רקע
חיים לנסקי
מַעֲשֶׂה בְּעָגוּר
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עם עובד; 1986

 

1

עָף עָגוּר מִגְּדוֹת פִּישׁוֹן;

שָׁם לָמַד שִׁבְעִים לָשׁוֹן

גַּם חָכְמוֹת, אֶת כָּל הַשֶּׁבַע –

חֲקִירָה, חָכְמַת הַטֶּבַע,

הַנְדָּסָה, נִגּוּן, תְּכוּנָה…

בְּקִצּוּר: כָּל מִין תְּבוּנָה.

וַיֵּלֵךְ שִׁמְעוֹ בָאָרֶץ,

לוֹ כוֹתְבִים בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ:

"כְּבוֹד מוֹרֵנוּ הֶעָגוּר,

נָא אֵלֵינוּ בּוֹא לָגוּר".

וַיְהִי בֹקֶר וַיְהִי עֶרֶב

וַיִּיעַף הָעוֹף וַיֵּרֶד

אֶל אַחַת הַמַּלְכֻיּוֹת

בָּהּ הָרִים וְגֵיאָיוֹת.

לִקְרָאתוֹ יָצָא הַמֶּלֶךְ

בִּכְבוֹדוֹ בְּפַת וָמֶלַח

וַיִּקְרָא: בָּרוּךְ הַבָּא!

וַיְכַבְּדֵהוּ בִּמְסִבָּה.

וַיַּדְבִּיקוּ כְּתַב אִגֶּרֶת

בִּרְחוֹבוֹת כָּל כְּפָר וָקֶרֶת:

"כְּבוֹד מוֹרֵנוּ הֶעָגוּר

אֶל אַרְצֵנוּ בָא לָגוּר.

מִי חוֹלֶה וּמִי נָגוּעַ,

מִי בַּעַל מוּם וּמִי פָצוּעַ,

מִי עַל רֶגֶל עַל אַחַת

דִּין רוֹצֶה לִלְמֹד וְדָת –

עַצְמְךָ הַטְרַח וּבוֹאָה

אֶל אוֹרְחֵנוּ הַגָּבֹהַּ –

הוּא רוֹפֵא וְאִצְטַגְנִין,

הוּא יוֹדֵעַ דָּת וְדִין,

כָּל אַנְשֵׁי קוּלְמוֹס וָסֵפֶר

כְּנֶגְדּוֹ עָפָר וָאֵפֶר.

סוֹף־דָּבָר: חוֹקֵר מֻשְׁלָם

אֵין כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם".

וַעֲגוּרֵנוּ הַפִּקֵּחַ

קֵן בָּנָה וַיִּשְׁתַּקֵּעַ

בְּמַזָּל וּבְהַצְלָחָה

בְּבִירַת הַמַּמְלָכָה.

וַיּוֹלִיד בָּנִים בְּלִי דֹפִי

יְדוּעִים לְחֵן וּלְיֹפִי

וְעִקַּר הָעִקָּרִים –

זֶרַע מִין הָעֲגוּרִים.

וַיֵּלְכוּ כֻּלָּם בְּדֶרֶךְ

אֲבִיהֶם יְקַר הָעֶרֶךְ.

לֹא בְּאֹנֶס, בְּרָצוֹן

הֵם לָמְדוּ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.

גַּם חָכְמוֹת אֶת כָּל הַשֶּׁבַע:

חֲקִירָה, חָכְמַת הַטֶּבַע,

הַנְדָּסָה, נִגּוּן, תְּכוּנָה,

בְּקִצּוּר – כָּל מִין תְּבוּנָה.

וַיְקָרְבֵם אֵלָיו הַמֶּלֶךְ

וַיְמַנֵּם בְּמָחוֹז וָפֶלֶךְ

מִי רוֹפֵא וּמִי גִזְבָּר,

מִי שׁוֹפֵט וּמִי סְתָם שָׂר.

גַּם שָׂרָיו עֶרְכָּם הוֹקִירוּ

לִפְנֵיהֶם כּוֹבַע הֵסִירוּ,

בְּקִדָּה גִלּוּ רֹאשָׁם,

אַךְ בַּלֵּב כִּסּוּ רוֹשָׁם.

רוֹשׁ קִנְאָה בַּלֵּב צָפָנוּ

וּבַחֵיק אֶגְרוֹף טָמָנוּ

וַיַּכּוּהוּ בַּלָּשׁוֹן

אֶת הַבָּא מִגְּדוֹת פִּישׁוֹן.

מַגֵּפָה כִּי תְהִי בָאָרֶץ,

אוֹ שְׂרֵפָה כִי תִפְרֹץ פָּרֶץ –

"זֶה אָרַג נִכְלֵי קוּרָיו

הֶעָגוּר וַעֲגוּרָיו";

כִּי תִינוֹק יֹאבַד חָלִילָה

וְנִמְצָא חָלָל, – הֵילִילוּ! –

"זֶה שׁוֹתֶה אֶת דְּמֵי הַטָּף

הֶעָגוּר וַעֲגוּרָיו";

פֶּגַע, נֶגַע, שֹׁד וָשֶׁבֶר,

שְׁנַת בַּצֹּרֶת, אֵיד וָדֶבֶר,

מֵי בָאֵלֶּה מִי חַיָּב? –

“הֶעָגוּר וַעֲגוּרָיו”.

לֹא דֻּבִּים הָיוּ לֹא יַעַר

לֹא צָרוֹת הָיוּ לֹא צַעַר,

עַד שֶׁבָּא הֲלוֹם לָגוּר

זֶה הָעֵקֶר הֶעָגוּר.

הוּא חַיָּב בַּקֹּר, בַּחֹרֶב,

הוּא בַּקַּיִץ, הוּא בַּחֹרֶף,

הוּא רַק הוּא בְּכָל אָסוֹן –

זֶה הָעוֹף מִגְּדוֹת פִּישׁוֹן.

כֹּה סִפְּרוֹ בִּכְפָר וָקֶרֶת

כָּךְ וְכָךְ וְלֹא אַחֶרֶת,

לֹא אַחֶרֶת אֶלָּא כָּךְ:

"עֲגוּרֵנוּ הֲפַכְפַּךְ

וּבָנָיו כֻּלָּם כָּמוֹהוּ,

בִּקְהָלֵנוּ לֹא יָבוֹאוּ,

יֵין מִשְתֵּנוּ לֹא יִשְׁתּוּ,

בְּקִנָּם יִתְיַחֲדוּ.

אַךְ עִקַּר זְמָמָם יָזֹמּוּ –

הֵם עוֹמְדִים… שָׁמַיִם שֹׁמּוּ!

הֵם עוֹמְדִים… הוֹי בְנֵי חַטָּאת,

רַק עַל רֶגֶל עַל אֶחָת!"

וּמִנְהָג הָיָה בָאָרֶץ

יְדָעוֹ תִינוֹק בָּעֶרֶשׂ,

בּוֹ חָיוּ גַם בַּת וּבֵן,

הָאָבוֹת מִכָּל שֶׁכֵּן:

בְּלִּי מִשְׁעֶנֶת לֹא פָסָעוּ,

עַל שָׁלֹשׁ כֻּלָּם צָלָעוּ,

לִשְׁלֹשָׁה אָמְרוּ “קָדוֹשׁ”

לִכְבוֹדָם גִּלּוּ הָרֹאשׁ.

גַּם בְּפַעֲמוֹנֵי נְחשֶׁת

צִלְצְלוּ לִכְבוֹד הַשְׁלֹשֶׁת

צִלְצְלוּ גַּם כֵּן בְּעֵת

כַּלְבֵי חוּץ בּוֹכִים לַמֵּת.

וּבְהַסְמִיק בַּלֵּיל שָׁמַיִם,

עֵת כָּל פֶּה צוֹרֵחַ: מַיִם!

טֻלְטְלוּ כַּמָּה מוֹנִים

עִנְבְּלֵי הַפַּעֲמוֹנִים.

– פַּעֲמוֹנָר בְּרֹאשׁ הַצְּרִיחַ,

גּוּל בְּזוּג לְמַאי תָּטִיחַ?

הֵן שְׁבִיבִים אֵינָם פּוֹרְחִים,

הֵן כְּלָבִים אֵינָם בּוֹכִים… –

פַּעֲמוֹנָר בְּרֹאשׁ הַצְּרִיחַ

אֶת שְׂכָרוֹ קִבֵּל, – מֵטִיחַ.

וּשְׂרֵפָה אִם אֵין, תְּהִי,

גַּם שְׂרֵפָה וְגַם נְהִי.


 

2


לֹא שְׁקִיעָה וְאַף לֹא שַׁחַר

מַתִּיזִים דָּמָם בַּשַּׁחַק –

הַבִּירָה עָרְכָה מוֹקֵד

מִסְּבִיבוֹ הָמוֹן רוֹקֵד.

לְצִלְצוּל זוּגֵי הַנְּחֹשֶׁת

שָׁר כָּל פֶּה הִימְנוֹן לַשְּׁלֹשֶׁת,

שָׁר עַל רַחֲמֵי טָלֶה.

וּבָאֵשׁ בְּשַׂר חַי נִצְלֶה, –

עֲגוּרִים נִצְלִים בַּלַּהַב.

אֲלָפִים הָאֵשׁ בּוֹלַעַת, –

רִבּוֹאוֹת עוֹמְדִים בְּלִי חָת

רַק עַל רֶגֶל עַל אֶחָת.

מַה מֵאֵשׁ אָדֹם? – הַבֹּשֶׁת.

אֵין לְרֹק שֶׁל בּוּז תִּכְבֹּסֶת, –

עוֹד עוֹמֶדֶת זוֹ הַכַּת

רַק עַל רֶגֶל עַל אַחַת.

אֶת כֻּלָּם לֹא לַהֲרֹג הֵן,

אֵין כְּבָר עֵץ לַיְקוֹד, גַּם רֹק אֵין, –

הֵם עַל רֶגֶל עַל אַחַת,

רַק עַל רֶגֶל עַל אַחַת.

מַה מֵּאֵשׁ יְסוֹד קוֹדֵחַ?

מַה רָטֹב מֵרֹק, אֵי לֵחַ? –

חַם מֵאֵשׁ חוֹל שְׁבִיל יוֹם אָב,

לַח מֵרֹק סַגְרִיר לֵיל סְתָו.

(אֶת שְׁנֵיהֶם אֶטְעַם עַד הֵנָּה,

אִישׁ אַל יִבָּחֵן בָּהֵמָּה.

שְׁלוּ, קוֹרְאַי, בְּאַרְצְכֶם,

שְּׁמִי זִכְרוּ בִּתְפִלַּתְכֶם.)

אוֹי לָעֵקֶר, אוֹי לַהֵלֶךְ!

גְּזָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ:

"עַל אַחַת מִי קָם לָפוּשׁ

עַל פִּי דִין חַיָּב גֵּרוּשׁ.

רֹאשׁ הוֹרִידוּ עֲגוּרֵינוּ,

קוֹל הֵרִימוּ עֲגוּרֵינוּ,

אֶל זְקֵנָם צָרְחוּ חָמָס

וַיֹּאמַר לָהֵנָּה: “הָס!”

"אַל, בָּנַי, בְּשַׂרְכֶם תִּשְׂרֹטוּ,

נוֹצַתְכֶם אַל נָא תִּמְרֹטוּ,

עֲגוּרִים אַתֶּם אוֹ לָאו?

בְּקוֹלִי שִׁמְעוּ – קוֹל אָב.

רַב אָמְנָם וְרַע הַזַּעַם,

אַךְ אֲנִי טוֹעֵם לֹא פַּעַם

רִאשׁוֹנָה טַעְמוֹ הַמָּר, –

עֵקֶר גֵּר אֲנִי מִכְּבָר.

כְּבָר כָּזֶה קָרַנִי נֹהַּ,

נָא הוֹאִילוּ לִּי לִשְׁמֹעַ,

מַעֲשֵׂה אָבוֹת נֶאֱמָן

לְבָנִים יְהִי סִימָן:

זְאֵב הִקְדִּים קֶנֵה לְוֵשֶׁט,

אָץ אֲנִי כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת

אֶל הַיַּעַר לַמְּאוּרָה

לְעֶזְרַת הַשְּׁכִיב־מְרָע.

מְצָאתִיו מוּטָל בְּלִי נוֹעַ,

סְגוּר אִישׁוֹן וּפְתוּחַ לֹעַ.

לוּ הֶחְמַצְתִּי רֶגַע רַק –

בְּלִי שׁוּם סֶפֶק נֶחֱנַק.

אַךְ לֹא שָׁוְא לִלְמֹד שָׁקַדְתִּי,

חִישׁ בִּגְרוֹן הַזְּאֵב תָּקַעְתִּי

חַרְטֻמִּי אָרֹך וָקַל

וְחוֹלִי נִצַּל, נִצַּל!

עוֹד בְּפִי אָחוּז הַגֶּרֶם

הַמּוּצָא מִן הַגַּרְגֶּרֶת

וְהַזְּאֵב קָפַץ נִרְגָּז

וַיִּצְעַק: "חָמָס! חָמָס!

הֶעָגוּר הַזֶּה קִפְּחַנִי!

אַחֲרוֹן בִּלְעִי, חֵי אָנִי,

הַנּוֹכֵל מִפִּי הוֹצִיא!

צֵא בֶן עָוֶל מֵאַרְצִי!

מַה טִּיבְךָ כָּל חַי יוֹדֵעַ,

שְׁאַל וְתַגֵּדְךָ צְפַרְדֵּעַ, –

סַחַר־מֶכֶר, אוֹנָאָה,

עוֹף אָסוּר בַּהֲנָאָה!

אֶפֶס דַּע, לְךָ לְאֹשֶׁר,

לַזְּאֵבִים גַּם דִּין, גַּם יֹשֶׁר

וּבְשָׂרְךָ לֹא בְּשַׂר הַשֶּׂה…

כָּל עוֹד חַי קוּם בְּרַח מִזֶּה!"

לֹא שָׁהִיתִי, עַפְתִּי הָלְאָה

יוֹם וָלַיְלָה יוֹם וָלָיְלָה.

תַּרְתִּי אֵי לַיַּעַר קֵץ…

שָׁוְא! גַּם פֹּה גַּם שָׁמָה עֵץ.

צַמַּרְתּוֹ תָפַס הַפֶּרֶס,

שָׁרָשָׁיו הַחֲפַרְפֶּרֶת,

מַה לָּעֵקֶר לֶעָגוּר? –

עֵץ גָּדוּעַ אוֹ עָקוּר.

בּוֹ צוֹרְבִים בָּאֵשׁ בְּשָׂרֵנוּ,

בּוֹ שָׂמַיִם בַּסַּד רַגְלֵנוּ,

בּוֹ מַלְקֵנוּ כָּל אֶגְרוֹף:

לֶךְ־לְךָ עָגוּר בְּזוּי עוֹף!

קוּמוּ נָא בָּנַי, אַל נֶהִי,

מוּכָנִים לַפֶּגַע נֶהִי.

אֵין תִּקְוָה לְעֵץ עָקוּר,

יֵשׁ כְּנָפַיִם לֶעָגוּר".

קוֹל הֵרִימוּ עֲגוּרֵינוּ

פֶּה אֶחָד: “דְּבָרֶיךָ כֵּנוּ!”

וַיָּעוּפוּ הַגּוֹלִים

עַל־פְּנֵי יָם נִסְעַר גַּלִּים.


 

3

עַל הַיָּם סוּפָה סוֹעֶרֶת,

תְּהוֹם מוּל תְּהוֹם לֹעָהּ פּוֹעֶרֶת…

עֲגוּרַי פּוֹרְחִים בָּרוֹם

יוֹם וָלַיְלָה, לֵיל וָיוֹם.

בֶּעָנָן זָרְחָה הַקֶּשֶׁת

וַיַּגִּיעוּ לַיַּבֶּשֶׁת,

לֹא הִרְטִיבוּ רֹאשׁ אוֹ כַּף

בְּעָבְרָם בֵּין גַּל וָעָב.

אֶפֶס בַּמְּדִינָה שֶׁבָּאוּ

בְּנֵי עַמָּהּ גַּם הֵם צָלָעוּ,

אַף טַפָּם טָבְלוּ לְשֵׁם

שְׁלֹשֶׁת עֲלוּמֵי הַשֵּׁם.

וַיָּבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

אַב עוֹפוֹת הַנְּדוֹד, הַהֵלֶךְ,

סָח: "אֲנִי בֶּן גְּדוֹת פִּישׁוֹן,

בָּן אֲנִי שִׂבְעִים לָשׁוֹן,

גַּם חָכְמוֹת אֶת כָּל הַשֶּׁבַע,

חֲקִירָה, חָכְמַת הַטֶּבַע,

הַנְדָּסָה, נִגּוּן, תְּכוּנָה…

בְּקִצּוּר: כָּל מִין תְּבוּנָה.

נַעַר הָיִיתִי, גַּם זָקַנְתִּי,

רַק לָלֶכֶת לֹא הִסְכַּנְתִּי

עַל שָׁלֹשׁ. צַוָּאר הֵא, שְׁחַט,

אֶעֱמֹדָה עַל אַחַת.

בִּרְצוֹנְכֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם

אֶת טַפְּכֶם טִבְלוּ בַמַּיִם, –

אָנֹכִי לֹא כְּתוּם חַרְטוּם,

עוֹף זָקֵן אֲנִי, קָדוּם".

אַךְ אָזְנָיו אָטַם הַמֶּלֶךְ

וַיִּשְׁלֹף מִנְּדָן הַשֶּׁלַח. – –

בַּמְּדִינָה חִנְגָּה גְדוֹלָה

לַעֲגוּרַי עָרְכוּ טְבִילָה

לֹא בַּמַּיִם, לֹא בַּמַּיִם, –

בְּדָמָם לְשֵׁם שָׁמַיִם.

שׁוּב פּוֹרְחִים גּוֹלֵי הָעוֹף.

– מִי יַכְנִיס אוֹרְחַי? אֵי חוֹף? –


 

4


– בְּנֵי יִשּׁוּב אוֹ בְּנֵי הַיַּעַר,

מִי מִכֶּם זָקֵן אוֹ נַעַר,

מִי פָּגַע אָרְחִי פָּרְחִי

הַמְכֻנֶּה עָגוּר נִצְחִי?

אֵין תְּשׁוּבָה. בְּלִי קוֹל מֻגְבַּהַת

הַכָּתֵף אוֹ הַמִּגְבַּעַת, –

הַיְנוּ: “לֹא שָׁמַעְנוּ שְׁמוֹ”;

אוֹ: “הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ”.

כְּבָר כִּמְעַט אָבַד לִי שֶׂבֶר

לְמָצְאוֹ אִלְמָלֵא סֵפֶר,

הוּא יִשֵּׁר קִמְטֵי מִצְחִי, –

יֵשׁ וָיֵשׁ עָגוּר נִצְחִי.

מֵרִשְׁרוּשׁ דַּפֵּי הַסֵּפֶר

קוֹל קָלַטְתִּי, הֶנֶף אֵבֶר,

הֶנֶף כְּנַף הָעוֹף דְּנַן…

אַךְ קִנּוֹ, קִנּוֹ הֵיכָן? – –


* * *


יַעַר אֵין בְּכָל חֲמֵשֶׁת

חֲלָקֶיהָ שֶׁל יַבֶּשֶׁת

לֹא בָּעַר קִרְבֵּהוּ קֵן,

קַן בָּנָיו שֶׁל הַזָּקֵן.

בֵּין אַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמַיִם

רוּחַ אֵין וְסַעַר אָיִן

בָּם לֹא טָסָה נוֹצָתָם

הַטְּבוּלָה בְּאֵשׁ וָדָם.

"רָם קִנֵּנוּ וּבָטוּחַ

מִשַּׁלְהֶבֶת וּמֵרוּחַ;

לֹא יִמּוֹטוּ אֲרָזִים, –

כֵּן בְּיַעַר הַפְּרָסִים

סָחוּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה

צֶאֱצָאֵי הָעוֹף הַהֵלֶךְ.

וְאָמְנָם יָכְלוּ לִישֹׁן. –

לֹא שִׁבְעִים יָדְעוּ לָשׁוֹן,

בְַּשִׁשִּׁים דַּוְקָא וָתֵשַׁע

לְשׁוֹנָם קַלָּה לֻטָּשָׁה.

שְׂפַת הָעוֹף מִגְּדוֹת פִּישׁוֹן, –

חַס חָלִילָה! – בִּזָּיוֹן!

הֵן מִכֶּרֶס וּמֵעֶרֶשׂ

הֵם בְּנֵי פֶרֶס, הֵם בְּנֵי פֶרֶס! –

כֹּה סָבְרוּ, וַיְהִי הַיּוֹם

וּרְקִיעֵי אוֹתוֹ מָקוֹם

הִתְקַדְּרוּ. הֵגִיחַ סַעַר

נֶעֶקְרוּ עֵצִים בַּיַּעַר

וַתַּגִּיעַ שְׁנַת רָזוֹן,

לֹא מִחְיָה וְלֹא מָזוֹן.

"מִי אָשֵׁם בְּכָל הַהֶרֶס? –

אֵלֶּה! כְּלָל הֵם לֹא בְנֵי פֶּרֶס,

עַל־פִּי אֹרֶךְ חַרְטוֹמָם

יֵשׁ לָמֹד שִׁפְלוּת גִּזְעָם".

כֵּן מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב

הַפְּרָסִים צָרְחוּ בְּלִי הֶרֶף

וַיִּשְׁלֹפוּ צִפָּרְנָם

וַיַּשְׁחִיזוּ חַרְטוֹמָם.

וּבַסְּבַךְ עַל כָּל צַמֶּרֶת

כָּךְ סִפְּרוּ וְלֹא אַחֶרֶת,

לֹא אַחֶרֶת אֶלָּא כָּךְ:

"עֲגוּרֵינוּ שְׁמָם יִמַּח

מִתְעָרְבִים בְּשִׂמְחָתֵנוּ,

הֵם שׁוֹתִים אֶת יֵין מִשְׁתֵּנוּ,

בִּשְׂפָתֵנוּ הֵם סָחִים:

‘הָעוֹפוֹת כֻּלָּם אַחִים’.

אַךְ עִקַּר זְמָמָם יָזֹמוּ, ־

הֵם יוֹשְׁבִים… שָׁמַיִם שֹׁמּוּ! –

עַל אֲמִיר כָּל עֵץ יוֹשְׁבִים

כַּפְּרָסִים, כַּתּוֹשָׁבִים".

וַתֵּהוֹם סָבִיב הָאָרֶץ.

לַעֲגוּרֵינוּ בָּא יוֹם קָרֶץ…


* * *


דַּקֵּי גוּף וּמְרוּטֵי גַף

אָן תָּטוּסוּ כֹּה בִּיעָף?

שָׁוְא לָכֶם לְקְרֹא לְיֶשַׁע

בְּשִׁשִּׁים לָשׁוֹן וָתֵשַׁע, –

מֵהֹדּוּ צוֹרְחִים עַד כּוּשׁ

עֲגוּרָיו שֶׁל אִיבִּיקוּס,

מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה

אֵין שׁוֹמֵעַ גַּם לָהֵמָּה.

מִי יִשְׁמַע קוֹלְכֶם נִדָּף,

דַּקֵּי גּוּף וּמְרוּטֵי גַף? –


 

5

בֵּין בְּכָאִים רֹאשָׁם הֵשַׁחוּ

מִתַּמֵּר עַמּוּד הַשַּׁחַר;

עוֹף גָּדוֹל צוֹעֵד מוּלוֹ,

בַּעֲקֵבוֹ מַשְׁחִיר צִלּוֹ.

עַל הַשְּׁבִיל בְּטִיט לַח רֶגֶב

אוֹת חוֹתֵם הָעוֹף בָּרֶגֶל,

עַל כָּל צַעַד קַו לְקָו

אוֹת אַחַת מִכָּל הַכְּתָב.

לַדְּשָׁאִים אֵלֶיהָ שַׁחוּ

חֹטֶר פָּז מוֹשִׁיט הַשַּׁחַר.

עֵשֶׂב כִּי יִקְרָא יָמִין –

עֵשֶׂב שְׂמֹאל שָׁקֵט יַאֲזִין;

כִּי יִקְרָא מִשְּׁמֹאל הָעֵשֶׂב –

שֶׁל יָמִין יַקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב. – –

עוֹף צוֹעֵד אָרְחִי פָּרְחִי,

שֵׁם הָעוֹף “עָגוּר נִצְחִי”.

אֶת זַרְעוֹ קוֹרֵאת בְּלִי אֹמֶר

זוֹ הָאוֹת חָתַם בַּחֹמֶר:

חִישׁ בָּנִים אֶל גְּדוֹת פִּישׁוֹן,

שׁוּבוּ, בְּנוּ קִנְּכֶם רִאשׁוֹן!

מִשִּׁשִּׁים לָשׁוֹן וָתֵשַׁע

“צֵא!” שְׁמַעְתֶּם נְטוּלֵי יֶשַׁע,

בִּי לָהֶן הָשִׁיבוּ, בִּי!

כִּי תָבִינוּ לַחַשׁ פִּי,

“בּוֹא!” תִּקְרָא מִפְּאַת קָדִימָה

הַשִּׂבְעִים – שְׂפַתְכֶם, שְׂפַת אִמָּא.

שׁוּב תִּצְמַח נוֹצַת כְּנַפְכֶם,

שׁוּב תִּגְדַּל דִּיצַת לִבְּכֶם.

שְׁאָר שִׁשִּׁים לָשׁוֹן וָתֵשַׁע

אָז תֹּאמַרְנָה: “תִתְחַדֵּשׁוּ!”

יוֹם וָלַיְלָה קוֹל שָׂשׂוֹן

לֹא יָמוּשׁ מִגְּדוֹת פִּישׁוֹן.

שׂוֹרִיָּה ההררית, ה' אב תרצ"ז

המלצות קוראים
תגיות