רקע
תקוה שריג
שָׁם, בַּדֶּרֶךְ לִמְעָרַת הַשּׁוּעָלִים
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

זֶה קָרָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כְּשֶׁהָיְתָה כִּתַּת “לֶהָבָה” עֲדַיִן בְּכִתָּה א'. שַׁבּוֹ, הַמּוֹרֶה הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ, חִנֵּךְ אוֹתָם לְסַיָּרוּת, לִידִיעַת הַטֶּבַע, לְהַכָּרַת בַּעֲלֵי הַחַיִּים וְהַצְּמָחִים, וְהָיָה מְשׁוֹטֵט אִתָּם אֲרֻכּוֹת בַּגְּבָעוֹת וּבַּוָּדִיּוֹת, סָבִיב סָבִיב לַמֶּשֶׁק.

יוֹם אֶחָד, תּוֹךְ כְּדֵי שִׁטּוּטִים אֵלֶּה בַּגְּבָעוֹת, רָאָה אַחַד הַיְּלָדִים, נָתָן, אוֹ אוּלַי רְאוּבֵן, אֵהוּד, אוֹ אוּרִי מִשְׁפַּחַת שׁוּעָלִים שְׁלֵמָה בֵּין הַסְּלָעִים. בְּמֶרְחָק לֹא גָּדוֹל מֵהֶם, עָמְדוּ לָהֶם זֶה עַל יַד זֶה, חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה שַׁעֲלוּלִים אֲפַרְפָּרִים. הוּא עָשָׂה סִמָּן שֶׁל שְׁתִיקָה לְכֻלָּם וְהִצְבִּיעַ עַל הַמְּצִיאָה.

וְשַׁבּוֹ מֶה עָשָׂה? – הִצְמִיד מִיָּד אֶת כָּל הַיְּלָדִים עַל גְּחוֹנָם לָאֲדָמָה, כְּשֶׁהֵם מְתוּחִים וְקַשּׁוּבִים. וְהַשַּׁעֲלוּלִים מֶה עָשׂוּ? הֵרִימוּ רַגְלַיִם וְאֵינָם. רַק הַשּׁוּעָלָה־הָאֵם עוֹד נִשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת, אֲבָל עַד שֶׁזָּחַל שַׁבּוֹ לְעֶבְרָהּ, נֶעְלְמָה גַּם הִיא. עַד מְהֵרָה הִגִּיעוּ כֻּלָּם אֶל בֵּין הַסְּלָעִים, שֶׁשָּׁם נִרְאוּ הַשּׁוּעָלִים. כָּאן מָצְאוּ נָקִיק עָמֹק, בְּצֶלַע הַגִּבְעָה, חֶלְקוֹ גָּלוּי, חֶלְקוֹ מְכֻסֶּה. עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם, הֵבִיאוּ לְכָאן מַכּוֹשׁ וְטוּרִיָּה וְחָפְרוּ מְחִלָּה, בְּהֶמְשֵׁךְ לְאוֹתוֹ נָקִיק, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּמִין מְעָרָה זְעִירָה.

דְּבַר הִמָּצֵא “מְעָרַת הַשּׁוּעָלִים” נוֹדַע לְכָל הַיְלָדִים. נִמְצְאוּ שְׁנַיִם, יְלָדִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר, שֶׁהֵבִיאוּ לְשָׁם שַׂקִּיק חִטָּה קְלוּיָה, פַּנַּס־רוּחַ שֶׁמִּלְּאוּהוּ בְּנֵפְט, קֻפְסַת גַּפְרוּרִים וּמַעְדֵּר, וְהָיוּ מְבַלִּים בָּהּ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת. בְּעוֹד שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת בַּחוּץ, שָׂרְרָה בִּפְנִים אַפְלוּלִית נְעִימָה וְצוֹנֶנֶת, וְהַיְלָדִים, שְׁכוּבִים עַל בִּטְנָם, זָלְלוּ מִן הַחִטָּה הַקְּלוּיָה וְהֶעֱמִיקוּ לַחְפֹּר בַּמְּעָרָה, עוֹד וְעוֹד. הֵם הֶעֱמִידוּ שָׁם שֶׁלֶט וְעָלָיו כְּתוּבָה בַּקָּשָׁה זוֹ: “יֶלֶד, אַל תַּהֲרֹס וְאַל תְּקַלְקֵל. הַדְּלֵק אֶת הַפַּנָּס בְּגַפְרוּרִים, אֱכֹל מֵהַחִטָּה, אִם מִתְחַשֵּׁק לְךָ, וְהָעִקָּר – הַמְשֵׁךְ לַחְפֹּר בַּמְּעָרָה! – וְאֶת הֶעָפָר הוֹצֵא הַחוּצָה, תּוֹדָה”. יְלָדִים רַבִּים מִלְּאוּ בַּקָּשָׁה זוֹ. וְהַמְּעָרָה הֶעֱמִיקָה כְּהֹגֶן.

לְאַחַר שָׁנָה שְׁנָתַיִם מָצְאוּ עַל יַד הַמְּעָרָה פֶּגֶר שֶׁל שׁוּעָל זָקֵן. הוּא בָּא לָמוּת בִּמְאוּרָתוֹ הַיְשָׁנָה. כֵּן, יֵשׁ חַיּוֹת שֶׁבָּאוֹת לָמוּת בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם פַּעַם, פַּעַם. כְּבָר סִפַּרְנוּ שֶׁיַּלְדֵי הַגַּנִּים אָהֲבוּ מְאֹד לָלֶכֶת לְטַיֵּל לִמְעָרַת הַשּׁוּעָלִים. וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת, כְּשֶׁכְּבָר לֹא נִשְׁאַר שָׁם זֵכֶר לַפַּנָּס, לַמַּעְדֵּר וְלַשֶּׁלֶט.

עַכְשָׁו נַחֲזֹר אֶל זָרִיז שֶׁנֶּעְלָם.

בְּיוֹם יָפֶה שֶׁל חֹרֶף, כְּשֶׁיָּצְאוּ יַלְדֵי גַּן עָדָה, לְטַיֵּל לִמְעָרַת הַשּׁוּעָלִים, קָרָא פֶּלֶג, שֶׁהִגִּיעַ כְּבָר לְמַעֲלֵה הַגִּבְעָה, בְּהִתְרַגְּשׁוּת:

  • עָדָה, עָדָה, הִנֵּה שׁוּעָל מֵת! נִגְּשָׁה עָדָה עִם כָּל הַיְלָדִים לִרְאוֹת אֶת הַשּׁוּעָל הַמֵּת, וְהִנֵּה מִיהוּ זֶה, אִם לֹא זָרִיז… זָרִיז שֶׁנֶּעְלַם בְּלֵיל הַסַּגְרִיר, לֵיל הַגֶּשֶׁם וְהָרוּחַ. זָרִיז הַמֵּת. עֵינָיו הָיוּ פְּקוּחוֹת בְּמִקְצָת וְכָל כָּךְ עֲצוּבוֹת. רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה בְּאוֹתוֹ רֶגַע וְשַׂעֲרוֹת שְׂפָמוֹ זָעוּ קַלּוֹת. הָיְתָה זוֹ יוֹטָל הַקְּטַנָּה שֶׁאָמְרָה:

  • כְּלָבִים אֵינָם מֵתִים בַּבַּיִת. תָּמִיד הֵם בּוֹחֲרִים לָמוּת בְּמֶרְחָק מִבַּעֲלֵיהֶם, אוּלַי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלֶּה עֲצוּבִים? לֹא הָיוּ לְעָדָה כְּלֵי עֲבוֹדָה בִּשְׁבִיל לַחְפֹּר לוֹ קֶבֶר. הִיא אָמְרָה לַיְלָדִים לֶאֱסֹף אֲבָנִים, וְהֵם עָרְמוּ עַל זָרִיז תֵּל קָטָן. תֵּל קֶבֶר. הוּא מָצוּי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שָׁם בַּדֶּרֶךְ לִמְעָרַת הַשּׁוּעָלִים.


המלצות קוראים
תגיות