רקע
דוד ילין
אגרות תרפ"ד תרפ"ה
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים
פרטי מהדורת מקור: ראובן מס, ירושלים; תשל"ו

 

453. אל אשתו

לונדון, יום ב' ד' מנ“א תרפ”ד

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

עברו ימי האסיפות הסוערות ותחתיהם שבו לי ימי המנוחה.

ואמנם סוערות היו האסיפות האלה בנוגע אלי, כי היה עלי לענות על האשמות וייצמן אותי באסיפת הועה“פ בנוגע להרכבת הוועדים בפאריז ובלונדון והוצאת המחלקה מידי ההסתדרות הציונית. וביררתי כל יחסו של וייצמן למחלקתנו ועד כמה עשיתי כל מעשי בידיעה מראש מצדם, ואם יש להם להאשים יאשימו עצמם ולא אותי. אוסישקין אמר לי אח”כ, כי נאומי היה מצויין. כמובן אין דברים אלה מתפרסמים. אח“כ היה לי עניין החינוך פעמיים, באסיפת ועדת־התקציב ואח”כ באסיפת הועה“פ, עד שהשגתי כי למצער יכניסו את 5000 הלי”ש, שהחסירו אל התקציב הנוסף, כדי שיהיה לנו אח“כ פתחון פה לדרוש גם באמצע השנה. – מלחמה חזקה היתה לי בנוגע להשתתפות הוועד הלאומי בהנהלה הציונית, בייחוד עם ון־פריזלנד שאמר, כי בני א”י יש להם מעין רגש anti־alien ומשתדלים כי כספי ההסתדרות יוצאו על בני א"י כמה שאפשר יותר ולא על העולים. ־ וסוף סוף ניצחתי.

ועתה שקט הכול. כל “העולם” התפזר, ומשרד ההנהלה ריק מאדם.

בימים האחרונים עבדתי מעט בהמשכת תרגום אלף לילה ולילה. ובעוד ימים אחדים ימסור לי דוד ששון דפים אחדים מהעתקת ראשית ס' בן־קהלת של הנגיד, אשר עד היום לא נתפרסם ממנו כלום, ואפרסמם בלויית מאמר מצדי בקובץ מדעי, היוצא פה בעוד זמן קצר. – – –

תמול אחה"צ ביקרתי את פיליכובסקי וביליתי אתו כשלוש שעות. עונג לדבר עם האיש הוגה דעות זה, שיש בו הרבה הומור. דיברנו על כל שאיפותינו וזכויותינו בפני העולם ועל כל מה שדרש ממנהיגינו, שהלכו אל פאריז לפני שש שנים אל ועידת־השלום שידרשו בעד עמנו.

יש לו “גלריה” שלמה של תמונות גדולינו (ביניהם ב"ה גם תמונתי השניה אשר ציירני), קבוצה יפה מאוד, מלבד ציוריו הגדולים מחיי היהודים. שם גם תמונת אוסישקין בלתי נגמרת, זאת אומרת: פני הם כמעט בשלמותם, אבל מעילו רק צד אחד ממנו (הימני) מצוייר והצד השני לבן. שאלתיו: הן היה אוסישקין פה כשלושה שבועות (או שבועיים) האם לא יכולת לגמור תמונתו? ־ “לא, ענני, תמונה זו תישאר כמו שהיא, לא אגמרנה, וזה משום מעשה שהיה: אנכי יושב ומזיע ומצייר אותו, והנה הוא אומר אלי: הגידה לי, למה כל הטורח הזה? הן בצילום אפשר לעשות זאת ברגע…”. הוא הגיד לי, כי ע“י תמונתי רואה הוא כמה “פופולרי” אנכי. “בשעה שאני מראה ליהודי את כל הקבוצה, אחד אחרי השני, רואה הנני את יחס היהודי לכל אחד ואחד ע”י הערותיו וסבר פניו: “כן, זהו שץ" והולך הלאה: אה, הנה אחד־העם (בהתפעלות), “זהו שמריה לוין" (בבת צחוק), ו“פה סוקולוב “בעצמותיו”, בכל נקודותיו, עם הציגרה שהוא מעשן במנוחה שלמה” “אה, הנה ר' דוד שלנו" (בחביבות), וכו' וכו'.

בשנה שעברה זכה זכיה גדולה מאוד, הוא הציג תמונותיו בתערוכה קטנה בפאריז, והנה עפ“י המלצת אחד מידידיו בא הווזיר לחרושת היפה לבקר את תערוכתו והתבונן בתמונותיו, הילל אותן מאוד בפניו ואמר לו, כי ישלח את מנהל המוזיאום “לוקסנבורג” למען יקנה אחת משתי תמונות בעד המוזיאום הזה של העם הצרפתי. (אחרי מות הצייר שמים זה במוזיאום של ה“לובר”). וכן היה, והמנהל בא אח”כ וקנה ממנו את התמונה, אשר צילומה רצוף פה ותלה אותה תיכף בבית הנכות. זהו דבר אשר ציירים רבים מאוד אינם זוכים לו. ־ הוא זוכר את אבינעם היטב, ואמר לי, כי נהנה מאוד מחברתו ומשיחותיו.

שלום רב לכולכם יקירי נפשי. אישך אוהבך בכל לב

דוד ילין


 

454. אל ש. טשרנוביץ

לונדון, ו' מנ“א תרפ”ד

– – – לונדון התרוקנה. לא רק מפני מאות אלפי האנשים, שהלכו אל ערי השדה בהיות יום שלשום יום “החופש הבנקאי” אשר לו מצפים כל הפקידים משך כל ימי השנה בקוצר רוח, כי אם “רחוב רסל הגדול” – ז"א מספר 77 בו, כמספר החביב על למך אבינו הזקן – שהמה מאדם במשך עשרת ימים, יושב ומקונן “בני עזבוני ואינם”. פרחו להם כל צעקני השמאל אחרי הצליחם שתהיה “כל תאוותם בידם”, התעופפו להם כל חברי המזרחי, אשר משום מראית העין צעקו והתלוננו כי השיגו רק “חצי תאוותם” כגוברין יהודאין כשרים המאמינים במאמר התלמוד, בשעה שבלבם ידעו גם על אודות החצי השני ואולי עוד יותר, והלכו להם קודרים ושחוחים חברי המרכז אשר כמו בכל פעם הרגישו גם עתה הרגשת אותו הבעל בשעה שקראה אשתו קריאת שמע ואמרה: מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומאחורי רפאל, וכו' וכו' והוא עמד ותהה: ובכן אני אנה אני בא?… הקדים וברח לו גם וייצמן בשעת ראותו, כי גם המסכימים לאייג’נסי הם עושים זאת כאילו כפאם שד… נסע גם גיבור החיל במלחמה עם ועדנו הלאומי, ידידנו מר ון וריזלנד אחרי שלא עלה בידו מה שחפץ בנוגע לשני חברינו. ונשארתי רק אני לבדי כמטייל בבית־קברות ודורש אל המתים בבואי יום יום, ואפילו ביום החופש הבנקאי, אל מר אוליצקי1 בדבר ההלוואה לוועדנו, כי אמרתי לו, כי זוהי חובתי לעשות לו ביקור של אהבה מדי יום ביומו עד שייגמר העניין.

פייוויל כבר נסע, אך בהאיצי בו דיבר אתי לפני נסיעתו ובא ההסכם מצדי, כי מלבד 400 הפונטים שמגיע להם מקודם ואשר יחכו בתשלומם, ילוונו מכסף בירות עוד 700 פונט. ובנוגע לזה ישתדל מר אוליצקי להשיג גם חתימת יתר חבר הוועד של קרן היסוד, והוא בטוח בזה. היום נדברתי אתו בדבר זמן הפרעון, יען כי הוא חשב לסדר, כי נשלם זה אחרי שנה מהיום. ואחרי השתדלות והפצרה באנו לידי הסכמה, כי יקבלו אחרי שנה 200 פונט, אחרי שנתים עוד 250, ואחרי שלוש שנים 250 הנשארים. ־ תיכף בקבלם 250 הפונטים של תל־אביב ישלחום אליכם חזרה על מנת לנכות זה מן 700 הפונטים של בירות. וכל עניין ההלוואה איננו נוגע כלל לעניין הצעת ההשתמשות בכספי קרן הגאולה לצורך קניין השדה ובניין בית לועד הלאומי, ולא בא במקומו כי אם בצדו.

חושב הנני, כי השגתי את המקסימום שהיה אפשר להשיג. תשלמו כל החובות לפקידים עד סוף פרוטה אחרונה, ותשלמו חצי סכום השטרות שלנו הסובבים בעיר. ובנוגע לשאר תשתדלו אתם שם. בכל אופן אין לך עתה להעלות על דעתך לעזוב את הועה"ל “ולהכות בו כפרות”.

ועתה בנוגע לדרישותינו באספת הועה"פ.

כבר כתבתי לך, כי בנוגע להשתתפותנו בתור באי כח ארציים קובל הדבר מבלי כל השתדלות מצדי, ז“א כך עלה הדבר כבר במחשבה תחילה, אלא שהקציבו בראשונה לא”י רק 2 חברים, ואחרי דברי עם אחדים מחברי הוועדה של האייג’נסי העלו את המספר לארבעה.

כל זה כמובן אם יצא עניין האייג’נסי והרחבתה בכלל פועל.

לא כן הדבר בנוגע להשתתפות חברינו בהנהלה הציונית, שצריך להוציאו לפועל תיכף. פה היה דבר קשה כקריעת ים־סוף: הוויכוחים בדבר התקציב והאייג’נסי לקחו כל הזמן והאנרגיה, והשעה היתה מאוחרת בלילה, ועל כל העניינים, שנכנסו בכלל שונות, החליטו כמעט בלי ויכוחים מעייפות המתווכחים. שאלת ההשתתפות נדחתה מפעם לפעם עד כי כמעט לא היתה עולה על השולחן כלל. והנה באתי אחרי כל השאלות השונות להעלות על הפרק שאלה זו, בהכניסי בכתב הצעה בנוסח הרגיל: הוועד הפועל, שהחליט בפעם הקודמת בעניין ההשתתפות של הועה“ל בהנהלה הציונית להשאיר את המצב הקודם עד זמן הקונגרס, ומפני חוסר ידיעה החליט להשאיר לב”כ הועה“ל הזכות להשתתף בישיבות מבלי זכות הצבעה, מחליט לקיים את המצב הקודם כמו שהיה בפועל במשך שנתיים, ז”א כי ב“כ הועה”ל משתתפים בעבודת ההנה“צ בזכות הצבעה; כי למדתי כבר את “חכמת הקונגרסים והקונפירינציות” שלנו וידעתי, כי כנגד הצעה בכתב מוקדמת לויכוחים לא יוכלו לעבור לסדר היום. אך הנה קם אחד וטען, כי מפני איחור הזמן וחשיבות העניין ישאירו זה לישיבת הועה”פ הקרובה. אך אנכי עמדתי בכל תוקף בטעני כנגד שאלת איחור השמן, כי אנכי הכנסתי שאלה זו עוד לפני שלושה ימים והיו“ר דחה זאת עד כה. אז באה ההצעה, כי ידברו בזה רק שני נואמים כלליים (גנרל־רדנר), אחד בעד ואחד כנגד, והצעה זו קובלה. אנכי קיבלתי עלי לדבר “בעד” וּון־וריזלנד כנגד. חפצתי, כי ידבר הוא לפני למען אדע מה להשיב על טענותיו, אך לזאת לא הסכימו, באמרם כי המדבר “בעד” צריך לדבר ראשונה, וביררתי כל המלחמה, שהיתה עוד לוועד־הזמני ואח”כ לוהע“ל בשאלה זו, וכי אחרי מלחמה של ארבע שנים הושגה ההסכמה “פה אחד”, בקונגרס הי”ב לא עלה על דעת מי שהוא להעלות שנית את השאלה, ולו העלוה כי אז קובל ההסכם עוד פעם פה אחד. והנה אח“כ קרה מה שקרה, ואנחנו, שהחלטנו לדרוש שיכניסו עניין זה בקונסטיטוציה של ההס' הצי‘, השגנו כאותו הגמל, שהלך לחפש לו קרנים ואבדו לו האזניים – כי הפחיתו עוד את זכותנו. ובגלל זה הוכרחנו להוציא עד הוועידה את חברינו. ועתה, בדרשנו בהסכמת כל ההס’ הצי' מאת ממשלת אנגליה את זכות הכרת הועה”ל בתור ב“כ היהדות הא”י, עתה נבוא ונגרש את ב“כ הועה”ל מעבודת ההסתדרות?! ובכן הנני דורש רק זאת, כי מאחר שהתברר לנו בישיבתנו עם חברי הועה"פ בפסח, כי היתה פשוט טעות מחוסר ידיעה ולכן החליטו אז מה שהחליטו, ־ כי יתקנו טעות זו עד הקונגרס.

אז יקום ון־וריזלנד ויברר איזה נזק יוצא לעבודת ההסתדרות בהשתתפות זו: ב“כ הועה”ל אינם נכנסים בכל העבודות ובאים רק פעם בשבוע מבלי דעת את המצב ומכריעים בקולותיהם, ב“כ הועה”ל אינם אחראים בפני ההסתדרות וכל האחרים אחראים; ניתנה זכות של שני ב“כ בשעה שהיתה הנהלה של י”ג, ועתה היא רק של חמישה מבלעדיהם, והפרופורציה אינה מתאימה; מלבד שני ב“כ הועה”ל ישנו מר שפרינצק שהוא ג“כ חבר הועה”ל, וישנו פרופ' פיק שהוא מפלגתי, ובכן ישנם בתוך שבעה ארבעה כאלה, המכריעים בכל דבר, ומה גם שהשביעי, הד“ר רופין, איננו ברוב הזמן בא”י; ואחרון אחרון חביב בהיות ב“כ הועה”ל מבני הישוב הא“י, ובהיות כי ליהודי א”י ישנה נטיה של אנטי־אליין (“כנגד הזרים"!), יוצא כי בעבודת ההנה“צ מקופחות זכויות העולם ומתמעטים המהגרים; בשעה שההנה”צ היא באת כח היהדות העולמית, נעשים דברים לטובת התושבים כנגד אינטריסי היהודים הזרים הבאים וצריכים לבוא, ־ ובכן זוהי סכנה והרס לעבודתנו וכו' וכו'. אם בני א“י חפצים להועיל להנה”צ בידיעותיהם, די אם ישתתפו בהתייעצות, אך אי אפשר לתת להם הזכות להכריע כנגד האינטירסים הכלליים.

ביקשתי רשות הדיבור לענות כנגד האשמות ישירות עלינו, אך היו"ר ענה כי יתנני לענות עליהן רק אחרי ההצבעה.

והנה, למרות ההחלטה שידברו רק שני נואמים החלו כל מתנגדינו לברר למה אי אפשר לתת לנו הזכות שהננו דורשים, אחרי שהעו“ד שלהם בירר אז, כי הקונגרס הי”ג אחרי שלא שב והסכים – דחה וביטל. אחרי הויכוחים, שהשתתפו בם שטריקר, והאנטקה, והינדס2 (הוא הפורמליסט היותר קשה), וגם לויטרבך3, ־ עד שקם אחד ואמר, כי הוא רואה זאת בפעם הראשונה כי “מזכיר” ישתתף ויעשה תעמולה, ־ הוחלט כי יצביעו אם הם מוצאים כי דעת העו“ד בישיבה הקודמת לא היתה נכונה, והחליטו ברוב דעות, כי ביאורו לא היה נכון. דבר זה עורר את המתנגדים לדרוש, כי ידחו שאלה זו לישיבת הועה”פ הבאה, אך אנכי לא הסכמתי וביררתי כמה התמרמרות יגרום זה בא“י, ואין צורך להסתדרות לעורר התמרמרות כזאת. גם שפרינצק דבר על הלויאליטט של הועה”ל בשאלה זו שלא מרד בהנה“צ. שאלו את ון־וריזלנד מה היתה דעת ההנה”צ בא“י ע”ז? ועתה כי הרוב היה בעד הזכות והמיעוט כנגד. אז אמרתי ליושב על ידי, כי ישאלהו כמה היה במיעוט, וענה כי הוא לבדו. אך השאלה של האחריות נכנסה בכ“ז במוחות חברי הועה”פ ובאה הצעת מרמינסקי4, כי תהיה לב“כ הועה”ל זכות ההצבעה, אבל צריך, כי הקונגרס יבחר בהם. הבנתי, כי דבר זה יגרום להשאיר כל הדבר לעוד שנה וביררתי להם זאת, והוצע לשנות הצעה זו באופן זה, כי ישנה זכות ההצבעה לב“כ הועה”ל עד הקונגרס, אך הועה“ל יכניס רשימה של 4 מחבריו ובישיבה הבאה של הועה”פ יבחרו בשנים מהם. לזה הסכמתי גם אני, מפני שעי"ז נפטר משאלת האחריות (ז"א כי באי כחנו אינם אחראים בפני ההסתדרות שזוהי טענה חזקה מאוד). והצעה זו קובלה.

אח“כ עניתי למר ון־וריזלנד על האשמותיו, וביררתי, כי בענין העליה היו תמיד דרישות הועה”ל יותר חזקות מאלו של ההנה"צ. והזכרתי את העובדה, כי בשעה שהסכימה ההנהלה (אידר) למספר קבוע של מהגרים, התנגדנו בפניה אצל הממשלה ודרשנו לפתוח שערים, וכו' וכו'.

זהו מצב הדברים וזה מראנו, כי עלינו להתכונן לקונגרס הבא, כי שם לא תעבור השאלה בשתיקה כ"א במלחמה חזקה. – – –


 

455. אל הד"ר יוסף־יואל ריבלין

לונדון, י' אב תרפ"ד

ידידי יקירי מר ריבלין,

בהיותי פה פעמים אחדות בבית מר דוד ששון, אשר הגדתי לך פעם כי בביתו ראיתי אבנים שחורות עתיקות ועליהן כתבות עבריות בולטות, ־ נזכרתי באבנים, אשר מצאת בדמשק אצל הד“ר נמאוי ואשר אנכי חפצתי כי נקנם בעד ביה”ס5 שלנו. יודע הנך, כי הדבר לא יצא לפועל, ובכן חשבתי למה תישארנה האבנים האלה אצל גוי בדמשק, טוב שתהיינה בידי יהודי מלומד. הגדתי לו דבר זה והוא התעניין תיכף בזה (יכול הוא לקנות זאת – כסף לא חסר לו). אך אנכי נזכרתי רק זאת, כי האבנים הן העתקת ספר יחזקאל (הנכון הדבר?) וכי יש לו עוד עתיקות. את הפרטים שכחתי.

הבטחתיו לכתוב אליך, למען, על סמך מכתבי, תכתוב אליו אתה את כל הפרטים. ואם יש איזה צילום טוב שתשלח גם אותו.

שמח הנני, כי בזה תהיה לך ההזדמנות ג"כ לבוא אתו בחליפת מכתבים. אולי תבוא פעם ללונדון.־־־

אנכי אפרסם בקרוב התחלת ס' “בן־קהלת" של הנגיד, אשר הועתק למעני מכתב־היד שלו. כתב־היד כולו הוא אוצר חדש ויקר לספרותנו.

אנכי נוסע מחרתיים לקארלסבאד ואשמח לקבל כרטיס ממך להודיעני, כי מילאת בקשתי.

כתוב אליו בעברית באותיות רש"י או מרובעות, או בגרמנית, אך יותר טוב לכתוב עברית.


 

456. אל אשתו

קארלסבאד, כ' אב תרפ"ד

־־־ תמול ביקרתי את מאריינבאד. העיר עצמה יותר יפה מקארלסבאד. ראגב ורעייתו הזמינוני לארוחת הצהריים במארחה יהודית, ואח"כ הלכנו לטייל מחוץ לעיר ומשם ליווני עד תחנת הרכבת. הם חוזרים בקרוב ירושלמה. גם את הרב יעקב מאיר ביקרתי. הוא נוסע מחר.

מחר יבוא ראגב ואשתו לבקרני פה ונשוב לטייל וגם לראות את בתי חרושת הזכוכית והחרסינה.

מחר בערב תתחיל ועידת הסיוע העולמי. התחילו כבר לבוא אנשים שונים שהנני מכירם, חיות, מוצקין, טמקין, פרופ' אהרמן, ד"ר קליי6, וכו' וכו'. – – –


 

457. אל ש. טשרנוביץ

קארלסבאד, יום ו' כ“ב אב תרפ”ד

ידידי יקירי מר טשרנוביץ,

אך היום קיבלתי את מכתביו ואת קטעי הדוה“ח של העבודה הקונסטרוקטיבית ע”י ועדות הועה"ל וירגע רוחי אחרי חכותי לזה זה ימים אחדים, ובכלל התפלאתי על בלי קבלי כל מכתב מכם זה זמן רב.

גם הרב אהרנזון7 בא הנה, והוא שואף בכל אדיר חפצו לעבוד לטובת עבודתנו.

בחרו בי בנשיאות הוועידה, ובלילה הראשון ברכתי את הועידה בשם היהדות הארץ ישראלית ע“י בא כחה, הוועד הלאומי, ונגעתי בשאלת השתתפות הוועידה בעזרת העולים לא”י. ־ וכן דיברתי בשעת הוויכוחים על חובת הוועידה, שהפסיקה השתתפות זו, לשוב ולחדשה בעתיד. ־ בהתכונן היום הוועדות השונות, דרשתי, כי אנכי ואהרנזון נכנס אל ועדת העבודה הקונסטרוקטיבית, ונכנסנו, ומחר ומחרתיים נעבוד שם, ומקווה הנני, כי נצליח לקבוע סכום לעבודה זו לא“י. אבל הצרה הגדולה היא כי לע”ע אין כסף. כל השאלה היא שאלה לעתיד לבוא.

היום, יום א', כ"ד אב, כתבתי למר ל. שטיין ללונדון לסדר למעני ראיון בווזרת המושבות ליום 10 או 11 ספטמבר (בשובי ללונדון לנסוע לאמריקה).

כן הנני כותב היום למר אוליצקי לשאלהו מה מצב עניין ההלוואה להועה’ל (אולי כבר שבו חברי ועדת קרן היסוד לונדונה). – – –

אור ליום ב'

היום אחרי הצהריים נכנסנו אנכי והרב אהרונזון אל ועדת העבודה הקונסטרוקטיבית. השפעתי על ד"ר קליי כי גם הוא ייכנס לועדה זו למען יעזרנו שם כנגד כל הגלותיים. ־ גם את מר שפרינצק ביקשתי, כי גם בועדה, שהוא נכנס אליה (ועדת העבודה), יגן על דרישותינו.

ועתה אענהו על מה שנשאר עוד לענות בתוכן מכתביו:

– – – ב) לפי ידיעתי אין ממש בכל המחאות ששלחו האגודיים, והתלגרמה האחת שלכם, שהספקתי לשלחה אל הנציב העליון עוד בלילה לפני לכתו אל וזרת המושבות ואשר לפי מה שהגיד לי השתמש בה בשעת ראיונו האחרון בווזרה, ־ תכריע את כולן. ואין צורך לנו (בכל אופן לע"ע) ללכת בדרכיהם.־־־

צדק כ' שאיננו חפץ להודות לי. אין להודות לי אחרי מה שהנני עושה הנני עושה מתוך הבנת הצורך והנחיצות בעבודה זו. וכל זמן שנשארתי בראש הועה"ל הרי האחריות עלי, ומעשיהם להקל משא אחריות זו מעלי.


 

458. אל ב. דינאבורג8

באולם אסיפת ועידת הסיוע

קארלסבאד, כ’ז אב תרפ"ד

חברי הנכבד מר ב. דינבורג,

– – – תודה עבור הודעתכם בנוגע לעתידם של תלמידינו הגומרים בשנה זו, ומחכה הנני לידיעות בעתיד לדעת איך נגמר ענין גורלם לשנה הבאה. – – –

קיבלתי ממר הקר9 מכתב מפורט בדבר סידור תכנית הבניין למוסדנו. היום כתבתי לבני, כי בכלל התכנית טובה מאד, ודאגו בה לצרכינו השונים, אך חסר בה עדיין אולם־עבודה לתלמידים שלא בשעות לימודם, וביחוד אם נחשוב ע“ד פנימיה, וביקשתיו להוסיף אותו. כן ביקשתיו שימסר לי שלושה תקציבים של הבניין: א) מקסימלי עם הפנימיה; ב) מבלי הפנימיה; ג) תקציב הבניינים, שצריך להקים תיכף ואשר מבלעדם אי אפשר להעתיק המוסד אל הבניין החדש, ז”א מבלי חלקים שאפשר עדיין לחכות בבניינם.

בינתים כבר מסר לכ' בודאי מר האפט את העתקת מכתבי המפורט אליו10, ביחוד בנוגע לזה שמתנתם מועטה ודרישתם מרובה. ועל כ' להשתדל, כי אנשי “בית הכרם” יסכימו לשינויים שהבאתי בחוזה שבינינו וישלחו אלי חוזה חדש חתום מצדם למען אחתום גם אני על העתקה שניה ואחזירנו להם. – – –

חושב הנני לנסוע מפה ליום אחד לפראג לבוא שם בדברים עם המשרד הארצי הציוני של צ’כוסלובקיה והלשכה הגדולה של “בני ברית” בנוגע לקביעת סטיפנדיות.

נחוץ מאד, כי תערכו דו“ח חדש בנוגע למוסדנו לשנת תרפ”ד, ז“א אותם הפרקים המדברים על כל מיני סטטיסטיקה של התלמידים, ואם אפשר כבר להודיע על גורל הגומרים, כדי לעשות מדו”ח זה עם הקודם דו“ח אחד, אשר אמסרהו לדפוס בנויורק ואוכל לשלחו אל כל אלה שאומר לפנות אליהם. טוב לסדר דו”ח זה באנגלית.

שלחתי היום חבילת כרטיסי ברכה לכל תלמידינו הגומרים. ברובם השארתי פנוי את מקום שמם הפרטי, כי איננו ברשימה שבידי פה (רוב נירותי השארתי בלונדון). יואיל מר רפפורט11 לבקש את בני אליעזר, אשר כתבו קרוב מאד לכתבי, כי יוסיף השמות במקומם, ואח"כ תמסרום לכולם.

מלונדון שלחתי אליכם שני ספרים שחשבתי למועילים למוסדנו (אמנם באחד יש גם ע"ד הברית החדשה, אך הן אפשר להשתמש רק בחלק המתאים לנו).

שלום רב לכבודו ולכל חברינו הנכבדים ולמזכירנו היקר

חברו מכבדו


 

459. אל ועד “חלוצי המזרח”, ירושלים

קארלסבאד, כ“ח אב תרפ”ד

לכבוד ועד הסתדרות “חלוצי המזרח” בירושלם

לידי המזכיר מר א. ח. לוי

ידידים נכבדים!

את מכתבכם מיום ט"ז תמוז קיבלתי בזמנו בלונדון ולסיבת טרדותי המרובות גם במסעי לא אישרתי עד כה את קבלתו.

חושב הנני, כי לי בתור יושב ירושלם ורואה בעיניו את עבודת הסתדרותכם, ולפעמים גם משתתף בה (ע"י הרצאותי), אין צורך להודיע ע"ד עבודתכם והצלחתכם. כל הזמן הייתי עוקב את הסתדרותכם ועבודתה, ידעתי והכרתי להוקירה ולהעריכה בערכה הנכון. ומכל לבי הנני מאחל לי ולכם ולכל עמנו לראותכם ממשיכים עבודתכם באותה צורה שקיבלה עד כה.

בנוגע לוועידתכם הנה יודעים אתם בודאי, כי בהיותי בווינא דיברתי ע"ז באסיפת הציונים הספרדים וביררתי כל הנימוקים בעד הוצאותו לפועל ודוקא בארץ־ישראל. וכן הנני עושה בכל הזדמנות.

בהודותי לכם על מכתבכם ועל זכרכם אותי.

הנני שלכם ברגשי כבוד וידידות


 

460. אל אשתו

יום ו' אחה“צ ברכבת לליברפול, י”ג אלול תרפ"ד

– – – בלונדון הייתי יומיים וחצי, ועבדתי עבודה רבה וקשה. גמרתי הדוה"ח בעד ועד מונטפיורי ומסרתי לפרנקלין, ביקרתי את נאסאטיסין12 ולקחתי ממנו ההמחאה בעד הסמינר ושלחתיה. גמרתי עניין נסיעתי באניית אדרייטיק. גמרתי מאמרי אחרי בדיקת כתב־היד של ששון13 ומצאתי לשמחתי תיקונים אחדים כמו שחשבתי אני. ואם חפצתם שיהיה לכם מושג מעבודתי, קראו בפיתקת־הרשימות, שעשיתי לי לעבודתי היום, והבנתם למה הגעתי אל התחנה כנהוג ברגע האחרון. – –

* * *


 

461. אל אשתו

באניית אדרייטיק, יום א' כ“ב אלול תרפ”ד דרך 14 שעה לפני נויורק, אמריקה

– – – קבל קיבלתי עלי בלבי לגמור בימי נסיעתי באניה (ז"א להתחיל ולגמור) את פירושי לחצי הראשון של ספר איוב, עד המקום שהגיע אליו מר אברהם כהנא במחברתו הראשונה שמסר לידי עוד לפני הפסח, ואשר במשך כל הזמן לא עלה בידי כמובן גם לנגוע בה, ואת הדבר הזה קיימתי ככל אשר תראו במחברת, שהנני שולח אליכם היום ואשר היא כבר ההעתקה השנייה, אחרי כתבי וסדרי את הראשונה שהשארתי בידי. ז"א מאה עמודים! ואמש בליל מוצאי שבת “ברכתי על המוגמר”.

הנסיעה באניה נעימה מאוד, מלבד יום ו' שעבר, שהים היה סוער מאוד, והאניה חגה ונעה יותר מהחסידים האחרונים בשעת תפילתם. – – –

־־־ ביום ו' קשתה אמנם עלי מעט הנסיעה וקיימתי “חש בראשו יעסוק בתורה” וישבתי כנטוע במסמרים אל שולחן הכתיבה הנטוע גם הוא גם הכסא שלפניו כבמסמרים, ושאי אפשר להזיזם כמלוא נימא – וכתבתי. ובהתרומם או ברדת האניה במקום שבתי רגע החזקתי בשתי ידי בשולחן, “עד יעבור זעם“, ואח”כ שבתי וכתבתי. – – –

המסע ארך יותר ממה שחשבתי אך אינני מתחרט. סוף סוף גמרתי דבר (ביאור לחצי איוב) שבירושלם לא עלה בידי לעשותו.

האוכל לעבוד ככה גם בנויורק? – נראה. – – –


 

462. אל אשתו

נויורק, יום ד' כ“ה אלול תרפ”ד

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

ובכן הנני בנויורק, הנני באמריקה בכלל. ואכן הנני מרגיש את זאת בכל שס“ה גידי ורמ”ח אברי. זה לי יומיים פה ואנוכי עדיין נדהם ונרעש, הולך ורץ ויושב ושוכב כאלו “בעולם התוהו”. הכול עובר כל כך מהר, ועניין דוחק עניין בלי הרף ממש כאותן המדרגות הנעות בתחנות התחתיות בלונדון, אשר האדם אם אך דרכה כף רגלו עליהן והנה הוא נסחב בתוך התנועה והוא בין העולים או בין היורדים – אחת היא, העיקר הוא כי הוא נמצא בתנועה, ואין עמידה, ואין הפסקה, ואתו יחד עולים או יורדים עוד עשרות אנשים, ולעומתם, יורדים או עולים עשרות אנשים אחרים, בתנועה הפוכה לתנועתם הם. העיקר הוא כי הגלגל חוזר וחוזר.

הרשמים כ“כ חזקים עד כי קשה לע”ע למצוא את מצב המנוחה והשקט, כדי לשבת ולכתוב ביישוב הדעת. אמת אגידה ולא אבושה, אינני יודע במה להתחיל.

ובכ"ז הן צריך להתחיל, ולמרות החלטתי במכתבי האחרון לכתוב אליכם רק פעם בשבועיים הנני מרגיש בנפשי הצורך לכתוב. – – –

הגענו אל החוף, והאניה עמדה. – – –

אנכי מחפש אחר סטיפן וייז – ואיננו. סובבתי בכל המקום – ואין. והנה לקראתי מאיר פינס שלנו. הוא קרא בעיתון ה“מורגן זשורנל” ע“ד בואי ובא לקראתי, אף הראני מה שכתבו בעיתון, ובכן היה הוא ממלא מקום אלפי האנשים שראה העיתון בחלומו. ואמנם אי אפשר היה למי שהוא לבוא, כי איש לא ידע ע”ד בואי עד יום הגיעי. אני בכוונה לא הודעתי את סטיפן וייז ע“ד בואי עד יום ו' אחה”צ, מפני כי באמת לא חפצתי בכל הרעש האמריקני. וסטיפן וייז, בהיותו חולה ושוכב במיטה, הודיע את טשרנוביץ זאת רק ביום א' והוא שלח להודיע בעיתון, והעיתון פירסם זאת ברגע בואי, או כשעה לפני זה. מאיר שלנו הצטער מאוד על קבלת הפנים הזאת, אך אנכי הייתי באמת ובתמים שבע רצון. תיכף אחריו בא הרפורטר של היידישר־בלאט, ועוד לפני הספיקי לגמור עניין הוצאת חפצי עזר לי בזה ובאותו זמן “חטף” ראיון, שפרסם תיכף למחרת. אחריו בא הרפורטר של המורגן־זורנל הוא מר ריבלין (בנו של ר' יושה רבלין)14 וגם הוא “חלב” כמה שיכול ופרסם בגליון המחרת עם תמונתי העתיקה, אשר כנראה היתה אצלם.

אחריהם בא… נחשו מי?… ד"ר בנציון שלנו! שבא הנה עם קדורי15. – – – אך הגעתי אל חדרי (או יותר נכון: חדרי) והנה החל הטלפון לעבוד. רבים שואלים אם כבר באתי, ואם אפשר לבוא לראותי. – – –

תיכף אחרי הגיעי לחדרי, בא הד“ר טשרנוביץ ועוד אחד מהפרופיסורים של המוסד, אשר בהם בחרו כי יצאו לקבל פני, ועי”ז שהלכו להשיג כרטיסי רישיון לבוא אל האניה אחרו ובאו אחרי לכתי כבר המלונה. הם ספרו לי, כי ד“ר וייז חולה ושוכב במיטה. בא תיכף גם תלמידי לפנים מר מרדכי הלוי, אשר בימי המלחמה תפסוהו ואסרוהו ואח”כ ברח באניה מצרימה. הוא זוכר עוד את חמישה עשר הפראנקים אשר נתת לו את, איטל יקירתי, בשעה שתפסוהו. ד"ר טשרנוביץ הזמינני לארוחת הערב, ומר הלוי לקחני אתו לארוחת הצהריים. – – –

לפנות ערב בא אלי לבקרני הד“ר קוהוט (בנו של בעל הערוך השלם)16, שהוא אחד מחברי ועד המוסד של וייז. נדברנו ע”ד נסיעתי וסיפרתי לו כי באניה עבדתי בפירושי לאיוב, שהנני אומר להוציא עם אברהם כהנא. הוא הגיד לי, כי בזמן האחרון קיבל מכתבים מכהנא. הוא שאלני כמה תעלה הדפסת חלקי בפירושים האלה. עשיתי חשבון, כי זה צריך לעלות בערך 40 פונט. “ובכן, אני אתן את הסכום הזה, ואתן גם מה שצריך לעלות חלקו של כהנא". הוא חפץ להזמינני לארוחת הערב אליו, אך לא יכולתי לקבל, מפני כי כבר הבטחתי את טשרנוביץ.

הוא כנראה איש חביב מאד וביתו הוא פתוח לרווחה לחכמים וסופרים. הוא מחזיק בי“ס פרטי ובאותו יום נפתח ביה”ס אחרי ימי החופש ולכן לא עלה בידו לבוא לקבל פני בשעת הגיעי וע"ז הצטער מאוד.

אחריו בא הד"ר אוברמן, המורה לשפות השמיות במוסד, ונדברנו כשעה. גם הוא אמר להזמינני לארוחת הערב, אך לא יכולתי לקבל.

אצל טשרנוביץ ישבתי כשלוש שעות. נדברנו על הכול. נודעו לי פרטים רבים כנוגע למוסד ולהליכותיו, למורים ולתלמידים ולסטיפן וייז.

יוצא כי כוחו של סטיפן וייז הוא של מכונה של “כוחות אלף סוסים” כמו שאומרים בשפת הטכניקאים. הוא יצר יש מאין. יצר מוסד שבשנים הראשונות היה רק כעין חומר היולי, לא הוא ידע מה חפצו בדיוק ולא המורים, היתה ערבוביה של מורים, שכל אחד עולם בפני עצמו. אך בזמן קצר הלך הדבר והתברר והזדכך והצטלל. מורים הלכו, שיטות נוצרו, שיטות חרבו. ועתה ישנו מוסד. בזמן הקצר עלה בידו לאסוף סכומים ענקיים ל“קרן” למוסד. בנה בית גדול, חושב מחשבות ע“ד בניין שני למורים ולתלמידים, וגם זה יעלה בידו. זה מקרוב קיבל ממי שהוא נדבה קטנה של “מאה וחמישים אלף דולר”! הוא ראש המוסד והרוח החיה בו, אך כמובן אין לו פנאי הרבה. אך הוא תופש העניינים כל כך מהר עד שדרוש לו זמן הרבה פחות מאשר לאחרים. ויש לו מ”מ במוסד, אדמינסטרטור המסדר רוב העניינים הוא ד"ר גולדשטיין.

דיברנו על האוניברסיטה ועל אסיפתנו ועל תשוקתו הוא הבוערת לעלות כבר לא"י.

דיברנו על אחיו “טשרנוביץ שלנו”. בקיצור ביליתי ערב נעים, ואשתו הכינה ארוחה טובה אחרי כל הארוחות, ואפילו הכשרות, של האניה, ושאלה לשלומך.

בשובי למלוני בשעה קרוב ל־11 חיכה לי שם מר מלאכי, אשר קבעתי לו מועדו לשעה זו. (הוא פירסם במורגן־זורנל את המאמר עלי בזמן יובלי). נדברנו על ירושלם ועל עבודתו פה במורגן־זורנל וב“הדואר”. הוא קיבל ממני את מאמרי על “בן־קהלת”, שיופיע בחוברת הקרובה של “התורן”, העומדת לצאת בקרוב. (הם משלמים דולר וחצי לעמוד ויהיו לי עשרים דולר בערך). הקדשתי את המאמר לכבוד פרחה ששון, אמו של בעל כתב־היד.

ביום ג' בא אלי בנו של בריינין17, שהוא הרפורטר של העיתונים האנגלים פה. ונערתי לו מחוצני עוד ראיון. וגם מלאכי ישוב עוד לקבל ראיון בעד ה“דואר”. בכל אופן בכל ראיונותי הנני מדבר גם על מצב החינוך. ראיוני עם בריינין יתפרסם בעיתון New Palestine של הציונים. – – –

בנציון שלנו הזמינני לצהרים לארוחה מצד קדורי (אחיו של קדורי בעל הירושה), אך לפני זה באו אלי ד“ר גולדשטין מצד המוסד לדרוש בשלומי ואתו ד”ר אוברמן וישבנו כשעה לסדר את שעורי לפי דרישותי.

תהיינה לי 8 שעות: 2 לאיוב, 2 לשפה העברית, 2 לשירה הספרדית, 2 לביאור התנ"ך של המפרשים היהודים (רש“י, רשב”ם, רמב“ן וכיו”ב).

אף קבענו זמן שאבוא אחה"צ אל המוסד לראותו, ולראות את חדר עבודתי שם בשעות שארצה לעבוד שם.

בצהריים הלכתי ראשונה אל משרד ההסתדרות הציונית לפגוש שם את בנציון שלנו, ושם מצאתי רבים ממכירי. בנציון גמר שם את החוזה בין קדורי, החפץ לבנות עיר גנים לעולי המזרח בא“י, ובין ח' אחוזה או Zion Commonwealth, הנותנת לזה חינם מנחלתה 3000 דונם בבלפוריה. ומשם הלכנו אל מלון ריץ־קרלטון (הוא אחד היותר חשובים שבנויורק), ונפגשתי עם קדורי הזקן ושני בניו הצעירים. קדורי סומך עלי הרבה, ודרש ממני להסכים להיכנס אל ועד 5 האנשים, שיעסקו בעניין הזה, שהוא חפץ לחדש עיר מודרנית, עפ”י השיטה האחרונה של הקידמה בא“י. לפי דברי בנציון יתן הוא 500 פונט לחודש לצורך זה במשך שנים אחדות. ואנכי הסכמתי בחשבי, כי דבר זה ימשוך רבים מארצות המזרח, ז”א עולים כאלה הרצויים לנו.

אכלנו שם במארחה הנהדרה של המלון הזה דגים ועוד דברים שאפשר לאכול שם, ואח"כ הלכתי אל המוסד. המוסד הוא רק בעל ארבע דיוטות (שכחתי להגיד כי פה בהשתדלם להרבות בדיוטות החדרים נמוכים, וחדר של 3 מטר נחשב כבר לגבוה). ולמעלה גג שטוח יפה שחושבים להאהיל עליו ויהיה מקום להתעמלות ולטיול גם למורים וגם לתלמידים.

ראיתי את חדרי הלימוד. התלמידים אינם יושבים באופן מיליטרי שורות שורות באופן שכל אחד רואה רק את גבו של חברו, כ"א על כסאות מרווחים ולכסא מסעדות לידיים, וליד ימין המסעדה בקצה רחבה באופן שיוכל התלמיד לכתוב עליה, ואין צורך כלל במכתבה, והכסאות מסודרים כחצי גורן עגולה והמורה יושב בתווך ועיניו רואות כל תלמידיו, ותלמידיו רואים אותו וגם את כל חבריהם.

יש שם אולמים לאסיפות, להרצאות, וגם להצגות, חדרי־עבודה למורים, ספריה ההולכת וגדולה מיום ליום.

שם נפגשתי עם עוד אחדים מהמורים, ד“ר בלוי, ד”ר סלונימסקי, ד"ר פרברידז' (יש לו קרוב בזכרון משה שפגשתי בו בבית הכנסת שם), וכולם קיבלוני בחביבות רבה.

רואה הנני, כי כל חבר המורים שמח לראותני בא לעבוד אתם, ובכלל מכבדים אותי ומשתדלים, כי עד כמה שאפשר ירבו התלמידים שישמעו לקח מפי (שעורי באיוב יסדרו אחה"צ שלא בשעת הלימודים האחרים, למען יוכל מי שרוצה מכל הכיתות האחרות לבוא).

ד“ר בריל הלך אתי (הוא מדבר עברית צחה, וגם ד"ר אוברמן מדבר עברית). הוא מורה מדרש ודרכי ההטפה. ודיברנו הרבה על ספר האגדה של ביאליק ועל המדרש בכלל. הוא כתב מאמרים בעברית ב”התורן". ־־־

אחרי הצהרים ביקרתי את וייז בביתו. אשתו כבר מתהלכת, אך הוא שוכב עדיין במיטה. הוא חביב מאד, ורוצה לפתוח באחדים משעורי השער גם לאנשים שאינם לומדים במוסד. הוא מצטער מאוד על מחלתו, שמנעתהו מללכת לקראתי ומלהזמינני לביתו, אך מקווה הוא להבריא מהר.

– – – תמול (ביום ה') היתה לנו אסיפתנו הראשונה הרשמית במוסד. וייז עצמו לא יכול לבוא. סידרנו באופן מוחלט את השיעורים. – – –


 

463. אל הרברט סמואל, הנציב העליון בא"י

ניו־יורק, ערב ראש השנה תרפ"ה

לכבוד הוד מעלתו סיר הרברט שמואל, הנציב העליון לארץ ישראל בירושלים

הוד מעלתך!

ימים ואוקיינוסים מפרידים עתה ביני ובין ארץ מולדתי, ארץ ישראל; אך בימינו, ימי התלגרף האלחוטי, לא לפלא ייחשב הדבר, כי נימים וחוטים נסתרים מעין רואה מקשרים אותנו אל ארץ חמדתנו זאת ואל כל אשר קשר לו עם תחיית עמנו בה, ובראש וראשונה אליך נזיר אחיו, אשר ההשגחה העליונה מסרה בידיך גורל תחיה זאת.

ובבואי כיום לברכך לראשית שנתנו החדשה בברכת אושר והצלחה ובריאות ושלוה, ברכה מיוחדת וקבועה עולה על לבי, ברכה שהיא לא רק לך השר כי אם גם לכולנו, יהודי ארץ־ישראל והיהדות העולמית, הברכה היא, נזכה לראותך גם לשנים הבאות יושב על כסא שלטונך בארץ־ישראל בתור נציבה העליון, ואת בניין ביתנו הלאומי, אשר זכית להשתתף במסדו, תגיע עד טפחותיו, לשמחת כולנו.

כה לחי, ואתה שלום, וביתך שלום, וכל אשר לך שלום.

המסור לך והסר למשמעתך הגולה דוד ילין


 

464. אל אשתו

נויורק, מוצאי ראש־השנה תרפ"ה, אחרי שובי מפארקוויי

־־־ ביום א' בבוקר הלכתי אל האוניברסיטה קולומביא, לאמור אל החלק אשר שם יהיה עלי להורות (כי לאוניברסיטה זו בניינים שונים בעיר הנחשבים כולם יחד לאוניברסיטה). זהו בבניין “הפילוסופיה” אשר ע“י הספריה. הבניין נהדר ועומד במקום שקט ונעים. שם מצאתי את הפרופ' גוטהייל18 בחדר עבודתו. (במוסד וייז נתנו גם לי חדר־עבודה מיוחד), ולקחתי שם את הספרים הנחוצים לי לעבודתי. משם הלכתי עוד להתראות עם קדורי לפני היפרדנו, וכן עם ש”ב הד"ר בנציון. – – –

ועתה אשלם חובי ממכתבי הקודם להודיעכם על פגישות אחדות:

הג' פינצובר, שביקרתני פעמים אחדות, שאלתני אם התראיתי כבר עם הג' סולד. ואמרתי לה, כי הייתי כ“כ טרוד עד שלא עלה בידי לתלפן אליה. ובכן תילפנו תיכף אליה והיא שמחה מאוד ובקשתני להודיעה מתי תוכל לבוא לבקרני. אמרתי לה לבוא תיכף אם תוכל (זה היה לפי זכרוני ביום ד' לפנות ערב), וכן היה. אחרי חצי שעה באה והזמינה את שנינו (הג' פינצובר ואנכי) ללכת אתה אל המארחה הכשרה לארוחת הערב. לא יכולתי לסרב ויחד בילינו כשעה וחצי. היא סיפרה לי, כי באותו יום קיבלה מכתב ממך בדבר עזרת נשים. היא עובדת פה במשרד ההסתדרות הציונית (מחלקת “הדסה”) והיא עובדת עבודה קשה, שהביאה אותה לרוגז עצבים עד אשר יש רגעים שאיננה רואה ואיננה שומעת, וגם קשה לה לבלוע. היא יושבת ג”כ במלון במשך כל הזמן.

באותו לילה היו לי שני ביקורים בחדרי אשר גזלו ממני כל הערב. המורה מר פרסקי19 המוציא את העיתון לילדים המצויר “עדן” בהוצאת הג' גרבלסקי20. הוא סיפר לי ע“ד מצב הספרות העברית בארץ זו, וההוראה העברית, וע”ד העיתון אשר מרת גרבלסקי מלבד השתתפותה בו בתור סופרת היא גם מפסידה כספים עליו. (עד עתה הפסידה בחצי השנה יותר מ־7000 דולר). אך יש להם כבר 5000 חותמים ואולי יתפתח הדבר. – – –

את הד“ר לואי גינצבורג, אשר בו שמנו עינינו מהיום הראשון ליסוד ועדנו למחלקת מדעי הרוח לבוא אלינו להורות תלמוד (בהיותו נחשב לגדול התלמודיים בדורנו) – ביקרתי ביום ו' לפני הצהרים עם הד”ר טשרנוביץ. הוא עושה רושם של מלומד, היודע בכלל את ענייני היהדות. הוא מפקפק עדיין אם יסע בשנה זו לא“י. ישנה שאלה של גידול בנים שאיננו יודע אם ימצא מקום להם בא”י. הבאתי לו דוגמת הד"ר מגנס, והג' פרידלנדר, ומר אלן. אולי יחליט בכל זאת לנסוע.

ביום ו' בצהריים ערכה החברה Zion Commonwealth (קהילית ציון) משתה לכבוד מר קדורי אשר נתנה לו 3000 דונם בעפולה חינם בעד “עיר הגנים לעולי המזרח” שהוא אומר לכונן. והזמינה גם אותי. היה גם ד“ר די סולה פול ידידנו (שהזמינני לביהכנ“ס של הספרדים לימים הנוראים ואח”כ), גם הרב מאיר ברלין, גם מרת סולד, ומרת שוויצר ששמחה לראותי, והשופט רוזנבלט אשר סידר עניין ההלוואה של תל־אביב ואשר נסע היום לא”י (עליכם לקרבהו ולהזמינהו, כי איש טוב ובעל מרץ הוא ויוכל לעשות הרבה) ועוד רבים. וגם מר קדורי ושני בניו הצעירים הטובים, וד"ר בנציון היו כמובן. כנהוג נישאו נאומים וגם אני דיברתי מילים אחדות.

מר מלאכי קיבל ממני ראיון ל“הדואר”, זה השבועון העברי היחיד פה. הוא חושב לפרסם בקרוב פרקים אחדים ע“ד אביך ז”ל. – – –


אור ליום ו' ה' תשרי תרפ"ה

הפסקתי את כתיבת מכתבי עד כה, מפני כי היה עלי להתכונן לשעור הראשון בערבית באוניברסיטה אשר עליי לתתו באנגלית. היה עלי לתת מבוא לדקדוק הערבי ולדבר על כל התפתחותו. זהו שעור יוצא מן הכלל, כי מעתה והלאה יהיה עלי לקרוא מתוך ספר דקדוק ידוע ולתת הביאורים, וזה הרבה יותר קל מאשר לדבר שעה שלמה ובאנגלית על עניין, שהיה עלי לקרוא ספרים על אודותיו, מפני כי לא עסקתי בו. לבי היה מלא דאגה לשעור היחיד הזה, אך הפרופיסור גוטהייל עודד את רוחי. והיום היה היום הראשון, אשר בו נתתי באוניברסיטה שני שעורים. השעור הראשון היה מבוא לדברי ימי התקופה העברית הספרדית. את השעור הזה נתתי בעברית מבלי שום הכנה. הפרופ' גוטהייל הציגני בפני הצעירים הלומדים. הם שישה. לו פירסמו לפני חצי שנה, כי אבוא להרצות, היו (לפי דברי אלה שדברו אתי) תלמידים רבים מאוד נרשמים, אך אז לא היה הדבר מוחלט ועתה עבר כבר זמן ההתרשמות. הצעירים מבינים כולם עברית. יש מהם אחד הלומד בסמינר של שכטר, שניים היו בא“י. אחד הוא בן א”י מפתח תקוה, ואחד הוא מרדכי כץ, סופר בעיתונים, שהוא השיג כבר תואר מ.א. וחפץ להשיג עוד את התואר ד"ר. (הוא פרסם בעיתון “יידישער טאגעבלאט” את הרשימה בדבר שיעורי הראשון, בהרימו על נס, כי זוהי הפעם הראשונה ששעור ניתן בעברית באוניברסיטה). (גוטהייל היה נוכח ג"כ).

את השעור השני נתתי באנגלית לחמישה תלמידים, אשר 4 מהם יהודים. בגלל הגוי היחיד עלי להורות שעור זה באנגלית. אמנם זה יקדמני הרבה באנגלית, וב"ה כי עבר השעור בשלום, וירד כעין משא כבד מעל צווארי.

ד“ר וייז קיבל היום תלגרמה מקליבלנד, שדורשים כי אבוא לשם בעוד חודש ימים להרצות שם. ישלמו לי ההוצאות ומלבד זה מאה דולר. וייז יעצני לקבל זאת אף כי אבטל על ידי זה יום של שעורים אצלו. כנראה יהיה עלי להרצות באנגלית ־ “כאשר אבדתי אבדתי”. – – –

במוצאי שבת זו תהיה פה הוועידה השנתית למורים העברים, והזמינוני לבוא ולדבר ע“ד השפעת א”י על הגולה בנוגע לתחיית השפה העברית. ואנכי קיבלתי. פה לא היה אפשר לסרב.

ובכ"ז יש לי עתה התקוה, כי עבוד אעבוד כאשר קיבלתי עלי את עבודותי הספרותיות. ־־־


 

465. אל אשתו

נויורק, ערב יום הכפורים תרפ"ה לפני הסעודה המפסקת.

– – – באו כבר להזמינני גם לבלטימור עפ"י אותם התנאים בקירוב של קליבלנד. המצב יכריחני כנראה להתקדם באנגלית.

בליל השבת הייתי מוזמן אצל גוטהייל. עושים קידוש, ומכינים שתי חלות, והאוכל דגים ומאכלי חלב. ישבנו אח"כ כמעט עד חצי הלילה ודיברנו על הכול. הם נוסעים ביאנואר לירושלם להשאר שם כחצי שנה. אם לא תבואי הנה תהיה לך חברה נעימה מאד.

ביום השבת הייתי מוזמן בבית מר שלמה למפורט, הזוכר עוד אותך ואת עזרת נשים.

* * *

הם שרים עוד זמירות לשבת, ובביתו ספריה עברית חשובה. אצלו כל כרכי השלוח מהיום הראשון להופיעו ועוד ספרים כאלה. – – –

שלוש קבלות פנים מכינים לי כבר ב"ה: המוסד של וייז, ההסתדרות הציונית וההסתדרות העברית. במוצאי שבת היתה קבלת פנים מצד המורים העברים.

קיבלתי הזמנה מנתן שטרויס, כי בהסתדרו בביתו אשר בשדה יזמינני לבלות יום אצלם. כן קיבלתי הזמנה למוצאי יו"ט אצל מר פלקסנר21, אשר אל ארוחה זו הוא מזמין עוד ידידים. – – –


 

466. אל אשתו איטה

נויורק, אור ליום ו' י“ב תשרי תרפ”ה

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

ובכן גם יום הכפורים עבר עלי ב“ה בשלום. לסעודה המפסקת בא מר למפורט לביתי, ביום ערב יוה”כ להזמינני, וכן הזמינני בשם חברתו Society for Advancement of Judaism (חברה לקידמת היהדות) להזמינני להתפלל ביוה“כ בביהכנ”ס שלהם הקרוב מאד לביתו (דרך 5 רגעים). ובהיות האיש הזה וגם כל בני ביתו חביבים מאד והוא (מלבד שהוא עשיר וסוחר גדול) אוהב תורה ושפתנו העברית. קיבלתי הזמנתו בחפץ לב. – – –

ומה השתוממתי בראותי, כי החזן של ביהכנ“ס שלהם ל”לכל נדרי" וערבית ומוסף הוא לא פחות ולא יותר מתלמידי לפנים נתנזון (בן ר' נחום) אשר תפש את מקומו של אידלזון. – – –

– – – ובית כנסת זה הוא קונסרבטיבי, עומד בין האורטודוקסיה ובין הריפורם. הגברים והנשבים יושבים בו ביחד. והנשים יש מהן הבאות “מרופדות” וקצוצות שרוולים כנהוג (אולי זה משכיח את הגברים מעט את עינויי הצום?). מלבד המחזור הדפיסו גם ספר קטן באנגלית בתור הוספה (ספלימנט) לו ובו ליקוטים רבים מתהלים, ממשלי, ובן סירא, וגם משיר “כתר מלכות” של שלמה בן גבירול. ולאחרונה גם דף בעברית: פסוקים אחדים מישעיה, ושיר קטן בעל שלושה בתים של יעקב כהן משוררנו. והמחזורים גם הם כולם מתורגמים לאנגלית, ובכן ה“רבי” הוא ה“מנצח” על התפילה, ברצותו הוא מצווה לקרוא תפילה זו באנגלית, הוא קורא פסוק והקהל קורא פסוק, ברצותו מצווה לקרוא בספר “ההוספה” אחד הפרקים ג“כ באופן זה. יש פיוטים שהוא דולג עליהם לגמרי, הכול לפי דעתו והקהל עושה כפקודתו. את שירו של יעקב כהן שרו בלילה לפני סוף התפלה בניגון יפה מאד, מעורר עצב, והוא ג”כ שיר מצויין.

ה“רבי” הזה, ד“ר מרדכי קפלן, שהוא גם מנהל בית מדרש למורים תחת חסותו של הסמינר של שכטר האורטודוקסי, נאם בלילה כשעה ורבע (כמובן באנגלית) והוכיח ביחוד את הנשים, שהן הגורמות כי בנותיהן לא תדענה כלום מהיהדות, במצאן להן כל מיני תירוצים שיש על הבנות ללמוד המון דברים אחרים, ועל אשר הן אינן מסדרות לכה”פ את שולחן השבת בליל השבת, אם הגברים מחוייבים כבר לחלל את השבת בלכתם ביום אל בית מסחרם, ועל אשר אינן נותנות את בעליהן להקריב מזמנם לאסיפות בעניינים יהודיים ולנדב כספים לצורכי ציבור ולבניין ארץ ישראל. בקיצור: שפך עליהן כל חמתו, ויש אשר ביטא איזו עקיצה חריפה מעין בדיחה והחלו הנשים לצחוק. – – –

– – – היום החילותי כבר בעבודה גם אצל וייז (היתה לי רק שעה אחת ובה בחנתי את תלמידי של הכיתה הבינונית ושמחתי לראות כי כולם מבינים עברית פחות או יותר, וגם מדברים בה, באופן שאוכל לתת שעורי כולם בעברית) גם באוניברסיטה (בפעם השניה). הכנת השעורים בעברית והרצאתם באנגלית דורשת זמן, אך רואה הנני, כי יביאו לי תועלת רבה.

ביום הרביעי, אסרו חג של סוכות פה, מכינים מצד המוסד של וייז משתה בערב (דינר) לכבודי. זו כבר קבלת הפנים הרביעית. של הציונים תהיה במלון אסטור ממחרת היום ההוא.

ביום ערב כיפור בא אלי ד“ר ישראל אפרת מבולטימור (הוא הרצה באוניברסיטה ע“ד הספרות העברית החדשה ועתה הוא מפרסם ספר ע”ד המלים הטכניות שבספר מורה הנבוכים שבעברית ובערבית). והזמינני לבוא לדבר (באנגלית) ע”ד א"י בבולטימור (שם גם ד"ר פרידנוולאד). הם ישלמו לי ההוצאות וגם שכר ההרצאה. ובכן זו כבר ההרצאה השניה. עד כמה יקדם זה את עבודתי בדקדוק (שהחלטתי להתחיל בה מחר) אינני יודע.

למחר בערב (ליל שבת) הנני מוזמן אצל ד“ר יונג, הוא הרב הארטודוקסי הקיצוני, מ”אגודת ישראל". במקרה נפגשנו במארחה והוא הכירני, כי נפגש בי לפני 5 שנים בלונדון. בשעת קבלי הזמנתו והזמנת אשתו, אשר גם היא היתה אתו, לא ידעתי כי חבר האגודה הוא, אך גם כשנודע לי דבר זה לא ניחמתי, כי חפץ אני דווקא לבוא בדברים עם אנשים כאלה ולברר להם העניינים.


 

467. אל ש. טשרנוביץ

נויורק, ערב חג הסוכות תרפ"ה

ידידי היקר מר טשרנוביץ,

מה לך כי נדמית?

אחרי מכתביך החמים והמלאים ידידות עמוקה, פתאום בחרת לך ב“סייג לחכמה” וממך אין עוד כל קול וכל הגה. כאלו בגמרי עבודתי בלונדון ובקארלסבאד “יוכל המור22 כבר ללכת”.

אמנם זכיתי עוד למכתב רשמי אחד, או אולי גם שנים, מצד חברנו הד"ר טהון – ומאז גם לא קול דממה דקה. אינני יודע עניין הראיונות מלבד הידיעות הציוניות שהנני קורא בעיתונותנו (גם זו לטובה!), אינני יודע אם דיברתם עם הנציב בדבר החוקה, ובהיות כי בודאי דיברתם אתו – מה היתה תשובתו? ומה עתה אחרי נפול וזרת הפועלים? למה לא שלחתם אלי למצער את ההודעות (קומיניקה), שהנכם שולחים אל כל חבר של הוועד הלאומי.

כל הדבר הזה לי לחידה. במכתבי הרשמי תקרא הודעותי אך בזה לא נגמר. בקבלת־הפנים, שההסתדרות הציונית מסדרת לכבודי במלון אסתור בעוד עשרה ימים בערך, אדבר בעיקר על עניין הוועד הלאומי, וכן אעשה גם בהזדמנויות אחרות. אך הן תבין, כי בשעה שאדם מרגיש עצמו נעזב ונשכח, אין בו אותו המרץ וההתלהבות הדרושים לעוררות לב אחרים.

ובכ“ז הן כותב הנך ב”מורגן זורנל". לפני ימים אחדים קראתי מאמרך על הגליל העליון.

ועתה עוד דבר לי אליך:

הן תזכור כי נדברנו ע“ד סלע הישוב באמריקה לבני א”י היושבים בה (נוסף גם לאלה האומרים לעלות בקרוב לא"י). חושב הנני, כי עליכם להשתמש עתה בימי היותי פה להוציא הדבר לפועל ולפי דעתי צריך שיהיה הסלע לא של שילינג כ“א של דולר. ואנכי אשתדל לקרוא פעם לאסיפת בני ארץ־ישראל היושבים פה (כלומר לא אני אזמין אותם כ"א יסודר הדבר שהם יזמינו אותי) ואדבר אתם ע”ז. ואשתדל למצוא צעירים אידיאליסתים אחדים, שאפשר לסמוך עליהם. אולי יעלה בידי לאסוף אלפים דולרים אחדים והיה זה לרווחה לכם. גם אם אלף דולר נאסוף, כדאי הדבר ג"כ. כי זה יוכל להישאר בתוך הכנסה קבועה.

אינני חפץ לכתוב על זאת ישר לוועדנו פן יסקלוני. הן ידעת כמה איסתניסים הם חברינו בעניין זה, אך אתה השתדל להמתיק את הגרגיר ולהביא את חברינו לידי נסיון, כלומר שינסו את הדבר הזה.

צריך יהיה לסדר בקלישה כי במקום “שילינג” או “גרוש” יהיה חקוק “דולר” אחד (1$). ויידרש לשלוח אלי מספר של פנקסי סלעים.

פה בכלל הפרוטה מצויה ודולר לנפש ייחשב לכלום.

את אחיך23 ביקרתי פעמיים בביתו. במוסד יש לנו חדר עבודה משותף לשנינו. בנו ילמד אצלי עברית ותנ“ך במוסד. הוא הצטער על אשר שמו איננו ברשימת מורי המחלקה למדעי היהדות, ולא פנו אליו. ואנכי ביררתי לו, כי דנו בלונדון רק על אלה שאפשר להם לבוא השנה הזאת ירושלמה, ואחרי כי ד”ר מאגנס ידע, כי אחיך התקשר עם וייז לעוד שנה ולא יוכל לבוא השנה ירושלמה, לא דנו על אודותיו כלל, כשם שלא דנו גם עלי, שלכל הדעות לא הייתי פסול בעיניהם (כלומר בעיני הפריזאים) והרב ישראל לוי אמר לי לא בשעת הישיבה, כי שמי רשום אצלו בין המועמדים הראשונים. וחושב הנני כי בירורי זה הרגיעו.

אם מכתבי מעניינים אותך, תוכל לבקש מאשתי או מבני, כי יתנום לך לקריאה. הן סודות אין לי בכלל ואינני מאוהבי הסוד. – – –


 

468. אל אשתו

נויורק, אור ליום ו' ג' חשון תרפ"ה (כחצות הלילה)

־־־ חפצתי לכתוב אליך דו“ח על הימים האחרונים והנני רואה, כי מכתבי האחרון בנוגע לסיפור קורותי הוא מיום י”ב תשרי. ובכן אתחיל משם בלכתי עפ"י הסדר הרשום בפנקס־רשמי, אשר שם כל “מועדי” (אפוינטמנטס בלע"ז). כמובן התנדף כבר הרבה מהרושם שהדברים עושים בשעתם, אך אנסה:

ובכן: בליל שבת, י“ב תשרי, הייתי מוזמן אצל הרב יונג (חבר אגודת ישראל!). התפללתי בבית תפילתו, ויחד הלכנו אל ביתו. בבואנו אל מקום “המעלה” (ליפט) לא נגע חלילה בכפתור הפעמון החשמלי, כ”א דפק באצבעו על הדלת, והמעלה ירד והעלנו למעלה. כמובן: קידוש, ונטילת ידים בכוס (לא מן הברז!), וזמירות, ודברי תורה, ובברכת המזון כובדתי אני (“אורח מברך"). וגם האוכל היה טוב. אשתו מגרמניה, ושם היו מוזמנים עוד שני צעירים. אחרי האוכל הובילני אל חדר ספריו. לו ספריה גדולה. הוא יודע שפות שמיות, וקרא הרבה בספרי חקירת הלשונות וביאורי התנ“ך. הגדתי לו דברים רבים מחידושי ונהנה בזה. ואחרי בלותנו כשעה וחצי בערך בספריתו, אמר לי: “חפץ הנני מאד כי נתראה עוד פעם ונדבר על ענייני “האגודה” ויחסיה אל העבודה הלאומית. המחלוקת איננה מביאה ברכה”. ואני אמרתי לו: אנו תמיד לשלום.

בשבת בבוקר באתי אל בית תפילתו להתפלל (בבית כנסת זה בחרתי לקבוע תפילתי, מפני כי בו מתפללים כאשר אצלנו, בלי אנגלית ובלי קיצוצים). והוא הושיבני על ידו, והעלוני לתורה. שם נפגשתי עם מר נתן למפורט (אחי מר שלמה למפורט, שכתבתי אליך על אודותיו במכתבי מיום ערב יוה"כ) והוא הזמינני תיכף לביתו לקידוש (אחרי שלא חפצתי לקבל הזמנה חטופה כזו), אך אחרי הקידוש ו“המזונות” לא נתנני ללכת אל מסעדה והכריחני לאכול אצלו. את טליתי, שהבאתי אל ביהכנ“ס, אמר לי להשאיר שם ולשוב לקחתו במוצאי שבת. אנשי בית כנסת זה נזהרים מלשאת משא ביום השבת ברחוב. הוא היה בירושלם לפני המלחמה, וחפץ לעלות בקרוב שנית. הוא עוסק ביחוד באוסף כספים בעד בית היתומים דיסקין. סיפר לי, כי בנו של ר' ליפא מאיר ויגוליק (בעל התחנה בירושלם) אסף בנויורק במשך שנה בעד בית היתומים חמישים אלף דולר (יותר מן עשרת אלפים פונט!). הוא ואשתו השיאו כבר את כל בניהם ובנותיהם והם חיים עתה לבדם. בנו, שמואל (סם) למפורט הוא העשיר שבמשפחה, והוא אשר נכנס בעובי הקורה באספת 5 המיליונים על חלומותיו של ד”ר בנדרלי24, שהזיק הרבה לעניין א“י, ועתה הוא (בנו) אומר לעלות עוד בחורף זה לא”י. – – –

ביום א', ערב סוכות, בצהרים, הייתי מוזמן אצל וייז לארוחה. – – –

ביום ה' י“ח תשרי בערב הייתי מוזמן לישיבת לשכת בני־ברית פה, שהיא רק דרך חמישה רגעים מביתי. הנשיא כיבדני לשבת על ידו ואתי היה שם גם נסים בכר. היתה חגיגה של הכנסת חברים חדשים, ואחר גמר ההכנסה הציגני הנשיא בפני האחים בתור נשיא הלשכה הגדולה של א”י וסביבותיה ומר נסים בכר דיבר עלי. ואח"כ דיברתי אנכי כעשרים רגע. התחלתי בעברית והמשכתי באנגלית.

אחרי הישיבה הרשמית היה משתה של “מזנון קר”.

ביום שלפני זה (יום ד' ג' ב' דחוהמ"ס שלנו) היה שעורי הראשון באיוב במוסד, ובו השתתפו כמעט ¾ מתלמידי כל המוסד, וגם מורים אחדים. ולשעור השני בא גם מאיר פינס ומאסליאנסקי, והרב לוונטל ועוד אחרים. ואמריקה היא אמריקה! אחרי השעור בא צלם וצילם אותי עם כל קהל השומעים וזה נתפרסם בעיתונים רבים (אני טרם קיבלתי זאת). – – –

במוצאי שבת הייתי בחגיגת סיום מחזור של מורים עברים, שגמרו לימודיהם בביהמ“ד למורים “תרבות”, ושמחתי מאוד לשמוע נאום אחד הגומרים שדיבר בעברית, וכמובן היה עלי ג”כ לנאום ודיברתי ביחוד אל הגומרים להזכירם תעודתם וחובתם לשפתנו ולכל שאיפותינו.

ביום “הושענה רבא” התפללתי ג“כ בביהכנ”ס של הרב יונג ואתי הלולב ויתר 3 המינים. ולארוחת הצהרים הייתי מוזמן אל מר נתן שטרויס בנחלתו אשר בממרונק הרחוקה כשעה מנויורק. נסעתי ברכבת ובתחנה מצאתי את שטרויס בעצמו עומד ומחכה לי. לקחני במכוניתו אל ביתו ושם באה הג' שטרויס הזקנה, שם היו גם שתי בנותיהם ושניים מנכדיהם. הזקן מלא רוח עלומים, והוא עולה לא“י בחורף זה. והפעם תהיה לו הראשונה בחייו, שייפרד מאשתו למשך זמן ארוך. הזקנה הגידה לי, כי בביתם כשר ואוכל לאכול בשר תרנגולת. הוזמן גם השופט שטראהל, שהיה לפני זמן קצר בא”י ושהוא עומד עתה בראש עניין האנייה היהודית. שטרויס שמח מאד על עניין זה והשתתף בו בחמישה ועשרים אלף דולר, ואת נסיעתו יעשה באוניה זו. כל שאיפתו היא עתה א“י. הוא התנצל לפניי וביקש, כי אסלח לו אם לא יוכל לבוא לקבלת הפנים שתערך לי ע”י הציונים, מפני כי איננו יוצא בלילה מביתו. ישבתי שם כשעתיים ודיברנו הרבה על א“י (מקווה הנני להשיג ממנו סכום לבניין הסמינר). ואח”כ שלח את שנינו לנויורק עד ביתנו במכוניתו. ועברתי דרך סביבות נויורק הנעימות מאד. ביתו כעין היכל וקרוב לו מפרץ הנהר הודסון, וקרקע נחלתו מגיעה עד המפרץ.

ביום הושענא רבא אחה"צ בא אל ביתי לקחתני תלמידי לפנים מר מרדכי הלוי. – –

* * *

מר הלוי הזמינני לימי החג האחרונים, ואל ביתו הזמין למוצאי החג את כל תלמידי לפנים הנמצאים פה. הוא דר בברוקלין בבית בעל שתי דיוטות השייך לו. ולו אשה ובן פיקח קטן כבן 4 שנים. בבית הכול נקי בתכלית הניקיון, והוא מתנהג ביהדות ובכשרות. המורים פה בכלל הם יותר שומרי דת מאשר – איך אומר? מאשר אצלנו. ציירי לך, כי בני זוטא מחוייבים להורות תנך בכיסוי ראש.

בבוקר (שמיני עצרת) הלכנו שנית להתפלל בביהכנ“ס אשר ב”מרכז היהודי" אשר בברוקלין, ושם הרב לוונטל המכירני. הוא כיבדני לשבת על ידו למעלה אצל ארון הקודש, וגם כיבדוני במפטיר וקראתי את ההפטרה במבטא הספרדי. הוא ביקשני, כי לפני דרשתו אדרוש אני כעשרה רגעים בעברית, ועשיתי זאת אחרי אשר הציגני לפני קהל המתפללים. – – –

בלילה, אף כי אנכי חגותי רק יום אחד, הלכתי לראות בהקפות והמחזה היה יפה מאוד. מאות ילדים קטנים עברו בהקפה באמצע ביהכנ"ס וסובבו משני העברים, שניים שניים, וביד כל אחד או דגל ציוני או דגל אמריקני, אך מחזיקי הדגלים העברים היו יותר במספרם. כיבדוני גם אני בהקפה.

בלילה, אחרי שעת האוכל, נקבצו באו כעשרים מתלמידי החדשים והישנים היושבים עתה בנויורק. באו מהירושלמים: חשין, משה לוי (בנו של פישל הרוקח), יהודה שלאנק; ומיתר התלמידים באו: טננבוים, אליאשזון, קצפרובסקי, לויצקי, רובינשטין (אחד מראשי המורדים בח' העזרה), ועוד ועוד. כמובן עברו זכרונות של תקופות שונות במוחנו, וכל אחד התעניין לדעת את מצב הסמינר ומוריו עתה. שרו את השירים אשר נהגו לשיר אז בימיהם, שירים אשר שכחנום כבר (“מהיכן יהודי בא?” ועוד כאלה). שרו אחדים משירי קרישבסקי בימים הטובים “מבית עבדים פדיתנו, ברעב זנתנו, ובשבע כלכלתנו…” קצפרובסקי שר משירי החסידים, אך מכולם הצטיין לויצקי הלץ (הוא שיחק תפקיד הנציב הרומי גסיוס פלורוס במחזה “בר־גיורא” בזמנו), בחקותו מורה המלמד התחלת לימוד הדיבור בעברית עפ”י הסתכלות: זה שולחן, וזה כסא, וכו'. ישבנו עד קרוב לחצות, והוחלט כי בעוד חודש ימים נתאסף שנית בבית רובינשטין באחד הלילות ואז ייסדו “אגודת גומרי הסמינר” להתעניין במצב המוסד ותלמידיו.

זה היה ערב אשר העביר לפני תקופות שונות בחיי.

ביום שמחת תורה של גלויות, שבתי בצהרים לביתי. ביום ד' כ“ד תשרי בלילה ערך המוסד של וייז, ז”א הוועד trustees של המוסד, משתה לכבודי ולכבוד עוד שני מורים חדשים, פרופיסור סלונימסקי (לפילוסופיה ולמוסר היהדות, אטיקה), ופרופ' קנדל מהאוניברסיטה קולומביה (לפדגוגיה). המשתה נערך במלון נהדר אספלינדה. ובהתחשבם אתי סדרו סעודה של ירקות ודגים. באו חברי הוועד ונשיהם, ורוב המורים ונשיהם. בין הבאים היה גוטהייל ואשתו, והיו“ר היה השופט מק, אשר בא עם אשתו, שישבה על ידי. ואחרי הסעודה דיברו כמובן האורחים. דיברו בין הנואמים על אודותי ביחוד מק וגוטהייל, וביחוד וייז עצמו. אח”כ היה עלינו לדבר, החלו מהצעיר וגמרו בי. ואנכי דיברתי באנגלית במשך כרבע שעה. וכנראה מצאו דברי חן בעיניהם.

והחגיגות היו תכופות, ולמחרתו ביום ה' בערב היתה קבלת הפנים במלון “אסטור”. ונ“נתן החלבן”, זה הזקן, לא יכול בכ“ז להתאפק ובא וגם דיבר. הג' סולד ישבה־ראש והיא קדמה פניי גם באנגלית וגם בעברית, ודיברה על ביתנו ושולחננו, ועליך ועל בנינו ועל המנוח אבי ז”ל (דבר זה העיר רגשותי ביותר עד שזלגו עיני דמעות). המצטיין בנאומו היה עוד הפעם סטיפן וייז, אשר אמר בתוך דבריו כי לו הייתי פה לפני שלוש שנים, לא היה נבצר ממני לתפוש ביד וייצמן מצד אחד ובידו מצד שני ולהשלים ביניהם.

אנכי דיברתי אח"כ בעברית כשעה וחצי, וכל הקהל בין המבינים עברית ובין אלה שלא הבינו, נשארו עד סוף נאומי. – – –

במוצאי שבת הייתי בחגיגת גומרי ביהמ"ד למורים וקורס גבוה לעברית “הרצליה”. שם דיבר מסליאנסקי בין הנואמים ואמר לגומרים, כי יזכרו כל ימי חייהם הזכות שהיתה להם כי דוד ילין השתתף בחגיגת סיומם.

ביום הראשון לפני הצהרים הלכתי (בפעם הראשונה) אל “קרניגי־הול” לשמוע את סטיפן וייז. ואכן ראיתי מה גדולה חשיבותו בתור נואם. שם היו אלפי אנשים נוכחים.

היה עלי ללכת ביום ההוא אל התיאטרון האמנותי (קונסט טיאטר) הזרגוני עפ"י הזמנת מר ריבלין, אך אחרי ראותי ביום א' בבוקר, כי עשו מזה בעלי התיאטרון רקלמה והדפיסו בעיתונים כי אבוא לבקר חזיונם – לא הלכתי למרות הפצרות מר ריבלין ואחרים.

ביום א' בערב היתה קבלת הפנים מצד ההסתדרות העברית. לא אאריך עוד, כי אכן היו כל אלה כבר לזרא.

־־־ ביום ג' בערב הוזמנתי אל בית מר הרי פישל25, אל המשתה אשר עשה לכבוד הרב קוק.

ביום רביעי בערב הייתי מוזמן בבית הד"ר קוהוט (זה שבא לבקרני ביום הראשון לבואי ודיבר אתי ע"ד פירושי לאיוב). הוא ואמו (אלמנת בעל הערוך השלם) חביבים ונעימים מאד, והזמינוני לבוא מזמן לזמן כמו בבית קרובים מבלי כל פורמליות, ראיתי את ספרייתו, והיום מסרתי לו דברים אחדים מחיבורי. הוא אמר לי, כי דיבר עם אחדים מתלמידי המוסד (הוא אחד מחברי הוועד) והם מוקירים ואוהבים אותי מאד. הוא בעל שני בתי ספר חשובים ואת כל הכנסותיו הוא נותן לתמיכת מחברים והפצת ספרי חכמת ישראל. הוא נתן כל ספריית אביו העשירה לאוניברסיטה ייל. הוא יסדר כי ארצה שם הרצאה באוניברסיטה בחודש יאנואר והוא יסע אתי שמה (לבוסטון).

– – – (ליל שבת) אני מוזמן עם מרת פינצובר26 אל הגברת גרבלסקי. מחר אצל הד"ר די סולה פול27.

ביום א' לפני הצהרים – לשיחה אצל מר שמואל למפורט, ובשעה 10 אל בית לואי מרשל.

ובסוף השבוע אסע אי"ה אל קליבלנד.

עד כאן דין וחשבון השבועות האחרונים. – – –


 

469. אל הד"ר י. ל. מאגנס

נויורק, כ“ב חשון תרפ”ה

ידידי היקר ונכבדי הד"ר י. ל. מגנס,

הנני פה כבר כשני חודשים ובמשך הזמן הזה רבה העבודה עלי מאוד, עבודת השעורים שהנני מרצה במשך 4 ימים בשבוע בכל יום שלוש שעות, דבר אשר הורגלתי ממנו מזה שנים רבות, ושעורים כאלה גם במוסד, גם ב“קולמביה” דורשים גם זמן של הכנה. וצרף לזה את כל הביקורים וקבלות הפנים וההזדמנות לעניינים כלליים הנוגעים לא“י ולאסיפות, וגם כתיבת כל המכתבים, שצריך לענות עליהם בכתב־ידי, ויצאה לך תמונה ברורה ממצבי, ובכ”ז “עוד לא אבדה תקוותי” וחושב הנני כי בקרוב מאד יעלה בידי גם “לשבת על התורה”.

מאוד מאוד הייתי חפץ לדעת מה מצב מחלקתנו, ומתי (ובאיזה יום – אם אפשר לדעת) הנכם חושבים לפתחה. קורא הנני אמנם החדשות בעיתוני ארצנו, אך אינני יודע כמה אפשר לסמוך עליהם. ואכיר לך תודה רבה, אם תואיל לכתוב אלי, ואם יותר קל לך לכתוב באנגלית, תוכל לכתוב בשפה זו, ובלבד שאדע הכול.

לשעורי בתנ“ך ובספרות התקופה הספרדית, שהנני נותן במוסד, באים ושומעים רבים גם מן החוץ, אנשים ונשים (עפי"ר מורות). כל שעורי הנני נותן כמובן בעברית. לשעורי בתנ”ך באים תלמידי המוסד ממחלקות שונות, כי הם ניתנים בשעות שאין במוסד שעורים אחרים.

על שעורי באוניברסיטה תוכל לקרוא בגליון “הדואר”, שהנני שולח אליך, במאמר “מחקרים עבריים במכללת קולומביה”. ואכן שמח הנני, כי על ידי התגלגלה הזכות לעשות את הפרצדנט ללמד בשפה העברית החיה באוניברסיטה כללית.

את שעורי שם למתקדמים בשפה העברית (דקדוק ושירה) הנני נותן באנגלית, מפני כי בין תלמידי השעורים האלה גם גויים.

קראתי, כי להסתוריה במחלקתנו הוזמן ידידנו הד"ר קלויזנר. אשמח מאוד אם תודיעני במכתבך אישור הידיעה הזאת.

לפני שבועיים ביקרתי את גיסך מר מרשל בביתו והיתה לי שיחה אתו בערך שעה וחצי. דיברתי אתו גם על זאת, כי יקבל להיות בוועד האמריקאי לענייני מחלקתנו. הוא ענני, כי הוא מתעניין ביחוד בנוגע לסמינר פה, ואנכי בררתי לו, כי גם לטובת הסמינר עליו להתעניין במחלקתנו, כי סוף סוף יהיה קשר תמידי בין מוסדנו והמוסדות שבגולה. חושב הנני, כי טוב תעשה לכתוב אליו גם מצדך.

שלום רב לך ולרעייתך הכבודה, ואמור נא שלום רב בשמי לכל חברי ועדנו, והביעה נא את צערי על זה שאינני בא"י בשעת פתיחת המחלקה.

ידידך מכבדך מאוד


 

470. אל ח. ל. זוטא

נויורק, כ“ב חשון תרפ”ה

חברי נכבדי מר ח. ל. זוטא

בשמחה רבה קראתי את “החבר” לשנה זו28, אשר הואלת אתה ומר שחר לשלוח אלי, וראיתי כי אכן הצלחתם להכניס חומר רב ומועיל בספר הקטן הזה במידתו.

תחזקנה ידיכם ותזכו להמשיך עבודה מועילה זו לשנים רבות.

תודה מיוחדת הנני חייב לכם על אשר קבעתם את תמונתי בלוחכם זה בתוספת דברים על אודותי ועל עבודתי.

ולאות הכרתי טובתכם זו הנני שולח אליך למזכרת את תמונתי, אשר פרסמה פה ההסתדרות העברית. – – –


 

471. אל אשתו

נויורק, י' כסלו תרפ"ה

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

יושב הנני ברגע זה במלון אסטור בוועידת המועצה הלאומית של נבחרי כל ועדי “קרן היסוד” שבאמריקה, אשר בה דיברתי לפני רבע שעה בשם הוועד הלאומי והבלטתי בין דברי יחס הועה“ל לעבודת קרן היסוד בא”י ועל עבודת החינוך בא"י.

אחרי היה צריך מרשל לדבר אך עוד טרם בא וכן דיבר הד"ר חיות (בגרמנית). פה באולם ישנם רבים ממכירי, אשר טוב ונכון להיפגש אתם.

־־־ הנני רואה כי טוב בעיניכם כי אמשיך את הדוה"ח שלי על מקרי במשך השבוע. ־־־

במוצאי שבת של השבוע שעבר הייתי באחת אספות העובדים לקה"י בהרלם אשר בנויורק. זו האספה השניה, וחושב הנני גם – האחרונה בעניין זה, כי ראיתי, כי לדברים כאלה אין סוף. דיברתי שם בעברית וכנראה הבינו רובם.

ביום א' בערב: בנשף של יובל “הדואר”. האולם גדול (במלון ברודווי צינטרל הכשר). מספר הנאספים היה כל כך רב עד כי גדל הדוחק, ובהיות כי זה היה נשף “משלנו” וכל אחד הרגיש עצמו בהרגשת הסיפור של “אחינו אתה”, החלו לדבר ולשוחח עד כי בבוא היו“ר לדבר היה מוכרח להפסיק דבריו בכל רגע בהרגישו כי אין איש שומעהו. ־־־ סוף סוף הוכרח המסכן להפסיק באמצע ואיש כמובן לא ידע אם גמר או לא, כמו שלא ידע איש מה הגיד. לדבר אחריו לא היה אפשר ובכן השתמשו במוזיקה, וצעיר אחד ניגן בכינור. ולמשך זמן היתה דומיה. אח”כ דיברתי אני והגדתי, כי עתה הבנתי פסוק, שלא הבנתי כל ימי חיי, הוא הפסוק: וכל העם רואים את הקולות… וכולם צחקו. לכל הפחות, בשעה שדיברתי שתקו. דיבר (יותר נכון: צעק) הרב מאיר ברלין, אשר עורר את הקהל להתנדב. – – –

והשוק החל, אותו השוק האמריקאי לאסיפת הכספים אשר הוא לי למורת רוח, ואם תרצו: לגועל נפש. ובכ"ז אספו כאלפיים דולר. – – –

ביום ג' בצהרים, בין שעורי במוסד ובין שעורי במכללה, היה עלי להרצות באוניברסיטה הניויורקית (זוהי מכללה שניה בעיר זו) בפני הצעירים היהודים, הלומדים במכללה זו, ע“ד א”י העתיקה והחדשה, באנגלית. הצעירים האלה הם חברי הסתדרות “מנורה”, אשר סניפיה נפוצים בשמונים מקומות בערך בכל אמריקה. – – –

יום ב' י"א כסלו

– – – אמש הרציתי בסמינר של שכטר בפני כל התלמידים ואחדים מהפרופיסורים בעברית ע“ד תחיית השפה מהצד המדעי ועבודת ועד הלשון. דיברתי כשעה וחצי ופרופסור דודזון29 אמר לי אח”כ, כי למד הרבה מהרצאתי.

הערב הנני הולך אל התיאטרון האמנותי, אשר שם תקריא הג' יואלית פרקים מהתנ"ך ומר ורדי יציג הצגות היתוליות בעברית ובאידית. הם שלחו לי כרטיס הזמנה, וכיוון שלא צלצלו בעיתונות על בואי, וכיוון שרוב הערב יהיה עברי, החלטתי ללכת פעם לנשף מבדח מעט.

־־־ ומכיוון שהגעתי לתיאטרון האמנותי האידי, “אימא ביה מילתא“. הן כתבתי לכם לפני זמן, כי אחר שנודע לי, שהם עשו רקלמה בזה שאבוא לבקר תיאטרונם, לא הלכתי שמה באותו יום. והנה אחרי שבועיים אומר לי רב־צעיר: “החושב הנך, כי בזה שלא הלכת נפטרת כבר? לא ולא! סיפר לי אחד שהיה שם באותו יום, כי מנהל התיאטרון יצא אחרי ההפסקה על הבמה ודיבר דבריו לקבל פני, ושם נמצא זקן בעל זקן ארוך באחד המקומות ויפנו את אור הרפלקטור לצד פניו וכל הקהל במחאו כף היפנה פניו אליו, והוא המסכן נענע בראשו לאות תודה מבלי דעת מאין בא לו כל הכבוד הזה”.

מה תאמרו לזאת? זוהי אמריקה!

הנך שואלתני אם מרוצה הנני בעבודתי במוסד ובמכללה. כמדומני כבר כתבתי ע“ז. בכל אופן עלי להגיד כי בכל שעורי יש לי תלמידים, המבינים את שעורי ואת ערכם. לשעורי התנך ושירת הספרדים באים גברים וגברות גם מן החוץ ומספרם גדול. לזמן הבא, ז”א מחצי ינואר עד סוף השנה, אלמד במוסד רק שש שעות בשבוע במקום שמונה. שעורי יתאימו לגמרי לדרישותי: תנך, דקדוק, והספרות הספרדית. שעורי יהיו מחולקים ־־־ ובכן אוכל אז לעבוד יותר במנוחה ובסדר. – – –


 

472. אל אשתו

נויורק, י“א כסלו תרפ”ה

– – – ועתה אעבור בקצרה על סדר השבוע לפי פנקסי:

חלק מזמני עבר בעריכת מאמר באנגלית בעד הירחון של האגודה ב. ב. היוצא בשיקאגו.

ביום ד' ביקרתי את הפרופיסור דודזון בביתו ועסקנו בדברי תורה. מסר לי גליונות העתקה פוטוגרפיות מאחדים משירי הנגיד עם ביאור ערבי שאוכל לפרסמם.

בלילה הייתי מוזמן בבית אחד מורי מוסדנו מר לואיס. – – –

יום ה' היה יום קשה לי, מפני כי בו היתה גם אספת מורי המוסד, גם ראיון אצל הרב ברלין במזרח העיר, ואח"כ הזמנה לארוחת הערב אצל הרב יונג האורטודוקסי הקיצוני במערב העיר, ומשם אל מלון פנסילבניה לתערוכת רבינוביץ30, ומשם אל לשכת “בני ציון” במזרח העיר. לכבוד היום ההוא לא הספיק לי פנקס רשימותי והייתי מוכרח לרשום על פתקה את סדר היום, זו הפתקה הדבקה. – – –

ביום ו' אחה"צ נסעתי עם המורה מר רובינשטין אל ביתו בשכונת בורו־פרק לבלות שם את השבת, ובאמת התענגתי לראות איך צעירינו אלה, שהיו היותר תוססים בסמינרנו, ורובינשטין זה, שהיה הרוח החיה בימי היותו בסמינר במרידות שהיו בו, ־ נהיה עתה לבעל משפחה מיושב ויודע להעריך את היהדות החרדית. – – –

בערב נאספו כעשרים מהסמינריסטים שלנו אל בית רובינשטין ואנכי הרציתי על סמינרנו וקורותיו ומצבו, ונוסדה “אגודת גומרי הסמינר” ובחרו בוועד, וביום ו' יתאספו בביתי ונמצא הדרכים לאסוף הכספים הדרושים להלוואות התלמידים. – – –

ביום א' – – – באה מכונית לקחתני אל אספת עם בברונוויל לטובת החינוך העברי, ובאולם הגדול היו כאלף וחמש מאות איש, שבאו מעברים שונים לשמוע דברי. ומשם הספקתי עוד לבוא לקבלת הפנים של ליפסקי, ובהכנסי עמד ליפסקי ונאם, והקהל בראותו אותי החל למחוא כף. ישבתי על יד נתן שטרויס ומרת סולד, ואחרי נאומו של לפיסקי ביקשוני לדבר ודיברתי רק שלושה דקים באמרי, כי אני נמצא במצב אחר מכל אלה בני אמריקה שבאו לברכו בשובו אליהם, אני לא אמריקני ולא אהיה אמריקני, לא מפני שהנני חושב לא לכבוד להיות אמריקני כ“א מפני שהנני חושב לכבוד להיות ארץ ישראלי. הנני מברכו לנסיעתו הראשונה לא”י, ואחרי שהוא עומד על דעתו, כי ההנה“צ כולה צריכה להיות בא”י והוא חבר ההנה“צ, הנני מברכו מעתה בתור תושב א”י לעתיד.

סיפרתי לכם על כל טרדותי, מפני כי בהגיע הדבר למדרגה כזו קיבלתי עלי לבלי הוסף עוד לבלות זמני בנאומים ואסיפות. ומקווה הנני, כי במכתבי הבאים לא יהיה לי הרבה להודיע מבחינה זו.

(מאגודת “בני ציון” אשיג עזרה לבניין הסמינר כאלפיים דולר בהתחילי התעמולה).

כנראה אסע בימי החופש לקיקאגו וסטיפן וייז משתדל גם בנוגע לפיטסבורג וצינצינטי. עלי לגמור מכתבי זה, כי עלי ללכת אל המכללה לשעורי. אשתדל לכתוב עוד הערב. – – –


 

473. אל אשתו

בין נויורק – ופילדלפיה, ברכבת, יום ב' דחנוכה תרפ"ה

– – – ובכן הנני נוסע שוב, אך רק לדרך שעתיים, לפילדלפיה, אשר אליה נקראתי להרצות הערב. וסטיפן וייז יעצני לקבל זאת, אף כי קיבלו עליהם רק לשלם לי הוצאותי, מפני כי עיר זו קרובה לנויורק ועלי יהיה ללכת שמה עוד פעמים אחדות בוודאי, ונכון הדבר כי אכיר אנשים שונים שם לצורכי תעמולתי. הערב אני מוזמן גם למשתה שסידרו לי. – – –

בשבוע הבא אהיה בשיקאגו ואתחיל בעבודת התעמולה לבניין הסמינר. שם גם ראש אגודת בני ברית, מר קרויז, וגם מר יוליוס רוזנוולד31, אשר ד"ר דושקין היושב שם הבטיחני לסדר לי ראיון איתו. נראה מה יצא מהתקוות האלה. – – –

ביום ה' בצהרים היתה לי אספה עם ד“ר צירוס אדלר ומר מנילוף בענייני הח' לחקירת א”י והחלטנו מה שעלינו לעשות בזה. באותה אספה גמרתי אתו עניין תמיכת תלמידינו בשנה זו בסך אלף דולר (להלוואות להם), ולא הרפיתי ממנו עד אשר תלפן למזכיר הג’וינט, כי ישלח תיכף את הסכום אל הד"ר מאגנס למען ימסרהו למוסד. – – –

ביום ו' ביקרתי את מר יוליוס סימון32 במשרדו ודיברתי אתו ע“ד הצעתי, כי הכספים, ששלמו תלמידינו במשך השנים האחרונות ע”ח חובם, ישובו ויימסרו לנו לצורך ההלוואות החדשות. – – –

אחה"צ באו אלי חברי ועד התלמידים וסודרו תקנות חברת גומרי הסמינר, אשר אחת ממטרותיה לתמוך בחבריהם שבמוסד וכן לדאוג לשיפורו של המוסד במכשירי לימוד וספרים. בחודש הבא יקראו את החברים עוד פעם לאספה ויתחילו בעבודה. – – –


יום ג' בבוקר, ברכבת פילדלפיה־נויורק

איטל יקירתי ואהובת נפשי!

ובכן הנני שב נויורקה.

הרציתי כשעה ורבע באנגלית ובברית, ואח"כ נשאלתי שאלות ועניתי עליהן. היו יותר מאלף שומעים.

אח“כ היתה לי ישיבה מיוחדת עם ראש תעמולת הקרן־הקיימת בפילדלפיה והיו”ר של האספה ד“ר סליס כהן, וסידרנו את עבודתי פה לחודש פברואר אחרי ה”דרייו" של מיליון וחצי דולר בעיר זו לענייני הצדקה. ולפי ההבטחות יהיה אפשר לי להשיג חמישית או שישית הסכום שדרשתי בעיר זו בלבד. – – –

ביום א' בבוקר לקחני הד“ר קוהוט, אותי ואת פרופיסור חיות, אל “קרנגי הול”, אשר שם עדתו של הד”ר וייז בכל יום א' והוא נואם שם. – – –

אם אפשר לבאר את המבטא “לוקח לבבות” כפשוטו הרי זה וייז בנאומו. זה היה נאום כ“כ יהודי, כ”כ לאומי, כ"כ נאום שנישא ברעם וברעש כנגד המתבוללים, כנגד השמחים לסגירת השערים בפני הרוסים, כנגד כל אלה המתכחשים לעמם ודוגלים בשם “חכמת הנצרות”, ובמבטאים חזקים כל כך, עד כי באמת לקח את כל הלבבות שבי. לא לחינם חושבים אותו לראש הנואמים פה.

משם לקחני ד"ר קוהוט לבית הכנסת להתפלל ולהיות בשעת הדלקת הנרות, ואנכי, שסרבתי היום ללכת לחגיגת חנוכה באחד מבתי הכנסת ולנאום שם, שמחתי מאוד בהיותי בבית כנסת שאין איש מכירני שם והתפללתי ככל יהודי פשוט. בלכתי משם קניתי קופסה של נרות והדלקתי בחדרי נר אחד ושמש ושרתי ביחידות “מעוז צור ישועתי” ונזכרתי בכם ובנכדינו הטובים, ואת רגשותי עצרתי בקרבי. – – –


 

474. אל הד"ר י. ל. מאגנס

ברכבת נויורק־פיטסבורג – שיקאגו כ“ח כסלו תרפ”ה

ידידי יקירי ד"ר מגנס!

בעונג אין־קץ קראתי ההודעה התלגרפית בעיתונים ע"ד פתיחת מחלקת מדעי־היהדות במכללה שלנו. סוף סוף המכללה היא כבר עובדה ומחלקתנו זכתה להיות הראשונה להיפתח. זהו דבר חשוב מאוד בנוגע לכל הכיוון של המוסד כולו: יהדות ואנושיות, רוחניות וחמריות. הקדימה והאיחור הם סמל לכל העובדה. ואשריך ידידי שזכית להיות פותח שערי מחלקה זו, ואשרי חברינו שזכו להיות נוכחים ולראות משאת נפשם בצאתה לפועל, אשרי המורים שזכו להיות הראשונים להרביץ תורה בנזר מוסדותינו הלאומיים, ואשרי הצעירים שיוכלו כל ימי חייהם להרים ראשם בגאון ולאמר: הראשונים היינו ללמוד תורה במכללתנו, סמל תחייתנו!

מסור נא ברכת אמת לכולם – לכולכם ממני, אשר גורלי נטל עלי להיות במרחק רבבות מילים ממקור חיינו זה ברגע החילו לפכות מעייני ישועתו, תועה ברחבי העולם – החדש ומשמיע פה ושם צילצול שפתנו לשואפים לשמוע הד חיינו בארצנו.

כן, יקירי; בחזקת היד נותקתי ממקום עבודתי בשעה כבירה כזאת. אך נחמתי היא עבודתי הקודמת, אשר על ידה ניתנה הדחיפה הראשונה להוצאת מעשה זה לפועל, ועבודתי הבאה להוסיף להשתתף אתכם כולכם במפעל הלאומי הכביר הזה.

בוואדי קיבלת את תלגרמתי: “תחזקנה ידיכם לתחיית רוחנו בארצנו".

בנשף “ההסתדרות העברית”, שהיה אמש בנויורק ואשר השתתפתי בו, הצעתי כי תשלח ההסתדרות תלגרמה אליכם ואל וייצמן, רוטשילד ופליקס וארבורג33, והצעתי קובלה פה אחד, ובודאי קיבלתם כבר גם תלגרמה זו.

הצטערתי רק על זאת, כי הידיעה ע"ד פתיחת המחלקה הגיעה אלי רק לאחר המעשה ולא נמצא מי שיודיעני על זאת לפני זה כמו שהודעתם בודאי לכל אלה ששלחו לכם תלגרמת ברכה ליום הפתיחה, וגם על מכתבי ששלחתי אליך לא קיבלתי כל מענה. האמנם Les absents ont tort34.

ידידך מכבדך בכל לב


 

475. אל הד"ר י. ל. מאגנס

פיטסבורג, יום ו‘, ו’ טבת תרפ"ה

ידידי נכבדי הד"ר מאגנס,

יושב הנני עתה במשרדו של מודענו מר שלמה רוזנבלום (אשר בביתו הנני מתאכסן), אחרי קראי את מכתבך האחרון אליו מיום 12 דצמבר, בתור תשובה למכתבו אליך מיום 12 נובמבר.

גם בשבת שעברה, בדרכי לשיקגו, הזמינני להתאכסן אצלו, וכמובן היתה שיחת ליל שבת, ויום שבת, ומוצאי שבת מוקדשת כמעט כולה על עניין השתתפותו במחלקתנו (עודני אומר: “מחלקת־נו! זוהי תוצאת הרגילות. הלא כן?), וכל פקפוקיו וחששותיו. וכמובן חז רעל דבריו ועל רעיונו “מאה פעמים ואחת”, וסוף סוף רואה הנני, כי שניכם אומרים אותו דבר כמעט, אבל אי־ההבנה בנוגע למלה אחת היא המעמידה אתכם כשני מתנגדים. הוא אומר במכתבו (לפי זכרוני), כי הוא אינו חושב כלל להתערב בענייני האוניברסיטה בכלל, ואין לו כלום כנגד מה שיכניסו אחרים במחלקת “חכמת ישראל”, רק במחלקה זו הוא חפץ להיות בטוח, כי לא יוכנס דבר העומד להרוס את יסודות היהדות המסורתית, דבר שהוא למרות רוחו ומתנגד לכל שאיפותיו, והוא איננו חפץ לעזור בפתיחת מחלקה כזו כל זמן שאיננו בטוח כי מחלקה זו לא תשיג את ההפך ממה שהוא היה חפץ להשיג.

ואתה אומר: “תן לי הרכוש, והנפש קח לך" זאת אומרת: השתתף אתנו בעבודתנו, התנה תנאיך בנוגע לנפש הקתדראות שהנך חפץ להחזיק, ויותר מזה: תוכל אתה בעצמך או בחברת ידידיך לקבוע גם את הפרופיסורים לקתדרותיך, באופן שתהיה בטוח, כי בכספך ישתמשו תמיד לפי רוחך, ואם ישנם אחרים, החפצים לקבוע קתדרות להורות מקצועות אלה ברוח אחרת, או שוועד ההנהלה ימצא לנכון להזמין פרופיסור שיורה מקצועות אלה ברוח אחרת, אך את משכורתו לא ישיג מכספיך, נוכל לעשות זאת, או יותר מזה: חובה עלינו לעשות זאת".

ובכן חושב הנני כי עיקר הטעות חל במלת “מחלקה זו” (this department). אתה הנך חושב זאת על כל המחלקה, והוא חושב זאת על המחלקה של קתדראותיו. ואליו צריך לכתוב: “ב“מחלקת קתדרותיך” ייעשה כאשר חפצת, אך אין לך הזכות להציג תנאים למה שיעשו אחרים; אם רוטשילד חפץ אותו דבר למה שייעשה בכספו, יהיה גם בקתדרות־רוטשילד אותו דבר".

זהו מה שהיסקתי מכל מה שדיברתי אתו. ומקווה הנני, כי סוף סוף נשתווה אתו.

בשיקאגו דיברתי עם רוזנוואלד הרבה בדבר ארץ ישראל. השתדלתי בכל כוחי לפזר ולבטל כל עיקרי אמונתו בנוגע לאי־הצלחת כל העבודה בא“י וחוסר התקווה להשיג דבר ממשי. דיברתי על לבו הרבה לבוא עתה לא”י ולראות בעיניו את השינויים אשר באו מעת ביקורו הקודם. גם שמריה לוין (שהיה ממחרת שיחתי מוזמן יחד אתי אצל רוזנוואלד לארוחת הערב) דיבר אתו ברוח זו, ועוררנוהו לבוא לפתיחת האוניברסיטה הרשמית באביב הבא. מקווה הנני, כי דברינו השפיעו עליו, וביחוד על רעייתו, אשר הודתה, כי “אין לה נחת באמריקה, בראותה יחס הדור הצעיר ליהדות”.

אולי מי שנתן מיליונים לשחורים ולחינוכם יתן גם לאוניברסיטה שלנו. הן ידעת דברי נביאנו: “הלא כבני כושיים אתם לי בית ישראל". הלא כן?.

שבתי ודיברתי עם מר רוזנבלום (יש לנו עסק תמיד עם “ורדים” – רוזן!). חושב הנני, כי בעמקי לבו הוא מצטער על אשר נשאר הוא בצד בשעת פתיחת המחלקה, שהוא היה לפי דבריו הראשון להתנדב לה. הוא ירא מפני חכמים מסוגו של גייגר, שהפיץ את רעיון הריפורם. צריך ל“עבדהו” (bearbeiten), אף כי, אודה לך בכל לב, אין זו עבודה קלה (הליצנים אומרים, כי מתחרט הוא על נדבתו ומחפש לו “פתח חרטה” – אנכי אינני מאמין בזה). אמרתי לו לבוא בקיץ לאיירופה לאסיפת ועדנו (עוד פעם: ועד־נו, העודני חבר הוועד?) ולגמור שם עניין זה, ומקווה הנני כי יעשה זאת.

ועתה, ידידי, חפצתי לדעת בעניין הנוגע אלי באופן אישי:

חפץ הנני לדעת מה היא תוחלתי בנוגע להוראה במחלקה זו. כל זמן שהיתה כל יצירת מחלקה זו מוטלת בספק הסתפקתי בשיחות “בעלמא” על דבר זה (הרב ישראל לוי אמר למשל ביום ישיבתנו בלונדון, כי אנכי רשום אצלו בתור אחד המועמדים הראשונים). אבל עתה העניין הוא כבר עובדה וחפץ הנני לדעת אם לא דבר ברור, מפני כי על זאת צריך הוועד להחליט, לכל הפחות קרוב לוודאי: האקובל בתור מורה לתורת הלשון העברית? ובאותן הזכויות של חברי הפקולטה האחרים? חפץ הייתי לקחת חלק גם בהוראת הטקסט של אחדים מספרי התנך, כמו שהנני עושה פה ואשר מורים ומורות באים לשמוע שעורי בהתמדה.

דבר נא עם יתר חבריך, חברי הועד שבארץ ישראל והודיעני בהקדם האפשרי תשובתך.

* * *


 

476. אל נסים בכר

נויורק, י“ח טבת תרפ”ה

ידידי יקירי ונכבדי מר נסים בכר,

סלח נא לי על אשר לרוב טרדותי לא עניתיך על מכתבך הראשון, שקיבלתי בזמנו והצרכתיך לכתוב מכתב שני.

ואלה תשובותי:

א) יום הולדתי היה י“א אדר תרכ”ד, היום יום 19 מרס 1864.

ב) פה אשאר עד חודש יוני הבא.

ג) בשמחה ובעונג אשתתף בחגיגת העברים לכבודך, אך עלי לדעת מקודם באיזה זמן תחול, כדי לא לנסוע לעיר אחרת ולא לקבל הזמנה אחרת באותו יום. ־־־


 

477. אל אגודת הסופרים והספרות העברית, ירושלים

נויורק, ב' שבט התרפ"ה Jan. 27, 1925

חברים נכבדים,

את מכתבכם מי' כסלו ש. ז. קיבלתי.

מתפלא אני עליכם על שמיניתם אותי “לבא כוחכם בארצות הברית”. הן לא אמריקני הנני ולא באתי הנה אלא לזמן מה. אשתדל לעשות כל אשר בידי בשביל אגודתכם, אך להיות לבא כוח האגודה כאן באמריקה לא אוכל.

את מכתבכם למר מץ מסרתי בזמנו35 אגב, אוכל להודיעכם שלפני שבועיים ימים קרא מר מץ תשעה אנשים מנכבדי העברים בנויורק יחד אתי להודיענו, שהוא נותן 1500 מניות מעסק החברה, שהוא עומד בראשה, (מחיר המניות 100.000 $) בתנאי שהריבית מן המניות האלה תוצא לטובת סופרים זקנים, שאינם יכולים להתפרנס על עטם. ריבית זו תגיע לששת אלפים דולר לשנה (כל מניה מכניסה 4 דולר לשנה). מלבד זה דורש מר מץ, שכל כסף הריבית יוצא במשך השנה ולא תתאסף ריבית של ריבית. ואם בכ"ז ישאר איזה כסף (אחרי שתחולק העזרה לסופרים), יוצא יתר הסכום על פעולות ספרותיות שונות.

המניות נמסרו לרשות תשעת החברים שהוזמנו, שהם הנאמנים (“טרוסטיס") של הקרן הזאת. מקווים פה, שהקרן הזאת תגדל ע"י הוספות מצד בעלי הון אחרים, שיוסיפו גם הם את תרומותיהם לקופת הסופרים.

הנאמנים, שברשותם נמצאת עכשיו הקרן הזאת, הם: הפרופ' מרדכי קפלן – יושב ראש. עמנואל ניומן – מזכיר, ד“ר קרינסקי – גזבר, ד”ר רייזין, הרב לווינטל הצעיר, צ. ה. מאסליאנסקי, פ. ורניק ועוד שניים36. – – –

אותי צרף מר מץ אל הוועד הנ“ל בתור חבר יועץ בנוגע לסופרי ארץ ישראל. במשך הזמן ימנו בוודאי עוד חברים יועצים מא”י ומארצות הגולה.

הקרן איננה רק לטובת סופרים זקנים, אלא גם בשביל אלמנות סופרים או משפחותיהם, הנמצאות בדוחק אחרי פטירתם. – – –


 

478. אל הד"ר יוסף קלויזנר

נויורק, ט' שבט תרפ"ה

ידידי יקירי ונכבדי, הד"ר יוסף קלויזנר,

לא כתבתי אליך כל העת למיום עזבי את א“י לרוב טרדותי גם פה עי”ז שהנני אומר להשיג פה הסכומים הדרושים לבניין בית למוסד ביהמ"ד למורים, שעבדתי בו במשך מבחר שנותי.

ועתה דבר לי אליך:

עומד הנני לעזוב את המוסד ביוני הבא. מוסד זה הוא חשוב מאד בתור מוסד, הנותן חופש למוריו ולהורות עפ“י רוחם, ואיננו אורטודוקסי, גם לא רפורמי. במשך היותי פה רואה הנני, כי אפשר לפעול בו הרבה על הצעירים מבקריו גם בנוגע לעניין תחייתנו, גם בנוגע לתחיית שפתנו בתור שפה מדוברת. כל הצעירים האלה יהיו בקרוב רבנים בעדות שונות ויוכלו לפעול הרבה על העדות השונות. וחושב הנני, כי בו צריך להימצא תמיד לכה”פ אחד “משלנו”, ואחרי אשר גם אני וכנראה גם רב־צעיר עומדים לעזוב את המוסד, יחסר בו ממשיך השיטה.

מחשבתי זאת הביאתני לידי הצעה ממשית. חושב הנני כי טוב יהיה שאתה תבוא הנה לשנה להורות תולדות ישראל וספרותו. תהיה לך עבודה רק של 7 שעות בערך והמשכורת היא 5000 דולר לשנה. (תוכל לבוא כמובן אתה ורעייתך יחד).

בהיותך פה תוכל גם לבסס את “השילוח” ולפי דעתי גם לערכו ולפרסמו בירושלים. זמן ההוראה הוא רק 8 חודשים בשנה, ובהם גם חופש באמצע לערך זמן של חודש ימים.

אינני חפץ להציע כל זמן שלא אדע את דעתך בנוגע לזה, אך אם הסכם תסכים, חושב הנני כי הצעתי תקובל פה.

אפשר שאחרי השנה הבאה אשוב שנית למשך שנה.

ועתה חפצתי לדעת ג"כ כמה גדולה ידיעתך באנגלית בתור שפת דיבור. התוכל גם להורות בה חלק ממקצעותיך?

דרוש נא בשמי בשלום רעייתך הכבודה, ומהר נא ענני על שאלתי לבל אאחר זמן ההצעה, כי בדרך כלל מתחילים לסדר את ענייני השנה הבאה תיכף בזמן השני של שנה זו.

ידידך מכבדך


 

479. אל מ. אוסישקין

נויורק, ט' שבת תרפ"ה

לכבוד ידידי הנכבד מר מ. אוסישקין ירושלים

ידידי יקירי!

את מכתבך מיום י' כסלו קיבלתי.

תודה רבה לך על איחולך הצלחה בעבודתי. עבודתי האמיתית היא הספרותית־מדעית ולעצרי לא עלה בידי עד כה להוציא החלטתי בנוגע לזה לפועל. מקווה הנני להתחיל עתה בזמן השני של הלימודים, מפני כי העבודה במכון הוקלה עלי ויש לי פנאי יותר, וגם ע"י בואה של אשתי הנה לא יהיה עלי טורח ההליכה ואיבוד הזמן בנוגע לאוכל.

את הקרן הקיימת הנני מזכיר בכל מקום שמזדמן לי לדבר, וגם כשאני נענה לאנשי קרן־היסוד לדבר באספות, הנני מקשר תמיד את שתי הקרנות יחד. ומה שהנך מבקש ממני לעמוד על המשמר, אינני צריך להזכרה, כי יודע הנני היטב כל סבלותיך.

צר לי מאוד מאוד על אשר עזבת את עניין האוניברסיטה, שהיה כ“כ נוגע ללבנו. כנראה גם אותי הוציאו לגמרה מכל עבודה זו בשעה שאותך השאירו לכה”פ במועצה. ומתפלא הנני על חברינו שהסכימו לזה. וכי כך עושים לבני לוויה? וזהו מתן שכרם של אלה, שהביאו וגרמו כי יצא הדבר לפועל למרות כל ההתנגדויות?

מידידנו הד"ר מגנס קיבלתי מכתב, אך בו איננו מזכיר דבר וחצי דבר בשאלת הרכבת הוועדה. אך מחכה הנני עוד למענה על מכתב, שכתבתי אליו בזמן יותר מאוחר ואשר בו שאלתי ממנו ביאורים לכל העניין הזה. – – –


 

480. אל ש. טשרנוביץ

בוסטון, ד' דחוהמ“פ של א”י תרפ"ה

ידידי יקירי ואהובי מר ש. טשרנוביץ,

– – – בצערך ובהתמרמרותך הנך מתלונן עלי על אשר התמסרתי לעניין בניין הסמינר ואת הוועד הלאומי הזנחתי. אל נא באפך, ידידי. לא הזנחתי את המוסד הזה היקר כל כך ללבי והקשור בו קשר אמיץ, יום יום עבדתי בעניין זה בלונדון והנה באתם אתם בשאלה של בניין בית לוועד הלאומי ואיבדתם טובתו בידכם. הרבה עבדתי פה עד אשר פעלתי על ועד קרן־היסוד, כי אחרי שיתחילו הכספים לזרום יזכונו גם אנו בהלוואה. – – –

והנה באה אחרי כן הצעת ידידנו אוסישקין לוועד הלאומי (האם עזר לו ג"כ בשעת דחקו??) בנוגע להישארו של נציבנו העליון, והוועד הלאומי מקבל הצעתו ומפרסם גם בעיתונים את שם המציע. ותוכל לתאר לך את הרושם, שעושה דבר זה על וייצמן, ועד כמה יכול זה להגדיל ולהגביר את רגשי אהדתו אליו (זאת נוכחתי משיחה שהיתה לי עם שמריה לוין), וכמה ימליץ בפני ועד קרן היסוד, כי יעזור את ועדנו.

ובא אח"כ מאמרו של סמילנסקי מודענו – וכל זה יחד מרחיב מעמיק את המדורה. ואנכי מה כי תלין עלי? – – –

ובכן מה עלי לעשות? לבקש בפומבי נדבות בעד הועה"ל אינני יכול. אינני חפץ להשפיל כבוד המוסד החשוב הזה בפני עמי הארץ, בורים וגסים. ויחידי סגולה יענוך: אם העניין חשוב כל כך, למה לא תעזור בזה ההסתדרות הציונית, קרן היסוד והישוב הארץ־ישראלי?

אובד עצות הנני בעניין זה, והנני רואה רק רפואה אחת: הישוב! הישוב צריך למלא צרכינו. ואם הוא איננו מרגיש בצורך ועדנו, האמנם תחשוב כי הקומץ של אנשינו המעטים, אשר גם הם אינם מתעניינים אפילו עד כדי לצעוד צעדים אחדים לאסוף מעט הכסף הנחוץ לקיומו, כי קומץ זה יחייהו? צריך לדעתי עשות את הצעד הגדול המכריע, לצאת בפומבי בקול קורא אל הישוב לחלצהו מדחקו, ולאיים בהתפוררות, ואם היישוב לא יענה ולא יספק אפילו הפרוטות הנחוצות וימצא לנכון לתת כספו לעניינים אחרים, הקולר תלוי בצווארו ואנחנו את נפשנו הצלנו, את חובתנו עשינו.

זוהי דעתי והוכחתי הפנימית במצבנו העגום הזה, אשר חברי ועדנו בעצמו אינם מרגישים באחריות המוטלת עליהם ומסרבים לצעוד צעד לטובת קיומו של הוועד. תהיה הבושה לחברינו הטובים בעצמם, תהי הבושה לוועדי ערינו ומושבותינו, תהי הבושה לראשי וועדי ערינו ומושבותינו, שהם חברי הוועד הלאומי ואספת הנבחרים, ותהי הבושה לכל ישובנו הגדול, ההולך וגדול מיום ליום ואיננו מרגיש הרגשה עמוקה מה היא חשיבות אירגונו. יתפורר הכול וישמח סמילנסקי וזוננפלד37, ישמחו כל אלה היחידים וההסתדרויות, הרואים בוועד הלאומי מתחרה בהם ודוחק רגליהם, וישמח מי שקורא לעצמו בשם “הוועד הפועל הערבי” לראות כי אין אירגון, ואין אחדות ביישובנו הדל.

מעמקי לב כואב הנני כותב דברי אלה בראותי מעשי ידי כולנו טובעים בים. וחושב הנני, כי אם תמצאו לנחוץ לפרסם חלק מדברי, תוכל לעשות זאת, ואפילו בהזכרת שמי אם תמצא לנכון.

ועתה אבוא למכתביך מיום א' שבט וי"ח אדר:

א) עם וייצמן דיברתי בנוגע לחוקת הקהילות ואישורה וכמובן הבטיח. אך עד כמה נעים לו כל עניין החוקה, אשר עי"ז יחזק כוח הוועד־הלאומי, אינני יודע.

ב) אנכי אינני מאמין, כי מה שערבתי בדברי עם הברון לפני שנתיים ע“ד האוניברסיטה קלקלתי את התקציב הפוליטי, שחפצנו אז כי ימסרהו לנו. ע”י השפעת ספיר38, שהיה אז בלונדון, בא ג’מס בן הברון למסקנא ולידי הוכחה, כי הועה“ל קלקל כל מצבנו המדיני עי”ז ששלח אז את התלגרמה הידועה אל המלך חוסין, ודעתו על הועה“ל היתה לא טובה ולא הועילו כל הוכחותי אז, וכמובן באו הדברים מפיו גם לאוזני אביו. ומלבד זאת יודע הנני, כי כעסו של פראנק39 על קאלוואריסקי ידידנו שהוא מתערב בענייני פוליטיקה, (בנוכחותי זלזל אותו כאחד הריקים במלון אלנבי) ועל אשר הפך את משרד היק”א למשרד ביקורי הערבים וכו' וכו' בשעה שהם צריכים לעבוד רק עבודה כלכלית. וכמובן נמסרים כל הדברים האלה להברון הזקן, ועל כן הבנתי היטב אז את תשובתו, כי את עניין הפוליטיקה עזב להסתדרות הציונית. ובכן אין לי כל מוסר כליות בנוגע לשאלה זו. ההנהלה הציונית לא קיבלה תקציב פוליטי ממנו, היא קיבלה רק את משכורת קאלוואריסקי למשך זמן שהיה הברון צריך לשלם לו.

מכתבך השני הכאיב לבי עד מאד בראותי כמה גדולה רשלנותם של חברינו הטובים גם כשאין הדבר בא לענייני אסיפת כספים כ"א להתאספות לישיבה. שלא תהיה אפשרות לאסוף 3 אנשים, זהו כבר מצב יותר גרוע מלפני שנה.

הנך מאיים לעזוב את הועה“ל. כמובן הנני מצטער מאוד על זאת, בדעתי כי הנך עמוד התווך שהועה”ל נשען עליו. אך מקווה הנני, כי ברגע האחרון ינערו חברינו בכל זאת ולא יתנוך לעשות הצעד הזה. כמובן יצטרכו לקבל עליהם אחריות כלפיך וכלפי משפחתך40. – – –


 

481. אל ב. דינאבורג

ברכבת בין קנזס־סיטי ובין דנבר יום ו', כ“ו סיון תרפ”ה

חברי הנכבד מר ב. דינבורג,

זהו הלילה החמישי במשך שמונה הימים האחרונים שהם בבחינת “ויסעו… ויחנו…” שהנני מבלה ברכבת. נסעתי מנויורק לצינצינטי, לדטרויט, לשיקגו, למילווקה, לקנזס־סיטי, ועתה לדנבר. משם אסע במוצאי שבת שנית לשיקאגו במשך שני לילות ויום אחד. שם אתעכב ביום ב' ואח”כ באור ליום ג' אסע חזרה לנויורק ואגיע לשם באור ליום ו'41.

נוסע הנני עם רבי וייס והוא חרוץ בעבודתו. הוא ימשיך נסיעתו לבדו בערים אחרות במשך עוד שבועיים וחצי. ומקווים הננו להשיג במזומנים ובהבטחות לחורף ערך מחמישה ועשרים עד שלושים אלף דולר.

נשארו לי עוד שבועיים בארץ זו. בעשרת הימים שאהיה בנויורק אשתדל לגמור שם כל מה שהכינותי בימים הקודמים. ובינתיים אהיה עוד יום אחד או יומיים בוושינגטון לועידה הציונית הארצית. ־־־


 

482. אל מ. אוסישקין

ברכבת בין שיקאגו לנויורק א' תמוז תרפ"ה

לכבוד ידידי הנכבד מר מ. אוסישקין ירושלים

ידידי נכבדי!

את תשובתך אלי מיום ל' שבט קיבלתי במועדה. לא במידה, שמדדת לי בענותך על מכתבי מיום ט' שבט ביום ל' בחודש זה, מדדתי לך, ־ כי על כן מתגורר הנני באמריקה הגדולה הגוזלת כל זמנו של אדם מבלי שיגמור חלק ממה שהוא מקבל על עצמו לעשות.

בסוף הקיץ מחוייב אתה לשוב לארץ ישראל. אל תחשוב להישאר שם יותר מהנחוץ.

ידידי, גם אנכי באותה דעה, ולמרות מה שביקשני ד“ר וייז להישאר עוד שנה, ולמרות מה שהאוניברסיטה קולומביה שלחו לי כבר חוזה לשנה הבאה, הנני עוזב את נויורק אי”ה בעוד עשרה ימים באוניה מאז’סטיק. אומר הנני להתעכב בלונדון בערך שבוע ואח“כ אסע כנראה לקארלסבאד לנוח. לו ידעת, יקירי, כמה נחוצה לי המנוחה עתה! ־ ומשם אסע לווינא ע”מ לשוב לא"י תיכף אחרי הקונגרס. מקווה הנני, כי נתראה בקארלסבאד ובווינא.

בדבר קלויזנר הנני מצטער על אשר לא יבוא, וחוט הטראדיציה של לימוד עברית בעברית ייפסק במכון של וייז. ומי יודע אם ישוב פעם להמשיך. לו בא קלויזנר לשנה והוראת עברית בעברית נמשכה עוד שנה, יכול היה הדבר להיות לטראדיציה.

בנוגע לקרן־הקיימת לא שכחתיה בכל מקום שבא הדבר לידי, ושמחתי לראות, כי גם הנואמים האחרים לא שכחוה.

בנוגע לאיחוד הקרנות לא הזדמן לי לדבר הרבה עם המנהיגים הציונים פה. – – –

בדבר מצבך בהנהלת האוניברסיטה והשינויים שבאו הצטערתי מאוד. הכף הבוחשת ממשיכה עבודתה. הן אחרת אי אפשר לה. בייחוד הצטערתי על הסידור המשונה של ביאת כוח הקרן הקיימת בקורטוריום.

דיברתי פה עם מגנס על המצב ולא יכולתי להוציא מפיו תשובה ברורה. לדבריו נשאר ועד המכון ללימודי היהדות באותה ההרכבה הקודמת. רק ל“גוברנורים” נבחרו אחרים.

בעניין קרקע שטראוס לגימנסיה של עזבון כדורי הן אין עוד מה לעשות אחרי כי לפי מה שקראתי בעיתונים מסכימה כבר הממשלה לתת כסף כדורי לבניין בי"ס לחקלאות ליהודים בגליל.

בעניין הנציב דיברתי בזמנו עם וייז, כי הוא בכוחו הגדול ירעיש את העולם האמריקאי, אך הוא ענני כי בתור ציוני בעל משמעת איננו יכול להתערב בדבר כנגד ההנהלה הציונית. ובכן ראיתי, כי אין מה לעשות פה דבר. ־ הנך אומר לי לפנות אל החברות הציוניות בארץ זו. וכי ישנן חברות כאלה? ישנם נותני כספים שתופסים אותם, מכבדים אותם בכל מיני כיבודים, עורכים לעובדים במגבית נשפים, מפרסמים תמונותיהם וכו' וכו'. אך חברות ציוניות – מאן דכר שמן.

דיברתי עם קיש בהיותו פה, ועוררתיו על הצד הרע בעזיבת סמואל משרתו. אך הוא באחד: יבוא קלייטון42 והוא טוב ממנו בהרבה. שאלתיו: האם קלייטון מונח כבר בקופסתך? והוא אמר כן. והמלאך הממונה על הפוליטיקה “בילבל היצועים” ובבוקר – והנה היא לאה! או יותר נכון: לא הא!

ועתה שמח קיש בנציבו.

בדבר בניין הסמינר הנני מצליח, אך עובד הנני עבודת פרך, ובייחוד עתה. זה שנים־עשר יום לנסיעתי, ובהם ישנתי שמונה לילות ברכבת וארבעה במלונים. מקווה הנני, כי סוף סוף תחליטו לקנות בעד הסמינר מצד הקה“ק את המגרש הנוסף. אנכי דיברתי בכל מקום על זאת כעל עובדה ובזה עשיתי גם רקלמה לקה”ק. ואתם הן לא תכזיבוני.

שלום רב לך ולרעייתך הכבודה בשמי ובשם רעייתי. ולהתראות

ידידך מכבדך


 

483. אל הד"ר יוסף קלויזנר

ברכבת, בין שיקאגו לנויורק או ליום א' תמוז תרפ"ה

ידידי יקירי ונכבדי ד"ר יוסף קלויזנר,

בזמנה קיבלתי את תשובתך מיום כ"ב אדר.

תשובתך זו ציערתני ושימחתני. ציערתני על אשר החלטת לא לבוא ועי"ז ייפסק חוט הטרדיציה להורות במכונו של וייז עברית – בעברית. ושימחתני בראותי אותך עומד על עיקריך מבלי התחשב עם מה שהוא ואפילו לא עם עניין ביסוס השילוח.

ושבתי והצטערתי על מבטאך כי “מעט השנים (ואפשר – רק החודשים) שנשאר לי (לך) עוד לחיות”… מריה דאברהם! וכי כך צריך להיות ספקן ומיואש? הנך עובד, ועובד עבודה מסויימת, ובשעת עבודה אסור להעלות את זכרון המוות על הלב. ומי שעושה זאת ועובד ומביט בכל רגע אל הפתח לראות אם אין מלאך המוות כבר אחריו – עבודתו פסולה.

“עבודה וחיים!” זו צריכה להיות אמרתך.

בדבר כתיבת הדקדוק: בהיותי בירושלים אמרתי לעשות זאת באמריקה, ובאמריקה הנני רואה, כי בה בודאי לא אזכה לזה, ואולי אזכה – בירושלים.

ומובן מאליו כי פה אין זמן לקריאת ספרים ועל כן לא כתבתי אליך בדבר ספריך שלא קראתים. תיטיב לעשות אם תשלח אלי על ידי אוסישקין ידידנו אחד מספריך האחרונים לקראו בקרלסבד.

להשילוח אשלח בקרוב מאמר חשוב על “בן־קהלת” של הנגיד ומספר שירים מהתחלתו. ספר זה אשר עד כה רק שמעו שמענו ושום דבר לא ידענו על אודותיו.

שמח הנני כי בעוד שבועיים תחל נסיעתי חזרה לא"י, אף כי אתעכב עוד באירופה משך זמן. – – –


 

484. אל אשתו

וינא, יום ד' כ“ט אב תרפ”ה

איטל יקירתי!

־־־ במשך היומיים האחרונים, כשהיינו רואים את כל קבוצות השוטרים מסתובבים לפני בית הקונגרס43 ובמקומות שונים אחרים, ורוח של התרגשות תוקפת את ההולכים אל בית הקונגרס – שמחתי לדעת, כי הנך רחוקה מכל התרגזות זו.

אמש היתה הפתיחה החגיגית של הקונגרס ועלתה יפה. האולם והיציעים היו מלאים מפה לפה. מלבד ברכת ממשלת אוסטריה, והעיר וינא, וראש ציוני וינא, הייתי אנוכי היחיד שברכתי את הקונגרס בשם הוועד הלאומי.

לישיבה בא גם סטיפן וייז ומק, אשר שמחו מאד ע"ד הצלחתי עם רוזנוולד. גם הג' סולד באה. – – –

גם בנטויטש הזקן פה לכל ימי הקונגרס. וכן גם הד“ר מאיר. דיברתי אתו ע”ד נסיעותי. – – –



  1. אברהם אוליצקי (אח"כ נקרא: אליצור). המזכיר לענייני כספים של קרן־היסוד.  ↩

  2. ד"ר טוביה הינדס, מראשי הציונים בפולין.  ↩

  3. ד"ר ליאו לאוטרבך, עורך דין, מזכיר מחלקת הארגון של ההסתדרות הציונית.  ↩

  4. ישראל מרמינסקי, המזכיר הכללי של הסתדרות “צעירי ציון” בפולין.  ↩

  5. בית־הספרים.  ↩

  6. ד"ר אלפרד קליי, ציוני מגרמניה, חבר הוועד הפועל הציוני.  ↩

  7. הרב שלמה כהן אהרנסון מקיוב שימש משנת תרפ"ג כרב ראשי בתל־אביב.  ↩

  8. בן־ציון דינבורג, חבר ההנהלה וממלא מקום המנהל של בית המדרש למורים העברי (משנת תרפ"ג).  ↩

  9. וילהלם הקר, מהנדס (אחיו של מאקס הקר). ישב בירושלים והיה שותפו של אליעזר ילין בעבודות בנייה.  ↩

  10. יעקב האפט, חבר הוועד של השכונה “בית־הכרם” בירושלים. ועד השכונה הציע, כי בבניין של בית־המדרש למורים, שבו יהיה גם בית־ספר עממי, יימצא גם בית־עם. ועד השכונה העמיד לצרכי הבניין שמונה דונמים קרקע. ד. ילין דחה במכתבו מיום ו' באב תרפ"ד את דרישות ועד השכונה בנוגע לבית־העם ודרישות אחרות.  ↩

  11. א. ראפופורט, המזכיר של בית־המדרש למורים.  ↩

  12. יהודי עשיר מרוסיה. ישב אז בלונדון. הבטיח לדוד ילין לתרום 25 לי"ש לשנה במשך שלוש שנים כתמיכה בתלמיד של בית־המדרש למורים.  ↩

  13. של “בן קוהלת” לר' שמואל הנגיד.  ↩

  14. משה ריבלין, בנו של ר' יושע (יוסף) ריבלין מירושלים. עבר בשנת 1916 לארצות הברית והיה חבר־המערכת של העיתון באידיש “מארגן זשורנאל”, ניו־יורק.  ↩

  15. אלי (אליעזר) כדורי, סוחר עשיר ונדבן, היה קרוב לציונות. רצה לבנות עיר־גנים בארץ־ישראל. אחיו של אליס (אליהו) כדורי, שתרם סכום גדול לייסוד בית־ספר חקלאי בארץ־ישראל.  ↩

  16. ג‘ורג’ אלכסנדר קוהוט, רב, מחנך וסופר.  ↩

  17. יוסף בריינין, סופר ועיתונאי.  ↩

  18. ריצ'ארד גוטהייל, מזרחן, לשעבר יושב־ראש הסתדרות ציוני אמריקה.  ↩

  19. דניאל פרסקי, פילייטוניסט ומחנך.  ↩

  20. בת־שבע גראבלסקי, אשת בוריס גראבלסקי, עסקן ציוני.  ↩

  21. הכוונה לברנרד פלקסנר, עורך־דין בניו־יורק, ציוני.  ↩

  22. הכושי!  ↩

  23. חיים טשרנוביץ, “רב צעיר".  ↩

  24. ד"ר שמשון בנדרלי, יליד צפת, מחנך, מנהל הלשכה לחינוך יהודי בניו־יורק. פעל רבות למען חינוך הדור הצעיר ליהדות.  ↩

  25. היגר מליטא לארצות הברית בשנת 1884, קבלן עשיר, תמך במוסדות דת יהודיים.  ↩

  26. היא אמיתה פינצ'ובר, לשעבר מורה בירושלים, מנהלת בית־ספר לבנות.  ↩

  27. הרב דויד דה סולה פול, רבה של הקהילה הספרדית־פורטוגזית “שארית ישראל”, ציוני פעיל, נשיא ארגון הציונים הצעירים “יהודה הצעיר”.  ↩

  28. “החבר“, לוח שימושי־ספרותי לתלמידים ולעם, יצא לאור כל שנה, החל משנת תרפ”ד, בעריכת חיים־דב שחר. בשנתו תרפ"ו השתתף בעריכה ח. א. זוטא.  ↩

  29. ישראל דודסון, חוקר ספרות ישראל בימי הבינים, פרופיסור בבית־המדרש לרבנים מיסודו של שכטר.  ↩

  30. עליו עיין במכתב מס' 323.  ↩

  31. סוחר ונדבן. תרם הרבה למען הכושים בארצות הברית. במידה מצומצמת סייע גם למסודות יהודיים בא"י, כמו לתחנת הנסיונות החקלאית בעטלית ולטכניון בחיפה.  ↩

  32. מראשי “החברה הכלכלית הארצישראלית” שיסדו לואיס ברנדייס וחבריו.  ↩

  33. ממייסדי הג'וינט (ועד העזרה האמריקני המאוחד), תרם הרבה להקמת המכונים הראשונים של האוניברסיטה העברית.  ↩

  34. בצרפתית: אין הצדק עם הנעדרים.  ↩

  35. ישראל מץ, יליד ליטא, שהיגר לארצות הברית בגיל צעיר, בן עשרים ואחת, הצליח בעסקיו והיה תומך בספרות העברית.  ↩

  36. עמנואל ניומן, מנהל “קרן היסוד” בארצות הברית; ד“ר יוסף קרימסקי, רופא; ד”ר מרדכי־זאב רייזין, סופר; הרב ישראל (הרברט) לווינטל, רב בברוקלין, ניו־יורק; פ. ויירניק, עורך העיתון “מארגן זשורנאל”, ניו־יורק.  ↩

  37. משה סמילנסקי והרב חיים זוננפלד.  ↩

  38. כנראה יוסף ספיר הצעיר מפתח־תקוה, בנו של אליהו ספיר.  ↩

  39. צבי (הנרי) פראנק, מנהל המשרד הראשי של יק“א־פיק”א בארץ ישראל, “נאמנו של אבי הישוב" הברון אדמונד רוטשילד.  ↩

  40. ש. טשרנוביץ התפטר כעבור זמן קצר מתפקידו כמזכיר הוועד הלאומי.  ↩

  41. ד. ילין נסע לשם איסוף כספים להקמת בניין לבית־המדרש למורים בירושלים. נסע אתו הרב האררי וייס.  ↩

  42. בריגדיר־גנרל ג. קלייטון שימש בעבר כקצין פוליטי ראשי של הממשל הצבאי בארץ־ישראל.  ↩

  43. הקונגרס הציוני הי"ב שהתקיים בוינא.  ↩

המלצות קוראים
תגיות