רקע
תקוה שריג
הַשּׁוֹבָךְ הֶחָדָשׁ נִשְׁאַר רֵיק
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

פַּעַם הָיְתָה הֶחָצֵר שֶׁלָנוּ הוֹמָה יוֹנִים. עַל כָּל הַגַּגּוֹת, עַל כָּל הַדְּשָׁאִים, עַל הַבְּרָזִים וְהַמַּמְטֵרוֹת, גִּרְגְּרוּ יוֹנִים: שְׁחוֹרוֹת, צְחוֹרוֹת, מְנֻמָּרוֹת, וּלְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ – לִפְעָמִים גַּם יְרֻקּוֹת, כְּתַמְתַּמּוֹת, כְּחַלְחַלּוֹת, בִּקְצוֹת הַנּוֹצוֹת. וְכֻלָּם הָיוּ בּוֹנִים שׁוֹבַכִּים: סָבִים לְנֶכְדֵיהֶם, אָבוֹת לְיַלְדֵיהֶם, אַחִים גְּדוֹלִים – לְאַחֵיהֶם הַקְּטַנִּים. אֲפִלוּ חָבֵר אֶחָד, דַּי זָקֵן, שֶׁאֵין לוֹ בִּכְלָל אִשָּׁה וִילָדִים, גַּם הוּא בָּנָה שׁוֹבָךְ בְּאוֹתוֹ זְמַן.

כָּל מִינֵי דֻּגְמָאוֹת הָיוּ לְשׁוֹבַכִּים: בְּנֵי קוֹמוֹת אֲחָדוֹת, שֶׁפִּתְחֵיהֶם פּוֹנִים רַק לְצַד מִזְרָח, לְשָׁמְרָם מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם; כָּאֵלֶּה שֶׁתָּאֵיהֶם פְּתוּחִים סָבִיב־סָבִיב, לְכָל רוּחַ; מֵהֶם שְׁטוּחִים וּרְחָבִים, מֵהֶם – צָרִים וּגְבוֹהִים; הָיוּ נְמוּכִים כְּהֶשֵּׂג יָד, וְהָיוּ גְּבוֹהִים וְסֻלָּם נִצָּב אֲלֵיהֶם; כֻּלָּם צְבוּעִים בִּצְבָעִים עַלִּיזִים וּתְקוּעִים בְּתוֹךְ עֲרוּגוֹת פְּרָחִים סַסְגּוֹנִיִּים. יֹפִי.

גַּם לְשָׁאוּל וְנַחוּם, פִּרְחָחִים שֹׁוֹבָבִים מִכִּתָּה ד', שֶׁעֲלִילוֹתֵיהֶם יְכוֹלִים לְסַפֵּר יוֹמָם וָלַיִל, גַּם לָהֶם הִתְחַשֵּׁק לִבְנוֹת שׁוֹבָךְ, וּכְשֶׁהֵם חוֹשְׁקִים בְּמַשֶּׁהוּ – אֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בְּדַרְכָּם.

חֳמָרִים? מָה הַבְּעָיָה? עַל יַד הַנַּגָּרִיָּה יֵשׁ אוּלַי מִילְיוֹן קְרָשִׁים. מַסְמְרִים? לֹא בְּעָיָה: כִּיסֵיהֶם מְלֵאִים אוֹתָם! אַתֶּם אוֹמְרִים סֻלָּם? יִקְּחוּ אֵצֶל אַרְיֵה הַחַשְׁמַלַּאי בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, כְּשֶׁיֵּלֵךְ לָעֲבוֹדָה, וְאַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, לִפְנֵי שׁוּבוֹ, יַחֲזִירוּהוּ לַמָּקוֹם וְדַי!

אֶלָּא מָה, אַתֶּם אוֹמְרִים בְּוַדַּאי: עַמּוּד? וַהֲלֹא בְּדִיּוּק לִפְנֵי שָׁבוּעַ, כָּרְתוּ עֲצֵי אֶקָלִיפְּטוּס בַּחֻרְשָׁה שֶׁבְּצִדֵּי הַכְּבִישׁ, וְיֵשׁ שָׁם עַמּוּדִים, כְּכָל אַוַּת נַפְשָׁם. נִשְׁאַר עוֹד לַחֲשֹׁב עַל מִישֶׁהוּ שֶׁיְּנַסֵּר לָהֶם אֶת הַקְּרָשִׁים? זוֹ אוּלַי קְצָת בְּעָיָה, אֲבָל הֵם יִתְגַּבְּרוּ גַּם עָלֶיהָ, סִמְכוּ עֲלֵיהֶם…

לְמָשָׁל כָּךְ: אַבָּא שֶׁל נַחְמָן, גְּדַלְיָה, עוֹבֵד בַּנַּגָּרִיָּה, הֵם יְכוֹלִים לְהַבְטִיחַ לְנַחְמָן שֶׁגַּם הוּא “יִשְׁתַּתֵּף” בַּשּׁוֹבָךְ שֶׁלָּהֶם וְהוּא יְבַקֵּשׁ זֹאת מֵאַבָּא שֶׁלּוֹ. לָמָּה לֹא?

תּוֹךְ יָמִים עֲשָׂרָה, הִתְנוֹסֵס שׁוֹבָךְ גָּבוֹהַּ לְתִפְאֶרֶת, בְּגִנַּת הוֹרָיו שֶׁל נַחוּם, וּבַשּׁוֹבָךְ שִׁשָּׁה־עָשָׂר תָּאִים, וְהָיְתָה לוֹ גַּם מִרְפֶּסֶת שֶׁסָּבְבָה אוֹתוֹ מִכָּל עֲבָרָיו, וְהָיוּ לוֹ גַּג אָדֹם וְקִירוֹת יְרֻקִּים, וְהָעַמּוּד שֶׁעָלָיו הִתְנַשֵּׂא הַשּׁוֹבָךְ – הָיָה כָּתֹם, כְּחֶלְמוֹן בֵּיצָה טְרִיָּה. וּמָה עַכְשָׁו? – יוֹנִים – אַתֶּם אוֹמְרִים? נָכוֹן! חָכְמָה לְהַגִּיד. אַךְ מִנַּיִן יִקְּחוּ אוֹתָן? וְהֲלֹא כָּל חָבֵר שֶׁיִּגְּשׁוּ אֵלָיו לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יוֹנִים יַגִּיד: אֶה וְיַגִּיד: בֶּה, וְלָתֵת לֹא יִרְצֶה… וּמִי הֵם, אַתֶּם חוֹשְׁבִים, שֶׁיִּתְחַנְּנוּ וִיבַקְשׁוּ נְדָבוֹת? אַל תִּדְאֲגוּ. הֵם כְּבָר יִסְתַּדְּרוּ בְּסֵדֶר גָּמוּר. הַיּוֹנִים הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר בֶּחָצֵר הָיוּ שֶׁל יְחִיאֵל הַסַּנְדְּלָר.

גְּוָנִים שֶׁלָּהֶן – לֹא הָיוּ לָהֶם מִתְחָרִים בֵּין גּוֹנֵי יוֹנִים אֲחֵרוֹת. אֲבָל לֹא רַק זֶה. הֵן הָיוּ גַּם הֲכִי גְּדוֹלוֹת וּמְפֻטָּמוֹת מִכָּל הַיּוֹנִים הָאֲחֵרוֹת. נוֹצוֹת הֶחָזֶה שֶׁלָּהֶן דָּמוּ לְכַדּוּר נוֹצֵץ וּלְרֹאשָׁן עָטְרָה כַּרְבֹּלֶת מְגֻנְדֶּרֶת. בְּקִצּוּר יְפֵהפִיּוֹת!

נַפְשָׁם שֶׁל גִּבּוֹרֵינוּ, שָׁאוּל וְנָחוּם, שֶׁבְּנֵי תֵּשַׁע הָיוּ אוֹתָהּ שָׁנָה, יָצְאָה כַּמּוּבָן דַּוְקָא אֶל יוֹנָיו שֶַׁל יְחִיאֵל הַסַּנְדְּלָר. אוֹתוֹ חָבֵר יָדַע טִיבָן שֶׁל יוֹנָיו וְשָׁמַר עֲלֵיהֶן מִכָּל מִשְׁמָר. מֶה עָשָׂה? עָמַד וּמָתַח חוּט חַשְׁמַל מִמְּנוֹרָה שֶׁמֵּעַל פֶּתַח דַּלְתּוֹ, עַד לְרֹאשׁ הַשּׁוֹבָךְ, וְשָׁם, הִתְקִין פַּנַּס רוּחַ וּבְתוֹכוֹ נוּרָה עַזָּה. מִשֶּׁאַךְ יָרַד הַלַּיִל, מִיָּד הָלַךְ הָאוֹר מֵרֹאשׁ הַשׁוֹבָךְ וְהֵאִיר עַל כָּל סְבִיבוֹתָיו. וְשָׁאוּל וְנַחוּם מַה יַּעֲשׂוּ? לְאוֹר הַיּוֹם, לֹא יָעֵזוּ לָגֶשֶׁת אֶל שׁוּם שׁוֹבָךְ, מַה גַּם אֶל זֶה שֶׁל יְחִיאֵל. וּבַלַּיְלָה – אוֹר כְּאוֹר הַיּוֹם! כָּל הַלַּיְלָה!


אוֹתָהּ שָׁנָה, הֶאֱרִיךְ מְאֹד הַסְּתָו אֶת יָמָיו עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. לֹא הָיָה עֲדַיִן אַף סִימָן קַל שֶׁבְּקַלִּים לַיּוֹרֶה. אֲפִלּוּ בַּת־עָנָן כְּכַף יָד לֹא נִרְאֲתָה בַּשָּׁמַיִם. וְכָךְ הִתְקָרְבוּ וּבָאוּ יְמֵי הַחֲנֻכָּה.

בַּקִבּוּץ שֶׁלָּנוּ יֵשׁ טֶקֶס הַדְּלָקַת נֵרוֹת כְּלָלִי, בְּעֶרֶב נֵר רִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה. עִם חֲשֵׁכָה, גּוֹרְמִים בְּכַוָּנָה לְהַפְסָקַת חַשְׁמַל מֶרְכָּזִית וְכֻלָּם, בּוֹגְרִים וִילָדִים, צוֹעֲדִים מִפִּתְחֵי חַדְרֵיהֶם אֶל עֵבֶר גִּבְעַת הַיַּעַר, כְּשֶׁלַּמְפְּיוֹנִים דְּלוּקִים בִּידֵיהֶם. בְּמַעֲלֶה “שְׁבִיל הֶחָלָב”, כָּךְ קוֹרְאִים לַשְּׁבִיל הַמּוֹלִיךְ לְבָתֵּי הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ, מִתְלַכֶּדֶת תַּהֲלוּכַת לַפִּידִים עֲצוּמָה, הַמְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה, כְּשַׁיֶּרֶת אֵשׁ, עַד לַיַּעַר. שָׁם נִדְלֶקֶת כְּתֹבֶת עֲנָקִית, הַמְסַפֶּרֶת עַל גְּבוּרַת הַמַּכַּבִּים וּגְבוּרוֹת יִשְׂרָאֵל.

יְלָדִים מַצִּיגִים הַצָּגוֹת וְרִקּוּדֵי אֵשׁ וְכָל הַצִּבּוּר שָׁר שִׁירֵי חֲנֻכָּה.

כְּבָר אַתֶּם מְבִינִים, שֶׁלִּבָּם שֶׁל שָׁאוּל וְנָחוּם שֶׁלָּנוּ לֹא הָיָה נָתוּן כְּלָל וּכְלָל בְּאוֹתָם הַיָּמִים לְכָל נִפְלְאוֹת הַחֲנֻכָּה. אֲבָל – בְּהַפְסָקַת הַחַשְׁמַל שֶׁבְּעֶרֶב נֵר רִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה, הוֹ! בָּהּ דַּוְקָא הִתְעַנְיְנוּ מְאֹד מְאֹד. וְכָזֹאת הָיְתָה תָּכְנִיתָם: הֵם יִסְתַּתְּרוּ בַּוָּדִי שֶׁעַל יַד הַשּׁוֹבָךְ שֶׁל יְחִיאֵל הַסַּנְדְלָר, וּבָרֶגַע שֶׁיִּכְבֶּה הַחַשְׁמַל, וִיחִיאֵל וִילָדָיו יַתְחִילוּ לִצְעֹד עִם הַלַּפִּידִים, לְעֵבֶר הַכִּכָּר שֶׁבָּהּ נֶעֲרֶכֶת הַמְּסִבָּה, יִתְקָרֵב שָׁאוּל וְיַעֲמֹד עַל יַד הָשּׁוֹבָךְ, נַחוּם יַעֲלֶה עַל כְּתֵפָיו, וְיַכְנִיס חַת־ שְׁתַּיִם יוֹנִים מִסְפָּר אֶל פִּי הַשַּׂק שֶׁבְּיָדוֹ, וְזֶהוּ זֶה. אַתֶּם מַכִּירִים אֶת שָׁאוּל שֶׁהוּא לוֹקְשׁ? נָכוֹן, שֶׁאָז לֹא הָיָה עֲדַיִן לוֹקְשׁ כָּזֶה כְּמוֹ הַיּוֹם, אֲבָל אָז הִסְפִּיק הַגֹּבַהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם יַחַד, זֶה עַל כִּתְפֵי זֶה, לְהַגִּיעַ בְּדִיּוּק לְפֶתַח הַשּׁוֹבָךְ שֶׁל יְחִיאֵל שֶׁלֹּא הָיָה גָּבֹהַּ בִּמְיֻחָד, לֹא הוּא וְלֹא הַשּׁוֹבָךְ שֶׁלּוֹ.


נֵס חֲנֻכָּה לֹא קָרָה לְגִּבּוֹרֵינוּ. הַחַשְׁמַל אָמְנָם כָּבָה, יְחִיאֵל וִילָדָיו צָעֲדוּ וְלַמְפְּיוֹנִים בִּידֵיהֶם, שָׁאוּל בֶּאֱמֶת עָמַד עַל יַד הַשּׁוֹבָךְ וְנָחוּם בֶּאֱמֶת טִפֵּס עַל כְּתֵפָיו. אֲבָל לְיֶתֶר נוֹחִיּוּת, נִשְׁעַן לְרֶגַע בְּמַרְפֵּקָיו עַל מִרְפֶּסֶת הַשּׁוֹבָךְ וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לֶאֱחֹז אַף בִּזְנָבָהּ שֶׁל יוֹנָה אַחַת, חָרַק הַשּׁוֹבָךְ וְ־עָנָן שֶׁל יוֹנִים הִתְעוֹפֵף לַמְּרוֹמִים. הָאוֹר נִדְלַק.

שָׁאוּל לָחַשׁ לְנַחוּם: – שְׁמַע, קְפֹץ מַהֵר וְנִסְתַּלֵּק לַוָּדִי. וְנַחוּם לָחַש לוֹ בַּחֲזָרָה: – לֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת! –טוֹב – אָמַר שָׁאוּל, חָלַץ כְּתֵפָיו מִתַּחַת יַשְׁבָנוֹ שֶׁל נַחוּם וְקָפַץ לַוָּדִי. נַחוּם נִשְׁאַר תָּלוּי בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּדֹפֶן הַשּׁוֹבָךְ וּמִלְמַטָּה – עָמַד וְהִבִּיט בּוֹ בְּעִנְיָן רַב, יְחִיאֵל הַסַּנְדְּלָר, וּשְׁתֵּי יָדָיו תּוֹמְכוֹת אֶת מָתְנָיו…


המלצות קוראים
תגיות