רקע
דוד ילין
תרס“ט – תרע”א
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים
פרטי מהדורת מקור: ראובן מס, ירושלים; תשל"ו

 

228. אל מרקוס אדלר

ב“ה ירושלם ת”ו ט“ו חשון תרס”ט


לכבוד האדון הנכבד והנעלה, עושה ומעשה מוהר“ר מרדכי הכהן אדלר נ”י, שלום וברכה

אדוני הנכבד!

את מכתבו מיום 7 אוקטובר החולף קיבלתי בעתו והנני מתבייש באמת על איחור תשובתי עד כה, ועל אשר לא כתבתי אליו בכלל בימים האחרונים; אך בוטח הנני בטובו, כי יסלח לי הפעם, בדעתו כי רק רוב טרדותי הן שגרמו זאת.

אמנם היו לי שני חודשים וחצי ימי חופש מהעבודה בבית הספר, אך בימים האלה נטרדתי עוד הרבה יותר מאשר בימי העבודה בביה“ס. בא פתאום שינוי גדול בממשלתנו והרגשתי בעצמי החוב לעבוד עבודת הקהל ולפעול גם על אחרים לעבוד, וביחוד לעורר את אחינו, כי יכונו למצב החדש במדינה, אשר בו יוכלו להוציא לעצמם תועלת רבה, והרגשת החובה הזאת היא לקחה כל זמני, מבלי השאיר לנפשי כל פנאי לעבודות אחרות. הייתי לחבר…1 “האחדות והקדמה” התורכית, יסדנו חברה שניה בשם “חברת ארץ המולדת להארת המחשבות” (…….)2 שהיא כעין “קלוב” עותומאני לחשובי העדה של כל בני הדתות השונות. יסדנו גם “אגודת היהודים העותומנים” בירושלים, ביפו, ובמושבות, אשר תכליתה העיקרית היא להכשיר את אחינו לקבל את טובות הקנסטיטוציון על ידי היות רבים לחוסים בצל ממשלתנו ועל ידי למדם את לשון הארץ וחוקיה, וכו' וכו'. אך עיקר העבודה היתה עבודת הבחירות להפרלמנט. מצד היהודים נבחרתי אנכי ועוד שניים להיות בועד המשגיח על עניין הבחירות. עשינו כל הרשימות של היהודים והשתדלנו כמה שאפשר להרבות במספר “הבוררים” (הם הנבחרים, איש אחד מכל חמש מאות איש, כדי לבחור בחברי הפרלמנט) היהודים, אך סוף3 לא היו לנו בכל פלך ירושלים רק שלושה בוררים יהודים. אך בכל אופן ב”ה, כי נבחרו להפרלמנט שלושה מוחמדנים, שלבם נוטה לטוב ליהודים, ולא נבחר אף נוצרי אחד, וכן לא נבחרו צוררי היהודים שהיו גם הם עומדים על הבחירות.

בכל זאת לא הפריעתני העבודה הזאת מחובותי להוועד.T.M.M.S מבקר את הגן ביפו4, ועסקתי בכל הדרוש להשלמת השכונה זכרון משה, וכל התעלות והדרכים בשכונה כבר נעשו על הצד היותר טוב, וכן עוסקים הננו בדבר העברת נחלת סיר יוסף סבג מנטיפיורי5 (בימין משה) על שם בנו יורשו. והרבה מפריעים היו לי בדברים האלה, אך ב"ה כי עברו כולם. אך עד היום לא נפניתי עוד לכתוב להועד כל מה שיש לי לכתוב בכל הענינים האלה, אך בקרוב אמלא גם חובתי זאת, ובטוח הנני כי הועד לא יחשוב לי זאת לעוון.

את הכסף לחברון שלחתי ופה רצופה הקבלה ומכתב ראש העדה. במכתבם אלי הם כותבים, כי עוד טרם גמרו עם הרופא ד"ר אנטין, אך בקרוב יגמרו אתו שטר חוזה חדש, כי מרוצים הם שני הצדדים זה בזה.

גם ליפו שלחתי השטר לבית החולים ובפוסטה הבאה אשלח לרומע“כ את הקבלה. האדון רוקח6 איננו מתערב עוד הרבה בענייני המוסד הזה, כי נוספו עליו גבאים חדשים, אך בכ”ז לא עזבהו לגמרי. ביקשתי ממנהלי הבית, כי יודיעוני דברים אחדים על מצב הבית ואת הודעותיהם אודיע לרומע"כ.

בנוגע לבתי התימנים הנה תעבורנה עוד מעט שתי השנים של הגורל הקודם. ולשנה הבאה החלטנו לקחת מהתימנים החדשים, שיכנסו לשבת בהם, סך 2 נפוליון שכירות כל בית, ובכסף הזה נעשה גג של רעפים על הבתים למען לא ידלפו עוד, כי כל התיקונים לא הועילו ולא יועילו כל זמן שלא יעשה הגג הזה. לפי החשבון צריכה להיות ההוצאה בערך 800 פראנק או יותר מעט, והכנסת השנה הזאת לא תספיק לזה, אך נשתדל להשיג פה הלוואה קטנה על חשבון שכירות השנה השניה, כי את התיקון הגדול הזה צריך לעשות, כי בזה נציל את הבתים מכליון, ויהיו לבתים טובים ויושביהם לא יסבלו רטיבות.

במכתבי הבא אכתוב לו יותר באריכות על זאת.

ידידו מכבדו כערכו הרם


 

229. אל ליאו וינץ

ירושלם ד' טבת תרס"ט

לכבוד הסופר הנכבד מר ל. וינץ שלום וברכה

בסמכי על רגש היושר אשר בקרבך ובהכירי אותך מימי היותי בברלין וגם מהספרות העברית, הנני שולח אליך את תשובתי על חילול כבודי, אשר בא בעתון הערוך על ידך, בשעה שאנכי לא נגעתי בכבוד איש7.

במכתבים כאלה רגילים להביא סעיפי ספר החוקים, המכריחים את העיתונים לקבל דברי אלה הבאים להגן על כבודם המחולל, אך כמדומני במקרה הזה אין צורך בזה, ומה גם כי בתשובתי לא נגעתי בכבוד מי שיהיה, אף כי יש לי יסוד לצעוק חמס על מעשה כזה.

מקווה הנני, כי תדפיס תשובתי במחברת הראשונה שתצא אחרי קבלך אותה

והנני חותם ברגשי כבוד


תשובה ברורה

בהעתוןwest Ost and לחדש דצמבר בא מאמר בשם: Wo man sich irren Kann! ובו מביאה המערכת בתור מענה לדברי הד“ר יוסף קארלבאך מכתב, ששלח מר נסים בכר על אודותי אל חברת כי”ח לפני עשרים שנה, ובו דברים הנוגעים בכבודי באופן גס. ובאשר דברי המכתב הזה לא נודעו לי עד היום, אחרי אשר הכי"ח לא החליפה אתי מכתבים, מובן, כי לא יכלה לדעת את תשובתי על הדברים עד היום, ובאשר התפרסמו הדברים בגלוי עתה, הנני רואה לי לחובה לענות עליהם.

א) חושב הנני ל“תעודת עניות” היותר גדולה לחברה כבירה ואוניברסלית כחברת האלליאנס הישראלית, אם איננה מוצאה לה ראיות יותר חזקות להגן על עצמה מאשר לפרסם מכתב ששלח לה אחד מפקידיה בנוגע לאחד ממתנגדיו שעזב אותו, ולקבל דבריו כתורת אמת בנוגע למתנגדו זה, בשעה שלא שאלה כלל את פי מתנגדו לשמוע מה בפיו.

ב) חושב הנני למעשה שפלות מצד חברה כבירה ואוניברסלית כחברת האלליאנס הישראלית לנחוץ להוציא מתוך גנזי מכתביה מכתב של לפני עשרים שנה שבו חירוף וחילול כבוד איש, שלא נגע בה כלל.

ג) אם החליטה כבר כבוד החברה הגדולה הזאת לפרסם את המכתב, שנשלח לה לפני עשרים שנה, הנני נותן לה תודה רבה על שפרסמה אותו עתה בעודני בחיים ולא חכתה, כמו שעשתה בנוגע להמנוח ד"ר הרצברג, עד אחרי מותי, בשעה שלא היה מי שיכול להכחיש דברים שאינם אמיתים.

ועתה בנוגע לעצם הדבר:

עשרים שנה עברו כבר למן העת ההיא, כל החריפות וההתמרמרות, שהיו בעניין הזה, כבר טושטשו וכהו. אנכי שכחתי זה זמן רב את כל אשר סבלתי עד האלצי לעזוב את האלליאנס, אך כיוון שהחברה חפצה דווקא להזכיר נשכחות אשתדל לזכור.

בכניסתי לבית הספר של הכי“ח הייתי הראשון בין האשכנזים שנכנסו בו, ועלי ועל בית אבי הוטל כל החרם וכל הרדיפות של מתנגדי ביה”ס. ומלבד זה הפסיד אבי גם כסף רב עי“ז משך זמן רב, כאשר ידע זאת גם מר נסים בכר. ורק אחרי ראות מר נסים בכר, כי אי אפשר לי עוד לבקר את ביה”ס בשבתי בבית אבי, ובהיות כל חפצו לכבוד ביה“ס שאחד מבני משפחה חשובה מהאשכנזים יבקר את בית ספרו – הציע לפני כי אכנס לביה”ס בתור פנימי בלי תשלומים.

אך גם לא בעד זאת קובלתי בלי תשלום, כי אם פשוט מפני שתיכף בהכנסי לביה“ס לא נכנסתי בתור תלמיד בלבד כי אם גם בתור מורה לעברית, ומשך שנים אחדות הוריתי חינם, והוריתי לתלמידים ביום ובלילה מבלי כל קצבת שעות, והייתי גם המזכיר העברי למר בכר לכל המכתבים שהיו עליו לכתוב, ולכל מאמרי פרופגנדה, שהיה עליו לערך בענייני ביה”ס ובכל העניינים השונים, שמנהל בית ספר של חברת כי"ח בירושלם עלול לעסוק בהם… הייתי גם העוסק בכל ענייני המושבות שהיה הוא אז הפקיד היחיד של הברון רוטשילד בירושלם, והיו עניינים תמיד הנוגעים להמממשלה, עלי היה לערוך כל מכתבי הבקשה, להתראות עם אפנדים שונים, עד כי לא מצאתי מנוחה לעולם, וכל זה בחינם, ובכל זאת מצא מר בכר אז אפשרות לדבר על “כפיית טובה” מצדי.

מדלג הנני על עסקי משפחה, כאשר נוחלה אחת תקוות מר בכר בנוגע לי, ואשר זאת היתה הגורמת לשנאתו לי מאז ולעינויים, שעינה אותי משך שנים אחדות. דברים כאלה אינם נוגעים להכלל ולא אלכלך עטי בפרסומם. אזכיר רק את סיבת עזבי את מר בכר (הנני אומר “מר בכר” ולא “חברת כי”ח", מפני שאותה לא הכרתי ולעולם לא החלפנו מכתבים כמנהגה עם כל מוריה העברים והערבים…)

בשנת תרמ“ח נוסדה בירושלם לשכה לאגודת “בני ברית” ואני הייתי אחד מראשוני חבריה. הדבר הזה הכעיס בודאי את מר בכר, אך בוש להתנגד לזה. אח”כ יסדה הלשכה שעורי ערב בחינם לעברית ולתולדות ישראל בעד בעלי מלאכה, ואנכי קיבלתי עלי לתת שעורים חינם בלילה, כאשר עשו עוד אחרים מבני הלשכה. והנה נודע הדבר למר בכר, ויגד לי, כי בהיותי מורה בביה“ס אסור עלי לתת שעורים במקום אחר. ובאמרי לו כי אחרי שהנני ממלא את חובותי לביה”ס וכל מה שהוא בעצמו מטיל עלי בנוגע לעניניו, – יש לי החופש להשתמש אח“כ בזמני כחפצי (אז לא הייתי עוד בתוך ביה"ס בתור פנימי מאז שנים אחדות), ומה גם לתת שעורים חינם בעברית לבעלי מלאכה, החפצים ללמוד ואין להם זמן ביום – לא אבה שמוע ואסר עלי לתת השעורים. ואנכי מחיתי כנגד העבדות השפלה הזאת, שהוא חפץ לשעבדני, וטענתי כי אין לו שום זכות למנעני, והוא אמר, כי אם חפץ הנני לתת השעורים האלה, אז אין לי משרה בביה”ס. אז החלטתי לצאת פעם מ“כור הברזל” הזה ויהי מה.

אנכי עזבתי את ביה"ס בראשית יאנואר ומר בכר מודיע זאת לראשיו בסוף פברואר, שני חודשים אחרי זאת. כנראה חיפש כל הזמן למצא הצטדקות בפני חברתו על אשר עזבהו מי שהיה תמיד כותב אליה על אודותיו אך לשבח. תחפש נא החברה בגנזי מכתביה ותמצא בודאי גם את אלה. למצער אמר לי מר בכר ככה, עד כי פעם אמר לי, כי כתב להחברה, כי במותו יפקידוני במקומו למנהל בית ספרה, כי אין מוכשר לזאת ממני. והנה מצא סוף סוף את “כפיית הטובה” מצדי. ובכל זאת “הוא שמח כי הלכתי אל הרצברג ולא אל המיסיון”. על דיבה רעה מוסתרה כזאת אין תשובה אחרת מאשר לירוק בפני אומרה. אך יודע הנני, כי אין לתפוס איש על דבריו בשעת צערו, ומר בכר כתב אז לא מה שחשב, כי הוא ידעני והכירני היטב, וידע כל מחשבותי על אודות המיסיון והמתקרבים אליה. ויודע הנני ברור, כי למרות מה שהוכרחתי לכתוב עתה על אודותיו בהתפרסם דבריו כנגדי, אם ישאלוהו הוא על אודות הדיבה הזאת, יענה ויאמר שגיתי.

ובסוף דברי עלי לדבר בשבחו של מר בכר ולאמר, כי בנוגע ליהדות ולקיום מצוותיה היה הוא יוצא מכלל רוב פקידי החברה, ולהפך, השתדל תמיד לרכוש לו את לבות בני ירושלם בקיום המצוות, באופן ובמידה כזו, אשר היו רבים מבני ירושלם כבר בלתי מאמינים בו כי תוכו כברו… והלואי והיתה רוח כל בתי הספר של החברה הזאת כשאיפותיו הוא, כי אז היו לנו יותר יהודים ויותר אזרחים.

דוד ילין


 

230. אל ועד “אחוזת בית”, יפו

(ירושלים, טבת תרס"ט)

לכבוד ועד חברת “אחוזת בית” ביפו שלום וברכה

בהגיליון האחרון של “הפועל הצעיר” באו דברי חירופים עלי כי קיבלתי עלי, שתרשמו את קרקע אחוזת בית על שמי, ואח“כ קיבלתי שכרי מכם ברצונכם או שלא ברצונכם… ובסוף הגיליון באה שאלה אליכם, אם אמת הדבר שהד”ר מזיא ואנכי קיבלנו מכם כל אחד אלפיים אמה וערבות המוצדקה עד שנעשה רצוננו8. והנה אחרי אשר מאגודתכם לא קיבלתי לא אנכי ולא הד“ר מזיה9 פרוטה אחת ואף שעל אדמה, ואחרי אשר סוף סוף למענכם עשיתי יותר מחובתי והתעכבתי בפעם האחרונה ביפו בשעה שחובתי דרשה ממני לשוב ירושלמה, ושבתי אח”כ בעגלה בלילה לשוב אחרי נדודים של לילה שלם לעבודתי יום תמים, ובאחרונה – בשביל האמת האמיתית כשהיא לעצמה, הנני חושב, כי מצד רגש היושר שבכם תואילו להודיע למערכת “הפועל הצעיר” דבר אמת להכחיש את מה שהודיעו בשקר ולכתוב על השאלות האלה:

א) אם בשעה שדרשתם ממנו לרשום הקרקע על שמנו היצענו לפניכם איזה תנאי שיהיה של איזה תשלום שכר?

ב) אם עיכבנו מצדנו את המוצדקה10 או איזה מעשה רשמי אח"כ עד שתתנו לנו מה שיהיה?

ג) אם נתתם לנו אף פרוטה או אמה אחת קרקע בעד שנרשמה הקרקע על שמנו?

ד) אם בכלל עלתה לכם איזו הוצאה שתהיה ע"י מה שנרשמה הקרקע על שמנו?

מקווים הננו, כי למען האמת ולמען היושר תעשו זאת בהקדם האפשרי

והנני דו“ש בשם הד”ר מזיא ובשמי

ברגשי כבוד


 

231. אל מרדכי (מרקוס) אדלר

ב“ה ירושלם ת”ו כ“ד טבת תרס”ט

לכבוד ידידי הרה"ח הנכבד והנעלה חובב ציון וירושלים

מוהר“ר מרדכי הכהן אדלר נ”י שלום וברכה

אדוני הנכבד!

– – – מר שמעון רוקח לא עזב את הנהגת בית החולים “שערי ציון”, והן ראה רומע"כ ודאי את חתימתו בראש החתומים על המכתב ששלחתי אליו.

אין שום ספק בדבר, כי כאשר תלך מסילת-הברזל מחיפא לירושלים תאבד יפו הרבה ממסחרה, אך כנגד זה יש לה תקווה רבה אם תעשה מסה“ב ממנה לפורט-סעיד, כי אז בוודאי ירבו האיירופים והאמריקנים, שיבואו ממצרים גם לא”י וממילא יבואו ליפו.

בחברון גמרו עם הרופא ד“ר ענטין11 גם לימים הבאים, אך באשר כי רבם של האשכנזים איננו עתה בחברון, הם ממתינים לבואו, כדי לעשות את החוזה בכתב למען יחתום גם הוא עליו. וע”כ אינני חושב, כי על רומע"כ לעכב תמיכתו. הרופא אנטין הוא שם והוא עונה לחולים כמו מקודם מבלי שום שינוי.

המצב החדש שבארצנו הביא טובה גדולה לנו, באשר כל איש מרגיש עצמו בן-ארץ-חופש ואזרח הארץ, וביחוד בארץ זו, אשר מצד אחד בחלק ממנה (א"י) תלויות כל תקוותינו לעתיד, ומצד שני לא יהיה בה לעולם הבדל בין יהודי לבן עם אחר. – ביום נסיעת הנבחרים מירושלים להפרלמנט וכן ביום פתיחת הפרלמנט דרשתי בערבית בפניהם ובפני הפחה ויתר השרים בשם העדה הישראלית ודרשותי נדפסו אח"כ בעיתון הרשמי (אופיציעלע צייטונג) של הממשלה פה.

אך מצב עדתנו עוד לא נשתנה לטובה. בחירות לחכם באשי עוד טרם נעשו. ה' ענתיבי התקרב הרבה אל הפחה החדש, וכל זמן שהוא יתערב בעניין הזה, הנני מפחד, כי לא יצא דבר השלום, כי יש לו מתנגדים רבים, ורבים יראים מפני ידו התקיפה, שהוא משתמש בה להזיק למתנגדיו. – שמעתי כי אחי רומע“כ הרה”ג הרב כתב הנה, כי דיבר עם אנשים חשובים להשתדל להחליש כוח האיש הזה, אשר בכסף ההלוואות של חברת יק"א הוא משעבד תחת ידו את רבים מבני העיר. אם נכון הדבר, הנה עשה דבר חשוב ורבים יודוהו על זאת.

לפני שבועיים שלחתי סוף הרפורט שלי לוועד קרן מנטפיורי. בוודאי ידפיסוהו כמו שהם עושים תמיד וגם רומע"כ יקראהו וישמח על מצב ענייני הוועד פה לטובת הישוב. – – –


 

232. אל הד"ר יוסף קלויזנר

ירושלם, א' דר“ח אדר תרס”ט

לידידי החכם הנכבד ד"ר יוסף קלויזנר, שלום וברכה!

משנה לשנה הנני כותב אליך מדי ראותי, כי עוד שנה עברה ובידי עוד טרם עלה לכתוב דבר בעד “השלוח”, והנני רוצף את מחיר “השלוח” בעד השנה שעברה (הפעם הנני מוסיף 25 קופ' בעד שירי קמינר)12. היעלה בידי לכתוב בשנה זו מאמר או מאמרים ב“השלוח”? אינני יודע, אך יכול הנך להוסיף לשלוח אלי את השילוח, ואם לא אכתוב גם הפעם, אז אשלם לך מחירו באחרית השנה. הן הראך הניסיון, כי הכסף בטוח.

השנה כתבתי את מאמר “השומרונים” בהעומר, ומאמרים שונים בעיתונים אנגלים בנוגע לתגלית המדומה של הד"ר גאסטר (ס' יהושע השומרוני).

התחשוב כי מאמר בנוגע לעניין הזה יעניין את קוראי “השלוח”?

אצלי ישנו המשך הספר הזה והוא תולדות השומרונים עד ימינו אלה (יותר מארך מזה שהדפיס אדלר וזליגזון בהקובץ 13R.D.E.J.לפני שש שנים) הוא כתוב בעברית ע"י השומרוני שכתב את ס' יהושע וסגנונו עברי שומרוני14. אם אפשר לא כדאי להדפיסו כולו, אך איזה פרקים מעניינים ממנו, כי מלבד ידיעת דברי ימיהם מעניין לקרוא גם את סגנונם בשפה העברית.

“לפני חתימת דברי” אמרתי לדבר אליך דברים אחדים בנוגע למה שכתב “המשקיף” על אודותי בחוברת של ינואר של “השלוח”15.

רגיל הנני בימים האחרונים לקרוא דברים כנגדי מצד חברי “פועלי ציון” ו“הפועל הצעיר” מבלי שום התפעלות, בדעתי כי נוגעים הם בדבר, ואין אדם נתפש על צערו. אך את השילוח הנני חושב כאדם העומד מן הצד ועליו לבלי חרוץ משפט לפני שומעו טענות שני הצדדים. והנה נגרר גם הוא אחרי דברי הצד האחד ומעתיק דבריהם מלה במלה, ומאשים מבלי כל חקירה. לו ידעת כמה רגזה ירושלים כולה למראה שניים, שלושה מקרים של משפטים בדרך אלמות, אחרי דעתה מה שחברי חברות שונות עושים ברוסיה לבעלי ההון, שהם חושבים אותם למתנגדיהם בטבע; לו ראית את ההתרגשות, שהתעוררה פה למראה הירייה של הפועל אחרי הכותו את העובר על האמור בצאתו מן הדפוס; לו התבוננת לכל הפחד, אשר פחדנו לישוב של עמנו, שאי אפשר לו להתפתח בדרכים כאלה בשעה שיש לנו די להלחם כנגד צוררינו מן החוץ, לו ידעת כל זאת, כי אז שפטת אחרת. ומה אומרים ידידיהם של הפועלים אליהם? מה כותב בן-יהודה ומה אומר י. בן-צבי ב“הפועל הצעיר” בעצמו? כולם רואים את האשמה ואת חורבן הישוב ואת התמעטות הדרישה אחרי פועלים יהודים רק בשיטתם המקולקלה, שחפצו להפיצה גם בין הפועלים הירושלמים הפשוטים. ואם חפצים הננו שיהיה לנו פועלים יהודים בא"י, מה שנחוץ בלי שום ספק להתפתחות הישוב, עלינו לעמוד על המשמר בשעה שהננו רואים נטיעת שיטות זרות המובאות מן החוץ, ואשר רק לשם צלצול של מלים מקשקשות אין אומריהן שמים לב למצב הדברים כמו שהם.

טוענים עלינו למה התחברנו אל הרבנים חברי הוועד הכללי, ולמה שכחו, כי בקרות המקרה ביפו בפורים החולף, בשעה שהיה עלינו להגן על אחינו (ג"כ אלה הצעירים החדשים), התחברנו ג“כ אתם, ורק ע”י הפעולה המשותפת, ויחד עם החכם באשי והאחרים עלה בידנו להוכיח צדקתנו, והאסיפה ההיא היתה באותו החדר של האסיפה הזאת.

ולמה מכסים לגמרי את מכתב האזהרה, ששלחו ועדי שלוש החברות להמדפיס לשלם קנס להפועל הגנב שהכה, סך ידוע שקצבו הם, ואם אין יחפשו להם הדרך הדרושה, מבלי שקראו אותו ושמעו טענותיו כלל?

ידידי, יש הרבה לדבר בעניין זה לפני האשמת צד אחד, אך מכיוון שאלה דוגלים עתה בשם החרות והקידמה, הרי כל האוזניים חרשות משמוע טענות מתנגדיהם.

אם תמצא לנכון, תוכל לפרסם דברי אלה בהשילוח, כדין כל נאשם הבא להצטדק.

ידידך מכבדך


 

233. אל ש. גוטמן (בן-ציון)

ירושלם ת“ו אדר”ח תרס"ט

לידידי הנכבד מר גוטמן, שלום וברכה

את כרטיסך קיבלתי היום ומחר אבקש את ד"ר בנצינגר, כי ימסור לי ראשית מאמרו ואז אוכל לשולחו מחר או מחרתיים.

היום אינני בא לביה"ס.

את מאמרי החילותי היום לכתוב ואשתדל לגמרו במהרה, כי בשבוע הזה יש לי מעט פנאי לפני המבחנים.

צר לי מאד לראות, כי גם מרכז המורים שלנו נהפך למרכז של רדיפות. מלבד מאמרו של סילמן16, שהוא סוף סוף מזכיר המרכז, ומלבד מאמר המכתב החוזר הקודם, הנה שבו שנית במכתב החוזר הארוך להתגרות בנו, והנה שב מר “אב לבנים” במאמרו ב“הפועל הצעיר” להתנפל באופן גס במר כהן17. יכולים הננו לסבול כאלה וכאלה, אך על דבר אחד צר לי, על אשר האנשים האלה מחוסר טקט הם הודפים בזרוע חברה כבירה החפצה ויכולה לפעול לטובת החינוך העברי הרבה יותר מכל החברות האחרות יחד, וכנראה חפצים הם לדחוף גם אותנו, יוצרי האגודה ומכוננוה, אותה ואת “קוהלת”.

במקום שיש פניות אין לשאול לא טעמים ולא צדק ולא יושר, כי לו הבינו האנשים האלה עד כמה מעטה הפדגוגיה בצעדים כאלה לסכסך תלמידים במוריהם (הן תלמידי הסמינר אינם ילדים קטנים והם קוראים את המכתב החוזר וכל יתר הספרות, המתנפלת על המוסד שהם לומדים בו), ועד כמה זה לא מדרך חברות ועד כמה זה לא יאה למרכז אגודת המורים, היו שוקלים יותר בפלס את מעשיהם לפני עשותם אותם.

שלום לך ידידי

מאת ידידך מכבדך


 

234. אל מרדכי-מרקוס אדלר

ב“ה פעה”ק ירושלם ת“ו י”ג ניסן תרס"ט

לכבוד הרה"ח הנכבד והנעלה דורש שלום אחיו ורב פעלים

מוהר“ר מרדכי הכהן אדלר נ”י – שלום וברכה רבה

אדוני הנכבד!

– – – בנוגע ל“כותל המערבי”, לאמר לקבוצת הבתים העומדים כנגד הכותל, אם ישנה אפשרות לקנותם מצד היהודים, על רומע“כ לדעת, כי הבתים האלה הם בתי הקדש של המוסלמים המערבים (מרוקנים), וקוראים להם “וקף נביא מדיין”, הוא הנביא שלהם, והמערבים הם קנאים גדולים לדתם. בבוא הברון רוטשילד הנה בפעם הראשונה18 ניסה להשתדל בדבר הזה, ותיכף ראה כי הדבר הוא מהנמנעות. כי עלינו לזכור גם זאת, כי הכותל המערבי, בכל היותו קדוש לנו, הוא קדוש גם למוסלמים בהיותו קיר ה”חרם שריף" שלהם, ולמכור בתי הקדש, אשר עפ"י החוק אסור למכרם, יידרש למצוא סיבות מספיקות לטובת ההקדש, ומלבד מה שיידרש לשלם מחיר בנייני ההקדש וקרקעם, יצטרכו לשלם סכומים גדולים פה ובקושטא למען השיג הרשיון למכירתם.

אך כנגד זה ישנו דבר, אשר אפשר להשיגו יותר בנקל. בקצה הכותל לצד צפון יש חלקת אדמה פנויה והיא גדורה מכל עבריה. היא מחזיקה בערך 500 אמות, ובה נטועים עצים. היא שייכת ג"כ לההקדש, ובהשתדלות מרובה, וכמובן גם בהוצאות רבות, יהיה אפשר להשיגה, ואז יוכל להיות שם מקום מרווח, או להניחו בלתי בנוי, או לבנות שם בית תפילה נהדר.

עיקר ההוצאות בהשגת המקום אינן מחיר המקום עצמו, כי אם ההוצאות להטות את כל אלה, שהדבר מסור לידם, כי יתירו את ההשגה, וההוצאות תהיינה גם פה גם בקונסטנטינופול.

ניסיתי לשאול ולחקור בדבר הזה, והנה נמצא איש, אשר מהלכים לו אצל גדולי המושלמים והממשלה ויודע הדרכים ל“התיר אסורים”, והנה זאת היא דעתו בנוגע לזה: הוא חושב כי יידרש בראשונה להוציא ערך 6000 עד 8000 פראנקים הוצאות אבודות, לאמור עוד לפני שנדע בטח אם יעלה הדבר בידנו אם אין, ואחרי כן, אם תצליח הדרך, יידרש להוציא עד ערך 30,000 פראנק (בזה נכללו כבר גם ההוצאות הראשונות). ובאשר כי דברים כאלה הם תמיד מסופקים, ואין איש יכול לדעת ברור אם ההוצאות תביאנה לידי התכלית המבוקשה, על כן שאלתיו אם אפשר הדבר, שיקבל כל עניין על חשבונו ועל אחריותו (ריזיקו), לאמור שלא יקבל מאומה עד אשר יצא גמר העניין לפועל. ויענני, כי אם יהיה בטוח, שכאשר ייגמר הדבר כולו יקבל סך 50000 פראנק, אז יוציא גם את ההוצאות הראשונות (8000/ 6 פר') מכיסו, ואם לא יצא הדבר לפועל אז יפסיד זה על חשבונו, ולא תהיה לו שום תביעה על מי שיהיה.

וגם בהשגת הקרקע אפשר, שישיגוה בתור אחוזה אמתית, או בתור אחוזה שיש עליה תשלומים שנתיים לההקדש. כמובן יהיו התשלומים סך מצער, רק לצאת ידי חובה.

אנכי אינני יודע אם יש בידי כ' האפשרות לדבר על סכומים כאלה, אך אם אפשר להוציא הדבר לפועל, יהיה זה דבר גדול לכבוד עמנו המוקיר את מקומות קודשו.

רומע“כ מבין מעצמו, כי אנכי אין כוחי גדול ב”נתינת בקשישים", ובעניין כזה אי אפשר לצעוד הצעד היותר קטן מבלי זה, ועל כן חושב הנני כי הדרך היותר טובה היא למסור העניין בידי מי שיקבל על אחריותו להוציא את הדבר לפועל.

יודיעני נא רומע"כ דעתו בנוגע לזה.


 

235. אל מרדכי-מרקוס אדלר

כ“ח ניסן תרס”ט

אדוני הנכבד!

חשבתי לשלוח לרומע"כ את מכתבי זה עוד לפני החג והנה שבו טרדותי וימנעוני ממלא חפצי זה, ומשלוחו התעכב עד היום, ובכן הנני להוסיף עליו דברים בנוגע ליתר העניינים אשר כ' משתוקק לדעת על אודותם.

א) דבר הבאת המים לירושלים. בעניין הזה מתעסקת פקידות עירנו מצד אחד, וחברה גרמנית מצד שני, אך עד היום עוד לא קיבל איש את הרשיון בנוגע לזה. והנה באו פתאום המבוכות בקוֹנסטנטינופול ומי יודע מתי תשקט הארץ ויוכלו לחשוב על אודות תיקונים.

ואם ישנם עשירים באנגליה, שאפשר להם להשקיע כספים לשם עסק בא“י, הנה ישנה הצעה שנייה, שתוכל להביא ברכה רבה מאוד גם ליישוב היהודים, והיא הצעת השקאת חלק גדול מככר הירדן במי הירדן ע”י תעלות. לדבר הזה נדרש סך 40,000 $ בעד התעלות בלבדן, אשר יהיה אורכן, ותשקינה שטח של. לכל העבודה יידרש כערך ½1 מיליון עד שני מיליונים. יש עתה איש אמריקני, החפץ להשתתף בדבר הזה. האפשר למצוא גם באנגליה משתתפים לזה?

ב) בדבר הרבנות בירושלים. אחרי השעה הגדולה – קול דממה דקה וכמעט שלא נשמע שום קול, הרב חזקיה שבתי מחלב (אר"צ)19, שהובא הנה בעזרת מר ענתיבי, לא עשה מאומה להביא את העניינים המסוכסכים לידי גמר, וכבואו כן צאתו בלי שום תועלת. לממלא מקום השאיר את הרב נחמן בטיטו, ראש עדת המערבים, והנה הוא יושב על כסא הרבנות כמעט מבלי עם. צריך אמנם לעשות בחירות חדשות, אך העם נלאה מהמחלוקת ואין שום התעוררות בירושלים למעשה הבחירות האלה. – – –


 

236. אל הד"ר יוסף קארלבאך

ב“ה ירושלם ת”ו ר“ח סיון, התרס”ט

לידידי יקירי וחביבי ד“ר יוסף קארלבאך נ”י שלום וברכה רבה

– – – המצב בסמינר הוא עתה עצוב מאד, כל אלה הקטטות, כל אלה ההתנדויות מיררו את כל הלבבות ויפרידו בין המורים והתלמידים. אין עוד אותו רגש המשפחה שהרגשנו לפנים, אין הידידות וההתקרבות. בחורף היה הסמינר כולו במצב מלחמה. המורים מצד אחד והתלמידים מצד שני, אלה הפיצו ידיעות בעתונים, עוררו שונאים, ואלה ישבו וגזרו גזירות. עתה ב“ה הכל שקט. התלמידים הכירו, כי לא יצליחו מאומה בהתקוממותם והנם נכנעים למראה עין, והמורים באים, נותנים שעוריהם – והולכים. אין “מוריה”, אין טיולים, אין נשפים, רק “נטיות פעלים” ושאלות אלגבריות והנדסיות, ולוגריטמיות… וכל ה”יות" שבעולם. המוח עובד והלב קפוא.

ומנהלנו ב"ה אין לו כלל זמן לחשוב על זאת, הוא מודה לה' כי מנוחה ניתנה לו, למען יוכל לעסוק בלי מפריע באלף אלפי העניינים של חברת “העזרה”, ההולכים ומתרבים מיום ליום. “המצודה” הולכת ומתרחבת, והיא “פרושה” כבר עד סלוניקי מצד אחד ועד בגדד מצד שני, – מלבד הטכניקום, ועוד ועוד20.

וחליפות הולכות ונעשות מעת לעת אצלנו. ד“ר בנצינגר נעשה למנהל הגימנזיום הגרמני, ובכל זאת חס על הסמינר שלנו והוא נותן בו עוד י”ב שעות בשבוע. אך מי יתן יתר שעוריו? אין מורה! אך הנה יש ד“ר אחר, הוא המורה האנגלי (ד"ר ספר), וכיוון שהוא מוצאו מגרמניה מדוע לא יורה גרמנית? ובכן הוא המורה הגרמני עתה. אך עוד מעט יסע גם הוא מפה, ולע”ע אין לנו ממלא מקומו. אמנם נמצא ד“ר אחד משווייץ, ד”ר רבי, אך הוא יודע להורות גיאוגרפיה ודברי הימים, ובכן יהיה ידידנו פרס למורה גרמנית והוא יורה את המקצועות האחרים. אך פרס ממאן לע“ע להיות בכל פעם מורה למקצוע אחר. ובכן עוד השאלה במקומה עומדת. בסוף החורף יעזבונו גם הד”ר שפירא וגם ד"ר רוטנברג. מי יבוא במקומם? עוד טרם ידענו.

ומה אתך? התבוא פעם אלינו? התשוב בזמן מן הזמנים אל המוסד הזה המתגעגע כל כך אליך ואשר מציאותך בו נחוצה מאד?

סוף סוף נחוץ לנו מורה למדעים בעברית. כי למה אכחד ממך, מוסדנו במצבו ההווה אי אפשר לו להקרא בשם סמינר עברי, אחרי אשר מורים בו רק שעות אחדות בשבוע עברית. ונחוץ מאוד הדבר להורות את הידיעות השונות בשפה הזאת. – – –

אנחנו הננו יושבים עתה בביתנו החדש, שהוא כנגד בית הספר. הבית יפה ומרווח, וכל חבר המורים יושבים בשכונה אחת, קרובים מאוד זה לזה, ובכל זאת – שלום ושלווה בינינו, ולעתים קרובות הננו מבקרים איש את רעהו.

על דבר כל התהפוכות, אשר נתהוו בארצנו, קראת בודאי בעיתונים. ובכל אופן היה גם הדבר הזה אחד מהדברים, שנתנו לי עבודה וטרדות שונות במשך השנה הזאת, וביחוד בימי הבחירות לבית המורשים. מקווים הננו לטובה מהמצב החדש הזה. והלוואי שתמלאנה תקוותינו.

כתב נא לנו מעת לעת, והודיענו מאשר אתך, עבודתך ושאיפותיך ותקוותיך, והאמינה לי, כי כל אלה יעניינו אותנו מאד.

אשתי וכל בני ביתי דורשים בשלומך וזוכרים אותך מעת לעת.

ידידך אוהבך ומכבדך

דוד ילין

מאד אשמח לקרוא את ספרך על אודות הרלב“ג בתור מחשב. הנני שולח לך ע”י הפוסטה את מאמרי על השומרונים, אשר כמדומני לא שלחתיו אליך עוד. המשורר ביאליק היה אצלנו. ובביתי היה מוזמן לליל הסדר. הוא ומר רבניצקי בתור עורך “השילוח” וחברי הוצאת “מוריה”21 מילאו ידי בעבודות ספרותיות שונות. ועתה נחוץ רק למצוא הזמן לזה.


 

237. אל הד"ר פאול נתן, ברלין

ירושלים, 31 במאי 1909

(תרגום מצרפתית)

ה' דוקטור נכבד מאוד,

בדיוק שנה חלפה מאז שהיה לנו הכבוד לארח אותך בחוג שלנו בביקורך השני בארץ-ישראל. זכרון נעים זה מעלה בדעתי, כי מחובתי לכתוב לך על כל מה שמעניין אותך אצלנו, דבר שלדאבוני הרב לא ניתן לי לעשות מזה שמונה חדשים בשל עבודתי במוסדותינו ובקהילה שנתרחבה מאוד.

קודם כל רציתי להביע משאלה חמה, כי מכתבי יגיעך כשאתה בריא ושלם וכוחך עמך לשוב לפעולתך הפוריה והחיונית כל כך לשיפור מצבם של בני אמונתנו בכלל ושל אלה שבארץ ישראל בפרט. מן הדין, שתראה בעיניך אתה ובזמן הקרוב את ההצלחה בה הוכתרו המוסדות, שיצרת בכושר הארגון שלך, בראייתך הרחבה ובשאר רוחך. נקווה שתעשה זאת במהרה.

לשינויים שהתחוללו בזמן האחרון בממלכה שלנו היתה השפעה גדולה גם על התחום שלנו. מורגשת יתר ערנות באוכלוסיה. במיוחד ניכרת פעולתם הנמרצת של סניפי האגודה לאחדות ולקדמה גם כאן וגם ביפו בתקופות החירום. הם כאילו השתלטו על הממשלה וכפו עליה ועל הפקידים הגבוהים משלוח מברקים לקושטא, שבהם נתנו ביטוי למורת הרוח שעוררה בקרב האוכלוסיה הקונטר-רבולוציה, והודיעו שלא לשלוח כספים כל עוד מצב הדברים נשאר בעינו.

האגודה הישראלית-עותומנית התקדמה בצעדים גדולים. היא מונה כבר כ-50 חברים ועומדת למנות עורך דין ישראלי כאן, כדי להגן על זכויותיהם של אחינו.

הצלחותיה של אגודה זו והצעדים שנקטה הביאו, כפי הנראה, את ראשי העדה האשכנזית לבחירת ועד של אשכנזים עותומנים, כדי לייצג עדה זו בפני הממשלה. בבחירות ישתתפו כל האשכנזים נתיני טורקיה ולא רק מטעם ראשי העדה. דבר זה כשלעצמו יש בו כבר כדי לסמן התקדמות גדולה.

בעדה הספרדית אין כנגד זה כיום אות חיים כלשהו. המחלוקת הקשה מסביב לחכם-באשי, הנוגעת בעיקר לעדה זו, התישה אותה כליל. חרף כל תככיו לא השיג ענתבי דבר למענו ואף לא למען העדה. יש לנו עתה קאימקאם חכם-באשי, אחד בשם רבי בטיטו, מרוקאני מכאן, שלא חלם מעודו על כהונה כזאת, וגם אחרים לא היו מאמינים כי יגיע לכך. האיש גרם למיעוט ערכה של המשרה הרמה, והשאלה כולה אין בה עוד עניין לשום אדם. מי יודע כמה זמן עשוי מצב זה להימשך. מאידך, רבי פניז’ל שפוטר ממשיך לקבל את הכנסות הקהילה מאירופה ועל ידי כך הפך מתחרה מסוכן לחכם-באשי הרשמי22.

אם עדיין ישנה לענתבי השפעה כלשהי על המושל (ולא בלי סיבה…), הרי איבד אותה לגמרי לגבי הטורקים הצעירים. האגודה לאחדות וקידמה התארגנה מחדש והוא לא נתקבל כחבר. לעומת זאת דוקטור לוי, אשר בשל הלשנה ברמיזה מפי ענתבי לא נתקבל באגודה הראשונה באמתלה שהוא ציוני, הפך עתה הרוח החיה בה ומקובל על החברים היותר חשובים באגודה זו. עם בואה של משלחת בת כמאה חברים בערך מיפו הנה, נתקבלה ברוב פאר והדר ואני נשאתי את נאום קבלת הפנים (אני שולח לידידנו דוקטור מיטווך את הגליון של כתב-העת הערבי שבו נדפס).

נגד ענתבי נפתחה עתה גם מערכה בכתב-העת “הצבי” של בן-יהודה. לפי השמועה כאן הוא עומד בקרוב לעזוב את עירנו. נראה ש“כל ישראל חברים” כבר קצה נפשה בו.

שאלת גיוס חיילים לא מוסלמים לצבא העותומני גם היא הטילה פחד בקרב אחינו. כפי הנראה יחלוף זמן רב עד שיבינו אחינו שאין קונים זכויות ללא חובות. אבל הזמן הוא מורה להועיל. אך נראה, כי טרם נתקבלה החלטה בשאלה זו, אפילו לא עקרונית.

עברה עלינו תקופה קשה מאד בסמינר שלנו בחורף שחלף. התמרדויות של סמינאריסטים והתקפות שונות מכל הצדדים. תודה לאל, הכל נגמר עתה ולפי שעה לפחות השתרר שקט. מספר הסמינאריסטים ותלמידי בית הספר למסחר גדל, אולי אפילו בשעור גדול מדי. צריך יהיה לצמצם במיוחד את מספר הסמינאריסטים אם הכוונה היא למצוא למענם משרות עם גמר חוק לימודיהם.

רעייתי וכל בני משפחתי דורשים בשלומך מקרב לב ומאחלים לך בריאות טובה לאחר החלמה מהירה.

בתודה עמוקה על כל מה שעשית למען בני.

הנאמן לך בכבוד רב

דוד ילין


 

238. אל הד"ר א. מיטווך

ירושלם ת“ו כ”א סיון תרס"ט

– – – את מאמרי (לאמור: ראשיתו) ע“ד השומרונים הדפסתי ב”העומר" וקיבלתי גם תוצאה מיוחדה ממנו. ויען כי לפי זכרוני עוד טרם שלחתיו אליך, הנני שולחו היום.

בוודאי קראת את מאמרי בהטימס ובעתוני Jew. Chron., Jew World ע“ד מציאתו של הד”ר גאסטר. אך נפלא הדבר כי האיש עומד על דעתו וכל רוחות מזרח ומערב לא יזיזוהו ממקומו. במאמרי האחרון בהכרוניקל (בח' מרץ) היצגתי לו שאלות להשיב עליהן והבאתיו בין המצרים, אחרי ראותי דרכו שאיננו עונה כלל (על) הטענה, ועל זה נראה לא היה לו מה לענות, ויצא סופר אחר שאיננו נודע לי כלל, ואולי איננו מפורסם בכלל, הוא מר שינדלר, ויענה בדברים כוללים, כי כל מתנגדיו של גאסטר אינם יודעים את העניין, וכו' וכו', ממש כעין טענותיו של גאסטר בעצמו.

שאלתני במכתבך ע“ד השפעת “החרות” בארצנו על א”י וירושלים ביחוד23. לו עניתיך בשעה ששאלתני, אז היתה תשובתי בהתלהבות גדולה. בזמן הראשון היה כל העם כשיכור-ניצחון וחשבנו כי קץ הגאולה מכל המשטר הישן בא. אך הנה עבר כבר זמן קרוב לשנה ועתה נוכל לשפוט על הדבר משפט בלתי משוחד מהתלהבות (והננו יכולים לאמר כדברי הנביא: הבוגד בוגד והשודד שודד). עניין קבלת הבקשישים מצד הפקידים עוד טרם נשתנה כלל. הכול כשהיה. וזהו עיקר הריקבון, למצער פה בארצנו א"י. מצד שני רואים הננו את דלת העם מההמון, כי אינם מבינים מזו חירות והם משתובבים, מכים וגם הורגים לפעמים, והממשלה איננה תקיפה עוד, ובין כה וכה סובלים אחינו.

מצד אחר אמנם מרגישים הננו גם את טובת החרות: חופש הדיבור, אסיפות, חברות, אחדות בין בני האמונות השונות, וכיו"ב. עיתונים רבים התחדשו בערבית ובתורכית. – חברת האחדות והקידמה24, שגם אנכי הנני אחד מחבריה, פועלת הרבה, אך הם בעצמם – מנהליה – אינם יודעים עוד איך לטהר את הארץ מפגעיה הרעים. (עם כתב היד שלחתי אליך גם גליון אל-קודס25 שבו נידפס נאומי בבוא חברי החברה מיפו לבקר את עירנו, וכתבתי גם לידידנו הד"ר נתן כי שלחתיו אליך), עלינו לקוות כי סוף סוף יוטב המצב, אך דרושה עוד עבודה רבה. מצדי הנני מרגיש כי יכולתי לפעול ולהשפיע הרבה, אך בכל אשר אפנה הנני מרגיש את הכבלים אשר עלי: יותר משלושים שעה של הוראה בשבוע, מלבד זמן ההכנות והתיקונים, וכו' וכו'. וזה כבר אחרי ניכוי של 6 שעות בשבוע מצד הוועד בפראנקפורט.

תלמידינו בסמינר הולכים ומתרבים, ועוד טרם נדע איפה נשיג משרות לכולם בצאתם? בחורף שעבר סבלנו הרבה מהתלמידים וממתנגדינו למפעלנו. אך זה ירחים אחדים אשר שקטו הרוחות.

עורך “השלוח”, מר ביאליק, בהיותו פה, עוררני לכתוב דברי על אודות השומרונים והם יקבלום ב“השלוח”. והנני מקווה לכתוב – כמובן לכשאפנה. ובכל זאת מובן הדבר כי ב“השלוח” אין מקום למשל לליקוטים רבים (אף אם הם מעניינים) מתפילות השומרונים, שיש לי כמעט ספר שלם מהם. וכן רשימת כל פיוטיהם בכל ספרי תפילתם, ומספר בתי כל פיוט, והתחלתם ושם מחברו. – בהיות פה הד"ר ש. רפפורט מלמברג העירני, כי דבר כזה היתה מדפיסה בודאי “החברה לקידמת חכמת ישראל”, מה דעתך על זאת? והאם תוכל להיות לי לעזר או למורה דרך בדבר הזה להודיעני מה שעלי לעשות? – – –


 

239. אל א. קאמינקא26

ירושלם, כ“ז תמוז תרס”ט

להחכם הנכבד והנעלה נעים זמירות ד"ר אהרן קמינקא שלום וברכה

את ספר שיריך “צהרים”, אשר הואלת לשלוח אלי, קיבלתי והנני נותן לך תודתי ע"ז מקרב לבי.

בימינו הפרוזאים האלה, ימי התגברות היאוש וחסרון כח הסבל מכל עברים, יהיה כל שיר עברי חוצב להבות התקוה ולוחם כנגד היאוש לטל של תחיה, לרוח נפוחה בעצמות היבשות וטל בוקר, זך וצלול, ויורד בשפע רב מצאתי בעצם ה“צהרים” שלך. אשרי המקוה!

ידידך מכבדך ומוקירך

דוד ילין


 

240. אל ח. נ. ביאליק וי. ח. רבניצקי27

ירושלם ת“ו כ”ט תמוז תרס"ט

ידידיי הנכבדים!

א) לפני שלושה שבועות בערך שלח אליכם הד"ר בנצינגר מכתב להוצאת ספרו Bilderatlas zur Bibelkunde ובלי תפונה הגיע לידכם במועדו.

אנכי עברתי על פני הספר. הסירותי ממנו כל הציורים שאינם נוגעים לנו. וכנגד זה הוספתי תמונות אחרות מהדברים הנוגעים לנו יותר, והנני מחכה לתשובתכם למען אדע אם להחל בעבודה.

אינני חושב כי עבודתי תהיה מצומצמה רק בתרגום דברי הד“ר בנצינגר, כ”א תהיה מסודרה עפ"י ספריו של בנצינגר.

הואילו להודיעני מה הם תנאיכם בנוגע לעבודה זו.

ב) הודיעוני נא ג“כ אם תקבלו את (לקוטי) רשב”ג28 עפ“י תכנית א(חת)29 … (או)… שיריו כולם בכרך אחד, ולא תהיה (בפרקים) אשר יתובלו בו השמטת פסוקים וחלקי פסוקים. אף כי נדברנו ע”ז בהיותכם פה, הנני שונה בכ"ז שאלתי, מפני כי היתה תשובתכם אז מעין “הן ולאו ורפיא בידיה”.

ג) בדבר ספרי “לפי הטף” נפניתי רק בשבוע שעבר לפנות לבן-אביגדור ובקבלי תשובתו אודיעכם.

ד) בנוגע לספר הדקדוק אשתדל לעבוד בימי החופש הבאים לעבור למצער על ספרי המשנה והתוספתא. אך אינני חושב, כי עבודתי בספר כזה תתם כל כך מהרה, כי העבודה רבה.

ה) ממר קלויזנר קיבלתי כרטיס ובו הוא כותב לי, כי לדעתו יקשה לתת ב“השלוח” המשך ממאמר שנדפס ב“העומר” (השומרונים). אומר הנני לכתוב אליו בקרוב. הוא איננו יודע כנראה, כי לא מאמר חפץ הנני להדפיס כ"א ספר מקיף כל ענייני הכיתה הזו, שאין לנו על אודותיה מעט דבר בספרותנו.

מיום עזבכם אותנו ועד היום עוד טרם נפניתי להחל לעבוד בענייני ספרות, והנני שם תקוותי בימי החופש הבאים בעוד שלושה שבועות, ועל כן אבקשכם למהר בתשובתכם על מכתבי זה.

בימי שבתכם בארצנו בטוח הנני, כי לא נפניתם לעשות את “חשבון הנפש” בנוגע לכל הרשמים שעשתה עליכם. אך עתה הנה עבר כבר די זמן לצרוף ולזקק ולסנן את כל הרשמים האלה ולתת לנפשכם חשבון ברור והשקפה מדויקה על הארץ ועל יושביה. הנשמע גם אנו את הד הקולות האלה בפרוזה ובשיר?

שלום רב לכם מאת ידידכם מכבדכם בכל לב

דוד ילין

בנוגע להמפות בספר בנצינגר חושב הנני כי יותר טוב לעשותן פה בליטוגרפיה היהודית אשר פה ובאופן כזה תעלינה יותר בזול, ולא נצטרך להוציאן באותיות לטיניות.


 

241. אל יחזקאל סוכובולסקי

ירושלם ת“ו ט”ז שבט תר"ע

– – – בדבר חברת “הנקמה” שסיפרת שמעתי גם אנוכי, אך עוד טרם התברר הדבר. שמעתי, כי הטיפו ביום הששי לפני שבועים בחארם דברים כנגד היהודים. – חברת הצעירים חלשה מאוד ובכ"ז אראה לדבר על זה בישיבה הבאה. בכלל אין לנו אוהבים בסביבתנו, מפני כי מוזרים הננו לכל שכנינו ורחוקים מהם תכלית ריחוק, ומאין יוכלו לשפוט עלינו לטובה. גם בחברת הצעירים מעט כל כך מספר אחינו עד כי הוא כאפס, בשעה שישנם נוצרים רבים מאוד. והם עיקר המעוררים. בשבוע הזה קראתי בעתון “אלאיאם” הבירותי מאמר מנוצרי אחד כנגד “אחוזת בית”, כי קנוה מהגרים, והיהודים בירושלם, וביפו הם יותר ממאה אלף וכו' וכו'. – – –


 

242. אל אשתו30

ירושלם ר“ח אדר ראשון עת”ר

– – – הבחירות של הבלדיה31 תהיינה בשבוע הבא, וחברי ועדנו32 האיצו בי לקבל לעמוד לבחירה ומבטיחים אותי, כי הם יפנו אל חברת העזרה33.


 

243. אל אשתו

ירושלם יום ד' י“ד אדר תר”ע

איטל יקירתי! זה פעמיים שהלכה הפוסטה למצרים ואנוכי כמעט שלא כתבתי לך מאומה, אף כי ידעתי היטב כמה הנך משתוקקת לדברי כל אחד מאתנו. סיבת הדבר הן ידועה לך. זה כשבוע תמים שהייתי טרוד מאוד בענייני הבחירות34. השתדלנו לאסוף את כל דעות אחינו, ולהתחבר עם אפנדים שונים מהמוסלמים, שיתנו לנו דעותיהם ודעות ידידיהם ומכיריהם כנגד הקולות שנתנו אנחנו להם. אך סוף סוף נגמרה העבודה, וביום א' הבא נדע תוצאות עבודתנו הכבדה. נבחרינו אנו הם אנוכי ויוסף אלישר35, וגם הוא עבד אתי כל העת הזאת, וגם לוי36 מנהל הבנק, ועוד אנשים שונים. בשלושה הלילות האחרונים נמשכה העבודה עפי"ר עד אחרי חצות הלילה. ורחמים מזרחי, שלא חפץ להתחבר אתנו, עבד לבדו וישתדל לאסוף לו מהספרדים דעות מכיריו, והמלחמה היתה חזקה, ובהפתח בשבוע הבא פתקות הבחירות נראה מי הוא המנצח. יכול אמנם להיות, כי לו תהיינה דעות יותר, מפני כי הוא קנה בכסף פתקות בחירות מהמוסלמים. בכל אופן אם נרוויח או נפסיד, שמח הנני על שני דברים, ראשונה, כי ביד מנדל קרמר37 לא עלה מאומה, אף כי חשב כי כל פתקות היהודים תפולנה בידו והוא יוכל לעשות בזה כטוב בעיניו, וסוף סוף לא נתן לו אף איש אחד, והמוסלמים שבטחו בו ראו, כי בטחונם היה לשווא; ושנית, כי כל אלה מגדולי המוסלמים והנוצרים, שהחלפנו אתם דעותינו, באו אלינו ואנחנו לא הלכנו אליהם כלל.


 

244. אל הד"ר פאול נתן, ברלין

ירושלים, 26 במאי 1910

(תרגום מצרפתית)

ה' דוקטור נכבד מאוד,

אני מקווה, כי מכתבי יגיעך כשאתה בריא ושלם לאחר שנחת מן הנסיעה הקשה, וכי אתה שוב ממשיך לדחוף ולהניע ולקדם את המפעלים המפוארים של הוראה וחינוך, שבהם הנך מעוניין כל כך.

שאלת רכישת הקרקעות כמעט הגיעה לסיומה. המוכרים עמדו בכל התחייבויותיהם ולולא נעדר המושל החדש שלנו, המבקר עתה ביפו ובעזה בתוקף תפקידו, היתה ההעברה בוודאי כבר יוצאת לפועל. על כל פנים יחזור בעוד ימים מספר וההעברה תבוצע. כפי הנראה נצטווה המושל החדש, אזוני, לנהוג בחומרה בכל הנוגע לקניית קרקעות על ידי יהודים, וביחוד נתינים זרים שאינם גרים בארץ. לפיכך וגם בהתחשב עם העובדה שלה' המנהל כהן38 אין יפוי כח חוקי מטעם ה' ג’יימס39 לקנית קרקעות בשמו, נאלצנו לעשות את ההעברה בשם המנהל מר כהן. נקווה שבמקרה זה לא יתעוררו כל קשיים.

בביקורך האחרון בירושלים הרשית לי בטובך לפנות אליך בכמה שאלות, שעליהם דיברתי אתך והריני מעלה אותם בזה:

1. בזמן האחרון אני מרגיש יותר ויותר בצורך לנסוע לששה חדשים לאירופה. קודם כל, מטעמי בריאות. מזה שנים אני עובד בלא הפוגה עבודה רוחנית קשה המתישה את הכוחות. בזמן שבתי-הספר פתוחים עלי לתת 34 שעות של שעורים לשבוע מחוץ לעבודות ההכנה ותיקון עבודות התלמידים ומחוץ לחובות אחרים כלפי המוסדות, כגון ישיבות, אסיפות עם הסמינריסטים, התקנת מערכת השעות המסובכת כל כך של בתי הספר שלנו וכו' וכו'; וזאת מבלי להביא בחשבון עבודות אחרות פרטיות וכלליות (גני ילדים, קורסים למורות במוסדות הללו, ספריה, פעולה בוועד מזכרת משה מונטיפיורי, תעודות, קהילה, עיריה וכו').

במשך ימי החופש בשנים האחרונות לא נחתי אפילו פעם אחת. העבודות, שהוזנחו במשך עונת הלימודים, מצטברות בדרך כלל ויש לעשותן בזמן שבו אני חפשי מהוראה.

הנה כי כן מרגיש אני שהגעתי לאפיסת כוחות, ואם לא אצליח לנוח משך תקופה מסויימת מן העבודות הבאות ברציפות בזו אחרי זו, נשקפת סכנה שבריאותי תיהרס כליל.

גם מבחינת בתי הספר טוב יהיה אם אנצל הזדמנות זו, כדי לבקר בכמה מוסדות חינוך שונים, ללמוד מה שנתחדש בשדה ההוראה, שיטות, סדרים וכו' וביחוד לראות מהו החומר שמלמדים שם, כמו עברית וכל הכרוך בלימוד זה, וכיצד נלמד המקצוע. רק מתוך ידיעה כיצד נעשים הדברים במקומות אחרים בהשוואה אל מה שנעשה אצלנו אפשר יהיה להגיע לדרך הנכונה.

נסיעה כזאת תהיה עשויה גם לתת דחיפה מחודשת לעבודה ספרותית. יש לי קשרים כה רבים בעולם של המלומדים היהודים עד כי חשוב מאוד בשבילי ובשביל המוסדות שבהם אני עובד, כי אחדש את היחסים וארענן אותם וכי אמצא זמן-מה באווירה של עבודה מדעית פוריה, כדי שאוכל להשתתף בה גם אני לאחר שנים כה רבות של בדידות כפויה.

אני עובד כבר בבית ספר למל יותר מעשרים שנה ובמשך תקופה ארוכה זו של שנותי הטובות ביותר לא זכיתי אלא בחופשה אחת, שהוועד בעצמו האריך אותה, באשר העסיק אותי בעבודת תעמולה למען מוסדותיו שהוכתרה בהצלחה מזהירה. עשר שנים כבר עברו מאז. זה יותר משש שנים אני נמצא בשרותה של החברה “הילפספעראיין דער דויטשע יודען”40 מבלי שזכיתי אי פעם לחופשה כלשהי או לאפשרות של נסיעה לאירופה ככל שאר המורים בסמינר, שהחברה הזאת מעסיקה אותם, וזאת למרות כל העבודות שעשיתי למען החברה.

המשאלה היא אפוא אפשרות להשיג חופשה של חמישה חודשים (תחילה חשבתי על ששה חדשים) מטעם ועד בית הספר למל בפראנקפורט וה“הילפספעראיין”, שבהם ייכללו שני חדשים וחצי בערך של החופש הגדול שלנו בקיץ. פירוש הדבר שלמעשה איני מבקש אלא חופשה של שנים עד שלושה חודשים, שחלקה הראשון יחול בתום עונת הלימודים של הקיץ והמחצית השניה בתחילת עונת החורף. באופן כזה לא ירגישו כל כך בהעדרי מבתי הספר, ועם שובי אוכל להתחיל בעבודה בכוחות מחודשים. עלי להעיר, כי כבר קרה לא פעם, שהיה צורך כי אמלא מקומו של המנהל מר כהן כשנסע לאירופה. מן הדין שמישהו אחר ימלא פעם את מקומי שלי. אנוכי סבור, כי בברלין וכן בפראנקפורט ימצאו, כי בקשתי מוצדקת וימלאו בקשתו של מי שהרבה להקריב עצמו למען מוסדות החינוך ויעניקו לו את החופשה ואת האפשרות לערוך נסיעה זו, ואת ההוצאות הכרוכות בה בשלמותן או בחלקן, לפי רצונכם הטוב.

החופש אצלנו יתחיל השנה בסוף חודש אוגוסט. חופשתי אני צריכה להתחיל במחצית יולי בערך. טוב אם אדע את תוצאות התערבותך למעני במוקדם ככל האפשר. אשר למנהל מר כהן, הוא אמר לי, כי עדיין אינו יודע בוודאות אם יסע, ועל כל פנים לא יסע בטרם ייסגרו בתי הספר, כלומר נסיעתו, אפילו אם תבוצע, לא תעמוד בשום פנים למכשול בדרכי.

2. השאלה השניה שעליה שוחחו אתך והנוגעת לי היא שאלת העסקתי כחבר מועצת העיריה בירושלים.

אתה יודע, דוקטור נכבד, מה דל החלק שנוטלים אחינו במזרח בדרך כלל בחיי הפוליטיקה והכלכלה בארץ. היהודים כאן הם “כמות מבוטלת” וזאת באשמתם הם. הם אינם מוכנים כלל לכהונות מסוג זה ואדישים לגבי כל מה שחורג מתחום האינטרסים האישיים שלהם, – עד שלאור השינוי היסודי שהתחולל בארץ לנגד עינינו נמצאנו חלשים מלהתמודד אפילו עם הכת הנוצרית הקטנה ביותר. כך קרה שבירושלים, אשר בה יש לנו רוב, אין השפעתנו מורגשת בשום מקום. במועצת העיריה, שבה מובאות לכלל הכרעה שאלות רבות כל כך שהן בעלות עניין ממדרגה ראשונה לגבי האוכלוסיה היהודית, לא היה עד כה אפילו חבר יהודי אחד. אגודתנו “אגודת היהודים העותומנים” נתנה דעתה למצב העניינים והחליטה לתקן הפעם את המעוות. היא גייסה את כל כוחותיה והצליחה להעביר בבחירות האחרונות שלושה מועמדים יהודים מבין חמישה חברים שצריכים היו להיבחר. זה שיא ההצלחה שעליו אפשר היה לחלום. אולם מעטים כל כך הם בינינו אלה, שמסוגלים לייצג בכבוד את הקהילה ולהגן במרץ על האינטרסים שלה, עד שהחברה ראתה צורך לכפות עלי קבלת מועמדות לכהונה זו. הרבנים הראשיים של הקהילה האשכנזית והספרדית פנו אל ה“הילפספעריין” ואל ועד בית-ספר למל בבקשה להקל עלי את העבודה בבתי הספר, כדי שאוכל למצוא את הזמן הדרוש לתפקיד חדש זה. כל תשובה לא הגיעה אלי. אף שאנוכי עמוס עבודה למעלה ראש, מצאתי, כי מחובתי לא לאכזב את בוחרי, ששמו מבטחם בי. סבור הייתי גם, כי אוכל לעשות לקידומה של העיר כולה, וקיבלתי את המועמדות ולאחר מכן את התפקיד, ומזה חדשיים הנני חבר מועצת העיריה בירושלים. מצד אחד נגרם לי סיפוק בראותי שבזמן קצר כל כך הצלחנו לעשות הרבה למען נקיון העיר, התאורה ושטיפת הרחובות בעונה החמה. כל אדם רואה ושם אל לב את השינוי, שחל חיש מהר, ואומר בלי ספק אל לבו: אלה היהודים המעטים, שהצטרפו עתה למועצה, בוודאי גרמו לא מעט להישגים אלה! התחלנו גם לעסוק בסידור הביוב בעיר ובקרוב ניגש לתכנית הגדולה של הובלת המים לכל בתי העיר וכן לתכניות אחרות חשובות ביותר. אולם מאידך, באשר לי אישית, קרבן זה גדול מדי. פרט להוצאות נוספות, הכרוכות לגבי במילוי תפקיד-כבוד זה, אין לי כל אפשרות להשלים את העבודות השונות, שהתחלתי בהן, והריני זקוק לעוזר כדי לעמוד בהתחייבויותי. הואלת בטובך להבטיחני, כי תתערב לטובתי בפני ה“הילפספריין”, ועד בית ספר למל וועד מזכרת משה מונטיפיורי, למען יתרום כל אחד מאלה סך 300 פראנק לשנה לצורך זה. אשר לוועד בלונדון הנני סבור, כי מוטב שאפנה אליו בעצמי, אולם אעשה זאת רק לאחר ששני הוועדים האחרים יקבלו את ההצעה.

מכל מקום, אם הצעה זו תתקבל, הייתי רוצה שהדבר לא ייוודע לשום אדם בירושלם. כאן יפרשו את הדבר כאילו חברות באירופה משלמות לי שכר תמורת תפקיד זה, ובוודאי תבין עד מה עשוי פירוש כזה לקלקל את השורה ולפגוע בכבוד המשרה שתאבד יוקרה, שכן מוטב היה כבר לוותר על הכל.

3. השאלה השלישית נוגעת לתמיכה הניתנת לסמינריסטים. הסכום המקסימלי הניתן כתמיכה הוא 22 פראנקים לשנה. רובם של הסמינריסטים שלנו כיום באים מן החוץ. אין להם כאן הורים והם נאלצים לחיות במצוקה, הגורמת מחלות לעתים קרובות ופוגעת בלימודים. היה זה מעשה אנושי באמת אילו אפשר היה לבוא לעזרתם ולהגדיל את התמיכה בהם. בכל שנה אנו מחליטים לצמצם את מספר מקבלי התמיכה, כדי שייהנו המקבלים מסכום גדול יותר. למרבה הצער שרויים כולם במצוקה קשה כל כך, שאין כל אפשרות למנוע אפילו מאחד מהם מקור אמצעים זה, שהוא כמעט יחידי המאפשר להם לחיות. במצב הנוכחי, בו נתונים הסמינאר ותלמידיו, רצוי עד מאוד להגדיל את סכום התמיכה ב-2000 פראנק לפחות לשנה. אז אפשר יהיה אולי לחשוב על הקמת מעון או לפחות מטבח כללי, למען יוכל כל תלמיד ליהנות לפחות מארוחה חמה אחת ליום.

אל לנו לשכוח, כי אם יש ברצוננו לגדל מורים טובים, יש להקדיש תשומת לב לבריאותם בתקופה הקשה ביותר בחייהם.

אנכי וכל משפחתי דורשים בשלומכם בידידות, ובציפיה לתשובתך.

הנני בנאמנות שלך

דוד ילין


 

245. (אל מערכת האנציקלופדיה היהודית-רוסית)41

כ“ז אייר תר”ע

אדוני הנכבד!

רצוף בזה יקבל פרטים שונים מתולדות חיי ופעולתי הספרותית, אשר דרש ממנו בכרטיסו מיום א' דחוהמ"פ, ואשר בהם ימצא לו החומר הנדרש לו למאמרו בהאנציקלופדיה היהודית הרוסית.

אם תידרש לו תמונתי, הנה היא נמצאת ב“לוח עולם קטן”, שהוציאה “תושיה” לפני שנים אחדות.

לא הזכרתי ברשימותי את עבודתי בציוניות, שעסקתי בה בכל לבי, ובמשך שנים אחדות עבדתי בה עבודה רבה.

מקווה הנני, כי תואילו לשלוח אלי נוסחה אחת מהמאמר אשר תדפיסו.

ובזה הנני מוקירו ומכבדו

דוד ילין

יואיל נא לדרוש בשמי בשלום ידידי הד"ר קצנלזון42, אשר התכבדתי להכירו בירושלם לפני זמן מה.


דברי ימי חיי:

נולדתי בירושלם ביום י“א אדר תרכ”ד (1864) לאבי ר' יהושע, שגם הוא נולד בירושלם לאביו ר' דוד (שהיה מהראשונים מבני עדת האשכנזים הרוסים (מלומז’ה) שבאו לגור בירושלם ואחד ממנהיגיה), ולאמי מרת שרח ע"ה, שהיתה בת הגביר ר' שלמה יחזקאל יהודה מבגדד ושארת-בשר (Cousine) לבני “דוד ששון” המפורסמים כעת בלונדון ובהודו.

לימודי בעברית למדתי אצל מלמדים מבני הדור הישן ובישיבת “עץ חיים”. אך מלבד לימודי התלמוד עורר בי אבי תשוקה ללימוד התנך (בהיותי בן י“ב שנה חזרתי על התנך י”ב פעמים בשנה, פעם בכל חודש), וגם לשפה העברית והערבית. ערבית למדתי מעט מפי מורים פרטים, אחרי אשר בתי ספר טרם היו בירושלם. גם מעט גרמנית וצרפתית למדתי אז.

בהיותי בן י“ג כתבתי מכתבי “חדשות מירושלם”, שנתקבלו גם ב”המגיד" וגם ב“הלבנון”, ואז ניסיתי לערוך בעצמי בכתב מין עיתון לשבועיים בשם “הר-ציון” משך שנה וחצי.

בהיותי בן י“ז נסעתי עם אמי ע”ה ללונדון והשתדלתי שם ובפאריז למצוא תומכים לי לכלות לימודי באירופה, אך הדבר לא עלה בידי.

בשובי ירושלמה ניפתח ביה“ס של חברת “כל ישראל חברים” ע”י מר נסים בכר, ואהי אז הצעיר האשכנזי הראשון להיכנס אל ביה"ס הזה גם בתור תלמיד וגם בתור מורה לעברית. רבני עדת אשכנז הטילו החרם על אבי ועלי, אף הזיקו לו נזק כסף, אך כל אלה לא עצרוני בדרכי.

מלבד הלימודים הרגילים למדתי אני ביחוד את השפה הערבית וספרותה על בוריה אצל מורה מושלם, ואחרי שלוש שנים הייתי למורה קבוע לעברית ולערבית.

בשנת תרמ"ו (1886)43 נשאתי את אשתי אידה (איטל) בת החכם י. מ. פינס.

בשנת תרמ“ח (1888) חיברתי את ספרי הראשון “מקרא לילדי בני ישראל” ביחד עם מר אליעזר בן-יהודה44, ותיכף אח”כ את הספר “מקרא לנערי בני ישראל”, אשר בו שמתי לי למטרה לתת לבני הנעורים ענייני קריאה הלקוחים רק מספרותנו אנו ומדברי ימינו ותולדות גדולינו, ואל הספר הזה גם ספר “ארץ אבותינו” על הגיאוגרפיה של ארץ ישראל ועל ידיעות החיים והצמחים אשר בה וכל דברי ימיה עד היום (כולם נדפסו בירושלם בשנת תרמ"ט (1889).

אף תירגמתי אז בעזרת חותני הרה"ח י. מ. פינס את ספר משפטי הקרקעות בתורכיה בשם “תורת משפטי תוגרמא”.

אז נוסדה ע“י הד”ר ו. הרצברג לשכה לאגודת “בני ברית” בירושלם, ואנכי הייתי אחד מראשי חבריה והמורים חינם בביה“ס לערב, שיסדה לבעלי המלאכה. הדבר הזה היה הסיבה כי הוכרחתי לעזוב משרתי בביה”ס לחכי“ח, ואהי למורה בביה”ס למל שהיה אז תחת הנהלת הד"ר הרצברג, ואשר הנני עובד בו עד היום.

בשנת תר“ן (1890) יסדתי בירושלם את חברת “חיבת הארץ”, אשר תכליתה היתה “לתת גאולה לארץ”, לאמור לקנות קרקעות בכל מקום שיהיה בא”י בכסף החברים שישלמו חודש בחודשו, ולמוכרו אח“כ רק לבני ישראל ולקנות במחירן קרקעות אחרות. החברה התקיימה משך שנה וחצי ותקנה נחלה בכפר קולוניא, שהיתה אח”כ היסוד למושבת “מוצא”.

בלשכת “בני ברית” הייתי שנים אחדות “נשיא” (גם עתה הנני עוד נשיאה מזה שנתיים). ובשנת תרנ“ד 1894 נסעתי עם האדונים אפרים כהן ושמעון רוקח לאלכסנדריה ולקהירו לאחד את כל הלשכות שבארץ הקדם. ובסוף השנה ההיא נסעתי עם חברי וגיסי מר יוסף מיוחס לאיזמיר ונייסד שם לשכה נהדרה לאגודת ב”ב, שלקחה אח“כ כל ענייני הקהילה בידיה, ומשם נסעתי לקונסטנטינופל בשליחות רבני ירושלים להשתדל בפני גדולי אחינו שם, הקרובים למלכות, לבטל את הגזירות המיוחדות שנגזרו על אחינו בא”י.

במשך השנים ההן עסקתי הרבה בענייני העדה הירושלמית, וביחוד בדבר קביעות ועד מאוחד מהעדה האשכנזית והספרדית יחד, שיעסוק בכל ענייני העדה הנוגעים להממשלה. הוועד התכונן, והביא טובה רבה לעדה, אך לא התקיים זמן רב.

בשנת תרנ“ב (1892), במלאות ת' שנים לגירוש ספרד, הצעתי בפני לשכת “ירושלם” לאגודת “בני ברית” לכונן בירושלם בית-ספרים כללי לזכר אחינו גולי ספרד. הצעתי נתקבלה, ובית הספרים “מדרש אברבנאל” יוסד, ומשך שנים אחדות, שנות התהוותו, עסקתי בכל כחי עד היותו ראוי לשם “בית-ספרים”. ואח”כ השתדלתי עם חברי, כי ישלח לנו גם הד"ר חזנוביץ מביאליסטוק את ספריו, והוא מילא בקשתנו. ומאז היה ראוי לשם “בית הספרים הכללי לבני ישראל בירושלם”. ובו נושאים כפעם בפעם נאומים בעניינים שונים, וביחוד בנוגע לעמנו, לספרותנו ולדברי ימיו, וגם אנכי נמנה על הנואמים.

משנת תרנ“ה 1895 עד תר”ס (1900) כתבתי ב“המליץ” את ה“מכתבים-מירושלם” בחתימת “מן המודיעין” ובהם רשומים כל ענייני עדתנו ועירנו וענייני הישוב בכלל במשך השנים ההן, ומלבד זה כתבתי הרבה זכרונות מסעות בא"י.

אף מאמרים רבים בענייני הלשון העברית ועוד עניינים שונים כתבתי משנת תר“ן (1890) והלאה בעיתוני “הצבי” ו”ההשקפה" ו“הארץ” (של יעבץ) ה“לוח” של לונץ ו“אחיאסף”, ו“הפרדס” ו“האביב” וביחוד ב“השילוח” (בו נדפסו “גנזי תימן”, “מליצת ישמעאל על אדמת ישראל”, “חיי היהודים בימי הביניים” “קהילת איזמיר”, “לתיקון הוראת הקריאה”).

בשנת תרנ"ז (1897) הוציאה “תושיה” את תרגומי לספר “המוכיח מווקפלד” (עיקר עבודת התרגום היתה בידי חותני הח' פינס).

בשנת תרנ“ח הדפיסה “תושיה” את ספרי “תולדות הרמב”ם”, אשר בו נשענתי ביחוד על ספרי הרמב“ם בעצמו, ואשר תורגם אח”כ לאנגלית בתוספות ע"י ידידי הח' ישראל אברהמס, פרופיסור בקמברידג', בשם “Maimonides”.

ובשנת תרנ“ט יצאו בהוצאת “תושיה” ספרי “לפי הטף” ו”מקרא לפי הטף“, שהביאו בארצות רבות, וביחוד ברוסיא, מהפכה עצומה בהוראת השפה העברית. ביחוד קובלה השיטה ב”חדרים המתוקנים" שהתכוננו אז. מהספר הזה נדפסו עד כה רבבות נוסחות, והוועד המלומד אשר למיניסטריום להשכלה ברוסיה אישר אותו בתור ספר לימוד לתורת הלשון העברית.

הקדמת הספר ופרקים אחדים ממנו לדוגמה תרגמה מרת א. לוקאס באנגלית, עם הקדמה ארוכה מאת הח' ישראל אברהמס.

בשנת תר“ס (1900) נסעתי לאירופה ואשהה משך תשעה חודשים ביחוד באנגליה ובאשכנז. לרגלי בואי לונדונה נוסד ועד לטובת בניין לבית הספרים הכללי בירושלם, ובמשך שבועות אחדים נאסף שם סכום הגון וגם בפראנקפורט ובפאריז נוסדו ועדים לתכלית זו, ועי”ז עלתה בידי חברי ובידי להקים חלק מהבניין של המוסד הזה.

ובאשכנז מילא ועד ביה“ס למל אשר בפראנקפורט את ידי להשתדל לטובת המוסד הזה, ותעלה בידי להשיג מחברת יק”א תמיכה גדולה להקמת הבניין הגדול והיפה של ביה"ס למל.

בלונדון מילא הוועד למזכרת השר משה מונטפיורי את ידי להיות מורשהו בירושלם, ועל ידי נוסדה בשנים האחרונות שכונת “זכרון משה”, שהיא עתה השכונה היותר יפה אשר ליהודים בירושלם.

בשנת תרס"ג הוציאה “תושיה” את תרגומי לספר “הגיטות האירופיות העתיקות” של מר ד. פיליפזון.

בשנת תרס“ג כוננתי מצד לשכת “ירושלם” בלוויית שנים מחברי את “גן הילדים העברי” הראשון בירושלם, ואח”כ עוד שני גנים כמוהו, שהם הפועלים היותר נמרצים לתחיית השפה בפי הדור הבא.

בשנת תרס“ג נוסדה בא”י “אגודת המורים” ואהי במשך שנים אחדות ראש ועד מרכזה, ובאסיפתה הכללית בסוף שנת תרס“ד נשאתי את הרצאתי ע”ד “המבטא והכתיב”, שנדפס יחד עם זכרונות דברי האסיפה ההיא.

בשנת תרס“ד נוסד ע”י “חברת העזרה ליהודי אשכנז” “בית מדרש למורים בירושלם” ועלי ניתנה הוראת הלימודים העברים ברובם.

בשנת תרס“ה חיברתי עם חברי מר ח. ל. זוטא את הספר “לקוטי נבואות ומליצות לבני הנעורים”, וממנו נדפסו בירושלם חלקי “תרי עשר” ו”ירמיהו".

בשנים האחרונות עסקתי הרבה בספרות השומרונית, ופרסמתי מאמרים על תולדותם, וביחוד עלה בידי למצוא את המחבר (החי עוד בשכם) של ספר “יהושע השומרוני”, אשר חשב הד"ר מ. גאסטר כי מצא בו את הספר הקדמון של השומרונים.

מימי פרסום הקונסטיטוציה בארצנו נאמתי נאומים רבים בערבית בפומבי, בכל עת הכושר לזה, בנוגע לחרות וליסודות הממשלה החדשה, ונאומי נדפסים בכל פעם אח"כ בעיתונים הערבים.

לפני ירחים אחדים נבחרתי מצד בני עירנו העותמנים מבני הדתות השונות לחבר במועצת הפקידות העירונית למשך ארבע שנים, והנני משתדל עם חברי לטהר ולהאיר את ירושלם ולשימה לעיר תהילה כראוי לה.

בשנה החולפת נבחרתי לחבר חברת “מקיצי נרדמים”, אשר שבה לתחיה.


 

מסע לאירופה, תר“ע – תרע”א


 

246. אל אשתו

רומא, יום כ“א אב תר”ע. (26 אוגוסט 1910)

איטל יקירתי, וכל בני ביתי היקרים!

ובכן הנני כבר ברומא. תמול בשעה 6 לפנות ערב הגעתי הנה אחרי צאתי מניאפול בשעה 2 אחרי הצהרים.

וניאפול? על אודותיה טרם כתבתי לכם דבר, בהיותי טרוד ללכת לראות מה שאפשר לראות בעיר הזאת ובסביבותיה, ובפמפאי וחרבותיה. – – –

כל מה שנכנסים יותר אל תוך העיר רואים יותר את יופיה. רחובות נהדרים, בניינים אדירים ובנויים בטוב טעם, מצבות-זכרון, גנים, פרחים, בתי מסחר ענקיים, שלטים יפים ומבריקים.

סוף סוף הגענו אל המלון, אנוכי וליפשיץ לקחנו חדר אחד, וקרישבסקי לקח לו חדר לבד45, במחיר זול, יען כי אין לו חלונות אל הדרך. מחלון חדרנו רואים את כל גן העיר שהוא למולנו, ומאחריו את הים.

רחצנו, לבשנו, ונעזוב את המלון לסוב בעיר. ראשונה עברנו את הגן הארוך מאוד (כערך משער יפו ועד אבן ישראל). פה נעים מאד לטייל ולשבת לנוח. בתוך מהלכה של שדרות עצים משני עברים, אשר עליה נאמר כנראה הפסוק “שיתי כליל צלך בתוך צהרים”. פה ושם ספסלים רבים לנוח עליהם, ויש אשר הספסלים הם מאבני שיש, כי אבן השיש היא פה “כשקמים אשר בשפלה לרוב”. פסלים רבים מתרוממים בכל קצות הגן, פסלי שיש מעשה ידי אמן. ומשני עברי המהלכה גינות ופרחים נפלאים כיד הטעם הטוב והאמנות של אירופה המתקדמת. יום יום מזלפים את קרקע הגן היטב, וזורקים מים על כל עציו ופרחיו, וע“כ אין כל פלא אם הוא רענן תמיד. נזכרתי בגן העיר שלנו ותיקוניו ו”שיך מחמד" חברי בהשגחה על התיקונים – ואבוש.

אחרי עברנו את הגן התעסקנו בחיפוש אחרי בית הרב (אשר רק אצלו אפשר למצוא אוכל כשר). מצאנו את הבית ואת הרב, ואדבר אתו עברית וישמח מאד. פה ישנן רק כמאה וחמשים משפחות יהודיות. בית הכנסת פתוח רק בשבת, ובימי החורף יש אשר גם בשבת אין “מנין”. ביהכ“נ הוא חדר אחד בביתו של הרב. בתי ספר של יהודים אין. הילדים לומדים אצלו רק מעט קריאה, ולפני היותם ל”בר מצוה" יבואו אליו שבועות אחדים למען ילמדו מעט הלכות וזאת היא כל ידיעתם ביהדות. שאלתיו אם יש פה מקום, שנוכל לאכול “כשר”, ויאמר כי רק אצל השמש אפשר לאכול, ואם חפצנו יוכל לתלפן אליו. אך בראותו, כי עקמנו מעט פנינו לשמע שם השמש, אמר: חכו רגע, ויצא ואחר שב ויאמר: אם תרצו תוכלו לבוא בערב אצלי לאכול.

אחרי הצהריים יצאנו לטייל ברכבת הטראם אל “פוליזפו”, הוא פרוור בקצה העיר, הבנוי בהר המתרומם מחוף הים, וההר כלו מכוסה “מכף רגל ועד ראש” בכל צמחי השדה: עצי פרי ועצי סרק וצמחים שונים. – – –

בערב אכלנו בבית הרב. זוהי הפעם הראשונה אחרי כארבעה ימים אשר בא מרק חם אל פי. אמנם יש באניה מה לאכול, אך סוף סוף אין לשכוח, כי המאכלים היותר טובים שהם עושים הם מאכלי הבשר, ואנחנו אכלנו רק הפרפראות ולא אכילה אמיתית. דיברתי עם הרב ע“ד מצבה של היהדות פה, ואזכירהו את ימי שד”ל ויש“ר46 וחבריהם, וישמח מאד לשמוע, כי מכיר הנני את שד”ל שהיה אוהבו ומכירו, ויראני את ספריו, ועל הקיר הראני שני לוחות שבהם רשומים שמות הוריו, והנה שמם כשם הורי שד“ל “חזקיהו ומרים”. סוף סוף רואים, כי היהדות הולכת ומתה באיטליה. אמרתי לו, כי ביום ד' הוא יום פטירת אמי ע”ה, וע“כ חפצתי לדעת אם אוכל למצא מניין להתפלל בציבור. ויזכירני מה שאמר לי בבוקר. “ובכ”ז אם חפץ אתה, אודיע להשמש ויקרא מחר בערב לחמישה עניים, שיבואו להשלים מניין עמכם שלשה הנוסעים ואני ובני”. אמרתי לו שיעשה כזאת ונפרדנו.

בביתו מצאנו אשה ושני ילדים מיפו שהלכו לאמריקה והחזירום. האשה מדברת עברית ותספר לנו, כי נסעה היא ובנה לאמריקה ואתה לקחה גם את בן אחותה, ובבואה לנויורק לא נתנוה לרדת, מפני כי בעלה, שהוא באמריקה, הודיע כי תבוא לשם רק אשתו ובנו, וע"כ נשאר בן אחותה מבלי משגיח עליו, ואחרי אשר לבדו לא יוכלו להחזירו, החזירוה גם היא. שמה הוא קריסטל, והיא מכירה את יחזקאל47 וכל בני יפו. הרב ביקש מאתנו ללכת אתה אל המשרד של קוק לשלוח אותה עד רוסיה, כי יש לה בצמצום די הוצאות עד שם. הוא היה הולך בעצמו אתה, אך בהיותו גם השוחט עליו ללכת מחר עד מקום רחוק כשלוש שעות ולא יוכל לקיים מצוה זו. נאלצנו להבטיחו, ומצווה זו גזלה מאתנו כשלוש שעות ביום מחר, ולפני הצהרים לא יכלתי עוד לראות מאומה ממה שיש לראות בעיר.

אחרי הצהרים הלכתי אני ולפשיץ לבקר את פומפאי. – – –

משם שבנו ישר אל בית הרב. הבטלנים חיכו כבר עלינו. אנכי התפללתי לפני התיבה (בנוסח אשכנז ובהברה הספרדית), ואחר ציווה הרב אותם לבוא למחר בשעה 8 וחצי. אמרנו כי השעה מאוחרה, אך הוא הביננו, כי עליהם לבוא ממקומות רחוקים שהם דרים שם. ביום ה' בבוקר נאספנו שנית, וגם הפעם עברתי לפני התיבה, ויעלוני לתורה ובשעה 9 וחצי גמרנו התפילה, ואשלם לעניים שכר טרחתם, וגם להשמש. ואח"כ הלכנו לבקר את המוזיאום בניאפול. שם ראינו כל פסלי השיש, שבהם עשירה איטליה כל כך. ראיתי את פסליהם של אספסינוס וטיטוס, וקליגולה, ונירון, ואדרינוס, ואנטנינוס, ומרקוס אוריליס, בקצרה, חלק גדול מדברי ימי עמנו ומציקיו ומיטיביו עבר לנגד עיני. נשארנו שם כשתי שעות ואחר הכינונו עצמנו לנסוע הלאה. – – –

יום א' לפנות ערב.

הנני פה ברומא שלושה ימים. ראיתי פה הרבה. ביקרתי את נתן48, ראש העיר רומא. מחר אראה עוד את הוואתיקן לפני הצהרים, ואחה"צ אסע לפלורנץ. ליפשיץ נסע כבר היום בבוקר, ומפה והלאה אסע כבר לבדי. – – –


 

247. אל אשתו

דארמשטאט49 יום ו' י“ב אלול תר”ע

איטל יקירתי וכל בני ביתי!

את מכתבי מיום ג' בוודאי קיבלתם ובו ראיתם בוודאי כבר, כי עוד טרם באתי אל המנוחה, וכי כל השבוע הלכנו בין דארמשטאט ופראנקפורט הלוך ושוב. “ויסעו מדארמשטאט ויחנו בפ”פ, ויסעו מפ“פ ויחנו בדארמשטאט”, וכו‘, וכו’ וכו'. אליעזר מזכירני אמנם בכל שעה את תכלית נסיעתי ומברר לי בכל כוח משפט ההגיון שלו, כי כל הביקורים כולם הבל, ושום איש לא יצטער אם לא אבקרהו, אך נפשי איננה נותנתני לבלי התראות שנית את מכרי מימים עברו. אנוכי חושב בכל פעם, שהנני בא לפ"פ, כי בשעות אחדות אוכל לבקר את כל הקהל הקדוש, והוא בא בחשבונותיו ובהוכחותיו להראות, כי יותר משלושה ביקורים אי אפשר לעשות ביום. בראשונה הנני מביט עליו כעל ספקני (פסימיסט) קיצוני, וסוף סוף רואה הנני, כי הצדק אתו, והנני מרכין ראשי.

ביקרתי במשך השבוע את חברי הוועד50, והזמינוני גם אל אסיפתם, שהיתה להם בנוגע להעתקת בית היתומים לפג’ה, לשאלני בנוגע לעניינים שונים. מתוך דבריהם ראיתי, כי מכירים הם היטב את כל “חבורתא קדישתא די בארעא קדישא”.

הם הסכימו לתת חלק קטן מהוצאותי. הם טוענים כי ביה"ס למל יצא כבר מרשותם בראשית אוקטובר, ובכן ח' העזרה51 צריכה לתת הכול.

הד“ר נתן52 נסע, לפי מה שהודיעוני מח' העזרה, למסע ארוך וישוב בראשית נובמבר. לפי מה שנודע לי מווארבורג, נסע עם שמריה לוין לאמריקה בנוגע לטכניקום. ובכן רואה הנני, כי טוב עשיתי לא לנסוע ישר לברלין. מפי אחדים שמעתי, כי ד”ר נתן חושב להפקיד את אליעזר בטכניקום אחרי גמרו לימודיו.

ביקרתי גם את הד“ר פויכטוואנגר בפ”פ. הוא זוכר עוד את ירושלם ומשתוקק לשמוע חדשות על אודותיה. הוא הזמינני לבוא אליו פעם לביקור לזמן ארוך למען נוכל לפטפט על ענייני א"י.

ביקרתי את אדוארד כהן, חבר הוועד של ביה"ס ויקבלני בסבר פנים יפות, וידבר אתי הרבה בנוגע לפולמוס הספרותי אשר ביני ובין גאסטר.


 

248. אל אשתו

מוצאי ר“ה תרע”א, פה ק“ק פ”פ53, בבית הקפה “בלי דאגה”

איטל יקירתי וכל ב"ב היקרים!

יושבים הננו כעת אנכי ואליעזר בבית הקפה הגדול והיפה והמלא מאורי אור בכל עבריו, כדי לערוך פה “תיקון חצות” כראוי לליל מוצאי ר“ה וצום גדליה, כלומר להעביר פה את השעות האחדות לפני הפרדנו לע”ע, כי בשעה 1.34 אחר חצות הלילה הולכת הרכבת ללונדון. – – –

לכל סעודות ר“ה54 היינו מוזמנים: בלילה הראשון אצל הגברת רוזנהיים, ביום א' אצל בן הרב הורוביץ, בלילה השני אצל הד”ר פויכטוואנגר, המתעניין מאוד בענייני א"י, והיום בצהרים אצל ה' מיינץ (סוכן “מקיצי נרדמים”).

השיחות בשעות הסעודות היו מענינות ותשכחנה אותנו לרגע, כי הננו “גולים מארצנו” ורחוקים מכל יקירי נפשנו.

בשני הימים האלה התפללנו בבתי התפילה השונים של עדת פ“פ הגדולה. בלילה וביום הראשון בביהכ”נ היפה של הרב ברייר, במקום הקדושה הגדולה, ואח"כ בבתי כנסת אחרים.

את מאמרי הגדול בעד ה“ולט” גמרתי, ויודפס בגליון המיוחד, שהם מדפיסים לחג הסכות. אנוכי כתבתיו עברית והם (העורכים) מתרגמים אותו לגרמנית. דיברתי בו על כל ענייני תחיית שפתנו העברית בא“י ובחו”ל. כשאקבלהו נדפס אשלחהו אליכם55.

ו“חברת האגודות הספרותיות היהודיות” באנגליה הזמינתני לשאת נאום עברי בלונדון, שם אשא את נאומי ע“ד השומרונים (כמובן בתוספות ושינויים), והתמונות שהראיתי אז תהיינה פה בפנס-קסם. אברהמס כתב לי, כי אודיעהו יום בואי ויצא לקראתי אל הרכבת. גם אברהם שלום ש”ב56 הוא עתה בלונדון. בית צייטלין הזמינוני לשבת בביתם, אך אינני חושב, כי אוכל לקבל הזמנתם, אחרי כי הם יושבים רחוק מהמקומות שעלי להיות שם.

השעה כבר מאוחרת, והנני ממהר לגמור מכתבי. פה השעות חולפות עוברות כ“כ במהירות עד כי קשה עפי”ר לגמור במנוחה מכתב, שחפצים להאריך בו.

בשבוע הבא ביום ב' תהיה אסיפת הוועד של מזכרת מנטפיורי בלונדון.

שלום רב לכולכם וגמר חתימה טובה אוהבכם בכל לב


 

249. אל אשתו

לונדון, אור ליום ב' ז' תשרי תרע"א

איטל יקירתי וכל בני ביתי!

את מכתבי האחרון שלחתי אליכם מפ“פ לפני עזבי את העיר. הנסיעה ללונדון כבדה מעט עלי, כי כל הלילה לא ישנתי ואח”כ היה עלי לנסוע 7 שעות על פני הים, אחרי כי נסעתי דרך פלסינגן.

אצל התחנה בלונדון חיכו לי גם אברהמס, גם אברהם שלום וגם צייטלין57. נדברתי עם אברהמס וקבענו זמן להתראות למחר, ועם צייטלין נסעתי לביתו ואתנו לקחנו גם את א"ש, אשר בידח דעתנו בסיפוריו ובליצונותו עד אחרי חצות הלילה. ביום ו' מצאו לי בנות צייטלין חדר טוב מאוד בבית יהודי ברחוב, שישב בו אברהמס לפנים. בצהרים אכלתי אצל אברהמס בבית חותנתו, בליל שבת אצל מרקוס אדלר, שהזמינני כבר במכתב מיום ה‘, ביום השבת הייתי שנית אצל אברהמס ובערב אצל אלקן, היום בצהרים בבית פרופיסור גולאנץ, והערב בבית צייטלין, רואים הנכם, כי הנני אוכל “קעסט”58 כדבעי. אסיפת הוועד תהיה ביום ג’ לפנות ערב, ואם יתחדש דבר אודיעכם. מרת לואיז מונטאגו (בתו של הקולונל גולדשמיד) הזמינתני ללכת אתה מחר לפנות ערב אל כיתות “בנות ציון” במזרח העיר, אשר שם הן לומדות עברית והיא העוסקת בזאת.

בכל מקום בואי זוכרים ומזכירים מחלוקתי עם הד"ר גאסטר. כנראה גרמתי בזאת שמחה לרבים. – – –


 

250. אל אשתו

לונדון, ברכבת האלקטרית מתחת לארץ, ח' תשרי תרע"א

איטל יקירתי וכל ב"ב היקרים!

ובכן הנני ב"ה בלונדון. זה לי היום החמישי פה ועדיין לא שילמתי בעד סעודה אחת, מלבד ארוחות הבוקר: הזמנות והזמנות!

הימים עוברים במהירות נוראה: הנך קם בבוקר, אוכל ארוחתך ויוצא החוצה, עוד רגע – הנה צהריים, עוד רגע – הנה ערב, ועוד רגע – הנה חצות.

בהגיעי ללונדון חיכו לי בתחנה גם אברהמס גם א“ש ש”ב וגם צייטלין59. אברהמס הוא עתה נודד בין לונדון וקמברידג' ובכל עת בואו הנה הוא מקדיש כמעט כל זמנו לי, מזמינני בבית חותנתו, מייעצני בכל אשר עלי לעשות ועוזרני להוציא עצותיו לפעל.

בבית צייטלין ביליתי עם ד“ר יהודה שלנו את הערב הראשון, ובדיחותיו כיד הליצנות הטובה עליו וסיפוריו שיעשעו לב כולם. גם ביום א' בערב הוזמנו שם שנינו לארוחת הערב ונשארנו שם עד חצות. הבנות שרו ונגנו בפסנתר, ולואיזה שרה את הניגון, שיש לי כבר חזקה עליו, ניגון “כל נדרי”, אשר זיעזע לב כלנו. אנכי ישבתי וכתבתי וא”ש ישב ודיבר כמעיין המתגבר.

בליל השבת היינו ג"כ שנינו יחד אצל מרקוס אדלר (בתו היפה נתארסה כבר והחתן היה ג"כ שם), ושם היו גם בנו הרברט אדלר וגם אחיו אלקן אדלר. אחרי הסעודה דיברנו הרבה בענייני גן מונטפיורי60. – היום תהיה אסיפת הוועד ובערב אדע את ההחלטות. כנראה אסע עם הרברט אל הקונסול האנגלי של ירושלם, אשר הוא עתה באנגליה.

תמול ביקשוני לבוא אל משרד העתון ז’ואיש כרוניקל וכמנהג העולם “ראיינוני” ואח"כ שאלוני אם יש אתי תמונתי, ובאמרי להם, כי אין לי, הלכו אתי אצל מצלם ויצלמוני ותיכף בו ביום קיבלו כבר את התמונה בעד העיתון.

אור ליום ד' ערב יום כפור.

היום לפנות ערב היתה כבר אסיפת הועד. תמול קיבלתי את מכתב הוועד של זכרון משה, ששלח אלי אליעזר61 מדארמשטאט, ואחרי אשר כבר דיברתי עם חברי הוועד על אודות מצב ז“מ62 וחפץ החברים, כי הוועד יאחר תשלומיהם להבנק, וכו' וכו', הסכימו לבקשה זו למלא אחריה, אבל בתנאי כי תעשה החברה את הגנים הציבוריים בקרקע נומר 3 ונומר 1 כאשר התחייבה. הם שאלוני אם הגנים נעשו כבר, ואמרתי להם האמת, כי עוד טרם נעשו, והדבר הזה פעל לא לטובה. בכל אופן הסכימו, כי נעשה הגנים במשך שנה זו, ואת הסך 300 פונט ישלחו גם לפני העשותם. ומהוויכוחים שהתעוררו בנוגע לדבר הזה בין חברי הוועד, בטענם כי אינם חפצים להורות דרך לימים הבאים (אין פרצדנץ פלל שפן)63 נוכחתי, כי סוף סוף לולא הייתי נוכח בעת האסיפה כי אז היו מחליטים לבלי מלא הבקשה גם אחרי מליצתי הקודמת, כי בדברים כאלה אם אחד מחברי הוועד בא ואומר: לאו! אז עפי”ר שומעים בקולו.

ב"ה כי בצעדי זה הצלחתי.

חברי הוועד הסכימו ג“כ לבקשת חברת אוהל משה להלוות לה 3000 פראנק לתיקוני הדרכים והתעלות והגינות. יואיל נא גיסי ר' יוסף64 להגיד זאת למר שירזלי הצעיר (המורה) וחבריו. ועל חברי הוועד של אוהל משה לשלוח תיכף מכתב תודה להוועד על הודעתי, שהנני מודיעם את הסכמת הוועד. ובשובי אי”ה לירושלים יקבלו הכסף.

כן יואיל לקבל בכבוד את פני מר לנגה65, שהוא עתה חבר הוועד של מזכרת מונטפיורי (הוא היה בירושלם בביתנו לפני שנה וחצי), הוא נשא אשה עתה ונסע אתה לא"י. אשתו היא בת הרברט בנטוויטש הציוני המפורסם (בנו היה אצלנו בליל הסדר). ובכן יואיל להראותו את זכרון משה ופארה, וכן את מזכרת משה והתיקונים שנעשו שם, כמובן צריך להשתדל כי תהיה השכונה נקיה. וכנגד זה צריך להראותו את “אוהל משה” ומה שצריך לתקן בה. ואם ילך לימין משה צריך להודיעו, כי לא אתן קושן לאיש כל זמן שלא יתוקנו כל הדברים שמה וראשית כול הדרכים המקולקלות מאוד.

בבית הלורד סווייטלינג (מונטאגו)66 הייתי ביום א', אך הוא לא היה בלונדון ואשוחח עם אשתו ה“ליידי”, ובלכתי אמרה לי, כי בבוא בעלה ירצה בוודאי להתראות אתי ויודיעני במכתב את הזמן שבו אבקרהו.

אצל בנו הייתי ג“כ ואשתו שמחה לקראת בואי ותספר לי, כי רגעים אחדים לפני בואי דברה עם המורה העברי (שהיה אז בביתם) על אודותי, באמרה לו, כי שמעה כי אנוכי בלונדון והיא מתביישת כי אראה כמה המעיטה להתקדם בעברית. היא בקשתני, כי אם אוכל לבוא ביום אתמול לביתה לפנות ערב אז אשתדל לבוא למען נסע יחד אל הסיטי אל שעורי ערב הניתנים שם לנערות בשיטת עברית בעברית ואשר היא תומכת אותם בחמישים פונט בשנה, 25 מצד משפחתה, ו-25 עליה לקבץ במכתבי שנוררות (סדנא דארעא חד הוא, רק כי השנוררים פה הם גם הנותנים). באתי ביום אתמול ולפני לכתנו הזמינתני לארוחת הערב ואח”כ נסענו וביקרנו את השעורים, ומה נפלא הדבר לראות, כי בעיר הזאת, שהיא עולם מלא, עיר ששת המליונים, ישנה גם קרן זוית אחת לשפתנו העברית. (את הכיתות העבריות של הנערים ביקרתי לפני ארבע שנים). ונפלא לראות כמה האשה הזאת מתעניינת בלימודים העברים ובקדמת השפה ותחייתה בפי הנערות העניות. – – –

ליום א' הבא הנני מוזמן אצל מר ארטור פרנקלין, היושב מחוץ ללונדון, בערי השדה, ואשר הוא מתעניין בעניין הבאת המים לירושלם. בביתו נדבר בארכה על העניין הזה ואח“כ אכתב לחסין אפנדי. חושב הנני כי הצעתו היא היותר טובה, אחרי שהם חפצים לעשות זאת רק לטובת ירושלם ולא לשם רווח. היום התראיתי אתו בבית מסחרו ונדברנו ע”ז לע"ע בקצרה.

ליום הראשון של החג הנני מוזמן בבית הרב אדלר בסוכתו.

את “אחד העם” אתראה במוצאי יו"כ עם אברהם שלום יחד. פרחה ששון איננה בלונדון, אך מוזלי היא פה, ואתה אתראה בשבוע הבא.

דירתי פה יפה ומרווחת, חדר עם כלי בית יפים, ואור השמש בא דרך חלונותיו הגדולים, וברחוב שקט ושאנן – על יד הרחוב של ידידי הד"ר גאסטר!

בכל מקום בואי מדברים עוד על עניין ס' יהושע של השומרונים, והכל שמחים. ויש שחושבים, כי בנאומי על השומרונים אדבר ג"כ על עניין זה, אך אנוכי כמובן לא אגע בשאלה זו כלל.

בנוגע לביה“ס אווילינה די רוטשילד החליטו להרוס את כל הבניין העתיק ולבנות בניין חדש אמנם יש בזה הפסד כסף, אך דרך אחרת לא היתה להם אם חפצו להשאיר את ביה”ס במקום הזה. – – –


 

251. אל אשתו

קמברידג' יום א' ד' דחוהמ“ס תרע”א

איטל יקירתי וכל בני ביתי!

יושב הנני היום בבית ידידי הנאמן מר אברהמס, ונח מעט מהעבודה הרבה, שהיתה לי בלונדון, או יותר נכון מהיגיעה הרבה שהיתה לי שם, כי “עבודה” רבה לא היתה לי. לונדון היא עיר גדולה לאלוהים, ולמרות כל מיני העגלות: עגלות סוסים, ועגלות אוטומובילים, ומסילות הברזל שמתחת לארץ, ועל הארץ וממעל לגגות, למרות כל אלה המרחקים גדולים מאוד, ואם על האדם להתראות עם שלושה או ארבעה אנשים, הנה עבר כל היום וחלק גדול מהלילה. יוצא הנני מביתי בשעה 9 בבוקר ואינני שב בדרך כלל לפני חצות הלילה. ובכ“ז לא הספקתי להיות בבית צייטלין כ”א בלילה הראשון לבואי ועוד פעם אחת בערב אחד עם אברהם שלום67 יחד.

חלק גדול מהזמן לוקחות ההזמנות שאין קץ להן: האדלרים כולם, הפרופיסור גולאנץ, ארטור פרנקלין68, הלורד סוויטלינג69, סנוימן, פרופיסור ביכלר70, בנטוויטש71, אחד העם, אברהמס, זינגר, פראג וכו'.

ארטור פרנקלין יושב מחוץ ללונדון, בטשישם (הוא שכנו של הלורד רוטשילד), ובהזמינו אותי אליו שלח את אחיו הגדול ממנו ורעייתו באוטומוביל שלהם ויחד נסענו שמה דרך שתי שעות. באנו שמה ויצאו כולם לקראתנו, הוא ואשתו ובני ביתם. כולם היו עסוקים בעשיית הסוכה היפה והרחבה שלהם. שם נשארתי עד אחרי ארוחת הערב, והם הלכו אתי ויראוני כל נחלתם, העולה ליותר מאלף דונם: גני פרי, גני פרחים, גני ירק, גני עצי פרי בבתי זכוכית, אשר מכונות מחממות את החדרים יומם ולילה, רפתים, מקומות למעשה חמאה וגבינה, מכונות חשמל מיוחדות להאיר כל החדרים. סוף דבר: אין דבר חסר בנחלה זו. דיברנו הרבה על אודות ירושלם ועל אודות הבאת המים, ומחכה הנני לתוצאות טובות.

בליל הסוכות הראשון הייתי מוזמן אצל בנטוויטש, אשר גם לו סוכה יפה. שם הוזמנו גם אחד העם ואשתו, ושם הראני בנו נורמן (שהיה אצלנו בליל הסדר) תמונת אבינעם ואהובה72 שצלמו אותם בביתנו.

ביום א' דסוכות בצהרים הייתי אצל הרב אדלר ואשתו דיברה אתי הרבה בנוגע לביה"ס לבנות.

במוצאי שבת החולף נאמתי נאומי ע"ד השומרונים בלוויית פנס קסם וחמש ועשרים תמונות בנוגע לשומרונים. האולם הגדול היה מלא מפה לפה, וכל הבאים נשארו עד סוף הנאום, שארך כשעה וחצי.

בליל מוצאי יו“ט (לאמר ביום ד' בערב) היה עלי ללכת אל הסיטי, כי שם הכינו מנהלי הת”ת “עברית בעברית”73 ועוד בתי ספר אחדים חגיגה והדפיסו פתקאות הזמנות לתלמידים ולתלמידות להודיעם כי אנאם לפניהם. בבואי קיבלוני בשירת “ברוך הבא”, שהזכירתני הכנותינו אנו לפעמים… אח“כ שרו שירת “שאו נס ציונה” במנגינה יפה מאוד. ואחרי שהציגני המנהל בנאום בעברית, נאמתי לתלמידים בערך חצי שעה. אח”כ שר אחד התלמידים שיר “ציון תמתי, ציון חמדתי” במנגינה יפה כל כך, עצובה ומביעה געגועים עצומים, עד כי ירדו עיני דמעות. התלמיד שר בית אחד וכולם יחד ענו בסוף כל בית במקהלה.

הנערות שרו מזמור תהלים “על נהרות בבל” ונערה אחת שרה שיר ציוני יפה.

אחרי החגיגה ולכת התלמידים לביתם הלכו כל המורים וחברי הוועד של בתי הספר לבית המנהל אל סוכתו ויחד בילינו כשתי שעות. אחד המורים שתה לחיי רעייתי ובני היושבים עתה בא"י בסוכתם רחוקים מאבי ביתם. ותוכלו לשער לכם כמה זיעזעוני הדברים האלה.

עם אברהם שלום הנני מתראה כמעט יום יום והוא אמנם איש חביב מאד ובחברתו הנני מרגיש את קרבת המשפחה, החסרה לי כל כך פה על אדמת נכר.

רוב ימי הסוכות אכלתי בסוכה, וגם לולב ואתרוג יש לי ב“ה, זאת היא מצוותו של מרקוס אדלר. וב”עליות" מפטמים אותי ב"ה בכל בית-כנסת שהנני בא אליו, ומה חסר לי עוד?

לחסין אפנדי, ראש הבלדיה74 כתבתי ביום ו' מכתב ארוך, וגם את גליון הכרוניקל, שלחתי אליו, כי בראיוני דיברתי טובות רבות עליו75. – – –

פה בקמברידג' אלך מחר אל הביבליותיקה להעתיק מה שדרוש לי לעבודתי, ואחה“צ אשוב ללונדון, ואחרי החג אשוב שנית הנה ליום או ליומיים. ובראשית השבוע הבא אסע לאוקספורד ג”כ ליומיים, ואח“כ אסע כנראה לברלין. הד”ר נתן כבר שב ממסעו באמריקה. בכרוניקל כתוב, כי שב פתאום ואינני יודע סיבת הדבר. אנכי כתבתי אליו בשבוע שעבר. – – –

הנני שולח אליכם את גליון ה“ולט”, אשר בא בו מאמרי, אף שהשמיטו פרקים אחדים ממנו.

שלום רב לכולכם ולכל בני משפחתנו היקרים וחברי וידידי.

מאת אוהבכם בכל לב


 

252. אל אשתו

לונדון, כ“ה תשרי תרע”א

– – – ביום אסרו חג שלנו הלכתי שנית לקמברידג' שום עבדתי כל היום בבית הספרים ומצאתי אחרי חיפוש רב דפים אחדים מפירוש רס"ג76 על התורה, שלא נודעו עוד לחכמים, והעתקתים ואפרסמם יחד בעיתון Jew. Quarterly Review היוצא באמריקה עם הדף אשר לנו בבית הספרים. כן מצאתי אצל אלקן אדלר 8 דפים מפירוש זה.

תמול התראיתי עם הלורד רוטשילד77, הוא שאלני למצב ארצנו עתה ולמצב ירושלם. הראיון ארך כרבע שעה. הוא קיבלני בספר פנים יפות. – – –

בלילה סעדתי אצל מר חיימזון78, ששלח לנו את תמונת אבינעם ואהובה ויזכור את ימי ביקורו בירושלם.


 

253. אל אשתו

בריסל (במסעי מלונדון ברלינה), ר“ח חשון תרע”א

איטל יקירתי וכל ב"ב היקרים!

בנסעי עתה ברלינה ועלי היה לעבור דרך בריסל, התעכבתי פה יום אחד כדי להתראות עם משפחת הרצברג ידידינו, ועם יצחק יעבץ קרובנו, אחרי שכתבתי אליהם, כי הנני נכון לבוא בזמן קבוע. עם יעבץ היושב באנטוורפן עוד טרם התראיתי ואולי יבוא עוד הנה היום או מחר בבוקר. אך בבית מרת הרצברג הנני יושב כל היום וזכרונות קדומים הולכים ונזכרים מרגע לרגע. לפני הצהרים הלכתי עם מר רודולף הרצברג אל התערוכה, אשר תיסגר בקרוב, והספקנו לראות חלק גדול ממנה.

במוצאי שבת שעבר נסעתי למאנשסטר ושם התראיתי עם מר מזל קרובנו79, אשר בא בפעם הקודמת ללונדון כדי לראותי, ושם ביליתי כל יום א' בחברת חשובי הקהילה והרב, שבאו לבקרני. ביקשוני להתעכב שם, כדי שיכוננו אסיפה מכל אלה המתעניינים לשמוע ענייני א"י, אך לא יכולתי למלא חפצם. מר מזל ואשתו דורשים בשלום הוריך ושאלוני הרבה על אודותם.

ביום ב' נסעתי לאוקספורד ושם העתקתי כתבי-יד אחדים מפירושי הרס"ג על התורה, וראיתי כתב יד הדיואן של ר' משה בן עזרא, שחושב הנני לפרסם אחרי דברי עם ועד מקיצי נרדמים בברלין. – – –

מחר אהיה בקלן ואתראה שם עם מר ולפזון וביום ו' אגיע אי"ה לברלין. – – –

שלום רב לכלכם מאת אוהבכם בכל לב

דוד ילין

חן חן לירמיהו גוטה80 הגדול ולאליהו זוטא הקטן81 על ד"ש אלי.


 

254. אל אשתו

ברלין, יום ה‘, ח’ חשון תרע"א

– – – ביום א' ביקרתי את משרד ח' העזרה, ויקבלני הד“ר כהן82 בידידות רבה. ויבקשני לבוא מעת לעת אל המשרד להוועץ בענייני א”י והחינוך. הם אינם חפצים להפריעני מזמן עבודתי, וע“כ אוכל לבוא יותר טוב לפנות ערב. דיברנו כערך שעה בנוגע לעניינים שונים של ח' העזרה. הוא הודיע בתלפון לד”ר נתן, כי באתי, ויבקשני הד“ר נתן לבוא למחרת ביום ב‘, כי אז יבוא אל המשרד. ביום ב’ מצאתי את הפקיד השני של ח' העזרה הוא מר גולדשמיד, אשר עליו אמר לי ד”ר כהן, כי הוא בוודאי יסתער עלי בשאלות שונות ע“ד א”י וכך הוה. הוא חפץ הרבה לדעת בנוגע לא"י ולחיים שם, שאלני שאלות שונות וביקשני להיועד בשעת פנאי למען נוכל לדבר ברחבה, ולהכין דברים מעניינים לס' החשבון אשר ח' העזרה מוציאה בכל שנה.

אחרי השעה 12 בא הד"ר נתן. הוא עודנו סובל ממחלתו, וזאת רואים על פניו. הוא קיבלני בידידות וישאלני, גם לשלום כולכם ולשלום אליעזר83. ויבטיחני להמציא לי רשיון לבקר את בית המדרש למורים פה, וגם לערוב בעדי בבית הספרים הכללי פה בעד ספרים שיתנו לי לקחת הביתה.

במוצאי שבת ביקרתי את דודנו מר יעבץ84, ואוכל שם את סעודת “מלווה מלכה”, ונדבר זמן רב על ענייני א"י וענייני הספרות. כבר כתבתי לכם, כי מראה פניו ומראה פני הדודה טובים מאוד, הרבה יותר מאשר בעת היותם בירושלם. עתה אצלם נכדיהם למשך זמן.

את הפרופיסור מיטבוך ביקרתי ביום א' לפנות ערב, והוא הלך אתי ביום ג' אל בית הספרים והמציא לי כל הכרטיסים הנחוצים לי למען אוכל לעבוד שם, ומאז הנני הולך יום יום שמה. עתה הנני עוסק בפירושיו של ר' סעדיה גאון על התורה, אשר גם פה מצאתי דפים אחדים, ועתה אוכל לכתב ע“ז מאמר ארוך בקובץ האמריקני. ותיכך אח”ז אתחיל לעסוק בחיבור ס' דקדוק לבי"ס למתחילים, ולסמינר.

את ידידנו מר קארלבאך85 ראיתי בפעם הראשונה רק ביום אתמול. נועדנו אל מארחה בצהרים, ומה נפלא הדבר, כי מצאתי שם גם את מר פרסיץ86, אשר שב מא"י והביא לי שלומות מכולכם.

– – – עם קארלבאך עצמו עוד לא נפניתי לדבר, כי היו שם כל הזמן בני משפחתו. אך גם היום אתראה אתו, כי גיסו הוא מנהל בית הספרים של העדה והיום יוליכני להראותי את בית הספרים (שם אדבר עמו גם על אודות מה שכתב אלי ידידנו מר פרס בנוגע לבית הספרים. אמרו נא זאת לו).

היום אבקר את הפרופ' ברלינר87 והפרופ' ברט (הוא קבל עתה את תואר הכבוד “יועץ סתרים”)88 בבית המדרש לרבנים, כי חפץ הנני לחקור ולדרוש שם על סדר הלימודים והתכניות, וכו' וכו'. גם את ה“הוך-שולה”, אשר בה א"ש89, ביקרתי וכבר שמעתי שלושה שעורים, וגם היום לפנות ערב הנני הולך שמה.

מצד ההסתדרות90 הזמינוני לנאום את הנאום הראשון במחזור-הנאומים שהם מכוננים לזמן החורף. הם יסדו גם שעורי ערב לעברית, וגם מר דוד כהן ומר מזרחי91 יתנו שעורים שם בשכר. את דוד כהן ראיתי כבר, מראה פניו בירושלם היה יותר טוב מאשר פה, הוא מתלונן כי אין לו פה מכירים או משפחות אחדות, שיוכל לבקרן מעת לעת. את נהוראי אשתדל לראות בקרוב. – – –


 

255. אל אשתו

ברלין יום ד' י“ד חשון תרע”א

– – – ליום השבת בצהרים הוזמנתי אל מר ב. יזראל92, העשיר הגדול בעל בית המסחר המפורסם, כי הוא ממשפחת אדלר שבלונדון והרב ואשתו כתבו לו ולאשתו על אודותי. גם הפרופיסור מיטבוך היה מוזמן, אך לא יכול לבוא מפני רוע האויר (הוא יושב רחוק מביתם וקשה לו לבוא בשבת) ומפני כי לא ידע כי גם אנוכי אהיה שמה.

הוא דיבר אתי על אודות חברת “עזרא”93, שהוא אחד מחברי ועדה, ויאמר לי, כי יזמינוני לאסיפת ועדם, שתהיה בקרוב להוועץ אתי על עניניהם.

ביום השבת ביקרתי גם את הפרופיסור וארבורג ונדברנו על שאלת המים. ויאמר לי, כי ביום א' הבא תהיה להם פה אסיפת המנהלים של הבנק, ויזמינני לבוא אל האסיפה למען נדבר בעניין הזה. וכן יזמינני ביום ד' בשבוע הבא לאסיפת מנהלי הקרן הלאומית94. שם אשתדל לדבר בנוגע לבית הספרים.

ביום א' הייתי עוד פעם במשרד ח' העזרה והד“ר נתן וכהן קיבלוני בידידות, וד”ר נתן אמר לי, כי חפץ הוא לדבר על אודותי עם ג’מס סימון למען אבקרהו אחרי כן, וכן חפץ הוא, כי אתראה עם ה' נטר, חבר ועד היק"א. הוא יתן לי גם מכתב לראש העיריה פה.

הוא אמר לי, כי יש לו עוד להוועץ אתי בנוגע לעניינים חשובים.

ביום ב' בערב ביקרתי את לשכת “ברטולד אוירבך” והד"ר אלבוגן הנשיא95 הציגני לפני חברי הלשכה ויושיבני לימינו. אנכי דיברתי על ירושלם והלשכה וח' העזרה. גם הפרופ' מיטבוך היה באסיפה.

הוא ביקר אותי בביתי ביום א' אחה"צ ואראהו כל כתבי, שהבאתי אתי לעבודה ולעיבוד, ויתבונן לכולם, ויאמר לי, כי הוא יגיד לנתן, כי לו היה הדבר תלוי בדעתו כי אז היה נותן לי חופשה של שנה תמימה, לא של ירחים אחדים.

בליל מוצאי ש“ק הייתי אצל ד”ר קארלבאך96. בראשונה הלכנו אל הביבליותקה של העדה היהודית פה, אשר פקידה הוא הד"ר שטרן גיסו97, ויראני את כל חלקי הביבליותקה, ואחר הלכנו יחד הביתה (קארלבאך יושב בבית גיסו) ושם אכלנו את סעודת הערב ונדברנו שעות אחדות.

ביום א' בערב הוזמנתי אל בית ה' ברגל, אחד מגדולי הפועלים בנוגע ללשכות “בני ברית” וח' העזרה. הוא יסע בעוד ירחים אחדים לארץ הקדם (בולגריה, סרביה, תורכיה ומצרים) ליסד לשכות חדשות.

ביקרתי גם את הד“ר הילדסהיימר98, שהזמינני לבוא אליו באחד הערבים לסעודה יחד עם קארלבאך ויעבץ. וכן ביקרתי את הפרופ' ברלינר, שנדברתי אתו ע”ד הדיואן של ר' משה בן עזרא, שהנני חפץ להוציאו על ידי ח' מקיצי נרדמים. –

את ספרי על השומרונים, אמר לי הפרופ' מיטבוך, תדפיס חברת ה“פרדרונג דר ויסנשפט דס יודנטומס”99.

אך אל תחשבו כי הנני עוסק כל היום רק בביקורים, כי הנה כבר החלתי לעבוד ג“כ. יום יום הנני הולך אל בית הספרים ועובד שם. גם בביה”ס פה מצאתי דפים אחדים מפירושו של הרס"ג על התורה, שלא ידעו על אודותם עד כה דבר.

גם את בית המדרש לרבנים של הילדסהימר, וביהמ“ד לחכמת ישראל אשר בה מורה א”ש100, ביקרתי פעמים אחדות, ובשבוע הבא אבקר את ביהמ"ד למורים.

ממערכת ה“ולט” קיבלתי מכתב ובו הם מודיעים אותי, כי בקרוב ידפיסו גם סוף מאמרי שלא בא בהגליון של הסוכות.

בעוד שבועות אחדים אנאם פה עפ“י הזמנת “ההסתדרות”101 בעברית ע”ד “תחיית השפה בא”י ובחו“ל”.

הנני עורך עתה מאמר ל“השלוח” על אודות ס' “בן משלי” של ר"ש הנגיד, שמצאתי כתב יד ממנו אצל אלקן אדלר (שני דפים) ובו כחמשים בתים שלא נתפרסמו עוד. – – –


 

256. אל אשתו

ברלין כ“ב חשון תרע”א

– – – בליל השבת שעבר הייתי מוזמן אצל מר שטרן, שהיה אצלנו לפני שנה. הוא עשיר גדול ויושב בבית יפה כהיכל. אשתו ביקשתני לנאום נאום בפני חברת נשים מ“עדת-ישראל” על אודות א"י, אך לא יכולתי לקבל מפני השפה הגרמנית, שאינני חפץ לדבר בה בקהל בשגיאות. וביום השבת הייתי מוזמן אצל הרב אמיל לוי הציוני, שביקר את ירושלם לפני שנתיים.

ביום ב' בערב הייתי מוזמן לשמוע נאום שנאם ברגל מהלשכה הגדולה בפני חברת הנשים, שיסדה אגודת ב“ב פה. שם היה גם ג’מס סימון, כי עיקר תכלית הנאום היה לעשות תעמולה בעד חברת העזרה. הד”ר נתן לא יכול לבוא באותו הערב, אך הד“ר כהן, שהיה גם הוא שם, הציגני בפני סימון (הוא עתה: ד"ר סימון, כי האוניברסיטה הגדולה הברלינית נתנה לו את התואר הזה לפני זמן קצר). דיברנו מעט ואח”כ קבע לי לבוא אל למשרדו באחד הימים שאפנה בהם בין שעה 3 ו 5, אחה“צ. היום אחה”צ ביקרתיו ויקבלני בסבר פנים יפות, וישאלני תיכף ע“ד עבודתי המדעית פה, ובהגידי לו, כי עובד הנני בספרות השומרונית, שעסקתי בה זמן רב והייתי בשכם אצל השומרונים, וכי לפי דברי הפרופ' מיטבוך תוציא “ח' התקדמות חכמת ישראל” את ספרי זה, שאלני אם ראיתי כבר את הפרופ' זאכּו פה. ואומר לו, כי עוד טרם בקרתיו, ויתן לי תיכף כרטיס מליצה אליו מצדו. (ע"י זה אוכל לשמוע גם נאומים באוניברסיטה בדברים המעניינים אותי). ואח”כ נדברנו ע"ד בתי הספר ופעולות ח' העזרה, ומצב המושבות. נשארתי אצלו כחצי שעה, ולפני לכתי אמר אלי: “הן אתה נשאר עוד בברלין משך זמן, הואל נא לבוא עוד אלי”.

אסיפת הציונים פה לקחה חלק מזמני השבוע הזה, בדבר עניין המים, ובדבר בית הספרים שלנו. התראיתי עם וארבורג, קן (מהג)102, צ’לינוב, בודנהיימר, סוקולוב, האנטקה103, וולפזון, וכו' וכו'.

היום הייתי באסיפת הוועד של הקרן הלאומית, וגם למחר אני מוזמן. אולי יעלה בידי לשים קץ לעניין בית הספרים, שיחליטו החלטה גמורה בנוגע לדבר הזה. (אמרו נא זאת לידידנו).

מח' מקיצי נרדמים קיבלתי בשבוע הזה מכתב ובו הם מודיעים אותי, כי קיבלו ברצון את הצעתי בדבר הוצאת דיואן ר' משה בן-עזרא.

עסוק הנני גם בהכנת נאום ע“ד “החינוך ובתי הלימוד בא”י לפנים והיום”. הנני כותבו עברית ואתן לתרגמהו בגרמנית, ואשאהו בגרמנית בלשכות פה. כמובן אדבר ביחוד על פעולת ח' העזרה במקצוע זה. – – –

בראשית דצמבר יבוא הנה אחד-העם ואתו יחד נערוך במשרד ח' העזרה את סדר הלימודים בביה"ס בחיפא העומד להתכונן.


 

257. אל אשתו

ברלין ז' כסלו תרע"א

– – – חדשות רבות אין אתי בשבוע הזה. בליל השבת הייתי מוזמן אצל הד“ר כהן לסעודה של דגים יחד עם “אחד-העם”. אשת הד”ר כהן היא מרוסיה ומדברת רוסית. אחרי האוכל נכנסנו לחדר אחר ושם נדברנו רבות על אודות הפרוגרמה של ביה“ס בחיפה, שמייסדת שם ח' העזרה. הוא קיבלני בחביבות רבה ובכבוד, ואח”כ הלך ללוותני, ואחרי היפרד אחד העם מעלינו נכנס אתי אל בית קפה ונשוחח עוד כחצי שעה.

ביום השבת קיבלתי את תלגרמת המנהל, ששלח אלי ע“י ח' העזרה לאמור: “מסכים להארכת החופשה”, כהן104. וכן קיבלתי ביום א' את מכתב ידידנו הד”ר רבין105, שבו הוא מודיעני, כי נכונים המורים למלא מקומי עד שובי מבלי קביעות זמן. לא יכולתי להתראות עם הד“ר כהן והד”ר נתן עד יום אתמול, ואז הראיתים את התלגרמה של המנהל ומכתב הד“ר רבין. הד”ר כהן ביאר לד“ר נתן, כי המנהל טועה בחשבו, כי יאריכו את ימי חופשתי, וכי החופשה ניתנה לי לפני נסעי. ובכן שאלני הד”ר נתן מתי הנני חושב, כי אגמור עבודתי, ואומר לו: בראשית יאנואר. ויאמר: אם כן איננו חפצים להאיץ בך לנסוע, אף כי יודעים הננו כמה יקרה עבודתך שם, ותוכל לגמור עבודתך, הן לא נפסיק עבודה באמצע בשביל עשרה ימים. אף אמר לד“ר כהן, כי יפרסם בעיתונים (גם הכלליים), כי הנני פה לרגלי עבודות ספרותיות, אף יפרסם באיזה עבודות אנוכי עסוק. ואחרי כן נדברנו הרבה על אודות פעולות ח' העזרה וכל התיקונים שהוא חושב לתקן בהן. הוא יבוא לא”י בסוף החורף הזה.

בשבוע הזה הוזמנתי לשאת נאום באסיפה גדולה, שתהיה בשבוע הבא ביום ב' בערב, ואשר בה ידונו על הנושא “מה היא לנו השפה העברית”.

תמול ביררנו במשרד ח' העזרה את התמונות הפוטוגרפיות מגני הילדים ובתי הספר, שאפשר לעשות מהן תמונות לפנס קסם בשביל נאומי בגרמנית, אשר אשא כנראה ביום 22 דצמבר בערב על אודות “החינוך בא”י בדור הקודם והיום".

למוצאי שבת הנני מוזמן אצל ד“ר אלבוגן (בשבוע שעבר היינו מוזמנים א“ש ואנכי אצל הד”ר בנט)106, כנראה הוזמן גם א”ש107 (ד“ר בנט ואלבוגן הם חבריו של א”ש בבית המדרש שהוא מורה בו), וליום א' בערב אצל הפרופ' מיטבוך (גם אתו דיברתי הרבה בנוגע למצבי, שמקווה הנני כי יוטב).

גם באוניברסיטה שמעתי שעורים אחדים בשבוע הזה אצל הפרופ' זכו (אשר אליו נתן לי ג’מס סימון כרטיס מליצה) ואצל הפרופ' ברט, וארא כי תלמידינו בסמינר אין להם להתבייש מפני תלמידי האוניברסיטה בידיעותיהם בערבית.

תמול, בהיותי במשרד ח' העזרה, שמעתי את הבשורה המעציבה, כי נפטר הד“ר הירש הילדסהיימר, אשר לפני שבועיים עוד אמר לי, כי חפץ הוא להזמינני לערב אחד, אותי ואת יעבץ וקארלבאך יחד. השמועה הזאת הרגיזתני מאוד. ראשי העדה שלחו לח' העזרה לבקש, כי ישלחו אחד שידבר מצד החברה להספיד את הנפטר, והסכימו כי טימנדורפר108 ידבר. ואח”כ אמר הד“ר נתן, כי גם אני יכול לדבר בשם א”י בעברית, וכן עשיתי. ובמשך רבע שעה דיברתי בעברית על המנוח ופעולותיו בכלל ולא“י בפרט וביחוד לח' העזרה. והנאום מצא חן בעיני השומעים, וגם אלה שלא הבינו הקשיבו לראות איך אפשר לדבר בשפה זו דיבור חי. ללוויה באו גם אבי הד”ר קרלבך מליבק, ובן הרב הורוביץ מפ"פ והרמן גומפרץ מהמבורג, ועוד רבים ושונים, אשר הכרתים במקרה הזה. – – –


 

258. אל אשתו

ברלין יום ו' ט“ו כסלו תרע”א

– – – עפ“י כרטיס ההזמנה הרצוף בזה תראו, כי היה עלי לנאום בשבוע הזה בעברית באסיפה גדולה של נשים וגברים, שקראה “אגודת היהודיות הלאומיות” פה. נאומי מצא חן בעיני הנאספים, וכנהוג תמיד התפלאו לשמוע שפה עברית חיה, ושמחו על צלצול המבטא הספרדי. קארלבאך109 אמר לי, כי נאומי בקבורת הד”ר הילדסהימר עשה רושם על הרבנים האשכנזים וגם אביו שמח, כי הבין כל מה שדיברתי במבטא הספרדי. משפחת הילדסהיימר ביקשתני למסור לה הספדי בכתב וכן עשיתי.

את נאומי ע“ד החינוך בא”י גמרתי ועתה הוא מיתרגם בגרמנית ועלי יהיה לשאתו ביום ה' בשבוע הבא בערב. ג’מס סימון הבטיחני, כי אם ישוב כבר ביום ה' ממסעו, יבוא לשמוע, וביקשני לכתוב אליו ביום ג' או ד' לביתו להזכירו. גם הד“ר נתן, וקרל נטר, ואויגן לנדוי, ויתר ראשי ח' העזרה יבואו. – ממשרד העזרה שלחו לעשות התמונות (של מוסדות החברה בא"י) לפנס-קסם לשעת הנאום. מקוה הנני, כי נאומי יעשה הרושם המבוקש ויברר את המצב בעבר ובהווה ויבאר את פעולות החברה וטובתה לא”י.

בשבוע הזה היתה אסיפת ח' “עזרא” ועפ“י השתדלותי קצבה חברה זו סך 900 פרנק לשנה למשך ג' שנים לקופת התמיכה של הסמינריסתים. באסיפה היו גם ד”ר נתן, ומטבוך, וזוברנהיים110, ויזראל, שגם הם מחברי הוועד. לשבת זו בצהרים הנני מוזמן אל מר יזראל. – – –


  1. כאן מלה מטושטשת. בוודאי: המפלגה.  ↩

  2. כאן בא שם האגודה גם בערבית או בטורקית.  ↩

  3. בודאי: לבסוף.  ↩

  4. הפרדס שקנה משה מונטפיורי.  ↩

  5. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס' 28.  ↩

  6. שמעון רוקח.  ↩

  7. בחוברת 12 של הירחון Ost und West ששימש אז בטאון של סניף חברת “כל ישראל חברים” בגרמניה ונערך על–ידי ל. וינץ, בעמוד 780–779, הגיב העורך על מאמר של ד“ר יוסף קארלבאך. במאמרו כתב קארלבאך, כי איש בעל רגש דתי ולאומי עמוק כמו ד. ילין לא יכול להשאר בשרות חברת כי”ח. ל. וינץ פרסם ברשימתו מכתב מאת נסים בכר אל חברת כי“ח מיום 27 בפברואר 1889, לאחר שילין עזב את בית–הספר של חברת כי”ח. בכר ראה במעשהו של ילין כפיית טובה של חניך בית–הספר. תגובתו של ילין לא פורסמה בירחון המדובר.  ↩

  8. בגליון 4, כסלו תרס“ט, נתפרסמה שאלה מאת ”השואל“ בזו הלשון: ”בירושלים התפשטה שמועה, כי הד“ר מזיא וד. ילין, שעל שמותיהם קנו בתחילה את הנחלה, לא חפצו להעביר את נחלתם זו על שמות אחרים עד שנתנו להם בשכרם לכל אחד שני אלפים אמה בחינם. האמנם אמת הדבר?”. על שאלה זו באה בגליון הבא תשובה מאת ועד “אחוזת בית”, כי הד"ר מזיא וד. ילין טרחו הרבה ברכישת הקרקעות ולא קיבלו שום תשלום או מגרשים בעד טרחתם.  ↩

  9. כך במקור. צ“ל מזיא. הערת פב”י  ↩

  10. מוצדקה – פעולת העברת קרקעות בפני ועדה מיוחדת לכך.  ↩

  11. כך במקור. במקומות אחרים בכתבים מופיע שמו “אנטין” הערת פב"י.  ↩

  12. שירי ד“ר יצחק קאמינר, יצאו לאור באודיסה בשנת תרס”ו.  ↩

  13. Revue des Etudes Juives  ↩

  14. כסגנון הפרקים האחרונים של ס' יהושע זה, שאינם לקוחים מיהושע שלנו (תוכל גם לעיין בס' ירושלים של לונץ משנת 1903). (הערת ד. ילין).  ↩

  15. ב“השלוח” חיווה “המשקיף”, הוא העורך יוסף קלוזנר, במדורו “השקפה עברית” את דעתו נגד הפעולה, שנקטו רבנים ואנשי–ציבור, בתוכם אפרים כהן, ד. ילין, א. ענתבי ועוד, נגד אגודת פועלי הדפוס, שהכריזה על שביתה. על שביתה זו עיין ב“הפועל הצעיר”, כסלו תרס"ט, חוב' 4–3.  ↩

  16. קדיש–יהודה סילמן, יליד ליטא, מראשוני המורים שהנהיגו ברוסיה את הוראת השפה העברית בשיטה “עברית בעברית”. עלה ארצה בשנת תרס"ז ועבד כמורה בבית–הספר לבנות ביפו. היה מזכיר של מרכז המורים.  ↩

  17. בגליון 8, מחודש שבט תרס“ט, התקיף ”אב לילדים“ את אפרים כהן ”הגרמני הגדול“ ואת פעולות ”חברת העזרה של יהודי גרמניה" בשטח החינוך בארץ.  ↩

  18. הברון אדמונד רוטשילד ביקר בארץ בפעם הראשונה בשנת תרמ"ז.  ↩

  19. ארם–צובה.  ↩

  20. אפרים כהן טיפל אז בענייני הקמת טכניון בחיפה, רעיון שהוצע ע“י הד”ר פאול נתן.  ↩

  21. ביאליק ורבניצקי יסדו יחד עם ש. בן–ציון וא. ל. לוינסקי את הוצאת הספרים “מוריה”. ביאליק היה חבר המערכת של “השילוח”, יחד עם הד"ר יוסף קלויזנר.  ↩

  22. הריב על כסאו של “הראשון לציון” בירושלים פרץ בשנת תרס“ז, אחרי פטירתו של הראל”צ ר‘ יעקב–שאול אלישר. בהשתדלות הרב משה הלוי, ממלא מקום חכם–באשי בקושטא, נתמנה על–ידי השולטן ל“ראשון לציון” וחכם–באשי (רב ראשי) בירושלים הרב אליהו–משה פאניז’ל. לאחר מהפיכת “הטורקים הצעירים” נתמנה לחכם–באשי ליהודי טורקיה ר‘ חיים נחום. הרב א. מ. פאניז’ל הוכרח להתפטר. כממלא–מקום זמני, ר' נחמן בטיטו (עיין במכתב מס' 235).  ↩

  23. הכוונה למהפכת “הטורקים הצעירים”.  ↩

  24. כאן בא השם של המפלגה בערבית: ג'מעיית אל–אתחאד וא–תרקי.  ↩

  25. שם העתון נכתב בערבית.  ↩

  26. הרב ד“ר אהרן קאמינקה, משורר וחוקר, משנת 1901 מזכיר ה”איזראליטישה אליאנץ" בווינה (ארגון קשור לחברת “כל ישראל חברים”).  ↩

  27. בעלי הוצאת הספרים“מוריה”. בעניין זה עיין בהערה 2 למכתב מס' 236  ↩

  28. ר' שלמה בן גבירול.  ↩

  29. כאן מלים אחדות מטושטשות בספר–ההעתקים.  ↩

  30. היא נסעה אז למצרים.  ↩

  31. העיריה.  ↩

  32. ועד אגודת היהודים העותומנים.  ↩

  33. חברת העזרה של יהודי גרמניה.  ↩

  34. לעיריית ירושלים.  ↩

  35. בנו של ר‘ חיים–משה אלישר, נכדו של “הראשון לציון” ר’ יעקב–שאול אלישר.  ↩

  36. ד"ר יצחק לוי.  ↩

  37. מנדל קרמר עמד בקשרים עם השלטונות, עבד בשבילם ונחשב למלשין.  ↩

  38. אפרים כהן.  ↩

  39. בוודאי ג'יימס סימון, יושב–ראש “חברת העזרה של יהודי גרמניה”.  ↩

  40. חברת העזרה של יהודי גרמניה.  ↩

  41. המכתב נכתב כנראה אל הד"ר ישראל צינברג, עורך המדור לספרות יהודית חדשה באנציקלופדיה. תוכן התשובה נמסר בתוך הערך ד. ילין, בכרך ז' של האנציקלופדיה.  ↩

  42. הד"ר י. ל. קצנלסון (שמו הספרותי: בוקי בן יגלי), אחד העורכים של האנציקלופדיה.  ↩

  43. כאן נפלה טעות. צריך להיות: בשנת 1885, כי הנשואים היו בחודש אלול תרמ"ה.  ↩

  44. טעות: הספר נדפס בשנת תרמ"ז.  ↩

  45. יוסף ליפשיץ וקרישבסקי, – בני ארץ–ישראל שפגש אותם באניה.  ↩

  46. שמואל–דוד לוצאטו ויצחק–שמואל ריג'יו, חכמי ישראל באיטליה.  ↩

  47. סוכובולסקי, גיסו של ד. ילין.  ↩

  48. ארנסטו נתן, ראש עיריית רומא.  ↩

  49. בנו של ד. ילין, אליעזר, למד בטכניון בעיר זו אשר בגרמניה.  ↩

  50. הוועד למען בית–היתומים בירושלים  ↩

  51. חברת העזרה של יהודי גרמניה.  ↩

  52. הד"ר פאול נתן.  ↩

  53. פראנקפורט על נהר מיין.  ↩

  54. ראש השנה.  ↩

  55. המאמר נדפס בשבועון Die Welt בגליון 41 של שנת 1910.  ↩

  56. אברהם–שלום יהודה, שאר–בשרי.  ↩

  57. ישראל אברהמס, אברהם–שלום יהודה וקרוב משפחתו צייטלין.  ↩

  58. מזונות הניתנים על–ידי החותן לצעיר לאחר נישואיו.  ↩

  59. עיין בהערה למכתב הקודם.  ↩

  60. הפרדס של משה מונטפיורי ליד יפו.  ↩

  61. הבן.  ↩

  62. השכונה המדוברת “זכרון משה” בירושלים.  ↩

  63. בגרמנית: ליצור תקדים.  ↩

  64. יוסף מיוחס.  ↩

  65. מיכאל לאנגה. ביקר בארץ בשנת 1908. נשא לאשה את בתו של הרברט בנטוויטש. עלה אחר–כך (בשנת 1912) לארץ והתיישב בזכרון–יעקב.  ↩

  66. שמואל מונטאגו, בשנת 1907 הוענק לו התואר לורד.  ↩

  67. אברהם–שלום יהודה.  ↩

  68. בנקאי, עסקן בענייני הציבור היהודי, אספן דברי אמנות מההווי היהודי הדתי.  ↩

  69. שמואל מונטאגו.  ↩

  70. הרב ד"ר אברהם ביכלר, מנהל בית–המדרש לרבנים בלונדון משנת 1906, היסטוריון וחוקר במקצועות חכמת ישראל.  ↩

  71. הרברט בנטוויטש. עורך–דין, מראשוני חובבי–ציון בבריטניה.  ↩

  72. הבנים של ד. ילין: הבן אבינועם והבת אהובה.  ↩

  73. את הת“ת יסד בשנת תרס”א וניהל י. ק. גולדבלום.  ↩

  74. ראש עיריית ירושלים.  ↩

  75. בגליון מיום ה–14 באוקטובר 1910 נדפס ראיון עם ד. ילין. מסופר בו על פעולות עיריית ירושלים; תעמולת ערבים, בעיקר נוצרים, והעתון “כרמל” נגד היהודים. ד, ילין דיבר בהתלהבות על פעולות “חברת העזרה של יהודי גרמניה” למען בתי–הספר העברים בארץ ועל הצעתו של ישראל אברהמס להקים אוניברסיטה בירושלים. ד. ילין הביע את רצונו ללמד באוניברסיטה זו.  ↩

  76. ר' סעדיה גאון.  ↩

  77. לייאונל רוטשילד.  ↩

  78. אלברט חיימסון. פקיד בשירות הממשלה הבריטית, עסקן בצרכי ציבור יהודיים והיסטוריון.  ↩

  79. יוסף מזל.  ↩

  80. תלמיד פלשי.  ↩

  81. בנו של המורה ח. א. זוטא.  ↩

  82. פקיד של “חברת העזרה של יהודי גרמניה”  ↩

  83. בנו של ד. ילין.  ↩

  84. זאב יעבץ.  ↩

  85. יוסף קארלבאך.  ↩

  86. יוסף פרסיץ, סוחר עשיר ועסקן ציוני ברוסיה. עיין גם במכתב מס' 273.  ↩

  87. אברהם ברלינר, היסטוריון וספרן, מורה בבית–המדרש לרבנים בברלין.  ↩

  88. יעקב בארט, פרופיסור לבלשנות שמית, מורה בבית–המדרש לרבנים בברלין.  ↩

  89. אברהם–שלום יהודה שימש אז מורה בבית–הספר הגבוה לחכמת ישראל בברלין.  ↩

  90. העברית. בוועידה לשפה ולתרבות העברית, שנתכנסה בברלין בחודש טבת תר“ע, נבחר ועד מרכזי ל”הסתדרות ללשון ולתרבות העברית".  ↩

  91. דוד כהן ונהוראי מזרחי, – שני תלמידים לשעבר של בית–המדרש למורים בירושלים.  ↩

  92. גיסו של ד"ר ארתור רופין.  ↩

  93. אגודת “עזרא” מיסודם של חובבי–ציון בגרמניה.  ↩

  94. הקרן הקיימת לישראל.  ↩

  95. איזמר (יצחק משה) אלבוגן, מראשי בית–המדרש לרבנים ברלין, נשיא הלשכה של “בני ברית”.  ↩

  96. יוסף קארלבאך.  ↩

  97. מוריץ שטרן, הספרן הראשי של ספריית הקהילה בברלין.  ↩

  98. הד"ר הירש הילדסהיימר.  ↩

  99. “אגודת שוחרי חכמת ישראל”.  ↩

  100. אברהם–שלום יהודה.  ↩

  101. “ההסתדרות ללשון ולתרבות עברית”.  ↩

  102. יעקובוס קאן, בנקאי, מראשי הציונים בהולנד, חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם.  ↩

  103. ארתור האנטקה, יושב–ראש ההתאחדות של ציוני גרמניה בברלין, חבר הוועד הפועל הציוני הגדול.  ↩

  104. אפרים כהן, מנהל בית–המדרש למורים.  ↩

  105. ישראל רבין, מורה בבית–המדרש למורים.  ↩

  106. ד"ר יחזקאל באנט, חוקר, מורה לתלמוד בבית–הספר הגבוה לחכמת ישראל בברלין.  ↩

  107. אברהם–שלום יהודה.  ↩

  108. ברתולד טימנדורפר, עורך–דין, ראש מיסדר “בני ברית” בגרמניה, חבר הוועד של “חברת העזרה של יהודי גרמניה”.  ↩

  109. ד"ר יוסף קארלבאך.  ↩

  110. מוריץ ש. זוברנהיים, מזרחן. היה פעיל בחיי היהודים בגרמניה. היה חבר הוועד של האגודה “עזרא”.  ↩

המלצות קוראים
תגיות