רקע
ברל כצנלסון
לֹא עת פּתרוֹנוֹת – עת להיאָבק
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

(בּועד הפּוֹעל הציוֹני. חשוָן תרצ"ט, נוֹבמבּר 1938)


עם פּתיחת הועד הפּוֹעל, כּשנתכּנסנוּ יחד אחרי בּרד המכּוֹת – הסגָרת יהוּדי צ’כוֹסלוֹבקיה לידי היטלר, גירוּש נתיני פּוֹלין מאַשכּנז, הדין-וחשבּוֹן של וַעדת ווּדהד, וּבעצם הזוָעה הנַאצית החדשה האיוּמה מכּל הקוֹדמוֹת לה, – נראה היה לי כּי בּנוּ, הנאספים כּאן, חוֹזרת וּמתגלמת תמוּנת-קדוּמים: עדת יהוּדים נמלטים, מאוּחדים אחדוּת מיוּחדת בּמינה שאין כּמוֹתה בּעוֹלם, אחדוּת שהיא למעלה מכּל הניגוּדים הזמניים: ללא מפלט, ללא דרך וּללא מוֹצא וּללא ידיעה מאין יבוֹא עזרם, ואף על פּי כן הם עוֹמדים בּפני כּל העוֹלם, וּבעמידתם זוֹ גם כּוֹחם.

עם המשך הויכּוּח הלכה הרגשה זוֹ וגזה. חזרנוּ ל“מציאוּת”, כּלוֹמר, להרגלינוּ. שכחנוּ כּי הוּטלנוּ שוּב למרתפי האינקביזיציה. שכחנוּ

כּי כּוֹחוֹת עצוּמים המשתלטים בּעוֹלם החליטוּ לכלוֹתנוּ, לכלוֹת את כּוּלנוּ, על ניגוּדינוּ האמיתיים והמדוּמים.

על מה אנוּ מתוַכּחים פּה הפּעם? על יוֹם אתמוֹל. גרינבּוֹים מוֹכיח מה טוֹב היה אילוּ היתה החלוּקה מתקיימת. אוּסישקין אוֹמר אשרינוּ שאסוֹן החלוּקה נמנע מאִתנוּ.

חבל שוייצמן וּבן-גוּריוֹן לא מנעוּ מאִתנוּ את הויכּוּח הזה. ודאי עשׂוּ זאת בּיוֹשר-לבב. הם לא חפצוּ שנַחשדם בּמה שאין בּהם, בּנסיגה רעיוֹנית. הם לא חפצוּ ליתן פּתחוֹן פּה למי שיבוֹא ויאמר שהם “מטשטשים”. אך אנחנוּ שנתכּנסנוּ כּאן לבקש דרכי פּעוּלה בּתוֹך מיצר זה שאנוּ נתוּנים בּוֹ, מה לנוּ לדיוּן שהפך – לפחוֹת לגבּי שעה זוֹ – להיוֹת דיוּן עיוּני בּלבד.

והתנצחוּת השוֹללים והמחַייבים לאחר בּיטוּל תכנית החלוּקה כּבר יצאה אף מגדר ויכּוּח עיוּני ונעשׂתה בּקשת אשמים וּטפילת אשמוֹת. אינני קוֹבל על דברי מרת פּוּל ועל הזלזוּל מגבוֹה בּ“קטנוֹת” שלנוּ, בּמאמצי ההגנה והכּיבּוּש הקרקעי. להערכוֹת כּאלה הסכַּנוּ בּמשך

עשׂרים שנה, וּכבר איננוּ רגישים להן. אך צר היה לשמוֹע מפּי אוּסישקין, אשר לדבריו משקל כּל כּך כּבד, כּי בּגלל הטיפּוּל בּחלוּקה הזניחה המחלקה המדינית עבוֹדוֹת חשוּבוֹת אחרוֹת. והלא מר אוּסישקין אינו בּא ממרחקים, והוּא גם שכן קרוֹב למחלקה המדינית, והוּא יוֹדע את פּעוּלוֹתיה, והוּא יוֹדע מה חלקה בּמערכה המדינית שבּארץ, בּהיאָבקוּת האיוּמה עם השלטוֹנוֹת, והוּא יוֹדע מה חלקה בּכל ההישׂגים והכּיבּוּשים אשר כּבשנוּ תוֹך מערכת הדמים, מה חלקה בּחדירה היהוּדית לתוֹך כּוֹחוֹת-המגן של הארץ, מה חלקה בּכל העליוֹת הקרקעיוֹת, וּמה הכּוֹחוֹת אשר היא משקיעה בּכל מכסת עליה. מכּירים אנוּ את סוּג הוַכּחנים אשר מתוֹך התנגדוּת לשיטה המדינית של ההנהלה הם אוֹמרים רַע רע לכל מה שהיא עוֹשׂה, ואינם נוֹתנים יד לשוּם מעשׂה. מר אוּסיקשין נוֹהג אחרת, וּדבריו נשמעים בּרחבי התנוּעה. ממנוּ אפשר לדרוֹש הערכה צוֹדקת למאמצי ההנהלה וּלהישׂגיה גם בּבעיה שהוּא חוֹלק על עמדתם. והאוּמנם כּכה הוּא רוֹאה את פּעוּלתם בּשעה שהוּא משתף עצמוֹ אתם יוֹם יוֹם?

לא. פּעוּלתנוּ האמיתית, הממשית, היחידה שיש בּה להביא פּרי, אם לא נעשׂתה דיה, הרי זה לא בּעקב מחלוֹקת החלוּקה. עוֹלי חניתה לא שאלוּ ולא נשאלוּ מה הם, מחייבים אוֹ שוֹללים. ואוֹתם האנשים המעטים אשר היוּ הרוּח החיה בּגאוּלת אדמת חניתה וּבכיבּוּשה, היוּ בּיניהם מחייבים ושוֹללים כּאחד, וחזקה עליהם שכּל אחד היה מוֹצא נימוּקים להכרחיוּת המפעל ולדחיפוּתוֹ מתוֹך השקפתוֹ שלוֹ, ממש כּשם שפּגשתי ציוֹנים טוֹבים, שוֹללים

וּמחייבים, שמצאוּ נימוּקים נגד דחיפוּת הפּעוּלה הקרקעית מתוֹך השקפוֹתיהם

שלהם. ואת תמימוּתי אני מזכּיר: ציפּיתי שההתנגדוּת לחלוּקה תפיח רוּח גבוּרה בּלב השוֹללים שיסתערוּ להרחיב את גבוּלוֹתינוּ הקרקעיים מעֵבר לשטחי תכנית פּיל, ולוּ לפחוֹת כּדי להכבּיד על המחייבים, ואף כּיתַתי רגלי והלכתי אל שוֹללים חשוּבים בּענין זה – ונתאַכזבתי בּציפּייתי.

וגם המחַייבים בּאים בּהאשמוֹת. ד"ר וייצמן אמר בּמפוֹרש כּי רעיוֹן החלוּקה סוּלק לא בּגלל השוֹללים שבּקרבּנוּ, ואף לא בּגלל שלילתם של יהוּדים אחרים. הוֹדעה מוּסמכת זוֹ היתה צריכה לכאוֹרה למנוֹע כּל ציד-אשמים. אך מר גרינבּוֹים ומר קליינבּוֹים הצליחוּ למצוֹא את האשמים בּאמת: וּמקוֹמם לא בּקרב השוֹללים, כּי אם בּין המחַייבים דוקא. הם טוֹענים כּנגד ההנהגה שהחמיצה שעת כּוֹשר, בּאשר אילוּ היתה ממהרת וּמקבּלת מיד מה שהוּצע לה, בּטרם נמצא למציעים פּתח-חרטה, היינוּ נמצאים עתה, “לאחר מעשׂה”, בּמדינה ערוּכה. דביקוּתם הגדוֹלה בּרעיוֹן החלוּקה מוֹנעת אוֹתם מלראוֹת, גם לאחר מה שעבר, עד כּמה היתה הצעת החלוּקה קצרת-ימים. וייצמן בּנאוּמוֹ הוֹדה כּי לאמיתוֹ של דבר הסתלקה הממשלה מכּבר מן התכנית, ורק לחינם עינוּ אוֹתנוּ בּגביית עֵדוּיוֹת בּשנה האחרוֹנה. עוֹד בּשעה שהקוֹנגרס בּציריך ישב ודן כּבר הוֹדיע

אוֹרמסבּי-גוֹר בּפני וַעדת-המנדטים שרעיוֹן העברת האוּכלוֹסים בּטל. עם בּיטוּל זה נתערער אחד היסוֹדוֹת העיקריים בּתכנית הוַעדה המלכוּתית, וענין מציאוּתוֹ של רוֹב ערבי בּמדינה המוּצעת נעשׂה למכשוֹל בּל יעברוּהוּ. מן ההוֹראוֹת אשר ניתנוּ לוַעדת ווּדהד יכוֹל היה ללמוֹד כּל מי שלא נתן לחלוֹמוֹת הטוֹבים שיישנוּהוּ, כּי אין ממשלת המנדט מוּכנה לעמוֹד בּפני הלחץ הערבי. אוֹתן ההוֹראוֹת המפוֹרשוֹת לא היתה להן משמעוּת אלא זוֹ: אפשר לנקוֹט בּחלוּקת הארץ לאזוֹרים שוֹנים, אך אי אפשר לנקוֹט בּמדינה יהוּדית.

בּוֹחר אני שיאמרוּ עלי שאין חלקי עם השוֹללים הכּשרים, ולא אעלים את הכּרתי כּי בּדחיה זוֹ של תכנית פּיל אינני רוֹאה נצחוֹן לנוּ כּלל וּכלל. אילוּ היוּ דוֹחים את תכנית פּיל לשם הקמת מדינת יהוּדים בּמלוֹא השטח של ארץ-ישׂראל היה זה נצחוֹננו, אך אם תכנית זוֹ מתבּטלת מפּני שגבר האוֹיב, מפּני שאנגליה הוֹלכת וּנסוֹגה מפּני כּל המתחצפים נגדה – הרי זה בּשבילי אֵבל ולא שׂמחה.

בּציריך, בּשעה שרבּים האמינוּ בּרצינוּתה וּבמַמשוּתה של

התכנית, ראיתי צוֹרך להתעכּב בּמיוּחד על הרגשת חוֹמר האבידה של כּל שעל-אדמה הנלקח מאִתנוּ. שוּם תכנית מדינית אינה יכוֹלה להשכּיח את כּאב האבידה. אך גם אז לא גרסתי את החלוּקה הפּנימית לציוֹנים טוֹבים, שאינם מוַתרים, וּלציוֹנים רעים, המוַתרים על נקלה. עתה, לאחר כּשלוֹן התכנית, איני רוֹצה ליהנוֹת מן השבח ורוֹאה אני חוֹבה להדגיש כּי אילוּ הייתי רוֹאה בּמסיבּות המדיניוֹת שאנוֹ נתוּנים בּהן – אפשרוּת של תקוּמה וקיוּם למדינת

יהוּדים בּחלקה של ארץ-ישׂראל, מדינת יהוּדים של ממש, היכוֹלה לקלוֹט וּלהַאחיז המוֹנים יוֹצאי-גוֹלה, לא היתה הרגשת-האבידה מוֹנעת אוֹתי מקבּלת התכנית שיש עמה הצלה וּבנין והתבצרוּת בּחלקה של הארץ. אלא שכּפרתי בּריאַליוּתה של אוֹתה תכנית. עתה, כּשהתכנית נגנזה, וּכשאנוּ יכוֹלים ללמוֹד מרמיזה על עצמת המפריעים לכל תכנית מעין זוֹ, ניטיב לעשׂוֹת אם נחדל מויכּוּח על מה שנעשׂה נחלת העבר. אין אנוּ עוֹסקים בּהגדרת “המטרה הסוֹפית”, ואין לנוּ עסק בּנבוּאוֹת לעתיד לבוֹא. חוֹבתנוּ להציל כּל מה שבּכוֹחנוּ להציל מישׂראל ומארץ-ישׂראל. וזאת לא נעשׂה על ידי מלחמת “קוֹנצפּציוֹת”.

אוּסישקין נעשׂה עתה בּעל-בּטחוֹן בּ… אנגליה. הוּא

בּוֹטח שלא תבגוֹד בּנוּ. לי אין הבּטחוֹן הזה. סבוּרני כּי אין מחסוֹר בּגוֹרמים הדוֹחפים לבגידה. כּל פּעם שעוֹלה בּידינוּ לדחוֹת איזוֹ גזירה –

נמצאים אנשים חכמים אשר ידעוּ מראש כּי הפּחד היה מדוּמה אוֹ מוּפרז. וּכשאנוּ מקבּלים בּימים אלה מכסה זעוּמה של עליה יש נרגעים ואוֹמרים: מוּבן מאליו, לא יתכן שאנגליה תעיז לסגוֹר בּפנינוּ את השער. אך מי שעברוּ עליו ימי ספּטמבּר בּאנגליה וראה את האימה החשכה שנפלה על המדינה ועל שליטיה – יכוֹל היה להיוָכח כּי אין דבר אשר לא יתכן, בּשעה שיהיה נראה לאנגליה שבּזה היא פּוֹדה את עצמה מפּוּרענוּת. והמלחמה העוֹלמית שעמדה לפרוֹץ צפנה לנוּ לא ישוּעוֹת, כּמוֹ שסבוּרים רבּים, אלא הפרת-התחַייבוּיוֹת והרס וחוּרבּן. אם בּימי שלוֹם יש הכרח לאנגליה “לפייס” את עמי ערב על חשבּוֹננוּ, מה תעשה בּימי מלחמה?

וכרגיל בּשעה שעניננוּ נמצא בּמיצר, פּוֹנה התרעוֹמת אל ההנהגה: מדוּע לא תיכּנה תכניות להסכּם עם הערבים? כּאילוּ בּאיזה מקוֹם טמוּנה אפשרוּת של הסכּם וההנהגה מתרשלת לחפּוֹר אוֹתוֹ, כּאילוּ הדוֹברים עצמם יש בּידיהם להביא לכלל הסכּם אוֹ לפחוֹת מציעים הצעה שעלוּלה לשמש הסכּם – וּמוֹנעים מאתם.

חוֹבה להגיד את האמת: לא היה מחסוֹר בּתכניוֹת-הסכּם וּבמחַבּרי-תכניוֹת, גם מצד ההנהגה וגם מצד לא-הנהגה. היתה אפילוּ מפלגה שלמה בּציוֹנוּת שטרה ושקלה והציעה תיקוּן רדיקלי בּמשטר המדיני של הארץ: הקמת מוֹסדוֹת נבחרים מחוֹקקים על יסוֹד של פַּריטֶטיוּת. בּן-גוּריוֹן, נוֹסף לכך, גם טרח ועיבּד הצעה של הכנסת יהוּדים וערבים, בּמידה שוה, לשלבּים העליוֹנים של השלטוֹן בּארץ. הרבּה ציוֹנים נבהלוּ מפּני הצעה זוֹ,

הערבים לא נרגעוּ על ידה. מוּתר לוֹמר: שוּם תכנית שהיה בּה כּדי לאַפשר את התפּתחוּתנוּ וגידוּלנוּ לא נתקבּלה (לאחר הסכּם וייצמן-פייצל) על דעת בּעלי-ההשפּעה הערבים. כּדי שתהיה תקוה להסכּם שאַתה מבקש צריך שגם הצד השני יכּיר שהוּא זקוּק להסכּם אתך. האם קיימת הכּרה כּזאת אצל הערבים, כּלוֹמר, אצל התקיפים העוֹמדים בּראש התנוּעה הערבית?

יש שאני מקנא בּיהוּדי אשכּנז. להם, לפחוֹת, אין מטיפים מוּסר מדוּע לא מצאוּ דרך הסכּמה עם הנאצים. גם כּל אוֹתם היהוּדים החכמים, בּכל קצוי תבל, המלמדים אוֹתנוּ פּרק בּיחסי-שלוֹם עם העמים, אינם שוֹאלים את עצמם מדוּע לא השכּילוּ הם לכרוֹת בּרית עם האַנטישמיוּת בארצוֹתיהם לבל תשתוֹלל כּל כּך. וכי גם הם לא הבינוּ את ערך השלוֹם וההסכּם?

וּבשעה זוֹ חוֹזרים וּמציעים לנוּ תרוּפוֹת, כּאילוּ שוּם

דבר לא קרה בּינתים. החבר חזן דוֹרש מאתנוּ שנציע לערבים מדינה דוּ-לאוּמית. אין לי עתה כּל נטיה לויכּוּח, ואיני מוּכן להפליג לניתוּח עצם הרעיוֹן. נניח שהמדינה הדוּ-לאוּמית תתן לנוּ לקלוֹט את פּליטי גרמניה. אך האם זהוּ הדבר העלוּל להניח את דעתם של הערבים וּלמלא את תאוָתם לשלטוֹן? האם היוּ ערבי ארץ-ישׂראל נוֹטים בּזמן מן הזמנים לחלק אִתנוּ את השלטוֹן על הארץ, ואף כּי עתה כּשהם מאמינים שבּתוֹקף המצב בּעוֹלם, ותחת איוּמי המלחמה העוֹלמית, וּבהתחרוּת שבּין היטלר ואנגליה, יֵקל להם להשׂיג את מלוֹא תאותם? מדוּע שוֹכח החבר חזן, בּשעה שהוּא נוֹגע בּנקוּדה זוֹ, את מה שהוא יוֹדע על העוֹלם בּכלל בּזמן זה? הוּא יוֹדע יפה כּל כּך מה יש לנוּ לחכּוֹת, כּיהוּדים וּכפוֹעלים, מציר רוֹמא-בּרלין וּמכּל הכּרוּך בּוֹ, ואין עוֹלה על דעתוֹ להציע הצעוֹת שלוֹם וּפשרה עם אלה. האוּמנם אין הוּא יוֹדע כּי התנוּעה הערבית מסתוֹבבת סביב ציר רוֹמא-בּרלין? כּלוּם יכוֹלים אנשים העוֹמדים בּמחנה העבוֹדה לשכּוֹח

דברים אלה? עוֹד לא שמעתי שמחוּץ לממשלה האנגלית וּקצת פּאציפיסטים אנגלים יציעוּ להילחם בּהיטלריזם על ידי תכניוֹת-שלוֹם והסכּמים. כּל כּך שבוּיים אנוּ בּמוּשׂגינוּ הקדוּמים על תנוּעוֹת השחרוּר הלאוּמיוֹת מן מהאה הי"ט, שאנחנוּ מדמים את התנוּעה הערבית כּיוֹם לאוֹתן התנוּעוֹת, ושוֹכחים שהיא אינה נזוֹנה מן העוֹלם הרוּחני של גַריבּלדי וּמַסַריק ואיוַאן פרַנקוֹ. האפשר לעשׂוֹת

מדיניוּת יהוּדית-ערבית על ידי מה שנשכּח כּי התנוּעה הערבית מקבּלת את כּספיה ואת נשקה ואת יניקתה הרוּחנית ממוּסוֹליני וּמהיטלר?

אני אוֹמר זאת לא כּדי להכבּיד על לבּנוּ, כּי אם בּהכּרת כּל הטרגיוּת האיוּמה שבּדבר. כּל תנוּעה יוֹדעת

הזנחוֹת בּשל קוֹצר-ראוּת, וּוַדאי יוֹדעת זאת גם התנוּעה הציוֹנית. ולא בּנקוּדה הערבית בּלבד. אך מי שבּא מתוֹך הכּרת עילָאוּת ליסר אוֹתנוּ על התעלמוּתנוּ מן הגוֹרם הערבי וכוּ' – מעיד על עצמוֹ מה מעט הוּא יוֹדע אוֹתנוּ. רבּים מאִתנוּ הביאוּ אתם בּבוֹאם יחסי אַהדה לערבים וּבקשת קרבתם. הספרוּת של חיבּת-ציוֹן היתה מלאה הרגשת אחוה שֵמית. הרגשוֹת אלה לא התנדפוּ כּליל גם לאחר כּמה וכמה פּגיעוֹת רעוֹת. אך בּינתים נשתנה דבר-מה בּעוֹלם הערבי. וגם בּעוֹלם כּוּלוֹ נתשנה משהוּ. וּכנגד השינוּיים האלה אין תרוּפה בּהצעוֹת שלוֹם והסכּם.

אין אני בּא ללמד שוּם זכוּת על כּמה גילוּיים שוֹביניסטיים בּקרבּנוּ. לא מעט עמדנוּ בּמערכה נגד כּל אלה. המדיניוּת הערבית המבקשת להשמידנוּ בּכל כּוֹחוֹת הפּראוּת והאכזריוּת שבּידה אי אפשר שלא תפצע את נשמת הדוֹר הצעיר. והוֹרים וּמחנכים שוֹקדים לא מעט על כּך שנשמוֹת ילדינוּ לא תוּרעלנה בּתוֹך המציאוּת הזאת. לא חפצנוּ בּמלחמה, וגם כּשכּוֹפים עלינוּ מלחמה על כּרחנוּ חייבים אנוּ לשמוֹר על נפשנוּ ועל נפש ילדינוּ מפּני השחיתוּת והמַשׂטמה, אך לא בּזה נשרת את השלוֹם שנתעלם מן המלחמה שהוּכרזה עלינוּ, מאָפיה הפאשיסטי המוּבהק, מן הכּוֹחוֹת המפרנסים אוֹתה ואשר אינם נוֹתנים לה ולא יתנוּ להתפּשר עמנוּ.

התגָרוּתם והתנַשׂאוּתם של מוּסוֹליני והיטלר הן המוֹנעוֹת מדינת יהוּדים בּימינוּ. ואוֹתם הכּוֹחוֹת העוֹלמיים אשר הכריזוּ

מלחמת-השמד עלינוּ, הם שימנעוּ כּל הסכּם והתפּשרוּת מצד הערבים. בּעוֹלם ששוֹלטים בּוֹ כּוֹחוֹת אלה כּלוּם אפשר שימָצאוּ כּוֹחוֹת ערביים אשר יאמרו כּי הם הוֹלכים אתנוּ לבנוֹת עוֹלם חדש?

בּאוּנוּ ימים אשר אין בּהם פּתרוֹנוֹת קלים. אנחנוּ עוֹמדים בּגָבּנוּ אל הקיר, ושוּם פּתרוֹן לא יצמח מתוֹך כּניעה. המערכה תכבּד, אך בּנוּ תלוּי הדבר שלא להיכּנע. אסוֹנוֹ של העוֹלם הוּא לא בּזה שהיטלר גבר, אלא שהעוֹלם נכנע בּפניו, נכנע מבּלי השיב מלחמה, נכנעוּ פּוֹעלים, נכנעוּ משכּילים, נכנעוּ ארצוֹת, נכנעוּ מעצמוֹת גדוֹלוֹת.

חוּלשה תקפה את העוֹלם התרבּוּתי, חוּלשת-רצוֹן, חוּלשת-מוּסר. הוּא נתן את עצמוֹ לשלל.

עם כּל היסוּרים שאנוּ מתיסרים בּארץ רשאים אנוּ להתגאוֹת שחוּלשה זוֹ לא דבקה בּנוּ. לא נכנענוּ. מערכה זוֹ שאנוּ עוֹמדים בּה, זאת השנה השלישית, אינה בּלבד נגד הכּנוּפיוֹת והמוּפתי. הלא זהוּ המקוֹם היחיד בּעוֹלם בּוֹ מעיזים אנוּ להיאָבק עם מוּסוֹליני והיטלר.

מגילת אסתר, שבּדרך כּלל היא מזכּירה לנוּ את שפלוּתנוּ, יש בּה פּסוּק אחד: “וּמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה”. פּסוּק זה מסַמל את היקר מכּל שבּקיוּם ישׂראל. גם כּשהעוֹלם כּוּלוֹ מקבּל את מרוּתוֹ של המן אין אנחנוּ כּוֹרעים וּמשתחוים לוֹ.

לא שעת פּתרוֹנוֹת לנוּ עתה, כּי אם שעת היאָבקוּת על נפשנוּ. לא עתה השעה להשתעשע בּנוּסחאוֹת אוֹ לעשׂוֹת מלחמה פּנימית בּשל נוּסחאוֹת. לא אלה יקבּעוּ עכשיו את גוֹרלנוּ. כּשגז חלוֹם הצ’ארטר ונגלה כּל הקוֹשי וכל הריחוּק של ההגשמה הציוֹנית, לא חדלנוּ מציוֹנוּתנוּ. האוֹפק הוּקדר ואנחנוּ נתעקשנוּ ושיקענוּ את עצמנוּ כּליל בּעוּגה הצרה

שהיתה לפנינוּ. אוֹתה שעה מי שהשתעה בּפתרוֹנוֹת מדיניים גדוֹלים לא פּעל כּלוּם, וּמי שהתמסר ל“עֵז” אוֹ ל“ציוֹנוּת הבּוֹטנית”, כּפי שליגלגוּ אז – פּעל מה שפּעל. “שקענוּ בּקטנוֹת”, אך על ידי הקטנוֹת האלה למדנוּ להידבּק בּארץ וּבחזוֹנה ללא הינתק.

מפּי בּלוּמנפלד שמענוּ הפּעם על הקשר בּין הציוֹנוּת

וּבין הקטסטרוֹפה היהוּדית. על זאת היוּ מחוּלקוֹת הדעוֹת בּציוֹנוּת בּין

אחד-העם, אשר בּנה את הציוֹנוּת כּענין של “הנשמה היתירה” היהוּדית, וּבין הרצל אשר צפה וראה את הקטסטרוֹפה המתקרבת, אם כּי שוּם דמיוֹן אנוֹשי לא שיער את גָדלה ואת מוֹראוֹתיה. נסיוֹן-חייו של בּלוּמנפלד דיבּר אלינוּ הפּעם, בּדרשוֹ מן הציוֹנוּת תשוּבה על הקטסטרוֹפה היהוּדית. לאסוֹננוּ לא נענתה ארץ-ישׂראל לקטסטרוֹפה האוֹסטרית, ולא לזוֹ הצֶ’כית, וּמי יוֹדע אם ניעָנה עתה לקטסטרוֹפה הגרמנית בּמהדוּרתה החדשה. אך יוֹדעים אנחנוּ כּי ארץ-ישׂראל יש בּה לענוֹת, אם לא יכבּלוּ את ידיה. זאת המלחמה המוּטלת עלינוּ, וּבה נדוֹן גוֹרל הציוֹנוּת לשבט אוֹ לחסד. עלינוּ לפרוֹץ את השערים הנעוּלים ויהי מה.

העוֹלם מתרגש בּמקצת למראה עינוּיינוּ. אך הוּא גם מוּכן לעבוֹר לסדר היוֹם. אַל נִתן לוֹ להסתפּק בּתפילוֹת וּבמחאוֹת. וגם לא בּמתן צדקה לפּליטים. אַל נתן להפריד בּין שאלת הפּליטים לבין שאלת ארץ-ישׂראל. אנחנוּ צריכים להביא בּלב העוֹלם את ההכּרה כּי ארץ-ישׂראל היא התשוּבה.

ואַל נשכּח גם את ארץ-ישׂראל עצמה. הרבּה דברים יפים נאמרים עתה על הישוּב ועל עמידתוֹ בּאש וכדוֹמה. ועוֹד יש ויש לסַפּר בּעמידה זוֹ. וטוֹב הדבר שמתחילים לראוֹת את הישוּב ואת כּוֹחוֹ ואת עוֹז-רוּחוֹ אחרת ממה שראוּ אוֹתוֹ קוֹדם. אך אַל תשכּחוּ גם את סבלוֹ ונטלוֹ של הישוּב. עַם קטן עוֹמד בּאש. שנתים וּמחצה בּחפירוֹת-הגנה. לא אנשי-צבא אשר מלאכתם בּכך, אשר מזוֹנוֹתיהם נתוּנים וּנשיהם וילדיהם שׂבעים. לא צבא היוֹדע כּי מאחוֹריו עוֹמדת ממשלה חזקה, והיא חוֹשבת בּעדוֹ, והיא הקוֹבעת את מטרוֹת המלחמה ואת דרכי המלחמה, וּבידה חיל-מילוּאים לשעת הצוֹרך. לא, ישוּב ציבילי, אשר עליו עוֹל המלחמה וגם עוֹל הכּלכּלה, ואפילוּ החרדה להנהלת המלחמה וּלתוֹצאוֹתיה. לא חיל-מילוּאים, ולא אוֹצרוֹת-ממשלה. עבוֹדה בּיוֹם וּשמירה בּלילה, ודאגת קיוּם וחרדה למתרחש. ויוֹתר ממה שאיש-הישוּב כּוֹאב את האבידוֹת היקרוֹת מקרוֹב, הרי הוּא כּוֹאב את הידיעוֹת הבּאוֹת מרחוֹק, מן החזית המדינית. כּמה כּוֹחוֹת חיים משוּקעים בּזה!

המתארים אתם לעצמכם מחנה צבא אשר אינוֹ בּטוּח בּמזוֹנוֹתיו למחר? וּבארץ תראוּ בּשעה זוֹ כּמה מחנוֹת פּוֹעלים,

המשתכּרים שמוֹנה-עשׂר שילינג בּשבוּע, בּלי בּטחוֹן שהעבוֹדוֹת

הציבּוּריוֹת שהם עסוּקים בּהן, יהיוּ נמשכוֹת גם בּשבוּע הבּא. כּמה עוֹד

אפשר להעמיס על ישוּב העוֹמד בּאש?

סגר עלינוּ האוֹיב. בּעוֹלם וּבארץ. ועל אדמת ארץ-ישׂראל עלינוּ להשיב מלחמה לאוֹיב. הישוּב עוֹשׂה ויעשׂה את שלוֹ. אך ההכרעה לא תבוֹא בּלי שהעם, המפוּזר והמפוֹרד, לא יחָלץ לעזרה. סימן טוֹב ראינוּ בּהתעוֹררוּת שהקיפה את יהדוּת אמריקה. עלינוּ להפוֹך התעוֹררוּת זוֹ להתחלה. צריך שאמריקה תיענה לעליה גדוֹלה, להגנה, להתבּצרוּת קרקעית. צריך שקרוֹבים וּרחוֹקים ירגישוּ כּי קיוּם ישׂראל נתוּן בּכּף. היטלר מביא לא רק עינוּיים ליהוּדי גרמניה. הוּא מביא השפּלה והַפקָרה לכל יהוּדי בּאשר הוּא. ארץ-ישׂראל מצילה את היהוּדי וּמרימה אוֹתוֹ. גם לא-ציוֹנים צריכים להכּיר בּזאת: ארץ-ישׂראל מרימה את כּבוֹדוֹ של ישׂראל. ויש עמה מפלט להרבּה הרבּה נפשוֹת מישׂראל. והפקרת ארץ-ישׂראל מַשמעוּתה הפקרת ישׂראל לשפלוּת ולכלָיה. זהוּ תוֹכן המלחמה הגדוֹלה אשר הוּטלה עלינוּ.


המלצות קוראים
תגיות