לְעֻזִּי קָרְאוּ עֻזִּי־פְּזוּזִי. זֶה הִתְחִיל עוֹד בַּגַּן, כְּשֶׁכָּתְבָה לוֹ בְּרָכָה הַגַּנֶּנֶת בְּרָכָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן:

עֻזִּי פְּזוּזִי

קַל רַגְלַיִם

מֵיטִיב לִרְכֹּב

עַל אוֹפַנַּיִם…

וְשָׁרוּ לוֹ אֶת הַחֲרוּזִים הָאֵלֶּה בְּמַנְגִּינַת “בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל”.

ועֻזִּי פְּזוּזִי זֶה הָיָה קְטַן קוֹמָה, אַךְ שַׁעֲלוּל־תַּעֲלוּל גָּדוֹ־ל! פִּקֵּחַ הָיָה וְעָרֹם וְהוֹבִיל אֶת כָּל כִּתַּת “אַלּוֹן”, אֶת הַיְלָדִים הַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ בְּקוֹמָתָם כִּמְעַט פִּי שְׁנַיִם, כְּהוֹבֵל הַחַמָּר אֶת חֲמוֹרוֹ חֲמוֹרָתַיִם.

בֹּקֶר אֶחָד, בָּא עָטוּף סוֹד וַחֲשִׁיבוּת לַכִּתָּה, וְסִפֵּר בְּפַרְצוּף מִסְתּוֹרִי וּבְלַחַשׁ־נַחַשׁ, שֶׁדּוֹד שֶׁלּוֹ בַּאֲמֶרִיקָה שׁוֹלֵחַ לוֹ שְׁתֵּי מְכוֹנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וַאֲדֻמּוֹת – כָּאֵלּוּ גְּדוֹלוֹת, שֶׁאֶפְשָׁר לִנְסֹעַ בָּהֶן עַל־ אֱמֶת, עִם מָנוֹעַ! – וְהַכֹּל – גָּמַר עֻזִּי אֶת סִפּוּרוֹ – יַגִּיעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם.

הַיְלָדִים נִמְתְּחוּ מִיָּד כִּקְפִיצִים וְקָבְעוּ תּוֹרִים לִנְסִיעָה בַּמְכוֹנִיּוֹת שֶׁל עֻזִּי פְּזוּזִי. שֶׁמֶש יוֹם שֵׁנִי זָרְחָה, עָמְדָה בַּצָּהֳרַיִם בַּשָּׁמַיִם וְגַם שָׁקְעָה בָּעֶרֶב, וְהַמִּשְׁלוֹחַ מֵאֲמֶרִיקָה בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא. אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב…

–שָׁכַחְתִּי בִּכְלָל לְהַגִּיד לָכֶם – נִזְכַּר אָז עֻזִּי – שֶׁהִגִּיעַ מִכְתָּב, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים יַגִּיעוּ רַק בְּיוֹם חֲמִשִּׁי – כָּךְ הֵשִׁיב עֻזִּי לְהַתְקָפַת הַיְלָדִים עָלָיו. –תֵּן אֶת הַמִּכְתָּב, תֵּן! – כָּעַס מִיכָאֵל וְהִסְמִיק עַד צַוָּארוֹ. מִיכָאֵל תָּמִיד הִתְחַמֵם עַל בְּלוֹפֶרִים. –אֲבָל הַמִּכְתָּב כָּתוּב בְּאַנְגְּלִית וְאַתֶּם לֹא יוֹדְעִים בִּכְלָל אַנְגְּלִית, וַאֲנִי כֵּן יוֹדֵעַ – וְהוֹצִיא מִכִּיסוֹ מִכְתָּב בְּאוֹתִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁהַיְלָדִים בֶּאֱמֶת לֹא הִכִּירוּ, וְעֻזִּי הִבִּיט בָּהֶם בְּבוּז.

טוֹב. חִכּוּ לְיוֹם חֲמִשִּׁי. בְּרֵרָה הָיְתָה לָהֶם? הַיְלָדִים יָשְׁבוּ כָּל הַיּוֹם בַּכִּתָּה וְעֵינֵיהֶם כָּלוֹת בַּחַלּוֹנוֹת. כָּל אֶחָד מֵהֶם קִוָּה לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּרְאֶה בְּעֵינָיו אֶת הַשְּׁיָרָה הָאֲדֻמָּה הַבָּאָה אֶל עֻזִּי מֵאֲמֶרִיקָה הָרְחוֹקָה… וְעֻזִּי – הִסְתַּלֵּק לוֹ מֵהַכִּתָּה וְלֹא נִמְצָא בְּשׁוּם פִּנָּה.

בָּעֶרֶב הוֹפִיעַ, בְּיָדָיו מִכְתָּב חָדָשׁ – גַּם הוּא כָּתוּב אַנְגְּלִית – כָּךְ אָמַר – וְ“קָרָא” מִתּוֹכוֹ הוֹרָאוֹת, לְאָן יֵשׁ לָלָכֶת בְּדִיּוּק כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הַמְּכוֹנִיּוֹת הַמְּחַכּוֹת.

הוּא הָלַךְ בְּרֹאשׁ הַשְּׁיָרָה וְאַחֲרָיו הִזְדַּנְּבָה כָּל הַחֶבְרַיָּה. הוֹבִיל אוֹתָם עֻזִּי עֲשָׂרָה צְעָדִים יָמִינָה, עֲשָׂרָה שְׂמֹאלָה, אַחַר כָּךְ, יָשָׁר, בַּאֲלַכְסוֹן, וּבְעִגּוּל מְפֻתָּל, עַד שֶׁהֵבִיא אֶת כֻּלָּם לִשְׂפַת בְּרֵכַת מֵי־ הַלַּיְלָה… כְּשֶׁהִתְהַדֵּק סְבִיבוֹ מַעְגַּל הַיְלָדִים הַנִּרְגָּזִים סָבִיב סָבִיב, וְכֻלָּם צָרְחוּ וְצָוְחוּ עָלָיו: – אֵיפֹה הַמְּכוֹנִיּוֹת, עֻזִּי, אֵיפֹה? תַּגִּיד כְּבָר! תַּגִּיד! רַק אָז הוֹדָה עֻזִּי בְּלַחַשׁ, שָׁפוּף וְחִוֵּר: – סְתָם בִּילַפְתִּי אֶתְכֶם. בִּכְלָל אֵין לִי דּוֹדִים בַּאֲמֶרִיקָה…

כָּל הַתּוֹרִים הִתְפָּרְקוּ. כֻּלָּם צָרְחוּ עַל עֻזִּי. לְבַסּוֹף הִשְׁכִּיבוּ אוֹתוֹ עַל הָאֲדָמָה וַאֲחוֹרָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וְנָתְנוּ לוֹ מַכּוֹת הֲגוּנוֹת בַּיַּשְׁבָן שֶׁלּוֹ. עַכְשָׁו הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לְתוֹךְ שַׂק שֶׁמָצְאוּ שָׁם עַל הַסַּפְסָל שֶׁעַל יַד הַמַּיִם וְתָפְסוּ אֶת הַשַּׂק בְּפִיו כְּדֵי שֶׁעֻזִּי לֹא יוּכַל לָצֵאת מִתּוֹכוֹ. הַיְלָדִים עָמְדוּ וְהִתְוַכְּחוּ בְּזַעַם מַה לַּעֲשׂוֹת בַּשַּׂק הַמָּלֵא בְּעֻזִּי… פִּתְאֹם נִזְכְּרָה דְּרוֹרָה שֶׁעֻזִּי אִמֵּן אֶת נֹגַּהּ כַּלְבַּת הַכִּתָּה לְהִתְנַפֵּל עַל כָּל מִי שֶׁמַּצְבִּיעִים עָלָיו כְּשֶׁצוֹעֲקִים מִלַּת קְסָמִים! – סוּהָלָה,

ס־וּ־הָ־לָ־ה…

ס־וּ־הָ־לָ־ה! – צָרְחוּ כֻּלָּם, מַצְבִּיעִים עַל הַשַּׂק

שֶׁבְּתוֹכוֹ עֻזִּי הַמְכֻוָּץ וְהַשּׁוֹתֵק.

– סוּהָלָה! סוּהָלָה! יַאלָלה, נֹגַּהּ סוּהָלָה! וְלֹא כְלוּם.

נֹגַּהּ נָבְחָה פַּעַם פַּעֲמַיִם, נִגְּשָׁה לַשַּׂק, רִחְרְחָה וְלִקְלְקָה אוֹתוֹ בְהִתְרַגְּשׁוּת, מְרֻתֶּקֶת אֶל שַׂק הָעֻזִּי. כְּשֶׁרָאוּ הַיְלָדִים אֶת נֹגַּהּ הַנֶּאֱמָנָה שֶׁבְּעֻזִּי אֵינָה בּוֹגֶדֶת, יָצָא לָהֶם פִּתְאֹם כָּל הַכַּעַס מִן הַלֵּב. –נַעֲזֹב אוֹתוֹ – אָמַר אֱלִי.

–שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ לַעֲזָאזֵל, הַשַּׁקְרָן הַזֶּה, – אָמְרָה שׁוּלָה. – –כֵּן, שֶׁיֵּלֵךְ – אָמְרוּ אֲחֵרִים. כָּל הַחֲבוּרָה הִתְקַפְּלָה וְהִתְפַּזְּרָה בְּמַצַּבְרוּחַ נָפוּחַ. מְאֻחָר יוֹתֵר גַּם עֻזִּי יָצָא מֵהַשַּׂק וְהָלַךְ לוֹ לְבַדּוֹ, לְבַדּוֹ לְעֵבֶר חֲדַר הוֹרָיו.

נֹגַּהּ עָמְדָה רֶגַע עַל מְקוֹמָהּ, תּוֹהָה אֶל מִי תִּצְטָרֵף. לְבַסּוֹף, הֵרִימָה רַגְלֶיהָ וְדִלְּגָה אַחֲרֵי עֻזִּי… כָּךְ נָסְעוּ לָהֶן הַמְּכוֹנִיּוֹת הָאֲדֻמּוֹת לְאֶרֶץ הַחֲלוֹמוֹת שֶׁמִּמֶּנָּה בָּאוּ.