¹

(26 בּיוּלי 1923)

לועידה יש, כּנראה, ענין חיוּני אחד – “אחדוּת־העבוֹדה”. תוֹהה אני מה היה מעסיק את הועידה לוּלא היתה “אחדוּת־העבוֹדה”. בּמציאוּת נוֹצרת האילוּזיה, כּי הבּרית מאוּחדת ורק “אחדוּת־העבוֹדה” היא המַפריעה והמפירה. אוּלם אחדוּת זוֹ של מות וקפּאוֹן, של שׂביעת־רצוֹן וחוֹסר מעשׂה, אחדוּת זוֹ אין “אחדוּת־העבוֹדה” רוֹצה בּה. אם “אחדוּת־העבוֹדה”, בּהעירה אתכם לביקוֹרת נגדה, מַרדימה את הקריאה למעשׂים, שהיתה אוּלי מתעוֹררת לוּלא ענין זה שניתן לכם לענוֹת בּוֹ, אז צר לנוּ על השפּעה כּזוֹ שלנוּ עליכם. כּּנראה, שהבּימה לא נשתנתה מהועידה החמישית עד הששית. רק אחדים מן המשַׂחקים נתחלפוּ. אני וּבן־צבי לא נשתנינוּ, אלא שבּמקוֹם חַשין עוֹמד כּעת מלכּין. הידיעה שידע מלכּין למַפרע, כּי הנֵיאוֹפיטים גרוּעים מבּעלי המסוֹרת אינה משנה את עצם העוּבדה. מענינת היתה הסבּרת מַלכּין על החלוּציוּת, הבּוּז שלוֹ לתנוּעת בּני ה“בּעלי־בּתים”, אחרי שהוּא כּבר מרגיש את עצמוֹ כּבא־כּוֹח הפּרוֹליטריוֹן וּמבטיח לנוּ את הישוּעה משוּרוֹת ה“בּוּנד”. זוֹהי הדרך של הרוֹדפים אחרי רחוֹב הפּוֹעלים היהוּדי ואשר הרחוֹב הזה בּוֹרח מהם. יש אשר אניה עוֹמדת להיטָבע בּלב ים וצריך להָקֵל את המשׂא מעליה בּכדי להצילה, ויש יהוּדים מבוּלבּלים הזוֹרקים בּאוֹתה שעה קוֹדם כּל את הטלית וּתפילין שלהם. זה לא יוֹעיל. בּזרקכם את משׂא הציוֹנוֹת לא תכבּשוּ עדיין את הרחוֹב היהוּדי. מוּטב שתתבּוֹננוּ בּנַעשׂה בּארץ־ישׂראל – המקוֹם היחיד שבּוֹ כּבשה המפלגה הסוֹציאַליסטית את רחוֹב הפּוֹעלים. אין אני מַכחיש את החטאים האוֹרגַניזַציוֹניים של “אחדוּת־העבוֹדה”, אוּלם מקוֹר החטא הוּא בּמשׂרד הבּרית עצמוֹ. אַשמתכם הראשוֹנה היתה, כּי קיבּלתם אוֹתנוּ לברית “פּוֹעלי־ציוֹן”, אחרי ש“אחדוּת־העבוֹדה” הוֹדיעה בּגָלוּי בּתכנית־היסוֹד שלה, שהיא שוֹאפת לאַחד את כּל הכוֹחוֹת הציוֹנים־סוֹציאליים. אחרי התכנית הזאת בּאוּ גם מעשׂים. בּאה הוֹדעת “צעירי־ציוֹן” הנכנסים ל“אחדוּת־העבוֹדה”, כּי אינם מפסיקים את קשריהם עם הבּרית שלהם, וחברנוּ שוַיגר² הוּא חבר משׂרד־הבּרית של “צעירי־ציוֹן” עד היוֹם. אחרי כּן בּאה קבּלת מַנדטים על ידי חברי “אחדוּת־העבוֹדה” מ“צעירי־ציוֹן”, וחבר אחר מ“אחדוּת־העבוֹדה” אשר קיבּל מנדט מ“אחדוּת־העבוֹדה” ישב בּפרקציה של “צעירי־ציוֹן”. אך לעוּמת מעשׂי הפרת המשמעת מצד “אחדוּת־העבוֹדה” אַציג את המעשׂים שנעשׂוּ מצד משׂרד־הבּרית שלא כּדין.

המשׂא־וּמתן שניהל משׂרד־הבּרית בּדבר האיחוּד עם “צעירי־ציוֹן” עבר את גבוּל הסַמכוּת שהוּתוָה לוֹ בּמוֹעצה בּבּרלין. בּמוֹעצה זוֹ הטילוּ על משׂרד־הבּרית לא לצוּד נפשוֹת לברית “פּוֹעלי־ציוֹן”, אלא לאַחד את שתי הבּריתוֹת. רוּבּשוֹב אמר אז, כּי הפּוֹעלי־ציוֹנוֹת נמצאת בּשתי אכסַניוֹת וצריך לאַחדן. כּוָנת ההחלטה שנתקבּלה היתה להביא לידי איחוּד גמוּר את שתי הבּריתוֹת. משׂרד־הבּרית לא ניהל את המשׂא־וּמתן בּרוּח זוֹ; ועוֹד רעה מזוֹ, הוּא התיר לעצמוֹ לנַסח פּרוֹגרַמה לבּרית העוֹלמית ועשׂה זאת גם בּלי דעת חברי משׂרד־הבּרית אשר בּארץ־ישׂראל. משׂרד־הבּרית צריך היה לדעת, כּי בּפרוֹגרמה שלוֹ הוּא פּוֹגע בּקדוֹש לאחת ממפלגוֹתיו העיקריוֹת וּמזיק לתנוּעת הבּרית העוֹלמית. אחרי זה בּאה הצעה של הקוֹאוֹרדינַציה עם הריבוּצקאים בּעבוֹדה הארץ־ישׂראלית והצעה זוֹ של איחוּד עם מוֹסד הסוֹחר בּקוּפסאוֹת הקפּא"י לא מסרוּ תחילה לחברים בּארץ־ישׂראל, כּי אם נכנסוּ למשׂא־וּמתן, ועשׂוּ בּזה לא רק את השגיאה, כּי אם גם את השטוּת הגדוֹלה בּיוֹתר. דוֹרשים מאתנוּ שלימוּת התנוּעה, שׂפה אחת וּדברים אחדים. יאמרוּ נא הדוֹרשים זאת, איה התכנית המאַחדת, איה שׂפתנוּ האחת. אני חוֹשב שבּריתנוּ נתפּלגה בּשאלוֹת הקוֹנגרס. בּרית זוֹ, שאחד ממַנהיגיה, קפּלַנסקי, יוֹשב בּמוֹסדוֹת הכּלכּליים של הציוֹנוֹת יחד עם הבּוּרגָנים ועם זה יש בּה מפלגוֹת הרוֹאוֹת בּזה את הנגע וּמקוֹם התוֹרפה שבּתנוּעתנוּ, היש שחר לברית כּזוֹ? וּכשאני שוֹמע את הדרישוֹת לאחדוּת וּלמשמעת – אני חוֹשב: האין יוֹשב איזה איש שלישי מן הצד ולוֹעג לנוּ?

על ההסתדרוּת ומוֹסדוֹתיה    🔗

אני מרגיש את עצמי אך כּממלא מקוֹם של מַרצה. הרצאה זוֹ צריכה היתה להיקָרא על ידי זה, הנוֹשׂא בּעוֹל וּבאחריוּת ההסתדרוּת בּכל כּוֹחוֹתיו וּבכשרוֹן רב, על ידי בּן־גוּריוֹן. אסתפּק בּהרצאתי בּסקירה קצרה על הסכֵימה שבּה התנהלה עד עתה העבוֹדה הכּספּית והישוּבית של ההסתדרוּת. לא אגע בּשאלה הכּללית – מקוֹם הקוֹאוֹפּרציה בּארץ־ישׂראל – זוֹ המציינת בּאוֹפן מיוּחד את עבוֹדתנוּ בּארץ ואשר אין דוֹמה לה בּכל תנוּעת פּוֹעלים אחרת. אדבּר רק על המַכשירים הכּספּיים והישוּביים אשר בּידי ההסתדרוּת. אלה הם בּנק הפּוֹעלים ו“המשבּיר”, אם לא להתעכּב על מוֹסדוֹת קטנים כּקוּפּת־מִלוה וקרן למחוּסרי־עבוֹדה, הממַלאים גם הם תפקידים די חשוּבים להקלת מצבנוּ.

בּנק הפּוֹעלים כּיוֹם הוּא בּן שנה וחצי. יסדנוּ אוֹתוֹ מבּלי להכניס בּוֹ פּרוּטה מצדנוּ. כּיוֹם מכר כּבר הבּנק את הסֶריה הראשוֹנה של המניוֹת –30,000 פוּנט, ו־7,000 פוּנט כּבר שוּלמוּ על חשבּוֹן הסריה השניה. מלבד זה יש בּידי הבּנק 30,000 פוּנט מכּספּי ההסתדרוּת הציוֹנית ו־10,000 פוּנט פּקדוֹנוֹת שוֹנים. הפּעוּלוֹת העיקריוֹת של הבּנק אינן הלואוֹת ליחידים, כּי אם עזרה בּהקמתם וּבהחזקתם של מפעלי העוֹבדים וּמוֹסדוֹתיהם. הנהלת בּנק הפּוֹעלים מתאַספת פּעמַיִם בּשבוּע ויש שבּישיבה אחת של ההנהלה נעשׂית עבוֹדה ישוּבית כּזוֹ, אשר לשמה היוּ מתכּנסוֹת פּעם מכּל תפוּצוֹת ישׂראל ישיבוֹת גדוֹלוֹת של הועד הפּוֹעל הציוֹני הגדוֹל. בּנק הפּוֹעלים עשׂה מחזוֹר של 750,000 פוּנט. חשיבוּת הלוָאוֹת הבּנק היתה לאין ערוֹך גדוֹלה יוֹתר עתה מאשר בּשנים כּתיקוּנן. אם לא התחוֹלל השנה מַשבּר אשר הרס את כּל עבוֹדתנוּ – הרי חייבים אנוּ בּעד זה תוֹדה למוֹסד צעיר זה. גם בּעבוֹדה הציוֹנית בּכלל היה בּחדשי השנה הראשוֹנים מצב קשה לבלתי נשׂוֹא. אילוּ צריכים היינוּ לחכּוֹת בּזריעה וּבעוֹד כּמה עבוֹדוֹת התלוּיוֹת בּעוֹנה עד שיבוֹאוּ כּספּים מן החוּץ, מי יוֹדע היכן היינוּ כּיוֹם. בּנק הפּוֹעלים הוּא שהעבירנוּ את המַשבּר. איני מוֹסר את היקף העבוֹדה. אני מציין אך את אָפיה, אין זה רק מוֹסד התוֹמך וּמחזיק בּקיים, כּי אם גם היוֹצר וּמזין כּל מפעל חדש. למרוֹת זה שהבּנק יכוֹל להלווֹת כּספּים אך בּהתאם לאמצעים שכּניסתם למוֹסדוֹת הפּוֹעלים בּטוּחה, בּרור להנהלה כּי כּספּי הבּנק לא יספּיקוּ כּדי האוֹפֶּרַציוֹת הבּטוּחוֹת העוֹמדוֹת לפניו. בּאי־כּוֹח ההסתדרוּת הציוֹנית בּהנהלת הבּנק, אשר לא נוֹסד על טהרת הפּרוֹליטריוּת, בִּלְווֹתנוּ בּשביל יסוּדוֹ כּסף מההסתדרוּת הציוֹנית, הסתגלוּ לרוּח המוֹסד, והוּא התפּתח בּדרך עצמית בּלי כּל לחץ מבּחוּץ. עתה מתחיל להתפּתח בּוֹ קרדיט לא רק על יסוֹד התקציבים מן החוּץ, אלא גם על יסוֹד ההכנסוֹת הפּנימיוֹת הבּטוּחוֹת של משקי הפּוֹעלים.

“המשבּיר” הרי הוּא לכאוֹרה אגוּדה צרכּנית פּשוּטה, אך אצלנוּ מילא קוֹנסוּמפֶריין פּשוּט זה תפקיד מיוּחד בּמינוֹ. “המשבּיר” אינוֹ שוֹמר על הפּרינציפּ של אגוּדה צרכּנית, שלא למכּוֹר בּהַקָפה. הוּא שימש דוקא כּמוֹסד לאַשראי. אי אפשר היה להוֹציא לפּוֹעל את העבוֹדוֹת הקבּלניוֹת לוּלא המציא “המשבּיר” בּהקפה צרכי אוֹכל, חמרי בּנין וּכלי־עבוֹדה. בּהתחַשבוֹ עם עָקַת הצרכים שבּארץ מילא “המשבּיר” תפקיד של מוֹסד ישוּבי ממַדרגה ראשוֹנה. המחזוֹר שלוֹ השנה היה 110,000 פוּנט. אם להביא בּחשבּוֹן את ירידת מחירי הסחוֹרוֹת בּארץ־ישׂראל, הרי זה כּמעט הכפּלת הכּמוּת מאֶשתקד. כּמוּבן, יש בּ“המשבּיר” חסרוֹנוֹת. הוּא אינוֹ עוֹשׂה את כּל העבוֹדה, אינוֹ מפַתח בּמידה מַספּקת את הקוֹאוֹפּרציה היצרנית, והרבּה כּספּים יוֹצאים על ידי כּך לחוּץ. נבנים בּארץ כּבישים וּבתים וּשׂכר העבוֹדה יוֹצא בּרוּבּוֹ החוּצה, אבל “המשבּיר” החל לאַרגן גם את מכירת התוֹצרת של הקבוּצוֹת והקוֹאוֹפּרטיבים.

משק־החָלב המתפּתח בּארץ, אשר יכוֹל כּוּלוּ להיזָקף לזכוּת התישבוּת העוֹבדים, התבסס רק הוֹדוֹת ל“המשבּיר”. אילוּ צריך היה כּל משק לבזבּז את כּוֹחוֹתיו למכירת החלב ולקשירת הקשרים בּעיר, לא היוּ יכוֹלים לעמוֹד בּפני ההתחרוּת של הגרמנים והערבים. בּנימינה, מוֹשבה של יק“א, אסרה בּגבוּלוֹתיה מסחר פּרטי וּמסרה מוֹנוֹפּוֹלין ל”המשבּיר", בּכדי שזה יקבּל עליו את מִמכּר החלב שלה. “המשבּיר” מוֹכר עתה 30,000 ליטר חלב בּחוֹדש. בּזמן האחרוֹן התחזקה הנטיה להרחיב את פּעוּלת “המשבּיר”. הקבוּצוֹת דוֹרשוֹת את עזרתוֹ בּפיתוּח משקי ירקוֹת ועוֹפוֹת, כּמוֹ שנעזרוּ על ידוֹ בּביסוּס המחלבות. יש רצוֹן לסדר על ידי “המשבּיר” את הזמנוֹת כּל המכוֹנוֹת והחמרים. “המשבּיר” מתחיל לאַרגן מטבּחים וּמַאפיוֹת וּלהשתמש בּהם בּתנוּבת הקוֹאוֹפּרטיבים. עלה בּידוֹ לאַרגן השנה שני מטבּחים מוֹפתיים, שהמאכלים בּהם הם מתוֹצרת המקוֹם והנם טוֹבים הרבּה מאלה שבּמסעדוֹת הרגילוֹת.

ל“המשבּיר” ישנו מרכּז בּיפוֹ וּסניפים בּכל הערים והמוֹשבוֹת הגדוֹלוֹת. הוּא בּנה בּית יצוּק מבּרזל־בּטוֹן – אחד הבּנינים הכי־גדוֹלים בּארץ מסוּג זה. וּבאוֹתה שעה ההוֹן היסוֹדי של “המשכיר” קטן הוּא מאד. הוֹן המניוֹת מגיע בּסך־הכּל ל־3500 לי“מ, הרוַח כּ־4000 לי”מ. בּהוֹן כּזה קשה מאד לנהל מסחר של 110,000 לי"מ לשנה, לבנות בּית וּלהמציא אַשראי. עד היוֹם לא נעשׂה דבר בּחוּץ־לארץ להפצת מניוֹת “המשבּיר”, וזהוּ הצוֹרך הכי־עיקרי שלוֹ עתה. “המשבּיר” בּא אמנם בּקשרים לשם השׂגת אַשראי עם הקוֹאוֹפּרטיבים בּמַנשֶסטר³, – הקשרים אמנם נקשרוּ, אוּלם לידי אַשראי עוֹד לא בּא הדבר.

עם כּל הערך הרב הזה שיש לבּנק וּל“המשבּיר” אל נתבּרך עוֹד, כּי ישנם כּבר בּידינוּ המוֹסדוֹת הבּוֹנים את ארץ־ישׂראל. אלה הנם אך מוֹסדוֹת־עֵזר, הם אינם יכוֹלים להקים לבדם את התישבוּת העוֹבדים. הם מסייעים אך בּידי אוֹתה התישבוּת העוֹבדים המתנהלת על ידי המרכּז החקלאי והמשׂרד לעבוֹדוֹת ציבּוּריוֹת.

שני מוֹסדוֹת אלה אין להם הוֹן משלהם. הם אך מַעבירים דרכּם את הכּספּים של ההסתדרוּת הציוֹנית. בּאמצעוּתם מַטה תנוּעת העבוֹדה "את ההתישבוּת הלאוּמית לדרכּה וּמכוונת אוֹתה לפי רוּחה. גם להגבּרת כּוֹח האיניציאַטיבה וגם להרחבת האפשרוּיוֹת הכּלכּליוֹת של מוֹסדוֹת אלה הוּכרחנוּ להקימם כּגוּפים העוֹבדים בּרשוּת עצמם. בּמוּבן זה נתקבּלוּ בּועידה האחרוֹנה של ההסתדרוּת החלטוֹת חשוּבוֹת. ההסתדרוּת החקלאית וההסתדרוּת לעבוֹדוֹת ציבּוּריוֹת וּבנין מתכּוֹננוֹת כּשתי חברוֹת. ניתנת להן האפשרוּת לצבּוֹר הוֹן־פּוֹעלים, לגַבּש את מרץ העוֹבדים בּדבר של קְיָמא, המעשיר את הדוֹרוֹת הבּאים. ההוֹן יצטרף משלוֹשה יסוֹדוֹת: מניוֹת חברים, מניוֹת־בּכוֹרה וּמניוֹת־יסוד. האחרוֹנוֹת, אשר בּרשוּת בּעליהן מחצית ממספּר הדעוֹת – נמסרוֹת לועד הפּוֹעל של ההסתדרוּת. בּזה מתבּטאת הנטיה לאיחוּד כּל הפּעוּלה הישוּבית שלנוּ וּלְהַתְאָמָתָה. אין כּאן שאיפה להנהלה מרכּזית אחת כּי אם לאיחוּד כּל פּעוּלוֹתינוּ וכיוונּן לעניני ציבּוּר העוֹבדים כּוּלוֹ. אמנם, משקינוּ וקבוּצוֹתינו לא היוּ מעוֹלם בּנין יחידים ושימשוּ תמיד את צרכי הציבּוּר. בּזמן השביתה בּסֶג׳רה ניתנה עבוֹדה לשוֹבתים בּקבוּצוֹת למרוֹת האינטרסים הצרים של הקבוּצה והמשק, הקבוּצוֹת השתתפוּ בּסידוּר העבוֹדה הרָזֶרבית למחוּסרי־העבוֹדה בּזמן המלחמה. כּל עבוֹדתנוּ הציבּוּרית לא יכלה להיעשׂוֹת בּלי עזרת הקבוּצוֹת. הרעיוֹן שהקבוּצוֹת הנן בּרשוּת ציבּוּר הפּוֹעלים כּולוּ היה תמיד נחלת הכּלל והתבּטא לפעמים גם בּמעשים. עתה, עם התרחבוּת העבוֹדה ועם הִתְרַבּוּת מספּר העוֹבדים בּא הצוֹרך לקבּוֹע רעיוֹן זה למעשׂה ולתת לוֹ מסגרת משפּטית, זוֹהי “חברת העוֹבדים”. היא הִנָה הפּנים המשפּטיים של ההסתדרוּת, היא תהיה בּעלת כּל המשקים והמוֹסדוֹת של התישבוּת העוֹבדים והכּלי המשפּטי לעבוֹדתנוּ הכּספּית והישוּבית. היא תכלוֹל בּתוֹכה את כּל עבוֹדוֹת ההסתדרוּת, חוּץ מעבוֹדוֹת האיגוּד המקצוֹעי, שבּוֹ איננוּ זקוּקים לסמך משפּטי. התכנית עוֹד לא הוּתְוְתָה בּמלוֹאה. יש עוֹד ענפי עבוֹדה שההסתדרוּת עדיין לא נגעה בּהם. גם העבוֹדה התעשׂייתית וההתישבוּת העירוֹנית עתידוֹת להיכּנס בּגבוּל המסגרת של “חברת העוֹבדים”.

כּשהחליטה ההסתדרוּת על המפעלים האלה סמכה, כּמוּבן, על כּוֹחוֹת כּל אלה הרוֹצים לסייע לבנין חברת עבוֹדה בּארץ ולשם זה החליטה ההסתדרוּת לגַייס את הכּוֹחוֹת בּכּנסיה לארץ־ישׂראל העוֹבדת. זוֹהי לא בּמה פּוֹליטית לאיחוּדי מפלגוֹת, אף לא לצירוּפי כּוֹחוֹת לקוֹנגרס הציוֹני. זוֹהי התכּנסוּת לשם אִרגוּן כּוֹחוֹת העזרה לעבוֹדתנוּ המעשׂית. ולא עלה גם על דעתנוּ החשש, כּי מוֹסד כּבּרית העוֹלמית שלנוּ, העוֹמד כּל הזמן בּקשרי חברים עם ההסתדרוּת, יטיל ספיקוֹת וּפקפּוּקים בּדבר. ההחלטה של משרד הבּרית בּשאלה זוֹ הפתיעה אוֹתנוּ קשה. למוֹסד העוֹמד בּקשרים תמידיים עם ארץ־ישׂראל ועם מפלגתוֹ שבּארץ צריכה היתה להיוֹת תכלית הכּנסיה בּרוּרה וחוֹבתוֹ היתה לסייע בּזה.

כּנגד זה מדבּרים כּאן על קוֹאוֹרדינַציה עם א. ק. כשיש גוּפים שוֹנים העוֹסקים בּאוֹתה העבוֹדה מן הצוֹרך הוּא להיוָעד וּלסַדר את העבוֹדה אך בּאוֹפן משוּתף. אבל כּיצד אפשר לעשׂוֹת קוֹאוֹרדינַציה בּין שני כּוֹחוֹת סוֹתרים וצוֹררים, בּין גוּף חי וּמת? שני מתים יכוֹלים לצאת בּמחוֹל, אך על מחוֹל של מת וחי יחד עוֹד לא שמענוּ. עתה נעשׂתה פּוֹפּוּלַרית הסיסמה של פּלשׂתינאוּת אַקטיבית. הייתי בּאמריקה וראיתי את עבוֹדת “פּוֹעלי־ציוֹן” השׂמאליים. בּעבוֹדת הבּנק לא השתתפוּ. ניסוּ רק להפריע, אָסרוּ על חבריהם להשתתף בּועדוֹת. ועתה החלוּ פּתאוֹם מכריזים על חשיבוּת הבּנק. המפלגה הרוּסית יש לה אמנם שם טוֹב. בּעצם קיוּמה וּבנשׂאה בּמרץ וּבלי התכּחשוּת את שמה ואת דגל ארץ־ישׂראל – הרי היא עוֹשׂה דבר גדוֹל וּראוּיה מהצד הפּוֹליטי להכּרה, כּשם שנכּיר בּנדוֹן זה ערכּם של “פּוֹעלי־ציוֹן” השׂמאליים בּפּוֹלין. אך אם נבּיט עליהם מבּחינת המעשׂה בּעד הארץ הרי נראה אחרת. מרוּסיה ישנה עתה עליה לארץ, עליה בּלי אמצעים וּמחֵשק מסירוּת־נפש. בּאה קבוּצה – גדוּד על שם יוֹסף חיים בּרֶנר, בּחוּרים שנתחַסנוּ בּעבוֹדה קשה ושהשׂתכּרוּ להוֹצאוֹת הדרך על ידי נסירת עצים בּיער. “פּוֹעלי־ציוֹן” בּעליה זוֹ מרוּסיה לא ראיתי. מקוֹאוֹרדינַציה כּזוֹ עם מַעלילי עלילוֹת וּמוֹציאי דיבּוֹת בּחלקם הגרוּע, עם חַסרי פּעוּלה בּחלקם הטוֹב, לא ניבָּנה. הקוֹאוֹרדינַציה היחידה היכוֹלה לשׂאת פּרי היא אוֹתה הכּנסיה לארץ־ישׂראל העוֹבדת המוּצעת על ידי ההסתדרוּת.

ואשר לקפא"י.

בּמוֹעצה של השנה שעברה ניבּאתי על מצב הקפּא“י, ואין אני שׂמח שדברי נתקיימוּ. בּקפּא”י היוּ גלוּמים שני רעיוֹנוֹת: א) רעיוֹן עבוֹדה ישוּבית עצמית; ב) העמדת עבוֹדה ישוּבית עצמית זוֹ בּרשוּת הפּוֹעלים היהוּדים המתרכּזים בּדבר בּנין ארץ־ישׂראל עוֹבדת. הרעיוֹן הראשוֹן נתגשם עתה בּמוֹסדוֹת רבּים של ההסתדרוּת. השני מחכּה עדיין להתגשמוּתוֹ, עתה עלינוּ להתחשב בּעוּבדה, שעברוּ הזמנים, אשר הקפּא“י ריכּזה את עבוֹדת הפּוֹעלים בּתוֹכה. בּזמן שאפשר בּארץ־ישׂראל בּיוֹם אחד לאסוֹף 2000 פוּנט לקוּפּת חוֹסר העבוֹדה, איזה ערך יש לכּספּים שאנוּ אוֹספים בּמשך שנה לקפּא”י. עלינוּ להבין, כּי ההסתדרוּת ותפקידיה גדֵלים מיוֹם ליוֹם ועלינוּ לבחוֹר בּאחת משתים: אוֹ לרתוֹם את הקפּא“י בּעבוֹדת ההסתדרוּת אוֹ להשאירה בּמצבה הנוֹכחי. הקפּא”י בּתוֹר קוּפּת העזרה לכל מפעלינוּ שעוֹד אינם יכוֹלים להיעָזר על בּסיס מסחרי, בּתוֹר קרן האיניציאַטיבה, בּתוֹרמאַספת מכשירים וּכלי־עבוֹדה, תמצא את מקוֹמה בּהסתדרוּת ויש לפניה פּרספּקטיבה של גידוּל והתרחבוּת. אך אם הקשר בּין הבּרית והקפּא“י הוּא כּזה שאינוֹ יכוֹל לשתף בּוֹ אחרים, הרי צריכה הקפּא”י להישאר כּאשר היא, ואין מקוֹם להצעוֹת מפשרוֹת על שוּתפוּת בּין הבּרית וההסתדרוּת.

“קוּפּת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל” (קפּא"י) ⁴    🔗

ישנם חברים השמחים בּחלקם ועוֹד יוֹתר שמחים הם על שאחרים עשׂוּ פּחוֹת מהם, אבל זה לא יוּכל לשמש נחמה לפּוֹעלי ארץ־ישׂראל. אם ה“התאַחדוּת” לא עשׂתה עבוֹדה עצמית הרי היא עשׂתה בּשביל קרן־היסוֹד ואין היא מפלגה המחוּיבת לפי האידיאוֹלוֹגיה שלה לעשׂוֹת דוקא עבוֹדה עצמית. את ענין הקפּא"י מוֹדד החבר רַיס מנקוּדת־מבּט של כַּשרוּת פּוֹליטית. לזה רוֹצה אני לאמוֹר לחבר ריס, כּי הוּא יוֹשב כּבר בּכל אוֹפן בּחברה רעה. אנוּ משתתפים בּקרן־היסוֹד, הוֹלכים לקוֹנגרס, מטפּחים את תנוּעת “החלוּץ”. הפּסוּל של הקוֹאוֹרדינַציה בּחברה זוֹ אין לוֹ טעם. מזה עוֹד אין ראָיה שצריך להתאַחד, אבל על השאלה צריך לדוּן מנקוּדת־מבּט התכלית המעשׂית ולא מזוֹ של הכּשרוּת הפּוֹליטית.

את עבוֹדת קרן־היסוֹד עשׂוּ רק ציוֹנים וּבכל זאת הם מצאוּ לנחוּץ להרחיב את גבוּלוֹתיה של הקרן הזאת, מפּני שהיהוּדים נוֹתנים לקרן מוּרחבה זוֹ יוֹתר מאשר היוּ נוֹתנים למוֹסד ציוֹני מפלגתי.

החברים בּאמריקה, העוֹשׂים העיקריים לטוֹבת הקפּא“י, מצאוּ לנחוּץ להוֹדיע כּבר (לעת עתה בּלי יסוֹד רשמי), כּי הקפּא”י עוֹמדת תחת השגחת כּל הפּוֹעלים בּארץ־ישׂראל. וכך בּכל עבוֹדה ש“פּוֹעלי־ציוֹן” בּאמריקה עוֹשׂים. למרוֹת שהמעמסה נוֹפלת בּעיקר עליהם, הרי לשם הצלחת העבוֹדה הם משתדלים לשתף אחרים וּלהרחיב את גבוּלוֹת העבוֹדה. כּך היה גם בּעבוֹדת הבּנק.

את הקפּא“י הייתי רוֹצה לראוֹת כּחלק ממערכת המוֹסדוֹת העוֹמדים להיוָצר סביב ל”חברת העוֹבדים“. כּל קנוּניה בּין הבּרית של “פּוֹעלי־ציוֹן” וההסתדרוּת לא תעמיד את הקפּא”י בּמקוֹם הראוּי לה בּעבוֹדה, מכּיון שמחר תוֹפַענה בּריתוֹת אחרוֹת עם קפּא“יים שלהם, אשר ההסתדרוּת תצטרך לבוֹא גם אִתם בּהסכּם. אם אפשר לעשׂוֹת כּך שכּל הקיבּוּץ הגדוֹל שבּהסתדרוּת יתחיל לחשוֹב את הקפּא”י לשלוֹ וכי כּל הכּוֹחוֹת המרוּכּזים סביב ההסתדרוּת והמתקרבים אליה שנה שנה יעבדוּ בּשבילה, אז תהיה הקפּא“י למוֹסד גדוֹל ואז יהיה זה לגמוּל בּעד כּל השנים הקשוֹת של הקפּא”י וּבעד היסוּרים שסבלוּ החברים שעמדוּ בּראשה, אבל אם בּאים הֵנה וּמתבּרכים בּשׂביעת־רצוֹן על העבוֹדה שנעשׂתה, אחרי שלא היה בּידי הקפּא“י להיעָנוֹת לצרכים הכי־דרוּשים ואחרי ששלוֹש השנים המלאוֹת סבל ועבוֹדה כּבּירה לא הביאוּ את “פּוֹעלי־ציוֹן” לידי פּעוּלה פּוֹריה וּמַתאימה למצב, אז אין אני יכוֹל לרחוֹש רגשוֹת חמים לאנשים אלה. אוּלם אם יש כּאן חוֹשבים שבּרית “פּוֹעלי־ציוֹן” אינה יכוֹלה להתקיים בּלי מוֹסד כּספּי שלה – איני מבין למה בּאים בּהצעת שוּתפוּת עם ההסתדרוּת. אם אפילוּ אניח כּי חוּץ מן החברוֹת שמיַסדת ההסתדרוּת תגש עתה גם ליצירת קרן קוֹאוֹפּרטיבית, עוֹד ישָאר מקוֹם לקפּא”י, בּתוֹר נוֹשׂא עבוֹדה פּוֹליטית, תרבּוּתית וספרוּתית. ואני מתאר לעצמי, כּי לשם החזקת מפלגה סוֹציאליסטית בּארץ תוּכלנה מפלגוֹתינוּ בּחוּץ־לארץ לעשׂוֹת התאמצוּת כּשם שעוֹשׂה זאת “אחדוּת־העבוֹדה” בּארץ. את הפּשרה של רוּבּשוֹב⁵ אפשר לקבּל, אוּלם היא חסרת יסוֹד הגיוֹני. ממַה נפשך, אם כּשרים הם המשתתפים בּכּנסיה העוֹבדת הרי נעשׂה אִתם את השוּתפוּת על ידי הכּנסיה עצמה ותהיה זוֹ עם ההסתדרוּת בּעלת הקפא“י, ואם אינם כּשרים הרי לא תכשירם גם הכּנסיה העוֹבדת, אשר אִתה ניכּנס בּשוּתפוּת לפי הצעת רוּבּשוֹב. על כּל פּנים ענין הקפּא”י בּכּנסיה העוֹבדת תלוּי אך ורק בּהחלטתנוּ. הכּנסיה נקראה בּשביל ליצוֹר את המכוֹן אשר יִבנה את “חברת העוֹבדים”. תכנית כּיצד לעשׂוֹת את זה לא הבאנוּ אתנוּ. אנוּ קוֹראים בּכּנסיה למוֹעצה, אשר תחפּשׂ יחד אתנוּ את הדרכים. מצב העבוֹדה קשה, אנוּ סוֹבלים מבּדידוּת וחוֹסר עזרה ואת כּל הרוֹצים לבוֹא לעזרתנוּ הִזְמַנוּ. לא נכוֹן הוּא שרצינוּ לעשׂוֹת קוֹאוֹרדינַציה אך לצד ימין. אנוּ רוֹצים למשוֹך את כּל הכּוֹחוֹת הרוֹצים להשתתף בּעבוֹדה. הִזְמַנוּ את המפלגוֹת השׂמאליוֹת של רוּסיה וּפּוֹלין. את הא.ק.⁶ לא הזמַנוּ כּמוֹ שלא הזמַנוּ את ה“דרוֹר”⁷, ואין זאת אוֹמרת שלא נַזמין אוֹתם לאחר שניוָעץ.

ברור הוּא לכל הדעוֹת, כּי עבוֹדתנוּ בּארץ תיעשׂה על ידי ההסתדרוּת, כּי לעבוֹדה זוֹ יש אַהדה בּחוּגים שוֹנים וכי אין עדיין אוֹתוֹ המכשיר שינַצל אַהדה זוֹ. הקוֹאוֹרדינַציה צריכה ליצוֹר את המכשיר הזה. ואם תנוּעת “פּוֹעלי־ציוֹן” רוֹצה לחיוֹת לא רק על זכוּת אבוֹת, כּי אם להתקדם ולכבּוֹש כּוֹחוֹת חדשים, הרי היא צריכה להוֹשיט בּשׂמחה את ידה לאיחוּד אשר יביא את הרחבת הפּעוּלה – זהוּ הבּסיס היחידי להתרחבוּת התנוּעה.

לשאלת השׂפוֹת    🔗

בויכּוּח אמיתי על שאלת השׂפוֹת היה צריך להוֹציא את האנשים אשר בּחייהם הפרטיים אינם משתמשים בּאף אחת משתי השׂפוֹת ואת אלה שאינם יוֹדעים ואינם חיים בּאף אחת משתי השׂפוֹת.

ואשר לעצם הענין, הויכּוּח פּה, בּועידת הבּרית אינוֹ יכוֹל להיוֹת לויכּוּח תרבּוּתי טהוֹר. אנוּ מוּכרחים לבחוֹן את השאלה גם מהבּחינה הלאוּמית הפּוֹליטית. תנוּעת “פּוֹעלי־ציוֹן”, למרוֹת שהביאה אִתה מוֹמנטים חדשים, הרי שאפה להסתגל למוּשׂגי רחוֹב הפּוֹעלים היהוּדי. גם רעיוֹן האוֹטוֹנוֹמיה הלאוּמית נפסל בּחוּגים רבּים של “פּוֹעלי־ציוֹן” מפּאַת הסתגלוּת זוֹ והיא המַקשה את יחסה של תנוּעת “פּוֹעלי־ציוֹן” לארץ־ישׂראל.

האַתמוֹספירה הפּוֹליטית בּרחוֹב הפּוֹעלים היהוּדי היתה אוֹיבת לכל ענין יהוּדי לאוּמי, והיה זמן שגם הגנה עצמית יהוּדית נחשבה לדבר פּסוּל. היש פּלא אם בּתנאים כּאלה שׂוֹררת איבה גלוּיה לעברית? בּמקוֹם שהערכת קניני העם נקבעת בּהתחשבוּת עם דעוֹת המעמד העוֹבד של הגוֹיים דוקא, שם אין מקוֹם לעברית בּתנוּעת הפּוֹעלים. פּשטוּת וּשלימוּת כּזוֹ אסוּרוֹת ל“פּוֹעלי־ציוֹן”. ל“פּוֹעלי־ציוֹן” היה האוֹמץ לשנוֹת ערכין רבּים מקוּבּלים בּרחוֹב הפּוֹעלים היהוּדי. ואף מהבּחינה העִיוּנית, מתוֹך הבנת ההיסטוֹריה העברית אינה אפשרית אצל “פּוֹעלי־ציוֹן” אוֹתה שלילת העברית השוֹלטת אצל מפלגוֹת היהוּדים המוּשבּעוֹת. את העמדה בּשאלת השׂפה אי אפשר לקשוּר עם “מלחמת המעמדוֹת” כּאשר ניסה לוֹקר לעשׂוֹת, אי אפשר להכניס את הכּל למסגרת של אידיאוֹלוֹגיה ידוּעה. עצם הדבר, כּי בּשאלה זוֹ סוֹערוֹת הרוּחוֹת יוֹתר מבּכל שאלה אחרת וכי לפּחוֹת אצלי היא מעוֹררת התרגשוּת פּנימית עצוּמה, מוֹכיח כּי יש לשאלה שרשים עמוּקים יוֹתר מאלה הנתוּנים למשפּט ההגיוֹן.

גם מהבּחינה הגיאוֹגרפית מוּכרחה עמדתנוּ להיוֹת אחרת מאשר זוֹ של המפלגוֹת הותיקוֹת בּרוּסיה, פּוֹלין וליטא, אשר לא הכּירוּ בּהמוֹנים יהוּדים חוּץ מאלה שחָסוּ בּצלוֹ של בּית רוֹמַנוֹב. אנוּ הבּאים בּמגע עם ארצוֹת הבַּלקן והמזרח איננוּ יכוֹלים להתיחס בּפּשטוּת כּזוֹ לשאלת השׂפוֹת. בּעינינוּ בּאוֹת בּחשבּוֹן גם ארצוֹת אחרוֹת. אם זינגר דיבּר על זה, כּי אדם שיבוֹא בּעתיד מארץ־ישׂראל יהיה תלוּש מן האוּמה מפּני שלא יבין את שׂפתה, הנה אני רוֹאה לפנַי ארצוֹת רבּוֹת שבּהן גדֵל דוֹר, ודוֹר של פּוֹעלים, אשר השׂפה היהוּדית זרה להם לגמרי. ואדם מארץ־ישׂראל – גם המדַבּר יהוּדית— אינוֹ מוֹצא מסילוֹת אליהם. אם נקשוּר את חדירתנוּ לתנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית הרחבה אפילוּ בּאמריקה אך עם החוּגים הקשוּרים בּיהוּדית יֵצַר ויצוּמצם ההיקף מאד מאד.

בּבוֹאנוּ לקבּוֹע את עמדתנוּ בּשאלת השׂפוֹת – צריך כּל אחד מאתנוּ לנַסח לעצמוֹ את הפּרוֹגנוֹזה שלוֹ לעתיד העם. אני חוֹשב כּי אין פּרוֹגנוֹזה מאוּחדת וּברוּרה בּתנוּעת “פּוֹעלי־ציוֹן”. לקשוֹר את עתידוֹת העם העברי בּיהוּדית – זהוּ ענין לליגה תרבּוּתית ז’יטלוֹבסקאית ולא לתנוּעה מַקיפה כּשלָנוּ.

לכן אין תנוּעת “פּוֹעלי־ציוֹן” יכוֹלה לקבּוֹע עמדה מאוּחדת וּברוּרה בּשאלת השׂפוֹת.

אשר לארץ־ישׂראל, עוֹמדת השאלה כּך:

אין זוֹ עוּבדה בּלבד כּי ארץ־ישׂראל היא עברית (וכל החוֹברוֹת והכּרוּזים שאתם מקבּלים אינם משנים את המצב כּחוּט השַׂערה), ואין זוֹ שאלת סטַטיסטיקה בּלבד, כּי 96% מיהוּדי ארץ־ישׂראל רשמוּ את העברית כּשׂפתם – כּל כּיבּוּשי התרבּוּת, כּל גילוּיי החיים הציבּוּריים, המדיניים והאמנוּתיים הנם בּעברית. המלחמה על השׂפה נכנסה לחֶלבּם ודמם של אנשי ישׂראל, נעשׂתה לקנין קדוֹש, אשר אליו מתיחסים כּמוֹ שאין המוֹן יהוּדי מתיחס בּשוּם מקוֹם לשפה. אין אצלנוּ מקוֹם לחילוּקי־דעוֹת בּנוֹגע לשׂפה. תנוּעה חברתית ריאַלית כּתנוּעתנוּ אי אפשר לה שלא תהיה קבוּעה השׂפה שבּה היא מנהלת את מלחמתה ועבוֹדתה. אילוּ היינוּ מחוּלקים בּענין השׂפוֹת בּארץ־ישׂראל, לא היתה יכוֹלה להתקיים ההסתדרוּת המַקיפה את כּל הפּוֹעלים, לרַבּוֹת גם השׂמאליים. אילוּ היתה אפשרית למעשׂה השאלה מה טוֹב בּעינינוּ, אם ישוּב יהוּדי גדוֹל דוֹבר יהוּדית אוֹ ישוּב קטן דוֹבר עברית, הייתי בּלי ספק בּוֹחר בּראשוֹן. כּזאת אמר גם בּרנר, אבל אוֹתוֹ בּרנר שאמר זאת ושהיוּ לוֹ שרשים כּה עמוּקים בּהמוֹן היהוּדי הלך ללוֹנדוֹן וּבתוֹך בּדידוּת גמוּרה, בּלי תקוה להיקף, יסד את “המעוֹרר”, אשר היה, לדעתי, הנס לכל תנוּעת הפּוֹעלים הציוֹנית וּלמפעלם התרבּוּתי בּארץ. ואילוּ עבדנוּ בּארץ בּלי קשר עם הגוֹלה, אילוּ חשבנוּ שאנוּ הננוּ אוּמה מיוּחדת, אוֹ לוּ גם זרם מיוּחד בּחיי היהוּדים, לא היה איכפּת לנוּ מה שתחשבוּ עלינוּ; אוּלם לא כּן הוּא הדבר, ולכן חשוּב לנוּ יחסכם בּשאלה זוֹ.

כּל זמן שלא תבינוּ כּי השׂפה העברית היא מציאוּת בּארץ־ישׂראל שאי אפשר להילָחם בּה וּלנַצחה הרי תבוֹאוֹ אלינוּ כּזָרים וּבקרקע ארץ־ישׂראל לא תיקָלטוּ. וּככל אשר תקדימוּ להכּיר בּזה, תִקְדַם לבוֹא ההַעמָקה וההפראה בּעבוֹדתנוּ המשוּתפת.

ואשר לגוֹלה. עצם העוּבדה של ארץ־ישׂראל עברית מוּכרחה להשפּיע על הגוֹלה וּלפלס בּה נתיבוֹת חדשוֹת לעתיד. פּשטוּת הפּרוֹגנוֹזה האידישסטית מוּפרכת. אין אני מכּיר את בּית־הספר בּפּוֹלין וּבליטא. המעט הידוּע לי מוֹכיח כּי האידישיזם שבּהן קשוּר עם אנטי־ציוֹנוֹת, ועוּבדה היא כּי חינוּך אחר הוּא אשר הכשיר אנשים לארץ־ישׂראל. ל“פּוֹעלי־ציוֹן” אינם מַתאימים בּתי־הספר של ה“צֶנטרל שוּל־פֶריין”⁸ כּמוֹ שאינם מתאימים להם גם בּתי־הספר של “תרבּוּת”.⁹

על כּל פּנים, בּרית זוֹ של “פּוֹעלי־ציוֹן” אשר יש בּה חלקים הרוֹאים בּהשלָטת העברית בּחיי היהוּדים את עתיד האוּמה וחלקים אשר הם אידישיסטים בּהחלט, יחד עם חלקים שאינם פּוֹעלים אף בּאחד משני הכּיווּנים, בּרית זוֹ אינה יכוֹלה לקבּל עמדה חיוּבית אחת בּשאלת השׂפוֹת. אין משׂרד־הבּרית יכוֹל להטיל פּוֹליטיקה שׂפָתית אחת על כּל הארצוֹת. מי שיש לוֹ מוֹח בּקדקדוֹ יבין כּי הַעמדת שאלת לימוּד האידיש בּבתי־הספר בּארץ־ישׂראל היא מיוּתרת, כּי לא נבוֹא בּה לידי כּל הסכּמה. משׂרד־הבּרית יכוֹל אך לתמוֹך בּמלחמה הלאוּמית־תרבּוּתית שמפלגוֹתינוּ מנַהלוֹת כּל אחת לפי דרכּה והשקפתה. הבּרית צריכה להכּיר וּלהכריז על העוּבדה כּי שׂפת הפּוֹעל העברי בּארץ־ישׂראל היא עברית וּבגוֹלה פּתוּחה השאלה לכל ארץ להחליט בּה.