שתי ערים / צ'ארלס דיקנס / משה בן־אליעזר

שתי ערים

צ'ארלס דיקנס
תרגום: משה בן־אליעזר (מאנגלית)

mנחלת הכלל [?]

lפרוזה

שפת מקור: אנגלית

פרטי מהדורת מקור: תל אביב: אמנות; תרפ"ט

סֵפֶר רִאשׁוֹן: שָׁב לִתְחִיָּה 🔗

א. הַתְּקוּפָה 🔗

אֵלֶּה הָיוּ הַיָּמִים הַטּוֹבִים מִן הַטּוֹבִים, אֵלֶּה הָיוּ הַיָּמִים הָרָעִים מִן הָרָעִים, זֶה הָיָה דּוֹר חָכָם, זֶה הָיָה דּוֹר סָכָל, זוֹ הָיְתָה תְּקוּפָה שֶׁל אֱמוּנָה, זוֹ הָיְתָה תְּקוּפָה שֶׁל כְּפִירָה, זֶה הָיָה זְמָן שֶׁל אוֹר, זֶה הָיָה זְמָן שֶׁל חֹשֶׁךְ, זֶה הָיָה אֲבִיב הַתִּקְוָה, זֶה הָיָה חֹרֶף הַיֵּאוּשׁ, כָּל טוּב הָיָה לְפָנֵינוּ, מְאוּם לֹא הָיָה לְפָנֵינוּ, כֻּלָּנוּ עָלִינוּ לַמָּרוֹם, כֻּלָּנוּ יָרַדְנוּ שְׁאוֹלָה – קִצּוּר הַדָּבָר, הַתְּקוּפָה הַזֹּאת הָיְתָה דּוֹמָה לִתְקוּפָה זוֹ שֶׁאָנוּ חַיִּים בָּהּ בְּכָךְ, שֶׁכַּמָּה אִישִׁים אוֹהֲבֵי מְלִיצָה הָיוּ מְסַפְּרִים עָלֶיהָ, אִם לְטוֹבָה וְאִם לְרָעָה, בְּדֶרֶךְ הַהַפְלָגָה.

בָּעֵת הַהִיא יָשְׁבוּ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה בְּאַנְגְּלִיָּה מֶלֶךְ רְחֵב־לֶסֶת וּמַלְכָּה רָעַת מַרְאֶה; בָּעֵת הַהִיא יָשְׁבוּ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה בְּצָרְפַת מֶלֶךְ רְחַב־לֶסֶת וּמַלְכָּה יְפַת מַרְאֶה. בִּשְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת גַּם יַחַד הָיָה בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ לַאֲדוֹנֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר לָהֶם כָּל טוּב הַחַיִּים, כִּי כֵן הָיָה וְכֵן יִהְיֶה לְעוֹלָמִים.

הַדָּבָר הָיָה בִּשְׁנַת אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ לְמִנְיָן הַנּוֹצְרִים. בָּעֵת הַהִיא, עֵת נַחַת, גִּלּוּ הָרוּחוֹת עֲתִידוֹת לְאַנְגְּלִיָּה. הַנְּבִיאָה שׁוּתְקוֹט חָגְגָה אֶת יוֹם מְלֹאת לָהּ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְכָרוֹז מֵחֵיל שׁוֹמְרֵי רֹאשָׁהּ יָצָא לְפָנֶיהָ וּבִשֵּׂר, כִּי עוֹד מְעַט וְתִבְלַע הָאֲדָמָה אֶת לוֹנְדוֹן וְאֶת וֶסְטְמִינְסְטֶר. גַּם בְּשׂוֹרוֹת עַל מְאֹרְעוֹת עוֹלַם הַזֶּה הִגִּיעוּ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לְמֶלֶךְ אַנְגְּלִיָּה וְלָעָם מֵאֵת כְּנֵסִיָּה שֶׁל נְתִינִים בְּרִיטִים בַּאֲמֵרִיקָה, אֲשֶׁר עָלוּ בַּחֲשִׁיבוּתָן לִבְנֵי הָאָדָם עַל כָּל הַנְּבוּאוֹת שֶׁהֵבִיאוּ הָרוּחוֹת וּבְנוֹת הָרוּחוֹת.

צָרְפַת לֹא זָכְתָה בִּכְלָל לְגִלּוּי רוּחוֹת כַּאֲחוֹתָהּ אַנְגְּלִיָּה, מְדִינַת הַיָּם, וְהִיא הִתְגַּלְגְּלָה וְיָרְדָה בַּמּוֹרָד אַט אַט, יָצְרָה שְׁטָרֵי כֶּסֶף וּבִזְבְּזָה אוֹתָם. חוּץ מִזֶּה עָסְקָה בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, לְפִי תּוֹרַת כֹּהֲנֶיהָ הַנּוֹצְרִים, כְּגוֹן לְיַסֵּר עֶלֶם וּלְקַצֵּץ יָדָיו, לַעֲקוֹר לְשׁוֹנוֹ בְּמֶלְקָחַיִם וְלִשְׂרֹף אֶת גּוּפוֹ חַי, עַל אֲשֶׁר לֹא כָּרַע עַל בִּרְכָּיו בְּיוֹם גֶּשֶׁם לִכְבוֹד תַּהֲלוּכָה נִתְעָבָה שֶׁל נְזִירִים, אֲשֶׁר עָבְרָה לְנֶגְדּוֹ בְּמֶרְחָק חֲמִשִּׁים אוֹ שִׁשִּׁים אַמָּה. קָרוֹב לְהַאֲמִין, כִּי בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ לְהֶרֶג אֶת הַמְעֻנֶּה הַזֶּה, גָּדְלוּ בְּקַרְקַע הַיְּעָרוֹת בְּצָרְפַת אוֹ בְּנוֹרְוֶגְיָה עֵצִים, אֲשֶׁר הַחוֹטֵב, הַגּוֹרָל, נָתַן עֵינָיו בָּהֶם לְכָרְתָם וּלְנַסְּרָם לִנְסָרִים וְלַעֲשׂוֹת מֵהֶם אֶת הַמְּכוֹנָה הַמְטֻלְטֶלֶת, זְוָעָה לְדוֹרוֹת, עִם הַשַּׂק וְעִם הַגַּרְזֶן. קָרוֹב לְהַאֲמִין, כִּי בְּדִירִים רְעוּעִים שֶׁל עוֹבְדַי הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה בְּקִרְבַת פָּרִיס מָצְאוּ בּוֹ בַּיּוֹם מַחֲסֶה מִגֶּשֶׁם קְרוֹנוֹת גַּסִּים מְלֻכְלְכִים בְּרֶפֶשׁ הַכְּפָר, חֲזִירִים נוֹבְרִים סְבִיבָם וְעוֹפוֹת הַבַּיִת חוֹנִים עֲלֵיהֶם, וְהַקּוֹצֵר, זֶה הַמָּוֶת, יָעַד אוֹתָם לִהְיוֹת עֶגְלוֹת מֵתִים לְחַלְלֵי הַמַּהְפֵּכָה. וְאוּלָם הַחוֹטֵב הַהוּא וְהַקּוֹצֵר הַהוּא, אַף כִּי עוֹשִׂים הֵם מְלַאכְתָּם בְּלִי הֶרֶף, עוֹבְדִים בַּחֲשַׁאי וְאֵין אִישׁ שׁוֹמֵעַ בְּלֶכְתָּם וּבְבוֹאָם בִּפְסִיעוֹת דַּקּוֹת. יֶתֶר עַל כֵּן, לוּ הֵעֵז אִישׁ לְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאָם וְהָיָה בְּעֵינֵי שׁוֹמְעָיו כּוֹפֵר בֵּאלֹהִים וּבוֹגֵד בְּאַרְצוֹ.

בְּאַנְגְּלִיָּה לֹא שָׂרְרוּ בְּמִדָּה מְרֻבָּה הַשֶּׁקֶט וְהַסֵּדֶר, כִּי יוּכַל הַלְאֹם לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם. בְּעִיר הַבִּירָה עַצְמָהּ הָיוּ בְּכָל לַיְלָה מִתְפָּרְצִים לִסְטִים¹ מְזֻיָּנִים לָבֹז בַּבָּתִּים וְלָשֹׁד עוֹבְרֵי דְרָכִים; מִשְׁפָּחוֹת קִבְּלוּ אַזְהָרָה, כִּי בְּצֵאתָן מִחוּץ לָעִיר עֲלֵיהֶן לִמְסֹר אֶת כְּלֵי בֵּיתָן לְמַחְסָנִים מְיֻחָדִים לִשְׁמִירָה מִפְּנֵי הַגַּנָבִים; שׁוֹדֵד לַיְלָה הָיָה בַּיּוֹם לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ סוֹחֵר בְּמֶרְכַּז הָעִיר, וְכַאֲשֶׁר הִכִּיר אוֹתוֹ חָבֵר לְמִסְחָר, כִּי הוּא הוּא רֹאשׁ הַגְּדוּד שֶׁפָּגַע בּוֹ, עָמַד וְיָרָה בּוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ; שִׁבְעָה שׁוֹדְדִים הִתְנַפְּלוּ עַל מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר, שְׁלשָׁה מֵהֶם נָפְלוּ חָלָל בִּידֵי הַנֶּהָג וְאַרְבָּעָה הַנּוֹתָרִים הָרְגוּ אוֹתוֹ, “כִּי אָפְסוּ הַכַּדּוּרִים מִיַּלְקוּטוֹ”, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁדְדוּ בִּמְנוּחָה אֶת הַדֹּאַר; רֹאשׁ הֵעִיר לָנְדּוֹן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ נִפְגַּע עַל יְדֵי שׁוֹדֵד, בְּעָבְרוֹ בִּשְׂדֵה טוּרְנְהֶם, וְהָאִישׁ גָּזַל מֵאֵת הַשַּׂר הַגָּדוֹל אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְעֵינֵי בְּנֵי לִוְיָתוֹ; הָאֲסִירִים בְּבָתֵּי־הַסֹּהַר אֲשֶׁר בְּלָנְדּוֹן עָרְכוּ מִלְחָמָה עִם שׁוֹמְרֵיהֶם, בָּאוּ מָגִנֵּי הַחֹק וְיָרוּ בָּהֶם בְּרוֹבִים וּבְכַדּוּרִים; גַּנָּבִים הִתְחַכְּמוּ לְהָסִיר מֵעַל צַוְּארֵי הַלּוֹרְדִים הָאֲצִילִים אֶת עֲדָיֵי הַיַּהֲלֹמִים, בְּבוֹאָם אֶל הַמִּשְׁתֶּה בַּחֲצַר הַמַּלְכוּת; חַיָּלִים מְזֻיָּנִים בָּאוּ לְסֶן־גִּ’ילְס לְחַפֵּשׂ מַבְרִיחֵי מֶכֶס, הֶהָמוֹן יָרָה בַּחַיָּלִים וְהַחַיָּלִים יָרוּ בֶּהָמוֹן, וְאִישׁ לֹא רָאָה בְּכָל אֵלֶּה דְבָרִים יוֹצְאִים מִגֶּדֶר הָרָגִיל.

וּבְתוֹךְ כָּל אֵלֶּה הָיָה הַתַּלְיָן, הַטָּרוּד תָּמִיד וּמְלַאכְתּוֹ תָּמִיד לַשָּׁוְא, עָמוּס עֲבוֹדָה רַבָּה; הִנֵּה תָּלָה עַל הָעֵץ שׁוּרָה שְׁלֵמָה שֶׁל פּוֹשְׁעִים שׁוֹנִים; בְּיוֹם הַשַּׁבָּת תָּלָה גַנָּב בְּמַחְתֶּרֶת, שֶׁנִּתְפַּס בִּגְנֵבָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; בְּיוֹם אַחֵר עָמַד לִפְנֵי בֵּית־הַסֹּהַר וְכִוָּה בְּבַרְזֶל מְלֻבָּן יְדֵי אֲנָשִׁים לַעֲשָׂרוֹת, וּבְמָקוֹם אַחֵר הֶעֱלָה עַל הַמּוֹקֵד סְפָרִים פְּסוּלִים; הַיּוֹם נָטַל חַיֵּי רוֹצֵחַ אַכְזָרִי וּמָחָר כָּרַת רֹאשׁוֹ שֶׁל גַּנְבָן עָלוּב, שֶׁגָּזַל מִידֵי בָּחוּר כַּפְרִי שְׁתֵּי אֲגוֹרוֹת.

כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה וְאֶלֶף בְּדוֹמֶה לָהֶם קָרוּ בִּשְׁנַת אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ. וּבְתוֹךְ כָּל אֵלֶּה, בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁהַחוֹטֵב וְהַקּוֹצֵר עָשׂוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּמִּסְתָּרִים, הִשְׂתָּרְרוּ שְׁנֵי אֵלֶּה רַחֲבֵי הַלֶּסֶת וּשְׁתֵּי אֵלֶּה, רָעַת הַמַּרְאֶה וִיפַת הַמַּרְאֶה, חָיוּ חַיֵּי פְּאֵר וְנָהֲגוּ נְשִׂיאוּתָם בְּיָד רָמָה.

הִנֵּה כִּי כֵן הוֹלִיכָה שְׁנַת אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ אֶת נוֹשְׂאֵי הַנֵּזֶר וְרִבּוֹא רִבְבוֹת בְּרִיּוֹת קְטַנּוֹת – וּבְתוֹכָן גִּבּוֹרֵי סִפּוּרִי – לִקְרַאת גּוֹרָלָם הַמְּיֻעָד לָהֶם. –

ב. מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר 🔗

בְּאֶחָד מִלֵּילֵי שַׁבָּת בְּסוֹף כִּסְלֵו עָבַר הָרִאשׁוֹן מִגִּבּוֹרֵי סִפּוּרֵנוּ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לְדוֹבֶר. הַדֶּרֶךְ הִשְׂתָּרְעָה לְפָנָיו, מֵעֵבֶר לְמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר הַהוֹלֶכֶת לְדוֹבֶר, בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה שׁוּטֶר. הוּא עָלָה אֶל הַגִּבְעָה בְּתוֹךְ הַבֹּץ לְיַד מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ גַּם יֶתֶר הַנּוֹסְעִים, לֹא מֵאֲשֶׁר חָשְׁקָה נַפְשָׁם בְּטִיּוּל בְּרֶגֶל בַּמָּקוֹם הַזֶּה וּבַשָּׁעָה הַזֹּאת, כִּי אִם מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲלֵה הַגִּבְעָה, כְּלֵי הָרִתְמָה, הַבֹּץ, הַדֹּאַר, כֻּלָּם הִכְבִּידוּ מְאֹד אֶת הַדֶּרֶךְ, עַד כִּי הַסּוּסִים עָמְדוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים מִלֶּכֶת, וּפַעַם אַחַת נִמְלְכוּ לְהַחֲזִיר אֶת מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר לִבְלֶקְהִית. אַךְ הַמּוֹשְׁכוֹת וְהַשּׁוֹט וְהָעֶגְלוֹן וְהַנֶּהָג יַחְדָו קָרְאוּ בְּאָזְנֵי הַסּוּסִים הַמּוֹרְדִים אֶת דִּבְרֵי הַחֹק הָאוֹסֵר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה כָּזֶה, אַף כִּי הוּא מֵעִיד, כִּי כַּמָּה בְּהֵמוֹת חֻנְּנוּ בְּשֵׂכֶל טוֹב. הַסּוּסִים הָרְתוּמִים נִכְנְעוּ וְשָׁבוּ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר.

בְּרָאשִׁים מוּרָדִים וּבִזְנָבוֹת זָעִים בּוֹסְסוּ הַסּוּסִים בְּדַרְכָּם אֶת הַבֹּץ, פִּרְכְּסוּ וְכָשְׁלוּ פַּעַם בְּפַעַם, כְּאִלּוּ עָמְדוּ בִּפְנֵי רִסּוּק אֲבָרִים. בְּכָל עֵת אֲשֶׁר הָעֶגְלוֹן נָתַן לָהֶם לָפוּשׁ וְעָצַר אוֹתָם בִּקְרִיאָה: עִמְ־דוּ! נוּ־חוּ! הָיָה הַסּוּס הַמְנַהֵל מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְכָל אֲשֶׁר עָלָיו בְּכֹחַ – כְּאִלּוּ הִבִּיעַ הַסּוּס הַזֶּה אֶת דַּעְתּוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת אֶת הַמֶּרְכָּבָה עַל הַגִּבְעָה. וְכָל פַּעַם שֶׁהַסּוּס עָשָׂה אֶת נִעְנוּעוֹ נִזְדַּעְזַע הַנּוֹסֵעַ, כְּאִישׁ עַצְבָּנִי, וְרוּחוֹ נָבוֹכָה.

כָּל הַבְּקָעוֹת מָלְאוּ אֵד עֲרָפֶל, וְהוּא תָּעָה וְעָלָה בִּבְדִידוּתוֹ עַל הַגִּבְעָה, כִּנְשָׁמָה חוֹטֵאת הַמְבַקֶּשֶׁת לָהּ מְנוּחָה וְאֵינֶנָּהּ. הָעֲרָפֶל הַקַּר, הַצָּמִיג וְהַסָּמִיךְ, עָשָׂה דַרְכּוֹּ אַט בְּתוֹךְ הָאֲוִיר אִדְווֹת אִדְווֹת² בָּזוֹ אַחֲרֵי זוֹ וּבְזוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ כְּגַלֵּי יָם זוֹעֵף. הוּא הָיָה סָמִיךְ מְאֹד, עַד כִּי אוֹר הַפַּנָּס שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה לֹא בָּקַע מִסָּבִיב וְהֵאִיר רַק אֶת הַפַּנָּס עַצְמוֹ וְכִבְרַת אֶרֶץ קְטַנָּה; וְהַהֶבֶל שֶׁל הַסּוּסִים הָעֲמֵלִים עָלָה לְתוֹךְ הָאֵד, וְנִרְאָה כְּאִלּוּ כָּל הָאֵד בָּא מִן הַהֶבֶל הַזֶּה.

שְׁנֵי הַנּוֹסְעִים הָאֲחֵרִים, מִלְּבַד הָאֶחָד הַהוּא, הִתְנַהֲלוּ וְעָלוּ אַף הֵם עַל הַגִּבְעָה לְצַד הַמֶּרְכָּבָה. כָּל הַשְּׁלשָׁה הָיוּ עֲטוּפִים עַד לְמַעְלָה מֵאָזְנֵיהֶם, וּבְרַגְלֵיהֶם מַגָּפָיִם. אַף אֶחָד מִן הַשְּׁלשָׁה לֹא יָכֹל הָיָה לְהַגִּיד, עַל פִּי מַה שֶׁרָאָה, מַה טִיבָם שֶׁל שְׁנֵי בְּנֵי לִוְיָתוֹ; וְכָל אֶחָד הָיָה נֶחְבָּא תַּחַת הֲמוֹן עֲטִיפוֹת מֵעֵינֵי הָרוּחַ וּמֵעֵינֵי הַבָּשָׂר שֶׁל שְׁנֵי חֲבֵרָיו. בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים חוֹשְׁשִׁים מְאֹד לְהִתְוַדַּע אֶל מִי שֶׁהוּא, כִּי כָּל אִישׁ בַּדֶּרֶךְ יָכֹל הָיָה לִהְיוֹת אוֹ שׁוֹדֵד אוֹ חָבֵר לְשׁוֹדְדִים. וְאַף אָמְנָם חֲשָׁשׁ זֶה לֹא הָיָה שָׁוְא, אַחֲרֵי אֲשֶׁר בְּכָל פֻּנְדָּק וּבְכָל בֵּית מַרְזֵחַ נִמְצָא מִי שֶׁהוּא מִשְּׂכִירֵי הַ“קַּפִּיטַן”³ הָחֵל בְּבַעַל הַבַּיִת בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְכַלֵּה בִּצְעִיר הַמְשָׁרְתִים. כָּךְ הִרְהֵר בְּלִבּוֹ גַּם הַמְמֻנֶּה עַל מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר לְדוֹבֶר, בְּלֵיל שַׁבָּת הַהוּא, בְּסוֹף חֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁטִּפְּסָה הַמֶּרְכָּבָה וְעָלְתָה עַל גִּבְעַת שׁוּטֶר וְהוּא עָמַד עַל דּוּכָנוֹ מֵאַחֲרֵי הַדֹּאַר וְחָבַט רַגְלָיו זוֹ בְּזוֹ, עֵינוֹ פְּקוּחָהּ וְיָדוֹ נְתוּנָה עַל אַרְגַּז הַנֶּשֶׁק אֲשֶׁר לְפָנָיו, שֶׁבּוֹ הָיָה מוּנָח רוֹבֶה מְמֻלָּא עַל גַּבֵּי שִׁשָּׁה אוֹ שְׁמוֹנָה אֶקְדּוֹחִים וְתַחְתֵּיהֶם מַצָּע שֶׁל חֲנִיתוֹת קְצָרוֹת.

מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר לְדוֹבֶר הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּאוֹתוֹ מַצָּב נָעִים שֶׁהַמְמֻנֶּה חָשַׁד בַּנּוֹסְעִים וְהַנּוֹסְעִים חָשְׁדוּ זֶה בָּזֶה וּבַמְמֻנֶּה. וְכֻלָּם יַחַד הָיוּ חוֹשְׁדִים אִישׁ בַּחֲבֵרוֹ. אַף הָעֶגְלוֹן לֹא בָּטַח בְּשׁוּם בִּרְיָה חוּץ מִסּוּסָיו; וַאֲשֶׁר לָהֶם נָכוֹן הָיָה לְהִשָּׁבַע בְּכָל קֹדֶשׁ עַל אֱמוּנָתוֹ, כִּי הַבְּהֵמוֹת הַלָּלוּ לֹא יִצְלְחוּ לִנְסִיעָה הֲגוּנָה.

“זוּ־זוּ!” קָרָא הָעֶגְלוֹן, “לֵכוּ! עוֹד מְעַט עָמָל וְעָלִינוּ עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, אוֹ אָז אֶשְׁלַח אֶתְכֶם לַעֲזָאזֵל. יָגַעְתִּי דַיִּי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי עִמָּכֶם לְכָךְ. יוֹסִי!”

“מָה?!” עָנָה הַמְמֻנֶּה.

“כַּמָּה הַשָּׁעָה, יוֹסִי?”

“אַחַת עֶשְׂרֵה וַעֲשָׂרָה רְגָעִים.”

“דָּם וָאֵשׁ!” פָּלַט מִפִּיו הָעֶגְלוֹן בְּכַעַס, “וַעֲדַיִן לֹא הִגַּעְנוּ לְרֹאשׁ הַשּׁוּטֶר! זוּ־זוּ! אֲרוּרִים!”

הַסּוּס הַהוֹלֵךְ בָּרֹאשׁ הִפְסִיק אֶת הִרְהוּרָיו מִפְּנֵי מַכַּת הַשּׁוֹט וְעָשָׂה מַאֲמָץ לַעֲלוֹת עַל הַגִּבְעָה, וְיֶתֶר שְׁלשֶׁת הַסּוּסִים עָשׂוּ כָּמוֹהוּ. וְשׁוּב הִתְנַהֲלָה הַמֶּרְכָּבָה, וְהַנּוֹסְעִים בּוֹסְסִים בְּמַגָּפֵיהֶם וְהוֹלְכִים עַל יָדָהּ. בַּעֲמֹד הַמֶּרְכָּבָה וְעָמְדוּ גַּם הֵם, בְּלִי זוּז מִמֶּנָּה. לוּ הָעֵז אֶחָד מִן הַשְׁלשָׁה לְהַצִּיעַ לַחֲבֵרוֹ, כִּי יֵלֵךְ עִמּוֹ הָלְאָה מְעַט לְתוֹךְ הָעֲרָפֶל וְהַחֲשֵׁכָה, הָיָה מְסַכֵּן אֶת נַפְשׁוֹ, כִּי הָיוּ יוֹרִים בּוֹ כְּרֶגַע כְּאַחַד הַשּׁוֹדְדִים.

הַמַּאֲמָץ הָאַחֲרוֹן הֶעֱלָה אֶת הַמֶּרְכָּבָה עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, הַסּוּסִים עָמְדוּ לָפוּשׁ וְהַמְמֻנֶּה נִגַּשׁ לִבְלֹם⁴ אֶת הָאוֹפָנִים לְשֵׁם יְרִידָה מֵעַל הַגִּבְעָה וְּלִפְתֹּחַ אֶת דֶּלֶת הַמֶּרְכָּבָה לְהַכְנִיס לְתוֹכָהּ אֶת הַנּוֹסְעִים.

“הַסס! יוֹסִי!” קָרָא הָעֶגְלוֹן בְּקוֹל אַזְהָרָה, בְּהַבִּיטוֹ מֵעַל דּוּכָנוֹ לְמָטָּה.

“מָה אָמַרְתָּ, תָּם?”

שְׁנֵיהֶם הִקְשִׁיבוּ.

“אָמַרְתִּי, כִּי מֵאֲחוֹרֵינוּ הוֹלֵךְ וּבָא סוּס בִּפְסִיעוֹת גַּסּוֹת, יוֹסִי.”

“וַאֲנִי אוֹמֵר, תָּם, כִּי הַסּוּס הוֹלֵךְ בְּדַהֲרָה,” עָנָה הַמְמֻנֶּה, בְּהַרְפּוֹתוֹ יָדוֹ מִן הַדֶּלֶת, וְעָלָה חִישׁ עַל דּוּכָנוֹ.

“אֲדוֹנִים! בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, הֱיוּ נְכוֹנִים כֻּלְּכֶם!”

אַחֲרֵי קְרִיאַת חִפָּזוֹן זוֹ כּוֹנֵן אֶת רוֹבֵהוּ וְעָמַד עָרוּךְ לִקְרָב.

הַנּוֹסֵעַ, הַנִּזְכָּר בְּרֵאשִׁית סִפּוּרֵנוּ, עָמַד עַל דַּרְגַּת הַמֶּרְכָּבָה נָכוֹן לְהִכָּנֵס; יֶתֶר שְׁנֵי הַנּוֹסְעִים עָמְדוּ סְמוּכִים לוֹ וְאָמְרוּ לָבוֹא אַחֲרָיו. הוּא נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל הַדַּרְגָּה חֶצְיוֹ בְּתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה וְחֶצְיוֹ מִחוּצָה לָהּ; חֲבֵרָיו נִשְׁאֲרוּ מֵאֲחוֹרָיו עוֹמְדִים בַּדֶּרֶךְ. כֻּלָּם הִבִּיטוּ פַּעַם עַל הָעֶגְלוֹן וּפַעַם עַל הַמְמֻנֶּה וְהִקְשִׁיבוּ רַב קֶשֶׁב. הָעֶגְלוֹן הִבִּיט לַאֲחוֹרָיו וְהַמְמֻנֶּה הִבִּיט לַאֲחוֹרָיו, גַּם הַסּוּס הַהוֹלֵךְ בָּרֹאשׁ הִטָּה אָזְנוֹ וְהִבִּיט לַאֲחוֹרָיו בְּלִי סֵרוּב.

הַדְּמָמָה שֶׁבָּאָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַמֶּרְכָּבָה חָדְלָה לַחֲרֹק וְלִצְרֹחַ הִגְדִּילָה אֶת דִּמְמַת הַלַּיְלָה, עַד כִּי הִשְׂתָּרְרָה דּוּמִיָּה רַבָּה. נְשִׁיפַת הַסּוּסִים הָעֲיֵפִים גָּרְמָה לִתְנוּדָה קַלָּה שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה, כְּאִלּוּ הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּזַעֲזוּעִים. לִבּוֹת הַנּוֹסְעִים דָּפְקוּ בְּקוֹל נִשְׁמָע לָאֹזֶן, עַל כָּל פָּנִים, בְּתוֹךְ הַדּוּמִיָּה אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַנְּשִׁימָה הַחֲטוּפָה וְהַכְּבוּשָׁה שֶׁל הַנּוֹסְעִים וְאֶת מֵרוֹץ־הַדָּם הַמָּהִיר מֵחֲמַת צִפִּיָּה.

קוֹל הַסּוּס הַדּוֹהֵר הִגִּיעַ בְּשֶׁצֶף אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה.

“הוֹי־וֹי!” קָרָא הַמְמֻנֶּה בְּגָרוֹן וְקוֹלוֹ נִשְׁמַע בָּרֹם. “מִי שֶׁהוּא שָׁם! עֲמֹד! אִם לֹא, אִירֶה!”

צַעֲדֵי הַסּוּס פָּסְקוּ פִּתְאֹם וּבְעַד הָעֲרָפֶל נִשְׁמַע קוֹל אִישׁ קוֹרֵא:

“הֲזֶה הוּא הַדֹּאַר לְדוֹבֶר?”

“מַה לְךָ וְלָזֶה?” עָנָה הַמְמֻנֶּה, “מִי וּמָה אָתָּה?”

“הֲזוֹ הִיא מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר לְדוֹבֶר?”

“מַה רְצוֹנְךָ לָדַעַת?”

“אֵת אַחַד הַנּוֹסְעִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ.”

“מִי הַנּוֹסֵעַ הַזֶּה?”

“מַר יֶ’רְוִיס לוֹרִי.”

הַנּוֹסֵעַ הַנִּזְכָּר בְּסִפּוּרֵנוּ הֵשִׁיב כְּרֶגַע, כִּי זֶה שְׁמוֹ. הַמְמֻנֶּה, הָעֶגְלוֹן וְיֶתֶר שְׁנֵי הַנּוֹסְעִים נָתְנוּ בּוֹ עֵינֵיהֶם בְּחַשְׁדָנוּת.

“עֲמֹד בִּמְקוֹמְךָ,” קָרָא הַמְמֻנֶּה אֶל הַקּוֹל בַּעֲרָפֶל, “יַעַן כִּי אִם אֶפְגַּע בְּךָ בְּשׁוֹגֵג, לֹא תְּתַקֵּן אֶת הַמְּעֻוָּת כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְהָאָדוֹן הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם לוֹרִי, עֲנֵה נָא.”

“מָה אֵרַע?” שָׁאַל הַנּוֹסֵעַ בְּקוֹל רַךְ וְרוֹטֵט.

“מִי שׁוֹאֵל עָלַי? הֲזֶה הוּא יֵ’רִי?”

כֵּן, מַר לוֹרִי."

“מָה אֵרַע?”

“אִגֶּרֶת שְׁלוּחָה בְּיָדִי אֵלֶיךָ מֵעֵבֶר הַהוּא מֵאֵת ט. וְשׁוּ'.”

“יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת הַשָּׁלִיחַ הַזֶּה, הַמְמֻנֶּה,” קָרָא מַר לוֹרִי, בְּרִדְתּוֹ עַל הָאָרֶץ, וּשְׁנֵי הַנּוֹסְעִים תָּמְכוּ בּוֹ בְּחִפָּזוֹן וְלֹא בַּאֲדִיבוּת, וּמִיָּד טִפְּסוּ וְעָלוּ לְתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה, סָגְרוּ אֶת הַדֶּלֶת וְהֵרִימוּ אֶת הַחַלּוֹן. “תֵּן לוֹ לִקְרַב, לֹא יְאֻנֶּה כָּל רָע.”

“מְקַוֶּה אֲנִי, כִּי כֵן, אֲבָל בִּטָּחוֹן גָּמוּר אֵין לִי,” רָטַן הַמְמֻנֶּה בְּזַעַף לְעַצְמוֹ. “הוֹי, בֶּן־אָדָם!”

“הֲלִי קָרָאתָ?” שָׁאַל יֵ’רִי בְּקוֹל צָרוּד.

“קְרַב נָא בִּפְסִיעוֹת קְטַנוֹת, הֲשָׁמַעְתָּ? וְאִם יֵשׁ בְּאֻכָּפְךָ נֶשֶׁק, אַל נָא אֶרְאֶה אֶת יָדְךָ שְׁלוּחָה אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא. הֲרֵי אֲנִי פַּחַז, וְאַתָּה הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִפְגַּע בְּךָ חִצִּי. וְעַתָּה הַרְאַנִי אֶת פָּנֶיךָ.”

מִבַּעַד לָעֲרָפֶל יָצָא אַט הַסּוּס וְרוֹכְבוֹ וְהֵם קָרְבוּ לְצַד מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר, אֲשֶׁר שָׁם עָמַד הַנּוֹסֵעַ. הָרוֹכֵב עָמַד, וּבְזָרְקוֹ עַיִן עַל הַמְמֻנֶּה, מָסַר לִידֵי הַנּוֹסֵעַ פִּסַּת נְיָר מְקֻפָּלָה. הַסּוּס נָשַׁם בִּכְבֵדוּת, וּשְׁנֵיהֶם, הַסּוּס וְרוֹכְבוֹ, הָיוּ מְכֻסִּים בֹּץ, מִפַּרְסוֹת רֶגֶל הַסּוּס וְעַד הַמִּגְבַּעַת בְּרֹאשׁ הָאִישׁ.

“הַמְמֻנֶּה!” קָרָא הַנּוֹסֵעַ בְּקוֹל שָׁקֵט וּמַרְגִּיעַ.

הַמְמֻנֶּה הַזָּהִיר וְהָעֵר, יָדוֹ הַיְמָנִית אוֹחֶזֶת בְּכַף הָרוֹבֶה וְיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית עַל הַקָּנֶה וְעֵינוֹ נְתוּנָה בְּבַעַל הַסּוּס, עָנָה בְּנִמּוּס:

“הִנְנִי, אֲדוֹנִי.”

“אַל תִּירָא רָע. אֲנִי פָּקִיד בְּבַנְק שֶׁל טֶלְסוֹן. וַדַּאי שָׁמַעְתָּ אֶת שֵׁם הַבַּנְק טֶלְסוֹן בְּלָנְדּוֹן. הוֹלֵךְ אֲנִי לְפָרִיס לְרַגְלֵי עֵסֶק. נָתֹן אֶתֵּן כֶּתֶר⁵ לִשְׁתִיָּה. הַאוּכַל לִקְרֹא אִגֶּרֶת זוֹ?”

“אֲבָל הוֹאֶל־נָא לְמַהֵר בִּקְרִיאָתְךָ, אָדוֹן.”

הוּא פָּתַח אֶת הַמִּכְתָּב לְאוֹר הַפַּנָּס שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה וְקָרָא תְּחִלָּה לְעַצְמוֹ וְאַחֲרֵי כֵן בְּקוֹל רָם: “חַכֵּה בְּדוֹבֶר לַנַּעֲרָה.”

“הֲרוֹאֶה אַתָּה, הַמְמֻנֶּה, כִּי לֹא הֶאֱרַכְתִּי. יֵ’רִי, אָמֹר תֹּאמַר, כִּי כֹּה הָיָה מַעֲנִי: ‘שָׁב לִתְחִיָּה’.”

יֵ’רִי קָפַץ בְּשִׁבְתּוֹ עַל אֻכָּפוֹ.

“אָכֵן זֶה הוּא מַעֲנֶה מְשֻׁנֶּה,” קָרָא בְּקוֹלוֹ הַצָּרוּד.

“כָּכָה תֹּאמַר בִּשְׁמִי וְהֵם יָדְעוּ, כִּי קִבַּלְתִי אֶת הָאִגֶּרֶת, כְּאִלּוּ שָׁלַחְתִּי מַעֲנֶה בִּכְתָב. צֵא לַדֶּרֶךְ חִישׁ מַהֵר. לֵיל מְנוּחָה.”

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּתַח הַנּוֹסֵעַ אֶת דֶּלֶת הַמֶּרְכָּבָה וְנִכְנַס לְתוֹכָהּ. הַפַּעַם לֹא עָזְרוּ לוֹ בְּנֵי לִוְיָתוֹ, אֲשֶׁר מִהֲרוּ לְהַצְפִּין אֶת שְׁעוֹנֵיהֶם וְאֶת אַרְנְקֵיהֶם בְּתוֹךְ נַעֲלֵיהֶם וְהֶעֱמִידוּ פָּנִים כְּאִלּוּ נִרְדָּמוּ. הֵם כִּוְּנוּ בָּזֶה אַךְ וְרַק לְהִמָּנַע מִמַּעֲשֶׂה כָּל שֶׁהוּא.

הַמֶּרְכָּבָה הִתְנַהֲלָה שׁוּב, וּבְשָׁעָה שֶׁהִתְחִילָה יוֹרֶדֶת מֵעַל הַגִּבְעָה עָטְפָה אוֹתָהּ חַשְׁרַת עֲרָפֶל מִסָּבִיב. עַד מְהֵרָה הִנִּיחַ הַמְמֻנֶּה אֶת רוֹבֵהוּ בְּאַרְגַּז הַנֶּשֶׁק, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּדַק יָפֶה כָּל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ, בָּחַן גַּם אֶת כָּל הָאֶקְדּוֹחִים שֶׁנָּשָׂא בַּחֲגוֹרָתוֹ, הִתְבּוֹנֵן אֶל הָאַרְגָּז הַקָּטֹן שֶׁמִּתַּחַת לְדוּכָנוֹ, אֲשֶׁר בָּהּ הָיוּ שְׁמוּרִים כְּלֵי מְלָאכָה שֶׁל נַפָּח, לַפִּידִים אֲחָדִים וְקֻפְסָה שֶׁל פֶּלֶד־אֵשׁ. הוּא הִזְדַּיֵּן בְּכָל הַמַּכְשִׁירִים הָאֵלֶּה עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא. סְעָרָה כִּי תְּכַבֶּה אוֹ תִּשְׁבֹּר אֶת פַּנָּסֵי הַמֶּרְכָּבָה, אֵין לוֹ אֶלָּא לִסְגֹּר אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַקָּרוֹן וּלְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵצֵא גֵץ מִן הַפְּלָדָה וְהָאֶבֶן וְיַבְעֵר אֶת הַקַּשׁ, וּבְמֶשֶׁךְ חֲמִשָּׁה רְגָעִים (אִם רַק לֹא יִתְעָרֵב הַשָּׂטָן) יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַדְלִיק נֵר.

“תָּם!” קָרָא הַמְמֻנֶּה בְּנַחַת מֵעַל גַּג הַמֶּרְכָּבָה.

“הִנְנִי, יוֹסִי.”

“הֲשָׁמַעְתָּ דְּבַר הַשְּׁלִיחוּת?”

“שָׁמַעְתִּי, יוֹסִי.”

“מָה דַּעְתְּךָ עַל זֶה, תָּם?”

“לֹא כְּלוּם, יוֹסִי.”

“פִּלְאֵי פְּלָאִים,” הֵעִיר הַמְמֻנֶּה, “אַף אֲנִי סוֹבֵר כָּךְ.”

אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִשְׁאַר יֵ’רִי לְבַדּוֹ בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל וְהַחֲשֵׁכָה, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ לֹא רַק לְהָקֵל מֵעַל הַבְּהֵמָה הָעֲיֵפָה, כִּי אִם גַּם לְנַעֵר מֵעַל פָּנָיו אֶת הַבֹּץ וּלְהָרִיק אֶת הַמַּיִם מֵעַל שׁוּלֵי מִגְבַּעְתּוֹ, שֶׁהָיָה בָּהֶם כְּדֵי לְמָלֵא שְׁלשָׁה בַּקְבּוּקִים. שָׁעָה קַלָּה עָמַד וְהַמּוֹשְׁכוֹת בְּיָדָיו הַמְלֻכְלָכוֹת, עַד אֲשֶׁר הִתְרַחֲקָה הַמֶּרְכָּבָה וְקוֹל אוֹפַנֶּיהָ נָדַם וְהַלַּיְלָה שָׁב לְדִמְמָתוֹ. אָז פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה.

“לְאַחַר דַּהֲרָה זוֹ מִשַּׁעַר הַהֵיכָל עַד הֵנָּה, סוּסָתִי, לֹא אַטְרִיחַ עוֹד אֶת אַרְבַּע רַגְלַיִךְ, עַד אֲשֶׁר נִגַּע לַמִּישׁוֹר,” קָרָא הַשָּׁלִיחַ בְּקוֹלוֹ הַצָּרוּד, בְּהַבִּיטוֹ אֶל הַבְּהֵמָה, " ‘שָׁב לִתְחִיָּה!’ אָכֵן מְשֻׁנֶּה הוּא הַמַּעֲנֶה. חֵי הַשָּׂטָן! אוֹי לְךָ וְאוֹי לְנַפְשְׁךָ, יֵ’רִי, אִם יִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג, כִּי מֵתִים יָקוּמוּ לִתְחִיָּה!"

ג. צִלְלֵי לָיְלָה 🔗

דְּבַר פֶּלֶא הוּא, שֶׁרָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו, כִּי כָל אָדָם עָשׂוּי לִהְיוֹת סוֹד עָמֹק וְתַעֲלוּמָה עֲמֻקָּה בִּשְׁבִיל חֲבֵרוֹ. כְּשֶׁאֲנִי בָּא לִכְרָךְ גָּדוֹל בַּלַּיְלָה תּוֹקֵף אוֹתִי הָרַעְיוֹן, כִּי כָל בַּיִת מִן הַבָּתִּים הַנֶּעֱרָמִים פֹּה בָּאֲפֵלָה גּוֹנֵז בְּקִרְבּוֹ סוֹדוֹ, וּבְכָל חֶדֶר וָחֶדֶר בְּכָל אֶחָד מִן הַבָּתִּים הָאֵלֶּה צָפוּן סוֹדוֹ, וְכָל לֵב דּוֹפֵק בֵּין רִבְבוֹת אַלְפֵי הָאֲנָשִׁים שָׁם מַסְתִּיר בְּקִרְבּוֹ סוֹד כָּל־שֶׁהוּא מִלֵּב חֲבֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו! בָּרַעְיוֹן הַזֶּה יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מִן הָאֵימָה, מִחִידַת הַמָּוֶת עַצְמוֹ. לֹא אוֹסִיף עוֹד לַהֲפֹךְ אֶת דַּפֵּי הַסֵּפֶר הַיָּקָר אֲשֶׁר אָהַבְתִּי, לַשָּׁוְא קִוִּיתִי לִקְרֹא בּוֹ עַד תֻּמּוֹ. לֹא אוֹסִיף לְהַבִּיט עוֹד לְתוֹךְ מַעֲמַקֵּי הַמַּיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, אֲשֶׁר הָיִיתִי מֵצִיץ בָּהֶם, בָּרְגָעִים שֶׁאוֹר מַזְהִיר חָדַר שָׁמָּה וּלְעֵינַי נִגְלוּ אוֹצָרוֹת סְפוּנִים וּשְׁאָר דְּבָרִים גְּנוּזִים. נִגְזְרָה גְזֵרָה, כִּי הַסֵּפֶר יִסָּגֵר לָנֶצַח – וְאָנֹכִי קָרָאתִי בּוֹ רַק דַּף אֶחָד. נִגְזְרָה גְזֵרָה, כִּי הַמַּיִם יִקְפְאוּ וְהָיוּ לְקֶרַח עוֹלָמִים בְּעוֹד אֲשֶׁר הָאוֹר זָרַח עַל פְּנֵיהֶם – וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי לְתֻמִּי עַל שְׂפָתָם. רֵעִי מֵת, שְׁכֵנִי מֵת, מֵתָה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתִּי, אוֹצַר נִשְׁמָתִי. הַדָּבָר הַזֶּה הוּא שֶׁהִגְבִּיר לְאֵין שִׁעוּר וְהֶאֱרִיךְ לְאֵין קֵץ אֶת הַסּוֹד שֶׁהָיָה צָפוּן בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ, זֶה הַסּוֹד שֶׁגַּם אָנֹכִי אֶנְצְרֵהוּ בְּלִבִּי עַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן. בְּכָל בֵּית קְבָרוֹת בָּעִיר הַזֹּאת, שֶׁאֲנִי עוֹבֵר בָּהּ, הַאִם שׁוֹכְנֵי הֶעָפָר שָׁם הֵם תַּעֲלוּמָה גְדוֹלָה מִן הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים הַטְּרוּדִים, שֶׁלֹּא אוּכַל לַחְדֹּר אֲלֵיהֶם אוֹ הֵם אֵלָי?

בַּדָּבָר הַזֶּה, יְרוּשַׁת עוֹלָם לִבְנֵי הָאָדָם, מְחוֹנָן הַשָּׁלִיחַ הָרוֹכֵב עַל סוּסוֹ כְּמוֹ הַמֶּלֶךְ וּכְמוֹ הַשַּׂר הָרִאשׁוֹן בַּמַּלְכוּת אוֹ כְּמוֹ עֲשִׁיר הַסּוֹחֲרִים בְּלָנְדּוֹן. כֵּן הָיָה הַדָּבָר גַּם עִם שְׁלשֶׁת הַנּוֹסְעִים הַסְּגוּרִים בַּתְּחוּם הַצַּר שֶׁל מֶרְכָּבָה נוֹשָׁנָה מִתְנַהֶלֶת בִּכְבֵדוּת; הֵם הָיוּ טְמִירִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כְּאִלּוּ כָּל אֶחָד יָשַׁב בְּתוֹךְ מֶרְכָּבָה מְיֻחָדָה רְתוּמָה לְשִׁשָּׁה סוּסִים וְרֹחַב מְדִינָה שְׁלֵמָה מַפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרָיו.

הַשָּׁלִיחַ בְּשׁוּבוֹ רָכַב בִּפְסִיעוֹת קַלּוֹת וְעָמַד לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לְיַד פֻּנְדְּקֵי הַדֶּרֶךְ לִשְׁתּוֹת כּוֹס שֵׁכָר, אַךְ הוּא יָדַע לִשְׁמֹר פִּיו, וְכוֹבָעוֹ הָיָה שָׁמוּט עַל עֵינָיו. עֵינֵי הָאִישׁ הַזֶּה הָיוּ מַתְאִימוֹת לְגוּפוֹ; שְׁחוֹרוֹת הָיוּ וַעֲמוּמוֹת וּקְרוֹבוֹת זוֹ לְזוֹ – כְּאִלּוּ פָּחֲדוּ פֶּן יִתְּפְּשׂוּ אוֹתָן בְּעָוֹן, בִּהְיוֹתָן בּוֹדְדוֹת, וְעַל כֵּן לֹא הִתְרַחֲקוּ זוֹ מִזּוֹ. הַבָּעָה קוֹדֶרֶת הָיְתָה לָעֵינַיִם הָאֵלֶּה מִתַּחַת הַכּוֹבַע הַיָּשָׁן וְהַשָּׁמוּט, הַדּוֹמֶה לִכְלִי־רְקִיקָה בַּעַל שָׁלשׁ קְצָווֹת, וּמִמַּעַל לַעֲטִיפָה גְדוֹלָה עַל הַסַּנְטֵר וְעַל הַצַּוָּאר, אֲשֶׁר יָרְדָה כִּמְעַט עַד הַבִּרְכָּיִם. כַּאֲשֶׁר עָמַד הָאִישׁ לִשְׁתּוֹת כּוֹסוֹ, הָיָה מֵזִיז אֶת הָעֲטִיפָה בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית לְרֶגַע, כְּדֵי לָצֶקֶת אֶת הַמַּשְׁקֶה לְתוֹךְ הַגָּרוֹן בְּיָדוֹ הַיְמָנִית; וְאַךְ כִּלָּה מְלָאכָה זוֹ כָּרַךְ שׁוּב אֶת עֲטִיפָתוֹ.

“לֹא, יֵ’רִי, לֹא!” חָזַר הַשָּׁלִיחַ בִּשְׁעַת רְכִיבָה עַל פִּזְמוֹנוֹ, “לֹא לְךָ, יֵ’רִי! לֹא יָאֶה הַדָּבָר לַעֲסָקֶיךָ, יֵ’רִי, הָאֻמָּן הַיָּשָׁר! שָׁב לִתְחִיָּה!… בְּחַיַּי, אֵין אֵלּוּ אֶלָּא דִבְרֵי שְׁתוּי־יָיִן!”

הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׂמוּ בְּפִיו הִתְמִיהוּ אוֹתוֹ עַד מְאֹד, עַד כִּי נָכוֹן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים לְהָסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ וּלְהִתְגָּרֵד בְּרֹאשׁוֹ. מִלְּבַד הַקָּדְקֹד שֶׁהָיָה קֵרֵחַ, הָיָה רֹאשׁוֹ מְגֻדָּל שְׂעָרוֹת קָשׁוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, אֲשֶׁר עָמְדוּ כִּיתֵדוֹת וְכִסּוּ אֶת מוֹרַד רֹאשׁוֹ עַד הַחֹטֶם הָרָחָב וְהַגַּס. הָרֹאשׁ הָיָה דּוֹמֶה לְמַעֲשֵׂה נַפָּח, וְדוֹמֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר לְרֹאשׁ כֹּתֶל שֶׁמַּסְמְרוֹת תְּקוּעִים בּוֹ מֵאֲשֶׁר לְרֹאשׁ אָדָם מְכֻסֶּה שְׂעָרוֹת. עַד כִּי הַטּוֹב שֶׁבַּדַלְגָּנִים הָיָה מְסָרֵב לְדַלֵּג עַל רֹאשׁ הָאִישׁ הַמְסֻכָּן בְּיוֹתֵר בְּכָל הָעוֹלָם.

אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁרָכַב הַשָּׁלִיחַ בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת וּבְפִיו הַמַּעֲנֶה, שֶׁעָלָיו הָיָה לִמְסֹר לְשׁוֹמֵר הַלַּיְלָה בְּסֻכָּתוֹ לְיַד הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן אֲשֶׁר עִם שַׁעַר הַהֵיכָל, עַל מְנַת שֶׁיִּמְסֹר אֶת הַדְּבָרִים לַבְּעָלִים הַיּוֹשְׁבִים בַּבַּיִת פְּנִימָה, אֲפָפוּהוּ צִלְלֵי לַיְלָה, שֶׁלָּבְשׁוּ בְּעֵינָיו צוּרוֹת עוֹלוֹת מִתּוֹךְ הַמַּעֲנֶה הַטָּמִיר; וְאַף בְּעֵינֵי הַסּוּסָה לָבְשׁוּ הַצְּלָלִים דְּמוּיוֹת עוֹלוֹת מֵחֶרְדוֹת חַיֶּיהָ הִיא. נִרְאֶה, כִּי רַבּוֹת הָיוּ הַחֲרָדוֹת הָאֵלֶּה, כִּי עַל כֵּן נִרְתְּעָה הַסּוּסָה מִפְּנֵי כָּל צֵל בַּדֶּרֶךְ.

בֵּינְתַיִם הִתְנַהֲלָה מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר, חָרְקָה, צָרְחָה, חָגָה וְנָעָה בְּדֶרֶךְ הַתְּלָאָה עִם שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַטְּמוּנִים בְּתוֹכָהּ. גַּם לְעֵינֵי שְׁלשָׁה אֵלֶּה חָלְפוּ צִלְלֵי הַלַּיְלָה בִּדְמוּת וּבְצֶלֶם הַמַּחֲשָׁבוֹת הָעֲמוּמוֹת אֲשֶׁר תָּעוּ בְּלִבָּם.

בֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן חָלַף בֵּין הַצְּלָלִים אֲשֶׁר בְּמִרְכֶּבֶת הַדֹּאַר. הַנּוֹסֵעַ, פְּקִיד הַבַּנְק, יָשַׁב בְּפִנָּה וְיָדוֹ תְּקוּעָה לְתוֹךְ הָעֲנִיבָה שֶׁל עוֹר, שֶׁהֶחֱזִיקָה אוֹתוֹ לְבַל יִפָּגַע בִּשְׁכֵנוֹ הַיּוֹשֵׁב מִמּוּלוֹ וְשָׁמְרָה עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּרְכָּבָה הִתְנוֹדְדָה בְּכֹחַ. הוּא יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ וְעֵינָיו עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה, הַחַלּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה עִם הַפַּנָּס הַקָּטֹן נִצְנְצוּ בְּאוֹר כֵּהֶה לְנֶגְדָּן, וְהַחֲבִילָה הַמְקֻפָּלָה בִּדְמוּת הַנּוֹסֵעַ הַיּוֹשֵׁב מִמּוּלוֹ נֶהְפְּכָה בְּעֵינָיו לְבֵית בַּנְק עוֹשֶׂה עֲסָקִים. צִלְצוּל כְּלֵי הָרִתְמָה הָיָה לִצְלִיל מַטְבְּעוֹת, וּבְמֶשֶׁךְ חֲמִשָּׁה רְגָעִים נִפְרְעוּ שְׁטָרוֹת בִּסְכוּם רַב וְעָצוּם כָּל כָּךְ, אֲשֶׁר בֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן, עִם כָּל גָּדְלוֹ בָּאָרֶץ וּבְחוּץ לָאָרָץ, לֹא פָּרַע מִיָּמָיו גַּם בְּרֶבַע שָׁעָה. אַחֲרֵי כֵן נִפְתְּחוּ לְפָנָיו כָּל חַדְרֵי הַמַּרְתְּפִים שֶׁל בֵּית הַבַּנְק עִם כָּל צְפוּנוֹתֵיהֶם וְגִנְזֵיהֶם שֶׁהָיוּ יְדוּעִים לוֹ לַנּוֹסֵעַ (כִּי עַל כֵּן בָּקִי הָיָה בַּחֲדָרִים הָאֵלֶּה), וְהוּא יָרַד שָׁמָּה עִם הַמַּפְתְּחוֹת הַגְּדוֹלִים וְעִם הַנֵּר הַכֵּהֶה, בָּדַק וּמָצָא הַכֹּל שָׁלֵם, חָזָק, נֶאֱמָן, כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

אוּלָם אַף כִּי הַבַּנְק מִלֵּא אֶת כָּל נַפְשׁוֹ, וְאַף כִּי חָשׁ בַּמֶּרְכָּבָה (מִתּוֹךְ הַרְגָּשָׁה עֲמוּמָה, כַּאֲשֶׁר יָחוּשׁ הָאָדָם בְּתַרְדֵּמַת הָאָפִּיּוּם אֶת הַכְּאֵב), הִנֵּה לֹא פָּסַק כָּל הַלַּיְלָה זֶרֶם אַחֵר שֶׁל רְגָשׁוֹת לַחֲלוֹף אוֹתוֹ. הוּא הָיָה עוֹמֵד לַחְפֹּר וּלְהוֹצִיא אָדָם מִקִּבְרוֹ.

אֵי זֶה מִן הַפַּרְצוּפִים הָרַבִּים, אֲשֶׁר נִרְאוּ לְנֶגְדּוֹ בֶּחָזוֹן, הָיָה הַפַּרְצוּף הָאֲמִתִּי שֶׁל הָאִישׁ הַקָּבוּר, לֹא הוֹדִיעוּ לוֹ צִלְלֵי הַלָּיְלָה. וְאוּלָם כָּל הַפַּרְצוּפִים הָיוּ שֶׁל אִישׁ בֶּן אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, וְהֵם נִבְדְּלוּ זֶה מִזֶּה, בְּעִקָּר, בָּרְגָשׁוֹת הָעַזִּים שֶׁהִבִּיעוּ וּבְמִדַּת הַחִוָּרוֹן וְהָרָזוֹן שֶׁלָּהֶם. רִגְשׁוֹת גָּאוֹן, בּוּז, חֵמָה, קְשִׁי־עֹרֶף, הַכְנָעָה, יָגוֹן עָבְרוּ בָּזֶה אַחֲרֵי זֶה; כְּמוֹ כֵּן חָלְפוּ וְהִתְחַלְּפוּ לְחָיַיִם שׁוֹקְעוֹת, חִוְרוֹן מָוֶת, יָדַיִם צְנוּמוֹת וּפָנִים דַּלִּים. אַךְ הַפַּרְצוּף בִּכְלָלוֹ הָיָה אֶחָד, וְהָרֹאשׁ הִלְבִּין קֹדֶם זְמַנּוֹ. מֵאָה פְּעָמִים שָׁאַל וְחָזַר וְשָׁאַל הַנּוֹסֵעַ הַמְנַמְנֵם אֶת הָאִישׁ הַדִּמְיוֹנִי הַהוּא:

“כַּמָּה זְמָן אַתָּה קָבוּר?”

וְהַמַּעֲנֶה הָיָה תָּמִיד אֶחָד:

"כִּשְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

“הַאִם חָדַלְתָּ מִקַּוּוֹת, כִּי יַחְפְּרוּךָ וְיוֹצִיאוּךָ מִקִּבְרֶךָ?”

“זֶה זְמָן רַב חָדַלְתִּי מִתִּקְוָה.”

“הַיּוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי תָּשׁוּב לִתְחִיָּה?”

“אוֹמְרִים לִי כָּךְ.”

“חוֹשֵׁבְנִי, כִּי עוֹרֵג אַתָּה אֶל הַחַיִּים?”

“אֵינִי יָכֹל לְהַגִּיד הֵן.”

“הֲיֵשׁ לִי לְהַרְאוֹת אוֹתָהּ לְךָ? הֲיֵשׁ עִם לִבְּךָ לָבוֹא וְלִרְאוֹתָהּ?”

הַתְּשׁוּבוֹת עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת הָיוּ שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ וְסוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ. יֵשׁ אֲשֶׁר הַמַּעֲנֶה הַקָּטוּעַ הָיָה: “חַכֵּה! מוֹת אָמוּת אִם אֶרְאֶה פָּנֶיהָ פִּתְאֹם.” וְיֵשׁ אֲשֶׁר נִשְׁמַע הַמַּעֲנֶה מִתּוֹךְ מְטַר דְּמָעוֹת לֵאמֹר: “קָחֵנִי אֵלֶיהָ”. וּפְעָמִים שֶׁבָּא מִתּוֹךְ לִטּוּשׁ עֵינַיִם וּמֶבָּט מְשֻׁנֶּה, וְנִשְׁמַע הַמַּעֲנֶה: “אֵינִי יוֹדֵעַ אוֹתָהּ. אֵינִי מֵבִין כְּלָל.”

אַחֲרֵי שִׂיחָה־בְּדִמְיוֹן כָּזֹאת רָאָה הַנּוֹסֵעַ אֶת עַצְמוֹ וְהִנֵּה הוּא חוֹפֵר וְחוֹפֵר – פַּעַם בְּאֵת, פַּעַם בְּמַפְתֵּחַ גָּדוֹל, פַּעַם בְּאֶצְבְּעוֹת יָדָיו – לְהוֹצִיא אֶת הָאִישׁ הָאֻמְלָל הַזֶּה. סוֹף סוֹף הִנֵּה הוּצָא מִתּוֹךְ הַקֶּבֶר, רִגְבֵי אֲדָמָה תְּלוּיִם עַל פָּנָיו וְעַל שְׂעָרוֹ, פִּתְאֹם יִפֹּל וְהָיָה לְעָפָר. אָז יִתְעוֹרֵר הַנּוֹסֵעַ בַּחֲרָדָה, יוֹרִיד אֶת הַצֹּהַר, לְמַעַן חוּשׁ בִּמְצִיאוּת הָעֲרָפֶל וְהַגֶּשֶׁם עַל לְחָיָיו.

אַךְ גַּם בִּהְיוֹת עֵינָיו פְּקוּחוֹת, לְהַבִּיט אֶל הָעֲרָפֶל וְאֶל הַגֶּשֶׁם, אֶל בַּהֶרֶת הָאוֹר הַזָּע שֶׁל הַפַּנָּסִים וְאֶל הַגָּדֵר בַּדֶּרֶךְ, הָעוֹבֶרֶת וְנִרְתַּעַת, הִתְעָרְבוּ צִלְלֵי הַלַּיְלָה אֲשֶׁר מִחוּץ לַמֶּרְכָּבָה עִם הַצְּלָלִים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹ. בֵּית הַבַּנְק אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַהֵיכָל, הָעֲסָקִים הַמַּמָּשִׁיִּים שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל, חַדְרֵי הַגְּנָזִים, הָרָץ שֶׁנִּשְׁלַח אַחֲרָיו, הַמַּעֲנֶה שֶׁשָּׁלַח הוּא בְּיָדוֹ – כָּל זֶה עוֹמֵד חַי לְפָנָיו. אַךְ מִתּוֹךְ כָּל אֵלֶּה עוֹלֶה פִּתְאֹם פַּרְצוּף דִּמְיוֹנִי, וְשׁוּב הוּא פּוֹנֶה אֵלָיו:

“כַּמָּה זְמָן אַתָּה קָבוּר?”

“כִּשְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.”

“חוֹשֵׁבְנִי, כִּי עוֹרֵג אַתָּה אֶל הַחַיִּים?”

“אֵינִי יָכֹל לְהַגִּיד הֵן.”

חָפֹר – חָפֹר – חָפֹר, עַד אֲשֶׁר אֶחָד מִשְּׁנֵי הַנּוֹסְעִים יִנְזֹף בּוֹ בִּתְנוּעָה מְרֻגָּזָה לִסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן. וְאָז יִתְחַב יָדוֹ לְתוֹךְ רְצוּעַת הָעוֹר לְהֵאָחֵז בָּהּ וְיִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי שְׁנֵי שְׁכֵנָיו הַנָּמִים, עַד אֲשֶׁר תִּזְנַח מַחֲשַׁבְתּוֹ אוֹתָם וְתִתְגַּלְגֵּל וְתָשׁוּב אֶל בֵּית הַבַּנְק וְאֶל הַקֶּבֶר.

“כַּמָּה זְמָן אַתָּה קָבוּר?”

“כִּשְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.”

“הַאִם עָזַבְתָּ כָּל תִּקְוָה, כִּי יוֹצִיאוּךָ מִקִּבְרֶךָ?”

“זֶה זְמַן רַב חָדַלְתִּי לְקַוּוֹת.”

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁמְעוּ בְּאָזְנָיו, כְּאֵלּוּ זֶה עַתָּה יָצְאוּ מִפִּי הַדּוֹבֵר – דְּבָרִים בְּרוּרִים וּצְלוּלִים, אֲשֶׁר כֵּן לֹא שָׁמַע מִיָּמָיו – וְהִנֵּה הִתְעוֹרֵר הַנּוֹסֵעַ פִּתְאֹם בַּחֲרָדָה עִם אוֹר הַיּוֹם, וְצִלְלֵי הַלַּיְלָה גָזוּ וְחָלָפוּ.

הוּא הוֹרִיד אֶת הַחַלּוֹן וְהִבִּיט הַחוּצָה אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלֶה. לְעֵינָיו הִשְׂתָּרַע שָׂדֶה חָרוּשׁ וְעָלָיו מַחֲרֵשָׁה, אֲשֶׁר נֶעֶזְבָה שָׁם בַּלַּיְלָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר פֻּתְּחוּ הַסּוּסִים; מֵעֵבֶר הַהוּא עָמְדָה חֹרְשָׁה שְׁקֵטָה וְעַל עֵצֶיהָ עוֹד נִשְׁאֲרוּ עָלִים אֲדֻמִּים כָּאֵשׁ וּצְהֻבִּים כְּזָהָב. וְאַף כִּי הָאֲדָמָה הָיְתָה קָרָה וְלֶחָה, הָיוּ הַשָּׁמַיִם בְּהִירִים וְהַשֶּׁמֶשׁ עָלָה בְּזָהֳרוֹ, בְּיָפְיוֹ וּבְתִפְאַרְתּוֹ.

“שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה!” קָרָא הַנּוֹסֵעַ, בְּהַבִּיטוֹ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, “יוֹצֵר הָאוֹר! אֵיכָה יִהְיֶה אָדָם קָבוּר חַי שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה!”

ד. הַהֲכָנָה 🔗

כַּאֲשֶׁר בָּאָה מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר בְּשָׁלוֹם לְדוֹבֶר בִּשְׁעַת הַבֹּקֶר, קִדֵּם אוֹתָהּ רֹאשׁ הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית הַמָּלוֹן "מֶלֶךְ גּ’וֹרְג' " וּפָתַח, כְּדַרְכּוֹ, אֶת דֶּלֶת הַמֶּרְכָּבָה. הוּא עָשָׂה אֶת הַדָּבָר בַּחֲגִיגִיּוּת, כִּי נְסִיעָה בַּדֹּאַר מִלָּנְדּוֹן בִּימוֹת הַחֹרֶף הָיְתָה מַעֲשֵׂה גְּבוּרָה, וְהַנּוֹסֵעַ אַמִּיץ הַלֵּב רָאוּי שֶׁיַּחְלְקוּ לוֹ כָּבוֹד עַל כָּךְ.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה רַק נוֹסֵעַ אֶחָד מִן הַגִּבּוֹרִים הָרְאוּיִם לְכָבוֹד, כִּי הַשְּׁנַיִם הָאֲחֵרִים יָרְדוּ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ אִישׁ אִישׁ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ. הַחֲלֻדָּה בְּתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה עִם הַקַּשׁ הַטָּחוּב וְהַמָּאוּס, עִם הָרֵיחַ הָרַע, עִם הַחֲשֵׁכָה, הָיְתָה דוֹמָה יוֹתֵר לִמְאוּרַת כֶּלֶב גְּדוֹלָה. וּמַר לוֹרִי, הַנּוֹסֵעַ, שֶׁהֵגִיחַ מִתּוֹכָהּ נָתוּן בִּצְרוֹרוֹת שֶׁל קַשׁ, גּוּפוֹ חֲבִילָה שֶׁל עֲטִיפָה מֵאֶרֶג גַּס, מִגְבַּעַת עִם שׁוּלַיִם רְחָבִים וְרַגְלַיִם מְלֻכְלָכוֹת בְּבֹץ, דּוֹמֶה הָיָה יוֹתֵר לְמִין כֶּלֶב גָּדוֹל.

“הֲתַפְלִיג מָחָר סְפִינַת דֹּאַר לְקַלֶּה, הַמְשָׁרֵת?”

“כֵּן, אֲדוֹנִי, אִם מֶזֶג הָאֲוִיר יִהְיֶה טוֹב וְהָרוּחַ תְּהִי נוֹחָה. הַשֶּׁפֶל שֶׁיָּבוֹא בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם יְשַׁמֵּשׁ אַף הוּא סִיּוּעַ לַסְּפִינָה. הֶעָלַי לְהָכִין מִטָּה לַאֲדוֹנִי?”

“אָמְנָם לֹא אֶעֱלֶה עַל הַמִּטָּה בְּטֶרֶם יָבוֹא הַלַּיְלָה, אַךְ רְצוֹנִי בְּחֶדֶר לָנוּחַ. גַּם שִׁלְחוּ אֵלַי סַפָּר.”

“וְאַחֲרֵי כֵן פַּת שַׁחֲרִית, אֲדוֹנִי? כֵּן, אֲדוֹנִי. יוֹאֶל־נָא, אֲדוֹנִי, לָלֶכֶת דֶּרֶךְ כָּאן. הוֹי, הַרְאוּ אֶת קוֹנְקוֹרְד⁶ ! קְחוּ אֶת הַמִּזְוָדָה שֶׁל הָאָדוֹן וְהָבִיאוּ מַיִם חַמִּים אַל קוֹנְקוֹרְד (שָׁם יִמְצָא אֲדוֹנִי אָח בּוֹעֶרֶת יָפֶה). מַהֲרוּ סַפָּר לְקוֹנְקוֹרְד. הִתְנַעֲרוּ נָא, הַתְקִינוּ אֶת קוֹנְקוֹרְד.”

חֲדַר הַמִּטּוֹת הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם קוֹנְקוֹרְד הָיָה מְיֻעָד תָּמִיד לַנּוֹסְעִים הַבָּאִים בְּמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר, וְדַרְכָּם שֶׁל הַנּוֹסְעִים הָאֵלֶּה לִהְיוֹת עֲטוּפִים וּמְעֻטָּפִים מִכַּף רַגְלָם וְעַד רֹאשָׁם. וְעִנְיָן רַב הָיָה לִמְשָׁרְתֵי הַמָּלוֹן “מֶלֶךְ גּ’וֹרְג'” בַּחֶדֶר הַזֶּה, שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים אֵלָיו בְּנֵי אָדָם מִמִּין אֶחָד וְיוֹצְאִים מִמֶּנּוּ אֲנָשִׁים מְמִינִים שׁוֹנִים וּמִסּוּגִים שׁוֹנִים. וְעַל כֵּן הָיוּ מְהַלְּכִים אַט, כְּאִלּוּ בָּאַקְרָאִי, לִמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים, בַּדֶּרֶךְ בֵּין קוֹנְקוֹרְד וַחֲדַר הַקָּפֶה, מְשָׁרֵת שֵׁנִי, שְׁנֵי שׁוֹמְרֵי הַפֶּתַח, מְשָׁרְתוֹת אֲחָדוֹת וּבַעֲלַת הַבַּיִת, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁמִּן הַחֶדֶר הַהוּא יָצָא אִישׁ כְּבֶן שִׁשִּׁים, לָבוּשׁ הָדָר בַּחֲלִיפַת בְּגָדִים כְּעֵין הַקִּנָּמוֹן, בְּגָדִים יְשָׁנִים אַךְ שְׁלֵמִים, עִם מַטְלִיוֹת רְחָבוֹת וּמְרֻבָּעוֹת עַל הַשַּׁרְוֻלִּים וְשׁוּלַיִם רְחָבִים עַל הַכִּיסִים, וְהוּא חָלַף וְעָבַר בְּדַרְכּוֹ אֶל הַחֶדֶר לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית.

בַּבֹּקֶר הַהוּא לֹא הָיָה אוֹרֵחַ אַחֵר בַּחֲדַר הַקָּפֶה מִלְּבַד הָאִישׁ לְבוּשׁ בִּגְדֵי הַקִּנָּמוֹן. שֻׁלְחָן סְעֻדָּתוֹ עָמַד לִפְנֵי הָאָח, וְכַאֲשֶׁר יָשַׁב מוּל הָאוֹר הַזּוֹרֵחַ עָלָיו בְּחַכּוֹתוֹ לָאֲרֻחָה הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה, כְּאִלּוּ הוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ לְצַיֵּר אֶת פַּרְצוּף פָּנָיו.

מַרְאֵהוּ, בְּשִׂימוּ יָד עַל בֶּרֶךְ, הִבִּיעַ חֲשִׁיבוּת וְדַיְקָנוּת, וְהַשָּׁעוֹן בְּכִיס חֲזִיָּתוֹ תִּקְתֵּק אֶת פִּזְמוֹנוֹ בְּקוֹל רָם, כְּאִלּוּ הִתְפָּאֵר בַּחֲשִׁיבוּתוֹ וּבַאֲרִיכוּת יָמָיו לְעֻמַּת קַלּוּתָהּ וַחֲלִיפָתָהּ שֶׁל הָאֵשׁ הָעַלִּיזָה. רֶגֶל נָאָה הָיְתָה לוֹ לָאִישׁ הַזֶּה וְהוּא הִתְהַדֵּר בָּהּ קְצָת, כִּי עַל כֵּן לָבַשׁ פֻּזְמְקָאוֹת קְנֻמִּים מֵאֶרֶג דַּק מְאֹד, אֲשֶׁר הָיוּ הוֹלְמִים אוֹתָהּ יָפֶה, וּנְעָלָיו עִם הַפְּרִיפוֹת אַף הֵן הָיוּ מְהֻדָּרוֹת, אִם גַּם פְּשׁוּטוֹת. לְרֹאשׁוֹ חָבַשׁ קַפְלֵט⁷ קָטֹן וְחָלָק וּבָהִיר; הַקַּפְלֵט הַזֶּה, יֵשׁ לְשַׁעַר, הָיָה עָשׂוּי שֵׂעָר, אַךְ מַרְאֵהוּ הָיָה כְּאִלּוּ נֶאֱרַג מֵחוּטֵי מֶשִׁי אוֹ זְכוּכִית. כְּלֵי הַלָּבָן אֲשֶׁר עָלָיו, אִם גַּם לֹא הָיוּ דַּקִּים כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַפֻּזְמְקָאוֹת, הִנֵּה לַבְנוּנִיתָם הָיְתָה כְּקֶצֶף הַגַּלִּים, אֲשֶׁר עָלוּ וּבָאוּ אֶל הַחוֹף הַסָּמוּךְ, אוֹ כְּאוֹתָם הַמִּפְרָשִׂים אֲשֶׁר הִבְהִיקוּ לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מֵרָחוֹק עַל פְּנֵי הַיָּם. פָּנָיו הַכְּבוּשִׁים וְהַשְּׁקֵטִים תָּדִיר עוֹד הָיוּ מְאִירוֹת, תַּחַת הַקַּפְלֵט הַמְסֻלְסָל, בְּאוֹר שֶׁל זוּג עֵינַיִם לַחוֹת וְנוֹצְצוֹת, עַד כִּי בְּעָמָל רַב עָלָה בִּידֵי בַּעֲלֵיהֶן, בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ, לְחַנֵּךְ אוֹתָן בְּהַבָּעָה מְתוּנָה וּכְבוּשָׁה זוֹ, הַיָּאַה לִפְקִיד הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן. בִּלְחָיָיו הָיָה אֹדָם שֶׁל בְּרִיאוּת, וְעַל פָּנָיו הַמְקֻמָּטִים מְעַט לֹא נִכְּרוּ אוֹתוֹת הַדְּאָגָה. יֵשׁ לְשַׁעֵר, כִּי הָרַוָּק, נֶאֱמַן בֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן, הָיָה בְּעִקָּר טָרוּד בִּדְאָגוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, וְכָל דְּאָגָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ בֶּגֶד שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אָדָם עָשׂוּי לַחֲלֹץ בְּקַלּוּת מְרֻבָּה.

וּכְמוֹ לְהַשְׁלִים אֶת הַדִּמְיוֹן בֵּינוֹ וּבֵין אִישׁ הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי הַמְצַיֵּר אֶת תְּמוּנָתוֹ, נִמְנֵם מַר לוֹרִי, וְרַק בּוֹאוֹ שֶׁל הַמֶּלְצָר עִם הַאֲרֻחָה עוֹרֵר אוֹתוֹ, וְכַאֲשֶׁר הִסִּיעַ לוֹ אֶת הַכִּסֵּא, פָּנָה אֶל הַמְּשָׁרֵת וְאָמָר:

“הוֹאִילוּ נָא לְהָכִין חֶדֶר וּמִשְׁכָּב לְאִשָּׁה צְעִירָה, אֲשֶׁר בּוֹא תָּבוֹא הַיּוֹם בְּאַחַת הַשָּׁעוֹת. הִיא תִּשְׁאַל לְמַר יֶ’רְוִיס לוֹרִי אוֹ לְאִישׁ מִבֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן, אָנָּא הוֹדִיעוּנִי עַל בּוֹאָהּ.”

“כִּדְבָרֶיךָ, אֲדוֹנִי. הַאִם מִבֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן בְּלָנְדּוֹן אֲדוֹנִי בָּא?”

“הֵן.”

“כֵּן, אֲדוֹנִי. יֵשׁ לָנוּ הַכָּבוֹד, אֲדוֹנִי, לְשַׁמֵּשׁ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶת פְּקִידַי הַבַּנְק שֶׁלָּכֶם בְּדַרְכָּם הָלֹךְ וָשׁוֹב בֵּין לָנְדּוֹן וּפָרִיס. מִבֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן וְשֻׁתָּפוֹ רַבִּים הַנּוֹסְעִים, אֲדוֹנִי.”

“אָמְנָם כֵּן. בֵּית הַבַּנְק שֶׁלָּנוּ הוּא צָרְפַתִּי כְּשֵׁם שֶׁהוּא אַנְגְּלִי.”

“נָכוֹן. אוּלָם אֲדוֹנִי עַצְמוֹ אֵינוֹ רָגִיל, דּוֹמֶנִי, בִּנְסִיעוֹת אֵלּוּ?”

“בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת אֵינִי נוֹסֵעַ. זֶה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מֵאָז שֶׁאָנוּ… מֵאָז שֶׁאֲנִי… שַׁבְתִּי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה מִצָּרְפַת.”

“הַאֻמְנָם, אֲדוֹנִי? אִם כֵּן, זֶה הָיָה בְּטֶרֶם בּוֹאִי הֵנָּה, בְּטֶרֶם הָיוּ פֹּה כָּל חֲבֵרַי, אֲדוֹנִי. בָּעֵת הַהִיא הָיָה הַ’מָּלוֹן גּ’וֹרְג' ' בְּיָדַיִם אֲחֵרוֹת.”

“אָכֵן.”

“אֲבָל אֶתְעָרֵב נָא, אֲדוֹנִי, כִּי בֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן וְשֻׁתָּפוֹ הָיָה מְשַׂגְשֵׂג עוֹד לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה וְלֹא רַק לִפְנֵי חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה?”

“יָכֹל אַתָּה לְשַׁלֵּשׁ אֶת הַמִּסְפָּר וְלֵאמֹר מֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וְגַם אָז לֹא תִּרְחֵק מִן הָאֱמֶת.”

“הַאֻמְנָם, אֲדוֹנִי?!”

הַמֶּלְצָר פָּעַר אֶת פִּיו וּפָקַח אֶת עֵינָיו, בְּהֵרָתְעוֹ מֵעִם הַשֻּׁלְחָן, אַחַר זָרַק אֶת מַפִּיתוֹ מִיָּדוֹ הַיְמָנִית לְיַדוֹ הַשְּׂמָאלִית, בִּצֵּר לוֹ מָקוֹם נוֹחַ וְעָמַד מַבִּיט עַל הָאוֹרֵחַ בְּאָכְלוֹ וּבִשְׁתוֹתוֹ, כְּאִלּוּ מֵעַל מִגְדַּל מִצְפֶּה אוֹ מֵעַל שַׁעַר צוֹפִים, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַמֶּלְצָרִים בְּכָל הַזְּמַנִּים וּבְכָל הַדּוֹרוֹת.

כַּאֲשֶׁר כִּלָּה מַר לוֹרִי סְעֻדָתוֹ יָצָא לְטַיֵּל עַל חוֹף הַיָּם. הָעִיר דּוֹבֶר הַקְּטַנָּה, הַצָּרָה וְהָעֲקֻמָּה, הִתְחַבְּאָה מִפְּנֵי הַחוֹף וְהִתְכַּנְּסָה לְתוֹךְ סַלְעֵי הַגִּיר, כְּמוֹ יָעֵן יַמִּי. הַחוֹף הָיָה מִדְבָּר שֶׁל חוֹלוֹת יָם וַאֲבָנִים מִתְגּוֹלְלוֹת סָבִיב, וְהַיָּם עָשָׂה כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ, וְעַל רוּחוֹ עוֹלֶה לַהֲרֹס. הוּא הִרְעִים בְּקוֹלוֹ עַל הָעִיר, פָּגַע בִּסְלָעִים, קָרַע וְנָשָׂא בְּזַעַם מִן הַחוֹף וָהָלְאָה. הָאֲוִיר בֵּין הַבָּתִּים הָיָה מָלֵא רֵיחַ דָּגִים, עַד כִּי נִדְמֶה הָיָה, כִּי דָגִים חוֹלִים בָּאִים לִטְבֹּל פֹּה, כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ בְּנֵי אָדָם חוֹלִים לְהִתְרַחֵץ בַּיָּם. בַּנָּמֵל עָסְקוּ בְּדִיּוּג קְצָת, וּבַלַּיְלָה רַבּוּ הַמְּשׁוֹטְטִים אָנֶה וָאָנָה וּמַבִּיטִים לְעֵבֶר הַיָּם, בְּיִחוּד בִּשְׁעוֹת הַגֵּאוּת.

כַּאֲשֶׁר נָטָה הַיּוֹם לַעֲרֹב, וְהָאֲוִיר, אֲשֶׁר הָיָה כָּל הַזְּמָן בָּהִיר, עַד כִּי נִרְאוּ חוֹפֵי צָרְפַת, נִמְלָא שׁוּב עֲרָפֶל, עָטְפוּ גַם מַחְשְׁבוֹת מַר לוֹרִי עֲנָנִים. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם, וְהָאִישׁ יָשַׁב לִפְנֵי הָאָח בַּחֲדַר הַקָּפֶה מְחַכֶּה לִסְעֻדָּתוֹ, כַּאֲשֶׁר חִכָּה לָהּ בַּבֹּקֶר, הָיָה בְּדִמְיוֹנוֹ עוֹסֵק בַּחֲפִירָה, חֲפִירָה, חֲפִירָה בְּתוֹךְ הַגֶּחָלִים הַלּוֹחֲשׁוֹת.

בַּקְבּוּק שֶׁל יַיִן אָדֹם וָטוֹב אַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה יָפֶה הוּא לַחוֹפֵר בַּגֶּחָלִים הַלּוֹחֲשׁוֹת, וּמַה גַם אִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְבַטְּלוֹ מֵעֲבוֹדָה. מַר לוֹרִי יָשַׁב בָּטֵל זְמָן רַב וְזֶה עַתָּה הֵרִיק אֶת כּוֹסוֹ הָאַחֲרוֹנָה מִתּוֹךְ נַחַת רוּחַ גְּמוּרָה, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה לְאִישׁ זָקֵן בָּרִיא וְרַעֲנָן בְּגוּפוֹ, בְּהַגִּיעוֹ לְסִיּוּם הַבַּקְבּוּק, וְהִנֵּה נִשְׁמַע לְאָזְנָיו קוֹל רַעַשׁ אוֹפַנִּים בָּרְחוֹב הֵצֵר, וְהַמֶּרְכָּבָה בָּאָה אֶל חֲצַר הַמָּלוֹן.

הוּא עָזַב אֶת כּוֹסוֹ וְלֹא נָגַע בָּהּ. “זוֹ הִיא הָעַלְמָה,” אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ.

כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים נִכְנֵס הַמְשָׁרֵת וְהוֹדִיעַ, כִּי מָרַת מָנֶט בָּאָה מִלָּנְדּוֹן וְלִבָּהּ יִשְׂמַח לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ מִבֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן.

“הַאֻמְנָם תֵּכֶף?”

מָרַת מָנֶט סָעֲדָה קְצָת בַּדֶּרֶךְ וְאֵין הִיא שׁוֹאֶלֶת מְאוּמָה, אַךְ מִשְׁתּוֹקֶקֶת הִיא מְאֹד לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ מִבֵּית טֶלְסוֹן תֵּכֶף וּמִיָּד, אִם הַדָּבָר נוֹחַ לוֹ וּלְרָצוֹן לוֹ.

הָאִישׁ מִבֵּית טֶלְסוֹן לֹא מָצָא לַעֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְתִּי אִם לְהָרִיק אֶת כּוֹסוֹ מִתּוֹךְ הַבָּעָה שֶׁל יֵאוּשׁ, לְתַקֵּן יָפֶה אֶת הַקַּפְלֵט הַצָּהֹב עַל פְּאַת רֹאשׁוֹ וְלָלֶכֶת אַחֲרֵי הַמְּשָׁרֵת אֶל הַחֶדֶר שֶׁל מָרַת מָנֶט. זֶה הָיָה חֶדֶר גָּדוֹל, קוֹדֵר, מְרֻהָט שְׁחוֹרִים וּמְרֻפָּד שְׁחוֹרִים כַּחֲדַר אָבֵל, וּבוֹ עָמְדוּ שֻׁלְחָנוֹת כְּבֵדִים וּשְׁחוֹרִים. הַשֻּׁלְחָנוֹת מֹרְטוּ וּמֹרְקוּ, עַד כִּי שְׁנֵי הַנֵּרוֹת הַגְּבוֹהִים עַל הַשֻּׁלְחָן בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר בִּצְבְּצוּ בְּאוֹר כֵּהֶה בְּכָל לוּחַ וָלוּחַ, כְּאִלּוּ הֵם קְבוּרִים וּגְנוּזִים בַּאֲרוֹנוֹת שֶׁל הָעֵץ הָאָדֹם שֶׁהִשְׁחִיר וְאֵין לְצַפּוֹת לְאוֹרָם עַד אֲשֶׁר יוּצְאוּ מִקִּבְרָם.

הַחֲשֵׁכָה הָיְתָה קָשָׁה כָּל כָּךְ, עַד כִּי מַר לוֹרִי, בְּגַשְּׁשׁוֹ וּבְעָבְרוֹ עַל פְּנֵי הַשְּׁטִיחַ הַמְשֻׁמָּשׁ, חָשַׁב כִּי מָרַת מָנֶט יוֹשֶׁבֶת עַתָּה בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, וְרַק כַּאֲשֶׁר עָבַר עַל פְּנֵי שְׁנֵי הַנֵּרוֹת הַגְּבוֹהִים רָאָה וְהִנֵּה בֵּינָם וּבֵין הָאָח עוֹמֶדֶת עַלְמָה צְעִירָה כְּבַת שְׁבַע־עֶשְׂרֵה וְהִיא הוֹלֶכֶת לִקְרָאתוֹ לְבוּשָׁה מְעִיל־דֶּרֶךְ וּבְיָדָהּ הִיא אוֹחֶזֶת מִגְבַּעַת תֶּבֶן בַּסֶּרֶט שֶׁלָּהּ. הוּא נָתַן עֵינָיו בְּגוּף נָאֶה, עָדִין וְרַךְ זֶה, עִם הָרֹאשׁ הַיָּפֶה בְּשֶׁפַע שַׂעֲרוֹת הַזָּהָב, עִם שְׁתֵּי עֵינֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁהִבִּיטוּ אֵלָיו מִתּוֹךְ שְׁאֵלָה, עִם הַמֵּצַח אֲשֶׁר סְגֻלָּה נִפְלָאָה לוֹ (בְּשִׂים לֵב אֶל זֶה, כִּי עוֹדֶנּוּ צָעִיר וְחָלָק) לְהָרִים וּלְהַשְׁפִּיל אֶת הַגַּבּוֹת וּלְהַבִּיעַ מֵעֵין תִּמָּהוֹן, אוֹ פֶּלֶא, אוֹ חֲרָדָה אוֹ רַק תְּשׂוּמֶת־לֵב בִּלְבָד, אַף כִּי כָּל אַרְבַּעַת הָרְגָשׁוֹת יַחַד הָיוּ כְּלוּלִים בְּהַבָּעָה זוֹ; וּבְהַבִּיטוֹ אֶל הַפָּנִים הָאֵלֶּה, עָבְרָה פִּתְאֹם לְנֶגֶד עֵינָיו דְּמוּת יֶלֶד, אֲשֶׁר אָחַז בִּזְרוֹעוֹתָיו בְּנָסְעוֹ דֶּרֶךְ הַתְּעָלָה הַזֹּאת בְּאֶחָד מִימֵי הַחֹרֶף, בְּעֵת אֲשֶׁר הַבָּרָד יָרַד עֲלֵיהֶם וְהַיָּם גָּעַשׁ מִתַּחַת לָהֶם. הַמַּרְאֶה הַזֶּה גָז חִישׁ עַל פָּנָיו וְנֶעְלַם, כַּאֲשֶׁר תֵּעָלֵם הַנְּשִׁימָה עַל פְּנֵי הָרְאִי הַגָּדוֹל, שֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרֶיהָ נָתוּן בְּמִסְגֶּרֶת חֲטוּבָה פִּתּוּחִים. הוּא הִשְׁתַּחֲוָה לְמָרַת מָנֶט.

“אָנָּא, שֵׁב נָא, אֲדוֹנִי,” קָרְאָה הָעַלְמָה בְּקוֹל נְעוּרִים צָלוּל וְנָעִים, בִּנְגִינָה נָכְרִית בְּמִקְצָת מִן הַמִּקְצָת.

“אֲנַשֵּׁק יָדַיִךְ, עַלְמָה,” עָנָה מַר לוֹרִי בַּנִּמּוּס הַמְקֻבָּל בַּיָּמִים הָהֵם, כַּאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲוָה שֵׁנִית, וְיָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ.

“קִבַּלְתִּי אֶתְמוֹל מִכְתָּב מֵאֵת הַבַּנְק, אֲדוֹנִי, וּבוֹ כּוֹתְבִים אֵלַי עַל אֵיזוֹ יְדִיעָה חֲדָשָׁה… אוֹ גִלּוּי…”

“לֹא הַמִּלָּה עִקָּר, עַלְמָה; גַּם זוֹ וְגַם זוֹ הוֹלֶמֶת.”

“… בִּדְבַר הָרְכוּשׁ הַקָּטֹן שֶׁל אָבִי הֶעָלוּב, אֲשֶׁר לֹא רְאִיתִיו מֵעוֹלָם… הֵן זֶה שָׁנִים רַבּוֹת מֵת…”

מַר לוֹרִי הִתְנוֹדֵד עַל כִּסְּאוֹ וְנָתַן עֵינָיו בַּצִּיּוּר אֲשֶׁר מִמּוּלוֹ, כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ שָׁם עֵצָה.

“… וְעַל כֵּן עָלַי לִנְסֹעַ לְפָרִיס וּלְהִתְרָאוֹת שָׁם עִם אִישׁ מִבֵּית הַבַּנְק, אֲשֶׁר הוֹאִיל לָלֶכֶת לְפָרִיס לְתַכְלִית זוֹ.”

“אֲנִי הוּא הָאִישׁ.”

“לִבִּי אָמַר לִי, אֲדוֹנִי, כִּי כֵן הוּא.”

הִיא הִרְכִּינָה רֹאשָׁהּ לְפָנָיו (כְּמִנְהַג הַנְּעָרוֹת בַּיָּמִים הָהֵם) מִתּוֹךְ רָצוֹן לְהַבִּיעַ לוֹ אֶת רִגְשׁוֹתֶיהָ, כִּי גָדוֹל הוּא מִמֶּנָּה מְאֹד בְּשָׁנִים וּבְחָכְמָה. הוּא הֵשִׁיב לָהּ בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה.

“עָנִיתִי לְבֵית הַבַּנְק, אֲדוֹנִי, כִּי אִם הָאֲנָשִׁים יוֹדְעֵי דָבָר, אֲשֶׁר הוֹאִילוּ לְהַנְחוֹתֵנִי בַּעֲצָתָם, מָצְאוּ כִּי עָלַי לִנְסֹעַ צָרְפָתָה, וַאֲנִי יְתוֹמָה, אֵין לִי קָרוֹב אֲשֶׁר יֵלֵךְ עִמִּי, – אֶחְשֹׁב לְטוֹבָה וּלְחֶסֶד רַב אִם תִּנָּתֵן לִי הָרְשׁוּת לַחֲסוֹת בְּמֶשֶׁךְ נְסִיעָתִי זוֹ בְּצֵל הָאִישׁ הַנִּכְבָּד הַהוּא. הָאִישׁ עָזַב אֶת לָנְדּוֹן, אַךְ נִדְמֶה לִי, כִּי שָׁלְחוּ אַחֲרָיו רָץ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, כִּי יְחַכֶּה לִי פֹּה.”

“מְאֻשָּׁר הָיִיתִי,” קָרָא מַר לוֹרִי, “כִּי הִטִּילוּ עָלַי אֶת הַתַּפְקִיד הַזֶּה, וְאָשְׁרִי יִגְדַּל עוֹד כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה בְּיָדִי לְמַלְּאוֹתוֹ.”

“אוֹדְךָ, אֲדוֹנִי. מַכִּירָה טוֹבָה אֲנִי, אֲדוֹנִי. בְּבֵית הַבַּנְק אָמְרוּ לִי, כִּי הָאִישׁ יְבָאֵר לִי אֶת פְּרָטֵי הָעִנְיָן וְכִי עָלַי לְהַתְקִין עַצְמִי לִקְרַאת נְצוּרוֹת. עָשִׂיתִי כָּל מַה שֶׁבְּיָדִי לְהַתְקִין עַצְמִי, וְכַמּוּבָן, לִבִּי מָלֵא תְּשׁוּקָה עֲצוּמָה לָדַעַת מַה טִיבוֹ שֶׁל הָעִנְיָן.”

“כַּמּוּבָן,” עָנָה מַר לוֹרִי, “כֵּן… אֲנִי…”

אַחֲרֵי הַפְסָקָה קְטַנָּה תִּקֵּן שׁוּב אֶת הַקַּפְלֵט עַל רֹאשׁוֹ וְהוֹסִיף:

“קָשֶׁה מְאֹד לִפְתֹּחַ בָּעִנְיָן.”

הוּא לֹא פָּתַח לְדַבֵּר, אַךְ בִּהְיוֹתוֹ מְפַקְפֵּק פָּגְעוּ עֵינָיו בְּעֵינֶיהָ. הִיא הֵרִימָה גַבּוֹתֶיהָ מִתּוֹךְ הַבָּעָה מוּזָרָה זוֹ – הַבָּעָה נָאָה וְעַזָּה – וּפָשְׁטָה אֶת יָדָהּ כְּאִלּוּ אָמְרָה לִתְפֹּשׂ אוֹ לֶאֱחֹז בַּצֵּל אֲשֶׁר חָלַף עַל פָּנֶיהָ.<

“הַאִם נָכְרִי אַתָּה לִי, אֲדוֹנִי?”

“מַה שְׁאֵלָה הִיא זוֹ?” וּמַר לוֹרִי פָּתַח יָדָיו וְשָׁלַח אוֹתָן הַחוּצָה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ רַב־אֹמֶר.

בֵּין הַגַּבּוֹת מֵעַל חָטְמָהּ הַקָּטֹן וְהֶעָדִין נִרְאָה קֶמֶט עָמֹק, כַּאֲשֶׁר יָשְׁבָה הָעַלְמָה, שְׁקוּעָה בְּהִרְהוּרִים, עַל הַכִּסֵּא, אֲשֶׁר עַד עַתָּה עָמְדָה סָמוּךְ לוֹ. הוּא הִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ בִּהְיוֹתָהּ שְׁקוּעָה בְּהִרְהוּר, וּבָרֶגַע אֲשֶׁר הֵרִימָה שׁוּב עֵינֶיהָ פָּתַח וְאָמַר:

“בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ הַשְּׁנִיָּה סוֹבֵרְנִי, כִּי אֵין טוֹב לִי מֵאֲשֶׁר אֶפְנֶה אֵלַיִךְ כְּמוֹ אֶל עַלְמָה אַנְגְּלִית צְעִירָה לֵאמֹר: מָרַת מָנֶט.”

“אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי.”

“מָרַת מָנֶט, הֲרֵי אֲנִי אִישׁ מַעֲשֶׂה. עָלֵי מֻטָּל לְמַלֵּא דָבָר שֶׁבְּעֵסֶק. כַּאֲשֶׁר תִּשְׁמְעִי אֶת דְּבָרַי, אַל נָא תָּשִׂימִי לָהֶן לֵב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶל מְכוֹנַת דִּבּוּר – אָמְנָם כֵּן, אֵין אֲנִי אֶלָּא מְכוֹנַת דִּבּוּר. וּבְכֵן, תְּנִי לִי רְשׁוּת לְסַפֵּר לָךְ מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִלְּקוֹחוֹתֵינוּ.”

“מַעֲשֶׂה?!”

הוּא עָשָׂה עַצְמוֹ כְּלֹא שׁוֹמֵעַ אֶת הַדִּבּוּר אֲשֶׁר חָזְרָה עָלָיו וּבְחִפָּזוֹן הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“כֵּן, בְּאֶחָד מִלְּקוֹחוֹתֵינוּ. בְּבֵית הַבַּנְק אָנוּ קוֹרְאִים בְּשֵׁם זֶה לְכָל הַבָּא עִמָּנוּ בִּדְבָרִים. הוּא הָיָה אִישׁ צָרְפַתִּי, אִישׁ הַמַּדָּע, בַּעַל הַשְׂכָּלָה רַבָּה… דָּקְטוֹר.”

“הַאִם לֹא מִבָּבֶה?”

“אָכֵן, הֵן, מִבָּבֶה. כְּמוֹ הָאָדוֹן מָנֶט, אָבִיךְ, הָיָה גַּם הָאִישׁ הַזֶּה מִבָּבֶה. כְּמוֹ הָאָדוֹן מָנֶט, אָבִיךְ, הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה מְפֻרְסָם בְּפָרִיס. לִי הָיָה הַכָּבוֹד לְהִתְוַדַּע אֵלָיו שָׁם. מַגָּעֵנוּ וּמַשָּׂאֵנוּ הָיוּ בְּשֶׁל עֲסָקִים, אַךְ אָנֹכִי הָיִיתִי אִישׁ סוֹדוֹ. בָּעֵת הַהִיא הָיִיתִי בַּמַּחְלָקָה שֶׁל הַבַּנְק שֶׁלָּנוּ אֲשֶׁר בְּפָרִיס, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי שָׁם… כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה.”

“אָמַרְתָּ: בָּעֵת הַהִיא… הֲיֵשׁ לִי רְשׁוּת, אֲדוֹנִי, לִשְׁאֹל, בְּאֵיזֶה זְמָן אַתָּה מְדַבֵּר?”

“אֲנִי מְדַבֵּר עַל הַזְּמָן לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה. הוּא נָשָׂא… אִשָּׁה אַנְגְּלִית… וְאָנֹכִי הָיִיתִי אֶחָד מִגִּזְבָּרָיו. הָעֲסָקִים שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ הָעֲסָקִים שֶׁל כַּמָּה אֲנָשִׁים צָרְפַתִּים אֲחֵרִים וּמִשְׁפָּחוֹת צָרְפַתִּיּוֹת, הָיוּ כֻּלָּם בִּידֵי הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן. בְּדֶרֶךְ זוֹ הָיִיתִי וְהִנְנִי כַּיּוֹם הַמְמֻנֶּה אוֹ הָאֶפָּטְרָפּוּס עַל כַּמָּה וְכַמָּה מִלְּקוֹחוֹתֵינוּ. אֵין בֵּינֵינוּ אֶלָּא מַגָּע וּמַשָּׂא בְּעִנְיְנֵי עֵסֶק; אֵין בָּזֶה יְדִידוּת, אֵין קֻרְבָה מְיֻחָדָה, אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁבְּרֶגֶשׁ. בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי חַיַּי עָבַרְתִּי מֵאַחַד הַלְּקוֹחוֹת אֶל מִשְׁנֵהוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי עוֹבֵר בְּכָל יוֹם מִימֵי הַמַּעֲשֶׂה מִלָּקוֹחַ אֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי. בְּקִצּוּר, אֵין לִי שׁוּם רְגָשׁוֹת, אֵין אֲנִי אֶלָּא מְכוֹנָה. נַחֲזֹר אֵפוֹא לְעִנְיָנֵנוּ…”

“אֲבָל, אֲדוֹנִי, זֶה הוּא הַסִּפּוּר עַל אָבִי, וַאֲנִי מַתְחִילָה לְהַרְהֵר… (הִיא נָתְנָה בּוֹ עֵינֶיהָ), כִּי אַחֲרֵי מוֹת אִמִּי, שְׁתֵּי שָׁנִים לְאַחַר שֶׁנִּפְטַר אָבִי, וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי יְתוֹמָה מֵאָב וּמֵאֵם, אַתָּה הוּא שֶׁהֵבֵאתָ אוֹתִי לְאַנְגְּלִיָּה. הַדָּבָר נַעֲשָׂה לִי בָּרִי, כִּי כֵן הוּא.”

מַר לוֹרִי לָקַח אֶת הַיָּד הָרַכָּה, אֲשֶׁר הוּשְׁטָה לִקְרָאתוֹ בְּאֵמוּן וְהִגִּישָׁהּ בְּנִמּוּס אֶל שְׂפָתָיו. אַחֲרֵי כֵן הוֹלִיךְ אֶת הָעַלְמָה שׁוּב יָשָׁר אֶל כִּסְאָהּ וְהוּא אָחַז בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית אֶת מִסְעַד הַכִּסֵּא וּבְיָדוֹ הַיְמָנִית הִשְׁתַּמֵּשׁ חֲלִיפוֹת לְמָעֵךְ אֶת סַנְטְרוֹ, לְתַקֵּן אֶת הַקַּפְלֵט עַל רֹאשׁוֹ אוֹ לַעֲשׂוֹת תְּנוּעוֹת לְשֵׁם חִזּוּק דְּבָרָיו, וְהוּא הִשְׁקִיף אֶל פָּנֶיהָ. אַף הִיא יָשְׁבָה וְהֵרִימָה עֵינֶיהָ אֶל פָּנָיו.

“מָרַת מָנֶט, אָכֵן אֲנִי עָשִׂיתִי זֹאת. רָאֹה תִּרְאִי אֵפוֹא, כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ זֶה עַתָּה בְּאָמְרִי, כִּי בֶּן בְּלִי רְגָשׁוֹת אָנֹכִי, וְכִי כָּל מַגָּעִי וּמַשָּׂאִי עִם הַבְּרִיּוֹת אֵינוֹ אֶלָּא עֵסֶק, אַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּשִׂימִי אֶל לֵב, כִּי מֵאָז לֹא רָאִיתִי אֶת פָּנָיִךְ אַף לֹא פַּעַם אֶחָת. וְאַתְּ הֲלֹא עוֹמֶדֶת מֵאָז תַּחַת חָסוּתוֹ שֶׁל בֵּית טֶלְסוֹן. אַךְ מַה לִי רְגָשׁוֹת!? אֵין לִי לֹא פְּנַאי לָהֶם, אַף אֵין דַּעְתִּי עֲלֵיהֶם. כָּל חַיַּי, עַלְמָה, עוֹבְרִים בְּסִבּוּב גַּלְגַּל שֶׁל מָמוֹן.”

אַחֲרֵי תֵּאוּר מוּזָר זֶה שֶׁל עֲבוֹדָתוֹ יוֹם יוֹם הֶחֱלִיק מַר לוֹרִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו עַל הַקַּפְלֵט הַצָּהֹב אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְלָבַשׁ צוּרָה זוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ קֹדֶם.

“עַד כָּאן, עַלְמָה, (כְּפִי שֶׁאָמַרְתְּ) דּוֹמֶה הַסִּפּוּר לָזֶה שֶׁל אָבִיךְ הָאֻמְלָל. עַתָּה אָנוּ מַגִּיעִים אֶל הַהַבְדֵּל. אִלּוּ לֹא מֵת אָבִיךְ אָז… אַל תִּבָּהֵלִי! מָה רוֹעֶדֶת אַתְּ!”

וְאָמְנָם הִיא רָעֲדָה בְּכָל גּוּפָהּ, וּבִשְׁתֵּי יָדֶיהָ תָּפְשָׂה אֶת כַּף יָדוֹ.

“אָנָּא,” קָרָא מַר לוֹרִי בִּנְעִימָה רַכָּה, בַּהֲסִירוֹ יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית מֵעַל מִסְעַד הַכִּסֵּא לְשִׂימָהּ עַל אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָרוֹטְטוֹת וְהַמִּתְחַנְּנוֹת, “אָנָּא, כִּבְשִׁי אֶת זַעֲזוּעֵי לִבֵּךְ… הֲלֹא אֵין אֵלּוּ אֶלָּא דִבְרֵי עֵסֶק… וּבְכֵן, כַּאֲשֶׁר אָמָרְתִּי…”

מֶבַּט עֵינֶיהָ בִּלְבֵּל אוֹתוֹ, עַד כִּי עָמַד נָבוֹךְ, אַחֲרֵי כֵן פָּתַח שׁוּב:

“כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי: אִלּוּ לֹא מֵת מַר מָנֶט, אִלּוּ נֶעְלַם פִּתְאֹם בַּחֲשַׁאי; אִלּוּ חָטְפוּ אוֹתוֹ בְּחֶזְקַת הַיָּד; אִלּוּ לֹא הוֹעִילוּ כָּל הַתַּחְבּוּלוֹת לִמְצֹא אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּבַל שָׁמָּה; אִלּוּ הָיָה לוֹ אוֹיֵב בֵּין בְּנֵי אַרְצוֹ, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּת זוֹ, שֶׁבִּימֵי שִׁבְתִּי מֵעֵבֶר לַיָּם הָיוּ גַּם אֲנָשִׁים אַמִּיצֵי לֵב יְרֵאִים לְדַבֵּר עַל זֶה אֲפִילוּ בְּלַחַשׁ, הֲלֹא הִיא אוֹתָהּ הַזְּכוּת לִרְשֹׁם עַל גַּבֵּי גִּלָּיוֹן שֵׁם אִישׁ, שֶׁיֵּשׁ לְאָסְרוֹ וּלְהַשְׁלִיכוֹ לְבוֹר כֶּלֶא לִזְמָן בְּלִי גְבוּל… אִלּוּ בָּאָה אִשְׁתּוֹ לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, לִפְנֵי הַמַּלְכָּה, הַשָּׂרִים וְהַכֹּהֲנִים, כִּי יוֹדִיעוּהָ דָּבָר עַל אֹדוֹתָיו, וְכָל עֲמָלָהּ הָיָה לַשָּׁוְא… – אוֹ אָז הָיָה הַסִּפּוּר עַל אָבִיךְ דּוֹמֶה לְסִפּוּר זֶה עַל הָאִישׁ הָאֻמְלָל, הוּא הַדָּקְטוֹר מִבָּבֶה.”

“אַחֲלֵי, אֲדוֹנִי, סַפֵּר לִי עוֹד.”

“אֶעֱשֶׂה בַּקָּשָׁתֵךְ. הִנֵּה אַמְשִׁיךְ סִפּוּרִי. הֲתוּכְלִי לְהוֹסִיף שְׁמֹעַ?”

“יֵשׁ בְּכֹחִי לִשְׁמֹעַ וְלָשֵׂאת כָּל דָּבָר, מִלְּבַד הַסָּפֵק שֶׁאֲנִי שְׁרוּיָה בּוֹ בְּרֶגַע זֶה עַל יָדֶךָ.”

“הִנֵּה אַתְּ מְדַבֶּרֶת בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לִבֵּךְ שָׁקֵט. טוֹב וְיָפֶה! (אַף כִּי פָּנָיו לֹא הֵעִידוּ עַל סִפּוּק נַפְשׁוֹ). אֵין זֶה אֶלָּא דְבַר עֵסֶק. יְהִי הַדָּבָר בְּעֵינַיִךְ כְּעֵסֶק בִּלְבָד – עֵסֶק שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ. וּבְכֵן, אִם אֵשֶׁת הַדָּקְטוֹר הַזֶּה, אַף כִּי הָיְתָה אִשָּׁה בַּעֲלַת לֵב אַמִּיץ וּשְׁאָר רוּחַ, נָשְׂאָה יִסּוּרִים קָשִׁים עַל יְדֵי עִנְיָן זֶה, בְּטֶרֶם נוֹלַד לָהּ הַיֶּלֶד…”

“הַיֶּלֶד הַזֶּה בַּת הָיְתָה, אֲדוֹנִי.”

“בַּת. דָּבָר… דְּבַר עֵסֶק הוּא… אַל נָא תֵּעָצֵבִי. וּבְכֵן, אִלּוּ שָׂבְעָה הָאִשָּׁה הָעֲלוּבָה הַזֹּאת מַכְאוֹבִים בְּטֶרֶם נוֹלְדָה לָהּ הַבַּת הַקְּטַנָּה, עַד כִּי גָמְרָה בְּלִבָּהּ לִבְלִי הַנְחִיל לְבִתָּהּ מְנָת הַיִּסּוּרִים שֶׁנָּפְלוּ בְּגוֹרָלָהּ וּלְחַנֵּךְ אוֹתָהּ בֶּאֱמוּנָה, כִּי אָבִיהָ מֵת… לֹא, אַל נָא תִּכְרְעִי! בְּשֵׁם אֱלֹהִים, לָמָּה זֶה תִּכְרְעִי לְפָנָי?!”

“הַגִּידָה לִי אֶת הָאֱמֶת. הָהּ, אֲדוֹנִי הַטּוֹב, רַב הַחֶסֶד, אֶת הָאֱמֶת תְּגַלֶּה לִי.”

“דָּבָר… דְּבַר עֵסֶק. רְאִי, אַתְּ מְבַלְבֶּלֶת אוֹתִי, וְאֵיכָכָה אוּכַל לְכַלְכָּל עֵסֶק אִם מְבֻלְבָּל אָנֹכִי? הָבָה נְדַבֵּר דְּבָרֵינוּ בִּצְלִילוּת הַדָּעַת. לוּ הוֹאַלְתְּ, לְמָשָׁל, לְהַגִּיד לִי, לְכַמָּה עוֹלֶה תֵּשַׁע פְּעָמִים תֵּשַׁע פֶּנְס אוֹ כַּמָּה שִׁילִינְגִּים יֵשׁ בְּעֶשְׂרִים גִּינֵיאוֹת, וְהָיָה לִי הַדָּבָר לִמְעוֹדֵד לֵב. אוֹ אָז הָיְתָה נָחָה דַּעְתִּי בִּדְבַר מַצַּב נַפְשֵׁךְ.”

הִיא לֹא הֵשִׁיבָה עַל דְּבָרָיו, וְכַאֲשֶׁר הֵרִים אוֹתָהּ בְּרֹךְ יָשְׁבָה עַל הַכִּסֵּא דּוּמָם וְיָדֶיהָ אֲשֶׁר אָחֲזוּ בְּכַפּוֹת יָדָיו לֹא רָעֲדוּ כְּקֹדֶם, עַד כִּי לִבּוֹ שֶׁל מַר יֶ’רְוִיס לוֹרִי נִרְגַּע מְעָט.

“טוֹב וְיָפֶה, טוֹב וְיָפֶה. הִתְאַזְּרִי! דִּבְרֵי עֵסֶק! יֵשׁ לְפָנַיִךְ דְּבַר עֵסֶק, עֵסֶק מֵבִיא רֶוַח. מָרַת מָנֶט, אִמֵּךְ הִיא שֶׁעָשְׂתָה לָךְ כֵּן. וְכַאֲשֶׁר מֵתָה – דּוֹמֶנִי, לִבָּהּ פָּקַע – וְעַד יוֹמָהּ הָאַחֲרוֹן לֹא חָדְלָה לְבַקֵּשׁ לַשָּׁוְא אֶת אָבִיךְ הָאוֹבֵד, הִנִּיחָה אוֹתָךְ, בִּהְיוֹתֵךְ בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים, לִגְדֹּל וְלִפְרֹחַ, כִּי תִּהְיִי יָפָה וּמְאֻשָׁרָה וְעַל שְׁמֵי חַיַּיִךְ לֹא תַּעֲלֶה עֲנָנָה לְהַטְרִידֵךְ, אִם אָבִיךְ נָפַח נַפְשׁוֹ מְהֵרָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים אוֹ כִּי הִתְעַנָּה יָמִים רַבִּים בְּכִלְאוֹ.”

וּבְהוֹצִיאוֹ מִפִּיו אֶת הַדְּבָרִים, הִבִּיט מִלְמַעְלָה לְמַטָּה מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל חֶמְלָה עַל שֶׁפַע שַׂעֲרוֹת הַזָּהָב, כְּאִלּוּ תֵּאֵר לוֹ דִמְיוֹנוֹ אֶת הָרֹאשׁ הַזֶּה שֶׁזָּרְקָה בּוֹ שֵׂיבָה.

“יוֹדַעַת אַתְּ, כִּי הוֹרַיִךְ לֹא הָיוּ בַּעֲלֵי הוֹן רַב, וְכָל אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם נִשְׁאַר לְנַחֲלָה לְאִמֵּךְ וָלָךְ. מֵאָז לֹא נִגְלוּ חֲדָשׁוֹת בְּעִנְיְנֵי מָמוֹן אוֹ שְׁאָר נְכָסִים, וְאוּלָם…”

הוּא הִרְגִּישׁ כִּי אָחֲזוּ בְּכַף יָדוֹ בְּחֹזֶק וְחָדַל לְדַבֵּר. אֲרֶשֶׁת הַפָּנִים, אֲשֶׁר הִפְלִיאָה אוֹתוֹ כָּל כָּךְ וַאֲשֶׁר הָיְתָה עַתָּה חָסְרַת תְּנוּעָה, הִבִּיעָה בְּרֶגַע זֶה כְּאֵב וּזְוָעָה.

“וְאוּלָם הוּא עַצְמוֹ… הוּא נִמְצָא, הוּא חַי. יֵשׁ לְשַׁעֵר, כִּי שֻׁנָּה מְאֹד, אֶפְשָׁר שֶׁהוּא שֶׁבֶר אָדָם, אַף כִּי רַשָּׁאִים אָנוּ לְצַפּוֹת לְטוֹב. וּבְכָל זֹאת חַי, חַי הוּא, אָבִיךְ לֻקַּח לְבֵיתוֹ שֶׁל אֶחָד מִמְּשָׁרְתָיו בְּפָרִיס, וְאָנוּ הוֹלְכִים שָׁמָּה: אָנֹכִי – לְמַעַן אַכִּירוֹ אִם אוּכַל, וְאַתְּ – לַהֲשִׁיבוֹ לְחַיִּים, לְאַהֲבָה, לְחוֹבָה, לִמְנוּחָה, לְרַחֲבוּת.”

רֶטֶט חָלַף בְּכָל גּוּפָהּ וּמִמֶּנּוּ עָבַר גַּם אֶל גּוּפוֹ. בְּקוֹל דַּק וְצָלוּל וּרְוֵה־צַעַר, כְּאִלּוּ דִבְּרָה אֶת הַדְּבָרִים בַּחֲלוֹם, אָמְרָה:

“אֲנִי הוֹלֶכֶת לִרְאוֹת אֶת צִלּוֹ! זֶה יִהְיֶה צִלּוֹ – וְלֹא הוּא.”

מַר לוֹרִי הֶחֱלִיק בְּרֹךְ אֶת הַיָּדַיִם אֲשֶׁר אָחֲזוּ בִּזְרוֹעוֹ.

“הִנֵּה, הִנֵּה, הִנֵּה! רְאִי נָא, רְאִי נָא! עַתָּה יָדַעַתְּ אֶת הַטּוֹב וְאֶת הָרָע. כָּעֵת אַתְּ בַּדֶּרֶךְ אֶל הָאִישׁ הֶעָלוּב, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם אֶת הַיָּם וְנַצְלִיחַ בְּדַרְכֵּנוּ בַּיַּבָּשָׁה, תֵּשְׁבִי בְּקָרוֹב לִימִין אָבִיךָ הַיָּקָר.”

הִיא חָזְרָה וְקָרְאָה בְּאוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁעַתָּה יָרַד וְהָיָה לְלָחַשׁ:

“אָנֹכִי הָיִיתִי בַּת חוֹרִין, אָנֹכִי הָיִיתִי בַּת אֹשֶׁר, וּמֵעוֹלָם לֹא בָּא צִלּוֹ לְהַטְרִידֵנִי.”

“רַק עוֹד דָּבָר אֶחָד,” קָרָא מַר לוֹרִי בְּהַדְגִּישׁוֹ אֶת הַדְּבָרִים, כְּאִלּוּ בְּכַוָּנָה טוֹבָה לְהַסִּיחַ לִבָּהּ מֵהִרְהוּרִים אֵלֶּה, “הוּא נִמְצָא בְּשֵׁם אַחֵר; שְׁמוֹ נִשְׁכַּח אוֹ נִסְתַּר זֶה יָמִים רַבִּים. כָּעֵת לֹא יוֹעִיל אֶלָּא יַזִּיק לְהַרְבּוֹת בַּחֲקִירוֹת; יַזִּיק וְלֹא יוֹעִיל לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ, אִם הוּשַׂם בַּכֶּלֶא עַל פִּי טָעוּת אוֹ כִּי הוּשַׁב שָׁם בְּזָדוֹן. לֹא יוֹעִיל אֶלָּא יַזִּיק עַתָּה לְהַרְבּוֹת בַּחֲקִירוֹת. סַכָּנָה יֵשׁ בַּדָּבָר. מוּטָב שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר כְּלָל אֶת הָעִנְיָן בְּשׁוּם מָקוֹם וּבְשׁוּם זְמָן, וּלְהוֹצִיאוֹ – עַל כָּל פָּנִים לִזְמַן־מָה – מִחוּץ לִגְבוּל צָרְפַת. אַף אָנֹכִי, הַחוֹסֶה בְּצֵל אַנְגְּלִיָּה, פְּקִיד הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן, הֶחָשׁוּב מְאֹד בְּצָרְפַת, נִזְהָר מְאֹד לְהוֹצִיא מִפִּי דָּבָר בְּעִנְיַן זֶה. אֵין תַּחַת יָדִי שׁוּם פִּסַּת גִּלָּיוֹן בִּכְתָב. כָּל יִפּוּי־הַכֹּחַ, הָרְשִׁימוֹת וְהַתַּזְכִּירִים כְּלוּלִים בְּשׁוּרָה אַחַת: ‘שָׁב לִתְחִיָּה’, מִלִּים שֶׁיֵּשׁ לְפָרְשָׁן בְּכַמָּה פֵּרוּשִׁים… אַךְ מַה זֹאת?! הִיא אֵינָהּ שׁוֹמַעַת כְּלוּם! מָרַת מָנֶט!”

הִיא יָשְׁבָה תַּחַת יָדוֹ דוּמָם, אַף לֹא נָפְלָה לַאֲחוֹרֶיהָ בְּהִתְעַלְּפָהּ, עֵינֶיהָ פְּקוּחוֹת וּנְטוּיוֹת אֵלָיו, וַאֲרֶשֶׁת הַיָּגוֹן כְּאִלּוּ טְבוּעָה אוֹ חֲרוּתָה עַל פָּנֶיהָ. יָדֶיהָ אָחֲזוּ בִּזְרוֹעוֹ בְּחָזְקָה, עַד כִּי יָרֵא לְהֵחָלֵץ מִמֶּנָּה לְבַל יַחְבֹּל בָּהּ, וְעַל כֵּן קָרָא בְּקוֹל לְעֶזְרָה, בְּלִי זוּז מִמְּקוֹמוֹ.

בְּרֹאשׁ מְשָׁרְתֵי הַמָּלוֹן הִתְפָּרְצָה אֶל הַחֶדֶר אִשָּׁה בַּעֲלַת פָּנִים מְשֻּׁנִּים. וְאַף כִּי מַר לוֹרִי הָיָה מְזֻעְזָע, רָאָה כִּי פְּנֵי הָאִשָּׁה אֲדֻמִּים, שַׂעֲרוֹתֶיהָ אֲדֻמּוֹת וְהִיא לְבוּשָׁה בְּגָדִים הֲדוּקִים לְגוּפָהּ וּלְרֹאשָׁהּ חָבוּשׁ שְׁבִיס פֶּלֶא דּוֹמֶה לְקוֹבֵעַ שֶׁל גְּרֵנַדִּיר. כְּרֶגַע פָּתְרָה אֶת הַשְּׁאֵלָה, אֵיךְ לְהֵחָלֵץ מִידֵי הָעַלְמָה הָעֲלוּבָה, כִּי בְּיָדָהּ הַמְסֻרְבֶּלֶת פָּגְעָה בְּחָזֵהוּ שֶׁל לוֹרִי, עַד אֲשֶׁר נִדְחַף אֶל מוּל הַקִּיר הַסָּמוּךְ.

(“אֵין זֶה אֶלָּא גֶבֶר,” הִרְהֵר מַר לוֹרִי בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַקִּיר בְּכֹחַ הַדְּחִיפָה.)

“רְאוּ נָא אֶת אֵלֶּה!” גָּעֲרָה הָאִשָּׁה, בִּפְנוֹתָהּ אֶל מְשָׁרְתֵי הַמָּלוֹן, “מַדּוּעַ לֹא תְּמַהֲרוּ לְהָבִיא מַה שֶׁנָּחוּץ, תַּחַת לַעֲמֹד וְלִלְטֹשׁ עַיִן אֵלָי? מַה תֶּחֱזוּ בִּי, מָה? מַדּוּעַ לֹא תֵּלְכוּ לְהָבִיא? עוֹד מְעַט וְתֵדְעוּ אֶת יָדִי, אִם לֹא תָּבִיאוּ מֶלַח לְהָרִיחַ, מַיִם קָרִים, חֹמֶץ. תֵּכֶף וּמִיָּד, אָמַרְתִּי.”

כְּרֶגַע הִתְפַּזְּרוּ הַמְשָׁרְתִים לְבַקֵּשׁ וּלְהָבִיא אֶת הַתְּרוּפוֹת, וְהָאִשָּׁה הִשְׁכִּיבָה בְּרֹךְ אֶת הַחוֹלָה עַל סַפָּה וְטִפְּלָה בָּהּ בְּחָרִיצוּת וַעֲדִינוּת רַבָּה, קָרְאָה לָהּ בְּשֵׁם “אוֹצָרִי!” “צִפֳּרִי!” פִּזְּרָה אֶת זְהַב שַׂעֲרוֹתֶיהָ עַל כְּתֵפֶיהָ מִתּוֹךְ גָּאוֹן וְחִבָּה.

“וְאַתָּה לְבוּשׁ הַקִּנָּמוֹן!” קָרְאָה בִּפְנוֹתָהּ בְּבוּז אֶל מַר לוֹרִי, “הַאִם לֹא יָכֹלְתָּ לְהַגִּיד לָהּ מַה שֶׁהָיָה לְךָ לְהַגִּיד, בְּלִי לְהָטִיל עָלֶיהָ אֵימַת מָוֶת? הַבֵּט אֵלֶיהָ, אֶל פָּנֶיהָ הַנָּאִים וְהַחִוְּרִים וְאֶל יָדֶיהָ הַקָּרוֹת? הֲכָכָה נוֹהֵג לַעֲשׂוֹת בַּנְקִיר?”

מַר לוֹרִי הָיָה נָבוֹךְ כָּל כָּךְ לְמִשְׁמַע הַשְּׁאֵלָה שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לְהָשִׁיב עָלֶיהָ, עַד כִּי מָצְאָה יָדוֹ רַק לְהַבִּיט מֵרָחוֹק מִתּוֹךְ הִשְׁתַּתְּפוּת וְהַכְנָעָה, וּבָהּ בְּשָׁעָה הִסְפִּיקָה הָאִשָּׁה הַכַּבִּירָה, אֲשֶׁר גֵּרְשָׁה אֶת מְשָׁרְתֵי הַמָּלוֹן מִתּוֹךְ אִיּוּם טָמִיר כִּי “עוֹד מְעַט וְיֵדְעוּ אֶת יָדָהּ”, לְהָשִׁיב לְאַט לְאַט אֶת רוּחַ בַּת טִפּוּחֶיהָ וְשִׁדְּלָה אוֹתָהּ בִּדְבָרִים לְהַנִּיחַ רֹאשָׁהּ עַל כְּתֵפָהּ.

“מְקַוָּה אֲנִי, כִּי עַתָּה יוּנַח לָהּ,” קָרָא מַר לוֹרִי.

“לֹא בִּזְכוּתֶךָ, עוֹלָלִי הֶחָבִיב!”

“מְקַוֶּה אֲנִי,” קָרָא מַר לוֹרִי, אַחֲרֵי הַפְסָקָה שֶׁל הִשְׁתַּתְּפוּת וְהַכְנָעָה, “כִּי אַתְּ תְּלַוִּי אֶת מָרַת מָנֶט עַד צָרְפַת.”

“חַס וְחָלִילָה!” עָנְתָה הָאִשָּׁה הַכַּבִּירָה, “אִלּוּ נוֹעַדְתִּי לַעֲבֹר עַל פְּנֵי יָם מָלוּחַ, הַאִם הָיְתָה, לְפִי דַּעְתְּךָ, הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה מְטִילָה אוֹתִי עַל אִי?”

גַּם זוֹ הָיְתָה שְׁאֵלָה שֶׁקָּשֶׁה לְהָשִׁיב עָלֶיהָ וְלָכֵן עָזַב מַר לוֹרִי אֶת הַחֶדֶר וְיָצָא לְעַיֵּן בָּהּ. –

ה. בֵּית הַמַּרְזֵחַ 🔗

חָבִית גְּדוֹלָה נָפְלָה וְנִשְׁבְּרָה בָּרְחוֹב. הַדָּבָר קָרָה בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּהָ מִתּוֹךְ קָרוֹן; הֶחָבִית נִשְׁמְטָה בְּחִפָּזוֹן, הַחִשּׁוּקִים פָּקְעוּ וְהִיא נָפְלָה עַל הַמַּרְצֶפֶת לְיַד פֶּתַח בֵּית הַמַּרְזֵחַ וְהִתְפּוֹצְצָה כִּקְלִפָּה שֶׁל אֱגוֹז.

כָּל הָאֲנָשִׁים הַסְּמוּכִים לִמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה עָזְבוּ אֶת הָעֲבוֹדָה אוֹ אֶת הַבַּטָּלָה וּמִהֲרוּ לָבוֹא וְלִשְׁתּוֹת מִן הַיָּיִן. אַבְנֵי הָרְחוֹב, הַגַּסּוֹת וְהָעֲקֻמּוֹת, הַבּוֹלְטוֹת בְּכָל מָקוֹם בְּחֻדֵּיהֶן וְהָעֲשׂוּיוֹת כְּאִלּוּ בְּכַוָּנָה לְהַמְעִיד רַגְלֵי הַבְּרִיּוֹת הַקְּרֵבִים אֲלֵיהֶן, כָּלְאוּ אֶת הַיַּיִן בְּתוֹךְ שְׁלוּלִיוֹת קְטַנּוֹת; הַשְּׁלוּלִיוֹת הָאֵלֶּה הֻקְּפוּ כָּל אַחַת לְפִי גָדְלָהּ כְּנוּפְיָה אוֹ הֲמוֹן אֲנָשִׁים נִדְחָקִים. כַּמָּה אֲנָשִׁים כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם, חִבְּרוּ יְדֵיהֶם בְּצוּרַת כַּד וְגָמְאוּ אוֹ הִגְמִיאוּ אֶת הַנָּשִׁים הָעוֹמְדוֹת וְגוֹחֲנוֹת מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּם, בְּטֶרֶם נָזַל הַיַּיִן דֶּרֶךְ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם. אֲחֵרִים, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, צָלְלוּ לְתוֹךְ הַבִּצּוֹת עִם שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס בִּידֵיהֶם אוֹ עִם מִטְפָּחוֹת שֶׁהוּסְרוּ מֵעַל רָאשֵׁי נָשִׁים, וְסָחֲטוּ אוֹתָן אֶל פִּי תִּינוֹקוֹת; עוֹד אֲחֵרִים עָשׂוּ סֶכֶר קָטֹן מִבֹּץ לִגְדֹּר אֶת הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵי הַיַּיִן בְּנָזְלוֹ; בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל הַבָּתִּים הַגְּבוֹהִים נִשְׁקְפוּ אֲנָשִׁים וְהוֹרוּ לָרוּץ אָנֶה וָאָנָה וְלַעְצֹר אֶת הַזְּרָמִים הַקְּטַנִּים שֶׁל הַיַּיִן, אֲשֶׁר פָּרַץ לוֹ דְרָכִים חֲדָשׁוֹת. הָיוּ אֲנָשִׁים, שֶׁהִקְדִּישׁוּ עַצְמָם לִרְסִיסֵי הֶחָבִית, הַסְּפוּגִים וְהַצְּבוּעִים, וְלִקְקוּ אוֹתָם בִּלְשׁוֹנָם אוֹ גַם לָעֲסוּ לְתֵאָבוֹן אֶת הַבְּקָעִים שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִם בְּיָיִן. בָּרְחוֹב לֹא הָיוּ צִנּוֹרוֹת וּמַרְזֵבִים לָשֵׂאת אֶת הַיַּיִן, וְעַל כֵּן הִסְפִּיקוּ הָאֲנָשִׁים לֹא רַק לָקַחַת אֶת כָּל הַיַּיִן, כִּי אִם גַּם לָקַחַת עִמּוֹ אֶת רֹב הַבֹּץ שֶׁל הָרְחוֹב, כְּאִלּוּ קָרָה נֵס וְאֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה בָּא מְנַקֵּה־רְחוֹבוֹת.

צָהֳלַת צְחוֹק עַלִּיז וְקוֹלוֹת שָׂשׂוֹן – קוֹלוֹת שֶׁל גְּבָרִים, נָשִׁים וָטַף – נִשְׁמְעוּ בָּרְחוֹב כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁל מִשְׂחַק הַיָּיִן. בְּהִתְאַבְּקוּת זוֹ הָיָה רַק מְעַט מִן הַגַּסּוּת וְהַרְבֵּה מִן הַשַּׁעֲשׁוּעִים. בְּנֵי אָדָם נִרְאוּ פֹּה כַּחֲבֵרִים, בְּכָל אֶחָד הָיְתָה נִכֶּרֶת נְטִיָּה נִפְלָאָה לְצָרֵף אֶת רֵעֵהוּ לַמִּשְׂחָק, וְהַדָּבָר הַזֶּה הֵבִיא רַבִּים, בְּיִחוּד מִבֵּין אֵלֶּה שֶׁמַּזָּלָם הֵאִיר לָהֶם פָּנִים אוֹ שֶׁחוֹנְנוּ בְּלֵב טוֹב, לְחַבֵּק זֶה אֶת זֶה, לִשְׁתּוֹת “לְחַיִּים”, לִלְחֹץ יָדַיִם אוֹ גַם לְחַבֵּר יָד אֶל יָד וְלָצֵאת בִּמְחוֹל מַחֲנָיִם. וְכַאֲשֶׁר אָזַל הַיַּיִן, וְהַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר זָרַם שָׁם בְּשֶׁפַע נֶחְרְשׁוּ תְּלָמִים תְּלָמִים עַל יְדֵי הָאֶצְבָּעוֹת, פָּסַק פִּתְאֹם הַמַּחֲזֶה כִּלְעֻמַּת שֶׁפָּרַץ. הָאִישׁ, אֲשֶׁר עָזַב אֶת מַשּׂוֹרוֹ בְּתוֹךְ קוֹרַת הָעֵץ שֶׁכָּרַת, שָׁב לַעֲבוֹדָתוֹ, הָאִשָּׁה אֲשֶׁר עָזְבָה בְּפֶתַח אָהֳלָהּ אֶת סִיר הַגֶּחָלִים הַלּוֹחֲשׁוֹת, שֶׁהֵכִינָה לָהּ לְמַעַן הָקַל מַכְאוֹבַי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַקְּפוּאוֹת אוֹ אֶצְבְּעוֹת תִּינוֹקָהּ, חָזְרָה אֶל אָהֳלָהּ; גְּבָרִים חֲשׂוּפֵי זְרוֹעַ, פְּרוּעֵי שֵׂעָר, דַּלֵּי פָּנִים, אֲשֶׁר הֵגִיחוּ וְעָלוּ מִמַּרְתְּפֵיהֶם אֶל אוֹר יוֹם חֹרֶף, שָׁבוּ וְיָרְדוּ לִמְקוֹמָם; וְעַל כָּל הַמַּרְאֶה הִתְפַּשֵּׁט צֵל עַצְבוּת, אֲשֶׁר נִרְאָה רָגִיל בַּמָּקוֹם הַזֶּה יוֹתֵר מִזֹּהַר הַשֶּׁמֶשׁ.

הַיַּיִן הָיָה אָדֹם, עַד כִּי הֶאְדִּימוּ פְּנֵי הַמַּרְצֶפֶת בָּרְחוֹב הֵצֵר בְּפַרְוַר סֶן־אַנְטוּאַן בְּפָרִיס, אֲשֶׁר שָׁם נִשְׁפַּךְ הַיָּיִן. הֶאְדִּימוּ הַרְבֵּה יָדַיִם, הַרְבֵּה פָּנִים, הַרְבֵּה רַגְלַיִם יְחֵפוֹת, הַרְבֵּה סַנְדְּלֵי עֵץ. יְדֵי הָאִישׁ שֶׁכָּרַת אֶת הָעֵצִים, הִשְׁאִירוּ כְּתָמִים אֲדֻמִּים עַל הַקּוֹרוֹת; וְהַמֵּצַח שֶׁל הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר הֵינִיקָה אֶת הַיֶּלֶד, הָיָה אָדֹם מִן הַמִּטְפַּחַת הַבְּלוּיָה שֶׁשָּׁרְתָה בְּיַיִן וְאַחֲרֵי כֵן שָׂמָה אוֹתָהּ עַל רֹאשָׁהּ. אֵלֶּה אֲשֶׁר לָעֲסוּ לְתֵאָבוֹן אֶת נִסְרֵי הֶחָבִית רָכְשׁוּ לָהֶם מִסָּבִיב לְפִיהֶם כְּתָמִים מְנֻמָּרִים; וּבַר־נַשׁ אֶחָד, לֵיצָן בַּעַל קוֹמָה, מְלֻכְלָךְ כֻּלּוֹ, מִצְנַפְתּוֹ שְׁמוּטָה מֵעַל רֹאשׁוֹ, חָרַת עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל בְּאֶצְבָּעוֹ, שֶׁטָּבַל בְּקֻבַּעַת הַיַּיִן עִם הַבֹּץ, אֶת הַמִּלָּה – דָּם.

קְרוֹבִים הָיוּ הַיָּמִים, אֲשֶׁר גַּם הַיַּיִן הַהוּא עָמַד לְהִשָּׁפֵךְ עַל אַבְנֵי הָרְחוֹבוֹת וּלְכַסּוֹת בִּכְתָמִים אֲדֻמִּים אֶת הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה.

אַחֲרֵי קֶרֶן הָאוֹר, אֲשֶׁר הֵאִירָה רֶגַע אֶת הַפַּרְוַר הַזֶּה, עָלוּ שׁוּב הָעֲנָנִים לְכַסּוֹתוֹ. רַבָּה הָיְתָה שָׁם חֶשְׁכַּת הָעֹנִי – קֹר, חֶלְאָה, חֳלִי, בַּעֲרוּת, מַחְסוֹר הָיוּ אֲדוֹנֵי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר מָשְׁלוּ בְּיָד חֲזָקָה, וְעַל כֻּלָּם – הַדַּלּוּת. שָׁם הָיָה מִשְׁכַּן אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הַחַיִּים טָחֲנוּ וְחָזְרוּ וְטָחֲנוּ אוֹתָם בְּטַחֲנָה, אַךְ לֹא בְּאוֹתָהּ הַטַּחֲנָה הָאַגָּדִית, הַהוֹפֶכֶת בְּנֵי אָדָם זְקֵנִים לִצְעִירִים; הַתּוֹשָׁבִים הַדַּלִּים הָאֵלֶּה עָמְדוּ רוֹעֲדִים בְּכָל פִּנָּה, הָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים מִכָּל פֶּתַח בַּיִת, הִשְׁקִיפוּ בְּעַד כָּל חַלּוֹן, הִתְנוֹדְדוּ בִּבְלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת שֶׁלָּבְשׁוּ עִם כָּל רוּחַ. הַטַּחֲנָה אֲשֶׁר טָחֲנָה אוֹתָם הָיְתָה זוֹ, הַטּוֹחֶנֶת וְהוֹפֶכֶת צְעִירִים לִזְקֵנִים; הַיְלָדִים הָיוּ בַּעֲלֵי פָּנִים שֶׁל זְקֵנִים וְקוֹלָם בְּדַבְּרָם הָיָה קָשֶׁה; וְעַל פְּנֵי הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים, בְּכָל קֶמֶט וָקֶמֶט, הָיָה חָרוּת אוֹת, זֶה אוֹת הָרָעָב. הָאוֹת הַזֶּה בִּצְבֵּץ וְעָלָה בְּכָל מָקוֹם. הָרָעָב בָּלַט מֵעַל הַבָּתִּים הַגְּבוֹהִים, נִגְלָה מִבֵּין הַסְּמַרְטוּטִים הַבְּלוּיִים וְהַתְּלוּיִים עַל הַכְּלוֹנָסוֹת וְהַחֲבָלִים; הָרָעָב סָתַם אֶת הַסְּדָקִים בְּקַשׁ, בִּסְחָבוֹת, בִּצְרוֹרוֹת, בִּנְיָר; הָרָעָב הָיָה נִרְאֶה בְּכָל כְּפִיס עֵץ ⁸ , אֲשֶׁר כָּרַת הָאִישׁ בְּמַשּׂוֹרוֹ; הָרָעָב הֵצִיץ מִן הָאֲרֻבּוֹת, שֶׁלֹּא עָלָה מֵהֶן עָשָׁן, נִשְׁקַף מֵעַל גַּלֵּי הָאַשְׁפָּה, אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא בָּהֶם פֵּרוּר שֶׁל דְּבַר מַאֲכָל. הָרָעָב נִרְאָה בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל הָאוֹפֶה, שֶׁבָּהּ מָכְרוּ עוּגוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל לֶחֶם גָּרוּעַ, וּבְחָנוּת שֶׁל נַקְנִיקִים, שֶׁבְּשַׂר נִבְלַת כֶּלֶב עָמַד שָׁם לִמְכִירָה. הָרָעָב שָׁלַח יָדוֹ הַצְּנוּמָה אֶל מַחְתּוֹת הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר צָלוּ בָּהֶן עַרְמוֹנִים; הוּא עָלָה מִכָּל קְעָרָה דַלָּה, שֶׁבָּהּ הָיוּ מֻנָּחִים תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה בִּקְלִפּוֹתֵיהֶם, שֶׁטֻּגְּנוּ בְּטִפּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן.

מְקוֹם מְגוּרֵי הָאֲנָשִׁים הִתְאִים בַּכֹּל אֶל רַעֲבוֹנָם. הָרְחוֹב הָיָה צַר וּמְעֻקָּל, מָלֵא רֶפֶשׁ וְרֵיחַ רַע, וְהוּא מִתְפַּתֵּל לְסִמְטָאוֹת צָרוֹת וַעֲקֻמּוֹת, וּבְכֻלָּן גָּרִים אֲנָשִׁים לְבוּשִׁים סְחָבוֹת וַחֲבוּשִׁים מִצְנְפוֹת לַיְלָה, וּמִכֻּלָּם נוֹדֵף רֵיחַ רֵעַ שֶׁל סְחָבוֹת וּמִצְנְפוֹת לַיְלָה, וְעַל פְּנֵי כֻּלָּם שָׁפוּךְ מַרְאֵה הָעֹנִי וְהַמַּחְסוֹר.

בְּמַרְאֵה פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הַמְרֻדָּפִים הָיָה מְעַט מִדְּמוּת חַיַּת טֶרֶף הַנְּכוֹנָה לְהִתְנַפֵּל מִתּוֹךְ נָהַם. וְאַף כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים מְדֻכָּאִים וּמֻשְׁפָּלִים, לֹא חָסְרוּ בֵּינֵיהֶם בַּעֲלֵי עֵינַיִם דּוֹלְקוֹת אֵשׁ, שְׂפָתַיִם צְמוּדוֹת מִתּוֹךְ כִּבּוּשׁ יֵצֶר הַלֵּב, מְצָחִים מְלֵאִים קְמָטִים, כְּחוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת.

הַשְּׁלָטִים עַל גַּבֵּי הַחֲנֻיּוֹת (רַבִּים הָיוּ בְּמִסְפָּרָם) תֵּאֲרוּ כֻּלָּם אֶת מַרְאֵה הַדַּלּוּת. הַקַּצָּב צִיֵּר אֶת הַחֲלָקִים הַדַּלִּים שֶׁל הַבָּשָׂר, וְהָאוֹפֶה – כִּכְּרוֹת לֶחֶם יָבֵשׁ. עַל שֶׁלֶט בֵּית הַמַּרְזֵחַ הָיוּ מְצֻיָּרִים פְּנֵי אֲנָשִׁים מְסֻבִּים, הַשּׁוֹתִים כּוֹסוֹת יַיִן וְשֵׁכָר קָלוּשׁ וּמַמְתִּיקִים סוֹד אִישׁ עִם רֵעֵהוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת. אֵין דָּבָר אֲשֶׁר הָיָה מְצֻיָּר בְּמַרְאֶה רַעֲנָן, מִלְּבַד כָּל מְלָאכָה וּכְלֵי נֶשֶׁק; רַק הַסַּכִּינִים וְהַגַּרְזִנִּים שֶׁל חָרַשׁ־הַבַּרְזֶל הָיוּ חַדִּים וְנוֹצְצִים, הַפַּטִּישִׁים שֶׁל הַנַּפָּח הָיוּ כְּבַדִים וּכְלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁל עוֹשֵׂה הָרוֹבִים הָיוּ כְּלֵי־מַשְׁחִית.

אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת, אַבְנֵי גְוִיל ⁹ , הַמַּכְשִׁילוֹת אֶת הָעוֹבְרִים, שִׁמְּשׁוּ מִקְווֹת קְטַנּוֹת לְמַיִם וּלְבֹץ, וּבְאֵין מִדְרָכוֹת בְּצִדֵּי הָרְחוֹב הִגִּיעוּ עַד פִּתְחֵי הַבָּתִּים. הַבִּיב שֶׁל שְׁפָכִין עָבַר בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב, וּבִימֵי הַגְּשָׁמִים הַמְרֻבִּים נָשָׂא אֶת הַמַּיִם הַדְּלוּחִים לְתוֹךְ הַבָּתִּים. לְרֹחַב הָרְחוֹבוֹת, בְּמֶרְחָק רַב זֶה מִזֶּה, הָיוּ תְּלוּיִים עַל חֶבֶל וּכְלוֹנָס פַּנָּסִים לֹא־תֹּאַר־לָהֶם. בַּלַּיְלָה, בְּשָׁעָה שֶׁמַּדְלִיק הַפַּנָּסִים הָיָה מוֹרִיד אוֹתָם, מַדְלִיקָם וּמַעֲלָם שׁוּב, הָיוּ מִלְמַעְלָה מַזְהִירִים אוֹרוֹת כֵּהִים וּמִתְנוֹדְדִים אַט כְּסִירָה עַל פְּנֵי יָם. וְאָמְנָם הָיֹה הָיוּ עַל פְּנֵי הַיָּם, וְהָאֳנִיָּה עִם כָּל אֲשֶׁר בָּהּ עָמְדָה בְּסַכָּנָה שֶׁל סַעַר מִתְחוֹלֵל.

כִּי הִנֵּה קָרְבוּ הַיָּמִים, אֲשֶׁר הַדַּחְלִילִים הַדַּלִּים בַּמָּקוֹם הַהוּא יָבוֹאוּ לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת, בְּתוֹךְ רַעֲבוֹנָם וּמַחְסוֹרָם, אֶת מַדְלִיק הַפַּנָּסִים עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂהוּ זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, וְאֶל לִבָּם יָבוֹא הָרַעְיוֹן לְתַקֵּן אֶת דַּרְכֵי עֲבוֹדָתוֹ, וּבִמְקוֹם פַּנָּסִים יִמְשְׁכוּ וְיַעֲלוּ עַל הַחֲבָלִים וְעַל הַכְּלוֹנָסוֹת הָאֵלֶּה אֲנָשִׁים, לְמַעַן הָאִיר מְעַט אֶת חֶשְׁכַּת חַיֵּיהֶם. וְאוּלָם הַיָּמִים הָאֵלֶּה עוֹד לֹא בָּאוּ, וְכָל רוּחַ אֲשֶׁר נָשְׁבָה בְּצָרְפַת זִעְזְעָה לַשָּׁוְא אֶת הַסְּחָבוֹת שֶׁל הַדַּחְלִילִים, כִּי הַצִּפֳּרִים בַּעֲלוֹת הַנּוֹצוֹת הַיָּפוֹת וְהַזְּמִירוֹת הַנָּאוֹת לֹא פָּחֲדוּ וְלֹא נִזְהָרוּ.

בֵּית הַמַּרְזֵחַ עָמַד בְּפִנַּת הָרְחוֹב, וּלְפִי מַרְאֵהוּ וּמַדְרֵגָתוֹ הָיָה לְמַעְלָה מִן הָאֲחֵרִים. בַּעַל הַמַּרְזֵחַ עָמַד בַּחוּץ, לָבוּשׁ חָזִיָּה צְהֻבָּה וּמִכְנָסַיִם יְרוֹקִים, וְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַהִתְאַבְּקוּת בְּשֶׁל הַיַּיִן שֶׁנִּשְׁפָּךְ.

“אֵין זֶה עִסְקִי,” קָרָא הָאִישׁ בְּמָשְׁכוֹ בִּכְתֵפָיו, “הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הֶחָבִית מִן הַשּׁוּק הֵם הָאֲשֵׁמִים וְהֵם יָשִׁיבוּ לִי אֶת הַנֶּזֶק.”

אוֹתוֹ רֶגַע רָאוּ עֵינָיו בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה אֶת הַלֵּיצָן רָם הַקּוֹמָה רוֹשֵׁם עַל הַקִּיר אֶת הֲלָצָתוֹ, וְהוּא קָרָא אֵלָיו מֵעֵבֶר הָרְחוֹב:

“שְׁמַע נָא, גַּסְפַּר, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁם?”

הַבָּחוּר הוֹרָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הֲלָצָתוֹ מִתּוֹךְ תִּקְוָה לִנְחֹל כָּבוֹד, כְּדֶרֶךְ שֶׁרְגִילִים לַעֲשׂוֹת בְּנֵי מִינוֹ, אַךְ תִּקְוָתוֹ נִכְזְבָה, כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים בְּכָךְ בְּנֵי מִינוֹ.

“מַה זֹאת? הַאִם מִדַּעְתְּךָ יָצָאתָ?” קָרָא הַמּוֹזֵג, בְּעָבְרוֹ אֶת הָרְחוֹב וּבְמַחֲקוֹ אֶת הָאוֹתִיּוֹת בְּטִיט חוּצוֹת אֲשֶׁר אָסַף מְלֹא קֻמְצוֹ, “לָמָּה לְךָ לִכְתֹּב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים? הַגִּידָה לִי, הַאִם אֵין לְךָ מָקוֹם אַחֵר לִכְתֹּב בּוֹ מִלִּים כָּאֵלֶּה?”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת תּוֹכַחְתּוֹ שָׂם אֶת יָדוֹ הַנְּקִיָּה (אוּלַי בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה וְאוּלַי בְּכַוָּנָה) עַל לִבּוֹ שֶׁל הַלֵּיצָן, הַלֵּיצָן הִכָּה בְּיָדוֹ עַל לִבּוֹ, יָצָא בְּרִקּוּד זָרִיז וּמְשֻׁנֶּה וּבְיָדוֹ אָחַז נַעֲלוֹ הַמְלֻכְלֶכֶת, שֶׁחֲלָצָהּ מֵרַגְלוֹ. מַרְאֵה הַלֵּיצָן בְּשָׁעָה זוֹ הָיָה זוֹעֵם מְאֹד.

“חֲדָל לְךָ, חֲדָל!” קָרָא הַמּוֹזֵג, “לְמַד לְשׁוֹנְךָ לִקְרֹא לְיַיִן יַיִן, וְשִׂים קֵץ לְהוֹלְלוּתֶךָ.”

וּבְהַשְׁמִיעוֹ עֲצָתוֹ זוֹ מָחָה אֶת יָדוֹ הַמְלֻכְלֶכֶת בְּטִיט בְּבִגְדֵי הַלֵּיצָן בְּלִי נְטִילַת רְשׁוּת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר בִּגְלָלוֹ לִכְלֵךְ אֶת יָדוֹ. אַחֲרֵי כֵן עָבַר אֶת הָרְחוֹב וְנִכְנַס לְבֵית הַמַּרְזֵחַ.

הַמּוֹזֵג הָיָה אִישׁ כְּבֶן שְׁלשִׁים, בַּעַל צַוָּאר שָׁמַן, בַּעַל צוּרָה שֶׁל אִישׁ מִלְחָמָה, וְהוּא כַּנִּרְאֶה חַם הַמֶּזֶג, כִּי בְּיוֹם צִנָּה עַזָּה לֹא לָבַשׁ מְעִיל וְרַק מִקְטֹרֶן ¹⁰ הָיָה תָּלוּי עַל כְּתֵפָיו. שַׁרְוֻלֵּי כֻּתָּנְתּוֹ אַף הֵם הָיוּ מֻפְשָׁלִים וּזְרוֹעוֹתָיו הַשְּׁחֻמּוֹת הָיוּ חֲשׂוּפוֹת עַד הַמַּרְפֵּק. גַּם לְרֹאשׁוֹ לֹא חָבַשׁ מְאוּמָה מִלְּבַד פְּאֵר שַׂעֲרוֹתָיו הַמְּתֻלְתָּלוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת. פָּנָיו הָיוּ שְׁחַרְחוֹרִים וְעֵינָיו טוֹבוֹת. בִּכְלָל הֵפִיק מַרְאֵהוּ טוּב לֵב, אַךְ גַּם קַשִּׁיּוּת עֹרֶף. נִרְאֶה הָיָה, כִּי זֶה הוּא אִישׁ בַּעַל דֵּעָה תַּקִּיפָה וְרָצוֹן לְהַגִּיעַ לְמַטָּרָתוֹ. וְאוֹי לוֹ לָאִישׁ שֶׁיִּפָּגֵשׁ עִמּוֹ עַל מַעֲבָר צַר וּתְהוֹם מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, כִּי הוּא לֹא יִסֹּב מִפְּנֵי אִישׁ.

אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמּוֹזֵג, הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג‘, יָשְׁבָה בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ לְיַד שֻׁלְחָן הַמְּכִירָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס בַּעְלָהּ. זוֹ הָיְתָה אִשָּׁה בְּרִיאַת בָּשָׂר כְּבַת שְׁלשִׁים, בַּעֲלַת עֵין פִּקּוּחָהּ, אַךְ נִדְמֶה הָיָה כְּאִלּוּ אֵין הִיא רוֹאָה דָבָר, יָדֶיהָ גְדוֹלוֹת וְעַל הָאֶצְבָּעוֹת טַבָּעוֹת רַבּוֹת, פָּנֶיהָ אַמִּיצִים וְקָשִׁים וַהֲלִיכוֹתֶיהָ מְתוּנוֹת לְהַפְלִיא. הָרֹשֶׁם אֲשֶׁר עָשְׂתָה הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג’ עַל רוֹאֶהָ הָיָה, כִּי הָאִשָּׁה הַזֹּאת לֹא תִּטְעֶה בַּחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁנִּמְסְרוּ לְיָדָהּ. הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' הָיְתָה חוֹשֶׁשֶׁת מִפְּנֵי הַצִּנָּה, וְלָכֵן הָיְתָה עֲטוּפָה אַדֶּרֶת שֵׂעָר וְעַל רֹאשָׁהּ הָיְתָה כְּרוּכָה מִטְפַּחַת גְּדוֹלָה וּבְהִירָה, אַף כִּי לֹא הִסְתִּירָה אֶת הָעֲגִילִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָזְנֶיהָ. לְפָנֶיהָ הָיְתָה מְלֶאכֶת סְרִיגָה, אַךְ הִיא חִטְטָה בְּאוֹתוֹ רֶגַע בְּשִׁנֶּיהָ בְּצִנּוֹרָה ¹¹ . וּבְשִׁבְתָּהּ כָּכָה, זְרוֹעָהּ הַיְמָנִית תְּמוּכָה בְּיָדָהּ הַשְּׂמָאלִית, לֹא הוֹצִיאָה הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' דָּבָר מִפִּיהָ בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס אֲדוֹנָהּ, אַךְ הִיא הִשְׁמִיעָה קוֹל שִׁעוּל קָטָן. הַשִּׁעוּל הַזֶּה יַחַד עִם הֲרָמַת גַּבּוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת מֵעַל הַצִּנּוֹרָה שִׁמְּשׁוּ רֶמֶז לְבַעֲלָהּ, כִּי טוֹב יַעֲשֶׂה אִם יִתְבּוֹנֵן מִסָּבִיב וְיִרְאֶה אֶת הַפָּנִים הַחֲדָשׁוֹת, שֶׁנִּכְנְסוּ אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עָמַד בַּחוּץ.

עַל פִּי הָרְמָזִים הָאֵלֶּה נָשָׂא הַמּוֹזֵג עֵינָיו וְהִבִּיט מִסָּבִיב, עַד כִּי נָחוּ עַל פְּנֵי אִישׁ בָּא בַּיָּמִים וְעַלְמָה צְעִירָה, שֶׁיָּשְׁבוּ בְּאַחַת הַפִּנּוֹת. הָיוּ שָׁם עוֹד אֲנָשִׁים אֲחָדִים: שְׁנַיִם שִׂחֲקוּ בִּקְלָפִים, שְׁנַיִם שִׂחֲקוּ בִּפְסִפָּס ¹² , וּשְׁלשָׁה עָמְדוּ לְיַד שֻׁלְחָן הַמְּכִירָה וְלָגְמוּ אַט כּוֹסוֹת יַיִן קְטַנּוֹת. כַּאֲשֶׁר עָבַר עַל פְּנֵי שֻׁלְחָן הַמְּכִירָה, הִתְבּוֹנֵן כִּי הָאִישׁ הַזָּקֵן אָמַר בִּרְמִיזָה אֶל הָעַלְמָה הַצְּעִירָה: “הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָנוּ מְבַקְּשִׁים.”

“הַשֵּׁד יוֹדֵעַ, מַה לָהֶם וְלָאֵלֶּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה!” קָרָא הַמּוֹזֵג אֶל עַצְמוֹ, “אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הֵם.”

אַךְ הוּא הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת שְׁנֵי הַנָּכְרִים וְנִכְנַס בְּשִׂיחָה עִם הַשְׁלשָׁה מִלְּקוֹחוֹתָיו, שֶׁעָמְדוּ וְשָׁתוּ לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן.

“הַשָּׁלוֹם, יַ’ק?” קָרָא אֶחָד מִן הַשְׁלשָׁה אֶל מַר דֵּפַרְג', “הַאִם לָגְמוּ כָּל הַיָּיִן?”

“עַד הַטִּפָּה הָאַחֲרוֹנָה, יַ’ק,” עָנָה מַר דֵּפַרְג'.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִשְׁמַע חֲלִיפוֹת הַשֵּׁם הַזֶּה, הִשְׁמִיעָה מָרַת דֵּפַרְג', בְּהַמְשִׁיכָהּ לְחַטֵּט בְּשִׁנֶּיהָ בַּצִּנּוֹרָה, עוֹד קוֹל שִׁעוּל קָטֹן וְהִגְבִּיהָה מְעַט אֶת גַּבּוֹת עֵינֶיהָ.

“לֹא לְעִתִּים קְרוֹבוֹת,” קָרָא הַשֵּׁנִי מִן הַשְׁלשָׁה, בִּפְנוֹתוֹ אֶל מַר דֵּפַרְג', “טוֹעֲמִים רַבִּים מִן הַבְּרִיּוֹת הָעֲלוּבוֹת הָאֵלֶּה טַעֲמוֹ שֶׁל יַיִן אוֹ שֶׁל תַּעֲנוּג אַחֵר מִלְּבַד פַּת קִבָּר – וּמָוֶת. הָאַף אֵין זֹאת, יַ’ק?”

“כֵּן הוּא, יַ’ק,” עָנָה מַר דֵּפַרְג'.

לְמִשְׁמַע הַשֵּׁם הַזֶּה בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, הִשְׁמִיעָה שׁוּב מָרַת דֵּפַרְג', בְּחַטְטָהּ אֶת שִׁנֶּיהָ בְּרַחֲבוּת רַבָּה, קוֹל שִׁעוּל קָטֹן וְהִגְבִּיהָה עוֹד יוֹתַר אֶת גַּבּוֹת עֵינֶיהָ.

הָאַחֲרוֹן מִן הַשְׁלשָׁה פָּסַק אֶת פְּסוּקוֹ, כַּאֲשֶׁר הֶעֱמִיד אֶת כּוֹסוֹ שֶׁהֵרִיק וּמָחָה אֶת פִּיו.

“אוֹי! כָּל יְמֵיהֶם רָעִים! בְּפִיהֶם שֶׁל הָעֲלוּבִים הָאֵלֶּה טַעַם מַר. כְּשֵׁם שֶׁמָּרִים הֵם כָּל חַיֵּיהֶם. הֲכֵן דִּבַּרְתִּי, יַ’ק?”

“כֵּן דִּבַּרְתָּ, יַ’ק,” נִשְׁמַע הַמַּעֲנֶה מִפִּי מַר דֵּפַרְג'.

הַשֵּׁם הַזֶּה נִשְׁמַע בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹ בָּרֶגַע, שֶׁמָּרַת דֵּפַרְג' חָדְלָה לְחַטֵּט בְּשִׁנֶּיהָ, הֵרִימָה אֶת גַּבּוֹת עֵינֶיהָ וְהִתְנוֹדְדָה לְאַט עַל מְקוֹמָהּ.

“אֱמֶת וְנָכוֹן!” הוֹצִיא בַּעְלָהּ מִפִּיו, “אֲדוֹנַי – זוֹ הִיא אִשְׁתִּי!”

שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הֵרִימוּ מִגְבְּעוֹתֵיהֶם לִכְבוֹד הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' מִתּוֹךְ קִדָּה. הִיא קִבְּלָה אֶת הַכָּבוֹד בְּהַרְכָּנַת רֹאשׁ וְהִבִּיטָה אֲלֵיהֶם הַבָּטָה קַלָּה. אַחֲרֵי כֵן הֵצִיצָה כִּלְאַחַר יָד אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ מִסָּבִיב, חָזְרָה אֶל סְרִיגָתָהּ בִּמְנוּחָה רַבָּה וּבְנַחַת רוּחַ וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי שְׁקוּעָה הִיא כֻּלָּהּ בַּעֲבוֹדָתָהּ זוֹ.

“אֲדוֹנַי,” קָרָא בַּעְלָהּ, אֲשֶׁר לֹא גָרַע עֵינָיו הַבְּהִירוֹת מִמֶּנָּה, “שָׁלוֹם לָכֶם. הַחֶדֶר, הַמְּשַׁמֵּשׁ דִּירָה לָרַוָּק, אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לִרְאוֹת וַאֲשֶׁר שְׁאַלְתֶּם עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאתִי הַחוּצָה, נִמְצָא בַּקּוֹמָה הַחֲמִשִׁית. מְבוֹא הַמַּעֲלוֹת יוֹצֵא אֶל הֶחָצֵר הַקְּטַנָּה מִשְּׂמֹאל – הוֹרָה הָאִישׁ בְּאֶצְבָּעוֹ – סָמוּךְ לְחַלּוֹן בֵּיתִי. אוּלָם, כִּמְדֻמֶּנִי, אֶחָד מִכֶּם כְּבָר הָיָה שָׁם וְהוּא יוּכַל לְהוֹרוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ. אֲדוֹנַי, אַדְיוֹ!”

הֵם שִׁלְּמוּ מְחִיר הַיַּיִן וְעָזְבוּ אֶת הַבָּיִת. עֵינֵי מַר דֵּפַרְג' הִתְבּוֹנְנוּ אֶל פְּנֵי אִשְׁתּוֹ בַּעֲשׂוֹתָהּ מְלַאכְתָּהּ, וְהִנֵּה בָּא הָאִישׁ הַזָּקֵן מִפִּנָּתוֹ וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת לְדַבֵּר עִם הָאָדוֹן.

“בְּחֵפֶץ לֵב,” עָנָה מַר דֵּפַרְג' וּפָסַע עִם הָאִישׁ אֶל מוּל הַדֶּלֶת.

הַשִּׂיחָה בֵּינֵיהֶם הָיְתָה קְצָרָה מְאֹד אַךְ נֶחֱרָצָה מְאֹד. עוֹד בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה, הִזְדַּעְזַע מַר דֵּפַרְג' וְעָשָׂה אָזְנוֹ כַּאֲפַרְכֶּסֶת. לֹא עָבַר רֶגַע וְהוּא נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְיָצָא. הָאָדוֹן הַזָּקֵן רָמַז לָעַלְמָה הַצְּעִירָה, וְאַף הֵם יָצָאוּ. מָרַת דֵּפַרְג' הוֹסִיפָה לִסְרֹג בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַזְּרִיזוֹת וְגַבּוֹתֶיהָ הַשְּׁקֵטוֹת וְעֵינֶיהָ כְּאִלּוּ לֹא רָאוּ דָבָר.

מַר יֶ’רְוִיס לוֹרִי וּמָרַת מָנֶט, שֶׁיָּצְאוּ מִבֵּית הַמַּרְזֵחַ, נִלְווּ בַּפֶּתַח עַל מַר דֵּפַרְג' וְהָלְכוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ אֲשֶׁר הוֹרָה זֶה עַתָּה לִשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים.

הֶחָצֵר הָיְתָה קְטַנָּה, קוֹדֶרֶת וּמַסְרִיחָה, וְהִיא שִׁמְּשָׁה רְשׁוּת הָרַבִּים, מָבוֹא לְצִבּוּר שֶׁל בָּתִּים, שֶׁבָּהֶם דָּרוּ הֲמוֹנִים. בַּפְּרוֹזְדּוֹר הַקּוֹדֵר, הַמְרֻצָּף רְעָפִים, הַמּוֹבִיל אֶל מַעֲלוֹת אֲפֵלוֹת, כָּרַע מַר דֵּפַרְג' עַל בִּרְכּוֹ הָאַחַת לִפְנֵי בַּת אֲדוֹנָיו הַזָּקֵן וְהִגִּישׁ אֶת יָדָהּ אֶל שְׂפָתָיו. זֶה הָיָה מַעֲשֵׂה אֲדִיבוּת, אַךְ מַרְאֵה הָאִישׁ לֹא הָיָה אָדִיב כְּלָל; בִּרְגָעִים מְעַטִּים בָּאָה תְּמוּרָה רַבָּה בְּרוּחַ הָאִישׁ הַזֶּה, פָּנָיו לֹא הִבִּיעוּ עוֹד טוּב לֵב, אַף לֹא גִלּוּי־לֵב כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, וְהוּא הָפַךְ לִהְיוֹת אִישׁ כָּמוּס, זוֹעֵם וּמְסֻכָּן.

“הַמָּקוֹם גָּבוֹהַּ מְאֹד, הָעֲלִיָּה קָשָׁה קְצָת. מוּטָב שֶׁנִּצְעַד אַט אַט,” קָרָא מַר דֵּפַרְג' בְּקוֹל קָשֶׁה אֶל מַר לוֹרִי, כַּאֲשֶׁר הִתְחִילוּ עוֹלִים בַּמַּעֲלוֹת.

“הַאִם הוּא בָּדָד?” שָׁאַל בְּלַחַשׁ מַר לוֹרִי.

“בָּדָד! יִשְׁמְרֵהוּ הָאֵל, מִי זֶה יֵשֵׁב עִמּוֹ?!” עָנָה הַנִּשְׁאָל בְּלַחַשׁ אַף הוּא.

“וְכָל הַיָּמִים הוּא יוֹשֵׁב בָּדָד?”

“כֵּן.”

“לִרְצוֹנוֹ?”

“לְפִי הַהֶכְרָח. כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּיּוֹם שֶׁרְאִיתִיו רִאשׁוֹנָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר מָצְאוּ אוֹתִי וְשָׁאֲלוּ אֶת פִּי, אִם אֶקַּח אוֹתוֹ וְאַחְבִּיאֵהוּ – כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָז, כֵּן הוּא עַתָּה.”

“פָּנָיו נִשְׁתַּנּוּ הַרְבֵּה?”

“נִשְׁתַּנּוּ מְאֹד!”

בַּעַל בֵּית הַמַּרְזֵחַ עָמַד רֶגַע וְהִכָּה בְּיָדוֹ עַל הַקִּיר וְהוֹצִיא מִפִּיו קְלָלָה אֲיֻמָּה. שׁוּם מַעֲנֶה אַחֵר לֹא הָיָה כֹּחוֹ גְּדוֹל אַף הַחֲצִי מִזֶּה. רוּחוֹ שֶׁל מַר לוֹרִי הָלַךְ וְקָשָׁה בְּמִדָּה שֶׁהוּא וּשְׁנֵי מְלַוָּיו עָלוּ מַעְלָה מַעְלָה.

מֵעֲלוֹת כָּאֵלֶּה עִם הַסְּבִיבָה שֶׁלָּהֶן בִּשְׁכֻנָּה עַתִּיקָה בְּפָרִיס, הַנּוֹשֶׁבֶת מִבְּנֵי דַלַּת הָעָם, הֵן מַחֲזֶה רַע מְאֹד גַּם עַתָּה, וְאוּלָם בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה הַדָּבָר נוֹרָא לְאָדָם בַּעַל רְגָשׁוֹת דַּקִּים שֶׁלֹּא הֻרְגַּל בְּמַרְאוֹת כָּאֵלֶּה. מִכָּל דִּירָה קְטַנָּה בְּתוֹךְ הַקֵּן הַגָּדוֹל וְהַנִּרְפָּשׁ שֶׁל הַבִּנְיָן הַגָּבֹהַּ הַזֶּה – זֹאת אוֹמֶרֶת, מִכָּל חֶדֶר וָחֶדֶר שֶׁפִּתְחוֹ הָיָה פּוֹנֶה אֶל הַמִּסְדְּרוֹן הַכְּלָלִי – הָיוּ מַשְׁלִיכִים אֶת הַסְּחִי וְהַדֹּמֶן עַל הָרַחְבָּה שֶׁלְּפָנֶיהָ, מִלְּבַד הָאַשְׁפָּה שֶׁהָיוּ זוֹרְקִים דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת אֶל הֶחָצֵר. גַּלֵּי הָאַשְׁפָּה, שֶׁהָלְכוּ וְנֶעֶרְמוּ וְהֵפִיצוּ רִקָּבוֹן, יָכְלוּ לְהַרְעִיל אֶת הָאֲוִיר גַּם לוּלֵא נוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם הָרֵיחוֹת הָרָעִים שֶׁבָּאוּ בַּעֲקֵב הָעֹנִי וְהַמַּחְסוֹר. שְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה נִתְמַזְּגוּ וְעָשׂוּ אֶת הַמָּקוֹם קָשֶׁה לִבְלִי נְשׂוֹא. בְּתוֹךְ אֲוִיר כָּזֶה, עַל גַּבֵּי מַדְרֵגוֹת אֲפֵלוֹת, הָיָה עֲלֵיהֶם לָלֶכֶת. מַר יֶ’רְוִיס לוֹרִי לֹא עָצַר כֹּחַ וְעָמַד שְׁתֵּי פְּעָמִים לָנוּחַ, גַּם זַעֲזוּעֵי הַנֶּפֶשׁ שֶׁל בַּת לִוְיָתוֹ הַצְּעִירָה הָלְכוּ וְרַבּוּ מֵרֶגַע לְרֶגַע. הֵם עָמְדוּ בִּמְקוֹמוֹת לִפְנֵי פְּתָחִים, אֲשֶׁר מִשָּׁם, נִדְמֶה הָיָה, נִמְלָטִים הַשְּׂרִידִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הָאֲוִיר הַטָּהוֹר וּמִן הַחוּץ זוֹחֲלִים וְנִכְנָסִים רֵיחוֹת רָעִים וּבְאוּשִׁים. הָעַיִן לֹא תָּפְסָה אֶת הַמַּרְאוֹת שֶׁל הַשְּׁכֻנָּה מִפְּנֵי הָרֵיחוֹת, וּבְכָל הַמָּקוֹם מִסָּבִיב, מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק, לֹא נִרְאוּ סִמָּנֵי חַיִּים בְּרִיאִים אוֹ אֲוִיר צַח.

סוֹף סוֹף הִגִּיעוּ עַד רֹאשׁ הַמַּעֲלוֹת וְהֵם עָמְדוּ לָנוּחַ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. עוֹד נִשְׁאֲרוּ מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת, צָרוֹת וַעֲקֻמּוֹת, לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶן וּלְהַגִּיעַ אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה. הַמּוֹזֵג, אֲשֶׁר הָלַךְ כָּל הַזְּמָן בְּצַד מַר לוֹרִי, כְּאִלּוּ פָּחַד לִשְׁמֹעַ שְׁאֵלָה מִפִּי הָעַלְמָה, פָּנָה הַצִּדָּה, וּבְמַשְּׁשׁוֹ בְּכִיסֵי מְעִילוֹ הַנָּתוּן עַל כְּתֵפָיו, הוֹצִיא מִשָּׁם מַפְתֵּחַ.

“הַאֻמְנָם הַדֶּלֶת סְגוּרָה, יְדִידִי?” שָׁאַל מַר לוֹרִי בְּתִמָּהוֹן.

“כֵּן,” נִשְׁמַע מַעֲנֶה זוֹעֵם מִפִּי מַר דֵּפַרְג'.

“לְדַעְתְּךָ יֵשׁ הֶכְרַח לִסְגֹּר אֶת הָאָדָם הֶעָלוּב הַזֶּה?”

“לְדַעְתִּי, יֵשׁ הֶכְרַח לִסְגֹּר בְּמַפְתֵּחַ,” לָחַשׁ מַר דֵּפַרְג' בְּאָזְנֵי אִישׁ שִׂיחוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו רָעָמוּ.

“מַדּוּעַ?”

“מַדּוּעַ? כִּי יָמִים רַבִּים מְאֹד יָשַׁב הָאִישׁ בַּכֶּלֶא, עַד כִּי יִתְקֹף אוֹתוֹ פַּחַד… שִׁגָּעוֹן… יְנַפֵּץ רֹאשׁוֹ… יָמוּת… יַעֲשֶׂה מִי יוֹדֵעַ מָה… אִם נַשְׁאִיר אֶת דַּלְתּוֹ פְּתוּחָה.”

“הַאֶפְשֶׁר הַדָּבָר?!” קָרָא מַר לוֹרִי.

“הַאֶפְשֶׁר?” חָזַר דֵּפַרְג' בִּמְרִירוּת, “כֵּן, אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר. אָנוּ חַיִּים בְּעוֹלָם נָאֶה, שֶׁדָּבָר זֶה אֶפְשָׁר, וְעוֹד מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה אֶפְשָׁרִיִּים הֵם, וְלֹא רַק אֶפְשָׁרִיִּים אֶלָּא גַם נַעֲשִׂים… נַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם תַּחַת הַשָּׁמַיִם הָאֵלֶּה. יְחִי הַשָּׂטָן! הָבָה נִכָּנֵס.”

הַשִּׂיחָה הַזֹּאת נֶאֶמְרָה בְּלַחַשׁ מִן הַלַּחַשׁ, עַד כִּי לֹא נִמְלְטָה אַף מִלָּה לְאֹזֶן הָעַלְמָה. וְאוּלָם אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה הָעַלְמָה רוֹעֶדֶת כֻּלָּהּ מֵהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ צַעַר רַב, פַּחַד, אֵימָה כָּל כָּךְ, שֶׁמַר לוֹרִי מָצָא לְטוֹב לְדַבֵּר אֵלֶיהָ דָבָר וּלְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָהּ.

“חִזְקִי וְאִמְצִי, עַלְמָה חֲבִיבָה! הִתְאַזְּרִי עֹז! בְּרֶגַע אֶחָד יַעֲבֹר הַכֹּל; אַךְ תַּעַבְרִי אֶת סַף הַחֶדֶר, וְהָרַע יַחֲלֹף. אַחֲרֵי כֵן תָּבִיאִי לוֹ כָּל טוּב, כָּל יֶשַׁע, כָּל אֹשֶׁר. יוֹאֶל־נָא יְדִידֵנוּ הַטּוֹב לִתְמֹךְ בָּךְ מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי. טוֹב וְיָפֶה, יְדִידִי דֵפַרְג'. עַתָּה נֵלֵכָה. אֵין זֶה אֶלָּא עֵסֶק!”

הֵם עָלוּ אַט אַט חֶרֶשׁ. הַשְּׁלַבִּים הָיוּ מְעַטִּים, וְעַד מְהֵרָה עָמְדוּ עַל הָרַחְבָּה לְמָעְלָה. שָׁם רָאוּ עֵינֵיהֶם פִּתְאֹם שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הִרְכִּינוּ יַחַד רָאשֵׁיהֶם אֶל עֵבֶר דֶּלֶת וְהֵצִיצוּ דֶרֶךְ חוֹרִים וּסְדָקִים בַּכֹּתֶל לְתוֹךְ הַחֶדֶר, שֶׁזּוֹ הָיְתָה דַלְתּוֹ. בְּשָׁמְעָם קוֹל צְעָדִים סָמוּךְ לָהֶם, הֶחֱזִירוּ הַשְׁלשָׁה רָאשֵׁיהֶם וְעָמְדוּ, וְהִנֵּה הֵם שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי שֵׁם אֶחָד, אֲשֶׁר זֶה עַתָּה שָׁתוּ יַיִן בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ.

“מִתּוֹךְ הַפְתָּעָה שֶׁל בִּקּוּרְךָ שָׁכַחְתִּי אֵת דְּבַר הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה,” בֵּאֵר מַר דֵּפַרְג', “עִזְבוּ אוֹתָנוּ, בַּחוּרִים טוֹבִים, יֵשׁ לָנוּ דָבָר פֹּה.”

שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים חָמְקוּ וּבְלִי אֹמֶר יָרְדוּ מֵעַל הַמַּעֲלוֹת.

וּבַאֲשֶׁר לֹא הָיְתָה דֶלֶת אַחֶרֶת בַּקּוֹמָה הַהִיא, וּבַעַל הַמַּרְזֵחַ הָלַךְ יָשָׁר אֶל הַדֶּלֶת הָאַחַת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם, פָּנָה אֵלָיו מַר לוֹרִי בְּלַחַשׁ וְשָׁאַל מִתּוֹךְ תַּרְעֹמֶת:

“הַאִם אַתָּה מַצִּיג לְרַאֲוָה אֶת מַר מָנֶט?”

“אֲנִי מַרְאֶה אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁרָאִית לִיחִידֵי סְגֻלָּה.”

“הֲטוֹב אַתָּה עוֹשֶׂה?”

“לְפִי דַעְתִּי, טוֹב הוּא.”

“מִי הֵם יְחִידֵי הַסְּגֻלָּה? וְכֵיצַד אַתָּה בּוֹחֵר בָּהֶם?”

“אֲנִי בּוֹחֵר בָּהֶם, בַּאֲנָשִׁים הֲגוּנִים שֶׁשְּׁמָם כִּשְׁמִי – יַ’ק שְׁמִי – וְטוֹב לָהֶם כִּי יִרְאוּ אֶת הַמַּרְאֶה הַזֶּה. אַךְ רַב לִי! אַתָּה אַנְגְּלִי, וְזֶה הוּא עִנְיָן אַחֵר. אָנָּא עִמְדוּ פֹּה שָׁעָה קַלָּה.”

בִּתְנוּעַת אַזְהָרָה צִוָּה עֲלֵיהֶם לַעֲמֹד מֵאָחוֹר וְהוּא פָּסַע לְפָנִים וְהֵצִיץ פְּנִימָה דֶרֶךְ הַסֶּדֶק אֲשֶׁר בַּכֹּתֶל. עַד מְהֵרָה הֵרִים שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ, דָּפַק שְׁתַּיִם שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל הַדֶּלֶת – בְּלִי סָפֵק אַךְ וְרַק לְהַשְׁמִיעַ קוֹל פֹּה. לְשֵׁם מַטָּרָה זוֹ מָשַׁךְ בְּמַפְתְּחוֹ פְּעָמִים אֲחָדוֹת קֹדֶם שֶׁשָּׂם אוֹתוֹ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל, אַחֲרֵי כֵן סִבַּב אוֹתוֹ בְּרַעַשׁ עַד כַּמָּה שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ.

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה לְאַט תַּחַת יָדוֹ וְהוּא הֵצִיץ לְתוֹךְ הַחֶדֶר וְהוֹצִיא מִפִּיו אֹמֶר. קוֹל רָפֶה עָנָה לוֹ אֹמֶר. גַּם זֶה וְגַם זֶה לֹא הוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם בִּלְתִּי אִם הֲבָרוֹת.

הוּא הִבִּיט לַאֲחוֹרָיו וְרֶמֶז לָהֶם לְהִכָּנֵס. מַר לוֹרִי שָׂם אֶת יָדוֹ עַל מָתְנֵי הַבַּת וְהֶחֱזִיק בָּהּ, בְּהַרְגִּישׁוֹ כִּי רַגְלֶיהָ כּוֹשְׁלוֹת.

“הוֹי, עֵסֶק פָּשׁוּט הוּא!” דִּבֶּר עַל לִבָּהּ, אַף כִּי הַנֵּטֶף אֲשֶׁר הִזְהִיר עַל לֶחְיוֹ לֹא הָיָה בְּשֶׁל עֵסֶק פָּשׁוּט “בּוֹאִי נָא, בּוֹאִי!”

“אֲנִי מְפַחֶדֶת מִמֶּנּוּ,” עָנְתָה בִּרְעָדָה.

“מִמֶּנּוּ? מִמָּה?”

“כַּוָּנָתִי אֵלָיו, מִפְּנֵי אָבִי.”

בִּרְאוֹתוֹ אֶת מַצַּב נַפְשָׁהּ שֶׁל הָעַלְמָה וְאֶת הָרְמָזִים שֶׁל מְנַהֲלָם, תָּקַף אוֹתוֹ יֵאוּשׁ וְהוּא מָשַׁךְ אֶת יָדָהּ הָרוֹעֶדֶת מֵעַל שִׁכְמוֹ וְשָׂם אוֹתָהּ עַל צַוָּארָיו, הֵרִים אוֹתָהּ מְעַט וְהֵאִיץ בָּהּ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַחֶדֶר וְאָחַז בָּהּ, כְּשֶׁהִיא מִתְרַפֶּקֶת עָלָיו.

דֵּפַרְג' הוֹצִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ, נָעַל אֶת הַדֶּלֶת, סָגַר אוֹתָהּ מִבִּפְנִים וְשׁוּב הוֹצִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְאָחַז אוֹתוֹ בְּיָדוֹ. אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה בִּמְתִינוּת וְהִתְכַּוֵּן לְהַרְבּוֹת שָׁאוֹן עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. לְבַסּוֹף פָּסַע בַּחֶדֶר אֶל מְקוֹם הַחַלּוֹן בִּפְסִיעוֹת מְדוּדוֹת. שָׁם עָמַד וְהִבִּיט מִסָּבִיב.

חֲדַר הָעֲלִיָּה שֶׁנִּבְנָה לִהְיוֹת דִּיר שֶׁל עֵצִים וְכַדּוֹמֶה הָיָה קוֹדֵר וְאָפֵל; כִּי הַצֹּהַר שֶׁבּוֹ לֹא הָיָה בֶּאֱמֶת אֶלָּא פֶּתַח בַּגָּן וְעַל גַּבּוֹ מְכוֹנָה קְטַנָּה לְהַעֲלוֹת בָּהּ מַשָּׂאוֹת מִן הַחוּץ. הוּא הָיָה מְחֻסַּר זְכוּכִית וּמְחֻלָּק בָּאֶמְצַע לִשְׁנַיִם, כְּמוֹ שְׁאָר הַפְּתָחִים מִמִּין זֶה בְּצָרְפַת. לִשְׁמִירָה מִפְּנֵי הַקֹּר הָיָה הַחֲצִי הָאֶחָד שֶׁל הַדֶּלֶת סָגוּר יָפֶה וְהַחֲצִי הַשֵּׁנִי פָּתוּחַ אַךְ בְּמִקְצָת מִן הַמִּקְצָת, וְדֶרֶךְ חוֹר זֶה חָדַר הָאוֹר בְּמִדָּה מוּעָטָה מְאֹד, עַד כִּי קָשֶׁה הָיָה לָאִישׁ שֶׁבָּא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ; וְרַק הַהֶרְגֵּל שֶׁל יָמִים רַבִּים יָכֹל הָיָה מְעַט מְעַט לְהוֹלִיד בְּקֶרֶב אָדָם אֶת הַסְּגֻלָּה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נוֹי בְּתוֹךְ חֲשֵׁכָה כָּזוֹ. וְאָמְנָם נֶעֶשְׂתָה מְלָאכָה בַּחֲדַר הָעֲלִיָּה. אֲחוֹרָיו כְּלַפֵּי הַדֶּלֶת וּפָנָיו אֶל הַחַלּוֹן, אֲשֶׁר שָׁם עָמַד הַמּוֹזֵג וְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו, יֵשֵׁב אִישׁ שֵׂיבָה עַל שְׁרַפְרָף, גּוּפוֹ נָטוּי לְפָנִים וְהוּא שָׁקוּעַ בַּעֲבוֹדָתוֹ לַעֲשׂוֹת נְעָלִים.

ו. הַסַּנְדְּלָר 🔗

“בֹּקֶר טוֹב!” קָרָא מַר דֵּפַרְג', בְּהַשְׁקִיפוֹ אֶל רֹאשׁ הַשֵּׂיבָה, אֲשֶׁר הָיָה כָּפוּף עַל מְלֶאכֶת הַנָּעַל.

הָרֹאשׁ הוּקַם רֶגַע קַל, וְקוֹל רָפֶה מְאֹד עָנָה לִשְׁאִילַת הַשָּׁלוֹם, כְּאִלּוּ בָּא הַקּוֹל מִמֶּרְחָק:

“בֹּקֶר טוֹב!”

“כְּפִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, עוֹדְךָ שׁוֹקֵד עַל עֲבוֹדָתֶךָ?”

אַחֲרֵי שְׁתִיקָה אֲרֻכָּה הוּרַם הָרֹאשׁ עוֹד לְרֶגַע קַל, וְהַקּוֹל עָנָה:

“כֵּן, אֲנִי עוֹבֵד.”

וּשְׁתֵי עֵינַיִם פְּרוּעוֹת הִבִּיטוּ בִּפְנֵי הַשּׁוֹאֵל, בְּטֶרֶם הוּרַד הָרֹאשׁ שׁוּב.

רִפְיוֹן הַקּוֹל עוֹרֵר צַעַר וְאֵימָה. זֶה לֹא הָיָה רִפְיוֹן גּוּפָנִי, אַף כִּי הַכֶּלֶא וְהַכָּפָן נָטְלוּ בּוֹ חֵלֶק בְּלִי סָפֵק. אַךְ סְגֻלָּה מְיֻחָדָה הָיְתָה לָרִפְיוֹן הַזֶּה, כִּי הָיָה רִפְיוֹן מֵחֲמַת בְּדִידוּת וְאַלְמוֹן. זֶה הָיָה דּוֹמֶה לְהֵד רָפֶה אַחֲרוֹן שֶׁל קוֹל שֶׁנִּשְׁמָע לִפְנֵי זְמָן מְרֻבֶּה. הוּא נִתְרוֹקֵן כָּל כָּךְ מִן הַחִיּוּת וְהַצְּלִיל שֶׁל קוֹל אָדָם, עַד כִּי עָשָׂה רֹשֶׁם שֶׁל צֶבַע יָפֶה לְפָנִים, שֶׁנִּמְחַק כֻּלּוֹ וְנֶהְפַּךְ לְכֶתֶם קָלוּשׁ. הַקּוֹל הָיָה כֹּה שָׁפָל וְכֹה מְדֻכְדָּךְ, עַד כִּי דּוֹמֶה הָיָה לְקוֹל הַיּוֹצֵא מֵעִמְקֵי הָאֲדָמָה. הוּא הִבִּיעַ רֶגֶשׁ שֶׁל אִישׁ אוֹבֵד וַחֲסַר תִּקְוָה; קוֹל רָפֶה כָּזֶה יוֹצִיא נוֹדֵד עָיֵף וְרָעֵב בַּמִּדְבָּר, בְּזָכְרוֹ אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת יְדִידָיו בְּטֶרֶם יִשְׁכַּב עַל הָאָרֶץ לָמוּת.

רְגָעִים אֲחָדִים עָבְרוּ בַּעֲבוֹדָה מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה וְהָעֵינַיִם הַתּוֹעוֹת הִבִּיטוּ שׁוּב; לֹא מִתּוֹךְ עִנְיָן אוֹ סַקְרָנוּת, כִּי אִם הַבָּטָה סְתָם, מַעֲשֵׂה־מְכוֹנָה, לִרְאוֹת אִם הַמָּקוֹם שֶׁעָמַד עָלָיו אוֹרְחוֹ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ רֵיק עֲדָיִן.

“רְצוֹנִי,” קָרָא דֵּפַרְג', אֲשֶׁר לֹא גָּרַע עַיִן מִפְּנֵי הַסַּנְדְּלָר, “לְהַכְנִיס פֹּה מְעַט אוֹר יוֹתֵר. הֲתוּכַל לָשֵׂאת יֶתֶר אוֹר?”

הַסַּנְדְּלָר פָּסַק מֵעֲבוֹדָתוֹ, הִבִּיט מִתּוֹךְ פִּזּוּר נֶפֶשׁ אֶל הָרִצְפָּה מִימִינוֹ, אַחֲרֵי כֵן עַל הָרִצְפָּה מִשְּׂמֹאלוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן הֵרִים עֵינָיו אֶל הַדּוֹבֵר:

“מָה אָמַרְתָּ?”

“הֲתוּכַל לָשֵׂאת מְעַט יֶתֶר אוֹר?”

"מְחֻיָּב אֲנִי לָשֵׂאת, אִם תַּכְנִיס (וְהוּא בִּטֵּא אֶת הַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה בִּנְגִינָה).

חֲצִי הַתְּרִיס הַפָּתוּחַ נִפְתַּח לִרְוָחָה מְעַט וְדֵפַרְג' חִזֵּק אוֹתוֹ לְשָׁעָה. קֶרֶן אוֹר גְּדוֹלָה יָרְדָה לְתוֹךְ חֲדַר הָעֲלִיָּה וְזָרְחָה עַל הָאֻמָּן, אֲשֶׁר יָשַׁב וְהַנַּעַל שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל בִּרְכּוֹ, וְהוּא הִפְסִיק עֲבוֹדָתוֹ. כְּלֵי מְלַאכְתּוֹ הַמְּעַטִּים וְהַפְּשׁוּטִים וּפִסּוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל עוֹר הָיוּ מוּנָחִים לְרַגְלָיו וְעַל הַסַּפְסָל. הוּא הָיָה בַּעַל זָקָן לָבָן, גָּזוּז לֹא בְּנוֹי, אַךְ לֹא אָרֹךְ מְאֹד, פָּנָיו צְנוּמִים וְעֵינָיו נוֹצְצוֹת שֶׁלֹּא כָּרָגִיל. בִּרְזוֹן פָּנָיו הַדַּלִּים נִרְאוּ הָעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת תַּחַת גַּבּוֹתָיו הַקּוֹדְרוֹת וְשַׂעֲרוֹת הַשֵּׂיבָה הַפְּרוּעוֹת, גַּם לוּלֵא הָיוּ כָּךְ בֶּאֱמֶת, אַךְ גַּם מִן הַטֶּבַע הָיוּ גְדוֹלוֹת, וְנִרְאוּ עוֹד גְּדוֹלוֹת שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. כֻּתָּנְתּוֹ הַבָּלָה שֶׁהִצְהִיבָה הָיְתָה פְּתוּחָה לְיַד הַצַּוָּאר וְדֶרֶךְ פִּי הַכֻּתֹּנֶת נִרְאָה גוּפוֹ הַכָּחוּשׁ וְהַדַּל. הוּא עַצְמוֹ, מְעִילוֹ הַיָּשָׁן מִבַּד גַּס, הַגַּרְבַּיִם הָרְחָבִים וּשְׁאָר הַסְּמַרְטוּטִים אֲשֶׁר עָלָיו, בִּהְיוֹתָם יָמִים רַבִּים מִחוּץ לָאוֹר וְלָאֲוִיר, נִמְחֲקָה צוּרָתָם כָּל כָּךְ וְעֵינָם נֶעֶשְׂתָה כְּעֵין הַקְּלָף, עַד כִּי קָשֶׁה הָיָה לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם.

הוּא הֶאֱהִיל בְּיָדוֹ עַל עֵינָיו מִפְּנֵי הָאוֹר וְעַצְמוֹת הַיָּד נִרְאוּ שְׁקוּפוֹת. כֹּה יָשַׁב הָאִישׁ וְעֵינָיו קָמוֹת וְרֵיקוֹת וְהוּא פָּסַק מֵעֲבוֹדָתוֹ. הוּא לֹא הִבִּיט אַף פַּעַם בִּפְנֵי הַדּוֹבֵר אֵלָיו, אִם לֹא שֶׁהִבִּיט תְּחִלָּה לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ, כְּאִלּוּ אָבַד לוֹ הַהֶרְגֵּל לְחַבֵּר אֶת הַמָּקוֹם עִם הַקּוֹל; הוּא לֹא דִבֵּר אַף פַּעַם בְּטֶרֶם שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים, וְיֵשׁ אֲשֶׁר שָׁכַח לְהוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּר.

“הָאוֹמֵר אַתָּה לִגְמֹר אֶת זוּג הַנַּעֲלַיִם הַיּוֹם?” שָׁאַל דֵּפַרְג' בְּרָמְזוֹ לְמַר לוֹרִי לִקְרַב.

“מָה אָמַרְתָּ?”

“הָאוֹמֵר אַתָּה לִגְמֹר אֶת זוּג הַנַּעֲלַיִם הַיּוֹם?”

“אִי אֶפְשָׁר לִי לוֹמַר כִּי אוֹמֵר אֲנִי. אֲנִי מְשַׁעֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ.”

אַךְ הַשְּׁאֵלָה הִזְכִּירָה לוֹ חוֹבַת עֲבוֹדָתוֹ וְהוּא גָחַן עָלֶיהָ שׁוּב.

מַר לוֹרִי קָרַב בַּלָּאט, בְּעָזְבוֹ אֶת הַבַּת לְיַד הַדֶּלֶת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָמַד רֶגַע אוֹ שְׁנַיִם לְצַד דֵּפַרְג', הֵרִים הַסַּנְדְּלָר עֵינָיו. פָּנָיו לֹא הִבִּיעוּ תִּמָּהוֹן לְמַרְאֵה אִישׁ אַחֵר, אַךְ הָאֶצְבָּעוֹת הָרָפוֹת שֶׁל יָדוֹ הָאַחַת תָּעוּ וְהֻגְּשׁוּ לִשְׂפָתָיו בְּרֶגַע זֶה (גַּם הַשְּׂפָתַיִם גַּם הַצִּפָּרְנַיִם הָיוּ חִוְּרוֹת כְּעֵין הָעוֹפֶרֶת), וְאַחֲרֵי כֵן יָרְדָה יָדוֹ לִמְלַאכְתּוֹ, וְשׁוּב כָּפַף עַצְמוֹ עַל הַנָּעַל. הַמֶּבָּט וְהַתְּנוּעָה אָרְכוּ יַחַד לֹא יוֹתֵר מֵרֶגַע קַל.

“יֵשׁ לִךָ אוֹרֵחַ, הֲרוֹאֶה אַתָּה?” קָרָא מַר דֵּפַרְג'.

“מָה אָמַרְתָּ?”

“אוֹרֵחַ יֵשׁ פֹּה.”

הַסַּנְדְּלָר הִבִּיט כְּמוֹ קֹדֶם, אַךְ אֶת יָדוֹ לֹא הֵזִיז מִמְּלַאכְתּוֹ.

“שְׁמַע נָא!” קָרָא דֵּפַרְג', “הִנֵּה פֹּה אָדוֹן, הַמֵּבִין בְּנַעַל עֲשׂוּיָה יָפֶה. הֲלֹא תַּרְאֶה לוֹ אֶת הַנַּעַל אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה. קַח נָא, אֲדוֹנִי.”

מַר לוֹרִי לָקַח אֶת הַנַּעַל בְּיָדוֹ.

“הֲלֹא תַּגִּיד לָאָדוֹן, מָה הַמִּין שֶׁל הַנַּעַל וּמַה שֵׁם הָאֻמָּן.”

עָבְרָה הַפְסָקָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִכְּפִי הָרָגִיל, בְּטֶרֶם פָּתַח הַסַּנְדְּלָר וְעָנָה:

“שָׁכַחְתִּי שְׁאֵלָתֶךָ. מָה אָמַרְתָּ?”

“אָמַרְתִּי, אוּלַי יֵשׁ בְּיָדְךָ לְתָאֵר אֶת מִין הַנַּעַל לִפְנֵי הָאָדוֹן הַזֶּה?”

“זוֹ הִיא נַעַל שֶׁל אִשָּׁה. נַעַל־טִיּוּל שֶׁל עַלְמָה צְעִירָה. הַמּוֹדָה הָאַחֲרוֹנָה הִיא. מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי אֶת הַמּוֹדָה. בְּיָדִי הָיְתָה רַק דֻּגְמָה.”

הוּא הֵצִיץ עַל הַנַּעַל בִּקְצָת גַּאֲוָה שֶׁל אֻמָּן.

“וְשֵׁם הָאֻמָּן?” שָׁאַל דֵּפַרְג'.

עַתָּה כְּשֶׁלֹּא הָיָה טָרוּד בִּמְלַאכְתּוֹ, שָׂם אֶת פִּרְקֵי יָדוֹ הַיְמָנִית לְתוֹךְ יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית, אַחֲרֵי כֵן פִּרְקֵי יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית לְתוֹךְ הַיָּד הַיְמָנִית, אַחֲרֵי כֵן הֶעֱבִיר יָדוֹ עַל סַנְטֵרוֹ הַמְגֻדָּל זָקָן, וְכָךְ עָשָׂה חֲלִיפוֹת בְּלִי הַפְסֵק כָּל שֶׁהוּא. הָעֲבוֹדָה לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הָרֵיקָנִיּוּת, שֶׁהָיָה שׁוֹקֵעַ בָּהּ אַחֲרֵי גְמָר כָּל דִּבּוּר, קָשָׁה הָיְתָה כְּמוֹ לְהָשִׁיב רוּחוֹ שֶׁל אָדָם חוֹלֶה מְאֹד שֶׁהִתְעַלֵּף.

“הֲשָׁאַלְתָּ אוֹתִי לִשְׁמִי?”

“אָמְנָם כֵּן, שָׁאַלְתִּי.”

“מֵאָה וַחֲמִשָּׁה, הַמִּגְדָּל הַצְּפוֹנִי.”

“וְזֶה הַכֹּל?”

“מֵאָה וַחֲמִשָּׁה, הַמִּגְדָּל הַצְּפוֹנִי.”

מִלִּבּוֹ יָצָא קוֹל, סָפֵק אֲנָחָה סָפֵק אֲנָקָה, וְשׁוּב כָּפַף עַצְמוֹ עַל עֲבוֹדָתוֹ, עַד אֲשֶׁר נִפְסְקָה שׁוּב הַדְּמָמָה.

“אֵין אַתָּה סַנְדְּלָר עַל פִּי אֻמָּנוּתְךָ?” שָׁאַל מַר לוֹרִי, בְּהִסְתַּכְּלוֹ בְּפָנָיו.

עֵינָיו הַתּוֹעוֹת פָּנוּ אֶל דֵּפַרְג', כְּאִלּוּ רָצָה לִמְסוֹר לוֹ שְׁאֵלָה זוֹ לְהָשִׁיב עָלֶיהָ, אַךְ כַּאֲשֶׁר לֹא בָּא יֶשַׁע מִצַּד זֶה, שָׁבוּ שׁוּב אֶל הַשּׁוֹאֵל, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִבִּיטוּ תְּחִלָּה אֶל הַקַּרְקַע.

“אֵין אֲנִי סַנְדְּלָר לְפִי אֻמָּנוּתִי? לֹא, לֹא הָיִיתִי סַנְדְּלָר עַל פִּי אֻמָּנוּתִי. אֲנִי… אֲנִי לָמַדְתִּי אֻמָּנוּת זוֹ פֹּה. מֵעַצְמִי לָמַדְתִּי. בִּקַּשְׁתִּי רְשׁוּת לְ…”

הוּא הִפְסִיק דִּבּוּרוֹ רְגָעִים אֲחָדִים וְכָל אוֹתוֹ זְמָן פָּרַק אֶצְבְּעוֹת יָדָיו. לָאַחֲרוֹנָה הֶחֱזִיר עֵינָיו לְאַט אֶל פְּנֵי הַדּוֹבֵר, וְכַאֲשֶׁר הִבִּיט אֵלָיו הִזְדַּעְזַע וּפָתַח שׁוּב, כְּאִישׁ שֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ זֶה עַתָּה וְחָזַר לָעִנְיָן שֶׁעָסַק בּוֹ אֶמֶשׁ.

“שָׁאַלְתִּי רְשׁוּת לִלְמֹד מְלָאכָה זוֹ וְאַחֲרֵי זְמָן רַב וְעָמָל הַרְבֵּה נִתְּנָה לִי, וּמֵאָז אֲנִי תּוֹפֵר נְעָלִים.”

כַּאֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ לָקַחַת אֶת הַנַּעַל, אֲשֶׁר לֻקְּחָה מִמֶּנּוּ, שָׁאַל אוֹתוֹ מַר לוֹרִי, בְּהִסְתַּכְּלוֹ בְּפָנָיו:

“מַר מָנֶט, הַאִם לֹא תִּזְכֹּר מְאוּם עָלַי?”

הַנַּעַל נִשְׁמְטָה וְנָפְלָה לָאָרֶץ, וְהָאִישׁ יָשַׁב וְנָעַץ עֵינָיו בַּדּוֹבֵר אֵלָיו.

“מַר מָנֶט,” פָּתַח שׁוּב מַר לוֹרִי, בְּשִׂימוֹ יָדוֹ עַל זְרוֹעַ דֵּפַרְג', “הַאִם לֹא תִּזְכֹּר מְאוּמָה עַל הָאִישׁ הַזֶּה? הַבֵּט נָא אֵלָיו. הַבֵּט אֵלָי. הַאִם לֹא יַעֲלֶה בְּלִבְּךָ זֵכֶר בַּנְקִיר, עֲסָקִים, מִשְׂרָה, יָמִים שֶׁהָיוּ?”

הָאָסִיר הַכָּלוּא מִשָּׁנִים רַבּוֹת בְּהִתְבּוֹנְנוֹ חֲלִיפוֹת, פַּעַם אֶל לוֹרִי וּפַעַם אֶל דֵּפַרְג', עָלוּ בְּמֹחוֹ רְשָׁמִים שֶׁנִּמְחוּ זֶה יָמִים רַבִּים, רָשְׁמֵי תְּבוּנָה עֲצוּמָה לְפָנִים, וּפָרְצוּ לָצֵאת בְּעַד הָעֲרָפֶל הַקּוֹדֵר שֶׁיָּרַד עָלָיו. הָרְשָׁמִים הָאֵלֶּה דָּעֲכוּ שׁוּב, נָמוֹגוּ, חָלְפוּ, אַךְ הֵם שָׁבוּ הִתְעוֹרְרוּ לִרְגָעִים. וַאֲרֶשֶׁת זוֹ חָזְרָה וְהֻבְּעָה עַל פְּנֵי הָעַלְמָה הַצְּעִירָה, אֲשֶׁר צָעֲדָה אַט לְאֹרֶךְ הַקִּיר וְנִגְּשָׁה עַד מָקוֹם שֶׁמִּשָּׁם רָאֲתָה אֶת פָּנָיו. הִיא עָמְדָה שָׁם וְהִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו וְיָדֶיהָ פְּרוּשׂוֹת. תְּחִלָּה הֵרִימָה אֶת יָדֶיהָ רַק מִתּוֹךְ צַעַר וָפַחַד, אַף גַּם אָמְרָה לְהַסְתִּיר פָּנֶיהָ מִן הַמַּרְאֶה הַזֶּה, אַךְ עַתָּה הָיוּ יָדֶיהָ פְּרוּשׂוֹת אֵלָיו וְהִיא רוֹעֶדֶת מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה לָשִׂים אֶת רֹאשׁ הַבַּר־מִינָן עַל לִבָּהּ הֶחָם וּבְאַהֲבָתָהּ לְהָשִׁיב אוֹתוֹ לְחַיִּים וְתִקְוָה. אֲרֶשֶׁת זוֹ שֶׁחָזְרָה וְהֻבְּעָה בְּפָנֶיהָ הַיָּפִים (אַף כִּי בְּקַוִּים חֲזָקִים יוֹתֵר) הָיְתָה מְדֻיָּקָה כָּל כָּךְ, שֶׁנִּדְמֶה הָיָה, כְּאִלּוּ עָבְרָה, כְּקֶרֶן אוֹר נוֹדֶדֶת, מִמֶּנּוּ אֵלֶיהָ.

שׁוּב יָרְדָה עָלָיו הַחֲשֵׁכָה. הוּא הִבִּיט אֶל שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים מִתּוֹךְ פִּזּוּר נֶפֶשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְעֵינָיו תָּרוּ לְמַטָּה עַל הַקַּרְקַע וְהִבִּיטוּ מִסָּבִיב לוֹ, כְּדַרְכּוֹ. לָאַחֲרוֹנָה הוֹצִיא מִלִּבּוֹ אֲנָחָה עֲמֻקָּה וּמְמֻשָּׁכָה, לָקַח בְּיָדוֹ אֶת הַנַּעַל וְשָׁב לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ.

“הַהִכַּרְתָּ אוֹתוֹ, אֲדוֹנִי?” שָׁאַל דֵּפַרְג' בְּלָחַשׁ.

“כֵּן, רֶגַע אֶחָד. תְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי, כִּי אֵין תִּקְוָה עוֹד, אַךְ רֶגַע אֶחָד רָאִיתִי בְּלִי סָפֵק אֶת הַפָּנִים, אֲשֶׁר יָדַעְתִּי אוֹתָם יָפֶה כָּל כָּךְ. הַס! הָבָה נִסּוֹגָה אָחוֹר. הָס!”

הִיא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ לְיַד קִיר הָעֲלִיָּה וְקָרְבָה אֶל הַסַּפְסָל, אֲשֶׁר יָשַׁב עָלָיו הוּא. מַשֶּׁהוּ מִן הָאֵימָה הָיָה בַּדָּבָר, כִּי לֹא יָדַע הָאִישׁ מְאוּמָה עַל הַבְּרִיָּה, אֲשֶׁר יָכְלָה לִפְשֹׁט יָדָהּ וְלִנְגֹּעַ בּוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ יוֹשֵׁב כָּפוּף עַל עֲבוֹדָתוֹ.

אִישׁ לֹא הוֹצִיא מִפִּיו מִלָּה, אַף לֹא הֶגֶה. הִיא עָמְדָה עַל יָדוֹ כְּרוּחַ בְּלִי גוּף וְהוּא גָחֵן עַל מְלַאכְתּוֹ.

לְבַסּוֹף קָרָה, כִּי נִזְדַּמֵּן לוֹ לְהַנִּיחַ אֶת כְּלֵי הַמְּלָאכָה וְלָקַחַת בְּיָדוֹ אֶת סַכִּין הָרַצְעָנִים. הַסַּכִּין הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ לְצִדּוֹ, מֵעֵבֶר הָאַחֵר לַמָּקוֹם שֶׁעָמְדָה שָׁם. הוּא הֵרִים אֶת הַסַּכִּין וְכָפַף שׁוּב לְהַמְשִׁיךְ עֲבוֹדָתוֹ, וְהִנֵּה פָּגְעוּ עֵינָיו בְּשׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ. הוּא הֵרִים עֵינָיו וְרָאָה אֶת פָּנֶיהָ. שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, הַמִּתְבּוֹנְנִים, פָּרְצוּ לָגֶשֶׁת, אַךְ הִיא רָמְזָה לָהֶם בְּיָדָהּ, כִּי יַעַמְדוּ עַל מְקוֹמָם. הִיא לֹא פָּחֲדָה פֶּן יַכֶּה אוֹתָהּ בְּסַכִּינוֹ, אִם כִּי בְּנֵי לִוְיָתָהּ פָּחֲדוּ פָּחַד.

הוּא נָעַץ בָּהּ עֵינָיו, וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה הֵחֵלּוּ שְׂפָתָיו נָעוֹת, אַף כִּי הֶגֶה לֹא יָצָא מִפִּיו. מְעַט מְעַט, אַחֲרֵי נְשִׁימוֹת מְהִירוֹת וְקָשׁוֹת, נִשְׁמָע קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ:

“מַה זֹאת?”

מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת שֶׁיָּרְדוּ עַל פָּנֶיהָ שָׂמָה שְׁתֵּי יָדֶיהָ עַל שְׂפָתֶיהָ וְנָשְׁקָה אוֹתָן לְמוּלוֹ; אַחֲרֵי כֵן שִׁלְּבָה יָדֶיהָ עַל חָזָהּ, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְחַבֵּק אֶת שֵׂיבַת רֹאשׁוֹ.

“הַאִם לֹא בַּת פְּקִיד־הַסֹּהַר אַתְּ?”

“לֹא,” הֵשִׁיבָה בַּאֲנָחָה.

“מִי אַתְּ אֵפוֹא?”

וְיַעַן כִּי לֹא בָּטְחָה בְּתֹקֶף קוֹל מִלֶּיהָ, יָשְׁבָה עַל הַסַּפְסָל לְצִדּוֹ בְּלִי אֹמֶר. הוּא נִרְתַּע מְעַט, אַךְ הִיא שָׂמָה יָדָהּ עַל זְרוֹעוֹ. זַעְזוּעַ מוּזָר תָּקַף אוֹתוֹ בַּעֲשׂוֹתָהּ כֹּה, וְנִרְאֶה הָיָה, כִּי הָרַעַד חָלַף בְּכָל גּוּפוֹ; הוּא הִנִּיחַ מִיָּדוֹ אֶת הַסַּכִּין וְנָשָׂא עֵינָיו לְהַבִּיט אֵלֶיהָ.

שַׂעֲרוֹתֶיהָ זָהָב, אֲשֶׁר עָטְרוּ רֹאשָׁהּ בְּתַלְתַּלִים אֲרֻכִּים, סֻלְּקוּ בִּתְנוּעָה מְהִירָה הַצִּדָּה וְהֵן יָרְדוּ עַל עָרְפָּהּ. לְאַט לְאַט שָׁלַח הַזָּקֵן יָדוֹ וְלָקַח אוֹתָן וְהִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶן. וּבְעוֹדֶנּוּ עוֹשֶׂה כֹּה, סָרָה רוּחוֹ, וּמִתּוֹךְ אֲנָחָה עֲמֻקָּה שֵׁנִית שָׁב לַעֲבוֹדַת נְעָלָיו.

אַךְ לֹא לְשָׁעָה רַבָּה. הִיא הִרְפְּתָה מִזְּרוֹעוֹ וְשָׂמָה יָדָהּ עַל כְּתֵפוֹ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִבִּיט בַּחֲשָׁד שְׁתַּיִם שָׁלשׁ פְּעָמִים לִרְאוֹת, אִם יָדָהּ הִיא עַל שִׁכְמוֹ, הִנִּיחַ אֶת מְלַאכְתּוֹ, שָׁלַח יָדוֹ אֶל צַוָּארוֹ וְהוֹרִיד פְּתִיל שֶׁהִשְׁחִיר וְעָלָיו צְרוֹר קָטֹן מְקֻפָּל. הוּא פָּתַח אֶת הַצְּרוֹר בִּזְהִירוּת רַבָּה עַל בִּרְכָּיו, וּבַצְּרוֹר גָּנוּז מִסְפַּר שְׂעָרוֹת, לֹא יוֹתֵר מִשְּׁתַּיִם, שְׂעָרוֹת זָהָב אֲרֻכּוֹת, אֲשֶׁר הָיָה כּוֹרְכָן לְפָנִים בְּיָמִים עָבְרוּ עַל אֶצְבָּעוֹ.

הוּא לָקַח שׁוּב בְּיָדוֹ אֶת שַׂעֲרוֹת הָעַלְמָה וְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן. “הֵן הֵן הַשְּׂעָרוֹת. אֵיךְ אֶפְשָׁר הַדָּבָר! מָתַי הָיָה הַדָּבָר! אֵיכָה הָיָה הַדָּבָר!”

וְכַאֲשֶׁר הִבִּיעוּ פָּנָיו רִכּוּז הַמַּחֲשָׁבָה, הִכִּיר, כַּנִּרְאֶה, כִּי גַם הִיא הִתְרַכְּזָה בְּמַחֲשָׁבָה. הוּא הֶחֱזִיר פָּנֶיהָ לְצַד הָאוֹר וְהִסְתַּכֵּל בָּהּ.

“הִיא שָׂמָה רֹאשָׁהּ עַל כְּתֵפִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, כַּאֲשֶׁר קָרְאוּ לִי לָצֵאת… הִיא פָּחֲדָה לָתֵת לִי לַהֲלֹךְ… אֲנִי לֹא פָּחַדְתִּי… וְכַאֲשֶׁר הוּבֵאתִי אֶל מִגְדָּל הַצָּפוֹן, מָצְאוּ אֶת אֵלֶּה הַשְּׂעָרוֹת עַל שַׁרְוֻלִּי. ‘הוֹאִילוּ נָא לְהַשְׁאִיר אוֹתָן בְּיָדַי. הֵן לֹא תַּעֲזֹרְנָה לִי לְמַלֵּט אֶת גּוּפִי, אַךְ יֵשׁ בְּכֹחָן לְהָבִיא פְּדוּת לְנַפְשִׁי.’ כָּכָה הָיוּ דְבָרַי אָז. זוֹכֵר אֲנִי אוֹתָן יָפֶה יָפֶה.”

שְׂפָתָיו הָיוּ נָעוֹת כַּמָּה פְּעָמִים בְּטֶרֶם יָצָא דִבּוּר מִפִּיו, אַךְ כַּאֲשֶׁר מָצָא אֶת הַמִּלִּים הָרְאוּיוֹת נִשְׁמְעוּ בְּקוֹל צָלוּל, אַף כִּי אַט אַט.

“אֵיכָה הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה? הַאֻמְנָם אַתְּ הִיא זוֹ?”

עוֹד הַפַּעַם פָּרְצוּ מִמְּקוֹמָם שְׁנֵי בְּנֵי הַלְּוָיָה, כַּאֲשֶׁר הֶחֱזִיר הַזָּקֵן פָּנָיו אֵלֶיהָ בְּסַעֲרַת אֵימָה. אַךְ הִיא יָשְׁבָה שְׁקֵטָה סָמוּךְ לוֹ, וּבְקוֹל נָמוּךְ פָּנְתָה וְאָמָרָה:

“אָנָּא, אִישִׁים טוֹבִים, אַל נָא תִּגְּשׁוּ אֵלֵינוּ, אַל נָא תְּדַבְּרוּ, אַל נָא תָּזוּזוּ!”

“הַסְכַּת!” קָרָא הַזָּקֵן, “לְמִי הַקּוֹל הַזֶּה?”

וְכַאֲשֶׁר פָּרְצָה מִפִּיו הַקְּרִיאָה הַזֹּאת, הִרְפָּה מִמֶּנָּה וְהֵרִים יָדָיו אֶל שֵׂיבַת רֹאשׁוֹ וְגָזַז אֶת שְׂעָרוֹ בְּשִׁגָּעוֹן. אַךְ הַקֶּצֶף הַזֶּה חָלַף כְּרֶגַע, כְּמוֹ כָּל דָּבָר בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְהוּא קִפֵּל אֶת צְרוֹרוֹ הַקָּטֹן וְהִתְאַמֵּץ לְגָנְזוֹ בְּחֵיקוֹ; וְאוּלָם הוּא הוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל פְּנֵי הַנַּעֲרָה וְנִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ קְדוֹרַנִּית.

“לֹא, לֹא, לֹא. צְעִירָה אַתְּ מְאֹד, רַעֲנַנָּה מְאֹד. אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר. רְאוּ אֶת פְּנֵי הָאַסִּיר. לֹא אֵלֶּה הֵן הַיָּדַיִם אֲשֶׁר יָדְעָה, לֹא אֵלֶּה הֵם הַפָּנִים אֲשֶׁר יָדְעָה, לֹא זֶה הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שָׁמְעָה. לֹא, לֹא. הִיא הָיְתָה… וְהוּא הָיָה… לִפְנֵי הַשָּׁנִים הַיְגֵעוֹת בְּמִגְדָּל הַצָּפוֹן… לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת. מַה שְׁמֵךְ, מַלְאָכִי הֶעָדִין?”

הַבַּת הִתְעוֹדְדָה בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַקּוֹל הָרַךְ וּבִרְאוֹתָהּ אֶת נִמּוּסָיו, וְהִיא נָפְלָה לְפָנָיו עַל בִּרְכֶּיהָ וְיָדֶיהָ פְּרוּשׂוֹת אֶל לִבּוֹ.

“הָהּ, אֲדוֹנִי, יָבוֹא יוֹם אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת שְׁמִי, וּמִי הָיְתָה אִמִּי, וּמִי הָיָה אָבִי, וְאֵיכָכָה לֹא יָדַעְתִּי מִיָּמַי אֶת גּוֹרָלָם הַמָּר. אַךְ בְּשָׁעָה זוֹ וּבְמָקוֹם זֶה אֵינִי יְכֹלָה לְהַגִּיד לָךְ. כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בְּפִי לְהַגִּיד לְךָ בְּשָׁעָה זוֹ וּבְמָקוֹם זֶה הוּא, שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי: שִׂים יָדְךָ עָלַי וּבָרְכַנִי. שְׁקָה לִי, שְׁקָה לִי! הָהּ, חֲבִיבִי, יַקִּירִי!”

רֹאשׁוֹ הַקַּר וְהַלָּבָן נָטָה אֶל שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַקּוֹרְנוֹת, אֲשֶׁר שָׁלְחוּ אֵלָיו חֹם וָאוֹר, כְּאִלּוּ זָרְחָה עָלָיו שֶׁמֶשׁ הַחֹפֶשׁ.

“אִם שׁוֹמֵעַ אַתָּה בְּקוֹלִי, – אֵינִי יוֹדַעַת זֹאת אֶל נָכוֹן, אַךְ חוֹשֶׁבֶת אֲנִי, כִּי כֵן הוּא, – אִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלִי הֵד קוֹל, שֶׁהָיָה לְאָזְנֶיךָ כְּמַנְגִּינָה נְעִימָה לְפָנִים, בְּכֵה בָּכֹה לוֹ! אִם הַמַּגָּע אֲשֶׁר תִּגַּע בְּשַׂעֲרוֹתַי יְעוֹרֵר בְּךָ זִכְרוֹן רֹאשׁ אָהוּב, שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב בְּחֵיקְךָ בִּימֵי נְעוּרֶיךָ וְחֵרוּתֶךָ, בְּכֵה לוֹ, בְּכֵה לוֹ! אִם בְּדַבְּרִי אֵלֶיךָ עַל הַבַּיִת הֶעָתִיד לָנוּ, שֶׁבּוֹ אֶתְמַכֵּר בְּכָל לִבִּי וְנַפְשִׁי לְעַבְדְךָ, יַעֲלֶה בְּזִכְרוֹנֵךְ בַּיִת אַחֵר שֶׁשָּׁמַם וְחָרֵב, בְּעֵת אֲשֶׁר לִבְּךָ הֶעָלוּב עָרַג אֵלָיו, בְּכֵה לוֹ, בְּכֵה לוֹ!”

הִיא חִבְּקָה אֶת צַוָּארוֹ וְנִעַנְעָה אוֹתוֹ עַל חָזָהּ כְּאֵם אֶת תִּינוֹקָהּ.

“אִם אַחֲרֵי אָמְרִי לְךָ, הַיָּקָר מִכָּל יְקָר, כִּי יְמֵי הָרָעָה חָלְפוּ וְכִי בָּאתִי הֲלוֹם לְקַחְתְּךָ מִזֶּה וְלָלֶכֶת לְאַנְגְּלִיָּה לִחְיוֹת שָׁם בְּשָׁלוֹם וּבְשֶׁקֶט, תָּבוֹא מַחֲשָׁבָה אֵלֶיךָ עַל חַיֶּיךָ שֶׁשָּׁמְמוּ וְעַל צָרְפַת מוֹלַדְתְּךָ שֶׁהִתְאַּכְזְרָה אֵלֶיךָ, בְּכֵה לָזֶה, בְּכֵה לָזֶה! וְאִם אַחֲרֵי גַּלּוֹתִי לְךָ אֶת שְׁמִי, אֶת שֵׁם אָבִי הַחַי עוֹדֶנּוּ וְאֶת שֵׁם אִמִּי שֶׁמֵּתָה, תִּרְאֶה וְתָבִין, כִּי עָלַי לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ לִפְנֵי כְּבוֹד אָבִי וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה עַל אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתִּי לְמַעֲנוֹ כָּל הַיָּמִים וְלֹא שָׁכַבְתִּי וּבָכִיתִי עַל גּוֹרָלוֹ כָּל הַלֵּילוֹת, יַעַן כִּי אִמִּי הָעֲלוּבָה, מֵאַהֲבָתָהּ אֵלַי, הִסְתִּירָה מִמֶּנִּי אֶת יִסּוּרָיו, בְּכֵה עַל זֶה, בְּכֵה עַל זֶה! בְּכֵה נָא לָהּ, בְּכֵה גַם לִי!… אִישִׁים טוֹבִים, שֶׁבַח לָאֵל! אֲנִי מַרְגִּישָׁה בְּדִמְעוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת, הַיּוֹרְדוֹת עַל פָּנַי, וְאַנְחוֹתָיו הַיּוֹצְאוֹת מִלִּבּוֹ פּוֹגְעוֹת בְּלִבִּי. הָהּ, רְאוּ נָא! הַלְלוּ אֵל בַּעֲדֵנוּ, הַלְלוּ אֵל!”

הוּא נָפַל בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְרֹאשׁוֹ צָנַח עַל לִבָּהּ: הַמַּרְאֶה הָיָה נוֹגֵעַ עַד הַנֶּפֶשׁ, אַךְ נוֹרָא הָיָה זֵכֶר הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים אֲשֶׁר קָדְמוּ לוֹ, עַד כִּי שְׁנֵי הָעוֹמְדִים שָׁם הֵלִיטוּ פְּנֵיהֶם.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׂרַר בָּעֲלִיָּה שֶׁקֶט שָׁעָה רַבָּה וְלִבּוֹ הַמְּרֻתָּח וְגוּפוֹ הַמְזֻעְזָע שָׁבוּ לִמְנוּחָתָם, לִמְנוּחָה זוֹ הַבָּאָה אַחֲרֵי כָּל סַעַר, קָרְבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים לְהָרִים אֶת הָאָב וְאֶת הַבַּת מֵעַל הַקַּרְקַע. הוּא צָנַח לְאַט לְאַט לָאָרֶץ וְשָׁכַב שָׁם חֲסַר כֹּחַ כְּמִתְעַלֵּף. הִיא רָבְצָה עַל יָדוֹ, כִּי יוּכַל לָשִׂים רֹאשׁוֹ עַל זְרוֹעָהּ; וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ סוֹכְכוּ עָלָיו כְּמָסָךְ מִפְּנֵי הָאוֹר.

“אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לְבִלְתִּי הַפְרִיעַ אוֹתוֹ,” קָרְאָה, בַּהֲרִימָהּ יָדָהּ לְמוּל מַר לוֹרִי, שֶׁגָּחַן אֲלֵיהֶם אַחֲרֵי תְּקִיעוֹת אֲחָדוֹת בְּחָטְמוֹ, “וּלְסַדֵּר הַכֹּל, כִּי נַעֲזֹב אֶת פָּרִיס תֵּכֶף־וּמִיָּד, עַד כִּי נוּכַל מִן הַפֶּתַח הַזֶּה לְהוֹצִיאוֹ…”

“אֲבָל יֵשׁ לְעַיֵּן, אִם יַעֲצֹר כֹּחַ לִנְסִיעָה זוֹ,” עָנָה לוֹרִי.

“הוּא יַעֲצֹר כֹּחַ יוֹתֵר לִנְסִיעָה מֵאֲשֶׁר לִישִׁיבָה בָּעִיר הַזֹּאת, הַנּוֹרָאָה לְנַפְשׁוֹ.”

“נָכוֹן הַדָּבָר,” קָרָא דֵפַרְג', אֲשֶׁר כָּרַע עַל בִּרְכָּיו לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהַאֲזִין, “יֶתֶר עַל כֵּן, מֵחֲמַת כַּמָּה טְעָמִים, טוֹב לוֹ לָאָדוֹן מָנֶט, כִּי יַעֲזֹב אֶת גְּבוּל צָרְפַת. הַגִּידוּ נָא, הַאֵלֵךְ לְהָבִיא מֶרְכָּבָה וְסוּסִים?”

“זֶהוּ עֵסֶק,” קָרָא מַר לוֹרִי, בְּהַבִּיעוֹ בְּהֶעָרָה קָצְרָה זוֹ אֶת דַּרְכּוֹ, “וְאִם יֵשׁ לְסַדֵּר עֵסֶק, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה זֹאת יָפֶה.”

“אִם כֵּן,” הֵאִיצָה בָּהֶם מָרַת מָנֶט, “הוֹאִילוּ נָא לְעָזְבֵנוּ פֹּה לְבַדֵּנוּ. הֲלֹא עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת, מַה שָׁלֵו רוּחוֹ, וְאֵין לָכֶם לְפַחֵד לְעָזְבֵהוּ עִמִּי כָּעֵת. מָה הַפַּחַד הַזֶּה? אִם תִּסְגְּרוּ אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֵינוּ לְבַל יָבוֹא אִישׁ לְהִתְפָּרֵץ אֵלֵינוּ, אֵין בְּלִבִּי שׁוּם סָפֵק, כִּי מָצֹא תִּמְצְאוּ אוֹתוֹ בְּשׁוּבְכֶם שַׁאֲנָן. עַל כָּל פָּנִים, אָנֹכִי אֶשְׁמֹר עָלָיו עַד שׁוּבְכֶם, וְאָז נַעֲבִיר אוֹתוֹ מִזֶּה.”

שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, גַּם מַר לוֹרִי גַם דֵּפַרְג', לֹא נָטָה לִבָּם לַעֲצָתָהּ וְאֶחָד מֵהֶם רָצָה לְהִשָּׁאֵר. אַךְ נָחוּץ הָיָה לֹא רַק לְהָבִיא מֶרְכָּבָה וְסוּסִים, כִּי אִם גַּם תְּעוּדוֹת מַסָּע, וְיַעַן כִּי הַשָּׁעָה הָיְתָה דְחוּקָה, כִּי הַיּוֹם רֵד, לָכֵן חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הָעֲבוֹדָה וְאִישׁ אִישׁ מֵהֶם מִהֵר לָלֶכֶת לַעֲשׂוֹתָהּ.

וְכַאֲשֶׁר יָרַד הַחֹשֶׁךְ, שָׁכְבָה הַבַּת וְרֹאשָׁהּ עַל הַקַּרְקַע סָמוּךְ לְצַד אָבִיהָ וְשָׂמְחָה עָלָיו. הַחֹשֶׁךְ הָלַךְ וְגָדֵל, וּשְׁנֵיהֶם שָׁכְבוּ שְׁקֵטִים, עַד אֲשֶׁר הִתְנוֹצֵץ אוֹר בְּעַד סֶדֶק הַכֹּתֶל.

מַר לוֹרִי וְאָדוֹן דֵּפַרְג' הֵכִינוּ הַכֹּל לַנְּסִיעָה וְהֵם הֵבִיאוּ עִמָּהֵם, מִלְּבַד בִּגְדֵי דֶרֶךְ, לֶחֶם וּבָשָׂר, יַיִן וְקָפֶה חָם. הָאָדוֹן דֵּפַרְג' שָׂם אֶת הַצֵּידָה לַדֶּרֶךְ וְאֶת הַפַּנָּס שֶׁבְּיָדוֹ עַל סַפְסָלוֹ שֶׁל הַסַּנְדְּלָר (כְּלֵי־בַּיִת אֲחֵרִים מִלְּבַד עֶרֶשׂ לֹא הָיוּ בַּחֶדֶר הָעֲלִיָּה), וְהוּא וּמַר לוֹרִי נִגְּשׁוּ לְעוֹרֵר אֶת הָאַסִּיר וּלְהַעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו.

שׁוּם בִּינַת אֱנוֹשׁ לֹא יָכְלָה לִקְרֹא מֵעַל הַחִוָּרוֹן וְהַתִּמָּהוֹן בִּפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה אֶת צְפוּנוֹת לִבּוֹ. הֲיָדַע אֶת אֲשֶׁר קָרָה, הֲזָכֵר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאָמְרוּ לוֹ, הֲיָדַע כִּי יָצָא לַחָפְשִׁי? מִי חָכָם וְיִפְתֹּר אֶת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה. הֵם נִסּוּ לִפְנוֹת אֵלָיו בִּדְבָרִים, אַךְ הוּא הָיָה שָׁרוּי בִּמְבוּכָה רַבָּה וְהִתְמַהְמַהּ כָּל כָּךְ לַעֲנוֹת, עַד כִּי יָרְאוּ לְהַטְרִידוֹ וְלָכֵן גָּמְרוּ לְבִלְתִּי דַבֵּר אֵלָיו לְפִי שָׁעָה. הוּא הָיָה נוֹהַג מִזְּמָן לִזְמָן לִלְפֹּת אֶת רֹאשׁוֹ בְּיָדָיו, וּמִנְהָג זֶה לֹא נִרְאָה אֶצְלוֹ קֹדֶם. אוּלָם תַּעֲנוּג הָיָה לוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת הַצְּלִיל שֶׁל קוֹל בִּתּוֹ, וְתָמִיד הָיָה מַחֲזִיר פָּנָיו אֵלֶיהָ מִדַּי דַבְּרָהּ.

מִתּוֹךְ הַכְנָעָה שֶׁל אָדָם, שֶׁהָיָה רָגִיל יָמִים רַבִּים לְצַיֵּת לַפְּקֻדּוֹת, אָכַל וְשָׁתָה אֶת אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, לָבַשׁ אֶת הַמְּעִיל וּשְׁאַר הַבְּגָדִים אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ לִלְבֹּשׁ. הוּא נִשְׁמַע לִתְנוּעַת בִּתּוֹ, אֲשֶׁר שָׂמָה יָדָהּ תַּחַת זְרוֹעוֹ, וְהוּא תָּפַשׂ וְאָחַז אֶת יָדָהּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו.

הֵם הִתְחִילוּ יוֹרְדִים; אָדוֹן דֵּפַרְג' הָלַךְ בָּרֹאשׁ וּפַנָּס בְּיָדוֹ וּמַר לוֹרִי הָלַךְ בְּסוֹף הַתַּהֲלוּכָה הַקְּטַנָּה. עוֹד לֹא עָבְרוּ שְׁלַבִּים רַבִּים בַּמַּעֲלָה הָרָאשִׁית וְהַזָּקֵן עָמַד, לָטַשׁ עֵינָיו וְהִבִּיט אֶל הַגַּג וְאֶל הַכְּתָלִים מִסָּבִיב.

“הֲתִזְכֹּר, אָבִי, אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה? הֲזוֹכֵר אַתָּה, אֵיךְ בָּאתָ הֲלוֹם?”

“מָה אָמַרְתְּ?”

אַךְ בְּטֶרֶם הִסְפִּיקָה לַחֲזֹר עַל שְׁאֵלָתָהּ וְהוּא לָחַשׁ מַעֲנֶה כְּאִלּוּ שָׁמַע אֶת הַשְּׁאֵלָה שֵׁנִית.

“זָכֹר? לֹא, אֵינִי זוֹכֵר. הֲלֹא זֶה הָיָה לִפְנֵי יָמִים רַבִּים, רַבִּים מְאֹד.”

בָּרוּר הָיָה, כִּי לֹא זָכַר מְאוּמָה כִּי הוּבָא מִבֵּית כִּלְאוֹ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. הֵם שָׁמְעוּ בְּמַלְמְלוֹ: “מֵאָה וַחֲמִשָּׁה, מִגְדַּל צָפוֹן”, וְכַאֲשֶׁר הִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹתָיו, אֵין זֹאת כִּי בִּקֵּשׁ אֶת כָּתְלֵי הַמִּבְצָר הַחֲזָקִים, אֲשֶׁר הִקִּיפוּ אוֹתוֹ יָמִים רַבִּים. וּבְהַגִּיעָם אֶל הֶחָצֵר, הִשְׁהָה מֵאֵלָיו אֶת צְעָדָיו, כְּאִלּוּ חִכָּה לְהוֹרָדַת הַגֶּשֶׁר, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא הָיָה שׁוּם גֶּשֶׁר וְהָאַסִּיר רָאָה מֶרְכָּבָה מְחַכָּה בִּרְחוֹב פָּתוּחַ, שָׁמַט יְדֵי בִּתּוֹ וְלָפַת אֶת רֹאשׁוֹ שׁוּב.

לְיַד הַדֶּלֶת לֹא הָיָה הָמוֹן רַב, לְיַד שׁוּם חַלּוֹן מִן הַחַלּוֹנוֹת לֹא נִרְאוּ אֲנָשִׁים, אַף גַּם הֵלֶךְ אֲרָעִי לֹא עָבַר בָּרְחוֹב. דְּמָמָה לֹא רְגִילָה וּשְׁמָמָה שָׂרְרוּ פֹּה. רַק נֶפֶשׁ חַיָּה אַחַת נִרְאֲתָה, הִיא הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' – אֲשֶׁר עָמְדָּה נִשְׁעֶנֶת לְיַד מְזוּזַת הַדֶּלֶת וְסָרְגָה וְלֹא רָאֲתָה דָבָר.

הָאַסִּיר עָלָה לְתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה וּבִתּוֹ עָלְתָה אַחֲרָיו. וְכַאֲשֶׁר הִצִּיג מַר לוֹרִי כַּף רַגְלוֹ עַל הַשָּׁלָב, פָּנָה אֵלָיו הַזָּקֵן בְּבַקָּשָׁה לְהָבִיא לוֹ אֶת כְּלֵי הַמְּלָאכָה עִם הַנַּעֲלַיִם שֶׁלֹּא נִגְמָרוּ. בּוֹ בָּרֶגַע קָרְאָה הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' לְבַעְלָהּ וְאָמְרָה, כִּי הִיא תֵּלֵךְ וְתָבִיא אֶת זֹאת, וְהִיא הָלְכָה מִתּוֹךְ סְרִיגָה וְיָצְאָה מִחוּץ לְאוֹר הַפַּנָּס דֶּרֶךְ הֶחָצֵר. עַד מְהֵרָה הֵבִיאָה אֶת הַדְּבָרִים וּמָסְרָה אוֹתָם לְתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה – וְתֵכֶף חָזְרָה לִמְקוֹמָהּ לְיַד מְזוּזַת הַדֶּלֶת וְהוֹסִיפָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּהּ וְלֹא רָאֲתָה דָבָר.

דֵּפַרְג' יָשַׁב עַל הַדּוּכָן וּפָקַד: “אֶל הַבַּלָּם!” הָעֶגְלוֹן הֵנִיף שׁוֹטוֹ וְהַמֶּרְכָּבָה טָסָה בְּרַעַשׁ עַל פְּנֵי הָאוֹרוֹת הַכֵּהִים וְהַמִּתְנוֹצְצִים שֶׁל הַפַּנָּסִים.

הִיא טָסָה עַל פְּנֵי הַפַּנָּסִים הַמִּתְנוֹצְצִים – שֶׁאוֹרָם עוֹלֶה בָּרְחוֹבוֹת הַמְפֹאָרִים וְיוֹרֵד בָּרְחוֹבוֹת הַדַּלִּים – וְעַל פְּנֵי הַחֲנֻיּוֹת הַמּוּאָרוֹת, הֶהָמוֹן הַצּוֹהֵל, בָּתֵּי־הַקָּפֶה שֶׁאוֹרָם מַבְהִיק וּפִתְחֵי הַתֵּאַטְרָאוֹת, עַד בּוֹאָם אֶל אֶחָד מִשַּׁעֲרֵי הָעִיר. בְּבֵית הַמִּשְׁמָר שָׁם יָשְׁבוּ אַנְשֵׁי צָבָא.

“הֵיכָן תְּעוּדוֹתֵיכֶם, נוֹסְעִים?!”

“הִנֵּה הֵן, אֲדוֹנִי הַקָּצִין,” עָנָה דֵפַרְג', בְּרִדְתּוֹ עַל הָאָרֶץ וּבְהַטּוֹתוֹ אֶת הַחַיָּל הַצִּדָּה, “הִנֵּה הַתְּעוּדוֹת שֶׁל הָאָדוֹן הַיּוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה, זֶה בַּעַל רֹאשׁ הַשֵּׂיבָה. הֵן נִמְסְרוּ לְיָדִי יַחַד עִמּוֹ בְּ…” – הוּא הִשְׁפִּיל קוֹלוֹ, וּבֵין פַּנָּסֵי הַחַיָּלִים עָבְרָה הֲמוּלָה וְאֶחָד מֵהֶם נִכְנַס לְתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה בִּידֵי אִישׁ לָבוּשׁ מַדִּים, וְעֵינֵי הָאִישׁ הַהוּא הִבִּיטוּ בְּמֶבָּט שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בְּכָל יוֹם אוֹ בְּכָל לַיְלָה אֶל הָאִישׁ בַּעַל רֹאשׁ הַשֵּׂיבָה.

“יָפֶה, לְכוּ לְשָׁלוֹם!” נִשְׁמַע קוֹל הַקָּצִין.

“אַדְיוֹ!” עָנָה דֵפַרְג'.

וְכָךְ עָבְרוּ עוֹד עַל פְּנֵי שׁוּרָה שֶׁל אוֹרוֹת מִתְנוֹצְצִים וְכֵהִים בַּפַּנָּסִים, עַד צֵאתָם אֶל מִחוּץ לָעִיר תַּחַת הָאוֹרוֹת הַנּוֹצְצִים שֶׁל הַכּוֹכָבִים.

צִלְלֵי הַלַּיְלָה הָרְחָבִים וְהַשְּׁחוֹרִים עָלוּ תַּחַת הַכִּפָּה עִם הַמְּאוֹרוֹת הַקְּבוּעִים וְהַנִּצְחִיִּים, אֲשֶׁר אֲחָדִים מֵהֶם רְחוֹקִים מֵעַל אַדְמָתֵנוּ הַקְּטַנָּה כָּל כָּךְ, שֶׁהַמְּלֻמָּדִים אוֹמְרִים, שֶׁיֵּשׁ סָפֵק אִם קַרְנֵי אוֹרָם רָאוּ וְגִלּוּ אוֹתָהּ, אֶת הַנְּקֻדָּה בַּחֲלָל הָעוֹלָם, אֲשֶׁר שָׁם הַבְּרִיּוֹת סוֹבְלוֹת וּמִתְלַבְּטוֹת.

וְכָל הַלַּיְלָה הַקַּר עַד אוֹר הַבֹּקֶר לָחֲשׁוּ הַצְּלָלִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנַי מַר לוֹרִי, – אֲשֶׁר יָשַׁב מִמּוּל הָאִישׁ שֶׁנִּקְבַּר חַי וְהוּצָא מִקִּבְרוֹ וְהִרְהֵר עַל הַכֹּחוֹת שֶׁכָּלוּ בְּקִרְבּוֹ לָנֶצַח וְעַל אֵלֶּה שֶׁאֶפְשָׁר עוֹד לְחַדְּשָׁם – אֶת הַשְּׁאֵלָה הַיְשָׁנָה:

“מְקַוָּה אֲנִי, כִּי בְּחֵפֶץ לֵב אַתָּה שָׁב לִתְחִיָּה?”

וְהַתְּשׁוּבָה הַיְשָׁנָה בָּאָה:

“אִי אֶפְשָׁר לִי לֵאמֹר: כֵּן.”

סוֹף סֵפֶר רִאשׁוֹן

סֵפֶר שֵׁנִי: חוּט הַזָּהָב 🔗

א. מִקֵּץ חָמֵשׁ שָׁנִים 🔗

בֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן לְיַד שַׁעַר הַהֵיכָל הָיָה בַּיִת יָשָׁן נוֹשָׁן גַּם בִּשְׁנַת אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים. זֶה הָיָה בַּיִת קָטֹן, קוֹדֵר מְאֹד, מְכֹעָר מְאֹד, לֹא־נוֹחַ מְאֹד. גַּם בְּעָלָיו הָיוּ מַחֲזִיקִים בְּנוֹשָׁנוֹת, עַד כִּי הִתְגָּאוּ בְּקַטְנוּתוֹ, בְּקַדְרוּתוֹ, בְּכִעוּרוֹ שֶׁל הַבָּיִת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִתְפָּאֲרוּ בִּסְגֻלּוֹת אֵלֶּה וְהֶאֱמִינוּ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי לוּ הָיָה הַבַּנְק חֲסַר מִגְרָעוֹת הָיְתָה חֲשִׁיבוּתוֹ מִתְמַעֶטֶת. זוֹ לֹא הָיְתָה אֱמוּנָה שֶׁבַּלֵּב בִּלְבָד, אֶלָּא הֵבִיאָה לִידֵי זִלְזוּל בְּבָתֵּי עֵסֶק אֲחֵרִים גְּדוֹלִים וְנוֹחִים. הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן (אָמְרוּ הַבְּעָלִים) אֵינוֹ זָקוּק לַחֲדָרִים מְרֻוָּחִים, לְאוֹר מַבְהִיק, לִפְאֵר וְהָדָר. יַעֲשׂוּ זֹאת חִלֵּק אוֹ בִּלֵּק וְשֻׁתָּפָם, אַךְ בֵּית טֶלְסוֹן, שֶׁבַח לָאֵל…

הִנֵּה כִּי כֵן קָרָה, כִּי בֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן הַהֵי חֲסַר הִדוּר מֵאֵין כָּמוֹהוּ. הַדֶּלֶת הָיְתָה נִפְתַּחַת בְּעָמָל וּמַשְׁמִיעָה צְרִיחָה מְשֻׁנָּה, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר יָרַדְתָּ שְׁנֵי שְׁלַבִּים לְמַטָּה נִכְנַסְתָּ לְבַיִת קָטֹן וָדַל, שֶׁבּוֹ עָמְדוּ שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת קְטַנִּים, וּלְיָדָם יָשְׁבוּ זְקֵנִים מִימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הַשְּׁטָרוֹת הָיוּ רוֹעֲדִים בִּידֵיהֶם כְּאִלּוּ נָשְׁבָה בָּהֶם רוּחַ חֲזָקָה.

הַכֶּסֶף הָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס מִתּוֹךְ מְגֵרוֹת שֶׁל עֵץ רָקוּב, עַד כִּי בְּהִפָּתְחָן אוֹ בְּהִסָּגְרָן הָיָה אֲבַק־עֵץ עָף וְנִכְנָס לְתוֹךְ אַפְּךָ אוֹ לְתוֹךְ גְּרוֹנֶךָ. הַשְּׁטָרוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם הָיָה נוֹדֵף מֵהֶם רֵיחַ רִקָּבוֹן, כְּאִלּוּ עָבְשׁוּ וְנָמַקּוּ וְעוֹד מְעַט יֵהָפְכוּ לִסְמַרְטוּטִים.

וְכָךְ הָיוּ יוֹשְׁבִים מְקֻפָּלִים בְּתָאֵיהֶם אֲשֶׁר בְּבֵית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן זְקֵנִים מֻפְלָגִים וְעוֹסְקִים מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּת בְּעִסְקֵי מָמוֹן. כַּאֲשֶׁר לֻקַּח לַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן צָעִיר לְיָמִים, הָיוּ טוֹמְנִים אוֹתוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם עַד שֶׁיַּזְקִין. הָיוּ מוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ, עַד אֲשֶׁר הָיָה בְּטַעְמוֹ וּמַרְאֵהוּ רָאוּי לִהְיוֹת פָּקִיד בְּבֵית טֶלְסוֹן, וְרַק אָז הָיוּ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ לְעֵינֵי הַקָּהָל, שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב בְּמִשְׁקְפָיו לְיַד הַפִּנְקָסִים הַגְּדוֹלִים וּבְכָל הֲלִיכוֹתָיו הָיָה נוֹתֵן כָּבוֹד לְבֵית טֶלְסוֹן.

בִּמְקוֹם הַבַּיִת (אַךְ לֹא חַס וְשָׁלוֹם פְּנִימָה, אֶלָּא אִם כֵּן נִקְרָא לָבוֹא) עָמַד אִישׁ מְמֻנֶּה, חֶצְיוֹ שׁוֹעֵר וְחֶצְיוֹ שָׁלִיחַ, שֶׁשִּׁמֵּשׁ שֶׁלֶט חַי לְבֵית הַבַּנְק. הוּא לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ בְּכָל שְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה בַּבַּנְק, מִלְּבַד בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּת, וְאָז הָיָה מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ בְּנוֹ: נַעַר רַע־הַמַּרְאֶה כְּבֶן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה, צֶלֶם דְּמוּת אָבִיו. זֶה יָמִים וְשָׁנִים עוֹמֵד הָאִישׁ הַזֶּה עַל מִשְׁמֶרֶת הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ. שָׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ הָיָה קְרוּנְצֶ’ר, וְהוֹרָיו קָרְאוּ לוֹ בְּיוֹם טְבִילָתוֹ לְדַת הַנּוֹצְרִים – יֵ’רִי.

דִּירָתוֹ שֶׁל מַר קְרוּנְצֶ’ר עָמְדָה לֹא בִּשְׁכֻנָּה שֶׁל עֲשִׁירִים וְהָיְתָה רַק בַּת שְׁנֵי חֲדָרִים, אִם נְכַנֶּה בְּשֵׁם חֶדֶר דִּיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חַלּוֹן קָטֹן. וְאַף כִּי הַדָּבָר הָיָה בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, בְּאֶחָד מִימֵי אֲדָר הַקָּרִים, הָיָה חֲדַר הַמִּשְׁכָּב שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת מְסֻדָּר יָפֶה, עַל הַשֻּׁלְחָן הַפָּשׁוּט הָיְתָה פְּרוּשָׂה מַפָּה נְקִיָּה וּלְבָנָה וְעָלֶיהָ סְפָלִים וּקְעָרוֹת, וְהַכֹּל מוּכָן לִסְעֻדַּת הַבֹּקֶר.

מַר קְרוּנְצֶ’ר שָׁכַב תַּחַת שְׂמִיכָה מְטֻלָּאָה וּמַרְאֵהוּ כְּאַרְלֵקִין ¹³ בְּבֵיתוֹ. מִתְּחִלָּה הָיָה יָשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה, אַךְ מְעַט מְעַט הִתְחִיל מִתְהַפֵּך וּמִזְדַּקֵּר בְּמִטָּתוֹ, עַד אֲשֶׁר קָם וְיָשַׁב, כְּשֶׁשַּׂעֲרוֹתָיו פְּרוּעוֹת וְסוֹמְרוֹת. בְּהִתְבּוֹנְנוֹ מִסָּבִיב קָרָא בְּקוֹל מָלֵא זַעַם:

“בְּחַיַּי, הֲרֵי הִיא שׁוּב חוֹזֶרֶת!”

אִשָּׁה בַּעֲלַת פָּנִים שֶׁל עֲקֶרֶת בַּיִת קָמָה מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכֶּיהָ בַּפִּנָּה מִתּוֹךְ חִפָּזוֹן וָפַחַד, שֶׁהֵעִידוּ כִּי אֵלֶיהָ הָיְתָה מְכֻוֶּנֶת הַגְּעָרָה.

“מַה זֹאת?” קָרָא מַר קְרוּנְצֶ’ר, בְּבַקְּשׁוֹ נַעַל תַּחַת הַמִּטָּה, “הַאִם שַׁבְתְּ לְמַעֲשַׂיִךְ, הֲכֵן?”

וְאַחֲרֵי נְזִיפָה שְׁנִיָּה זוֹ בַּפֶּה, זָרַק כְּלַפֵּי הָאִשָּׁה אֶת הַנָּעַל. הַנַּעַל הָיְתָה מְלֻכְלָכָה מְאֹד בְּבֹץ. מְשֻׁנֶּה הָיָה הַדָּבָר, כִּי מַר קְרוּנְצֶ’ר הָיָה בָּא מִן הַבַּנְק הַבַּיְתָה וּנְעָלָיו נְקִיּוֹת, וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הָיוּ נַעֲלַיִם אֵלֶּה מְכֻסּוֹת טִיט.

“מַה זֹאת?” קָרָא מַר קְרוּנְצֶ’ר בְּקוֹל, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת הַמַּטָּרָה, “מָה אַתְּ עוֹשָׂה לִי, בַּת הַמֶּרִי?”

“הֲלֹא רַק הִתְפַּלַּלְתִּי.”

“אֵלֶּה תְּפִלּוֹתֶיִךְ. אָכֵן אִשָּׁה נָאָה אַתְּ. אֵיכָכָה זֶה תִּשְׁתַּטְּחִי בִּתְפִלָּה נֶגְדִּי?”

“לֹא נֶגְדְּךָ הִתְפַּלַּלְתִּי, כִּי אִם בַּעֲדֶךָ.”

“שֶׁקֶר הַדָּבָר. וְאִם גַּם כִּדְבָרַיִךְ, לֹא נָתַתִּי לָךְ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת זֹאת. קוּם, בְּנִי, רְאֵה אֶת אִמֶּךָ! הִנֵּה הִיא מִתְפַּלֶּלֶת כִּי אָבִיךָ לֹא יַצְלִיחַ בְּמַעֲשָׂיו. אָכֵן אֵם רַחֲמָנִיָּה לְךָ, בְּנִי, אֵם סוּדָה מָצָאתָ, נַעֲרִי, הִיא כּוֹרַעַת וּמִתְפַּלֶּלֶת, כִּי בְּנָהּ יְחִידָהּ יִהְיֶה חֲסַר לֶחֶם וְחֶמְאָה.”

קְרוּנְצֶ’ר הַבֵּן (שֶׁהָיָה לָבוּשׁ עוֹד כֻּתֹּנֶת) שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים בְּרֹגֶז, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל אִמּוֹ אָסַר עָלֶיהָ בְּאִסּוּר חָמוּר לְהִתְפַּלֵּל וּלְחַסֵּר לוֹ מְזוֹנוֹתָיו בִּתְפִלָּתָהּ.

“וּמָה אַתְּ סוֹבֶרֶת, אֵשֶׁת כְּסִילוּת,” קָרָא מַר קְרוּנְצֶ’ר, בְּסָתְרוֹ דִבְרֵי עַצְמוֹ, “כִּי יֵשׁ מַמָּשׁ בִּתְפִלּוֹתַיִךְ? מָה עֶרֶךְ יֵשׁ לִתְפִלָּה שֶׁל אִשָּׁה?!”

“תְּפִלָּתִי יוֹצֵאת מִן הַלֵּב. וְזֶה הֵעֶרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לָהּ, רַק זֶה.”

“לֹא רַב עֶרֶךְ תְּפִלּוֹתַיִךְ,” חָזַר מַר קְרוּנְצֶ’ר עַל דְבָרָיו, “עֶרְכָּן מוּעָט מְאֹד. אַךְ בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֶרֶךְ בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן, אֲנִי אוֹסֵר עָלַיִךְ לָשׁוּב וּלְהִתְפַּלֵּל. אֵין בְּכֹחִי לָשֵׂאת אֶת הַדָּבָר. אַתְּ גּוֹרֶמֶת לִי אָסוֹן בִּכְרִיעוֹתַיִךְ וּבִתְפִלּוֹתֶיִךְ. מִן הַיֹּשֶׁר הוּא כִּי תִּתְפַּלְּלִי לְטוֹבָתָם שֶׁל בַּעֲלֵךְ וּבְנֵךְ וְלֹא לְרָעָתָם. אִלּוּ הָיְתָה לִי אִשָּׁה הֲגוּנָה, וְאִלּוּ הָיְתָה לוֹ לְבֵן זֶה אֵם הֲגוּנָה, וַדַּאי הָיִיתִי מַרְוִיחַ הַשָּׁבוּעַ מָמוֹן רַב, אַךְ הַתְּפִלּוֹת שֶׁל אִשְׁתִּי הָיוּ בְּעוֹכְרַי וְעָמְדוּ לִי לְשָׂטָן. הוֹי חֲזִיז וָרַעַם!” קָרָא מַר קְרוּנְצֶ’ר, אֲשֶׁר לָבַשׁ אוֹתָהּ שָׁעָה אֶת בְּגָדָיו, “הַשָּׁבוּעַ בָּאוּ עָלַי בְּשֶׁל הַתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ פְּגָעִים רָעִים, שֶׁלֹּא רָאָה אֻמָּן כָּמוֹנִי מִיָּמָיו! הִתְלַבֵּשׁ נָא, בְּנִי, וּבָהּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַקֶּה אֶת נְעָלַי שִׂים עֵינְךָ עַל אִמֶּךָ, וְאִם תִּרְאֶה סִמָּן כָּל שֶׁהוּא, כִּי רוֹצָה הִיא לְהִתְפַּלֵּל, קְרָא נָא לִי. וְאַתְּ, שִׁמְעִי,” פָּנָה שׁוּב אֶל אִשְׁתּוֹ, “לְהַבָּא, הָיֹה לֹא תִּהְיֶה. הֲרֵי אֲנִי מִתְנוֹדֵד כְּמֶרְכָּבָה שְׁבוּרָה, הֲרֵי אֲנִי אֲחוּז תְּנוּמָה כִּשְׁתוּי יַיִן, כָּל אֲבָרֵי כְּבֵדִים, וְלוּלֵא הַכְּאֵבִים שֶׁאֲנִי חָשׁ בָּהֶם, הָיִיתִי חוֹשֵׁב שֶׁאֵינָם שֶׁלִּי, וְעַל כָּל אֵלֶּה אֵין פְּרוּטָה בְּכִיסִי, וַאֲנִי חוֹשֵׁד, כִּי בְּשֶׁל תְּפִלּוֹתַיִךְ מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב כִּיסִי רֵיק, מַה תֹּאמְרִי עַל זֶה, אֵשֶׁת מֶרִי?”

וְתוֹךְ כְּדֵי צִחְצוּחַ נְעָלָיו הִמְשִׁיךְ מַר קְרוּנְצֶ’ר לִשְׁלֹחַ נְזִיפוֹתָיו כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה בְּנוֹ, שֶׁעֵינָיו הָיוּ סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ כְּעֵינַי אָבִיו, מַשְׁגִּיחַ עַל אִמּוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ אָבִיו.

מַר קְרוּנְצֶ’ר לֹא נָח מִזַּעְפּוֹ גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל. בְּיִחוּד עָלְתָה חֲמָתוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמְרָה אִשְׁתּוֹ לְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן.

“שׁוּב, אֵשֶׁת מֶרִי! שׁוּב פָּצִית פִּיךְ!”

הָאִשָּׁה הָעֲלוּבָה הִתְנַצְּלָה, כִּי רַק בֵּרְכָה עַל הַמָּזוֹן.

“אַל נָא תַּעֲשִׂי זֹאת!” קָרָא מַר קְרוּנְצֶ’ר, בְּהַבִּיטוֹ מִסָּבִיב כְּאִלּוּ צִפָּה לִרְאוֹת אֶת כִּכַּר הַלֶּחֶם נֶעְלָם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן בְּהַשְׁפָּעַת הַתְּפִלָּה שֶׁל אִשְׁתּוֹ, “אֵין רְצוֹנִי לִהְיוֹת גּוֹלֶה מִבֵּיתִי, אֵין רְצוֹנִי לִהְיוֹת גּוֹלֶה מֵעַל שֻׁלְחָנִי. שְׁתֹקִי!”

עֵינָיו הָיוּ אֲדֻמּוֹת וּפָנָיו זוֹעֲמִים, וְאֶת סְעֻדָּתוֹ טָרַף מִתּוֹךְ נַהַם שֶׁל חַיָּה רָעָה. רַק עִם תֵּשַׁע שָׁעוֹת נָח מְעַט וְלָבַשׁ צוּרָה שֶׁל אָדָם יוֹצֵא לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ.

וְאַף כִּי קָרָא לְעַצְמוֹ “בַּעַל־מְלָאכָה”, הִנֵּה כָּל כְּלֵי מְלַאכְתּוֹ הָיָה סַפְסָל עֵץ, שֶׁנַּעֲשָׂה מִכִּסֵּא שְׁבוּר גַּב, וְיֵ’רִי הַצָּעִיר, שֶׁהָלַךְ לְצַד אָבִיו, הָיָה נוֹשֵׂא בְּכָל בֹּקֶר אֶת הַסַּפְסָל אֶל חַלּוֹן בֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן סָמוּךְ לְשַׁעַר הַהֵיכָל וְשָׁם קָבְעוּ מוֹשָׁבָם לְכָל הַיּוֹם. וְהוּא קָנָה לוֹ פִּרְסוּם בְּכָל הַסְּבִיבָה, כְּמוֹ הַשַּׁעַר עַצְמוֹ, וְגַם כְּעוּר מַרְאֶה הָיָה כָּמוֹהוּ.

בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַהוּא יָשַׁב יֵ’רִי, כְּדַרְכּוֹ, עַל דּוּכָנוֹ, כְּדֵי לִנְגֹּעַ בְּכוֹבָעוֹ לְאוֹת שְׁאִילַת שָׁלוֹם לַזְּקֵנִים הַלָּלוּ, שֶׁהָיוּ בָּאִים אֶל הַבַּנְק לַעֲבוֹדָתָם. בְּנוֹ יָשַׁב עַל יָדוֹ וְהִתְבּוֹנֵן אֶל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים.

בְּעַד הַפֶּתַח שֶׁל בֵּית הַבַּנְק נִשְׁקַף רֹאשׁ אַחֵד הַפְּקִידִים וְקוֹל נִשְׁמַע:

“מְבַקְּשִׁים אֶת הַשּׁוֹעֵר!”

“עִוּ־רָה, אַבָּא! סִמָּן טוֹב לְרֵאשִׁית הַיּוֹם!” קָרָא הַבֵּן.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר לִוָּה אֶת הָאָב בִּבְרָכָה זוֹ יָשַׁב יֵ’רִי הַצָּעִיר עַל הַסַּפְסָל, וּבְלָעֳסוֹ בֵּין שִׁנָּיו קֶלַח שֶׁל קַשׁ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אָבִיו, שָׁקַע בְּהִרְהוּר:

“מָה רַבָּה הַחֲלֻדָּה! אֶצְבְּעוֹת יָדָיו מֻחְלָדוֹת תָּמִיד!” רָטַן יֵ’רִי הַצָּעִיר לְעַצְמוֹ, “מֵאַיִן לוֹקֵחַ אַבָּא בַּרְזֶל חָלוּד? כָּאן אֵין כְּלָל בַּרְזֶל חָלוּד!”

ב. מַחֲזֶה 🔗

“הַיּוֹדֵעַ אַתָּה אֶת בֵּית הָאֲסוּרִים הַיָּשָׁן?” שֶׁאַל אַחֵד הַפְּקִידִים הַזְּקֵנִים אֶת יֵ’רִי הַשָּׁלִיחַ.

“כֵּן, אֲדוֹנָי,” עָנָה יֵ’רִי בְּזַעַף קְצָת, “יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.”

“טוֹב וְיָפֶה, וְאֶת מַר לוֹרִי אַתָּה יוֹדֵעַ?”

“אֶת מַר לוֹרִי, אֲדוֹנִי, אֲנִי יוֹדֵעַ יוֹתֵר מִשֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ אֶת בֵּית הַסֹּהַר,” עָנָה יֵ’רִי כְּאִישׁ שֶׁלֹּא נָעִים לוֹ זֵכֶר הַבִּנְיָן הַזֶּה, “עַל כָּל פָּנִים, מוּטָב לִי, לְאֻמָּן יָשָׁר, לָדַעַת אֶת מַר לוֹרִי מֵאֲשֶׁר לָדַעַת אֶת בֵּית הַסֹּהַר.”

“יָפֶה דָּרָשְׁתָּ. לֵךְ וּמָצָאתָ שָׁם אֶת הַפֶּתַח לִכְנִיסַת הָעֵדִים, וְאֶת הַפִּתְקָה הַזֹּאת לְמַר לוֹרִי תַּרְאֶה לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח וְהוּא יִתֵּן לְךָ לְהִכָּנֵס.”

“לְבֵית הַמִּשְׁפָּט, אֲדוֹנִי?”

“לְבֵית הַמִּשְׁפָּט.”

עֵינָיו שֶׁל מַר קְרוּנְצֶ’ר נִרְאוּ כְּמִתְקָרְבוֹת זוֹ לְזוֹ וּכְמַבִּיעוֹת שְׁאֵלָה: “מַה כַּוָּנָתְךָ בָּזֶה?”

“הֲיֵשׁ לִי לְחַכּוֹת בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט, אֲדוֹנִי?” שָׁאַל בְּסוֹף הַשִּׂיחָה.

“הָבָה אֲבָאֵר לָךְ. שׁוֹמֵר הַפֶּתַח יִמְסֹר אֶת הַפִּתְקָה לְמַר לוֹרִי, וְאַתָּה תִּתְאַמֵּץ בִּתְנוּעָה כָּל שֶׁהִיא לִמְשֹׁךְ עָלֶיךָ אֶת עֵינֵי מַר לוֹרִי וּלְהַרְאוֹת לוֹ אֶת מְקוֹם מַעֲמָדֶךָ, וְאַחֲרֵי כֵן אֵין לֵךְ אֶלָּא לִשְׁהוֹת שָׁם עַד אֲשֶׁר יִדְרְשֶׁךָ.”

“זֶה הַכֹּל, אֲדוֹנִי?”

“זֶהוּ הַכֹּל. יֵשׁ לוֹ צֹרֶךְ בְּשָׁלִיחַ נָכוֹן לְשָׁרְתוֹ. וְעִם הַפִּתְקָה אֲנִי מוֹדִיעֵהוּ, כִּי אַתָּה עוֹמֵד שָׁם.”

בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד הַפָּקִיד הַזָּקֵן וְקִפֵּל בִּזְהִירוּת אֶת הַפִּתְקָה וְרָשַׁם עַל גַּבָּהּ, הִתְבּוֹנֵן מַר קְרוּנְצֶ’ר אֵלָיו מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעַ זֶה לִסְפֹּג אֶת הַכְּתֹבֶת וְאָז הָעִיר הַשָּׁלִיחַ:

“כִּמְדֻמֶּנִּי, שֶׁמִּתְבָּרֵר שָׁם הַבֹּקֶר דִּין שֶׁל מְזַיֵּף שְׁטָרוֹת?”

“מִשְׁפַּט בּוֹגֵד!”

“אִם כֵּן, דִּין נְפָשׁוֹת הוּא, הֶרֶג,” קָרָא יֵ’רִי, “מַה נוֹרָא!”

“חֹק הוּא,” הֵעִיר הַפָּקִיד הַזָּקֵן בְּהַבִּיטוֹ אֵלָיו בְּתִמָּהוֹן בְּעַד מִשְׁקְפָיו, “כֵּן הוּא הַחֹק.”

“חֹק קָשֶׁה הוּא לַחְתֹּךְ בְּשַׂר אָדָם, לְדַעְתִּי. קָשֶׁה הוּא עֹנֶשׁ מָוֶת, אַךְ קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם לְהָרְגוֹ בְּסַיִף.”

“לֹא וָלֹא,” עָנָה הַפָּקִיד הַזָּקֵן, “תֵּן כָּבוֹד לְחֹק. מוּטָב שֶׁתִּדְאַג לְחָזְךָ וּלְקוֹלֵךְ, יְדִידִי הֶחָבִיב, וְהַנַּח לַחֹק שֶׁיְּתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ. זֹאת עֲצָתִי לָךְ.”

“הַטַּחַב, אֲדוֹנִי, הוּא שֶׁפָּגַע בְּחָזִי וּבִגְרוֹנִי,” עָנָה יֵ’רִי, “הֲלֹא יָבִין כְּבוֹדוֹ, כִּי פַּרְנָסָתִי אֲנִי מוֹצֵא בָּאֵד וּבַגֶּשֶׁם.”

“יָפֶה, יָפֶה,” עָנָה הַפָּקִיד הַזָּקֵן, “כָּל אָדָם וְאָדָם מוֹצֵא פַּרְנָסָתוֹ בְּדֶרֶךְ מְיֻחָדָה לוֹ. זֶה יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ שֶׁל גֶּשֶׁם וְזֶה יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ שֶׁל חֹרֶב. הֵא לְךָ הַמִּכְתָּב. לֵךְ לְשָׁלוֹם.”

יֵ’רִי לָקַח אֶת הַמִּכְתָּב, וּבְאָמְרוֹ אֶל נַפְשׁוֹ לֹא בְּכָבוֹד רַב, כְּמוֹ שֶׁהִבִּיעַ מַרְאֵה פָּנָיו: “גַּם אַתָּה זָקֵן חָרֵב הִנֶּךָ,” הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ, וּבְעָבְרוֹ הוֹדִיעַ אֶת בְּנוֹ לְאָן שְׁלָחוּהוּ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

בְּעָבְרוֹ דֶּרֶךְ הֶהָמוֹן הַמָּשְׁחָת, אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת מְקוֹם הַמִּשְׁפָּטִים וְהַשְּׁפָטִים, מִתּוֹךְ כִּשְׁרוֹן שֶׁל אָדָם הָרָגִיל לִבְקֹעַ לוֹ דֶרֶךְ, מָצָא הַשָּׁלִיחַ אֶת הַפֶּתַח שֶׁבִּקֵּשׁ, וְהִכְנִיס אֶת הַמִּכְתָּב דֶּרֶךְ הֶחָרָךְ. הַקָּהָל הָיָה בַּיָּמִים הָהֵם מְשַׁלֵּם שָׂכָר לִרְאוֹת בְּמַחֲזֶה הַשְּׁפָטִים בְּבֵית הַסֹּהַר, כְּמוֹ שֶׁרָץ לִרְאוֹת מַחֲזוֹת אֲחֵרִים, וְרַק פֹּה הָיָה שְׂכַר הַכְּנִיסָה רַב, וְעַל כֵן עָמְדוּ שׁוֹמְרִים לְיַד כָּל הַפְּתָחִים שֶׁל בֵּית הַסֹּהַר, – חוּץ, כַּמּוּבָן, מֵאֵלֶּה הַפְּתָחִים, שֶׁנּוֹעֲדוּ לִכְנִיסַת הַפּוֹשְׁעִים, אֵלֶּה הָיוּ פְּתוּחִים תָּמִיד לִרְוָחָה.

אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה שֶׁל שְׁהִיָּה וּדְחִיָּה סָבְבָה הַדֶּלֶת עַל צִירָהּ קְצָת וּמַר יֵ’רִי קְרוּנְצֶ’ר נִדְחַק וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּשְׁפָּט.

“מַה יֵשׁ כָּאן?” שָׁאַל בְּלַחַשׁ אֶת הָאִישׁ שֶׁעָמַד סָמוּךְ לוֹ.

“לְפִי שָׁעָה לֹא כְּלוּם.”

“מָה עוֹמֵד לָבוֹא?”

“דִּין שֶׁל בּוֹגֵד.”

“הַיְנוּ, מִיתָה בְּסַיִף?”

“הָהּ!” הֵשִׁיב הָאִישׁ בַּהֲנָאָה, “תְּחִלָּה יוּבַל לִתְלִיָּה לְמֶחֱצָה, אַחֲרֵי כֵן יוֹרִידוּהוּ וִינַתְּחוּהוּ, יוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי מֵעָיו וְיִשְׂרְפוּם בָּאֵשׁ לְעֵינָיו, וְאַחֲרֵי כֵן יִכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ. זֶה מִשְׁפַּט הַבּוֹגֵד.”

“אִם יִמָּצֵא עֲוֹנוֹ,” הֵעִיר יֵ’רִי דֶרֶךְ תִּקּוּן.

“הָהּ, הֵם יִמְצְאוּ עֲוֹנוֹ,” עָנָה הַלָּה, “אַל תִירָא!”

מַר קְרוּנְצֶ’ר הִפְנָה עֵינָיו אֶל שׁוֹמֵר הַפֶּתַח, אֲשֶׁר רָאָה אוֹתוֹ בּוֹקֵעַ לוֹ דֶרֶךְ אֶל מַר לוֹרִי וְהַמִּכְתָּב בְּיָדוֹ. מַר לוֹרִי יָשַׁב לְיַד שֻׁלְחָן בֵּין אֲנָשִׁים חֲבוּשֵׁי קַפְלְטִים. לֹא רָחוֹק מִמֶּנּוּ יָשַׁב אִישׁ חָבוּשׁ קַפְלֵט, פְּרַקְלִיטוֹ שֶׁל הָאַסִּיר, וּלְפָנָיו חֲבִילָה גְדוֹלָה שֶׁל נְיָרוֹת; וּמִמּוּלָם יָשַׁב אִישׁ אַחֵר חָבוּשׁ קַפְלֵט וְיָדָיו תְּחוּבוֹת בְּכִיסָיו, וְכָל מַעְיָנוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁמַּר קְרוּנְצֶ’ר הִבִּיט אֵלָיו וְגַם אַחֲרֵי כֵן, נִדְמָה, הִתְרַכֵּז בְּתִקְרַת בֵּית הַמִּשְׁפָּט. אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁמִיעַ קוֹל שִׁעוּל פְּעָמִים אֲחָדוֹת וְשִׁפְשֵׁף אֶת סַנְטֵרוֹ וְנוֹפֵף בְּיָדוֹ מָשַׁךְ יֵ’רִי עָלָיו אֶת עֵינֵי מַר לוֹרִי, אֲשֶׁר עָמַד עַל רַגְלָיו לְהַבִּיט וְלִרְאוֹת אוֹתוֹ, וְהוּא נִעֲנַע לוֹ בְּרֹאשׁוֹ בְּנַחַת וְחָזַר וְיָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ.

“מָה עִנְיָנוֹ שֶׁל זֶה לַמִּשְׁפָּט?” שָׁאַל הָאִישׁ שֶׁבָּא עִמּוֹ בַּדְּבָרִים.

“חַיֶּיךָ שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ,” עָנָה יֵ’רִי.

“וְאַתָּה מָה עִנְיָנְךָ לְמִשְׁפָּט זֶה, אִם יֵשׁ רְשׁוּת לְאָדָם לִשְׁאֹל.”

“חַיֶּיךָ, שֶׁגַּם זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ,” עָנָה יֵ’רִי.

כְּנִיסָתוֹ שֶׁל הַשּׁוֹפֵט, וְהַתְּנוּעָה הַרְבֵּה שִׁקְמָה בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט בְּשֶׁל זֶה, שָׂמָה קֵץ לְשִׂיחַת הַשְּׁנָיִם. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ כָּל הָעֵינַיִם נְשׂוּאוֹת אֶל סַפְסָל הַנֶּאֱשָׁמִים. שְׁנֵי שׁוֹמְרֵי הַסֹּהַר, שֶׁעָמְדוּ פֹּה, יָצְאוּ וְהִכְנִיסוּ אֶת הָאַסִּיר וְהֶעֱמִידוּהוּ לִפְנֵי הַסּוֹרֵג.

כָּל אִישׁ וְאִישׁ שֶׁעָמַד שָׁם, חוּץ מִן הָאֶחָד שֶׁהִתְבּוֹנֵן אֶל הַתִּקְרָה, נָעַץ עֵינָיו בּוֹ. כָּל נְשִׁימוֹת בְּנֵי הָאָדָם בַּמָּקוֹם הַזֶּה הִתְגַּלְגְּלוּ אֵלָיו, כְּמוֹ גַּלֵּי הַיָּם, נְשִׁיבוֹת הָרוּחַ, לַהֲבוֹת הָאֵשׁ. פָּנִים מַבִּיעִים סַקְרָנוּת הוּצְאוּ מִכָּל פִּנָּה לָתֵת עַיִן בּוֹ; הַיּוֹשְׁבִים בַּשּׁוּרוֹת מֵאָחוֹר עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם, כְּדֵי לִרְאוֹתוֹ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ; כַּמָּה אֲנָשִׁים מִן הָעוֹמְדִים בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט שָׂמוּ יְדֵיהֶם עַל שְׁכֶם חַבְרֵיהֶם מִפָּנִים, כְּדֵי לְהֵעָזֵר וּלְהַבִּיט בְּפָנָיו – עָמְדוּ עַל בְּהֹנוֹת רַגְלֵיהֶם, עָמְדוּ עַל הַזִּיזִים הַבּוֹלְטִים מַשֶּׁהוּ, כְּדֵי לְהָצִיץ וְלִרְאוֹת כָּל אֵבֶר מִגּוּפוֹ.

הָאִישׁ, אֲשֶׁר אֵלָיו הָיוּ נְשׂוּאוֹת כָּל הָעֵינַיִם, הָיָה צָעִיר כְּבֶן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ, יְפֵה תֹּאַר וִיפֵה מַרְאֶה, לְחָיָיו שְׁזוּפוֹת שֶׁמֶשׁ וְעֵינָיו שְׁחוֹרוֹת. פָּנָיו כִּפְנֵי בֶּן אֲצִילִים. לָבוּשׁ הָיָה בְּגָדִים פְּשׁוּטִים וּשְׁחוֹרִים אוֹ אֲפוֹרִים־כֵּהִים וְשַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ אֲרֻכּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת וְיוֹרְדוֹת עַל עָרְפּוֹ. כָּל רֶגֶשׁ שֶׁל הַנָּפֶשׁ מִתְגַּלֶּה בְּעַד כָּל מַעֲטָה שֶׁל הַגּוּף. וְגַם הַחִוָּרוֹן שֶׁבָּא מֵחֲמַת מַצָּבוֹ בִּצְבֵּץ דֶּרֶךְ הַשֶּׁזֶף שֶׁל לְחָיָיו, לְהַרְאוֹת, כִּי גָדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל הַנָּפֶשׁ מִכֹּחַ הַשָּׁמֶשׁ. בִּכְלָל הָיָה כִּמְעַט כּוֹבֵשׁ אֶת עַצְמוֹ, הִשְׁתַּחֲוָה לְמוּל הַשּׁוֹפֵט וְעָמַד בִּמְנוּחָה.

הִתְעַנְיְנוּת זוֹ שֶׁעוֹרֵר הָאִישׁ בְּכָל הַלְּבָבוֹת לֹא הָיְתָה מִן הַמִּין הָעֶלְיוֹן. אִלּוּ לֹא רִחֲפָה עָלָיו סַכָּנָה שֶׁל עֹנֶשׁ נוֹרָא כָּל כָּךְ, אִלּוּ הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיַּמְעִיטוּ בְּיִסּוּרַי מִיתָתוֹ –כִּי אָז הָיָה מִתְמַעֵט בְּמִדָּה זוֹ הַקֶּסֶם אֲשֶׁר עָלָיו. הַגּוּף שֶׁעָמַד בִּפְנֵי גְזֵרָה שֶׁל נִתּוּחַ אֲבָרִים, הוּא שֶׁעוֹרֵר סַקְרָנוּת; הַבְּרִיָּה הַחַיָּה, שֶׁעָמְדָה לִהְיוֹת מְרֻסָּקָה וּשְׁסוּעָה, עוֹרְרָה אֶת הַתְּשׁוּקָה לִרְאוֹתָהּ. יְכַסּוּ לָהֶם הָרוֹאִים הַשּׁוֹנִים עַל סַקְרָנוּתָם בִּצְעִיפִים, הַכֹּל לְפִי הַכִּשְׁרוֹן וְהַכֹּחַ לְרַמּוֹת אֶת עַצְמָם, אַךְ בְּעִקַּר הַדָּבָר הָיְתָה זוֹ מֵעֵין תְּשׁוּקָה שֶׁל אוֹכְלֵי אָדָם.

הֵם בְּבֵית הַדִּין! שַׁרְלְס דַּרְנֵי לֹא הוֹדָה אֶתְמוֹל עַל עֲוֹנוֹ, שֶׁקָּרְאוּ לְפָנָיו בִּכְתָב הָאַשְׁמָה, כִּי הָיָה בּוֹגֵד בַּאֲדוֹנֵנוּ וּמַלְכֵּנוּ הַנַּעֲלֶה יָרוּם הוֹדוֹ עַל יְדֵי זֶה שֶׁהָיָה מְסַיֵּעַ מִזְּמָן לִזְמָן בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת לְלוּאִי מֶלֶךְ צָרְפַת בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם אֲדוֹנֵנוּ וּמַלְכֵּנוּ הַנַּעֲלֶה יָרוּם הוֹדוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁהָיָה עוֹבֵר וָשָׁב בֵּין מְדִינוֹת אֲדוֹנֵנוּ וּמַלְכֵּנוּ הַנַּעֲלֶה יָרוּם הוֹדוֹ וּבֵין מְדִינַת לוּאִי הַצָּרְפַתִּי עַל כֹּחוֹת הַצָּבָא שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ וּמַלְכֵּנוּ הַנַּעֲלֶה יָרוּם הוֹדוֹ הָעוֹמְדִים לְהִשָּׁלַח לְקָנָדָה וְלַאֲמֵרִיקָה הַצְּפוֹנִית.

וְיֵ’רִי, אֲשֶׁר שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ עָמְדוּ כִּיתֵדוֹת, אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ אֶת כְּתָב הָאַשְׁמָה, הִסִּיק מִכָּל הָאָמוּר, כִּי הָאִישׁ הַנִּזְכָּר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, הוּא שַׁרְלְס דַּרְנֵי, עוֹמֵד פֹּה לְמִשְׁפָּט, כִּי הַשּׁוֹפְטִים מְקַבְּלִים שְׁבוּעָה וְהַקַּטֵּגוֹר מִטַּעַם הַמֶּמְשָׁלָה מֵכִין עַצְמוֹ לָשֵׂאת נְאוּם.

הַנֶּאֱשָׁם אֲשֶׁר יָדַע אֶת גְּזָר דִּינוֹ, וּבְדִמְיוֹנוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מִן הָעוֹמְדִים פֹּה הָיָה כְּבָר תָּלוּי, כְּרוּת רֹאשׁ וּמְנֻתָּח לִנְתָחִים, לֹא זָע וְלֹא לָבַשׁ צוּרָה תֵּאַטְרָלִית. הוּא הָיָה שָׁקֵט וְקַשָּׁב, הִתְבּוֹנֵן אֶל פְּתִיחַת הַדִּין בְּשִׂים לֵב, עָמַד וְיָדָיו נִשְׁעָנוֹת עַל קֶרֶשׁ הָעֵץ אֲשֶׁר לְפָנָיו בִּמְנוּחָה רַבָּה, עַד כִּי יָדָיו לֹא הֵזִיזוּ עָלֶה, אוֹ עֵשֶׂב מִן הָעֲשָׂבִים הַפְּזוּרִים שָׁם (בְּבֵית הַדִּין הָיוּ מְפַזְּרִים עֲשָׂבִים וְזוֹרְקִים חֹמֶץ לִשְׁמִירָה מִפְּנֵי אֲוִיר הַכֶּלֶא וּמִפְּנֵי רֵיחַ הַכֶּלֶא).

מֵעַל לְרֹאשׁ הָאַסִּיר הָיָה תָּלוּי רְאִי, אֲשֶׁר זָרַק אוֹר עָלָיו. הֲמוֹן חוֹטְאִים וּפוֹשְׁעִים עָבְרוּ לִפְנֵי הָרְאִי הַזֶּה וּבוֹ נִשְׁקְפוּ בָּבוּאוֹתֵיהֶם. הַמָּקוֹם הַזֶּה הָיָה מָלֵא הֲמוֹן רוּחוֹת, אִלּוּ הֶחֱזִיר הָרְאִי אֶת הַבָּבוּאוֹת, כְּמוֹ שֶׁהַיָּם פּוֹלֵט לְאַחַר זְמָן אֶת הַגּוּפוֹת שֶׁטֻּבְּעוּ בּוֹ. הָאַסִּיר הֵרִים רֹאשׁוֹ וּבִרְאוֹתוֹ בָּרְאִי אֶת צֶלֶם פָּנָיו הִתְאַדֵּם, וּבְיָדוֹ הַיְמָנִית סִלֵּק אֶת הָעֲשָׂבִים מֵעַל הַקֶּרֶשׁ.

בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה גָּרְמָה לוֹ תְּנוּעָה זוֹ לְהַחֲזִיר פָּנָיו אַל הַצַּד הַשְּׂמָאלִי שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט. מֵרָחוֹק כִּמְלֹא עֵינָיו יָשְׁבוּ בְּפִנָּה שֶׁל סַפְסַל הַשּׁוֹפֵט שְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר מֶבָּטוֹ נָח עֲלֵיהֶם כְּרֶגַע וְלֹא גָרַע עֵינָיו מֵהֶם וּמַרְאֵה פָּנָיו שֻׁנּוּ כָּל כָּךְ, שֶׁכָּל הָעֵינַיִם הַנְּטוּיוֹת אֵלָיו פָּנוּ אֶל הַפִּנָּה הַהִיא.

הָרוֹאִים רָאוּ אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, עַלְמָה צְעִירָה, פָּחוֹת קְצָת מִבַּת עֶשְׂרִים, וְעַל יָדָהּ אִישׁ, אֲשֶׁר הָיָה, כַּנִּרְאֶה, אָבִיהָ. מֻפְלָא הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה, כִּי רֹאשׁוֹ הָיָה לָבָן כֻּלּוֹ וּפָנָיו הִבִּיעוּ מַאֲמַצִּים שֶׁאֵין לְתָאֳרָם בְּמִלִּים: לֹא מַאֲמַצֵּי פְּעֻלָּה, כִּי אִם מַאֲמַצִּים שֶׁל אָדָם הַשָּׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים וּמְדַבֵּר עִם נַפְשׁוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאֲרֶשֶׁת זוֹ הָיְתָה עַל פָּנָיו נִרְאָה הָאִישׁ כְּזָקֵן וּשְׂבַע יָמִים, אַךְ כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹרֵר וְהִפְסִיק הִרְהוּרָיו – כְּמוֹ בְּרֶגַע זֶה, שֶׁפָּנָה בִּדְבָרִים אֶל בִּתּוֹ – נֶהְפַּךְ וְהָיָה לִיפֵה מַרְאֶה, לְאִישׁ הָעוֹמֵד בְּמִבְחַר שְׁנוֹתָיו.

בִּתּוֹ הִכְנִיסָה יָדָהּ הָאַחַת תַּחַת זְרוֹעוֹ שֶׁל אָבִיהָ, בְּשִׁבְתָּהּ סְמוּכָה לוֹ, וְאֶת יָדָהּ הַשְּׁנִיָּה שָׂמָה עָלָיו. הִיא נִלְחֲצָה אֵלָיו מִתּוֹךְ אֵימָה לְמַרְאֵה הַמַּחֲזֶה הַזֶּה וּמִתּוֹךְ רַחֲמִים רַבִּים עַל הָאַסִּיר. פָּנֶיהָ הִבִּיעוּ אֶת הָאֵימָה וְאֶת הָרַחֲמִים בְּמִדָּה רַבָּה כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָבָר בִּלְתִּי אִם הַסַּכָּנָה הַמְרַחֶפֶת עַל הַנֶּאֱשָׁם. הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה נִרְאֶה לָעַיִן כָּל כָּךְ, שֶׁקְּהַל הָרוֹאִים, שֶׁרַחֲמֵיהֶם לֹא נִכְמְרוּ עַל הַנֶּאֱשָׁם, חָמְלוּ עָלֶיהָ, וּמִסָּבִיב נִשְׁמַע לַחַשׁ הַשּׁוֹאֲלִים: “מִי הֵם אֵלֶּה?”

יֵ’רִי הַשָּׁלִיחַ, אֲשֶׁר הִתְבּוֹנֵן וְרָאָה וּבֵאֵר הַכֹּל עַל פִּי דַרְכּוֹ, פָּשַׁט אֶת צַוָּארוֹ וְהִטָּה אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ מִי הֵם. הַקָּהָל מִסָּבִיב לוֹ מָסַר אֶת הַשְּׁאֵלָה מִזֶּה לָזֶה עַד שַׁמַּשׁ בֵּית־דִּין, וּמִמֶּנּוּ הָלְכָה וּבָאָה הַתְּשׁוּבָה לְאַט עַד הַגִּיעָהּ לָאַחֲרוֹנָה אֶל יֵ’רִי:

“עֵדִים הֵם.”

“מִצַּד מִי?”

“מִן הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד.”

“כְּנֵגֶד מִי?”

“כְּנֶגֶד הָאַסִּיר.”

הַשּׁוֹפֵט, אֲשֶׁר עֵינָיו פָּנוּ אֶל הָעֵבֶר הַהוּא עִם עֵינֵי כָּל הַקָּהָל, הֵסֵב אוֹתָן, נִשְׁעַן עַל גַּב כִּסְּאוֹ וְנָעַץ מֶבָּטוֹ בָּאִישׁ, אֲשֶׁר חַיָּיו הֵם בְּיָדוֹ, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדוֹן הַקַּטֵּגוֹר קָם לֶאֱרֹג אֶת הַחֶבֶל, לְהַשְׁחִיז אֶת הַגַּרְזֶן וְלִתְקֹעַ אֶת הַמַּסְמְרִים בַּגַּרְדֹּם.

ג. אַכְזָבָה 🔗

הָאָדוֹן הַקַּטֵּגוֹר מִטַּעַם הַמֶּמְשָׁלָה עָמַד לְדַבֵּר אֶל הַשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים עַל הָאַסִּיר הָעוֹמֵד לִפְנֵיהֶם, כִּי אַף אִם צָעִיר לְיָמִים הוּא, כְּבָר הִזְקִין בְּחֵטְא שֶׁל מַעֲשַׂי בְּגִידָה, שֶׁעוֹנְשִׁים עֲלֵיהֶם מִיתַת בֵּית־דִּין. חֲלִיפַת הַמִּכְתָּבִים בֵּינוֹ וּבֵין אוֹיֵב הָאָרֶץ לֹא מֵאֶתְמוֹל אוֹ מִשִּׁלְשׁוֹם הִיא, אַף לֹא מִן הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה אוֹ מִשָּׁנָה שֶׁלִּפְנֵי הָאַחֲרוֹנָה. בָּרִי הַדָּבָר, כִּי הָאַסִּיר רָגִיל הָיָה בְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים לַעֲבֹר וְלָשׁוּב בֵּין צָרְפַת וְאַנְגְּלִיָּה בְּשֶׁל עֲסָקִים טְמִירִים, שֶׁאֵין הוּא יָכֹל לְבָאֵר בֵּאוּר נָכוֹן מַה טִיבָם. אִלּוּ הָיָה מִטִּבְעָם שֶׁל מַעֲשַׂי בְּגִידָה לְהַצְלִיחַ (לְאָשְׁרֵנוּ אֵין הַדָּבָר כֵּן), כִּי אָז הָיוּ נִשְׁאָרִים עֶסְקֵי הֶעָוֹן וְהַפֶּשַׁע שֶׁלּוֹ כְּמוּסִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אוּלָם הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה נָתְנָה רַעְיוֹן בְּלֵב אִישׁ, שֶׁלֹּא יָדַע פַּחַד וְאֵין בּוֹ דֹפִי, לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ אֶת מְזִמּוֹתָיו שֶׁל הָאַסִּיר, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ הַדָּבָר לְחֶרְדָּתוֹ גִּלָּה אוֹתוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַמִּינִיסְטְרִים שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ וְלִפְנֵי מוֹעֲצַת הַמֶּמְשָׁלָה. עוֹד מְעַט וְיַעֲמֹד לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים הַפַּטְרִיוֹט הַזֶּה. מַעֲשֵׂהוּ לְפִי מַצָּבוֹ הוּא לְמַעְלָה מִכָּל תְּהִלָּה. הוּא הָיָה יְדִידוֹ שֶׁל הָאַסִּיר, אַךְ בְּשָׁעָה אַחַת, שָׁעָה שֶׁל טוֹב וְרַע כְּאֶחָד, אָרַב לְמַעֲשֵׂי הַנְּבָלָה וְגָמַר בְּלִבּוֹ לְהַקְרִיב עַל מִזְבַּח מוֹלַדְתּוֹ אֶת הַבּוֹגֵד, אֲשֶׁר חָדַל לִהְיוֹת אָהוּב וְיָקָר לְנַפְשׁוֹ. אִלּוּ שָׂרַר בִּבְרִיטַנְיָה, כְּמוֹ בְּיָוָן וּבְרוֹמָה הָעַתִּיקָה, הַמִּנְהָג לְהָקִים מַצְּבוֹת זִכָּרוֹן לַאֲנָשִׁים שֶׁעָשׂוּ חֶסֶד גָּדוֹל עִם הַמְּדִינָה, כִּי אָז רָאוּי הוּא הָאֶזְרָח הַנַּעֲלֶה לַכָּבוֹד הַזֶּה. אַךְ אֵין מִנְהָג כָּזֶה, וְעַל כֵּן לֹא יָקִימוּ לוֹ מַצֶּבֶת זִכָּרוֹן. כְּמוֹ שֶׁהֵעִירוּ הַמְשׁוֹרְרִים הַגְּדוֹלִים (בְּכַמָּה מִשִּׁירִיהֶם הַיְדוּעִים בְּוַדַּאי בְּעַל פֶּה לַשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים; וְאוּלָם מַרְאֵה פְּנֵי הַשּׁוֹפְטִים הֵעִיד, כִּי אֵין אִישׁ מֵהֶם יוֹדֵעַ אֶת הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה), מַעֲשֵׂי גְבוּרָה וָצֶדֶק דַּרְכָּם לָקַחַת לֵב בְּנֵי אָדָם, בְּיִחוּד הַמַּעֲשִׂים הַגְּדוֹלִים, הַיְדוּעִים בְּשֵׁם פַּטְרִיּוֹטוּת אוֹ אַהֲבַת הַמּוֹלֶדֶת. הִנֵּה כִּי כֵן עוֹרֵר הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁל הָעַד הַצַּדִּיק וְהַיָּשָׁר, שֶׁזִּכְרוֹ לְבָד מְעוֹרֵר רֶגֶשׁ כָּבוֹד, אֶת לֵב מְשָׁרְתוֹ שֶׁל הָאַסִּיר וְהוֹלִיד בְּקִרְבּוֹ אֶת הָרָצוֹן לִבְדֹּק אֶת מְגֵרוֹת הַשֻּׁלְחָן שֶׁל אֲדוֹנוֹ וּלְמַשֵּׁשׁ בְּכִיסֵי בְּגָדָיו וּלְעַיֵּן בִּכְתָבָיו הַכְּמוּסִים. אָמְנָם הוּא (הַקַּטֵּגוֹר) מוּכָן לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי זִלְזוּל מְכֻוָּנִים כְּלַפֵּי הַמְּשָׁרֵת הַנִּפְלָא הַזֶּה, אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא מְבַכֵּר אוֹתוֹ עַל פְּנֵי אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו (שֶׁל הַקַּטֵּגוֹר) וְהוֹגֶה לוֹ כָּבוֹד רַב יוֹתֵר מִלְּאָבִיו וְאִמּוֹ (שֶׁל הַקַּטֵּגוֹר). הוּא פּוֹנֶה אֶל הַשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ. מַרְאֵה שְׁנֵי הָעֵדִים הָאֵלֶּה עִם הַתְּעוּדוֹת בִּידֵיהֶם יוֹכִיחַ אֶת עֲוֹנוֹ שֶׁל הָאַסִּיר, כִּי הִמְצִיא לָאוֹיֵב רְשִׁימוֹת שֶׁל כֹּחוֹת הַצָּבָא אֲשֶׁר לְהוֹד מַלְכוּתוֹ, אֶת מַעֲמָדָם וְסִדּוּרָם, בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה, וְלֹא יִשָּׁאֵר אַף צֵל שֶׁל סָפֵק, כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת עָשָׂה אֶת הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה. אָמְנָם אִי אֶפְשָׁר לְהוֹכִיחַ, כִּי הָרְשִׁימוֹת הָאֵלֶּה כְּתוּבוֹת בִּידֵי הָאַסִּיר, אַךְ אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אַדְרַבָּה, הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד מְחַזֵּק אֶת הָאַשְׁמָה בְּהוֹכִיחוֹ, כִּי הָאַסִּיר הָיָה עָרוּם בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים. יֵשׁ הוֹכָחוֹת, כִּי זֶה חָמֵשׁ שָׁנִים עוֹסֵק הָאַסִּיר בְּמִשְׁלַחַת זוֹ, וְהוּא הִתְחִיל בָּהּ שָׁבוּעוֹת מְעַטִּים לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הָרִאשׁוֹנָה בֵּין הַצָּבָא הַבְּרִיטִי וְהָאֲמֵרִיקָנִים. אַחֲרֵי כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מֻכְרָחִים הַשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים, בִּהְיוֹתָם נֶאֱמָנִים לְאַרְצָם, לְהוֹצִיא פְּסָק דִּינוֹ שֶׁל הָאַסִּיר לְחוֹבָה וְלָשִׂים קֵץ לְחַיָּיו, גַּם אִם לֹא נָעִים לָהֶם הַדָּבָר. לְעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לְהַנִּיחַ רֹאשָׁם עַל הַכָּר; לְעוֹלָם קָשֶׁה יְהִי לָהֶם הָרַעְיוֹן, כִּי נְשֵׁיהֶם תַּנַּחְנָה רָאשֵׁיהֶן עַל הַכָּר; לְעוֹלָם לֹא תְּהִי הַיְכֹלֶת לִבְנֵיהֶם לְהַנִּיחַ רָאשֵׁיהֶם עַל הַכָּר; קִצּוּר הַדָּבָר, לְעוֹלָם לֹא תְּהִי מְנוּחָה לָרֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים וּלְרֹאשׁ נְשֵׁיהֶם וְיַלְדֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר לֹא יוּסַר רֹאשׁ הָאַסִּיר. בְּשֵׁם כָּל הַדְּבָרִים שֶׁמָּצָא לָהֶם הַקַּטֵּגוֹר הָרָאשִׁי מְלִיצָה יָפֶה דָּרַשׁ לִכְרֹת אֶת רֹאשׁ הָאַסִּיר, וּבְלָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת הוֹדִיעַ, כִּי בְּעֵינָיו כְּבָר מֵת הָאַסִּיר, עָבַר וּבָטַל מִן הָעוֹלָם.

כַּאֲשֶׁר גָּמַר הַקַּטֵּגוֹר אֶת נְאוּמוֹ, נִשְׁמַע בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט זִמְזוּם, כְּאִלּוּ עָלָה עָנָן שֶׁל זְבוּבֵי מָוֶת מֵעַל לְרֹאשׁ הָאַסִּיר, בְּטַעֲמָם מֵרֹאשׁ אֶת הֶעָתִיד הַנִּשְׁקָף לָהֶם מִנִּבְלָתוֹ. וְכַאֲשֶׁר חָדַל הַלַּחַשׁ וְהַזִּמְזוּם, נִרְאָה עַל סַפְסַל הָעֵדִים זֶה הַפַּטְרִיּוֹט אֵין־דֹּפִי.

הַתּוֹבֵעַ מִצַּד הַמֶּמְשָׁלָה חָקַר אֶת הַפַּטְרִיּוֹט, – אָצִיל וּשְׁמוֹ י’וֹן בַּרְסֶד. הוּא הִשְׁמִיעַ אֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָמַר הַקַּטֵּגוֹר בִּנְאוּמוֹ. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁפַךְ אֶת לִבּוֹ הַנָּדִיב, אָמַר לָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ, לוּלֵא קָם הָאִישׁ, אֲשֶׁר יָשַׁב לֹא רָחוֹק מִמַּר לוֹרִי, וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת לְשָׁאֲלוֹ שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת. הָאִישׁ חֲבוּשׁ הַקַּפְלֵט שֶׁיָּשַׁב מִמּוּלוֹ הוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הַתִּקְרָה בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט.

“הַאִם לֹא הָיָה הָעַד עַצְמוֹ מְרַגֵּל בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים?”

“לֹא. הוּא נֶעְלַב מֵחֲשָׁד שָׁפָל כָּזֶה?”

“מֵהֵיכָן הוּא חָי?”

“מִנְּכָסָיו.”

“הֵיכָן הֵם הַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ?”

“אֵין הוּא זוֹכֵר בְּדִיּוּק מְקוֹמָם.”

“מַה טִיבָם שֶׁל נְכָסִים אֵלֶּה?”

“אֵין לְאִישׁ זָר עִנְיָן לָזֶה.”

“הַאִם קִבֵּל אוֹתָם בִּירֻשָּׁה?”

“כֵּן, בִּירֻשָּׁה נָפְלוּ לוֹ.”

“מִמִּי?”

“מִקָּרוֹב רָחוֹק.”

“רָחוֹק מְאֹד?”

“אָמְנָם כֵּן.”

“הֲיָשַׁב הָעַד מִיָּמָיו בְּבֵית הָאֲסוּרִים?”

“וַדַּאי לֹא.”

“גַּם לֹא בַּכֶּלֶא לְלֹוִים וְאֵינָם מְשַׁלְּמִים?”

“אֵין דָּבָר זֶה נוֹגֵעַ לָעִנְיָן.”

“וּבְכֵן לֹא יָשַׁבְתָּ מֵעוֹלָם בַּכֶּלֶא לְלֹוִים?”

“יָשַׁבְתִּי.”

“כַּמָּה פְּעָמִים?”

“שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים.”

“לֹא חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים?”

“אוּלַי.”

“מַה מַעֲמָדוֹ?”

“אָצִיל.”

“הֲפָגְעָה בּוֹ יַד אָדָם בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים?”

“אֶפְשָׁר שֶׁכֵּן.”

“לְעִתִּים קְרוֹבוֹת?”

“לֹא.”

“הַאִם לֹא הִשְׁלִיכוּהוּ פַּעַם מֵעַל מַעֲלוֹת בָּיִת?”

“לַחֲלוּטִין לֹא. הָיָה מַעֲשֶׂה וְנִפְגַּע בְּעָמְדוֹ עַל הַשָּׁלָב הָעֶלְיוֹן, נִתְקַל וְנָפַל מֵעַצְמוֹ.”

“דָּבָר זֶה קָרָה בְּשֶׁל מַעֲשֶׂה בְּמִשְׂחָק בְּקֻבְיָא?”

“מֵעֵין זֶה אָמַר הַשִּׁכּוֹר הַבַּדַּאי, שֶׁפָּגַע בִּי, אַךְ שֶׁקֶר הַדָּבָר.”

“הֲיִשָּׁבַע עַל זֶה, כִּי שֶׁקֶר הַדָּבָר?”

“וַדָּאי.”

“הַאִם לֹא הִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂי רַמָּאוּת בַּמִּשְׂחָק?”

“מִיָּמַי לֹא.”

“וּבִכְלָל עָסַק בְּמִשְׂחָקִים?”

“לֹא יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָאֲצִילִים.”

“הַאִם לָוָה כֶּסֶף מֵאֵת הָאַסִּיר?”

“כֵּן.”

“וְגַם פָּרַע לוֹ?”

“לֹא.”

“הַאִם לֹא הָיָה כּוֹפֶה אֶת יְדִידוּתוֹ, הַקְּלוּשָׁה מְאֹד, עַל הָאַסִּיר מִתּוֹךְ פְּגִישׁוֹת בְּמֶרְכָּבוֹת, בְּאַכְסַנְיוֹת, בִּסְפִינוֹת?”

“לֹא.”

“הַבָּרִי לוֹ, כִּי רָאָה אֶת הָרְשִׁימוֹת הָאֵלֶּה בִּידֵי הָאַסִּיר?”

“בָּרִי לִי.”

“הַיּוֹדֵעַ הוּא עוֹד דָּבָר עַל הָרְשִׁימוֹת?”

“לֹא.”

“הַאִם לֹא הוּא עַצְמוֹ, לְמָשָׁל, הִמְצִיאָן לוֹ?”

“לֹא.”

“הַמְצַפֶּה הוּא לְקַבֵּל שָׂכָר עַל עֵדוּתוֹ?”

“לֹא.”

“הַאֵין לוֹ מִשְׂרָה וְשָׂכָר קָבוּעַ מֵאֵת הַמֶּמְשָׁלָה עַל אֲשֶׁר הוּא שָׂם מַלְכֹּדֶת לַאֲנָשִׁים?”

“חַס וְשָׁלוֹם.”

“אוֹ עַל מַעֲשִׂים אֲחֵרִים?”

“חָלִילָה.”

“נָכוֹן הוּא לְהִשָּׁבַע עַל כָּךְ?”

“שְׁבוּעֵי שְׁבוּעוֹת.”

“וּבְכֵן, רַק מִתּוֹךְ פַּטְרִיוֹטִיּוּת עָשָׂה מָה שֶׁעָשָׂה?”

“אַךְ וְרַק.”

הָעַד הַכָּשֵׁר הַשֵּׁנִי, הַמְּשָׁרֵת רוֹגֶ’ר קְלֵי, נִשְׁבַּע אַף הוּא לְדַבֵּר אֱמֶת. הוּא בָּא לְשָׁרֵת אֶת הָאַסִּיר בְּתֹם לֵב וּבְטֹהַר רוּחַ זֶה לִפְנֵי אַרְבַּע שָׁנִים. עִם הָאַסִּיר נִפְגַּשׁ עַל סִפּוּן אֳנִיָּה בְּדֶרֶךְ קַלֶּה וְשֶׁאַל אוֹתוֹ, אִם אֵין לוֹ צֹרֶךְ בְּבָחוּר חָרוּץ, וְהָאַסִּיר שָׂכַר אוֹתוֹ. הוּא לֹא בִּקֵּשׁ מֵאֵת הָאַסִּיר לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֶסֶד – מִיָּמָיו לֹא נָהַג מִנְהָגִים כָּאֵלֶּה. בְּלִבּוֹ נוֹלְדוּ חֲשָׁדִים אַחֲרֵי כֵן בְּנוֹגֵעַ לָאַסִּיר וּפָקַח עַיִן עָלָיו. בְּסַדְּרוֹ אֶת בְּגָדָיו בִּהְיוֹתָם בַּדֶּרֶךְ, רָאָה וְחָזַר וְרָאָה גִלְיוֹנוֹת דּוֹמִים לָאֵלֶּה בְּתוֹךְ כִּיסֵי הָאַסִּיר. הוּא לָקַח אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה מִתּוֹךְ מְגֵרַת הַשֻּׁלְחָן שֶׁל הָאַסִּיר, הוּא לֹא שָׂם אוֹתָם שָׁמָּה קֹדֶם. הוּא רָאָה אֶת הָאַסִּיר מַרְאֶה גִלְיוֹנוֹת דּוֹמִים לָאֵלֶּה לַאֲנָשִׁים צָרְפַתִּים בְּקַלֶּה, וְעוֹד גִּלְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה לְעוֹד אֲנָשִׁים צָרְפַתִּים גַּם בְּקַלֶּה גַּם בְּבוּלָנִי. אוֹהֵב הוּא אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ וְלֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת. מֵעוֹלָם לֹא חָשְׁדוּ בּוֹ בִּגְנֵבַת קֻמְקוּם שֶׁל כֶּסֶף, וְרַק אוֹיְבָיו הֶעֱלִילוּ עָלָיו שֶׁגָּנַב כְּלִי־חַרְדָּל, אַךְ נִתְבָּרֵר אַחֲרֵי כֵן שֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא מְצֻפֶּה כֶּסֶף. אֶת הָעַד הַקּוֹדֶם יָדַע זֶה שֶׁבַע אוֹ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים; זֶה הָיָה רַק מִקְרֶה בִּלְבָד. אֵין הוּא רוֹאֶה בָּזֶה מִקְרֶה מֻפְלָא; רֹב הַמִּקְרִים מֻפְלָאִים הֵם. וְאֵין זֶה בְּעֵינָיו מִקְרֶה מֻפְלָא, כִּי עָשָׂה מָה שֶׁעָשָׂה רַק מִתּוֹךְ פַּטְרִיּוֹטוּת. בְּרִיטִי נֶאֱמָן הוּא, וּמַאֲמִין הוּא, כִּי יֵשׁ רַבִּים כָּמוֹהוּ.

זְבוּבֵי הַמָּוֶת זִמְזְמוּ שׁוּב, וְהַקַּטֵּגוֹר קָרָא לְמַר יֶ’רְוִיס לוֹרִי.

“יֶ’רְוִיס לוֹרִי, הָאַתָּה הוּא פָּקִיד בְּבֵית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן?”

“כֵּן.”

“בְּאֶחָד מִלֵּילוֹת שַׁבָּת בְּנוֹבֶמְבֶּר בִּשְׁנַת אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ, הַאִם נָסַעְתָּ בְּמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר בְּשֶׁל עֵסֶק בַּדֶּרֶךְ בֵּין לָנְדּוֹן לְדוֹבֶר?”

“נָסָעְתִּי.”

“הַאִם נִמְצְאוּ עוֹד נוֹסְעִים עִמְּךָ בַּמֶּרְכָּבָה?”

“שְׁנָיִם.”

“הַאִם יָרְדוּ בַּדֶּרֶךְ בְּמֶשֶׁךְ הַלָּיְלָה?”

“יָרְדוּ.”

“מַר לוֹרִי, הַבֵּט נָא בִּפְנֵי הָאַסִּיר. הַאֵין הוּא אֶחָד מִשְּׁנֵי הַנּוֹסְעִים הָהֵם?”

“אֵינִי יָכֹל לֵאמֹר, כִּי הוּא זֶה.”

“הַאִם הוּא דּוֹמֶה לְאֶחָד מִשְׁנֵי הַנּוֹסְעִים?”

“שְׁנֵיהֶם הָיוּ עֲטוּפִים כָּל כָּךְ, וְהַלַּיְלָה הָיָה כֹּה אָפֵל, וְכֻלָּנוּ הָיִינוּ מִתְנַכְּרִים כָּל כָּךְ זֶה לָזֶה, עַד כִּי גַם זֶה קָשֶׁה לִי לְהַגִּיד.”

“מַר לוֹרִי, הַבֵּט נָא עוֹד פַּעַם אֶל הָאַסִּיר. נַנִּיחַ, שֶׁיַּעַטְפוּ אוֹתוֹ כַּעֲטִיפַת שְׁנֵי הַנּוֹסְעִים הָהֵם, הַאֵין יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בְּתָאֳרוֹ וּבְקוֹמָתוֹ, הַמְעוֹרֵר אוֹתְךָ לְהַגִּיד, כִּי הָיָה הָאֶחָד מִן הַשְּׁנָיִם?”

“לֹא.”

“הַאִם תִּשָּׁבַע, מַר לוֹרִי, כִּי הוּא לֹא הָיָה אֶחָד מִן הַשְּׁנָיִם?”

“לֹא.”

“וּבְכֵן, הֲלֹא תַּגִּיד, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁהוּא הָיָה אֶחָד מֵהֶם?”

“כֵּן, אַךְ עָלַי לְהוֹסִיף, כִּי כְּפִי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר, הָיוּ הַשְּׁנַיִם הָהֵם – כָּמוֹנִי – מְפַחֲדִים מִפְּנֵי שׁוֹדְדִים בַּדֶּרֶךְ, וְהָאַסִּיר אֵין לוֹ מַרְאֵה אִישׁ פַּחְדָן.”

“הֲרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ, מַר לוֹרִי, פְּנֵי אִישׁ מִתְחַפֵּשׂ לְפַחְדָן?”

“אָמְנָם כֵּן, רָאִיתִי.”

“מַר לוֹרִי, הַבֵּט עוֹד פַּעַם בִּפְנֵי הָאַסִּיר. הַאִם, לְפִי הַכָּרָתְךָ הַבְּרוּרָה, רָאוּ עֵינֶיךָ פַּעַם אֶת הָאִישׁ הַזֶּה?”

“רְאִיתִיו.”

“מָתַי?”

“יָמִים אֲחָדִים אַחֲרֵי כֵן שַׁבְתִּי מִצָּרְפַת, וּבְקַלֶּה בָּא הָאַסִּיר אֶל מִכְסֵה הַסְּפִינָה שֶׁבָּהּ נָסַעְתִּי וְהוּא נָסַע עִמִּי יַחְדָּו.”

“בְּכַמָּה שָׁעוֹת בָּא אֶל הַסְּפִינָה?”

“קְצָת לְאַחַר חֲצוֹת הַלָּיְלָה.”

“בַּאֲפֵלַת הַלָּיְלָה. הַאִם הָיָה הוּא הַנּוֹסֵעַ הָאֶחָד שֶׁבָּא אֶל הַסְּפִינָה בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל הַלָּיְלָה?”

“בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה הָיָה הוּא הָאֶחָד.”

“לֹא לְךָ, מַר לוֹרִי, לִשְׁפֹּט אִם ‘בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה’ הָיָה הַדָּבָר. הוּא הָיָה אֵפוֹא הַנּוֹסֵעַ הָאֶחָד שֶׁבָּא לַסְּפִינָה בְּאִישׁוֹן לָיְלָה?”

“כֵּן.”

“הַאִם נָסַעְתָּ לְבַדְּךָ, מַר לוֹרִי, אוֹ עִם בְּנֵי לְוָיָה?”

“עִם שְׁנֵי בְּנֵי לְוָי. אִישׁ וְאִשָּׁה. הֵם יוֹשְׁבִים פֹּה.”

“הֵם יוֹשְׁבִים פֹּה. הֶהָיָה לְךָ שִׂיחַ וָשִׂיג עִם הָאַסִּיר?”

“כִּמְעַט לֹא. מֶזֶג הָאֲוִיר הָיָה רַע, הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְקָשָׁה, וְאָנֹכִי שָׁכַבְתִּי עַל הַסַּפָּה כָּל זְמַן הַנְּסִיעָה מֵחוֹף אֶל חוֹף.”

“מָרַת מָנֶט!”

הָעַלְמָה הַצְּעִירָה, אֲשֶׁר קֹדֶם פָּנוּ אֵלֶיהָ כָּל הָעֵינַיִם וְעַתָּה חָזְרוּ וּפָנוּ אֵלֶיהָ שׁוּב, קָמָה מִמְּקוֹם מוֹשָׁבָהּ. אָבִיהָ קָם גַּם הוּא עִמָּהּ, וְהוּא אוֹחֵז יָדָהּ תַּחַת זְרוֹעוֹ.

“מָרַת מָנֶט, הַבִּיטִי בִּפְנֵי הָאַסִּיר.”

לַעֲמֹד פָּנִים אֶל פָּנִים עִם דְּמוּת רַחֲמִים זוֹ, עִם הַנְּעוּרִים וְהַיֹּפִי הָאֵלֶּה קָשֶׁה הָיָה לָאַסִּיר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְהַבִּיט בִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן הַזֶּה. לֹא הָעֵינַיִם הַנְּעוּצוֹת שֶׁל הַסַּקְרָנִים, כִּי אִם עֲמִידָתוֹ לְפָנֶיהָ עַל קְצֵה קִבְרוֹ יָכְלָה לְרֶגַע אֶחָד לְהוֹצִיאוֹ מִן הַשֶּׁקֶט שֶׁהָיָה שָׁרוּי בּוֹ. יָדוֹ הַיְמָנִית הַזָּעָה חִלְּקָה אֶת הָעֲשָׂבִים אֲשֶׁר לְפָנָיו לַעֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים בְּגַן דִּמְיוֹנִי, וּמַאֲמַצָּיו לְהַשְׁקִיט אֶת נְשִׁימָתוֹ הַסּוֹעֶרֶת הֵנִידוּ אֶת שְׂפָתָיו, אֲשֶׁר אַדְמִימוּתָן גָּזָה מֵהֶן. הַזִּמְזוּם שֶׁל זְבוּבֵי הַמָּוֶת עָלָה שׁוּב.

“מָרַת מָנֶט, הֲרָאִית אֶת הָאַסִּיר קֹדֶם לָכֵן?”

“כֵּן, אֲדוֹנִי.”

“אֵיפֹה?”

“עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה, שֶׁהִזְכִּירוּ אוֹתָהּ זֶה עַתָּה, וְעִם אוֹתָהּ הַהִזְדַּמְּנוּת.”

“הַאַתְּ הִיא הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה, שֶׁעָלֶיהָ דֻּבַּר זֶה עַתָּה?”

“הָהּ, לְהַוָּתִי, אֲנִי הִיא.”

הַנְּעִימָה שֶׁל קוֹלָהּ הַמָּלֵא רַחֲמִים צָלְלָה בְּתוֹךְ קוֹל הַגְּעָרָה שֶׁל הַשּׁוֹפֵט, אֲשֶׁר קָרָא בְּחֵמָה:

“עֲנִי עַל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁנִּשְׁאַלְתְּ וְאַל תָּעִירִי שׁוּם הֶעָרוֹת.”

“מָרַת מָנֶט, הֲבָאת בִּדְבָרִים עִם הָאַסִּיר בִּזְמַן שֶׁעֲבַרְתֶּם אֶת הַתְּעָלָה?”

“כֵּן, אֲדוֹנִי.”

“הֲלֹא תִּזְכְּרִי אֶת הַשִּׂיחָה.”

בְּתוֹךְ דְּמָמָה עֲמֻקָּה פָּתְחָה בְּקוֹל רָפֶה:

“כַּאֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ אֶל הַסִּפּוּן…”

“הַאִם כַּוָּנָתֵךְ לָאַסִּיר?” שָׁאַל הַשּׁוֹפֵט בְּהַרְעִימוֹ גַבּוֹת עֵינָיו.

“כֵּן, אֲדוֹנִי.”

“אִם כֵּן, אִמְרִי: הָאַסִּיר.”

“כַּאֲשֶׁר בָּא הָאַסִּיר אֶל הַסִּפּוּן, רָאָה כִּי אָבִי – הִיא הֵסֵבָּה עֵינֶיהָ אֵלָיו בְּאַהֲבָה, בְּעָמְדוֹ עַל יָדָהּ – הָיָה עָיֵף וְתָשׁוּשׁ מְאֹד. אָבִי הָיָה כֹּה תָּשׁוּשׁ, עַד כִּי חָשַׁשְׁתִּי לְהוֹצִיאוֹ מִחוּץ לָאֲוִיר הַצַּח, וּבְכֵן עָרַכְתִּי לוֹ מִשְׁכָּב עַל פְּנֵי הַסִּפּוּן סָמוּךְ לְמַעֲלוֹת הַתָּא, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי עַל יָדוֹ לִשְׁמֹר עָלָיו. בַּלַּיְלָה הַהוּא לֹא הָיוּ נוֹסְעִים אֲחֵרִים מִלְּבַד אַרְבַּעְתֵּנוּ. הָאַסִּיר הוֹאִיל בְּטוּבוֹ לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת לָעוּץ לִי, אֵיךְ לְהָגֵן עַל אָבִי מִפְּנֵי הָרוּחַ וְהַגֶּשֶׁם, כִּי אָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי לַעֲשׂוֹת זֹאת, בַּאֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן תִּשֹּׁב הָרוּחַ בְּצֵאתֵנוּ מִן הַנָּמֵל. הוּא עָשָׂה זֹאת לְמַעֲנִי וְהִבִּיעַ רֹב אֲדִיבוּת וַחֲבִיבוּת בְּשֶׁל מַצַּב אָבִי, וּבָרִי לִי כִּי אָמְנָם לֵב טוֹב לוֹ. כָּךְ הָיְתָה הַפְּתִיחָה שֶׁל שִׂיחָתֵנוּ זֶה עִם זֶה.”

“תְּנִי לִי לְהַפְסִיקֵךְ רֶגַע. הַאִם לְבַדּוֹ בָּא אֶל הַסִּפּוּן?”

“לֹא.”

“כַּמָּה אֲנָשִׁים בָּאוּ עִמּוֹ?”

“שְׁנֵי אֲנָשִׁים צָרְפַתִּים.”

“הַאִם שׂוֹחֲחוּ זֶה עִם זֶה?”

“הֵם שׂוֹחֲחוּ עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן, עַד אֲשֶׁר הָיָה עַל שְׁנֵי הַצָּרְפַתִּים לָשֶׁבֶת בַּסִּירָה וְלָשׁוּב.”

“הַאִם מָסְרוּ זֶה לָזֶה גִלְיוֹנוֹת דּוֹמִים לָאֵלֶּה?”

“אָמְנָם מָסְרוּ זֶה לָזֶה גִלְיוֹנוֹת, אַךְ אֵינִי יוֹדַעַת מַה טִיבָם.”

“הַאִם הָיוּ דּוֹמִים בְּצוּרָתָם וּבְמִדָּתָם לָאֵלֶּה?”

“אֶפְשָׁר, אַךְ בְּוַדָּאוּת אֵינִי יוֹדַעַת, אַף כִּי עָמְדוּ הָאֲנָשִׁים בְּהִתְלַחֲשָׁם קְרוֹבִים לִי; כִּי עָמֹד עָמְדוּ עַל הַשָּׁלָב הָעֶלְיוֹן שֶׁל מַעֲלוֹת הַתָּא לֵיהָנוֹת מִן הָאוֹר שֶׁל הַפַּנָּס הַתָּלוּי שָׁם; זֶה הָיָה פַּנָּס כֵּהֶה, וְהֵם דִּבְּרוּ בְּלַחַשׁ רַב, וְאָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי מַה שֶׁדִּבְּרוּ, וְרַק רָאִיתִי, כִּי הִסְתַּכְּלוּ בַּגִּלְיוֹנוֹת.”

“עַתָּה, מָרַת מָנֶט, נַחֲזֹר נָא לְעִנְיַן הַשִּׂיחָה עִם הָאַסִּיר.”

“הָאַסִּיר הָיָה גְלוּי לֵב בְּשִׂיחָתוֹ עִמִּי, – מִתּוֹךְ שֶׁרָאָה בְּמַצָּבִי הַקָּשֶׁה, – וְהִתְהַלֵּךְ עִמִּי בְּרֹךְ, בְּטוּב לֵב, וְעָשָׂה חֶסֶד עִם אָבִי. אֲקַוֶּה (וּדְמָעוֹת פָּרְצוּ מֵעֵינֶיהָ), כִּי בִּדְבָרַי הַיּוֹם לֹא אֲשַׁלֵּם לוֹ רָעָה תַּחַת טוֹבָה.”

זִמְזוּם זְבוּבֵי הַמָּוֶת נִשְׁמַע שׁוּב.

“מָרַת מָנֶט, אִם הָאַסִּיר אֵינוֹ מֵבִין יָפֶה, כִּי עָלַיִךְ לְהָעִיד עֵדוּתֵךְ, כִּי חוֹבָה מֻטֶּלֶת עָלַיִךְ לְהָעִיד, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָךְ לִבְלִי הָעִיד, אִם כִּי לֹא נָעִים לָךְ הַדָּבָר, – אָז הוּא הָאֶחָד אִישׁ חֲסַר בִּינָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה. בְּבַקָּשָׁה לְהַמְשִׁיךְ.”

“הוּא אָמַר לִי, כִּי נוֹסֵעַ הוּא בְּשֶׁל עִנְיָן דַּק וְקָשֶׁה, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לִגְרֹם טִרְדָּה לִבְנֵי אָדָם, וְעַל כֵּן הוּא נוֹסֵעַ בְּהֶעְלֵם שֵׁם. לְפִי דְבָרָיו, הָיָה זֶה יָמִים מוּעָטִים בְּצָרְפַת בְּשֶׁל עִנְיָן זֶה, וְאֶפְשָׁר שֶׁעָלָיו יִהְיֶה בְּהַפְסָקוֹת לִנְסֹעַ וְלָשׁוּב בֵּין צָרְפַת וְאַנְגְּלִיָּה בְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים.”

“הַאִם לֹא אָמַר דָּבָר עַל אֲמֵרִיקָה, מָרַת מָנֶט? סַפְּרִי נָא בִּפְרֹטְרוֹט.”

“הוּא נִסָּה לְבָאֵר לִי בְּשֶׁלְמָה בָּאָה הַתִּגְרָה הַהִיא וְאָמַר כִּי לְפִי דַעְתּוֹ עָשְׂתָה אַנְגְלִיָה מַעֲשֶׂה רַע וּמַעֲשֵׂה שְׁטוּת. הוּא הוֹסִיף, בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה, כִּי אוּלַי עוֹד יִקְנֶה לוֹ גֵ’יאוֹרְג' וָשִׁינְגְּטוֹן שֵׁם גָּדוֹל בְּדִבְרֵי יְמֵי עוֹלָם כְּשֵׁם גֵ’יאוֹרְג' הַשְּׁלִישִׁי מֶלֶךְ אַנְגְּלִיָּה, אֲבָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶאֶמְרוּ לֹא בְּכֹבֶד רֹאשׁ, כִּי אִם בִּצְחוֹק, לְשֵׁם שִׂיחָה בְּטֵלָה.”

כָּל הַבָּעָה עַזָּה עַל פְּנֵי מְשַׂחֵק עַל הַבָּמָה בְּמַחֲזֶה לוֹקֵחַ לֵב, אֲשֶׁר כָּל הָעֵינַיִם פּוֹנוֹת אֵלָיו, מְעוֹרֶרֶת הַבָּעָה כָּזוֹ גַם עַל פְּנֵי הָרוֹאִים. פְּנֵי הַנַּעֲרָה הִבִּיעוּ צַעַר וּמַאֲמָץ בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּידָה אֶת עֵדוּתָהּ, וּבְרִגְעֵי הַהַפְסָקָה, כְּשֶׁהַשּׁוֹפֵט הָיָה רוֹשֵׁם אֶת הַדְּבָרִים בִּכְתָב, הָיְתָה מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל הָרֹשֶׁם בִּפְנֵי עוֹרְכֵי הַדִּין מִזֶּה וּמִזֶּה. וְאוֹתָהּ הַהַבָּעָה נִרְאֲתָה גַּם עַל פְּנֵי הָרוֹאִים בְּכָל פִּנּוֹת אוּלָם הַמִּשְׁפָּט, עַד כִּי רֹב הַפָּנִים שָׁם יָכְלוּ לְשַׁמֵּשׁ רְאִי לִרְאוֹת בּוֹ אֶת הַבָּעַת פְּנֵי הָעַד, בְּשָׁעָה שֶׁהַשּׁוֹפֵט הֵרִים עֵינָיו מֵעַל רְשִׁימוֹתָיו וְזָרַק מֶבָּט זוֹעֵם בְּשֶׁל דִּבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסוּת עַל גֵ’יאוֹרְג' וָשִׁינְגְּטוֹן.

הַקַּטֵּגוֹר הֵעִיר אֶת אָזְנֵי הָאָדוֹן הַשּׁוֹפֵט, כִּי יֵשׁ צֹרֶךְ, לְפִי דַּעְתּוֹ, מִפְּנֵי הַזְּהִירוּת וּמִשּׁוּם הַמִּנְהָג הַמְקֻבָּל, לִקְרֹא לְהָעִיד אֶת אֲבִי הָעַלְמָה, אֶת הַדָּקְטוֹר מָנֶט. וְאָמְנָם קָרְאוּ לוֹ.

“דָּקְטוֹר מָנֶט, רְאֵה נָא אֶת הָאַסִּיר. הַאִם רָאִיתָ אוֹתוֹ לִפְנֵי זֶה?”

“פַּעַם אַחַת. הוּא בָּא לְבֵיתִי בְּלָנְדּוֹן, זֶה כְּשָׁלשׁ שָׁנִים אוֹ שָׁלשׁ וָחֵצִי.”

“הַאִם תּוּכַל לְהִכִּירוֹ, כִּי הוּא שֶׁנָּסַע עִמְּךָ בְּאוֹתָהּ הַסְּפִינָה, וּלְסַפֵּר לָנוּ עַל שִׂיחָתוֹ עִם בִּתֶּךָ?”

“אֲדוֹנִי, אֵין בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת לֹא זֶה וְלֹא זֶה.”

“הֲיֵשׁ סִבָּה מְיֻחָדָה אוֹ נִמּוּק מְיֻחָד לְכָךְ, כִּי אֵין בְּיָדְךָ לְסַפֵּר?”

הוּא עָנָה בְּקוֹל נָמוּךְ:

“יֵשׁ.”

“הַאֱמֶת הַדָּבָר, כִּי מַזְלְךָ הָרַע גָּרַם לְךָ, דָּקְטוֹר מָנֶט, לִהְיוֹת כָּלוּא בְּבֵית הַסֹּהַר יָמִים רַבִּים, בְּלֹא מִשְׁפָּט אַף בְּלֹא הַאֲשָׁמָה, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ?”

הוּא עָנָה בְּקוֹל שֶׁנִּכְנַס לְכָל הַלְּבָבוֹת:

“יָמִים רַבִּים הָיִיתִי כָּלוּא.”

“הַאִם יָצָאתָ מִכִּלְאֲךָ זְמַן מוּעָט לִפְנֵי הָעִנְיָן, שֶׁאָנוּ דָנִים בּוֹ הַיּוֹם?”

“כָּךְ אוֹמְרִים לִי.”

“וְאַתָּה אֵינְךָ זוֹכֵר אֶת הַדָּבָר?”

“לֹא. אֵינִי זוֹכֵר מְאוּמָה זֶה כַּמָּה זְמָן… אֵינִי יָכֹל גַּם לְהַגִּיד מֵאֵימָתַי… הָיִיתִי עוֹסֵק בְּכִלְאִי בִּתְפִירַת נְעָלִים, עַד הַיּוֹם שֶׁרָאִיתִי אֶת עַצְמִי יוֹשֵׁב בְּלָנְדּוֹן עִם בִּתִּי הַחֲבִיבָה… הִיא קְרוֹבָה אֵלַי מֵאָז הֵשִׁיב לִי אֱלֹהִים בְּחַסְדוֹ אֶת בִּינָתִי, אַךְ אֵינִי מְסֻגָּל אַף לְהַגִּיד, כֵּיצַד הִתְקָרְבָה אֵלָי. אֵינִי זוֹכֵר מְאוּמָה מִמַּה שֶׁהָיָה.”

הַקַּטֵּגוֹר יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ, גַּם הָאָב עִם הַבַּת יָשְׁבוּ יַחְדָּו.

אוֹתָהּ שָׁעָה בָּאָה תְּמוּרָה מוּזָרָה בְּמַהֲלַךְ הַמִּשְׁפָּט. מִן הַצֹּרֶךְ הָיָה לְהוֹכִיחַ, כִּי הָאַסִּיר נָסַע יַחַד עִם שֻׁתָּף־לְפֶשַׁע, הַנֶּעְלָם, בְּמֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר לְדוֹבֶר בְּאוֹתוֹ לֵיל שַׁבָּת בְּחֹדָשׁ נוֹבֶמְבֶּר לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים, וּבְאֶמְצַע הַלַּיְלָה יָרַד מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה בַּחֲשַׁאי בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת, וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם, אֶלָּא שָׁב מִשָּׁם וְנָסַע כִּתְרֵיסַר מִיל אוֹ יוֹתֵר אֶל מְקוֹם מַצַּב־צָבָא וּפְקִידוּת־הַצִּי, וְשָׁם אָסַף יְדִיעוֹת. נִקְרָא אַחַד הָעֵדִים שֶׁהִכִּיר, כִּי הוּא הוּא שֶׁנִּמְצָא אוֹתָהּ שָׁעָה בַּחֲדַר הַקָּפֶה שֶׁל בֵּית הַמָּלוֹן בָּעִיר שֶׁל מַצַּב הַצָּבָא וּפְקִידוּת־הַצִּי, וְחִכָּה לְבוֹאוֹ שֶׁל אָדָם. עוֹרֵךְ הַדִּין מִצַּד הָאַסִּיר חָקַר וּבָחַן אֶת הָעַד וְלֹא הֶעֱלָה כְּלוּם, מִלְּבַד הוֹדָאָה, כִּי לֹא רָאָה אֶת הָאַסִּיר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָה, כִּי הָאִישׁ, שֶׁהִבִּיט כָּל הַזְּמָן אֶל תִּקְרַת בֵּית הַמִּשְׁפָּט, כָּתַב מִלִּים אֲחָדוֹת עַל פִּסַּת נְיָר, גָּלַל אוֹתָהּ וּזְרָקָהּ אַל עוֹרֵךְ־הַדִּין הַחוֹקֵר אֶת הָעַד. וְכַאֲשֶׁר פָּתַח הַלָּה אֶת הַפִּתְקָה, בִּשְׁעַת הַהַפְסָקָה, הִתְבּוֹנֵן בְּשִׂים לֵב וּבְהִשְׁתּוֹמְמוּת אֶל הָאַסִּיר.

“וּבְכֵן, אַתָּה אוֹמֵר בְּוַדָּאוּת גְמוּרָה, כִּי זֶה הָיָה הָאַסִּיר?”

הָעַד עָנָה, כִּי בָּרִי לוֹ הַדָּבָר.

“הַאִם רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אָדָם דּוֹמֶה בְּמַרְאֵהוּ לָאַסִּיר הַזֶּה?”

“לֹא דּוֹמֶה כָּל כָּךְ,” עָנָה הָעַד, “עַד כְּדֵי לָבוֹא לִידֵי טָעוּת.”

“הַבֵּט נָא יָפֶה אֶל הָאִישׁ הַהוּא, אֶל יְדִידִי הֶחָבֵר אֲשֶׁר שָׁם – הוּא הִצְבִּיעַ עַל הָאִישׁ שֶׁזָּרַק לוֹ אֶת הַפִּתְקָה – וְאַחַר תַּבִּיט יָפֶה אֶל פְּנֵי הָאַסִּיר. מַה דַעְתֶּךָ? הַאִם דּוֹמִים הֵם מְאֹד זֶה לָזֶה?”

מִלְּבַד אֲשֶׁר מַרְאֵה הַיָדִיד הֶחָבֵר הָיָה מְרֻשָּׁל וּמְזֹהָם, גַּם פָּרוּעַ בְּמִקְצָת, הִנֵּה דוֹמֶה הָיָה לָאַסִּיר עַד לְהַפְלִיא. לֹא רַק הָעַד, כִּי אִם כָּל אֶחָד מִן הַקָּהָל מָצָא בִּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים דִּמְיוֹן מַפְלִיא. וְכַאֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ מֵאֵת הַשּׁוֹפֵט, כִּי יִתֵּן רְשׁוּת לַיְדִיד הֶחָבֵר לְהָסִיר אֶת הַקַּפְלֵט מֵעַל רֹאשׁוֹ, וְהוּא הִסְכִּים לְכָךְ בְּלִי רָצוֹן רַב, נִרְאָה הַדִּמְיוֹן גְּדוֹל שִׁבְעָתָיִם.

אַב־בֵּית־הַדִּין שָׁאַל אֶת מַר סְטְרַיְבֶר (הָעוֹרֵךְ דִּין מִצַּד הַנֶּאֱשָׁם), אִם יֵשׁ לָהֶם אֵפוֹא לִתְבֹּעַ לְדִין אֶת מַר קַרְטוֹן (הוּא הַיְדִיד הֶחָבֵר) בַּעֲוֹן בְּגִידָה בַּמּוֹלֶדֶת. אַךְ מַר סְטְרַיְבֶר הֵשִׁיב לַשּׁוֹפֵט, כִּי לֹא זוֹ הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ, אַךְ רוֹצֶה הוּא לִשְׁאֹל אֶת הָעַד, אִם זֶה שֶׁקָּרָה פַּעַם יָכֹל לִקְרוֹת פַּעֲמָיִם, אִם הָיָה מֵעִיד בְּוַדָּאוּת כָּזוֹ, אִלּוּ רָאָה קֹדֶם אוֹת זֶה שֶׁל פְּזִיזוּתוֹ, אִם בָּרִי לוֹ כָּל כָּךְ, כִּי רָאָה אֶת הַדָּבָר. וְסוֹף דָּבָר הָיָה, כִּי הָעוֹרֵךְ דִּין שָׁבַר אֶת הָעֵדוּת הַזֹּאת כִּכְלִי חֶרֶס וְהָפַךְ אֶת דִּבְרֵי הָעַד בַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה לְעָפָר וָאֵפֶר.

מַר קְרוּנְצֶ’ר אֲשֶׁר הִקְשִׁיב כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה לְדִבְרֵי הָעֵדִים בְּמָצְצוֹ אֶת כָּל הַחֲלֻדָּה מֵעַל אֶצְבְּעוֹתָיו, עָשָׂה אָזְנוֹ כַּאֲפַרְכֶּסֶת לִשְׁמֹעַ אֶת נְאוּמוֹ שֶׁל מַר סְטְרַיְבֶר לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים. הוּא הוֹכִיחַ, כִּי הַפַּטְרִיּוֹט הַזֶּה, בַּרְסֶד, אֵינוֹ אֶלָּא מְרַגֵּל וּבוֹגֵד שָׂכִיר, עַוָּל לֹא יֵדַע בֹּשֶׁת וְשׁוֹאֵף לְדָם, אַחֵד הַנְּבָלִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִימֵי יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת. וְהַמְּשָׁרֵת הֶהָגוּן, קְלֵי, הָיָה יְדִידוֹ וְשֻׁתָּפוֹ הָרָאוּי לוֹ. עֵינֵי שְׁנֵי הַזַּיְפָנִים וְהַנִּשְׁבָּעִים לַשֶּׁקֶר בָּחֲרוּ בְּאַסִּיר לְקָרְבָּן לָהֶם, יַעַן כִּי יְלִיד צָרְפַת הוּא, וּבְשֶׁל עֶסְקֵי מִשְׁפָּחָה הָיָה מֻכְרָח לַעֲבֹר עָבֹר וָשׁוֹב אֶת הַתְּעָלָה – וּמִשּׁוּם שֶׁהָעִנְיָנִים נוֹגְעִים לַאֲנָשִׁים קְרוֹבִים וִיקָרִים לוֹ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְגַלּוֹת טִיבָם, אַף אִם יְסַכֵּן בָּזָה אֶת חַיָּיו. וַאֲשֶׁר לְדִבְרֵי הָעֵדוּת שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בְּכָל כֹּחַ לְהוֹצִיא מִפִּי הָעַלְמָה הַצְּעִירָה, אֲשֶׁר הַכֹּל רָאוּ בְּכַמָּה צַעַר הֵעִידָה עֵדוּתָהּ, אֵין אֵלּוּ אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ, שִׂיחָה תְּמִימָה וַאֲדִיבָה, הַנְּהוּגָה בֵּין גֶּבֶר צָעִיר וְאִשָּׁה צְעִירָה בְּהִפָּגְשָׁם זֶה עִם זֶה. יוֹצֵא מִן הַכְּלָל רַק הַמַּאֲמָר עַל וָשִׁינְגְּטוֹן, שֶׁהָיָה בִּכְלָלוֹ טָרוּף וְקָשֶׁה לִשְׁמֹעַ, עַד שֶׁיֵּשׁ לִרְאוֹתוֹ לֹא כְּדִבּוּר בְּדַעַת אֶלָּא כַּהֲלָצָה גַסָּה. וְחֻלְשָׁה הִיא מִצַּד הַמֶּמְשָׁלָה לִתְפֹּס אָדָם, כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי בַּעֲלֵי הָאֵיבָה הַשְּׁפָלָה לִבְנֵי לְאֹם אַחֵר, וְהַקַּטֵּגוֹר הָרָאשִׁי עָשָׂה כְּדָבָר הַזֶּה. כָּל הָאַשְׁמָה תְּלוּיָה עַל בְּלִימָה, רַק עַל עֵדוּתָם שֶׁל נְבָלִים וּמַלְשִׁינִים, הַגּוֹרְמִים לְעִוּוּת הַדִּין בְּמִשְׁפָּטִים כָּאֵלֶּה, וּבָתֵּי הַדִּין בְּאַרְצֵנוּ מְלֵאִים דֻּגְמָאוֹת כָּאֵלֶּה…

אַךְ כָּאן הִתְעָרֵב אַב־בֵּית־הַדִּין (מִתּוֹךְ פָּנִים נִזְעָמִים, כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ אֵלֶּה דִבְרֵי אֱמֶת) וְאָמַר, כִּי לֹא יוּכַל לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאוֹ וְלִשְׁמֹעַ רְמָזִים מַעֲלִיבִים כָּאֵלֶּה.

מַר סְטְרַיְבֶר קָרָא אֶת הָעֵדִים הַמְּעַטִּים מִצַּד הַנֶּאֱשָׁם, וְאַחֲרֵי כֵן הִתְבּוֹנֵן מַר קְרוּנְצֶ’ר וְרָאָה, אֵיךְ שֶׁהַקַּטֵּגוֹר הָרָאשִׁי הָפַךְ עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה, בְּהוֹכִיחוֹ כִּי בַּרְסֶד וּקְלֵי הֵם טוֹבִים וּכְשֵׁרִים פִּי מֵאָה מֵאֲשֶׁר חָשַׁב קֹדֶם וְהָאַסִּיר הוּא גָּרוּעַ פִּי מֵאָה. לָאַחֲרוֹנָה קָם אַב־בֵּית־הַדִּין בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְהָפַךְ וְהָפַךְ בָּעִנְיָן, לְצַד אֶחָד וּלְצַד שֵׁנִי, וְסוֹף סוֹף בָּא לִידֵי מַסְקָנָה, כִּי הָאַסִּיר אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא קָבֶר.

עַתָּה הִגִּיעָה שַׁעְתָּם שֶׁל הַשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים לָלֶכֶת וּלְעַיֵּן בַּדָּבָר, וְשׁוּב עָלֶה הַזִּמְזוּם שֶׁל זְבוּבֵי הַמָּוֶת.

מַר קַרְטוֹן, אֲשֶׁר יָשַׁב זְמָן רַב וְהִבִּיט אֶל הַתִּקְרָה בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט, לֹא שִׁנָּה אֶת מְקוֹמוֹ וְלֹא הֶחֱלִיף אֶת יְשִׁיבָתוֹ אַף בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל זַעֲזוּעַ. בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁיְּדִידוֹ הֶחָבֵר מַר סְטְרַיְבֶר אָסַף אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת אֲשֶׁר לְפָנָיו, וְהִתְלַחֵשׁ עִם שְׁכֵנָיו הַקְּרוֹבִים, וּמִזְּמָן לִזְמָן נָתַן עֵינוֹ מִתּוֹךְ דְּאָגָה בַּשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים; בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁכָּל הָרוֹאִים שֶׁנִּמְצְאוּ בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט הִתְנוֹעֲעוּ מְעַט אוֹ הַרְבֵּה, עָבְרוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנֶאֶסְפוּ לִכְנוּפְיוֹת; בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁגַּם אַב־בֵּית־הַדִּין בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ קָם מִמּוֹשָׁבוֹ וּפָסַע בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת אָנֶה וָאָנָה עַל פְּנֵי הַרְחָבָה, עַד כִּי הַקָּהָל חָשַׁד בּוֹ, שֶׁנַּפְשׁוֹ אֲחוּזָּה זַעְזוּעִים – הִנֵּה רַק הָאִישׁ הַזֶּה לְבַדּוֹ, קַרְטוֹן, יָשַׁב נִשְׁעָן עַל גַּבּוֹ, הַתָּגָא הַבְּלוּיָה תְּלוּיָה עָלָיו, הַקַּפְלֵט הַמְזֹהָם חָבוּשׁ לְרֹאשׁוֹ בְּרִשׁוּל, יָדָיו נְתוּנוֹת בְּתוֹךְ כִּיסָיו וְעֵינָיו מוּרָמוֹת אֶל הַתִּקְרָה, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ כָּל הַיּוֹם. הָרַשְׁלָנוּת הַמְיֻחָדָה לְכָל הֲלִיכוֹתָיו לֹא רַק שָׁתָה לוֹ מַרְאֶה בָּזוּי, כִּי אִם גַּם הִמְעִיטָה מְאֹד אֶת הַדִּמְיוֹן הָרַב שֶׁהָיָה, בְּלִי סָפֵק, בֵּינוֹ וּבֵין הָאַסִּיר (וּבָרְגָעִים שֶׁפָּנָיו הָיוּ כְּבַדִים, כַּאֲשֶׁר הִצִּיגוּ אוֹתָם זֶה לְעֻמַּת זֶה, הָיָה הַדִּמְיוֹן בֵּינֵיהֶם מַפְלִיא), עַד כִּי רַבִּים מִן הַקָּהָל, שֶׁהִתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו עַתָּה, אָמְרוּ זֶה אֶל זֶה, כִּי קָשֶׁה לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת, שֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ כֹּה דּוֹמִים. מַר קְרוּנְצֶ’ר הֵעִיר הֶעָרָה לִשְׁכֵנוֹ שֶׁיָּשַׁב עַל יָדוֹ: “אֶתְעָרֵב נָא וְאֶתֵּן חֲצִי לִירָה, אִם זֶה הָאִישׁ יִפְעַל גְּדוֹלוֹת בְּדִינִים וּמִשְׁפָּטִים. אֵין הוּא מֵאוֹתוֹ הַמִּין, שֶׁמּוֹסְרִים לְיָדוֹ עִנְיָנִים, לֹא כָּךְ?”

וְאוּלָם מַר קַרְטוֹן זֶה רָאָה מִפְּרָטֵי הַמַּחֲזֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁשִּׁעֲרוּ, כִּי הִנֵּה בְּשָׁעָה שֶׁמָּרַת מָנֶט צָנְחָה עַל חֲזֵה אָבִיהָ, הָיָה הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאָה אֶת זֹאת וְהוּא שֶׁקָּרָא בְּקוֹל רָם: “הַקָּצִין! שִׂים עֵינְךָ עַל הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה. עֲזֹר נָא לָאִישׁ הַזֶּה לְהוֹצִיאָהּ הַחוּצָה. הָאֵין אַתָּה רוֹאֶה, כִּי רַגְלֶיהָ כּוֹשְׁלוֹת?!”

כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאוּ אוֹתָהּ, הִבִּיעוּ רַבִּים חִבָּה וְהִשְׁתַּתְּפוּת לָהּ וּלְאָבִיהָ. הַכֹּל רָאוּ אֶת הַצַּעַר הַגָּדוֹל עַל פָּנָיו, בְּזָכְרוֹ אֶת יְמֵי מַאֲסָרוֹ בַּכֶּלֶא. פָּנָיו הִבִּיעוּ זַעֲזוּעֵי נֶפֶשׁ עַזִּים בְּשָׁעָה שֶׁחָקְרוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, וּמַבָּע פָּנִים זֶה שֶׁל אִישׁ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים, הָיָה שָׁרוּי עָלָיו מִשָּׁעָה זוֹ כְּעַב הֶעָנָן. אַחֲרֵי צֵאתוֹ מִבֵּית הַמִּשְׁפָּט, שָׁבוּ הַשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים, שָׁהוּ שָׁעָה קַלָּה, וְהַזָּקֵן שֶׁבָּהֶם פָּנָה אֶל הַשּׁוֹפֵט בְּבַקָּשָׁה.

הֵם לֹא בָּאוּ לִידֵי הֶסְכֵּם וְשָׁאֲלוּ מֵאֵת הַשּׁוֹפֵט רְשׁוּת לְעַיֵּן שׁוּב בְּדִבְרֵי אַב־בֵּית־הַדִּין (שֶׁשָּׁמַר בְּלִבּוֹ אֶת עִנְיַן גֵ’יאוֹרְג' וָשִׁינְגְּטוֹן). הוּא הִתְפַּלֵּא עַל שֶׁלֹּא בָּאוּ לִידֵי הֶסְכֵּם, אַךְ הוּא נָתַן לָהֶם רְשׁוּת לָשׁוּב וּלְעַיֵּן תַּחַת פִּקּוּחַ מִשְׁמָר, אַךְ הוּא הָלַךְ לוֹ. הָעִנְיָן נִמְשַׁךְ כָּל הַיּוֹם, וְהַשַּׁמָּשִׁים בָּאוּ לְהַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרוֹת בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט. הִתְפַּשְּׁטָה שְׁמוּעָה, כִּי הַדַּיָּנִים יֵשְׁבוּ וִיעַיְּנוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה. קְהַל הָרוֹאִים יָצְאוּ לִסְעֹד אֶת לִבָּם, וְהָאַסִּיר נָסוֹג אֶל קִיר הַמְּחִיצָה שֶׁלּוֹ וְיָשַׁב.

מַר לוֹרִי, אֲשֶׁר יָצָא בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאָה הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה עִם אָבִיהָ, שָׁב וְנִכְנַס וְרָמַז לְיֵ’רִי, אֲשֶׁר יָכֹל הָיָה, לְאַחַר שֶׁהִתְפַּזֵּר הַקָּהָל, לָגֶשֶׁת אֵלָיו בְּנָקֵל.

“יֵ’רִי, אִם רָעַב אַתָּה, יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לֶאֱכֹל. אַךְ אַל תַּרְחִיק לָלֶכֶת מִזֶּה, לְמַעַן אֲשֶׁר תִּשְׁמַע, כַּאֲשֶׁר יָשׁוּבוּ הַדַּיָּנִים. אַל תְּאַחֵר אַף רֶגַע, כִּי אוֹמֵר אֲנִי לִשְׁלֹחַ עַל יָדְךָ אֶת פְּסָק־הַדִּין אֶל הַבַּנְק. יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי אֵין שָׁלִיחַ מָהִיר וְזָרִיז כָּמוֹךָ וְאַתָּה תַּגִּיעַ אֶל שַׁעֵר הַהֵיכָל הַרְבֵּה קֹדֶם מִמֶּנִּי.”

יֵ’רִי הִשְׁתַּחֲוָה פַּעֲמַיִם לְאוֹת תּוֹדָה עַל הַתְּהִלָּה וְעַל הַשִּׁילִינְג שֶׁקִּבֵּל. בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִגַּשׁ מַר קַרְטוֹן וְנָגַע בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל מַר לוֹרִי.

“מַה שְׁלוֹם הָעַלְמָה?”

“הִיא מְדֻכָּאָה מְאֹד, אַךְ אָבִיהָ מְנַחֵם אוֹתָהּ, וְעַתָּה הוּקַל לָהּ אַחֲרֵי צֵאתָהּ מִבֵּית הַמִּשְׁפָּט.”

“אָנֹכִי אֶמְסֹר אֶת הַדְּבָרִים לָאַסִּיר. הֲלֹא לִפְקִיד־בַּנְק נִכְבָּד כָּמוֹךָ לֹא נָאֶה שֶׁיִּרְאוּהוּ בָּא בִּדְבָרִים עִם אַסִּיר, כֵּן הוּא.”

מַר לוֹרִי הִתְאַדֵּם, כְּאִלּוּ נִתְפַּס עַל מַחֲשָׁבָה זוֹ שֶׁהָיְתָה בְּלִבּוֹ, וּמַר קַרְטוֹן הָלַךְ לוֹ אֶל מִחוּץ לַמְּחִיצָה. הַדֶּרֶךְ לָצֵאת מִבֵּית הַמִּשְׁפָּט הָיְתָה אַף הִיא בְּכִוּוּן זֶה וְיֵ’רִי הָלַךְ אַחֲרָיו כֻּלּוֹ עֵינַיִם וְאָזְנָיִם.

“מַר דַּרְנֵי!”

הָאַסִּיר קָם וּבָא לִקְרָאתוֹ.

“אֶל נָכוֹן תֶּחֱשַׁק נַפְשְׁךָ לִשְׁמֹעַ דָּבָר עַל הָעֵדָה מָרַת מָנֶט. עַתָּה הוּקַל לָהּ. אַתָּה רָאִיתָ אוֹתָהּ בִּשְׁעַת זַעֲזוּעֶיהָ הַקָּשִׁים.”

“צַר לִי מְאֹד, כִּי אֲנִי הָיִיתִי הַגּוֹרֵם לְכָךְ. הֲתוּכַל לְהַגִּיד לָהּ זֹאת בִּשְׁמִי וְלִמְסֹר לָהּ תּוֹדָתִי מִקֶּרֶב לֵב?”

“כֵּן, יָכֹל אוּכַל. אֶעֱשֶׂה כֵּן, אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ.”

מִנְהָגוֹ שֶׁל מַר קַרְטוֹן הָיָה כֹּה אָדִישׁ עַד כְּדֵי פְּגִיעָה בִּכְבוֹד אִישׁ שִׂיחוֹ. הוּא עָמַד וּפָנָיו מֻסַּבִּים לְמֶחֱצָה מִנֶּגֶד הָאַסִּיר וּזְרוֹעוֹ נִשְׁעֶנֶת עַל הַמְּחִיצָה.

“אָנָּא, עֲשֵׂה זֹאת לְמַעֲנִי, קַבֵּל אֶת תּוֹדָתִי הָעֲמֻקָּה.”

“לְמָה אַתָּה מְצַפֶּה, מַר דַּרְנֵי?” שָׁאַל קַרְטוֹן, בְּהוֹסִיפוֹ לַעֲמֹד וּפָנָיו מֻסַּבִּים אֵלָיו רַק לְמֶחֱצָה.

“לָרַע שֶׁבָּרָע.”

“מֵחָכְמָה רַבָּה הִיא לְצַפּוֹת לְרַע, אַף קָרוֹב הַדָּבָר לְוַדָּאִי. וְאוּלָם חוֹשֵׁבְנִי, כִּי הַשְּׁהִיּוֹת שֶׁלָּהֶם לְטוֹבָתְךָ הֵן.”

וּבַאֲשֶׁר אָסוּר הָיָה לִשְׁהוֹת בְּפֶתַח בֵּית הַמִּשְׁפָּט, לֹא יָכֹל יֵ’רִי לִשְׁמֹעַ עוֹד, וְלָכֵן עָזַב אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים – הַדּוֹמִים כָּל כָּךְ אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּפַרְצוּפָם וְלֹא דּוֹמִים כָּל כָּךְ בַּהֲלִיכוֹתֵיהֶם – עוֹמְדִים זֶה לְיַד זֶה וּפְנֵי שְׁנֵיהֶם נִשְׁקָפִים בָּרְאִי מִמַּעַל לָהֶם.

שָׁעָה וָחֵצִי עָבְרָה בַּעֲצַלְתַּיִם וּבְשִׁמָּמוֹן עַל הַקָּהָל שֶׁל גַּנָּבִים וְהוֹלְלִים שֶׁעָמְדוּ בַּמְּבוֹאוֹת לְמַטָּה, אַף כִּי סָעֲדוּ אֶת לִבָּם בְּבָשָׂר וְשֵׁכָר. הַשָּׁלִיחַ הַצָּרוּד, אַחֲרֵי אָכְלוֹ מִן הַמַּטְעַמִּים הָהֵם, מָצָא לוֹ עַל סַפְסָל מָקוֹם כָּל־שֶׁהוּא וְנִמְנֵם קְצָת, וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל הָמוֹן וְקוֹל הַקָּהָל הָעוֹלֶה בַּמַּעֲלוֹת אֶל בֵּית הַמִּשְׁפָּט, אַף הוּא נִמְשַׁךְ אַחֲרֵי הַזֶּרֶם.

“יֵ’רִי! יֵ’רִי!” נִשְׁמַע קוֹל מַר לוֹרִי הַקּוֹרֵא אֵלָיו בְּעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד בַּפֶּתַח.

“הִנְנִי, אֲדוֹנִי! עָמָל רַב הוּא לְהִכָּנֵס. הִנְנִי אֲדוֹנִי!”

מַר לוֹרִי מָסַר לוֹ פִּתְקָה מֵעַל לְרָאשֵׁי הֶהָמוֹן.

“מַהֵר. הֲקִבַּלְתָּ?”

“כֵּן, אֲדוֹנִי.”

עַל הַפִּתְקָה הָיָה רָשׁוּם בְּחִפָּזוֹן הַדִּבּוּר: “יָצָא זַכָּאי.”

“אִלּוּ שָׁלַחְתָּ הַיּוֹם עַל יָדִי אֶת הַדִּבּוּר: ‘שָׁב לִתְחִיָּה’,” רָטַן יֵ’רִי, בְּהָפְכוֹ פָּנָיו לָלֶכֶת, “כִּי אָז הָיִיתִי מֵבִין כַּוָּנָתְךָ הַפַּעַם.”

הוּא לֹא יָכֹל לַהְגּוֹת בְּפֶה אוֹ לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבָה, עַד אֲשֶׁר עָמְדוּ רַגְלָיו מִחוּץ לְבִנְיַן בֵּית הָאֲסוּרִים, כִּי הֲמוֹן אָדָם רַב נָהַר מִשָּׁם בְּעֹז, עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט הִפִּילוּ אוֹתוֹ, וְזִמְזוּם עָצוּם עָלָה בָּרְחוֹבוֹת, כְּאִלּוּ זְבוּבֵי הַמָּוֶת הַמְרֻמִּים נִתְפַּזְּרוּ בְּשׁוֹטְטָם לְבַקֵּשׁ לָהֶם פֶּגֶר אַחֵר. –

ד. מַזָּל טוֹב 🔗

דֶּרֶךְ הַמְּבוֹאוֹת הַמּוּאָרִים בְּאוֹר כֵּהֶה אֲשֶׁר בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט יָצְאוּ הָאֵדִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַקַּלַּחַת הָאֱנוֹשִׁית שֶׁרָתְחָה שָׁם כָּל הַיּוֹם, וְהַדָּקְטוֹר מָנֶט, בִּתּוֹ לוּסִי, מַר לוֹרִי, בָּא כֹּחַ הַהֲגָנָה וְעוֹרֵךְ הַדִּין מַר סְטְרַיְבֶר עָמְדוּ מִסָּבִיב לְמַר שַׁרְל דַּרְנֵי, שֶׁזֶּה עַתָּה הוּצָא לַחָפְשִׁי, וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ בְּמַזָּל טוֹב לַיּוֹם שֶׁנִּפְדָּה מִמָּוֶת.

גַּם לְאוֹר בָּהִיר הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה הָיָה לְהַכִּיר בִּפְנֵי הַדָּקְטוֹר מָנֶט, הַמַּבִּיעִים תְּבוּנָה רַבָּה, כִּי זֶה הוּא הַסַּנְדְּלָר אֲשֶׁר בַּחֲדַר הָעֲלִיָּה בְּפָרִיס. וְאוּלָם כָּל מֵי שֶׁרָאָה אֶת הָאִישׁ הַזֶּה פַּעֲמַיִם לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק בְּלִי הַבֵּט אֵלָיו עוֹד פַּעַם, אַף אִם לֹא נִזְדַּמֵּן לוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת הַנְּגִינָה הַנּוּגָה אֲשֶׁר בְּקוֹלוֹ הַדֵּק וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל פִּזוּר־הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תָּקַף אוֹתוֹ פִּתְאֹם בְּלִי שׁוּם סִבָּה נִרְאֵית לָעָיִן. הָיְתָה סִבָּה חֲשׁוּבָה אַחַת, וְהִיא הַזְכָּרַת יְמֵי עָנְיוֹ וּמְצוּקָתוֹ – כְּמוֹ הַיּוֹם בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט – אֲשֶׁר הֶעֶלְתָה תָּמִיד מֵעִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ אֶת הַמַּצָּב הַזֶּה, אַךְ מִטִּבְעוֹ הָיָה, כִּי גַם מֵאֵלָיו עָלָה הֶעָנָן הַקּוֹדֵר וְכִסָּה אֶת פָּנָיו, וְאִישׁ מִן הַצַּד אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת קוֹרוֹת חַיָּיו, תָּמַהּ עַל הַדָּבָר, כְּאִלּוּ רָאָה אֶת הַצֵּל שֶׁל בַּסְטִילְיָה ¹⁴ מוּטָל עָלָיו עִם שֶׁמֶשׁ קַיִץ, בְּעוֹד אֲשֶׁר הִיא רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ מַהֲלַךְ שְׁלשׁ מֵאוֹת מִיל.

רַק בִּתּוֹ לְבַדָּהּ הָיָה בְּיָדָהּ קֶסֶם לְהַרְחִיק מֵעָלָיו אֶת הַהִרְהוּרִים הַשְּׁחוֹרִים. הִיא הָיְתָה חוּט הַזָּהָב, אֲשֶׁר קָשְׁרָה אוֹתוֹ אֶל הֶעָבָר הַיָּפֶה, דָּלֹג עַל תְּקוּפַת הַיִּסּוּרִים, וְאֶל הַהֹוֶה, מֵעַל פְּנֵי הָרָעָה. צְלִיל קוֹלָהּ, אוֹר פָּנֶיהָ, מַגַּע יָדָהּ – כֹּחַ הָיָה בָּהֶם לְהַשְׁפִּיעַ בְּרָכָה עַל נַפְשׁוֹ כִּמְעַט תָּמִיד. אָמְנָם לֹא תָּמִיד, כִּי זָכֹר זָכְרָה מִקְרִים אֲחָדִים, אֲשֶׁר כֹּחָהּ תַּשׁ בָּהֶם, אַךְ הַמִּקְרִים הָאֵלֶּה הָיוּ מְעַטִּים וְקַלִּים, וְהִיא הֶאֱמִינָה כִּי חָלְפוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ עוֹד.

מַר דַּרְנֵי נָשַׁק אֶת יַד הָעַלְמָה מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ תּוֹדָה. אַחַר פָּנָה אֶל מַר סְטְרַיְבֶר וְהִבִּיעַ לוֹ תּוֹדָה רַבָּה. מַר סְטְרַיְבֶר, אִישׁ כְּבֶן שְׁלשִׁים וָמַעְלָה מְעַט, אַךְ עַל פִּי פָּנָיו נִרְאֶה כְּגָדוֹל מִזֶּה בְּעֶשְׂרִים שָׁנָה. חָסִין, רָם הַקּוֹל, אֲדוּם הַפָּנִים, גַּס הָרוּחַ, חָפְשִׁי מִכָּל מִינֵי נִמּוּסִין, הָיָה רָגִיל לְהִדָּחֵק לְתוֹךְ חֲבוּרָה וּלְתוֹךְ שִׂיחָה, וְהַדָּבָר הַזֶּה נִבָּא, כִּי עָתִיד הָאִישׁ הַזֶּה לִכְבֹּשׁ לוֹ דַּרְכּוֹ בַּחַיִּים.

הוּא הָיָה עֲדַיִן לָבוּשׁ תָּגָא וְהַקַּפְלֵט חָבוּשׁ לְרֹאשׁוֹ, וּבְקָרְבוֹ אֶל הָאִישׁ, שֶׁהֵגֵן עָלָיו זֶה עַתָּה, קָרָא:

“יִשְׂמַח לִבִּי, כִּי עָלָה בְּיָדִי לְחַלֶּצְךָ מִצָּרָה, מַר דַּרְנֵי. זוֹ הָיְתָה הַאֲשָׁמָה מְגֻנָּה, מְגֻנָּה מְאֹד מְאֹד, אַךְ בְּשֶׁל זֶה לֹא נִתְמַעֵט כֹּחָהּ לְהַצְלִיחַ.”

“אָכֵן חַיָּב אֲנִי לְךָ תּוֹדָה עַל חַיַּי וּלְכָל חַיַּי,” עָנָה הָאִישׁ הַמּוּגָן בְּאָחֲזוֹ בְּיָדוֹ.

“עָשִׂיתִי כָּל מָה שֶׁבְּיָדִי לְמַעַנְךְ, מַר דַּרְנֵי, וַאֲנִי סוֹבֵר כִּי מַה שֶׁעָשִׂיתִי עָשִׂיתִי יָפֶה כְּמוֹ הָאֲחֵרִים.”

בָּרוּר הַדָּבָר, כִּי מִי שֶׁהוּא צָרִיךְ הָיָה לְהָעִיר: “הַרְבֵּה טוֹב יוֹתֵר,” וּמַר לוֹרִי הוּא שֶׁאָמַר אֶת זֹאת, אוּלַי שֶׁלֹּא בְּלֵב שָׁלֵם.

“הֲכָךְ הִיא דַּעְתְּךָ?” קָרָא מַר סְטְרַיְבֶר, “יָפֶה! עַד רְאִיָּה הָיִיתָ כָּל הַיּוֹם וְיֵשׁ לְךָ יְכֹלֶת לִשְׁפֹּט נְכֹחָה. וְחוּץ מִזֶּה, אִישׁ מַעֲשֶׂה אַתָּה.”

“כְּאִישׁ מַעֲשֶׂה,” הֵעִיר מַר לוֹרִי, “אֲנִי פּוֹנֶה אֶל הַדָּקְטוֹר מָנֶט בְּהַצָּעָה לְהַפְסִיק אֶת אֲסֵפָתֵנוּ וְלִשְׁלֹחַ אוֹתָנוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ. מָרַת לוּסִי קְצָת חוֹלָה, מַר דַּרְנֵי אַף הוּא עָשָׂה יוֹם נוֹרָא, וְכֻלָּנוּ עֲיֵפִים וִיגֵעִים.”

“דַּבֵּר רַק בַּעַדְךָ, מַר לוֹרִי,” קָרָא סְטְרַיְבֶר, “לִי נָכוֹן עוֹד לַיְלָה שֶׁל עֲבוֹדָה. רַק בַּעַדְךָ תְּדַבֵּר.”

“אֲנִי מְדַבֵּר בַּעֲדִי,” עָנָה מַר לוֹרִי, “וּבְעַד מַר דַּרְנֵי וּבְעַד הַגְּבֶרֶת לוּסִי… הֲיֵשׁ לִי רְשׁוּת, מָרַת לוּסִי,” שָׁאַל בַּהַטְעָמָה וּבְהַבִּיטוֹ אֶל אָבִיהָ, “לְדַבֵּר בְּשֵׁם כֻּלָּנוּ?”

פְּנֵי הַזָּקֵן הָיוּ כִּקְפוּאִים וְעֵינָיו הָיוּ נְעוּצוֹת בְּדַרְנֵי מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת. מֶבָּטוֹ הִבִּיעַ רֹגֶז וּדְאָגָה מְהוּלָה בְּפַחַד קְצָת. וּכִדַרְכּוֹ הַמְיֻחָדָה לוֹ הִשְׁתַּקֵּע בְּהִרְהוּר, עַד כִּי שָׁכַח אֶת כָּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב.

“אָבִי,” קָרְאָה לוּסִי, בְּשִׂימָהּ בְּרֹךְ אֶת יָדָהּ עַל יָדוֹ.

הוּא נִעֵר מֵעָלָיו אַט אֶת הַצֵּל וְהֶחֱזִיר פָּנָיו אֵלֶיהָ.

“הֲנֵלֵךְ הַבַּיְתָה, אָבִי?”

“כֵּן,” עָנָה מִתּוֹךְ אֲנָחָה אֲרֻכָּה.

יְדִידֵי הָאַסִּיר שֶׁנִּפְדָּה הִתְפַּזְּרוּ מִתּוֹךְ הָרֹשֶׁם – שֶׁהוּא עַצְמוֹ עוֹרֵר אוֹתוֹ – כִּי הַלַּיְלָה לֹא יוֹצִיאוּהוּ עוֹד מִכִּלְאוֹ. כִּמְעַט כָּל הַמְּנוֹרוֹת אֲשֶׁר בַּמְּבוֹאוֹת כֻּבּוּ, שַׁעֲרֵי הַבַּרְזֶל סֻגְּרוּ בְּרַעַם וָרַעַשׁ, וְהַמָּקוֹם הַשּׁוֹמֵם נִתְרוֹקֵן עַד יוֹם מָחָר בַּבֹּקֶר, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ שׁוּב הֲמוֹנִים לִרְאוֹת תְּלִיּוֹת, עַמּוּדֵי קָלוֹן, בַּרְזֶל מְלֻבָּן, מַלְקוֹת. בְּלֶכְתָּהּ בֵּין אָבִיהָ וּמַר דַּרְנֵי, יָצְאָה לוּסִי מָנֶט הַחוּצָה. הֵם קָרְאוּ לַמֶּרְכָּבָה, וְהָאָב עִם הַבַּת נָסְעוּ בָּהּ הַבַּיְתָה.

מַר סְטְרַיְבֶר נִפְרַד מֵעֲלֵיהֶם בַּפְּרֹזְדּוֹר לָשׁוּב אֶל חֲדַר הַבְּגָדִים לְהַחֲלִיף מַלְבּוּשָׁיו. אִישׁ אַחֵר, שֶׁלֹּא נִתְחַבֵּר עִם הַכְּנוּפְיָה וְלֹא נִכְנַס בְּשִׂיחָה עִם אֶחָד מֵהֶם, וְעָמַד נִשְׁעָן לְיַד הַקִּיר בְּמָקוֹם חָבוּי בַּצֵּל, יָצָא בַּחֲשַׁאי לְאַט אַחֲרֵי הַשְּׁנַיִם וְהִבִּיט אַחֲרֵיהֶם עַד אֲשֶׁר נֶעֶלְמָה הַמֶּרְכָּבָה. אַחֲרֵי כֵן פָּסַע וְנִגַּשׁ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם עָמְדוּ מַר לוֹרִי וּמַר דַּרְנֵי עַל פְּנֵי הַמַּרְצֶפֶת.

“אָכֵן, מַר לוֹרִי! עַכְשָׁו מַתִּירִים לְעַצְמָם גַּם אַנְשֵׁי עֵסֶק לְדַבֵּר עִם מַר דַּרְנֵי?”

אִישׁ לֹא שָׂם לֵב לְפָעֳלוֹ שֶׁל מַר קַרְטוֹן בְּקוֹרוֹת הַיּוֹם הַזֶּה, אִישׁ לֹא יָדַע אֶת זֹאת. הוּא פָּשַׁט כְּבָר מֵעָלָיו אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד, אַךְ מַרְאֵהוּ לֹא הוֹסִיף נוֹי עַל יְדֵי זֶה.

“אִלּוּ יָדַעְתָּ, מָה רַבָּה הַמִּלְחָמָה בְּנֶפֶשׁ אִישׁ הַמַּעֲשֶׂה, בְּשָׁעָה שֶׁלִּבּוֹ מוֹשְׁכוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר טוֹב וְטִיב עֲסָקָיו מוֹנֵעַ אוֹתוֹ מִזֶּה, כִּי אָז הָיִיתָ חוֹמֵל עָלָיו, מַר דַּרְנֵי.”

מַר לוֹרִי הִתְאַדֵּם וּבְחֵמָה אָמַר:

“כְּבָר הִזְכַּרְתָּ, אֲדוֹנִי, אֶת הַדָּבָר קֹדֶם. אָמְנָם, אָנוּ אַנְשֵׁי הָעֵסֶק, הַמְּשַׁמְּשִׁים בְּבֵית בַּנְק, אֵינֶנּוּ אֲדוֹנִים לְעַצְמֵנוּ, עָלֵינוּ לַחְשֹׁב עַל עִנְיְנֵי הַבַּנְק יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל עִנְיְנֵי עַצְמֵנוּ.”

“אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ,” הֵעִיר מַר קַרְטוֹן כִלְאַחַר יָד, “אַל תִּתְרַגֵּז, מַר לוֹרִי. כָּמוֹךָ כְּכָל הָאֲנָשִׁים, אֵינִי מֵטִיל סָפֵק בַּדָּבָר, וְאוּלַי גַּם טוֹב מָהֵם.”

“אֲבָל, אֲדוֹנִי,” הוֹסִיף מַר לוֹרִי בְּלִי שִׂים לֵב לִדְבָרָיו, “בֶּאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לְךָ וְלָעִנְיָן הַזֶּה. הֲלֹא תִּסְלַח לִי עַל דְּבָרַי, גָּדוֹל בַּשָּׁנִים אֲנִי מִמֶּךָ. אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ, מַה לְךָ וְלָעֵסֶק שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּךְ.”

“עֵסֶק?! חַיֶיךָ, שֶׁאֵין לִי שׁוּם עֵסֶק!” קָרָא מַר קַרְטוֹן.

“חֲבָל, אֲדוֹנִי, שֶׁאֵין לְךָ עֵסֶק.”

“גַּם אֲנִי סוֹבֵר כָּךְ.”

“אִלּוּ הָיָה לְךָ עֵסֶק,” הוֹסִיף מַר לוֹרִי, “אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתָ מְטַפֵּל בּוֹ.”

“בְּחַיֶּיךָ, אֲדוֹנִי!… לֹא, לֹא הָיִיתִי מְטַפֵּל בּוֹ,” עָנָה קַרְטוֹן.

“כֵּן, אֲדוֹנִי!” קָרָא מַר לוֹרִי, מָלֵא רֹגֶז לְמַרְאֵה אֲדִישׁוּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ, “עֲסָקִים הֵם עִנְיָן חָשׁוּב מְאֹד, עִנְיָן רָאוּי לְכָבוֹד וְאִם, אֲדוֹנִי, יֵשׁ שֶׁהָעֲסָקִים מְחֻיָּבִים אֶת הָאָדָם לִשְׁמֹר פִּיו וְלִהְיוֹת מָתוּן וְלַעֲצֹר בְּעַד רִגְשׁוֹתָיו, הֲלֹא יָבִין מַר דַּרְנֵי, צָעִיר בַּעַל רוּחַ נְדִיבָה, לִסְלֹחַ לַדָּבָר הַזֶּה. לֵיל מְנוּחָה, מַר דַּרְנֵי! מְקַוֶּה אֲנִי, כִּי הִצִּילִךָ אֱלֹהִים מִמָּוֶת הַיּוֹם הַזֶּה לָתֵת לְךָ חַיֵּי עֹשֶׁר וָאֹשֶׁר. הוֹ, כִּרְכָּרָה!”

מִתּוֹךְ קְצָת רֹגֶז עַל עַצְמוֹ וְגַם עַל עוֹרֵךְ־הַדִּין יָשַׁב מַר לוֹרִי בַּכִּרְכָּרָה וְהָלַךְ לְבֵית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן. קַרְטוֹן, שֶׁרֵיחַ יַיִן הָיָה נוֹדֵף מִמֶּנּוּ וּלְפִי מַרְאֵהוּ לֹא הָיָה פִּכֵּחַ בְּיוֹתֵר, צָחַק, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל דַּרְנֵי אָמַר:

“גּוֹרָל מוּזָר הֵבִיא אוֹתָנוּ לְהִפָּגֵשׁ יַחְדָּו. אָכֵן לַיְלָה מוּזָר הוּא לְךָ לַעֲמֹד פֹּה לְבַדֵּךְ עַל אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת עִם תְּאוֹמֶךָ?”

“עֲדַיִן קָשֶׁה לִי לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי,” עָנָה שַׁרְל דַּרְנֵי, “חַי שׁוּב בָּעוֹלָם הַזֶּה.”

“אֵין פֶּלֶא בַּדָּבָר, הֵן זֶה לֹא כְּבָר עָמַדְתָּ קָרוֹב לַדֶּרֶךְ אֶל עוֹלָם אַחֵר. אַךְ הִנֵּה דִּבּוּרְךָ תָּשׁוּשׁ.”

“הֲרֵי אֲנִי מַרְגִּישׁ, כִּי אָמְנָם תָּשׁוּשׁ אֲנִי.”

“וּמַדּוּעַ זֶה, שֹׁד וַאֲבַדּוֹן, לֹא תֵּלֵךְ לִסְעֹד אֶת לִבֶּךָ? אָנֹכִי סָעַדְתִּי בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַשּׁוֹטִים הַלָּלוּ דָנוּ וְהִתְוַכְּחוּ, לְאֵיזֶה מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת לִמְסָרְךָ – לָעוֹלָם הַזֶּה אוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.”

וּבְהִכְנִיסוֹ אֶת זְרוֹעַ הָאִישׁ תַּחַת זְרוֹעוֹ, לֶקַח וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֶל רְחוֹב פְלִיט, וְדֶרֶךְ אַחַד הַשְּׁעָרִים נִכְנְסוּ לְמִסְעָדָה קְטַנָּה. שָׁם הֶרְאוּ לָהֶם חֶדֶר קָטֹן, וְעַד מְהֵרָה סָעַד שַׁרְל דַּרְנֵי אֶת לִבּוֹ בִּסְעֻדָּה טוֹבָה וּפְשׁוּטָה וְיַיִן טוֹב, וְקַרְטוֹן יָשַׁב מִמּוּלוֹ לְיַד אוֹתוֹ הַשֻּׁלְחָן וְהַבַּקְבּוּק הַמְיֻחָד לוֹ לְפָנָיו, וְעַל פָּנָיו אוֹתָהּ הַהַבָּעָה הַמְיֻחָדָה הַמַּעֲלִיבָה בְּמִקְצָת.

“עַכְשָׁו אַתָּה מַרְגִּישׁ, כִּי בֶּן עוֹלָם הַזֶּה הִנְּךָ שׁוּב, מַר דַּרְנֵי?”

“אָמְנָם עֲדַיִן אֲנִי מְבֻלְבָּל מְאֹד בְּנוֹגֵעַ לַזְּמָן וְלַמָּקוֹם, אַךְ תִּקַּנְתִּי אֶת עַצְמִי עַד כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ, כִּי חַי אָנִי.”

“אֶל נָכוֹן זֶה הוּא רֶגֶשׁ שָׂשׂוֹן כַּבִּיר!”

הוּא הוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַדְּבָרִים בִּמְרִירוּת, וּמִלֵּא שׁוּב אֶת כּוֹסוֹ: זוֹ הָיְתָה גְדוֹלָּה.

“בְּנוֹגֵעַ לִי, אַדִּיר חֶפְצִי הוּא לִשְׁכֹּחַ כִּי חַי אֲנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֵין בִּשְׁבִילִי שׁוּם דָּבָר טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה – חוּץ מִן הַיַּיִן – אַף אֲנִי לֹא טוֹב בִּשְׁבִיל עוֹלָם זֶה. וּבְכֵן אֵין אָנוּ דּוֹמִים אִישׁ לְאָחִיו הַרְבֵּה בַּדָּבָר הַזֶּה. וְאוּלָם עַל דַּעְתִּי עוֹלֶה, כִּי בְּשׁוּם דָּבָר אֵין אָנוּ דוֹמִים הַרְבֵּה זֶה לָזֶה, אַתָּה וָאָנִי.”

בִּהְיוֹתוֹ מְבֻלְבָּל מִקּוֹרוֹת הַיּוֹם וּבִרְאוֹתוֹ אֶת עַצְמוֹ יוֹשֵׁב בְּחֶבְרַת תְּאוֹם זֶה בַּעַל מַרְאֶה גַּס, כְּאִלּוּ הָיָה כָּל הַדָּבָר חֲלוֹם, לֹא יָדַע שַׁרְל דַּרְנֵי מַה לַעֲנוֹת; וְסוֹף דָּבָר, לֹא עָנָה כְּלוּם.

“אַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּמַרְתָּ סְעֻדָּתֶךָ,” קָרָא קַרְטוֹן, “מַדּוּעַ אֵינְךָ שׁוֹתֶה “לְחַיִּים”, מַר דַּרְנֵי, מַדּוּעַ אֵינְךָ מֵרִים כּוֹסְךָ לְחַיֶּיהָ?”

“לְחַיֶּיהָ שֶׁל מִי?”

“לְחַיֵּי מָרַת מָנֶט!”

בְּהַבִּיטוֹ אֶל פְּנֵי חֲבֵרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁתָה אֶת הַכּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, זָרַק קַרְטוֹן אֶת כּוֹסוֹ מֵאֲחוֹרָיו מוּל הַקִּיר, עַד כִּי נִשְׁבְּרָה לִרְסִיסִים; אַחֲרֵי כֵן צִלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן וּבִקֵּשׁ לְהָבִיא לוֹ כּוֹס אַחֶרֶת.

“אָכֵן עַלְמָה נָאָה הִיא זוֹ לְלַוּוֹת אוֹתָהּ בְּמֶרְכָּבָה בְּלֵיל חֹשֶׁךְ, מַר דַּרְנֵי!” קָרָא קַרְטוֹן בְּמַלְּאוֹ אֶת הַגָּבִיעַ.

גַּבּוֹת עֵינָיו רָעֲמוּ קְצָת וְהוּא עָנָה קְצָרוֹת: “כֵּן”.

“עַלְמָה נָאָה הִיא זוֹ, וּמָה נָעִים כְּשֶׁהִיא חוֹמֶלֶת עַל אָדָם וּבוֹכֶה עַל גּוֹרָלוֹ! מָה הָרֶגֶשׁ הַזֶּה? הֵן כַּדַּאי לְאָדָם לַעֲמֹד בְּדִין נְפָשׁוֹת, כְּדֵי לְעוֹרֵר חִבָּה כָּזוֹ וְחֶמְלָה כָּזוֹ, מַר דַּרְנֵי?”

וְשׁוּב לֹא עָנָה דַּרְנֵי מְאוּמָה.

“הִיא שָׂמְחָה מְאֹד בְּקַבְּלָה אֶת דְּבָרֶיךָ שֶׁמָּסַרְתִּי לָהּ. לֹא שֶׁגִּלְּתָה אֶת שִׂמְחָתָהּ, אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְשַׁעֵר, כִּי שָׂמֵחָה.”

הָרֶמֶז הַזֶּה בָּא בִּזְמַנּוֹ לְהַזְכִּיר לְדַּרְנֵי, כִּי אִישׁ־שִׂיחוֹ זֶה שֶׁאֵינוֹ נָעִים הוּא שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב חֶסֶד גְּדוֹל בְּדִינוֹ הַיּוֹם. הוּא הִשִּׂיא אֵפוֹא אֶת הַשִּׂיחָה לְעִנְיָן זֶה וְהִבִּיעַ לוֹ אֶת תּוֹדָתוֹ.

“אֵין צֹרֶךְ לִי בְּתוֹדָה אַף אֵינִי רָאוּי לְתוֹדָה,” נִשְׁמַע הַמַּעֲנֶה, “רֵאשִׁית, לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם, וְשֵׁנִית, אֵינִי יוֹדֵעַ, מִפְּנֵי מָה עָשִׂיתִי זֹאת. מַר דַּרְנֵי, תַּן לִי רְשׁוּת לִשְׁאָלֵךְ שְׁאֵלָה.”

“בְּחֵפֶץ לֵב, אַף רוֹצֶה אֲנִי לִגְמֹל חֶסֶד עִמְּךָ מְעַט תַּחַת חַסְדְךָ עִמִּי.”

“לְדַעְתְּךָ, אֲנִי מְחַבֵּב אוֹתְךָ?”

“בֶּאֱמֶת, מַר קַרְטוֹן,” עָנָה הַלָּז מִתּוֹךְ מְבוּכָה, “לֹא שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי שְׁאֵלָה זוֹ.”

“אִם כֵּן שְׁאַל אֶת נַפְשְׁךָ עַתָּה אֶת הַשְּׁאֵלָה.”

“עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה, כְּאִלּוּ מִתּוֹךְ חִבָּה אֵלַי, אַךְ אֵין אֲנִי סוֹבֵר, כִּי מְחַבֵּב אַתָּה אוֹתִי.”

“אֵין גַּם אֲנִי סוֹבֵר,” קָרָא קַרְטוֹן, “אֲנִי מַתְחִיל לְכַבֵּד אֶת בִּינָתֶךָ.”

“וּבְכָל זֹאת,” הוֹסִיף דַּרְנֵי, בְּקוּמוֹ מִמְּקוֹמוֹ וּבְצַלְצְלוֹ בַּפַּעֲמוֹן, “אֵין דָּבָר, אֲנִי מְקַוֶּה, אֲשֶׁר יִמְנַע אוֹתִי מִשַּׁלֵּם אֶת הַחֶשְׁבּוֹן וּלְהִפָּרֵד מִמְּךָ בְּלִי אֵיבָה.”

קַרְטוֹן עָנָה:

“וַדַּאי שֶׁכֵּן!” וְכַאֲשֶׁר צִלְצֵל דַּרְנֵי, שָׁאַל קַרְטוֹן:

“הַתְּשַׁלֵּם אֶת כָּל הַחֶשְׁבּוֹן?” וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עָנוּ לוֹ “כֵּן” קָרָא: אִם כֵּן, הַמֶּלְצַר, הָבֵא לִי עוֹד כַּד יַיִן מִן הַמִּין הַזֶּה, וּבְעֶשֶׂר שָׁעוֹת תָּבוֹא לְעוֹרֵר אוֹתִי."

אַחֲרֵי אֲשֶׁר שִׁלֵּם לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן, קָם שַׁרְל דַּרְנֵי מִמְּקוֹמוֹ, בְּאָמְרוֹ: לֵיל מְנוּחָה. קַרְטוֹן לֹא הֵשִׁיב עַל הַבְּרָכָה, קָם אַף הוּא, וּמִנְהָגוֹ הִבִּיעַ מֵעֵין אִיּוּם בְּאָמְרוֹ:

“עוֹד דִּבּוּר אֶחָד, מַר דַּרְנֵי: הַאִם דַּעְתְּךָ הִיא, כִּי שִׁכּוֹר אֲנִי?”

“אֲנִי סוֹבֵר, מַר קַרְטוֹן, כִּי שָׁתִיתָ יַיִן.”

“סוֹבֵר? הֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי שָׁתִיתִי.”

“אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ, כִּי אֹמַר… יוֹדֵעַ אֲנִי.”

“וּבְכֵן עָלֶיךָ לָדַעַת גַּם זֶה, מַדּוּעַ אֲנִי שׁוֹתֶה. הֲרֵי אֲנִי בַּר־נַשׁ שֶׁנִּכְזְבוּ כָּל תִּקְווֹתָיו, אֲדוֹנִי. אֵינִי דּוֹאֵג לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם, וְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם אֵינוֹ דּוֹאֵג לִי.”

“צַר לִי עַל הַדָּבָר. בְּכִשְׁרוֹנוֹתֶיךָ הָיִיתָ יָכֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לִדְבָרִים טוֹבִים.”

“אוּלַי כֵּן, מַר דַּרְנֵי, וְאוּלַי לֹא. וְאוּלָם אַל נָא יִגְבַּהּ לִבְּךָ בִּיפִי פָּנֶיךָ; אִי אַתָּה יוֹדֵעַ, מַה יֵלֶד יוֹם. לֵיל מְנוּחָה!”

כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַר לְבַדּוֹ, לָקַח הָאִישׁ הַמּוּזָר הַזֶּה נֵר, נִגַּשׁ אֶל הָרְאִי, שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל הַקִּיר מִמּוּלוֹ וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בַּבָּבוּאָה שֶׁלּוֹ.

“הַאִם אַתָּה מְחַבֵּב אֶת הָאִישׁ הַהוּא?” מִלְמֵל, בְּהַבִּיטוֹ אֶל בָּבוּאָתוֹ, “מַדּוּעַ תֶּהְגֶה חִבָּה יְתֵרָה לָאִישׁ הַדּוֹמֶה לְךָ? מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ, כִּי אֵין בְּךָ דָבָר הָרָאוּי לְחִבָּה. הוֹי, כַּמָּה שִׁחַתָּ אֶת עַצְמְךָ! מָה רַב הַשִּׁנּוּי שֶׁבָּא בְּקִרְבֶּךָ! אָכֵן, זֶהוּ נִמּוּק לְחַבֵּב אָדָם, הַמַּרְאֶה לְךָ, אֵיךְ נָפַלְתָּ פְּלָאִים וּמֶה הָיִיתָ יָכֹל לִהְיוֹת! לוּ בָּאתָ אַתָּה בִּמְקוֹמוֹ, הֲגַם עָלֶיךָ הָיוּ מַבִּיטוֹת עֵינֵי הַתְּכֵלֶת הָאֵלֶּה, הֲגַם בְּצַעַרְךָ הָיוּ מִשְׁתַּתְּפִים הַפָּנִים הַנָּאִים הָהֵם? בֶּן־אָדָם, תֵּן תּוֹדָה בִּדְבָרִים פְּשׁוּטִים: שׂוֹנֵא אַתָּה לַבָּחוּר הַהוּא!”

הוּא שָׁב אֶל כַּד הַיַּיִן לְבַקֵּשׁ בּוֹ תַּנְחוּמִין, וּבִרְגָעִים מְעַטִּים שָׁתָה אוֹתוֹ עַד תֻּמּוֹ, וְהוּא נִרְדַּם בְּתָמְכוֹ רֹאשׁוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו. שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ נִתְפַּזְּרוּ עַל הַשֻּׁלְחָן וּמֵעַל הַנֵּר הָיוּ יוֹרְדוֹת וּמְטַפְטְפוֹת עָלָיו טִפּוֹת שֶׁל חֵלֶב.

ה. הַתַּן 🔗

בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ מַרְבִּים בִּשְׁתִיָּה. מֵאָז וְעַד הַיּוֹם נִשְׁתַּנּוּ הַמִּנְהָגִים הָאֵלֶּה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאִם יְסַפְּרוּ בְּיָמֵינוּ עַל מִדַּת הַיַּיִן וְהַפּונְשׁ, שֶׁהָיָה אָדָם מֵגִיחַ אֶל קִרְבּוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד בְּלִי גְּרֹם נֵזֶק לִשְׁמוֹ הַטּוֹב, יַחְשְׁבוּ זֹאת לְדִבְרֵי הֲבַאי וְגֻזְּמָה. יוֹדְעֵי־דָת־וָדִין בַּיָּמִים הָהֵם יָדְעוּ אֶת חָכְמַת הַלְּגִימָה לֹא פָּחוֹת מִבְּנִי אֻמָּנֻיּוֹת אֲחֵרוֹת, וּמַר סְטְרַיְבֶר, שֶׁעָלָה מַעְלָה מָעְלָה בְּסֻלָּם הַהַצְלָחָה, לֹא הָיָה מִן הָאַחֲרוֹנִים בֵּין חֲבֵרָיו הַשַּׁתְיָנִים.

וְאַף כִּי הָיָה מַר סְטְרַיְבֶר אָדָם זָרִיז, חָרוּץ, אַמִּיץ וָעַז, חָסֵר הָיָה כְּשְׁרוֹן זֶה לְהוֹצִיא אֶת הַתַּמְצִית מִגַּל שֶׁל דְּבָרִים, שֶׁהוּא הוּא הַדָּבָר הַנָּחוּץ וְהֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בָּאֻמָּנוּת שֶׁל עוֹרֵךְ־דִּין. אוּלָם הוּא הָלַךְ וְהִשְׁתַּכְלֵל בְּכִשְּׁרוֹן זֶה עַד לְהַפְלִיא. כְּכָל אֲשֶׁר רַבּוּ הָעִנְיָנִים שֶׁנִּמְסְרוּ לְיָדוֹ, כֵּן הָלַךְ וְגָדֵל כֹּחוֹ לָרֶדֶת לְסוֹף מַהוּתָם, וְאַף כִּי הָיָה יוֹשֵׁב בַּלֵּילוֹת וּמְבַלֶּה זְמָן בְּשִׂיחוֹת עִם סִידְנֵי קַרְטוֹן, הָיָה תָּמִיד קָם בַּבֹּקֶר וְיוֹדֵעַ אֶת הָעִנְיָן לְכָל פְּרָטָיו וְדִקְדּוּקָיו.

סִידְנֵי קַרְטוֹן, אָדָם עַצְלָן וּבַטְלָן שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה, הָיָה חָבֵר קָרוֹב לִסְטְרַיְבֶר. שְׁנֵיהֶם הָיוּ שׁוֹתִים יַחְדָּו כַּמָּה וְכַמָּה חָבִיוֹת יַיִן בְּמֶשֶׁךְ חָדְשִׁי יְשִׁיבוֹת בֵּית דִּין. בְּכָל עֵת שֶׁסְּטְרַיְבֶר קִבֵּל עִנְיָן בְּבֵית דִּין, הָיָה קַרְטוֹן שָׁם, יָדָיו נְתוּנוֹת בְּכִיסָיו, עֵינָיו נְשׂוּאוֹת לַתִּקְרָה שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁפָּט. שְׁנֵיהֶם הָיוּ עוֹבְרִים יַחְדָּו אֶת הַמָּחוֹז, וְגַם בִּזְמַן בֵּרוּר הַדִּינִים הָיוּ מְבַלִּים אֶת הַלֵּילוֹת בְּמִשְׁתָּאוֹת. אָמְרוּ עָלָיו עַל קַרְטוֹן, שֶׁהָיוּ רוֹאִים אוֹתוֹ מִתְנַהֵל וּמִתְנוֹדֵד לְבֵיתוֹ אַחֲרֵי הָנֵץ הַחַמָּה. סוֹף סוֹף הִתְחִילוּ מְסַפְּרִים בֵּין יוֹדְעֵי דָּבָר, כִּי אַף אִם סִידְנֵי קַרְטוֹן לֹא יִהְיֶה לְעוֹלָם אֲרִי, אַךְ הוּא תֵּן טוֹב לְהַפְלִיא, כְּדֵי לְשָׁרֵת וְלָלֶכֶת אַחֲרֵי סְטְרַיְבֶר.

“הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית,” קָרָא הָאִישׁ בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ, אֲשֶׁר הֻטַּל עָלָיו לְעוֹרְרוֹ, “עֶשֶׂר שָׁעוֹת, אֲדוֹנִי.”

“מָה אֵרַע?”

“עֶשֶׂר שָׁעוֹת, אֲדוֹנִי.”

“מַה פֵּרוּשׁ? עֶשֶׂר שָׁעוֹת בַּלָּיְלָה?”

“כֵּן, אֲדוֹנִי. כְּבוֹדוֹ צִוָּה עָלַי לְעוֹרְרוֹ.”

“הָהּ! נִזְכַּרְתִּי. יָפֶה מְאֹד, יָפֶה מְאֹד!”

הוּא נִסָּה פְּעָמִים אֲחָדוֹת לָשׁוּב וְלָנוּם, אַךְ הַמְשָׁרֵת הַזָּרִיז הִפְרִיעַ אוֹתוֹ בְּנַעֲרוֹ אֶת הַגֶּחָלִים בַּכִּירָה בְּרַעַשׁ, וְלָכֵן קָם, חָבַשׁ כּוֹבָעוֹ וְיָצָא. הוּא שָׂם פָּנָיו אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל סְטְרַיְבֶר.

הַפָּקִיד בְּמִשְׂרָדוֹ שֶׁל סְטְרַיְבֶר, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹשֵׁב בִּישִׁיבוֹת אֵלּוּ, כְּבָר הָלַךְ הַבַּיְתָה, וְהָאָדוֹן סְטְרַיְבֶר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת. הוּא הָיָה נָעוּל סַנְדָּלִים, לָבוּשׁ כֻּתֹּנֶת רְחָבָה וּפִי הַצַּוָּאר פָּתוּחַ לְשֵׁם רַחֲבוּת יְתֵרָה.

“אֵחַרְתָּ קְצָת, חֲבִיבִי,” קָרָא סְטְרַיְבֶר.

“בָּאתִי כְּדַרְכֵי בִּזְמַנִּי, אוּלַי אִחַרְתִּי רֶבַע שָׁעָה”.

הֵם נִכְנְסוּ לְחֶדֶר קוֹדֵר, מָלֵא סְפָרִים וְגִלְיוֹנוֹת. שָׁם הָיְתָה אָח מְבֹעֶרֶת וְקַלַחַת עָמְדָה עַל הַסַּפְסָל וְהֶעֶלְתָה אֵד. בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר עָמַד שֻׁלְחָן וְעָלָיו בַּקְבּוּקֵי יַיִן וְשֵׁכָר לָרֹב, סֻכָּר וְלִימוֹנִים.

“אָכֵן לָגַמְתָּ הַיּוֹם בַּקְבּוּק, כְּפִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, סִידְנֵי.”

“הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁנֵי בַּקְבּוּקִים. סָעַדְתִּי הָעֶרֶב עִם אוֹתוֹ הַנִּדּוֹן שֶׁל הַיּוֹם, אוֹ רָאִיתִי אוֹתוֹ סוֹעֵד – אַחַת הִיא!”

“זֶה הָיָה דָּבָר נִפְלָא, סִידְנֵי, כִּי עָלָה עַל דַּעְתְּךָ לְהַרְאוֹת אֶת הַדִּמְיוֹן בֵּינְךָ וּבֵינוֹ. כֵּיצַד בָּא הָרַעְיוֹן אֶל לִבֶּךָ? אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ?”

“בַּתְּחִלָּה עָלָה בְּרַעְיוֹנִי, כִּי אִישׁ יְפֵה מַרְאֶה הוּא, אַחֲרֵי כֵן חָשַׁבְתִּי מַחֲשָׁבָה, כִּי גַם אָנֹכִי הָיִיתִי יָכֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּמוֹהוּ, אִלּוּ הָיִיתִי בַּר־מַזָּל.”

מַר סְטְרַיְבֶר מִלֵּא שְׂחוֹק פִּיו, עַד כִּי הִתִנוֹדְדָה כְּרֵסוֹ.

“חֲדַל, סִידְנֵי, לְהִתְאוֹנֵן עַל הַמַּזָּל. קוּם וַעֲשֵׂה מְלָאכָה, קוּם וַעֲבוֹד.”

מִתּוֹךְ פָּנִים נִזְעָמִים פָּתַח הַתַּן אֶת מְעִילוֹ, נִכְנַס אֶל הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ וְחָזַר מִשָּׁם עִם כַּד מַיִם קָרִים, אַגָּן וּמַגֶּבֶת. טָבַל אֶת הַמַּגֶּבֶת בְּמַיִם, סָחַט אוֹתָהּ קְצָת וְאַחֲרֵי כֵן כְּרָכָהּ מִסָּבִיב לְרֹאשׁוֹ, שֶׁלֹּא הוֹסִיף לוֹ חֵן, יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן וְאָמַר:

“עַתָּה הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן.”

“הַלַּיְלָה, חֲבִיבִי, אֵין הָעִנְיָנִים מְרֻבִּים וַחֲשׁוּבִים,” קָרָא מַר סְטְרַיְבֶר בְּדִיצָה, כַּאֲשֶׁר הִבִּיט אֶל הַגִּלְיוֹנוֹת.

“כַּמָּה יֵשׁ?”

“רַק שְׁנֵי עִנְיָנִים.”

“תֵּן לִי תְּחִלָּה אֶת הֶחָמוּר יוֹתֵר.”

“הֲרֵי הֵם לְפָנֶיךָ, סִידְנֵי. חִישׁ!”

הָאֲרִי רָבַץ עַל הַסַּפָּה פְּרַקְדָּן לְצַד אֶחָד שֶׁל שֻׁלְחָן הַמִּשְׁתֶּה, בְּעוֹד אֲשֶׁר הַתַּן יָשַׁב אֶל שֻׁלְחָנוֹ הוּא, הַמְכֻסֶּה נְיָרוֹת מִן הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד, אַךְ הַבַּקְבּוּקִים וְהַכּוֹסוֹת עָמְדוּ מוּכָנִים לְפָנָיו. שְׁנֵיהֶם בִּקְּשׁוּ תִּקּוּנָם בְּשֻׁלְחָן הַמִּשְׁתֶּה, אַךְ כָּל אֶחָד עַל פִּי דַרְכּוֹ. הָאֲרִי שָׁכַב וְיָדָיו תְּקוּעוֹת בַּחֲגוֹרָתוֹ, עֵינָיו מַבִּיטוֹת אֶל הָאָח אוֹ מְעַיְּנוֹת בְּגִלָּיוֹן קַל הַתֹּכֶן; וְהַתַּן, זְעוּם פָּנִים וּרְעוּם גַּבּוֹת, שָׁקוּעַ כֻּלּוֹ בָּעִנְיָן אֲשֶׁר לְפָנָיו, עַד כִּי עֵינָיו אֵינָן הוֹלְכוֹת אַחֲרֵי יָדוֹ הַשְּׁלוּחָה לָקַחַת כּוֹסוֹ – וְיֵשׁ אֲשֶׁר הוּא מְמַשֵּׁשׁ רֶגַע אוֹ יוֹתֵר עַד אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת הַכּוֹס לְהַגִּישָׁהּ לִשְׂפָתָיו. שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים נַעֲשָׂה הָעִנְיָן קָשֶׁה וּמְסֻבָּךְ כָּל כָּךְ, שֶׁהַתַּן מֻכְרָח הָיָה לָקוּם וְלִטְבֹּל שֵׁנִית אֶת הַמַּגֶּבֶת. מִן הַסִּבּוּבִים הָאֵלֶּה אֶל הַכַּד וְאֶל הָאַגָּן הָיָה שָׁב וּבְרֹאשׁוֹ הַפְּאֵר הַלַּח וְהַמְשֻׁנֶּה כָּל כָּךְ, עַד כִּי אֵין מִלִּים לְתָאֵר. וְהָעֲדִי הַזֶּה הָיָה מַצְחִיק בְּיוֹתֵר לְמַרְאֶה פָּנָיו הַכְּבֵדִים וְהַנִּזְעָמִים.

לָאַחֲרוֹנָה עָרַךְ הַתַּן סְעֻדָּה שְׁלֵמָה לִפְנֵי הָאֲרִי וֶהֱבִיאָהּ אֵלָיו. הָאֲרִי אָכַל מִמֶּנָּה בִּזְהִירוּת, בָּחַר כָּל נֵתַח טוֹב, הֵעִיר הֶעָרוֹתָיו, וְהַתַּן עָזַר עַל יָדוֹ. גָּמַר אֲרֻחָתוֹ, תָּחַב הָאֲרִי שׁוּב יָדָיו לְתוֹךְ חֲגוֹרָתוֹ וְשָׁכַב עַל הַסַּפָּה לְהַרְהֵר הִרְהוּרָיו. הַתַּן חִזֵּק אֶת עַצְמוֹ בִּלְגִימָה הֲגוּנָה וּבְתַחְבֹּשֶׁת חֲדָשָׁה לְרֹאשׁוֹ. הָעֲבוֹדָה וְהַסְּעֻדָּה אָרְכוּ עַד כִּי הַשָּׁעוֹן הִשְׁמִיעַ שָׁלשׁ שָׁעוֹת אַחַר חֲצוֹת.

“וְעַתָּה, סִידְנֵי, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַכֹּל נִגְמַר, מַלֵּא אֶת הַגָּבִיעַ פּוּנְשׁ,” קָרָא מַר סְטְרַיְבֶר.

הַתַּן הֵסִיר אֶת הַמַּגֶּבֶת מֵעַל רֹאשׁוֹ, הִתְנַעֵר, פִּהַק, מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְעָשָׂה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה.

“הַיּוֹם, סִידְנֵי, בַּחֲקִירָתְךָ אֶת הָעֵדִים הֶרְאֵיתָ בִּינָה רַבָּה. כָּל שְׁאֵלָה הָיְתָה קוֹלַעַת אֶל הַמַּטָּרָה.”

“תָּמִיד אֲנִי בֶּן בִּינָה, הָאֵין זֹאת?”

“אֵינִי חוֹלֵק עַל זֶה. אַךְ מַדּוּעַ פָּנֶיךָ זוֹעֲפִים? קַח כּוֹס יַיִן וְשַׂמַּח לִבֶּךָ.”

מִתּוֹךְ מַעֲנֶה בְּאֵין מִלִּים שָׁב הַתַּן וְעָשָׂה כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ.

“הוּא הוּא סִידְנֵי קַרְטוֹן שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר בִּשְׁרוֹסְבּוּרִי”, קָרָא סְטְרַיְבֶר בִּמְנוֹד רֹאשׁ, בְּהִסְתַּכְּלוֹ בְּפָנָיו, “נַדְנֵדָה כְּשֶׁהָיָה, רֶגַע אֶחָד עוֹלֶה וְרֶגַע מִשְׁנֵהוּ יוֹרֵד, פַּעַם מָלֵא דִיצָה וּפַעַם שָׁרוּי בְּיֵאוּשׁ!”

“הָהּ!” עָנָה הַהוּא מִתּוֹךְ אֲנָחָה, “כֵּן הוּא! אוֹתוֹ סִידְנֵי וְאוֹתוֹ הַמַּזָּל. גַּם אָז הָיִיתִי כּוֹתֵב חִבּוּרִים בִּשְׁבִיל נְעָרִים אֲחֵרִים וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת בִּשְׁבִיל עַצְמִי.”

“וּמַדּוּעַ לֹא?”

“אֱלֹהִים יוֹדֵעַ. כָּךְ דַּרְכִּי, כַּנִּרְאֶה.”

הוּא יָשַׁב וְיָדָיו תְּחוּבוֹת בְּכִיסָיו, רַגְלָיו פְּשׁוּטוֹת לְפָנָיו וְעֵינָיו מַבִּיטוֹת אֶל הָאָח.

“קַרְטוֹן,” קָרָא יְדִידוֹ בְּהַחֲזִירוֹ אֵלָיו פָּנָיו מִתּוֹךְ עֹז, כְּאִלּוּ הַכִּירַיִם הָיוּ כּוּר לִצְרֹף בּוֹ אֶת הַמִּדּוֹת, וְעַל לִבּוֹ עָלָה רַעְיוֹן טוֹב לִזְרֹק לְתוֹךְ הַמַּצְרֵף הַזֶּה אֶת סִידְנֵי קַרְטוֹן חֲבֵרוֹ מִבֵּית הַסֵּפֶר, “דַּרְכְּךָ הִיא, וְתָמִיד הָיְתָה, לֹא דֶרֶךְ. חָסֵר אַתָּה מֶרֶץ וּמַטָּרָה לִשְׁאֹף אֵלֶיהָ. הַבֵּט אֵלַי וְקַח מוּסָר.”

“הוֹי, הֲבֵל הֲבָלִים!” עָנָה סִידְנֵי בִּצְחוֹק קַל מִטּוּב לֵב, “לֹא נָאֶה לְךָ לְהַטִּיף מוּסָר!”

“אֵיכָכָה הִשַּׂגְתִּי מַה שֶׁהִשַּׂגְתִּי?” קָרָא סְטְרַיְבֶר, “כֵּיצַד אֲנִי עוֹשֶׂה מַה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה?”

“בְּמִקְצָת עַל יְדֵי הַשָּׂכָר שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי לַעֲזֹר לָךְ… וְאוּלָם לַשָּׁוְא עֲמָלְךָ לְשַׁנוֹת אוֹתִי אוֹ אֶת הַטֶּבַע. אַתָּה עוֹשֶׂה כָּל מַה שֶׁבְּלִבְּךָ לַעֲשׂוֹת. תָּמִיד הָיִיתָ בַּשּׁוּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְאָנֹכִי הָיִיתִי תָּמִיד בֵּין הָאַחֲרוֹנוֹת.”

“אַךְ הֲלֹא עָמַלְתִּי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, הֵן לֹא נוֹלַדְתִּי בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, לֹא כָּךְ?”

“לֹא הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד בְּיוֹם הֻלַּדְתְּךָ, אַךְ לְפִי דַעְתִּי נוֹלַדְתָּ בְּשׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה,” קָרָא קַרְטוֹן מִתּוֹךְ צְחוֹק לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים צָחָקוּ.

“לִפְנֵי שְׁרוֹסְבּוֹרִי וּבִימֵי שְׁרוֹסְבּוֹרִי וְאַחֲרֵי שְׁרוֹסְבּוֹרִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה,” הוֹסִיף קַרְטוֹן, “עָמַדְתָּ אַתָּה בַּשּׁוּרָה שֶׁלְּךָ וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בַּשּׁוּרָה שֶׁלִּי. גַּם בִּזְמַן שֶׁהָיִינוּ חֲבֵרִים סְטוּדֶנְטִים בָּרֹבַע הַלַּטִּינִי וְלִקַּטְנוּ פֵּרוּרֵי לָשׁוֹן וּפֵרוּרֵי חֻקִּים וּשְׁאַר פֵּרוּרִים מִשֻּׁלְחָנָהּ שֶׁל צָרְפַת, שֶׁלֹּא שָׂבַעְנוּ מִמֶּנּוּ, אַתָּה הָיִיתָ תָּמִיד בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא וְאָנֹכִי תָּמִיד – לֹא מָצָאתִי מָקוֹם.”

“וּבְמִי הָיָה הָאָשָׁם?”

“בְּחַיַּי, לֹא בָּרִי לִי, כִּי הָאָשָׁם לֹא בָּךְ. תָּמִיד שָׁאַפְתָּ וְהָדַפְתָּ, צָחַקְתָּ וְנִדְחַקְתָּ בְּלִי הֶרֶף, עַד כִּי אָנֹכִי לֹא מָצָאתִי בְּחַיַּי אֶלָּא בַּטָּלָה וּמָנוֹחַ. וְאוּלָם הֲרֵי זֶה דָבָר שֶׁל שְׁטוּת לַעֲסֹק בְּשִׂיחוֹת עַל מַה שֶׁעָבַר בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁעַמּוּד הַשַּׁחַר עוֹלֶה. הָבָה נְסַפֵּר בְּעִנְיָן אַחֵר בְּטֶרֶם אֵלֵךְ מִמֶּךָ.”

“טוֹב אֵפוֹא! הָבָה נִשְׁתֶּה לְחַיֵּי אוֹתָהּ הָעֵדָה הַיָּפָה,” קָרָא סְטְרַיְבֶר בַּהֲרִימוֹ כּוֹסוֹ, “הֲסָרָה מֵעָלֶיךָ רוּחֲךָ הָרָעָה?”

כְּפִי הַנִּרְאֶה, לֹא סָרָה, כִּי הִנֵּה קָדְרוּ פָּנָיו שׁוּב.

“עֵדָה יָפֶה,” רָטַן הָאִישׁ בְּהַבִּיטוֹ לְתוֹךְ כּוֹסוֹ, “קָצָה נַפְשִׁי בְּמַרְאֵה הָעֵדִים בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה. מִי הִיא זֹאת הָעֵדָה הַיָּפָה שֶׁלָּךְ?”

“בִּתּוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר הַמְּהֻדָּר, הָעַלְמָה מָרַת מָנֶט.”

“וְזוֹ יָפָה בְּעֵינֶיךָ?!”

“וְכִי לֹא?”

“לֹא.”

“מַה זֶה, מִדַּעְתְּךָ יָצָאתָ, הֵן הִיא הִפְלִיאָה בְּיָפְיָהּ אֶת כָּל בֵּית הַמִּשְׁפָּט!”

“לַעֲזָאזֵל הַהִתְפַּעֲלוּת שֶׁל כָּל בֵּית הַמִּשְׁפָּט! מֵאֵימָתַי נַעֲשָׂה בֵּית הַמִּשְׁפָּט שׁוֹפֵט לַיֹּפִי? אֵין זוֹ אֶלָּא בֻּבָּה צְהֻבַּת שֵׂעָר!”

“הֲיוֹדֵעַ אַתָּה, סִידְנֵי,” קָרָא מַר סְטְרַיְבֶר, בְּהַבִּיטוֹ אֵלָיו בְּעֵינָיו הַחַדּוֹת וּבְהַעֲבִירוֹ יָדוֹ לְאַט עַל פָּנָיו הָאֲדֻמִּים, “הֲיוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי עַל דַּעְתִּי עָלָה אוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁהַבֻּבָּה צְהֻבַּת הַשֵּׂעָר מָצְאָה חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָכֵן רָאוּ עֵינֶיךָ חִישׁ אֵת אֲשֶׁר קָרָה לְאוֹתָהּ הַבֻּבָּה צְהֻבַּת הַשֵּׂעָר?”

“עֵינַי רָאוּ חִישׁ! בְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲרָה, בֻּבָּה אוֹ לֹא בֻּבָּה, מִתְעַלֶּפֶת סָמוּךְ לְחָטְמוֹ שֶׁל אָדָם, יָכֹל הוּא לִרְאוֹת אֶת הַדָּבָר בְּלִי מַשְׁקֶפֶת. אֲנִי שׁוֹתָה “לְחַיִּים”, כִּדְבָרֶיךָ, אַךְ כּוֹפֵר אֲנִי בַּיֹּפִי שֶׁלָּהּ. וְעַתָּה לֹא אֶשְׁתֶּה עוֹד, הוֹלֵךְ אֲנִי הַבַּיְתָה לַעֲלוֹת עַל מִטָּתִי.”

כַּאֲשֶׁר הָלַךְ בַּעַל הַבַּיִת אַחֲרָיו עַל הַמַּדְרֵגוֹת וְנֵר דּוֹלֵק בְּיָדוֹ לְהָאִיר לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, כְּבָר הֵצִיץ יוֹם קַר דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת הַכֵּהִים. וְכַאֲשֶׁר יָצָא הָאִישׁ הַחוּצָה, הָיָה הָאֲוִיר קַר וְעָגוּם, הַשָּׁמַיִם הָאֲפוֹרִים הָיוּ קוֹדְרִים, הַנָּהָר שָׁחוֹר וְאָפֵל, וְכָל הָעוֹלָם נִרְאָה כְּמִדְבַּר שְׁמָמָה. וְעַנְנֵי אָבָק עָלוּ וְהִסְתּוֹבְבוּ מִסָּבִיב לִפְנֵי רוּחַ הַבֹּקֶר, כְּאִלּוּ חוֹל הַמִּדְבָּר הִתְרוֹמֵם בַּמֶּרְחַקִּים וְרֵאשִׁית מַעֲשֵׂהוּ הָיָה לִכְבֹּשׁ אֶת הָעִיר.

בְּהַרְגִּישׁוֹ אֶת עוֹלָמוֹ הַשּׁוֹמֵם בְּקִרְבּוֹ וְאֶת הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר מִסָּבִיב, עָמַד הָאִישׁ הַזֶּה דּוּמָם בְּדַרְכּוֹ לְיַד מִרְפֶּסֶת דּוֹמֶמֶת וְרֶגַע אֶחָד רָאָה בְּתוֹךְ הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר לְפָנָיו חָזוֹן שֶׁל חַיֵּי כָּבוֹד, מְסִירוּת נֶפֶשׁ וּמַעֲשִׂים תַּקִּיפִים. בָּעִיר הַיָּפָה אֲשֶׁר בַּחֲזוֹן דִמְיוֹנוֹ עָלוּ מַלְאֲכֵי שָׁמַיִם, הוּא רָאָה אֶת מַלְאַךְ הָאַהֲבָה וְהַיֹּפִי, גַּנֵּי עֵדֶן וּבָהֶם פְּרִי עֵץ הַחַיִּים שֶׁבָּשַׁל, מַיִם מַזְהִירִים מִמַּעְיַן הַתִּקְוָה. רֶגַע אֶחָד – וְהֶחָזוֹן גָּז.

בְּטַפְּסוֹ אֶל עֲלִיַּת חַדְרוֹ בְּבַיִת גָּדוֹל בִּדְמוּת בְּאֵר, נִכְנַס וְהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לְבוּשׁ בְּגָדָיו לְתוֹךְ מִטָּה לֹא מֻצַּעַת, וְהַכַּרִים נַעֲשׂוּ רְטֻבִּים מִן הַדְּמָעוֹת שֶׁשָּׁטְפוּ מֵעֵינָיו.

הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה נוּגָה, נוּגָה. הִיא הֵאִירָה עַל מַרְאֶה עָגוּם מֵאֵין כָּמוֹהוּ: אִישׁ מְחוֹנָן כִּשְׁרוֹנוֹת טוֹבִים וּרְגָשׁוֹת טוֹבִים, אַךְ אֵין בּוֹ כֹּחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֵין הוּא מְסֻגָּל לַעֲזֹר לְנַפְשׁוֹ. הוּא חָשׁ בָּרִקָּבוֹן אֲשֶׁר בּוֹ וְנוֹתֵן לוֹ לְכַלּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ וּבְשָׂרוֹ. –

ו. אֲנָשִׁים לְמֵאוֹת 🔗

דִּירָתוֹ הַשְּׁקֵטָה שֶׁל הַדָּקְטוֹר מָנֶט הָיְתָה בְּפִנָּה שְׁקֵטָה שֶׁל אַחַד הָרְחוֹבוֹת לֹא הַרְחֵק מִמִּגְרַשׁ סוֹהוֹ. בְּאַחַד הַיָּמִים, בָּרִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, מִקֵּץ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר גַּלֵּי הַזְּמָן סָחֲפוּ אֶת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט שֶׁל בְּגִידָה מִזִּכְרוֹן בְּנֵי אָדָם אֶל יַם הַשִּׁכְחָה, יָצָא מַר יֶ’רְוִיס לוֹרִי מִן הָרְחוֹב שֶׁגָּר שָׁם וְהָלַךְ לִסְעֹד עִם הַדָּקְטוֹר. אַחֲרֵי כַּמָּה הַפְסָקוֹת מִתּוֹךְ טְרָדוֹת בַּעֲסָקִים הִתְקָרֵב מַר לוֹרִי אֶל הַדָּקְטוֹר, הָיָה לִידִיד לוֹ, וּפִנַּת־הָרְחוֹב הַשְּׁקֵטָה הָיְתָה לְקֶרֶן אוֹרָה שֶׁל חַיָּיו.

בָּרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת הַהוּא הָלַךְ מַר לוֹרִי לְסוֹהוֹ בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם בִּשְׁבִיל שְׁלשָׁה דְבָרִים. רֵאשִׁית, בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה רָגִיל, אִם הָיָה יוֹם נָאֶה, לָצֵאת לְטַיֵּל לִפְנֵי הַסְּעֻדָּה עִם הַדָּקְטוֹר וְלוּסִי; שֵׁנִית, בִּשְׁבִיל שֶׁדַּרְכּוֹ הָיָה, אִם הַיּוֹם לֹא הָיָה יָפֶה לְטִיּוּל, לָשֶׁבֶת שָׁם כִּידִיד בַּיִת, לַעֲסֹק בְּשִׂיחוֹת אוֹ בִּקְרִיאָה, לָשֶׁבֶת וּלְהַבִּיט בְּעַד הַחַלּוֹן, וּבִכְלָל, לְבַלּוֹת אֶת הַיּוֹם; שְׁלִישִׁית, בִּשְׁבִיל שֶׁעָלוּ בְּלִבּוֹ כַּמָּה סְפֵקוֹת שֶׁרָצָה לִמְצֹא לָהֶם פִּתְרוֹן, וּבְדַעְתּוֹ אֶת סִדְרֵי מֶשֶׁק הַדָּקְטוֹר גָּמַר בְּלִבּוֹ, כִּי זוֹ הִיא שְׁעֵת הַכֹּשֶׁר לְהַתִּיר סְפֵקוֹתָיו.

קָשֶׁה הָיָה לִמְצֹא בְּכָל לָנְדּוֹן פִּנָּה נֶהְדָּרָה יוֹתֵר מִזּוֹ, שֶׁבָּהּ גָּר הַדָּקְטוֹר. לֹא רַבּוּ שָׁם הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, וּבְעַד הַחַלּוֹנוֹת בְּדִירַת הַדָּקְטוֹר נִשְׁקַּף מַרְאֵה הָרְחוֹב הַשָּׁקֵט. בִּשָּׁעוֹת הַבֹּקֶר שָׁפְכָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת אוֹרָהּ הַמַּבְהִיק עַל הַפִּנָּה הַזֹּאת, אַךְ בְּאוֹתָן הַשָּׁעוֹת שֶׁבָּרְחוֹבוֹת לָהֲטָה הַשֶּׁמֶשׁ, הָיְתָה הַפִּנָּה שְׁרוּיָה בַּצֵּל, אַף כִּי מֵאֲחוֹרֶיהָ הֵאִירָה הַחַמָּה בְּכָל הוֹדָהּ. זֶה הָיָה מָקוֹם קָרִיר, שָׁקֵט אַךְ עַלִּיז, מָקוֹם מַפְלִיא לִסְפֹּג כָּל מִינֵי הֵדִים וּמְקוֹם מִקְלָט מִשְּׁאוֹן הָרְחוֹבוֹת וַהֲמוֹנָם.

הַדָּקְטוֹר דָּר בִּשְׁתֵּי קוֹמוֹת שֶׁל בַּיִת גָּדוֹל וְשָׁקֵט, שֶׁבּוֹ גָרוּ בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת שׁוֹנוֹת, אַךְ קוֹלָם לֹא נִשְׁמַע לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלָּיְלָה.

אֶל הַדָּקְטוֹר מָנֶט הָיוּ בָּאִים חוֹלִים מֵאֵלֶּה שֶׁיָּדְעוּ אֶת שְׁמוֹ הַטּוֹב כְּרוֹפֵא מֻמְחֶה וְגַם מֵאֵלֶּה שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת קוֹרוֹת חַיָּיו. יְדִיעוֹתָיו בְּחָכְמַת הָרְפוּאָה וְכִשְׁרוֹנוֹתָיו בִּבְדִיקַת חוֹלִים הִרְבּוּ אֶת הַדּוֹרְשִׁים אֵלָיו, עַד כִּי מָצָא פַּרְנָסָתוֹ בְּרֶוַח.

מַר לוֹרִי יָדַע אֶת כָּל זֹאת, אַף חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל זֶה בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד וְצִלְצֵל בְּפַעֲמוֹן הַבַּיִת הַשָּׁקֵט אֲשֶׁר בַּפִּנָּה בְּאוֹתוֹ יוֹם נָאֶה בָּרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת.

“הֲיֵשׁ הַדָּקְטוֹר מָנֶט בְּבֵיתוֹ?”

“עוֹד מְעַט וְיָבוֹא.”

“וּמָרַת לוּסִי בַּבָּיִת?”

“עוֹד מְעַט וְתָבוֹא.”

“וּמָרַת פְּרוֹס בַּבָּיִת?”

אוּלַי הִיא בַּבַּיִת, אַךְ הַנַּעֲרָה הַמְשָׁרֶתֶת לֹא יָדְעָה מַה בְּלֵב מָרַת פְּרוֹס, אִם לְהִסָּתֵר אוֹ לְהִגָּלוֹת.

“הֵן בֶּן בַּיִת אֲנִי פֹּה,” קָרָא מַר לוֹרִי, “אֲנִי עוֹלֶה לְמָעְלָה.”

אַף כִּי בִּתּוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר לֹא יָדְעָה מְאוּמָה עַל אֶרֶץ מוֹלַדְתָּה, צָרְפַת, נִרְאֶה הָיָה בְּכָל זֹאת כִּי נָחֲלָה מִמֶּנָּה אֶת הַכִּשְׁרוֹן הַזֶּה לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת מִדְּבָרִים קְטַנִּים, – אַחַת מִן הַתְּכֻנּוֹת הַמּוֹעִילוֹת וְהַנְּעִימוֹת שֶׁל הָרוּחַ הַצָּרְפַתִּי. כְּלֵי הַבַּיִת הָיוּ פְּשׁוּטִים מְאֹד, אַךְ הֵם הָיוּ מְקֻשָּׁטִים בְּכַמָּה וְכַמָּה קִשּׁוּטִים קְטַנִּים, שֶׁכָּל עֶרְכָּם הוּא רַק בַּטַּעַם הַטּוֹב וּבַדִּמְיוֹן הַחַי, עַד כִּי הָרֹשֶׁם עַל הָעָיִן הוּא נֶהְדָּר. סִדּוּר כָּל הַדְּבָרִים בַּחֲדָרִים, מִן הַגָּדוֹל עַד הַקָּטֹן, מַעֲרֶכֶת הַצְּבָעִים, הֲדַר הַחֲלִיפוֹת וְהַנִּגּוּדִים בַּשִּׁכְלוּלִים, הַכֹּל הֵעִיד עַל טִפּוּל שֶׁל יָדַיִם עֲדִינוֹת, עֵינַיִם בְּהִירוֹת וְלֵב מֵבִין. וְכָל זֶה הָיָה נָעִים כָּל כָּךְ וּמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, שֶׁמַּר לוֹרִי עָמַד וְהִתְבּוֹנֵן מִסָּבִיב לוֹ, וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי הַכִּסְּאוֹת וְהַשֻּׁלְחָנוֹת שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ מִתּוֹךְ נְעִימוּת זוֹ שֶׁהָיְתָה יְדוּעָה לוֹ יָפֶה, מַה בְּעֵינָיו כָּל הַבַּיִת וּסְדָרָיו?

בְּכָל קוֹמָה הָיוּ שְׁלשָׁה חֲדָרִים וְהַדְּלָתוֹת מִזֶּה אֶל זֶה הָיוּ פְּתוּחוֹת לִרְוָחָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס אֲוִיר צַח לְכֻלָּם. מַר לוֹרִי עָבַר מֵחֶדֶר לְחֶדֶר. הָרִאשׁוֹן הָיָה הַחֶדֶר הַנָּאֶה בְּיוֹתֵר, וְשָׁם נִמְצְאוּ הַצִּפֳּרִים שֶׁל לוּסִי, פְּרָחֶיהָ, סְפָרֶיהָ, שֻׁלְחָן הַכְּתִיבָה וְשֻׁלְחָן הָעֲבוֹדָה, וְלוּחַ עִם צִבְעֵי־מָיִם. בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי הָיָה הַדָּקְטוֹר מְקַבֵּל אֶת הַחוֹלִים, וְהוּא שִׁמֵּשׁ גַּם חֲדַר־הָאֲכִילָה. הַשְּׁלִישִׁי הָיָה חֲדַר הַמִּטּוֹת שֶׁל הַדָּקְטוֹר – וְשָׁם, בְּאַחַת הַפִּנּוֹת, עָמַד לְלֹא שִׁמּוּשׁ סַפְסַל הַסַּנְדְּלָר וְהַתֵּבָה עִם כְּלֵי הַמְּלָאכָה, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁעָמַד בַּחֲדַר הָעֲלִיָּה בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת הַקּוֹדֵר לְיַד חֲנוּת הַיַּיִן אֲשֶׁר בְּפַרְבַּר סֶן־אַנְטוּאַן בְּפָרִיס.

“פֶּלֶא בְּעֵינַי”, קָרָא מַר לוֹרִי לְעַצְמוֹ, בְּעָמְדוֹ שָׁעָה קַלָּה וּבְהִתְבּוֹנְנוֹ מִסָּבִיב, “כִּי שׁוֹמֵר הוּא מַזְכֶּרֶת יְמֵי עָנְיוֹ.”

“וּמַה פֶּלֶא הוּא זֶה?” נִשְׁמָע קוֹל עַז, אֲשֶׁר הִרְעִיד אוֹתוֹ.

וְהַקּוֹל קוֹל מָרַת פְּרוֹס, זוֹ הָאִשָּׁה הָאֲדֻמָּה, בַּעֲלַת הַיָּד הַחֲזָקָה, אֲשֶׁר מַר לוֹרִי הִתְוַדַּע אֵלֶיהָ לָרִאשׁוֹנָה בְּפֻנְדַּק “הַמֶּלֶךְ גֵּאוֹרְג” בְּדוֹבֶר, וּמֵאָז תִּקֵּן אֶת עַצְמוֹ.

“הִנֵּה חָשַׁבְתִּי…” פָּתַח מַר לוֹרִי.

“הֲבָלִים! מַה לִי וּלְמַחְשְׁבוֹתֶיךָ!” קָרְאָה מָרַת פְּרוֹס, וּמַר לוֹרִי פָּסַק.

“מַה שְׁלוֹמֶךָ?” שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה אַחֲרֵי כֵן בְּעֹז – וְגַם כְּדֵי לְהַבִּיעַ כִּי חֵמָה אֵין לָהּ עָלָיו.

“שָׁלוֹם לִי, חֵן חֵן”, עָנָה מַר לוֹרִי בַּאֲדִיבוּת, “וְאַתְּ מַה שְׁלוֹמֵךְ?”

“אֵין בַּמֶּה לְהִתְפָּאֵר,” עָנְתָה מָרַת פְּרוֹס.

“הַאֻמְנָם?”

“אָמְנָם כֵּן!” קָרְאָה מָרַת פְּרוֹס “שְׁרוּיָה אֲנִי בְּצַעַר עַל נַעֲרָתִי־צִפּוֹרִי.”

“הַאֻמְנָם?”

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אֱמֹר נָא מַה שֶׁתֹּאמַר, אַךְ לֹא ‘הַאֻמְנָם’, וְאִם אַיִן – מֵתָה אָנֹכִי”, קָרְאָה מָרַת פְּרוֹס, שֶׁאָהֲבָה לְדַבֵּר בְּקִצּוּר (אַף כִּי גּוּפָהּ הָיָה אָרֹךְ).

“בֶּאֱמֶת?” קָרָא מַר לוֹרִי, בְּנַסּוֹתוֹ לְתַקֵּן לְשׁוֹנוֹ.

“גַּם ‘בֶּאֱמֶת’ הִיא מִלָּה גְרוּעָה”, הֵשִׁיבָה מָרַת פְּרוֹס, “אַךְ טוֹבָה הִיא מֵ’הַאָמְנָם'. כֵּן, שְׁרוּיָה אֲנִי בְּצָעַר.”

“הֲיֵשׁ לִי רְשׁוּת לִשְׁאֹל בְּשֶׁלְּמָה?”

“אֵינִי אוֹהֶבֶת אֶת עֲשָׂרוֹת הָאֲנָשִׁים, שֶׁכֻּלָּם יַחַד אֵינָם רְאוּיִים לְהַתִּיר שְׂרוֹךְ נַעֲלָהּ שֶׁל נַעֲרָתִי־צִפּוֹרִי, הַבָּאִים אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ”, עָנְתָה מָרַת פְּרוֹס.

“הַאִם עֲשָׂרוֹת אֲנָשִׁים בָּאִים לְשֵׁם כָּךְ?”

“מֵאוֹת”, עָנְתָה מָרַת פְּרוֹס.

כָּךְ הָיָה דַּרְכָּהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזֹּאת (כְּמוֹ שְׁאָר הָאֲנָשִׁים לְפָנֶיהָ וְעַד הַיּוֹם), כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהֵטִילוּ סָפֵק בִּדְבָרֶיהָ הִגְזִימָה עוֹד יוֹתֵר.

“אֵל אֱלֹהִים!” קָרָא מַר לוֹרִי, שֶׁלֹּא מָצָא בְּפִיו הֶעָרָה אַחֶרֶת שֶׁאֵין בָּהּ סַכָּנָה.

“יָשֹׁב יָשַׁבְתִּי עִם הַבֻּבָּה – אוֹ הַבֻּבָּה יָשְׁבָה עִמִּי וְשִׁלְּמָה לִי שָׂכָר בְּעַד זֶה. וּבְוַדַּאי לֹא הָיְתָה עוֹשָׂה כֵּן, נִשְׁבַּעְתִּי לִךָ, אִלּוּ הָיָה בְּיָדִי לְכַלְכֵּל אֶת נַפְשִׁי אוֹ אֶת נַפְשָׁהּ בְּלִי כֶּסֶף – מֵאָז הֱיוֹתָהּ בַּת עֶשֶׂר. וְזֶה הוּא בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מִנְּשׂא”, קָרְאָה מָרַת פְּרוֹס.

מֵאַחַר שֶׁלֹּא יָדַע מַר לוֹרִי מָה הַדָּבָר הַקָּשֶׁה מִנְּשׂא, נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ; חֵלֶק חָשׁוּב זֶה שֶׁל גּוּפוֹ שִׁמֵּשׁ לוֹ אַדֶּרֶת קְסָמִים שֶׁבָּהּ עָשָׂה מוֹפְתִים.

“כָּל מִינֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵינָם שָׁוִים כְּלוּם, בָּאִים וְחוֹזְרִים תָּמִיד”, קָרְאָה מָרַת פְּרוֹס, “מֵאָז הִתְחַלְתָּ אַתָּה בַּדָּבָר…”

“אָנֹכִי הִתְחַלְתִּי בַּדָּבָר?”

“הַאִם לֹא אַתָּה? מִי הֵשִׁיב לִתְחִיָּה אֶת אָבִיהָ?”

“הָהּ! אִם זוֹ הִיא הַהַתְחָלָה…” עָנָה מַר לוֹרִי.

"לֹא הַסּוֹף הוּא זֶה, סוֹבֶרֶת אֲנִי. וּבְכֵן, מֵאָז הִתְחַלְתָּ, כְּבָר הָיָה קָשֶׁה לִי הַדָּבָר. לֹא מִשּׁוּם שֶׁמָּצָאתִי מוּם כָּל שֶׁהוּא בַּדָּקְטוֹר מָנֶט, מִלְּבַד זֶה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת אָב לְבַת כָּזוֹ, וְאֵין זֶה לִגְנוּתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אִישׁ בָּעוֹלָם שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְכָּךְ. אַךְ קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם לִי לִרְאוֹת הֲמוֹן אֲנָשִׁים, קָהָל רַב, בָּאִים אֶל הַבַּיִת (יְכוֹלָה הָיִיתִי לִסְלֹחַ לַדָּבָר הַזֶּה) וְנוֹטְלִים מִמֶּנִּי אֶת אַהֲבָתָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה־הַצִּפּוֹרָה.

מַר לוֹרִי יָדַע, כִּי מָרַת פְּרוֹס הִיא אִשָּׁה מְלֵאָה רוּחַ קִנְאָה, אַךְ הוּא יָדַע גַּם אֶת זֶה, כִּי תַּחַת הַפַּרְצוּף שֶׁל שִׁגְעוֹנוֹת מִסְתַּתֶּרֶת אַחַת מֵאֵלֶּה הַבְּרִיּוֹת – הַמְּצוּיוֹת רַק בֵּין נָשִׁים – שֶׁלִּרְצוֹנָן, רַק מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְהַעֲרָצָה, הֵן מִשְׁתַּעְבְּדוֹת לַנְּעוּרִים, אַחֲרֵי שֶׁנְּעוּרֵיהֶן הֵן אָבְדוּ, לְיֹפִי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה לָהֶן, לְהַשְׁלָמוֹת שֶׁהֵן לֹא זָכוּ לִרְכֹּשׁ אוֹתָן, לְתִקְווֹת בְּהִירוֹת, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא זָרְחוּ עַל שְׁמֵי חַיֵּיהֶן. הוּא יֶדַע יָפֶה אֶת הָעוֹלָם, עַד כְּדֵי לְהָבִין, כִּי אֵין בּוֹ דָבָר טוֹב מִלֵּב מָלֵא אֵמוּן. בִּהְיוֹתוֹ מָסוּר לַעֲבוֹדָתוֹ וְשׂוֹנֵא בֶּצַע, הָגָה לִבּוֹ כָּבוֹד רַב לְמִדּוֹת אֵלּוּ, עַד כִּי בְּהַעֲרִיכוֹ בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת הַדְּבָרִים בָּא לִידֵי מַסְקָנָה, כִּי מָרַת פְּרוֹס רְאוּיָה יוֹתֵר לַתֹּאַר מַלְאָךְ מִכַּמָּה נָשִׁים אֲחֵרוֹת, הַמְחוֹנָנוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנָּה בְּמַתְּנוֹת הַטֶּבַע וּבִתְשׁוּרוֹת הָאֳמָנוּת, מֵאֵלֶּה הַנָּשִׁים הָעֲשִׁירוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן פִּקְּדוֹנוֹת בַּבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן.

“אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִזְדַּמַּנּוּ בְּשָׁעָה זוֹ לְבַדֵּנוּ, וּשְׁנֵינוּ הֲלֹא אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה אָנוּ,” קָרָא מַר לוֹרִי, כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ אֶל הַטְּרַקְלִין וְיָשְׁבוּ שָׁם כִּידִידִים, “תְּנִי לִי רְשׁוּת לְשֶׁאֳלַךְ: הַאִם הַדָּקְטוֹר בְּשִׂיחוֹתָיו עִם לוּסִי אֵינוֹ מַזְכִּיר אֶת יְמֵי סַנְדְּלָרוּתוֹ?”

"אֵינוֹ מַזְכִּיר אַף פַּעַם.

“וּבְכָל זֹאת הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַסַּפְסָל וְאֶת כְּלֵי הַמְּלָאכָה בְּחַדְרוֹ?”

“הוֹי?” עָנְתָה מָרַת פְּרוֹס בְּנַעְנְעָהּ רֹאשָׁהּ, “כְּלוּם אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי אֵין הוּא מַזְכִּיר אֶת הַדָּבָר לְעַצְמוֹ?”

“הַאֻמְנָם אַתְּ מֵאֲמִינָה, כִּי הוּא הוֹגֶה בַּדָּבָר הַזֶּה הַרְבֵּה?”

“אֲנִי מַאֲמִינָה,” עָנְתָה מָרַת פְּרוֹס.

“וְדִמְיוֹנֵךְ אוֹמֵר…” פָּתַח מַר לוֹרִי, אַךְ מָרַת פְּרוֹס הִפְסִיקָה אוֹתוֹ קְצָרוֹת:

“אֵין דִּמְיוֹנִי אוֹמֵר לִי כְּלוּם. אֵין לִי דִמְיוֹן בִּכְלָל.”

“אֲתַקֵּן אֶת דִּבּוּרִי: לְפִי הַשְׁעָרָתֵךְ,” הִמְשִׁיךְ מַר לוֹרִי מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק, שֶׁנּוֹצְצָה בְּעֵינוֹ הַבְּהִירָה, כַּאֲשֶׁר הִבִּיט אֵלֶיהָ בַּחֲבִיבוּת, “אֵין לוֹ לַדָּקְטוֹר מָנֶט שׁוּם מַחֲשָׁבָה, הַשְּׁמוּרָה בְּלִבּוֹ כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים, בִּדְבַר הַסִּבָּה שֶׁל אֲסוֹנוֹ, וְאוּלַי יוֹדֵעַ הוּא גַם אֶת שֵׁם הָאִישׁ שֶׁדִּכָּא אוֹתוֹ?”

“אֵין לִי שׁוּם הַשְׁעָרוֹת בְּעִנְיָן זֶה. אֲנִי יוֹדַעַת רַק אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהָעַלְמָה־צִפּוֹרִי מְסַפֶּרֶת לִי.”

“וּמָה סִפְּרָה?”

“כִּי לְפִי דַעְתָּהּ יֵשׁ לוֹ מַחֲשָׁבָה.”

“אַל נָא תִּקְצְפִי עָלֵי כִּי שׁוֹאֵל אֲנִי כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה. הֵן אָנֹכִי רַק אִישׁ־עֲסָקִים מְשַׁעְמֵם, וְגַם אַתְּ אֵשֶׁת־עֲסָקִים.”

“מְשַׁעְמֶמֶת?” שָׁאֲלָה מָרַת פְּרוֹס בְּנָחַת.

מַר לוֹרִי רָאָה, כִּי פִּיו הִכְשִׁילוֹ וְהוּא מִהֵר לְהָשִׁיב:

“לֹא, לֹא, לֹא! אֶלֶף פְּעָמִים לֹא. אַךְ נַחֲזֹר לָעִנְיָנְנוּ: הָאֵין הַדָּבָר מוּזָר, כִּי הַדָּקְטוֹר מָנֶט, שֶׁבְּלִי סָפֵק נָקִי הוּא מִכָּל עָוֹן, כְּפִי שֶׁבָּרִי לְכֻלָּנוּ, לֹא יָבוֹא לְעוֹלָם לִנְגֹּעַ בִּשְׁאֵלָה זוֹ? אֵינִי אוֹמֵר, כִּי הָיָה לוֹ לְסַפֵּר עִמִּי, אַף כִּי הָיָה לוֹ עִמִּי מַשָּׂא־וּמַתָּן לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים וְגַם כָּעֵת יְדִידִים אָנוּ, אַךְ לוּ יְהֵא עִם בִּתּוֹ הַנָּאָה, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשָׁהּ, וְגַם נַפְשָׁהּ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ? הַאֲמִינִי לִי, מָרַת פְּרוֹס, כִּי נָגַעְתִּי בְּעִנְיָן זֶה לֹא מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת, כִּי אִם מִתּוֹךְ הִשְׁתַּתְּפוּת נֶאֱמָנָה בְּחַיֵּיהֶם.”

“יָפֶה! לְפִי עֲנִיּוּת דַעְתִּי,” קָרְאָה מָרַת פְּרוֹס בְּקוֹל רַךְ, בְּשָׁמְעָהּ אֶת דִּבְרֵי הִתְנַצְּלוּתוֹ, “מִתְיָרֵא הוּא מִפְּנֵי כָּל הָעִנְיָן.”

“מִתְיָרֵא?”

“הַדָּבָר פָּשׁוּט, לְפִי דַּעְתִּי, מִפְּנֵי מָה הוּא מִתְיָרֵא. זֶה הוּא זִכְרוֹן פְּחָדִים. מִלְּבַד זֹאת, הֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי שִׁכְחַת עַצְמוֹ. וּמֵאַחַר שֶׁאֵין הוּא יוֹדֵעַ, כֵּיצַד שָׁכַח אֶת עַצְמוֹ אוֹ כֵּיצַד שָׁב אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ, אֵין בְּלִבּוֹ הַבִּטָּחוֹן הַקָּבוּעַ, כִּי לֹא יָשׁוּב וְיִשְׁכַּח אֶת עַצְמוֹ. דָּבָר זֶה בִּלְבָד עוֹשֶׂה לוֹ אֶת הָעִנְיָן לֹא נָעִים.”

הֶעָרָה עֲמֻקָּה זוֹ נִתְקַבְּלָה עַל לִבּוֹ שֶׁל מַר לוֹרִי וְהוּא אָמַר:

“אָמְנָם כֵּן, נוֹרָא לְהַעֲלוֹת אֶת הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה. וְאוּלָם, מָרַת פְּרוֹס, סָפֵק מִתְגַנֵּב אֶל לִבִּי, אִם טוֹב הַדָּבָר בִּשְׁבִיל הַדָּקְטוֹר מָנֶט לְהַסְתִּיר תָּמִיד בְּקִרְבּוֹ אֶת צַעֲרוֹ זֶה. וּבֶאֱמֶת רַק הַסָּפֵק הַזֶּה וְהִרְהוּרִים הָעוֹלִים לִפְעָמִים בְּלִבִּי הֵבִיאוּ אוֹתִי הַיּוֹם לִידֵי הַשִּׂיחָה עִמָּךְ.”

“אֵין עֵצָה,” קָרְאָה מָרַת פְּרוֹס, בְּנַעְנְעָה רֹאשָׁהּ, “אִם תִּגַּע בַּחוּט הַהוּא, יָבוֹא בּוֹ כְּרֶגַע שִׁנּוּי לְרָעָה. טוֹב אֵפוֹא לְהַנִּיחַ לוֹ. עַל כָּרְחֲךָ תָּנִּיחַ, אִם תֹּאבֶה וְאִם תְּמָאֵן. פְּעָמִים שֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְאָנוּ פֹּה לְמַעְלָה שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ מִתְהַלֵּךְ בְּחַדְרוֹ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה. הָעַלְמְה צִפּוֹרִי כְּבָר לָמְדָה לְהָבִין, כִּי בְּדִמְיוֹנוֹ הוּא פּוֹסֵעַ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה בַּחֲדַר כִּלְאוֹ. הִיא מְמַהֶרֶת אֵלָיו וְהֵם מִתְהַלְּכִים שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, עַד שׁוֹב נַפְשׁוֹ לִמְנוּחָתָהּ. אַךְ הוּא לֹא יוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר לְסַפֵּר לָהּ, בְּשֶׁלְּמָה כָּל חֶרְדָּתוֹ, וְאַף הִיא בּוֹחֶרֶת לְבִלְתִּי בּוֹא עִמּוֹ בִּדְבָרִים עַל זֶה. מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה הֵם מִתְהַלְּכִים יַחְדָּו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, עַד אֲשֶׁר אַהֲבָתָהּ וְחֶבְרָתָהּ תְּשִׁיבֶינָה לוֹ אֶת רוּחַ בִּינָתוֹ.”

אַף כִּי מָרַת פְּרוֹס כָּפְרָה בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁיֵּשׁ לָהּ, הִנֵּה הֵעִידוּ הַפַּעַם דְּבָרֶיהָ, – בַּהֲבִינָהּ אֶת נֶפֶשׁ הָאִישׁ הַכּוֹאֵב, הָאָחוּז רַעְיוֹן אֶחָד מַטְרִיד, וּבְחָזְרָהּ עַל הַמִּלִּים “אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה” – כִּי אָכֵן יֵשׁ לָהּ כֹּחַ אֲשֶׁר כָּזֶה.

הַפִּנָּה הַהִיא, כָּאָמוּר לְמַעְלָה, הָיָה מָקוֹם מַפְלִיא לִקְלֹט הֵדִים. נִשְׁמַע הֵד צַעֲדֵי אֲנָשִׁים הוֹלְכִים וּקְרֵבִים.

“הִנֵּה הֵם בָּאִים!” קָרְאָה מָרַת פְּרוֹס, בְּהַפְסִיקָהּ אֶת הַשִּׂיחָה, "וְעוֹד מְעַט וַאֲנָשִׁים לְמֵאוֹת יָבוֹאוּ אֶל הַבָּיִת.

הָאָב עִם הַבַּת נִגְּשׁוּ וּמָרַת פְּרוֹס יָצְאָה אֶל פֶּתַח הָרְחוֹב לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם.

נֶחְמָד הָיָה מַרְאֵה פְּנֵי מָרַת פְּרוֹס, אַף כִּי הָיוּ פְּרוּעִים, אֲדֻמִּים וּזְעוּמִים, בַּהֲסִירָהּ אֶת הַמִּגְבַּעַת מֵעַל רֹאשׁ חֲבִיבָתָהּ שֶׁנִּכְנְסָה, בְּנָגְעָהּ בָּהּ בִּקְצֵה מִטְפַּחְתָּהּ וּבְהַשִּׁיבָהּ מֵעָלֶיהָ אֶת הָאָבָק, בְּהַחֲלִיקָהּ אֶת שֶׁפַע שְׂעַר רֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ גָּאוֹן רַב כָּל כָּךְ, כְּאִלּוּ לָקְחָה בְּיָדָהּ אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הִיא, וְהִיא עַצְמָה – הַיָּפָה בַּנָּשִׁים. גַּם הַנַּעֲרָה הַחֲבִיבָה שֶׁלָּהּ הָיְתָה נֶחְמָדָה לְמַרְאֶה, בְּשָׁעָה שֶׁחִבְּקָה אֶת פְּרוֹס בְּתוֹדָה וְהִבִּיעָה אֶת רָגְזָהּ עַל אֲשֶׁר הִיא מְטַפֶּלֶת בָּהּ כָּל כָּךְ – וְאֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמְרָה רַק מִתּוֹךְ צְחוֹק, לוּלֵא כֵּן, הָיְתָה מָרַת פְּרוֹס נֶעֱלֶבֶת וְהָיְתָה בּוֹרַחַת אֶל חַדְרָהּ לִשְׁפֹּךְ שָׁם דְּמָעוֹת. גַּם מַרְאֵה הַדָּקְטוֹר הָיָה נֶחְמָד בְּהַבִּיטוֹ אַל שְׁתֵּי הַנָּשִׁים וּבְאָמְרוֹּ, כִּי מָרַת פְּרוֹס מְפַנֶּקֶת מְאֹד אֶת לוּסִי, אַךְ קוֹל הַדְּבָרִים וְעֵינֵי הַדּוֹבֵר הֵעִידוּ, כִּי מְפַנֵּק הוּא אֶת בִּתּוֹ לֹא פָּחוֹת מִמָּרַת פְּרוֹס, וְאוּלַי הָיָה מְפַנֵּק אוֹתָהּ יוֹתֵר, אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה הַדָּבָר. גַּם מַר לוֹרִי הָיָה נֶחְמָד בְּשָׁעָה שֶׁפָּנָיו הִזְהִירוּ לַמַּרְאֶה הַזֶּה, וְהוּא נָתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְכוֹכָבוֹ, אֲשֶׁר הֵאִיר לוֹ, לְעֵת זִקְנָה, אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל נְוֵה שָׁלוֹם זֶה. וְאוּלָם מֵאוֹת הָאֲנָשִׁים לֹא בָּאוּ וְלֹא נִרְאוּ, וְלַשָּׁוְא צִפָּה מַר לוֹרִי, כִּי עוֹד מְעַט וְתִתְקַיֵּם נְבוּאָתָהּ שֶׁל מָרַת פְּרוֹס.

הִגִּיעָה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם וּמֵאוֹת הָאֲנָשִׁים עוֹד לֹא בָּאוּ. מָרַת פְּרוֹס הָיְתָה הַמְמֻנָּה עַל הַמֶּשֶׁק הַקָּטָן שֶׁל הַבַּיִת וְהַכֹּל עָלָה בְּיָדָהּ עַד לְהַפְלִיא. סְעֻדּוֹתֶיהָ, שֶׁהוּכְנוּ לֹא מִתּוֹךְ שֶׁפַע, הָיוּ מְצֻיָּנוֹת בְּטַעֲמָן, עֲרוּכוֹת וּמְסֻדָּרוֹת בְּחֵן רַב מֵאֵין כְּמוֹהֶן. מָרַת פְּרוֹס בִּקְּשָׁה בְּכָל סוֹהוֹ וּבַמְּקוֹמוֹת הַסְּמוּכִים וּמָצְאָה יְדִידִים בֵּין הַמְהַגְּרִים מִצָּרְפַת שֶׁנִּדַּלְדְּלוּ וּבִשְׂכַר שִׁילִינְגִּים וּשְׁאָר מַטְבְּעוֹת גִּלּוּ לָהּ אֶת הַסּוֹדוֹת שֶׁל חָכְמַת הַמִּטְבָּח. מִבְּנִי צָרְפַת וּמִבְּנוֹתֶיהָ שֶׁיָּרְדוּ מִגְּדֻלָּתָם וְיָצְאוּ בַּגּוֹלָה קָנְתָה מָרַת פְּרוֹס אֶת אֳמָנוּת־הַבִּשּׁוּל הַנִּפְלָאָה, עַד כִּי הָאִשָּׁה וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר הָיוּ מְשָׁרְתוֹת בַּבַּיִת חָשְׁבוּ אוֹתָהּ לְקוֹסֶמֶת: הִנֵּה הִיא שׁוֹלַחַת לְהָבִיא מִן הַשּׁוּק עוֹף אוֹ שָׁפָן, יֶרֶק זֶה אוֹ זֶה מִן הַגַּן, וְהִיא הוֹפֶכֶת אֶת אֵלֶּה לְמָעֲדַנִּים כַּאֲשֶׁר עִם לִבָּהּ.

בָּרִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת הָיְתָה מָרַת פְּרוֹס סוֹעֶדֶת עַל שֻׁלְחָן הַדָּקְטוֹר, וְאוּלָם בִּשְׁאָר הַיָּמִים עָמְדָה עַל דַּעְתָּהּ לֶאֱכֹל אֲרֻחָתָהּ לֹא בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה בַּמִּטְבָּח אוֹ בְּחַדְרָהּ שֶׁלָּהּ בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה, בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר הַכָּחֹל, שֶׁשּׁוּם אִישׁ, מִלְּבַד הָעַלְמָה־צִפּוֹרִי, לֹא זָכָה לְהִכָּנֵס אֵלָיו. הַפַּעַם, בִּרְאוֹתהּ אֶת פְּנֵי הָעַלְמָה שֶׁהִצְהִיבוּ, נִתְרַכֵּך לֵב מָרַת פְּרוֹס וְהַסְּעֻדָּה עָבְרָה בִּנְעִימוּת רַבָּה.

הַיּוֹם הָיָה יוֹם חֹם מַחֲנִיק, וְאַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה הִצִּיעָה לוּסִי לָשֵׂאת אֶת הַיַּיִן אֶל תַּחַת הָאָדָר וְלָשֶׁבֶת שָׁם בַּחוּץ. וְיַעַן כִּי הַכֹּל בַּבַּיִת נַעֲשָׂה כִּרְצוֹנָהּ וּכְדֵי לְהַשְׂבִּיעָהּ רָצוֹן, יָצְאוּ כָּל הַמְסֻבִּים אֶל תַּחַת הָאָדָר, וְלוּסִי הֵבִיאָה שָׁמָּה אֶת הַיַּיִן לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מַר לוֹרִי. זֶה זְמַן־מָה קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ לִהְיוֹת שַׂר הַמַּשְׁקִים לְמַר לוֹרִי. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבוּ תַּחַת הָעֵץ וְעָסְקוּ בְּשִׂיחָה מָזְגָה וְחָזְרָה וּמָזְגָה לוֹ אֶת הַכּוֹס. גַּבֵּי הַבָּתִּים וְזָוִיּוֹתֵיהֶם הֵצִיצוּ אֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת שִׂיחָתָם וְעֵץ הָאָדָר הִתְלַחֵשׁ עִמָּהֶם עַל פִּי דַרְכּוֹ מָעַל לְרָאשֵׁיהֶם.

וּמֵאוֹת הָאֲנָשִׁים עוֹד לֹא נִרְאוּ. מַר דַּרְנֵי בָּא אֲלֵיהֶם בְּעוֹדָם יוֹשְׁבִים תַּחַת עֵץ הָאָדָר, אַךְ הוּא הָיָה רַק אֶחָד.

דָּקְטוֹר מָנֶט קִבֵּל אוֹתוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְכֵן הֵאִירָה לוֹ פָּנֶיהָ גַּם לוּסִי. אַךְ מָרַת פְּרוֹס פִּתְאֹם אֲחָזַתָּה עֲוִית וְהִיא הָלְכָה הַבָּיְתָה. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיְתָה תּוֹקֶפֶת אוֹתָהּ מַחֲלָה זוֹ, שֶׁהָיְתָה קוֹרֵאת לָהּ בְּשִׂיחַת יְדִידִים “מִין חַלְחָלָה”.

הַדָּקְטוֹר הָיָה שָׁרוּי בְּמַצַּב־רוּחַ טוֹב מְאֹד וּפָנָיו נִרְאוּ צְעִירִים. בְּשָׁעוֹת כָּאֵלֶּה הָיָה הַדִּמְיוֹן בֵּינוֹ וּבֵין לוּסִי עָצוּם מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם זֶה בְּצַד זֶה, הִיא נִשְׁעֶנֶת עַל כְּתֵפוֹ וְהוּא יָדוֹ עַל גַּב כִּסְאָהּ, נָעִים הָיָה לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַדִּמְיוֹן בֵּינֵיהֶם.

כָּל הַיּוֹם הָיָה מַרְבֶּה בְּשִׂיחָה עַל עִנְיָנִים רַבִּים מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת יְתֵרָה.

“אָנָּא, דָּקְטוֹר מָנֶט,” קָרָא מַר דַּרְנֵי, בְּשִׁבְתָּם תַּחַת הָעֵץ, כַּאֲשֶׁר נִתְגַּלְגְּלָה הַשִּׂיחָה עַל הַבִּנְיָנִים הָעַתִּיקִים בְּלָנְדּוֹן, “הַאִם רָאִיתָ יָפֶה אֶת הַמִּגְדָּל?”

“לוּסִי וְאָנֹכִי הָיִינוּ שָׁם, אַךְ רַק דֶּרֶךְ אַגַּב רָאִינוּ שָׁם הַרְבֵּה עַד כְּדֵי לְהָבִין, כִּי עוֹד נִשְׁאַר הַרְבֵּה יוֹתֵר לִרְאוֹת.”

“כְּפִי שֶׁאַתֶּם זוֹכְרִים, הָיִיתִי שָׁם אַף אֲנִי,” קָרָא דַּרְנֵי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, אַף כִּי פָּנָיו הִתְאַדְּמוּ קְצָת," בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, לֹא בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת הַרְבֵּה. וְאוּלָם בִּהְיוֹתִי שָׁם, סִפְּרוּ לִי דָבָר מֻפְלָא."

“מָה הַדָּבָר?” שָׁאֲלָה לוּסִי.

"בְּעָמְדָם לַעֲשׂוֹת כַּמָּה תִּקּוּנִים בַּבִּנְיָן, גִּלּוּ הַפּוֹעֲלִים בֵּית־סֹהַר, בִּנְיָן עַתִּיק יוֹמִין שֶׁנֶּעֱזַב וְנִשְׁכָּח. כָּל אֶבֶן וָאֶבֶן בַּכֹּתֶל מִבִּפְנִים הָיְתָה מְכֻסָּה כְּתָבוֹת שֶׁחָקְקוּ הָאַסִּירִים: זְמַנִּים, שֵׁמוֹת, תְּלוּנוֹת, תְּפִלּוֹת. עַל אַחַת הָאֲבָנִים בְּפִנַּת הַכֹּתֶל חָקַק אַסִּיר אֶחָד – זוֹ מְלַאכְתּוֹ הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי עֲלוֹתוֹ לַגַּרְדֹּם – שָׁלשׁ אוֹתִיּוֹת. הֵן נֶחְרְתוּ בִּכְלִי קֵהֶה מְאֹד, בְּחִפָּזוֹן וּבְרַעַד יָדָיִם. בַּתְּחִלָּה קָרְאוּ אֶת הָאוֹתָיוֹת: ח. פ. ד.; אַךְ לְאַחַר שֶׁבָּדְקוּ יָפֶה מָצְאוּ, כִּי הָאוֹת הָאַחֲרוֹנָה הִיא ר. בְּכָל הָרְשִׁימוֹת בִּכְתָב וּבַהַגָּדוֹת שֶׁבְּעַל פֶּה לֹא נִזְכַּר אַסִּיר בַּעַל שֵׁם שֶׁל רָאשֵׁי־תֵּבוֹת אֵלּוּ. כַּמָּה וְכַמָּה הַשְׁעָרוֹת נִשְׁמְעוּ בְּעִנְיָן זֶה. לָאַחֲרוֹנָה בָּא הָרַעְיוֹן, כִּי אוֹתָיוֹת אֵלּוּ אֵינָן רָאשֵׁי תֵּבוֹת, אֶלָּא תֵּבָה שְׁלֵמָה: חֲפֹר. בָּדְקוּ יָפֶה אֶת הָרִצְפָּה תַּחַת הַכְּתֹבֶת הַזֹּאת, וְהִנֵּה מִלְּמַטָּה תַּחַת אֶבֶן אוֹ לְבֵנָה אוֹ רַעַף מָצְאוּ אֵפֶר שֶׁל נְיָר מְעֹרָב בְּאֵפֶר שֶׁל כִּיס־עוֹר אוֹ אַרְנָק קָטֹן. מַה שֶׁכָּתַב הָאַסִּיר הַנֶּעְלָם הַהוּא לֹא יִוָּדַע לְעוֹלָמִים, אַךְ הוּא כָּתַב מַשֶּׁהוּ וְהֶחְבִּיא אֶת הַכְּתָב לְהַעְלִימוֹ מֵעֵין שׁוֹמֵר־הַסֹּהַר.

“אָבִי!” קָרְאָה לוּסִי, “מַה לְךָ? חוֹלֶה אָתָּה?”

הוּא קָפַץ פִּתְאֹם מִמְּקוֹמוֹ וְתָפַשׂ אֶת רֹאשׁוֹ בְּיָדוֹ. מִנְהָגוֹ וּמַרְאֵהוּ הֵטִיל אֵימָה עַל כֻּלָּם.

“לֹא, חֲבִיבָתִי, לֹא חוֹלֶה אָנִי. הִנֵּה יָרְדוּ טִפּוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם וְהֵן שֶׁהִרְעִידוּנִי. הָבָה נֵלֵךְ הַבָּיְתָה.”

רוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו כְּרֶגַע. וְאָמְנָם יָרְדוּ טִפִּין גְּדוֹלוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם, וְהוּא הֶרְאָה אֶת כַּף יָדוֹ שֶׁיָּרְדוּ עָלֶיהָ טִפֵּי־מָטָר. אוּלָם הוּא לֹא הוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר עַל הַתַּגְלִית שֶׁסִּפְּרוּ בָּהּ, וּבְהִכָּנְסָם הַבַּיְתָה רָאֲתָה – אוֹ נִדְמֶה שֶׁרָאֲתָה – עֵינוֹ הַבּוֹחֶנֶת שֶׁל מַר לוֹרִי, כִּי הַדָּקְטוֹר הִפְנָה אֶל שַׁרְל דַּרְנֵי מֶבָּט מוּזָר, כָּזֶה שֶׁהִפְנָה אֵלָיו בִּפְרוֹזְדּוֹר בֵּית הַמִּשְׁפָּט.

אוּלָם הַדָּקְטוֹר הִתְעוֹדֵד עַד מְהֵרָה, עַד שֶׁמַּר לוֹרִי הֵטִיל סָפֵק בְּעֵינוֹ הַבּוֹחֶנֶת. פְּנֵי הַדָּקְטוֹר הָיוּ שְׁלֵוִים בְּאָמְרוֹ, כִּי כָּל דְּבַר פִּתְאֹם מַבְעִית אוֹתוֹ וְהַפַּעַם הִרְעִיד אוֹתוֹ הַגֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד פִּתְאֹם.

הִגִּיעָה שְׁעֵת הַטֵּה וּמָרַת פְּרוֹס מָזְגָה אֶת הַטֵּה, וְשׁוּב תָּקְפָה אוֹתָהּ חַלְחָלָה, אַךְ מֵאוֹת הָאֲנָשִׁים אֵינָם. נִכְנַס כִּלְאַחַר יָד מַר קַרְטוֹן, אַךְ יַחַד עִמּוֹ הָיוּ רַק שְׁנָיִם.

חֹם הָעֶרֶב הָיָה מַחֲנִיק מְאֹד, וְאַף כִּי יָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים בְּחֶדֶר שֶׁדַּלְתוֹתָיו וְחַלּוֹנוֹתָיו פְּתוּחִים הִכְרִיעַ אוֹתָם הַחֹם. כַּאֲשֶׁר גָּמְרוּ לִשְׁתּוֹת אֶת הַטֵּה, עָבְרוּ כֻּלָּם אֶל אַחֵד הַחַלּוֹנוֹת וְהִבִּיטוּ אֶל הַדִּמְדּוּמִים הַקָּשִׁים בַּחוּץ. לוּסִי יָשְׁבָה לְיַד אָבִיהָ; דַּרְנֵי יֵשֵׁב עַל יָדָהּ; קַרְטוֹן עָמַד נִשְׁעָן לְיַד חַלּוֹן. הַוִּילָאוֹת הָיוּ אֲרֻכִּים וּלְבָנִים, וְהָרוּחוֹת שֶׁסָּעֲרוּ בַּחוּץ אָחֲזוּ בָּהֶם וֶהֱרִימוּם עַד הַתִּקְרָה, וְהֵם נִפְנְפוּ כִּכְנָפַיִם דִּמְיוֹנִיּוֹת.

“טִפֵּי הַגֶּשֶׁם עוֹד יוֹרְדוֹת, הֵן גְּדוֹלוֹת, כְּבֵדוֹת, מְעַטּוֹת,” קָרָא הַדָּקְטוֹר מָנֶט, “הַזְּוָעָה בָּאָה לְאָט.”

“הִיא בּוֹא תָּבוֹא,” קָרָא קַרְטוֹן.

הֵם דִּבְּרוּ בְּקוֹל נָמוּךְ, כַּאֲשֶׁר יְדַבְּרוּ עַל פִּי רֹב אֲנָשִׁים הַמְּצַפִּים וּמְחַכִּים לְדָבָר, וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה תָּמִיד עִם אֲנָשִׁים בְּחֶדֶר אָפֵל, הַמְצַפִּים וּמְחַכִּים לְבָרָק שֶׁיַּבְרִיק.

בַּחוּץ שָׂרַר חִפָּזוֹן גָּדוֹל. הָאֲנָשִׁים חָשׁוּ לְבַקֵּשׁ לָהֶם מִפְלָט בָּאֹהֶל בְּטֶרֶם יִפְרֹץ הַסַּעַר עִם הַגֶּשֶׁם, וְהַסִּמְטָה, הַקּוֹלֶטֶת הֵדִים עַד לְהַפְלִיא, הִשְׁמִיעָה הֵד שֶׁל צַעֲדַי אֲנָשִׁים הוֹלְכִים וּבָאִים אַף כִּי לֹא הָיָה צַעַד אִישׁ בְּקֵרוּב מָקוֹם.

“הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם, וּבְכָל זֹאת בְּדִידוּת!” קָרָא דַּרְנֵי, אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָשְׁבוּ וְהֶאֱזִינוּ שָׁעָה קַלָּה.

“הַאֵין זֶה עוֹשֶׂה רֹשֶׁם, מַר דַּרְנֵי?” שָׁאֲלָה לוּסִי, “פְּעָמִים שֶׁהָיִיתִי יוֹשֶׁבֶת פֹּה בָּעֶרֶב וּמַעֲלָה בְּדִמְיוֹנִי… אַךְ גַּם צֵל שֶׁל דִּמְיוֹן אֱוִילִי מֵבִיא אוֹתִי לִידֵי רַעַד הָעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּל עָטוּף קַדְרוּת…”

“תְּנִי גַּם לָנוּ לִרְעֹד. רוֹצִים אָנוּ לָדַעַת, מָה הֵם דִּמְיוֹנוֹתָיִךְ?”

“בְּעֵינֵיכֶם יִהְיוּ הַדְּבָרִים רַק הֲבָלִים. דִּמְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה עוֹשִׂים, לְדַעְתִּי, רֹשֶׁם עַל הַלֵּב שֶׁהוֹלִידָם, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַעֲבִירָם לְלִבּוֹ שֶׁל אִישׁ אַחֵר. פְּעָמִים שֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת פֹּה לְבַדִּי בָּעֶרֶב וּמַקְשִׁיבָה, עַד אֲשֶׁר נִדְמֶה לִי, כִּי הַהֵדִים הֵם הֵדֵי כָּל הַצְּעָדִים שֶׁל הָאֲנָשִׁים, הָעֲתִידִים לָבוֹא בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמָן בַּחַיֵּינוּ.”

“אִם כֵּן, עָתִיד הָמוֹן גְּדוֹל לָבוֹא יוֹם אֶחָד לְתוֹךְ חַיֵּינוּ,” נִכְנַס סִידְנֵי קַרְטוֹן לְתוֹךְ הַדְּבָרִים מִתּוֹךְ עַצְבוּת כְּדַרְכּוֹ.

הַצְּעָדִים לֹא פָּסְקוּ וְהַחִפָּזוֹן שֶׁלָּהֶם הָלַךְ וָרָב. הַסִּמְטָא הִשְׁמִיעָה הֵדִים וּבְנֵי הֵדִים שֶׁל צַעֲדֵי אֲנָשִׁים; כַּמָּה מֵהֶם, נִדְמָה, צוֹעֲדִים בַּחֶדֶר; עוֹבְרִים, שָׁבִים, עוֹמְדִים פִּתְאֹם, מִתְכַּנְּשִׁים יַחְדָּו; וְכָל אֵלֶּה הָיוּ בָּרְחוֹבוֹת הַמֶרֻחָקִים, וְאַף לֹא אֶחָד בְּקֵרוּב מָקוֹם.

“הַאִם גְּזֵרָה עַל כָּל הַצְּעָדִים הָאֵלֶּה, מָרַת מָנֶט, שֶׁיָּבוֹאוּ לְתוֹךְ חַיֵּי כֻּלָּנוּ יַחַד, אוֹ עָלֵינוּ לְחַלֵּק אוֹתָם בֵּינֵינוּ?”

“אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, מַר דַּרְנֵי. הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי דִמְיוֹן אֱוִילִי הוּא, אַךְ אַתָּה בִּקַּשְׁתָּ לְסַפְּרוֹ לְךָ. בְּשָׁעָה שֶׁדִּמְיוֹן זֶה נוֹלַד בְּלִבִּי יָשַׁבְתִּי לְבַדִּי, וְאָז חָזִיתִי בְּדִמְיוֹנִי אֶת צַעֲדֵי הָאֲנָשִׁים הָעֲתִידִים לָבוֹא לְתוֹךְ חַיַּי וְחַיֵּי אָבִי.”

“יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם!” קָרָא קַרְטוֹן, “אֵינִי שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת וְאֵינִי מַתְנֶה תְּנָאִים. הִנֵּה הָמוֹן רַב עוֹלֶה עָלֵינוּ, מָרַת מָנֶט, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ!… לְאוֹר הַבְּרָקִים.”

אֶת הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים הוֹסִיף, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִבְרִיק בָּרָק וְהֵאִיר עָלָיו בְּעָמְדוֹ לְיַד הַחַלּוֹן.

“וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הֶהָמוֹן!” הוֹסִיף עוֹד, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִרְעִים רַעַם, “הִנֵּה הֵם בָּאִים בְּרַעַשׁ, בְּחָרוֹן, בְּאֵימָה.”

בִּדְבָרִים אֵלֶּה סִמֵּל אֶת הָרַעַשׁ וְאֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁל הַמָּטָר הַסּוֹחֵף, אֲשֶׁר הִפְסִיקוּ אוֹתוֹ, כִּי בְּתוֹךְ הָרַעַשׁ הַזֶּה לֹא נִשְׁמַע קוֹל בֶּן אָדָם. יַחַד עִם הַמָּטָר הַסּוֹחֵף בָּאוּ הָרְעָמִים וְהַבְּרָקִים, וְאַף רֶגַע אֶחָד לֹא חֲדַל הָרַעַשׁ וְהָרַעַם וְהַמָּטָר, עַד אֲשֶׁר נִגְלָה הַיָּרֵחַ בַּשָּׁמַיִם בַּחֲצוֹת הַלָּיְלָה.

הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל בְּמִגְדָּל פֶּטֶר הַקָּדוֹשׁ הִשְׁמִיעַ שָׁעָה לְאַחַר חֲצוֹת בְּתוֹךְ הָאֲוִיר הַזַּךְ, כַּאֲשֶׁר יָצָא מַר לוֹרִי, בְּלִוְיַת יֵ’רִי הַנָּעוּל מַגָּפַיִם וּפַנָּס בְּיָדוֹ, לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ. הַדֶּרֶךְ בֵּין סוֹהוֹ וּרְחוֹב מְגוּרָיו עָבְרָה עַל פְּנֵי מְקוֹמוֹת שׁוֹמְמִים, וּמַר לוֹרִי, שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ לְשׁוֹדְדִים, הָיָה לוֹקֵחַ אֶת יֵ’רִי לְלַוּוֹתוֹ.

“מַה נוֹרָא הָיָה הַלַּיְלָה הַזֶּה! זֶה הוּא לַיְלָה, יֵ’רִי – אֲשֶׁר הַמֵּתִים קָמִים מִקִּבְרוֹתֵיהֶם.”

“לֹא רָאִיתִי וְלֹא יָדַעְתִּי, אֲדוֹנִי, כִּי יָקוּמוּ מֵתִים מִקִּבְרוֹתֵיהֶם,” עָנָה יֵ’רִי.

“לֵיל מְנוּחָה, מַר קַרְטוֹן,” קָרָא אִישׁ הָעֲסָקִים, “לֵיל מְנוּחָה, מַר דַּרְנֵי. הַאִם נִרְאֶה עוֹד יַחְדָּו בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים לַיְלָה אֲשֶׁר כָּזֶה?!”

אוּלַי. אוּלַי עוֹד יִרְאוּ, כַּאֲשֶׁר יַעֲלוּ עֲלֵיהֶם הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם בְּרַעַם וּבְרָעַשׁ. –

ז. הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז בָּעִיר 🔗

הוֹד מַעֲלָתוֹ הַנָּסִיךְ, אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַשָּׂרִים בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ, הָיָה עוֹרֵךְ פַּעֲמַיִם בַּחֹדֶשׁ מִשְׁתֶּה בְּאַרְמוֹנוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּפָרִיס. הָאָדוֹן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָשַׁב בְּחַדְרוֹ הַפְּנִימִי, בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בְּעֵינֵי הֲמוֹן מַעֲרִיצָיו, אֲשֶׁר בְּיֶתֶר הַחֲדָרִים. הוֹד מַעֲלָתוֹ עָמַד לִשְׁתּוֹת אֶת הַשּׁוֹקוֹלַדָּה שֶׁל בֹּקֶר, הוֹד מַעֲלָתוֹ הָיָה מֻכְשָׁר לִבְלֹעַ בְּקַלּוּת הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה מִן הַדְּבָרִים, וְלֵיצָנֵי הַדּוֹר אָמְרוּ עָלָיו כִּי יֵשׁ בְּכֹחוֹ לִבְלֹעַ בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב אֶת צָרְפַת כֻּלָּהּ.

כֵּן. אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים, אַרְבָּעָה מְשָׁרְתִים נוֹצְצִים בִּלְבוּשׁ פְּאֵר, הָיוּ עֲסוּקִים בָּעֲבוֹדָה לְהַגִּישׁ אֶת הַשּׁוֹקוֹלַדָּה הַזַּכָּאִית לְשִׂפְתֵי הוֹד מַעֲלָתוֹ, אֶחָד מֵהֶם הָיָה נוֹשֵׂא אֶת הַפַּךְ עִם הַשּׁוֹקוֹלַדָּה אֶל מְקוֹם הַקֹּדֶשׁ; הַשֵּׁנִי הָיָה בּוֹחֵשׁ וּמַעֲלֶה אֶת הַקֶּצֶף בַּשּׁוֹקוֹלַדָּה עַל יְדֵי מַכְשִׁיר קָטֹן מְיֻחָד לְכָךְ; הַשְּׁלִישִׁי הָיָה מַגִּישׁ אֶת הַמַּפִּית הָאֲהוּבָה; וְהָרְבִיעִי, הוּא הָרֹאשׁ, הָיָה יוֹצֵק אֶת הַשּׁוֹקוֹלַדָּה לְתוֹךְ הַסֵּפֶל. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהוֹד מַעֲלָתוֹ לְוַתֵּר אַף עַל אֶחָד מִן הַמְּשָׁרְתִים הָאֵלֶּה בִּשְׁעַת שְׁתִיַּת הַשּׁוֹקוֹלַדָּה וְלִשְׁמֹר עַל כְּבוֹדוֹ הָרָם בֵּין מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן. אִלּוּ הָיוּ רַק שְׁלשָׁה מְשָׁרְתִים טוֹרְחִים בְּשׁוֹקוֹלַדָּה זוֹ, הָיָה הַדָּבָר מֵטִיל פְּגָם בִּכְבוֹד מִשְׁפַּחְתּוֹ הַנַּעֲלָה; וְאִלּוּ הָיוּ רַק שְׁנַיִם, וַדַּאי שֶׁהָיָה מֵת.

אֶמֶשׁ סָעַד הוֹד מַעֲלָתוֹ בְּחֶבְרַת אֲצִילֵי אָרֶץ. רֹב הַלֵּילוֹת הָיָה הוֹד מַעֲלָתוֹ מְבַלֶּה בְּשִׁיר וָיָיִן. לִבּוֹ שֶׁל הוֹד מַעֲלָתוֹ הָיָה מְעֻדָּן וְנוֹחַ־לִרְשָׁמִים, עַד כִּי הַתֵּאַטְרוֹן וּבֵית הָאָפֵּרָה מָשְׁכוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל עִסְקֵי הַמְּדִינָה הַמְּטִילִים שִׁעֲמוּם וּמִכָּל עֲבוֹדָה לְצָרְכֵי צָרְפַת.

כְּלָל גָּדוֹל הָיָה אֵצֶל הוֹד מַעֲלָתוֹ עַל עִסְקֵי הַמְּדִינָה: הַנַּח לְכָל דָּבָר שֶׁיֵּלֵךְ בְּדַרְכּוֹ; וַאֲשֶׁר לְפִרְטֵי הָעִנְיָנִים בְּהַנְהָלַת הַמְּדִינָה אָחַז הוֹד מַעֲלָתוֹ בְּרַעְיוֹן נַעֲלֶה, כִּי הַכֹּל מְחֻיָּבִים לְכַוֵּן דַּרְכֵיהֶם אֵלָיו – לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְמָלֵא כִּיסוֹ. עַל תַּעֲנוּגָיו בִּכְלָל וּבִפְרָט הָגָה לֵב הוֹד מַעֲלָתוֹ רַעְיוֹן נַעֲלֶה, כִּי כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִילוֹ. הַפָּסוּק הַשָּׁגוּר אֶצְלוֹ (בְּשִׁנּוּי נוּסָח קְצָת מִן הַכָּתוּב) הָיָה: “לִי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, נְאוּם הוֹד מַעֲלָתוֹ.”

אוּלָם הוֹד מַעֲלָתוֹ מָצָא מְעַט מְעָט, כִּי כַּמָּה טְרָדוֹת גַּסּוֹת בָּאוּ עָלָיו, גַּם בְּעִנְיָנָיו הַפְּרָטִיִּים גַּם בָּעִנְיְנֵי הַמְּדִינָה. וּכְדֵי לְתַקֵּן אֶת אֵלֶּה וְאֶת אֵלֶּה, הָלַךְ וְהִתְחַבֵּר פִּתְאֹם לְחוֹכֵר עָשִׁיר. בְּעֶסְקֵי הַמְּדִינָה לֹא מָצָא הוֹד מַעֲלָתוֹ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּמִן הָרָאוּי הָיָה אֵפוֹא לְמָסְרָם לְמִי שֶׁמַּכִּיר בְּטִיבָם; וַאֲשֶׁר לְעִנְיָנָיו הַפְּרָטִיִּים הִנֵּה יָדוּעַ שֶׁהַחוֹכְרִים הֵם עֲשִׁירִים, וְהוֹד מַעֲלָתוֹ, אַחֲרֵי דוֹרוֹת שֶׁל הוֹלְלוּת וּבִזְבּוּז, יָרַד מִנְּכָסָיו. לְפִיכָךְ הֵבִיא הוֹד מַעֲלָתוֹ אֶת אֲחוֹתוֹ מֵאַחַד הַמִּנְזָרִים, בְּטֶרֶם שָׂמוּ עָלֶיהָ צְעִיף נְזִירוּת וְהִשִּׂיא אוֹתָהּ לְחוֹכֵר עָשִׁיר מְאֹד, בֶּן מִשְׁפָּחָה פְּחוּתָה. הַחוֹכֵר הַזֶּה, הָאוֹחֵז בְּיָדוֹ מַטֵּה כָּבוֹד עִם גֻּלַּת זָהָב עַל רֹאשׁוֹ, אַף הוּא הָיָה בֵּין הַמְסֻבִּים בְּחַדְרֵי הוֹד מַעֲלָתוֹ, וּבְנֵי אָדָם הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ – מִלְּבַד הָאֲצִילִים הָעֶלְיוֹנִים, בְּנֵי מִשְׁפַּחַת הַנָּסִיךְ, וְאִשְׁתּוֹ בִּכְלָל, שֶׁהִבִּיטוּ אֵלָיו מִתּוֹךְ זִלְזוּל וָבוּז.

עָשִׁיר גָּדוֹל הָיָה אוֹתוֹ חוֹכֵר. שְׁלשִׁים סוּסִים עָמְדוּ בְּאֻרְוָתוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְשָׁרְתִים הָיוּ קְבוּעִים בִּטְרַקְלִינָיו, שֵׁשׁ חַדְרָנִיּוֹת עָמְדוּ לְשָׁרֵת לִפְנֵי אִשְׁתּוֹ. וְאַף כִּי הַחוֹכֵר הַזֶּה לֹא עָשָׂה מְאוּמָה בִּלְתִּי אִם צָבַר וְעָשַׁק הוֹן בְּכָל מָקוֹם שֶׁמָּצְאָה יָדוֹ הִנֵּה הוּא הָיָה, לְפָחוֹת, הָאָדָם הַמַּמָּשִׁי הֶחָשׁוּב בֵּין הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁשָּׁכְנוּ בְּיוֹם הַהוּא בְּאַרְמוֹנוֹ שֶׁל הוֹד מַעֲלָתוֹ.

כִּי הִנֵּה הַטְּרַקְלִינִים הָאֵלֶּה הַנֶּחְמָדִים לְמַרְאֶה עִם כָּל תִּפְאֶרֶת הָאֳמָנוּת, כְּיַד הַטַּעַם הַטּוֹב שֶׁל הַתְּקוּפָה הַהִיא, הָיוּ בֶּאֱמֶת עִנְיָן רַע; אִלּוּ שָׂמוּ לֵב אֶל הַדַּחְלִילִים הַלְּבוּשִׁים סְחָבוֹת אֲשֶׁר בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, לֹא רָחוֹק מְאֹד מִן הָאַרְמוֹן הַזֶּה, הָיוּ הָאֲנָשִׁים רוֹאִים עַיִן בְּעַיִן אֶת כָּל הָעִנְיָן הָרָע. בְּבֵית הוֹד מַעֲלָתוֹ הַנָּסִיךְ הִסְתּוֹפְפוּ פְּקִידֵי צָבָא, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה מִתּוֹרַת הַמִּלְחָמָה; פְּקִידֵי הַצִּי, אֲשֶׁר לֹא רָאוּ מִימֵיהֶם אֳנִיָּה; אַנְשֵׁי כְּהֻנָּה אֲשֶׁר לִבָּם לְחַיֵּי חֻלִּין שֶׁבְּחֻלִּין, עֵינֵיהֶם תַּאֲוָנִיּוֹת, פִּיהֶם מָלֵא נִבּוּל. כָּל אִישׁ וָאִישׁ מֵהֶם לֹא הָיָה רָאוּי לְמִשְׂרָתוֹ, אַךְ כֻּלָּם הִגִּיעוּ לְכָךְ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל הוֹד מַעֲלָתוֹ הַנָּסִיךְ. כֻּלָּם תָּפְשׂוּ אֶת הַמִּשְׂרוֹת בַּמְּדִינָה, הַמְפַרְנְסוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן. כָּאֵלֶּה הָיוּ עֲשָׂרוֹת וּמֵאוֹת. בֵּין אַנְשֵׁי הַטְּרַקְלִין שֶׁל הַנָּסִיךְ הָיוּ עוֹד רַבִּים, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם עֵסֶק עִם הַמְּדִינָה, וְרַק בִּדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת עָלוּ לִגְדֻלָּה. הִנֵּה רוֹפֵא שֶׁהִמְצִיא תְּרוּפָה לְמַחֲלוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ; הִנֵּה בַּעֲלֵי עֵצָה שֶׁגִּלּוּ תַּחְבּוּלוֹת לְתַקֵּן כַּמָּה מִינֵי תַּקָּנוֹת נֶגֶד פֻּרְעָנֻיּוֹת קְטַנּוֹת בַּמְּדִינָה וְלֹא מָצְאוּ תַּחְבּוּלָה לַעֲקֹר מִן הַשֹּׁרֶשׁ אַף רָעָה גְּדוֹלָה אֶחָת; הִנֵּה פִּילוֹסוֹפִים כּוֹפְרִים בֵּאלֹהִים, הַחוֹזְרִים וּבוֹנִים אֶת הָעוֹלָם בְּמַאַמְרֵי פִּיהֶם וּבוֹנִים מִגְדְּלֵי נְיָר עַד הַשָּׁמַיִם; וְהִנֵּה כִימָאִים, הַמִּתְפָּאֲרִים לַהֲפֹךְ כָּל מַתֶּכֶת לְזָהָב. אֲצִילֵי הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֶסְפוּ בִּטְרַקְלִינוֹ שֶׁל הוֹד מַעֲלָתוֹ הַנָּסִיךְ, דַּבֵּר אֵין לָהֶם עִם צָרְכֵי הַחַיִּים שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם לְרִבְבוֹתֵיהֶם.

נֶגַע הַבַּטָּלָה וְהָרֵיקָנִיּוּת דָּבַק בְּכָל אֵלֶּה הַבְּרִיּוֹת, אֲשֶׁר הִקִּיפוּ אֶת הַנָּסִיךְ וְצִפּוּ לְחַסְדוֹ. כָּל אֶחָד חִבֵּל תַּחְבּוּלוֹת, עָשָׂה מַעֲשֵׂי תַּעְתּוּעִים, כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הַנָּסִיךְ וּלְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מִשְׂרָה בְּהַנְהָלַת הַמְּדִינָה.

וְאוּלָם תַּעֲנוּג הָיָה לָעַיִן לִרְאוֹת אֶת כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה הַזֹּאת בִּטְרַקְלִינוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ, כְּשֶׁהֵם לְבוּשִׁים הָדָר. עַל הָרֹאשׁ תִּסְרֹקֶת נָאָה וְקַפְלֵט נֶהְדָּר, הַפָּנִים מְעֻדָּנִים כָּל כָּךְ וּמְתֻקָּנִים, וַחֲרָבוֹת נוֹצְצוֹת חֲגוּרוֹת עַל יְרֵכָם, וְהָרֵיחוֹת דַּקִּים כָּל כָּךְ וּנְעִימִים, עַד כִּי הָרוֹאִים הֶאֱמִינוּ, כִּי הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה בָּעוֹלָם. לְמַרְאֵה הָאֲצִילִים הַמַעֻדָּנִים הָאֵלֶּה, הַלְּבוּשִׁים עֲדִי עֲדָיִים, הַמַּשְׁמִיעִים בְּלֶכְתָּם קוֹל צִלְצוּל שַׁרְשְׁרוֹת זָהָב וְצַעֲצוּעִים שׁוֹנִים עֲלֵיהֶן, הַמְרַשְׁרְשִׁים בְּבִגְדֵי שֵׁשׁ וָמֶשִׁי אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם, נִשְׁכַּח לָרֶגַע, כִּי שָׁם בְּפַרְבַּר סֶן־אַנְטוּאַן גָּרִים בְּנֵי אָדָם הַגֹּוְעִים בָּרָעָב.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַנָּסִיךְ פִּטֵּר אֶת אַרְבַּעַת עֲבָדָיו מִמַּשָּׂא עֲבוֹדָתָם, שָׁתָה אֶת הַשּׁוֹקוֹלַדָּה, פָּקַד לִפְתֹּחַ אֶת דֶּלֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – וְיָצָא. וּבְהִגָּלוֹתוֹ לִפְנֵי מַעֲרִיצָיו מָה רַבּוּ הַקִּידוֹת וְהַכְּרִיעוֹת, הַהַכְנָעָה וְהַהִתְרַפְּסוּת, הָעַבְדוּת וְהַשִּׁפְלוּת. אַחֲרֵי הַעֲרָצָה זוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָיָה זוֹ לֹא נִשְׁאַר בְּלִבָּם מְאוּמָה לָתֵת לֵאלֹהִים. וְאוּלַי זוֹ הִיא אַחַת מִן הַסִּבּוֹת, כִּי בֵּין מַעֲרִיצֵי הַנָּסִיךְ לֹא הָיוּ יִרְאֵי שָׁמָיִם.

הַנָּסִיךְ עָבַר בְּנִמּוּס רַב אֶת כָּל הַטְּרַקְלִינִים, חִלֵּק לָזֶה דִּבּוּר וְלָזֶה הַבְטָחָה, נָדַב לָאֶחָד חִיּוּךְ וְלַשֵּׁנִי נִפְנוּף־יָד, וְכָךְ הִגִּיעַ עַד הַחֶדֶר הָאַחֲרוֹן בַּקָּצֶה. אַחֲרֵי כֵן שָׁב הַנָּסִיךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא, וְכַעֲבֹר שָׁעָה קְצוּבָה חָזַר אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. מַלְאֲכֵי הַשּׁוֹקוֹלַדָּה נָעֲלוּ אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרָיו, וּפָנָיו לֹא נִרְאוּ עוֹד.

תָּם הַמַּחֲזֶה. הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת הָפְכָה וַתְּהִי לִסְעָרָה קְטַנָּה, שַׁרְשְׁרוֹת הַזָּהָב צִלְצְלוּ, כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ בַּעֲלֵיהֶן מֵעַל הַמַּעֲלוֹת. עַד מְהֵרָה לֹא נִשְׁאַר מִכָּל הַקָּהָל כִּי אִם אִישׁ אֶחָד, וְהָאִישׁ הַזֶּה מִגְבַּעְתּוֹ תַּחַת זְרוֹעוֹ וְקֻפְסַת־הַטַּבַּק בְּיָדוֹ, עָבַר אַט בֵּין הַמַּרְאוֹת בְּדַרְכּוֹ אֶל הַמּוֹצָא.

וּבְעָמְדוֹ לִפְנֵי הַדֶּלֶת הָאַחֲרוֹנָה בְּדַרְכּוֹ, הֶחֱזִיר הָאִישׁ פָּנָיו לְצַד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְקָרָא:

“לֵךְ לְכָל הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת!”

וּבְדַּבְּרוֹ זֹאת, נִעֵר מֵעַל אֶצְבְּעוֹתָיו אֶת קֹמֶץ הַטַּבַּק, כְּאִלּוּ נִעֵר אֶת הָאָבָק מֵעַל רַגְלָיו, וְיָרַד בִּמְנוּחָה מֵעַל הַמַּעֲלוֹת.

זֶה הָיָה אִישׁ כְּבֵן שִׁשִּׁים, לָבוּשׁ הָדָר, הֲלִיכוֹתָיו בְּגָאוֹן, וּפָנָיו דְּמוּת מַסְוֶה נָאֶה לָהֶם. פָּנָיו הָיוּ חִוְרִים כִּזְכוּכִית, כָּל קַו בָּהֶם הִבִּיעַ רֹשֶׁם קָבוּעַ. בְּתָוֵי הַפֶּה וּבְחוֹרֵי הָעֵינַיִם יָכֹל הָיָה הַמִּתְבּוֹנֵן לְהַכִּיר סִמָּנֵי בֶּגֶד וְאַכְזְרִיּוּת, אַךְ בִּכְלָל הָיוּ הַפָּנִים הָאֵלֶּה יָפִים וּבִלְתִּי שְׁכִיחִים.

בַּעַל הַפָּנִים הָאֵלֶּה יָרַד מֵעַל הַמַּעֲלוֹת אֶל הֶחָצֵר, יָשַׁב בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וְנָסַע. לֹא רַבִּים מִן הָאֲנָשִׁים דִּבְּרוּ עִמּוֹ בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַפָּנִים; הוּא עָמַד בְּמֶרְחַק מָה לְבַדּוֹ, וְהוֹד מַעֲלָתוֹ הַנָּסִיךְ לֹא הֵאִיר לוֹ פָּנָיו כָּרָאוּי. נִרְאֶה הָיָה, כִּי מִפְּאַת הַדָּבָר הַזֶּה נָעִים הָיָה לוֹ לַנּוֹסֵעַ לִרְאוֹת אֶת הֲמוֹן הָעָם בַּחוּץ נָסִים בְּבֶהָלָה מִפְּנֵי סוּסָיו וְנִמְלָטִים עַל נַפְשָׁם לְבַל יִרְמְסוּם. הָרַכָּב דָּפַק אֶת הַסּוּסִים, כְּאִלּוּ אָמַר לְהִתְנַפֵּל עַל אוֹיֵב, וְהָאָדוֹן לֹא הִזְהִיר בְּרַכָּבוֹ בְּדִבּוּר אוֹ בְּרֶמֶז לִהְיוֹת זָהִיר. יֵשׁ אֲשֶׁר נִשְׁמְעוּ לִפְעָמִים תְּלוּנוֹת, גַּם בָּעִיר הַהִיא שֶׁל חֵרְשִׁים וּבַדּוֹר הַהוּא שֶׁל אִלְּמִים, כִּי בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים הָאֵלֶּה לְלֹא מִדְרָכוֹת נוֹהֲגִים הָאֲצִילִים הַגְּדוֹלִים מִנְהָג אַכְזָרִי לִנְסֹעַ בִּמְהִירוּת עַד כְּדֵי לְסַכֵּן אֶת חַיַּי הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים מִבְּנֵי הָעָם וְלַחְבֹּל בָּהֶם. אַךְ מְעַטִּים הָיוּ אֲשֶׁר שָׂמוּ לֵב אֶל הַתְּלוּנוֹת הָאֵלֶּה, וּבַדָּבָר הַזֶּה כְּמוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים, עָזְבוּ אֶת הָעֲלוּבִים לְנַפְשָׁם, כִּי יְבַקְּשׁוּ לָהֶם עֵצָה לְהֵחָלֵץ מִצָּרָה.

הַמֶּרְכָּבָה טָסָה דֶּרֶךְ הָרְחוֹבוֹת בְּרַעַם וָרַעַשׁ, בְּלִי שִׂים לֵב אֶל מִי שֶׁהוּא, וּבְעָבְרָהּ אֶת פִּנּוֹת הָרְחוֹב נָסוּ מִפָּנֶיהָ הַנָּשִׁים בְּבֶהָלָה, וְהַגְּבָרִים הֶחֱזִיקוּ זֶה בָּזֶה וְחָטְפוּ אֶת הַיְלָדִים לְהִמָּלֵט. לָאַחֲרוֹנָה טָסָה הַמֶּרְכָּבָה בְּאַחַד הָרְחוֹבוֹת לְיַד מִזְרָקָה וְאֶחָד מֵאוֹפַנֶּיהָ קָפַץ קְפִיצָה קְטַנָּה, וּפִתְאֹם נִשְׁמְעָה צְרִיחָה מִפִּיּוֹת רַבִּים, וְהַסּוּסִים נִרְתְּעוּ וְעָמָדוּ.

לוּלֵא הַמִּקְרֶה הַזֶּה בַּסּוּסִים, קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי הַמֶּרְכָּבָה לֹא הָיְתָה עוֹמֶדֶת. כַּמָּה פְּעָמִים קָרָה, כִּי הַמֶּרְכָּבוֹת חָלְפוּ וְהִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶן אֶת אֵלֶּה שֶׁנִּפְצְעוּ עַל יָדָן. וְאוּלָם הָרַכָּב נִבְהַל הַפַּעַם וְקָפַץ עַל הָאָרֶץ, וְאוֹתָהּ שָׁעָה אָחֲזוּ עֶשְׂרִים יָדַיִם בְּרִסְנֵי הַסּוּסִים.

“מָה אֵרַע?” שָׁאַל הָאָדוֹן, בְּהַבִּיטוֹ בִּמְנוּחָה בְּעַד חַלּוֹן מֶרְכַּבְתּוֹ.

אִישׁ רָם הַקּוֹמָה, חָבוּשׁ כִּפַּת־לַיְלָה לְרֹאשׁוֹ, חָטַף חֲבִילָה מִבֵּין רַגְלֵי הַסּוּסִים וְהִנִּיחָה עַל שְׂפַת הַמִּזְרָקָה, כָּרַע לָאָרֶץ בַּבֹּץ וּבַמַּיִם וְיִלֵּל כְּחַיַּת פֶּרֶא.

“סְלִיחָה, אֲדוֹנִי הַמַּרְקִיז!” קָרָא אִישׁ לָבוּשׁ סְחָבוֹת בְּפָנִים שֶׁל נִכְנָע, “הֲרֵי זֶה יֶלֶד.”

“מַדּוּעַ זֶה הוּא מַשְׁמִיעַ צְרִיחוֹת מְשֻׁנּוֹת כָּאֵלֶּה? הַאִם יַלְדּוֹ הוּא זֶה?”

“יִסְלַח נָא, אֲדוֹנִי הַמַּרְקִיז… חֲבָל… אָכֵן, יַלְדּוֹ הוּא.”

הַמִּזְרָקָה עָמְדָה בְּרִחוּק מָקוֹם קְצָת. וּפִתְאֹם קָם הָאִישׁ רָם הַקּוֹמָה מֵעַל הָאָרֶץ וּבָא בִּמְרוּצָה אֶל הַמֶּרְכָּבָה. הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז שָׂם רֶגַע אֶחָד אֶת יָדוֹ עַל נִצַּב חַרְבּוֹ.

“רְצָחוּהוּ!” צָרַח הָאִישׁ מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ פֶּרֶא, בְּפָשְׁטוֹ שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו לְאָרְכָּן מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וּבְלָטְשׁוֹ עֵינָיו, “הִנֵּה מֵת!”

הֶהָמוֹן הִקִּיפוּ אֶת הַמֶּרְכָּבָה וְהִבִּיטוּ אֶל הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז. בָּעֵינַיִם הָרַבּוֹת אֲשֶׁר הִבִּיטוּ אֵלָיו לֹא נִרְאָה דָבָר בִּלְתִּי אִם זְהִירוּת וּזְרִיזוּת, לֹא חֵמָה וְלֹא אִיּוּם. אִישׁ מִן הֶהָמוֹן לֹא דִבֵּר דְּבַר; אַחֲרֵי הַקְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה נָדַמּוּ כֻּלָּם וְהֵם עָמְדוּ שׁוֹתְקִים. קוֹל הָאִישׁ הַנִּכְנָע, אֲשֶׁר דִּבֵּר עִם הַמַּרְקִיז, הָיָה נָמוּךְ וּמָתוּן עַד קְצֵה הַהַכְנָעָה. הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז הֵעִיף עֵינוֹ עַל כָּל הַקָּהָל, כְּאִלּוּ הָיוּ עַכְבָּרִים שֶׁיָּצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶם.

הוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת אַרְנָקוֹ.

“פֶּלֶא הַדָּבָר בְּעֵינַי,” קָרָא הַמַּרְקִיז, “כִּי לֹא תּוּכְלוּ לְפַקַּח עַל נַפְשְׁכֶם וְעַל יַלְדֵיכֶם. פְּלוֹנִי אוֹ אַלְמוֹנִי מִכֶּם עוֹמֵד תָּמִיד לְשָׂטָן בַּדֶּרֶךְ. מִי יוֹדֵעַ, כַּמָּה נִפְגְּעוּ סוּסֵי עַל יֶדְכֶם. הִנֵּה! תַּן לוֹ אֶת זֶה!”

הוּא זָרַק מַטְבֵּעַ שֶׁל זָהָב אֶל הָרַכָּב, וְכָל הָרָאשִׁים הָיוּ נְטוּיִים לִרְאוֹת בְּעֵינֵיהֶם אֶת הַמַּטְבֵּעַ בְּנָפְלָהּ. הָאִישׁ רָם הַקּוֹמָה הוֹצִיא שׁוּב מִפִּיו צְוָחָה אֲיֻמָּה: “מֵת!”

עַד מְהֵרָה נִגַּשׁ אֵלָיו וְאָחַז בּוֹ אִישׁ אַחֵר, אֲשֶׁר כָּל הָעוֹמְדִים פִּנּוּ לוֹ דֶּרֶךְ. וּבִרְאוֹת אוֹתוֹ הָאִישׁ הָאֻמְלָל, נָפַל עַל כְּתֵפוֹ מִתּוֹךְ בְּכִי וַאֲנָקָה וְהֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הַמִּזְרָקָה, אֲשֶׁר שָׁם טִפְּלוּ נָשִׁים אֲחָדוֹת בְּאוֹתָהּ חֲבִילָה שֶׁאֵין בָּהּ רוּחַ חַיִּים. גַּם הֵן הָיוּ שׁוֹתְקוֹת כְּמוֹ הַגְּבָרִים.

“יוֹדֵעַ אֲנִי הַכֹּל, יוֹדֵעַ אֲנִי הַכֹּל!” קָרָא הָאִישׁ שֶׁבָּא, “חֲזַק וֶאֱמַץ, גַּסְפַּר שֶׁלִּי! טוֹב לוֹ לְתִינוֹק עָלוּב זֶה מוֹתוֹ מֵחַיָּיו. הוּא מֵת בְּרֶגַע אֶחָד בְּלִי יִסּוּרִים. הַאִם הָיָה חַי שָׁעָה אַחַת בְּאֹשֶׁר?”

“אָכֵן פִּילוֹסוֹף אַתָּה הָאִישׁ,” קָרָא הַמַּרְקִיז מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, “מַה שְׁמֶךָ?”

“שְׁמִי דֵפַרְג'.”

"וּמָה מַעֲשֶׂיךָ?

“מוֹזֵג אֲנִי, אֲדוֹנִי הַמַּרְקִיז.”

“קַח לְךָ אֶת זֶה, פִּילוֹסוֹף וּמוֹזֵג,” קָרָא הַמַּרְקִיז, בְּזָרְקוֹ אֵלָיו עוֹד מַטְבֵּעַ שֶׁל זָהָב, “וַעֲשֵׂה בָּהּ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל לִבֶּךָ. וּמָה הַסּוּסִים, הֲשָׁלוֹם לָהֶם?”

הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז לֹא הוֹאִיל לְהַבִּיט שֵׁנִית אֶל הֶהָמוֹן, יָשַׁב נִשְׁעָן בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וְאָמַר לִנְסֹעַ מִן הַמָּקוֹם מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ, כְּאִלּוּ שָׁבַר בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה כְּלִי שֶׁל מַה בְּכָךְ וְשִׁלֵּם בִּמְחִירוֹ בְּיָד נְדִיבָה, וּפִתְאֹם הָפְרְעָה מְנוּחָתוֹ עַל יְדֵי הַמַּטְבֵּעַ שֶׁנִּזְרְקָה בִּיעָף לְתוֹךְ מֶרְכַּבְתּוֹ לְרַגְלָיו.

“עֲמוֹד!” קָרָא הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז, “עֲצֹר בַּסּוּסִים! מִי זֶה זָרַק?”

הוּא הִבִּיט אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם עָמַד דֵּפַרְג' הַמּוֹזֵג לִפְנֵי רֶגַע, אַךְ הָאָב הָאֻמְלָל הִתְפַּלֵּשׁ בֶּעָפָר עַל הַמָּקוֹם הַהוּא, וְעַל יָדוֹ עָמְדָה אִשָּׁה שְׁחַרְחֹרֶת וּבְרִיאָה וְסָרְגָה.

“כְּלָבִים!” קָרָא הַמַּרְקִיז בִּמְנוּחָה וּפָנָיו לֹא שֻׁנּוּ, “בְּרָצוֹן הָיִיתִי עוֹבֵר וְרוֹמֵס אֶת כֻּלְּכֶם לְהַשְׁמִידְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה. לוּ יָדַעְתִּי אֶת הַנָּבָל שֶׁזָּרַק לְתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה וְלוּ עָמַד הַבְּלִיַּעַל בְּקִרְבָתִי, כִּי אָז רְמַסְתִּיו תַּחַת גַּלְגִלֵּי הַמֶּרְכָּבָה.”

הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ מְדֻכָּאִים כָּל כָּךְ, וְנִסְיוֹן חַיֵּיהֶם הַקָּשִׁים הוֹרָה לָהֶם, מָה יֵשׁ בִּידֵי אִישׁ כָּזֶה לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְפִי הַחֹק וּמִחוּץ לַחֹק, עַד כִּי לֹא הוּרַם קוֹל אֶחָד, לֹא הוּרְמָה יָד אַחַת, אַף לֹא עַיִן אֶחָת. בֵּין הַגְּבָרִים – לֹא אֶחָד. וְאוּלָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר עֶמְדָּה וְסָרְגָה נָתְנָה עֵינֶיהָ בִּפְנֵי הַמַּרְקִיז. אַךְ הַדָּבָר הָיָה לְמַטָּה מִכְּבוֹדוֹ לָשִׂים לֵב לָהּ. עֵינוֹ הַגְּאֵיוֹנָה עָבְרָה עָלֶיהָ וְעַל כָּל שְׁאָר הָעַכְבָּרִים, וְשׁוּב נִשְׁעֵן עַל גַּב מוֹשָׁבוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וְצִוָּה:

“סַע!”

וְהַמֶּרְכָּבָה חָלְפָה. אַחֲרֶיהָ חָלְפוּ עוֹד מֶרְכָּבוֹת בְּרַעַשׁ וְחִפָּזוֹן: שֶׁל שָׂרִים, שֶׁל רוֹזְנִים, שֶׁל רוֹפְאִים, שֶׁל אַנְשַׁי כְּהֻנָּה. הָעַכְבָּרִים יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶם לְהָצִיץ אֲלֵיהֶם וְשָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת עָמְדוּ וְהֵצִיצוּ. לִפְעָמִים עָבְרוּ אַנְשֵׁי־צָבָא וְחָצְצוּ בֵּינֵיהֶם וּבֵין הַמַּחֲזֶה, וְהָאֲנָשִׁים הֵצִיצוּ בְּעַד חֲרַכֵּי הַמְּחִיצָה. הָאָב הַשַּׁכּוּל כְּבָר נָשָׂא אֶת חֲבִילָתוֹ וְנֶעְלַם עִמָּהּ, וְהַנָּשִׁים אֲשֶׁר טִפְּלוּ בַּחֲבִילָה עַל שְׂפַת הַמִּזְרָקָה יָשְׁבוּ שָׁם וְהִבִּיטוּ אֶל שֶׁטֶף הַמַּיִם וְאֶל שֶׁטֶף הַמֶּרְכָּבוֹת. רַק אִשָּׁה אַחַת, שֶׁעָמְדָה בְּמָקוֹם נִרְאֶה לָעֵינַיִם וְסָרְגָה, לֹא פָּסְקָה מִסְּרִיגָתָה אַף רֶגַע וְהִיא נִצֶּבֶת כְּמוֹ הַגּוֹרָל עַצְמוֹ. –

ח. הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז בְּבֵיתוֹ 🔗

חֶלְקַת אֲדָמָה נָאָה, אַךְ שְׂדוֹת הַדָּגָן בָּהּ אֵינָם בְּשֶׁפַע. שִׁבֳּלִים צְנוּמוֹת תַּחַת שִׁבֳּלִים מְלֵאוֹת, וַעֲרוּגוֹת פּוֹלִים וְקִטְנִיּוֹת וּשְׁאָר יְרָקוֹת בִּמְקוֹם הַחִטָּה. בַּטֶּבַע הַדּוֹמֵם, כְּמוֹ בִּפְנֵי הָאֲנָשִׁים וְהָאֲנָשִׁים הָעוֹבְדִים פֹּה, נִרְאֶה הָיָה חֹסֶר רָצוֹן לִגְדֹּל וְלִפְרֹחַ, רוּחַ נְכֵאָה לְוַתֵּר עַל הַחַיִּים וְלִנְבּוֹל.

הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז בְּמֶרְכַּבְתּוֹ הַכְּבֵדָה, הָרְתוּמָה לְאַרְבָּעָה סוּסִים וּשְׁנֵי רַכָּבִים נוֹהֲגִים בָּהֶם, הִתְנַהֵל וְעָלָה עַל הַגִּבְעָה הַתְּלוּלָה. פְּנֵי הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז כֻּסּוּ אֹדֶם, אַךְ זֶה לֹא בָּא מִבִּפְנִים, כִּי אִם מִבַּחוּץ, שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – מִן הַחַמָּה הַשּׁוֹקַעַת.

שְׁקִיעַת הַחַמָּה הֶאְדִּימָה כָּל כָּךְ אֶת הַמֶּרְכָּבָה, בְּהַגִּיעָהּ אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, שֶׁהַיּוֹשֵׁב בָּהּ הָיָה שָׁקוּעַ בְּאַדְמוּמִית.

“עוֹד מְעַט וְשָׁקְעָה,” קָרָא הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז, בְּהַבִּיטוֹ עַל כַּפּוֹ.

וְאָמְנָם כֵּן, הַשֶּׁמֶשׁ יָרְדָה וְשָׁקְעָה כְּרֶגַע. וְכַאֲשֶׁר חִבְּרוּ אֶת הַבַּלָּם אֶל אוֹפַנַּי הַמֶּרְכָּבָה, בְּיָרְדָהּ מֵעַל הַגִּבְעָה בְּתוֹךְ עֲנַן אָבָק, נֶעְלַם מַהֵר זֹהַר הָאֹדֶם. הַשֶּׁמֶשׁ וְהַמַּרְקִיז יָרְדוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד, וְכַאֲשֶׁר סִלְּקוּ אֶת הַבַּלָּם, לֹא נִשְׁאַר זֵכֶר לָאַדְמוּמִית.

אַךְ הִנֵּה נִרְאָה נוֹף יָרוּד, רָחָב וְגָלוּי, וּבְאֶמְצַע הַגִּבְעָה עוֹמֵד כְּפָר קָטֹן, וּמֵאַחֲרָיו עוֹלָה דֶרֶךְ רְחָבָה, מִגְדַּל בֵּית־יִרְאָה, טַחֲנַת רוּחַ, יַעַר לָצוּד בּוֹ צַיִד וְסֶלַע עִם מִבְצָר עָלָיו, הַמְשַׁמֵּשׁ בֵּית סֹהַר. הַמַּרְקִיז הִבִּיט עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁעָטְפוּ קַדְרוּת בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה, מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל אָדָם, הַקָּרֵב וּבָא אֶל בֵּיתוֹ.

בַּכְּפָר לֹא הָיָה כִּי אִם רְחוֹב דַּל אֶחָד, וּבוֹ בֵּית־מִבְשֵׁל־שֵׁכַר עָלוּב, בֵּית־עִבּוּד־עוֹרוֹת עָלוּב, אֻרְוָה עֲלוּבָה לְסוּסֵי הַדֹּאַר, בְּאֵר עֲלוּבָה, הַכֹּל הָיָה שָׁם עָלוּב מְאֹד. גַּם תּוֹשָׁבָיו הָיוּ עֲלוּבִים. כָּל אֲנָשָׁיו הָיוּ דַלִּים, רַבִּים מֵהֶם יָשְׁבוּ בְּפִתְחֵי בָּתֵּיהֶם, חָתְכוּ פֵּרוּרֵי בְּצָלִים, וְכַדּוֹמֶה, לִסְעֻדַּת הָעֶרֶב. וְרַבִּים אֲחֵרִים עָמְדוּ עַל הַמַּעְיָן וְשָׁטְפוּ יְרָקוֹת וּצְמָחִים מִצִּמְחֵי הָאֲדָמָה הָרְאוּיִים לַאֲכִילָה. לֹא נֶעְדְּרוּ סִמָּנִים מֻבְהָקִים לְבָאֵר, מֵאַיִן בָּאָה הַדַּלּוּת הַזֹּאת; הוֹדָעוֹת עַל מִסֵּי הַמְּדִינָה וּמִסֵּי הַכְּנֵסִיָּה, מִסִּים לְבַעַל הָאֲחֻזָּה, מִסִּים מְקוֹמִיִּים וּמִסִּים כְּלָלִיִּים, תַּשְׁלוּם כָּאן וְתַשְׁלוּם שָׁם – לְפִי הַפְּקֻדּוֹת בַּכְּפָר הַקָּטֹן, עַד שֶׁפֶּלֶא הָיָה הַדָּבָר, כִּי הַכְּפָר עַצְמוֹ לֹא נִבְלַע בְּמִסִּים אֵלּוּ.

יְלָדִים נִרְאוּ בַּחוּץ בְּמִסְפָּר מְעַט, וּכְלָבִים לֹא הָיוּ כְּלָל בְּנִמְצָא. וְהַגְּבָרִים וְהַנָּשִׁים יָדְעוּ אֶת מְנָת גּוֹרָלָם עַל הָאֲדָמָה: חַיִּים בְּצִמְצוּם רַב עַד כְּדֵי לְהַחֲזִיק אֶת הַנְּשָׁמָה בַּגּוּף שָׁם לְמַטָּה בַּכְּפָר הַקָּטֹן מֵאַחֲרֵי הַטַּחֲנָה, אוֹ כֶּלֶא וָמָוֶת בְּבֵית־הַסֹּהַר אֲשֶׁר עַל הַסֶּלַע לְמָעְלָה.

הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז בָּא בְּמֶרְכַּבְתּוֹ אַל שַׁעֵר בֵּית־הַדֹּאַר, לְפָנָיו רָץ כָּרוֹז לְבַשֵּׂר בּוֹאוֹ, וּשְׁנֵי מְלַוָּיו הִצְלִיפוּ בְּשׁוֹטֵיהֶם בָּאֲוִיר. בֵּית־הַדֹּאַר עָמַד סָמוּךְ לַבְּאֵר, וּבְנֵי הַכְּפָר הִפְסִיקוּ עֲבוֹדָתָם, כְּדֵי לְהַבִּיט אֶל אֲדוֹנָם. אַף הוּא הִבִּיט אֲלֵיהֶם וְרָאָה שֶׁלֹּא מִדַּעַת אֶת פְּנֵיהֶם הַצְּנוּמִים וְאֶת רְזוֹן גּוּפָם, זֶה שֶׁהוֹלִיד בְּלֵב הָאַנְגְּלִים אֶת הַדֵּעָה הַכּוֹזֶבֶת, כִּי כָּל הָעָם הַצָּרְפַתִּי רְזֵה־גוּף הוּא.

הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז נָתַן עֵינָיו בִּפְנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר כָּרְעוּ לְפָנָיו בְּהַכְנָעָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא כָּרַע לִפְנֵי הוֹד מַעֲלָתוֹ הַנָּסִיךְ – הַהֶבְדֵּל הוּא רַק, כִּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לֹא בִּקְּשׁוּ דָבָר בִּכְרִיעָתָם – וְהִנֵּה בָּא בָּחוּר מְתַקֵּן־דְּרָכִים וְנִסְפַּח עַל הַחֲבוּרָה.

“הָבֵא אֵלַי אֶת הַבָּחוּר הַהוּא!” צִוָּה הַמַּרְקִיז אֶת הָרָץ שֶׁלּוֹ.

הַבָּחוּר הוּבָא, כּוֹבָעוֹ בְּיָדוֹ, וּשְׁאָר הָאֲנָשִׁים קָרְבוּ מִסָּבִיב לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁנָּהַג הֶהָמוֹן בְּפָרִיז לְיַד הַמִּזְרָקָה.

“אָנֹכִי עָבַרְתִּי עַל פָּנֶיךָ בַּדָּרֶךְ?”

“כֵּן, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה. הָיָה לִי הַכָּבוֹד לִרְאוֹתוֹ בְּעָבְרוֹ בַּדָּרֶךְ.”

“בַּעֲלוֹתִי עַל הַגִּבְעָה וּבִהְיוֹתִי עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה?”

“אָמְנָם כֵּן, אֲדוֹנִי.”

“מַדּוּעַ זֶה נָעַצְתָּ עֵינֶיךָ בְּמֶרְכַּבְתִּי?”

“הִתְבּוֹנַנְתִּי, אֲדוֹנִי, בָּאִישׁ הַהוּא.”

הוּא הִפְסִיק רֶגַע, וּבְכוֹבָעוֹ הַמָּעוּךְ הוֹרָה אֶל תַּחַת הַמֶּרְכָּבָה. כָּל הָאֲנָשִׁים גָּחֲנוּ לְהַבִּיט אֶל תַּחַת הַמֶּרְכָּבָה.

“חֲמוֹר, אֵיזֶה אִישׁ? וּמָה רָאִיתָ שָׁם?”

“סְלִיחָה, אֲדוֹנִי. הוּא הִתְנוֹדֵד בַּשַּׁלְשֶׁלֶת, נֶאֱחַז בַּבַּלָּם.”

“מִי?” שָׁאַל הַמַּרְקִיז.

“הָאִישׁ, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה.”

“יִקַּח הַשֵּׁד אֶת הַטִּפְּשִׁים הָאֵלֶּה! מַה שֵׁם הָאִישׁ? הֲלֹא אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מִי הוּא אֵפוֹא?”

“יִגְדַּל נָא חַסְדְךָ, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה! הוּא לֹא הָיָה מִבְּנֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה. בְּכָל יְמֵי חַיַּי לֹא רְאִיתִיו אַף פַּעַם.”

“וְהוּא הָיָה תָּלוּי בַּשַּׁלְשֶׁלֶת? וְלֹא נֶחֱנַק?”

“בִּרְשׁוּתְךָ, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, הֵן זֶה הָיָה דְּבַר הַפֶּלֶא. רֹאשׁוֹ הָיָה תָּלוּי לְמַטָּה – כַּמַּרְאֶה הַזֶּה!”

הוּא פָּנָה לְעֵבֶר הַמֶּרְכָּבָה, נִשְׁעַן עַל גַּבָּהּ, פָּנָיו מֻפְשָׁלִים לְמַעְלָה וְרֹאשׁוֹ תָּלוּי לְמַטָּה; אַחֲרֵי כֵן קָם, מָעַךְ אֶת כּוֹבָעוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה.

“מֶה הָיָה מַרְאֵהוּ?”

"אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, הוּא הָיָה חִוֵּר יוֹתֵר מִן הַטּוֹחֵן, כֻּלּוֹ מְכֻסֶּה אָבָק, פָּנָיו כִּפְנֵי מֵת, רָם קוֹמָה.

הַפַּרְצוּף הַמְתֹאָר עָשָׂה רֹשֶׁם עַל הַקָּהָל הַקָּטֹן, אַךְ כָּל הָעֵינַיִם הָיוּ נְטוּיוֹת אֶל הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז.

“אָכֵן יָפֶה עָשִׂיתָ,” קָרָא הַמַּרְקִיז, בְּהַרְהֲרוֹ כִּי תּוֹלַעַת כָּזוֹ לֹא תַּטְרִיד אוֹתוֹ. “רָאֹה רָאִיתָ גַנָּב הוֹלֵךְ אַחֲרֵי מֶרְכַּבְתִּי וְלֹא פָּצִיתָ אֶת פִּיךָ הַגָּדוֹל. הוֹי! סַלֵּק אוֹתוֹ הַצִּדָּה, מַר גַּבֶּל!”

מַר גַּבֶּל הָיָה פְּקִיד הַדֹּאַר וְנָשָׂא עַל שִׁכְמוֹ עוֹד מִשְׂרָה בְּעִנְיָן גְּבִיַּת מִסִּים. הוּא יָצָא בְּהַכְנָעָה רַבָּה לַעֲזֹר בַּחֲקִירָה וּדְרִישָׁה זוֹ, וְהוּא אָחַז אֶת הַנֶּחְקָר בְּשַׁרְווּל זְרוֹעוֹ, כְּדֶרֶךְ הַפְּקִידִים.

“הוֹי! הַצִּדָּה!” קָרָא מַר גַּבֶּל.

“וְאַתָּה, גַּבֶּל, שִׂים עֵינְךָ עַל הַזָּר הַזֶּה, אִם יָבוֹא לְבַקֵּשׁ מָקוֹם לָלוּן בַּכְּפָר הַלַּיְלָה, וְחָקַרְתָּ אִם עֶסְקוֹ הוּא שֶׁל אִישׁ יָשָׁר.”

“אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, יִשְׂמַח לִבִּי לְהַקְדִּישׁ אֶת כֹּחִי וְאוֹנִי לִפְקֻדּוֹתֶיךָ.”

“הַאִם בָּרַח, בַּר־נַשׁ?.. אַיֵּהוּ הַבָּחוּר הָאָרוּר הַהוּא?”

הַבָּחוּר הָאָרוּר רָבַץ תַּחַת הַמֶּרְכָּבָה עִם חֲצִי תְּרֵיסָר מִמְּיֻדָּעָיו וְהִצְבִּיעַ לָהֶם בְּכוֹבָעוֹ עַל הַשַּׁלְשֶׁלֶת. חֲצִי־תְּרֵיסָר אֲנָשִׁים אֲחֵרִים הִבְהִילוּ אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ וֶהֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז.

“הַאִם בָּרַח הָאִישׁ הַהוּא, גֹּלֶם, בְּשָׁעָה שֶׁעָמַדְנוּ לְחַבֵּר אֶת הַבַּלָּם?”

“אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, הוּא פָּרַץ לָרוּץ מֵעַל הַגִּבְעָה מַהֵר, כְּאָדָם הַקּוֹפֵץ לְתוֹךְ הַנָּהָר.”

“שִׂים עֵינְךָ, גַּבֶּל. נְהַג!”

חֲצִי הַתְּרֵיסָר, שֶׁהִבִּיטוּ אֶל הַשַּׁלְשֶׁלֶת, עוֹד רָבְצוּ בֵּין הָאוֹפַנִּים, כְּמוֹ כְּבָשִׂים. פִּתְאֹם סָבְבוּ הָאוֹפַנִּים, עַד שֶׁנֵּס גָּדוֹל הָיָה, כִּי הִצִּילוּ אֶת עוֹרָם וְעַצְמוֹתֵיהֶם. יוֹתֵר מִזֶּה לֹא הָיָה לָהֶם לְהַצִּיל. לוּלֵא כֵּן, מִי יוֹדֵעַ אִם הָיוּ נִּמְלָטִים.

הַמֶּרְכָּבָה יָצְאָה מִן הַכְּפָר בְּרַעַם וָרַעַשׁ, אַךְ בְּהַגִּיעָהּ אֶל מַעֲלֵה הַגִּבְעָה הִתְנַהֲלָה לְאַט, הִתְנוֹדְדָה וְטִפְּסָה בְּתוֹךְ רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ שֶׁל לֵיל קָיִץ. הָרַכָּב הָלַךְ לְצַד הַמֶּרְכָּבָה, וּמֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל הָרָץ בְּרָכְבוֹ עַל סוּסוֹ בָּרֹאשׁ.

לִפְנֵי צְלָב עֵץ שֶׁעָמַד בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה בְּבֵית־עַלְמִין קָטֹן, כָּרְעָה אִשָּׁה עַל בִּרְכֶּיהָ. וְכַאֲשֶׁר עָבְרָה הַמֶּרְכָּבָה עַל פָּנֶיהָ, הֶחֱזִירָה רֹאשָׁהּ, קָמָה מַהֵר וְקָרְבָה אֶל דֶּלֶת הַמֶּרְכָּבָה.

“הַאַתָּה הוּא, אֲדוֹנֵנוּ הַנַּעֲלֶה! בַּקָּשָׁה, אֲדוֹנֵנוּ!”

מִתּוֹךְ קְרִיאָה שֶׁל קֹצֶר רוּחַ, אַךְ בְּפָנִים שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ, הִבִּיט הַמַּרְקִיז דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַמֶּרְכָּבָה.

“מָה? מַה זֹאת? בַּקָּשׁוֹת תָּמִיד!”

“אֲדוֹנֵנוּ הַנַּעֲלֶה, בְּשֵׁם אַהֲבַת הָאֵל הַגָּדוֹל! אִישִׁי, שׁוֹמֵר הַיַּעַר…”

“מֶה הָיָה לְאִישֵׁךְ שׁוֹמֵר הַיַּעַר? תָּמִיד אוֹתוֹ הַדָּבָר עִם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. אֵין הוּא יָכֹל לְשַׁלֵּם מַשֶּׁהוּ?”

“הוּא שִׁלֵּם הַכֹּל, אֲדוֹנֵנוּ הַנַּעֲלֶה. הוּא מֵת.”

“וּבְכֵן! מָצָא מְנוּחָה. הַאִם אוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ לִתְחִיָה?”

“אַלְלַי, לֹא, אֲדוֹנֵנוּ! אַךְ הוּא שׁוֹכֵב שָׁם תַּחַת גַּל קָטֹן שֶׁל עֲשָׂבִים.”

“וּבְכֵן?”

“אֲדוֹנֵנוּ, הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה גַּלֵּי עֵשֶׂב קְטַנִּים כָּאֵלֶּה יֵשׁ.”

“וּבְכֵן?”

פָּנֶיהָ הָיוּ כִּפְנֵי אִשָּׁה זְקֵנָה, אַךְ הִיא הָיְתָה צְעִירָה. מִנְהָגָהּ כְּאָדָם קְשֵׁה יוֹם שֶׁצַּעֲרוֹ גָדֵל מִנְּשֹׂוא. הִיא סָפְקָה כַּפֶּיהָ הַצְּנוּמוֹת מִתּוֹךְ סַעַר רוּחַ, וְאַחֲרֵי כֵן הִנִּיחָה יָדָהּ הָאַחַת עַל דֶּלֶת הַמֶּרְכָּבָה בְּרֹךְ, בְּלִטּוּף, כְּאִלּוּ הָיָה זֶה לֵב אָדָם, הֶחָשׁ מַגָּע שֶׁל אָדָם מְפַלֵּל.

“אֲדוֹנֵנוּ, שְׁמָעֵנִי! אֲדוֹנֵנוּ, שְׁמַע תְּחִנָּתִי! אִישִׁי מֵת מֵעֹנִי, הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מֵתִים מֵעֹנִי, הַרְבֵּה יוֹתֵר יָמוּתוּ מֵעֹנִי.”

“וּבְכֵן? הֲיָכֹל אוּכַל לְכַלְכְּלָם בְּלֶחֶם?”

“אֲדוֹנֵנוּ, הָאֱלֹהִים הַטּוֹב הוּא הַיּוֹדֵעַ, אַךְ לֹא זֹאת שְׁאֵלָתִי. שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי, כִּי יִתְּנוּ לִי פֶּלַח אֶבֶן אוֹ גֶזֶר עֵץ לְהַצִּיב מַצֵּבָה עַל קֶבֶר אִישִׁי. אִם לֹא כֵּן, יִשָּׁכַח מְקוֹם מְנוּחָתוֹ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִמָּצֵא לְעוֹלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָמוּת אָנֹכִי מֵעֹנִי וְעָלֵי יִהְיֶה לִשְׁכַּב תַּחַת תֵּל־עֵשֶׂב אַחֵר. אֲדוֹנֵנוּ הַנַּעֲלֶה, רַבִּים הֵם הַתִּלִּים הָאֵלֶּה, הֵם הוֹלְכִים וּמִתְרַבִּים מִיּוֹם לְיוֹם, כִּי רַב הָעֹנִי. אֲדוֹנֵנוּ! אֲדוֹנֵנוּ!”

הָרַכָּב גֵּרֵשׁ אוֹתָהּ מֵעִם דֶּלֶת הַמֶּרְכָּבָה, וְהִיא זָזָה וְנָסְעָה בִּמְהִירוּת, כִּי אָץ הָרַכָּב לַעֲבֹר אֶת כִּבְרַת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה עַד אַרְמוֹן הַמַּרְקִיז.

רֵיחוֹת הַנִּיחוֹחַ שֶׁל לֵיל קַיִץ עָלוּ מִסָּבִיב, עָלוּ וְיָרְדוּ כְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת עַל קְבוּצוֹת הָאֲנָשִׁים הַמְכֻסִּים אָבָק, הַלְּבוּשִׁים סְחָבוֹת, אֲשֶׁר שָׁם לְיַד הַבְּאֵר, וּמְתַקֵּן הַדְּרָכִים עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד שָׁם, וּבְסִיּוּעַ כּוֹבָעוֹ שֶׁהוּא הַמֵּלִיץ לוֹ, הוּא מַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר וּמְסַפֵּר לָהֶם עַל הָאִישׁ הַדּוֹמֶה לְמֵת. מְעַט מְעַט, אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׂבְעוּ מִשְּׁמֹעַ, הֵם הוֹלְכִים אֶחָד אֶחָד וְשָׁבִים לְבָתֵּיהֶם, וּבְעַד הַחַלּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים נוֹצֵץ אוֹר. וְהָאוֹרוֹת הָאֵלֶּה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶחֱזִיק בַּבָּתִּים וְעַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם יָצְאוּ הַכּוֹכָבִים, נִרְאִים כְּאִלּוּ עָלוּ לָרָקִיעַ וְלֹא כָּבוּ.

צֵל שֶׁל בַּיִת גְּדוֹל וְגָבֹהַּ וְשֶׁל עֵצִים בּוֹלְטִים קִדֵּם אֶת הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז, וְכַאֲשֶׁר קָרְבָה הַמֶּרְכָּבָה נֶעְלַם הֵצֵל מִפְּנֵי אוֹר הַלַּפִּיד, וְהַדֶּלֶת הָרְחָבָה שֶׁל הַטִּירָה נִפְתְּחָה לְפָנָיו.

“הָאָדוֹן שַׁרְל, שֶׁאֲנִי מְחַכֶּה לוֹ, כְּבָר בָּא מֵאַנְגְּלִיָּה?”

“עוֹד לֹא בָּא, אֲדוֹנֵי הַנַּעֲלֶה.”

ט. רֹאשׁ גּוֹרְגוֹנָה¹⁵ 🔗

בִּנְיָן כָּבֵד הָיָה אַרְמוֹנוֹ זֶה שֶׁל הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז. לְפָנָיו חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁל אֶבֶן, וּשְׁנֵי סִדְרֵי מֵעֲלוֹת־אֶבֶן הוֹבִילוּ אֶל מְבוֹא הַכָּבוֹד. הַכֹּל מִסָּבִיב הָיָה אָבֶן. מִסְעֲדוֹת אֶבֶן כְּבֵדוֹת, עֲצִיצֵי אֶבֶן וּפִרְחֵי אֶבֶן, פְּנֵי אֶבֶן שֶׁל אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי אֶבֶן שֶׁל אֲרָיוֹת לְכָל רוּחוֹת הַבָּיִת. הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ נָתְנָה גוֹרְגוֹנָה אֶת עֵינֶיהָ בַּבַּיִת הַזֶּה עִם גְּמָר בִּנְיָנוֹ לִפְנֵי מָאתַיִם שָׁנָה.

הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז יָצָא מִמֶּרְכַּבְתּוֹ וְעָלָה עַל הַשְּׁלַבִּים הָרְחָבִים שֶׁל הַמַּעֲלוֹת, וּלְפָנָיו הַלַּפִּיד, אֲשֶׁר הִבְרִיחַ אֶת הַחֹשֶׁךְ, לְמוֹרַת רוּחוֹ שֶׁל הַיַּנְשׁוּף, אֲשֶׁר שָׂם קִנּוֹ תַּחַת הַגַּג הַגָּבֹהַּ שֶׁל בִּנְיְנֵי הָאֲרָיוֹת בֵּין הָעֵצִים. הַכֹּל מִסָּבִיב הָיָה שָׁקֵט, עַד כִּי הַלַּפִּיד הַנַּשָּׂא עַל הַמַּעֲלוֹת, וְהַלַּפִּיד הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר אָחֲזוּ בּוֹ לְמַטָּה עַל יַד הַדֶּלֶת, הָיוּ בּוֹעֲרִים כְּאִלּוּ הָיָה בְּתוֹךְ בַּיִת מְסֻגָּר וְלֹא בַּחוּץ תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמָיִם. מִלְּבַד קוֹל הַיַּנְשׁוּף נִשְׁמַע רַק קוֹל מֵי הַמִּזְרָקָה בְּנָפְלָם לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה. כִּי הִנֵּה הָיָה אֶחָד מִלֵּילוֹת הַחֹשֶׁךְ, הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְשִׁימָתוֹ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת רְצוּפוֹת, אַחֲרֵי כֵן מוֹצִיא אֲנָחָה אֲרֻכָּה וַחֲשָׁאִית וְשׁוּב כּוֹבֵשׁ נְשִׁימָתוֹ.

הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה נִסְגְּרָה אַחֲרָיו, וְהָאָדוֹן הַמַּרְקִיז עָבַר פְּרוֹזְדוֹר מְקֻשָּׁט בִּכְלֵי זַיִן, כִּידוֹנִים, חֲרָבוֹת וְסַכִּינֵי צַיָּדִים, וְיוֹתֵר מִזֶּה בְּשׁוֹטִים וּמַגְלְבִים, אֲשֶׁר לֹא אִכָּר אֶחָד טָעַם אֶת טַעְמָם, בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדוֹן הָיָה שָׁרוּי בְּכָעַס.

בְּפָסְחוֹ עַל הַחֲדָרִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁחֹשֶׁךְ הָיָה בָּהֶם וּסְגוּרִים הָיוּ בַּלַּיְלָה, עָבַר הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז, וְנוֹשֵׂא הַלַּפִּיד הוֹלֵךְ לְפָנָיו, וְעָלֶה בַּמַּעֲלוֹת אֶל דֶּלֶת אַחַת בַּפְּרוֹזְדּוֹר. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה לְפָנָיו וְהוּא נִכְנַס לְדִירָתוֹ בַּת שְׁלשָׁה חֲדָרִים: חֲדַר מִשְׁכָּבוֹ וּשְׁנַיִם אֲחֵרִים. גְּבוֹהִים הָיוּ הַחֲדָרִים וְתִקְרָתָם כְּעֵין כִּפָּה וְרִצְפָּתָם בְּאֵין מֵרְבַדִּים, לְשֵׁם רַעֲנַנּוֹת יְתֵרָה וְהַכֹּל הָיָה מְפֹאָר וּמְהֻדָּר, כְּמוֹ שֶׁיָּאֶה לְמַרְקִיז בַּדּוֹר הַמְפֹאָר הַהוּא בְּצָרְפַת הָעֲשִׁירָה.

שֻׁלְחָן הָיָה עָרוּךְ לִשְׁנֵי סוֹעֲדִים בַּחֶדֶר הַשְּׁלִישִׁי, חֶדֶר קָטֹן וְגָבֹהַּ, אֲשֶׁר חַלּוֹנוֹ הָאֶחָד הָיָה פָּתוּחַ וּתְרִיס הָעֵץ סָגוּר.

“בֶּן אָחִי,” קָרָא הַמַּרְקִיז, בְּהַעִיפוֹ עַיִן עַל הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ. “כְּפִי שֶׁאָמְרוּ לִי, עוֹד לֹא בָּא?”

“אֵינֶנּוּ עוֹד, אַךְ חַכֵּה חַכּוּ לוֹ שֶׁיָּבוֹא יַחַד עִם הָאָדוֹן.”

“הוֹי! רָחוֹק לְשַׁעֵר, כִּי בּוֹא יָבוֹא הַלַּיְלָה, וּבְכָל זֹאת תַּשְׁאִירוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן כְּמוֹ שֶׁהוּא. בְּעוֹד רֶבַע שָׁעָה אֶהְיֶה מוּכָן לַסְּעֻדָּה.”

כַּעֲבֹר רֶבַע שָׁעָה הָיָה הָאָדוֹן מוּכָן לֵישֵׁב לְבַדּוֹ אֶל הַשֻּׁלְחָן הַמָּלֵא מַעֲדַנִּים. כִּסְּאוֹ עָמַד מִמּוּל הַחַלּוֹן, וְאַחֲרֵי אָכְלוֹ אֶת הַמָּרָק הֵרִים אֶת כּוֹסוֹ עִם הַיַּיִן לְהַגִּישָׁהּ לִשְׂפָתָיו, אַךְ מִיָּד שָׁב וְהֶעֱמִידָה עַל הַשֻּׁלְחָן.

“מַה זֹאת?” שָׁאַל בִּמְנוּחָה, בְּהַבִּיטוֹ בְּעִיּוּן אֶל הַקַּוִּים הַשְּׁחוֹרִים וְהָאֲפוֹרִים שֶׁל הַתְּרִיס.

“אֲדוֹנֵנוּ הַנַּעֲלֶה, אֵיפֹה?”

“מֵעֵבֶר הַתְּרִיסִים מִבַּחוּץ. פִּתְחוּ אֶת הַתְּרִיס.”

הַתְּרִיסִים נִפְתְּחוּ.

“וּבְכֵן?”

“אֲדוֹנֵנוּ הַנַּעֲלֶה, לֹא כְּלוּם הוּא. אֵין שָׁם אֶלָּא אִילָנוֹת וָלָיְלָה.”

הַמְּשָׁרֵת הַדּוֹבֵר פָּתַח אֶת הַתְּרִיסִים לִרְוָחָה, הִבִּיט הַחוּצָה לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הָרֵיקָה וְעָמַד מְחַכֶּה לִפְקֻדָּה שֶׁתָּבוֹא.

“יָפֶה,” קָרָא הָאָדוֹן בִּמְנוּחָה, “שׁוּב וּסְגֹר אֶת הַתְּרִיסִים.”

אַחֲרַי אֲשֶׁר נֶעֶשְׂתָה פְּקֻדָּתוֹ, שָׁב הַמַּרְקִיז לִסְעֻדָּתוֹ. הוּא עָמַד בְּאֶמְצַע הַסְּעֻדָּה וְשׁוּב הִפְסִיק, וְכוֹס הַיַּיִן בְּיָדוֹ. לְאָזְנָיו הִגִּיעַ קוֹל פַּרְסוֹת סוּסִים. הַקּוֹל בָּא פִּתְאֹם וּמֶרְכָּבָה נִגְּשָׁה אֶל מְבוֹא הַטִּירָה.

“שְׁאַל, מִי הַבָּא?”

זֶה הָיָה בֶּן אָחִיו שֶׁל הַמַּרְקִיז. הוּא יָצָא לַדֶּרֶךְ אַחֲרַי הַצָּהֳרַיִם וּבֵינוֹ וּבֵין הַמַּרְקִיז הָיָה רֶוַח מָה, וְאַף כִּי נָסַע בְּחִפָּזוֹן לֹא יָכֹל לְהַדְבִּיקוֹ. בְּתַחֲנוֹת הַדֹּאַר אָמְרוּ לוֹ, כִּי הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז יָצָא זֶה עַתָּה לְפָנָיו.

הַמַּרְקִיז צֻוָּה לֵאמֹר לוֹ, כִּי הַסְּעֻדָּה מְחַכָּה לוֹ וְהוּא מִתְבַּקֵּשׁ לָבוֹא מִיָּד. כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה נִכְנָס. בְּאַנְגְּלִיָּה יָדוּעַ הָיָה הָאִישׁ בַּשֵּׁם שַׁרְל דַּרְנֵי.

הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז קִבֵּל אֶת פָּנָיו בַּחֲבִיבוּת, אַךְ אֶת יָדוֹ לֹא הוֹשִׁיט לוֹ.

“עָזַבְתָּ אֶת פָּרִיס אֶתְמוֹל, אֲדוֹנִי?” פָּנָה אֵל הַמַּרְקִיז, לְאַחַר שֶׁיָּשַׁב עַל מְקוֹמוֹ אֶל הַשֻּׁלְחָן.

“תְּמוֹל. וְאַתָּה?”

“אֲנִי בָּא יָשָׁר.”

“מִלָּנְדּוֹן?”

“כֵּן.”

“הַדֶּרֶךְ נִמְשְׁכָה אֶצְלְךָ זְמָן רַב?” קָרָא הַמַּרְקִיז בְּבַת צְחוֹק.

“אַדְּרַבָּה, נָסַעְתִּי בְּלִי הִתְמַהְמֵהַּ.”

“סְלִיחָה, אֵין כַּוָּנָתִי, כִּי שָׁהִיתָ זְמָן רַב בַּדֶּרֶךְ, אַךְ כִּי שָׁהִיתָ לִפְנֵי יְצִיאָתְךָ לַדָּרֶךְ.”

“עִכְּבוּנִי,” הֵשִׁיב בֶּן הָאָח לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה, “עִנְיָנִים שׁוֹנִים.”

“בְּלִי סָפֵק,” עָנָה הַדּוֹד הַמְּנֻמָּס.

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַמְּשָׁרֵת עָמַד בַּחֶדֶר, לֹא דִּבְּרוּ זֶה עִם זֶה. אַךְ לְאַחַר שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם אֶת הַקָּפֶה וְהֵם נִשְׁאֲרוּ שְׁנֵיהֶם לְבַדָּם, הִבִּיט הָאִישׁ הַצָּעִיר בִּפְנֵי דּוֹדוֹ, שֶׁהָיוּ דּוֹמִים לְמַסְוֶה נָאֶה, וּבְפָגְעוֹ בְּמֶבָּטוֹ פָּתַח בְּשִׂיחָה.

“הִנֵּה שַׁבְתִּי, אֲדוֹנִי, כְּפִי שֶׁתּוּכַל לְשַׁעֵר, לְשֵׁם אוֹתָהּ הַמַּטָּרָה עַצְמָהּ שֶׁבִּגְלָלָהּ יָצָאתִי. הַדָּבָר הַזֶּה הֱבִיאַנִי לִידֵי סַכָּנָה גְדוֹלָה וְלֹא־צְפוּיָה, אַךְ זוֹ הִיא מַטָּרָה קְדוֹשָׁה, וְלוּ נִגְזַר עָלַי לָמוּת עָלֶיהָ, הָיִיתִי מוֹצֵא בִּי כֹּחַ גַּם לָזֹאת.”

“לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר עַל מָוֶת,” קָרָא הַדּוֹד, “אַל נָא.”

“מְסֻפְּקָנִי,” הֵשִׁיב בֶּן־הָאָח, “אִם בְּעָמְדִי בִּגְלָלָהּ עַל סַף הַמָּוֶת, הָיִיתָ בָּא לְחַלְּצֵנִי.”

פְּנֵי הַדּוֹד הָאֲצִילִיִּים וְהָאַכְזָרִיִּים כְּאֶחָד הֵעִידוּ, כִּי יֵשׁ יָדַיִם לַחֲשָׁד זֶה; אַךְ הוּא עָשָׂה תְּנוּעָה שֶׁל מֶחָאָה, שֶׁלֹּא בָּאָה אֶלָּא מִתּוֹךְ נִמּוּס יָפֶה וְלֹא מִתּוֹךְ הַלֵּב.

“אָכֵן, אֲדוֹנִי,” הוֹסִיף בֶּן־הָאָח, “עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ, עָשִׂיתָ הַכֹּל כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת הַחֲשָׁד בְּתוֹךְ הַתְּנָאִים הַחֲשׁוּדִים שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתִי.”

“לֹא, לֹא, לֹא,” קָרָא הַדּוֹד בִּנְעִימוּת.

“אַךְ עַל כָּל פְּנִים,” סִכֵּם בֶּן הָאָח, בְּהַבִּיטוֹ אֵלָיו מִתּוֹךְ אִי־אֵמוּן, “יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי לֹא הָיִיתָ נִמְנָע מִכָּל הַתַּחְבּוּלוֹת שֶׁאֵינָן כְּשֵׁרוֹת, כְּדֵי לְהַפְרִיעַ אוֹתִי.”

“יְדִידִי, זֹאת אָמַרְתִּי לְךָ,” קָרָא הַדּוֹד, “הוֹאִילָה נָא וּזְכֹר אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה כְּבָר.”

“זוֹכֵר אֲנִי.”

“חֵן חֵן,” קָרָא הַמַּרְקִיז בִּנְעִימוּת רַבָּה.

קוֹלוֹ נִשְׁמַע בַּחֲלַל הָאֲוִיר כְּקוֹל כְּלִי זֶמֶר.

“אָמְנָם, אֲדוֹנִי,” הוֹסִיף בֶּן הָאָח, “מַאֲמִין אֲנִי, כִּי אִם אֵינִי יוֹשֵׁב הַיּוֹם בְּבֵית הַסֹּהַר בְּצָרְפַת אֵין זֶה אֶלָּא בִּזְכוּת מַזָּלִי הַטּוֹב שֶׁהוּא מַזָּלְךָ הָרָע.”

“אֵינִי מֵבִין יָפֶה כַּוָּנָתְךָ,” הֵשִׁיב הַדּוֹד בְּלָגְמוֹ אֶת הַקָּפֶה לְגִימוֹת קְטַנּוֹת, “אוּלַי תּוֹאִיל לְבָאֵר לִי?”

“סוֹבֵר אֲנִי, כִּי אִלּוּ לֹא אָבַד חִנְּךָ בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ וְלֹא רַבּוּ דַּאֲגוֹתֶיךָ בִּגְלַל הָאָסוֹן הַזֶּה בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, וַדַּאי הָיִיתָ מְקַבֵּל רִשְׁיוֹן לְשַׁלְּחֵנִי כְּאַסִּיר אֶל אַחַד הַמִּבְצָרִים לְאֹרֶךְ יָמִים.”

“אֶפְשָׁר שֶׁכֵּן,” קָרָא הַדּוֹד בִּמְנוּחָה רַבָּה, “לְמַעַן כְּבוֹד הַמִּשְׁפָּחָה יָכֹל הָיִיתִי לִגְרֹם לְךָ גַּם מוֹרַת רוּחַ בְּמִדָּה כָּזוֹ. לַדָּבָר הַזֶּה תִּסְלַח לִי!”

“רוֹאֶה אֲנִי, כִּי לְאָשְׁרִי גַם הָרְאָיוֹן שֶׁל הַיּוֹם בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ הָיָה, כְּדַרְכּוֹ, קַר מְאֹד,” הֵעִיר בֶּן־הָאָח.

“לְפִי דַּעְתִּי יְדִידִי, לֹא לְאָשְׁרְךָ הוּא,” עָנָה הַדּוֹד בַּאֲדִיבוּת מְזֻקָּקָה, “אֵין הַדָּבָר בָּרִי בְּעֵינַי. הַהִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, בְּמָקוֹם שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת, הָיְתָה מַשְׁפִּיעָה עַל גּוֹרַל חַיֶּיךָ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ. אַךְ מַה יוֹעִיל הַוִּכּוּחַ בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁאָנֹכִי, כְּפִי שֶׁאָמַרְתָּ, תַּשׁ כֹּחִי. הַמַּכְשִׁיר הַקָּטֹן הַזֶּה לְתִקּוּן הַלְּבָבוֹת, הָעֵזֶר הָרַב הַזֶּה לְחַזֵּק אֶת כֹּחָן וּכְבוֹדָן שֶׁל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְיֻחָסוֹת, הַחֶסֶד הַקַּל הַזֶּה שֶׁהָיָה יָכֹל לִהְיוֹת לְךָ לְפוּקָה – כָּל אֵלֶּה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בַּזְּמָן הַזֶּה רַק בְּמִקְרֶה. רַבִּים מְאֹד הַמְבַקְּשִׁים אֶת הַדָּבָר וְהוּא נִתָּן רַק לִמְעַטִּים מְאֹד, בְּעֶרֶךְ! לְפָנִים לֹא הָיָה הַדָּבָר כֵּן, אַךְ בְּצָרְפַת נִשְׁתַּנּוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְרָעָה. אֲבוֹתֵינוּ הַקְּרוֹבִים הֶחֱזִיקוּ בִּידֵיהֶם אֶת הַזְּכוּת עַל חַיֵּיהֶם וּמוֹתָם שֶׁל הַהֲמוֹנִים הַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ. מִן הַחֶדֶר הַזֶּה הוּצְאוּ כַּמָּה וְכַמָּה כְּלָבִים כָּאֵלֶּה לִתְלִיָּה. בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, חֲדַר מִשְׁכָּבִי, נִדְקַר בַּר־נַשׁ אֶחָד לְעֵינַי עַל אֲשֶׁר הִבִּיעַ רֹךְ מַעֲלִיב בְּנוֹגֵעַ לְבִתּוֹ – לְבִתּוֹ שֶׁלּוֹ! זְכֻיּוֹת רַבּוֹת אָבְדוּ לָנוּ; פִּילוֹסוֹפְיָה חֲדָשָׁה יָרְדֶה לָעוֹלָם; וּבְיָמֵינוּ קָשֶׁה יִהְיֶה לָנוּ לְקַיֵּם אֶת מַעֲמָדֵנוּ. הַכֹּל רַע מְאֹד, רַע מְאֹד!”

הַמַּרְקִיז לֶקַח קֹמֶץ קָטֹן שֶׁל טַבַּק לְהָרִיחַ וְנִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ אֲצִילוּת כְּאוֹמֵר, עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה לְאָרֶץ זוֹ, שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ.

“אָנוּ קֻיַּמְנוּ אֶת כְּבוֹד מַעֲמָדֵנוּ גַם בְּיָמִים עָבָרוּ גַם בַּזְּמַן הַזֶּה בְּדֶרֶךְ כָּזוֹ,” קָרָא בֶּן הָאָח בְּעָגְמָה," עַד כִּי שְׁמֵנוּ שָׂנוּא בְּצָרְפַת יוֹתֵר מִכָּל הַשֵּׁמוֹת."

“יְהִי רָצוֹן שֶׁכָּךְ יִהְיֶה,” קָרָא הַדּוֹד, “שִׂנְאָה לִבְנֵי עֲלִיָּה מְעִידָה עַל יִרְאַת הַכָּבוֹד מִצַּד בְּנֵי הַשָּׁפֶל.”

“אֵין אַף פְּנֵי אָדָם אֶחָד,” הוֹסִיף בֶּן־הָאָח בְּקוֹלוֹ כְּקֹדֶם, “בְּכָל הָאֶרֶץ הַזֹּאת מִסָּבִיב, אֲשֶׁר יַבִּיטוּ עָלַי מִתּוֹךְ כָּבוֹד, וַאֲנִי רוֹאֶה בָּהֶם רַק קַדְרוּת שֶׁל אֵימָה וְעַבְדוּת.”

“הַהוֹד וְהַתְּהִלָּה,” קָרָא הַמַּרְקִיז, “לְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ, אֲשֶׁר יָדְעָה דֶרֶךְ לִשְׁמֹר עַל גְּדֻלָּתָהּ. הוֹי!”

וְהוּא לָקַח עוֹד קֹמֶץ קָטֹן שֶׁל טַבַּק וְשִׁלֵּב רַגְלָיו זוֹ עַל זוֹ.

וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר יָשַׁב בֶּן אָחִיו, זְרוֹעוֹ נִשְׁעֶנֶת עַל הַשֻּׁלְחָן וְיָדוֹ שׂוּמָה עַל עֵינָיו, וְהוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבָה וּבְעַצְבוּת, נָתַן בּוֹ הַמַּסְוֶה הַיָּפֶה אֶת עֵינָיו כִּלְאַחַר יָד מִתּוֹךְ חַשְׁדָנוּת וּבְחִילָה בְּמִדָּה שֶׁהִתְאִימָה לָאֲדִישׁוּת הָרְגִילָה אֵצֶל בַּעַל הַמַּסְוֶה.

“לְהַכְנִיעַ, יְדִידִי, זוֹ הִיא הַפִּילוֹסוֹפְיָה הָעוֹמֶדֶת לָעַד,” הֵעִיר הַמַּרְקִיז, “הַכָּבוֹד הַקּוֹדֵר, הַבָּא מִתּוֹךְ יִרְאָה וְשִׁעְבּוּד, הוּא הוּא יַכְנִיעַ אֶת הַכְּלָבִים הָאֵלֶּה תַּחַת הַשּׁוֹט כָּל הַיָּמִים, אֲשֶׁר הַגַּג הַזֶּה,” הוּא נָשָׂא עֵינָיו לְמַעְלָה, “יַסְתִּיר מֵעֵינַי אֶת פְּנֵי הַשָּׁמָיִם.”

הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יִרְחַק לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר שִׁעֵר הַמַּרְקִיז. אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לְהַרְאוֹת לוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא תְּמוּנָה שֶׁל טִירָתוֹ כְּמוֹ שֶׁעֲתִידָהּ לִהְיוֹת בְּעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, כַּתְּמוּנָה שֶׁל חֲמִשִּׁים טִירוֹת אֲחֵרוֹת בְּדוֹמֶה לָהּ, כַּעֲבֹר שָׁנִים מוּעָטוֹת, לֹא הָיָה מוֹצֵא יָדָיו וְרַגְלָיו לְהַכִּיר בֵּיתוֹ בְּתוֹךְ הֶחֳרָבוֹת, קָרְבַּן הָאֵשׁ וְהַבִּזָּה. וְהַגַּג הַזֶּה, אֲשֶׁר בּוֹ הִתְפָּאֵר, אָמְנָם יַסְתִּיר מֵעֵינָיו אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, אַךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת: מִמֶּנּוּ יַעֲשׂוּ כַּדּוּרֵי עֹפָרֶת, וְאַלְפֵי רוֹבִים יִירוּ אֶל עֵינֵי הָאֲצִילִים, אֲשֶׁר לֹא תִּרְאֶינָה עוֹד לָנֶצַח אֶת פְּנֵי הַשָּׁמָיִם.

“בֵּין כֹּה וָכֹה,” קָרָא הַמַּרְקִיז, “אָנֹכִי אֶשְׁמֹר עַל כְּבוֹדָהּ וּמְנוּחָתָהּ שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה, אִם אַתָּה מְמָאֵן בָּזֶה. וְאוּלָם וַדַּאי שֶׁעָיֵף אַתָּה. הֲיֵשׁ לָנוּ לְסַיֵּם אֶת שִׂיחָתֵנוּ הַלָּיְלָה?”

“עוֹד רֶגַע.”

“עוֹד שָׁעָה, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ.”

“אֲדוֹנִי,” קָרָא בֶּן־הָאָח, “הַרְבֵּה רָעָה עָשִׂינוּ, וְאָנוּ קוֹצְרִים הַיּוֹם אֶת פְּרִי הָרָעָה.”

“אָנוּ עָשִׂינוּ רָעָה?” חָזַר הַמַּרְקִיז עַל הַדְּבָרִים מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק שֶׁל שְׁאֵלָה, בְּהַצְבִּיעוֹ בְּרֹךְ תְּחִלָּה כְּלַפֵּי בֶּן־אָחִיו וְאַחֲרַי כֵן עַל עַצְמוֹ.

“כְּלוֹמַר, מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, זוֹ מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הַכְּבוּדָה, אֲשֶׁר כְּבוֹדָה רַב בְּעֵינֵי שְׁנֵינוּ בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת מְאֹד. גַּם בִּימֵי אָבִי עָשִׂינוּ רָעָה רַבָּה בָּעוֹלָם, פָּגַעְנוּ קָשָׁה בְּכָל אָדָם שֶׁעָמַד בֵּינֵינוּ וּבֵין תַּעֲנוּגֵנוּ כָּל שֶׁהוּא. אַךְ לָמָּה לִי לְדַבֵּר עַל יְמֵי אָבִי, וְהֵם הֵם גַּם יָמֵינוּ? הַאוּכַל לְהַפְרִיד בֵּין אָבִי וּבֵין אָחִיו־תְּאוֹם, שֻׁתָּפוֹ בַּיְרוּשָׁה, הַבָּא אַחֲרָיו?”

“הַמָּוֶת הִפְרִיד בֵּינֵינוּ,” קָרָא הַמַּרְקִיז.

“וְאָנֹכִי נִשְׁאַרְתִּי,” עָנָה בֶּן הָאָח, “קָשׁוּר לְסֵדֶר חַיִּים הַשָּׂנוּא עָלַי, וַאֲנִי אַחֲרַאי לוֹ, וְאֵין לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. אֲנִי מְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לְמַלְּאוֹת אֶת בַּקָּשַׁת אִמִּי הַיְקָרָה לִפְנֵי מוֹתָהּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנָהּ הָאַחֲרוֹן שֶׁהִבִּיעָה בְּמֶבָּטָהּ עָלַי, בְּהִתְחַנְנָהּ אֵלַי לַחְמֹל עַל בְּנֵי אָדָם וּלְתַקֵּן אֶת הָרָעָה. וּמַה יִדְאַב לִבִּי, כִּי עֲמָלִי לִמְצֹא עֵזֶר וָכֹחַ יַעֲלֶה בַּתֹּהוּ.”

“אִם תֹּאמַר לְבַקֵּשׁ זֹאת מִמֶּנִּי, בֶּן־אָחִי,” קָרָא הַמַּרְקִיז בְּנָגְעוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ בְּחָזֵהוּ, (הֵם עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם לְיַד הָאָח,) “דַּע לְךָ, כִּי לַשָּׁוְא יְהִי עֲמָלְךָ כָּל הַיָּמִים.”

כָּל קַו וְתָו בַּפָּנִים הַצַּחִים וְהַלְּבָנִים הָאֵלֶּה הִבִּיעַ קְשִׁי־לֵב, תַּקִּיפוּת, אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעָמַד וְהִבִּיט בִּמְנוּחָה אֶל בֶּן אָחִיו, וּבְיָדוֹ קֻפְסַת הַטַּבַּק. וְשׁוּב נָגַע בּוֹ בְּחָזֵהוּ, כְּאִלּוּ הָאֶצְבַּע הַדַּקָּה הָיְתָה קָצֶה חַד שֶׁל חֶרֶב קְטַנָּה, אֲשֶׁר בָּהּ אָמַר, מִתּוֹךְ אֲדִיבוּת נְעִימָה, לִדְקֹר אֶת גּוּפוֹ.

“יְדִידִי,” אָמַר הַמַּרְקִיז, “עַד יוֹם מוֹתִי אַמְשִׁיךְ אֶת סֵדֶר הַחַיִּים שֶׁבּוֹ חָיִיתִי.”

אַחֲרֵי הוֹצִיאוֹ מִפִּיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לָקַח בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה קֹמֶץ שֶׁל טַבַּק וְשָׂם אֶת הַקֻּפְסָה לְתוֹךְ כִּיסוֹ.

“מוּטָב הָיָה, אִלּוּ הָיִיתָ בַּר־דַּעַת,” הוֹסִיף לָאַחֲרוֹנָה, אַחֲרֵי צַלְצְלוֹ בַּפַּעֲמוֹן הַקָּטֹן אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן, “לְקַבֵּל אֶת הַחַיִּים הַמְיֻעָדִים לָךְ. אַךְ כְּפִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, אָדָם אָבוּד אַתָּה, שַׁרְל.”

“הַנַּחֲלָה הַזֹּאת וְאֶרֶץ צָרְפַת אָבְדוּ לִי,” קָרָא בֶּן־הָאָח בְּעַצְבוּת, “אֲנִי מְוַתֵּר עֲלֵיהֶן.”

“כְּלוּם שְׁנֵי הַדְּבָרִים שֶׁלְּךָ הֵם, שֶׁאַתָּה מְוַתֵּר עֲלֵיהֶם? צָרְפַת אוּלַי שֶׁלְּךָ הִיא, אַךְ הַנַּחֲלָה הַזֹּאת? אָמְנָם אֵין הַדָּבָר שֹׁוֶה לְהַזְכִּיר, וּבְכָל זֹאת, הַאֻמְנָם?”

“אֵין כַּוָּנָתִי בִּדְבָרַי שֶׁאָמַרְתִּי לִתְבֹּעַ אֶת יְרֻשָּׁתִי עָתָּה. אַךְ כַּאֲשֶׁר תַּעֲבֹר הַנַּחֲלָה מִמְּךָ אֵלַי מָחָר…”

“וַאֲנִי, בְּאַהֲבָתִי לַחַיִּים, מַאֲמִין כִּי עוֹד אֶחְיֶה.”

“… לוּ יְהֵא בְּעוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה…”

“יִיַּשַּׁר כֹּחַ!” קָרָא הַמַּרְקִיז, “הַשְׁעָרָה זוֹ מִתְקַבֶּלֶת יוֹתֵר עַל לִבִּי.”

“אָז אֶעֱזֹב אֶת הַנַּחֲלָה וְאֶחְיֶה בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת וּבְמָקוֹם אַחֵר. וְאָמְנָם הַוִּתּוּר הוּא קַל. מַה יֵשׁ כָּאן, מִלְּבַד מִדְבַּר שְׁמָמָה וְחֻרְבָּן.”

“הָהּ!” קָרָא הַמַּרְקִיז, בְּהַעִיפוֹ עַיִן מִסָּבִיב עַל כָּל הַפְּאֵר בֶּחָדֶר.

“אָמְנָם יָפֶה מְאֹד הַמַּרְאֶה פֹּה לָעַיִן, אַךְ מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת תּוֹךְ הַדְּבָרִים, אֶת הַנַּעֲשֶׂה תַּחַת הַשָּׁמַיִם לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, הוּא יִמְצָא פֹּה מִבְצָר שֶׁל בִּזְבּוּז, שִׁלְטוֹן הֶבֶל, נְגִישׂוֹת, חוֹבוֹת, דִּכָּאוֹן, רָעָב, עֵרוֹם וְיִסּוּרִים.”

“הָהּ!” קָרָא הַמַּרְקִיז עוֹד הַפַּעַם בְּקוֹרַת רוּחַ.

“אִם תַּעֲבֹר הַנַּחֲלָה בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים לִרְשׁוּתִי, אֶמְסֹר אוֹתָהּ לְיָדַיִם חֲרוּצוֹת וּמֻכְשָׁרוֹת, אֲשֶׁר יָסִירוּ מֵעָלֶיהָ לְאַט לְאַט (עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר הַדָּבָר) אֶת הַמַּשָּׂא הַמַּעִיק, עַד כִּי הָעָם הֶעָלוּב, אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם וַאֲשֶׁר יָמִים רַבִּים הִתְעַנָּה תַּחַת כֹּבֶד הָעֹל, יוּכַל בְּדוֹר שֵׁנִי, לְפָחוֹת, לְהָקֵל סִבְלוֹ. אַךְ לֹא לִי לַעֲשׂוֹת זֹאת. קִלְלַת אֱלֹהִים רוֹבֶצֶת עָלֵינוּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת.”

“וְאַתָּה?” שָׁאַל הַדּוֹד, “סְלַח לִי עַל תְּשׁוּקָתִי לָדַעַת, הַאִם יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לִחְיוֹת בָּעוֹלָם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָכַשְׁתָּ אֶת הַפִּילוֹסוֹפְיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁלְּךָ?”

“עָלַי לַעֲבֹד עֲבוֹדָה, כְּדֵי לִחְיוֹת, כַּאֲשֶׁר יִהְיוּ מֻכְרָחִים בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לַעֲשׂוֹת גַּם שְׁאָר בְּנֵי אַרְצִי עִם הַיִּחוּס שֶׁל אָבוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶם.”

“בְּאַנְגְּלִיָּה, לְמָשָׁל?”

“כֵּן, כְּבוֹד מִשְׁפַּחְתִּי, אֲדוֹנִי, לֹא יִפָּגַע עַל יָדִי בָּאָרֶץ הַהִיא. בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה לֹא יִפָּגַע שְׁמִי הַמְיֻחָס, כִּי עַל כֵּן אֵינִי נִקְרָא בִּשְׁמִי מִחוּץ לְצָרְפַת.”

בְּצַלְצְלוֹ בַּפַּעֲמוֹן הֹעֲלוּ הַנֵּרוֹת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, הוּא חֲדַר הַמִּשְׁכָּב. בְּעַד הַפֶּתַח הַמְּחַבֵּר אֶת שְׁנֵי הַחֲדָרִים נִרְאָה אוֹר בָּהִיר. הַמַּרְקִיז הִתְבּוֹנֵן אֶל הָעֵבֶר הַהוּא וְהֶאֱזִין לְקוֹל צַעֲדֵי הַמְּשָׁרֵת הַיּוֹצֵא מִשָּׁם.

"יֵשׁ לָהּ לְאַנְגְּלִיָּה כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ בִּשְׁבִילְךָ, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת הַצְלָחָתְךָ הָרַבָּה שָׁם – הֵעִיר הַמַּרְקִיז בְּהַחֲזִירוֹ פָּנָיו אֶל בֶּן־הָאָח מִתּוֹךְ חִיּוּךְ.

“כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי עַל הַצְלָחָתִי הַמְּעַטָּה שָׁם חָב אֲנִי תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי. עַל כָּל פָּנִים, מָצָאתִי שָׁם מִקְלָט לִי.”

“הֵם, הָאַנְגְּלִים, מִתְפָּאֲרִים, כִּי רַבִּים מוֹצְאִים מִקְלָט בְּאַרְצָם. יוֹדֵעַ אַתָּה בֶּן־צָרְפַת אֶחָד, דָּקְטוֹר הוּא, שֶׁגַּם הוּא מָצָא מִקְלָט שָׁם?”

“כֵּן.”

“וּבַת יֵשׁ לוֹ?”

“כֵּן.”

“כֵּן,” קָרָא הַמַּרְקִיז, “עָיֵף, עָיֵף אַתָּה. לֵיל מְנוּחָה.”

כַּאֲשֶׁר הִרְכִּין רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ הָאֲדִיבוּת הַמְיֻחָדָה לוֹ, הָיָה גָנוּז סוֹד בְּחִיּוּךְ פָּנָיו, וְאֶת דְבָרָיו לִוְּתָה מִן תַּעֲלוּמָה, אֲשֶׁר הִבְעִיתָה אֶת עֵינָיו וְאֶת אָזְנָיו שֶׁל בֶּן הָאָח. אוֹתָהּ שָׁעָה הִבִּיעוּ הַקַּוִּים הַדַּקִּים שֶׁל מִסְגֶּרֶת עֵינָיו וְהַשְּׂפָתַיִם הַדַּקּוֹת לַעַג אַרְסִי, אֲשֶׁר שִׁוָּה עַל פָּנָיו הוֹד שָׂטָן.

“כֵּן,” חָזַר הַמַּרְקִיז, “דָּקְטוֹר וּבַת לוֹ. כֵּן, כָּךְ רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל הַפִּילוֹסוֹפְיָה הַחֲדָשָׁה! עָיֵף אַתָּה, לֵיל מְנוּחָה!”

לַשָּׁוְא יְבַקֵּשׁ הָרוֹאֶה לְהַכִּיר בִּפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה אֶת מַחֲשֶׁבֶת לִבּוֹ, כַּאֲשֶׁר לֹא יַגִּידוּ מְאוּמָה פְּנֵי הָאֶבֶן אֲשֶׁר בִּמְבוֹא הַטִּירָה. בֶּן הָאָח הִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי דּוֹדוֹ לַשָּׁוְא, בְּעָבְרוֹ אֶל פֶּתַח הֶחָדֶר.

“לֵיל מְנוּחָה!” קָרָא הַדּוֹד, “אֲקַוֶּה לִרְאוֹתְךָ שׁוּב מָחָר בַּבֹּקֶר. תֶּעֱרַב לְךָ שְׁנָתְךָ! הוֹי, הַעֲלוּ אוֹר בְּחַדְרוֹ שֶׁל הָאָדוֹן בֶּן־אָחִי שָׁם!” וְאִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם, הַעֲלוּ אוֹתוֹ בָּאֵשׁ עַל מִטָּתוֹ – הוֹסִיף בְּלִבּוֹ, כַּאֲשֶׁר צִלְצֵל שׁוּב בַּפַּעֲמוֹן הַקָּטֹן לִקְרֹא לִמְשָׁרְתוֹ אֶל חֲדַר מִשְׁכָּבוֹ.

הַמְּשָׁרֵת בָּא וְהָלַךְ, הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז הִתְהַלֵּךְ אָנֶה וָאָנָה בִּכְסוּת לַיְלָה וְהִתְקִין עָצְמוּ לַעֲלוֹת עַל הַמִּטָּה בְּלֵיל חֹם, לֵיל שֶׁקֶט זֶה. בְּרַשְׁרְשׁוֹ דֶרֶךְ הֲלִיכָתוֹ וּבְפָסְעוֹ בִּפְסִיעוֹת קַלּוֹת בְּסַנְדַּלָּיו הָרַכִּים, הָיוּ תְּנוּעוֹתָיו תְּנוּעוֹת נָמֵר, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה הַמַּרְקִיז הַמְכֻשָּׁף שֶׁבָּאַגָּדָה, אֲשֶׁר לֹא חָזַר בִּתְשׁוּבָה עַל רֹב חַטָּאָיו וְנֶהְפַּךְ לְנָמֵר, וְלֹא נוֹדַע, אִם זֶה עַתָּה לָבַשׁ הַמַּרְקִיז צוּרַת נָמֵר אוֹ הַנָּמֵר פּוֹשֵׁט צוּרָתוֹ בְּשָׁעָה זוֹ.

הוּא הִתְהַלֵּךְ מִסּוֹף חַדְרוֹ הַמְפֹאָר וְעַד סוֹפוֹ וּבְלִבּוֹ עָלוּ, כְּאוֹרְחִים לֹא קְרוּאִים, קְטָעִים שֶׁל נְסִיעָתוֹ הַיּוֹם. הִנֵּה הֵם מְטַפְּסִים בְּעָמָל עַל הַגִּבְעָה עִם רֶדֶת הַיּוֹם, הִנֵּה שְׁקִיעַת הַחַמָּה, הַיְרִידָה מֵעַל הַגִּבְעָה, הַטַּחֲנָה, בֵּית הַסֹּהַר עַל הַסֶּלַע, הַכְּפָר הַקָּטֹן בָּעֵמֶק, הָאִכָּרִים לְיַד הַבְּאֵר, מְתַקֵּן הַדְּרָכִים עִם כּוֹבָעוֹ הַכָּחֹל, בְּהַצְבִּיעוֹ עַל הַשַּׁלְשֶׁלֶת תַּחַת הַמֶּרְכָּבָה. הַבְּאֵר הַזֹּאת מַעֲלָה בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת הַמִּזְרָקָה בְּפָרִיס, אֶת הַחֲבִילָה הַקְּטַנָּה הַמֻּנַּחַת עַל שְׂפָתָהּ, אֶת הַנָּשִׁים הַכְּפוּפוֹת הַמְטַפְּלוֹת בָּהּ, וְאֶת הָאִישׁ רָם־הַקּוֹמָה הַפּוֹרֵשׂ זְרוֹעוֹתָיו וְצוֹעֵק: “מֵת!”

“עַתָּה שָׁאַפְתִּי רוּחַ צַח,” קָרָא הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז אֶל עַצְמוֹ, “וְיָכֹל אֲנִי לַעֲלוֹת עַל מִטָּתִי.”

וּבְהַשְׁאִירוֹ רַק נֵר אֶחָד דּוֹלֵק עַל גַּבֵּי הַכִּירָה, הוֹרִיד אֶת הַמָּסָךְ הַדַּק מִסָּבִיב לְמִטָּתוֹ, וּבְשָׁכְבוֹ שָׁמַע אֶת אַנְחַת הַלַּיְלָה הַבּוֹקַעַת אֶת הַדּוּמִיָּה.

הַפָּנִים הַמְאֻבָּנִים מֵעֵבֶר לְחוֹמַת הָאַרְמוֹן לָטְשׁוּ אֶת עֵינֵיהֶם הָעִוְרוֹת אֶל שְׁחוֹר הַלַּיְלָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁלשׁ שָׁעוֹת קָשׁוֹת; שָׁלשׁ שָׁעוֹת קָשׁוֹת רָקְעוּ הַסּוּסִים בְּרַגְלֵיהֶם בְּתוֹךְ אֻרְווֹתֵיהֶם, הַכְּלָבִים נָבְחוּ וְהַיַּנְשׁוּף הִשְׁמִיעַ צְרִיחָה, הַדּוֹמָה רַק מְעַט לְקוֹל זֶה שֶׁמְּיַחֲסִים הַמְשׁוֹרְרִים לַיַּנְשׁוּף. כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ, שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים מַה שֶׁאוֹמְרִים עֲלֵיהֶם.

שָׁלשׁ שָׁעוֹת קָשׁוֹת הִבִּיטוּ הַפָּנִים הַמְּאֻבָּנִים, פְּנֵי הָאָדָם וּפְנֵי הָאַרְיֵה, לְתוֹךְ חֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה. הַחֹשֶׁךְ עָטַף אֶת כָּל הַמָּקוֹם. בְּבֵית הָעַלְמִין שָׂרַר הַחֹשֶׁךְ בְּמִדָּה רַבָּה, עַד כִּי לֹא נִבְדְּלוּ הַתִּלִּים הַקְּטַנִּים זֶה מִזֶּה. בַּכְּפָר הַקָּטֹן נָמוּ שְׁנָתָם גַּם גּוֹבֵי הַמִּסִּים וְגַם מְשַׁלְּמֵי הַמִּסִּים. אוּלַי חָלְמוּ הָאֲנָשִׁים עַל סְעֻדּוֹת שְׁמֵנוֹת, כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב, וְעַל מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ, כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָעֶבֶד וְהַמּוֹשֵׁךְ בָּעֹל. הַתּוֹשָׁבִים הַדַּלִּים יָשְׁנוּ שֵׁנָה עֲמֻקָּה, וּבִשְׁנָתָם הָיוּ שְׂבֵעִים וּבְנֵי חוֹרִין.

הַמַּיִם בַּבְּאֵר אֲשֶׁר בַּכְּפָר הֵקֵרוּ בְּאֵין רוֹאֶה וּבְאֵין שׁוֹמֵעַ, וְהַמִּזְרָקָה אֲשֶׁר בַּטִּירָה הָמְתָה וְאִישׁ לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע – טִפּוֹת הַמַּיִם הָלְכוּ וְחָלְפוּ כַּאֲשֶׁר חָלְפוּ הָרְגָעִים מִמַּעְיַן הַזְּמָן – דֶּרֶךְ שָׁלשׁ הַשָּׁעוֹת שֶׁל חֹשֶׁךְ. אַחֲרֵי כֵן לָבְשׁוּ הַמַּיִם הָאֲפוֹרִים בַּבְּאֵר וּבַמִּזְרָקָה צוּרָה חִוֶּרֶת מִן הָאוֹר, וְהָעֵינַיִם שֶׁל הַפָּנִים הַמְאֻבָּנִים אֲשֶׁר בַּטִּירָה נִפְקְחוּ.

אוֹר הַשַּׁחַר הָלַךְ וְרַב, עַד אֲשֶׁר הִזְהִיבָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת רָאשֵׁי הָאִילָנוֹת הַשְּׁקֵטִים וְשָׁפְכָה אֶת אוֹרָהּ עַל הַגִּבְעָה. בְּתוֹךְ אֹדֶם הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאוּ פְּנֵי הַמַּיִם בְּמִזְרֶקֶת הַטִּירָה אֲדֻמִּים כְּדָם וְהַפָּנִים הַמְאֻבָּנִים הָפְכוּ אַרְגָּמָן. זִמְרַת הַצִּפֳּרִים נִשְׁמְעָה בָּרָמָה, וְעַל סַף הַחַלּוֹן הָרָחָב שֶׁל חֲדַר הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר לַמַּרְקִיז עֶמְדָּה צִפּוֹר קְטַנָּה וְזִמְּרָה מִזְמוֹרָה הַנָּעִים בְּכָל כֹּחָהּ. לְמִשְׁמַע הַזֶּמֶר הִבִּיטוּ הַפָּנִים הַמְאֻבָּנִים הַסְּמוּכִים מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן, וְהַפֶּה הַפָּעוּר נִרְאֶה כְּמֻכֵּה פָּחַד.

וְהִנֵּה עָלָה הַשֶּׁמֶשׁ, הִתְעוֹרְרָה הַתְּנוּעָה בַּכְּפָר. נִפְתְּחוּ חַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים הַקְּטַנִּים, הוּסְרוּ הַבְּרִיחִים מֵעַל הַדְּלָתוֹת, וּבְנֵי הָאָדָם יָצְאוּ הַחוּצָה רוֹעֲדִים – כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה עִם קֹר הַבֹּקֶר. אַחֲרֵי כֵן הִתְחִיל עֲמַל הַיּוֹם הָרָגִיל בֵּין בְּנֵי כְּפָר. אֵלֶּה הָלְכוּ אֶל הַבְּאֵר, אֶלָּא יָצְאוּ אֶל הַשָּׂדוֹת; אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בָּאוּ פֹּה לַחְפֹּר וְלַעְדֹּר; אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בָּאוּ שָׁם לְפַקַּח עַל הַמִּקְנֶה הַדַּל וּלְהוֹלִיךְ אֶת הַפָּרוֹת הַצְּנוּמוֹת אֶל מְקוֹם מִרְעֶה בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים. בְּבֵית הַיִּרְאָה וּלְיַד הַצְּלָב נִרְאוּ שְׁנַיִם שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים כּוֹרְעִים וּמִתְפַּלְּלִים.

הַטִּירָה הִתְעוֹרְרָה בִּמְאֻחָר, כָּרָאוּי לְפִי כְּבוֹדֶהּ, אַךְ הִיא הִתְעוֹרְרָה בְּהַדְרָגָה וּבְסֵדֶר קָבוּעַ. תְּחִלָּה הֵקִיצוּ הָרְמָחִים וְסַכִּינֵי הַצַּיִד וְהֶאְדִּימוּ כְּדַרְכָּם; אַחֲרֵי כֵן הִבְרִיקוּ לְאוֹר שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר. וְהִנֵּה נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה דְּלָתוֹת וְחַלּוֹנוֹת, הֵצִיצוּ מִתּוֹךְ אֻרְווֹתֵיהֶם סוּסִים וְקִדְּמוּ בִּבְרָכָה אֶת הָאוֹר וְהָאֲוִיר שֶׁחָדְרוּ אֲלֵיהֶם מִן הַחוּץ; נוֹצְצוּ הֶעָלִים הַיְרוֹקִים וּפָגְעוּ בְּשִׂבְכוֹת הַבַּרְזֶל שֶׁל הַחַלּוֹנוֹת, נָבְחוּ הַכְּלָבִים הַקְּשׁוּרִים לְשַׁלְשְׁלָאוֹת מִקֹּצֶר רוּחַ, כִּי יִנָּתֵן לָהֶם חֹפֶשׁ.

כָּל הַדְּבָרִים הַשְּׁכִיחִים הָאֵלֶּה הֵם מַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם בַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר. וְאוּלָם לֹא בְּכָל יוֹם מְצַלְצֵל הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל בַּטִּירָה, עוֹלִים וְיוֹרְדִים בִּמְרוּצָה עַל הַמַּעֲלוֹת, נִרְאִים אֲנָשִׁים בְּהוּלִים עַל הַמִּרְפֶּסֶת, פֹּה וָשָׁם נוֹעֲלִים בְּחִפָּזוֹן מַגָּפַיִם, חוֹבְשִׁים סוּסִים חִישׁ מַהֵר וְטָסִים. מַה יוֹם מִיּוֹמָיִם?

אֵיזֶה רוּחַ בִּשֵּׂר אֶת דְּבַר הַבֶּהָלָה הַזֹּאת לַבָּחוּר הַמְתַקֵּן אֶת הַדְּרָכִים, שֶׁכְּבָר יָשַׁב עַל עֲבוֹדָתוֹ בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה מֵאֲחוֹרֵי הַכְּפָר, וּלְפָנָיו עַל גַּל אֲבָנִים מֻנָּחָה אֲרֻחַת יוֹמוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר, שֶׁגַּם עוֹרֵב לֹא הָיָה בָּא לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ? וְאוּלַי הַצִּפֳּרִים שֶׁעָפוּ מִמַּעַל לְרֹאשׁוֹ וּבְפִיהֶן פֵּרוּרִים בִּשְּׂרוּ לוֹ אֶת הַדָּבָר? אִם כֹּה וְאִם כֹּה וּמְתַקֵּן הַדְּרָכִים קָם פִּתְאֹם וְרָץ בְּבֹקֶר חָמִים זֶה, כְּאִלּוּ נָס מְסַכֶּנֶת מָוֶת, בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה, הָאָבָק מַגִּיעַ עַד לְמַעְלָה מִבִּרְכָּיו, וְהוּא לֹא עָמַד רֶגַע בְּדַרְכּוֹ עַד אֲשֶׁר בָּא אֶל הַבְּאֵר.

כָּל גָּרֵי הַכְּפָר הָיוּ לְיַד הַבְּאֵר. הֵם עָמְדוּ בְּפָנִים מְדֻכְדָּכִים כְּדַרְכָּם וְהִתְלַחֲשׁוּ, אַךְ לֹא הִבִּיעוּ רְגָשׁוֹת אֲחֵרִים מִלְּבַד סַקְרָנוּת וְהַפְתָּעָה. הַפָּרוֹת, שֶׁהוּבְלוּ לַמִּרְעֶה וְהֻחְזְרוּ בְּחִפָּזוֹן וְנִקְשְׁרוּ לְכָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁיַּחֲזִיק בָּהֶן, הִבִּיטוּ בְּעֵינַיִם טִפְּשִׁיּוֹת אוֹ רָבְצוּ לָאָרֶץ וְהֶעֱלוּ גֵרָה, אַף כִּי מְעַט מְאֹד לִחֲכוּ מִן הָעֵשֶׂב בִּשְׁעַת טִיּוּלָם הַקָּצָר שֶׁנִּפְסַק. כַּמָּה אֲנָשִׁים מִבְּנֵי הַטִּירָה וְכַמָּה אֲנָשִׁים מִפְּקִידֵי הַדֹּאַר וּמִגּוֹבֵי הַמִּסִּים הָיוּ מְזֻיָּנִים פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר וְנֶאֶסְפוּ מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב הַקָּטֹן בְּלִי שׁוּם מַטָּרָה וּבְלִי דַעַת מַה לַעֲשׂוֹת. מְתַקֵּן הַדְּרָכִים חָדַר לְתוֹךְ קְבוּצָה שֶׁל חֲמִשִּׁים אִישׁ מִמּוֹדָעָיו וּבְכוֹבָעוֹ הַכָּחֹל טָפַח כְּדַרְכּוֹ עַל לִבּוֹ. מָה הֵם כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? וּמַדּוּעַ זֶה עָלָה וְיָשַׁב פִּתְאֹם מַר גַּבֶּל עִם אַחַד הַמְשָׁרְתִים עַל הַסּוּס וְטָסוּ שְׁנֵיהֶם כְּחֵץ מִקָּשֶׁת?

הַדָּבָר הַזֶּה אוֹת הוּא, כִּי בַּטִּירָה נוֹסְפוּ הַיּוֹם עוֹד פָּנִים מְאֻבָּנִים.

הַגּוֹרְגוֹנָה נָתְנָה עֵינֶיהָ הַלַּיְלָה שׁוּב בַּבִּנְיָן הַזֶּה וְהוֹסִיפָה עוֹד צוּרָה מְאֻבֶּנֶת. לְצוּרָה זוֹ חִכְּתָה בְּמֶשֶׁךְ מָאתַיִם שָׁנָה.

הַצּוּרָה הַמְאֻבֶּנֶת שׁוֹכֶבֶת עַל הַכָּר שֶׁל הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז. דּוֹמָה הִיא לְמַסְוָה נָאֶה, שֶׁהֵקִיץ פִּתְאֹם, הִתְקַצֵּף וְהִתְאַבֵּן. בְּחָזֵהוּ שֶׁל הַמַּסְוֶה הַמְּאֻבָּן הָיְתָה תְּקוּעָה סַכִּין. עַל הַנִּצָּב כְּרוּכָה פִּסַּת נְיָר, וְעָלֶיהָ כְּתֹבֶת:

“סַחֲבוּהוּ מַהֵר אֶל קִבְרוֹ. יַ’ק.”

י. שְׁתֵּי הַבְטָחוֹת 🔗

שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ עָבְרוּ וְחָלְפוּ מִן הַיּוֹם הַהוּא וּמַר שַׁרְל דַּרְנֵי הִשְׁתַּקֵּע בְּאַנְגְּלִיָּה וַיְהִי לְמוֹרֵה לְשׁוֹן צָרְפַת לִגְדוֹלִים, בִּהְיוֹתוֹ בָּקִי בַּסִּפְרוּת הַצָּרְפַתִּית. בְּדוֹרֵנוּ הָיָה עוֹלֶה לְמַדְרֵגַת פְּרוֹפֵסוֹר, בַּדּוֹר הַהוּא הָיָה מוֹרֶה. הוּא הָיָה קוֹרֵא עִם אֲנָשִׁים צְעִירִים, שֶׁשַּׁעְתָּם וְדַעְתָּם פְּנוּיָה לִלְמֹד לָשׁוֹן חַיָּה הַמְדֻבֶּרֶת בְּכָל הָעוֹלָם, וְהִקְנָה לְתַלְמִידָיו טַעַם טוֹב לְהָבִין אֶת אוֹצְרוֹת הָרוּחַ הַצָּרְפַתִּי. הוּא יָדַע גַּם לִכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּלָשׁוֹן אַנְגְּלִית צֶחָה. מוֹרִים רַבֵּי־דַעַת כָּמוֹהוּ לֹא הָיוּ בַּיָּמִים הָהֵם. הַנְּסִיכִים וְהָרוֹזְנִים, שֶׁגָּלוּ אַחֲרֵי כֵן מִצָּרְפַת לְאַנְגְּלִיָּה, עוֹד טֶרֶם יַעַבְרוּ לְמַעֲמַד הַמּוֹרִים וּבַעֲלֵי אֻמָּנוּת. וּכְמוֹרֶה נָעִים וּמוֹעִיל לְתַלְמִידָיו, וְכִמְתַרְגֵּם מֻמְחֶה שֶׁהִכְנִיס לַעֲבוֹדָתוֹ לֹא רַק דַּעַת סֵפֶר הַמִּלִּים, קָנָה לוֹ שַׁרְל דַּרְנֵי עַד מְהֵרָה שֵׁם טוֹב וְהִצְלִיחַ.

הוּא לֹא קִוָּה לֶאֱסֹף בְּלָנְדּוֹן אוֹצְרוֹת זָהָב אַף לֹא לִשְׁכַּב עַל מַצַּע שׁוֹשַׁנִים; אִלּוּ הָיוּ לוֹ תִּקְווֹת כָּאֵלֶּה, לֹא הָיָה מַצְלִיחַ. הוּא בִּקֵּשׁ עֲבוֹדָה וּמָצָא אוֹתָהּ וְעָשָׂה אוֹתָהּ בֶּאֱמוּנָה, וְזֶה הָיָה סוֹד הַצְלָחָתוֹ.

רֹב הַיָּמִים עָבְרוּ עָלָיו בְּלָנְדּוֹן. מִימֵי אָדָם וְחַוָּה בְּגַן הָעֵדֶן, יְמֵי אָבִיב נֶצַח, עַד יָמֵינוּ אֵלֶּה, אֲשֶׁר רֻבָּם יְמֵי חֹרֶף הֵם, הָיָה דֶרֶךְ גֶּבֶר לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת אִשָּׁה. בְּדֶרֶךְ זוֹ הָלַךְ גַּם שַׁרְל דַּרְנֵי.

הוּא אָהַב אֶת לוּסִי מָנֶט לְמִן הָרֶגַע שֶׁרָאָה אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁרִחֲפָה הַסַּכָּנָה עַל רֹאשׁוֹ. מִיָּמָיו לֹא שָׁמַע קוֹל נָעִים וְעָרֵב כְּקוֹלָהּ הַחַנּוּן, מִיָּמָיו לֹא רָאָה פָּנִים עֲדִינִים וְנָאִים כִּפְנֵי הָעַלְמָה הַזֹּאת, בְּעָמְדָהּ מִמּוּלוֹ עַל סַף הַקֶּבֶר, שֶׁכָּרוּ לוֹ אוֹיְבָיו. וְאוּלָם הוּא לֹא דִבֵּר עִמָּהּ עוֹד עַל אַהֲבָתוֹ. מִזְּמַן הָרֶצַח בְּטִירַת מוֹלַדְתּוֹ עָבְרָה שָׁנָה שְׁלֵמָה, וְהוּא עוֹד לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף דִּבּוּר אֶחָד לִפְתֹּחַ לְפָנֶיהָ אֶת סְגוֹר לִבּוֹ.

נִמּוּקִים חֲשׁוּבִים הָיוּ לוֹ לְכָךְ, וְהוּא הִכִּיר בַּחֲשִׁיבוּתָם יָפֶה. בְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ, בְּשׁוּבוֹ לְלָנְדּוֹן מִנְּסִיעָה קְטַנָּה, סָר אֶל הַנָּוֶה הַשַּׁאֲנָן אֲשֶׁר בְּסוֹהוֹ, כִּי בִּקֵּשׁ הִזְדַּמְּנוּת לִפְתֹּחַ אֶת לִבּוֹ לִפְנֵי הַדָּקְטוֹר מָנֶט. הַדָּבָר הָיָה בְּסוֹף יוֹם קַיִץ, וְהוּא יָדַע כִּי לוּסִי יָצְאָה אוֹתָהּ שָׁעָה עִם מָרַת פְּרוֹס.

הוּא מָצָא אֶת הַדָּקְטוֹר יוֹשֵׁב בְּכֻרְסָה לְיַד הַחַלּוֹן וְקוֹרֵא בְּסֵפֶר. הַמֶּרֶץ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה, אֲשֶׁר תָּמַךְ בּוֹ בְּעֵת צָרָתוֹ, בִּימֵי יִסּוּרָיו הַקָּשִׁים, שָׁב אֵלָיו לְאַט לְאָט. עַתָּה הָיָה הָאִישׁ מָלֵא מֶרֶץ, תַּקִּיף בְּדַעְתּוֹ, אַמִּיץ בִּדְבָרָיו וְכַבִּיר בְּמַעֲשָׂיו. בְּמִרְצוֹ שֶׁשָּׁב אֵלָיו הָיָה לִפְעָמִים קְצָת מִן הַשִּׁגָּעוֹן, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה עִם הַשִּׁמּוּשׁ בִּשְׁאָר כִּשְׁרוֹנוֹתָיו שֶׁשָּׁבוּ אֵלָיו, אַךְ הַדָּבָר הַזֶּה נִרְאָה לְעִתִּים רְחוֹקוֹת וּמְעַט מְעַט הָלַךְ וְהִתְעַלֵּם.

הוּא עָסַק הַרְבֵּה בְּלִמּוּדִים, הָיָה מְמַעֵט בְּשֵׁנָה, לֹא יָדַע לֵאוּת וְרוּחוֹ הָיְתָה תָּמִיד טוֹבָה. כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו שַׁרְל דַּרְנֵי, שָׂמַח הַזָּקֵן לִקְרָאתוֹ, סִלֵּק אֶת הַסֵּפֶר הַצִּדָּה וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ.

“שַׁרְל דַּרְנֵי! יִשְׂמַח לִבִּי לִרְאוֹתֶךָ. זֶה שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים חִכִּינוּ לְשׁוּבֶךָ. אֶמֶשׁ הָיוּ פֹּה מַר סְטְרַיְבֶר וּמַר סִידְנֵי קַרְטוֹן וּשְׁנֵיהֶם שָׁאֲלוּ, לָמָּה לֹא נִרְאוּ פָּנֶיךָ זֶה כַּמָּה יָמִים.”

“יִיַּשַּׁר כֹּחָם עַל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עָלַי,” עָנָה דַּרְנֵי מִתּוֹךְ קְרִירוּת לִשְׁנֵי הַיְדִידִים, אַךְ בַּחֲמִימוּת רַבָּה לְאִישׁ שִׂיחוֹ, “מָרַת מָנֶט…”

“שָׁלוֹם לָהּ,” עָנָה הַדָּקְטוֹר, בְּהַפְסִיקוֹ אוֹתוֹ, “הִיא תִּשְׂמַח מְאֹד לְשׁוּבֶךָ. הִיא יָצְאָה בְּשֶׁל עֶסְקֵי מֶשֶׁק, אַךְ בִּמְהֵרָה שׁוֹב תָּשׁוּב.”

“דָּקְטוֹר מָנֶט, יָדַעְתִּי כִּי הִיא אֵינֶנָּהּ בַּבַּיִת, וְאָנֹכִי בִּקַּשְׁתִּי שְׁעֵת כֹּשֶׁר זוֹ לְדַבֵּר עִמָּךְ.”

שָׁעָה קַלָּה שֶׁל שְׁתִיקָה.

“אָכֵן?” קָרָא הַדָּקְטוֹר בְּקֹשִׁי נִרְאֶה לָעַיִן, “תּוֹאִיל לְהַסִּיעַ אֶת הַכִּסֵּא וְלִפְתֹּחַ פִּיךָ.”

הוּא מִלֵּא אֶת הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן וְהִקְרִיב אֶת כִּסְאוֹ, אַךְ לֹא קַל הָיָה לוֹ, כַּנִּרְאֶה, לִמְצֹא אֶת הַמִּלִּים בְּפִיו.

“מְאֻשָּׁר הָיִיתִי, דָּקְטוֹר מָנֶט, כִּי זָכִיתִי לִהְיוֹת בֶּן בַּיִת פֹּה,” פָּתַח סוֹף סוֹף, “בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה וָחֵצִי, וַאֲנִי מְקַוֶּה, כִּי הָעִנְיָן שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לִנְגֹעַ בּוֹ לֹא יִהְיֶה…”

הוּא הִפְסִיק לְאַחַר שֶׁהֵרִים הַדָּקְטוֹר אֶת יָדוֹ לְהַשְׁתִּיקוֹ. שָׁעָה קַלָּה הָיְתָה יָדוֹ מוּרָמָה, אַחֲרֵי כֵן הֶחֱזִיר אוֹתָהּ וְשָׁאַל:

“הָעִנְיָן הוּא בִּדְבַר לוּסִי?”

“כֵּן.”

“קָשֶׁה לִי לְדַבֵּר עָלֶיהָ בְּכָל זְמָן שֶׁהוּא. אַךְ קָשֶׁה לִי שִׁבְעָתַיִם לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ, שַׁרְל דַּרְנֵי, בְּדַבְּרְךָ עָלֶיהָ בִּנְעִימָה כָּזוֹ.”

“נְעִימַת דְּבָרַי הִיא שֶׁל אִישׁ, שֶׁלִּבּוֹ מָלֵא כָּבוֹד, הַעֲרָצָה וְאַהֲבָה, דָּקְטוֹר מָנֶט,” קָרָא הָאִישׁ הַצָּעִיר מִתּוֹךְ כָּבוֹד.

עָבְרָה עוֹד שָׁעָה קַלָּה שֶׁל שְׁתִיקָה, עַד אֲשֶׁר הֵשִׁיב הָאָב:

“אֲנִי מַאֲמִין לָךְ. מְצָאתִיךָ נֶאֱמָן, וַאֲנִי מַאֲמִין לָךְ.”

הַכְּבֵדוּת בְּדַבְּרוֹ הָיְתָה גְלוּיָה לָעַיִן, וָעוֹד הָיָה גָלוּי, כִּי אֵין חֵשֶׁק בְּלִבּוֹ לִנְגֹעַ בְּנוֹשֵׂא זֶה. וְלָכֵן פִּקְפֵּק שַׁרְל דַּרְנֵי וְשָׁאַל:

“הֲיֵשׁ לִי לְהַמְשִׁיךְ, אֲדוֹנִי?”

וְשׁוּב שְׁתִיקָה קַלָּה.

“כֵּן, הַמְשֵׁךְ.”

“לִבְּךָ אוֹמֵר לְךָ, מַה יֵשׁ בְּפִי לְהַגִּיד, אַף כִּי לֹא תּוּכַל לָדַעַת אֶת עֹמֶק רִגְשׁוֹתַי בְּטֶרֶם בָּחַנְתָּ אֶת לִבִּי וְאֶת הַתִּקְוָה וְהַפַּחַד וְהַדְּאָגָה, אֲשֶׁר הֵעִיקוּ עָלָיו. דָּקְטוֹר מָנֶט הַיָּקָר, אוֹהֵב אֲנִי אֶת בִּתְּךָ אַהֲבָה עֲמֻקָּה, עֲדִינָה, בְּלִי כַּוָּנוֹת זָרוֹת, בְּכָל נַפְשִׁי וּמְאֹדִי. אִם יֵשׁ אַהֲבָה בָּעוֹלָם – בְּלִבִּי הִיא. אַתָּה בְּעַצְמְךָ אָהַבְתָּ אִשָּׁה. תְּדַבֵּר נָא אַהֲבַת נְעוּרֶיךָ בַּעֲדִי!”

הַדָּקְטוֹר יָשַׁב וּפָנָיו מֻסַּבִּים וְעֵינָיו מֻשְׁפָּלוֹת לָאָרֶץ. לַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים פָּשַׁט שׁוּב אֶת יָדוֹ חִישׁ וְקָרָא:

“לֹא זֹאת, אֲדוֹנִי! הַנַּח! הִשְׁבַּעְתִּיךָ, אַל נָא תַּזְכִּיר אֶת הַדָּבָר!”

קְרִיאָתוֹ הָיְתָה דּוֹמָה לְזוֹ שֶׁל בַּעַל יִסּוּרִים קָשִׁים, עַד כִּי צָלְלָה בְּאָזְנִי שַׁרְל דַּרְנֵי זְמָן רָב לְאַחַר שֶׁפָּסָקָה. הוּא נִעְנַע בְּיָדוֹ שֶׁפָּשַׁט, וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי מִתְחַנֵּן הוּא לְדַרְנֵי שֶׁיַּפְסִיק. וְאָמְנָם כָּךְ הֵבִין הַדּוֹבֵר תְּנוּעָה זוֹ וְיָשַׁב שׁוֹתֵק.

“הֲלֹא תִּסְלַח לִי,” קָרָא הַדָּקְטוֹר בְּקוֹל אָטוּם כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים, “אֵינִי מְסֻפָּק, כִּי אוֹהֵב אַתָּה אֶת לוּסִי, נֶאֱמָן אַתָּה עָלָי.”

הוּא הֶחֱזִיר רֹאשׁוֹ אֵלָיו, אַךְ לֹא הִבִּיט בְּפָנָיו וְלֹא הֵרִים אֶת עֵינָיו. סַנְטְרוֹ יָרַד עַל יָדוֹ וְשַׂעֲרוֹתָיו הַלְּבָנוֹת פָּרְשׂוּ צֵל עַל פָּנָיו.

“הֲדִבַּרְתָּ עִם לוּסִי?”

“לֹא.”

“אַף לֹא כָּתַבְתָּ אֵלֶיהָ?”

“לֹא וָלֹא.”

“כְּפוּי טוֹבָה אֶהְיֶה, אִם לֹא אָבִין, כִּי כָּבַשְׁתָּ אֶת לִבְּךָ מִתּוֹךְ כָּבוֹד לְאָבִיהָ. אָבִיהָ מַבִּיעַ לְךָ אֶת תּוֹדָתוֹ.”

הוּא שָׁלַח אֵלָיו אֶת יָדוֹ, אַךְ עֵינָיו לֹא הָלְכוּ עִמָּהּ.

“יוֹדֵעַ אֲנִי,” קָרָא דַרְנֵי בְּהַדְרַת כָּבוֹד, “וְאֵיכָכָה אוּכַל לִבְלִי דַּעַת, דָּקְטוֹר מָנֶט, וְאָנֹכִי הֵן רָאִיתִי אֶתְכֶם יַחְדָּו יוֹם יוֹם, כִּי בֵּינְךָ וּבֵין הָעַלְמָה מָנֶט שׂוֹרֶרֶת אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה, נוֹגַעַת עַד הַלֵּב, תְּלוּיָה בְּאוֹתָם הַתְּנָאִים שֶׁמֵּהֶם יָנְקָה, עַד כִּי מְעַטּוֹת דֻגְמָתָהּ בְּרִגְשׁוֹת הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין אָב לִילָדָיו. יוֹדֵעַ אֲנִי, דָּקְטוֹר מָנֶט – וְאֵיכָכָה אוּכַל לִבְלִי דַּעַת – כִּי עִם הָאַהֲבָה וְהַחוֹבָה שֶׁל בַּת בּוֹגֶרֶת לְאָבִיהָ יֵשׁ בְּלִבָּהּ בְּנוֹגֵעַ אֵלֶיךָ כָּל הָאַהֲבָה וְכָל הָאֵמוּן שֶׁל תִּינוֹק. יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי בִּימֵי יַלְדוּתָהּ לֹא הָיוּ לָהּ הוֹרִים, וְלָכֵן נַפְשָׁהּ עַתָּה קְשׁוּרָה בְּנַפְשְׁךָ בְּכָל הַתֹּקֶף וְהַחֹם שֶׁל נְעוּרֶיהָ, וְיַחַד עִם זֶה נִרְאִים הָאֵמוּן וְהַהִתְרַפְּקוּת שֶׁל יְמֵי יַלְדוּתָהּ, שֶׁבָּהֶם הָיְתָה חֲסֵרָה אוֹתָךְ. יוֹדֵעַ אֲנִי יָפֶה, כִּי לוּ נִגְלֵיתָ לְפָנֶיהָ מֵעוֹלַם הָעֶלְיוֹן, מֵעֵבֶר לְחַיֵּי אֶרֶץ, לֹא הָיָה לִבָּהּ הוֹגֶה לְךָ יֶתֶר כָּבוֹד וְיֶתֶר קֹדֶשׁ מֵאֲשֶׁר כַּיּוֹם. יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי בְּחַבְּקָהּ אוֹתְךָ, כְּרוּכוֹת עַל צַוָּארְךָ יְדֵי תִּינוֹקֶת, עַלְמָה וְאִשָּׁה, כֻּלָּן בְּיָד אֶחָת. יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי בְּאַהֲבָתָהּ אוֹתְךָ הִיא רוֹאָה וְאוֹהֶבֶת אֶת אִמָּהּ בִּהְיוֹתָהּ בַּת גִּילָהּ, רוֹאָה וְאוֹהֶבֶת אוֹתְךָ בִּהְיוֹתְךָ בֶּן גִּילִי, אוֹהֶבֶת אֶת אִמָּהּ בְּשִׁבְרוֹן לִבָּהּ, אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ בְּיִסּוּרֶיךָ הַגְּדוֹלִים שֶׁעָבְרוּ עָלֶיךָ וּבִגְאֻלָּתְךָ שֶׁבָּאָה. יָדַעְתִּי אֶת כָּל זֹאת יוֹם וָלַיְלָה מֵאָז יָדַעְתִּי אוֹתְךָ בְּבֵיתְךָ.”

אָבִיהָ יָשַׁב דּוּמָם, רֹאשׁוֹ מוּרָד לָאָרֶץ. נְשִׁימָתוֹ הָיְתָה מְהִירָה קְצָת, אַךְ הוּא כָּבַשׁ אֶת שְׁאָר הָאוֹתוֹת שֶׁל זַעֲזוּעֵי נַפְשׁוֹ.

“דָּקְטוֹר מָנֶט הַיָּקָר, אַחֲרֵי דַעְתִּי כָּל זֹאת, אַחֲרֵי רְאוֹתִי תָּמִיד אוֹתָהּ וְאוֹתְךָ בְּזֹהַר קֹדֶשׁ סְבִיבוֹתֵיכֶם, הִתְאַפַּקְתִּי, הִתְאַפַּקְתִּי יָמִים רַבִּים עַד כַּמָּה שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחוֹ שֶׁל אָדָם. הִרְגַּשְׁתִּי, וּמַרְגִּישׁ אֲנִי גַם בְּשָׁעָה זוֹ, כִּי בְּהַכְנִיסִי אֶת אַהֲבָתִי – אֲפִילּוּ אַהֲבָתִי – בֵּינֵיכֶם, הֲרֵי זוֹ נְגִיעָה בְּחַיֵּיכֶם בְּדָבָר שֶׁהוּא פָּחוֹת בְּעֶרְכּוֹ. אוּלָם אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ. הַשָּׁמַיִם עֵדֵי, כִּי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ.”

“אֲנִי מַאֲמִין לְךָ,” עָנָה אָבִיהָ בְּעַגְמִימוּת, “הִרְהַרְתִּי בָּזֶה עוֹד קֹדֶם, מַאֲמִין אֲנִי בְּאַהֲבָתֶךָ.”

“אַךְ אַל יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ,” קָרָא דַרְנֵי, אֲשֶׁר קוֹלוֹ הֶעָגוּם שֶׁל הַזָּקֵן נִשְׁמַע בְּאָזְנוֹ כְּקוֹל תּוֹכֵחָה, “כִּי לוּ גָּרַם מַזָּלִי, אַחֲרֵי הָאֹשֶׁר הָרַב לָקַחַת אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה, לְהַפְרִיד בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים בֵּינָהּ וּבֵינֶיךָ, כִּי אָז לֹא הָיִיתִי מֵעֵז הַיּוֹם לְהוֹצִיא מִפִּי דִבּוּר כָּזֶה. מִלְּבַד אֲשֶׁר דָּבָר זֶה, יוֹדֵעַ אֲנִי, אֵין לוֹ תִּקְוָה, עָלַי לָדַעַת, כִּי שִׁפְלוּת יֵשׁ בּוֹ. לוּ עָלָה רַעְיוֹן כָּזֶה עַל לִבִּי גַּם בְּמֶרְחַק שֶׁל שָׁנִים, לוּ מָצָא מַחֲבוֹא בְּסֵתֶר לִבִּי – כִּי אָז לֹא הָיִיתִי מֵעֵז לִנְגֹעַ בַּיָּד הַמְכֻבָּדָה הַזֹּאת.”

וּבְדַבְּרוֹ שָׂם יָדוֹ עַל יַד הַדָּקְטוֹר.

“לֹא, דָּקְטוֹר מָנֶט הַיָּקָר, כָּמוֹךָ גַּם אֲנִי נָדַדְתִּי מֵרְצוֹנִי מִצָּרְפַת מוֹלַדְתִּי; כָּמוֹךָ בָּרַחְתִּי מִמֶּנָּה בְּשֶׁל הַפְּרָעוֹת, הַדִּכָּאוֹן, הַצָּרוֹת; כָּמוֹךָ אֲנִי שׁוֹאֵף לִחְיוֹת הַרְחֵק מִמֶּנָּה בִּיגִיעַ כַּפַּי וּבְתִקְוָה לְיָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה; אַדִּיר חֶפְצִי הוּא לְהִדַּבֵּק בָּכֶם, לִחְיוֹת עִמָּכֶם בְּבַיִת אֶחָד וְלִהְיוֹת נֶאֱמָן לָכֶם עַד יוֹם מוֹתִי. לֹא לְחַלֵּק עִם לוּסִי אֶת הַזְּכוּת לִהְיוֹת בַּת נֶאֱמָנָה לְךָ, חֲבֶרֶת וִידִידָה, כִּי אִם לָבוֹא אֲלֵיכֶם וְלִהְיוֹת לְעֵזֶר לָכֶם, לְחַזֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיכֶם, אִם דָּבָר כָּזֶה אֶפְשָׁרִי הוּא.”

זְמַן מָה נָחָה יָדוֹ עַל יַד אָבִיהָ. רֶגַע אֶחָד עָנָה הַזָּקֵן בִּלְחִיצַת יָד חַמָּה, אַךְ אַחֲרֵי כֵן שָׂם יָדָיו עַל יְדוֹת הַכֻּרְסָה, וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵרֵאשִׁית הַשִּׂיחָה הֵרִים עֵינָיו. בְּפָנָיו נִרְאָה, כִּי מִלְחָמָה פְּנִימִית בְּלִבּוֹ, מִלְחָמָה עִם מֶבָּטוֹ עַצְמוֹ, שֶׁהִבִּיעַ חֲשָׁד קוֹדֵר וָפָחַד.

“הִנֵּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי, שַׁרְל דַּרְנֵי, בְּרֶגֶשׁ רַב וּבְעֹז, עַד כִּי עָלַי לַהוֹדוֹת לְךָ מִקֶּרֶב לִבִּי, גַּם אֲנִי אֲגַלֶּה לְךָ אֶת לִבִּי – אוֹ מֵעֵין זֶה. הֲיֵשׁ לְךָ נִמּוּק לְהַאֲמִין, כִּי לוּסִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ?”

“לֹא, לְפִי שָׁעָה לֹא.”

“הַאִם לֹא בָּאָה כָּל הַשִּׂיחָה הַיּוֹם, אֶלָּא כְּדֵי לְקַבֵּל בִּרְשׁוּתִי תֵּכֶף אֶת הַדַּעַת כִּי כֵן הוּא?”

“גַּם זֶה לֹא. אֶפְשָׁר שֶׁעוֹד יַעַבְרוּ שָׁבוּעוֹת עַד אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר, וְאוּלַי יָבוֹא לְיָדִי לַעֲשׂוֹת זֹאת מָחָר.”

“הַתְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לַנְחוֹתְךָ בַּדָּרֶךְ?”

“לֹא אֲבַקֵּשׁ מְאוּמָה, אֲדוֹנִי. אַךְ סוֹבֵר אֲנִי, כִּי יִהְיֶה לְאֵל יָדְךָ, אִם תִּמְצָא אֶת הַדָּבָר לְנָכוֹן, לָעוּץ לִי עֵצָה טוֹבָה.”

“הַתְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי הַבְטָחָה?”

“כֵּן, זֹאת אֲבַקֵּשׁ.”

“מָה הִיא?”

“מֵבִין אֲנִי יָפֶה, כִּי בִּלְעָדֶיךָ אֵין לִי כָּל תִּקְוָה. אֲנִי מֵבִין יָפֶה, כִּי אִם גַּם נָתְנָה לִי מָרַת מָנֶט מָקוֹם בְּלִבָּהּ הַתָּמִים – אַל תַּחְשֹׁב, כִּי יֵשׁ לִי רְשׁוּת לְשַּׁעֵר כָּךְ – אֵין בְּכֹחִי לִתְפֹּס אֶת הַמָּקוֹם לְעֻמַּת אַהֲבָתָהּ אֶל אָבִיהָ.”

“אִם כֵּן, הֲלֹא תִּרְאֶה, מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, עַד כַּמָּה מְסֻפָּק הָעִנְיָן.”

“גַּם זֶה אֲנִי מֵבִין יָפֶה, כִּי דִּבּוּר אֶחָד מִפִּי אָבִיהָ לְטוֹבָתוֹ שֶׁל הַחוֹזֵר אַחֲרֶיהָ יַכְרִיעַ אֶת רְצוֹנָהּ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן, דָּקְטוֹר מָנֶט,” קָרָא דַרְנֵי בַּעֲנָוָה אַךְ בְּתֹקֶף, “אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶת הַדִּבּוּר הַזֶּה, אִם גַּם חַיַּי יִהְיוּ תְּלוּיִם בּוֹ.”

“בָּרִי לִי הַדָּבָר. דַּע לְךָ, שַׁרְל דַּרְנֵי, כִּי בְּלֵב אִישׁ קָרוֹב וְאוֹהֵב יֵשׁ תַּעֲלוּמוֹת, כַּאֲשֶׁר בְּלֵב רָחוֹק וּמְרֻחָק. בַּמִּקְרֶה הָרִאשׁוֹן, דַּקּוֹת וַעֲדִינוֹת הַתַּעֲלוּמוֹת, עַד כִּי אֵין לַחְדֹּר אֲלֵיהֶן. בִּתִּי לוּסִי, בַּדָּבָר הָאֶחָד הַזֶּה, תַּעֲלוּמָה הִיא לִי. אֵין לִי שׁוּם הַשְׁעָרָה עַל הַדְּבָרִים שֶׁבְּלִבָּהּ.”

“הֲיֵשׁ לִי רְשׁוּת לִשְׁאֹל, אֲדוֹנִי, אִם לְפִי דַּעְתְּךָ יֵשׁ לָהּ…”

וְכַאֲשֶׁר גִּמְגֵּם בְּדִבּוּרוֹ סִיֵּם אָבִיהָ אֶת הַשְּׁאֵלָה:

“מִי שֶׁחוֹזֵר אַחֲרֶיהָ?”

“זֶהוּ מַה שֶׁחָפַצְתִּי לִשְׁאֹל.”

אָבִיהָ הִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה וְאַחַר עָנָה:

“הֲלֹא רָאִיתָ בְּעֵינֶיךָ אֶת מַר קַרְטוֹן. גַּם מַר סְטְרַיְבֶר בָּא לְבֵיתִי פַּעַם בְּפָעַם. אִם יֵשׁ לָהּ בִּכְלָל חוֹזְרִים אַחֲרֶיהָ, אֵין זֶה אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם.”

“אוֹ שְׁנֵיהֶם,” קָרָא דַרְנֵי.

“עַל שְׁנֵיהֶם לֹא חָשַׁבְתִּי, וּלְדַעְתִּי גַּם לֹא אֶחָד מֵהֶם. אַךְ הִנֵּה בִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי הַבְטָחָה, הַגִּידָה נָא לִי מַה טִיבָהּ.”

“בַּקָּשָׁתִי, כִּי אִם בְּיוֹם מִן הַיָּמִים תָּבוֹא מָרַת מָנֶט לְסַפֵּר לְךָ אֶת לִבָּהּ, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי אָנֹכִי הַיּוֹם, תִּהְיֶה עַד לִדְבָרַי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ וְשֶׁהֶאֱמַנְתָּ בָּהֶם. מְקַוֶּה אֲנִי, כִּי לִבְּךָ טוֹב אֵלַי וְלֹא תָּבוֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהַשְׁפָּעָתְךָ כְּנֶגְדִּי. יוֹתֵר אֵין לִי מַה לְדַבֵּר בְּעִנְיַן זֶה, זוֹ הִיא כָּל שְׁאֵלָתִי. אֶת הַתְּנַאי, שֶׁיֵּשׁ לְךָ הַזְּכוּת לְדָרְשׁוֹ מִמֶּנִּי, נָכוֹן אֲנִי לְמַלֵּא מִיָּד.”

“הַבְטָחָתִי נְתוּנָה לְךָ,” קָרָא הַדָּקְטוֹר, “בְּלִי שׁוּם תְּנָאי. מַאֲמִין אֲנִי, כִּי כַּוָּנָתְךָ טְהוֹרָה וְנֶאֱמָנָה, כַּאֲשֶׁר הִבַּעְתָּ אוֹתָהּ. מַאֲמִין אֲנִי כִּי יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לְחַזֵּק וְלֹא לְרַפּוֹת אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּינִי וּבֵין הַנֶּפֶשׁ הַיְקָרָה לִי יוֹתֵר מִנַּפְשִׁי. אִם רַק אֶשְׁמַע מִפִּיהָ, כִּי יֵשׁ צֹרֶךְ בְּךָ לָאָשְׁרָהּ הַמָּלֵא וְהַשָּׁלֵם, נָתֹן אֶתְּנְנָּה לָךְ. לוּ גַם… שַׁרְל דַּרְנֵי… לוּ גַם…”

הָאִישׁ הַצָּעִיר אָחַז בְּיָדוֹ מִתּוֹךְ תּוֹדָה, וּשְׁתֵּי יְדֵיהֶם הָיוּ חֲבוּקוֹת בְּשָׁעָה שֶׁקָּרָא הַדָּקְטוֹר:

“… כָּל מִינֵי דִמְיוֹנוֹת, כָּל מִינֵי נִמּוּקִים, כָּל מִינֵי הַשְׁעָרוֹת, חֲדָשׁוֹת אוֹ יְשָׁנוֹת, יִהְיוּ נֶגֶד זֶה שֶׁאָהֲבָה בְּכָל לִבָּהּ… הַכֹּל יִמָּחֶה וְיִשָּׁכַח בִּגְלָלָהּ. הִיא שְׁקוּלָה אֶצְלִי כְּנֶגֶד הַכֹּל; מַה לִי הַיִּסּוּרִים שֶׁסָּבַלְתִּי, מַה לִי הָרָעָה שֶׁעָשׂוּ עִמִּי, הִיא גְדוֹלָה בְּעֵינַי יוֹתֵר… וְאוּלָם הֵן כָּל אֵלֶּה הֵם דְּבָרִים בְּטֵלִים.”

מוּזָרָה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבַר בָּהּ מִן הַהִתְלַהֲבוּת אֶל הַשְּׁתִיקָה, מוּזָר הָיָה מֶבָּטוֹ שֶׁנָּעַץ בִּנְקֻדָּה אַחַת, כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר, עַד כִּי דַרְנֵי חָשׁ אֶת הַקֹּר בְּיָדוֹ, אֲשֶׁר הַדָּקְטוֹר הִרְפָּה מִמֶּנָּה.

“הֲלֹא אָמַרְתָּ לִי מַשֶּׁהוּ,” קָרָא הַדָּקְטוֹר מָנֶט, וְחִיּוּךְ נִרְאָה עַל פָּנָיו, “מָה הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתָּ לִי?”

הוּא נָבוֹךְ מִבְּלִי דַעַת מַה לְהָשִׁיב, עַד אֲשֶׁר זָכַר כִּי דִבֵּר בְּעִנְיַן תְּנָאי. וּבְשָׂמְחוֹ עַל פִּתְחוֹן הַפֶּה קָרָא:

“בְּעַד אֵמוּנְךָ אֵלַי עָלֵי לִגְמֹל בְּאֵמוּן. שְׁמִי הַיּוֹם, אַף כִּי יֵשׁ בּוֹ שֵׁם אִמִּי בְּשִׁנּוּי קַל, אֵינוֹ שְׁמִי הָאֲמִתִּי. רְצוֹנִי לְגַלּוֹת לְךָ אֶת שְׁמִי וּמַדּוּעַ אֲנִי מִתְגוֹרֵר בְּאַנְגְּלִיָּה.”

“דֹּם!” קָרָא הַדָּקְטוֹר מִבָּבֶה.

“רְצוֹנִי, כִּי אֶהְיֶה רָאוּי לָאֵמוּן שֶׁנָּתַתָּ בִּי וְלֹא יִהְיֶה לִי סוֹד כָּמוּס מִמֶּךָ.”

“דֹּם!”

רֶגַע אֶחָד אָטַם הַדָּקְטוֹר בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת אָזְנָיו, וְרֶגַע מִשְׁנֵהוּ שָׂם אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל שִׂפְתֵי דַרְנֵי.

“סַפֵּר תְּסַפֵּר לִי כַּאֲשֶׁר אֶשְׁאַל מִמְּךָ, לֹא עָתָּה. אִם תַּצְלִיחַ וְלוּסִי תָּשִׁיב לְךָ אַהֲבָה, אָז תְּסַפֵּר לִי זֹאת בְּבֹקֶר יוֹם חֲתֻנָּתֶךָ. הֲתַבְטִיחַ לִי?”

“בְּכָל לֵב.”

“תֵּן לִי יָדֶךָ. עוֹד מְעַט וְהִיא תָּבוֹא, וּמוּטָב שֶׁלֹּא תִּרְאֶה אוֹתָנוּ יַחְדָּו הַלָּיְלָה. לֵךְ לְשָׁלוֹם! יְבָרֶכְךָ ה'!”

חֹשֶׁךְ הָיָה בַּחוּץ, כַּאֲשֶׁר יָצָא שַׁרְל דַּרְנֵי מֵאֵת פָּנָיו, וְכַעֲבֹר שָׁעָה, אַחֲרֵי שֶׁהֶחֱשִׁיךְ יוֹתֵר, שָׁבָה לוּסִי הַבַּיְתָה. הִיא נִבְהֲלָה לְבַדָּהּ אֶל הַחֶדֶר – מָרַת פְּרוֹס עָלְתָה בַּמַּעֲלוֹת אֶל הַקּוֹמָה הַשֵּׁנִית – וְהִיא נִבְעֲתָה, בִּרְאוֹתהּ אֶת כִּסֵּא אָבִיהָ רֵיק.

“אָבִי, אָבִי!” קָרְאָה אֵלָיו, “אָבִי יַקִּירִי!”

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה, אַךְ לְאָזְנֶיהָ הִגִּיעַ קוֹל נְקִישָׁה מֵחֲדַר הַמִּטּוֹת שֶׁלּוֹ. בְּעָבְרָהּ בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת דֶּרֶךְ הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ, הֵצִיצָה לְתוֹךְ פִּתְחוֹ וְנִרְתְּעָה לַאֲחוֹרֶיהָ בְּפַחַד, בְּקָרְאָהּ לְעַצְמָהּ מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ: “מַה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת? מַה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת?”

אַךְ מְבוּכָתָהּ אָרְכָה רַק רָגַע. הִיא מִהֲרָה לָשׁוּב, דָּפְקָה עַל דַּלְתּוֹ וְקָרְאָה אֵלָיו בְּרֹךְ. קוֹל הַנְּקִישָׁה בַּמַּקֶּבֶת פָּסַק מִפְּנֵי קוֹל הַבַּת, וְהוּא יָצָא לִקְרָאתָהּ וּשְׁנֵיהֶם הִתְהַלְּכוּ בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה שָׁעָה רַבָּה.

בַּלַּיְלָה הַהוּא יָרְדָה לוּסִי מֵעַל מִטָּתָהּ לִרְאוֹת, כֵּיצַד הוּא יָשֵׁן. הוּא יָשֵׁן תַּרְדֵּמָה קָשָׁה, וְהַתֵּבָה עִם כְּלֵי הַסַּנְדְּלָרוּת, וְהַנַּעַל שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עָמְדוּ בַּפִּנָּה כְּדַרְכָּם תָּמִיד.

יא. שִׂיחַת רֵעִים 🔗

“סִידְנֵי,” קָרָא מַר סְטְרַיְבֶר בְּאוֹתוֹ לַיְלָה אַחַר חֲצוֹת אֶל ‘הַתַּן’ שֶׁלּוֹ, “מְזֹג עוֹד קְעָרָה שֶׁל פּוּנְשׁ; יֵשׁ לִי דָבָר לְהַגִּיד לָךְ.”

סִידְנֵי עָבַד בַּלַּיְלָה הַהוּא פִּי שְׁנַיִם, גַּם בְּלֵיל אֶתְמוֹל וְגַם בְּלֵיל שִׁלְשֹׁם, זֶה כַּמָּה לֵילוֹת רְצוּפִים, בַּהֲבִיאוֹ סְדָרִים שְׁלֵמִים בִּנְיָרוֹתָיו שֶׁל מַר סְטְרַיְבֶר בְּטֶרֶם יָבֹאוּ יְמֵי הַחֻפְשָׁה הַגְּדוֹלָה. הָעֲבוֹדָה נִשְׁלְמָה סוֹף סוֹף, הַכֹּל בָּא עַל מְקוֹמוֹ וְנִגְנַז עַד בּוֹא הַחֹדֶשׁ נוֹבֶמְבֶּר עִם הָעֲרָפֶל בָּאֲוִיר וְהָעֲרָפֶל בְּדִינִים וּמִשְׁפָּטִים, וְשׁוּב יָבֹאוּ לִטְחֹן בָּרֵיחַיִם.

מֵרֹב הָעֲבוֹדָה לֹא הָיָה סִידְנֵי מְבֻדָּח יוֹתֵר וּפִכֵּחַ יוֹתֵר. הוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ לְשֵׁם עֲבוֹדַת הַלַּיְלָה בַּכַּמָּה וְכַמָּה מִטְפָּחוֹת שְׁרוּיוֹת בְּמַיִם, גַּם מָנוֹת מְיֻחָדוֹת שֶׁל יַיִן קָדְמוּ לִטְבִילַת הַמִּטְפָּחוֹת. וְכָל גּוּפוֹ הָיָה רָצוּץ בְּשָׁעָה שֶׁהֵסִיר מֵעַל רֹאשׁוֹ אֶת הָעֲטִיפָה וְהִשְׁלִיכָהּ לְתוֹךְ הָאַגָּן, שֶׁבּוֹ טָבַל מִזְּמָן לִזְמָן אֶת הַמִּטְפָּחוֹת.

“הֲבִשַׁלְתָּ עוֹד קְעָרָה שֶׁל פּוּנְשׁ?” שָׁאַל סְטְרַיְבֶר בְּגַאֲוָה, יָדָיו בְּכִיסֵי חָזִיָּתוֹ, בְּהַבִּיטוֹ מִסָּבִיב מֵעַל הַסַּפָּה, אֲשֶׁר שָׁכַב עָלֶיהָ פְּרַקְדָּן.

“בִּשַּׁלְתִּי.”

“וְעַתָּה בּוֹא שְׁמַע! אוֹמֵר אֲנִי לְסַפֵּר לְךָ דָּבָר, אֲשֶׁר יַפְתִּיעַ אוֹתְךָ מְאֹד וַאֲשֶׁר יְעוֹרֵר אוּלַי מַחֲשָׁבָה בְּלִבְּךָ, כִּי אֵין אֲנִי פִּקֵּחַ, כְּפִי שֶׁחָשַׁבְתָּ עָלָי. יֵשׁ בְּדַעְתִּי לְהִתְחַתֵּן.”

“הַאֻמְנָם?”

“כֵּן. וְלֹא שִׁדּוּךְ שֶׁל כֶּסֶף. מַה תֹּאמַר עָתָּה?”

“אֵינִי נוֹטֶה בְּשָׁעָה זוֹ לֵאמֹר כְּלוּם. מִי הִיא?”

“נַחֵשׁ.”

“הַאִם אֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתָהּ?”

“נַחֵשׁ.”

“אֵין בְּיָדִי לְנַחֵשׁ בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת אַחֲרֵי חֲצוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁמֹּחִי בּוֹעֵר בְּאֵשׁ. אִם רוֹצֶה אַתָּה שֶׁאֲנַחֵשׁ, עָלֶיךָ לְהַזְמִין אוֹתִי לִסְעֻדָּה.”

“אִם כֵּן, הָבָה אֲסַפֵּר לֵךְ,” קָרָא סְטְרַיְבֶר, בְּקוּמוֹ לְאַט לִהְיוֹת יוֹשֵׁב “סִידְנֵי, מִתְיָאֵשׁ אֲנִי מִתִּקְוָה, כִּי תָּבִין לִי, יַעַן כִּי כֶּלֶב אֵין־לֵב אָתָּה.”

“וְאַתָּה”, עָנָה סִידְנֵי, בְּבַחֲשׁוֹ אֶת הַפּוּנְשׁ, “בַּעַל רֶגֶשׁ וּבַעַל פִּיּוּט הִנֶּךָ.”

“וְכִי מָה?” עָנָה סְטְרַיְבֶר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ שֶׁל יְהִירוּת. “אָמְנָם אֵין לִי שׁוּם תְּבִיעָה לִהְיוֹת נֶפֶשׁ פּוֹעֶלֶת בְּרוֹמָן (יוֹדֵעַ אֲנִי עֶרְכּוֹ שֶׁל דָּבָר), אַךְ בְּכָל זֹאת אָנֹכִי אִישׁ בַּעַל נֶפֶשׁ יוֹתֵר מִמֶּךָ.”

“בַּעַל מַזָּל חָפַצְתָּ לְהַגִּיד.”

“לֹא, לֹא זֹאת, סוֹבֵר אֲנִי, כִּי אָנֹכִי אִישׁ בַּעַל… בַּעַל…”

“נִמּוּסִים, רְצוֹנְךָ לוֹמַר,” קָרָא קַרְטוֹן.

“יָפֶה! נֹאמַר נִמּוּסִים. כַּוָּנָתִי, שֶׁאֲנִי אִישׁ,” קָרָא סְטְרַיְבֶר בְּהִתְיַהֲרוּת לִפְנֵי חֲבֵרוֹ הַמּוֹזֵג אֶת הַפּוּנְשׁ, “הַנּוֹתֵן לִבּוֹ לִהְיוֹת נָעִים לַבְּרִיּוֹת, הַמִּתְאַמֵּץ לִהְיוֹת נָעִים, הַיּוֹדֵעַ וּמֵבִין כֵּיצַד לִהְיוֹת נָעִים בְּחֶבְרַת אִשָּׁה יוֹתֵר מִמֶּךָ.”

“הַמְשֵׁךְ,” קָרָא סִידְנֵי קַרְטוֹן.

“לֹא, בְּטֶרֶם אַמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרַי,” אָמַר סְטְרַיְבֶר, בְּנַעְנְעוֹ בְּרֹאשׁוֹ בְּגַסּוּת רוּחַ, “רוֹצֶה אֲנִי לְהוֹכִיחֲךָ עַל פָּנֶיךָ. הִנֵּה אַתָּה נִכְנָס וְיוֹצֵא לְבֵיתוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר מָנֶט כָּמוֹנִי אוֹ אוּלַי יוֹתֵר מִמֶּנִּי. הֲלֹא כְּלִמָּה תְּכַסֶּה פָּנַי לִרְאוֹתְךָ שָׁם זוֹעֵם! מִנְהָגְךָ בַּבַּיִת הַהוּא הוּא שֶׁל אָדָם שָׁרוּי בְּרֹגֶז, שׁוֹתֵק וּמוּבָל לִתְלִיָּה, עַד כִּי, בְּחַיֵּי נַפְשִׁי, מִתְבַּיֵּשׁ אֲנִי בְּךָ, סִידְנֵי.”

“אָכֵן בְּרָכָה רַבָּה לְאִישׁ כָּמוֹךָ, הַמַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכָיו, אִם יֵשׁ לוֹ עוֹד כִּשְׁרוֹן לְהִתְבַּיֵּשׁ,” הֵשִׁיב סִידְנֵי, “וְעַל זֶה אַתָּה חַיָּב תּוֹדָה מְרֻבָּה לִי.”

“בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה לֹא תֵּחָלֵץ מִמֶּנִּי,” הֵשִׁיב סְטְרַיְבֶר, בְּתָמְהוֹ עַל תְּשׁוּבָתוֹ, “לֹא, סִידְנֵי, חוֹבָתִי הִיא לְהַגִּיד לְךָ, וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ בְּפָנֶיךָ וּלְטוֹבָתְךָ, כִּי אָדָם לֹא יֻצְלָח אַתָּה בְּחֶבְרָה כָּזוֹ. אָדָם לֹא נָעִים וְלֹא רָצוּי אַתָּה.”

סִידְנֵי גָּמַע כּוֹס מִן הַפּוּנְשׁ וְנָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק.

“הַבֵּט אֵלַי וְקַח מוּסָר!” קָרָא סְטְרַיְבֶר מִתּוֹךְ יְהִירוּת, “לִי יֵשׁ צֹרֶךְ פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר לְךָ לִמְצֹא חֵן, כִּי עַל כֵּן אֵינִי תָּלוּי בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. וּבְכָל זֹאת אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת, מַדּוּעַ?”

“מִיָּמַי לֹא רְאִיתִיךָ עוֹשֶׂה זֹאת,” רָטַן קַרְטוֹן.

“עוֹשֶׂה וְעוֹשֶׂה אֲנִי זֹאת מִתּוֹךְ שֶׁכָּךְ דֶּרֶךְ הָעוֹלָם, מִתּוֹךְ פְּרִינְצִפְּיוֹן. וּרְאֵה נָא: מַצְלִיחַ אָנִי.”

“אֲבָל עֲדַיִן לֹא סִפַּרְתָּ לִי בִּדְבַר הַשִּׁדּוּךְ שֶׁלְּךָ,” עָנָה קַרְטוֹן בְּרַשְׁלָנוּת, “מוּטָב הָיָה, אִלּוּ עָסַקְתָּ בְּנוֹשֵׂא זֶה. וַאֲשֶׁר לִי – כְּלוּם לֹא תֵּדַע וְלֹא תָּבִין, כִּי אֲנִי אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה?”

וְהוּא שָׁאַל אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת מִתּוֹךְ לִגְלוּג שֶׁל בּוּז.

“לֹא כַּדַּאי לִהְיוֹת אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה,” עָנָה הַיְדִיד בְּקּוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְעַט מִן הָרֹךְ.

“לֹא כַּדַּאי לִי בִּכְלָל לִחְיוֹת בָּעוֹלָם,” קָרָא סִידְנֵי קַרְטוֹן, “מִי הִיא הָעַלְמָה?”

“וּבְכֵן, אַל נָא תָּבוֹא בִּמְבוּכָה, סִידְנֵי,” קָרָא מַר סְטְרַיְבֶר מִתּוֹךְ חֲבִיבוּת שֶׁל יְהִירוּת, “כַּאֲשֶׁר אֲגַלֶּה לְךָ אֶת הַשֵּׁם, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי אֵין פִּיךָ וְלִבְּךָ שָׁוִים, וְאִם דְּבָרֶיךָ נֶאֶמְרוּ בְּלֵב תָּמִים, אֵינָם חֲשׁוּבִים כְּלָל בְּעֵינָי. מַקְדִּים אֲנִי הַקְדָּמָה קְצָרָה זוֹ, יַעַן כִּי פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתָּ אֵלַי עַל הָעַלְמָה הַזֹּאת מִתּוֹךְ זִלְזוּל.”

“הֶאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי?”

“כֵּן, כֵן, בְּחֶדֶר זֶה שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים בּוֹ.”

סִידְנֵי קַרְטוֹן הִבִּיט אֶל הַפּוּנְשׁ וְהִבִּיט אֶל פְּנֵי יְדִידוֹ הֶחָבִיב, שָׁתָה כּוֹס פּוּנְשׁ וְחָזַר וְהִבִּיט אֶל יְדִידוֹ הֶחָבִיב.

“אַתָּה כִּנִּיתָ אֶת הָעַלְמָה הַזֹּאת בְּשֵׁם בֻּבָּה בַּעֲלַת תַּלְתַּלַּי הַזָּהָב. הָעַלְמָה הֲלֹא הִיא מָרַת מָנֶט. אִלּוּ הָיִיתָ אָדָם בַּעַל רְגָשׁוֹת עֲדִינִים בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה, סִידְנֵי, כִּי אָז הָיִיתִי מִתְרַעֵם עָלֶיךָ עַל שֶׁהִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בַּכִּנּוּי הַזֶּה. אַךְ חָסֵר אַתָּה רֶגֶשׁ בִּכְלָל. וְעַל כֵּן אֵינִי קוֹצֵף עָלֶיךָ, בְּזָכְרִי אֶת צוּרַת דִּבּוּרְךָ, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא הָיִיתִי כּוֹעֵס עַל אָדָם אֵין עֵינַיִם לוֹ לִרְאוֹת מַעֲשֵׂה אֳמָנוּת, אִלּוּ דִבֵּר רָעָה עַל צִיּוּר שֶׁלִּי, אוֹ עַל אָדָם אֵין אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ נְגִינָה, אִלּוּ זִלְזֵל בְּחִבּוּרִי שֶׁל נְגִינָה.”

סִידְנֵי קַרְטוֹן שָׁתָה מִן הַפּוּנְשׁ מָנָה גְּדוֹלָה, גָּמַע מַמְּנוּ הַרְבֵּה כּוֹסוֹת וְנָתַן עֵינָיו בִּידִידוֹ.

“וְעַתָּה, סִיד, גִּלִּיתִי לְךָ אֶת כָּל הַדָּבָר,” קָרָא מַר סְטְרַיְבֶר, “אֵינִי רוֹדֵף אַחֲרֵי נְדֻנְיָה: הַכַּלָּה הִיא לוֹקַחַת לֵב בְּיָפְיָהּ, וְאָנֹכִי גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לִגְרֹם תַּעֲנוּג לְנַפְשִׁי. בִּכְלָל, סוֹבֵר אֲנִי, שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי לִחְיוֹת חַיֵּי תַּעֲנוּג. הִיא תִּמְצָא בִּי אִישׁ שֶׁכְּבָר עָשָׂה לוֹ עֹשֶׁר, אִישׁ שֶׁעוֹלֶה מַעְלָה חִישׁ, אִישׁ שֶׁקָּנָה לוֹ שֵׁם. בִּשְׁבִילָהּ זוֹ הִיא חֲתִיכָה שֶׁל אֹשֶׁר, אַךְ הִיא רְאוּיָה לְאֹשֶׁר. הַאִם מִשְׁתּוֹמֵם אַתָּה?”

קַרְטוֹן לֹא חָדַל לִשְׁתּוֹת וְהוּא עָנָה:

“עַל מָה יֵשׁ לִי לְהִשְׁתּוֹמֵם?”

“מַסְכִּים אַתָּה אֵפוֹא?”

קַרְטוֹן לֹא פָּסַק מִשְּׁתִיָּתוֹ אֶת הַפּוּנְשׁ וְעָנָה:

“מַדּוּעַ לֹא אַסְכִּים?”

“הִנֵּה כִּי כֵן,” קָרָא הַיְדִיד סְטְרַיְבֶר, “קִבַּלְתָּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה בְּקַלּוּת מְרֻבָּה מֵאֲשֶׁר תֵּאַרְתִּי לִי בְּדִמְיוֹנִי, אַף לֹא בִּקַּשְׁתָּ תּוֹעֶלֶת לְעַצְמְךָ מִמֶּנִּי. וְאָמְנָם יוֹדֵעַ אַתָּה יָפֶה, כִּי חֲבֵרְךָ הַיָּשָׁן הוּא בַּעַל רָצוֹן חָזָק. כֵּן, סִידְנֵי, רַב לִי לְחַיּוֹת חַיִּים כָּאֵלֶּה בְּלִי חֲלִיפוֹת. חָשׁ אֲנִי, כִּי תַּעֲנוּג לוֹ לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת לָבוֹא אֵלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה (וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה – לֹא יָבוֹא), וַאֲנִי חָשׁ כִּי מָרַת מָנֶט תִּהְיֶה שְׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ בְּכָל מַצָּב וְתָמִיד תֶּהְגֶּה לִי כָּבוֹד כָּרָאוּי לִי. וּבְכֵן, אַחַת גָּמַרְתִּי. וְעַתָּה, סִידְנֵי, רַוָּק זָקֵן, רוֹצֶה אֲנִי לֵאמֹר מִלָּה לְךָ עַל עֲתִידְךָ אָתָּה. הוֹלֵךְ אַתָּה בְּדֶרֶךְ רָעָה, דַּע לְךָ, הַדֶּרֶךְ שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ בָּהּ רָעָה הִיא. אֵינְךָ יוֹדֵעַ עֵרֶךְ הַכֶּסֶף, חַי אַתָּה חַיִּים קָשִׁים, וּבְיוֹם מִן הַיָּמִים תִּכְרַע וְתִפֹּל, וְסוֹפְךָ עֹנִי וָחֹלִי. עָלֶיךָ בֶּאֱמֶת לַחְשֹׁב עַל אוֹמֶנֶת לָךְ.”

הַמַּרְאֶה שֶׁל אָב וּפַטְרוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁדִּבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִגְדִּילוּ פִּי שְׁנַיִם אֶת גַּסּוּת גּוּפוֹ וּפִי אַרְבָּעָה אֶת הָעֶלְבּוֹן שֶׁל הַדְּבָרִים.

“עַתָּה הָבָה אִיעָצְךָ,” הִמְשִׁיךְ סְטְרַיְבֶר, “לִרְאוֹת אֶת הַדְּבָרִים כְּמוֹ שֶׁהֵם. אָנֹכִי רָאִיתִי אוֹתָם עַל פִּי דַרְכִּי וְאַתָּה תִּרְאֶה אוֹתָם עַל פִּי דַּרְכֶּךָ. שָׂא אִשָּׁה. בַּקַּשׁ לְךָ אָדָם שֶׁיְּפַקַּח עָלֶיךָ. אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אִם אֵין לְךָ שִׂמְחָה בְּחֶבְרַת נָשִׁים, אִם אֵינְךָ מֵבִין שִׂיחָן־וְשִׂיגָן, אִם אֵין לְךָ נִמּוּסִים יָפִים. תְּבַקֵּשׁ וְתִמְצָא לְךָ אִשָּׁה כְּבוּדָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ נְכָסִים – כְּגוֹן בַּעֲלַת בֵּית־דִּירוֹת אוֹ בַּעֲלַת פֻּנְדָּק – וְתִתְחַתֵּן בָּהּ. זוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְּשָׁרָה לֶךָ. שִׂים לִבְּךָ לִדְבָרַי, סִידְנֵי.”

“שִׂים אָשִׂים,” עָנָה סִידְנֵי.

יב. הָאִישׁ הַמְנֻמָּס 🔗

אַחֲרֵי אֲשֶׁר גָּמַר מַר סְטְרַיְבֶר בְּלִבּוֹ לְהֵיטִיב בְּרֹב חַסְדוֹ לְבִתּוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר, הֶחְלִיט לְהוֹדִיעַ אוֹתָהּ עַל הָאֹשֶׁר הַצָּפוּי לָהּ בְּטֶרֶם יַעֲזֹב אֶת הָעִיר לִימֵי הַחֹפֶשׁ. זְמַן מָה שָׁקַל בְּדַעְתּוֹ אֶת כָּל הָעִנְיָן וּבָא לִידֵי מַסְקָנָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר יִתֵּן לָהּ אֶת יָדוֹ.

בְּאַחַד הַיָּמִים עָבַר עַל פְּנֵי בֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן, וּבְדַעְתּוֹ כִּי מַר לוֹרִי הוּא בֶּן בֵּית אֵצֶל מָנֶט, עָלָה בְּרַעְיוֹנוֹ שֶׁל מַר סְטְרַיְבֶר לְהִכָּנֵס אֶל הַבַּנְק וּלְגַלּוֹת לִפְנֵי מַר לוֹרִי אֶת דְּבַר הָאוֹר הָעוֹלֶה עַל שְׁמֵי סוֹהוֹ. הוּא מָצָא אֶת מַר לוֹרִי עַל פִנְקָסָיו וְעַל חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו.

“הַשָּׁלוֹם!” קָרָא מַר סְטְרַיְבֶר, “מַה שְׁלוֹמוֹ? אֲקַוֶּה, כִּי שָׁלוֹם לוֹ!”

“שָׁלוֹם, מַר סְטְרַיְבֶר,” עָנָה מַר לוֹרִי כְּאִישׁ מַעֲשֶׂה, “מַה יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת לִכְבוֹדוֹ?”

“אֵין דָּבָר, חֵן חֵן! בָּאתִי אֵלֶיךָ בְּעִנְיָן פְּרָטִי, מַר לוֹרִי.”

“הַאֻמְנָם?!” קָרָא מַר לוֹרִי בְּהַטּוֹתוֹ אָזְנוֹ וּבְשָׁלְחוֹ עֵינוֹ אֶל הַבַּיִת מֵרָחוֹק.

“אוֹמֵר אֲנִי,” קָרָא מַר סְטְרַיְבֶר, בְּסָמְכוֹ אֶת יָדָיו עַל הַשֻּׁלְחָן בְּרַחֲבוּת, “אוֹמֵר אֲנִי, מַר לוֹרִי, לָלֶכֶת וּלְדַבֵּר נִכְבָּדוֹת בִּידִידָתֵךְ הַקְּטַנָּה הָעַלְמָה מָרַת מָנֶט.”

“שֹׁמּוּ שָׁמָיִם!” קָרָא מַר לוֹרִי, בְּשַׁפְשְׁפוֹ סַנְטֵרוֹ וּבְהַבִּיטוֹ בְּתִמָּהוֹן בִּפְנֵי הָאִישׁ שֶׁבָּא אֵלָיו.

“מַה פֵּרוּשׁ ‘שֹׁמּוּ שָׁמַיִם’?” חָזַר מַר סְטְרַיְבֶר וְנִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו, “מַה כַּוָּנָתְךָ בִּקְרִיאָה זוֹ?”

“כִּוָּנָתִי?” עָנָה אִישׁ הַמַּעֲשֶׂה, “וַדַּאי שֶׁאֲנִי מוֹקִיר וּמְכַבֵּד אוֹתְךָ, וְיָפֶה בָּחַרְתָּ, גַּם… בְּקִצּוּר, כִּוָּנָתִי הִיא לְטוֹבָה. אַךְ… בֶּאֶמֶת, יוֹדֵעַ אַתָּה, מַר סְטְרַיְבֶר…”

מַר לוֹרִי הִפְסִיק רֶגַע וְנִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ כְּאִלּוּ הוֹסִיף בְּלִי מִלִּים: “וְכִי אֵינְךָ מֵבִין, שֶׁאֵין זוֹ בַּת זוּג לָךְ?”

“וּבְכֵן!” קָרָא מַר סְטְרַיְבֶר וְטָפַח בְּיָדוֹ הַגַּסָּה עַל הַשֻּׁלְחָן וְאֶת עֵינָיו לָטַשׁ עַל אִישׁ שִׂיחוֹ, וּבְהוֹצִיאוֹ נְשִׁימָה אֲרֻכָּה אָמַר:

“הָרְגֵנִי נָא, מַר לוֹרִי, אִם אֲנִי מֵבִין דְּבָרֶיךָ!”

מַר לוֹרִי תִּקֵּן קְצָת אֶת הַקַּפְלֵט עַל רֹאשׁוֹ וְנָשַׁךְ בְּשִׁנָּיו אֶת קְצֵה הַנּוֹצָה שֶׁבְּיָדוֹ.

“לְכָל הָרוּחוֹת, אֲדוֹנִי!” קָרָא מַר סְטְרַיְבֶר, בְּנָעֳצוֹ בּוֹ עֵינָיו, “כְּלוּם אֵינִי חָתָן הָגוּן?”

“הָהּ, בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי! כֵּן, הָגוּן וּמְהֻגָּן אָתָּה!” עָנָה מַר לוֹרִי, “מִי זֶה יָטִיל סָפֵק, שֶׁהָגוּן אָתָּה?”

“כְּלוּם אֵינִי מַצְלִיחַ בַּחַיִּים?” שָׁאַל סְטְרַיְבֶר.

“הָהּ, אִם לְהַצְלָחָה, אֵין מַצְלִיחַ כָּמוֹךָ,” עָנָה מַר לוֹרִי.

“וַאֲנִי עוֹלֶה מָעְלָה?”

“בְּנוֹגֵעַ לָזֶה, הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁעוֹלֶה אַתָּה מַעְלָה מַעְלָה,” עָנָה מַר לוֹרִי בְּשִׂמְחָה, כִּי יֵשׁ לוֹ עוֹד לְסַפֵּר בִּשְׁבָחָיו שֶׁל אִישׁ שִׂיחוֹ.

“אִם כֵּן, מַה כַּוָּנָתְךָ בִּפְלִיאָתְךָ, מַר לוֹרִי?” שָׁאַל סְטְרַיְבֶר בְּקוֹל עָגוּם.

“כֵּן, אָנֹכִי… הַאִם אַתָּה הוֹלֵךְ שָׁמָּה?” שָׁאַל מַר לוֹרִי.

“יָשָׁר!” קָרָא סְטְרַיְבֶר בְּטָפְחוֹ בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן.

“אָנֹכִי בִּמְקוֹמְךָ לֹא הָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת.”

“מַדּוּעַ?” שָׁאַל סְטְרַיְבֶר, “עַתָּה אֶלְחָצְךָ אֶל הַקִּיר. הִנֵּה אִישׁ מַעֲשֶׂה אַתָּה וּמְחֻיֵּב לְנַמֵּק אֶת דְּבָרֶיךָ. מָה אֵפוֹא נִמּוּקֶךָ? מַדּוּעַ לֹא הָיִיתָ הוֹלֵךְ?”

“מִפְּנֵי,” הֵשִׁיב מַר לוֹרִי, “שֶׁלֹּא הָיִיתִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד אִם חָקַרְתִּי תְּחִלָּה, אִם יֵשׁ לִי תִּקְוָה לְהַצְלִיחַ.”

“לָעֲזָאזֵל!” קָרָא סְטְרַיְבֶר, “הֲלֹא זֶה הוּא לְמַעְלָה מִכָּל הָבֶל!”

מַר לוֹרִי זָרַק מֶבָּט אֶל הַמֶּרְחָב בַּבַּיִת וְאַחֲרֵי כֵן הִבִּיט בִּפְנֵי סְטְרַיְבֶר הַכּוֹעֵס.

“הִנֵּה אַתָּה אִישׁ מַעֲשֶׂה… אִישׁ בָּא בַּיָּמִים… אִישׁ בַּעַל נִסָּיוֹן,” קָרָא סְטְרַיְבֶר, “וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר מָנִיתָ שְׁלשָׁה נִמּוּקִים חֲשׁוּבִים לְהַצְלָחָתִי, אַתָּה בָּא וְאוֹמֵר, כִּי אֵין נִמּוּק כְּלָל. הֵיכָן הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר?”

“אִם אָמַרְתִּי לְךָ בִּדְבַר הַצְלָחָה, לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא לְגַבֵּי הָעַלְמָה הַצְּעִירָה; וְאִם דִּבַּרְתִּי עַל נִמּוּקִים, לֹא דִּבַּרְתִּי אֶלָּא לְגַבֵּי הָעַלְמָה הַצְּעִירָה; הָעַלְמָה הִיא הָעִקָּר, אֲדוֹנִי!” קָרָא מַר לוֹרִי, בְּטָפְחוֹ בַּחֲבִיבוּת עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל סְטְרַיְבֶר, “הָעַלְמָה הַצְּעִירָה הִיא קוֹדֶמֶת לְכָל דָּבָר.”

“אִם כֵּן, כַּוָּנָתְךָ בִּדְבָרֶיךָ אֵלַי, מַר לוֹרִי,” קָרָא סְטְרַיְבֶר, בְּסָמְכוֹ עַל מַרְפְּקָיו, “כִּי לְפִי דַּעְתְּךָ הָעַלְמָה, שֶׁאָנוּ דָּנִים בָּהּ עַתָּה, הִיא סְכָלָה מֻפְלָגָה?”

“לֹא כֵּן הוּא. אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, מַר סְטְרַיְבֶר,” קָרָא מַר לוֹרִי בְּהַאְדִּימוֹ, “כִּי לֹא אוּכַל שְׁמֹעַ מִפִּי שׁוּם אִישׁ פְּגִיעָה כָּל־שֶׁהִיא בִּכְבוֹד הָעַלְמָה הַמְדֻבֶּרֶת, לוּ נִמְצָא אִישׁ בַּעַל טַעַם גַּס, שֶׁלֹּא הָיָה יָכֹל לִכְבֹּשׁ אֶת עַצְמוֹ וְהָיָה מוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּר פּוֹגֵעַ בִּכְבוֹד הָעַלְמָה בְּפָנַי, – לֹא יִנָּקֶה.”

מַר לוֹרִי הָיָה מָלֵא חֵמָה בְּדַבְּרוֹ, אַף כִּי עֲבוֹדָתוֹ בַּבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן הִרְגִּילָה אוֹתוֹ לִהְיוֹת מָתוּן. גַּם מַר סְטְרַיְבֶר רָאָה אֶת עַצְמוֹ מֻכְרָח לִכְבֹּשׁ אֶת כַּעְסוֹ בְּקִרְבּוֹ.

“זַהוּ מַה שֶׁהָיָה בְּדַעְתִּי לֵאמֹר לְךָ,” קָרָא מַר לוֹרִי, “אָנָּא, שְׁמֹר וּזְכֹר אֶת הַדָּבָר.”

מַר סְטְרַיְבֶר שָׂם לְתוֹךְ פִּיו אֶת קְצֵה הַסַּרְגֵּל לְשָׁעָה קַלָּה, אַחֲרֵי כֵן עָמַד וְסִנֵּן דֶּרֶךְ שִׁנָּיו נִגּוּן. לָאַחֲרוֹנָה הִפְסִיק אֶת הַשְּׁתִיקָה שֶׁאֵינָהּ נְעִימָה וְאָמַר:

“חֲדָשׁוֹת וּנְצוּרוֹת שָׁמַעְתִּי מִפִּיךָ, מַר לוֹרִי. הִנֵּה אַתָּה מְיַעֵץ לִי בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת לִבְלִי לֶכֶת לְסוֹהוֹ וְלִבְלִי הַצִּיעַ אֶת עַצְמִי… אֶת סְטְרַיְבֶר הָעוֹרֵךְ־דִּין הַמְפֻרְסָם בְּבֵית הַדִּין הָעֶלְיוֹן.”

“כְּלוּם שׁוֹאֵל אַתָּה בַּעֲצָתִי, מַר סְטְרַיְבֶר?”

“כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל.”

“טוֹב מְאֹד. אִם כֵּן, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ עֵצָה זוֹ, שֶׁנִּסַּחְתָּ אוֹתָהּ יָפֶה.”

“וְכָל מַה שֶׁיֵּשׁ בְּפִי לְהַגִּיד עַל זֶה,” צָחַק מַר סְטְרַיְבֶר צְחוֹק מַעֻשֶּׂה, “כִּי הַדָּבָר הוּא… חַהּ, חַהּ!… לֹא נִשְׁמַע כָּמוֹהוּ בְּעָבָר וּבַהֹוֶה וּבֶעָתִיד.”

“בִּינָה הֲגִיגִי,” הִמְשִׁיךְ מַר לוֹרִי, “כְּאִישׁ הַמַּעֲשֶׂה אֵין לִי רְשׁוּת לֵאמֹר דָּבָר בְּעִנְיַן זֶה, כִּי לְמַעֲשֶׂה אֵינִי יוֹדֵעַ שׁוּם דָּבָר. אַךְ כְּאִישׁ זָקֵן, שֶׁנָּשָׂא אֶת הָעַלְמָה מָנֶט בִּזְרוֹעוֹתָיו, כִּידִיד נֶאֱמָן לָהּ וּלְאָבִיהָ, כְּהוֹגֶה חִבָּה רַבָּה אֶל שְׁנֵיהֶם, דִּבַּרְתִּי מַה שֶׁדִּבַּרְתִּי. לֹא אָנֹכִי בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ לְגַלּוֹת לִי אֶת לִבְּךָ, זְכֹר זֹאת. וְעַתָּה, הַאִם לְפִי דַּעְתְּךָ עָוִיתִי?”

“לֹא,” קָרָא סְטְרַיְבֶר בְּשָׁרְקוֹ, “אֵין אֲנִי אַחֲרַאי לְבִינָתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם. אֲנִי אַחֲרַאי רַק לְעַצְמִי. אָנֹכִי חָשַׁבְתִּי, כִּי יֵשׁ בִּינָה בַּשְּׁכֻנָּה הַהִיא, וְאַתָּה סוֹבֵר, כִּי אִוֶּלֶת שׂוֹרֶרֶת שָׁם. אָמְנָם חָדָשׁ הַדָּבָר בִּשְׁבִילִי, אַךְ אֶפְשָׁר שֶׁהַצֶּדֶק עִמָּךְ.”

“מַה שֶׁאֲנִי סוֹבֵר, מַר סְטְרַיְבֶר, יוֹדֵעַ אֲנִי לְהַבִּיעַ בִּדְבָרִים בְּעַצְמִי. וְאַתָּה, אֲדוֹנִי,” קָרָא מַר לוֹרִי וְשׁוּב הֶאְדִּימוּ פָּנָיו, “דַּע לְךָ, כִּי לֹא אֶתֵּן בְּשׁוּם מָקוֹם לְשׁוּם אָדָם לְיַחֵס לִי דְבָרִים שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי.”

“סְלַח לִי, אֵפוֹא!” קָרָא סְטְרַיְבֶר.

“יָפֶה. חֵן חֵן. וּבְכֵן, מַר סְטְרַיְבֶר, דַּעְתִּי הִיא: הֵן לֹא יִנְעַם לְךָ לְהִוָּכַח כִּי טָעִיתָ, אַף לַדָּקְטוֹר לֹא יִנְעַם הַדָּבָר לְהַעֲמִידְךָ עַל טָעוּתֶךָ, וְשִׁבְעָתַיִם לֹא יִנְעַם לְמָרַת מָנֶט לְבָאֵר לְךָ אֶת הַדָּבָר. וְהִנֵּה גָלוּי וְיָדוּעַ לְךָ, כִּי יֵשׁ לִי הַכָּבוֹד וְהַזְּכוּת לִהְיוֹת בֶּן בַּיִת בַּמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת. אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ, לֹא אֶהְיֶה שְׁלִיחֲךָ, לֹא אֶהְיֶה בָּא כֹּחֲךָ, וְרַק אֲבָרֵר אֶת הַדָּבָר מִן הַצַּד, כִּלְאַחַר יָד. אִם לֹא תִּסְמֹךְ אַחֲרֵי כֵן עַל דַּעְתִּי, תּוּכַל בְּעַצְמְךָ לָלֶכֶת וּלְלַבֵּן אֶת הַדָּבָר. וְאִם דְּבָרַי יִתְקַבְּלוּ עַל לִבְּךָ, אֲזַי לֹא יִהְיֶה צֹרֶךְ לְכָל צַד בְּשִׂיחוֹת מְיֻתָּרוֹת. מַה דַּעְתְּךָ עַל זֶה?”

“כַּמָּה זְמָן יִמָּשֵׁךְ הַדָּבָר?”

“זֶה הוּא עִנְיָן לְשָׁעוֹת מוּעָטוֹת. אָנֹכִי אוּכַל לָלֶכֶת לְסוֹהוֹ הָעֶרֶב הַזֶּה וּמִשָּׁם אָשׁוּב וְאָסוּר אַחֲרֵי כֵן לְבֵיתֶךָ.”

“אִם כֵּן, אֲנִי אוֹמֵר: הֵן,” קָרָא סְטְרַיְבֶר, “אָנֹכִי לֹא אֵלֵךְ שָׁמָּה. וְאַף אָמְנָם אֵין לִי תְּשׁוּקָה רַבָּה לְכָךְ. לֵךְ אַתָּה אֵפוֹא, וּבַלַּיְלָה תָּסוּר אֵלַי, כַּאֲשֶׁר אָמָרְתָּ. שָׁלוֹם.”

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָצָא מַר סְטְרַיְבֶר מִן הַבַּנְק בְּרָעַשׁ. הָעוֹרֵךְ־דִּין הָיָה פִּקֵּחַ, עַד כְּדֵי לְהָבִין, כִּי פְּקִיד הַבַּנְק לֹא הָיָה תַּקִּיף כָּל כָּךְ בְּדַעְתּוֹ, אִלּוּ לֹא הָיוּ לוֹ יְסוֹדוֹת נֶאֱמָנִים. הוּא לֹא הָיָה מוּכָן לִבְלֹעַ גַּרְגֵּר מַר כָּזֶה, אַךְ בְּאֵין בְּרֵרָה בָּלַע אוֹתוֹ.

“יָצֹא אֵצֵא מִן הַמְּבוּכָה,” הִרְהֵר מַר סְטְרַיְבֶר, בְּעָבְרוֹ בָּרְחוֹב, “עַל אַפְּכֶם וְעַל חֲמַתְכֶם.”

"וְכַאֲשֶׁר נִכְנַס אֵלָיו מַר לוֹרִי בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת, מָצָא אֶת מַר סְטְרַיְבֶר בֵּין הֲמוֹן סְפָרִים וְגִלְיוֹנוֹת שֶׁנֶּעֶרְמוּ עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי אֵין דַּעְתּוֹ כְּלָל עַל הָעִנְיָן שֶׁדִּבְּרוּ בּוֹ הַבֹּקֶר. וּבִרְאוֹתוֹ אֶת מַר לוֹרִי, הִבִּיעוּ פָּנָיו פְּלִיאָה, וְהוּא כְּאָדָם הַשָּׁקוּעַ כֻּלּוֹ בַּעֲבוֹדָה הַבּוֹלַעַת אֶת כָּל רוּחוֹ.

“וּבְכֵן,” קָרָא הַצִּיר טוֹב־הַלֵּב, אַחֲרֵי אֲשֶׁר טָרַח חֲצִי שָׁעָה לְהַשִּׂיאוֹ לָעִנְיָן הַהוּא, “הִנֵּה הָיִיתִי בְּסוֹהוֹ.”

“בְּסוֹהוֹ?” חָזַר מַר סְטְרַיְבֶר בִּקְרִירוּת, “הָהּ, כֵּן, כֵּן. שָׁכַחְתִּי לְגַמְרֵי אֶת כָּל הָעִנְיָן.”

“וְעַתָּה אֵין לִי שׁוּם סָפֵק,” קָרָא מַר לוֹרִי, “כִּי צָדַקְתִּי בְּשִׂיחָתִי עִמָּךְ. דַּעְתִּי בְּעִנְיָן זֶה נִתְאַשְּׁרָה וַאֲנִי חוֹזֵר עַל עֲצָתִי לָךְ.”

“הַאֲמִינָה לִי,” הֵשִׁיב מַר סְטְרַיְבֶר דֶּרֶךְ יְדִידוּת, “כִּי צַר לִי עָלֶיהָ וְעַל אָבִיהָ בְּשֶׁל הַדָּבָר הַזֶּה. יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי גְדוֹלָה צָרַת הַבַּת בְּכָל מִשְׁפָּחָה. אֲבָל נֶחְדַּל מִן הָעִנְיָן הַזֶּה.”

“אֵינִי מֵבִין דְּבָרֶיךָ,” קָרָא מַר לוֹרִי.

“יָדַעְתִּי כִּי לֹא תָּבִין,” עָנָה סְטְרַיְבֶר, בְּנִעְנְעוֹ רֹאשׁוֹ דֶּרֶךְ רַכּוּת, “אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.”

“אֲבָל לִי יֵשׁ רָצוֹן לְהָבִין,” הֵאִיץ מַר לוֹרִי.

“הַאֲמִינָה, לֹא כְּלוּם הוּא, לֹא כְּלוּם. אָמַרְתִּי לִמְצֹא בִּינָה יְשָׁרָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ בִּינָה, אָמַרְתִּי לִמְצֹא אַהֲבַת־כָּבוֹד רְאוּיָה לְשֶׁבַח בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מִדָּה יָפָה זוֹ. נוֹכַחְתִּי בְּטָעוּתִי וְנִמְלַטְתִּי מֵרָעָה. בְּכָל הַזְּמַנִּים עָשׂוּ נָשִׂים מַעֲשֵׂי שִׁגָּעוֹן כָּאֵלֶּה וְאַחֲרֵי כֵן הִתְחָרְטוּ עֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ עֹנִי וָחֹשֶׁךְ. מִתּוֹךְ הַשְׁקָפַת הָאַהֲבָה לְזוּלָתִי אֲנִי מִצְטַעֵר עַל שֶׁנִּתְבַּטֵּל הַדָּבָר, כִּי הָיָה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת טוֹב לַאֲחֵרִים; וְאוּלָם מִתּוֹךְ הַשְׁקָפַת הַתּוֹעֶלֶת לְעַצְמִי, יֵשׁ לִי לִשְׂמֹחַ כִּי נִתְבַּטֵּל הָעִנְיָן, כִּי עָתִיד הָיָה לָצֵאת דָּבָר רַע לְנַפְשִׁי – אֵין צֹרֶךְ לְהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים, כִּי לֹא הָיִיתִי מוֹצִיא שָׂכָר מֵעֵסֶק זֶה. וּבְכֵן, לֹא הִפְסַדְתִּי כְּלוּם. עוֹד לֹא הִתְחַתַּנְתִּי בָּעַלְמָה הַזֹּאת, וּבֵינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, עֲדַיִן לֹא בָּרִי לִי, אִם לֹא הָיִיתִי, אַחֲרֵי קְצָת עִיּוּן, חוֹזֵר בִּי מִכָּל אוֹתוֹ הַשִּׁדּוּךְ. הוֹי, מַר לוֹרִי, קָשֶׁה לְךָ לַעֲמֹד עַל אָפְיָן שֶׁל עֲלָמוֹת קַלּוֹת־דַּעַת וְחַסְרוֹת־לֵב וּנְבוּבוֹת־רֹאשׁ. אַל תִּתְאַמֵּץ לָבוֹא בְּסוֹדָן, כִּי תִּנְחַל אַכְזָבָה. וְעַתָּה, אָנָּא, נֶחְדַּל מִן הָעִנְיָן הַזֶּה. הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי חֲבָל עַל הָאֲחֵרִים, אַךְ כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי טוֹב לִי שֶׁכָּךְ יָצָא. וַאֲנִי מַכִּיר לְךָ טוֹבָה מְאֹד מְאֹד, כִּי דִּבַּרְתָּ עִמִּי בְּלֵב גָּלוּי וְכִי יָעַצְתָּ לִי עֵצָה טוֹבָה. אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעַלְמָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וְאָמְנָם צָדַקְתָּ בְּאָמְרְךָ, כִּי הַשִּׁדּוּךְ הַזֶּה לֹא יַעֲלֶה יָפֶה.”

מַר לוֹרִי הָיָה נִדְהָם כָּל כָּךְ, עַד כִּי הִבִּיט בְּתִמָּהוֹן עַל מַר סְטְרַיְבֶר, אֲשֶׁר הָדַף אוֹתוֹ לְמוּל הַפֶּתַח, וּמַרְאֵהוּ כְּאָדָם הַשּׁוֹפֵעַ נְדִיבוּת, חֶסֶד וְרָצוֹן.

“יְהִי לְךָ הַדָּבָר לְלֶקַח טוֹב, אֲדוֹנִי הֶחָבִיב,” קָרָא סְטְרַיְבֶר, “אַל תּוֹסֵף דָּבָר בְּעִנְיַן זֶה. עוֹד הַפַּעַם, חֵן חֵן לְךָ עַל אֲשֶׁר פָּקַחְתָּ אֶת עֵינָי. לֵיל מְנוּחָה!”

מַר לוֹרִי לֹא מָצָא יָדָיו וְרַגְלָיו עַד אֲשֶׁר עָמַד בַּחוּץ. וּמַר סְטְרַיְבֶר שָׁכַב פְּרַקְדָּן עַל הַסַּפָּה וְקָרַץ בְּעֵינָיו כְּלַפֵּי הַתִּקְרָה. –

יג. הָאִישׁ שֶׁאֵינוֹ מְנֻמָּס 🔗

אִם הָיָה מָקוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ הִצְהִיבוּ פָּנָיו שֶׁל סִידְנֵי קַרְטוֹן, וַדָּאִי לֹא הָיָה זֶה בֵּיתוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר מָנֶט. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה הָיָה יוֹשֵׁב שָׁם, וְתָמִיד הָיוּ פָּנָיו זְעוּמִים וַעֲגוּמִים. כַּאֲשֶׁר פָּתַח פִּיו לְדַבֵּר, הָיָה נָאֶה דוֹבֵר. אַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד בָּקְעָה קֶרֶן אוֹרָה אֶת עַנְנֵי הָאֲדִישׁוּת, אֲשֶׁר הִקְדִּירוּ אוֹתוֹ כָּל הַיָּמִים.

וְאוּלָם חֲבִיבִים הָיוּ עָלָיו הָרְחוֹבוֹת אֲשֶׁר מִסָּבִיב לַבַּיִת הַהוּא, וְאַף הָאֲבָנִים הַדּוֹמְמוֹת הַקְּבוּעוֹת שָׁם בַּמַּרְצֶפֶת. הַרְבֵּה לֵילוֹת הָיָה תּוֹעֶה, בְּאֵין מַטָּרָה וּבְאֵין אֹשֶׁר, בַּמָּקוֹם הַהוּא בְּכָל עֵת אֲשֶׁר הַיַּיִן לֹא הֵבִיא בְּלִבּוֹ שִׂמְחָה אַף לְשָׁעָה. לֹא בֹּקֶר עָגוּם אֶחָד מָצָא אֶת הָאִישׁ הַבּוֹדֵד הַזֶּה מְשׁוֹטֵט וְחוֹזֵר וּמְשׁוֹטֵט, עַד אֲשֶׁר גִּלּוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת אֶת תִּפְאֶרֶת הַבְּנִיָּה שֶׁל רָאשֵׁי הַמִּגְדָּלִים וְהַבָּתִּים הַגְּבוֹהִים. אוּלַי שְׁעַת שַׁחֲרִית זוֹ עוֹרְרָה בְּקִרְבּוֹ זִכְרוֹנוֹת טוֹבִים שֶׁל יָמִים שֶׁעָבְרוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ עוֹד. בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן הָיָה מוֹקִיר רַגְלָיו מִבֵּיתוֹ, וְאִם הָיָה לִפְעָמִים נוֹפֵל עַל מִטָּתוֹ, הָיָה שׁוֹכֵב רַק שָׁעָה קַלָּה, קָם וְיוֹצֵא שׁוּב לְטַיֵּל בַּמְּקוֹמוֹת הָהֵם.

בִּאַחַד הַיָּמִים, בְּסוֹף הַקַּיִץ, בִּזְמָן שֶׁמַּר סְטְרַיְבֶר (אַחֲרֵי הוֹדִיעוֹ לַתַּן שֶׁלּוֹ, כִּי חָזַר מִדַּעְתּוֹ לָשֵׂאת אִשָּׁה) הוֹאִיל לְהַסִּיעַ אֶת גּוּפוֹ הַנִּכְבָּד לִנְאוֹת דֶּשֶׁא, בִּזְמַן שֶׁמַּרְאֵה הַפְּרָחִים וְרֵיחָם בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר נָסְכוּ מְעַט מִן הָרֹךְ גַּם לַלִּבּוֹת הַקָּשִׁים, מִן הַבְּרִיאוּת עַל הַחוֹלִים, מִן הַנֹּעַר עַל הַזְּקֵנִים, דָּרְכוּ רַגְלֵי קַרְטוֹן עַל אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת הַהִיא. לִבּוֹ לֹא יָדַע מַטָּרָה, אַךְ רַגְלָיו הוֹלִיכוּהוּ אֶל בֵּית הַדָּקְטוֹר.

אָמְרוּ לוֹ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה וְהוּא מָצָא אֶת לוּסִי יוֹשֶׁבֶת עַל עֲבוֹדָתָהּ לְבַדָּהּ. מִיָּמֶיהָ לֹא הָיָה נוֹחַ לָהּ בְּחֶבְרָתוֹ וְהִיא קִבְּלָה אֶת פָּנָיו בִּקְצָת מְבוּכָה, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנָהּ. אַךְ בְּהַבִּיטָהּ אֶל פָּנָיו, אַחֲרֵי שְׁאִילַת שָׁלוֹם כַּמִּנְהָג, רָאֲתָה בָּהֶם שִׁנּוּי.

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, כִּי חוֹלֶה אַתָּה, מַר קַרְטוֹן.”

“לֹא. אַךְ מִנְהֲגֵי חַיַּי, מָרַת מָנֶט, אֵינָם מְבִיאִים לִידֵי בְּרִיאוּת. מַה יֵשׁ לְצַפּוֹת מֵחַיֵּי הוֹלְלוּת כָּאֵלֶּה?”

“הַאִם, – סְלַח לִי עַל אֲשֶׁר הֶעֱלִיתִי שְׁאֵלָתִי עַל שְׂפָתַי – לֹא צַר לְךָ לִחְיוֹת חַיִּים כָּאֵלֶּה?”

“אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ, כִּי חֶרְפָּה לִי!”

“וּמַדּוּעַ אֵפוֹא לֹא תְּשַׁנֶּה דַּרְכֶּךָ?”

וּבְהַבִּיטָהּ שׁוּב אֶל פָּנָיו, הִשְׁתּוֹמְמָה וְהִצְטַעֲרָה לִרְאוֹת דְּמָעוֹת בְּעֵינָיו. דְּמָעוֹת נִשְׁמְעוּ גַּם בְּקוֹלוֹ, כַּאֲשֶׁר עָנָה:

“אִחַרְתִּי אֶת הַזְּמָן לְכָךְ. עַד עוֹלָם לֹא אֵיטִיב עוֹד אֶת דַּרְכִּי. אֲנִי יוֹרֵד מַטָּה וְהָרַע יִגְבַּר בִּי.”

הוּא סָמַךְ מַרְפֵּקוֹ עַל שֻׁלְחָנָהּ וְכִסָּה עֵינָיו בְּיָדוֹ. הַשֻּׁלְחָן רָעַד בְּרִגְעֵי הַשְּׁתִיקָה שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ שָׁרוּי בְּרֹךְ כָּזֶה וְלִבָּהּ דָּאַב מְאֹד. הוּא הִרְגִּישׁ בָּזֶה, אַף כִּי לֹא הִבִּיט בְּפָנֶיהָ, וְאָמַר:

“אָנָּא, סִלְחִי לִי, מָרַת מָנֶט. אֲנִי כּוֹרֵעַ תַּחַת הַדְּבָרִים שֶׁעָלוּ בְּלִבִּי לְהַגִּיד לָךְ. הֲתוֹאִילִי לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרָי?”

“אִם זֶה יָבִיא לְךָ טוֹב כָּל־שֶׁהוּא. מַר קַרְטוֹן, אִם תִּמְצָא עַל יְדֵי זֶה מְעַט אֹשֶׁר, אֶשְׂמַח מְאֹד מְאֹד!”

“יְבָרְכֵךְ אֱלֹהִים עַל לִבֵּךְ הֶעָדִין!”

הוּא גִּלָּה אֶת פָּנָיו כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה וּפָתַח לְדַבֵּר בְּתֹקֶף.

“אַל תְּפַחֲדִי מִן הַדְּבָרִים שֶׁתִּשְׁמְעִי מִפִּי. אַל תֵּרָתְעִי מִפְּנֵי כָּל דִּבּוּר שֶׁיֵּצֵא מִפִּי. הֲרֵי אֲנִי כְּאָדָם שֶׁמֵּת בִּימֵי עֲלוּמָיו. כָּל חַיַּי הֶם בְּעָבָר.”

“לֹא, מַר קַרְטוֹן. בָּרִי לִי, כִּי הַחֵלֶק הַגָּדוֹל וְהַטּוֹב מֵחַיֶּיךָ הוּא בֶּעָתִיד. בָּרִי לִי, כִּי בְּכֹחֲךָ לַעֲלוֹת וְלִהְיוֹת הָגוּן לָךְ.”

“לֹא לִי, כִּי אִם לָךְ, מָרַת מָנֶט. וְאַף כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי הַדָּבָר לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה… יוֹדֵעַ אֲנִי זֹאת בְּתוֹךְ תּוֹכִי שֶׁל לִבִּי הָרָצוּץ… אַךְ לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַדָּבָר!”

פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְרִים וְגוּפָהּ רָעָד. הוּא בָּא לְהָקֵל לָהּ בִּדְבָרָיו הַנּוֹאָשִׁים עַל עַצְמוֹ, וְהַשִּׂיחָה הַזֹּאת לֹא הָיְתָה דוֹמָה לִשְׁאָר הַשִּׂיחוֹת בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה.

“אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה הַדָּבָר, מָרַת מָנֶט, כִּי תּוּכְלִי לְהָשִׁיב אַהֲבָה לָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב לְפָנַיִךְ בָּזֶה – הוֹלֵל, פּוֹחֵז, שִׁכּוֹר, בִּרְיָה עֲלוּבָה, כַּאֲשֶׁר יָדַעַתְּ – הָיָה מַכִּיר וְיוֹדֵעַ בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה, לַמְרוֹת אָשְׁרוֹ הָרַב, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה יָבִיא עָלַיִךְ אָסוֹן, יָבִיא אוֹתָךְ לִידֵי צָרָה וָנֹחַם, יָבִיא עָלַיִךְ כִּלָּיוֹן, יַעֲטֶה עָלַיִךְ חֶרְפָּה, יוֹרִיד אוֹתָךְ שְׁאוֹלָה. יוֹדֵעַ אֲנִי יָפֶה מְאֹד, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁתֶּהְגִי אֵלַי רֶגֶשׁ אַהֲבָה. אֵינִי שׁוֹאֵל מֵעִמָךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַאֲנִי נוֹתֵן שֶׁבַח לָאֵל, כִּי אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר.”

“וּמִלְּבַד רְגָשׁוֹת אֵלֶּה, הָאֵין בְּיָדִי לָבוֹא לְעֶזְרָתְךָ, מַר קַרְטוֹן? הַאִם אֵין בְּיָדִי – סְלַח לִי שׁוּב! – לְהַטּוֹתְךָ לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה? הַאֵין בְּיָדִי שׁוּם דֶּרֶךְ לִגְמֹל לְךָ חֵלֶף אֱמוּנֶךָ? יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי מִתּוֹךְ אֵמוּן דִּבַּרְתָּ מַה שֶׁדִּבַּרְתָּ,” הוֹסִיפָה בְּעַנְוָה, אַחֲרֵי שְׁהִיָּה קַלָּה, וּדְמָעוֹת זָלְגוּ עֵינֶיהָ, “אֲנִי יוֹדַעַת, כִּי בְּאָזְנֵי אִשָּׁה אַחֶרֶת לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר זֹאת. הַאִם אֵין בְּיָדִי, מַר קַרְטוֹן, לַהֲפֹךְ אֶת הַדָּבָר לְטוֹב לָךְ.”

הוּא נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ.

“לֹא יוֹעִיל מְאוּמָה. לֹא, מָרַת מָנֶט, לֹא יוֹעִיל. כָּל מַה שֶׁבְּיָדֵךְ לַעֲשׂוֹת לִי הוּא לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי עוֹד שָׁעָה קַלָּה. מִשְׁאֶלֶת לִבִּי לְהַגִּיד לָךְ, כִּי אַתְּ הָיִית הַחֲלוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל נִשְׁמָתִי. עִם כָּל יְרִידָתִי לֹא יָרַדְתִּי עוֹד כָּל כָּךְ, עַד כִּי מַרְאֵה פָּנַיִךְ וּפְנֵי אָבִיךְ, וְכָל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתְּ עָרַכְתְּ אוֹתוֹ, לֹא יְעוֹרֵר בְּלִבִּי צִלְלֵי הֶעָבָר, אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי כִּי גָּוְעוּ וּמֵתוּ בִּשְׁבִילִי. מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יְדַעְתִּיךְ, בָּאוּ אֶל לִבִּי רִגְשׁוֹת נֹחֵם, וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי כִּי עַד עוֹלָם לֹא יַטְרִידוּ אוֹתִי. שָׁמַעְתִּי לַחַשׁ שֶׁל קוֹלוֹת קוֹרְאִים אֵלֵי לְהִתְעוֹדֵד וְלַעֲלוֹת, וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי כִּי הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה נֶאֶלְמוּ לָנֶצַח. בָּאוּ אֵלַי מַחֲשָׁבוֹת לֹא בְּרוּרוֹת לְחַדֵּשׁ אֶת חַיַּי, לִפְתֹּחַ שׁוּב, לְנַעֵר מֵעָלַי אֶת הָאָבָק וְאֶת הַבֹּץ, לְהִלָּחֵם מִלְחָמָה עַזָּה עִם יִצְרִי הָרָע. חֲלוֹם הוּא, הַכֹּל חֲלוֹם, שֶׁסּוֹפוֹ לֹא כְּלוּם, וְהַיָּשֵׁן נִשְׁאַר שׁוֹכֵב בְּדַלּוּתוֹ, אַךְ רְצוֹנִי הָיָה לְהִשְׁמִיעֵךְ, כִּי בְּשֶׁלָּךְ בָּאוּ לִי הַחֲלוֹמוֹת הַיָּפִים הָאֵלֶּה.”

“הַאִם מִכָּל זֶה לֹא יִשָּׁאֵר מְאוּמָה? הָהּ, מַר קַרְטוֹן, חֲשֹׁב בַּדָּבָר שׁוּב! נַסֵּה שׁוּב!”

“לֹא, מָרַת מָנֶט, מֵרֵאשִׁית יָדַעְתִּי, כִּי אָבוּד אָנִי. אַךְ חֻלְשָׁה הָיְתָה בִּי, וְגַם עַתָּה יֵשׁ בִּי אוֹתָהּ חֻלְשָׁה, לְהִשְׁמִיעֵךְ כִּי תֵּדְעִי אֶת כֹּחֵךְ וְאֶת קִסְמֵךְ לְהַבְעִיר אֵשׁ בְּנַפְשִׁי, אַף כִּי גַל אֵפֶר אֲנִי; וְאוּלָם טֶבַע הָאֵשׁ הַזֹּאת דּוֹמָה אֵלַי, שֶׁאֵינָהּ מַלְהִיבָה וְאֵינָהּ מְחַמֶּמֶת וְאֵינָהּ מוֹעִילָה, אֶלָּא בּוֹעֶרֶת הִיא… לַשָּׁוְא.”

“אִם כֵּן, מַזָּלִי הָרַע גָּרַם, מַר קַרְטוֹן, כִּי בִּגְלָלִי הָיִיתָ לְאֻמְלָל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָיִיתָ קֹדֶם שֶׁהִתְוַדַּעְתָּ אֵלָי…”

“אַל נָא תֹּאמְרִי זֹאת, מָרַת מָנֶט, כִּי אִם יֵשׁ בָּעוֹלָם דָּבָר שֶׁהָיָה יָכֹל לְהַצִּילֵנִי, אַתְּ הִיא זֹאת. לֹא אַתְּ גָּרַמְתְּ לְכָךְ, שֶׁאֻמְלָל אֲנִי יוֹתֵר.”

“אַךְ אִם לְפִי דְּבָרֶיךָ, עַל כָּל פָּנִים, יֵשׁ לִי קְצָת הַשְׁפָּעָה עָלֶיךָ, אוּלַי אוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהַשְׁפָּעָתִי לְטוֹבָתֶךָ? הַאִם כֹּחִי תַּשׁ לַעֲשׂוֹת דָּבָר טוֹב לָךְ?”

“הַיּוֹם קִבַּלְתִּי מִיָּדֵךְ, מָרַת מָנֶט, טוֹבָה מְרֻבָּה, עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי מְסֻגָּל לָהּ. תְּנִי לִי לָשֵׂאת בְּלִבִּי בְּכָל שְׁאֵרִית יְמֵי חַיַּי הָעֲלוּבִים אֶת הַזִּכָּרוֹן, כִּי גִלִּיתִי לִבִּי לְפָנַיִךְ, לָאִשָּׁה הַיְחִידָה בַּתֵּבֵל, וּבְלִבִּי עוֹד הָיָה בְּשָׁעָה זוֹ דָבָר, שֶׁיָּכֹלְתְּ לָנוּד לִי וְלַחְמֹל עָלָי.”

“אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ לְהַאֲמִין לִי, כִּי בְּכָל לִבִּי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת אוֹתְךָ לְאִישׁ הַמְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים, מַר קַרְטוֹן.”

“אַל נָא תְּבַקְּשִׁי וְאַל תַּאֲמִינִי, מָרַת מָנֶט. יָדַעְתִּי אֶת עַצְמִי יָפֶה. גּוֹרֵם אֲנִי לָךְ צַעַר, אַךְ בִּמְהֵרָה אָשִׂים קֵץ לְשִׂיחָתֵנוּ. הֲתוּכְלִי לְהִבְטִיחַנִי, כִּי סוֹד חַיַּי אֲשֶׁר גִּלִּיתִי לָךְ יִשָּׁאֵר כָּמוּס בְּלִבֵּךְ הַטָּהוֹר וְהַתָּמִים וְלֹא תִּמְסְרִי אוֹתוֹ לְאִישׁ?”

“אִם זֶה הוּא רְצוֹנְךָ, אֲנִי אוֹמֶרֶת: הֵן.”

“אַף לֹא לָאִישׁ הַהוּא, אֲשֶׁר יִהְיֶה יָקָר לָךְ מִכָּל?”

“מַר קַרְטוֹן,” עָנְתָה אַחֲרֵי שְׁתִיקָה קַלָּה מִתּוֹךְ זַעֲזוּעַ נֶפֶשׁ, “הַסּוֹד סוֹדְךָ הוּא וְלֹא סוֹדִי, וַאֲנִי מַבְטִיחָה לִשְׁמֹר עָלָיו.”

“תּוֹדָה לָךְ. וְשׁוּב: יְבָרְכֵךְ אֱלֹהִים!”

הוּא הִגִּישׁ יָדָהּ לִשְׂפָתָיו וּפָנָה לְצַד הַפֶּתַח.

“אַל נָא יַעֲלֶה עַל דַּעְתֵּךְ, מָרַת מָנֶט, כִּי אָשׁוּב בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים אֶל הַשִּׂיחָה הַזֹּאת. עַד עוֹלָם לֹא אָשׁוּב אֵלֶיהָ. לוּ מַתִּי, לֹא הָיִית בְּטוּחָה בָּזֶה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר כַּיוֹם. בְּשָׁעָה שֶׁאֵלֵךְ לָמוּת אֶשְׁמֹר בְּלִבִּי זִכְרוֹן קֹדֶשׁ זֶה – וְאָנֹכִי אֲבָרֶכֵךְ בִּגְלָלוֹ – כִּי וִדּוּיִי הָאַחֲרוֹן קָרָאתִי לְפָנַיִךְ, כִּי שְׁמִי, חַטָּאַי וּפְגָעַי שְׁמוּרִים בְּלִבֵּךְ. יוֹאִיל אֱלֹהִים, כִּי הַלֵּב הַזֶּה יְהִי מָלֵא אוֹר וָאֹשֶׁר.”

הוּא לֹא הָיָה דּוֹמֶה כָּל כָּךְ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁנִּגְלָה תָּמִיד לְעֵינֶיהָ, וְצַר הָיָה לַחְשֹׁב, כַּמָּה הוּא יוֹרֵד וְשׁוֹקֵעַ מִיּוֹם לְיוֹם, עַד כִּי מָרַת מָנֶט שָׁפְכָה דְּמָעוֹת עָלָיו, בְּעָמְדוֹ וּבְהַבִּיטוֹ מֵאֲחוֹרָיו אֵלֶיהָ.

“הַנָּחֵמִי!” קָרָא קַרְטוֹן, “אֵינִי כַּדַּאי לְהִשְׁתַּתְּפוּת כָּזוֹ בְּצַעֲרִי, מָנֶט. בְּעוֹד שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם, וְהַחֲבֵרִים הָרָעִים וְהַמִּנְהָגִים הָרָעִים שֶׁאֲנִי בָּז לָהֶם וְנִכְנָע לָהֶם, יָשׁוּבוּ אֵלַי, וְכָל נָבָל וּבְלִיַּעַל בָּרְחוֹב יִהְיֶה רָאוּי לִדְמָעוֹת כָּאֵלֶּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי. הַנָּחֵמִי! אוּלָם בְּתוֹךְ תּוֹכָהּ שֶׁל נַפְשִׁי אֶהְיֶה תָּמִיד, לְנֹכַח פָּנַיִךְ, זֶה שֶׁאָנֹכִי בְּשָׁעָה זוֹ, אַף כִּי מִבַּחוּץ תִּרְאִינִי בְּצוּרָה זוֹ כַּאֲשֶׁר עַד כֹּה. בַּקָּשָׁתִי הָאַחֲרוֹנָה וְהָאַחַת הִיא, כִּי תַּאֲמִינִי לִדְבָרַי אֵלֶּה.”

“אֲנִי מַאֲמִינָה, מַר קַרְטוֹן.”

“זוֹ הִיא בַּקָּשָׁתִי הָאַחֲרוֹנָה, וּבָזֶה תֵּחָלְצִי מֵאִישׁ שִׂיחָה שֶׁאֵין בֵּינֵךְ וּבֵינוֹ כְּלוּם, אֲשֶׁר תְּהוֹם עֲמֻקָּה מַפְרִידָה בֵּינוֹ וּבֵינֵךְ. יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי אֵין תּוֹעֶלֶת בַּדְּבָרִים, אַךְ הֵם עוֹלִים וְיוֹצְאִים מִלִּבִּי. לְמַעֲנֵךְ וּלְמַעַן כָּל אִישׁ הַיָּקָר לָךְ נָכוֹן אֲנִי לַעֲשׂוֹת הַכֹּל. לוּ עָמַדְתִּי עֶלְיוֹן בַּחַיִּים וְהָיָה בָּא לְיָדִי לְהַקְרִיב לְמַעֲנֵךְ דָּבָר, כִּי אָז לֹא הָיָה קָשֶׁה לִי כָּל קָרְבָּן לְמַעֲנֵךְ וּלְמַעַן הָאִישׁ הַיָּקָר לָךְ. אָנָּא, שִׁמְרִי בְּלִבֵּךְ בְּכָל עֵת אֶת הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָנִים הָאֵלֶּה שֶׁיָּצְאוּ מִלִּבִּי. יָבוֹא יוֹם, וְקָרוֹב הוּא הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר חוּטִים חֲדָשִׁים יִקְשְׁרוּ אוֹתָךְ בְּאַהֲבָה אֶל הַבַּיִת הַזֶּה, שֶׁאַתְּ מַעֲרִיצָה, וְאֵלֶּה הַחוּטִים יִהְיוּ הַקְּשָׁרִים הַיְקָרִים הַמְּבִיאִים אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה. הָהּ, מָרַת מָנֶט, בְּשָׁעָה שֶׁפַּרְצוּף קָטֹן דּוֹמֶה לִפְנֵי אָבִיו הַמְאֻשָּׁר יַבִּיט אֶל פָּנַיִךְ, בְּשָׁעָה שֶׁתִּרְאִי בָּבוּאָה שֶׁל יָפְיֵךְ הַמַּזְהִיר רוֹקֶדֶת לְרַגְלַיִךְ, זִכְרִי לִפְעָמִים, כִּי יֵשׁ בֶּן אָדָם אֶחָד, הַנָּכוֹן לָתֵת אֶת חַיָּיו כֹּפֶר חַיֵּי אִישׁ אָהוּב לָךְ.”

וְעוֹד הַפַּעַם קָרָא: “שָׁלוֹם! יְבָרְכֵךְ אֱלֹהִים!” וְעָזַב אוֹתָהּ.

יד. מְלֶאכֶת הַסְּרִיגָה 🔗

בְבֵית הַמַּרְזֵחַ שֶׁל הָאָדוֹן דֵּפַרְג' הִשְׁכִּימוּ לָבוֹא הַשּׁוֹתִים יָיִן. בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהֵצִיצוּ פָּנִים דַּלִּים וְחִוְרִים דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת הַמְסֹרָגִים, רָאוּ שָׁם בַּבַּיִת פַּרְצוּפִים כְּפוּפִים עַל כּוֹסוֹת יָיִן. הָאָדוֹן דֵּפַרְג' הָיָה בִּכְלָל מוֹכֵר יַיִן מָזוּג מְאֹד, אַךְ הַיּוֹם מָכַר, כַּנִּרְאֶה, יַיִן מָהוּל שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ. וְחָמוּץ הָיָה הַיַּיִן חוּץ מִזֶּה, אוֹ נִתְחַמֵּץ, כִּי עַל כֵּן הָיוּ פְּנֵי שוֹתָיו זְעוּמִים. לֹא לַהֶבֶת אֵשׁ שֶׁל עַלִּיזוּת עָלְתָה מִתּוֹךְ מִיץ הָעֲנָבִים הַדְּרוּכִים אֲשֶׁר לָאָדוֹן דֵּפַרְג', כִּי אִם אֵשׁ מַעֲלָה עָשָׁן, אֲשֶׁר בָּעֲרָה בַּחֹשֶׁךְ, הָיְתָה טְמוּנָה בְּמִשְׁקַע הַכּוֹס.

זֶה הַבֹּקֶר הַשְּׁלִישִׁי בָּזֶה אַחֲרֵי זֶה, אֲשֶׁר הַשּׁוֹתִים מַשְׁכִּימִים לָבוֹא לְבֵית הַמַּרְזֵחַ שֶׁל הָאָדוֹן דֵּפַרְג'. אָכֵן מְרֻבִּים הָיוּ הַדִּבּוּרִים עַל הַשְּׁתִיָּה בֵּין הַמְסֻבִּים. הַרְבֵּה אֲנָשִׁים הִסְתּוֹבְבוּ וְהִקְשִׁיבוּ וְהִתְלַחֲשׁוּ מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְתְּחָה דֶּלֶת בֵּית הַמַּרְזֵחַ וּבְיָדָם אֵין פְּרוּטָה לִקְנוֹת כּוֹס יַיִן לְהָשִׁיב נַפְשָׁם. אַךְ אֵלֶּה הָיוּ הָאוֹרְחִים הָרְצוּיִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כְּאִלּוּ יָכְלוּ לִקְנוֹת חָבִיוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁל יָיִן. הֵם עָבְרוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מִפִּנָּה לְפִנָּה, בָּלְעוּ כָּל דִּבּוּר בִּמְקוֹם יַיִן בְּעֵינַיִם צְמֵאוֹת.

וְאַף כִּי הָיָה הַבַּיִת מָלֵא הֲמוֹן שׁוֹתִים שֶׁלֹּא כָּרָגִיל, לֹא נִרְאֶה בַּעַל בֵּית הַמַּרְזֵחַ. הֶעְדְּרוֹ לֹא הָיָה נִכָּר, אִישׁ מִן הַבָּאִים לֹא בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ, אִישׁ לֹא שָׁאַל עָלָיו, אִישׁ לֹא הִתְפַּלֵּא לִרְאוֹת אֶת הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' יוֹשֶׁבֶת לְבַדָּהּ עַל מְקוֹמָהּ וּמְנַצַּחַת עַל מְזִיגַת הַיַּיִן, וּלְפָנֶיהָ קְעָרָה עִם מַטְבְּעוֹת קְטַנּוֹת, אֲסִימוֹנִים שֶׁנִּמְחֲקָה צוּרָתָם, כְּאוֹתָם הַפַּרְצוּפִים שֶׁל הַדַּלִּים, שֶׁמִּכִּיסֵי בִּגְדֵיהֶם הַבְּלוּיִים יָצְאוּ הַמַּטְבְּעוֹת.

הַצִּפִּיָּה הָרַבָּה וּפִזּוּר הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַמְסֻבִּים וַדַּאי לֹא נֶעֶלְמוּ מֵעֵינֵי הַמְרַגְּלִים, אֲשֶׁר הֵצִיצוּ לְתוֹךְ בֵּית הַמַּרְזֵחַ, כַּאֲשֶׁר הָיוּ מְצִיצִים בְּכָל מָקוֹם, קָטֹן אוֹ גָדוֹל, לְמִן אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְעַד חֲדַר הַכֶּלֶא שֶׁל אָסִיר. מִשְׂחַק הַקְּלָפִים הִתְנַהֵל בַּעֲצַלְתַּיִם, וְהַמְשַׂחֲקִים בְּדוֹמִינוֹ יָשְׁבוּ שְׁקוּעִים בְּהִרְהוּרִים וּבָנוּ מִגְדָּלִים מִן הַפִּסְפָּסִים, וְהַשּׁוֹתִים שִׂרְטְטוּ צִיּוּרִים עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן מִטִּפּוֹת הַיַּיִן שֶׁנִּשְׁפָּכוּ, וְהַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' עַצְמָהּ חָרְתָה צִיּוּר עַל שַׁרְוֻל בִּגְדָּהּ בִּמְנַקִּיַּת־הַשִּׁנַּיִם, וְעֵינֶיהָ רָאוּ וְאָזְנֶיהָ שָׁמְעוּ מִמֶּרְחַקִּים דָּבָר לֹא נִרְאֶה וְלֹא נִשְׁמָע.

כָּזֶה הָיָה מַרְאֵה פַּרְבַּר סֶן־אַנְטוּאַן בְּתוֹךְ בֵּית הַמַּרְזֵחַ בִּגְבוּלוֹ, עַד שְׁעַת הַצָּהֳרָיִם. בְּצָהֳרַיִם עָבְרוּ בִּרְחוֹבוֹת הַפַּרְבָּר שְׁנֵי אֲנָשִׁים מְכֻסֵּי אָבָק: אֶחָד מֵהֶם הָיָה הָאָדוֹן דֵּפַרְג', וְהַשֵּׁנִי – מְתַקֵּן דְּרָכִים וְכוֹבַע כָּחֹל חָבוּשׁ לְרֹאשׁוֹ. מְאֻבָּקִים וּצְמֵאִים נִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לְבֵית הַמַּרְזֵחַ. דְּבַר בּוֹאָם הִדְלִיק מִין אֵשׁ בְּלֵב סֶן־אַנְטוּאַן, וּבְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר הִתְפַּשְּׁטָה הַשְּׁמוּעָה יָצְאוּ אֲנָשִׁים וּפְנֵיהֶם לְהָבִים וְעָמְדוּ בְּפִתְחֵי הַבָּתִּים וְהַחַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת בָּהֶם. וְאוּלָם אִישׁ לֹא הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם, אִישׁ לֹא דִבֵּר עִמָּהֶם כַּאֲשֶׁר נִכְנְסוּ לְבֵית הַמַּרְזֵחַ, אַף כִּי עֵינֵי כָּל הָאֲנָשִׁים הָיוּ נְטוּיוֹת אֲלֵיהֶם.

“שָׁלוֹם, אֲדוֹנַי!” קָרָא הָאָדוֹן דֵּפַרְג'.

הַדִּבּוּר הַזֶּה שִׁמֵּשׁ אוֹת לְהַתִּיר חַרְצֻבּוֹת הַלָּשׁוֹן שֶׁל הַמְּסֻבִּים. נִשְׁמַע קוֹל מַקְהֵלָה עוֹנָה: “שָׁלוֹם, שָׁלוֹם!”

“מֶזֶג־אֲוִיר לֹא טוֹב בַּחוּץ, רַבּוֹתַי,” קָרָא דֵּפַרְג' בְּנַעְנְעוֹ רֹאשׁוֹ.

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִבִּיט כָּל אִישׁ בִּפְנֵי שְׁכֵנוֹ, אַחֲרֵי כֵן הִשְׁפִּילוּ כֻּלָּם אֶת עֵינֵיהֶם וְיָשְׁבוּ שׁוֹתְקִים. יָצָא מִן הַכְּלָל אִישׁ אֶחָד, שֶׁקָּם וְעָזַב אֶת הַבָּיִת.

“אִשְׁתִּי,” קָרָא דֵּפַרְג' בְּקוֹל רָם, בִּפְנוֹתוֹ אֶל הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג', “עָבַרְתִּי מַהֲלָךְ רַב עִם הָאִישׁ הַזֶּה, מְתַקֵּן הַדְּרָכִים, יַ’ק שְׁמוֹ. פְּגַשְׁתִּיו – בְּמִקְרֶה – דֶּרֶךְ יוֹם וָחֵצִי מִפָּרִיס. הוּא בָּחוּר טוֹב, מְתַקֵּן דְּרָכִים זֶה, הַנִּקְרָא יַ’ק. תְּנִי לוֹ, אִשְׁתִּי, לִשְׁתּוֹת!”

אִישׁ שֵׁנִי קָם וְיָצָא מִן הַבַּיִת. הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' שָׂמָה יַיִן לִפְנֵי מְתַקֵּן הַדְּרָכִים הַנִּקְרָא יַ’ק, אֲשֶׁר הֵסִיר כּוֹבָעוֹ לִכְבוֹד הַמְסֻבִּים וְיָשַׁב לִשְׁתּוֹת. בְּחֵיק חֻלְצָתוֹ הָיְתָה טְמוּנָה פְּרוּסַת לֶחֶם שָׁחוֹר; הוּא אָכַל מִן הַלֶּחֶם, לָעַס וְגָמַע יַיִן לְיַד שֻׁלְחָנָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג'. אִישׁ שְׁלִישִׁי קָם וְיָצָא מִן הַבָּיִת.

דֵּפַרְג' הֵשִׁיב אַף הוּא נַפְשׁוֹ בִּלְגִימָה – אַךְ הוּא שָׁתָה פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר נָתַן לָאוֹרֵחַ, בִּהְיוֹתוֹ רָגִיל בִּדְבָרִים אֵלֶּה – וְעָמַד מַמְתִּין עַד שֶׁיִּגְמֹר בֶּן הַכְּפָר אֶת סְעֻדָּתוֹ. הוּא לֹא הִבִּיט בִּפְנֵי שׁוּם אִישׁ מִן הַמְסֻבִּים וְשׁוּם אִישׁ לֹא הִבִּיט בְּפָנָיו אוֹתָהּ שָׁעָה; לֹא הִבִּיטָה אֵלָיו גַּם הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג', אֲשֶׁר שָׁבָה לִמְלֶאכֶת הַסְּרִיגָה בִּשְׁקִידָה.

“הֲגָמַרְתָּ סְעֻדָּתְךָ, יְדִידִי?” שָׁאַל דֵּפַרְג' בַּזְּמָן הָרָאוּי.

“כֵּן, תּוֹדָה.”

“קוּם אֵפוֹא! עָלֶיךָ לִרְאוֹת אֶת הַחֶדֶר שֶׁאָמַרְתִּי לְהַשְׂכִּירוֹ לָךְ. הוּא יִהְיֶה יָאֶה לְךָ עַד לְהַפְלִיא.”

הֵם יָצְאוּ מִבֵּית הַמַּרְזֵחַ אֶל הָרְחוֹב, וּמִן הָרְחוֹב אֶל הֶחָצֵר וּמִן הֶחָצֵר עָלוּ בַּמַּעֲלוֹת, וּבַמַעֲלוֹת הִגִּיעוּ לַחֲדַר עֲלִיָּה – זֶה הַחֶדֶר שֶׁלְּפָנִים יָשַׁב בּוֹ אִישׁ לְבֶן הַשֵּׂעָר עַל סַפְסָל נָמוּךְ כָּפוּף עַל עֲבוֹדָתוֹ לְתַקֵּן נְעָלִים.

עַתָּה אֵין שָׁם הָאִישׁ הַזָּקֵן לְבֶן הַשֵּׂעָר, אַךְ שָׁם עָמְדוּ שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִבֵּית הַמַּרְזֵחַ אֶחָד אֶחָד. וּבֵין הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וְהָאִישׁ לְבֶן הַשֵּׂעָר הַיּוֹשֵׁב הַרְחֵק מִזֶּה הָיְתָה חֻלְיָה קְטַנָּה: כִּי הֵם הִבִּיטוּ אֵלָיו פַּעַם דֶּרֶךְ סִדְקֵי הַכֹּתֶל, בָּעֵת אֲשֶׁר יָשַׁב בַּחֶדֶר הַזֶּה.

דֵּפַרְג' נָעַל אֶת הַדֶּלֶת נְעִילָה מְעוּלָה וּפָתַח בְּקוֹל נָמוּךְ:

“יַ’ק הָרִאשׁוֹן, יַ’ק הַשֵּׁנִי, יַ’ק הַשְּׁלִישִׁי! הִנֵּה הָעַד אֲשֶׁר יָעַדְתִּי וּפָגַשְׁתִּי, אֲנִי יַ’ק הָרְבִיעִי. הוּא יְסַפֵּר לָכֶם הַכֹּל. דַּבֵּר, יַ’ק הַחֲמִשִּׁי!”

מְתַקֵּן הַדְּרָכִים, כּוֹבָעוֹ הַכָּחֹל בְּיָדוֹ, מָחָה אֶת מִצְחוֹ הַשָּׁזּוּף וְשָׁאַל:

“בַּמֶּה עָלַי לְהַתְחִיל, אֲדוֹנִי?”

“תַּתְחִיל,” עָנָה דֵּפַרְג', “מִבְּרֵאשִׁית.”

“רָאִיתִי אוֹתוֹ, אֵפוֹא, אֲדוֹנִי,” פָּתַח מְתַקֵּן הַדְּרָכִים, “בְּשָׁנָה שֶׁעָבְרָה, בִּימֵי הַקַּיִץ, תַּחַת מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל הַמַּרְקִיז, כְּשֶׁהָיָה תָּלוּי בַּשַּׁרְשֶׁרֶת. וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה: עָמַדְתִּי לִגְמֹר אֶת עֲבוֹדָתִי בַּדֶּרֶךְ, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ הָלְכָה לִישׁוֹן, מֶרְכֶּבֶת הַמַּרְקִיז עָלְתָה אַט עַל הַגִּבְעָה, וְהוּא הָיָה תָּלוּי בַּשַּׁרְשֶׁרֶת – כָּזֶה.”

וְשׁוּב בָּא מְתַקֵּן הַדְּרָכִים לְהַצִּיג אֶת הַמַּחֲזֶה הַיָּשָׁן, שֶׁקָּנָה בּוֹ שְׁלֵמוּת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר זֶה הָיָה הַמַּעְיָן הַיְחִידִי לְשִׂיחוֹתָיו עִם בְּנֵי הַכְּפָר בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה.

יַ’ק הָרִאשׁוֹן הִתְעָרֵב וְשָׁאַל אֶת הַמְסַפֵּר, אִם רָאָה לִפְנֵי זֶה אֶת הָאִישׁ הַהוּא.

“מִיָּמַי לֹא רְאִיתִיו,” עָנָה מְתַקֵּן הַדְּרָכִים, בְּזָקְפוֹ אֶת קוֹמָתוֹ.

יַק הַשְּׁלִישִׁי שָׁאַל: כֵּיצַד הִכִּיר אוֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן?

“עַל פִּי רוּם קוֹמָתוֹ,” עָנָה מְתַקֵּן הַדְּרָכִים בְּנַחַת, בְּשִׂימוֹ אֶצְבָּעוֹ עַל אַפּוֹ, “כַּאֲשֶׁר שְׁאֵלַנִי הַמַּרְקִיז בָּעֶרֶב הַהוּא: ‘אֱמֹר, מַה תָּאֳרוֹ?’, עָנִיתִי: 'רָם קוֹמָה הוּא כְּרוּחַ מֵעוֹלַם הַהוּא.”

“עָלֶיךָ הָיָה לֵאמֹר, כִּי קָטֹן הוּא כְּגַמָּד,” הֵעִיר יַ’ק הַשֵּׁנִי.

“אַךְ מֵאַיִן הָיָה לִי לָדַעַת?! הַמַּעֲשֶׂה לֹא נַעֲשָׂה עוֹד, אַף לֹא הִגִּיד לִי מְאוּמָה. וּרְאוּ נָא! אַף בִּתְנָאִים אֵלֶּה לֹא קִלְקַלְתִּי בְּעֵדוּתִי. הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז הוֹרָה עָלַי בְּאֶצְבָּעוֹ, כְּשֶׁעָמַד סָמוּךְ לַבְּאֵר הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ, וְאָמַר: ‘הֵבִיאוּ אֵלַי אֶת הַנָּבָל הַזֶּה’, בְּחַיַּי, אֲדוֹנַי, לֹא קִלְקַלְתִּי כְּלוּם.”

“הֲלֹא טַעֲנָתוֹ טַעֲנָה, יַ’ק,” רָטַן דֵּפַרְג' אֶל זֶה שֶׁהִפְסִיק אוֹתוֹ, “דַּבֵּר הָלְאָה!”

“טוֹב!” קָרָא מְתַקֵּן הַדְּרָכִים מִתּוֹךְ מַרְאֶה שֶׁל מְגַלֵּה סוֹד, “הָאִישׁ רָם הַקּוֹמָה נֶעְלַם, בִּקְּשׁוּהוּ – כַּמָּה חֳדָשִׁים? תִּשְׁעָה, עֲשָׂרָה, אַחַד עָשָׂר?”

“הַמִּסְפָּר לֹא הָעִקָּר,” עָנָה דֵּפַרְג', “הוּא הָיָה נֶחְבָּא יָפֶה יָפֶה, אַךְ סוֹף סוֹף, לְצַעֲרֵנוּ, נִגְלָה מְקוֹמוֹ, הָלְאָה!”

“וְשׁוּב אֲנִי עוֹשֶׂה עֲבוֹדָתִי עַל הַגִּבְעָה, וְשׁוּב בָּאָה שְׁעֵת שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ. אָסַפְתִּי אֶת כְּלֵי מְלַאכְתִּי לָרֶדֶת אֶל בֵּיתִי אֲשֶׁר בַּכְּפָר בַּמּוֹרָד, אֲשֶׁר שָׁם כְּבָר שׂוֹרֵר הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה נָשָׂאתִי עֵינַי וְרָאִיתִי שִׁשָּׁה חַיָּלִים עוֹלִים עַל הַגִּבְעָה. בֵּינֵיהֶם אִישׁ רָם הַקּוֹמָה וְיָדָיו אֲסוּרוֹת – קְשׁוּרוֹת עַל צִדָּיו, כָּזֶה!”

בְּסִיּוּעַ שֶׁל כּוֹבָעוֹ הַמְשַׁמֵּשׁ לְכָל דָּבָר תֵּאֵר מַרְאֵה אִישׁ שֶׁזְּרוֹעוֹתָיו אֲסוּרוֹת עַל יְרֵכוֹ בַּחֲבָלִים קְשׁוּרִים מֵאָחוֹר.

“עָמַדְתִּי מִן הַצַּד, אֲדוֹנִי, לְיַד גַּל אֲבָנִים שֶׁלִּי, לִרְאוֹת אֶת הַחַיָּלִים בְּעָבְרָם עִם הָאַסִּיר (כִּי הַדֶּרֶךְ שׁוֹמְמָה, וְכָל מַחֲזֶה כַּדַּאי לְהִתְבּוֹנֵן אֵלָיו), וּבַתְּחִלָּה, כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ, רָאִיתִי רַק זֶה כִּי שִׁשָּׁה חַיָּלִים הֵם עִם אַסִּיר רָם־הַקּוֹמָה וְכִי כֻּלָּם שְׁחוֹרִים לְמַרְאֵה עֵינַי – חוּץ מִן הַצַּד הַהוּא, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יָרְדָה שָׁם, נִרְאוּ כְּמֻקָּפִים זֵר אָדֹם, אֲדוֹנַי. וְעוֹד רָאִיתִי, כִּי צִלְלֵיהֶם הָאֲרֻכִּים הָיוּ פְּרוּשִׂים עַל הָרָמָה מֵעֵבֶר הַדֶּרֶךְ מִזֶּה וְנִרְאוּ עַל הַגִּבְעָה כְּצִלְלֵי עֲנָקִים. וְעוֹד רָאִיתִי, כִּי הָיוּ מְכֻסִּים אָבָק וְהָאָבָק הוֹלֵךְ עִמָּהֶם בְּלֶכְתָּם. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ אֵלַי, הִכַּרְתִּי אֶת הָאִישׁ רָם־הַקּוֹמָה וְאַף הוּא הִכִּירַנִי. הָהּ, כַּמָּה חָשַׁק לִקְפֹּץ וְלַעֲבֹר עוֹד הַפַּעַם מֵעַל הַגִּבְעָה, כַּאֲשֶׁר בָּעֶרֶב הַהוּא, בְּשָׁעָה שֶׁפְּגַשְׁתִּיו סָמוּךְ לְמָקוֹם זֶה עַצְמוֹ.”

הוּא תֵּאֵר אֶת כָּל זֶה כְּעַד רְאִיָּה, וְנִרְאֶה הָיָה כִּי בְּרֶגַע זֶה עוֹמֵד לְעֵינָיו הַמַּחֲזֶה כְּמוֹ חָי. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי לֹא רָאָה הָאִישׁ הַזֶּה הַרְבֵּה בְּחַיָּיו.

“אָנֹכִי לֹא הֶרְאֵיתִי לַחַיָּלִים, כִּי הִכַּרְתִּי אֶת הָאִישׁ רָם־הַקּוֹמָה, וְהוּא לֹא הֶרְאָה לַחַיָּלִים, כִּי הִכִּיר אוֹתִי; אָנוּ יָדַעְנוּ אֶת הַדָּבָר וְהוֹדַעְנוּ בְּעֵינֵינוּ. ‘הָבָה נֵלֵכָה!’ – קְרָא רֹאשׁ הַחֲבוּרָה הַהִיא, בְּהַצְבִּיעוֹ עַל הַכְּפָר – ‘וּנְבִיאֵהוּ מַהֵר לְקִבְרוֹ!’, וְהֵם הוֹלִיכוּהוּ בְּיֶתֶר חִפָּזוֹן. הָלַכְתִּי אַחֲרֵיהֶם. יָדָיו בָּצְקוּ, כִּי הָיוּ קְשׁוּרוֹת קֶשֶׁר הָדוּק, נַעֲלֵי הָעֵץ בְּרַגְלָיו הָיוּ גְדוֹלוֹת וּמְסֻרְבָּלוֹת וְלָכֵן הָיָה צוֹלֵעַ. וּבִהְיוֹתוֹ צוֹלֵעַ הִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת, וְהֵם דָּפְקוּ אוֹתוֹ בְּקַתֵּי רוֹבֵיהֶם – כָּזֶה!”

הוּא חִקָּה הֲלִיכָתוֹ שֶׁל אִישׁ, הַמְּאִיצִים בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו בְּנִצְּבֵי רוֹבִים.

“כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ מֵעַל הַגִּבְעָה בִּמְרוּצָה כִּמְטֹרָפִים, נָפַל הָאִישׁ. הֵם צָחֲקוּ וֶהֱרִימוּהוּ. פָּנָיו הָיוּ מְלֻכְלָכִים בְּדָם וּבְאָבָק, אַךְ אֵין הוּא יָכֹל לִנְגֹּעַ בָּהֶם, כִּי יָדָיו אֲסוּרוֹת. וְלַמַּרְאֶה הַזֶּה הֵם צוֹחֲקִים שׁוּב. סוֹף סוֹף הֱבִיאוּהוּ אֶל הַכְּפָר; כָּל הַכְּפָר בָּא לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו; הַחַיָּלִים הוֹלִיכוּהוּ מֵאַחֲרֵי הַטַּחֲנָה וְהֶעֱלוּהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר, כָּל הַכְּפָר רָאָה, כְּשֶׁנִּפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי בֵּית־הַסֹּהַר בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה וּבָלְעוּ אוֹתוֹ – כָּזֶה!”

הוּא פָּתַח אֶת פִּיו לִרְוָחָה עַד כַּמָּה שֶׁיָּכֹל וּסְגָרוֹ בִּנְקִישַׁת שִׁנָּיו. וּכְשֶׁרָאָה דֵּפַרְג', כִּי אֵין לוֹ רָצוֹן לִפְתֹּחַ פִּיו, שֶׁלֹּא לְקַלְקֵל אֶת הָרֹשֶׁם, קָרָא אֵלָיו:

“הָלְאָּה, יַ’ק.”

“כָּל הַכְּפָר,” הִמְשִׁיךְ מְתַקֵּן הַדְּרָכִים, בְּעָמְדוֹ עַל רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו וּבְדַבְּרוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ, “הָלְכוּ לְבָתֵּיהֶם; כָּל הַכְּפָר עָמְדוּ וְהִתְלַחֲשׁוּ לְיַד הַבְּאֵר; כָּל הַכְּפָר עָלוּ עַל מִטָּתָם וְרָאוּ בַּחֲלוֹמָם אֶת הָאַסִּיר הָאֻמְלָל, הַכָּלוּא וּמְסֻגָּר בְּבֵית־הַסֹּהַר עַל הַסֶּלַע, אֲשֶׁר לֹא יֵצֵא מִשָּׁם בִּלְתִּי אִם לִקְרַאת הַמָּוֶת. בַּבֹּקֶר יָצָאתִי עִם כְּלֵי מְלַאכְתִּי עַל שִׁכְמִי, אַחֲרֵי אָכְלִי אֶת פְּרוּסַת הַלֶּחֶם הַשָּׁחוֹר, וְהִקַּפְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל מְקוֹם עֲבוֹדָתִי לַעֲבֹר עַל פְּנֵי בֵּית הַסֹּהַר. שָׁם רְאִיתִיו, מִלְמַעְלָה, מֵאֲחוֹרֵי שְׂבָכָה בִּכְלוּב שֶׁל בַּרְזֶל, מְלֻכְלָךְ בְּדָם וּבְאָבָק כַּאֲשֶׁר בְּלֵיל אֶתְמוֹל, וְהוּא מַבִּיט הַחוּצָה. יָדָיו לֹא הָיוּ חָפְשִׁיּוֹת לְנַפְנֵף אֵלַי; לֹא הֵעַזְתִּי לִקְרֹא אֵלָיו; הוּא הִבִּיט אֵלַי כְּאָדָם מֵת.”

דֵּפַרְג' וּשְׁלשֶׁת חֲבֵרָיו הִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה מִתּוֹךְ קַדְרוּת. מֶבָּטֵי כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ קוֹדְרִים, מְדֻכָּאִים וּמִבֵּיעֵי נָקַם, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הַכַּפְרִי, אַךְ בַּהֲלִיכוֹתֵיהֶם הָיָה מִן הַתַּעֲלוּמָה וּמִן הַשִּׁלְטוֹן. הָיָה בָּהֶם מַשֶּׁהוּ מִבֵּית־דִּין קָשֶׁה. יַ’ק הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי יָשְׁבוּ עַל מִטַּת־הַקְּרָשִׁים הָרְעוּעָה, אִישׁ אִישׁ סַנְטֵרוֹ תָּמוּךְ בְּיָדוֹ וְעֵינֵיהֶם נְעוּצוֹת בִּמְתַקֵּן הַדְּרָכִים; יַ’ק הַשְּׁלִישִׁי אַף הוּא הִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב, בְּעָמְדוֹ עַל בִּרְכּוֹ הָאַחַת מֵאֲחוֹרֵיהֶם וְיָדוֹ הַמְזֻעְזַעַת מַחֲלִיקָה תָּמִיד עַל רֶשֶׁת הַגִּידִים הַדַּקִּים מִסָּבִיב לְפִיו וְאַפּוֹ; דֵּפַרְג' עָמַד בֵּינֵיהֶם וּבֵין הַמְסַפֵּר, אֲשֶׁר הֶעֱמִידוֹ מוּל הָאוֹר שֶׁל הַחַלּוֹן, וְהִבִּיט חֲלִיפוֹת בְּפָנָיו וּבִפְנֵי חֲבֵרָיו.

" הָלְאָּה, יַ’ק," קָרָא דֵפַרְג'.

“יָמִים אֲחָדִים נִשְׁאַר שָׁם בִּכְלוּב הַבַּרְזֶל. בְּנֵי הַכְּפָר הֵצִיצוּ אֵלָיו בִּגְנֵבָה, כִּי פָּחָדוּ. אַךְ תָּמִיד הַבֵּט הִבִּיטוּ אֵלָיו, מֵרָחוֹק, אֶל בֵּית הַסֹּהַר אֲשֶׁר בַּסֶּלַע; וּבָעֶרֶב עִם כְּלוֹת עֲבוֹדַת הַיּוֹם כְּשֶׁהֵם מִתְאַסְּפִים לְיַד הַבְּאֵר לְשֵׁם שִׂיחוֹת בְּטֵלוֹת, כָּל הָעֵינַיִם נְטוּיוֹת אֶל בֵּית הַסֹּהַר. לְפָנִים הָיוּ מַבִּיטִים אֶל עֵבֶר בֵּית־הַדֹּאַר, וְעַתָּה הָעֵינַיִם נְטוּיוֹת אֶל בֵּית הַסֹּהַר. לְיַד הַבְּאֵר הֵם עוֹמְדִים וּמִתְלַחֲשִׁים, כִּי אַף אִם נֶחֱרַץ עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת לֹא יְמִיתוּהוּ; הֵם אוֹמְרִים, כִּי נִשְׁלְחוּ בַּקָּשׁוֹת לְפָרִיס לְהוֹכִיחַ, כִּי הָיָה מְטֹרָף וּמְשֻׁגָּע עַל יְדֵי מוֹת יַלְדּוֹ; אוֹמְרִים הֵם, כִּי נִשְׁלְחָה בַּקָּשָׁה אֶל הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. מָה אֲנִי יוֹדֵעַ. אֶפְשָׁר שֶׁכֵּן וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא.”

“שְׁמַע נָא אֵפוֹא, יַ’ק,” הִפְסִיקוֹ הַמִּסְפָּר הָרִאשׁוֹן הַמְכֻנֶּה בְּשֵׁם זֶה, “דַּע, כִּי בַּקָּשָׁה כָּזוֹ נִמְסְרָה לַמֶּלֶךְ וְלַמַּלְכָּה. כָּל הָעוֹמְדִים פֹּה, חוּץ מִמְּךָ, רָאוּ כְּשֶׁקִּבֵּל הַמֶּלֶךְ אֶת הַבַּקָּשָׁה בְּמֶרְכַּבְתּוֹ, בְּעָבְרוֹ בָּרְחוֹב וּבְשִׁבְתּוֹ לְיַד הַמַּלְכָּה. דֵּפַרְג' הָעוֹמֵד פֹּה לְעֵינֶיךָ הוּא אֲשֶׁר שָׂם נַפְשׁוֹ בְּכַפוֹ, פָּרַץ לִפְנֵי הַסּוּסִים וּכְתָב־הַבַּקָּשָׁה בְּיָדוֹ.”

“עוֹד בּוֹא שְׁמַע, יַ’ק!” קָרָא הַמִּסְפָּר שְׁלשָׁה שֶׁעָמַד עַל בִּרְכּוֹ, וְאֶצְבְּעוֹתָיו תּוֹעוֹת עַל פְּנֵי הַגִּידִים הַדַּקִּים וְעֵינָיו שׁוֹקְקוֹת מְאֹד, כְּאִלּוּ הָיָה הָאִישׁ רָעֵב אוֹ צָמֵא: לֹא לְלֶחֶם וְלֹא לְמַיִם, “חֵיל הַמֶּלֶךְ, הָרַגְלִי וְהָרוֹכְבִים עַל סוּסִים, הִקִּיפוּ אֶת מַגִּישׁ הַבַּקָּשָׁה וְחִלְּקוּ לוֹ מַלְקוֹת. הֲשׁוֹמֵעַ אָתָּה?”

“שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אֲדוֹנִי.”

“הָלְאָה!” קָרָא דֵּפַרְג'.

“וְשׁוּב: מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי הֵם מִתְלַחֲשִׁים לְיַד הַבְּאֵר,” פָּתַח שׁוּב הַכַּפְרִי, “כִּי לְשֵׁם כָּךְ הוּבָא לִמְקוֹמֵנוּ, כִּי יוּמַת בִּמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה, וּבָרִי הַדָּבָר כִּי מוֹת יוּמַת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְלַחֲשִׁים וְאוֹמְרִים, כִּי מִשּׁוּם שֶׁהָרַג אֶת הַמַּרְקִיז, וְהַמַּרְקִיז הָיָה כְּאָב לַאֲרִיסָיו, דִּינוֹ כְּדִין הוֹרֵג אָבִיו. זָקֵן אֶחָד אוֹמֵר עַל יַד הַבְּאֵר, כִּי יָדוֹ הַיְמָנִית, שֶׁאָחֲזָה אֶת הַסַּכִּין, תִּשָׂרֵף לְעֵינָיו, כִּי עַל הַפְּצָעִים שֶׁל יָדָיו וְשֶׁל חָזֵהוּ וְשֶׁל רַגְלָיו יוּצַק שֶׁמֶן רוֹתֵחַ, עֹפָרֶת מֻתָּכָה, זֶפֶת בּוֹעֶרֶת, שַׁעֲוָה וְגָפְרִית. וְאַחֲרֵי כֵן יְרַסְּקוּ אֲבָרָיו עַל יְדֵי אַרְבָּעָה סוּסִים אַבִּירִים. הָאִישׁ הַזָּקֵן אוֹמֵר, כִּי כָּל הַשְּׁפָטִים הָאֵלֶּה נַעֲשׂוּ בְּאַסִּיר אֶחָד, שֶׁהִתְנַקֵּשׁ בְּנֶפֶשׁ הַמֶּלֶךְ לוּאִי הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר. אוּלָם כְּלוּם אֲנִי יוֹדֵעַ, אִם אֵינוֹ מְשַׁקֵּר? לֹא מְלֻמָּד אָנִי.”

“שְׁמַע אֵפוֹא שׁוּב, יַ’ק,” קָרָא הָאִישׁ בַּעַל הַיָּד הַטְּרוּדָה וְהַפָּנִים הַשּׁוֹקְקִים, “שֵׁם הָאָסִיר הַהוּא הָיָה דַמְיֶן, וְכָל הַשְּׁפָטִים הָאֵלֶּה נַעֲשׂוּ לְאוֹר הַיּוֹם, בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת בְּקִרְיַת פָּרִיס זוֹ; וְהַפֶּלֶא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כִּי נֶאֱסַף הָמוֹן רַב לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה, וּבֵין הַקָּהָל הָיוּ נָשִׁים עֲדִינוֹת וַחֲשׁוּבוֹת, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ בְּשִׂים לֵב עַד הַסּוֹף – עַד הַסּוֹף, יַ’ק, שֶׁנִּמְשַׁךְ עַד בּוֹא הַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר הָיָה הָאַסִּיר קְצוּץ שְׁתֵּי רַגְלָיו וְיָד אַחַת וְהוּא עוֹדֶנּוּ חָי. וְכָל זֶה קָרָה… חַכֵּה, בֶּן כַּמָּה אַתָּה?”

“בֶּן שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ,” עָנָה מְתַקֵּן הַדְּרָכִים, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ הָיָה כְּבֶן שִׁשִּׁים.

“הַדָּבָר קָרָה אֵפוֹא בִּהְיוֹתְךָ כְּבֶן עֶשֶׂר. יָכֹל הָיִיתָ לִרְאוֹת זֹאת.”

“דָּי!” קָרָא דֵּפַרְג' מִתּוֹךְ קֹצֶר רוּחַ וָרֹגֶז, “יְחִי הַשָּׂטָן לְאֹרֶךְ יָמִים! הָלְאָה.”

“יָפֶה! יֵשׁ אוֹמְרִים בְּלַחַשׁ כָּךְ וְיֵשׁ אוֹמְרִים כָּךְ; אֵין מְדַבְּרִים בְּעִנְיָן אַחֵר חוּץ מִזֶּה; גַּם הַבְּאֵר לוֹחֶשֶׁת נִגּוּן זֶה. סוֹף סוֹף, בְּמוֹצָאֵי יוֹם רִאשׁוֹן, כְּשֶׁכָּל הַכְּפָר שָׁקוּעַ בְּשֵּׁנָה, בָּאוּ חַיָּלִים וְיָרְדוּ מֵעַל בֵּית־הַסֹּהַר, רוֹבֵיהֶם נָקְשׁוּ בְּאַבְנֵי הָרְחוֹב הַקָּטֹן. פּוֹעֲלִים חָפְרוּ, פּוֹעֲלִים הִכּוּ בְּפַטִּישִׁים, הַחַיָּלִים צָחֲקוּ וְשָׁרוּ. בַּבֹּקֶר עָמְדָה לְיַד הַבְּאֵר תְּלִיָּה, אַרְבָּעִים רֶגֶל גָּבְהָהּ, וְהִיא מַרְעִילָה אֶת הַמָּיִם.”

מְתַקֵּן הַדְּרָכִים הֵרִים עֵינָיו וְהִבִּיט לֹא אֶל הַתִּקְרָה, כִּי אִם דֶּרֶךְ הַתִּקְרָה הַנְּמוּכָה וְהוֹרָה בְּאֶצְבָּעוֹ, כְּאִלּוּ רָאָה אֶת הַתְּלִיָּה בַּמָּרוֹם.

“הַכֹּל עָזְבוּ עֲבוֹדָתָם, הַכֹּל נִקְהֲלוּ שָׁם, אִישׁ לֹא הוֹצִיא פָּרָתוֹ אֶל הַמִּרְעֶה, הַפָּרוֹת עָמְדוּ פֹּה עִם הָאֲנָשִׁים. בַּחֲצוֹת הַיּוֹם נִשְׁמַע קוֹל תֻּפִּים. חַיָּלִים הָלְכוּ בַּלַּיְלָה אֶל בֵּית הַסֹּהַר וְעַתָּה הֵם שָׁבִים, וְהוּא נִמְצָא בְּתוֹךְ חַיָּלִים רַבִּים. הוּא אָסוּר בִּכְבָלִים כְּמוֹ קֹדֶם וּבְתוֹךְ פִּיו פְּקָק – קָשׁוּר וְהָדוּק בְּחֶבֶל, עַד כִּי הַפֶּה הַפָּעוּר נִדְמֶה כְּצוֹחֵק.”

הַמְסַפֵּר שָׂם שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו לְתוֹךְ פִּיו וּמָתַח אֶת לְחָיָיו מִקְצֵה פִּיו עַד לְאָזְנָיו, כְּדֵי לְתָאֵר אֶת הַמַּרְאֶה.

“עַל רֹאשׁ עֵץ הַתְּלִיָּה קָבוּעַ הַסַּכִּין וְהַלַּהַב לְמַעְלָה וְחֻדּוֹ בַּאֲוִיר. וְהֵם תָּלוּ אוֹתוֹ עַל הָעֵץ בְּגֹבַהּ אַרְבָּעִים רֶגֶל… וְהוּא תָּלוּי שָׁם וּמַרְעִיל אֶת הַמָּיִם.”

הָאֲנָשִׁים הִבִּיטוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, כַּאֲשֶׁר מָחָה בְּכוֹבָעוֹ הַכָּחֹל אֶת פָּנָיו, שֶׁהֶעֱלוּ זֵעָה לְזֵכֶר הַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא.

“נוֹרָא הַדָּבָר, אֲדוֹנַי, אֵיכָכָה תּוּכַלְנָה הַנָּשִׁים עִם הַיְּלָדִים לִשְׁאֹב מָיִם! מִי זֶה יוּכַל לַעֲסֹק בְּשִׂיחָה עִם עֶרֶב תַּחַת הַצֵּל הַהוּא! מָה אָמַרְתִּי, תַּחַת הַצֵּל? כַּאֲשֶׁר עָזַבְתִּי אֶת הַכְּפָר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה וְהִבַּטְתִּי לְאָחוֹר מֵעַל הַגִּבְעָה, הָיָה הַצֵּל פָּרוּשׂ עַל בֵּית הַיִּרְאָה, עַל הַטַּחֲנָה, עַל בֵּית הַסֹּהַר… נִדְמֶה הָיָה, כִּי פָּרוּשׂ הוּא עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, אֲדוֹנַי, עַד הַמָּקוֹם שֶׁהָרָקִיעַ יוֹרֵד עָלֶיהָ.”

הָאִישׁ בַּעַל הַפָּנִים הַשּׁוֹקְקִים כִּרְסֵם אֶת אֶצְבָּעוֹ, כַּאֲשֶׁר הִבִּיט אֶל חֲבֵרָיו, וְאֶצְבָּעוֹ רָעֲדָה מִתּוֹךְ הָרְעָבוֹן שֶׁבְּנַפְשׁוֹ.

“זֶהוּ הַכֹּל, אֲדוֹנַי. עָזַבְתִּי אֶת הַכְּפָר בָּעֶרֶב עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה וָאֵלֵךְ כָּל הַלַּיְלָה וַחֲצִי יוֹם הַמָּחָר, עַד אֲשֶׁר פָּגַשְׁתִּי (כְּמוֹ שֶׁהֻתְנָה) אֶת הֶחָבֵר הַזֶּה. עִמּוֹ בָּאתִי, חֵלֶק מִן הַדֶּרֶךְ עָבַרְנוּ בִּרְכִיבָה וְחֵלֶק בַּהֲלִיכָה בְּרֶגֶל, חֲצִי יוֹם אֶתְמוֹל וְכָל הַלָּיְלָה. עַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי לְעֵינֵיכֶם!”

אַחֲרֵי שְׁתִיקָה קוֹדֶרֶת קָרָא יַ’ק הָרִאשׁוֹן:

“טוֹב! עָשִׂיתָ הַכֹּל וְסִפַּרְתָּ הַכֹּל בֶּאֱמוּנָה. הֲיֵשׁ עִם לִבְּךָ לְחַכּוֹת לָנוּ שָׁעָה קַלָּה מִחוּץ לַבָּיִת?”

“בְּרָצוֹן רַב,” עָנָה מְתַקֵּן הַדְּרָכִים.

דֵּפַרְג' לִוָּה אוֹתוֹ עַד רֹאשׁ הַמַּעֲלוֹת, וְאַחֲרֵי עָזְבוֹ אוֹתוֹ שָׁם שָׁב אֶל חֲבֵרָיו.

כָּל הַשְּׁלֹשָׁה עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְרָאשֵׁיהֶם הָיוּ סְמוּכִים זֶה לָזֶה בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס דֵּפַרְג'.

“מַה דַעְתְּךָ, יַ’ק?” שָׁאַל הָרִאשׁוֹן, “הֲיֵשׁ לְהַכְנִיס לָרְשִׁימָה?”

“לְהַכְנִיס לִרְשִׁימַת אֵלֶּה הַנִּדּוֹנִים לִכְלָיָה,” עָנָה דֵּפַרְג'.

“נִפְלָא!” נַעֲנָה הָאִישׁ הַשּׁוֹקֵק.

“אֶת הַטִּירָה וְאֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה?” שָׁאַל הָרִאשׁוֹן.

“אֶת הַטִּירָה וְאֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה,” עָנָה דֵּפַרְג', “מָחֹה מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה!”

הָאִישׁ הַשּׁוֹקֵק חָזַר מִתּוֹךְ חֶדְוָה עַל הַקְּרִיאָה “נִפְלָא!” וְהִתְחִיל מְכַרְסֵם אֶצְבַּע אַחֶרֶת.

“הַאִם מֻבְטָחַ אַתָּה,” שָׁאַל יַ’ק הַשֵּׁנִי אֶת דֵּפַרְג', “כִּי לֹא תֵּצֵא שׁוּם תַּקָּלָה מִשִּׁטָּה זוֹ שֶׁל הָרְשִׁימָה. אֵין סָפֵק, שֶׁאֵין בָּהּ סַכָּנָה, כִּי עַל כֵּן אֵין אִישׁ חוּץ מִמֶּנּוּ יָכֹל לִקְרֹא אֶת הַמִּסְתּוֹרִין הָאֵלֶּה. אַךְ הַאִם נִהְיֶה תָּמִיד מֻכְשָׁרִים לִקְרֹא… אוֹ, יוֹתֵר נָכוֹן, הַאִם תּוּכַל הִיא?”

“יַ’ק,” עָנָה דֵּפַרְג' בְּזָקְפוֹ קוֹמָתוֹ, “אִם אִשְׁתִּי קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ לִשְׁמֹר אֶת הָרְשִׁימָה בְּזִכְרוֹנָהּ, לֹא תְּאַבֵּד אַף אוֹת אַחַת מִמֶּנָּה. הַסְּרִיגוֹת עִם הַתָּוִים וְהָאוֹתוֹת הַיְדוּעִים לָהּ תִּהְיֶינָה תָּמִיד בְּרוּרוֹת לָהּ כַּשָּׁמֶשׁ. בְּטַח בַּגְּבֶרֶת דֵּפַרְג‘. נָקֵל יִהְיֶה יוֹתֵר לְנָבָל פַּחְדָן לִמְחֹק אֶת נַפְשׁוֹ מִסֵּפֶר הַחַיִּים, מֵאֲשֶׁר לִמְחֹק אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ אוֹ מֵחֲטָאָיו מִתּוֹךְ הָרְשִׁימָה הַסְּרוּגָה בִּידֵי הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג’.”

נִשְׁמַע לַחַשׁ שֶׁל אֵמוּן וְהַסְכָּמָה, וְאַחֲרֵי כֵן שָׁאַל הָאִישׁ הַשּׁוֹקֵק:

“הֲנָשִׁיב בְּקָרוֹב אֶת הַכַּפְרִי הַזֶּה לִמְקוֹמוֹ? אֲקַוֶּה, כִּי כֵן. הוּא תָּם מְאֹד, הַאֵין קְצָת סַכָּנָה לְהַשְׁהוֹתוֹ פֹּה?”

“אֵין הוּא יוֹדֵעַ כְּלוּם,” עָנָה דֵפַרְג', “לְפָחוֹת, לֹא כְּלוּם מִזֶּה שֶׁבִּשְׁבִילוֹ יִזְכֶּה לַעֲלוֹת לִתְלִיָּה גְבוֹהָה. אֲנִי אֲטַפֵּל בּוֹ, תּוּכְלוּ לִסְמוֹךְ עָלַי; אָנֹכִי אֶדְאַג לוֹ וְאַחֲרֵי כֵן אֶמְצָא לוֹ דֶּרֶךְ. הִנֵּה חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם הַנָּאֶה – אֶת הַמֶּלֶךְ, אֶת הַמַּלְכָּה וְאֶת חֲצַר הַמַּלְכוּת. הָבָה נַרְאֶה לוֹ כָּל זֹאת בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת.”

“מַה זֹאת?” קָרָא הָאִישׁ הַשּׁוֹקֵק, בְּלָטְשׁוֹ עֵינָיו, “הַאִם סִמָּן טוֹב לוֹ, כִּי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לִרְאוֹת אֶת הַמַּלְכוּת וְאֶת הָאֲצִילוּת?”

“יַ’ק,” עָנָה דֵּפַרְג', “אִם בֶּן בִּינָה אַתָּה, תַּרְאֶה לֶחָתוּל אֶת הֶחָלָב לְמַעַן יִשְׁתּוֹקֵק לִשְׁתּוֹתוֹ. אִם בֶּן־בִּינָה אַתָּה, תַּרְאֶה לַכֶּלֶב אֶת טַרְפּוֹ, לְמַעַן יוּכַל לֶאֱחֹז בּוֹ.”

יוֹתֵר מִזֶּה לֹא דִּבְּרוּ הַחֲבֵרִים, וּכְשֶׁיָּצְאוּ מָצְאוּ אֶת מְתַקֵּן הַדְּרָכִים מְנַמְנֵם עַל הַשָּׁלָב הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַמַּדְרֵגוֹת, וְהֵם יָעֲצוּ לוֹ לִשְׁכַּב עַל מִטַּת הַקְּרָשִׁים בַּחֲדַר הָעֲלִיָּה. הוּא לֹא סֵרֵב, וְעַד מְהֵרָה נִרְדָּם.

בְּפָרִיס נִמְצְאוּ דִירוֹת גְּרוּעוֹת מִזּוֹ שֶׁבְּבֵית הַמַּרְזֵחַ שֶׁל דֵּפַרְג', וּבֶן הַכְּפָר לֹא הָיָה מִתְאוֹנֵן, לוּלֵא הַפַּחַד הַטָּמִיר מִפְּנֵי הַגְּבֶרֶת. הִיא הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת כָּל הַיּוֹם עַל מְקוֹמָהּ וְסוֹרֶגֶת, בְּלִי שִׂים לֵב אֵלָיו כְּלָל וּכְלָל, אַךְ בַּהֲרִימוֹ עֵינָיו אֵלֶיהָ נִמְלָא לִבּוֹ חַלְחָלָה. הוּא הֶאֱמִין, כִּי בְּכֹחַ הָאִשָּׁה הַזֹּאת לֵאמֹר עָלָיו, כִּי הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ.

וְעַל כֵּן, בְּבוֹא יוֹם הָרִאשׁוֹן לֹא שָׂמַח מְתַקֵּן הַדְּרָכִים, כְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ, כִּי גַם הַגְּבֶרֶת תֵּלֵךְ עִם בַּעֲלָהּ לְלַוֹּתוֹ לְוֵרְסַל. וּלְגֹדֶל מְבוּכָתוֹ לֹא פָּסְקָה הַגְּבֶרֶת בְּכָל הַדֶּרֶךְ מִסְּרִיגָתָהּ לְעֵינֵי כָּל הָאֲנָשִׁים, וְגַם אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, בְּהַגִּיעָם עַד הַמָּקוֹם, הֶחֱזִיקָה בְּיָדָהּ אֶת סְרִיגָתָהּ בְּתוֹךְ הַקָּהָל, אֲשֶׁר עָמַד וְחִכָּה לִרְאוֹת אֶת מֶרְכֶּבֶת הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.

“אָכֵן קָשָׁה עֲבוֹדָתֵךְ,” אָמַר אֵלֶיהָ אִישׁ, שֶׁעָמַד סָמוּךְ לָהּ.

“כֵּן,” עָנְתָה הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג', “יֵשׁ לִי עֲבוֹדָה רַבָּה.”

“מָה אַתְּ עוֹשָׂה, גְּבֶרֶת?”

“דְּבָרִים רַבִּים.”

“לְמָשָׁל?..”

“לְמָשָׁל,” עָנְתָה הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' בִּמְתִינוּת, “תַּכְרִיכִים.”

הָאִישׁ נִרְתַּע קְצָת וְהָלַךְ לוֹ. עַד מְהֵרָה נִרְאוּ הַמֶּלֶךְ רְחַב הַפָּנִים וְהַמַּלְכָּה יְפַת הַתֹּאַר בְּמֶרֶכֶּבֶת הַזָּהָב אֲשֶׁר לָהֶם, וְאַחֲרֵיהֶם נוֹסְעִים הֲמוֹן שָׂרַי הֶחָצֵר, רוֹזְנִים וְרוֹזְנוֹת, לְבוּשִׁים מֶשִׁי וַעֲדוּיִם עֲדָיִים וְנוֹצְצִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת. מְתַקֵּן הַדְּרָכִים נִתְמַלֵּא חֶדְוָה לְמַרְאֵה כָּל הַתִּפְאֶרֶת הַזֹּאת וְקָרָא בְּכָל כֹּחוֹ: יְחִי הַמֶּלֶךְ! תְּחִי הַמַּלְכָּה! יִחְיוּ הַשָּׂרִים! – כְּאִלּוּ לֹא שָׁמַע מִיָּמָיו עַל הָאֲנָשִׁים הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יַ’ק. אַחֲרֵי כֵן רָאָה אֶת הַגַּנִּים, הַחֲצֵרוֹת, הַמִּרְפָּסוֹת, הַמִּזְרָקוֹת, הַדְּשָׁאִים, אֶת תִּפְאֶרֶת הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, הָרוֹזְנִים וְהָרוֹזְנוֹת, עַד אֲשֶׁר בָּכָה מֵהִתְרַגְּשׁוּת.

“בֶּן חָיִל!” קָרָא דֵּפַרְג' בְּטָפְחוֹ עַל שִׁכְמוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבְרָה כָּל הַתַּהֲלוּכָה, “בָּחוּר טוֹב אַתָּה!”

מְתַקֵּן הַדְּרָכִים הִתְעוֹרֵר וּמַחֲשָׁבָה בָּאָה אֶל לִבּוֹ, כִּי לֹא טוֹב עָשָׂה בְּהַפְגָּנָתוֹ. אַךְ דֵּפַרְג' לָחַשׁ לוֹ:

“אַתָּה הָאִישׁ הָרָצוּי לָנוּ. אַתָּה הוּא הַנּוֹטֵעַ בְּלֵב הַשּׁוֹטִים הָאֵלֶּה אֶת הָאֱמוּנָה, כִּי כֵן יִהְיֶה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְעַל כֵּן הֵם מַרְבִּים לְהִתְחַצֵּף, וּבָזֶה הוֹלֵךְ וְקָרֵב קִצָּם.”

“אָמְנָם,” קָרָא מְתַקֵּן הַדְּרָכִים אַחֲרֵי הִרְהוּר, “נָכוֹן הַדָּבָר.”

“הַשּׁוֹטִים הָאֵלֶּה אֵינָם יוֹדְעִים דָּבָר. הֵם הוֹגִים בּוּז אֵלֶיךָ, וְחַיֵּי כַּלְבָּם אוֹ סוּסָם יְקָרִים לָהֶם יוֹתֵר מֵחַיֶּיךָ וּמֵחַיַּי מֵאוֹת בְּרִיּוֹת כָּמוֹךָ.”

הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' נָתְנָה עֵינֶיהָ בַּכַּפְרִי וְנָדָה בְּרֹאשָׁהּ:

“אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ יִקְרְאוּ: ‘הֵידָד’ וְיִשְׁפְּכוּ דְמָעוֹת לְמַרְאֵה כָּל דָּבָר, אֲשֶׁר יַרְהִיב עֵינֵיהֶם וְיַרְעִישׁ אָזְנֵיהֶם. לֹא כֵּן?”

“כֵּן דִּבַּרְתְּ, גְּבִרְתִּי.”

טו. הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה 🔗

הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' וּבַעֲלָהּ שָׁבוּ אֶל שְׁכֻנָּתָם וְנִכְנְסוּ לְבֵיתָם בַּחֲצוֹת הַלָּיְלָה. הַגְּבֶרֶת יָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ לְיַד שֻׁלְחָן הַמְּכִירָה, מָנְתָה אֶת הַ“כֶּסֶף הַקָּטֹן” מִן הַ“פִּדְיוֹן” שֶׁל הַיּוֹם, בָּדְקָה אֶת הַכֵּלִים, בָּחֲנָה אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת בַּפִּנְקָס, אַחֲרֵי כֵן פִּטְּרָה אֶת הַמְּשָׁרֵת וְהָלַךְ לוֹ לִשְׁכַּב. הִיא צָרְרָה אֶת הַכֶּסֶף צְרוֹרוֹת צְרוֹרוֹת קְטַנִּים לְטָמְנָם בַּלָּיְלָה.

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הִתְהַלֵּךְ דֵּפַרְג' אָנֶה וָאָנָה, מִקְטַרְתּוֹ בְּפִיו, וְהוּא מָלֵא הִתְפַּעֲלוּת לְמַרְאֵה אִשְׁתּוֹ וּזְרִיזוּתָהּ. הוּא לֹא הִתְעָרֵב בְּעִסְקֵי הַבַּיִת כָּל יְמֵי חַיָּיו.

הַלַּיְלָה הָיָה חַם, וּבַיִת הַמַּרְזֵחַ הַסָּגוּר, הַנִּמְצָא בִּסְבִיבָה שֶׁל דַּלַּת הָעָם, הָיָה מָלֵא רֵיחוֹת לֹא נְעִימִים. וְאַף כִּי הָאָדוֹן דֵּפַרְג' לֹא הָיָה מְעֻדָּן וּמְפֻנָּק, אַךְ הַפַּעַם עִוָּה פָּנָיו וְסִלֵּק הַצִּדָּה אֶת מִקְטַרְתּוֹ.

“אָכֵן נִלְאֵיתָ,” קָרְאָה הַגְּבֶרֶת בְּנָשְׂאָהּ אֵלָיו אֶת עֵינָהּ וּבְהוֹסִיפָהּ לִצְרֹר אֶת הַכֶּסֶף, “הֲלֹא הָרֵיחוֹת הָאֵלֶּה מְצוּיִם פֹּה תָּמִיד.”

“עִיַּפְתִּי קְצָת,” הוֹדָה הַבַּעַל.

“גַּם רוּחֲךָ מְדֻכָּאָה מְעַט,” קָרְאָה הָאִשָּׁה, שֶׁעֵינֶיהָ הָיוּ נְתוּנוֹת לְחֶשְׁבּוֹנוֹתֶיהָ וְשָׁלְחוּ קַרְנַיִם אֲחָדוֹת לְעֵבֶר בַּעֲלָהּ, “הוֹי, הַגְּבָרִים, הַגְּבָרִים!”

“אֲבָל, יַקִּירָתִי,” פָּתַח דֵּפַרְג'.

“אֲבָל יַקִּירִי,” חָזְרָה הַגְּבֶרֶת עַל דִּבּוּרוֹ בִּמְנוֹד רֹאשׁ, “רוֹאָה אֲנִי בְּךָ, יַקִּירִי, כִּי דַּעְתְּךָ הַלַּיְלָה חָלָשָׁה.”

“אָכֵן,” קָרָא דֵּפַרְג', כְּאִלּוּ הוֹצִיאוּ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶת הַהִרְהוּר מִלִּבּוֹ, “הַדָּבָר נִמְשַׁךְ זְמָן רָב.”

“זְמָן רַב,” חָזְרָה אִשְׁתּוֹ, “וּמַה בְּכָךְ, אִם נִמְשָׁךְ זְמָן רַב? הַנָּקָם וְהַגְּמוּל דּוֹרְשִׁים זְמָן רַב; כְּלָל גָּדוֹל הוּא.”

“הֵן בְּרֶגַע אֶחָד יִפְגַּע הַבָּרָק בָּאָדָם,” קָרָא דֵפַרְג'.

“אַךְ כַּמָּה זְמָן עוֹבֵר עַד אֲשֶׁר יַכְשִׁיר הָאֲוִיר אֶת הַבָּרָק? הֲתֵדַע?”

דֵּפַרְג' הֵרִים מִצְחוֹ מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה, כְּאִלּוּ הָיָה הוֹגֶה דֵעוֹת.

“בְּשָׁעָה קְצָרָה בָּאָה רְעִידַת־אֲדָמָה וּמַחֲרִיבָה עִיר,” הוֹסִיפָה הַגְּבֶרֶת, “אַךְ הֲתֵדַע, כַּמָּה זְמָן נִמְשָׁכָה הָעֲבוֹדָה בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה עַד הָרָעַשׁ?”

“זְמָן רַב, אֲנִי מְשַׁעֵר,” עָנָה דֵפַרְג'.

“אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִשְׁלְמָה הָעֲבוֹדָה יָבוֹא הָרַעַשׁ כְּחֶתֶף וְיַכֶּה לִרְסִיסִים אֶת כָּל הָעוֹמֵד בִּגְבוּלוֹ, אַךְ בֵּינָתַיִם הוֹלֶכֶת וְנַעֲשֵׂית הָעֲבוֹדָה תָּמִיד, אַף כִּי אֵין רוֹאֶה וְאֵין שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ. בָּזֶה תִּנָּחֵם. שְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בְּלִבֶּךָ.”

הִיא צָרְרָה צְרוֹר וְהִדְּקָה אוֹתוֹ יָפֶה יָפֶה, אַחַר הוֹסִיפָה:

“שְׁמַע אִמְרָתִי,” קָרְאָה בְּפַשְׁטָהּ יַד יְמִינָהּ, “אָמְנָם הַדָּבָר מִתְמַהְמֵהַּ, אַךְ בּוֹא יָבוֹא. אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ, כִּי הוֹלֵךְ הוּא וּבָא, אַף רֶגַע לֹא יַעֲמֹד, וְהוּא קָרֵב אֵלֵינוּ. שָׂא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִסָּבִיב אֶת חַיֵּי כָּל הָאֲנָשִׁים הַיְדוּעִים לְךָ, הִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ, הִתְבּוֹנֵן אֶל הַחֵמָה וְאֶל הָאַף שֶׁל הָעָם, הַהוֹלְכִים וּמִתְגַּבְּרִים בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה. הֲיוּכַל דָּבָר כָּזֶה לַעֲמֹד יָמִים רַבִּים? חוּכָא!”

“אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ!” קָרָא דֵּפַרְג', בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיהָ וְרֹאשׁוֹ כָּפוּף קְצָת וְיָדָיו שְׁלוּבוֹת לַאֲחוֹרָיו, כְּתַלְמִיד מַקְשִׁיב לִפְנֵי רַבּוֹ, “כָּל זֶה אֱמֶת וְיַצִּיב. אַךְ הַדָּבָר הוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ זְמָן רַב וַהֲרֵי אֶפְשָׁר הוּא – יוֹדַעַת אַתְּ יָפֶה, רַעְיָתִי, כִּי אֶפְשָׁר הוּא – כִּי אָנוּ לֹא נִזְכֶּה בְּחַיֵּינוּ לִרְאוֹת בְּבוֹא הַגְּאֻלָּה.”

“וּבְכֵן, מַה בְּכָךְ?” שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה, בְּצָרְרָהּ עוֹד צְרוֹר בְּכֹחַ, כְּאִלּוּ נִלְחֲמָה בְּאוֹיֵב.

“עֵינֵינוּ לֹא תִּרְאֶינָה אֵפוֹא אֶת הַנִּצָּחוֹן,” קָרָא דֵפַרְג' מִתּוֹךְ קְצָת הִתְאוֹנְנוּת וּקְצָת הִתְנַצְּלוּת.

“אֲבָל אֲנִי עָזַרְנוּ לְבוֹאוֹ,” הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה וְיָדָהּ שְׁלוּחָה בְּעֹז, “לֹא לַשָּׁוְא אֵפוֹא עָמַלְנוּ. אֲנִי מַאֲמִינָה בְּכָל לִבִּי, כִּי נִרְאֶה בְּעֵינֵינוּ אֶת הַנִּצָּחוֹן. וְאוּלָם גַּם אִם לֹא תָּבוֹא תִּקְוָתִי זוֹ, גַּם אִלּוּ יָדַעְתִּי בָּרוּר כִּי לֹא תָּבוֹא – לֹא אֶחְדַּל אַף רֶגַע מֵעֲבוֹדָתִי לְהִלָּחֵם עִם הֶעָרִיצוּת.”

“בְּחַיַּי!” קָרָא דֵּפַרְג' וּפָנָיו אָדְמוּ קְצָת, כְּאִלּוּ חָשְׁדוּ בּוֹ בְּפַחְדָנוּת, “אַף אֲנִי כָּמוֹךְ, יַקִּירָתִי, לֹא אָשׁוּב מִפְּנֵי כֹּל.”

“כֵּן! אֲבָל חֻלְשָׁה יֵשׁ לְךָ, כִּי לִפְעָמִים מֻכְרָח אַתָּה לִרְאוֹת אֶת קָרְבָּנְךָ לְנֶגְדְּךָ לְמַעַן יֶחֱזַק רוּחֶךָ. הִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת גִּבּוֹר כֹּחַ לְחַכּוֹת וְלִהְיוֹת מוּכָן.”

וּמִמָּחֳרָת הַיּוֹם יָשְׁבָה הָאִשָּׁה הַזֹּאת עַל מְקוֹמָה לְיַד שֻׁלְחַן הַמְּכִירָה בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ וְסָרְגָה בִּשְׁקִידָה. מְעַטִּים הָיוּ הַמְסֻבִּים, הַשּׁוֹתִים בִּישִׁיבָה אוֹ הָאוֹכְלִים בַּעֲמִידָה. הַיּוֹם הָיָה חָמִים מְאֹד, וַהֲמוֹן זְבוּבִים, שֶׁזִּמְזְמוּ וְתָרוּ לָהֶם מִשְׁתָּאוֹת בְּתוֹךְ הַכּוֹסוֹת הַקְּטַנּוֹת וְהַצְּמִיגוֹת לְיַד הַגְּבֶרֶת, נָפְלוּ חֲלָלִים בְּתַחְתִּית הַכּוֹסוֹת. מַפַּלְתָּן לֹא עָשְׂתָה שׁוּם רֹשֶׁם עַל שְׁאָר הַזְּבוּבִים הַמְטַיְּלִים, אֲשֶׁר הִבִּיטוּ אֲלֵיהֶם בַּאֲדִישׁוּת (כְּאִלּוּ הֵם הָיוּ פִּילִים אוֹ בְּרִיּוֹת מִמִּין אַחֵר לְגַמְרֵי). עַד אֲשֶׁר עָבְרָה הַכּוֹס גַּם עֲלֵיהֶם. רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן, כַּמָּה קַלֵי דַּעַת הֵם הַזְּבוּבִים! – אוּלַי הִרְבּוּ הַזְּבוּבִים מַחֲשָׁבוֹת, כְּמוֹ הַיּוֹשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּלְכוּת בְּיוֹם הַקַּיִץ, יוֹם הַשֶּׁמֶשׁ הַהוּא. –

חֵלֶק שֵׁנִי 🔗

טז. עֶרֶב אֶחָד 🔗

מֵעוֹלָם לֹא שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ בְּיֶתֶר זֹהַר בַּפִּנָּה הַשְּׁקֵטָה שֶׁל סוֹהוֹ, מֵאֲשֶׁר בָּעֶרֶב הָאָמוּר, כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ הַדָּקְטוֹר וּבִתּוֹ יַחְדָּו תַּחַת עֵץ הָאָדָר. מֵעוֹלָם לֹא עָלֶה הַיָּרֵחַ בְּנֹגַהּ רַב יוֹתֵר עַל פְּנֵי הָעִיר לָנְדּוֹן הַגְּדוֹלָה לֵאלֹהִים, מֵאֲשֶׁר בָּעֶרֶב הַהוּא, כַּאֲשֶׁר מָצָא אֶת הָאָב וְהַבַּת יוֹשְׁבִים תַּחַת הָעֵץ, וְהוּא זָרַח עַל פְּנֵיהֶם בְּעַד הֶעָלִים.

יוֹם חֲתֻנָּתָהּ שֶׁל לוּסִי נִקְבַּע לְמָחָר. אֶת הָעֶרֶב הָאַחֲרוֹן הַזֶּה יָעֲדָה לְאָבִיהָ וְהֵם יָשְׁבוּ לְבַדָּם תַּחַת עֵץ הָאָדָר.

“הַאִם מְאֻשָּׁר אַתָּה, אָבִי הַיָּקָר?”

“כִּמְעַט, בִּתִּי.”

הֵם דִּבְּרוּ אַךְ מְעַט, אַף כִּי יָשְׁבוּ פֹּה זֶה זְמָן רַב. בְּשָׁעָה שֶׁהָאוֹר עוֹד הָיָה דַי וְאֶפְשָׁר הָיָה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אוֹ לִקְרֹא, לֹא עָסְקָה בַּעֲבוֹדָתָהּ כְּיוֹם יוֹם, אַף לֹא קָרְאָה בְּאָזְנֵי אָבִיהָ. הָיוּ זְמַנִּים שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עִמּוֹ תַּחַת הָעֵץ וְעוֹשָׂה מְלַאכְתָּהּ אוֹ קוֹרְאָה, אַךְ הָעֶרֶב הַזֶּה לֹא הָיָה כְּכָל הָעֲרָבִים, עֶרֶב מְכֻבָּד הָיָה.

“וַאֲנִי מְאֻשָּׁרָה מְאֹד הָעֶרֶב, אָבִי הַיָּקָר. מְאֻשָּׁרָה אֲנִי אֹשֶׁר רַב בְּאַהֲבָה בְּרוּכַת שָׁמַיִם, – בְּאַהֲבָתִי אֶל שַׁרְל וּבְאַהֲבַת שַׁרְל אֵלָי. אוּלָם לוּ לֹא הָיוּ חַיֵּי כֻּלָּם מֻקְדָּשִׁים לְךָ אוֹ לוּ הָיוּ נְשׂוּאַי מְבִיאִים אוֹתִי לְהִפָּרֵד מֵעָלֶיךָ גַּם מַהֲלַךְ רְחוֹב אֶחָד, כִּי אָז הָיִיתִי אֻמְלָלָה וּמְלֵאָה נֹחַם בְּמִדָּה שֶׁאֵין בְּפִי לְתָאֵר. גַּם כָּעֵת, בְּשָׁעָה…”

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִפְסַק קוֹלָהּ וְלֹא יָכְלָה עוֹד לְהוֹסִיף.

לְאוֹר הַיָּרֵחַ הַחִוֵּר חִבְּקָה אֶת צַוָּארוֹ וַתָּשֶׂם אֶת פָּנֶיהָ עַל חָזֵהוּ. לְאוֹר הַיָּרֵחַ, שֶׁהוּא תָּמִיד עָגוּם, כְּמוֹ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמוֹ – כְּאוֹר זֶה הַנִּקְרָא חַיֵּי אָדָם – בִּשְׁעַת זְרִיחָתוֹ וּבִשְׁעַת שְׁקִיעָתוֹ.

“אָבִי הַיָּקָר מִכָּל יְקָר! הֲתוּכַל לְהַגִּיד לִי בְּשָׁעָה אַחֲרוֹנָה זוֹ, כִּי מַאֲמִין אַתָּה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי לֹא אַהֲבָתִי הַחֲדָשָׁה אַף לֹא חוֹבוֹתַי הַחֲדָשִׁים לֹא יַפְרִידוּ לְעוֹלָם בֵּינֵינוּ? אֲנִי יוֹדַעַת זֹאת בְּנַפְשִׁי, אַךְ הֲתֵדַע זֹאת אַתָּה? הֲיַאֲמִין לִבְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה?”

אָבִיהָ עָנָה בִּדְבָרִים תַּקִּיפִים וּמְלֵאִים חֶדְוָה, עַד כִּי נִרְאוּ יוֹצְאִים מִן הַלֵּב.

“אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, יָפָתִי! יֶתֶר עַל כֵּן,” הוֹסִיף בְּנָשְׁקוֹ לָהּ בְּרֹךְ, “עֲתִידִי נִרְאֶה לִי בָּהִיר יוֹתֵר, לוּסִי, אַחֲרֵי נְשׂוּאַיִךְ, מֵאֲשֶׁר הָיוּ אוֹ יָכְלוּ לִהְיוֹת בִּלְעֲדֵיהֶם.”

“מִי יִתֵּן, אָבִי, וְהָיָה כֵּן!..”

“הַאֲמִינִי, חֶמְדָּתִי, כִּי כֵן הוּא! שִׂימִי אֶל לִבֵּךְ, כִּי טִבְעִי הַדָּבָר וּפָשׁוּט הוּא, יַקִּירָתִי, כִּי כָךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת. אַתְּ, הַצְּעִירָה לְיָמִים וְהַמְּסוּרָה לִי בְּכל לִבֵּךְ, לֹא תּוּכְלִי לְהָבִין יָפֶה אֶת הַצַּעַר שֶׁהָגָה לִבִּי, אוּלַי יִהְיוּ חַיַּיִךְ שׁוֹמְמִים…”

הִיא שָׂמָה יָדָהּ עַל שְׂפָתָיו, אַךְ הוּא אָחַז יָדָהּ בְּיָדוֹ וְחָזַר עַל דְּבָרָיו.

“… שׁוֹמְמִים, בִּתִּי, בִּנְטוֹתָם מִמְּסִלַּת הַחַיִּים בִּגְלָלִי. בְּאַהֲבָתֵךְ הָרַבָּה אֵלַי לֹא תּוּכְלִי לְשַׁעֵר, כַּמָּה הָיָה רַעְיוֹן זֶה מַטְרִיד אֶת לִבִּי. וְאוּלָם הֲלֹא תִּשְׁאֲלִי אֶת נַפְשֵׁךְ, אֵיכָכָה יוּכַל אָשְׁרִי לִהְיוֹת שָׁלֵם, בִּזְמַן שֶׁאָשְׁרֵךְ הָיָה פָּגוּם.”

“אִלּוּ לֹא פָּגַשְׁתִּי אֶת שַׁרְל, אָבִי, כִּי אָז הָיִיתִי מְאֻשָּׁרָה עִמָּךְ.”

הַזָּקֵן חִיֵּךְ לְשֵׁמַע הוֹדָאָתָהּ, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּגְשָׁה אֶת שַׁרְל הָיְתָה חַסְרַת אֹשֶׁר בִּלְעָדָיו, וְהוּא קָרָא:

“בִּתִּי, הֲלֹא פָּגַשְׁתְּ אֶת שַׁרְל וְשֶׁלָּךְ הוּא. לוּלֵא בָּא שַׁרְל, הָיָה בָּא אַחֵר. וְלוּ לֹא הָיָה בָּא אַחֵר, כִּי אָז הָיִיתִי אֲנִי הַגּוֹרֵם לְכָךְ, וְהַצַּד הַקּוֹדֵר שֶׁל חַיַּי הִיא פּוֹרֵשׂ צִלּוֹ מִחוּץ לִגְבוּלוֹת נַפְשִׁי וְהָיָה נוֹפֵל עָלָיִךְ.”

זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, מִלְּבַד הַיּוֹם שֶׁבּוֹ עָמְדוּ לְהָעִיד בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט, שָׁמְעָה מִפִּיו דְּבָרִים עַל תְּקוּפַת יְמֵי יִסּוּרָיו. רֶגֶשׁ מוּזָר וְחָדָשׁ עָלָה בְּלִבָּהּ, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לְאָזְנָהּ, וְיָמִים רַבִּים אַחֲרֵי כֵן זָכְרָה אֶת הָרֶגֶשׁ הַזֶּה.

“רְאִי!” קָרָא הַדָּקְטוֹר מִבָּבֶה, בְּנָשְׂאוֹ יָדוֹ לְמוּל הַיָּרֵחַ, “מַבִּיט הָיִיתִי אֵלָיו בְּעַד חַלּוֹן כִּלְאִי, בּוֹ בַּזְּמָן אֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי שֵׂאת אֶת אוֹרוֹ. מַבִּיט הָיִיתִי אֵלָיו בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן, אֲשֶׁר גָּרַם לִי יִסּוּרִים הָרַעְיוֹן, כִּי אוֹרוֹ זוֹרֵחַ עַל כָּל אֲשֶׁר אָבַד לִי, וְאָז הָיִיתִי מֵטִיחַ רֹאשִׁי בְּכָתְלֵי כִּלְאִי. מַבִּיט הָיִיתִי אֵלָיו בְּמַצָּב שֶׁל טִמְטוּם הַלֵּב, עַד כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לַהְגּוֹת רַעְיוֹן אַחֵר מִלְּבַד עַל מִסְפַּר הַקַּוִּים שֶׁאֶפְשָׁר לִמְתּוֹחַ עָלָיו לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ.”

הָרֶטֶט הַמּוּזָר אֲשֶׁר חָלַף אוֹתָהּ לְשֵׁמַע סִפּוּרוֹ עַל הַיָּמִים הָהֵם, גָּבַר בְּקִרְבָּהּ כְּכָל אֲשֶׁר הוֹסִיף לְדַבֵּר. וְאוּלָם בְּצוּרַת סִפּוּרוֹ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר יַבְעִית אוֹתָהּ. נִדְמֶה הָיָה, כִּי מַצִּיג הוּא אֶת שְׂשׂוֹנוֹ וְאָשְׁרוֹ כַּיּוֹם לְעֻמַּת הַיִּסּוּרִים הַנּוֹרָאִים שֶׁל הַיָּמִים שֶׁעָבָרוּ.

“מַבִּיט הָיִיתִי אֶל הַיָּרֵחַ וּבְלִבִּי עָלוּ אַלְפֵי הַשְׁעָרוֹת עַל הַיֶּלֶד שֶׁלֹּא בָּא עוֹד לָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר נֶעְתַּקְתִּי מִמֶּנּוּ, הַחַי הוּא. הַאִם נוֹלַד חַי אוֹ צָרַת אִמּוֹ הָעֲלוּבָה הֵמִיתָה אוֹתוֹ. הַבֵּן הוּא הַיֶּלֶד, אֲשֶׁר יִגְדַּל וְיִקֹּם בְּיּוֹם מִן הַיָּמִים נִקְמַת אָבִיו (הָיָה זְמָן בִּימֵי מַאֲסָרִי, אֲשֶׁר לִבִּי שָׁאַף נְקָמָה בְּכָל כֹּחוֹ). וְאוּלַי זֶה הָיָה בֵּן, אֲשֶׁר לֹא יֵדַע לְעוֹלָם אֶת קוֹרוֹת אָבִיו, וְאֶפְשָׁר שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ, כִּי אָבִיו נֶעְלַם לִרְצוֹנוֹ וּלְפִי מַעֲשָׂיו. הַאִם בַּת הִיא, אֲשֶׁר גָּדְלָה וַתְּהִי לְאִשָּׁה.”

הִיא הִתְקָרְבָה אֵלָיו וְנָשְׁקָה אֶת לֶחְיוֹ וְאֶת יָדוֹ.

“תֵּאַרְתִּי לִי אֶת בִּתִּי, אֲשֶׁר שָׁכְחָה – יוֹתֵר נָכוֹן: לֹא יָדְעָה כְּלָל אוֹתִי. אָנֹכִי מָנִיתִי אֶת שְׁנוֹת חַיֶּיהָ, שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה. רָאִיתִי אוֹתָהּ נְשׂוּאָה לְאִישׁ, אֲשֶׁר גַּם הוּא לֹא יֵדַע מְאוּמָה עַל גּוֹרַל חַיָּי. זִכְרוֹנִי נִמְחָה כָּלִיל מִלֵּב הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים, וּבַדּוֹר הַבָּא לֹא יִהְיֶה לִי שׁוּם זֵכֶר.”

“אָבִי! גַּם לְמִשְׁמַע הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה שֶׁעָלוּ בְּלִבְּךָ עַל הַבַּת שֶׁלֹּא בָּאָה לָעוֹלָם תִּדְאַב נַפְשִׁי, כְּאִלּוּ אֲנִי הִיא הַבַּת.”

“אַתְּ, לוּסִי? הֲלֹא רַק מִתּוֹךְ הַשָּׂשׂוֹן וְהַיֶּשַׁע שֶׁבָּאוּ לִי בִּגְלָלֵךְ עָלוּ הַזִּכְרוֹנוֹת הָאֵלֶּה וְעוֹבְרִים הֵם בֵּינֵינוּ וּבֵין הַיָּרֵחַ בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן הַזֶּה… אַךְ הֵיכָן אָנוּ עוֹמְדִים בְּשִׂיחָתֵנוּ?”

“הִיא לֹא יָדְעָה כְּלוּם עָלֶיךָ. הִיא לֹא דָאֲגָה לְךָ כְּלָל.”

“כֵּן! אַךְ בְּלֵילוֹת יָרֵחַ אֲחֵרִים, בְּעֵת אֲשֶׁר הַצַּעַר וְהַדְּמָמָה נָגְעוּ בְּנַפְשִׁי בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת – הֵם הוֹלִידוּ בְּקִרְבִּי מֵעֵין רֶגֶשׁ שֶׁל שֶׁקֶט, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה עִם כָּל רֹשֶׁם שֶׁבִּיסוֹדוֹ מֻנָּח הַצַּעַר – תֵּאַרְתִּי לִי אֶת בִּתִּי וְהִנֵּה הִיא בָּאָה אֶל תָּא כִּלְאִי וּמוֹלִיכָה אוֹתִי כְּבֶן־חוֹרִין מִחוּץ לַמִּבְצָר. לְאוֹר הַיָּרֵחַ רָאִיתִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶת צַלְמָהּ, כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ עָתָּה. וְרַק כִּי מֵעוֹלָם לֹא חִבַּקְתִּיהָ בִּזְרוֹעוֹתָי. צַלְמָהּ עָמַד בֵּין הַחַלּוֹן הַקָּטֹן הַמֻּקָּף שְׂבָכָה וּבֵין הַדֶּלֶת. אוּלָם הֲלֹא תָּבִינִי, כִּי זֶה לֹא הָיָה הַיֶּלֶד הַזֶּה, שֶׁעָלָיו אֲנִי מְסַפֵּר?”

“צַלְמָהּ לֹא הָיָה זֶה… הַ… הַ… דְּמוּת, הַבַּת שֶׁרָאִיתָ בְּדִמְיוֹנֶךָ?”

“לֹא. זֶה הָיָה עִנְיָן אַחֵר. הִיא עָמְדָה לִפְנֵי עֵינֵי רוּחִי, אַךְ לֹא זָזָה מֵעוֹלָם. הַיְצוּר אֲשֶׁר בָּרָא דִמְיוֹנִי הָיָה יֶלֶד אַחֵר וּמַמָּשִׁי יוֹתֵר. עַל מַרְאֶהָ הַחִיצוֹנִי יָדַעְתִּי רַק זֶה, כִּי דוֹמָה הִיא לְאִמָּהּ. גַּם הָאַחֶרֶת הָיְתָה דּוֹמָה לְאִמָּהּ, אַךְ לֹא זֶה הַדִּמְיוֹן. הֲתוּכְלִי, לוּסִי, לְהָבִין אֶת דְּבָרַי? מְסֻפְּקָנִי. רַק אִישׁ שֶׁהָיָה כָּמוֹנִי אַסִּיר בּוֹדֵד בַּכֶּלֶא יוּכַל לְהָבִין אֶת הַחִלּוּקִים הַמְּסֻבָּכִים הָאֵלֶּה.”

מַרְאֵהוּ הַשָּׁקֵט וְהַמְּיֻשָּׁב בְּדַבְּרוֹ לֹא יָכֹל לִמְנֹעַ אוֹתָהּ מִפַּחַד שֶׁהִקְפִּיא אֶת דָּמָהּ, כַּאֲשֶׁר הִתְחִיל לְנַתֵּחַ אֶת רִגְשׁוֹתָיו בְּיָמִים שֶׁעָבָרוּ.

“בְּמַצָּב זֶה שֶׁל שֶׁקֶט בַּלֵּב תֵּאַרְתִּי אוֹתָהּ לְאוֹר הַיָּרֵחַ וְהִנֵּה הִיא בָּאָה אֵלַי וְלוֹקַחַת אוֹתִי לְהַרְאוֹת לִי, כִּי בֵּיתָהּ לְאַחַר נְשׂוּאֶיהָ מָלֵא זִכְרוֹנוֹת אַהֲבָה אֶל אָבִיהָ הָאָבוּד. תְּמוּנָתִי תְּלוּיָה בְּחַדְרָהּ, שְׁמִי נִזְכַּר בִּתְפִלּוֹתֶיהָ. חַיֶּיהָ מְלֵאִים מַעֲשִׂים טוֹבִים, פְּעֻלּוֹת מוֹעִילוֹת, שָׂשׂוֹן. אַךְ הַכֹּל חָדוּר זִכְרוֹן קוֹרוֹת חַיַּי הָעֲלוּבִים.”

“אֲנִי בַּת זוֹ, אָבִי. אֵין אֲנִי דוֹמָה אֵלֶיהָ בְּטוּב לִבָּה, אַךְ בְּאַהֲבָתִי אֵלַיִךְ אֲנִי אֲנִי הִיא.”

“וְהִיא הֶרְאֲתָה לִי אֶת יְלָדֶיהָ,” הוֹסִיף הַדָּקְטוֹר מִבָּבֶה, “וְהֵם שָׁמְעוּ עָלַי וְרַחֲמֵיהֶם נִכְמְרוּ אֵלָי. בְּעָבְרָם עַל פְּנֵי בֵּית־סֹהַר שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה, הִתְרַחֲקוּ מִכְּתָלָיו הַקּוֹדְרִים וְהִבִּיטוּ לְמַעְלָה אֶל הַחַלּוֹן הַמֻּקָּף שְׂבָכָה שֶׁל בַּרְזֶל וְדִבְּרוּ זֶה עִם זֶה בְּלָחַשׁ. הִיא לֹא יָכְלָה לְעוֹלָם לִפְדּוֹת אוֹתִי, וְלָכֵן תֵּאַרְתִּי בְּדִמְיוֹנִי, כִּי אַחֲרֵי הַרְאוֹתָהּ לִי הַכֹּל הִיא מַחֲזִירָה אוֹתִי תָּמִיד אֶל כִּלְאִי. אַךְ אַחֲרֵי כֵן הָיְתָה יוֹרֶדֶת אֵלַי הַבְּרָכָה בִּדְמוּת דְּמָעוֹת גּוֹאֲלוֹת, הָיִיתִי כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכַּי וּמְבָרֵךְ אוֹתָהּ.”

“אֲנִי בַּת זוֹ, אָבִי. הָהּ, יַקִּירִי, יַקִּירִי, הֲתוֹאִיל לְבָרְכֵנִי מָחָר בְּהִתְלַהֲבוּת כָּזוֹ?”

“לוּסִי, הֶעֱלֵיתִי אֶת זִכְרוֹנוֹת הַפְּגָעִים הָאֵלֶּה מִיָּמִים עָבָרוּ, מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ אַהֲבָתִי הָרַבָּה אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לְהַבִּיעָהּ בְּמִלִּים, וַאֲנִי מְשַׁבֵּחַ לָאֵל שֶׁנָּתַן לִי אֶת הָאֹשֶׁר הַזֶּה. גַּם בַּזְּמָן שֶׁהָיוּ מַחְשְׁבוֹתַי פְּרוּעוֹת מְאֹד, לֹא תֵּאַרְתִּי לִי אַף מִקְצָת מִן הָאֹשֶׁר אֲשֶׁר מָצָאתִי עִמָּךְ וַאֲשֶׁר צָפוּי לָנוּ בֶּעָתִיד.”

הוּא חִבֵּק אוֹתָהּ, נָשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וְהוֹדָה לֵאלֹהִים עַל אֲשֶׁר חָנַן אוֹתוֹ בַּת כָּזוֹ. וּמִתּוֹךְ שִׂיחָה שָׁבוּ וְנִכְנְסוּ הַבָּיְתָה.

אֶל הַחֲתֻנָּה לֹא הֻזְמַן אִישׁ מִלְּבַד מַר לוֹרִי; גַּם שׁוֹשְׁבִינִין לַכַּלָּה לֹא הָיוּ חוּץ מִמָּרַת פָּרוֹס. עִם הַחֲתֻנָּה לֹא בָּא שׁוּם שִׁנּוּי בְּבֵית מְגוּרֵיהֶם, הֵם שָׂכְרוּ לָהֶם רַק אֶת הַחֲדָרִים הָעִלִּיִּים, שֶׁלְּפָנִים הָיָה דָר שָׁם דַּיָּר נֶעְלָם.

בִּשְׁעַת סְעֻדַּת הָעֶרֶב הָיָה הַדָּקְטוֹר מָנֶט שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב. רַק שְׁלשָׁה הָיוּ מְסֻבִּין לַשֻּׁלְחָן וּמָרַת פְּרוֹס בֵּין הַשְּׁלשָׁה. הַזָּקֵן הִצְטַעֵר עַל אֲשֶׁר לֹא בָּא שַׁרְל, אַךְ הוּא סָלַח לוֹ וְשָׁתָה כּוֹס בְּרָכָה לְחַיָּיו.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לוֹמַר לֵיל מְנוּחָה וְהֵם נִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה. אַךְ בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת אַחֲרֵי חֲצוֹת הַלָּיְלָה, בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה, יָרְדָה לוּסִי עוֹד הַפַּעַם מֵעַל הַמַּעֲלוֹת, הִתְגַנְּבָה לְתוֹךְ חֲדַר אָבִיהָ, בִּהְיוֹת לִבָּהּ חָרֵד עָלָיו.

וְאוּלָם הַכֹּל הָיָה עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם. בַּכֹּל שָׂרְרָה מְנוּחָה. הוּא שָׁכַב יָשֵׁן, שַׂעֲרוֹתָיו הַלְּבָנוֹת הָיוּ פְּזוּרוֹת עַל הַכֵּר וְיָדָיו נָחוּ בְּשֶׁקֶט עַל גַּבֵּי הַשְּׂמִיכָה. הִיא הֶעֱמִידָה אֶת הַנֵּר בַּצֵּל מֵרָחוֹק, נִגְּשָׁה בַּחֲשַׁאי אֶל מִטָּתוֹ וְשָׂמָה שְׂפָתֶיהָ עַל שְׂפָתָיו, אַחֲרֵי כֵן גָּחֲנָה עָלָיו וְהִבִּיטָה בְּפָנָיו.

עַל פָּנָיו הַיָּפִים הָיָה טָבוּעַ חוֹתַם הָעֱנוּת שֶׁל יְמֵי כִּלְאוֹ הָאֲרֻכִּים, אַךְ הוּא הֶעְלִים עַל עִקְּבוֹתָיו בְּכָל כֹּחוֹ, עַד כִּי לֹא נוֹדְעוּ גַּם בִּשְׁעַת שְׁנָתוֹ. פָּנִים שְׁקֵטִים כָּאֵלֶּה, מַבִּיעִים רָצוֹן עַז וְכֹחַ לְהִלָּחֵם עִם אוֹיֵב לֹא נִרְאֶה, קָשֶׁה הָיָה לִמְצֹא בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּכָל מֶרְחֲבֵי הָעוֹלָם הַנִּרְדָּם.

הִיא שָׂמָה יָדָהּ בְּרֹךְ עַל חָזֵהוּ הַיָּקָר וְהִתְפַּלְּלָה בְּלִבָּהּ, כִּי תִּהְיֶה נֶאֱמָנָה לוֹ בְּאַהֲבָתָהּ כָּרָאוּי לוֹ. אַחֲרֵי כֵן הֵסִירָה אֶת יָדָהּ, נָשְׁקָה לוֹ עוֹד פַּעַם בִּשְׂפָתָיו וְיָצְאָה.

הַשֶּׁמֶשׁ עָלָה בַּבֹּקֶר וְצִלְלֵי הֶעָלִים שֶׁל עֵץ הָאָדָר נָעוּ עַל פָּנָיו בְּרֹךְ, כַּאֲשֶׁר נָעוּ בַּלַּיְלָה שְׂפָתֶיהָ בְּהִתְפַּלְלָהּ עָלָיו. –

יז. תִּשְׁעָה יָמִים 🔗

הַשֶּׁמֶשׁ עָלָה בְּכָל זָהֳרוֹ בְּיוֹם הַחֲתֻנָּה, וְהַמְּחֻתָּנִים עָמְדוּ נְכוֹנִים מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה שֶׁל הַחֶדֶר, שָׁבוּ יָשְׁבוּ הַדָּקְטוֹר וְשַׁרְל דַּרְנֵי וְשׂוֹחְחוּ. הַכַּלָּה הַנָּאָה עִם הַמְּחֻתָּנִים מַר לוֹרִי וּמָרַת פְּרוֹס עָמְדוּ נְכוֹנִים לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֵסִיָּה. מָרַת פְּרוֹס הִשְׁלִימָה עִם הַמְּאֹרָע שֶׁאֵין לַהֲשִׁיבוֹ, וְיוֹם כְּלוּלוֹתֶיהָ שֶׁל לוּסִי הָיָה לָהּ הַיּוֹם הַגָּדוֹל בְּחַיֶּיהָ.

“הִנֵּה כִּי כֵן,” אָמַר מַר לוֹרִי, אֲשֶׁר לֹא שָׂבְעָה עֵינוֹ מֵהַבִּיט אֶל מַלְבּוּשֶׁיהָ הַנָּאִים שֶׁל הַכַּלָּה, “לוּסִי הַנְּעִימָה, לְשֵׁם כָּךְ הֵבֵאתִיךְ, בִּהְיוֹתֵךְ תִּינוֹקֶת קְטַנָּה, כִּי אֶהְיֶה שׁוֹשְׁבִינֵךְ! אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! מַה מְעַט יָדַעְתִּי אָז לְהַעֲרִיךְ אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁהֵבֵאתִי בִּשְׁבִיל יְדִידִי מַר שַׁרְל.”

“אֵיכָכָה יָכֹלְתָּ לָדַעַת זֹאת מֵרֹאשׁ?” הֵעִירָה מָרַת פְּרוֹס, “דְּבָרִים בְּטֵלִים הֵם!”

“הַאֻמְנָם? לוּ יְהִי כִּדְבָרַיִךְ, אַךְ אַל נָא תִּבְכִּי,” קָרָא מַר לוֹרִי הֶעָדִין.

“אֲנִי אֵינִי בּוֹכָה,” עָנְתָה מָרַת פְּרוֹס, “אַתָּה הוּא הַבּוֹכֶה.”

“אֲנִי, חֲבִיבָתִי?” (לִכְבוֹד הַיּוֹם הִתִּיר מַר לוֹרִי לְעַצְמוֹ לְדַבֵּר אֶל מָרַת פְּרוֹס בִּידִידוּת.)

“כֵּן, כֵּן, רְאִיתִיךָ בּוֹכֶה, וְאֵין פֶּלֶא. הַסִּבְלוֹנוֹת שֶׁל כְּלֵי הַכֶּסֶף שֶׁשָּׁלַחְתָּ לַזּוּג מְעוֹרְרִים דְּמָעוֹת. אֵין כַּף וְאֵין מַזְלֵג בֵּין הַכֵּלִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לֹא שָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם דְּמָעוֹת אֶמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר הֵבִיאוּ אֶת הָאַרְגָּז, עַד אֲשֶׁר עָשְׁשׁוּ עֵינָי.”

“שָׂמַחְתִּי מְאֹד לִשְׁמֹעַ תְּהִלַּת תְּשׁוּרָתִי,” קָרָא מַר לוֹרִי, “אַף כִּי, בְּחַיַּי, לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי כְּלָל בְּשָׁלְחִי אֶת הַכֵּלִים הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה לְעַוֵּר עֵינֵי אִישׁ. הָהּ, אֵלִי! הַיּוֹם הַזֶּה מְעוֹרֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב אִישׁ כָּמוֹנִי עַל הַדְּבָרִים שֶׁהִפְסִיד בְּחַיָּיו. אוֹי, אוֹי, אוֹי! הֵן אֶפְשָׁר הָיָה, שֶׁתְּהֵא קַיֶּמֶת בָּעוֹלָם מָרַת לוֹרִי זֶה חֲמִשִּׁים שָׁנָה.”

“לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם!” פָּלְטָה מָרַת פְּרוֹס.

“לְדַעְתֵּךְ, אֵין זוֹ בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁרוּת כְּלָל?” שָׁאַל מַר לוֹרִי.

“לָאו!” עָנְתָה מָרַת פְּרוֹס. “אַתָּה הָיִיתָ רַוָּק זָקֵן בַּעֲרִיסָתֶךָ.”

“אָכֵן!” הֵעִיר מַר לוֹרִי בְּתַקְּנוֹ בְּחִיּוּךְ אֶת הַקַּפְלֵט עַל רֹאשׁוֹ, “הַדְּבָרִים קְרוֹבִים לָאֱמֶת.”

“יֶתֶר עַל כֵּן,” הוֹסִיפָה מָרַת פְּרוֹס, “יָצָאתָ לַאֲוִיר הָעוֹלָם רַוָּק זָקֵן, עוֹד בְּטֶרֶם שָׂמוּ אוֹתְךָ בָּעֲרִיסָה.”

“אִם כֵּן,” אָמַר מַר לוֹרִי, “לְדַעְתִּי, נָהֲגוּ עִמִּי לֹא בְּישֶׁר, כִּי לֹא שָׁאֲלוּ אוֹתִי, אִם טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינָי. אֲבָל נֶחְדַּל מִזֶּה. עַתָּה, לוּסִי חֲבִיבָתִי,” קָרָא בְּלָפְתוֹ בְּרֹךְ אֶת מָתְנֶיהָ, “שׁוֹמֵעַ אֲנִי תְּנוּעָה בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, וַאֲנִי וּמָרַת פְּרוֹס, אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, רוֹאִים צֹרֶךְ לֵאמֹר לָךְ דָּבָר, שֶׁנָּעִים יִהְיֶה לָךְ לִשְׁמֹעַ. דְּעִי, יַקִּירָתִי, כִּי עוֹזֶבֶת אַתְּ אֶת אָבִיךְ בְּיָדַיִם אֱמוּנוֹת וְאוֹהֲבוֹת כְּיָדָיִךְ. בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁתִּסְעִי לְטִיּוּלֵךְ עִם בֶּן זוּגֵךְ בְּיוֹרְקְשִׁיר וּסְבִיבוֹתֶיהָ, לֹא תָּזוּז יָדִי מִיָּדוֹ. וּמִקֵּץ שְׁנֵי הַשָּׁבוּעוֹת, כַּאֲשֶׁר יָבוֹא אָבִיךְ אֵלַיִךְ וְאֶל אִישֵׁךְ לְהִתְחַבֵּר אֲלֵיכֶם בַּטִּיּוּל הַשֵּׁנִי, תִּרְאִי כִּי שָׁלַחְנוּ אוֹתוֹ בָּרִיא וְשָׁלֵם. הִנֵּה אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל צַעֲדֵי אִישׁ. הָבָה אֶשַּׁק לְנַעֲרָתִי הַחֲבִיבָה נְשִׁיקַת רַוָּק זָקֵן וְקַדְמוֹן, בְּטֶרֶם יָבוֹא הָאִישׁ שֶׁאַתְּ כֻּלָּךְ שֶׁלּוֹ.”

רֶגַע אֶחָד הִבִּיט מֵרָחוֹק אֶל אֲרֶשֶׁת הַפָּנִים הַיָּפִים. אַחֲרֵי כֵן הִגִּישׁ אֶת רֹאשָׁהּ עִם זְהַב תַּלְתַּלָּיו אֶל הַקַּפְלֵט הַקָּטֹן וְהַצָּהֹב שֶׁלּוֹ וְנָשַׁק לָהּ בְּמִצְחָהּ מִתּוֹךְ רֹךְ וָעֵדֶן, כְּמוֹ שֶׁנָּהוּג מִימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן.

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וּמִן הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ יָצָא הַדָּקְטוֹר עִם שַׁרְל דַּרְנֵי. פָּנָיו הָיוּ חִוְרִים כִּפְנֵי מֵת – בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָם לַחֶדֶר לֹא הָיָה כֵּן – עַד כִּי לֹא נִרְאָה עֲלֵיהֶם סִמָּן שֶׁל אֹדֶם. וְאוּלָם בְּתָאֳרוֹ לֹא בָּא שׁוּם שִׁנּוּי, וְרַק עֵינוֹ הַחַדָּה שֶׁל מַר לוֹרִי גִלְּתָה בָּהֶם אוֹתוֹת שֶׁל חַלְחָלָה, אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו כְּרוּחַ קָרָה.

הוּא נָתַן יָדוֹ תַּחַת זְרוֹעַ בִּתּוֹ וְיַחְדָּו יָרְדוּ מֵעַל הַמַּעֲלוֹת וְיָשְׁבוּ בַּמֶּרְכָּבָה, אֲשֶׁר שָׂכַר מַר לוֹרִי לִכְבוֹד הַיּוֹם. שְׁאָר הַמְּחֻתָּנִים נָסְעוּ אַחֲרֵיהֶם בְּמֶרְכָּבָה שְׁנִיָּה, וְעַד מְהֵרָה הִגִּיעוּ אֶל בֵּית כְּנֵסִיָּה סָמוּךְ, וּבְאֵין עֵינַיִם סַקְרָנִיוֹת שֶׁל זָרִים חָגְגוּ שַׁרְל דַּרְנֵי וְלוּסִי מָנֶט אֶת כְּלוּלוֹתֵיהֶם.

מִלְּבַד דִּמְעוֹת הַשָּׂשׂוֹן אֲשֶׁר נוֹצְצוּ בְּעֵינֵי הַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה אַחֲרֵי גְמָר סֵדֶר הַחֲתֻנָּה, נוֹצְצוּ עוֹד בְּזֹהַר רַב עַל אֶצְבְּעוֹת הַכַּלָּה הַיַּהֲלֹמִים, אֲשֶׁר הוּצְאוּ זֶה עַתָּה מֵאֲפֵלַת כִּיסָיו שֶׁל מַר לוֹרִי. הֵם שָׁבוּ כֻּלָּם הַבַּיְתָה לַאֲרֻחַת הַבֹּקֶר, וְהַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם, וְאַחֲרֵי זְמַן מָה הִתְבּוֹלְלוּ שַׂעֲרוֹת הַזָּהָב שֶׁל הַבַּת עִם תַּלְתַּלַּי הַשֵּׂיבָה שֶׁל הָאָב, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה שְׁעֵת הַפְּרִידָה.

זוֹ הָיְתָה פְּרִידָה קָשָׁה, אַף כִּי הָיְתָה רַק לִזְמָן קָצָר. אַךְ אָבִיהָ עוֹדְדָהּ, וְלָאַחֲרוֹנָה נֶחְלַץ מִבֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ הַחוֹבְקוֹת אוֹתוֹ וְאָמַר:

“שַׁרְל! הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ!”

וּבְעַד חַלּוֹן הַמֶּרְכָּבָה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה בָּהּ, נִפְנְפָה אֵלָיו בְּיָדָהּ הַמְזֻעְזָעָה.

בַּסִּמְטָה שֶׁלָּהֶם לֹא הָיוּ מְצוּיִים טַיָּלִים וְסַקְרָנִים, וְהַהֲכָנוֹת אֶל הַחֲתֻנָּה הָיוּ פְּשׁוּטוֹת וּמוּעָטוֹת, וְלָכֵן נִשְׁאֲרוּ הַדָּקְטוֹר, מַר לוֹרִי וּמָרַת פְּרוֹס בּוֹדְדִים כִּמְעָט. אוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁיָּשְׁבוּ תַּחַת צֵל הָאוּלָם הַקָּרִיר, הִכִּיר מַר לוֹרִי בַּשִּׁנּוּי הָרַב שֶׁבָּא בַּהֲלִיכוֹת הַדָּקְטוֹר, כְּאִלּוּ יָד כַּבִּירָה יָרְדָה עָלָיו.

הוּא כָּבַשׁ עַצְמוֹ הַרְבֵּה, וְאֶפְשָׁר הָיָה לַחֲזוֹת, כִּי כַּאֲשֶׁר תֶּחְדַּל הַסִּבָּה שֶׁגָּרְמָה לְכָךְ יִתֵּן חֹפֶשׁ לְרוּחוֹ. אוּלָם לִבּוֹ שֶׁל מַר לוֹרִי נִמְלָא חֲרָדָה, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמֶּבָּט הַבָּהוּל וְהַתּוֹעֶה; וְכַאֲשֶׁר לָפַת אֶת רֹאשׁוֹ בְּפִזּוּר נֶפֶשׁ וּמִתּוֹךְ עַגְמוּמִיּוּת נִכְנַס לְחַדְרוֹ, זָכַר מַר לוֹרִי אֶת דֵּפַרְג' בַּעַל בֵּית־הַיַּיִן וְאֶת הַנְּסִיעָה בַּלַּיְלָה לָאוֹר הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמָיִם.

“לְפִי דַּעְתִּי,” לָחַשׁ לְמָרַת פְּרוֹס, בְּהַבִּיטוֹ בִּדְאָגָה אַחֲרֵי הַדָּקְטוֹר, “מוּטָב שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עִמּוֹ כְּלוּם בְּשָׁעָה זוֹ וְלֹא לְהַטְרִידוֹ בִּכְלָל. עָלַי לָלֶכֶת לְשָׁעָה קַלָּה לְהָצִיץ לְתוֹךְ הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן, אַךְ תֵּכֶף וּמִיָּד אָשׁוּב. אַחֲרֵי כֵן נִקַּח אוֹתוֹ לְטִיּוּל מִחוּץ לָעִיר, שָׁם נִסְעַד סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, וְהַכֹּל יַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם.”

אַךְ קָשֶׁה הָיָה לְמַר לוֹרִי לְהִפָּטֵר מִן הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן בְּשָׁעָה קַלָּה. שְׁתֵּי שָׁעוֹת שָׁהָה שָׁם, וְכַאֲשֶׁר שָׁב הַבַּיְתָה, עָלָה בַּמַּעֲלוֹת לְבַדּוֹ כְּבֶן־בַּיִת וְנִגַּשׁ עַד חַדְרוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר, וּפִתְאֹם עָמַד, כִּי הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל נְקִישָׁה.

“אֵל אֱלֹהִים!” קָרָא בִּרְעָדָה, “מָה הַדָּבָר הַזֶּה?”

וּמָרַת פְּרוֹס בָּאָה לִקְרָאתוֹ פָּנֶיהָ מַבִּיעִים פָּחַד.

“הָהּ וַי, הָהּ וַי! הַכֹּל אָבוּד!” קָרְאָה הָאִשָּׁה בְּסָפְקָהּ כַּפֶּיהָ, “מַה נֹאמַר וּמַה נְדַבֵּר לָעַלְמָה צִפּוֹרִי? הוּא לֹא הִכִּירַנִי וְיָשַׁב לִתְפֹּר נְעָלִים!”

מַר לוֹרִי אָמַר מַה שֶׁאָמַר לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָהּ הַסּוֹעֵר וְנִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר. הַסַּפְסָל הָיָה מָפְנֶה לְצַד הָאוֹר, כַּאֲשֶׁר הָיָה אָז בְּעֵת שֶׁרָאָה אֶת הַסַּנְדְּלָר עַל יַד עֲבוֹדָתוֹ, וְהוּא יָשַׁב כָּפוּף כְּשָׁקוּעַ מְאֹד בִּמְלַאכְתּוֹ.

“דָּקְטוֹר מָנֶט, יְדִידִי הַיָּקָר, דָּקְטוֹר מָנֶט!”

הַדָּקְטוֹר נָתַן בּוֹ עֵינָיו רֶגַע – חֶצְיוֹ מִתּוֹךְ תְּמִיהָה וְחֶצְיוֹ מִתּוֹךְ רֹגֶז – וְגָחֵן שׁוּב עַל מְלַאכְתּוֹ.

מְעִילוֹ וְחָזִיָּתוֹ לֹא הָיוּ עָלָיו, וְכֻתָּנְתּוֹ הָיְתָה פְּתוּחָה לְיַד הַצַּוָּאר, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה רָגִיל בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בָּעֲלִיָּה. גַּם מַרְאֵה פָּנָיו הַצְּנוּמִים וְהָאֲפוֹרִים שָׁב אֵלָיו. הוּא עָבַד בִּשְׁקִידָה וּבְקֹצֶר־רוּחַ, כְּאִלּוּ מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לְמַלֵּא מַה שֶׁהֶחֱסִיר.

מַר לוֹרִי הֵעִיף עַיִן עַל הַמְּלָאכָה שֶׁבְּיָדוֹ וְרָאָה, כִּי זוֹ הִיא נַעַל שֶׁל הַמִּדָּה וְהַצּוּרָה הַיְשָׁנָה. הוּא לָקַח בְּיָדוֹ אֶת הַנַּעַל הַשְּׁנִיָּה, שֶׁהָיְתָה מֻנָּחָה עַל יָדוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ מַה טִיבָהּ.

“זוֹ הִיא נַעַל טִיּוּל לְאִשָּׁה צְעִירָה,” הוֹצִיא מִפִּיו בְּלִי הָרִים עַיִן אֵלָיו, “עָלַי הָיָה לִגְמֹר אוֹתָהּ זֶה כְּבָר. הַנַּח לָהּ.”

“אַךְ, הַדָּקְטוֹר מָנֶט, הַבִּיטָה אֵלָי!”

הוּא עָשָׂה כַּמְּצֻוֶּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה רָגִיל בִּימֵי שִׁעְבּוּדוֹ, בְּלִי הַפְסִיק מֵעֲבוֹדָתוֹ.

“הֲתַכִּירֵנִי, יְדִידִי הַיָּקָר? שִׂים אֶל לִבֶּךָ. אֵין זוֹ אֻמָּנוּתֶךָ. חֲשֹׁב בַּדָּבָר, יְדִיד יָקָר.”

שׁוּם דָּבָר לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא מִפִּיו אֹמֶר. הוּא הֵרִים עֵינָיו רֶגַע מִזְּמָן לִזְמָן, כַּאֲשֶׁר דָּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן, אַךְ שׁוּם שִׁדּוּל לֹא הוֹעִיל לִפְתֹּחַ פִּיו. הוּא עָבַד וְעָבַד וְעָבַד, מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה, וְהַדְּבָרִים יָרְדוּ עָלָיו כְּמוֹ עַל קִיר אָטוּם. קֶרֶן הַתִּקְוָה הָאַחַת אֲשֶׁר גִּלָּה מַר לוֹרִי הָיְתָה זוֹ, כִּי לִפְעָמִים הָיָה מַבִּיט לְמַעְלָה בִּגְנֵבָה בְּלִי אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ זֹאת מִמֶּנּוּ. בַּדָּבָר הַזֶּה הָיָה מֵעֵין הַבָּעָה שֶׁל סַקְרָנוּת אוֹ תִּמָּהוֹן – כְּאִלּוּ הִתְאַמֵּץ לְיַשֵּׁב בְּתוֹךְ לִבּוֹ סְפֵקוֹת אֲחָדִים.

שְׁנֵי דְּבָרִים רָאָה מַר לוֹרִי נְחוּצִים לַעֲשׂוֹתָם קֹדֶם כֹּל. רֵאשִׁית, כִּי הַדָּבָר יִשָּׁאֵר סוֹד כָּמוּס מִלּוּסִי; וְשֵׁנִית, כִּי לֹא יִוָּדַע הַדָּבָר לְכָל אֵלֶּה הַיּוֹדְעִים אֶת הַדָּקְטוֹר. בְּסִיּוּעָהּ שֶׁל מָרַת פְּרוֹס אָחַז תֵּכֶף בְּתַחְבּוּלָה נֶגֶד הַחֲשָׁשׁ הַשֵּׁנִי; הוּא הוֹדִיעַ, כִּי הַדָּקְטוֹר חָלָה וְזָקוּק בְּמֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים לִמְנוּחָה שְׁלֵמָה, וּכְדֵי לְרַמּוֹת אֶת הַבַּת, עָמְדָה מָרַת פְּרוֹס וְכָתְבָה אֵלֶיהָ, כִּי הַדָּקְטוֹר נִקְרָא פִּתְאֹם לְחוֹלֶה.

בְּתַחְבּוּלוֹת אֵלּוּ אָחַז מַר לוֹרִי עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא. אַךְ הוּא קִוָּה, כִּי עוֹד מְעַט וְתָשׁוּב בִּינָתוֹ אֵלָיו. אִם תָּבוֹא תִּקְוָתוֹ זֹאת, הָגָה לִבּוֹ שֶׁל מַר לוֹרִי רַעְיוֹן לְהִתְיָעֵץ עִם רוֹפֵא מֻמְחֶה בִּדְבַר מַחֲלָתוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר.

מִתּוֹךְ תִּקְוָה, כִּי בְּקָרוֹב יָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ, גָּמַר מַר לוֹרִי לְהַשְׁגִּיחַ עָלָיו בְּעַיִן פְּקוּחָה, אַךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר, עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, כִּלְאַחַר יָד. וַאֲשֶׁר לָכֵן לָקַח חֻפְשָׁה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו מֵעֲבוֹדָתוֹ בַּבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן וּבָא לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר בְּאוֹתוֹ הֶחָדֶר.

עַד מְהֵרָה רָאָה וְנוֹכַח, כִּי לֹא טוֹב לָבוֹא בִּדְבָרִים עִם הַחוֹלֶה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַהַפְצָרָה מְדַכְּאָה אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא עָזַב אֵפוֹא אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת עוֹד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְהֶחְלִיט רַק לָשֶׁבֶת תָּמִיד לְנֶגֶד עֵינָיו לִהְיוֹת מֶחָאָה נֶגֶד הָרוּחַ הָרָעָה אֲשֶׁר עָבְרָה עַל הַדָּקְטוֹר. הוּא הָיָה יוֹשֵׁב עַל מְקוֹמוֹ סָמוּךְ לַחַלּוֹן, קוֹרֵא וְכוֹתֵב וּמְדַבֵּר דְּבָרִים נוֹחִים וְחָפְשִׁיִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ בְּשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתוֹ.

הַדָּקְטוֹר מָנֶט לָקַח אֵת אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְעָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַהוּא עַד שֶׁהֶחְשִׁיךְ וְלֹא יָכֹל עוֹד לִרְאוֹת – וְהוּא אֵחַר לַעֲבֹד חֲצִי שָׁעָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר מַר לוֹרִי כְּבָר לֹא יָכֹל לִרְאוֹת מְאוּמָה. כַּאֲשֶׁר הִנִּיחַ מִיָּדוֹ אֶת כְּלֵי הַמְּלָאכָה עַד מָחָר, קָם מַר לוֹרִי וְאָמַר אֵלָיו:

“אוּלַי תֵּצֵא לְטַיֵּל?”

הוּא הִבִּיט לְמַטָּה אֶל הַקַּרְקַע מֵעֵבֶר מִזֶּה, כְּדַרְכּוֹ בַּיָּמִים הָהֵם, הִבִּיט לְמַעְלָה, וְחָזַר בְּקוֹל נָמוּךְ:

“בַּחוּץ?”

“כֵּן, לְטַיֵּל עִמִּי, מַדּוּעַ לֹא?”

הוּא לֹא הִתְאַמֵּץ לְבָאֵר מַדּוּעַ לֹא, אַף לֹא הוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר. וְאוּלָם נִדְמָה לוֹ לְמַר לוֹרִי, כִּי בְּעֵת אֲשֶׁר נִשְׁעַן הַזָּקֵן עַל סַפְסָלוֹ בְּתוֹךְ הַדִּמְדּוּמִים, זְרוֹעוֹתָיו עַל בִּרְכָּיו וְרֹאשׁוֹ בְּתוֹךְ יָדָיו, שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ בְּעַד הָעֲרָפֶל: “מַדּוּעַ לֹא?” בִּינָתוֹ שֶׁל אִישׁ הַמַּעֲשֶׂה אָמְרָה לוֹ, כִּי סִמָּן טוֹב הוּא וְשָׁמַר בְּלִבּוֹ אֶת הַדָּבָר.

הוּא וּמָרַת פְּרוֹס חִלְּקוּ אֶת הַלַּיְלָה לִשְׁנֵי מִשְׁמָרוֹת וְיָשְׁבוּ חֲלִיפוֹת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ לְהַשְׁגִּיחַ עָלָיו. שָׁעָה רַבָּה הִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר אָנֶה וָאָנָה לִפְנֵי שָׁכְבוֹ, אַךְ לְאַחַר שֶׁשָּׁכַב נִרְדַּם מִיָּד. בַּבֹּקֶר הִשְׁכִּים לָקוּם וְהָלַךְ מִיָּד אֶל סַפְסָלוֹ לָשֶׁבֶת וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בֵּרַךְ אוֹתוֹ מַר לוֹרִי לְשָׁלוֹם בְּקָרְאוֹ בִּשְׁמוֹ וְדִבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיָנִים שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים לָהֶם בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן. הַדָּקְטוֹר לֹא עָנָה מְאוּמָה, אַךְ נִרְאֶה הָיָה בָּרוּר, כִּי הוּא שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וְגַם חָשַׁב עֲלֵיהֶם, אַף כִּי מִתּוֹךְ בִּלְבּוּל. הַדָּבָר הַזֶּה עוֹדֵד אֶת רוּחַ מַר לוֹרִי לְבַקֵּשׁ אֶת מָרַת פְּרוֹס, כִּי תָּבוֹא כַּמָּה פְּעָמִים בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם אֶל הַחֶדֶר, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן הָיָה מְסַפֵּר עִמָּהּ בַּנַּחַת עַל לוּסִי וְעַל אָבִיהָ כְּדַרְכָּם תָּמִיד, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָבָר, וְזֶה נַעֲשָׂה בְּלִי הַפְגָּנָה יְתֵרָה, בְּלִי אֲרִיכוּת, שֶׁלֹּא לְהַלְאוֹת אוֹתוֹ. וּבְלִבּוֹ הַטּוֹב שֶׁל מַר לוֹרִי נִתְעוֹרְרָה הָאֱמוּנָה, כִּי הַזָּקֵן מֵרִים עֵינָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר וּבְנַפְשׁוֹ עוֹלִים מֵעֵין רַעְיוֹנוֹת עַל הַסְּתִירוֹת מִסָּבִיב לוֹ.

כַּאֲשֶׁר הֶחְשִׁיךְ שׁוּב, שָׁאַל אוֹתוֹ מַר לוֹרִי כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם אֶתְמוֹל:

“יְדִידִי הַדָּקְטוֹר, אוּלַי תֵּצֵא לְטַיֵּל?”

"וּכְמוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה חָזַר וְשָׁאַל:

“בַּחוּץ?”

“כֵּן, לְטַיֵּל עִמִּי. מַדּוּעַ לֹא?”

אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמָע מִפִּיו מַעֲנֶה, עָשָׂה מַר לוֹרִי אֶת עַצְמוֹ כְּיוֹצֵא לְטַיֵּל, וְכַעֲבֹר שָׁעָה אַחַת שָׁב אֶל הַחֶדֶר. אוֹתָהּ שָׁעָה עָבַר הַדָּקְטוֹר וְיָשַׁב עַל הַמָּקוֹם לְיַד הַחַלּוֹן וְהִבִּיט הַחוּצָה אֶל עֵץ הָאָדָר, אַךְ עִם שׁוּב מַר לוֹרִי קָם וְשָׁב אֶל סַפְסָלוֹ.

הַזְּמַן הִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת וְתִקְווֹתָיו שֶׁל מַר לוֹרִי עֻמְמוּ, וְלִבּוֹ נִמְלָא דְאָגָה, אֲשֶׁר הָלְכָה וְגָדְלָה מִיּוֹם לְיוֹם. הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּא וְחָלַף, וְאַחֲרָיו הָרְבִיעִי, הַחֲמִשִּׁי. חֲמִשָּׁה יָמִים, שִׁשָּׁה יָמִים, שִׁבְעָה יָמִים, שְׁמוֹנָה יָמִים, תִּשְׁעָה יָמִים.

הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָבְרוּ עַל מַר לוֹרִי מִתּוֹךְ תִּקְווֹת שֶׁהָלְכוּ וְקָדְרוּ וּמִתּוֹךְ דְּאָגוֹת שֶׁהָלְכוּ וְרַבּוּ. הַסּוֹד נִשְׁמַר יָפֶה וְלוּסִי לֹא יָדְעָה מְאוּמָה וַתְּהִי מְאֻשָּׁרָה. אַךְ הוּא לֹא יָכֹל לְבִלְתִּי רְאוֹת, כִּי הַסַּנְדְּלָר, אֲשֶׁר יָדוֹ לֹא הָיְתָה חֲרוּצָה בַּתְּחִלָּה, הָלַךְ וְנַעֲשָׂה אֻמָּן לְהַפְלִיא. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁקַד כָּל כָּךְ עַל עֲבוֹדָתוֹ, וְיָדָיו לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם זְרִיזוֹת וּמְנֻסּוֹת כָּל כָּךְ, כַּאֲשֶׁר בִּזְמַן הַדִּמְדּוּמִים שֶׁל הַיּוֹם הַתְּשִׁיעִי.

יח. עֲצַת רוֹפֵא 🔗

בִּהְיוֹתוֹ עָיֵף וְיָגֵעַ מִנְּדוּדֵי שֵׁנָה, נִרְדַּם מַר לוֹרִי בְּשִׁבְתּוֹ עַל מִשְׁמַרְתּוֹ. בְּבֹקֶר יוֹם הָעֲשִׂירִי הִתְעוֹרֵר עִם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ בְּחַדְרוֹ, אֲשֶׁר שָׁם תָּקְפָה עָלָיו הַשֵּׁנָה בְּלֵיל אָמֶשׁ.

הוּא שִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו וְעָמַד עַל רַגְלָיו, אַךְ אַחֲרֵי כֵן בָּא סָפֵק אֶל לִבּוֹ, אִם אֵינוֹ יָשֵׁן עוֹד וְחוֹלֵם חֲלוֹם. כִּי הִנֵּה בְּגִשְׁתּוֹ אֶל פֶּתַח חֲדַר הַדָּקְטוֹר וּבַהֲצִיצוֹ שָׁמָּה, רָאוּ עֵינָיו אֶת סַפְסַל הַסַּנְדְּלָר וּכְלֵי הַמְּלָאכָה מְסֻלָּקִים שׁוּב הַצִּדָּה וְהַדָּקְטוֹר עַצְמוֹ יוֹשֵׁב לְיַד הַחַלּוֹן וְקוֹרֵא. הוּא הָיָה לָבוּשׁ כְּסוּת בֹּקֶר, וּפָנָיו (כַּאֲשֶׁר רָאָה יָפֶה מַר לוֹרִי) אַף כִּי עוֹדָם חִוְרִים מְאֹד, הָיוּ שְׁלֵוִים וּמַבִּיעִים תְּבוּנָה.

אַף כִּי בָּרִי הָיָה לוֹ, כִּי עֵר הוּא וְרוֹאֶה הַכֹּל בְּהָקִיץ, עָלֶה בְּלִבּוֹ שֶׁל מַר לוֹרִי הִרְהוּר בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים, אוּלַי כָּל עִנְיַן מְלֶאכֶת הַסַּנְדְּלָרוּת לֹא הָיָה אֶלָּא חֲלוֹם רַע שֶׁחָלַם. הֲלֹא עֵינָיו הָרוֹאוֹת עַתָּה אֶת יְדִידוֹ בִּלְבוּשׁוֹ הָרָגִיל וּבְמַרְאֵהוּ אֲשֶׁר הִסְכִּין אֵלָיו יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ; הֲיֵשׁ פֹּה סִמָּן כָּל שֶׁהוּא, כִּי בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה יָמִים בָּא שִׁנּוּי, אֲשֶׁר עָשָׂה עָלָיו רֹשֶׁם אַדִּיר כָּל כָּךְ?

אוּלַי רַק רְגָעִים מְעַטִּים, בְּרִגְעֵי בִּלְבּוּל וְתִמָּהוֹן, עָלוּ בְּלִבּוֹ סְפֵקוֹת אֵלּוּ. הֵן אִם כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ בַּמְּצִיאוּת, אֵיכָכָה זֶה בָּא הוּא, יֶ’רְוִיס לוֹרִי, הֵנָּה? אֵיכָה זֶה נִרְדַּם, כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּגָדָיו, עַל הַסַּפָּה בַּחֲדַר הַחוֹלִים שֶׁל הַדָּקְטוֹר מָנֶט, וּבָא בְּשָׁעָה זוֹ בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם לַעֲמֹד מֵאֲחוֹרֵי חֲדַר מִשְׁכָּבוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר?

מִקֵּץ רְגָעִים מְעַטִּים עָמְדָה לְפָנָיו מָרַת פְּרוֹס וְהִתְלַחֲשָׁה עִמּוֹ. אִם הָיָה עוֹד בְּלִבּוֹ קֹרְטוֹב שֶׁל סָפֵק, בָּאוּ דְבָרֶיהָ וּבִטְּלוּ אוֹתוֹ. אַךְ עַתָּה רָאָה וְיָדַע הַכֹּל בָּרוּר לְלֹא שׁוּם סָפֵק. עַל פִּי עֲצָתוֹ, הֶחֱלִיטוּ לְחַכּוֹת עַד שֶׁעֵת אֲרֻחַת־הַבֹּקֶר הַקְּבוּעָה וְאַחֲרֵי כֵן לְהִפָּגֵשׁ עִם הַדָּקְטוֹר, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה שׁוּם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁכִיחַ. אִם רוּחַ בִּינָתוֹ שָׁבָה אֵלָיו, יְנַסֶּה מַר לוֹרִי בִּזְהִירוּת לִשְׁאֹל בַּעֲצָתוֹ, מַה לַעֲשׂוֹת לְהַבָּא בְּמִקְרֶה כָּזֶה.

מָרַת פְּרוֹס עָשְׂתָה כַּאֲשֶׁר יָעַץ מַר לוֹרִי. הוּא מָצָא לוֹ פְּנַאי לְהַתְקִין אֶת עַצְמוֹ, וּבְהִגִיעַ שְׁעֵת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר, הוֹפִיעַ מַר לוֹרִי לָבוּשׁ הָדָר כְּדַרְכּוֹ. הַדָּקְטוֹר נִקְרָא אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהוּא בָּא וְיָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ.

הַדָּקְטוֹר, עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהָבִין אֶת דְבָרָיו, בְּלִי עֲבוֹר אֶת גְּבוּלוֹת הַנִּמּוּס בִּשְׁאֵלוֹת, חָשַׁב כַּנִּרְאֶה, כִּי חֲתֻנַּת בִּתּוֹ חָגְגוּ אֶתְמוֹל. רֶמֶז כִּלְאַחַר יָד, וְאוּלַי בְּכַוָּנָה, שֶׁנִּזְרַק מִפִּי מַר לוֹרִי עַל הַיּוֹם שֶׁעוֹמְדִים בַּחֹדֶשׁ, עוֹרֵר בְּלֵב הַדָּקְטוֹר מַחֲשָׁבוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת וְהֵבִיא אוֹתוֹ בִּמְבוּכָה קַלָּה. וְאוּלָם בְּכָל שְׁאָר הֲלִיכוֹתָיו הָיָה הַדָּקְטוֹר נָבוֹן כְּדַרְכּוֹ, עַד כִּי הֶחְלִיט מַר לוֹרִי לִשְׁאֹל בַּעֲצָתוֹ, עֲצַת רוֹפֵא, כַּאֲשֶׁר עָלָה בְּלִבּוֹ.

וַאֲשֶׁר לָכֵן, עִם גְּמָר הַסְעֻדָּה, כַּאֲשֶׁר הֵסִירוּ הַכֹּל מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וְהוּא עִם הַדָּקְטוֹר נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם, פָּנָה אֵלָיו מַר לוֹרִי וְאָמַר בְּרֶגֶשׁ:

“יַקִּירִי מָנֶט, חָשְׁקָה נַפְשִׁי לִשְׁאֹל בַּעֲצָתְךָ, בְּדֶרֶךְ סוֹד, בְּעִנְיָן מוּזָר מְאֹד שֶׁאֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לַעֲמֹד עָלָיו; אֶפְשָׁר שֶׁבִּשְׁבִילְךָ, הַבָּקִי בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה, אֵינוֹ מוּזָר כָּל כָּךְ.”

בְּהַעִיפוֹ עַיִן עַל יָדָיו, הַמְּלֻכְלָכוֹת מֵחֲמַת הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, בָּא הַדָּקְטוֹר בִּמְבוּכָה וְהוּא הִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב לְדִבְרֵי אִישׁ שִׂיחוֹ. לֹא פַּעַם אַחַת הִתְבּוֹנֵן הַדָּקְטוֹר הַבֹּקֶר אֶל יָדָיו.

“דָּקְטוֹר מָנֶט!” קָרָא מַר לוֹרִי, בְּנָגְעוֹ בְּחִבָּה רַבָּה בִּזְרוֹעוֹ, “הָעִנְיָן שֶׁאֲנִי דָן בּוֹ נוֹגֵעַ בְּיִחוּד לְאֶחָד מִידִידַי הַחֲבִיבִים. אָנָּא תֵּן דַּעְתְּךָ לְעִנְיָן זֶה וְעוּץ לִי עֵצָה טוֹבָה לְמַעֲנוֹ – וְעַל הַכֹּל, לְמַעַן בִּתּוֹ… לְמַעַן בִּתּוֹ, מָנֶט יַקִּירִי.”

“כְּפִי שֶׁאֲנִי מֵבִין,” קָרָא הַדָּקְטוֹר בְּקוֹל כָּבוּשׁ, “הֲרֵי זֶה עִנְיָן שֶׁל מַחֲלַת רוּחַ..?”

“כֵּן.”

“בָּאֵר הֵיטֵב,” קָרָא הַדָּקְטוֹר, “אַל תְּקַמֵּץ בִּפְרָטִים.”

מַר לוֹרִי רָאָה, כִּי הֵם הֵבִינוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְהוֹסִיף לְדַבֵּר:

“יַקִּירִי מָנֶט, זֶה הוּא עִנְיָן שֶׁל זַעֲזוּעַ־נֶפֶשׁ, שֶׁבָּא לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים וְנִמְשַׁךְ זְמָן רַב, וְהוּא קָשֶׁה מְאֹד וְעָמֹק מְאֹד, זַעֲזוּעַ שֶׁל רְגָשׁוֹת, שֶׁל חַיִּים, שֶׁל… שֶׁל… – כְּפִי שֶׁהִבַּעְתָּ בְּפִיךָ – שֶׁל הָרוּחַ. כֵּן, הָרוּחַ נִפְגָּעָה. זֶה הוּא זַעֲזוּעַ־נֶפֶשׁ, שֶׁדִּכֵּא אֶת הַחוֹלֶה וְאֵין יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמָן, כִּי גַם הוּא עַצְמוֹ, חוֹשֵׁבְנִי, אֵינוֹ יוֹדֵעַ חֶשְׁבּוֹן הַזְּמָן הַהוּא וְאֵין שׁוּם תַּחְבּוּלָה לַחְקֹר אֶת הַדָּבָר. זֶה הוּא עִנְיָן שֶׁל זַעֲזוּעַ־נֶפֶשׁ, שֶׁהַחוֹלֶה נִרְפָּא מִמֶּנּוּ בְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְתָאֳרוֹ… כְּפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו, שֶׁהוֹדָה עַל זֶה בָּרַבִּים. זֶה הוּא עִנְיָן שֶׁל זַעֲזוּעַ נֶפֶשׁ, שֶׁהַחוֹלֶה נִרְפָּא מִמֶּנּוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, עַד כִּי הָיָה לְאִישׁ בָּרִיא בְּשִׂכְלוֹ, הַמֻּכְשָׁר לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה רוּחָנִית, וּבָרִיא בְּגוּפוֹ בְּרִיאוּת גְּמוּרָה, וְהוּא הוֹסִיף בְּלִי הֶרֶף דַּעַת עַל אוֹצָרוֹ הֶעָשִׁיר שֶׁרָכַשׁ לוֹ. אוּלָם, לְצַעֲרֵנוּ, הִנֵּה – הוּא הִפְסִיק רֶגַע וְשָׁאַף אֲוִיר – חָזְרָה אֵלָיו מַחֲלָתוֹ.”

הַדָּקְטוֹר שָׁאַל בְּקוֹל נָמוּךְ:

“כַּמָּה נִמְשַׁךְ הַדָּבָר?”

“תִּשְׁעָה יָמִים וְתִשְׁעָה לֵילוֹת.”

“בַּמֶּה הֻבַּע הַדָּבָר? אֵין זֹאת…” וְהוּא הֵעִיף עַיִן שׁוּב עַל יָדָיו, “אֵין זֹאת, כִּי חָזַר לְמִנְהָגוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְגִיעָה אֶל הַזַּעֲזוּעַ?”

“כָּךְ הוּא.”

“וְעַתָּה, הֲרָאִיתָ אֶת הָאִישׁ,” שָׁאַל הַדָּקְטוֹר בְּרוּרוֹת וּנְכוֹנוֹת, אִם גַּם בְּקוֹל נָמוּךְ כְּקֹדֶם, “בְּיָמִים שֶׁעָבְרוּ נוֹהֵג מִנְהָגוֹ הַהוּא?”

“פַּעַם אֶחָת.”

“וְכַאֲשֶׁר חָזְרָה אֵלָיו מַחֲלָתוֹ, הַאִם הָיָה בְּרֹב הַדְּבָרִים אוֹ בְּכֻלָּם דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁהָיָה אָז?”

“לְדַעְתִּי, בְּכָל הַדְּבָרִים דּוֹמֶה.”

“הִנֵּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי עַל בִּתּוֹ. הַיּוֹדַעַת הַבַּת הַזֹּאת עַל הַמַּחֲלָה שֶׁחָזְרָה?”

“לֹא. לֹא גִלּוּ לָהּ אֶת הַדָּבָר, וּמְקַוֶּה אֲנִי כִּי סוֹד זֶה יִהְיֶה כָּמוּס מִמֶּנָּה. יָדוּעַ הוּא רַק לִי וּלְעוֹד נֶפֶשׁ נֶאֱמָנָה אֶחָת.”

הַדָּקְטוֹר תָּפַשׂ אֶת יָדוֹ וּשְׂפָתָיו לָחֲשׁוּ:

“אָכֵן טוֹב הַדָּבָר מְאֹד. מֵחָכְמָה רַבָּה נַעֲשָׂה!”

מַר לוֹרִי חִבֵּק אַף הוּא אֶת יָדוֹ, וְשָׁעָה קַלָּה לֹא דִבְּרוּ הַשְּׁנַיִם דָּבָר.

“וְעַתָּה, מָנֶט יַקִּירִי,” קָרָא מַר לוֹרִי סוֹף סוֹף בִּדְבָרִים יוֹצְאִים מִלֵּב אוֹהֵב, “אֲנִי אֵינִי אֶלָּא אִישׁ מִסְחָר, וְאֵינִי מוֹצֵא יָדַי וְרַגְלַי בִּדְבָרִים קָשִׁים וּמְסֻבָּכִים כָּאֵלֶּה. אֵין לִי הַיְדִיעוֹת הַדְּרוּשׁוֹת, אֵין לִי הַשֵּׂכֶל הַדָּרוּשׁ. חָסֵר אֲנִי מוֹרֶה דֶּרֶךְ. אֵין אִישׁ כָּמוֹךָ בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר אוּכַל לִסְמֹךְ עָלָיו, כִּי הוּא יַנְחֵנִי בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. אֱמוֹר לִי, כֵּיצַד חוֹזֶרֶת הַמַּחֲלָה? הֲיֵשׁ בָּהּ סַכָּנָה? כֵּיצַד לִמְנֹעַ שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר שׁוּב? וּמַה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת? מָה הַגּוֹרֵם לָהּ שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת? מַה יֵשׁ בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת לְמַעַן יְדִידִי? אֵין אִישׁ בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר יִשְׁתּוֹקֵק לַעֲשׂוֹת טוֹב עִם יְדִיד, כַּאֲשֶׁר אֶשְׁתּוֹקֵק אֲנִי לַעֲשׂוֹת עִם יְדִידִי, לוּ רַק יָדַעְתִּי אֵיךְ לַעֲשׂוֹת. אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד פּוֹתְחִים בְּעִנְיָן כָּזֶה. אִם תּוֹאִיל אַתָּה בְּחָכְמָתְךָ, בִּידִיעוֹתֶיךָ וּבְנִסְיוֹנְךָ לְהוֹרוֹת לִי אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, יָכֹל אוּכַל לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת. אַךְ בְּאֵין מֵאִיר וּמוֹרֶה דֶרֶךְ קָצְרָה יָדִי מֵעֲשׂוֹת דָּבָר. אָנָּא, בָּאֵר לִי אֶת הָעִנְיָן, הָאֵר עֵינַי לִרְאוֹת אֶת הַדְּבָרִים בְּהִירִים יוֹתֵר וְהוֹרֵנִי נָא, כֵּיצַד אוּכַל לִהְיוֹת מוֹעִיל יוֹתֵר.”

דָּקְטוֹר מָנֶט יָשַׁב שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב, וּמַר לוֹרִי לֹא הֵאִיץ בּוֹ.

“לְדַעְתִּי, קָרוֹב לְוַדַּאי,” קָרָא הַדָּקְטוֹר בְּהַפְסִיקוֹ אֶת הַשְּׁתִיקָה, “כִּי פְּגִיעַת הַמַּחֲלָה שֶׁתֵּאַרְתָּ, יְדִידִי הַיָּקָר, לֹא בָּאָה בְּהֶסַּח הַדַּעַת לַחוֹלֶה.”

“הַאִם חָשַׁשׁ לְבוֹאָהּ?” הִרְהִיב מַר לוֹרִי לִשְׁאֹל.

“הַרְבֵּה חָשַׁשׁ,” קָרָא הַדָּקְטוֹר בְּרַעַד שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ, “קָשֶׁה לְךָ לְתָאֵר, עַד כַּמָּה פַּחַד זֶה מֵעִיק עַל רוּחוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה וּמַה קָשֶׁה לוֹ, כִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר, לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ וּלְהוֹצִיא מִפִּיו דִּבּוּר עַל הָעִנְיָן הַמַּעִיק עָלָיו.”

“הַאִם לֹא הֻקַּל הַרְבֵּה לְנַפְשׁוֹ?” שָׁאַל מַר לוֹרִי, “אִלּוּ יָכֹל הָיָה לְהִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּחֲלָה תּוֹקֶפֶת אוֹתוֹ, וּלְגַלּוֹת סוֹדוֹ לְמִי שֶׁהוּא?”

“אֲנִי סוֹבֵר שֶׁכֵּן. אַךְ הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי הַדָּבָר כִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר. וּבְמִקְרִים יְדוּעִים, חוֹשֵׁב אֲנִי, אִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר מַמָּשׁ.”

“וְעַתָּה,” קָרָא מַר לוֹרִי, בְּשִׂימוֹ יָדוֹ בְּרֹךְ עַל זְרוֹעַ הַדָּקְטוֹר, אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה שֶׁל שְׁתִיקָה, “מָה הַדָּבָר שֶׁגָּרַם לְדַעְתְּךָ לִפְגִיעַת הַמַּחֲלָה?”

“אֲנִי סוֹבֵר,” עָנָה הַדָּקְטוֹר מָנֶט, “כִּי כָּאן קָמוּ לִתְחִיָּה, בְּצוּרָה קָשָׁה וּבִלְתִּי שְׁכִיחָה, הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַזִּכְרוֹנוֹת, שֶׁהָיוּ גוֹרֵם רִאשׁוֹן לְמַחֲלָה זוֹ. לְדַעְתִּי, עָלוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה רַעְיוֹנוֹת מְדַכְּאִים וּמְצִיקִים אֶת הַנֶּפֶשׁ. קָרוֹב לְשַׁעֵר, כִּי הָרַעְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה אָרְבוּ לוֹ זְמָן רַב וְהוּא פָּחַד מִפְּנֵיהֶם. הוּא הִתְאַמֵּץ לַשָּׁוְא לְהַתְקִין עַצְמוֹ, וְאוּלַי הִתְאַמְּצוּת זוֹ הִיא שֶׁהִתִּישָׁה אֶת כֹּחוֹ לָשֵׂאת אוֹתָהּ.”

“הַאִם זוֹכֵר הַחוֹלֶה אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁהָיוּ בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲלָתוֹ חָזְרָה?” שָׁאַל מַר לוֹרִי מִתּוֹךְ הִסּוּס.

הַדָּקְטוֹר הִבִּיט בְּשִׁמָּמוֹן אֶל הַחֶדֶר מִסָּבִיב, נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְעָנָה בְּקוֹל נָמוּךְ: “לֹא כְּלוּם”.

“וּמַה יֵשׁ לְצַפּוֹת לֶעָתִיד?” שָׁאַל מַר לוֹרִי בְּרֶמֶז.

“אֲשֶׁר לֶעָתִיד!” קָרָא הַדָּקְטוֹר בְּהִתְעוֹדְדוֹ, “יֵשׁ לִי תִּקְוָה רַבָּה לְטוֹב. אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁלַח לוֹ אֱלֹהִים בְּחַסְדוֹ רְפוּאָה בִּמְהֵרָה, יֵשׁ רְשׁוּת לְקַוּוֹת. הַחוֹלֶה כָּרַע תַּחַת לַחַץ דָּבָר מְסֻבָּךְ, שֶׁפָּחַד מִמֶּנּוּ וְחָזָה מֵרֹאשׁ בּוֹאוֹ וְנִפְתַּל עִמּוֹ, וְהוּא שָׁב לְאֵיתָנוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּאָה עָלָיו הַשּׁוֹאָה וְחָלְפָה, יֵשׁ לִי אֵפוֹא תִּקְוָה, כִּי הָרָעָה עָבְרָה וְלֹא תָּשׁוּב.”

“טוֹב, טוֹב! נִחַמְתַּנִי. שֶׁבַח לָאֵל!” קָרָא מַר לוֹרִי.

“שֶׁבַח לָאֵל!” חָזַר הַדָּקְטוֹר עַל דְבָרָיו, בְּהַרְכִּינוֹ רֹאשׁוֹ בְּיִרְאַת כָּבוֹד.

“יֵשׁ עוֹד שְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת בְּעִנְיָן זֶה!” קָרָא מַר לוֹרִי, “שֶׁחָשְׁקָה נַפְשִׁי לִמְצוֹא פִּתְרוֹן לָהֶן. הַאוּכַל לְהַמְשִׁיךְ שִׂיחָתִי?”

“אֵין לְךָ חֶסֶד גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִם יְדִידְךָ,” עָנָה הַדָּקְטוֹר בְּהוֹשִׁיטוֹ לוֹ אֶת יָדוֹ.

“וּבְכֵן, נָבוֹא אֶל הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה. הַחוֹלֶה נוֹהֵג לַהְגּוֹת הַרְבֵּה בְּלִמּוּדִים וְשַׁקְדָן הוּא מְאֹד; הוּא מַקְדִּישׁ עַצְמוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת רַבָּה לַחֲקִירוֹת בְּמִקְצוֹעוֹ, לְנִסְיוֹנוֹת וּבְחִינוֹת, לְכַמָּה דְבָרִים. הַאִם אֵין זֶה יוֹתֵר מִדַּי בִּשְׁבִילוֹ?”

“לְפִי דַעְתִּי, לֹא. אֶפְשָׁר שֶׁזּוֹ הִיא מִסְּגֻלּוֹת רוּחוֹ לִהְיוֹת תָּמִיד עָסוּק. אוּלַי זֶה הוּא טִבְעוֹ בְּמִקְצָת, וּבְמִקְצָת בָּא לוֹ הַדָּבָר מִתּוֹךְ פְּגָעָיו. כְּכֹל אֲשֶׁר יְמַעֵט לַעֲסֹק בְּעִנְיָנִים בְּרִיאִים, כֵּן תִּרְבֶּה הַסַּכָּנָה, כִּי רוּחוֹ יִפְנֶה לַדֶּרֶךְ הָרַע לוֹ. אֶפְשָׁר שֶׁהַחוֹלֶה חָקַר אֶת נַפְשׁוֹ וְגִלָּה סוֹד זֶה.”

“בָּרִי לְךָ אֵפוֹא, כִּי רוּחוֹ אֵינוֹ יָגֵעַ יוֹתֵר מִדָּי?”

“לְדַעְתִּי, בָּרִי לִי הַדָּבָר כִּמְעָט.”

“יַקִּירִי מָנֶט, אוּלַי עַתָּה הוּא עוֹבֵד לְמַעְלָה מִכֹּחוֹ?..”

“לוֹרִי חֲבִיבִי, מְסֻפְּקָנִי, אִם יֵשׁ לַחֲשֹׁשׁ לְכָךְ. אִם מִצַּד אֶחָד יֵשׁ מַאֲמָץ עָצוּם, טוֹב כִּי מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי יִהְיֶה דָבָר מַכְרִיעַ.”

“סְלַח לִי, הֵן אָנֹכִי אִישׁ מַעֲשֶׂה עַקְשָׁן. נַנִּיחַ לְרֶגַע, כִּי הַחוֹלֶה עָבַד לְמַעְלָה מִכֹּחוֹ, הַאִם לֹא יָבִיא הַדָּבָר לִידֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַמַּחֲלָה?”

“לֹא, לְדַעְתִּי.” קָרָא הַדָּקְטוֹר מָנֶט בְּתֹקֶף אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ, “אֵינִי סוֹבֵר, כִּי דָּבָר אַחֵר, מִלְּבַד אוֹתָם הָרַעְיוֹנוֹת, יַשְׁפִּיעַ עַל הִתְחַדְּשׁוּת הַמַּחֲלָה. סוֹבֵר אֲנִי, כִּי מֵעַתָּה וָהָלְאָה רַק זַעֲזוּעַ יוֹצֵא מִן הַכְּלָל שֶׁל נִימֵי הַנֶּפֶשׁ יָכֹל לְחַדֵּשׁ אֶת הַמַּחֲלָה. אַחֲרֵי הַדָּבָר שֶׁאֵרַע וְאַחֲרֵי שֶׁהִבְרִיא הַחוֹלֶה קָשֶׁה לִי לְתָאֵר זַעֲזוּעַ חָזָק כָּזֶה שֶׁהָיָה. אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי אָפְסוּ הַסִּבּוֹת, שֶׁיְכֹלוֹת לְהָבִיא לְהִתְחַדְּשׁוּת הַמַּחֲלָה.”

הוּא דִבֵּר מִתּוֹךְ סַפְקָנוּת שֶׁל אָדָם, הַיּוֹדֵעַ עַד כַּמָּה דָבָר קַל יָכֹל לַהֲפֹךְ אֶת הַבִּנְיָן הֶעָדִין שֶׁל הַמֹּחַ, וּבְכָל זֹאת נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים מִתּוֹךְ אֱמוּנָה שֶׁל אָדָם, אֲשֶׁר רָכַשׁ לוֹ לְאַט לְאַט אֶת הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה מִתּוֹךְ יִסּוּרֵי־נֶפֶשׁ רַבִּים.

עַל לֵב יְדִידוֹ לֹא עָלָה לְעַרְעֵר אֶת בִּטְחוֹנוֹ זֶה. הוּא הִבִּיעַ בִּדְבָרִים אֶת שִׂמְחָתוֹ עַל זֶה, אַף כִּי בְּלִבּוֹ פִּקְפֵּק אִם כֵּן הוּא. בְּעָבְרוֹ לִשְׁאֹל אֶת הַשְּׁאֵלָה הַשְּׁנִיָּה חָשׁ, כִּי קָשֶׁה לוֹ לְהוֹצִיאָהּ מִפִּיו, אַךְ בְּזָכְרוֹ אֶת שִׂיחָתוֹ עִם מָרַת פְּרוֹס בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַהוּא וּבְהַעֲלוֹתוֹ עַל לִבּוֹ אֶת אֲשֶׁר רָאָה בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, יָדַע כִּי עָלָיו לְדַבֵּר וִיהִי מָה.

“הַמְּלָאכָה שֶׁאָחַז בָּהּ הַחוֹלֶה בְּהַשְׁפָּעַת הַמַּחֲלָה, שֶׁלְּאָשְׁרוֹ נִרְפָּא מִמֶּנָּה,” פָּתַח מַר לוֹרִי בְּהַשְׁמִיעוֹ שִׁעוּל, “נִקְרָא לָהּ… מְלֶאכֶת נַפָּח. כֵּן, מְלֶאכֶת נַפָּח. נַנִּיחַ, לְשֵׁם דֻּגְמָה, כִּי בַּיָּמִים הָרָעִים הָהֵם הָיָה הַחוֹלֶה נוֹהֵג לַעֲבֹד עַל יַד סְדָן קָטֹן. נַנִּיחַ, כִּי נִמְצָא הַחוֹלֶה שׁוּב פִּתְאֹם לְיַד הַסְּדָן שֶׁלּוֹ. כְּלוּם אֵין זֶה חֲבָל, כִּי הַסְּדָן יִמָּצֵא בְּבֵיתוֹ סָמוּךְ לוֹ?”

הַדָּקְטוֹר הֶאֱהִיל בְּיָדוֹ עַל מִצְחוֹ וְטָפַח בְּרַגְלָיו מִתּוֹךְ עַצְבָּנוּת עַל הַקַּרְקָע.

“כָּל הַיָּמִים שָׁמַר אֶת הַסְּדָן בְּבֵיתוֹ!” קָרָא מַר לוֹרִי, בְּהַבִּיטוֹ בִּדְאָגָה אֶל פְּנֵי יְדִידוֹ. “וּבְכֵן, הַאִם לֹא טוֹב הוּא, כִּי יַרְחִיקוּ אֶת זֶה מִבֵּיתוֹ?”

הַדָּקְטוֹר הוֹסִיף לְהַאֲהִיל בְּיָדוֹ עַל מִצְחוֹ וְלַחֲבֹט בְּרַגְלָיו מִתּוֹךְ עַצְבָּנוּת עַל הַקַּרְקָע.

“הַאִם לֹא נוֹחַ לְךָ לָעוּץ לִי עֵצָה?” קָרָא מַר לוֹרִי, “מֵבִין אֲנִי יָפֶה, כִּי שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתִּי. וּבְכָל זֹאת, לְדַעְתִּי…”

כָּאן נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וּפָסַק.

“רוֹאֶה אַתָּה!” קָרָא הַדָּקְטוֹר מָנֶט בִּפְנוֹתוֹ אֵלָיו אַחֲרֵי שְׁתִיקָה לֹא נְעִימָה. “קָשָׁה מְאֹד לְבָאֵר אֶת הַנַּעֲשָׂה בְּתוֹךְ תּוֹכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ אָדָם עָלוּב זֶה. הוּא הִתְגַּעְגַּע מְאֹד מְאֹד עַל מְלָאכָה זוֹ וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה, כַּאֲשֶׁר בָּאָה לְיָדוֹ; אֵין סָפֵק, כִּי הִיא הֵקֵלָּה הַרְבֵּה אֶת יִסּוּרָיו, בְּהַעֲסִיקָהּ אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו בִּמְקוֹם מֹחוֹ, וְכַאֲשֶׁר אִמֵּן יָדָיו בָּהּ הִמְעִיטָה אֶת יִסּוּרֵי נַפְשׁוֹ, וְלָכֵן קָשֶׁה לוֹ הָרַעְיוֹן לְהִפָּרֵד מֵעָלֶיהָ. גַּם עַתָּה בִּזְמַן שֶׁמַּאֲמִין הוּא בְּכֹחוֹ יוֹתֵר מִכָּל הַיָּמִים וְלִבּוֹ מָלֵא בִּטָּחוֹן, הִנֵּה הָרַעְיוֹן, כִּי יִהְיֶה זָקוּק בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לִכְלֵי מְלַאכְתּוֹ וְלֹא יִמְצָאֵם, מְמַלֵּא אֶת לִבּוֹ רֶגֶשׁ פַּחַד, דּוֹמֶה לְפַחֵד זֶה הַתּוֹקֵף אֶת לֵב יֶלֶד תּוֹעֶה.”

בַּהֲרִימוֹ עֵינָיו אֶל פְּנֵי מַר לוֹרִי, הָיָה מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֶה הַיֶּלֶד הַתּוֹעֶה הַזֶּה.

“אַךְ הַאִם לֹא… – שׁוֹאֵל אֲנִי לְשֵׁם הַדַּעַת, כְּאָדָם שֶׁיָּשַׁב כָּל יָמָיו וְעָסַק בִּדְבָרִים מְגֻשָּׁמִים, כְּגוֹן לִירוֹת, שִׁילִינְגִּים, שְׁטָרוֹת־כֶּסֶף, – הַאִם לֹא מַרְאֵה הַכְּלִי מֵבִיא לִידֵי אוֹתָם הַזִּכְרוֹנוֹת? אִלּוּ הִרְחִיקוּ אֶת הַכְּלִי, יְדִידִי מָנֶט, הַאִם לֹא הָיָה גָז עִמּוֹ גַּם הַפַּחַד? בְּקִצּוּר, הַאִם אֵין זוֹ טָעוּת מַזִּיקָה לִשְׁמֹר אֶת הַסְּדָן בַּבָּיִת?”

וְשׁוּב הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה.

“הֲלֹא תָּבִין!” קָרָא הַדָּקְטוֹר בִּרְעָדָה. “הֵן זֶה הוּא חָבֵר יָשָׁן, אָח לְצָרָה.”

“אֲנִי לֹא הָיִיתִי שׁוֹמֵר זֹאת בְּבֵיתִי,” קָרָא מַר לוֹרִי בִּמְנוֹד רֹאשׁ, כִּי כְּכֹל אֲשֶׁר פִּקְפֵּק הָרוֹפֵא, כֵּן נַעֲשָׂה הוּא תַּקִּיף בְּדַעְתּוֹ, “אֲנִי הָיִיתִי מְיָעֵץ לַחוֹלֶה, כִּי יָבִיא אֶת הַקָּרְבָּן הַזֶּה. עָלַי רַק לְקַבֵּל הַסְכָּמָתֶךָ. בָּרִי לִי, כִּי הַדָּבָר יָבִיא לוֹ טוֹבָה. הָבָה! תֵּן לִי הַסְכָּמָתְךָ, כְּאִישׁ טוֹב וְחָבִיב. עֲשֵׂה זֹאת לְמַעַן בִּתּוֹ, מָנֶט יַקִּירִי!”

מוּזָר הָיָה מְאֹד לִרְאוֹת אֶת הַנַּפְתּוּלִים בְּקֶרֶב הָאִישׁ הַזֶּה.

“אִם לְמַעֲנָהּ, טוֹב, לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ; אֲנִי מַסְכִּים. אַךְ אָנֹכִי לֹא הָיִיתִי מַרְחִיק אֶת הַכְּלִי בִּהְיוֹת הַחוֹלֶה בַּבָּיִת. טוֹב כִּי יַעֲשׂוּ זֹאת בִּזְמַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם. יֹאבַד לוֹ יְדִידוֹ הַיָּשָׁן, אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִרְחַק מִמֶּנּוּ.”

מַר לוֹרִי קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת כַּעֲצַת הַדָּקְטוֹר. וּבָזֶה נִגְמְרָה הַשִּׂיחָה. הַיּוֹם עָבַר עֲלֵיהֶם בְּטִיּוּל מִחוּץ לָעִיר וְהַדָּקְטוֹר שָׁב לְאֵיתָנוֹ. שְׁלשֶׁת הַיָּמִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵי כֵן הָיָה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, וּבַיּוֹם הָאַרְבָּעָה עָשָׂר נָסַע לְהִלָּווֹת עַל לוּסִי וְאִישָׁהּ. מַר לוֹרִי הוֹדִיעַ לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה כְּדֵי לְהַסְתִּיר מִלּוּסִי אֶת אֲשֶׁר קָרָה.

בְּלֵיל אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁעָזַב הַדָּקְטוֹר אֶת הַבַּיִת בָּא מַר לוֹרִי לְתוֹךְ חַדְרוֹ וּבְיָדוֹ גַרְזֶן, מַשּׂוֹר, מַפְסֶלֶת ¹⁶ וּפַטִּישׁ, וּמָרַת פְּרוֹס הוֹלֶכֶת אַחֲרָיו וְנֵר דּוֹלֵק בְּיָדָהּ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר סָגְרוּ אֶת הַדֶּלֶת, כְּעוֹשִׂים מַעֲשֶׂה בַּסֵּתֶר, נָתַץ מַר לוֹרִי אֶת סַפְסָלוֹ שֶׁל הַסַּנְדְּלָר לִרְסִיסִים, וּמָרַת פְּרוֹס הֶחֱזִיקָה בְּיָדָהּ אֶת הַנֵּר, כְּאִלּוּ הִשְׁתַּתְּפָה בְּמַעֲשֵׂה רֶצַח. אֶת הַכְּפִיסִים שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ בְּתוֹךְ הַמִּטְבָּח, וְאֶת כְּלֵי הַמְּלָאכָה, הַנְּעָלִים וְהָעוֹר קָבְרוּ בַּגָּן.

בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הַיְשָׁרִים הָאֵלֶּה נִרְאָה כְּחֵטְא לְהַשְׁחִית דָּבָר וְלַעֲשׂוֹת בְּסֵתֶר, עַד כִּי מַר לוֹרִי וּמָרַת פְּרוֹס, בְּעָסְקָם בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, רָאוּ אֶת עַצְמָם, וְכֵן הָיָה מַרְאֵה פְּנֵיהֶם, כְּעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה פֶּשַׁע נוֹרָא. –

יט. תְּנַאי 🔗

כַּאֲשֶׁר שָׁב הַזּוּג הַצָּעִיר לְבֵיתוֹ, הָיָה סִידְנֵי קַרְטוֹן הָאִישׁ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר בָּא לְקַדֵּם אֶת פְּנֵיהֶם בְּבִרְכַּת מַזָּל טוֹב. לֹא עָבְרוּ אֶלָּא שָׁעוֹת מוּעָטוֹת לְשִׁבְתָּם בַּבַּיִת, וְהוּא בָּא וְעָמַד לִפְנֵיהֶם. גַּם בַּהֲלִיכוֹתָיו, גַּם בְּמֶבָּטָיו, גַּם בְּמִנְהָגָיו לֹא בָּא שׁוּם שִׁנּוּי לְטוֹבָה, אַךְ בְּמַרְאָה פָּנָיו הָיָה מֵעֵין נֶאֱמָנוּת לֵב, וְהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה חָדָשׁ בְּעֵינֵי שַׁרְל דַּרְנֵי.

קַרְטוֹן מָצָא רֶגַע שֶׁל כֹּשֶׁר לְהַטּוֹת אֶת דַּרְנֵי הַצִּדָּה אֶל חַלּוֹן וּלְדַבֵּר עִמּוֹ בְּאֵין שׁוֹמֵעַ.

“מַר דַּרְנֵי!” קָרָא קַרְטוֹן, “מֶה חָפַצְתִּי, כִּי נִהְיֶה יְדִידִים.”

“סוֹבֵרְנִי, כִּי יְדִידִים הָיִינוּ גַם עַד הַיּוֹם.”

"יָפֶה אַף נָעִים; אַךְ הֵן זֶה אֵינוֹ אֶלָּא נוּסַח סְתָם, וַאֲנִי לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי לְדִבְרֵי נוּסָח. אִם אָמַרְתִּי, כִּי חָשְׁקָה נַפְשִׁי לִהְיוֹת יְדִיד לְךָ, הֲלֹא תָּבִין, כִּי לֹא זוֹ הָיְתָה כַּוָּנָתִי.

שַׁרְל דַּרְנֵי, – כַּמּוּבָן, – שָׁאַל אוֹתוֹ מִתּוֹךְ טוּב־לֵב וּמִתּוֹךְ נְעִימוּת חָבֵר, מָה אֵפוֹא כַּוָּנָתוֹ.

“בְּחַיַּי!” קָרָא קַרְטוֹן בְּבַת צְחוֹק, “הַנָּקֵל לִי שִׁבְעָתַיִם לְהָבִין אֶת הַדָּבָר בְּלִבִּי, מֵאֲשֶׁר לְבָאֲרוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ לְלִבֶּךָ. וּבְכָל זֹאת הָבָה אֲנַסֶּה. הֲזוֹכֵר אַתָּה שָׁעָה אַחַת, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי שְׁתוּי יַיִן יוֹתֵר… מִכְּפִי הָרָגִיל?”

“זוֹכֵר אֲנִי שָׁעָה אַחַת, כַּאֲשֶׁר אִלַּצְתָּ אוֹתִי לְהַסְכִּים לְךָ, כִּי שְׁתוּי יַיִן אָתָּה.”

“גַּם זֶה אֲנִי זוֹכֵר. קִלְלַת שָׁעָה זוֹ רוֹבֶצֶת עָלַי, כִּי עַל כֵּן זוֹכֵר אֲנִי אוֹתָהּ תָּמִיד. אֲנִי מַאֲמִין, כִּי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים עָתִיד אֲנִי לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל זֶה, כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ שַׁעְתִּי לָצֵאת מִן הָעוֹלָם!.. אַל נָא תְּפַחֵד, אֵינִי אוֹמֵר לְהַטִּיף מוּסָר.”

“אֵינִי מְפַחֵד כְּלָל וּכְלָל. דְּבָרִים נֶאֱמָרִים בְּכֹבֶד רֹאשׁ אֵינָם עֲלוּלִים לְהָטִיל פַּחַד עָלָי.”

“הָהּ!” קָרָא קַרְטוֹן וְנִעֲנַע בְּיָדוֹ, כְּאִלּוּ אָמַר לְהַשִּׁיב אֶת הַדָּבָר מֵעָלָיו. “בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁל שִׁכָּרוֹן (אַחַת מִן הַשָּׁעוֹת הָרַבּוֹת, כְּפִי שֶׁיָּדַעְתָּ) הֶלְאֵיתִיךָ בִּדְבָרִים עַל אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ וְאִי־אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ. מַה מְאֹד חָפַצְתִּי, כִּי תִּשְׁכַּח אֶת הַדָּבָר.”

“שְׁכַחְתִּיו זֶה יָמִים רַבִּים.”

“שׁוּב נוּסַח שָׁגוּר! אַךְ, מַר דַּרְנֵי, לִי לֹא קַל כָּל כָּךְ לִשְׁכֹּחַ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עַל עַצְמֶךָ. אָנֹכִי לֹא שָׁכַחְתִּי אֶת הַדָּבָר. וּמַעֲנֶה קַל אֵין בְּכֹחוֹ לְהַשְׁכִּיחַ אוֹתוֹ מִלִּבִּי.”

“אִם זֶה הָיָה מַעֲנֶה קַל,” הֵשִׁיב דַּרְנֵי, “אָנָּא סְלַח לִי. בְּלִבִּי לֹא הָיְתָה כַּוָּנָה אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם לַעֲבֹר בְּקַלּוּת עַל דָּבָר, הַמַּטְרִיד אוֹתְךָ כָּל כָּךְ, לְתִמְהוֹנִי הָרַב. אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, עַל אֱמוּנָתִי, כִּי זֶה כְּבָר הִסַּחְתִּי דַעְתִּי מִכָּל הַדָּבָר. אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְכִי מֶה הָיָה הַדָּבָר?! כְּלוּם לֹא הָיוּ לִי בַּיּוֹם הַהוּא דְבָרִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר לִזְכֹּר, אַחֲרֵי הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי אָז?”

“אֲשֶׁר לַחֶסֶד הַגָּדוֹל”, קָרָא קַרְטוֹן, “מְחֻיָּב אֲנִי לְהוֹדוֹת לְפָנֶיךָ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִזְכַּרְתָּ אֶת הַדָּבָר, כִּי זֶה לֹא הָיָה אֶלָּא מַעֲשֵׂה־עַרְמוּמִית שֶׁל עוֹרֵךְ־דִּין. גּוֹרָלְךָ לֹא נָגַע עַד לִבִּי בְּשָׁעָה שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ אֶת הַחֶסֶד. דּוֹק! אֲנִי אוֹמֵר, כִּי אָז לֹא נָגַע גּוֹרָלְךָ עַד לִבִּי. הַדְּבָרִים אֲמוּרִים בֶּעָבָר.”

“אַתָּה אוֹמֵר לְזַלְזֵל בַּמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל שֶׁעָשִׂיתָ,” עָנָה דַּרְנֵי. “אַךְ אָנֹכִי לֹא אָרִיב עִמְּךָ בְּשֶׁל הַמַּעֲנֶה הַקַּל שֶׁלָּךְ.”

“רַק אֱמֶת לַאֲמִתָּה דִּבַּרְתִּי, מַר דַּרְנֵי, הַאֲמִינָה לִי! וְאוּלָם הִנֵּה נָטִיתִי הַצִּדָּה מִמַּטְרַת שִׂיחָתִי. דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל רְצוֹנִי, כִּי נִהְיֶה יְדִידִים. יוֹדֵעַ אַתָּה, מָה טִיבִי; יוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי אֵין אֲנִי מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת דָּבָר טוֹב וְנִשְׂגָּב. אִם מְסֻפָּק אַתָּה בָּזֶה, שְׁאַל אֶת סְטְרַיְבֶר וְיַגִּידֶךָ.”

“בּוֹחֵר אֲנִי לִשְׁפֹּט עַל אָדָם בְּשִׂכְלִי וְלֹא בַּסִּיּוּעַ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה.”

“יָפֶה! עַל כָּל פָּנִים יוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי אֵינִי אֶלָּא כֶּלֶב מְשֻׁלָּח, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָשָׂה טוֹב וְעַד עוֹלָם לֹא יַעֲשֶׂה.”

“אֵינִי יוֹדֵעַ, כִּי עַד עוֹלָם ‘לֹא תַּעֲשֶׂה טוֹב’.”

“אֲבָל אָנֹכִי יוֹדֵעַ זֹאת, וְעָלֶיךָ לְהַאֲמִין לִדְבָרַי. וּבְכֵן, אִם יֵשׁ בְּכֹחֲךָ לְהַנִּיחַ, כִּי בַּר־נַשׁ חֲסַר עֶרֶךְ, אִישׁ שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם רַע כָּמוֹנִי, יִהְיֶה נִכְנָס וְיוֹצֵא מִזְּמָן לִזְמָן בְּבֵיתֶךָ, הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, שֶׁתִּתֵּן לִי רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּת זוֹ. לוּ תִּרְאֵנִי בְּבֵיתְךָ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ, שֶׁאִישׁ אֵינוֹ שָׂם לֵב אֵלָיו וְשֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מָקוֹם בַּבַּיִת בִּזְכוּת מַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁבָּא עַל יָדוֹ. אָנֹכִי לֹא אֶשְׁתַּמֵּשׁ לְרָעָה בִּזְכוּתִי זוֹ. קָרוֹב לְוַדַּאי, כִּי אֶשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּתִי זוֹ לֹא יוֹתֵר מֵאַרְבַּע פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. דַּי יִהְיֶה בִּשְׁבִילִי לָדַעַת, כִּי זְכוּת זוֹ נְתוּנָה לִי.”

“הָבָה נְנַסֶּה?”

“זֹאת אוֹמֶרֶת, כִּי נָתַתָּ לִי רְשׁוּת לִתְפֹּס אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבִּקַּשְׁתִּי. תּוֹדָה לְךָ, דַּרְנֵי. הֲלֹא רַשַּׁאי אֲנִי לִקְרֹא בְּשִׁמְךָ דֶּרֶךְ יְדִידוּת?”

“כֵּן, קַרְטוֹן, הֵן יְדִידִים אָנוּ.”

הֵם הוֹשִׁיטוּ יָד זֶה לָזֶה וְסִידְנֵי פָּנָה וְהָלַךְ. כַּעֲבֹר רֶגַע שָׁב הָאִישׁ לִהְיוֹת לְפִי מַרְאֵהוּ שְׁוֵה־נֶפֶשׁ וְדוּמָם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלַךְ וּבְנֵי הַבַּיִת יָשְׁבוּ וּבִלּוּ אֶת הָעֶרֶב, הִזְכִּיר שַׁרְל דַּרְנֵי דֶרֶךְ אַגַּב אֶת הַשִּׂיחָה, וְהוּא דִבֵּר עַל קַרְטוֹן כְּעַל אָדָם מְרֻשָּׁל וְשַׁאֲנָן. הוּא לֹא דִבֵּר עָלָיו בִּמְרִירוּת אוֹ בְּזִלְזוּל, אַךְ הִבִּיעַ דַּעְתּוֹ כְּאָדָם הַשּׁוֹפֵט עַל חֲבֵרוֹ רַק לְמַרְאֵה עֵינָיו.

וְעַל לִבּוֹ לֹא עָלָה, כִּי דְבָרָיו הֶעֱצִיבוּ אֶת רוּחַ אִשְׁתּוֹ הַיָּפָה וְהַצְּעִירָה; וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר עָלָה אַחֲרֵי כֵן לַחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ, מָצָא אֶת רַעְיָתוֹ יוֹשֶׁבֶת וּמְחַכָּה לוֹ וְעַל מִצְחָהּ תָּו שֶׁל מַחֲשָׁבָה.

“שְׁקוּעִים אָנוּ הָעֶרֶב בְּמַחֲשָׁבוֹת!?” קָרָא דַרְנֵי בְּחַבְּקוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ.

“כֵּן, שַׁרְל יַקִּירִי,” עָנְתָה הָאִשָּׁה בְּשִׂימָהּ יָדָהּ עַל חָזֵהוּ וּבְנָעֳצָהּ בּוֹ עֵינֶיהָ הַמַּבִּיעוֹת שְׁאֵלָה, “אָמְנָם שְׁקוּעִים אָנוּ בְּמַחֲשָׁבוֹת הָעֶרֶב, כִּי עַל כֵּן יֵשׁ דְּאָגָה בְּלִבֵּנוּ.”

“מָה הִיא, לוּסִי שֶׁלִּי?”

“הֲתַבְטִיחַ לִי, כִּי לֹא תְּאַלְּצֵנִי לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָה, אִם אֲבַקֶּשְׁךָ לְבַל תִּשְׁאַל?”

“אִם אַבְטִיחַ? הֲיֵשׁ דָּבָר שֶׁלֹּא אַבְטִיחַ לְמַעַן אֲהוּבַת לִבִּי?”

וְאָמְנָם הֲיֵשׁ דָּבָר שֶׁלֹּא יַבְטִיחַ אִישׁ בְּשָׁעָה זוֹ, שֶׁיָּדוֹ מְסִירָה אֶת תַּלְתַּלַּי הַזָּהָב מֵעַל לְחִי רַעְיָתוֹ וְהוּא מַרְגִּישׁ, כִּי לִבָּהּ מָלֵא אַהֲבָה אֵלָיו.

“לְדַעְתִּי, שַׁרְל, רָאוּי הוּא מַר קַרְטוֹן לְחִבָּה וּלְכָבוֹד יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהִבַּעְתָּ הָעֶרֶב בְּדַבֵּרְךָ עָלָיו.”

“הַאֻמְנָם, תַּמָּתִי? הָכֵיצַד?”

“זֶה הוּא הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ, כִּי לֹא תִּשְׁאָלֵנִי. אַךְ אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, אֲנִי יוֹדַעַת, כִּי כֵן הוּא.”

“אִם אַתְּ יוֹדַעַת זֹאת, רַב לִי. מָה רְצוֹנֵךְ אֵפוֹא כִּי אֶעֱשֶׂה?”

“שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי, יַקִּירִי, כִּי תִּהְיֶה תָּמִיד חָבִיב לוֹ בְּפָנָיו וְסוֹלֵחַ לַחֲטָאָיו שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. הַאֲמִינָה לִי, כִּי יֵשׁ לוֹ לֵב, שֶׁהוּא מְגַלֶּה לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד, וְהַלֵּב הַזֶּה פָּצוּעַ הוּא. יַקִּירִי, אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַלֵּב הַזֶּה שׁוֹתֵת דָּם.”

“צַר לִי מְאֹד!” קָרָא שַׁרְל דַּרְנֵי בַּהִשְׁתּוֹמְמוּת, “בְּהַעֲלוֹתִי עַל לִבִּי, כִּי שָׁפַטְתִּי עָלָיו שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק. לֹא עָלָה עַל לִבִּי, כִּי כָזֶה הוּא הָאִישׁ.”

“כֵּן הוּא, אִישִׁי. חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, כִּי אֵין לוֹ תַּקָּנָה, אֵין תִּקְוָה לְשַׁנּוֹת דָּבָר בִּתְכוּנָתוֹ אוֹ בְּמִדּוֹתָיו. אַךְ בָּרִי לִי, כִּי מְסֻגָּל הוּא לְמַעֲשִׂים טוֹבִים, מַעֲשֵׂי נְדִיבוּת, וַאֲפִילּוּ לִמְסִירוּת נָפֶשׁ.”

פָּנֶיהָ הָיוּ יָפִים יֹפִי עֶלְיוֹן בְּשָׁעָה שֶׁהִבִּיעָה אֶת זֹךְ אֱמוּנָתָהּ בָּאִישׁ הָאָבוּד הַזֶּה, עַד כִּי בַּעְלָהּ לֹא יָכֹל לִגְרֹעַ עַיִן מִמֶּנָּה.

“וְעַל הַכֹּל, אֲהוּב נַפְשִׁי,” הוֹסִיפָה הָאִשָּׁה בְּהִתְרַפְּקָהּ עָלָיו וּבְשִׂימָהּ אֶת רֹאשָׁהּ עַל חֲזֵהוּ וּבְנָשְׂאָהּ עֵינֶיהָ אֵלָיו, “זְכֹר נָא, מַה חֲזָקִים אָנוּ בְּאָשְׁרֵנוּ וּמַה חַלָּשׁ הָאִישׁ הַזֶּה בְּדַלּוּתוֹ!”

תְּחִנָּתָהּ זֹאת נָגְעָה עַד לִבּוֹ.

“זָכֹר אֶזְכֹּר זֹאת, תַּמָּתִי! כָּל יְמֵי חַיַּי אֶזְכֹּר אֶת זֹאת.”

הוּא גָחֵן עַל הָרֹאשׁ הַמְּעֻטָּר זָהָב, הִגִּישׁ שְׂפָתָיו לִשְׂפָתֶיהָ וְחִבֵּק אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו. אִלּוּ הָיָה הַנּוֹדֵד הָאוֹבֵד, שֶׁהָיָה תּוֹעֶה בָּרֶגַע הַהוּא בָּרְחוֹבוֹת הָאֲפֵלִים, עוֹבֵר בַּלַּיְלָה הַהוּא עַל פְּנֵי הַנָּוֶה הַזֶּה, וְהָיָה יָכֹל לִשְׁמֹעַ אֶת הַדְּבָרִים הַתְּמִימִים מִפִּי הָאִשָּׁה, וְהָיָה יָכֹל לִרְאוֹת אֶת דִּמְעוֹת הַחֶמְלָה, אֲשֶׁר מָחָה הַבַּעַל בִּנְשִׁיקוֹתָיו מֵעַל הָעֵינַיִם הַכְּחֻלּוֹת, הַמְּלֵאוֹת תֹּם וְאַהֲבָה, כִּי אָז הָיָה קוֹרֵא מֵעֹמֶק לִבּוֹ – וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ יוֹצְאִים מִפִּיו לֹא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה:

“יְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת בִּגְלַל לִבָּהּ הָרַחוּם!”

כ. הֵד צְעָדִים 🔗

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גָּר הַדָּקְטוֹר, כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ, הָיָה מָקוֹם נִפְלָא לְהַשְׁמִיעַ הֵד צְעָדִים. בִּהְיוֹתָהּ עֲסוּקָה תָּמִיד לִשְׁזוֹר אֶת חוּט הַזָּהָב, אֲשֶׁר קָשַׁר אֶת אִישָׁהּ, אֶת אָבִיהָ, אוֹתָהּ עַצְמָהּ וְאֶת אוֹמַנְתָּהּ הַזְּקֵנָה לְמִשְׁפָּחָה אַחַת בִּנְוֵה שָׁלוֹם וָאֹשֶׁר, יָשְׁבָה לוּסִי בְּבֵיתָהּ הַשַּׁאֲנָן וְהִקְשִׁיבָה אֶל הֵד הַצְּעָדִים שֶׁל הַשָּׁנִים הַחוֹלְפוֹת.

בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת, אַף כִּי הָיְתָה אִשָּׁה צְעִירָה מְאֻשָּׁרָה אֹשֶׁר שָׁלֵם, הָיוּ זְמַנִּים, אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲבוֹדָתָהּ בַּעֲצַלְתַּיִם וְעֵינֶיהָ עָטוּ עֲרָפֶל. כִּי הִנֵּה נִשְׁמְעוּ מֵרָחוֹק הֵדִים קַלִּים שֶׁל דָּבָר הוֹלֵךְ וּבָא, הֵדִים דַּקִּים מִן הַדַּקִּים, אֲשֶׁר זִעְזְעוּ אֶת לִבָּהּ. תִּקְווֹת עֲמוּמוֹת וּסְפֵקוֹת קָשִׁים מִלְּאוּ לִבָּהּ יַחַד: תִּקְווֹת לִזְכּוֹת בְּאַהֲבָה שֶׁלֹּא יָדְעָה נַפְשָׁהּ עַד הַיּוֹם, וּסְפֵקוֹת – אִם תִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים עֲלֵי אֲדָמוֹת לְהִתְעַנֵּג עַל הָאֹשֶׁר הֶחָדָשׁ הַזֶּה. בֵּין הַהֵדִים עָלָה אָז קוֹל צְעָדִים עַל קִבְרָהּ, וּמַחֲשָׁבוֹת עַל אִישָׁהּ שֶׁיִּשָּׁאֵר בָּדָד וְשֶׁיִּסְפֹּד לָהּ הֶעֱלוּ בְּעֵינֶיהָ גַּלִּים שֶׁל דְּמָעוֹת.

הַזְּמַן הַהוּא חָלַף וְלוּסִי בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה שָׁכְבָה בְּחֵיקָהּ. וְאָז נִשְׁמְעוּ בֵּין הַהֵדִים צַעֲדֵי רַגְלַיִם קְטַנּוֹת וּבַת־קוֹל שֶׁל קִשְׁקוּשׁ מִלִּים. וְאִם רַבִּים וַעֲצוּמִים הָיוּ הַהֵדִים הַשּׁוֹנִים, הִכִּירָה הָאֵם הַצְּעִירָה תָּמִיד בֵּינֵיהֶם אֶת קוֹל צַעֲדֵי הַיַּלְדָּה הַבָּאָה. וְעִם בּוֹאָהּ נִתְמַלֵּא הַבַּיִת הַקּוֹדֵר אוֹרָה וּצְחוֹק יֶלֶד תָּמִים.

בִּהְיוֹתָהּ תָּמִיד עֲסוּקָה לִשְׁזֹר אֶת חוּט הַזָּהָב, אֲשֶׁר קָשַׁר אֶת כֻּלָּם יַחַד, וּבְהַכְנִיסָה אֶת טוּבָהּ וְחַסְדָהּ לְתוֹךְ הָאֶרֶג שֶׁל חַיַּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שָׁמְעָה לוּסִי בְּתוֹךְ הַהֵדִים שֶׁל הַשָּׁנִים הַחוֹלְפוֹת וְעוֹבְרוֹת רַק קוֹל יְדִידוּת וַעֲדִינוּת.

גַּם בָּעֵת אֲשֶׁר נִשְׁמְעוּ בְּתוֹךְ הַשְּׁאָר צַעֲדֵי הַיָּגוֹן, לֹא הָיוּ קָשִׁים וְאַכְזָרִים. גַּם בְּשָׁעָה שֶׁרֹאשׁ קָטֹן עִם תַּלְתַּלַּי הַזָּהָב כְּתַלְתַּלֶּיהָ שָׁכַב עַל כַּר, וּפָנִים דַּלִּים שֶׁל תִּינוֹק הִבִּיטוּ בְּבַת־צְחוֹק מִמָּרוֹם בְּאָמְרוֹ: “אַבָּא וְאִמָּא יְקָרִים, צַר לִי לְהִפָּרֵד מֵעִמָּכֶם וּמֵעִם אֲחוֹתִי הַחֲבִיבָה. אַךְ קוֹרְאִים לִי וְעָלַי לָלֶכֶת”. גַּם אָז, כַּאֲשֶׁר יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַמֻּטָּל בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וּפַלְגֵי דְּמָעוֹת יָרְדוּ עַל לְחָיֵי הָאֵם הַצְּעִירָה, הָיָה לִבָּהּ מָלֵא אֱמוּנָה בֵּאלֹהִים, אֲשֶׁר הוּא נָתַן וְהוּא לָקַח.

הִנֵּה כִּי כֵּן סוֹכְכוּ מַלְאֲכֵי שָׁמַיִם, מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם עַל הַבַּיִת הַזֶּה. לוּסִי הַקְּטַנָּה, הַבַּת הַיְחִידָה, הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּכֹבֶד רֹאשׁ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לִלְמֹד אֶת שִׁעוּרֶיהָ אוֹ מַלְבִּישָׁה בִּשְׁקִידָה אֶת בֻּבָּתָהּ לְיַד כִּסֵּא אִמָּהּ וּמְפַטְפֶּטֶת עִמָּהּ בִּשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת שֶׁל שְׁתֵּי הֶעָרִים, אֲשֶׁר הִתְעָרְבוּ בְּחַיֶּיהָ.

הֵד צַעֲדִי סִידְנֵי קַרְטוֹן נִשְׁמְעוּ רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. כְּחָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְכוּתוֹ וּבָא אֶל הַבַּיִת בְּלִי הַזְמָנָה וְיוֹשֵׁב עִמָּהֶם כָּל הָעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר הָיָה עוֹשֶׂה לְפָנִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. מֵעוֹלָם לֹא הָיָה בָּא שָׁמָּה שְׁתוּי יָיִן. וְעוֹד דָּבָר אֶחָד הִשְׁמִיעוּ הַהֵדִים עַל הָאִישׁ הַזֶּה, דָּבָר נוֹדָע מִדּוֹר דּוֹר.

בִּזְמַן שֶׁאִישׁ אָהַב אִשָּׁה בְּכָל לִבּוֹ וְהִיא הָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר, וְלִבּוֹ עוֹדֶנּוּ הוֹגֶה אַהֲבָה אֵלֶיהָ גַּם אַחֲרֵי שֶׁהִיא אֵם לִילָדִים, אָז הוֹגִים הַיְלָדִים הָאֵלֶּה חִבָּה מוּזָרָה לָאִישׁ הַזֶּה – מִין רֶגֶשׁ טִבְעִי שֶׁל חֶמְלָה לוֹ. מַה טִיבָם שֶׁל הָרְגָשׁוֹת הַדַּקִּים וְהַטְּמִירִים הָאֵלֶּה – לֹא סִפְּרוּ הַהֵדִים, אַךְ כֵּן הָיָה תָּמִיד וְכֵן הָיָה גַּם הַפַּעַם. קַרְטוֹן הָיָה הָאִישׁ הַזָּר הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר לוּסִי הַקְּטַנָּה הוֹשִׁיטָה לוֹ יָדֶיהָ הַקְּטַנּוֹת וְהָרַכּוֹת, וְגַם כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה שָׁמְרָה בְּלִבָּהּ אַהֲבָה אֵלָיו. וְהַיֶּלֶד הַקָּטֹן הִזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ רְגָעִים מְעַטִּים לִפְנֵי מוֹתוֹ: “תְּנוּ נְשִׁיקָה לְקַרְטוֹן בִּשְׁמִי!”

הֵדִים שׁוֹנִים הִגִּיעוּ לְאָזְנַי לוּסִי בַּנָּוֶה הַשַּׁאֲנָן. יֵשׁ אֲשֶׁר הִקְשִׁיבָה אֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ הִרְהוּר וְיֵשׁ אֲשֶׁר שִׁעַשְׁעוּ אֶת לִבָּהּ. קְרוֹבִים אַל לִבָּהּ הָיוּ הֵדֵי הַצְּעָדִים שֶׁל יַלְדָּתָהּ, שֶׁל אָבִיהָ הַיָּקָר וְשֶׁל בַּעְלָהּ הָאָהוּב. כִּנְגִינָה עָלָה בְּאָזְנָהּ כָּל הֵד קַל שֶׁל נְוֵה הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר הִיא בָּנְתָה אוֹתוֹ בְּחָכְמָה רַבָּה וּבְחֵן רַב, עַד כִּי הָיָה מָלֵא כָּל טוּב. נָעִים הָיֹה לָהּ לִשְׁמֹעַ פַּעַם בְּפַעַם מִפִּי אָבִיהָ, כִּי אַהֲבָתָהּ אֵלָיו גָּדְלָה וְעָצְמָה מֵאָז הָיְתָה לְאִישׁ. גַּם אִישָׁהּ הָיָה אוֹמֵר לָהּ, כִּי עִם כָּל דַּאֲגוֹתֶיהָ וְטִרְדוֹתֶיהָ לֹא חָדְלָה לִהְיוֹת עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ וּמְסוּרָה לוֹ בְּכָל נַפְשָׁהּ. כַּמָּה פְּעָמִים הָיָה שׁוֹאֵל אוֹתָהּ:

“מַה קֶסֶם הַסּוֹד, תַּמָּתִי, כִּי יֵשׁ בְּיָדֵךְ לִשְׁקֹד עַל כָּל דָּבָר לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, כְּאִלּוּ הוּא יָחִיד לְךָ, וּבְכָל זֹאת מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ אוֹתָךְ אָצָה וּטְרוּדָה וִיגֵעָה?”

אוּלָם עָלוּ הֵדִים אֲחֵרִים, שֶׁבָּאוּ מֵרָחוֹק, וְהֵם הֵטִילוּ אֵימָה בָּעֵת הַהִיא. וּבָעֵת אֲשֶׁר מָלְאו לְלוּסִי הַקְּטַנָּה שֵׁשׁ שָׁנִים, הִתְחִילוּ הַהֵדִים הָאֵלֶּה לְהִשָּׁמַע בְּקוֹל רָם וְנוֹרָא, כְּאִלּוּ פָּרַץ סַעַר גָּדוֹל בְּאֶרֶץ צָרְפַת וְהֶעֱלָה גַלִּים עֲצוּמִים מִמְּצוּלוֹת יָם.

בְּאֶחָד מַעַרְבֵי הַקַּיִץ, בְּחֹדֶשׁ יוּלִי, בִּשְׁנַת אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת שְׁמוֹנִים וָתֵשַׁע, בָּא מַר לוֹרִי מִבֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן בְּשָׁעָה מְאֻחָרָה וְיָשַׁב עִם לוּסִי וּבַעְלָהּ לְיַד הַחַלּוֹן הַסָּגוּר. הַלַּיְלָה הָיָה לֵיל חֹם מַחֲנִיק מְבַשֵּׂר זְוָעָה, וְשְׁלָשְׁתָּם זָכְרוּ אֶת הַלַּיְלָה הַהוּא בָּרִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת, בָּעֵת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ כֻּלָּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְהִבִּיטוּ אֶל הַבְּרָקִים בַּחוּץ.

“וְאָנֹכִי חָשַׁבְתִּי,” קָרָא מַר לוֹרִי בְּתַקְּנוֹ אֶת הַקַּפְלֵט עַל פַּדַּחְתּוֹ ¹⁷ , “כִּי עָלַי יִהְיֶה לָשֶׁבֶת כָּל הַלַּיְלָה בְּבֵית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן. יָדֵינוּ הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה כָּל הַיּוֹם, עַד כִּי לֹא יָדַעְנוּ בַּמֶּה לְהַתְחִיל וּמַה לַעֲשׂוֹת. בְּפָרִיס הַיָּמִים טְרוּפִים, עַד כִּי שׁוֹלְחִים אֵלֵינוּ מִשָּׁם כֶּסֶף לְפִקָּדוֹן לְאֵין שִׁעוּר. לְקוֹחוֹתֵינוּ ¹⁸ בָּאָרֶץ הַהִיא כְּאִלּוּ נִמְנוּ וְגָמְרוּ לְהַפְקִיד אֶת הוֹנָם וּרְכוּשָׁם בְּיָדֵינוּ. כְּמִין שִׁגָּעוֹן תָּקַף שָׁם אֶת הָאֲנָשִׁים לִשְׁלֹחַ אֶת הוֹנָם לְאַנְגְּלִיָּה.”

“סִמָּן רַע הוּא,” קָרָא דַּרְנֵי.

“סִמָּן רַע אַתָּה אוֹמֵר, יְדִידִי דַרְנֵי? כֵּן הוּא, אֲבָל אֵין אָנוּ יוֹדְעִים בְּשֶׁלְּמָה הַבֶּהָלָה הַזֹּאת. הֶהָמוֹן הוּא חֲסַר בִּינָה! בְּבֵית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן זְקֵנִים וּתְשׁוּשִׁים הָאֲנָשִׁים, עַד כִּי אָסוּר הָיָה לְהַטְרִידָם וּלְהַחֲרִידָם בְּלִי נִמּוּק חָשׁוּב.”

“אוּלָם,” קָרָא דַרְנֵי, “הֲיָדַעְתָּ מָה הֵעִיבוּ וְקָדְרוּ פְּנֵי הַשָּׁמַיִם?”

“וַדַּאי יָדַעְתִּי,” הִסְכִּים מַר לוֹרִי וְהִתְאַמֵּץ לְהוֹכִיחַ לְעַצְמוֹ, כִּי הִתְרַגֵּז עַל לֹא דָבָר, “אַךְ עָיֹף עָיַפְתִּי מֵעֲבוֹדַת הַיּוֹם, עַד כִּי רוּחִי סָרָה. אַיֵּה מָנֶט?”

“הַנְהוּ!” קָרָא הַדָּקְטוֹר, בְּהִכָּנְסוֹ בָּרֶגַע זֶה לְתוֹךְ הַחֶדֶר הָאָפֵל.

“מַה יִשְׂמַח לִבִּי לִרְאוֹתְךָ בַּבָּיִת. הַטְּרָדוֹת וְהַחֲרֵדוֹת שֶׁהִקִּיפוּנִי כָּל הַיּוֹם בְּבֵית הַבַּנְק זִעַזְעוּ את עֲצָבַי, בְּאֵין שׁוּם סִבָּה. הֵן לֹא תֵּצֵא מִבֵּיתְךָ הָעֶרֶב?”

“לֹא, אוֹמֵר אֲנִי לְשַׂחֵק עִמְּךָ בְּקֻבְיָה, אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ,” קָרָא הַדָּקְטוֹר.

“רָצוֹן רַב אֵין לִי. מְסֻפְּקָנִי, אִם הָעֶרֶב אוּכַל לַעֲמֹד בְּפָנֶיךָ בַּמִּשְׂחָק. הַאִם עוֹד יֵשׁ כּוֹס טֵה, לוּסִי? עֵינַי כֵּהוֹת וְאֵינִי רוֹאֶה.”

"וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ. שָׁמוּר לְךָ הַטֵּה.

“חֵן חֵן, חֲבִיבָה. וּמָה הַיַּלְדָּה הַיְקָרָה, הַכְּבָר עָלְתָה עַל מִטָּתָהּ?”

“הִיא כְּבָר יְשֵׁנָה.”

“טוֹב וְיָפֶה. הַכֹּל בְּרִיאִים, הַכֹּל שְׁלֵמִים! אֵינִי יוֹדֵעַ, לָמָּה לֹא יִהְיֶה כָּאן הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם. אַךְ כָּל הַיּוֹם הִרְגִּיזוּנִי וְאָנֹכִי אֵינֶנִּי עוֹד צָעִיר לְיָמִים. הֲתוֹאִילִי לָתֵת לִי, חֲבִיבָתִי, אֶת הַטֵּה? חֵן חֵן. עַתָּה בּוֹאִי וּשְׁבִי בְּתוֹכֵנוּ, וְכֻלָּנוּ נֵשֵׁב וְנַקְשִׁיב אֶל הַהֵדִים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם יֵשׁ לָךְ רַעְיוֹן שֶׁלָּךְ.”

“לֹא רַעְיוֹן, זֶה הוּא דִּמְיוֹן.”

“לוּ יְהֵא דִמְיוֹן, יָפָתִי הַחֲכָמָה,” קָרָא מַר לוֹרִי, בְּלַטְּפוֹ אֶת יָדָהּ, “רַבִּים מְאֹד הַהֵדִים בְּמִסְפָּרָם וְקוֹלָם עוֹלֶה מְאֹד, הַאִם לֹא כֵּן? הַטִּי אֹזֶן וּשְׁמָעִי!”

בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן שֶׁהַחֲבוּרָה הַקְּטַנָּה יָשְׁבָה לְיַד הַחַלּוֹן בְּלָנְדּוֹן הַקּוֹדֶרֶת נִשְׁמְעוּ בְּרִחוּק מָקוֹם, בְּפַרְבַּר סֶן־אַנְטוּאַן צְעָדִים רוֹעֲשִׁים. הַצְּעָדִים הָאֵלֶּה הָיוּ טְרוּפִים וּמְטֹרָפִים וּמְסֻכָּנִים, וְאוֹי לְמִי שֶׁיִּתְפָּרְצוּ לְתוֹךְ חַיָּיו, לֹא קַל יִהְיֶה לִרְחֹץ אֶת עִקְּבוֹת הַדָּם אֲשֶׁר יַשְׁאִירוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יַעַבְרוּ עָלָיו.

הַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן הָיָה בַּבֹּקֶר הַהוּא מָלֵא הָמוֹן קוֹדֵר שֶׁל מִפְלְצוֹת־אָדָם, אֲשֶׁר הָמוּ כְּגַלֵּי יָם זוֹעֵף, וּמֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם נוֹצְצוּ לַהֲבוֹת סַכִּינֵי הַפְּלָדָה וְהַכִּידוֹנִים. שְׁאָגָה אֲיֻמָּה הִתְפָּרְצָה מִגְּרוֹן הַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן, וְיַעַר שֶׁל זְרוֹעוֹת חֲשׂוּפוֹת נָד בָּאֲוִיר, כַּאֲשֶׁר יָנוּדוּ עֲנָפִים יְבֵשִׁים שֶׁל אִילָנוֹת בְּרוּחַ הַחֹרֶף. כָּל הָאֶצְבָּעוֹת תָּפְשׂוּ מִתּוֹךְ רֶטֶט מִינֵי כְּלֵי־זַיִן אוֹ הַדּוֹמֶה לִכְלֵי־זַיִן, אֲשֶׁר זָרְקוּ לָהֶם מִן הַבָּתִּים בְּמַעֲמַקִּים וּמִמֶּרְחַקִּים.

מִי נָתַן אֶת הַנֶּשֶׁק לְאֵלֶּה, מֵאַיִן לֻקַּח, כֵּיצַד נִפְתַּח הַדָּבָר, מִי הַמְּפַקֵּד עַל הַצָּבָא הַזֶּה – אִישׁ מִן הֶהָמוֹן הָרַב לֹא יָדַע זֹאת. יָדֹעַ יָדְעוּ, כִּי מְחַלְּקִים רוֹבִים, אֲבַק־שְׂרֵפָה, כַּדּוּרִים, מוֹטוֹת בַּרְזֶל, אַלּוֹת עֵץ, סַכִּינִים, גַּרְזִנִּים, כִּידוֹנִים, כָּל מִינֵי נֶשֶׁק שֶׁהִמְצִיא דִמְיוֹן הָאָדָם. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא קִבְּלוּ כְּלֵי־זַיִן, עָקְרוּ בִּידֵיהֶם עַד שְׁפָךְ דָּמָן אֲבָנִים אוֹ לְבֵנִים מִן הַקִּירוֹת. כָּל לֵב בְּפַרְבַּר סֶן־אַנְטוּאַן דָּפַק בְּחָזְקָה וְהָיָה כַּאֲחוּז קַדָּחַת. כָּל אִישׁ חַי שָׂם נַפְשׁוֹ בְּכַפוֹ וְהָיָה תָּקוּף הִתְלַהֲבוּת לְהַקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ.

כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְמַעַרְבָּל ¹⁹ שֶׁל מַיִם רוֹתְחִים נְקֻדַּת מֶרְכָּז שֶׁל הָרְתִיחָה, כֵּן הִתְרַכְּזָה הַתְּנוּעָה הַזּוֹעֶמֶת הַזֹּאת מִסָּבִיב לְבֵית הַמַּרְזֵחַ שֶׁל דֵּפַרְג‘, וְכָל נֵטֶף־אִישׁ בְּתוֹךְ הַקַּלַּחַת הָרוֹתַחַת הַזֹּאת שָׁאַף אֶל הַמַעַרְבָּל, אֲשֶׁר שָׁם עָמַד דֵּפַרְג’ עַצְמוֹ, גּוּפוֹ שָׁחוֹר מֵאֲבַק הָרוֹבִים וּמִן הַזֵּעָה, וְהוּא מוֹצִיא פְּקֻדּוֹת, מְחַלֵּק נֶשֶׁק, דּוֹחֶה אֶת הָאֶחָד וּמְקָרֵב אֶת הַשֵּׁנִי, נוֹטֵל נֶשֶׁק מִזֶּה וְנוֹתְנוֹ לָזֶה, עָמֵל וְיָגֵעַ בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הַגּוֹעֵשׁ וְהָרוֹעֵשׁ.

“קְּרַב אֵלַי, יַ’ק שְׁלִישִׁי,” קָרָא דֵפַרְג', “וְאַתֶּם, יַ’ק רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, הִפָּרְדוּ וְעִמְדוּ בְּרֹאשׁ מִסְפָּר רַב שֶׁל פַּטְרִיּוֹטִים עַד כַּמָּה שֶׁיֶּדְכֶם מַגָּעַת. אַיֵּה אִשְׁתִּי?”

“הִנֵּנִי!” קָרְאָה מָרַת דֵּפַרְג' בִּמְנוּחָה כְּדַרְכָּהּ, אַךְ הַפַּעַם לֹא הָיוּ בְּיָדָהּ מַחֲטֵי הַסְּרִיגָה. יָדָהּ הֶחָרוּצָה אָחֲזָה בְּגַרְזֶן בִּמְקוֹם מְלֶאכֶת מַחַט, וּבַחֲגוֹרָתָהּ הָיוּ תְּחוּבִים אֶקְדֹּחַ וְסַכִּין חַדָּה.

“לְאָן תֵּלְכִי, אִשְׁתִּי?”

“לְפִי שָׁעָה,” עָנְתָה הָאִשָּׁה, “אֵלֵךְ עִמָּךְ. אַחֲרֵי כֵן תַּרְאֶה אוֹתִי עוֹמֶדֶת בְּרֹאשׁ גְּדוּד נָשִׁים.”

“הָבָה נֵלֵךְ!” קָרָא דֵּפַרְג' בְּקוֹל רָם. “פַּטְרִיּוֹטִים וִידִידִים, אָנוּ נְכוֹנִים! אֶל הַבַּסְטִילְיָה!”

נִשְׁמְעָה שְׁאָגָה אֲיֻמָּה, כְּאִלּוּ קוֹל כָּל צָרְפַת עָנָה לְעֻמַּת הַשֵּׁם הַשָּׂנוּא, וְיָם בְּנֵי הָאָדָם עָלָה, גַּל אֶל גַּל, תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם, וְחָלַף אֶת הָעִיר בַּדֶּרֶךְ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא. צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים לְאוֹת בְּעָתָה, הִכּוּ בְּתֻפִּים, הַיָּם הָמָה בְּזַעַף וְהַנַּחְשׁוֹלִים ²⁰
עָלוּ. הַחַלָּה הַהַתְקָפָה.

תְּעָלוֹת עֲמֻקּוֹת, גֶּשֶׁר־פְּרָקִים ²¹
כָּפוּל, חוֹמוֹת אֶבֶן בְּצוּרוֹת, שְׁמוֹנָה מִגְדָּלִים גְּדוֹלִים, תּוֹתָח, רוֹבִים, אֵשׁ וְעָשָׁן. בְּעַד הָאֵשׁ וּבְעַד הֶעָשָׁן – בְּתוֹךְ הָאֵשׁ וּבְתוֹךְ הֶעָשָׁן, כִּי יָם הָאָדָם גָּרַף אוֹתוֹ אֶל הַתּוֹתָח, וּכְרֶגַע נַעֲשָׂה תּוֹתְחָן – עָבַד דֵּפַרְג' בַּעַל בֵּית הַמַּרְזֵחַ כְּאִישׁ־צָבָא אַמִּיץ שְׁתֵּי שָׁעוֹת נוֹרָאוֹת.

תְּעָלָה עֲמֻקָּה, גֶּשֶׁר־פְּרָקִים אֶחָד, חוֹמוֹת אֶבֶן בְּצוּרוֹת, שְׁמוֹנָה מִגְדָּלִים גְּדוֹלִים, תּוֹתָח, רוֹבִים, אֵשׁ וְעָשָׁן. גֶּשֶׁר־פְּרָקִים אֶחָד הוּרַד!

“עִבְדוּ, חֲבֵרִים כֻּלְּכֶם, עִבְדוּ! עֲבֹד יַ’ק רִאשׁוֹן, יַ’ק שֵׁנִי, יַ’ק הָאֶלֶף, יַ’ק הָאַלְפַּיִם, יַ’ק הָעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף. בְּשֵׁם כָּל הַמַּלְאָכִים אוֹ בְּשֵׁם כָּל הַשֵּׁדִים – בַּחֲרוּ בַּאֲשֶׁר תִּבְחָרוּ – עֲבֹדוּ!”

כָּכָה קָרָא דֵּפַרְג' בַּעַל בֵּית הַיַּיִן, בְּעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד לְיַד הַתּוֹתָח אֲשֶׁר הִתְחַמֵּם זֶה כְּבָר.

“אֵלַי, נָשִׁים!” קָרְאָה הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג', “הַאֻמְנָם לֹא נוּכַל לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד כְּמוֹ הַגְּבָרִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִכְבְּשׁוּ אֶת הַמָּקוֹם?”

וְהַנָּשִׁים נָהֲרוּ אֵלֶיהָ מִתּוֹךְ קוֹלוֹת וּצְוָחוֹת, וְהֵן מְזֻיָּנוֹת בְּכָל נֶשֶׁק שֶׁנָּפַל לְיָדָן, אַךְ כֻּלָּן יַחַד נָשְׂאוּ נֶשֶׁק אֶחָד: רָעָב וּנְקָמָה.

תּוֹתָח, רוֹבִים, אֵשׁ וְעָשָׁן; אוּלָם עוֹד קַיֶּמֶת הַתְּעָלָה הָעֲמֻקָּה, גֶּשֶׁר־הַפְּרָקִים, הַחוֹמוֹת הַבְּצוּרוֹת, וּשְׁמוֹנַת הַמִּגְדָּלִים הַגְּדוֹלִים. הִנֵּה בָּא חִלּוּף מְקוֹמוֹת בַּיָּם הַסּוֹעֵר עַל יְדֵי יְצִיאַת הָאֲנָשִׁים שֶׁנָּפְלוּ פְּצוּעִים. הַנֶּשֶׁק נוֹצֵץ, הַלַּפִּידִים בּוֹעֲרִים, הַקְּרוֹנוֹת עִם הַקַּשׁ הַלַּח עֲשֵׁנִים, בַּבָּרִיקַדּוֹת ²² הַסְּמוּכוֹת בְּכָל הַפִּנּוֹת עוֹבְדִים עֲבוֹדָה קָשָׁה, צְעָקוֹת, מְטַר יְרִיּוֹת, קְלָלוֹת, מַעֲשֵׂי גְּבוּרָה בְּלִי גְבוּל, נֵפֶץ וְרַעַשׁ וְשָׁאוֹן נוֹרָא שֶׁל יָם חַי; וְאוּלָם עוֹד קַיֶּמֶת הַתְּעָלָה הָעֲמֻקָּה, הַגֶּשֶׁר שֶׁל פְּרָקִים, הַחוֹמוֹת הַבְּצוּרוֹת וּשְׁמוֹנַת הַמִּגְדָּלִים הַגְּדוֹלִים, וְדֵפַרְג' הַמּוֹזֵג עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד לְיַד הַתּוֹתָח, שֶׁנַּעֲשָׂה חַם שִׁבְעָתַיִם עַל יְדֵי עֲבוֹדַת יְרִיָּה שֶׁל אַרְבַּע שָׁעוֹת נוֹרָאוֹת.

אַךְ הִנֵּה הוּנַף הַדֶּגֶל הַלָּבָן בְּתוֹךְ הַמִּבְצָר וּמַשָּׂא וּמַתָּן הֵחֵל – כָּל זֶה רַק נִרְאָה בְּעַד הָעֲרָפֶל שֶׁל הַיָּם הַסּוֹעֵר וְדָבָר לֹא נִשְׁמַע – וּפִתְאֹם עָלָה הַיָּם וְהִתְרַחֵב וְהִתְרוֹמֵם וְסָחַף אֶת דֵּפַרְג' הַמּוֹזֵג אֶל הַגֶּשֶׁר שֶׁל פְּרָקִים שֶׁהוּרַד, עַל פְּנֵי הַחוֹמוֹת הַבְּצוּרוֹת, לְתוֹךְ שְׁמוֹנַת הַמִּגְדָּלִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב.

כֹּחַ הָאוֹקְיָנוֹס, אֲשֶׁר נָשָׂא אוֹתוֹ, הָיָה כֹּה כַּבִּיר, עַד כִּי אַל הָיָה בְּיָדוֹ לִשְׁאֹף רוּחַ אוֹ לְהָרִים רֹאשׁ, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הֶחָצֵר שֶׁל הַבַּסְטִילְיָה. שָׁם לְיַד פִּנַּת קִיר עָשָׂה מַאֲמָץ לְהַבִּיט סְבִיבוֹתָיו. יַ’ק הַשְּׁלִישִׁי עָמַד סָמוּךְ לוֹ; הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג', שֶׁעָמְדָה בְּרֹאשׁ גְּדוּד שֶׁל נָשִׁים, נִרְאֲתָה בְּמֶרְחָק מְעַט עִם הַסַּכִּין בְּיָדָהּ. בְּכָל מָקוֹם שָׂרְרוּ רַעַשׁ, קוֹל דִּיצָה, מְהוּמָה עַד לְהַחֲרִישׁ אָזְנַיִם, צְוָחָה נוֹרָאָה.

“הָאַסִּירִים!”

“הָרְשִׁימוֹת!”

“חַדְרֵי־הַכֶּלֶא הַטְּמִירִים!”

“כְּלֵי הָעִנּוּי!”

“הָאַסִּירִים!”

מִכָּל הַקְּרִיאוֹת הַבְּלוּלוֹת וְהָרַבּוֹת הָאֵלֶּה עָלְתָה הַקְּרִיאָה: “הָאַסִּירִים!” מִתּוֹךְ גַּלֵּי הַהֲמוֹנִים, אֲשֶׁר הָלְכוּ וְרַבּוּ לְלֹא קֵץ וּלְלֹא גְבוּל. כַּאֲשֶׁר חָלְפוּ וְעָבְרוּ הַנַּחְשׁוֹלִים הָרִאשׁוֹנִים וְנָשְׂאוּ עִמָּהֶם אֶת פְּקִידַי בֵּית הַסֹּהַר וְאִיְּמוּ עֲלֵיהֶם, כִּי פֹּה תְּהֵא קְבוּרָתָם אִם חֲדַר כֶּלֶא טָמִיר לֹא יִפָּתֵחַ, שָׂם דֵּפַרְג' אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה עַל חָזֵהוּ שֶׁל אַחַד הַפְּקִידִים – אִישׁ שֵׂיבָה וְלַפִּיד בְּיָדוֹ – הוֹצִיאוֹ מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן וְהִצִּיגוֹ בֵּינוֹ וּבֵין הַקִּיר.

“הַרְאֵנִי אֶת מִגְדַּל הַצָּפוֹן!” קָרָא דֵּפַרְג', “מַהֵר.”

“נָכוֹן אֲנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ,” עָנָה הָאִישׁ, “אִם תֵּלֵךְ עִמִּי, אַךְ עַתָּה אֵין אִישׁ שָׁם.”

"מַה פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים ‘מֵאָה וְחָמֵשׁ מִגְדַּל הַצָּפוֹן?’ " שָׁאַל דֵּפַרְג', “מַהֵר.”

“הַפֵּרוּשׁ, אֲדוֹנִי?”

“הַאִם זֶהוּ שֵׁם הָאַסִּיר אוֹ שֵׁם הַמַּאֲסָר? עֲנֵה, וְאִם לֹא – מוֹת תָּמוּת.”

“הָרְגֵהוּ!” צָרַח יַ’ק הַשְּׁלִישִׁי, אֲשֶׁר קָרַב אֵלָיו.

“זֶה שֵׁם חֲדַר־כֶּלֶא, אֲדוֹנִי.”

“הַרְאֵנִי אוֹתוֹ!”

“לֵךְ נָא אַחֲרָי.”

יַ’ק הַשְּׁלִישִׁי, הַשּׁוֹקֵק לְדָם, הִתְאַּכְזֵב אַחֲרֵי הַשִּׂיחָה, אֲשֶׁר לֹא תָּבִיא לִידֵי שֶׁפֶךְ דָּם, וְהוּא אָחַז בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל דֵּפַרְג', אֲשֶׁר אָחֲזָה בְּזוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר בֵּית הַסֹּהַר. שְׁלשֶׁת הָרָאשִׁים הָיוּ סְמוּכִים זֶה לָזֶה בְּמֶשֶׁךְ הַהֲלִיכָה הַקְּצָרָה, אַךְ גַּם אָז לֹא יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ אִישׁ אֶת דִּבְרֵי חֲבֵרוֹּ, עַד כֹּה גָּדֵל הַשָּׁאוֹן שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס הַחַי, בְּהִתְפָּרְצוֹ לְתוֹךְ הַמִּבְצָר וּבַהֲצִיפוֹ אֶת הַחֲצֵרוֹת וְאֶת הַמְּבוֹאוֹת וְאֶת הַמַּעֲלוֹת.

שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים, דֵּפַרְג', שׁוֹמֵר הַסֹּהַר וְיַ’ק הַשְּׁלִישִׁי, שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ, הָלְכוּ בִּפְסִיעוֹת מְהִירוֹת עַד כַּמָּה שֶׁיָּכְלוּ דֶרֶךְ כִּפּוֹת קוֹדְרוֹת, אֲשֶׁר אוֹר הַיּוֹם לֹא חָדַר שָׁמָּה מֵעוֹלָם, עַל פְּנֵי דְלָתוֹת מְתֹעָבוֹת שֶׁל בָּתֵּי־כֶּלֶא וּבָתֵּי־סֹהַר אֲפֵלִים, יָרְדוּ בְּמַעֲלוֹת שֶׁל מְעָרוֹת וְשׁוּב עָלוּ בְּמַעֲלוֹת אֲבָנִים וּלְבֵנִים, הַדּוֹמוֹת לַאֲפִיקֵי נַחַל שֶׁחָרְבוּ מֵימָיו. פֹּה וְשָׁם, בְּיִחוּד בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים, עָלָה עֲלֵיהֶם נַחְשׁוֹל אָדָם וְסָחַף אוֹתָם, אַךְ לְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ יְרִידָתָם וְטִפְּסוּ וְעָלוּ אֶל מִגְדָּל נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם. בִּהְיוֹתָם מֻקָּפִים כְּתָלִים עָבִים הִגִּיעַ לְאָזְנָם הָרַעַשׁ בְּתוֹךְ הַמִּבְצָר וּמִחוּצָה כְּקוֹל עָמוּם, כְּאִלּוּ הַשָּׁאוֹן שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ הֶחֱרִישׁ אֶת כֹּחַ שְׁמִיעָתָם.

שׁוֹמֵר הַסֹּהַר יָרַד עַד דֶּלֶת נְמוּכָה, תָּחַב מַפְתֵּחַ לְתוֹךְ מַנְעוּל, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת אַט, וּבְהַרְכִּינָם רָאשֵׁיהֶם לְהִכָּנֵס, קָרָא:

“מֵאָה וַחֲמִשָּׁה, מִגְדַּל הַצָּפוֹן.”

בַּקִּיר לְמַעְלָה הָיָה חַלּוֹן קָטֹן בְּלִי זְכוּכִית מֻקָּף סֹרֵג בַּרְזֶל וּלְפָנָיו אֶבֶן חוֹצֶצֶת, עַד כִּי אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם יָכֹל אָדָם לִרְאוֹת רַק כַּאֲשֶׁר יִשְׁכַּב לָאָרֶץ וְיַבִּיט לְמָעְלָה. בַּחֶדֶר הָיָה תַּנּוּר קָטֹן גָּדוּר בְּמוֹטוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְעַל הָאָרֶץ מִמּוּלוֹ נֶעֶרְמָה עֲרֵמָה שֶׁל אֵפֶר יָשָׁן, הָיוּ שָׁם כִּסֵּא, שֻׁלְחָן וּמִטָּה עִם מִזְרַן קַשׁ. נִרְאוּ אַרְבָּעָה קִירוֹת שֶׁהֻשְׁחֲרוּ, וְעַל אֶחָד מֵהֶם טַבַּעַת שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלֻדָּה.

“תָּאִיר בַּלַּפִּיד אַט לְאֹרֶךְ הַקִּירוֹת הָאֵלֶּה, לְמַעַן אוּכַל לִרְאוֹת אוֹתָם,” קָרָא דֵפַרְג' אֶל שׁוֹמֵר הַסֹּהַר.

הָאִישׁ עָשָׂה כַּמְּצֻוֶּה עָלָיו, וְדֵפַרְג' הִבִּיט לְאוֹר הַלַּפִּיד בְּעֵינָיו.

“עֲמוֹד!… הַבֵּט נָא הֵנָּה, יַ’ק!”

“א. מ.!” צָרַח יַ’ק הַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר קָרָא אֶת הָאוֹתִיּוֹת בִּתְשׁוּקָה.

“אַלֶּכְסַנְדֶּר מָנֶט.” לָחַשׁ לוֹ דֵפַרְג' בְּאָזְנוֹ, בְּהוֹרוֹתוֹ עַל הַקִּיר בְּאֶצְבָּעוֹ הַמְּלֻכְלָכָה, שֶׁהֻשְׁחֲרָה מֵאֲבַק־שְׂרֵפָה – “וְכָאן כְּתָב: ‘רוֹפֵא עָלוּב’, וְהוּא הוּא, בְּלִי סָפֵק, שֶׁחָרַת עַל הָאֶבֶן הַזֹּאת לוּחַ־יָמִים. מַה זֶה בְּיָדֶךָ? דֶּקֶר ²³ ? תְּנֵהוּ לִי!”

הוּא אָחַז עוֹד בְּיָדוֹ אֶת מַדְלִיק־הַפְּתִילָה שֶׁל הַתּוֹתָח. פִּתְאֹם עָשָׂה חֲלִיפִין עִם חֲבֵרוֹ, וּבְגִשְׁתּוֹ אֶל הַכִּסֵּא וְהַשֻּׁלְחָן הָרְקוּבִים נִפֵּץ אוֹתָם לִרְסִיסִים בְּמַכּוֹת אֲחָדוֹת.

“הָרֵם אֶת הַלַּפִּיד!” קָרָא בְּחֵמָה אַל שׁוֹמֵר בֵּית הַסֹּהַר, “וְאַתָּה, יַ’ק, בְּדֹק נָא אֶת הַמְּכִתּוֹת ²⁴
הָאֵלֶּה. הֵא לְךָ סַכִּינִי וַחֲתֹךְ אֶת הַמִּזְרָן וְחַפֵּשׂ יָפֶה יָפֶה בְּתוֹךְ הַתֶּבֶן. הוֹי, הָרֵם אֶת הַלַּפִּיד!”

הוּא נָתַן עֵינֵי זַעַם בְּשׁוֹמֵר הַסֹּהַר, טִפֵּס וְעָלָה עַל הַכִּירַיִם, הֵצִיץ לְתוֹךְ אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן, מִשֵּׁשׁ וְטָפַח בַּדֶּקֶר אֶת דְּפָנֶיהָ, הִתְבּוֹנֵן אֶל סֹרֵג הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהּ. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים נָפַל וְיָרַד סִיד וְאָבָק וְהוּא הֶחֱזִיר רֹאשׁוֹ מִן הַמַּפֹּלֶת; אַחֲרֵי כֵן חִטֵּט בָּאֵפֶר וּבְחוֹרֵי הָאֲרֻבָּה בִּזְהִירוּת רַבָּה.

“הָאֵין דָּבָר בְּשִׁבְרֵי הָעֵץ וּבְתוֹךְ הַתֶּבֶן, יַ’ק?”

“לֹא כְּלוּם.”

“הָבָה נִצְבֹּר אֶת כָּל זֶה יַחְדָּו בְּאֶמְצַע הַתָּא. כָּךְ! עַתָּה הַדְלֵק אֶת הַגַּל הַזֶּה!”

שׁוֹמֵר הַסֹּהַר הִבְעִיר אֶת הָעֲרֵמָה הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר אִשָּׁהּ עָלָה מָעְלָה. וְכַאֲשֶׁר הִרְכִּינוּ רֹאשָׁם לָצֵאת דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַנָּמוּךְ, הִשְׁאִירוּ מְדוּרָה בּוֹעֶרֶת וּפָנוּ בְּדַרְכָּם אֶל הֶחָצֵר. וְאַךְ עָמְדוּ רַגְלֵיהֶם לְמַטָּה, הִגִּיעַ לְאָזְנָם הַשָּׁאוֹן, כְּאִלּוּ שָׁב אֲלֵיהֶם חוּשׁ הִשְׁמִיעָה, עַד שׁוּבָם אֶל הַיָּם הַחַי וְהַזּוֹעֵף.

הֵם מָצְאוּ אֶת הַיָּם הַזֶּה הוֹמֶה וְסוֹעֵר, בְּבַקְּשׁוֹ אֶת דֵּפַרְג‘. הַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן קָרָא בְּקוֹל רָם לַמּוֹזֵג שֶׁלּוֹ, שֶׁיָּבוֹא וְיַעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַגְּדוּד, אֲשֶׁר לָכַד אֶת שַׂר הַמִּבְצָר, שֶׁהֵגֵן עַל הַבַּסְטִילְיָה וְיָרָה בָּעָם. אִם לֹא כֵּן, לֹא רָצָה הֶהָמוֹן לְהוֹלִיךְ אֶת שַׂר הַמִּבְצָר אֶל בֵּית הָעִירִיָּה לַעֲמֹד לְדִין עַל מַעֲשֵׂהוּ. בְּאֵין דֵּפַרְג’, הִמָּלֵט יִמָּלֵט שַׂר הַמִּבְצָר, וְדַם הָעָם (שֶׁפִּתְאֹם עָלָה עֶרְכּוֹ, אַחֲרֵי דוֹרוֹת רַבִּים) לֹא יֻקַּם.

בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הַגּוֹעֵשׁ וְהַשּׁוֹאֵג, אֲשֶׁר הִקִּיף אֶת הַשַּׂר הַזָּקֵן, הַלָּבוּשׁ מְעִיל אָפוֹר עִם עֲדָיִים אֲדֻמִּים, הָיְתָה רַק נֶפֶשׁ אַחַת מְתוּנָה, וְזוֹ הָיְתָה נֶפֶשׁ אִשָּׁה.

“הִנֵּה בַּעְלִי הוֹלֵךְ!” קָרְאָה הָאִשָּׁה הַזֹּאת, בְּהַצְבִּיעָהּ עָלָיו, “הִנֵּה דֵפַרְג'!”

הִיא עָמְדָה בְּלִי נִיד לְיַד הַשַּׂר הַזָּקֵן הַזּוֹעֵם; הִיא נִשְׁאֲרָה בְּלִי נִיד סָמוּךְ לוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּבַל דֶּרֶךְ הָרְחוֹבוֹת עַל יְדֵי דֵפַרְג' וְהֶהָמוֹן; הִיא נִשְׁאֲרָה בְּלִי נִיד סָמוּךְ לוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּבָא אֶל בֵּית הָעִירִיָּה; הִיא נִשְׁאֲרָה בְּלִי נִיד סָמוּךְ לוֹ, כַּאֲשֶׁר הֵחֵל הֶהָמוֹן לְהַכּוֹתוֹ מֵאָחוֹר וּלְהַמְטִיר עָלָיו אַחֲרֵי כֵן מַהֲלוּמוֹת וּבְעִיטוֹת; וְאוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדָה הָאִשָּׁה סָמוּךְ לוֹ מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר נָפַל הַשַּׂר מֵת מִן הַמַּכּוֹת, נִתְעוֹרְרָה פִּתְאֹם, שָׂמָה רַגְלָהּ עַל צַוָּארוֹ, וּבְהוֹצִיאָהּ אֶת סַכִּינָהּ הַנּוֹרָאָה כָּרְתָה אֶת רֹאשׁוֹ.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, אֲשֶׁר הַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן הוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ הַנּוֹרָאָה לִתְלוֹת רָאשֵׁי בְּנֵי אָדָם בִּמְקוֹם פַּנָּסִים, לְהַרְאוֹת אֶת כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ. עַתָּה עָלָה כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן וְשַׁח לֶעָפָר כְּבוֹד הֶעָרִיצִים וְהַשַּׁלִּיטִים בְּיָד חֲזָקָה. הוּרַד לָאָרֶץ גְּאוֹן הַשָּׂרִים, וְנַעֲלָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' רָמְסָה עַל צַוְּארֵי אֶחָד מֵהֶם.

יָם הַמַּיִם הָעֲכוּרִים וְהָאֲיֻמִּים עָלָה עַל גְּדוֹתָיו, רָעֲשׁוּ הַגַּלִּים הַמַּחֲרִיבִים הָעוֹלִים זֶה אַחֲרֵי זֶה, אֵין יוֹדֵעַ אֶת כֹּחָם, אֵין חֵקֶר לְעָמְקָם. בַּיָּם הָאַכְזָרִי הַזֶּה נִשְׁמְעוּ רַק קוֹלוֹת קוֹרְאִים לִנְקָמָה, נִרְאוּ רַק פָּנִים נַעֲוִים מִיִּסּוּרִים, עַד כִּי לֹא הִגִּיעַ עַד לִבָּם רֶגֶשׁ הַחֶמְלָה וְהָרַחֲמִים.

וְאוּלָם בְּתוֹךְ הָאוֹקְיָנוֹס שֶׁל פְּנֵי בְּנֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר הִבִּיעוּ חָרוֹן אַכְזָרִי, נִמְצְאוּ שְׁתֵּי קְבוּצוֹת שֶׁל פָּנִים – שִׁבְעָה שִׁבְעָה בְּכָל אַחַת – אֲשֶׁר הָיוּ נִבְדָּלִים מְאֹד מִן הַשְּׁאָר. בִּקְבוּצָה אַחַת הָיוּ שִׁבְעַת הָאַסִּירִים, אֲשֶׁר נִפְדוּ פִּתְאֹם עַל יְדֵי הַסַּעַר שֶׁהָרַס אֶת קִבְרָם, נִשְּׂאוּ עַתָּה עַל כַּפָּיִם. פְּנֵי כֻּלָּם הִבִּיעוּ מְבוּכָה, תִּמָּהוֹן, פַּחַד, כְּאִלּוּ בָּא יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהֶם רוּחוֹת הֵם. הַקְּבוּצָה הַשֵּׁנִית הִיא שֶׁל שִׁבְעֵת הָאֲנָשִׁים הַמֵּתִים, אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם הִבִּיעוּ קִפָּאוֹן, וְעֵינֵיהֶם הָעֲצוּמוֹת מְחַכּוֹת לְיוֹם הַדִּין.

שִׁבְעָה אַסִּירִים שֶׁנֶּחְלְצוּ מִמַּאֲסָרָם, שִׁבְעָה רָאשִׁים כְּרוּתִים תְּקוּעִים בִּרְמָחִים, מַפְתְּחוֹת הַמִּבְצָר הָאָרוּר הַזֶּה עִם שְׁמוֹנַת מִגְדָּלָיו הַגְּדוֹלִים, כַּמָּה מִכְתָּבִים וּשְׁאָר זִכְרוֹנוֹת עַל אַסִּירִים מִיָּמִים עָבָרוּ, אֲשֶׁר חַיֵּיהֶם כָּלוּ בַּבּוֹר הַזֶּה – אֵלֶּה הָיוּ כָּל הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תּוֹשָׁבֵי הַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן נָשְׂאוּ בְּקוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה דֶרֶךְ רְחוֹבוֹת פָּרִיס בְּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ יוּלִי בִּשְׁנַת אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת שְׁמוֹנִים וָתֵשַׁע.

הָהּ, יִשְׁמֹר וְיָגֵן אֱלֹהִים עַל לוּסִי דַרְנֵי, לְבַל יָבוֹאוּ דִבְרֵי חֲלוֹמוֹתֶיהָ, וְהֵד הַצְּעָדִים לֹא יִקְרַב אֶל חַיֶּיהָ! כִּי נוֹרָאִים הֵם הַצְּעָדִים הָאֵלֶּה, מְטֹרָפִים, מְבִיאִים שׁוֹאָה. וְשָׁנִים רַבּוֹת אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִשְׁפְּכָה הֶחָבִית שֶׁל יַיִן לְיַד בֵּית הַמַּרְזֵחַ שֶׁל דֵּפַרְג' לֹא קַל הָיָה לִשְׁטֹף אֶת אַבְנֵי הָרְחוֹב, אֲשֶׁר אָדְמוּ מִן הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ.

כא. גַּלֵּי הַיָּם עוֹלִים וְעוֹלִים 🔗

רַק שָׁבוּעַ יָמִים עָבַר עַל תּוֹשָׁבִי סֶן־אַנְטוּאַן הַדַּלִּים מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לְלַפֵּת אֶת לַחְמָם הַיָּבֵשׁ וְהַמַּר בְּבִרְכוֹת מַזָּל טוֹב עַל הַנִּצְּחוֹנוֹת, וְהַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' יָשְׁבָה לְיַד שֻׁלְחָן הַמְּכִירָה בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ, כְּדַרְכָּהּ, וְהִיא מְפַקַּחַת עַל הַלְּקוֹחוֹת.

הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' יָשְׁבָה בְּחִבּוּק יָדַיִם בַּבֹּקֶר הַהוּא הַחַם וְהַבָּהִיר וְהִתְבּוֹנְנָה אֶל בֵּית הַיַּיִן וְאֶל הָרְחוֹב. גַּם פֹּה וְגַם שָׁם נִרְאוּ כְּנוּפְיוֹת שֶׁל הוֹלְכֵי בָּטֵל, אֲנָשִׁים מְלֻכְלָכִים וַעֲלוּבִים, אַךְ כָּעֵת הִבִּיעוּ פְּנֵיהֶם רֶגֶשׁ שֶׁל כֹּחַ, הַמּוֹלֵךְ עַל פִּגְעֵי חַיֵּיהֶם. הַמִּצְנֶפֶת הַבְּלוּיָה, הַשְּׁמוּטָה לְצַד הָרֹאשׁ הַדַּל, הִבִּיעָה מֵעֵין רֶמֶז: “אָמְנָם קָשֶׁה מְאֹד לָרֹאשׁ הַחוֹבֵשׁ אוֹתִי לְכַלְכֵּל אֶת הַגּוּף, אַךְ לוּ יְדַעְתֶּם, כַּמָּה קַל לוֹ, לְבַעַל הַמִּצְנֶפֶת, לְקַלְקֵל גּוּפָם שֶׁל אֲחֵרִים”. כָּל יָד צְנוּמָה וַחֲשׂוּפָה, אֲשֶׁר לֹא מָצְאָה עֲבוֹדָה עַד הַיּוֹם, מָצְאָה עַתָּה עֲבוֹדָה מוּכָנָה לְפָנֶיהָ: לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. אֶצְבְּעוֹת הַנָּשִׁים הַסּוֹרְגוֹת לָמְדוּ לִמְחֹץ וְלִקְרֹעַ. מַרְאֵה הַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן שֻׁנָּה. מֵאוֹת שָׁנִים קָבְעוּ לוֹ צוּרָתוֹ וְהַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הוֹסִיפוּ לָהּ אֶת תָּוֶיהָ הַכַּבִּירִים.

הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' יָשְׁבָה וְהִתְבּוֹנְנָה אֶל הַשִּׁנּוּיִים מִתּוֹךְ נַחַת רוּחַ, כָּרָאוּי לְמַנְהִיגָהּ שֶׁל תְּנוּעַת הַנָּשִׁים בְּסֶן־אַנְטוּאַן. אַחַת מֵחַבְרוֹתֶיהָ יָשְׁבָה עַל יָדָהּ וְסָרְגָה. הָאִשָּׁה הַגּוּצָה וְהַשְּׁמֵנָה, בַּת זוּגוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי דַל וְאֵם לִשְׁנֵי יְלָדִים, זָכְתָה לִהְיוֹת סְגָן לְמָרַת דֵּפַרְג' וּלְהִקָּרֵא בְּכִנּוּי הַכָּבוֹד “נַקְמָנִית”.

“שִׁמְעִי!” קָרְאָה נַקְמָנִית, “הַטִּי אֹזֶן! מִי בָּא?”

"זֶה הוּא דֵפַרְג' ", קָרְאָה הַגְּבֶרֶת, “הַסּוּ, פַּטְרִיּוֹטִים!”

דֵּפַרְג' נִכְנַס עָיֵף וְנוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת, חָלַץ מֵעַל רֹאשׁוֹ מִצְנַפְתּוֹ הָאֲדֻמָּה וְהִבִּיט סְבִיבוֹתָיו.

“הַקְשִׁיבוּ כֻּלְּכֶם!” קָרְאָה הַגְּבֶרֶת שׁוּב, “שִׁמְעוּ אֶת דְבָרָיו!”

דֵּפַרְג' עָמַד בַּפֶּתַח לְמוּל עֵינַיִם חַדּוֹת וּפִיּוֹת פְּעוּרִים. כָּל אֵלֶּה שֶׁיָּשְׁבוּ בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ קָפְצוּ וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם.

“סַפֵּר נָא, אִישִׁי, מָה אֵרַע?”

“חֲדָשׁוֹת מִן הָעוֹלָם הַהוּא!”

"מַה פֵּרוּשׁ? שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה מִתּוֹךְ בּוּז, “מִן הָעוֹלָם הַהוּא?”

“הֲזוֹכֵר אִישׁ מִכֶּם פֹּה אֶת הַזָּקֵן פוּלוֹן, אֲשֶׁר אָמַר אֶל הָעָם הָרָעֵב, כִּי יוּכַל לֶאֱכֹל עֵשֶׂב, וַאֲשֶׁר מֵת וְיָרַד שְׁאוֹלָה?”

“כָּל אִישׁ זוֹכֵר!” נִשְׁמַע מִכָּל הַפִּיּוֹת.

“מִמֶּנּוּ בָּאוּ אֵפוֹא חֲדָשׁוֹת, הוּא בֵּין הַחַיִּים!”

“בֵּין הַחַיִּים?!” תָּמַהּ כָּל הַקָּהָל, “וּמֵת?”

“לֹא מֵת! הוּא פָּחַד מִפָּנֵינוּ מְאֹד, וּבְדִין הוּא שֶׁיְהִי מְפַחֵד, עַד כִּי הִתְחַפֵּשׂ לְמֵת וְסִדֵּר לְעַצְמוֹ קְבוּרָה לְמַרְאִית עָיִן. אַךְ הִנֵּה מָצְאוּ אוֹתוֹ חַי וּמִתְחַבֵּא בְּאַחַת מֵעָרֵי הַשָּׂדֶה וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ הֵנָּה. רְאִיתִיו זֶה עַתָּה מוּבָל כְּאַסִּיר לְבֵית הָעִירִיָּה. אָמַרְתִּי לָכֶם, כִּי הָיָה לוֹ נִמּוּק לְפַחֵד מִפָּנֵינוּ. הַגִּידוּ כֻּלְּכֶם, הֶהָיָה לוֹ נִמּוּק?”

הַחוֹטֵא הַזָּקֵן הַהוּא בֶּן הַשִּׁבְעִים, אִלּוּ שָׁמַע בְּאָזְנָיו אֶת הַמַּעֲנֶה שֶׁנִּתַּן בְּקוֹל רָם עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, הָיָה יוֹדֵעַ גֹּדֶל עֲוֹנוֹ.

עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה שֶׁל דּוּמִיָּה. דֵּפַרְג' וְאִשְׁתּוֹ הִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה בְּעֵינַיִם תַּקִּיפוֹת. נַקְמָנִית גָּחֲנָה וְהוֹצִיאָה מִתַּחַת הַשֻּׁלְחָן לְרַגְלֶיהָ תֹּף שֶׁהִשְׁמִיעַ קוֹל עָמוּם.

“פַּטְרִיּוֹטִים!” קָרָא דֵפַרְג' בְּקוֹל חָרוּץ, “הַנְּכוֹנִים אַתֶּם?”

כְּרֶגַע תָּחֲבָה הַגְּבֶרֶת דֵּפַרְג' סַכִּינָהּ לְתוֹךְ חֲגוֹרָתָהּ; קוֹל הַתֹּף נִשְׁמָע בָּרְחוֹבוֹת, וְנַקְמָנִית, מִתּוֹךְ צְוָחוֹת וּצְרִיחוֹת מְשֻׁנּוֹת, בְּנוֹפְפָהּ בְּיָדֶיהָ עַל רֹאשָׁה כְּאַרְבָּעִים מְכַשֵּׁפוֹת בְּבַת־אַחַת, רָצָה מִבַּיִת לְבַיִת וְעוֹרְרָה אֶת הַנָּשִׁים.

נוֹרָאִים הָיוּ הַגְּבָרִים בְּזַעֲמָם הָרַב כַּאֲשֶׁר הִבִּיטוּ בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת. הֵם חָטְפוּ נֶשֶׁק מִכָּל הַבָּא בְּיָדָם וּפָרְצוּ אֶל הָרְחוֹבוֹת. אַךְ מַרְאֶה פְּנֵי הַנָּשִׁים הָיָה נוֹרָא שִׁבְעָתַיִם עַד לְהָטִיל אֵימָה עַל גִּבּוֹר הַגִּבּוֹרִים. הֵן עָזְבוּ אִשָּׁה אִשָּׁה אֶת עִסְקִי בֵּיתָהּ הַדַּל, אֶת עוֹלְלֵיהֶן, אֶת זִקְנֵיהֶן וְאֶת חוֹלֵיהֶן, שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ עַל הַקַּרְקַע רְעֵבִים וְעֵירֻמִּים, פָּרְצוּ הַחוּצָה פְּרוּעוֹת שֵׂעָר בְּקוֹלוֹת מֵחֲרִישֵׁי אָזְנַיִם, קוֹלוֹת פֶּרֶא וְקוֹלוֹת שִׁגָּעוֹן. “פוּלוֹן הַנָּבָל נִתְפַּס, אֲחוֹתִי!” “פוּלוֹן הַזָּקֵן נִתְפַּס, בִּתִּי!” עֲשָׂרוֹת עֲשָׂרוֹת מֵהֶן הִתְפָּרְצוּ לְתוֹךְ הֶהָמוֹן, הִכּוּ עַל חֲזֵיהֶן, תָּלְשׁוּ שְׂעָרָן וְצָרְחוּ: “פוּלוֹן חַי! פוּלוֹן זֶה שֶׁאָמַר אֶל הָעָם הַגֹּוֵעַ בָּרָעָב, כִּי יֹאכַל עֵשֶׂב! פוּלוֹן זֶה שֶׁאָמַר לְאָבִי הַזָּקֵן, כִּי יוּכַל לֶאֱכֹל עֵשֶׂב, אִם אֵין לוֹ לֶחֶם לֶאֱכֹל! פוּלוֹן זֶה שֶׁאָמַר לְעוֹלָלִי, כִּי יוּכַל לִינוֹק עֵשֶׂב, אִם שְׁדֵי אִמּוֹ צוֹמְקוֹת! הוֹי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה רַבּוּ צָרוֹתֵינוּ! שִׁמְעוּ, יַלְדִּי הַמֵּת וְאָבִי הַגֹּוֵעַ, נִשְׁבַּעְתִּי בְּנַפְשִׁי, כִּי אֶקֹּם נִקְמַתְכֶם מִפוּלוֹן! בְּעָלִים, אַחִים, בָּנִים, תְּנוּ לָנוּ אֶת דַּם פוּלוֹן, תְּנוּ לָנוּ אֶת רֹאשׁוֹ, תְּנוּ לָנוּ אֶת לִבּוֹ, קִרְעוּ אֶת פוּלוֹן לִקְרָעִים, קִבְרוּהוּ בָּאֲדָמָה, לְמַעַן יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיָיו!” בִּקְרִיאוֹת כָּאֵלֶּה הָיוּ נָשִׁים רַבּוֹת מִשְׁתַּגְּעוֹת, מִסְתּוֹבְבוֹת, פּוֹגְעוֹת וְטוֹרְפוֹת אֶת יְדִידֵיהֶן, עַד כִּי הָיוּ נוֹפְלוֹת מִתְעַלְּפוֹת בַּחוּץ וְרַק בְּעֶזְרַת בַּעֲלֵיהֶן הָיוּ נִמְלָטוֹת מִתַּחַת פַּרְסוֹת הַסּוּסִים.

וּבְכָל זֹאת לֹא חִכּוּ הַפַּטְרִיוֹטִים אַף רֶגַע. אַף חֲצִי רֶגַע! פוּלוֹן זֶה נִמְצָא בְּבֵית הַפְּקִידוּת, מִי יוֹדֵעַ אוּלַי יוֹצִיאוּהוּ לַחָפְשִׁי. הָיֹה לֹא תִּהְיֶה, כִּי הַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן זוֹכֵר אֶת יִסּוּרָיו, אֶת עֶלְבּוֹנוֹתָיו, אֶת צָרוֹתָיו! אֲנָשִׁים וְנָשִׁים מְזֻיָּנִים פָּרְצוּ מִתּוֹךְ הַפַּרְבָּר וְרָצוּ חִישׁ מַהֵר וּמָשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם אֶת כָּל הָרֵיקִים וְהַפּוֹחֲזִים, וּבְמֶשֶׁךְ רֶבַע הַשָּׁעָה לֹא נִשְׁאֲרָה בַּשְּׁכֻנָּה שֶׁל סֶן־אַנְטוּאַן בִּרְיָה חַיָּה, מִלְּבַד זְקֵנִים אֲחָדִים תְּשׁוּשִׁים וִילָדִים מְיַלְלִים.

לֹא. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה קַלָּה מִלְּאוּ אֶת אוּלָם הַמִּשְׁפָּט, שֶׁבּוֹ עָמַד הָאִישׁ הַזָּקֵן וְהַמְּכֹעָר וְהַמְּנֻוָּל, סָתְמוּ אֶת כָּל הַמְּבוֹאוֹת וְהַפְּרוֹזְדּוֹרִים וְהָרְחוֹבוֹת הַסְּמוּכִים. דֵּפַרְג', הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה, נַקְמָנִית, יַ’ק הַשְּׁלִישִׁי הָיוּ בֵּין הָעוֹמְדִים בָּרֹאשׁ וּבְמֶרְחָק לֹא רַב מִן הַנֶּאֱשָׁם.

“רְאוּ נָא!” קָרְאָה מָרַת דֵּפַרְג', בְּהַצְבִּיעָהּ עַל הָאִישׁ בְּסַכִּינָהּ, “רְאוּ אֶת הַנָּבָל הַזָּקֵן הַזֶּה הָאָסוּר בַּחֲבָלִים. מַה טוֹב הָיָה לִקְשֹׁר לוֹ עַל גַּבּוֹ צְרוֹר עֵשֶׂב. חַהּ־חַהּ! אָכֵן, זֶהוּ רַעְיוֹן יָפֶה! יְלַחֵךְ עַתָּה אֶת הָעֵשֶׂב!”

הָאִשָּׁה שָׂמָה אֶת סַכִּינָהּ תַּחַת זְרוֹעָהּ וְהִתְחִילָה מוֹחֲאָה כַּף בְּדִיצָה.

הָאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי מָרַת דֵּפַרְג' מָסְרוּ אֶת דְּבַר דִּיצָתָהּ לְאֵלֶּה הָעוֹמְדִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וְאֵלֶּה לַאֲחֵרִים, וַאֲחֵרִים לְעוֹד אֲחֵרִים שֶׁעָמְדוּ בַּחוּץ. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר בְּמֶשֶׁךְ שְׁתַּיִם שָׁלשׁ הַשָּׁעוֹת, כָּל זְמַן בֵּרוּר הַמִּשְׁפָּט. בִּמְהִירוּת רַבָּה נִמְסְרוּ כָּל דִּבּוּר, כָּל תְּנוּעָה שֶׁל מָרַת דֵּפַרְג' בְּמֶרְחָק רַב, כִּי אֲנָשִׁים חֲרוּצִים וּזְרִיזִים, שֶׁטִּפְּסוּ וְעָלוּ עַל זִיזֵי הַבִּנְיָן מִבַּחוּץ לְהָצִיץ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת לְתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה, יָדְעוּ יָפֶה אֶת מָרַת דֵּפַרְג' וְהֵם שֶׁשִּׁמְּשׁוּ טֵלֶגְרָף בֵּינָהּ וּבֵין הֶהָמוֹן שֶׁעָמַד מִחוּץ לַבָּיִת.

לָאַחֲרוֹנָה עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם וְשָׁלְחָה קֶרֶן אוֹרָה, אוֹת תִּקְוָה אוֹ חֶסֶד, לְמַטָּה עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאַסִּיר הַזָּקֵן. וְהַחֶסֶד הַזֶּה הָיָה קָשֶׁה מִנְּשֹׂוא לְאוֹיְבֵי הָאַסִּיר. כְּרֶגַע נֶהֶרְסָה מְחִיצַת הָאָבָק וְהַשִּׂיחַ, שֶׁעָמְדָה שָׁעָה רַבָּה לְהַפְלִיא, וְהַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן פָּרַץ פֶּרֶץ.

וְהַדָּבָר נוֹדַע מִיָּד בְּכָל קְצוֹת הֶהָמוֹן. דֵּפַרְג' קָפַץ וְעָבַר אֶת הַמְּחִיצָּה וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְתָפַשׂ בְּיָדָיו הַחֲזָקוֹת אֶת הַזָּקֵן הֶעָלוּב, מָרַת דֵּפַרְג' בָּאָה אַחֲרָיו וְשָׂמָה יָדָהּ לְתוֹךְ אַחַד הַחֲבָלִים שֶׁהָיָה אָסוּר בָּהֶם, נַקְמָנִית וְיַ’ק הַשְּׁלִישִׁי הָלְכוּ וְקָרְבוּ אֵלָיו, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל גַּבֵּי הַחַלּוֹנוֹת הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת כְּעוֹפוֹת דּוֹרְסִים מָעַל קִנֵּיהֶם הַגְּבוֹהִים – וְהַקּוֹל נִשְׁמַע, כְּאִלּוּ עָלָה מִכָּל הָעִיר: “הוֹצִיאוּהוּ אֵלֵינוּ! הוֹצִיאוּהוּ לִתְלִיָּה!”

כְּרֶגַע הִפִּילוּ אֶת הַזָּקֵן וֶהֱרִימוּהוּ, סָחֲבוּ אוֹתוֹ וְרֹאשׁוֹ לְמַטָּה עַל הַמַּדְרֵגוֹת, פַּעַם בְּבִרְכָּיו, פַּעַם בְּרַגְלָיו, פַּעַם בְּעָרְפּוֹ, סָחֹב וְהַכֵּה, מֵאוֹת יָדַיִם תָּחֲבוּ לְתוֹךְ פָּנָיו צְרוֹרוֹת עֵשֶׂב וָקַשׁ. פָּצוּעַ, קָרוּעַ, רָצוּץ וְשׁוֹתֵת דָּם, כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ, בִּקֵּשׁ הַזָּקֵן חֲנִינָה. פַּעַם הִתְעוֹרֵר בִּתְנוּעוֹת יֵאוּשׁ, וּפַעַם הָיָה כְּבוּל עֵץ. סוֹף סוֹף הֱבִיאוּהוּ עַד הַפַּנָּס, מְקוֹם הַתְּלִיָּה. מָרַת דֵּפַרְג' הִרְפְּתָה מִמֶּנּוּ רֶגַע – כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הֶחָתוּל לָעַכְבָּר שֶׁצָּד – וְהִבִּיטָה אֵלָיו דּוּמָם כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָאֲנָשִׁים הֵכִינוּ לוֹ אֶת הַתְּלִיָּה. הַנָּשִׁים שָׁפְכוּ עָלָיו גִּדּוּפִים מִתּוֹךְ צְרִיחוֹת וְהַגְּבָרִים דָּרְשׁוּ שֶׁיִּסְתְּמוּ אֶת פִּיו בְּעֵשֶׂב עַד שֶׁיָּמוּת. אַחֲרֵי כֵן הֶעֱלוּ אוֹתוֹ עַל הַתְּלִיָּה וְהַחֶבֶל נִתֵּק, אַךְ הָאֲנָשִׁים תְּפָשׂוּהוּ בְּקוֹל צְוָחָה וְהֶעֱלוּהוּ שֵׁנִית, וְגַם הַפַּעַם נִתֵּק הַחֶבֶל, אַךְ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית רִחֵם עָלָיו הַחֶבֶל וְהֶחֱזִיק בּוֹ. עַד מְהֵרָה כָּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ, תָּקְעוּ אוֹתוֹ בְּרֹמַח וּנְשָׂאוּהוּ בְּפַרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן, וְכָל הַתּוֹשָׁבִים יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת לְמַרְאֵה הָעֵשֶׂב הָרַב הַנָּתוּן בְּתוֹךְ הַפֶּה.

אַךְ דְּבַר הָרָעָה שֶׁל הַיּוֹם הַזֶּה לֹא נִגְמַר עוֹד. הֶהָמוֹן הָיָה גּוֹעֵשׁ וְרוֹעֵשׁ וְלֹא יָכֹל לְהֵרָגַע, וְצִמְאוֹנוֹ לְדָם גָּבַר עִם עֶרֶב, כַּאֲשֶׁר נִתְפַּשְּׁטָה הַשְּׁמוּעָה, כִּי תָּפְשׂוּ אֶת חֲתָנוֹ שֶׁל פוּלוֹן הַמּוּמָת וְהוּא מוּבָל לְפָרִיס. הַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן עָט אֶל הַטֶּרֶף, הוֹצִיא בְּחָזְקָה אֶת הָאַסִּיר מִידֵי צְבָא הַשּׁוֹמְרִים, עָשָׂה לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפוּלוֹן הַזָּקֵן וְעָבַר בִּרְחוֹבוֹת פָּרִיס בְּקוֹל תְּרוּעַת נִצָּחוֹן.

רַק עִם בּוֹא הַלַּיְלָה שָׁב אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ, אֶל יְלָדָיו הָרְעֵבִים וְהַבּוֹכִים. וְאָז עָמְדוּ לִפְנֵי הַחֲנֻיּוֹת הַדַּלִּוֹת שֶׁל הָאוֹפִים שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל קוֹנִים, אֲשֶׁר חִכּוּ בְּאֹרֶךְ רוּחַ לְקַבֵּל מָנָה דַלָּה שֶׁל לֶחֶם רָע. שָׁעָה רַבָּה עָמְדוּ הָעֲלוּבִים בְּבֶטֶן חֲסֵרָה, וְאֶת הַזְּמַן בִּלּוּ בַּחֲבִיקוֹת מִתּוֹךְ זִכְרוֹנוֹת חֶדְוָה עַל הַנִּצְחוֹנוֹת וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁל הַיּוֹם. מְעַט מְעַט נִתְמַעֲטוּ הַשּׁוּרוֹת וְהָאֲנָשִׁים הָעֲלוּבִים נֶעֱלְמוּ. בַּקּוֹמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל הַבָּתִּים הִתְחִילוּ נוֹצְצִים אוֹרוֹת קְטַנִּים, בַּחוּצוֹת נֶעֶרְכוּ מְדוּרוֹת אֵשׁ וּמִסָּבִיב לָהֶן נֶאֶסְפוּ שְׁכֵנִים, בִּשְּׁלוּ אֲרֻחָתָם בְּשֻׁתָּפוּת, אַחֲרֵי כֵן סָעֲדוּ אִישׁ אִישׁ עַל מִפְתַּן בֵּיתוֹ.

דַּלִּוֹת וְרָזוֹת הָיוּ הָאֲרֻחוֹת הָאֵלֶּה, בְּלִי סִמָּן שֶׁל בָּשָׂר, בְּלִי תְּבָלִין כָּל שֶׁהוּא לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת הַחֲרֵבָה. וּבְכָל זֹאת יָצְקָה הַיְדִידוּת בֵּין בְּנֵי הָאָדָם מֵעֵין שׂבַע לְתוֹךְ הָאֲרֻחוֹת הַדַּלִּוֹת, גַּם נָסְכָה עַל פְּנֵיהֶם רוּחַ שָׂשׂוֹן. אָבוֹת וְאִמּוֹת, אֲשֶׁר הִשְׁתַּתְּפוּ בְּמַעֲשֵׂי הָאַכְזְרִיּוּת שֶׁל הַיּוֹם, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ בְּרֹךְ עִם יַלְדֵיהֶם הָרָזִים; וּבַחוּרִים וּבַחוּרוֹת, אֲשֶׁר רָאוּ אֶת כָּל הָרָעָה בָּעוֹלָם מִסְּבִיבָם, הָיוּ מְלֵאִים אַהֲבָה וְתִקְוָה.

כְּבָר עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר בְּשָׁעָה שֶׁאַחֲרוֹנֵי הַלְּקוֹחוֹת עָזְבוּ אֶת בֵּית הַמַּרְזֵחַ שֶׁל דֵּפַרְג' וּמַר דֵּפַרְג' אָמַר אֶל אִשְׁתּוֹ בְּקוֹל צָרוּד, בְּגִשְׁתּוֹ לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת:

“סוֹף סוֹף בָּא הַיּוֹם, יַקִּירָתִי!”

“אָכֵן!” הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה, “הוֹלֵךְ וּבָא.”

הַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן נִרְדַּם. גַּם בֵּית דֵּפַרְג' יָשַׁן, גַּם נַקְמָנִית שֶׁכְבָה בְּבֵית בַּעְלָהּ הַחֶנְוָנִי הַדַּל, גַּם הַתֹּף נָח. קוֹל הַתֹּף הָיָה הַקּוֹל הָאֶחָד בְּסֶן־אַנְטוּאַן, אֲשֶׁר לֹא נִשְׁתַּנָּה מֵחֲמַת הַצְּוָחוֹת וְהַזָּעַם. לוּ בָּאָה נַקְמָנִית, שׁוֹמֶרֶת הַתֹּף, לְעוֹרֵר אוֹתוֹ, כִּי יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ כְּמוֹ לִפְנֵי כִּבּוּשׁ הַבַּסְטִילְיָה אוֹ תְּפִישַׂת פוּלוֹן הַזָּקֵן, הָיָה מַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ שֶׁלֹּא נִצְרַד. דָּבָר זֶה אֵין לֵאמֹר עַל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַפַּרְבָּר סֶן־אַנְטוּאַן. –

כב. אֵשׁ מִתְלַקַּחַת 🔗

בָּא שִׁנּוּי גַּם בַּכְּפָר, אֲשֶׁר בּוֹ הַבְּאֵר הַיְדוּעַה לָנוּ, אֲשֶׁר שֵׁם הָיָה מְתַקֵּן הַדְּרָכִים יוֹצֵא יוֹם יוֹם לְהוֹצִיא בְּפַטִּישׁוֹ מִן הָאֲבָנִים פְּרוּסוֹת לֶחֶם, עַד כְּדֵי לְהַחֲזִיק אֶת נִשְׁמָתוֹ הָעֲלוּבָה בְּתוֹךְ גּוּפוֹ הֶעָלוּב. בֵּית־הַסֹּהַר עַל הַסֶּלַע לֹא הָיָה עוֹד מָרוֹם וְנִשָּׂא כִּבְיָמִים מִקֶּדֶם. שָׁם עָמְדוּ חַיָּלִים לִשְׁמֹר אוֹתוֹ, אַךְ מִסְפָּרָם הָיָה מְעַט; שָׁם הָיוּ אוֹפִיצֵרִים לְפַקֵּחַ עַל הַחַיָּלִים, אַךְ אִישׁ מֵהֶם לֹא יָדַע, מַה יַעֲשׂוּ חַיָּלָיו מָחָר – רַק זֹאת יָדְעוּ: כִּי סָפֵק גָּדוֹל הוּא, אִם יַעֲשׂוּ מַה שֶׁיְצַוּוּ עֲלֵיהֶם.

מִסָּבִיב בְּמֶרְחָק רַב הִשְׂתָּרְעָה אֶרֶץ שֶׁנֶּחְרְבָה, שֶׁלֹּא הוֹצִיאָה מְאוּמָה מִלְּבַד שְׁמָמָה. כָּל עָלֶה יָרוֹק, כָּל גִּבְעוֹל עֵשֶׂב, כָּל שִׁבֹּלֶת דָּגָן הָיָה מְקֻמָּט וְדַל, כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים הָעֲלוּבִים בְּנֵי הַמָּקוֹם. הַכֹּל הָיָה כָּפוּף, מְדֻכָּא, מְדֻכְדָּךְ, רָצוּץ. הַבָּתִּים, הַגְּדֵרוֹת, הַבְּהֵמוֹת, אֲנָשִׁים, יְלָדִים, גַּם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָשְׂאָה אוֹתָם – הַכֹּל הָיָה מְדֻלְדָּל.

בַּעַל הָאֲחֻזָּה לֹא נִרְאָה בְּאַרְצוֹ, אַךְ לֹא זֶה הָיָה הַשִּׁנּוּי שֶׁבָּא בַּכְּפָר. גַּם בְּשָׁנִים כְּתִקּוּנָן הָיוּ בַּעֲלֵי הָאֲחֻזָּה בָּאִים רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת אֶל הַכְּפָר – מִלְּבַד לְשֵׁם תַּעֲנוּג שֶׁל צַיִד, צֵיד אָדָם אוֹ צֵיד חַיָּה. לֹא, הַשִּׁנּוּי בָּא לֹא בָּזֶה, כִּי נֶעֶלְמוּ הַפָּנִים שֶׁל הָאֲצִילִים וְהָרוֹזְנִים, אֶלָּא בָּזֶה, שֶׁנִּרְאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת, בְּנֵי מַעֲמָד נָמוּךְ.

כִּי הִנֵּה בְּאוֹתָם הַיָּמִים, אֲשֶׁר מְתַקֵּן הַדְּרָכִים הָיָה עוֹבֵד לְבַדּוֹ בְּתוֹךְ הָאָבָק, וְאֶת לִבּוֹ לֹא הִטְרִיד הָרַעְיוֹן, כִּי עָפָר הוּא וְאֶל עָפָר יָשׁוּב, מִפְּנֵי שֶׁרֹב הַזְּמָן הָיָה עָסוּק בְּרַעְיוֹן אַחֵר כִּי אָכַל מְעַט מְאֹד לְפַת עַרְבִית וְכַמָּה הָיָה יָכֹל לֶאֱכֹל עוֹד, לוּ נִמְצָא לוֹ אֹכֶל – בְּאוֹתָם הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר הָיָה נוֹשֵׂא עֵינָיו מֵעֲבוֹדָתוֹ הַמְּשַׁעְמֶמֶת וּמַבִּיט לַמֶּרְחַקִּים, הָיָה רוֹאֶה אָדָם פָּשׁוּט הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֵלָיו בְּרֶגֶל, מִין בִּרְיָה שֶׁלְּפָנִים לֹא נִרְאֲתָה בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה, וְכָעֵת בָּאָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. בְּמִדָּה שֶׁקָּרַב הַהֵלֶךְ, הָיָה מְתַקֵן הַדְּרָכִים רוֹאֶה לְפָנָיו בְּלִי תִּמָּהוֹן בַּר־נַשׁ מְגֻדָּל פֶּרַע, מַרְאֵהוּ פֶּרֶא, בַּעַל קוֹמָה, בְּרַגְלָיו סַנְדְּלֵי עֵץ, שֶׁגַּם בְּעֵינֵי מְתַקֵּן הַדְּרָכִים נִרְאוּ לֹא נוֹחִים, וּפְנֵי הַהֵלֶךְ זוֹעֲמִים, קוֹדְרִים, גַּסִּים, מְכֻסִּים בֹּץ וַאֲבַק דְּרָכִים, צְרוֹרוֹת שֶׁל קוֹצִים וְעָלִים וְאֵזוֹב מִן הַיְּעָרוֹת שֶׁעָבַר בָּהֶם.

אִישׁ אֲשֶׁר כָּזֶה נִרְאָה לְעֵינָיו, כְּרוּחַ מֵעוֹלַם הַהוּא, בְּיוֹם יוּלִי חַם בַּצָּהֳרַיִם, בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב עַל גַּל הָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ תַּחַת הַסּוֹלְלָה, בְּבַקְּשׁוֹ לוֹ מַחֲסֶה מִן הַבָּרָד שֶׁיָּרַד.

הַהֵלֶךְ הִבִּיט אֵלָיו, הִבִּיט אֶל הַכְּפָר אֲשֶׁר בָּעֵמֶק, אֶל הַטַּחֲנָה, אֶל בֵּית הַסֹּהַר עַל הַסֶּלַע. אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָבַע דַּעְתּוֹ עַל כָּל הַדְּבָרִים, פָּנָה אֶל מְתַקֵּן הַדְּרָכִים בְּבַת־לָשׁוֹן שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לִשְׁמֹעַ:

“הֲשָׁלוֹם, יַ’ק?”

“שָׁלוֹם שָׁלוֹם, יַ’ק.”

“תֵּן יָדְךָ אֵפוֹא!”

הֵם הוֹשִׁיטוּ יָד זֶה לָזֶה, וְהַהֵלֶךְ יָשַׁב עַל גַּל הָאֲבָנִים.

“אֵין סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם?”

“כָּעֵת אָנוּ סוֹעֲדִים רַק עַרְבִית,” עָנָה מְתַקֵּן הַדְּרָכִים מִתּוֹךְ פָּנִים שֶׁל רָעֵב.

“הַדָּבָר הָיָה לְמִנְהָג,” רָטַן הַהֵלֶךְ, “לֹא מָצָאתִי בְּשׁוּם מָקוֹם בְּרִיּוֹת סוֹעֲדִים בַּצָּהֳרָיִם.”

הוּא הוֹצִיא מִקְטֶרֶת שֶׁהֻשְׁחֲרָה, מִלְּאָה טַבַּק, הִצִּית אוֹתָהּ בְּצֹר וּפְלָדָה, עַד אֲשֶׁר הֶעֶלְתָה אֵשׁ, אַחֲרֵי כֵן נָטַל פִּתְאֹם וְנָתַן מַשֶּׁהוּ בָּאֲגֻדָּל וָאֶצְבַּע לְתוֹךְ הַמִּקְטֶרֶת, וְלַהַב עָלָה וְגָז עִם עַמּוּד עָשָׁן.

“תֵּן יָדְךָ אֵפוֹא,” קָרָא הַפַּעַם מְתַקֵּן הַדְּרָכִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה, וְשׁוּב לָחֲצוּ אִישׁ אֶת יַד אָחִיו.

“הַלַּיְלָה?” שָׁאַל מְתַקֵּן הַדְּרָכִים.

“הַלַּיְלָה,” עָנָה הַהֵלֶךְ, בְּשִׂימוֹ מִקְטַרְתּוֹ לְפִיו.

“אַיֵּה?”

“פֹּה.”

הַהֵלֶךְ וּמְתַקֵּן הַדְּרָכִים יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם עַל גַּל הֶחָצָץ וְהִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה, וְהַבָּרָד יָרַד עֲלֵיהֶם וּבֵינֵיהֶם וּפָגַע בָּהֶם כְּחִצִּים קְטַנִּים, עַד אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לְהִתְבַּהֵר פְּנֵי הַשָּׁמַיִם עַל הַכְּפָר.

“הַרְאֵנִי!” קָרָא הַהֵלֶךְ, בְּשִׂימוֹ פְּעָמָיו אֶל פְּנֵי הַגִּבְעָה.

“רְאֵה!” עָנָה מְתַקֵּן הַדְּרָכִים, בְּהוֹשִׁיטוֹ אֶצְבָּעוֹ, “יָרֹד תֵּרֵד שָׁם וְהָלַכְתָּ יָשָׁר בָּרְחוֹב וְעָבַרְתָּ עַל פְּנֵי הַבְּאֵר…”

“לַעֲזָאזֵל!” הִפְסִיקוּ הַהֵלֶךְ, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ אֶל הַסְּבִיבָה, “אֵין דַּרְכִּי לָלֶכֶת בָּרְחוֹב וְלַעֲבֹר עַל פְּנֵי בְּאֵרוֹת. וּבְכֵן?”

“אִם כֵּן, לֵךְ כִּשְׁנֵי מִילִין מֵעֵבֶר לְרֹאשׁ הַגִּבְעָה אֲשֶׁר מֵעַל לַכְּפָר.”

“יָפֶה. מָתַי אַתָּה גוֹמֵר עֲבוֹדָתֶךָ?”

“עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה.”

“הֲתוֹאִיל לְהַעִירֵנִי בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ? שְׁנֵי לֵילוֹת הָלַכְתִּי בְּלִי מַרְגּוֹעַ. הָבָה אֲכַלֶּה אֶת מִקְטַרְתִּי, אַחַר אֶשְׁכַּב וְאִישַׁן כְּתִינוֹק. הַתְעִירֵנִי?”

“וַדַּאי.”

הַהֵלֶךְ כִּלָּה לְעַשֵּׁן מִקְטַרְתּוֹ, שָׂם אוֹתָהּ לְתוֹךְ חֵיקוֹ, חָלַץ אֶת נַעֲלֵי הָעֵץ מֵעַל רַגְלָיו, שָׁכַב פְּרַקְדָּן עַל גַּל הֶחָצָץ, וְעַד מְהֵרָה נִרְדַּם.

מְתַקֵּן הַדְּרָכִים הוֹסִיף לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָתוֹ. וְאוֹתָהּ שָׁעָה חָלְפוּ וְעָבְרוּ עָנְנֵי הַבָּרָד, וְעַל פְּנֵי הָרָקִיעַ נִרְאוּ פַּסֵי תְּכֵלֶת, וְכָל הַמָּקוֹם מִסָּבִיב הִזְהִיר כְּעֵין הַכֶּסֶף. הַפּוֹעֵל הֶעָלוּב לֹא יָכֹל לִגְרֹעַ עַיִן, כַּאֲחוּז קֶסֶם, מִן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עַל עֲרֵמַת הֶחָצָץ. הוּא הִפְנָה אֵלָיו אֶת רֹאשׁוֹ בְּכָל רֶגַע, עַד כִּי עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בַּעֲצַלְתַּיִם. הַפָּנִים הָאֵלֶּה כְּעֵין הַבְּרוֹנְזָה, הַשְּׂעָרוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת וְהַפְּרוּעוֹת שֶׁל הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן, כּוֹבַע הַצֶּמֶר הָאָדֹם, הַבְּגָדִים הַגַּסִּים, תַּעֲרֹבֶת שֶׁל אָרִיג בַּיִת עִם עוֹר חַיָּה שְׂעִירָה, הַגּוּף הֶחָסִין הַמְּחֻשָּׁל עַל יְדֵי חַיֵּי עָמָל, הַשְּׂפָתַיִם הַהֲדוּקוֹת בִּשְׁעַת הַשֵּׁנָה – כָּל זֶה נָסַךְ עַל מְתַקֵּן הַדְּרָכִים רוּחַ אֵימָה. נִרְאֶה הָיָה, כִּי הַהֵלֶךְ בָּא מִמֶּרְחַקִּים, רַגְלָיו הָיוּ פְּצוּעוֹת וְשׁוֹתְתוֹת דָּם, נְעָלָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהָרְפוּדוֹת עָלִים וָעֵשֶׂב הָיוּ כְּבֵדוֹת, בְּגָדָיו הָיוּ קְרוּעִים וּבְלוּאִים. בְּגָחֲנוּ עָלָיו, נִסָּה הַפּוֹעֵל לְהָצִיץ וְלִרְאוֹת, אִם לֹא טָמוּן נֶשֶׁק בְּחֵיקוֹ אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, אַךְ לַשָּׁוְא הָיָה עֲמָלוֹ. הַהֵלֶךְ שָׁכַב וְיָדָיו שְׁלוּבוֹת עַל חָזֵהוּ, וְהֵן קְמוּצוֹת כְּמוֹ שְׂפָתָיו. לְעֻמַּת כֹּחוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה נִרְאוּ בְּעֵינֵי מְתַקֵּן הַדְּרָכִים כְּאַיִן כָּל הַכֹּחַ שֶׁל הֶעָרִים הַבְּצוּרוֹת עִם חוֹמוֹתֵיהֶן, שַׁעֲרֵיהֶן, תְּעָלוֹתֵיהֶן, גִּשְׁרֵיהֶן. וְכַאֲשֶׁר נָשָׂא הַפּוֹעֵל עֵינָיו מִמֶּנּוּ אֶל הָאֹפֶק וְהִבִּיט מִסָּבִיב, חָזָה בְּדִמְיוֹנוֹ הַקָּטֹן וְהִנֵּה אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה עוֹבְרִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת בְּצָרְפַת וְאֵין עוֹמֵד לְמִכְשׁוֹל עַל דַּרְכָּם.

הָאִישׁ שָׁכַב יָשֵׁן בְּלִי שִׂים לֵב אֶל הַבָּרָד וְאֶל זֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ, אֶל הָאוֹר וְאֶל הַצֵּל, אֶל הַקֹּר וְאֶל הַחֹם. הוּא יָשַׁן עַד אֲשֶׁר יָרְדָה הַשֶּׁמֶשׁ לְפַאֲתֵי מַעֲרָב וּפְנֵי הַשָּׁמַיִם הֶאְדִּימוּ כַּלֶּהָבָה. מְתַקֵּן הַדְּרָכִים אָסַף אֶת כְּלֵי מְלַאכְתּוֹ וְהֵכִין עַצְמוֹ לָשׁוּב הַבַּיְתָה אֶל הַכְּפָר, וְהוּא עוֹרֵר אֶת הַיָּשֵׁן.

“טוֹב!” קָרָא הַנִּרְדָּם, בְּקוּמוֹ וּבְהִשָּׁעֲנוֹ עַל זְרוֹעוֹ, “שְׁנֵי מִילִין מֵעֵבֶר לְרֹאשׁ הַגִּבְעָה?”

“בְּעֶרֶךְ.”

“בְּעֵרֶךְ. יָפֶה!”

מְתַקֵּן הַדְּרָכִים שָׁב לְבֵיתוֹ, וְהָאָבָק הוֹלֵךְ לְפָנָיו, נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ. עַד מְהֵרָה הִגִּיעַ אֶל הַבְּאֵר, נִדְחַק לְתוֹךְ עֵדֶר הַפָּרוֹת הַדַּקּוֹת, אֲשֶׁר הוּבְאוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם, וּבְהִתְלַחֲשׁוֹ עִם כָּל בְּנֵי הַכְּפָר נִדְמֶה הָיָה, כִּי מִתְלַחֵשׁ הוּא גַּם עִם הַפָּרוֹת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָכְלוּ בְּנֵי הַכְּפָר פַּת עַרְבִית לֹא עָלוּ עַל מִטָּתָם, כְּדַרְכָּם תָּמִיד, כִּי אִם יָצְאוּ הַחוּצָה וְנִשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים שָׁם. נֶגַע מְשֻׁנֶּה דָבֵק בָּהֶם: לְהִתְלַחֵשׁ זֶה עִם זֶה, וְכַאֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו לְיַד הַבְּאֵר בְּתוֹךְ חֲשֵׁכָה, דָּבַק בָּהֶם עוֹד נֶגַע: לְהַבִּיט בְּצִפִּיָּה לַמָּרוֹם לְעֵבֶר אֶחָד.

הָאָדוֹן גַּבֶּל, רֹאשׁ הַפְּקִידִים בַּמָּקוֹם הַהוּא, חָרֵד חֲרָדָה; הוּא עָלָה עַל גַּג בֵּיתוֹ, וְגַם הוּא הִבִּיט אֶל הָעֵבֶר הַהוּא; מֵאֲחוֹרֵי הָאֲרֻבּוֹת הֵצִיץ אֶל הַפָּנִים הַקּוֹדְרִים שֶׁל הָאֲנָשִׁים לְיַד הַבְּאֵר לְמַטָּה וְשָׁלַח דְּבָרוֹ אֶל שׁוֹמֵר הַכְּנֵסִיָּה, שֶׁבְּיָדוֹ הַמַּפְתְּחוֹת, כִּי הַלַּיְלָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה צֹרֶךְ לְצַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל.

יָרְדָה חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה. הָאִילָנוֹת, הַמַּקִּיפִים אֶת הַטִּירָה הָעַתִּיקָה וְהַשּׁוֹמְרִים עַל בְּדִידוּתוֹ, הִתְנוֹעֲעוּ בָּרוּחַ שֶׁעָלָה, כְּאִלּוּ אִיְּמוּ עַל הַבִּנְיָן הַמּוּצָק וְהַקּוֹדֵר, הַשָּׁרוּי בָּאֹפֶל. עַל פְּנֵי שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַמַּעֲלוֹת בִּמְבוֹא הַבַּיִת סָעַר הַגֶּשֶׁם וְטָפַח עַל פְּנֵי הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה, כְּשָׁלִיחַ זָרִיז הַבָּא לְעוֹרֵר אֶת הָאֲנָשִׁים בַּבָּיִת. פֶּרֶץ הָרוּחַ חָלַף אֶת הַפְּרוֹזְדּוֹר בֵּין הָרְמָחִים וְהַסַּכִּינִים הָעַתִּיקִים, עָלָה בִּילֵל עַל הַמַּעֲלוֹת וְהֵנִיעַ אֶת הַיְרִיעוֹת שֶׁל הַמִּטָּה, אֲשֶׁר עָלֶיהָ יָשַׁן הַמַּרְקִיז הָאַחֲרוֹן. מִמִּזְרָח, מִמַּעֲרָב, מִצָּפוֹן וּמִדָּרוֹם, דֶּרֶךְ הַיְּעָרִים בָּאוּ אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים בִּפְסִיעוֹת גַּסּוֹת, פְּרוּעֵי שֵׂעָר, וְהֵם רוֹמְסִים אֶת הָעֵשֶׂב וְשׁוֹבְרִים אֶת הָעֲנָפִים, מִתְאַמְּצִים בִּזְהִירוּת לָבוֹא יַחְדָּו אֶל חֲצַר הַטִּירָה. אַרְבָּעָה מְאוֹרֵי־אֵשׁ פָּרְצוּ בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים וְנֶעֶלְמוּ וְהַכֹּל שָׁב לַחֲשֵׁכָה כְּשֶׁהָיָה.

אַךְ לֹא לְאֹרֶךְ זְמָן. הִנֵּה נִגְלְתָה פִּתְאֹם הַטִּירָה לָעַיִן לָאוֹר בּוֹקֵעַ מִתּוֹכָהּ כְּאִלּוּ הָדְלְקוּ שָׁם מְאוֹרוֹת. אַחֲרֵי כֵן שִׁעֲשַׁע נֹגַהּ הָאֵשׁ עַל חֲזִית הַבִּנְיָן, חָשַׂף אֶת הַמַּעֲקוֹת, אֶת הַכִּפּוֹת, אֶת הַחַלּוֹנוֹת. אַחֲרֵי כֵן עָלָה לְמַעְלָה, הִתְפַּשֵּׁט וְהִתְבַּהֵר. עַד מְהֵרָה פָּרְצוּ לֶהָבוֹת מִתּוֹךְ עֶשְׂרִים חַלּוֹנוֹת גְּדוֹלִים, וְהַפַּרְצוּפִים שֶׁל אֶבֶן הִתְעוֹרְרוּ וְלָטְשׁוּ עֵינֵיהֶם בְּתִמָּהוֹן.

קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה עָלָה מִסָּבִיב לַבַּיִת מִבֵּין הָאֲנָשִׁים הַמְּעַטִּים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ שָׁם, וְאֶחָד מִן הַמְשָׁרְתִים חָבַשׁ סוּס וְרָכַב מִשָּׁם. הָרוֹכֵב דִּרְבֵּן אֶת סוּסוֹ וְדָהַר בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה בַּבֹּץ, עָצַר אֶת סוּסוֹ לְיַד הַבְּאֵר בַּכְּפָר וְהַסּוּס מְיֻּזָּע כֻּלּוֹ עָמַד לִפְנֵי פִּתְחוֹ שֶׁל הָאָדוֹן גַּבֶּל.

“הוֹשִׁיעָה, גַּבֶּל! הוֹשִׁיעוּ, אִישׁ וָאִישׁ!”

נִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל הַקּוֹרֵא לְעֶזְרָה, אַךְ אִישׁ לֹא בָּא לַעֲזֹר.

מְתַקֵּן הַדְּרָכִים וְעִמּוֹ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים יְדִידִים נֶאֱמָנִים עָמְדוּ בְּחִבּוּק יָדַיִם לְיַד הַבְּאֵר, הִתְבּוֹנְנוּ אֶל עַמּוּד הָאֵשׁ הָעוֹלֶה הַשָּׁמָיְמָה.

“וַדַּאי 40 רֶגֶל גָּבְהוֹ,” קָרְאוּ הָאֲנָשִׁים זְעוּמִים וְאִישׁ לֹא זֶע.

הָרוֹכֵב שֶׁבָּא מִן הַטִּירָה עָלָה עַל סוּסוֹ הַמְּיֻזָּע וְיָצָא מִן הַכְּפָר וְדָהַר בְּמַעֲלוֹת הָאֶבֶן אֶל בֵּית הַסֹּהַר עַל הַסֶּלַע. בַּשַּׁעַר עָמְדָה חֲבוּרָה שֶׁל אוֹפִיצֵרִים וְהִבִּיטוּ אֶל הַבְּעֵרָה. מֵהֶם וָהָלְאָה מְעַט עָמְדָה כְּנוּפְיָה שֶׁל חַיָּלִים.

“הוֹשִׁיעוּ, אֲדוֹנִים אוֹפִיצֵרִים! הַטִּירָה בּוֹעֶרֶת בָּאֵשׁ. אֶפְשָׁר לְהַצִּיל דְּבָרִים יִקְרֵי עֶרֶךְ, אִם תָּבוֹא עָזְרָה בִּזְמַנָּהּ! הוֹשִׁיעוּ, הוֹשִׁיעוּ!”

הָאוֹפִיצֵרִים הִבִּיטוּ לְעֵבֶר הַחַיָּלִים אֲשֶׁר הִתְבּוֹנְנוּ אֶל הַבְּעֵרָה, לֹא נָתְנוּ פְּקֻדּוֹת וְעָנוּ בִּמְשִׁיכַת כְּתֵפַיִם וּבִנְשִׁיכַת שְׂפָתַיִם:

“תִּבְעַר לָהּ!”

כַּאֲשֶׁר שָׁב הָרוֹכֵב וְיָרַד אֶל הַכְּפָר וְעָבַר אֶת הָרְחוֹב, עָרְכוּ בַּכְּפָר תְּאוּרָה. מְתַקֵּן הַדְּרָכִים וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים יְדִידָיו הַקְּרוֹבִים הָגוּ כֻּלָּם לֵב אֶחָד אֶת הָרַעְיוֹן לְהַדְלִיק אוֹרוֹת לִכְבוֹד הַבְּעֵרָה, רָצוּ אִישׁ אִישׁ לְאָהֳלוֹ לְהַעֲמִיד נֵרוֹת בְּכָל חַלּוֹן קָטֹן וְקוֹדֵר. וְיַעַן כִּי מִפְּנֵי הַמַּחֲסוֹר וְהַדַּלִּוּת לֹא הָיוּ נֵרוֹת מְצוּיִים, בִּקְּשׁוּ בְּצוּרָה לֹא עֲדִינָה מֵאֵת הָאָדוֹן גַּבֶּל, כִּי יַלְוֶה לָהֶם; וְכַאֲשֶׁר הִסֵּס הִפְקִיד הַזֶּה שָׁעָה קַלָּה, פֶּתַח מְתַקֵּן הַדְּרָכִים (זֶה שֶׁהָיָה תָּמִיד נִכְנָע בִּפְנֵי בַּעֲלֵי הַשִּׁלְטוֹן) וְאָמַר, כִּי טוֹב הָיָה לַעֲשׂוֹת תְּאוּרָה מִן הַמֶּרְכָּבוֹת, וְסוּסֵי־הַדֹּאַר יָפִים לְצָלִי.

אֶת הַטִּירָה עָזְבוּ אֵפוֹא הֶפְקֵר לָאֵשׁ וְלַלֶּהָבָה. בִּשְׁעַת הַבְּעֵרָה עָלָה רוּחַ, כְּמוֹ מִתּוֹךְ הַשְּׁאוֹל, כְּאִלּוּ בָּא לִמְחוֹת אֶת הַטִּירָה מִתַּחַת שְׁמֵי ה'. עִם הַלֶּהָבוֹת הָעוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת נִרְאוּ פַּרְצוּפִי הָאֶבֶן, כְּאִלּוּ הֵם מְעֻנִּים.

הַטִּירָה בָּעֲרָה בָּאֵשׁ; הָעֵצִים הַסְּמוּכִים, אֲשֶׁר הָאֵשׁ אָחֲזָה בָּהֶם, הִתְקַמְּטוּ וְנֶחְרָכוּ; וְהָעֵצִים שֶׁעָמְדוּ בְּמֶרְחַק מָה, אֲשֶׁר אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים הָאֲיֻמִּים שָׁלְחוּ בָּהֶם אֵשׁ, הִכְתִּירוּ אֶת הַבִּנְיָן הָאָחוּז לֶהָבוֹת בְּיַעַר חָדָשׁ שֶׁל עָשָׁן. עוֹפֶרֶת מֻתָּכָה וּבַרְזֶל רָתְחוּ בְּתוֹךְ אַגַּן הַשַּׁיִשׁ שֶׁל מִזְרֶקֶת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָרֵבוּ. הַצִּפֳּרִים הַבְּהוּלוֹת עוֹפְפוּ בָּאֲוִיר מִסָּבִיב וְנָפְלוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ. אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים הָאֲיֻמִּים הָלְכוּ לָהֶם לְמִזְרָח, לְמַעֲרָב, לְצָפוֹן וּלְדָרוֹם בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה, וְהַטִּירָה אֲשֶׁר הִבְעִירוּ בָּאֵשׁ הֵאִירָה לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ לִמְחוֹז חֶפְצָם. הַכְּפָר הַמּוּאָר לָכַד אֶת בֵּית הַפַּעֲמוֹן, וּבְגָרְשׁוֹ אֶת הַצַּלְצְלָן הַמְכַהֵן, הִשְׁמִיעַ צִלְצוּל שָׂשׂוֹן.

וְאוּלָם לֹא זֶה בִּלְבָד; הַכְּפָר שֶׁיָּצָא מִדַּעְתּוֹ עַל יְדֵי הָרָעָב, מַרְאֵה הָאֵשׁ וְקוֹל הַפַּעֲמוֹן, חָשַׁב וּמָצָא, כִּי הָאָדוֹן גַּבֶּל יֵשׁ לוֹ עֵסֶק עִם גְּבִיַּת שְׂכַר־אֲרִיסוּת וּמִסִּים – אַף כִּי בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן גָּבָה גַּבֶּל מִסִּים מוּעָטִים מְאֹד וּשְׂכַר אֲרִיסוּת לֹא קִבֵּל כְּלָל – וְהוּא נִמְלַךְ לִתְבֹּעַ אוֹתוֹ לְדִין. הִקִּיפוּ אֶת בֵּיתוֹ וְדָרְשׁוּ מִמֶּנּוּ, כִּי יֵצֵא אֲלֵיהֶם לְדַבֵּר עִמָּהֶם. וְאוּלָם הָאָדוֹן גַּבֶּל סָגַר וְנָעַל אֶת בֵּיתוֹ, כִּי בָּחַר לְהִתְיַעֵץ עִם נַפְשׁוֹ מַה לַעֲשׂוֹת. וְהָעֵצָה אֲשֶׁר מָצָא בְּנַפְשׁוֹ הִיא לַעֲלוֹת שׁוּב עַל הַגַּג וּלְהִתְחַבֵּא בֵּין אֲרֻבּוֹת הֶעָשָׁן. וְאוֹתָהּ שָׁעָה גָמַר בְּלִבּוֹ, כִּי אִם יִשְׁבְּרוּ אֶת דַּלְתֵי בֵּיתוֹ (הוּא הָיָה אִישׁ הַדָּרוֹם בַּעַל נֶפֶשׁ נוֹקֶמֶת), אָז יַפִּיל עַצְמוֹ מֵעַל הַמַּעֲקֶה וּבְכֹבֶד גּוּפוֹ יַהֲרֹג אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם מִן הַצָּרִים.

יֵשׁ לְשַׁעֵר, כִּי הָאָדוֹן גַּבֶּל בִּלָּה לֵיל נְדוּדִים קָשֶׁה עַל גַּג בֵּיתוֹ לְאוֹר הַטִּירָה הַבּוֹעֶרֶת בָּאֵשׁ מֵרָחוֹק וְלִנְגִינַת הַדּוֹפְקִים עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ בְּצֵרוּף קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים. מִלְּבַד זֹאת הָיָה לִפְנֵי הַשַּׁעַר תָּלוּי פַּנָּס, שֶׁבְּנֵי הַכְּפָר הָיוּ נוֹטִים לְהַחֲלִיפוֹ בְּרֹאשׁוֹ. עִנּוּי גָּדוֹל הוּא לְבַלּוֹת לֵיל קַיִץ עַל שְׂפַת תְּהוֹם שְׁחוֹרָה וְלִהְיוֹת נָכוֹן לְהַפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹכָהּ, כְּפִי שֶׁהֶחְלִיט בְּלִבּוֹ הָאָדוֹן גַּבֶּל! וְאוּלָם הִנֵּה עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, הַנֵּרוֹת בַּכְּפָר דָּעָכוּ, הֶהָמוֹן הִתְפַּזֵּר אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ, וְהָאָדוֹן גַּבֶּל יָרַד מֵעַל הַגַּג וְנַפְשׁוֹ הָיְתָה לוֹ לְשָׁלָל.

בְּמֶרְחָב מֵאָה מִילִין, לְאוֹר דְּלֵקוֹת אֲחֵרוֹת, נִמְצְאוּ פְּקִידִים אֲחֵרִים בַּלַּיְלָה הַהוּא וּבְלֵילוֹת אֲחֵרִים, שֶׁהַשָּׁעָה לֹא שִׂחֲקָה לָהֶם וְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה מָצְאָה אוֹתָם תְּלוּיִים בִּרְחוֹב הַכְּפָר, שֶׁשָּׁם נוֹלְדוּ וְשָׁם גָּדֵלוּ. כְּמוֹ כֵן הָיוּ תּוֹשָׁבִים שֶׁל כְּפָרִים וְשֶׁל עָרִים, שֶׁהַהַצְלָחָה לֹא הֵאִירָה לָהֶם פָּנִים כְּמוֹ לִמְתַקֵּן הַדְּרָכִים וַחֲבֵרָיו, וְהַפְּקִידִים עִם הַחַיָּלִים גָּבְרוּ עֲלֵיהֶם וְתָלוּ אוֹתָם עַל עֵצִים.

וְאוּלָם אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים הוֹסִיפוּ לָלֶכֶת מִזְרָחָה, מֵעֲרָבָה, צָפוֹנָה וְדָרוֹמָה וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. אִם הָיוּ תְּלוּיִים אֲנָשִׁים מִזֶּה אוֹ מִזֶּה, אַךְ הָאֵשׁ הִתְלַקְּחָה וּבָעֲרָה מִסָּבִיב. –

כג. הַמַּעַרְבָּל מוֹשֵׁךְ 🔗

בְּתוֹךְ לַהֲבוֹת אֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְגַלֵּי יָם סוֹעֵר – הַנַּחְשׁוֹלִים עָלוּ מַעְלָה מָעְלָה, עַד כִּי הָאֲדָמָה הִתְנוֹדְדָה, לְחֶרְדַּת לֵב כָּל הָעוֹמְדִים עַל הַחוֹף – עָבְרוּ שָׁלשׁ שְׁנוֹת סָעַר. לוּסִי הַקְּטַנָּה חָגְגָה עוֹד שָׁלשׁ פְּעָמִים אֶת יוֹם הֻלַּדְתָּהּ, עוֹד שְׁלשָׁה חוּטֵי זָהָב נִשְׁזְרוּ בְּתוֹךְ אֶרֶג הַשָּׁלוֹם שֶׁל נָוֶה שַׁאֲנָן זֶה.

לֹא יוֹם אֶחָד וְלֹא לַיְלָה אֶחָד הִקְשִׁיבוּ גָרֵי הַבַּיִת אֶל הֵדֵי הַסִּמְטָה, וְלִבָּם הָלַם לְמִשְׁמַע קוֹל רַגְלֵי הַהֲמוֹנִים. נִדְמָה לָהֶם, כִּי אָזְנָם שׁוֹמַעַת קוֹל צַעֲדֵי זַעַם שֶׁל עָם מִתְהוֹלֵל תַּחַת דֶּגֶל אָדֹם וְרוֹאֶה אֶת מוֹלַדְתּוֹ שְׁרוּיָה בְּסַכָּנָה, עָם שֶׁתָּקַף אוֹתוֹ שִׁגָּעוֹן וְשֶׁלָּבַשׁ צוּרָה שֶׁל חַיּוֹת רָעוֹת.

אֲצִילֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר רָאוּ תָּמִיד אֶת עַצְמָם רִאשׁוֹנִים, מָצְאוּ כִּי מְיֻתָּרִים הֵם וְנִמְלְטוּ עַל נַפְשָׁם. כְּאוֹתוֹ בֶּן־כְּפָר בְּסִפּוּר הָאַגָּדָה, שֶׁבְּרֹב עָמָל קָרָא לַשָּׂטָן כִּי יַעֲלֶה לְפָנָיו, וְכַאֲשֶׁר נִגְלָה בָּרַח מִפָּנָיו בְּפַחַד, כֵּן הָיוּ אֲצִילֵי צָרְפַת, אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת הֶעֱלוּ אֶת הַשָּׂטָן, וּבִרְאוֹתָם אֶת פָּנָיו בָּרְחוּ עַל נַפְשָׁם.

הָעַיִן הַצּוֹפִיָה שֶׁל בֵּית הַמַּלְכוּת נֶעֱלָמָה. כָּל חֲצַר הַמֶּלֶךְ נָדְדָה, לְמִן גְּדוֹלֵי הַשָּׂרִים וְעַד קְטַנִּי הַהוֹלְלִים. הַכֹּל חָלַף. עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ שָׂמוּ מָצוֹר, וְעַל פִּי הַשְּׁמוּעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת “עָבַר וּבָטַל מִן הָעוֹלָם”.

בָּא הַחֹדֶשׁ אוֹגוּסְט לִשְׁנַת אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁתַּיִם, וַאֲצִילֵי צָרְפַת הִתְפַּזְּרוּ עַל פְּנֵי כָּל הָאֲדָמָה.

טֶבַע הַדָּבָר מְחַיֵּב, כִּי הַמֶּרְכָּז וּמְקוֹם הָאֲסֵפוֹת שֶׁל אֲצִילֵי צָרְפַת בְּלָנְדּוֹן הָיָה בֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן. אוֹמְרִים, כִּי רוּחוֹת הַמֵּתִים רְגִילִים לְבַקֵּר אֶת הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁהָיוּ מְצוּיִים שָׁם בְּעוֹדָם בַּחַיִּים. וְהָאֲצִילִים שֶׁכָּלְתָה הַפְּרוּטָה מִכִּיסָם נָהֲרוּ אֶל הַמָּקוֹם, שָׁבוּ הָיוּ רְגִילִים לְהַפְקִיד כַּסְפָם וּזְהָבָם בַּיָּמִים הַטּוֹבִים. מִלְּבַד זֹאת הִגִּיעוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה יְדִיעוֹת מִצָּרְפַת שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶן. חוּץ מִזֶּה הָיָה בֵּית טֶלְסוֹן נַדְבָן וּפָתַח אֶת יָדוֹ לִלְקוֹחוֹתָיו בְּעָבָר בִּשְׁעַת דָּחֳקָם. וְעוֹד: אֵלֶּה מִן הָאֲצִילִים שֶׁרָאוּ אֶת הַנּוֹלָד, אֶת מַעֲשֵׂי הַשֹּׁד וְהַחֵרֶם שֶׁיָּבוֹאוּ בְּאַרְצָם, וּמִהֲרוּ לְהַעֲבִיר אֶת הוֹנָם לְבֵית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן, לֹא קָפְצוּ יְדֵיהֶם מֵאֲחֵיהֶם הַזְּקוּקִים לְעֶזְרָה. נוֹסָף עַל כָּל זֶה הִנֵּה כָּל אִישׁ חָדָשׁ שֶׁבָּא מִצָּרְפַת הֵבִיא אֶת עַצְמוֹ וְאֶת הַחֲדָשׁוֹת לְבֵית טֶלְסוֹן, כְּדָבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו. מֵחֲמַת הַטְּעָמִים הַשּׁוֹנִים הָאֵלֶּה הָיָה בֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן בָּעֵת הַהִיא לִבְנֵי צָרְפַת מֵעֵין בֻּרְסָה, וְהַדָּבָר הַזֶּה נוֹדַע בַּקָּהָל, וְעַל כֵּן רַבּוּ מְאֹד הַבָּאִים לִשְׁאֹל וְלַחְקֹר, עַד כִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיָה בֵּית הַבַּנְק כּוֹתֵב אֶת הַיְּדִיעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, שׁוּרָה אוֹ שׁוּרוֹתַיִם, וְשָׂם אוֹתָן בַּחַלּוֹנוֹת, לְמַעַן יִקְרְאוּ אוֹתָן הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים דֶּרֶךְ שַׁעַר הַהֵיכָל.

בְּאַחַד הַיָּמִים הַמְּעֻנָּנִים אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם יָשַׁב מַר לוֹרִי לְיַד שֻׁלְחָנוֹ בְּבֵית הַבַּנְק וְשַׁרְל דַּרְנֵי עָמַד נִשְׁעָן עָלָיו וְסָח עִמּוֹ בְּלָחַשׁ. זֶה הָיָה כַּחֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי נְעִילַת הַבַּנְק.

“אַף כִּי אַתָּה הַצָּעִיר בַּצְּעִירִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם,” קָרָא שַׁרְל דַּרְנֵי בְּהִסּוּס, “בְּכָל זֹאת אֲנִי נוֹטֵל רְשׁוּת לְעַצְמִי לְהַעִירֶךָ…”

“אֲנִי מֵבִין. רְצוֹנְךָ לְהַזְכִּירֵנִי, כִּי זָקֵן אָנִי?” עָנָה מַר לוֹרִי.

“מֶזֶג הָאֲוִיר מִתְחַלֵּף, הַנְּסִיעָה אֲרֻכָּה וְקָשָׁה, הַדְּרָכִים מְשֻׁבָּשׁוֹת, הָאָרֶץ פְּרוּעָה וּבְעִיר הַבִּירָה גַּם בִּשְׁבִילְךָ יֵשׁ סַכָּנָה.”

“שַׁרְל יַקִּירִי,” קָרָא מַר לוֹרִי מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן מְעוֹדֵד, “כַּמָּה מִן הַנִּמּוּקִים שֶׁמָּנִיתָ מְעוֹרְרִים אוֹתִי לִנְסֹעַ וְלֹא לְהִמָּנַע מִדֶּרֶךְ זוֹ. אֵין שׁוּם סַכָּנָה בִּשְׁבִילִי; מִי יָשִׂים לֵב לְבַר־נַשׁ זָקֵן כָּמוֹנִי שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁמוֹנִים, בְּעוֹד שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים טוֹבִים מִמֶּנִּי לְטַפֵּל בָּהֶם. וּמַה שֶׁאָמַרְתָּ, כִּי אֵין סְדָרִים בָּעִיר, הֲרֵי אִלּוּלֵא כֵּן לֹא הָיָה צֹרֶךְ לִשְׁלֹחַ שָׁמָּה מִבֵּית הַבַּנְק פֹּה אָדָם, הַבָּקִי בִּשְׁבִילֵי הָעִיר וּבְעֶסְקֵי הַבַּנְק מִיָּמִים קַדְמוֹנִים וְנֶאֱמָן הוּא עַל בֵּית טֶלְסוֹן. וַאֲשֶׁר לַדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה, לַנְּסִיעָה הָאֲרֻכָּה, לְצִנַּת הַחֹרֶף, אִם אָנֹכִי לֹא אֲקַבֵּל עַל עַצְמִי קְצָת טִלְטוּלִים לְמַעַן בֵּית טֶלְסוֹן, אַחֲרֵי כָּל הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת הָאֵלֶּה, מִי זֶה יְקַבֵּל?”

“מִי יִתֵּן וְנָסַעְתִּי גַּם אָנִי,” קָרָא שַׁרְל דַּרְנֵי בַּחֲרָדָה, כָּאָדָם הַחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבָה בְּקוֹל.

“הַאֻמְנָם? אָכֵן חָכָם אַתָּה וְיוֹעֵץ נָבוֹן!” קָרָא מַר לוֹרִי, “מִשְׁתּוֹקֵק אַתָּה לָלֶכֶת שָׁמָּה? בְּעוֹד אֲשֶׁר יְלִיד צָרְפַת אַתָּה? אֵין כָּמוֹךָ יוֹעֵץ נָבוֹן.”

“מַר לוֹרִי חֲבִיבִי, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם שֶׁבֶּן צָרְפַת אֲנִי, בָּאָה אֵלַי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הַמַּחֲשָׁבָה (שֶׁיָּצְאָה מִפִּי שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה). שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנְךָ עוֹלֶה הָרַעְיוֹן בְּלִבְּךָ, כִּי מֵאַהֲבָתְךָ אֶת הָעָם הֶעָנִי הַזֶּה יִשָּׁמְעוּ לִדְבָרֶיךָ וּבְיָדְךָ יִהְיֶה לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו. עוֹד אֶמֶשׁ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָזַבְתָּ אֶת בֵּיתֵנוּ, כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי בְּשִׂיחָה עִם לוּסִי…”

“נִכְנַסְתָּ בְּשִׂיחָה עִם לוּסִי?” חָזַר מַר לוֹרִי עַל דְבָרָיו, “כֵּן. תָּמֵהַּ אֲנִי, כֵּיצַד לֹא תִּכָּלֵם לְהַעֲלוֹת עַל פִּיךְ שֵׁם לוּסִי בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ בְּלִבְּךָ תְּשׁוּקָה לָלֶכֶת לְצָרְפַת לְעֵת כָּזֹאת?”

“הֲלֹא אֵינֶנִּי הוֹלֵךְ שָׁמָּה,” קָרָא שַׁרְל דַּרְנֵי בְּבַת צְחוֹק, “וְאוּלָם אַתָּה הָלֹךְ תֵּלֵךְ.”

“כֵּן, הָלֹךְ אֵלֵךְ. לֹא אֲכַחֵד מִמְּךָ, שַׁרְל חֲבִיבִי,” מַר לוֹרִי הֵעִיף עַיִן עַל הַבַּיִת מִסָּבִיב וְהִשְׁפִּיל קוֹלוֹ, “כִּי קָשֶׁה לְתָאֵר, עַד כַּמָּה הוֹלְכִים וּמִסְתַּבְּכִים עֲסָקֵינוּ וּמָה רַבָּה הַסַּכָּנָה הַחוֹפֶפֶת עַל פִּנְקָסֵינוּ וּנְיָרוֹתֵינוּ שָׁם מֵעֵבֶר לַיָּם בְּפָרִיס. אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם יוֹדֵעַ, כַּמָּה פְּגָעִים יָבוֹאוּ עַל אֲנָשִׁים רַבִּים, אִם יִתְפְּשׂוּ מִסְפַּר תְּעוּדוֹת וִיכַלּוּ אוֹתָן. וַהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה, כִּי דָבָר זֶה לֹא מִן הַנִּמְנָע הוּא; מִי יֹאמַר לָנוּ, כִּי פָּרִיס לֹא תֻּצַּת בָּאֵשׁ הַיּוֹם וּמָחָר לֹא תִּהְיֶה לָבַז. עָלֵינוּ לְמַהֵר שָׁמָּה, לְהַצִּיל אֶת הַתְּעוּדוֹת הַחֲשׁוּבוֹת בְּיוֹתֵר, לִקְבֹּר אוֹתָן בָּאֲדָמָה אוֹ לְהַצְפִּין אוֹתָן בְּמָקוֹם נֶאֱמָן, וּמִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת חוּץ מִמֶּנִּי? הַאֻמְנָם אֵרָתַע לַאֲחוֹרַי וְלֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת לְמַעַן בֵּית טֶלְסוֹן – אֲשֶׁר אֶת לַחְמוֹ אֲנִי אוֹכַל זֶה כְּשִׁשִּׁים שָׁנָה – יַעַן וּבְיַעַן כִּי חָשׁ אֲנִי בְּרַגְלַי קְצָת? לֹא. הֲרֵי אֲנִי בָּחוּר צָעִיר לְעֻמַּת חֲצִי תְּרֵיסָר עוֹבְרֵי־בָּטֵל כָּאן.”

“אֵין לִי אֶלָּא לְהַעֲרִיץ אֶת אֹמֶץ לִבְּךָ וְאֶת רַעֲנַנּוּת רוּחֲךָ, מַר לוֹרִי.”

“הֲבֵל הֲבָלִים, אֲדוֹנִי!.. וְאַף זֹאת עָלֶיךָ לָדַעַת, שַׁרְל חֲבִיבַי,” קָרָא מַר לוֹרִי, בְּהַעִיפוֹ עַיִן שֵׁנִית עַל הַבַּיִת, “עָלֶיךָ לִזְכֹּר, כִּי בַּזְּמָן הַזֶּה קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד, כִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר, לְהוֹצִיא דָבָר כָּל שֶׁהוּא מִפָּרִיס. הַיּוֹם הוּבְאוּ אֵלֵינוּ נְיָרוֹת וּדְבָרִים יִקְרֵי עֶרֶךְ (אֲנִי מְסַפֵּר לְךָ זֹאת בְּסוֹד, אַף כִּי אֵין זֶה מִמִּדַּת סוֹחֲרִים לְגַלּוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה אֲפִילּוּ לְאָדָם קָרוֹב) בִּידֵי אֲנָשִׁים מוּזָרִים, שֶׁקָּשֶׁה לְךָ לְתָאֲרָם, וְכָל אֶחָד בְּעָבְרוֹ אֶת הַגְּבוּל הָיוּ חַיָּיו תְּלוּיִים בְּשַׂעֲרָה. בְּשָׁנִים כְּתִקּוּנָן הָיוּ חֲבִילוֹת נִשְׁלָחוֹת מִשָּׁם וּלְשָׁם בְּקַלּוּת מְרֻבָּה כְּמוֹ בְּאַנְגְּלִיָּה, אַךְ כָּעֵת נִפְסַק חִבּוּר הַדְּרָכִים.”

“וּכְלוּם יֵשׁ בְּדַעְתְּךָ לִנְסֹעַ עוֹד הַלַּיְלָה?”

“כֵּן, הַלַּיְלָה הַזֶּה, כִּי אָץ לִי הַדֶּרֶךְ וְאֵין לִדְחוֹת אֶת הַנְּסִיעָה.”

“וְאֵין אַתָּה לוֹקֵחַ עִמְּךָ שׁוּם אִישׁ?”

“אָמְנָם הִצִּיעוּ לְפָנַי כָּל מִינֵי אֲנָשִׁים, אַךְ אִישׁ מֵהֶם לֹא יָבִיא לִי שׁוּם תּוֹעֶלֶת. יֵשׁ בְּדַעְתִּי לָקַחַת עִמִּי אֶת יֵ’רִי. יֵ’רִי הָיָה שׁוֹמֵר רֹאשִׁי בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת וַאֲנִי רָגִיל אֶצְלוֹ. אִישׁ לֹא יָבוֹא לַחֲשֹׁד בְּיֵ’רִי, כִּי הוּא לְמַעְלָה מִכֶּלֶב אַנְגְּלִי, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזִמּוֹת אֲחֵרוֹת בְּלִבּוֹ מִלְּבַד לִפְגֹעַ בְּכָל אָדָם, אֲשֶׁר יִגַּע לְרָעָה בַּאֲדוֹנוֹ.”

“שׁוּב עָלַי לְהַגִּיד לְךָ, כִּי בְּכָל לִבִּי אֲנִי מַעֲרִיץ אֶת אַמִּיצוּתְךָ וְאֶת צְעִירוּתֶךָ.”

“וְשׁוּב אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: הֲבֵל הֲבָלִים! אַחֲרֵי אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְּיָדִי לִגְמֹר שְׁלִיחוּת זוֹ, אוּלַי אֲקַבֵּל הַצָּעַת בֵּית טֶלְסוֹן לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעֲבוֹדָה וְלָנוּחַ מֵעֲמָלִי. הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהַזְקִין.”

הַשִּׂיחָה הַזֹּאת מָצְאָה לָהּ מָקוֹם לְיַד שֻׁלְחָן עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מַר לוֹרִי. בְּמֶרְחַק אַמּוֹת אֲחָדוֹת מִמֶּנּוּ עָמְדוּ כְּנוּפְיוֹת שֶׁל אֲצִילִים צָרְפַתִּיִּים וְהִתְפָּאֲרוּ, כִּי בְּקָרוֹב יָבוֹאוּ לִנְקֹם נִקְמַת כְּבוֹדָם מֵאֵת הָעָם הַנָּבָל, אֲשֶׁר מָרַד בָּהֶם.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִגַּשׁ נְשִׂיא הַבַּנְק אֶל מַר לוֹרִי, הִנִּיחַ לְפָנָיו מִכְתָּב חָתוּם וְעָלָיו כְּתָמִים וְשָׁאַל, אוּלַי עָלָה בְּיָדוֹ לְגַלּוֹת אֶת עִקְּבוֹת הָאִישׁ, אֲשֶׁר אֵלָיו שֻׁלַּח הַמִּכְתָּב. הַבַּנְקָאִי הִנִּיחַ אֶת הַמִּכְתָּב עַל הַשֻּׁלְחָן סָמוּךְ לְדַרְנֵי, עַד כִּי רָאָה אֶת הַכְּתֹבֶת – וְעֵינָיו רָאוּ אֶת שְׁמוֹ. וְהַכְּתֹבֶת: “נָחוּץ מְאֹד. לִכְבוֹד מִי שֶׁהָיָה הַמַּרְקִיז אֶבְרֶמוֹנְד מִצָּרְפַת. שֻׁלַּח עַל שֵׁם הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן בְּלָנְדּוֹן, אַנְגְּלִיָּה”.

בַּיּוֹם הַחֲתֻנָּה דָרֹשׁ דָּרַשׁ הַדָּקְטוֹר מָנֶט מֵאֵת שַׁרְל דַּרְנֵי, כִּי שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי יְהִי שָׁמוּר בְּסוֹד בֵּין שְׁנֵיהֶם וְלֹא יִגָּלֶה לְאִישׁ בְּלִי רְשׁוּתוֹ שֶׁל הַדָּקְטוֹר. וְעַל כֵּן לֹא יָדַע אִישׁ אֶת הַשֵּׁם; גַּם אִשְׁתּוֹ לֹא יָדְעָה מְאוּמָה; וְעַל לִבּוֹ שֶׁל מַר לוֹרִי לֹא עָלָה דָבָר זֶה מֵעוֹלָם.

“לֹא,” עָנָה מַר לוֹרִי לִנְשִׂיא הַבַּנְק. “חָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאָצִיל הַזֶּה.”

מוֹרֵה־הַשָּׁעוֹת הוֹרָה עַל זְמַן סְגִירַת הַבַּנְק, וַהֲמוֹן הָאֲצִילִים, שֶׁעָמְדוּ בְּשִׂיחָה, עָבְרוּ עַל פְּנֵי שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל מַר לוֹרִי. הוּא אָחַז בְּיָדוֹ אֶת הַמִּכְתָּב מִתּוֹךְ שְׁאֵלָה. הָאֲצִילִים הִבִּיטוּ אֶל הַמִּכְתָּב וְקָרְאוּ מִתּוֹךְ רֹגֶז אֶת שֵׁם הַבּוֹרֵחַ. כָּל אֶחָד מֵהֶם מָצָא בְּפִיו דִּבּוּר שֶׁל זִלְזוּל בְּצָרְפָתִית אוֹ אַנְגְּלִית עַל אוֹדוֹת הַמַּרְקִיז, אֲשֶׁר נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ.

“כִּמְדֻמֶּנִי, שֶׁבֶּן אָחִיו הוּא… חֹמֶץ בֶּן יַיִן… שֶׁל הַמַּרְקִיז הַנָּאוֹר, אֲשֶׁר נִרְצַח,” קָרָא הָאֶחָד, “אַשְׁרֵינִי, שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי אוֹתוֹ.”

“מוּג לֵב, אֲשֶׁר עָזַב אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ,” נַעֲנָה הַשֵּׁנִי (אַגַּב, הָאָדוֹן הָאָצִיל הַזֶּה בָּרַח מִפָּרִיס טָמוּן בַּעֲגָלָה מְלֵאָה שָׁחָת וְכִמְעַט שֶׁנֶּחֱנַק).

“בִּהְיוֹתוֹ מְנֻגָּע בַּדֵּעוֹת הַחֲדָשׁוֹת,” הוֹסִיף הַשְּׁלִישִׁי, “בָּא בְּרִיב עִם דּוֹדוֹ הַמַּרְקִיז הָאַחֲרוֹן, עָזַב אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיָּרַשׁ מִמֶּנּוּ וְהִנְחִילָם לַעֲדַת הַנְּבָלִים. מְקַוֶּה אֲנִי, כִּי עַתָּה יִגְמְלוּ לוֹ כְּפָעֳלוֹ.”

שַׁרְל דַּרְנֵי עָמַד וְשָׁמַע אֶת הַשִּׂיחוֹת הָאֵלֶּה וְלִבּוֹ הָיָה מָלֵא תְּשׁוּקָה לְהָשִׁיב עַל הַדְּבָרִים, אַךְ הוּא הִתְאַפֵּק, בְּזָכְרוֹ אֶת הַבְטָחָתוֹ לַדָּקְטוֹר.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָצְאוּ הָאֲצִילִים הַגֵּרִים, פָּנָה מַר לוֹרִי אֶל דַּרְנֵי:

“אוּלַי תּוֹאִיל לְקַבֵּל אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה, כְּדֵי לְהִמְצִיאוֹ לִבְעָלָיו?”

“קַבֵּל אֲקַבֵּל.”

“תּוֹאִיל אֵפוֹא לְבָאֵר לָאִישׁ הַהוּא, כִּי הַמִּכְתָּב נִשְׁלַח אֵלֵינוּ מִתּוֹךְ הַשְׁעָרָה, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים אֶת מְקוֹם הָאִישׁ, וְכִי הַמִּכְתָּב מֻנָּח אֶצְלֵנוּ זֶה כַּמָּה יָמִים.”

“כֵּן אֶעֱשֶׂה. הַאִם אַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה?”

“כֵּן, בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת.”

“עוֹד אָשׁוּב אֵלֶיךָ לְהִפָּרֵד מֵעִמָּךְ.”

מִתּוֹךְ אִי־נַחַת, אַחֲרֵי הַשִּׂיחוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ אָזְנָיו, יָצָא שַׁרְל דַּרְנֵי אֶת הַבַּנְק, בִּקֵּשׁ וּמָצָא לוֹ פִּנָּה שְׁקֵטָה, פָּתַח אֶת הַמִּכְתָּב וְקָרָא בּוֹ. וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַמִּכְתָּב:

"בְּבֵית־הַסֹּהַר בַּמִּנְזָר, פָּרִיס, 21 בְּיוּנִי 1792.

"לָאָדוֹן מִי שֶׁהָיָה מַרְקִיז.

"אַחֲרֵי הֱיוֹתִי יָמִים רַבִּים שָׁרוּי בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים בַּכְּפָר, תָּפְשׂוּ וְאָסְרוּ אוֹתִי, עָשׂוּ בִּי מַעֲשֵׂי אַלְמוּת וְהִשְׁפִּילוּ אֶת כְּבוֹדִי. אַחֲרֵי כֵן הוּבַלְתִּי בְּרֶגֶל דֶּרֶךְ רְחוֹקָה עַד פָּרִיס. בַּדֶּרֶךְ סָבַלְתִּי יִסּוּרִים קָשִׁים. אַךְ לֹא זֶהוּ הַכֹּל. אֶת בֵּיתִי שָׂרְפוּ וְהָרְסוּ עַד הַיְסוֹד.

הֶעָוֹן אֲשֶׁר מָצְאוּ בִּי, כִּי שָׂמוּנִי בַּכֶּלֶא, אֲדוֹנִי הַמַּרְקִיז לְשֶׁעָבָר, וַאֲשֶׁר עָלַי לַעֲמֹד לִפְנֵי בֵּית הַמִּשְׁפָּט וְגַם לְקַבֵּל מִיתַת בֵּית דִּין (אִם לֹא תָּחוּשׁ לְעֶזְרָתִי), הוּא זֶה, כִּי לְפִי דִבְרֵיהֶם בָּגַדְתִּי בַּהוֹד מַלְכוּתוֹ הָעָם בָּזֶה, שֶׁעָבַדְתִּי עֲבוֹדָתִי לְטוֹבַת מְהַגֵּר. ²⁵ לַשָּׁוְא הוֹכַחְתִּי לָהֶם, כִּי עַל פִּי פְּקֻדּוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלֹא לְרָעָתָם. לַשָּׁוְא הוֹכַחְתִּי לָהֶם, כִּי עוֹד בְּטֶרֶם הֻחְרְמוּ נִחְלָאוֹת הַמְהַגְּרִים חָדַלְתִּי לִגְבּוֹת מֵהֶם שְׂכַר אֲרִיסוּת, לְקַבֵּל מֵהֶם מִסִּים, לִתְבֹּעַ אוֹתָם לְדִין. הֵם בְּאַחַת, כִּי אָנֹכִי עָבַדְתִּי אֶת הַמְהַגֵּר, וְאַיֵּה הַמְהַגֵּר הַהוּא?

“הוֹי! אֲדוֹנִי הַנָּדִיב הַמַּרְקִיז לְשֶׁעָבַר, אֵיפֹה הוּא הַמְהַגֵּר הַזֶּה? עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת אֶקְרָא: אַיֵּהוּ?! אֲנִי נוֹשֵׂא עֵינַי לַמָּרוֹם: הַאִם לֹא יָבוֹא לְהַצִּילֵנִי? אֵין מַעֲנֶה. הָהּ, אֲדוֹנִי הַמַּרְקִיז לְשֶׁעָבָר, אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֶת קוֹל שַׁוְעָתִי מֵעֵבֶר לַיָּם מִתּוֹךְ תִּקְוָה, אוּלַי יַגִּיעַ לְאָזְנְךָ עַל יְדֵי הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן, הַמְּפֻרְסָם בְּפָרִיס!”

"בְּשֵׁם אֱלֹהִים, בְּשֵׁם הַצֶּדֶק וְהָרַחֲמִים, עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַמְּפֹאָר, אָנָּא, אֲדוֹנִי הַמַּרְקִיז לְשֶׁעָבָר, חוּשָׁהּ לְעֶזְרָתִי וְהַצִּילֵנִי. הָהּ, אֲדוֹנִי הַמַּרְקִיז לְשֶׁעָבָר, אַל תַּעֲזֹב חַסְדְּךָ עִמָּדִי!

“מִבֵּית הַסֹּהַר הַזֶּה, מִמְּקוֹם הָאֵימָה, אֲשֶׁר מִשָּׁעָה לְשָׁעָה אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֵלֶיךָ, אֲדוֹנִי הַמַּרְקִיז לְשֶׁעָבָר, אֶת תְּחִנָּתִי, תְּחִנַּת עַבְדְּךָ הַנֶּאֱמָן וְהָאֻמְלָל גַּבֶּל.”

רֶגֶשׁ הַדְּאָגָה בְּלֵב דַּרְנֵי עָלָה וְגָדַל לְמִקְרָא הַמִּכְתָּב עַד לְזַעֲזוּעַ נָפֶשׁ. הַסַּכָּנָה אֲשֶׁר רִחֲפָה עַל רֹאשׁ עַבְדּוֹ הַזָּקֵן וְהַטּוֹב אֲשֶׁר כָּל עֲוֹנוֹ הָיָה, כִּי שָׁמַר אֱמוּנָתוֹ לוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, עוֹרְרָה בְּקִרְבּוֹ תּוֹכֵחָה, עַד כִּי בְּלֶכְתּוֹ אָנֶה וָאָנָה בִּרְחוֹב הַהֵיכָל שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבָה מַה לַעֲשׂוֹת, הִסְתִּיר אֶת פָּנָיו מֵעֵינֵי הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים.

הוּא יָדַע יָפֶה, כִּי בְּתַעֲבוֹ אֶת הַמַּעֲשִׂים הַנּוֹרָאִים שֶׁל דּוֹדוֹ וְאֶת הַשֵּׁם הָרַע שֶׁל בֵּית מִשְׁפַּחְתּוֹ הָעַתִּיקָה עָשָׂה מָה שֶׁעָשָׂה בְּחִפָּזוֹן. הוּא יָדַע יָפֶה, כִּי מֵאַהֲבָתוֹ לְלוּסִי נֶחְפַּז מְאֹד לְוַתֵּר עַל מְקוֹמוֹ בַּחֶבְרָה. הוּא הִכִּיר וְיָדַע, כִּי עָלָיו הָיָה לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂהוּ בְּשִׁטָּה וּבִשְׁלֵמוּת, וְאַף אָמְנָם חָשַׁב לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְאוּלָם הַדָּבָר לֹא נַעֲשָׂה.

הוּא מָסַר אֶת הַכֹּל בִּידֵי נֶאֱמַן בֵּיתוֹ מַר גַּבֶּל, אֲשֶׁר נִהֵל אֶת הַמֶּשֶׁק עַל פִּי פְּקֻדּוֹתָיו בִּכְתָב. לֹא הֵעִיק עַל הָעָם, נָתַן לָהֶם מַה שֶׁהָיָה לָתֵת, דֶּלֶק בִּימוֹת הַחֹרֶף וְלֶחֶם בִּימוֹת הַקַּיִץ, מִן הַנּוֹתָר אַחֲרֵי פִּרְעוֹן הַחוֹבוֹת לַנּוֹשִׁים. אֵין סָפֵק, כִּי גַּבֶּל שָׁמַר לְטוֹבָתוֹ אֶת הַתְּעוּדוֹת הַמּוֹכִיחוֹת עַל הַדָּבָר וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לְפָרְשָׁן לִפְנֵי בֵּית הַדִּין.

הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה עוֹדְדוּ אֶת שַׁרְל דַּרְנֵי וְחִזְּקוּ בְּלִבּוֹ אֶת הַהַחְלָטָה לִנְסֹעַ לְפָרִיס.

כֵּן. הוּא הָיָה כְּאוֹתוֹ הַסַּפָּן בְּסִפּוּר הָאַגָּדָה, אֲשֶׁר הָרוּחוֹת וְהַזְּרָמִים דָּחֲפוּ אוֹתוֹ אֶל הַמַּעַרְבָּל הַמּוֹשֵׁךְ בְּכֹחַ וְהוּא מֻכְרָח לָלֶכֶת. כָּל רַעְיוֹן וְרַעְיוֹן הָעוֹלֶה בְּלִבּוֹ מְחַזֵּק וּמְגַבֵּר אֶת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ. זֶה זְמָן רַב קִנְּנָה בְּלִבּוֹ הַדְּאָגָה, כִּי בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הָאֻמְלָלָה נַעֲשִׂים מַעֲשִׂים רָעִים בִּידֵי אֲנָשִׁים רָעִים, וְהוּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה דָבָר לָשִׂים קֵץ לְשֶׁפֶךְ הַדָּם וְלִנְטֹעַ בַּלְּבָבוֹת רִגְשׁוֹת הַחֶמְלָה וְהַטּוֹב. וּבְתוֹךְ הָרְגָּשׁוֹת הָאֵלֶּה בָּא לְיָדוֹ לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ לְעֻמַּת הַזָּקֵן לוֹרִי, אֲשֶׁר רֶגֶשׁ הַחוֹבָה הָיָה חָזָק בְּלִבּוֹ כָּל כָּךְ. וְאַחֲרֵי הַהַשְׁוָאָה הַזֹּאת בָּאוּ הַשִּׂיחוֹת שֶׁל הַמְהַגְּרִים הָאֲצִילִים, שֶׁפָּגְעוּ בִּכְבוֹדוֹ פְּגִיעָה קָשָׁה. וְעַל כָּל אֵלֶּה בָּא הַמִּכְתָּב מֵאֵת גַּבֶּל: הַקְּרִיאָה שֶׁל אַסִּיר חַף מִפֶּשַׁע, הַשָּׁרוּי בְּסַכָּנַת נֶפֶשׁ, אֶל רֶגֶשׁ הַצֶּדֶק וְהַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ.

אֵין לָשׁוּב מִן הַהַחְלָטָה. הוּא מֻכְרָח לִנְסֹעַ לְפָרִיס.

כֵּן. הַמַּעַרְבָּל מָשַׁךְ אוֹתוֹ וְהוּא שָׁט אֵלָיו עַד אֲשֶׁר נִטְרְפָה סְפִינָתוֹ. הוּא לֹא יָדַע אֶת אַבְנֵי הַנֶּגֶף, לֹא רָאָה שׁוּם סַכָּנָה. הַכַּוָּנוֹת הַטּוֹבוֹת בַּמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה, אִם כִּי לֹא נַעֲשׂוּ בִּשְׁלֵמוּת, נִדְמוּ לוֹ רְאוּיוֹת לִתְהִלָּה, וּבְצָרְפַת יֵדְעוּ לְהוֹקִיר אוֹתָן. וְהַחֶזְיוֹנוֹת הַנֶּהְדָּרִים שֶׁחָזָה בְּדִמְיוֹנוֹ, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, שִׂחֲקוּ לְפָנָיו, עַד אֲשֶׁר רָאָה אֶת עַצְמוֹ בֶּחָזוֹן כְּאִישׁ הַשַּׁלִּיט בְּרוּחוֹת הַמַּהְפֵּכָה הָעוֹשָׂה שַׁמּוֹת.

וְכַאֲשֶׁר הָלַךְ אָנֶה וָאָנָה עִם הַהַחְלָטָה בְּלִבּוֹ, עָלָה בְּדַעְתּוֹ כִּי לֹא לוּסִי וְלֹא אָבִיהָ אַל לָהֶם לָדַעַת עַל זֹאת עַד אֲשֶׁר יִסַּע. טוֹב כִּי לֹא תֵּדַע לוּסִי אֶת צַעַר הַפְּרִידָה; וְאָבִיהָ, אֲשֶׁר נִמְנַע תָּמִיד לְהַעֲלוֹת זִכְרוֹנוֹת הַפְּגָעִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו, טוֹב כִּי יֵדַע אֶת הַמַּעֲשֶׂה לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה וְלֹא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ עוֹד פִּקְפּוּק.

הוּא הָלַךְ אָנֶה וָאָנָה שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָסוּר אֶל בֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן לָקַחַת בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה מֵאֵת מַר לוֹרִי. אַךְ יָבוֹא לְפָרִיס יָבוֹא אֶל יְדִידוֹ זֶה הַזָּקֵן לִרְאוֹת פָּנָיו, וְאוּלָם לְפִי שָׁעָה לֹא יְסַפֵּר לוֹ דָבָר עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָּא לַעֲשׂוֹת.

לִפְנֵי בֵּית הַבַּנְק עָמְדָה מֶרְכֶּבֶת דֹּאַר רְתוּמָה לְסוּסִים וְיֵ’רִי לָבוּשׁ בִּגְדֵי דֶרֶךְ וְנָעוּל נַעֲלֵי דֶרֶךְ עָמַד נָכוֹן.

“מָסַרְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב הַהוּא,” אָמַר שַׁרְל דַּרְנֵי אֶל מַר לוֹרִי, “לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַטְרִידְךָ בִּתְשׁוּבָה שֶׁבִּכְתָב, אַךְ אוּלַי תּוֹאִיל לְקַבֵּל מַעֲנֶה בְּעַל פֶּה?”

“בְּרָצוֹן רַב אֶמְסֹר אֶת הַתְּשׁוּבָה,” עָנָה מַר לוֹרִי, “אִם רַק אֵין בָּהּ סַכָּנָה.”

“אֵין בָּהּ שׁוּם סַכָּנָה, אַף כִּי שְׁלוּחָה הִיא לָאַסִּיר בַּמִּנְזָר.”

“מַה שְׁמוֹ?” שָׁאַל מַר לוֹרִי וּפִנְקָסוֹ הַקָּטָן פָּתוּחַ בְּיָדוֹ.

“גַּבֶּל.”

“גַּבֶּל. וּמַה יֵשׁ לִמְסֹר לְגַבֶּל זֶה הָאֻמְלָל הַיּוֹשֵׁב בְּבֵית הַסֹּהַר?”

"פָּשׁוּט, “כִּי הוּא קִבֵּל אֶת הַמִּכְתָּב וּבוֹא יָבוֹא.”

“הֲיֵשׁ לִקְבֹּעַ זְמָן?”

“הוּא יֵצֵא לַדֶּרֶךְ מָחָר בָּעֶרֶב.”

“הֲיֵשׁ לִקְרֹא בְּשֵׁם מִי שֶׁהוּא?”

“לֹא.”

הוּא עָזַר לְמַר לוֹרִי לְהִתְעַטֵּף בִּמְעִילִים חַמִּים וּבְאַדֶּרֶת וְיָצָא עִמּוֹ מִבֵּית הַבַּנְק הַחַם לְתוֹךְ הָעֲרָפֶל הַקַּר שֶׁל הָרְחוֹב.

“שָׁלוֹם בִּשְׁמִי לְלוּסִי הָאֵם וּלְלוּסִי הַבַּת,” קָרָא מַר לוֹרִי בְּהִפָּרְדוֹ, “וְאַתָּה שְׁמוֹר עֲלֵיהֶן מִכָּל מִשְׁמָר עַד שׁוּבִי.”

שַׁרְל דַּרְנֵי נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְחִיּוּךְ נִרְאָה עַל פָּנָיו, כַּאֲשֶׁר הִתְגַּלְגְּלָה הַמֶּרְכָּבָה וְחָלָפָה.

בַּלַּיְלָה הַהוּא, הַדָּבָר הָיָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לְאוֹגוּסְט, יָשַׁב אֶל שֻׁלְחָנוֹ עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה וְכָתַב שְׁנֵי מִכְתָּבִים חַמִּים; הָאֶחָד לְלוּסִי, וּבוֹ בֵּאֵר לָהּ אֶת הַחוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלָיו לִנְסֹעַ לְפָרִיס, אַף הוֹכִיחַ לָהּ בַּאֲרִיכוּת אֶת הַנִּמּוּקִים הַמְעוֹרְרִים בְּלִבּוֹ בִּטָּחוֹן, כִּי אֵין שׁוּם סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת לוֹ; הַמִּכְתָּב הַשֵּׁנִי הָיָה עָרוּךְ לַדָּקְטוֹר, שֶׁבְּיָדוֹ הִפְקִיד אֶת לוּסִי וְאֶת יַלְדָּם הַיָּקָר, וְגַם לְפָנָיו הִבִּיעַ אֶת בִּטְחוֹנוֹ הֶעָצוּם, כִּי שָׁלוֹם יִהְיֶה לוֹ. לִשְׁנֵיהֶם כָּתַב, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר יַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ יְמַהֵר לִשְׁלֹחַ אֲלֵיהֶם מִכְתָּב לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָם.

יוֹם קָשֶׁה הָיָה הַיּוֹם שֶׁיָּשַׁב בֵּין הָאֲנָשִׁים הַיְקָרִים לוֹ וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מִיּוֹם חֲתֻנָּתָּם הִסְתִּיר מֵהֶם אֶת אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ. עִנְיָן קָשֶׁה הָיָה לְהִתְנַהֵג בְּעָרְמָה, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעַת הָאֲנָשִׁים כַּדָּבָר הַזֶּה. כַּמָּה פְּעָמִים הִתְעוֹרֵר לְסַפֵּר בְּאָזְנֵי אִשְׁתּוֹ אֶת סוֹדוֹ, אַךְ בְּהַבִּיטוֹ עָלֶיהָ בְּאַהֲבָה וּבִרְאוֹתוֹ אֶת אָשְׁרָהּ וְשַׁאֲנַנּוּתָהּ, הֶחֱלִיט בְּלִבּוֹ לְבִלְתִּי גַלּוֹת לָהּ דָּבָר. וְכָךְ חָלַף הַיּוֹם. לְעֵת עֶרֶב חִבַּק אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בִּתָּם הָאֲהוּבָה, בְּאָמְרוּ כִּי בְּעוֹד זְמַן מָה יָשׁוּב הַבַּיְתָה (הוּא הֵכִין לוֹ בַּסֵּתֶר מִזְוָדָה עִם בְּגָדִים), וְיָצָא הַחוּצָה לְתוֹךְ הָעֲרָפֶל וְגַם בְּלִבּוֹ פְּנִימָה עֲרָפֶל.

כֹּחַ לֹא נִרְאֶה מָשַׁךְ אוֹתוֹ אֵלָיו, וְכָל הָרוּחוֹת הַנּוֹחוֹת וְהַקָּשׁוֹת הִטּוּ וְדָחֲפוּ אוֹתוֹ אֶל הַכֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ הַזֶּה. הוּא הִשְׁאִיר אֶת שְׁנֵי הַמִּכְתָּבִים בִּידֵי שׁוֹעֵר נֶאֱמָן וּבִקֵּשׁ לְמָסְרָם לֹא קֹדֶם מֵחֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי חֲצוֹת הַלָּיְלָה. וְהוּא שָׂכַר לוֹ מֶרְכָּבָה הַהוֹלֶכֶת לְדוֹבֶר – וּנְסִיעָתוֹ הַחַלָּה.

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים, בְּשֵׁם הַצֶּדֶק וְהָרַחֲמִים, עֲשֵׂה לְמַעַן כְּבוֹד שִׁמְךָ הַמְּפֹאָר!” – זוֹ הָיְתָה אֶנְקָתוֹ שֶׁל הָאַסִּיר הֶעָלוּב, אֲשֶׁר חִזְּקָה אֶת לִבּוֹ הַכּוֹשֵׁל בְּשָׁעָה שֶׁעָזַב אֶת הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת לוֹ מִכָּל מַחְמַדֵּי תֵּבֵל וְשָׂם פָּנָיו לַדֶּרֶךְ אֶל סַלְעֵי הַמָּגוֹר.

סֵפֶר שְׁלִישִׁי: עִקְּבוֹת סַעַר 🔗

א. בְּכֶלֶא חֲשָׁאִין 🔗

לְאִטּוֹ הִתְנַהֵל בְּדַרְכּוֹ הָאִישׁ שֶׁנָּסַע מֵאַנְגְּלִיָּה לְפָרִיס בִּימַי הַסְּתָו שְׁנַת אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁתָּיִם. רַבִּים הָיוּ הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁל הַדְּרָכִים הָרָעוֹת, הַמֶּרְכָּבוֹת הָרָעוֹת וְהַסּוּסִים הָרָעִים אֲשֶׁר מָצָא הַנּוֹסֵעַ עוֹד בְּשֶׁבֶת מֶלֶךְ צָרְפַת הָאֻמְלָל עַל כִּסֵּא תִּפְאַרְתּוֹ; אַךְ עִם הַזְּמַנִּים שֶׁהִשְׁתַּנוּ רַבּוּ הַמִּכְשׁוֹלִים שִׁבְעָתָיִם. בְּכָל שַׁעַר עִיר, בְּכָל בֵּית־פְּקִידוּת בַּכְּפָר יָשַׁב חֶבֶר אֶזְרָחִים־פַּטְרִיּוֹטִים וּבִידֵיהֶם רוֹבִים לְאֻמִּיִּים נְכוֹנִים לִירוֹת. וְהַנּוֹטְרִים הָאֵלֶּה הָיוּ מְעַכְּבִים אֶת כָּל הָעוֹבְרִים וְהַנּוֹסְעִים, מַקִּיפִים אוֹתָם בִּשְׁאֵלוֹת, בּוֹדְקִים בִּתְעוּדוֹתֵיהֶם, מְחַפְּשִׂים אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם בָּרְשִׁימוֹת שֶׁבִּידֵיהֶם, אַחֲרַי כֵן מֵחֲזִירִים אוֹתָם אָחוֹר אוֹ נוֹתְנִים לָהֶם לַעֲבֹר אוֹ אוֹסְרִים אוֹתָם, הַכֹּל לְפִי הָעוֹלֶה עַל רוּחָם וּבְדִמְיוֹנָם לְטוֹבַת הָרֵפּוּבְּלִיקָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, זוֹ הַיְחִידָה וְהַמְּאֻחָדָה, זוֹ שֶׁל חֹפֶשׁ, שִׁוְיוֹן, אַחֲוָה – אוֹ מָוֶת.

אַחֲרַי אֲשֶׁר עָבַר מִילִים אֲחָדִים עַל אַדְמַת צָרְפַת, הִכִּיר שַׁרְל דַּרְנֵי וְהֵבִין, כִּי בְּדֶרֶךְ זוֹ אֵין לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב, עַד אֲשֶׁר יַכִּירוּ אוֹתוֹ בְּפָרִיס לְאֶזְרָח טוֹב. עַל כָּל פָּנִים, אֵין לוֹ עַתָּה מוֹצָא אַחֵר, בִּלְתִּי אִם לְהַגִּיעַ לְקֵץ דַּרְכּוֹ. עִם כָּל כְּפָר קָטֹן שֶׁעָבַר, עִם כָּל שַׁעַר פָּשׁוּט שֶׁנִּסְגַּר אַחֲרָיו יֶדַע דַּרְנֵי, כִּי עוֹד מְחִיצַת בַּרְזֶל הִפְרִידָה בֵּינוֹ וּבֵין אַנְגְּלִיָּה. הַשְּׁמִירָה הַמְּעֻלָּה בְּעַיִן פְּקוּחָה הִקִּיפָה אוֹתוֹ מִכָּל עֵבֶר, עַד כִּי לוּ נִלְכַּד בַּפָּח אוֹ לוּ הוּשַׂם בִּכְלוּב לֹא הָיָה רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ נְטוּל חֵרוּת יוֹתֵר מִזֶּה.

הַשְּׁמִירָה הַמְּעֻלָּה בְּכָל מָקוֹם לֹא רַק שֶׁגָּרְמָה לְעִכּוּבִים בַּדֶּרֶךְ עַל כָּל תַּחֲנָה וְתַחֲנָה, אֶלָּא גַּם עָצְרָה אוֹתוֹ עֶשְׂרִים פַּעַם בַּיּוֹם; פַּעַם רָדְפוּ רוֹכְבִים אַחֲרָיו וְהֶחֱזִירוּהוּ, פַּעַם בָּאוּ רוֹכְבִים לִקְרָאתוֹ וְצִוּוּ עָלָיו לַעֲמֹד, פַּעַם רָכְבוּ נוֹטְרִים עַל יָדוֹ לַחְקֹר אוֹתוֹ. כְּבָר עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים לִנְסִיעָתוֹ בְּאֶרֶץ צָרְפַת, כַּאֲשֶׁר בָּא עָיֵף וְיָגֵעַ לְעִיר קְטַנָּה בַּדֶּרֶךְ וְסָר לָלוּן לְפֻנְדָּק קָטֹן, וּלְפָנָיו עוֹד דֶּרֶךְ רְחוֹקָה עַד פָּרִיס.

בְּיָדוֹ הָיָה רַק הַמִּכְתָּב מֵאֵת גַּבֶּל הַיּוֹשֵׁב בְּבֵית הַסֹּהַר אֲשֶׁר בַּמִּנְזָר, וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ יָכֹלֶת לַעֲבֹר. בְּבֵית הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר בָּעִיר הַקְּטַנָּה הַזֹּאת פָּגַע בִּקְשָׁיִים רַבִּים, עַד אֲשֶׁר הִרְגִּישׁ כִּי נְסִיעָתוֹ הִגִּיעָה עַד מַשְׁבֵּר. וְעַל כֵּן לֹא הִתְפַּלֵּא מְאֹד, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ וְעוֹרְרוּ אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה בַּפֻּנְדָּק הַקָּטֹן, אֲשֶׁר בָּא לָלוּן שָׁם.

עוֹרֵר אוֹתוֹ פָּקִיד מְקוֹמִי, אִישׁ רַךְ, שֶׁבָּא בְּלִוְיַת שְׁלשָׁה פַּטְרִיּוֹטִים מְזֻיָּנִים, חֲבוּשִׁים מִצְנָפוֹת אֲדֻמּוֹת וּבְפִיהֶם מִקְטָרוֹת. הֵם נִכְנְסוּ וְיָשְׁבוּ עַל הַמִּטָּה.

“מְהַגֵּר,” קָרָא הַפָּקִיד, “אוֹמַר אֲנִי לְשַׁלֵּחֲךָ לְפָרִיס בְּלִוְיַת מִשְׁמָר.”

“אֶזְרָח, כָּל יִשְׁעִי וְכָל חֶפְצִי הוּא לְהַגִּיעַ עַד פָּרִיס, אַף כִּי הָיִיתִי מְוַתֵּר עַל הַמִּשְׁמָר.”

“דֹּם!” גָּעַר בּוֹ אֲדֻם־מַצְנֶפֶת, בְּטָפְחוֹ עַל הַשְּׂמִיכָה בְּנִצַּב רוֹבֵהוּ, “אַל תִּפְתַּח פִּיךָ, אָצִיל!”

“כֵּן הוּא כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר הַפַּטְרִיוֹט הַטּוֹב,” הֵעִיר הַפָּקִיד הָרַךְ, “בֶּן אֲצִילִים אַתָּה וְעָלֶיךָ לָלֶכֶת בְּלִוְיַת מִשְׁמָר… וּלְשַׁלֵּם שְׂכָרוֹ.”

“אֵין לִי בְּרֵרָה אַחֶרֶת,” קָרָא שַׁרְל דַּרְנֵי.

“בְּרֵרָה?!” שִׁמְעוּ נָא דְבָרָיו!" קָרָא אֲדֻם־הַמִּצְנֶפֶת הַזּוֹעֵף, “כְּאִלּוּ מְעַט הוּא הַחֶסֶד, כִּי יָגֵנּוּ עָלָיו מִפְּנֵי הַתְּלִיָּה בִּמְקוֹם הַפַּנָּס!”

“אֱמֶת דִּבֵּר הַפַּטְרִיוֹט הַטּוֹב,” הֵעִיר הַפָּקִיד, “קוּם וְהִתְלַבֵּשׁ, הַמְהַגֵּר.”

דַּרְנֵי עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה, וְהוּא הוּבַל אֶל בֵּית הַמִּשְׁמָר, אֲשֶׁר שָׁם יָשְׁבוּ פַּטְרִיּוֹטִים אֲחֵרִים, חֲבוּשֵׁי מִצְנָפוֹת אֲדֻמּוֹת, וְעִשְּׁנוּ, וְשָׁתוּ, וְנִמְנְמוּ לְיַד הָאָח הַמְּבֹעֶרֶת. פֹּה שִׁלֵּם שָׂכָר הָגוּן בְּעַד אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר, וּמִזֶּה יָצָא עִם בְּנֵי לְוָיָתוֹ בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה אֶל הַדֶּרֶךְ הַלֶּחָה וְהַמְּלֵאָה בֹּץ.

אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר הָיוּ שְׁנֵי פַּטְרִיּוֹטִים רוֹכְבִים ומִצְנָפוֹת אֲדֻמּוֹת בְּרָאשֵׁיהֶם עִם שׁוֹשָׁן בַּעַל־שְׁלשָׁה־צְבָעִים, וְהֵם מְזֻיָּנִים בְּרוֹבִים לְאֻמִּיִּים וְרוֹכְבִים אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. לְדַרְנֵי הִתִּירוּ לְנַהֵל בְּעַצְמוֹ אֶת הַסּוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו, אַךְ אֶל הָרֶסֶן קָשֹׁר קָשְׁרוּ חֶבֶל, אֲשֶׁר אֶת קָצֵהוּ כָּרַךְ אֶחָד מִן הַפַּטְרִיּוֹטִים עַל כַּף יָדוֹ. בְּמַצָּב זֶה יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ בְּשָׁעָה שֶׁמָּטָר סוֹחֵף הִצְלִיף עַל פְּנֵיהֶם. הֵם רָכְבוּ בִּפְסִיעוֹת קָשׁוֹת עַל פְּנֵי אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת הָרְעוּעָה שֶׁל הָעִיר וְיָצְאוּ אֶל הַדֶּרֶךְ הַמְּלֵאָה בֹּץ. בְּמַצָּב זֶה עָבְרוּ בְּלִי שִׁנּוּיִים, מִלְּבַד מָה שֶׁהֶחֱלִיפוּ סוּסֵיהֶם, אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ עַד בּוֹאָם אֶל עִיר הַבִּירָה.

הֵם נָסְעוּ בַּלַּיְלָה וְעָמְדוּ שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם אַחֲרֵי אוֹר הַבֹּקֶר וְנָחוּ עַד רֶדֶת הַדִּמְדּוּמִים. אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר הָיוּ לְבוּשִׁים סְחָבוֹת, עַד כִּי עָטְפוּ אֶת רַגְלֵיהֶם הַיְחֵפוֹת בְּקַשׁ וְגַם עַל שִׁכְמֵיהֶם הַמְּכֻסִּים קְרָעִים שָׂמוּ קַשׁ לְבַל יַרְטִיבֵם הַמֶּטֶר. מִלְּבַד הָרֹגֶז שֶׁל הֲלִיכָה כָּזֹאת, וּמִלְּבַד הַמַּחֲשָׁבוֹת עַל הַסַּכָּנָה מִצַּד אַחֵד הַפַּטְרִיּוֹטִים, שֶׁהָיָה תָּמִיד שִׁכּוֹר וְנָשָׂא אֶת רוֹבֵהוּ בְּרַשְׁלָנוּת רַבָּה, לֹא נָתַן שַׁרְל דַּרְנֵי לַפַּחַד לַחְדֹּר לְתוֹךְ לִבּוֹ מִפְּנֵי הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר שָׂמוּ עָלָיו. הֵן הַדָּבָר הַזֶּה – הִרְהֵר – לֹא בָּא כְּעֹנֶשׁ עַל חֵטְא שֶׁחָטָא, וְגַם הָאַסִּיר בַּמִּנְזָר יָעִיד עָלָיו, לְשֵׁם מָה בָּא לְפָרִיס.

אַךְ כַּאֲשֶׁר בָּאוּ לָעִיר בָּבֶה – לְעֵת עֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁהָרְחוֹבוֹת מְלֵאִים הֲמוֹן אָדָם – לֹא יָכֹל דַּרְנֵי לְהַסְתִּיר מֵעַצְמוֹ כִּי אָכֵן יֵשׁ דָּבָר הַמֵּטִיל אֵימָה עָלָיו. נֶאֱסַף הָמוֹן רַב לִרְאוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד מֵעַל סוּסוֹ בַּחֲצַר הַמִּשְׁמָר, וְאָז נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת קוֹרְאִים בְּכֹחַ:

“הָלְאָה הַמְהַגֵּר!”

הוּא עָמַד לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ, אַךְ חָשַׁב, כִּי מוּטָב לוֹ לְהִשָּׁאֵר עַל מְקוֹמוֹ, וְהוּא קָרָא:

“הַאִם מְהַגֵּר אֲנִי, יְדִידַי? הַאֵינְכֶם רוֹאִים אוֹתִי פֹּה, בְּצָרְפַת, כִּי בָּאתִי לִרְצוֹנִי?”

“מְהַגֵּר אָרוּר אַתָּה,” קָרָא נַפָּח, בְּפָרְצוֹ לוֹ דֶרֶךְ בֵּין הֶהָמוֹן וּפַטִּישׁ בְּיָדוֹ, “וְלֹא זֶה בִּלְבָד, אֶלָּא גַם אָצִיל אָרוּר אָתָּה!”

פְּקִיד הַדֹּאַר בָּא וְעָמַד בֵּין הָאִישׁ הַזֶּה וּבֵין רֶסֶן הָרוֹכֵב (אֲשֶׁר הַנַּפָּח פָּרַץ אֵלָיו) וְקָרָא בְּנַחַת:

“הַנִּיחוּ לוֹ, הַנִּיחוּ לוֹ! הוּא יַעֲמֹד לְמִשְׁפָּט בְּפָרִיס.”

“לְמִשְׁפָּט!” חָזַר הַנַּפָּח, בַּהֲנִיפוֹ אֶת פַּטִּישׁוֹ, “הוֹי, וְדִינוֹ כְּדִין בּוֹגֵד.”

הֶהָמוֹן הֵרִיעַ לְמִשְׁמַע הַדָּבָר.

דַּרְנֵי עָצַר אֶת פְּקִיד הַדֹּאַר, אֲשֶׁר אָמַר לְהַטּוֹת אֶת רֹאשׁ הַסּוּס אֶל הֶחָצֵר (הַפַּטְרִיּוֹט הַשִּׁכּוֹר יָשַׁב עַל סוּסוֹ, הַחֶבֶל כָּרוּךְ עַל כַּף יָדוֹ, וְהִבִּיט בִּמְנוּחָה מִסָּבִיב), וְכַאֲשֶׁר שָׁקְטוּ מְעַט הָרוּחוֹת, פָּנָה אֶל הַקָּהָל וְאָמַר:

“יְדִידַי, טוֹעִים אַתֶּם אוֹ מַטְעִים אֶתְכֶם. לֹא בּוֹגֵד אָנִי.”

“שֶׁקֶר הוּא דוֹבֵר!” קָרָא הַנַּפָּח, “בּוֹגֵד הוּא לְמִן הָרֶגַע שֶׁהוּצְאָה הַפְּקֻדָּה, חַיָּיו הֶפְקֵר הֵם לָעָם. חַיָּיו הָאֲרוּרִים אֵינָם שֶׁלּוֹ!”

בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁרָאָה דַרְנֵי אֶת לַהַב הֶחָרוֹן בְּעֵינֵי הֶהָמוֹן וְעוֹד מְעַט וְהִשְׂתָּעֲרוּ עָלָיו, הִטָּה פְּקִיד הַדֹּאַר אֶת סוּסוֹ לְתוֹךְ הֶחָצֵר, אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר רָכְבוּ סָמוּךְ לוֹ, וְהַפָּקִיד מִהֵר וְסָגַר וְנָעַל אֶת הַשְּׁעָרִים. הַנַּפָּח הִכָּה בְּפַטִּישׁוֹ עַל גַּבֵּי הַשַּׁעַר, הֶהָמוֹן הוֹצִיא אֲנָקָה, אַךְ יוֹתֵר מִזֶּה לֹא נַעֲשָׂה.

“מָה הִיא הַפְּקֻדָּה, אֲשֶׁר עָלֶיהָ דִבֵּר הַנַּפָּח?” שָׁאַל דַּרְנֵי אֶת פְּקִיד הַדֹּאַר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוֹדָה לוֹ וְעָמַד עַל יָדוֹ בֶּחָצֵר.

“אָמְנָם כֵּן, הוּצְאָה פְּקֻדָּה לְהַחֲרִים אֶת רְכוּשׁוֹ שֶׁל כָּל מְהַגֵּר.”

“מָתַי הוּצְאָה הַפְּקֻדָּה?”

“בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֵשׁ.”

“בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁעָזַבְתִּי אֶת אַנְגְּלִיָּה.”

“אוֹמְרִים, שֶׁזּוֹ הִיא אַחַת מֵרַבּוֹת, וְעוֹד עֲתִידִים לְהוֹצִיא פְּקֻדּוֹת אֲחֵרוֹת – אִם לֹא הוֹצִיאוּ כְּבָר – לְגָרֵשׁ אֶת כָּל הַמְהַגְּרִים וּלְהָטִיל עֹנֶשׁ מָוֶת עַל כָּל מִי שֶׁיַּחֲזֹר. זוֹ הִיא כַּוָּנַת דְבָרָיו שֶׁאָמַר, כִּי חַיֶּיךָ אֵינָם שֶׁלָּךְ.”

“אֲבָל פְּקֻדָּה כָּזוֹ עוֹד לֹא נִתָּנָה?”

“וְכִי מָה אֲנִי יוֹדֵעַ?!” קָרָא פְּקִיד הַדֹּאַר בְּמָשְׁכוֹ בִּכְתֵפָיו, “אֶפְשָׁר שֶׁיָּצְאָה, וְאוּלַי תֵּצֵא בְּקָרוֹב. אַחַת הִיא, אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה.”

הֵם שָׁכְבוּ לָנוּחַ עַל תֶּבֶן בָּעֲלִיָּה עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְאַחֲרֵי כֵן יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ בְּשָׁעָה שֶׁכָּל הָעִיר נָמָה שְׁנָתָהּ. בֵּין הַשִּׁנּוּיִים הָרַבִּים וְהַמּוּזָרִים בְּסֵדֶר הַחַיִּים הָרְגִילִים, שֶׁרָאָה דַרְנֵי בִּזְמַן נְסִיעָתוֹ זוֹ, הִפְלִיא אוֹתוֹ הַמַּרְאֶה שֶׁל נְדוּדֵי שֵׁנָה בְּתוֹךְ הַתּוֹשָׁבִים. אַחֲרֵי רְכִיבָה אֲרֻכָּה וִיגֵעָה בִּדְרָכִים שׁוֹמְמוֹת, כְּשֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְצִבּוּר שֶׁל אֹהָלִים דַּלִּים, הָיוּ מוֹצְאִים אוֹר בְּכָל הָאֹהָלִים, וְהַתּוֹשָׁבִים מִתְקַהֲלִים כְּרוּחוֹת לַיְלָה בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְרוֹקְדִים שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ מִסָּבִיב לְאִילָן הַמְּכֻנֶּה עֵץ הַחֵרוּת, אוֹ כֻּלָּם יוֹשְׁבִים בַּחֲבוּרָה וְשָׁרִים שִׁירַת הַחֹפֶשׁ. וְאוּלָם, לְאָשְׁרָם שֶׁל הָרוֹכְבִים, נָפְלָה תַּרְדֵּמָה בַּלַּיְלָה הַהוּא עַל יוֹשְׁבַי בָּבֶה, עַד כִּי יָכְלוּ לָצֵאת בְּשָׁלוֹם, וְהֵם הִמְשִׁיכוּ דַרְכָּם בְּתוֹךְ הַשְּׁמָמָה וְהַבְּדִידוּת, בְּקֹר וּבְטַחַב, בֵּין שָׂדוֹת מְדֻלְדָּלִים, אֲשֶׁר לֹא הוֹצִיאוּ כָּל פְּרִי בַּשָּׁנָה הַהִיא. אַךְ פְּעָמִים שֶׁפָּגְעוּ בְּחֻרְבָה שְׁחוֹרָה שֶׁל בַּיִת שָׂרוּף בָּאֵשׁ, אוֹ פִּתְאֹם יָצְאוּ לִקְרָאתָם מִמַּאֲרָב וְסָגְרוּ בִּפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ גְּדוּדֵי פַּטְרִיּוֹטִים, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ כָּל שְׁבִיל וְכָל נָתִיב.

עִם אוֹר הַבֹּקֶר הִגִּיעוּ אֶל חוֹמַת הָעִיר פָּרִיס. הַשַּׁעַר הָיָה סָגוּר, וְהַשּׁוֹמְרִים שָׁמְרוּ עָלָיו שְׁמִירָה מְעֻלָּה.

“אַיֵּה הַתְּעוּדוֹת שֶׁל הָאַסִּיר?” שָׁאַל שַׁלִּיט בַּעַל פָּנִים קָשִׁים, אֲשֶׁר נִקְרָא לָבוֹא עַל יְדֵי אַחַד הַנּוֹטְרִים.

שַׁרְל דַּרְנֵי נִדְהַם לְשֵׁמַע הַמִּלָּה “אַסִּיר” וּפָנָה אֶל הַדּוֹבֵר בְּהֶעָרָה, כִּי הוּא נוֹסֵעַ בַּדֶּרֶךְ לִרְצוֹנוֹ וְאֶזְרָח צָרְפַתִּי הוּא, אֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ שׁוֹמְרִים עַל דַּרְכּוֹ, מֵחֲמַת הַפְּרָעוֹת בָּאָרֶץ וְהוּא שִׁלֵּם בְּכֶסֶף מָלֵא שְׂכַר הַשְּׁמִירָה.

“אַיֵּה הַתְּעוּדוֹת שֶׁל הָאַסִּיר?” חָזַר הַשַּׁלִּיט הַהוּא עַל שְׁאֵלָתוֹ, בְּלִי שִׂים לֵב אֶל דְבָרָיו שֶׁל הָאִישׁ.

הַפַּטְרִיּוֹט הַשִּׁכּוֹר הוֹצִיא אֶת הַתְּעוּדָה מִתּוֹךְ מִצְנַפְתּוֹ וְהוֹשִׁיטָהּ לַפָּקִיד. הָאִישׁ בַּעַל הַשִּׁלְטוֹן הֵעִיף עַיִן עַל מִכְתָּבוֹ שֶׁל גַּבֶּל, פָּנָיו הִבִּיעוּ רֹגֶז וְתִמָּהוֹן, וְהוּא הִבִּיט אֶל דַּרְנֵי בְּשִׂים לֵב.

הוּא עָזַב אֶת הָאַסִּיר וְאֶת שׁוֹמְרָיו בְּאֵין אֹמֶר וְנִכְנַס אֶל בֵּית הַמִּשְׁמָר; בֵּינָתַיִם יָשְׁבוּ עַל סוּסֵיהֶם בַּחוּץ לְיַד הַשַּׁעַר הַסָּגוּר. אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁחִכָּה לִגְזָר־דִּינוֹ הִתְבּוֹנֵן שַׁרְל דַּרְנֵי וְרָאָה, כִּי שׁוֹמְרֵי הַשַּׁעַר הָיוּ אַנְשֵׁי צָבָא יַחַד עִם פַּטְרִיּוֹטִים, וְאֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים הָיוּ רַבִּים בְּמִסְפָּרָם עַל הָרִאשׁוֹנִים. הַכְּנִיסָה אֶל הָעִיר שֶׁל עֶגְלוֹת הָאִכָּרִים, הַמְּבִיאִים צָרְכֵי מָזוֹן, אוֹ שֶׁל תַּגָּרִים עִם מַרְכֻּלְתָּם, הָיְתָה קַלָּה, וְאוּלָם הַיְצִיאָה מִן הָעִיר, גַּם לַאֲנָשִׁים דַּלִּים מִן הַדַּלִּים, הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד. תַּעֲרֹבֶת שֶׁל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, בְּהֵמוֹת וַעֲגָלוֹת מִכָּל הַמִּינִים, עָמְדוּ וְחִכּוּ לַיְצִיאָה. אַךְ הַבְּדִיקָה שֶׁל כָּל אֶחָד הָיְתָה חֲמוּרָה כָּל כָּךְ, עַד כִּי הַיְצִיאָה הָיְתָה לְאַט לְאָט. רַבִּים מִן הָאֲנָשִׁים יָדְעוּ, כִּי תּוֹרָם לַבְּדִיקָה לֹא יַגִּיעַ בִּמְהֵרָה, וְלָכֵן שָׁכְבוּ עַל הָאָרֶץ לָנוּם אוֹ לְעַשֵּׁן. אֲחֵרִים יָשְׁבוּ וְשׂוֹחֲחוּ אוֹ הִתְהַלְּכוּ אָנֶה וָאָנָה. לְרָאשֵׁי כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים הָיוּ חֲבוּשׁוֹת מִצְנָפוֹת אֲדֻמּוֹת עִם שׁוֹשַׁן שְׁלשֶׁת־הַצְּבָעִים.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָשַׁב עַל סוּסוֹ כַּחֲצִי שָׁעָה וְהִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, רָאָה דַּרְנֵי וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד פָּנִים אֶל פָּנִים עִם הָאִישׁ בַּעַל הַשִּׁלְטוֹן, אֲשֶׁר צִוָּה אֶת הַנּוֹטְרִים לִפְתֹּחַ אֶת הַשַּׁעַר. הַשַּׁלִּיט מָסַר לִשְׁנֵי הַשּׁוֹמְרִים בַּדֶּרֶךְ, הַשִּׁכּוֹר וְהַפִּכֵּחַ, כְּתָב עַל קַבָּלַת הָאַסִּיר וּפָקַד עָלָיו לָרֶדֶת מֵעַל הַסּוּס. הוּא עָשָׂה כַּמְּצֻוֶּה עָלָיו, וּשְׁנֵי הַפַּטְרִיּוֹטִים לָקְחוּ אֶת הַסּוּס הֶעָיֵף, פָּנוּ וְרָכְבוּ מִשָּׁם בְּלִי כְּנִיסָה לָעִיר.

הוּא הָלַךְ אַחֲרֵי מְנַהֲלוֹ לְתוֹךְ חֲדַר הַמִּשְׁמָר, אֲשֶׁר מִשָּׁם נָדַף רֵיחַ שֶׁל יַיִן פָּשׁוּט וְטַבַּק. שָׁם נִמְצְאוּ, מִקְצָתָם יוֹשְׁבִים וּמִקְצָתָם שׁוֹכְבִים, אַנְשֵׁי־צָבָא וּפַטְרִיּוֹטִים, יְשֵׁנִים וְעֵרִים, שְׁתוּיִים וּפִכְּחִים, וְרַבִּים שְׁרוּיִים בְּמַצַּב נִים וְלֹא נִים ²⁶ , סָבוּי וְלֹא סָבוּי. הָאוֹר אֲשֶׁר בְּבֵית הַמִּשְׁמָר, מִקְצָתוֹ יוֹצֵא מִמְּנוֹרוֹת הַנֵּפְט שֶׁהֵאִירוּ בַּלַּיְלָה וּמִקְצָתוֹ מִן הַיּוֹם הַבּוֹקֵעַ וְעוֹלֶה, אַף הוּא הָיָה רָאוּי לְרוּחָהּ שֶׁל הַסְּבִיבָה: אוֹר וְלֹא אוֹר. עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן הָיוּ מֻנָּחוֹת כַּמָּה רְשִׁימוֹת, וְאוֹפִיצֵר אֶחָד, מַרְאֵהוּ גַס וְקוֹדֵר, הָיָה מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶן.

“הָאֶזְרָח דֵּפַרְג'!” קָרָא הָאוֹפִיצֵר אֶל מְנַהֲלוֹ שֶׁל דַּרְנֵי, בְּקַחְתּוֹ גִלְיוֹן נְיָר לִכְתֹּב עָלָיו, “הֲזֶה הוּא הַמְהַגֵּר אֶבְרֶמוֹנְד?”

“זֶה הוּא הָאִישׁ.”

“בֶּן כַּמָּה אַתָּה, אֶבְרֶמוֹנְד?”

“בֶּן שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע.”

“נָשׂוּי, אֶבְרֶמוֹנְד?”

“כֵּן.”

“אֵיפֹה נָשָׂאתָ אִשָּׁה?”

“בְּאַנְגְּלִיָּה.”

“אֵין סָפֵק. וְאַיֵּה אִשְׁתְּךָ, אֶבְרֶמוֹנְד?”

“בְּאַנְגְּלִיָּה.”

“בְּלִי סָפֵק. הִנֵּה שׁוֹלְחִים אוֹתְךָ, אֶבְרֶמוֹנְד, לְבֵית הַסֹּהַר אֲשֶׁר בַּמִּבְצָר.”

“אֱלֹהֵי הַצֶּדֶק!” קָרָא דַּרְנֵי. “מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי?”

הָאוֹפִיצֵר הֵרִים עֵינָיו רֶגַע מֵעַל הַגִּלָּיוֹן וְהִבִּיט אֵלָיו.

“יֵשׁ לָנוּ עַתָּה חֻקִּים חֲדָשִׁים, אֶבְרֶמוֹנְד, וַחֲטָאִים חֲדָשִׁים, לְמִן הָעֵת שֶׁהָיִיתָ פֹּה,” קָרָא הָאוֹפִיצֵר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ קָשֶׁה וְהִמְשִׁיךְ לִכְתֹּב.

“בְּבַקָּשָׁה לָשִׂים לֵב, כִּי בָּאתִי הֵנָּה לָרְצוֹנִי, עַל פִּי בַּקָּשַׁת יְדִידִי הָאֶזְרָח בְּמִכְתָּבוֹ, הַמֻּנָּח פֹּה לְפָנֶיךָ. בָּאתִי הֲלוֹם לְלַמֵּד זְכוּת עָלָיו וְעָלָי. אֵין אֲנִי שׁוֹאֵל דָּבָר בִּלְתִּי אִם תִּנָּתֵן לִי הַיְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּלִי אִחוּר. הַאֵין זוֹ זְכוּתִי?”

“מְהַגְּרִים אֵין לָהֶם זְכֻיּוֹת, אֶבְרֶמוֹנְד,” נִשְׁמַע הַמַּעֲנֶה.

הָאוֹפִיצֵר הוֹסִיף לִכְתֹּב עַד כַּלוֹתוֹ, קָרָא לְעַצְמוֹ אֵת אֲשֶׁר כָּתַב, פִּזֵּר חוֹל עַל הַכְּתָב וּמְסָרוֹ לִידֵי הָאֶזְרָח דֵּפַרְג' מִתּוֹךְ הוֹסָפָה: “בַּחֲשָׁאִין”.

הָאֶזְרָח דֵּפַרְג' רָמַז בְּגִלְיוֹן הַנְּיָר לָאַסִּיר לָלֶכֶת עִמּוֹ. הָאַסִּיר נִשְׁמַע לַפְּקֻדָּה, וּשְׁנֵי פַּטְרִיּוֹטִים מְזֻיָּנִים הָלְכוּ עִמָּהֶם לְלַוּוֹתָם.

“הַאַתָּה הוּא זֶה?” קָרָא דֵפַרְג' בְּקוֹל נָמוּךְ, כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ מֵעַל הַמַּעֲלוֹת שֶׁל חֲדַר הַמִּשְׁמָר וּפָנוּ לְצַד פָּרִיס, “הָאִישׁ אֲשֶׁר נָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת בַּת הַדָּקְטוֹר מָנֶט, מִי שֶׁהָיָה אַסִּיר בְּבַסְטִילְיָה, זוֹ שֶׁאֵינֶנָּהּ עוֹד?”

“כֵּן,” עָנָה דַּרְנֵי, בְּהַבִּיטוּ אֵלָיו בְּתִמָּהוֹן.

“שְׁמִי דֵּפַרְג', וַאֲנִי בַּעַל בֵּית מַרְזֵחַ בִּשְׁכֻנַּת סֶן־אַנְטוּאַן. אוּלַי שָׁמַעְתָּ אֶת שְׁמִי.”

“אִשְׁתִּי בָּאָה לְבֵיתְךָ לִדְרֹשׁ אֶת אָבִיהָ? הֲכֵן?”

הַמִּלָּה “אִשָּׁה”, כַּנִּרְאֶה, עוֹרְרָה בְּלֵב הָאֶזְרָח דֵּפַרְג' זִכָּרוֹן קוֹדֵר, וּמִתּוֹךְ רֹגֶז פִּתְאֹם קָרָא:

“בְּשֵׁם הַמְכַשֵּׁפָה הַחַדָּה, שֶׁנּוֹלְדָה בְּצָרְפַת בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן וּשְׁמָהּ גִּילְיוֹטִינָה ²⁷ , עַל מַה זֶה וְלָמָּה בָּאתָ לְצָרְפַת?”

“הֲלֹא אַתָּה שָׁמַעְתָּ לִפְנֵי רֶגַע, לְשֵׁם מָה בָּאתִי. הַאִם אֵינְךָ מַאֲמִין, כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתִּי?”

“אֱמֶת מָרָה הִיא בִּשְׁבִילְךָ!” קָרָא דֵפַרְג', וְגַבּוֹת עֵינָיו קָדְרוּ בְּדַבְּרוֹ וּבְהַבִּיטוֹ יָשָׁר לְפָנָיו.

“אָכֵן, אוֹבֵד עֵצוֹת אֲנִי פֹּה. הַכֹּל פֹּה לֹא כְּמוֹ שֶׁהָיָה. הַכֹּל נִשְׁתַּנָּה, פִּתְאֹם וּבְלִי טַעַם, עַד כִּי אוֹבֵד עֵצוֹת אֲנִי מַמָּשׁ. הֲתוֹאִיל לָתֵת לִי סִיּוּעַ קָטֹן?”

“לֹא,” עָנָה הָאֶזְרָח דֵּפַרְג' בְּהוֹסִיפוֹ לְהַבִּיט יָשָׁר לְפָנָיו.

“הֲתוֹאִיל לְהָשִׁיב לִי עַל שְׁאֵלָה אַחַת?”

“אוּלַי. הַדָּבָר תָּלוּי בְּטִיבָהּ שֶׁל הַשְּׁאֵלָה. אֱמֹר לִי, מַה שְׁאֵלָתֶךָ.”

“בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכֶּלֶא, שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֵלָיו שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק, הַאִם יִהְיֶה לִי מַגָּע וּמַשָּׂא חָפְשִׁי עִם הָעוֹלָם מִחוּץ לְבֵית הַסֹּהַר?”

“רָאֹה תִּרְאֶה.”

“הֵן לֹא אֶקָּבֵר שָׁם חַי בְּלִי מִשְׁפָּט וּבְלִי יָכֹלֶת לְהַגִּישׁ עֲצוּמוֹתַי?”

“רָאֹה תִּרְאֶה. אֲבָל מַה בְּכָךְ? אֲנָשִׁים אֲחֵרִים נִקְבְּרוּ לְפָנִים אַף הֵם חַיִּים בְּבָתֵּי סֹהַר גְּרוּעִים מֵאֵלֶּה.”

“אַךְ לֹא יָדִי עָשְׂתָה זֹאת, הָאֶזְרָח דֵּפַרְג'.”

הָאֶזְרָח דֵּפַרְג' זָרַק אֵלָיו מֶבָּט קוֹדֵר בִּמְקוֹם מַעֲנֶה וְהָלַךְ הָלְאָה מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה. וּכְכֹל אֲשֶׁר עָמְקָה הַשְׁתִיקָה, כֵּן מָעֲטָה הַתִּקְוָה – כֵּן הִרְהֵר דַּרְנֵי – כִּי יֵרַךְ לֵב הָאִישׁ הַזֶּה בְּמִדָּה כָּל שֶׁהִיא. וְלָכֵן מִהֵר דַּרְנֵי וְהוֹצִיא מִפִּיו:

“חָשׁוּב לִי הַדָּבָר מְאֹד (וְאַתָּה, הָאֶזְרָח, יוֹדֵעַ אוּלַי יוֹתֵר מִמֶּנִּי, עַד כַּמָּה חָשׁוּב לִי הַדָּבָר) לָתֵת לִי אֶת הַיְּכֹלֶת לְהוֹדִיעַ אֶת מַר לוֹרִי, פְּקִיד הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן, אִישׁ אַנְגְּלִי, הַנִּמְצָא כָּעֵת בְּפָרִיס, אֶת הָעֻבְדָּה בִּלְבָד, בְּלִי פֵּרוּשִׁים, כִּי הָשְׁלַכְתִּי לְבֵית הַסֹּהַר אֲשֶׁר בַּמִּבְצָר. הֲתוֹאִיל לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר לְמַעֲנִי?”

“לֹא,” עָנָה דֵּפַרְג' בְּעַקְשָׁנוּת, “לֹא אֶעֱשֶׂה לְמַעַנְךָ מְאוּמָה. חוֹבָתִי לַעֲבֹד בֶּאֱמוּנָה אֶת אַרְצִי וְאֶת עַמִּי. עֶבֶד אֲנִי לִשְׁנֵיהֶם כְּנֶגְדֶּךָ. לֹא אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא מְאוּמָה לְמַעֲנֶךָ.”

שַׁרְל דַּרְנֵי רָאָה, כִּי אֵין תּוֹעֶלֶת לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה, וּמִלְּבַד זֹאת הִתְעוֹרֵר בּוֹ רֶגֶשׁ הַגָּאוֹן. וּבְלֶכְתָּם מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה, הִתְבּוֹנֵן דַּרְנֵי וְרָאָה, עַד כַּמָּה הֻרְגְּלוּ הָאֲנָשִׁים לַמַּחֲזֶה לִרְאוֹת אַסִּירִים עוֹבְרִים בָּרְחוֹבוֹת. גַּם הַיְלָדִים כִּמְעַט לֹא שָׂמוּ אֵלָיו לֵב. עוֹבְרִים וְשָׁבִים אֲחָדִים הֶחְזִירוּ אֵלָיו רָאשֵׁיהֶם, אֲחָדִים שָׁלְחוּ אֶצְבַּע לְמוּלוֹ כְּאֶל בֶּן אֲצִילִים. עַל כָּל פָּנִים, מַרְאֵה אִישׁ לָבוּשׁ הָדָר הַמּוּבָל לְבֵית הַסֹּהַר לֹא הִפְלִיא יוֹתֵר מִמַּרְאֵה פּוֹעֵל לָבוּשׁ בִּגְדֵי מְלַאכְתּוֹ הַהוֹלֵךְ לַעֲבוֹדָתוֹ. בְּאַחַת הַסִּמְטָאוֹת הַצָּרוֹת וְהָאֲפֵלוֹת וְהַמְּזֹהָמוֹת שֶׁעָבְרוּ בָּהּ עָלָה נוֹאֵם נִלְהָב וְעָמַד עַל סַפְסָל וְנָשָׂא נְאוּם בִּפְנֵי קָהָל נִלְהָב עַל הַחֲטָאִים שֶׁחָטְאוּ נֶגֶד הָעָם הַמֶּלֶךְ וְכָל בֵּית הַמַּלְכוּת. עַל פִּי מִלִּים אֲחָדוֹת שֶׁקָּלְטָה אָזְנוֹ מִדִּבְרֵי הַנּוֹאֵם נוֹדַע לוֹ לְשַׁרְל דַּרְנֵי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כִּי הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּכֶּלֶא וְכִי כָּל צִירֵי הַמַּמְלָכוֹת עָזְבוּ אֶחָד אֶחָד אֶת פָּרִיס. בַּדֶּרֶךְ (חוּץ מִן הָעִיר בָּבֶה) לֹא שָׁמַע דַּרְנֵי מְאוּמָה. שׁוֹמְרָיו מְלַוָּיו וְהַנּוֹטְרִים בִּכְלָל לֹא נָתְנוּ לְאִישׁ לָגֶשֶׁת אֵלָיו.

אָמְנָם יָדַע דַּרְנֵי עַתָּה, כִּי נָפַל בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזּוֹ שֶׁתֵּאֵר לוֹ בְּצֵאתוֹ מֵאַנְגְּלִיָּה. אָמְנָם יָדַע, כִּי הַסַּכָּנָה מִסְתַּבֶּכֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וִיכֹלָה לְהִסְתַּבֵּךְ עוֹד. אַךְ הוּא לֹא יָכֹל לִבְלִי הוֹדוֹת לְעַצְמוֹ, כִּי אִלּוּ רָאָה מֵרֹאשׁ אֶת הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁל הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, לֹא הָיָה יוֹצֵא לְדֶרֶךְ זוֹ. וּבְכָל זֹאת לֹא תֵּאֵר לוֹ לִבּוֹ אֶת הַיָּמִים הַקּוֹדְרִים, הָעֲתִידִים לָבוֹא עָלָיו. אָמְנָם רָאָה אֶת הֶעָתִיד בְּצוּרָה קוֹדֶרֶת, אַךְ בַּאֲשֶׁר לֹא יָדַע אוֹתוֹ, בָּאָה הַתִּקְוָה לְהָפִיג אֶת קַדְרוּתוֹ. הַטֶּבַח הַנּוֹרָא, שֶׁנִּמְשַׁךְ יָמִים וְלֵילוֹת, שֶׁעָמַד לְהָטִיל כֶּתֶם שֶׁל דָּם עַל זְמַן הַקָּצִיר הַהוּא, הָיָה רָחוֹק כָּל כָּךְ מִדִּמְיוֹנוֹ, כְּאִלּוּ זְמָן שֶׁל מֵאָה אֶלֶף שָׁנִים עָמַד בֵּינוֹ וּבֵין הַמְּאֹרָעוֹת הָאֵלֶּה. “הַמְכַשֵּׁפָה הַחַדָּה, שֶׁנּוֹלְדָה בְּצָרְפַת בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן וּשְׂמָהּ גִּילְיוֹטִינָה”, הָיְתָה יְדוּעָה לוֹ וְלָעָם בִּכְלָל רַק בִּשְׁמָהּ. אֶת הַמְּאֹרָעוֹת הַנּוֹרָאִים שֶׁעָמְדוּ לָבוֹא בְּקָרוֹב לֹא תֵּאֲרוּ בְּדִמְיוֹנָם בַּיָּמִים הָהֵם גַּם עוֹשֵׂי הַמַּהְפֵּכָה. וְאֵיכָכָה זֶה יָכְלוּ לַעֲלוֹת עַל לֵב אִישׁ אָדִיב כְּדַרְנֵי?

הוּא צִפָּה לִפְגָעִים בַּכֶּלֶא מִידֵּי בְּנֵי אָדָם, לְצַעַר קָשֶׁה שֶׁל פְּרִידָה מֵאִשְׁתּוֹ וְיַלְדּוֹ, אַךְ צָרוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאֵלּוּ לֹא תֵּאֵר לוֹ דִמְיוֹנוֹ. בְּמַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה הִגִּיעַ עַד חֲצַר בֵּית הַסֹּהַר.

אִישׁ בַּעַל פָּנִים נְפוּחִים פָּתַח לוֹ אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ הֶחָזָק, וְדֵפַרְג' נִגַּשׁ אֵלָיו וְאָמַר:

“הִנֵּה הַמְהַגֵּר אֶבְרֶמוֹנְד.”

“עֲזָאזֵל! כַּמָּה עוֹד יָבוֹאוּ מֵהֲמוֹנָם!” קָרָא הָאִישׁ בַּעַל הַפָּנִים הַנְּפוּחִים.

דֵּפַרְג' לָקַח מִמֶּנּוּ כְּתָב־קַבָּלָה וְלֹא עָנָה דָּבָר עַל קְרִיאָתוֹ, פָּנָה וְיָצָא עִם שְׁנֵי חֲבֵרָיו הַפַּטְרִיּוֹטִים.

“וְשׁוּב אֲנִי אוֹמֵר: עֲזָאזֵל!” קָרָא שׁוֹמֵר בֵּית־הַסֹּהַר, בְּהִשָּׁאֲרוֹ לְבַדּוֹ עִם אִשְׁתּוֹ. “כַּמָּה עוֹד יִהְיוּ?!”

אֵשֶׁת הַשּׁוֹמֵר, בְּאֵין לָהּ מִן הַמּוּכָן תְּשׁוּבָה עַל הַשְּׁאֵלָה, עָנְתָה רַק:

“אָדָם מְחֻיָּב לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת, יְדִידִי!”

בֵּית הַסֹּהַר שֶׁל הַמִּבְצָר הָיָה כֶּלֶא קוֹדֵר, אָפֵל, מְזֹהָם, מָלֵא רֵיחַ שֶׁל חֲדַר שֵׁנָה.

“הֲגַם זֶה בַּחֲשָׁאִין?” רָטַן שׁוֹמֵר בֵּית הַסֹּהַר, בְּעַיְּנוֹ בַּגִּלָּיוֹן שֶׁבְּיָדוֹ, “כְּאִלּוּ הַכֶּלֶא הַזֶּה אֵינוֹ מָלֵא מִפֶּה לָפֶה.”

הוּא תָּחַב אֶת הַגִּלָּיוֹן מִתּוֹךְ אִי־רָצוֹן לִצְבֹּר נְיָרוֹת, וְשַׁרְל דַּרְנֵי חִכָּה לְתַעֲנוּגוֹ הַבָּא עוֹד כַּחֲצִי שָׁעָה. פַּעַם הִתְהַלֵּךְ אָנֶה וָאָנָה עַל פְּנֵי הַחֶדֶר הֶעָשׂוּי כִּפּוֹת, פַּעַם יָשַׁב לָנוּחַ עַל סַפְסַל אֶבֶן, וּבְעִקָּר הֶחֱזִיקוּ בּוֹ, כְּדֵי שֶׁתָּוֵי פָּנָיו יוּחַקּוּ בְּזִכְרוֹנוֹ שֶׁל רֹאשׁ בֵּית הַסֹּהַר וְעוֹזְרָיו.

“בּוֹאָה,” קָרָא הַמְמֻנֶּה בְּקַחְתּוֹ סוֹף סוֹף אֶת הַמַּפְתְּחוֹת, “בּוֹא עִמִּי, הַמְהַגֵּר.”

הוּא עָבַר עִם הַמַּשְׁגִּיחַ הֶחָדָשׁ שֶׁלּוֹ בָּאַפְלוּלִית הַעֲגוּמָה שֶׁל בֵּית הַסֹּהַר דֶּרֶךְ פְּרוֹזְדּוֹרִים וּמְבוֹאוֹת, כַּמָּה וְכַמָּה דְלָתוֹת נִסְגְּרוּ אַחֲרֵיהֶם בְּרַעַשׁ, עַד אֲשֶׁר בָּאוּ לְתוֹךְ אוּלָם רָחָב, נָמוּךְ, עָשׂוּי כִּפּוֹת, שֶׁהָיָה מָלֵא אַסִּירִים, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים. הַנָּשִׁים יָשְׁבוּ לְיַד שֻׁלְחָן אָרֹךְ, עָסְקוּ בִּקְרִיאָה וּבִכְתִיבָה, בִּשְׁזִירָה וּבִתְפִירָה וּבִרְקִימָה; הַגְּבָרִים בְּרֻבָּם הַגָּדוֹל הָיוּ עוֹמְדִים מֵאַחֲרֵי הַכִּסְאוֹת אוֹ מְהַלְּכִים אָנֶה וָאָנָה עַל פְּנֵי הֶחָדֶר.

מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ טִבְעִי לִרְאוֹת אֶת הָאַסִּיר כְּשֵׁם נִרְדָּף עִם חוֹטֵא וּפוֹשֵׁעַ, נִרְתַּע דַּרְנֵי לַאֲחוֹרָיו מִפְּנֵי הַחֲבוּרָה הַזֹּאת. אוּלָם בְּרֹאשׁ כָּל הַדְּבָרִים הַמְּשֻׁנִּים שֶׁרָאוּ עֵינָיו בִּזְמַן נְסִיעָתוֹ הָאֲרֻכָּה עָמַד לְפָנָיו הַמַּרְאֶה, כִּי כָל הַמְּסֻבִּים כְּאֶחָד קָמוּ לִקְרָאתוֹ וְקִבְּלוּ אֶת פָּנָיו מִתּוֹךְ נִמּוּסִים עֲדִינִים הַיְדוּעִים בַּיָּמִים הָהֵם, מִתּוֹךְ חֲבִיבוּת רַבָּה שֶׁל אֲנָשִׁים אֲדִיבִים.

כֹּה מוּזָר הָיָה מַרְאֵה הָאֲדִיבוּת הַזֹּאת בְּתוֹךְ מִנְהֲגֵי בֵּית הַסֹּהַר וְקַדְרוּתוֹ, כֹּה מְשֻׁנֶּה הָיָה לִרְאוֹת כָּל זֶה בְּתוֹךְ הַזֻּהֲמָה וְהַדַּלּוּת פֹּה, עַד כִּי נִדְמָה לוֹ לְשַׁרְל דַּרְנֵי, כִּי רַגְלָיו עוֹמְדוֹת בֵּין חֶבְרָה שֶׁל מֵתִים. כָּל אֵלֶּה הֵם רוּחוֹת! הִנֵּה רוּחַ שֶׁל יֹפִי, שֶׁל תִּפְאֶרֶת, שֶׁל נוֹי, הִנֵּה רוּחַ שֶׁל גָּאוֹן, שֶׁל פְּזִיזוּת, שֶׁל חָרִיפוּת, הִנֵּה רוּחַ שֶׁל נְעוּרִים, שֶׁל זִקְנָה – כֻּלָּם מְחַכִּים לְפִטּוּרֵיהֶם מִן הַחוֹף הַשּׁוֹמֵם, כֻּלָּם נוֹעֲצִים בּוֹ עֵינֵיהֶם, שֶׁהִשְׁתַּנוּ עַל יְדֵי הַמָּוֶת שֶׁפָּגַע בָּהֶם בְּבוֹאָם הֵנָּה.

הַמַּרְאֶה הַזֶּה הִדְהִים אוֹתוֹ. שׁוֹמֵר בֵּית הַסֹּהַר עָמַד סָמוּךְ לוֹ, וְיֶתֶר הַשּׁוֹמְרִים הִתְהַלְּכוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וְהַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁהָיָה טִבְעִי בְּמָקוֹם אַחֵר, נִרְאָה מְשֻׁנֶּה מְאֹד בְּגַסּוּתוֹ לְעֻמַּת פְּנֵי הָאִמּוֹת הָעֲגוּמוֹת וְהַבָּנוֹת הַפּוֹרְחוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ פֹּה, לְעֻמַּת הַמַּרְאֶה שֶׁל יְפִי נְעוּרִים וַעֲדִינוּת שֶׁל נָשִׁים. אֵין זֹאת, כִּי צְלָלִים הֵם, רוּחוֹת שֶׁל מֵתִים!

“בְּשֵׁם כָּל הַחֲבֵרִים הַנֶּאֱסָפִים פֹּה, אַחִים לְצָרָה!” קָרָא אָצִיל אֶחָד בַּעַל פָּנִים עֲדִינִים, בְּצֵאתוֹ לִקְרַאת הַבָּא, “יֵשׁ לִי הַכָּבוֹד לְקַדֵּם פָּנֶיךָ בְּבֵית הַסֹּהַר שֶׁל הַמִּבְצָר וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַרְךָ עַל הָאָסוֹן שֶׁהֱבִיאֲךָ עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה. יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּצֵא בְּשָׁלוֹם בִּמְהֵרָה! בְּמָקוֹם אַחֵר הָיָה הַדָּבָר נִרְאֶה שֶׁלֹּא מִן הַנִּמּוּס, אַךְ פֹּה אֲנִי מַתִּיר לִי לִשְׁאֹל לְשִׁמְךָ וּלְמַעֲמָדֶךָ?”

שַׁרְל דַּרְנֵי הִתְעוֹרֵר וְעָנָה עַל הַשְּׁאֵלָה בִּדְבָרִים נוֹחִים שֶׁמָּצָא בְּפִיו.

“אוּלָם מְקַוֶּה אֲנִי,” קָרָא הָאָצִיל בְּהַבִּיטוֹ אֶל הַשּׁוֹמֵר הָרָאשִׁי שֶׁל בַּיִת הַסֹּהַר, שֶׁהִתְהַלֵּךְ לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ שֶׁל הַחֶדֶר, “כִּי לֹא בֵּין אֲסִירֵי חֲשָׁאִין אַתָּה.”

“אֵינִי מֵבִין פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר זֶה, אַךְ שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים כִּי כֵן.”

“הָהּ, חֲבָל! צַר לִי מְאֹד עַל הַדָּבָר! אַךְ חָזָק וֶאֱמָץ; כַּמָּה וְכַמָּה מִבְּנֵי חֶבְרָתֵנוּ יָשְׁבוּ בְּכֶלֶא חֲשָׁאִין, אַךְ לֹא אָרְכוּ יָמַי שִׁבְתָּם שָׁם.”

אַחֲרֵי כֵן הוֹסִיף, בַּהֲרִימוֹ קוֹלוֹ וּבִפְנוֹתוֹ אֶל חֲבֵרָיו:

“יִדְאַב לִבִּי לְהוֹדִיעַ אֶת הַחֲבוּרָה, – בְּכֶלֶא חֲשָׁאִין.”

נִשְׁמַע קוֹל הֲמוּלָּה שֶׁל אֲנָשִׁים מִשְׁתַּתְּפִים בְּצַעַר בְּשָׁעָה שֶׁשַּׁרְל דַּרְנֵי עָבַר אֶת הַחֶדֶר וְקָרֵב אֶל דֶּלֶת מֻקָּפָה סֹרֶג בַּרְזֶל, אֲשֶׁר שָׁם עָמַד וְחִכָּה לוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַסֹּהַר. קוֹלוֹת רַבִּים – בֵּינֵיהֶם קוֹלוֹת רַכִּים וַעֲדִינִים שֶׁל נָשִׁים – שָׁלְחוּ לוֹ דִבְרֵי בְּרָכָה וְדִבְרֵי עִדּוּד. הוּא קָרֵב אֶל הַדֶּלֶת וְהֶחֱזִיר רֹאשׁוֹ לְהָשִׁיב דִּבְרֵי תּוֹדָה מִקֶּרֶב לִבּוֹ; שׁוֹמֵר בֵּית הַסֹּהַר סָגַר אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרָיו, וּמַרְאֵה הָאֲנָשִׁים גָּז מֵעֵינָיו לָנֶצַח.

הַפִּשְׁפָּשׁ בַּקִּיר נִפְתַּח לְצַד מַעֲלוֹת אֶבֶן, שֶׁהוֹבִילוּ לַקּוֹמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. כַּאֲשֶׁר עָלוּ וְעָבְרוּ אַרְבָּעִים שְׁלַבִּים (בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי הַשָּׁעָה לְמַאֲסָרוֹ כְּבָר מָנָה הָאַסִּיר אֶת הַשְּׁלַבִּים), פָּתַח שׁוֹמֵר בֵּית הַסֹּהַר דֶּלֶת נְמוּכָה וּשְׁחוֹרָה, וְהֵם נִכְנְסוּ לְתָא בּוֹדֵד. נָדַף מִשָּׁם קֹר וָטַחַב, אַךְ חֹשֶׁךְ לֹא הָיָה שָׁם.

“כִּלְאֶךָ,” קָרָא שׁוֹמֵר הַסֹּהַר.

“עַל מָה גָזְרוּ עָלַי יְשִׁיבַת בְּדִידוּת?”

“וְכִי מֵאַיִן אֲנִי יוֹדֵעַ?”

“הֲרַשַּׁאי אֲנִי לִקְנוֹת עֵט, דְּיוֹ וּנְיָר?”

“פְּקֻדָּה כָּזוֹ לֹא נִתְּנָה לִי. בּוֹא יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ, אָז תִּשְׁאַל. לְפִי שָׁעָה, יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לִקְנוֹת מָזוֹן וְיוֹתֵר לֹא.”

בַּתָּא עָמְדוּ כִּסֵּא, שֻׁלְחָן וּמַחֲצֶלֶת. בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹמֵר הַסֹּהַר סִיֵּר אֶת כְּלֵי הַתָּא וְאֶת הַקִּירוֹת לִפְנֵי צֵאתוֹ, וְהָאַסִּיר עָמַד נִשְׁעָן עַל הַקִּיר מִמּוּלוֹ, עָבַר הִרְהוּר בְּלִבּוֹ: הִנֵּה שׁוֹמֵר הַסֹּהַר הוּא נָפוּחַ כָּל כָּךְ בְּפָנָיו וְכָל גּוּפוֹ, שֶׁמַּרְאֵהוּ כְּאִישׁ טָבוּעַ מָשׁוּי מִן הַמָּיִם. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלַךְ לוֹ שׁוֹמֵר הַסֹּהַר, הִרְהֵר דַּרְנֵי: “הִנֵּה עֲזָבוּנִי, כְּאִלּוּ מַתִּי.” וּבְגָחֲנוֹ לְמַטָּה לִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲצֶלֶת, הֶחֱזִיר פָּנָיו מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שֶׁל בְּחִילָה וְהִרְהֵר: “הִנֵּה בְּתוֹךְ הָרְמָשִׂים הָאֵלֶּה יָנוּחַ הַגּוּף אַחֲרֵי מוֹתוֹ.”

“חָמֵשׁ פְּסִיעוֹת לָאֹרֶךְ וְאַרְבַּע וָחֵצִי לָרֹחָב, חָמֵשׁ פְּסִיעוֹת לָאֹרֶךְ וְאַרְבַּע וָחֵצִי לָרֹחָב, חָמֵשׁ פְּסִיעוֹת לָאֹרֶךְ וְאַרְבַּע וָחֵצִי לָרֹחָב.”

הָאַסִּיר הִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָהֵנָּה בְּתָא כִּלְאוֹ וּמָנָה אֶת מִדַּת אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ. קוֹל הֲמוֹנָה שֶׁל עִיר עָלָה אֵלָיו כְּקוֹל תֹּף אָטוּם, וְאַחֲרָיו הֲמוֹן קוֹלוֹת פְּרוּעִים.

“הוּא תָּפַר נְעָלִים, הוּא תָּפַר נְעָלִים, הוּא תָּפַר נְעָלִים.”

וְשׁוּב הִתְחִיל הָאַסִּיר מוֹנֶה אֶת מִדַּת הַתָּא, פָּסַע פְּסִיעוֹת מְהִירוֹת, כְּדֵי לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן.

“הָרוּחוֹת נֶעֶלְמוּ, כַּאֲשֶׁר נִסְגַּר אַחֲרָיו הַפִּשְׁפָּשׁ. בֵּינֵיהֶם הָיָה אֶחָד, מַרְאֵה אִשָּׁה לְבוּשָׁה שְׁחוֹרִים, אֲשֶׁר עֶמְדָּה נִשְׁעֶנֶת עַל סַף הַחַלּוֹן, וְאוֹר נָגַהּ עַל שַׂעֲרוֹתֶיהָ זָהָב, וּמַרְאֵה פָּנֶיהָ כְּ… בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הָבָה נִרְכַּב וְנַעֲבֹר בֵּין הַכְּפָרִים הַמּוּאָרִים עִם כָּל תּוֹשָׁבֵיהֶם הָעֵרִים!… הוּא תָּפַר נְעָלִים, הוּא תָּפַר נְעָלִים… חָמֵשׁ פְּסִיעוֹת עַל אַרְבַּע וָחֵצִי…”

קִטְעֵי מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ נִתְגַּלְגְּלוּ וְעָלוּ מִתּוֹךְ מַעֲמַקֵּי לִבּוֹ, וְהָאַסִּיר הֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו בְּלֶכְתּוֹ, מָנָה בְּעַקְשָׁנוּת וְחָזַר וּמָנָה. וְקוֹל הֲמוֹנָה שֶׁל עִיר נִשְׁתַּנָּה עַד לְמַדְרֵגָה זוֹ – כִּי הוֹסִיף לְהִתְגַּלְגֵּל וְלַעֲלוֹת כְּקוֹל תֻּפִּים אֲטוּמִים, אַךְ בַּקּוֹל הַזֶּה נִשְׁמְעָה יְלָלָה, קוֹל אֲנָשִׁים יְדוּעִים לוֹ, הָעוֹלֶה עַל נַחְשׁוֹל הַקּוֹלוֹת הָעוֹלִים מִסָּבִיב.

ב. הָאֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת 🔗

הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן אֲשֶׁר בִּשְׁכֻנַּת סֶן־גֶּ’רְמֶן בְּפָרִיס נִמְצָא בַּאֲגַף שֶׁל בַּיִת גָּדוֹל, הַסָּמוּךְ לְחָצֵר רְחָבָה וּמֻבְדָּל מִן הָרְחוֹב עַל יְדֵי חוֹמָה גְבוֹהָה וְשַׁעַר חָזָק. הַבַּיִת הַזֶּה הָיָה רְכוּשׁוֹ שֶׁל אַחַד הָאֲצִילִים הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר דָּר בּוֹ עַד אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי הַפְּרָעוֹת, בְּלָבְשׁוֹ אֶת הַבְּגָדִים שֶׁל טַבָּחוֹ וְעָבַר בְּשָׁלוֹם אֶת הַגְּבוּל. וְאַף כִּי הָיָה כְּחַיָּה נִמְלֶטֶת מִפְּנֵי הַצַּיָּדִים הָרוֹדְפִים אַחֲרֶיהָ, לֹא חָדַל לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּגִלְגּוּלוֹ כְּהוֹד מַעֲלָתוֹ, אֲשֶׁר שְׁלשָׁה מְשָׁרְתִים חֲסִינִים, מִלְּבַד הַטַּבָּח, הָיוּ עֲסוּקִים לְפָנִים לְהַגִּישׁ אֶת הַשּׁוֹקוֹלַדָּה לְפִיו הַמְּיֻחָס.

הוֹד מַעֲלָתוֹ יָרַד מֵעַל הַבָּמָה, וּשְׁלשֶׁת הַמְּשָׁרְתִים הַחֲסִינִים אָמְרוּ לְכַפֵּר עַל עֲוֹנָם, אֲשֶׁר לָקְחוּ מַשְׂכֹּרֶת רַבָּה, וְלָכֵן הָיוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לִכְרֹת אֶת רֹאשׁ אֲדוֹנָם עַל מִזְבַּח הָרֶפּוּבְּלִיקָה הָעוֹלָה, זוֹ הַיְחִידָה וְהַמְּאֻחָדָה – שֶׁל חֵרוּת, שִׁוְיוֹן, אַחֲוָה, אוֹ מָוֶת. וּבֵיתוֹ שֶׁל הוֹד מַעֲלָתוֹ לֻקַּח עַל יְדֵי הַמֶּמְשָׁלָה וְאַחֲרֵי כֵן הָחֳרַם. כִּי כָל הַדְּבָרִים בָּאוּ זֶה אַחֲרֵי זֶה בִּמְהִירוּת רַבָּה, פְּקֻדָּה רָדְפָה פְּקֻדָּה, עַד כִּי עַתָּה, בְּלֵיל סְתָו, בַּשְּׁלִישִׁי לְחֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר, יָשְׁבוּ הַפַּטְרִיּוֹטִים, שְׁלִיחֵי הַחֹק, בְּבֵיתוֹ שֶׁל הוֹד מַעֲלָתוֹ וְקִשְּׁטוּ אוֹתוֹ בְּדֶגֶל בַּעַל שְׁלשֶׁת הַצְּבָעִים וְשָׁתוּ יֵין שָׂרָף בִּטְרַקְלִינָיו הַנָּאִים.

כַּמָּה כֶּסֶף יוּצָא מִבֵּית הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן וְכַמָּה יְהֵא מֻנָּח שָׁם עַד עִדָּן וְעִדָּנִים, כַּמָּה תַּכְשִׁיטִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת יִהְיוּ גְנוּזִים בְּמַחֲבוֹאֵי הַבַּנְק בּוֹ בַּזְּמָּן שֶׁבַּעֲלֵיהֶם יִרְקְבוּ בְּבָתֵּי הַסֹּהַר אוֹ יוּמְתוּ בִּידֵי בְּנֵי אָדָם; כַּמָּה חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי פִּקָּדוֹן לֹא יָבוֹאוּ לִידֵי גְמָר בָּעוֹלָם הַזֶּה – כָּל זֶה לֹא יָכֹל אִישׁ לְהַגִּיד בַּלַּיְלָה הַהוּא, וְגַם מַר יֶ’רְוִיס לוֹרִי לֹא יֶדַע זֹאת אַף כִּי הָגָה הַרְבֵּה בִּשְׁאֵלוֹת אֵלּוּ. הוּא יָשַׁב לְיַד הָאָח הַמְּבֹעֶרֶת (בִּשְׁנַת הַבַּצֹּרֶת הַהִיא הָיָה חֹרֶף קַר וְקָשֶׁה) וְעַל פָּנָיו הַיְשָׁרִים וְהָאַמִּיצִים הָיָה פָּרוּשׂ צֵל עָמֹק, צֵל אֵימָה.

הוּא דָר בְּחֶדֶר אֲשֶׁר בַּבַּנְק, בִּהְיוֹתוֹ נֶאֱמָן לַבַּיִת הַזֶּה, אֲשֶׁר גָּדֵל בּוֹ וְהָיָה לַחֵלֶק מִמֶּנּוּ. מִמּוּל הַדִּירָה הַזֹּאת בֶּחָצַר עָמְדָה שׁוּרָה שֶׁל עַמּוּדִים – שָׁם הָיָה לְפָנִים מְקוֹם מַעֲמָד לְמֶרְכָּבוֹת וְכִרְכָּרוֹת. אֶל שְׁנַיִם מִן הָעַמּוּדִים הָאֵלֶּה הֻדְּקוּ שְׁנֵי לַפִּידִים גְּדוֹלִים דּוֹלְקִים, וּבַמָּקוֹם הַזֶּה, תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ, לְאוֹר הַלַּפִּידִים הָאֵלֶּה, הָיְתָה מֻטֶּלֶת אֶבֶן מַשְׁחֶזֶת גְּדוֹלָה: אֶבֶן פְּשׁוּטָה שֶׁהוּבְאָה בְּחִפָּזוֹן מִבֵּית נַפָּח אוֹ מִבֵּית מְלָאכָה אַחֵר. מַר לוֹרִי קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהִבִּיט בְּעַד הַחַלּוֹן אֶל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נִזְדַּעְזַע וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ לְיַד הָאָח. הוּא פָּתַח לֹא רַק אֶת הַחַלּוֹן, כִּי אִם גַּם אֶת הַתְּרִיסִין מִבַּחוּץ, אַךְ עַתָּה שָׁב וְסָגַר אֶת שְׁנֵיהֶם, וְכָל גּוּפוֹ רָעַד.

מִן הָרְחוֹבוֹת מֵאַחֲרֵי הַחוֹמָה הַגְּבוֹהָה וְהַשַּׁעַר הֶחָזָק עָלָה שְׁאוֹנוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה וַהֲמוֹנָהּ שֶׁל עִיר, וּלְעִתִּים נִשְׁמַע קוֹל שֶׁאֵין לְתָאֲרוֹ, קוֹל לֹא מֵעוֹלָם הַזֶּה, צְלִיל נוֹרָא הַבּוֹקֵעַ וְעוֹלֶה עַד לֵב הַשָּׁמָיִם.

“שֶׁבַח לָאֵל!” קָרָא מַר לוֹרִי, בְּשַׁלְּבוֹ יָדָיו, “כִּי הַלַּיְלָה הַזֶּה אֵין בָּעִיר הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת אִישׁ קָרוֹב וְיָקָר לְלִבִּי. אֱלֹהִים יִשְׁמֹר וְיָגֵן עַל כָּל הָאֲנָשִׁים הַנְּתוּנִים בְּצָרָה!”

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה נִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן שֶׁל הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל וְלוֹרִי הִרְהֵר: “הִנֵּה שָׁבוּ”, וְהִטָּה אָזְנוֹ. אַךְ זֶה לֹא הָיָה פֶּרֶץ קוֹלוֹת לְתוֹךְ הֶחָצֵר, כַּאֲשֶׁר חִכָּה, וְהוּא שָׁמַע בְּהִסָּגֵר הַשַּׁעַר וְהַדְּמָמָה שָׁבָה.

בְּתוֹךְ זַעֲזוּעַ הַנֶּפֶשׁ וְרֶגֶשׁ הַפַּחַד שֶׁהָיָה שָׁרוּי בּוֹ תָּקְפָה אוֹתוֹ חֲרָדָה לְגוֹרַל הַבַּנְק. הוּא קָם לָלֶכֶת אֶל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָפְקְדוּ לִשְׁמֹר עָלָיו, אַךְ פִּתְאֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים הִתְפָּרְצוּ הַחַדְרָה, וּלְמַרְאֵיהֶם נִרְתַּע מַר לוֹרִי מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן.

לוּסִי וְאָבִיהָ! לוּסִי פָּשְׁטָה אֵלָיו זְרוֹעוֹתֶיהָ, וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ תַּחֲנוּנִים וְכֹבֶד־רֹאשׁ, כְּאִלּוּ רָצְתָה בְּלִי אֹמֶר לִשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשָׁהּ בָּרֶגַע הַקָּשֶׁה שֶׁל חַיֶּיהָ.

“מַה זֹאת?” קָרָא מַר לוֹרִי מִתּוֹךְ מְבוּכָה וְקֹצֶר נְשִׁימָה, “מָה הַדָּבָר הַזֶּה? לוּסִי! מָנֶט! מַה קָרָה? מָה הֵבִיא אֶתְכֶם הֵנָּה? מַה זֹאת?”

הִיא נָעֲצָה בּוֹ עֵינֶיהָ, פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְרִים וּפְרוּעִים, וְהִיא נָפְלָה לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו, בְּקָרְאָהּ בְּיָגוֹן:

“הָהּ, יְדִידִי הַיָּקָר! אִישִׁי!”

“אִישֵׁךְ, לוּסִי?”

“שַׁרְל.”

“מֶה הָיָה לְשַׁרְל?”

“הוּא פֹּה.”

“פֹּה, בְּפָרִיס?”

“הוּא הָיָה פֹּה לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים… שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה… אֵינִי יוֹדַעַת כַּמָּה… אֵין בְּכֹחִי לֶאֱסֹף מַחְשְׁבוֹתַי… מִתּוֹךְ נְדִיבוּת לֵב הָלַךְ הֵנָּה שֶׁלֹּא בִּידִיעָתֵנוּ. לְיַד שַׁעַר הָעִיר נֶאֱסַר וְנִשְׁלַח לְבֵית הַסֹּהַר.”

הָאִישׁ הַזָּקֵן הִשְׁמִיעַ זְעָקָה שֶׁלֹּא יָכֹל לְכָבְשָׁה. וּבוֹ בָּרֶגַע נִשְׁמַע שׁוּב צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן שֶׁל הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל, וּלְתוֹךְ הֶחָצֵר הִשְׁתַּפֵּךְ קוֹל הֲמוֹן צְעָדִים וְרַעַשׁ אֲנָשִׁים.

“מָה הַשָּׁאוֹן הַזֶּה?” שָׁאַל הַדָּקְטוֹר, בְּגִשְׁתּוֹ אֶל הַחַלּוֹן.

“אַל תַּבֵּט!” קָרָא מַר לוֹרִי, “אַל תַּבֵּט הַחוּצָה! מָנֶט, הִשְׁבַּעְתִּיךָ, אַל תִּפְתַּח אֶת הַתְּרִיס!”

הַדָּקְטוֹר הֶחֱזִיר פָּנָיו, וּבְהַחֲזִיקוֹ בְּיָדוֹ אֶת בְּרֵיחַ הַחַלּוֹן קָרָא בְּחִיּוּךְ מָתוּן וְאַמִּיץ:

“יְדִידִי הַיָּקָר, חַיַּי אֵינָם בְּסַכָּנָה בָּעִיר הַזֹּאת, אֲנִי הַגֶּבֶר הָיִיתִי אַסִּיר בַּסְטִילְיָה. אֵין פַּטְרִיוֹט אֶחָד בָּעִיר פָּרִיס… בְּפָרִיס? בְּכָל אֶרֶץ צָרְפַת… אֲשֶׁר בְּדַעְתּוֹ כִּי הָיִיתִי אָסִיר בְּמִבְצָר בַּסְטִילְיָה, יִגַּע בִּי בְּאֶצְבָּעוֹ, אִם לֹא לְחַבְּקֵנִי בִּזְרוֹעוֹתָיו וְלָשֵׂאת אוֹתִי עַל כַּפַּיִם בִּתְרוּעָה. יִסּוּרַי בֶּעָבָר נָתְנוּ לִי כֹּחַ, וְהוּא שֶׁהֶעֱבִיר אוֹתִי דֶרֶךְ כָּל הַמַּעֲצוֹרִים, וְהִמְצִיא לִי יְדִיעוֹת עַל שַׁרְל, וְהֵבִיא אוֹתָנוּ עַד הֲלוֹם. יָדַעְתִּי, כִּי כֵן יִהְיֶה; יָדַעְתִּי, כִּי יֵשׁ בְּיָדִי לִפְדּוֹת אֶת שַׁרְל מִצָּרָתוֹ; כֵּן אָמַרְתִּי לְלוּסִי… אַךְ מָה הַשָּׁאוֹן הַזֶּה?”

וְשׁוּב אָמַר לִפְתֹּחַ אֶת הַחַלּוֹן.

“אַל תַּבֵּט!” קָרָא מַר לוֹרִי מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, “וְגַם אַתְּ, לוּסִי יַקִּירָתִי, אַל נָא!”

הוּא לָפַת אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹ, הֶחֱזִיק בָּהּ וְקָרָא:

“אַל תִּירָאִי כָּכָה, חֶמְדָּתִי. נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בְּכָל קֹדֶשׁ, כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ עַל הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה אֶת שַׁרְל כִּי לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי דְּבַר הֱיוֹתוֹ פֹּה, בַּמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה. בְּאֵיזֶה בַּיִת סֹהַר הוּא יוֹשֵׁב?”

“בַּמִּבְצָר.”

“בַּמִּבְצָר. וּבְכֵן, לוּסִי, בִּתִּי, אִם יֵשׁ בָּךְ לֵב אַמִּיץ וְנָאֶה, – וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי יֵשׁ בָּךְ מִדּוֹת טוֹבוֹת אֵלּוּ, – הֵרָגְעִי נָא בְּשָׁעָה זוֹ. עֲשִׂי כְּכָל אֲשֶׁר אֲצַוֵּךְ. בַּדָּבָר הַזֶּה תָּלוּי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁיֵּשׁ בְּפִי לְסֵפֵּר. בְּשָׁעָה זוֹ בַּלַּיְלָה אֵין בְּיָדֵךְ לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. אֵין לָךְ יְכֹלֶת לָצֵאת מִן הַבָּיִת. אוֹמֵר אֲנִי לָךְ זֹאת, בְּדַעְתִּי עַד כַּמָּה קָשֶׁה לָךְ לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְוָתֵי. אֲבָל בְּרֶגַע זֶה עָלַיִךְ לְהֵרָגֵעַ, לִשְׁקֹט, לָנוּחַ. עָלַיִךְ לָסוּר אֶל הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ וּלְהַשְׁאִיר אוֹתִי עִם אָבִיךְ לְשָׁעָה קַלָּה לְבַדֵּנוּ.”

“שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע בְּקוֹלֶךָ. רוֹאָה אֲנִי בְּפָנֶיךָ, כִּי אֵין עֵצָה אַחֶרֶת לְמַעֲנִי זוּלָתִי זֹאת. יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי לִבְּךָ נֶאֱמָן.”

הַזָּקֵן נָשַׁק לָהּ וּמִהֵר לָשׁוּב אֶל חַדְרוֹ, סָגַר אֶת הַדֶּלֶת בְּמַפְתֵּחַ, אַחֲרֵי כֵן נִגַּשׁ מַהֵר אֶל הַדָּקְטוֹר, פָּתַח אֶת הַחַלּוֹן וּבְמִקְצָת אֶת הַתְּרִיס, שָׂם אֶת יָדוֹ עַל זְרוֹעוֹ וְהִבִּיט יַחַד עִמּוֹ לְתוֹךְ הֶחָצֵר.

הֵם הִבִּיטוּ וְרָאוּ כְּנוּפְיָה שֶׁל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, לֹא רַבִּים בְּמִסְפָּרָם עַד כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת הֶחָצֵר, רַק אַרְבָּעִים אוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ. בַּעֲלֵי־הַבַּיִת הַחֲדָשִׁים הִכְנִיסוּ אוֹתָם דָּרַך הַשַּׁעַר, וְהֵם נֶחְפְּזוּ וּבָאוּ אֶל אֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָתָם. אֵין זֹאת כִּי לְשֵׁם כָּךְ הֻנְּחָה הָאֶבֶן בַּמָּקוֹם הַמְּרֻוָּח וְהַנּוֹחַ וְהַחַשַּׁאי הַזֶּה.

אַךְ מָה אֲיֻמִּים הַפּוֹעֲלִים הָאֵלֶּה וּמָה אֲיֻמָּה עֲבוֹדָתָם!

שְׁתֵּי יָדוֹת הָיוּ לָהּ לָאֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים סָבְבוּ אוֹתָהּ בְּשִׁגָּעוֹן, וּבְהֵעָלוֹת הָאֶבֶן נִרְאוּ פְּנֵי הָאֲנָשִׁים עִם הַשְּׂעָרוֹת הָאֲרֻכּוֹת הַמֻּפְשָׁלוֹת לְאָחוֹר, וְהֵם נוֹרָאִים וְאַכְזָרִים יוֹתֵר מִפְּנֵי פְּרָאִים בִּשְׁעַת מִלְחֲמוֹתֵיהֶם הָאֲיֻמּוֹת. הֵם הִדְבִּיקוּ לָהֶם גַּבּוֹת מְזֻיָּפוֹת וְשָׂפָם מְזֻיָּף, וּפְנֵיהֶם כֻּלָּם הָיוּ מְגֹאָלִים בְּדָם וּבְזֵעָה, נַעֲוִים מִתּוֹךְ צְוָחוֹת, וְעֵינֵיהֶם הַלְּטוּשׁוֹת בּוֹעֲרוֹת בָּאֵשׁ כְּעֵינִי חַיּוֹת טֶרֶף מִתּוֹךְ חֵמָה עַזָּה וּנְדוּדֵי שֵׁנָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהַנְּבָלִים הָאֵלֶּה סָבְבוּ אֶת הָאֶבֶן, וּבְלוֹרִיתָם פַּעַם יוֹרֶדֶת עַל עֵינֵיהֶם וּפַעַם מָפְשֶׁלֶת לַאֲחוֹרֵיהֶם, עָמְדוּ נָשִׁים וְהִשְׁקוּ אוֹתָם יָיִן. הַיַּיִן הַנִּשְׁפָּךְ וְהַגִּצִּים הַיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ הָאֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת בָּרְאוּ מִסָּבִיב אֲוִירָה נוֹרָאָה שֶׁל דָּם וָאֵשׁ. הָעַיִן לֹא רָאֲתָה בְּתוֹךְ הַכְּנוּפְיָה הַזֹּאת אַף אִישׁ אֶחָד אֲשֶׁר לֹא נִכְתַּם בְּדָם. בְּהָדְפָם אִישׁ אֶת אָחִיו, כְּדֵי לִקְרַב אֶל הָאֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת, נִרְאוּ בֵּינֵיהֶם אֲנָשִׁים עֵירֻמִּים לְמֶחֱצָה וְעַל גּוּפָם וְאֶבְרֵיהֶם כִּתְמֵי דָם. אֲחֵרִים הָיוּ לְבוּשִׁים סְחָבוֹת וַעֲלֵיהֶן כִּתְמֵי דָם; הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁהִתְקַשְּׁטוּ בִּשְׂרִידִים שֶׁל בִּגְדֵי נָשִׁים, בִּסְרָטִים וַעֲדָיִים, וְגַם אֵלֶּה הָיוּ מְגֹאָלִים בְּדָם. הָאֲנָשִׁים הֵבִיאוּ לִלְטֹשׁ גַּרְזִנִּים, סַכִּינִים, כִּידוֹנִים, חֲרָבוֹת, וְכָל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה הָאֵלֶּה הָיוּ אֲדֻמִּים מִדָּם. וְכַאֲשֶׁר כִּלָּה בַּעַל הַנֶּשֶׁק אֶת מְלַאכְתּוֹ, מִהֵר לָשׁוּב אֶל הָרְחוֹב וְעֵינָיו בּוֹעֲרוֹת בִּתְשׁוּקָה לִשְׁפֹּךְ דָּם.

כָּל זֶה נִרְאָה לָעַיִן בְּרֶגַע אֶחָד, כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה עוֹלָם שָׁלֵם אִישׁ טוֹבֵעַ בְּמַיִם אוֹ שָׁרוּי בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה אַחֶרֶת. שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים נִרְתְּעוּ לְאָחוֹר מִן הַחַלּוֹן, וְהַדָּקְטוֹר נָתַן עֵינָיו בִּפְנֵי יְדִידוֹ הַחִוֵּר וּבִקֵּשׁ בֵּאוּר לַמַּחֲזֶה הַזֶּה.

“הֵם,” לָחַשׁ מַר לוֹרִי בְּאָזְנַי הַדָּקְטוֹר, בְּהַבִּיטוֹ בַּחֶדֶר מִסָּבִיב מִתּוֹךְ פַּחַד, “הֵם עוֹשִׂים טֶבַח בָּאַסִּירִים. אִם כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא, אִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ לְךָ הַכֹּחַ לִשְׁלֹט – וַאֲנִי מַאֲמִין שֶׁכֵּן הוּא – לֵךְ הִתְוַדַּע אֶל הַשֵּׁדִים הָאֵלֶּה וּבַקַּשׁ מֵהֶם, כִּי יְבִיאוּךָ אֶל הַסֹּהַר שֶׁל הַמִּבְצָר. אוּלַי כְּבָר אֵחַרְתָּ, מִי יוֹדֵעַ, אַךְ אַל תִּתְמַהְמַהּ אַף רֶגַע.”

הַדָּקְטוֹר מָנֶט לָחַץ אֶת יָדוֹ, פָּרַץ וְיָצָא מִתּוֹךְ הַחֶדֶר גְּלוּי רֹאשׁ, וּכְרֶגַע עָמַד בְּתוֹךְ הֶחָצֵר, וּמַר לוֹרִי שָׁב לְהַבִּיט דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן.

הַשְּׂעָרוֹת הָאֲרֻכּוֹת וְהַלְּבָנוֹת שֶׁל הַדָּקְטוֹר, מַרְאֵהוּ הַנֶּהְדָּר וּמִנְהָגוֹ הָאַמִּיץ, בְּסַלְּקוֹ הַצִּדָּה אֶת בַּעֲלֵי הַנֶּשֶׁק הַצְּפוּפִים, לָקְחוּ כְּרֶגַע אֶת לֵב הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב לָאֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת. רְגָעִים אֲחָדִים בָּאָה הַפְסָקָה, נִשְׁמַע לַחַשׁ וְקוֹל דְּבָרִים לֹא בְּרוּרִים. אַחֲרֵי כֵן רָאָה מַר לוֹרִי וְהִנֵּה הִקִּיפוּהוּ כָּל הָאֲנָשִׁים, וְהוּא עָמַד בְּתוֹךְ שׁוּרָה שֶׁל עֶשְׂרִים אִישׁ, יָד אַל יָד, שֶׁכֶם אֶל שֶׁכֶם, שֶׁיָּצְרוּ שַׁלְשֶׁלֶת חַיָּה וְיָצְאוּ מִן הֶחָצֵר בִּקְרִיאוֹת: “יְחִי אַסִיר בַּסְטִילְיָה! הָבָה נַעֲזֹר לִקְרוֹבוֹ שֶׁל אַסִּיר בַּסְטִילְיָה, הַיּוֹשֵׁב בְּסֹהַר הַמִּבְצָר! פַּנּוּ דֶרֶךְ לְאַסִּיר בַּסְטִילְיָה! נוֹצִיא אֶת הָאַסִּיר אֶבְרוֹמוֹנְד מִן הַמִּבְצָר!” – וְאַלְפֵי קוֹלוֹת עָנוּ לְעֻמָּתָם.

מַר לוֹרִי סָגַר שׁוּב אֶת הַתְּרִיס מִתּוֹךְ לֵב רוֹעֵד, סָגַר אֶת הַחַלּוֹן וְהוֹרִיד אֶת הַוִּילוֹן וּמִהֵר אֶל לוּסִי לְסַפֵּר לָהּ, כִּי אָבִיהָ קִבֵּל עֵזֶר מֵאֵת הָעָם וְהָלַךְ לְבַקֵּשׁ אֶת בַּעְלֶהּ. הוּא מָצָא עִמָּהּ אֶת בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה וְאֶת מָרַת פְּרוֹס. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא תָּמַהּ לַמַּרְאֶה, וְרַק אַחֲרֵי כֵן שָׁאַל עַל זֹאת, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם בְּאוֹתוֹ הַלָּיְלָה.

אוֹתָהּ שָׁעָה תָּקְפָה אֶת לוּסִי קְפִיאָה וְהִיא צָנְחָה עַל הָרִצְפָּה לְרַגְלָיו וְלָפְתָה אֶת יָדוֹ. מָרַת פְּרוֹס הִשְׁכִּיבָה אֶת הַתִּינֹקֶת עַל הַמִּטָּה וְרֹאשָׁהּ יָרַד עַל הֶכֵּר סָמוּךְ לְיַלְדָּתָהּ הַנָּאָה. הָהּ, הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ, הָאָרֹךְ הַזֶּה עִם הָאֲנָחוֹת הַחַשָּׁאִיּוֹת שֶׁל הָאִשָּׁה הָעֲלוּבָה. הָהּ, מָה אָרַךְ, מָה אָרַךְ הַלַּיְלָה לְלֹא שִׁיבַת אָבִיהָ וּלְלֹא כָּל שְׁמוּעָה!

עוֹד פַּעֲמַיִם נִשְׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן שֶׁל הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל בַּחֲשֵׁכָה, עוֹד פַּעֲמַיִם הִתְפָּרֵץ הָמוֹן לְתוֹךְ הֶחָצֵר וְאֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת סָבְבָה וְזָרְקָה גִצִּים.

“מַה זֹאת?” שָׁאֲלָה לוּסִי בַּחֲרָדָה.

“הַסִּי! אַנְשֵׁי הַצָּבָא לוֹטְשִׁים פֹּה אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם,” עָנָה מַר לוֹרִי, “עַתָּה הָיָה הַמָּקוֹם הַזֶּה לִרְכוּשׁ הַלְּאֹם וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ לְמִין אוֹצַר נֶשֶׁק.”

רַק שְׁתֵּי פְּעָמִים צִלְצֵל הַפַּעֲמוֹן; בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית הָיְתָה הָעֲבוֹדָה מְעַטָּה וַחֲטוּפָה. עַד מְהֵרָה עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר וּמַר לוֹרִי חָלַץ בְּרֹךְ אֶת יָדוֹ מִידֵי הָאִשָּׁה הַמַּחֲזִיקָה בּוֹ וְנִגַּשׁ אֶל הַחַלּוֹן. מֵעַל הַמַּרְצֶפֶת לְיַד הָאֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת קָם אִישׁ מְגֹאָל בְּדָם, כְּאִלּוּ הָיָה זֶה אִישׁ־צָבָא פָּצוּעַ הַזּוֹחֵל בִּשְׂדֵה קֶטֶל, וְהִבִּיט סְבִיבוֹתָיו בְּטִמְטוּם. עַד מְהֵרָה רָאָה הָרוֹצֵחַ הֶעָיֵף הַזֶּה לְאוֹר הַדִּמְדּוּמִים אַחַת מִן הַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁל הוֹד מַעֲלָתוֹ, אֲדוֹנֵי הַבַּיִת לְפָנִים. הוּא קָרֵב בִּזְחִילָה אֶל הַמֶּרְכָּבָה הַנָּהְדָּרָה, טִפֵּס וְעָלָה בְּפִתְחָה, סָגַר בַּעֲדוֹ אֶת הַדֶּלֶת וְשָׁכַב עַל הַכַּרִים הַמְּרֻפָּדִים.

הָאֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת הַגְּדוֹלָה – הָאָרֶץ – סָבְבָה עַל צִירָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁמַר לוֹרִי הִבִּיט שׁוּב בְּעַד הַחַלּוֹן, וְהַשֶּׁמֶשׁ הֶאְדִימָה אֶת פְּנֵי הֶחָצֵר. אַךְ הָאֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת הַקְּטַנָּה עָמְדָה שָׁם לְבַדָּהּ בְּתוֹךְ הָאֲוִיר הַשָּׁקֵט שֶׁל הַבֹּקֶר וְהִיא אֲדֻמָּה בְּאֹדֶם זֶה, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לֹא נָתְנָה לָהּ מֵעוֹלָם וְלֹא תִּקַּח מִמֶּנָּה לְעוֹלָם.

ג. הַצֵּל 🔗

אַחַת מִן הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁעָלוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל מַר לוֹרִי, אִישׁ הָעֲסָקִים, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה שְׁעַת הָעֲסָקִים, הָיְתָה זוֹ: כִּי אֵין לוֹ זְכוּת לְהַעֲמִיד בְּסַכָּנָה אֶת הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן, בְּתִתּוֹ מַחֲסֶה בְּצֵל קוֹרָתוֹ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל מְהַגֵּר אַסִּיר. הוּא לֹא הָיָה מְפַקְפֵּק אַף רֶגַע לְסַכֵּן לְמַעַן לוּסִי וּבִתָּהּ אֶת נְכָסָיו, אֶת שְׁלוֹמוֹ, אֶת חַיָּיו, אוּלָם הַבַּנְק אֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְאַחֲרָיוּתוֹ עָלָיו, וּבְדִבְרֵי עֲסָקִים הָיָה אִישׁ עֵסֶק מַחְמִיר.

תְּחִלָּה עָלָה רַעְיוֹן בְּלִבּוֹ לְבַקֵּשׁ וְלִמְצוֹא אֶת דֵּפַרְג', בַּעַל בֵּית הַמַּרְזֵחַ, וּלְהִתְיָעֵץ עִמּוֹ בִּדְבַר דִּירָה שְׁקֵטָה בְּתוֹךְ בַּהֲלוֹת הָעִיר הַזֹּאת. אַךְ עַד מְהֵרָה נִדְחָה הָרַעְיוֹן הַזֶּה מִפְּנֵי הָרַעְיוֹן, כִּי הָאִישׁ הַהוּא דָר בַּשְּׁכֻנָּה הַפּוֹרֶצֶת בְּיוֹתֵר, וְאֵין סָפֵק כִּי הוּא הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא וְיֵשׁ לוֹ יָד בְּכָל הַמַּעֲשִׂים הַמְּסֻכֶּנִים.

הִגִּיעָה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם וְהַדָּקְטוֹר לֹא שָׁב, וּבְכָל רֶגַע רִחֲפָה סַכָּנָה עַל הַבַּנְק שֶׁל טֶלְסוֹן. מַר לוֹרִי בָּא לְהִתְיָעֵץ עִם לוּסִי, וְהִיא אָמְרָה לוֹ, כִּי יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אָבִיהָ לִשְׂכֹּר לוֹ דִּירָה לִזְמַן מָה בִּשְׁכֻנָּה זוֹ, סָמוּךְ לְבֵיִת הַבַּנְק. וּמִתּוֹךְ שֶׁהַדָּבָר נִרְאָה לוֹ יָשָׁר, יַעַן כִּי אִם גַּם עִנְיֵן שַׁרְל יִגָּמֵר בְּשָׁלוֹם וְהוּא יוּצָא לַחָפְשִׁי, אֵין תִּקְוָה כִּי יוּכַל לַעֲזֹב אֶת הָעִיר, יָצָא מַר לוֹרִי לְבַקֵּשׁ דִּירָה כָּזוֹ, וְאָמְנָם מָצָא דִּירָה נָאָה בְּמַעֲלֵה סִמְטָה סְתוּמָה, אֲשֶׁר הַתְּרִיסִים הַסְּגוּרִים בְּכָל הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל שְׁאָר הַבָּתִּים הַגְּבוֹהִים וְהָעֲגוּמִים הֵעִידוּ, כִּי שׁוֹמְמִים הֵם מֵאֵין יוֹשֵׁב.

אֶל הַדִּירָה הַזֹּאת הֶעֱבִיר מַר לוֹרִי מִיָּד אֶת לוּסִי וְאֶת הַיַּלְדָּה וְאֶת מָרַת פְּרוֹס, בְּהַעֲנִיקוֹ לָהֶם כְּלֵי בֵּית כַּאֲשֶׁר יָכֹל וְהַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָיוּ בִּמְעוֹנוֹ. הוּא שָׁלַח עִמָּהֶם גַּם אֶת יֵ’רִי לִהְיוֹת לָהֶם לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח, וְשָׁב לִמְלַאכְתּוֹ בַּבַּנְק. לִבּוֹ הָיָה מָלֵא דְאָגָה

סֵפֶר רִאשׁוֹן: שָׁב לִתְחִיָּה 🔗

א. הַתְּקוּפָה 🔗

ב. מֶרְכֶּבֶת הַדֹּאַר 🔗

ג. צִלְלֵי לָיְלָה 🔗

ד. הַהֲכָנָה 🔗

ה. בֵּית הַמַּרְזֵחַ 🔗

ו. הַסַּנְדְּלָר 🔗

סֵפֶר שֵׁנִי: חוּט הַזָּהָב 🔗

א. מִקֵּץ חָמֵשׁ שָׁנִים 🔗

ב. מַחֲזֶה 🔗

ג. אַכְזָבָה 🔗

ד. מַזָּל טוֹב 🔗

ה. הַתַּן 🔗

ו. אֲנָשִׁים לְמֵאוֹת 🔗

ז. הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז בָּעִיר 🔗

ח. הָאָדוֹן הַמַּרְקִיז בְּבֵיתוֹ 🔗

ט. רֹאשׁ גּוֹרְגוֹנָה15 🔗

י. שְׁתֵּי הַבְטָחוֹת 🔗

יא. שִׂיחַת רֵעִים 🔗

יב. הָאִישׁ הַמְנֻמָּס 🔗

יג. הָאִישׁ שֶׁאֵינוֹ מְנֻמָּס 🔗

יד. מְלֶאכֶת הַסְּרִיגָה 🔗

טו. הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה 🔗

חֵלֶק שֵׁנִי 🔗

טז. עֶרֶב אֶחָד 🔗

יז. תִּשְׁעָה יָמִים 🔗

יח. עֲצַת רוֹפֵא 🔗

יט. תְּנַאי 🔗

כ. הֵד צְעָדִים 🔗

כא. גַּלֵּי הַיָּם עוֹלִים וְעוֹלִים 🔗

כב. אֵשׁ מִתְלַקַּחַת 🔗

כג. הַמַּעַרְבָּל מוֹשֵׁךְ 🔗

סֵפֶר שְׁלִישִׁי: עִקְּבוֹת סַעַר 🔗

א. בְּכֶלֶא חֲשָׁאִין 🔗

ב. הָאֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת 🔗

ג. הַצֵּל 🔗

ט. רֹאשׁ גּוֹרְגוֹנָה¹⁵ 🔗