539. אל ש.טשרנוביץ    🔗

אטלנטיק־סיטי, כ' אייר תרפ"ט

ידידי יקירי וחביבי מר ש. טשרנוביץ,

מהידיעות האחרונות שהנני מקבל מהוע“הל ¹ רואה הנני, כי ישנה אפשרות כי תשוב ותעבוד במחיצתנו. מן יתן והיה. נחוץ לועה”ל מזכיר בעל־מעוף, ואתה הנך היותר מוכשר לזה (בתנאי אחד: שלא תכניס את הוועד בהתחייבויות כספיות, שגרמו לנו צער מרובה, אך הנסיון כבר למדך ולמדנו).

אינני יודע מה תבאנה הבחירות החדשות לכנסת ישראל בנוגע לראש הועה“ל. הירצה אוסישקין לקבל סוף סוף את הנשיאות הראויה לו, או הוא יעמד על דעתו והבוחרים ימצאו לטוב לא “להחזיר עטרה לישנה” כ”א להמשיך המצב הקודם ואנכי אצטרך באין ברירה לקבל העבודה הלאה.

הנני אומר לך בגילוי־לב ובאמת ובתמים כי הייתי שמח מאוד אם יכולתי להקדיש עצמי, לא “רובי” כ“א “כולי”, לעבודתי האמיתית באוהלה של תורה, אבל אם למרות כל זאת ידרשו ממני להמשיך עבודתי בועה”ל, אקבלנה מתוך ידיעה, כי עתה העת להתחיל לראות תוצאות עבודת ההכנה, שעסקנו בה זה שנים רבות.

למה הנני כותב אליך כל זאת? זהו מפני שמצאתי לטוב לעניין עבודתי להיות נוכח בקונגרס ולהתראות עם אנשים שונים. יכול הנני להיות בתור אורח או בתור ציר. אם יש לי איזה תפקיד ישובי שהוא, צריך אני להיות ציר, ואם אין, אי אפשר לעשות דבר. ובכן דבר תלוי בחברו: אם עלי להמשיך עבודתי בועה"ל בתור היושב ראש בו, ויש אולי עלי איזה תפקיד למלא, עלי להיות ציר.

ובכן אם יש עוד זמן לזה ותמצאו לנכון שאהיה ציר, עליכם להשתדל להעמיד מועמדתי ולהשתדל, כי אבחר. ואם אין, אז יותר טוב לא לעשות כלום ואבוא שם בתור אורח ואהיה חופשי כל הזמן.

ועדו דבר: רואה הנני, כי עליכם להחיש בבחירת חברי “הסוכנות היהודית” מתוך הישוב. אינני יודע אם תחליטו לעשות זאת תיכף או אחרי הקונגרס. ובכן עוד הפעם צריך לקשר דבר בדבר. אם יהיה עלי לשמש הלאה בועה“ל, חושב הנני כי לא יתכן כי ראש הועה”ל יעמוד מחוץ לסוכנות.

ובכן הוועץ נא עם יתר ידידינו, הד"ר טהון ועוד, ועל מה שתחליטו תעשו.

ושלום לך ולכל חברינו על כל העובדים עבודת עמנו בוועדנו.

ידידך בכל לב

 

540. אל ב. דינאבורג    🔗

ברכבת בין סנט־לואיס ונויורק יום ו' כ“א אייר תרפ”ט

חברי וידידי הנכבד מר ב. דינבורג,

תמול בצהרים עזבתי את סנט־לואיס והיום בצהרים אגיע לנויורק.

ביקור בסנט־לואיס היה לברכה בעבודתי, ודווקא בעיר זו, אשר הציונים כולם שלחו אלי את התלגרמה־המגילה עם כל חתימותיהם המרובות ותאריהם המטילים אימה – שלא אהין חלילה לבוא ולהפריעם מעבודתם, – דווקא עיר זו היתה יוצאת מן הכלל מכל יתר הערים שבאירופה ובאמריקה בזאת, ששלושת רבניה אזרו חילם ויצאו בעיר לסובב על פתחי הנדיבים ואותי “כלאו בבית”. זוהי הפעם הראשונה כנראה ש“עשיתי רצונו של מקום”.

הם אספו כאלף ושלוש מאות דולר (800 מהם במזומנים והשאר יקבלו בשבוע הבא), ושניים מהם הבטיחוני (ויש לי יסוד להאמין כי ימלאו הבטחתם), כי תיכף אחרי חג השבועות ישתדלו להשיג את השאר להשלים את הסכום של אלפיים דולר.

גם הפרופיסור קלויזנר² (ראש הציונים וראשון לחותמים על התלגרמה הידועה) הבטיחני, כי תיכף אחרי הבחינות במכללה שהוא מורה בה (ז"א בסוף יוני) יצא לאסוף מהציונים חמש מאות דולר, ואנכי החלטתי, כי אם אשיג מהרבנים תשלום הסכום של אלפיים דולר, אקדיש מה שיאסוף הוא לטובת קופת התלמידים. אמנם למדנו, שאין מחלקים עורו של הדוב לפני שצדים אותו, אבן הן אמרה תמר³ “כי טובה תקווה מחיים”. – – –

 

541. אל זליג ברודצקי, חבר ההנהלה הציונית בלונדון    🔗

נויורק, כ' סיון תרפ"ט

ידידי נכבדי הפרופ' ברודצקי,

הנני שולח אליכם את החלק השני מתשובותי בשאלה הערבית, ויהי רצון שיהיה לתועלת.

להתראות בקונגרס!

ידידך מכבדך

2. השאלה הערבית בכללותה;

(א) חוזק התנועה הלאומית הערבית בזמננו עתה, והתפתחותה הנראית בעתיד.

חושב הנני, כי הננו מגזימים יותר מדי את ערך התנועה הזאת, באשר הננו דנים עליה עפ"י מה שהננו קוראים עליה בעיתונות. התנועה הזאת היא סוף סוף לא המונית. ההמון בכלל איננו מרגיש אותה, ואי־האחדות שבין הערבים לא תתן אותה להתפתח הרבה. הערבים היו מעולם עם של שבטים נפרדים ולא היתה להם האפשרות להתאחד לגוש מוצק אחד. האינטיליגנציה יכולה להפיח לרגע רגשי איבה בין ההמון לאחרים, שהם חושבים אותם לאויביהם, יכולה לעורר לעבודת סתירה והרס, אך לא לעבודת בניין, יכולה לדבר גבוהות ורמות, אך לא לפעול הרבה. לא פעם ראינו, כי בכל עת שפנתה אל העשירים ואל ההמון לאספת כספים לצורכי מלחמה, לא נענו פעם, לא בשעה שדרשו נדבות גדולות מהעשירים ולא בשעה שדרשו גרוש בחודש (אחד ממאה בפונט) מההמון.

בנוגע לזכיונות ראינו, כי תמיד הם מרימים צעקה על אשר זכיונות ניתנים ליהודים. אך כי יימצא מי מהם, שיסכים להשקיע אף חלק קטן מכספו במפעל ציבורי שיש גם רווח בו, זאת לא ראינו אף פעם. נמצאו סוחרים סורים שלקחו מתורכיה זכיונות כעין זה של חמי טבריה, אך זה היה בכוונה מראש כדי למכרם לאחרים.

לא שקר טוענים בני הנוער, כי מראשי העומדים בתנועה הלאומית הערבית ישנם שהם סרסרים לקרקעות ליהודים. זה אמת. ואפילו מוסא קאזם לו ידע, כי יוכל להרוויח הרבה בסרסרו קרקעות ליהודים, לא היה נמנע מזה (בהתלוננו פעם באוזני על אשר היהודים החדשים לא התחשבו אתו אמר: הן אנכי עזרתי ליהודים בהיותי קאימקם ביפו בקניית אדמות המושבות).

יכול אמנם להיות, כי הצעירים שבהם יהיו יותר אנשי אידיאלים, אך לא יוכלו לשנות את טבעם, ודורות צריכים לעבור עד שייעשה עם בעל שוויון נפש לכל עבודה ציבורים לעם כזה, שיוכל להביא גם קורבנות לטובת הכלל שלו.

(ב) המקרים בחג’ז והעלייה של אבן־סעוד בתור פקטורים במצב בא"י.

הנה עבר כמה זמן למיום עלייה זו וטרם ראינו איזו פעולה שהיא מצדה בנוגע לא“י. המלך חוסין היה עוד שולח מפעם לפעם עזרה כספית לבעלי התנועה הלאומית הערבית בא”י. אבן סעוד איננו עושה גם זאת. ובכלל יש לו ולהנלווים אליו אידיאלים אחרים להילחם בעדם בתוך מחנה הערבים בעצמם.

(ג) ההתפתחות לפי הנראה של המצב בא"י במשך שלושים או ארבעים השנה הבאות בהתחשבות:

(א) העלייה היהודית.

(ב) גידול והתקדמות התושבים הערבים,

(ג) ההתפתחות הכלכלית של א"י.

קשה להיות חוזה חזיונות כמו בלמי⁴ או בעל “המסע לא”י בשנת ת“ת”⁵, אבל אם לדון עפ“י שמונה השנים האחרונות, עם כל המצבים השונים, שהיינו נתונים בהם, גם משברים גם הצלחות, נוכל להביט בביטחה אל העתיד, ולחשוב כי בסוף משך הזמן הנזכר נהיה הרוב בארץ. התפתחות התעשייה ע”י ריבוי כוח החשמל, התרבות העבודה ע“י ניצול ים־המלח, התרבות המבקרים ע”י בניין בתי מלון טובים, שישנה כבר התחלה לזאת, וע“י פיתוח חמי־טבריה, התרבות המסחר ע”י החוף שבחיפא, הטבת עבודת האדמה ע“י ההשקאה הרחבה של מפעל רוטנברג והזיבול ע”י ניצול ים־המלח – כל אלה יחד צריכים לתת בעתיד הקרוב את האפשרות לעלייה רחבה אל הארץ.

ומצד שני: כל מה שישכילו הערבים יותר, כל מה שיהיו יותר בני תרבות גם בכפרים – כן יגדלו וירבו גם צרכיהם – מה שיגדיל גם את המסחר.

(ד) הצעות מעשיות להטבת היחסים בין היהודים והערבים בזמן הנוכחי:

אחרי אשר לפי מה שביארתי למעלה יש לנו בעיקר עסק עם השכבה האינטיליגנטית של הערבים, חושב הנני, כי עלינו בעיקר למצוא הדרך אליה. דבר זה ייעשה בייחוד עי“ז שנרבה בנינו צעירים מלומדים, היודעים ערבית היטב. היה זמן שחשבנו, כי על הערבים ללמוד את לשוננו, אבל כל זמן שהם חזקים, שהם הרוב, וכל זמן שבפועל אינם מרגישים עדיין הצורך ללמוד עברית, עלינו לוותר מעט על הכבוד הלאומי וללכת אליהם כאשר עשה נביאם מוחמד כשלא רצה ההר ללכת אליו. וכן אינני חושש כלל להתבוללות צעירינו בערבים, העומדים במדרגה תרבותית הרבה יותר נמוכה מהם. אם יעלה בידי חרוצים מבין צעירינו לדעת היטב לשונם וספרותם ויהיה להם מה להגיד לערבים בנוגע לספרותם הם ובנוגע לתרבות הכללית – נשיג עי”ז הרבה מאד. הקשר החזק שבין האינטליגנציה המושלמית והנוצרית הערבית בא רק ע"י השכלת הנוצרים וידיעתם שפת המושלמים.

חושב הנני, כי המחלקה למדעי המזרח של מכללתנו (אשר בה צריך למנות גם לקטור ערבי מושלמי משכיל) תפעל הרבה בכיוון זה, ובייחוד אם ייכנסו שם גם מצעירי המזרח הספרדים.

הרצאות בערבית מצד יהודים לערבים, חגיגות אשר אליהן יוזמנו גם ערבים (כעין אלה שסידר לפעמים מר פרומקין השופט)⁶, ועיתון ספרותי מדעי טהור ערבי, אשר ייערך בידי יהודים משכילים מבלי שום תערובת של עניינים פוליטיים, עיתון יומי ערבי אשר בחלקו הגדול יהיה כללי, רק כשם שיביאו חדשות מארצות ערב יביאו גם חדשות בנוגע ליהודים, וכמובן חדשות הנותנות כבוד להן, וטיפוח חברתי מצד אחדים ממשכילינו, היודעים ערבית בנוגע לערבים – אלה הן ההצעות המעשיות, שלפי דעתי תביאנה תועלת גדולה לשיפור היחסים.

 

542. אל הד"ר י. ל. מאגנס    🔗

נויורק, ערב חג השבועות, תרפ"ט

לכבוד ידידי הנכבד הד"ר י. ל. מגנס קנצלר המכללה העברית ירושלם

ידידי הנכבד!

לפני שבועות אחדים הייתי בסנט־לואיס ושם נאמתי ב J.M.H.A. ע"ד “המכללה העברית בירושלם, התקדמותה ומצבה”.

בעוד חודש ימים הנני עוזב את אמריקה. בדרך כלל הצלחתי, אף כי לא באותה מידה שחשבתי שאצליח, כי אכן רבו בזמן האחרון הדרישות מארצות שונות. הנה מגרמניה ומאוסטריה פנו הנה לאסוף כספים להחזקת מוסדות התרבות הגבוהים אשר שם כמו ה־Hochschule בברלין, הסמינר בברסלוי, הסמינר בבודה־פשט, הסמינר בווינא, וכו'. מלבד עניין ה“ישיבות”, זהו עניין ההולך ומתרחב עד לבלי קץ. כל עיר בפולניה ובארצות הסמוכות לה, שיש בה איזו ישיבה קטנה, מיד באים הנה “גאונים” ו“מאורי הגולה” ומכריזים בעיתונות ע“ד הסכנה הצפויה למוסדם ה”יחיד במינו בעולם“. ויהודי אמריקני־רוסי, כשהוא שומע ע”ד סכנה כזו, מיד הוא נרתע ונענה. אף כי הוא בעצמו כבר רחוק מאוד מכל ענייני “ישיבה” בכל זאת זכר ימי ילדותו עולה מיד על לבו, זכרון הימים אשר בהם היתה חשיבות גדולה ל“ישיבה”, אף כי הוא בעצמו לא ביקר אותה מעולם. בכלל חפצים היהודים פה הרבה מאוד, כי היהדות תתקיים – שם, מעבר לאוקינוס…

אנכי אשהה באירופה בערך שבעה שבועות, וחפצתי מאד לדעת איפה תהיה השנה אסיפת הוועדה למכון למדעי היהדות ומתי תהיה. אולי אוכל לסדר נסיעתי באופן כזה שאוכל להיות נוכח בה גם השנה הזאת. –––

 

543. אל אשתו    🔗

בירשינגטון, חצר־כרמל, יום א' כ' תמוז תרפ"ט

––– מחר אסע לאוקספורד לסדר שם צילום כתב יד “אגרת יהודה בן קריש”, שהנני חפץ לפרסם (הוצאות הצילום נותנת המכללה שלנו). –––

פה בלונדון גמרתי עם מר פליקס ז’וזף⁷ ע"ד פרסום דיואן טודרוס אבולעפיה ממשוררי ספרד, אשר נשאר ממנו כתב־יד בכתבו של אבי מר ז’וזף זה. – – –

באתי בדברים אתו עוד בשנה שעברה בהיותי בלונדון, ועתה נגמר הדבר בהחלט. – –

* * *

 

544. אל אשתו    🔗

ציריך, יום ו' י“ז אב תרפ”ט

– – – ישיבות המכון למדעי היהדות היו תמול והיום וסידרנו העבודה לשנה הבאה.

להוועד שהנני מכונן פה בנוגע לסמינר יש לנו כבר די חברים מחשובי העדה וגם מעשיריה ויש תקווה גדולה. – – –

 

545. אל הד"ר י. ל. מאגנס, ציריך    🔗

קארלסבאד, כ“ג אב תרפ”ט

ידידי הנכבד,

מי מילל ומי פילל לנו בשבתנו במנוחה ביום ו' שעבר לדון על ענייני המכון למדעי היהדות, כי תבוא פתאום מהפכה כה גדולה בארצנו, מהפכה השואפת לעקור משורש כל עבודתנו בארץ! כל הידיעות המתפרסמות יום יום בעיתונות עשויות להרגיז די גם מי שעצבי ברזל לו.

רושם עגום עשתה ג“כ הידיעה, כי הפורעים השמידו את הספריות של חברינו הפרופ' קלויזנר והפרופ' אפשטין⁸ (וגם זו של עגנון). זהו מעשה ואנדאליות ומורה על הכוונה הרעה של הפורעים שלא רק אחרי הנפש שאפו כ”א גם אחרי קנייני הרוח שלנו. זה מצב נורא.

צער נוסף גרמה לי הידיעה ע“ד המחלה האנושה של ידידנו הגדול מרשל⁹ אחרי ראותנו כל גודלו בימים האחרונים. יתן ה' והבריא מהר הבראה שלמה, ושב לעבודתו הנחוצה כל כך לעמנו העני בגדולי המחשבה והמעשה. אהיה מכיר טובה לכ' אם יואיל להודיעני ע”ד מצב בריאותו, וג"כ את אדרסת כ' בימים הקרובים.

עם מר פליקס יוסף¹⁰ מלונדון גמרתי עניין פרסום הדיואן של טודרוס אבולעפיה אשר פירסם הד"ר גאסטר לפני שנתיים בצילום מכתב יד אביו בספרדית (שקשה מאד לקראו) ומבלי ניקוד ומבלי שום ביאור והערות והקדמה. אנכי אפרסמהו בהוצאה קריטית ובאותיות דפוס ובניקוד ואז יהיה דבר השווה לכל נפש לחכמים ומלומדים. זו תהיה עבודה מדעית חשובה לי לשנה הבאה מלבד העבודה בהוצאת אגרת אבן־קוריש שהיא הנסיון הראשון (לפי ידיעתי – בעולם בכלל) בתורת השוואת הלשונות. ההוצאה הראשונה של ברגס וגולדברג היא לקויה מאוד, ואנכי אפרסם מלבד הטקסט בערבית גם תירגום עברי לו.

את הספר הראשון מוציא מר יוסף ואת השני חושב הנני לפרסם בפובליקציות של המכללה.

אגב: ד"ר ברודי, אשר מסרתי לו לקריאה את “הרצאת הפתיחה” שלי, התפלא על אשר לא פרסמתיה עד כה בדפוס לתועלת המעוניינים בשירה הספרדית. – – –

 

546. אל הפרופ' ד"ר יוסף קלויזנר, תל אביב    🔗

ירושלם ד' תשרי תר"ץ

חברי וידידי נכבדי,

שבתי לארצנו יומיים לפני ר“ה. תיכף בבואי חפצתי לראותך ולהביע לך ולרעייתך הכבודה רגשי השתתפותי בצערכם והנה נודע לי כי אינכם בירושלם ורק תמול נודעה לי אדרסתך ע”י שמש המכללה והנני ממהר לכתוב אליך.

מעצמכם תבינו כמה הצטערנו אנכי ואשתי, אשר היתה אתי בקארלסבאד, לשמע האסון אשר קרה אתכם, ובייחוד בנוגע לספריתך ולכתביך, שיודע הנני כמה יקרים הם בעיניך מכל הון שבעולם. עוד זוכר הנני עת בואכם אל הארץ אחרי היציאה מארץ הדמים, כמה גדלה שמחתכם אז בהרגישכם עצמכם חופשים מכל הרדיפות ויושבים בארצנו אנו. והנה נהפכה לנו גם ארצנו לארץ דמים, וגלגל הפרעות עבר דוקא עליכם.

אך פה ישנה למצער הנחמה, כי אלה הם חבלי המשיח ויסורי הגאולה, והגאולה אכן בוא תבוא. עלינו להתחזק ולהתאמץ ולא להתיאש.

הד"ר קמינקא, שנפגשתי אתו בוינא, בקשני לדרוש בשלומך.

וגם אנכי ורעייתי הננו דורשים בשלומך ובשלום רעייתך, ויתן ה' והיתה שנה זו לכם שנת בניין הנהרסות ולא תוסיפו לדאבה עוד.

ידידך מכבדך

 

547. אל הד"ר אלכסנדר מ. דושקין, שיקאגו    🔗

ירושלם, י“ג בתשרי תר”ץ 17.10.29

ידידי יקירי וחביבי,

שבתי לארץ ישראל לפני כעשרה ימים אחרי כל ימי האפלה אשר היו בארץ ואחרי כל המקרים הנוראים שמעולם לא פיללנו, כי יוכלו לקרות אותנו דוקא בארצנו. נחמה קטנה היתה לי, כי בניין מוסדנו בית־המדרש למורים העברי הציל יותר מחמש מאות נפש מכל הסביבה של שכונת בית־הכרם ושכונות אחרות, שהן בקצה המערבי של העיר, ולולא הוא מי יודע כמה עשרות חללים נפלו עוד מאחינו בימי המאורעות. כולם התכנסו בימים ההם בכל חדרי הבית המבוצרים ותלמידי מוסדנו ואחרים מחברי ההגנה הגנו עם אנשי השכונות יחד על כולם.

כידוע לך טלגרף ועד בית־הכרם להוועד באמריקה ובקשהו למסור את תודות כל השכונה להאדון רוזנוואלד, אשר בעזרתו הוקם הבית, ומתפלא הנני על אשר מהאדון רוזנוואלד לא באה כל תשובה. כנגד זה שמחתי לראות, שהוא עומד בראש חברת העזרה התכופה לנוגעי המאורעות בארצנו, אבל חושב הנני, כי תרומתו, אשר פרסמו כי נתן חמשה ועשרים אלף דולר, היא קטנה מאוד לפי ערכו. ההנך חושב, כי יחסו לעבודתנו בארץ ישראל שונה מעט, או המאורעות האחרונים נתנוהו להחזיק בדעתו באופן עוד יותר חזק. האם אפשר…¹¹ הוסיף לתת עוד סכומים?

קראתי בעיתונות אתמול, שהוא נתן חמש מאות אלף דולר לסמינר התיאולוגי של שכטר בנויורק, ושמחתי לראות, כי בזמן האחרון התחיל לתת יותר לעניינים יהודיים. – – –

 

548. אל יצחק־לייב גולדברג    🔗

י“ב בחשון תר”ץ

לידידי היקר והנכבד, רב פעלים בתחיית עמנו וארצנו האדון י. ל. גולדברג תל־אביב

ידידי הנכבד,

בזה הנני בא להביע בפניך את רגשות השתתפותי בצערך באבדה הגדולה, אשר אבדה לך ולביתך, בנפול בנכם היקר חלל בימי הפרעות הנוראים, שהיו פה בחודש אב שעבר. אמנם הנני בא בזמן מאוחר מאוד, אבל לצערי בימי הוודע לי האסון הזה הייתי בחו“ל ומשך זמן רב גם אחרי שובי הנה לא ידעתי אם מקום מגורך בחו”ל. אך כאשר תבין מעצמך הסתער לבי ולב רעייתי על המקרה הנורא הזה. שמענו עד כמה גדלה גבורת לבך בשמעך מרחוק את הבשורה המכאיבה הזאת, בדעתך כי בנך נפלל חלל בחפצו להגן על אחרים, וזכרו יהיה שמור בקרב כל אלה הכואבים על שבר עמנו וארצנו בימים אשר חשבנו, כי הננו כל כך קרובים להשגת משאת נפשנו. עמדתך זאת ראויה לכל עברך של משך עשרות בשנים, אשר כולן שלשלת אחת של התעניינות גדולה ולקיחת חלק במידה מרובה בבניין ארצנו ובתחיית עמנו. בעבודתך זאת ובכבוד הגדול, אשר יכבד עמנו את זכר בנך, תמצא גם אתה, גם רעייתך הכבודה, נוחם ומרגוע.

ידידך מכבדך

 

549. אל אהרן ורדי, תל־אביב    🔗

ירושלם, י“ד בחשון תר”ץ

א. נ.

את מכתבו מיום ה 2.10 ומכתבו השני מיום 13.11 קיבלתי, ויסלח לי על אשר לא עניתיו עד כה לסיבת טרדותי המרובות בשובי הנה אחרי תקופה של יותר משנה אשר לא הייתי בארץ¹².

מימי ביקורו של הרצל בא"י זוכר הנני שני דברים:

א. אנוכי ועוד ארבעה או חמישה אנשים ביקרנו את הרצל בדירתו אשר התאכסן בה, וזהו בביתו של יונס מרקס, הקרוב לשער יפו בקרבת המרכז המסחרי החדש הנבנה עתה. אינני זוכר בדיוק אם באנו אליו אז בשם הספריה הלאומית או סתם בתור אחדים מהלאומיים בירושלים, אשר מצאנו לנחוץ להתראות אתו ולברכהו על הצלחתו ביחס להתראותו עם הקיסר וילהלם, שהיה אז בירושלם. אחרי הראיון הזה, בהיותי בשנת 1900 בחו“ל במשך זמן יותר מחצי שנה לרגלי תעמולתי לטובת בנין ביה”ס למל בירושלם, השתדלתי גם לטובת הספריה הלאומית והשגתי בלונדון את הסכומים הראשונים לטובת הבניין הזה. בעתון השבועי “די ולט”, שיצא אז בוינה, היתה בתוך כל גליון רובריקה מיוחדת של רשימת נדבות לטובת “די ילינ’שה ביבליאטעק צו ירוזלם”. אינני יודע למה קראו את בית־הספרים על שמי, אבל זוהי עובדה, אולי בשביל שהשתדלתי בשבילה. לפני שובי אז ירושלימה ביקרתי בחודש ניסן תרס"א גם את וינה ובהיותי שם ביקשתי מאת המנוח הרצל לקבוע לי זמן להתראות אתו, והוא קבע לי זמן במשרד עבודתו. מה שעניין אותי באותה שעה היתה העובדה, כי בחדרו ראיתי על שולחן גדול מונחת המפה הבולטת הגדולה של ארץ־ישראל. דיברתי אתו אז על אודות בית־הספרים ועל המצב אז בארץ־ישראל.

ב. בימי היות הרצל בירושלם הזמינהו מר שמואל ברוזה לבוא למוצא. נסע לשם יחד עם המנוח וולפסון, ומר ברוזה הזמינם לעלות אתו אל ההר, אשר עליו עומד עתה בית־ההבראה, ושם באותו החלק שהיה שייך לו (למר ברוזה) כיבד אותם בנטיעת שני אילנות, האחד עץ קפריס (ציפרסה)¹³ ובעץ תמר. לעץ הקפריס קראו אז בשם ארז וכך נתקבל השם “ארז הרצל”. וברוזה התכון בודאי לפסוק “צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה”. לפי מה ששמעתי מפי מר ברוזה היו רק שני אלה אתו שם בלי לוויית מי שהוא. גורלו של הארז ידוע, כי במשך שנים רבות היו הולכים מירושלם בתהלוכה אל מוצא ביום כ' סיון לבקר את העץ, אשר התפתח יפה מאוד והיה סמל נכון לחסנו ולגובה קומתו של המנוח הרצל. בימי המלחמה נעקר העץ ועד היום לא ידוע מי הוא שעקר אותו, אם זה היה ערבי או אחד מבני עמנו הקנאים, אשר לא סבלו את התהלוכה הזאת. ורק לפני זמן קצר שב האדון אוסישקין ייבדל לחיים ונטע עץ באותו המקום. העץ הראשון הנעקר נמסר אז לבצלאל, לבית הנכות, ואינני יודע אם הוא עדיין נמצא שם.

ברגשי כבוד

 

550. אל הוועד הלאומי, ירושלים    🔗

ירושלם, כ“ה חשוון תר”ץ

לכבוד האדונים י. בן־צבי וחיים סלומון חברי הנהלת הוועד הלאומי ירושלם

אדונים נכבדים,

בתשובה על מכתבכם אלי בשם הוועד הלאומי לכנס ישראל מיום כ"ג דנא (25.1. / מס' 5710) הנני מתכבד בזה להודות להוועד הלאומי על בחרו בי לחבר בוועדה המיוחדת לארגון כנסת ישראל.

ועם זה הנני מצטער להודיעכם, כי לרגלי עבודותי המרובות בשנה זו לא אוכל להשתתף בוועדה זו, אשר חשיבותה ותפקידה גדולים מאוד ודורשים עבודה רבה הרבה יותר מאשר אפשר לי כעת.

ברגשי כבוד

 

551. אל ז. הופיין    🔗

ירושלם, אור לי"ג כסלו (תר"ץ)

ידידי הנכבד האדון מ. הופיין,

בהתעניינות מרובה קראתי תשובותיך בפני ועדת החקירה¹⁴ והנני מרגיש לי לחובה להביע לך בתור יהודי רגשי ברכתי על הצלחתך הגדולה לטובת עניין תחייתנו בארצנו. ירבו כמותך בנותני התשובות מצדנו ויצאה צדקת משפטנו כאור בצהריים.

יישר כוחך!

 

552. אל חיים סלומון    🔗

ירושלם, ט“ו כסלו, תר”ץ

ידידי הנכבד מר חיים סלומון, פה.

את מכתבו מיום תמול קבלתי אמש ולצערי לא נפניתי לענותו תיכף, והנני עושה זאת עתה.

כ' מזמינני מטעם הציונים הכלליים חברי הוועד הלאומי להשתתף בתור חבר הוועד הלאומי מהאגף הזה.

מצטער הנני על כי היחס, אשר הראו לי חברינו בוועד הלאומי, שהם דווקא מהאגף הזה. צריכים למצער למחות כנגד העלבון שנעשה לאחד חבריהם הפעילים, ־ הביאני לידי החלטה לבלי התערב עוד בעניינים של פוליטיקה מפלגתית, שאיננה משוחררת מכל האינטריגות אשר קצה כבר נפשי בהן, והנני בוחר לי לשבת על התורה ועל העבודה, שבהם הנני מוצא לי סיפוק נפש הרבה יותר מכל הסיבוכים המפלגתיים.

נכון הנני בכל עת לעבוד כל עבודה שתוכל להביא תועלת לעמנו ובייחוד ליישובנו, וחפץ הייתי מאוד, כי יהיה לנו אגף מרכזי חזק ותקיף, אך לצערי רואה הנני מזה שנים רבות, כי מרכז זה הוא מורכב רק מפירורים פירורים, שהם כפירורי הכסף החי, שאינם מדבקים כ"א מתרוצצים ומתפוררים לסיבת התרבות הפניות האישיות דווקא באגף זה, ולכן אין לי שום תקווה בהצלחתו.

מקווה הנני, כי לא תשא עלי עוון על אשר דיברתי אליך בגלוי לב.

והנני ידידך מכבדך

 

553. אל הד"ר י. ל. מאגנס, ירושלים    🔗

(ירושלם) י“ט טבת, תר”ץ

א. נ.

בהיותי במצרים לפני שבועיים השתמשתי במקרה זה להמשיך עבודתי בגנזי מצרים שביד ידידי מר יעקב מוצרי, וגם לבקר את מר סילבירה בעל כתב היד של יצחק בן אברהם אבן עזרא היחיד בעולם.

דיברתי אתו שנית על מכירת כתב היד וממה שהבנתי מדבריו איננו עומד עוד על המחיר של אלף¹⁵ פונט (אף כי הביא לי דוגמות מכתבי יד אפילו של דף אחד לפעמים שנמכרו באנגליה בסכומים יותר גדולים – כנראה הוא מאסף ידיעות כאלה ־).

יכול להיות כי יסכים ל־250 פונט או אולי גם ל־200.

חפצתי לדעת אם אמשיך המו"מ אתו בשם המכללה כי אם לא תהיה האפשרות לכך מצדנו, אהיה מוכרח לצערי לפנות אל ששון או אחרי לרכשו על מנת לפרסמהו, ולא יתגלגל לידי אנשים כאלה שישאירוהו אצלם בתור דבר עתיק יחיד ולא יפורסם.

ברגשי כבוד מצויינים

דוד ילין

עלי להודיע ג“כ, כי לדעתי חסרים בכה”י דפים אחדים או אחד בסופו, וכנגד זה ישנם בסופו שירים יקרים למשוררינו הגדולים שלא נתפרסמו עדיין.

 

554. אל אברהם אברונין    🔗

ירושלם, כ“ה אייר תר”ץ

ידידי הנכבד מר אברונין,

את גליונות כתב־היד בצרוף מכתבו מיום כ“ג דנא קיבלתי, והנני שולח לכ' רצוף בזה המחאה ע”ס 8,200 לא"י בעד 82 השעות הרשומות אצל כ'.

נכון הנני לרשום שמו במקומות שרשם (א), כי אינני אוהב לקפח שכר מי שהוא, אף אם אפשר כי בשעה שהייתי עובר בעיון על השירים, הייתי גם אנכי מוצא איזה מתיקונים אלו. כי עד כה עברתי עליהם רק בחפזון, כדי להשוות את ההעתקה אל כתב היד ולא להתבונן בתוכן. – – –

 

555. אל אשתו    🔗

ברלין, יום ה' בערב. (יום ה' ד' אלול תר"ץ)

– – – אחה“צ הלכתי אל מקום אסיפת הוועד הפועל ושם מצאתי כל ידידי מארצות שונות. ויש עניין שלם. ד”ר וייצמן הפליט מפיו אמש, כי א"י לא תהיה מדינה יהודית וכל הקהל כמרקחה. הערב צריכה להיות האסיפה האחרונה ונראה מה יצא מזה.

בינתיים הספקתי לדבר עם רופאיזן, ראש הציונים בצ’כוסלובקיה שהוא גם חבר הועה“פ¹⁶, ע”ד סידור מגבית לשם הסמינר, לאסוף במשך שלוש שנים אלף לי"ש, והוא קיבל עליו להתעניין בדבר הזה.

הד"ר אולמן¹⁷ פה וישוב בוודאי מחר או ביום א' ותוכלי לשמוע מפיו המשך המשא־ומתן, כי חפץ הנני, שימנו אותו לעניין הזה. – – –

 

556. אל יחזקאל דנין (סוחובולסקי)    🔗

פאריז, ערב ראש השנה תרצ"א

– – – בדבר הצעתך בחיבור מחברת בערבית לברר לערבים עמדתנו בארץ ועד כמה הננו מביאים תועלת להם, כמובן כל מה שייעשה בכיוון זה יביא תועלת, אך תיכף אח"ז יבואו הנוצרים הרשעים כעורך הפלשתין וחבריו ויבטלו בדברי שקר גמור כל מה שנכתב.

א) את זכותנו עפ"י התורה לא יקבלו המושלמים, שאינם מאמינים בתורתנו ואומרים כי עזרא זייף את תורת משה.

ב) הם אינם באים בטענה שכבשו את הארץ כ"א בזו שהם יושבים בארץ זה יותר מאלף שנים, ואין לדמות זה אל כיבוש האנגלים. האנגלים כבשו את ממשלת תורכיה, אך לא את תושבי הארץ, לעשות בהם כסנחריב להגלותם ולהושיב אחרים תחתם.

ג) הטענה שכל עם יוכל לחשוב את הארץ שלו. אבל אנו איננו חפצים להסכים לשיטת ארץ דו־לאומית וצועקים כי היא רק לנו.

ד) הטענה כי כל העמים שולחים אותנו לא"י איננה טענה בנוגע לערבים, כי אין הם מחויבים לסבול (כפי מה שהם אומרים) מזה שהעמים אינם אוהבים אותנו.

ה) הטענה שהערבים יכולים ללכת למקום אחר איננה טענה לאלה שהם ואבותיהם ואבות אבותיהם ישבו במקום הזה ופתאום אומרים להם לכו אל ארץ אחרת, כמה צועקים אנחנו על העמים, שגרשו אותנו אפילו מארצות גלותנו.

ו) ההסברה כנגד הנוצרים בדברים שבדפוס היא מסוכנת, כי תיכף ישתמשו בזה העיתונים הנוצרים להתנפל עלינו, כאשר עשו אחרי הרצאות של פרופ' יהודה, אשר רק רמז בה על מה שעשו הנוצרים למושלמים בספרד. – – –

 

557. אל דוד תדהר¹⁸, קהיר    🔗

וינא, ח' תשרי תרצ"א

– – – תודה לך על הפצת נאומי¹⁹ ועל השתדלותך, כי יקובל בעיתונות הערבית.

קיבלתי מירושלם קטעי המוקטם, אשר בהם באו נאומי ותשובת השיך אלתפתזאל, שהיתה חלשה מאד. אם אפשר לך עוד שתשלח לי עוד העתקה משני אלה אהיה אסיר תודה לך, כי את ההם לקח אחד ידידי היודע ערבית.

אינני יודע אם שלחו לך מירושלם איזה מאות נוסחות ממאמרי לחלקם בין חברי הפרלמנט והסינאט כאשר חשבת. – – –

 

558. אל הד"ר י. ל. מאגנס, ירושלים    🔗

(ירושלם) ט' חשוון תרצ"א

– – – בווינא, ובעיקר באייזנשטט אשר בבורגן־לנד, נמצא אחד מידידי הטובים, הוא מר שנדור וולף. הוא איש עשיר ועוסק על חשבונו בחפירות במחוז מגורו בסביבות אייזנשטט, ובמשך עשרות בשנים הוא עוסק באסיפת עתיקות בכלל ועתיקות יהודיות בפרט. לו בביתו, המכיל חדרים רבים, בית־נכות מצויין ועשיר מאוד בתוכן כללי ויהודי, גם ספריה ארכיאולוגית מצויינה. הוא אוהב את א"י וביקר כבר פעם את הארץ. הוא רווק ואינני יודע אם מי שהוא מבני משפחתו הגדולה יתעניין אחריו באוסף הזה, והוא יקדישנו בוודאי או לממשלה או מי יודע לאיזה מוסד אקדימי.

חושב הנני, כי כדאי הדבר לבוא אתו בדברים על זה שלמצער את החלק היהודי של בית־נכותו, וחלק ספרייתו העוסק בארכיאולוגיה של א"י ושל המזרח בכלל יקדיש לאחר מותו למוסדנו.

אנכי אוכל להתחיל בדבר הצעה זו, אך יידרש, כי בהיות כ' באירופה ובייחוד בווינא יבקרהו (הוא מכניס אורחים בעין יפה מאוד) ויתבונן באוסף וימלא אחרי דברי.

מלבד זאת אוכל לבשרהו, כי בהיותי בלונדון התראיתי עם האחים יוסף בני שאול עבדאלה יוסף מהונקונג, אשר גאסטר וקרויז הוציאו שלושה מספריו ואשר אנכי מפרסם עתה את דיואן טודרוס עבולעפיה על הוצאתם. וכאשר התגלגלו הדברים על ספריית אביהם, הנמצאת בבית הכנסת בהונקונג, הצעתי לפניהם, כי ישלחוה ירושלמה אל ספרייתנו, והם הסכימו לזה.

כך הסכים אחד מהם לקנות על חשבונו (אחרי שדיברתי אתם על זאת) את כתב היד של דיואן יצחק בנו של אברהם בן עזרא, הנמצא במצרים, ולתתו במתנה למוסדנו. ועתה שבתי לנהל משא ומתן עם מר סילבירה אשר במצרים בנידון זה.

לפני נסיעתי לאירופה כתבתי אל כ' בעניין הקונקורדנציה לשירה הספרדית וביקשתיו לקבוע לי זמן להתראות אתו. אך אז לא הספיק כנראה הזמן לזה לפני נסיעתי, ואבקשהו לעשות זאת עתה ולהודיעני על דבר הזמן המתאים לו.

הנני מתכבד לשלוח אליו את החוברת של מחקר שירי הנגיד אשר פירסמתי ב“אמנות”. בקרוב תצא החוברת השניה.

עם החוברת הנני שולח גם נאום הגנתי בעניין הכותל המערבי.

ברגשי כבוד וידידות

 

559. אל יעקב מוצרי, קאהיר    🔗

ירושלם כ“ה בכסלו תרצ”א 15/12/30

ידידי הנכבד מאד, האדון יעקב מוצרי קהירו

את מכתבך החביב מיום ה־26 לנובמבר קיבלתי בזמנו, ושמחתי מאד לדבריך בנוגע ליחסך אלי בשעה שאבוא בעירכם. יודע הנני היטב את מידת הכנסת אורחים, שהנך מקיים בי ברוח נדיבה, זאת חביבותך הגדולה לכל עבודותי. הפעם לא יכולתי למלא רצוני ולבוא לחנוכה, כי ראיתי שלא יספיק זמן החופש למלא את תעודת נסיעתי העיקרית ודחיתי אותה לחופש שלפני חג הפסח, אשר אז אוכל להישאר במצרים כשבועיים בערך.

ואחרי אשר נתגלגלו הדברים על אודות נסיעתי, הנני מוצא לנכון לדבר אתך בנוגע לתכלית, אשר שמתי לי בנסיעה הזאת. התכלית היא לשתף גם את היהדות שבמצרים במפעל בניין בית־המדרש למורים העברי בירושלם. כי סוף סוף לא תשתתף הגולה הרחוקה שבאמריקה ושבאירופה בסכומים גדולים וענקיים לטובת המפעל הזה, והיהדות המצרית, הסופרת אף היא מספר הגון של יהודים עשירים, תעמוד לגמרי מנגד. לא אדבר על הנדבות הגדולות שהשגתי באמריקה. אגיד רק זאת, כי באירופה עלה בידי להשיג מספר ידוע של מתנדבים, אשר כל אחד מהם נדב לבניין אלף דולר (אז מאתיים פונט). אחדים מהם שילמו את הסכום בפעם אחת ואחרים בתרומות שנתיות, במשך שנתיים או שלוש או ארבע. חפצתי מאוד להשיג לכל הפחות במצרים את הסכום של אלף פונט בקהירו ובאלכסנדריה. ואינני חושב, שלא יימצאו בשתי הערים האלה חמישה אנשים, אשר יתנו סכום כאותו הסכום הרשום למעלה, או עשרה אנשים, אשר כל אחד מהם יתן את החצי. ולמה אכחד ולא אגיד את כל אשר בלבי: כי גם אותך ואת משפחתך הכבודה הנני כולל בין הנדיבים האלה. והייתי שמח מאד לו יכולתי תיכף בבואי מצרימה להכריז על הנדבה הראשונה שלך, ידידי יקירי, ומשפחתך. כי הדבר הזה היה בוודאי מועיל הרבה להצלחת תעודת נסיעתי. (בין בני משפחתך הנני חושב, כמובן, את גיסך הנכבד האדון אלכסנדר, אשר שמחתי לראותו בפעם האחרונה לפני חודשים, בבית הגברת פלורה ששון).

בדואר הזה הנני שולח אליך את המחברת השניה למבחר שירי שמואל הנגיד ומקווה הנני, כי תמצא חן בעיניך.

ובזה הנני אומר לך ולרעייתך הכבודה שלום רב מקרב הלב

ידידך מכבדך

 

560. אל אשתו איטה    🔗

באניה קרוב לטרייסט יום ב' ו' אב תרצ"א בבוקר

– – – ע“י מר נובומייסקי, הנוסע אתנו הוא ואשתו, “עשיתי הכרות” עם וזיר עיראק, הנוסע אתנו ג"כ, כדי להילוות אל פיצל בלונדון, ושמח מאוד למצוא מי שיוכל לדבר אתו בערבית. הוא בעצמו מדבר גם צרפתית, אך אשתו מדברת רק ערבית ותורכית והיא משתעממת מבלי יכולת לדבר רק עם אישה ועם בנם הקטן (כבן עשר), שלקחו אתם למען השאירהו בלונדון, כדי לקבל חינוך אנגלי טהור. זהו מהלך המחשבה של החלש על התקיף ממנו.

היתה לנו שיחה ארוכה, ודיברנו גם על היחסים שבין היהודים והערבים, והוא אמר, כי היה שמח מאוד לו באו יהודים עם הונם וכשרונותיהם אל עירק, כי אז היתה מתפתחת יותר.

ביררתי לו את השגיאה משני הצדדים תיכף אחרי הכיבוש, וכי עתה יודעים כבר היהודים מהו המצב הנכון ומה יש להם לקוות, וגם הערבים המבינים רואים כי לא כפחדם כן הוא, ועוד יבוא זמן שנתאחד יחד בעבודה לקידמת הארץ ולפיתוח הרוח השמית. – – –

אמש הראה אנגלי מפקידי הממשלה בירושלם תמונות בראינע מא"י ומעבר הירדן. זה ארך יותר מחצי שעה, ומעניין הדבר כי בכל התמונות האלה אין אף תמונה של איזה דבר יהודי. הכל ערבים וערבים (תהלוכת נבי מוסא ועוד כאלה), כאילו אין אף יהודי אחד בארץ. אלה הם אמצעי הרשעות של פקידי הממשלה השלטת בנו. ואנכי אמרתי לקפיטן היושב על ידי, כי גם זה לא יועילם ואנחנו נעשה דרכנו אם ירצו ואם ימאנו. –––

 

561. אל אשתו    🔗

מאנבאך, מעון השקט, יום ד' כ“ב אב תרצ”א

––– לציריך הגעתי בשבוע שעבר ביום ד' בערב מבלי דעת איפה תהיה אסיפת המכון ובאיזו שעה ביום ה'. למחרת תלפנתי אל הרץ²⁰ ונודע לי, כי הישיבה תהיה באחד אולמי המכללה של ציריך בשעה 10 בבוקר. –––

בשעה הקבועה הייתי במכללה, ולאט לאט באו הרב הרץ, סוקולוב, ביכלר, דייכס²¹, רוט²² (לונדון) ליבר (פריז), מאגנס (ירושלם) צייטלין (אמריקה)²³, ד"ר ברוידא (לודז)²⁴, והרב הסינטור רובינשטיין (וילנא)²⁵. – הרב ישראל לוי לא בא מפני חולשתו. אוסישקין וביאליק לא באו, ומגרמניה לא בא אף אחד מפני גזירת מאה המרק שצריך לשלם כל גרמני היוצא מגרמניה.

ובכן היתה הישיבה קטועה כבר עפ“י מספר המשתתפים בה. אך עוד יותר מזה עפ”י תוכנה.

ישבנו ודנו לפני הצהרים ואחרי הצהריים (בשעה 7 נסגרה האסיפה) והתשובה על כל ההצעות מירושלם ומצד הנאספים היתה תמיד non possumus – אינם יכולים.

מאגנס מסר דו“ח על עבודת המכון ועל תוצאות נסיעתו. ויוצא, כי עלינו לשמוח מאד אם נוכל לקיים מה שיש כבר אחרי קיצוצים במשכורת. וכנראה פעל זה גם על עניינים, שאינם דורשים הוצאה חדשה, כגון למסור איזה מקצועות חדשים לאלה שהם מורים כבר במכון (הסטוריה של ימי הבית השני לקלויזנר, תנך לסגל, וספרות רבנית לאסף). על כל אלה באה התשובה: אין לחדש! יישארו הדברים כמו שהיו. ויצא, כי אחרי האסיפה אמרתי אנכי קדיש עליה, בהיות כי באותו ערב היה היא”צ²⁶ של שלמה ז"ל והתפללתי שם תפילת ערבית בציבור. – – –

שכחתי לספר כי בפתיחת האסיפה היה נוכח הרקטור של המכללה, והרב הרץ דיבר דברים אחדים לכבודו והוא ענה בדברים חמים. – – –

בערב ישבתי במשך שעות אחדות לסדר הרצאתי לקונגרס האורינטליסטים בצרפתית ובשעה 11 וחצי מסרתיה למר ליבר למען יעבור עליה ויתקן מה שדורש תיקון וישיבנה לי אח“כ ע”י הדואר.

 

562. אל אשתו    🔗

קובלנץ, אור ליום ג' כ“ז אב תרצ”א

איטל יקירתי ואהובת נפשי,

– – – בהיותי ביום ו' בציריך ביקרתי את הריקטור של האוניברסיטה שם (הפרופ' קהלר), שדיבר בשעת פתיחת אסיפתנו. הוא העוסק בסידור ההוצאה החדשה של מילון גזניוס. הוא קרא דברים, שחידשתי בהוראות המלים, וישתמש בהם. הראני גם מאמר, שכתב פרופיסור אחד על המיבטא “עדי אובד”, ממש מה שכתבתי אנכי על זה במאמרי על ההוראות הנשכחות לשרשים תנכיים, ואמר לי כי יודיעהו, כי אנכי קידמתיו בזה. – – –

 

563. אל אשתו    🔗

ברלין, יום ג' ה' אלול תרצ"א 18.8.31

ובכן הנני בברלין זה כחמישה ימים ואשהה פה כנראה עד יום ה' בצהריים ואז אסע לונדונה ואגיע שם ביום ו' בבוקר.

מקובלנץ, אשר שם לנתי בלילה אחרי היותי בסיין, נסעתי לקלן ושם התעכבתי יום וחצי, אך לא השגתי שם כלום לע"ע, רק תקוות לימים הבאים, ואולי יעשו שם דבר בלשכת בני ברית. – – –

פה בברלין הזמנות אינן חסרות. וגם הרצאה איננה חסרה, ומחר בערב ארצה בבית־העם על שלמה בן גבירול.

ע“י הרב סלומונסקי השגתי מאיש אחד 500 מרק, וזה עתה השגתי מוואסרמן ג”כ 500 מרק, (ואמר: זו לא הפעם האחרונה) ומקווה הנני להשיג מחר מיזראל הסך 1500, שהתחייב לשלם בשנה זו, ועוד סכומים אחדים.

אמנם אין לקוות עתה מגרמניה תוצאות מזהירות, ופינס²⁷ אומר כי אם יעלה בידי להשיג מה שהוא בברלין יתחיל להאמין בניסים. – – –

השבוע קיבלתי ממזכירות הקונגרס של המזרחנים את רשימת המרצים וההרצאות שם, ומצאתי אחדים ממכירי: קוהוט, אולברייט, דיכס, צייטלין מדרופסי קולג' שמואל קרויז²⁸ מווינא ועוד. גם הרצאתי נרשמה כבר. – – –

 

564. אל אשתו    🔗

אמשטרדם, א' דסליחות תרצ"א

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

היום קידמו עיני אשמורות בחפצי להיות באמשטרדם הקהילה העתיקה בבית הכנסת באמירת הסליחות. לא ידעתי בדיוק זמן הקריאה, ובשמעי בבוקר השכם איש אומר בחדר השני המלה “סליחות” (אינני יודע אם זה היה באמת כך או רק נדמה לי) הקיצותי והנה השעה כבר 5 וחצי, וכבר²⁹ מיהרתי ורחצתי והתלבשתי והלכתי. עברתי ברחוב בשעה קדומה זו ונעים היה ללכת בשעה שפוגשים רק אנשים מעטים, המשכימים ללכת לפעלם, ופה ושם עוברת מכונית ברחובות השוממים. הגעתי אל רחוב בתי הכנסת, והנה המנורות מאירות כבר, אך איש אין עדיין. נכנסתי אל ביהכנ"ס הראשי וגם בו אין איש, ורק בשעה 6 ורבע התחילו לבוא ובשש וחצי התחילו לקרוא הסליחות. נפגשתי שם עם מר זליגמן, בעל הספריה העשירה מאוד בספרים יקרים, ועם הרב האגודי אונדרויזר, שביקשני לבקרהו.

תמול התפללתי תפילת המנחה בביהכנ“ס הגדול של הספרדים, שנבנה בשנת ביתך ז”א לפני מאתיים וששים שנה, ואשר בו קשורים זכרונות שפינוזה ואוריאל דקוסטה. הבית גדול ורם, אך פשוט לגמרי. החלונות גדולים וגבוהים, אך אין שם זכוכית־צבעונים. הספסלים הם כמו אלה שבבתי הכנסת שבעירנו אצל הספרדים ובשני קצות הספסל ובאמצעו בראש המשענת כנים לנרות שעווה, כי אין מדליקים בביכנ"ס זה מנורות חשמל, והכל נשאר במצבו הקדום. החזנים והרב לבושים גרביים ארוכים ומכנסיים קצרים ובראשם כובעים בשפות רחבות, גם מעיליהם קצרים ובזה הם נראים כפרשי ספרד. את טליתם הם מעלים עד מעל לראשם. והקריאה והניגון ספרדים טהורים. רובם בכובעי־גלילם לראשם.

ביום ה' בערב עזבתי את לונדון. תוצאות ישיבותי שם לא היו מזהירות. פה ושם יכולתי להשיג 35 פונט והבטחה גמורה לשלושים לא"י מצד חברת “תרבות” לתמיכת התלמידים. – – –

פה בהולנד יכול להיות, כי אשיג איזה סכום. אשתדל לראות את יקובוס קן בהאג. ואולי יתייסד פה ועד קטן. – – –

מחר אסע להאג ולליידן, ומחרתיים אקרא הרצאתי. שם אפגש עם ידידים ומכירים מארצות שונות. – – –

 

565. אל אשתו    🔗

ברכבת בין הרלם לרוטרדם, יום ד' כ“ו אלול תרצ”א

– – – הערב אני נוסע פאריזה.

בקונגרס³⁰ הרציתי אתמול והיו נוכחים שם מלומדים שונים ומצדדים שונים שמעתי בשבח הרצאתי. בואר³¹ (של ס' הדקדוק הגדול בואר־וליאנדר) ביקשני לשלוח אליו העתקה ממני למען יעבור עליה בעיון, כי אם תקובל דעתי אז יביאוה בכל ספרי הדקדוק שיצאו מעתה והלאה.

הייתי אמש מוזמן אצל יקובוס קן לארוחת הערב (אחרי שהזמינני לפני זה לארוחת הערב בליל שלשום) יחד עם מאיר וביליג³² ואנשים רבים עם נשיהם ממכיריו, והנה נגשה אלי גברת וברכתני להצלחתי בהרצאתי אשר שמעה. שמחה מאד כי דיברתי רגעים אחדים כעין הקדמה בעברית, וגם על הרצאתי בצרפתית. ואנכי לא האמנתי כי אשה, אשר כנראה היא מה־haute vollèe ³³ תתעניין לבוא לשמוע הרצאה על עניין דקדוק. גם ון־דן־ברג, העשיר הגדול שנתן בבאזל אלף לי“ש להסתדרות הציונית, בא לשמוע הרצאתי והזמינני לביתו תמול אחה”צ והבטיחני כי בראשית השנה הבאה (1931) יתעניין בסמינר (בטוח הנני כי לכל הפחות יתן מאתיים לי"ש). היום כיבדני הפרופיסור פלש, היו"ר של המחלקה לשפות המזרח ולמדע המזרח, להיות יושב ראש הישיבה, אשר בה דיברו ארבעה חכמים וביניהם גם פרופ' בואר. גמרתי הנהלת הישיבה בצהרים ותיכף נסעתי להרלם להתראות עם הרב דה־וריס אשר ביקר במוסדנו לפני ירחים אחדים. מצאתיו, דיברתי אתו והבטיחני כי תיכף אחרי החגים ישתדל לאסוף בעדתו.

יום ד' לפנות ערב.

הייתי ברוטרדם. ביקרתי את הרב דודס, חתנו של הרב פויכטוואנג מווינא. חותנו כתב אליו על אודותי עפ“י בקשתי. אשתו מכירה את אהובה³⁴ ובקשתני לדרוש בשלומה. הוא קרא אליו את ראש הציונים השופט פרנק ודיברנו יחד והבטיחוני לעשות גם מצדם כל מה שאפשר אחרי שאשלח אליהם יותר פרטים ע”ד המוסד. הם יתקשרו גם עם הוועד שיסדתי באמשטרדם ויסדרו פעולה משותפת. באמשטרדם חברי הועד הם ד“ר ון ריאלטה (שהיה בביתנו) ד”ר קהן (גם הוא היה בביתנו עם אשתו ושניהם דורשים בשלומך), הרב קופנהגן, מר אנדרי הרצברג ומר הוגו פרינס.

עתה אראה מה אשיג בפאריז. ובזה הנני שולח אליך עוד הפעם ברכות השנה. כתבי אלי לאלכסנדיה. – – –

 

566. ³⁵ אל אשר ברש, תל־אביב    🔗

ירושלם ו' אדר ב' תרצ"ב

א.נ.

את מכתבך מיום תמול קיבלתי ומתפלא הנני על החוצפה אשר, כנראה מהתלגרמה שקיבלתי, העיזו אנשים באמריקה להגיד, כי אנכי קיבלתי להיות בוועד יודישיסטי לחוג חגיגה לכבוד בריינין, שמכר נפשו לסובייטים. בתשובתך מחה נא בכל המרץ האפשרי בשמי כנגד הנחה כזאת.

ברגשי כבוד והוקרה

 

567. אל הרב י. הרץ, לונדון    🔗

(ירושלם) כ“ו אדר שני תרצ”ב

לכבוד ידידי הרה“ג הנכבד מוהר”ר ד“ר יוסף הרץ, הרב הראשי למדינות בריטניה ויו”ר ועד הנהלת המכון למדעי היהדות.

ידידי הרב הנכבד,

היום הנני מתכבד לשלוח אל רומעכ"ת את הספר “גן המשלים והחידות” לטדרוס הלוי אבו־אל־עאפיה בתור תוצאת אחת עבודותי החשובות בשירת ספרד במשך שלוש השנים האחרונות.

במבוא ובחלק הביאורים וההערות יראה רומעכ"ת מה היתה עבודתי בפירסום ספר זה, בשתפי בעבודתי גם יתר חכמי דורנו בעלי מקצוע זה.

מקווה הנני, כי רומעכ"ת ימצא עניין בספר חשוב זה.

ידידו מכבדו ופורש שלומו כל הימים

 

568. אל אשתו    🔗

אלכסנדריה, ב' ניסן תרצ"ב

– – – אמש היתה הרצאתי (בצרפתית) בישיבת הרב פרטו³⁶. הוא פירסם דבר הרצאתי בעיתון היומי “לה רפורם”, וכן שלח הזמנות לאנשים שונים (רצופה בזה הזמנה אחת), ובאו רבים שמילאו את אולם הישיבה ושני החדרים אשר בצדה. דיברתי שעה וחצי, והרצאתי הצליחה הרבה.

אמש והיום בבוקר התפללתי בביהכנ“ס ביום השנה של בננו שמריה ז”ל.

מר ששון הלך תמול אתי אל אחדים מידידיו והשגתי מהם איזה סכומים, וגם המכונית שלו העמיד לנסיעותי. – – –

 

569. אל מערכת “הארץ”    🔗

תל־אביב, כ“ז ניסן תרצ”ב

לכבוד מערכת “הארץ”

בגליון עתונכם של היום נזכרה בחדשות תל־אביב ויפו הרצאתי בתערוכת העתונות הארץ־ישראלית ונזכרו שני השמות של סלומון ובן־יהודה בלבד. מצטער הנני על אשר כותב הרשימה לא הזכיר את המנוח ישראל דב פרומקין אשר עיתונו “החבצלת” היה, כפי שהזכרתי, העתון היחיד שהאריך עשרות בשנים בשמו שניתן לו מראשית היוצרו באותה השנה שנוצר “הלבנון” (תרכ"ג), ואשר העורך והעתון היו כ"כ נחשבים כגוף אחד עד כי הירושלמים לא קראו את העורך בשמו או בשם משפחתו כי אם “דר חבצלת”. דברתי על כל עורכי העתונים הקדומים למן ספיר וסלומון ובריל ומיכל כהן וזוסמן וחיים פרס בעל “שערי ציון”, אשר במשך זמן עמד על המשמר להילחם לכל הדרוש תיקון, ועד בן־יהודה שנתן כיוון חדש לעיתונו.

שם כולם צריך להשאר לברכה בדברי ימי עיתונותנו הארץ־ישראלית, כי היו ראשוני הלוחמים בעד התקון והקידמה בישוב הישן.

דוד ילין

 

570. אל הפרופ' אלכסנדר מארקס, ניו־יורק    🔗

ירושלם, כ“ח ניסן תרצ”ב

ידידי החכם הנכבד והנעלה פרופ' ד"ר אלכסנדר מרקס,

ברוך שהחייני לגמור בדפוס את החלק הראשון של דיואן טדרוס אבו אל עאפיה, שהנני שולח אל כבודו היום בתור הכרת טובה לי בהשגת צילומי כתבי יד אלקן אדלר אשר בספריית מוסדכם החשוב אשר הזכרתי בהקדמתי גם אותם וגם תודתי לכ'.

יזכה כ' להיות תמיד לעזר ולהועיל לכל החפצים להפיץ ספרות שפתנו ושירתה, וכל הנהנים בעזרתו יברכוהו על זאת תמיד.

ובזה הנני ידידו מכבדו ודורש שלומו

דוד ילין

הנני שולח עוד נוסחה לספריית המוסד שלכם, אשר יואיל בטובו להראותה גם את ידידנו הד"ר כורש אדלר, שהנני דורש בשלומו גם הוא.

 

571. אל הד"ר שמעון ברנשטיין, ניו־יורק    🔗

ידידי נכבדי,

בתודה רבה קיבלתי את שני ספריך החשובים אשר הואלת לשלוח אלי: דיואן עמנואל פרנסיס, ושירי יהודה די מודינא. והנני מאחל לך להוסיף לחשוף מטמוני מסתרים ולהוציאם לאור עולם לתועלת כל המעוניינים בשירה העברית של ימי הביניים.

חפצתי מזה זמן רב לשלוח אליך את דיואן אבולעפיה שפירסמתי, אך ידידנו ר' מיכל רבינוביץ אמר לי, כי כבר שלח אליך נוסחה אחת מהספר לפני הגידי לו זאת ואין צורך לשלוח שני. בצאת החלק השני לאור לא אתנהו לשלוח אליך מצדו ושלחתי אנכי.

את דברי ביקורתך ב“העולם” קראתי³⁷, ואף כי יש לי הרבה מה לענות, כבשתי דברי, בדעתי, כי גם אנכי בהערותי לאחדים מהשירים, שפירסמת אתה משירי

משורר זה, ביקרתי רבות מהערותיך, אולי בטון חריף יותר מדי, אך כנגד זה הצדקתי הרבה מהן במקום שמצאתי כי נכונות הן. בכל אופן חושב הנני, כי אחרי כל העמל והטורח הרב שהשקעתי בספר זה, ואחרי כל הביאור המפורט, שנתתי לדברי המשורר אשר רבים מאד מגדולי חכמינו היללוהו, לא היה ראוי לאמר כי “איכזב הספר אכזבה רבה” את קוראיו.

איך שיהיה, חזק ואמץ בעבודתך וגלה נסתרות מספרותנו.

ידידך מכבדך

 

572. אל מערכת “הארץ”    🔗

ירושלם, כ“ד אלול, תרצ”ב

לכבוד מערכת “הארץ”

תל־אביב

א.נ.

בגליון “הארץ” של היום באה בצד הודעה בנוגע למנגינה חדשה אשר חוברה להימנון הלאומי “התקוה” ולהפגנת מנגינה זו בליל ג' זה ע“י מקהלת האופרה הא”י באולם “אהל שם”.

לדעתי יש בכל הענין הזה שגיאה דגולה ונסיון לפורר איחוד לאומי.

עוד לא שמענו שבאיזה מקום שהוא יחליפו מנגינה של המנון לאומי. המנגינה תוכל להיות טובה או רעה, כשם שהשיר עצמו יכול להיות טוב או פחות מטוב, אך מכיון שקובלו פעם אחת מצד העם כולו המשתמש בם, נהיו לקניין העם ואין לשנות בהם.

שירת “התקוה” היתה לה הזכות הגדולה מאד שנתקבלה בכל תפוצות ישראל בתור הימנון לאומי. שרים אותו בכל קיבוץ רשמי, בכל מאורע רשמי. לשמעה קמים שרים ורוזנים שלא מבני עמנו, ואיך אפשר לבוא עתה ולשנות?

התוצאה מזה תהיה כי כאשר ישירו את שיר “התקוה” ישירו אלה בניגון זה ואלה בניגון המקובל. ואם היתה לנו למצער אחדות בבדבר אחד נבוא בידים ונקרענה!

אם חיבר מי שהוא מנגינה יפה יתאימנה לאיזה מן השירים שהוא רוצה, אך לא אל ההימנון הלאומי.

ובהזדמנות זאת אמרתי להעיר על דבר אחד בשיר הזה, והוא עניין השורה השניה בפיסקה הראשונה.

המחבר כתב כידוע:

עוד לא אבדה תקותנו

התקוה הנושנה

לשוב לארץ אבותינו

עיר בה דוד וחנה.

והנה באו בא"י, אשר היושבים בה כבר שבו לארץ אבותינו, ושינו את שלש השורות האחרונות בצורה זו:

עוד לא אבדה תקותנו

התקוה שנות אלפים

להיות עם חפשי בארצנו

ארץ ציון וירושלם.

לכתחילה, מפני הטעם הנזכר, לא היה צריך לשנות כלל, כי בדברנו על החזרה לא“י אין כונתנו עלינו היושבים בא”י, כ"א על העם כלו שעוד טרם שב. אבל אם כבר שינו, הן היה צריך לשנות באופן שלא יהיה שיבוש גס כנגד חוקי הלשון ושימושה, והמבטא “התקוה שנות אלפים” הוא שיבוש כזה, כי הכונה בשם “התקוה” היא הסמיכות והצורה צורת הנפרד. שיבוש זה בא אמנם מפני המשקל לנגינה, כי במלת “תקות” תחסר הברה אחת, אך הוא צורם תמיד את אוזן היודע עברית. שגיאה גסה בהימנון לאומי היא חרפה לאומית.

חושב הנני כי במקום מלת “התקוה” צריכות לבוא שתי המלים “זאת תקות” (זאת תקות שנות אלפים) והשגיאה כליל תחלוף.

צריכים השרים אותה להתרגל לשיר ככה ואין כל קושי בזה.

דוד ילין