רקע
אהוד בן עזר
נָדִי השבלול

נָדִי וכל האחרים – הם כמו שבלול והאויבים שלו. בעצם, נדי נער לא טיפש, גם לא חלש או מכוער, אבל הוא שונא עימותים, ולכן כל פעם שהוא נתקל בהתנגדות כלשהי, במילת ביקורת, בהערה מלגלגת או מעליבה – יש לו צורת תגובה אחת ויחידה – התכנסות אל תוך עצמו, כאילו שלא יראו אותו, שלא יהיה פגיע. זה קשה עם ההורים והמורים, קשה עוד יותר עם החברים, והכי קשה עם הבנות.

כאשר בבית מנסים לומר לו משהו, לא חשוב איך, בכעס או ברוח טובה – הוא נסגר. שרק יניחו לו לנפשו. אימא עוד מבינה לפעמים, אבל אבא – “מה אני אשם שיצא לי מין בררן שכזה? פרימדונה!” ומכנה אותו ברוגז – “הוד מעלתו!”

גם נגד המורים הוא עומד על המשמר. מצב אידאלי בעיניו הוא התעלמות הדדית. שלא יפריעו לו – והוא לא יפריע להם. נדי מכין שיעורים, מתכונן, אבל בעיניו – הכי טוב שלא ישאלו דווקא אותו, שיפסחו עליו. כל פנייה אליו הוא רואה כאיזו התנכלות אישית מצד המורה. מדוע דווקא הוא? – ואז הוא מסתבך. ההסתגרות שלו מרגיזה את המורים, והם, דווקא מתוך כוונה טובה – בטוחים ומשוכנעים שיש בתוכו־פנימה הרבה יותר ממה שהוא מוכן להוציא החוצה, וכי כל הבעייה היא רק “לפתוח” את נדי, את ה“שבלול” הזה, ולשלוף את כישרונותיו החוצה – אבל ככל שהם לוחצים יותר – כן הוא מסתגר בתוך עצמו, חש מאויים, וכל פעם המשושים שלו מחודדים יותר, רגישים יותר – וגורמים לו לנסות “להיעלם” בטווח ביטחון רב יותר.

עם החברים מנסה גדי להעמיד פנים שהכול בסדר. שכל ההשתבללות שלו אינה אלא משחק. “סידור” של המורים וההורים. הוא מנסה להעמיד את עצמו בפוזה של גיבור, של חכם־בריבוע שיודע לתחמן אחרים, שרק משחק את השבלול – אבל הוא יודע בתוך־תוכו, וחושש שגם הם יודעים –שמאחורי ה“גיבור” שהוא מנסה לשחק בפניהם – מסתתר בכל זאת שבלול אמיתי, שזוחל לאט, ובזהירות יתירה.

לפעמים מוצא עצמו נדי מאויים, נתון בסכנה או נקלע לצרה. זה קורה כאשר חברים מחליטים על משהו הרפתקני, שאינו מתאים לשבלול כמוהו, אבל נדי מוכרח להמשיך ולהעמיד פנים שאינו כזה – ולכן נגרר אחריהם. כך היה בגיחה האחרונה, בערב, עם הבנות, לשוק בצלאל בתל־אביב. הבנים עשו תחרות, מילאו עצמם בפלאפל עד להתפקע. גדי התלהב, הזיע, זלל גם הוא – אמנם לא הרבה, היה רחוק מאוד מהמקום הראשון, אבל מי הקיא בסוף – הוא.

הכי קשה לנדי עם הבנות. הוא נורא פגיע. אבל המשושים שלו מכוונים לכך שהוא לא ייפגע לעולם. שתמיד יצליח לסגת פנימה רגע לפני הפגיעה האפשרית. ומשום שהוא חושש להעמיד את עצמו במיבחן של התמודדות ממשית, הוא רואה צל הרים כהרים – וברוב המקרים מסתגר סתם, ללא צורך.

בעיני נדי, כל סירוב של בת לצאת איתו – זה אסון לאומי, הרס מנגנון ההגנה המתוחכם שהקים לעצמו בינו לבין העולם. לכן, ליתר ביטחון – הוא נזהר להציע משהו שמישהי תוכל לסרב לו ולפגוע בו כך.


*

כאשר אמרה לו רווית שהיא רוצה להתכונן יחד איתו לבחינה באנגלית, הגיב בהתגוננות מפני היזומה שלה, מפני שלא היה בטוח אם היא רצינית או רק רוצה ללעוג לו ולהראות שהיא נחשבת יותר ממנו. הוא ענה לה:

“מה פתאום? זה חומר כל כך קל שלא צריך להתכונן. סתם בזבוז זמן!”

“אתה סתם אגואיסט, נדי!”

“מה, את רוצה להגיד לי שקשה לך? טעונת־טיפוח?”

“כן, קשה לי!”

“סתם עובדת עליי. בעצמך אמרת שקיבלת תשע בבחינה הקודמת.”

אחר־כך, כמובן, אכל את עצמו בתוכו־פנימה על מה שהחמיץ בכך שסירב לה, וגם על שלא העז לחזור ולהציע לה שכן ילמדו יחד, מתוך חשש להיראות כמו אידיוט, ועוד שתסרב לו. בלילה, לפני שנרדם, חיבר בדמיונו שיחה מאוד ארוכה איתה. הם למדו יחד, ואפילו התנשקו.


*

נדי חושש מאוד מן השירות בצבא כי הוא מבין ששמה יקלפו אותו מכל מנגנוני ההגנה שלו, ולא יהיה לו היכן להסתגר. בינתיים, כדי לפצות את עצמו הוא מרבה לחלום, לראות טלוויזיה, וקצת גם לקרוא – שבועונים, עיתונים וספרי־מתח. הוא הכי נמרץ וחזק – כאשר יש לו התעוררות מינית. נדי עדיין בתול אבל הוא בטוח שבעזרת אבר־המין שלו יצליח יום אחד לעשות ההיפך מכל מה שעשה עד כה בעזרת משושיו – יחדור ויפצפץ ויכבוש ויהרוס את כל המצודות, שבחיים הממשיים לא הצליח לפרוץ אותן. הוא מאונן, כמו רוב הנערים בגילו, אבל לאוננות שלו יש טעם מיוחד של פיצוי על כל הפגיעות והעלבונות, המדומים והממשיים – שספג מבנות בגלל השבלוליות שלו. פתאום השבלול, בתוך עצמו, בדימיונותיו – הוא מין “קינג קונג”, מפלצת אכזרית, שהכול פוחדים מפניה.


*

כן, יש לו בעייה, לנדי. חיי הנפש שלו מאוד עשירים. יש לו פוטנציאל גדול. זה לא נכון שאי־אפשר לאהוב אותו. הוא גם לא כך־כך פגיע כפי שהוא מתעקש להעמיד את עצמו כדי להקל על עצמו בכך את החיים – (זה מה שהוא חושב, בטעות). יהא עליו למצוא את האיזון הנכון בין הכוח העצום שיש בו, כזה שהוא חש למשל ברגע השפיכה, או בהצלחתו לפתור בעייה מסובכת במתמטיקה או במחשב – לבין הרגישות הנפרזת של שבלוליותו.

מצד שני, אם נדי חושב שיוכל להתכחש לעצמו, להיות לגמרי אחר – הוא טועה. משהו מן השבלול יהיה בו במשך כל ימי חייו; ואולי דווקא משום כך יוכל להגיע להישגים רבים בתחומים הדורשים חיי־נפש עשירים ומופנמים מאוד, עקשנות, ומינימום היתקלויות וסכסוכים מיותרים עם הסביבה.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!