רקע
יהודה ליב גורדון
הַהוֹלֵךְ לְבַקֵּשׁ אֶת יְיָ
mנחלת הכלל [?]
tשירה

(מעין מלכים א׳ י״ט, יא–יב)


לִדְרֹשׁ אֶת אֲדֹנָי הָלַךְ נָבִיא נָעַר

וַיֵּצֵא אֶל הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא בַּיָּעַר,

כִּי בַּקִּרְיָה דָּרַשׁ, בֵּין יוֹשְׁבֵי שָׁעַר,

בִּסְכָלִים וּנְבוֹנִים, בִּשְׁפָלִים וּגְבֹהִים

וְלֹא מָצָא אֶחָד יוֹדֵעַ אֱלֹהִים.

כִּי לֹא כָל הָאָרֶץ דְּבָרִים אֲחָדִים;

הָרַעְיוֹנוֹת שׁוֹנִים, הַלְּבָבוֹת נִפְרָדִים:

זֶה יִלְבַּשׁ בֶּגֶד אָרֹךְ וִיגַּדֵּל פֶּרַע,

זֶה יִרְחַץ יוֹם־יוֹם בְּשָׂרוֹ בְּמִקְוֵה מַיִם,

זֶה יִפְרֹשׂ מִדֶּרֶךְ־אֶרֶץ, זֶה יְחַיֶּה זֶרַע,

וָזֶה יִתְפַּלֵּל עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם –

וִידַמּוּ כֻלָּם לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם.

וַיָּבֶן כִּי לֹא מֵהֶם אַף לֹא מֵהֲמוֹנָם

תֵּצֵא עֲבֹדַת אֱמֶת וְיִרְאַת שָׁמַיִם.

וַיָּבֹא בַּמִּדְבָּר בַּמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם,

וְהִנֵּה קוֹל אֵלָיו דּוֹבֵר:

״הִנֵּה אֲדֹנָי עוֹבֵר!״

וְקוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל תְּפִלַּת הֲמוֹן עָם –

״לֹא בַּתְּפִלָּה אֲדֹנָי!״

וְאַחֲרֵי הַצְּעָקָה שְׂמָלוֹת סְרוּחוֹת –

״לֹא בַּבְּגָדִים אֲדֹנָי!״

וְאַחֲרֵי הַבְּגָדִים פֵּאוֹת אֲרוּכוֹת –

״לֹא בַּשְּׂעָרָה אֲדֹנָי!״

וְאַחֲרֵי הַפֵּאָה כֹּל נְשָׁמָה זַכָּה

וַיַּרְא וַיִּקְרָא וַיִּפֹּל עַל אַפָּיִם:

״קָדוֹשׁ בָּאָרֶץ, קָדוֹשׁ בַּשָּׁמָיִם,

קָדוֹשׁ לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֱלֹהֵי הַצְּדָקָה


המלצות קוראים
תגיות