רקע
תקוה שריג
אֵיפֹה בֵּית־הַגַּמָּדִים?
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

־מֵרַב, אַתְּ יוֹדַעַת בִּכְלָל מָהֵם גַּמָּדִים וְאֵיפֹה בֵּית־הַגַּמָּדִים? כָּךְ שָׁאַל נֹעַם, הַגָּדוֹל בַּגַּן, אֶת מֵרַב הַקְּטַנָּה, שֶׁרַק אֶתְמוֹל בָּאָה לַגַּן מֵהַפָּעוֹטוֹן, יַחַד עִם עוֹד כַּמָּה קְטַנִּים.

־אוֹפֹה זֶה? – שָׁאֲלָה מֵרַב, שֶׁעוֹד לֹא יָדְעָה אֲפִלּוּ שֶׁאוֹמְרִים “אֵיֹפה” וְלֹא “אוֹפֹה”. ־שָׁם עַל הַגְּבָעוֹת, רָחוֹק נוֹרָא! – אָמַר נֹעַם וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ אֶת הַכִּוּוּן.

־לֹא נָכוֹן, לֹא נָכוֹן! לֹא עַל הַגְּבָעוֹת! בֵּית הַגַּמָּדִים

הוּא דַּוְקָא בַּוָּדִי שֶׁבֵּין הַגְּבָעוֹת אָמְרָה נֹגַּהּ הַגְּדוֹלָה, שֶׁכָּל דָּבָר יוֹדַעַת וְאַף פַּעַם לֹא שׁוֹכַחַת לְהַגִּיד כָּל מַה שֶּׁהִיא יוֹדַעַת.

־מָה, יֵשׁ שָׁם בַּיִת מַמָּשִׁי וְגַמָּדִים מַמָּשִׁיִּים? שָׁאֲלָה נֵרִי מִן הַקְּטַנִּים שֶׁרַק בָּאוּ לַגַּן וּפָתְחָה עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּמִתְפַּלְּאוֹת – וְהַגַּמָּדִים גָּרִים מַמָּשׁ בַּבַּיִת?

־בֶּטַח! כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה בַּגַּן, הוּא וְהַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ אֲפִלּוּ בָּנוּ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה. בֶּאֱמֶת! בְּחַיַּי! – אָמַר עִדּוֹ.

–נָכוֹן, וְאַבָּא שֶׁלִי גַּם לָקַח שְׂמִיכָה מֵהַחֶדֶר וְסַבְתָּא שֶׁלִּי שֶׁהָיְתָה אִמָּא שֶׁלּוֹ, נָתְנָה לוֹ עֹנֶשׁ – אָמְרָה אוֹרְלִי, מֵהַגְּדוֹלוֹת. ־נָכוֹן, וְהַדּוֹדָה שֶׁלִּי תָּלְתָה שָׁם פַּנָּס עַל מַסְמֵר וְהוּא נִשְׁבָּר, וּלְכַמָּה יְלָדִים הָיָה גַּם דָּם – כָּךְ סִפְּרוּ הַגְּדוֹלִים לַקְּטַנִּים הַחֲדָשִׁים עַל בֵּית־ הַגַּמָּדִים. מֵרַב מָצְצָה כָּל הַזְּמַן אֶצְבַּע, שָׁמְעָה, שָׁמְעָה, וְלֹא אָמְרָה דָבָר. הִיא הָיְתָה עוֹד חֲדָשָׁה וְהִתְבַּיְּשָׁה.

אֲבָל כַּעֲבֹר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, אָמְרָה מֵרַב לְרִבְקָה, הַגַּנֶּנֶת בְּלַחַשׁ: –רִבְקָה, מָתַי כְּבָר נֵלֵךְ פַּעַם לְבֵית־הַגַּמָּדִים? –אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם, מֵרַבִי, עַכְשָׁו עוֹד יֵשׁ בַּדֶּרֶךְ קוֹצִים וְאוּלַי גַּם נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. בֵּית־הַגַּמָּדִים רָחוֹק מְאֹד וְקָשֶׁה לַקְּטַנִּים לְהַגִּיע לְשָׁם.

–אֲבָל אֲנַחְנוּ גְּדוֹלִים, רִבְקָה! אֲנַחְנוּ כְּבָר בַּגַּן! – הִתְעַקְּשָׁה מֵרַב.

–נָכוֹן, אַתֶּם כְּבָר גְּדוֹלִים, אֲבָל עוֹד לֹא הַכֹּל יְכוֹלִים. אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם, הַגְּבָעוֹת יִהְיוּ יְרֻקּוֹת וְיָפוֹת וְיִגְדְּלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים וּפְרָחִים, אָז נֵלֵך לְבֵּית־הַגַּמָּדִים. טוֹב, מֵרַבִי?

עָבַר־הָלַךְ לוֹ רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְגַם חַג הַסֻּכּוֹת, הַפַלָּחִים גָּמְרוּ לִזְרֹע אֶת הַשָּׂדוֹת, כְּבָר יָרַד הַיּוֹרֶה, זֶה הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן, וְהָעֵשֶׂב בַּגְּבָעוֹת הִתְחִיל לִצְמֹחַ. וּמֵרַב וְנֵרִי? לֹא שָׁכְחוּ אֶת הַגַּמָּדִים!

בַּגַּן הִתְחִילוּ כְּבָר לְהָכִין אֶת הַבַּיִת לִקְרַאת חַג הַחֲנֻכָּה. הַיְלָדִים עָשׂוּ סַלְסִלּוֹת וְשַׁרְשְׁרוֹת מִנְּיָר, צִיְרוּ וְגָזְרוּ חֲנֻכִּיּוֹת, סְבִיבוֹנִים וְכַדֵּי־שֶׁמֶן וְהִדְבִּיקוּ אוֹתָם עַל הַחַלּוֹנוֹת, דָפְקוּ כָּל הַיָּמִים בַּפַּטִּישִׁים, הֵכִינוּ חֲנֻכִּיּוֹת מִקְּרָשִׁים.

–רִבְקָה! שָׁכַחְתְּ בִּכְלָל שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְמִין אֶת הַגַּמָּדִים לְחַג הַחֲנֻכָּה? מַה זֶּה אִתָּךְ? – אָמַר אֶרֶז הַגָּדוֹל. –מָה? הַגַּמָּדִים יָבוֹאוּ לַגַּן שֶׁלָּנוּ, בֶּאֱמֶת? – שָׁאַל עָמִית מֵהַקְּטַנִּים.

־זֶה לֹא כָּל כָּךְ בָּטוּחַ שֶׁיָּבוֹאוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ מַזְמִינִים אוֹתָם לְכָל חַג. וְרַק בְּפוּרִים הֵם בֶּאֱמֶת בָּאִים. –אָז מָתַי פּוּרִים? שָׁאֲלָה אוֹרִית הַקְּטַנָּה.

–תֵּלְכִי לִשְׁאֹל אֶת הַהֹדִּים וְהֵם יַגִּידוּ לָךְ: אָדָר־ אָדָר – אָדָר – אָמְרָה נֹגַהּ הַגְּדוֹלָה שֶׁהַכֹּל יוֹדַעַת וּכְלוּם לֹא שׁוֹכַחַת.

–טוֹב יְלָדִים, אַתֶּם צוֹדְקִים בְּעֶצֶם. אִם יִהְיֶה מָחָר יוֹם יָפֶה, אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים. בָּעֶרֶב תַּאַסְפוּ קְרָשִׁים וּפַחִים, כִּי אוּלַי בֵּית־הַגַּמָּדִים נֶהֱרַס קְצָת מֵאָז שֶׁהָיִינוּ בּוֹ וְצָרִיךְ לְתַקֵּן אוֹתוֹ? כָּךְ אָמְרָה רִבְקָה, סוֹף־סוֹף.

בָּעֶרֶב, הִסְתַּכְּלוּ הַיְלָדִים כָּל הַזְּמַן לְעֵבֶר גִּבְעַת־ הַמּוֹרֶה, שֶׁמֵּאֲחוֹרֶיהָ בָּאִים אֵלֵינוּ הָעֲנָנִים, וְהִתְפַּלְּלוּ בְּלִבָּם שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ לָהֶם הַפַּעַם, וְשֶׁלֹּא יֵרֵד הַגֶּשֶׁם בְּדִיּוּק מָחָר.

הַגְּדוֹלִים אָסְפוּ עֲרֵמָה עֲנָקִית שֶׁל קְרָשִׁים, דִּיקְטִים, מַסְמְרִים, פַּחִים, וְעוֹד כָּל מִינֵי חֳמָרִים. וּבַבֹּקֶר – יָצְאוּ לַדֶּרֶך. הָרִאשׁוֹנִים הָלְכוּ הַגְּדוֹלִים שֶׁסָּחֲבוּ אֶת הַקְּרָשִׁים, כִּי הֵם הִכִּירוּ יָפֶה אֶת הַדֶּרֶךְ וְגַם הָיָה לָהֶם הֲמוֹן כֹּחַ. יַחַד עִם רִבְקָה הָלְכוּ הַקְּטַנִּים, כִּי הֵם לֹא הִכִּירוּ אֶת הַדֶּרֶךְ, קְצָת הִתְעַיְּפוּ מִן הַהֲלִיכָה, וְגַם טִיפּ־טִיפָּה פָּחֲדוּ מֵהַגַּמָּדִים.

–רִבְקָה – שָׁאַל עָמִית – הַגַּמָּדִים הֵם אֲנָשִׁים קְטַנִּים, כָּמוֹנוּ? –חַכֵּה, עָמִית, אוּלַי תִּרְאֶה אוֹתָם בְּעַצְמְךָ… – אָמְרָה לוֹ רִבְקָה. וְהִנֵּה הִגִּיעוּ!

פֹּה הוּא בֵּית־הַגַּמָּדִים! חָבוּי לוֹ בַּוָּדִי, קְטַנְטָן, אִי־ אֶפְשָׁר כְּלָל לְהַרְגִּישׁ בּוֹ, מִמֶּרְחָק, עַד שֶׁלֹא נִגָּשִׁים אֵלָיו מִקָּרוֹב. גַּגּוֹ – מִפַּח־גַּלִּים צָבוּעַ אָדֹם, קִירוֹתָיו – קִירוֹת סַלְעֵי הַוָּדִי, גַּם קְּרָשִׁים וְקוֹרוֹת; שֻׁלְחָן בּוֹ וְסַפְסָלִים, וְכָל כָּךְ שָׁקֵט הָיָה בְּתוֹכוֹ, דְּמָמָה. הַיְלָדִים שָׁמְעוּ רַק אֶת קוֹל הָעֲשָׂבִים בָּרוּחַ וְאֶת צִרְצוּר הַצִּרְצָרִים. קֹדֶם עָמְדוּ. אַחַר־כָּךְ, נִגְּשׁוּ אֶחָד אֶחָד, הֵצִיצוּ הֵיטֵב בְּכָל הַפִּנּוֹת, הִתְכּוֹפְפוּ, הִתְרוֹמְמוּ: – לֹא. אֵין כָּאן אַף גַּמָּד!

–אֲבָל זֶה בָּטוּח שֶׁהָיוּ כָּאן רַק עַכְשָׁו! – אָמַר אַלּוֹן. –הִנֵּה אֲפִלּוּ כַּרְכֻּמִּים טְרִיִּים וְמַיִם נְקִיִּים בַּצִּנְצֶנֶת עַל הַשֻּׁלְחָן – אָמְרָה אַיָּלָה. הַקְּטַנִּים הִתְאַסְּפוּ עַל יַד רִבְקָה. רַק מִיכַל וּמֵרַב הִתְרַחֲקוּ קְצָת וְיָשְׁבוּ עַל סֶלַע, שְׁקֵטוֹת. מֵרַב אָמְרָה: – אוּלַי נִשְׁמַע אֶת הַגַּמָּדִים מְדַבְּרִים מֵרָחוֹק? וּמִיכַל שָׁאֲלָה: – אֲבָל אֵיפֹה הֵם, אֵיפֹה הֵם הַגַּמָּדִים?

הַגְּדוֹלִים הִתְפַּזְּרוּ בַּסְּבִיבָה, חִפְּשׂוּ מֵאֲחוֹרֵי כָּל סֶלַע, בְּתוֹךְ כָּל סְבַךְ שִׂיחַ.. דוֹרוֹן שָׁאַל אוֹתָם: יְלָדִים, אַתֶּם מְחַפְּשִׂים אֶת הַגַּמָּדִים?

–מַה פִּתְאֹם? – הֵשִׁיב לוֹ נֹעַם. – אֲנַחְנוּ רַק מְחַפְּשִׂים כָּל מִינֵי דְּבָרִים בִּשְׁבִיל לָשִׂים לַגַּמָּדִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם. אֶת הַגַּמָּדִים בִּכְלָל לֹא מְחַפְּשִׂים.

– רִבְקָה, אָמַר אֶרֶז – אוּלַי נַעֲשֶׂה כְּמוֹ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, וְנַשְׁאִיר לַגַּמָּדִים הַזְמָנָה לַמְּסִבָּה? מִכְתָּב עַל הַשֻּׁלְחָן? –כֵּן, כֵּן, רִבְקָה, זוֹ יֹפִי שֶׁל הַצָּעָה – גַּם בַּחֶדֶר שֶׁלִּי עוֹשִׂים, כָּךְ, כְּשֶׁלֹא מוֹצְאִים אֶת הַהוֹרִים בַּחֶדֶר – –קָפְצָה זֹהַר וְאָמְרָה.

הַיְלָדִים אָכְלוּ קְלֶמַנְטִינוֹת וְעוּגִיּוֹת, וְנִזְהֲרוּ מְאֹד לְהַטְמִין אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת מִתַּחַת לָאֲבָנִים. עַל הַשֻּׁלְחָן נִשְׁאֲרָה צַלַּחַת מְלֵאָה פֵּרוֹת וְעוּגִיּוֹת וְעַל יָדָהּ מִכְתָּב לָבָן. מִכְתָּב הַזְמָנָה לַגַּמָּדִים לִמְּסִבַּת הַחֲנֻכָּה.

–מָה, אֶרֶז – שָׁאֲלָה אֲהוּבָה – הַגַּמָּדִים יוֹדְעִים כְּבָר לִקְרֹא? מְסִבַּת הַחֲנֻכָּה הָיְתָה מֻצְלַחַת מְאֹד. הַבַּיִת הָיָה מָלֵא אוֹרוֹת, כִּי הִדְלִיקוּ בּוֹ הַרְבֵּה נֵרוֹת, שָׁרוּ, רָקְדוּ, זָלְלוּ לְבִיבוֹת מְלוּחוֹת, גַּם מְתוּקוֹת, אֲבָל בֵּין כָּל הַסַּבְתּוֹת וְהַסַּבִּים, הַדּוֹדוֹת וְהַדּוֹדִים, לֹא נִרְאוּ שׁוּם גַּמָּדִים!

עָבַר הַחֹרֶף, וְהָאָבִיב כִּמְעַט בָּא, וְשׁוּב יָצְאוּ הַיְלָדִים אֶל הַוָּדִי שֶׁבֵּין הַגְּבָעוֹת אֲבָל הַפַּעַם הָלְכוּ לְהַזְמִין אֶת הַגַּמָּדִים לְחַג הַמַּסֵּכוֹת, הוּא חַג הַפּוּרִים! גַּם עַכְשָׁו מָצְאוּ אֶת בֵּית הַגַּמָּדִים שָׁקֵט, מְקֻשָּׁט וּמְסֻדָּר.

גַּם יְלָדִים מִגַּנִּים אֲחֵרִים בִּקְרוּ כָּאן וְהֵבִיאוּ לַגַּמָּדִים צַעֲצוּעִים וּבְגָדִים, אֲבָל הֵם בְּעַצְמָם, הַגַּמָּדִים, שׁוּב לֹא הָיוּ בַּבַּיִת… גַּם הַפַּעַם נִשְׁאַר עַל הַשֻּׁלְחָן מִכְתָּב לָבָן, הַזְמָנָה לֶחָג. וְאָז בָּא חַג הַפּוּרִים. וּכְשֶׁהַשִּׂמְחָה הָיְתָה גְּדוֹלָה, כְּשֶׁכָּל הַיְלָדִים שָׁרוּ וְצָהֲלוּ, וְהֵם וְהוֹרֵיהֶם הָיוּ חַיָּלִים, מַלָּחִים וְטַיָּסִים מְלָכוֹת, נְסִיכוֹת, וְצוֹעֲנִיּוֹת, נִפְתְּחָה לְפֶתַע פִּתְאֹם הַדֶּלֶת וְלַגַּן נִכְנְסוּ בְּשַׁרְשֶׁרֶת:

–מִי? מָה?

–מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?

– הַגַּמָּדִים! הַגַּמָּדִים!

אֲדֻמִּים וּמְחֻדָּדִים הַכּוֹבָעִים וְצ’ּוּפְּצִ’יק כַּבִּיר מְקַפֵּץ בְּרֹאשָׁם. הֲדוּרִים הַבְּגָדִים, אֲרֻכִּים וְצַחִים הַזְּקָנִים, מַבְרִיקִים הַמַּגָּפַיִם, נוֹצְצוֹת הָעֵינַיִם. וּפִתְאֹם, כָּבוּ הָאוֹרוֹת, וּלְאוֹר הַפַּנָּסִים שֶׁבִּידֵיהֶם נִרְאוּ הַגַּמָּדִים צוֹעֲדִים בְּתַהֲלוּכָה וְשָׁרִים לָהֶם שִׁירִים…

בַּיִת טוֹב יֵשׁ לָנוּ, כִּי שִׁמְכֶם יָדוּעַ

שָׁם עַל הַגְּבָעוֹת מֻמְחִים וְחָרוּצִים

בָּנוּי לְתִפְאָרָה הוּא, וְלִבְנוֹת בְּמֶלֶט

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת! תָּמִיד אַתֶּם רוֹצִים

הוֹי זָקָן זָקָן, הוֹי זָקָן זָקָן…

כֹּחוֹ גָּדוֹל וָרָב, עַל כֵּן בְּכָל לִבֵּנוּ

אֶפְשָׁר בּוֹ לְצַחְצֵחַ אָנוּ לָכֶם מוֹדִים

גַּם אֶת הַמַּגָּף, לְהִתְרָאוֹת אֶצְלֵנוּ

אֶפְשָׁר בּוֹ לְקַנֵּחַ, בְּבֵית־הַגַּמָּדִים

לַיֶּלֶד אֶת הָאָף. הוֹי זָקָן זָקָן…

אוֹתוֹ בְּנִיתֶם לָנוּ

אָנוּ שָׁם גָּרִים

וּבָאִים אֲלֵיכֶם

רַק לִכְבוֹד פּוּרִים.

הוֹי זָקָן זָקָן…

בִּקּוּר הַגַּמָּדִים הָיָה קָצֵר וְחָלַף מַהֵר. הַגַּמָּדִים הַטּוֹבִים רָקְדוּ, שָׁרוּ, חִיְּכוּ, נִפְנְפוּ בְּצִיצִיּוֹת כּוֹבְעֵיהֶם, הֶחֱלִיקוּ עַל זִקְנֵיהֶם, נִצְנְצוּ בְּעֵינֵיהֶם וּפִתְאֹם, כֻּלָּם בְּבַת אַחַת, זָרְקוּ סְבִיבָם, לְכָל הַצְּדָדִים יָם שֶׁל אֱגוֹזִים, וּכְשֶׁהַיְלָדִים הִתְאַמְּצוּ לִתְפֹּס אוֹתָם בָּאֲוִיר אוֹ עַל הָרִצְפָּה, נִדְלְקוּ הָאוֹרוֹת, כָּל הַגַּמָּדִים נֶעְלְמוּ וְאֵינָם:

הָיוּ יְלָדִים שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַגַּמָּדִים הָיוּ כָּל כָּךְ חֲמוּדִים וְהָיוּ שֶׁאָמְרוּ אֲפִלּוּ שֶׁהָיוּ לָהֶם פָּנִים קְצָת דּוֹמוֹת לַמְטַפְּלוֹת וְלַגַּנָּנוֹת… אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? בַּשָּׁנָה הַבָּאָה בָּאוּ יְלָדִים חֲדָשִׁים לַגַּן. מֵרַב, שֶׁכְּבָר גָּדְלָה, שָׁאֲלָה אֶת נוֹעָה הַקְּטַנָּה: –נוֹעָה, אַתְּ יוֹדַעַת בִּכְלָל מָהֵם גַּמָּדִים וְאֵיפֹה בֵּית־הַגַּמָּדִים?

־אֹפוֹה זֶה בֵּית־הַגַּמָּדִים?

־אוֹפוֹה הֵם הַגַּמָּדִים?

וְכָל הַסִּפּוּר הִתְחִיל מֵהַתְחָלָה.


כָּךְ קוֹרֶה בְּכָל שָׁנָה, כָּךְ יִקְרֶה בְּכָל הַשָּׁנִים.
המלצות קוראים
תגיות