רקע
תקוה שריג
זָרִיז וְאִמָּא שֶׁל יוֹטָל

אַתֶּם עוֹד זוֹכְרִים את הַגּוּר, “זָרִיז”, מִגַּן א',

אָחִיהָ הַתְּאוֹם שֶׁל לַאסִי, שֶׁהָיָה יָשֵׁן בָּעֶמְדָּה, שֶׁעַל יַד

מִגְדַּל הַמַּיִם מִפְּנֵי שֶׁנָּבַח וְהִפְחִיד אֶת שׁוֹמְרוֹת

הַלַּיְלָה? זֶהוּ בְּדִיּוּק!

כִּמְעַט שֶׁשָּׁכַחְנוּ אוֹתוֹ שָׁם בָּעֶמְדָּה, כְּשֶׁהָיָה תִּינוֹק.

טוֹב שֶׁנִּזְכַּרְנוּ בּוֹ. עַכְשָׁו נְסַפֵּר עָלָיו.

זָרִיז זֶה הָיָה לְבַנְבַּן וּכְתָמִים לוֹ זְהֻבִּים, אָזְנָיו אֲרֻכּוֹת

וּתְלוּיוֹת מַמָּשׁ כְּאָזְנֶיהָ שֶׁל לַאסִי, הַתְּאוֹמָה שֶׁלּוֹ.

עֵינָיו חַדּוֹת, וְכֻלּוֹ – לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן, אֲבָל הָעִקָּר

– זָרִיז אָהַב יְלָדִים כְּמוֹ אֲחוֹתוֹ לַאסִי. וְיַלְדֵי הַגַּן?

גַּם הֵם הֵשִיבוּ לוֹ אַהֲבָה. וּבְכָל זֹאת הָיוּ אִתּוֹ צָרוֹת

צְרוּרוֹת! זָרִיז לֹא חַי עִם הַיְלָדִים בְּתוֹךְ הַגַּן, כְּמוֹ

לַאסִי, וְלֹא הָיָה לוֹ מַזָּל בִּכְלָל.

כשהיה תינוק.png

מַדּוּעַ? כִּי אִמָּא אַחַת, זֹאת אִמָּא שֶׁל יוֹטָל

הַקְּטַנָּה, פָּחֲדָה מְאֹד מִפְּנֵי כְּלָבִים בִּכְלָל, וּמִפְּנֵי

זָרִיז – בִּפְרָט. זָרִיז, שֶׁהָיָה כְּלַבְלָב חָכָם, יָדַע שֶׁעַל מִי

שֶׁפּוֹחֵד מִפָּנָיו – כְּדַאי לִנְבֹּחַ, וְלַעֲשׂוֹת רשֶׁם. לָכֵן,

כְּשֶׁהָיְתָה אִמָּא זוֹ מִתְקָרֶבֶת לַבַּיִת, לְהִתְרָאוֹת עִם

הַיַּלְדָּה שֶׁלָּה, יוֹטָל, הָיָה זָרִיז הָרִאשׁוֹן שֶׁהִרְגִּישׁ

בָּהּ. הוּא נָבַח עָלֶיהָ בְּזַעַם, חָשַׂף שִׁנָּיו וְהָפַךְ עוֹלָמוֹת.

נָכוֹן שֶׁלְּהִתְנַפֵּל לֹא נָהַג, כִּי פָּחַד! אֲבָל לִנִבֹּחַ אֵימִים

דַּוְקָא יָדַע, וְעוֹד אֵיךְ! עָדָה קָשְׁרָה אֶת זָרִיז בִּרְצוּעָה

לְמַטָּה, בֶּחָצֵר, עַל יַד הַקּוֹמְבַּין הַיָּשָׁן. שָׁם הָיָה בִּיתָן

קָטָן, שֶׁפַּעַם פַּעַם שִׁמֵּשׁ דִּיר לִגְדִי לָבָן. כְּשֶׁגָּדַל

הַגְּדִי וְנַעֲשָׂה תַּיִשׁ, הֶחֱזִירוּ אוֹתוֹ לַדִּיר הַגָּדוֹל. מֵאָז

עָמַד הַבִּיתָנְ’צִ’יק רֵיק. עַכְשָׁו הָפַךְ לִמְלוּנָה נֶהְדֶּרֶת

לְזָרִיז.

הַיְלָדִים מָתְחוּ מִסָּבִיב לְבֵיתוֹ רֶשֶׁת בַּרְזֶל, לְגָדֵר, וְכָךְ הָיְתָה לוֹ גַּם חָצֵר.

בְּכָל בֹּקֶר הָיוּ פּוֹתְחִים לְזָרִיז אֶת

הַפִּשְׁפָּשׁ וְהוּא הָיָה מְקַפֵּץ וּמְשַׂחֵק לוֹ בֵּין הַיְלָדִים

בְּצָהֳלָה.

אִמָּא שֶׁל יוֹטָל הָיְתָה בָּאָה לִרְאוֹת אֶת

יַלְדָּתָהּ בְּכָל יוֹם, לִפְנֵי שֶׁאָכְלָה אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם.

אוֹתָהּ שָׁעָה, הָיוּ הַיְלָדִים, לְבוּשִׁים בִּגְדֵי שֵׁנָה לְבָנִים,

מִתְחַמְּמִים בְּשֶׁמֶשׁ הַחֹרֶף הַטּוֹבָה, מְטַפְּסִים בַּסֻּלָּם,

עוֹלִים בַּקּוֹמְבַּין, אוֹ מִתְרוֹצְצִים בְּמִשְׂחַק הַ“תּוֹפֶסֶת”.

לְפֶתַע, הָיָה זָרִיז פּוֹצֵחַ בִּנְבְיחַת חָרוֹן. מִיָּד קָמָה מְהוּמָה

וּמְבוּכָה, בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה. כֻּלָּם הָיוּ מַתְחִילִים לִצְעֹק

יַחַד עִמּוֹ:

– עָדָה! אִמָּא שֶׁל יוֹטָל בָּאָה!


יוטל באה.png

וְאָז הָיוּ כֻּלָּם רָצִים, כִּנְשׁוּכֵי נָחָשׁ,

לִתְפֹּס מַהֵר אֶת זָרִיז הַמִּסְכֵּן וּלְהַחֲזִיק בּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא

יִנְבַּח עַל אִמָּא זוֹ. אֲבָל הוּא, מַעֲשֵׂה שָׂטָן, הָיָה נִמְלָט

מִידֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק. לְאָן? – אֶל מוּל פְּנֵי הָאֵם הַנִּרְדֶּפֶת

שֶׁהָיְתָה נִתְקַעַת בַּמָּקוֹם, חִוֶּרֶת כַּסִּיד. סוֹף-סוֹף, הָיְתָה

עָדָה מַצְלִיחָה לְהַחֲזִיק בְּנַבְחָן הַזַּעֲמָן וְלִקְשֹׁר אוֹתוֹ

בַּמְּלוּנָה. יוֹטָל הָיְתָה תָּמִיד בּוֹכָה וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁאִמָּא

שֶׁלָּהּ הָלְכָה, הָיְתָה מוֹצֶצֶת אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת בְּבַת אַחַת,

וּבָּאֲגוּדָל הָיְתָה מְגָרֶדֶת אֶת הָאַף שֶׁלָּהּ. לְבַסּוֹף, בָּאָה

פַּעַם אִמָּא שֶׁל יוֹטָל אֶל עָדָה, וְדָרְשָׁה מִמֶּנָּה בְּתֹקֶף,

לְסַלֵּק אֶת זָרִיז מֵהַגַּן, וְדַי. נִמְאַס לָהּ – אָמְרָה.

עָדָה הִסְבִּירָה לָהּ, שֶׁזָּרִיז הוּא בֶּאֱמֶת כֶּלֶב

כָּל כָּךְ טוֹב וְנָבוֹן וְאֵינוֹ גּוֹרֵם רָעָה לְאִישׁ, וְהוּא סְתָם

נוֹבֵחַ וְעוֹשֶׂה רַעַשׁ, הוּא לֹא נוֹשֵׁךְ וַאֲפִלּוּ לֹא שׂוֹרֵט.

אֲבָל אִמָּא שֶׁל יוֹטָל לֹא הִסְכִּימָה שֶׁהַכֶּלֶב יִשָּׁאֵר בַּגַּן.

הִיא אָמְרָה כָּךְ:

– אוֹ יוֹטָל, אוֹ זָרִיז בַּגַּן.

לְבַסּוֹף הִמְצִיא עֲמוֹסִי פַּטֶּנְט: הוּא יִהְיֶה

אַחֲרַאי עַל זָרִיז, כָּל הַזְּמַן יִסְתַּכֵּל עַל הַדֶּרֶךְ,

שֶׁמִּשָּׁם רְגִילָה אִמָּא שֶׁל יוֹטָל לְהוֹפִיעַ. וּבְדִיּוּק בָּרֶגַע

שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ, יָרוּץ בְּשֶׁקֶט, אֶל זָרִיז וְיִקְשֹׁר אוֹתוֹ.

כְּשֶׁתֵּלֵךְ, יְשַׁחְרֵר אֹותוֹ. כֻּלָּם קִבְּלוּ אֶת הַפַּטֶּנְט שֶׁל

עֲמוֹסִי בְּשִׂמְחָה, מִלְּבַד זָרִיז כַּמּוּבָן… גַּם בָּעֲרָבִים

הָיָה זָרִיז קָשׁוּר תָּמִיד. דַּוְקָא הוּא, שֶׁתָּמִיד אָהַב לָרוּץ

וְלִקְפֹּץ – שַׁלְשֶׁלֶת לְצַוָּארוֹ!

פַּעַם בִּקְרָה אוֹתוֹ עָדָה בַּלַּיְלָה. הָיָה זֶה לֵיל

סַגְרִיר, רוּחוֹת, בְּרָקִים, רְעָמִים וְגֶשֶׁם עַז. עָדָה כִּמְעַט

בָּכְתָה. הִיא חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ: – אוּלַי רַק פַּעַם אַחַת,

בַּלַּיְלָה הַזֶּה, יָלוּן זָרִיז בַּבַּיִת? לֹא, אִי אֶפְשָׁר… מַה

יִּהְיֶה אִם יִנְבַּח עַל שׁוֹמֶרֶת הַלַּיְלָה? וּמָה אִם תָּבוֹא אִמָּא

שֶׁל יוֹטָל לְכַסּוֹת אֶת בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה בַּלַּיְלָה, מַה

יִּהְיֶה? עָדָה הָלְכָה וְזָרִיז יִלֵּל, יִלֵּל, אוּלַי יִלֵּל כָּךְ

כָּל הַלַּיְלָה?

זָרִיז בֶּאֱמֶת נֶעְלַם בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד

שַׁמָּצְאוּ אוֹתוֹ בַּ… עַכְשָׁו, נַשְׁאִיר אֶת זָרִיז בִּמְקוֹמוֹ

וְנִשְׁמַע רֶגַע מַה הִיא וְאֵיפֹה הִיא מְעָרַת הַשּׁוּעָלִים.


מערת השועלים.png

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות