מפלגת העבודה איבדה את האומץ להיות המובילה את הגל ההיסטורי, ובחרה להיות מזדחלת מאחור. זחול ומלמל את ה“לא אש”ף" האומלל, משום־סיבה של טעם, מלבד החשש מ“ציבור הבוחרים” שברחוב, ציבור ששמה של מפלגת העבודה מכעיס אותו לא פחות משמו של אש"ף.

או, אולי הם רואים כאילו יש להם “רוב פרלמנטרי” מן המוכן ל“בחירות בשטחים” – כשמוכן להם רק טכסיס של הטעיה ודחייה.

אלא שבינתיים התנערו רבים ואינם מבוהלים עוד מדיבור עם אש“ף. ורבים כבר רואים דיבור זה כדרך היחידה, המציאותית והקצרה, להידברות עם הפלשתינים על פתרון הסכסוך – ורבים כבר הסיקו ומרדו בנדר הנפל הזה שב”לא אש"ף״ – ואילו מפלגת העבודה עדיין מזדנבת לה, שקועה בלבטיה, מפוחדת, מהססת ומפסידה.

עדיין הם מדברים על השלום כאילו הוא בראש מעיניהם, כשכל מעשיהם בפועל הם רק תרגילים ביאוש ממנו. נגמר. כעת הגיע רגע הברירה החדה: או ללכת לדבר עם אש"ף – או להפסיק לדבר על שלום.

או ללכת בראש או ללכת לגרוטאות.

אין אחרים

אייבי נתן, אדם אמיץ לב, יושב בבית־הסוהר בדיוק מהסיבה שלא היה צריך לשבת. ואילו מחוקקי החוק הפחדני שלפיו נשלח לסוהר, הם בוחרים להיפגש עם אש"ף בצל, במחבואים, בעקיפין, ודרך צד שני ושלישי.

כעת גם הם יצטרכו להכיר באש"ף בגלוי, ולהודות כי אין עוד אף דרך אלא רק לשבת איתם ולדון איתם על פתרון הסכסוך.

אם יסרבו ולא יסכימו לזה, יתקעו לאין־מוצא ויסתבכו עם העולם כולו, ומהר יצטרכו להתקפל ולהשקיע הכל בהתחפרות קיפודית מבוצרת כנגד הכל, לאחר שישלחו למעצר את חצי העם.

אי־אפשר עוד להוסיף ולהתעלל בעובדות המציאות ולהמשיך בתעלולי ההתחמקות המפותלים. כעת צריך להתיר את הנדר המאגי והפחרני הזה, שלא לדבר עם אש“ף. כעת צריך להודות בשגיאה, שכבר טבולה בכל־כך הרבה דם חינם ויסורי שווא, וצריך לצאת כעת ולפגוש את אש”ף בחצי הדרך, וכבר מחר בבוקר.

לדבר עם אש"ף בלי מבוכה. ההיסטוריה בוחרת את שלוחיה לפי גחמות משלה. והמדיניות בוחרת את מעשיה לפי הגיון המציאות הנתונה. ואלה הם הפארטנרים לשיחות על השלום. אין אחרים. ואי־אפשר להמציא בכוח אחרים.

בלי מנצחים ובלי מנוצחים. לבוא משני צידי המתרס המסוכסך הוה, ולשבת לדבר על הפתרונות.

נגמר לעקוף. נגמר לדחות עוד היום להתחיל.

יזהר סמילנסקי

דבר (כד כסלו תש''ן 22.12.89): 13