָּטֵל לֹא יָשַׁב מֵעוֹלָם, שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים וְדָג לוֹ.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָיָה מִסְתַּכֵּן וּמַפְלִיג וּמַרְחִיק בַּלִּימָן⁶

עַד לְשׁוֹן קִנְבּוּרְן וְעַד אִי בֵּרֶזַן הַשּׁוֹמֵמָה.

הָיָה לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מִזְדַּמֵּן עִם סָבָא – וְשׁוֹתְקִים,

שֶׁבֶת-שֶׁתֶק בְּיָחַד. וּמִשֶּׁהֶחְלִיט סָבָא

לְהַפְלִיג, נִכְנַס לַבִּקְתָּה הַלְּבָנָה שֶׁל אוֹתוֹ הַבְרִילָה,

בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הוּא בָא, וּלְמָחֳרַת הַשַּׁבָּת הִפְלִיגוּ,

עִם הָנֵץ שַׁחַר חִוֵּר וְזֶרֶם הַנָּהָר מְצֻנָּן,

כְּדֵי לִסְתַּיֵּעַ אֲזַי בְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת הַיָּמָּה.

צֵידָה לַדֶּרֶך לָקָחוּ: גִּיגִית קְטַנָּה שֶׁל מַיִם.

סָבָא – שְׁנַיִם טְשֵׁבָּקִים⁷ מְעֻשָּׁנִים יָפֶה וּתְרֵיסַר

בֵּיצִים שְׁלוּקוֹת וְכִכַּר הַלֶּחֶם וּצְלוֹחִית שֶׁל רִבָּה,

רֶבַע הַלִּטְרָא זֵיתִים וְחַלָּה צָרְפַתִּית לְצִדָּם,

פַּרְגִּית אַחַת צְלוּיָה – וְטַלִּית וּתְפִלִּין וְסִדּוּר.

לָקַח הַבְרִילָה גַם הוּא: שְׁתֵּי כִכְּרוֹת לֶחֶם שֶׁל חִטָּה,

נִתְחֵי חֵלֶב-שֶׁל-פַּר מִן הַמְמֻלָּחִים בְּיוֹתֵר,

כַּמָּה טָרַנְקוֹת זְהַבְהַבּוֹת, חֲרִיצֵי גְבִינָה לְבָנָה

וְכִיס-צִיץ מְמֻלָּא מָכוֹרְקָה⁸ וּבַקְבּוּק שֶׁל יַי"שׁ מִן הַקְּטַנִּים.

עַד שֶׁהָנְתְּקוּ מִן הַגָּדָה וְהִגִּיעוּ לְאֶמְצַע

זֶרֶם הַנָּהָר, הַבְרִילָה תּוֹפֵשׂ בַּמְּשׁוֹטִים בַּשְּׁנָיִם,

כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ בַּזֶּרֶם, הִכְנִיס הַמְּשׁוֹטִים בַּסִּירָה,

פִּתַּח עֲבוֹת בַּד-הַמִּפְרָשׂ, הֱנִיפוֹ וּמְתָחוֹ, וְהָרוּחַ

נָפְחָה בְאֶמְצַע הַבַּד, וְהַזֶּרֶם גַּם הוּא מְסַיֵּעַ,

הָלְכָה הַסִּירָה, מַיְשִׁירָה נִכְחָהּ בִּדְהָרָה קַלִּילָה,

שָׁטוּ בַדְּנִיפְּר הַנָּם דֶּרֶךְ “גְּרוֹן-בִּילוֹגְרוּדוֹף”⁹

וְנִכְנְסוּ לְמֵי הַלִּימָן רְחַב-הַיָּדַיִם וְעָבְרוּ

עַל הָרִבַּלְטְשַׁיַּה – שְׂמֹאל, וְעַל פְּרוֹגְנוֹיסְק מִיָּמִין,

גָּדוֹת מַאְדִּימוֹת מִצָּפוֹן, וּמַלְבִּינוֹת מִדָּרוֹם

חוֹלוֹת לְשׁוֹן-קִנְבּוּרְן¹⁰, כֵּף-בּוּבְּלִיקוֹף הֵצִיץ מֵרָחוֹק,

אַחֲרֵי-כֵן קָרַב אֲלֵיהֶם כֵּף-סְטָנִיסְלָב, וּכְשֶׁיָּצְאוּ

דֶּרֶךְ שַׁעַר-סְטָנִיסְלָב הִתְחִילָה הַסִּירָה רוֹקֶדֶת.

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָכֶם, אִי וֵרְבְּקַה וְזֶה שֶׁל יָנוּשֶׁף.

סָבָא וְהַבְּרִילָה מְרֻצִּים, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְנֶהֱנִים.

הֵמָּה עִם בֵּרֶזַן, וְרוּחַ צְפוֹנִית-מַעֲרָבִית

פָּתְחָה בְשַׁעֲשׁוּעִים עִם שֶׁטַח הַיָּם וַתַּכֶּנּוּ

שְׁבָרִים שְׁבָרִים וְגַלִּים מִגַּלִּים קְטַנִּים וּגְדוֹלִים.

פִּתְאֹם הִתְחִילוּ מַלְבִּינוֹת כַּרְבָּלוֹת עַל רָאשֵׁי הַגַּלִּים

וְסוּפָה סוֹעֶרֶת הִתְפָּרְצָה עַל מֶרְחֲבֵי יָם מֵאַפְסָיִם,

דָּבָר לֹא מָצְאָה בַיָּם, בִּלְתִּי הַסִּירָה הַדַּלָּה,

וַתִּתְנַפֵּל עָלֶיהָ, וַתְּכַל בָּהּ כָּל חִצֵּי חֲמָתָהּ.

יֵשׁ שֶׁהֵחִישָׁה הִלּוּכָהּ וְיֵשׁ שֶׁהִקְפִּיאָה בָאֶמְצַע,

יֵשׁ שֶׁהֵקִימָה עָלֶיהָ מִשְׁבַּר-אַדִּירִים לְכַסּוֹתָהּ,

וְיֵשׁ שֶׁכָּרְתָה לְצִדָּהּ שׁוּחָה עֲמֻקָּה לְשַׁחֲתָהּ,

פִּתְאֹם סְחָבַתָּה בְכֹחַ, וּפִתְאֹם סָגְרָה עָלֶיהָ

דַּרְכָּהּ בַּגַּלִּים מִמּוּלָהּ, זָרְקָה לְכָאן וְהֶחֱזִירָה,

גָּזְלָה בְּכֹחַ מִמִּשְׁבָּר כְּדֵי לְמָסְרָהּ לַשֵּׁנִי,

טִלְטְלָה אוֹתָהּ טַלְטֵלָה עַד כְּדֵי חֵרוּק שֶׁל צְלָעוֹת,

תָּרְנָהּ מִשְׁתַּחֲוֶה כְנֶגֶד כָּל גַּל וְגַל עוֹלֶה לְעֻמָּתוֹ,

וְיָצְאָה בְמָחוֹל בַּנַּחְשׁוֹל – בְּלִי מָשׁוֹט וּמִפְרָשׂ וָהֶגֶה.

שְׁלֹשָׁה יָמִים הִתְנַקְּמָה בָהּ רוּח-הַסַּעַר – וְשָׁכָכָה.

“אֵיפֹה הֵם? לְאָן טִלְטְלָתַם הָרוּחַ?” – לֹא יָדְעוּ הַשְּׁנַיִם:

אוּלַי בְּלֶב-יָם, וְאוּלַי קְרוֹבִים לְאַדְמַת-יַבָּשָׁה –

וְעוֹד שְׁנֵי יָמִים בְּגַלִּינָה – וְכָלוּ הַמַּיִם וְהַצֵּידָה.

תְּשׁוּשִׁים שָׁכְבוּ בַסִּירָה מְצַפִּים לִישׁוּעָה – וְשׁוֹתְקִים.

וְהִנֵּה מִדָּרוֹם עָב קְטַנָּה עוֹלָה וּגְדֵלָה וּקְרֵבָה,

תַּבְנֵית פֵלוּקָה¹¹ שֶׁל תּוּרְקִים עַל כָּל מִפְרָשֶׂיהָ נִשָּׂאָה.

אָחַז סָבָא בַטַּלִּית וְהִתְחִיל מְרִימָהּ-מַשְׁפִּילָהּ,

אָחַז הַבְרִילָה בַסּוּדָר הַלָּבָן שֶׁלּוֹ, עוֹמֵד מְנַפְנֵף –

וְאֵלֶּה הִרְגִּישׁוּ בָאוֹתוֹת – וְנָטוּ אֶל עֵבֶר הַסִּירָה,

הִשְׁקוּם וְהֶאֱכִילוּם – וּשְׁלֵמִים הֱבִיאוּם לְאוֹדֵיסָה.

וְהָיָה בְאַחֲרִית הַיָּמִים, לְאַחַר יָמֵינוּ הַטְּרוּפִים,

וְאַתָּה תִזְכֶּה לְיָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה וְשָׁמַעְתָּ,

אֲשֶׁר בְּצִי אַרְגֶּנְטִינָה לַדֶּגֶל לָבָן וּתְכֵלֶת

יֵשׁ אַדְמִירָלִים יְהוּדִים! מֵאִיר אוֹ שִׁמְעוֹן בְּנֵי שָׁאוּל

לְמַטֵּה הַקַּרְפִּיּוֹנִים – תֵּדַע אֶל-נָכוֹן, שֶׁהֵמָּה

בְּנֵי דוֹדָנִים שֶׁלִּי. וְאִם תִּשְׁאַל מִשְׁתּוֹמֵם: הָא כֵיצַד,

בָּנָיו שֶׁל סוֹחֵר בֶּן סוֹחֵר, מַה לָּהֶם צִי וּמַה מָּיִם?

וְכֵיצַד זֶה הֵכִין לְבָנָיו כִּתְפוֹתָם שֶׁל אַדְמִירָלִים?

תֵּדַע וְתֵדַע שַׁלָּמָה: הוֹאִיל וְנוֹלַד בְּנָמֵל

זָעִיר – הוּא “נָמֵל רֵיקָן” אֲשֶׁר עִם שֶׁפֶךְ הַדְּנִיפְּר,

וְסָבָא שֶׁלּוֹ עָשָׂה דַרְכּוֹ – מִלְּבוֹא חֶרְסוֹן עַד אוֹדֵיסָה –

לֹא בָאֳנִיַּת-הַקִּיטוֹר, וְלֹא בִסְפִינַת מִפְרָשִׂים

אֶלָּא בְסִירָה זְעִירָה, מִן “הָרַצְחָנִיּוֹת” דַּוְקָא,

“דֶּרֶךְ-הַמַּיִם הַלֶּחָה” כְּדִבְרֵי הוֹמֵרוֹס הַיְּוָנִי.

וְאוּלַי, הַשֵּׁם הוּא יוֹדֵעַ! בְּעַצְמוֹת אֲבִי-אֲבוֹת-אָבִיו

פִּעֲמָה (אַחַת מִשִּׁשִּׁים) אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁהָיְתָה

עִם בְּנֵי עַמְּךָ לְפָנִים עַל סַלְעֵי חוֹף עֶצְיוֹן-גָּבֶר,

אוֹמְרֵי שִׁירֵי-הַיָּם בְּמִשְׁכְּנוֹת זְבוּלוּן לְחוֹף יַמּוֹ,

יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִי – עִם סְפִינוֹת צִידוֹנִים אוֹפִירָה.

דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה מְאֹד, אֲרֻכָּה מְאֹד. מִי יוֹדֵעַ

דֶּרֶךְ הָרוּחַ מֵאַיִן, וּמַה תָּבִיא הִיא בִכְנָפֶיהָ.

וְאוֹתָם נִיצוֹצוֹת-הַפְּלָאִים מִיָּמִים מִקֶּדֶם, יְמֵי-כֹחַ,

רוֹעִים וְנוֹקְדִים וְסוֹפְרִים, נַפָּחִים, רוֹפְאִים וְסוֹחֲרִים,

אֲשֶׁר הָיוּ בְמֶשֶׁךְ הַיָּמִים וַחֲלִיפוֹת נְסִבּוֹת

שׁוֹפְטִים, מְלָכִים וּנְבִיאִים, מוֹרִים וְעַמּוּדֵי הַתּוֹרָה,

מְשִׁיחֵי-הַשֶּׁקֶר הַתּוֹעִים, מְשׁוֹרְרִים וְהוֹזֵי-קַבָּלָה,

פּוֹסְקִים זְעוּמֵי-עֵינַיִם וּמְיַסְּדֵי הַיְשִׁיבוֹת הַגְּדוֹלוֹת,

מְאוֹרוֹת חֲסִידִים, וְיֶתֶר כָּל כּוֹאֲבֵי מַכְאוֹב אֻמָּתָם

אַנְשֵׁי הַחָכְמָה וְהַתְּרוּמוֹת, וְהַשְּׁתַּדְּלָנִים הַגְּדוֹלִים, –

דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל וּשְׁמוּאֵל, דּוֹרוֹ שֶׁל יִפְתָּח וְיִפְתָּח;

וְכָל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר לֹא זָכוּ לְהַעֲלוֹת

אוֹרָם בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל, וְכָלוּ וְכָבוּ מֵאֶפֶס

מַעַשׂ בִּמְצָרֵי גֵּיטוֹאוֹת וּבַמַּאְפֵּלְיָה הַגְּדוֹלָה, –

אוֹתָם נִיצוֹצוֹת הַפֶּלֶא עֲתִידִים עוֹד לְהִגָּלוֹת,

שׁוּב יִתְלַקְּחוּ לִמְאוֹרוֹת לְעַמָּם הַדַּל, לְכָל הָאָדָם,

מְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים: כִּי נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר!

19.6.41

Gurke,Огурец ↩
Дыня, Melone ↩
Cucurbita pepo, Kürbissтыква ↩
Душегубка ↩
Плотва, Pflötze ↩
Днепровский лиман ↩
אברומה של דון. ↩
מין טַבַּק זול. ↩
Белогрудовское гирло ↩
Кинбурнская коса ↩
פלוקה – אנית–סוחר לא גדולה בים–התיכון, בעלת 3 תרנים ומפרשים משולשים; לפנים גם אנית מלחמה ושוד. ↩

עַל תֵּל הָעֲרָבָה

מאת

שאול טשרניחובסקי

וְסָבָא אָז יוֹשֵׁב בִּכְפָר. וְהָיָה זֶה אַחֲרוֹן שִׁבְתּוֹ,

כִּי יָצָא מִשָּׁם, וּשְׁנוֹתָיו אַחֲרוֹנוֹת הוּא שָׁהָה

בָּעִיר הַיְּהוּדִית חֶרְסוֹן וְגַם בְּאִסְטַנְבּוּל הַמְּהֻלָּלָה,

עַד נָחוּ עַצְמוֹתָיו הַיְגֵעוֹת בְּאוֹדֵיסָה-אִמָּא,

בְּבֵית הָעָלְמִין הֶחָדָשׁ, אָז רְחַב יָדַיִם וְשָׁמֵם,

שָׁם בְּשׁוּרָה רִאשׁוֹנָה תַחַת סְבָךְ שִׁטָּה צְהֻבָּה.

שָׁמָּה, לְאַחַר חֲמִשִּׁים שָׁנָה, הִכְנִיסוּ נְכָדָיו

בִּתּוֹ – הָאֲהוּבָה עָלָיו מִכֻּלָּן – וְקֶבֶר

כָּרוּ לָהּ קָטָן צָנוּעַ לְיַד קֶבֶר פְרוּג, אֲשֶׁר כָּכָה

בָּכְתָה לְמִקְרָא שִׁירוֹתָיו, שִׁירַת הַמְּשׁוֹרֵר הַיְּחִידִי,

אֲשֶׁר רֵיחַ גֹּרֶן נוֹדֵף מִפְּסוּקָיו הַנּוּגִים.

וְאָז יָשַׁב סָבָא בַכְּפָר, וְהַרְחֵק מֵעִיר, בִּתְחוּם מִנְיָן

יְהוּדִים פְּשׁוּטִים, טְרוּדִים בְּעִסְקֵי פַרְנָסָה בָאָרֶץ,

בְּמֶרְחַקֵּי הָעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁדָּמְתָה בִתְחִלַּת

אָבִיב מִזְדָּרֵז בָּאָרֶץ לְיָם מַכֶּה גַלִּים יְרֻקִּים,

בְּשִׁלְהֵי דְקַיְטָא – יָם כֶתֶם כֶּבֶד-תְּנוּעָה בָרוּחַ.

אוֹתָם הַגַּלִּים הַיְּרֻקִּים, גַּלֵּי הַחִטָּה הַקַּלִּים,

הוֹלְכִים וּבְשֵׁלִים בַּחַמָּה, וּכְתֹם יְמֵי-הַקָּצִיר הַקָּשִׁים,

יְמֵי הָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה בְחֻמָּהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ וּבְצִנַּת

לֵילוֹת הַקַּיִץ הַקְּצָרִים, עִם שִׁירַת גַּלְגַּלֵּי הָ“אַרְבַּה”¹

תַּחַת כְרִי כָבֵד מְשָׂרֶכֶת דַּרְכָּהּ בְּאַבְקוֹת מַסְלוּלִים

בְּתוֹך עַנְנֵי שַׁחַק תְּלוּיִים וְעוֹמְדִים מַחֲנִיקִים בַּדֶּרֶךְ.

וְאַחַר הַדַּיִשׁ הָעַלִּיז הַמְּתַקְתַּק וְלֹא פּוֹסֵק בַּגֹּרֶן,

יָרְדוּ בְתוֹךְ שַׂקִּים כְּבֵדִים בַּצַּבִּים וּבַעֲגָלוֹת

שַׁיָּרוֹת הַחִטָּה הַטּוֹבָה לְנִמְלֵי הַדְּנִיפְּר הַקְּטַנִּים,

כְּדֵי לְהִשָּׁפֵךְ לְעָמְקָן שֶׁל אַרְבּוֹת הַבַּרְזֶל הַגְּדוֹלוֹת:

שֶׁבֶר לְאִיטַלְיָה הַיָּפָה וְהָרְעֵבָה לְלֶחֶם אֲדָמוֹת –

הָאַרְנַאוּטְקָה הַצֶּחָה וְהַגִּירְקָה סְמוּקַת-הַגַּרְעִין,

הַבֶּלוֹטוּרְקָה הַשְּׁקוּפָה, הַקָּשָׁה וְהַמְּשֻׂפֶּמֶת,

הַיֶּזְשֶׁבִיקָה הַצְּפוּפָה וְהַסַּנְדוּמִירְקָה הַזְּעִירָה,

הַחִטִּים לְמִינָן – מִזְרַע-הַחֹרֶף וּמִזְרַע-הַקָּיִץ.

שָׁם יָשַׁב אָז סָבָא, וְהָיָה בְּנוּחוֹ בָּעֶרֶב

עַל הָאִצְטָבָא הָרְחָבָה וְהַגּוֹבֶלֶת אֶת כָּתְלֵי

בֵּית הַחֹמֶר שֶׁלּוֹ, הָיָה רוֹאֶה לְפָנָיו

שׁוּב אֶת הַיָּם עַל מֶרְחָבוֹ, אוֹתוֹ הַיָּם לְלֹא שִׁירָה.

וְאוֹתָהּ שֶׁמֶשׁ-עֲרָבָה, שֶׁהָיְתָה שׁוֹזֶפֶת אֶת זֶרַע

חִטַּת הַזָּהָב הַגְּבוֹהָה, מַתְקִינָה מַקְפִּידָה לְהַסְמִיק

אֶת הַדּוּבְדְבָנִים בַּגִּנּוֹת, – יָדְעָה לְהַתְקִּין בַּבַּיִת

חָמֵשׁ בָּנוֹת זְקוּפוֹת, הָאַחַת יָפָה מֵחֲבֶרְתָּהּ,

אַחַת בָּרָה מֵאֲחוֹתָהּ – עֲסִיסִיּוֹת כְּפֶרַח הַשְּׁדֵמָה,

יוֹמָם כָּל אַחַת עֲסוּקָה שְׁקוּעָה בְשֶׁלָּהּ בְּתוֹךְ הַמֶּשֶׁק,

תַּבְנִית הַדְּבוֹרִים הַזְּרִיזוֹת, בְּפִזְמוֹן חֲרִישִׁי עַל פִּיהָ;

אֶפֶס בָּעֶרֶב עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה הַגְּדוֹלָה הַקּוֹדְחָה,

וְכוֹכָב מִתְגַּנֵּב מִלִּפְנֵי כוֹכָב וּמִתְלַקֵּחַ, –

כֻּלָּן מוּסַבּוֹת עַלִּיזוֹת בְּפִטְפּוּט פִּטְפּוּטָן לַשֻּׁלְחָן,

הָיוּ עֲשָׂרָה כוֹכָבִים מִתְלַקְּחִים בַּחֶדֶר הַקָּטָן.

בּוֹדְדוֹת, הַרְחֵק מֵאָדָם עָלוּ וְחָלְמוּ עֲתִידָן.

אוֹרְחִים הִתְדַּפְּקוּ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד, וְיֵשׁ אוֹרְחִים,

אֲשֶׁר יוֹשֵׁב הֶעָרִים אוֹתָם לֹא רָאָה. בַּחֹרֶף,

פִּתְאֹם אִם תָּבֹא הַקָּרָה לְאַחַר גְּשָׁמִים לְהַגְלִיד

פְּנֵי עֲרָבָה שׁוֹמֵמָה, אוֹ שֶׁלֶג נֶעֱרַם וְעוֹמֵד,

כְּנוּפִיּוֹת כְּנוּפִיּוֹת יָבֹאוּ קוֹרְאִים² חִנָּנִים זְקוּפִים,

אֶל הֶחָצֵר נֶחְפָּזִים אוֹ פָּנִים יָעֵזוּ וְיִכָּנְסוּ

אֶל הַמִּסְדְּרוֹן הֶחָמִים לְנַקֵּר זֵרְעוֹנִים זְרוּקִים.

וְהָיְתָה הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁל סָבָא לַזָּקֵן וְלַנָּעַר.

רָץ³ בָּא, יִכָּנֵס בְּהֵחָבֵא לְשֵׁם וִכּוּחַ de plano

פִּיהוּ נְאָצָה כְנֶגֶד כָּל דִּינֵי דְמַלְכוּתָא בָּאָרֶץ.

יֵשׁ שֶׁיָּסוּר לְבֵיתוֹ פּוֹרֵט עַל פִּי הַפַּנְדוּרָה⁴,

זָקֵן מֻפְלָג וְעִוֵּר לְהַנּוֹת אֶת סָבָא בְזֶמֶר,

בְּדוּמְקָה קוֹזַאקִית“⁵ עַתִּיקָה שֶׁקִּבֵּל מֵאַנְשֵׁי הַ”קּוֹבְזָה",

נוּגָה נוֹגַעַת עַד לֵב, הֲרַת רַעְיוֹנוֹת עֲמֻקִּים,

סִפּוּר מִלְחֲמוֹת דָּמִים עִם גְּדוּדֵי פּוֹלָנִים יְהִירִים

אוֹ פָרָשֵׁי טָטָרִים זְרִיזִים מִקְּרִים הַנֶּחְמֶדֶת.

יָדַע גַּם הַרְבֵּה שִׁירוֹת חֲסִידִים, נוּסְחוֹת “תְּהִלִּים”,

בָּמוֹ הֵעִיר לְבַב זְקֵנוֹת צַלְיָנִיּוֹת לִבְכּוֹת,

וַאֲנָחוֹת עֲמֻקּוֹת וּמַתַּן צְדָקָה לֶעָנִי.

נַעַר בֶּן עֶשֶׂר מוֹלִיכוֹ, טְלַאי עַל גַּב טְלַאי וְרֹאשׁ פֶּרַע,

נָדְדוּ מִכְּפָר אֶל כְּפָר, מִתְכַּוְּנִים לִימֵי שׁוּק וִירִידִים.

אוֹתוֹ נֶשֶׁף, לְאַחַר שֶׁהָלַךְ הַזָּקֵן הָעִוֵּר,

וְשָׁכְכָה הַתְּנוּעָה בַבַּיִת וְנָמוּ אִישׁ אִישׁ בְּפִנָּתוֹ,

סָבָא הֶעֱלָה נֵר, וְאוּלָם לֹא תָפַס, כְּדַרְכּוֹ,

לֹא אֶת הַ“בֵּיאוּר” הַגָּדוֹל וְלֹא אֶת רָסִין גְּאוֹן צָרְפַת,

וְלֹא לֵיאוֹפַּרְדִי⁶ הַנּוֹדֵד, אֶלָּא שֶׁחִפֵּשׂ וּמָצָא

פִּסַת נְיָר וְהַקּוּלְמוּס, וְיָשַׁב לַשֻּלְחָן מְפַזֵּם

אַחַת מִשִּׁירוֹת הָאָרֶץ, לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּמַתְכֻּנְּתָּהּ

שִׁיר “בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ”, בְּמִסְגַּרְתָּהּ וּבְנֹעַם לַחֲנָהּ.

וְנַחַת רוּחַ לוֹ עוֹשָׂה בְשׁוֹרְרָהּ אוֹתָהּ בְּפִיהָ

בִּתּוֹ הַצְּעִירָה הַפִּקְחִית בְּעִבְרִית: "יָדַעְתִּי יָדַעְתִּי

עַל מִי אֶתְגַּעְגֵּעַ, אַךְ אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ

מִי בְּחַיַּי לִי רֵעַ"⁷ וְסָבָא מְפַזֵּם אַחֲרֶיהָ.

דְּבָרִים קְטַנִּים נִצְטָרְפוּ בַחַיִּים הַדַּלִּים לִגְדוֹלוֹת.

מַעֲשֶׂה וְחָלָה בַבַּיִת מְכוֹנֵן הַטַּחֲנָה, גֶּרְמָנִי.

שָׁכַב לְיַד הַחַלּוֹן, וְנֵר דּוֹלֵק עוֹמֵד מֵרַאֲשׁוֹתָיו,

שָׁכְחוּ לְהָגִיף הַתְּרִיסִים, וְנָטָה לַחַלּוֹן, אֶל אוֹרוֹ,

כּוֹס-חֳרָבוֹת⁸ וְזָרַק אֶת פְּסוּקוֹ. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר

בִּקֵשׁ הָאִישׁ לְהָבִיאוֹ תֵכֶף וּמִיָּד לַמּוֹשָׁבָה,

יַעַן כִּי הוֹלֵךְ לָמוּת, וְהַצִּפּוֹר הִיא בָאָה לְבַשֵּׂר.

שָׁמַע בְּאָמְרָהּ דְּבָרֶיהָ: בֹּא-בֹא! (לְבֵית עָלְמִין הִתְכַּוְּנָה).

וְעוֹד הִיא אָמְרָה: “קוּם מֵת, קוּם מֵת, חֲפוֹר בּוֹר בְּאֵת”.

תֵּכֶף הֵבִיאוּ הַסּוּסִים; וְלֹא הוֹצִיא אֶת חָדְשׁוֹ וְנִסְתַּלֵּק.

קָרוֹב לַכְּפָר תֵּל-קְדוּמִים, לוֹ קָרְאוּ “קִבְרוֹת הַמְּלָכִים”.

אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לֹא יָדְעוּ מִי שָׁפַךְ אוֹתוֹ וּמָתַי.

אֵלֶּה אוֹמְרִים: הַשְּׁבֶדִים, וְאֵלֶּה אוֹמְרִים: פּוֹלָנִים,

וְאֵלֶּה: כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים כָּאן עָמַד עַל עָמְדוֹ, וְקֹדֶם

נִצַּב עָלָיו פֶּסֶל, תַּבְנִית “אֵשֶׁת-הָאָבֶן”⁹,

עַד שֶׁבָּאוּ מֵעִיר הַבִּירָה חֲבוּרַת חֲכָמִים,

כָּרוּ וְחָפְרוּ בַתֵּל, הִגִּיעוּ לְעָמְקוֹ וְגִלּוּ

שֶׁלֶד הַמֶּלֶךְ הַמֵּת, עַל יָדוֹ שִׁלְדֵי כָל-נָשָׁיו,

שִׁלְדֵי עֲבָדִים וְשֶׁלֶד סוּסוֹ חֲבִיבוֹ, שֶׁטָּבְחוּ

לוֹ הַכֹּהֲנִים בְּמוֹתוֹ, וְלֹא יֵלֵךְ בְּגַפּוֹ הַמֶּלֶךְ,

כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, מִשְׁתֵּהוּ וְנֵזֶר תִּפְאָרָה שֶׁל כֶּתֶם,

מַעֲשֶׂה אָמָן יְוָנִי מִגְּאוֹנֵי תַלְמִידֵי צִידוֹנִים.

סָתְמוּ שׁוּב אֶת הַתֵּל, וְעָמַד שׁוּב בּוֹדֵד בַּשָּׂדֶה,

אָפוֹר וְאִלֵּם עַל סוֹדוֹ, לֹא גִלָּה מִי שְׁפָכוֹ וּמָתַי

לִהְיוֹת נֶפֶשׁ לְמִי – מַצֵּבָה לְעוֹלָם אִלֶּמֶת.

אוּלַי בְּשִׁירָה קְדוּמָה מְצַלְצֵל עוֹד שְׁמוֹ בַמַּנְגִּינָה,

אֵי שָׁם וְהַרְחֵק מֵאַרְצוֹ-מוֹלַדְתּוֹ הֱבִיאוֹ מְשׁוֹרֵר.

נֶעֱזָב עָמַד מִבְּלִי כָל בָּאֵי לִסְפּוֹד לוֹ וְלִבְכּוֹת,

יָחִיד בִּמְלוֹא הָעֲרָבָה, זוֹעֵם וּבוֹדֵד כָּמוֹהָ.

מִשְׁעוֹל צַר, מִשְׁעוֹל בֵּין-קָמוֹת, הִתְפַּתֵּל בַּשָּׂדֶה אֶל נֹכַח

אוֹתוֹ הַתֵּל, – בַּשַּׁבָּתוֹת הָיוּ הַבָּנוֹת מִזְדָּרְזוֹת,

כְּאוֹתָם קוֹרְאִים חִנָּנִים בֵּין עִשְׂבֵי הַבָּר וְהַשִּׁבֳּלִים,

עוֹלוֹת עַל רֹאשׁ הַמַּצֵּבָה וְצוֹפוֹת-מַבִּיטוֹת לַמֶּרְחָק,

מָלֵא הַלֵּב שִׁיר-גַּעְגּוּעִים לַמֶּרְחָק, לֶעָתִיד לֹא נִרְאֶה.

הוֹי הוֹי הַשָּׂדֶה הַגָּדוֹל, הוֹי הָעֲרָבָה הָרְחָבָה,

אֲשֶׁר בְּרָאֵךְ בִּבְרָכָה בוֹרְאֵךְ וַיַּרְחֵב גְּבוּלַיִךְ

< מִן אֲפִיקֵי הַפְּרוּט¹⁰ וְעַד מֵי הַדּוֹן¹¹, מֵי-מְנוּחוֹת.

חָבֹק יְחַבְּקוּךְ בִּזְרֹעוֹת עֲנָקִים הַבּוּג¹² רַב הַמָּיִם,

נַחֲלֵי הַדְּנֶיסְטְר¹³ הַנָּאֶה מִיַּרְכְּתֵי גַּלִּיצִיָּה נָטָה,

נַהֲרוֹת פַּלְגֵי הַדְּנִיפֶּר¹⁴ הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאִינְגוּלֶיץ,

מֵי הַדּוֹנְיֶץ¹⁵ אֲחִי דוֹן הַגָּדוֹל בֶּן-חוֹרִין.

צִוָּה לָךְ בִּרְכַּת שָׁמַיִם, אֶת גִּשְׁמֵי הַחֹרֶף הַקָּרִים

וַעֲרֵמוֹת הַשֶּׁלֶג לְכַסּוֹת בַּסְּתָו מַעֲרוּמָיִךְ.

מַה לָךְ צִמְאוֹנֵךְ הָאָיֹם, כִּי תִצְמְאִי לַדָּם וְלַדֶּמַע,

לִרְווֹת מֵהֶם, מִדֵּי יוֹבֵל בְּיוֹבְלוֹ תִרְוִי פַּעֲמָיִם.

אִמְרִי, הַגִּידִי, מִי קִלְלֵךְ קִלְלַת הַדָּמִים הַגְּדוֹלָה?

מִשְׁפְּחוֹת כָּל-מֶרְחָבַיִךְ שֶׁכָּלוּ וְהָיוּ עֲפָרֵךְ,

בַּחֲלִיפוֹת הַדּוֹרוֹת, בְּמִלְחֲמוֹת גּוֹיִם בַּגּוֹיִם?

נְקַם פָּרָשַׁיִךְ מִקֶּדֶם, הַנּוֹדְדִים עַל גְּדוֹת נְהָרַיִךְ?

וְאוּלַי בְמִרְדֵּךְ הָאָיֹם לִפְרוֹק עֹל אָדָם תִּרְעָדִי,

תֹּאמְרִי לְנַעֵר כָּל שִׁבְטֵי אֲדָמוֹת עָלַיִךְ שָׁרָצוּ?

עָבִים קַלִּילוֹת צְהַבְהַבּוֹת נוֹסְעוֹת בָּעֵדֶר, בְּוַדַּאי

הִנֵּה גַּם הֵנָּה מִתְגַּעְגְּעוֹת עַל עֵבֶר לֹא נוֹדָע, לֹא נִרְאֶה,

כִּי עַל כֵּן תִּתְמַהְמַהְנָה, לְאַט לְאַט תִּמָּשֵׁכְנָה –

מְשִׁיכָה קָשָׁה מַתְמִידָה, בְּקֹשִׁי שֶׁל פְּרִידָה לְעוֹלָם.

חַמָּה לוֹהֶטֶת כִּפְטָל נוֹטֶה, מִזְדָּרְזָה, נוֹגַעַת

בְּגַב הָעֲרָבָה, גְּדֵלָה וְשׁוֹקַעַת, שׁוֹקַעַת, שׁוֹקַעַת.

נִדְמֶה, כְּאִלּוּ בְרִדְתָּהּ הֻכּוּ פְנֵי שָׂדֶה בְתִמָּהוֹן

גָּדוֹל וְאִלֵּם, – וְאוּלָם מִתּוֹךְ הָאַפְלוּלִית לְמֶחֱצָה

צִפּוֹר הַשָּׂדֶה נֵעוֹרָה וְשַׂלְוִים¹⁶ אוֹמְרִים שִׁירָתָם.

צִפּוֹר אֶל צִפּוֹר בְּקוֹל: " פֹּה בֵיתִי, פֹּה בֵיתִי!"… הָס!

לָהּ: “פֹּה פִתִּי, פֹּה פִתִּי!” זוֹרֶקֶת הַשְּׁנִיָּה, וּשְׁלִישִׁית

עוֹנָה לָהּ: “פַּטְפְּטִי!” בִּתְחוּם הַחֲשֵׁכָה הָאִלֶּמֶת

הֹוֶה וְעָבַר יִשָּׁקוּ… נֵזֶר מְלָכִים קְדוּמִים,

שִׁירַת הַזָּקֵן הָעִוֵּר עִם לַחַן פַּנְדוּרָה עַתִּיקָה.

וְאוּלַי לֹא הָיָה מֵעוֹלָם – מֵעוֹלָם לֹא הָיָה

דָּבָר, אַךְ שִׁבְרֵי פְסוּקִים שֶׁל שִׁירַת יְגוֹנִים נִשְׁכָּחָה,

וְלֵב קָטָן אֶחָד בָּעוֹלָם הָרוֹצֶה גַם הוּא לוֹמַר שִׁירוֹ,

הַרְחֵק, לֹא פֹה, וְעַל לִבּוֹ שֶׁלּוֹ, אֶל עֲרִיסַת תִּינוֹקוֹ,

לְעַטֵּר אוֹתוֹ בְנֵזֶר – כַּנֵּזֶר שֶׁעִטְּרָה הִיא עַצְמָהּ

לְרֹאשָׁהּ הַמְּחֻטָּב הָאָצִיל, הַכָּבֵד בִּשְׁתֵּי צַמּוֹת שְׁחוֹרוֹת:

פִּרְחֵי הַדָּגָן הַכְּחֻלִּים, אוֹ אוּלַי בְנֵזֶר שֶׁל כֶּתֶם,

כְּאוֹתוֹ הַנֵּזֶר שֶׁמָּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר פֹּה בְתֵל זֶה?

אִמָּא, אִמָּא יַקִּירָה, מַה נֵּזֶר מִנֵּזֶר מִנִּית לִי?

נֵזֶר שֶׁל כֶּתֶם אֵינֶנּוּ, אֵינֶנּוּ נֵזֶר שֶׁל פְּרָחִים,

עֲלֵי דַפְנָא בְמַשְׂכִּיּוֹת חֲרוּלִים וְסִרְפַּד הַשָּׂדֶה…

תל-אביב, 10.7.41

עגלת–איכרים גדלת אופנים ורחבת דפנות. ↩
Rebhuhn, паткауроК ↩
רצים או נודדים נקראו אנשי כת אחת של המינים, раскольники שאינם מודים בכהונה ומאמינים שהאנטיכריסט כבר בא, וכל החוקים, המשטרה והפספורט מעשי ידיו הם;הרוצה להציל נפשו נודד ממקום למקום ופורש מן הצבור. ↩
Бандура כלי זמר בן 30–11 נימים, שפורטים עליו בגרם ואצבע, והוא תפס מקומה של הקובזה העתיקה. ↩
שיר אפי–לירי. ↩
משורר איטלקי מפורסם ↩
я знаю я знаю кого я кохаю, тілкі ни знаю скім жіти маю ↩
Сова, למרות דעתם של כל משוררינו, שכל הצפרים יש להן שיר אחד, הצויץ–צויץ המפורסם, אני מרשה לעצמי לאמר, שכל צפור וצפור יש לה שירתה שלה. הכוס מה הוא אומר: בו–בו או קויט–קויט קואֶב–קואֶב! קול–קול. ומטעם זה הפולני שם בפיו את המלים: סמרט אידזה, סמרט אידזה! הגרמני יקרא לו: Leichenvogel, Totenvogel, Leichenhühnchen: “Komm mit! Komm mit! Bring Schipp und Spaten mit!”. “Komm mit! Komm mit auf den Friedhof". לדעתם של הגרמנים והסלבים – צפור מבשרת רעה. ↩
[9] баба Каменная. על תלי הסקיתים רואים לעתים קרובות פסל אשה מאבן. ↩
שם נהר בדרום רוסיה. ↩
כנ"ל ↩
כנ"ל ↩
כנ"ל ↩
כנ"ל ↩
כנ"ל ↩
Wachtel. Перепелка ↩

אִמָּא דְסָבְתָא שֶׁלִּי

מאת

שאול טשרניחובסקי

סָבְתָּתֵנוּ אֵינָה סָבְתָא כִּי אִם בְּתוֹרוֹתֶיהָ!

אִמָּא דְסָבְתָא שֶׁלִּי – (זְכוּתָה יָגֵן עָלֵינוּ) – –

הָיְתָה בִשְׁעָתָהּ מְיַלֶּדֶת (וְלֹא, חַס וְחָלִילָה, מְדֻפְּלֶמֶת!)

וְעוֹד – מְיַלֶּדֶת שֶׁלֹּא עַל מְנַת לְקַבֵּל שְׂכַר טִרְחָה.

חָכְמָה זוֹ לָהּ בִּירֻשָּׁה: הַשֵּׁם יוֹדֵעַ מִנַּיִּן,

אוּלַי מִימוֹת שִׁפְרָה-פּוּעָה? וְהָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּהַצְלָחָה:

הוּא (הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!) – הוּא שׁוֹמֵר פְּתָאִים וְטִפְּשׁוֹת;

וְ“לֹא כַנָּשִׁים מִצְרִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת, כִּי חָיוֹת הֵנָּה”.

וְעָמַד לָהּ קֹמֶץ חָכְמָתָהּ לְשַפֵּר וְלָדוֹת לְעַמָּהּ.

הָיְתָה חֲבִיבָה מְאֹד עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת, כִּי בְמִצְוָה

עָסְקָה וְלֹא מִתּוֹךְ אַהֲבַת-בֶּצַע. וְעוֹד מִצְוָה

אַחַת הָיְתָה בְיָדָהּ, מִצְוָה לֹא כְתוּבָה בַּתּוֹרָה:

הָיְתָה מַסְפֶּקֶת לְיוֹלְדוֹת עֲנִיּוֹת אֶת מְרָקָן בִּשְׁעָתָן.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – בְּנֵי “עַמְּךָ” – הֵם לִכְשֶׁיֶּחֱלוּ וּנְשֵׁיהֶם

רֵאשִׁית תְּרוּפָתָם – הַמָּרָק; וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה

אִשָּׁה יוֹלֶדֶת. הַמָּרָק וּמְנָת הָרִבָּה הַמְּתוּקָה –

הֵם הֵם הַמַּאֲכָלוֹת הַמְּשִׁיבִים נֶפֶשׁ – הַמְּחַיִּים.

הָיְתָה הַזְּקֵנָה יוֹצֵאת מִכָּתְלֵי בֵיתָה הַצָּחוֹר

וְיָדָהּ לֹא זָזָה מֵאוֹתוֹ סִיר הַחֶרֶס הַמְּזֻגָּג,

אֲשֶׁר בּוֹ הָיְתָה מַכְנִיסָה הַמָּרָק הַסּוֹעֵד לְיוֹלְדוֹת.

הָיְתָה נִכְנֶסֶת לַמָּקוֹם שֶׁהָיְתָה נִכְנֶסֶת, וְיָדְעָה

לְכַוֵּן יָפֶה הַשָּׁעָה, – וְרֵיקָם לֹא שָׁבָה מֵעוֹלָם.

כָּאן קִבְּלָה מְרָקָהּ מֵאַחַת מַטְרוֹנָה כָּשַׂת-רַגְלָיִם,

יַעַן כִּי בוֹ בַיּוֹם שָׁלְחוּ לִשְׁחוֹט לַשּׁוֹחֵט בָּרַוְזָה;

פֹּה הֶעֱנִיקוּ לָהּ יַעַן גַּם בְּאוֹתוֹ בַיִת יוֹלֶדֶת, –

תִּשְׂבַּע בִּזְכוּתָהּ שֶׁל זוֹ גַם הַמִּסְכֵּנָה בִצְרִיפָהּ;

שָׁם – בִּזְכוּת בְּרָכָה: " וְתִזְכִּי לְבַשֵׁל מְרַק-זְהָבָהּ שֶׁל בִּתֵּךְ

זֹאת הָעֲדִינָה הַכַּלָּה!" וְעִם סִיר מָלֵא הָלְכָה הַזְּקֵנָה.

אֶלָּא שֶׁמִּצְוַת מְיַלֶּדֶת הָיְתָה לָהּ שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ:

הָיְתָה מְקַבֶּלֶת אֶת קְצוֹת הַצִּפָּרְנַיִם הַכְּרוּתוֹת,

גֵּז הָאֶצְבָּעוֹת הָרִאשׁוֹן – גְּזָרִים דַּקִּים וּוְרֻדִּים.

הָיְתָה צוֹרַרְתָּם בְּחִתּוּל, כּוֹרַכְתָּם וְעוֹשָׂה הַקָּשֶׁר,

קֶשֶׁר לְצִדּוֹ שֶׁל קֶשֶׁר בְּתוֹךְ חִתּוּל בַּד אֶרֶךְ מִדָּה,

וְאֶת הַחִתּוּלִים הִיא גוֹלְלָה וְעוֹשָׂה בָם פְּקַעַת לְבָנָה,

קֶשֶׁר מִצְטָרֵף לְקֶשֶׁר, וְחִתּוּל מִצְטָרֵף לְחִתּוּל,

חִתּוּל מִצְטָרֵף לִפְקַעַת, וּפְקַעַת גְּדֵלָה וְהוֹלְכָה.

וְאָז יִשְׂרָאֵל מִתְכַּנְּסִים לִגְדוֹת הַדְּנִיפֶּר הַנָּאוֹת,

אֲשֶׁר הִגִּישׁ פּוֹטְיוֹמְקִין הַמַּזְהִיר, הַמְּשֻׁגָּע מֵאוֹנוֹ,

שַׁי לְרַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת שֶׁל קַתַּרִינָה הַגְּדוֹלָה.

וְאָז בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֶרְסוֹן פָּרִים וְשׁוֹרְצִים וְרָבִים,

וְאָז בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּחֶרְסוֹן זְרִיזוֹת מְקִימוֹת וְלָדוֹת,

אֶחָד אַחַר אָחִיו – כַּדִּין, וְכַדָּת וְלַמּוֹעֵד:

לֹא הִתְחַכְּמוּ וְלֹא הִשְׁתַּמְּטוּ מִמִּצְוַת הַבּוֹרֵא.

הָיוּ מַשְׁכִּימוֹת לַמִּצְוָה וּמְאַחֲרוֹת לַעֲמֹד מִלָּדֶת.

וְהָיְתָה הַסָּבְתָא מְסַיַּעְתָּן וּמְשַׁפְּרָה אֶת צֶאֱצָאֵיהֶן.

וְיָדְעָה הַזְּקֵנָה לְהַאֲרִיךְ יָמִים עַל יָמִים וְעַל שָׁנִים,

וְהָלְכוּ הַפְּקָעוֹת וְגָדְלוּ, וְהָלְכוּ הַפְּקָעוֹת וְרַבּוּ:

סָבְתָא לֹא יָדְעָה כְבָר כַּמָּה קְשָׁרִים כְּרוּכִים בַּצְּרוֹרוֹת,

וְכַמָּה דוֹרוֹת שָׁם נִצְפְּנוּ כֹחַ זִכְרוֹנָה לֹא תָפָס.

וְאַף עַל פִּי שֶׁהַסָּבְתָא קָטְנָה, נִדַּלְדְּלָה קוֹמָתָהּ,

צָפַד עוֹרָה עַל גִּרְמָהּ, הָפַךְ אֲפַרְפַּר-יְרַקְרַק,

נִגַּשׁ חֹטֶם בַּסַּנְטֵר, וְנִתְעַקְּמָה עֲקִימָה מְשֻׁנָּה, –

אֶפֶס עֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת עָמְדוּ בְעֶצֶם תְּמִימוּתָן,

חַמּוֹת וְקֹרְנוֹת, מְאִירוֹת וּמְחַבְּבוֹת אוֹתָהּ עַל הַכֹּל,

אוֹתָן עֵינַיִם-אַכְטִיסִים, אֵשׁ שְׁחוֹרָה בְתוֹךְ אֵשׁ לְבָנָה,

אֲשֶׁר הִנְחִילָה לַבָּנוֹת וְגַם לְכָל נֶכְדוֹתֶיהָ –

נֵדָה רַבָּה מְאֹד, רְאוּיָה לַנְּסִיכָה בָאָרֶץ.

וְכַאֲשֶׁר מָלֵא צְבָאָהּ לָלֶכֶת גַּם הִיא לְעוֹלָמָהּ,

הִיא עַל מִטָּתָהּ פָּקָדָה: אוֹתָן הַפְּקָעוֹת לְהַכְנִיס

לָהּ לִמְקוֹם מְנוּחָתָהּ… אוֹתָן אֶת כֻּלָּן… אֶת כֻּלָּן…

אֶת הַיְשָׁנוֹת הַצְּהֻבּוֹת וְאֶת הַחֲדָשׁוֹת הַלְּבָנוֹת,

לְתִתָּן מֵרַאֲשׁוֹתֶיהָ – וּבָזֶה הִיא נִכְנֶסֶת

לִפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה לְכַפֵּר עַל כָּל חַטֹּאתֶיהָ,

לְכַפֵּר עַל כָּל חַיֵּי הֶבְלָהּ, עַל חֵטְא בְלֹא-יוֹדְעִים וּבְיוֹדְעִים.

אִמָּא דְסָבְתָא שֶׁלִּי! אֲנִי מַה יֵּשׁ בְּיָדִי, אָנֹכִי,

וּבְבֹא שְׁעָתִי שֶׁלִּי לִפְנֵי בֵית-דִּין שֶׁל מַעְלָה?

מְיַלֵּד לֹא נַעֲשֵׂיתִי, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂנְאָה לַנָּשִׁים,

דַּוְקָא וְדַוְקָא לְהֵפֶךְ, – מֵאַהֲבָה רַבָּה, מֵחִבָּה;

אֶלָּא שֶׁאֵין אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת אוֹתָן, הַנָּאוֹת,

לֹא בְקַלְקָלָתָן מְנַוַּלְתָּן וְלֹא בְעֶצֶם כִּעוּרָן.

וְאִלּוּ, נֹאמַר, יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת קְשָׁרִים וּצְרוֹרוֹת,

אִלּוּ אֲנִי מְנַתֵּחַ וְעָמֵל וְעוֹסֵק בַּמִּצְוָה,

בְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה הַקְּרוּאָה עַל שְׁמוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, –

הָיוּ חוֹלַי בְּנֵי עֵשָׂו: אִכָּרִים בְנֵי כְּפָרִים בְּרֻבָּם;

הָיוּ – חוֹחוֹלִים עַצְלָנִים, פִּכְּחִים וְנִרְפִּים כְּאַחַד;

הָיוּ בְּנֵי-פוֹנִי מִנִּינֵי הַ“סְּטְרֶלְצִים”¹, מִשְּיָרֵי גַרְזֶן

פֶּטֶר הַגָּדוֹל וּפְלִיטָיו, אוֹ אֵלֶּה וְאֵלֶּה – חַיָּלִים

מִן הַדִּיבִיזְיוֹת שֶׁלָּקוּ בְמֵימֵי אֲגַמֵּי-מָזוּרִים.

אֵלֶּה וְאֵלֶּה מְאֹד חִבְּבוּ אֶת רוֹפְאָם שְׁחוֹר הַתַּלְתַּלִּים,

אַךְ לֹא בְנֵי עַמִּי, לֹא הֵם! חוּץ מִבְּנֵי-כְפָרֵי הַטּוֹבִים,

בְּנֵי מֶלִּטֹּפֹּל הָעִיר וְגַם מֵחַבְרֵי הַ“הִסְתַּדְּרוּת”.

אֶפֶס – הָיוּ מְעַטִּים, וְרֻבָּם הַגּוֹיִים, הֵם דַּיָּם

בְּשֶׁבַע מִצְווֹת בְּנֵי-נֹחַ, וְקִפְּחוּ צְרֹרוֹת פַּקְעוֹתַי.

לֹא! אָנֹכִי אֲצַוֶּה וְיָנִיחוּ בַאֲרוֹנִי – אֶת שִׁירַי.

כִּי הַחִתּוּלִים שֶׁלִּי קִבְּלוּ צוּרָתוֹ שֶׁל סֵפֶר,

בָּמוֹ צָרַרְתִּי הִכְנַסְתִּי הַמִּלִּים הַמְּתוּקוֹת שֶׁל שִׂפְתֵי

סוֹפְרִים וּנְבִיאִים וּסְגֻלּוֹת מִשְׁנָיוֹת, מִדְרָשִׁים עַתִּיקִים.

עֶלֶם דַּל-יֶדַע יָצָאתִי וְיַלְקוּט צָנוּעַ בְּיָדַי,

יַלְקוּט שְׂפָתֵנוּ הַנִּפְלֵאת, וְאַהֲבָה רַבָּה בְחֻבִּי.

אֶפֶס כָּל יָמַי חִפַּשְׂתִּי, לָקַטְתִּי, אָגַרְתִּי גַרְעִינֵי

גָּרְנָהּ רְחַב-הַיָּדַיִם וַאֲסָמֶיהָ הַכְּבֵדִים

בְּשֶפַע הַזָּהָב הַטּוֹב וְאִמְרֵי כֶתֶם וָקֶסֶם,

סְגֻלּוֹת מְשׁוֹרְרִים רַחֲבֵי-שְׂעִפִּים וְקַמְצָנִים בְּנִיבָם.

וְאוּלַי בְחִינַת מְיַלֶּדֶת שִׁמַּשְׁתִּי אֶת עַמִּי גַּם אָנִי,

אוּלַי הִכְנַסְתִּי נִיצוֹצוֹת מִיפִי עוֹלָמְךָ, רִבּוֹנִי,

בְּנֶפֶשׁ רְגִישָׁה לְהוֹדְךָ, וּבְלֵב מָקְסַם סוֹד פָּעֳלֶיךָ,

זְעֵיר פֹּה, זְעֵיר פֹּה וּזְעֵיר שָׁם – מִגִּנְזֵי פְלָאֶיךָ הָרַבִּים,

וְנִסְלַח גַּם לַעֲוֹנִי, בַּעֲבוּר כָּל מַחְרֹזוֹת חֲרוּזַי,

צְרֹרוֹת אֲשֶׁר אָגַרְתִּי וַאֲשֶׁר אָסַפְתִּי – בְּאַהֲבָה.

וּבִזְכוּת אַהֲבָתִי זֹאת תִּרְצֵנִי גַם תְּחָנֵנִי,

כַּאֲשֶׁר חָנַנְתָּ בְּוַדַּאי גַם אֶת אִמָּא דְסָבְתָא.

סָבְתָא, הֱיִי לִי אַתְּ, בַּאֲשֶׁר אַתְּ, מֵלִיץ יֹשֶׁר!

11.10.41

החיל הרוסי לפנים, הקלעים. стрельцы. ↩

אִיפִיאַטְרוֹס לְעֵת מְצֹא הָיָה אָבִי

מאת

שאול טשרניחובסקי

אִיפִיאַטְרוֹס¹ לְעֵת מְצֹא הָיָה אָבִי זַ"ל בֶּחָבֶל.

לֹא שֶׁהִתְפַּרְנֵס מִזֶּה; אֶלָּא שֶׁקֹּרַת רוּחַ

מָצָא בְאֻמָּנוּת זוֹ לִכְשֶׁהִתְפַּנָּה מֵעִסְקוֹ,

אוֹ לִכְשֶׁסָּר אֵלָיו אַחַד הַכַּפְרִים – חֲסִידָיו.

וְחֶסֶד-רִאשׁוֹנִים לוֹ זָכְרוּ כַמָּה וְכַמָּה יְשִׁישִׁים

גַּם כְּשֶׁנִּתְמַנָּה בַכְּפָר רוֹפֵא-בְהֵמוֹת בַּזֶּמְסְטְוָה²,

הָיוּ מַשְׁכִּימִים לְפִתְחוֹ בִתְחִנָּה וּתְשׁוּרָה צְנוּעָה

לְאַחַר יֵאוּשׁ מִתְּרוּפָה לִבְהֶמְתָּם הַדְּווּיָה בַחֲלוֹתָהּ,

אוֹ לִכְשֶׁאָרְכוּ לָמוֹ יְמֵי חָלְיָהּ שֶׁלָּהּ וּמְרוּדֶיהָ.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָיוּ לִפְעָמִים גַּם מַעֲרִימִים עַל אַבָּא,

קִבְּלוּ כָל מַה שֶּׁקִּבְּלוּ וְרִפְּאוּ בוֹ אַנְשֵׁי בֵיתָם.

אֶפֶס בַּתְּקוּפָה הַהִיא הָיָה מִשְׁתַּמֵּט וּמְסָרֵב,

נַעֲנֶה רַק לְמַכִּירָיו-מֵאָז, לַנֶּאֱמָנִים בִּבְרִיתוֹ,

טֶרֶם יְהִי רוֹפֵא בָאָרֶץ, וְאֵין רוֹפֵא-בְהֵמוֹת בַּמְּדִינָה.

גַּם מַתַּן שָׂכָר לֹא הָיָה מְקַבֵּל לַחֲלוּטִין, שְׂכַר טִרְחָה,

לְרַבּוֹת מְחִיר הָרְפוּאָה הַטּוֹבָה וְהַמִּשְׁחָה הַבְּדוּקָה.

שְׁלֹשָׁה שֶׁעָמְדוּ לְהָגֵן עַל חַיֵּי הַסּוּס וּבְרִיאוּתוֹ:

רוֹפֵא-בְהֵמוֹת [בָּעִיר], הָאִיפִיאַטְרוֹס וְאַבָּא.

רוֹפֵא הַזֶּמְסְטְוָה, הַלָּה הִרְחִיק תּוֹרָתוֹ מֵרַבִּים,

יָשַׁב מִטַּעַם הָרָשׁוּת בְּעִיר הַמָּחוֹז הָרְחוֹקָה,

נַעֲנֶה לְדוֹרְשָׁיו מְעַט וּמַרְבֶּה בִדְמֵי טִרְחָה לְאַלְתָּר,

אֵלָיו פָּנוּ אַךְ בְּנֵי הַדּוֹר הַצָּעִיר, אֶפִּיקוֹרְסִים,

אֲרִיסְטוֹקְרָטִים סְתָם, הַמַּאֲמִינִים לְכָל חָדָשׁ.

“עַמְּךָ”, עָלְמָא דִכְפָר, לֹֹא רָחַשׁ אֱמוּנָה בְרוֹפֵא

שׁוֹאֵב חָכְמָתוֹ מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר הַנִּדְפָּס וְאַסְכּוֹלָה.

הָיוּ לוֹ מִשֶּׁלּוֹ: יַדְעָנִים, תּוֹגָר, מְכַשֵׁפָה,

“מֵישִׁיר עֲצָמוֹת” וְגַם “חוֹבֵשׁ דְּגוֹנְדָא לְשֶׁעָבָר”.

“עַמְּךָ”, עָלְמָא דִכְפָר, לֹא הֶאֱמִין בְּרוֹפֵא הַזֶּמְסְטְוָה

סְתָם מִתּוֹךְ הַחֲשָׁד, שֶׁחָשַׁד בְּכָל פְּקִיד הַמַּלְכוּת,

הָאִיפִיאַטְרוֹס – הַלָּה הָיָה הַמּוֹלֵךְ בְּכִפָּה,

מֻמְחֶה לְסוּסִים בִּכְלָל, בּוֹדֵק מְנֻסֶּה בְשִׁנֵּיהֶם,

יָדַע סִמָּנֵי הַגִּזְרָה, עוֹמֵד עַל טִיבָם וְגִזְעָם,

בּוֹ נִמְלָכִים בִּשְׁעַת קְנִיַּת הַבְּהֵמָה בַיְרִידִים;

אֶפֶס עִקַּר תְּעוּדָתוֹ לְסָרֵס הַסְּיָחִים הַזְּכָרִים,

טִפּוּל בַּבְּהֵמָה הַחוֹלָה: נֶקַע, חֲבָלָה וָפֶצַע,

גָרָב, שְׁחִין וְכִנֶּמֶת, אוֹ לְשַׁלְשֵׁל וּלְהַקִּיז דָּמֶיהָ;

אוֹ הַכִּרְסָם³ הָרָע – כְּלוֹמַר: כִירוּרְג, אִישׁ הַמַּעֲשֶׂה.

וְאָבִי זַ"ל אִיפִיאַטְרוֹס: עַד הַשְּׁנַיִם לֹא בָא, אַךְ

מִן הַשְּׁלֹשָׁה נִכְבָּד. וּמַעֲלָה יְתֵרָה נוֹדַעַת

לְמִשְׁחָה הֵכִין הַלָּה, לְמֵי-שְׁלָקִים נַעֲשׂוּ מִצְּמָחִים,

לְתֵרְיָקָה וְאִסְפְּלָנִית זוֹ תִקֵּן בְּיָדוֹ הַנְּקִיָּה,

נְקִיָּה – תַּרְתֵּי מַשְׁמַע: יָדַיִם לוֹ יְדֵי אָצִיל,

צָרוֹת וְדַקּוֹת-אֶצְבָּעוֹת, זְרִיזוֹת-חֲרוּצוֹת וּנְבוֹנוֹת;

וְכַף נְקִיָּה מִכָּל אֲבַק גְּזֵלָה, קִנְיַן הַזּוּלַת.

אָדָם, בֶּן-אָדָם סְתָם, הוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּכָל אֵלֶּה;

אֶפֶס הַבְּהֵמָה הַכְּשֵׁרָה, שֶׁעָמְדָה עוֹד בִּתְמִימוּתָהּ,

הִיא עֲדַיִן מַרְגִּישָׁה בְנִקְיוֹן כַּפָּיו שֶׁל אָדָם,

אֲשֶׁר שְׁרוּיָה עָלָיו בִּרְכַּת שָׁמַיִם, וּבְחֶלְאַת

אָדָם רַמַּאי לֹא זֻהָם.

בְּתִיקוֹ שֶׁל אַבָּא מֻנָּחִים

מִינֵי מֶחְצָבִים יְקָרִים – גֹּלֶם, גְּלוּלִיּוֹת וְאַבְקָה:

כֹּחַל⁴ מִתְנוֹצֵץ וְיוֹד לָבָן, וְזַרְנִיק אַרְסָנִי וּמְחַיֶּה,

מַטּוֹת צְהֻבִּים שֶׁל גָּפְרִית וְקַנְקַנְתּוֹם⁵ טוֹב, יְפֵה-צֶבַע,

שָׁם נְסֹרֶת הַבַּרְזֶל וְאַפְצֵי-אִזְמִיר בֵּין הַצְּרוֹרוֹת,

עִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה לָרֹב, צְמָחִים מִצְּמָחִים מְשֻׁנִּים,

עָלִים, עִקָּרִים וּפֵרוֹת, מֻפְלְאֵי שֵׁם, רְווּיֵי סוֹד-בְּרֵאשִׁית,

סְפוּגֵי כֹחוֹת עִילָאִין וּטְמִירִים מִיָּמִים מִקֶּדֶם,

שֵׁמוֹת מְלַטְּפִים בְּחֻמָּם, מַרְעִידִים לְבָבוֹת בְּסוֹדָם:

“כַּפּוֹת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם⁶” וְעִקָּרֵי “אוֹן כֶּפֶל תֵּשַׁע⁷”

שָׁם בַּדְיָן וְקַלְגַּן⁸, “דְּמֵי שִׁבְעָה אַחִים”⁹ וְ“טַל-שֶׁמֶשׁ”¹⁰

“עֵשֶׂב-בָּכוּת”¹¹ וּקְסָמִים, וְ“שֵׁנָה-תַרְדֵּמָה”¹², מִמֶּנָּה

הָיוּ מְכִינִים הַשִּׁירוּב הַמְּפֻרְסָם שֶׁל חַיִּים אֲרֻכִּים¹³;

שָׁם הַפִּלְפֵּל הָרָטֹב, הוּא הוּא הַפִּלְפֵּל הָאָדֹם¹⁴

לְמַעֲשֵׂה מִשְׁחָה שֶׁל שֻׁמָּן, וְכָתוּשׁ – לְמִשְׁרָה שֶׁל כֹּהֶל:

טִפּוֹת טִפּוֹת לַסּוּס, לַכֶּבֶשׂ וְלַכֶּלֶב – לְכָל חוֹלֵי

צִנּוֹר מֵעַיִם וְקֵבָה וְלִמְרִיחַת בַּלּוּטוֹת נְפוּחוֹת;

“עֵשֶׂב-הַנְּחָשִׁים” הַלָּבָן¹⁵ שֶׁקָּרָא לוֹ הָרְאוּבֵנִי

דְּלַעַת-הַנָּחָשׁ – וְקִבַּלְנוּ – לְמִשְׂרָה עֲשׂוּיָה עַל כֹּהֶל

כְּנֶגֶד הַכִּרְסָם בַּסּוּס וּכְנֶגֶד כֹּלֶס מֵעַיִם

לִכְשֶׁיִּתְקֹף לִפְרָקִים בִּשְׁעַת הַמַּגֵּפָה הַבָּקָר;

“מְאוֹר-עֵינַיִם”¹⁶ שֶׁכֹּחוֹ יָפֶה בְצוּרָה שֶׁל מִשְׁרַת

עֵשֶׂב מְיֻבָּשׁ לְרַפֵּא דַלֶּקֶת עֵינֵי הַסּוּסִים.

הָיוּ בְתִיקוֹ שֶׁל אַבָּא עִקָּרֵי מְחַבֵּשׁ-עֲצָמוֹת¹⁷

(שֶׁהַקַּצַפִּים כִּנּוּהוּ “רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן”)

מִשְׁרַת עִקָּרָיו, סְגֻלָּה לְחַבֵּשׁ עֶצֶם נִשְׁבָּרָה,

אוֹ, בַּחֲבָלָה, לְתִתָּהּ עַל כָּל מָקוֹם שָׁם פָּשְׁתָה

הַדַּלֶּקֶת: בַּגִּידִים וְגַם בְּמִפְרָקִים כּוֹאֲבִים.

הָיְתָה קַבָּלָה בְּיָדוֹ: מֵי-שְׁלָקִים אֲשֶׁר בָּם שָׁלְקוּ

קְלִפּוֹת אֱגוֹזֵי-מְלָכִים¹⁸ עַל עֲלֵיהֶם רֵיחָנִים –

סְגֻלָּה בְדוּקָה וּמְנֻסָּה כְּנֶגֶד שְׁחִין מַמְאִיר בְּעוֹר בְּהֵמָה,

תְּרוּפָה לְרַפֵּא שָׂרֶטֶת וָפֶצַע מְאֹד מְזֻהָמִים,

יָפָה בָהּ הַחֲפִיפָה מִפְּנֵי עֲקִיצַת הָרֶמֶשׂ.

וְעֵשֶׂב-הַשֵּׁנָה! – מִי יִדְמֶה לוֹ וּמִי יִשְׁוֶה בַיְרָקוֹת,

אֲשֶׁר בְּטִבְעוֹ לְרַפֵּא עֵינַיִם מֻדְלָקוֹת וְדוֹמְעוֹת,

צִנּוֹר-מֵעַיִם וְקֵבָה בְמִקְרֶה שֶׁל גֵּרוּי הָרִירִית¹⁹,

רִירִית פֶּה תְפוּחָה מַכְאִיבָה וְשִׁלְשׁוּל גּוּרִים-תִּינוֹקוֹת,

כִּרְסָם שֶׁל סוּסִים וְשַׁעֶלֶת-כְּלָבִים וְנַזֶּלֶת הָרִירִית

שֶׁל סִמְפּוֹנוֹת הָרֵיאָה, וּבְכָל הַמַּכְאוֹבוֹת שֶׁלְּאַחַר

לֵדָה אֵצֶל הַבְּהֵמָה, בְּקַדַּחַת הִצְטַבְּרוּת הֶחָלָב,

יָפָה לְמַחֲלַת הָרֶחֶם וּטְפוּלֶיהָ בְּפָרָה,

קָלַשׁ חֲלָבָהּ, וְגַם בְּמַחֲלוֹת דַּרְכֵי-הַשֶּׁתֶן,

אוֹ לְרַפֵּא מְבוֹאוֹת הַבֶּתֶר בָּאֵבֶר הַחוֹלֶה, –

כָּל מִינֵי עֵשֶׂב וִירָקוֹת לְהַתְקִין מֵי-שְׁלָקִים וּמִשְׁרוֹת.

אֶפֶס לְנִקּוּי פְצָעִים שׁוֹפְעֵי הַמּוּגְלָה, מְזֻהָמִים,

אֲשֶׁר לִפְעָמִים וּכְבָר רָמוּ תוֹלָעִים מְאוּסוֹת,

הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּתְרוּפָה, אָמְנָם חֲרִיפָה וְיָפָה,

אֲשֶׁר לֹא עָמַד בְּפָנֶיהָ כָּל חַיְדַק וְכָל זָהֳמָה, –

הָיְתָה זֹאת מִשְׁרַת מְחָטִים בְּתוֹךְ מֵי-מְלָכִים²⁰ לְשֵׁם חִטּוּי,

אֲשֶׁר אַךְ כֹּחוֹ שֶׁל סוּס יָכוֹל בּוֹ לְהִתְנַסּוֹת.

מֵבִין אָנֹכִי פְעֻלַּת אוֹתָן הַחֻמְצוֹת הַשְּׁתַּיִם –

חֻמְצַת הַגָּפְרִית וְהַמֶּלַח; אַךְ כֹּחָהּ שֶׁל מַחַט לֹא אֵדַע.

[אַחֲרֵי-כֵן כָּרַךְ לַפֶּצַע תַּחְבֹּשֶׁת שֶׁל חֵמָר אוֹ זֶפֶת].

הֵיכָן לָמַד זֹאת אָבִי, וּמִפִּי מִי קִבֵּל תּוֹרָה?

אוּלַי בִנְדוּדָיו הָרַבִּים בִּימֵי בַחֲרוּתוֹ – נוֹסֵעַ

מִן יָרִיד אֶל יָרִיד, מִכְּפָר אֶל כְּפָר וּמַסִּיעַ

אֶת הָעֲגָלָה הַמְּלֵאָה חֲפִיסוֹת אֵטוּן וָאֶרֶג,

כָּל מִינֵי “צִיצֵי”²¹ צִבְעוֹנִין עַלִּיזִים, מַרְהִיבֵי עֵינַיִם,

“צִיצִים” לַחֻלְצוֹת הַנָּאוֹת וְ“צִיץ” כֵּהֶה מְרֻבֵּה גְוָנִים

לִתְפֹּר שִׂמְלָה וְשִׂמְלָנִית – לְבַחוּרָה, טַף וּמַטְרוֹנָה,

אֶרֶג הַצֶּמֶר הַטּוֹב, חֲבִילוֹת כְּבֵדוֹת מִמּוֹסְקְבָה,

בַּד-יַרוֹסְלַבְל מְשֻבָּח, חֲפִיסוֹת הַ“נַּנְקָה”²² הַתְּכֻלָּה

כְּנֶגֶד סוּמְקָא דְסוּמְקָא רְווּיָה שֶׁל הַ“קּוּמַטְשִׁים”²³;

מִינֵי מִלְמָלָה דַּקִּיקָה מַרְקִידָה לֵב הַבַּחוּרוֹת

וְסוּדְרֵי תֻרְקִיָּה הֲדוּרִים לְהַכּוֹת לֵב אִשָּׁה בְשִׁגָּעוֹן;

גַּם מִטְפָּחוֹת וְגִלְיוֹנִים לַטַּף, לַבַּחוּרָה וְלַסָּבְתָא.

הָיָה סוֹבֵב וְסוֹחֵר הַכְּפָרִים הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים

אֲשֶׁר בִּתְחוּם הָעֲרָבָה, גּוֹבֶלֶת הַיָּם הָאֶבְכְּסִינִי²⁴,

טֶרֶם תִּחֵם קַצַפּ בְּמַחֲרֵשָׁה רַחֲבַת-שִׁנַּיִם

גְּבוּל הַמָּחוֹז וְהַכְּפָר, שֶׁבֵּין הַנְּחָלִים הַשּׁוֹפְכִים

אֶת מֵימֵיהֶם הָרַבִּים לְתוֹךְ אֲפִיקֵי הַדְּנִיפֶּר,

אוֹתָם נַחֲלֵי קְדוּמִים עִם קִבְרוֹת מַלְכֵי הַסְּקִתִּים

עִם יְגָרֵי-הַכַּנִּים²⁵ שֶׁל הַפּוֹלוֹבְצִים הַנָּדִים

וְגִבְעוֹת-הֶטְמָנִים שָׁפְכוּ גְדוּדֵי נַעֲרֵיהֶם הַפְּרוּעִים,

בְּעוֹד סִיעוֹת סוּסֵי הַפֶּרֶא תוֹעִים בִּדְהָרָה בְּמַעֲבִית

עֵשֶׂב שׁוֹטֶה וּסְבָךְ, וּזְאֵבֵי עֲרָבָה אֲפוֹרִים

מְקַנְנִים בִּמְאוּרוֹתֵיהֶם בִּנְקִיקֵי נְחָלִים שׁוֹמֵמִים, –

שָׁמָּה עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ, מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ בְמַסְלוּלִים

קְבָעוּם קַלְגַּסֵּי טַטָּרִים פּוֹשְׁטִים בִּגְדוּד וּטְשׁוּמָקִים²⁶

זְעוּמֵי פָנִים מוֹבִילִים מֶלַח שֶׁל קְרִים בְּשַׁיָּרוֹת.

וַדַּאי, שֶׁהָיָה גַם נִתְקָל, בְּלֹא יוֹדְעִים, בַּדֶּרֶךְ בָּהּ סוֹבֵב

פְּתַחְיָה מֵרֶגֶנְשְׂבּוּרְג, בָּא מִשַּׁעֲרֵי פְרַגָה עַד שַׁעַר

קִיּוֹב הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בַּ“סּוֹף הַמַּלְכוּתִי”,

יוֹרֵד עַל נְהַר “דְּנֶפְּרָא” דֶרֶךְ “אֶרֶץ הַקֵּדָר”

עַד מְדִינַת “כָּזַרְיָא”.

וְהָאִיפִיאַטְרוֹס – זְכוּרַנִי

אוֹתוֹ, אֶת מִישְׁקָא הַבָּחוּר הַנָּאֶה, הָרָזֶה וְהַזָּקוּף,

דַּק-מָתְנַיִם וּרְחַב-כְּתֵפַיִם בְּקַפְטַן שֶׁל תְּכֵלֶת,

אַבְנֵט-עוֹר צַר עַל מָתְנַיִם עִם נְקֻדּוֹת הַכֶּסֶף הַצָּחוֹר,

צְרוֹר כְּלֵי-אֻמָּנוּתוֹ לִשְׂמֹאלוֹ תָלוּי: אִזְמֵלִים וְכַפּוֹת,

דֶּקֶר וּצְבָתוֹת וְאוּנְקָלִים, מְנַקִּיּוֹת וּמִסְפָּרַיִם.

אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתּוּ בְכַהֲנוֹ פְאֵר בְּתַפְקִידוֹ

אֵצֶל הַבְּהֵמָה הַחוֹלָה נוֹשֶׁמֶת נוֹשֶׁפֶת בִּכְבֵדוּת,

שְׁכוּבָה, וּכְרֵסָהּ נְפוּחָה, אֲיֻמָּה לְמַרְאֶה מֵעֹצֶר

גָּזִים מוֹתְחִים מֵעֶיהָ, וְעוֹמֵד עַל יָדָהּ בְּעָלֶיהָ,

מְיֻאָשׁ וְנַפְשׁוֹ כוֹאֶבֶת לְנֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ בַצַּר-לָהּ.

מִישְׁקָא מַפִּיל-הַסּוּסִים פּוֹרֵק מֵעַל חֲגוֹרָתוֹ

צְרוֹר הַכֵּלִים וּבוֹרֵר וּמוֹצִיא הַדֶּקֶר הַיָּאֶה.

"כָּאן הוּא? יִתְבּוֹנֵן נָא יָפֶה, אֲנִי אֲגָרְשֶׁנּוּ – וְלָמָּה

לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ? חֵי רֹאשִׁי! יֵשׁ לְךָ גַפְרוּר? – הוֹצִיאָה!"

כֹּה הוּא מִתְקָרֵב לַסּוּס, מְלַטֵּף אֶת כְּרֵסוֹ – וּפִתְאֹם

תָּקַע בְּכֹחַ הַדֶּקֶר בַּמָּקוֹם שֶׁתָּקַע, הַבְּהֵמָה

רוֹצֶה לָקוּם מִמְּקוֹמָהּ, מִכְּאֵב-פִּתְאֹם – פִּתְאֹם לָהּ הוּקַל.

גָּזִים מִתְפָּרְצִים וְיוֹצְאִים מִתּוֹךְ הַשְּׁפוֹפֶרֶת, וּבְאוֹתוֹ

רֶגַע הֻצַּת הַגַּפְרוּר, וְלֶהָבָה חִוֶּרֶת תִּתְלַקָּח.

רֶגַע תּוֹפִיעַ וְתִכְבֶּה, וְהָיְתָה כְלֹא הָיְתָה – אֵינֶנָּה.

“יָצָא! רָאִיתָ הַנֹּגַהּ?”

וּמִישְׁקָא כְבָר סָר אֶל הַבַּיִת.

בַּקְבּוּק יַ“שׁ יִפָּתֵחַ, וּמִישְׁקָא יָבֹא עַל שְׂכָרוֹ!

אִיפִיאַטְרוֹס לְעֵת מְצֹא הָיָה אָבִי זַ”ל בֶּחָבֶל,

וּלְפִיכָךְ נְהִירִין לִי מִקְצָת שֶׁבְּמִקְצָת מִדַּרְכֵי

רִפּוּי בְהֵמָה בִכְלָל וּסְגֻלּוֹת מְנֻסּוֹת לְרַפֵּא

פָּרָה אַיְלוֹנִית, שׁוֹר נַגָּח, פַּר נַגְשָׁן וְסוּסָה בַעֲטָנִית,

וַחֲזִירָה אַכְלָנִית מְכַרְסֶמֶת גּוּרֶיהָ בְּגִיחָם.

“קָהָל” שֶׁלָּנּוּ גַם הוּא בִבְחִינַת בְּהֵמָה כְשֵׁרָה

וּכְשֶׁיֶּחֱלֶה, מְטַפְּלִים בּוֹ רוֹפְאֵי אֱלִיל וְאִיפִיאַטְרוֹס

(נְקִיֵּי כַפַּיִם – לָאו דַּוְקָא!) וּמַפִּיל הַסּוּס לְמִינֵהוּ.

וְהָיָה אִם יַעֲלֶה בְיָדָם לַעֲשׂוֹת דָּבָר בִּשְׁבִילוֹ,

יַעֲשׂוּ בְקוֹלוֹת וּבְרָקִים, מִנְהַג מִישְׁקָא יִנְהָגוּ,

בְּגַפְרוּר מְסַנְוֵר עֵינַיִם: יִשְׁמַע הָעָם וְיִירָאוּ!

25.2.41

(מפיל הסוס)Коновал איפיאטרוס – רופא סוסים עממי. ↩
הנהלת בעלי הקרקע ברוסיה, מוסד עצמאי. ↩
כרסם – Сап Rotz, malleus ↩
Antimonuim ↩
Vitriol Купорос ↩
בכור אביב – Radix verbasculi Pratensis primula officinalis, Jack, Божі–ручки, s. Paradislacae ↩
Tanacetum luteum, s.mig. L: Herba Athanassiae ДевятисилПижма ↩
Redix, alpinia officinarum.Бадьян – fructus anisi stellалганК ↩
דם זכריהו הנביא (הראובני) (הֻמְתִּי) St. John wort, Johaniskraut, mille–pertui Семибратнаякровь ↩
טללית Drosera rofundifolia L.Роса солнечная, Роса Божья, Росянка Sundew, Sonnentau, Rossolis ↩
עֲרַבְרְבָה (הראובני) Плакун–трава Lythrum salicaria, L., Loosestrife, Weiderich, Salicaire Деревник ↩
כַּלָּנִית Anemoune Pulsatilis, L., Windflower, Windroschen . сон, сон–дрема ↩
Sirupus longae vitae. ↩
Capaisum annuum, L.,capsicum,Piment, Spanscher Pfeffer.стручковый перец ↩
BryoneAlrun,, Zaunrube BryonaAlba, L,.переступень белый зміева трава ↩
Euphrasia offic., L., глазная трава, очанка, свѣт очей ↩
Symphisum offic., L.оконник лекарственный, костолом, правокисть ↩
Walnut, Walnuss, noyer. Juglans regia, L.Грецкій орѣх ↩
מעטפת הריר. ↩
תערובת של חמצת הגפרית וחמצת המלח, Aqua regis. Царская водка ↩
ציץ, מין ארג Zitz, ситец. ↩
ננקה – ארג כחול על שם העיר נאן–קינג. ↩
ארג אדום. ↩
הים השחור. ↩
מלכי הכוזרים והפולובצים. ↩
קוזקים הולכים בשירה. ↩

משירי חאפז

מאת

שאול טשרניחובסקי

מִשִׁירֵי חָאפֶז / שאול טשרניחובסקי

I

גַּזֵּלָה ²

לִבִּי אִם תִּקַּח תּוּרְקִית-שִׁירַז³ זֹאת,

בְּעַד שׁוּמָה אַחַת שְׁחוֹרָה

שֶׁעַל לֶחְיָהּ, אֲנִי אֶתֵּן לָהּ

אֶת סַמַרְקַנְד וְאֶת בּוּכָרָה.

שַׂר הַמַּשְׁקִים, הָרֵק הַיֶּתֶר!

וּכְלוּם נִמְצָא בִתְחוּם גַּן-עֵדֶן

גַּן הַדּוֹמֶה לְמוּסַלָּה⁴ אוֹ

שְׂפַת רוֹקְנַבַּד הַמְאֻשָּׁרָה?

הוֹי, הַשָּׁרוֹת קַלּוֹת-הָרֶגֶל,

מֵהֶן בִּלְבּוּל בְּלֵב חַכְמֵי-אֶרֶץ,

הֵן סַבְלָנוּת הַלֵּב תְּבַזֵּזְנָה,

כְּבַזֵּז תּוּרְקִים⁵ אֶת הַכֵּרָה.

יִפְעַת אֲהוּבָתִי לָהּ צֹרֶךְ

אֵין בְּמַתְּנוֹת שָׁוְא לָהּ אַגִּישָׁה:

בְּלִי תַמְרוּקִים, שְׂרָק וָכֹחַל

הִיא הַיָּפָה בִּבְנוֹת דּוֹרָהּ.

זַמֵּר רַקְדָנִיּוֹת וָיָיִן,

וְאַל תִּפְתֹּר חִידוֹת הֶחָלֶד:

אִישׁ לֹא הִתִּיר וְלֹא יַתִּירָה

הַקֶּשֶׁר הַקַּיָּם וְנוֹרָא.

אוֹן חֲמוּדוֹת יוֹסֵף רָאִיתִי,

וָאָבִין – הַגְּזֵרָה מַכְרַעַת,

כִּי לֹא יָכְלָה עֲמוֹד זוּלֵיכָה

בְּתֻמָּתָהּ וּבְטָהֳרָהּ.

אַתְּ בִּי גוֹעֶרֶת; אַךְ שָׂשׂוֹן לִי

(סְלָחָה לִי אֵל) אוֹתָהּ שְׂפַת קָצֶף,

יָאָה לְאֹדֶם שִׂפְתוֹתַיִךְ

גַּם הַנְּאָצָה זוֹ הַמָּרָה.

וּבְכֵן הַט אָזְנְךָ לִי, רֵעַ;

לְנֶפֶשׁ צְעִירָה, לָעֶלֶם,

עֵצָה, זָקֵן חָכָם יַבִּיעַ,

מִכָּל יָקָר הֵן יְקָרָה.

חֲרֹז, חָאפֶז, כִּפְנִינֵי פֶלֶא

טוּרֵי נִגּוּן שֶׁל הַגַּזֵּלָה,

וְכָעֲנָק שֶׁל כּוֹכְבֵי-בֹקֶר

שִׁמְךָ יָהֵל לְתִפְאָרָה.

II

גַּזֵּלָה

יוֹסֵף הָאָבוּד שׁוּב יַגִּיעַ

אֶל כְּנָעַן, רַק אַל תִּצְטָעֵר!

בֵּית הָאֲבֵלִים יְקַשְּׁטוּהוּ

וַרְדֵי-נוֹי, אַךְ אַל תִּצְטָעֵר!

לִבִּי הַנּוּגֶה, אַל תִּבְכָּיָה,

מַהֵר יַעַבְרוּ יְמֵי-דֶלֶף,

וְשָׂגְבָה הַחָכְמָה עַל כָּל שֶׁגַע

וְתִמְהוֹן-לֵב – אַל תִּצְטָעֵר!

וְיָקִים הָאָבִיב עַל כָּרֶיךָ

כִּסְאוֹ בִּפְרִיחָה מְחֻדֶּשֶׁת,

בְּרֹאשְׁךָ, הַזָּמִיר, כְּלִיל הַוֶּרֶד

יָאִיר בְּאוֹר – אַל תִּצְטָעֵר!

קַוֵּה! כִּי הַסּוֹד, לֹא יָדַעְתָּ,

אוּלַי שָׁם, מֵעֵבֶר לַקֶּלַע,

אוֹצַר שְׂמָחוֹת לֹא חִכִּיתָ

יוֹפִיעַ לָךְ – אַל תִּצְטָעֵר!

הַיּוֹם אִם נֶהְפַּךְ לְפִגְעֵנוּ

גַּלְגַּל גּוֹרָלֵנוּ, הֵן הוּא

עוֹדֶנּוּ סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ, וְאֵין

הֶפְסֵד-נֶצַח – אַל תִּצְטָעֵר!

וּבַעֲלוֹתְךָ אֶל הַכַּעְבָּה,

חוֹצֶה הַמִּדְבָּר, וּבַדֶּרֶךְ

יִפְצַע קוֹץ דּוֹקֵר אֶת רַגְלֶיךָ

לַכְאִיב מְאֹד – אַל תִּצְטָעֵר!

לִבִּי, אִם תַּהֲרֹס סוּפַת-תֹּהוּ

אָשְׁיוֹת הַחַיִּים בְּמוֹ רֶגַע, –

אַל תִּירָא אוֹקְיָנוֹס, כִּי נֹחַ

קַבַּרְנִיטְךָ – אַל תִּצְטָעֵר!

רַבּוֹת סַכָּנוֹת עַל הַדֶּרֶךְ,

וְהַמַּטָּרָה בְּמוֹ אֹפֶל, –

אַךְ אֵין שְׁבִיל לְלֹא סוֹף, וְיִמַּס גַּם

הָאֵד הַזֶּה – אַל תִּצְטָעֵר!

מְאֹד מַר לַנֶּפֶשׁ מֵעֹצֶר

פְּרִידָה וְהַקִּנְאָה הָאוֹכֶלֶת.

חוֹתֵךְ כָּל גוֹרָל הֲפַכְפַךְ הוּא

יוֹדֵעַ כֹּל – אַל תִּצְטָעֵר!

חָאפֶז, אִם אַתָּה בְּמוֹ עֶרֶב

עָגוּם בְּפִנָּה מְיֻתֶּמֶת

עוֹשֶׂה תְפִלָּתְךָ אוֹ שׁוֹקֵעַ

בְּקוֹרַאן-קֹדֶשׁ – אַל תִּצְטָעֵר!

על חייו של שֶׁמְס אָד–דִּין מוּחֲמַד שִׁירַזי, גדל המשוררים הליריקאים של פרס, לא ידוע הרבה. רב הדברים המסופרים עליו – הם בבחינת אגדה. ↩
גזלה – צורה ספרותית.שבה השתמשו גם משוררינו בספרד. ↩
תורקית–שיראז – התורקיות היו בבחינת נשים אכזוטיות. ↩
מוסלה – גנים מפורסמים בעיר שירז על גדותיו של הנהר רוקְנַבַּד. ↩
כבזז תורקים – התורקים המהגרים בשירז היו בעלי נימוסים גסים. ↩

פֶּסַח זְמַן חֵרוּתֵנוּ

מאת

שאול טשרניחובסקי

חַגֵּי יִשְׂרָאֵל רֵיחָנִים, חַג חַג וְרֵיחוֹ שֶׁלּוֹ!

וּמִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר לְמַחֲצִיתוֹ הַשְּׁנִיָּה וּבַת-קוֹל

יוֹצֵאת שׁוֹאֶלֶת וְחוֹזֶרֶת: מִי יְבַשֵּׂר לְיִשְׂרָאֵל הַפֶּסַח

הִנֵּה מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא? – וּבַת-קוֹל בַּמְרוֹמִים מַכְרֶזֶת:

"יֵצְאוּ בְּנֵי-חוֹרִין וִיבַשְּׂרוּ לְעַם טָעוּן חֵרוּת, כִּי פֶּסַח

זְמַן חֵרוּתֵנוּ הִגִּיעַ". – וְעָנְתָה וְאָמְרָה: הָרֵיחוֹת

אֲשֶׁר בְּעַרְבוֹת-הַהוֹד, שֶׁאֵין בִּלְתָּן בְּנוֹת-חוֹרִין בָּעוֹלָם!

נָהָר נָהָר וּגְדוֹתָיו, יַעַר יַעַר וְקָרַחְתּוֹ,

הָר הָר וְאֶדֶן בַּסִּיסוֹ, וְהָעֲרָבָה – לְלֹא גְבוּלִים,

עַל פְּנֵי הָאָרֶץ הִיא תִפּוֹל לְאַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמָיִם.

וַאֲדוֹן-עוֹלָם, בִּרְצוֹתוֹ לָדַעַת אֶת אָרְכָּהּ וְאֶת רָחְבָּהּ,

עֶדְרֵי עֲנָנִים מַשְׁחִירִים וּכְבֵדִים יְשַׁלַּח מֵעֵבֶר

יַמִּים חַמִּים רְחוֹקִים, וְנָהֲרוּ לְאִטָּם עָלֶיהָ

– עַב-הֶעָנָן – וְיַעֲשׂוּ יָמִים וְלֵילוֹת אֲרֻכִּים

עַד שֶׁיַגִּיעוּ לַקָּצֶה. בַּת-חוֹרִין אַךְ הָעֲרָבָה!

וְהָיָה אִם בָּהּ יֵאָחֵזוּ שֵׁבֶט בֶּן-אָדָם בְּנוּדוֹ,

יוֹרִישׁ אֶת כַּת הָאַיָּל קַל הָרַגְלַיִם וִיזַנֵּב

אֶת נֶחְשְׁלֵי הַזְּאֵב הַבּוֹדֵד בִּנְקִיקֵי-גֵיאָיוֹת;

אוֹ יַאֲהִילוּ עָלֶיהָ אַבִּירֵי הַמִּקְנֶה הַמַּקְרִין

וְצֹאן כְּבַד-צֶמֶר וּמִתְמַהְמֵהַּ לְרֶגֶל עָלוֹתָיו,

שְׁגַר הָאֲלָפִים הָרַךְ, עַל פִּרְקֵי דְרָכִים נִשְׁכָּחוֹת;

אוֹ כִּי יַכֶּנָּה לְמַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת בִּנְתִיבוֹת רְחָבִים

לָתֵת עָלֶיהָ סִמָּנִים וְדַרְכִּיּוֹת אֲבָנִים נֶאֱמָנוֹת,

לְמַעַן תִּישַׁרְנָה שְׁיָרוֹתָיו עֲמוּסוֹת שֶׁפַע מַעֲרָבָן;

אוֹ יִתְקְפֶנָּה בְּאִתִּים, יַאֲרִיךְ מַעֲנִיּוֹת מַחֲרַשְׁתּוֹ

לָשֵׂאת עַל גַּבָּהּ מִזְרָעוֹ וּלְהֵינִיק קָמוֹתָיו מֵחֶלְבָּהּ,

יַצְפִּין בְּחֵיקָהּ הַבָּרוּךְ זֶרַע לַפְרִיחַ מִקְשָׁאוֹת,

אוֹ יְכַבְּלֶנָּה בִמְצָדוֹת בְּתוֹךְ תְּחוּם חֹמוֹתָיו הַבְּצוּרוֹת,

הַנֶּעֱטָרוֹת מִגְדָּלִים, בְּמִסְגֶּרֶת בִּירוֹתָיו הַצָּרוֹת, –

עַד שֶׁתִּתְנָעֵר, תִּלָּפֵת וְתַדְשֵׁא דֶּשֶׁא וְעֵשֶׂב-

זֶרַע תַּזְרִיעַ לְכַסּוֹת עַל פָּעֳלֵי אָדָם פְּרִי-אָפַע.

וְכָלָה מִן הָעֲרָבָה, וְיֹאבַד לוֹ זֵכֶר לְעוֹלָם,

אֵלֶּה שֶׁשָּׁכְחוּ אוֹתוֹ גַּם הֵמָּה יִשָּׁכְחוּ מֵאָדָם.

וּמִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר לְמַחֲצִית הַחֹדֶשׁ הַשְּׁנִיָּה,

יַעֲלוּ מִן הָעֲרָבָה רֵיחוֹת עֲרֵבִים, קַלִּילִים,

רֵיחוֹת עֲדִינִים עֲדִינִים, לֹא יְדָעוּם קַיִץ וָחֹרֶף,

רֵיחוֹת רִאשׁוֹנֵי רִאשׁוֹנִים שֶׁל הָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים

לַכְרִיז עַל פֶּסַח מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא לְבָתֵּי יִשְׂרָאֵל,

רֵיחַ עֲשָׂבִים נַעֲלָמִים מִתְפַּתְּחִים אֵי שָׁם בָּעֲרָבָה

תֵּכֶף עִם גְּמַר נֶבֶט זָעִיר מִתּוֹךְ גּוּשׁ אֲדָמָה מִתְחַמְּמָה

כְּנֶגֶד חַמָּתוֹ שֶׁל אָבִיב בְּקֶרֶן בֶּן-שֶׁמֶשׁ לוֹטֶפֶת

לֶטֶף אֵם רַחֲמָנִיָּה. וְאוּלָם הַפֶּסַח, הוּא גּוּפוֹ,

מַכְנִיס אִתּוֹ אֶת רֵיחָן שֶׁל מַצּוֹת צַחוֹת עֲגֻלּוֹת,

בָּאוֹת מִן הַמַּאֲפִיָּה, נְתוּנוֹת בְּסָדִין צַח לָבָן,

כָּרוּךְ אֶל שְׁנַיִם יַתּוּכִים, שֶׁנִּגְעֲלוּ יוֹם אֶחָד קֹדֶם.

נִכְנְסוּ לְתוֹךְ טְרַקְלִינֵנוּ, הָעוֹמֵד בְּכַשְׁרוּתוֹ שֶׁל פֶּסַח.

עוֹמֵד לוֹ בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר מַכְתֵּשׁ הַנְּחֹשֶת הַנּוֹצְצָה,

וְיוֹם יוֹם יָשְׁבוּ הַיְלָדִים, מִתְגָּאִים בְּתַפְקִידָם הַגָּדוֹל,

לִכְתּוֹשׁ הַמַּצָּה לְקֶמַח – עַד עָיְפוּ יְדֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת.

רֵיחַ שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח נוֹדֵף בַּבַּיִת, כְּשֶׁהָיְתָה

אִמָּא עֲסוּקָה בַּמִּטְבָּח בְּתִקּוּן אֲרוּחָה לַקְּטַנִּים

אֲשֶׁר הִתְעַנּוּ מִבֹּקֶר, וְאָפְתָה לְבִיבוֹת הַפֶּסַח,

לְבִיבוֹת מִקִּמְחָא דְמַצּוֹת – הָיָה זֶה רֵיחַ שֶׁל פֶּסַח!

אֲשֶׁר בּוֹ הִתְחָרָה רַק רֵיחַ מַצָּה מְטֻגֶּנֶת,

מַצָּה – פֵּרוּרִים – עֲשׂוּיָה עַל שׁוּמַן-אַוָּזִים וּבֵיצִים,

בְּמַחֲבַת אוֹ בְּמַרְחֶשֶׁת בַּרְזֶל-הַסִּיגִים הַגְּדוֹלָה.

אֶלָּא לֹא אָמְרוּ תִּינוֹקוֹת “פֶּסַח” עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ

יֶתֶר הָרֵיחוֹת הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר מָנִינוּ בַּפֶּסַח.

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רֵיחוֹת דִּבְּרוּ יְלָדִים בַּפֶּסַח:

רֵיחַ לְבִיבוֹת-הַפֶּסַח וְרֵיחָהּ שֶׁל מַצָּה מְטֻגֶּנֶת

[אֵלוּ עַל מַחֲבַת בַּרְזֶל-סִיגִים מַתִּיזָה הַקֶּצֶף,

וְזוֹ בְּמַרְחֶשֶׁת עֲמֻקָּה מוֹשִׁיטָה יָדִיתָהּ בְּיוּהֲרָה],

רֵיחַ הַ“כְרֶמְזְלִים” הַשְּׁמֵנִים הַשְּׁזוּפִים בְּמִלּוּאֵי מִרְקָחַת

וְרֵיחַ “פַאלִירְצִ’יק”, הָעוֹלֶה וְעוֹבֵר עַל גְּדוֹת הַקַּלַחַת.

וְאִמָּא כְּשֶׁהָיְתָה מַגִּיעָה עַד לְפָרָשַׁת פֶּסַח אִתָּנוּ,

הָיְתָה חוֹזֶרֶת אוֹמֶרֶת: "בָּנַי, וְאִלּוּ זֶה רֵיחַ

אָבִיב שֶׁל פֶּסַח שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל יֶתֶר הָרֵיחוֹת,

רֵיחָהּ שֶׁל הָעֲרָבָה וְהַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל – בְּנֵי חוֹרִין.

תִּגְדְּלוּ, בָּנַי, וְתָעוּפוּ אֶל אֲשֶׁר יִשָּׂאוּכֶם כַּנְפֵיכֶם,

אֶלָּא אֶת רֵיחַ הַפֶּסַח, אֶת רֵיחָהּ שֶׁל הָעֲרָבָה,

רֵיחוֹ שֶׁל זְמַן חֵרוּתֵנוּ עִם רֵיחַ הַחֵרוּת הַגְּדוֹלָה,

אוֹתוֹ זִכְרוּ לְעוֹלָם! וִהְיִיתֶם בְּנֵי-חוֹרִין בְּכָל מָקוֹם.

תִּזְכּוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לִהְיוֹת בְּנֵי-חוֹרִין בְּאֶרֶץ

חֵרוּת אֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ.

וְסוּפוֹת הַכְּפוֹר וְהַשֶּׁלֶג,

זַוְעוֹת לֵילוֹת הַסְּתָו וִילֵיל זְאֵבֵי-עֶרֶב רְעֵבִים

תִּזְכְּרוּ אַךְ לְאַחַר מַעֲשֶׂה וִהְיִיתֶם בְּנֵי חוֹרִין בְּנַפְשְׁכֶם!"

וְאוֹתָהּ עֲרָבָה בַּת-חוֹרִין, שֶׁגָּבְרָה עַל כַּמָּה וְכַמָּה

בַּעֲלֵי קַרְנַיִם מַגְדִּילוֹת, מַשְׁחִיתֵי עוֹלָם וּמְהָרְסָיו;

שׁוֹרֵי-הַבָּר הַמְּסֻרְבָּלִים, וּרְאֵמֵי-בְרֵאשִׁית אֲיֻמִּים,

אֵילֵי מִפְלֶצֶת מִקֶּדֶם – וְרָאֲתָה אוֹתָם מִתְפּוֹרְרִים,

עָפָר וָאֵפֶר נִשָּׂאִים עַל כַּנְפֵי רוּחַ בִּסְעָרוֹת,

תִּשְׁבֹּר קְרָנָיו שֶׁל אַיִל בַּעַל קַרְנַיִם גְּבֹהוֹת,

לִכְשֶׁיִּכָּנֵס בִּגְבוּלָהּ בְּאַחַד הַיָּמִים בְּסוּפָה,

"אַיִל (כִּי יָבֹא) מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה,

חַיּוֹת לֹא-יַעַמְדוּ לְפָנָיו, וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ,

וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל" – וְשָׁם, שָׁם תִּהְיֶה קְבוּרָתוֹ.

יַעַן כִּי כָל-הָאָדָם בֶּן-חוֹרִין, וְלֹא לְעוֹלָם עַבְדוּת.

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן חַגִּים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,

בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר צִוָּה לְחַג וְחַג רֵיחוֹ שֶׁלּוֹ.

תל-אביב, 7.3.42

שירת יון החדשה (משירי הקלפטים)

מאת

שאול טשרניחובסקי

שירת יון החדשה (משירי הקלפטים)

מאת

שאול טשרניחובסקי

בימי מלחמת השחרור של היונים עם התורכים היו הארמאטולים (נושאי הנשק) והקלפטים (הגנבים) – כל איש מצוק ומר נפש – הראשונים שיצאו למלחמה בין גבורי המרד, והיו מסתתרים בהרים ופושטים ונלחמים באויב התורכי, ממש כמו בימי יפתח הגלעדי, שהתלקטו אליו “אנשים ריקים” (שופטים י"א, ג') והיו הראשונים שיצאו עמו להלחם בבני עמון. זכר הגנבים הגבורים נשתמר אצל היונים בתוך שורה שלמה של שירים מהיצירה העממית.

בימי מלחמת השחרור של היונים עם התורכים היו הארמאטולים (נושאי הנשק) והקלפטים (הגנבים) – כל איש מצוק ומר נפש – הראשונים שיצאו למלחמה בין גבורי המרד, והיו מסתתרים בהרים ופושטים ונלחמים באויב התורכי, ממש כמו בימי יפתח הגלעדי, שהתלקטו אליו “אנשים ריקים” (שופטים י"א, ג') והיו הראשונים שיצאו עמו להלחם בבני עמון. זכר הגנבים הגבורים נשתמר אצל היונים בתוך שורה שלמה של שירים מהיצירה העממית.

שלשה שירים בתרגומי יש למצוא ב“כל שירי טשרניחובסקי” בכרך אחד, הוצאת שוקן, ירושלים תרצ“ז, עמוד תקל”א–תקל"ג: שירי ליסטים.

הָיוּ נִצִּים שְׁנַיִם הָרִים

מאת

אלמוני/ת

הָיוּ נִצִּים שְׁנַיִם הָרִים,

הָאוֹלִימְפּוֹס וְהַקִּיסָבוֹס.

הֵשִׁיב אֹמֶר הָאוֹלִימְפּוֹס,

כָּכָה עָנָה לַקִיסָבוֹס:

אַל תִּתְגָּאֶה, הַר קִיסָבוֹס,

שֶׁדְּרָכוּךָ רַגְלֵי תּוּרְכִּים

וַאֲנִי, אוֹלִימְפּוֹס יָשִׁישׁ,

בְּכָל הָעוֹלָם יָצָא שִׁמְעִי.

שִׁשִּׁים רָאשׁים לִי וּשְׁלֹשָה,

לִי אַלְפַּיִם עֵינֹות מָיִם,

אִילָן וְאִילָן וְעָלָיו דִּגְלוֹ,

עָנָף וְעָנָף וְגִבּוֹר-חֵילוֹ.

עַל פִּסְגָּתִי וּמְרוֹם שִׂיאִי

יָרַד נֶשֶׁר מָלֵא נוֹצוֹת

וּבְצִפָּרְנֵי אוֹנוֹ יֹאחֵז

רֹאשׁ שֶׁל גִבּוֹר חַיִל זָב-דָּם.

הֵן תַּגִּידִי לִי, גֻּלְגֹּלֶת,

הֲנָפַלְתְּ לִפְנֵי בְנֵי-עַוְלָה?

–"אִכְלָה, נֶשֶׁר, אוֹן עֲלוּמָי,

אִכְלָה, אִכְלָה מִגְּבוּרָתִי,

וְנוֹסְפָה אַמָּה עַל כְּנָפֶךָ,

עַל צִפָּרְנְךָ עוֹד שָׁעַל.

לְיַד לוּרוֹן בִּכְסֵירוֹמֵירוֹן

שָׁם חָיִיתִי אִישׁ מִלְחָמָה,

וּבַכַּסָּה בְאוֹלִימְפּוֹס

שָׁם נִלְחַמְתִּי עֶשֶׂר שָׁנִים.

עֶשְׂרִים אַגִים יָדִי הִכְּתָה,

וּבָאֵשׁ שָׁלַחְתִּי שְׂדוֹתָם,

וּמִלְּבַד אֲשֶׁר הִכִּיתִי

בָּאַלְבָּנִים וּבַתּוּרְכִּים,

הֵם מֵרֹב לֹא יִסָּפֵרוּ,

אוּלָם עַתָּה בָּא גַם תּוֹרִי,

גַּם נָפַלְתִּי בַגִּבּוֹרִים."

סְּפִינָה שְׁחוֹרָה

מאת

אלמוני/ת

סְּפִינָה שְׁחוֹרָה חוֹצָה גַלִּים,

שָׁטָה סָמוּךְ לְחוֹף קָסַנְדְּרָה,

וְעָלֶיהָ קְלָעִים שְׁחוֹרִים,

וַעֲלֵיהֶם תְּכֹל שָׁמָיִם.

פָּגְעָה בָּהּ אֳנִיָּה תּוּרְכִּית,

דִּגְלֵי שָׁנִי מַבְרִיק נוֹפְפִים.

"הוֹרֵד אֶת-הַקְּלָעִים תֵּכֶף!

הוֹרֵד מִפְרְשֵׂי הַסְּפִינָה!"

–לֹא! לֹא אוֹרִיד אֶת הַקְּלָעִים,

לֹא אוֹרִידָה אֶת מִפְרָשָׂי!

מֶה עָלַי תְּאַיֵּם אַיֵּם

כְּעַל כַּלָּנִית, בַּת חֲרֵדָה!

הִנְנִי יַנִיס בְּנוֹ שֶׁל סְטַטַס

וַחֲתַן בֵּית בּוּקוֹבַלַס.

עוּשׁוּ, רֵעַי, לָעֲבוֹדָה!

חוּשׁוּ אֶל פְּנֵי הַסְּפִינָה!

שִׁפְכוּ דַם הַתּוּרְכִּים, שְׁפֹכוּ!

אַל תָּחוּסוּ עַל הַכּוֹפְרִים!

אַךְ בְּהַשְׂכֵּל תֵּט וּבִינָה

הָאֳנִיָּה אֶת-חַרְטוֹמָהּ.

אוּלָם יַנִיס קָפַץ עָלָה

עַל הַסִּפּוּן, חַרְבּוֹ בְּיָדוֹ

נָטְפוּ פְנֵי הַתִּקְרָה דָמִים,

הֶאְדִּימוּ פְנֵי הַגַּלִּים.

אַלְלָהּ! אַלְלָהּ! בִּקְשׁוּ רַחֲמִים

כָּל-הַכּוֹפְרִים, כָּרְעוּ בֶרֶךְ.

"חַיִּים רָעִים, קָרָא מְנַצְּחָם,

הֵן נָכוֹנוּ לַמְנֻצָּחִים!"

נוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב

מאת

אלמוני/ת

נוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב,

צַו יְצַוֶּה אָז דִּימוֹס:

"בָּנַי, הָבִיאוּ מַיִם לִי

וּסְעוּדַתְכֶם תַּקֵּנוּ.

בֶּן-אֲחוֹתִי, לַמְפְּרַקִי, בֹּא

וְלִימִינִי תֵשֵׁבָה,

הִנֵּה נִשְׁקִי, קָחֶנּוּ לָךְ

וְלַנְּעָרִים רֹאשׁ תֶּהִי.

וְאַתֶּם, בָּנִים, תִּפְסוּ תָפוֹס

אֶת יְתוֹמִי – הַסַּיִף,

כִּרְתוּ שׂוֹכוֹת לִי מוֹרִיקוֹת

מֵהֶן עֲשׂוּ יָצִיעַ,

הַבְהִילוּ אֶת הַכֹּמֶר לִי,

לְמַעַן אֶתְוַדֶּה לוֹ

עַל כָּל אֲשֶׁר חָטָאתִי פֹה,

אֶת כָּל-פְּשָׁעַי אַגִּידָה:

שְׁלֹשִים שָׁנָה אַרְמָטוֹלוֹס,

וְעֶשְׂרִים – גַּנָּב אָנֹכִי;

עַתָּה מוֹתִי קָרֵב וּבָא,

וְאָנֹכִי אָמוּתָה.

תִּכְרוּ לִי קֶבֶר מְאֹד גָּדוֹל,

גָּבֹהַּ, רְחַב-יָדַיִם,

בּוֹ מְעֻמָּד אִלָּחֲמָה

וַאֲמַלֵא אֶקְדּוֹחַ

חַלּוֹן קָטָן בּוֹ תִּקְרְעוּ

לִי מִימִינִי פָתוּחַ,

הַסְּנוּנִיּוֹת תָּבֹאנָה בוֹ

לִי עַל אָבִיב תְּבַשֵּׂרְנָה,

וּבְיֶרַח זִיו יְרַנְּנוּ

אֶת שִׁירָתָם זְמִירֵינוּ."

28.12.1940

לַפֶּחָה תִּכְרַע לִיאַקוֹס

מאת

אלמוני/ת

לַפֶּחָה תִּכְרַע לִיאַקוֹס,

כְּרַע וּכְרַע לוֹ לַוָּזִיר,

אִם אַרְמָטוֹלוֹס הָיִיתָ,

בַּמְּדִינָה תְּהִי מוֹשֵׁל.

"עַד שֶׁבַּחַיִּים לִיאַקוֹס,

לֹא יִשְׁתַּחֲוֶה לְעוֹלָם;

אַךְ סֵיפוֹ שֶׁלּוֹ – פֶּחָה לוֹ;

אַךְ רוֹבֵהוּ – הַוָּזִיר!"

וְאָלִי-פֶחָה שׁוֹמֵעַ…

וַיֶּאֱנַף בּוֹ בַּסּוֹרֵר,

וּפְקֻדּוֹת כָּתַב, אִגֶּרֶת,

כָּךְ צִוָּה וְכָךְ פָּקַד:

"וָלִי גְּוֶקַס, עוּשָׁה חוּשָׁה

בֶּעָרִים וּבַמְּדִינָה,

וְאֶת לִיאַקוֹס הָבֵא הֵנָּה

וּמִיָּד אִם חַי אוֹ מֵת!"

גְּוֶקַס שׁוֹט יָשׁוּט בֶּחָבֶל,

אַחַר לוֹחֲמִים יִרְדֹּף;

מְצָאָם, וּבָא מַפְתִּיעַ,

כְּבָר הִדְבִּיק הַחֲלוּצִים.

קוֹנְטוֹ נְיַאקוֹפִּיס הֵרִיעַ

מִמְּרוֹמֵי הַסּוֹלְלָה:

"אֶל הָעֲבוֹדָה, בָּנַי לִי!

אֶל הַקְרָב עֲלוּ, בָּנַי!"

הִזְדָּרֵז וּבָא לִיאַקוֹס,

בְּאוֹן תּוֹפֵס בְּשִׁנָּיו סֵיפוֹ,

לַיְלָה וְיוֹמָם נֶאֱבָקוּ,

שְׁלָשׁ-יָמִים, שְׁלשָׁה לֵילוֹת.

בְּנוֹת-אַלְבַּנְיָה תְּקוֹנֶנָּה

עֹטוֹת-אֵבֶל, שְׁחוֹרִים,

עַל עֲקֵבוֹ שָׁב וָלִי גְּוֶקַס,

נֶחֱנָק בְּדָמָיו שֶׁלּוֹ.

29.12.40

בַּלַּדּוֹת וִירְמַיְזָא

מאת

שאול טשרניחובסקי

I. צֵיד הַהֶגְמוֹן

צִנָּה שֶׁל שַׁחֲרִית בָּהָר

עִם פְּנֵי חַמָּה עוֹלָה,

בֵּין גַּיְא וָהָר וּבְעֵמֶק צָר

הַדֶּרֶךְ מִתְפַּתְּלָה.

קוֹרֵא קוּקִי כְּקוֹל קוֹסֵם,

אוֹמֵר שִׁירָה מַעְיָן,

קוֹל שַׁעֲטַת סוּסִים עוֹלֶה

עִם צְלִיל וּצְלִיל שִׁרְיָן.

כְּנוּפְיָה שֶׁל פָּרָשִׁים בָּאָה,

נִיצוֹץ לְחֹד כִּידוֹן,

עַל דֶּגֶל מָשְׁזָר הַצְּלָב,

דִּגְלוֹ שֶׁל הַהֶגְמוֹן.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

מַה לּוֹ, מַה לַּכְּנוּפְיָה

עִם שַׁחֲרִית בֵּין הֶהָרִים

לָעִיר הַדּוּמִיָּה?"

– מַעְיַן הָהָר וְקִיכְלִי הַבָּר

הִכְרִיזוּ עַל אָבִיב

הַלֵּב יַעֲלֹץ, הַלֵּב יִרְחַב

עַל צַיִד בְּחֹדֶשׁ זִיו.

– כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

בְּגֶרְמַנְיָה הַיָּפָה

עוֹד יֵשׁ דֵּי צַיִד בַּמִּישׁוֹר,

בָּהָר וּבַצָּפָה,

"בִּנְאוֹת-קָוֶה וּבַשָּׂדֶה,

בַּיַּעַר וְשִׂיחִים,

וְלָמָּה זֶה עָלָה עַד כָּאן,

סָר אֶל אֶמְצַע דְּרָכִים?"

– בְּעִקְּבוֹת שֶׁל צַיִד מַה נָּדִיר,

הַצַּיִד הַיָּקָר,

קִדַּמְתִּי וָאֵצֵא עִם אוֹר,

אוֹתוֹ אֲנִי פֹּה תָּר.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

בְּפּוֹמֶרַנְיָה, שָׁם

סִיעַת הַזְּאֵב וְשׁוּעֲלֵי-סְתָו

שׁוֹחֶרֶת לְטַרְפָּם".

–אָכֵן יָפֶה וּמְאֹד יָקָר

שׁוּעַל הַסְּתָו וְהַזְּאֵב,

אֲבָל לְצַיִד טוֹב אַחֵר

יִרְחַב יָדוּץ הַלֵּב.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

בִּפְּרוּסְיָה עוֹד לָרֹב

וּבִמְאוּרוֹת-הַסְּתָו יָשֵׁן

שַׂר יַעֲרָהּ – הַדֹּב".

– אָכֵן יָפֶה הַדֹּב בְּרָגְזוֹ

חוֹרֵג מִן הֶעֳבִי

עֲטוּף פַּרְוָה חוּמָה חַמָּה;

אֲבָל יָקָר צֵידִי.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

בְּסֶכֶר מַעֲשֵׂה-כֵּן

עַל שְׂפוֹת הָאֶלְבָּה וְהַזַּאל

בֵּבָר בּוֹנֶה הַקֵּן".

– אָכֵן יָפָה פַּרְוַת-בּוֹנֶה,

שְׁחוּמָה הִיא וַעֲדִי;

אֲבָל מַה קַל וּמֶה עָדִין,

יָקָר מִזּוֹ צֵידִי.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

קַלִּים פַּעֲמֵי יָעֵל

עַל שִׂיא הָאַלְפִּים בָּאֲפָר,

בְּמִשְׁעוֹל בֵּין-הַרְרֵי-אֵל".

– אָכֵן, כָּבוֹד הוּא לַצַּיָּד

לֶב עָז לוֹ בֶּחָזֶה,

יָצוּד צֵידוֹ עַל פִּי תְהֹם;

צֵידִי אָצִיל מִזֶּה.

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

קַל וְאָצִיל הַצְּבִי,

בַּיַּעַר-הַמֵּצַל יִרְעֶה,

לֹא פֹה יוּבַל לַשְּׁבִי".

– "כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן, כְּבוֹד הַהֶגְמוֹן!

מַלָּךְ, כִּי בָאתָ פֹּה?

יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה צֵידְךָ,

הֵן דֶּרֶךְ מֶלֶךְ זוֹ!"

– אֲבָל אֲבָל צֵידִי אָצִיל

וּפֹה יִרְעֶה; אָמְנָם

אֵינוֹ יָעֵל אוֹ צְבִי, כִּי אִם

צְבִי יִשְׂרָאֵל – מַהֲרַ"ם¹.

תל אביב, 28.3.42

II. בַּת הָרַב וְאִמָּהּ

אִמִּי, אִמִּי! הִנֵּהוּ שׁוּב, הִנֵּהוּ הָאַבִּיר!

הוּא פֹּה בַּיּוֹם, הוּא פֹּה בַּלֵּיל, נֶחְבָּא בְּצֵל הַקִּיר.

בִּתִּי, בִּתִּי! אוֹי וַאֲבוֹי! אוֹי לִי, וְלָךְ אֲבוֹי!

יוּאַר הַיּוֹם רָאָה אוֹתָךְ אוֹתוֹ אַבִּיר, הַגּוֹי.

אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי: אָרוּר עַמִּי מֵאֵל,

בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא, חֶלְאַת יוֹשְׁבֵי תֵבֵל.

בִּתִּי, בִּתִּי! אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִקְּבֶנּוּ אֵל.

בַּת רַבָּנִים – עֶשְׂרִים דּוֹרוֹת – אַתְּ בַּת-רַב בְּיִשְׂרָאֵל.

אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי: קָסֹם קָסַמְתִּי לוֹ,

אֵינוֹ אוֹכֵל, אֵינוֹ יָשֵׁן – אָבַד יוֹמוֹ, לֵילוֹ.

בִּתִּי, בִּתִּי! אוֹי וַאֲבוֹי! אוֹי לִי, וְלָךְ אֲבוֹי!

סָגַר עָלֵינוּ הַמָּצוֹר, סָגַר מִצֵּאת, מִבֹּא.

אִמִּי, אִמִּי! אוֹמֵר הוּא לִי: יַרְבֶּה רִקְמָה וָשֵׁשׁ,

יִתְלֶה עָלַי רְבִיד זָהָב, – תֹּאכְלֵן קִנְאָה כָּאֵשׁ.

בִּתִּי, בִּתִּי! בִּרְבִיד זָהָב, עוֹטֶה רִקְמָה וָשֵׁשׁ,

בָּךְ יִסְתַכֵּל מִן הַגְּזֹזְטְרָה, כִּי יִזְרְקוּךְ בָּאֵשׁ.

26.3.42

III. בִּתּוֹ הַיָּפָה שֶׁל הָרַב

וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה הֵם בָּאוּ מִתְחַפְּשִים:

שְׁנֵי אַבִּירֵי-הַיַּחַשׂ עִם שְׁנַיִם שָׁלִישִׁים.

– "מַהֵר וּפְתַח הַדֶּלֶת! הָרַב, הַדֶּלֶת פְּתַח!

עַד לֹא נָפְלוּ בְּרִיחֶיהָ, כִּי בַּמַּקֶּבֵת נַךְ!"

הֵם בָּהּ דָּפְקוּ בְּכֹחַ, הַבְּרִיחַ – הוּא לֹא מָשׁ,

עַד שֶׁפָּתַח הַדֶּלֶת לִפְנֵימוֹ הַשַּׁמָּשׁ.

– “וּמָה רְצוֹן אֲדוֹנֵינוּ? לִפְקֻדַּתְכֶם, לַצָּו!”

– הַגֵּד נָא, בֶּן-הַכֶּלֶב, הָרַב אַיּוֹ, הָרָב?"

– אַל אֲדוֹנִי בְּאַפֶּךָ: בְּבֵית-עוֹלָם, כִּי מֵת,

וּתְמוֹל, אַךְ תְּמוֹל קְבָרוּהוּ, אַךְ זֶה מֵעֵת-לְעֵת."

– "הַגֵּד חִישׁ, בֶּן-הַכֶּלֶב, אַל שָׁוְא תִּפְטוֹר שָׂפָה:

וּבַת-הָרַב אַיֵּה הִיא? בִּתּוֹ אֵי הַיָּפָה?"

– "אַל נָא יִחַר אַפֶּךָ עַל פַּטְפְּטָנוּת פּוֹתָה:

הָלְכָה לִקְבּוֹר אָבִיהָ, שׁוּב לֹא רָאוּ אוֹתָהּ."

– “וְאֵיפֹה יֵין אֲדוֹנֶךָ אֲשֶׁר בְּמַרְתֵּפָיו?”

– “פָּתַח הָרַב כָּל-בֶּרֶז, וְהַמַּרְתֵּף חָרָב.”

– "הַגֵּד נָא, בֶּן הַכֶּלֶב, וְאַל תִּירָא, אַךְ קְרַב,

שִׁטְרֵי-הַחוֹב אַיָּמוֹ וְהַמָּמוֹן הָרָב?"

– "אַל נָא יִחַר אַפֶּךָ: אֲנִי אַךְ שַׁמָּשׁוֹ,

הִנֵּה פֹּה הַמַּפְתֵּחַ, הוֹאִילוּ לְבַקְשׁוֹ“.

– הֲלֹא תַּרְאֶה, בֶּן-כֶּלֶב, אֵיפֹה קָבְרוּ הָרַב!”

הָדְפוּ אוֹתוֹ בַּדֶּלֶת, הָדְפוּ אוֹתוֹ בַּגָּב.

– "וְקַח אִתְּךָ, בֶּן-כֶּלֶב, מַגְרֵף אוֹ הַיָּעֶה –

אֲשֶׁר תַּעֲלֶה בְּכַפֶּיךָ, עֲלֵה בָּחוּר נָאֶה!"

בְּבֵית-עוֹלָם עָמָדוּ, בְּגַל חָדָשׁ בְּמַגְרֵף

חָפְרוּ בֶעָפָר חָפָרוּ, כְּבָר הַשַּׁמָּשׁ עָיֵף,

עַד שֶׁפָּתְחוּ הַקֶּבֶר עִם צְלִיל הַמַּגְרֵפָה:

עַל יַד הָרַב מוּטֶלֶת בִּתּוֹ זוֹ הַיָּפָה.

תל-אביב, 23.3.42

IV. הַמֵּתִים הָרִאשׁוֹנִים²

"הוּא בָא! הוּא בָא! הוּא כָאן! הוּא כָאן!

הַמָּוֶת הַשָּׁחוֹר!"

אוֹמֵר מַכְרִיז פַּעֲמוֹן-נַגָּן

בַּצְּרִיחַ הַצָּחוֹר.

"הוּא בָא! הוּא בָא! הוּא כָאן! הוּא כָאן!

אָיֹם הוּא וְנוֹרָא!

בִּצְרִיף שֶׁל עֵץ, וּבְתוֹךְ מִשְׁכַּן

רַבֵּי דָּת וּשְׂרָרָה.

"הוּא בָא! קוֹצֵר אֶת קְצִירוֹ

בָּעִיר בֵּין הַחוֹמוֹת,

בַּכְּפָר וּבַשָּׂדֶה – נִירוֹ;

אַךְ לֹא בַּגֵּטָאוֹת.

"בְּמֶרְחַב כָּרִים וְעֵינוֹת טְרָשִׁים

עוֹמֵד עוֹלָם בְּעֵינוֹ, –

הַמָּוֶת שָׁם; בַּמְּעֻפָּשִׁים

בַּגֵּטָאוֹת – אֵינוֹ".

מַכְרִיז אוֹמֵר הַפַּעֲמוֹן:

“מֵאָה בִּמְעֵת-לְעֵת!”

חוֹזֵר רוֹטֵן קוֹל הֶהָמוֹן:

“בַּגֵּטוֹ – שָׁם אֵין מֵת…”

מַה יֶהְגּוּ הֶבֶל הַנְּזִירִים?

זוֹעֵף אֲסַפְסוּף רָב?

בַּגֵּטוֹ כָּל פָּנִים קוֹדְרִים

מִקּוֹל עָלֶה נִדָּף.

עַד שֶׁהָיְתָה גַם הָרְוָחָה,

שִׂמְחָה גַם בִּמְעוֹנָם:

הִנֵּה בַּגֵּטוֹ מֵת! חַה-חַה!

תּוֹדָה לְאֵל עוֹלָם.

לֹא כְדַרְכָּהּ, לֹא מְחִישָׁה,

עֵינֶיהָ מְאִירוֹת,

חֶבְרָה צוֹעֶדֶת קַדִּישָׁא.

צְאוּ, אֶזְרָחִים, לִרְאוֹת.

לֹא לְשֵׁם מָכוֹר, לֹא לְשֵׁם סָחוֹר,

נָא בֹּאוּ בִגְדוּדִים:

מֻכֵּי הַמָּוֶת הַשָּׁחוֹר!

מֵתִים – שְׁנֵי יְהוּדִים!

גַּם בָּנוּ, גַּם בַּחֲשׁוּדִים

נָגַף, נוֹדֶה לָאֵל!

גַּם בַּיְּהוּדִים, גַּם בַּיְּהוּדִים

הוּא אֶת קְצִירוֹ הֵחֵל.

חֲבָל, הַצְּרִיחַ הַצָּחוֹר

לֹא לָנוּ, וְאֵין פַּעֲמוֹן,

וְיַכְרִיז – "הַמָּוֶת הַשָּׁחוֹר

כְּבָר בָּא!" – פַּרְנָס הֶגְמוֹן! ³

תל-אביב, 25.4.42

V. “נֵרוֹת הָאַלְמוֹנִים”

עִיר עַתִּיקָה וִירְמַיְזָא, נִבֶּטֶת אֶל הָרֵיין,

רוֹמִים הֵם יְסָדוּהָ, צְרִיחֶיהָ עוֹמְדִים כֵּן.

עִיר עַתִּיקָה וִירְמַיְזָא, וּבֵית-כְּנִסְּתָהּ עַתִּיק⁴,

עֵדִים לִבְנֵי הַכֹּתֶל, לְאֻמִּים כִּי יֶהְגּוּ רִיק.

מַעֲשֵׂה אָמָן – הַשָּׁעַר, וְהַקִּירוֹת רָמִים,

סְפוּגִים הֵם אֵשׁ-אוֹכֶלֶת, וְדֶמַע וְדָמִים.

הָיָה יָפֶה הַבָּיִת, יָפִים שְׁנֵי עַמּוּדָיו,

הָיְתָה שִׁירָה אִלֶּמֶת בּוֹכִיָּה בֵּין כְּתָלָיו.

הָיְתָה שִׁירָה אִלֶּמֶת, הֶגְיוֹן לֵבָב תָּמִים

מִתְיַחֲדִים עִם אֵבֶל “נֵרוֹת הָאַלְמוֹנִים”

הָיוּ דוֹלְקִים הַשְּׁנַיִם בְּאוֹר חִוֵּר בַּיּוֹם,

הָיוּ דוֹלְקִים אֶשׁ-נֹגַהּ בַּלַּיְלָה בַּמָּרוֹם.

יָשְׁבָה קְהִלַּת וִירְמַיְזָא בַּצּוֹם שְׁלֹשָה יָמִים

עוֹטֶפֶת תַּכְרִיכֶיהָ, בּוֹכִים-מִתְפַּלְּלִים.

גָּזְרוּ תַּעֲנִית בַּקָּרֶת הַבֵּית-דִּין וְהָרַב

עַל דַּעַת פַּרְנַס-חֹדֶשׁ⁵ עַל הַחוֹלִים וְהַטָּף.

וְנִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וּשְׁנַיִם יְשִׁישִׁים

בָּאוּ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת: “מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים?”

"חִישׁ נַפְשְׁכֶם הַצִּילוּ! מָחָר, כַּחֲצוֹת הַיּוֹם,

יוֹצְאִים הֲלֹא כֻּלָּנוּ וְעוֹלִים לְגַרְדֹּם.

"דִּבָּה רָעָה הוֹצִיאוּ בְּאָזְנָיו שֶׁל הֶהָמוֹן:

יָרְקוּ יְהוּדִים בַּצֶּלֶב, חִלְּלוּ אֶת הַהִמְנוֹן.

"אִם לֹא נַסְגִּיר אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲדֵי חֲצוֹת

אֶת פּוֹעֲלֵי-הָאָוֶן, – אַחַת דָּתֵנוּ – מוֹת".

שְׁנֵיהֶם כְּאִלּוּ הִשְׁתָּאוּ לְאוֹתוֹ הַמַּחֲזֶה,

שְׁנֵיהֶם דָּבָר לֹא עָנוּ, הִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה.

– "אַל נִתְיָאֵשׁ, אַחֵינוּ! יֵשׁ אֲדֹנָי מָרוֹם,

הַחֶרֶב אִם מֻנַּחַת, לָאֱלֹהִים פִּדְיוֹם".

שָׁמַע הָרַב בְּרֶטֶט לִדְבַר שְׁלִיחֵי הַשָּׂר:

– “טוֹב שֶׁמְּסַרְתֶּם בְּנֵי-אָוֶן, מָחָר רֹאשָׁם מוּסָר”.

צִלְצְלוּ פַּעֲמוֹנֵי קָרֶת, בַּגֵּיטוֹ בָּכוּ דֹם

אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעָלוּ הַשְּׁנַיִם לְגַרְדֹּם.

מִי הֵם? מֵאַיִן בָּאוּ? – אִישׁ לֹא יָדַע אוֹתָם.

וּשְׁנֵי נֵרוֹת קָבָעוּ – לְזֵכֶר נִשְׁמוֹתָם.

הָיוּ קְדוֹשִׁים הַשְּׁנָיִם? – כָּל-יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים!

וּמָה אִכְפַּת מִי אֵלֶּה: עוֹד שְׁנַיִם, עוֹד שִׁשִּׁים…

מִי בָאֵשׁ וּמִי בַמָּיִם, בַּחֵץ אוֹ עַל גַּרְדֹּם,

לִפְנֵי שָׁנִים אַלְפַּיִם, מָחָר, אוּלַי הַיּוֹם?

אֶחָד אֶחָד, מַחֲנַיִם – בְּיַד אַנְשֵׁי-דָמִים, –

אַחַת, אַחַת הַדֶּרֶךְ קָדִימָה לְעוֹלָמִים!

לִבְנֵי עַמָּם תִּפְאֶרֶת וְעַל קִדּוּשׁ-הַשֵּׁם

בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ: כָּל הַזּוֹכֶה קוֹדֵם!

וּמִנָּלָן הַסֵּפֶר? מִי בְּ“מֵימוֹרְבּוּךְ”⁶ חָתַם?

הָרַב ר' פֶּטֶר זְצוּקַ"ל – תַּלְמִיד רַבֵּנוּ תָּם.

תל-אביב, 17.3.42

VI. שְׁנֵי הַקְּבָרִים

עַל גְּדוֹת הָרֵיין בָּעֵמֶק, בְּעִיר וִירְמַיְזָא, שָׁם

מֵתִים נָמִים שְׁנַת-נֶצַח בְּבֵית-עָלְמִין יָשָׁן.

לָזֶה אַךְ גַּל וְאֵין אָבֶן, זֶה – תַּחַת מַצֵּבָה,

פֹּה יֵשׁ לִקְרֹא הַכְּתֹבֶת, פֹּה אֵין לַבְחִין תֵּבָה.

כַּמָּה וְכַמָּה שָׁקָעוּ כְּבָר בְּמֶשֶׁךְ דּוֹר וָדוֹר,

קָרְבְּנוֹת מַסְעֵי-הַצֶּלֶב וְהַמָּוֶת הַשָּׁחוֹר.

אוּלַי מִקַּדְמוֹת רוֹמָא, וּפְלִיטֵי יְהוּדָה:

שָׂרִים וְדַלֵּי-יַחַשׂ, וְעַמּוּדֵי-תְעוּדָה.

חוֹטְאִים וִידוּעֵי-פֶשַׁע, קָשִׁים לִבְלִי רַחֵם, –

וּבְבוֹא שְׁעָתָם טָהָרוּ וַיְקַדְּשׁוּ אֶת הַשֵּׁם.

מְחַכִּים לְקֵץ הַפֶּלֶא הֵם לַיְלָה וְיוֹמָם,

לַחֲדָשִׁים יָבֹאוּ לָרֶשֶׁת מְקוֹמָם.

וּבֵינֵיהֶם בַּתָּוֶךְ – וְזֶה לָזֶה סְמוּכִים –

שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת שֶׁל אֶבֶן לִבְלִי כָּל קִשּׁוּטִים.

אוֹתָהּ מִדָּה וָקֶצֶב, אוֹתוֹ הַנִּיב הַתָּם:

גַּל אֲלֶכְּסַנְדֶּר וִימְפֶּן וְגַל הַמַּהֲרַ"ם.

הַנֵּץ נֶהְפַּךְ לְנֶשֶׁר שׁוֹאֵף בִּצְעוֹ וָדָם:

בְּאֶנְסִיסְהֵיים בַּכֶּלֶא יוֹשֵׁב הַמַּהֲרַ"ם.

יָפֶה יוֹדֵעַ רוּדוֹלְף⁷ מִי הוּא “מְאוֹר-הַגּוֹלָה”,

יִהְיֶה אִתּוֹ בַּחֹשֶךְ אוֹ בְּכֶסֶף יְסֻלָּא.

וּכְבָר שְׁבַע-עֶשְׂרֵה פַּעַם חָזַר סְתָו וְזַעְמוֹ:

חוֹבֵב הָרַב הַחֹפֶשׁ, – וְחָס עַל מְמוֹן עַמּוֹ

עַד שֶׁגְּאָלוֹ הַמָּוֶת בְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ זִיו,

עֵת הַכִּכְלִים הִכְרִיזוּ עַל מַנְגִּינוֹת אָבִיב.

וּשְׁלָשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנִים עוֹד הַמֶּלֶךְ בּוֹ יִסְחֹר,

עַד שֶׁמִּלֵּא רַ' וִימְפֶּן לוֹעוֹ זָהָב טָהוֹר.

וּתְנַאי הִתְנָה רַ' וִימְפֶּן, “תְּנַאי רְאוּבֵן וְגָד”:

בְּבוֹא שְׁעָתוֹ יִקְבְּרוּהוּ – אֶחָד מוּל הָאֶחָד.

וּבַעֲבֹר בָּא-הֵלֶךְ בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ

עַל קֶבֶר מַהֲרַ"ם, שָׁם יַעֲמֹד, יַרְכִּין הָרֹאשׁ.

יַרְכִּין רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד כְּבוֹדָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה,

וּכְבוֹד עַמּוֹ בַּחֶרֶב, וּכְבוֹד גּוֹלָה שְׁחוֹרָה.

וּבַעֲבֹר בָּא-הֵלֶךְ בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ,

עַל גַּל רַ' זִיסְקִינְד וִימְפֶּן, יָרִים בְּגָאוֹן הָרֹאשׁ.

אִם יֵשׁ, עוֹד יֵשׁ, בְּקִרְבֵּנוּ כַּשְּׁנַיִם, כְּמוֹתָם,

לֹא פַסּוּ מֵעַמֵּנוּ שְׁאָר-רוּחַ וְלֶב-תָּם.

עַד שֶׁעוֹלִים בַּגֶּזַע בַּדֵּי אוֹנוֹ וְעָלִים,

עוֹד יֵשׁ בְּרָכָה בַּכָּרֶם, עוֹד יַעַשׂ הִלּוּלִים.

תל-אביב, 27.3.42

VII. בַּלַּדַּת הַזְּאֵב

גְּדוּד צַלְבָנִים נוֹסֵעַ

וְסָר מֵעִיר אֶל עִיר:

הֵם שָׁחֲטוּ בְּאָכֶן⁸,

הֵם יִשְׁחֲטוּ בִּטְרִיר⁹.

הֵם יַעַרְכוּ הַטֶּבַח:

יָרִיעַ פַּעֲמוֹן,

יַחְדָּו שָׁלָל יַחֲלֹקוּ

חָסִיד וְאִישׁ הָמוֹן.

אֶת הַטְּבוּחִים יָנִיחוּ

כֻּלָּם בַּעֲרֵמָה; –

יִקְבְּרוּם אַנְשֵׁי הַקֶּרֶת,

(לֹא הֶחְיוּ נְשָׁמָה).

דַּי לוֹ לְאִישׁ הַצֶּלֶב

מִדַּאֲגוֹת יוֹם יוֹם:

רִנָּה לְאִישׁ-נַצֶּרֶת,

תְּפִלָּה, טִבְחָה וָצוֹם.

וּזְאֵב יְרֵא שָׁמַיִם

אָז חַי סָמוּךְ לִטְרִיר

בִּמְאוּרָתוֹ בַּחֹרֶשׁ,

בְּגֵיא מֵצַל קָרִיר.

וְעַד שֶׁבָּא הַכֶּלֶב

וַיַּעַט הָעוֹרֵב,

נִכְנַס אֶל גֵּיא הַקָּטֶל

וַיִּזְדָּרֶז הַזְּאֵב.

מָצָא רְצוּץ-גֻּלְגֹּלֶת,

וְהַנְּשָׁמָה עוֹד בּוֹ,

וּמִתְחַנֵּן לַמָּוֶת, –

קָרַע אֶת סְגוֹר לִבּוֹ.

מָצָא אֶת הַתִּינוֹקֶת

דְּרוּסָה וּנְטוּלַת שַׁד,

עוֹדֶנָּה מְפַרְפֶּרֶת, –

חָנַק אוֹתָהּ מִיָּד.

מָצָא אָדָם גֹּוֵעַ,

וּשְׁחוּט סַכִּין פְּגוּמָה, –

כִּרְסֵם אֶת הַגַּרְגֶּרֶת – –

קֵץ גְּסִיסָה אֲיֻמָּה.

מָצָא הָרָה בִּקֵּעוּ,

מְפַרְכֶּסֶת בְּחֶבְלָהּ, –

קָרַע אֶת הַסַּרְעֶפֶת,

מִיִּסּוּרִים גְּאָלָהּ.

רָאָהוּ רַבִּי יוּזְפָא,

שׁוֹכֵב, פּוֹלֵט דָּמִים,

גִּדֵּם וּקְצוּץ-רַגְלַיִם,

גּוֹסֵס זֶה יוֹם תָּמִים.

רָאָהוּ וַיְבָרְכֵהוּ,

פָּשַׁט לוֹ צַוָּארוֹ:

"בָּרוּךְ מִזְּאֵבֵי-עֶרֶב!

בָּרוּךְ עוֹשֶׂה דְבָרוֹ!

"דּוֹר עֲשִׂירִי – תִּרְאֵהוּ,

אַתָּה פּוֹדֶה מִכְּאֵב

וְהַגּוֹאֵל לַמָּוֶת,

בָּרוּךְ תִּהְיֶה, הַזְּאֵב!

"וְזַרְעֲךָ בָּאָרֶץ

הוּא לֹא יָסוּף – קַיָּם

עַד שֶׁהָפַךְ פְּרִיץ-טֶרֶף

וּזְאֵב כָּל-הָאָדָם!"

יָמִים חָלְפוּ עָבָרוּ,

דּוֹר מֵת וְדוֹר נִצָּב,

וּבִרְכָּתוֹ שֶׁל יוּזְפָא

הִיא נִתְקַיְּמָה עַכְשָׁו.

הָאִישׁ הָפַךְ פְּרִיץ-טֶרֶף

וּזְאֵב כָּל-הָאָדָם,

וּזְרַע הַזְּאֵב אֵינֶנּוּ,

כִּי תָם, כִּי תָם, כִּי תָם…

תל-אביב, 30.5.42

את הרב ר' מאיר מרוטנבורג תפש ההגמון מבאזיל בהרים, כשזה היה בדרך לאיטליה. הוא מסר אותו לגרף פון הרץ וזה מסרו למלך רודולף (1286). ↩
בשנת 1321 פרצה בצרפת (Savoya) ובשווייץ מגפה איוּמה (הדבר), שקראו לה “המות השחור” או “המות האיום”. בשנים 1350–1347 הגיעה לשיאה בגרמניה, ביחוד בנפות הריין. לפי המסופר, היה מספר מתיה לערך 25 מיליון. בגיטאות לא היה כחה רב ביותר ולכן האשימו את היהודים, שהם הרעילו את המים, ולערך שלש מאות קהלות נשמדו. בכמה מקומות הציתו היהודים את בתיהם עליהם ומתו בלהבות. כך עשתה גם קהלת וירמיזא (300 איש) ב–1349. ↩
פרנס–הגמון – ראש הקהלה היהודית Judenbischof. ↩
משנת 1039. ↩
בראש העדה עמדו "פרנסים,, ובראשם – פרנס–חדש ופרנס–הגמון – Judenbischof. ↩
מעמרבוך, מימורבוך, Memorbuch – ספר הזכרונות של יהודי גרמניה. ↩
רודולף I הגרַף מהַבסבורג שבחרוהו למלך.הוא שם בכלא את הרב ר‘ מאיר מרוטנבורג (מהר"ם) ודרש בעבורו מחיר יקר מאד. הרב לא רצה לפתוח פתח לסחיטת כסף מישראל ונשאר בכלא 7 שנה עד שמת (י“ט אייר נ”ג 1293), ורק כעבור 13 שנה (1306) פדה הסוחר ר’ אלכסנדר זיסקינד בן ר' שלמה וימְפֶּן את גויתו בכסף מלא. שניהם קבורים בוירמיזא וסמוכים זה לזה. ↩
אַאַכאֶן – עיר בגרמניה. ↩
טריר (בעברית טריברש: Trèves) עיר על נהר מוזל. הצלבנים החריבו את הקהילה בשנת 1096 בחודש סיון. ↩

חַג הַשָּׁבוּעוֹת

מאת

שאול טשרניחובסקי

יָפֶה דָרְשׁוּ הַדּוֹרְשִׁים: “נַדְפָא רַבָּא” הָאַוָּז,

שֵׁנִי אֵין לוֹ בַּמִּטְבָּח לְהָפִיץ רֵיחוֹתָיו הַחוּצָה,

אֶלָּא אֲנִי בְּשֶׁלִּי: הַשְּׁנִיִּים בַּמַּעֲלָה “וֶורטוּטֶן”,

אֵלֶּה שֶׁל שָׁבוּעוֹת הֶחָג.

וְקַבָּלָה בְּיָדִי מִסָּבָא:

חַגֵּי יִשְׂרָאֵל רֵיחָנִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה

חַג בּוֹ הָכְפַּל כִּי־טוֹב, כְּלוֹמַר רֵיחוֹ הַנּוֹדֵף:

רֵיחַ מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶן שֶׁל סָבְתוֹת וְאִמָּהוֹת כְּשֵׁרוֹת,

וְרֵיחַ שָׂדֶה וָגַן אֲשֶׁר בֵּרְכָהוּ הַבּוֹרֵא.

בָּרוּךְ יִהְיֶה הַגֶּבֶר, שֶׁהִכְנִיס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

בְּיֵצֶר לִבּוֹ הַיָּפֶה אֶת הַיָּקָרַנְדָה הַנָּאָה,

בָּרוּךְ זִכְרוֹ וּשְׁמוֹ! וּבָרוּךְ זֵכֶר הַגַּנָּן

שֶׁהִכְנִיסָהוּ, בִּשְׂדֵרָה לִפְנִים מִשְּׂדֵרָה בְּעִירֵנוּ,

אוֹתוֹ הַצֶּמַח הַיָּפֶה. בִּפְרוֹס “זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ”

עוֹמֵד הָעֵץ בַּהֲדָרוֹ וּמַקְדִּים הַפֶּרַח לֶעָלֶה,

עוֹמֵד מָלֵא וגָדוּשׁ פְּרָחִים עַל כָּל זְמוֹרוֹתָיו,

וּמְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת עַצְמוֹ בִּגְוָנִים שֶׁל גְּוָנִים סְגַלְגַּלִּים,

תַּבְנִית עַנְנֵי תְכֵלֶת, הָעוֹלִים מִמַּחְתַּת הַזָּהָב

שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בַּדְּבִיר – עַנְנֵי סֹגֶל וּתְכֵלֶת,

תְּלוּיִים בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ כְּקֶסֶם

שֶׁל חֲלוֹם יַלְדָּה בּוֹגֶרֶת שֶׁאֵין בְּעוֹלָמָהּ כָּל כֶּתֶם.

וְאִלּוּ לֹא הָיְתָה בָּאָרֶץ הַיָּקָרַנְדָה נְדִירָה,

אִלּוּ לֹא חַסְתִּי עַל עַנְפֵי כָּל עֵץ עוֹשֶׂה עָנָף וָגֶזַע,

אוֹמֵר הָיִיתִי: אֵין לָנוּ צֶמַח שֶׁנָּאֶה בְּיוֹתֵר

לִהְיוֹת מְשַׁמֵּשׁ קִשּׁוּטִים לְחַג הַבִּכּוּרִים הַמְבֹרָךְ

בִּלְתִּי אִם אוֹתוֹ הָעֵץ, שֶׁכֻּלּוֹ חֲלוֹם רַב־צִבְעוֹנִים.

לִהְיוֹת קָבוּעַ וְעוֹמֵד בְּפֶתַח כָּל־בַּיִת וָשַׁעַר,

כְּמַעֲשֵׂה אִכָּרִים בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת רְחוֹקָה, הָעוֹשִׂים

כָּךְ בַּעֲנָפִים שֶׁל לִבְנֶה. וְאוּלָם לְחַג זֶה יֵשׁ לָנוּ

שֵׁם אֲשֶׁר הָיָה לוֹ יָאֶה קֹדֶם לְכָל שֵׁם בָּאָרֶץ:

“חַג קְצִיר הַחִטִּים”, מַסְקִינָן: אֵין לָנוּ שׁוּם צֶמַח אַחֵר,

חוּץ מֵעָמְרֵי הַחִטָּה לְקַשְּׁטוֹ בָּם…

וּבִהְיוֹתִי יֶלֶד גָּבַל בֵּיתֵנוּ אֶל כִּכָּר רַחֲבַת יָדַיִם,

פְּלֵטַת הַשָּׂדֶה הַגָּדוֹל, שֶׁנִּשְׁאַר לְאַחַר מַשְׁתֵּלָה

בְּאֶמְצַע עֲרָבָה מִטַּעַם הָרָשׁוּת, וְלָהּ קָרְאוּ פְּלַנְטַגָּ’ה.

לְאַחַר שֶׁעָבְרָה שְׁעָתָהּ, וְעָבְרָה לִידֵי הָאִכָּרִים

נִשְׁאֲרוּ שְׁקָעִים שְׁקָעִים וְגֻמּוֹת גֻּמּוֹת שְׁטוּחוֹת,

זֵכֶר לָעֵצִים הַגְּדוּעִים, תַּבְנִית בֵּית־עָלְמִין שֶׁל עֵצִים,

שְׂדֵרָה אַחַת מִתְפַּתְּלָה כְּדֶרֶךְ הַשְּׂדֵרָה הָאַנְגְּלִית

מִן הַקָּצֶה הָאֶחָד בְּעִקּוּלֵי עִקּוּלִים לַשֵּׁנִי.

שִׂיחֵי וַרְדִּינָה נֶחְמָדִים לְאֵין כָּל טִפּוּל וְהֶפְקֵר,

דַּוְקָא עִם חַג הַשָּׁבוּעוֹת, שָׁבוּעַ קֹדֶם וּלְאַחֲרָיו,

עָמְדוּ בְּעֶצֶם פְּרִיחָתָם עֲמוּסִים וּגְדוּשִׁים בַּפְּרָחִים

בָּמוֹ קִשַּׁטְנוּ בֵּיתֵנוּ תּוֹךְ כָּל צִנְצֶנֶת וְקַנְקַן

כָּל כְּלִי מַחֲזִיק מָיִם, וּכְלִילִים תָּלִינוּ עַל גַּבֵּי

תְּמוּנוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּטְּרַקְלִין, מִלְּבַד כָּל מִינֵי הַפֶּרַח

אֲשֶׁר פָּתְחוּ עֵינַיִם בְּאוֹתָהּ עוֹנָה בַּגַּנִּים

אֵצֶל כָּל בָּתֵּי הַכְּפָר וְעָלוּ סָפִיחַ בַּפָּלֶשׁ.

רֻבָּם לְבָנִים וּצְהֻבִּים, כְּמַרְאֶה זָעִיר שֶׁל חַמָּה

נוֹחָה בְּאוֹתָם הַיָּמִים, טֶרֶם תְּחִלַּת הַקָּיִץ:

אֵלֶּה – שֶׁמֶשׁ לְבָנָה זְעִירָה וְקַרְנַיִם שֶׁל כֶּתֶם

עוֹטְרוֹת לָהּ וּלְעֻמָּתָם – חַמָּה צְהֻבָּה־צְהֻבָּה,

אֶלָּא שׁוֹלַחַת עַל סְבִיבָהּ קַרְנַיִם מַלְבִּינוֹת כַּזִּבְדָה.

אוּלָם לִכְבוֹדוֹ שֶׁל חַג עָשִׂינוּ בִּנְיָר רַב־גְּוָנִים

תַּבְנִית הַשּׁוֹשַׁנְתּוֹנֶת לְקָבְעָהּ בְּדֶבֶק עַל גַּבֵּי

כָּל־זְגוּגִיּוֹת הַבַּיִת הַפּוֹנוֹת כְּלַפֵּי הָרְחֹבוֹת,

יַעַן כִּי רוּחַ הַיְצִירָה וְהַדְּרוֹר שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם

אֵינָהּ נוֹתֶנֶת לְהִסְתַּפֵּק אַךְ בַּאֲשֶׁר “מִן הַמּוּכָן”,

רוּחַ דְּרוֹר תְּצִיקֶנּוּ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּקִרְבּוֹ,

לִיצוֹר בְּיָדָיו שֶׁלּוֹ וּלְהַכְנִיס גַּם הוּא אֶל הַיָּפֶה.

כֻּלָּם נִצְטָרְפוּ לְאַחַת סִימְפּוֹנְיָה שֶׁל רֵיחוֹת הַשָּׂדֶה,

הָחֵל מֵרֵיחַ נִיחֹחַ, רֵיחַ הַשָּׂדֶה הֶחָרִיף,

עוֹלֶה מֵעַל פְּנֵי הָרִצְפָה הַמְכֻסָּה הַדֶּשֶׁא הָרַעֲנָן

זֶה אַךְ מִן הָעֲרָבָה לְשַׁוּוֹת מֵחִנּוֹ לְחַגֵּנוּ

בְּכָל הַבַּיִת הַצַּח, – חוּץ מִן הַמִּטְבָּח הֶחָמִים.

אוּלָם אוֹתוֹ הַמִּטְבָּח, הוּא בְּעַצְמוֹ, הֶעֱלָה רֵיחַ:

עָמַד תַּנוּרוֹ הַגָּדוֹל הַמְחֻמָּם וּבְסִתּוּם פֶּה־לוֹעַ

מֵפִיק מִתּוֹכוֹ הֶבֶל רֵיחָנִי וּמְתֻבָּל עַל סְבִיבָיו.

רֵיחַ נִפְרַשׁ מִגְּבִינָה טְעִימָה מְטֻגֶּנֶת בַּכֶּלִי,

רֵיחַ שֶׁל גְּבִינָה הַנּוֹדֵף מִסִּיר הַלְּבִיבוֹת הַקְּצוּבוֹת

בְּמַיִם רוֹתְחִים מְבַעְבְּעִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים רְצוּפִים,

רֵיחַ גְּבִינָה נְתוּנָה בְּתוֹךְ הַ“וֶורְטוּטֶן” הַנָּאִים,

כְּרוּכָה בְּשֶׁבַע טַלִּיתוֹת דַּקִּיקוֹת שֶׁל בְּצַק־סֹלֶת,

בָּצֵק כְּמַרְאֵה הַפִּטְדָה, שֶׁשְּׁזָפָהוּ הַתַּנּוּר:

תַּבְנִית הַשְּׁמוֹנֶה הָעַרְבִית¹ וְתַבְנִית הַשְּׁמוֹנֶה לְמֶחֱצָה.

אֵלֶּה הָיוּ בִּבְחִינַת “הֲלָכוֹת קְצוּבוֹת”, וְאֵלֶּה

אֲשֶׁר “לֹא קְצוּבוֹת”, לְמָשָׁל הַ“קַּטְשֶׁלְקֶס” וְהַ“בְּלִינְצֶס”, –

אֵלֶּה וְאֵלֶּה עֲתִידִים לִטָּבֵל בְּשַׁמֶּנֶת סְמִיכָה

בָּאָה מִצִּנַּת הַמַּרְתֵּף, נִגֶּרֶת כִּקְטִיפָה לְבָנָה.

זוֹ הִיא פָּרָשַׁת הֶחָג, הַחַג הָרֵיחָנִי בְּכֻלָּם,

חַג הַשָּׁבוּעוֹת וּזְמַן מַתַּן־תּוֹרָתֵנוּ – עֲצֶרֶת.

כָּךְ יִשָּׁאֵר לְכָל… מַפְקִיעֵי הַשַּׁעַר וְסַפְסָרִים,

לְכָל עֲלוּקוֹת־הָאָדָם וּלְחֶרְפָּתֵנוּ בַגּוֹיִם,

אֵין בְּלִבָּם אֱלֹהִים, וְאֵין לָהֶם תּוֹרָה. וְהָיָה

לָמוֹ חַג מַתַּן־תּוֹרָה לְפָחוֹת, חַג הָעֲצֶרֶת – לְפָחוֹת!

אָנוּ נְחַכֶּה, וְאוּלַי נַגִּיעַ אֲנַחְנוּ, וְיִקָּרֵא

שְׁמוֹ מִשֶּׁל אָז, זֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר לוֹ הָיָה לְפָנִים:

“חַג הַבִּכּוּרִים” אוֹ “חַג קְצִיר־הַחִטִּים”. אַשְׁרֵיהוּ

וְאַשְׁרָיו הַזּוֹכֶה לְכָךְ! וְהָיָה אָז סִמָּן בְּיָדָיו,

אֲשֶׁר כְּבָר הָכְשַׁר הַדּוֹר וְגַם הָאָרֶץ נִגְאָלָה.

תל־אביב, 4.5.42

הסְפָרות הרגילות נקראות ערביות בהבדל מהסְפָרות הרומיות. ↩

ביעותי לילה

מאת

שאול טשרניחובסקי

לֵילוֹת – הַשְּׁחוֹר בָּעֲרָבָה בִּתְחוּם פֵּירֵיקוֹפּ וּבוֹאֲכָה

עִיר מֵלִיטוֹפּוֹל בַּחֹרֶף! עַל שִׁכְבַת הַשֶּׁלֶג הַדַּקָּה

סוּפוֹת מִסְתָּעֲרוֹת שָׁרוֹת וְשׁוֹרְקוֹת מַנְגִּינוֹת אֲיֻמּוֹת,

הוֹדְפוֹת-מַסִּיעוֹת שַׁיָּרוֹת-עֲנָנִים כְּבֵדוֹת מַקְדִּירוֹת.

אַלְפֵי רְבָבָה רְסִיסִים – קֶרַח וּבָרָד מִסְתּוֹבְבִים,

יוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת מְטֹרָפִים וְאִתָּם מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת

שֵׁדִים וְרוּחוֹת, מַזִּיקִים לְסַנְוֵר עֵינַי נוֹסֵעַ.

רוּחוֹת מִשְׁתּוֹלְלוֹת בַּחֲתֻנּוֹת וְיוֹצְאוֹת בְּרִקּוּד זְוָעוֹת,

וְהֵנָּה מְגָרְרוֹת בִּמְחוֹלָן הַבָּרָד, הַשֶּׁלֶג וְהַקֶּרַח,

לִמְחֹק וּלְכַסּוֹת פִּתְאֹם עַל כָּל מַסְלוּלֵי הַשָּׂדֶה.

וְיוֹצְאִים זְאֵבִים רְעֵבִים מִנְּקִיקֵי נְחָלִים שׁוֹמֵמִים

וּמֵחֳרָבוֹת שֶׁל בּוֹרוֹת, מִצְטָרְפִים לִכְנוּפְיוֹת וְזָאֶבֶת,

בָּאוֹת וְסוֹבְבוֹת בַּכְּפָר בֵּין גִּדְרוֹת הַצֹּאן וּמִכְלָאוֹת

אֶת הָרֶפֶת הַחַמָּה, אֲשֶׁר שָׁם תִּרְבַּץ לָבֶטַח

כָּל הַבְּהֵמָה הַכְּשֵׁרָה, – וּמְיַלְּלִים בְּיִסּוּרֵי רַעֲבוֹנָם.

לֵילוֹת הָאוֹר בָּעֲרָבָה בִּתְחוּם פֵּירֵיקוֹפּ וּבוֹאֲכָה

עִיר מֵלִיטוֹפּוֹל בַּקַּיִץ! עַל רַחֲבֵי שָׂדוֹת שֶׁל דָּגָן

רֵיחוֹת עִשְׂבֵי תְּבָלִים, כְּבֵדִים בְּסַמְמָנִים מַשְׂכִּירִים,

תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים כְּשׁוּפִים תַּחַת אַפִּרְיוֹן, סַהֲרוּרִים.

שָׂדֶה וָגַן וּמִקְשָׁאוֹת נוֹשְׁמִים נְשִׂימָה חֲמִימָה,

כְּבֵדָה וּמַחֲנִיקָה, וּמַחֲנוֹת מַחֲנוֹת שֵׁדִים,

רוּחוֹת-הָרַעַ וּמַזִּיקִים נְמַקִּים בְּחֶמְדַּת-בְּשָׂרִים,

מוֹצְצִים לְשַׁדּוֹ שֶׁל חֵי וּמְצַעֲרִים אוֹתוֹ בִּכְמִיהָה,

רוּחַ שֶׁל עִוְעִים נְסוּכָה וְלֵאוּת מְשֻׁנָּה תּוֹקֶפֶת

“שִׁקְצוֹת” מְנֻדָּדוֹת מִשֵּׁנָה מִתְפַּרְקְדוֹת בְּעֶרְיָתָן חֲמוּמוֹת.

וְיוֹצְאִים בַּחוּרִים רְעֵבִים מִבְּקָתוֹת חֲמִימוֹת, מִמִּשְׁכַּב

לִינָה בִּגְרָנוֹת רֵיחָנִיּוֹת, מִצְטָרְפִים לִכְנוּפְיוֹת וּכְנוּפְיוֹת,

בָּאִים מִסְתּוֹבְבִים בַּכְּפָר בֵּין עֲלִיּוֹת-אַמְבָּרִים וָרֶפֶת,

שָׁמָּה יְשֵׁנוֹת הַ“שּׁקְצוֹת” הַחַמּוֹת וּבְרִיאוֹת הַבָּשָׂר,

כְּמֵהִים, מַרְעִידִים, רְצוּצִים, וּמְנַבְּלִים אֶת פִּיהֶם מִתַּאֲוָה.

סָבָא – אַבָּא דְּאַבָּא – אָז גָּר בַּכְּפָר בִּילִיזִירְקָה,

פִּנָּה נִדַּחַת מְאֹד, אֲשֶׁר שָׁם הָיְתָה עוֹד שְׁלִיטָה

אָז לְרוּחוֹת הַטֻּמְאָה, לַשָּׂעִיר, לַשֵּׁד וּמְכַשֵּׁפָה,

אֶדֶן-הַבַּיִת הֶחָם וּמִינֵי גִּלְגּוּלִים מְשֻׁנִּים.

הִנֵּה מַדּוּעַ גַּם קָרָה כָּל מַה שֶׁקָּרָה בְּסִפּוּרִי.

וְאֵלֶּה גִּבּוֹרֵי סִפּוּרִי: סָבָא הַשַּׁתְקָן הַזּוֹעֵף,

סַבְתָּא – סְתָם אִשָּׁה בְּאַמְהוּתָהּ וּשְׁלֹשׁ פָּרוֹתֶיהָ הַחוּמוֹת,

אֶלְטְשִׁיק הַבָּחוּר הַקַּצָב. וּכְדֵי לֹא לְהוֹצִיא שִׁיר חָלָק,

כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת דִּבְרֵי הַמֵּימְרָה הָאוּקְרָאִינִית:

“דֶּלֶת תִּסֹּב עַל צִירָהּ, וְשִׁירָה תִּסֹּב עַל צְעִירָה”,

מַזְכִּיר אָנֹכִי בָּזֶה גַּם אֶת קִילִינָה הַ“שּׁקְצָה”,

יְפַת-הַדּוֹר שֶׁבַּכְּפָר, נַעֲרָה הֲדוּרָה בְּתַכְלִית.

בַּעֲבוּר זוּג עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת אֲנִי אֶזְכְּרֶנָה,

חַמּוֹת כַּחַמָּה שֶׁל נִיסָן וּשְׁחוֹרוֹת-מְאִירוֹת כַּלָּיְלָה.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר רָאָה אוֹתָן בְּאוֹרָן מֵאֹשֶׁר,

אַשְׁרָיו וְאַשְׁרָיו שֶׁהִדְלִיק נִיצוֹצוֹת הָאֹשֶׁר בְּעֵינֶיהָ.

אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָן בְּקִצְפָּן, בַּסְּעָרָה,

סוּפַת-לֵיל-הָעֲרָבָה וּבְרָקִים מַבְרִיקִים מִתְלַקְּחִים,

הוּא לֹא רָאָה מֵעוֹלָם עֵינַיִם מַקְסִימוֹת בְּיָפְיָן.

אֵין כָּל זֶה מִן הָעִנְיָן, וְאֵין לָהּ כָּל שַׁיָּכוּת לַמְּסֻפָּר.

שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נִצְטַוְּתָה פָּרָה עֲלֵיהֶן בָּרֶפֶת:

וָלָד, חָלָב וּגְלָלִים. חָלָב וּגְלָלִים יוֹם יוֹם; אַךְ

וָלָד אֶחָד כִּמְלֹא כָּל-חָדְשֵׁי הֶרְיוֹנָהּ.

שְׁלָשׁ פָּרוֹתֶיהָ שֶׁל סַבְתָּא מִלְאוּ תַּפְקִידָן בֶּאֱמוּנָה.

נָתְנוּ בְּשֶׁפַע חֲלָבָן אֲשֶׁר לַמֶשֶׁק וְלָעֵגֶל,

לִהְיוֹת כּוֹס חָלָב טָרִי לַסָּבָא בְּקוּמוֹ בַּבֹּקֶר,

חֹמֶר לְחַבֵּץ הַחֶמְאָה, בְּגַלְגֵּל סָבָא עַל בִּרְכָּיו

קַנְקַן מָלֵא בְּשָׁעָה נוֹחָה בֵּין תּוֹרָה לְעֵסֶק,

לָבוֹא בְּקַהֲוָה הֲדוּרָה בְּשַׁחֲרֵי שַׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב,

לִהְיוֹת לִגְבִינָה רְכִיכָה, לְחֹבֶץ אוֹ לַחֲרִיצִים,

לְמַלֵּא פַּכִּים קְטַנִּים שַׁמֶּנֶת לְבָנָה וּשְׁמֵנָה

וְכַדִּים גְּדוֹלִים שֶׁל קוּם לְנָפֶשׁ עֲיֵפָה בַּקַּיִץ,

אַחַר הַצָּהֳרַיִם בַּשַּׁבָּת לְאַחַר הַשֵּׁנָה;

גַּם בְּאֵין בָּשָׂר בָּאִטְלִיז – לְמָרָק עַל אִטְרִיוֹתָיו.

הָלְכוּ הַיָּמִים וָרַבּוּ, וְעוֹלָם קַיָּם עַל סִדְרוֹ.

אוֹי וַאֲבוֹי לָהּ לַסָּבְתָּא! נִבְעָה הַפֶּרֶץ בַּמֶּשֶׁק.

אֵיפֹה נִגְלָה הַפֶּרֶץ? בְּחַדְרֵי חֲדָרָיו – בָּרֶפֶת,

מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין בּוֹ כָּל דְּרִיסַת רֶגֶל לַנָּכְרִי.

פָּשָׂה הַנֶּגַע בָּרֶפֶת, לְפֶתַע פִּתְאוֹם נִתְגַּלָּה.

חָדְלוּ הַפָּרוֹת, הַשָּׁלֹשׁ, לְמַלֵּא תַּפְקִידָן כַּשּׁוּרָה!

נוֹתְנוֹת חֲלָבָן בָּעֶרֶב, בְּשׁוּבָן מֵעֶדְרָן כְּתָמִיד;

אֶפֶס בַּבֹּקֶר – אֵינֶנּוּ, לְאַחַר לִינָה בָּרֶפֶת.

תֹּאמַר: חָלוּ הַחוּמוֹת. לֹא כִּי! אוֹכְלוֹת וּשְׂמֵחוֹת,

חַס וְחָלִילָה – שְׁקֵטוֹת. הֶחָלָב נִגְזַל – וְאֵינֶנּוּ.

אָכֵן, אֵין סוֹגְרִים הָרֶפֶת בְּמַנְעוּל הַבַּרְזֶל כְּקֹדֶם.

וְלַיְלָה לַיְלָה סַבְתָּא הוֹלֶכֶת לִפְקוֹד הַדֶּלֶת.

הַכֹּל בְּסֵדֶר. וְאָמְנָם, כִּי עַכְשָׁו אֵין סוֹגְרִים, אֵין פּוֹקְדִים,

גַּם אֵין בּוֹדְקִין הַדֶּלֶת… אֲבָל וְשׁוּב אֲבָל, יֵשׁ שׁוֹמֵר.

שׁוֹמֵר נֶאֱמָן עַל סַבְתָּא, הַיָּשֵׁן בַּלֵּילוֹת בָּרֶפֶת:

אֶלְטְשִׁיק הַבָּחוּר הַקַּצָב, אֶלְטְשִׁיק הַגַּדְפָן וְהָעַקְשָׁן.

מָתַי הִתְחִיל הַפֶּגַע? סַבְתָּא יוֹדַעַת בְּדִיּוּק.

פֶּגַע זֶה הִתְחִיל מִיָּד מִיּוֹם בּוֹ סָר אֶל סַבְתָּא

אוֹתוֹ אֶלְטְשִׁיק הַקַּצָב, וּכְדֵי שֶׁלֹּא לִהְיוֹת לָטֹרַח

עַל סָבְתָּא וְהַשִּׁפְחָה קָבַע לִינָתוֹ בָּרֶפֶת.

כֵּן, לְמָחֳרָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה גַּם הָיָה הַפֶּגַע.

מוּבָן מֵאֵלָיו, לֹא אֶלְטְשִׁיק אָשֵׁם בַּדָּבָר בְּאִם תֹּאמַר

הוּא הוּא שׁוֹתֶה הֶחָלָב… דְּלִי חָלָב כְּלוּם עָלָיו יִתְגַּבָּר?

אֵין הַדָּבָר כִּפְשׁוּטוֹ, אֵינֶנּוּ כִּפְשׁוּטוֹ, רַבּוֹתַי.

עַיִן רָעָה בַּפָּרוֹת, עֵינוֹ שֶׁל שׂוֹנֵא וּמְקַנֵּא.

אֵלֶּה יִקְרוּ יוֹם יוֹם. וּמַדּוּעַ דַּוְקָא בַּלַּיְלָה?

לְעַיִן רָעָה יֵשׁ תְּרוּפָה. יֶשְׁנָה יַדְעָנִית זְקֵנָה.

אֶלָּא עוֹד דָּבָר בְּגוֹ. אֶלְטְשִׁיק מִשְׁכָּבוֹ בַּפִּנָּה,

בְּתוֹךְ עֲרֵמָה שֶׁל קַשׁ, עַל גַּבֵּי אַגְנִינָה עַתִּיקָה,

וְיוֹם יוֹם עַל רִצְפַּת הָרֶפֶת עֲרֵמָה שֶׁל שַׁחַת

פְּזוּרָה, כְּתוּתָה, קְמוּטָה וּמְעוּכָה וּמְמוֹלָלָה,

מַמָּשׁ לְאַחַר חֲתֻנָּה שֶׁל שֵׁדִים – אַל אֶחֱטָא בִּשְׂפָתָי!

(הָיְתָה הָרֶפֶת בְּנוּיָה: חֶצְיָהּ לְכָאן – דִּיר לַפָּרוֹת,

חֶצְיָהּ לְכָאן – אָסָם לֶחָצִיר, מִכָּאן גַּם עֲרֵמַת הַשָּׁחַת).

סַבְתָּא מַרְעִישָׁה עוֹלָמוֹת, סַבְתָּא מַסְפִּידָה בָּרַבִּים,

הִתְיָעֲצָה עִם דּוֹדוֹת, סִפְּרָה לְמַכִּירוֹתֶיהָ,

סִפְּרָה לְאַחַת וְאַחַת וּלְכֻלָּן בְּיַחַד אֲסוֹנָהּ

אָבְדָה עֵצָה מֵאִשָּׁה… וְהַסָּב? הוּא שׁוֹתֵק, כְּדַרְכּוֹ,

הֻגֵּד הֻגַּד לַסַּבְתָּא, אֲשֶׁר יֵשׁ שְׁמוּעָה, כִּי רָאוּ:

לַיְלָה לַיְלָה נִכְנֶסֶת לְרִפְתָּהּ שֶׁלָּהּ – מְכַשֵּׁפָה.

לְאִטָּהּ עוֹבֶרֶת הָרְחוֹב, חֲלוּקָהּ הַלָּבָן עָלֶיהָ,

יָדָהּ אוֹחֶזֶת בַּדְלִי, וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ פְּרוּעוֹת.

דֶּלֶת הָרֶפֶת נִפְתַּחַת לְאִטָּהּ, וְסוֹגֶרֶת בַּעֲדָהּ.

מָתַי הִיא יוֹצֵאת אֵין יוֹדְעִים, וְאוּלָם יֵשׁ לְעֻמָּתָם

אֲשֶׁר רָאוּהָ בְּצֵאתָהּ הַשְׁכֵּם עִם כּוֹכְבֵי הַבֹּקֶר.

וַיִּזְדַּעֲזַע הָרְחוֹב, וְעִמּוֹ הַכִּכָּר מִסָּבִיב,

כִּכָּר אָמַרְתִּי – הַכְּפָר! יֵשׁ אוֹמְרִים: אִפַּרְכִיָה כֻּלָּהּ.

פְּשִׁיטָא לְךָ: פָּרוֹתֶיהָ שֶׁל גִּיטֶלֶה אֵשֶׁת ר' דּוּבֶּר.

שָׁמְעָה סָבְתָּא – נִדְהָמָה. סָבָא – הוּא שׁוֹתֵק, כְּדַרְכּוֹ.

אָז גַּם נִתְחַוְּרוּ הַפְּלִיאוֹת, וְכָל הַסְּתִירוֹת הָרַבּוֹת:

לָמָּה לֹא צָעֲקוּ כְּלָבִים, וְאוֹתוֹ הַשַּׁחַת הַמָּעוּךְ.

פּוֹתְחוֹת הַנָּשִׁים וְעוֹסְקוֹת בְּפָרָשַׁת הַיּוֹם, “מְכַשֵּׁפָה”,

בְּמַעֲשֵׂי זַאֲטוּטֵי-שְׂעִירִים שֶׁקָּנוּ יְשִׁיבָה בַּתַּנּוּר,

מַעֲשֶׂה בְּנוֹסֵעַ בַּדֶּרֶךְ שֶׁקִּבֵּל בְּעֶגְלָתוֹ זְקֵנָה,

פִּתְאוֹם שׁוֹמֵעַ פְּעִיָּה וּדְמוּת תַּיִשׁ צוֹחֵק לְפָנָיו,

פּוֹעֵר אֶת פִּיהוּ וְקוֹפֵץ מֵעַל הָעֲגָלָה וְנֶעְלָם.

מַעֲשֶׂה בִּ“שְׁרֵייטֶלֶךְ” טוֹבִים שֶׁבָּאוּ לְיֶשַׁע אַלְמָנָה,

מַעֲשֶׂה נּוֹרָא בְּאֶדֶן-הַבַּיִת אֲשֶׁר נִתְחַבֵּב

עָלָיו סוּס אֶחָד בָּאֻרְוָה, וְרָכַב עָלָיו בַּלֵּילוֹת.

הָיְתָה הַבְּהֵמָה יְגֵעָה עוֹמֶדֶת מַעֲלָה קֶצֶף,

אֶפֶס רַעֲמָתָהּ קְלוּעָה לְכַמָּה וְכַמָּה עֲנִיבוֹת…

כְּצַמַּת הַכַּלָּה לְ“כִסּוּי”…

וְנִזְכְּרוּ בְּאֶלְטְשִׁיק הַמִּסְכֵּן,

נִכְמְרוּ עָלָיו רַחֲמֵיהֶם: כֵּיצַד מְסַכֵּן אֶת נַפְשׁוֹ

נַעַר טִפֵּשׁ כָּמוֹהוּ… הִנֵּה גּוֹרָלוֹ שֶׁל יָתוֹם!

נִקְהֲלוּ עָלָיו וְדִבְּרוּ בְּאָזְנָיו דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים:

יֶחְדַּל מִלִּינָה בָּרֶפֶת, מָקוֹם מְזֻמָּן לַטֻּמְאָה.

אוֹמְרִים לְאֶלְטְשִׁיק: חֲדַל, אַל תְּסַכֵּן נַפְשֶׁךָ…

מַעֲשֶׂה בִּכְרַכֵּי הַיָּם, בִּמְדִינָה פְּלוֹנִית אַלְמוֹנִית.

לָמָּה לוֹ אִיֵּי הַיָּם? לָמָּה בְּרִיטַנְיָה דַּוְקָא?

פֹּה בִּבְרִיטַאן עַל הַדְּנִיפֶּר – אֶצְלֵנוּ מַמָּשׁ, יַקִּירִי!

אֵינְךָ רוֹצֶה בָּזוֹ? כָּךְ וְכָךְ קָרָה בְּקַהִירִי,

וְכִי סֵירוֹגוֹז אֵינוֹ כְּפָר? אֶלְטְשִׁיק הָעַקְשָׁן מְסָרֵב,

הוּא בְּשֶׁלּוֹ: אִם מִשּׁוּם זֶה – דַּוְקָא פֹּה יָלִין וְיִישַׁן.

כְּדֵי שֶׁיִּתְפְּסֶנָּה אֶת זוֹ – הַמְּכַשֵּׁפָה, יִמַּח שְׁמָהּ.

אַדְּרַבָּא וְאַדְּרַבָּא – פֹּה תָּבוֹא – הוּא יְחַבְּקֶנָּה,

הוּא יְחַבְּקֶנָּה, הַלְוַאי שֶׁתָּבוֹא, וּמַפְשִׁיל שַׁרְווּלָיו,

מַרְאֶה זְרוֹעַ אַדִּירָה עִם כְּתָמִים צְהֻבִּים מַשְׂעִירָה,

זְרוֹעַ שֶׁל קַצָּב בַּר-כֹּחַ: הַלְוַאי וְהַלְוַאי, שֶׁהִיא תָּבוֹא.

אוֹמְרִים לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ, וְאֶלְטְשִׁיק כְּבָר מַתְחִיל וּמַסְמִיק,

סִמָּן לְדִבּוּר מְפוֹצֵץ הַנָּכוֹן לְ“הֵחָרֵק מִשִּׁנָּיו”.

הָיָה אֶלְטְשִׁיק הַקַּצָּב גַּדָּפָא רַבָּא בְּדוֹרוֹ,

שֵׁנִי בִּשְׁלִישִׁי שֶׁלִּי – אֲבָל הָאֱמֶת הִיא אֱמֶת!

לְשׁוֹן פִּיפִיּוֹת בְּפִיהוּ וּשְׁנוּנָה מֵחַלַּף הַשּׁוֹחֵט,

שְׁנוּנָה מֵחֹד שֶׁל גַּרְזֶן, אֲשֶׁר בְּיָדָיו הַשּׂעִירוֹת.

פַּחְדּוֹ נָתַן עַל כָּל בָּאֵי אִטְלִיזוֹ, וְאֵימָתוֹ

עַל טַבַּחַת וְרַקַּחַת הֲגַם שֶׁאַף הֵן בַּעֲלוֹת לָשׁוֹן,

גַּם עַל הַגְּבִירוֹת, גַּם הֵן. שֶׁלֹּא לָבוֹא לִידֵי בִּזָּיוֹן

הֵן נִמְלָטוֹת מִמֶּנּוּ – וּמוֹרָאוֹ וּפַחְדּוֹ

עַל הַשּׁוֹחֵט וְהָרַב, שׂוֹנְאָיו, מַטְרִיפֵי סְחוֹרָתוֹ.

כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל הוּא מַסְמִיק, מַרְפִּים מִמֶּנּוּ, הַמְנֻוָּל

עֶרֶב עֶרֶב הוּא בָא, בַּבֹּקֶר מְקִיצִים. הַבָּחוּר,

יָשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה, כִּלְאַחַר יְגִיעָה מְפָרֶכֶת,

עַד שֶׁמְּזִיזִים הַלָּהּ מֵעַל הָאַגְנִינָא הַחַמָּה

לַעֲשׂוֹת תְּפִלָּתוֹ שֶׁל יוֹם…

וְהֶחָלָב, כְּקֹדֶם, אֵינֶנּוּ:

שַׁחַת, שְׁכָבָה עֲמֻקָּה נְטוּשָׁה עַל רִצְפַּת הָרֶפֶת

כְּתוּתָה, מְעוּכָה וּטְרוּפָה… כִּלְאַחַר חֲתֻנָּה שֶׁל שֵׁדִים.

שׁוּב כְּלוּם לֹא רָאָה, לֹא שָׁמַע. בְּעֶרֶב יָשׁוּב לָרֶפֶת.

גַּם הַפָּרוֹת מַבִּיטוֹת בְּעֵינֵי אִשָּׁה טִפְּשׁוֹנֶת,

יֵשׁ שֶׁהֵן פּוֹתְחוֹת בְּמֶה… מֶה קוֹל הַשָּׁאוֹן, רַבּוֹתַי?

אֶפֶס לֹא כְּלוּם תְּסַפֵּרְנָה? וְכָךְ יְמֵי קַיִץ נִצָּבִים.

נֶכֶד חָבִיב עַל סָבוֹ הָיִיתִי, וּפַעַם נִתְּנָה רְשׁוּת לִי

לִשְׁהוֹת אוֹתוֹ שָׁבוּעַ אֵצֶל סָבָא וְסַבְתָּא.

אִמָּא נֵאוֹתָה לְכָךְ: וְ“אַתָּה אַל תַּהֲפֹךְ הַבָּיִת!”

סָבָא עָסוּק בְּשֶׁלּוֹ, בְּשֶׁלָּהּ בַּמִּטְבָּח הַסַּבְתָּא,

עָזוּב אֲנִי לְנַפְשִׁי לַעֲשׂוֹת כָּעוֹלֶה עַל רוּחִי.

וְאָז הַמְּלָפְפוֹן בָּאָרֶץ. בִּרְשׁוּת וְלֹא בִּרְשׁוּת נֶהֱנֵיתִי

נִתְיַחַדְתִּי עִמָּהֶם, כְּאַוַּת נַפְשִׁי – נָפַלְתִּי

עַל הַמְּצִיאָה, וּרְאֵה: דּוֹמַנִי הִגְדַּשְׁתִּי הַמִּדָּה,

מֵעַי הוֹמִים בַּלַּיְלָה – אוֹי וַאֲבוֹי לִי – כַּחֲלִילִים.

עַד שֶׁהִרְגִּישָׁה בִּי סַבְתָּא, נֶחְפָּז אֲנִי מִן הַבַּיִת,

מַהֵר אֶל אֲשֶׁר הָלַכְתִּי, בַּלַּיְלָה עִם סַהַר, בַּכֶּסֶא…

עוֹבֵר אֲנִי עַל הָרֶפֶת, – דַּלְתָּהּ פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה.

בֶּן בַּעַל-בַּיִת טוֹב אָנִי, הִרְהַרְתִּי: אִי-סֵדֶר!

וּכְשֶׁעָבַרְתִּי בְּחָזְרִי, נָעַלְתִּי; אַךְ קֹדֶם הִבַּטְתִּי

אֶל פְּנִים הָרֶפֶת, לָדַעַת מַה שְּׁלוֹם פָּרוֹתֵינוּ. וְהִנֵּה

הַמְּכַשֵּׁפָה יוֹשֶׁבֶת חוֹלֶבֶת הַפָּרָה אֶל דְּלִיָּהּ.

לֹא רָאִיתִי פָּנֶיהָ, רָאִיתִי מַעֲרֻמֵּי כְּתֵפַיִם,

גַּם נִחַשְׁתִּי, כִּי צְעִירָה וְיָפָה הִיא, הַמְּכַשֵּׁפָה.

אַךְ אֶת זְנָבָהּ רָאִיתִי, זָנָב שָׁחֹר וְעָבֶה,

נוֹפֵל עַל לֹבֶן בְּשָׂרָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי

“שֵׁגֶץ” גָּדוֹל, אַךְ תָּמִים, עַד דְּלָא יָדַע לְהַבְחִין

בֵּין שִׁקְצָה כְּרוּכָה בְּסוּדָר וּבֵין מְכַשֵּׁפָה עֲרֻמָּה,

לֹא הִבְחַנְתִּי אִם חָפְצָה זְנָבָהּ הַשָּׁחֹר מוּל עָרְפָּהּ,

אוֹ שֶׁהוּא יוֹרֵד מִתְפַּתֵּל וְנוֹטֶה מֵעָרְפָּהּ לְמָטָה.

נִסְתַּלַּקְתִּי מִשָּׁם, כִּסְנוּנִית נִפְחֶדֶת אֶל קִנָּהּ.

רֹאשִׁי צָפַנְתִּי בַּכַּר, וָאִישַׁן, כִּי הֻנַּח לִי תֵּכֶף.

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר הֵעִירוּ אֶת אֶלְטְשִׁיק… הֶחָלָב אֵינֶנּוּ…

אוֹי וַאֲבוֹי לָהּ לְסָבְתָּא. שׁוּב מְכַשֵּׁפָה הָיָתָה.

“גַּם רְאִיתִיהָ.” מִהַרְתִּי לְבַשֵּׂר הַבְּשׂוֹרָה לְסָבְתָּא,

“יָשְׁבָה בָּרֶפֶת וְחָלְבָה… אֲנִי רְאִיתִיהָ, חֵי נַפְשִׁי”.

סָפְקָה הַזְּקֵנָה כַּפֶּיהָ, וּפָנָה אֵלַי אָז גַּם סָבָא.

"תֹּאמַר, אַתָּה רְאִיתָהּ? וּמָתַי? אַתָּה הַשֶּׁקֶץ? –

סָבָא, אֲנִי רְאִיתִיהָ! זָנָב לָהּ – זַנְבָא אֲרִיכָא

מַמָּשׁ כְּצַמַּת קִילִינָה“… " – אֵיזֹה קִילִינָה”? בָּא מַפְסִיק

סָבָא וְעֵינָיו זְעוּמוֹת – “קִילִינָה! קִילִינָה בַּת הָאַלְמָנָה”!

פִּתְאוֹם הִתְלַקְּחוּ שְׁתֵּי עֵינָיו, וְנִיצוֹץ אֵשׁ יָצָא מֵעֵינֵי

סָבָא וְנִנְעַץ בְּעֵינָיו שֶׁל אֶלְטְשִׁיק, וְנִיצוֹץ מֵעֵינָיו

שֶׁל אֶלְטְשִׁיק

יָצָא וְנִנְעַץ בְּעֵינָיו שֶׁל סָבָא.

וּשְׁנֵיהֶם נִשְׁתַּתְּקוּ:

שְׁנֵיהֶם רֹאשָׁם הוֹרִידוּ, וְסָבָא מַחֲלִיק זְקָנוֹ.

שְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ וְשָׁתְקוּ. וְאַחֲרֵי כֵן דִּבֵּר סָבָא.

דִּבּוּר דִּבּוּר מִפִּיו – חֲטִיבָה חֲתוּכָה מוּצֶקֶת.

אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר בְּקוֹל רָם, וּלְשׁוּם אָדָם הוּא לֹא הִתְכַּוֵּן,

זָרַק כְּלַפֵּי חֲלַל הַחֶדֶר הַגָּדוֹל כָּל דְּבָרָיו,

נָפְלוּ כְּאֶבֶן פְּרוּעָה: "תֵּדַע לָהּ הַמְּכַשֵּׁפָה,

אֲשֶׁר אִם תִּפּוֹל בְּיָדִי, אֲקַצֵּץ בְּצַמָּתָהּ הַנָּאָה,

אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נָאָה! וּגְדוֹלָה תִּהְיֶה הַחֶרְפָּה!

וְהִיא אַל תּוֹסִיף לְבַקֵּר בָּרֶפֶת, וְאַל תִּתְרָעֶה

אֶת פָּרוֹתֵינוּ, וְגַם (כָּאן הִנְמִיךְ קְצָת אֶת קוֹלֵהוּ)

לֹא תְּטַפֵּל בַּפָּר, פַּר בֶּן-בָּקָר שֶׁלָּנוּ!"

אוֹתָהּ מְכַשֵּׁפָה הָיְתָה – וְהָא לִי הָרְאָיָה –

בֶּאֱמֶת מְכַשֵּׁפָה: עוֹף הַשָּׁמַיִם בְּוַדַּאי

הוֹלִיךְ אֵלֶיהָ הַקּוֹל, וְשׁוּב לֹא הוֹפִיעָה בָּרֶפֶת,

לֹא בְּעֶרֶב הַהוּא, וְלֹא לְמָחֳרָתוֹ, לְעוֹלָם.

הָיָה הֶחָלָב כְּקֹדֶם שׁוֹפֵעַ בְּכַדֵּי הַסַּבְתָּא.

אוּלָם יַחַד עִם זֶה חָדַל מִבּוֹא אֶל בֵּיתֵנוּ

גַּם מְקֹרָבִי ר' אֶלְטְשִׁיק, הַבָּחוּר הַקַּצָּב הָעַקְשָׁן.

אוֹתָהּ שָׁנָה נִכְנַס אֶלְטְשִׁיק לְמַזָּל-טוֹב, לְחֻפָּה.

נִרְאֶה לִי, עָלָה בְּיָדוֹ לִתְפֹּס סוֹף-סוֹף “מְכַשֵּׁפָה”.

אָמְרוּ: וְאוּלַי לְהֶפֶךְ, הוּא מְכַשֵּׁפָה תְּפָסַתּוּ?

יַעַן כִּי מַחֲצִית קִלְלוֹתָיו נִשְׁאֲרוּ שְׁמוּרוֹת בַּבָּיִת.

הָיָה חָלָב כְּקֹדֶם שׁוֹפֵעַ בְּכַדֵּי הַזְּקֵנָה,

אִישׁ לֹא הִתְעָרֵב וְלֹא בִּלְבֵּל עוֹד חֲצֵרֵנוּ וְרִפְתֵּנוּ,

אֶלְטְשִׁיק הָעַקְשָׁן לֹא בָא… הוּא עַקְשָׁן? כֻּלָּנוּ עַקְשָׁנִים!

“עַם קְשֵׁה עֹרֶף”, כַּנֶּאֱמָר, מִיּוֹם יְצִיאַת מִצְרַיִם,

אֵין לוֹ לְרִבּוֹן הָעוֹלָם אֻמָּה קְשַׁת-עֹרֶף אַחֶרֶת.

בָּקַע לָנוּ הַיָּם, פָּרַשׂ עַנְנֵי כְּבוֹדוֹ,

נָתַן בַּמִּדְבָּר הַמָּן, סִיעוֹת שַׂלְוִים לְאָכְלָה,

נִגְלָה עָלֵינוּ עַל הַר עָשֵׁן בְּקוֹלוֹת וּרְעָמִים.

נִסִּים, נִפְלָאוֹת עַיִן לֹא רָאֲתָה אוֹתָם מֵעוֹלָם,

אָנוּ שׁוּב מַקְשִׁים עָרְפֵּנוּ. הֲיֵשׁ אֻמָּה אַחֶרֶת

אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה מְשֻׁכְנַעַת, לֹא הָיְתָה נִכְנַעַת לְעוֹלָם?

אֻמָּה עַקְשָׁנִית וְגֵאָה, אַחֲרוֹנָה עַל שְׂפַת יָם הַתִּיכוֹן

אֲשֶׁר נִכְנְעָה לְרוֹמִי הַגְּדוֹלָה, מוֹשֶׁלֶת בְּכִפָּה.

אַךְ רַק עַקְשָׁנִים נִשְׁאַרְנוּ…

עַל אַפָּם וְעַל כָּל חֲמָתָם

שֶׁל הֶהָמָנִים מֵעוֹלָם, שֶׁל דּוֹר וְדוֹר וְהָמָנוֹ.

עַם קְשֵׁה עֹרֶף וְנִרְדָּף, עַם אֻמְלָל שֶׁבְּאֻמְלָלִים,

עַם בּוֹנֶה בֵּיתוֹ – – – –, – – – – מִקְדָּשָׁיו.

– – – – – וְסַפְסָר… וְטִפֵּשׁ לְרַפֵּא אֶת חָלְיוֹ.

שָׁפָל וְנִבְזֶה בְּעֵינָיו, נִבְזֶה בְּעֵינֵי אֲחֵרִים.

אִילָן עַקְמוּמִי מַתְלִיעַ וּבַעַל צַמֶּרֶת מַרְקִיבָה,

מֻכַּת הַכִּנָּם וּשְׁחִין, אֲשֶׁר שָׁרָשָׁיו יִרְוָיוּ

גֵּזֶל כָּל טִפָּה שֶׁל מַיִם אִישׁ מִמִּשְׁנֵהוּ מִתַּחַת,

וַעֲנָפָיו בָּרוּם יָרִיבוּ עַל כֶּתֶם שֶׁל שֶׁמֶשׁ.

סָבְתָּא הָיְתָה אוֹמֶרֶת: הֲיֵשׁ לָנוּ בְּעוֹלָמֵנוּ

יְהוּדִים אֻמְלָלִים אֲחֵרִים לְאַהֲבָה אוֹתָם וּלְרַחֵם,

וְאוֹתָם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים הַמְּכַפְּרִים עַל הַדּוֹר כֻּלּוֹ?

אַחִים, אַחִים אֻמְלָלִים, רֹאשִׁי יְהִי כַּפָּרָתְכֶם!
6/8.6.

כנגד ארבעה בנים

מאת

שאול טשרניחובסקי

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים / שאול טשרניחובסקי

“וַאֲדֹנָי פָּקַד אֶת שָׁרָה”, אֶת שָׂרָה, אֶת סָבְתָא שֶׁלָּנוּ,

“וַיַּעַשׂ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר” וְכִרְצוֹנוֹ:

כָּהוּ עֵינֶיהָ מֵרְאוֹת, עֵינַיִם טוֹבוֹת חֲבִיבוֹת.

שׁוּב לֹא הִסְתַּכְּלָה בִגְבוּל הָעֲרָבָה בְעַרְבֵי פְסָחִים,

לְעֵת צֵאת רוּחוֹת חֲמִימוֹת וּמַכּוֹת בָּהּ גַּלִּים יְרֻקִּים

רַחֲבֵי־פְלָגִים בְּנוּעָם מִקָּצֶה זֶה אֶל מִשְׁנֵהוּ.

שׁוּב לֹא הֵזִינָה עֵינֶיהָ בְּמֵי־הַלִּימַן, הַמִּתְגַּנְדֵּר

כְּלַפֵּי שָׁמַיִם וְחַמָּה בְּרִבְבוֹת קַשְׂקַשִּׂים שֶׁל כָּסֶף,

וְעִם תְּפִלַּת מִנְחָה וְנָמַס לְפַלְגֵּי חָלָב בִּקְעָרָה

רַחֲבַת שׁוּלַיִם מִלְּבֹא שֶׁפֶךְ הַדְּנִיפֶּר הַיָּמָה.

הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּגָּן וּפְקַעַת הַחוּטִים בַּטֶּנֶא,

וּבְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַזְּרִיזוֹת אַרְבַּע מַחֲטֵי־זְרִידָה,

עוֹשָׂה גַרְבַּיִם שֶׁל נָשִׁים וּפוּזְמְקָאוֹת שֶׁל גָּבֶר.

כְּבָר לֹא מָשְׁלָה בַּכִּפָּה, נַעֲשֵׂית סַרְדָּנִית־זַרְדָּנִית

וּפוּזְמְקָנִית כְּאַחַת. יָשְׁבָה כְּנֶגֶד הַחַמָּה.

יָשְׁבָה יְשִׁיבָה קַפְּדָנִית וְעָשְׂתָה חֶשְׁבּוֹן עוֹלָמָהּ,

זָכְתָה סָבְתָא קַשִּׁישָׁה לִרְאוֹת בְּנֵי בָנִים – שִׁלֵּשִׁים.

זָכְתָה לְכָל אוֹתוֹ אֹשֶׁר שֶׁאֶפְשָׁר לְאִשָּׁה עִבְרִיָּה,

זָכְתָה לְבָנִים סִיטוֹנִים עוֹסְקִים בַּהֲוָיוֹת־הָעוֹלָם,

זָכְתָה לִנְכָדִים: פְּרַקְלִיטִים, דּוֹקְטוֹרִים וּמְהַנְדֵּסִים.

זָכְתָה לְנֶכְדָּה־סְטוּדֶנְטָה בְצִינוֹק פֶּטְרוּס־וּפַאוּלוּס ¹,

זָכְתָה לְנֶכֶד־סְטוּדֶנְט בְּחֶבְרַת בִּיל"וּ בְּחַרְקוֹב.

וּמִשֶׁלֹּא רָאֲתָה עוֹד הִתְחִילָה לַעֲרֹךְ קוּשְׁיוֹת,

שְׁאֵלָה אַחַת שֶׁפִּטְרָה הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת וְקוּשְׁיוֹת לְלֹא־תֵרוּץ

הָיְתָה סָבְתָא מַקְשָׁה: – "אַמַּאי שָׂמוּ קוּשְׁיוֹת הַסֵּדֶר

לִשְׁאוֹל בְּפִי הַתִּינוֹקוֹת?" וְנֶהֱנִים הַגְּדוֹלִים הַחֲכָמִים.

"יֶלֶד שׁוֹאֵל קוּשְׁיוֹתָיו, הַקּוּשְׁיוֹת שֶׁשָּׂמוּ בְּפִיהוּ,

וַאֲשֶׁר גַּם פִּתְרוֹנָן מוּכָן וּמְזֻמָּן – חֲכָמִים!

וְאִלּוּ פָתְחוּ בִשְׁאֵלוֹת הַבּוֹגְרִים, וְאִלּוּ נִתְּנָה לָאֵלֶּה

רְשׁוּת לִשְׁאוֹל קוּשְׁיוֹת, מֶה הָיוּ מְשִׁיבִים?"

וְהָיְתָה לָהּ קוּשְׁיָא: מַדּוּעַ דִּבְּרָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים, וְדַוְקָא לְסֵדֶר הַפֶּסַח?

כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר לַבָּנִים לִשְׁאוֹל בְּיֶתֶר הַחַגִּים:

מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְכָל הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁצִּוָּה…

כְּלוּם לֹא הָיְתָה אֲמִירָה זוֹ יָפָה וְדַוְקָא בְּשָׁבוּעוֹת?"

“כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים” – וְכֻלָּם הָיוּ לְסָבְתָא.

בָּנִים אַרְבָּעָה שֶׁלָּהּ, מְסֻבִּים עִמָּהּ לַשֻּׁלְחָן,

חָכָם – שִׁמְעוֹן בְּכוֹרָהּ, רָשָׁע – נֶכְדָהּ הַפְּרַקְלִיט,

תָּם – הַסְּטוּדֶנְט הַבִּלוּיִ“י, וְ”שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ " – אָנֹכִי,

קְטֹן נְכָדֶיהָ, חֲבִיבָהּ, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לִּשְׁאוֹל;

וְכָל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל עֲדַיִן לוֹ שְׁאֵלָה אַחַת,

וְתֵרוּץ וְתֵרוּץ לוֹ מְשִּׁיבוֹת עֵינַיִם, יָדַיִם וְאָזְנַיִם.

חָכָם – שִׁמְעוֹן בְּכוֹרָהּ. הוּא נֶחָמָתָהּ הָאַחַת,

צַדִּיק כָּל־הַמִּשְׁפָּחָה, הַמְכַסֶּה עַל כָּל פְּשָׁעֶיהָ.

תּוֹרָה קִבֵּל מִ“מְּלַמְּדִים”, מִיּוֹצְאֵי לִיטָא, אֲדוּקִים.

וַאֲשֶׁר קִבֵּל מִסָּבָא, הַמְּעַט מִן הַמְּעַט אֲשֶׁר קִבֵּל,

תּוֹכוֹ אָכַל, וְזָרַק קְלִפָּתוֹ הַיָּפָה – וָהָלְאָה.

גָּנַז סְפָרָיו שֶׁל סָבָא: רוּסִית, אִיטַלְקִית, צָרְפַתִּית.

דִּבֵּר אַךְ אוּקְרָאִינִית רְהוּטָה וְרוּסִית כָּל־צָרְכּוֹ,

בִּעֵר אֶת כַּרְכֵי הַ“בֵּיאוּר” וְיָשַׁב עַל סִפְרֵי יְרֵאִים,

תִּקֵּן פְּגַם אַבָּא הַמַּשְׂכִּיל וּפְגַם הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת.

אֵין לוֹ בְעוֹלָמוֹ הַקָּטָן אַךְ תְּפִלָּה וּשְׁאֵלָה אֶחָת:

“מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים שֶׁצִּוָּה…” לְשִׂמְחַת לֵב סָבְתָא.

רָשָׁע – הַנֶּכֶד הַפְּרַקְלִיט, בְּשָׁעָה לֹא טוֹבָה נִתְמַחָה.

גְּזֵרָה רָדְפָה גְזֵרָה, אַחַת רָעָה מֵחֲבֶרְתָּהּ:

עִבְרִי אֵינוֹ מִתְמַנֶּה… פָּסוּל… אֵין בָּא וְאֵין יוֹצֵא…

הֵן לֹא פָגְעוּ בַּדּוֹקְטוֹר הַיּוֹשֵׁב בְּחֶרְסוֹן הַמַּעְטִירָה:

מֵילָא, לֹא הָיָה מֵרוֹפְאֵי הָעִירִיָּה, לֹא נִתְעַלָּה,

יָצָא לוֹ שֵׁם טוֹב, וְחוֹלָיו צוֹבְאִים עַל פִּתְחוֹ; הַפְּרַקְלִיט

קִפַּח אֶת פַּרְנָסָתוֹ, וְשׁוֹאֵל הוּא: מָה הָעֲבוֹדָה

וְהַמַּכְשֵׁלָה לָכֶם, וְלֹא לְשׁוּם אֻמָּה? וּלְפִיכָךְ

הוֹצִיא עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בָּעִקָּר… וְנִגְאָל,

סָבָא כִּי מֵת, וְאֵין אִישׁ לְהַקְהוֹת אֶת שִׁנָּיו הָרְעֵבוֹת,

אָחַז בְּהִלְכוֹת הַ“פַּסְחָא”, אֵין מַפְטִיר וְאֵין אֲפִיקוֹמָן.

נָשְׂאָה סָבְתָא בְּשָׂרָהּ בְּשִׁנֶּיהָ, אֶת שְׁמוֹ לֹא הִזְכִּירָה.

תָּם – הַסְּטוּדֶנְט. הַלָּה פָּקַח עֵינַיִם מְאִירוֹת וְקָלַט

אוֹרוֹת מִגַּנְזַכֵּי־בְרֵאשִׁית וְחָלַם חֲלוֹמוֹת בְּאַסְפַּמְיָא,

חָלַם עַל אָשְׁרָהּ שֶׁל רוּסְיָה, וְלִבּוֹ לֵב תְּמִימִים מִתְרַחֵב,

עַד שֶׁנֵּעוֹר וְהֵקִיץ לְרַעַם־פִּתְאֹם, כִּי רָעַם,

רַעַם יֶלִסָבֶטְגְּרַד וְהֵדָיו בְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב.

הֵקִיץ וְשָׁאַל, מַה־זֹּאת? – וּבְיָד חֲזָקָה הוֹצִיאוּהוּ

מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וְהִפְלִיג לָאָרֶץ.

הִשְׁחִיר בַּשֶּׁמֶשׁ וְחַמְסִין, צָמָא לְמַיִם וְקָדַח,

יִבֵּשׁ בְּמֹחַ עַצְמוֹתָיו אֶת בִּצַּת “חֲדֵרָה” עַד נָפַח

נַפְשׁוֹ בְאַחַד הַלֵּילוֹת וּבְחֹם קַדַּחַת מַמְאִירָה.

בַּיִת לֹא הִסְפִּיק לוֹ לִבְנוֹת וְאִשָּׁה לֹא נָשָׂא, וְלֹא נִשְׁאַר

צִיּוּן לוֹ תַּחַת צִלְלֵיהֶם הַצּוֹנְנִים שֶׁל אֶבְקָלִיפְּטֵי

עִיר הַכֹּהֲנִים בָּעָם – “חֲדֵרָה” צְבִי תִפְאַרְתֵּנוּ.

וַאֲנִי – “שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל”, אָנֹכִי,

“אַתְּ פְּתַח לוֹ”… וּפוֹתַחַת פִּיהָ סָבְתָא בְחָכְמָה,

בְּאַגָּדוֹת, בְּדִבְרֵי־חֲכָמִים וְשִׂיחוֹת מִקֶּדֶם,

שְׁלַל “צְאֶינָה וּרְאֶינָה”, עַל גְּבוּרוֹת בְּנֵי יַעֲקֹב בְּמִצְרָיִם,

יוֹסֵף, יְהוּדָה וְנַפְתָּלִי… אֵיךְ שֶׁהֶחֱרִיבוּ רוֹמָאִים

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָיוּ סְנוּנִיּוֹת מְבִיאוֹת הַמַּיִם

וְהָעַכָּבִישִׁים – עֵץ יָבֵשׁ, אֵלֶּה לְבָעֵר וְאֵלֶּה לְכַבּוֹתָם.

עַל חֲתֻנּוֹת עַלִּיזוֹת לִכְבוֹדָן שֶׁל סָבְתוֹת צְעִירוֹת,

מַעֲשֶׂה בְּשֵׁדִים, בְּרוּחוֹת וּמִינֵי גִּלְגּוּלִים מְשֻׁנִּים,

וַאֲשֶׁר עָבַר עַל סָבָא בִּדְּרָכִים שׁוֹמְמוֹת מֵאָדָם,

עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלִים.

וְכָכָה יוֹשֶׁבֶת הַזְּקֵנָה טְרוּדָה בְמַעֲשֵׂי־זְרִידָה,

מוֹנָה מִסְפַּר לוּלָאוֹת וּשְׁקוּעָה בְזִכְרוֹנוֹתֶיהָ,

עוֹשָׂה בַצֶּמֶר בַּחֹרֶף, וּבְצֶמֶר־גֶּפֶן בַּקַּיִץ,

בְּפִיל דְ־אֶקוֹס וּפִיל דֶּה־פֶּרְס כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה.

יָשְׁבָה חוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת אַחֲרוֹנִים לִימוֹת חַיֶּיהָ.

עוֹבְרִים לְנֶגֶד עֵינֶיהָ, לֹא־רוֹאוֹת, בְּהֶתְאֵם לַתְּקוּפָה,

לִימוֹת הַשָּׁנָה בָּאָרֶץ: אֲשֶׁר לַקַּיִץ – בַּקָּיִץ,

אֲשֶׁר לַחֹרֶף – בַּחֹרֶף, וַאֲשֶׁר לָאָבִיב – בָּאָבִיב.

יָמִים נוֹרָאִים עִם אֱלוּל, וּבְנִיסָן – סֵדֶר הַפֶּסַח.

וְאַךְ הַשְּׁאֵלָה הָאַחַת עוֹמֶדֶת בְּעֵינָהּ כְּקֹדֶם:

כְּלוּם עוֹד יָבוֹא הַיּוֹם, וְשׁוּב יִתְאַסְּפוּ כְּמִלְּפָנִים

בְּנֵי הַבַּיִת בְּיַחַד מְסֻבִּים לַשֻּׁלְחָן הָאֶחָד,

כָּל הַבָּנִים – כֻּלָּמוֹ – מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.

כֻּלָּם: מִגְּדוֹת הַדְּנִיפֶּר, וְאוֹדֵיסָה הָעִיר הַהוֹלֵלָה,

וּמִיַּעֲרוֹת סִבִּיר וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָרְחוֹקָה.

וְאוּלַי…שָׁם, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִפְתַּח שׁוּב הַ“הַגָּדָה”,

בְּאַהֲבָה, מִקְרָא קֹדֶשׁ… “זֵכֶר לִיצִיאַת אֶבְרוֹפָּה”.

תל־אביב, 11.4.43

בית אסירים לפושעים פוליטיים בפטרסבורג. ↩

זמירות

מאת

שאול טשרניחובסקי

זְמִירוֹת / שאול טשרניחובסקי

(בהברה ספרדית)

בְּחִינַת “אֶחָד מִקְרָא וּשְׁנַיִם תַּרְגּוּם” לִי הָיוּ

דִּבְרֵי זֶמֶר בֵּית אָבִי, שִׁיר הוּשַׁר עוֹדֶנִּי בְּצִלוֹ,

עַד שֶׁגָּדְלוּ הַיְלָדוֹת, וְהֵן הֵן אֲשֶׁר הִשְׁתִּיקוּ

קוֹלָהּ הֶחָבִיב שֶׁל אִמָּא בְּתוֹסֶפֶת עַלִּיזוּת יְתֵרָה,

בְּשָׁאוֹן שֶׁל יַלְדוּת תְּמִימָה וּבְמַקְהֵלָה צוֹהֶלֶת;

אֶלָּא כָּל עוֹד אֲנִי תִּינוֹק הָיוּ כָּתְלֵי בֵּיתֵנוּ

קוֹלְטִים רַק קוֹלוֹת הַשְּׁנַיִם: קוֹלוֹ שֶׁל אַבָּא וְשֶׁל אִמָּא

אֶחָד מִקְרָא מִנַּיִן? אַבָּא שֶׁהָיְתָה שִׁירָתוֹ

זְמִירוֹת לְשַׁבָּת, הַזְּמִירוֹת שֶׁבֵּין אֲרוּחָה לַאֲרוּחָה.

וּכְשֶׁהָיָה לִבּוֹ טוֹב עָלָיו עוֹד הָיָה מְפַזֵּם:

“הוֹי, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, הוֹי אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי!”

כָּל זֶה בְּעֶצֶם גְּבוּרָתוֹ וּבְאֶמְצַע שְׁנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת.

הָיָה קוֹלוֹ הַלְּבָבִי מִשְׁתַּפֵּךְ בִּנְעִימָה עֲמָמִית,

כָּךְ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ בִּתְמִימוּת אֱמוּנָה יְתֵרָה,

בָּא מִתּוֹךְ לִבּוֹ הַכֵּן, הַמָּלֵא אַהֲבָה לְקוֹנוֹ.

אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעָבַר אֶת שְׁנוֹת הָעֲמִידָה וְהִתְחִיל

נוֹטֶה לְיָמִים שֶׁל זִקְנָה רְפוּיָה וְשֵׂיבָה מַכְסִיפָה,

תָּפַס מְקוֹמוֹ שֶׁל שִׁיר הַגִּלְעָדִי סֵפֶר הַ“תְּהִלִּים”,

בְּנִגּוּן מָלֵא מְסִירוּת לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ,

אֲשֶׁר הָיָה מִשְׁתַּפֵּךְ בִּמְלֹא הַבַּיִת הַשָּׁקֵט,

כִּי הִתְרוֹקֵן מִכָּל אֶפְרוֹחָיו הָעוֹשִׂים אֶת דַּרְכָּם

אֶחָד אֶחָד בִּמְלֹא הָעוֹלָם הַגָּדוֹל לְנַפְשָׁם.

הָיָה נִגּוּנוֹ שֶׁל אַבָּא מָלֵא הַתְּפִלָּה הַזַּכָּה,

צְנוּעָה וּבְרוּכָה בְחֹם לְקוֹנוֹ שֶׁנְּהָגוֹ בִּבְרָכָה,

תְּחִנָּה, שֶׁלֹּא יַעַזְבֵנוּ כִּכְלוֹת כֹּחוֹ לְעֵת זִקְנָה.

הָיְתָה שִׁירָתוֹ שֶׁל אַבָּא שִׁירָה בַקֹּדֶשׁ הָיָתָה,

שִׁירָה עִבְרִית בְּעִבְרִית בֵּין בְּעַל-פֶּה בֵּין הָעוֹלָה

מִן הַסֵּפֶר הַיָּשָׁן, הַ“תְּהִלִּים” בִּכְרִיכָה נוֹשָׁנָה,

כֻלָּהּ עוֹר מְאָדָּם אֶחָד, שֶׁנַּעֲשֵׂית כֵּהָה לְאַחַר

יָמִים רַבִּים בְּיָדָיו – עַל אוֹתָם פְּטוּרֵי הַצִּיצִים

אֲשֶׁר עִטְּרוּהָ לְכָל פִּנּוֹתֶיהָ וְאֶמְצַע דַּף רִאשׁוֹן.

שְׁנַיִם תַּרְגוּם הָיוּ שִׁירֶיהָ שֶׁל אִמִּי הַצְּעִירָה,

שִׁירִים עַלִּיזִים וְנוּגִים – רוּסִיִּים וְאוּקְרָאִינִים,

שִׁירִים שֶׁלָּמְדָה בְּוַדַּאי בִּכְפָר אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹבְקָה, פֶּלֶךְ

בִּירַת חֶרְסוֹן הָעֲשִׁירָה, עִם רֵיחַ הַשָּׂדֶה הַגָּדוֹל,

רִשְׁרוּשׁ הַסּוּף עַל הַשִּׂרְטוֹן וְגִמְגּוּם בְּנוֹת-גַּלִּים בַּזֶּרֶם

עִם מִסְתּוֹרֵי הַלַּיְלָה בְּרַחֲבֵי עֲרָבָה נִרְדֶּמֶת.

אֵלֶּה פָּרְצוּ מִלִּבָּהּ הַמָּלֵא הַחַיִּים הַתּוֹסְסִים

עִם הַשִּׁירָה שֶׁשָּׁרָה עַל יַד עֲרִיסָתִי, בְּרֻבָּן

גַּם שְׁכַחְתִּין, נִשְׁאֲרוּ אֵי אֵלֶּה – מְעַטּוֹת וּקְטָעִים.

וּמִשֶּׁהִתְחִילוּ מְצַלְצְלִים קוֹלוֹת הַבָּנוֹת הַנָּאוֹת

גַּם נִשְׁתַּתְּקוּ לָעַד, – הֵן שָׁמְעוּ רַק שִׁירַת הָעֶרֶשׂ.

רַק אֲנִי זוֹכֵר מִזְּמִירוֹת שֶׁהָיוּ לָהּ סְתָם לֶשֶׁם זֶמֶר.

זוֹכֵר אֲנִי יָפֶה יָפֶה (וְהַיָּמִים יְמֵי שִׁחְרוּר בּוּלְגַרְיָה):

“שׁוּמִי¹, מָרִיצָה – בְּנִגּוּן – אוֹקִירְבָבֶנָה” וְגוֹמֵר…

הִיא הִיא שִׁיר הָעֶרֶשׂ אֲשֶׁר שָׁרָה לִי, אִמָּא.

“פְּלַטְשֶׁט דֶוִיצָה”… הִיא עַצְמָהּ מַה לָהּ וְלַבּוּלְגָרִים הַמּוֹרְדִים?

אֶלָּא שֶׁהָיְתָה שִׁירָתָהּ מֵעֵין הֵד שֶׁל הֵד, וּבְלִי יוֹדְעִים

אַךְ גַּעְגּוּעִים עוֹד כְּמוּסִים לְשִׁחְרוּר הַגּוֹלָה הָעִבְרִית.

עוֹד לֹא הֻכְשַׁר הַדּוֹר, לֹא הָיוּ הַלְּבָבוֹת מֻכְשָׁרִים

אֲשֶׁר יִהְיוּ מַרְגִּישִׁים, עַד כַּמָּה הֵם עַצְמָם זְקוּקִים

לְאוֹתוֹ חֹפֶשׁ וּדְרוֹר, עָלָיו אָז נִלְחַם עַם נָכְרִי.

עוֹד לֹא נִבָּא הַלֵּב, לֹא הִרְשָׁה הַשֵּׂכֶל הַשּׁוֹקֵל

לַחֲלוֹם חֲלוֹם הָעֲתִידוֹת, חֲלוֹם יוֹם-גְּדוֹלוֹת לָאֻמָּה.

אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל – זוֹ הָיְתָה בַּתְּהִלִּים, בַּסִּדּוּר, בַּמַּחְזוֹר,

אֶרֶץ לֹא נִבְרְאָה אֶלָּא לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.

וְעוֹד אֲנִי זוֹכֵר שִׁיר שֵׁנִי – שִׁיר גַּעְגּוּעִים וְנוּגֶה,

חַיָּה נְעִימָתוֹ יוֹם יוֹם, וּמִדֵּי עֶרֶב וָעֶרֶב

עִם דִּמְדוּמֵי עַרְבַּיִם, עִם צְלִיל פַּעֲמוֹנֵי-כְנֵסִיָּה,

זֶמֶר אַנְגְּלִי לְאַחַר גִּלְגּוּלוֹ בְשִׁירוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר

רוּסִי שֶׁאָבַד אוֹר עֵינָיו, בְּמֵיטַב שְׁנוֹתָיו וְאוֹנוֹ²:

בַּעֲרֹב הַיּוֹם עִם צְלִיל פַּעֲמוֹן

שְׂעִפִּים קָמִים בִּי בֶּהָמוֹן

רַבּוֹת בָּנוֹת אָז שָׁרוּ הַשִּׁיר הַלָּה בְּמֶתֶק נִגּוּנוֹ.

אַחַר תָּפַס מְקוֹמוֹ שִׁירוּ שֶׁל קִבְּרִיק הַנֶּעֱלָם,

שִׁיר “אֶל הַזָּמִיר”, בּוֹ שָׁפְכָה אִשָּׁה יְהוּדִית הֲגִיגָהּ

וְגַעְגּוּעֶיהָ לְאַרְצָהּ… שְׁמוֹ שֶׁל קִבְּרִיק כְּבָר נִשְׁכַּח,

שֵׁם הַסּוֹצִיאָלִיְסט, אַךְ גַּם לֹא רַבִּים עוֹד זוֹכְרִים

מִן הַוָּתִיקִים הַשְּׂרִידִים אֶת שֵׁם בֶּן-דָּוִד הַסּוֹפֵר,

מוֹרֶה לְעִבְרִית וּמְיַסְּדָהּ שֶׁל “שְׂפָתֵנוּ אִתָּנוּ” בְּאוֹדֵיסָה.

וַאֲנִי אָז אָהַבְתִּי וְעַד הַיּוֹם אֲנִי אוֹהֵב

לַחַן נְעִימוֹת הַקְּרִיאָה בְשַּׁבְּתוֹת בֵּית-מִדְרָשֵׁנוּ.

הָיָה בַּעַל-הַקְּרִיאָה שֶׁלָּנוּ – קוֹלוֹ מְאֹד עָרֵב,

קוֹל הַבָּא מִן הַלֵּב, מֵעֵין בָּארִיטוֹן, וְהָיִיתִי

נִשְׁאָר בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ לִשְׁמוֹעַ קְרִיאָתוֹ, בִּכַּרְתִּי

אוֹתוֹ עַל מִשְׂחַק עַלִּיזִים, חֲבֵרַי בְּנֵי-גִּילִי בֶּחָצֵר.

אֶפֶס בְּיִחוּד חֲבִיבִים הָיוּ עָלַי כָּל סִלְסוּלָיו

אֲשֶׁר בַּפַּרְשָׁה “וַיְיָ פָקַד אֶת שָׂרָה… וַיַּעַשׂ”,

וּבְהִשְׁתַּפְּכוֹ בַחֲלַל הַבַּיִת בַּהֲגִיגוּת מְתוּקָה;

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב – מַנְגִּינַת “אַקְדָּמוֹת” בְּשָׁבוּעוֹת,

לַחַן שִׁירָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר בֶּן יִצְחָק הַפַּיְטָן,

שְׁלִיחַ צִבּוּרָן שֶׁל קְהִלּוֹת קְדוֹשׁוֹת מַגֶּנְצָא וּוֵירְמַיְזָא.

אָמְנָם אֲנִי אֶת הַמִּלִּים לֹא הֲבִינוֹתִי בְּרֻבָּן,

שָׂפָה אֲרָמִית, אֶלָּא הַלַּחַן הַנִּשְׂגָּב קְסָמָנִי.

הוּא הַמִּתְפָּרֵץ בֶּהָדָר, בְּחֹפֶשׁ כֹּה מוּזָר בַּכְּנֶסֶת,

כְּאִלּוּ אַלְפֵי גְיָסוֹת צוֹעֲדִים בְּעֹז לְמִקְצָבוֹ,

בָּאִים רְחוֹקִים רְחוֹקִים, רְחוֹקֵי זְמָן וּמֶרְחָבִים,

צוֹעֲדִים כֻּלָּם שְׁכֶם אֶחָד שִׁכּוֹרֵי-אֱמוּנָה קָדִימָה,

וְהַלְמוּת רַגְלֵיהֶם לִפְנֵיהֶם מְתוּנוֹת-מְתוּנוֹת וּבְטוּחוֹת.

וְאִלּוּ, חוֹשְׁבַנִּי, וְאִלּוּ נָפַל הַלַּחַן הַנִּשְׂגָּב

בְּיָד אֱמוּנָה לְהַתְקִינוֹ וְלַעֲשׂוֹתוֹ שִׁיר-לֶכֶת – – –

וְהִנֵּה בָּאוּ הַיָּמִים, אֲשֶׁר לֹא חָלְמוּ עֲלֵיהֶם

חוֹלְמֵי חֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ, וְאַלְפֵי מִתְנַדְּבִים מִתְגַּיְּסִים:

“תְּנוּ לָנוּ נִגּוּן וְשִׁירָה, בָּם נֵצֵא לִקְרַאת מְנַדֵּינוּ”.

אַשְׁרֵי אֲשֶׁר דִּמְעָתָם עוֹמֶדֶת בְּעֵינָם נְכוֹנָה

לִרְעֹף כַּמָּטָר, כַּגֶּשֶׁם עַל כָּל צָרָה אֲשֶׁר לֹא תָבֹא;

אַשְׁרֵי אֲשֶׁר אַנְחָתָם הַזּוֹלָה תְּקוּעָה בִּגְרוֹנָם,

תָּמִיד נְכוֹנָה וּשְׁמוּרָה לִהְיוֹת מְטַרְטֶרֶת בְּרַבִּים;

אַשְׁרֵי הַצּוֹעֲקִים וְנֶהֱנִים מֵעֹצֶם תְּרוּעָתָם הַנְּבוּבָה

אֲשֶׁר קָלְטוּ וְקָלְעוּ מִכָּל הָ“אֵיכוֹת” בָּעוֹלָם, –

הֵמָּה יִירְשׁוּ כְּבוֹד-שָׁר (וִיבֻשַּׂם לָהֶם!) וּמַחְמְאוֹת

חַכְמֵי-דוֹר יוֹדְעִים בְּדִיּוּק אֵיךְ קוֹנֵן הַנָּבִיא וּמָתַי;

אַשְׁרֵי אֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ מָה הוּא כְּאֵב אֵלֶם מְשַׁתֵּק

קוֹל וּדְבָרִים וּמַקְפִּיא אֲנָחָה קוֹרַעַת סְגוֹר לֵבָב – – –

אוֹי לִי, אֲנִי לֹא זָכִיתִי וְאַגִּיעַ בָּרֶגַע הַנָּכוֹן

כֹּחִי בְּמָתְנַי וְאֶזְרֹעִי – וְאֶזְרֹק גַּם קוּלְמוֹס גַּם אִזְמֵל

לָצֵאת בִּקְהַל הַמִּתְנַדְּבִים עִם רוֹבֵה-פֶלֶד בְּכַפַּי;

בְּלִי כָל אֹמֶר, בְּלִי דְבָרִים, וְרַק בְּקֶצֶב שִׁיר-לֶכֶת,

בֵּין הַמְּאֻשָּׁרִים הַצְּעִירִים, נוֹטְרֵי הַנָּקָם הַגָּדוֹל,

הוֹלְכִים לִקְרַאת הָאֵשׁ, צוֹעֲדִים לִקְרַאת הַחֹפֶשׁ…

1.6.43

הימנון בולגרי: הוֹמִי מָרִיצָה / בדם מגואלת / קשה פִּצְעָהּ יָלדה מיללת. ↩
א. קוזלוב, משורר רוסי שנתעור. ↩

עַמָּא דְדַהֲבָא

מאת

שאול טשרניחובסקי

(בהברה ספרדית)

שער ראשון

א. אִכָּא צַנְתָּרוֹת דְדַהֲבָא…

“אִכָּא צַנְתָּרוֹת דְדַהֲבָא” יֶשְׁנָם צִנּוֹרוֹת שֶׁל זָהָב,

אֲשֶׁר אֵין דּוֹמֶה לְיָפְיָם בְּכָל אֲשֶׁר בָּרָא הַיּוֹצֵר,

כָּל אֲשֶׁר בָּרָא לִכְבוֹדוֹ לְשַׁכְלֵל יִפְעַת עוֹלָמוֹ.

פָּקַד לְהַכְנִיס בַּמִּשְׁכָּן שֶׁלּוֹ עַל שֻׁלְחַן־הַפָּנִים

גַּם צִנְצֶנֶת שֶׁל מָן. וְעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ אֵינֶנּוּ

אֶלָּא שֻׁלְחַן־הַפָּנִים, הָעוֹמֵד לְפָנָיו בְּהָדָר.

מָלֵא צִנְצָנוֹת שֶׁל מָן, צִנְצְנוֹת זָהָב נִפְלָאוֹת.

“זַרְעָא דְדַהֲבָא אִכָּא”… יֶשְׁנוֹ זֶרַע שֶׁל זָהָב

נוֹשֵׂא מִסְתְּרֵי־חַיִּים, נִיצוֹצוֹת נֵצַח נְצָחִים,

חִידַת הַחַיִּים בְּחֵיקוֹ, חִידַת־הַחִידוֹת הַגְּדוֹלָה.

אָז, בַּעֲשׂוֹתוֹ בָּאָרֶץ, בִּימוֹת הַיְצִירָה הַגְּדוֹלָה,

צִוָּה לָאָרֶץ וַיִּפְקֹד מִכָּל אֲשֶׁר טָמַן בְּחֵיקָהּ,

אוֹצְרוֹת הֲוָיָה נִרְדֶּמֶת בְּצֵרוּף צֵרוּפֵי מִסְתּוֹרִין,

מַיִם, מַתֶּכֶת וְדוֹמֵם וּמְלָחִים – כָּל אֶחָד לְמִינוֹ,

בַּרְזֶל זוֹעֵם וָחוּם, גָּפְרִית זְהַבְהֶבֶת־חִוֶּרֶת,

זַרְחָן אַדְמוֹנִי וְלָבָן, וְאַשְׁלְגָן מַכְסִיף מִתְנוֹצֵץ,

סִידָן מַלְבִּין כַּכֶּסֶף וְחַנְקָן מֵמִית וּמְחַיֶּה, –

לִטְווֹת טְוִי־פְּלָאִים וָסוֹד, לַעֲשׂוֹת בִּטְוִי־חַיִּים קַיָּם

רִקְמָה, עוֹרֵק וָעֶצֶב; אֲשֶׁר לַגֶּזַע בַּגֶּזַע,

אֲשֶׁר לָעֶצֶב בָּעֶצֶב וַאֲשֶׁר לְעָלֶה בֶּעָלֶה,

אֲשֶׁר לַשֹּׁרֶשׁ בַּשֹּׁרֶשׁ, בָּעִקָּר וְצִיצִיּוֹת יוֹנְקוֹתָיו.

אֶרֶץ, הִיא לֹא תְכַסֶּה עַל כָּל־מַחְמַדֶּיהָ, יִתְפָּרֵץ

צֶמַח וְצֶמַח לְמִינוֹ, יַעֲלֶה, יִיף בְּמוֹעֲדוֹ,

דֶּרֶךְ יִמְצָא לוֹ מַעְלָה, וּפֹה תְקַדְּמֶנּוּ הַחַמָּה

בִּלְטִיפוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת, הַנֶּאֱמָנוֹת וְהַטּוֹבוֹת.

יוֹם יוֹם הִיא תִפְקְדֶנּוּ, תְּחַיֵּךְ לוֹ וּתְעוֹדְדֶנּוּ,

תִּצְבַּע אֲשֶׁר לִצְבֹּעַ וַאֲשֶׁר לְחַמֵּם תְּחַמֵּם.

עָלֹה יַעֲלֶה הַצֶּמַח וְאָסַף וְאָגַר וְצָבָר

בִּרְכַּת שָׁמַיִם מֵעָל וְקַרְקַע רוֹבֶצֶת תָּחַת.

וְיוֹם יוֹם יַעֲמֹד בְּכָל אוֹנוֹ – בּוֹ יַזְכִּירֶנּוּ הַשֶּׁמֶשׁ,

אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ נִיצוֹצוֹת שֶׁל הָאַלְמָוֶת, לֹא יִשְׁכָּח!

חַיִּים כִּי קִבֵּל וְחַיִּים עָלָיו לְהַחֲזִיר לְקוֹנוֹ,

חַיִּים תַּחַת חַיִּים וְזֶרַע תַּחַת הַזֶּרַע!

וְטָוָה הַצֶּמַח טְוִי־פְלָאִים, הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בֶּעָלִים

תַּבְנִית גָּבִיעַ וְכֹתֶרֶת, וּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין לוֹ יָעַשׂ.

אֵין לְךָ צֶבַע בָּעוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ,

אוֹצְרוֹת צֶבַע שָׁמַיִם בִּשְׁעוֹת בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת בָּעֶרֶב

וַהֲמוֹן גּוֹנֵי־גְוָנָיו עִם אוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים בַּשָּׁחַר.

אֵין לְךָ צוּרָה בָּעוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה כְּמַתְכֻּנְתָּהּ

לַעֲטֹר בָּהּ הַגָּבִיעַ וְלַעֲשׂוֹת תַּבְנִית כֹּתֶרֶת.

יֵשׁ אֵינוֹ בוֹנֶה אֶלָּא גָבִיעַ כְּעֵין סֵפֶל, וּלְהֵפֶךְ,

יֵשׁ אֲשֶׁר יִבְחַר בְּכֹתֶרֶת, וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִבֶן גַּם שְׁנֵיהֶם.

וּבַכֹּתֶרֶת, בַּתָּוֶךְ, יַעֲלֶה קַרְקַע־מַצָּעִית,

שָׁם נִפְגָּשִׁים בְּיַחַד גָּבִיעַ, כֹּתֶרֶת, וְכָל־יֶתֶר

חֶלְקֵי הַצֶּמַח, בַּתָּוֶךְ מִתַּמֵּר עֱלִי בַּעַל שַׁחְלָה,

נוֹשֵׂא כִּפָּה־צַלֶּקֶת, כְּלִי־קִבּוּל הַזֶּרַע הַמּוּבָא.

סָבִיב לְאוֹתוֹ עֱלִי עַמּוּדִים דְּקִּיקִים, עֲנָוִים,

טְעוּנֵי שַׂקִּיקִים בְּרֹאשָׁם, מְלֵאִים אַבְקַת־נִצָּנִים –

זַרְעֵי הַקֹּדֶשׁ בַּמַּאֲבָק שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים לְמִינֵיהֶם.

עַל הַמַּצָּעִית בֵּינֵיהֶם צוּפָנִים זְעִירִים־זְעִירִים,

מְלֶאכֶת צוּף־הַנִּצָּנִים בְּיָדָם, כְּדֵי לִמְשֹׁךְ אֲלֵיהֶם

בְּיֵין־קִדּוּשִׁין רֵיחָנִי כָּל־קְהַל הַשּׁוֹשְׁבִינִים הַקַּלִּים,

לִהְיוֹת אוֹתָם גְּבִיעִים צִנְצֶנֶת מִן הֵיכַל הָעוֹלָם,

עוֹמְדִים פְּתוּחִים־נִצָּבִים וְאוֹצְרִים אֶת נֶקְטַר־הַקֹּדֶשׁ

וְאַבְקַת־נִצָּנִים קְדוֹשָׁה, מוּעָדָה לְחַיֵּי־הָעוֹלָם.

אָנוּ קוֹרְאִים לְכֻלָּם: הַפֶּרַח הָעוֹלֶה בַּקֶּלַח.

הִנֵּה הוּא טְוִי־הַפְּלָאִים! עַמּוּדִים עַמּוּדִים בְּסֵדֶר

נָכוֹן וְקַיָּם מֵאָז: כָּל פֶּרַח וְסִדְרוֹ לְמִינוֹ

לְאַלְפֵי רִבְבוֹת גְּבִיעִים וּלְרִבּוֹא רִבּוֹאוֹת צוּרוֹתָם,

גָּדְלָם וְצֵרוּפֵי־צִבְעֵיהֶם בְּלַהַט אֲהָבִים לְהַפְרוֹת

וּלְהִפָּרוֹת, לְקַיֵּם עוֹלָמוֹ לְנֵצַח נְצָחִים,

מִי בַּחֲרָקִים זְרִיזִים וּמִי בְּרוּחַ נוֹשֶׁבֶת

לְשֵׁם הִזְדַּוְּגוּת רְחוֹקִים, הַמְחַכִּים לוֹ אֵי־שָׁם מֵרָחוֹק.

אָנוּ קוֹרְאִים לוֹ פֶּרַח! וְאֻמַּת־הַזָּהָב כִּי תָבוֹא

לִשְׁתּוֹת מִיֵּין־הַקֳּדָשִׁים וְלֶאֱרֹז הָאַבְקָה הַמַּפְרָה,

נִפְגָּשׁוֹת בְּנֵי עַם־הַזָּהָב בְּצַנְתְּרוֹת־זָהָב, לְמַעַן

תַּעַל שִׁירַת־הַזָּהָב לְשִׁכְלוּל יְפִי יְמוֹת קָיִץ, –

מִזְמוֹר מִזְמוּטֵי מְזֻמָּנִים, נִזּוֹנִים מִזֶּרַע מִתְמַזְמֵז,

זִמְרַת זִמְזוּמֵי זַמֶּרֶת: הֲמָזוּג לִי יֵינִי וְזֻמַּן,

הוֹי מַזְמִינָתִי, לַזְּמַן? מַזָּל טוֹב! מַזָּל טוֹב! זוּזִי!

ב. עַמָּא דְדַהֲבָא אִכָּא…

“עַמָא דְדַהֲבָא אִכָּא” – יֶשְׁנָהּ אֻמָּה שֶׁל זָהָב,

אֻמָּה מִיָּמִים מִקֶּדֶם, מִתְּקוּפָה רְחוֹקָה־עַתִּיקָה,

טֶרֶם אָדָם בָּאָרֶץ – וּמְגִלַּת יְחָסִין לָהּ הָיְתָה

קְדוּמָה מֵרְשִׁימוֹת הַיְּוָנִים, חֲרוּתוֹת בְּשַׁיִשׁ וּנְחֹשֶׁת,

שְׂפַת רְנָנוֹת קְבוּעָה בְּאוֹתְיוֹת־מַחֲשֶׁבֶת מִכְּנָעַן;

וְעַתִּיקָה מִכְּתֹבוֹת מִצְרַיִם עַל גֹּמֶא וָאָבֶן,

מִכְתַּב־קֹדֶשׁ, מַחֲרֹזֶת צִיּוּרִים מַעֲשֵׂה־אָמָּן;

וְעַתִּיקָה מִכִּתְבֵי־יְתֵדוֹת שֶׁל בַּבְלִים עַל־גַּבֵּי

לְבֵנָה שְׂרוּפָה בְּאֵשׁ – מִכְתַּב אֱלֹהִים עֲלֵי־לוּחַ.

מְגִלַּת יְחָסִין שֶׁל אוֹתָהּ אֻמָּה קְבוּעָה בְּעַנְבָּר

זָהָב טָהוֹר, הָאוֹמֵר שִׁירָה אִלֶּמֶת מִלִּפְנֵי

רִבְבוֹת יוֹבְלוֹת עַל אֶרֶץ זַמְלַנְדְּ שֶׁל פְּרוּסְיָה עֵת שָׁרוּ

יַעֲרֵי בְרֵאשִׁית שִׁירָתָם בַּתְּקוּפָה הָאוֹלִיגוֹקֵנִית.

וְעוֹד יֵשׁ לָהּ, לְאוֹתָהּ הָאֻמָּה, מְגִלָּה קְבוּעָה בְּרַכְרוּכִית, ¹

גִּבּוּב אַבְנֵי־חוֹל וְחֻלְסִית² בְּאוֹנִינְגֶּן־בַּדֶּן,

תְּקוּפַת הַמִּיאוֹקֵן בְּחֻמֵּי יְמוֹת הַשְּׁלִישָנוּת.³

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הָאֻמָּה, עַם גָּדוֹל וְרַב עַל הָאָרֶץ,

וְאֵלֶּה גְּבוּלוֹת מֶמְשַׁלְתָּהּ, הַמָּקוֹם שֶׁתִּכּוֹן מַמְלַכְתָּהּ:

כָּרֵי הַצָּפוֹן הָרָחוֹק, כָּל מָקוֹם שָׁם סִגְלָה תְּחַיֵּךְ,

תּוּת־הַשִּׂיחַ⁴ שָׁם מוֹהֵל אֶת יֵינוֹ בְּטַלְלֵי־קַיִץ,

וְנָסַב גְּבוּלָהּ הַנֶּגְבָּה וּפָגַע בְּיַעֲרוֹת אֵלֶה,

מַעֲלִים רֵיחַ נִיחוֹחַ בְּחֻמָּם שֶׁל שִׁלְהֵי־דְקַיְטָא

עַד רַחֲבֵי שְׂדוֹת אַרְכּוּבִית⁵ רֵיחָנִית בְּשֵׁלָה בַּחַמָּה,

וְיָרַד עַד חֶבֶל דֻבְדְּבָנִים עֲסִיסִים־חֲמֻצִּים וָכֶרֶז,⁶

וְיָרַד מִשָּׁם עַד שֶׁנִּכְנַס בְּמַלְכוּת הַשִּׁטָּה הַלְּבָנָה

בַּהֲמוֹן עֲגִילֶיהָ, הַמְּשַׁמְּשָׁה כֹהֶנֶת מַקְטִירָה

קְטֹרֶת לְבַעַל־דְּבוֹר, וְשׁוּב יוֹרֵד עַד שֶׁהוּא נִתְקָל

בְּפַרְדְּסֵי הָדָר: בְּאֶתְרוֹג־הַקֹּדֶשׁ וּבְאֶשְׁכּוֹלִית

בְּרוּכַת־שָׁמַיִם וְתַפּוּחַ־הַזָּהָב הַמְרַעֲנֵן נֶפֶשׁ,

תַּבְנִית שְׁמָשׁוֹת שֶׁנִּתְלוּ בְּיֶרֶק רַעֲנָן וְרָטֹב,

וְהֶרָה יַעֲלֶה וּפָגַע בְּרַקֶּפֶת⁷ מַוְרִידָה בֵין טְרָשִׁים.

וְלָהּ כָּל קַרְקַע, בָּהּ יַעַל הַפְּטָל⁸ יְפֵה־צֶבַע וְרֵיחָנִי,

מַרְוָה⁹ מַרְבָּה דָלִיּוֹת וְשִׂיחַ שֶׁל לוּז פּוֹרֵץ גָּדֵר,

מַטְלִית כַּלָּנִית מַסְמִיקָה וְסִגְלָה בַשֶּׂמֶת, בַּיְשָׁנִית,

תִּלְתָּן מַלְבִּין־גֻּלְגֹּלֶת וְנַרְקִיס יְפֵה־נֵזֶר וְרַב־בֶּשֶׂם

שָׁקֵד רַךְ עָלֶה וָרֵיחַ וְאַסְפֶּסֶת מְסֻרְבֶּלֶת־הֶעָלִים,

נִיר לֹא יֵעָדֵר וְכָל שָׂדֶה אֲשֶׁר תְּפַלַּח מַחֲרֶשֶׁת,

וַאֲשֶׁר יַדְשִׁיא כָל דֶּשֶׁא רֵיחָנִי וְאִילָן רַב פֶּרִי,

יַעַר מַאֲרִיךְ בְּצִלּוֹ וּשְׂדֵה־בָר מַרְבֶּה הַזֶּרַע,

גַּן וַאֲפָר עֲשִׁיר־צֶמַח, – עַל פְּנֵי אַחֶיהָ הִיא תִשְׁכֹּן,

יוֹצֵאת יֶרֶךְ מִשְׁפַּחַת הַגַּז¹⁰, הַכּוֹרֶה הַקַּדְמוֹן,¹¹

בֵּית בַּעֲלֵי־פַּרְצוּף¹² לְמִינוֹ וּבֵית הַמִּתְבּוֹדְדִים לְמִינוֹ;

שֵׁבֶט הָאוֹצְרִים־בָּרֶגֶל, מַטֶּה הָאוֹגְרִים־בְּכֶרַע,

מַטֶּה הָאוֹגְרִים־בַּשּׁוֹק וְטֹוֵי־הַמֶּשִׁי לְמִינֵיהֶם,

וְנוֹשְׂאֵי־הַפַּרְוָה לְמִינֵיהֶם, כָּל שֵׁבֶט הָאוֹצְרִים־בְּכָרֵס,

בּוֹנֶה בַעֲלֵי הַפֶּרֶג¹³ וּבוֹנֶה בַּעֲלֵי־תוּת־שִׂיחַ,¹⁴

בֵּית דּוּ־הַצְּבָעִים¹⁵ לְמִינוֹ וּבֵית חוֹתְכֵי עֲלֵי־הַוֶּרֶד;

מַטֵּה הָעוֹשִׂים בַּמֶּלֶט, כָּל אוֹצְרֵי־בְּכָרֵס לְמַטּוֹתָם,

וְשֵׁבֶט בְּנֵי הַטַּפִּילִים עַל כָּל בָּתֵּיהֶם לְמִינֵיהֶם,

בֵּית־הָאֲבֵלִים לְמִינוֹ וּבֵית־הַחֲרוּטִים לְמִינוֹ;

וְכָל מִשְׁפַּחַת הַמְּיַסְּדִים מַמְלָכוֹת וּמְחוֹקְקֵי חֻקִּים,

הֵמָּה הַפְּרָאִים לְמִינֵיהֶם: זִבּוּרִיּוֹת־הָאֲדָמָה,¹⁶

מַטֵּה זִבּוּרִית־הַשָּׂדֶה¹⁷ וּמַטֵּה זִבּוּרִית־הָאֶבֶן;¹⁸

וְגַם הָעַמִּים הָרְחוֹקִים מַטִּילֵי־הַדְּבָשׁ¹⁹ לְמִינֵהֶם,

אֲשֶׁר בַּכְּרַכִּים הַחַמִּים הַסְּמוּכִים לָאֵזוֹר הֶחָם, כָּל

מְחֻסְּרֵי־הָעֹקֶץ הַמָּר, גַּם הֵמָּה יִתְיַחְשׁוּ עַל אֵלֶּה, –

כֻּלָּם מִשְׁפַּחַת הַגַּז; וְעַמָּא דְּדַהֲבָא, בֵּית־דְּבוֹרָה,

הוּא אֲבִי אַדְרִיכָלִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, וְהוּא הֵחֵל

לִקְרֹא בְשֵׁם בַּעַל־דְּבוֹר אֱלֹהֵי־הַכַּוֶּרֶת, וְהָיָה

גִּבּוֹר בּוֹנֶה מַמְלָכוֹת לִפְנֵי בַעַל־דְּבוֹר אֱלֹהֵיהֶם.

ג. שִׁירָה דְדַהֲבָא אִכָּא…

“שִׁירָה דְדַהֲבָא אִכָּא” יֶשְׁנוֹ שִׁיר־זָהָב, הַנִּשְׁפָּךְ

עַל־פְּנֵי־כֶרֶם וּשְׁדֵמָה, בַּגַּיְא וּבָעֵמֶק וְעַל גַּנִּים,

פּוֹשֵׁט עַל אִילַן־הַיַּעַר וּמְרַחֵף בֵּין שִׂיחִי חֳרָשִׁים,

לְמִן עֵת בָּהּ נוֹשֵׁק יוֹם חֹרֶף יוֹם־קַיִץ בְּלַהַב,

רֶנֶן נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ, מַנְגִּינָה מַתְמִידָה וּבְרוּכָה.

דּוֹמֶה, שֶׁנִּימָה אֲרֻכָּה מִסּוֹף עוֹלַם־אָבִיב עַד סוֹפוֹ

תְּלוּיָה־מְתוּחָה בְּלֹא־רוֹאִים וּסְמוּיָה מֵעַיִן סַקְרָנִית,

נִימָה אַחַת מִזְדַּעְזְעָה מִמַּגַּע יָד רַכָּה מַתְמִידָה,

אֵינָהּ פוֹסֶקֶת מִזַּמֵּר וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת מִזִּיעַ,

עֵרָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה, עִם בֹּקֶר טָלוּל וְרַעֲנָן,

נָחָה עִם חַמָּה שׁוֹקַעַת וּמַאֲרִיכָה בִּצְלָלִים, –

נִימָה אַחַת שֶׁל זָהָב וְשִׁירָה אַחַת שֶׁל זָהָב

לְמִן שְׂדוֹת־שְׁלָחִין מוֹרִיקִים וּמַעֲלִים עֵשֶׂב בְּרֹטֶב

וְעַד שֶׁיָּפִיחַ חַמְשִׂין גַּם פְּלִיטֵי הַגֵּשֶׁם הַמְּבֹרָךְ,

וְעָלוּ וְנִדְּפוּ, אֵד קָלִּיל, מוֹשֵׁל עַל נִכְסֵי־רְטוֹשִׁים;

נִימָה אַחַת שֶׁל זָהָב וְשִׁירָה אַחַת שֶׁל זָהָב

עַל פְּנֵי שְׂדֵה־בַעַל אָבֵל וְאָפֹר, מְלֵא־קוֹצִים,

קַרְקַע־טְרָשִׁים, גּוּשׁ־זוֹעֵם, גּוּשׁ כֶּבֶד אֶבֶן פְּרוּעָה,

חוֹנֵק אֶת אַדְמַת מַטָּעוֹ וּמֵעִיק עַל לֵב הַמִּסְתַּכֵּל,

נִטְפָּל הַזֶּמֶר לַגוּשִׁים הַסְּמוּקִים, מְחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא

אֶת הָרַקֶּפֶת הַוְּרֻדָּה, שֶׁהִצְּפִּין הַלָּה בֵּין הַכֵּפִים,

עוֹלֶה עַל מַטְלִית מַלְבִּינָה, הִדְשִׁיאָה כֻּסֶּמֶת רֵיחָנִית,

מַקִּיף הַשִּׁטָּה הַצְּעִירָה, הַמְקַשְּׁטָה אֶת עַצְמָהּ בְּאַלְפֵי

צְמִידִים צְרוּפִים־תְּכוּפִים וְרִבְבוֹת עֲגִילִים רֵיחָנִים,

זֶמֶר־זִמְזוּמִים בְּאוֹן־זַעַם מִתְפַּשֵּׁט מִמְּזָוֶה לִמְזָוֶה,

זִמְזוּם בֵּין זְנִים וּזְנִים, מִזְמוּטֵי מְזֹרָזִים בְּעָזְמָה,

זְמִיר בֵּין זַלְזַלִּים וּזְמוֹרוֹת בִּזְמַנִּים שֶׁל מַזַּל מַזְמֵרָה,

שִׁיר הָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה, שִׁיר־הָעֲבוֹדָה הַגָּדוֹל.

שער שני

א. שָׁלוֹם לִידִיד

שָׁלוֹם! שָׁלוֹם וּבְרָכָה לִידִיד מִמֶּרְחַקִּים פְּקָדָנִי!

כַּמָּה וְכַמָּה חִכִּיתִי לוֹ שֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹמִי.

סוֹף סוֹף אֵין לוֹ לָאָדָם בְּיָמָיו אֶלָּא יְדִידוֹ,

אֶחָד וּמְיֻחָד בְּחֵיקוֹ יִשְׁפּוֹךְ אֶת־שִׂיחוֹ הַנֶּאֱמָן.

אָכֵן יֵשׁ לוֹ לָאָדָם בְּבֵיתוֹ הַחַיִל הַיָּקָר

אֲשֶׁר עָשָׂה בְּחַיָּיו, גַּם אִשְׁתּוֹ גַּם בָּנָיו, שֶׁיִּחְיוּ,

אוֹתָם שְׁתִילֵי הַזַּיִת, שֶׁאִם לֹא הֵמָּה, מִי הָיָה

מַמְתִּיק לוֹ אֶת הַשָּׁעָה הַמָּרָה לְאַחַר שֶׁבָּאָה,

שֶׁאִם לֹא הֵמָּה, כְּבָר הָיָה נוֹפֵל תַּחְתָּיו בְּעֻלּוֹ

תַּחַת מַשָּׂאוֹ, שֶׁהֵמָּה מַחְלִיקִים כָּל אֶבֶן בַּדֶּרֶךְ

וּמְאִירִים בְּעֵינֵיהֶם הַחֲבִיבוֹת כָּל־מַחְשָׁךְ.

אֶפֶס הָרֵעַ, הַיְדִיד, זֶה עִנְיָן לְחוּד, זֶהוּ עִנְיָן!

מָשָׁל לְמָה דָּבָר דּוֹמֶה: לְיַיִן שֶׁבֶּן־אָדָם שׁוֹתֶה.

יֶשְׁנָם בְּנֵי־אָדָם, שֶׁדַּרְכָּם לִגְמֹעַ כָּל־יוֹם קְצָת מַשְׁקֶה,

לְרַבּוֹת שַׁבָּתוֹת וְחַגִּים, – אָדָם זֶה מָה הוּא שׁוֹתֶה?

כָּל מָה שֶׁשּׁוֹתֶה בַחֹל, וְטוֹב עָלָיו תָּמִיד הַמַּשְׁקֶה.

אֶלָּא לְעִתִּים יֵשׁ אֲשֶׁר הוֹלֵךְ בֶּן־אָדָם וְתָר לוֹ

לִכְבוֹד הֶחָג מִין מַשְׁקֶה חָדָשׁ יָקָר מִמֶּנּוּ,

דְּבַר־מַה שֻׁפְרָא דְשֻׁפְרָא; כָּךְ מְקֻבְּלָנִי מֵאַבָּא,

שָׂרִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אַנְשֵׁי שְׂרָרָה, אֲצִילִים,

הֵמָּה בַּעֲלֵי־מַרְתְּפִים וְיֵינָם שָׁמוּר בְּגִיגִיּוֹת

כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים, נְתוּנִים בְּסִמָּנִים, בְּגֻשְׁפַּנְקָה,

לְמַעַן יְשֻׁפַּר טַעְמָם, כַּיָּדוּעַ לַכֹּל, כִּי הַיֵּינוֹת

כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים, טַעְמָם מִשְׁתַּפֵּר עֲלֵיהֶם.

אָנוּ, יְהוּדִים פְּשׁוּטִים, בַּכְּפָר שֶׁבְּטַבְרִיָּה, אָנוּ

אֵין לָנוּ כֶּרֶם, לֹא מַרְתֵּף, אָנוּ מִסְתַּפְּקִים בְּמֻעָט.

אָדָם יְהוּדִי שָׁמוּר לוֹ בַּקְבּוּק שֶׁל מוֹנוֹפּוֹלְקָה,²⁰

חָתוּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, בְּחֹמֶר־חוֹתָם עַל פְּקָקוֹ,

בֶּן־אַרְבָּעִים לַמַּעֲלוֹת וְעָמַד בְּזִקּוּק פַּעֲמַיִם,

מַשְׁקֶה חָרִיף וּבָרִיא וְעֵינוֹ צֶחָה כַּדֶּמַע.

אוּלָם לְצַד אוֹתוֹ בַּקְבּוּק דְּאַבָּא מַלְכָּא (שֶׁיִּחְיֶה)

עוֹמֵד לוֹ בַּקְבּוּק וְתוֹכוֹ – הַזָּהָב הַחִוֵּר הַנִּתָּךְ:

יַ"ש דְּשֶׁל פֶּסַח, דּוֹמֶנִי, שֶׁהָיָה לְעוֹלָם מִגְּרוֹדְנָה,

הָיָה כֹּחוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּכֹחוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁל הַלָּבָן,

מַשְׁקֶה מְחַיֶּה נְפָשׁוֹת וּמְגָרֶה עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת.

וְעוֹד גַּם קַנְקַן רַב־נֶפַח, גְּדָל־צַוָּאר וּרְחַב־אֲחוֹרַיִם,

מַשְׁקֶה חוּם בּוֹ וְדָשֵׁן, מִשְּׁיָרֵי מֵי־דְבַשׁ לִימֵי־פֶּסַח,

פָּלִיט מֵהוֹדוֹ שֶׁל חָג. וְאוּלָם בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבָּא

הָיָה עוֹד בַּקְבּוּק יְרַקְרַק וּמֻצְנָע בְּעָמְקוֹ שֶׁל מַרְתֵּף

עָמֹק וּבָאֲדָמָה, הַזְּכוּכִית הַיְרֻקָּה מַאֲפִילָה

עַל כָּל מִינֵי גַּרְגְּרִים רוֹחֲצִים בִּקְטִיפָה שֶׁל נוֹזְלִים,

דְּמוּמָה כֵהָה בְּעָבְיָהּ, אֲדֻמָּה־מַוְרִידָה, אִם דַּקָּה.

מִשְׁרַת־דֻּבְדְּבָנִים הִיא וּמִדֻּבְדִּבְנֵי אוּקְרַיְנָה!

אָמְנָם עִם תּוֹר־הַדֻּבְדְּבָנִים, לְאַחַר יְמוֹת־הָעַכָּבִית,

עוֹטָה לֹבֶן יְרַקְרַק אוֹ חֲלֻדָּה מַוְרִידָה,

הָיְתָה אִמָּא טוֹרַחַת בְּצֵל הָאִילָנוֹת בַּגִּנָּה

בְּאוֹתָהּ הַמִּשְׁרָה, מַצְנִיעָה גַּם לְכָל שַׁבְּתוֹת־הַחֹרֶף

עוֹד חֲצִי תְּרֵיסַר בַּקְבּוּקִים, מַטְמִינָה בְּעָמְקֵי הַמַּרְתֵּף,

כָּךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, לִהְיוֹתָם שְׁמוּרִים מוּכָנִים

לְאוֹתָם יְמֵי חַג גְּדוֹלִים מִתְרַחֲשִׁים בְחַיַּי מִשְׁפָּחָה,

אָז גַּם הָיוּ הַטְּמוּנִים מְבַצְבְּצִים פִּתְאֹם וְעוֹלִים.

קֹדֶם בִּצְבְּצוּ עָלוּ כָּל שְׁנָתַיִם שְׁנָתַיִם,

כְּלוֹמַר עִם כָּל בְּרִית מִילָה, אוֹ עִם הַיַּלְדָּה (,בְּרִיתִיצָה"),

אַךְ מִשֶּׁרַבּוּ הַיָּמִים וּמִשֶׁפָּסְקוּ הַבְּרִיתוֹת

בָּאוּ חַגֵּי בַר־מִצְוָה שֶׁל הָנֵּי “שְׁקָצִים” בַּחוּרִים

וּמִשֶּׁחָדְלוּ גַּם אֵלֶּה, הִתְחִילוּ בַקְבּוּקִים מוֹפִיעִים

עִם אֵרוּסִין שֶׁל בָּנוֹת זְקוּפוֹת וְחוּמוֹת־עֵינָיִם,

וְשַׁבָּת רִאשׁוֹנָה לְכַלָּה צְנוּעָה פּוֹרַחַת נִכְנֶסֶת.

וַדַּאי שֶׁעָמְדוּ בַּקְבּוּקִים מוּכָנִים לִבְרִית שֶׁל נְכָדִים,

אֶלָּא שֶׁזָּכוּ בָּם גְּדוּדֵי דֵנִיקִין וְקַלְגַסֵּי פֶּטְלוּרָה,

כְּנוּפִיּוֹת אַבָּא־מַכְנוֹ, “תַּכְשִׁיטֵי הַמַּהְפֵּכָה”.

מִי שֶׁלֹּא טָעַם מֵאוֹתָם בַּקְבּוּקִים שְׁמוּרִים, לֹא טָעַם

טַעַם שֶׁל מִשְׁרָה מִיָּמָיו. וְדִבּוּר מִתּוֹךְ דִּבּוּר נִזְכָּר.

אֶלָּא אֲנִי זֶה רְצוֹנִי לֵאמֹר לְךָ, שֶׁהָרֵעַ

אֶצְלִי בִּבְחִינַת הַמִּשְׁרָה הַזֹּאת לְגַבֵּי בְנֵי בֵיתִי.

בֹּאָה וְאַרְאֲךָ, אֶחָא, אֶת אֲשֶׁר רָכַשְׁתִּי בָּאָרֶץ.

ב. הִנֵּה מִכְוַרְתִּי…

הִנֵּה מִכְוַרְתִּי שֶׁלִּי! אִילָנוֹת מֵעֲצֵי הַפִּלְפֵּל

עוֹמְדִים מִסָּבִיב לַגָּדֵר, מוֹרִיקִים עֲמוּסֵי־אֶשְׁכֹּלוֹת

חִוְרִים־יְרֻקִּים, צְהַבְהַבִּים, מַתְחִילִים הוֹפְכִים מַוְרִידִים

עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְסֻמָּק – כְּאוֹתָן הַפְּנִינִים הַיְקָרוֹת

תְּלוּיוֹת וּנְתוּנוֹת בַּעֲגִילֵי נָשִׁים, מִתְגַּנְדְּרוֹת בָּמוֹ.

אוֹתָהּ חָצֵר עֲלוּבָה, שֶׁעָלְתָה לִי פִּיקִים בְּלִירוֹת,

תָּמִיד הִיא לִי מַּזְכִּירָה מִכְוֶרֶת אַחֶרֶת לְשֶׁעָבַר,

בְּנוּיָה, לֹא גְדוּרָה, בְּרַחֲבוּת עַל מוֹרְדוֹת הַגִּבְעָה הַנּוֹטָה,

וְשִׁפּוּעֶיהָ כְּמֶגֶד מֵי־גְבָאִים סְמוּכִים לַשָּׂדֶה

עַד לְבוֹא גַבְשׁוּשִׁית אֲפוֹרָה. וּפֹה בְּמִכְוַרְתִּי, הַבִּיטָה,

שְׁלֹשִׁים כַּוָּרוֹת פְּזוּרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ תַּחַת עֵצִים,

עוֹמְדוֹת סְמוּכוֹת פֹּה שְׁלֹשִׁים מְדִינוֹת עֲסוּקוֹת וְשׁוֹקְדוֹת

רֹאשָׁן וְרֻבָּן בַּמְּלָאכָה בַּבָּתִּים הַלָּלוּ, הַמְּשׁוּחִים

כְּחַלְחַל מִדַּהֶה בַּחַמָּה, וְדוֹמָה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ.

אוּלָם אִם תֵּצֵא מִכָּאן, תִּסְתַּכֵּל מִסָּבִיב, וְתִרְאֶה

מַטְלִית עֵמֶק־פַּרְדֵסִים תְּקוּעָה בֵּין חוֹלוֹת צְהֻבִּים,

תַּבְנִית טַבְלָה מְסֻרְגֶּלֶת, מוֹרִיקָה בִּשְׂדֵרוֹת תַּפּוּחֵי-

זָהָב שֶׁל תַּרְבּוּת וְאַחַת בַּחֲבֶרְתָּהּ נִתְקֶלֶת;

הָרֵי יְהוּדָה מַכְחִילִים עַל אַפְסֵי הַמִּזְרָח וְגוֹדְרִים

גָּדֵר לְעַיִן נִבֶּטֶת, מְחִיצָה לַאֲשֶׁר מֵעֵבֶר

חוֹמַת הַתְּכֵלֶת הַלֵּזוּ – מְחִיצַת הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה

בֵּין מִישׁוֹר כְּנַעַן וּבֵין עֵמֶק הַיַּרְדֵּן הָעַרְבִי

(וְאוּלַי יֵשׁ לוֹמַר הָעִבְרִי?..). וְחֻרְבָּה שׁוֹמֵמָה אֵין־שֵׁם לָהּ

עוֹמְדָה בְּכֹתֶל נָטוּי אֶל נֶגֶד הַקְּבוּצָה:

אָהֳלֵי־בָד נִטּוּ סְמוּכִים וּמִסְפַּר צְרִיפִים אֲפוֹרִים,

דַּלִּים, עֲשׂוּיִים עֵץ־תֵּבוֹת – מִשְׁכָּנָם שֶׁל מִנְיַן חֲלוּצִים

וַחֲלוּצוֹת שְׁזוּפוֹת וּקְשׁוֹת־רַגְלַיִם מֵעֲמַל־פֶּרֶךְ,

אֲשֶׁר נִקְבְּצוּ, בָּאוּ מִכָּל קַצְוֵי תֵבֵל הָרְחוֹקִים,

בְּנֵי הַגּוֹלָה הַגְּדוֹלָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם,

אֲשֶׁר לְשָׁם חָדְרָה רוּחַ הַגְּאֻלָּה וּתְחִיַּת הָאָרֶץ.

כּוֹבֵשׁ לוֹ מַעֲמָד הַכְּבִישׁ וְחוֹצֶה אֶת כָּל־הַמֶּרְחַבְיָה,

רֹאשׁוֹ בְּמַעֲרָב וְסוֹפוֹ נָעוּץ בְּמִכְחֲלֵי הֶהָרִים.

יֵשׁ אֲשֶׁר טָס עָלָיו אַבְטוֹ נוֹצֵץ־מִתְנוֹצֵץ בַּחַמָּה

בְּכָל רְמַ"ח אֵבָרָיו, עֲשׂוּיִים מַתֶּכֶת וְלַכָּה;

לַיְלָה לוֹ תַּבְנִית חִפּוּשִׁית מְגַשֶּׁשֶׁת בְּקַרְנֵי־הָאוֹרוֹת,

תִּגַּע בְּכָל אֲשֶׁר תִּגַּע מַגָּע חַשְׁדָּנִי וְחָטוּף;

יֵשׁ מְשָׂרֶכֶת אֶת־דַּרְכָּהּ גַּמֶּלֶת עֲלוּבָה, וַחֲמוֹר בָּהּ

נוֹהֵג צוֹעֵד פְּזוּזוֹת, מַכְרֶזֶת עַל עַצְמָה בְּשִׁירַת

זוֹגֵי נְחֹשֶׁת – יְתוֹמָה לְאִטָּהּ מַאֲרִיכָה בְּדַרְכָּהּ;

יֵשׁ אֲשֶׁר יַעֲבֹר עַרְבִי רוֹכֵב עַל חֲמוֹר קְטַן־קוֹמָה,

עוֹטֶה הַקַּמְבּוּז הֶעָקֹד, וְאִשְׁתּוֹ נִגְרֶרֶת אַחֲרֵיהֶם,

יָדָהּ בְּאֻכַּף הַבְּהֵמָה וְעַל רֹאשָׁהּ נֵטֶל מַעֲמָסָה

כְּגֹדֶל הַחֲמוֹר וְהַבַּעַל – סֵמֶל שֶׁל תַּרְבּוּת עַתִּיקָה.

וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – אִילָן: שִׁקְמָה יְתוֹמָה בַּשָּׂדֶה,

רוּחַ תְּזָזִית כְּפָפַתָּהּ, פּוֹשֶׁטֶת מִזְרָחָה כַּפֶּיהָ, –

זֵכֶר לְחֻרְבַּן הַשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה הָרְחָבָה.

וְרוֹצֶה אַתָּה לָדַעַת מַה הִגִּיעַנִי שֶׁבָּאתִי

לְגַדֵּל דְּבוֹרִים בְּאֶרֶץ, נַעֲשֵׂיתִי דַּוְקָא לְכַוְרָן.

וַדַּאי הָיָה לִי זֶה מַשֶּׁהוּ מִגִּירְסָא דְּיַנְקוּתָא.

דְּבוֹרָה זוֹ שֶׁאָהַבְתִּי, זוֹ הָעַסְקָנִית הַזְּהֻבָּה,

אוֹתָהּ הִכַּרְתִּי מִכְּבָר, בִּהְיוֹתִי עוֹד בָּהוּל לְתָפְסָהּ

בֵּין הָעֲצִיצִים בַּגָּן וְנֶהֱנֶה מִשִּׁירָה מַקְדִּימָה

בְּעַנְפֵי הַשִּׁטָּה הַלְּבָנָה, שֶׁעָמְדָה מַבְהִיקָה רֵיחָנִית.

דְּבוֹרָה זוֹ עֲקָצַתְנִי לֹא פַעַם, לֹא פַעַם בָּכִיתִי

בְּאָזְנֵי אִמָּא־יַקִּירָה, עַד שֶׁלָּמַדְתִּי דְּרָכֶיהָ;

אוֹתָהּ דְּבוֹרָה שִׁירָנִית מְזַמְזֶמֶת פִּזְמוֹנָהּ בִּתְחוּמָהּ

שֶׁל גִּנָּתֵנוּ הַקְּטַנָּה בֵּין עַנְפֵי תַפּוּחֵי־גַּן־עֵדֶן

(קְטַנִּים, מְלֵאִים וּגְדוּשִׁים, הַבָּשָׂר הַלָּבָן בְּנַרְתִּיק

מֶשִׁי־אַטְלַס כְּתַמְתָּם וְלֶחְיָם דְּמוּמָה־מַוְרִידָה

בְּחֵן צַעֲצוּעִים חֲגִיגִי, עֲסִיסִיִּים, מְגָרֵי־תֵאָבוֹן –

בָּם הִתְגָּאִינוּ: לֹא הִצְמִיחַ שׁוּם גַּן בַּכְּפָר כְּדֻגְמָתָם).

הָיְתָה כַּוַּרְתָּהּ בַּגִּנָּה, סְמוּכָה לְבֵיתוֹ שֶׁל סָבָא,

גִּנַּת אַבָּא־אַנְטוֹנִי, דְּיָקוֹן כְּנֵסִיַּת הַכַּפְרִים,

זָקֵן שֶׁנָּשְׁרָה צַמָּתוֹ, חוּץ מִדְּמוּת זְנַבְנַב מְדֻלְדָּל,

שֵׂעָר שֶׁל שֵׂיבָה מַכְתִּימָה. בְּעַד סִדְקֵי מְשֻׂכַּת־עֲרָבוֹת

מַשְׁקִיף הָיִיתִי בְּצֵאתוֹ לִרְדּוֹת הַדְּבָשׁ בַּכַּוֶּרֶת,

עוֹטֶה לְבָנִים נְקִיִּים וְרֹאשׁוֹ תָּקוּעַ בְּנָפָה

צְמוּדָה לְגַבֵּי מַפְרַקְתּוֹ בְּמַטְלִית שֶׁל אֶרֶג יְשָׁנָה.

סוֹקֵר בְּמִין כִּלְיוֹן־נֶפֶשׁ לַנַּעֲשֶׂה לְיַד הַכַּוֶּרֶת,

מִשֶּׁיַּעַל הֶעָנָן הַמַּכְחִיל מֵעַל גַּב הַמַּחְתָּה.

רַבּוּ הַיָּמִים וְאָנֹכִי נִכְנַסְתִּי לְגִנַּת הַזָּקֵן,

נוֹהֵג מִנְהַג שְׁכֵנִים. מִתּוֹךְ אֲמַתְלוֹת מְשֻׁנּוֹת

נִטְפָּל לוֹ בַּעֲבוֹדָה, עַד שֶׁהִתְחִיל מְחַנְכֵנִי

בְּטִפּוּל בַּדְּבוֹרִים – וְסָבָא שֶׁלִּי עוֹד סִיַּע לַדָּבָר.

ג. סַבָּא, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

סָבָא, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, קָרְאוּ לוֹ “סָבָא מַחֲרַשְׁתָּא”

סַבָּא־מַחֲרַשְׁתָּא בְּפִינוּ, בִּשְׂפַת אוּקְרַאִינָה – “דִיד רַאלוֹ”

עַל אַפּוֹ וְחָטְמוֹ שְׁכֵנִים חוֹחוֹלִים²¹ קָרְאוּ לוֹ כָּכָה.

חָטְמוֹ שֶׁגָּרַם לְכָךְ! מִיּוֹם הֱיוֹת חֹטֶם בָּעוֹלָם

חֹטֶם לֹא נֶחְטַם כָּמוֹהוּ: חֲתִיכָה עֲקֻמָּה וּגְרוּמָה,

חַדָּה, שִׁית כְּלַפֵּי מַעְלָה, בּוֹלֶטֶת וְנוֹטָה יָמִינָה.

אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁבָּאָה עַד קִצָּהּ, נַעֲשֵׂית מְשֻׁנָּה,

פִּתְאֹם עָבְתָה, צָבָתָה, וְקִבְּלָה תַּבְנִית שֶׁל בֻּלְבּוּס

הָגוּן, זָרוּעַ תִּלְתָּלוֹת, הַמַּאֲפִיל עַל שְׂפָמוֹ הֶעָבֹת.

סַבְתָּא “חֲדִישָׁה” הַלֵּזוּ (כִּי שְׁנִיָּה נָשָׂא לוֹ סָבָא,

אַלְמָן – רַחֲמָנָא לִצְלָן! – מִסַּבְתָּא אֵשֶׁת נְעוּרָיו),

הִיא בִּשְׁעַת כַּעְסָהּ הִזְכִּירָה לוֹ גַּם יִחוּס זֶה חָטְמוֹ:

“דֵּין גַּרְזִנָּא דְבֵי שְׁמוֹנָה־עָשָׂר גִּלְדּוֹנִים שֶׁל פּוֹלִין” –

סָבָא־מַחֲרַשְׁתָא אַךְ הוּא הֱבִיאַנִי לְגִדּוּל שֶׁל דְּבוֹרִים,

לִהְיוֹת מְחַבֵּב כַּוֶּרֶת. כַּעֲסָן הָיָה בִּשְׁעָתוֹ,

זוֹרֵק מָרָה בַּטָּף. וּלְאַחַר שֶׁטָּרֹד טְרָדַנִי

מִן הַבַּיִת שֶׁלִּי, לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה אַחֶרֶת

אֶלָּא לְהִמָּלֵט עַל נַפְשִׁי – אֶל אַבָּא אַנְטוֹנִי הַיָּשִׁישׁ,

לְטַפֵּס בְּקוֹצֵי הַמְּשֻׂכָּה שֶׁבֵּין תַּרְבִּיץ סָבָא וְגִנַּת

אַבָּא אַנְטוֹנִי הַטּוֹב, שֶׁיָּצָא בְּדִימוֹס לְאַחַר

שְׁנוֹת עֲבוֹדָתוֹ הָרַבּוֹת כְּכֹמֶר־שַׁמַּשׁ כְּנֵסִיָּה

פְּרַוּוֹסְלָבִית לִכְבוֹד “צְעִיפָהּ שֶׁל אִמָּא קַדִּישָׁה”

בֵּיתוֹ שֶׁל סָבָא־מַחֲרַשְׁתָּא וְגִנָּתוֹ בְּנַחֲלַת אַנְטוֹנִי,

בַּיִת נָגַע בְּבַיִת וְגִנָּה בְּתַרְבִּיץ נָגָעָה.

אִלּוּ לֹא אוֹתָהּ מְשֻׂכָּה עֲשׂוּיָה מִקְלַעַת עֲרָבוֹת

דָּבָר לֹא הָיָה בֵּין גַּנּוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה מִלְּכַתְּחִלָּה.

שׁוֹבָב הָיִיתִי, דּוֹמֶנִי: שׁוֹבָב בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל שׁוֹבָב.

אַךְ מִשֶּׁאָרְכוּ הַיָּמִים וְנִטַּשְׁטְשׁוּ עֵינָיו שֶׁל סָבָא,

שָׁכַח כָּל מַעֲשֵׂי קֻנְדֵּס, בָּם שָׁקַע בִּשְׁעָתוֹ הַיָּשִׁישׁ,

נַעֲשָׂה קַפְּדָן מְאֹד וְזָרַק מָרָתוֹ בַּנְּכָדִים.

וְהָיָה מִדֵּי הֵעָשׂוֹתִי טַרְחָן בִּדְרָכַי וְ“שֵגֶץ”

הָיָה יוֹרֵד לִלְחָיַי בְּרֹב אַכְזָרִיּוּת וְחֵמָה,

עַד שֶׁהָיִיתִי נֶחֱלָץ מִיָּדָיו הַקָּשׁוֹת וְנִדָּח

עַד אוֹתוֹ קֶרֶשׁ הַטְּפִיסָה, הַמַּעֲבִיר בֵּין גִּנָּה לְגִנָּה,

לַעֲשׂוֹת קְפַנְדַרְיָה יָפָה לִשְׁנַיִם שְׁכֵנִים הֲגוּנִים.

כֵּיוָן שֶׁבָּאתִי לְכָאן הָיְתָה מִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ,

אַךְ מְקַפְּחֵנִי בִדְבָרִים, – אֲנִי בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל “אַבָּא”.

אַבָּא אַנְטוֹנִי, הַלָּה, כְּשֶׁהָיָה מַרְגִּישׁ בְּבוֹאִי,

הָיָה מַסְבִּיר מִיָּד לִי פָּנִים מַחֲוִירוֹת בְּצֵקוֹת:

"שׁוּב סָרַחְתָּ, בַּר־נַשׁ? הַסַּבָּא, כַּנִּרְאֶה, בַּנִּצִּים?

תֵּשֵׁב פֹּה אִתִּי קְצָת – “עַד יַעֲבוֹר זַעַם”, כַּנֶּאֱמָר

בְּסִפְרִי הַקֹּדֶשׁ שֶׁלָּנוּ. אֵין כְּלוּם! הִנָּפֵשׁ, רְחִימָא, מִדִּלּוּג.

מַרְתָּה, תִּמְזְגִי קְוַס,²² בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לָךְ בְּכַדֵּךְ,

אָנוּ אֶל הַכַּוֶּרֶת הָבָה נָשִׂים פְּעָמֵינוּ"…

ד. אַבָּא אַנְטוֹנִי

– – – – – – – – – – – – וְכָךְ הָיָה אַבָּא אַנְטוֹנִי,

בְּצֵאתוֹ בְּדִימוֹס שְׂבַע־שָׁנִים, שְׂבַע רֹגֶז וּמוֹשֵׁךְ בִּכְרֵסוֹ,

בַּעַל קוֹמָה וָגוּף וּרְחַב־כְּתֵפַיִם, קְצַר־עֹרֶף;

גֶּבֶר כְּבַד תְּנוּעָה מְאֹד, תָּחוּחַ וּמְרֻכָּךְ־בְּשָׂרִים,

מֻכֵּה שַׁגְרִינָה מַמְאִירָה וּפָנָיו כְּמַרְאֵה הַבָּצֵק.

צַמָּה עֲלוּבָה מַכְסִיפָה, גֻּלְגָּלְתּוֹ הִתְחִילָה מַשִּׁירָה

אֶת יְפֵיפוּתָהּ בְּעוֹדוֹ בִּימֵי גְּבוּרָתוֹ – וְהָלְכָה,

צַמָּה זוֹ דְלוּלָה נוֹגַעַת בְּמַפְרֶקֶת סְמוּקָה וּדְשֵׁנָה,

מַכָּה שָׁרָשִׁים בְּשֶׁטַח אֲחוֹרֵי פַדַּחַת רְחָבָה.

הָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים וְלֹא כָפַף גַּבּוֹ כְּנֶגֶד הַתִּשְׁעִים;

אֶלָּא שֶׁרַגְלָיו כָּבֵדוּ, רַגְלֵי דֹב בָּא־בַיָּמִים,

אַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת עָלָה, וְרַק בַּחֲגָאוֹת

שֶׁבַּחֲגָאוֹת, לְמִנְיַן בֵּית הַכְּנֵסִיָּה הַלָּבָן.

"הִנֵּה הַדִּיקוֹן הַזָּקֵן, הִתְלַחֲשׁוּ עָלָיו, כִּי חָגָא

רַבָּה לָהֶם…וְהַמַּטֶּה, שֶׁהוּא אוֹחֵז בְּכַפּוֹ!"

מַטֵּה עֵץ שָׁחוֹר וְכָבֵד, וְגֻלָּה שֶׁל כֶּסֶף לַמַּטֶּה,

וְטַבְלָה שֶׁל כֶּסֶף עוֹטֶרֶת מִתַּחַת, עָלֶיהָ חֲקוּקוֹת,

שָׁחוֹר מַעֲשֵׂה־קַוְקַז, שְׁתַּיִם מִלִּים בְּעִבְרִית:

“כֹּהֵן צֶדֶק”. בִּירֻשָּׁה בָּא לוֹ הַמַּטֶּה מֵ"אַבָּא

סֶרְגִי שׂוֹנֵא־הַיְּהוּדִים", וְהוּא שֶׁהִצִּילָם בִּפְרֹעַ

פְּרָעוֹת רִאשׁוֹנוֹת בַּנֶּגֶב.

וְעוֹד הָיָה אַבָּא אַנְטוֹנִי

אֶרֶךְ כַּפַּיִם, עֲבֵה אֶצְבָּעוֹת, תָּמִיד חֲמִימוֹת,

הִתְחִילוּ בּוֹ לִבְגֹּד גַּם הֵן, כְּשֵׁם שֶׁכְּבָר בָּגְדוּ בּוֹ רַגְלָיו.

וְרֵיחַ לְבוֹנָה מְתֻבָּל בְּמִשְׁרָה שֶׁל דֻּבְדְּבָנִים

(זוֹ שֶׁל תּוֹצֶרֶת הַבַּיִת) נוֹדֵף מִמֶּנּוּ בִּנְעִימוּת.

עַד שֶׁהָיָה מְכַהֵן כְּכֹמֶר־שַׁמָּשׁ בַּקְּהִלָּה,

הָיָה טָרוּד בְּשֶׁלּוֹ, וְרַק מִתּוֹךְ חִבָּה יְתֵרָה

הֵקִים לוֹ כַּמָּה כַוָּרוֹת, וְגָזַל מִשֵּׁנָה וּמְנוּחָה,

כְּדֵי לְשַׁפֵּר מִכְוַרְתּוֹ וְלַעֲשׂוֹת לַגִּנָּה הַחֲבִיבָה,

עַד שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם וּבְכָל הָאֶפַּרְכִּיָּה יָדְעוּ,

כִּי אֵין דְּבַשׁ לְמֶתֶק וּלְרֵיחַ נִיחוֹחַ כְּדִבְשׁוֹ.

עַכְשָׁו כְּשֶׁיָּצָא בְּדִימוֹס וְהָיְתָה שְׁעָתוֹ לוֹ פְּנוּיָה,

עָשָׂה כָּל יָמָיו בַּגָּן וְכָל מַעְיָנָיו בַּדְּבוֹרִים.

אַבָּא וְאִמָּא וְסָבָא וְסַבְתָא “חֲדִישָׁה”, הֵם כֻּלָּם

מְרֻצִּים לֹא הָיוּ מֵאוֹתָהּ הַחִבָּה שֶׁלִּי לְגִנָּתוֹ.

אֶלָּא שֶׁפַּעַם בְּשָׁנָה גַּם אָבִי שׁוֹלְחֵנִי שָׁם לִרְדּוֹת

דְּבַשׁ מִן הַמֻּבְחָר שֶׁבְּמֻבְחָר בְּדִבְשׁוֹ – בְּעַרְבֵי רֹאשׁ־שָׁנָה,

אֲשֶׁר אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְ“הַמּוֹצִיא” בְּמֶלַח.

נִכְנָס אֲנִי מַרְאֶה כַנְפֵי סַעַר מִמֶּרְחַקֵּי מִזְרַח:

“אַבָּא! מֻבְחָר שֶׁבְּמֻבְחָר!” – "יָדַעְתִּי, חֲבִיבִי, יָדָעְתִּי.

רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לָכֶם – וּבְעוֹד יָמִים מִסְפַּר גַּם לָנוּ

חַג־הַצָּעִיף “פּוֹקְרוֹבָה”, וִירִיד אֶחָד יִהְיֶה לִשְׁנֵינוּ.

יָבֹא יוֹם וְהָיוּ אֲחָדִים לְכָל בְּנֵי־אָדָם חֲגָאוֹת.

רוֹצֶה אַתָּה בְּ“שָׂטִית”,²³ בִּכּוּרֵי הַשָּׁנָה? לַמַּרְתֵּף

נֵרֵד יַחְדָּו, וְאַתָּה קֹדֶם וּלְפָנַי, כִּי כָהוּ

עֵינַי וְרַגְלַי כָּבֵדוּ, וּלְאַבָּא שֶׁלְּךָ אַתָּה אוֹמֵר:

עֶשְׂרִים גֵּרָה וְחָמֵשׁ; הַשָּׁנָה גְּשׁוּמָה וּבְטֵלוֹת

יָשְׁבוּ הַדְּבוֹרִים, וְדַוְקָא עִם פְּרִיחַת הַשִּׁטָּה, – לֹא יִשְׁכָּח!"

ה. מִגְדַּל אֵשֶׁת אַנְטוֹנִי

אָרוֹן שֶׁל לוּחוֹת־אֳרָנִים נִשְׁעָן אֶל כֹּתֶל הַמִּטְבָּח,

תּוֹפֵס מָקוֹם בָּרֹאשׁ, כִּמְלֹא חֲצִי כֹּתֶל לְרָחְבּוֹ,

מִגְדָּל אֶרֶךְ מַדָּפִים וּבַעַל מִסְגֶּרֶת עֲצוּמָה,

מִגְדָּל שֶׁלֹּא בָא בִקְנִיָּה, אֶלָּא חָרָשׁ הָאָמָן

(שְׁמוֹ טִטְקוֹ הַפִּסֵּחַ, חָרָשׁ מְפֻרְסָם בַּסְּבִיבָה)

הוּא עָשָׂהוּ כְּמִצְוַת אַבָּא־אַנְטוֹנִי כְּמַתְכֻּנְּתּוֹ

וּבְמַחְשָׁבָה־תְּחִלָּה, מִקְּרָשִׁים מִשֻּׁפְרֵי דְשֻׁפְרֵי,

מוּצָק, מַדָּפָיו רְחָבִים, וְכַרְכֹּב מִכָּאן וּמִכָּאן לוֹ:

אֶחָד – גָּבֹהַּ מֵאָחוֹר, וְאֶחָד נָמוּךְ – מִלְּפָנָיו.

עָמְדוּ עֲלֵיהֶם הַכֵּלִים הַמְּשַׁמְּשִׁים מַכְשִׁיר לְבִשּׁוּל:

סִירִים מִסִּירִים מְשֻׁנִּים, וְכֵלִים מִכֵּלִים נִפְרָדִים,

קְדֵרוֹת לְמִינֵי־מִינֵיהֶן, קְעָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת,

דְּוָדִים לְסוּגֵי־סוּגֵיהֶם רַחֲבֵי אֲחוֹרַיִם וָמֹתֶן,

פִּנְכָּה צָפָה וַעֲמֻקָּה, צַלָּחוֹת רְחָבוֹת וּשְׁטוּחוֹת,

פַּכִּים עוֹשִׂים שְׁלִיחוּתָם, וְשׁוֹנָה שְׁלִיחוּת מִשְּׁלִיחוּת,

קַנְקַן וְקַנְקַן בִּגְדוּד וְהַנִּסְפָּחִים עַל בֵּית־הַצַּפַּחַת,

קְדֵרִיּוֹת פְּעוֹטוֹת בְּסוֹד, הַכַּד וְהַכְּדִידָה בְּזִוּוּג;

נִצְּבוּ חֲדָשִׁים, מַסְבִּירִים פְּנֵיהֶם, עִם כֵּלִים יְשָׁנִים,

זְעוּמִים וּמְפֻחָמִים, מְלֻמְּדֵי פִּיחַ וְקִיטוֹר,

כֵּלִים מְשֻׁנֵּי־הַשֵּׁמוֹת וְכֵלִים לְלֹא שֵׁם וָזֵכֶר,

כָּל אֲשֶׁר יָצַר הַפֶּחָח עַל הָאָבְנָיִם הַזְּרִיזִים,

וַאֲשֶׁר עָשָׂה הַקַּדָּר בְּחָכְמָה בַּחֹמֶר הַצַּיְתָן;

כֵּלִים לְשֵׁם בִּשּׁוּל סְתָם וּלְשֵׁם תַּבְשִׁילִים מְסֻיָּמִים

(פְּרָט לְיוֹרָה יוֹשֶׁבֶת־קְרָנוֹת וּדְלִי מְפַזֵּר־רַגְלַיִם,

חֹמֶר, חֶרֶס וָטִין, וְעֵץ וּבַרְזֶל־הַסִּיגִים),

צוּרוֹת וְצּוּרוֹת נֻסְחָאוֹת – דְּפוּסִים לְמִינֵי מַטְעַמִּים,

כְּגוֹן לַחֲמָנִיּוֹת מִתְפּוֹרְרוֹת וּרְקִיקִים זְרוּעִים טַל־סֻכָּר,

“קֵיזְל” מְסֻרְבָּל בִּבְשַׂר תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה ו“כְרֶמְזְל”

נָמֵס בִּשְׁמַנֵּי־שְׁזִיפִים וְכָל מִינֵי פַּשְׁטִידָא בָּעוֹלָם

עַד הַ“פַלִירְצִ’יק” הַגָּדוֹל, הָרוֹבֵץ בֵּין מִסְמוּס וָאָיִן,

אוֹ הַתְּפוּחִיוֹת הָרַכּוֹת־שַׁמְנוּנִיּוֹת, נוֹדֵף לַמֶּרְחָק

רֵיחַ הַשּׁוּם, שֶׁבּוֹ מוֹרְחִים אֶת־רֹאשָׁן הַשָּׁחוּם וְהַקָּשֶׁה;

וַאֲשֶׁר לְ“חַלּוֹת הַפַּסְחָא” – יְפֵפוֹת הַסֹּלֶת הַמֻּבְחֶרֶת,

כְּבֵדוֹת בְּבֵיצֵי־הָאָבִיב וּרְווֹת הַחֶמְאָה הַטְּרִיָּה,

תַּבְנִית מִלְמָלָה קַלִּילָה, אֲשֶׁר שְׁזָפָהּ הַזְּעַפְרָן;

דְּפוּסֵי “פַּסְחָאוֹת־הַגְּבִינָה” – חֲדָשִׁים וְעוֹבְרִים בִּירֻשָּׁה

הֵם הַמּוֹצִיאִים בִּשְׁעָתָם מִתּוֹךְ אַרְבַּעַת דָּפְנֵיהֶם

פִּירַמִּידוֹת מְקֻשָּׁטוֹת סִמָּנִים וְנוֹטְרִיקוֹן־חֲגָאוֹת;

כֵּלִים מִכֵּלִים מְשֻׁנִּים, לְרַבּוֹת מַכְשִׁירֵי־קְטִינָא,

כָּל חַבְרַיָא־זְעִירַיָא, הַשְּׁנִיָּה בְּמַעֲלָה בַּמִּטְבָּח,

עוֹמְדִים, רְבוּצִים וּתְלוּיִים, נְעוּצִים זֶה פֹּה וְזֶה הָתָם:

מַקְצֵף קוֹפֵץ־קְפִיצוֹת, מַקֵּדָה מִגַּלְגַּל־שְׁעוֹנִים,

כַּתִּישׁ וּמַבְלַל הַיּוֹדְעִים פֶּרֶק בִּקְפִיצָה וְרִקּוּד,

בַּחֲשַׁת־עֵץ וְתַרְוַד־פַּחִים תּוֹקְעִים חָטְמֵיהֶם בְּכָל־פָּרוּר,

הַמַּאֲכֶלֶת הַגְּדוֹלָה וְקוֹפִיץ מְגֻשָּׁם אַכְזָרִי,

גַּם הַמְשַׁמֶּרֶת עַל רַבִּים חֲלוּלִים בְּתַבְנִית צִיּוּרִים,

כָּל הַמִּסְנָנוֹת הַבְּרוּכוֹת בִּנְקָבִים צְפוּפִים וְצָרִים,

מַכְחוֹל שֶׁל נוֹצוֹת קְלוּעוֹת, מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב וְנָאֶה,

לָשִׂים בּוֹ אֶת הַחֶלְמוֹן הַזָּהֹב עַל גַּבֵּי הַחַלּוֹת,

כְּנַף־תַּרְנְגֹלֶת נְקִיָּה אוֹסֶפֶת פְּתוֹתִים וָקֶמַח,

וְכָל כְּלִי יוּצַק בְּבָתֵּי חֲרֹשֶׁת וְגוֹיִים בּוֹ זוֹכִים;

בַּרְזֶל סִיגִים וְאָבָץ וּפַחֵי הַבַּרְזֶל הַגְּמִישִׁים,

מִינֵי קַלַּחַת וּבְנוֹת־קַלַּחַת, מַרְחֶשֶׁת לְמִינָהּ,

מַחֲבַת מִמַּחֲבַת גְּדוֹלָה, וּמַחֲבַתּוֹת זְעִירוֹת לְסוּגָן.

מַחֲבַת־בַּרְזֶל וָפַח הַמַּאֲרִיכוֹת בַּקַּתָּה,

גַּם מַטְחֵנַת־הַקַּהְוָה, דְּמוּת צִנּוֹר שֶׁל פְּלִיז עַתִּיקָה, –

כָּל כְּלִי גְבֶרֶת בַּת־טוֹבִים, בַּעֲלַת־בַּיִת בְּעַמָּהּ,

כָּל הַמַּכְשִׁירִים הַטּוֹבִים שֶׁסָּבוֹת שׁוֹמְרוֹת־מָסֹרֶת

הֵן נִתְחַנְּכוּ עֲלֵיהֶם וְהֵן יָדְעוּ סוֹד תַּשְׁמִישֵׁיהֶם,

זוֹכְרוֹת תַּבְשִׁילִים מִקֶּדֶם וְטַעַם מַאֲכָלִים שֶׁבָּטְלוּ

בְּרֹב הַיָּמִים בְּרָעָה, וְהִנֵּה נִשְׁאֲרוּ נוֹצְרוֹת

סוֹד כְּבִישָׁה מְעֻלָּה שֶׁל כְּרוּב מְרֻבֶּה טַלִּיתוֹת לְבָנוֹת

בְּגִיגִית רְפוּדָה בְּתַפּוּחִים וּמְסֻמֶּכֶת בַּעֲשָׁשִׁית²⁴

חִמּוּץ תַּפּוּחִים בְּכַדִּית עוֹמְדִים בְּחֻמְצָם הַשָּׁנָה;

כֵּיצַד עוֹשִׂים הַמְּלִיחָה הַטּוֹבָה לְגַבֵּי קִשּׁוּאִים,

מַה יֵּשׁ לְצָרֵף לֶחָבִית וּמַה טָעוּן פְּרִישָׁה, חָלִילָה;

מִדַּת תְּבָלִים הַנִּתְּנָה – זִרְדֵּי־דֻבְדְּבָנִים וָשָׁיִת.

בַּמֶּה מְשַׁפְּרִים וְאֵיךְ אֲבַטִּיחֵי מִקְשְׁאוֹת־עֲרָבָה,

בְּאֵיזֶה מִינֵי יְרָקוֹת וּשְׁאָר עֲשָׂבִים רֵיחָנִים,

עַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִים בְּטַעְמָם עַד יְמֵי־פֶסַח

וְעַד בִּכְלָל; וְיוֹדְעוֹת הֵן סְגֻלּוֹת מִסְּגֻלּוֹת יְקָרוֹת

כְּנֶגֶד הָרָקָב וְהָעֹבֶשׁ, כָּל קִלְקוּל וּפְגָם בְּמִרְקַחַת,

מַהוּ תִּקּוּנָהּ שֶׁל רִבָּה שֶׁבָּאָה לִידֵי הַהִסְתַּכְּרוּת,

וְאֵיךְ יֵשׁ לְיַשֵּׁב פָּנֶיהָ וְהִתְחִילָה בִּתְסִיסָה מַקְצִיפָה

(זוֹ מְיֻתֶּרֶת הַסֻּכָּר וְזוֹ – כִּי לָקְתָה בְּחָסֵר).

יוֹדְעוֹת כָּל מְלֶאכֶת־מִרְקַחַת וּפִטּוּם הַתַּרְנְגֹלֶת,

אִבּוּס אַוָּזִים בַּסְּתָו בֵּין תְּלוּיִים נְתוּנִים בַּשַּׂקִּים,

בֵּין כְּשֶׁהֵם כְּלוּאִים בַּכְּלוּב וּצְפוּפִים נְטוּלֵי כָּל־תְּנוּעָה, –

כְּלוֹמַר, כָּל בֵּית הַמֶּשֶׁק שֶׁל בַּעֲלַת־בַּיִת בְּעַמָּהּ,

שָׂרַת הַמִּטְבָּח הַדָּשֵׁן, חוֹבֶבֶת הַתַּנּוּר הָרָחָב,

נֶאֱמָנָה לְכַרְכֻּבּוֹ, כְּשֶׁהָיוּ הַיָּמִים כְּתִקּוּנָם,

דּוֹר הָאַכְלָנִים בָּאָרֶץ וְרַב שֶׁבֶר בַּמְּדִינָה וָשֹׂבַע.

שער שלישי

א. שִׁירֵי הַדְּבָשׁ

וְיֵשׁ כִּי תַלְאֵנִי הַחַמָּה, וּבְלָאו הֲכִי שְׁעָתִי אִם פְּנוּיָה,

יוֹצֵא אֲנִי עַל מִכְוַרְתִּי וּמוֹצֵא סְדָן לִי וְיוֹשֵׁב

חָבוּי בַּצֵּל אֲשֶׁר אֶמְצָא וְנֶהֱנֶה מֵאוֹתָהּ דוּמִיָּה

גְּדוֹלָה וּקְדוֹשָׁה הַשְּׁרוּיָה בַּחֲלַל הָעוֹלָם הַשּׁוֹתֵק,

אוֹתָהּ דּוּמִיַּת־הַשָּׂדֶה וְהָעֲרָבָה הָרְחָבָה

הַמִּתְמַזֶּגֶת כֹּה יָפֶה עִם רַחַשׁ חֲרִישִׁי מִסָּבִיב,

רַחַשׁ הַשֶּׁרֶץ הָרוֹמֵשׂ וְשֶׁרֶץ־כְּנָפַיִם בָּאֲוִיר.

אֹזֶן שׁוֹמַעַת קוֹלֶטֶת עִם הַדּוּמִיָּה הַקְּדוֹשָׁה

תַּבְנִית שִׁירַת אֵין־אֹמֶר, שִׁירַת אֵין־דְּבָרִים, צוֹבֶטֶת

לֵב בְּנֵי־אָדָם בְּעָמְקוֹ, כִּתְפִלַּת אֵין־אוֹנִים שֶׁל עוֹלָם,

זוֹ שֶׁנּוֹצְרָה לְיַחֵד עוֹלְמוֹת אֵין־סוֹף וְאֵין־זְמַנִּים

עִם קְטֹן־יְצִירֵי־אֲדָמוֹת, שִׁירַת־אֵלֶם בַּשָּׂדֶה.

אֶפֶס בַּגִּנָּה הַקְּטַנָּה, הַלֵּאָה מִצָּהֳרֵי־שֶׁמֶשׁ,

אוֹתָהּ דּוּמִיָּה מְלֵאָה שִׁירַת־זִמְזוּמִים מַתְמֶדֶת.

נֶחְבָּא הָעוֹף וְנִשְׁתַּתֵּק, שִׁלְשְׁלוּ עֵצִים פֹּארוֹתָם,

נִצְּבוּ מִתְעַלְּפִים בַּחֹרֶב, וְאֵלֶּה מַמְשִׁיכִים נִגּוּנָם.

אוֹמֵר הַקֶּרֶץ אֶת־פְּסוּקוֹ, אוֹמֶרֶת זַבּוּרִית אֶת־פְּסוּקָהּ,

אוֹמֵר הַגַּז אֶת־פְּסוּקוֹ, אוֹמְרוֹת הַדְּבוֹרִים אֶת־פְּסוּקָן,

אוֹמְרִים כָּל יַלְדֵי־הַגִּנָּה, אוֹמְרוֹת כָּל פְּעוֹטוֹת־הַשָּׂדֶה.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע… מֵילָא, נִדְמֶה, כְּאִלּוּ שׁוֹמֵעַ

שִׂיחַ וּדְבָרִים וָזֶמֶר.

וְאוֹתוֹ הַבָּחוּר הֶחָלוּץ

וַדָּאי בִּהְיוֹתוֹ עוֹד תִּינוֹק הָיָה שָׁקוּעַ בִּתְכֵלֶת

מַדֵּי גִמְנַסְיָה בִּשְׁעָתוֹ וְזוֹכֵר עֲדַיִן תּוֹרָתוֹ,

פְּסוּקֵי יָוָן וְרוֹמָא. הוּא סִפֵּר בְּאָזְנַי גַּם מִינֵי

שִׁירִים בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל דִּבְשִׁי. נִדְמֶה לִי, כְּאִלוּ קוֹלֶטֶת

אָזְנִי מֵאוֹתָם הַשִּׁירִים בְּפִי כָל־הַשֶּׁרֶץ הַמְּעוֹפֵף.

I

(בהברה הספרדית)

דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה קֵרַחַת מֵאֵצֶל צָרְעָה אֶל הָעֵמֶק.

כֶּרֶם מִכָּאן וּמִכָּאן. אֵצֶל הַשֶּׁקַע מַלְבִּין

שֶׁלֶד כְּפִיר־אֲרָיוֹת וְעוֹד גִּידֵי עַצְמוֹתָיו לֹא נֻתָּקוּ:

עֶצֶם־תִּפְאֶרֶת בְּצַד עֶצֶם־פֶּלֶא שֶׁל אוֹן.

וַעֲדַת דְּבוֹרִים מְזַמְזֶמֶת וְתוֹךְ עֲבוֹדָה הִיא מוֹשֶׁכֶת

בְּשִׁירַת־קֹדֶשׁ עַל כָּל פֶּרַח וְשִׂיחַ וָעֵץ,

וּבַמַּפֶּלֶת בַּתָּוֶךְ שְׁלַל יַעֲרוֹת דְּבַשׁ, יִרְדֶּנּוּ

גֶּבֶר מַכֵּה־הָאֲרִי: כִּי מֵעַז יֵצֵא הַמָּתוֹק:

כְּפִיר־אֲרָיוֹת פְּגָשָׁהוּ כְּפִיר־אֲרָיוֹת וַיַּכֶּנּוּ:

כְּפִיר־אֲרָיוֹת כְּפִיר־חַיָּה, כְּפִיר אֲרָיוֹת כְּפִיר־אָדָם…

גֶּבֶר, מַה תִּירָא מִזַּעַם אֲרִי־עֲרָבָה – תְּשַׁסְּעֶנּוּ!

לֹא עָמַד מֵעוֹלָם פֶּרֶא בִּפְנֵי הָאָדָם – – –

II

קְלִיטוֹ מְגַדֵּל הַדְּבוֹרִים, הַשָּׁב, לְךָ הִקְרִיב בְּחֹם־לִבּוֹ

אֶת אֲשֶׁר נָטַל מִבִּנְיַן הַפְּלָאִים שֶׁל דְּבוֹרִים חָרוּצוֹת,

שֶׁפַע דְּבַשׁ, אֲשֶׁר נָשָׂא בָּאָבִיב לְיַעֲרוֹת דִּבְשׁוֹ

אוֹתוֹ הַחַיִל הַמְכֻנָּף, שֶׁאֵין לוֹ כָּל־רוֹעֶה לְשָׁמְרוֹ.

אַל־נָא בְּחַסְדְּךָ תִּתֵּן לִפְגֹּעַ בַּנְּחִילִים וּמַלֵּא

בִּנְיָן־הַפְּלָאִים וְתָאֵי־הַדּוֹנַג נֹפֶת דוֹמֶה לְנֶקְטָר.

(עַל פִּי אַפּוֹלוֹנִידֵס)

III

חַרְטֹּם²⁵ מְצֻפֶּה בְּבַרְזֶל – תַּחְמֹשְׁתָּהּ שֶׁל סְפִינַת־מִלְחָמָה,

עֵד לִקְרָב אַקְטִיּוּם,²⁶ נָח עַל רַחֲבַת חוֹף שֶׁל יָם שָׁקֵט,

הָפַךְ וְהָיָה כַּוֶּרֶת שֶׁל דְּבוֹרִים וּלְחַלּוֹת שֶׁל דּוֹנַג

מְלֵאוֹת־הַדְּבַשׁ, וּמִסָּבִיב לוֹ שׁוֹקֵק הַנְּחִיל הַמְזַמְזֵם, –

זוֹהִי מַתְּנַת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנָּתַן קֵיסָר: הוּא צִוָּה

וְהָיָה כְּלִי־זֵינוֹ שֶׁל אוֹיֵב מְשַׁגֵּר בִּרְכַּת הַשָּׁלוֹם.²⁷

(על פי פיליפוס)

… דּוֹמֶה לִי אֲשֶׁר זָכַרְתִּי פֹּה בָּחוּר חָלוּץ, וְזֶה עִנְיָן

חָשׁוּב וְחָשׁוּב מְאֹד, וְעַל אוֹתוֹ הָעִנְיָן אֲדַבֵּר,

אַרְחִיב דִּבּוּרִי: הוּא שֻׁתָּפִי וְאֵיךְ שֶׁהִתְהַוָּה הַדָּבָר.

אֶלָּא אַל תִּשְׂחַק לַשִּׁירִים אֲשֶׁר קָרָאתִי בְּאָזְנֶיךָ,

כָּל הַכַּוֶּרֶת הִיא שִׁירָה אַחַת יְחִידָה נִפְלָאָה,

מִי יִפְתְּרֶנָּה – לֹא אֵדַע, וְאִם יִפְתְּרֶנָּה – מְּסֻפָּקְנִי,

חִידָה הַמַּלְכָּה וְחִידָה כָּל בַּכַּוֶּרֶת יִוָּלֵד,

אֲשֶׁר לֶעָמָל לֶעָמָל וַאֲשֶׁר לְמַלְכוּת – לַמַּלְכוּת,

וְגַם הָאַהֲבָה בָּהּ הַאִם אֵינָהּ שִׁיר שֶׁבַּשִּׁירִים?

ב. בַּלָּדַת הַכַּוֶּרֶת (בהברה ספרדית)

בְּחֻמָּהּ שֶׁל חַמַּת־צָהֳרָיִם רָחִים

מִתְנַדְנֵד כָּל זְכוּר־הַדְּבוֹרִים עַל פְּרָחִים.

הֵם הוֹזִים, הֵם נָמִים: לֵב אַדִּיר, לֵב רָחָב,

מִסָּבִיב מַנְגִּינָה, הֵד שִׁירַת הַזָּהָב:

"בְּמַמְלֶכֶת־דּוֹנַג, בְּקִרְיַת־שַׁעֲוָה

שָׁם נִרְדֶּמֶת מַלְכָּה בַּחֲלוֹם־תַּאֲוָה.

"הַמַּלְכָּה צְעִירָה, בְּכָל הוֹד יִפְעָתָהּ;

הַמַּלְכָּה מְחַכָּה לַחֲתַן־חֻפָּתָהּ;

"לַיָּחִיד מֵרְבָבָה הַמַּלְכָּה מְחַכָּה;

קְטִיפָה שֶׁל זָהָב פַּרְוָתָהּ הָרַכָּה.

"לָהּ עֵינַיִם – אוֹרוֹת, וְדַקָּה לָהּ גִּזְרָה,

לָהּ נוֹצוֹת הֲדוּרוֹת, הֵן עוֹטְרוֹת לְנִזְרָהּ.

"בַּכַּוֶּרֶת כֻּלָּהּ אֵין כָּמוֹהָ יָפָה,

הַכַּוֶּרֶת כְּחֻלָּה, רֵיחָנִית וּכְשׁוּפָה.

"רְפוּדָה בִצְּלָלִים כְּעֵין־עַנְבָּר, אִם יֵשׁ־בָּהּ

אוֹר־חַמָּה שֶׁתָּעָה, אוֹר־חַמָּה שֶׁנִּשְׁבָּה.

"הִיא אַךְ פַּעַם תֵּצֵא מֵחֶבְיוֹן אַרְמוֹנָהּ,

"הִיא אַךְ פַּעַם תָּעוּף בַּהֲדַר גְּאוֹנָהּ.

"הִיא אַךְ פַּעַם תֶּאֱהַב בְּנַפְשָׁהּ וּמְאֹדָהּ,

הִיא אַךְ פַּעַם דּוֹדֶיהָ תִּתֵּן לְדוֹדָהּ,

"אַהֲבָה צְעִירָה, אַהֲבָה נַעֲלָה;

אַךְ רַק פַּעַם יַחְבֹּק לָהּ חָבֹק בַּעֲלָה.

"כֵּן, רַק פַּעַם אֶחָת! אַךְ גַּם הִיא בִּשְׁעָתָהּ

תַּגְמִיאֶנּוּ אֶת־כָּל אַהֲבַת חַיָּתָהּ,

"אֶת־כֻּלָּהּ… אֶת־כֻּלָּהּ… עַל אִשָּׁהּ וּתְהוֹמָהּ,

וְאַךְ לוֹ תֵעָגֵן עַד אַחֲרוֹן אוֹר יוֹמָהּ.

אֵין שֵׁנִי כְּמִתְקָהּ, אֵין שֵׁנִית כְּאִשָּׁהּ!

בְּחַיָּיו יִמְהָרֶנָּה וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה.

"יְחַבְּקֶנָּה אַךְ פַּעַם בְּשִׂיחָה מְתִיקָה:

“אֲהַבְתִּיךְ” וְיִגְוַע בְּמִיתַת נְשִׁיקָה.

"אֵין בַּיְקוּם, אֵין דּוֹמֶה לְאוֹתָהּ אַהֲבָה!

אֵין יָפֶה, אֵין שֵׁנִי כַּדָּגוּל מֵרְבָבָה!

"הַלְּלוּ הַגִּבּוֹר שֶׁכָּכָה אָהָב,

כְּבוֹדוֹ גַּם נַגִּיד בְּשִׁירָה שֶׁל זָהָב".

שער רביעי

א. צֵא וּלְמַד הַכַּוָּרוֹת…

הִנֵּה כַּוֶּרֶת בּוּל־עֵץ, כְּלוֹמַר סְדָנִית,²⁸ בְּצֶלֶם

אוֹתָהּ כַּוֶּרֶת־בְּרֵאשִׁית, שֶׁמָּצָא בָּהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן

אֶת־נְחִיל הַדְּבוֹרִים בְּתוֹךְ חֲלוּלֵי־אִילָנוֹת בַּיָּעַר,

עַד שֶׁקֵּרַבְנוּ אֶת עַם־הַזָּהָב הֶעָמֵל אֵלֵינוּ,

וְנַעֲשָׂה “חַיָּה מוֹעִילָה” בַּשּׁוּק הַחַקְלָאִי הַגָּדוֹל.

עַכְשָׁו יוֹדֵעַ אָנֹכִי וּמַבְחִין בְּכָל מִינֵי סְדָנִית,

מַכִּיר כַּוֶּרֶת טְעוּנָה יַעֲרוֹת חַלּוֹת־קַיָּמוֹת,²⁹

קָבְעוּ אוֹתָן דְּבוֹרִים בִּפְנִים שֶׁל גְּזָעִים נְבוּבִים,

סְדָנִית עֲשׂוּיָה לְשֵׁם כָּךְ בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה בִּידֵי אָדָם;

תֵּבוֹת הַקַּשׁ הַהֲדוּרוֹת, טַרְזָנִיּוֹת, כְּלִילוֹת הַגִּזְרָה,

כָּל תַּבְנִית הַפַּעֲמוֹנִים,³⁰ וְתַבְנִית שַׁרְווּל שֶׁל לִימְבּוּרְגְּ

שֶׁטַּבְּעוֹתָיו נִפְרָדוֹת, וְסַל בַּעַל דְּיוֹטוֹת - גַּלְגִּלָּן,³¹

עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לִידֵי כַוֶּרֶת עִם חַלּוֹת מְטֻלְטָלוֹת.³²

יָדַי לָמַדְתִּי לַכְנִיס בָּהֶן אֶת מַטּוֹתָיו שֶׁל טְשִׁיאֶרְסוֹן,³³

אַחֲרֵי כֵן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם בְּמִסְגַּרְתּוֹ שֶׁל פֶרְלֶפְּשׁ,³⁴

עַד תֵּבָתוֹ שֶׁל דָּדַן, עַכְשָׁו אֲנִי בְּמִכְוַרְתִּי

לִי כַּוְּרוֹתָיו שֶׁל צַנְדֶר בִּלְבָד, וְאַתָּה בְּוַדַּאי יוֹדֵעַ

כְּבָר גַּם אֲחֵרוֹת בְּשֵׁם שֶׁל פּוֹסֵק־כַּוָּרוֹת הָאַחֲרוֹן,

נֶחְבַּט בִּשְׁאֵלַת הַצֶּבַע, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לִצְבֹּעַ, אִם לָבָן

וְאִם “כֻּלָּהּ תְּכֵלֶת”, – אֲנִי מְבַכֵּר אֶת הַכְּחַלְחֶלֶת.

טַעַם יֵשׁ לְכָל דָּבָר, וְתָמִיד לְמַד הַנִּמּוּקִים.

“אַל תֵּלֶךְ אַחֲרֵי חֲכָמִים כְּעֶגְלָה זוֹ אַחַר הַפָּרָה”,

כָּךְ הָיָה אַבָּא אַנְטוֹנִי חוֹזֵר בְּאָזְנַי, "וְאוּלָם

סְתָם עַקְשָׁן אַל תִּהְיֶה – תַּאֲמִין לְדִבְרֵי חֲכָמִים".

מַעֲשֵׂה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ מַחְבֶּרֶת בּוּטְלֵרוֹף בְּעִנְיַן

חַיֵּי־הַדְּבוֹרִים, וּלְעֵינָיו נִגְלוּ חֲדָשׁוֹת וּנְצוּרוֹת,

אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא שָׁעַר וַאֲשֶׁר הִתְקַשָּׁה לְהַאֲמִין.

יָשַׁב כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַל אוֹתוֹ הַסֵּפֶר – בּוֹלֵעַ

דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְלֹא הֶאֱמִין; אֶפֶס כְּבָר הִרְגִּישׁ וְהִנֵּה

יוֹשֵׁב בּוֹ הַסָּפֵק וְעוֹשֶׂה אֶת לִבּוֹ כִּכְבָרָה,

מַעֲשֵׂה “תּוֹלַעַת בַּחֲזֶרֶת”, מִכֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לְתוֹכוֹ.

הָיָה מַאֲמִין וְכוֹפֵר, כּוֹפֵר וְחוֹזֵר וּמַאֲמִין.

מַמָּשׁ מְשֻׁגָּע מִדִּבְרֵי הַמְּלֻמָּד, “כִּנַּת הַסְּפָרִים”.

נוֹקֵט הוּא אֶת הַכְּלָל (וּבוֹעֵט בְּדִבְרֵי חֲכָמִים):

מַה שֶּׁרָאֲתָה שִׁפְחָה בַּגָּן, לֹא רָאָה מְלֻמָּד מִיָּמָיו,

הֵמָּה הֲלָכוֹת יַפְרִיחוּ וּסְבָרוֹת סְתָם, אוּלָם אָנוּ

מִן “הַמַּעֲשֶׂה” לְמֵדִים וּכְרוּכִים אַחֲרֵי הָעִקָּר.

אֶלָּא שֶׁדִּבְרֵי הַמְּלֻמָּד בִּלְבְּלוּ מוֹחוֹ – כִּדְבָרָיו:

"נִכְנָס אָנֹכִי ‘לִפְנִים’ וְנִרְאֵית לִי תַּבְנִית כַּוֶּרֶת…

‘לֶחֶם הַקֹּדֶשׁ’ לְפָנַי – מִתְבּוֹנֵן אֲנִי: שֶׁמָּא מַלְכוֹת

דְּבוֹרִים גְּדֵלוֹת וְכוּלֵי… מַעֲשֵׂה שָׂטָן לְהַכְעִיס

הַמְעַכְּבֵנִי בַּעֲבוֹדָה, לוֹעֵג לַקֹּדֶשׁ.

גָּבַר הַשָּׂטָן מְאֹד! וּפַעַם בֶּחָג, יְמֵי פַּסְחָא

פָּתְחוּ בְּצִלְצוּל עַלִּיזִים, וְנִדְמֶה לִי קוֹל הַכַּוֶּרֶת

בְּרֵעָהּ עִם צֵאת כָּל־הַנְּחִיל, – פָּרַצְתִּי כִּמְטֹרָף הַחוּצָה,

כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי, תַּחְתּוֹנִים וְכֻתֹּנֶת לְמַעְלָה,

הָלַכְתִּי בָּנִיתִי, עַד שֶׁגָּמַרְתִּי – עָשִׂיתִי כַּוֶּרֶת…

כָּתְלֵי־זְכוּכִית קָבַעְתִּי בָּהּ, כַּעֲצַת הַפְּרוֹפֵסוֹר,

לִרְאוֹת בְּעֵינַי שֶׁלִּי הַנַּעֲשֶׂה בְּתוֹךְ הַכַּוֶּרֶת.

לַיְלָה אֲנִי עִם הַסֵּפֶר, בַּיּוֹם אֲנִי דָבוּק לַזְּכוּכִית,

עַד שֶׁגָּעַר בִּי אַבָּא וַסִּילִי, תָּגֵן זְכוּתוֹ עָלֵינוּ.

קָרָא לִי וַיְחָרְפֵנִי: דִּיָקוֹן, חֲדַל מִן הַדְּבוֹרִים,

טֶרֶם הִגִּיעַ הַדָּבָר לְאֹזֶן זְקַן־כָּל־הַכְּמָרִים.

אֱמֶת, אֱמֶת יְסַפֵּר הַמְּלֻמָּד הַגָּדוֹל, רָאִיתִי!

אֶלָּא אַךְ זֹאת לֹא יָכֹלְתִּי לְהַאֲמִין לוֹ, שֶׁהַזְּכָרִים

הֵם מַה שֶּׁהֵם, וְכַמְסֻפָּר. יוֹדֵעַ אַתָּה, מֶה עָשִׂיתִי?

צַדְתִּי כֻּלָּם כְּכֻלָּם בְּאוֹתָה סְדָנִית וַהֲמִתִּים.

נִשְׁאֲרָה לִי רַק הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה בִּנְחִילָהּ וְיָצְאָה.

יָצְאָה בְּגַפָּהּ, וְצַדְתִּי וְשַׂמְתִּי הַנְּחִיל בַּכַּוֶּרֶת.

וְהִנֵּה הִתְחִילָה מַטִּילָה בֵיצֶיהָ כְּאַחַת מֵאֵלֶּה

אֲשֶׁר הַזְּכוּר בְּכַוַּרְתָּן, נִתְבַּדָּה הַמְּלֻמָּד כִּבְיָכוֹל!

אוֹתוֹ לַיְלָה יָשַׁבְתִּי בִּיחִידוּת, וְאִמָּא יְשֵׁנָה.

מִכְתָּב חִבַּרְתִּי לִשְׁלֹחַ לְאוֹתוֹ מְלֻמָּד בַּבִּירָה,

הַכֹּל סִפַּרְתִּי לוֹ: אֵיךְ בִּעַרְתִּי אַחֲרֵי הַזְּכָרִים,

וְאֵיךְ שֶׁהַמַּלְכָּה מַמְשִׁיכָה וְהוֹלְכָה מַטִּילָה הַבֵּיצִים,

אֵיךְ שֶׁהִתְבַּדָּה הַלָּה… וְאוֹתוֹ הַמִּכְתָּב שָׁלַחְתִּי

לוֹ לְעִיר הַבִּירָה, וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן – בְּאַחֲרָיוּת.

עוֹד הַבֹּקֶר וְאָנֹכִי רִאשׁוֹן בַּדֹּאַר לְמָסְרוֹ,

וְדַעְתִּי נִתְקָרְרָה… שׁוּב אֲנִי בַּעֲבוֹדָה כְּקֶדֶם,

מָסוּר לָהּ כַּהֲלָכָה. לְאַחַר שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת

פָּגַע בִּי שׁוֹמֵר בֵּית־פְּקִידוּת הַכְּפָר, מוֹדִיעֵנִי:

מִכְתַּב יֵשׁ בִּשְׁבִילִי, מֻנָּח עַל בַּטַח³⁵ הַחַלּוֹן.

מְיַעֵץ הוּא לִי לֹא לְהַחֲמִיץ, שֶׁלֹּא יַקְדִּימֵנִי אִישׁ אַחֵר

לִזְכּוֹת בַּמִּכְתָּב הַלָּה: הַכַּפְרִי סַקְרָנִי מִטִּבְעוֹ.

מִכְתַּב זֶה רִאשׁוֹן קִבַּלְתִּי מֵאָז אֲנִי יוֹשֵׁב בִּכְפָר זֶה.

הִגִּיד לִי לִבִּי: מִנַּיִן, תֵּכֶף פָּנִיתִי לַמִּגְרָשׁ.

אִלּוּ מֻתָּר – אָז רַצְתִּי, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַכְּהֻנָּה!

אוֹתוֹ מִכְתַּב מְזָרְזֵנִי, וּבִגְדֵי הַכְּהֻנָּה מְיַסְּרִים.

וְרַק אֲנִי הוֹלֵךְ וְלֹא הוֹלֵךְ, רָץ וְלֹא רָץ – מְשֻׁנֶּה!

מַדֵּי הַקֹּדֶשׁ בְּשֶׁלָּהֶם, וּבְשֶׁלָּהֶן הָרַגְלָיִם.

מִכְתָּב זֶה הָיָה מִמֶּנּוּ… בּוּטְלֵרוֹף, אוֹתוֹ פְּרוֹפֵסוֹר:

שֶׁבַח לִי שֶׁאֵינֶנִּי מַאֲמִין לְכָל דָבָר שֶׁנִּדְפָס,

שֶׁבַח לְמַעֲשֵׂה כַוֶּרֶת עִם כָּתְלֵי הַזְכוּכִית, וְאוּלָם

בְּנִדּוֹן הַזְּכָרִים הוּא עוֹמֵד וְשׁוֹאֵל אוֹתִי לָדַעַת,

אֵיפֹה כַּוַּרְתִּי מֻנַּחַת? הַאִם בַּמִּכְוֶרֶת נִשְׁאָרָה?

הָיָה סוֹבֵר: הוֹאִיל וְעַל זְכָרִים גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי

רַק בְּכַוַּרְתִּי הָאַחַת, וְכַמָּה וְכַמָּה כַּוָּרוֹת

עוֹמְדוֹת סְמוּכוֹת לָזוֹ, כַּוֶּרֶת וְכַוֶּרֶת וּזְכוּרָהּ,

לָמָּה זֶה אֵינִי מֵבִין, שֶׁנִּטְפְּלוּ לְאוֹתָהּ הַמַּלְכָּה

זְכָרִים שֶׁלֹּא מִכַּוַּרְתָּה, מֵאוֹת וַאֲלָפִים בֶּהָמוֹן,

לְעֵרֶךְ תַּ"ק בְּכָל אַחַת. וְזֹאת הִיא הָעֵצָה שֶׁיָּעָץ:

נַרְחִיק כַּוֶּרֶת־נִסְיוֹנִי מַהֲלַךְ חָמֵשׁ וֶרְסְטָאוֹת

מִן הַמִּכְוֶרֶת דְּנַן וְנַכְרִית זְכוּרָהּ – וְנִרְאֶה.

מִכְתָּב זֶה הֲמָמַנִי: מִיָּד הֲבִינוֹתִי – נִכְשָׁלְתִּי.

אֶלָּא הִמְשַׁכְתִּי נִסְיוֹנִי, רָחַקְתִּי כַּמָּה תְּחוּמֵי שַׁבָּת

(אַתָּה הַשֶּׁקֶץ, בְּוַדַּאי שֶּׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ זֶה מָהוּ,

תִּשְׁאַל לְסָבָא שֶׁלְּךָ, הַמַּקְפִּיד עֲדַיִן בִּתְחוּם זֶה),

בָּרֵר בֵּרַרְתִּי הַזְּכוּר אֲשֶׁר אִתִּי שָׁם וְטִבַּעְתִּיו

כֻּלּוֹ בַּכְּדִידָה הָאַחַת… וְהַמַּלְכָּה עֲקָרָה נִשְׁאָרָה.

וְכָךְ הָיָה כַּאֲשֶׁר אָמַר וְהוֹרָה הַמְּלֻמָּד הַגָּדוֹל.

"אֵצֶל אַלּוּשְׁטָה הַיָּפָה, הַסְּמוּכָה לַיָם הָאֶבְכְּסִינִי,

יֶשְׁנָהּ פִּנָּה נֶחְמָדָה: “פִּנַת הַפְּרוֹפֵסוֹרִים”,

שֶׁמֶשׁ, אִילָנוֹת, וְיָם וּסְלָעִים… וְהַרְחֵק עֲיָרָה…

שָׁמָּה הָלְכָה תְשׁוּבָתִי לִכְבוֹד הַפְּרוֹפֵסוֹר הַגָּדוֹל.

כְּתָב הוֹדָאָה וְהוֹדָאָה – תַּרְתֵּי מַשְׁמַע וְכוּלֵי.

שׁוּב קִבַּלְתִּי מִכְתָּב וְצֵרוּף לַמִּכְתָּב – רְשִׁימָה:

זֹאת וְזֹאת יִקְרָא אַבָּא, וְכָאן יֵשׁ לְהַשִּׂיג בַּהֲנָחָה

מַכְשִׁיר זֶה וְכַדּוֹמֶה, וּשְׁאָר כָּל סְפָרִים מוֹעִילִים.

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לַעֲפָרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאָדָם הַיָּקָר:

גָּדוֹל, מְלֻמָּד, פְּרוֹפֵסוֹר… יוֹעֵץ סְתָרִים בְּפֹעַל…!

אֲשֶׁר לֹא זִלְזֵל בִּקְטַנִּים, בִּדְיָקוֹן שֶׁבִּדְיָקוֹנִים.

הֶדְיוֹט בִּכְפָר קָט וְנִדָּח… בּוּר וְעַם־הָאָרֶץ כַּנֶּאֱמָר,

רַוְיָא רַבְרָבָא! סִלְחָה לִי, אֵלִי, בִּזְכוּת קְדוֹשֶׁיךָ!

וּמִשֶּׁנִּכְנַס פֶבְרַאל, מַרְבֶּה אָנֹכִי בִּקְרִיאָה,

מוֹצִיא אֲנִי אֶת כָּל־סְפָרַי, מַשִּׁיב אֲבָקָהּ שֶׁל שָׁנָה,

קוֹנֶה יְשִׁיבָה בַּפִּנָּה – וּמַעֲמִיק, עוֹסֵק בְּתוֹרַת

דִּינֵי כַוֶּרֶת, וּרְאֵה, פִּתְאֹם יִגָּלֶה לְעֵינָי,

נִרְאִים לִי כַּחֲדָשִׁים דְּבָרִים, עָבַרְתִּי עֲלֵיהֶם

כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים – קְרִיאָה מְעַנְּגָה נְפָשׁוֹת…

סִלְחָה לִי, אֱלֹהַי, מֵעוֹלָם לֹא הֶעֱמַקְתִּי

בְּסִפְרֵי־הַקֹּדֶשׁ גַּם אָז, בִּהְיוֹתִי מֵחוֹבְשֵׁי סַפְסָלָיו

שֶׁל סֵמִינַרְיוֹן דְּקוּרְסְק, כְּשֶׁנִּכְסְפָה נַפְשִׁי לָרֶדֶת

לְעִמְקֵי מְפָרְשִׁים מֵעֵין “כְּנַף יוֹנָה נַעֲלָסָה”.

אָכֵן לֹא הַרְבֵּה לִי נִשְׁאַר מֵאוֹתָהּ שְׂפַת הָרוֹמָאִים.

יֵשׁ וְיוֹשֵׁב אָנֹכִי, הוֹגֶה וּמְחַשֵּׁב: כְּלוּם שָׁוֶה

הָיָה לָשִׂים הַלֵּילוֹת כְּיָמִים עַל סֵפֶר הַדִּקְדּוּק,

אַךְ כְּדֵי שֶׁיִּוָּתְרוּ, לְאַחַר שְׁנֵי יוֹבְלוֹת, שְׁתֵּי מִלִּים.

צָדַק וְצָדַק אַבָּא וַסִּילִי, שֶׁהִתְרָה בִּי כַּמָּה וְכַמָּה:

"דְּיַקוֹן, יֵשׁ לְךָ זְכוּת הַמַּלְאָךְ הַמֵּגֵן עָלֶיךָ,

שְׁתַדְלָן בַּמְּרוֹמִים לְךָ! אִלְמָלֵא הוּא, אַתָּה מִתְעַמֵּק

בְּסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ, בְּחַיַּי, שֶׁמַּפְקִיר הָיִיתָ נַפְשֶׁךָ.

אַבָּא, כְּלָל זֶה נְקוֹט: הַמַּעֲמִיק בְּכִתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ,

“בְּרִית יְשָׁנָה” שֶׁלָּהֶם – סוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנּוֹם,

נַפְשׁוֹ קוֹבֵעַ הַלָּה, יוֹצֵא וְכוֹפֵר בָּעִקָּר.

שַׁמָּשׁ, אֶת אַרְיוּס³⁶ זְכֹר, אֲבִי כָל הַכְּפִירָה, לֹא תִשְׁכַּח!

כְּלַךְ לְךָ אֵצֶל כַּוָּרוֹת…"

ב. דִּבְּרוֹת הַכַּוְרָנִים

אֶחָא, יָדַעְתָּ, נָסוּרָה לְרֶגַע אַךְ קָט לַמִּכְוֶרֶת,

תַּעֲשֶׂה לִי נַחַת רוּחַ, וְיֵשׁ לִי שָׁם עִנְיָן: שָׁמַעְתִּי

זִמְזוּם חָשׁוּד בַּבֹּקֶר, וְיֵשׁ לְהִתְחַשֵּׁב בַּדָּבָר,

שֶׁמָּא נְחִיל הוּא הַיּוֹצֵא, שֶׁלֹּא יַפְתִּיעֵנִי וְנִמְלָט.

סוּרָה־נָא אִתִּי לַצְּרִיף, נִצְטַיֵּד בִּבְגָדִים, בְּנָפָה –

וְלָמָּה לֹא תַכְנִיס אַתָּה לַפַּרְדֵּס שֶׁלְּךָ גַּם כַּוֶּרֶת?

תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה גַּם תִּלְמַד רָאשֵׁי פְּרָקִים פֹּה אִתִּי.

בֶּגֶד תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּגְדֵי־עֲבוֹדָה בַּגִּנָּה…

לִכְשֶׁתִּכָּנֵס בְּמִכְוֶרֶת, תִּכָּנֵס כַּכֹּהֵן לַמִּקְדָּשׁ –

אֶלֶף הַבְדָּלוֹת לְהַבְדִּיל, שִׁגְרָא דְלִשְׁנָא בִּשְׂפָתִי…

וְהָיוּ בְּגָדֶיךָ נְקִיִּים, אֵין שׁוּם רֵיחַ נוֹדֵף מִבֶּגֶד,

שֶׁלֹּא לְבַלְבֵּל אֶת מוֹחָן שֶׁל דְּבוֹרֶיךָ הַפְּחִידוֹת;

שְׁמוּרִים יִהְיוּ לְךָ תָּמִיד מִחוּץ לְדִירָתֶךָ,

הַרְחֵק מִזָּהֳמַת אָדָם, עַד שֶׁתִּזָּקֵק לְאֵלֶּה,

בְּפִנָּה שְׁרוּיָה בְּרִחוּק, נְתוּנָה לְרוּחַ מְנַסֶּרֶת,

בָּאָה מִכַּנְפֵי הָעוֹלָם וְחֹפֶשׁ וּדְרוֹר בִּכְנָפֶיהָ:

רֵיחוֹת שָׂדֶה וָיַעַר מְבֹרָכִים בְּצוֹנְנִים רַעֲנַנִּים.

וְאִתְּךָ לֹא יַעֲלֶה רֵיחַ מִשְׁכְּנוֹת אָדָם וָעֹבֶשׁ,

רֵיחַ יִשּׁוּבוֹ שֶׁל הָמוֹן וּקְטָרְתּוֹ שֶׁל מִטְבָּח וְקִיטוֹר,

בִּשְׂמֵי בְצָלִים וָשׁוּם, נִיחוֹחַ שֶׁל בּוֹרְשְׁץ' – מְרַק רוּסְיָה,

רֵיחַ כְּרוּב כָּבוּשׁ לַחֹרֶף אוֹ כְרוּבִית מַכְרִיזָה עַל מִינָהּ.

בְּתוּלָה מְבֻשָּׂמָה פְּסוּלָה לִכְנִיסָה בִּתְחוּם שֶׁל כַּוֶּרֶת,

שִׁכּוֹר מְבֻסָּם לֹא יָבוֹא, כִּי פִּיו מַכְשִׁילוֹ בַשֵּׁכָר.

תָּבֹר אָרִיג קַל וּפָשׁוּט, שֶׁיִּהְיֶה חָלָק וּבָהִיר,

בֶּגֶד־צִבְעוֹנִין לֹא תִלְבַּשׁ, וְלֹא יִהְיוּ צִיּוּרִים לוֹ בּוֹלְטִים,

שֶׁמָּא יִפּוֹל מוֹרָאָם עַל עוֹשׂוֹת־הַדְּבָשׁ – תִּתְבַּלְבֵּלְנָה.

מְעִיל שֶׁל פִּשְׁתִּים וְצִבְעוֹ לָבָן יִהְיֶה לְבוּשֶׁךָ,

כּוֹבַע תַּחְבֹּשׁ לְרֹאשְׁךָ, כּוֹבַע־קַשׁ רְחַב־שׁוּלַיִם,

לֹא תְּמִירֶנּוּ בְּאַחֵר, כְּגוֹן כּוֹבַע עָשׂוּי מִלֶּבֶד;

צְעִיף מַלְמָלָה תִּתְכַּסֶּה כְּנֶגֶד עֲקִיצַת דְּבוֹרִים,

אוֹתוֹ הַצָּעִיף בַּתָּוֶךְ – מִלּוּאוֹ מִשַּׂעֲרוֹת סוּסִים,

מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת דְּקִיקָה. לֹא תִירָא וְלֹא תִפְחַד מִדְּבוֹרָה!

כַּוְּרָן וָתִיק יוֹדֵעַ טֶבַע דְּבוֹרָיו הַזְּהֻבּוֹת:

עַד שֶׁשָּׁקֵט אַתָּה, הִיא לֹא תַעֲקָצְךָ לְעוֹלָם;

עַד שֶׁלֹּא צִעֲרוּהָ, עַד שֶׁאֵינֶנָּה נִפְחֶדֶת –

רָעָה פְּגִיעָתָהּ לֹא תִּהְיֶה בְּךָ, תַּאֲמִין לִי,

אַךְ בְּרִדְתְּךָ תָּשִׂים עַל כָּל כֵּלֶיךָ שֶׁתִּקַּח

גַּם צִנְצֶנֶת כֹּהַל־הַנַּשְׁדּוֹר, לְעוֹלָם אַל תֶּחְסָר,

תְּרוּפָה נֶגֶד עֲקִיצַת עוֹשַׂת־הַדְּבַשׁ לִכְשֶׁתִּכְעַס,

שֶׁמָּא אִסְטְנִיס אַתָּה וְיָרֵא מִפְּנֵי הָעֲקִיצָה,

אוֹ מִפְּנֵי הַקַּדַּחַת אוֹ הֶחָרֶלֶת, בָּךְ תִדְבָּק.

כַּוְּרָן מְנֻסֶּה – הֲרֵי זֶה מַאֲמִין בְּדָרוֹת כַּוַּרְתּוֹ,

גַּם הַדְּבוֹרִים, אַף הֵן, בּוֹ מַאֲמִינוֹת, מַכִּירוֹת

אוֹתוֹ תֵּכֶף־מִיָּד לִכְשֶׁיִּכָּנֵס בְּתוֹכָן,

הֵן מַכִּירוֹת בִּלְבוּשׁוֹ, בַּצֶּבַע שֶׁל זֶה וּבַגִּזְרָה,

וְגַם אֶל רֵיחוֹ הִתְרַגְּלוּ, זֶה רֵיחוֹ שֶׁלּוֹ – כִּי לֹא חָסֵר.

הֵנָּה יוֹדְעוֹת תְּנוּעוֹתָיו כְּשֶׁהוּא עָסוּק בַּעֲבוֹדָה,

כֵּיצַד הוּא נוֹהֵג אִתָּן. מִכָּאן אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר:

כַּוְרָן וָתִיק יוֹדֵעַ נֶפֶשׁ הַדְּבוֹרָה הַפְּחִידָה.

כָּל שֶׁלֹּא נִסְּתָה בוֹ – מִיָּד יַבְהִילֶנָּה, תִּבָּעֵת,

עֻקְצָהּ שׁוֹלַחַת מִיָּד, נִדְהָמָה וְלֹא תָחוּס עַל נַפְשָׁהּ.

אִשָּׁה נִכְנֶסֶת בְּכַוֶּרֶת – אַל תִּתֵּן הָרוּחַ לְשַׁטּוֹת

בְּתַלְתַּלֶּיהָ הַנָּאִים, שֶׁלֹּא תִּתְעַבַּרְנָה הַדְּבוֹרִים.

אוֹי אוֹי, כַּמָּה וְכַמָּה גִּבּוֹרִים שֶׁבְּגִבּוֹרִים

כֻּפְּתוּ בְּתַלְתַּלֵּי הַיְקָר כִּבְשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל,

דְּבוֹרָה זְעִירָה זוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה,

לִכְשֶׁתִּסְתַּבֵּךְ בָּהֶם! – כְּלוּם לֹא כָךְ הוּא, חֲבִיבִי?

יוֹצֵא אֲנִי אֶל שֶׁאֵצֵא בִּתְחוּם הַמִּכְוֶרֶת וּבְיָדִי

תֵּבָה זוֹ עַל שׁוּם מָה? בָּהּ רָאשֵׁי מַכְשִׁירַי מֻנָּחִים:

קֹדֶם־לַכֹּל הַמְּנַקִּית. לְהָסִיר בָּהּ אֶת הַזָּהֳמָה;

שְׁנִיָּה צְבַת־הַחַלּוֹת, עֲשׂוּיָה כְּדֵי לִבְנוֹת בָּהּ חַלָּה.

אָכֵן לְעִתּוֹת בַּצָּרָה אִי־אֶפְשָׁר לְךָ בְּלִי עֶזְרַת

מַכְשִׁיר זֶה: הַמְּסַיֵּעַ, הַמְּכֻנֶּה עַל שְׁמוֹ שֶׁל גֶּרְסְטוּנְגְּ;

אֶפֶס לְעוֹלָם אַל תִשְׁכַּח לָקַחַת אִתְּךָ הַמְּפַצֶּלֶת –

כֻּלָּם יִהְיוּ בְּיָדֶיךָ. אוּלָם לְהָשִׁיב הַדְּבוֹרִים

קַח לְךָ גַּם מִקְטֶרֶת, כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ לְךָ תִּקָּח,

כֻּלָּן טוֹבוֹת וּבְכֻלָּן יֵשׁ מִדָּה וּמִדָּה לְשֶׁבַח.

אָנוּ בַּיָּמִים הָהֵם, אֲנִי כַּד הֲוִינָא טַלְיָא,

וּבְמִכְוַרְתּוֹ שֶׁל אַבָּא אַנְטוֹנִי, הָיִינוּ מִשְׁתַּמְשִׁים,

פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפַּשְׁטוּת, בְּמַחֲבַת מֵאֵצֶל הַמִּטְבָּח,

אֲשֶׁר יָצְאָה בְּדִימוֹס, כִּכְלוֹת עֲבוֹדָתָהּ עִם כֹּחָהּ,

כֹּחַ בַּרְזֶל־הַסִּיגִים, שֶׁעָבַר בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם

(אֲשֶׁר גַם אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַבָּא, קַמְצָנִית בַּת־קַמְצָן בֶּן־קַמְצָן,

כְּבָר לֹא מָצְאָה בָּהּ כָּל תּוֹעֶלֶת וְנוֹאֲשָׁה מֶנָּה);

אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁו אָנֹכִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַסְּלוּלָה,

אוֹחֵז בְּשִׁיטוֹת חֲכָמִים, אָבָק לְכַפּוֹת רַגְלֵיהֶם,

וַחֲבִיבָה עָלַי מִקְטַרְתּוֹ שֶׁל דַּטֶה הַנָּאָה.

רוֹצֶה אַתָּה אַחֶרֶת, טוֹל לְךָ אַחֶרֶת – כִּי יֶשְׁנָהּ,

לְמָשָׁל זוֹ: הַוּוּלְקָן. וְסַמֵּי קְטֹרֶת לְךָ תָּבֹר:

גְּזִירֵי עֵץ יָבֵשׁ וְרָקוּב קַח מֵעֲצֵי־פְּרִי זְקֵנִים,

אֲבָל גַּם הָעֲרָבָה יָפָה לְכָךְ, וַחֲכָמִים

הֵמָּה עֲצָתָם נֶאֱמָנָה – וְאֶפְשָׁר גַּם אַבְקַת־כָּבוּל³⁷

לָשׂוּם עָלֶיהָ לְקַטֵּר חֲתִיכוֹת נְעֹרֶת יוֹקֶדֶת.

ג. וְאֵלֶּה כְּלֵי הַמִּכְוֶרֶת

וְאֵלֶּה כְּלֵי הַמִּכְוֶרֶת כְּנֶגֶד מֵאָה מִשְׁפָּחָה:

צָדֵי נְחִילִים ³⁸עֲשָׂרָה לִתְפֹּשׂ הַנְּחִילִים הַפּוֹרְשִׂים,

אַחַת הִיא: תַּבְנִית שְׂקִיקוֹן ³⁹ אוֹ זֶה הַנּוֹחַ שֶׁל מָנוּם,

אֶפֶס הַטּוֹב שֶׁבֵּינֵיהֶם – זֶה שֶׁל קוּלַבְּלֶף הַמְשֻׁכְלָל;

מִינֵי סַכִּינִים – שֵׁשׁ: שֶׁל אַבּוֹט, שֶׁל דְז’וֹנְס אוֹ שֶׁל בִּינְגַם;

אוֹ שֶׁל נוֹבִיס – לִפְתֹּחַ חַלָּה אוֹ שַׁעֲוִיָּה

(כְּלוֹמַר, יַעֲרַת־דְּבַשׁ מְלָאכוּתִית עֲשׂוּיָה בִמְכוֹנָה).

בָּתֵּי־מְלָכוֹת ⁴⁰עֶשְׂרִים לְטַפֵּל בַּמַּלְכָּה לְשֵׁם הֶבְדֵּד,

כְּדֵי לְהָגֵן עָלֶיהָ לִכְשֶׁתַּכְנִיסָהּ בְּכַוֶּרֶת,

אֲשֶׁר מַלְכָּה אֵין בָּהּ, אוֹ מִשּׁוּם גְּזֵרַת וְלָדוֹת.

בַּיִת־הַמַּלְכָּה מִטִּפּוּס שֶׁל טִיטוֹף אוֹ שֶׁל לֵוִיצְקִי,

אַךְ לְשֵׁם הוֹצָאַת הַמַּלְכָּה מִכָּתְלֵי כַּוַּרְתָּהּ –

בֵּית־הַמַּלְכָּה לְשִׁיטַת וֶסְט לִשְׁמִירַת טוּר־מַלְכָּה⁴¹

בּוֹגֵר, לְמַעַן לֹא תִשְׁלַט בּוֹ דְּבוֹרָה לְכַרְסֵם אֶת כְּתָלָיו.

גָּלוּת אִם תִּגְזֹר עַל מַלְכָּה לְשַׁלְּחָהּ לַמֶּרְחָק בַּדֹּאַר,

קַח בֵּית־מַלְכָּה שֶׁל פִּיט, שֶׁל בֶּנְטוֹן אוֹ בַיִת אִיטַלְקִי.

עוֹד בָּתֵּי־מְּלָכוֹת – מַשְׁתֵּלָה לְשִׁיטַת רוּט וְכַדּוֹמֶה.

פַּעֲמוֹנִיּוֹת⁴² שְׁתַּיִם לְהֶסְגֵּר אַרְעַי שֶׁל מַלְכָּה

עַל פְּנֵי הַחַלָּה, בְּתוֹךְ עַמָּהּ, וּמַעֲשָׁנוֹת ⁴³ – קַח שְׁתַּיִם

זוֹ (הָרִאשׁוֹנָה בִּזְמַן) שֶׁל קְלִינְבִּי בְּתוֹסֶפֶת מַפּוּחַ,

כְּלֵי מֵפִיץ עָשָׁן לִבְרִיחַ בּוֹ אֶת הַדְּבוֹרִים – כִּי תָּבוֹא

לִרְדּוֹת דְבַשׁ מִכּוֹרֵת בֶעָשָׁן תַּבְרִיחַ הַדְּבוֹרִים –

אוֹ שֶׁל רוּט אוֹ שֶׁל בִּינְגַם אוֹ מֵעֲשָׁנָהּ בְּלִי־עָשָׁן,

הִיא “הַמַּכְנִיעָה”, בָּהּ תִּתֵּן מִצֶּמֶר־הַגֶּפֶן הַמַּלְבִּין,

אוֹ מִן הַנְּעֹרֶת הָרַכָּה, סְפוּגָה יָפָה וּגְדוּשָׁה

תְּמִסַּת חֻמְצַת־קַרְבּוֹל אוֹ שֶׁל לִיזוֹל חַד־הָרֵיחַ.

רִשְׁתוֹת־הַפָּנִים – שְׁתַּיִם לְהָגֵן מִפְּנֵי הָעֲקִיצוֹת.

אִצְטָוָן שֶׁל מַלְמָלָה שְׁחוֹרָה וְלוֹ תַּבְנִית כּוֹבַע

צָמוּד לְחִשּׁוּק מַתֶּכֶת, אוֹ שֶׁל מַלְמָלָה – מִלְּפָנִים,

וְאֶרֶג צֶמֶר־הַגֶּפֶן מֵאֲחוֹרָיו לוֹ צָמוּד

אֶל מַסֵּכָה שֶׁל תַּיִל. תֵּיבוֹת לַסִּיעַ מִסְגָּרוֹת.

שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם מַלְעָטוֹת⁴⁴: אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת

קְטַנָּה, עֲשׂוּיָה מַתֶּכֶת, לְשִׁיטַת דָּדַן וְזִיבֶּנְטַל,

אוֹ מַלְעֶטֶת־מִסְגֶּרֶת דּוּלִיטְל נִסְפַּחַת לַצְּדָדִין,

אוֹ עֲשׂוּיוֹת בָּעֵץ, לְפִי יַרְצֶף אוֹ מִילֶר וְכַדּוֹמֶה.

אֵלֶּה הַכֵּלִים בָּהֶם תָּשִׂים צֵידָה לַדְּבוֹרָה לְעִתּוֹת

סְתָו וּלְיָמִים, שֶּׁאֵין לָהּ דָּבָר בַּחוּץ אֲשֶׁר תֶּאֱגֹר.

מַרְוֶה⁴⁵ אֶחָד, בּוֹ תִּשְׁבֹּר צְמָאָהּ הַדְּבוֹרָה הַצְּמֵאָה

לְמַיִם חַיִּים – מַרְוֶה־בַקְבּוּק⁴⁶ אוֹ מַרְוֶה־צִנְצֶנֶת,

מַרְוֶה־מוּסָף⁴⁷ מִשִּׁיטַת גְּנֶבִיטְשׁ, גּוֹלִיצִין וְרוּצְקוֹף,

שְׁנַיִם חֳרָטִים שֶׁל קַרְלֶן לַחְתֹּךְ גִּלָּיוֹן כִּרְצוֹנְךָ

בְּסֶרֶט הַשַּׁעֲוִיָּה הַמְּלָאכוּתִית כַּצֹּרֶךְ.

מַעֲרִיכֵי⁴⁸ אוֹגוֹלְיוּק עִם דָּרְבַן וַבְּלֶה – שְׁלֹשָׁה,

בָּמוֹ מַדְבִּיקִים חֲתִיכוֹת הַשַּׁעֲוִיָּה לְמִסְגַּרְתָּהּ.

אֶחָד – מַכְשִׁירוֹ שֶׁל דֵּזִי לְדַנֵּג בּוֹ אֶת הַפָּרָשׁוֹת⁴⁹,

מוֹצִיא־דְבַשׁ⁵⁰ אֶחָד מִמִּינֵי מוֹצִיאֵי־הַדְּבָשׁ מִן הַחַלּוֹת.

מַתִּיךְ־דְּבַשׁ שִׁמְשִׁי אֶחָד הַמַּתִּיךְ דְּבַשׁ בְּאוֹר חַמָּה,

וּמְבַקַּעַת⁵¹ רוּט אַחַת – מַפְסֶלֶת תְּקוּנָה לַדָּבָר;

מַשְׁאָב⁵² לַחְתּוֹת הַנְּחִיל וְגַם לְהַכְנִיסוֹ בְּכַוֶּרֶת,

אוֹ כַּף־מְבַשְּׁלִים פְּשׁוּטָה, אוֹ בַחֲשָׁה מִן הַמִּטְבָּח,

אַרְגָּז שׁוֹמֵר־מִסְגָּרוֹת אֶחָד, שֶּׁאֵין בּוֹ כָּל סֶדֶק,

מַגְרֵד⁵³, פָּשׁוּט כְּמַשְׁמָעוֹ, אֶחָד עָשׂוּי בַּפֶּלֶד,

וְאוּלַי מַגְרֵד־מַגְרֵפָה בְּיַחַד – אַנְדְּרוֹגִינוֹס – אֶחָד;

אַחַת מַזְרֵקָה⁵⁴ שֶׁל פַּח לַעֲצֹר בַּנְּחִיל וְלֹא יִתְפַּזֵּר,

צָד־זְכוּר⁵⁵ אֶחָד, תִּתְפֹּס בּוֹ אֶת הַדְּבוֹרִים הַזְּכָרִים,

תֵּיבָה עֲשׂוּיָה בְּרִשְׁתּוֹ שֶׁל הַנֶּמַן תִּהְיֶה לָךְ אַחַת,

מְסַלֵּק שֶׁל פוֹרְטֶר, שֶׁיֵּשׁ לְכַנּוֹתוֹ הַמַּבְדִּיל, קַח אֶחָד,

שְׁנֵי מַדְחֻמִּים, מֹאזְנַיִם וּפִנְקָס לְצָרְכֵי הַמֶּשֶׁק.

ד. מַסַּע הַנְּחִיל

רוֹאֶה אַתָּה הַמְּדִינָה הַשְּׁלֵוָה־שְׁקֵטָה כָּךְ תָּמִיד,

שְׁקוּעָה כֻלָּהּ בַּעֲבוֹדַת הַמֶּשֶׁק הַגָּדוֹל וְהַפּוֹרֶה,

אִישׁ אִישׁ עַל חֻקּוֹ וְעַל חֶלְקוֹ, אִישׁ אִישׁ מוֹשֵׁךְ בְּתַפְקִידוֹ.

פִּתְאֹם יָבוֹא הַסַּעַר וּפָסְקוּ הַיָּמִים הָרְגִילִים.

עָבְרָה רִנָּה בַּנְּחִיל – וְלֹא יָצְאוּ הָאֹגְרוֹת בַּשָּׂדֶה,

עָמְדוּ מִנּוּעַ כַּנְפֵיהֶן הַמְּמֻנּוֹת עַל אִוְרוּר הַבָּיִת.

הֵיכָן הַשּׁוֹמְרוֹת אֶת פֶּתַח מְבוֹא הַכַּוֶּרֶת בְּמִשְׁמֶרֶת?

“שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הַיּוֹם!” הַיּוֹם הַגָּדוֹל לַדְּבוֹרִים.

פִּתְאֹם לְפֶתַע חָל אִסּוּר עַל ל"ט מְלָאכוֹת־כַּוֶּרֶת:

בְּשׁוֹפָר לֹא־נִשְׁמָע יִתָּקַע… וְקוֹל נְהִימָה דַּקָּה יִשָּׁמֵעַ…

בָּאוּ הָעוֹבְדִים בְּקֶרֶן תְּאַשׁוּר וְכָל הַנִּדָּחִים

בְּכֶרֶם שֶׁל צָהֳרָיִם וְהִצְטָרְפוּ לֶהָמוֹן בְּזִמְזוּם

וּבִשְׁאוֹן כְנָפָיִם. רִנָּה קְלִילָה וּנְהִימָה.

תְּפִלָּה קְצָרָה עַל פִּיהֶן, תָּעוֹפְנָה, מְתוֹפְפוֹת עַל לִבָּן,

כְּנוּפְיוֹת חֲסִידָיו הַקְּטַנִּים שֶׁל בַּעַל־דְּבוֹר – וּמִתְוַדּוֹת:

"אוֹי־אוֹי! אָשַׁמְנוּ – בָּזַזְנוּ – גִּבַּבְנוּ – דִּלְדַּלְנוּ דְּבַשׁ־פִּינוּ –

הִתְעַצַּלְנוּ מְאֹד וְהִתְרַשַּׁלְנוּ – זָלַלְנוּ –

חַסְנוּ – טָמַנּוּ מֶתֶק – יָשַׁנּוּ יוֹמָם – כִּרְכָּרְנוּ –

אוֹי, לִכְלַכְנוּ – מָרַדְנוּ – סַרְנוּ מִמִּצְווֹתֶיךָ –

אוֹי, עָקַצְנוּ – פִּקְפַּקְנוּ – צִרְצַרְנוּ – קִלְקַלְנוּ טֶרֶף –

רִמִּינוּ – שׁוֹטַטְנוּ – תָּבַעְנוּ – אוֹי לָנוּ, כִּי תִּרְתָּרְנוּ!"

“שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הַיּוֹם!” לֹא הָיָה יוֹם טוֹב פֹּה מִיּוֹם זֶה!

רִנָּה קְלִילָה וּנְהִימָה – וּפָשְׁטוּ עַל כָּל הָאֲסָמִים,

זוֹלְלִים, סוֹבְאִים מִמֶּתֶק הַנֶּקְטַר הַגָּנוּז הַמַּשְׁכִּיר,

פּוֹרְשִׁים מִשָּׁם וּמִתְיַחֲדִים עִם יֶתֶר הָעָם “בְּגִלּוּפִין”,

רָצִים וְשׁוֹקְקִים יְשׁוֹטְטוּ בְּכָל הַמִּנְהָרוֹת וְהַדְּרָכִים.

אָבְדָה מִשְׁמַעַת מֵעָם – שָׁכַח הֶהָמוֹן מָסֹרֶת.

שָׁכַח כִּי יֵשׁ לוֹ פֹּה מַלְכָּה, וְיֵשׁ לוֹ מִכְמַנִּים וּוְלָדוֹת

אֲשֶׁר לוֹ לִדְאֹג לָאֵלֶּה, מִשְׁתּוֹלְלִים יָנוּעוּ, יִצְהָלוּ.

גַּם הַמַּלְכָּה נִסְעֶרֶת, הִיא עָמְדָה מֵהַטִּיל הַבֵּיצִים;

אֲשֶׁר כָּל כְּבוֹדָהּ פְּנִימָה – בֵּין הַהֲמוֹנִים תִּתְלַבָּט.

פּוֹנָה הַמַּלְכָּה לִשְׂמֹאל וּפוֹנָה יָמִין – וְאֵין שׁוֹמֵעַ:

"אֵיכָה נַנִּיחַ הַבַּיִת הַמָּלֵא כָּל־טוּב וְרָב־נַחַת,

אֹסֶם עֲבוֹדַת הַקָּיִץ? וּמְלָכוֹת צְעִירוֹת וְעוֹבְדוֹת

עוֹמְדוֹת לְהִגָּלוֹת יוֹם יוֹם, וְהַזְּכוּר הַמַּפְרֶה בַתָּאִים?

אֵיכָה נִטּוֹשׁ הַיְקָר וְהַתָּאִים הַנּוֹטְפִים דְּבַשׁ־אָבִיב,

לָתוּר אֶרֶץ לֹא נֵדַע וּלְהַתְחִיל בַּבִּנְיָן הֶחָדָש,

אֲשֶׁר לֹא מָצָאנוּ, מִי יֵדַע אַיֵּהוּ וּמַה הוּא?

מַה הַמֶּרֶד הַיּוֹם? מַדּוּעַ, שַׁלָּמָה? נִשָּׁאֵר!

בְּנוֹתַי, בְּנוֹתַי הַיְקָרוֹת, אֵיכָכָה אֶרְאֶה בְּעוּפְכֶן?

טוֹב לִי פֹּה, אִשָּׁאֵרָה, עוֹפְנָה אֶל אֲשֶׁר תָּעוֹפְנָה!"

זִמְזוּם מִסָּבִיב לָהּ, רֶטֶן: "לֹא! כִּי עִמָּנוּ תֵּלֵכִי!

פֹּה לֹא תִשָּׁאֵר כָּנָף. חֲלוּצִים נֵצֵא וְנָתוּר

אֶרֶץ וְשָׂדוֹת אֲחֵרִים, גַּנִּים וְכַוֶּרֶת אַחֶרֶת,

אֶלָּא אֶל כָּל אֲשֶׁר תֵּלְכִי, נֵלֵךְ גַּם אָנוּ כֻּלָּנוּ –

וּבַאֲשֶׁר תָּעוּפִי נָעוּפָה – כָּל עַמָּא דְּדַהֲבָא.

זְבוּלֵךְ זְבוּלֵנוּ וְכַוַּרְתֵּךְ כַּוַּרְתֵּנוּ. תֵּצֵאִי!"

מָשָׁל לִ“שְׁטִיבְּל” חֲסִידִים בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה וּפִסְגַּת

הַהִתְלַהֲבוּת הַגְּדוֹלָה, וְכֻלָּם נֶחְפָּזִים מִתְרוֹצְצִים,

אָצִים הֵנָּה וָהֵנָּה, וּלְכָאן וּלְכָאן יִבָּדֵלוּ,

אֶחָד פּוֹסֵעַ יָמִינָה וְשֵׁנִי כְּנֶגְדּוֹ, אַךְ שְׂמֹאלָה,

אֶחָד נִתְקָל בַּשֵּׁנִי, אֵלֶּה מַפְלִיגִים בְּצַוְתָּא,

אֵלֶּה יִדֹּדוּ יְחִידִים, מִתּוֹךְ פִּזּוּם תְּפִלָּה וָנָהַם.

רַעַשׁ, הֲמֻלָּה בַּבַּיִת, הַנָּכְרִי הַנִּכְנָס לֹא יָבִין,

מַה הַהֲמֻלָּה וְהַשָּׁאוֹן, וְיִהְיֶה סוֹבֵר בְּחָפְזוֹ,

אֲשֶׁר הֻכּוּ בְתִמָּהוֹן אוֹ בְּאֵין לָהֶם מוֹצָא יִתְלַבְּטוּ –

כָּכָה מַרְאֵה הַנְּחִיל הַשּׁוֹקֵק־מִתְרוֹצֵץ בְּכַוַּרְתּוֹ:

אֵלֶּה יוֹרְדִים בַּדְּרָכִים וְאֵלֶּה עוֹלִים בְּמִנְהָרוֹת,

כְּנוּפְיוֹת מִסְתּוֹבְבוֹת עַל עָמְדָן, כְּנוּפְיוֹת מִתְגּוֹדְדוֹת תַּחְתָּן,

מָלְאוּ הַסִּמְטוֹת הַצָּרוֹת וּגְדוּשִׁים כָּל הַמַּעֲבָרִים,

דְּבוֹרָה נִגֶּשֶׁת בִּדְבוֹרָה, דְּבוֹרִים נִדְחָקוֹת, מִתְפַּזְּרוֹת

בְּרֶטֶן, בְּפִזּוּם פִּזְמוֹנִים, בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ…

עוֹלֶה הַחֹם וּמִתְגַּבֵּר, מִתְגַּבֵּר וְהוֹלֵךְ, מִתְרַכֵּךְ

בִּנְיַן־הַדּוֹנַג הַנִּפְלָא, וְנוֹטִים קִירוֹתָיו הַנָּאִים.

מַמָּשׁ כִּבְעַרְבֵי הַקָּפוֹת בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת בָּעֲיָרָה,

אֲשֶׁר פִּתְאֹם יִתְמוֹלְלוּ הַסְּרָגִים וְהַמְחִיצוֹת כֻּלָּהַן,

עֶזְרַת נָשִׁים תְּבֻטַּל, וְהָיָה הָעָם כֻּלּוֹ אֶחָד,

נָשִׁים וּגְבָרִים וָטָף, זְקֵנִים וּנְעָרִים בְּיָחַד,

בַּעֲלֵי בָתִּים וְשׁוּלְיוֹת, עֶגְלוֹן וְרַבִּי וְחַיָּט,

הַמְּיֻחָסִים בָּעָם וְדַלַּת־הָעִיר הַמְטֻלָּאָה, –

כָּכָה הִתְעָרְבוּ הַדְּבוֹרִים: מֵינִיקוֹת מִשֶּׁבֶת עַל תָּאִים,

שׁוֹמְרוֹת הַשַּׁעַר וְהָאִוְרוּר, הַדְּבוֹרָה הַצְּעִירָה הַיָּפָה

וְהַנִּקְרַחַת הַזְּקֵנָה, הָאוֹגֵר וְהֶחָרָשׁ הַנָּבוֹן,

לָשֵׁי שַׁעֲוַת־הַכֶּסֶף וְשׁוֹמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמַּלְכָּה, –

כֻּלָּם בְּ“צַוְתָּא חֲדָא”, בְּלִילָה חַיָּה נִרְגֶּשֶׁת.

פִּתְאֹם מַתְחִילִים לְהִנָּתֵק מִתּוֹךְ הַכַּוֶּרֶת הַחַמָּה

בְּכַמָּה אֲפִיקִים שֶׁל קְטִיפָה, בְּקִלּוּחִים חַיִּים שֶׁל כֶּתֶם –

אֶל הַפֶּתַח וְהַגָּן, זֶרֶם מִתְגַּבֵּר שֶׁל רִבְבוֹת

גַּלִּים צְעִירִים וְחַיִּים, נוֹזְלִים וְנוֹזְלִים הַחוּצָה

אֶל מֵעֵבֶר הַפֶּתַח; מִתְרוֹמְמוֹת, עוֹלוֹת, מִזְדָּרְזוֹת

בְּנִפְנוּף כְּנָפַיִם קְלִילוֹת, בְּזִמְזוּם רִבֹּאוֹת כְּנָפַיִם

שׁוֹרְקוֹת־מְרַשְׁרְשׁוֹת סָבִיב, עוֹטוֹת כַּוֶּרֶת וְאִילָנוֹת

בְּעַב־עֲנַן־זָהָב מִתַּמֵּר, בְּמַלְמָלָה רְקוּמָה נִיצוֹצוֹת.

כְּאוֹתוֹ גֶשֶׁם יוֹם־קַיִץ בְּחֻמָּה שֶׁל עוֹנָה, בְּרֵאשִׁיתָהּ,

פִּתְאֹם יוּעַמּוּ שָׁמַיִם, וְעָב כְּבֵדָה מַקְשָׁה לָלֶכֶת

גֹל תִּתְגּוֹלֵל עַד תָּפְשָׂה חֲצִי הָרָקִיעַ לְהַקְדִּיר;

עָב זוֹעֶפֶת מִכָּאן, מִכָּאן הַחַמָּה מְחַיֶּכֶת,

וְיוֹרְדוֹת הַטִּפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת תַּבְנִית הַבָּרָד הַמֻּזְהָב –

כָּכָה מַרְאֶה הַנְּחִיל, עַד שֶׁהִתְרוֹמֵם בִּמְעוּפוֹ

כְּטַלִּית כֻּלָּהּ שְׁקוּפָה, הוֹלֶכֶת נִקְרַעַת לִפְרָקִים,

שָׁבָה מִתְאַחָה תְּכוּפוֹת, רוֹטֶטֶת, מַרְעִידָה, מִתְקַפְּלָה,

וְשׁוּב מִתְפַּלְּגָה, מְרַפְרֶפֶת, עַד שֶׁהִיא מִתְרוֹמֶמֶת,

נוֹד תִּתְנוֹדֵד בִּמְעוּפָהּ, פִּתְאֹם תַּעֲמֹד תַּחְתֶּיהָּ,

שׁוּב מְרַפְרֶפֶת וְטָסָה: עוֹלָה וְיוֹרְדָה בְּמֶרְחַב

תְּכֵלֶת בֵּין־אֶרֶץ־וְשָׁמַיִם וְיֶרֶק אִילָנוֹת וְשָׂדֶה.

טַלִּית הַפְּלָאִים נִשֵּׂאת וְצִיצִיּוֹתֶיהָ נִדָּפוֹת.

אַחֲרֵי־כֵן תִּתְלַכֵּדְנָה – חֲטִיבָה אַחַת מְרַחֶפֶת

בֵּין הָאִילָנוֹת, עַל שָׂדֶה, עַד שֶׁהַמַּלְכָּה מַטְבִּיעָה

עַצְמָהּ כְּחוֹתֶמֶת שֶׁל כֶּתֶם אֶל אַחַד הַזְּרָדִים שֶׁל אִילָן,

וְנַעֲשֶׂה גּוּשׁ אֶחָד, כְּאוֹתוֹ אֶשְׁכֹּל שֶׁל רִבְבוֹת עֲנָבִים

חַיִּים, עֵרִים וּזְרִיזִים, שֶׁנִּתְלוּ בָּאִילָן הָאֶחָד,

סָבִיב לַמַּלְכָּה הָאַחַת, זוֹ בְּזוֹ נִדְבְּקוּ תְלוּיוֹת, –

עַד שֶׁיָּבוֹאוּ הַמְּרַגְלִים הַתָּרִים הָאָרֶץ מִסָּבִיב,

בָּאִים וּבְפִיהֶם הַבְּשׂוֹרָה, אָנָה תִּפְנֶה הָעֵדָה,

אוֹ שֶׁיַּקְדִּים הַכַּוְרָן וִינַעֲרֵן לְתוֹךְ הַכַּוֶּרֶת.

אֵלֶּה מַסְעֵי הַנְּחִיל מִתּוֹךְ הַרְחָבָה וָשֶׁפַע,

בְּצַו בַּעַל־דְּבוֹר, בְּמַאֲמָרוֹ – וּבְצַו הַהִסְטוֹרְיָה כָּכָה

הוֹלְכִים נְחִילֵינוּ לְחַדֵּשׁ אֶת כַּוַּרְתֵּנוּ מִקֶּדֶם.

> ה. קִבּוּץ עוֹלֶה עַל הַקַּרְקַע

הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, בְּצִנָּה שֶׁל טֶרֶם־שַׁחֲרִית יָצָאנוּ

כַּמָּה וְכַמָּה מְכוֹנִיּוֹת וְ“לוֹרִי” עֲמוּסִים הַמִּטְעָן.

הָלְכוּ הֵם לְפָנֵינוּ – גְּדוֹלִים מַשְׁחִירִים, לֹא שָׁלְטָה

עַיִן בָּהֶם כְּדֵי לְהַכִּיר, בַּמָּה עֲמוּסִים הַלָּלוּ.

הָיָה עֲרָפֶל מִתְכַּוֵּץ עַל כַּנְפוֹת הֶהָרִים וְנִתְלֶה

קִרְעֵי מַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת – בַּשְּׁפֵלָה, בַּמֶּרְחָב מִתָּחַת.

אוֹרָה דַּלָּה־חִוֶּרֶת בּוֹקַעַת הַלַּיְלָה, הִשְׁחִירוּ

דַּבְּשׁוֹת הָרִים וְרָמוֹת, דּוֹמוֹת צוֹעֲדוֹת לְאִטָּן,

כְּאִלּוּ הִקְדִּימוֹ אוֹתָנוּ, וְהָלְכוּ אֶל אֲשֶׁר הָלָכוּ.

תּוֹר: דַּבֶּשֶׁת, דַּבֶּשֶׁת בַּדֶּרֶךְ קֵדְמָה־צָפוֹנָה,

אוֹרְחָה בִּלְתִּי נִפְסֶקֶת. פַּנָּסֵי הַמְכוֹנִית מְגַשְּׁשִׁים

מַמָּשׁ הַכְּבִישׁ הַמִּתְפַּתֵּל, כְּאוֹתָהּ חִפּוּשִׁית עֲנָקִית,

וּמְשׁוּשׁוֹתֶיהָ הַמְּאִירוֹת נִתְקָלוֹת בְּאִילָן דַּל יָתוֹם,

מוֹשְׁחוֹת בְּאוֹר אֶת הָאֶבֶן, מְגַלּוֹת דַּרְכִּיָּה⁵⁶ בוֹדֶדֶת,

טוּחָה בַּסִּיד וּמַכְרֶזֶת בְּאֶצְבַּע אֲדֻמָּה עַל פַחַת.

פִּתְאֹם עָבַרְנוּ עַל גֶּשֶׁר מְכַסֶּה עַל זֶרֶם רָב־זָמֶר,

נַעֲשׂוּ קְלוּשִׁים כָּל עֶדְרֵי הַכּוֹכָב, וְעוֹד שָׁעָה קַלָּה

כָּבוּ לָנוּ אַחֲרוֹנֵי צְבָא הַמַּזָּלוֹת – וַיָּאֶר

מִזְרָח מְעֻרְפָּל־חֲוַרְוָר וְהִתְחִיל מִתְוָרֵד מִתְוָרֵד;

וּמִמֶּרְחַקִּים נַעֲלָמִים, מִתּוֹךְ פִּנָּה אַחַת מֻצְנַעַת,

פָּרְצָה קֶרֶן וְרֻדָּה, וַתָּרָם וַתִּגַּע רָקִיעַ,

שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית נִטְפְּלוּ אֵלֶיהָ לְצִדָּהּ,

אֵלֶּה זְקוּפוֹת, וְאֵלֶּה נוֹטוֹת, וְאֵלֶּה עוֹמְדוֹת בַּאֲלַכְסוֹן, –

כְּאִלּוּ עַיִן שַׂגִּיאָה וְסָבִיב לָהּ שָׁתוּ רִיסֶיהָ,

“עַפְעַפֵּי שַׁחַר נִבְקָעוּ” – עַד שֶׁנִּבְלַע הַוֶּרֶד

וְגָבַר הַכֶּתֶם הַבָּהִיר.

וּכְבִישׁ כְּבָר לֹא הָיָה לְפָנֵינוּ.

חָצוּ הַמְּכוֹנוֹת הַנִּיר, מַרְעִידוֹת, נִזְרָקוֹת בְּרֶטֶט.

פִּתְאֹם צָצָה נְקֻדָּה בְּאֶמְצַע הַשָּׂדֶה מֵאֵי־שָׁם.

אִישׁ לֹא אָמַר, כִּי שָׁם הִיא, לִבֵּנוּ בָהּ הִרְגִּישׁ, הִכִּירָהּ.

עַד שֶׁהִגַּעְנוּ אֵלֶיהָ, וּכְבָר בָּהּ עֲסוּקִים וּטְרוּדִים

אֵלֶּה בַּחֲפִירָה שֶׁל בּוֹרוֹת לְקִבּוּל עַמּוּדֵי הַתַּיִל,

כּוֹרִים בְּחֶדְוָה וּמְסִירוּת, בְּכֹבֶד נְשִׁימָה וְזֵעָה,

אֵלֶּה מְקִימִים הַצְּרִיף, זֶה מַכְנִיס קֶרֶשׁ וְזֶה קוֹבְעוֹ.

זֶה בַּמַּקֶּבֶת וְזֶה בְּגַרְזֶן, וְאֵלֶּה מְחַשְּׁבִים הַגַּגּוֹת.

אַרְבַּע כְּנוּפְיוֹת בְּבַת־אַחַת הִתְחִילוּ בַּהֲקָמַת הַגָּדֵר,

רֻבָּן – בַּחוּרוֹת מְגַלּוֹת שׁוֹקַיִם, מִעוּטָן בַּחוּרִים.

כְּנוּפְיָה פָּרְשָׁה לַמֶּרְחָק, דּוֹאֶגֶת לִשְׁלֹשׁ הָעֲמָדוֹת.

כְּבָר מְבַצְבֵּץ וְעוֹלֶה הַמַּסַּד – אֲבָנִים וּלְבֵנִים,

וְהַחֲפִירוֹת מִתְכַּוְּנוֹת אֶל אֲשֶׁר מִתְכַּוְּנוֹת וּפוֹנוֹת.

בָּנוֹת פּוֹתְחוֹת בְּשִׁירָה, בַּחוּרִים נִדְחָקִים וְצוֹוְחִים,

גָּרֵי הַנְּקֻדָּה “הָעוֹלִים”, וּשְׁכֵנִים מִקִּבּוּץ – יְדִידִים

בָּאוּ לְעֶזְרָה, סְתָם אוֹרְחִים וְהָעִתּוֹנָאִים הַטּוֹבִים.

וּבֵינָתַיִם נִכְנָסִים “לוֹרִי” וְעוֹד “לוֹרִי”, וְעוֹד “לוֹרִי”

בְּטִרְטוּר מְכוֹנָה וּתְרוּעַת עָם, קוֹלוֹת הַבָּאִים וּבְרָכוֹת.

אֶחָד הֵבִיא קְהַל שְׁכֵנִים, הַשֵּׁנִי חֳמָרִים שֶׁל בִּנְיָן,

שְׁלִישִׁי כָּבֵד בַּטָּף, בַּנָּשִׁים, בַּכְּבוּדָה וְגוֹמֵר,

רְבִיעִי – אוֹרְחִים בַּטְלָנִים שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן־הָאָרֶץ.

רֶגַע מִתְקַבְּצִים בְּיַחַד, עוֹד רֶגַע וְנִתְפָּרְדוּ בַשָׂדֶה:

אֶחָד מַסִּיעַ הָאָבֶן, הַשֵּׁנִי נִטְפַּל לַבּוֹנִים,

אֵלֶּה מְחַפְּשִׂים עֲבוֹדָה, וְאֵלֶּה מְחַפְּשִׂים מַכְשִׁירִים,

בְּטֵלִים אַךְ – הָעִתּוֹנָאִים, מִתְרוֹצְצִים אָנֶה וְאָנָה,

הֵמָּה – עוֹזְרִים־מִסְתַּכְּלִים; בַּעֲלֵי הַמַּצְלֵמוֹת

תָּרִים אַחֲרֵי “מְעַנְיֵן”, “מַנְצִיחִים” עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת

אוֹתוֹ פָּרָשׁ עֲרָבִי, כְּנוּפְיוֹת הָעוֹסְקִים בַּתַּיִל,

גִּבְעָה נִכֶּרֶת, – “הַנּוֹף”, הַשְּׁכוּנָה הַקְּרוֹבָה בְּיוֹתֵר,

הָעִתּוֹנָאִים לְבָד, וּלְבַד אֶת כֻּלָּנוּ, וְיָחַד.

“בּוֹרוֹת לְכַרְעֵי הַמִּגְדָּל!” וּשְׁנַיִם בַּחוּרִים כְּבָר כּוֹרִים,

– אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן – בְּכָל נַפְשָׁם וּמְאֹדָם,

הוֹלְכִים תּוֹקְעִים בַּקַּרְקַע הַמַּגְרֵף רְחַב־הַשּׁוּלַיִם.

נִתְקַל בַּטֶּרֶש, וְנִתְקַל בְּטֶרֶש שֵׁנִי – מַזִּיעִים;

אֶלָּא הַבּוֹר עוֹמֵד בְּעֵינוֹ וְאֵינוֹ מִתְרוֹקֵן מֵחוּלְיָתוֹ.

פִּי פָּתַחְתִּי בַּעֲנָוָה, מְדַבֵּר אֶל אוֹתוֹ הַבָּחוּר:

"דּוֹדִי הֲרֵינִי לְפָנֶיךָ – כַּפְרִי בֶּן־כַּפְרִי, נִין כַּפְרִי.

דַּרְכּוֹ שֶׁל כַּפְרִי לְהִזְדַּקֵּק לְכָל עֲבוֹדָה בַּבָּיִת,

כָּל־בּוֹ קַטִּינָא – זֶה דַרְכּוֹ: גַּם נַגָּר, גַּם חָרָשׁ, גַּם מַסְגֵּר,

עַד שֶׁיִּזְדַּמֵּן הַמֻּמְחֶה וְיִתְגַּלְגֵּל בַּעַל מִקְצוֹעַ –

אֵין לוֹ פְּנַאי שֶׁיְּחַכֶּה לְמֻמְחֶה, בֶּן־כַּפְרִי גַּם אָנִי!

בְּעַרְבֵי סֻכּוֹת הָיִיתִי כוֹרֶה עִם סָבָא – בַּסֻּכָּה.

אֵין אֲנִי כוֹפֶה עָלֶיךָ אֶת דַעְתִּי: סָבוּרְנִי,

קַרְקַע זֶה לֹא נוֹצַר לְשֵׁם הַמַּגְרֵפָה הָרְחָבָה,

אֶלָּא, נִיחָא, יִשָּׁמַע לַמַּעְדֵּר; בְּמַגְרֵפָה תּוֹצִיאוּ

אֶת חֻלְיוֹתֶיהָ; הַטּוּרִיָּה – אֵיךְ תְּכַנֶּנָּה? לְכָאן הִיא!

אֵין אֲנִי כוֹפֶה אֶת דַּעְתִּי, אִם תִּרְצֶה… תְּנַסֶּה…"

וַדַּאי הָיָה יָגֵעַ הַבָּחוּר, וּמָצָא אַמְתָּלָא,

סָר מִן הַבּוֹר, וּכְשֶׁחָזַר – בְּיָדָיו הַמַּעְדֵּר. נוּ מֵילָא…

שָׁעָה קַלָּה לֹא עָבְרָה, וְהַבּוֹר הָיָה – בּוֹר, וּבַיָּעֶה

הֵרִיק אוֹתוֹ הַשֵּׁנִי – כָּל הָרְגָבִים וְהַטְּרָשִׁים,

עַד שֶׁזֶּה עוֹמֵד וָנָח. כְּדֵי לֹא לִרְאוֹת בְּקַלְקָלָתָם

סַרְתִּי מִשָּׁם, אֲבָל לִבִּי מְבָרֵךְ אוֹתָם וּמְבָרֵךְ.

עוֹמֵד אֲנִי וּמִסְתַּכֵּל, נִפְנֶה לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה.

שְׁנַיִם בַּחוּרִים אֲחֵרִים הִתְחִילוּ בְּבִנְיָן הַמִּגְדָּל.

כָּתְלֵי הַבִּנְיָן כְּבָר בָּאוּ – מֻנָּחִים בֶּחָצֵר, בָּאֶמְצַע,

צִיְּנוּ לָהֶם אֶת הַמָּקוֹם, גַּם הֵם הִתְחִילוּ בַחֲפִירַת

יֶתֶר הַבּוֹרוֹת לְקִבּוּל כְּלוּנְסָאוֹת הַמִּגְדָּל, וְכוֹרִים

אֵלֶּה לְעֻמָּתָם שֶׁל אֵלֶּה. לִכְאוֹרָה הֵבִיאוּ שְׁתֵּי קוֹרוֹת,

כִּוְּנוּ אֶת פִּנּוֹת הַבִּנְיָן – וּמָדְדוּ, וְתִקְּנוּ וְחִשְּׁבוּ.

אֶלָּא הַכַּפְרִי שְׁבִּי אֵינֶנּוּ שְׂבַע רָצוֹן; שָׁאַלְתִּי:

“מִי הֵם הָעוֹסְקִים בָּזֶה?” וּבָאָה הַתְּשׁוּבָה: הַמֻּמְחִים!

מִי שֶׁלָּמַד בְּחַיָּיו דְּבַר־מָה מִתּוֹךְ שִׁיטָה וָסֵדֶר

נִכְנַע לַמֻּמְחֶה, הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ רֶגֶשׁ הַכָּרַת

כָּבוֹד לְאָדָם שֶׁקָּנָה יְדִיעוֹת וּמֵבִין מִקְצוֹעוֹ.

עוֹמֵד אָנֹכִי וְשׁוֹתֵק. וּלְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ עֲבוֹדַת

אַרְבַּע הַשּׁוּחוֹת וְרָצוּ לְהַכְנִיס אֶת כַּרְעֵי הַמִּגְדָּל,

אָז, אָז אַךְ נִתְחַוֵּר לְכֻלָּם: הַצִּדָּה נָטוּ בַּחוּרָי.

בּוֹשְׁתִּי לְהַגִּיד זֹאת קֹדֶם – הֲלֹא גַּם רָאִיתִי: שׁוּב מֵבִין!

סַרְתִּי שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בְּקַלְקָלָתָם: – בֵּרַכְתִּים.

פָּתְחוּ שׁוּב נְעָרַי בַּחֲפִירָה כְּנֶגֶד הַנְּקֻדָּה הַנְּכוֹנָה,

יַעַן כִּי מָדְדוּ שׁוּב, וְשׁוּב חִשְּׁבוּ – וְעַכְשָׁו מָצָאוּ.

אֶפֶס כָּתְלֵי הַמִּגְדָּל שֶׁבָּאוּ מוּכָנִים מוּבָלִים

הֵמָּה הִתְאִימוּ אִישׁ לְאָחִיו, הִכְנִיסוּ כַּרְעֵיהֶם בְּקִנָּן,

שָׁעָה קַלָּה וְהוּרָמוּ, שָׁעָה קַלָּה וְהִתְלַכְּדוּ –

מִגְדָּל זָקוּף הוֹפִיעַ כָּל קְרָשָׁיו הָרַעֲנַנִּים,

בִּצְבֵּץ וְעָלָה בְּמִסְגֶּרֶת גֶּדֶר־אֲבָנִים לוֹ סָבִיב.

קַלִּים סֻלָּמָיו הַצָּרִים וּתְלוּלִים אֵלָיו נִלְחָצוּ.

גֵּא וְעָזִיז, כָּךְ עָמַד, מִתַּמֵּר לְבָדָד בַּשָּׂדֶה,

קָבַע אֶת עֵינוֹ הָאַחַת הָרוֹאָה בְמַחֲנֵה שָׂטָן.

הָיְתָה לָהּ מַה שֶּׁהָיְתָה תֵל־אָבִיב בַּת הָעֶשְׂרִים;

בָּאוּ בָנֶיהָ בְרִנָּה, וּבְשִׂמְחָה עָמְלוּ בוֹנֶיהָ.

בָּאוּ אֵלֶּה מֵרוּסְיָה, וְנַפְשָׁם כָּלְתָה לְבֵית־רוּסִים,

זֶה מִשְׁוֵיצַרְיָה הִכְנִיס נוּסַח שֶׁלּוֹ מִמְּדִינָתוֹ,

אֶחָד שׁוֹגֶה בְּאִיטַלְיָה, וְזֶה מִבַּוַּרִיָּה הִכְנִיס

יָפְיָהּ שֶׁל אֶרֶץ גֶּרְמַנְיָה; זֶה לְבֵנִים, זֶה גִּזְרַת־אֲבָנִים,

גַּגּוֹת רְעָפִים לָזֶה, גַּגּוֹת מְפֻלָּשִׁים לַשֵּׁנִי,

אֶחָד חוֹבֵב יָצִיעַ, זֶה בִּגְזוּזְטְרָאוֹת יִשְׁתַּעְשַׁע,

“אֶרְקֶר” שִׂמְחָתוֹ שֶׁל שְׁלִישִׁי, – אֵין קֵץ לַנּוּסְחָאוֹת וּלְדוּגְמָאוֹת.

הָאַחֲרוֹנִים בָּעוֹלִים, מִבִּירוֹת אֶבְרוֹפָּה דְּהַשַּׁתָּא

סִגְנוֹן בָּתִּים שֶׁל קְלָפִים – נוּסַח מִצָּפוֹן הֵבִיאוּ,

בִּנְיָן רָעֵב לַשֶּׁמֶשׁ מִמֶּלֶט חַד־גּוֹנִי וְלֹא־צֶבַע,

בִּנְיַן כֶּבֶד גְּזוּזְטְרָאוֹת מְרַכְּזוֹת חֻמָּהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ,

נוּסַח – “נֶגֶד כָּל חֻקֵּי אַקְלִימָהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל”,

נוּסַח – “עוֹמֵד בְּתָקְפּוֹ” עַד שֶׁיִּמָּכֵר לְטִפֵּשׁ.

מֻתָּר לִי לוֹמַר כָּל זֹאת: אֵינֶנִּי מֻמְחֶה לְבִנְיָן,

בּוּר דְּאַדְרִיכָלִיּוּת אָנִי. וְנוּסַח יְהוּדִי מֶה עָלָיו?

מִי שֶׁזּוֹכֵר הַפָּסוּק יֵלֵךְ וַיִמְצָא אַיֵּהוּ:

"לְמִן הַיּוֹם שֶּׁבּוֹ נִטְּלָה נְבוּאָה מִנְּבִיאִים וְנִתְּנָה

לְהָנֵי קְטִינָא וְשׁוֹטִים"… אָנֹכִי הָיִיתִי מִתְנַבֵּא:

יָבֹא יוֹם וְיִמָּצֵא לָנוּ סִגְנוֹנוֹ שֶׁל בִּנְיָן;

אֶלָּא בְּאִם יָבֹא וְיִהְיֶה, אֶל קוֹל פְּצָצוֹת יַעֲרִיכוּהוּ!

לֹא מִן הַגּוֹלָה יִכָּנֵס, וְעַל אַף בַּעֲלֵי־בָתִּים יִתְפַּתַּח,

וְהָאַדְרִיכָלִים בְּעַל־כָּרְחָם יְטַפְּלוּ בּוֹ לְשַׁכְלְלֵהוּ;

אֶלָּא הַחַיִּים וְהַמְּצִיאוּת הֵם אַדְרִיכָלָיו הַבָּאִים,

תַּחַת לַחַץ הַיָּמִים, וּבְצַו־הִסְטוֹרְיָה תּוֹבֵעַ,

וְלֹא כְפַנְטַסִיָּה דַּלָּה שֶׁל אַדְרִיכָלִים מְשָׁרְתִים

שֶׁל בַּעֲלֵי־בָתִּים סַפְסָרִים וְנוֹתְנִים עֲבוֹדָה בְּחֶסֶד.

אֶת תֵּל־אָבִיב אֵין כְּבָר לִבְנוֹת קַוֵּי־הֲגָנָה וָבַחַן:

עוֹד יִמָּצֵא (וּלְפִתְאֹם) הַסִּגְנוֹן – לְנוּסַח־הַבַּרְזֶל,

בְּאֵשׁ יְחָרְתוּהוּ הַבּוֹנִים וּבְדָם יִקְבָּעוּהוּ עַל לוּחַ

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַנִּבְנֵית, בְּבִנְיָן בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה,

כַּאֲשֶׁר בָּנוּ סְפָרָדִים אֶת אֶרֶץ קַסְטִילִיָּה – טִירוֹת,

מְצוּדָה מְצוּדָה – חוֹתָמָם עַל כָּל שַׁעַל אֶרֶץ הַמַּוְרִים.

פֶּתַע קוֹל שָׁאוֹן וּמְבוּכָה! הִתְמוֹטְטָה הַגָּדֵר, וְתִפּוֹל

חוֹמַת הָאָבֶן, וּבְטֶרֶם גָּמְרוּ לַעֲשׂוֹתָהּ הַמֻּמְחִים.

אֶבֶן נִשְׁמֶטֶת, גּוֹרֶרֶת שְׁתַּיִם, וּשְׁתַּיִם – הָאַרְבַּע.

פִּרְצָה נִגְלְתָה, מְצוּדָה בְאֶפֶס־יָד נֶהֱרָסָה,

טֶרֶם נָגְעָה בָהּ גַּם יָד שֶׁל “שֶׁרֶץ בַּר־מִצְוָה”, נָפָלָה.

עוֹד הָעֶרֶב עָלֶיהָ לְהָגֵן עַל אָדָם וּבְהֵמָה!

בָּאוּ נִזְעֲקוּ לְעֶזְרָה וְעַד שֶׁסָּתְמוּ הָאַחַת,

וְהִנֵּה חֲדָשָׁה! – אֲבָנִים מִדַּרְדְּרוֹת – נוֹפְלוֹת!

פִּרְצָה פִּיהָ פוֹעֶרֶת בִּצְחוֹק שֶׁל שְׂטָנִים, תּוֹבַעַת:

כְּלוֹמַר, יָדַיִם חָרוּצוֹת, וְדַעַת נְבוֹנִים חָסַרְתָּ…

מֻמְחִים אַתֶּם הַבּוֹנִים! תִּלְמְדוּ קֹדֶם – וְתִבְנוּ!

כַּפְרִי בֶּן־כַּפְרִי, עֵינֶיךָ לִרְאוֹת הֵיטִיבוּ, לְצַעֲרִי!

אֶבֶן הִסִּיעָה בַּחוּרָה, אֶבֶן הִסִּיעַ הַבָּחוּר,

זוֹ בְּכָל־כֹּחָהּ שֶׁלָּהּ, וְזֶה בְכָל־כֹּחוֹ שֶׁל גָּבֶר,

וְ“סִדְּרוּ” אֶת הָאֲבָנִים עַד כַּמָּה שֶׁאֵלּוּ נִשְׁמָעוּ

בְּדֶרֶךְ “כְּלָל־גָּדוֹל” שֶׁל אֵלֶּה, שֶׁרָאוּ גִדְרוֹת הָאֶבֶן, –

עַד שֶׁנָּפְלָה הַגָּדֵר מֵעַצְמָהּ, גָּדֵר לֹא־גְּמוּרָה.

סַרְתִּי כְדֵי לֹא לִרְאוֹתָם בְּקַלְקָלָתָם – בֵּרַכְתִּים:

אַתֶּם הַיּוֹדְעִים לְכַפֵּר עַל כָּל שְׁגִיאוֹתֵיכֶם בְּדִמְכֶם!

וְעַד שֶׁאֵלֶּה עֲסוּקִים בַּגָּדֵר, הַלָּלוּ מְתַקְּנִים

דְּפָנָיו שֶׁל צְרִיף (לַיְלָדִים?), מְהַדְּקִים קוֹרוֹת הַתִּקְרָה,

אוֹ מַרְכִּיבִים רְעָפִים עַל גַּבֵּי רְעָפִים, מַבְהִילִים

קֶרֶשׁ אֶל קֶרֶשׁ גְּזוּרִים. קַדַּחַת עֲבוֹדָה אוֹחֶזֶת

כָּל הַבָּאִים, לְרַבּוֹת קְהַל הַבַּטְלָנִים: הֵם נוֹטִים

שֶׁכֶם תַּחַת הַקּוֹרָה, וְתַחַת הַכֹּתֶל הַמּוּסָר –

מִן הַמְּכוֹנִיּוֹת הֱבִיאוּם. דֹּפֶק דִּבְרֵי־הַיָּמִים

נִרְגַּשׁ בְּיָמֵינוּ שֶׁלָּנוּ: קֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ, וָקֹדֶשׁ!

כָּךְ עוֹשִׂים דִּבְרֵי־הַיָּמִים!

וּבֵינָתַיִם הַשֶּׁמֶשׁ

עוֹמֵד בְּאֶמְצַע שָׁמַיִם וּמַתְחִיל לִנְטוֹת הַיָּמָה,

אֶלָּא הַמְּצוּדָה הוּקָמָה! תַּם וְנִשְׁלָם – גָּמַרְנוּ!

(כָּךְ: שָׁלֹשׁ יָדוֹת, לְמֶחֱצָה), וּכְבָר עֲסוּקִים בְּתִקּוּן

כִּכַּר חֲגִיגָה. מַכְנִיסִים סַפְסָלִים, וּסְדָנִים וּקְרָשִׁים.

אֹהֶל מַצְנִיעַ כָּל מִינֵי גַזּוֹז, עֲסִיסִים וּתְסִיסִים,

תְּרֵיסַר בַּקְבּוּקִים שֶׁל בִּירָה חֲמִימָה וְעוּגוֹת וּכְעָכִים,

תּוֹפֵס מְקוֹמוֹ וְעוֹמֵד סָמוּךְ לְשֻׁלְחַן הַבִּימָה,

עוֹמֵד צוֹלֵעַ, כְּבָר רוֹשְׁמִים שְׁמוֹת הַנּוֹאֲמִים, מְיַצְּגֵי

כָּל הַמּוֹסָדוֹת בָּאָרֶץ וְכָל הָאֲגֻדּוֹת הַשָּׂשׂוֹת

אֶל הַפִּרְסוֹמֶת. מְנַהֵל מַרְצֶה בְּאָזְנֵי הַקָּהָל,

וְהָעִתּוֹנָאִים בִּפְרָט, הַצְּפוּפִים, עוֹמְדִים וְיוֹשְׁבִים

עַל כָּל חָמְרֵי הַבִּנְיָן הַמְחַכִּים לִשְׁעַת תְּקוּמָתָם.

אֶפֶס כְּשֶׁעָבְרָה הָרִנָּה וְנִזְרְקָה הַמִּלָּה: גָּמַרְנוּ!

פִּתְאֹם נִתַּק דְּבַר מָה פְּנִימָה בַלֵּב – הֶחֱרַשְׁנוּ.

נִפְקְחוּ עֵינֵינוּ, וּכְאִלּוּ רַק עַתָּה רָאִינוּ, רִאשׁוֹנָה

וְהִנֵּה: הַנְּקֻדָּה! חֲדָשָׁה – צְמַרְמֹרֶת עוֹבֶרֶת בְּשָׂרֵנוּ.

לֹא הִכַּרְנוּהָ – נִהְיָתָה! הַאֻמְנָם אָנוּ כַפֵּינוּ

עָסְקוּ בָהּ בְּבִנְיָנָהּ – אָנוּ? וְהָיְתָה הַשָּׁעָה קְדוֹשָׁה.

עָבַר וְהֹוֶה וְעָתִיד פֹּה נָשְׁקוּ בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ.

וְהָיְתָה חֲמִימוּת נִפְלָאָה, עַד לְנַשֵּׁק אִישׁ אָחִיו.

פֶּתַע עָבְרוּ וְחָלְפוּ, וְנִמְחוּ וְנִשְׁכְּחוּ כָּלָה

כָּל הַמִּפְלַגּוֹת וְהַטְּעָנוֹת, וְאֵין כָּל קְשָׁיִים, עֵינֵינוּ

מְלַטְּפוֹת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ; וְטוֹב הָיָה, טוֹב – עַד כְּדֵי לִבְכּוֹת…

וּכְשֶׁפָּרַשְׁנוּ לָלֶכֶת וְהִרְחַקְנוּ כִּמְטַחֲוֵי־עָיִן,

נִדְמְתָה לָנוּ הַמְּצוּדָה קְטַנָּה כָּל־כָּךְ וַעֲלוּבָה,

לְבָדָד, וּטְעוּנָה מְאֹד רַחֲמִים, וְכֹחַ אַדִּירִים וְלֶב־נֶאֱמָן

לְאַהֲבָה רַבָּה וֶאֱמוּנָה – הַיְתוֹמָה בְּמֶרְחָב עֲרָבָה,

לְבַדָּהּ בְּאוֹקְיָנוֹס שֶׁל שִׂנְאָה, כַּסִּירָה בְּיָם הָאוֹקְיָנוֹס!

וּמִמַּעַל לָהּ הִכְסִיף הַחֶרְמוֹן הַיָּשִׁישׁ בִּשְׁלָגָיו

כְּאוֹתוֹ הַכֹּהֵן לְבוּשׁ־בַּדִּים וּבְפִיו הַבְּרָכָה הַקְּדוּמָה:

"אַתְּ, אֲחֹתֵנוּ, הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וְיִירַשׁ

זַרְעֵךְ שַׁעַר אוֹיְבָיו" – – – הָרַבִּים, אָמֵן וְאָמֵן!

שער חמישי

א. בְּעַרְבֵי שִׁלְהֵי דְקַיְטָא

יוֹשֵׁב לוֹ אַבָּא אַנְטוֹנִי בְּעֶרֶב שִׁלְהֵי דְקַיְטָא

יְשִׁיבָה רְוֵחָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ כָּל־שֶׁהִיא שְׁכִיבָה

עַל הָאִצְטָבָא הָרְחָבָה הַקְּבוּעָה לְכֹתֶל הַבִּקְתָּה,

צְבוּעָה כְּרוּמִית⁵⁷ חֲמִימָה מֵעֶרֶב יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁעָבַר,

נֶהֱנֶה מִצִּנַּת־נְשָׁפִים וּמֵהִתְיַחֵף בְּפַרְהֶסְיָה;

תּוֹלֵשׁ תְּלִישָׁה חֲטוּפָה בְּקִמּוּץ אֶצְבָּעוֹת מְעֻבּוֹת

שַׂעֲרָה עוֹשָׂה הַטָּיָה מִתּוֹךְ הָאֶגֶד הַמְּדֻלְדָּל,

אֶגֶד לִיפִים עֲלוּבִים, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לוֹ זָקָן כָּל־יָמָיו,

לָשׁ לוֹ לִישָׁה טְעִימָה בֵּין שִׁבְרֵי שִׁנַּיִם צְהֻבּוֹת,

וְהוֹלֵךְ וּמוֹשֵׁךְ בְּחוּט זִכְרוֹנוֹתָיו – כָּךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה,

מַעֲלֶה שׁוּב נֶגֶד עֵינָיו יַעֲרוֹת־פֶּרְם מוֹלַדְתּוֹ,

יַעֲרוֹת־בְּתוּלָה אַפְלוּלִים מֵעֵבֶר לְמַעַר שֶׁל יַעַר,

חוּץ לְמִשְׁעוֹלִים שֶׁכָּבְשָׁה, פּוֹסַעַת בִּצְעָדוֹת בְּהוּלוֹת,

חַיַּת הַחֹרְשָׁה הַפְּזִיזָה, קַלַּת־הָרֶגֶל הַשְּׂעִירָה,

וְאַבָּא־דֹב, עִקְלַן־הַיַּעַר, הוּא חוֹבֵב הַדְּבָשׁ מִן הָעוֹלָם,

בֵּין מַפֶּלֶת־סְעָרוֹת וְאִילָנוֹת מֻכֵּי־רְעָמִים,

סָפֵק מִשְׁעוֹל וְרֶשֶׁם בְּמִפְלַשׁ אִילָנוֹת וָהֶמֶס⁵⁸

בַּחֲלַל הַפַּלַּטִּין הַגָּדוֹל בַּיַּעַר הֶעָבוֹת הָעַתִּיק –

שָׁם בְּאַמְבָּרֵי־מַחֲבוֹאִים לְשַׂר אוֹתוֹ יַעַר־מַצְפּוּנִים

קִנְּנוּ דְבוֹרִים פִּרְאִיּוֹת בְּעֵצִים נְבוּבִים וִיבֵשִׁים,

שָׁם לוֹ נְחִילִים שֶׁל הֶפְקֵר, הַנּוֹשְׂאִים אֶת דִּבְשָׁם לָאֶחָד,

לוֹ לְסָבָא־שֶׁל־יַעַר; וְאֵין בָּעוֹלָם לוֹ דּוֹמֶה

לְמֶתֶק עֲדָנִים וּלְרֵיחַ שֶׁל צַתְרָה⁵⁹ מַקְטִירָה אֶת־קְטָרְתָּה,

בְּצִנְעָה, בִּישִׁיבָה שֶׁל צְלָלִים וּבֹשֶׂם פִּרְחֵי־הָאַלָּה,

בֹּשֶׂם צָנוּעַ וָחָם, נִתְבָּרְכוּ בּוֹ יַעֲרוֹת־הַצָּפוֹן.

כָּרוּךְ אַחֲרֵי “אַבָּא” אֲנִי וְסָמוּךְ לְצִדּוֹ,

מַבִּיט וְלֹא רוֹאֶה, וְאוּלָם קוֹלֵט לְתוֹכִי הַדְּמָמָה,

דְּמָמָה רַבָּה, יְחִידָה, מְדַבֶּרֶת בְּאֵלֶם־קְדֻשָּׁה,

שָׂחָה בִּקְרִיצוֹת כּוֹכָבִים לְכָל־צֵרוּפֵיהֶם בְּתֵבֵל,

בְּלַחַשׁ הַטְּרָפִים בְּרָאשֵׁי אִילָנוֹת מַזְקִיפֵי קוֹמָתָם,

בְּרַחַשׁ עֲשָׂבִים יְשֵׁנִים בְּאֵין־קוֹל בַּחֲלָלוֹ שֶׁל־עוֹלָם

עֵר בְכָל שַׁ"י עוֹלְמוֹתָיו – וּמַאֲזִין, מַאֲזִין־מַחֲרִישׁ.

פִּתְאֹם פּוֹתֵחַ וּמוֹשֵׁךְ הַיָּשִׁישׁ בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה

חוּט זִכְרוֹנוֹתָיו בְּאָזְנֵי הַנַּעַר הַיּוֹשֵׁב לְצִדּוֹ:

לְאַחַר שֶׁאַבָּא נִסְתַּלֵּק מֵעֲבוֹדָתוֹ בַּקֹּדֶשׁ

מָעֲטוּ מַשְׁכִּימִים לְפִתְחוֹ, כְּבָר הָלַךְ וּפָחַת דּוֹר־גִּילוֹ,

הָלְכוּ לְעוֹלָמָם לָנוּחַ אֶל־תַּחַת הַגַּלִּים הַיְּרֻקִּים

בְּחַצְרוֹת בָּתֵּי־הָעוֹלָם הַסְּמוּכִים לְמִגְרְשֵׁי־כְפָרִים,

אֶחָד אֶחָד הִסְתַּלְּקוּ יְדִידִים וְאוֹיְבִים בְּנֶפֶשׁ,

נִשְׁאֲרוּ בּוֹדְדִים, מִתְיַתְּמִים, וְדַיָּם בֶּחָצֵר הַגְּדוֹלָה

לַעֲשׂוֹת בָּהּ כָּל־הַנִּשְׁאָר מִדֶּרֶךְ חַיֵּיהֶם הַפְּשׁוּטָה,

קָשְׁתָה עֲלֵיהֶם הֲלִיכָה, וְנַעֲשׂוּ חוֹבְבֵי־סַפְסַלִּים,

יוֹשְׁבֵי אִצְטַבָּה חֲמִימָה בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית,

פִּנָּה מַאֲרִיכָה בְּחֻמָּהּ – לֹא הָיָה עִם מִי לְשׂוֹחֵחַ.

אִשְׁתּוֹ הַיְשִׁישָׁה – זוֹ דַּרְכָּהּ שֶׁאֵינָהּ חוֹבֶבֶת כָּל־עִקָּר

שִׂיחוֹת אִישׁ אַחֵר זוּלָתָהּ, וְדִבְרֵי עַצְמָהּ חֲבִיבִים

מֵאָז וּמֵעוֹלָם עָלֶיהָ מִדִּבְרֵי כָל נוֹשְׂאֵי־נְאוּמִים;

וְעוֹד – מִן הַכְּלָל הִיא יוֹדַעַת כָּל־מָה שֶׁהַיָּשִׁישׁ לָהּ יַגִּיד,

מַה שֶׁהוּא עָתִיד לְהָעִיר בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם וְהַשָּׁנָה.

שִׁשִּׁים שָׁנָה שֶׁהֵמָּה בַּכְּפִיפָה הָאַחַת, כְּבָר אָפְסוּ

דִּבְרֵי־חִבָּה וְקִנְטוּר בֵּינֵיהֶם וּמַה יֵּשׁ לוֹ לוֹמַר?

אֵינָהּ סוֹבֶלֶת אֶת דְּבָרָיו. וּשְׁנֵיהֶם כּוֹבְשִׁים שְׂפָתַיִם

זֶה בְּצַד זֶה עַד שֶׁיָּבוֹא אִישׁ מִן הַשּׁוּק לְשֵׁם שִׂיחָה.

עַכְשָׁו יִשְׁפֹּךְ הַזָּקֵן בְּאָזְנַי בְּעַרְבוֹת־אֲפֵלָה

כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עוֹד לוֹמַר בָּעוֹלָם הַזֶּה הַמִּשְׁתַּעֲמֵם,

עוֹלָם שֶׁדָּהוּ צְבָעָיו, נִתְרוֹקֵן מֵאֶפֶס מַכִּירִים,

חַי חַיִּים זָרִים וְלָהוּט אַחַר מַעֲשִׂים מְשֻׁנִּים,

עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ אַחִים: הָעֵצִים הַמְּלַבְלְבִים בְּעִתָּם,

מַמָּשׁ כְּלַבְלְבָם אָז, כְּשֶׁנִּכְנַס בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה

לְפַרְדֵּס סָבָא שֶׁלּוֹ בְּעוֹדוֹ “שֶׁקֶץ מְשֻׁקָּץ”,

וְהֵמָּה בְּרֵאשִׁית פְּטוּרָם כְּחֹטֶר בַּגֶּזַע בּוֹ עָלוּ,

וְאוֹתָן הַדְּבוֹרִים הַיְקָרוֹת, הָעוֹסְקוֹת בְּמַעֲשֵׂי־בְרֵאשִׁית

לְמִן הֱיוֹת דְּבוֹרָה בָּאָרֶץ, מַמְשִׁיכוֹת וְשׁוֹזְרוֹת חוּט־חַיִּים,

אֲשֶׁר הוּא יָדַע מִקֶּדֶם וַאֲשֶׁר הֵבִין בְּרוּרוֹת,

חוּט לֹא יִנָּתֵק לְעוֹלָם בְּחַסְדּוֹ שֶׁל בּוֹרֵא־הָעוֹלָם…

וְכָךְ אֲנִי יוֹשֵׁב וּמַאֲזִין עַל אֶרֶץ שֶׁכֻּלָּהּ רֹן־דְּבוֹרִים,

כֻּלָּהּ קַן־דְּבוֹרִים וְכֻלָּהּ פּוֹרַחַת לִמְזוֹנוֹת שֶׁל דְּבוֹרִים,

“אֶרֶץ זָבַת הַדְּבָשׁ”, וְהוֹלֵךְ כָּךְ וּמִתְחַוֵּר

פָּסוּק מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, הוֹלֵךְ מִתְחַוֵּר מֵאֵלָיו:

“אֶרֶץ זָבַת דְּבַשׁ” – אֶרֶץ בְּרוּכָה וְזֶה שִׁבְחָהּ.

הִנְנִי שׁוֹמֵעַ הַזִּמְזוּם בְּתוֹךְ הַכַּוָּרוֹת בַּשָּׂדֶה,

בְּגִנַּת עֵץ־פֶּרִי, בַּחֹרְשָׁה, וּבְמַפֶּלֶת שֶׁל אַרְיֵה…

זָבַת דְּבַשׁ! אֲנִי קוֹלֵט קוֹל דְּבָרָיו שֶׁל אַבָּא אַנְטוֹנִי,

אַךְ אֶת־הַנֶּאֱמָר לֹא אֶקְלֹט: – קוֹל זִמְזוּם אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ,

נִים וְלֹא נִים – וְגַם אוּלַי תִּיר וְלֹא תִּיר – וּבְאָזְנַי:

“זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”… “זָבַת דְּבַשׁ”… זֶה זִמְזוּמָהּ.

וְאוּלַי מֵאָז – כְּבָר מֵאָז! מֵאוֹתָם נְשָׁפִים רְחוֹקִים

אֲשֶׁר עִם אַבָּא אַנְטוֹנִי – נִיצוֹצוֹת לְלִבִּי נִכְנָסוּ,

טֶרֶם יְדַעְתִּים וְטֶרֶם אֲנִי הֲבִינוֹתִי, שֶׁהֵמָּה

הָיוּ לַאֲשֶׁר הָיוּ, וְהֵם הֱבִיאוּנִי בְּאֵין רוֹאִים

עַד הַמִּכְוֶרֶת הַזֹּאת – פֹּה בְּאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה,

אוֹתָם נִיצוֹצוֹת־זֵרְעוֹנִים, שֶׁנָּפְלוּ עַל קַרְקַע, שֶׁהִכְשִׁיר

רַבִּי, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּיַד הַתַּנַכְ"ל הַקָּטָן,

ו“סָבָא־מַחֲרַשְׁתָּא” גַּם הוּא, אֲשֶׁר טְרָדַנִי בְּכַעְסוֹ

וּבַחֲמָתוֹ עַד אֵצֶל אַבָּא־אַנְטוֹנִי וּדְבוֹרָיו, –

זְכוּרִים גַּם שְׁלָשְׁתָּם לְטוֹב – אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן!

ב. הַקָּרְבָּן

– – – – – – וּפַעַם וְאָנוּ מְנַצְּחִים

זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה, מְקַפְּצִים־מְדַלְּגִים מֵעִנְיַן

לְעִנְיָן, כְּמִנְהַג יְהוּדִים מִתְוַכְּחִים, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ

כָּךְ לְפָרָשַׁת בִּכּוּרִים בַּתּוֹרָה, וּשְׁאֵלַנִי

אוֹתוֹ הַבָּחוּר: מָה, רַבִּי, הַיְלַמְּדֵנִי, בִּכּוּרִים

לְגַבֵּי דְבַשׁ? וְהַנְּחִיל לְעִנְיָן “פֶּטֶר כָּל־רֶחֶם”?

אוֹמֵר אֲנִי לוֹ: מַה אַתָּה בִּשְׁאֵלַת הֲלָכָה, אָנֹכִי

לְמַעֲשֵׂה מִצְוָה זוֹ, אַךְ לְסִטְרָא אַחֲרָא, קִיַּמְתִּי.

אַתָּה תָּמֵהַּ, שְׁמָעֵנִי לָדַעַת וַאֲסַפֵּרָה.

פַּעַם בְּעֶרֶב מְחֻמָּם, מִסּוֹפֵי־הָאָבִיב הַנּוֹחִים,

עָקָר אַבָּא אַנְטוֹנִי אֶת רַגְלָיו הַכְּבֵדוֹת מִבֵּיתוֹ,

בָּא וְנִתְקָרֵב עַד גֶּדֶר אָבִי, וְהִתְחִיל מְסַפֵּר

אִתּוֹ בְּעִנְיָנֵי־דְּיוֹמָא וְכוּלֵי וְכוּלֵי, וְהָלְכוּ

מוֹשְׁכִים, כְּדַרְכָּם מֵאָז, וְסוֹפָם – מִתְנַגְּחִים בְּעִקְּרֵי

דָת וֶאֱמוּנָה – כְּתָמִיד. עַד שֶׁהִגִּיעוּ כְּתָמִיד

עַד לֶאֱמוּנַת הַשִּׁלּוּשׁ (מְקוֹמָהּ שֶׁל תֻּרְפָּה לְאַנְטוֹנִי).

אַבָּא מְמַלֵּל בְּמֶלֶל, עֲקָצוֹ זֶה וְלֹא נֶעֱקַץ,

אַךְ רְמָזַנִי וְהִרְגַּשְׁתִּי בִּרְמִיזָה קְלִילָה־חֲטוּפָה,

לֵאמֹר: "הַלַּיְלָה אֶל בֵּיתִי תָּבוֹא עִם צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים

כַּחֲצוֹת־לַיְלָה". מֵעוֹלָם לֹא אָמַר לִי דְבָרִים כְּמוֹתָם.

אָרַךְ עָלַי אוֹתוֹ עֶרֶב וְקָשֶׁה לִי הָיָה כְּאֹרֶךְ

צוֹמוֹ שֶׁל יוֹם־כִּפּוּרִים – יוֹם כֻּלּוֹ צוֹם וְיוֹם שָׁרָב.

“אַבָּא” מַה רָאָה, שֶּׁהִזְמִין בַּחֲצוֹת לַיְלָה וָאָמֶשׁ?

וַדַּאי תָּמְהָה תְמִיהָתָהּ אִמִּי בְּהִכָּנְסִי לַמִּטָּה

תּוֹךְ כְּדֵי תְּבִיעָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא כְּבִימוֹת כָּל־הַשָּׁנָה.

עֵר שָׁכַבְתִּי מִתְכַּוֵּץ, מְחַכֶּה לְצִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים,

צִלְצְלוּ תֵּשַׁע וָעֶשֶׂר, וְהִגִּיעָה שְׁעַת קְרִיאַת הַשֶּׂכְוִים.

הַרְחֵק מֵעֵבֶר לַגִּנּוֹת נֵעוֹר בֶּן־שֶׂכְוִי וְהִכְרִיז

עַל מַה שֶׁהִכְרִיז, וּלְקוֹלוֹ עָנָה כָּל־שֶׂכְוִי עַל מוֹטוֹ.

עַד שֶׁעָבְרָה הָרִנָּה כָּל הַכְּפָר כֻּלּוֹ – וְגָמְרָה

שׁוּב מֵעֵבֶר לַגִּנּוֹת, וְשׁוּב עוֹלָם עָיֵף בַּשֵּׁנָה.

צִלְצְלוּ גַּם אַחַת עֶשְׂרֵה – וְהַבַּיִת מָלֵא עוֹד תְּנוּעָה.

מַה־לּוֹ לְאַבָּא הַמַּשְׁהֶה אֶת־שְׁנָתוֹ לְאַחַר יוֹם־יֶגַע?

שָׁעָה לֹא מָצָא אַחֶרֶת לְסַיֵּר אֶת לוּל־הָאַוָּזִים

בִּלְתִּי הַלַּיְלָה, וְהָעוֹף נִתְפַּחֵד וּמַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת,

מַמָּשׁ צְוָחוֹת אַחֲרוֹנוֹת בְּעֶרֶב יוֹם־כִּפּוּר: הַשּׁוֹחֵט

עוֹבֵר מִסִּמְטָה לְסִמְטָה בַּכְּפָר ו“מְסַדֵּר כַּפָּרוֹת”,

אִמָּא – דַּוְקָא הָעֶרֶב עֲסוּקָה בְמִשְׁאֶרֶת מוֹרֶדֶת,

פַּעַם וְעוֹד פַּעַם פָּקְדָה הַכַּד עִם הַבָּצֵק; יָרֵאתִי

שַׁמָּא תִּתְעַקֵּשׁ זוֹ וְעָלְתָה לְפָקְדָהּ בַּשְּׁלִישִׁית!

שֵׁינְדֶּלֶה (אָחוֹת לִי קְטַנָּה) רוֹצָה לְהִתְחַלּוֹת, לֹא הָיְתָה

שָׁעָה לָהּ נוֹחָה אֶלָּא הַיּוֹם – שֶׁאֶתָּפֵס בְּיָדָיִם.

סוֹף סוֹף שָׁכַב לוֹ אַבָּא, וְקוֹל הָאַוָּזִים הִשְׁתַּתֵּק.

בִּצְבֵּץ גּוּשׁ הַמִּשְׁאֶרֶת וְעָלָה עַד שְׂפוֹת הַמַּגֶּבֶת,

אִמָּא גַּם הִיא בְּמִטָּתָהּ, יְשֵׁנָה, וְשֵׁינְדֶּלֶה נָחָה.

מִגְדַּל־הַמְּצִלּוֹת גַּם הוּא, נִרְאֶה, נִרְדַּם עִם כֻּלָּם.

שׁוֹמֵר בֵּית־הַכְּנֵסִיָּה (גַּבְרִילוֹ) בִּלְבֵּל הַשָּׁעוֹת,

שֶׁקֶט שֶׁבְּשֶׁקֶט בַּכְּפָר, שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה בַּבָּיִת.

קוֹל הַדּוּמִיָּה אַךְ הוּא, שׁוֹמֵעַ אֲנִי, מָלֵא רִנָּה.

צִפּוֹר דְּרוּסַת־הַטּוֹרֵף תְּמָרֵר בִּצְוָחָה – נִשְׁתַּתְּקָה.

מִי־שֶׁהוּא נֶעְלָם תּוֹעֶה בִּפְסִיעוֹת לֹא־שֶׁמַע, מִתְהַלֵּךְ,

זְרָדִים שֶׁיָּבְשׁוּ, חֲרוּכִים וּצְרוּמִים, מְכַרְכְּרִים פִּתְאֹם

תַּחַת כַּף־רַגְלוֹ; חֲצָצִית, שָׁמְטָה מִגַּל, מִתְגַּלְגֶּלֶת.

מִי הוּא שֶׁאָחַז בְּכַפּוֹ בִּטְרַקְלִיל הַבְּאֵר, וְהַטִּפִּין

פִּתְאֹם הִתְחִילוּ מִזְדָּרְזוֹת בְּפַעְפּוּעֵי־בַעְבּוּעִים?

הָס! צִפָּרְנַיִם לְמִפְתָּן: גּוֹרֶדֶת, גּוֹרֶדֶת, גּוֹרֶדֶת…

אָיֹם וְנוֹרָא הָאֹפֶל וּמָלֵא מִלַּחַשׁ מְלַחֲשִׁים.

תְּנוּעָה חֲלוּשָׁה אֲיֻמָּה – וּפִתְאֹם הַדְּמָמָה נִקְרָעָה.

אַרְבַּע הֵרִיעַ הַפַּעֲמוֹן, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה צְרִיחוֹת הִצְרִיחַ

לְתוֹךְ הָאֲפֵלָה הַחַיָּה…

עַל קְצוֹת בְּהוֹנוֹתַי נִתַּקְתִּי,

חָשׁ־מִתְמַהְמֵהַּ בְּאַחַת אֶל דֶּלֶת הַחֶדֶר וְלִבִּי

מֵת עִם כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה, מֵת עִם כָּל רַחַשׁ וְרָחַשׁ.

אָדָם לֹא הִרְגִּישׁ בְּצֵאתִי, לֹא הִרְגִּישׁ הַכֶּלֶב בְּלֶכְתִּי,

עֵר אַךְ אָנֹכִי בַּבַּיִת, וְכַף הַמַּנְעוּל הַצָּרוּד

נַעֲנָה לִי וְלֹא רָטַן, וְגַם בְּבֵית אַבָּא אַנְטוֹנִי

– “אַתָּה, בַּחוּרִי?” – אֲנִי הוּא! אַבָּא אַנְטוֹנִי, מַה־קָּרָה?

–“רוֹצֶה אַתָּה וְאִתִּי תֵּרֵד לַגֶּשֶׁר הֶחָדָשׁ?”

–אַבָּא, לָמָּה לְשָׁם? – "הַנְּחִיל הָרִאשׁוֹן כְּבָר פָּרַח

מִן הַכַּוֶּרֶת – בְּכוֹרִי; קָרְבָּן לוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא".

–קָרְבָּן? לְמִי? – "אַךְ לוֹ, “לַשָּׁחוֹר”… לְסִטְרָא אַחֲרָא,

הַס מִלְּהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ. שִׂים יָד לְפֶה" – נִשְׁתַּתָּקְתִּי.

נָטַל אַבָּא אַנְטוֹנִי הַנָּפָה הַשְּׁבוּרָה, אֲרוּזָה

מַטְלִית מִבְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת. – “רוֹצֶה אַתָּה?” – בְּרָצוֹן!

נִטְפַּל אֵלֵינוּ הַכֶּלֶב, הֱנִיסוֹ הַדְּיָקוֹן בַּמַּטֶּה,

אָחַז בְּכַפִּי – וַנֵּלֶךְ. נִכְנַסְנוּ לָעֵבֶר הַמְצֻלָּל.

סַהַר פָּגוּם מִשְׁמֹאלִי מְדַדֶּה בְּרָאשֵׁי אִילָנוֹת.

שִׁנּוּ סִמְטָאוֹת פַּרְצוּפָן, הָיוּ הַבָּתִּים אֲחֵרִים,

נַעֲשׂוּ גְּלוּמִים־עֲצוּמִים, חָיוּ הַסְּבַךְ וְהַשִּׂיחַ.

גִּלּוּ הָעֵצִים אֶת פְּנֵיהֶם – פְּנֵי חַיּוֹת מְשֻׁנּוֹת מַבְהִילוֹת,

פּוֹשְׁטוֹת כַּפַּיִם שְׂעִירוֹת־מְעֻקָּצוֹת וּלְהוּטוֹת לִתְפִיסָה.

כְּלָבִים בֵּרְכוּנוּ בִּלְשׁוֹן־כְּלָבִים גְּרוּעָה נַבְחָנִית.

עוֹלָה חַיָּה כְּנֶגְדֵּנוּ, מְדַדָּה מְשֻׁנּוֹת בַּהֲלִיכָה,

דִּלּוּג דְּהִירָה בְּצַד דִּלּוּג דְּהִירָה כְּבֵדָה,

פּוֹשְׁטָה צַוָּאר מָאֳרָךְ וּמְכַנְּסָה בִּלְעִיסָה עַצְלָנִית,

נוֹשְׁמָה וְנוֹשְׁפָה בְּקוֹלוֹת וְשׁוּב הִיא מַזְּקִיפָה צַוָּארָהּ, –

עַד שֶׁנִּתְחַוְּרָה לָנוּ – תַּבְנִית סוּס כָּבוּל בְּבַרְזֶל,

סוּסָה מְדַדָּה אַתְּלַת נִתְקֶלֶת־מֻתְקֶלֶת בִּגְדֵרוֹת,

פּוֹסְעָה בְּדִלּוּג, צוֹלַעַת עַל שְׁלֹשׁ פַּרְסוֹתֶיהָ הַכְּפוּתוֹת.

רַק יָרֵחַ סוֹף־חֹדֶשׁ נִטְפָּל בָּא מֵאֲחוֹרֵינוּ,

עוֹקֵב אַחֲרֵי צְעָדֵינוּ: יֵשׁ וְהוּא הוֹלֵךְ וְנִתְלֶה

בְּזֶרֶד־אִילָנוֹת מְעֻקָּץ אוֹ קוֹפֵץ־פּוֹסֵעַ עַל גַּגּוֹת

בָּתִּים עֲטוּרִים קַשׁ זָהָב, כְּאוֹתָהּ הַשֻּנְרָה בְּהִתְגַּנְּבָה;

אוֹ מֵאֲחוֹרֵי מֵעֲשֵׁנָה רְחָבָה הוּא מַסְתִּיר אֶת פָּנָיו,

אוֹ מֵעֵבֶר לִסְנִיפוֹ שֶׁל דִּיר רְחַב־כְּתָלִים וָשַׁעַר.

נִגְלֶה שׁוּב וְהוּא מֵצִיף עַל סְבִיבָיו אֶת כֶּסֶף קְסָמָיו.

עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לַמּוֹרָד בַּמִּשְׁעוֹל הַיּוֹרֵד הַמַּיְמָה,

הִנֵּה גַּם מַעֲקוֹת הַגֶּשֶׁר. אֵין זֶה כִּי אִם אֵימַת הַלַּיְלָה

עָלָיו, כִּי קַרְשֵׁי מַצָּעוֹ מִזְדַּעְזְעִים בְּרֶטֶט־חֲרִיקָה.

אוֹתוֹ הַנַּחַל הַקָּטָן הַנָּתוּן בִּמְצָרֵי בֵין־גְּדוֹתָיו,

כָּרֹם מִכָּאן וּמִכָּאן, בְּהִתְכַּנְּסוֹ בְּשִׁלְהֵי דְאָבִיב,

אַחַר שֶׁגָּאָה בְּשֶׁטֶף וְעָבַר עַל גְּדוֹתָיו הַצְּנוּעוֹת,

הָיָה לְזֶרֶם שָׁחוֹר, נִמְהָר אֶל אַפְסֵי מֶרְחַקִּים,

נִכְסָף אֵלָיו וּמְגָרֵף.

עָמַדְנוּ בְּאֶמְצַע הַגֶּשֶׁר,

הִבִּיט אַנְטוֹנִי, הִסְתַּכֵּל וּבְקוֹל רוֹעֵד פָּתַח וְאָמַר:

–“הֵא, הֵבֵאתִי לְךָ אֶת שֶׁלָּךְ!” – וְשָׁנָה וְשִׁלֵּשׁ,

זָרַק הַנָּפָה בַּנַּחַל, מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה – צָלָלָה.

שָׁעָה קַלָּה הִבַּטְנוּ לִמְקוֹם־נְפִילָתָהּ – אֵינֶנָּה.

רֶגַע נִדְמֶה לִי, כְּאִלּוּ יָצְאָה כַּף גְּרוּמָה שְׂעִירָה

מִן הַמַּעֲמַקִּים, מִתַּחַת, וְתָפְסָה הַנְּחִיל וְהַנָּפָה.

עָבְרָה צְמַרְמֹרֶת בְּגוּפִי, תָּפַסְתִּי בְּכַף יַד הַדְיָקוֹן.

–“קַבֵּל! רָאִיתָ?” – רָאִיתִי! – כִּי תֵּכֶף בַּמַּיִם שָׁקָעָה.

–"נֵלֵךְ! לָחַשׁ הַזָּקֵן – רְאֵה! לְאִישׁ אַל תְּסַפֵּר.

גַּם אַל תַּבֵּט אַחֲרֶיךָ, הֲלֹא בְּנַפְשֵׁנוּ – שָׁמָעְתָּ?"

שׁוּב מַחֲרִישִׁים נְבוּכִים פָּסַעְנוּ בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ,

אֶלָּא הָיָה עוֹד אֶחָד וְאוֹתוֹ אֲנִי לֹא רָאִיתִי,

אֶלָּא הֵד פְּסִיעוֹתָיו הִרְגַּשְׁתִּי וְגַם נְשִׁימָתוֹ

מֵאֲחוֹרַי עַל גַּבִּי, חַמָּה מְאֹד – וּבְהַפְסָקוֹת.

שער ששי

א. דִּבְרֵי הַבָּחוּר

הִתְחִיל בָּא אוֹתוֹ הֶחָלוּץ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֵלֵינוּ,

בָּא וּמִתְכַּנֵּס יְחִידִי אֶל גֶּדֶר מִכְוַרְתִּי וְיוֹשֵׁב

בְּמָקוֹם שֶּׁיִּיטַב לוֹ, נִרְאֶה, מַאֲזִין וּמַקְשִׁיב לְשִׁירַת

קְהַל דְּבוֹרַי הַנְּפוֹצוֹת – יוֹשֵׁב וּמַאֲזִין וְשׁוֹתֵק.

וְיֵשׁ, וּמִתּוֹךְ יְשִׁיבָתוֹ הוּא הוֹזֶה חוֹלֵם בְּהָקִיץ,

כֻּלּוֹ שָׁקוּעַ מִתְעַמֵּק, מִתְיַחֵד לוֹ שָׁם עִם נִשְׁמָתוֹ.

פָּנָיו קוֹדְרִים וְהוֹלְכִים, וְהוּא אֵינוֹ כָאן, אֶלָּא מַרְחִיק

לָעוּף בְּמֶרְחַקֵּי־מֶרְחַקִּים, עַד שֶׁאֶכְבֹּשׁ אֶת יִצְרִי.

פַּעַם נָגַעְתִּי בִּכְתֵפוֹ, מְחַיֵּךְ אֲנִי לוֹ וְשׁוֹאֵל:

“בְּנִי רְחִימָאי, אֱמָר־נָא, מֵאַיִן תָּבוֹא, בַּחוּרִי?”

– דּוֹדִי, דְּבָרוֹ יַעֲנֵנִי, מִמַּעְבְּרוֹת טְשׁוֹנְגַר⁶⁰ הִנֵּה שַׁבְתִּי,

מִמַּעַרְכוֹת הַקְּרָב: שָׁמַעְתִּי שׁוּב מַפַּץ פְּצָצוֹת.

– “זֹאת אֵינִי מַשִּׂיג: מַה עִנְיַן טְשׁוֹנְגַר זֶה וּלְשִׁירַת דְּבוֹרַי?”

– דּוֹדִי, אַל תִּכְעַס, אִם אֵין זֶה לְרָצוֹן לְךָ – לֹא אָבֹא.

– “לֹא, כִּי תּוֹאִיל לְהַסְבִּיר לִי עִנְיַן טְשׁוֹנְגַר – שְׁאֵלָתִי”.

–דּוֹדִי, שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי שִׁירַת הַדְּבוֹרִים וּבְאָזְנַי

שָׁרִים כַּדּוּרֵי טְשׁוֹנְגַר, וְנוֹבְחוֹת מְכוֹנוֹת־הַיְרִיָּה

עַל הַמַּעְבָּרוֹת וְעַל הַחֲפִירוֹת בְּעֶצֶם יוֹם חֹרֶף,

קוֹל עֲנוֹת הַמִּלְחָמָה: אֲדֻמִּים נִלְחָמִים בִּלְבָנִים.

דּוֹדִי, אָמַרְתִּי לְךָ: יֵשׁ אֲשֶׁר דַּעְתִּי נִטְרֶפֶת.

יוֹשֵׁב אָנֹכִי וּמַאֲזִין, וְאָזְנַי קוֹלְטוֹת הַשִּׁירָה,

שִׁירָה זוֹ, מָה הִיא, אֱמוֹר: שִׁירָה אוֹ סְתָם קוֹל־כְּנָפַיִם?

הֲרֵי גַּם אַתָּה סִפַּרְתָּ עַל שִׁירַת הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה,

הַתּוֹקַעַת תְּקִיעָתָהּ עַד שֶׁצָּרָתָהּ בַּתָּוֶךְ,

בְּאוֹתָהּ כַּוֶּרֶת, עוֹד שׁוֹהָה, לָהּ עוֹנָה אֲסִירַת־הַכֶּלֶא.

אַתָּה מָכִּיר בַּשָּׁאוֹן, בְּאוֹתוֹ הַשָּׁאוֹן הַנִּפְלָא

טֶרֶם יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו נְחִיל כָּל־הַמְהַגְּרִים וְיָעוּף,

אוּלַי שִׁיר מַהְפֵּכָה? וְאִם שִׁיר מַהְפֵּכָה – מִנַּיִן?

הִנֵּה אַתָּה שׁוֹמֵעַ הַשִּׁירָה הָעוֹלָה מִסָּבִיב,

סָבוּר אַתָּה שֶׁזּוֹהִי שִׁירָה שֶׁל עִדּוּד וְזֵרוּז,

וְאוּלַי שֶׁל יֵאוּשׁ־עוֹלָמִים – לַמְּוַתְּרִים עַל נַפְשָׁם וּדְרוֹרָם?

שִׁירַת עֲבָדִים מְיֻאָשִׁים וּלְשֵׁם קִיּוּם מִינָם בָּעוֹלָם,

לְשֵׁם הַשְׁאָרַת בֵּית־דְּבוֹרָה, כַּאֲשֶׁר הָפַךְ וְהָיָה

בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שְׁנוֹת־קְרָב וּמִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים נְטוּשָׁה,

מִלְחֲמוֹת הֶרֶג אַכְזָרִי וּקְרָבוֹת, חֶמְלָה לֹא יָדְעוּ.

אוּלָם עוֹד הֵד מִפִּי הֵד יֵשׁ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע וְאַכִּיר

בְּאוֹתָהּ הַשִּׁירָה נִיצוֹצוֹת שֶׁל מֶרֶד בּוֹקְעִים וְעוֹלִים,

טֶרֶם וִתֵּר הַפְּרָט לְטוֹבַת הַכְּלָל – הַכַּוֶּרֶת,

עַל כָּל יֵשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ: עַל חֹפֶשׁ, עַל אַהֲבָה, עַל חַיִּים,

וְלֹא בְּתוֹךְ קַו־כְּבָר־קָבוּעַ וְלֹא בְּמִסְגֶּרֶת־מֵעוֹלָם,

לְשֵׁם… לְשֵׁם רַאֲיָה, שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁמוֹר בָּעוֹלָם עַל מִין זֶה

גַּם בְּמִשְׁטַר כַּוֶּרֶת של דְּבוֹרִים יוֹצְרוֹת־מַמְלָכָה.

אוּלַי יֵשׁ נִימָה נִסְתֶּרֶת שֶׁל מֶרֶד מִתְעַתֵּד בְּמַשָּׁאוֹן,

רֻקַּם בַּסֵּתֶר וְעוֹלֶה, מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים עֲתִידָה

לַהֲפוֹךְ אָשְׁיוֹת כַּוַּרְתָּהּ וְכָל מַה שֶׁקִּבֵּל עֹל מַלְכוּת,

כֹּחוֹת נִסְתָּרִים נַעֲלָמִים… מַה־טּוֹב לְךָ בֶאֱמוּנָתְךָ:

יֶשְׁנוֹ גּוֹזֵר גְּזֵרָה – וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ שַׁלָּמָה –

אֶלָּא הוּא הַיּוֹדֵעַ, וְאַתָּה מַצְדִּיק דִּינֶךָ.

וּמוֹסִיף הַבָּחוּר: מַה טּוֹב לְךָ, דּוֹדִי, שֶׁאַתָּה הַמַּאֲמִין

אֲבָל אָנֹכִי… שֶׁאֵין לִי אֶלָּא תְּמוּרוֹת־חֲלִיפוֹת,

אֵין לִי מִיצִירָה מִבְּרֵאשִׁית, וְאֵין לִי מִסּוֹף כָּל הַיָּמִים.

רֵאשִׁית הַגַּז⁶¹ אֲשׁוּרֶנּוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּקִנּוֹ,

מִי הֵם אֲבוֹת אֲבוֹתֵיהֶם? מִי יֵדַע, מִי יָבִין לוֹ עַתָּה?

אֵלֶּה שֶׁרֻבָּם דְּרֻבָּם מִשְׁפַּחַת הַדְּבוֹרִים, עֲדַיִן

אֵין לָהֶם כָּל מַמְלָכָה וְכַוֶּרֶת, כִּדְבוֹרַת־הַחוֹרִים,

כְּחוֹתְכֵי־עֲלֵי־הַוֶּרֶד וְכוֹרֵי־הַמִּכְרוֹת בָּאִילָן,

כְּאוֹתָהּ הַבּוֹנָה הַחָפְשִׁית נוֹטֶלֶת בָּתֵּי־שַׁבְּלוּלִים

לִבְנוֹת בְּדַיְסָה שֶׁל עָלִים תָּאֶיהָ בִּשְׁבִיל הַדַּיָּרוֹת, –

אֵינָם אֶלָּא שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל חוּלְיוֹת וְחוּלְיוֹת־נִסְיוֹנוֹת,

דַּרְגוֹת־הִתְפַּתְּחוּת, וְיֶתֶר הִתְפַּתְּחוּת בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים,

עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְכָאן, לְאוֹתוֹ הָאֹשֶׁר הָאָיֹם,

מִשְׁטָר שִׁתּוּפִי עִקְבִי וְאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ.

אֵין לָהֶם אוֹתָם הַסְּפָרִים, שֶׁגָּנְזוּ מְחוֹלְלֵי דָתָם,

סֵפֶר מִלְחֲמוֹת אֵלִים וּבַעַל־דְּבוֹר אֱלֹהֵיהֶם.

וְאוּלַי הַשִּׁירָה אֵינֶנָּה אֶלָּא קִינַת עֲבָדִים,

קִינַת נֶפֶשׁ אֲבוּדָה אֲשֶׁר לֹא מָצְאָה תִקּוּנָהּ,

קִינַת אִמָּהוֹת לֹא עֻבְּרוּ וַאֲשֶׁר לֹא הֶעֱמִיד רַחְמָן

וְלָדוֹת בָּעוֹלָם וְהֵן מְבַכּוֹת רְגָשִׁים חֲנוּקִים,

רִמְזֵי מַאֲוַיֵּהֶן, שֶׁנִּטְּלוּ מֵהֶן בְּעַל כָּרְחָן.

סוֹף־סוֹף יְצוּר לֹא נוֹלַד אֶלָּא כְּדֵי לָמֹץ בְּחַיָּיו

אוֹתָהּ טִפַּת הָאֹשֶׁר, לוֹ נִתְּנוּ בִּשְׁבִילָהּ יְצוּרָיו;

סוֹף־סוֹף הַיָּחִיד, זִיק אָשְׁרוֹ קוֹדֵם לַכֹּל בְּעוֹלָמוֹ.

תֹּאמַר אָשְׁרוֹ שֶׁלּוֹ, וְלֹא שֶׁיְהִי קָרְבַּן־תָּמִיד

עַל מִזְבֵּחַ, לֹא בָנָה, לִצְרָכָיו שֶׁל נֶעְלָם מֶנּוּ.

לוּ אֲדַבֵּרָה… אָמַרְתִּי, שֶׁדַּעְתִּי נִטְרְפָה עָלָי.

ב. הוֹסִיף הַבָּחוּר וְאָמָר…

תְּנֵנִי אֲדַבְּרָה… אָמַרְתִּי, שֶׁדַּעְתִּי עָלַי מִטָּרֶפֶת…

עוֹמֵד אָנֹכִי וּמַאֲזִין וּמַאֲזִין לִשְׁאוֹן הַכַּוֶּרֶת,

זִמְזוּם “עַמָּא דְּדַהֲבָא”, כְּדֵי לָצוּד, כְּדֵי לִקְלוֹט צְלִיל בּוֹדֵד

פֹּה מִצְּלִילֵי הַבָּאוֹת, מִשִּׁירַת הֶעָתִיד הָרָחוֹק,

צְלִיל קַל שֶׁבַּקַּלִּים מֵאוֹתָם הַקְּרָבוֹת הַגְּדוֹלִים בֶּעָבָר

(אוּלַי מִלְחֲמוֹת דּוֹרוֹת, קְרָבוֹת שְׁנוֹת אֶלֶף וָאֶלֶף,

הֵד־קוֹל שֶׁלְּאַחַר־בְּרֵאשִׁית, פְּלִיטֵי צְלִילִים עֲמוּמִים

אַחַר רְעָמִים וְסוּפוֹת אֲיֻמּוֹת בְּמֶשֶׁךְ שֶׁל תְּקוּפוֹת).

שֶׁמָּא אֵין אוֹתָהּ כַּוֶּרֶת אֶלָּא סֵמֶל־מִפְלֶצֶת,

וְיֵשׁ בָּהּ הֵד אַחֲרוֹן שֶׁל אַנְחוֹת אַחֲרוֹנִים… אוֹ אֶקְלֹט

צְלִילוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁל מֶרֶד מִתְעַתֵּד וּבָא לְהִסְתָּעֵר.

וְאוּלַי אֵין אוֹתָהּ כַּוֶּרֶת אֶלָּא סֵמֶל־מִפְלֶצֶת,

וְעוֹד נַגִּיעַ לְכָךְ… אוּלַי כָּמוֹהָ כְּמַנְגִּינוֹת

שִׁירֵי הַבָּאוֹת הַקָּמוֹת עָלֵינוּ, עַל אָדָם בָּאָרֶץ;

אוּלַי גַּם סוֹף הָאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ – כַּוֶּרֶת הָאָדָם.

אוּלַי פֹּה גַּם חֲזוֹן כָּל מַאֲמַצֵּי אֱנוֹשׁ וְתִקְווֹתָיו:

אֱמֶת – כַּמְּצֻוֶּה, בַּקָּו, בְּמִסְגֶּרֶת מִשְׁמַעַת־סַנְוֵרִים,

וְלָדוֹת בְּלֹא חִיּוּךְ שֶׁל אֵם, לְאֵין כָּל אַבְהוּת, כָּל אַמְהוּת,

הֵרָיוֹן עַל־פִּי צַו לַמְעַבֵּר, הַבָּא עַל־פִּי בְרֵרָה

שֶׁל הַהַנְהָלָה הָרָאשִׁית, וְאוּלַי בִּזְרִיקָה בְּיַד מֻמְחֶה.

דּוֹדִי, אֱמָר־לִי בְּסוֹד, גַּלֵּה לִי מִפֶּה אֶל הָאֹזֶן:

מַה כָּאן, מַה בַּכַּוֶּרֶת – חֵרוּת הִיא זוֹ וְאִם עַבְדוּת,

כָּל הָעֲבוֹדָה, הֶעָמָל, לְשֵׁם קֵיבַת־הַכְּלָל הַנִּרְחֶבֶת?

מַה־יֵּשׁ בָּעוֹלָם – כְּלוּם חֵרוּת הָעַבְדוּת, אוֹ עַבְדוּת הַחֵרוּת?

דּוֹדִי, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה בֵּין עַבְדוּת לְעַבְדוּת –

עַבְדוּת חֲמוֹרוֹ שֶׁל פִּנְחָס אוֹ עַבְדוּת עֶבֶד־עֲבָדָיו

שֶׁל שְׁתוּקִי־סְתוּמִי, לְהַבְדִּיל. אֱמָר־לִי, מַדּוּעַ

מָוֶת וְכִלְיוֹן־יְתוֹמִים לְכָל הָעֲנָקִים הַבּוֹדְדִים

וְשֶׁפַע וְחַיִּים לְרִבְבוֹת קְטַנֵּי־הַקְּטַנִּים הַשּׁוֹרְצִים?

מֶרְחַב הַפַּמְפָּה⁶² הַגְּדוֹלָה, אַלְפֵי מִילִין עַל אַלְפִין,

הוּא לֹא יִשָּׂא אֶת שֵׁבֶט הַמֵּגַתֶּרְיוֹן⁶³ בִּתְחוּמוֹ;

וְזֶרֶם הַמִּיסִיסִיפִּי⁶⁴ לֹא מָצָא לוֹ לַדִּפְּלוֹדוֹקוּס;⁶⁵

וּרְבָבוֹת כִּפְלֵי רְבָבוֹת שֶׁל נְמָלִים וּדְבוֹרִים

יִשְׁרְצוּ שָׁרֹץ עַל שַׁעַל וְטֶפַח־עַל־טֶפַח אֲדָמָה.

זֶה סֵמֶל קֵץ כָּל־בָּשָׂר. לְשֵׁם מָה? לְשֵׁם מָה, כִּי אֵדַע?

אָדָם־דְּבוֹרָה עוֹד יָקוּם, עוֹד חָזוֹן לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים…

אַחַר שֶׁאָפְסָה וְכָלְתָה הַחַיָּה הָרָעָה בָּעוֹלָם:

פֶּתֶן וּפֶרֶס וּזְאֵב… וְהָאָדָם… – וְהָיָה זֶה יוֹרְשׁוֹ,

יוֹרֵשׁ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. דּוֹרֵס יְכַלֶּה אֶת דּוֹרֵס,

וְדוֹרֵס־הַדּוֹרְסִים אֶת כֻּלָם, וְסוֹפוֹ יְכַלֶּה אֶת עַצְמוֹ.

וְהָיְתָה אַדְמָתוֹ יְרֵשָׁה לִבְנֵי־הַחֲרָקִים לְמִינָם,

לְחַכְמֵי הָרֶמֶשׂ בִּלְבַד: דְּבוֹרָה וּנְמָלָה וְעַפְרִית,⁶⁶

אַךְ מִהְיוֹתָם רִאשׁוֹנִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה הַגְּדוֹלָה:

תּוֹרַת הַקּוֹמוּנִיזְמוּס… הֲלֹא מְטֹרָף אָנֹכִי…

אוּלַי בַּחֲלִיפוֹת חֲלִיפוֹת שְׁנוֹת מֶרֶד וּמַהְפֵּכוֹת,

שְׁנוֹת שְׁפִיכַת דָּמִים כַּמַּיִם וְנַהֲרֵי נַחֲלֵי דְמָעוֹת,

נוּכַל נַגִּיעַ גַּם אָנוּ – גֶּזַע הָאָדָם – לְאוֹתוֹ

אֹשֶׁר שֶׁל מִשְׁטַר־דְּבוֹרִים, הָאֹשֶׁר הָאָיֹם, הָאָרוּר.

וּכְשֶׁנַגִּיעַ, מַה־יִּהְיֶה? אָז מַה־יִּהְיֶה – הֲרֵינוּ

רוֹאִים אוֹתוֹ הַמִּשְׁטָר, לְאַחַר שֶׁאֵלָיו הִגִּיעוּ,

הָיוּ לַעֲבָדִים! דִּבְשָׁם נִקַּח כָּל שָׁעָה –

וְכַטּוֹב בְּעֵינֵינוּ! נְחַבֵּר מִשְׁפָּחָה בְמִשְׁפָּחָה,

יַעַן זֶה טוֹב לְמִשְׁקֵנוּ, לְהַרְבּוֹת רְוָחִים וּרְוָחִים;

מַלְכָּה נָמִיר בְּמַלְכָּה, בִּ“רְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה”,

מַמָּשׁ כַּכָּתוּב… וְעַכְשָׁו – עַכְשָׁו, אִם נִרְצֶה, נְשַׁתֵּף

מַלְכָּה לְמַלְכָּה, כִּי הִנֵּה בְיָדֵנוּ מִקְנֵנוּ הַמְּעוֹפֵף.

וְיֵשׁ לִי עוֹד חָזוֹן מְאֹד אָיֹם לְיָמִים וּלְעָתִיד מְאֹד רָחוֹק…

ג. הָעֵצָה

וּפַעַם סָח לִי הַבָּחוּר: – יָדַעְתָּ, הָיִיתִי בְּרוּסְיָה

חַיָּל בִּגְדוּדֵי דֵנִיקִין? לֹא שֶׁגֻּיַּסְתִּי, חָלִילָה,

הַגַּע בְּעַצְמְךָ, דּוֹדִי, מֵרָצוֹן נִכְנַסְתִּי – מִתְנַדֵּב,

דָּבֵק הָיִיתִי בָּעִקָּר: אַחַת וּבִלְתִּי נֶחְלֶקֶת.⁶⁷

– “יִיַּשַּׁר כֹּחֶךָ” – עָנִיתִי. וְהַבָּחוּר מַמְשִׁיךְ בַּדִּבּוּר:

– עוֹד הַרְבֵּה זְמַן גַּם לְאַחַר מַעֲשֵׂה בַּלְטָה, פְּרוֹסְקוּרוֹב,⁶⁸

וְכוּלֵי, וְכוּלֵי, עַד… עַד שֶׁנִּתְיָאַשְׁתִּי מִלְּבָנִים.

וְשׁוּב נִכְנַסְתִּי לְגִיּוּס – בְּקַלְגַּסָּיו שֶׁל טְרוֹצְקִי,

אֵצֶל מַעְבְּרוֹת טְשׁוּנְגַּר בַּצָּבָא הָאָדֹם, שָׁמָעְתָּ?

– “תֵּיתֵי לְךָ, בֵּן יַקִּיר, שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים, יָדַעְתִּי” –

לוֹ עָנִיתִי – "וְעַכְשָׁו מָה אַתָּה, אָדֹם אוֹ לָבָן?

מַשְׁמָע, כֻּלְּךָ תְּכֵלֶת? לְמַלֵּא כָּל צֶבַע בְּדֶגֶל

אַבָּא מִיקוֹלַא הַצַּאר?…" עָנָה לִי: – "כֵּן, סָבוּרְנִי,

לָבָן וּתְכֵלֶת מִכָּאן, וְאָדֹם מִכָּאן, שֶׁמָּא לֹא כֵן?"

– “הֵן בִּידִידוּת אָנוּ מִתְוַכְּחִים” – עָנִיתִי לוֹ אָנִי –

"אֶלָּא אָנֹכִי בְּכָךְ: הַלָּבָן הוּא חִוֵּר, וּמַהֵר

יַחְלֹף כָּלִיל וְעָבַר, מִצְטַעֵר אֲנִי עַל הָאֹדֶם.

זִוּוּג שְׁנֵי אֵלֶּה קָשֶׁה לִי, גַּם לְךָ, רְחִימָאִי,

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלָּנוּ, וְכָתוּב:

‘וַיִּתְרוֹצְצוּ הַבּוֹנִים’ – אוֹי וַאֲבוֹי לָהּ לְאִמָּא!

וְרוֹאֶה אֲנִי, גַּם בְּךָ עֲדַיִן מִתְרוֹצְצִים הַבָּנִים".

– "אָכֵן, דּוֹדִי, מִתְרוֹצְצִים, וְהֵיאַךְ מִתְרוֹצְצִים לְעִתִּים!

– “לֵךְ וְאָהַבְתָּ בַּחוּרָה…” – יֵשׁ לִי בַּחוּרָה… אָהַבְתִּי.

– "אַל תְּהִי נִכְנַס לִדְבָרָי… נְטַע לְךָ עֵץ, וְשׁוּב תִטַּע.

מִי שֶׁנָּטַע לוֹ אִילָן בָּאָרֶץ, פֹּה יַכֶּה שָׁרָשִׁים,

הוּא גּוּפוֹ יַכֶּה שָׁרָשִׁים עוֹד טֶרֶם יַשְׁרִישׁ הָאִילָן.

מַאֲפִיל אוֹתוֹ הָעֵץ עַל כַּמָּה וְכַמָּה טְלָאִים.

אֵין זֹאת לְךָ אוּקְרַאִינָה, שֶׁאָדָם כּוֹרֵת הַזְּמוֹרָה

מִן הָעֲרָבָה הַיְרֻקָּה וְנוֹעֵץ אוֹתָהּ בַּקַּרְקַע;

עַד שֶׁהוּא פּוֹנֶה לְכָאן, עַד שֶׁהוּא פּוֹנֶה לְהָתָם –

אִילָן מְלַבְלֵב לְפָנָיו… פֹּה הָבֵן תָּבִין לָדַעַת

צַעַר גִּדּוּל שְׁתִילִים וְתִלְמַד בְּעַל פֶּה יָפֶה יָפֶה

תְּפִלּוֹת גֶשֶׁם וָטָל. תְסַקֵּל וְתַעְדֹּר וְתַשְׁקֶה,

תִּירָא מִצִּנָּה בַלַּיְלָה וְיוֹמָם מֵחַמָּה יוֹקֶדֶת,

יוֹם וְגַם לַיְלָה לְךָ יִהְיוּ מִשְׁמֶרֶת מִפֶּרֶא עֲרָבִי,

שֶׁמָּא יָבוֹא יַעַקְרֶנּוּ. כְּבֵן לְךָ יִיקַר הָאִילָן.

עַד שֶׁזֶּה הוֹלֵךְ וְגָדֵל יְטֻשְׁטַשׁ חֲלוֹם הַקּוֹמוּנָה.

אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לְעוֹלָם קָרוֹב אֵלֶיהָ,

דַּוְקָא קָרוֹב אֵלֶיהָ. צֵא וְאַרְאֶךָּ קוֹמוּנָה.

לֹא בְּעִיּוּן סְתָם וְיָפֶה עַל גַּבֵּי הַסֵּפֶר,

אֶלָּא קַיֶּמֶת וְחַיָּה, וְאֵין לָהּ וִתּוּרִים וְהִסּוּסִים,

אָכֵן קוֹמוּנָה כַּנֶּאֱמָר. הִנֵּה כַּוֶּרֶת שֶׁל דְּבוֹרִים.

צֵא מִקִּבּוּצְךָ, הִתְלַוֵּה עִמִּי, וְנִהְיֶה שֻׁתָּפִים.

זָקוּק אֲנִי לְשֻׁתָּף וְיָאֶה לִי אָתָּה; כָּל אָדָם,

עַד שֶׁהוּא שׁוֹגֶה בַּחֲלוֹמוֹת, טָהוֹר לְבָבוֹ וְיָשָׁר.

כְּלָל זֶה נְקֹט בְּיָדֶךָ: כַּוֶּרֶת לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת

עַל הַנִּקָּיוֹן בִּלְבַד. וְיִהְיוּ בְגָדֶיךָ נְקִיִּים,

נְקִיָּה תְהִי הַכַּוֶּרֶת, וְהָיָה נָקִי לְבָבֶךְ.

חָכְמַת דְּבוֹרִים – שֶׁהֵן מַרְגִּישׁוֹת גַּם בִּכְגוֹן אֵלֶּה.

לָמָּה אַתָּה מִצְטַחֵק? שְׁאַל כַּוְרָנִים וָתִיקִים.

כַּוְרָן שֶׁכֶּתֶם עַל נַפְשׁוֹ עֲדֶן לֹא רָאָה מֵעוֹלָם

סִמָּן שֶׁל בְּרָכָה בְּמִכְוַרְתּוֹ. אֵיךְ יוֹדְעוֹת הַדְּבוֹרִים וְכֵיצַד?

זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ – כְּלוּם כְּבָר הַכֹּל כֹּה מְפֹרָשׁ

בְּאוֹתָהּ מְדִינָה נְבוֹנָה, שׁוֹמֶרֶת עַל חֻקֵּי בַרְזִלָּהּ?

כַּוְרָן, שֶׁדְּבוֹרִים מְחַבְּבוֹת אוֹתוֹ וּנְחִילוֹ פּוֹרֵחַ –

מְשׁוֹרֵר בְּמִקְצָת; וְתֹאמַר: בְּמִקְצָת שֶׁבְּמִקְצָת גַּם בַּטְלָן?

יְהִי כִדְבָרֶיךָ; אַךְ בַּטְלָן לֹא תָמִיד מַשְׁמָעוֹ בִּישׁ־גַּדָא.

וְיֵשׁ לְךָ טַעֲנוֹת וּמַעֲנוֹת? גַּם לִבִּי זָב דָּמִים… יָדַעְתִּי.

בּוֹנִים מַלְאָכִים לֹא הָיוּ בָּעוֹלָם מֵעוֹלָם – וְאֵינָם,

אֶלָּא בָּשָׂר־וָדָם; וְיָפֶה כָּל בִּנְיָן אַךְ לְאַחַר

שֶׁתַּעֲבֹרְנָה שְׁנוֹת בִּנְיָן וְחֶבְלֵי בִנְיָן יַחֲלֹפוּ.

עַד שֶׁבּוֹנִים הַבַּיִת – הַסְּחִי וְהַמָּאוֹס לוֹ סָבִיב,

אַשְׁפָּה וּסְרִיחָה מַסְרִיחָה, הַטִּיט וְהַבֹּץ וְהַשְׁבָבִים.

פִּגוּם מְכַסֶּה עַל יָפְיוֹ, וְקַבְּלָנִים־עֲלוּקוֹת זְרִיזִים

כְּבָר מַרְוִיחִים בַּבִּנְיָן; עַד שֶׁנִּכְנַסְתָּ בּוֹ אַתָּה,

נְמָלִים מַשְׁחִירוֹת זְעִירוֹת נוֹטְלוֹת לְקִנָּן הָאָפֵל

כָּל אֲשֶׁר נִתָּן לִנָּטֵל, וּזְבוּבֵי־הַחוֹל בּוֹ מְקַנְנִים

לָמֹץ דָּמֶיךָ הַצְּעִירִים – עַד שֶׁתִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה".

וְעִם הַבַּחוּרָה דִּבַּרְתִּי, עִם בַּחוּרַת שֻׁתָּפִי:

“תִּהְיִי לוֹ וְיָלָדְתְּ…” – אֲנִי… אֲנִי… הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה –

עוֹנָה לִי הַבַּחוּרָה. וּבְכֹבֶד־רֹאשׁ לָהּ אָמָרְתִּי:

– "מָה אֵינוֹ רוֹצֶה! מַה מֵּבִין גֶּבֶר בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה!

הוֹלֵךְ הוּא אַחֲרֵי הָאִשָּׁה, כְּאוֹתוֹ סוּס עִוֵּר בַּשּׁוּחָה".

– אוּלָם הַבַּעַל הוּא רֹאשׁ, וְהָאִשָּׁה אֵינָהּ אֶלָּא צַוָּאר…

– "טִפְּשָׁה מְטֻפֶּשֶׁת כְּמוֹתֵךְ! הִיא צַוָּאר לְגַבֵּי הַבַּעַל:

אֶל אֲשֶׁר פּוֹנֶה הַצַּוָּאר הוֹלֵךְ הָרֹאשׁ… לֹא תָבִינִי?

אִשָּׁה חֲכָמָה עוֹשָׂה תָמִיד רְצוֹנוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ,

אֶלָּא שֶׁבַּעֲלָהּ רוֹצֶה לְעוֹלָם אֲשֶׁר הִיא חֲפֵצָה.

כְּלָל זֶה נִקְטִי בְּיָדֵךְ: אֵשֶׁת־חַיִל נְבוֹנָה

הִיא הַמּוֹשֶׁלֶת בַּבָּיִת; אַךְ כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי בְרִיּוֹת,

הַמַּאֲמִינִים, שֶׁהֵם, הַגְּבָרִים, מַנְהִיגִים הַמֶּשֶׁק,

וַאֲשֶׁר אֵין לָהֶם אֵמוּן אֶלָּא בְּזוּג מִכְנְסָיִם, –

וְגַם תַּרְנְגוֹלִים, הַנּוֹשְׂאִים עַל רֹאשָׁם כַּרְבֹּלֶת גְּדוֹלָה,

רוֹאִים פְּגִיעָה בִכְבוֹדָם שֶׁאִשָּׁה מְבִינָה כְמוֹתָם,

הִיא אֶת בַּעֲלָהּ מַכְתֶּרֶת כְּתָרִים, אַךְ לָהּ הַמְּלוּכָה.

ד. הַדְּבוֹרִים שֶׁלָּנוּ

סָח לִי הַבָּחוּר: – בֹּא אִתִּי וְאַרְאֶה לְךָ גַם אָנֹכִי

דְּבוֹרִים מֵאֵלֶּה שֶׁלָּנוּ וּמִן הַכַּוֶּרֶת שֶׁלָּנוּ.

וַהֲבִינוֹתִי מִיָּד, כִּי לֹא לָצוֹן חָמַד הַנָּעַר.

וְהוּא הֱבִיאַנִי אֶל בַּיִת, מֵאוֹתָם הַבָּתִּים הַקְּטַנִּים,

אֲשֶׁר רָאִיתִי וְיָדַעְתִּי בְּכָל הַקִּבּוּצִים הַצְּנוּעִים.

גִּנָּה כְּלַפֵּי הָרְחוֹב, מֵעֵין גָּדֵר קְטַנָּה מִלְּפָנָיו,

מִינֵי צַבָּרִים מִצְטָרְפִים לְצִדּוֹ לִהְיוֹת לוֹ גִּנָּה,

מִינֵי עֲצִיצִים יְבֵשִׁים לְמֶחֱצָה, מֵאֵלֶּה הַמְּצוּיִים,

בֶּרֶז עוֹמֵד וּמְטַפְטֵף טִפִּין וּבִצָּה קְטַנְטֹנֶת,

נִתְקְלוּ בָּנוּ בַּפֶּתַח שְׁנַיִם יְלָדִים תִּינוֹקוֹת,

אֶחָד בֶּן חָמֵשׁ וְשֵׁנִי בֶן־שֶׁבַע, עֲרֻמִּים לְמֶחֱצָה.

– “אִמָּא, אִמָּא אַיֶּהָ?” – מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת… כּובֶסֶת.

סַרְנוּ אַחֲרֵיהֶם אֶל עֵבֶר הֶחָצֵר הַקְּטַנָּה, שָׁם עָמְדָה

אִשָּׁה כַּרְסָנִית מַזְקִינָה בְּגִלּוּי רַגְלַיִם בְּצֵקוֹת

עַל עֲרֵבָה שֶׁל פַּחִים מְלֵאָה מַיִם מְזֹהָמִים

מַעֲלָה קֶצֶף סַבּוֹן עַל כָּל גְּדוֹתֶיהָ הַגְּבוֹהוֹת,

וַעֲרֵמַת לְבָנִים גְּדוֹלָה עַל קְרָשִׁים לְיָדָהּ.

רֹאשָׁהּ נָעוּץ בְּמִטְפַּחַת אֲדֻמָּה וְקֶשֶׁר לָהּ בּוֹלֵט,

נוּסַח אִכֶּרֶת בְּרוּסְיָה, נוּסַח חֲלוּצָה בָּאָרֶץ,

מְגַלָּה צַוָּאר מְשֻׁלָּשׁ, מְצָרֵף קֶמֶט אֶל קֶמֶט.

קְוֻצָּה מְבַצְבֶּצֶת וְנוֹפֶלֶת עַל רֹחַב הַמֵּצַח הַנָּמוֹךְ,

קְוֻצָּה מְבַצְבֶּצֶת וּבוֹלְטָה עַל־גַּבֵּי כְתֵפַיִם מַשְׁמִינוֹת,

תַּבְנִית זְנַבְנַבּוֹ שֶׁל עַכְבָּר – עֲלוּבָה, אֲפוֹרָה מִשֵּׂיבָה.

קִבְּלָה שָׁלוֹם וְהֶחֱזִירָה, הִסְתַּכְּלָה בִי רֶגַע וְשָׁבָה

אֶל הָעֲרֵמָה הַלֶּחָה. – “וְיוֹסֵף אַיֵּהוּ?” – שְׁאֵלָהּ

בֶּן־לְוָיָתִי הַבָּחוּר. “הוּא יָשׁוּב תֵּכֶף, חַכּוּ לוֹ”.

שְׁנֵינוּ נִכְנַסְנוּ לַבַּיִת וְעַד שֶׁאָנֹכִי שׁוֹלֵחַ

עֵינַי לְכָאן וּלְכָאן וּבוֹחֵן וּבוֹדֵק הַבַּיִת,

נִמְצָא בַּחוּרִי זֶה כָּרוּךְ לַשִּׁדָּה הַצְּהֻבָּה, שֶׁעָמְדָה

סְמוּכָה לַכֹּתֶל הַתִּיכוֹן חֲסַר־הַחַלּוֹנוֹת, וְנָטַל

תְּמוּנָה עוֹמֶדֶת בָּאֶמְצַע, יְשָׁנָה וְדֵהָה מִשֶּׁמֶשׁ,

וְשִׁמְּשָׁה מַה שֶּׁשִּׁמְּשָׁה לַזְּבוּבִים שֶׁלֹּא לְטוֹבָתָהּ.

תַּבְנִית יַלְדֹּנֶת נֶחְמָדָה בְּפִעוּר עֵינַיִם עַלִּיזוֹת.

פֶּה תַאֲוָנִי פָּתוּחַ לְמֶחֱצָה, וְכֻלָּהּ אוֹמֶרֶת

בַּת מְפֻנֶּקֶת עַקְשָׁנִית. נְתוּנָה בְּשִׂמְלָה שֶׁל קַיִץ,

גִּזְרָה טוֹבָה וּבְטָעַם. – "יְעַיֶּן־נָא, דּוֹדִי, בַּתְּמוּנָה.

זוֹהִי כּוֹבֶסֶת הַלְּבָנִים לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה, לֹא יוֹתֵר.

כְּלוּם אֵינְךָ מַכִּיר בְּכֹבֶד הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרֻקִּים הַלָּלוּ,

בָּעֲטָרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת שֶׁעִטְּרוּ לְרֹאשָׁהּ הַזָּעִיר?

אוֹתָם עַמּוּדֵי־שֵׁשׁ צְנוּעִים, הַקַּלִּים בִּמְחוֹלוֹת וּזְרִיזִים,

כָּלוּ מֵעֶמְדָה זְקוּפָה, בָּצְקוּ בַּצֶּקֶת מַחְפִּירָה.

אֵלֶּה יָדַיִם עֲנֻגּוֹת, מַה הָעֲבוֹדָה תְּבַצַּעְנָה?

אֵי הֵם הַשְּׁבִילִים הַנָּאִים שֶׁבַּסּוּדֵטִים, עֲלֵיהֶם

רַגְלָהּ הַזְּעִירָה לֹא דָּרְכָה, לֹא יָצְאָה בְּמָחוֹל בְּקַזִּינוֹ

לְעֵינֵי הַקָּהָל הַסּוֹקֵר, בַּטְלָנֵי כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם?

וְאַיֵּה הַמָּקוֹם הַנֶּחְמָד שֶׁבָּרִיבְיֵרָה וְכָל תְּחוּמָהּ

שֶׁל “הַגָּדָה הַכְּחֻלָּה”, לְפִטְפּוּט גַּלֵּי יָם הַתִּיכוֹן,

אֲשֶׁר בְּחוֹלָהּ הַמְצֻחְצָח לֹא טָבְעָה מַטְבְּעוֹת כַּף־רַגְלָהּ,

עַד שֶׁבָּאָה הָרוּחַ… מֵאַיִן בָּאָה? הִיא בָּאָה!

אַבָּא הַכְּרֵסָן הַגּוּץ, הַמּוֹנֶה לִשְׁטָרוֹת וּלְרִבִּית,

הוּא לֹא הִשְׁרָה עָלֶיהָ, גַּם אִמָּא, הַטִּפְּשָׁה הַטּוֹבָה,

אֲשֶׁר לֹא דָּאֲגָה, אֶלָּא לַבְּשָׂרִים אֲשֶׁר עָלֶיהָ

וְלַאֲשֶׁר בָּא מִן הַסִּיר – לֹא הִיא אֲשֶׁר אָצְלָה מֵרוּחָהּ.

וְהִנֶּהָ הַבַּת הָעֲנֻגָּה בַקִּבּוּץ הֶעָנִי בְּיוֹתֵר,

עוֹבֶדֶת, מוֹשֶׁכֶת בָּעֹל, רְעֵבָה, רוֹעֶדֶת מִצִּנָּה,

גַּם קוֹדַחַת לִפְרָקִים, רוֹקֶדֶת “הוֹרָה” מַשְׁכִּירָה,

שְׁקוּעָה בְּעִסְקֵי הַכְּלָל, נְתוּנָה־מְסוּרָה לַ“חֶבְרָה”.

אַךְ בְּהִתְנַחֵל הַקִּבּוּץ – וְהִיא לֹא רָצְתָה לִפָּרֵד

מִן הַ“חֶבְרָיָה” הַטּוֹבָה, בָּהּ דָּבְקָה בְּנַפְשָׁהּ וּבְלִבָּהּ,

גָּמְרָה לְהִנָּשֵׂא לֶחָבֵר, וִיהִי מִי שֶׁיִּהְיֶה – תִּנָּשֵׂא,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לָצֵאת, שֶׁלֹּא לְהִנָּתֵק מֵ“חֶבְרָה”.

גַּם לֹא הָיְתָה לָהּ בְּרֵרָה לְמִי לְהִנָּשֵׂא – וְנִשְּׁאָה

לְאִישׁ לֹא־תֹאַר, לֹא הָדָר, לֹא צָעִיר, גַּם לֹא פִקֵּחַ –

וּבִלְבַד שֶׁתִּשָּׁאֵר. וְתָבַע מִמֶּנָּה הַ“בַּעַל”

אֶת אֲשֶׁר תָּבַע – מֵאִשְׁתּוֹ, מִתְּחִלָּה בְּחִבָּה יְתֵרָה,

בְּמֶתֶק־שְׂפָתָיִם, בְּפִנּוּק – כְּכָל אֲשֶׁר יָדַע לְהָבִין.

אַחַר – כְּבָר תָּבַע בְּפֶה… וְאִלּוּ שְׂפָתַיִם לַכֹּתֶל,

וְאִלּוּ הָיָה הַכֹּתֶל הוֹלֵךְ רָכִיל וּמְסַפֵּר,

כַּמָּה הָיָה מְסַפֵּר עַל אוֹתוֹ הַיָּגוֹן הַשּׁוֹתֵק,

אוֹתוֹ הַיֵּאוּשׁ הָאָיֹם וְאוֹתָן הַדְּמָעוֹת הַחַמּוֹת,

אֲשֶׁר הִרְטִיבוּ הַכָּר, עַל אוֹתָן אֲנָחוֹת, שֶׁרָצוּ

לְהִתְפָּרֵץ בְּקוֹל וּבְעֻבֵּי מַגֶּבֶת נֶחְנָקוּ,

שׂוּמָה בַּפֶּה לְהֵחָנֵק… הָיָה מְסַפֵּר עַל לֵילוֹת,

לֵילוֹת־מַחֲשַׁכִּים אֲרֻכִּים, וְעַל אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה חוֹבֶטֶת

רֹאשָׁהּ הַנָּאֶה הַצָּעִיר בְּכָתְלֵי הַצְּרִיף הַמְעֻרְטָלִים,

אֵיךְ הָיוּ צוֹבְטוֹת כַּפֶּיהָ בְּאֶצְבָּעוֹת שֶׁל מְטֹרֶפֶת

אֶת שְׁדֵי־הַבַּהַט הַגְּמִישִׁים וְתִפְאֶרֶת הַיָּרֵךְ הַוְּרֻדָּה,

כְּדֵי לְהַכְנִיעַ בְּשָׂרָהּ, הַמּוֹחֶה מְחָאָה אִלֶּמֶת

וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְוַתֵּר עַל קָרְטוֹב־הַיֹּפִי בַּחַיִּים;

צוֹבְטוֹת וְחוֹזְרוֹת וְצוֹבְטוֹת, כְּדֵי לְהַשְׁקִיטוֹ מֵאוֹתוֹ

שְׁאַט־הַנֶּפֶשׁ הַגָּדוֹל וְאוֹתָהּ הַבְּחִילָה הַגְּדוֹלָה…

אֶפֶס נִכְנָעָה – וַתַּהַר. וַתַּהַר אַךְ לְשֵׁם פִּצּוּי

גּוּפָהּ הַמְעֻנֶּה, הַמְחֻלָּל… וַתַּהַר בַּשְּׁנִיָּה, בַּשְּׁלִישִׁית…

וְיָמִים בָּאִים וְחוֹלְפִים וְשִׁמְשָׁהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְשִׁלְהֵי־דְקַיְטָא וְחַמְשִׂינִים הוֹלְכִים מַשְׁזִיפִים פָּנֶיהָ,

מְיַבְּשִׁים, מַשְׁחִירִים, מַכְעִירִים… נְטִיעָה וְנִכּוּשׁ וְעִדּוּר

הוֹלְכִים וְכוֹפְפִים קוֹמָתָהּ, וּבְקָרִים עִם צְפִירָה מֻקְדֶּמֶת

בְּרִפְתָּהּ שֶׁל פָּרָה חוֹלֶבֶת מוֹצְצִים לְשַׁדָּהּ הָרַעֲנָן.

יֶתֶר הָרֶפֶת הוֹבִישָׁה הַכְּבִיסָה עַל גַּבֵּי עֲרֵבָה

וְיֶתֶר הַכְּבִיסָה סָחֲטָה הַגִּנָּה הַיְבֵשָׁה וְהַתִּעוּל,

וְיֶתֶר הַתִּעוּל – הַיְלָדִים הֶחָשִׁים בְּבִטְנָם הַנְּפוּחָה.

הַכֹּל, הַכֹּל הִקְרִיבָה לַמֶּשֶׁק, לַקִּבּוּץ, לְרַעְיוֹן:

יָפְיָהּ, אֲבִיבָהּ, כָּל כֹּחָהּ, כָּל נַפְשָׁהּ עִם כָּל מְאֹדָהּ.

הִנֵּה הִיא לְפָנֶיךָ הַדְּבוֹרָה, הַטְּהוֹרָה, הַקְּדוֹשָׁה,

אַחַת הַדְּבוֹרִים שֶׁלָּנוּ…

וְעוֹד דְּבוֹרָה אַחַת הֶרְאָנִי.

פֶּתַח שֶׁל רֶפֶת פָּתוּחַ; עֲגָלָה עוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח.

שְׁנַיִם שְׁוָרִים בְּנֵי־בָקָר רְתוּמִים אֶל גַּבֵּי הַכֶּלִי

בְּמוֹשְׁכוֹת חֲבָלִים יְשָׁנִים, וְאוֹתָן הַמּוֹשְׁכוֹת נְתוּנוֹת

בְּכַפּוֹת יָדַיִם, בְּחִינַת יְדֵי־עֵשָׂו, שֶׁל גֶּבֶר לֹא־צָעִיר.

וְהַכַּפַּיִם רְחָבוֹת, נִקְשׁוֹת, חֲרוּשׁוֹת חֲרִיצִים,

וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶן כְּבֵדוֹת, יַבֶּלֶת עַל גַּבֵּי יַבֶּלֶת,

פַּרְצוּף הַפָּנִים – דְּלַעַת – עֲגֻלִּים, שְׁזוּפִים מִשֶּׁמֶשׁ,

זְרוּעִים קוֹצִים מַלְבִּינִים זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם, וְקָרַחַת

פָּשְׂתָה בֵּין שֶׁטַח לְשֶׁטַח שֶׁל שְׂעָרוֹת אֲדֻמּוֹת כִּנְחֹשֶׁת,

אַךְ הָעֵינַיִם הַטּוֹבוֹת מַבִּיטוֹת מִתַּחַת לְרִיסִים

צְהֻבִּים עֲבֻתִּים, כְּעֵינֵי יֶלֶד שׁוֹקֵט וּמָתוּן.

כָּל הַגּוּף מִתְמַתֵּחַ בְּשֶׁפַע שֶׁל שְׁרִירִים מוּצָקִים

וְכֹחַ אֵיתָנִים, גְּמוּל קַרְקַע אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַגְּדֵלָה

טְרָשִׁים בִּתְחוּם הֲרָרֶיהָ וְגֶזַע הַזַּיִת הָעִקֵּשׁ,

אֲשֶׁר כָּל זֶרֶת וָזֶרֶת בְּבִנְיָן הַגֶּזַע מְעִידָה

עַל הַמִּלְחָמָה הַכְּבֵדָה עִם רוּחַ וּמַיִם וָתֶלֶם.

עָמְדוּ הַשְּׁוָרִים רְתוּקִים בְּאוֹתָהּ הַכַּף הַמָּרְחֶבֶת,

צְמוּדִים אֶל מוֹט־הָעֲגָלָה, וְעָמַד הַגֶּבֶר בְּכָל־כָּבְדוֹ

אוֹתָהּ עֲמִידָה מוּצֶקֶת שֶׁל בְּרוֹנְזָה בְּמִקְשֵׁה תִּפְאַרְתָּהּ.

“שָׁלוֹם לְךָ!” בֵּרְכָהוּ הַבָּחוּר, וְנַעֲנָה: “שָׁלוֹם!”

– "שׁוּב אַתָּה כָּאן בֵּין הַצְּעִירוֹת, בְּמֶשֶׁק יְפוֹת־הָעֵינַיִם?

רַוָּק זָקֵן שֶׁכְּמוֹתְךָ – רְאֵה הִשָּׁמֵר לְנַפְשֶׁךָ!"

חִיֵּךְ הַלָּהּ: – "וְכִי מַה? הוֹלֵךְ אָנֹכִי וּמַזְקִין,

הֶעֱבִירוּנִי לְכָאן, חָזִית הָעֲבוֹדָה הַקַּלָּה".

– “מָתַי תִּבְנֶה לְךָ בַּיִת?” – "וְלָמָּה לִי בַּיִת, הַגִּידָה.

הַבֵּט, כַּמָּה לִי בָנוֹת, אֲנִי הֶעֱמַדְתִּי בְּלִי טִרְחָה

וּבְלִי צַעַר גִּדּוּל בָּנִים. אֵין פְּנַאי, רְחִימָאִי – עֲבוֹדָה!"

וּכְשֶׁעָבַרְנוּ עָלָיו וַיֹּאמֶר הַבָּחוּר: "רָאִיתָ

אוֹתוֹ גַּס־גּוּף וְגַס־רוּחַ? בְּוַדַּאי אָמַרְתָּ: גַּס־רוּחַ.

הָבָה אֲסַפְּרָה לְךָ עַל אוֹדוֹת הָאִישׁ שֶׁרָאִינוּ:

בְּנוֹ שֶׁל דַּיָּן בְּעִיר… בִּתְחוּם הַמּוֹשָׁב, וְאִמּוֹ

אֵשֶׁת חַיִל, חֶנְוָנִית, מְפַרְנֶסֶת בְּנֵי־בֵיתָהּ בְּכָבוֹד,

בְּרֶוַח נָקִי, הַבָּא מֵחֲנוּת לְמִמְכַּר מְלִיחִים.

כָּל הַבַּיִת אַךְ בָּנוֹת, עַד נוֹלַד הַלָּה, הַ“בֵּן־יָחִיד”,

בֶּן־זְקוּנִים מְפֻנָּק, זָעִיר, מַכִּישׁ בְּקַרְסֻלָּיו,

צָמוּד לְבֶטֶן נְפוּחָה וְדַל־שׁוֹקַיִם וְקִבֹּרֶת,

אֲשֶׁר פִּגֵּר בְּלֶכְתּוֹ וְהֵבִיא שִׁנַּיִם לִשְׁנָתוֹ.

רַק הָעֵינַיִם הַקְּטַנּוֹת הִבִּיטוּ בְּבִינָה יְתֵרָה

תַּחַת הַמֵּצַח הַגָּדוֹל, הַנֶּעְטָר שְׁתֵּי בְלִיטוֹת עֲצָמוֹת

לְבִנְיָן גֻּלְגָּלְתּוֹ הַגְּדוֹלָה הַשְּׁטוּחָה כְּלַפֵּי הָעֹרֶף.

אֶפֶס בֶּן־שָׁלֹשׁ כְּבָר שֵׂרַךְ אֶת דַּרְכּוֹ הַחֶדְרָה וְיָדוֹ

זָזָה בְּיַד הַ“בֶּהֶלְפֶר”, הַמְּאַסֵּף אֶת עֵדֶר הַמְּלַמֵּד,

פָּסַע מְתוּנוֹת, תַּבְנִית עַכָּבִישׁ גַּמְלוֹנִי, וּמַטֶּה

בְּיָדוֹ, לָבוּשׁ מִכְנְסָיִם וְסֶדֶק מֵאֲחוֹרֵיהֶם,

מִלֵּא אֶת כְּרֵסוֹ הַגְּדוֹלָה בְּתוֹרָה וּבְכָל אֲשֶׁר מִלֵּא,

בְּנוֹ שֶׁל דַּיָּן וְדַיָּן בְּעֶזְרַת הַבּוֹרֵא לְהַבָּא.

עֶלֶם בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָבֵשׁ וִירַקְרַק, כְּאוֹתוֹ

לוּלָב דְּאֶשְׁתָּקַד, הִתְהַלֵּךְ הָעִלּוּי הַנּוֹדָע לִתְהִלָּה,

פֶּרַח שַׁעֲשׁוּעִים לְשַׁדְכַן־הַמְּדִינָה, הַמְּחַכֶּה לִשְׁעָתוֹ,

גָּדַל וַיַּעַל וַיִּפְרַח, גַּאֲוַת אָבִיו וְאִמּוֹ,

תִּקְוַת חוֹבְשֵׁי בֵית־מִדְרָשׁ, קִנְאַת אָבוֹת־אִמָּהוֹת.

פִּתְאֹם שְׁמוּעָה בָּעִיר, כִּי סְטָרוֹ עַל לֶחְיוֹ בָּרַבִּים

אָבִיו הַדַּיָּן הַזָּקֵן עַל חֵטְא שֶׁחָטָא בִּקְרִיאָה.

וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה גְדוֹלָה הֵימֶנָּה,

הֵצִיץ וְנִפְגַּע, וְהָיָה צִיּוֹנִי – תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים,

כְּבָר רָאָהוּ מְטַיֵּל בָּרְחוֹב, בְּפַרְהֶסְיָה, עִם בָּנוֹת,

הוּא מִתְוַכֵּחַ עִם פִּרְחֵי הַ“בּוּנְד”: דַּנְטִיסְטִים וּמְיַלְּדוֹת,

עִם מְשֻׁלָּחָיו הַמֻּמְחִים, אַדִּירֵי הַלָּשׁוֹן הַשְּׁנוּנָה,

אֵשׁ וְגָפְרִית בִּגְרוֹנָם וּפְסוּקִים שֶׁל פּוֹסְקִים אַחֲרוֹנִים.

פָּרְחָה עֲטֶרֶת עִלּוּיִים, פָּרְחָה הַנְּדוּנְיָה הַשְּׁמֵנָה,

כִּסֵּא־דַיָּנִים לְהַבָּא וּתְהִלַּת רַבָּנִים גְּאוֹנִים;

וְאוֹתוֹ הַקִּבּוּץ הֶעָנִי, אֲשֶׁר סִפְּחָהוּ בָּאָרֶץ,

הוּא לֹא יָדַע מַה עִלּוּי, מַאי קָא מַשְׁמַע לָן שֵׁם זֶה,

אֶלָּא כִּנָהוּ “אַלּוּף”, עַל מֶה וְעַל מָה, מִי יוֹדֵעַ?

נִסְפַּח אֵלָיו הַשֵּׁם, נִסְפַּח וְשׁוּב לֹא עֲזָבוֹ,

אוּלַי דַּוְקָא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ סִבָּה נְכוֹנָה.

אֶפֶס הוּא עַצְמוֹ הָיָה עֶבֶד הַכְּלָל בְּכָל לִבּוֹ,

אֵין לְךָ קְשִׁי עֲבוֹדָה אֲשֶׁר לֹא נִסָּה בוֹ שְׁרִירָיו,

אֹזֶן לֹא שָׁמְעָה מֵעוֹלָם שֶׁיֹּאמַר: זֶה כָּבֵד מִמֶּנִּי,

מַקְדִּים בְּכָל־מָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר וּמְאַחֵר עֲבֹד, אִם רַק מֻתָּר,

עַל הָעֲבוֹדָה הָרַבָּה, שֶׁעָמְסָה עָלָיו הַ“חֶבְרָה”;

עֵינוֹ אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה אֶלָּא צוּרַת אוֹת זְעִירָה,

שׁוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת עַל־גַּבֵּי דַפֵּי הַסֵּפֶר הַנִּדְפָּס,

נִפְתְּחוּ פִּתְאֹם לֵהָנוֹת מִקַּרְקַע הֲפוּכָה־תְחוּחָה,

מַעֲנִיּוֹת, שֶׁחָרַת טְרַקְטוֹר כֶּבֶד־מַתֶּכֶת;

מֵאוֹתָהּ יִפְעַת־הַפְּרָאִים שֶׁל דֶּרֶךְ לֹא־סְלוּלָה, נִתְקֶלֶת

בְּרֶכֶס גְּבָעוֹת וּנְחָלִים, שׁוֹתֶקֶת וְעֵרָה וְעֵרָה –

יַד יְדִידוּתִית מְתוּחָה בֵּין קִבּוּץ לְקִבּוּץ מִשְׁנֵהוּ;

פִּתְאֹם נֵעוֹרָה לְגוֹנֵי עַפְעַפֵּי הַשַּׁחַר הַמַּשְׁכִּים

בְּתוֹךְ הָעַרְפִלִּים הַחִוְרִים, הַלָּנִים בְּעִמְקֵי עֲמָקִים,

וַחֲלַל חָזֵהוּ הִתְרַחֵב מִקִּבּוּל הָאֲוִּיר הָרוֹחֵץ

בְּצִנַּת טֶרֶם־צְפִירָה, בְּרָן־יַחַד שֶׂכְוֵי־הַכְּפָרִים.

אֵי מִזֶּה נִמְתְּחוּ שְׁרִירִים עַל־גַּבֵּי עֲצָמוֹת עֲקֻמּוֹת,

וְיָדוֹ חוֹבֶבֶת לְהַכִּיר וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּכָל כָּבֵד.

שָׁנָה חוֹלֶפֶת וְעוֹד שָׁנִים: זֶה בּוֹנֶה לוֹ בַיִת, זֶה נוֹשֵׂא

אִשָּׁה, לָזֶה נוֹלָד יֶלֶד, וְהוֹלֵךְ הַכֹּל וּ“מִסְתַּדֵּר”,

אֶפֶס לוֹ, לָ“אַלּוּף” – אֵין לִמְצֹא לוֹ פְּנַאי בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ:

יֵשׁ עֲבוֹדָה כְּשֶׁיֶּשְׁנָה, וּבְאֵין זוֹ – אַחֶרֶת מְחַכָּה.

אוּלַי מָצָא גַם הוּא זְמַן לַחֲזוֹר אַחֲרֵי אִשָּׁה,

אֶפֶס פֹּה כּוֹרִים, שָׁם זוֹרִים, כָּאן עוֹדְרִים,שָׁם נוֹטְעִים, שָׁם דָּשִׁים,

יֵשׁ וְגַם בּוֹנִים… זוֹ שִׂמְחָה! הַקִּבּוּץ הוֹלֵךְ מִתְפַּתֵּחַ,

אוֹמְרִים חֲבֵרִים: עָיַפְתָּ, כְּלוֹמַר: אָחִינוּ, זָקָנְתָּ;

כָּךְ בְּלֹא־יוֹדְעִים, בְּלֹא־יוֹדְעִים; מוֹרִידִים הַלָּה מִן הַכָּבֵד

כְּבָר אֶל הַקַּל, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ… לְמֶשֶׁק שֶׁל נָשִׁים נִתְבַּקֵּשׁ.

הוּא, הַגֶּבֶר הַיְחִידִי, נִתְחַבֵּב עַל כָּל הַחֲבֵרוֹת,

הוּא, הַגֶּבֶר הַיְחִידִי, מָרוּתוֹ עַל כֻּלָּן מִמֵּילָא.

מַה־שָּׁם וּמִי שָׁם מְנֻסֶּה? רֹב יָמִים וְאֵילוּ יְדִיעוֹת

אֲשֶׁר רָכַשׁ בַּמֶּשֶׁק – לוֹ נָעִים וָטוֹב, וַיְהִי סָבוּר:

רַק בַּאֲשֶׁר הוּא הַגֶּבֶר – מִטַּעַם זֶה וְלֹא אַחֵר,

חֵן שֶׁל גְּבָרִים עַל נָשִׁים, לְרַבּוֹת “הָרַכּוֹת הַצְּעִירוֹת”,

שֶׂכְוִי בִּמְדוֹר הַפַּרְגִּיּוֹת אוֹ שֻׂלְטָן בְּהַרְמוֹן פִּילַגְשִׁים.

הֵן אַךְ זְקוּקוֹת לְמַדְרִיךְ, וְלִבּוֹ לֵב רַוָּק זָקֵן,

מָלֵא אַהֲבָה לִבְנוֹתָיו, עַד אֶפֶס מָקוֹם לְ“אַהֲבָה”:

כֻּלָּן חֲבִיבוֹת וְנָאוֹת, וְכֻלָּן זְקוּקוֹת לְרַחֲמִים.

וּמִדֵּי שׁוּבוֹ לַקִּבּוּץ, כִּי יֵלֵךְ בִּשְׁלִיחוּת הָעִירָה,

אֵיךְ זֶה לֹא יָבִיא דְּבַר־מָה לַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת, יַלְדוֹתָיו?

אֵינוֹ חָס עַל הַמָּמוֹן, דֶּרֶךְ אַלּוּפִים הוּא נוֹהֵג,

מַפְרִישׁ מָעוֹת קְטַנּוֹת וּמֵבִיא לָהֶן מִזֵּרְעוֹנֵי

הַחַמָּנִיוֹת הַקְּלוּיִים אוֹ מִן הַפִּסְתַּקִּין הַיְּרֻקִּים.

שער שביעי

א. הַזְמָנָה לַחֲתֻנָּה

שִׁדֵּר לִי פַּעַם הַבָּחוּר הַזְמָנָה לַחֲתֻנָּתוֹ!

מַתְחִיל אָנֹכִי לְפַשְׁפֵּשׁ בְּכָל מִזְוְדוֹתַי וּמַתְקִין

עַצְמִי לִכְבוֹד הַחֲגִיגָה: הוֹצֵאתִי הַגְּלִימָה הַשְּׁחוֹרָה,

נוֹטֵל מִכָּל כִּיסֶיהָ שְׁיָרֵי גְלִילִים לְבָנִים –

שֶׁל נַפְתָּלִין דְּאֶשְׁתָּקַד וּמַכְנִיס אַגַּב גַּם צִנְצֶנֶת

אַחַת מְלֵאָה בֶּנְזִין וְצָד כָּל רְבָב וְכָל כֶּתֶם.

גַּם הָעֲנִיבָה הַשְּׁחוֹרָה פּוֹרֶשֶׁת־כְּנָפַיִם כְּפַרְפַּר,

אַף עַל־פִּי שֶּׁאֵין חִנָּהּ עַל אַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ, כַּיָּדוּעַ,

קָבְעוּ לָהּ שֵׁם דָּג מָלוּחַ – עַל שֵׁם מָה? הַשֵּׁד הוּא יוֹדֵעַ.

אֶלָּא אֲנִי הִתְרַגַּלְתִּי מֵאָז (כַּד הֲוִינָא עוֹד טַלְיָא):

חֲתֻנָּה – נוֹהֵג חֲגִיגִית! וְנִכְנַסְתִּי הַפַּעַם “צַד חָתָן”.

בָּאתִי בְּאַבְטוֹ בְּשָׁלוֹם. "הֶחָתָן אַיֵּהוּ? – אֵינֶנּוּ,

נָסַע הוּא וְהַכַּלָּה, וּשְׁנַיִם מִידִידָיו, לַמָּקוֹם,

שָׁמָּה יָבוֹא הָרַב לְהַכְנִיסָם לְחֻפָּה, גַּם אוֹתָם,

גַּם עוֹד כַּמָּה זוּגוֹת בְּבַת־אַחַת. הִמְתַּנְתִּי בְּאֵין לִי כָל בְּרֵרָה.

וְאֹהֶל פִּנּוּ לַזּוּג – עַד לִכְשֶׁיַּרְחִיב – וְתִהְיֶה

דִּירָה לָהֶם בְּתוֹךְ צְרִיף, כְּלוֹמַר חֶדֶר לָהֶם לְבַדָּם.

נִרְאֶה לִי, עָסְקוּ הַבָּנוֹת קְצָת בְּקִשּׁוּטוֹ, בְּוַדַּאי

פִּנּוּ, טִאטְאוּ, הִרְבִּיצוּ הָרִצְפָּה. עַל שֻׁלְחַן בַּתָּוֶךְ

כַּד הַמַּיִם, וּפְרָחִים מִפִּרְחֵי־הַשָּׂדֶה בּוֹ תְּקוּעִים.

כַּמָּה עֲצִיצִים מִתְיַחֲדִים גַּם בְּיֶתֶר הַפִּנּוֹת בָּאֹהֶל.

עָמְדָה הַתֵּיבָה לְצַד כָּתְלָהּ וְסִדְרַת הַסְּפָרִים עַל כַּנָּהּ.

נִכְנְסוּ גַם סַקְרָנִים לְהָצִיץ בּוֹ רֶגַע: לִי נִדְמֶה

חֻלִּין הִכְנִיסוּ – וְזָהֳמָה. עוֹמְדִים מְמַשְׁמְשִׁים בְּעֵינַיִם

מִטָּה זוֹ וְהַכָּרִים וְהַסָּדִין הַלָּבָן, הַמְבַצְבֵּץ

קְצָתוֹ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה הַקְּצָרָה וְהַמִּטָּה הַצָּרָה.

וּמִן הָאֹהֶל יָצָאתִי – אֶל תַּחַת כִּפַּת רָקִיעַ,

הוֹלֵךְ וּמַרְחִיק מֵאֵצֶל הָאוּלָם וְהַצְּרִיפִים הַקְּטַנִּים,

בּוֹדֵד וְנֶעֱזָב לְנַפְשִׁי. וּלְעֵינַי קָמוּ חֲגִיגוֹת,

כָּל הַחֲתֻנּוֹת רָאִיתִי בְּעוֹדִי יֶלֶד – שָׁם הַרְחֵק.

הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַמַּנְגִּינוֹת הַלָּלוּ,

אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בֶחָלָל הַגָּדוֹל עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה,

אוֹתָם ה“פְרֵיילִיכְס” הַמְּלֵאִים שׁוֹבְבוּת וּתְשׁוּאוֹת וְצָהֳלָה,

וְעֹמֶק הַצַּעַר הַגָּדוֹל– כָּל צַעַר הָאָדָם בָּעוֹלָם –

צָפוּן בַּקּוֹלוֹת הַדַּקִּים־הַצְּנוּעִים שֶׁבְּסִתְרֵי־דְסִתְרֵי

קוֹל מַנְגִּינַת חֲתָנִים בִּתְחוּם חַיֵּינוּ – הַיְּהוּדִים,

אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַצְפִּינוֹ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה וָשֶׁמַע.

חֻלִּין! חֻלִּין וְחֻלִּין! הָאֻמָּה טוֹבַעַת בְּדָמֶיהָ,

אֵין לְךָ יוֹם וְלֹא יִשָּׁמֵט גּוּשׁ־קַרְקַע מִתַּחַת רַגְלֶיהָ,

אֵין לְךָ יוֹם וְלֹא יֵצַר עָלֶיהָ אַפִּירְיוֹן שָׁמֶיהָ,

אֵין לְךָ יוֹם וְלֹא יְקַצְּצוּ בַּעֲנָפֶיהָ הַצְּעִירִים,

הֶרֶס מְדִינוֹת וְכִלְיוֹן קְהִלּוֹת וּשְׁמָד שֶׁל מִשְׁפָּחוֹת –

אַיֵּה אֵיפֹה הַשִּׂמְחָה עַל כָּל קֵן, שֶׁהוֹלֵךְ וְנִבְנֶה!?

לְחֻלְיָה חֲדָשָׁה בְּגוּפָהּ שֶׁל אֻמָּה הוֹלֶכֶת גּוֹסֶסֶת?

אַיֵּה עֵינֶיךָ, רַבִּי יְהוּדָה בַר עִלָּאִי? אַיֶּךָּ?

לָמָּה אֵינְךָ מְרַקֵּד אַתְּלַת, מַר שְׁמוּאֵל בְּרוֹ יִצְחָק,

כְּנֶגֶד חָתָן וְכַלָּה? אֲנִי לֹא רָאִיתִי שׁוּם דָּבָר.

חֻלִּין, חֻלִּין וְחֻלִּין! – חֲתֻנָּה? מַה נִּשְׁתַּנָּה…?

אַךְ כְּשֶׁהִתְחִילָה הַכַּלָּה עוֹבֶרֶת מִזְּרוֹעוֹת לִזְרוֹעוֹת

כָּל חַבְרוֹתֶיהָ בִנְשִׁיקוֹת, נִדְמָה לִי רֶגַע כְּאִלּוּ

רָעַד דְּבַר־מָה בְּפָנֶיהָ וְעֵינֶיהָ פִּתְאֹם רָטָבוּ.

רַק אָנֹכִי הִמְשַׁכְתִּי בְּדִמְיוֹנִי אֶת הַחֲתֻנָּה, כְּאִלּוּ

הוֹלְכָה וְנַעֲשֵׂית שָׁמָּה, בְּמֶרְחֲבֵי שָׂדוֹת כְּקֶדֶם,

בְּרַחֲבוּת לֵב וּבִנְדִיבוּת, בְּחַג שֶׁל נְשָׁמָה יְתֵרָה.

וַחֲתֻנַּת מִשְׁפָּחָה – חֲתֻנַּת הַסִּמְטָה, לְכֻלָּהּ.

וַחֲתֻנַּת הַסִּמְטָה – חַג חֲתֻנָּתָהּ שֶׁל עֵדָה.

וְחָתָן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ, וְחֵן שֶׁל בַּת־מַלְכָּהּ עַל כַּלָּה,

לְקוֹל מִצְהֲלוֹת כְּלֵי־זֶמֶר מִשְׁתַּתְּפִים בְּכָל נַפְשָׁם וּמְאֹדָם

בְּאוֹתָהּ חֲגִיגָה הֲדוּרָה, שֶׁהֵמָּה גַּם הֵמָּה קְרוֹבֶיהָ,

סַבְתּוֹת מֻפְלָגוֹת הַיּוֹצְאוֹת “בִּמְחוֹל הַכָּשֵׁר” עִם כַּלָּה,

תַּבְנִית גֶּפֶן אַדֶּרֶת הַכְּבֵדָה בְּאַשְׁכֹּלוֹת בְּרוּכוֹת,

סַבְתּוֹת מֻקָּפוֹת בָּנוֹת וּבָנִים, נְכָדִים וּנְכָדוֹת,

כַּלּוֹת וַחֲתָנִים, גִיסִים וְגִיסוֹת, שִׁלֵּשִׁים וְרִבֵּעִים,

לְקוֹלוֹ שֶׁל כִּנּוֹר מִתְפַּנֵּק וּתְרוּעוֹת חֲצוֹצְרָה חֲצוּפָה,

טַנְבּוּר מְפַקֵּד בִּגְעָרָה וְחָלִיל שֶׁל עֵץ מִתְיַפֵּחַ.

כִּנּוֹר זֶה, אַתָּה יוֹדֵעַ, כָּמוֹהוּ כָּמוֹנוּ בָּעוֹלָם,

ב. הַמַּקְהֵלָה

אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָן אֶלָּא בְּחִינַת מַקְהֵלָה

אַחַת גְּדוֹלָה וְנָאָה לִפְנֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא!

נֹאמַר: מַקְהֵלָה הֲגוּנָה, שֶׁאֵין לָהּ תְּבִיעוֹת מְרֻבּוֹת

אוֹ מְיֻחָדוֹת בְּעִנְיַן חָכְמָה יְתֵרָה וְעִלָּאָה –

כְּנוֹהֵג בְּעוֹלַם כְּלֵי־זֶמֶר: הִיא אֵינָהּ מְרִימָה יָדֶיהָ,

אִם לֹא הֵרִים מְנַצְּחָהּ אֶת מַטֵּה־הַמְּנַצְּחִים בְּיָדוֹ.

אֶפֶס אוֹתָם הַמְּנַצְּחִים – אוֹי לָנוּ מֵאוֹתוֹ הַמַּטֶּה

אֲשֶׁר בְּיָדָם לִרְצוֹנָם! אוֹי לָנוּ מֵהֶם וּמִזְּדוֹנָם!

וְכָל הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ מֵאָז וּמֵעוֹלָם וַאֲשֶׁר

עָתִיד וְעוֹמֵד לִשָּׁפֵךְ, לֹא נִשְׁפַּךְ אֶלָּא לְצָרְכֵי

אוֹֹתָם הַמְנַצְּחִים הַגְּדוֹלִים, הַקְּטַנִּים וּזְעִירֵי־הַזְּעִירִים;

כִּי עֲלֵיהֶם וְעַל כַּיּוֹצֵא בָהֶם בָּא הַכָּתוּב

לֵאמוֹר: “יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ”.

וְכָל הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ אֶלָּא בְּחִינַת מַקְהֵלָה

גְּדוֹלָה, עֲשִׁירָה בִנְגִינוֹת וְכֵלִים מִכֵּלִים מְשֻׁנִּים,

לִהְיוֹת שִׁיר אֶחָד נֶאְדָּר לְחַיֵּי עוֹלָם וְעוֹלָמוֹת,

וְכָל הָאֻמּוֹת אֵינָן אֶלָּא הַכֵּלִים, כְּלֵי־זֶמֶר.

אָזְנְךָ הַט לִשְׁמֹעַ, פְּתַח אֶת קוֹרוֹת הַדּוֹרוֹת.

הַקְּלָרִינִיתָא⁶⁹ – אִיטַלְקִים! רְווּיָה הֲגִיגֵי־אֲהָבִים,

צַעֲרָם שֶׁל יוֹצְרִים וְחוֹלְמִים וּבְנוֹת־הֵד מִיָּמִים עָבָרוּ.

אֵשׁ כִּסּוּפִים מִקֶּדֶם, מִתְחַטְּאָה, מִתְפַּנְקָה כְנֶגֶד

יֵצֶר הַשֶּׁמֶשׁ הֶחָם וְיֵצֶר יָרֵחַ מַדִּיחַ,

וַחֲלוֹמוֹת, שֶׁחָלְמוּ כֹּהֲנִים בְּעַרְפִלֵּי־הַלְּבוֹנָה

וְרוֹעֵי־עֲדָרִים מִתְנַבְּאִים בְּדִמְדוּמֵי־עַרְבַּיִם וָאָמֶשׁ.

צָרְפַת – קַרְנִית⁷⁰ צוֹהֶלֶת מִתּוֹךְ צְלִילֶיהָ הַבְּהִירִים,

מְלֵאָה שׁוֹבֵבוּת רַעֲנָנָּה וּצְעִירָה בִתְסִיסַת דָּמֶיהָ,

קֶסֶם תְּרוּעָתָהּ הַנֶּהְדָּר מִשְׁתַּפֵּךְ בְּשֶׁפַע חִנָּנִי.

צֶחָה שִׁירָתָהּ, מְנַצְנֶצֶת וּצְלִילֵי־בָרֶקֶת צְלִילֶיהָ

לְסַנְוֵר עֵינַיִם, וְאַחַת מִשִּׁשִּׁים שֶׁל קַלּוּת־הַדַּעַת,

זִיקֵי גְּאוֹנִיּוֹת יוֹרָה עַל סְבִיבָהּ, בָּהֶם תִּשְׁתַּעְשֵׁעַ.

רוּסִים – מַפּוּחִית שֶׁל יָד⁷¹ כְּבֵדָה בִנְגִינוֹת וְקוֹלוֹת,

רַחֲבַת דִּיַּפָּזוֹן נִשּׁוֹבָה מֵרוּחַ גְּדוֹלָה,

סְפוּגָה יְלֵל סַעֲרוֹת־שֶׁלֶג וּקְטֹרֶת רֹחַב עֲרָבוֹת,

רֵיחַ שְׂרָף יַעֲרוֹת־בְּרֵאשִׁית וְרֵיחַ הַדָּגָן בַּדָּיִשׁ.

בְּהֶגֶה מְטַרְטֵר עַל־גַּבֵּי מְנַעַנְעֵי־מַתֶּכֶת נוֹקֶשֶׁת

נִתְפַּס לְקִינַת־עוֹלָמוֹת וְכֶשֶׁף פְּרָאִים בִּכְנָפֶיהָ.

שִׁבְטֵי גֶּרְמָנִים – חֲצוֹצְרָה⁷² חֲשׁוּלָה־נְגוּדָה בַּנְּחֹשֶׁת,

קָרָה וּמְלֵאֲתִי אוֹן, מְשִׂיחָה גְזֵרָתָהּ בָּרַבִּים,

לַחַשׁ אַכְזָרִי תַצְנִיעַ עִם לַחַשׁ גֶּחָלִים מִתַּחַת

שֶׁלֶג־תַּכְרִיכִים וָקֶרַח, בּוֹ קָפָא זַעַם קַדְמוֹנִי.

בְּבִנְיַן קַוִּים יְשִׁירִים לְצָו עֲרִירִי לְלֹא־רַחֵם:

פִּסְגַּת קוֹלָהּ הַשְּׁאָגָה, שַׁאֲגַת חַיַּת־מַתֶּכֶת.

בְּרִיטִים – הַקּוֹנְטְרַבַּס, הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו בַּכֵּלִים,

קוֹלוֹ לְבָדָד יָרִיעַ, לְעִתִּים רְחוֹקוֹת יָרִיעַ,

הוּא הָאֶחָד, כְּבַד־כֹּחַ, הַמַּהֲסֶה הָרַבִּים בַּנַּהַם:

שְׁאָגָה כְבוּשָׁה, – זוֹ כֹּחוֹ, מִילֵל סוּפוֹת יַמִּים רְחוֹקִים,

הֶגֶה־נְגִידִים עִמּוֹ, קְצַר בִּנְיַן־הֲבָרוֹת וְרַב־רֶמֶז, –

כּוֹבֵשׁ רַעֲמוֹ כִּי עָז וּבְנַהַם אֲרָיוֹת יִתְפָּרֵץ.

יַלְדֵי פוֹלַנְיָה – וִיאוֹלָה,⁷³ וּלְבָבִית שִׁירָתָהּ נוֹבַעַת,

הַמַּבְלִיגָה עַל אֵבֶל וּמַגְהָה בַצַּעַר הַכָּבוּשׁ,

בְּרֶנֶן־גַּאֲוָה תְכַסֶּה עַל יֵאוּשׁ אַכְזָרִי וָבֶכִי,

בְּאֹמֶץ לֶב־גֶּבֶר תְּתַנֶּה עַוְלָתָה מִדּוֹרוֹת מִקֶּדֶם.

בְּנֹעַם מַקְסִים בֶּן־כֶּשֶׁף, בְּגִלְגּוּלֵי קַפְּרִיזָה יַלְדּוּתִית,

פִּתְאֹם תִּסָּעֵר בְּסַעַר שִׁגָּעוֹן מְרֻתָּק לַקֶּצֶב.

אָנוּ הַיְהוּדִים – הַכִּנּוֹר,⁷⁴ שֶׁאֵין לְךָ מַקְהֵלָה בָּעוֹלָם

אֲשֶׁר לֹא יִבְכֶּה בְּסוֹדָהּ וְלֹא יִתְיַפֵּחַ בִּשְׁאוֹנָהּ;

גַּם כִּי יָרִיעַ בְּמִצְהָלָה וּבְשִׁגְעוֹן־גִּילָה יִתְפָּרֵץ,

קוֹלוֹ הַדַּק – בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ נִימָה חֲנוּקָה רוֹעֶדֶת:

קִינָה מִדּוֹרוֹת לְדוֹרוֹת – כָּאן פּוֹסְקָה וְכָאן אַךְ מַתְחִילָה

תְּפִלָּה מִכִּלְיוֹן הַנֶּפֶשׁ אֶל אֹפֶק לֹא־נִרְאֶה שׁוֹאֶפֶת.

… וְכָךְ אֲנִי הוֹלֵךְ וְנִזְכָּר – בְּהִלּוּלֵי שְׁכֵנֵינוּ הַגּוֹיִם,

זָכֹר אֶת הַכִּרְכָּרוֹת הַטּוֹבוֹת הַמְשׁוּחוֹת צִבְעוֹנִין,

צֶבַע תַּעֲשִׂיַּת מִינְץ יַקִּירֵנוּ הַחוֹבֵב אֶת הַיְנֶה,

הַ“נֵּיטִיטְשַׁנְקוֹת” הַמְּלֵאוֹת מֵרֵעָיו שֶׁל חָתָן הָעוֹבְרִים

בְּחוּצוֹת הַכְּפָר בְּגִיל שָׂשׂוֹן, בִּתְרוּעוֹת צָהֳלָה וּדְהָרָה,

וְרֹאשׁ־הַמֵּרֵעִים לִימִינוֹ, לְבוּשִׁים חֲגִיגִית וּסְרָטִים,

וְאֶת הַכִּרְכָּרוֹת הַמּוֹשְׁכוֹת בַּחוּרוֹת עֲדוּיוֹת צִבְעוֹנִין

אוּקְרָאִינִיּוֹת שְׁזוּפוֹת עִם חוּמוֹת עֵינַיִם מַבְרִיקוֹת,

שָׁרוֹת בְּקוֹל, מְעֻמָּדוֹת, מַנְגִּינוֹת מִסָּבִיב לַכַּלָּה,

בְּרֹאשָׁן עַל דּוּכָן כִּרְכָּרָה יוֹשֶׁבֶת מִשְׁתַּחֲוָה לְעֻמַּת

כָּל הַמִּסְתַּכְּלִים בְּשִׂמְחָתָהּ, וּבְיָדָהּ “צִפּוֹר־הַסֹּלֶת”,

אֲשֶׁר תַּעֲנִיק לְכָל אֵלֶּה, שֶׁהִזְמִנָתַם לַשִּׂמְחָה,

עַד שֶׁנִּזְכַּרְתִּי, כַּמּוּבָן, גַּם בַּחֲתֻנַּת דְּבוֹרָי.

ג. חֲתֻנַּת הַחֲתֻנּוֹת

מַלְכָּה נִכְנֶסֶת לְחֻפָּה! מַלְכָּה בַּת־מַלְכָּה מְיֻחֶסֶת,

בְּכוֹרָה בַּת־בְּכוֹרָה, כִּי מָלְאוּ יְמֵי מְרוּקֶיהָ

כְּדַת הַנָּשִׁים וּכְדִין, מָסֹרֶת עִדָּן וְעִדָּנִים:

יָמִים בְּדוֹנַג הַמּוֹר, וְיָמִים בִּדְבָשׁ הַכַּוֶּרֵת,

יָמִים בְּבָשְׁמִי כָּל־עֵץ; וּבְאוֹתָם תַּמְרוּקֵי הַנָּשִׁים –

רֵיחַ הַפְּלָאִים, שֶׁנּוֹדֵף מִגּוּפָהּ הָרַעֲנָן, הַמָּלֵא

כֹּחַ וְיֹפִי עִם גְּמַר אֲבִיבָהּ וּתְחִלַּת הַקָּיִץ,

כְּאוֹתוֹ הַיַּיִן הַטּוֹב הַמְּמַלֵּא כּוֹס־זָהָב נִבְחָרָה

עַל כָּל שְׂפָתָהּ וְאֵין שׁוּם מָקוֹם לְטִפָּה יְתֵרָה.

עֶשֶׂר הֵנָּה בְּנוֹת־מֶלֶךְ אֲסוּרוֹת בַּתָּאִים הָרְחָבִים,

חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַבִּירִים, שִׁשָּׁה־עֶשֶׂר אֶלֶף הַגֹּלֶם,

עוֹד אַרְבָּעִים אֶלֶף – דַּיָּרוֹת עֲדֶן בַּחִתּוּלִים,

וַעֲלָמוֹת אֵין־מִסְפַּר עֲמֵלוֹת בְּשָׂדֶה וְכַוֶּרֶת,

אַחַת הִיא הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה, הַזְּקוּפָה, הַנָּאוָה,

אַחַת הִיא לְכַוַּרְתָּה, בָּרָה הִיא לְאֻמָּתָהּ.

חֲמֵשׁ מֵאוֹת – כָּל זְכוּר הַכַּוֶּרֶת, כָּל בָּחוּר בַּדְּבוֹרִים,

בָּהּ נִתְקָלִים יוֹם יוֹם, אֲוִירָם אֲוִירָהּ יִנְשֹׁמוּ,

אֵינָם מַרְגִּישִׁים בָּהּ כְּלָל, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ?

שְׁלֹשָׁה־עָשָׂר אֶלֶף עֵינַיִם מִזֶּה וּמִזֶּה לְכָל אֶחָד,

עוֹלָם וּמְלֹאוֹ הֵן קוֹלְטוֹת וְאוֹתָהּ הַמַּלְכָּה לֹא יִרְאוּ?

גַּם לֹא יַרְגִּישׁוּ בַכַּלָּה וּבְרֵיחָהּ הַנּוֹדֵף, הַמַּשְׁכִּיר,

גַּם לֹא יְרִיחוּן? וְשִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה

מֵאוֹת כּוּכֵי־הֲרָחָה לִמְשׁוֹשָׁה וּמְשׁוֹשָׁה בְּרֹאשָׁם.

אוּלַי רֵיחַ כַּוַּרְתָּהּ, נִיחוֹחַ שֶׁלָּהּ הַמְּיֻחָד,

הוּא שֶׁמִּצְטָרֵף לְרֵיחָהּ לְהַכִּיר בַּכַּלָּה־בָּאָחוֹת.

רֵיחַ מְיֻחָד, הַמַּזְהִיר מִתּוֹךְ מִשְׁמַעַת שֶׁל דּוֹרוֹת

עַל אִסּוּר זִוּוּג בָּזוֹ, לְשֵׁם שִׁכְלוּל זִוּוּג מִסְתּוֹרִי

זֶרַע בְּזֶרַע לֹא־לוֹ: קָרוֹב לֹא יִקְרַב לְהַפְרוֹת, –

חֹק תּוֹרֶשֶׁת קַיֶּמֶת בְּמַמְלֶכֶת הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ.

הֵמָּה בְּאֶמְצַע שָׁמַיִם שׁוֹפֶכֶת בְּשִׁכָּרוֹן שִׁגְעוֹנָהּ

חֻמָּה עַל אֶרֶץ עֲיֵפָה וּמַעֲלָה אֵד – צְעִיף תְּכֵלֶת,

נִתְלֵית עוֹמֶדֶת בַּמָּרוֹם, יוֹקֶדֶת, נְמַסָּה בְּלַהַב,

נִתְלֵית מְבַזְבֶּזֶת אוֹצָרָהּ – אוֹקְיָנוֹס לֶהָבוֹת – הַפָּעַם.

מֵתָה הָרוּחַ בַּשָּׂדֶה, הָאִילָן כִּי עֻלְפֶּה לֹא יִגַּע,

דֵּהֶה־דֵהֶה רָקִיעַ מִלַּהֲבוֹת מְלֶכֶת־שָׁמַיִם,

חִוֵּר וְשָׁמֵם־שְׁאִיָּה לְלֹא סִמָּן קַל שֶׁל עֲנָנָה,

כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ נִסְתַּר מֵחִצָּיו שֶׁל שֶׁמֶשׁ,

אֵל אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם. מַה־יַאֲבֶר פֶּרֶס וְאֵין טָרֶף?

עָיְפוּ לְחוּמֵי הָרֶשֶׁף, פָּתְחוּ הַפְּרָחִים גְּבִיעֵיהֶם

צְמֵאִים לָאֲוִיר. בַּדְּמָמָה אַךְ שִׁירַת־הַזָּהָב נִשְׁפֶּכֶת,

שִׁירַת הַדְּבוֹרִים אַךְ הִיא, כִּי הִנֵּה לֹא פָסְקוּ מִמְּלַאכְתָּן,

הֵנָּה עֲסוּקוֹת־עֲמֵלוֹת, מְשַׁחֲרוֹת לְאַבְקַת נִצָּנִים,

לְאוֹתוֹ נֶקְטַר־הַצְּמָחִים הַנּוֹעָד לַדְּבָש וְלַדּוֹנַג,

טָסוֹת מִפֶּרַח לְפֶרַח, פּוֹרְשׁוֹת כְּנָפַיִם, – וְהַזְּכָרִים

הוֹזִים נִתְלִים בַּפְּרָחִים מִתּוֹךְ צִפִּיַּת אֲהָבִים.

וּכְשֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה לִמְעוּף נִשּׂוּאֶיהָ

צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ בָּעֵץ וְעוֹף לֹא פָרַח בָּרָקִיעַ,

שׁוֹר לֹא גָּעָה בַּכָּר וּנְשִׂיאִים לֹא עָפוּ בַמְּרוֹמִים,

עֵצִים לֹא אָמְרוּ פִטְפּוּטָם, הָאֲוִיר לֹא הִזְדַּעֲזֵעַ,

אוּבָל־מַיִם לֹא דוֹבֵב – כָּל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל

שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ עַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו הַנָּאוֹת, – אָז תֵּצֵא

מִמַּחֲשַׁכֵּי אֲפֵלַת־עַנְבָּר גּוֹסֶסֶת בַּכֵּהֶה.

פַּעַם רִאשׁוֹנָה עֵינֶיהָ נִתְקָלוֹת בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל,

סוֹפְגוֹת תְּכֵלֶת מֶרְחַבְיָה וְשׁוֹתוֹת יָרֹק מַרְגִּיעַ,

יֶרֶק שֶׁל אִילָן וָעֵשֶׂב, נִכְווֹת בְּאִשּׁוֹ שֶׁל פֶּרֶג,

כְּשׁוּפוֹת מִוֶּרֶד־הַרְדָּפְנִי אוֹ כֵהוֹת מִלֹּבֶן יַסְמִינִים,

יֵשׁ אֲשֶׁר תָּרֹג יְלַטְּפָהּ בְּלַהֲבוֹ, תְּכֹל־רַךְ יְעוֹדְדֶנָּה,

אוֹ שֶׁהַסָּגֹל לָהּ יִקְסֹם, נוֹסֵךְ עָלֶיהָ הָעַצְלָה.

אֲוִיר שֶׁל שָׂדֶה בָּא נִכְנָס בְּסִמְפּוֹנוֹת רֵיאָתָהּ הַגְּדוֹלָה

וּבִסְבָךְ כָּל קְנוֹקְנִיָּה, הָאֲוִיר הַנָּקִי מִשֶּׁפַע

רֵיחַ כַּוֶּרֶת וְחֻמָּהּ; וְהוֹלְכוֹת הָאוּנוֹת וְגוֹמְעוֹת

גֶּמַע וְגֶמַע עֲמֻקּוֹת עִם נֶשֶׁם אַלְפֵי צִנּוֹרוֹת,

מַצִּית קִלּוּחֵי דָמֶיהָ וּמַתְחִיל הַדָּם מְרַתֵּחַ.

כָּכָה תֵצֵא הַמַּלְכָּה עַל מַדַּף־הַמָּעוֹף, תִּסְתַּכֵּל

בַּאֲשֶׁר סָבִיב לַמְּדִינָה, בָּהּ עֲתִידָה הִיא לִמְלֹךְ, –

הִנֵּה פֹּה אִילָן, שָׁם גָּדֵר, כַּוֶּרֶת מִמּוּלָהּ עוֹד אַחַת,

לְמַעַן לֹא תִשְׁכַּח בְּבוֹאָהּ לְאַחַר מְעוּף־כְּלוּלוֹתֶיהָ.

שׁוּב תִּסְתַּכֵּל: נְכוֹנָה נִצֶּבֶת חֻפָּתָהּ הָרָמָה,

חֻפַּת הַתְּכֵלֶת הַפְּרוּשָׂה אֶל אַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמָיִם,

רְקוּעָה־מְתוּחָה אֵין קֶמֶט, אֵין קֶפֶל, אַךְ תְּכֹל שֶׁבִּתְכֵלֶת

מָרוֹם עַל כֹּל, וּלְאֵין גְּבוּל, וְסֶרַח שׁוּלֵי הָאֶרֶג

קֵדְמָה עַל רִכְסֵי הֶהָרִים, נֶגְבָּה עַל קְצוֹת הָעֲרָבָה,

יָמָּה עַל חוֹלוֹת צְהֻבִּים, צָפוֹנָה עַל קַצְוֵי הַשְּׁפֵלָה.

נִצְּבָה הַכַּלָּה־הַמַּלְכָּה, מַשְׁקִיפָה עַל פְּנֵי כֹל וְרוֹאָה:

הִנֵּה בַחוּרֵי הַחֶמֶד נְפוֹצִים עַל פְּנֵי כָל הַכִּכָּר,

כֻּלָּם אַבִּירִים־גִּבּוֹרִים בְּמִבְחַר יְמֵיהֶם וְאוֹנָם,

קַסְדָּה עֲשׂוּיָה פְּנִינֵי־גַמְלוֹנִים נִפְלָאוֹת מַשְׁחִירוֹת

עוֹטְרָה לְרֹאשָׁם הַנָּאֶה, וּשְׁתַּיִם נוֹצוֹת־תִּפְאָרָה

רָמוֹת מִסְתַּעֲפוֹת מַעְלָה, מַרְעִידוֹת מִשֶּׁפַע שֶׁל חַיִּים,

שִׁרְיוֹן קְשֵׁה־דֹפֶן וְשָׁקוּף מְחַבֵּק לַגְּוִיָּה הַצְּעִירָה,

חֻלְצָה הוֹלֶמֶת עֲשׂוּיָה קְטִיפָה צְהַבְהֶבֶת לֶחָזֶה,

פַּרְוָה שְׂעִירָה מְדֻבְלֶלֶת מְתוּחָה מִתַּחַת לַחֻלְצָה, –

הִיא הַחֲשׁוּקָה הָאַחַת, בִּכּוּרֵי אַהֲבָתָם בִּשְׁבִילָהּ,

הֵמָּה מֵעוֹלָם לֹא חִבְּקוּ חֵיק־זָרָה וְלָהּ רֵאשִׁית אוֹנָם,

נִקְבְּצוּ בָאוּ מִכָּל הַכַּוָּרוֹת, לָהּ יִכְמַהּ בְּשָׂרָם, –

נֶפֶשׁ תַּחַת אַהֲבָה לָהּ יִתְּנוּ, אֵלֶיהָ יִנְהָרוּ.

מִי כָמוֹהָ בַּכַּלּוֹת כַּלָּה, שֶׁכֻּלָּהּ חֲשׁוּקָה?

אוֹתָהּ מְחַפְּשִׂים אַדִּירִים, גִּבּוֹרִים רְבָבָה, עֵינֵיהֶם

תָּרוֹת חֲלַל הַשָּׁמַיִם, שֶׁמָּא תִּגָּלֶה הַכַּלָּה.

פִּתְאֹם נִתְּקָהּ מִמְּקוֹמָהּ בְּפֵרוּשׂ כְּנָפַיִם שֶׁל זְכוּכִית,

זוֹרְקָה אֶת עַצְמָהּ כְּלַפֵּי סַפִּיר הַשָּׁמַיִם וְעוֹלָה

מַעְלָה וָמָעְלָה, מִתְנַשְּׂאָה וּכְבָר מְנַסֶּרֶת בַּתְּכֵלֶת,

עוֹלָה שִׁכּוֹרָה מִשֶּׁפַע הָאוֹרָה הַגְּדוֹלָה, הַמַּכְהָה,

תֵּרוֹם שְׁתוּיַת עֲתֶרֶת הָאֲוִיר הַצַּח וְהַבָּשֹׂם,

תִּסַּק עַל כַּנְפֵי אַהֲבָתָהּ – רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה בְּחַיֶּיהָ.

אֶפֶס כָּל זְכוּר הַכַּוֶּרֶת כְּבָר רָאָהּ בְּהִנָּשְׂאָהּ מַמְרִיאָה,

הִרְגִּישׁ בַּכַּלָּה הַמַּלְכָּה וּבְכֶשֶׁף כָּל תַּמְרוּקֶיהָ,

וְעָלָה זֶה אַחַר זֶה, מַחֲנֶה כָּבֵד אַחֲרֶיהָ,

נִמְשַׁךְ מֵאֵצֶל הַשִּׂיחַ, הָעֵץ וְהַפֶּרַח וְכָל גִּבְעֹל.

מָקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם הוֹגֶה גַּעְגּוּעֵי אַהֲבָתוֹ,

תַּבְנִית צָעִיף שֶׁל סַלְסָלָה גָּדוֹל וְיָקָר, מְרֻקַּם

זָהָב נְקֻדּוֹת נְקֻדּוֹת, מִתְנַפְנֵף־מְרַפְרֵף בָּאֲוִיר,

כָּנָף וְכָנָף לְכָאן, כָּנָף וְכָנָף לְהָתָם;

תַּבְנִית עָב־קַלָּה זְהַבְהֶבֶת, הַגְבֵּהַּ תַּגְבִּיהַּ שָׁמַיְמָה,

כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה בָּעֶרֶב וּלְאַחַר חַמָּה נִסְתַּלְּקָה,

אַחַת יְחִידָה וְשָׁטָה, הוֹלֶכֶת וְכֵהָה בַּשָּׁחַק.

בַּת־קוֹל יוֹצֵאת וּמַכְרֶזֶת, דּוֹבֶרֶת לַזְּכוּר וְאוֹמֶרֶת:

"מִי הַדְּבוֹר אֲשֶׁר תַּשׁ, הַחַלָּשׁ, הַחוֹלֶה בַּמַּחֲנֶה –

יֵרֵד וְיָשֹׁב לְכַוַּרְתּוֹ, פֶּן יֵלֶא וְאַחֵר יַשִּׂיגֶנָּה;

מִי הַדְּבוֹר הַזָּקֵן וּמִי בַעַל־מוּם שֶׁבַּמַּחֲנֶה –

יֵרֵד וְיָשֹׁב לְכַוַּרְתּוֹ, פֶּן יִצְנַח וְאַחֵר יִכְבְּשֶׁנָּה;

מִי הַדְּבוֹר הָרָזֶה מִשֵּׁבֶט דַּל וְאֵין־כֹּחַ –

יֵרֵד וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן יִפּוֹל וְאַחֵר יִקָּחֶנָּה".

וְיָסְפָה בַת־קוֹל עַל אִמְרָתָהּ: "מִי הַדְּבוֹר אֲשֶׁר יָרֵא,

מִי רַךְ־הַלֵּבָב בַּמַּחֲנֶה – יֵרֵד וְיָשֹׁב וְלֹא יִמַּס

לְבַב כָּל אֶחָיו כִּלְבָבוֹ, כִּי בְחַיָּיו הוּא יִמְהָרֶנָּה,

כַּאֲשֶׁר צִוָּה לוֹ בַּעַל־דְּבוֹר אֱלֹהֵי הַכַּוֶּרֶת!"

עָב קַלָּה מְרַחֶפֶת וְעוֹלָה, מִתְנַשֵּׂאת וְדוֹאָה שָׁמַיְמָה,

עוֹלָה מִתְנוֹצְצָה, כְּאִלּוּ נוֹעֶרֶת טַלְלֵי־זְהָבָהּ;

חֶבֶר אַבִּירִים מְנַסֵּר בַּחֲלַל תְּכֹל־הַתְּכֵלֶת בְּעִקְבוֹת

מַלְכַּת מַמְלֶכֶת־הַדּוֹנַג לְדָבְקָה בָּהּ אַךְ הַפָּעַם.

תַּבְנִית פָּרֹכֶת בַּשַּׁחַק, יָדַיִם מְסוּרוֹת רְקָמוּהָ,

קָבְעוּ בָהּ הַרְבֵּה נְקֻדּוֹת הַזָּהָב הַטָּהוֹר, לְמַעַן

תִּיף בַּהֲדָרָהּ וְהָיְתָה מַשְׁרָה הַשִּׂמְחָה עַל מַבִּיט.

נִקְרְעָה אוֹתָהּ פָרֹכֶת וְצוֹנְחִים קְרָעֶיהָ לְמַטָּה,

מַטְלִית נוֹגַעַת בְּמַטְלִית וּבְנוֹת־קֶרַע נוֹפְלוֹת וְיוֹרְדוֹת,

כְּנוּפְיָה מִתְפָּרְדָה, וְשׁוֹקְעִים אֶחָד אֶחָד אַבִּירִים.

אוּלָם הַמַּלְכָּה, הִיא דוֹאָה, וְסִיעָה קְטַנָּה אַחֲרֶיהָ,

הוֹלְכָה וְדַלָּה – אַךְ טָסָה, לֹא נִשְׁאֲרוּ בִלְתִּי עֲשָׂרָה.

הִנֵּה הַמַּלְכָּה מְאִטָּה מְעוּפָהּ, כְּאִלּוּ מְהַסֶּסֶת…

אוּלַי הִכִּירָה הָאַבִּיר הַנֶּהְדָּר, הָאַדִּיר בְּכֻלָּם?

הוֹלְכוֹת וְרָפוֹת כְּנָפֶיהָ, עוֹד רֶגַע וְהוּא יַדְבִּיקֶנָּה.

וְהָיָה בְּרֶדֶת הַמַּלְכָּה אֶל מִפְתַּן כַּוַּרְתָּהּ וְרָאוּ

שׁוֹמְרוֹת־הַסַּף וְהִזְדָּרְזוּ וּפִנּוּ לָהּ דֶּרֶךְ לְעָבְרָהּ,

בַּחֲצִי־גֹרֶן נִצָּבוֹת, נִרְתָּעוֹת, מִשְׁתַּחֲווֹת כְּנֶגְדָּהּ.

חתימה

גַּם אֵלֶּה דְּבוֹרִים

… וְעוֹד מַה־לּוֹ אוֹסִיף וְאֹמַר: אָנוּ הַקְּטַנִּים, הַפְּעוֹטִים,

בּוּרִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, אֲנַחְנוּ קָטֹנּוּ־קָטֹנּוּ.

אֵין אָנוּ יוֹדְעִים בֶּאֱמֶת, אֵיךְ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַגְּדוֹלִים.

נָחוּץ לָנוּ פַּטְרוֹן, הָאֶחָד שֶׁיַּמְלִיץ עָלֵינוּ בַּמָּקוֹם

אֲשֶׁר יֵשׁ שָׁם לְהַמְלִיץ: כִּי אָנוּ, טִפְּשׁוֹנִים, דַּלֹּנוּ.

אַשְׁרֵי הֶ“חָסִיד”, שֶׁיֵּשׁ לוֹ “צַדִּיק” בָּאָרֶץ לְעֶזְרָה,

גְּזֵרָה רָעָה יְכַלֶּה, וּשְׁמֵי־הַשָּׁמַיִם לוֹ נַעֲנִים.

שְׁכֵנַי – הָנֵי “חוֹחוֹלִים”, שֶׁהָיְתָה לָהֶם אֵם־קַדִּישָׁה,

לִבָּהּ, לֵב־נָשִׁים, בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה מִתְרַכֵּךְ מִדִּמְעָה

אוֹ לְנֵר־שַׁעֲוָה דַקִּיק, שֶׁהָיוּ מַדְבִּיקִים לְמִסְגֶּרֶת

דְּמוּת־דְּיוֹקָנָהּ מִתּוֹךְ אֱמוּנָה רַבָּה וְחַמָּה.

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מֵאֵלֶּה

גַּם פַּטְרוֹן מִשֶּׁלּוֹ בַּשָּׁמַיִם. שֶׁהוּא בִּשְׁמוֹ יִדְגֹּל.

יוֹם תְּחִיַּת מֵתִים כִּי יָבוֹא, וְכָל הָאִיוַנִּים מִתְכַּנְּסִים

סָבִיב לְאוֹתוֹ אִיוַן, שֶׁנָּתַן הוֹד שְׁמוֹ עַל שֵׁם כֻּלָּם,

קָהָל עָצוּם מְאֹד. וְגַם אוֹתוֹ “קָדוֹשׁ” הֶעָלוּב,

אֲשֶׁר אַךְ פַּעַם לְאַרְבַּע שָׁנִים יָחֹגּוּ אֶת זִכְרוֹ

(שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת בִּלְבַד), גַּם הוּא יִּזְכֶּה וְיִזְכֶּה בִּשְׁעָתוֹ

לְשִׁפְעַת קַלְגַּסִּין מִשֶּׁלּוֹ – כְּלוֹמַר, רְצוֹנִי לְהַגִּיד:

כָּל הַ“גּוֹיִים” לָהֶם מְלִיצֵי־יֹשֶׁר עַל בְּנֵיהֶם.

אוֹתוֹ אַבָּא אַנְטוֹנִי לוֹ הָיוּ פַּטְרוֹנִים נוֹסָפִים:

פְלוֹר וְלַאוְר מְגִנִּים עַל מִכְלְאוֹת צֹאנוֹ וְאֻרְוָתוֹ,

שְׁנַיִם, זוֹסִימָא וְסַבְבַטִי, מְמֻנִּים עַל כָּל הְמִּכְוָרוֹת;

הָיָה מַדְלִיק הַנֵּר כְּנֶגֶד אִיקוֹנִין שֶׁל אֵלֶּה,

נַעֲשָׂה חָבִיב עֲלֵיהֶם… אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עַד הַיּוֹם,

אִם לִשְׁכֵנֵינוּ הָעַרְבִים גַּם הֵמָּה יֵשׁ לָהֶם קְדוֹשִׁים

מְגִנִּים לְמִכְוְרוֹתֵיהֶם.

אֲנִי, שֶׁאָנֹכִי יְהוּדִי

פָּשׁוּט וְאֵין לִי “קְדוֹשִׁים”, וְאֵין לִי אִיקוֹנִין בַּפִּנָּה,

אֶחָד מֵהָנֵי “חֲסִידִים” שֶׁל עַרְבוֹת טַבְרִיָּה, אֲשֶׁר

אֵין לָהֶם “צַדִּיק” וְאֵינָם מַעֲלִים מִסִּים לֶ“חָצֵר”,

כָּל חֲסִידוּתָם עַל אוֹתוֹ סִדּוּר הַתְּפִלּוֹת בְּיָדָם,

וּכְשֶׁהֵם פּוֹנִים אֶל אַבָּא רִבּוֹן־עוֹלָמִים, מְשִׂיחִים

לוֹ דַּאֲגָתָם מִסֵּפֶר הַתְּהִלִּים, מְחִירוֹ שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת,

דְּפוּס הָאַחִים וְהָאַלְמָנָה שֶׁבְּוִילְנָה הַבִּירָה הָרְחוֹקָה,

כּוֹרְכִים הֵם אֶת הַדַּפִּים בֵּין אֶצְבַּע לְאֶצְבַּע, וְתֵצֵא

פִּנָּה קְטַנָּה לָהֶם, כְּדֵי לְהִתְיַחֵד עִם קוֹנָם, –

אֵין מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם… אֶלָּא שֶׁשּׁוּב אֲנִי חוֹזֵר:

מִדָּה טְבוּעָה בָאָדָם, לִכְשֶׁהוּא צָרִיךְ לְדַבֵּר,

לַעֲמֹד לִפְנֵי גְדוֹלִים, הָעוֹמְדִים לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ –

לִמְצֹא לוֹ גַם מְתַוֵּךְ, לְמַעַן לֹא תִקְשֶׁה מָרוּתָם.

אוּלָם יְהוּדִי כָּמוֹנִי, שֶּׁאֵין לוֹ אֶלָּא זְכוּת אָבוֹת,

עַמֵּי הָאָרֶץ כָּמוֹהוּ, שֶׁקִּיְּמוּ יַהֲדוּתָם בְּשַׁדְמוֹת

טַבְרִיָּה, ‘רַבָּתִי’, בְּפֶלֶךְ “לֹא חֻפָּה לוֹ וְקִדּוּשִׁין”, ⁷⁵

זָקוּק אֲנִי – אוֹי לִי אוֹי! – לְמִישֶׁהוּ תַּקִיף הָעוֹמֵד

לְעֶזְרָה לִי וּבַצָּר.

סָבָא־מַחֲרַשְׁתָּא, לוֹ הָיְתָה

“קֻפַּת מֵאִיר בַּעַל־נֵס”; אֲנִי לִי בְּחֶדְרִי מַכְחִילָה

“קֻפַּת קֶרֶן קַיֶּמֶת”, יְהֵא פַּטְרוֹן לִי אוּסִישְׁקִין.

פְּרוּטָה וּפְרוּטָה, כְּלוֹמַר: פְּיַאסְטֶר וּפְיַאסְטֶר, שֶׁזּוֹרְקִים

בְּנֶדֶר אוֹ בְלִי נֶדֶר, תִּצְטָרֵף הַפְּרוּטָה לַפְּרוּטָה,

מַעֲשֵׂה אוֹתָן הַדְּבוֹרִים, טִפָּה לְטִפָּה וְגוֹמֵר,

עַד שֶׁתִּצְטָרֵף לְחַלָּה. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא אֵלֶּה

עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁל מְנַחֵם אוּסִישְׁקִין – סָבַרְתִּי,

דְּבוֹרִים חָרוּצוֹת גַּם הֵם. מְזַמְזְמִים הֵם בְּכָל הָעוֹלָם:

פּוֹלִין, אֲמֶרִיקָה, לִיטָא, עַד אַפְרִיקָה חָדְרוּ וְהֹדוּ,

קוֹרְאִים מַכְרִיזִים עַל פְּרוּטוֹת, – עַד שֶׁיָּבִיאוּ הַלָּלוּ

טִפָּה מְתוּקָה אֶל אוֹצַר הַקֶּרֶן פֹּה יְרוּשָׁלַיִם,

תָּבוֹא הַבְּרָכָה עֲלֵיהֶם, וּבְרָכָה רַבָּה עָלֵינוּ

וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן וְאָמֵן.

תל־אביב תש"א

Molasse. ↩
Mergel. ↩
Tortiär. ↩
Brombeere. ↩
Buchweizen. ↩
Samerkirsche. ↩
Cyclamen. ↩
Erdbeere ↩
Salbei. ↩
Wespe. ↩
Dasypoda. ↩
Prosopis. ↩
Osmia papaveris. ↩
Osmia rubicola. ↩
Osmia bicolor S. ↩
Bombus terrertris. ↩
Bombus agrorum. ↩
Bombus lapidarius. ↩
Mellipona. ↩
בפי ההמון הרוסי – בקבוק־י"ש שהמונופול עליו היה בידי הממשלה. ↩
כנוי גנאי לאנשי אוקראינה. ↩
משקה קר, עשוי מלחם מחמיץ, חביב על ההמונים ברוסיה. ↩
דבש של פרח השטה. ↩
גוש ברזל ↩
Rostra, את חרטומה של אנית מלחמה היו מצפים בברזל לנגח בו את ספינות האויב. ↩
במלחמת אקטיון (Actium) הכריע אבגוסטוס קיסר את מתנגדיו. ↩
כנראה, שבאחד החרטומים התישבה עדת דבורים, וזה שמש למשורר אמתלה לאמר, שגם כלי־זינו של האויב מביא ברכה לפי צו שלו. ↩
Колода, Klolzbeute ↩
Unbewegliche Wabe. ↩
Glockenkorb. ↩
Walzenkorb ↩
Bewegliche Wabe. ↩
Dzierson's Stäbchen ↩
Verlepsh Rahmchen. ↩
לוח היוצא מתחת לחלון. ↩
כומר, 256–336, אבי הכפירה בכנסיה (אריאניזם, פעל באנטיוכיה ואלכסנדריה. ↩
Torf. ↩
Schwarmfänger. ↩
Fangbeutel. ↩
Weiselkäfig. ↩
Welselzelle. ↩
Weiselfänger. ↩
Rauchapparat. ↩
Futternapf. ↩
Tränke. ↩
Flasche. ↩
Stichel ↩
Walze, ↩
…..ction (ההערה המקורית קטועה במקור המודפס – הערת פרויקט בן־יהודה) ↩
Honigschleuder. ↩
Meissel. ↩
Schöpschaufel ↩
Wandschabef. ↩
Spritze. ↩
Drohnenfalle. ↩
אֶבֶן מוֹרָה דֶרֶךְ ↩
Ocker, oxpa. ↩
ענפי עץ יבשים ↩
Saturei. ↩
שם נהר בקרים, שעל מעברותיו נלחמו הצבא האדום והלבן בשנת 1919. ↩
דבורה פראית ↩
ערבות אמריקה הדרומית (ארגנטינה). ↩
חיה שלפני המבול, בתקופת הדיל וביון, באמריקה הדרומית; ממשפחת העצלים הענקיים, שבעה מטר' ארכה. ↩
נהר באמריקה הצפונית. ↩
חיה שלפני המבול, ממשפחת הדיגוזברים (לטאות האימים), 22 מטר ארכה. ↩
Termite. ↩
סיסמַת הצבא הלבן של דֶניקין היתה "אחת ובלתי־נחלקת, הכונה לרוסיה – единая, неделимая ↩
מקומות שבהם נערכו פרעות ביהודים בידי צבאות דניקין. ↩
Klarinette. ↩
Cornet à piston. Kornett ↩
Harminuica. Zieh–, Handharmonika. ↩
Tromba.Trompete. ↩
Viola, Bratsche. ↩
Violine. Geige. ↩
לאחר שכבשו הרוסים את דרום־רוסיה מידי הטטרים, לא היו מקפידין על הנשואין, ובלבד שיתרבה הישוב, ומשום זה קראו לו “פלך בלי חפה וקדושין” ↩

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.