רקע
תקוה שריג
ראש־השנה
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

 

הערות לסיפור ראש־השנה

סיפור ראש השנה בנוי משלושה פרקים הנבדלים זה מזה ב“כוכבים”.

למורה, או לגננת, שעשו עבודת הכנה יסודית לקראת החג (הסתכלות בטבע מכל הבחינות, כולל השמיים) יהיו הפרקים הראשונים פרקי סיכום לעבודה זו.

לאלו הניגשות לחג ללא הכנה עמוקה מסוג זה, מתאים הפרק השלישי והאחרון של הסיפור, העומד בפני עצמו.


באיזה חודש אנחנו עומדים היום?

– בחודש אלוּל, החודש האחרון בחודשי השנה.


תשרי4.jpg

קערת ראש-השנה, הולנד שנת 1700 בקירוב


לחודש קוראים גם יֶרַח. מדוע?

כי בכל יום ראשון בחודש “נולד יָרֵחַ חדש”.

הוא לא נולד באמת, הוא קיים תמיד.

ואין לו אור משלו, אלא מקבל את אור השמש.

הוא סובב את כדור־הארץ במשך חודש שלם.

ומתגלה לעינינו מחדש, בכל חודש, כקרן כסף דקה,

בראשית הערב, בראש החודש,

וגָדֵל מלילה ללילה, עד שהוא גדול ועגול

בלילה של אמצע החודש, בט"ו ובו,

ושוב הוא הולך וקטן, מלילה ללילה, הולך ונעלם לו בסוף החודש.

* * * * *

הקיץ חולף והולך, הולך וחולף

הימים מתקצרים, הלילות מתארכים.

ביום עדיין חם לנו, אפילו חם מאוד,

אבל בבוקר השכם, גם מאוחר בלילה,

ריח של לחות עולה באפנו, ריח טל,

האוויר קריר ורענן ורוחות קלות מנשבות.

חודש טלול הוא חודש אלול.

מה אנחנו רואים בשמיים? איזה מראות?

עננות קטנות, רכות כגיזות צמר, קלות כנוצות.

קרני השמש הזורחת בבוקר

וקרני השמש השוקעת בערב

מדליקות בעננות הצחורות להבות, מדורות.

השמים פורחים באלפי צבעים.

ובלילה, בחשיכה, נראים בשמיים כוכבים אורחים,

שלא ראינו אותם כל הקיץ: כוכבי ה“כִּימָה”, ה“שור”

וה“כסיל” ורבים אחרים.

ומתחת לשמיים, באוויר, למעלה,

מתעופפות ציפורים חדשות – החסידות.

בפסח – חלפו בדרכן צפונה, לארצות הקור,

בראש־השנה הן שבות מצפון לדרום, לארצות החום.

כמותן ציפורים רבות אחרות: "הַחִיוָואִי, התּוֹר וְהַשַּׁלְדָג.

וכאן למטה, מה נראה בשדות?

באדמות הבור מתגלגלים גלגלי קוצים

וכך את זרעיהם, לשנה הבאה מפיצים;

בשׁדֵמות מלבינה הכותנה;

שדות התבואה שנקצרה כבר חרושים, חומים,

מצפים לזרעים ולגשמים;

בגבעות כבר פורחים פרחי־הבצל,

וראש וראשון להם מלך הסתיו — ידידנו החצב1

אל גינותינו הפורחות בחרציות,

נוחתות בהמוניהן הצוּפִיוֹת.

יש אילנות המתחילים בשלכת, ו“מתפשטים”,

ויש אחרים פורחים, מלבלבים, ו“מתלבשים”,

רבבות הצרעות והדבורים, מתעופפות בין השיחים,

מחפשות מלון־חורף, לקראת ימי החורף הקרים;

בעוד ימים מספר –

יוולד בשמי המערב יָרֵחַ חדש, יֶרַח חדש,

הוא חודש תשרי, הוא הראשון בחודשי השנה;

תיוולד שנה חדשה.


* * * * *


 

ראש־השנה הוא חג בריאת־העולם.

לפני שנים רבות,

יובלי יובלות, דורי דורות,

נברא העולם שלנו, כדור־ה“הארץ”.

ולפני שנברא – כך כתוב בתורה –

היה תוהו ובוהו,

עִרְבּוּבְיָה איומה של ים ויבשה,

תהום וּמרום, וחושך כיסה על פני תהום.

ואז נברא האור ונבראו השמש הירח והכוכבים.

הים נפרד מהיבשה;

הצמיחה האדמה עשבים, שיחים ואילנות;

הים השריץ את בעלי־החיים;

מהם נשארו בים, הלא הם הדגים;

מהם יצאו אל פני היבשה ואל האוויר –

הלא הם הזוחלים, החרקים, העופות והחיות;

ואחרונים אחרונים חביבים – נבראו אדם וחוה,

הלא הם “אבא ואמא” של בני־האדם בכל העולם.

כל הצומח והחי במעמקי הים,

ברחבי היבשה ובמרומי האוויר,

כולם פרים ורבים בלא הרף

וממלאים את כדור הארץ צהלת חיים.

את יום הולדת כדור־הארץ שלנו,

אנחנו חוגגים בשני ימי ראש־השנה.

אנחנו שמחים ומודים על העולם

הטוב, היפה והשלם שניתן לנו באהבה,

ורוצים לשמור עליו, יפה ושלם כשהיה – לדורות הבאים.

על כן, נקשט ביתנו במיטב הקישוטים,

נלבש את הלבנים והיפים במלבושים,

נפרוש מפה צחורה על השולחן,

נערוך עליו את היפים והיקרים בכלים,

נדליק נרות חג זוהרים,

נטבול תפוח בדבש, נרים כוס יין אדום

ונברך איש את רעהו בחום:

שניכתב כולנו בספר החיים והבריאים;

שתהיה השנה החדשה שנת שלום;

שנת ברכה, שמחה והצלחה בכל מעשי ידינו,

שנה של גשמים וטללים ויבולים גדולים

עלינו ועל כל בית־ישראל,

על ארצנו ועל כל התבל, אמן!

שנה טובה! כתיבה וחתימה טובה!


המלצות קוראים
תגיות