רקע
ברל כצנלסון
ל"הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד"
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

בּזה ניתנת הרצאת בּרל על הבּחרוּת הסוֹציאליסטית שלא נדפּסה עד כּה.


 

ב. בּישיבת הפּתיחה של מוֹעצת הבּחרוּת הסוֹציאליסטית בּארץ־ישׂראל בּפתח־תקוה

(ג' דחוֹל־המוֹעד פּסח תרפ"ו)


אחריוּת גדוֹלה כּרוּכה בּיצירת הסתדרוּת נוֹער זוֹ. בּחיי היהדוּת נפל בּגוֹרלוֹ של הנוֹער העברי תפקיד יוֹצא מהכּלל בּפּוֹליטיקה, בּכּלכּלה, בּתרבּוּת וּבהגירה, בּכל שינוּי־הערכין לחיוּב אוֹ לשלילה. גם כּל יצירת תנוּעתנוּ, מראשית חיבּת־ציוֹן והציוֹנוּת, וכן גם יצירת ה“בּוּנד”, הסוֹציאליזם – בּכוּלם מילא הנוֹער תפקיד חשוּב מאד. וזה מוּבן. בּחיי היהדוּת, שבּמשך דוֹרוֹת התנהלוּ אך ורק על ידי זקני הדוֹר, הפּרנסים, הרבּנים – משבּאוּ תנוּעוֹת חדשוֹת להרוֹס את הישן, לא הזקנים יכלוּ להיוֹת נוֹשׂאי ההרס, אלא אך ורק הצעירים, הנוֹער, זה הכּוֹח התוֹסס והמַתוה דרכים חדשוֹת בּמאה האחרוֹנה. כּל התנוּעוֹת והתסיסוֹת, הָחֵל מ“בּיל”וּ" ועד האחרוֹנה – כּוּלן בּעיקרן נוֹצרוּ על ידי הנוֹער. גם תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ־ישׂראל, אף היא היתה בּעצם, בּמשך 20 שנה, תנוּעת נוֹער, אשר הצטיינה לא רק בּתכוּנוֹתיה, בּהתלהבוּת וּבמרץ של נוֹער, אלא צירפה ויצרה נכסים משקיים, נכסי הוַי גדוֹלים ועבוֹדה פּוֹליטית חשוּבה.

וכאשר “אחדוּת־העבוֹדה”, אחרי שבע שנוֹת קיוּם, ניגשת להקים, בּאוֹטוֹנוֹמיה ידוּעה, תנוּעת נוֹער, לאַרגן שכבה זוֹ של דוֹר צעיר, אפשר אוּלי שימָצאוּ אנשי לצוֹן אשר יראוּ בּזה את חוּלשת המפלגה וזקנתה. כּל המכּיר את המציאוּת, יוֹדע שאין שחר להסבּרה זוֹ. כּל שיִראה את השכבוֹת והחוּגים החדשים, המתוַספים עם כּל אניה ואניה לתנוּעה, כּל המכּיר את הכּוֹחוֹת התוֹססים בּמעמד הפּוֹעלים, מדוֹר העליה השניה, גם אם יהא מתנגד לתנוּעת הפּוֹעלים, יהא מוּכרח להוֹדוֹת ש“אחדוּת־העבוֹדה” רחוֹקה עדיין מזקנה כּל־שהיא! ודוקא משוּם כּך הגיעה השעה לתנוּעת הפּוֹעלים לטפּל בּחינוּך הדוֹר הצעיר ואִרגוּנוֹ.

ישנן בּעצם שתי נקוּדוֹת־מוֹצא להערכת תנוּעת הנוֹער: הערכה קוֹמוּניסטית והערכה סוֹציאליסטית. שתי התנוּעוֹת עוֹסקוֹת בּתנוּעת הנוֹער, ויש הבדל חשוּב, מוּסרי־תרבּוּתי, בּגישתן לבעיה זוֹ. התנוּעה הקוֹמוּניסטית מעריכה וּמחשיבה את הנוֹער, אוּלם היא מבּיטה עליו מנקוּדת־השקפה המיוּחדת לה – הייתי אוֹמר, מנקוּדת־ההשקפה של ניצוּל הנוֹער. לכל תנוּעה של מהפּכה והריסה בּחיים, שיש בּה שינוּי־ערכין וּתסיסוֹת חזקוֹת – אין חוֹמר יוֹתר מַתאים מהנוֹער. לנוֹער אפשר להרכּיב סיסמאוֹת מפוֹצצוֹת והוּא ימַלאן כּחץ מקשת. אוּלם אם לחשוֹב שתנוּעת הנוֹער לא נוֹצרה רק לשם הנצחוֹן הארעי, אלא שיש לה ערך מַתמיד וקיים לעתיד, אם רוֹצים לטפּח בּנוֹער מחשבה והערכה עצמית של המציאוּת, אם רוֹאים בּנוֹער בּעיקר את אזרח העתיד – אי אפשר ללכת בּדרך הקוֹמוּניסטית. האִרגוּן הפּוֹליטי הרוֹאה בּנוֹער לא את אזרח העתיד, אלא את ההוֹוה שלוֹ בּלבד – שׂכרוֹ של זה יוֹצא בּהפסדוֹ.

בּמידה שנדאג לא לנצחוֹן הרגע, אלא להבטחת עתיד בּריא לנוֹער, צריכה העבוֹדה הפּוֹליטית בּנוֹער לעמוֹד בּמדרגה שניה אחרי העבוֹדה החינוּכית־תרבּוּתית. ואם נגש מבּחינה זוֹ לדוֹר הצעיר בּארץ־ישׂראל, הרי השאלה מתעמקת עוֹד יוֹתר. הכּלל היסוֹדי שאנוּ נוֹקטים בּוֹ הוּא: שוּם תנוּעה סוֹציאליסטית אמיתית אינה חיקוּי לתנוּעה זוֹ בּארץ אחרת. היא מחייבת מקוֹריוּת ולא שעבּוּד. מוּבן שצריך ללמוֹד מאחרים, אוּלם את אשר אנוּ לוֹמדים עלינוּ לעכּל בּתוֹך האוֹרגַניזם העצמי וּלהווֹת יצירה מחדש! בּמקוֹם שיש חיקוּי – שם ירידה והתנַוונוּת. וּלפיכך עלינוּ לדבּר על הפּרוֹבּלימוֹת המיוּחדוֹת הנוֹבעוֹת מתוֹך מציאוּתוֹ של העם העברי וּמצבה המיוּחד של ארץ־ישׂראל. לפני עשׂרים שנה היוּ דברים אלה של מַרחיקי־ראוֹת, של בּעלי אינטוּאיציה רבּה, גוֹרמים למנוֹד־ראש אצל רבּים (לא מעטים הם אלה שקראוּ לנחמן סירקין – “נַח’קה המשוּגע”). אוּלם עכשיו חשׂפה המציאוּת את הטרגדיה העברית. תנוּעת הפּוֹעלים העברית עוֹמדת לפני פּרוֹבּלימוֹת מיוּחדוֹת, אשר הן מכּבשוֹנה של הציוֹנוּת. על הסוֹציאליזם הארץ־ישׂראלי מוּטל לחקוֹר ולפתוֹר מעצמוֹ שאלוֹת, שעמים אחרים לא חקָרוּן ולא פּתָרוּן.

זהוּ קוֹמפּלֶכּס של שאלוֹת מיוּחד במינוֹ ואין לנוּ דרך אחרת מאשר להקים כּוֹחוֹת מחשבה וחקירה עצמיים. אם בּדרך כּלל הנוֹער הסוֹציאליסטי בּעוֹלם מקבּל אוֹצר תרבּוּתי מוּכן, מסוֹרת פּוֹליטית של עשׂרוֹת בּשנים, ועליו רק ללמוֹד ולקלוֹט את הרכוּש הזה ולראוֹת את עצמוֹ כּנוֹשׂא ההתקדמוּת – הרי אצלנוּ זה יוֹתר מוּרכּב. לפני הישוּב הארץ־ישׂראלי, שהנוֹ כּעין אוּמה קטנה בּתוֹך העם העברי, עוֹמדוֹת שאלוֹת המגיעוֹת למרוֹמי האנוֹשוּת; הוּא צריך לפתוֹר לא רק את שאלוֹתיו שלוֹ, אלא את שאלוֹת העם היהוּדי כּוּלוֹ. לאוּמה קטנה זוֹ ישנם צרכים תרבּוּתיים גדוֹלים כִּלְעַם בּן מיליוֹנים. דרוּש לוֹ סגנוֹן מיוּחד גם בּתרבּוּת וספרוּת, גם בּחקלאוּת וּבאִרגוּן תנוּעת הפּוֹעלים. בּכל חיי המשק והחברה בּארץ־ישׂראל לא פּסקנוּ מליצוֹר צוּרוֹת חדשוֹת. ואי אפשר לתת לנוֹער דפוּסים קיימים, אלא צריך למסוֹר לוֹ את המסוֹרת ואת דרכי התפּתחוּתה של התנוּעה בּמשך כּל התקוּפה.

תנוּעתנוּ בּארץ גָדלה. רבּוֹת השאלוֹת הפּוֹליטיוֹת המעסיקוֹת אוֹתנוּ: השאלה הערבית, השאלה האנגלית, השאלוֹת המשקיוֹת החדשוֹת, שאלת יצירת הוֹן בּשביל בּנין הארץ. אצל כּל אוּמה ואוּמה הגידוּל של דוֹר אחרי דוֹר בּמפלגה הוּא טבעי מאד. לא כן אצלנוּ. מארצוֹת שוֹנוֹת וּמחוּגים שוֹנים בּאים לארץ אנשים חסרי השׂכּלה וּבעלי השכּלה גבוֹהה, אנשים ציוֹנים וסוֹציאליסטים ואנשים אשר לא ידעוּ כּלל על ציוֹנוּת אוֹ על סוֹציאליזם. כּשרוֹן הפּעוּלה נחלש על ידי הקוֹשי שבּמזיגה וּבאיחוּד. הפּרוֹבּלימה הזאת המיוּחדת, העוֹמדת בּפני תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ, מוֹסיפה נוֹפך משלה לתפקידיה של תנוּעת הנוֹער שלנוּ.

בּארצוֹת הגירה אחרוֹת, כּמוֹ אמריקה, נשארוֹת המפלגוֹת מוּבדלוֹת ונפרדוֹת. אצלנוּ אמנם אין פּירוּד גדוֹל, אוּלם בּכל זאת הוּא בּוֹלט למַדי ורבּים הפּרצים והסדקים. תנוּעוֹת המ.פּ.ס. וּ“פוֹעלי־ציוֹן” שׂמאל יוֹנקוֹת מן המסוֹרת והקוֹנסרבטיזם וחיוֹת בּשני עוֹלמוֹת: הן נמצאוֹת בּמציאוּת הארץ־ישׂראלית ורוֹצוֹת להרכּיב על המציאוּת הזאת אידיאוֹת־חוּץ שהן אֲמוּנוֹת עליהן. ולכן מלבד הרצוֹן להשפּיע על הגוֹלה וּמלבד החינוּך בּרוּח העבוֹדה, לפנינוּ עוֹד תפקיד חשוּב: התנוּעה הסוֹציאַליסטית צריכה למַזג ולגבּש את כּל הנוֹער הנמצא בּארץ ואת הנוֹער העוֹלה לחטיבה אחת וליצוֹר מהם משמרת חזקה.

אין בּרצוֹננוּ להקים הסתדרוּת פַּרַלֶלית וּמתחרה להסתדרוּת הנוֹער העוֹבד הקיימת. עיקר מטרתנוּ הוּא לא מלחמה נגד ניצוּל הנוֹער אלא חינוּך אידיאוֹלוֹגי. איזהוּ הגיל של הנוֹער שבּוֹ הוּא מסוּגל לקבּלת חינוּך אידיאוֹלוֹגי וּפּוֹליטי? כּל סוֹציאליסט ישר צריך להתנגד לחינוּך פּוֹליטי מפלגתי לנוֹער בּגיל הצעיר (נאמר עד 16). עד גיל זה על הנוֹער להיוֹת מאוּרגן על בּסיס מעמדי כּללי. צריכה להיוֹת אצלנוּ הכּרה בּרוּרה שאין לפרק את הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד על ידי סקציוֹת מפלגתיוֹת וכדוֹמה. אוּלם יש גיל כּזה של נוֹער המסוּגל לאוֹריֶנטציה פּוֹליטית־ציבּוּרית, להסתכּלוּת יוֹתר עמוּקה. זהוּ הנוֹער אשר עבר סטַז' ידוּע ונמצא בּגיל של בּיקוֹרת וחקירה, והוּא צריך להצטרף להסתדרוּתנוּ הנוֹצרת עתה. הכּוָנה היא לדוֹר הצעיר בּן 17 או 18 שנה. גם בּשאלת השם נחוּץ להיזהר מפּרלליזם עם הנוֹער העוֹבד.

מפלגת “אחדוּת־העבוֹדה” היא כּרגע המפלגה החזקה בּיוֹתר בּארץ. אוּלם מה יהיה גוֹרלה כּעבוֹר שבע שנים? קל להיוֹת מפלגה קוֹנסרבטיבית, היא יכוֹלה להחזיק מעמד עשׂרוֹת שנים. אין כּל קוֹשי גם למפלגוֹת שׂמאליוֹת סתם המחַקוֹת את המפלגוֹת בּחוּץ־לארץ. ישנם תמיד אלמנטים מיוֹאשים, והמפלגוֹת הללוּ יכוֹלוֹת להיוֹת נזוֹנוֹת מהם. אחר לגמרי מצב המפלגה העוֹמסת על עצמה אחריוּת של בּנין, הרוֹצה להיוֹת נאמנה למַעמד הפּוֹעלים בּארץ. היא צפוּיה תמיד למַשבּרים וכשלוֹנוֹת. לנוּ נחוּץ גיבּוּש פּנימי חזק ויש הכרח גדוֹל להכין בּקרבּנוּ כּוֹח חדש שיוּכל לשׂאת בּמשׂא הזה של המפלגה. עלינוּ לרכּז בּתוֹכנוּ כּוֹח צעיר, אשר יראה את עצמוֹ ממשיך בּדרך שאנוּ הוֹלכים בּה. אם לא נעשׂה דבר זה, נהיה בּכל רע. ואם בּתוֹך המשקים הגדוֹלים שלנוּ, שהחיים הקיבּוּציים מַשרים עליהם רוּח מיוּחדת, אינוֹ מוּרגש כּל כּך הצוֹרך בּארגוּן וּבחינוּך מיוּחד של הדוֹר הצעיר – הרי בּערים צוֹרך זה בּוֹלט מאד. בּערים ישנן אצלנוּ שכבוֹת שכבוֹת של “אחדוּת־העבוֹדה” ועליהן הוֹלכוֹת וּמתוַספוֹת שכבוֹת חדשוֹת, צעירוֹת. צריך להקים חברה וּסביבה מַתאימוֹת לדוֹר הצעיר, שבּהן יתחנך ויכין את עצמוֹ לעבוֹדה העתידה. ואם הראשוֹנים בּאִרגוּן תנוּעה זוֹ יבינוּ לא לרדוֹף אחרי רעש והצלחוֹת מזוּיפוֹת, אלא יעסקוּ בעבוֹדה רצינית, יקוּם בּעוֹד שנים כּוֹח תרבּוּתי־מדיני חשוּב, שיטבּיע חוֹתמוֹ על תנוּעת המעמד.

וּכשם שצריך להבדיל בּין הסתדרוּת הנוֹער העוֹבד וזוֹ שלנוּ, כּן צריך להפריד בּין זוֹ וּבין המפלגה, הן מבּחינה הסתדרוּתית והן מבּחינה אידיאוֹלוֹגית וּפּוֹליטית. בּארץ־ישׂראל נעשׂית עבוֹדה בּלתי־פּוֹסקת של מחשבה וּמעשה בּמשך עשׂרים שנה. נצבּר רכוּש עצוּם, שעוֹד טרם נכתב אמנם בּספר, בּספר הסוֹציאליזם הארץ־ישׂראלי. אוּלי יעלה בּידנוּ לכנס את הנכסים התרבּוּתיים שלנוּ בּמרוּצת הימים. אוּלם אם בּחוּץ־לארץ היוּ מצבים, שהנוֹער החלוּצי היה מוּכרח להתחיל הכּל מא‘, הרי פּה אחרת. תנוּעת נוֹער שתלך בּדרך התחלה מבּראשית צפוּיה להתנַוונוּת בּעתיד. תנוּעת בּית־אַלפא לא מצאה את דרכּה בּמשך כּל שנוֹת קיוּמה, כּי לא התקשרה עם העבר של מעמד הפּוֹעלים. בּכל מקוֹם ששם מוּנח כּבר היסוֹד – חוֹבת הדוֹר הצעיר לקבּל את הירוּשה. בּרשוּתוֹ לתקנה וּלשכללה – אבל עליו לקבּלה. לא לבזבּז כּוֹחוֹת לשוא אנוּ צריכים, אלא ללמוֹד וּלקבּל רכוּש זה: את היצירה של בּרֶנר, את החזיוֹן של טרוּמפּלדוֹר וכו’. תנוּעת נוֹער שתרצה לוַתר על זה צפוּיה לכשלוֹנוֹת. אילוּ היינוּ עוֹשׂים משגה זה ויוֹצרים הסתדרוּת נוֹער מחוּץ ל“אחדוּת־העבוֹדה”, היה מוּכרח להתפּתח חזיוֹן חברתי נפרד ממקוֹר מוֹלדתוֹ. תנוּעה זוֹ היא פוֹרמַציה צעירה של “אחדוּת־העבוֹדה”. צריך לקבּוֹע את היחסים האִרגוּניים בּינה וּבין המפלגה, אני אהיה בּעד אוֹטוֹנוֹמיה רחבה, אוּלם הפּיקוּח וההדרכה צריכים להישאר בּידי המפלגה־האֵם.

דיבּרתי על כּמה סכּנוֹת הצפוּיוֹת לנוּ. יש סכּנוֹת של סבכים בּבנין הארץ העלוּלים להביא לפעמים אפילוּ לידי אידיאוֹלוֹגיה של אַפַּטיה. הנוֹער בּארץ־ישׂראל צריך לעבוֹר קוּרס גדוֹל למען לא יכּשל. לפני 18 שנה, כּשבּאתי אַרצה, היתה בּארץ תקוּפה של יאוּש; החלק האינטליגנטי התגאה בּיאוּש, בּזה שגמר עם כּל האילוּזיוֹת. אוּלם אז היה זה רק מצב־רוּח של יאוּש, אבל לא אידיאוֹלוֹגיה וּפּרוֹגרמה של יאוּש. עכשיו יֶשנן בּארץ מפלגוֹת אשר הפּרוֹגרמה שלהן היא יאוּש. היסוֹד הנפשי של ה“פרַקציה” לא נבע מתוֹך האמוּנה בּקוֹמוּניזם הרוּסי, אלא מתוֹך אַ־ציוֹנוּת, מתוֹך בּיטוּל הציוֹנוּת. לא מן הנמנע הוּא שיהיוּ בּתוֹכנוּ רבּים שקיפּחוּ את האידיאַל הציוֹני, אוֹ שיבוֹאוּ בּלי אידיאוֹלוֹגיה ציוֹנית מלכתחילה, ואם לנוּ אין כּעת רצוֹן להקים חַיץ בּינם וּבינינוּ, ואם אין לנוּ לחשוֹש מפּני הצטרפוּתם של כּוֹחוֹת פּחוּתי־הכּרה אלינוּ, הרי הנוֹער צריך לנַקוֹת וּלטהר את הסתדרוּתוֹ מרקבוֹן זה. אם כּי השתנוּ ערכים רבּים בּתנוּעתנוּ, בּכל זאת צריך גם להבין שתנוּעתנוּ אינה יכוֹלה להרשוֹת ספיקוֹת בּנוֹגע לדברים שהם יסוֹדוֹת עבוֹדתנוּ. דרכּנוּ, דרך המפלגה, היא מיוּחדת. אנוּ עוֹמדים תמיד על המשמר של רעיוֹננוּ העיקרי, של הקמת מוֹלדת חדשה לעם עוֹבד. וכל אלמנטים רקוּבים וּמחוּסרי הכּרה ואידיאוֹלוֹגיה לא יטוּ אוֹתנוּ מדרכּנוּ זוֹ. אוּלם הנוֹער צריך להיזהר מזה. בּתנוּעת הנוֹער יש צוֹרך גדוֹל בּדיסקוּסיוֹת, בּבירוּר כּל סוּגי שאלוֹת, אוּלם נחוּץ שהעיקרים היסוֹדיים יהיוּ בּלתי זזים ומָטים. מי שאין לוֹ אמוּנה בּמעמד הפּוֹעלים המביא גאוּלה לעם העברי כּוּלוֹ, אין לוֹ מקוֹם בּתוֹכנוּ.

אנחנוּ חיים בּתקוּפה של אִרגוּן חברתי, הפּטריוֹטיזם האִרגוּני יכוֹל לקבּל אצלנוּ בּארץ צוּרוֹת שוֹנוֹת וחוֹלָניוֹת מאד. יש פּעמים שהוּא מבכּר את הטפל על העיקר, את הדוֹגמַטיקה על החיים. אצלנוּ היהוּדים לא רק שקיימת חלוּקה מעמדית, אלא שבּכל מעמד גוּפא קיים פּילוּג וּפירוּד. וּפּרוֹבּלימה זוֹ של מזיגה וגיבּוּש דוֹרשת לא רק אִרגוּן מפלגתי, אלא אַתמוֹספירה מסוּימת. עד האיחוּד של פּוֹעלי־ציוֹן וצ.־ס. סבלנוּ הרבּה, אוּלם לבסוֹף התגבּרנוּ וּפתרנוּ את השאלה. ואם גם נשארוּ איזה פּירוּדים אצלנוּ – אין הדבר מסוּכּן בּשבילנוּ: המפלגה היא די מגוּבּשת מבּחינה תרבּוּתית. אוּלם בּתנוּעת נוֹער יכוֹל כּל סדק של פּירוּד להביא לידי פּירוּד גמוּר וּלהוֹריד את הניבוֹ התרבּוּתי של החברים.

אנוּ עוֹמדים בּפני עליה רחבה. אנוּ גדֵלים לא מן הנוֹער שבּארץ אלא מזה שבּא מחוּץ־לארץ. ואין לדעת מה יביא לנוּ נוֹער זה. הוּא מביא אתוֹ מטען לארץ ואיננוּ יוֹדעים את טיבוֹ. אוּלם מיסדי ארגוּן הנוֹער צריכים לזכּוֹר שיש רק תנוּעה סוֹציאליסטית עברית אחת בּארץ־ישׂראל – “אחדוּת־העבוֹדה”.

שלוֹשה יסוֹדוֹת לפנינוּ: א) עבוֹדה תרבּוּתית עמוּקה וּרחבה שתכשיר את הצעיר להיוֹת אזרח בּחברתנוּ; ב) אמוּנה עמוּקה בּתפקידיו של הפּוֹעל בּארץ־ישׂראל; ג) אֵמוּן הדדי והסכּמה בּין החברים. אם שלוֹשת היסוֹדוֹת הללוּ יהיוּ מוּנחים בּיסוֹד ההסתדרוּת – אין כּל פּחד צפוּי לנוּ, וכל הנסיוֹנוֹת של חתירוֹת וּפרצים עליה לא יצלחוּ.

המלצות קוראים
תגיות