יהודי הגולה הסלאווית, שהושפעו כמובן, במידה ידועה, כמו כל גולה יהודית אחרת, מן האופי של גזע הסביבה, פיתחו אמנם בקרבם רק תכונות צדדיות של השפעה זו, כי האינסטינקט של שמירת־הקיום הזהירם לבל ימירו את עיקר־אופיים החיובי, אשר קיימם והחייה אותם עד הזמן הזה, בעיקר־אופי זר ונמוך במדרגתו משלהם. אבל דא עקא, כי באופי הסלאווי, וביחוד בפולני, היסוד הנגלה, הבולט, – כלומר, מה שמסוגל להשפיע על אחרים – הוא דוקה היסוד השלילי. לדוגמה: הג’יסטה היפה של הפולני ועדינותו אינן על פי רוב, אצל הכלל, אלא תופעה שלמראית־עין; התוך הנעלם אצל הסלאווי הוא לפעמים דוקה שפל, עבדותי. והנה באו היהודים, המואסים בצורה בכלל ובחיצוניות שמכוונת לנוי בפרט, וויתרו, בשעת קבלת ההשפעה, על הנוי החיצוני שבאופי הזר, העלול להשתלט עליהם, ונתנו להשפיע על נפשם דוקה לתכונות הפנימיות של הסלאווי: לטשטוש־האופי ולרשלנות המוסרית, לחוסר־האחריות ולהעדר המשמעת, לחוסר היכולת להבין את החופש כאחריות כלפי הזולת ולרכרוכית הנפשית, זו הסנטימנטליות הנוחה להונאה עצמית. לפיכך אנו רואים לפעמים, למגינת לבנו, אצל יהודי פולין את גילויי החברותיות שלהם, האדיבים כל־זמן שהיא נמצאת בשטח הרוח – והנה הם נהפכים לגילויי קשיות־לב וקטנות־מוחין בו ברגע שהם עוברים לשטח המעשה, יחד עם היסטריות שבחוסר חוט־השדרה – ממש כתופעות שיש לראות גם בחיים התרבותיים של פולין המשוחררת.

מן ההשפעה הפולנית, שחדרה גם אל הספרות העברית, היא גם הנטיה לתפוס את היצירה כמין משחק (אם פאתטי ואם אסתיטי), – הנטיה הדבקה, בעצם הדבר, ברוב סופרי העם הפולני. בספרות העברית היה לסופרים ילידי פולין וגליציה לעתים קרובות גון־אופי של יוצרים מיסוד המשחק: כלום אין ביצירתם של פרץ, של פרישמאן, ואפילו של עגנון – בכל ערכם כשהם לעצמם – משהו מיסוד המישחק?