רקע
תקוה שריג
ראש־חודש
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

מולד הירח, חיתוך עץ מתוך 'ספר מנהגים', אמשטרדם, 1707

תשרי3.jpg

 

הערות לסיפור “ראש־חודש”

לפי העדות במקרא ובספרות ימי בית־שני, היה מולד החודש העברי – היֶּרַח – מעין חג־זוטא למשפחה היהודית הקדומה.

אין בדעתי להציע לחדש מנהג זה, אבל אני מוצאת יופי ותרבות טבעית עמוקה בקשר זה שבין התאריך העברי, שכל חודש בו פותח ברגע התחדשותו, (ועצם המלה חודש ששורשה ח’ד’ש') ב“מולד הירח” וסיומו – בהיעלמו, שלא לדבר על עצם הכינוי יֶרַח הנובע מן המלה יָרֵחַ. ואם אנו מביאים כאן את ספר סיפורי השנה העברית נביא את סיפור השבוע ב“סיפורי השבת” ואת סיפור החודש

“בסיפור ראש־חודש”. אני מציעה למחנכים לצאת עם ילדי הגן וכיתות היסוד לפחות פעמיים בשנה בערב, לשדה פתוח, ומוטב על גבעה או הר, ולחזות במולד הירח. ייטיבו לעשות אותם מחנכים, שיקומו פעם עם ילדיהם לפנות בוקר לחזות בשקיעת הירח, בלילה שלפני המולד. הבאת גלובוס לכיתה ושימוש בכדור טניס כיָרֵח ימחיש את “סיפור ראש חודש” יותר מהסברים מילוליים רבים.


 

סיפור ראש־חדש

– ילדים, אתם יודעים מה יקרה הערב?

???

– הערב יִוָלד יָרֵחַ חדש ויביא לנו חודש חדש! (את חודש – X) לחודש קוראים גם יֶרַח! אפשר למשל להגיד: יֶרַח ניסן או אייר. הוא יהיה דקיק, כמו קרן אור חזקה בשמיים המחשיכים ומהערב – יגדל ובכל יום עוד ועוד, עד שבאמצע החודש יהיה עגול ומאיר באור־כסף בהיר, שאפשר לקרוא ספר לאורו ולראות למרחקים!

מאמצע החודש – שוב ילך ויקטַן, ילך וירזֶה

ויזרח מיום ליום יותר מאוחר,

עד שיזרח לפנות בוקר וכל היום כולו –

(אבל אנחנו לא נראה אותו, כי אור השמש יטשטש אותו).

ובעצם, ילדים, הירח בכלל לא “נולד” ובכלל לא “נעלם”,

הוא קיים ו“זורח” כל השנה וסובב לו בנחת את כדור־הארץ במשך החודש, אבל אנחנו “רואים” אותו רק כשהוא זורח בערב ושוקע לפנות בוקר – וכשהוא זורח ביום, איננוּ מבחינים בו כלל.

אנשים רבים וילדים רבים עוד יותר – עצובים בלילות ירח בהירים ומתגעגעים למשהו…

גם כלבים יושבים ומייללים לאור ירח מלא,

ואיך אתם?


המלצות קוראים
תגיות