רקע
יצחק לופבן
דיבות
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

שמועות שונות ומשונות התחילו מתהלכות ומתפשטות בחו“ל על אודות ארץ־ישראל. שמועות מוגזמות, המתארות בצבעים נוראים את המצב בארץ, המספרות ע”ד עטופי רעב מתגוללים בראש חוצות, ע“ד אנשים המשליכים את עצמם לתוך גלי הים ומאבדים א”ע לדעת ממחסור ומכפן, ועוד כהנה וכהנה ידיעות מרגיזות ומחרידות, שיש בהן כדי לדכא את הרוחות המדוכאים בלאו הכי ולרפות את ידיהם ואת לבותיהם של העולים ושל העם העברי כולו.

מי הוא המפיץ את השמועות הללו, אין אנו יודעים בדיוק. חלק גדול בין מוציאי הדיבות לוקחים בודאי מעט מן העולים שאינם יכולים לעמוד בנסיון ועוזבים את הארץ. כך דרכם של הנחשלים: הם רוצים להצדיק את חולשתם – ומטיחים כזבים ומפיצים רעל ושמועות שוא. כך היה גם לפני עשר וגם לפני חמש־עשרה שנה. בא“י היו תמיד נכנסים ויוצאים – ואלה אשר הארץ הקיאה אותם, מילאו תמיד את תפקידם העלוב של המרגלים. אלא שאז היו היוצאים בודדים באשר גם הנכנסים היו מעטים, לפיכך רישומם לא היה ניכר ביותר. עכשיו יהיו נכנסים לאלפים ויוצאים לעשרות ואולי גם למאות – וה”חלוצים הנודדים" הללו יוציאו את דיבת הארץ תפוצות ישראל.

הגולה היא נאיבית מאד. היא עשתה את התואר “חלוץ” לשם נרדף עם “אמיגרנט” או “מהגר”, בין אם הוא נוסע ארצה ישראל או לאמריקה, בין אם הוא נוסע לארץ־ישראל או מארץ ישראל. הגולה האמינה לדברי־הבאי של לגיונרים ידועים מהאמריקנים, והיא מאמינה ל“עדי־ראיה” החדשים. הידיעות המתקבלות מהכא להתם הן תמיד בעלות־כנפים. העובדות מסתרסות ומתנפחות לטוב או לרע. הן יוצאות בלבוש אחד ושבות בכמה וכמה לבושין. ואם נושא הידיעות הללו מופיע גם בשם־הזוהר לגיונר או “חלוץ”, הרי בודאי שהן מתקבלות כמטבעות עוברות לסוחר.

אולם בעתונות היהודית־הציונית בחו"ל ישנם רמזים כי השמועות הללו נתמכות ונעזרות גם ממקורות ציוניים רשמיים – מתוך כוונה פוליטית, בודאי כדי לעכב את העליה. אנחנו איננו יכולים להניח אף רגע כי יש בחשד הזה, ביחס להסתדרות הציונית, אף אחוז הכי קטן של אמת. לידי כסילות כזו של הוצאת דיבה בכוונה היא עוד לא הגיעה. כך צריך לשער. אולם, אם אמת הדבר כי באיזה אופן ישר או בלתי ישר מרשים לעצמם איזה פקידים של ההסתדרות הציונית לנהל משחק פוליטי כזה לשם “המטרה הקדושה” של “סטוֹפּ אימיגרישן”, אם אמת הדבר – הרי זה זדון־פשע אשר בעדו צריכים להעמיד את האנשים האלה בפני משפט של עונשין.

המצב בארץ ישראל הוא רחוק מאד מהיות מצב של אידיליה. יש משבר כללי בארץ, יש חוסר עבודה ויש, בלי ספק, גם רעבים וסובלי־מחסור. הרווחה יתירה לא היתה בא“י מעולם. גם לפני שנה ולפני שנתיים לא היה המצב יותר טוב מאשר הוא עכשיו. גם אז עברה הרינה במחנה הציוני כי אסור לעלות לא”י, כי אין מה לעשות שמה וכי צריך מקודם “להכין” וכו' וכו'. בינתיים נכנסו אלפי יהודים; חלק מהם פלטה הארץ חזרה, אולם תשעים אחוזים נשארו ומוצאים עבודה. ואלמלי היינו רוצים לשמוע לדירקטיבות הרשמיות של ההסתדרות הציונית ולחכות עם העליה עד שיחדל המשבר, עד שיגמרו את התכניות והכול יהיה מוכן לסעודה – לא היינו זוכים לעליה זו מעולם. המשבר יהיה אצלנו בבחינת מחלה מתמדת במשך של דורות, כל זמן שנעסוק בעבודת בנין. בנקל לא נרכוש את א“י, לא ע”י פוליטיקה, לא ע“י תכניות מחוכמות של אנשי־מסחר ומצרפי־ספרות, אלא ע”י כיבוש, ע"י התנגשות בלתי אמצעית עם המציאות. אלפים יפלו מימיננו ואולי גם רבבות משמאלנו – אבל את הדרך נמצא בתוך העליה ומתוך חבלי־העליה, בתוך העבודה ומתוך חבלי־העבודה.

אכן יש משבר בארץ, יש משבר בציונות, אבל גם עכשיו, גם בתנאים הנוכחים, אפשר להכניס לארץ עוד כמה וכמה אלפים יהודים ולהעסיקם בעבודה. האפשרות הזאת ישנה בעין, העבודה מחכה לעובדיה, היא דורשת רק התאמצות כדי להשיג את האמצעים המינימליים, הדרושים לקרן־החוזרת, למען נוכל להעבירה לרשותנו. בינתיים הולכת העבודה הזאת ומתמלאה ע“י פועלים מצריים ופועלים בלתי יהודיים אחרים. החלפנו את התפקידים: המצריים בונים לנו את פתום ואת רעמסס, את מסילות הברזל ואת הכבישים – ואנחנו עוסקים ב”הבה נתחכמה" איך לעכב את העליה, איך לצמצם את התקציבים ואיך להחניק את הקבוצות.

המשבר בא“י, בכל אופן, איננו יותר גדול מאשר באוקריינה, בגליציה המזרחית ובפולין. עסקי וואלוטה ו”מסחר סתרים" לא נפוצים אמנם בארץ במידה שהם נפוצים בארצות אחרות – ואלה שמבקשים להם “פרנסות קלות” בודאי שנוח להם ונוח לנו שלא יבואו מאשר יבואו. אולם אנשי־ עבודה חלוצים, המוכנים לקבל על עצמם את כל הסבל ואת כל ההתאמצות הכרוכים בעבודת בנין העם – בשבילם אין משבר בא"י, אלא קושי ומלחמת הסתגלות; והקושי הזה והמלחמה הזאת היו ויהיו תמיד במידה זו או אחרת – ויהיו אשר ילכו בהם ויהיו אשר יכשלו בהם. עלינו, על ההסתדרות הציונית, מוטלת החובה לאמץ את כל האפשרות בכדי להקל את כל סבל העבודה וליצור תנאים יותר קלים ויותר נוחים. אבל אם נשב בחיבוק ידים עד שיווצרו התנאים למפרע, בודאי שלא נזכה להם עולמית.

אכן, יש משבר, יש קושי, יש סבל – אבל כל השמועות המפחידות והמרגיזות אשר נפוצו הן בדויות. ואתם שם בחו"ל, עסקנים, סופרים ואנשי העתונות הציונית – אל נא תגזימו, אל תגזימו לטוב ואל תגזימו לרע. אל תשירו המנונים לשמי התכלת ולאביב אשר ינוה לעולמים, אבל אל תטפחו גם שקרים. בין כך וכך: המוציא דיבה הוא כסיל.

תרפ"א


המלצות קוראים
תגיות