רקע
אהוד בן עזר
אילן מאליונֶר
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ר. סירקיס; תשנ"א 1991

אצל אילן מאליונר הכסף זורם כמו מים. שמואל אביו חינך אותו:

"קח אילן כמה שתרצה! קח! כאשר אני הייתי בגילך אכלתי חרא. סטירות קיבלתי, לא כסף. חצי גרוש לכוס גזוז לא נתנו. כל פעם שמעתי: שְׁתֵה מים! – שתה מים! זה בריא! קח לדרך סנדוויץ'! תאכל רק בבית! פלאפל זה מביא צהבת! ­– בגזוז יש חיידקים! הצבע שלו רעל! –

"אז אחר־כך שנים לא הייתי יכול לעבור על יד קיוסק בלי לשתות משהו, לבזבז, הבטן מתפוצצת אבל העיקר להרגיש שאני לא מוגבל. אז קח אילן חַבּוּב ותבזבז ת’כסף גם אתה. זה ממילא על חשבון מס־הכנסה. אם יראו בהצהרת־הון שיש לי יותר מדי – תיכף יגידו שהעלמתי מהם תקבולים. אבל אם בזבזנו ת’כסף, אני בסדר. לכן אנחנו נוסעים שלוש פעמים בשנה לחוץ־לארץ, כאילו בשביל הביזנס, יַעַנִי. אז יאללה, תיהנה מהחיים אילן כל זמן שאתה צעיר, ואל תשכח להביא קבלות, בייחוד על מוניות ומסעדות, שזה אני יכול להכניס לתשלומים של העסק בתור הוצאה מוּכרת. ככה אנחנו מורווחים פעמיים על חשבון מס־הכנסה – גם מבזבזים משלהם, וגם זה יורד מהתקבולים ברוטו ומקטין ת’כנסות נטו. אבל זה כסף קטן. שלא תחשוב שמזה בא לנו הכסף הגדול. כסף בא מכסף. צריך רק לדעת איך. סמוך על אבא שלך!

“אתה רוצה לדעת איך? – הנה, תן לי משלך ת’אלף מהאלפיים שנתתי לך, ואני משקיע לך אותם, בוא נאמר – חצי באגרות־חוב ובכתבי אופציה הניתנים להמרה באגרות־חוב של טבע ושל מלונות דן; וחצי, בוא נאמר – במניות של אלביט 1, של דנבאר אג”ח ושל כלל תעשיות 1; ואתה עוד תראה איך אני אקפיץ… איך? – סמוך, יש גם מידע פנימי… חברים, עיתונאים, שטינקרים… תלמד חבוב, תלמד… וכשתדע, תתחיל גם להשקיע ת’כסף על אחריותך…"

ואילן מאליונר מעריץ את אבא וסומך עליו, אבל גם לומד להשקיע בעצמו, מרוויח, ובא לבית־הספר בכיסים מלאים שׁרֵתים ועגנונים. גולדָאים הוא כמעט לא מחזיק, ובוודאי שלא אשכולים, כי הם כסף קטן בשבילו. הוא לבוש זרוק אבל תמיד איכות א"א, מהחנויות הכי יקרות. יש לו דירה קטנה לעצמו בקומת הקרקע בווילה המשפחתית. שמה יש לו שתי מערכות מחשב: אחת IBM עם מודם קשור לבנק הפועלים בשביל לתת הוראות, ומערכת אחת מקינטוש עם תוכנת מוסיקה שהיא בלבד עלתה אלף וחמש מאות דולר, חיבור לסינטיסייזר DX7 של יאמאהה, סאמפלר, מכונת־תופים ומערכת־הגברה. יש לו טלוויזיה צבעונית, וידאו־טייפ ומצלמת וידאו משוכללת עם מכונת־עריכה, שאפשר להסריט ולהעתיק באמצעותם כמה שרוצים. יש לו… מה אין לו? – מביאים סרט כחול עם צ’יצ’ולינה מוצצת ומעתיקים, מפתים לפעמים איזו פריקית להתפשט, שמים לה מוסיקה או מחברים במיוחד, ומצלמים, רק לשימוש ביתי, והחבר’ה אוהבים לצאת איתו כי הוא מזמין. תמיד. גם חיבר את המוסיקה לתחרות־היופי של פורים, בבית־הספר.

ויש לו עוד מנהג אחד, לאילן – לבקש מכל חבר להשקיע באמצעותו. לא חשוב, כל סכום, אפילו קטן. הוא מנהל רישום של ההשקעות על גבי טבלה שהכין בעזרת תוכנת לוטוס עברי, ומוציא כל פעם במדפסת דפי עידכון לחברים. יש לו גם כלל למשקיעים אצלו – “תודיע לפחות שלושה ימים קודם, ותקבל ת’חצי הסכום עם עליית הערך. תודיע ותחכה עוד שלושה ימים – תקבל ת’חצי מחצי, זה רבע, עם עליית הערך, וככה הלאה. מסכים? – סמוך!”

תחילה התלהבו החברים והיו פודים אצלו סכומים מיד כאשר ההשקעה הראתה רווח כלשהו, אבל המחצית שנשארה כבר הניבה רווח קטן יותר. לכן, לאחר זמן חדלו לפדות, והשקיעו אצל אילן כל סכום שעמד לרשותם.

השמועה עברה גם לכיתות אחרות, בהפסקות היו מצטופפים אצלו להשקיע. וככה אילן מאליונר כבר ניהל תיק השקעות נאה, באמצעות המודם, בחשבון שנפתח על־שם אביו שמואל, כי הוא עצמו עדיין קטין. רבים רצו להשתייך לחוג המיוחס של אלה היוצאים עימו לבלות, ומוזמנים לדירתו לראות סרטים צִ’יצ’וֹלְיָאנִים, אבל הוא נשאר נאמן לחברים בכיתה, ולבודדים מכיתות אחרות שהשקיעו באמצעותו סכומים גדולים במיוחד. קראו להם בשם: “החוג הנוצץ”. גם על הבנות שבילו איתם השפיע אילן מאליונר להשקיע אצלו.

*

יום אחד, בשיא עליות השערים, החליט אילן שהמשחק נגמר. אם ייפול – יישאר בידו פחות ממה שנתנו לו החבר’ה. הוא מכר את כל התיק ברווח נאה, למרות שאיש מהחברים לא ביקש ממנו לממש רווחים, והשקיע את הכסף בפז"ק, פיקדון זמן קצוב, שנותן ריבית קטנה אבל ללא עמלות ומבלי כל חשש שסכום הקרן יפחת.


*

שבוע ימים התנודדה הבורסה, אחר החל מסתמן המיפנה. התרחש בינתיים גם משבר בממשלה, היו מהומות אדירות במזרח־אירופה, ארה"ב הודיעה שתצמצם את הסיוע השנתי לישראל. בתוך שלושה ימים נפלו השערים בעשרות אחוזים, והארץ נתקפה בהלה.

למחרת, בבית־הספר, בבוקר, הקיפו את אילן מאליונר תלמידים נסערים.

“אל תדאגו. לא הפסדתם. סמוך. הכול בסדר.” הרגיע אותם בחיוך.

“איך?”

“כבר לפני יומיים יצאתי עם כל התיק. מחר כל אחד יקבל ת’מלוא ההשקעה שלו, לפי הערך של לפני יומיים!”

“יופי! כל הכבוד!” הריעו לו, הרימו אותו והלכו עימו סביב חצר בית־הספר, כשהם שרים בצעקות שמחה: “אילן מאליונר כארז / אילן מאליונר כארז / אילן מאליונר כארז / כולנו פה אחד!…”


*

וכך היה. הם קיבלו את השקעותיהם חזרה, עם רווח קטן, לפי יום הערך האחרון שלפני הירידה. בידי אילן נותר הפרש של עוד כחמישה ימי ירידת־ערך על התיק כולו, מהתאריך שהחליט למכור בשיא, על דעת עצמו, ועד ליום שמכר־כביכול, כדי להציל את החברים, פלוס הריבית פז"ק.

מלא־גאווה חזר הביתה והרים טלפון לאביו, בעבודה, כדי לספר לו כיצד ניהל נכון את התיק. החברים לא הפסידו ולא איבדו את אמונם בו, והוא גם הרוויח.

להפתעתו לא היתה תשובה. גם הבית היה ריק. היו כל מיני שיחות טלפון מוזרות, שבהן שאלו על האב, ופעמים גם קיללו ואיימו.


רק לפנות־ערב הגיעה האם, בדמעות.

“איפה אבא?”

“נעלם. אל תשאל, אולי מאזינים. הרבה זמן לא נראה אותו. ועכשיו אנחנו צריכים לעזוב מיד את הבית ולהסתתר אצל דודה עדנה, בגלל הנושים. איזה אסון!”

המלצות קוראים
תגיות