( כ“ז בּכסליו תרפ”ג)

רגילים לדבּר בּועידוֹת על “חשבּוֹן־הנפש”. בּועידתנוּ זוֹ, המַציגה את השאלה: להיוֹת אוֹ לחדוֹל, ואם להיוֹת – מה להיוֹת, אנוּ זקוּקים לחשבּוֹן כּזה בּיוֹתר. איני מצטער על שאין בּסדר־היוֹם הסעיף “דין־וחשבּוֹן של הועד הפּוֹעל”, אוּלם חבל מאד שחסרה סקירה מקיפה על קיוּמה של “אחדוּת־העבוֹדה” מיוֹם היוָסדה ועד היוֹם. על יסוֹד סקירה כּזאת, החוֹשׂפת וּמעריכה את אשר פּעלנוּ ואת אשר עבר עלינוּ ואת אשר לא קיימנוּ, יש גם לבקש פּתרוֹנים לעתידנוּ. אפשר שכּל ציר היוֹשב כּאן יוֹדע את הדברים בּלבּוֹ, אוּלם עלינוּ לדבּר על זה. הנה י., למשל, דיבּר בּהחלָטיוּת רבּה על צוֹרך הקיוּם המפלגתי. אבל הוּא לא סיפּר לנוּ, מה שחשוּב לנוּ בּיוֹתר: כּיצד הגיע לכך. נדמה לי, שאי אפשר לנוּ להיפּרד מבּלי להעריך לעצמנוּ את פּעוּלתנוּ בּעבר ואת אפשרוּיוֹתינוּ לעתיד.

אילוּ נמסרה כּאן סקירה על פּעוּלוֹתינוּ, היינוּ מוֹצאים כּי גם מלבד עצם רעיוֹן איחוּד העוֹבדים וּפעוּלתם היוּ בּיסוֹד תנוּעתנוּ קוים עיקריים, המשוּתפים לכוּלנוּ, אף אם הדברים לא מצאוּ את בּיטוּים בּנוּסחאוֹת קצוּבוֹת. אין לבטל כּלל את ערך הנוּסחה המסַיימת והמסַכּמת, אוּלם אין גם להתפּלא ולדוּן אוֹתנוּ על אשר טרם קבענוּ את הנוּסחאוֹת הנכוֹנוֹת. בּתנאי חיינוּ ועבוֹדתנוּ, אשר כּל נוּסחה נכוֹנה צריכה להיחַצב מסלע המציאוּת, אין זה מן הדברים הניתנים להיעשׂוֹת בּחפּזוֹן ועל נקַלָה. אבל חוֹסר זה של ניסוּח עצמוּתנוּ אינוֹ מקטין את שיתוּף־הפּעוּלה וההערכה בּחזיוֹנוֹת העיקריים של חיינוּ בּארץ־ישׂראל.

דוּגמאוֹת חטוּפוֹת: הציבּוּר המרוּכּז בּ“אחדוּת־העבוֹדה” היה זה שחי חיים מדיניים־אינטנסיביים בּארץ. אין צוֹרך להאריך בּזה. ימי תל־חי וימי ירוּשלים ויפוֹ יעידוּ. עֵרוּת למצב המדיניוּת בּארץ, הבנה ורצוֹן לפעוּלה מדינית מתאימה בּחוּץ־לארץ – ציינוּ כּל השנים את אָפיה של “אחדוּת־העבוֹדה”. אוֹ, למשל, העבוֹדה התרבּוּתית. בּשביל אנשי “אחדוּת־העבוֹדה” היתה פּעוּלה זוֹ לא צדדית וּמקרית, כּי אם חלק אוֹרגני של תנוּעתנוּ, מתוֹך הכּרה זוֹ שהפּוֹעל העברי בּארץ לא יעצוֹר אוֹנים למלא את שליחוּתוֹ ההיסטוֹרית, אם פּעוּלתוֹ הישוּבית לא תלוּוה בּעבוֹדה חינוּכית מתמידה, עבוֹדה חינוּכית אשר אינה מן החוּץ, כּי אם נעשׂית וצוֹמחת מבִּפְנים. לא רבּים יוֹדעים כּי “אחדוּת־העבוֹדה” היא שהנחילה להסתדרוּת הכּללית את ועדת התרבּוּת ואת הספריה המרכּזית, אוֹ, למשל, בּעניני ההתישבוּת: בּעין־חרוֹד הרגשתי שיש כּעין חידוּש בּדבר, בּשעה שהזכּרתי מה פּעלה “אחדוּת־העבוֹדה” להגשמת ההתישבוּת בּעין־חרוֹד. וגם זה לא מקרה הוּא. וכמוֹ כן, היחס לפּוֹעל העירוֹני והפּעוּלה להגנת עניני העוֹבד בּתוֹך משקי הרכוּש הפּרטי. אוּלם יש דבר, כּמדוּמני, שכּוּלנוּ איננוּ מעריכים אוֹתוֹ דיוֹ. זוֹהי פּעוּלת “אחדוּת־העבוֹדה” בּהסתדרוּת לשם ההסתדרוּת, וּמה שהוּשׂג על ידי כּך.

בּועידת חיפה ויתרנוּ כּמה ויתוּרים ל“צמצוּם” וּבלבד שתיוָסד ההסתדרוּת, לא “המשוּתפת”, כּפי שחפצוּ אחרים, כי אם הכּללית. היא נוֹצרה, והיקף פּעוּלתה וכוֹחה בּחיי הפּוֹעלים עוֹלה הרבּה על כּל מה שאפשר היה לחלוֹם בּימי הועידה. את דרישתנוּ מאז, “בּיטוּל המפלגוֹת”, הסירוֹנוּ. אוּלם כּלוּם לא בּטלוּ המפלגוֹת, כּלוּם לא בּלעה ההסתדרוּת את התוֹכן החי של פּעוּלתן? מי שזוֹכר את השנים הקוֹדמוֹת ויוֹדע עד כּמה היוּ המוֹסדוֹת והמפעלים הכּלליים של ציבּוּר הפּוֹעלים נמצאים תדיר תחת האפּוֹטרוֹפּסוּת של המפלגוֹת, נטוּלים אפשרוּת של התרחבוּת והתפּתחוּת, כּמה היוּ המפלגוֹת שוֹלטוֹת בּכל ענפי־החיים של הפּוֹעלים בּארץ, יוֹדה כּי אם גם המפלגוֹת קיימוֹת כּיוֹם בּשמוֹתיהן, הרי כּוֹחן פּג. וההסתדרוּת הכּללית בּאוֹתה שעה גדלה ויצאה מתוֹך המסגרת החֵיפָנית. בּקוֹשי התירוּ שם להסתדרוּת את ה“וגם תרבּוּתיים”. ועכשיו מהי העבוֹדה התרבּוּתית הנַעשׂית בּארץ מחוּץ לוַעדת־התרבּוּת של ההסתדרוּת הכּללית? פּעוּלה מדינית וּקשרים מדיניים עם החוּץ לא נכנסוּ כּלל בּגדר פּעוּלוֹתיה, ואף על פּי כן לא נמנעה ההסתדרוּת לסדר את ענין ההתאַזרחוּת, לתמוֹך בּידי האִרגוּן הלאוּמי, לפנוֹת מדי פּעם ל“לֵיבּוֹר־פַּרטי” וכוּ', וּברוּר הדבר, כּשהדברים מגיעים בּארץ לידי פּעוּלה מדינית, אזי ההסתדרוּת היא היא אשר תעשׂה וּתנַהל את הפּעוּלה הדרוּשה. נקח, למשל, את ענין האסיפה המחוֹקקת. כּלוּם יעלה על הדעת, שבּבּחירוֹת ילך הפּוֹעל מפוֹרר למפלגוֹתיו וּלקיבּוּציו הזעירים? אם גם הועד הפּוֹעל של ההסתדרוּת יהא חוֹשש לקבּל עליו את הדבר, הלא תבוֹא הדרישה הנמרצה מתוֹך ציבּוּר הפּוֹעלים כּוּלוֹ, היוֹדע רק את ההסתדרוּת ורוֹאה בּה את חזוּת הכּל, כּלוֹמר: גם את המפלגה של המעמד העוֹבד. אוֹ, למשל, הבּחירוֹת לעיריוֹת. הפּעוּלה המוּניציפַּלית ערכּה בּשביל העוֹבד בּארץ הוֹלך ועוֹלה. ובעיריית תל־אביב תלוּיוֹת עכשיו הרבּה אפשרוּיוֹת של עבוֹדה וּפעוּלה כּלכּלית. מי ידאג לזה, האם המפלגוֹת אוֹ מוֹעצוֹת הפּוֹעלים העירוֹניוֹת?

ואחרי כּל אלה נשאלת השאלה, היש צוֹרך בּ“אחדוּת־העבוֹדה” אם אַיִן? איני שוֹאל לזכוּת של מפלגוֹת סתם. אלה אשר עינן צרה בּצמיחת ההסתדרוּת ורוֹצים בּצמצוּמה (ויש גם – בּביטוּלה) ימצאוּ לעצמם תדיר זכוּת קיוּם מפלגתי. אלה המשמשים בּארץ סוֹכנוּיוֹת־חוּץ ורוֹאים את תפקידם בּהבאָשת ריח הפּוֹעל הארץ־ישׂראלי בּחוּץ־לארץ וחוֹשבים את עצמם מחוּץ לכל היצירה הישוּבית והתרבּוּתית של מעמד־הפּועלים בּארץ – אלה בּטוּחים בּקיוּמם. על המרירוּת שבּלבבוֹת, על אִי־תפיסת הענינים המצוּיה אצל עוֹלים חדשים ועל האינטריגה העיורת – פּרנסתם. אוּלם מהוּ הצוֹרך לקיוּם מאוּרגן שלנוּ, המאמינים בּהסתדרוּת, הנאמנים להסתדרוּת, הרוֹאים את מטרתם ודרכּם לא מחוּץ לכלל־הפּוֹעלים כּי אם בּתוֹכוֹ?

לי נראה, שיש צוֹרך נמרץ בּקיוּם סיעה מאוּרגנת של “אחדוּת־העבוֹדה” בּתוֹך ההסתדרוּת, לתכלית ההסתדרוּת. העליה היא מגוּונת. העוֹלה בּבוֹאוֹ אינוֹ מוּכן, מכּמה בּחינוֹת, לתפקיד המוּרכּב הקשה העוֹמד לפניו. עוֹד צפוּיוֹת להסתדרוּת הרבּה סכּנוֹת, ונחוּץ להסתדרוּת כּוֹח קיבּוּצי מאוּרגן, שיִרצה בּה מבּלי תנאי, שיִראה בּה את הדרך, ויעמוֹד תדיר הכן לפעוּלה וּלמילוּי חוֹבה. פּה דיבּרוּ על דבר השלָטת־עצמנוּ בּהסתדרוּת. יוֹדע אני כּי כּוָנת המדבּרים אינה “לתפיסת השלטוֹן” בּהסתדרוּת. אבל מוּטב להתרחק מבּיטוּיים כּאלה, אשר ערכּם החינוּכי הוּא מסוּפּק. עבוֹדתנוּ בּהסתדרוּת צריכה להיוֹת תַּמה. בּיסוֹד מַהוּתנוּ הננוּ הקיבּוּץ הנוֹשׂא בּרעיוֹן הסתדרוּת־המעמד, המוֹסר את עצמוֹ לרשוּתה, המברר לעצמוֹ את הדרך וּפוֹעל וּמשפּיע להוֹביל את ההסתדרוּת בּדרך זוֹ, אשר בּה הוּא הוֹלך.

מחכּה לנוּ עבוֹדה גם מחוּץ לכתלי ההסתדרוּת. מחוּץ לנוּ אין בּחוּגי הפּוֹעלים בּארץ הכּרת הצוֹרך בּקשר חי עם העוֹבד העברי בּחוּץ־לארץ. צוֹרך זה חי בּקרבּנוּ לא מתוֹך חוֹסר בּיקוֹרת למצב הענינים שם, לא מתוֹך אמוּנה עיורת כּי השם “תנוּעת־הפּוֹעלים” יכסה על כּל משגה ופשע. אַדרבּא. אנחנוּ מתיחסים בּביקוֹרת קשה למצב הענינים בּתנוּעת־הפּוֹעלים היהוּדית כּיוֹם. אוּלם בּיקָרתנוּ וּתביעוֹתינוּ אינן מַאפילוֹת על הרגש היסוֹדי של קרבת־אחים עוֹבדים בּעם, ואפילוּ היחסים השׂוֹררים כּיוֹם בּרוֹב הגדוֹל של הפּוֹעלים היהוּדים לגוֹרל העם, לארץ־ישׂראל וליצירתנוּ התרבּוּתית, יחסים הראוּיים להערכה מרה מאד, אינם צריכים להחליש את קשרי־המעמד בּעם, כּי אם מטילים עלינוּ חוֹבה של קשרים, עבוֹדה וּמלחמה בּקרב תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית. ואין נוֹשׂא אחר לרעיוֹנוֹת אֵלוּ ולפעוּלה זוֹ מבּלעדינוּ.

ועוֹד פּעוּלה מחוּץ להסתדרוּת: חינוּך חברתי־מדיני. גם להבּא נשאף שהפּעוּלה המדינית תיעשׂה על ידי ציבּוּר־הפּוֹעלים כּוּלוֹ. לא נרדוֹף אחרי המוֹנוֹפּוֹלין לפעוּלה מדינית. אַדרבּא, חשיבוּתה והצלחתה של הפּעוּלה המדינית היא בּזה שאינה מעשׂה ידי מפלגה כּי אם דבר המעמד כּוּלוֹ. אבל לשם הפּעוּלה המדינית של ההסתדרוּת כּוּלה, הכרחית העבוֹדה החינוּכית של “אחדוּת־העבוֹדה”.

סעיפים אלה, המנוּיים כּאן, הם רק ראשי־פּרקים לפעוּלתנוּ. אם מצד התפקידים הדוֹרשים את מילוּים הנאמן – יש ויש להתקיים ולפעוֹל. יש בּינינוּ חוֹששים ל“סֶרַח העוֹדף”, אשר קיוּם מפלגתי גוֹרר אחריו. אַל יבהילנוּ זה. היינוּ מראשית קיוּמנוּ תנוּעה פּתוּחה, המוֹנית, וּבכוֹח זה גם עיכּלנוּ את אשר בּא אלינוּ.

חוֹשש אני לדבר אחר, אשר איני רוֹאה לוֹ פּתרוֹנים: כּיצד תוּכל “אחדוּת־העבוֹדה” לפעוֹל? הפּוֹעל בּרוּבּוֹ מוֹצא לוֹ סיפּוּק בּהסתדרוּת הכּללית, אשר בּה בּיתוֹ, בּה כּל עניניו המעשׂיים. דרוּשה מידה מרוּבּה של עֵרוּת ציבּוּרית והכּרה, בּכדי להשתתף בּקיבּוּץ מיוּחד הנוֹשׂא בּפעוּלה מדינית, ספרוּתית וחינוּכית, בּעל רעיוֹן וּמטרה. השאלה היא, אם הצוֹרך הזה המוּרגש כּאן בּקיוּם “אחדוּת־העבוֹדה”, יהא מוּרגש גם בּציבּוּר הפּוֹעלים הרחב. אדם אחד מהעליה השלישית אמר לי: “אתם בּני העליה השניה מצאתם את דרכּכם שלכם בּמשק וּביחסים המדיניים: הקבוּצה והמפלגוֹת. אנחנוּ, הדוֹר החדש, טרם מצאנוּ את בּיטוּיֵנוּ גם בּהתישבוּת וגם בּפעוּלה מדינית”. דוֹר העליה החדש מנסה ליצוֹר את “הקיבּוּצים הגדוֹלים” (גדוּד העבוֹדה, “השוֹמר הצעיר”, חבוּרת־העמק). השאלה היא: איפה ימצא הוּא את הבּיטוּי לצרכי פּעוּלתוֹ המדינית? אם לתוֹך החֶבר הזה של “אחדוּת־העבוֹדה” לא יתמיד להיכּנס מדי פּעם זרם של כּוֹחוֹת אנשים חדשים, הרי ניהָפך גם אנוּ לכנוּפיה קפוּאה.

ועוֹד שאלה, אם כּי פּרוֹזאית לגמרי. פּעוּלה מדינית, חינוּכית וספרוּתית כּרוּכה בּקרבּנוֹת חָמריים. היוּכל הציבּוּר הקטן והמרוּכּז הזה להמציא את הדרוּש בּשביל קיוּם אַקטיבי, מביא פּירוֹת?

שתי ועידוֹת מוֹנה “אחדוּת־העבוֹדה” ושתיהן קבעוּ תקוּפוֹת בּגלגל חיינוּ, האחת זוֹ שיצרה את “אחדוּת־העבוֹדה”, השניה שקבעה את יסוֹדוֹתיה של ההסתדרוּת הכּללית. שתיהן הצמיחוּ פּירוֹת, והפּעוּלה שנעשׂתה על ידן שימשה את תנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה. ועידה זוֹ בּכל מהלכה ודאי תסייע להגבּרת כּוֹח ההסתדרוּת, לחינוּך הפּוֹעל, לביצוּר המשק. היא תַתְוֶה את דרכי־פּעוּלתה של “אחדוּת־העבוֹדה” בּהסתדרוּת וּמחוּץ להסתדרוּת. אוּלם הפּתרוֹנוֹת לשאלוֹת המוּצגוֹת יבוֹאוּ לא בּועידה, כּי אם בּמַה שיֵעשׂה לאחריה.

“פּועלי־ציוֹן” וּ“צעירי־ ציוֹן”    🔗

ועידתנוּ כּוּלה עוֹמדת אוּלי בּלא יוֹדעים תחת הסימן של המַשבּר בּציוֹנוּת, כּלוֹמר, בּיחסוֹ של העם לבנין ארץ־ישׂראל. אין אצלנוּ סעיף מיוּחד כּזה, אבל הוּא מוּרגש בּכל מהלך־הויכּוּחים. אחרת היינוּ מתוַכּחים גם בּשאלוֹת ההתישבוּת, בּטֶמפּרַמנט אחר וּבדייקנוּת אחרת היוּ עוֹמדים אצלנוּ על פּרטי השיטוֹת הסוֹתרוֹת וּמתחָרוֹת, אילמלא היה המצב האוֹבּיֶקטיבי כּאילוּ מלגלג לנוּ וּלויכּוּחינוּ. וּמשוּם זה אַל יפָּלא הדבר אם גם סקירתי על מצב תנוּעתנוּ בּגוֹלה לא תישָמע כּנאוּם של חבר הבּא מן החוּץ, אשר תפקידוֹ להשמיע אך טוֹב ולראוֹת בּכֹּל רק נצחוֹנוֹת.

לפני ארבּע שנים היתה השעה המוּזרה בּועידת פּתח־תקוה, כּש“אַחדוּת־העבוֹדה” העיזה להרים וּלבטא את הרעיוֹן על דבר איחוּד כּל הכּוֹחוֹת המפוֹרדים של הציוֹנוּת הסוֹציאַלית. הרעיוֹן היה אז לא רק חדש, כּי אם גם מוּזר וּמתנגד לכל המקוּבּל בּגוֹלה. ואין כּאן המקוֹם לספּר על כּל התלָאוֹת אשר מצאוּנוּ, מכּל צד, על אשר הרהבנוּ לדרוֹש וּלהטיף לזאת. מצד זה נשתנה המצב בּתכלית. אנוּ נמצאים ערב איחוּד. ואין כּאן לא איחוּד הבּא בּתוֹקף החלטה של מנהיגים, כּי אם איחוּד ההוֹלך וּמתגשם בּהתמדה בּכמה וּבכמה פּגישוֹת וּמפעלים. ההתחלה המַכריעה היתה בּארץ: כּניסתם של “צעירי־ציוֹן” לתוֹך “אחדוּת־העבוֹדה”. אחר כּך בּאה הפּעוּלה המשוּתפת של “פּוֹעלי־ציוֹן” וּ“צעירי־ציוֹן” בּקוֹנגרס בּקַרלסבּד. ההַגבָּרה המַתמידה של הקשרים הביאה לידי שיתוּף המַנדטים בּקוֹנפֶרֶנציה השנתית האחרוֹנה, ואחרי כן בּאה הפּעוּלה המשוּתפת בּפּוֹלין בּעוֹנת הבּחירוֹת לסֵיים. ועכשיו אנוּ עוֹמדים אחרי החלטוֹתיהן של ועידת “פּוֹעלי־ציוֹן” בּאמריקה ושל המוֹעצה בּבּרלין, שהן הן צעדים מוּחלטים וּמכריעים לקראת האיחוּד האורגַניזציוֹני השלם.

תנוּעת איחוּד זה לא הלכה רק בּקו ישר; היא גם התבּטאה בּחזיוֹנוֹת של הפלגה. הפלגת חוּגים שוֹנים, אשר היתה הכרחית וּמוֹעילה לכל הפּעוּלה הציוֹנית הסוֹציאַלית.

הפּילוּג בּ“פוֹעלי־ציוֹן” שיחרר את התנוּעה מן החוּגים, סחוּפי־הזרם, אשר לא היה להם האוֹמץ להגוֹת את מחשבתה העצמית של התנוּעה הציוֹנית־הסוֹציאַלית, אשר לא הספּיקוּ להם כּוֹחוֹת הנפש להיוֹת נאמנים למפעל הארץ־ישׂראלי. תנוּעת “פּוֹעלי־ציוֹן” אשר הוֹרָתה ולידתה בּביקוֹרת שנוּנה של האמיתיוֹת המקוּבּלוֹת בּתנוּעת הפּוֹעלים היהוּדים וּברצוֹן עז למפעל הארץ־ישׂראלי הגוֹאל, תנוּעה זוֹ הלכה הלוֹך והתכּווץ תחת שלטוֹנם של אלה, אשר הכניעוּ את מחשבתם ואת רצוֹנם לכל תרוּעת־נצחוֹן המשתפּכת בּרחוֹב. הקרע אשר בּא בּוינה לפני שנתים וחצי היה מַכאיב אבל הכרחי. ואת תוֹצאוֹתיו אנוּ רוֹאים עכשיו: החלק הנאמן הלך והתגבּש. חלקים חלקים שבים אלינוּ. אבל בּעיקר חשוּבה ההבראה הפּנימית.

המתבּוֹנן מקרוֹב לנעשׂה בּמרכּז התנוּעה וּבעתוֹנוּתה חייב לציין את השינוּיים החשוּבים אשר התגלוּ מעת הפּירוּד. התנוּעה נגאלה מן המצב הקוֹדם אשר גזר עליה – בּתוֹקף ההתרוֹצצוּת הפּנימית והרצוֹן להשׂבּיע את כּל “הצדדים” – פַּסיביוּת גמוּרה בּכל מפעל לאוּמי וארץ־ישׂראלי. עכשיו: בּפרַקציה של “פּוֹעלי־ציוֹן” בּקוֹנגרסים וּבפעוּלת בּאי־כּוֹחה בּמוֹסדוֹת – חדירה וידיעה יסוֹדית בּעניני ארץ־ישׂראל, עמידה על המשמר והגנה אַקטיבית על צרכיו וּדרישוֹתיו של הפּוֹעל בּארץ. הפּעוּלה הפּוֹליטית – פּרסוּם קיוּמוֹ וּמלחמתוֹ של הפּוֹעל היהוּדי והסבּרת משאלוֹתיה של הציוֹנוּת הסוֹציאלית בּקרב תנוּעת הפּוֹעלים בּכלל וּתנוּעת הפּוֹעלים האנגלית בּפרט – מתנהלת בּאַקטיביוּת, בּחריצוּת, וּב“טוּב־טעם ודעת”. גם הפּעוּלוֹת האחרוֹנוֹת בּנידוֹן זה: זוֹ של “פּוֹעלי־ציוֹן” בּאנגליה בּשעת הבּחירוֹת והשתתפוּתם של “פּוֹעלי־ציוֹן” בּאמריקה בּיצירת ה“ליבּוֹר־פּרטי” בּמדינתם מעידוֹת על ההתמדה בּענף־פּעוּלה זה, על החוּש הפּוֹליטי העֵר של התנוּעה, וגם על אָפיה של פּעוּלה זוֹ, הפּוֹרשׂת את הדגל בּגָלוּי וּבאוֹמץ לעיני כּל העוֹלם. כּדאי, כּמדוּמה, לציין, שמכּל ההסתדרוּיוֹת הרבּוֹת והשוֹנוֹת הפּוֹעלוֹת בּקרב הפּוֹעלים היהוּדים, תנוּעתנוּ היא היחידה הלוֹחמת את מלחמתוֹ הלאוּמית של הפּוֹעל היהוּדי, מַשמיעה על דרישוֹתיו ועל יצירתוֹ, מבּלי להאפיל, מבּלי לצמצם, מבּלי לשמש כּלי־שרת לאחרים, וכוֹבשת עמדה אחרי עמדה גם בּהכּרה וגם למעשׂה. גם כּלפּי פְּנים נַעשׂית עכשיו, על ידי הבּרית, פּעוּלה חינוּכית ארץ־ישׂראלית מיוּחדת בּמינה: הוֹצאת הירחוֹן “דאס אַרבּייטענדע ארץ־ישׂראל”, המביא את ידיעת הארץ וחיי העוֹבד ויצירתוֹ בּלב רבּים, אשר אינם מצוּיים אצל המקוֹרוֹת עצמם. ירחוֹן זה, הרוֹכש לנוּ ולפעוּלתנוּ קוֹראים חדשים וּמעריכים חדשים, מציין אִתוֹ בּעצם גם שינוּי גדוֹל בּאָפיה של התעמוּלה “הפּוֹעלי־ציוֹנית”. הרעיוֹן קוֹרם עוֹר וּבשׂר, וּמשיטת האַבּסטרַקציה העיוּנית עוֹברת התעמוּלה אל היצירה המַמשית, אל המציאוּת של העבוֹדה בּארץ. הפּוֹעל הארץ־ישׂראלי וּמפעלוֹ החלוּצי וגילוּיי יצירתוֹ הסוֹציאַליסטית הם הם שמוּצגים בּמרכּז ויוֹצאים ללַמד על מגמתה ועל אפקיה של התנוּעה כּוּלה.

גם בּתנוּעת “צעירי־ציוֹן” יש לציין בּמשך השנים האלה פּעוּלוֹת חשוּבוֹת אשר תכנן: בּיצוּר הקשר עם הפּוֹעל בּארץ. ואף כּאן צריך לציין כּי התגבּשוּת הכּוֹחוֹת עברה אף כּאן דרך של הפלגה והתפּרדוּת. ואפשר שלא נטעה אם נחשוֹב, כּי גם ההתפּלגוּת הזאת בּאה בּמידה מרוּבּה בּעקב היחסים בּארץ־ישׂראל. בּתוֹך האגף הציוֹני־הסוֹציאַליסטי של “צעירי־ציוֹן” התבּלטוּ הכּוֹחוֹת אשר ראוּ בּמרכּזם את “אחדוּת־העבוֹדה”. וכאן עלינוּ לציין כּי חייבים אנוּ הערכה לתנוּעת “צעירי־ציוֹן” אשר נלחמה את מלחמתנוּ. מי שיוֹדע בּאיזוּ דיבּוֹת נפגשה בּעוֹלם יצירתה של “אחדוּת־העבוֹדה”, איזוּ מחיצוֹת הוּקמוּ בּכדי למנוֹע בּעד דברינוּ שיחדרוּ לאשר שלַחנוּם, בּאיזוּ עלילוֹת היתה מוּקפת פּעוּלתנוּ בּגוֹלה – יֵדע להעריך את עזרת־החברים מ“צעירי־ציוֹן” אשר עזרוּ לנוּ לפרוֹץ את מחיצוֹת־הטפל. הם הם שהביאוּ דברינוּ לחבריהם בּפינוֹת הנידחוֹת וגרמוּ ליצירת היחס הנפשי הנלבּב ל“אחדוּת־העבוֹדה”.

בּפעוּלת “צעירי־ציוֹן” יש לנוּ כּאן לציין בּיחוּד את הוֹפעת הירחוֹן “העוֹבד”. נסיוֹן ספרוּתי זעיר זה חשיבוּתוֹ בּעיקר בּזה שהוּא “משׂדד את המערכוֹת” המקוּבּלוֹת בּגוֹלה וּמסַייע להריסת החַיִץ הטפל המַבדיל בּין העברית והספרוּת הסוֹציאַליסטית. הוּא קוֹשר את חיפּוּשׂיהם הסוֹציאַליסטיים של הנוֹער היהוּדי עם הספרוּת העברית.

בּפּירוּרים המנוּיים כּאן אפשר היה להסתפּק אילוּ דאגנוּ לטיפּוּח הפַּטריוֹטיזם המפלגתי שלנוּ, אילוּ חפצנוּ להשלוֹת את נפשנוּ וּלהשקיט את רוּחנוּ בּ“נצחוֹנוֹת”, אוּלם אין הפּירוּרים האלה משׂבּיעים אוֹתנוּ כּלל. תביעוֹתינוּ הן גדוֹלוֹת הרבּה יוֹתר, ואין לנוּ כּל יכוֹלת פּנימית להיוֹת מרוּצים ממצב הדברים. ליקוּייה של תנוּעתנוּ בּגוֹלה תלוּיים הרבּה בּתנאים הכּלליים של מצב העם, בּמדרגת היחסים לארץ־ישׂראל וּבהלָך־רוּחה של תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית – תנאים אלה שבּתוֹכם צריכה תנוּעתנוּ לפעוֹל.

היחסים בּעם לארץ־ישׂראל עדיין הם עוֹלים ויוֹרדים חליפוֹת. ועליוֹת וירידוֹת אֵלוּ מוּרגשוֹת מאד בּמצבם של כּל הזרמים הציוֹניים. אפילוּ זלזל של הציוֹנוּת כּמוֹ מפלגת “פּוֹעלי־ציוֹן” ה“שׂמאלית”, המַכחישה לכאוֹרה בּמציאוּת הקשר בּינה וּבין התנוּעה הציוֹנית כּוּלה, אף היא שער מניוֹתיה עוֹלה בּימי סַן־רֶמוֹ וכוּ', ויוֹרד עם הידיעוֹת הרעוֹת על המצב בּארץ. ויחסם כּיוֹם למצב הענינים בּארץ־ישׂראל אינוֹ טוֹב. אחרי שנים של “גדוֹלוֹת” בּאוּ רק “קטנוֹת”. ואין העם מאמין גם לקטנות החשוּבוֹת והמתהווֹת. תרוּעת־הנצחוֹן הגדוֹלה ושכרוֹן־הגאוּלה הוּצאוּ לבטלה, מבּלי להביא פּדוּת. העליה הגדוֹלה לא בּאה. ואחרי הבּשׂוֹרה הגדוֹלה על “נציב יהוּדי” בּא מפּח־הנפש הגדוֹל. האדם הנאמן נשאר נאמן גם בּיגוֹנוֹ, והשאר – מַפסיד את התלהבוּתוֹ ואת אמוּנתוֹ יחד ועוֹבר מענין לענין, אשר העתוֹנוּת היוֹמית מַמציאה לוֹ למזוֹן. והידיעוֹת על הנצחוֹנוֹת הפּוֹליטיים הגדוֹלים ועל הפּוּרענוּיוֹת הגדוֹלוֹת נקלטוֹת בּלבבוֹת הרבּה יוֹתר מאשר הידיעוֹת הזעוּמוֹת על בּיצוּרי עמדוֹת קטנוֹת יוֹם יוֹם. זה דוֹרש חינוּך אחר לגמרי, חינוּך אשר העתוֹנוּת והפּוּבּליציסטיקה היהוּדית אינן מסוּגלוֹת לוֹ כּלל. אדרבּא, האינטליגנציה היהוּדית, דַבָּריה ועתוֹנאיה הם הם מסוּגם של אוֹתם המפַקדים המתלהבים בּעצמם מכּל נצחוֹן מדוּמה והמַחזירים “עַל עֲקֵב בּשְתָּם” את חילוֹתיהם בּכל שעת־סכּנה, היא היא שהתלהבה והלהיבה בּימי הדקלרציה ותבעה דוקא רפּוּבּליקה יהוּדית, והיא היא הנעה כּיוֹם על רוּסיה ועל מכּסיקוֹ ועל כּל קיקיוֹן בּן־יוֹמוֹ.

הפּעוּלה הציוֹנית בּדרך כּלל תלוּיה בּמידה גדוֹלה בּתנאים הכּלכּליים של חיי אירוֹפּה כּיוֹם, תנאים אשר אינם מסוּגלים בּיוֹתר ליצירה ישוּבית, וּבמצב היהוּדים בּארצוֹת ההן. לפי כּל הידיעוֹת, אמנם, הוֹלך המצב החמרי של האוּכלוֹסים היהוּדים בּפּוֹלין ורוֹמַניה וּמשתבֵּח, כּלוֹמר: “יש פַּנַצֵיה”, אוּלם השבּחה זוֹ של המצב אינה מביאה אִתה כּלל את בּיצוּר העבוֹדה והשכבוֹת העוֹבדוֹת שבּעם. אדרבּא, בּין בּרוּסיה בּין בּשאר הארצוֹת מציינים מסתכּלים רבּים את התמַעטוּתוֹ ודלדוּלוֹ של מעמד הפּוֹעלים היהוּדי. ירידה מעמדית זוֹ הכּרוּכה גם בּירידה מוּסרית בּכל פּינוֹת החיים ודאי שהִנָה מכשוֹל גדוֹל להקמת תנוּעת־פּוֹעלים בּרוּחנוּ.

גם האַנדרלָמוּסיה שרוּסיה הכניסה לעוֹלם היתה לגוֹרם מיוּחד בּחיי ההמוֹנים היהוּדים שבּשאר ארצוֹת. מבּלי להיכּנס כּאן בּהערכת השפּעתוֹ של הבּוֹלשֶביזם על גוֹרל תנוּעת־הפּוֹעלים העוֹלמית, הרי בּתנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית הביאה אִתה אך הרס והַשחתה. אגב, חזר כּאן אוֹתוֹ החזיוֹן הישן: כּל תנוּעה חדשה גדוֹלה הבּאה לעוֹלם פּוֹגעת בּנוּ קוֹדם כּל בּצוּרה של אַסימילַציה, עד שהיא נקלטת ונעכּלת בּקרבּנוּ. כּך היה בּראשיתה של ההשׂכּלה, כּכה היוּ בּיכּוּרי־הסוֹציאַליוּת, וככה היתה עכשיו פּעוּלת הבּוֹלשביקים, שהביאה אִתה שלילה גמוּרה לכל חזיוֹן־חיים יהוּדי. תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית אשר היתה קוֹדם מבצר לחיי־המוֹן יהוּדים, לתביעוֹת־חיים לאוּמיוֹת (אם כּי מוּגבּלוֹת) נכנעה לפני הבּוֹלשביזם והקריבה את קניניה אחד אחד. כּל המסוֹרת של אוֹטוֹנוֹמיה לאוּמית, כּל הקנאה לאידיש, כּל המסירוּת לתנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית העוֹמדת בּרשוּת עצמה – לא עמדוּ בּיוֹם הדין. ויד האינטליגנציה והמנהיגים היתה הראשוֹנה בּמַעל. ואם גם בּשנים כּתיקוּנן היה החינוּך הלאוּמי של הפּוֹעל היהוּדי לקוּי, והתנוּעה המעַמדית היתה בּשבילוֹ דבר מוּפשט, קרוּע משאלוֹת קיוּמה של האוּמה היהוּדית וּמאפקיה ההיסטוֹריים, ועניני־חייו הוּא ומַכאוֹביו שלוֹ עמדוּ תמיד בּצד מֵאוֹר פּני התנוּעה הכּללית והפֶּרספֶּקטיבוֹת הגדוֹלוֹת, – מה ירד איפוֹא ערכּם של כּל אלה כּעת, בּשעה שבּתנוּפת־יד אחת נמצא הפּתרוֹן השלם לכּל וּבבת־אחת.

בּמרחק מרוּסיה, בּמקוֹם שאין ההשפּעה הישרה של המציאוּת הרוּסית, נעשׂה אצל היהוּדים הבּוֹלשביזם לדבר־אמוּנה, ל“מרכּז רוּחני”. כּשם שאתה מוֹצא יהוּדים, אשר “לבּם בּמזרח” השוֹאבים כּל תנחוּמיהם בּאמוּנה הארץ־ישׂראלית, כּך אתה מוֹצא יהוּדים המתפּללים כּל יוֹם מוּל רוּסיה, המשעשעים את נפשם, בּחייהם הדלים והיבשים, בּפּוּלחן הרוּסי. הם חסוּמים בּפני כּל בּיקוֹרת, בּפני כּל הדי־חיים אחרים. הידיעוֹת השלוּחוֹת מרוּסיה וההאָרה הבּאה משם הן מזוֹנם הרוּחני. אפשר שפּוּלחן זה חי עכשיו את ימיו האחרוֹנים, אוּלם כּיוֹם הנהוּ אחד הגוֹרמים העיקריים ליחסים ולהשקפוֹת.

אגב, לא למוֹתר כּאן אוּלי להעיר, כּי מלבד “אוֹריֶנטציה” מדינית הביא אִתוֹ הבּוֹלשביזם גם “מוּסר חדש”, אשר הסוֹציאַליזם לא יְדָעוֹ. מוּסר זה, אישי וחברתי, הנוֹח לכל המחזיקים בּוֹ הוּא גם נוֹח להיקלט. והוּא נפגש עכשיו בּחוּגים שוֹנים של הנוֹער היהוּדי, בּין אם הם סוֹחרים בּוַלוּטה בּין אם הם סוֹחרים בּפּוֹליטיקה. ואין, כּמדוּמה, צוֹרך להסבּיר, כּי אֶתיקה זוֹ אינה יכוֹלה לשמש כּוֹח מסייע לבנין חברת העבוֹדה בּארץ־ישׂראל.

אלה הם התנאים שבּהם פּוֹעלת תנוּעתנוּ, ושנגדם היא צריכה להילָחם. מה מצבה כּיוֹם? בּתוֹך ה“פּוֹעלי־ציוֹנוּת”, שבּה אנוּ מוֹצאים שכבוֹת שוֹנוֹת: שכבה דקה של אינטליגנציה, המעוֹרה בּתנוּעה, בּעלת מסוֹרת חזקה, אשר עמדה בּכמה נסיוֹנוֹת ויצאה מבוּגרת וּמבוּצרת; שכבה של פּוֹעלים אוֹ שהיוּ רוֹב ימיהם פּוֹעלים וגדלוּ עם התנוּעה, ושוֹמרים לה את חסד־נעוּריהם, – אצל אלה נכנס ענין ארץ־ישׂראל בּדמם וּבבשׂרם, והם עוֹמדים בּנאמנוּתם בּפני כּל הגלים. יכוֹלתי הרבּה לספּר על אנשים שוֹנים מסוּג זה אשר פּגשתי בּדרכּי בּארצוֹת שוֹנוֹת, אשר כּל מַעיניהם אִתנוּ, הנכוֹנים תמיד לקרבּנוֹת, השוֹמרים את אש־הקוֹדש בּכל התנאים – אנשים מתוֹך העם, עדים חיים לכּוֹח הרוּחני האָצוּר בּתנוּעתנוּ.

לעוּמת אלה ישנם אֶלֶמֶנטים בּתנוּעה, החיים בּזכוּת עבָרָם והם רק למַעמסה עליה. בּחייהם יוֹם יוֹם אין כּל קשר לא עם חיי הפּוֹעל היהוּדי בּמקוֹם מגוּריהם ולא עם פּעוּלתנוּ בּארץ. לעצמם עשׂוּ בּרירה, היוּ לעוֹרכי־דין, לרוֹפאים, וּבתנוּעה הם שוֹמרים על ה“חֲזָקָה”. מחשבתם קפאה על שמָריה, על הגירסה דיַנקוּתא המטוּשטשת, אף היא מסתפּקת בּקליטת הדעוֹת המשׂתררוֹת סביב. בּמעשׂים – לקרבּנוֹת, לפעוּלה ארץ־ישׂראלית – הם האחרוֹנים. לחַווֹת “דעה”, לבחירוֹת, ל“שׂמאליוּת” אשר אינה מטילה כּל חוֹבוֹת – הם הראשוֹנים.

הצד העיקרי החסר כּיוֹם בּ“פוֹעלי־ציוֹן” בּמידה ניכּרת הוא הנוֹער. בּעוֹלם הגדוֹל, בּמקוֹם שתנוּעוֹת פּוֹליטיוֹת נעשׂוֹת על ידי כּוֹחוֹת מבוּגרים, אפשר שחזיוֹן זה עדיין לא היה כּל כּך מדאיג, אוּלם בּתנוּעוֹת יהוּדיוֹת, וּלגבּי עבוֹדתנוּ בּארץ, הדוֹרשת דוקא כּוֹחוֹת־נעוּרים, המַתחילים מאַלפא־בּיתא, הפּתוּחים לחלוּציוּת גמוּרה, חסרוֹן זה מוּרגש מאד מאד.

בּתנוּעת “צעירי־ציוֹן” יֶשנוֹ הנוֹער הזה, אשר בּעם הוּא הוּא שבּנה את כּל התנוּעוֹת היהוּדיוֹת בּעשׂרוֹת השנים האחרוֹנוֹת. אוּלם אין לי הבּטחוֹן כּי גם צמיחתם של “צעירי־ציוֹן” לא נכנסה בּזמן האחרוֹן למצב של עמידה. את חשיבוּתם של כּוֹחוֹת הנוֹער שבּ“צעירי־ציוֹן” יוֹדעים אנחנוּ להעריך, על פּי אלה החברים המשתתפים אִתנוּ בּעבוֹדה בּארץ. אוּלם נראה לי, כּי תנוּעת “צעירי־ציוֹן” זקוּקה לחיסוּן רב, לפעוּלה אינטֶלֶקטוּאלית וחינוּכית, בּכדי שתוּכל לעמוֹד בּפני כּל הרוּחוֹת המנַשבוֹת. הנוֹער הציוֹני שימש תדיר מַעבר לכל מיני תנוּעוֹת בּרחוֹב היהוּדי, וּמנהיגיו היוּ על פּי רוֹב נכוֹנים לכל מיני קפּיטוּלציוֹת וּבלבד להציל איזה שירַיים. נגד שיטה זוֹ של קפּיטוּלציוֹת וצמצוּם־הדמוּת אשר מהם סבלה הציוֹנוּת הסוֹציאַלית די והוֹתר בּימי נעוּריה, צריך להציג את העמקת ההכּרה, חיזוּק הפּעוּלוֹת המַמשיוֹת וּביצוּר הקשרים החיים עם ארץ־ישׂראל.

הצד השלילי השוה שבּכל חלקי תנוּעתנוּ, וכמוֹה גם בּכל האגפּים הקרוֹבים להם, שכּאלה כּן אלה אינם מחוּנכים דַיָם לפעוּלה מַמשית. אין תנוּעתנוּ תנוּעה פּוֹליטית בּלבד, בּשביל כּזאת אוּלי יש בּקרבּה די אַקטיביוּת ודי כּשרוֹנוֹת. אבל פּעוּלתנוּ הארץ־ישׂראלית דוֹרשת מנוֹשׂאיה הרבּה יוֹתר: אַקטיביוּת אחרת וחריצוּת מעשׂית אחרת – והיא חסרה. וּבעיקר, בּארצוֹת המזרח. הנה, למשל, כּמה מדבּרים על דבר תנוּעת־מכשירים בּמזרח־אירוֹפּה, מה רב היה ערכּה החינוּכי והמעשׂי אילוּ היתה נעשׂית כּהוֹגן בּתנוּעה אחת. ואצלנוּ עוֹמדים בּדיבּוּרים. אוֹ, למשל, בּנק־הפּוֹעלים. בּרֶזוֹלוּציוֹת וּבמיטינגים לא היה מַחסוֹר. וחבל שאין להקים בּנק בּזה בּלבד. וּמספּר המניוֹת שנמכּרוּ בּכל ארצוֹת מזרח־אירוֹפּה מהוּ? קטנוּת הוַלוּטה היא התנַצלוּת־שוא. גם בּתנאי הוַלוּטה אפשר היה לפעוֹל גדוֹלוֹת. אבל לפעוּלה כּזוֹ, שאין עמה חריפוּת הפּוֹלֶמיקה ושכרוֹן־הבּחירוֹת וקלוּת הנצחוֹנוֹת, לא חוּנכוּ מפלגוֹתינוּ.

ודוקא מעשׂים אלה, בּעלי־משקל ועשׂוּיים בּהתמדה, הם הם היכוֹלים להקים לנוּ תנוּעה ולכבּוֹש לבבוֹת. תנוּעת “פּוֹעלי־ציוֹן” בּחרה לה מערכה כּבדה: לחַנך את הפּוֹעל היהוּדי בּהכּרת עניניו הריאַליים וּשליחוּתוֹ המַעמדית ההיסטוֹרית בּתוֹך המציאוּת היהוּדית, לכבּוֹש את הפּוֹעל היהוּדי בּשביל הציוֹנוּת הסוֹציאַלית. ואחרי חמש־עשׂרה שנה של תעמוּלה עיוּנית־ויכּוּחית עוֹד עוֹמדים אנוּ בּראשית. תבוֹא איפוֹא התעמוּלה המעשׂית, המרוּכּזת סביב לעליית־העוֹבדים וליצירת העוֹבד בּארץ, ותמצא את הדרך ללב המוֹני הפּוֹעלים היהוּדים, לחינוּך ציוֹני־סוֹציאַלי של הנוֹער היהוּדי.

גם לשם הפּעוּלה המעשׂית, גם לשם הגבּרת התעמוּלה וכיבּוּש כּוֹחוֹת חדשים נחוּץ להחיש בּאיחוּד. האיחוּד יִתן לנוּ לא רק את השיתוּף והצירוּף של הכּוֹחוֹת אשר יֶשנם בּעין, הוא יצמיח לנוּ כּוֹחוֹת חדשים, הוּא יאַפשר לנוּ הרמת תנוּעה חדשה בּרוּחנוּ היהוּדי. אוּלם איחוּד בּלבד אינוֹ מַספּיק. נחוּצה פּעוּלה מַתמידה מארץ־ישׂראל. המפלגוֹת השוֹנוֹת שלנוּ בּחוּץ־לארץ זקוּקוֹת להשפּעה בּלתי־פּוֹסקת מן הארץ. דרוּשה עזרה לעתוֹנוּת, דרוּשים אנשים לחינוּך, לפעוּלוֹת. בּיצוּרה של “אחדוּת־העבוֹדה” צריך להיעשׂוֹת גם בּארץ וגם בּחוּץ־לארץ.

וּלבסוֹף, דברים אחדים על “החלוּץ”. אין לסמוֹך על זה ש“החלוּץ” יבָּנה ויתקיים מאליו. איני חוֹשב כּי אפשר להיוֹת מרוּצים ממצב “החלוּץ” כּיוֹם. ואַל לשכּוֹח כּי כּל הדחיפוֹת הגדוֹלוֹת שניתנוּ בּשנים האחרוֹנוֹת ליצירת התנוּעה החלוּצה – יצאוּ מתוֹך אנשי הארץ. ואנוּ כּאן הלֹא מַרגישים על כּל שעל, כּמה סוֹבלת עבוֹדתנוּ כּוּלה מחוֹסר חוֹמר אנוֹשי מחוּנך לכך. על ערכּה של ההכשרה הגוּפנית והמקצוֹעית אוּלי כּבר עמדוּ (להלכה, כּמוּבן; למעשׂה הדברים הם עוֹדם בּמצב של כֵאוֹס למַדי), אוּלם על הצוֹרך בּחינוּך סוֹציאַליסטי, בּהבנת שאלוֹתיו של הפּוֹעל בּארץ, בּהידַבּקוּת בּהסתדרוּת, בּהכּרת חשיבוּתה של היצירה המשקית הסוֹציאַליסטית וּבקליטת כּל שאר המוּשׂגים והיחסים היסוֹדיים אשר לנוּ הם גוּפי־חיים – עוֹד טרם עמדוּ. וחוֹסר כּל זה בּחינוּך העוֹלה – הוּא כּבר לנוּ כּיוֹם ל“מִפגע”. לכן, אַל נא נסתפּק בּענין זה בּרזוֹלוּציוֹת. אם גם נדע, כּי המצב בּחוּץ־לארץ הנוֹ עכשיו יוֹתר קשה מאשר היה – אַל ניכָּנע בּפניו. בּ“מציאוּת” הזאת עלינוּ להילָחם. עלינוּ למצוֹא את האנשים החיים, אשר יבקעוּ להם דרך בּכל התנאים, ואשר ימלאוּ את עבוֹדתם בּ“החלוּץ” בּאוֹתה ההתמדה וּבאוֹתה החלוּציוּת אשר עבוֹדת הארץ דוֹרשת.