“קרן חזות” הוא ספר של נקיטת עמדה. אין נקיטת עמדה בלא הבחנה ביקרתית ובלא ראיה נתחונית – משמע שזה ספר של חזות־דברים וגילוי־פנים באספקלריה של ביקורת ועל דרך הנתחון.
אבל עיסה זו, שרדיתי פתים פתים מעל גחלי בפרקי־זמן שונים, המקפלים תחתיהם עשרות־שנים – עליה רשאי אני להעיד שזאת אינה ביקורת שבאה מתוך תאוות־הקטרוג, אלא ביקורת שנובעת מתוך תשוקת־רוח לחיובי ולאמיתי, וכן לנכון ולדרוש־הנחוץ, המסתעפים מהם. אבל דא עקא שבחיים, כמו גם בתחום הערכים הרוחניים, החיובי הריהו על פי רוב יקר־המציאות, דבר שצריך לחפשו ממטמונים; האמיתי – ערך־יסוד שאין עליו הסכמת הכלל והוא שנוי במחלוקת ונתון בשבי היחסיות, כיון שטיפוסי־אדם שונים זה מזה מייחסים אותו לדברים הסותרים זה את זה; הנכון – הנעלם הגדול, הדבר המתגלה רק למעטים בלבד; והדרוש־והנחוץ – הדבר המתחמק מידינו, שמוכרחים לרדוף אחריו ושלא תמיד משיגים אותו.
משמע, איפוא, נקיטת עמדה. שהרי פירוש הדבר הוא, שמי שהציקתו רוחו לבור ולהבהיר את החיובי והאמיתי (וממילא גם את הנכון והדרוש־הנחוץ, המסתעפים מהם) לגבי גורמי המציאות ולגבי ערכי־החיים שעליהם גורמים אלה נשענים, על־כרחו יתחיל מנקיטת־עמדה, שאותה ישים ביסוד ביקרתו המליוריסטית.
ביקורת זו שבספרי נפרדת לארבעה ראשים:
א) ביקורת הגורמים – התולדתיים, הפסיכולוגיים, האינטלקטואליים.
ב) ביקורת הצביון הרוחני והיצירתי. לשני ראיים אלה הוקדש בעיקר חלק ראשון (“האָרות”) של ספר זה.
ג) ביקורת המידות והאופי של הציבור.
ד) ביקורת הצורות (המתגבשות) והמוסדות (המתהווים) של חיי הכלל ושל הצרכים והפגמים שלהם.
להן הוקדש החלק השני (“השגות”) של הספר. מובן מאליו שלעומת מסות־החקר הנתחניות שב“האָרות” הרי מאמרי ההתמודדות עם הקיים, המכונסים ב“השגות” – בכל ההרחק ההגותי, ‘הפילוסופי’ שבראית־הדברים שלהם – לבשו בהכרח צורה של פולמוס עיוני עם המציאות. פולמוס שלפעמים הוא נרגש עד כדי קטרוג עליה. והמבין יבין בודאי מאליו שתכונת ההוקעה הפולמית נובעת כאן מתוך שינאת השלילי, שאינה אלא הצד השני של אהבת החיובי.
ברם, לאותם הקוראים (שיימצאו מן־הסתם) אשר ‘תוכחת־מוסר’ עשויה לעורר בהם התנגדות־מראש ויצרם מסיתם להעמיד פנים של זלזול ודחיה כלפיה – לקוראים שטחיים־קפדניים כאלה רוצה אני, אדרבה, לסייע במילוי חפצם ולשים בפיהם דברים כלבבם, למשל: יש כאן חקירה עיונית בשרותה של הפּוּבליציסטיקה ופובליציסטיקה בשרותה של החקירה העיונית, ומשום־כך אין לקבל את הדברים לא כפובליציסטיקה ולא כמחשבה חקרית. והן אמנם כזאת יארע אצלנו לא־אחת למסות של הגות־וחקר, שעורכים ומבקרים אינם מוצאים להן מדור לשבצן בו, לא לפרסום ולא להערכה, יען וביען הן אינן מתאימות לא ל“ספרות יפה” ולא למדע, ומטעם זה אין שום אפשרות לקחתן אחר כבוד: פשוט, אין להן מדור. נשמות דאזלין ערטילאין.
אשר לי, הנה שפר עלי חלקי, ולמרות חוסר המדור המתאים הופיעו כל המסות והמאמרים האלה בשעתם בכתבי־עת עבריים מרכזיים ומכובדים עלי. הם אמנם לא עוררו הד לא בציבור ולא בספרות והרבה שנים גם לא זכו לכינוס בספר. אבל הן קיימות ועומדות, שחור על גבי לבן.
“ולמה לא עוררו הד ולא זכו לכינוס?” – ישאל השואל. אם יש את נפשך, מטיבי ואיש חסדי, לדעת את הסיבה, קרא־נא את הספר הזה – בו כלולה התשובה! דוק ותמצא שהסיבה שבגללה אין ביקורת כנה של דמותנו, מידותינו וליקויינו, יכולה למצוא אוזן קשבת – הנה היא נעוצה בעצם העובדות הפסיכולוגיות ותכונות־האופי של עולם־הכלל ועולם־היחיד באָהליבה זו, היקרה ללבנו, אשר אותן ביקשתי לגולל לפניך בספר זה של גילויי־פנים כהלכה, המשורטטים כמין מפה לאיתור השרטונות והמערבולות שאליהם עשויות להתנפץ חלילה אניות־האבה הקלות של תקוותינו האנושיות כיהודים במדינה היהודית.
י. ק.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.