[א]    🔗

2870 ילד קטן היה רבי־רבי השל וכבר נודעה חריפותו המרובה.

אמר לו אביו:

בוא וראה, מה ביני לבינך. אני ­– שנה שלימה עברה על נעלי עד שנקרעו, ואילו אתה – רק חצי־שנה עברה על נעליך וכבר נתמהו ונקרעו.

החזיר לו הילד:

אבא, מה תימה יש כאן? מקום שאתה פוסע ברגליך הגדולות שתי פסיעות, אני צריך לפסוע ברגלי הקטנות שתי פסיעות…

2871 פעם אחת, במוצאי־שבת, כשהיה עדיין רבי־רבי השל ילד קטן, אמר לו אביו:

הש’ילי בני, צא הבא יין להבדלה.

שאל הילד:

ממון היכן?

החזיר לו אביו:

מה רבותה היא להביא יין בממון? צא והבא בלי ממון.

יצא הילד וחזר והביא בקבוק־ריק. תמה אביו:

בקבוק ריק למה לי?

החזיר לו הילד:

מה רבותא היא למלא את הכוס מבקבוק מלא? קום ומלא אותה מבקבוק ריק…*

2872 בילדותו לא היה רבי־רבי השל זריז לתפילה בציבור. פעם אחת אמר לו אביו:

כל המשכּים לבית־הכנסת לתפילה, הקדוש ברוך־הוא מזמין לו מציאה. הנה זהוב, שמצאתי היום בחצר בית־הכנסת.

החזיר לו הילד:

אדרבה, כל המשכּים לבית־הכנסת לתפילה הקדוש ברוך־הוא מזמין לו הפסד, שכּן מי־שהוא אבד לו בחצר בית־הכנסת זהוב זה שמצאת…

2873 רבי־רבי השל שב מן “החדר” רעב, ושמו לפניו על השולחן ראש וזנב של דג מלוח. אכל ולא אמר כלום.

למחר, כשעמד לתפילה של שחרית, הסמיך “מה טובו” ל“עלינו” רקק ונפטר מן “הסידור”, נזף בו אביו:

הש’לי, מה תפילה היא זו?

החזיר הילד:

אם ראש וזנב משמשים דג שלם, דין הוא ש“מה טובו” ו“עלינו” ישמשו תפילה שלמה…

2874 רבי־רבי השל נכנס למטבח ומצא ברווז צלוי מוכן על הכירה לסעודה. מיד טרף רגל אחת ואכל. נודע הדבר, וכשישבו לאכול והוגש הצלי לשולחן, אמר לו אביו לרבי־רבי השל:

השל’י, שמא אתה יודע, היכן היא רגלו השנייה של הבּרווז?

השיב הילד:

שמא לא היתה לו לברווז אלא רגל אחת?

למחר יצאו שניהם, האב והילד, לטייל. הגיעו לשפת יאור וראו ברווז עומד על רגל אחת, ורגלו השנייה מכונסת לו אל תחת כּנפו.

אמר הילד לאביו:

אבא, הנה עוד ברווז, שאין לו אלא רגל אחת.

הרים האב חצץ וזקרו בברווז, ומיד הוציא העוף רגלו השנייה מתחת כנפו וברח בשתי רגליו. אמר האב לילד:

עכשיו אתה רואה, ששתי רגליים לו, ולא אחת.

החזיר לו הילד:

אילו כך עשית לבּרווז של אתמול, ודאי היתה נמצאת גם לו רגל שנייה…

2875 רבו של רבי־רבי השל הוכיחו ואמר לו:

גרוע אתה מן היצר הרע. יצר הרע עושה מה שמוטל עליו ומביא את האדם לידי עבירה, ואילו אתה מסתלק מן המוטל עליך ואין אתה עוסק בתורה.

החזיר הילד:

רבי, מה דימיון הוא זה? יצר הרע אין לו יצר הרע,

2876 ילד ישב לפני רבו לסדר פרקו כהלכה. כעס הרב ואמר לו:

בגילך כבר היה מקומו של רבי־רבי השל בישיבה של גדולי־התורה.

החזיר לו התלמיד־הילד:

ובגילך, רבי, כבר היה מקומו של רבי־רבי השל בישיבה של מעלה…

2877 קונדס חריף היה אפרים גרדינר בילדותו. שאלו לו:

ילד, מה שמך?

השיב אפרים:

שמי כשם אבי.

חזרו ושאלו לו:

ומה שם אבי־אביך?

השיב אפרים:

שמו כשמי.

שאלו לו שוב\ף

מה שם קוראת לך אמך, כשמזמינה אותך לסעודה?

החזיר אפרים:

מימי לא חיכיתי עד שתקראני אמי לסעודה: תמיד אני מקדים והולך…

2878 בילדותו לא היה רבי חיים סולוביציג זהיר בנקיות ידיים. הוכיחה אותו אמו ואמרה לו:

שמא ראית לאמר ידיים מזוהמות כידיך?

החזיר לה הילד:

אני לא ראיתי; אמא שלך ראתה…

2879 כשהיה רבי חיים ילד בן שמונה אמר לו רבי יוסי־בר אביו:

קיימא לן: “מחשבה טובה מצרפה (הקדוש ברוך־הוא) למעשה” ¹. נמצא, שאם עלתה במחשבה לפני קושיה טובה הרי זה כאילו הקשיתי. וכיון שכּך, תרץ נא לי אותה.

החזיר לו הילד:

תירוץ טוב עולה במחשבה לפני, והרי זה כאילו תירצתי…

2880 בימי “הבהלה” ² בא אורח לעיירה וראה: ילד וילדה מישראל מצחקים בעצם היום ברחוב. ניגש האורח אל הילד ושאל לו:

מה לך, בני, שבשעה זו, בעצם היום, אין אתה יושב ב“חדר” ואתה מתבטל מתלמוד תורה?

השיב הילד:

אתמול נשאתי את זו לאשה, ואני פטור מן “החדר”.

חזר ושאל האורח:

אם בעל לאשה אתה, מפני מה אין אתה לובש מכנסיים על בשרך?

החזיר הילד:

אתמול נכנסתי אני לחופה ולבשתי מכנסיים; היום נכנס אחי הקטן לחופה, והוא לבש המכנסיים שלי…

2881 מלמד־דרדקי שונה לתמידיו את הכתוב “לזאת יקרא אשה”³ ומבקש, שהתלמיד היושב ראשון לידו יתרגם ליודית מלה במלה. התלמיד מתקשה בפירוש המלה “אשה” והמלמד מרמז לו ואומר:

משיש כבר לאביך, מה שיש גם לי, ועדיין אין לך…

עיניו של הילד עגולות כעיני עגל, ואין הוא מבין את הרמז. דוחפו חברו ולוחש לו:

חמור!… שבר…

2882 ערב־שבת לסדר “שמות” בחן המלמד את תלמידיו בפרשת השבוע ושאל:

ילדים, מי היתה אמו של משה?

השיב תלמיד אחד:

בת־פרעה היתה אמו.

אמר לו המלמד:

שכחת שבת־פרעה ירדה לרחוץ על היאור ומצאה את משה בתיבה בתוך הסוף?

החזיר הילד:

הן, רבי: כך היא אמרה…

2883 לשעבר היו נוהגים לבחון את הבנים הקטנים במה שלמדו במשך השבוע. הבחינה היתה נהוגה אחרי “ברכה” שלפני סעודה שנייה של שבת, ולשעה זו היה המלמד בא לבית האב.

שאל האב את בנו הקטן:

במה היכּה שמשון את הפלשתים?

לא ידע הילד להשיב: שכח. התחיל המלמד לגרד לחיו וזקנו, כדי שמתוך רמז זה יזכור הילד את המעשה של שמשון, והרמז הצליח:

הילד נזכר מיד מה ששכח תחילה, התרגש וקרא:

אבר, עכשיו אני יודע, – בלחי החמור…

2884 מלמד מקריא לתלמידיו:

“והסיר את מוּראתו­ בנוצתה”⁴…

התלמידים מתרגמים אחריו מלה במלה כנהוג:

ויבדיל את הזפק ב… ב…

אין איש יודע פירושה של “בנוצותיה”.

המלמד מבקש להעמיד את הילדים על פירושה של המלה והוא שואל את הגדול שבהם:

מיטה יש לך?

הן, השיב הילד.

וכר יש לך במיטה?

הן.

ומה יש בכר?

בכר? – משיב התלמיד בפשטות. – בכר יש פישפשים…

2885 מלמד מחדד את תלמידיו:

ילדים, מה צורך יש בחתולים?

אין התלמידים יודעים להשיב.

מסביר המלמד:

דרכו של חתול לבער את העכברים. הואיל וכך, עכבר שנפל לתוך קדירה, משליכים אחריו לתוך הקדירה חתול, שיבער את העכבר.

התלמידים שומעים ונהנים.

חוזר המלמד ושואל:

ילדים, מה צורך יש בכבשים?

אין איש יודע.

כדי להעמידם על הדבר, שואל המלמד לאחד מן התלמידים:

הגידה נא, מה גז יש להם לכבשים?

גז־צמר, – משיב הילד.

יפה אמרת, – משבח אותו המלמד. – ומה עושים מן הצמר?

תשובותיו של הילד מסתתמות.

גולם! נוזף בו המלד. – ממה נעשה הכובע שלך?

הכובע שלי? – מתנער הילד. – ממכנסיו הישנים של אבא…

2886 מלמד גער בתלמידו;

מה לך, שאתה מניע ראשך משמאל לימין ומימין לשמאל? שמא בצווארך אתה חש?

התנצל התלמיד:

אמא התקינה לי חזייה ממכנסיו הישנים של אבא ואיני יכול לעמוד מפני ריחה…

2887 ילד בּישר לחברו:

הרבי מת!

לא נגהו פניו של השני, והא השיב:

מה בכך? יקום רבי אחר במקומו. הלוואי וימות “החומש”…

2888 תלמידיו של מלמד הגיעו לפרקה של גמרה, וכנהוג התחילו מ“ביצה”. הקטן שבהם לא תפס כל אותו המעשה של מחלוקת בית־שמאי ובית־הלל, – וחבטו המלמד. התחמק הילד מן “החדר” ושב לביתו בוכה ומתייפח. הרגיש בו אביו ואמר לו:

למה תבכה?

געה הילד בבכי והשיב:

בביתו של רבי הטילה תרנגולת ביצה… בציציותי אני נשבע לך, אבא, שלא ראיתי לא את התרנגולת ולא את הביצה, והרבי מתאנה לי, חובט ומכה…

2889 נולד בן־זכר ובאו ילדים מן “החדר” ל“קריאת־שמע”⁵. גמרו לקרוא וחלקו להם סוכּריות, קליות ואגוזים, כנהוג. אחד מן הילדים הצניע בכיסו כל מה שקיבּל, וחזר ופשט יד. אמרו לו: יד זו על שום מה? כבר קיבלת חלקך משלם.

החזיר הילד:

שמעתי, שתאומים נולדו כאן…

2890 ילדים ישבו ודנו בחבורה:

מהיכן ילדים באים לעולם?

אמר ילד אחד מן החבורה:

אבא יש לו בית־חרושת, ושם עושים אותם.

אמר ילד שני:

אבא יש לו חנות, ושם קונים אותם.

נענה ילד שלישי ואמר:

אבא שלי אין לו לא בית־חרושת ולא חנות, בעצמו הוא עושה אותם…

2891 מורה של בית־ספר עממי הוליך את תלמידיו למוזיאון. למחר ביקש לבדוק את התלמידים, מה קלטו מתוך התמונות והפסילים שראו, ושאל לאחד מהם:

איבאנוב, מה דבר יפה מצאת בּוונוס, שראינו אתמול במוזיאון?

השיב איבאנוב:

אדוני המורה, ברכיים יפות מצאתי בה.

גער בו המורה:

מנוול!.. מחר תבוא אלי עם אביך… ואתה, גינצבורג, מה דבר יפה מצאת בה?

החזיר גינצבורג:

אדוני המורה, מחר אבוא עם אבא ועם אמא ועם כל המשפחה…

2892 בבית־ספר עממי, בשעת שיעור של אריתמטיקה.

המורה קורא לתלמיד אחד ושואל:

חייב הייתי לאביך מאה רובל ושילמתי לו שלושים – כמה אני חייב לו עתה?

חוזר התלמיד ושואל שאלה במקום להשיב תשובה:

אדוני המורה, שובר לשלושים הרובל קבלת?

משיב המורה:

לא, לא קיבלתי.

פושט התלמיד:

הרי אתה חייב לו מאה רובל.

כועס המורה:

הדיוט! אפילו חשבון פשוט כזה אין אתה יודע.

מחזיר התלמיד:

אדוני המורה, אני יודע את החשבון, אבל אינך יודע את אבא…

2893 המורה שואל לתלמידיו:

ילדים, מדוע אילמים הם הדגים? איבאנוב!

איבאנוב אינו יודע להחזיר תשובה.

ווסילייב! – קורא המורה.

ווסילייב אינו יודע להחזיר תשובה.

ואתה, אפשטיין? – שואל המורה.

מחזיר אפשטיין:

אדוני המורה, אתה יכול לדבר טבוּל־ראש?…

2894 ילד שב לביתו מבית־הספר ומצחו פצוע ושותת דם. ראהו אביו וגער בו:

מזיק, עם מי נאבקת שוב, כי פצעוך?

כּיחש הילד והשיב:

איש לא פצעני… בּשיני נשכתי מצחי.

גיחך האב:

כיצד הגעת בּשיניך למצחך?

השיב הילד:

על כיסא עליתי…

2895 דוֹד חרוּמף עתיד לבוא מחר. אמרה האשה לבעלה: חוששני, שהילדים יסיחו על חוטמו של הדוד ויכעיסוהו.

התחכם האב והזהיר את הילדים:

מחר יבוא אלינו דוד. על חוטמו אסור לדבר!

למחר בא הדוד, וכשהגיעה שעת הסעודה ניגש יחד עם כל בני הבית אל השולחן. נעץ בו קטון הילדים עיניו ואמר:

אבא, למה אמרת, שאסור לדבר על חוטמו של הדוד? אין לו חוטם כלל…

2896 ילד לקח מן החנווני קופסת גפרורים. לאחר שעה קלה חזר ובא:

אמא מחזירה את הגפורים. אין הם נדלקים.

נטל החנווני אחד מתוך הקופסה, שיפשפו במכנסיו – ומיד נדלק. לקח הילד את הגפרורים והלך.

לא היו רגעים מעטים ושוב בא: אמא אומרת, שאין לה פנאי לבוא כל שעה אליך להדליך גפרור במכנסיך…

 

[ב]    🔗

2897 ילדי תל־אביב ישבו ודנו בחבורה:

מה זה שלג?

אמר אחד מן החבורה: שלג הוא סוכּר.

קיפּחו ילד שני: חמור! שמא שמעת מימיך על אדם שותה טה בשלג?

שאל הראשון:“אלא מה זה שלג?”

אמר השני: שלג הוא קרח.

קיפּחו הראשון:

טומטום! קרח יש רק בקיץ ומוכרים אותו בכסף…

2898 ילד תל־אביבי קורא לחבריו:

בוא ונלך לראינוע!

הלה מסרב ומחזיר:

אין לי פנאי. אני צריך לעזור לאבא להכין את השיעורים שלי…

2899 בכיתה הראשונה של בית־הספר בתל־אביב קורא המורה: “בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ”…

מפסיקו ילד אחד ושואל:

ומי ברא את חוץ לארץ…

2900 ציפורה כץ (בת שלוש וחצי) מטיילת עם מרים ברוכוב בשבת בנחלת בנימין. ראתה את המכבש הגדול של תל־אביב עומד בּפּינה, מכוסה רדד ופרוּש מעבודה, ושאלה:

מדוע הוא עומד כך?

הסבירה לה מרים:

שבת היום.

הירהרה ציפורה ושאלה:

מרים, אם יעבוד היום – יהיה גוי?

2901 דינה (בת חמש ומקצת) אינה יודעת אלא עברית. בבית הוריה מדברים עברית, וליודית קוראים שם ז’רגון".

מי־שהוא פונה אליה ומדבר יודית. דינה מקפידה ואומרת:

אני לא ז’רגוניה, אני עבריה…

2902 לשון־דיבורים של האב והאם־עברית. בר־כוכבא בנם (כבן חמש) אינו יודע אלא עברית. לפני זמן מועט עלו סבא וסבתא מפולניה לתל־אביב, לשונם יודית.

בר־כוכבא מקשיב ומקשיב לשיחתם של הזקנים; אין הוא מבין כלום ואומר לאביו:

אבא, כשתהיה זקן, לא אבין מה שתדבר.

תמה האב:

מדוע?

מסביר לו בר־כוכבא:

כשתהיה זקן תדבר יודית…

2903 ילד תל־אביבי כבן חמש מספר לחברו בן־גילו:

אתמול היתה בשכונת הצפון שלנו שריפה. הכל רצו וצעקו: שריפה, שריפה!" רצה גם הזקנה שלנו וצעקה: “פּוֹדזר! פּוֹדזר”! ⁶

ואיני יודע מה זה…

2904 שאל ילד תל־אביבי כבן חמש את חברו בן־גילו:

אתה יודע מה זה מוות?

החזיר לו חברו:

ודאי אני יודע. תחילה נולדים, אחר־כך הולכים לגן־ילדים ולגימנסיה. אחר־כך מתחתנים ונעשים אבא ואמר, סבא וסבתא. ואחר־כך מתחילים לדבר יודית – ומתים…

2905 למחרת “העדלידע” של פורים בתל־אביב סיפּרה עליזה משנזון (בת שש):

אתמול ראתה בתהלוכת הילדים מרקיז ומרקיזה.

אני שואל אותה:

את יודעת, מה פירוש מרקיז ומרקיזה?

היא משיבה לי בנעימה של ביטחון גמור:

ודאי אני יודעת: הוא מרגיז אותה, והיא מרגיזה אותו…

2906 עליזה ישבה על הקרקע ישיבת ישמעאלים – כשרגליה מכונסות אל תחתה. קהתה עליה רגל אחת, כשהיא קמה וברגל הקהה התחילה מרוצת הסם, קפצה על רגלה השנייה ואמרה לאומנתה:

אוי, הדסה יש לא גאזוז ברגל…

2907 בליל ראשון של חנוכה הסתכלה יהודית אינהורן (בת שש וחצי; תל־אביב), כיצד מדליק אביה את הנרות. למחרת כשהיטיב האב את הנרות להדלקה, קפצה ואמרה:

אבא, היום אני אדליק. אני יודעת גם לברך.

לקחה את השמש, הדליקה ובירכה בשם ומלכות:

אשר ציוונו⁷ להדליק שני נרות של חנוכה"…

2908 אני מטייל ברחוב עבודה בתל־אביב ומקשיב לשיחתן של ילדות בנות שבע־שמונה. הגדולה שבהן, ילדה תימניה כבת עשר, מספרת:

היא לומדת גם רש"י.

ילדה אחרת מן החבורה שואלת:

מה זה רש"י?

מסבירה התימניה:

“לשון כזו”. דומה מאד לעברית…

 

[ג] ⁸    🔗

2909 עמוס (בן אחת וחצי; דגניה) עומד בחצר. תרנגול פורש כנפיו וקורא:

קו – קו – ריקו!

נענה אחריו עמוס:

עוד!…

2910 יעל (בת שלוש; קבוצת חפצי־בה) רוצה, שילבישוה גם היום את השמלה, שלבשה בשבת. מסבירים לה:

כאן, בקבוצה, נוהגת שותפות בכל דבר. אותה שמלה, שהיתה שלה בשבת, של ילדה אחרת היא היום ולהיפך.

תמהה יעל ושואלת:

והראש שלי, של מי הוא היום?

2911 ראשון במאי רחצו הילדים ראשונה בבריכה.

עם ערב שאלו להם:

מה חג הוא היום?

החזירה לאה (בת שלוש; קבוצת בית־אלפא):

ראשון למים…

2912 ילדה תל־אביבית (בת שלוש וחצי) הקיצה עם הנץ החמה וקראה לאמה:

אמא, קומי! כבר הדליקו את השמש…

2913 תייר גיבּח בא לעין־חרוד. נשא אליו ילד מילדי הקיבוץ (בן שלוש וחצי) ראשו וקרא:

איש, איש, איפה אתה נגמר?…

2914 אדם נכנס לגן־הילדים בקבוצת בית־אלפא. שאלה אותו רינה (בת שלוש וחצי):

אבא של מי אתה?

השיב האיש:

אני אין לי ילדים.

ליגלגה עליו רינה:

הה, עצלן…

2915 מוטק (בן שלוש וחצי; קבוצת דגניה) השתובב יותר מכפי הרגיל.

אמרו לו: בּלול יושיבוך.

השיב מוטק:

טוב. אשב בלול. אבל ביצים לא אוכל להטיל…

2916 לגן־ילדים בתל־אביב הודיעו על מות ביאליק. נענתה שושנה _(בת ארבע) ואמרה:

כל־כך צעיר וכבר מת. רק לפני שנה היה יום־הולדת שלו…

2917 צחיק (בן ארבע; תל־אביב, שכונת ברוכוב) עשה דבר שאינו הגון. אמר לו אביו:

אם תעשה שוב כך, לא אהיה אבא שלך.

החזיר צחיק:

קיבלת עליך להיות אבא שלי – תהיה…

2918 ילדה חיפנית (בת ארבע) מספרת ואומרת:

אני יודעת, אימתי יום כיפור: כשאוכלים בבית ולא בגזוזטרה…

2919 שלמה (בן ארבע; ג’ורג’י; ירושלים) ראה בחלון ראוה ביוסט של גבר. נענה ואמר:

זה אבא טוב… אין לו ידים… אינו יכול להכות…

2920 שאל יואב (בן ארבע; קבוצת כפר גלעדי) את אביו:

אבא, אם ירד גשם וגשם – ישארו עוד שמים?…

2921 כחום היום מתחנן יצחק’לי (בן ארבע; קבוצת גשר) אל המטפלת בפעוטות:

תקררי לי את השמש…

2922 ילד (בן ארבע; נתניה) רואה בשדה חמור בן־יומו ותמה תמיהה גדולה:

קטן כזה – וכבר חמור!…

2923 לפנות ערב, אחרי העבודה, נכנסים האבות לבית התינוקות של הקבוצה לראות את הילדים. הפעוטות שמחים ורוקדים כנגדם ושואלים לאיש ואיש:

“אבא של מי אתה? אתה אבא של מי?”

פעם אחת נכנס רווק. התחילו הפעוטות רוקדים כנגדו ושואלים, אבא של מי הוא. נענה אחד מהם ואמר:

לא, לא; הוא אבא של לא־כלום…

(כך רשומים הדברים בפנקסי. הגברת מיזל רשמה בקיצור: “ילדים בני ארבע־חמש בקבוצת השרון קוראים לרווקות: ‘אמא של אף אחד’ לרווקים: ‘אבא של לא־כלום’”.

2924 דניאל (בן ארבע וחצי; קבוצת גן־שמואל) השתובב והפריע את העובדים מעבודתם. אמר לו אחד מהם בלשון של איום:

ומה יהיה, אם אתיר חגורתי?

החזיר דניאל:

יפלו לך מכנסיך…

2925 גבריאל (בן ארבע וחצי; קבוצת בית־אלפא) ראה ראשונה את הים כּנרת. השתאה מאד ואמר לאמו:

אמא מה זה? השמים ירדו פה לארץ?…

2925 שאלו ליונתן (בן ארבע וחצי; שם):

מאין אתה?

החזיר יותנן:

אמא מרוסיה, אבא מפולניה, ואני – מן הבטן…

2927 בגן הילדים של כפר־חסידים סיפרה הגננת על הכותל המערבי. הקשיב יונתן (בן ארבע וחצי), שמח ואמר:

עכשיו, כשיבנו בית־המקדש, צריך יהיה לבנות רק שלושה קירות…

2928 שאל יצחר (בן־חמש; תל־אביב ) לאביו:

אבא, מי זה מלך המשיח?

אמר לו אביו:

כשיהיו כל האנשים טובים וישרים, יבוא מלך המשיח…

לא קיבּל יצחק ואמר:

חכם! אם כל האנשים יהיו טובים וישרים – למה לו לבוא?…

2929 ילדי עין־חרוד הסתכלו בלול וראו: הרבה עופות נצטפפו בפינה אחת…

הנמיכה עמליה (בת חמש) קולה ואמרה בנעימה של כבוד:

ש… ש… ש… אצלם עכשיו אסיפה…

2930 כשהגיעה הידיעה על מות ביאליק, סיפרו עליו שניים מילדי דגניה (בני חמש), ושאל אחד לחברו:

אתה יודע, למה היה שמו ביאליק?

אמר השני:

איני יודע.

הסביר הראשון:

משום שהוא כתב שירים…

2931 ברוך ונחום, מילדי הגליל, דומים זה לזה. פגשה אשה מבנות המקום אחד מהם ואמרה לו:

שלום, ברוך!

החזיר הלה (בן חמש):

אני לא ברוך, אני נחום. ברוך יש לו כיס במכנסיים…

2932 גבּי (בן חמש; קבוצת גן־יבנה) מנסה לכתוב אותיות וגם צירופים של הברות.

אמרה לו אמו:

גבּי, כתוב “אמא”.

סירב גבּי והחזיר:

הנייר קטן כל־כך, ואת גדולה כל־כך…

2933 משה – בן שש, מילדי חיפה. סבו לימדו לברך על הפת: “המוציא לחם מן הארץ”. למחר נתנו לא ביצים לאכול. פתח ובירך בקול רם ובמורא־שמים:

“ברוך אתה, ה' אלהינו מלך העולם, המוציא ביצים מן העוף”…

2934 שניים מילדי דגניה (בני שש) עמדו והסתכלו בטראקטור כשהוא עובד. אמר אחד לחברו:

הטראקטור יש לו הגה.

החזיר השני:

אף אני יש לי הגה.

שאל הראשון:

איפה? הראה!

פתח השני פיו, חזר וסגר ואמר:

פה, בפי, יש לי הגה. המורה אומרת לי תמיד: “יואב, אל תוציא מפיך הגה!”…

2935 אורחת באה למושב כפר־יהושע. ראה אותה חסי (בן שש) מתפדרת ואמר לה:

תשימי זבל יותר, ויהיה לך יבול…

2936 ערב חנוכה באה לעין חרוד בחורה תל־אביבית, כולה כחל ושרק.

זקף בה ילד עין־חרודי (כבן שבע) עיניו, ואמר לאמו:

אצלנו חנוכה היום, ובתל־אביב עושים כבר פורים…

2837 משיחתם של שני ילדים בני שבע וחצי (תל־אביב):

ילד ראשון: היום כ"ף תמוז של הרצל.

ילד שני: כ"ף תמוז של אחד־העם – בחורף.

2938 סעדיה – בן־שבע וחצי, תימני (תל־אביב). אחיו הקטן חולה מחלה מסוכנת. פגשה אותו “האחות” ושאלה:

סעדיה, מה שלום אחיך? הוא חי?

ככה… קצת חי…

2939 אריה (בן שבע וחצי; עין־חרוד) חולה. הביאוהו לבית החולים ו“האחות” שואלת לו:

מה שמך?

אריה, משיב החולה.

ומה שם המשפחה של אבא? – שואלת “האחות”.

אריה מסרב להשיב ואומר:

תרשמי אותי על שם אמא.

“האחות” תמהה:

אבא אין לך?

נענה אריה:

יש לי גם אבא. אבל זה לא שייך לו: הוא לא ילד אותי…

2940 בבית־ספר בחיפה. המורה מקריא מתוך “פרקי־אבות”:

“אם אין קמח”⁹…

מפסיקו דניאל (בן תשע) ומסיים אחריו:

… אין לחם…