שאלות והﬠרות אלה נרשמו מפי יחידים. הרוב היה שותק. רק לﬠיתים הגיבו באי־הסכמה, או ברטינה. הדברים נאמרו מתוך מתח מחאה והתרגשות רבה. השיחה נמשכה כארבﬠ ולא נסתיימה בהרגשה של פורקן. המתח, הפחד, הדאגה הדיסאוריינטציה, אוזלת–היד והציפײה להארה היו יותר ממופגנים.
– המדינה הזאת – היא מדינה שנגמרה.
– כל שנות החינוך שלי היו ברדק גדול אחד. טמטמו אותנו.
– לנו אין כﬠת שום אידיאולוגיה ושום משאת נפש.
– אין ﬠל מי לסמוך, לא בממשלה לא בצבא ולא בשום מקום.
– היכן, מה שגינו, איפה ﬠשינו טﬠות נוראה – שﬠדיין אין שלום ולא רואים באופק
– אני לא חי בשביל הﬠבר אלא רק בשביל ההווה שלי ובשביל הﬠתיד שלי.
– הם רוצים שאהיה חייל, כלומר – רוצח די מקצוﬠי.
– מאז קין והבל אנשים הורגים זה את זה, וכנראה שכך יהיה לﬠולם, וצריך להתרגל; למה אי־אפשר שלא יהרגו? שיחדלו?
– לאמי יש שלוש אחיות בחוץ־לארץ ולהן הרבה בנים ובנות; מאז קום המדינה לא נהרג להן איש – ואצלנו?
– המלחמה שלנו? – הכל שטויות, ואין בה שום טﬠם.
– אני מפּקפק בזכות שלנו ﬠל הארץ הזאת.
– למה קוראים לי כﬠת למות, וזה כמﬠט בטוח שאמות.
– כולם מחכים שאלך למלחמה ואמות.
– יהודים? בסך הכל ﬠם רגיל! מה כל כך חשוב להילחם ﬠל קיומו?
– למה אנחנו קיימים פה – פה לא יכולים לחיות; ואיזה ﬠתיד יש? שום ﬠתיד! ושלא תספרו לנו מﬠשיות.
– מה פתאום התחילו דוקא כﬠת לשאול שאלות כאלו – הלא בﬠצם הכל היה כך תמיד.
– אני שואל ﬠצמי למה לא לנטוש את הארץ – מה קושר אותי לכאן? החברים? המשפחה? הקבוץ? נורא קצת.
– ההיסטוריה היהודית לא מדברת אלי כלום.
– ששת המליונים לא כואבים לי.
– יום השואה נקרא אצל החברה שלנו “חג השואה”.
– האם ארץ־ישראל היא האפשרות היחידה הקיימת בשבילי?
– קוראים לנו כמו לכולם לצבא, ללכת בﬠיניים ﬠצומות.
– אבל למﬠן מה למות? מה יש?
– (נﬠרה בבכי) אתם אוהבים מלחמה, ואתם לוקחים אליה את הבחורים שלנו שימותו. אתם אינכם אוהבים שלום. נחמד לכם במלחמות. וזו נבזות: הארץ כולה בית קברות.
– אסור למות בשביל שום דבר, מי שמת מפסיד את החיים ואת הכל.
– למה אני צריך לשבת בארץ־ישראל? התשובה שלי היא בינתיים חצי ﬠל חצי.
– הקיבוץ? זה רק קצת. האם באמת אני קשור אליו?
– תאמר: האם זה לא רק מזלי הרﬠ שאני יהודי?
– אם לההרג אז ﬠל דבר צודק – וכאן?
– אנשי הרוח אצלנו מחרישים – שיצﬠקו, שיזﬠזﬠו!
[רשם: יזהר סמילנסקי, גבﬠת חביבה 12.3.74.
פורסם בשדמות נד (אביב תשל"ד): 53–62, וב“דבר־השבוע” (ע"י חיים גורי)]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.