ציור משנת 1844 בידי ג’ון הרווד (Harwood).

בצילומי יפו, משנות החמישים והשישים של המאה התשע-עשרה, בולטים שני בניינים גדולי מידות: הסארייה העתיקה במעלה התל, מקום מושבו של המושל,¹ וביתו של הקונסול הבריטי אסאד יעקוב חייט (Kayat), מהדמויות המרתקות והציוריות של יפו באמצע המאה התשע-עשרה. הוא היה רופא יפה תואר, משכיל ונאור, סוחר עשיר, ובקיא בשפות רבות. הוא פעל רבות לקידום שירותי הבריאות והחינוך בסוריה ולבנון בסיוע שליחי הכנסייה הפרוטסטנטית. השער המעוטר והבית ברחוב הצורפים 15, וקשתות הרוסות בצדו הצפוני, הם עדות לעברו המפואר של הבית הגדול.

אסאד יעקוב חייט נולד בבירות בשנת 1811,² למשפחה נוצרית מהעדה היוונית-אורתודוכסית. דודו אטאללה שימש כמתורגמן האדמירל הבריטי סידני סמית, וליווה אותו בסיורו בלבנון.³ הוא היה ברוך כישרונות, ומגיל צעיר זכה להשכלה טובה. הוא למד אצל סופר יווני את כתבי הקודש ואת השפה היוונית. כילד נבחר בידי הבישוף של ביירות לקרוא בפני הקהל בתפילות הציבור, וזה עיצב את בטחונו העצמי והכשיר אותו כנואם מבוקש בעתיד. את בקיאותו ביוונית ניצל כמתורגמן עם פרוץ המרד היווני בשנת 1825, וכנער בן ארבע-עשרה קישר בין השלטונות לבני הקהילה. חייט הצעיר התוודע למיסיונרים האמריקאים הראשונים שהגיעו לביירות בראשית שנות העשרים, והם לימדו אותו אנגלית וקרבו אותו לכנסייה הפרוטסטנטית. הוא למד שפות והיה בקיא בערבית, תורכית, אנגלית, איטלקית, יוונית, פרסית וצרפתית

מגיל צעיר גילה חייט כישרון מסחרי שהפך אותו ברבות הימים לבעל הון. בהיותו בן שמונה למד על תכולת הכסף במטבעות התורכיות. הוא רכש מטבעות ישנות שהכילו כסף טהור, תמורת מטבעות חדשות בעלות ערך זהה שתכולתן הייתה קטנה יותר. כנער צעיר כבר עסק בהחלפת סחורות בין ביירות ועמק הלבנון, והתחלק ברווחים עם שותף בעל חמור. כשנוסדה הקונסוליה הבריטית בבירות הוא שימש בה כמתורגמן. המסחר בים התיכון התנהל באותם ימים באניות יווניות תחת דגל בריטניה. ספינות ערביות ותורכיות נעצרו בידי היוונים, וחייט הצעיר שימש כמתווך בין הצדדים. הוא הוביל את הקברניטים בשווקי ביירות וסייע להם ברכישת סחורות. את חלקו היה גוזר משני הצדדים. בזיכרונותיו התגאה כי באותם ימים הגיעו רווחיו לכדי שלוש מאות פיאסטרים ליום, סכום נכבד ביותר. סוחרים שוויצרים שהגיעו לביירות שכרו את שרותיו ובעזרתם למד גם את השפה הצרפתית. הוא ידע להבחין בהבדלים בין ערכן של מטבעות זהב בבירות וירושלים, והפך לחלפן מטבעות. שווי מטבע שהיה בבירות שנים-עשרה פיאסטרים, האמיר בירושלים לכדי שבע-עשרה. ומאחר והיה עדיין נער צעיר, לוותה אותו אמו במסעותיו לירושלים, ובעוד היא מבקרת במקומות הקדושים, הוא ניהל את עסקיו.

כשהתמנה ג’ון וויליאם פארן (Farren) לשרת כקונסול הבריטי הראשון בדמשק, באוגוסט 1830, הוא בחר בחייט בן התשע-עשרה לשמש כמתורגמן וכדראגומן.⁴ פארן היה הקונסול האירופאי הראשון בסוריה, ולכן התקבל בכבוד גדול על ידי עבדללה פחה ששלט באותם ימים בעכו. הוא היה הנוצרי הראשון שהורשה להיכנס לדמשק כשהוא רכוב על סוס ובבגדים בהירים, זכות שנאסרה על נוצרים ויהודים,⁵ והוענקה רק עם כיבוש סוריה וארץ-ישראל בידי איברהים פחה. חייט ליווה את הקונסול בכניסתו הראשונה לדמשק והיה גאה בכך.

בזיכרונותיו משבח חייט את השינוי שחל בדמשק בתקופת שלטון איברהים פחה, בה הוסרו המגבלות מנוצרים ויהודים והעיר הפכה למרכז הסחר האזורי. חברות מסחריות אירופאיות שסחרו עם הודו ובנגל קבעו את מרכזיהן בעיר שמשכה אליה אירופאים רבים. חייט הצעיר זכה למעמד שלדבריו “גרם לידידיו לחייך ולאויביו להתייפח”. הוא היה בא ביתו של מושל העיר, שם התוודע לבני המשפחות המכובדות וסוחרי העיר העשירים וטווה אתם קשרים. הוא המשיך בפעילות מסחרית גם בתפקידו הקונסולרי והרחיב אותה לחומס וטריפולי. היו לו נציגים במצרים, בירושלים, ויפו, לשם שלח חלק מהונו כדי לסחור בכותנה. הוא סיגל לעצמו סגנון לבוש מערבי והתיר זאת גם לאשתו מרטה, שהייתה הראשונה שהופיעה בפומבי בלבוש זר.

בשנת 1836 נשלח חייט לראשונה ללונדון כמלווה של נסיכי פרס: ריזה, נאג’ף, וטימור מירזה. הוא ליווה אותם במשך שישה חודשים במפגשים עם בני משפחת המלוכה ואצולת בריטניה. בדרכם חזרה מזרחה בקרה המשלחת בערים נוספות באירופה, וחייט זכה לפגוש את מנהיגיהן. זיכרונותיו גדושים בשמות המכובדים שפגש, והם משמשים להאדרת שמו. הוא התגאה בהילה שדבקה לדמותו, וטען כי אחדים ראו בו נסיך או ראש שבט, ואחרים חשבו שהוא יהודי, תורכי, מיסיונר, או פילוסוף. במסעו לבריטניה רקם את תכניותיו לעתיד. הוא ראה את עצמו כסוכן המיסיונרים האירופאים במזרח וכמי שיכול לקדם באמצעותם את רווחת תושבי סוריה ולבנון.⁶ הוא זיהה את האפשרות לפתח באמצעותם את שירותי הבריאות והחינוך ולקרב אותם לערכי המערב. בחושיו המסחריים המפותחים צפה גם את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בקשרים הללו.

עם שובו מבריטניה עזב את השירות הקונסולרי אך המשיך לשמש כשליחו האישי של הקונסול פארן אותו הוא מרבה להלל. בשנת 1839 הגיע בפעם השנייה ללונדון, מצויד במכתבי המלצה אל אנשי האגודה המסיונרית הנוצרית (CMS). הוא הוזמן להשתתף בטקסי האגודה והחל לשאת נאומים על כתבי הקודש וחיי המזרח בקרב הקהילות. הוא זכה להצלחה רבה, וביהירות האופיינית לו כתב בזיכרונותיו:

אלפים ועשרות אלפים שמעו את הרצאותיי, מחאו כפיים, ונראה שנהנו. אולם במאות מקרים מצאתי שהם יודעים מעט על הנושא, או על נושא ההרצאה. זה בא לידי ביטוי במאמר של כתבת מהדרום במגזין מסוים. היא כתבה שהגיעה להרצאה שלי פעמיים, וכל מה שהבחינה הוא בדמותי הנאה. באוזניה דגדג המבטא הזר שלי.

כסוחר ממולח צפה חייט את ההזדמנות הטמונה בבואם של אצילי אירופה להכתרת המלכה ויקטוריה, והביא אתו ללונדון תכשיטים ואבנים טובות שרכש בבגדד ודמשק ומכר אותם בריווח ניכר. הקשרים החברתיים שרכש, וחשיפתו לחיי המערב, השפיעו עמוקות על השקפותיו. הוא העריץ את חיי החרות בלונדון, בה לדבריו “יכול כל אדם ללכת לכל מקום שיחפוץ כעולה על רוחו, ולעשות כרצונו בתנאי שלא יפגע בשלום הציבור”. האיכר הבריטי העני ביותר, כך כתב, היה חופשי יותר מאשר נסיך במזרח. הוא שאף לייבא את ערכי המודרניות המערבית למזרח ופעל להקמת מוסדות בריאות בסוריה ולבנון⁷ באמצעות ‘הארגון להשכלת נשים במזרח’ (FEE), שנוסד בידי העלמה הופ שהעריצה אותו. הוא חזר לביירות בשנת 1840, לדבריו מתוך כוונה לזנוח את חיי התענוגות והעושר ולהקדיש את חייו “למען הצלב ולרווחת סוריה”. בסיוע החברה התנכ"ית והאגודה המיסיונרית הנוצרית החל לפעול לקידום תכניותיו.

חייט הגיע בפעם השלישית ללונדון בשנת 1843. הוא היה רק בן שלושים ושתיים אך כבר בעל קשרים חברתיים ענפים. הוא השתלם ברפואה ב’אוניברסיטת סנט אנדרוז‘, וביוני 1846 התקבל כחבר הקולג’ המלכותי למנתחים. הוא קיבל את אזרחות בריטניה, וביוני 1847 מינתה אותו המלכה ויקטוריה לשמש כקונסול הבריטי הראשון ביפו.⁸ הוא בנה את ביתו הגדול בשטח הריק שנותר סמוך לחומה המזרחית, לא רחוק מבית משפחת דאמיאני העשירה שבניה שמשו אף הם כקונסולים. על גג הבית הותקן תורן גבוה עליו התנוסס דגל בריטניה. קומת הקרקע של הבית בנויה מחללים קשתיים גבוהים ששימשו כמחסנים לסחורותיו. הקומות העליונות שמשו למגורים ואירוח. בשנת 1847 פרסם את ספרו ‘קול מלבנון- חייו ומסעותיו של יעקוב אסאד חייט’, שיצא לאור מאז בהוצאות רבות. פרסום הספר בהוצאת הכנסייה הקתולית, בשנת 1957, הוא שהעלה את זכרו מנבכי ההיסטוריה.

חייט שרת כקונסול במשך שבע-עשרה שנים. עיקר הישגיו היו בתחום הכלכלי בו היה בקיא. הוא הרבה לשלוח דיווחים על כלכלת יפו ונמלה, והם משמשים מקור לחקר התפתחות העיר והנמל. הוא קידם את החקלאות ודאג ליבוא זרעי כותנה וזני גפנים חדשים, וקידם את גידול תפוחי האדמה. עם בואו ליפו הגה רעיון ליצור דרך יבשתית שתחבר את הים התיכון עם הים האדום כשנמל יפו הוא נקודת המוצא שלה. הוא שלח תזכירים לשר החוץ הבריטי בנושא זה מעל ראשי הממונים עליו.⁹ הצעתו הייתה לפתוח דרך יבשתית להודו דרך הים האדום שתקצר את הדרך המקובלת סביב כף התקווה הטובה. הוא הציע גם לסלול מסילת ברזל מיפו לסואץ ולפתח את נמלה שיכול היה להיות לדבריו הטוב ביותר בארץ.

בפברואר 1865 עורר מחלוקת כשניסה להשתלט על קרקע בית הקברות האנגליקני שלטענתו הוא שרכש אותה בעבר. אחד מבני הקהילה טען כי הבישוף אלכסנדר הוא שרכש את חלקת בית הקברות, והתלונן בפני הבישוף גובאט בירושלים. ממצאי הבדיקה שנחשפו לא מכבר הביאו לחשיפת תולדות בית הקברות וחלקו של חייט בפרשה.¹⁰ הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן, ב-19 בנובמבר 1865. בנו חביב מונה במקומו, אך הקונסוליה שהייתה כפופה עד אז לקונסוליה בבירות הוכפפה לזו שבירושלים. חביב שימש בתפקיד סגן קונסול ארבע שנים, אך נאלץ לפרוש משום שהשלטונות טענו שהוא בעל אזרחות תורכית. במקומו מונה אחיו וויליאם הנרי, שגם הוא נדרש להתפטר בשנת 1873, ותחתיו מונה היהודי חיים אמזלק. באפריל 1866 הגיע משה מונטפיורי ליפו והשתכן בבית הקונסול. יחד אתו הגיע גם רופאו וידידו ד"ר תומס הודג’קין שחלה ונפטר בבית ונקבר בבית הקברות האנגליקני הסמוך. גם חייט נקבר ככל הנראה בבית קברות זה, אך קברו לא שרד כרבים נוספים שהיו במקום כשנבנו בתים על חלק מהחלקה בידי הכנסייה האנגליקנית בראשית שנות העשרים.

יעקוב חייט היה דמות יוצאת דופן ביפו של מחצית המאה התשע-עשרה. הוא מוזכר היום כרפורמיסטית ברוך כישרונות שהאמין ביכולת המזרח להתגבר על נחיתותו התרבותית, אם יספקו לו את הכלים לכך. הוא זיהה במיסיונרים הפרוטסטנטים את האפשרות לקידום ההשכלה בסוריה, והאמין שהיא יכולה לשמש כגשר בין המערב למזרח בתחומי התרבות והכלכלה. בזיכרונותיו כתב שהיו ימים בהם המזרח תרם יותר לתרבות העולם, והגיע הזמן שהוא זכאי לקבל תמורה ולסגל לעצמו את היתרונות הטמונים בכך כדי להתגבר על הפער ההולך וגדל בן התרבויות. בספרו העלה בהרחבה את השקפותיו בנושאים אלה.

ברשימת שמות בתי הכנסת ביפו, שנערכה בשנת 1866 בעת ביקורו של משה מונטיפיורי, נרשם בית כנסת “בביתו של קונסול אינגליז- בפתח העיר החדשה”.¹¹ גם במפת הטמפלרי תיאודור זנדל, משנת 1878, מצוין על בית הקונסול: “בית כנסת בביתו של חייט” (מס' 20). באותם ימים כבר שימש חיים אמזלק כסגן הקונסול הבריטי ביפו, וגם בביתו היה בית כנסת, אך הוא התגורר במקום אחר בעיר. על בית הכנסת לא נותר תיעוד, ואין כל הסבר מדוע מצא אכסניה בביתו של מי שסייע למיסיונרים הפרוטסטנטים. סיפור בית הכנסת יישאר בחזקת תעלומה בלתי פתורה.

בית הקונסול חייט ברחוב הצורפים 15

בית חייט בצילום מראשית שנות החמישים (מצפון)

הבית בצילום משנת 1860 משמאלו בית דמיאני (מצפון מזרח)

הבית בצילום פרנסיס בדפורד (Bedford) משנת 1864 (מדרום מזרח)

הבית בצילום ווינס (Vinges) מראשית שנות השישים (מצפון מזרח)

הודעה על מינוי אסאד חייט כקונסול בידי המלכה ויקטוריה