485. אל הפרופ' ג. דאלמאן    🔗

ירושלים, כ“ו תשרי תרפ”ו 14.10.25

לידידי נכבדי, אחד גדולי זמננו בשדה המדע והחקירה פרופ' ד"ר גוסטב דלמן שלום ומרכה!

ידידי הנכבד!

בשובי עתה ממסעי לאמריקה ובשובי עם זה יחד אל עבודתי המדעית, אחרי עבור עלי יותר משנה לנדודים וטלטולים, הנני מוצא לי לחובה לבוא אליך כיום ולברכך למלאת לך שבעים שנה בראשית הקיץ הזה.

אמנם איחרה ברכתי לבוא, אך מקווה הנני כי תקבלנה כאילו נשלחה אליך בזמנה.

והנני מברכך מקרב לבי, כי תזכה עוד להאריך ימים ושנים ולהמשיך את עבודתך הכבירה במדע א"י וספרות עם ישראל ושפתו.

בכל שנות שבתך אתנו בארץ הכרתיך והוקרתיך מאוד, וזכרך לברכה בלבי עד היום.

שלום רב גם לרעייתך הכבודה.

ידידך מכבדך מאוד

 

486. אל אשתו איטה    🔗

ברלין, יום ד' י' חשון תרפ"ו

– – – במשלחתי הצלחתי בכול כאשר תלגרפתי תמול למר ברכיה, ראש מרכז המורים. לולא באתי, לא היו מדברים כלל על החינוך (זה לא היה נזכר בסדר היום) ואז היו קיש וון־וריזלנד יכולים לעשות כל מה שלבם חפץ. עתה קובלה ההחלטה, כי ההסתדרות הציונית אחראית בעד התקציב עד שימצאו מוסד אחר אחראי שיקבל עליו אחריות החינוך, ומוסד זה צריך שייווצר ע“י ועדה נבחרת מצד ההסתדרות¹, הוועד הלאומי ומרכז המורים. מצד ההסתדרות נבחרו מתוך חברי הועד הפועל לכל הפחות שניים שיהיו לצדנו: אוסישקין ומוסנזון, וגם עוזיאל ופישמן לא יתנגדו לנו, אחרי כי האינטרסים של בתה”ס של המזרחי ידרשו זאת מהם. – וכן היתה החלטה כי תשלום המשכורת של המורים צריך להיות תמיד באותו זמן של תשלום משכורת כל פקידי ההסתדרות מבלי הבדל.

אלה היו דרישות המורים ודרישות אלה נתמלאו במילואן, למרות כל נפתולי ון־וריזלנד.

לא כן הדבר בנוגע לוועד הלאומי. כמעט כל חברי הוועד הפועל היו בעד מילוי דרישת הוועד הלאומי לשלוח אל ההנהלה הציונית שניים מחבריו בתור באי כוחו, ושתהיינה להם כל זכויות יתר חברי ההנהלה (מלבד זה שלא יקבלו משכורת). והנה ברגע האחרון קם ון־וריזלנד ואמר, כי אם יקבלו החלטה כזאת, אז הוא מתפטר לגמרי מההנהלה. לא הועילו כל הנאומים וכל התרפסות חברי הועה“פ בפניו. הוא עמד על דעתו. וחברי הועה”פ, ז“א חלק מהם, חברי “עת לבנות” שהם המרכזיים, הרואים בון־וריזלנד את גואל הכספים מידי שתי המפלגות הקיצוניות, – נכנעו בפני רצונו העקשני של ון־וריזלנד, והדבר נמסר לידי ההנה”צ ומוצקין לסדר את העניין עד האספה הבאה של הועה"פ הציוני, שתהיה בארץ־ישראל בימי הפסח הבא.

אנכי מחיתי בכל תוקף, ביחוד כנגד זה שמקריבים את כל הישוב בעד התעקשותו של איש אחד, ובזה נגמר העניין. – – –

 

487. אל נסים בכר    🔗

י“ב בכסלו תרפ”ו

לכבוד ידידי הנכבד ומורי לפנים מר נסים בכר ניו־יורק

– – – בשובי הנה לא חפצתי בשום אופן לקבל עלי שנית העבודה בעיריה, מפני שהנני אומר להקדיש את החלק הכי גדול מזמני לעבודותי בספרות ובמדע. ומלבד זה עלי להתכונן עתה לעבודתי תיכף אחרי הפסח במכללה שלנו ולהרצות שמה על הספרות הערבית של תקופת ספרד בהשוואה אל הספרות העברית. ובכן רואה הנך, כי מחוסר אפשרות לא כתבתי אליך עד כה, ובטוח הנני, כי תסלח לי על זאת.

קיבלתי לפני זה גם את העתקת מכתביך אל הרב סטיפן וייז ואל מר ליפסקי בנוגע לעבודתי בשאלה הערבית. ואני ידעתי מראש, כי מנהיגינו יש להם אנשיהם ונאמניהם, אשר עליהם הם סומכים, ואינני חפץ כלל להידחק אל תוך המחיצה הזאת, מפני שהעבודה רבה עלי גם בלי זה. בכל אופן נותן אני לך את תודתי על דבריך הטובים בנוגע אלי.

אומר הנני לכתוב בקרוב אל ההסתדרות העברית, שימלאו את הבטחתם בנוגע להשתדלות להשיבך הנה אלינו לא"י. אף אשלח מאמר אל “הדואר”.

בני הצעיר, שהיה צריך לבוא לפילדלפיה בתור מורה בדרופסי קולג', קיבל משרת מפקח על בתי הספר העברים בא"י מטעם מחלקת החינוך של הממשלה.– – –

 

488. אל אדוין סמואל    🔗

ירושלים, י“ט כסלו תרפ”ו

לכבוד ה' אדוין סמואל

אגף הרשיונות, ירושלים

א.נ.

את מכתבך מיום ה־21 אוקטובר קבלתי אחרי שובי מנסיעתי לברלין. וכן קבלתי את מכתבך מיום ה־30 לנובמבר. והנני לענות על השאלות אחת אחת.

א. אחרי פרוץ המלחמה, בהיות כל נתיני הממשלות האויבות צריכים לעזוב את הארץ, באה אז מקושתה חנינה מיוחדת ליהודים נתיני הממשלות ההן לקבל את הנתינות העותומאנית ובאופן כזה ניתנה להם הרשות להישאר בארץ. העסקנים הציבוריים היהודים אשר חפצו עד כמה שאפשר למנוע בעד היציאה מן הארץ התחברו לועד אחד במקומות שונים בארץ, אשר תכלית עבודתו היתה להרבות עד כמה שאפשר את מספר אחינו המתעתמנים, והועד הזה נקרא בשם “ועד ההתעתמנות”. עבודת הועד הזה היתה כפולה: מצד אחד להשפיע על האנשים לעזוב את נתינותם הקודמת, שהיתה חשובה מאד בעיניהם, ולהיות לעותומנים, דבר אשר נחשב בימים ההם כהפקרת חלק מהזכויות האישיות. תעמולה זו נעשתה באספות פומביות ובמאמרים בעתונים ובקריאות צעקניות שתחילו תמיד במלים “יהודים, היו עותומנים”! באותיות גדולות. מלבד זה עסק הועד, וזה היה עיקר תכליתו, לסדר משרדים גם בירושלים גם ביפו ובמקומות אחרים, אשר שם ישבו כל היום פקידים אחדים ורשמו את רשימות האנשים שקבלו עליהם להיות לעותומנים והכינו את מכתבי הבקשה אל הממשלה. כל זה היה כדי להקל על אלה שהסכימו לקבל עליהם את הנתינות הזאת, שלא יצטרכו הם בעצמם לעסוק בכל העבודה המייגעת, אשר היא היתה בודאי מונעת רבים מעשות זאת, והיו נצרכים או לעזוב את הארץ או להיחשב בתור מסתתרים. העבודה הזאת הצליחה בימים ההם הרבה והשאירה פה חלק חשוב מהישוב.

העבודה פה בירושלם נעשתה תחת חסותו של החכם־באשי בימים ההם, הוא הזקן הרב משה לוי, אשר נתן לעסקני הצבור לעשות אז כל מה שמצאו לנכון בעד החזקת הישוב גם מבלי שאול את פיו, ולא רק זאת אלא גם זאת, כי משרד כל העבודה הזאת היה בדירת החכם חאנה הרשמי. הרושמים אז היו ה"ה בן־צבי ובן־גוריון. חברי הועד אז היו בירושלם המנוח ענתבי והמנוח בן־יהודה, דר' יצחק לוי ואנכי, ועוד אחדים שאיני זוכר עתה את שמם, אך אפשר למצא חומר רב בנוגע לזה בכלל בעתון “האור” ובעתון “החרות” של התקופה ההיא.

ב. העתקת הפקודה של הממשלה העותומאנית משנת 1915 איננה בידי ואינני יודע איפה אפשר למצא אותה. חושב אני כי אפשר בכ“ז למצא גם העתק פקודה זו בעיתונים הנ”ל.

ג. כן אין אצלי שום רשימה מרשימות המתעתמנים בזמן המלחמה ואולי ישנן כאלה בידי ה“ה בן־צבי ובן־גוריון, ואולי במשרד החכם באשי או אצל הדר' לוי מנהל האפ”ק.

ד. בכלל אפשר לשאול את ה“ה הנ”ל לדעת מה הם זוכרים מהעת ההיא.

ברגשי כבוד

דוד ילין

 

489. אל הד"ר יוסף קלויזנר    🔗

ירושלם, יום כ“ב אדר תרפ”ו

ידידי הנכבד פרופ' ד"ר יוסף קלויזנר,

הנני שולח אליך בזה את שני מאמרי. אם אפשר לפרסם את בן־קהלת במחברת השילוח הבאה (ניסן או אייר), אשמח מאד.

במאמרי הוראות נשכחות ישנו חומר רב לאטימולוגיה ולביאורי פסוקים בתנ"ך, כאשר תיווכח בקראך אותו. הוא פרי עבודה וחקירה במשך שנים רבות. כאשר תראה כתבתיו בהיותי בדמשק, בשעה שהיה לי פנאי לחקור ולחפש, פה הנני מסופק אם היה עולה בידי לחברו. לי לא יכפת² אם תפרסמהו בסוף הקובץ של המכללה כאשר הבטחתני אמש, ומקוה הנני כי תעשה זאת.

אם אפשר הדבר להוסיף בראש המאמר השורה: “מוקדש לזכר בני חביבי שמריה אשר נפל חלל בגלות דמשק, ב' ניסן תרע”ז"

ידידך מכבדך

 

490. אל הד"ר י.ל.מאגנס    🔗

ירושלם, יום ג' ניסן תרפ"ו

לכבוד הנהלת המכון למדעי היהדות שעל יד המכללה העברית בירושלם ליד המנהל ד"ר י.ל. מגנס ירושלם

אדוני הנכבד!

הוועד האמרקאי לבניין ביהמ"ד למורים העברי בירושלם הודיעני, כי אם חפץ הנני להביא לידי גמר את עניין אספת הכספים בעד בניין הבית למוסד הזה (שהנני קשור אליו זה יותר מעשרים שנה), עלי לבוא בחודש אפריל לאמריקה שם כשני חודשים.

במצב כזה, שאי אפשר לי לסכן את הסך מאה ועשרים אלף דולר שהשגתי כבר בהתחייבויות בטוחות עי"ז שלא אשיג את החסר עוד, מוצא הנני חובה לעצמי, חובה שאינני (רואה) לעצמי אפשרות להשתחרר ממנה, למלא את דרישת הוועד ולנסוע.

ע"י נסיעתי זאת לא יעלה בידי, לצערי הגדול מאוד, להרצות במשך זמן הקיץ את הרצאותי במכון למדעי היהדות ואצטרך לדחותן עד זמן החורף הבא.

כדרישתכם בראשית זמן החורף (מכתבכם הגיע בזמן שלא הייתי בא"י) הנני שולח אליכם מאמרי השונים בדקדוק העברי, וכן את כתב־היד של ספר הדקדוק שהנני מחבר, עד המקום שהגעתי אליו בעיבוד פחות או יותר שלם, וכן את הגליונות הראשונים לביאורי לס' איוב.

אבקשכם להודיע על דבר קבלתם עפ"י הרשימה המיוחדת הרצופה בזה, ולהשיבם לידי (אם תספיקו לעשות זאת לפני יום נסיעתי שהוא יום כ"ג ניסן) או לידי רעייתי.

חפצתי ג"כ מאוד מאוד לדעת דבר על הרצאותי בזמן החורף, אם תהיינה במקצוע הדקדוק התנכי או בספרות הספרדית, למען אדע במה עלי לעסוק בירחי הקיץ אחרי גמרי עבודתי באמריקה. אם אפשר זאת עד חודש יולי אשמח מאוד.

ידידו מכבדו

דוד ילין

 

בשליחות למען בית־המדרש למורים, תרפ"ו    🔗

 

491. אל אשתו    🔗

פאריז, העיר הרועשת לאלהים, ברחוב על יד בית קפה, על יד שולחן עגול וכוס טה,

יום ג' ער“ח אייר תרפ”ו

– – – היום בבוקר הגעתי הנה.– – –

היום עבדתי כל היום. סידור חפצי, לקיחת חדר במלון למשך היום. ביקור אצל וורמסר בבוקר (כתבתי אליו עוד מירושלם), ביקור אצל הרב ישראל לוי, ביקור אצל הברון.– – – כל אלה לקחו יום שלם ולא נחתי כמעט רגע. – – –

הרב לוי שמח לקראתי. נדברנו על המכללה ועל משרתי. הוא אומר כי מלבד זכותי בתור מלומד יש לי זכות מיוחדת “בהיותי אבי המוסד כולו”. אמרתי לו: אנכי אינני דורש זכויות בעד עבודתי ליסוד המכון כ"א כנגד עבודתי. הוא צוחק על הפקפוקים לתת לי תואר פרופסור והוא יעמוד על זאת.

עם וורמסר דיברתי ע“ד המצב בא”י, ואמר לי, כי הברון עייף מאוד ובכ“ז ישתדל, כי יקבלני לראיון אחה”צ. בשעה 4 באתי ויקראוני אל הברון שישב הפעם בגן. אתו ישב גם וורמסר. אמרתי לו, כי תכלית בקשתי לראותו היא לברכו עוד פעם בפניו למלאת לו 80 השנה ואמרתי לו כל דברי כלב בן יפונה אל יהושע: בן ארבעים שנה הייתי בשלוח אותי משה לראות את א“י וכיום אחר נחול בני ישראל הארץ הנני בן שמונים “וככוחי אז כחי עתה לצאת ולבוא” (בשעה שביקש את חברון). ויצחק ויאמר: ובכן תתנו לי את חברון? עניתיו: אנו חושבים את כל א”י שלך. אח"כ דיבר אתי על המצב ושמח לשמוע, כי שקט היום מצד מתנגדינו. פניו נשתנו הרבה לרעה, זיקנה קפצה עליו. הוא אמר, כי הוא מסר עתה הכול בידי בנו, וורמסר ופראנק, כי הוא חלש כבר.

אחרי ישיבה של עשרים רגע נפרדתי ממנו והלכתי.– – –

 

492 אל הד"ר אלכסנדר מ. דושקין, שיקאגו    🔗

נויורק, יום ו' ט' אייר תרפ"ו (4.23.26)

ידידי יקירי הד"ר דושקין,

ובכן הנני שנית בארצות הברית. שנית נסעתי את הנסיעה הארוכה בלב ים ואוקינוס ויבשה והנני פה.

והפעם באתי הנה כידוע לך רק לתכלית אחת, תכלית עניין בניין ביהמ"ד למורים. לא ארצה ולא אלמד, לא אנאם ולא אשמש נושא לרקלמה מאיזו מין שהיא, ורק עניין אחד לפני לגמור במשך שני הירחים שאהיה פה את השגת כל הסכום הדרוש.– – –

רוזנוואלד כתב אלי מכתב חביב מאוד מאוד מקירו (אחרי שהזמניו לבוא לא"י). וכתב כי ישמח לראותני באמריקה.

באספת הוועד תמול הוחלט עפ“י הצעתי לצרף אותך ואת ידידנו המשותף מר הרי פירסט לחברים אל הוועד האמרקאי של הסמינר, ראשונה מפני כי לפי דעתי הנכם שניכם ראויים לכך יותר מכל החברים האחרים שעדיין לא הראו גדולות בעניין הזה, ושנית מפני כי חפץ הנני לקשרך אל המוסד הזה באיזה אופן שהוא ביום בואך לא”י וגם לפני זה. לפי דעתי יש כר נרחב למוסדנו לפעולה גם בעד היהדדות האמריקאית אם יימצאו מי שיתמכו בידי צעירים בני אמריקה, החפצים להתכונן להיות מורים פה בבואם אלינו לשנה או לשנתיים. חפץ הנני לדבר ע“ז עם הרב קפלן, שיציע זאת בפני חמרת החינוך פה, ואולי תוכל גם אתה לעשות דבר בזה בשיקאגו. אם אצליח לאסוף יותר מהסכום אשתדל לבנות אינטרנט³ אצלנו ודבר זה יקל מאוד על הצעירים שירצו לבוא לא”י. המוסד צריך שיתפתח ואז יהיה בו מקום לעבודה די מעניינת גם לך.

גם במחלקת החינוך של הממשלה חושב הנני כי יהיה לך מקום. הממשלה מגדילה תקציב תמיכתה (לשנת התקציב אפריל 27־26 תתן כבר 10 אלפים פונט, ובשנה שאחריה 20 אלף), ותדרוש כמובן קנטרולה יותר רחבה מצדה ויהיה צורך לכה"פ בשני אינספקטורים. ומלבד זה עלי להגיד לך, כי ראיתי בזמן האחרון מצד אבינעם רגש של צער על אשר לא בא בשנה שעברה אל דרופסי קולג' ועל אשר עזב בכלל את הקריירה של המדע, וחושב הנני, כי סוף סוף יעשה את הצעד (עד כמה שלא ינעם לי בשחקו עם משרות הממשלה) ויעזוב את משרתו.– – –

 

493. אל ב. דינאבורג    🔗

נויורק, יום ו' כ“ג אייר תרפ”ו

חברי נכבדי מר דינבורג,

השבוע עבר עלי בחלקו הגדול בהכנות והשגתי הבטחת עסקנים שונים לעזרני. נכנס בכ"ז במזומנים סך 200 דולר, ובהתחייבות בטוחה (מצד מר הרי פישל) 1500 דולר.

במכתבי לביתי, שביקשתי כי ימסרוהו לכ' לקריאה, ימצא יותר פרטים.

הנני עוסק עתה ג“כ בסידור קשר תמידי בין בתי המדרש למורים באמריקה ומוסדנו, לאמר כי כל בית מדרש יתן בכל שנה פרס למצויין בתלמידיו לנסוע לא”י למשך שנה ולבקר במוסדנו. – ד"ר בנדרלי מציע פרס של אלף דולר מזה 500 במשתנה ו 500 בהלוואה. בכל אופן תהיה בעוד שבועיים אסיפה גדולה לענייני החינוך בקליבלנד ושם יהיה גם הוא ויציע הצעה זו, שמצאה חן בעיני הרבה. הנני כותב אליו מכתב בדבר הזה והוא יקריאהו שם.

אומר הנני לדבר בעניין זה גם עם מר ניומן, העומד בראש תנועת החינוך של הציונים באמריקה. זוהי תנועה חדשה המעסיקה את הציונים בענייני החינוך הלאומי פה, וחושב הנני, כי דבר זה מלבד תוכנו החשוב ישמש להם גם חומר טוב לתעמולה.

לפי דברי בנדרלי אם ישלחו מכל בית מדרש למורים שבארץ זו צעיר אחד לשנה יהיו הבאים כעשרים. אמרתי, כי נכון להם גם קורס מיוחד למשך השנה, ובטוח הנני כי הכספים לזה יימצאו פה, מכיוון שזה הוא לטובת החינוך המקומי. – – –

 

494. אל הד"ר א.מ. דושקין, שיקאגו    🔗

נויורק, כ“ב סיון תרפ”ו 5.4.26

ידידי יקירי הד"ר דושקין,

ימים של הבטחות ומילואן ולא מילואן, ימים של תקוות והתקיימותן ואכזבותן הם לי הימים האלה. הנני מרגיש עצמי עתה כמלח העובר את הים בסירה קטנה, רגע הוא מתקדם אל החוף ורגע באה הרוח ומטלטלתו אחורנית, והוא חותר בכל עוז להגיע אל מטרתו.

מה שעלה בידי להשיג עד כה הוא בערך עשרת אלפים וחמש מאות דולר. מהם החצי בערך במזומנים והחצי התחייבויות בכתב.

ישנם לי קשרים רבים ותקוות רבות, ומקוה הנני כי אינם כאלה של “מנחם מנדיל בעל החלומות” של “שלום עליכם”… וחושב הנני כי את הדרוש לי אשיג. סוף סוף הסכום איננו כ"כ גדול.

ממרת גוגנהים השגתי 500 דולר נדבתה לבניין, וסך אלף דולר לשדה־המשחק אשר יהיה במוסדנו מאחרי הבניין.

חושב הנני, כי אחרי אשר אשיג כל הסכום לפי תנאו של מר רוזנוואלד יהיה עלי להתראות אתו לגמור את העניין. לפי תנאו עלי להשיג סך 75 אלף במזומנים ובהבטחות שיש לסמוך עליהן, וסכום כזה יהיה לנו לפי מה שאני מקווה עד סוף החודש הזה. אנכי אמנם משתדל להשיג עוד סך 25 אלף, כדי לכסות על כל ההוצאות ולמען יהיה איזה סכום לבניין פנימייה במוסד לתלמידי־חוץ, אך זה איננו נוגע לעניין מר רוזנוואלד, ובכן חפץ הנני לדעת אם מר רוזנוואלד יהיה אז בשיקאגו, וביחוד אם ישאר גם בחודש יולי באמריקה או הוא נוסע לאירופה.

אהיה אסיר תודה לך אם תואיל להודיעני בהקדם האפשרי למען אדע למתי לסדר את נסיעתי לשיקאגו. – – –

 

495. אל מ. אוסישקין    🔗

נויורק, י' תמוז תרפ"ו

– – – הנני עובד פה כמנהגי עבודה אינטנסיבית בלי הרף, וב"ה עלה הדבר בידי להשיג כבר את 75 האלפים. אך הן ידעת את המאמר הצרפתי L`appétit vient en mangeant.⁴

ובכן הנני עובד עתה להשיג עד 100 אלף בתקווה, כי גם אוזנו ואלד יוסיף עוד 25 אלף ועלה בידנו לבנות פנימיה כאשר דרשו חברי ועדנו באסיפתנו לפני נסיעתי. חושב הנני לקבוע לע“ע לצורך זה רק סכום של 5000 לי”מ, והתכנית צריכה להיות מסודרת באופן כזה, כי יוכלו אח"כ להרחיב ולהגדיל את הבניין.

למרות כל התאמצויותי לא עלה בידי לשכנע את חברי ועדנו לשלוח כסף ירושלמה ולתת הפקודה להתחיל בעבודה. הם מחכים עד שיתן רוזנוואלד את הכסף במזומנים, או כי יתן כתב התחייבות לשלמו בזמן קבוע. אסע אליו בראשית יולי ואסדר העניין.

אך עוד תנאי דורש הוועד פה, הוועד בירושלם יאשר את התכנית ואת התקציב. כתבתי ע“ז היום לדינבורג ולבני אליעזר, וחושב הנני לשלוח היום מכתב רשמי אל הוועד ע”י דינבורג בנוגע לזה. ואותך אבקש להשפיע על חברינו, שלא יאריכו זמן יותר מדי באישורם למען יצא הדבר לפועל תיכף. – – –

פה מחכים לבואך הנה בחורף הבא לטובת הקרן־הקיימת, ומנבאים הצלחה רבה. רואה הנני, כי אלה פה, אשר לא היו מחסידיך בהיותך פה בפעם הראשונה, מתגעגעים עתה אליך. מצד אחד חושב הנני, כי שבעו כבר מאלה הבאים הנה שנה שנה, ומצד שני פעלה הרבה הצלחתך במשך השנים האחרונות.

ור' שמריה ומשוררנו⁵ סובבים עתה בעניין ה“דביר” ומצליחים. כסף יש באמריקה די והותר, צריך רק לדעת איך להשיגו.

אנכי אהיה באוגוסט בקארלסבאד ובודאי נתראה שם על יד מעייני הישועה.

התהיה באספת ועדי המכון למדעי היהדות בשנה זו? אנכי כבר פסול שם כנראה, כי הרב ישראל לוי אמר לי, כי החליטו כי הפרופיסורים והעומדים להורות במכון לא יוכלו להיות חברי הוועד. – – –

שלום רב לך ולרעייתך הכבודה ידידך מכבדך בכל לב

דוד ילין

 

496. אל משה עטיאש    🔗

ברכבת, בין שיקאגו ומילווקי כ“ג תמוז תרם”ו

ידידי יקירי מר משה עטיאש, מזכיר הוועד הלאומי, ירושלם

אחרי ציפיה ממושכת של חודש וחצי לאיזו ידיעה שהיא מצד ועדנו, קיבלתי את מכתבך מיום י"ג סיון, ומאז קיבלתי גם את המכתבים החוזרים של הוועד וחוברת התזכיר, והנני מודה לך על כל אלה.

אנכי הצטערתי אמנם מאוד על אשר נשכחתי כמת מלב ועדנו, וכבר חפצתי לכתוב אליכם להתלונן על שתיקתכם זו, וגם על מזכירנו החדש־העתיק היטב חרה לי, היתכן כי מר טשרנוביץ לא יכתוב אלי אף מלה? אך הנה בא ממכתבך ושיכך את חמתי.

בקרוב בסוף חודש זה (מיום 27 יולי עד 2 או 3 לאוגוסט) אהיה בלונדון ואשמח מאוד אם תוכל להודיעני במכתב שתשלח שמה מצב העניינים שלנו: חוקת הקהילות, עבודת משלחתנו בג’נבה. קראתי, כי עזבה כבר את המקום בשביעת רצון, אך לא קראנו כלל, כי שמעו דבריהם באיזו ועדה שהיא. האמנם היה עליהם לדבר רק יעם ידידים ופרטים? – – –

עמדת ההנהלה הציונית וקנאתה הגדולה לטובת שאיפתנו האחרונה היא מתמיהה מעט בבואה באיחור זמן. לו עזרתנו לפני שנים אחדות, כי עתה יכולנו אולי להשיג מה שהיא דורשת עתה. אבל להיות בעמדה נוטרלית גמורה (או אולי גם מתנגדת), במשך כל ימי….⁶ ועתה, בעומדנו כבר להשיג מה שאפשר להשיג, עתה נעשית היא לאפוטרופסית לשאיפתנו האחרונה ועי“ז לעכב את השגת מה שהושג, – זהו דבר מוזר. כמובן נהיה אנחנו הראשונים לשמוח, אם נשיג את המקסימום, אבל לעכב השגת המינימום זה ג”כ לא נכון.

מצטער הנני מאוד על דלות המצב החומרי של ועדנו ומקווה הנני, כי ידידנו מר טשרנוביץ יעשה כל אשר ביכולתו לרפא הריסות המצב. – – –

 

497. אל אשתו איטה    🔗

“תל אביב” אשר ב“רביניה”, אחוזת ידידנו מר יוליוס רושנוואלד יום ה' כ“ו תמוז תרפ”ו, בבוקר

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

הזוכרת הנך את “חצר כרמל” אשר בברישינגטון של מחותננו מר בנטויטש? – באחוזה כזאת הנני נמצא עתה עפ"י הזמנת ידידנו החביב מר רוזנוואלד. – – –

בא מר רו' ⁷ ובבת צחוקו לקחני אל מכוניתו. דיברנו דברים אחדים לשאלות שלום ולרעייתו ולך, ואח"כ שאלני תיכף אם הבאתי את החומר הדרוש, ותיכף במכונית עבר על כל המיסמכים והחשבונות והיה שבע רצון. הראיתיו, כי מאסף הנני עתה עד סך מאה אלף דולר, יען כי לפי דעתי יעלה הבניין ליותר ממאה וחמישים, ויאמר: והנה אתה חשבת בראשונה כי יעלה רק למאה אלף. בבואנו אל משרדו קרא את מזכירו והביא לפניו מכתבי התחייבותו ובמכתב הראשון כתוב כי אחרי אשר תעשינה התוכניות וייעשה החוזה עם הקבלן, והכסף אשר ייאסף (ביחד עם נדבתו), יספיק לגמר הבנין עד סופו – יתן הוא את תרומתו. – – –

– – – אח“כ מסרני אל חתנו מר אלפרד שטרן אשר חפץ לדבר עתי ונכנסתי אתו אל משרדו, וישבתי אתו כשתי שעות. הוא צעיר אהוד מאד וחביב, ורוצה לדעת ע”ד היהדות וע“ד א”י והשפה העברית. הוא שמח מאד בשמעו, כי מגומרי לימודיהם במוסדנו ישנם יותר מחמישים באמריקה, באמרו, כי צעירים כאלה יוכלו לפעול הרבה יותר מהרבנים על הדור הבא. הוא הצטער מאד על הקרע שבין הציונים באמריקה ובין העוסקים בהטבת מצב היהודים ברוסיה. “הן חפץ אחד לכולם, לעזור ליהודים בכל מקום שהם, גם בחו”ל גם בא“י. האם לא יכלו לעבוד יחד? ולמה כל ההתנפלויות מצד הציונים – גם בוועידה האחרונה?”. אנכי אמרתי לו, כי יודע הנני, כי וייצמן היה בעד זה כי הציונים יקבלו עמדה נוטרלית בנוגע לזה, וכי הקונגרס בווינא קיבלו ג"כ החלטה כזאת, ולא היה צורך בשינוי הטקטיקה, ואולי בבוא וייצמן בחורף הנה לסדר עניין האגנציה היהודית ישוב השלום לשרור בשני המחנות. – – –

אחרי האוכל עליתי עם מר שטרן אל משרדו. עסקו הוא לעזור את חותנו בעניין תמיכתו לניגרים⁸. על הקיר תלויה מפה גדולה ועליה רשומים כל בתי הספר של השחורים, אשר רוזנולד תומך בם יותר משלושה אלפים וארבע מאות בתי ספר. הוא הוציא ע“ז בשנה האחרונה יותר משני מיליונים דולר. אך עי”ז הוא גורם, כי הניגרים בעצמם יוציאו על חינוך ילדיהם שלושה מיליונים בשנה (אף כי על פי רוב הם עניים) והממשלה מוציאה יותר משמונה מיליונים.

אנכי חשבתי כמובן: לו היה מוציא רק חלק מזה על החינוך בא“י, או על החינוך היהודי בכלל! אך מצד שני חשבתי: כמה שמחים הננו, כי רוקפלר הגוי נתן למגבית הגדולה לעזרת יהודי רוסיה מאה אלף דולר. וכמה הננו שמחים לעזרת כל גוי, העוזר לנו בתחייתנו, גוי כעין לורנץ אוליפנט, לורד שפטסבורי וחבריהם. היש לנו זכות להיות צרי עין בראותנו יהודי עושה חסד לנמוכים בהשכלה שבבני האדם? מפני כי אנו “נצרכים גדולים”, קשה לנו להשלים עם הרעיון, כי איש משלנו יתן מכספו לנכשלים. אך הנה באה גם שאלת ה”ביזנס". בית מסחרו של רוזנוולד מרוויח שנה שנה סכומים ענקיים מהשחורים, ובכן, האם אין עליו להעניק גם להם משפע טובו? – – –

 

498. אל אשתו    🔗

לונדון, יום א' כ“א אב תרפ”ו

– – – בערב הייתי מוזמן אל ד“ר אידר, שהזמין את כל אלה הקרובים לעניין האוניברסיטה. שם נפגשתי עם הד”ר מאגנס שבא מירושלם. מסרתי לד"ר אידר ולרעייתו דרישת שלום מצדך. משם הלכתי אל בית מר פיליכובסקי, שהזמין את כל אלה שהם באסיפת הוועד הפועל הציוני. הוא חפץ דווקא לשים גם את תמונתי בתמונה הגדולה, שהוא עושה מיום פתיחת האוניברסיטה, שהיא תמונה גרנדיוזית מאוד. לא הועילה טענתי, כי אנכי הייתי באותו זמן באמריקה. הוא באחת: “אי אפשר לצייר פתיחת האוניברסיטה מבלי ילין”.

ובכן עלי ללכת אליו מחר לשתי שעות. – – –

 

499. אל הד"ר י. סלוטקי    🔗

לונדון, כ“ד אב תרפ”ו

ידידי נכבדי הד"ר י. סלוטקי,

– – – קראתי בקרוניקל מאמרך על “עברית בעברית” והתפלאתי לראות, כי לא הזכרת כלל את שמי. הזכרת את ביה“ס למל ותשכח כח אנכי הוא שהכנסתי שם את העברית בתור שפה חיה בשנת תרמ”ט. כתבת כי כנראה היה יצחק אפשטין הראשון להכניס שיטת עברית בעברית בא“י, ולא ידעת כנראה כי עוד בשנת תרמ”ב, ז“א אולי שנים אחדות לפני בואו של ד”ר אפשטין לא"י, הכנסנו המנוח בן־יהודה ואנכי בבית ספרו של מר נסים בכר (של חכי"ח) ובעזרתו את השיטה “עברית בעברית” (19 שנה לפני פרסם ד"ר אפשטין את ספרו).

אמרתי להעירך זאת למען תדע את האמת ההיסתורית, וחבל כי קוראי דבריך והמתעניינים בתחיית שפתנו ישמעו על הדברים לא כמו שהם. – – –

 

מכתבים, תרפ“ז־תרפ”ח    🔗

 

500. אל הרב א.ל. פרידמן    🔗

ב“ה י”ב מר חשוון תרפ"ז 6 אוקטובר 26

שלום וברכה לכבוד הרב החכם הנכבד,

ספרא וסיפא מו“ה אריה ליב פרידמן הי”ו בעיר תהילה נויורק

את כרטיסו מיום ד' מעשי"ת ש.ז. קיבלתי וכן את מחברתו “למען ציון” והנני מביע לו בזה את תודתי המרובה.

בנוגע לעניין סמיכת הסנהדרין, שהזכיר במכתבו, הנה כבר היה לי העונג לדבר אתו בזה בהיותנו יחד בבית בתו היקרה וחתנו הנכבד מר קניגסברג, והגדתי לו את דעתי, שזהו אחד העניינים הנכבדים, אשר היו מרימים למעלה ראש את כבוד ההוראה בישראל היוצאת מארץ־ישראל. אך לצערי הננו נמצאים בזמן הזה פה בארץ־ישראל במשבר איום ונורא, אשר כל הלבבות מלאים דאגה למצב ולמצוא את הדרכים לרפא את מחלת היציאה מן הארץ ולתקן את המצב הכלכלי פה, עד אשר אין איש אשר נוכל לחשוב שיתעניין בעניין חשוב אפילו כעניין סמיכת הסנהדרין.

בנוגע לדבר הזה צריך לחכות לזמנים יותר טובים.

ובזה הנני דורש בשלום כבודו ובשלום בנו היקר וכל משפחת בתו בידידות רבה.

מוקירו ומכבדו כערכו הרם

 

501. אל א.ר. מלאכי    🔗

י“ז בכסלו תרפ”ז

לכבוד הסופר הא' א.ר. מלאכי נויורק

ידידי!

ביום כ“ב טבת תרפ”ב לקחת ממני חבילה שלמה של כתבי חותני המנוח פינס, כוללת יותר ממאה ושלשים מכתבים, ממיטב הכתבים שנשארו מעזבונו. הבטחתני בכתב, בחתימת ידך, להשיבם לי לא יאוחר מששה חודשים מהזמן הזה, והנה עוד מעט תמלאנה חמש שנים מהזמן ההוא ועד היום טרם החזרתם לי וגם לא פרסמת אותם. היה לך אפילו די זמן להעתיק את כולם, ואחרי אשר חפץ הנני לפרסמם פה, אבקשך להחזירם אלי באחריות ע"י הפוסטה תיכף בקבלך מכתבי זה. מקווה הנני, כי לא תהיה כפוי טובה והשב תשיבם לי בלי כל דיחוי, ולא תצריכני לכתוב ולשוב ולכתוב בשעה שזמני לכתיבת מכתבים הוא מוגבל כל כך.

ובתקוה זו הנני חותם

ידידך מכבדך

 

502. אל צבי כשדאי    🔗

ט' בשבט תרפ"ז

לידידי היקר, הסופר הנכבד מר צבי כשדאי חיפה

א.נ.

בשמחה ובהתעניינות רבה קראתי את ספרך החשוב “המתייהדים”, אשר בו גללת לפנינו מקרים חשובים מאוד בנוגע לרבים מבני העם הרוסי המתיהדים בתקופות שונות. חושב הנני, כי כל מי שמתעניין בתולדותינו ובדברי ימינו ימצא חפץ בו, וביחוד יראה עד כמה עלולה אמת, שהיא לפי דברי חכמינו חותמו של הקב"ה, לחדור אפילו לפינות נידחות ובין אנשים הרחוקים מאוד מההשכלה האירופית. ואולי דווקא מפני כך, מפני פשטותם של האנשים האלה ותמימותם היו עלולים יותר להכיר את האמת של ספרי קדשינו ולבעוט בכל הזיופים אשר טחה עליהם הנצרות.

הנני מברכך, שיעלה בידך להוסיף לתת לנו מהאי שופרא ממקורות נאמנים בציינך בספריך, העתידים עוד לצאת, את מקור כל דבריך, למען לא ישאירו כל ספק בלב הקורא בהם. ויקוים בך “עוד ינובון בשיבה”.

ידידך מכבדך

 

503. אל הרב י. הרץ    🔗

8.2.1927 ירושלם, ו' באד“ר תרפ”ז

לכבוד ידידי הרב הנכבד והנעלה, ד"ר יוסף הרץ, רב ראשי לכל מדינות בריטניה לונדון

ידידי הרב הנכבד,

את מכתבו מיום ה־18 לנובמבר קיבלתי בזמנו ואם אחרתי עד כה לענותו היתה זאת מפני כי חכיתי להזדמנות להתראות עם הא' ביאליק. וגם בני מר אבינעם ילין התראה אתו בעניין פרסום ספרו החשוב, ספר המחשבות היהודיות. לפי מצב הדברים עתה חושב מר ביאליק, שאין לו שום אפשרות לפרסם את הספר, אם יתורגם לעברית. ולכן חושב בני, כי לעת עתה לא כדאי להתחיל התרגום וצריך לחכות לזמן יותר מסוגל לכך.

בוודאי ישמח אדוני לדעת כי זה לי בערך שלושה חדשים וחצי שהנני נותן את שעורי במכון למדעי היהדות והנני מוצא סיפוק רב בעבודתי, אחרי כי נתינתי את השעורים האלה מכריחה אותי לשוב ולשבת באוהל התורה והחקירה. תמיד הנני זוכר את עזרת רומע"כ בדבר הזה ולבי ירחש לו תמיד תודה.

שלום רב בשמי ובשם רעייתי ובני לרומע"כ ולרעייתו הכבודה

ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרב

 

504. אל הרב י.ק. גולדבלום    🔗

ירושלים, ו' אדר א' תרפ"ז 8.2.1927

לכבוד הרב הנכבד והפועל החרוץ בשדה התחייה העברית, י.ק. גולדבלום מנהל תלמוד־תורה עברית בעברית בלונדון

רב מאוד נכבד!

שמחתי להתבשר, כי בעוד ימים אחדים הנכם עומדים לחוג את חג חצי היובל למיום היווסד מוסדכם החשוב. חג זה הוא באמת חג לתחיית שפתנו ולהפצת תרבותנו היהודית בעירכם הגדולה, ואני, שלא פעם ולא שתיים ביקרתי במוסדכם מזה שנים רבות וראיתי בעיני את כל צעדי התקדמותו עד הגיעו למדרגתו, שהננו עומדים עליה עתה, בבית שהוא אחוזתו, ומפיץ תורה ואורה וידיעת תרבותנו ושפתנו בין ילדי עמנו, – הנני מוצא לי חובה של עונג לברך אתכם ביום הזה, כי תוסיפו אתה וכל חברי ועד מוסדכם זה וכל המתעניינים בהצלחתו וכל תומכיו באונם ובהונם לראות גם בימים הבאים בפרי הברכה אשר יתן לחינוכנו ולעמנו. בשטת לימודכם הנכם קושרים את הדור הבא אל עברנו וגם אל ארץ עברנו ועתידנו, היא ארץ־ישראל, ועל זה הנכם ראויים לברכה רבה. יהי רצון שתזכו עוד לראות בימיכם יוצא לפועל אותו מחזה של חג הביכורים בא“י בשנת תשע”ו, אשר הואלתם לשלוח אלי.

ידידך מכבדך ומוקיר פעלכם

 

505. אל א. סולודר, עורך השבועון “עולם הילדים”    🔗

ירושלם, ט' אד“ר תרפ”ז

ידידי יקירי מר סולודר,

הנני שולח אליך בזה את הסיפורים הערביים, אשר מצאו חן בעיניך, לפרסתם ב“עולם הילדים”.

אם אפשר לך לפרסמם בלויית תמונה, חושב הנני, כי טוב תעשה לתת לצייר תמונת הערבי הרוכב על גמל ומאחריו עמוד השייש נראה. ואולי טוב לציירו ככה בעומדו לפי היכל, הוא היכל המלך.

ידידך מכבדך

 

506. אל הרב י.ל. פישמן    🔗

ירושלם, כ“ו אד”ר תרפ"ז

לכבוד הרה“ג הנכבד מוהר”ר י"ל הכהן פישמן ראש הסתדרות המזרחי ירושלים

רב נכבד!

מצטער הנני מאוד על אשר הזמנתכם החביבה לנשף היובל של הסתדרותכם החשובה בישראל באה לידי אך זה עתה (יום ד' בבבוקר). אך בהיות כי ברכה בכל עת זמנה, הנני בא ומברככם, ולו גם באיחור זמן, כי הסתדרותכם תגבר חיילים להבא ותמשיך בהצלחה את עבודת הקודש שלה להרים את קרן תורתנו ותרבותנו בקרב עמנו ובארצנו, ונועם ה' יהי עליכם תמיד ומעשה ידיכם יכונן.

ידידכם מכבדכם

 

507. אל ח.נ. ביאליק    🔗

ירושלים ט“ו תמוז תרפ”ז

ידידי יקירי ונכבדי מר ח"נ ביאליק,

היום יצא ספרי על איוב מבית הדפוס והנני ממהר לשולחו אליך, בדעתי כי תשמח לדעת כי סוף סוף עלה בידי לגומרו.

היהיה לך פנאי לקרוא בו בייחוד במאמר שבסופו ולהגיד לי דעתך על הספר בכלל ועל המאמר בפרט?

אם ישנה אפשרות זו אשמח מאד לשמוע דעתך בזה.

אם גליונות הדיואן האחרונים, שהבטחתני לשלוח אלי עוד ביום ו' החולף עוד טרם קיבלתי. וכן לא את קיבלתי את ח"ג של בן־גבירול, אשר גם אותו הבטחתני לשלוח אלי תיכף בשובך לתל־אביב.

מהר נא במישלוחם. וכן היה טוב לו שלחת אלי ביאורכם על דיואן הרמב"ע (חלק מהם) לפני מוסרכם אותם לדפוס כאשר נדברנו.

ידידך המחכה לתשובתך ולמשלוחך

 

508. אל הד"ר א.מ. דושקין, שיקאגו    🔗

אגודת הבנין לבית המדרש למורים העברי בירושלים

ירושלם כ' בתמוז תרפ"ז 20.7.27

ידידי יקירי ונכבדי הד"ר דושקין אלכסנדר,

חושה הנני כי שמוח תשמח מאד בקבלך בפוסטה זו במעטפה מיוחדת את הזמנתנו לחגיגת הנחת אבן היסוד לבית־המדרש למורים העברי. סוף סוף אחרי כל מיני הרפתקאות פה (עם הסתדרות הפועלים ועם תלמידי מוסדנו) ובנויורק עם הוועד האמריקני, אשר שם כל מיני עיכובים עד הוצאת הדבר לפועל, עלה בידינו לגשת סוף סוף אל עבודת הבניין הממשית.

מצד האדון רוזנוואלד ראיתי עד הרגע האחרון את אותה האדיבות ואת אותו החשק הטוב לעזרני, כי לפני נסיעתו לאירופה כתב אלי ע"י חתנו, כי הוא מחכה להודעת הוועד הניו־יורקי למען ימלא את הבטחתו, וכי עד אז לא קיבל ידיעה מהוועד שם והעיכוב איננו מצדו.

בדעתי כמה עבדת לעזרני בעניין הזה גם בפני רוזנוואלד וגם בעניין הבונים החפשים וגם בנוגע לאנשים פרטים בעירכם, אשמח מאוד אם יעלה הדבר, כי ליום החגיגה נקבל ברכה טלגרפית מצדך.

כמובן הנני שולח היום הזמנה גם להאדון רוזנוואלד, ובתור ראש המנדבים והנותנים את האפשרות לכל העניין לצאת לפועל אשמח מאוד, אם יעלה בידי להקריא גם את ברכתו.

 

509. אל אשתו איטה⁹    🔗

קונסטאנץ, סגן העיר, ליד הים, יום ב' א' אלול תרפ"ז

תמול בבוקר בשעה שש וחצי הגעתי לבזל. – – – הקונגרס לא יכול להיות במקום הקונגרס הראשון (בקאזינו), כי הבניין ההוא קטן מהכיל את כל הבאים. ולכן נקבע מקום בבניין הענקי של “יריד הדוגמות” (Mustermesse), הגדול כבניין הקונגרס הי"ד שהיה בווינא לפני שנתיים.

התראיתי עם אוסישקין הבא מקנדה מלא שמחה וניצחון. לפי דבריו השיג במזומנים שלוש מאות אלף דולר, ואת השאר (עד מיליון) התחייבו לשלם במשך שנים. הוא אומר לקנות 50 אלף דונם בין פתח־תקוה וחדירה, אדמת ביארה לתפוחי זהב.

אח“כ התראיתי עם הפרופיסור חיות, ויחד עם הד”ר יהושע טהון נסעתי בחשמלית לטייל אל מקום גבוה מחוץ לעיר, אשר משם מחזה נהדר על העיר כולה. דיברנו הרבה על המיכללה שלנו ועל העבודה בה. הוא עומד על דעתו, כי כל זמן שלא ימסרו לידו הנהלת המכון למדעי היהדות, לא יבוא.

בבית הקונגרס נפגשתי עם רבים מאד ממכירי־מכירינו מארץ ישראל, מאירופה ומאמריקה. – – –

 

510. אל איתמר בן־אבי    🔗

קונסטאנץ ז' אלול תרפ"ז

ידידי מר איתמר בן־אבי,

שאול שאלתני לחוות לך דעתי בעניין ההשתמשות באותיות לטיניות לשפה העברית, אף הואלת לשלוח אלי את ספרך “אבי” הנדפס באותיות האלה.

חושב הנני כי השפה שבעל פה והשפה שבכתב קשורות קשר טבעי, אשר לא יוכל להינתק, ויחד הן יוצרות דבר אחד, היא השפה הלאומית שלכל עם ועם.

וכשם שבשפה שבעל פה ישנן צורות קיימות בלתי משתנות בעיקרן במבטא, כן ישנה לשפה שבכתב צורתה הקבועה לה ואשר בה מכירים אותה תמיד. זוהי צורת כתיבתה ואופן כתיבתה שאי אפשר להם להשתנות.

ולשפתנו, כאשר לכל השפות, ישנה צורת כתיבתה, היא: האלף־בית העברי, ואופן כתיבתה מימין לשמאל.

ועמנו, אשר כל ספרותו בת אלפי השנים ואשר השתמרה אצלו עד היום, לא יוכל בשום אופן להחליף את הקבוע ולהשתמש פתאום באלף־בית הלטיני, אשר אם אמנם יש לקבל כי בעיקרו נגזר הוא מהא“ב העברי־הכנעני, בכ”ז ישנה לו התפתחות אחרת ורוח אחרת (אותיות תנועה שאין בשפות השמיות בעיקר) ואופן כתיבה אחר משמאל לימין.

אי אפשר לעם החושב עצמו לעם חי לקבל דבר כזה, המטשטש את הרוח הלאומי שבו, ואם העם כולו לא יקבל זאת והיה תהיה רק נחלת יחידים מעטים או רבים, והחלק היותר גדול יוסיף להשתמש בכתבו, מה תועיל בתקנתך? המשתמש בא“ב הלטיני יוכרח ללמוד את הא”ב העברי, אם ירצה לקרוא בספרות עמו, ויוכרח ללמוד לקרוא הדברים באותו הא"ב. והתווסף עליו משא על משא, משא לימוד שני אלף־ביתות והקריאה במרוצה בשניהם.

חפצתי לקרוא את ספרך “אבי”, אך לקרוא יותר מצד אחד לא יכולתי, וגם זה עלה לי בקושי גדול, כי הייתי צריך בכל מלה ומלה להעתיק אותה מצורתה שלנגד עיני לצורתה באותיות העבריות שהנני רגיל בהן. וקשה מאוד היה להשיג מובן של מאמר שלם, בשעה שהמוח טרוד לצרף צירופי כל חלקי מלה ומלה, והקריאה חדלה להיות עונג ושעשוע ותהי לעינוי.

וחושב הנני, כי ככה קרה לכל יודע עברית שחפץ לקרוא בספר זה.

ושאלתי את עצמי: למי נועד ספר כזה? ליודעים עברית? – הן אלה לא יקדישו ויקריבו חלק הגון מזמנם רק כדי לקרוא את הכתוב בספר הזה; ללא יודעי השפה? הן לא יבינו את הכתוב כ"ז¹⁰ שלא ילמדו את השפה לפני זה.

לדעתי ישנה זכות לשימוש לעברית בא"ב הלטיני רק למין יחיד של ספרים: לספרי לימוד השיחה העברית למעשה לאלה, שאינם יודעים לא את השפה ולא את הקריאה בה ואינם רוצים ללמדה ורוצים רק ללמוד בלי יגיעה רבה לשוחח בה. לאלה תקל שיטה זו הרבה, כי לא יצטרכו לאבד זמן רב עד אשר יגיעו ללמוד תרגומי שיחות מלשונם לשפה העברית. בשיטה זו ישיגו מבוקשם ישר ובהתאמצות הפחות גדולה.

ואולי, אחרי הכנסם אל הפרוזדור של השפה בדרך זו, יימשכו להיכנס אל טרקלינה ע"י לימוד מתאים גם בקריאתה בכתבה.

שיטה כזו תועיל לאנגלים ולערבים שבארץ, החפצים ללמוד לשוחח בעברית, להבין מה שמדברים אליהם ולדעת פחות או יותר מה לענות, ותועיל גם לאלה מהחלוצים והחלוצות, אשר ידיעת שפתנו וקריאתה נעדרה מהם לגמרי ורוצים הם בכ"ז בעלותם אל הארץ לדעת לדבר בשפתנו.

ברגשי כבוד וידידות

 

511. אל ש. טשרנוביץ    🔗

קונסטאנץ, ח' אלול, תרפ"ז (5.9.1927)

ידידי יקירי מר טשרנוביץ,

כאשר החלטתי בבאזל לא לשוב מחר שמה כן אעשה. עלי להגיד לך את האמת: האסיפה הראשונה ושיחתי אחרי כן עם ניידיץ גרמו לכך. האסיפה הראתה לי, כי קשה מאוד לפעול עם סופרים, אשר כל אחד מהם דעתו אחרת, ובכלל: רק דברים ומעט מעשה. חולמים על מפעלים כבירים ומסתפקים רק בזאת. לא ראיתי בין כולם כמעט אף איש מעשה אחד אשר “גובה לו ויראה לו”. אומרים לסדר את המרכז¹¹ בחו"ל והנני גם אני מסכים לזה, אך לאן יביאוהו ומי יתעסק בזה? קשה לי לצייר לי עבודה כזאת בהצלחה. אומרים: בפאריז או בברלין, אך הן גם שם הם רחוקים ממקום המעשה האמתי: רוסיה ופולין.

אך מה שהרפה את רוחי ביותר יהיה יחסו של ניידיץ לכל הדבר הזה. “אומרים” כי ניידיץ יתן את הכסף הדרוש, והנה דיברתי אתו ויאמר אלי: הם חולמים על משרדים ונסיעות של משלחת לאמריקה, אבל לזה הן דרושים אלפי פונטים ומאין יקחו (בלשון נסתר ולא מדברים בעדם…) את הכספים האלה?

ובכן: עורבא פרח!־ולמה איפוא אכנס בעובי קורה־חלולה מראשית יצירתה? ולמה אשים שמי לצחוק בחלומות של ידידנו הטוב מר זלטופולסקי?

אמרו לי עליו בבאזל, כי גם בנסעו אל איזה כפר נדח באה תיכף אח"כ ידיעה בעיתונות, כי יסד שם איזה הוצאת ספרים או איזו אגודת סופרים… וזהו־עד בואו אל כפר אחר.

אמנם אמרו: אין העולם מתקיים בלי חלומות, אך עם חלומות נחוץ שיצטרף לכל הפחות עוד דבר והוא המעשה. אם עם חלומות בלבד בוודאי שאין העולם מתקיים.

נשארה אם כן רק שאלת האסיפה הפומבית, הדמונסטרציונית, אסיפה של: גירא בעינא דשיטנא.

וגם לזה, אגיד לך האמת, אין לבי הולך. בליל האסיפה, בדברי על היחס של כנסייתנו הלאומית לשפתנו, “שקלתי תיכף למטרפסי”, ומוצקין ושניאור¹² ואחרים השתדלו לברר כי אי אפשר אחרת, ואדרבה נחוץ לנו לא לדבר עברית, למען יבינו כל אלה האורחים שהקונגרס מושך אותם אליו, כאלו היתה תכלית הקונגרס רק למען תשמע הגלריה ואין כל עסק לו עם שאלות של בניין עם ושל בניין ארץ שצריך להוועץ על דרכי הבניין. – ובכן: במצב רוח כזה לך ודבר (עוד הפעם בפני מי? בפני אותה הגלריה…) דווקא בעברית, למען ידעו, כי ישנה גם שפה עברית בעולם? מוותר הנני על תפקיד כזה, שיש בו מעין “דבר אל העצים ואל האבנים”.

אולי תמצאני פסימי יותר מדי, אך לצערי כן הוא הדבר ובמצב כזה אינני יכול לבוא ולדבר גדולות ונצורות על תחיית לשוננו.

חפצתי לראות אם בקונגרס בולגרי או צ’כו־סלובקי ידברו רק בשפה זרה, בצרפתית למשל, ולא בלשונם, חפצתי לראות אם לא יסתפקו בזה שבעיתונות יבואו הדברים בכל השפות הזרות בשביל אלה שחפצים כי יבואו הדברים עדיהם.

אשבה לי פה ואעבדה במנוחה עבודתי הספרותית והמדעית ואולי…¹³ התועלת הלאומית.– – –

 

512. אל יחזקאל דנין (סוחובולסקי)    🔗

ירושלים, יום ד' ג' שבט תרפ"ח 25.1.28

יחזקאל אחי יקירי ואהובי,

את מכתבך המעניין מיום תמול קיבלתי אמש ובמקרה יש לי מעט פנאי עתה בבוקר והנני ממהר בתשובתי, דבר הקורה רק לעתים רחוקות.

דעתך, כי לא התקדמנו הרבה באהבת העבודה, היא לפי דעתי בלתי נכונה. אתה הנך דן על הדברים בתל־אביב. ואנכי, היושב בירושלים ושהכרתי את ירושלים החלוקנית לפנים, שכל הישוב ציפה רק לכספי החלוקה שיגיעו אליו והם היו יסוד פרנסתו, והיו רק בעלי מלאכה מועטים שהיו כאסקופה הנדרסת ל“יהודים היפים”, ורואה את ירושלים של עכשיו בהתרבות הרבה האלמנט המרוויח לחמו ביגיע כפיו ובשיעת אפיו,־הנני חושב אחרת.

ובנוגע לחינוך אי אפשר לדמות את המצב שהיה לפנים, בשעה שכל מספר חברי אגודת המורים היו רק מעט יותר משלושים, וכולם היו כמעט משפחה אחת, והימים אז ימי היצירה לחינוך העברי ובכלל לחינוך החדש, וכל אחד הרגיש, כי הוא אחד הבונים את בית חיינו, – ־–– למצבנו היום שמספר מורינו הוא למעלה משש מאות ורובם אינם מכירים עוד איש את רעהו, ובהם תערובת מכל המינים, ובתי הספר הם כבר מבוססים והיצירה איננה עוד. כי הכול כבר נוצר, והמורה הוא פועל, הנכנס לעבודה מסודרה וקבועה מראש, – עתה אי אפשר שתהיה אותה ההתפעלות הקודמת ועל כגון זה אמר קהלת: “אל תאמר שהימים ההם טובים מאלה”. כי גם באותו זמן, שה“עבר” ההוא היה “הווה”, היה לנו ג"כ די חומר להיות בלתי שבעי רצון. וכן הוא מנהג העולם תמיד. האדם משתוקק אל העבר מטעם סובייקטיבי, כי באותו זמן־העבר היה הוא עדיין רענן, צעיר לימים ומלא כוחות עלומים. ואל זה הוא משתוקק בעיקר, בלא־יודעים.

מובן כי זאת איננה אומרת, כי עלינו לשאוף לשפר רוחניותנו ולדלות מן הטוב שבעבר גם בהווה. – – –

 

513. אל ח“נ ביאליק וי”ח רבניצקי    🔗

ירושלם, י“ג סיון, תרפ”ח

ידידי הנכבדים מר ח“נ ביאליק וי”ח רבניצקי,

לפני ימים אחדים קבלתי את שירי רמב“ע ח”א, השירים והביאורים. מסרתים תכף לכורך וכבר קבלתים בכריכה יפה, אך טרם הספקתי לעיין בהם בהתעמקות.

בכל אופן ברכתי עליהם “ברכת שהחיינו”.

ואת אשר בלבי עלי להגיד לכם, כי זכות גדולה מאד גלגל הקב"ה על ידכם להעלות מתהום הנשיה פניני ספרותנו, ואשרינו שזכינו לראות פרי רוח גדולינו ואבירי שירתנו מתפרסם – ובצורה יפה ובדיוק נמרץ כל כך. השקעתם עבודה רבה בזה, אך פרי עבודתכם ישוה לה.

בן־גבירול ומשה בן־עזרא, אלה המשוררים אשר גורלם המר רדפם גם אחרי מותם בקברו את יצירותיהם הנפלאות בגנזי הספריות ו“בצרור המתים”, חייבים לכם הרבה על “תחית המתים”הזו.

תלחמו מלחמתכם ב“זמן” ו“בבני הימים” אשר סביב שתו על שיריהם – ותוכלו להם. אשריכם!

עם חי היה חוגג יום כזה. אתם – הסתפקו בהכרת יחידי סגולה ערך מפעלכם. ויהי רצון שתזכו לראות בגמר העבודה הענקית הזאת.

ידידכם מכבדכם ומוקיר פעלכם

דוד ילין

 

בשליחות לאירופה ולאמריקה למען בית־המדרש למורים בירושלים תרפ“ח – תרפ”ט    🔗

 

514. אל מ. אוסישקין    🔗

קארלסבאד, טו אלול תרפ"ח

ידידי יקירי ונכבדי מר מנחם אוסישקין,

ידידנו ד“ר קלויזנר כתב כבר אל כ' תיכף אחרי אסיפתנו בבאזל ע”ד האסיפה ותוצאותיה. חשבתי לכתוב גם אני והנה נקראתי באותו יום לציריך לדבר שם בערב בפני קהל מעוניין בא“י ובעבודה הרוחנית בה, ע”ד המכללה מצבה והתפתחותה, ולכן “לא אסתיעא מילתה”, וכתיבתי נתעכבה עד כה.

את מכתבו לד“ר קלויזנר קראתי תיכף בבואי הנה ושנינו הצטערנו מאוד על לא בואו אל האסיפה ועל מצב בריאותו. אך ב”ה העניינים עברו בשלום. הקתדרא לאידית לא נוסדה. – – –

אנכי מתחיל לנדוד בארצות מעתה ועד סוף החורף, ויהיה רצון שאצליח במשלחתי. – – –

 

515. אל אשתו    🔗

וינא, יום ה' ו' תשרי תרפ"ט

– – – הרצאתי (בעברית ותורגמה גרמנית) הצליחה מאוד. בא קהל גדול וראש האסיפה דיבר דברים חמים מאד על אודותי.

בלשכת בני ברית, אשר אליה הוזמנו באופן מיוחד חברי כל לשכות ב“ב בווינא, דיברתי על א”י בכלל וכל התקדמותנו והאחים שבעו רצון מאוד (התחלתי בעברית והמשכתי בגרמנית). דיברתי שנית בלשכה מיוחדת של ב"ב (Wahrheit).

עובד הנני במרץ רב. המזכירה כותבת בחדרי כמעט כל היום אחרי שאנכי מכתיב לה באופן סטנוגרפי במשך שעה וחצי בבוקר.

מקוה הנני להשיג מוינא “הקבצנית” ערך 600 פונט. פרטים במכתבי הבא. – – –

 

516. אל אשתו    🔗

בודאפשט, י“ב(?) תשרי תרפ”ט

– – – ימי שבתי בווינא עברו עלי בעבודה נמרצה, שלושה לילות הרצאות, אחת כללית ושתיים אצל בני־ברית, לבקר אנשים שונים, לכונן ועד לשם הסמינר, לכתוב מכתבים (לקחתי גם מזכירה, שעבדה כמעט כל היום). אך מקווה הנני, כי אוציא מעיר זו המקסימום האפשרי.

גם פה הנני עובד הרבה. באתי הנה ביום א' עיו“כ בבוקר ואחרי לילה של אי שינה ברכבת היה עלי להתראות עם אנשים שונים, להכין עבודת מחר ומחרתיים. ד”ר בלוי¹⁴ נתן לי סמינריסט ללכת אתי כל היום, אחרי כי אינני מדבר אונגרית, והנני מקוה לעשות גם פה דבר מה (כאלף דולר או יותר). ביום ד' בערב אסע ברלינה ואגיע שם ביום ה' בערב ואשאר שם כנראה כל ימי הסוכות, ומשם אסע אל ברסלוי. (אינני זוכר אם כבר כתבתי אליך כי ליפמן בלוך נותן עוד 500 לא"י לסמינר).

הלילה, אחרי שובי מבית הד“ר בלוי אשר הזמינני לארוחת הערב, היה עלי למסור שני ראיונים לרפורטרים של שני עיתונים כלליים, שיופיעו מחר בבוקר, ושעת חצות לילה הגיעה. ע”כ אחתום לעת עתה מכתבי ואומר שלום רב לכולכם ושמחת החג.

 

517. אל אשתו    🔗

ברכבת בין ברלין ופ“פ, ד' לחול המועד סוכות, תרפ”ט

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

– – – יום ו' ערב יום טוב עבר עלי בקריאות תלפוניות אחדות להכנת עבודתי, ד“ר קליי הזמינני ליום הראשון של יו”ט לארוחת הצהריים, והרב אמיל לוי ליום השני של יו"ט בצהריים.

ביו“ט דיברתי עם קליי בענייניי והוחלט כי אבוא אליו ליום שני של יו”ט לקפה אחה“צ והוא יזמין גם אחד מהעסקנים פה כדי להיוועץ. הרב לוי גם הוא הזכיר לי שמות אחדים. גם עם פינס¹⁵ נועצתי בדבר העשירים הרוסים, היושבים פה ושצריכים לבוא בחשבון אחרי העשירים הגרמנים. ליום שלשום בערב הזמינני הפרופיסור מיטבוך. – – – נועצתי גם אתו אחרי חקרי ודרשי על המצב פה, והתברר כי כדי להצליח נחוץ לי איש אחד, שיש לו השפעה על העשירים פה ואשר ירצה להשתדל. מצאנו כי ישנם שני אנשים הבאים בחשבון והם הד”ר בק¹⁶ ופרופ' זוברנהיים, והנה שניהם אינם בברלין ויבואו רק אחרי שבועיים. גם מנהל הדויטשה־בנק ואסרמן,¹⁷ שהיה בירושלם בתור חבר ועדת הביקורת ואשר הוא אחד משני חברי הסוכנות היהודית מצד יהודי גרמניה, נסע ביום שלשום מברלין למשך שבועות אחדים. אמנם הודיעני זאת עוד לפני נסעו הפרופיסור ווייל,¹⁸ שהיה אצלנו בחורף שעבר, אף ניסה לתלפן ולהשתדל שאראהו לפני נסעו, אך הוא היה טרוד מאוד מאוד עד רגע נסיעתו והדבר לא יצא לפועל. החלטתי לנסות עוד דבר אל הירש, שהיה מוזמן אצלנו לליל הסדר עם אשתו לפני שלוש שנים, ואם גם שם לא אצליח, אז אסע תיכף לפ“פ ולברסלוי ואח”כ אשוב ברלינה אחרי שבועיים בערך, ופרופ' מיטבוך יסדר, כי פרופ' זוברנהיים יקבל עליו סידור ענייני ברלין.

ביקרתי תמול במשרדו של הירש והנה גם הוא איננו ויבוא רק ביום ששי, ובכן מלאתי אחרי החלטתי והנני נוסע לפ“פ. אך אחרי היועצי עם הד”ר נחום גולדמן (אשר כדי לפגשו בזמן מתאים לי היה עלי לבקר בישיבת לשכת ב"ב, אשר שם הרצה באותו לילה על ישיבת הוועד הפועל הציוני שהיתה בברלין) החלטתי לבקר גם את קלן. הוא הזמינני לבקר במערכת האנציקלופדיה היהודית ושם יעבור על רשימת המנדבים לטובת המפעל הזה ויוציא לי רשימה מהנדבנים “השמנים”, שיש לקוות לתוצאות טובות מצדם. וכן עשיתי, ותמול ביקרתיו במשרדם והוא נתן לי רשימה בעד קלן וגם בעד לייפציג ובנוגע לברלין אסדר בשובי. גם את ד“ר קלצקין פגשתי שם. הם השיגו כסף רב בעד האינציקלופדיה. יעקב גולדשמיד נותן להם במשך עשר שנים 4000 פונט לשנה, ז”א ארבעים אלף פונט. מפי גולדמן נודעה לי גם הדרך להגיע אליו בשובי, וכן אל מי מהעסקנים עלי לפנות בקלן ובלייפציג. משרדם קרוב מאד לפנסיון שישבתי בו ורק שלשה בתים מבדילים בינינו.

בנוגע לבני־ברית דיברתי עם סגן נשיא הלשכה הגדולה והתקוות אינן גדולות, אך בשוב בק ברלינה אדבר אתו (הוא נשיא הלשכה הגדולה) וממנו אקווה להשיג איזו תוצאה, כן אמר לי הד"ר לשצינסקי שפגשתי בו בישיבת הלשכה.

כתבתי גם מכתב אל עדת ברלין, והד"ר קולינשר¹⁹, שהוא המרצה בוועד העדה בענייני תרבות, הבטיחני לתמוך בבקשתי ולהשיג איזה סכום בכל אופן.

תמול ביקרתי גם בלשכה הציונית בברלין, ודיברתי עם בלומנפלד²⁰, ראש ההסתדרות בגרמניה, ועם רוזנבליט²¹, ראש קרן היסוד. בראשונה חשבתי אמנם לא לבקרם בראשונה, ביראי פן ימצאו בעבודתי התחרות עם מגבית קרן היסוד, אך הד“ר פינס העירני, כי עלי לעשות זאת ולבקרם, כי אם אין, אז יכעסו יותר, ואכן ראיתי כי צדק. בלומנפלד הזמינני לביתו, אך באמרי לו, כי הנני נוסע לפ”פ ואשוב אחרי שבועיים, הזמינני לאחרי שובי. הוא לא רק שלא התנגד לעבודתי כ“א הבטיחני לתמוך בי בכל האפשר, וכן גם ד”ר רוזנבליט, אף כי בבת־צחוק אמר לי: הן ידעת את החלטת הקונגרס והוועד הפועל בנוגע למגביות הפרטיות. וגם אני עניתיו בבת־צחוק, כי קרן היסוד הרוויחה בשנה זו 200 לא“י ע”י בניין הסמינר בשכר דירה. הם נתנו לי גם שמות אחדים נוספים לערים אשר אבקר בהן.

בבולטין של ה־י.ט.א. (הסוכנות התלגרפית היהודית) הודיעו כבר על בואי ועל תכלית נסיעתי (וזה העיקר) והנני שולח אליכם את הדף אשר בו מדובר על אודותי. והיום “ראיינו” אותי ודברי יבואו מחר או מחרתיים.

שלחתי אליכם העיתונים של בודה־פשט, אשר בם באו ראיונותי של מוצאי יו"כ (האחד הביא גם תמונתי גם חתימתי – לו ידעתי, כי יפרסמו זאת, הייתי חותם גם בעברית) אולי תוכל אלזה²² להבין הכתוב בהם. מסרי אותם לסמינר. – – –

 

518. אל אשתו    🔗

פראנקפורט, יום ד' כ“ו תשרי תרפ”ט

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

הנני פה כבר כשבוע ימים. – – – העבודה רבה כל היום עד שקשה לי למצוא זמן לכתיבת מכתבים.

עלה בידי פה ע"י הבנקיר יעקב וולף להבטיח את קיום הכיתה השלישית בסמינר, כי הוא קיבל עליו (עפ“י עצת הד”ר מאיר²³ אשר יעצני) להמציא סך 3000 מרק לתכלית זו. – – –

מלבד זה מקוה הנני להשיג פה עד סך 3000 מרק נוספים. המצה קשה מאוד כנראה בגרמניה ונדבות גדולות אין להשיג עתה ובהשיגי מה שאני משיג יש לי לרוץ הרבה על זה.

הנדיב ביותר היה הפעם מר מקס פרנקל, אשר הג' גרומבכר סידרה כי יזמינני לביתו ליום שמיני עצרת. הוא ואשתו הג' פולה פרנקל מכירים אותך היטב. הוא הבטיח למסור ליד הג' גרומבכר 500 מרק. אחרים נותנים מאתיים או גם מאה.

הערב אני נוסע למנהיים ואהיה נוכח שם בישיבת הלשכה. (הנשיא הבטיחני לעשות למען ענייני דבר מה). ומחר אסע לברסלוי. – – –

 

519. אל אשתו    🔗

ברסלוי, יום ג' ב' חשון, תרפ"ט

– – – ביום השבת בצהריים הייתי מוזמן אצל הד“ר רבין, ביום השבת בבוקר אצל ד”ר פרגס ראש הלשכה, היום בצהריים אצל ידידנו הטוב ליפמן בלוך ואשתו. היום בבוקר אצל ד“ר היינמן, יום א' בצהריים אצל שטאטראט וינר ואשתו, חותנו של הרב הורוביץ בפ”פ.

ובכן הזמנות אינן חסרות וגם עבודה. כשצריך לסדר בימים מעטים את העבודה, והעיקר למצוא את האנשים המציגים את האורח בפני העשירים, ואח“כ לבקר את המנדבים, וסידור הרשימה, ובאותו זמן גם לגמור כל הקורספונדנציה עם וינא, ובודה־פשט, ופ”פ וכו' וכו' (גם פה לקחתי לי מזכיר). נאמתי (בגרמנית) בלשכת בני ברית, ולמחרתו באגודה הציונית והערב (בעברית) בקלוב העברי.

אחרי הרצאתי על א“י והמצב בה בלשכה ניגש אלי מר בלוך ואמר לי, כי הוא מקבל עליו לתת כל ימי חייו בכל שנה חמישים פונט לסמינר. תמול הלך אתי לארבעה מקומות והשגנו אלף מרק. היום אשיג ג”כ אלף מרק לפי תקוותי, מלבד מה שאשיג אולי מלשכות בני ברית פה ומהעדה.

מחר בערב ארצה הלשכה אשר בעיר הינדנבורג בפני האחים משלוש לשכות אשר בשלוש ערים קרובות זו לזו. ומשם אסע ביום ה' בבוקר אל ברלין. – – –

איש אוהבך בכל לב

דוד ילין

 

520. אל יחזקאל דנין (סוכובולסקי)    🔗

לונדון, כ' חשון תרפ"ט

יחזקאל אחי יקירי,

נודד הנני כל הזמן והעבודה מרובה. הייתי בטשיכוסלובקיה, שוויץ, אוסטריה, אונגריה, גרמניה, אנגליה, והערב אני נוסע הולדה ומשם לפאריז.־שרבורג אל האניה, שתוליכני נויורקה ביום א' כסלו.

בלילה. באניה בין אנגליה והולנד

בהולנד אתעכב עד מוצאי שבת, ואסע פריזה ושם אהיה שלושת ימים.

בנסיעתי עלה בידי להשיג תרומות לגמר בניין ביהמ“ד למורים וחושב הנני תוצאות נסיעתי באירופה לערך מאלפיים עד שלושת אלפים לי”ש.

עיקר העבודה הוא כמובן באמריקה.

שאלתני ע"ד אפרים כהן. שמעתי כי השיא את בנותיו לעשירים, והוא חי עתה בברלין מבלי התערב בעניינים ציבוריים. בספר הטלפון מצאתי אדרסתו והעתקתי לו דבריך אלי בכרטיסי זה ורשמתי לו גם אדרסתך. וכתבתי, כי מצאתי לי לחובה להעתיק לו דבריך אלי. תשובה כמובן לא קיבלתי.

השמטתי רק את המשפט “איננו גרוע מפקידינו מהיום”. – – –

 

521. אל אשתו    🔗

באניה בין אנגליה והולנד כ“ג חשון תרפ”ט

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

הנני עתה בבחינת “ה' אמר לשכן בערפל”. שלשום ותמול היו כבר ימי ערפל בלונדון, ימי פוג²⁴ אנגלי קל. אך הלילה והיום באניה על פני הים רואים הננו עצמנו מוקפים ערפל עבה עד אשר אין לראות דבר סביבנו והננו אם לא “בלב ים” – “בלב־מים”, מי הים תחתינו ומי הערפל מסביבנו. ואניתנו – עומדת! – – – איך שיהיה רואה הנני, כי לכה"פ יום אחד מאלה המעטים שהקדשתי להולנד אבוד כבר. מזלם של ההולנדים!

תמול השגתי מאחיו של מונד²⁵ מאתים פונד, וזה עלה בלי עמל ובלי מריצות. תלפנתי אליו בבוקר והזמינני לבוא בשעה 4 אחה“צ. באתי והזכרתיו ביקורו בירושלם ולכתי אתו אל חפירותינו על יד יד־אבשלום, ודיברתי כשני דקים על דבר הסמינר וסיפרתי לו, כי לי כבר באירופה שלושה שנתנו לי כל אחד אלף דולר. “ובכן אתן לך גם אני אלף”. ובנוגע לאחיו הלורד תלפנתי ותלפנתי וכתבתי גם מכתב וסוף סוף יצא הדבר, כי איננו השבוע בלונדון. גם ג’מס²⁶ לא היה, גם ה”שליטים" ²⁷ טרם באו. בכל אופן השגתי בלונדון 300 לי“ש, והבטחה אל אלף, וכן על קישוט המוסד בתמונות יפות מצד בית טוק, שזה יעלה לפי דעתי מחמישים עד מאה לי”ש.

להולנד כתבתי אל הרצברגר באמשטרדם ואל יקובוס קן בהאג.– – –

אצל אדלר מצאתי דפים אחדים כ"י משירי בן גבירול וראיתי, כי בהן ישנן נוסחות אחרות מאלה שפירסם ביאליק, ובמוצאי שבת (כי נשארתי בביתו עד הערב) העתקתי מה שדרוש לי ואשלח אל ביאליק. – – –

עם מר פליקס ז’וזף²⁸ גמרתי, כי ימסור לי עבודת הדפסת הדיואן של טודרוס הלוי. הוא נכון להוציא ע“ז עד 440 לי”ש. פרטים הנני כותב לאבינועם.

היום (אם נעמוד פה כל היום) אשתדל לגמור מאמרי ל“קרית ספר” ע"ד ההקדמה הערבית לס' “כתאב אל רסאיל” של טודרוס הלוי. – – –

שעה 2 אחה"צ. ברוך משנה עתים!

הערפל נעלה והשמש זורחת והים שקט, והאניה – הולכת! לאחרונה נודעה לי סיבת עמידתנו האמיתית: בערפל עלתה האניה על שרטון חול ובכל מאמצי כוח התאמצה לחתור אל הים וסוף סוף עלה הדבר והננו נוסעים הלאה.

שעה 8 בערב. עוד מעט ונגיע אל “הוק ון הולנד”. הנסיעה עברה ב"ה בשלום.

מר אדמונד סבג־מונטפיורי הודיעני, כי בו ביום המציא הכספים לחברה האנגלית, שתסדר את החשמל בירושלם. – מזל טוב!

 

522. אל בנו אבינועם    🔗

באניה בין אנגליה־להולנדיה, כ“ג חשון תרפ”ט בשעות עמידת האניה בלב ים

אבינועם בני יקירי!

בהיותי בלונדון התראיתי עם מר פליקס ז’וזף, בנו של שאול עבדאלה יוסף מחבר הספרים “גבעת שאול” “משבצות התרשיש” ומעתיק הדיואן של טודרוס הלוי.

ביארתי לו וביררתי לו כמה לקויה הוצאת דיואן טודרוס בכתב הספרדי ובלי ניקוד ובלי כל ביאורים והערות, וגם הוא אמר לי, כי כבר שמע ע"ז הרבה מפי מלומדים שונים (הוא בעצמו איננו יודע עברית). הראיתיו מכתב אביו אלי משנת 1904, מכתב בן קרוב לעשרים עמודים אשר בראשו שיר שחיבר לכבודי וכו' וכו'.

סוף דבר אמר לי, כי הוא מצטער מאוד על אשר לא הכירני מקודם, כי הוא רואה כי אני הוא האיש שהיה דרוש לו. בכל אופן הוא איננו חפץ להשאיר עבודתו באמצע והוא נכון לתת להדפיס הספר מחדש לפי מה שהצעתי לו. ואחרי שיחה ארוכה השגתי ממנו כי יתן עד 400 לי"ש להוצאת הספר (שכר ההדפסה ושכר ההעתקה, הניקוד, הביאור והעריכה), והבנתי, כי יסתפק בהשגת חלק מהספרים לתתם במתנה והשאר ישאיר לעוסק בו.

נדברנו כי אבוא אתו עוד בדברים ע"ז מאמריקה ובשובי דרך לונדון.

אל עבודה זו הנני חושב לצרף אותך – – –

 

523. אל הרב הד"ר א. פרלס    🔗

אמשטרדם, כ“ה חשון תרפ”ט

לידידי יקירי ונכבדי הרב ד"ר אשר פרלס שלום וברכה

ידיד נכבד!

שלשום הראני אחד ידידי פה את חוברת Monatsschrift האחרונה, אשר בה הופיעה ביקורתך לספרי ולמאמרי. ומה אגיד לך ידידי? קטונתי מכול התהילות והתשבחות, אשר הואלת בטוב לבך הידוע לפזר לי. תודה רבה לך מעמקי לבי על כל דבריך הטובים. דברים אלה יעודדוני ויאמצו לבי לפרסם את יתר חיבורי לספרי קודשנו. – – –

ושלום רב לך יקירי ולתורתך ולחכמתך ולמעיינותיך אשר יפוצו חוצה.

ידידך מכבדך מכל לב

דוד ילין

 

524. אל אשתו    🔗

פריז, א' דר“ח כסלו, תרפ”ט

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

ביום קבלך מכתבי זה ע"י בנינו תמלאנה לך ששים שנה. זהו יום גדול במאורעות החיים לאיש הפרטי, זהו היום האומר לו ומזכירהו כי החל לדרוך על סף תקופת הזקנה ועליו להביט אחורנית ולעשות לו חשבון הנפש וסך־הכל על כל אשר עשה ועל כל אשר השיג עד אז בחייו, ולהביט לפנים ולראות ולסדר את אשר עליו עוד לעשות ולהשיג למען מלא תעודתו בשלמותה.

ובבואך, יקירתי ואהובת נפשי, לעשות כזאת, חושב הנני כי יכולה הנך להביט בגאון על העבר ולשמוח בכל לב על אשר עשית ועל אשר השגת עד כה, ולהשקיף בבטחה ובמנוחת לבב אל חיק העתיד: הקדש הקדשת את חייך להציל נפשות היותר אומללות שבחיים ולהקל את סל החיים לאלה אשר אין תקוה להם לשוב אל החיים הרגילים וליאור שנית באור הדעת; לא נחת ולא שקטת עד אשר הוצאת מחשבותיך הטובות לפועל; והשוכן את דכא ושפל־רוח היה בעזרך וחוללת גדולות ועצומות. כל אבן בית חולי־הרוח מקיר תזעק על קרבנותיך אשר הקרבת מזמנך, ועוד יותר מזה – בריאותך. וכל חולה השב ומחלים יודע להודות לך על עבודתך, וכל משפחה אשר במוסדך מצא לו אחד חבריה מקלט בטוח, תעריך מלוא היקפו את מרצך ועסקנותך. ובהגיע המוסד כיום למצבו הנוכחי תוכלי להיות בטוחה, כי יוסיף עוד להביא ישע ומרפא והקלת סבל החיים לאומללים החוסים בצלו.

חברה נאמנה היית לי במשך מהלך חיי. ידעת תמיד לעודדני בעבודתי ולאמצני גם בהגיע זמנים שדרשו ממני כיום להרחיק נדוד ממך ומביתנו. וכל המפעלים אשר עזרני אלהינו לבסס בארצנו ולעבוד לטובתם חייבים תודה לך על הצלחתי בהם.

ביום חגך זה נגזר עלי גם כן להיות רחוק אלפי מילים ממך, אך לבי ורוחי אתך, ומקרב לבי זה אברכך ואברך את עצמי כי נזכה יחד לאורך ימים להמשיך דרך חיינו בחברת צאצאינו וצאצאי צאצאינו האהובים והנעימים בבריאות שלמה לגוף ובסיפוק רוחני לנפשנו. וכולנו יחד נזכה לראות בהתקדמות תחית עמנו בארצנו. אמן.

אישך אוהבך בכל לבו

דוד

 

525. אל אשתו    🔗

באניה “אולימפיק” מוצאי שבת אור ליום ה' כסלו תרפ"ט

– – – אתי נוסעים מצד אחד רבנים ליטאים אחדים הנוסעים לשנורר בעד אחת הישיבות בליטא, ומצד שני “רבי” של חסידים ואחדים מחסידיו. ובשבתי על יד אחד השולחנות ה“כשרים” הנני בחברה אתם – ז"א בזמן שהם באים לאכול, – – – הם יושבים כולם אל השולחן בכובעיהם השחורים בעלי האגנים הרחבים, וכמובן במעילי משיים השחורים, ואם מצרף לזה גם את זקניהם השחורים, המכסים רוב פניהם ולחייהם, ידמו לגוש שחור, אשר מביניו בולטים מצח ואף ורבעי לחיים.– – –

(גם ס“ת הביאו אתם וקראנו את פרשת השבוע אותי כיבדו ב”שלישי"). – – –

ד"ר ביכלר הירבה מאוד להלל את ביאורי לאיוב ואמר, כי מצא בם הרבה דברים נכונים והמפיצים אור על פסוקים סתומים רבים. שמחתי לשמוע דברים אלה מפיו, כי מכירהו אני לא למחניף והוא מהמעמיקים בעניינים. וכן אמר לי אחד המשכילים באמשטרדם, מר זליגמן אשר לו ספריה מצוינה.

מקוה הנני כי באמריקה יהיה לי פנאי בלילות לעסוק בתורה. – – –

הנני בחדר הכתיבה וכבר כתבתי היום הערות לאחדים משירי רמב"ע לשלוח לביאליק.

 

526. אל הד"ר יעקב טהון    🔗

נויורק, ב' דחנוכה, תרפ"ט

לכבוד הד“ר י. טהון מ”מ יו"ר הוועד הלאומי לכנסת ישראל ירושלם

חברי וידידי הנכבד,

את מכתבו מיום ו' חשון, אשר זה כמה זמן השתוקקתי לו, – קיבלתי פה לפני ימים אחדים. כ' שלח כנראה את המכתב לברלין בשעה שעזבתי את ברלין כמעט שבוע אחרי חג הסוכות, והספקתי להיות עוד בארצות שונות מהעת ההיא.

השם ברלין מזכירני את נאומי בעיר זו ע“ד הוועד הלאומי וארגון היהדות האי”ת, והשאלה הערבית.

המכתב אל הערבים כתוב בטוב טעם וב“טון” הדרוש.²⁹ רק חבל שנדפס באותיות קטנות ועל נייר דק. מכתב כזה היה צריך שיעשה רושם גם בחיצוניותו.

בנוגע למופתי³⁰ חושב הנני, כי עלינו לרכז כל כוחותינו וכל כוחות ההנה"צ (אם יש לה כוח) להיפטר בהאיש הזה, ולהורידו מכסאו. אולי טוב להתקשר עם ראג’ב³¹, אם יש להאמין בו, כי סוף סוף הן הוא מתנגדו היותר קשה.

ובנוגע לג’מאל הנני מצטער עד היום על חולשתנו בימי הבחירות, שעזרו למנוול זה להיכנס אל העיריה למען יוכל ללחום בנו גם שם גם מחוץ.

חושב הנני, כי לו יכולנו להתקשר עם ראג’ב בקשר יותר חזק בנוגע לבחירות הבאות, באופן כי אז לא נכניס מהצד המתנגד לו את ג’מאל וחבריו, היה הוא יכול למגר את שניהם. אצלו גם הננו סובלים סבלות חומרית ואצלם סבלות מדינית.

כמובן לא תספיק לנו שבועתו בקוראן.

בהיותי מוזמן לפני שבועיים אצל נתן שטרויס, תיכף בבואי הגיד לי, כי שלח תלגרמה אל ראג’ב בדבר הכותל המערבי ולא קיבל ממנו כל תשובה. אנכי תלגרפתי תיכף לראג’ב, כי שטרויס מחכה לתשובתו, ואינני יודע אם ענהו.

חושב הנני, כי מכתבים אל הערבים מעין זה ששלחתם צריך לשלוח ולפרסם מזן לזמן. בדבר פרסום דברי גליקסון בעיתונים הגדולים אתראה עם המשרד הציוני פה (אף כי אין אל מי לדבר ביחוד עתה שליפסקי נסע לברלין). אך בכלל חושב הנני, כי עליכם להתראות עם מר יוסף מ' לוי, כתב הטיימס הנויורקי, הכותב מכתב ארוך ומפורט בכל יום א', והוא יוכל לפרסם זאת. וכן יוכל מר שווארץ של הסט“א³² לשלוח ת”ג³³ בנוגע לדברים כאלה ואז יתפרסם זה בעיתונים רבים.

לפי מה שקראתי בעיתונים נרשמו בכל א“י כשמונים אלף בוגרים. האם נכון הוא מספר זה, וכמה אחוזים מכל בוגר א”י הוא?

חושב הנני, כי עד הבחירות לאספה“נ אספיק כבר לשוב לא”י.

בחיוך קראתי את הערת כ' בסוף מכתבו שהוא שואלני אם אוכל לוותר על נסיעתי לאמריקה, ורואה הנני פה את חיוכו בשעת כתבו דבריו אלה.

בכל אופן הן הגיעוני הדברים בהיותי כבר פה, ואת הנעשה הן אין עוד להשיב. אמש שלחתי ת"ג של ברכה אל נציבנו החדש³⁴ לאמור:

“ברכותי לבואך לארצנו. יעזרך האלהים ביסוד הבית הלאומי לישראל בארץ לטובת כל תושביה”.

וחתמתי בתואר “ראש הוועד הלאומי”. אם אזכה לקבל תשובה ממנו, אפרסם את הברכה והתשובה.

ושלום רב לכ' ולכל חברינו ידידנו, ולכל פקידי משרדנו המתמסרים לעבודתנו.

חברו וידידו מכבדו

דוד ילין

בנוגע לתזכיר הנני להעיר:

א). למה היה צריך להזכיר בהערה את המלים “עם סימטת” הכותל שהיא וקף?

ב). למה היה צריך להזכיר בצד 5 הערה 6 כי בכל יו"ט… הולכים שם להתפלל שמה מוסף או באים שמה אחרי התפילה – מה שמראה שלא היו קוראים שם בתורה?

ג). בצד 4 בסוף הפיסקה “מובן מאליו” כתוב “ארבעת השנים” וחסרה מילת “מאות”.

 

527. אל אשתו    🔗

שיקאגו, יום ב' ד' טבת תרפ"ט

איטל יקירתי ואהובת נפשי,

ובכן התחילו הנסיעות והטילטולים עוד הפעם, והמקום הראשון שבחרתי בו היה כמובן שיקאגו, עירו של מר רוזנוואלד.

הגעתי הנה ביום ה' בערב וליד התחנה חיכה לי ידידנו הד"ר דושקין ויחד נסענו אל המלון, אשר בו הזמין לי חדר. זה אחד המלונים החדשים אשר בו למעלה מעשרים דיוטות.

ביום ו' בבוקר תלפנתי אל משרדו של מר רוזנוואלד. – – –

לצערי אטם הפעם את אזנו, שהיתה פתוחה לי פעמיים. הוא אמר, כי הוא נתן כבר חלקו, ויותר ממה שחשב בראשונה לתת (כוונתו ל 25 אלף הדולרים הנוספים) ועתה העת לאחרים לתת. – – –

פה עלי לדבר מחר בפני אגודת נשים ע“ד החינוך בא”י, ומחרתיים בקלוב הגדול הנקרא בשם Covenant Club, ומקוה הנני למצוא בשני המקומות האלה מי שיתעניין במשלחתי. – – –

מפה אסע אל הערים: קליוולנד, דטרויט, בופאלו, טורונטו, אוטאבה, מונטריאל, ומשם אשוב לנויורק. לנסיעה זו יידרשו בוודאי שבועיים. – – –

ליום השבת (בלילה וביום) הייתי מוזמן לבית דושקין. לפני זה הזמינני לאסיפת המורים העברים ושם דיברתי אליהם בעברית ע“ד מצב החינוך בא”י. – – –

 

528. אל אשתו    🔗

ברכבת בין צינצינטי לבופלו ה' שבט תרפ"ט (16.1.29)

איטל יקירתי ואהובת נפשי,

יום של “עזרת נשים” היה לי יום אתמול. קרה הדבר במקרה, כי ליום אתמול סידר הוועד של “עזרת נשים” בצינצינטי שתי אסיפות שעשועים, ואחרי שחשבתי לעזוב את צינצינטי שלשום בערב, אמרה לי הג' ברמן, כי כדאי הדבר שאשאר עוד יום שם למען אוכל לדבר בשתי האספות האלה על “עזרת נשים” והמוסד שלכן, וכן עשיתי. –

 

529. אל הד"ר י.ל. מאגנס    🔗

שיקאגו, ט' שבט תרפ"ט 20.1.29

ידידי היקר והנכבד הד"ר י.ל. מגנס,

זה לי שבועות אחדים שהנני משוטט במרחבי ארצות־הברית ועובד קשה בהשגת הכספים והנני מצליח, אך לא במידה גדולה. את התוצאה האחרונה אראה כמובן לפני עזבי את הארץ. בכל אופן הנני מקווה, כי אצליח להשיג הדרוש לגמר הבניין וגם לריהוטו והמצאת כל מכשירי ההוראה. היעלה בידי להשיג גם כסף לקרן למשך שנים בעד ההוצאות השנתיות? – לשאלה זו אינני יודע עדיין פתרון.

במקומות אחדים דיברתי על התקדמות עבודתנו בארץ, ובשום נאום אינני שוכח כמובן להזכיר בתור “גולת הכותרת” לקידמתנו הרוחנית את מכללתנו.

לפני שבוע הייתי בצינצינטי והרציתי שם בפני התלמידים ואחדים מהמורים וד“ר מורגנשטרן³⁵ הרצאה מיוחדת (לצערי באנגלית) ע”ד המכללה וכל השאלות הנוגעות לה. – לפני זה הרציתי בבית הד“ר ש. הכהן בפני חברי אגודת נימרק בעברית ע”ד העבודה הרוחנית והתפתחות השפה העברית בא"י.

בצינצינטי השתתפתי בישיבת הוועד הפועל האמריקאי שהיתה לפני שבוע והשגתי מהאגודה חמשת אלפים דולר לטובת ביהמ"ד למורים (במקום 15 אלף שביקשתי). באותה אסיפה החליטו לתמוך גם בבית הספרים העירוני, שיישאר בבניין לשכת ירושלם, את הסך (כערך ששת אלפים דולר) אשר דרש כ' במכתבו אליהם, אך ישלמוהו בשני תשלומים שנתיים אחרי כי בחשבון כ' ישנם סכומים שיוצאו במשך שנתיים. דיברתי על קידמת הספריה בכלל במשך השנים האחרונות.

שמחתי לקרוא, כי ידידנו החכם לוי גינצברג בא ירושלמה והוא מרביץ תורתו למשך זמן במכללתנו. בהיותי עוד בפאריז הגיד לי ע"ז הרב ישראל לוי.

ומכיוון שהזכרתי שם הרב לוי עלי להגיד לכ', כי בדברי אתו הביע רוגזו וכעסו על אשר מדברים על “המכון למדעי היהדות” בתור “מחלקת מדעי הרוח” של המכללה. ואמר: עוד נראה! – מה היתה כוונתו לא ידעתי: אם יתפטר מהוועד? או כי הברון יפסיק תמיכתו?.

שלום רב לכ' ולרעייתו הכבודה ושלום רב לכל חברינו “חדשים גם ישנים”.

ידידו מכבדו.

 

530. אל אשתו    🔗

ברכבת בין בלטימור ונויורק בין פורים של פה ופורים שלנו תרפ"ט

– – – אמש היה הנשף שסודר לכבודי. באו כמאתיים ושבעים מבחירי קהילת נויורק אל האולם היפה של מלון אסטור. – – – באו רבים מדידינו ומכירינו, היו"ר היה ישראל מץ, והנואמים בעיקר סטיפן וייז, מק וסוקולוב (הוא דיבר עברית). מק הדגיש ביחוד את עניין “עזרת נשים”, – – –

אנכי דיברתי ג"כ וגמרתי דברי (לדרישת הקהל) באנגלית. – – –

 

531. אל הד"ר שמעון רבידוביץ ברלין    🔗

נויורק, כ“ג אד”ש תרפ"ט

להאדון הנכבד ד"ר ש. רבידוביץ ברלין

א.נ.

בהיותי מוזמן במוצאי שבת בשבוע שעבר לאספת הרופאים האמריקאים דוברי עברית. נפגשתי באחיך היושב פה, ופגישה זו הזכירתני חוב ישן שהנני חייב לך על פי הבטחתי לך, חוב שירים חדשים לר“ש הנגיד שהבטחתיך למסור לך ל”התקופה", ואשר בהיותי “צנוף צנפה אל ארץ רחבת ידים ומטולטל טלטלה גבר”, לפי איזה פרוש שתרצה, לא עלה בידי למלא הבטחתי ואף שכוח שכחתיה לגמרי.

ובכן אמרתי: יהי מה, אבטל מעבודותי האחרות ויבואו דברי אם לא בכרך כ"ה של התקופה־באיזה כרך שהוא אחריו (אולי יצא כבר כרך כ"ו?). ואשב על התורה ועל העבודה, והנני שולח אליך שירים אלה מנוקדים (בכה"י הם בלי ניקוד) ומבוררים ומבוארים במקום שהם צריכים ביאור. ואתה תפרסמם אם תמצא לנכון, או תשיבם אלי אם לא תמצא לטוב לפרסמם. – – –

 

532. אל אשתו    🔗

ברכבת נויורק־מונט־ורנון, כ“ח אד”ש תרפ"ט

איטל יקירתי ואהובת נפשי,

מתחיל הנני לכתוב מכתבי אליך הפעם כבר ביום ג' בשבוע, כי מרגיש הנני הצורך לשפוך רוחי בחיק נפש קרובה אלי־ומי קרוב אלי כמוך יקירתי.

רואה הנני, כי ההחלטה הולכת וקרובה כי יהיה עלי להישאר עוד ירחים אחדים פה. כמה קשה עלי דבר זה והחלטה כזאת אשר גם אנוכי בעצמי הנני חייב לקבלה מפני החפץ המוחלט להביא התחלת עבודתי לידי שלמות ולא לעזבה באמצע. ובכ"ז קשה הדבר. קשה עלי להיות רחוק מכל יקירי במשך זמן רב כל כך, וביחוד בימי חג הפסח, קשה עלי להפסיק עבודתי המדעית במכללה לזמן רב כל כך, קשה עלי להיות רחוק זמן רב כל כך מאותו המוסד אשר לשם קיומו הנני עובד. אך מה לעשות? פה הנני רואה ומרגיש צידקת המשל הגרמני כי “הכרח משבר ברזל”. מעולם לא הרגשתי באופן כל כך חזק את הרצון לשוב הביתה, יומם רוחי סוערת בקרבי ולרגעיו יש כעין חפץ לבכות. אך אחרי הרגש החם בא השכל הקר וקורא: אין דרך אחרת.

רוב חברי הוועד החליטו בכתב, כי עלי להשאר, אחד מהם איננו בנויורק, ואחד חושב, כי עלי לשוב לירושלם ולעבודתי. בעוד יומיים שלושה אדע באופן רשמי את אותה ההחלטה, שהנני יודע באופן בלתי רשמי. ואז אתלגרף כמובן גם אליך. –

במוצאי שבת הייתי בנשף־הריקודים של בני א“י ובנותיה. זהו הנשף ה־29. פעם בשנה הם מתאספים, רואים אחד את השני ואח”כ כל אחד שב לעבודתו. אותי עניין הדבר, כי ראיתי שם אנשים רבים שראיתי עוד בימי ילדותי, מלפני 50 שנה, וכו' וכו‘. זה הכירני בימים, שבהם ישבתי בין מנחה למעריב בביהכנ"ס של החורבה ולמדתי בתנך הקטן, וזה הוא בן רבי בילדותי ר’ יצחק ר' ישעיה’ס, זו היתה שכנתנו בשבתנו בעיר העתיקה והכירה את אמי ע“ה וכל משפחתנו, וזו זוכרת עוד את איטל מימי ילדותה. האחת היא ה”בריינסקרין", שהיתה לה או לאמה החנות בבית יעקב מתחת לבית הוריך, והשניה היא אחות שרה אשת טוביה סלומון, שאיננה מרפה ממני עד שאבטיח לה כי אמסור דרישת שלומה לאחותה. בבואי העלוני על הבמה והיה עלי כמובן לדבר, אך הקהל כנראה מחכה כבר בקוצר רוח למחולות ובכן קיצרתי הפעם.

גם רבים במתלמידי לפנים (בביה“ס של האליאנץ, ובביה”ס למל) מצאתי שם וגם מתלמידי הסמינר הארץ ישראלים.

היו מחולות מודרניים וגם מחולות ארץ־ישראלים, וביחוד מחול המעגל.

הקהל בכללו איננו מהספירות הגבוהות. רוב אלה שלא הצליחו בא“י לא הצליחו גם פה, ובכל אופן לא הגיעו למדרגה רמה. רבים מהם מדברים על התשוקה לשוב לא”י, אך אצל רובם זהו רק מהשפה ולחוץ ולא ממעמקי הלב.

כה ביליתי נשף שלם להכיר את “ארץ ישראל שבנויורק”.

מסרו לי גם חוברת הנשף, וכרגיל אין בה אף שורה עברית. הכל באידית. – – –

לפני שעות אחדות תלגרפתי אליך בדבר ההחלטה הגמורה של ועד הסמינר, כי עלי להשאר פה עוד כשני חודשים, ואם יידרש – גם שלושה, כדי לגמור לכה"פ השגת הכספים לגמר הבניין וריהוטו. – – –

 

533. אל ליאונרד שטיין, המזכיר המדיני של ההנהלה הציונית, לונדון    🔗

נויורק, 8 אפריל 1929 (כ“ז אדר ב' תרפ”ט)

אדון נכבד,

את שני מכתביך מיום 7 ינואר ומיום 8 פברואר קיבלתי בזמנם, אך לסיבת נדודי וטלטולי ועבודתי המרובה לא עלה בידי עד כה לשים לב אל המשאל הרצוף במכתבך הראשון, הדורש עיון רב וגם לא מעט זמן. ואף כי גם עתה אין עיתותי חופשיות בידי אשתדל בכ"ז לחוות דעתי בשאלות הנזכרות במשאל עד כמה שאפשר לי בדוחק הזמן.

א. שאלת הפרלמנט או המועצה המחוקקת. במנדט כתוב אמנם ע“ד השתדלות הממשלה הממונה לפתח מוסדות של שלטון עצמי בא”י, ובייחוד מוסדות פרלמנטריים. אבל דבר כזה, שיינתן בפעם אחת ובקפיצה אחת מוסד עליון, מרכזי לכל הארץ, מוסד אשר בו ייחתך גזר דינם של כל העניינים החשובים של הארץ, וגם עניינים שיש להם קשר עם ממשלות חוץ – נחשב לדעתי לצעד נחפז מאוד. ההיגיון אומר, כי צריך להתחיל ראשונה בשלטון עצמי מקומי, ורק אחרי ניסיון של שנים, שיראה כי אכן ישנה אפשרות לו לנהל ענייניו בהבנה מספיקה, בחריצות, ובצדק וביושר, – רק אז תוכל לבוא האפשרות לחשוב אם הגיעה כבר העת למסור לו שלטון עליון, שלטון כללי על כל הארץ. לע“ע איננו רואים זאת, ומה שהננו רואים מוכיחנו לדעת כי עוד רחוק העם מיכולת כזאת. רואים הננו עדיין המישטרה במדרגה נמוכה מאוד. רחוק הוא השוטר הערבי מיושר, מחריצות, ומה גם מג’נטלמניות. רחוק הוא אפילו השופט הערבי מהיות שופט־צדק וכל הקילקול (corruption) של ימי תורכיה לא טוהר עדיין. ורואים הננו בייחוד את המנהיגים הערבים, כי כל שקר נחשב בעיניהם למאומה בשעה שמגיע הדבר לענייני היהודים. אם היהודים מוכים על יד הכותל המערבי, באים הם ומרעישים עולמות האישלם על הסכנה, שהיהודים רוצים לשלול את בית המסגד של עומר מהמושלמים. הן לפני איזה זמן ציירו את בית המסגד עם “מגן דוד” בראשו ושלחוהו בכל תפוצותיהם לאמור: עתה מציירים היהודים ציורים כאלה המראים על שאיפותיהם. וכן הדבר בכל עת ובכל שעה שהם מתנפלים על היהודים, באים וממלאים חללו של עולם בצעקות, כי היהודים מתנפלים עליהם. אנשים מנהיגי־עם, העומדים על מידה מוסרית כה נמוכה, לא יוכלו בשום אופן לנהל ארץ בצדק, יען כי עפ”י היושר צריכים הם להיות הרוב בכל מוסד פרלמנטרי נבחר.

העיריות גם הן מראות עד כמה אפשר לסמוך עליהן. הנה ירושלם עיר הבירה, והיהודים הם שעזרו לערבים להיבחר, ולו חפצו היהודים יכלו להכריע את הכף כלפי אחרים, ועתה אין ישיבה שלא תהיינה שם קטטות בין החברים הערבים המתנגדים לכל דרישה יהודית. זוהי מידת אי הכרת הטובה, השוררת ביניהם במידה נפרזה. הניסיון, שנעשה ע"י צרפת בסוריה, הראה לה די והותר כמה גדולה חוצפתם בהינתן להם איזו זכות שהיא.

בייחוד קשה לתת הזכות היותר גדולה לערבים בשעה שהננו רואים, כי כל הזמן הם (ז"א המנהיגים) כנגד היהודים בכל דבר. אי אפשר לכונן מוסד, אשר כל תוכנו יהיה רק קרבות ומלחמות, ועל כל דבר ישפטו לא מצד התועלת האמיתית לארץ כ"א מצד פוליטי מפלגתי.

די להזכיר את העובדה שלפני חמש שנים בערך רצתה הממשלה לסדר בחירות לחבר־שיפוט (Legislative Body), שהיו צריכים להיות בו רק שני יהודים כנגד שנים־עשר ערבים, והם החרימו את הבחירות ולא נתנו לדבר לצאת לפועל, בהוכיחם כי היהודים והנציב העליון ועשרה הפקידים הבריטים יהיו 13 כנגד 12 שלהם!

וצריך לא לשכוח עוד דבר: לו היינו יכולים למצער להיות בטוחים בפקידים האנגלים, שהם יעמדו תמיד, לא נאמר: לצדנו כ"א לצד האמת, ולא מטעם פוליטי או איזה טעם שהוא לצד הערבים – היתה הצרה חצי צרה. אך במצבנו הנוכחי, בשעה שרבים מהפקידים, וגם מהגבוהים שלהם, הם לצד הערבים, ויודעים הם, כי בהיותם לצדם יהיו גם הם לצד הפקידים האלה, במצב כזה הדבר הוא מסוכן.

הבית הלאומי היהודי לא יוכל להתפתח בהינתן לערבים הכוח לשלוט על הארץ. אבל הארץ יכול תוכל להתקיים וגם להתקדם גם בזמן שלא יהיה עדיין מוסד מחוקק מצד התושבים. ואי אפשר לחשוב, כי תינתן זכות המחוקקת בהגבלות ידועות, כגון שלא יחוו דעתם בעניין ההגירה ובעניין מכירת קרקעות ליהודים: אם הפרש רוכב כבר על הסוס, אז הוא השליט בו ושום דבר לא יעצור בו.

לסעיף (C):

מה שנעשה בעבר־הירדן לא יוכל לפעול על הציבור הערבי שבא"י. הם יודעים כמה הבדואים אינם שבעי־רצון מכל הבחירות של הפרלמנט. יודעים באיזה אמצעים השיג האמיר את הבוחרים, יודעים הם כי כל הפרלמנט וכל השלטון העצמי הוא רק פיקציה בשעה שהאמיר מקבל כסף מאנגליה ועושה רק רצונה. והערבים הארץ־ישראלים היו מוותרים על שלטון עצמי כזה.

בנוגע לסוריה הם רואים כל הנפתולים של צרפת עם הסורים ואין להם לקנא באחיהם שם.

ובכלל, הקהל הרחב הערבי איננו מתעניין כלל במדיניות, והדרישות באות רק ממספר קטן מאוד של המשתלטים עליהם ואומרים כי הם מדברים בשמם.

X) (עוד לסעיף C):

לא צריך לשכוח גם זאת כי בשום ארץ מהארצות השכנות לא“י (עבר־הירדן, סוריה, מצרים ועיראק) אין עניין שני עמים בעלי זכויות שונות, ונתינת שלטון עצמי להן לא תביא לידי חיכוכים מתמידים בין שני חלקי יושבי הארץ. מה שאין כן א”י. וזו היא המציאות שאין לשנותה.

(לסעיף D):

כל זמן שהיהודים באמת אינם מזיקים לערבים, כל זמן שיהודים מעשירים את הערבים בכל הדרכים האקונומיות השונות, הן ע“י קניית קרקעות, הן ע”י קניית צרכיהם החקלאיים, הן ע“י עבודה שנותנים להם במושבות שונות, הן ע”י מיליוני הלירות שהם מכניסים אל הארץ – יוכלו לתבוע את זכויותיהם המוסריות על הארץ.

אם נאמר כי אנגליה היתה מעוניינת להשיג את המנדט על א“י בעזרת היהודים, ולפני זה להשיג עזרת אמריקה בימי המלחמה ע”י עזרת היהודים וע“כ הבטיחה ליהודים מה שהבטיחה ולא מפני סיבה מוסרית, – אבל לכל הממשלות האחרות הן בוודאי לא היתה שום סיבה חומרית להסכמתן לאידיאה של הצהרת בלפור ועניין הבית הלאומי היהודי. ואם עשו זאת, הן עשו מפני כי מצפונם הגיד להם לעשות זאת. ואחרי אשר יצירת מוסד כזה תהרוס את כל עניין הבית הלאומי, ואחרי אשר איחור הוצאת עניין השלטון העצמי העליון לפועל איננו גורם לאיזה הרס שהוא, אפשר ואפשר לדרוש, כי א”י צריכה להחשב כעניין יוצא מן הכלל. במשך עשר השנים האחרונות התפתחה הארץ יפה מאוד, וגם הערבים, ולא רק גם הערבים כ“א הם בעיקר היו המרוויחים מכל הקידמה הזאת. אפשר איפוא לתת להתפתחות זאת להמשיך דרכה עוד עשר שנים ולא נוסיף ללבות מדורה חדשה ע”י היצירה החדשה.

(לסעיף E):

גם בא"י וגם באנגליה וגם בכל העולם כולו ידוע הדבר, כי היהודים חפצים להתרבות בארץ לבל יישארו quantitѐ negligeable ³⁶ בארץ, ובוודאי יבוא עוד המון במשך השנים הבאות, ורעה לא תצא מזה לערבים, ובכן בוודאי מבינים הם את טעם התנגדות היהודים למהירות הגדולה לכונן מועצה כזאת. יודעים הם כמה שנים וכמה הרפתקאות עברו על האירלנדים לפני השיגם השלטון העצמי.

(לסעיף F):

כבר הזכרתי למעלה תוצאות הנסיונות של שלטון עצמי בעיריות. אם דרושות ראיות, אפשר להביא אפילו מתל־אביב שלנו, אשר לולא הממשלה, שבאה מצד אחד בכוח היד ומצד שני במתנת־היד, מי יודע להיכן היינו מגיעים.

רואים הננו זאת גם מהמועצה המושלמית העליונה (Moslem Supreme Council), שנתנו לה כל החופש של שלטון, והמושלמים בעצמם רוצים עתה בהשגחת הממשלה עליה, מפני כי אין איש יודע מה נעשה בכל הכספים של הכנסותיה, ובכלל הם שליטים עריצים.

(לסעיף G):

הדרך היותר טובה להגיע על ידה במשך הזמן אל שלטון עצמי, היא בחירת מועצה מייעצת (Advisory Council) כמו שרצתה הממשלה לעשות לפני החלטתה לתת לא“י זכות של “חבר שיפוט נבחר”. מועצה כזאת תרגיל את הקהל לדון בענייני הממשלה, דעת הקהל היהודי והערבי תישמע באזני הממשלה, אך לא תהיה מוכרחה לקבלה תמיד. ובכל עת שתמצא, כי דעת הרוב היא מתנגדת לזכות”הבית הלאומי היהודי" לא תקבלנה.

צריך במשך הזמן להרבות במוסדות שלטון עצמי מקומי (local), וכאשר יצליחו באמת, והחיכוכים בין חלקי התושבים ימעטו, רק אז יהיה אפשר לחשוב על פארלאמנט. הערבים צריכים לדעת זאת ואולי ידיעה זו תכריחם למשך זמן לא להתנגד כ"כ ליהודים, ומתוך הרגל אולי ייעשה זה לטבע.

(לסעיף H):

בנוגע להרכבת המועצה המחוקקת לא יהיה אפשר לתת לערבים מספר יותר קטן מהמספר המגיע להם על פי מספרם בארץ (כמובן יידרש לעשות מיפקד – Census – רשמי לפני כל דבר), וכן לא יהיה אפשר לתת ליהודים מספר נבחרים יותר מהמגיע להם על פי מספרם. יידרש בכל אופן להגדיל מספר הפקידים הגבוהים האנגלים באופן שלא יהיה לערבים הרוב. אמנם איננו בטוחים בפקידים האנגלים ובדעתם, אבל לפעמים יהיה אפשר לסמוך עליהם, בייחוד בזמן שהאינטרסים של אנגליה ידרשו זאת.

בנוגע לתפקיד המועלה יידרש כמובן להוציא מתפקידיה את עניין ההגירה ומכירת הקרקעות.

על השאלה השנייה, זאת אומרת על השאלה הערבית בכלל, אשתדל לענות בקרוב במכתבי הבא.

ובזה הנני ידידו מכבדו

דוד ילין

 

534. אל הד"ר אהרן מאיר מזיא    🔗

ברכבת בסיבובי באמריקה, ער“ח ניסן תרפ”ט

ידידי וחברי נכבדי הד"ר א. מזיא,

לפני שבוע וחצי הוזמנתי לישיבת “הרופאים האמריקנים מדברי עברית”, ושמחתי מאוד לראות עד כמה תחיית לשוננו חודרת אפילו בארץ זו, אשר בה כל זרם החיים מרחיק את האדם לגמרי מאידיאלים כאלה. מתאספים רופאים, הטרודים בעבודתם הרבה מאוד, ומרצים הרצאות מקצועיות בעברית, ודנים על יצירת מלים חדשות בעברית ממש כמו בארץ ישראל. אצלנו למצער יש גם צד מעשי, אחרי כי שפתנו חדרה אל החיים, אבל באמריקה? ובכל זאת הזמן עושה את שלו.

הנני שולח לכ' בתור נשיא ועה"ל³⁷ את החומר הספרותי שקיבלתי מהם. וטוב יהיה אם ועדנו יבוא אתם בדברים, ואולי נוכל במשך הזמן או תיכף להשיג מהם או על ידם גם תמיכה חומרית.

מחוברת “לשוננו” לא הישגתי פה אף אחת וכן לא את המהדורה השניה של “זכרונות” ועדנו הקודמים, כאילו נשכחתי לגמרי מצד חברי. כן הייתי חפץ לדעת מה נעשה אצלנו במשך כל הזמן הארוך של ימי נדודי. האמנם לא מצאתם אתם או מזכירנו כל נחיצות אף לכתוב מלה אלי? – – –

 

535. אל אשתו    🔗

סקראנטון, יום ב' ו' ניסן תרפ"ט

איטל יקירתי ואהובת נפשי,

גם השבוע הקדשתי לסוב בערים הקטנות לנסות מזלי. אמנם ההכנסה איננה גדולה (בשבוע שעבר השגתי 600$ במזומנים וסכום כזהנ בהבטחות) אך צריך לנסות.

בנויורק עצמה קשה העבודה עוד יותר. סובבתי תמול כל היום ולא השגתי כלום. הציוני אומר, כי נתן למגבית המאוחדת ולמכללה ו… ו… ומה הוא הדבר שכל מוסד עורך לו מגבית בפני עצמו?! והבלתי ציוני הן תירוצו עמו. ביקרתי תמול את מר אדולף אוקס בעל ה“טיימס” הנויורקי. הבאתי אליו מכתב שנתן לי צירוס אדלר אליו לפני נסעו, ומחותנו סידר למעני את הראיון אתו. הוא עומד בראש המגבית של 5 מיליונים דולרים בעד הסמינר שבצינצינטי. קיבלני בסבר פנים יפות ודיבר אתי בארוכה, אך במה שנוגע לתרומה־לא! באלף רבתי. הוא חושב, כי כל מציאות היהודים בא“י היא אסון וסכנה ליהדות כולה. המקומות קדושים לנוצרים ולמושלמים ולא יוכלו אלה לסבול, כי כוח היהודים יגבר בארץ הקדושה להם, וכו' וכו'. ובכן, היוצא מזה הוא, כי חוק שם לו לבלי תת לשום דבר שבא”י. היהודים צריכים להתבולל בעמי הארצות, שהם יושבים בהם, ועל יהדותם ישמרו רק ע“י דתם, ע”י בתי הכנסת שלהם, ולכן צריך לתמוך (וכמובן דווקא ורק בגולה) בכל העניינים הדתיים, אך לא בשום דבר המפריד בין היהודי ובין הלא־יהודי. ובהגידי לו ע“ד רוזנוולד ודעותיו על א”י, וכי בכ“ז היה ראש התומכים במפעל זה, אמר: “אנכי יותר קיצוני מרוזנולד, הוא יש לו עוד חיבה ונטייה לא”י אף כי איננו מאמין בהצלחתה, ואנוכי חושב, כי כל מה שמגבירים כוח היהודים בא”י זהו אסון גדול יותר. צר לי על אשר מקום מוסדך גורם שלא אוכל להשתתף בו".

ולא הועילו הדיבורים – לא נתן. – – –

 

536. אל אשתו    🔗

נויורק, יום ג' י“ט ניסן תרפ”ט

– – – במוצאי שבת נאמתי באספת המורים והמנהלים העברים שבאמריקה. שם מצאתי רבים מדידי ומתלמידי. – – –

 

537. אל הד"ר יעקב טהון    🔗

ברכבת בין מילווקי ושיקאגו ד' אייר תרפ"ט

חברי וידידי הנכבד הד"ר יעקב טהון,

את מכתבו המפורט מיום ט' אד“ר קיבלתי בזמנו, והוא ויתר הודעות הוועד הלאומי עניינו אותי מאד. שמחתי לדעת מהמכתב ולפני זה תלגרמה של א”י, כי סוף סוף היה הניצחון על צדנו וכל תעמולות מתנגדינו היו לשווא. יתן ה' ונצליח בעבודה העיקרית לשבח ולשפר ענייני היישוב, לסדרו ולעבוד עבודת הבניין העיקרית.

אך כנגד זה הצטערתי מאד למצב החומרי של ועדנו, אשר מבלי הטבתו לא נוכל למלא חובתנו. – – –

אנכי הנני עובד עבודה קשה מאד ורואה הנני כי לא אשיג כל הדרוש למרות הישארי עוד חודשים יתרים.

הנני מחכה לידיעות התלגרפיות בנוגע לקביעות זמן הבחירות לאספה"נ. – – –

 

538. אל אשתו    🔗

סנט־לואיס, י“ז אייר תרפ”ט אחרי הצהריים

– – – בהגיעי הנה ביום ו' בבוקר חיכה לי כבר בתחנה ד“ר דוד ריז (כהן)³⁸ ויחד נסענו אל המלון, אשר בו הנני גר קרוב לביתו. הוא מקדיש עתה כל זמנו (וגם מכוניתו) לי. פה נעשו כבר כל ההכנות הדרושות לפרסום דבר בואי הנה, הודיעו בעיתונים וקבעו לי “לדבר” שלוש פעמים במקומות שונים: בליל השבת ב”היכל" העדה הרפורמית, ביום השבת בבוקר לפני מוסף בבית הכנסת של הקונסרבטיבים במקום דרשת הרב שמסר לי מקומו (שם דיברתי על פרשת השבוע ועל הפסוקים “איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו” ו“גאולה תתנו לארץ”, וההפטורה של ירמיהו וחנמאל ועניין “עוד יבנו בתים ושדות וכרמים”), ובמוצאי שבת ב“מרכז היהודי” Y.W.H.A & Y.M.H.A (כלומר בניין הצעירים היהודים והצעירות היהודיות) אשר דיברתי בעברית ובאנגלית על החינוך העברי בא"י ועל המכללה העברית. – – –

בליל השבת הייתי מוזמן (כמובן עם ד"ר ריז שהוא סידר את הדבר) בבית אחד מחשובי העדה, מר קראנברג, אשר כנהוג הזמין אל ביתו עוד אחדים מידידיו וכל משפחתו ושרנו זמירות. וליום השבת הוזמנו לבית הלפרן. זהו באמת רב אורטודוקסי, שלמד בסמינר של שכטר והתגלגל אל עדה קונסרבטיבית, שגם היא באמת אורטודוקסית רק שהנשים מתפללות בחדר אחד עם הגברים בשבתן בצד אחד והגברים בצד שני.

רוב האנשים שמדברים אתם אומרים, כי בקרוב יבואו לא"י לביקור וכן גם משפחת רב זה.

אחה“צ קיבלתי תלגרמה מד”ר משה ליון שאתלפן אליו, והנה הוא בנו של יוזל ליון שהיה ידיד נעורי. דיברנו בתלפון והוסכם כי יבוא תמול (ביום א) לקחתני במכוניתו אל ביתו אשר באחד פרברי העיר. וכן היה. ביליתי בביתו שעות נעימות בהזכירי זכרונות ימי נעורי (כמעט ימי ילדותי), בלכתי לילה לילה אל בית אביו, כדי ללמוד צרפתית מספר אולנדורף ולחבר “מחזה” מימי אלכסנדר מוקדון וביקורו את ירושלם. – הוא רופא וגם כותב מאמרים פופולאריים בשבועון היהודי האנגלי על השיטות הפילוסופיות ועל הפילוסופים היהודים. – – –

לפני לכתי לדבר במוצאי שבת הוזמנתי אני וד"ר ריז אל בית הפרופיסור קלויזנר, הוא שאר בשרו של הפרופיסור קלויזנר שלנו ³⁹. הוא פה נשיא האגודה הציונית וגם מדבר עברית. והוא הבטיחני, כי אחרי כלות הרבנים עבודתך, יצא גם הוא לאסוף.

כתבנו יחד כרטיס ושלחנוהו אל הפרופ' בירושלם. – – –