רקע
ברל כצנלסון
בּועדת הששה
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

 

מיעוּטים

מן הדברים העלוּלים, לפי דעתי, למוֹטט את ההסתדרוּת מבּפנים הוּא גם ענין המיעוּטים, המקבּל אצלנוּ אוֹפי מיוּחד בּמינוֹ. אין אני פּוֹסל, חלילה, את עצם היוֹת מיעוּטים. כּל חברה דמוֹקרטית טבעי הדבר שיהיוּ לה מיעוּטים. צריך שכּל מיעוּט יקבּל אפשרוּת מַכּסימלית לחיוֹת את חייו, להתגלוֹת, להבּיע את עצמוֹ, להגן על קיוּמוֹ, להילחם על דרכּוֹ. אך בּכל מדינה קוֹנסטיטוּציוֹנית יש שני סוּגי אוֹפּוֹזיציה. האוֹפּוֹזיציה האחת אינה רוֹאה את המדינה כּאוֹיב לה. אדרבּא, המדינה יקרה לה, רק המפלגה השלטת, הכּיווּן שלה, לוֹ אין היא מסכּימה. היא יוֹדעת שהמדינה יכוֹלה להיות מחר שלה, וּלפיכך היא שוֹמרת על המדינה. מוּשׂגיה הם מוּשׂגי אזרחוּת מחַייבת. היא חוֹלקת על הרוֹב השליט, מוֹתחת עליו בּיקוֹרת, אבל היא לא תעשׂה דבר אשר יסַכּן את המדינה. ויש אוֹפּוֹזיציה השוֹללת את המדינה וּמטרתה אחת: להשתלט עליה אוֹ להרוֹס אוֹתה. היא אינה מַשלימה עם המשטר הקיים, היא אינה מאמינה כּי אפשר על בּסיס החוּקה וּבדרך הסבּרה להשׂיג משהוּ, היא חוֹשבת כּי יש לאחוֹז בּכל האמצעים וּבלבד שתשׂיג את שלה, היא רוֹאה את עצמה בּמצב של מלחמה עם המדינה. כּשהיתה “אחדוּת־העבוֹדה” מפלגת הרוֹב ו“הפּוֹעל הצעיר” מפלגת המיעוּט היוּ היחסים בּיניהן קשים למדי, היתה בּיקוֹרת חריפה, אבל היתה הנחה מראש, כּי ההסתדרוּת איננה אוֹבּיֶקט של “כּיבּוּש”. כּשהצוֹרך של האוֹפּוֹזיציה הוּא להשפּיע, להמריץ, לתקן, להביא את הרוֹב לידי התחשבוּת־יתר, אזי עצם קיוּם המיעוּטים לא בּלבד שאינוֹ מסַכּן את המפעל, אלא עשׂוּי אפילו לדַרבּן לעתים את העמלים בּוֹ. לעוּמת זאת היה לנוּ בּארץ מיעוּט אחר: ה“פרקציה”. היא שללה בּעצם את ההסתדרוּת ושללה גם את הפּוֹעל העברי, נוֹשׂא ההסתדרוּת, ואף על פּי כן בּיקשה לכבּוֹש את שניהם. היא היתה לגבּי ההסתדרוּת בּמצב של מלחמה שבּה כּל האמצעים כּשרים וראשית דרכּה – אוֹבּסטרוּקציוֹניזם, השפּלה, המָטת־קלוֹן.

למראה כּמה דברים בּהסתדרוּת אני אנוּס לשאוֹל את עצמי: מה דרך המיעוּטים בּהסתדרוּת עכשיו? יש לי הרוֹשם שכּמה מיעוּטים העבירוּ לתוֹך חיי ההסתדרוּת את מוּשׂגיהם על דרכי־מלחמה בּאוֹיב המעמדי. והאֶתיקה שלהם לגבּי ההסתדרוּת אינה אֶתיקה של מפלגה קוֹנסטיטוּציוֹנית, המאמינה בּאפשרוּת של השפּעה בּדרכים חוּקיוֹת. כּשאתה שוֹמע אוֹתם אוֹ רוֹאה כּמה גילוּיים שלהם, אין לך אלא להניח שאין הללוּ רוֹאים כּל תקנה להסתדרוּת כּמוֹ שהיא וחוֹשבים שמוּתר להשפּיל אוֹתה וּלהחריב אוֹתה אם לא תפּוֹל בּידיהם. אינני רוֹצה בּזה לוֹמר שכּל מה שאוֹמרים “פּוֹעלי־ציוֹן” שׂמאל, אוֹ “השוֹמר הצעיר” וליגָתוֹ, וכל מה שאוֹמר אצלנוּ כּל מי שמתגַדר בּאוֹפּוֹזיציוֹניוּת, שכּל זה פּסוּל מראש! אני מתאר לעצמי, שאם נוֹשיב וַעדה אוֹבּיֶקטיבית החוֹקרת לאמיתם של דברים תמצא הרבּה הרבּה הטעוּן תיקוּן, ואפשר יוֹתר ממה שסבוּרוֹת האוֹפּוֹזיציוֹת הרשמיוֹת. אך אין לי כּל אֵמוּן לאוֹתה בּיקוֹרת אשר כּל אוֹזן קַשוּבה תבחין בּה: “אבקר ואבקר עד שאכבּוֹש, ואם הכּיבּוּש לא יעלה בּידי – אהרוֹס”.

הדבר היסוֹדי בּעינַי הוּא, אם יש לנוּ אפשרוּת של התפּתחוּת חוּקית בּהסתדרוּת, אם קיים לגבּי המיעוּטים מוּשׂג של חבֵרוּת מחַייבת, של חוֹבוֹת בּצד זכוּיוֹת? נדמה לי שכּמה תוֹפעוֹת בּשנים האחרוֹנוֹת בּחיי ההסתדרוּת יוֹצאוֹת מתחוּמי המוּשׂגים הקוֹנסטיטוּציוֹניים בּכלל. כּל אוֹתם האמצעים שבּהם משתמש הפּוֹעל, בּהיתר או בּאיסוּר, בּמלחמתוֹ נגד אוֹיב מבּחוּץ הוּתרוּ בּמלחמה פּנימית בּהסתדרוּת. תנוּעת הפּוֹעלים המַקיפה רבּים רבּים אינה מבוּטחת מגילוּיים אסַפסוּפיים, יש שהיא “בּוֹלעת” אוֹתם, יש שהיא בּוֹלמת אוֹתם. פּעם קיבּל פּלוֹני החבר־העסקן מכּוֹת, פּעם נפגע קשה וּבלי כּל צדק חבר אלמוֹני. דרך חינוּך המוֹנים וּנשׂיאת־סבלוֹתיהם אינה סוּגה בּשוֹשנים. הרבּה מצוּקה עוֹשׂה, הרבּה רגשנוּת עוֹשׂה, הרבּה חוֹסר ישוּב־הדעת עוֹשׂה. אבל כּאשר מאחוֹרי גישה אסַפסוּפית עוֹמד כּוֹח אִרגוּני המבקש שלטוֹן, הרי זה דבר אחר לגמרי! כּשם שישׂ הבדל בּין שוֹגג לבין מזיד, כּך יש הבדל בּין נרגָנוּת של פּרט, אוֹ של פּרטים, לבין נרגנוּת הנעשׂית אמצעי מכוּון לרכישת שלטוֹן.

מן הדברים המזעזעים בּעינַי הוּא כּשאַתה יוֹשב עם חבר המיעוּט בּמוֹסד שהוּא אחראי לוֹ וּמשתתף בּהצבּעוֹת, וּלמחרת הוּא יוֹצא לרחוֹב ואינוֹ מרגיש כּל אחריוּת למוֹסד זה וּלהחלטוֹתיו. מה היה אילוּ בֶּוין היה יוֹשב עם צ׳רצ׳יל בּקבּינט המלחמה והיוּ שם מחליטים דברים מסוּימים ואחר כּך היה יוֹצא בּוין וּמקוֹמם את חבריו בּמפלגת העבוֹדה נגד החלטת הקבּינט?

החינוּך שהמיעוּטים נוֹתנים אצלנוּ לחבריהם הוּא בּעינַי חינוּך אנטי־חברתי, אנטי־סוֹציאליסטי, כּי הם מחנכים לכך שמיעוּט, כּל עוֹד הוּא מיעוּט, אינוֹ מקבּל את שלטוֹן הרוֹב. ואין זוֹ שאלה של מפלגת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל. זוֹהי שאלה גדוֹלה בּחיי כּל ההסתדרוּת. אנוּ עַם שלא היתה לוֹ מדינה ולא היוּ לוֹ חיים מדיניים בּמשך דוֹרוֹת רבּים. אין לנוּ כּמעט הֶרגלים של חיי עצמאוּת. בּאה ההסתדרוּת והשקיעה מאמצים גדוֹלים כּדי לבנוֹת חברה מאוּרגנת על יסוֹדוֹת דמוֹקרטיים. וחברה מאוּרגנת על יסוֹדוֹת דמוֹקרטיים – פּירוּש הדבר קבּלת מרוּת של הרוֹב. יש בּירוּר ויש ויכּוּחים, וכאשר יחליט הרוֹב כּן יקוּם. אנחנוּ, היהוּדים, אפשר איננוּ נוֹטים בּכלל לקבּל את החלטת הרוֹב, ואפשר שבּהיוֹתנוּ מפוּזרים בּין האוּמוֹת לא רכשנוּ לנוּ את ההרגל לכבּד החלטת רוֹב “שלנוּ”. וּמי שיתבּוֹנן למאמצי הארגוּן של הישוּב, הָחֵל מן “המִסדרה” של אוּסישקין בּזכרוֹן־יעקב ועד היוֹם, יכוֹל על נקלה להגיע לכלל דעה כּי אין לנוּ לא כּשרוֹנוֹת ולא רצוֹן לכך. וההסתדרוּת, בּהקימה את ארגוּנוֹ הדמוֹקרטי של כּלל־הפּוֹעלים, עשׂתה בּזה שירוּת לאוּמי־מדיני ממדרגה ראשוֹנה. אך יש לי הרוֹשם שמעשׂה זה הוֹלך וּמתמוֹטט. המיעוּטים אצלנוּ מגמתם אינה להשתתפוּת בּזכוּיוֹת וּבחוֹבוֹת, כּי אם “לכבּוֹש” את ה“שלטוֹן”. אילוּ יכלוּ לכבּוֹש את ה“שלטוֹן” – אפשר היתה השאלה פּשוּטה. אך כּיון שאין להם תקוה ל“כיבּוּש שלטוֹן” בּקרוֹב, לא על ידי רכישת לבּוֹת הרוֹב ולא בּזרוֹע המיעוּט, ואין נכוֹנוּת מצדם לקוֹאַליציה, לאחריוּת משוּתפת, ואין הם נוֹטים לחפּשׂ דרכי פּשרה, הרי הם שׂשׂים לכל הזדמנוּת של חידוּד יחסים “כּמוֹצא שלל רב”. כּוָנתם, כּמוּבן, איננה אלא להכשיל את המפלגה. אך למעשׂה הם הוֹלכים בּדרך החוֹתרת תחת קיוּמה של ההסתדרוּת; הם עוֹשׂים הכּל כּדי לדלדל את סמכוּתה וּלהשפּיל את קרנה של ההסתדרוּת!


 

דַלת־העם

שאלה גדוֹלה בּשביל עתידה של ההסתדרוּת היא שאלת היחסים בּין ההסתדרוּת וּבין השכבוֹת העממיוֹת שהן על תחוּם ההסתדרוּת, שבּז׳רגוֹן הפּוֹליטי־הציוֹני קוֹראים להן משוּם מה “מעמד בּינוֹני”, וראוּי שיקָרא להן – דַלת העַם. אם אין אנוּ תנוּעה מקצוֹעית בּלבד, אם אנוּ בּאמת תנוּעה ציוֹנית סוֹציאליסטית, – עלינוּ להתיחס אל היסוֹד הזה בּעם מתוֹך אֶתיקה סוֹציא­ליסטית וּמתוֹך חרדה סוֹציאליסטית, בּאוֹתוֹ ענין וּבאוֹתה דאגה שאנו רוֹחשים לפּוֹעל, וצריך לארגן אוֹתוֹ ולעזוֹר לוֹ. למראה אגַפּינוּ השוֹנים והתנהגוּתם בּכמה מצבים אתה בּא לכלל רוֹשם, שכּוּלנוּ הננו תנוּעה אריסטוֹקרטית אוֹ מתנהגים כּתנוּעה אריסטוֹקרטית, ועל זאת נענשנוּ לא מעט. אני אוֹמר: ההסתדרוּת צריכה לקחת תחת חָסוּתה שכבוֹת המוֹניוֹת הזקוּקוֹת לעזרתה ואשר אין להן עזרה בּלעדי ההסתדרוּת. ההסתדרוּת צריכה להקדיש לענין זה כּוֹחוֹת. יש אנשים בּוֹדדים בּהסתדרוּת שעשׂוּ בּענין זה לא מעט, כּמוֹ צבי לוּבּיאניקר בּעיר ונטע הרפּז בּכּפר; היה זמן שצבי ליבּרמן פּעל לסידוּר התישבוּת עוֹבדת מחוּגים אלה. “הפּוֹעל הצעיר” הבין לפני המלחמה לאַרגן את מרכּז בּעלי־מלאכה ו“המשבּיר” דאג להם בּימי המלחמה הקוֹדמת. וּבטרם הלכתי לגדוּד בּיקשתי לאַרגן את בּעלי־המלאכה בּירוּשלים ושיתפתי פּעוּלה עם חוּגים מן “הישוּב הישן”. אילוּ המשכנוּ בּדבר היינוּ ודאי מצליחים לשתף פּעוּלה עם שכבוֹת גדוֹלוֹת, הָחֵל מן הרוֹכל ואיש הגָזוֹז וגמוֹר בּבעל־המלאכה, שבּחלקם היוּ הוֹלכים אתנוּ עד לבנין משק. היה זה משגה פּוֹליטי כּבד מבּחינה ציוֹנית וסוֹציאליסטית, שהפקרנוּ את החוּגים האלה לכל מיני “בּעלי־טוֹבוֹת”, ולא מצאנוּ את הדרך הנכוֹנה וּמסגרת ראוּיה לטפּל בּהם. אינני אוֹמר שאנוּ צריכים לעשׂוֹת אוֹתם חברי ההסתדרוּת אוֹ חברי המפלגה. יש להם בּעיוֹת שלהם והם צריכים למסגרת שלהם, אך צריך שהאנשים האלה ימצאוּ אצלנוּ אוֹזן קשבת ויד עוֹזרת; וידעוּ שמקוֹמם – אִתנוּ. מה תהיה ההתפּתחוּת מזה – נראה. דבר זה לא יקוּם על ידי כּוָנוֹת טוֹבוֹת בּלבד וגם לא על ידי פּעוּלוֹת אַרעיוֹת. צריך שבּמזכּירוּת הועד הפּוֹעל של ההסתדרוּת ישב אדם אשר הטיפּוּל בּשכבוֹת אלוּ יהיה מתפקידוֹ ואשר יקדיש את עיקר זמנוֹ לכך. ואַל יהיה הדבר תלוּי בּמידת הבנתם ודקוּתם של כּל מיני מזכּירים בּמקוֹמוֹת.

יש לחשוֹב מעתה מה תהיה דמוּתוֹ הציבּוּרית של הישוּב לאחר המלחמה. אם הפּוֹעל בּארץ איננוּ תוֹלה תקווֹת בּפּוֹליטיקה של התפּשרוּת עם הריאַקציה הישוּבית (שאנוּ מכּירים אוֹתה בּלבוּשיה השוֹנים וּבתכנה האחד) – ואנוּ איננוּ תוֹלים תקווֹת בּה – הוּא חייב לחשוֹב על כּך בּכל הרצינוּת. הצעקה נגד “ההסכּמים” – וּלמעשׂה נגד כּל הסכּם שהוּא, בּלי בּחינת תכנוֹ – היתה אוּלי בּמקוֹמה, אילוּ היתה מלוּוה פּרוֹגרמה כּיצד לשבּוֹר את הריאַקציה בּישוּב. פּרוֹגרמה כּזאת איננה; על כּל פּנים מצד אלה שהמלה “הסכּם” היא בּעיניהם שם־גנַאי. לא שמענוּ מעוֹלם על פּרוֹגרמה כּזאת. האגַפּים “השׂמאליים”, שלנוּ הם הם שמילאוּ תפקיד לא קטן בּהגבּרת הרביזיוֹניזם, בּדחיפת חוּגים פּוֹעליים וּסתם־עממיים לזרוֹעוֹת הרביזיוֹניזם. אנוּ חייבים להציג פּעם בּאוֹפן רציני את השאלה: כּיצד תוּכל ההסתדרוּת להתגבּר על אוֹיביה, כּיצד תוּכל לשמוֹר על עמדוֹתיה וּלחזק אוֹתן?

יש לכך שתי אפשרוּיוֹת: אוֹ שההסתדרוּת תרכוֹש לעצמה רוֹב בּארץ אוֹ שתרכּוֹש את אמוּנן ואת תמיכתן של שכבוֹת שמחוּץ לציבּוּר הפּוֹעלים. אינני יוֹדע אם ציבּוּר הפּוֹעלים מהווה כּבר רוֹב בּישוּב, אבל ההסתדרוּת כּשלעצמה איננה רוֹב בּישוּב. אילוּ ציבּוּר הפּוֹעלים היה מאוּחד אפשר היה מגיע לכלל רוֹב. אבל אנחנוּ לא טרחנוּ דיינוּ להביא את כּל ציבּוּר הפּוֹעלים אל ההסתדרוּת.

הדרך הפּתוּחה להסתדרוּת, בּמלחמתה על אָפיוֹ של הישוּב, היא: כּריתת בּרית עם שכבוֹת מסוּימוֹת בּארץ, בּרית אמוּנים, לא בּרית כּוֹזבת. “השוֹמר הצעיר” אוֹמר: בּרית עם הציוֹנוּת הפּרוֹגרסיבית, ואני אוֹמר: אין אמת בּסיסמה זוֹ בּצד “השוֹמר הצעיר”; הוּא איננוּ מגלה לנוּ מי וָמי היא הציוֹנוֹת הפּרוֹגרסיבית, שרק אִתה הוּא מַתיר לשבת בּמחיצה אחת (“קוֹאַליציה מצוּמצמת”), וּמה הם סימני־ההיכּר הסוֹציוֹלוֹגיים שלה; הוּא אינוֹ אוֹמר לנוּ מה הוא מוּכן לתת מצדוֹ בּמחיר הקוֹאַליציה עם הציוֹנוּת הזאת; הוּא אינוֹ אוֹמר לנוּ מה יהא תכנה של הקוֹאַליציה עם “הציוֹנוּת הפּרוֹגרסיבית”. חוּץ מזה ש“השוֹמר הצעיר” יוֹשב בּ“ליגה להתקרבוּת” עם פּטרזייל ועם ר׳ בּנימין, וּבעיקר עם כּל מיני מינימַליסטים לגבּי ציוֹנוּת וּמַכּסימליסטים לגבּי ערָב – לא ראיתי אצלוֹ כּל תכנית וכל דרך לברית עם איזה חוּג ציוֹני, ואפילו לא עם מפלגת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל. הזה יהיה תכנה של פּרוֹגרסיביוּת ציוֹנית – מינימַליזם ציוֹני?

כּל בּרית־אמת מחייבת, יש בּה לא רק “לקיחה”, כּי אם גם “נתינה”. על בּרית כּזאת לא שמענוּ מעוֹלם מפּי האוֹפּוֹזיציוֹת שלנוּ.

אני רוֹאה צוֹרך בּקוֹאַליציה רחבה כּכל האפשר בּהסתדרוּת הציוֹנית, ונוֹסף לכך אני רוֹאה צוֹרך בּברית צמידה עם דַלת־העם.

איננוּ רשאים להתעלם מבּני השכבוֹת העממיוֹת, אנוּ חייבים לעזוֹר להם בּצרוֹתיהם, לעזוֹר להם בּאוֹפן חמרי, ואנוּ מעוּנינים גם להקים אוֹתם בּתוֹר כּוֹח ציבּוּרי, ולעשׂוֹתם לבני־בּרית. הדברים אמוּרים לגבּי שוּרה של שכבוֹת פרוֹדוּקטיביוֹת וגם בּלתי־פּרוֹדוּקטיביוֹת. חלק מהם נמצא בּמצב מַעבר: אוֹ להתנַוונוּת גמוּרה אוֹ לכניסה למעמד העוֹבדים. ואנחנוּ צריכים לבקש את הדרך אליהם. ואם נבקש –נמצא. בּלי יחס חיוּבי לדבר, מתוֹך יהירוּת מעמדית וּמתוֹך בּיטוּל – אי אפשר לעשֹוֹת את הדבר הזה! ואינני רוֹאה שוּם דרך לשבּוֹר בּאמת את הריאַקציה, ולא בּדבר־שׂפתים, בּלי קשר אתם! מי שאוֹמר בּגוֹדל־לבב: אני נגד כּל הסכּמים עם הבּוּרגנוּת, ואיננוּ יוֹדע ואיננוּ מבקש למצוֹא לתנוּעת הפּוֹעלים בּן־בּרית של קיימא – איננוּ אלא יוֹרה פראזוֹת ולא יוֹתר, וּמעיד על עצמוֹ כּי איננוּ שוֹאל כּלל לעתידה של תנוּעת הפּוֹעלים.

אינני מדבּר על פּלוֹני הפּרט, הנציג, אם הוּא מוֹצא חן בּעינַי אוֹ איננוּ מוֹצא. אני מתכּוון לכמה רבבוֹת יהוּדים מרוּדים וּדווּיים, שהם הם דַלת העם היהוּדי, עצמנוּ וּבשׂרנוּ הם. כּל תנוּעה סוֹציאליסטית – אם הסוֹ­ציאליזם שלה איננוּ של גוילים, חייבת לדאוֹג להם. מבּחינה סוֹציאלית הם בּדרגה נמוּכה יוֹתר מן הפּוֹעל. אפשר לעזוֹר לכמה מהם לעבוֹר להתישבוּת, להשתלב בּמעגל הכּלכּלי הפּרוֹדוּקטיבי. יש להם ילדים – צריך לדאוֹג לחינוּכם. זהוּ בּעינַי אַחד התפקידים הבּוֹערים של ההסתדרוּת ושל תנוּעת הפּוֹעלים: לשקוֹד על תקנתוֹ של ציבּוּר זה – מעֵדוֹת המערב וּמעֵדוֹת המזרח – שלא יהיה לרוֹעץ לעצמוֹ וּלמפגָע לנוּ. אם אנוּ לא נדאג לוֹ, “ידאגוּ” אחרים. הם לא ידאגוּ לוֹ בּמוּבן הסוֹציאלי, אך “ידאגוּ” לוֹ בּמוּבן פּוֹליטי. נקמת־ההזנחה צפוּנה לנוּ בּחלק זה של הישוּב. הוּא החוֹמר העיקרי בּשביל כּל מיני תנוּעות הרסניוֹת מימין וּמשׂמאל. כּבר ראינוּ אוֹתוֹת ראשוֹנים בּעדוֹת המזרח. לפיכך אני דוֹרש דאגה רצינית ורחבת־לב לענין זה; ואין להתבּייש כּלל וּכלל להעמיד בּמזכּירוּת הועד הפּוֹעל “שוּלחן” כּזה, למען אוֹתן השכבוֹת, שאינן בּגדר “ציוֹנים פּרוֹגרסיביים”, ואין בּהן עוֹרכי־דין וּפּרוֹפסוֹרים ורוֹפאים, אלא בּעיקר בּעלי־מלאכה זעירים, וּביניהם מי שהיוּ בּזמנם חברי מפלגוֹת פּוֹעלים, וּביניהם מי שהגוֹרל האכזרי הוֹציא אוֹתם משוּרוֹת העבוֹדה והם רוֹצים להיעָזר, ורוֹצים להיאחז בּנוּ – ואנחנוּ מבּלי־דעת מתנכּרים להם. צריך לעוֹדד בּקרבּם מפעלי ארגוּן ועזרה הדדית. וּמהם אפשר לאַרגן קוֹאוֹפּרטיבים. ולא אַקפּיד בּזמן הראשוֹן אם תהיה בּקוֹאוֹפּרטיבים אלה עבוֹדה שׂכירה – אני לא אדוּן על הקוֹאוֹפּרטיבים האלה מצד כּשרוּתם הגמוּרה לפי עקרוֹנוֹתינוּ. אני רוֹאה בּהן צוּרוֹת מעבר, צוּרוֹת חיוּביוֹת. שאלת הנאמנוּת לערכים איננה שאלה של כּשרוּת בּלבד! תנוּעה החיה בּתוֹך מסגרת סוֹציאלית מסוּימת צריכה לראוֹת מה היא דוֹחה וּמה התוֹצאוֹת של דחייתה. בּקיצוּר: חרדה ועזרה לדלת העם.


 

קוֹאוֹפּרטיבים

כּוּלנוּ רגישים מאד לכל פּגם בּהסתדרוּת. אך ראיית הפּגמים בּלבד אינה מספּיקה. רצוֹנך לבחוֹן תוֹפעה חברתית, צריך אַתה לשאוֹל לא רק מה היא כּיוֹם, אלא גם מאין היא בּאה וּלאן היא הוֹלכת. יש ואני רוֹאה חבר ההסתדרוּת הרוֹכש לוֹ לאט לאט מנהגים ונימוּסים מסוּימים – ולא כּתוּב בּשוּם מקוֹם שדבר זה אסוּר – והוּא מחזיק בּאידיאוֹ­לוֹגיה שלוֹ וּבמסוֹרת שלוֹ; ואני רוֹאה בּוֹ שהדרך שלוֹ היא מן ההסתדרוּת והלאה. וּלעוּמת זאת יש ואני רוֹאה אדם פּשוּט, והוּא אפילוּ אינוֹ מקיים את כּל המצווֹת, ואינוֹ יוֹדע את כּל התוֹרוֹת, והדרך שלוֹ היא אל ההסתדרוּת. אמרתי קוֹדם: שכבוֹת מעבר. זכוּתה של ההסתדרוּת גדוֹלה בּמידה שהיא מקיפה שכבוֹת עממיוֹת וּמכניסה אוֹתן תחת כּנפיה וּמחנכת אוֹתן למצווֹת, גם אם אין היא מלַמַדתן את כּל התוֹרה כּוּלה בּבת אחת. וּמבּחינה זוֹ יש להתבּוֹנן גם בּכמה קוֹאוֹפּרטיבים. השאלה היא לא רק מהוּ “איחוּד רגב” מבּחינת הכּשרוּת ההסתדרוּתית, השאלה היא גם מה היוּ חבריו לפני היוֹתם בּהסתדרוּת. אפשר היה לא לארגן את מפעלי התחבּוּרה בּתוֹך ההסתדרוּת, ואז לא היוּ מוֹנים בּנוּ כּמה פּגימוֹת. השאלה היא אם זה יהיה יוֹתר נכוֹן מבּחינת הרחבת עמדוֹתיו של הפּוֹעל והרחבת החוּג של הנוֹשׂאים בּעוֹל ההסתדרוּת וקיוּם מצווֹתיה. מפעלי התחבּוּרה – דבר כּבּיר. אילוּ אפשר היה היוֹם לאַרגן חלק מהמלאכה הארץ־ישׂראלית בּקוֹאוֹפּרציה, ולוּ גם בּקוֹאוֹפּ­רציה שאיננה ממלאה עדיין את כּל המצווֹת, הייתי חוֹשב זאת לדבר גדוֹל.

כּל אחד מאתנוּ, אם רצוֹנוֹ בּכך, יכוֹל לבחוֹר לעצמוֹ מצב נוֹח. כּל אחד יכוֹל לטעוֹן על חטאי הקוֹאוֹפּרציה. ואם ישאלוּ אוֹתוֹ: מה לעשׂוֹת? להוֹציא את הקוֹאוֹפּרטיבים מההסתדרוּת אוֹ לא? – יענה: וכי אוֹמר אני להוֹציא אוֹתם? בּיקוֹרת אחראית צריכה לא להתעלם מהחטאים וּמהשגיאוֹת, אבל היא צריכה להכּיר בּזה שבּכל מיוּן יש דברים שהם נמצאים על התחוּם. תוֹפעה כּזאת ישנה גם בּין בּוֹטניקה וזוֹאוֹלוֹגיה; דבר זה ישנוֹ גם בּסוֹציוֹלוֹגיה. יש דברים שהם בּפנים הגבוּל ויש דברים שהם מעֵבר לוֹ ויש דברים שהם על הגבוּל. לגבּי הקוֹאוֹפּרטיבים אתה חייב לראוֹת את הרקע הסוֹציאלי שעליו עלתה הקוֹאוֹפּרציה שלנוּ. זה לא היה קרקע ההתישבוּת החקלאית שלנוּ. מאות עולים חדשים הביאוּ אתם סכוּמים מסוּימים, אפשר היה שעל נקלה יתנַוונוּ בּארץ ויפסידוּ את כּספּם וילכוּ בּדרכים בּלתי־פּרוֹדוּקטיביוֹת. ההסתדרוּת קשרה אוֹתם בּיניהם, העלתה אוֹתם על דרך יצירה משקית, שיתוּפית, קשרה אותם גם להסתדרוּת והטילה עליהם מצווֹת. ההסתדרוּת יכלה שלא לעשׂוֹת את הדבר הזה, שלא להכניס ראשה בּענינים שכּשרוּתם אינה מוּבטחת למַפרע בּשלימוּת, ואז היוּ עניני התחבּוּרה בּארץ מתפּתחים אחרת לגמרי. ואז היינוּ פּטוּרים מהרבּה טענוֹת, וגם מבּיקוֹרת צוֹדקת. אך האם היה זה יוֹתר טוֹב מכּל הבּחינוֹת הציוֹניוֹת והישוּביוֹת וגם מבּחינת הארגוּן המקצוֹעי והעזרה ההדדית? וּלאחר שניגשים לענין זה כּך, מתוֹך ראִיית גוֹדל הענין, אוֹמַר: לא חיפּוּי על שגיאוֹת! וּצריכה להיוֹת שיטה, כּיצד להילָחם נגד פּגמים. לא אבוֹא בּדרישוֹת מוּפרזוֹת. לי מספּיקה הנוּסחה הישנה של ההסתדרות: לא ניצוּל! וּלפיכך – מגמה מַתמדת לחיסוּל העבוֹדה השׂכירה! נקבּע, למשל, כּלל: אדם העוֹבד בּקוֹאוֹפּרטיב תקוּפה מסוּימת – שנה אוֹ שנתים – ולא נמצא בּוֹ חטא ולא פּוּטר ממקוֹם עבוֹדתוֹ, צריך להיעשׂוֹת חבר בּקוֹאוֹפּרטיב. אם אין לוֹ די התשלוּם הנדרש, צריכה לבוֹא עזרה גם מצד הקוֹאוֹפּרטיב וגם מצד ההסתדרוּת. הוּא צריך להיכּנס לקוֹאוֹפּרטיב בּלי כּסף והקוֹאוֹפּרטיב ינַכּה לוֹ בּמשך שנים משׂכר עבוֹדתוֹ את דמי המניה. אינני יוֹדע אם זה פּתרוֹן אידיאלי. אבל צריכה להיוֹת מגמה.

ויש כּמה דברים הניתנים לשינוּי. נרים את המשׂא לפי מידת כּוֹחנוּ, מסוּימת של חיסוּל העבוֹדה השׂכירה הקבוּעה.

קוֹדם כּל דרוּש פּיקוּח הסתדרוּתי. פּיקוּח של ממש. ראיתי קוֹאוֹפּרטיבים נלחמים בּמאמצים גדוֹלים נגד מעילוֹת ולא תמיד עוֹזרת להם ההסתדרוּת בּמלחמתם זוֹ. ויוֹשר בּמשׂא־וּמתן בּקוֹאוֹפּרטיב חשוּב קוֹדם כּל. וצריך שירגישוּ את ההסתדרוּת בּתוֹר כּוֹח מוּסרי השוֹמר על טוֹהר הקוֹאוֹפּרציה.

המלחמה נגד עבוֹדה שׂכירה מחייבת קביעת תקנוֹת. אינני סבוּר כּי אפשר לבטל את כּל ענין המניוֹת, הקוֹאוֹפּרטיב לא הוּקם כּמוֹסד לאוּמי שרכוּשוֹ הוּא קנין הכּלל. איך נוֹצר כּל הרכוּש הזה של הקוֹאוֹפּרטיבים? על ידי ניצוּל הרכוּש הפּרטי למטרוֹת שיש להן חשיבוּת ציבּוּרית. דבר כּזה לא נעשׂה סתם ולא בּמקרה. וּלפיכך אין לבוֹא לקוֹאוֹפּרטיב ולדרוֹש את הלאָמת רכוּשוֹ, אך ענין המניוֹת דוֹרש פּיקוּח וּקביעת סייגים. הגידוּל המוּפרז של ערך־מניה, ללא כּל בּיקוֹרת ציבּוּרית, עשׂוּי לגרוֹם הרבּה תקלוֹת. צריכה להינתן עזרה מצד ההסתדרוּת לחברים חדשים העוֹבדים בּקוֹאוֹפּרטיב, לשם רכישת המניה. בּחלקה צריכה המניה להשתלם על חשבּוֹן שׂכר העבוֹדה.

וּצריכה להיוֹת הגנה מיוּחדת על שוּליוֹת. שאלת הנוֹער העוֹבד בּקוֹאוֹפּרטיבים היא שאלה חמוּרה מאד, לא כּל כּך מבּחינה חמרית כּמוֹ מבּחינת האוירה והיחסים. ילד קטן פּוֹגש את הקוֹאוֹפּרטיב כּנוֹתן־עבוֹדה, אחר כּך הוּא מתחיל לראוֹת בּקוֹאוֹפּרטיב אוֹיב, והוּא הוֹפך שׂוֹנא לא רק לקוֹאוֹפּרטיב, אלא גם להסתדרוּת. ספק אם מתוֹך כּך יִגדל אדם המסוּגל לבנוֹת קוֹאוֹפּרטיב מתוּקן יוֹתר. יוֹתר משזוֹ היא שאלה של שׂכר־עבוֹדה הרי זוֹ שאלה חינוּכית, שאלת היחסים עם חברי הקוֹאוֹפּרטיב, האוירה הכּללית בּתוֹך הקוֹאוֹפּרטיב וכוּ׳. הילד קוֹלט על נקלה את הבּיקוֹרת; את מה שפּעל וחידש הקוֹאוֹ­פּרטיב – איננוּ יוֹדע. ואת כּל הפּגימוֹת של הקוֹאוֹפּרטיב הוּא זוֹקף לחשבּוֹן ההסתדרוּת. והוּא עשׂוּי להיוֹת טרף להסתה אנטי־הסתדרוּתית. מרכּז הקוֹאוֹפּרציה חייב לתת את דעתוֹ על שאלה חמוּרה זוֹ מכּל הבּחינוֹת, גם מבּחינת מצבוֹ של הנוֹער בּקוֹאוֹפּרטיב וגם מצד חינוּכוֹ. הוּא צריך למַנוֹת איש מיוּחד בּתוֹך מחלקת התרבּוּת שידאג לנוֹער העוֹבד. חשוּב שדוקא אדם מבּפנים, מתוֹך הקוֹאוֹפּרציה, ידאג לנוֹער זה.

מאידך גיסא יש לשאוֹל, אם האוירה בּחוּגי הנוֹער העוֹבד מכשירה את הנוֹער המוֹצא עבוֹדה בּקוֹאוֹפּרטיבים שיבין את ערכּם. שמא מביאים אִתם הנערים העוֹבדים מתוֹך הסתדרוּיוֹתיהם יחס שלילי למַפרע. אנחנוּ רשאים לדרוֹש הרבּה מן החבר המבוּגר כּלפּי השוּליה. אך קשה לוֹ לחבר הקוֹאוֹ­פּרטיב לקיים תביעה זוֹ, כּשהוּא נפגש בּנער הצעיר הבּא וּמבטל אוֹתוֹ ואת מפעלוֹ. מה היה הקוֹשי בּינינוּ וּבין האִכּרים בּזמן הראשוֹן? בּאנוּ לעבוֹד אצל האִכּר ונמצאנוּ מלמדים אוֹתוֹ מוּסר והשקפוֹת ציוֹניוֹת. הוּא הקדים אוֹתנוּ בּעשׂרים שנה ויוֹתר, הוּא ידע את הארץ, עליו עברוּ מעשֹי־גבוּרה, והנה אנחנוּ, אשר עדיין לא נתנסינוּ, בּאים ללמד אוֹתוֹ מה זאת ציוֹנוּת וּלהוֹכיח אוֹתוֹ על כּל חטאיו. את הטוֹב שבּוֹ, את זכוּיוֹתיו, לא ידענוּ ולא כּיבּדנוּ. ראינוּ אוֹתוֹ רק מלא חטאים כּרימוֹן והיינוּ דנים אוֹתוֹ בּכל חוֹמר הדין. דבר זה ודאי היה בּוֹ כּדי להרגיז אף כּשצדקנוּ בּכמה דברים. הוּא חשב: אתה עוֹד אינך יוֹדע להחזיק מַעדר וּכבר אַתה פּוֹסל אוֹתי. עוֹד איני יוֹדע אם לא תברח בּספינה הבּאה – וּכבר אַתה מתנשׂא עלי. ואפשר על הרבּה פּוֹעלים ותיקים עוֹברת עתה אוֹתה הכּוֹס. אוֹתוֹ מנהל עבוֹדה, אוֹתוֹ חבר הקוֹאוֹפּרטיב, יש לוֹ הכּרה שהוּא הקים את ההסתדרוּת, והוּא מקיים אוֹתה. יש לוֹ הכּרה שמה שהוּא עשׂה הפּוֹעלים החדשים עדיין לא עשׂוּ, ולא כּל אחד מהם יעשׂה. נער עוֹבד הנכנס לעבוֹד בּקוֹאוֹפּרטיב איננוּ יוֹדע זאת. אני גם מסוּפּק אם חבר צעיר בּקיבּוּץ יוֹדע את ערך החבר הותיק. להערכה נכוֹנה לא תמיד זוֹכים להגיע גם בּין חברים הנמצאים בּמצב שוה, ועל אחת כּמה וכמה בּין חברים הנתוּנים בּתנאים לא שוים. אנוּ יוֹדעים שבּחוּגי הנוֹער מרוּבּה הבּיקוֹרת על כּל הנעשׂה בּהסתדרוּת. קל להטיף לתביעוֹת גדוֹלוֹת על ידי הצלפת החוֹטא. מאוירה כּזאת בּא נער עם יחס מסוּים לקוֹאוֹפּרטיב; בּתוֹך הקוֹאוֹפּרטיב אין הוּא מוֹצא אוירה של חבֵרוּת טוֹבה, הוּא מתחיל להסתכּל בּשלילה על כּל הנעשׂה בּוֹ, ואין מי שיגלה לוֹ את המאוֹר שבּיצירה. ולכן אני אוֹמר: גם מרכּז הקוֹאוֹפּרציה וגם מרכּז הנוֹער העוֹבד חייבים לשקוֹד על תיקוּן המצב.

אב תש"א.


המלצות קוראים
תגיות