שאלות והערות אלה נרשמו מפי יחידים. הרוב היה שותק. רק לעיתים הגיבו באי־הסכמה, או ברטינה. הדברים נאמרו מתוך מתח מחאה והתרגשות רבה. השיחה נמשכה כארבע ולא נסתיימה בהרגשה של פורקן. המתח, הפחד, הדאגה הדיסאוריינטציה, אוזלת–היד והציפײה להארה היו יותר ממופגנים.
– המדינה הזאת – היא מדינה שנגמרה.
– כל שנות החינוך שלי היו ברדק גדול אחד. טמטמו אותנו.
– לנו אין כעת שום אידיאולוגיה ושום משאת נפש.
– אין על מי לסמוך, לא בממשלה לא בצבא ולא בשום מקום.
– היכן, מה שגינו, איפה עשינו טעות נוראה – שעדיין אין שלום ולא רואים באופק
– אני לא חי בשביל העבר אלא רק בשביל ההווה שלי ובשביל העתיד שלי.
– הם רוצים שאהיה חייל, כלומר – רוצח די מקצועי.
– מאז קין והבל אנשים הורגים זה את זה, וכנראה שכך יהיה לעולם, וצריך להתרגל; למה אי־אפשר שלא יהרגו? שיחדלו?
– לאמי יש שלוש אחיות בחוץ־לארץ ולהן הרבה בנים ובנות; מאז קום המדינה לא נהרג להן איש – ואצלנו?
– המלחמה שלנו? – הכל שטויות, ואין בה שום טעם.
– אני מפּקפק בזכות שלנו על הארץ הזאת.
– למה קוראים לי כעת למות, וזה כמעט בטוח שאמות.
– כולם מחכים שאלך למלחמה ואמות.
– יהודים? בסך הכל עם רגיל! מה כל כך חשוב להילחם על קיומו?
– למה אנחנו קיימים פה – פה לא יכולים לחיות; ואיזה עתיד יש? שום עתיד! ושלא תספרו לנו מעשיות.
– מה פתאום התחילו דוקא כעת לשאול שאלות כאלו – הלא בעצם הכל היה כך תמיד.
– אני שואל עצמי למה לא לנטוש את הארץ – מה קושר אותי לכאן? החברים? המשפחה? הקבוץ? נורא קצת.
– ההיסטוריה היהודית לא מדברת אלי כלום.
– ששת המליונים לא כואבים לי.
– יום השואה נקרא אצל החברה שלנו “חג השואה”.
– האם ארץ־ישראל היא האפשרות היחידה הקיימת בשבילי?
– קוראים לנו כמו לכולם לצבא, ללכת בעיניים עצומות.
– אבל למען מה למות? מה יש?
– (נערה בבכי) אתם אוהבים מלחמה, ואתם לוקחים אליה את הבחורים שלנו שימותו. אתם אינכם אוהבים שלום. נחמד לכם במלחמות. וזו נבזות: הארץ כולה בית קברות.
– אסור למות בשביל שום דבר, מי שמת מפסיד את החיים ואת הכל.
– למה אני צריך לשבת בארץ־ישראל? התשובה שלי היא בינתיים חצי על חצי.
– הקיבוץ? זה רק קצת. האם באמת אני קשור אליו?
– תאמר: האם זה לא רק מזלי הרע שאני יהודי?
– אם לההרג אז על דבר צודק – וכאן?
– אנשי הרוח אצלנו מחרישים – שיצעקו, שיזעזעו!
[רשם: יזהר סמילנסקי, גבעת חביבה 12.3.74.
פורסם בשדמות נד (אביב תשל"ד): 53–62, וב“דבר־השבוע” (ע"י חיים גורי)]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.