רקע
אהוד בן עזר
לַלִי תן־לי־סְפּוֹט
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ר. סירקיס; תשנ"א 1991

יום אחד תלו מודעה בבית־הספר:


תחרות פסטיבל הזמר לנוער

לפסטיבל הזמר העירוני לנוער אפשר להגיש שירים.

כל שיר יכלול תמליל, לחן ומבצע/ים

אפשר להגיש את השיר בביצוע ביתי על קלטת או בצורת מלל + תווים.

ועדת השופטים תבחר את 12 השירים שייקחו חלק בתחרות.

השירים שייבחרו יזכו לעיבוד מקצועי הולם ולהדרכה בהעמדה על הבמה.

אין מניעה שהתמלילן, המלחין והמבצע יהיו אדם אחד.


לַלִי עברה, ראתה ונדלקה. מיד הוציאה מחברת מהילקוט והחלה מעתיקה את הפרטים. רֶלִי הדברן עבר וחטף ממנה את המחברת.

"תחזיר לי! רלי – "

“לא מחזיר לפני שמקבל חתימה מחזָה תִיז דמארי!” צחק.

“תפסיק לקשקש, אידיוט!”

“תאכלי בבית הרבה מְלַאוַוח וחַאוַוֶאדְז, ייצא לך קול כמו הזמיר מצנעה!”

"אתה עוד תזחל אצלי תחת הבמה! אל תיגע בי, משמשן פולני – "

לבסוף החזיר לה ואף נידב את גבו, שתסיים את ההעתקה בקלות.


*

ובארוחת־הערב, בבית: “אני צריכה טייפ חדש סטריאו, גיטרה חשמלית עם מגברים, ושעות אולפן. תדעו שזה יקר.”

“בשביל מה, ללי?”

“להתכונן לפסטיבל הזמר העירוני לנוער.”

“זה חובה על כל ילד בכיתה, הציוד הזה?”

“אוף… ידעתי שכך תגיבו. אם איכשל – זה רק בגללכם!”


*

מתפשרים קצת, מסתדרים. אילן מאליונר השאיל לללי גיטרה. מורן המשוררת – טייפ משוכלל, וגם הסכימה לכתוב עבורה את המילים:


מגג מגדל העיר אהבתי ת’אדם

מגג מגדל העיר אהבתי ת’שדרות

מגג מגדל העיר ליבי רחב כמו ים

מגג מגדל העיר יפות הנערות

יה יה גג, יה יה גג

עיר מגדל מאיר

יה יה עיר, יה יה עיר

גג מגדל חגג.


*

ללי ישבה ערב־ערב סגורה בחדרה, עם הגיטרה והטייפ, עד שהצליחה להלחין את שורות השיר, והפזמון החוזר, לשביעות רצונה. את ההקלטה ערכו בחדרו של אילן מאליונר, המלא ציוד מוסיקלי אלקטרוני משוכלל. הקלטת נמסרה לוועדת השופטים של הפסטיבל, והשיר זכה להיכלל בין השנים־עשר שיבוצעו בפסטיבל. בית־הספר שלח נציגות חזקה למופע. חמישה שירים על מבצעיהם, ותלמידים נוספים, כדי שיעזרו בהפקה.


*

התחילו החזרות.

“רֶלִי קשקשן, מה אתה עושה פה?”

“השתחלתי להפקה. יותר מעניין מבכּיתה.”

“כתבת שיר?”

“מה אני חזָה תִיז דמארי או מורן הדפקטיבית? קיבלתי תפקיד סְפּוֹטְנִיק.”

“סליחה?”

“מכוון את פנס התאורה כדי שעיגול־האור ישפר קצת על הבמה את הצורה התֵימוֹנית שלך. תור שלי להתחיל בשיר הדפקטיבי שכתבה לך מורן.”

“חסר לך שתפספס!”

“אני אחזיק לך אצבעות!”

“תחזיק טוב את הספּוֹט, ותזכור – רק עליי, יא זְלוֹטי!”

“שמעתי… שמעתי…”


*

הגיע ערב הפסטיבל. ללי הגרילה מקום שלישי ועלתה בתורה על הבמה. לבושה בלייזר שחור על סוודר תכלת שמתקפל על צווארה. מכנסיים שחורים. מגפי עקב בצבע תכלת, לאוזניה עגילים גדולים כצמידים, ובאוזן השמאלית נעוץ עגיל יהלום קטן. שערה הכהה אסוף לאחור כפקעת חלקה המסתיימת בזנב, שמסתלסל חזרה כסימן־שאלה הפוך. אפה חטוב. עיניה תכולות־אפורות. פניה העגלגלות, באיפור ובהתרגשות, שטו על הבמה כעשויות שיש כהה.

"מגג מגדל העיר אהבתי ת’אדם – "

הסְפּוֹט קופץ. ללי בחשיכה.

"מגג מגדל העיר אהבתי ת’שדרות – "

הספוט, לעזאזל, ככל שהיא מתקרבת אליו בורח, כמו בכוונה. ופתאום נעלם לגמרי.

"מגג מגדל העיר תן לי ספוט רחב כמו ים – " היא שרה כלפי מעלה.

"מגג מגדל העיר לעזאזל תן לי ספוט הנערות –

"יה יה רלי, יה יה אַהְבַּל –

"תן לי ספוט מאיר –

"יא יא אִיר, יא יא אִיר –

“תן לי ספוט יה רלי –”

אבל הספוט קפץ כל הזמן ודפק לה, לדעתה, את ההופעה, למרות שמחיאות הכפיים היו ממש השתוללות, וחלק מהקהל אפילו הצטרף אליה מיד כאשר חזרה בשנייה על הפזמון, במנגינה הקצת מזרחית: "יא יא איר, יא יא איר, תן לי ספוט יה רלי – "


*

מאחורי הקלעים רצה ללי, טיפסה במגפי העקב בצבע התכלת, העפילה לעמדת הספוט ושם התנפלה בחמת־זעם על רלי.

“יא ספוטניק… יא זלוטניק… יא תיז דמארי… אני אראה לך… חתיכת זלוטי, זה בכוונה, בכוונה עשית…”

והתחילה להכות אותו כך שהיה מוכרח לברוח, ואחר פרצה בבכי, ולא נרגעה.


*

כן, זה השיר החדש “יא יא איר, יא יא איר, תן לי ספוט יה רלי” שכל העיר מזמזמת, וגם שומעים בלי־הפסק במצעדי הפזמונים. איזה מזל שללי תן־לי־ספוט זכרה לחזור במדוייק על האילתור, לדרישת הקהל, כאשר שבה ושרה אותו לאחר שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר העירוני לנוער.

המלצות קוראים
תגיות