רקע
משה בילינסון
הכרוניקה המדאיגה
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

ההתנפּלוּיוֹת על היהוּדים מתרבּוֹת שוּב. צא וּראה “יבוּל” שלוֹשה ימים מהוּ: התנפּלוּת על שתי נשים בּדרך מכּרכּוּר לפרדס-חנה, התנפּלּות על קבוּצת תלמידים יהוּדים מצפת בּדרך מכּפר ג’עוּני לראש-פּינה, התנפּלוּת על שוֹמר כּפר אז"ר, נסיוֹן גניבה בּכרכּוּר בּלוית יריוֹת, יריה בּחברי קיבּוּץ “המנוֹף” על-יד כּפר-סבא, כּריתת עצים בּפרדסי “כּפר יעבץ” ליד תל-מוֹנד, השחתת עצים בּפרדס האבּר ליד חירוּת ב'. כּל אלה בּמשך שלוֹשה ימים בּלבד.

אל ניחָפז להסיק מסקנות פּוֹליטיות מרחיקוֹת-לכת. אל נדבּר על ארגון מכוּון וּמחוּשב. אך אי-אפשר לנוּ לבלי לראוֹת בּשוּרה הארוּכּה הזאת את התוֹצאה של ההסתה הפּרוּעה, שהתנהלה בּשבוּעוֹת אלה בּעתוֹנים הערביים ועל-ידי המנהיגים הערבים נגד הישוּב העברי. כּי ידענוּ את תוֹשבי הארץ ואת הקלוּת בּה הם מוּכנים “לתרגם” את השׂפה הפוֹליטית – והיא בּלתי פוֹליטית למדי – של מנהיגיהם לשׂפת המעשׂה הפּלילי. וּלאוֹר כּל ההתנפּלוּיוֹת האלה, כּשבּכל מקרה כּמעט היוּ המתנפּלים הערבים מזוּינים והנתקפים היהוּדים אפילוּ מקל לא היה בּידיהם – מה אוילית, מה זדוֹנית היא הצעקה בּדבר ההזדיינוּת של היהוּדים דוקא ובדבר ההתכּוֹננוּת של היהוּדים דוקא להתנפּל על הערבים.

מכּל מקוֹם: מצב-הבּטחוֹן בּארץ איננוּ כּל כּך מוּצק כּפי שאפשר היה להסיק ממהלך יוֹם השביתה, ועל הממשלה לעשׂוֹת מאמץ מיוּחד כּדי להפסיק את הפּוּרעניוֹת, פּוּרעניוֹת שבּמעשׂים ופוּרעניוֹת שבּכתב.

ה' חשון תרצ"ו (1.11.1935)

המלצות קוראים
תגיות