586. אל הפרופ' הנרי סלונימסקי    🔗

י“ח בתמוז תרצ”ג 12.7.33

ידידי יקירי ונכבדי הפרופ' סלונימסקי, בבית־המדרש לחכמת היהדות נויורק

ידידי יקירי ונכבדי,

את מכתבך מיום הרביעי לחודש מרץ קיבלתי בזמנו ולצערי לא נתפניתי לענות עליו, רק עתה, בהגיע ימי החופש.

תודה רבה מאוד לך על ברכתך, אשר ברכתני לקבלת תואר הכבוד¹ עוד בימי “הריונו”, בשלושה חודשים לפני לידתו, וביחוד הנני מודה לך על אשר אתה היית המציע את הדבר הזה בפאקולטה שלכם.

נעים לי מאד לדעת, כי ההצעה הזאת קובלה פה אחד, יען כי הדבר הזה מעודד אותי ונותן בי יותר ויותר אומץ להמשיך את עבודתי בשדה הספרות והמדע.

מסור נא ברכת שלום ותודה גם לידידנו הד"ר שפיגל על היותו הוא התומך בהצעתך זאת וכן לכל חבר המורים במוסדכם החשוב.

אנכי ורעיתי הננו זוכרים עוד את נעימות חברתכם בחג הפסח של השנה שעברה, והננו מאחלים לכם לשוב ולבוא אל הארץ, ולענגנו שנית.

אנכי הנני רק מתפלא על אשר עד היום הזה לא קיבלתי את התעודה הרשמית מהמוסד, וכן לא קיבלתי אף מלה אחת מהד"ר וייס, או מאחרים מחבר המורים שלכם, ואת הידיעה קראתי רק בעיתונות.

אנכי אומר לנסוע בעוד שלושה שבועות לאירופה ואהיה בחודש אוגוסט בקארלסבאד ובחודש ספטמבר בלונדון, פאריס ווינה. אם במקרה תהיה גם אתה באירופה, אשמח מאוד להיפגש אתך –––

 

587. אל הד"ר שמעון ברנשטיין    🔗

י' באב תרצ"ג 2.8.33

ידידי יקירי ונכבדי, הסופר המצוין ד"ר ש. ברנשטיין נויורק

את מכתבך מיום י"ב בסיון קיבלתי ושמחתי מאד ולראות, כי למרות מה שאנכי לא התנהגתי בנוגע אליך בדברי ביקרתי בביאורי לדיואן טדרוס כאשר הייתי צריך להתנהג ואשר על זה הנני מצטער מאד, מצאתי בכל זאת לנחוץ לכתוב אלי ברכה ליום מלאת וחמישים שנה לעבודתי בהוראה. והנני מודה לך על זה מקרב לב ומאחל לך זקנה ושיבה, למען תוכל להמשיך עבודותיך להגדיל תורה ולהאדירם.

ולא אכחד ממך, כי לפני ירחים אחדים כתבתי מאמר ביקורת ל“תקופתנו” על שירי האהבה של טדרוס אשר פרסמת בחוברת הראשונה מקובץ זה, והביקורת היתה גם כן חריפה במקומות אחדים, אך אחרי קבלי מכתבך הקודם כתבתי אל הד"ר קליינמן שיסיר מדברי ביקורתי כל מה שיוכל להחשב לעקיצה או לביטוי חריף.

אתה בעצמך כותב, שלפי תכונתי לא עלה על דעתך שאוכל לבקר קשה באופן כזה, ועל זאת עלי להגיד לך בגילוי לב: כאשר קראתי דבריך על שירי טדרוס היה לי הרגש, שהנך נדחק לתוך רשות של מקצוע, שאין לך די ידיעה בו, וזה הכעיסני, וזה הוציא מפי ביטויים חריפים יותר מדי. אבל מובטחני, כי כל מה שתוסיף לעסוק במקצוע זה תרבינה ידיעותיך ותוכל להביא ברכה לספרותנו, ביחוד לזו של ימי הבינים, המחכה עדיין לגואלים בעלי כשרונות ככשרונותיך.

ובזה הנני שב ומבקש את סליחתך על הנהגתי הקודמת ומכאן להבא חשבנא לטב.

ידידך מכבדך

דוד ילין

 

588. אל הד"ר י.ל.מאגנס    🔗

ירושלם, ו' אדר תרצ"ד

ידידי הנכבד הד"ר י. ל. מגנס קנצלר המכללה העברית בירושלם,

לבקשת מזכירות המכללה בשם כ' הנני שולח אליו רצוף בזה זכרונותי בדבר השתלשלות קביעת מקום המכללה כאשר סיפרתי בע"פ בבית ידידנו מר אוסישקין לפני שבועות אחדים.

ושלום רב לכבודו מידידו מכבדו

דוד ילין

השתלשלות קביעת המקום למכללה העברית.

שנים אחדות לפני מלחמת השפות שבשנת תרע“ד, ואני עדיין סגן מנהל בית המדרש למורים של חברת העזרה, באה בקשה מהמנוח ד”ר אריה סאלפנדי מדירקהים בגרמניה אל מר אפרים כהן, ב“כ חברת העזרה, לתור מקום למושבה יהודית בקרבת ירושלם, ומר כהן ואנכי הלכנו בסביבות ירושלם במקומות שונים לחפש אחרי קרקע מתאימה, ובין הקרקעות שהוצעו היו גם אחדות במדרון הר הצופים. סוף סוף לא נבחר מקום בירושלם מפני קשי הקניות ומושב סאלפנדי נקבע באדמת פג’ה בקירבת פתח תקוה, אשר אליה הועבר בית־היתומים הפראנק פורטי עם המנוח הרב ד”ר אליעזר גרינהוט.

אך יפי המקומות בראש הר הצופים והמחזה הנהדר של מדבר יהודה וים המלח והירדן מצד אחד, וכל ירושלם הישנה והחדשה מצד שני, וכל נגב ירושלם עד הר הורדוס מצד שלישי – לקח את לבי והשתדלתי בקרב מכירי בחו“ל לקנות קרקעות במקום ההוא, כך קנה שם ידידי המנוח מיכאל לאנגה ז”ל, וכך אמרה לקנות הגברת פלורה ששון מלונדון את הקרקע שקנה אח“כ מלכיאל מני ומכרה אח”כ ליעקב שמעון (הוא הקרקע שעל גבול המכללה מצפון), וכן קנה על ידי המנוח שיינקין המנוח יצחק פיינברג מרוסיה (רק הקניה לא יצאה לפועל).

בינתיים דיברו ע“ד קניית מגרש למכללה והד”ר רופין, מנהל המשרד הארץ־ישראלי אז בתל־אביב, מסר העניין למר שיינקין, ובהיוודע לי הדבר לקחתיו אל הר הצופים וגם הוא התפעל מיפי המקום.

בין המקומות שראינו היתה גם נחלתו של סיר ג’ון היל, שהיה בא מדי שנה בשנה בימי החורף לשבת בבית שבנה לו עליה, ארבע חודשים בכל פעם, ואח"כ עזב למשך שמונה החודשים האחרים את מנהל משקו, ערבי אשר בטח בו. והמקום הזה מצא חן בעינינו מאוד. אך לא ידענו אז אם תהיה אפשרות לקנותו.

בינתיים פרצה המלחמה העולמית, אחרי שהתברר לנו ע“י פקידו של סיר ג’ון הנז', כי שינה אפשרות לקנות נחלתו, וכל המשא והמתן נפסק. בימי המלחמה גורשתי מירושלם וישבתי בדמשק עד היכנס האנגלים שם, ז”א כערך שנה אחרי כבשם את ירושלם. אחרי כיבוש ירושלם (ואנכי אז בדמשק) באה פקודה להד"ר רופין לשוב ולעסוק בעניין השגת מגרש למכללה. אז באו אתו בדברים גיסי מר יוסף מיוחס והמנוח מלכיאל מי, וכן באו בדברים עם אלמנת סיר ג’ון (הוא מת בינתיים) ועניין הקנייה עלה בידם.

ולמן העת ההיא קם הבית של סיר ג’ון וכל נחלתו למקנה למכללה.

עוד מלפני המלחמה היו ביני ובין הד“ר יצחק לוי, מנהל אפ”ק ומייסד תלפיות, חילוקי דעות. אנכי חפצתי, וזאת היתה כל משאת נפשי, כי ייווסד ישוב יהודי על הר הצופים בגלל המחזות הנהדרים ויען כי המקום הזה נראה מכל עברי ירושלם, והוא משך רק לתלפיות אשר יסד, ובהיותו מקורב מאד להמנוח נתן שטרויס, פעל עליו, כי הוא יקנה בתלפיות מגרש יפה למכללה העברית. ואכן קנה המגרש. ואחרי אשר המכללה קנתה כבר המגרש בהר־הצופים אמר לבנות על המגרש בית לו לעצמו ובני מר אליעזר הכין לו כל תכניות הבית, אך דבר התיישבותו בירושלם לא יצא לפועל.

בימי הקונגרס הי“א בווינא, בהיותי אז ציר א”י (בשנת 1913), אספתי שם קבוצת אנשים וביניהם היה לפי זכרוני גם מר אוסישקין ודיברתי אתם ע"ד החשיבות של התיישבות יהודים בראש הר־הצופים, ודבר זה הביא אז כמדומני את המנוח פיינברג לרכוש לו קרקע שם, אך בזמן פחות משנה מהעת ההיא פרצה המלחמה העולמית והדבר לא יצא לפועל.

 

589. אל ד"ר יוסף קלויזנר    🔗

ירושלם, כ“ה אדר תרצ”ד

חברי וידידי הפרופסור ד"ר י. קלויזנר תלפיות

הנני שולח אליך את הספר “ילדי רוחי” של המנוח פינס, ואבקשך להשתדל כי תבוא ביקורת עליו בחוברת הבאה של “ביתר”

ושלום רב לך מאת ידידך מכבדך

 

590. אל הד"ר י.ל. מאגנס, ירושלים    🔗

ירושלם, י“ז ניסן, תרצ”ד

לכבוד האדון ד"ר י. ל. מגנס קנצלר המכללה העברית ירושלם

אדוני הנכבד,

במשך חמשים שנות עבודותי בספרות, בהוראה ובמדע התגבבו אצלי הרבה מאד חידושים בחקרי הלשון, התנך והספרות, אשר מפני טרדותי המרובות, לפנים בעסקנות הציבורית ובשנים האחרונות בשעורי במכללה אשר בהם היה עלי ל“ברוא יש מאין”, ־ לא עלה בידי לעבדן כי אם לרשמן בראשי מלים לזיכרון.

ועתה בהגיעי לעת זקנה, מרגיש הנני כי חטוא אחטא למטרת חיי אם לא אקח לי זמן לעבד את כל החומר הרב אשר ישנו אצלי באופן שיוכל להתפרסם לטובת מדעינו היהודיים ולטובת שוחריהם.

החפץ הזה לעבד כל מה שנתחדש אצלי במשך יובל שנים דוחפני לבוא לפני כ' ויתר האינסטנציות של המכללה, שהדבר תלוי בהסכמתן, ולבקש לשחררני מההוראה במכללה, הן שעורים הן סמינריונים, למש שנת הלימודים תרצ"ה.

הנני עובד עבודה אקטיבית במכללה זה שבע שנים (מלבד שנת היותי באמריקה אשר בעדה לא קיבלתי משכורת), ובכל משך שבע השנים האלה לא החסרתי אף שעה אחת מעבודתי, ואם לרגלי נסיעות קצרות נעדרתי מירושלם שתיים שלוש פעמים, השלמתי מה שהחסרתי אחרי שובי, וחושב הנני, כי בין בהתחשבות בעובדה זו ובין בהתחשבות בעובדה עם הדבר כי שנה זו מוקדשת לעבודות מדעיות בלבד (כי גם מהוראתי בסמינר אשתחרר לשנה, וכן אתפטר מהוועדים השונים אשר עודני בם) תואילו למצוא את בקשתי לצודקת ומלא תמלאוה.

הנני דוחה בקשתי זאת לראשית שנת הלימודים הבאה, מפני שהנני מקווה כי עד אז אשתחרר משני עניינים הגוזלים חלק רב מזמני, האחד מדעי והוא עבודתי בדיואן של טדרוס אבו אל עאפיה, אשר עד אז אגמור את הכרך השני מהחלק השני שהוא האחרון, והשני הוא גמר בניין בית המדרש למורים. –––

 

591. אל אמונה עגנון    🔗

ירושלם, י“א אב, תרצ”ד

לכבוד חוקרת הלשון העברית בילדותה,² מרת אמונה עגנון, תלפיות

את מכתבך מיום כ“ז תמוז קבלתי, ואת הצעתך אביא בפני ועד הלשון באסיפתנו. אך במקום “מים קוצפים” אשר הצעת חושב הנני כי יהיה יותר טוב להשתמש ב”מי־קצף" (ג"כ בשתי ההוראות).

השאלה היא רק זאת אם ירצו מוכרי המים המינרליים להשתמש בשם זה ולא יפחדו פן לא ירצו האנשים לשתות “מים קוצפים” או “מי קצף”, כי מי ירצה שיהיה לו עסק עם רתחנים?.

שלום רב לך ולהוריך הנכבדים ברגשי כבוד

 

592. אל הרב ז'. וייל, פאריס    🔗

ירושלם, י“ד תמוז תרצ”ד 27.6.1934

לכבוד הרב הנכבד והחכפ הנעלה מר ז’וליין וייל

ראש רבני פאריס ועורך. R.d.E.J ³

ידידי הרב הנכבד,

עודני חייב לך חוב מלפני זמן, חוב של ברכה לך לקבלתך משרת הרבנות לעדת פאריז, משרה שהנך ראוי לה ואשר תתן לך האפשרות להשפיע לטובה על עדה חשובה כעדת בירת צרפת. יתן ה' וכל שאיפותיך להרמת קרן היהדות בעירך תימלאנה, אמן.

וכיום הנני מתכבד לשלוח אליכם את הכרך הראשון מהחלק השני של דיואן טדרוס אבו־אל־עאפיה (גן המשלים והחידות) ואבקשך מאד להשתדל כי תיכתב עליו ביקורת ברבעונכם מצד איש בן־סמך. ועל זאת ניתנה לך תודתי מראש. –––

 

593. אל הפרופ' גוסטאב דאלמאן⁴    🔗

ירושלם,

ט“ז תמוז תרצ”ד 1934 יוני 29

ידיד נכבד!

זה שנים רבות שלא היתה חליפת מכתבים בינינו,ובלבי מתעורר החפץ מזמן לזמן לכתוב אליך. ועתה, הנה באו ימי החופש גם בבית המדרש למורים, גם באוניברסיטה, והנני יכול למלא דרישת לבי זאת.

מה שלומך? ומה שלום ביתך? ההנך חושב לבוא פעם אלינו?

בשנים האחרונות הקדשתי הרבה מזמני לענייני המחקר והמדע, ואת פרי עבודתי הנני שולח אליך בצורת מאמרים אחדים וספרי “חקרי מקרא” לאיוב. אשמח מאוד לשמוע דעתך על עבודותי. ואם אפשר לשלוח אלי ספר מספריך האחרונים, אשמח לקראו.

לשנה הבאה לקחתי לי חופש מעבודתי בסמינר ובאוניברסיטה, למען אוכל לעבד את כל רשימותי בתנ"ך ובדקדוק ובשירת ספרד, שרשמתי זה יותר מארבעים שנה.

פרסמתי גם דיואן של אחד ממשוררי ספרד האחרונים, הוא השר טדרוס בן יהודה אבו אל עאפיה, וכבר יצאו מהדפוס שני חלקים ממנו. אם מקצוע זה מעניין אותך, כתוב נא אלי ואשלחו אליך.

ושלום רב לך ולרעייתך הכבודה ידידך מכבדך

 

594. אל משה ואלירו    🔗

ירושלם, ח' באב תרצ"ד 20.7.1934

ידידי הנכבד השופט משה ואלירו,

בצאת היום לאור משפטו של סטאבסקי ע"י בית הדין לערעורים רואה הנני לי לחובה להביע לך רגשי הוקרתי על פרסמך לפני משך זמן את נימוקיך לזיכויו כנגד דעת יתר חבריך השופטים, אשר אולי פעלו גם הם על פסק הדין הנוכחי. גאון לאומי הראית במעשך זה, אשר עשיתו מבלי התחשב במה שיאמרו חבריך על זאת ובמה שאולי תאמר הממשלה. לא רק כיהודי טוב הראית עצמך בזה!־במקום שהדבר נוגע לצדק ולמשפט אמת אין עניין של לאומיות, כי אם כאדם לוחם בעד העמת והיושר.

יישר כוחך, וכל לב מרגיש יודך ביום הזה, אשר בו הנך קוצר פרי מטעך.

בידידות ובאחווה

 

595. אל אשתו    🔗

לונדון, אור ליום ה‘, ג’ תשרי תרצ"ה

־־־ ביום א' הספקתי לבקר בבית אלקן אדלר לארוחת הצהרים ולראות כתבי היד החדשים אשר אצלו. ומביתו הלכתי לבקר את סיר הרברט סמואל ואשתו, היושבים לא רחוק משם. הם יושבים עתה בדירה קטנה, לא יותר גדולה מדירתנו. הוא כותב עתה שני ספרים בפילוסופיה. הראני את חדר ספריו. המלא ספרים מפה לפה. שתיתי שם טה ודיברנו על א"י. הוא והיא שאלוני לשלומך וביקשוני לדרוש בשלומך בשמם.

היום התחילה העבודה בלינגוואפון⁵ ועבדתי ארבע שעות וחצי ואתי היה גם יוסף יהודה,⁶ והעבודה מעניינת. לניסיון השמיעונו תיכף אחרי ש“דיברנו” את הפרק הראשון מה שדיברנו, ובפעם הראשונה בחיי שמעתי את קולי. ובאמת לא האמנתי כי זהו קולי לולא שמעתי את קול דברי יוסף שהתאים לקולו. יש לנו לעבוד עוד מחר כל אחרי הצהרים ומחרתיים (יום ו') כמעט כל היום. –––

 

596. אל הפרופ' לוי גינצבורג    🔗

ירושלם, ט“ו בחשון תרצ”ה 24.1.34.

לכבוד ידידי הרב החכם, החוקר הנכבד מוהר"ר פרופ' לוי גינצבורג נויורק

בשמחה רבה קראתי את מכתבך מיום ד' בתשרי, אחרי שובי הנה לפני ימים אחדים. תודה רבה לך על דבריך הטובים על עבודתי בספר גן־המשלים והחידות, ולא פחות מזה על הערותיך החשובות למקומות שונים בדיואן. ההערות האלה תבואנה בחלק השני, בכרך השני, במקום שתבואנה הערות נוספות על הכרכים הקודמים, ולכן הנני בזה לבקשך, כי תואיל בטובך לעבור בעתות הפנאי מזמן לזמן על שני החלקים אשר בידך ולהעיר מה שיש לך להעיר עליהם.

ועתה הנני שולח אליך על ידי הדואר כל מה שנדפס כבר מן החלק השני, זאת אומרת הטקסט של השירים, ובכל פעם אשר יצא מהדפוס גליון מההערות על החלק הזה אשלחנו אליך.

ובזה הנני אומר לך ולרעייתך הכבודה שלום רב, בשמי ובשם משפחתי.

ידידך מכבדך מאד

 

597. אל ר.ג.ב.ספייסר, המפקח על המשטרה, ירושלים    🔗

ירושלם, כ“ו חשון תרצ”ה 1934 נובמבר 4

להאדון הנכבד ר. ג. ב. ספייסר המפקח הכללי למשטרה ולבתי הסוהר של פלשתינה (א"י) במשרד הראשי של המשטרה ירושלם

אדון מאוד נכבד,

שלשום ביום 2 נובמבר בלילה הודיעוני תלפונית מחיפא, כי הברון אדמונד די רוטשילד, מבסס המושבות החקלאיות היהודיות בארצנו, מת, וצריך כי יהיו בתי הראינוע סגורים ביום השבת בערב בירושלם כמו שיהיו סגורים בכל הארץ, לאות אבל על האיש הנערץ בפי כל יהודי הארץ.

תלפנתי אל הסוכנות היהודית ויענוני, כי העניין סודר ובתי הראינוע יהיו סגורים.

תמול בערב בשעה שש ראיתי, כי ראינוע “אדיסון” שעל יד ביתי פתוח. דיברתי עם מר עזרא מזרחי ויענני, כי אם יתר בתי ראי־נוע ייסגרו, יסגור גם הוא. הלכתי אל בעלי ראינוע “ציון” ויענוני, כי אם יסגור תיאטרון אדיסון יסגרו גם הם.

תלפנתי משם אל ראינוע “אדיסון” ויענוני פעמיים כי הם סוגרים, אך בעל ראינוע “ציון” לא האמין וישלח את אישו ללכת לראות אם באמת הם סוגרים, למען יסגרו גם הם.

באתי אל ראינוע “אדיסון” וראיתי כי הוא פתוח. כעסתי על אשר רימוני ושאלתי את הגזברים שעל יד הקופה למר מזרחי ויענוני, כי איננו ואינם יודעים איהו.

אז אמרתי: אנסה אני להשפיע על הקהל להפסיק ההצגה, שהתחילו בה, לסימן האבל. נכנסתי אל האולם וקראתי אל הקהל ברגע שחדל רעש ההצגה להודיעו, כי הברון רוטשילד מת והקהל צריך לסימן אבל לדרוש להפסיק ההצגה. אך פתאום תפשוני שני שוטרים, מספר 1221 ומספר 17 בשתי זרועותי בחוזקה, ולמרות שלא הראיתי שום סירוב לצאת מן האולם ולמרות מה שקראתי אליהם I am going סחבוני בפני הקהל כולו הלוך וסחוב עד מחוץ לאולם.

מנהג כזה מצד שוטרים בריטים עם איש כמוני, ובשעה שלא סירבתי לצאת, הוא בלתי הגון לגמרי (משתמש הנני במבטא היותר רך לזה) והנני מוחה בכל תוקף ומתלונן על עושיו בפני אדוני הנכבד ומבקשהו לעונשם כראוי למעשיהם זה.

אפשר הדבר, כי בשעה שנרגזתי מאוד על אנשי מזרחי אשר רימוני בתלפון, ובחפצי להציל את כבוד ירושלם עירי, שלא ייאמר עליה שהיא איננה מרגישה באבל היהדות כולה, לא עשיתי כהוגן להיכנס אל האולם ולפנות אל הקהל שלא ברשות מר מזרחי, שחיפשתי אחיו ולא מצאתיו אך השוטרים, המצווים בוודאי על התנהגות בנימוס בייחוד עם אנשים זקנים מהם, יכלו לדרוש ממני לצאת בלי שיתפשוני בחוזקה ויסחבוני ויחללו כבודי בפני כל הקהל הגדול.

בתקוותי, כי אדוני יתחשב עם בקשתי.

הנני עבדו המסור לו

 

598. אל י.ד.בר־דרורא, עורך “דואר היום”, ירושלים    🔗

י"א שבט

א. נ.

הנני מרגיש לי לחובה להביע לך תודתי בזה על שני מאמריך בנוגע לזקני ולאבי זכרם לברכה, בקשר עם יסוד “מוצא” לפני חמש ושבעים שנה, ועפ"י הפתגם “בהדי הוצא לקי כרבא” זיכיתני גם אותי בדבר שבח ותהילה, אף כי אנכי נולדתי כחמש שנים אחרי המאורע הזה.

תודה רבה לך על דבריך הטובים.

ברגשי תודה וכבוד

 

599. אל ברל כצנלסון    🔗

י"א שבט

לכבוד הסופר המצוין מר ב. כצנלזון, עורך “דבר”, תל־אביב

אדון נכבד,

הנני מרגיש לי לחובה להודות לך על מאמרך בנוגע ל“מוצא” ולמייסדה בעיתונך, ועל מאמרך, שהוספת על דברי המנוח אבי ז“ל במאמרו ב”הלבנון" ובמקומות שונים בספרו.

וכן הנני להודות למר “בארי” על מאמרו ב“מוסף לדבר לנערים”.

החייתם את העבר, הזכרתם את הנשכחות ועם זה יחד באו דברי תהילה גם לי.

יישר כוחכם.

ברגשי תודה וכבוד.

 

ביקורו של דוד ילין במצרים, תרצ"ה    🔗

 

600. אל הד"ר ישראל איתן    🔗

אלכסנדריה, י“ב אד”ר תרצ"ה 15.2.35

ידידי יקירי ונכבדי הד"ר ישראל איתן,

השנה במלאת יובל שנים לעבודתי בהוראה, לקחתי חופש לשנה שלמה גם במכללה, גם בביהמ"ד למורים (מה שאתם קוראים: “שנת השבת” ופה זה “שנת שבע השבתות”), למען אוכל לסדר ולעבוד כל עבודותי, שהתגבבו אצלי במשך הזמן, ואולי אזכה גם לפרסמן.

ובכן אטחרי כי בירושלים רבים המפריעים וההפרעות, באתי הנה אל בית אחותי, אשר רק היא ובעלה יושבים בבית, ואשהה פה עד קרוב לחג הפסח. לחג אשוב ירושלמה, ואחרי החג הנני אומר לנסוע לימי הקיץ לאוקספורד ולהמשיך שם עבודתי.

ובשלושה דברים עיקריים הנני עוסק: א) עיבוד ביאורי לספרים אחדים בתנ"ך. ב) בפר דקדוק לבתי הספר התיכוניים ולמורים. ג) עיבוד הרצאותי במכללה בדרכי השירה הספרדית.

ויהי רצון, שיעלה הדבר בידי במלואו.

את מכתבך מיום כ“ה אוקטובר ש”ע קיבלתי בזמנו, והנה גם תשובתי נתעכבה עד כה לסיבות טרדותי בירושלים, וכן קיבלתי מאמריך על מלת “אם” והוראה חדשה למלת “רחמים”. אינני זוכר עתה מה שכתבת על מלת “רחמים”, אך אנכי חשבתי תמיד, כי יש למלה זו מלבד הוראתה pitiѐ גם הוראת הרגשה בכלל ועפ"כ ביארתי לי את המיבטא “נכמרו רחמי אליו” והמאמר “ורחמי רשעים אכזרי”, שהכוונה רגשות הרשעים הם אכזריות.

בגמר כרך ב' של דיואן הנני עסוק ג"כ עתה והעבודה מתקדמת. חושב הנני כי תיגמר בעוד שלושה חודשים.

שמחתי לקרוא, כי נמנית בין מורי המכללה בעירך, והנני מאחל לך קידמה והתעלות במשרתך החדשה – עד אשר תגיע אלינו. אולי זהו השלב לזה. הן ידעת את בני עמנו: אם הגוי מוצא דבר לטוב בוודאי הוא טוב.

מספר התלמידים במכללה גדל הרבה, אך לא במידה שחשבו. רבים חשבו את הקבלה למכללה בתור אמצעי להיכנס לא“י. בכ”ז ישנם כארבע מאות לדעתי.

אינני יודע את המספרים בדיוק, רק זאת אומר לך, כי אלהנ הבוחרים בספרות מחוייבים ללמוד גם ספרות ימי ביניים וגם הספרות החדשה.

בוועד הלשון נמנו שני ועדים פועלים, אחד בירושלים ואחד בתל־אביב. ובעיקר עובדות הועדות המקצועיות.

טוב תעשה לשלוח מאמר ל“לשוננו”.

ד"ר סלושץ נמצא בתל־אביב והוא זועף על כל העולם כולו. המסכן יש לו תמיד מה שקוראים Verfolgungsmanie. –––

 

601. אל ב. דינבורג, ירושלים    🔗

אלכסנדריה, כ“ד אד”ר תרצ"ה 27.2.35

חברי וידידי נכבדי האדון ב. דינבורג,

זה עתה קיבלתי מכתבו והנני שולח לכ' את השטר חתום בחתימתי.

בדבר הביבליוגרפיה חושב אני ג"כ, כי כדאי להביא בספר כזה (מדעי) רק את עבודותי המדעיות בפרטות, ולהזכיר בכלל את יתר העבודות הספרותיות.⁷

צריך כמובן הכניס למשל ספרי מקרא לילדי ישראל (עם בן־יהודה), מקרא לנערי ישראל, מקרא לפי הטף ב“ח, לפי הטף ב”ח, ליקוטי נבואות (עם זוטא), אוסף שירים (עם הנ"ל), מאמרי והרצאותי על השומרונים, אגדות ישראל עפ“י סיפורי הערבים (בירושלם של לונץ) וכיו”ב, על השומרונים וכו'.

התחלתי לעסוק בספרות עוד בהיותי כבן עשר. קניתי בפרוטות שחשכתי בכל שבוע את ס' הקונקורדנציה והתחלתי לסדר מלון גרמני־עברי עפ“י ביאורי המלים בספר זה הוצ' שטטין, כמובן הגרמנית באותיות עבריות בסידור הא”ב העברי־ רמז ל“מלון העברי” שערכתי אח"כ עם גרזובסקי.

ב“הבלנון” התחלתי לכתוב כמדומני בשנה אחרי בוא יחיאל בריל לא“י וראה כתבי (!) ועודדני לכתוב בעיתונו. זכורני, כי כתבתי על הבשליקים שירד אז מחירם, ועל שליחי כולל שומרי החומות, שהלכו מבית לבית והכריזו כנגד ה”שקאלעס“. כתבתי גם ב”המגיד“, וזכרוני כי כתבתי על חפירות לירד בענוה(!) שקראתי בוודאי באיזה עיתון לועזי – רמז למכתבי ב”המליץ" אח“כ וליסוד החברה לחקירת א”י.

אולי אסע לקירו בראש השבוע הבא. יש לי עוד 15 לי"מ והיום אקבל כנראה עוד 10 או 15, ואשלח יחד. –––

 

602. אל אשתו    🔗

אלכסנדריה, ח' אד“ר תרצ”ה 13.3.35

––– אנכי הרציתי אמש בישיבת הרב פארטו בעברית על “שלמה בן גבירול”. האולם היה מלא ואחדים עמדו במסדרון, זה סידר המועדון העברי וביחוד מר אביגדור (לייבוביץ).⁸ הוא בכלל מראני אותות חיבה רבה, וכמעט בכל שבוע הוא בא לבקרני בבית.

אך מחר הוא לי “יום הדין”, כי מחר עלי להרצות בצרפתית באולם הגדול של הליסה⁹ הצרפתית מטעם אגודת שוחרי האוניברסיטה. אדבר על “השפעת מצרים על התרבות היהודית והעולמית”. הם עושים פומבי גדול להרצאה זו ככל אשר תראי בקטעי העיתונים שהנני שולח רצוף בזה, שאבקשך לשמרם. אמנם הרצאה זו לקחה ממני איזה זמן, אך הרגשתי י לחובה לעשות זאת לשם המכללה שלנו. ואולי ידפיסוה אח"כ בחוברת מיוחדת.

 

603. אל אשתו    🔗

אלכסנדריה, מוצש“ק אור ליום י”ב אדר תרצ"ה 17.3.35

תיכף בבואי הנה פנו אלי מצד שוחרי האוניברסיטה שלנו בבקשה להרצות הרצאה בצרפתית על נושא שיעניין את הקהל הרחב. –––

וביום ה' בערב היה הדבר. האולם הגדול של הליצאום¹⁰ הצרפתי היה מלא. באו רבים מחשובי העדה, באו גם אנשים חשובים לא־יהודים. ואנכי הרציתי משך שעה. דיברתי על משה (תולדותיו וחוקי התורה), על תרגום השבעים, פילון, ר' סעדיה גאון מפיום, ועל הרמב"ם.

ראש העדה מר טוריאל ניגש אלי אח"כ, ובדברים חמים הגיד לי על הרושם הכביר שעשתה הרצאתי על כל הקהל. גם הרב אמר לי זאת ועוד אחרים. –––

 

604. אל הד"ר אויגן מאיר, ירושלים    🔗

אלכסנדריה, מוצש“ק י”ב אד“ר תרצ”ה 17.3.33

ידידי יקירי ונכבדי הד"ר אויגן מאיר,

את מכתבך מיום ה' אד"ש וכן התנזכיר בנוגע לרי־אורגניזציה של קהילת ירושלם קיבלתי. עברתי על התזכיר ומצאתיו לטוב מאוד. הערתי הערות קטנות פה ושם.

אין הצעה בנוגע לאופן הבחירות. האמנם לא הגיע הזמן לסדר רשימה אחת גדולה של נבחרים וכל אחד יבחר לו מי שהוא מוצא לטוב? אנכי הנני למשל ציוני כללי והנני מוצא חברים מתאימים אחדים במפלגות אחרות. ובכן אין לי הרשות לבחור בם. ואם אינני מוצא במפלגתי מספר מתאים לנבחרים, מחוייב הנני בכ"ז (לבחור) רק מתוך מפלגתי?

70 חברים למועצה זהו לדעתי מספר גדול יותר מיד, והחצי מספיק ג"כ. –––

 

605. אל א. רפופורט, מזכיר בית־המדרש למורים, ירושלים    🔗

אלכסנדריה, י“ג אד”ש תרצ"ה 18.3.35

––– בהיותי בלונדון השתדלתי להשיג מכונה עברית לפרופסור דוד מגיד בלנינגרד¹¹ למען יוכל לעשות העתקות מרשימת כתבי היד אשר בספריה שם. קיבלתי סך 5 לי"ש מאלקן אדלר ושנים מדוד ששון.

קניתי שם מכונה טובה (לא חדשה) ואמרתי לשלוח אליו והשארתיה בידי מר קרלינסקי עד שישיג מר מגיד רשיון להכניסה לארץ הסוביטים, והנה נתברר לבסוף, כי המכס יעלה יותר מכפליים ממחיר כל מכונה, ובכן כתבתי לשלחה ירושלמה לביה"מ למורים, ואנחנו ניתן במקום המכונה את הכסף לפרופ' מגיד והוא ישתדל לעשות את ההעתקות בדרך אחרת. –––

 

606. אל אשתו    🔗

קירו, י“ז אדר שני תרצ”ה 21.3.35

איטל יקירתי ואהובת נפשי,

היום קיבלתי פה את מכתבך מיום י"ג דנא. ושמחתי לקרוא כי התענגת בישיבתך ביריחו (אף כי לא נשארת שם עד סוף שבוע זה כמו שחפצתי), ובטיולך אל המקום, אשר יש לך חלק בו (עשר מניות!), הוא “קליה”.

בנוגע לביקור קארלבאך גם אני הצטערתי שלא הייתי בירושלם בימי שבתו בה. אכתוב אליו להאמבורג.

שמחתי ג"כ לקרוא כי הגב' דימנט תעבוד אתכן בנוגע לעבודה כנגד המיסיון, התזמיני אותה לסדר?

אנכי באתי הנה תמול בבוקר לגמור עניין המגבית לטובת בניין הסמינר. תמול עבר היום בביקורים אחדים והיום נתאספו במשרד פוליקר מר אביגדור, מני ורודריג¹² וסידרו רשימה והם יעסקו בהשגת הכספים. אנכי פה רק המעורר, ומקוה הנני, כי עד יום ג' הבא יגמרו העניין ואשוב לאלכסנדריה. הבאתי אתי ניירות עבודותי והנני עובד בשעות הפנויות.

עיקר עבודתי תמול היה עניין השגת אוסף כל כתבי היד של המנוח מוצירי¹³ לספרייתנו. ביקרתיה¹⁴ בביתה, וכן גם בבית גיסה מטר אלכסנדר,¹⁵ ומקוה הנני, כי הדבר החשוב הזה יצא לפועל. כתבתי בארוכה אל מאגנס. –––

חפץ הנני להשתתף בחגיגה של המכללה ואשתדל לבוא ביום ד' (יום החגיגה) ז' ניסן, ז"א בדיוק שבוע לפני הפסח.

לא כתבת במכתבך אם המשכת לכתוב זכרונותיך ביריחו. –––

 

607. אל הד"ר י.ל. מאגנס    🔗

קירו, י“ט אד”ש תרצ"ה 24.3.35

לכבוד ידידי הנכבד הד"ר י. ל. מגנס, קנצלר המכללה העברית, ירושלם

תמול ביקרתי בבית הד“ר מאירהוף¹⁶ ודיברתי אתו ע”ד ביקורו בירושלם, והרצאתו במכללה, וענני, כי אומר הוא לבקר את ירושלם בסוף הקיץ הבא, ואז נכון גם להרצות אצלנו.

יכול להיות, כי ה=בהיותו אצלנו וברואתו את ספרייתנו והקבצים השונים שניתנו לה, יחליט בכ"ז להשאיר לספרייתנו את ספרייתו הגדולה על הרפואה בארצות המזרח ותולדותיה.

אנכי אבוא ירושלמה ביום העשירי לאפריל בוקר למען אוכל להשתתף בחגיגת מוסדנו במלאות לו עשר השנים.

פה ביקשני הרב נחום¹⁷ להשתתף באסיפה החגיגית, שעורכים היהודים ביום א' בשבוע הבא לזכרו של הרמב“ם, וכן הזמנני לאסיפה הרשמית הגדולה, שהממשלה והמכללה עורכות באופירה ביום ב' בשבוע הבא. באסיפת יום א' יהיה עלי לדבר באזני הקהל בעברית על הרמב”ם.

מספרד הודיעוני, כי ספרי על הרמב"ם בעיבודו של המנוח אברהמס יתורגם בספרדית ויתפרסם בקרוב. יש ממנו כבר תרגום באיטלקית מלפני שנים אחדות ורק לפני חודשיים בערך קיבלתי נוסחות אחדות ממנו.

ושלום רב לכ' ולביתו מידידו מכבדו

 

608. אל אשתו    🔗

קירו, יום א' י“ט אד”ש בבקר

––– פה מתכוננים לחגיגות לזכר הרמב“ם. ביום השני בשבוע הבא תהיה האסיפה החגיגית הרשמית באופירה, מצד הממשלה והאוניברסיטה. ידברו שם מיניסטרים (וזירים) ופרופסורי המכללה (ערבים מושלמים) ומשורר גדול ערבי נוצרי, ח’ליל מוטרן, יקרא שיר ערבי לכבוד הרמב”ם. ידבר גם ד“ר מאירהוף, ותלמידי לפנים ד”ר וולפנזון¹⁸ בערבית, והרב נחום.

ביום שלפני זה יערכו היהודים אסיפה גדולה, והרב נחום ביקשני, כי אדבר אנכי אל הקהל בעברית על הרמב“ם. ותיכף אחרי האסיפה ילכו להסיר המסך מעל הכתובת שבקצה הרחוב, שהחליטה הממשלה לקראו על שם הרמב”ם (גם באלכסנדריה יקראו לאחד הרחובות היפים בשם זה).

וכן יתן לי מקום באסיפת האופירה יחד אתו על הבימה. –––

ענין מסירת קובץ כה"י של מוסירי לספרייתנו¹⁹ מתקדם והנני שמח מאוד על זה.

 

609. אל אשתו    🔗

אלכסנדריה, ער“ח ניסן תרצ”ה

––– ועתה בנוגע מה שדיברתי על הרמב“ם: זו לא היתה הרצאה כ”א נאום. בראשונה חשבו, כי וולפנזון ינאם, ואח"כ, כיוון שידעו כי אבוא לקירו ביום ראשון, הזמינוני לדבר במקומו, ובכרטיסי ההזמנה רשמו את שמי. ובמקום שהייתי צריך להיות השלישי בנואמים כיבדוני לדבר בראשונה. ונאומי עשה כנראה רושם, כי קטוי פשה, ראש העדה,²⁰ ושני הרבנים וראש עדת אלכסנדריה (רולו) ואחרים הודו לי מאוד. ורבים אמרו לי, כי אף שאינם מבינים עברית בכלל, הבינו רוב דברי.

בקשר עם זה מעניין מה שבא בעיתון הגדול הערבי “אלמוקטם”, כי הרב של אלכסנדריה דבר בעברית ואנכי “המורה לערבית במכללה העברית” דיברתי באיטלקית!

ליום ב' לחגיגת האופירה הזמינוני לשבת על הבמה ליד המשורר ח’ליל מוטרן, אשר הקריא שירה יפה על הרמב"ם והפרופסור לתולדות הרפואה במכללה המצרית, שדיבר באנגלית.

החגיגה הזאת היתה באמת קידוש ה'. הווזיר פתח את החגיגה בשם המלך והממשלה, וזירים אחדים היו נוכחים, פרופסורים מושלמים, נוצרים ויהודים דיברו לכבוד האיש המרומם היהודי. וולפנזון דיבר בערבית על ספר “מורה הנבוכים” והבליט את יהדותו של הרמב"ם. הוא היה בכלל הרוח החיה והמעורר לכל החגיגה הזאת ובזה קידש באמת את שם ישראל, ובזה התגלתה גם כן רוח השלום, השוררת פה בין היהודים ויושבי הארץ, וזה בוודאי כרקב בעצמות המופתי שלנו וחבריו.

הרצאתי על הרמב“ם תהיה באמת רק ביום ב' הבא בערב לפני כל המורים והמורות שיבואו ביום א' בערב, וכן קהל יהודי קירו. אותה הרצאה שלחתי ל”הארץ" לפרסם אותה בספר שיפרסמו לפני החג.

ועוד לא נפטרתי מהרצאות (ידעתי כי אבינעם יעקם את חטמו!), ועד ידידי המכללה הירושלמית בקירו ביקשוני להרצות בקירו אותה ההרצאה שהרציתי באלכסנדריה ואעשה זאת ביום ב' בערב בשעה 9:30.־־־

אינני זוכר אם כתבתי לכם, כי מתרגמים את ספרי על הרמבם במדריד בספרדית ובקרוב יפרסמוהו. ובאנגליה הם מדפיסים אותו שנית. משתי ההוצאות אקבל סכום קטן, אך התניתי, כי כמו שמשלמים לי כן ישלמו גם לאלמנת ידידנו המנוח אברהמס ז"ל. –––

 

610. אל הד"ר י.למאגנס, קנצלר האוניברסיטה העברית, ירושלים    🔗

קירו, ה' ניסן תרצ"ה 8.4.35

ידידי הנכבד!

למרות חפצי לבוא ירושלמה ליום חגיגת העשור למוסדנו, נבצר הדבר ממני ע“י עיכוב בוא מורי ארץ־ישראל הנה ביום אחד, והייתי מוכרח לדחות הרצאתי על הרמב”ם מהערב למחר בערב, ולצערי עלי לשלוח מכתבי זה במקום בואי אנכי בעצמי.

לפני עשר שנים כיום מחרתיים נאספו ובאו מכל קצווי ארץ ההשכלה והאור גדולי המדע, היהדות והמדיניות, אז שרו כולם מזמור שיר לעתיד לבוא. האמינו מלכי גויים ושריהם, האמינו רבי החוכמה והדעת, כי אם עם ישראל חפץ ליצור מכון לחכמה יהיה בוודאי ראוי לשמו, ועל סמך זה נתנו למוסד בהקפה מבחר תהילותיהם ודברי שבחם.

היום, אחרי עבור רק כעשר שנים ליסוד המוסד, התחלנו כבר לשלם חלק מחובנו לעולם הנאור. המכללה עובדת כבר, ובהצלחה. באים אליה גדולי המדע מתפוצות הגולה, נוהרים אליה הכוחות הצעירים הרעננים, בני־הנוער של עמנו מכל הארצות. ודבר זה בלבד הוא לנו הערובה היותר טובה, כי אכן ימלא מוסדנו התקוות הגדולות שתלו בו בייסודו, ושם “המכללה העברית שבירושלם” יהיה לתפארת בכל העולם, ותועלתה תהיה מלוא ארצנו וכל עמנו. כן יברך אותנו כולנו יחד בברכה שלמה הבוחר בציון והשוכן בירושלם.

חברכם הגולה

 

611. אל אשתו    🔗

קירו, ו' ניסן תרצ"ה (9.4.35)

––– אמש הגיעו המורים בלילה באיחור שעה, וככה יכולתי עוד לקדם פניהם בתחנה. שמחתי להיפגש עם אביעזר ולהוודע מפיו כל חדשותיכם.

היום עשיתי עם אביעזר ואבישר²¹ ביקורים רשמיים אצל הרב נחום וקטוי פשה.²² קטוי ליווה אותנו אל וזרת ההשכלה ושם קיבלו פנינו יפה מאד ונתנו כל הרשיונות לבקר את בתי הספר השונים, ונהנים גם מי שילווה את קבוצות המורים בכל בתי"הס השונים.

הקהילה וכל המוסדות וההסתדרויות מכינים טה לחמש מאות איש (בכל זה גם האורחים והאורחות) ביום ה' אחה“צ באותה חצר בתה”ס הענקית ששם היתה גם חגיגת הרמב“ם. יבואו גם מגדולי הממשלה, וכל מורי בתה”ס המקומיים ומורותיהם.

הערב בשבע ארצה בפני המורים וקהל ב“כ המוסדות השונים וביניהם גם המורים המקומיים בעברית על הרמב”ם בבית הכנסת הנהדר של הקהילה.

המורים עומדים ע"ז שאשתתף במשתה, אחרי אשר מצד מחלקת החינוך שיכוני בתור ראש המטיילים, ובכן אסדר, כי מהאספה אסע ישר אל תחנת הרכבת, וזאת אומרת איחור בעוד יום אחד, באופן כי יבוא ירושלמה ביום ו' בבוקר. –––

 

תרצ“ה – תרצ”ח    🔗

 

612. אל ב. דינבורג    🔗

ברכבת בין קמברידג' ולונדון יום ו' ב' מנ“א תרצ”ה 2.8.35

חברי וידידי יקירי מר ב. דינבורג

את מכתבו (בלי תאריך־וזה קורה להסתוריון!) קיבלתי וקראתי בהתעניינות כל מה שהודיעני על המתרחש אצלנו (הנני אומר עדיין: אצלנו).

א. שמחתי לקרוא, כי אחרי ההפסקה הגדולה ממשיכים להדפיס את כתבי,²³ ואבקשהו לשלוח אלי נוסחה אחת ממה שנדפס ויידפס. אנכי אמנם כתבתי לכם כמדומני, שטוב תעשו לפנות אל מי שנקרא עתה בשם Sir Montague Burton ולשלוח אליו מה שנדפס כבר ולכתוב אליו, כי באשר שמעתם מפי בשעה שהיה בירושלם ודיבר אתי סיפר לי, כי זוכר הוא עדיין את הזמן שחיכה בכל פעם בקוצר רוח למכתבי מירושלם בהמליץ בחתימת “מן המודיעים”, ושעשו עליו רושם נעים.²⁴ ולכן אחרי שהנכם רואים, כי הספר יגל על מה שחשבתם ועל מה שאספתם מכם ומאחרים – הנכם מבקשים אותו, כי יתמוך בהוצאת הספר בך 30 או 40 לי"ש. חושב הנני כי הוא יעשה זאת. – אדרסתו תמצאו בוודאי בהנהלת הסוכנות או במכללה. תוכלו לכתוב אליו כמובן בעברית.־־־

ב. סטיפן וייז הוא תמיד בבחינת אליהו הנביא כפי שאמר לו עובדיהו. אבל יש לו התכונה, שהוא תופש מהר כל דבר ואין צורך לו בזמן רב. רב־צעיר אמר לי פעם: כשהנני מדבר עם וייז באיזה עניין, רואה הנני, כי בטרם הספקתי לאמר לו המלה העשירית תפש כבר מה שאגיד במלה החמישים. בכל אופן טוב שראה את הבניין.

ידידו מכבדו (האוכל לחתום עוד: חברו?)

 

613. אל הד"ר יעקב כהן    🔗

קמברידג‘, ו’ תמוז תרצ"ה 7.7.35

אדוני הנכבד המשורר ד"ר יעקב כהן,

קבל נא ברכתי להיותך עורך “התקופה” המתחדשת! ומקוה הנני, כי בעריכתך תעמוד על הגובה הספרותי והמדעי המתאים.

בנוגע להשתתפותי בה מקוה הנני, כי בימים הבאים יעלה בידי לעשות זאת. אך לכרך הראשון הנני מסופק אם אוכל להשתתף כבר.

אם תסכים להכניס בכרך זה מאמר ממני על “הדרך הקצרה בתנך ובשירה הספרדית”, הודיעני נא תיכף ואשלח אליך ויגיעך בחצי אב בערך.

ברגשי כבוד ובברכת הצלחה רבה ידידך

614. אל מאיר דיזנגוף

ירושלם ח' כסלו תרצ"ו 35, דצמבר, 4

ידידי יקירי ונכבדי מר מ. דיזנגוף,

בעונג רב קראתי דבריך “לתושבי תל־אביב!” בראותי אותך מתרומם מעל לכל קטנויות וקטנטנויות המפלגתיות, אשר שללו מאתנו בזמן האחרון השתתפות רבים מבעלי האישיות החשובה ותעמיד במקומם חברי המפלגות גם אם אין יד ולא שם להם בשום מפעלים ציבוריים ולאומיים, ככל אשר הננו רואים בוועד אחת הקהילות הגדולות בארץ ישראל, ההולך ומתנוונה מזה שנים.

וזוכר הנני עתה את היבחרך בוועד הלאומי הראשון בין שלושת החברים, שנבחרו לא מצד איזו מפלגה שהיא כ"א מצד כל המפלגות בתור עומדים מחוץ לאיזו מפלגה שהיא ואשר זכות עצמם הם עמדה להם.

והטיבות לעשות בבחרך לך עוד שני חברים, אשר גם הם אינם נוטים באופן מיוחד לאחת המפלגות כי אם טובת הכלל כולו היא אור לנתיבתם. תהיה לכל הפחות בעיריית העיר היהודית הראשונה “שלישיה”, שתדאג ביתר שאת לטובת העיר כולה.²⁵

והיטבת בבחירתך.

אין לי צורך לדבר על מר שלוש תושב תל־אביב ומראשוני תושביה והוא ידוע לבוחרי העיריה מאז ומקדם. חפץ הנני לברכך על בחירתך במר נתן ד. קפלן, אשר בימי ישיבותי בשיקאגו הכרתי לדעתו בתור מקדיש כל כוחותיו לארצנו ולתחייתנו. לא היה מפעל ציוני באמריקה, שלא היה הוא מראשוני המשתתפים בו. אף הכרתי לדעת את יושרו, העומד למעלה מכל ביקורת, את עדנת נפשו ונקיות דעתו, את התחבבותו על כל הקהל. מאיזו מפלגה שהיא ובני איזו דעה שהיא.

צלח ורכב על דבר אמת וצדק – וקידמת תל־אביב מובטחה!

ומקדם ידידך מאז ומכבד מרצך

 

615. אל סיר ארתור ווקוף, הנציב העליון לא"י, ירושלים    🔗

ירושלם, ו' טבת תרצ"ו 1935 ינואר 1

הוד מעלתו,

יום חג ראשית השנה הוא הפעם יום שמחה מיוחדת לבני ארצנו, בהתבשרנו הבשורה הטובה, כי הוד מלכותו המלך ג’ורג' אישר את המשכת מועד היותך לנציבנו העליון לתקופה של עוד חמש שנים.

הצטיינות מיוחדת זו, שלא ניתנה עדיין לשום נציב עליון בארצנו, מראה כמה גדול ערכך בתור יודע לנהל בתבונה ובמקל־נועם את ענייני ארצנו בעיני ממשלת הוד מלכותו. ובין כל קהל השמחים בשמחתך והמברכים אותך ליום המאושר הזה, הנני בא גם אנוכי לברכך, כי גם ימי שלטונך הבאים יהיו לברכה לכל תושבי ארצנו, ולשלום בין כל חלקיהם. ואגמור ברכתי בגמר ברכת־המלכות אשר בתפילותינו: בימיו ובימינו תיוושע יהודה, וישראל ישכון לבטח.

עבדך הסר למשמעתך

 

616. אל לוינשטיין, חיפה    🔗

(ירושלים) ז' טבת, תרצ"ו 2.1.36

א. נ.

בתשובה למכתבו מיום 29.12 שעבר הנני מתכבד להודיעו כי לפי דעתי טוב לקרוא לשכונה, שכ' מזכיר במכתבו, בשם “חרושת”. שם כזה נמצא כבר בתור שם לעיר בא"י. “חרושת־הגויים” (שופטים ד' 2. 3. 16), והוא מתאים לאופי השכונה. אם תרצו תוכלו לקוראה בשם “שכונת חרושת”. בנוגע ליתר השמות שהצעתם עלי להגיד לכ', שלא מצאו חן בעיני. כמובן זהו דבר שבטעם.

מהשמות שהצעתם לרחובות הנני מוצא למתאימים השמות הבאים:

אחוה, התחיה, המכבים, מרגוע, הפרחים, הדר, השלום.

במקום “היוצר” יותר טוב היצרן כי “היוצר” מורה יותר על האלהים.

אולי תוסיפו שמות “רחוב חירם” “רחוב בצלאל” ו“רחוב שץ” – אנשי החרושת בעבר ובהווה.

ברגשי כבוד

דוד ילין

 

617. אל מ. דיזנגוף    🔗

ירושלם, ל' שבט תרצ"ו

דיזנגוף ידיד יקיר לי!

אומרים, כי הנך צועד לקראת השנה השבעים וחמש לשנות חייך, אם גזירה היא־נקבל, אך האמונה חסרה, והן היה לפנים בן שמונים שאמר: ככוחי אז כוחי עתה ולצאת ולבוא. אך לא רבים יוכלו להתפאר ככה, ואתה הנך בין יחידי הסגולה, שחוננו בסגולה זו. ואשריך!

זוכר הנני אותך ומרצך בימי המלחמה העולמית. כל פעולותיך לקיום מפעל חייך־תל־אביב, ולטובת היישוב בכלל. פעמים רבות היית בלוע הארי, שהפיל אימתו על כל סביביו, ויצאת בשלום. האלהים חננך בבת צחוק נעימה, ובהומור דק, שגם אריות טורפים נכנעים להם.

זוכר הנני פעולותיך לטובת גולי ארצנו בדמשק בשנים האחרונות למלחמה, בתור יו"ר ועד ההגירה. הנני זוכרך מימי המשלחת הארץ־ישראלית, איך לקחת לבבות בהרצאותיך על ארץ ישראל.

כל זמנך הקדשת לטובת הכלל, בפני שום דבר לא נרתעת, וגם כשהגיעה לך השעה לקצור פרי עבודותיך, אינך מעוניין בקצירה ובהנאה בפירות שבשלו כבר, כי מוסיף הנך לחרוש ולנטוע.

יאריך האל ימיך ושנותיך, ויתן לך כוח ועוצמה להמשיך פעולותיך עוד שנים רבות לתחייתנו.

ידידך חובבך

 

618. אל יחזקאל דנין    🔗

ירושלים, י“ח ניסן תרצ”ו

יחזקאל אחי יקירי,

את מכתבך מיום ערב החג קיבלתי בזמנו, ורק עתה נפניתי לענות לך.

גם אני יודע, כי ארצנו היא משותפת לכל העמים היושבים בה ובוודאי תישאר משותפת גם כשנהיה הרוב בה. ואם השתדלתי אז למצוא את זרובבל חביב למען ישתדל להוציא מלה זו מתוך דברי הברון, היה זה מפני שני טעמים:

א. לא חפצתי שיהיה בן אבי…²⁶ למטרה לחצי הקיצונים אשר בנו כהרויזיוניסתים והדומים להם והיו בוודאי מהפכים עולמות על זה;

ב. מפני שאיפתנו הלאומית, ולו גם תהי רחוקה, שפלשתינה תהפך סוף סוף ל…²⁷ ארץ ישראל, ארץ עם אחד, העם שהיתה שייכת לו, אשר כבש אותה בחרבו ובקשתו, ואשר הובטחה לו מפי ה' לאבותיו, ובכן חושב הנני כי אנו בכל אופן איננו צריכים לדבר על ארץ משותפת. אפשר לדבר על ארץ שיושבים בה שני עמים, ושבוודאי ישבו כך הלאה, אבל אם אנו מדברים על ארץ משותפת, הנה כבר סילקנו בידינו חצי זכותנו ההיסתורית.

זוהי דעתי. –––

 

619. אל ישעיה פרס, מנהל בית־הספר ע"ש למל, ירושלים    🔗

ירושלם, ט“ו אייר תרצ”ו 1936. מאי 7

א. נ.

בשבת לפני שבוע אחרי הצהריים יצא מבית הספר שתחת הנהלתו גדוד צעירים ולפניהם צעיר מחצצר בחצוצרה בפומבי ברחוב ישעיה. כ' יוכל לשער הרושם, שדבר חילול שבת בפני קבל ועדה העוברים ברחוב והיושבים ברחוב זה יוכל לעשות, ואת זה יחד חילול שם בית הספר, שאיננו מכוון לנטיית חילול הדת להכעיס.

זו לא הפעם הראשונה, שכל עובר שומע בליל שבת או ביום השבת קולות כאלה בתוך מגרש ביה"ס וחילול שבת בדרכים אחרות, אך הפעם הוגדשה הסאה כשהדבר נעשה ברחוב.

חושב הנני, כי חובתו היא, בתור מנהל בית ספר העומד לחוג את חג שמונים השנה לייסודו ע“י הגברת מווינא, שאמרה, שהיא חפצה ליסדו “כדי ללמד את הבנות שמירת תורת ישראל”,־למנוע דברים כאלה מהיום והלאה. יש עוד די מקומות בירושלם שמי שרוצה לפרוץ גדר יוכל ללכת שמה, וצמה זה דווקה בבי”ס שהתלמידות רואות בוודאי ג"כ בהיחלל השבת ומנהלו מרשה זאת.

ברגשי כבוד וחברות

 

620. אל הד"ר מ. גליקסון, עורך “הארץ”    🔗

ירושלם, כ“א סיון תרצ”ו 11.6.36

ידידי יקירי ונכבדי הד"ר גליקסון

סוף שנת הלימודים במכללתנו מגיע ועתה הגיע הזמן לבחור לשנה הבאה “רקטור” למוסד זה.

נודע לי, כי החבריא של “ברית שלום”²⁸ החלה גם הפעם לזוע והיא מעמידה כבר מועמד שלה ועושה תעמולה ביחוד בין החבריא הגרמנית, המצטרפת אליה למועמד זה, והוא הד"ר (סליחה, שגיתי הפרופסור מאיר.²⁹

אין לי כלום כנגד מועמדתו בתור איש, אבל חושב הנני, כי ביחוד בשעה זו לא יהיה נכון שיתנו עוד פעם לכנופיית ברית שלום להשתלט על המכללה.

צריך להחל בתעמולה כנגד זה בעיתונות. תבין, כי לי אין אפשרות לצאת בפומבי כנגד חברים או חבר. אבל צריך לדאוג לזה.

סוף סוף צריך פעם שיבוא גם תור מציגי מדעי היהדות, ויש מועמדים, יש פרופ' קליין,³⁰ שהיה כבר ראש הפקולטה למדעי הרוח, יש פרופ' רות³¹ (לפילוסופיה היהודית). להעמיד עתה דווקא מהמכון למדעי המזרח, הפרופ' לאמנות הערבית והאיסלמית, כמדומני שזה לא יהיה טקטי ביותר.

ידידך מכבדך

 

621. אל ארי אבן־זהב, ירושלים    🔗

ירושלם, כ“ב תמוז תרצ”ו 12.7.36

ידידי יקירי הסופר המצוין ארי אבן־זהב,

קיבלתי את מחברתך “קבר אחים”, ובדמעות בעינים קראתי את חלקה השני.³² את תרגומה קראתי ב־Palestine Review וחבל שהשמיטו את השורות האחרונות. היה טוב לעשות מחברת גם מהתרגום האנגלי ולשלחו לפקידי הממשלה החל מהנציב.

יישר כוחך!

ידידך מכבדך

דוד ילין

 

622. אל א. ה. פרידלאנד, קליבלנד    🔗

כ“ד סיון תרצ”ו 1936 יוני 14

ידי יקר,

ע“י מכתב ידידנו הרב ד”ר ברוקנר נודע לי, כי מלאו עתה חמש ועשרים שנה לעבודתך בשדה החינוך בכלל וחמש עשרה שנה לעבודתך במקצוע זה בעיר מושבך הנוכחית קליבלנד.

אם אמנם יום החגיגה כבר עבר, הנה השנה הן לא עברה, ובכן הנני בא לברכך עתה ליום שמחתך זה. יודע הנני את ערך עבודתך החשובה בשדה החינוך הלאומי באותו חלק העולם, אשר חינוך כזה הוא לברכה גדולה לו לתחיית עמנו, ובכן אברכך, כי תלך בכוחך, אשר בו עבדת עבודת הקודש עד כה, להמשיך אותה גם לימים הבאים לאורך ימים ושנים, ומטע כל קניינינו הקדושים בלבות הדור הבא תוסיף לנטוע ותראה ברכה בעמלך הרב.

ושלום רב לרעייתך הכבודה בת עירנו אשר רוח ארץ־ישראל שרויה בביתכם בייחוד בזכותה.

ידידכם מכבדכם

 

623. אל מ. דיזנגוף    🔗

ירושלם, ג' תמוז תרצ"ו 23.6.36

דיזנגוף יקירי ונכבדי,

אכן יש גם שכר מצווה בעולם הזה. פעולותיך הכבירות והפוריות ביצירת העיר היהודיה הראשונה, בפיתוחה ובביסוסה, זכאיות להכרה ולהוקרה לא רק בין בני עמנו כ"א גם אצל ממשלתנו הזרה, ואות הכבוד הגדול שניתן לך היום ממלך בריטניה הגדול הוא הבעת אותה הכרה.

הכרה חשובה זו היא גם הכרת מפעלנו בכלל בארץ תחייתנו, ואשריך שזכית כי הכרה זו תבוא על ידך.

חזק ואמץ! ולאורך ימים בבריאות שלמה וברוח נמרצה.

ידידך מכבדך

 

624. אל י.ר. מולכו, ירושלים    🔗

קארלסבאד, ער“ח אלול תרצ”ו 17.8.36

ידידי יקירי ונכבדי האדון יצחק רפאל מולכו,

היום קיבלתי את מכתבך מיום כ“א אב, והנני מחכה לקבל היום או מחר את מספר הנוסחות מהחוזר הראשון, בחפצי למסור למר אוסישקין ולד”ר וייצמן שהם עדיין פה.

לציריך אין לי לצערי שום אפשרות לנסוע.

לווייצמן סיפרתי ע"ד אגודתנו.³³

צר לי, שעד היום טרם נתקבלה תשובה מהסוכנות בעניין הוועדה הפוליטית לשאלה הערבית. כנראה זהו עניין שנעשה “על אפה ועל חמתה”, וחפצה היא להישאר היחידה בשעת אחריות קשה כזו בעניין כל כך חשוב.

זה לא יפריענו מלהמשיך עבודתנו.

ולפיכך שמחתי לבשורה, כי החלטתם כבר על תכנית חוברות ההסברה.

אשתדל להתראות עם רוטשילד בהיותי בלונדון. הנני נוסע שמה בשבוע הבא, אגיע לשם בסוף השבוע הבא ואשהה שם לכה"פ שבוע ימים.

שלום רב לך ידידי ואמור נא שלום לכל ידידנו

ידידך מכבדך

 

625. אל הד"ר שמואל י. פייגין    🔗

קארלסבאד, ר“ח אלול תרצ”ו 18.8.36

ידידי יקירי וחביבי ד"ר שמואל י. פיגין

עסוק מאוד הייתי בכל משך שנה זו, ראשונה בגמר ספר הדיואן של טדרוס אבו אלעפיה, שקיבלתי עלי להוסיף עליו גם שירי האזור שלו שנמצאו בכ"י שוקן ואשר ברודי פירסמם בספר המכון שלו בהערות בגרמנית. ובעיקר עבדתי במבוא, שבו באו שני מאמרים ארוכים, הערכות על המחבר ועל שאול עבד־אל יוסף בעל כתב היד.

מלבד זה פרסמתי בספר הזכרון לקוהוט 20 משירי ישראל נג’ארה שלא נתפרסמו עדיין, מאמר הערכה על משה בן עזרא, שהופיע התרביץ, וכן ביקורת על הוצאת ברודי לשירי משורר זה, מאמר ארוך על הרשב“ג ושירתו בספר היובל לקלויזנר, ועוד מאמר עליו בתור “פייטן” שנתפרסם ב”לשוננו“. כל אלה גזלו כל זמני עד כי לא עניתיך על מכתבך מיום הזנים־עשר לפברואר ש”ז.

כאשר הנך רואה לא עבדתי בשנה זו בספר הדקדוק. גמר הדיואן היה כאבן מעמסה עלי. וב“ה שגמרתי ספר, אשר שש שנים עבדתי בו עבודה מתמידה. כנגד זה עומד הנני לגמור בקרוב ביאורי לתהלים אחרי שגמרתי כבר את הביאורים לספר ישעיה. בגמרי אותם אגש תיכף להדפיסם. ועל כן חושב הנני, כי בשנת תרצ”ז הבאה אעסוק רק בשני דברים: בדקדוק ובהרצאותי.

כתבתי לירושלם, שישלחו לי נוסחות אחדות מכל אחד ממאמרי. בקבלי אותן אשלח גם אליך.

כן אשלח אליך מירושלם בשובי את ח"ג של הדיואן (השניים הראשונים שלחתי אליך כמדומני), אבקשך לכתוב עליו ביקורת (יחד עם השניים הראשונים) שתפרסם בהדואר.

השלחתי אליך את “כתבי הנבחרים” שפירסם ועד יובלי? אם לא קיבלת כתוב אלי (ירושלמה) ואשלחנו.

את מאמריך קיבלתי בזמנם. אינני זוכר מה שכתבת ע“ד מפלת סנחריב, אבל לי ברור ממקומות רבים בספר ישעיה, שמפלתו היתה ע”י רעש האדמה בהיותו על יד ירושלם מלווה בהתפרצות אש באמצע הלילה ממעמקי האדמה, שזה הבהיל את מחנהו בחשבם כי צבאות יהודים באו להתנפל עליהם, ובחושך היתה חרב איש ברעהו.

פרסמתי מאמר על זה בספר יובל להודי אחד באנגלית, אשר בנו לא יתן לי מנוחה עד אשר שלחתי מאמרי אליו. –––

 

626. אל מערכת “הבוקר”, תל־אביב    🔗

ירושלם, כ“ח תשרי תרצ”ז

לכבוד מערכת “הבוקר”,

רצופה בזה העתקת תשובתי אשר שלחתי לפלסתין בערבית על מאמרו כנגדי, והוא החזירה אלי מבלי כל מכתב לוואי מצדו.

אם תמצאו לטוב לפרסמנה בעיתונכם כולה או תמציתה, תוכלו לעשות זאת.³⁴

ברגשי כבוד

דוד ילין

תרגום מערבית

ירושלם, 4 אוקטובר 1936

לכבוד עורך עיתון “פלסתין” הנכבד,

אחדים מידידי הפנו תשומת לבי על מה שכתב סופרכם “אל מוסתמיע” (השומע) בגליון 3345 מעיתונכם מיום 30 ספטמבר 1936, בנוגע למה שדיברתי בנוגע למנהיגנו המנוח מאיר דיזנגוף בשידור הרדיו, והוא מתלונן על דברי בשבח המנוח בתור יהודי וציוני.

אנכי אמנם דיברתי במה שהרגיש לבי בבוא אסון נורא בפטירת איש, שהקריב כל חייו לטובת אחרים מבלי שום תועלת אישית, בזריזות ובמרץ שאפשר למצוא רק מעטים כמוהו. ומי יתן ושמענו תהילה כזאת על איזה מנהיג שהוא מבני דת זולת דתנו, שתימצאנה בו מעלות ונדיבות ופעולות צדקה כאלה לבני עמו; דבר כזה לא היה מצר לנו כלל. ואם היה בראשית האיסלם איש כעומר בן אלח’טאב, שהיה מפורסם ביושרו ובמעשיו הצודקים, והיו בין הערבים אנשים ידועים ברוח נדבתם וחסדיהם כגון חאתם היטאי או הברכמים בימי העבאסים, נתרגם סיפורי פעליהם לעברית והיו ספרי קריאה לילדינו ולגדולינו, כאשר עשה למשל מר יוסף מיוחס בתרגמו את ספר “אעלאם אלנאס” (גדולי האנשים) של אלאיתלידי המפורסם, או כאשר עשיתי אנכי בתרגום חלק מספרי אלף לילה ולילה, אשר בהם נזכרים מעשי מען בן זאידה ואחרים. ואם ישנו קיבוץ של אנשים בזמננו זה, שנפשם סולדת משמיעת תהילת אנשי החסד מבני דת שאיננה דתם,־יסגרו נא את מכשיר ההפצה האלחוטית בשעת פרסום החלק השנוא עליהם ואל נא יהיו מ“השומעים”.

אבל הדבר, שהנני מצטער לראותו במאמר “השומע” ושהוא מכריחני למחות כנגדו בכל תוקף המחאה, הוא אכן זיוף חלק מדברי בכוונה ובמטרה ידועה. והוא עניין השוואתי (לפי דברי “השומע”) “בין יפו ותל־אביב, או בין הכפרים הערביים והיהודיים, בין החושך והבערות וחיי הגיהנום אצל הערבים ובין האור והמים והמכונות החדישות, ו…., ו…., אצל היהודים”.

הרשוני איפוא להגיד, כי הספדי שמור בארכיון השרות האלחוטי, ושלשום נתפרסם מלה במלה בעיתון “הארץ”, ומי שקורא מה שאמרתי באותו הלילה המעציב יראה, כי הבאתי השוואה בין בתי השכונות היהודיות העתיקות אשר בירושלם, אלה הבתים הצרים, משוללי האור והאוויר ובין עיריית תל־אביב החדשה. ולא היזכרתי כלל את השם יפו הערבית ולא אמרתי אף מלה בנוגע למושבות היהודיות או הכפרים הערביים. ובכן, אם זיוף “השומע” היה בכוונה מובנה, והיא לגרות ולעורר את הערבים כנגדי־זה הוא מעשה נבלה בנוגע אלי. ותלונות אחינו הערבים צריכה להיות מופנית אליו, לא אלי, כי אכן הוא הוא אשר הפיץ השוואה כזאת ותוארים כאלה ליפו ולכפרים הערביים. אבל אם דבריו בעניין הזה יוצאים מזה שלא שמע את הדברים כמו שנאמרו, אז עליו לשמוע מהיום והלאה בדיוק יותר ולא לשים בפיהם של אחרים את מה שהוא חושב.

דוד ילין

 

627. אל עיריית תל־אביב    🔗

ירושלם ה' חשון תרצ"ז 36 אוקטובר 21

אדונים נכבדים,

בדברי אמש לפני הצגת “הבימה” על המנוח מאיר דיזנגוף ז"ל, שהיה ראש עירייתכם ומייסדה, העירותי על זה שהוא נפטר ערירי בלי בנים ובלי בנות. הזכרתי את המסופר על אלכסנדר הגדול, שבמקום להציב לו פסל כמצבת זכרון החליטו אז, כי כל הנולד באותה שנה בירושלם ייקרא בשם “אלכסנדר”, וככה השתרש שם זה בקרב היהדות זה יותר מאלפיים שנה.

והיתה הצעתי לא להכריח כל בני עירכם לקרוא וליילודים בשנה זו בשם “מאיר”, אבל כי תערוך העיר ספר־זכרון גדול ומכורך יפה, שיישאר תמיד באולם נשיאות העיריה, ובספר הזה יירשמו כל הילדים, אשר יקראו להם הוריהם בשם “מאיר”.

וכן צריך שהעיריה תתן לצקת מדלייה יפה קשורה לסרט שתנתן במתנה לכל ילד כזה, שיוכל בגודלו לשאתה בכל חגיגה ובכל זמן שימצא לטוב לשאתה.

דבר כזה יהיה זכר יפה להמנוח.

ובכן אבקשכם לדון בהצעתי זאת, ואם תימצא ראויה לצאת לפועל, תפרסמו זאת בעיתונות למען ידעו הורי הילדים, שיוולדו במשך שנה מיום הפטירה.³⁵

ואלי תסכימו לקרוא לילדות בשם “מאירה”.

לתשובתכם אחרי הדיון הנני מחכה ברגשי כבוד רב

 

628. אל זלמן שוקן    🔗

י“ב חשון תרצ”ז 1936 אוקטובר 28

לכבוד האדון הנכבד, מעוז השירה העברית מר זלמן שוקן ירושלם

אדוני הנכבד מאוד,

היום קיבלתי את תשורתו החמודה, הוא הכרך השני לידיעות המכון אשר יסד לחקר השירה העברית.

ברכתי עליו ברכת “שהחיינו”, על זה שזכינו לראות, כי ספר העוסק בשירה העברית ובשירים העברים, יתפרסם כולו בלשון העברית מראשו ועד סופו. ועתה אין לנו אלא לאחל לכ', כי הכרך הבא לידיעות המכון יידפס גם בארץ העברים.

תודה כפולה עלי להביע לכ' על אשר הוא וידידנו החכם הרב חיים ברודי הואלתם בטובכם להקדיש את הכרך הזה לכבודי. זהו כבוד גדול, שיודע הנני להעריכו כראוי לו, ועידוד רב להמשכת עבודתי בשדה השירה העברית.

יזכה נא כ' לראות בהתפתח מכונו, הנותן כבר פריו לברכה, יותר ויותר, ובהחיותו את עברנו לפיתוח ההווה והעתיד.

ידידו מכבדו כערכו הרם

 

629. אל דוד ששון, לונדון    🔗

כ“ו חשון, תרצ”ז 1936. נוב. 11

לכבוד שארי וידידי הנכבד האדון דוד ששון,

אחדשה“ט הנני בא אליך הפעם בעניין חשוב הנוגע לארצנו הקדושה, והוא עניין בחירת רב ראשי אשכנזי במקומו של המנוח רבנו קוק זצ”ל.

אחד משני המועמדים הוא הרב ד"ר הרצוג, הרב הראשי מאירלנדיה, אשר רבים פה מכירים גדולתו בתורה וביראה ובמעשים טובים.³⁶

אבל כנגדם ישנם המתנגדים לו בגלל התואר “דוקטור” שיש לו; ואלה משפיעים גם על כבוד רבנו הרב יעקב מאיר שיתנגד לו.

ובדעתי, כי רבנו זה יתחשב הרבה עם דעתך, אבקשך לכתוב אליו בעניין הזה ולבאר לו את גדולתו של המועמד הזה ועד כמה הוא ראוי לאותה איצטלא. וצריך למהר בדבר, כי זמן הבחירות הוא בעוד שבועיים או שלושה (י"ז כסלו).

בקרוב יצא מהדפוס החלק הג' מספר דיואן אל טדרוס אבו אל עאפיה ואשלחהו אליך.

* * *

 

630. אל הנהלת הסוכנות היהודית לא"י, ירושלים    🔗

ד' כסלו תרצ"ז 18.11.36

אדונים נכבדים,

חפץ הנני להתייצב לפני הוועדה הממשלתית בקשר עם שם ארצנו בעברית, שנהפ ל“פלשתינה (א"י)”.

אם אין העובדה הבאה ידועה לכם, אזכירנה בזה, כי בימי המועצה המייעצת של נציבנו הראשון, סיר הרברט סמואל, בהיותי אז חבר המועצה, הייתי אנכי המגן על השם “ארץ ישראל” כנגד הצעתו של החבר הנוצרי ד"ר חביב סאלם, שהציע להשתמש בעברית רק בשפת “פלשתינה”. על טענותי בהוכחות אפילו מהברית החדשה, לא היה מה להשיב. ורק סמואל עשה הפשרה של “פלשתינה (א"י)”.

בשבועון Palestine Weekly היללו אז את עמדתי.

לתשובתכם הנני מחכה ברגשי כבוד

 

631. אל ישראל עמיקם, חיפה³⁷    🔗

ירושלם. כ' כסלו תרצ"ז 4.12.36

א. נ.

––– הנני מתכונן להתייצב בפני הוועדה המלכותית בתור יו"ר ועד הלשון בנוגע לקיפוח זכויות הלשון העברית מצד משרדי הממשלה.

סעיף אחד מהדבר הכללי הוא גם עניין כתיבת תלגרמות עבריות בארץ ישראל מהמקומות, אשר טרם בא הרשיון ע"ז.

ולכן אבקשך, כי תואיל לכתוב אלי דו"ח קצר על כל מהלך העניין הזה: מתי התחלת לדרוש? אל מי פנית? מתי בא הדבר לפני ישיבת חבר הלאומים? מה הוחלט שם? מתי באה ההסכמה על מקומות ידועים? איזה הם המקומות האלה? מתי היה הצעד האחרון?

* * *

 

632. אל הוועדה המלכותית לארץ־ישראל    🔗

ירושלם, י' טבת. תרצ"ז 24.12.36

לכבוד האדון י.מ. מרטין מזכיר הועדה המלכותית לארץ ישראל, ת.ד. 487, ירושלם

א.נ.

בתשובה למכתבו 6/112/.C.R מיום 23 דצמבר ש“ז הנני מתכבד להודיעו, כי בהתייצבי בפני הוועדה המלכותית ביום 31 דצמבר ש”ז אדבר בעברית.

רצוף בזה הנני שולח לכבודו ראשי פרקים בעניין זם ארצנו זאת בלשון העברית ואי האפשרות מצד רוח הלשון העברית להשתמש בה בשמות אחרים.

בשאלת קיפוח זכות הלשון העברית בתור אחת השפות הרשמיות מצד ממשלת הארץ ומחלקותיה אשלח ראשי פרקים בעוד ימים מעטים.

ברגשי כבוד רב

 

633. אל הרב י.א. הרצוג    🔗

ירושלם. י“א טבת תרצ”ס 25.12.1936

לכבוד הרב הגאון המאוה“ג מוהר”ר ד“ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג שליט”א, ראש רבני ארץ־ישראל, דובלין

אדוני הרב הגאון,

“ידעתיך ולא ראיתיך” זאת הנני אומר ביחס לרומעכ“ת, אשר את שמעו הטוב וכל מעלותיו שמעתי, והבנתי כי הוא האחד המיוחד הראוי להיות ראש רבני ארצנו בימינו אלה. וידיעתי זאת הביאתני להתערב בעניין הבחירות ולהשפיע על בוחרים שונים בערי א”י ובמושבותיה לבחור בראוי לאיצטלא זו. וב"ה ניתנה המשרה על שכם הדגול מרבבה.

ועתה באתי, אף כי באיחור־זמן, לברך את אדוני־רם בברכה היוצאת מן הלב: יתן ה' אלהי ציון, כי יעלה ביד רומעכ"ת להרים קרן תורת ישראל בארצנו ולמלא כל התקוות אשר עמנו בארץ ומחוצה לה תולים בו ובפעילותו. ובימיו ובימינו תושע יהודה, וישראל ישכון לבטח בארצנו.

ברגשי כבוד והערה

דוד ילין

 

634. אל יעקב ברנדנבורג, ירושלים    🔗

ירושלם, ו' שבט תרצ"ז 18.1.37

א.נ.

קבל נא את תודתי בעד דבריך הטובים במכתבך מיום 6/1 בקשר עם דברי בפני הוועדה המלכותית ובעד מחשבתך הטובה ליצור פסל ראש־חזה מונומנטלי שלי.

אינני יודע מה מחשבתך לעשות בפסל זה. רק זאת אוכל להגיד לך מעתה, כי מצדי לא יהיה אפשר לי להוציא ע"ז כספים, וכן לא ארצה בשום אופן לקבל יגיע כפי אומן חינם.

בהיפנותך מעבודותיך הנוכחיות אשמח להכירך ולשמוע דעתך.

ברגשי כבוד

 

635. אל “אמוני הלשון העברית”, חיפה    🔗

ירושלם, ז' שבט תרצ"ז 19.1.37

לכבוד יו"ר חברת “אמוני הלשון העברית” בחיפא והמזכיר מר י. סמיאטיצקי, חיפא

חברים נכבדים,

בזה הנני בא להביע לחברתכם את תודתי על מכתב העודדות, אשר הואלתם לשלוח אלי ביום י"ד טבת שנה זו בקשר עם עדותי בפני הוועדה המלכותית בנוגע לקיפוח לשוננו במשרדי הממשלה. במכתבכם הרגשתי את ערנותכם לכל הנוגע ללשוננו ולהחיאתה, וכי הנכם ראויים באמת לשמכם “אמוני הלשון”. יהי ה' עמכם במפעלכם לעזרת ועד לשוננו.

ידידכם מכבדכם

 

636. אל יעקב־דוד אברמסקי, לונדון    🔗

ירושלם, ט“ו אדר תרצ”ז 26.2.37

א.נ.

ידעתני ולא ידעתיך, ובכן יהי רצון, כי בקרוב אדעך גם אני בעלותך לציון ברינה.

את מכתבך מיום חמישה עשר בשבט קיבלתי ושמחתי על דרישת השלום שמסר לי מצד ידידנו החבוש הפרופ' דיין במוסקבה,³⁸ ומצד שני צר לי עליו ועל בתו, שלא עלה בידם לצאת מבית אסוריהם, המקיף כל רחבי רוסיה הבוליבית. היכרתיו פעם בקארלסבאד ומאז נקשרה נפשי בעבותות ידידות. נודעו לי כל שבעת מדורי הגיהנום שעבר עליהם, גלותו לארכאנגלסק וחזרתו. הבנתי, כי סוף סוף עזב את המחנה, אשר נפתה בתום לבו ללכת אחריו, וגם הם עזבוהו והענישוהו. עוד בראשית ימי התוודעותי אליו הרגשתי, כי למרות היותו עדיין מאמין באידאל הקומוניסטי, איננו יכול לעקור חיבתו לציון ויהדות מקרב לבו.

וכמה שמחתי לפני שנה להתבשר, כי יעלה בידו לעלות ארצה. וכבר דאגתי לו לראשית ימי שבתו בא"י, והנה עלה הכורת על כל תקוותיו ותקוות בתו. מה נוראים האנשים, שבני האדם אצלם בבחינת לא לבלוע ולא להקיא.

ועתה לעצם העניין:

מאוד מאוד הייתי חפץ למצוא דרך איך להביא את בתו לארץ ישראל, אך כל זמן שלא יתנוה לצאת משם אין דרך להכניסה הנה. כאשר חשב, כי יקבל הרשיון ליציאה ממאסרו, ערבתי בעדו בפני ממשלת ארצנו. אבל מה לעשות עתה?

העצה, כי אחד הנוסעים מכאן שמה ירשמנה בתעודת משאו בתור אשתו, היא כמדומני בלתי אפשרית. נוסעים לפעמים מפה לשם אנשים נשואים ואיך יוכלו לרשות בתעודתם אשה עניה? רווקים כמעט שאינם נוסעים, וגם אם יסעו, איך יוכלו לרשום בתור אשתם בשעה שאיננה פה כלל?

הנך כותב, שהנך מקווה לבוא אלינו בקרוב, והיה בבואך נוועץ בזה.

הנך כותב כי “אביה שלם ישלם ככל אשר יושת אליו וככל אשר יצטרך לשם”. דבר זה מביאני לחשוב, כי הוא בעל אמצעים, ורציתי לדעת פרטים ע“ד מצבו. במה הוא מתפרנס? ומה מצבו החומרי? האם אשתו הקומוניסטית מרוויחה? אודך מאד אם תכתוב אלי פרטים ע”ז.

הנך מבקשני להרשותך להיות מבאי ביתי. אני הנני שמח לכל מי שעולה אלינו ומבקרני. לצערי אמנם אין לי די זמן לבלות הרבה במבקרים אותי, אך בשבתות הנני פנוי כמעט תמיד.

תודה לך על דרישת השלום מצד הד“ר פינס ואבקשך למסור גם לו ד”ש מצדי ומצד אשתי.

ברגשי כבוד

 

637. אל הרב הד"ר מ. גאסטר    🔗

(ירושלם) י“א אייר, תרצ”ז 22.4.37

לכבוד ידידי הרב החכם החוקר הנכבד ד"ר משה גאסטר לונדון

ידידי הנכבד,

בעונג רב קראתי את מכתבך מיום 15.3 ואת דבריך הטובים על עבודתי בספר הדיואן. לרוב חשיבות דבריך בעיני העתקתים ושלחתי העתקים אל האחים ג’וזף, למען יראו, כי לא לריק היה פרסומם את הספר בפעם השניה.

תודה רבה לך על חביבותך, אשר הראיתני ואשר הנני יודע להעריכה כראוי לה.

במקרה זה הנני משתמש לתקן את חטאי, שחטאתי לפני ברשלנות, ולברכך עתה למלאת לך שמונים שנה. מרגיש הנני ומודה ומתוודה, כי גדול חטאי, ומקווה הנני, כי בטובך תסלח לי. אתה יכול להתפאר ככלב בן יפונה בהיותו בן חמש ושמונים באומרו: אנכי היום בן חמש ושמונה שנה… ככחי אז וככחי עתה. מעייני תורתך יפוצו עוד שנים רבות וכולנו נזכה לשאוב ממעייני החכמה הזאת.

ואת ברכתי זאת הנני נותן לך לא רק בשמי כי אם בשם “המכון למדעי היהדות”, שהנני נשיאו בשנה זו, ז"א בשם חבריו שביקשוני לברכך בשם מוסד זה אשר ליד האוניברסיטה העברית.

נברכך בבריאות שלמה ובעבודה פוריה בחברת רעייתך הכבודה וכל צאצאיכם היקרים.

ידידך מכבדך ודורש בשלומך

 

638. אל ארי אבן־זהב    🔗

ירושלם, י“א חשון תרצ”ח 15.11.37

ידידי יקירי ונכבדי האדון א. אבן־זהב,

הנני משתמש בהזדמנות זו להודות לך על קינתך היפה ב“העולם” בקשר עם האסון אשר קרני.³⁹ דבריך ירדו חדרי לבי ולב בני משפחתי. ומי יתן ויקומו דבריך “וירושלם תקום ירושלם קום תקום!”

ידידך מכבדך

 

639. אל יהודה בורלא    🔗

גדרה, כ“ה כסלו תרצ”ח

ידידי יקירי ונכבדי מר יהודה בורלא,

הנני שולח אליך ע“י מערכת “מאזנים” את ספר אחיקר החכם, ספרו של המנוח אבינעם ז”ל, שפרסמתיו זה עתה במהדורה שניה יותר יפה (כל ההדפסה והכריכה נעשו במשך שלושה שבועות למען אוכל לחלקהו ביום השלושים לפטירתו).

אבקשך מאד לכתוב ביקורת עליו ולפרסמנה בירחון “מאזנים” בחוברת הקרובה.

מחירו קבעתי לשלושה גרושים, למען יופץ בכמות גדולה. המכירה היא ביד מרכז הסתדרות המורים (31 רחוב דוד ילין).

יצאה גם מהדורה לעם ולנוער, בהשמטת דברים מהמבוא ומהביאורים המכוונים למלומדים. מחירו 2 גרוש.

בתודה למפרע ידידך מכבדך

 

640. אל י. גוטליב, מנהל ענייני הפיק"א, פאריס    🔗

ז' באד“ב תאצ”ח 10.3.38

א.מ.נ.,

בתור המנהל הזמני לענייני ועדת קהילה בירושלם, הנני מתכבד לפנות אליך בעניין, אשר ועד קהילת ירושלם כתב כבר אל מנהל סניפכם בחיפה, הא' א. ל. וולפסון, ואשר עליו נתקבלה תשובה כי המכתב הועבר אליכם.

קהילת ירושלם, המונה בערך שמונים אלף נפש יהודים וההולכת וגדולה מזמן לזמן, יש נחיצות גדולה לקדמת ענייניה השונים וועד מסדר העניינים והדואג לקדמת כל ענייני הציבור בתוכה.

ועד הקהילה הוא מייצג את כל העדות השונות אשר בירושלם, וכן את כל המפלגות הפוליטיות.

לוועד כזה, המייצג את קהילת ירושלם, נחוץ גם מהצד המעשי וגם מצד הפרסטיג’ה לבית מיוחד שלו, אשר יכלול את כל המשרדים השונים ואשר יימצא בתוכו גם אולם לכל מיני אסיפות פומביות וחגיגיות, שהן בקשר עם ענייני הקהילה.

עד היום הזה היה הוועד מחוייב להטלטל מדירה לדירה וכל הדירות יחד לא היו מתאימות לצרכיו, יען כי הדירות האלה לא נבנו לשם כך. ולכן נחוץ מאוד למצוא את הדרך להביא את הוועד אל תוך בית משלו, אשר ייבנה לשם כך.

כל המשרדים הלאומיים הארציים בירושלם בנו להם כבר משרדים מיוחדים:

הסוכנות לארץ ישראל, הקרן הקיימת לישראל, קרן היסוד והוועד הלאומי. לכל אלה ישנם בניינים מפוארים, הנותנים כבוד ליהדות העולמית. אבל מלבד היהדות העולמית צריך לתת כבוד גם ליהדות הארצית, המיוצגת לפני כל הערים האחרות בעיר הבירה של הארץ, בעיר הקדושה לכל היהדות העולמית, היא ירושלם.

ולכן הנני מוצא, כי יש נחיצות גדולה לתת תשומת לב לאותו המכתב, אשר שלח אליכם ועד הקהילה לפני התמנותי למנהל זמני לוועד זה, ואבקש את אדוני הנכבד לפנות בעניין הזה אל כבוד מעלת הברון ג’ימס דה־רוטשילד, בנו של הנדיב הידוע, הברון המנוח אדמונד דה רוטשילד ז“ל, אשר ידע בכל ימי חייו לתת הבעה לכבוד ישראל בארץ ישראל. יתן נא את תשומת לבו לזאת ואחרי התיעצות עם חבריו, מנהל הפיק”א, אשר בהם נמצא גם אדוני, תינתן פקודה למשרדכם לתרום את התרומה, אשר ועד הקהילה מבקש.

יואיל נא בטובו למסור דרישת שלומי לכבוד הברון ולבקשו גם בשמי לתת את כל תשומת הלב הדרושה למפעל הכביר הזה.

ברגשי כבוד ובתודה למפרע

 

641. אל ישראל רוקח, תל־אביב    🔗

ירושלם, י“ד סיון צ”ח 13.6.38

ידידי ובן ידידי הנכבד האדון ישראל רוקח,

קבל נא בזה את השתתפותנו אני ורעייתי בשמחתך בהכיר ממשלתנו את עבודתך המסורה במשך שנים להפרחת עירנו העברית הראשונה והתקדמותה בחומר וברוח, ולהרמת קרן מפעלים חשובים לקידמת יישובנו בארץ.

עוקב הנני את כל התאבקויותיך להחזיק שיווי המשקל בעיריית תל־אביב למרות כל אלה העושים כל מה שבידם להכריע הכף לצד אחד, ושמח הנני לראות כי שרית עם אילי הכוח ועם אנשים ותוכל!

חזק ואמץ וידיך אל תרפינה, ויודוך כל ישרי לב.

ידידך מכבדך

 

642. אל הד"ר משה ליאון    🔗

כ“ז סיון תרצ”ח 26.6.38

לכבוד בן ידידי יקירי הד"ר משה ליאון,

את מחברתך קיבלתי, עוד טורם קראתיה, אך ממה שראיתי בשמה ובהקדמתה בטוח הנני ברוח ליצנותך, כי לא תשעמם את קוראיה.

בתור תודה על משלוחך זה הנני שולח לך “מחזה כנגד מחזה”. זהו מחזה “השבויים ושבותם”, שאביך המנוח יחד אתי חברנוהו, והזענו עליו בלילות, ולא הספקנו לגמרו.

הכתב הוא כתב אביך, אך הערבית שבשער הספר והמלים באותיות מרובעות “השבויים ושבותם” הן כתב ידי. וכן תמצא כתב ידי פה ושם בתוך המחברת.

תהי לך מחברת זו זכרון לסגנונו היפה של אביך ז"ל, אף כי גם לי חלק בה.

ושלום רב לך ולביתך מידידך מכבדך

 

643. אל פ. לחובר, עורך השנתון “כנסת” לזכר ח.נ. ביאליק, תל־אביב    🔗

ירושלם, ו' תמוז צ"ח

סופר נכבד,

א. עפ“י הצעתו של הד”ר יעקב כהן הנני שולח אליך את המאמר “דרך קצרה בשירת ספרד”, אשר לפי דבריו אלי בפגישתנו האחרונה היתה כוונתו למאמר זה ולא ל“דרך קצרה בתנ”ך".

לדעתי כדאי לפרסם את שניהם, והיה הדבר שלם. ––– ⁴⁰

 

644. אל מערכת “הצופה”    🔗

(?) תרצ"ח

אל מערכת “הצופה”

ליובלו של יהודה הלוי

כמקלחת מי קרח באו דברי החוקר המצוין הדר' חיים שירמן על ההתלהבות העצומה של “יום יהודה הלוי” באותו יום עצמו. ונס היה כי רק חלק מהציבור היהודי בא"י קרא את הדברים האלה, רק קוראי “הארץ” שהמקלחת הפיגה אולי את חמימותם. אבל ההמונים, והמוסדות העליונים, והמוסדות התרבותיים (חוץ מ“ועד הלשון” אשר משום־מה לא זיכונו להשתתף), והרבנות הראשית, והפרופסורים ודוקטורים ומשוררים השתתפו בכל זאת באותו יובל.

טוען הד“ר שירמן, כי איש איננו יודע אם אכן עלה ריה”ל לא"י, ומתי עלה, ומתי מת, ואיפה מת. המדע לא פרש אור על כל אלה.

גם אני ידעתי זאת, ומי מהעוסקים במשוררי ספרד איננו יודע זאת? ובמחברתי שהוציאה הקרן הקימת לישראל על רי“הל כתבתי בשורות הראשונות “ומת כנראה בארץ ישראל, בהיותו כבן (לא בן) ששים שנה” וכן בסוף חיבורי (צד 27) “ואחרי… הוא עולה כנראה סוף סוף ארצה”. ובכל זאת־ובכל זאת הסכמתי להשתתף “ביום ר”י הלוי”.

למה?

מפני כי חובה עלינו להעלות פעם את זכרו של האיש שאמרו עליו את הכתוב: “השמר לך פן תשכח את הלוי!”, את זכרו של משוררנו אשר בפטיש שירתו המפוצץ סלעים הכה על לב עמנו להזכירם את ציון ואת תחית ישראל בארצו. ואותה הפעם הן צריכה להיות פעם! ומתי? הן לא נוכל להמשיך חגיגה במשך עשרים שנה, אשר באחת מהן מחויב גם המדע להודות כי מת בודאות גמורה. ובכן עלינו להיתלות באחת ההשערות, תהיה צודקת או מסולפת, כי מבלי זאת הן לא נוכל לחוג אותה לעולם.

זה בנוגע לזמן.

ובנוגע למקום:

אמנם בהתאם למדע, אין מקום מותו או קבורתו ידוע. אך באין דבר ידוע מקיימים את המקום אשר העם מאמין, כי הוא אותו מקום. ואם אמר המשורר כי “כל מאורו־לגולל לחיים־במבחר עפרים” יש זכות לעם לקבוע, כי “מבחר העפרים” הוא עפר הרחבה שלפני הכותל המערבי, שריד מחמדינו מימי קדם.

רבבות יהודים ויהודיות, ואולי מיליונים, במשך הדורות משתטחים על קבר רחל אמנו, וכמה אמונות קשורות במקום הזה מזה אלפי שנים, ואפ נפנה אל המדע מה יגיד הוא?

הוא יגיד לנו כי היו מאות בשנים שעם ישראל לא היה בארץ אחרי מותה ש רחל אמנו, ובשובם אל הארץ מי היה יכול להורות להם על מקום קבורתה בדיוק?

ומה נאמר ל“ספרי” האומר בשם ר' מאיר כי רחל נקברה בנחלת בנימין?⁴¹ ושמואל הנביא האומר: “עם קבורת רחל בגבול בנימין?⁴² והרמב”ן האומר: “והדרך אשר המצבה בה קרובה לבית אל בגבול בנימין” (בפרושו לבראשית לה פסוק טז) ובמקום אחר (שם מח פסוק ז): “היא לא מתה בדרך רק ברמה שהיא עיר בארץ בנימין ושם נקברה”.⁴³

הערערו כל הדברים האלה את האמונה בנוגע למקום קבורת רחל? האם לא עוד שנים ושנים ישפוך שם עמנו את נאד דמעותיו על צרות העם וצרות הפרט?

יסלח לי ידידי הד“ר שירמן אם אגיד לו, כי בכל אופן לא היה צריך לכתוב על נושא רציני כזה מאמר בטון פיליטוני כזה ביחוד ביום כזה, ויהי בטוח כי כשם שלא פעלו דברי הספרי והרמב”ן על העם בנוגע לקבר רחל, כן לא ישים לב לדבריו כל מי שהוא מרגיש חובה לנפשו לעשות זכר לאיש שנהיה לחביבה של האומה כולה.

דוד ילין.

 

בשליחות לאירופה למען בית־המדרש למורים, תרצ"ח    🔗

 

645. אל אשתו    🔗

האג, י“ח תמוז תרצ”ח

איטל יקירתי ואהובת נפשי,

ובכן הנני חזרה בהאג כדי לנסוע בעוד שעה לונדונה. בכרטיסי האחרון הודעתיך, כי לא יכולתי לראות את פני ון־דן־ברג.

־־־ובכן נסעתי לאמשטרדם, ובהיותי בתחנה תלפנתי אל קרמרסקי ואל פלרסהים לשאלם לאיזה מלון ארד להשאר שם בשבת, מלון שיהיה לא רחוק ממסעדה כשרה. ובכן ענני מר פלרסהים, כי המלון היותר מתאים הוא־ביתו וכי אסע עם חפצי ישר אל ביתו. אנכי אמנם סירבתי, אך הוא עמד על דעתו. ו“בדלית ברירה” עשיתי כדבריו. הוא תלפן תיכף לביתו ובבואי קיבלתני אשתו בסבר פנים יפות כדרכה תמיד, והכינה י תיכף ארוחת הצהרים.־־־

לפנות ערב בא מר פלרסהים ואתו שני אורחים, האחד רק לארוחת הערב, והשני הוא כבר מימים אחדים בביתו וגם בליל השבת ישן שם. בספר האורחים שלהם ראיתי, כי גם ידידנו הרב הד"ר קארלבך ישב בביתו כשבוע, וגם קלאצקין ועוד אחרים.

אחרי האוכל באו אנשים אחדים שחפצו להכירני, (הוא בוודאי תלפן אליהם), האחד ד“ר נמירובר מנהל ביהמ”ד למורים ולרבנים, והשני הוא עסקן הציבורי של הולנדיה ושמו פרופ' דוד כהן. בילינו את הערב בנעימים.

למחר הלכתי עם בנו אל בית הכנסת של השכונה ההיא, היא שכונת העשירים, ושם העלו את בנו לתורה לכבוד המאורע שהוא עובר למחלקה יותר גבוהה במכללה. דבר כזה נחשב למאורע חשוב, אחרי אשר הם מכבידים מאוד בבחינות ורוב המועמדים נכשלים.

אחרי התפילה בא אתנו הרב ד"ר אמיל כהן, זה הרב אשר עזב את קהילתו בברלין לפני עשרים שנה או יותר גלל ציונותו. הוא אדם מעניין מאוד ובילינו אתו שעות אחדות.

אחה“צ באה קריאה תלפונית וליד התלפון עומד ון־דן־ברג ומודיעני, כי היתה פה אי־הבנה, שהוא מצטער עליה מאוד מאוד, כי המשרתת לא מסרה את שמי לנכון ולא ידע מי הוא זה, אחרי כי מירושלם באו בזמן האחרון משולחים שונים מ”ישיבות" וממוסדות (הגידו לי כי היה פה מר לונדון משולח מחינוך־עיוורים והוציא כסף רב מפה), והוא מחכה לי בכל עת שארצה לבוא. סידרנו, כי אבוא היום בשעה 3 אחה"צ.

למר פלרסהים ישנה ספריה עשירה מאוד וספרים עתיקים יקרים, וגם כתבי־יד. יש לו כתב־יד של ספר ה“יד החזקה” של הרמב"ם והספר מצוייר בציורים נפלאים בצבעים נהדרים ובזהב עבה, כספר התנך של דוד ששון אשר ראית אותו.

היום חזר מר קרמרסקי ובא לבקרני בבית לפרסהים. הוא חושב לבוא עוד פעם ירושלמה בסתו הבא. גם הוא אדם חביב מאוד.

למר פלרסהים נתתי את ספר אחיקר ואת ספרך וישמח מאד עליהם, וביחוד הוא חפץ לקרוא את ספרך, אחרי אשר קרא כבר את ספרו של המנוח אבי ז"ל.

נסעתי מאמשטרדם חזרה להאג (זהו בדרך מסעי לונדונה). השארתי חפצי בתחנת הרכבת ואנכי נסעתי אל בית ון־דן־ברג, והנה בא לקראתי וקיבלני בידידות רבה והביע עוד פעם צערו הרב על המקרה אשר קרה. ישבתי אתו יותר משעה וטיילנו בגן הנהדר שלו, ואח“כ באנו לביתו ושתינו טה. דיברנו הרבה על מצב עמנו בכלל ועל המצב בא”י בפרט. הוא עושה הרבה מאד לטובת הפליטים. ביחוד לא נתן להוציא לפועל את חוק איסור הכניסה. הוא מקווה לטובות מוועידת אוויאן,באמרו, כי אולי יבוא לונדונה לישיבת אוגוסט מי שהיה נשיא ארצות הברית, הוא הובר.

הוא שאלני למצב בניין הסמינר וסיפרתי לו, כי זוהי נסיעתי האחרונה בנוגע לבניין. חסרים לנו עדיין 750 לי“ש ואשתדל להשיג חלק חשוב בנסיעתי זאת. הוא הגיד לי, כי בשנה שעברה היה עסוק כל כך בפרלמנט ובסינט עד כי לא יכול לנסוע לניצה ולא התראה עם ד”ר מנהימר, שהבטיחני להשיג ממנו סכום הגון, אך עתה עבר התפטר מהסינט ובחורף ישתדל לדבר אתו ולהשיג מה שאפשר וגם הוא בעצמו נתון יתן.

ובכן הנה התוצאה הראשונה בעבודתי.

עוד מעט אסע ברכבת אל הוק־ון הולנד ומשם באניה אל הארוויטש ולונדון. –

 

646. אל אשתו    🔗

לונדון, יום א' כ“ה תמוז צ”ח 24.7.38

––– השבוע היה לי שבוע קשה מאוד, ולא מצאתי לי פנאי לכתוב אליכם. השתדלתי לנצל את כל שעות היום לביקורים שונים, ובערב הייתי בכל לילה מוזמן למקום אחר. (ביום ב’־ששון, ג’־סמואל, ד־פרופ' יהודה, ה’־יוסף יהודה) והייתי בא אל המלון בכל לילה בשעה 12 או קרוב לשעה זו עייף ויגע, ולמרות חפצי הלכתי תיכף לישון.־־־

אצל פרופ' יהודה הייתי ביום ד' בערב. נדברנו על כל ענייני א"י. הוא עתה נואם ברבים כנגד וייצמן ושיטתו בענייני הציונות. הוא עתה חי ברוגז עם שני בני אחיו, גם יוסף וגם בנימין. לפי דבריו מנצלת אותו כל המשפחה גם בלונדון גם בירושלם. ניסיתי לדבר אתו להשלים בינו ובין יוסף, ודברי היו ללא תועלת. כך היא משפחה אומללה זו, אין שלום בין חבריה. –––

ביום ה' ביקרתי את לורד סמואל (את אשתו נפגשתי כבר ביום ד' בבית סאקר,⁴⁴ ששם היתה קבלת פנים לכבודו של אדי קנטור,⁴⁵ המאסף עתה אלפי לירות לטובת הפליטים מאוסטריה). הוא התלונן על הציונים, שלא עשו דבר לקשור יחסים עם הערבים. הוא, כפי מה שידעתי כבר, כנגד החלוקה, ולדעתו צריכים היהודים להסכים שיהיו בארץ 40 למאה ממספר כל התושבים בא"י ובעבר הירדן מזרחה למשך עשר שנים. ככה יעלה מספרנו בסוף עשר השנים קרוב למיליון. הוא שאל לשלומך. חבל שספרך לא היה אתי למסור לו ולה. אך אולי שלחת אליה ישר.

סיר פיליפ הארטוג⁴⁶ הזמינני לארוחת הצהרים לקלוב “אתיניאום” שהוא חבר בו, ובבואי שמה והנה לפני־נחשי מי? סיר הרי לוק⁴⁷ מודענו, שהשיג כבר את התואר “סיר” הוא שמח לפגשני, אך לא נפניתי לדבר אתו הרבה. –––

אחרי תלפונים רבים עלה בידי להתראות עם רוברט סולומון⁴⁸ בענין הסמינר. הוא ישתדל בימי החורף הבאים לאסוף ממכיריו מה שאפשר. ולע“ע יעצני לפנות במכתב אל הוועד לטובת פליטי גרמניה, שיתנו לנו 500 לי”ש לגמר הבניין, וכנגד זה נקבל אנחנו מספר ידוע של תלמידים ותלמידות מגרמניה ומאוסטריה בהנחה משכר הלימוד. הוא חבר בוועד זה וישתדל, כי תקובל הבקשה בכולה או בחלק ממנה. גם נורמן בנטויטש הוא חבר הוועד וגם אתו אדבר היום בבית פרנקלין חותנו, שאהיה אצלו היום לטה, אחרי בקורי אצל אחי ג’וזף, שהנני נוסע אליו עתה ואהיה אתו לארוחת הצהרים (ביתו של פרנקלין קרוב לביתו של אחי ג’וזף).

יום א' ברכבת חזרה לונדונה.

הייתי בבית פליקס ג’וזף והוא קיבל עליו לשלוח אלי בעוד חודש ימים 60 פונט לגמר מגרש המשחקים של ביה"ס העממי.־־־

ביום ג' אסע כנראה לקמברידג' ולהתראות עם מר הרברט לוה בנוגע ל“גן אבינעם” ז"ל, שהוא מעוניין לאסוף סכום ידוע באנגליה.

ביום ד' נשארו עוד ביקורים אחדים וביום ה' אסע לווישי. –––

 

מכתבים אחרונים – תרצ“ח־תש”א    🔗

 

647. אל אשתו    🔗

וישי, יום ב' כ“ה אב צ”ח 22.8.38

––– נדברתי עם אוסישקין על ההזמנה שקבלתי על ידכם מאמשטרדם, להשתתף בועידה, שתהיה שם ביום א' וביום ב' בשבוע הבא ל“שוללי חלוקת הארץ”, אשר יבואו אליה אחים־לדעה מארצות שונות, ולפי דעתו נחוץ מאוד, כי גם אני אשתתף בה בשם ארץ־ישראל ואתן חשיבות מיוחדת למשלחת הארץ־ישראלית (בוגראצוב, פינקוס וינובר מתל־אביב).⁴⁹ את הוצאות הנסיעה אקבל. ואחרי אשר בין כך ובין כך החלטתי לנסוע מפה ביום א' הבא, הסכמתי לנסוע מפה לפאריז ביום ששי בשבוע זה בצהרים, אתעכב בפאריז בשבת, ובמוצאי שבת אסע לאמשטרדם. –––

 

648. אל ש"י עגנון, ירושלים    🔗

וישי, כ“ו מנחם אב תפרי”ח

ידידי,

מעיתוני ארץ־ישראל שקיבלתי נודע לי ע"ד חגיגת יובלך בהגיעך לשנת החמישים, והנני בא גם אנכי, הנהנה מדבריך תמיד הנאה אסטטית נעימה, לברכך מקרב ולב למאורע החשוב בימי חייך: יחנך אלהי ציון אורך ימים ושנים להגדיל ספרותנו היפה ולהאדירה, ועוד רבות בשנים יהיו דבריך למקור עונג והנאה לקוראיהם.

ידידך מכבדך ומעריץ פרי רוחך

דוד ילין

 

649. אל הרמן מס    🔗

(ירושלם) ערב סוכות תרצ"ט 9.10.38

לכבוד ידידי הנכבד מאוד הכהן הגדול מאחיו ה. מס היידלברג

ידידי חביבי מאוד,

את מכתבך המפורט קיבלתי ושמחתי לראות כמה גדולה ידידותך אלינו. יגמלך אלהי העולם על כל מחשבותיך הטובות.

תודה רבה לך על ברכותיך היוצאות מלב טהור לראשית שנתנו. יתן ה' ולא נוסיף לדאבה עוד ויאמר למלאך המשחית אשר שלל ממנו את היקר בבנינו: הרף! ⁵⁰

לעת עתה עוד טרם הגיעו לנו ימי התנחומים, עדיין נטוייה החרב השלופה, ויום יום נופלים חללים, ועינינו צופיות לימים אשר ישוב השקט באוהלינו וזרע השלום יתן פריו.־־־

צדקת בחשבך, כי בימים האלה אין מספר האורחים בביתנו כמספרם בשנים הקודמות, ובכל זאת ישנם אחדים בכל לילי שבתותינו.

אשתי חיברה ספר זיכרונותיה בשם “לצאצאי”. החלק שנדפס כבר הוא זכרונות מימי ילדותה ועד ארושינו. בעוד ימים אחדים אשלחהו אליך. הביקורת בעיתונות היתה טובה מאוד.

את מכתב בריגיטה היקרה קראנו בעונג. תודה רבה לה על רגשותיה הטובים אל ביתנו. עליה אפשר לאמר משל יחזקאל בשינוי קטן: “כאביה בתו”. אמור נא שלום רב לה.

וה' יפרוש סוכת שלומו על עולמו כולו. –––

 

650. אל יהושע סופראסקי    🔗

ירושלם, י“א טבת תרצ”ט 2.1.39

לכבוד האדון י. סופרסקי, יו"ר ברית הציונים הכלליים תל־אביב.

א.נ.

את מכתבך מיום י' דנא קיבלתי.

בינתיים קיבלתי גם את מכתבך הראשון.

במכתבך זה הנך כותב, כי נתבקשתם מצד הנהלת הסוכנות היהודית בדבר ביאת כוחכם בוועדה לחקר השאלה הערבית והחלטתם לפנות אלי ואל מר ד. אוסטר, שנסכים להשתתף בוועדה הנ"ל בשם מפלגתנו.

בהעתקת מכתב הסוכנות אליכם, ששלחת אלי, כתוב, שמבקשים שתציעו לפניהם שני מועמדים מצד המפלגה לוועדה הנ"ל.

עפי“ז אינני מבין מה שהנך כותב אלי במכתבך השני, כי אחרי שקיבל מר דניאל אוסטר את ההצעה והודעתם כבר לסוכנות ע”ז “אינם יכולים לשנות את הדבר”.

כמובן אין בחפצי להידחק אל הוועדה הזאת, אך הנני נכון תמיד לעבוד במקום שעבודתי תביא תועלת.

ברגשי כבוד

 

651. אל דוד יודילוביץ, ראשון־לציון    🔗

כפר ויתקין, ט' ניסן צ"ט 29.3.39

ידידי יקירי ונכבדי מר דוד יודילוביץ,

––– שמחתי לקרוא כי “זכרונותי”, המתפרסמים ב“הארץ”, מצאו חן בעיניך והרגשת עצמך יותר צעיר בחמישים שנה, אחרי שובי להעלות מקברם את האנשים אשר הכרת לפנים. –––

652. אל ד"ר יצחק אפשטיין

חיפה, כ“ה אייר תרצ”ט

ידידי יקירי וחביבי הד"ר יצחק אפשטיין, ירושלם

את מכתבך מיום ח' דנא קבלתי בזמנו, אך טרדותי עד כה (מנעוני) מכתבו אליך ואעשה זאת עתה.⁵¹

הנה תשובותי:

1) בביתנו דברו שתי לשונות: אידית וערבית. בקרב הספרדים שררה אז גם הלשון הספרדית, אך לא בביתנו.

2) שפת ביה“ס (החדר) היתה אידית וכן לשון חברי. בביה”ס לחכי"ח, שנכנסתי אליו בהיותי בן 18, היתה הלשון המדוברת צרפתית ומעט עברית.

3) למדתי באופן פרטי לפני הכנסי לביה"ס גרמנית וצרפתית, וגם ערבית שבכתב.

4) עברית התחלתי לדבר בהיותי בן 18. עברית למדתי בעצמי מתוך ספרים. המבטא היה האשכנזי, אך בבית זקני ובבית התפלה שבביתנו שמעתי את המבטא הספרדי.

5) ערבית המדוברת למדתי בביתנו, ואת הספרותית למדתי בראשונה מתוך ספרים כספר “המספיק” ליעקב גולדנטל וספרי קריאה למתחילים.

גרמנית התחלתי ללמוד מתוך ספרי קריאה לקטנים (Fibel), אינני זוכר מי לימדני ראשית הקריאה. צרפתית למדתי עם חבר בספר “אולנדורף”. את שתי הלשונות התחלתי ללמוד בגיל של 12 בערך. לא התקשיתי במבטאן. אנגלית התחלתי ללמוד בהיותי בן 25.

6) לא הזדמן לי לעבור בשיחה מלשון ללשון. וכן לא דיברתי בלשונות אחדות לאיד אחד. הייתי מורה בחכי"ח גם לעברית וגם לערבית. בשעה העברית דיברתי עברית ובשעה הערבית־ערבית.

מובן, כי הילדים שהצליחו ביותר בערבית היו אלה שדיברו בילדותם ערבית מבני העדות המזרחיות מהארצות הקרובות לא"י וכן היו הם שדיברו במבטא הערבי.

7) לא הרגשתי כל קושי בבואי לארץ והלשון המדוברת בה היתה ידועה לי.

8) יותר נוח לי לקרוא הרצאה בעיתון מאשר לשמעה בע"פ. אין הבדל בין הלשונות, רק כי באנגלית היה קשה לי להבין כל דברי נואם, ביחוד בהבליעו את המאמר.

9) אינני חושב, כי גילי השפיע במה שהוא על הלשונות שדיברתי בהן.

10) לשון הרהורי היא לצערי עדיין אידית למרות חפצי, והנני מהרהר במלים כמעט תמיד.

11) באיזו מדמויות הלשון אני מהרהר? לא הבנתי את השאלה. אינני רואה מלים בדמיוני בהרצותי, אין הבדל בין הלשונות.

12) לשון חלומותי? בראותי בחלומות, כי הנני עושה מעשים, אינני מהרהר בשום לשון, שטף דיבורי בחלום היא לדעתי ג"כ באידית.

13) בתרגמי לעברית הנני מוצא קשיים לפעמים להשתמש במשפטים לפי רוח הלשון העברית. ולפעמים הנני מתרגם פעמיים: ראשונה למלים עבריות, ושניה לסגנון עברי צח.

אין הפרש בין הלשונות בעניין קושי התרגום

אין לי הזדמנויות רבות לתרגם מעברית ללשון אחרת.

*

ידידי נכבדי, אולי קיצרתי במקום שהייתי צריך להאריך, אך אמת אגידה לך, כי אין בכח מחשבתי להרחיב הדיבור יותר ויהיה עליך להסתפק בזה.

ושלום רב לך ואחולי בריאות שלמה

ידידך מכבדך

 

653. אל אשתו    🔗

יום א' ל“ג בעומר תרצ”ט

איטל יקירתי ואהובת נפשי,

ובכן, גם ה“טרסק” האחרון עבר גם הוא, ועתה הנני שנית חפשי לנפשי ולעבודתי. שמחתי מאד כשקרו את תלגרמתך אל ועד היובל.⁵²

לא אדבר על הנאומים מפני כי כבר שבעתי לשמעם, ואולי תקראי תמצית מהם בעיתונות. בכל אופן הנני שמח לראות, כי מכל החוגים השונים הזכירו עבודותי השונות. –––

 

654. אל הנציב העליון בא"י    🔗

(פורסם בעיתון “הארץ”, ה' סיון תרצ"ט 23.5.1939)

מכתבו של ה' דוד ילין

הוד מעלתך,

1) לפני אחת ועשרים שנה כבשו חילות ממשלות ההסכמה ואנגליה בראשן את ארץ־ישראל בעזרה גדולה מצד היהודים בני הארץ;

2) שנה לפני זה ראו עיני, אנוכי המגורש מארצי וממולדתי לדמשק ע"י השלטונות הטורקים, בהתלות שם שנים מצעירי בני עמי שבארץ־ישראל על עזרתם לממשלת אנגליה בכיבוש הארץ;

3) שנה אחרי כן, אז בחשוב עם ישראל כולו את ממשלת אנגליה לממלאה תפקיד המשיח ולמתקנת בנוגע לעם ישראל, הרצוץ והנדכא במשך אלפים שנה, את העול אשר נעשה לו במשך תקופה זו. בתתה לו האפשרות והעזרה לשוב ולכונן את ביתו הלאומי בארץ אבותיו,־היה לי הכבוד להתיצב בפני בעל ההצהרה הלורד באלפור בפאריס בתור ראש המשלחת הארצישראלית היהודית לוועידת השלום, ובשם העם היהודי הצהרתי לפניו, כי הצהרתו נחשבה לנו כהצהרה שניה לזו של כורש מלך פרס, הכתובה בפסוק האחרון שבספר קדשנו, התנ“ך (דברי הימים ב', לו 23); וכי עם ישראל שמח לראות, כי דוקא לעם האנגלי, הידוע מעולם בתור חובב התנ”ך, מסרה ההשגחה העליונה את התפקיד להשיב לעם ישראל את ארץ אבותיו;

4) באותה התקופה נמסר לי על ידי ראש הממשלה הצבאית האנגלית בארץ־ישראל, המפקד העליון בולס, אות כבוד מצד הוד מלכותו המלך ג’ורג' החמישי, במדרגת “חבר הקיסרות הבריטית” בעד הצטיינותי במשך ימי המלחמה העולמית בשירות העזרה לארץ.

5) חשבתי לי לכבוד גדול מאוד לשאת על חזי אות כבוד מצד הממשלה, שהבטיחה כל כך הרבה לעם ישראל, אשר עיניו היו תלויות אליה כאל גואלה ומושיעה. עברו עשרים שנה ואחת, ומה ראו עיני במשך תקופה זו?

6) ראה ראיתי עד כמה שמה פקידות ממשלת ארץ־ישראל מכשולים לעמנו על כל צעד וצעד גם בל המפעלים, אשר בם צפונה טובה לכל העמים היושבים בארץ;

7) ראה ראיתי אך מביטים בעין צרה על כל יהודי הנוסף בארץ ומחבלים כל מיני תחבולות למנוע זאת, ממש כבימי היותי בארץ מצרים לפני אלפי שנים, באמור פרעה אל עמו: הבה נתחכמה לו פן ירבה (שמות א' 10);

8) ראיתי בזמן האחרון איך מגרשים בלי כל רגש רחמים אנושי יהודים הנמלטין בסכנות מות מרשעת הממשלות המתנגדות לממשלת הוד מלכותו, ומכריחים אותם לשוט בלב ימים מבלי דעת לאן;

9) ועיני ראו עתה את “הספר הלבן”, המבטל כעפרא דארעא את כל ההצהרה, אשר לה הסכימו יותר מ־50 ממשלות נאורות, ואת כל ההבטחה החגיגית של ממשלת הוד מלכותו לעזור לעם היהודי להקים בארצו את ביתו הלאומי, ואת הגזירה האיומה, אשר אף אחת מכל הממשלות ששלטו על הארץ במשך אלפים השנה של גלות ישראל לא העזה לגזור, שאחרי חמש שנים לא תנתן הרשות לשום בן ישראל, בן אברהם, יצחק ויעקב לבוא אל ארץ אבותיו.

10) מרגיש הנני, כי כתם שלא יימחה לעולם שמה הממשלה האנגלית הנוכחית על כבודה מימי עולם; התעללות בעם דל שלם, ששם כל תקוותיו בה; בגד בהבטחות חגיגיות בפני העולם כולו.

11) ואות הכבוד, שניתן לי מצד ממשלה זו, אשר מסיבות פוליטיות מכריעות את הכף כנגד כל רגש של מוסריות ומביאות אותה לתת כל עזרתה לאלה, שהרגו ורצחו לא רק את בני עמי (בתוכם גם בני התמים!) ובני עמם, כי אם גם את אנשי צבאה ופקידיה היא,־אות כבוד זה נחשב בעיני עתה כאות לא־כבוד, והנני משיבו למי שנתנהו לי לפני אחת ועשרים שנה, בהיות רוח אחרת בממשלת הוד מלכותו מלך אנגליה המנוח.

ובהיותך האישיות המייצגת את הממשלה הנוכחית של ה. מ., הנני מבקשך בזה, כי תואיל בטובך למסור את האות לאינסטנציה המתאימה.

עבדך הסר למשמעתך

דוד ילין

יליד הארץ בן יליד הארץ,

מי שהיה חבר המועצה הכללית לא"י בימי הממשלה התורכית,

מי שהיה חבר המועצה המיעצת שאחרי הכיבוש.

מי שהיה סגן היו"ר בעיריית ירושלים,

מי שהיה ראש הוועד הלאומי הראשון לכנסת ישראל,

נשיא הכבוד לוועד הקהילה היהודית בירושלים,

נשיא ועד הלשכה הגדולה של בני ברית בארץ־ישראל,

נשיא ועד הלשון העברית,

מיסד ונשיא הכבוד של החברה העברית לחקירת א"י ועתיקותיה,

מנהל בית־המדרש למורים העברי,

פרופיסור במכללה העברית.

*

מכתבה של הגברת ילין

הוד מעלתך,

לפני שנה בערך הואלת בטובך למסור לי את אות הכבוד “קצין הקיסרות הבריטי”, הניתן לי מצד הוד מלכותו מלך אנגליה, בעד כל עבודותי הצבוריות לטובת האומללים שבבני האדם, ואנוכי חשבתי עצמי למאושרה לקבלו.

בהביעי תודתי לממשלת הוד מלכותו על הכבוד שנתכבדתי בו, הנני רואה עצמי מוכרחת עתה, אחרי הופעת הספר הלבן בעניין ארץ־ישראל, המבטל לגמרי את כל הבטחות ממשלת ה. מ. לעזור לעם ישראל להקים את ביתו הלאומי בארץ אבותיו,־להשיב לממשלה ה. מ. את האות הזה, שאיננו נחשב בעיני עוד לאות כבוד.

ואבקש את הוד מעלתך, כי תואיל להחזיר את האות לאותה האינסטנציה המתאימה.

בכל רגשי הכבוד הנעלים

איטה ילין

נשיאת חברת “עזרת נשים”,

מייסדת בית־החולים לחולי רוח

ונשיאת הכבוד לאגודת בנות ברית בא"י.

 

655. אל הד"ר טולו נוסנבלאט⁵³    🔗

ירושלם, י“ז סיון תרצ”ט (4.6.39)

לכבוד האדון ד"ר ט. נוסנבלט, דוברובה גורניצה, פולין

א.נ., את מכתבך מיום 15.5 קבלנו והננו שולחים אליך את הספר “לצאצאי” כאשר בקשת.

בנוגע למשורר אימבר, עלי להזכירך ראשונה כי את ההקדמה לספרו “ברקאי” כתב חותני, המנוח רי“מ פינס ז”ל.

אימבר היה בא מזמן לזמן אל בית חותני, וכל פעם שחיבר שיר חדש, היה קורא את ששירו לפניו בשמחה רבה, בהטעמה ומתפאר: ראו, כמה חשוב שיר זה.

בראשונה נחשב שירו “משמר הירדן” לההימנון היהודי. שיר זה, שנוסד על השיר הגרמני Due Wacht am Rhein והיתה נגינה לו, רבים שרו אותו, וזוכר הנני בעל פה את הבית

כקול רעם בשמים

קולות חוצבי להבות

קול קורא מירושלים

שובו לארץ האבות!

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־ בירדן שמה משמרתנו.

אך אחרי כן גבר שיר התקווה. השיר הזה היתה צורתו בראשונה אחרת מאשר היא עתה. התחילו לשיר את הבית הראשון, המתחיל במלים:

עוד לא אבדה תקוותנו

התקווה הנושנה

לשוב לארץ אבותנו

עיר בה דוד חנה

ואחרי כן היו שרים את הכית האחרון:

שמעו אחי בארצות נודי

את קול אחד חוזינו

כי עם אחרון היהודי

גם אחרית תקוותנו

אך בבוא לנוץ לפרסם ספרו הקטן “שירי ציון” (לפי זכרוני היה זה שמו)⁵⁴ הכנסתי אנכי את השינוי הזה לסדר שני בתים באופן הגיוני יותר, להתחיל בבית:

כל עוד בלבב פנימה…

־־־־־־־־־־־־־

עוד לא אבדה תקוותנו.

ומאז החלו לשיר את שיר “התקוה” באופן זה עד היום.⁵⁵

עלי להעיר עוד, כי המנוח יוסף הלוי מפאריס פרסם באחד ספרי ירושלים של לונץ המנון כזה של אימבר במלים אחרות.

ושלום רב לך ממכבדך

 

656. אל הבנים, ירושלים    🔗

לונדון, י“ד אלול תרצ”ט (29.8.39)

יקירי נפשנו אשר בא"י,

מה נאמר ומה נדבר? הננו עתה המצה של מבוכה גדולה. המצב לא ברור, בכל שעה משתנה המצב, שלום ומלחמה, מלחמה ולא מלחמה. כל יום אומרים: מחר הוא היום האחרון, והנה בא “המחר” והכל כמקדם. הנשוב לביתנו? הנסע לאמריקה? הכל תלוי במצב. אבל דא עקא: אם תפרוץ מלחמה ונרצה לשוב,־הנוכל? תמול יצאטה כבר פקודה פה להפסיק את מהלך האניות האנגליות בים התיכון, ובוודאי עושה גם צרפת ככה. חנה פולני,⁵⁶ שבאה עתה לבקרנו, אומרת כי פה כל הארץ־ישראלים, וגם אלה שחזרו מהקונגרס, אינם יודעים איך לשוב.

ישבנו בפאריז חמישה ימים ג"כ בפקפוקים ובהיסוסים, וסוף סוף אמרנו טוב לנו לשבת פה אצל קרובינו מאשר שם בבדידות. –––

 

657. אל הבנים בירושלים    🔗

בנגור אשר בויילס, כ' אלול, תרצ"ט. 4.9.39

יקירי נפשנו אשר בירושלים

מה גדלה תשוקתנו עתה להיות עמכם בביתנו, בעירנו ובארצנו, אך ה' היודע אם תמצא עתה לנו האפשרות לזאת. וכמה דואב לנו על העבודה הזאת, על הגלות, אשר בידינו הבאנוה עלינו.

אך מה מועילים הדברים בשעה שהעולם כלו נאחז עפ"י שרירות משוגע אחד במלחמת עולם אשר כמוה לא נהייתה. מיליונים סובלים־נסבול גם אנו אם כך נגזר עלינו.

איך באנו הנה ולמה?

ביום ו' שעבר, אחרי חשוב חלק גדול מהעולם, כי פחד המלחמה כבר עבר, והנה עברה כבר השמועה כי הגרמנים כבשו את דאנציג והקורידור, וירו פצצות על ווארשה ועוד ערים אחרות. אז החליטה משפחת קרלינסקי⁵⁷ לעזוב תיכף את לונדון ולהגיע עד הנה, מקום שקט ובוטח. והדבר נעשה במהירות היותר גדולה.

* * *

טלפנתי היום לונדונה אל הלואיד הא"י ומצרי אך הם ענוני, כי אנייתנו לא תלך עוד לאמריקה. ואולי נוכל לנסוע ב־17 לספטמבר (ד' תשרי, ת"ש) באניה שווידית. אינני יודע אם נעשה זאת. נחכה ונראה.

לא“י אין דרך לע”ע כ"א דרך היבשה, אך אינני חושב, כי אמא תוכל לנסוע שבוע ימים בערך ברכבת.

עתה באמת “ימים ידברו”. –––

 

658. אל יעקב פיכמן    🔗

ירושלם ט“ו כסלו ת”ש 27.11.39

ידידי הסופר המצוין מר יעקב פיכמן,

בעונג רב קראתי ביקורתך לספרי “כתבים נבחרים, ב'” ב“מאזנים”, והנני מביע לך בזה תודתי העמוקה על דבריך הטובים.

חפץ הנני להעירך על דבר אחד: ספרי זה איננו עדיין הספר ל“תורת השירה הספרדית”. הספר למקצוע זה, שהוא יהיה באמת המפתח לשירה זו, הולך ונדפס עתה. כבר נדפסו שישה עשר גליונות דפוס (256 עמודים), ויידפסו עוד עשרה גליונות. שם ידובר על כל ענייני שירה זו וכל קישוטיה השונים.

ההדפסה תיגמר לפי המקווה בעוד חודשיים.

ידידך מכבדך

 

659. אל ד"ר כורש אדלר, פילאדלפיה    🔗

20 בדצמבר 1939

(תרגום מאנגלית)

מר אדלר היקר,

בדואר זה הנני שולח לך את ספרי “כתבים נבחרים”, כרך ב‘, שבו תמצא כמה מאמרים שלי על שמואל הנגיד ופיוטיו; שני ספרונים, המכילים מבחר שלי משיריו מלווים דברי הסבר שלי; העתק מרשימה שלי, שנתפרסמה בספר לזכר ד"ר ג’ורג’ קוהוט ז"ל, המכיל 20 שירים של ישראל נאג’ארה שטרם ראו אור, וכן פירושי החדש לישעיה (אגרת מקרא).

כוונתי במשלוח זה אליך של שני הספרים והספרונים, שהזכרתי לעיל, היא קודם כל לבקשך, כי תואיל בטובך לתת סקירה על שני הספרים ב“ג’ואיש קוורטרלי ריביו”, ושנית לשאול אותך אם יש אפשרות כלשהי למסור לי חיבור ספר על שמואל הנגיד בסידרה של “שיף לייברארי אוף ג’ואיש קלאסיקס” שמוציאה לאו ה“ג’ואיש פאבליקיישן סוסייאטי אוף אמריקה”, וכן גם ספר על ישראל נאג’ארה. יהיה עלי לערוך את מבחר השירים, לנקד אותם ולהקדים להם מבוא בעברית, שצריך יהיה לתרגם לאחר מכן באנגלית. ויש לי עוד הצעה:

כפי שידוע לי, מתכוון ידידנו הטוב (הפרופסור ישראל דוידזון) לפרסם את כל שירי נאג’ארה שטרם ראו אור (מהם נמצאים ברשותי כמה עותקים בכתב יד שרכשתי בזמן שהותי בדמשק, העיר שהוגליתי אליה על ידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה למשך שנתיים ימים). אינני יודע עד כמה התקדם בהכנת ההוצאה לאור ומי יהיה המו“ל של הספר לכשיושלם. רציתי לשאול אותך, אם יש סיכוי, כי תימסר לי השלמת היצירה, ואם אולי אפשר, במקרה הצורך, למצוא מו”ל כאן.

הנני זוכר היטב, כי הנני חייב לך עדיין סקירה על הספר “קיטאב ג’מאל אלפס” של דוד בן אברהם אל־]אזי, הערוך בידי סקוס, ומצטער שעבודתי בקשר לפרסום שני ספרי מנעה התרכזותי בעיבוד הסקירה על ספר זה עד היום. אולם אני מקווה להיפנות לשם כך מיד לאחר פרסום ספרי השלישי “תורת השירה הספרדית” (400 דף) שהדפסתו תושלם תוך חדשיים.

מחכה לתשובתך במוקדם ככל האפשר; בדרישות שלום לבביות

בנאמנות שלך

דוד ילין

פ.ס. חוששני שלאחר חליפת המכתבים שלי עם ד“ר יוסף ריידר לא יסכים לכתוב סקירה על הפירוש שלי לישעיה. במקרה כזה, האם יורשה לי להציע למסור את העניין לידי ד”ר שלום שפיגל מן הפקולטה של המכון היהודי לחקר הדת בניו־יורק, או לידי מלומד אחר.

 

660. אל שאול טשרניחובסקי    🔗

ירושלים, כ“א שבט, ת”ש

ידידי יקירי ונכבדי המשורר ש. טשרניחובסקי, תל־אביב.

בעונג רב קראתי את מחברתך “משא על מלחמת איגור”, אשר הואלת בטובך לשלוח אלי בהקדשה יפה.

אומרים לי יודעי הלשון הרוסית, שהתרגום טוב מהמקור.

ומחברת קטנה זו הולידה ספר גדול, הוא ספרי “כתבים נבחרים ב'”, שהנני מקווה, כי תמצא עניין לקראו, אף כי לא יכולתי להתחרות אתך בצורת ההקדשה באשר אינני משורר, והנני רק חובב שירה.

ידידך מכבדך

 

661. אל פישל שניאורזון    🔗

ירושלם, ו' אד“ר ת”ש 15.2.40

לכבוד הסופר המצויין והחכם הנכבד פרופ' פישל שניאורזון, תל־אביב

סופר נכבד,

עתה בהיגמר הדפסת סיפורך “חיים גראביצר” ב“הצופה”, הנני מוצא חובה לנפשי, חובה נעימה, להביע לך את הערכתי לפרי רוחך זה.

סיפורך זה לקח את כל לבי שבי. בכל ליל שבת היה לי המשך סיפורך עונג־שבת אמיתי, ולפני קוראי איזה עיתון שהוא (נהוג הנני לא לקרוא את העיתונים ביום ו' בבוקר) קראתיו.

ואגיד לך את האמת. אנכי הנני “מתנגד”, ואין לי נטיה כל שהיא לחסידות, ובראשית קוראי את הסיפור התנגדתי לו בכל נימי נפשי בראותי את ההערצה הגדולה לחסידות, והייתי אומר בלבי: עד מתי תימשך הערצה זו בקרב מחננו, אך מתוך התנגדות זו, ורק מתוך התנגדות זו נמשכתי לקרוא סיפורך הלאה, וכל מה שהוספתי לקרוא הוסיף למשוך את לבי עד כי בקוצר רוח חיכיתי בכל פעם לגליון השבוע הבא. וכאשר קרה פעם אחת, שלא בא ההמשך בגליון אחד, הצטערתי מאד.

גם התרגום של שלונסקי הוא מצויין. הוא מצא את הסיגנון הנכון לסיפור כזה והוסיף לו לויית חן.

היבואו עוד סיפורים כאלה הנותנים לנו את האופי הפסיכולוגי האמיתי של השדרות השונות שבעמנו?

מי יתן והיה.

ברגשי כבוד והוקרה

 

662. אל אברהם שלונסקי    🔗

ירושלם. ו' אד“ר ת”ש 15.2.40

לכבוד הסופר המצוין האדון א. שלונסקי, תל־אביב.

סופר נכבד,

כתבתי היום אל הפרופ' שניאוזון, והנני מוצא לי לחובה לכתוב גם אליך בנוגע לתרגמוך לסיפורו “חיים גראביצר”, שנגמר פירסומו ב“הצופה” ביום ו' שעבר.

נהניתי מאד בקריאת סיפור זה בהמשכיו המרובים ב“הצופה”, גם על תוכנו ואופן הסיפור, וגם על סיגנונו היפה והמתאים מאד לתוכנו. ואם אמרו חכמינו “חמרא למרא וטיבותא לשקיא”, הרי מגיע לך חלק הגון בהצלחת ספר זה.

ברגשי כבוד והוקרה

 

663. אל הרב מאיר ברלין    🔗

אזכרה אלקים ואהמיה

בראותי כל עיר על תלת בנויה

ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה.

(פיוט לנעילה)

ירושלים, כ“ה אד”ש ת"ש

לכבוד ידידי הרב הנכבד מאיר ברלין,

עורך הצופה, ירושלים

רב נכבד,

יום יום הנני רואה ומצטער לראות בעתון החרדי “הצופה” אשר שמך נקרא עליו שם העיר “ירושלם” על כל חדשותיה בא בעמוד האחרון למטה, בשעה ששם “תל־אביב” בא בראש העמוד.

יודע הנני כי היו, ובודאי ישנם גם היום מאחינו החושבים, כי תל־אביב צריכה להיות כי בירתנו העתידה. אך חושב הנני כי בסדורם של חבר “המזרחי” טרם נאמר: “ולתל־אביב עירך ברחמים תשוב” או “ותחזינה עינינו בשובך לתל־אביב”.

והנה היום הושג השיא: בשמינית התחתונה של העמוד באה “ירושלם” בשעה שתל־אביב מופיעה בזהרה למעלה ראש.

לפני זמן העירותי למערכת על זאת ע“ש בא־כוחכם בירושלם מר פריד, והתשובה היתה: “מכיון שהעתון יוצא בתל־אביב צריך לקיים סדר זה”. ואנכי לא ידעתי כי “הצופה” הוא קניין “תל־אביב” בלבד, ולא של ירושלם ג”כ ושל כל העולם. ושנית, רואה הנני עוד עיתון יומי המופיע בתל־אביב גם הוא, “הבקר”, ובו באות חדשות ירושלם עם תמונת “מגדל דוד” ליד שם זה בראש העמוד ותל־אביב עם מגינה למטה, ודבר זה לא הזיק כלל וכלל לעתון בעיני המנויים עליו בתל־אביב.

והאמינה לי כי לא קנאת עיר מולדתי אחזתני, כי אם קנאת ירושלם שכל יהודי ומה גם יהודי חרד, חייב בכבודה.

ברגשי כבוד וידידות

דוד ילין

 

664. אל יעקב פיכמן, עורך “מאזניים”.    🔗

ירושלים, אד“ש ת”ש 17.3.40

ידידי יקירי הסופר יעקב פיכמן,

קראתי בחוברת מאזניים האחרונה את ראשית סיפורו “יעיש” של אוזלי⁵⁸ ומצאתי בו סופר ומספר מצוין. כוכב חדש עולה על עולם ספרותנו. והייתי קוראו “עגנון התימני”.

אך לדעתי הוא משתמש בערבית יותר מדי. ומצד שני איננו מתרגם די את המאמרים הערבים לעברית, ומי שאיננו יודע ערבית לא יבין חלק מהמשפטים האלה, וחושב הנני, כי עליכם להעיר לו על זאת.

בעוד שבועיים בערך יצא מהדפוס ספרי הגדול (בן 26 גליונות של עמודים פחות או יותר גדולים) “תורת שירת ספרד”, שיהיה המפתח לשירה זו לכל המתעניין בה. וחפץ הנני לדעת מראש אם תבוא עליו ביקורת מקיפה בירחונכם “מאזנים” מצדך או מצד מבקר אחר מתאים. ובעיקר אם תבוא הביקורת בזמנה, כי כל ביקורת, הבאה באיחור זמן, אין לה אותו הערך כזו שבאה כ“דבר בעתו”.

וצריך לזכור כי מימי משה בן־עזרא כמעט שלא נכתב דבר במקצוע זה.

ושלום רב לך ולידידינו הסופרים

ידידך מכבדך

 

665. אל הפרופ' יוסף קלויזנר    🔗

ירושלים, כ“ה טבת תש”א

ידידי וחברי הנכבד,

קיבלתי את הזמנתו היום ליום א' הבא בערב. והנני מצטער מאד מאד על שאינני יכול לבוא, מפני כי לאותה שעה הזמנתי את כל חברי ועד האירגון להצלת ילדים מוסרי חינוך לאסיפה אל ביתי, כדי לדון על הכיתות החדשות שהננו פותחים בשבוע הבא.

מובטחני כי כ' ורעייתו תסלחו לי, והנני מאחל לכם ולחברינו להתענג בחברתכם.

ידידו מכבדו

דוד ילין