רקע
יצחק לופבן
לדאגה פוריה
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

התחילה העליה של כוחות צעירים לארץ. התחילה עלית החלוצים שכל כך הרבה פיללנו לה במשך שנתיים וחצי האחרונות. קמעה קמעה הם באים לעת עתה. שערי הארץ עדיין נעולים, וחבלי־העליה עדיין גדולים מאד. אולם, בידי שליחי “הפועל הצעיר” בחו"ל עלה הדבר לפרוץ פרץ בחומה הסגורה, ואפשר לקוות כי הפרץ הזה ילך הלוך והתרחב.

העבודה הזאת, הנעשית כעת על ידינו, היא בלי ספק עבודה גדולה, רבת ערך ורבת אחריות. בדפיקת לבב הננו מחכים לכל ספינה וספינה, לכל קבוצת עולים חדשה, העתידה לבוא. בשמחה ופחד הננו פוגשים אותם, הננו מטפלים בהם – ואנו תפילה שלא ניכשל בדרך למטרתנו, שהעולים יתנו לנו עובדים נאמנים וכוחות חלוציים, אשר יצטרפו לאבני־יסוד בבנין הקיבוץ העברי העובד, ולא יכזיבו את תקות העם בהתחדשותו הלאומית והאנושית.

עלית החלוצים מוכרחה, לדעתנו, להקדים את עליית ההמונים. הכיבוש המדיני והכלכלי של הארץ מוכרח ללכת יד ביד עם כיבוש יסודות חיינו החדשים. יש כאן כוונה גדולה ועמוקה. מכאן מתחילה המהפכה הלאומית שלנו, ההבראה העממית וטביעת פרצופה הלאומי והאנושי של כנסת ישראל המתחדשת. התביעה לפתיחת שערי הארץ בשביל הגירה יהודית חפשית, זוהי תביעתנו המדינית היסודית, אבל היא מכוונת בעיקרה כלפי חוץ. ההשגחה על ההגירה ועל כיוון ההגירה מוכרחה להיות נתונה בידינו, בכדי שנוכל להתאימה לצרכינו הלאומיים וליכולתנו הלאומית. להתאים – נדע אנחנו ולא אחרים. אולם כלפי פנים יש דבר מה המתקומם נגד אמיגרציה מבוהלת ונגד הערבוביה הגדולה הכרוכה בעקבות אמיגרציה כזו.

השאלה היא שאלה אקטואלית. ההגירה תתחיל, אם לא מחר אז מחרתיים. תרועת חצוצרה אחת עלולה להניע מחנות כבירים של מהגרים. הלחץ הכלכלי והמדיני שאוכלסי ישראל במזרח אירופה נתונים בהם, הוא גדול מאד ומעיק מאד – ומבלי לבקש חשבונות רבים, ילכו לכל מקום שימצאו שם דלת פתוחה: לאמריקה או לא“י, למכרות הפחמים בגרמניה או לעבודת הקמת הנהרסות בצרפת. ועד כמה שאנו בהולים על יצירת רוב יהודי בארץ בהקדם הכי אפשרי, הרי כמעט ברור הדבר שא”י־אפשר לעשות כרגע את א"י לארץ של אמיגרציה טבעית, למקום מפלט מלחץ כלכלי להרווחה כלכלית. לפני המהגר מוכרח, איפוא, לבוא העולה, העולה מעצמו מבלי לבקש תנאים מוקדמים ובטחונות מוקדמים – המתנדב, החלוץ.

עבודת ההכשרה של הארץ איננה רק יצירת “שוק עבודה”, כי אם קודם כל יצירת דוגמא של חיי כלכלה ותרבות, הנחת יסוד לדרך החיים החדשה. לפיכך כל נקודת־הכובד של ההגירה צריכה להיות נתונה כעת על עלית חלוצים גדולה ומקיפה, על עלית עובדים שאינם חושבים את עבודתם לערך של קנין־שכר בלבד, כי אם בעיקר לערך של בנין לאומי.

הדבר הזה צריך לכאורה, להיות מובן לכול. קודם כל צריכה היתה ההסתדרות הציונית להבין זאת ולהעריך את השאלה כראוי. אחרי עשרות שנים של עבודה ושל תכונה לעבודה, מן הראוי היה שיהיו בנדון זה מסקנות ברורות ולא יצטרכו בכל פעם לגולל ספר־תורה מבראשית ולהלחם על כל דבר המובן מאליו. ביחוד צריכים היו להבין זאת האורגנים המוציאים לפועל של ההסתדרות הציונית, המחלקות־לעבודה שלה.

“צריכים היו” – אולם, למעשה גדולה הערבוביה, למעשה עבודתנו היא אימפּרסיוניסטית, חסרת שיטה וחסרת בסיס. ע"י שחק מכונת־כתיבה אין בונים עם וארץ. ואנשי־המעשה, אנשי־המציאות ויודעי־המציאות – מה דלים הם אצלנו, מה מעטים!

שנתיים וחצי הלכו לאיבוד. אותה העליה המתחילה כעת, יכולה היתה להתחיל בשנת תרע“ח, ואולי גם קודם לכן. אפשר היה להכניס לארץ במשך הזמן הזה אלפי צעירים, ואולי יותר מאלפים. איסור הכניסה לא היה אז יותר קשה ואיננו כעת יותר קל. האמצעים הכספיים לא היו אז יותר דלים ואינם כעת יותר מרווחים. התנאים הפוליטיים ג”כ לא השתנו עדין בהרבה. רק עמדתנו הפנימית התרופפה בינתים. הפסדנו נקודות ישוב אחדות בגליל העליון, היו אצלנו פוגרומים ויש פחד של פּוֹגרוֹמים – ועשרות ומאות אמיגרנטים שלחנו מכאן לכרכי הים.

ואף עכשיו, העיכובים הפנימיים לעליה הם יותר גדולים מאשר העיכובים החיצוניים. אף עכשיו עלה בידי שליחי “הפועל־הצעיר” להשיג מאת ההסתדרות הציונית המרכזית ומצד באי־כחה בארץ רק הודאה להלכה, ולמעשה מתקבל רושם כאילו הענין הזה הוא רק באלאסט מיותר, רק טרדה יתירה, המרגיזה את המנוחה…

עולמנו אחוז בולמוס של “שנסים” פוליטיים, של מחאות ואסיפות־עם, של דיבורים, ריזוֹלוּציות ומעשי־חשיבות טפלים, המסיחים את הדעת מהעבודה החיונית האלמנטרית, המשקיעים אותנו בעסקנות היסטרית.

כל האנרגיה שלנו מוּצאת לבטלה ולאי־פּרודוקטיביות. לעבודה אין איש שם לב. בשעת סכנה מכניסים האכרים פועלים עברים למושבות, כשעוברת הסכנה הם מפטרים אותם. בשעת סכנה מוציאים סכומי־כסף ענקיים לצרכי הגנה, כשעוברת הסכנה אין תקציב לסדר את העולים בעבודה ובהגנה הטבעית אשר בתוך העבודה. וכך אנו הולכים, מסתובבים בלי הפסק בתוך מחול־שטנים מבוהל זה.

לע“ע עלית החלוצים הולכת ונמשכת, הולכת ומתרחבת. משרדי העליה של ההתאחדות העולמית של “הפועל־הצעיר” ו”צעירי־ציון" התחילו בפעולה מקיפה ואינטנסיבית. אלפי צעירים מוכנים לעליה בחדשים הכי קרובים. כוחות עבודה חדשים, רעננים, יתווספו לארץ. ואלה, אפשר שיתנו את הדחיפה לשנות את פני הדברים. העובדה תיצור את ההכרח – וההכרח יזעזע את משרדי ההסתדרות הציונית ויכניס לתוך הישוב דאגה חדשה, פוריה, דאגת העבודה.

תר"פ


המלצות קוראים
תגיות