רקע
נחום גוטמן
החופש הגדול, או: תעלומת הארגזים
איורים מאת: נחום גוטמן
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
א1.jpg

א4.jpg

הִנֵּה צִיּוּר שֶׁל נְעָרִים הַהוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ בַּבֹּקֶר. הָאֶחָד הוּא רָם חֲבֵרִי, וְהַשֵּׁנִי – אֲנִי.

אִלּוּ צָבַעְתִּי אֶת הַשָּׂמַיִם בְּצֶבַע תְּכֵלֶת, וַדַּאי שֶׁהַצִּיּוּר הָיָה יָפֶה יוֹתֵר.

כָּךְ יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַחֹפֶשׁ

הַגָּדוֹל. עוֹד לִפְנֵי בּוֹא הַחֹפֶשׁ יָדַעְנוּ מַה נַּעֲשֶׂה בּוֹ. אֵין אָנוּ מֵאֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מָה הֵם רוֹצִים.

בָּעֶרֶב שֶׁקָּדַם לְבֹקֶר זֶה עָמַדְתִּי בְּפִנַּת

רְחוֹב הֶרְצְל וּרְחוֹב אַחַד־הָעָם וְהִסְבַּרְתִּי לְרָם אֶת הָאוֹת שֶׁלָּנוּ: צִפְצוּף אֶחָד אָרֹךְ, שֵׁנִי – רָגִיל, הַשְׁלִישִׁי – קָצָר וָחַד, כָּךְ:

– צרר, צר – פּס!

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ חַיָּב לְהוֹפִיעַ מִיָּד כְּשֶׁיִּשְׁמַע צִפְצוּף כָּזֶה.

נִפְרַדְנוּ וְהָלַכְנוּ. עָבַרְתִּי חֲצִי רְחוֹב, וּפִתְאֹם:

– צרר, צר – פּס!

חָזַרְתִּי בְּרִיצָה אֶל רָם:

– לָמָּה קָרָאתָ לִי?

– לֹא־כְלוּם. נִסִּיתִי אֶת הָאוֹת – עָנָה לִי רָם.

נִפְרַדְנוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. חִכִּיתִי עַד שֶׁנִּכְנַס רָם לְבֵיתוֹ וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת. אָז הוֹצֵאתִי אֶת הַמַּשְׁרוֹקִית שֶׁלִּי וּבִמְלֹא רֵאוֹת:

– צרר, צר – פּס!

רָם פָּרַץ מִבֵּיתוֹ כִּפְצָצָה:

– מַה קָרָה?!

– הַפַּעַם נִסִּיתִי אֲנִי…

– עַתָּה הִשְׁתַּוִּינוּ – אָמַר רָם בְּהַקְפָּדָה – אוּלָם הַצִּפְצוּף שֶׁלָּנוּ אוֹת הוּא, אֵין לְזַלְזֵל בּוֹ!

– רָם תָּמִיד צוֹדֵק – אָמַרְתִּי, וְנִפְרַדְנוּ.

וְאָמְנָם, בְּהֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר נִרְאֶה, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא זִלְזַלְנוּ בְּצִפְצוּף הָאוֹת שֶׁלָּנוּ וְהוּא הִצִּיל אוֹתָנוּ מִסַּכָּנָה גְדוֹלָה.

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר, שָׁמַעְתִּי מִתּוֹךְ שְׁנָתִי אֶת הָאוֹת שֶׁלָּנוּ. הִתְנַעַרְתִּי וְהִתְלַבַּשְׁתִּי בִּמְהִירוּת, וְדַוְקָא מִשּׁוּם־כָּךְ נִתַּק שְׂרוֹךְ־נַעַל אֶחָד וְלֹא הָיָה לִי אַחֵר תַּחְתָּיו. הִרְכַּבְתִּי אֶת הַיַּלְקוּט שֶׁלִּי, שֶׁהָיָה מוּכָן לְיַד מִטָּתִי, וְיָצָאתִי הַחוּצָה אֶל חֲבֵרִי רָם. בָּרָקִיעַ עוֹד נוֹצְצוּ הַכּוֹכָבִים. אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים בָּרֶגֶל לַמּוֹשָׁבָה רְחֹבוֹת, לַעֲבֹד בִּבְצִיר הָעֲנָבִים.

א6.jpg

חֲבֵרִי רָם בָּא בְּדִיּוּק מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁבָּאתִי אֲנִי: שְׁנֵינוּ לָמַדְנוּ בַּמַּחְלְקָה הַחֲמִישִׁית שֶׁל הַגִּמְנַסְיָה. הוּא חֲבֵרִי הַטּוֹב, אַף־עַל־פִּי שֶׁיָּדַעְתִּי גַם אֶת מִגְרְעוֹתָיו: קַשְׁקְשָׁן, מַרְבֶּה רַעַשׁ, מְדַבֵּר בַּחֲשִׁיבוּת, וְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה לוֹ הוּא מְיֻחָד בְּמִינוֹ. הָיִינוּ רָבִים בֵּינֵינוּ, אֲבָל נִשְׁאַרְנוּ יְדִידִים טוֹבִים.

תָּמִיד קוֹרֶה לוֹ מַשֶּׁהוּ וּבִזְכוּתוֹ אֲנִי שֻׁתָּף לַמִּקְרִים. פַּעַם קִבֵּל מִכְתָּב מִיַּפָּן. הַבּוּל הָיָה בִּשְׁבִילוֹ, וְהַמַּעֲטָפָה עִם הַחוֹתֶמֶת בִּשְׁבִילִי. פַּעַם בָּא אֵלָיו דּוֹד בַּעַל רֶגֶל אַחַת. רָם וַאֲנִי הָיִינוּ הוֹלְכִים אַחֲרָיו וְנוֹשְׂאִים לוֹ אֶת הַכִּסֵּא הַמִּתְקַפֵּל לִשְׂפַת הַיָּם. פַּעַם גָּנְבוּ אֶצְלָם בְּעֶזְרַת מַקֵּל אָרֹךְ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, וְהָלַכְנוּ שְׁנֵינוּ לַמִּשְׁטָרָה. וּפַעַם עָשׂוּ לוֹ נִתּוּחַ בַּגָּרוֹן, וְהָיָה אוֹכֵל כָּל הַיּוֹם גְּלִידָה. רַצְתִּי אוּלַי עֶשֶׂר פְּעָמִים מִבֵּיתוֹ לַקִּיּוֹסְק.

שְׁנֵינוּ אָהַבְנוּ הַרְפַּתְקָאוֹת וְרָצִינוּ בָּהֶן.

א7.jpg

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ עַל הַכְּבִישׁ. כְּבָר יָצָאנוּ אֶת רְחוֹבוֹת הָעִיר וְשָׂדוֹת נִרְחָבִים מִשְׂתָּרְעִים עַד לְהָרֵי־יְהוּדָה. הָעוֹלָם הָיָה פָּרוּשׂ לְפָנֵינוּ כְּמוֹ שֻׁלְחָן עָרוּךְ כָּל טוּב. הָאֲוִיר הַצַּח הִרְחִיב אֶת נְחִירֵינוּ, הֶחָזֶה הִתְנַפַּח, הָרֹאשׁ הָיָה פּוֹנֶה לִצְדָדִים וְהָעֵינַיִם חָתְרוּ לַמֶּרְחַקִּים.

בְּדַרְכֵּנוּ פָּגַשְׁנוּ שַׁיָּרוֹת שֶׁל עַרְבִים, הַמּוֹבִילִים הָעִירָה יְרָקוֹת וּפֵרוֹת עַל חֲמוֹרִים. מִן הַמִּשְׁעוֹלִים הָרְחוֹקִים הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ קוֹלוֹת שֶׁל מְחַמְּרִים, שֶׁיָצְאוּ מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹת שֶׁנָּחוּ כָּל הַלַּיְלָה.

כְּבָר הֵאִיר הַיּוֹם. הַשֶּׁמֶשׁ הִתְחִילָה מְחַמֶּמֶת וְהָעוֹלָם עוֹד עָמַד שָׁלֵו וְשָׁקֵט, רֵיק מִכָּל הַרְפַּתְקָה. כָּךְ נִכְנַס הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ, שֶׁהֶחְלַטְנוּ לְבַלּוֹתוֹ בַּמּוֹשָׁבָה, רְחוֹקִים מֵהוֹרֵינוּ וּבְלִי עֹל בֵּית־הַסֵּפֶר.

א8.jpg

מִתּוֹךְ חֹסֶר מַעֲשֶׂה הִתְחִיל רָם לְהַרְבִּיץ תּוֹרָה:

– אַתָּה רוֹאֶה, הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה צָרִיךְ לָלֶכֶת כָּךְ: לִזְקֹף אֶת הָרֹאשׁ, כְּאִלּוּ הָאַף נִתְפַּשׂ בְּחַכָּה שֶׁיָּרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם. רַק הָעֵינַיִם, אַתָּה רוֹאֶה, צְרִיכוֹת לְהִסְתּוֹבֵב וּלְהַבִּיט לַצְּדָדִים. אֲבָל אֵין לְסוֹבֵב אֶת הָרֹאשׁ, כּמוֹ שֶׁעוֹשׂוֹת הַסַּבְתּוֹת. אֶת הַזְּבוּבִים הַנֶּעֱמָדִים עַל הָאַף אֵין לְגָרֵשׁ בַּיָּדַיִם. הֵם אֵינָם פָּרוֹת. מַסְפִּיק לְהַשִּׁיב רוּחַ מִן הַפֶּה מִתּוֹךְ קִמּוּץ־שְׂפָתַיִם וְהֵם בּוֹרְחִים.

וְהַיָּדַיִם צְרִיכוֹת לַעֲשׂוֹת כָּל הַזְּמַן אֶת שֶׁלָּהֶן: לְהִתְנוֹעֵעַ חָפְשִׁיּוֹת, לְפִי קֶצֶב הַהֲלִיכָה, בְּלִי כָּל קֶשֶׁר לְמַה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁב אוֹ רוֹצֶה לְהַגִּיד. הָאָסוֹן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר לְאָדָם הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ זֶהוּ כְּשֶׁ…

– כְּשֶׁמִּתְנַפְּלִים עָלָיו שׁוֹדְדִים – עָזַרְתִּי לְרָם.

– לֹא! – עָנָה רָם וְהִבִּיט אֶל רַגְלַי – הָאָסוֹן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא אִם נִתַק שְׂרוֹךְ הַנַּעַל וְאֵין לְךָ אַחֵר… אָז מַתְחִילָה כַּף הָרֶגֶל לְהִתְחַכֵּךְ בְּתוֹךְ הַנַּעַל, וְהָעָקֵב מַצְמִיחַ אֲבַעְבּוּעוֹת־מַיִם – תַּעֲנוּג! אֲבָל בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל טוֹב לָנוּ – הִמְשִׁיךְ רָם בְּמֶרֶץ.

א9.jpg

– לָמָּה?

– מִשׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָנוּ גִדְרוֹת־צָבָר מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַכְּבִישׁ. מִן הַקּוֹצִים הַגְּדוֹלִים אֶפְשָׁר לְסַדֵּר מַנְעוּל, הַמַּחֲזִיק אֶת הַנַּעַל סְגוּרָה גַם בְּלִי שְׂרוֹךְ.

– אֲבָל אִם הַקּוֹץ נִשְׁמָט?

– אָז אֵין עֵצָה אַחֶרֶת, אֶלָּא לָשִׂים קוֹץ אַחֵר!

בְּשִׂיחוֹת כָּאֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה הָיִינוּ עֲסוּקִים בִּשְׁעַת הַהֲלִיכָה בַּכְּבִישׁ הַלָּבָן. אָז, בִּשְׁנוֹת הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּהֶן חָל הַסִּפּוּר הַזֶּה, הָיוּ הַכְּבִישִׁים בָּאָרֶץ עֲשׂוּיִים אַבְנֵי חוֹל וְאָבָק רַב וְלָבָן הָיָה מְכַסֶּה אוֹתָם.

הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר עָלְתָה וְעָמְדָה בְּדִיּוּק מוּל הָעֵינַיִם. הִתְחִיל יוֹם־קַיִץ חַם. הָיִינוּ רְטֻבִּים מִזֵּעָה וְהִרְגַּשְׁנוּ עַצְמֵנוּ כִּנְיָר תַּחַת זְכוּכִית־מַגְדֶּלֶת. עוֹד מְעַט, נִדְמָה, וְהָיִינוּ נִדְלָקִים.

מִשְּׂמֹאל לַכְּבִישׁ רָאִינוּ מִקְשַׁת־אֲבַטִּיחִים. סַרְנוּ לַסֻּכָּה הַקְּטַנָּה שֶׁעָמְדָה בָּהּ. עַרְבִי זָקֵן יָשַׁב בַּסֻּכָּה בְּהַרְחָבָה, כְּמוֹ שֻׂלְטָן, עַל מִשְׁטַח־הַצֵּל, שֶׁהָיָה דוֹמֶה לְשָׁטִיחַ סָגֹל. לְשִׂמְחָתִי הִכַּרְתִּי אֶת הָעַרְבִי הַזֶּה. הוּא הָיָה מֵבִיא הָעִירָה אֲבַטִּיחִים לִמְכִירָה. הִזְמִין אוֹתָנוּ לָשֶׁבֶת עִמּוֹ וְלֶאֱכֹל אֲבַטִּיחַ.

בַּסֻּכָּה, בַּצֵּל, הָיְתָה נוֹשֶׁבֶת רוּחַ קַלָּה.

הִיא נִכְנְסָה לְתוֹךְ חֻלְצוֹתֵינוּ הָרְטֻבּוֹת מִזֵּעָה, פִּרְפְּרָה שָׁם וְיָצְאָה.

מֵרָחוֹק נִשְׁמְעָה שְׁרִיקָה חַדְגּוֹנִית שֶׁל מַשְׁאֵבַת־מַיִם בַּפַּרְדֵּס: טְיוּ, טְיוּ… טְיוּ.

בְּפֶתַח הַסֻּכָּה עָמַד כַּד־מַיִם, חֶצְיוֹ קָבוּר בַּחוֹל וּ“מֵזִיעַ”: טִפּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל מַיִם בִּצְבְּצוּ מִתּוֹךְ חֶרֶס הַכַּד. הָרוּחַ הָיְתָה נוֹשֶׁבֶת עַל פִּיו וּמְחַלֶּלֶת: וְיוּוּ… וְיוּוּ… לִפְעָמִים נִדְמָה כְּאִלּוּ זוֹ שְׁרִיקַת אֳנִיָּה רְחוֹקָה בְּלֶב הַיָּם.

לֹא שָׁלַחְנוּ אֶת יָדֵינוּ אֶל הַכַּד, אַף כִּי הָיִינוּ צְמֵאִים. אוֹרְחִים אֵינָם צְרִיכִים לְהַרְאוֹת בְּהִילוּת. הַשּׁוֹמֵר הַזָּקֵן לְבוּשׁ הַקְּרָעִים הָיָה בָּקִי בְּקַבָּלַת אוֹרְחִים וְיוֹדֵעַ נִמּוּסִים. גַּם אֲנַחְנוּ הִתְנַהַגְנוּ בַּחֲשִׁיבוּת.

א11.jpg

הַשׁוֹמֵר בָּחַר אֲבַטִּיחַ בַּעַל קָרַחַת לְבָנָה, שָׁקַל אוֹתוֹ בְּיָדָיו, מָחָה מֵעָלָיו אֶת הָאָבָק, הֲפָכוֹ מִצַּד לְצַד כְּדֵי לֵהָנוֹת מִיָּפְיוֹ וְתָקַע בּוֹ פִּתְאֹם אֶת לַהַב הָאוֹלָר. הָאֲבַטִּיחַ הִשְׁמִיעַ קוֹלוֹת־נֵפֶץ קְטַנִּים וְנִבְקַע כְּקֻפְסַת־הַפְתָּעָה לִשְׁנֵי חֲלָקִים. פְּנִים הָאֲבַטִּיחַ הָיָה אָדֹם וּמְשֻׁבָּץ גַּרְעִינִים שְׁחוֹרִים, וְנוֹצֵץ כְּאִלּוּ הָיוּ בּוֹ גְבִישֵׁי קֶרַח קְטַנְטַנִּים. הַשּׁוֹמֵר חָתַךְ פְּלָחִים־פְּלָחִים, וְהִנִּיחָם בְּפֶתַח הַסֻּכָּה שֶׁיִתְקָרְרוּ בָּרוּחַ. הָאֹדֶם שֶׁלּוֹ, הָעֲסִיסִי, נַעֲשָׂה מֶרְכָּז וְהִשְׁפִּיעַ מִיָּפְיוֹ עַל כָּל הַסּוֹבֵב אוֹתָנוּ.

רַבּוֹתַי, רַבּוֹתַי! בְּכַמָּה גַעְגּוּעִים זָכַרְתִּי אַחַר־כָּךְ אֶת הַשָּׁעָה הַזֹּאת שֶׁל אֲכִילַת הָאֲבַטִּיחַ! כְּשֶׁשָּׁכַבְתִּי בְּבֵית־הַחוֹלִים, לְאַחַר הַמִּקְרֶה הַנּוֹרָא, וּשְׂפָתַי הָיוּ מְבֻקָּעוֹת מִיֹּבֶשׁ – זִכְרוֹן הָאֲבַטִּיחַ הַזֶּה וְכַד הַמַּיִם הַמְחַלֵּל הָיוּ מְהַנִּים אוֹתִי.

אָכַלְנוּ אֶת הָאֲבַטִּיחַ בִּמְתִינוּת. שִׁוִּינוּ לְפָנֵינוּ אֲרֶשֶׁת שֶׁל חָכְמַת־חַיִּים, כְּיוֹדְעִים, שֶׁיֵּשׁ לְקַבֵּל בְּנַחַת אֶת שֶׁפַע הַתַּעֲנוּגוֹת. כָּל שֶׁהַפְּרִי עֲסִיסִי יוֹתֵר – בְּיֶתֶר מְתִינוּת יֵשׁ לֶאֱכֹל אוֹתוֹ, שֶׁהֶעָסִיס לֹא יִזַּל מִזָּוִיּוֹת הַשְּׂפָתַיִם. שַׂמְנוּ מִמֶּנּוּ חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת לְתוֹךְ הַפֶּה, וְאֶת הַגַּרְעִינִים אָסַפְנוּ בְּחֹפֶן.

הַשּׁוֹמֵר הַזָּקֵן הֶעֱרִיךְ אֶת הִתְנַהֲגוּתֵנוּ וְדִבֵּר אֵלֵינוּ כְּאֶל אֲנָשִׁים מְגֻדָּלִים.

סַךְ־הַכֹּל: אֵין טוֹב יוֹתֵר מִלָּשֶׁבֶת עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ הַלְּבָנָה וְלֶאֱכֹל אֲבַטִּיחַ קַר!

קַמְנוּ וְהִמְשַׁכְנוּ בְּדַרְכֵּנוּ. הַנַּעֲלַיִם, הַיָּדַיִם וְהַפָּנִים הָיוּ מְכֻסִּים אָבָק, כְּמוֹ אֵצֶל טוֹחֲנִים בְּטַחֲנַת־קֶמַח. רָם הוֹסִיף לִטְחֹן בִּלְשׁוֹנוֹ וּלְחַנֵּךְ אוֹתִי בְּלִי הֶרֶף. וַאֲנִי, רַךְ כְּחֶמְאָה בְּיוֹם חַמְסִין, הוֹלֵךְ וּמַקְשִׁיב.

– אֱמָר־נָא, רָם – הִפְסַקְתִּי אוֹתוֹ – כְּשֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה לְּהַגִּיד – מָה אַתָּה אוֹמֵר אָז?

רָם בָּחוּר שֶׁאֵינוֹ נֶעֱלָב. עָנָה לִי:

– אֲנִי בּוֹחֵר לְהַגִּיד שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לּוֹמַר. גַּם עַל זֶה אֶפְשָׁר לְדַבֵּר הַרְבֵּה!

– אֲבָל אָז יוֹצֵא שֶׁאַתָּה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, “מְדַבֵּר קְצָת הַרְבֵּה”.

– לֹא חָשׁוּב אִם מְדַבְּרִים מְעַט הַרְבֵּה אוֹ הַרְבֵּה מְעַט. זֶה עִנְיָן שֶׁל הֶרְגֵּל. חָשׁוּב הוּא, כִּי הַדִּבּוּרִים, אַחֲרֵי שֶׁהֵם יוֹצְאִים וּמִתְפַּזְרִים – יִשָׁאֵר מֵהֶם מַשֶׁהוּ. עֵצָה, הֲלָצָה, רַעְיוֹן אוֹ “חֶרְבּוֹן”. כָּךְ דִבַּרְנוּ עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לַמּוֹשָׁבָה רִאשׁוֹן־לְצִיּוֹן.

א13.jpg

אֶת “רִאשׁוֹן”, זֶה יָדוּעַ, לֹא אָהֲבוּ אָז. תּוֹשָׁבֶיהָ עִירוֹנִיִּים. הַרְבֵּה פְּסַנְתְּרִים וּבַחוּרוֹת מִתְגַּנְדְּרוֹת בָּהּ. הִיא אֵינָהּ כְּפָר – כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים.

אֶל הֶחָצֵר הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָאִינוּ נִכְנַסְנוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַבֶּרֶז. מֵימָיו הָיוּ חַמִּים, כְּמוֹ מִמֵּחַם. בַּעֲלַת־הַבַּיִת הוֹפִיעָה וְעָמְדָה לְיַד הַדֶּלֶת, וְחִכְּתָה בְּמַבָּט זוֹעֵף עַד שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִן הֶחָצֵר. לֹא הִצִּיעָה לָנוּ מַיִם קָרִים.

– הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ? – שָׁאַל אוֹתִי רָם כְּשֶׁיָּצָאנוּ שׁוּב אֶל הַכְּבִישׁ.

– כֵּן.

– שְׁטוּת. לֹא כְּדַאי שֶׁדָּבָר זֶה יַחְבֹּט

בַּקָּדְקֹד. וְיֵשׁ לְלַמֵּד זְכוּת עַל בַּעֲלַת־הַבַּיִת: הַרְבֵּה אוֹרְחִים סָרִים לְחָצֵר זוֹ. וּוַדַּאי מַשְׁאִירִים אַחֲרֵיהֶם בֶּרֶז עִם נַזֶּלֶת: בֶּרֶז מְטַפְטֵף.

– מִנַּיִן לְךָ שֶׁמַּרְבִּים לָבוֹא לְכָאן וְלִשְׁתּוֹת?

– רָאִיתִי לְיַד הַבֶּרֶז בִּצָּה. וְעַל הָאֲדָמָה הַשְּׁחוֹרָה מְפֻזָּרִים חוֹל צָהֹב וּשְׂרוֹכֵי־נַעֲלַיִם.

– וּמִכָּאן נִמְצֵאתָ לָמֵד?

– שֶׁבָּאוּ עוֹבְרֵי־אֹרַח לִשְׁתּוֹת. רָחֲצוּ אֶת רַגְלֵיהֶם וְהֵרִיקוּ אֶת הַחוֹל מִן הַנַּעֲלַיִם. כֵּן רָאִיתִי פִּסּוֹת־נְיָר שֶׁעָטְפוּ בָּהֶן לֶחֶם וְחֶמְאָה מִתְגּוֹלְלוֹת עַל הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ נְיָר מִמַּחְבֶּרֶת שֶׁל תַּלְמִיד־הַגִּמְנַסְיָה שֶׁאֵינוֹ גָר בְּ“רִאשׁוֹן”. וּ…

– רָם, אַתָּה חָכָם!

– וּמַשְׁאֵבַת־הַמַּיִם שֶׁבַּמּוֹשָׁבָה לֹא עָבְדָה הַיּוֹם עַד עַתָּה. וּלְבַעֲלַת־הַבַּיִת לֹא הָיוּ מַיִם קָרִים בַּבַּיִת. וְלֹא אֲחַכֶּה עַד שֶׁתִּשְׁאַל אוֹתִי מֵאַיִן לִי זֹאת וְאֹמַר לְךָ מִיָּד: כְּשֶׁפָּתַחְנוּ אֶת הַבֶּרֶז יָצְאוּ מַיִם דְּלוּחִים. סִמָּן שֶׁהַמַּשְׁאֵבָה לֹא עָבְדָה קֹדֶם. רָאִיתִי אֶת כַּד־הַמַּיִם הַגָּדוֹל, זֶה שֶׁמַּחֲזִיקִים בּוֹ אֶת הַמַּיִם הַקָּרִים, עוֹמֵד בַּחוּץ וּמִתְיַבֵּשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ, כִּי הֶעֱלָה יְרוֹקָה.

– רָם! אוּלַי תִּהְיֶה בַּלָּשׁ?

– אוּלַי…

א15.jpg

 

הַמְּאֹרָע בַּדֶּרֶךְ

לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהִתְרַחֵק הַרְבֵּה מֵרִאשׁוֹן־לְצִיּוֹן, וְהִנֵּה שׁוֹמְעִים אָנוּ צְעָקוֹת וְרוֹאִים בַּדֶּרֶךְ הַחוֹצָה אֶת הַכְּבִישׁ שְׁנֵי חַיָּלִים תֻּרְכִּים רָצִים. כִּמְעַט שָׂמַחְנוּ לַמְּאֹרָע הֶעָתִיד לְהִתְפַּתֵּחַ לְעֵינֵינוּ, אוּלָם קָשֶׁה הָיָה לָנוּ לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ, כִּי רָאִינוּ אֶת הַחַיָּלִים וְהִנֵּה הֵם מַחֲזִיקִים אֶת הָרוֹבִים בִּידֵיהֶם וּפְנֵיהֶם מוּעָדוֹת אֵלֵינוּ…

רָם וַאֲנִי הֶחֱלַפְנוּ מַבָּטִים, וּבְלִי אֹמֶר הֲבִינוֹנוּ אִישׁ לְדַעְתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵין לָנוּ לִבְרֹחַ, אֶלָּא לְקַדֵּם אֶת פְּנֵיהֶם בְּשֶׁקֶט.

הַחַיָּלִים הִתְקָרְבוּ קְטוּעֵי־נְשִׁימָה, כְּמוֹ קַטָּר בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁעֵינֵיהֶם אֲדֻמּוֹת מֵרִיצָה מְמֻשֶּׁכֶת. הָאֶחָד הִתְנַפֵּל מִיָּד עַל רָם וְסָבַב אֶת יָדָיו לַאֲחוֹרָיו. הַשֵּׁנִי טִפֵּל בִּי.

– בֹּקֶר טוֹב, מָה רְצוֹנְכֶם? – שָׁאַלְתִּי.

הַתְּשׁוּבָה בָּאָה בְּמַהֲלֻמּוֹת עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל רָם, שֶׁלֹּא שָׁאַל כְּלוּם, וְאַחַר־כָּךְ בָּא הַפֵּרוּשׁ.

– אַתָּה שָׁרַקְתָּ! עַכְשָׁו לֹא תִּתְחַלֵּק כְּדָג

מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתֵינוּ! לֹא תִּתְרוֹצֵץ עַל גִּבְעוֹת־הַחוֹל, מְרַגֵּל! בּוֹאוּ אֶל הַזַּבֵּט! (הַמְפַקֵּד).

רָם הִתְחִיל מֵכִין עַצְמוֹ לְהַעֲמִיד רֶגֶל לַחַיָּל. אֵין אָדָם שֶׁלֹּא יִפֹּל אִם רָם מַעֲמִיד לוֹ רֶגֶל.

אָמַרְתִּי לְרָם:

– רָם! אַל תִּתְחַכֵּם! נֵלֵךְ אִתָּם, צָרִיךְ לְבָרֵר.

וְאֶל הַחַיָּלִים אָמַרְתִּי:

– הִנְנוּ וְנֵלֵךְ.

כְּשֶׁהִתְחַלְנוּ לִפְסֹעַ בְּחוֹל הַשְּׁבִיל, אָמַרְתִּי: – חֲבֵרִי לֹא שָׁרַק. רְאוּ, אֵין לוֹ מַשְׁרוֹקִית. וְאָנוּ לֹא רַצְנוּ – כִּי הִנֵּה אָנוּ נוֹשְׁמִים לְאַט, וְלֹא כְּמוֹכֶם, הַנּוֹשְׁמִים מֵרִיצָה מְבֹהֶלֶת. וַאֲנַחְנוּ לֹא בָּאנוּ מִגִּבְעוֹת־הַחוֹל, כִּי הִנֵּה מִכְנָסֵינוּ לְבָנִים מֵאֲבַק הַדֶּרֶךְ הַלְּבָנָה. לֹא כְּמוֹ אֶצְלְכֶם, שֶׁמַּטְלִיּוֹתֵיכֶם וְנַעֲלֵיכֶם מְלֵאוֹת חוֹל צָהֹב!

הִבִּיטוּ הַחַיָּלִים חֲלִיפוֹת אֶל מִכְנָסֵינוּ וְאֶל מִכְנְסֵיהֶם, פָּעֲרוּ אֶת פִּיהֶם וְתָמְהוּ. אֶחָד מֵהֶם פָּתַח אֶת אֶגְרוֹפוֹ וּבְתוֹכוֹ הָיָה זוּג מִשְׁקָפַיִם. הוּא אָמַר: – הָא! בֶּאֱמֶת! וְזֶה שֶׁבָּרַח הָיָה אָדָם מְבֻגָּר,

וְאַתֶּם – יְלָדִים. הַלָּה שֶׁבָּרַח הָיָה אֲדֹם־שֵׂעָר וּבַעַל־מִשְׁקָפַיִם. וְהִנֵּה הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁאָבְדוּ לוֹ בִּמְרוּצָתוֹ…

17א.jpg

אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים נִפְרַדְנוּ מִן הַחַיָּלִים כִּידִידִים טוֹבִים, וְחָזַרְנוּ אֶל הַכְּבִישׁ לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכֵּנוּ. הִבַּטְנוּ סְבִיבֵינוּ וּמָצָאנוּ שׁוּב אֶת הָעוֹלָם שָׁקֵט וְנָקִי מֵאֲסוֹנוֹת. כְּמוֹ שִׁעוּר שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים אוֹתוֹ בְּעַל־פֶּה.

שָׂמַחְנוּ שֶׁהַכֹּל נִסְתַּיֵּם בְּכִי טוֹב. כִּי רַע

מְאֹד הָיָה לְהִפָּגֵשׁ עִם חַיָּלים בִּשְׁנוֹת הַמִּלְחָמָה

הַגְּדוֹלָה.

הוֹסַפְנוּ לָלֶכֶת וּלְדַיֵּן בְּעִנְיָן זֶה. לֹא יָדַעְנוּ פִּשְׁרוֹ שֶׁל הַמִּקְרֶה. – רָם הַבַּרְנָשׁ, אֲדוֹנִי הַבַּלָּשׁ – אָמַרְתִּי – מַה תֹּאמַר עַל הַדָּבָר הַזֶּה? אוּלַי תִּמְצָא מִי הוּא הַ“מְרַגֵּל” הַגִּ’ינְגָ’ר שֶׁאָבְדוּ לוֹ מִשְׁקָפָיו?

– עוֹד אֹמַר לְךָ. אַחַר־כָּךְ.


 

בְּסוֹף דַּרְכֵּנוּ וּבִתְחִלָּתוֹ שֶׁל עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה

לִשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם יָשַׁבְנוּ לָנוּחַ בִּשְׁבִילֵי הַכְּרָמִים. לֹא רָצִינוּ לָבוֹא לִרְחֹבוֹת עִם חֹם הַיּוֹם. “טִיַּלְנוּ” קְצָת בֵּין הַגְּפָנִים עַל גְּבוּל הַמּוֹשָׁבָה, “הִסְתַּכַּלְנוּ” בַּעֲצֵי־הַשְּקֵדִים – וְלִבְסוֹף יָשַׁבְנוּ וּבֵינֵינוּ פְּרוּשָׂה מִטְפַּחַת וְעָלֶיהָ עֲנָבִים, שְׁקֵדִים וּתְאֵנִים מֻנָּחִים בְּעִרְבּוּבְיָה. שְׁקֵדִים שֶׁאַתָּה לוֹעֵס בַּאֲכִילַת עֲנָבִים – הֲרֵי זֶה מַאֲכַל־מְלָכִים. אָכַלְנוּ לְתֵאָבוֹן וְשָכַבְנוּ אַפְּרַקְדָּן, מַבִּיטִים בָּעֲנָפִים הַמִּתְנוֹעֲעִים בַּשָּׁמַיִם וּמִתְפַּלְּאִים לְשֵׁם מָה נוֹצְרוּ הַזְּבוּבִים בָּעוֹלָם.

מִשֶּׁהִתְחִילָה נוֹשֶׁבֶת רוּחַ שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, הַמְבַשֶּׂרֶת אֶת שְׁעַת שְׁקִיעַת־הַשֶּׁמֶשׁ, קַמְנוּ וְהִמְשַׁכְנוּ בְּדַרְכֵּנוּ. לֹא עָבַר זְמַן רַב וְנִגְלְתָה לְפָנֵינוּ הַמּוֹשָׁבָה רְחֹבוֹת, עַל בָּתֶּיהָ הַלְּבָנִים הַקְּטַנִּים, הָעוֹמְדִים בְּחָסוּת עֲצֵי־אֵקָלִפְּטוּס. הָאֲדָמָה יָפָה, אֲדַמְדֶּמֶת, נֶחְמָדָה.

מוֹשָׁבָה בֶּאֱמֶת!

נִכְנַסְנוּ לַמּוֹשָׁבָה בְּשָׁעָה שֶׁהַפּוֹעֲלִים שָׁבִים מֵעֲבוֹדַת יוֹמָם.

הִרְגַּשְׁנוּ כִּי רְחֹבוֹת לֹא תְּאַכְזֵב אוֹתָנוּ.


א19.jpg

 

אֲנִי מְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה, וְרָם – אֶת הָאָדָם הַבִּלְתִּי־יָדוּעַ

אַל תְּסַפְּרוּ לִי, שֶׁלֹּא צָרִיךְ הָיָה לְהִתְיָאֵשׁ

לְאַחַר שֶׁמָּצָאנוּ כִּי בִּרְחֹבוֹת הָעִנְיָנִים שֶׁלָּנוּ אֵינָם בְּסֵדֶר. יָדַעְנוּ מֵרֹאשׁ שֶׁתִּהְיֶינָה כַּמָּה דְאָגוֹת עַד שֶׁנִסְתַדֵּר.

הַדֶּרֶךְ לִרְחֹבוֹת הָיְתָה יָפָה, הַכְּנִיסָה –

נֶהְדֶּרֶת, אוּלָם בִּרְחֹבוֹת עַצְמָהּ הָיָה “לֹא כָּל כָּךְ”. צָרִיךְ

לְהוֹדוֹת.

רֵאשִׁית נוֹדַע לָנוּ, כִּי הַבָּצִיר יַתְחִיל רַק בְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים.

מִכָּל קְצוֹת הָאָרֶץ בָּאוּ אוֹרְחִים לַעֲבֹד בַּבָּצִיר וְלֶאֱכֹל קְצָת לָשׂבַע. כִּי בַּיָּמִים הָהֵם, יְמֵי הַמִּלְחָמָה, מְעַטִּים הָיוּ בְּנֵי־הָאָדָם שֶׁהָלְכוּ לִישֹׁן בְּבֶטֶן מְלֵאָה.

– נַחוּם, – אָמַר רָם – עִנְיָן קָשֶׁה יִהְיֶה לְחַפֵּשׂ בֵּין כָּל אֵלֶּה אֶת הַ“בּוֹרֵחַ”.

– רָם! בָּאנוּ לַעֲבֹד בַּבָּצִיר אוֹ לְגַלּוֹת מְרַגְּלִים? דַּי לְקַשְׁקֵשׁ!

הָלַכְנוּ לְבֵית־הָעָם. שָׁם לָנוּ כָּל הָאוֹרְחִים שֶׁבָּאוּ לַבָּצִיר. הָאוּלָם הַגָּדוֹל הָיָה מָלֵא מִפֶּה לָפֶה. הַנִּכְנָס בּוֹ בַּלַּיְלָה הָיְתָה צְפוּיָה לוֹ סַכָּנָה, שֶׁלֹּא יִמְצָא אֶת דַּרְכּוֹ חֲזָרָה אֶל הַפֶּתַח, כִּי הָיָה הֶכְרֵחַ לַעֲשׂוֹת כַּמָּה סִבּוּבִים וְקַפֶּנְדַּרְיוֹת בֵּין הַמִּשְׁכָּבִים. הַשְּׁבִילִים הָיוּ מְעֻקָּלִים וְלֹא תָּמִיד הוֹבִילוּ אֶל הַמּוֹצָא הָרָאשִׁי. מַמָּשׁ חִידַת-מָבוֹךְ.


א20.jpg

– תֵּן לִי לִקְבֹּעַ מְקוֹם-מִרְבָּץ לָנוּ – אָמַר רָם. הוּא חִפֵּשׂ מִיָּד עֶמְדָּה: הוּא כָּבַשׁ לָנוּ מְקוֹמוֹת בְּפִנַּת הַבָּמָה שֶׁל הָאוּלָם. מָקוֹם רָם וְנִשָּׂא לְיַד הַקִּיר. הִנִּיחַ שָׁם אֶת חֲבִילָתוֹ וְאָמַר:

– כָּאן אִישׁ לֹא יִפְסַע מֵעַל לְמִשְּׁכָּבֵינוּ; וּמִכָּאן, וְזֶה הָעִקָּר, נוּכַל לִרְאוֹת כָּל נִכְנָס וְיוֹצֵא.

הִסְתַדַּרְנוּ. כְּשֶׁהָיְתָה נִפְתַּחַת דֶּלֶת הָאוּלָם, וְהַנִּכְנָס אַךְ הֶעֱמִיד רֶגֶל בְּתוֹךְ הָאוּלָם, הָיָה רָם מֵרִים קוֹל זְעָקָה, מִמְּקוֹמוֹ בִּקְצֵה הַבָּמָה שֶׁבִּקְצֵה הָאוּלָם, כְּאִלּוּ הַנִּכְנָס כְּבָר דָּרַךְ עַל רַגְלוֹ:

– הוּ הוּ, בֶּן-אֱנוֹשׁ, לְאָן אַתָּה מִתְקַדֵּם? וּמִיָּד הָיוּ הַכֹּל עוֹנִים אַחֲרָיו בִּתְרוּעַת-מִלְחָמָה – וְהַנִּכְנָס הָיָה מְחַיֵּךְ חִיוּךְ שֶׁל מְבוּכָה וְשָׂם אֶת עֵינָיו בְּרַגְלָיו.

הָיוּ לָנוּ שְׁכֵנִים וּשְׁכֵנוֹת מִכָּל הַמִּינִים: גְּלִילִיִּים בְּבֵּי“תִין דְּגוּשׁוֹת: אַבַּטִּיחַ, גַּנַּבִּים, עַגְבָּנִיָּה. סֶמִּינַרִיסְטִים מִירוּשָׁלַיִם, צַיָּרִים מִ”בְּצַלְאֵל", חֲדֵרָתִיִּים יְרֻקִּים מִקַּדַּחַת, בַּחוּרֵי יְשִׁיבָה וּצְעִירִים סְפָרַדִּים שֶׁעָנְדוּ עֲנִיבוֹת, כֻּלָּם בָּאוּ לַבָּצִיר.

בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה נִרְדְּמוּ כֻּלָּם, עֲיֵפִים מֵהִתְרוֹצְצֻיּוֹת הַיּוֹם.

אַל תַּגִּידוּ לי, שֶׁלֹּא דָאַגְנוּ מִיָּד לִמְצֹא עֲבוֹדָה. לַמָּחֳרָת, עוֹד לִפְנֵי הָנֵץ הַחַמָּה, כְּבָר יָצָאנוּ וְעָמַדְנוּ בַּשּׁוּק, שֶׁמָּא תִּמָּצֵא לָנוּ עֲבוֹדָה. וּמֶה הָיָה? –

לֹא נִמְצְאָה!

עָמַד לְפָנֵינוּ יוֹם שֶׁל דְּאָגוֹת. נִרְשַׁמְנוּ לַעֲבוֹדָה בְּבֵית-הַפּוֹעֲלִים. בִּקַרְנוּ גַם בְּמִשְׂרַד הַיֶּקֶב. הֶרְאֵינוּ שָׁם מִכְתַּב-הַמְלָצָה מֵאֵת הַמּוֹרֶה שֶׁלָנוּ לְכִימִיָה, שֶׁהָיָה עוֹבֵד בַּיֶּקֶב בְּרִאשׁוֹן-לְצִיּוֹן – שָׁם רָשְׁמוּ אוֹתָנוּ בַּפִנְקָס. כְּבָר הָיָה תּוֹר אָרֹךְ שֶׁל שֵׁמוֹת לְפָנֵינוּ. רַק לְאַחַר שֶׁעָשִׂינוּ אֶת כָּל מַה שֶׁיָּכֹלְנוּ כְּדֵי שֶׁנִּמְצָא עֲבוֹדָה – הִתְחַלְנוּ לְטַיֵּל בַּמּוֹשָׁבָה.


א22.jpg

 

עַל הַגִּבְעָה לְיַד הַפַּעֲמוֹן

בְּאֶמְצַע הַמּוֹשָׁבָה עַל הַגִּבְעָה עַל יַד הַחֲנוּת עָמַד פַּעֲמוֹן עַל עַמּוּדִים גְּבוֹהִים. הוּא הָיָה קוֹרֵא בְּצִלְצוּלָיו לְהַתְחָלַת הָעֲבוֹדָה וּלְסִיּוּמָהּ, לַאֲסֵפָה, לְכִבּוּי שְׂרֵפָה, לַחֲתֻנָּה אוֹ לְכָל מִקְרֶה חָשׁוּב שֶׁמִּתְרַחֵשׁ. חֶבֶל זֶה הַתָּלוּי בְּעִנְבָּלוֹ, הָיָה מְקַשֵּׁר אוֹתְךָ לְכָל חַיֵּי הַמּוֹשָׁבָה.

בְּכָל שְׁעוֹת הַיּוֹם הָיוּ עוֹמְדִים שָׁם אֲנָשִׁים הַמְשִׂיחִים בְּחַדְשׁוֹת הַיּוֹם. מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹתֵיהֶם הַשְּׁחוֹחִים הָיְתָה הַשֶּׁמֶש יוֹרֶדֶת וּמַאְדִּימָה, יָרֵחַ חִוֵּר עוֹלֶה – וַאֲנָשִׁים תָּמִיד עוֹמְדִים שָׁם וּמְדַבְּרִים וּמִתְלַחֲשִׁים.

בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ חֲדָשׁוֹת רַבּוֹת יוֹם־יוֹם, וְכֻלָּן רָעוֹת. מִלְּבַד הָרָעָב וְהַמַּחְסוֹר שֶׁל יְמוֹת־הַמִּלְחָמָה, גָּזְרָה הַמֶּמְשָלָה הַתֻּרְכִּית גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת נֶגֶּד הַיְּשּׁוּב. הַמְפַקֵּד הַצְּבָאִי אָסַר כַּמָּה מֵחֲשׁוּבֵי הַיִּשּׁוּב וְשָׁלַח אוֹתָם כַּאֲסִירִים לְתֻרְכִּיָּה. הוּא הֶאֱשִׁים אוֹתָם בְּרִגּוּל. פַּחַד גָּדוֹל יָרַד עַל הָאֲנָשִׁים, פַּחַד מִפְּנֵי הַמַּלְשִׁינוּת.

עַל הַגִּבְעָה הַזֹּאת הָיוּ גַם מְדַבְּרִים עַל הַמְּחִירִים שֶׁעָלוּ מְאֹד. קֻפְסַת גַּפְרוּרִים עָלְתָה בְּעֶשְׂרִים גְּרוּשׁ. הָיָה יֹקֶר! פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הָיוּ כְּחוּשִׁים, הַלְּבוּשִׁים הָיוּ מְטֻלָּאִים וְצִבְעָם דֵּהֶה. קָשִׁים הָיוּ הַחַיִּים. אִם מִישֶׁהוּ קִבֵּל כֶּסֶף מִקְּרוֹבָיו בְּחוּץ־לָאָרֶץ, הָיָה מֻכְרָח לְהַחֲלִיף אֶת מַטְבְּעוֹת־הַזָּהָב בִּשְׁטָרוֹת־נְיָר, וּשְׁטָרוֹת־הַנְּיָר כִּמְעַט לֹא הָיָה לָהֶם שׁוּם עֵרֶךְ בַּשּׁוּק.

הָיוּ מוֹסָדוֹת בְּחוּץ־לָאָרֶץ שֶׁהֶעֱבִירוּ, בְּדֶרֶךְ סוֹדִית, כֶּסֶף בְּמַטְבְּעוֹת־זָהָב לִתְמִיכַת הַיִּשּׁוּב. תְּמִיכָה זוֹ הִיא שֶׁהִצִּילָה אֶת הָאָרֶץ מֵרָעָב וּמֵאָבְדָן. הַמֶּמְשָׁלָה יָדְעָה עַל תְּמִיכָה זוֹ, וְהִשְׁתַּדְּלָה לִתְפֹּס אֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה.

הִנֵּה כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נוֹדְעוּ לָנוּ לְיַד הַפַּעֲמוֹן. בְּבֵית־הַסֵּפֶר לֹא שָׁמַעְנוּ עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה. פֹּה הָיִינוּ בְּתוֹךְ מְעַרְבֹּלֶת־הַחַיִּים.

אוֹתוֹ בֹּקֶר עָבַר הַכָּרוֹז וְהוֹדִיעַ עַל הַגְּזֵרָה, כִּי כָּל אָדָם שֶׁיִּמָּצֵא אֶצְלוֹ בּוּל צִיּוֹנִי, בּוּל שֶׁל הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת, אוֹ תְּמוּנַת ד"ר הֶרְצְל – יֵאָסֵר וְיִמָּסֵר לְמִשְׁפָּט צְבָאִי. הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְקַבְּצוּ לְיַד הַפַּעֲמוֹן הָיָה לָהֶם עַל מַה לְדַבֵּר.

אָכֵן, הָיוּ גַם דְּבָרִים שֶׁהָיָה בְּכֹחָם לְבַדֵּחַ אֶת הַדַּעַת. זוּג יְעֵנִים הָיָה כָּלוּא בֶּחָצֵר הַגְּדוּרָה בְּרֶשֶׁת סְמִיכָה. פְּרוֹפֶסוֹר אַהֲרוֹנִי רָצָה לַעֲשׂוֹת נִסָּיוֹן שֶׁל גִּדּוּל יְעֵנִים. מֵעַל לַגָּדֵר הָיוּ מוּרָמִים רָאשֵׁיהֶם הַמְחֻטָּבִים עִם זוּגוֹת עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת מְאֹד וְיָפוֹת מְאֹד, הַמַּבִּיטוֹת בִּתְמִיהָה עַל הַכֹּל. הַגִּבְעָה, הַפַּעֲמוֹן, הַחֲנוּת וְהָאֲנָשִׁים הַמְדֻכָּאִים הָיוּ מִשְׁתַּקְּפִים בְּתוֹךְ אִישׁוֹנֵיהֶן הַגְּדוֹלִים וְנִרְאִים אַגָּדָתִיִּים וּמְבַדְּחִים.

אָמְנָם, בֵּין עֲצֵי הָאֵקָלִפְּטוּסִים שֶׁלְּרַגְלֵי הַגִּבְעָה שִׂחֲקוּ בְּגוּלִים וְטִיְּלוּ יְלָדוֹת עִם סְרָטִים בְּצַמּוֹתֵיהֶן וְשָׁרוּ שִׁירִים בְּקוֹלוֹת צְלוּלִים – אַךְ כָּל אֵלֶּה הָיוּ שָׁם – לְמַטָּה. וְאִלּוּ הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, הַקּוֹדְרִים, הָאַחֲרָאִים, רַבֵּי הַתַּעֲלוּמוֹת וְהַמַּאֲמַצִּים, הָיוּ כָּאן – לְמַעְלָה בֵּין הַפַּעֲמוֹן וְהַחֲנוּת.

א24.jpg

בַּחֲנוּת לֹא הָיוּ קוֹנִים. רַק הַזְּבוּבִים הָיוּ

מִצְטוֹפְפִים תַּחַת פִּסַּת הַנְּיָר שֶׁכִּסְּתָה אֶת צַלַּחַת הַחַלְבָה. בַּעַל הַחֲנוּת עָמַד נִשְׁעָן אֶל מְזוּזַת הַדֶּלֶת, הִבְרִיק בְּמִשְׁקָפָיו וְהִרְצָה עַל סִדְרֵי הַחַיִּים הָעֲתִידִים לָבוֹא לְאַחַר הַמִּלְחָמָה.

לְפִי שָׁעָה הִנְהִיג בַּחֲנוּת סֵדֶר מִשֶּׁלּוֹ: פּוֹעֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲבוֹדָה קְבוּעָה – הֲרֵי הוּא נוֹתֵן לוֹ בַּהֲקָפָה מִן הַמִּצְרָכִים שֶׁבַּחֲנוּת. מִי שֶׁאֵין לוֹ עֲבוֹדָה – נוֹתֵן לוֹ בַּהֲקָפָה עַד סְכוּם מְסֻיָּם. בַּעַל הַחֲנוּת הָיָה בָּקִי

 

רָם מָצָא מַפְתֵּחַ

נִגְּשָׁה אֵלֵינוּ צְעִירָה אַחַת וְשָׁאֲלָה:

– מִי כָּאן מְתַקֵּן מִשְׁקָפַיִם?

עָנָה לָהּ הַגּוּרְגִ’י אַהֲרֹן:

– מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ יֵשׁ בְּכָל חֲנוּת.

– אֵינִי צְרִיכָה לְמִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ, – עָנְתָה, – אָבְדָה לִי זְכוּכִית אַחַת מִמִּשְׁקָפַיִם שֶׁרָשַׁם לִי רוֹפֵא.

– אִם צְרִיכָה אַתְּ לִזְכוּכִית שֶׁל רוֹפְאִים, – עָנָה אַהֲרֹן, – לֹא תִּמְצְאִי כָּאן. תִּצְטָרְכִי לִנְסֹעַ לְיָפוֹ.

א27.jpg

הַצְּעִירָה עִקְּמָה שְׂפָתַיִם, תִּקְּנָה מִתּוֹךְ מְבוּכָה תַּלְתַּל מִשְׁתַּרְבֵּב מִצְּעִיפָהּ, פָּנְתָה גַב וְהָלְכָה לָהּ.

פִּתְאֹם קָפַץ רָם עַל רַגְלָיו וְטָפַח לִי:

– בּוֹא!

– לְאָן?

– אֶל הַדִּילִיגַ’נְס (הָעֲגָלָה) לְיָפוֹ!

– לָמָּה?

– מָצָאתִי מַפְתֵּחַ.

– מַפְתַּחַ מָחְלָד?

א27ב.jpg

– אֵינְךָ מֵבִין – לָחַשׁ לִי רָם בְּאָזְנַי – לֹא מַפְתֵּחַ מַמָּשׁ, עִם חוֹר וְלָשׁוֹן, כִּי אִם “מַפְתֵּחַ”! מַפְתֵּחַ לְאוֹתוֹ בָּחוּר אֲדֹם־הַשֵּׂעָר, הַ“בּוֹרֵחַ”. זֶה שֶׁהַחַיָּלִים חִפְּשׂוּ אוֹתוֹ וְשֶׁאָבְדוּ לוֹ מִשְׁקָפָיו.

הִבַּטְתִּי לְתוֹךְ פָּנָיו שֶׁל רָם וַהֲבִינוֹתִי אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ.

הָלַכְנוּ אֶל תַּחֲנַת הַדִּילִיגַ’נְס. חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל רָם הָיָה כָּזֶה: אוֹתוֹ “בּוֹרֵחַ” נִמְצָא בִּרְחֹבוֹת. הַחַיָּלִים רָאוּ אוֹתוֹ בּוֹרֵחַ לְעֵבֶר רְחֹבוֹת. מִשְׁקְפֵי הַ“בּוֹרֵחַ”, שֶׁרָאִינוּ בִּידֵי הַחַיָּלִים, הָיוּ מִזְּכוּכִיּוֹת עָבוֹת – שֶׁל אָדָם קְצַר־רְאוּת: מִשְׁקָפַיִם שֶׁרָשַׁם אוֹתָם רוֹפֵא. וְאִם הַ“בּוֹרֵחַ” קְצַר־רְאוּת הוּא – הֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת בְּלֹא מִשְׁקָפַיִם, הוּא מֻכְרָח לִקְנוֹת לוֹ מִשְׁקָפַיִם חֲדָשִׁים מִיָּד. הֱוֵי אוֹמֵר: הַ“בּוֹרֵחַ” נוֹסֵעַ הַיּוֹם לְיָפוֹ!

א28.jpg

 

הַנּוֹסֵעַ הָאַחֲרוֹן

הַדִּילִיגַ’נְס כְּבָר הָיָה רָתוּם לְסוּסָיו, אֲבָל עֲדַיִן עָמַד עֲמִידָה שֶׁל קֶבַע. עוֹד לֹא נִתְמַלֵּא נוֹסְעִים.

רָם הִסְתּוֹבֵב כַּמָּה הַקָּפוֹת וּבָדַק אוֹתוֹ, כְּאִלּוּ בִּרְצוֹנוֹ לֹא רַק לִנְסֹעַ

א29.jpg

בּוֹ, אֶלָּא מִתְכַּוֵּן הוּא לִקְנוֹת אֶת הַדִּילִיגַ’נְס עַל סוּסָיו, הָעֶגְלוֹן וְהַנּוֹסְעִים גַּם יַחַד.

הִמְתַּנּוּ עַד שֶׁנִּתְמַלֵּא הַדִּילִיגַ’נְס. הִתְחִילוּ הַנּוֹסְעִים מְאִיצִים בָּעֶגְלוֹן:

– רַבִּי אָשֵׁר, סַע כְּבָר!

– לֹא! – נִקֵּשׁ רַבִּי אָשֵׁר בִּלְשׁוֹנוֹ – חָסֵר עוֹד נוֹסֵעַ אֶחָד.

רָם נָעַץ בִּי מַבָּט שֶׁל חֲשִׁיבוּת רַבָּה.

עָבְרוּ עוֹד כְּעֶשְׂרִים רֶגַע וְהַנּוֹסֵעַ הֶחָסֵר לֹא

הוֹפִיעַ. הַסּוּסִים כְּבָר הִתְחִילוּ לִרְקֹעַ וּ“לְהַחֲלִיף רַגְלַיִם”

מֵחֹסֶר סַבְלָנוּת. זַנְבוֹתֵיהֶם הִכּוּ בְּמֶרֶץ עַל יַרְכֵיהֶם מֵחֲמַת

הַזְּבוּבִים.

אָמַר רַבִּי אָשֵׁר:

– אִם לֹא בָּא עַד עַתָּה – לֹא אֲחַכֶּה, מַשְׁמַע גְּזֵרָה הִיא. הַסּוּסִים הִתְמַתְּחוּ, מָשְׁכוּ אֶת הָרְתָמוֹת וְהָעֲגָלָה זָזָה. גַּם אֲנִי זַזְתִּי, מְאֻכְזָב מִן הַ“מַּפְתֵּחַ” שֶׁאֵין לוֹ חוֹר וְאֵין לוֹ לָשׁוֹן, אֲבָל רָם נִשְׁאַר עֲדַיִן תָּקוּעַ בִּמְקוֹמוֹ.

– בּוֹא, רָם! – קָרָאתִי לוֹ. הוּא לֹא עָנָה לִי וְלֹא נָע.

הִתְרַחַקְתִּי כַּמָּה צְעָדִים, כְּמִפְרָעָה עַל חֶשְׁבּוֹן הַהֲלִיכָה הָעֲתִידָה, וְהִנֵּה נִשְׁמְעוּ צְעָקוֹת:

– עֲמֹד, עֲמֹד!

א30.jpg

הַדִּילִיגַ’נְס עָמַד. מִפִּתְחוֹ שֶׁל בַּיִת אֶחָד הִתְפָּרְצָה אִשָּׁה זְקֵנָה, בְּיָדָהּ שִׁמְשִׁיָּה וְהִיא מְנַפְנֶפֶת בָּהּ, רָצָה בְּכָל כֹּחוֹתֶיהָ וְקוֹרֵאת: – הֲלֹא הִזְמַנְתִּי מָקוֹם, רַבִּי אָשֵׁר! וְכִי כָּךְ עוֹשִׂים?

פָּרַצְתִּי בִּצְחוֹק. גַּם רָם צָחַק, זָז מִמְּקוֹמוֹ מְאֻכְזָב, וְהִשִּׂיג אוֹתִי.


 

הַהַפְתָּעָה בַּמַּפָּחָה

אָנוּ צְרִיכִים לִשְׂכֹּר חֶדֶר וְלַעֲזֹב אֶת רַעַשׁ בֵּית־הָעָם, כַּמָּה טוֹב יִהְיֶה לָשׁוּב מִן הָעֲבוֹדָה לְחֶדֶר שָׁקֵט וּמְסֻדָּר. כָּךְ הֶחְלַטְנוּ בְּדַעְתֵּנוּ. לִפְנוֹת עֶרֶב יָצָאנוּ לְחַפֵּשׂ “חֶדֶר לְהַשְׂכִּיר”.


א31.jpg

עַתָּה עוֹד הָיוּ חֲדָרִים, אַךְ עִם הַתְחָלַת הַבָּצִיר לֹא יִמָּצְאוּ עוֹד. פִּתְקָה כָּזֹאת הָיְתָה בַּחַלּוֹן:


חדר להשכיר

בלי רהיטים

לשאול במפחה


שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת מְאֻפָּלִים פּוֹנִים לָרְחוֹב. הֵצַצְנוּ לְתוֹכָם. הַחֶדֶר רֵיק מִכָּל רָהִיטִים. שׁוּרַת עֲצֵי קַזָּרִינוֹת שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת מְשַׁטַּחַת צְלָלִים עַל הָרִצְפָּה. זֶה הַחֶדֶר הַטּוֹב הַמְחַכֶּה לָנוּ. אוֹתוֹ נִשְׂכֹּר לָנוּ.

נִכְנַסְנוּ לַמַּפָּחָה. בָּאַפְלוּלִית עָמְדוּ כַּמָּה דְמֻיּוֹת סְבִיב הַסַּדָּן וְהִקִּישׁוּ אִישׁ־אִישׁ לְפִי תּוֹרוֹ עַל הַבַּרְזֶל הַמְלֻבָּן. אֶחָד גָּבוֹהַּ, בַּעַל זָקָן שָׁחוֹר, הָיָה כַּנִּרְאֶה בַּעַל־הַמַּפָּחָה. שְׁלשֶׁת הַבַּחוּרִים שֶׁעָמְדוּ עִמּוֹ הָיוּ דוֹמִים זֶה לָזֶה כְּשָׁלשׁ טִפּוֹת־מַיִם. כַּנִּרְאֶה בָּנִים שֶׁלּוֹ. לְיַד הַמַּפּוּחַ נִתְגַּלְּתָה עוֹד דְּמוּת שֶׁל בֵּן נוֹסָף. וּבַפִּנָּה הִבְחַנְתִּי בְּבֵן חֲמִישִׁי, שֶׁהָיָה כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וְנוֹקֵב חוֹרִים בְּתֵבַת בַּרְזֶל, וּבִשְׁעַת־מַעֲשֶׂה הוּא מְדַבֵּר עִם אָדָם אֶחָד. הַבַּרְזֶל הַמְלֻבָּן הִקְרִין וְהֵאִיר אֶת פְּנֵי הָעוֹבְדִים בְּאוֹר לֹא רָגִיל. עֵינֵיהֶם הַשְּׁחוֹרוֹת הִבְרִיקוּ מִתַּחַת לַגַּבּוֹת הַמְאֻמָּצוֹת. מַרְאֵה הַמַּפָּחָה הַזֹּאת הֶעֱלָה לְפָנַי אֶת דְּמוּתָן שֶׁל מִשְׁפָּחוֹת מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, כְּשֶׁהֵכִינוּ בִּמְעָרוֹת נִסְתָּרוֹת חֲרָבוֹת לִבְנֵי עַמָּם.

מִתַּחַת לַפַּטִּישִׁים נִתַּז מְטַר גִּצִּים. כָּל גֵּץ הִתְוָה קֶשֶׁת־אוֹר שׁוֹנָה מֵחֲבֶרְתָּהּ וְכָבָה בַּחֲשֵׁכָה. כָּל אֶחָד מֵת אֶת מוֹתוֹ הוּא. הַפַּטִּישִׁים הִכּוּ בְּקֶצֶב. כָּל פַּטִּישׁ בְּצִלְצוּל מְיֻחָד. לְפִי צַו, שֶׁלֹּא נִשְׁמַע, נִפְסְקוּ הַהַקָּשׁוֹת. הַבַּרְזֶל הַמְלֻבָּן לָחַשׁ, כְּמוֹ נָחָשׁ רַע, כְּשֶׁטָּבְלוּ אוֹתוֹ בְּחָבִית־הַמַּיִם; וּבַמַּפָּחָה הִשְׁתַּלְטָה חֲשֵׁכָה וּדְמָמָה, כְּמוֹ לְאַחַר טֶקֶס דָּתִי.

אָז פָּנָה אֵלֵינוּ אֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה:

– כֵּן?

– רָצִיתִי לָדַעַת מַה שְּׂכַר הַחֶדֶר?

הוּא נָקַב אֶת הַשָׂכָר. נָתַתִּי לוֹ דְמֵי חֲצִי חֹדֶשׁ, קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ אֶת מַפְתֵחַ הָחֶדֶר וְיָצָאתִי הַחוּצָה.

אֲנִי מְחַכֶּה לְרָם, אַךְ הוּא מִתְמַהְמֵהַּ לָצֵאת מִתּוֹךְ הַמַּפָּחָה. וּכְשֶׁיָּצָא הֻפְתַּעְתִּי מִמַּרְאֵהוּ. עֵינָיו בָּלְטוּ וְאָזְנָיו רָעֲדוּ מֵהִתְרַגְּשׁוּת. הוּא קָרַב אֵלַי וְלָחַשׁ לִי, בְּהַרְאוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע אֶל הַמַּפָּחָה:

– הוּא שָׁם!!

– מִי?

הוּא!


 

ד"ר שִׁמְשִׁי

נִכְנַסְתִּי שׁוּב לַמַּפָּחָה. זֶה שֶׁדִּבֵּר עִם הַמְנַקֵּב הָיָה אָדָם מְשֻׁנֶּה. גִּ’ינְגֶ’ר. עֵינַיִם יְרֻקוֹת דּוֹלְקוֹת. שְׂפָתַיִם מְבֻקָּעוֹת מֵחֹם. יָצָאתִי וְאָמַרְתִּי לְרָם:

– הוּא אֲדֹם־שֵׂעָר, נָכוֹן. אוּלָם יֵשׁ לוֹ מִשְׁקָפַיִם!

– שָׁמַעְתִּי – לָחַשׁ רָם – מַה שֶּׁדִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם. נוֹקֵב־הַחוֹרִים אָמַר מַשֶׁהוּ בִּדְבַר מִשְׁקָפַיִם. וְעַל כָּךְ עָנָה הַגִּ’ינְגֶ’ר: “יֵשׁ שְׁלשָׁה מִינֵי קַבְּצָנִים בַּעֲלֵי־מִשְׁקָפַיִם בְּיָמִים קָשִׁים אֵלֶּה. אֵלֶּה שֶׁאָבְדוּ מֵהֶם הַמִּשְׁקָפַיִם וְאֵין לָהֶם כֶּסֶף לִקְנוֹת אֲחֵרִים, אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁבְּרָה לָהֶם זְכוּכִית אַחַת – וְהֵם בְכָל־זֹאת מַרְכִּיבִים אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם, וְאֵלֶּה שֶׁשְּׁתֵי הַזְּכוּכִיּוֹת שְׁבוּרוֹת אֶצְלָם, וְהֵם בְּכָל־זֹאת מַרְכִּיבִים אֶת הַמִּסְגֶּרֶת, כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ אֶת דְּמוּת עַצְמָם כְּשֶׁהֵם מַבִּיטִים בָּרְאִי!” וּלְאֵיזֶה מִין אַתָּה שַׁיָּךְ? – שָׁאַל הַנּוֹקֵב – “לְסוּג ד'! לְאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שְׁנֵי זוּגוֹת מִן הַמּוּכָן!” – עָנָה הַגִּ’ינְגֶ’ר.

עוֹד אָנוּ מְדַבְּרִים וְהִנֵּה יָצָא הוּא.

– נוּ, גִּמְנַזִּיסְטִים! – פָּנָה אֵלֵינוּ – כְּבָר מְצָאתֶם עֲבוֹדָה?

נִדְמֶה הָיָה לִי, כִּי גַם אֶצְלִי הִתְחִילוּ הָאָזְנַיִם לִרְעֹד. שָׁאַלְתִּי:

– מִנַּיִן לְךָ, כִּי גִמְנַזִּיסְטִים אָנוּ?

– עַל מִצְחֲכֶם כָּתוּב. כָּל בְּנוֹת הַמּוֹשָׁבָה כְּבָר מְסַפְּרוֹת כִּי בָּאוּ שְׁנֵי גִמְנַזִּיסְטִים!

– וְאַתָּה… אִבַּדְתָּ תְּמוֹל אֶת מִשְׁקָפֶיךָ! – זָרַק לוֹ רָם (מַכָּה רִאשׁוֹנָה! נִדְמָה לִי שֶׁהַצִּפֳּרִים חָדְלוּ לְצַפְצֵף וְהַזְּבוּבִים קָפְאוּ רֶגַע בִּמְעוּפָם…)

הוּא זָקַף אֶת רֹאשׁוֹ וּפָלַט: כָּךְ… אַתֶּם…

– וְרַצְתָּ בַּחֹם הַגָּדוֹל כְּמוֹ אַיָּלָה שְׁלוּחָה

עַל גִּבְעוֹת־הַחוֹל! (מַכָּה שְׁנִיָּה: נִדְמָה לִי שֶׁעֲצֵי־הָאֹרֶן הִתְכּוֹפְפוּ לְהַטּוֹת אֹזֶן לַשִּׂיחָה).

– שָׁרַקְתָּ! – – – וְהַחַיָּלִים סִפְּרוּ לָנוּ, כִּי אַתָּה… – הוֹסִיף רָם (מַכָּה שְׁלִישִׁית! – וְלֹא יָסַף. הָיִיתִי בָּטוּחַ, כִּי גַלֵּי הַיָּם הַתִּיכוֹן חָדְלוּ מִלָּנוּעַ).

הוּא עָמַד רֶגַע וְחָשַׁב. עַל פָּנָיו הוֹפִיעָה הַבָּעָה מְנֻמֶּסֶת שֶׁל טוּב־לֵב. הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ, הִתְכּוֹפֵף בְּמִקְצָת וְהוֹשִׁיט יָדוֹ אֶל רָם:

– שְׁמִי שִׁמְשִׁי. ד"ר שִׁמְשִׁי, אִם אַתֶּם רוֹצִים.

קָשֶׁה הָיָה לָדַעַת אִם מְהַתֵּל הוּא בָּנוּ, אוֹ מְדַבֵּר בִּרְצִינוּת. קָרָאנוּ לוֹ אֶת שְׁמוֹתֵינוּ וְהִתְחַלְנוּ עוֹלִים עִמּוֹ בִּרְחוֹב בֵּית־הַכְּנֶסֶת.

שִׁמְשִׁי דִבֵּר אֵלֵינוּ בְּלַעַג, כְּאִלּוּ הִתְכַּוֵּן לְהַצְלִיף בָּנוּ:

– הִתְבַּטַּלְתֶּם בַּגִּמְנַסְיָה, וְעַתָּה רַחֲמָנוּת עֲלֵיכֶם, נָתְנוּ לָכֶם חֹפֶשׁ כְּדֵי לְהִתְבַּטֵּל עוֹד יוֹתֵר! אֲבָל אֵין דָּבָר, בַּחֹפֶשׁ תַּסְפִּיקוּ לִלְמֹד מַשֵּׁהוּ. גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁחַיָּב אָדָם לִלְמֹד בַּגִּמְנַסְיָה וְאַחַר־כָּךְ בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה. אֲבָל לָמַדְתִּי בֶּאֱמֶת דַּוְקָא בִּימוֹת הַחֹפֶשׁ.

הַלַּיְלָה יָרַד וְדָבַק אֶל הָאֲדָמָה. הָלַכְנוּ לְאִטֵּנוּ כְּשֶׁרַגְלֵינוּ לָשׁוֹת בַּחוֹל.


 

שִׁמְשִׁי מְסַפֵּר אֶת תּוֹלְדוֹת חַיָּיו

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁמְּנַפְּצִים בַּקְבּוּקִים עַל רֹאשׁוֹ

– הִנֵּה, מַה שֶּׁלָּמַדְתִּי אֲנִי בְּחֹפֶשׁ אֶחָד – הוֹסִיף שִׁמְשִׁי. – פַּעַם אַחַת נָסַעְתִּי בִּימוֹת־הַחֹפֶשׁ לְצָרְפַת, לָמַדְתִּי בְּאוֹסְטְרִיָּה, וְיָרַדְתִּי בְּמַרְסֵיל. הִסְתּוֹבַבְתִּי בָּרְחוֹבוֹת הָעַתִּיקִים לְיַד הַנָּמָל. בָּאתִי אֶל מִגְרָשׁ פָּנוּי. שָׁם עָמְדוּ בְּעִגּוּל סֻכּוֹת קְטַנּוֹת, וְעַל כָּל אַחַת מֵהֶן הָיָה אֵיזֶה שֶׁלֶט.


א36ב.jpg

וּבְתוֹךְ כָּל סֻכָּה יָשַׁב אָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה מוּכָן בְּעַד פְּרוּטוֹת אֲחָדוֹת לְקַיֵּם אֶת כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּשֶּׁלֶט שֶׁלּוֹ. זֶה שֶׁשּׁוֹתֶה עֲשָׂרָה כַּדֵּי־מַיִם – שִׁנֵּס אֶת מָתְנָיו בַּחֲגוֹרַת־צֶמֶר רְחָבָה וְעָמַד בֵּין הַכַּדִּים שֶׁלּוֹ, כְּתַרְנְגֹלֶת בֵּין אֶפְרוֹחֶיהָ. אַחֲרֵי כָּל כַּד שֶׁכִּלָּה לִשְׁתּוֹת הָיָה מַכְרִיז בְּקוֹל רָם עַל מִסְפָּרוֹ: רִאשׁוֹן, שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי. כָּל שֶׁשָּׁתָה יוֹתֵר הָיָה קוֹלוֹ הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה עָמוּם יוֹתֵר, כְּאִלּוּ הוּא הוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵעַ בְּתוֹךְ מְצוּלוֹת הַיָּם. הוּא הָיָה שׁוֹפֵךְ אֶת הַמַּיִם לְתוֹךְ בִּטְנוֹ, בְּלִי שֶׁפִּיקַת גַּרְגַּרְתּוֹ תְּהֵא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת.

א36.jpg

זְרוֹעוֹתָיו, שֶׁהָיוּ מְקֻשָּׁטוֹת כְּתֹבֶת־קַעֲקַע, הָיוּ עוֹבְדוֹת בִּזְרִיזוּת בַּהֲרָקַת הַכַּדִּים. קוֹלוֹ כְּבָר אָבַד לוֹ, וְהָיָה מְסַמֵּן אֶת מִסְפַּר הַכַּדִּים בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. כְּשֶׁסִּיֵּם אֶת הַשְּׁתִיָּה – שִׁלְשֵׁל לְתוֹךְ כִּיסָיו אֶת הַכֶּסֶף שֶׁנִּצְטַבֵּר בַּצַּלַּחַת, הִתִּיר אֶת חֲגוֹרָתוֹ וּפָנָה אֶל עֵבֶר הַמָּסָךְ הַקָּטָן, לְהָקִיא אֶת הַמַּיִם.

בִּבְחִילָה מִמְּלָאכָה זוֹ פָּנִיתִי לְסֻכָּה אַחֶרֶת, שֶׁעָלֶיהָ הָיְתָה כְּתֹבֶת זוֹ:

בקבוקים.jpg

עַל כִּסֵּא יָשַׁב אָדָם אֶחָד שָׁמֵן וְטִפֵּשׁ. מִמּוּלוֹ עָמַד אָדָם אַחֵר מְבֻסָּם בְּמִקְצָת. זֶה קָנָה שְׁתֵּי עֲשָׂרוֹת בַּקְבּוּקִים, וְהִתְחִיל מֵנִיף בַּקְבּוּק אַחַר בַּקְבּוּק וּמְנַפֵּץ אוֹתָם בָּזֶה אַחַר זֶה עַל גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל הַיּוֹשֵׁב.

– הַפַּעַם – אָמַר הַמְנַפֵּץ – כְּבָר אֲנַפֵּץ אֶת גֻּלְגָּלְתְּךָ. אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ. וְלוּ גַם יַעֲלֶה לִי הַדָּבָר בְּעֶשְׂרִים פְרַנְק.

הַשָּׁמֵן לֹא עָנָה דָבָר, וְהוֹסִיף לְהַבִּיט נִכְחוֹ בְּעֵינַיִם חַסְרוֹת הַבָּעָה.

לִבִּי הִתְחַמֵּץ בְּקִרְבִּי. לֹא יָכֹלְתִּי לְהַבִּיט בַּמַּחֲזֶה הַזֶּה וְרָצִיתִי לְהִסְתַּלֵּק מִשָׁם. וְהִנֵּה בְּרֶגַע זֶה הִתְפָּרֵץ אָדָם אֶחָד אֶל מְשַׁבֵּר־הַבַּקְבּוּקִים וְצָעַק:

– חַיָּה רָעָה, אולַי תֶּחְדַּל!?

– אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד מְאֹד, שָׁלוֹם! – עָנָה

הַמְנַפֵּץ – אֵין לִי הַכָּבוֹד לְהַכִּיר אֶת כְּבוֹדוֹ, אוּלָם אֲנִי נֶאֱלָץ לְהָעִיר לִתְשׂוּמֶת־לִבּוֹ, כִּי אֲנִי עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה אֶזְרָח הָגוּן. קָרָאתִי אֶת הַכָּתוּב עַל הַשֶּׁלֶט, אֲנִי מְשַׁלֵּם כְּפִי הַמְּחִיר הַקָּצוּב, וַאֲנִי נוֹתֵן לָאֶזְרָח הַזֶּה כֶּסֶף טוֹב שֶׁאֵינוֹ מְזֻיָּף!

הִתְחִיל שָׁם רִיב־שְׂפָתַיִם שֶׁנִּגְמַר בְּתִגְרַת־יָדַיִם. שׁוֹתֵה הַמַּיִם בָּא עִם כַּדֵי־הַמַּיִם שֶׁלּוֹ וְשָׁפַךְ אוֹתָם עַל הַנִּצִּים וְנִשְׁמְעוּ צִפְצוּפִים.

– הִרְבִּיצוּ בַּשִּׁכּוֹר כְּהֹגֶן? – שָׁאַל רָם בְּקֹצֶר־רוּחַ.

– אַל תִּדְאַג – עָנָה שִׁמְשִׁי – גַּם אֲנִי הִשְׁתַּתַּפְתִּי בַּהַרְבָּצָה! כִּי גַם בִּי הִתְעוֹרֵר חֵשֶׁק גָּדוֹל לְהוֹרִיד מַכָּה הֲגוּנָה עַל שׁוֹבֵר הַבַּקְבּוּקִים. אֲבָל, כָּאֵלֶּה הֵם הַחַיִּים, לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַגִּיעַ אֵלָיו – וְהַמַּכָּה יָרְדָה עַל זֶה שֶׁעַל רֹאשׁוֹ מְשַׁבְּרִים בַּקְבּוּקִים!.. סוֹף־סוֹף, גַּם לוֹ הִגִּיעַ מַשֶּׁהוּ, עַל שֶׁבָּחַר לְעַצְמוֹ מִקְצוֹעַ כָּזֶה, שֶׁמְּבַזֶּה אֶת עֵרֶךְ הָאָדָם. בָּא שׁוֹטֵר וְאָסַר כַּמָּה אֲנָשִׁים רְטֻבִּים. גַּם אֲנִי הָיִיתִי רָטֹב, וְלָכֵן נָפַל בְּגוֹרָלִי לִהְיוֹת בֵּין הָאֲסִירִים.

– אַגַּב, בַּחוּרִים – הִפְסִיק שִׁמְשִׁי אֶת סִפּוּרוֹ וְשָׁאַל – אַתֶּם מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁנּוֹהֵג לְקַשְׁקֵשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ וּלְסַפֵּר לַבְּרִיּוֹת מַה שֶּׁרָאָה אוֹ שָׁמַע?

הַשְּׁאֵלָה הָיְתָה פִּתְאֹמִית וְלֹא יָדַעְנוּ מַה לַּעֲנוֹת. רָם הֵבִין מַהֵר אֶת כַּוָּנָתוֹ וְעָנָה לוֹ בְּקוֹלוֹ הָרְצִינִי, הַמְעוֹרֵר אֵמוּן:

– לֹא. אַל תִּדְאַג. אֵין לְךָ עֵסֶק עִם יְלָדוֹת.

שִׁמְשִׁי עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא חִכָּה לִתְשׁוּבָה וְלֹא הִקְשִׁיב לָהּ, הוֹסִיף וְסִפֵּר:

– בְּבֵית־הָאֲסוּרִים יָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי. הָיָה לִי פְּנַאי. בַּחֹפֶשׁ הַהוּא לָמַדְתִּי לָדַעַת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה כַּמָּה מְכֹעָר הוּא הַכֶּסֶף. בִּגְלָלוֹ מַשְׁפִּילִים בְּנֵי־הָאָדָם אֶת עַצְמָם עַד כְּדֵי עֶלְבּוֹן לְכָל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי. הוּא מֵבִיא אֲסוֹנוֹת. אַךְ לֹא נָתְנוּ לִי זְמַן רַב לְהוֹסִיף וְלַחֲשֹׁב בְּעִנְיָן זֶה, כִּי שִׁלְּחוּ אוֹתִי מִן הָעִיר.

– וְאַחַר־כָּךְ?

– לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁמְּשַׁבְּרִים

בַּקְבּוּקִים עַל רֹאשׁוֹ, כְּשֶׁשִּׁלְּחוּ אוֹתִי מִבֵּית־הָאֲסוּרִים,

נַעֲשֵׂיתִי, לְפִי עֲצַת חָבֵר אֶחָד שֶׁהָיָה עִמִּי בְּתָא

בֵּית־הָאֲסוּרִים, לְ – – ס. פ. ס., כְּלוֹמַר, חָבֵר לַאֲגֻדָּה הָרוֹצָה לְשַׁנּוֹת וּלְתַקֵּן אֶת סִדְרֵי חַיֵּיהֶם שֶׁל בְּנֵי־הָאָדָם.

שִׁמְשִׁי נִשְׁתַּתֵּק וְלִקֵּק אֶת שְׂפָתָיו.


 

מֶה הָיָה לְאַחַר שֶׁשִּׁמְשִׁי לִקֵּק אֶת שְׂפָתָיו

לְאַחַר שֶׁשִּׁמְשִׁי לִקֵּק אֶת שְׂפָתָיו, אָמַר:

בַּחוּרִים! אֲנִי צָרִיךְ לְהִכָּנֵס לְמִטְבַּח־הַשּׁוֹמְרִים לְהִתְרָאוֹת שָׁם עִם חֲבֵרִי יַעְנְקֶ’לֶה, שְׁכֵנִי בַּסֻּכָּה בַּכֶּרֶם. אֲנִי מַזְמִין אֶתְכֶם לֶאֱכֹל עִמָּדִי אֲרוּחַת־עֶרֶב. אֲרוּחָתִי דַלָּה, אֲבָל בְּחֶבְרָה הֲגוּנָה. כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַטַּטָּרִי: “יֶחְצֶה בֶּחְצֶה מֶחְצֶה שְׁמֶחְצֶה”. שָׁם תִּפְגְּשׁוּ אֶת גְּדוֹלֵי “הַשּׁוֹמֵר”. אַחֲרֵי הָאֲרוּחָה אֲסַפֵּר לָכֶם מַה קָּרָה לִי אַחַר הָעִנְיָן בָּאָדָם שֶׁמְּשַׁבְּרִים בַּקְבּוּקִים עַל רֹאשׁוֹ.

בְּחֶדֶר קָטָן, סְבִיב שֻׁלְחָן שֶׁעָמְדָה עָלָיו מְנוֹרַת־נֵפְט קְטַנָּה, יָשְׁבוּ הַשּׁוֹמְרִים, כְּשֶׁהֵם מְטִילִים צְלָלִים עֲנָקִיִּים עַל הַקִּירוֹת.

מִשֶּׁנִּכְנַסְנוּ, קִדְּמוּ אֶת פְּנֵי שִׁמְשִׁי בִּקְרִיאוֹת: אוֹ אוֹ – הוּ הוּ! כְּמוֹ שֶׁמְּקַבְּלִים פְּנֵי יָדִיד שֶׁלֹּא רָאוּ אוֹתוֹ זְמַן רַב וּמְחַכִּים לִשְׁמֹעַ מִפִּיו חֲדָשׁוֹת.

הַשּׁוֹמְרִים הִצְלִיפוּ מַבָּט בּוֹחֵן בָּנוּ, הָאוֹרְחִים, וְהוֹסִיפוּ לִלְעֹס בְּנַחַת.


 

בְּחֶבְרַת הַשּׁוֹמְרִים

הַמְסֻבִּים הָיוּ רְכוּנִים אֶל צַלְּחוֹתֵיהֶם, זֶה שׁוֹאֵב מָרָק בַּכַּף שֶׁבְּיָדוֹ, וְזֶה נוֹעֵץ מַזְלְגוֹ בְּנִתְחֵי הַסַּלָּט שֶׁבַּצַּלַּחַת. מִשְּׂמֹאל לְכָל אֶחָד הָיָה רֶבַע כִּכַּר לֶחֶם, הֵם הָיוּ צוֹבְטִים מִמֶּנּוּ וְאוֹכְלִים.

כְּשֶׁרָאוּ אוֹתָנוּ, שֶׁאָנוּ שְׁלשָׁה, הֵרִימוּ בִּזְהִירוּת אֶת צַלְּחוֹת הַמָּרָק, קֵרְבוּ מוֹשְׁבֵיהֶם זֶה לָזֶה וּפִנּוּ לָנוּ מָקוֹם כְּדֵי שֶׁנּוּכַל שְׁלָשְׁתֵּנוּ לָשֶׁבֶת יַחַד.

– חַנָּה – אָמַר שִׁמְשִׁי לְבִתָּהּ שֶׁל בַּעֲלַת־הַבַּיִת, שֶׁנִּגְּשָׁה לְפַנּוֹת כֵּלִים מִן הַשֻּׁלְחָן – אַתְּ רוֹאָה שְׁנַיִם אֵלֶּה? גִּמְנַזִּיסְטִים הֵם, תִּתְּנִי לָהֶם אֹכֶל כָּל פַּעַם שֶׁיָּבוֹאוּ הֵנָּה. רִשְׁמִי אוֹתָם עַל הַדַּף שֶׁלִּי בַּפִּנְקָס. עוֹד מְעַט, כְּשֶׁיַּתְחִילוּ לַעֲבֹד – נֹאכַל כֻּלָּנוּ עַל חֶשְׁבּוֹנָם.

הַמְסֻבִּים הִצְטוֹפְפוּ עַל סַפְסְלֵיהֶם וּפִנּוּ גַם לָנוּ מָקוֹם לְיַד הַשֻּׁלְחָן.

א40.jpg

– מִי הֵם הַמְסֻבִּים? – שָׁאַלְתִּי בְּלַחַשׁ אֶת שִׁמְשִׁי.

– זֶה הַשְּׁחַרְחַר – עָנָה לִי – בַּעַל הַשָּׂפָם הַקָּטָן – הוּא, נוּ, נַחֵשׁ – יִגָּאֵל! כֵּן, אוֹתוֹ יִגָּאֵל שֶׁהִפִּיל חִתִּיתוֹ עַל כָּל שׁוֹדְדֵי עֵבֶר־הַיַּרְדֵּן.

– אֶת יִגָּאֵל הַמְפֻרְסָם – עָנִיתִי לוֹ – כְּבָר רָאִיתִי פַּעַם.

פַּעַם אַחַת רָאִיתִי אוֹתוֹ כְּשֶׁבָּא לְתֵל־אָבִיב (אָז עוֹד הָיָה שְׁמָהּ “אֲחֻזַּת־בַּיִת”).

הוּא הָיָה מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב לָבוּשׁ עַבַּיָּה שְׁחוֹרָה, אֲרֻכָּה וּרְחָבָה. מִשֶׁקָּרַב אֶל בִּנְיַן הַגִּמְנַסְיָה נִגְּשׁוּ אֵלָיו וְהִקִּיפוּהוּ כַּמָּה תַּלְמִידִים. אֲחָדִים מֵהֶם הִכִּירוּ אוֹתוֹ וְהֶעֱרִיצוּ אֶת גְּבוּרָתוֹ. הִקִּיפוּ אוֹתוֹ וְהִבִּיטוּ בּוֹ בְּסַקְרָנוּת רַבָּה וְאֶחָד אָמַר לְתֻמּוֹ:

– שְׁעוֹנְךָ שָׁעוֹן יָפֶה!

מִיָּד לָקַח יִגָּאֵל אֶת שְׁעוֹנוֹ, שֶׁהָיָה צָמוּד בִּרְצוּעַת־עוֹר לְיַד־שְׂמֹאלוֹ, וְנָתַן אוֹתוֹ לַתַּלְמִיד:

תָּמַהּ הַגִּמְנַזִּיסְט וְאָמַר:

– לָמָּה?

– לֹא יִתָּכֵן אַחֶרֶת – עָנָה יִגָּאֵל – חָמַדְתָּ אוֹתוֹ, שֶׁלְּךָ הוּא. וְאִם לֹא תִּקָּחֵהוּ, אֲשַׁבֵּר אוֹתוֹ אֶל אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת.

הַגִּמְנַזִּיסְט לָקַח אֶת הַשָֹעוֹן.

אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ הִתְקַנֵּאנוּ בּוֹ, וְגַם כָּעַסְנוּ עַל שֶׁהִסְכִּים לָקַחַת אוֹתוֹ, כִּי רָצִינוּ לִרְאוֹת כֵּיצַד מִתְנַפֵּץ שָׁעוֹן טוֹב עַל הַמַּרְצֶפֶת.

אַגַּב, אֲנִי נוֹטֵל לְעַצְמִי אֶת הָרְשׁוּת לְסַפֵּר גַּם עַל סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ תַּלְמִיד.

מֵאָז הִתְחִיל לְהִתְרַשֵׁל בְּלִמּוּדָיו. הָיָה יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק בִּשְׁעוֹנוֹ בִּשְׁעַת הַלִּמּוּדִים, הָיָה מְהַפְּכוֹ וּמַבִּיט לְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לוֹ רְאִי, וְהָיָה רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ גַם כֵּן כְּבַעַל שָׂפָם קָטָן וְ“כוּפִיָּה” לְרֹאשׁוֹ, וְחוֹלֵם עַל הָרֵי־הַגָּלִיל. וְאָמְנָם לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים לְשִׁבְתּוֹ אִתָּנוּ, כִּי עָזַב אֶת הַגִּמְנַסְיָה וְעָלָה הַגָּלִילָה לַעֲבֹד.

– וְזֶה הָאָדֹם – הוֹסִיף שִׁמְשִׁי לְהַצִּיג לְפָנֵינוּ אֶת הַמְסֻבִּים – בַּעַל הַ“פַּפַּכָה”, הוּא משֶׁה’לֶה גַזְלָן. בָּחוּר הַכּוֹבֵשׁ אֶת כָּל הַלְּבָבוֹת. אַךְ הָעַרְבִים כּוֹרְעִים בֶּרֶךְ לִפְנֵי סוּסָתוֹ הָאֲצִילָה, וְהַלָּה – נִיסָנוֹב. כֵּן נִיסָנוֹב עַצְמוֹ. וְזֶה, אַל תִּבָּהֵל, יַעְנְקֶ’לֶה־יַעֲקֹבִּי, חֲבֵרִי לְסֻכָּה. אַתָּה רוֹאֶה, לְחֶבְרָה הֲגוּנָה הֵבֵאתִי אֶתְכֶם!

יָשַׁבְנוּ וְאָכַלְנוּ בֵּיצִיָּה וְסַלַּט־עַגְבָנִיּוֹת. הָיִינוּ מְסֻבִּים, נוֹגְעִים מַרְפֵּק בְּמַרְפֵּק, עִם גְּדוֹלֵי הַשּׁוֹמְרִים. עִם הַמְפֻרְסָמִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁכְּבָר נִכְנְסוּ לְעוֹלַם הָאַגָּדוֹת וְהַסִּפּוּרִים. הִנֵּה הֵם אֵלֶּה, שֶׁעֲלֵיהֶם הָיִינוּ, אֲנִי וְחַבְרֵי מַחְלַקְתִּי, מְסַפְּרִים וְחוֹזְרִים וּמְסַפְּרִים סִפּוּרֵי־גְבוּרָה בַּלֵּילוֹת, וְעַתָּה אָזִיז בֶּרֶךְ – וְנָגַעְתִּי בְּאֶחָד מֵהֶם! לוּ יָדְעוּ זֹאת חַבְרֵי הַמַּחְלָקָה הַחֲמִישִׁית! רֶגֶשׁ שֶׁל בִּטָּחוֹן אָחַז אוֹתִי. בֵּין חֲזָקִים וְנִמְרָצִים לֹא יְאֻנֶּה כָּל רַע.

מִצַּלְּחוֹת הַמָּרָק עָלוּ אֵדִים בְּשֶׁפַע. אוֹר הַמְּנוֹרָה טִפֵּס עֲלֵיהֶם כְּעַל תַּלְתַּלֵּי זָקָן אָרֹךְ. כַּפּוֹת הַבְּדִיל הִקִּישׁוּ בְּקֶצֶב מַרְגִּיעַ. גַּרְגְּרֵי הַמֶּלַח הַגַּס, שֶׁהָיוּ בַּצַּלַּחַת בְּאֶמְצַע הַשֻּלְחָן נוֹצְצוּ כְּיַהֲלֻמִּים. הַפָּנִים, שֶׁהָיוּ רְכוּנִים אֶל הַצַּלָּחוֹת, הָיוּ שְׁרוּיִים בְּצֵל. מִפַּעַם לְפַעַם הִבְרִיקוּ מִתּוֹכָן עֵינַיִם נְבוֹנוֹת וּזְרִיזוֹת.

– הֵם כְּבָר יְשֵׁנִים – אָמַר אֶחָד מֵהֶם.

הַמְסֻבִּים הִצְטַחֲקוּ, וְשִׁמְשִׁי הוֹרָה לָנוּ בְּאֶצְבַּע עַל הַקֵּן שֶׁבָּנְתָה לָהּ צִפּוֹר בְּפִנָּה שֶׁל אַחַת מִקּוֹרוֹת הַתִּקְרָה. רַק גִּבְעוֹל־קַשׁ אֶחָד תָּלוּי גִּלָּה אֶת מְקוֹמוֹ – כְּאוֹתוֹ בְּדַל חוּט הַמְגַלֶּה אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַכַּפְתּוֹר שֶׁהָיָה לְשֶׁעָבַר בַּבֶּגֶד.

כַּמָּה טוֹב לְהִמָּצֵא בְּמָקוֹם זֶה, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי כְּשֶׁאֲנִי חָשׁ שׂבַע בְּבִטְנִי שֶׁהִתְמַלְּאָה.


 

יִשָּׁפֵךְ דָּם יְהוּדִי…

קָלַטְתִּי פִּתְאֹם מַבָּט שֶׁל רָם. לְפִי רֶמֶז

שֶׁנָּתַן לִי, הִתְחַלְתִּי גַם אֲנִי מַקְשִׁיב לַשִׂיחָה הַשְּׁקֵטָה שֶׁהִתְנַהֲלָה בֵּין הָאוֹכְלִים:

– לוֹחֵץ?

– לוֹחֵץ!

– גְּמֹר אִתּוֹ אֶת הָחֶשְׁבּוֹן. סַלֵּק אוֹתוֹ לְעוֹלַם־הָאֱמֶת, אֶל מֵאֲחוֹרֵי גֶּדֶר הַצָּבָר, אוֹ תִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּסַכִּין.

– אִם אֲסַלֵּק אֶת הָאֶחָד – מָה אֶעֱשֶׂה בַּשֵּׁנִי?

– נָכוֹן מְאֹד!

– אִם בְּסַכִּין – יֵשׁ שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת! – הִתְעָרֵב בַּשִּׂיחָה שׁוֹמֵר שְׁלִישִׁי.

– הֵן?

– תִּפְגַּע בּוֹ אוֹ בְּעַצְמְךָ, אַל תְּהַסֵּס וְתִפָּטֵר מִן הָעִנְיָן הַמֵּבִישׁ.

– יִשָּׁפֵךְ דָּם יְהוּדִי!

– אֵין בְּרֵרָה!

לְשֵׁמַע דִּבּוּרִים אֵלֶּה לֹא יָכוֹל רָם לְהִתְאַפֵּק. זֵעָה כִּסְתָה אֶת מִצְחוֹ, וּמִפִּיו פָּרְצָה שְׁאֵלָה בְּרוּרָה:

– אֶת מִי? אֶת מִי?

אִישׁ לֹא עָנָה לְרָם עַל שְׁאֵלָתוֹ, וְהִיא נָדְדָה מִקִּיר אֶל קִיר וְנִבְלְעָה בָּהֶם כְּמוֹ דְיוֹ בִּנְיָר־סוֹפֵג, וְלֹא הִגִּיעָה לְאָזְנֵי הַמְסֻבִּים.

הַשִּׂיחָה נִמְשְׁכָה.

– בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי תַּעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁנָּהוּג.

– כֵּן – אָמַר הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְנִיס לְתוֹךְ פִּיו

פְּרֻסַּת־לֶחֶם כְּגֹדֶל כַּף־הַיָּד – תַּשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין… תָּכִין לְךָ קְעָרָה גְדוֹלָה – (הוֹסִיף לְאִטּוֹ וְהִכְנִיס מְלָפְפוֹן לְתוֹךְ הַפֶּה) – עִם מַיִם רוֹתְחִים. אַתָּה מֵבִין – (סִיֵּם בִּתְנוּעָה זְרִיזָה שֶׁהֵעִיפָה עַגְבָנִיָּה לְבֵין מַלְתְּעוֹתָיו) – תִּתְרַכֵּךְ הַיַּבֶּלֶת וְהַמַּגָּף לֹא יִלְחַץ עוֹד!

בָּרֶגַע הַזֶּה לָמַדְתִּי כִּי אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים

מְדַבְּרִים בְּעִנְיָנִים פְּשׁוּטִים כְּמוֹ כָּל בְּנֵי־תְמוּתָה. וְאָז גַּם הֶחְלַטְתִּי בְּלִבִּי לִשְׁמֹר עַל כָּל הֶגֶה שֶׁאוֹצִיא מִפִּי – וְלֹא אֶעֱשֶׂה אֶת עַצְמִי וְאֶת חֲבֵרַי הַגִּמְנַזִּיסְטִים לִצְחוֹק. מִלָּה בְּסֶלַע – שְׁתִיקָה בִּתְרֵי!


 

נִרְאֶה מַה יִּהְיֶה מָחָר

הַשִּׂיחָה נִמְשְׁכָה בֵּינָתַיִם:

– כְּשֶׁבָּאתִי אֶל הַסֻּכָּה – סִפֵּר יַעְנְקֶ’לֶה, חֲבֵרוֹ שֶׁל שִׁמְשִׁי – כַּמָּה רְגָעִים לְאַחַר שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַיְרִיָּה, מָצָאתִי כַּדּוּר־אֶקְדָּח נָעוּץ בְּתוֹךְ הָעַמּוּד.

– זֶה הַלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְךָ זֹאת.

– צָרִיךְ לִלְכֹּד אוֹתוֹ.

– אֲנִי אֶדְאַג שֶׁחָכְמָה זוֹ תַּעֲלֶה לְבַר־נַשׁ זֶה בְּיֹקֶר.

– נָכוֹן, יַעְנְקֶ’לֶה, אֲבָל אַל תַּשְׁאִיר עָלָיו סִמָּנִים, כִּי אָחִיו קָצִין תֻּרְכִּי.

– לֹא יַחְשֹׁב כִּי אֲנִי מְפַחֵד מִירִיּוֹתָיו.

א45.jpg

נִשְׁמְעָה נְשִׁיפַת־סוּס לְיַד דֶּלֶת הַמִּטְבָּח וּרְקִיעַת־פַּרְסוֹתָיו בָּאֲדָמָה.

– יִגָּאֵל! – קָרְאוּ הַשּׁוֹמְרִים – הַשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית. הַסּוּסָה קוֹרֵאת לְךָ!

יִגָּאֵל הִצְטַחֵק: הִיא יוֹדַעַת אֶת הַזְּמַנִּים יוֹתֵר מִשָּׁעוֹן־מְעוֹרֵר. הוּא דָפַק בְּגַבּוֹת צִפָּרְנָיו מִתַּחַת לִשְׂפָמָיו כְּדֵי לְזָקְפָם. קָם, הִתְמַתַּח, לָקַח אֶת הָרוֹבֶה מֵעַל הַקִּיר וְיָצָא.

אַחֲרָיו הִתְרוֹמְמוּ הַמְסֻבִּים, אֶחָד אֶחָד,

מְנַעֲרִים מֵעֲלֵיהֶם אֶת פֵּרוּרֵי הַלֶּחֶם, מִזְדַּקְּפִים עַד כְּדֵי נְגִיעָה בַּתִּקְרָה וְיוֹצְאִים הַחוּצָה לִשְׁמִירָה.

הַנִּשְׁאָרִים הֶעֱלוּ מֵעֹמֶק כִּיסֵיהֶם טַבָּק, וְהִתְחִילוּ לְגוֹלֵל סִיגָרִיּוֹת בִּתְנוּעוֹת מְחֻשָּׁבוֹת וּמְאֻמָּנוֹת. בְּעִקָּר הָיְתָה רַבָּה הַזְּרִיזוּת בְּהַרְטָבַת נְיָר־הַסִּיגָרִיָּה בִּקְצֵה הַלָּשׁוֹן. מַעֲשֶׂה זֶה הָיָה נַעֲשֶׂה בִּלְקִיקַת־לָשׁוֹן זְרִיזָה מִיָּמִין לִשְׂמֹאל. גַּם הַהַדְלָקָה הָיְתָה מְלֶאכֶת־מַחֲשֶׁבֶת. קִמְּצוּ בְּגַפְרוּרִים – לָכֵן הִשְׁתַּמְּשׁוּ בִּ“פְתִילָה”. בְּנַחַת הָיוּ הַשְּׂפָתַיִם מְנַשְּׁבוֹת בָּהּ, עַד שֶׁהָיְתָה מִתְאַדֶּמֶת יָפֶה וּמְאִירָה לְרֶגַע אֶת פְּנֵי הַמְעַשֵּׁן. לַעֲשׂוֹת סִיגָרִיָּה כָּזוֹ, הַדְלָקָתָהּ, וּפְלִיטוֹת הֶעָשָׁן מִן הָאַף וְהַפֶּה – הִשְׁרוּ שַׁלְוָה רַבָּה בַּצְּרִיף.

– פְּנֵי משֶׁה נָפְלוּ בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן. אֵינוֹ גוֹמֵר אֶת הַסַּלָּט שֶׁבַּצַּלַּחַת, וְחָדַל לְדַקְלֵם שִׁירִים. סִמָּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַדַּחַת. – אָמַר אֶחָד, כְּשֶׁהוּא פּוֹלֵט עָשָׁן.

– סוּסָתוֹ הָרָה – הֵשִׁיב מִישֶׁהוּ – כָּל יוֹם, בְּשָׁעָה עֶשֶׂר בַּיּוֹם, קוֹפֵץ משֶׁה מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ וְרָץ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת לְכַסּוֹת אוֹתָהּ בַּשְּׂמִיכָה שֶׁלּוֹ, כְּשֶׁחָזַר הַיּוֹם לְמִשְׁכָּבוֹ, שָׁכַב עַל הַמִּבְרֶשֶׁת שֶׁשַּׂמְתִּי לוֹ שָׁם – וְלֹא הִרְגִּישׁ בָּהּ. הוּא צוֹדֵק, אֵין חָשׁוּב מִסּוּסָה הָרָה.

משֶׁה הַגִּ’ינְגִ’י הָיָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד וְעָשָׂה

עַצְמוֹ כְּלֹא שׁוֹמֵעַ, רַק חִדֵּד אֶת קְצֵה־שְׂפָמוֹ הַיְמָנִי. וּבָדַק אֶת חֻדּוֹ בְּכָרִית אֶצְבָּעוֹ.

אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים יָצָאנוּ גַם אֲנַחְנוּ. חשֶׁךְ רַךְ כִּקְטִיפָה עָטַף אוֹתָנוּ. מֵרָחוֹק, מֵעֵבֶר הַכְּרָמִים, נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת צְחוֹק וְשִׁירָה, אוֹ צִפְצוּפֵי “מַה שְּׁלוֹמְךָ?” שֶׁל שׁוֹמְרִים.

בַּחוּץ שָׁאַל שִׁמְשִׁי אֶת יַעְנְקֶ’לֶה:

– יַעֲקֹבִּינְיוּ, אַתָּה בָּטוּחַ כִּי עַלִּי הוּא זֶה שֶׁבָּא וְיוֹרֶה לַיְלָה־לָיְלָה אֶל סֻכָּתְךָ?

– לָמָּה תִּשְׁאַל?

– כָּךְ.

– אֹמַר לְךָ: קֹדֶם הָיִיתִי בָּטוּחַ כִּי עַלִּי הוּא זֶה, אֲבָל עַתָּה אֲנִי מְפַקְפֵּק. אֵין אֵלֶּה עִקְּבוֹתָיו. לֹא רָצִיתִי לְסַפֵּר לְאִישׁ אֶת סְפֵקוֹתַי עַד שֶׁאִוָּכַח. נִרְאֶה מַה יִּהְיֶה מָחָר!

לְיַד בֵּית הָעָם נִפְרַד מֵעָלֵינוּ יַעְנְקֶ’לֶה וְנֶעְלַם בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. רַק חֲגוֹרַת־הַסְּטוּדֶנְטִים שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵלֶיהָ הָיָה מְחֻבָּר נִשְׁקוֹ, הִבְרִיקָה בַּחֲשֵׁכָה.


 

כָּל אֶחָד קִבֵּל מַכַּת־חֶרֶב אַחַת, שִׁמְשִׁי – שְׁתַּיִם

בִּקַּשְׁנוּ אֶת שִׁמְשִׁי שֶׁיַּמְשִׁיךְ בְּסִפּוּרוֹ. הוּא עָשָׂה זֹאת בְּחֵפֶץ־לֵב:

– לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁמְּשַׁבְּרִים בַּקְבּוּקִים עַל רֹאשׁוֹ נַעֲשֵׂיתִי, לְפִי עֲצַת מַכָּר שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּבֵית־הָאֲסִירִים, חָבֵר שֶׁל ס. פּ. ס.

כַּעֲבֹר שְׁתֵּי שָׁנִים, בִּימוֹת הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל שֶׁל הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, קִבַּלְתִּי טֶלֶגְרַמָּה מֵאֵת אָבִי, שֶׁנִּמְצָא אָז לְרֶגֶל מִסְחָרוֹ בְּרוּסְיָה, וּבָהּ הוֹדִיעַ לִי, כִּי הוּא חוֹלֶה אָנוּשׁ וְעָלַי לָבוֹא מִיָּד אֵלָיו.

אֵחַרְתִּי. אָבִי לֹא חִכָּה. אַךְ יָרַדְתִּי מִן הָרַכֶּבֶת פָּגַשְׁתִּי בַּלְּוָיָה שֶׁל אָבִי הַמִּסְכֵּן. כְּשֶׁעָבַרְנוּ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, הִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים. פִּתְאֹם הִתְחִילוּ לִצְעֹק מִתּוֹךְ הַקָּהָל:

– הַכּוּ אֶת הַיְּהוּדִים!

וְנִשְׁמְעוּ גַם צְעָקוֹת:

– בּוּז לַקֵּיסָר!

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר בָּאָה הַמִּשְׁטָרָה וְהִתְחִילָה לְהַכּוֹת בַּחֲרָבוֹת אֶת הַצּוֹעֲקִים “בּוּז לַקֵּיסָר” וְאֶת הַיְּהוּדִים.

אֲנִי הָיִיתִי בֵּין אֵלֶּה שֶׁצָּעֲקוּ “בּוּז לַקֵּיסָר”, כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא מִן הַצֶּדֶק הוּא, כִּי בַּר־נַשׁ אֶחָד יִמְשֹׁל עַל כָּל הָעָם. הָעָם לֹא בָּחַר בּוֹ. לָכֵן לֹא הִתְפַּלֵּאתִי, כִּי עָלוּ בְּחֶלְקִי שְׁתֵּי מַכּוֹת־חֶרֶב. הִנֵּה הֵן:

אַחַת בָּרֶגֶל וְאַחַת בַּכָּתֵף. מַכָּה אַחַת עַל שֶׁקָּרָאתִי “בּוּז לַקֵּיסָר!”, וְהַשְּׁנִיָּה עַל שֶׁיְּהוּדִי הִנֵּנִי. הוּבֵאתִי לְבֵית־הַחוֹלִים.

בְּבֵית־הַחוֹלִים חָשַׁבְתִּי: לֹא הַכֶּסֶף בִּלְבַד רַע הוּא, אַךְ גַּם הַשִּׁלְטוֹן.

וַאֲנִי שׁוֹאֵל: לָמָּה לֹא הִכּוּ בַּחֲרָבוֹת אֶת אֵלֶּה שֶׁצָּעֲקוּ “הַכּוּ בַּיְּהוּדִים?”

שָׁכַבְתִּי יָמִים מִסְפָּר, וּכְמִנְהָגִי – שָׁקַעְתִּי בְּמַחֲשָׁבוֹת. חָשַׁבְתִּי אֵיךְ לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ צֶדֶק. בַּעֲצַת חָבֵר אֶחָד שֶׁפָּגַשְׁתִּי שָׁם, הֶחְלַטְתִּי לִהְיוֹת לְס.ס.פּ.ס., כְּלוֹמַר, שַׁיָּךְ לַאֲנָשִׁים שֶׁהֵם נֶגֶד הַשִּׁלְטוֹן. כְּשֶׁיָּצָאתִי מִבֵּית־הַחוֹלִים הָיִיתִי מְבַקֵּר בָּאֲסֵפוֹת שֶׁלָּהֶם. כָּאֵלֶּה הֵם הַחַיִּים. גַּם הָעִנְיָן הַזֶּה הָיָה בִּימֵי הַחֹפֶשׁ שֶׁלִּי…

א48.jpg

 

כְּשֶׁהַתַּבְשִׁיל מִתְבַּשֵּׁל – עוֹלִים לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל

עַד שֶׁשִּׁמְשִׁי מְדַבֵּר הָיִינוּ מְהַלְּכִים בְּצֵל הָעֵצִים. אֶת צַעֲדֵי הַהוֹלְכִים בָּרְחוֹב לֹא שָׁמַעְנוּ, כִּי רַגְלֵיהֶם טָבְעוּ בַּחוֹל הֶעָמֹק. עָלִינוּ וְיָשַׁבְנוּ עַל הַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל בֵּית־הַכְּנֶסֶת. הָיִינוּ עֲטוּפִים חֲשֵׁכָה מִכָּל עֲבָרֵינוּ, גַּם מִלְמַעְלָה וְגַם מִלְּמַטָּה.

רָם וַאֲנִי יָשַׁבְנוּ כַּהֲלוּמֵי רַעַם מִ… שֶׁפַע הַדִּבּוּרִים וְהַסִּפּוּרִים. שִׁמְשִׁי דִבֵּר בְּשֶׁטֶף־לָשׁוֹן וּבְלִי כָּל הִתְאַמְּצוּת. הָיִינוּ מִתְגָּאִים בְּלִבֵּנוּ, כִּי הִנֵּה אָדָם מְבֻגָּר יוֹשֵׁב וּמְסַפֵּר כָּךְ לְפָנֵינוּ, כְּאִלּוּ אֵין אָנוּ עוֹד תַּלְמִידֵי גִמְנַסְיָה.

– מַה יָּכֹלְתִּי לַעֲשׁוֹת? נַעֲשֵׂיתִי סוֹף־סוֹף לְס. ס. פּ. ס. וְלֹא רָוַח לְנַפְשִׁי – הִמְשִׁיךְ שִׁמְשִׁי – וְאַתֶּם, גִּמְנַזִּיסְטִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֵינְכֶם יוֹדְעִים אֲפִילוּ מַה מַּשְׁמָעוּת הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה?.. בִּקַּרְתִּי פַּעַם בְּהַמְבּוּרְג. הָלַכְתִּי יְחִידִי וְהִגַּעְתִּי לִקְצֵה רְחוֹב קָטָן. רָאִיתִי בְּשִׁפּוּלוֹ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת, וְעֶצֶב אֲחָזַנִי לְלֹא כָּל סִבָּה. כְּמוֹ פָּרָה עִם בּוֹא הָעֶרֶב. וְעָלוּב כְּמוֹ זְבוּב בַּמָּרָק. שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: שְׁוַרְצְמַן (זֶה הָיָה אָז שְׁמִי), מַה לְּךָ, בֶּאֱמֶת? תַּגִּיד לִי! – נִתְבָּרֵר לִי אָז, כִּי כָּל יָמַי אֲנִי מַרְבֶּה לְהִצְטַעֵר עַל הַחַיִּים שֶׁאֵינָם בְּסֵדֶר. אֵין בָּהֶם צֶדֶק וָישֶׁר כְּלָל. לֹא לְגַבֵּי הַחַיָּה וְלֹא לְגַבֵּי הָאָדָם. וּבְעִקָּר לֹא לְגַבֵּי הַיְהוּדִי.

פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי צְפִירַת אֳנִיָּה לִפְנֵי הַפְלָגָתָהּ. צְפִירָה גְדוֹלָה, רַבָּתִי, כָּזוֹ שֶׁמְּחַבֶּקֶת אֶת כָּל הָאֹפֶק וּמְבִיאָה מִמֶּרְחַקִּים גְּדוֹלִים רֵיחוֹת שֶׁל שַׁבְּלוּלֵי יָם וַעֲשָׂבִים מֻפְלָאִים.

זוֹ הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה עַל הַשְּׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַלְתִּי אֶת שְׁוַרְצְמַן שֶׁלִּי.

נִסְתַּבֵּר כִּי הָיִיתִי קָרוֹב לַנָּמָל. עָבַרְתִּי דֶרֶךְ גָּדֵר נְמוּכָה – וְהִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד לְיַד מַדְרֵגוֹת הָעוֹלוֹת לָאֳנִיָּה קְטַנָּה. שָׁאַלְתִּי: לְאָן? אָמְרוּ לִי: לְאַפְרִיקָה: שָׁאַלְתִּי: לְאָן לְאַפְרִיקָה? וְעָנוּ לֵי: אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מִצְרַיִם וְנַטַל.

קָנִיתִי כַּרְטִיס וַאֲנִי נוֹסֵעַ. בְּרֵרָה לֹא הָיְתָה לִי, הַתַּבְשִׁיל כְּבָר נִתְבַּשֵּׁל.


 

שִׂיחָה אֶל הָרַגְלַיִם

מִשֶּׁיָּשַׁבְתִּי בָּאֳנִיָּה הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב: לָמָּה, סוֹף־סוֹף, אֲנִי נוֹסֵעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל? וְעָנִיתִי לְעַצְמִי: מִשּׁוּם שֶׁרוֹצֶה אֲנִי לָבוֹא לְאֶרֶץ שֶׁאֵין בָּהּ כְּלוּם וּלְהַתְחִיל בָּהּ הַכֹּל מֵחָדָשׁ. מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִבְנוֹת חַיִּים עַל יְסוֹדוֹת שֶׁל צֶדֶק וָישֶׁר.

בֹּקֶר אֶחָד נֶחְמָד הוֹרַדְתִּי אֶת שְׁתֵּי רַגְלַי אֵלֶּה, הִנֵּה הֵן, עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת. אִישׁ לֹא חִכָּה לָהֶן וְלִי. הִבַּטְתִּי אֶל רַגְלַי הַדּוֹרְכוֹת עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת וְאָמַרְתִּי:

– רַגְלַיִם! הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶתְכֶן לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְהַתְחִיל בּוֹ הַכֹּל מֵחָדָשׁ. אָנָּא, הַרְאֶינָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אֵלֵךְ בָּהּ!

עָמְדוּ הָרַגְלַיִם כְּאִלּוּ מְרִיחוֹת אֶת הָאֲוִיר, וּלְפֶתַע, בְּלִי כָּל הִסּוּס, פָּנוּ וְהוֹלִיכוּ אוֹתִי יָשָׁר לְבֵית הַמָּלוֹן שֶׁל חַיִּים־בָּרוּךְ בְּיָפוֹ!.. כַּנִּרְאֶה, כְּדֵי שֶׁאֶחֱלֶה בְּקַדַּחַת… אֲבָל מִשֶּׁהִבְרֵאתִי הוּטַב לִי בְּמִקְצָת!.. גַּם נַעֲשֵׂיתִי מְחֻסָּן בִּפְנֵי קַדַּחַת בֶּעָתִיד. אָז לָקַחְתִּי אֶת רַגְלַי עַל שִׁכְמִי וְיָצָאתִי לַעֲבֹד בַּמּוֹשָׁבוֹת.

הִנֵה, גִּמְנַזִּיסְטִים יְקָרִים שֶׁלִּי, אַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי כָּאן כְּשֶׁרוּחִי טוֹבָה עָלַי וּכְרֵסִי מְלֵאָה סַלַּט־עַגְבָנִיּוֹת וּבֵיצִיָּה.

הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: לוֹמְדִים רַק בִּימוֹת־הַחֹפֶשׁ! וְעַכְשָׁו עָלַי לָלֶכֶת אֶל יַעְנְקֶ’לֶה.

– תָּבוֹאוּ לְבַקֵּר אוֹתָנוּ בַּכֶּרֶם, לֶאֱכֹל עֲנָבִים – קָרָא אַחֲרֵינוּ שִׁמְשִׁי.

– וְנֵדַע מַה בִּדְבַר הַיְרִיּוֹת עַל יַעְנְקֶ’לה – הוֹסִיף רָם.

שִׁמְשִׁי, כַּנִּרְאֶה, הִצְטַחֵק בַּחֲשֵׁכָה וְקָרָא – שָׁלוֹם!!!

הָלַכְנוּ לְבֵית־הָעָם לָקַחַת אֶת חֲפָצֵינו וְלַעֲבֹר לְחֶדְרֵנוּ.

אֲוִיר־הַלַּיְלָה נַעֲשָׂה טָחוּב מִטַּל. קוֹלוֹתֵינוּ הִגִּיעוּ לְאָזְנֵינוּ מְשֻׁנִּים קְצָת: רַכִּים וַאֲטוּמִים. כִּי יָרַד טַל כָּבֵד.

כִּמְעַט נִרְדַּמְתִּי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל רָם:

– נַחוּם, כַּמָּה זְמַן עָבַר מֵאָז יָצָאנוּ מִתֵּל־אָבִיב?

– עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת – עָנִיתִי, וְהִתְפַּלֵּאתִי בְּעַצְמִי לַתְּשׁוּבָה. תֵּל־אָבִיב נִדְמְתָה לִי רְחוֹקָה מֵאִתָּנוּ, כְּאִלּוּ יְצָאנוּהָ לִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים.


 

אֵיךְ כּוֹתְבִים מִכְתָּבִים בַּמּוֹשָׁבָה

כְּבָר עָבְרוּ יָמִים מִסְפָּר מֵאָז בָּאנוּ לִרְחֹבוֹת, וַעֲדַיִן לֹא מָצָאנוּ עֲבוֹדָה. הָיִּינוּ מַשְׁכִּימִים לָצֵאת לַשּׁוּק לְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה – וּלְלֹא הַצְלָחָה, וְחוֹזְרִים לְחָדְרֵנוּ לְחַכּוֹת לְיוֹם־הַמָּחֳרָת.

הִנֵּה כָּךְ הָיִינוּ שׁוֹכְבִים לָנוּ בַּחֶדֶר עַל הָרִצְפָּה הַקְּרִירָה, מַבִּיטִים

ב4.jpg

מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת אֶל הָעֵצִים וְאֶל קִרְעֵי

הַשָּׁמַיִם, הַמְשַׁנִּים אֶת צוּרוֹתֵיהֶם עִם תְּנוּעַת

הָעֵצִים.

עֲצֵי הַקַּזָּרִינוֹת, שְׁאוֹנָם הָיָה בִּלְתִּי פּוֹסֵק, כְּהֶמְיַת הַיָּם. הֵם הָיוּ מַשִּׁירִים בְּשֶׁפַע אֶת מַחֲטֵי הֶעָלִים, וְהָרוּחַ הַקַּלָּה הָיְתָה מַשִּׁיבָה אוֹתָם לְתוֹךְ הַחֶדֶר.

קוֹלוֹת הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּרְחוֹב הָיוּ נִכְנָסִים בִּרְוָחָה דֶרֶךְ חַלּוֹנוֹתֵינוּ. הָיִינוּ מְקַבְּלִים אוֹתָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּמְנַחֲשִׁים בְּחוּשׁ־הַשֵּׁמַע בִּלְבַד אֶת אָפְיָם וּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בַּעֲלֵי הַקּוֹלוֹת.

הַבָּצִיר עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל. רַק מִן הַכְּרָמִים שֶׁבָּהֶם הִקְדִּים הַפְּרִי לְהִתְבַּשֵּׁל הוֹבִילוּ עֲגָלוֹת עֲמוּסוֹת עֲנָבִים לַיֶּקֶב. הָיִינוּ שׁוֹמְעִים אֶת שִׁפְשׁוּף הַחוֹל בַּגַּלְגִּלִּים וּנְשִׁיפַת הַפְּרָדוֹת.

– הַלּוֹ! נַחוּם, צָרִיךְ לִכְתֹּב מִכְתָּבִים הַבַּיְתָה – שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל רָם מְדַבֵּר אֵלַי. כְּבָר הוּא עָיֵף מִשְּׁתִיקָה אֲרֻכָּה.

– כֵּן – עָנִיתִי.

– לִי כּוֹאֶבֶת הָרֶגֶל – מַכְרִיז רָם.

אֲנִי מֵבִין אוֹתוֹ! הוּא מִתְעַצֵּל לָלֶכֶת לַחֲנוּת הָרְחוֹקָה כְּחֹם הַיּוֹם לִקְנוֹת דְּיוֹ וָעֵט. אֲנִי “מְצַלְצֵל” אֵלָיו:

– לָמָּה לְךָ לָלֶכֶת לַחֲנוּת? גַּשׁ לַשְּׁכֵנִים.

אֶת פָּנָיו שֶׁל רָם לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת. אֲבָל לְפִי כַּפּוֹת רַגְלָיו, שֶׁהִתְחִילוּ לִשְׁחֹק זוֹ אֶת זוֹ, הֲבִינוֹתִי כִּי הָרַעְיוֹן מָצָא חֵן בְּעֵינָיו.

– טוֹב מְאֹד, תִּכָּנֵס! לַנַּפָּח יֵשׁ דְּיוֹ. הַפִּתְקָה בַּחַלּוֹן הָיְתָה כְּתוּבָה בִּדְיוֹ.

– אֲנִי? אֲנִי אָמַרְתִּי הָרִאשׁוֹן שֶׁאַתָּה תֵּלֵךְ!

– טוֹב. נֵלֵךְ שְׁנֵינוּ.

– נֵלֵךְ שְׁנֵינוּ.

(הַפְסָקָה)

– נַחוּם, לָמָּה אֵינְךָ זָז? – שׁוֹאֵל אוֹתִי רָם, וְהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ מַנִיעַ אֵבֶר.

יָשַׁבְנוּ לְהִסְתַּכֵּל אֶחָד בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ וְצָחַקְנוּ מֵרֹב טוֹבָה. כִּי מֶה חָסַר לָנוּ? טוֹב לְהִתְבַּטֵּל. בַּפְּרוּטוֹת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אָנוּ מְבִיאִים מִן הַחֲנוּת כִּכְּרוֹת־לֶחֶם וַחֲצִילִים חֲמוּצִים. וּמִן הָעֲגָלוֹת הָעוֹבְרוֹת עַל פְּנֵי בֵּיתֵנוּ אָנוּ לוֹקְחִים אַשְׁכְּלוֹת־עֲנָבִים לְקִנּוּחַ־הַסְּעֻדָּה, וְכַד־הַמַּיִם הָעוֹמֵד עַל חַלּוֹנֵנוּ שׁוֹרֵק וּמְחַלֵּל גַּם אֶצְלֵנוּ וּמַשְׁרֶה מְנוּחָה.

– אַחַת, שְׁתַּיִם!

– וְשָׁלשׁ!

קַמְנוּ שְׁנֵינוּ בְּבַת אַחַת וְיָצָאנוּ לָצוּד עֵט וּדְיוֹ.

בְּדִירַת הַנַּפָּח הָיָה שֶׁקֶט, כִּבְבַיִת שֶׁכָּל אֲנָשָׁיו עֲזָבוּהוּ. הַדְּלָתוֹת וְהַחַלּוֹנוֹת הָיוּ פְּתוּחִים לִרְוָחָה. רַק הָרוּחַ טִיְּלָה בַּחֲדָרִים וְגִלְגְּלָה עַל הָרִצְפָּה עֲלֵי קַזָּרִינוֹת בִּזְרִיזוּת מְשֻׁנָּה.

כָּל מִשְׁפַּחַת הַנַּפָּח הָיְתָה בַּמַּפָּחָה.

מִשֶּׁאָמַרְנוּ לָהֶם אֶת בַּקָּשָׁתֵנוּ הִתְחִילָה מִיָּד חֲקִירָה.

– יַעֲקֹב, אֵיפֹה הָעֵט וְהַדּיוֹ?

– אֵינִי יוֹדֵעַ. שְׁאַל אֶת משֶׁה.

– משֶׁה, אֵיפֹה?

– רֶגַע! הֲלֹא אַבָּא כָּתַב מִכְתַּב־בְּרָכָה בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה.

– יִשְׂרָאֵל הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֵט אַחֲרָיו, כְּשֶׁחִשֵּׁב אֶת חֶשְׁבּוֹן הַכֹּבֶד שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל יוֹדֵעַ אֵיפֹה הֵם, כַּמּוּ־בָן!..

– רְאוּבֵן הֶעְתִּיק אֶת “יֵשׁ לִי גַן וּבְאֵר יֵשׁ לִי”, הוּא יוֹדֵעַ.

רְאוּבֵן עָמַד לְפָנֵינוּ כְּאִלּוּ זָכָה בְּגוֹרָל רַע:

– אֶת הַשִּׁיר אֲנִי זוֹכֵר בְּעַל־פֶּה, אֲבָל הָעֵט וְהַדְּיוֹ… נִכְנַס אִתָּנוּ לַבַּיִת וְחִטֵּט בַּמִּזְנוֹן, עַד שֶׁמָּצָא אֶת בַּקְבּוּק הַדְּיוֹ – יָבֵשׁ כְּמוֹ וָדִי בְּסוֹף הַקַּיִץ.

– זֶהוּ. אֵין דָּבָר, תּוֹסִיפוּ קְצָת מַיִם – אָמַר, – אֲבָל הָעֵט אֵיפֹה הוּא?

לִבְסוֹף נִצְנֵץ רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ. הוּא הִשְׁתַּטַּח עַל הָרִצְפָּה, סָגַר עַיִן שְׂמָאלִית, כְּמִתְכּוֹנֵן לִירוֹת, וְהִבִּיט בְּתוֹךְ מֶרְחַקֵּי הָאֹפֶל שֶׁמִּתַּחַת לַמִּזְנוֹן.

– נָכוֹן, כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתִּי! שָׁמָּה הוּא! לְיַד הַכֶּרֶךְ שֶׁל “עוֹלָם קָטָן” שֶׁנָּפַל לְשָׁם בְּפֶסַח.

חַיִּים הוֹצִיא אֶת הָעֵט. הוּא הָיָה עָטוּף קוּרֵי־עַכָּבִישׁ, הַצִּפֹּרֶן הָיְתָה שְׁבוּרָה וּמַרְאֶהָ הָיָה סוֹדִי וּמוּזָר.

שַׁבְנוּ לְחֶדְרֵנוּ וְשָׁכַבְנוּ אִישׁ עַל מִשְׁכָּבוֹ כְּמִקֹּדֶם. טוֹב לִהְיוֹת בַּמּוֹשָׁבָה. הָאֲנָשִׁים כּוֹתְבִים בָּהּ רַק כְּשֶׁיֵּשׁ בֶּאֱמֶת צֹרֶךְ לִכְתֹּב.


 

קִבַּלְנוּ עֲבוֹדָה בַּבָּצִיר

בֹּקֶר אֶחָד קִבַּלְנוּ עֲבוֹדָה. אַךְ הֵנֵצָּה הַחַמָּה קַמְנוּ עַל רַגְלֵינוּ. הָלַכְנוּ אַחֲרֵי בַּעַל־הַכֶּרֶם לְכַרְמוֹ. הַחוֹל הָיָה רָטֹב מִן הַטַּל. שִׁכְבַת־הַחוֹל הָרְטֻבָּה הָיְתָה מִתְבַּקַּעַת תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ וּמְגַלָּה אֶת הַחוֹל הַיָּבֵשׁ מִתַּחְתֶּיהָ.

תַּחַת סֻכַּת הַשּׁוֹמֵר, שֶׁעָמְדָה עַל הַגִּבְעָה בַּכֶּרֶם, עָמְדוּ מוּכָנִים בִּשְׁבִילֵנוּ סַלִּים רֵיקִים. חִלַּקְנוּ אוֹתָם בֵּינֵינוּ בְּלִי רַעַשׁ, שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר אֶת הַשּׁוֹמֵר הַיָּשֵׁן בַּסֻּכָּה אַחֲרֵי לֵיל־שְׁמִירָה.

הִתְחַלְנוּ בָּעֲבוֹדָה. הָאֶשְׁכּוֹלוֹת הָיוּ חֲבוּיִים בֵּין הֶעָלִים, מְכֻסִּים אֵד עָמוּם וְשׁוֹמְרִים אֶת צִנַּת הַלַּיְלָה. בְּכָל אֶשְׁכּוֹל הָיוּ מְרֻבִּים הָעֲנָבִים.

ב8.jpg

מְרֻבִּים עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁהָיָה צַר לָהֶם הַמָּקוֹם וְהָיוּ נִלְחָצִים זֶה אֶל זֶה, עַד שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהֵעָשׂוֹת כַּדּוּרִיִּים.

בָּצַרְנוּ בְּשֶׁקֶט. הַסַּלִּים הָלְכוּ וְהִתְמַלְאוּ. מִשֶּׁעָיַף הַגַּב מִן הָעֲמִידָה הַכְּפוּפָה הָיִינוּ מִזְדַּקְּפִים, וְהָעֵינַיִם הָיוּ הוֹלְכוֹת סָבִיב־סָבִיב עַל־פְּנֵי הַגְּבָעוֹת הַיְרֻקּוֹת, הַנְּטוּעוֹת שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל גְּפָנִים.

מִפַּעַם לְפַעַם הָיוּ בָּאִים עֶגְלוֹנִים וְעוֹמְסִים עַל עֶגְלוֹתֵיהֶם אֶת הַסַּלִּים וּמוֹבִילִים אוֹתָם לַיֶּקֶב. פְּנֵי הָעֶגְלוֹנִים הָיוּ עֵרִים מִן הַשָּׁאוֹן וְהַהֲמֻלָּה בַּחֲצַר הַיֶּקֶב, בְּעוֹד שֶׁפָּנֵינוּ אָנוּ הָיוּ שְׁקֵטִים, כְּשֶׁל אֲנָשִׁים הָעוֹבְדִים בִּבְדִידוּת. הִתְרַגַּלְנוּ לַשֶּׁקֶט וּלְלַהַט־הַשֶּׁמֶשׁ עַל גַּבֵּינוּ: נִדְמֶה הָיָה לָנוּ, כִּי טָבַעְנוּ בְּיָם יָרֹק זֶה, לִפְנֵי הַרְבֵּה־הַרְבֵּה יָמִים.


 

וּבֶאֱמֶת, אֵיךְ צָרִיך לִשְׁתּוֹת?

שְׁרִיקַת הַיֶּקֶב שִׁמְּשָׁה אוֹת לְהַפְסָקַת הַצָּהֳרַיִם. יָשַׁבְנוּ כֻּלָּנוּ בְּצֵל הַסֻּכָּה וְעֵץ הַתְּאֵנָה, סָבִיב לִשְׁנֵי פַּחֵי הַמַּיִם. הוֹ, הוֹ, הַמַּיִם יֵשׁ לָהֶם חֲשִׁיבוּת רַבָּה בְּיוֹם בָּצִיר חַם!

כִּתְמֵי הַצֵּל שֶׁל עֲלֵי הַתְּאֵנָה שֶׁנָּפְלוּ עַל פָּנֵינוּ כִּמְעַט טִשְׁטְשׁוּ אֶת מַרְאֵה הַיּוֹשְׁבִים.

הַחַיִּים נִפְלָאִים! מִסָּבִיב הַכֹּל יָפֶה. כָּל דָּבָר וְכָל אִישׁ מֵבִיא כָּאן תּוֹעֶלֶת. אֵלֶּה הֵם חַיִּים שֶׁל מְבֻגָּרִים, חַיִּים שֶׁל עֲבוֹדָה – אֲבָל מְעַנְיְנִים הֵם כְּמוֹ מִשְׂחָק.

אִישׁ אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עָלֶיךָ. הַכֹּל שָׁוִים כָּאן. עַל אַף הַגִּילִים הַשּׁוֹנִים. שֵׁב כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ וֶאֱכֹל מַה שֶּׁהֲכִינוֹתָ לְךָ לְפִי טַעְמְךָ.

אֶחָד־אֶחָד נִגָּשִׁים אֶל אֶמְצַע הָעִגּוּל וְשׁוֹתִים מַיִם. הָאֶחָד שׁוֹתֶה מִן הַכַּד כְּשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁמוּט לַאֲחוֹרָיו. הַכַּד מְרֻחָק מִפִּיו, וְהַמַּיִם הַיּוֹצְאִים מִן הַפֶּה הַצַּר שֶׁל הַכַּד צוֹבְטִים וְדוֹקְרִים אֶת הַלָּשׁוֹן; הַפִּיקָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת כְּמוֹ מַשְׁאֵבָה. לְקִנּוּחַ הוּא שׁוֹאֵף גַּם אֶת הַטִּפּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ תְּלוּיוֹת עַל שְׂפָמוֹ.

הַשֵּׁנִי שׁוֹתֶה פָּשׁוּט: שָׂם אֶת פִּיו אֶל פִּי הַכַּד, וְהַמַּיִם שׁוֹטְפִים לוֹ עַל לְחָיָיו וְעַל חֻלְצָתוֹ.

אַחֵר הוֹצִיא סֵפֶל מִסַּלּוֹ וְשָׁתָה. כֻּלָּם פָּרְצוּ בִּצְחוֹק. זֶה הָיָה פָּשׁוּט יוֹתֵר מִדַּי.

וְזֶה מַרְכִּין אֶת פַּח־הַמַּיִם, עַד שֶׁהֵם מַתְחִילִים לְהִשָּׁפֵךְ – וְאָז הוּא עוֹצֵר בְּלִסְתּוֹ הַתַּחְתּוֹנָה

אֶת הַגִּבְעָה הַנּוֹצֶצֶת שֶׁל הַמַּיִם וְגוֹמֵעַ מֵהֶם.

עוֹד אֲנִי מְחַשֵּׁב אֵיזוֹהִי הַדֶּרֶךְ שֶׁאֶבְחַר

אֲנִי בִּשְׁתִיָּה, הִבַּטְתִּי אֶל רָם – וְרָאִיתִי כִּי הוּא טָרוּד בְּמַחְשְׁבוֹתָיו וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה כְּלָל מִן הַחַיִּים. יוֹדֵעַ אֲנִי מָה הַדָּבָר! מֶה עָשָׂה שִׁמְשִׁי עַל הַחוֹלוֹת בְּ“רִאשׁוֹן”? לָמָּה רָדְפוּ אַחֲרָיו? מַה מַּעֲשֵׂהוּ אֵצֶל הַנַּפָּח? וְלָמָּה חָשַׁד שִׁמְשִׁי, כִּי לֹא עַלִּי הוּא הַיּוֹרֶה בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל יַעְנְקֶ’לֶה? – שְׁאֵלוֹת אֵלֶּה הִטְרִידוּ אֶת רָם עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לֵהָנוֹת מִן הַחַיִּים הַטּוֹבִים, מִן הַחֹפֶשׁ וּמִן הַבָּצִיר.

אָמַרְתִּי לְרָם:

– בָּאתָ לִרְחֹבוֹת לִהְיוֹת בַּלָּשׁ אוֹ לַעֲבֹד בַּבָּצִיר?


 

אַחֲרֵי יוֹם הָעֲבוֹדָה

כִּכְלוֹת יוֹם הָעֲבוֹדָה עָזַבְנוּ אֶת הַכֶּרֶם וְיָצָאנוּ לַשְּׁבִיל. מִכָּל הַכְּרָמִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ יָצְאוּ הַבּוֹצְרִים וְהַשְּׁבִיל הָרָאשִׁי נִתְמַלֵּא חַיִּים.

הָלַכְנוּ בְּשֶׁקֶט, עֲמוּסִים יוֹם־עֲבוֹדָה. פָּנֵינוּ לַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת. אַחֲרֵי יוֹם־עֲבוֹדָה נוֹשְׁמִים אַחֶרֶת. הַגּוּף עָיֵף מִנֵּטֶל הַחֲשִׁיבוּת: הוּא הֵבִיא תּוֹעֶלֶת.

עִם בּוֹא הָעֶרֶב יָרְדָה חֲגִיגִיּוּת לַמּוֹשָׁבָה.


הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַדְבִּיק מוֹדָעוֹת כָּאֵלֶּה עַל כָּל הַקִּירוֹת בְּכָל הֶעָרִים:

ב11.jpg

אֵלֶּה הֵן עֵצוֹת שֶׁקַּל לְהַשִּׂיאָן. אַךְ אֵיךְ אִיעַץ, כֵּיצַד לֵהָנוֹת מִן הַמַּרְאֶה הַיָּפֶה שֶׁל חֻלְצוֹת לְבָנוֹת וּכְחֻלּוֹת שֶׁל בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת, הַהוֹלְכִים עַל גִּבְעוֹת הַחַמְרָה הָאֲדֻמּוֹת?

ב12.jpg

 

לָמָּה קָרָא לָנוּ שִׁמְשִׁי

בְּשׁוּבֵנוּ מִן הַכֶּרֶם עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי הַבַּיִת הַזֶּה, הוּא בֵּית־הַשּׁוֹמְרִים. מִן הַחַלּוֹן קָרָא אֵלֵינוּ שִׁמְשִׁי:

– יְהוּדִים, תִּזְכּוּ בְּמִצְוָה, הִכָּנְסוּ!

עוֹד אָנוּ עַל מִפְתַּן הַדֶּלֶת, פָּנָה אֵלֵינוּ יַעְנְקֶלֶ’ה:

– תַּחֲזִיקוּ!

הוּא נָתַן לָנוּ קְצֵה חֲגוֹרָה אֲדֻמָּה אֲרֻכָּה מְאֹד. הֶחֱזַקְנוּ בָּה וְלֹא שָׁאַלְנוּ דָבָר. יַעְנְקֶ’לֶה נָשַׁף בְּחָזְקָה וְהוֹצִיא אֶת הָאֲוִיר מִבִּטְנוֹ, צִמְצֵם אוֹתָהּ וְהִתְחִיל לְהִסְתּוֹבֵב בְּפִשּׁוּט־יָדַיִם, מִסְתּוֹבֵב וְחוֹתֵל אֶת עַצְמוֹ בַּחֲגוֹרָה הָרְחָבָה.

– סַחֲבוּ, בַּחוּרִים, סַחֲבוּ! לֹא אֲכַלְתֶּם הַיּוֹם? סַחֲבוּ, וְכִי הָרִצְפָּה מִתְחַלֶּקֶת?

ב13.jpg

וְאָנוּ סָחַבְנוּ כְּפִי שֶׁיָּכֹלְנוּ. עֵינָיו שֶׁל יַעְנְקֶ’לֶה הָלְכוּ וְאָדְמוּ וְחָזֵהוּ גָדַל וּבָלַט, לְאַחַר שְׁנֵים־עָשָׂר סִבּוּבִים קָרַב יַעְנְקֶ’לֶה אֶל קְצֵה הַחֲגוֹרָה, וְנִשְׁאַר עוֹמֵד לְפָנֵינוּ כְּשֶׁפָּנָיו שׂוֹחֲקוֹת, וְאָנוּ נוֹשְׁמִים מֵרֹב יְגִיעָה וּתְמֵהִים לְפֵשֶׁר הַמַּעֲשֶׂה. יַעְנְקֶ’לֶה הָיָה נֶהְדָּר. הוּא עָמַד אֵיתָן בְּתוֹךְ הַמַּגָּפַיִם שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיוּ מְמֹרָקִים. בַּאֲלַכְסוֹן, עַל חָזֵהוּ, הִבְרִיקָה בְּבָרָק צָהֹב חֲגוֹרַת־הַכַּדּוּרִים. לְחָיָיו הָיוּ מְגֻלָּחוֹת וּשְׂפָמוֹ הַקָּטָן נִזְדַּקֵּר בְּשׁוֹבְבוּת.

– גִמְנַזִּיסְטִים! אֵינְכֶם מְבִינִים מָה הַדָּבָר? – קָרָא שִׁמְשִׁי – יַעְנְקֶ’לֶה מִתְקַשֵׁט לְלֵיל־הַשְּׁמִירָה! הַשּׁוֹמְרִים שֶׁלָּנוּ “פְרַנְטִים” (גַּנְדְּרָנִים), חוֹבְשִׁים “פַּפְכוֹת” – כְּדֵי לִהְיוֹת דּוֹמִים לְקוֹזָקִים. לוֹבְשִׁים עַבָּיוֹת, שֶׁאֵינָן נוֹחוֹת לִרְכִיבָה, כְּדֵי לִהְיוֹת דּוֹמִים לְ“גֶ’דָה”, וְהֵם סוֹחֲטִים אֶת עַצְמָם בַּחֲגוֹרוֹת אֲרֻכּוֹת עַד יְצִיאַת הַנְּשִׁימָה, כְּדֵי לְהֵרָאוֹת כְּ“שַׁבָּאבּ”! אֲנִי נֶגֶד כָּל אֵלֶה! לָכֵן לֹא רָצִיתִי לַעֲזֹר לְיַעְנְקֶ’לֶה לְהִתְלַבֵּשׁ!

– מַה יֵשׁ לְדַבֵּר, אַתָּה גִ’ינְגֶ’ר! – עָנָה יַעְנְקֶ’לֶה וְיָשַׁב לְנַקּוֹת אֶת הַ“מַּאוּזֶר” שֶׁלּוֹ.

לְכָל אֹרֶךְ קִירוֹת הַחֶדֶר הָיוּ מִשְׁכָּבִים עַל גַּבֵּי קְרָשִׁים וְתֵבוֹת־נֵפְטְ. רְתָמוֹת, מַגָּפַיִם, שַׂקֵּי־שְׂעוֹרָה, סְפָרִים קְטַנִּים וּגְדוֹלִים וְ“עַגָּאלִים” הָיוּ מוּטָלִים בְּעִרְבֻּבְיָה בֵּין הַמִּשְׁכָּבִים.

כַּמָּה שׁוֹמְרִים יָשְׁנוּ אֶת שְׁנָתָם. צְבִי הָיָה מְכֻסֶּה עַד מֵעַל לְאַפּוֹ בִּשְׂמִיכָה יְרֻקָּה; רַק קְוֻצַּת שְׂעֲרוֹתָיו הַזְּהֻבּוֹת יָצְאָה מִתּוֹכָהּ. הוּא הָיָה דוֹמֶה לְתִירָס יָרֹק, שֶׁיָּצָא מִתּוֹכוֹ צִיץ חוּטֵי־פִּשְׁתָּן.


 

שִׂיחה (כִּמְעַט בְּלִי מִלִּים) בֵּין שְׁנֵי שׁוֹמְרִים

– הַסּוּסָה לֹא כָּל כָּךְ.

– עֲלֵי תְּאֵנָה.

תְּשׁוּבָה עַל עֵצָה זוֹ הָיָה מַבָּט, שֶׁהִסְבִּיר כִּי הַסּוּסָה לֹא תַּסְכִּים לִטְעֹם מֵהֶם.

– הִיא שָׁרָה יָפֶה (כַּנִּרְאֶה כְּבָר גָּמְרוּ

לְדַבֵּר עַל הַסּוּסָה וְהֵסֵבּוּ אֶת הַשִּׂיחָה עַל

בַּת־שֶׁבַע).

– כֵּן, הַסּוֹף.

שְׁתִיקָה, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ: מַהוּ סוֹף הַשִּׁיר?

– טַם, טַם, טַמְטַם, שֶׁמֶשׁ זָהָב רָב.

ב15.jpg

 

מֶה חָשַׁב יַעְנְקֶ’לֶה בְּשָׁעָה שֶׁנִּקָּה אֶת רוֹבֵהוּ?

יַעְנְקֶ’לֶה הִפְסִיק אֶת הַשִּׂיחָה. שָׁאַל הֵיכָן בַּקְבּוּק הַשֶּׁמֶן. הוּא יָשַׁב לְיַד הַחַלּוֹן וְשִׁפְשֵׁף בְּמַטְלִית מְשֻׁמֶּנֶת אֶת הַ“מַּאוּזֶר”. הוּא הָיָה זָהִיר וְכִוֵּן כָּל הַזְּמַן אֶת פִּי־הָרוֹבֶה אֶל הַתִּקְרָה אוֹ אֶל כִּפַּת־הַשָּׁמַיִם, כְּדֵי לְהִמָּנַע מִמִּקְרֵה אָסוֹן אִם יִפָּלֵט כַּדּוּר בִּלְתִּי צָפוּי.

כְּשֶׁרָאָה אוֹתָנוּ מִסְתַּכְּלִים בְּכָל תְּנוּעָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, אָמַר לָנוּ אֲנָחָה: – שִׁלַּמְנוּ בְּיֹקֶר בְּעַד תּוֹרָה זוֹ. הָאַחֲרוֹן – חַנְקִין. שָׁכַח לִסְגֹּר אֶת בְּרִיחַ הַבִּטָּחוֹן. מָצָאנוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית דָּמוֹ.

יַעְנְקֶ’לֶה הִתְחִיל שׁוֹרֵק בִּשְׂפָתָיו שִׁיר מוֹלְדָבִי. הוּא שָׁכַח אוֹתָנוּ וְהִתְעַמֵּק בְּחִטּוּט נַקְבּוּבִיּוֹת הַ“מַּאוּזֶר”: פָּנָיו נַעֲשׂוּ עֲצוּבִים וּמְרֻכָּזִים.

כָּל חֶלקֵי הַ“מַּאוּזֶר” הַמְפֹרָק הָיוּ מוּטָלִים עַל הַמַּגֶּבֶת הַפְּרוּשָׂה בֵּין בִּרְכָּיו. חֲלָקִים יָפִים וּמְחֻטָּבִים, שֶׁעוֹרְרוּ בָּנוּ הִתְפָּעֲלוּת מִן הַתּוֹצֶרֶת הַמְדֻיֶּקֶת. הֶעֱלִינוּ בְּדִמְיוֹנֵנוּ חַדְרֵי בֵּית־חֲרשֶׁת מוּאָרִים וּפוֹעֲלָיו לְבוּשֵׁי סִנָּרִים כַּאֲחָיוֹת רַחֲמָנִיּוֹת מִסְתַּכְּלִים בִּזְכוּכִיּוֹת מַגְדִּילוֹת, לִרְאוֹת אִם חֶלְקֵי הָרוֹבֶה מְדֻיָּקִים. צוּרַת הַקַּת, הַמִּשְׁבְּצוֹת הַחֲטוּבוֹת בָּהּ וּלְפִיתָתָהּ הַנּוֹחָה בְּכַף הַיָּד – מְעוֹרְרִים חֵשֶׁק לֶאֱחֹז בָּהּ.

הַ“מַּאוּזֶר” נִרְאָה בְּעֵינֵינוּ כְּעֵין יָדִיד

שֶׁנָּעִים לְלַטְּפוֹ – וְלֹא כְּנֶשֶׁק שֶׁיֵּשׁ לְפַחֵד

מִמֶּנּוּ.

– יַעְנְקֶ’לֶה, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ! – נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹלוֹ שֶׁל שִׁמְשִׁי שֶׁהִבִּיט בּוֹ בְּלִי הֶפְסֵק וְהֵבִין, כַּנִּרְאֶה, אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו.

יַעְנְקֶ’לֶה הִתְעוֹרֵר וְהִצְטַחֵק:

– סוֹף־סוֹף, מָה אֲנִי – סוֹלְדַט? (חַיָּל?) אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹבִיל עֲגָלָה עֲמוּסָה זֶבֶל. אֲנִי רוֹצֶה לִבְדֹּק אֶת הָאֲדָמָה אִם שְׁמֵנָה הִיא אוֹ רָזָה. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁאִשְׁתִּי תַּחֲלֹב פָּרָה… וְנִמְצָא שֶׁאֲנִי חַיָּב לִהְיוֹת חַיָּל. הַאִם אִי־אֶפְשָׁר אַחֶרֶת?

– יַעְנְקֶ’לֶה – עָנָה שִׁמְשִׁי בְּבַת־צְחוֹק – אַל תִּשְׁבֹּר אֶת לִבִּי – אֲנִי אֶבְכֶּה. גִּמְנַזִּיסְטִים, מָתַי תָּבוֹאוּ לְבַקֵּר אוֹתָנוּ בַּכֶּרֶם? מִן הַבַּיִת הַסָּמוּךְ נִשְׁמַע קוֹל הַגְּרַמּוֹפוֹן הַיְחִידִי שֶׁהָיָה בִּרְחֹבוֹת. בַּעַל מַשְׁפֵּךְ עֲנָקִי.

בַּמּוֹשָׁבָה כְּבָר טִיְּלוּ הַפּוֹעֲלִים שֶׁהִסְפִּיקוּ לְהִתְקַלֵּחַ וּלְהַחֲלִיף אֶת בִּגְדֵיהֶם. מִי שֶׁהָיָה לוֹ פֶּצַע אוֹ שְׂרִיטָה עָשָׂה לְעַצְמוֹ תַּחְבּשֶׁת. תַּחְבּשֶׁת לְבָנָה מתְבַּלֶּטֶת יָפֶה עַל הַגּוּף הַשָּׁזוּף. מַרְאֶה חֲגִיגִי לָהּ.

קוֹלוֹת צְחוֹק וְדִבּוּר נִשְׁמְעוּ בָּרְחוֹבוֹת

הַמּוֹשָׁבָה חָגְגָה אֶת עַרְבֵי הַבָּצִיר הַנִּפְלָאִים.

ב17.jpg

 

תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה הַנּוֹרָא

אַחַר אֲרוּחַת־הָעֶרֶב הָלַכְנוּ לְבַקֵּר אֶת יַעְנְקֶ’לֶה בְּכַרְמוֹ.

רָם אָמַר:

– כָּל הַזְּמַן מְדַבְּרִים עַל יְרִיּוֹת בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל יַעְנְקֶ’לֶה. מַה שָּׁם?

וַאֲנִי:

– תָּמִיד אַתָּה דוֹאֵג. רְאֵה כַּמָּה שָׁקֵט וְטוֹב עַתָּה.

אֲבָל… צָדַק רָם. הָיָה מַה לִּדְאֹג…

בַּדְּרָכִים לַכְּרָמִים רָבְתָה הַתְּנוּעָה. הִלְבִּינוּ חֻלְצוֹת לְבָנוֹת וְנִשְׁמְעוּ שִׁירִים. בְּלֵיל־שַׁבָּת רָצוּ כֻּלָּם לְהִתְעַנֵּג עַל אֲכִילַת עֲנָבִים וְלִשְׂמֹחַ אַחֲרֵי עֲבוֹדַת הַשָּׁבוּעַ.

ב18.jpg

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אַחַת רָאִינוּ צְלָלִית אָדָם בַּעַל זָקָן. הוּא עָמַד מָתוּחַ וְהָיָה מֵרִים אֶת כַּפּוֹת־יָדָיו מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וּמוֹחֵא כַּף. הַאִם מִתְפַּלֵּל הוּא כָּךְ לַכּוֹכָבִים? עָמַדְנוּ וְהִבַּטְנוּ בּוֹ. אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ הִסְבִּירוּ לָנוּ, כִּי זֶה הוּא רַ' אַבְרָהָם, שׁוֹמֵר־כְּרָמִים זָקֵן. בְּשַׁבָּת אֵין הוּא שׁוֹרֵק בַּמַּשְׁרוֹקִית, כִּי אִם מוֹחֵא כַּף. כָּל הַשּׁוֹמְרִים יוֹדְעִים זֹאת וְעוֹנִים לוֹ בִּשְׁרִיקוֹת עַל מְחִיאוֹת־כַּפָּיו.

מִשֶּׁעָלִינוּ עַל הַגִּבְעָה וְהִתְקָרַבְנוּ לְכַרְמוֹ שֶׁל יַעְנְקֶ’לֶה, כִּמְעַט נִתְקַלְנוּ בִּדְבַר־מָה שֶׁהָיָה מוּטָל בְּצֵל שִׁטַּת־הַמִּימוֹזוֹת; וּדְבַר־מָה זֶה אָמַר לָנוּ: – כֵּן.


 

מַה זֶּה מַצַּב־רוּחַ?

זֶה הָיָה שִׁמְשִׁי.

– עֶרֶב טוֹב! – אָמַר – שָׁמַעְתִּי אֶתְכֶם מֵרָחוֹק. הִטֵּיתִי אֶת אָזְנִי לָאֲדָמָה. אֲנִי בְּ“מַצַּב־רוּחַ”.

– הַכְּבָר יָרוּ הָעֶרֶב אֶל הַסֻּכָּה? – שָׁאַל רָם.

שִׁמְשִׁי לֹא עָנָה.

– מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, שִׁמְשִׁי?

– אֲנִי חוֹשֵׁב אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁכְּבָר חָשַׁבְתִּי אוֹתָן בַּפַּעַם הָאֶלֶף וְחָשְׁבוּ אוֹתָן אֲחֵרִים. הִנֵּה הִנָּם אוֹתָם הַכּוֹכָבִים. אוֹתָהּ הַגִּבְעָה, אוֹתָם הָעֵצִים, אוֹתָהּ הָרוּחַ וְאוֹתָהּ הַחֲשֵׁכָה הָרַכָּה – אֵלֶּה הָיוּ, הוֹוִים וְיִהְיוּ, לִפְנֵי שֶׁחָיִּינוּ אֲנַחְנוּ וְאַחֲרֵי מוּתֵנוּ. בְּקִצוּר, יֵשׁ לִי מַצַּב־רוּחַ. וְהִנֵּה מַתְחִיל מַשֶּׁהוּ מְיַלֵּל בְּתוֹכִי: דַּי לְךָ לְהִתְגַּעְגֵּעַ: וְעַל מָה אַתָּה מִתְגַּעְגֵּעַ? סוֹף־סוֹף יָבוֹא יוֹם וְיִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר לְכָל בְּנֵי־הָאָדָם. אַתָּה לֹא תַּשִּׂיג. שְׁכַח!

לָכֵן מְעוֹדֵד אֲנִי אֶת עַצְמִי: אֲבָל, שִׁמְשִׁי, אֱלֹהִים עִמְּךָ! מָה הַגַּעְגּוּעִים סְתָם? וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲנוֹת. רַק יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי אֲנִי מוּכָן לִשְׁלֹחַ אֶת יָדַי וּלְקָרֵב אֵלַי אֶת מַה־שֶּׁאֵינִי־יוֹדֵעַ־מַה־הוּא, לוּ גַם הָיוּ מְקַטְּעִים לִי מִשּׁוּם כָּךְ אֶת כַּפּוֹת יָדַי.

אַחַר־כָּךְ בָּאָה הַנֶּחָמָה: דַּי, דַּי לְהִתְגַּעְגֵּעַ. הִנֵּה אַּתָה נָח, וְתִשְׁכַּח. שִׁמְשִׁי הָיָה. הוּא אֵינֶנּוּ עוֹד. וְאָז אֲנִי רוֹאֶה אֶת אִמָּא שֶׁלִּי, גַּם־כֵּן גִּ’ינְגִ’ית, מוֹרִידָה עָלַי דְּמָעוֹת – וְצַר לִי עָלֶיהָ.

גִּמְנַזִּיסְטִים, לֹא אִכְפַּת לִי אִם אֵינְכֶם מְבִינִים דְּבָרִים אֵלֶּה. לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים תִּזְכְּרוּ דְבָרַי וְתָבִינוּ אוֹתָם.


 

הַשִּׂמְחָה בַּכֶּרֶם וּמַעֲשִׂיּוֹת מֻפְלָאוֹת

בַּכֶּרֶם הָיוּ אוֹרְחִים רַבִּים. יָשְׁבוּ מְסֻבִּים בְּעִגּוּל, נִשְׁעָנִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. מִסָּבִיב לְסַלֵּי־עֲנָבִים וְכַדֵּי־מַיִם. יַעְנְקֶ’לֶה עָסַק בְּקַבָּלַת אוֹרְחִים. הָלַךְ וְהֵבִיא גַם סַלְסִלָּה, וּבָהּ תְּאֵנִים וּשְׁקֵדִים יְרֻקִּים, וְהַשִּׂמְחָה הָיְתָה שְׁרוּיָה בִּמְסִבָּתָם.

– מִי הֵם אֵלֶּה הַבָּאִים? – קָרְאוּ אֵלֵינוּ.

– שְׁנֵי הַגִּמְנַזִּיסְטִים וְהַגִּ’ינְגֶ’ר – אָמַר שִׁמְשִׁי.

– אִם כֵּן – אָמְרָה בַּת־שֶׁבַע – וַדַּאי יַתְחִילוּ לְסַפֵּר דִּבְרֵי־הֲלָצָה עַל מוֹרֵיהֶם. עַל דְּבַר הַמּוֹרֶה הַדּוֹקְטוֹר לְמַתֵּימָטִיקָה שָׁמַעְנוּ. לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם הָיוּ פֹּה גִמְנַזִּיסְטִים אֲחָדִים וְדִבְּרוּ עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה. הֵם גַּם שָׁרוּ שִׁיר עַל הַמּוֹרֶה לְזִמְרָה, שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ מִשּׁוּם־מָה צְפַרְדֵּעַ:

אֲנִי הַצְּפַרְ–דֵּעַ,

מִזְּמַן יוֹ–דֵעַ

כִּי אֵינְךָ יָכוֹל לָשִׁיר

לַא דוֹ לַא מִי.

– אִם כֵּן – אָמַר רָם – כְּבָר יוֹדְעִים אַתֶּם הַכֹּל. זֶה נוֹחַ לָנוּ מְאֹד. יָשַׁבְנוּ בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁפִּנּוּ לָנוּ.


 

דִּבּוּרִים שׁוֹנִים

בֶּן־דּוֹדִי הוּא הַמַּזְכִּיר הָרָאשִׁי שֶׁל הָעוֹרֵךְ הָרָאשִׁי שֶל הָעִתּוֹן הָרָאשִׁי בְּאַנְגְלִיָּה. נָהוּג שָׁם, בְּאַנְגְּלִיָּה, שֶׁכּוֹתְבִים שְׁאֵלוֹת לָעוֹרֵךְ, וְהָעוֹרֵךְ עוֹנֶה תָּמִיד תְּשׁוּבוֹת. זֶהוּ מִנְהָג עַתִּיק, מִלִּפְנֵי שְׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. שׁוּם עוֹרֵךְ לֹא יַסְכִּים לְבַטֵּל אֶת הַמִּנְהָג הַזֶּה.

וְהִנֵּה פַּעַם אַחַת קִבֵּל בֶּן־דּוֹדִי, הַמַּזְכִּיר הָרָאשִׁי, שְׁאֵלָה לָעוֹרֵךְ הָרָאשִׁי. וְהַשְׁאֵלָה פְּשׁוּטָה: “אֲדוֹנִי הָעוֹרֵךְ הַנִּכְבָּד מְאֹד! כָּל־אֵימַת שֶׁאֲנִי תּוֹקֵעַ מַסְמֵר, סוֹפֵג אֲנִי מַכּוֹת בִּקְצֵה אֶצְבְּעוֹת יָדִי הַשְּׂמָאלִית מִן הַפַּטִּישׁ שֶׁאֲנִי מַחֲזִיק בְּיָדִי הַיְמָנִית. מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת? אֲנִי מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָתוֹ בַּדֹּאַר הַבָּא”.

– מֶה עָנָה הָעוֹרֵךְ הָרָאשִׁי?!

– שֶׁיִּתְרַגֵּל.

– שֶׁיַּחֲבשׁ אֶת שְׂמֹאלוֹ בִּסְמַרְטוּט.

– לֹא, אֵינְכֶם יוֹדְעִים. אֵינְכֶם אַנְגְּלִים. הוּא עָנָה: תַּחֲזִיק אֶת הַפַּטִּישׁ בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם!


 

בָּחוּר שֶׁצָּעַד כְּסוּמָא לִקְרַאת אֲסוֹנוֹ

אַחַת הָאוֹרְחוֹת סִפְּרָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

לֹא הִכַּרְתֶּם אֶת פַיְבֶל? זֶה שֶׁגָּר בַּבַּיִת שֶׁמִּמּול חֶדְרִי, בָּחוּר טוֹב עִם מִשְׁקָפַיִם וּבַעַל קוֹל טֶנוֹר יָפֶה. הָיָה שָׁר חַזָּנוּת, וְכַמּוּבָן – שִׁירִים רוּסִיִּים. לֹא תָּמִיד הָיְתָה לוֹ עֲבוֹדָה – אַךְ הוּא שִׁלֵּם אֶת כָּל חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו כְּסִדְרָם: הָיָה מְקַבֵּל מִכְתָּבִים עִם כֶּסֶף מֵאִמּוֹ שֶׁבְּרוּסְיָה.

פַיְבֶל מָצָא גוּר־כְּלָבִים לָבָן וַאֲסָפוֹ לְבֵיתוֹ. הוּא קָרָא לוֹ “חֶרְמוֹנְצִ’יק”.

כְּבָר סִפַּרְתִּי שֶׁהָיוּ לוֹ מִשְׁקָפַיִם.

יוֹם אֶחָד קָפַץ חֶרְמוֹנְצִ’יק וְשִׁבֵּר אֶת מִשְׁקָפָיו שֶׁל פַיְבֶל. בְּלִי מִשְׁקָפַיִם הָיָה הַבָּחוּר כְּעִוֵּר. עֲבוֹדָה לֹא הָיְתָה לוֹ, מִכְתָּבִים חָדְלוּ לְהַגִּיעַ עִם פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה, וְהַבָּצִיר עוֹד הָיָה רָחוֹק.

הָיָה פַיְבֶל עִוֵּר וְלֹא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת חֶרְמוֹנְצִ’יק. קוֹרֵא הָיָה בְּקוֹל רָם: – חֶרְמוֹנְצִ’יק! מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ בְּחִיּוּךְ שֶׁל צִפִּיָּה, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מֵאֵיזֶה צַד יַגִּיעַ קוֹל נְשִׁימַת הַכְּלַבְלָב, וּפוֹרֵשׂ לְפָנָיו שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו וּמְחַכֶּה.

הַכְּלַבְלָב הַלָּבָן הָיָה רָץ אֵלָיו, מַרְאֵהוּ כִּפְקַעַת צֶמֶר־גֶּפֶן שֶׁהִצְמִיחָה רַגְלַיִם, מְשַׁרְבֵּב לָשׁוֹן וְרֻדָּה – וּמִתְנַפֵּל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל פַיְבֶל.

פִּתְאֹם בָּאוּ חַיָּלִים תֻּרְכִּים לְחַפֵּשׂ נְתִינִים זָרִים. מִיָּד הִתְרוֹקְנוּ הָרְחוֹבוֹת מִבַּחוּרִים, כָּל אֶחָד מִהֵר לְהִתְחַבֵּא בָּרְפָתִים.

אוֹתָהּ שָׁעָה יָשַׁב פַיְבֶל לִפְנֵי הַחַלּוֹן וְהִשְׁתַּפֵּךְ בְּשִׁירִים רוּסִיִּים, צִפָּה לְעוֹנַת הַבָּצִיר, וְלֹא

חָשַׁשׁ לָרָעָה הָאוֹרֶבֶת.

לְרֹעַ מַזָּלוֹ הִתְחִיל חֶרְמוֹנְצִ’יק, שֶׁהָיָה

בָּרְחוֹב, נוֹבֵחַ לְעֻמַּת הַחַיָּלִים הַתֻּרְכִּים. הֵרִים חַיָּל

אֶחָד אֶת קַת רוֹבֵהוּ וּמָחַץ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל חֶרְמוֹנְצִ’יק.

יָצָא פַיְבֶל הַחוּצָה לִקְרֹא לַכְּלַבְלָב, כְּשֶׁהוּא

מֵרִים כְּדַרְכּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ בְּחִיּוּךְ שֶׁל צִפִּיָּה וּמְשַׁלֵּחַ

לְפָנָיו רַגְלַיִם מְגַשְּׁשׁוֹת. פָּשַׁט אֶת זְרוֹעוֹתָיו וְקָרָא לְכָל

עֵבֶר:

– חֶרְמוֹנְצִ’יק!

וְכָךְ נָפַל פַיְבֶל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל חַיָּל תֻּרְכִּי בַּעַל שָׂפָם זְקוּף־קְצָווֹת.

קָשְׁרוּ לְפַיְבֶל אֶת זְרוֹעוֹתָיו בְּחֶבֶל־כְּבִיסָה, שֶׁהָיָה מָתוּחַ בֶּחָצֵר, וּלְקָחוּהוּ עִמָּם. כָּל הַדֶּרֶךְ לֹא חָדַל מִקְּרֹא לְכָל עֵבֶר, בְּקוֹל־הַטֶּנוֹר הַנָּאֶה שֶׁלּוֹ:

– חֶרְמוֹנְצִ’יק!

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְרַמְלָה הִכָּה הַחַיָּל בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל פִּיו שֶׁל פַיְבֶל וְאָמַר:

– חַלַס חֶרְמוֹנְצִ’יק.

מֵרַמְלָה שְׁלָחוּהוּ הַתֻּרְכִּים כָּבוּל בַּאֲזִקִּים לְדַמֶּשֶׂק. שָׁם חָלָה בְּטִיפוּס־הַבָּהָרוֹת וְהֻכְנַס לְבֵית־חוֹלִים שֶׁהָיָה מְזֹהָם מִבֵּית־הַכֶּלֶא. בְּבֵית־חוֹלִים לְמַחֲלוֹת מִדַּבְּקוֹת אֵין אִישׁ יָכוֹל לְבַקֵּר.

אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מֶה הָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל פַיְבֶל.

אֶתְמוֹל בָּא מִכְתָּב מֵאִמּוֹ שֶׁהִגִּיעַ לָאָרֶץ דֶּרֶךְ שְׁוֵיצַרְיָה. הִנַּחְתִּי אוֹתוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ.

צָעַד הַבָּחוּר כְּסוּמָא לִקְרַאת אֲסוֹנוֹ, וְעַתָּה הִגִּיעוּ יְמֵי הַבָּצִיר.


 

מְכוֹרָתִי אֶרֶץ כְּנַעַן

– יַעְנְקֶ’לֶה יִקְרָא דַף גְּמָרָא!

– לֹא, אֵינִי רוֹצֶה. עִזְבוּ אוֹתִי.

– מְפַנְּקִים אֶת יַעְנְקֶ’לֶה.

– אֵין זוֹ דֶרֶךְ. בֶּחְצֶה, דְרֶחְצֶה, שְׁמֶחְצֶה, מוּטָב שֶׁנָּשִׁיר שִׁיר יָפֶה.

– בַּת־שֶׁבַע, שִׁירִי אֶת שִׁיר הָאָבִיב.

בַּת־שֶׁבַע שָׁרָה:

בָּא הָאָבִיב וּמִסָּבִיב

שֶׁמֶשׁ זָהָב רַב.

נַפְשִׁי יוֹצֵאת טְרַלָּלָה

אֵינִי יוֹדַ–עַת אֶת הַסּוֹף

– טְרַלַּלַּ–לַּ–לַּלַּה, טְרַלַּלַּ–לַּ–לַּלָּה.

כָּךְ עָמְדָה בַּת־שֶׁבַע הַנֶּחְמָדָה וְשָׁרָה. קוֹלָהּ הָיָה אַלְט עָרֵב. הַשִּׁירָה כְּאִלּוּ זִכְּכָה אֶת הָאֲוִיר. הַכֹּל נַעֲשׂוּ שְׁקֵטִים וְקַלִּים. אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁבַּכְּרָמִים הַסְּמוּכִים, נִשְׁמְעוּ שְׁרִיקוֹת־הַשָּׂלוֹם מִשּׁוֹמֵר לְשׁוֹמֵר. בֵּין שְׁרִיקָה לִשְׁרִיקָה כְּאִלּוּ נִמְתַּח קַו וְהָיָה בִּטָּחוֹן כְּאִלּוּ נִמְצֵאנוּ בֵּין קִירוֹת, קִירוֹת שֶׁיֵּשׁ לִבְטֹחַ בָּהֶם. גַּם אֶת מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם שָׁמַעְנוּ. שִׂמְלַת־הַשַּׁבָּת שֶׁל בַּת־שֶׁבַע, זוֹ בַּעֲלַת הַנְּקֻדּוֹת, שֶׁעוֹד הַיּוֹם, בְּשׁוּבָהּ מִן הַבָּצִיר, הִסְפִּיקָה לְגַהֵץ אוֹתָהּ, סָפְגָה אֶת אוֹר־הַיָּרֵחַ וְזָרְחָה בְּאוֹר מְסֻנָּן, מִשֶּׁלָּהּ. עֵינֶיהָ הָיוּ יָפוֹת, עַד כְּדֵי־כָּךְ, שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לְהַתְמִיד וּלְהַבִּיט לְתוֹכָן.

ב25.jpg

אָז שָׁר שִׁמְשִׁי:

יָפִים הַלֵּילוֹת בְּאֶרֶץ־כְּנַעַן

צִ’י זָא צ’וֹ כְּנַעַן?

צִ’י זָא צ’וֹ כְּנַעַן?

בְּפֶה אֶחָד נַעַן:

יַעַן וּבְיַעַן

מְכוֹרָתִי אֶרֶץ כְּנַעַן.

חַיַּי אַקְטִיר קְטֹרֶת.

אוֹוֹ אַוּוּ אוֹ אוֹ!

לְאֶרֶץ כְּנָעַן.


הַמַּנְגִּינָה עָלְתָה לַשָּׁמַיִם, כַּעֲפִיפוֹנִים בָּרוּחַ.

כֻּלָּנוּ הִתְרַגַּשְׁנוּ וְשַׁרְנוּ עִמּוֹ:

מְכוֹרָתִי אֶרֶץ כְּנַעַן.

אוֹוֹ אַוּוּ אוֹוֹ.

הוֹ, הוֹ! לָשִׁיר בַּכֶּרֶם בְּמַקְהֵלָה – זֶה תַּעֲנוּג גָּדוֹל. אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁלֹּא הִשְׁתַּתֵּף פַּעַם בְּכָךְ. נִדְמֶה שֶׁאַחֲרֵי שִׁירָה כָּזֹאת מִשְׁתַּנֶּה הַכֹּל וְלוֹבֵשׁ צוּרָה אַחֶרֶת, טוֹבָה יוֹתֵר.

שִׁמְשִׁי הִתְפַּרְקֵד מֵרֹב אשֶׁר וְדִבֵּר לְעַצְמוֹ בְּקוֹל רָם:

– כְּאִלּוּ אֲנִי עוֹמֵד בַּיָּם וְהַמַּיִם מַגִּיעִים לִי עַד הֶחָזֶה. אֲנִי חֵלֶק מִמַּעְגָּל שֶׁל בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל. עוֹבְדִים תְּמִימִים, הָעוֹסְקִים בִּיצִירַת עָתִיד גָּדוֹל לְכָל בְּנֵי־הָאָדָם. אֲנִי מַרְגִּישׁ בְּכָל גּוּפִי אֶת הָאֲדָמָה שֶׁמִּתַּחְתַּי. בָּרוּר לִי כִּי אֲנִי הַהֶמְשֵׁךְ לָהּ. לָמָּה אֲנִי שָׂמֵחַ? שַׁאֲלוּ אוֹתִי לָמָּה אֲנִי שָׂמֵחַ! אַתֶּם שׁוֹאֲלִים אוֹתִי לָמָּה אֲנִי שָׂמֵחַ? – אֵינִי יוֹדֵעַ. אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁעֲנָנִים קַלִּים כְּנוֹצוֹת הִתְפַּזְּרוּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, מִשּׁוּם שֶׁרוּחַ בִּלְתִּי מוּחֶשֶׁת סוֹחֶפֶת אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁ…

פִּתְאֹם נִשְׁמְעָה יְרִיָּה.


 

הָאָסוֹן

רֶגַע כָּבְשָׁה אוֹתָנוּ דְמָמָה. עֲדַיִן לֹא תָּפַסְנוּ מַה מִּתְרַחֵשׁ.

אַחַר־כָּךְ נִשְׁמְעוּ עוֹד שְׁתֵּי יְרִיּוֹת.

הַלַּיְלָה נַעֲשָׂה פִּתְאֹם עָמֹק, עַד כְּדֵּי הַרְגָּשַׁת בְּדִידוּת. הָיִינוּ מְשׁוּלִים לַאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מְסֻבִּים לְשֻׁלְחָן מָלֵא, וּפִתְאֹם, בִּמְשִׁיכָה אַחַת, נִסְחֲבָה הַמַּפָּה וְכָל מַה שֶּׁעָלֶיהָ נָפַל אַרְצָה וְנִתְגַּלָּה הַשֻּׁלְחָן הֶעָרֹם.

מִיָּד נִשְׁמְעוּ צִפְצוּפִים רַבִּים, קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים, מִצָּפוֹן, מִדָּרוֹם, מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב. הַצִּפְצוּפִים כְּאִלּוּ גִשְּׁשׁוּ בַּחֲשֵׁכָה עַד שֶׁנִּתְרַכְּזוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, קָרוֹב מְאֹד אֵלֵינוּ, בַּצַּד הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַגְּבָעוֹת. נִשְׁמְעוּ שַׁעֲטוֹתֵיהֶן שֶׁל פַּרְסוֹת סוּסִים.

ג1.jpg

– הֵיכָן יַעְנְקֶ’לֶה?! – קָרָא שִׁמְשִׁי וְקָפַץ עַל רַגְלָיו.

עַד שֶׁהִתְחַלְנוּ לְבַקֵּשׁ בֵּינֵינוּ אֶת יַעְנְקֶ’לֶה, וְעַד שֶׁנּוֹכַחְנוּ לָדַעַת כִּי אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ, וְעַד שֶׁבַּחוּרָה אַחַת סִפְּרָה כִּי לִפְנֵי חֲמִשָּׁה רְגָעִים רָאֲתָה אוֹתוֹ מִתְרַחֵק לָעֵבֶר הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַגְּבָעוֹת לַעֲשׂוֹת אֶת ה“דּוּר” (הַסִּבּוּב) – לֹא הָיָה שִׁמְשִׁי עוֹד בַּמָּקוֹם.

רָאִיתִי אוֹתוֹ רָץ אֶל הַסֻּכָּה וּמְדַדֶּה כַּמָּה צְעָדִים מִמֶּנָּה צָפוֹנָה. הוּא חָפַר בְּיָדָיו בַּחוֹל בִּמְהִירוּת שֶׁל חֲפַרְפֶּרֶת, הוֹצִיא אֵיזֶה חֵפֶץ וְקָפַץ לְתוֹךְ חֶשְׁכַת הַלַּיְלָה.

מִיָּד אָחַז אֶת כֻּלָּנוּ בֻּלְמוֹס: לְהִתְנוֹעֵעַ, לָרוּץ, לָדַעַת וְלַעֲזֹר.

כְּשֶׁבָּאנוּ לַקָּצֶה הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַכֶּרֶם מָצָאנוּ שָׁם קְהַל אֲנָשִׁים עוֹמְדִים בְּמַעְגָּל מִסָּבִיב לְיַעְנְקֶ’לֶה, שֶׁהָיָה מוּטָל מֵת…

ג2.jpg

הָאַחֲרוֹן לַשּׁוֹמְרִים הִגִּיעַ רַבִּי אַבְרָהָם. הוּא הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ הַשָּׂב וְאָמַר:

– "יַעְנְקֶ’לֶה, אַתָּה… דַּוְקָא אַתָּה, הַצָּעִיר שֶׁבֵּינֵינוּ.

אִישׁ לֹא אָמַר מִלָּה.

דָּמוֹ נוֹצֵץ וְנִרְאָה שָׁחוֹר כִּדְיוֹ. בְּיַד־יְמִינוֹ הַקְּמוּצָה הָיָה חֹפֶן אֲדָמָה. כָּל מַרְאֵהוּ הָיָה חֲגִיגִי. הָיָה לָבוּשׁ הָדָר, כְּאִלּוּ יָצָא לְנֶשֶׁף. רֹאשׁוֹ הָיָה מוּטָל קְצָת לַאֲחוֹרָיו וְלַצַּד, כְּאָדָם הָאוֹמֵר: בְּחֵפֶץ לֵב! בְּכָל לֵב!


 

מֶה הָיָה אַחַר־כָּךְ?

הַשּׁוֹמֵר הָרָאשִׁי לָחַשׁ כַּמָּה פְּקֻדּוֹת וְהַשּׁוֹמְרִים נֶעֶלְמוּ. נִשְׁלַח שָׁלִיחַ לְהוֹדִיעַ לְרֹאשׁ־הַוַּעַד. מִן הַמּוֹשָׁבָה הִגִּיעַ אֵלֵינוּ צִלְצוּל פַּעֲמוֹן־הָאַזְעָקָה. כְּבָר הָיָה קָרוֹב לְשָׁעָה שָׁלשׁ. הָאֲנָשִׁים הִתְפַּזְּרוּ. נִשְׁאֲרָה רַק קְבוּצָה קְטַנָּה לְיַד הַגְּוִיָּה. יָשַׁבְנוּ. בָּרֹאשׁ רָקְעוּ שְׁתֵּי מִלִּים:

– הִנֵּה כָּךְ… הִנֵּה כָּךְ…

כָּךְ הוּא הַמַּעֲבָר מֵאָדָם חַי וְאָהוּב – לְגוּשׁ מוּטָל בְּלִי נוֹעַ וְכֶּתֶם שָׁחוֹר עַל חָזֵהוּ.

כִּפַּת הַשָּׁמַיִם הֶחֱוִירָה וְנֶעֶשְׂתָה גְבוֹהָה יוֹתֵר. הִבַּטְנוּ אֶל תּוֹךְ הָרֶוַח שֶׁהָלַךְ וְגָדַל בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאֲדָמָה.

הַלַּיְלָה הָלַךְ וְנִרְגַּע, כְּאִלּוּ הִשְׁתַּדֵּל לְאַחוֹת וּלְהַגְלִיד אֶת הַסֶּדֶק שֶׁנִּתְהַוָּה בּוֹ עַל יְדֵי הַיְרִיּוֹת וְהָאָסוֹן. רוּחַ צִנָּה הִתְחִילָה נוֹשֶׁבֶת. לֹא הָיוּ קִירוֹת לַלַּיְלָה. הָאֲוִיר נַעֲשָׂה רֵיחָנִי יוֹתֵר, כִּי סָפַג טַל; הַטַּל יָרַד בְּלִי שֶׁנִּשְׁמְעֶנּוּ בְּרִדְתּוֹ, וְכוֹבְעֵי הַלֶּבֶד שֶׁלָּנוּ שָׁקְעוּ כְּמוֹ מַצּוֹת שֶׁשָּׁרוּ אוֹתָן בַּמַּיִם.

רַבּוֹתַי, קָשֶׁה לָשֶׁבֶת לְיַד גְּוִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם מֵת. שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת שֶׁל לָמָּה וּמַדּוּע עוֹלוֹת בַּלֵּב, וְאֵין לָהֶן תְּשׁוּבָה. עוֹד לֹא נוֹלַד הֶחָכָם שֶׁיֵּדַע לַעֲנוֹת עֲלֵיהֶן.

יַעְנְקֶ’לֶה לֹא יוֹבִיל עוֹד זֶבֶל. יַעְנְקֶ’לֶה לֹא יַחְפֹּר עוֹד אֲדָמָה, כְּדֵי לִבְחֹן אֶת טִיבָהּ; וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל יַעְנְקֶ’לֶה, שֶׁעוֹד לֹא מָצָא אוֹתָהּ, לֹא תַּחֲלֹב אֶת הַפָּרָה, שֶׁעוֹד לֹא הָיְּתָה לְיַעְנְקֶ’לֶה.


 

עוֹד בְּשׂוֹרָה רָעָה

הַלַּיְלָה הָלַךְ וְנָמוֹג, חָמַק כְּגַנָּב עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו, כְּאִלּוּ הִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא יִרְאוּהוּ בְּהֵעָלְמוֹ. הַשָּׁמַיִם הִוְרִידוּ, אַחַר־כָּךְ הִצְהִיבוּ. לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהַבְחִין מָתַי נוֹלַד צֶבַע־הַיּוֹם – וּכְבָר הָיָה בֹּקֶר.

עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר בָּאוּ שְׁנֵי שׁוֹמְרִים וְיָשְׁבוּ לְיַד הַגְּוִיָּה. יָרַדְנוּ לַמּוֹשָׁבָה. עוֹד הָיִינוּ בַּשְּׁבִילִים, וְהִנֵּה רָאִינוּ פְּלֻגָּה שֶׁל חַיָּלִים תֻּרְכִּים הוֹלֶכֶת בְּשׁוּרַת אַוָּזִים וְקָצִין בָּרֹאשׁ. הַפְּלֻגָּה הִקִּיפָה אֶת הַכֶּרֶם וְהִשְׁאִירָה חַיָּל אֶחָד בְּכָל פִּנַּת שְׁבִיל.

מִיָּד קָפַצְנוּ לַתְּעָלָה שֶׁלְּיַד גֶּדֶר־הַמִּימוֹזוֹת. הֵצַצְנוּ מִמֶּנָּה לַבִּקְעָה וְרָאִינוּ כִּי גַם בָּהּ מְשׁוֹטֶטֶת פְּלֻגַּת חַיָלִים.

הֲבִינוֹנוּ כִּי הַצָּבָא בָּא “לַחְקֹר” אֶת הַכְּרָמִים. הֵם מְחַפְּשִׂים אֶת מִישֶׁהוּא. אֶת מִי?


 

כֵּיצַד נִמְלַטְנוּ מִידֵי הַחַיָּלִים הַתֻּרְכִּים אַחֲרֵי רֶצַח יַעְנְקֶ’לֶה

הַקָּצִין הַתֻּרְכִּי שֶׁהָלַךְ בְּרֹאשׁ פְּלֻגַּת הַחַיָּלִים עָמַד מִפַּעַם לְפַעַם מִלֶּכֶת וְהֶאֱזִין כֹּה וָכֹה. הוּא פָּקַד עַל חַיָּל אֶחָד שֶׁיֵּלֵךְ לִרְאוֹת בַּתְּעָלוֹת וְּבִגְדרוֹת הַכְּרָמִים, אִם אֵין מִסְתַּתְּרִים שָׁם. הַחַיָּל הָיָה הוֹלֵךְ וּמַעֲבִיר אֶת רוֹבֵהוּ עִם הַחֲנִית שֶׁבְּרֹאשׁוֹ בֵּין הַקִּמְשׁוֹנִים הַגְּבוֹהִים.

וְהִנֵּה פָּנְתָה הַפְּלֻגָּה אֶל הַשְּׁבִיל שֶׁהָלַכְנוּ בּוֹ. הָיִינוּ בְּכָל רַע, הֵם יַאַסְרוּ אוֹתָנוּ וְיִפְתְּחוּ בִּשְׁאֵלוֹת וְיַמְטִירוּ מָטָר שֶׁל מַכּוֹת, כָּרָגִיל.

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי לִקְפֹּץ מִתּוֹךְ הַתְּעָלָה וּלְהִמָּלֵט, אַךְ רָם מָנַע אוֹתִי:

– רְצוֹנְךָ שֶׁנִּהְיֶה מַטָּרָה לְרוֹבֵיהֶם? רְאֵה מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה וְתָכִין רַגְלַיִם!

רָם מָצָא תַּחְבּוּלָה: הוּא לָקַח אֶת מִגְבַּעַת־הַלֶּבֶד שֶׁלּוֹ וְשָׂם אוֹתָהּ עַל אַחַד הַשִּׂיחִים הַגְּבוֹהִים, שֶׁתֵּרָאֶה יָפֶה לְעֵינֵי הַחַיָּלִים כְּשֶׁיִּתְקָרְבוּ אֵלֵינוּ.

וְאָמְנָם, כְּשֶׁגִּלּוּ הַחַיָּלִים אֶת הַמִּגְבַּעַת – מִהֲרוּ לִקְרָאתָהּ בְּרִיצָה חֲטוּפָה, בְּלִי לְהַבִּיט לִצְדָדִים. הַקָּצִין כִּוֵּן אֵלֶיהָ אֶת אֶקְדָּחוֹ, הִזְדַּקֵּר כְּתַרְנְגֹל חָמוּץ וְצָרַח: “יַסַּק!” (עֲמֹד).

ג5.jpg

אוֹתוֹ רֶגַע הָיִינוּ רָצִים כְּפוּפִים בְּתוֹךְ הַתְּעָלָה לִקְרַאת הַחַיָּלִים. וּמִשֶּׁהִגִּיעוּ אֶל הַמִּגְבַּעַת – כְּבָר הִסְפַּקְנוּ לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מֶרְחָק רָב. נִמְלַטְנוּ.

הִקַּפְנוּ אֶת הַכְּרָמִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפְגּשׁ עוֹד בְּחַיָּלִים.

מִשֶּׁקָּרַבְנוּ לַמּוֹשָׁבָה נָשַׁמְנוּ לָרְוָחָה. רַקּוֹתֵינוּ הָלְמוּ כְּמוֹ שְׁעוֹנִים שֶׁנִּשְׁתַּגְּעוּ. עָמַדְנוּ רֶגַע לְהִנָּפֵשׁ. הַזְּבוּבִים הָיוּ תְּקוּעִים בָּאֲוִיר, כְּאִלּוּ תְּלוּיִים בְּחוּטִים בִּלְתִּי־נִרְאִים, וְזִמְזְמוּ זִמְזוּם קָצוּב שֶׁל קַיִץ, זִמְזוּם מְמֻשָּׁךְ הַמַּשְׁרֶה מְנוּחָה. עָלִים יְבֵשִׁים הִתְנוֹדְדוּ בַּחוֹל, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, כְּמוֹ עֲרִיסוֹת קְטַנּוֹת. שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה מִסָּבִיב.

ג6.jpg

הִסְתַּכַּלְתִּי בְּשַׁבְּלוּל, אֶחָד מֵאוֹתָם הַשַּׁבְּלוּלִים הַמְּצוּיִים עַל גִּדְרוֹת־הַכְּרָמִים. הוּא זָקַף קֶרֶן אַחַת כִּמְגַשֵּשׁ בָּאֲוִיר; וּלְאַחַר שֶׁמָּצָא כִּי מִסָּבִיב שׂוֹרֶרֶת שַׁלְוָה, זָקַף גַּם אֶת קַרְנוֹ הַשְּׁנִיָּה. חָשַׁבְתִּי: הַאֻמְנָם, אֲדוֹנִי הַשַּבְּלוּל, כֹּה רַבָּה הַשַּׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה?

מִן הַחֲצֵרוֹת עָלוּ קְרִיאוֹת תַּרְנְגוֹלִים וְקִרְקוּר תַּרְנְגוֹלוֹת, שֶׁהִתְקִינוּ עַצְמָן לְהָטִיל בֵּיצִים שֶׁנּוֹלָדוֹת בְּשַׁבָּת. אִכָּרִים מַשְׁכִּימֵי קוּם פָּתְחוּ אֶת דַּלְתוֹת הָרֶפֶת.

הַמּוֹשָׁבָה הַמִּתְעוֹרֶרֶת לִקְרַאת בֹּקֶר שֶׁל שַׁבָּת עֲדַיִן לֹא יָדְעָה עַל הַתְּלָאוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא עָלֶיהָ עִם בּוֹ פְּלֻגּוֹת הַחַיָּלִים הַתֻּרְכִּים.


 

מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת?

רֵאשִׁית נִכְנַסְנוּ לְבֵית הַשּׁוֹמְרִים. סִפַּרְנוּ לָהֶם מַה שֶּׁרָאִינוּ בַּדֶּרֶךְ בֵּין הַכְּרָמִים. שׁוֹמֵר אֶחָד קָם וְאָמַר:

– בּוֹאוּ, בַּחוּרִים, וּתְסַפְּרוּ זֹאת לְרֹאשׁ־הַוַּעַד.

קַמְנוּ וְהָלַכְנוּ עִמּוֹ.

מָצָאנוּ אֶת רֹאשׁ הַוַּעַד כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלּוֹ וְכוֹס־תֵּה עוֹמֶדֶת לְפָנָיו. הוּא לֹא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה. אֶת פָּנֵינוּ קִּבֵּל, כְּאִלּוּ יָדַע שֶׁאָנוּ עֲתִידִים לָבוֹא אֵלָיו. הוּא שָׁמַע אֶת דְּבָרֵינוּ, הִסְתַּכֵּל זְמָן רַב בְּכוֹס־הַתֵּה וְלָחַשׁ: – חַיָּלִים! תֻּרְכִּים! עַכְ–שָׂו יַתְ–חִילוּ לִמְצֹץ אוֹתָנוּ!

ג8.jpg

בֵּינָתַיִם נִתְאַסְּפוּ עוֹד כַּמָּה מֵחַבְרֵי וַעַד־הַמּוֹשָׂבָה. יָשְׁבוּ מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן וְהִתְחִילוּ לְטַכֵּס עֵצָה. הָיוּ שֶׁאָמְרוּ כִּי צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ עַל הַדָּבָר לִירוּשָׁלַיִם. וְהָיוּ שֶׁאָמְרוּ כִּי צָרִיךְ לְהִפָּגֵשׁ עִם הַמִּפְקָדָה הַצְּבָאִית הָרָאשִׁית, וּלְהַסְבִּיר לָהּ כִּי עֲבוֹדַת הַבָּצִיר צְרִיכָה לְהִמָּשֵׁךְ בְּכָל הַמֶּרֶץ, כְּסִדְרָהּ.

בֵּינָתַיִם נִתְיַשְּׁבָה, כַּנִּרְאֶה, דַעְתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַוַּעַד, כִּי מַבָּטוֹ נַעֲשָׂה שָׁקֵט וּבָטוּחַ. הוּא דִבֵּר בְּלִי לְהָרִים אֶת קוֹלוֹ, וּכְאִלּוּ נָפְלוּ הַמִּלִּים מִתּוֹךְ פִּיו:

– כְּבָר עָמַדְנוּ בְּהַרְבֵּה פֻּרְעָנֻיּוֹת. גַּם בָּזֹאת נַעֲמֹד. כָּל הַהֲכָנוֹת שֶׁאֲמַרְתֶּם, יֵשׁ לַעֲשׂוֹתָן. אוּלָם הָעִקָּר הוּא לֹא לְהַרְאוֹת סִמָּנֵי דְאָגָה מְיֻתֶּרֶת. לֹא לִפְנוֹת בִּשְׁאֵלוֹת, לָתֵת לָעִנְיָנִים לְהִתְפַּתֵּחַ בְּמַהֲלָכָם. וְנִרְאֶה מָה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת וּמָה רוֹצָה הַמֶּמְשָׁלָה מֵאִתָּנוּ.

הַשַׂקִּיקִים שֶׁמִּתַּחַת לְעֵינָיו הוֹסִיפוּ לוֹ הַבָּעָה שֶׁל כֹּבֶד־רֹאשׁ וְתָבְעוּ אֵמוּן לַעֲצָתוֹ.

– עַתָּה רֹאשׁ־דַּאֲגָתִי – הוֹסִיף – עִנְיַן רֶצַח יַעְנְקֶ’לֶה. הָרוֹצְחִים, הָרוֹצְחִים, לוּ יָכֹלְנוּ לָדַעַת מִי הֵם! אָנוּ מְחֻיָּבִים לִתְפֹּס אוֹתָם. אֵין אָנוּ הֶפְקֵר…

רוֹצְחֵי יַעְנְקֶ’לֶה לֹא בָּאוּ לִגְנֹב עֲנָבִים: כִּי לֹא נִמְצְאוּ שׁוּם סַלִּים אוֹ עַבַּאיוֹת עִם עֲנָבִים; גַּם עִקְּבוֹת גְּמַלִּים לֹא נִרְאוּ בַּכְּרָמִים. וּבְכֵן, לֹא הָיָה כָּאן מִקְרֵה־גְנֵבָה רָגִיל שֶׁנִּסְתַּיֵּם בְּרֶצַח. בָּרוּר הַדָּבָר, שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָה גְלוּיָה לִרְצֹחַ אֶת הַשּׁוֹמֵר. אַךְ עֲדַיִן

לֹא נִמְצָא שׁוּם “מַפְתֵּחַ”.

נִשְׁאַר רַק הַחֲשָׁד הָאֶחָד: נִמְסַר, כִּי שָׁמְעוּ

מִפִּי יַעְנְקֶ’לֶה שֶׁיָּרוּ כַּמָּה פְּעָמִים אֶל סֻכָּתוֹ. וְהוּא

הָיָה סָבוּר כִּי עַלִּי עָשָׂה זֹאת. נִשְׁלְחוּ אֲנָשִׁים לְחַפֵּשׂ אֶת

עַלִּי.

מִבַּעַד לַחֲצִי הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה נִרְאָה חֲדַר־הָאוֹרְחִים שֶׁל בַּעַל־הַבַּיִת. הַבַּלַטּוֹת הָאֲדֻמּוֹת שֶׁל הָרִצְפָּה הָיוּ נוֹצְצוֹת וּמְמֹרָקוֹת, כְּמוֹ בְּחֶדֶר שֶׁאֵין נוֹהֲגִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה. נִצַּב שָׁם בַּחֲגִיגִיּוּת אֲרוֹן־זְכוּכִית, וּבוֹ כָּל מִינֵי כֵּלִים שֶׁלְּעוֹלָם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם. עָמְדוּ עָלָיו שְׁנֵי אַגָּנוֹת שֶׁל זְכוּכִית כְּחֻלָּה וּבָהֶם פְּרָחִים מְלָאכוּתִיִּים, שֶׁהָיוּ חֲבִיבִים עַל הַזְּבוּבִים, כְּמָקוֹם נָעִים לִשְׁנַת־לַיְלָה. אַגְּנוֹת־הַזְּכוּכִית צִלְּמוּ אֶת כָּל מַה שֶּׁבַּחֶדֶר בְּצוּרָה כַּדּוּרִית מְשֻׁנָּה, וְנִרְאוּ כִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת קְטַנִּים מֻבְדָּלִים בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַגָּדוֹל, וּכְאִלּוּ הִדְגִּימוּ אֶת סִבּוּב כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת. מֵעֲלֵיהֶם הָיְתָה תְּלוּיָה תְּמוּנַת מַכְּס נוֹרְדָאוּ מִצַּד אֶחָד, וּמִמּוּלָהּ הָיָה רִבּוּעַ רֵיק עַל הַקִּיר, שֶׁצִּבְעוֹ לֹא דָהָה: זֶה הָיָה מְקוֹם תְּמוּנָתוֹ שֶׁל הֶרְצְל, שֶׁמִּזְּמַן הַגְּזֵרוֹת עַל הַצִּיּוֹנוּת הוּרְדָה מִמְּקוֹמָה וְהָחְבְּאָה.

בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר עָמְדוּ שְׁתֵּי כֻּרְסָאוֹת רְפוּדוֹת מְכֻסּוֹת צִפִּיּוֹת־בַּד, וְהָיוּ דוֹמוֹת לִשְׁתֵּי זְקֵנוֹת שֶׁעוֹסְקוֹת בְּשִׂיחַת שְׁכֵנִים אֲרֻכָּה. רַק פַּעַם אַחַת עִרְטְלוּ אוֹתָן מִצִּפִּיּוֹתֵיהֶן, הָיָה הַדָּבָר כְּשֶׁבִּקֵּר הַד"ר הֶרְצְל בְּרִאשׁוֹן־לְצִיּוֹן. חָשְׁבוּ שֶׁיַּגִּיעַ גַּם לִרְחֹבוֹת, וְטָעוּ. שׁוֹמְרוֹת הַכֻּרְסָאוֹת אֶת חַדְשׁוּתָן, תַּחַת הַצִּפִּיּוֹת, הַרְבֵּה שָׁנִים וּמַצְנִיעוֹת חַג טוֹב הֶעָתִיד לָבוֹא. אָז וַדַּאי תָּשׁוּב גַם הַתְּמוּנָה שֶׁהוּסְרָה אֶל מְקוֹמָהּ עַל הַקִּיר.

הַמַּרְאֶה הַזֶּה, קוֹלוֹ הַחַדְגּוֹנִי שֶׁל רֹאשׁ־הַוַּעַד וְעֵינָיו הַבְּהִירוֹת עוֹרְרוּ הַרְגָּשָׁה שֶׁל בִּטָּחוֹן.

קַמְנוּ לָצֵאת.


 

אֶפְשָׁר שֶׁעוֹד אֶצְטָרֵךְ לָכֶם

מִשֶּׁיָּרַדְנוּ מִמַּדְרֵגוֹת הַמִּרְפֶּסֶת הִצְלִיף עָלַי רָם מַבָּט רַב־מַשְׁמָעוּת. הִבַּטְנוּ אִישׁ בְּעֵינֵי רֵעֵהוּ וְלֹא דִבַּרְנוּ דָבָר. רָם פָּנָה מִמֶּנִּי, שָׂמֵחַ לְהַסְכָּמָתִי הַחֲרִישִׁית, וְחָזַר לַמִּרְפֶּסֶת; מִשָּׁם הִגִּיעַ אֵלַי קוֹלוֹ הַמְצַלְצֵל, אוֹתוֹ קוֹל שֶׁבִּגְלָלוֹ אָהַבְתִּי אֶת חֲבֵרִי זֶה:

– יֵשׁ לָנוּ עוֹד מַה לְּסַפֵּר. חֲבֵרִי וַאֲנִי עֵדִים כִּי יַעְנְקֶ’לֶה אָמַר: “אֵין זֶה עַלִּי! חָשַׁדְתִּי חִנָּם. אֵין אֵלֶּה צְעָדָיו שֶׁל עַלִּי”.

זְמַן־מָה שָׂרַר שֶׁקֶט בַּמִּרְפֶּסֶת. רֹאשׁ־הַוַּעַד הִסְתַּכֵּל בָּנוּ וְאָמַר:

– טוֹב.

אַחַר־כָּךְ הוֹסִיף:

– גִּמְנַזִּיסְטִים, אֶפְשָׁר אֶהְיֶה צָרִיךְ לָכֶם עוֹד. מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ תַּעַבְדוּ בַּיֶּקֶב, אֶתֵּן לָכֶם פִּתְקָה לְשָׁם. בְּכָל שָׁעָה שֶׁאֶצְטָרֵךְ לָכֶם אֵדַע כִּי אַתֶּם נִמְצָאִים בְּמָקוֹם קָבוּע, וְהִמָּנְעוּ מִלִּפְגּשׁ שֵׁנִית בְּאוֹתָם הַחַיָּלִים, עַל אַף חָכְמַת־הַמִּגְבָּעוֹת שֶׁלְּךָ!


 

צֶבַע הַחוֹל מַהוּ? – אָדֹם!

כְּשֶׁיָּצָאנוּ מִבֵּית רֹאשׁ־הַוַּעַד לָלֶכֶת לְחֶדְרֵנוּ, כְּבָר הָיָה בֹּקֶר מַמָּשׁ. בְּנַחַת עָלוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹלִיכוֹת לְבֵית־הַכְּנֶסֶת שֶׁעַל הַגִּבְעָה.

שָׂמַחְנוּ לְהִמָּצֵא סוֹף־סוֹף לְבַדֵּנוּ בְּחֶדְרֵנוּ וְלָנוּחַ אַחֲרֵי לֵיל הַבַּלָּהוֹת הַזֶּה. חֶדְרֵנוּ הָיָה קָרִיר וְנָקִי. הָיִינוּ מְטַאטְאִים אוֹתוֹ בְּעַנְפֵי הַקַּזּוּרִינוֹת.

מִשֶּׁחָלַצְתִּי אֶת נְעָלַי וְקַמְתִּי לְהָרִיק מִתּוֹכָן אֶת הַחוֹל, שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרַי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל רָם:

– מַהוּ צֶבַע הַחוֹל?

– אָדֹם!?

– זְכֹר, הוּא אָדֹם.

הֲבִינוֹתִי כִּי בִּדְבָרָיו כְּמוּסָה אֵיזוֹ כַּוָּנָה, אַךְ עָיֵף הָיִיתִי מִלָּתֵת דַּעְתִּי עָלֶיהָ. הִשְׂתָּרַעְתִּי עַל מַחְצַלְתִּי וְנִרְדַּמְתִּי.

לֹא עָבְרָה עֵת רַבָּה – קָפַצְנוּ בְּבֶהָלָה מִשְּׁנָתֵנוּ, כִּי הִרְגַּשְׁנוּ בְּאָדָם הַמְהַלֵּךְ בְּחֶדְרֵנוּ. זֶה הָיָה שִׁמְשִׁי.


 

הָעִנְיָן הַגָּדוֹל. מְדַבֵּר רַק שִׁמְשִׁי

פָּנָיו הָיוּ עֵרִים. כְּאָדָם הַמִּתְעַתֵּד לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה דְבָרִים. תְּנוּעוֹת גּוּפוֹ הַגַּרְמִי הָיוּ זְרִיזוֹת, גַּבְרִיּוֹת וּבְטוּחוֹת. הוּא חִפֵּשׂ בְּעֵינָיו מָקוֹם לָשֶׁבֶת, עַד שֶׁבָּחַר בְּאַרְגַּז־הַנֵּפְטְ שֶׁהָיָה מְכֻסֶּה בִּנְיָר־סוֹפֵג יָרֹק (שֻׁלְחַן־הַכְּתִיבָה שֶׁלָּנוּ) וְיָשַׁב עָלָיו.

חִכִּינוּ לְמוֹצָא פִּיו. בְּקוֹל שָׁקֵט, טֶנּוֹרִי, כְּאָדָם שֶׁכָּל הַהַחְלָטוֹת כְּבָר בְּרוּרוֹת בְּמֹחוֹ, אָמַר:

– הָכִינוּ אָזְנַיִם. אַל תִּשְׁאֲלוּ שְׁאֵלוֹת. עֲלֵיכֶם לָדַעַת מַשֶּׁהוּ. לֹא הַכֹּל. זֶה עָלוּל לְהַזִּיק לָכֶם וְלַאֲחֵרִים. אֲנִי דוֹאֵג לְרָאשֵׁיכֶם, שֶׁהֵם יְקָרִים לִי בֶּאֱמֶת. רָאשִׁים צְעִירִים נְחוּצִים לָנוּ.

(שִׁמְשִׁי! לָמָּה אַתָּה נוֹאֵם? – שָׁאַלְתִּי בְּלִבִּי.)

– הַמַּצָּב, בַּחוּרִים, הוּא כָּזֶה שֶׁעָלַי לִסְמֹךְ עֲלֵיכֶם בְּכַמָּה דְבָרִים. כִּי כָּל הַבַּחוּרִים “מִשֶּׁלָּנוּ” מִחוּץ לַמּוֹשָׁבָה הֵם. וְהַמּוֹשָׁבָה מֻקֶּפֶת חַיָּלִים. יִתָּכֵן שֶׁאֵעָלֵם לִזְמָן אָרֹךְ גַּם אָנִי. אֲבָל לִפְנֵי כֵן עוֹד אֶתְרָאֶה אִתְּכֶם. כְּדֵי לְהַסְבִּיר לָכֶם מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת אִם תִּרְאוּ כִּי הַזַּרְקוֹר מֵאִיר מִיָּמִין לִשְׂמֹאל. פִּתְחוּ אָזְנַיִם וּבִלְמוּ אֶת הַפֶּה! זֶהוּ סִמָּן, כִּי כַּעֲבֹר עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע

ג13.jpg

שָׁעוֹת יַגִּיע מִשְׁלוֹחַ הָאַרְגָּזִים. הַפַּעַם יוֹדֵעַ אֶת הַסִּמָּן רַק אֲנִי, וְעַכְשָׁו: גַּם אַתֶּם! אַבּוּ חַדֶּר וּבָנָיו אֵינָם יוֹדְעִים הַפַּעַם אֶת הַשָּׁעָה הַמְדֻיֶּקֶת.

– הָאַרְגָּזִים הָאֵלֶּה! אִלְמָלֵא הֵם – הָיָה הַיִּשּׁוּב נִמְחֶה. בְּכֹחָם עוֹמֵד הַיִּשּׁוּב בְּרָעָב, בִּמְצוּקָה, בְּמַחֲלוֹת מִדַּבְּקוֹת וּבִרְדִיפוֹת – הַמֶּמְשָׁלָה. הֲתָבִינוּ עַתָּה מָה אַרְגָּזִים אֵלֶּה לָנוּ?

– עָלֵינוּ לְהַעֲבִיר אֶת הָאַרְגָּזִים הָאֵלֶּה אֵלֵינוּ בְּכָל מְחִיר! – – –

– נָעִים פֹּה אֶצְלְכֶם גִּמְנַזִּיסְטִים יוֹדְעִים לְהִסְתַּדֵּר. אֲנִי מְשַׁעֵר כִּי יִהְיֶה לָכֶם חֹפֶשׁ מְעַנְיֵן. רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֵין אַף סֵפֶר פָּתוּחַ בְּחֶדְרְכֶם; וְהַנְּיָר־הַסּוֹפֵג שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן אֵין בּוֹ כֶּתֶם שֶׁל דְּיוֹ – אֵינְכֶם כּוֹתְבִים. וּבְעִנְיַן יַעְנְקֶ’לֶה, אַתֶּם וַדַּאי מְבִינִים: זֶה אֵינוֹ עַלִּי. לֹא הוּא רָצַח, כִּי אִם אַחֵר. אַבּוּ־חַדֶּר וּבָנָיו הִתְכַּוְּנוּ לַהֲרֹג אוֹתִי, וְלִזְכּוֹת בַּמִּשְׁלוֹחַ הַקּוֹדֵם, אָז, כְּשֶׁאָבְדוּ הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלִּי! הֵם יָדְעוּ כִּי אֲנִי יָשֵׁן בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל יַעְנְקֶ’לֶה. שָׂכְרוּ אָדָם שֶׁלֹּא הִכִּיר אֶת פָּנַי, וְכָךְ נָפַל יַעְנְקֶ’לֶה תַּחְתַּי – – –

– אֲנִי מְדַבֵּר עַל הָאַרְגָּזִים, וְלִבִּי, לִבִּי לְיַעְנְקֶ’לֶה. אֲדָמָה הָיָה רוֹצֶה לַחֲפֹן בְּכַפּוֹ וְלִבְדֹּק אוֹתָהּ אִם הִיא טוֹבָה – – –

– אֲני הוֹלֵךְ לֶאֱכֹל אֲרוּחַת־בֹּקֶר – אָמַר שִׁמְשִׁי וְהָלַךְ.


 

הַנְּיָר הַנָּקִי

כְּדַאי לְהַפְסִיק כָּאן אֶת הַקְּרִיאָה, וְלַחֲשֹׁב בְּמִקְצָת עַל כָּל הַחֲדָשׁוֹת שֶׁנִּגְלוּ לָנוּ בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים.

גַּם אֲנַחְנוּ חָשַׁבְנוּ, הִבַּטְנוּ עַל עַנְפֵי הַקַּזּוּרִינוֹת הַמִּתְנוֹעֲעִים וְחָשַׁבְנוּ.

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה קַמְתִּי וְיָשַׁבְתִּי לְיַד הַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ. שִׁמְשִׁי הִזְכִּיר לָנוּ כִּי אֵין אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים מִכְתָּבִים. מִלְּבַד דְּרִישַׁת שָׁלוֹם בְּעַל־פֶּה, עַל־יְדֵי מַכָּר שֶׁהָלַךְ לְתֵל־אָבִיב, עֲדַיִן לֹא כָּתַבְנוּ לְמִשְׁפְּחוֹתֵינוּ1 וְלִידִידֵינוּ.

אָחַזְתִּי בְּיָדִי בָּעֵט וְהִשְׁתַּדַּלְתִּי לְהַעֲלוֹת לִפְנֵי עֵינַי אֶת דְּמֻיּוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתִּי וִידִידַי, וְלֹא יָכֹלְתִּי. כֻּלָּם, כֻּלָּם נִתְרַחֲקוּ מִמֶנִּי, כְּאִלּוּ אָבְדוּ בָּעֲרָפֶל.

הַרְבֵּה דְבָרִים שֶׁהָיוּ נִדְמִים לִי קֹדֶם חֲשׁוּבִים – אָבַד עֶרְכָּם בְּעֵינַי. אַלְקִיבִּיַאדֶּס, חַנְדִיגָ’ה, צִיּוּנִים וּתְעוּדוֹת – כָּל אֵלֶּה נִתְרוֹקְנוּ מִתָּכְנָם. וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לְּהַגִּיד בְּמִכְתָּבִי עַל הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים שֶׁחָיִינוּ כָּעֵת. לֹא מָצָאתִי קֶשֶׁר בֵּין חַיֵּינוּ בְּבֵית־הַסֵּפֶר וּבֵין הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים.

הִנַּחְתִּי אֶת הָעֵט מִיָּדִי. הַנְּיָר־הַסּוֹפֵג הַיָּרֹק שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ נִשְׁאַר גַם הַפַּעַם לְלֹא כֶּתֶם־דְּיוֹ – כְּקֹדֶם.


 

לְמִן הַלַּיְלָה הַנּוֹרָא הַהוּא בָּאוּ עָלֵינוּ יָמִים רָעִים

בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת הוּבַל יַעְנְקֶ’לֶה לִקְבוּרָה.

הַצַּעַר קִבֵּץ אֶת כָּל קְהַל הַמְלַוִּים וְעָשָׂה אוֹתוֹ לְגוּשׁ אֶחָד סָמִיךְ וְשָׁחוֹר. הָלְכוּ מַחֲרִישִׁים. לְיַד הַבּוֹר שֶׁבֵּין עֲצֵי הָאֵיקָלִפְּטוּס בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת עָמְדוּ מַחֲרִישִׁים.

אִישׁ לֹא הֵעֵז לֶאֱחֹז בָּאֵת. עַד שֶׁמָּשׁ מִמְּקוֹמוֹ רֹאשׁ הַשּׁוֹמְרִים, שָׁלַח רֶגֶל מְמֻגֶּפֶת וְקָרַב אֶל הַבּוֹר. רַגְלוֹ שָׁקְעָה בָּאֲדָמָה הָרַכָּה. נָטַל מְלֹא־הָאֵת עָפָר. הֶעָפָר נָפַל בְּאִוְשָׁה עֲמוּמָה לְתוֹךְ הַבּוֹר. וְשׁוּב מְלֹא־הָאֵת. הַכֹּל הִסְתַּכְּלוּ דוּמָם בִּמְלַאכְתּוֹ.

עַל תֵּל־הַקֶּבֶר פָּרְשׂוּ אֶת הַשִּׁכְמִיָּה הַשְּׁחוֹרָה שֶׁל יַעְנְקֶ’לֶה. הִנִּיחוּ אֲבָנִים אֲחָדוֹת בִּקְצוֹתֶיהָ, כְּדֵי שֶׁהַגְּשָׁמִים וְהָרוּחוֹת לֹא יַסִּיעוּהָ.

ג16jpg.jpg

שִׁכְמִיָּה זוֹ הִשְׁחִירָה בּוֹדֵדָה כְּשֶׁקְּהַל־הַמְלַוִּים כְּבָר חָזַר לַמּוֹשָׁבָה. כַּעֲבֹר שָׁלשׁ שָׁנִים עֲדַיִן הָיְתָה מוּטֶלֶת שָׁם וְאִישׁ לֹא נָגַע בָּהּ.

כָּל יוֹם הָיָה מֵבִיא עִמּוֹ צָרָה חֲדָשָׁה. הִנֵּה, לְמָשָׁל, לוּחַ שֶׁל יָמִים אֲחָדִים:

ג16ב.jpg

אֶפְשָׁר לֵאמֹר בְּבִטָּחוֹן גָּמוּר: הָיוּ יָמִים קָשִׁים.


ג18.jpg

 

וַאֲנַחְנוּ עוֹבְדִים בַּיֶּקֶב!

קִבַּלְנוּ פִּתְקָה מֵאֵת רֹאשׁ־הַוַּעַד, וּבוֹ בַּיּוֹם, בַּצָּהֳרַיִם, הִתְחַלְנוּ לַעֲבֹד בַּיֶּקֶב. הִתְיַצַּבְנוּ לִפְנֵי מְנַהֵל־הָעֲבוֹדָה. הוּא הִסְתַּכֵּל בָּנוּ בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת.

– גִּמְנַזִּיסְטִים? טוֹב, אֲנִי אוֹהֵב אֶפְרוֹחִים. תֵּצְאוּ מִתַּחַת יָדַי תַּרְנְגוֹלִים מְפֹרָכִים. נִרְאֶה לְאֵיזוֹ עֲבוֹדָה תִּצְלְחוּ. וְעַתָּה – רוּצוּ אֶל הַשַּׁעַר! מָה אַתֶּם מְחַכִּים? רַגְלַיִם עַל הַכְּתֵפַיִם, אָמַרְתִּי!

רַצְנוּ לַשַּׁעַר וְשָׁמַעְנוּ אֶת קוֹלוֹ מַשִּׂיג אוֹתָנוּ מֵאֲחוֹרֵינוּ:

– בַּחֲרוּ לָכֶם שְׁנֵי מַקְלוֹת־בְּחִישָׁה הָעוֹמְדִים מֵאֲחוֹרֵי הַשַּׁעַר, שֶׁאֶרְאֶה אֶתְכֶם עַל הֶחָבִיּוֹת מִסְפַּר חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה!

עָלִינוּ בַּסֻּלָּם, כָּל אֶחָד עַל חָבִיתוֹ. וְשָׁם כְּאִלּוּ נִכְנַסְנוּ לְעוֹלָם אַחֵר, לְעוֹלָם מֻבְדָּל מִן הַשָּׁאוֹן שֶׁבַּיֶּקֶב. רָאשֵׁי הֶחָבִיּוֹת הָיוּ שְׁרוּיִים בָּאֲפֵלָה שֶׁמִּתַּחַת לַגַּג. לִפְנֵי כָּל חָבִית עָמַד אָדָם בּוֹדֵד וּבָחַשׁ בְּמַקְלוֹ בְּתוֹךְ הֶחָבִית. כְּמוֹ נוֹדֵד בַּמִּדְבָּר הַנִּשְׁעָן עַל מַקְלוֹ שֶׁשָּׁקַע בַּחוֹל. רְאוּ נָא בַּצִּיּוּר.

בָּחַשְׁנוּ גַם אָנוּ. עוֹד הָיִינוּ “יְרֻקִּים” וְלֹא יָדַעְנוּ אֶת סוֹד הַמִּקְצוֹעַ: בָּחַשְׁנוּ בִּמְהִירוּת, כְּאִלּוּ חָתַרְנוּ בְּסִירָה הָעוֹמֶדֶת לִטְבֹּעַ. בָּחַשְׁנוּ עַד שֶׁהִתְחַלְנוּ מְזִיעִים וְהָרֹאשׁ הִסְתּוֹבֵב, כִּי מִפֶּתַח הֶחָבִיּוֹת עָלוּ בְּאַפֵּנוּ רֵיחַ חָרִיף וְאֵדִים שֶׁל מַרְתֵּף סָגוּר.

– פַּרְגִּיּוֹת! – נִשְׁמַע קוֹל מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל שֶׁהִתְחִיל לַעֲטֹף אוֹתָנוּ, קוֹלוֹ שֶׁל שָׁכֵן שֶׁעָמַד לִפְנֵי חָבִית סְמוּכָה – מָה אַתֶּם מְפַרְכְּסִים? בַּחֲשׁוּ לְאִטְּכֶם! הַבְּחִישָׁה נַעֲשֵׂית רַק כְּדֵי לְהַמְרִיץ אֶת תְּסִיסַת הַיַּיִן, וּלְשֵׁם־כָּךְ אֵין צֹרֶךְ בְּזֵעַתְכֶם!

עֵצוֹת כָּאֵלֶּה אֵין אָנוּ שׂוֹנְאִים!

מִמְּרוֹם הֶחָבִיּוֹת הַחֲבוּיוֹת בָּאֲפֵלָה, בְּחֶבְרַת פּוֹעֲלִים הָעוֹבְדִים בְּקֶצֶב שֶׁל גְּמַלִּים מַעֲלֵי־גֵרָה, הִתְחַלְנוּ לְהִסְתַּכֵּל בַּנַּעֲשֶׂה סְבִיבֵנוּ לְמַטָּה.

הַיֶּקֶב “בָּעַר” מִסְּבִיבֵנוּ. כָּאן שָׁכַחְנוּ כִּי יֵשׁ מִלְחָמָה וּגְזֵרוֹת. הֶחָצֵר הָיְתָה כְּרוֹתַחַת. הַמְּנוֹעִים נָעוּ בְּשָׁאוֹן גָּדוֹל, וּפָלְטוּ מִתּוֹכָם פִּצְצוֹת אֲוִיר לְתוֹךְ הָרָקִיעַ. אֲרֻבּוֹת הַבַּרְזֶל רָעֲדוּ מִכָּל פְּלִיטָה. עֲגָלוֹת בָּאוֹת וַעֲגָלוֹת יוֹצְאוֹת. שׁוֹקְלִים אוֹתָן וּפוֹרְקִים מֵעֲלֵיהֶן אֶת סַלֵּי־הָעֲנָבִים. טַחֲנַת הָעֲנָבִים בּוֹלַעַת עֲשָׂרוֹת אַלְפֵי סַלִּים וּמַעֲמִידָה פָּנִים כְּאִלּוּ “עוֹד לֹא אָכַלְנוּ – עוֹד לֹא שָׂבַעְנוּ!” הַמְּכוֹנָה הַמְשֻׁמֶּנֶת מְנִיעָה בִּמְהִירוּת אֶת הַגַּלְגַּל הַגָּדוֹל – עַד שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה שָׁקוּף וְאֵין לִרְאוֹתוֹ.

וְהִנֵּה מִכָּאן מוֹבִילוֹת מְרִיצוֹת עַל פַּסֵּי־בַּרְזֶל אֶת מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מִן הָעֲנָבִים הָעֲסִיסִיִּים וְהַיָּפִים לְאַחַר שֶׁסָּחֲטוּ מֵהֶם אֶת מִיצָם: אֶת הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִים, מְקֻמָּטִים, סְחוּטִים וּרְחוּצִים. אֶת הַפְּסֹלֶת הַזֹּאת מְפַזְּרִים לְיִבּוּשׁ עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ שֶׁמִּחוּץ לֶחָצֵר. רֵיחַ חָמוּץ שֶׁל רִקָּבוֹן נוֹדֵף מִמֶּנָּה (פְּסֹלֶת זוֹ טוֹבָה לְזִבּוּל שָׂדוֹת).

ג20.jpg

בְּקָצֶה אַחֵר שֶׁל הֶחָצֵר, בְּבִנְיָן מְיֻחָד, מְכִינִים אֶת הַסְּפִּירְט. זוֹ הִיא עֲבוֹדָה נְקִיָּה יוֹתֵר, וְהַפּוֹעֲלִים מְהַלְּכִים שָׁם בַּחֲשִׁיבוּת, לְבוּשִׁים סִנָּרִים לְבָנִים, כְּמוֹ בְּבֵית־חוֹלִים.

וּמִחוּץ לֶחָצֵר מְבַשְּׁלִים רִבַּת־עֲנָבִים. דְּוָדִים גְּדוֹלִים שְׁפוּתִים שָׁם עַל גַּבֵּי אֵשׁ, וְנָשִׁים עֲטוּפוֹת בִּשְׁבִיסִים מְטַפְּלוֹת בָּהֶם. אֵלֶּה הֵן הַנָּשִׁים הַיְחִידוֹת הַנִּרְאוֹת בִּתְחוּמֵי הַיֶּקֶב.

צְרָעוֹת צְהֻבּוֹת סוֹבְבוֹת וְנִדְבָּקוֹת אֶל שׁוּלֵי הַדְּוָדִים, פְּקָעוֹת שֶׁל עָשָׁן עוֹלוֹת יְשָׁרוֹת אוֹ נוֹטוֹת לִצְדָדִים וּמַעֲלוֹת דְּמָעוֹת בְּעֵינֵי הַמְבַשְּׁלוֹת, לָכֵן הַבָּעַת פְּנֵיהֶן כְּאִלּוּ הֵן מְרַחֲמוֹת תָּמִיד. בְּתוֹךְ הַמְעַרְבֹּלֶת הַזֹּאת בּוֹלְטִים לָעַיִן הַכִּימָאִים, הַמִּתְהַלְּכִים חֲגוּרִים סִנָּרִים לְבָנִים, שְׁקֵטִים וּמְרֻכָּזִים בְּמִינֵי חִשּׁוּבִים, כְּשֶׁהֵם מַחֲזִיקִים בִּידֵיהֶם אֶת בַּקְבּוּקֵי־הַנִּסְיוֹנוֹת.

ג21.jpg

 

בְּתוֹךְ הַיָּם הָאָדֹם

וּבַיֶּקֶב פְּנִימָה הִתְפַּתְּלוּ בֵּין הֶחָבִיּוֹת צִנּוֹרוֹת־גּוּמִי עָבִים, שֶׁשָּׁאֲבוּ אֶת הַיַּיִן וְהֶעֱבִירוּהוּ מֵחָבִית לְחָבִית. בִּשְׁעַת שְׁאִיבָה הָיוּ הַצִּנּוֹרוֹת מִתְכַּוְּצִים וּמִתְפַּשְּׁטִים, מִתְעַקְּלִים וּמִתְיַשְּׁרִים כְּמוֹ נְחָשִׁים עֲנָקִיִּים, שְׁחוֹרִים וְנוֹצְצִים. מִשְּׁאִיבָה אַחַת שֶׁל נָחָשׁ זֶה מִתְרוֹקֶנֶת חָבִית!

לְכָל חָבִית הָיָה פֶּתַח לְמַטָּה, וְהָיָה2 פּוֹתְחִים אוֹתוֹ לְהָרִיק חֵלֶק מֵהַנּוֹזֵל לְתוֹךְ גִּגִּיּוֹת. רַעַשׁ הַיַּיִן שֶׁהָיָה שׁוֹטֵף בְּזֶרֶם חָזָק הִזְכִּיר אֶת שְׁאוֹן דָּכְיָם שֶׁל גַּלִּים מִתְנַפְּצִים בָּאֳנִיָּה. (תָּאֲרוּ לָכֶם יָם אָדֹם כַּדָּם!).

כָּךְ הָיִינוּ נִצָּבִים עַל חָבִיּוֹתֵינוּ כְּצוֹפִים מֵאֳנִיָּה. יָדֵינוּ הֶחֱזִיקוּ בְּמַקְלוֹת־הַבְּחִישָׁה כְּבִמְשׁוֹטִים. בִּקְצוֹת הַמַּקְלוֹת הָיִינוּ מַרְגִּישִׁים אֶת הַחֹמֶר הַסָּמִיךְ, אֶת הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִים, כְּמוֹ שֶׁהַמָּשׁוֹט מַרְגִּישׁ אֶת הַחוֹל שֶׁבַּיָּם לִפְנֵי הַגִּיעוֹ לַחוֹף. חָתַרְנוּ כָּךְ וְלַחוֹף לֹא הִגַּעְנוּ, עַד שֶׁבָּאָה שְׁעַת הַהַפְסָקָה.


 

כְּשֶׁהֶחָבִיּוֹת הָאֲדֻמּוֹת מִצְטַלְּמוֹת

מִדֵּי כַּמָּה שָׁעוֹת הָיוּ מַפְסִיקִים אֶת עֲבוֹדַת הַמְּכוֹנוֹת, כְּדֵי לִשְׁטֹף אֶת הַטַּחֲנָה בְּמַיִם. אוֹתָם צִנּוֹרוֹת־הַגּוּמִי הַנְּחָשִׁיִּים הָיוּ מַתִּיזִים מִתּוֹכָם בְּשֶׁצֶף רַב זִרְמֵי מַיִם. הַמַּיִם הָיוּ שׁוֹטְפִים בַּכֹּל: עַל פְּנֵי הַמְּכוֹנוֹת, הַקִּירוֹת וְהָרְצָפוֹת. בְּכָל רַחֲבֵי הַיֶּקֶב נִשְׁמַע שִׁקְשׁוּק מֵי־אֲשֵׁדוֹת.

הַפּוֹעֲלִים הָיוּ עוֹמְדִים יְחֵפִים, מִכְנְסֵיהֶם מֻפְשָׁלִים, מַחֲזִיקִים בְּלוֹעוֹת הַצִּנּוֹרוֹת וּמַתִּיזִים סְבִיבָם רְטִיבוּת, קְרִירוּת וָקֶצֶף. הֵם הָיוּ מִתְכּוֹפְפִים וּמַזְרִימִים מַיִם גַּם אֶל מִתַּחַת לֶחָבִיּוֹת. כָּל כְּלִי בַּיֶּקֶב עָמַד עַל רַגְלַיִם. לְאַחַר שְׁטִיפָה כָּזוֹ הָיָה הָאוּלָם נַעֲשֶׂה אָפֵל יוֹתֵר וְנָקִי. הֶחָבִיוֹת הַגְּדוֹלוֹת, הָאֲדֻמּוֹת, הָיוּ מִצְטַלְּמוֹת בְּתוֹךְ הָרִצְפָּה הָרְטֻבָּה וְהָיוּ נִרְאוֹת שָׁם עוֹד יוֹתֵר מְנֻפָּחוֹת וּגְדוֹלוֹת.

בְּאֶמְצַע הָאוּלָם, שֶׁהָיָה מִתְרוֹקֵן בְּשָׁעָה זוֹ, עָמַד מְנַהֵל־הָעֲבוֹדָה, וּמַפְתֵּחַ־הַצִּנּוֹרוֹת, בְּצוּרַת נָחָשׁ מְעֻקָּל, בִּימִינוֹ. דּוֹמֶה הָיָה לְכַשָּׁף רַב־כֹּחַ.

מְנַהֵל־הָעֲבוֹדָה הַזֶּה נִלְחַם קָשֶׁה בְּתַלְתַּל שֶׁל שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת, שֶׁהָיָה נוֹפֵל לוֹ כָּל פַּעַם עַל מִצְחוֹ, וּבִתְנוּעַת־רֹאשׁ חֲזָקָה הָיָה מְסַלֵּק אוֹתוֹ לְאָחוֹר. הָיָה מְעַנְיֵן וְנָעִים לְהִסְתַּכֵּל בִּתְנוּעוֹתָיו הַמַּעֲשִׂיּוֹת, הַבְּטוּחוֹת וְהַזְּרִיזוֹת. הוּא הָיָה מַסְפִּיק לְהַגִּיעַ הָרִאשׁוֹן לְכָל מָקוֹם שֶׁל תַּקָּלָה, וְיָדַע אֶת כָּל הַמְּלָאכוֹת. לֹא הִרְבָּה לְדַבֵּר, זְרִיזוּתוֹ הָיְתָה מְגָרָה אֶת תַּאֲבוֹן הָעֲבוֹדָה בְּכָל פּוֹעֵל. בִּשְׁעוֹת־הַמְּנוּחָה הָיָה מִצְטָרֵף לְשִׂיחוֹת הַפּוֹעֲלִים, לְלֹא כָּל נְטִילַת חֲשִׁיבוּת לְעַצְמוֹ.


 

אָסוּר לַחֲלֹם

הֵי, חַיִּים רְצִינִים, קָשִׁים, וּמוֹשְׁכִים מְאֹד אֶת הַלֵּב! הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אֶתְכֶם שׁוֹטְפִים לְרַגְלַי, כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל הֶחָבִית. אוֹקְיָנוּס שֶׁל חַיִּים וַאֲנָשִׁים! אָכֵן, זֶה הָיָה רַעְיוֹן נִפְלָא לָצֵאת לִימֵי הַחֹפֶשׁ הַזֶּה אֶל הַבָּצִיר. כָּאן נִתְגַּלָּה לָנוּ סֶדֶק שֶׁבַּעֲדוֹ רוֹאִים אָנוּ סוֹף־סוֹף אֶת הַחַיִּים בֶּאֱמֶת. אֲנִי אָצִיץ בָּכֶם בְּשֶׁבַע עֵינַיִם. אֲנִי חוֹמֵד אֶתְכֶם, בֵּין אִם אַתֶּם יָפִים, וּבֵין אִם אַתֶּם מְכֹעָרִים. כִּי אַתֶּם מְעַנְיְנִים. פָּשׁוּט, מְעַנְיְנִים!

מֵעַל חָבִית זוֹ הָיִיתִי רוֹצֶה לִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל כָּל חַבְרֵי הַכִּתָּה שֶׁלִּי: בּוֹאוּ, רְאוּ מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם!

עוֹד אֲנִי עוֹמֵד וּמְחַבֵּר לִי אֶת קְרִיאָתִי לִבְנֵי כִּתָּתִי – וּפִתְאֹם הוֹפִיעָה בֵּין שׁוּרוֹת הֶחָבִיּוֹת דְּמוּת קְטַנָּה וּפִנְקָס קָטָן בְּיָדֶיהָ.

חַשְׁתִּי מִיָּד פִּיק־בִּרְכַּיִם. נִדְמָה לִי, כִּי זֶה הוּא מוֹרֶה דִבְרֵי־הַיָּמִים שֶׁלָּנוּ. קַר־רוּחַ, דַּיְקָן, בּוֹחֵן קָשֶׁה בְּ“מָתַי חַי?” וּ“מָתַי מֵת?” וּמִיָּד יוֹדֵעַ לִרְשֹׁם בְּפִנְקָסוֹ הַקָּטָן – “לֹא מַסְפִּיק”. מִפְּנֵי הַמּוֹרֶה הַזֶּה וּפִנְקָסוֹ חָרַדְנוּ כֻּלָּנוּ. הוּא הָיָה מֵטִיל עָלֵינוּ שִׁעְמוּם.

הַדְּמוּת הַקְּטַנָּה קָרְבָה, זָקְפָה לְעֻמָּתִי רֹאשָׁהּ וְהִבִּיטָה בְּהַקְפָּדָה לְתוֹךְ עֵינַי הַנְּבוֹכוֹת. בְּמֹחִי כְּבָר הִסְתּוֹבְבוּ תְּשׁוּבוֹת שׁוֹנוֹת וִישָׁנוֹת: שֵׁם סוּסוֹ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן הָיָה בּוּצִיפַל. קַרְטַגָּה נָפְלָה בִּשְׁנַת…

וְהַדְּמוּת הַקְּטַנָּה, בְּלִי לִפְתֹּחַ אֶת הַפֶּה, רַק בִּתְנוּדַת שָׂפָם דָּלִיל, שָׁאֲלָה:

– מַה שְּׁמֶךָ? מַדּוּע אֵינְךָ עוֹבֵד?

הַדְּמוּת הַקְּטַנָּה רָשְׁמָה אֵיזֶה סִמָּן בַּפִּנְקָס הַקָּטָן וְהִתְרַחֲקָה.

שְׁכֵנִי לָחַשׁ לִי:

– זֶה הוּא מְנַהֵל הַיֶּקֶב. אָדָם זֶה יֵשׁ לוֹ חֵךְ יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה כּוֹסוֹת שֶׁל כָּל מִינֵי יַיִן תֵּן לוֹ – מִיָּד יַגִּיד לְךָ כָּל יַיִן מַה שְּׁמוֹ וּבֶן כַּמָּה שָׁנִים הוּא. תִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יִרְשֹׁם אוֹתְךָ שֵׁנִית בְּפִנְקָסוֹ.

בְּלֵב קָשֶׁה הִמְשַׁכְתִּי בַּעֲבוֹדָה. הַפִּנְקָס הַקָּטָן רָדַף אוֹתִי. מֵאָז הֶחְלַטְתִּי לַחְדֹּל מִלְּחַבֵּר נְאוּמִים.

ג24.jpg

 

מַה זֹּאת עֲבוֹדָה “בֶּאֱמֶת”?

בַּתְּחִלָּה נִדְמָה, כִּי הַתַּפְקִיד הַנָּעִים בְּיוֹתֵר נָפַל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב לוֹ עַל כִּסֵּא בְּפֶתַח הֶחָצֵר. תַּפְקִידוֹ לִמְנוֹת אֶת הָעֲגָלוֹת הַנִּכְנָסוֹת לְתוֹךְ הֶחָצֵר. בָּעוֹלָם הַסּוֹעֵר מִסְּבִיבוֹ הוּא הָאִישׁ הַיָּחִיד, הַיּוֹשֵׁב לוֹ בְּשַׁלְוָה עַל כִּסֵּא וְחוֹטֵף שִׂיחָה־שֶׁל־מַה־בְּכָךְעִם כָּל נִכְנָס וְיוֹצֵא.

רַבּוֹתַי – לֹא מֵאֵלֶּה אֲנַחְנוּ! וְכִי זוֹ נִקְרֵאת עֲבוֹדָה?!

אֲנַחְנוּ נִתְקַנֵּאנוּ בַּכַּתָּפִים, הָאוּרְפָלִים הָעֲנָקִיִּים, טוֹבֵי הַלֵּב, בַּעֲלֵי הַזְּקָנִים הַמְסֻלְסָלִים. כְּתֵפַיִם לָהֶם כְּמוֹ סַפְסָלִים, וּשְׁרִירִים בְּרַגְלֵיהֶם כְּאִלּוּ חֲתוּלִים רָצִים לָהֶם מִתַּחַת לְעוֹרָם. בְּרֶגֶל אַחַת הֵם עוֹמְדִים עַל מַדַּף־הַמְּכוֹנָה, וּבַשְּׁנִיָּה עַל הָעֲגָלָה. הֵם פּוֹשְׁטִים זְרוֹעוֹת חֲזָקוֹת לָעֲגָלָה, מְרִימִים מִתּוֹכָהּ בִּתְנוּפָה סַלִּים עֲמוּסִים, וּמְרִיקִים אוֹתָם לְתוֹךְ לֹעַ הַטַּחֲנָה הָרְעֵבָה. גּוּפוֹתֵיהֶם מַעֲלִים אֵדִים וְנוֹטְפִים זֵעָה.

זוֹ עֲבוֹדָה הִיא!

נִתְקַנֵּאנוּ בַּכּוֹבְשִׁים שֶׁסָּבְבוּ אֶת מוֹט הַמַּסְחֵטָה. הֵם הָיוּ דוֹחֲפִים אוֹתוֹ בְּכָל כֹּבֶד גּוּפוֹתֵיהֶם. שְׁרִירֵיהֶם הָיוּ מְתוּחִים עַד שֶׁכָּל שָׁרִיר

ג25.jpg

הָיָה נִרְאֶה מֻבְדָּל מֵחֲבֵרוֹ. הַמַּסְחֵטָה הָיְתָה נִשְׁמַעַת לָהֶם: הַמִּכְסֶה הָיָה יוֹרֵד וְשׁוֹקֵעַ וְסוֹחֵט אֶת הָעֲנָבִים עַד תֹּם. הֶעָסִיס הָיָה מִשְׁתַּפֵּךְ בְּקִלּוּחִים מִבֵּין מַקְלוֹת־הַקִּיר, כְּמוֹ הַדְּבַשׁ מִתּוֹךְ תְּאֵנָה בְּסוֹף הַקַּיִץ. וְהַמּוֹט הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב וְהַכּוֹבְשִׁים הוֹלְכִים וְדוֹחֲפִים.

זוֹ עֲבוֹדָה הִיא!


 

נְאוּם קָטָן (מְאֹד) שֶׁל רָם, בְּלִי תְּשׁוּבָה מִפִּי

– נַחוּם הָאֶפְרוֹחַ, שְׁמַע מָה אֹמַר לְךָ: אֲנַחְנוּ רוֹצִים עֲבוֹדָה. עֲבוֹדָה “בֶּאֱמֶת”. עֲבוֹדָה כָּזוֹ שֶׁתְּפַקֵּק אֶת עַצְמוֹתֵינוּ. אֲנַחְנוּ רוֹצִים “לַהֲפֹךְ עוֹלָמוֹת”. וּמָה אָנוּ עוֹמְדִים כָּאן כְּמוֹ זְבוּבִים מֵתִים בֵּין קוּרֵי־הָעַכָּבִישׁ? אֲנַחְנוּ רוֹצִים שֶׁהַכֹּל יָזוּז אֶצְלֵנוּ וְיָרוּץ עַל גַּלְגַּלִּים. תַּחַת כָּל דָּבָר צָרִיךְ לְהַתְקִין גַּלְגַּלִּים – לַעֲזָאזֵל?

לַעֲזָאזֵל כָּפוּל שְׁנַיִם! מְנַהֵל־הָעֲבוֹדָה רִחֵם עָלֵינוּ וְנָתַן לָנוּ עֲבוֹדָה קַלָּה: לִדְחֹף אֶת מַחַט־הַסְּרִיגָה הַזֹּאת וּלְחַטֵּט בָּהּ כְּמוֹ סַבְתָּא בִּפְקַעַת־חוּטִים.

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנַי רָם כְּשֶׁעָמַדְנוּ עֲרֻמִּים תַּחַת מֵי הַבֶּרֶז הָעֲנָקִי. זֶרֶם הַמַּיִם הָיָה כָּל כָּךְ חָזָק, עַד שֶׁהָיִינוּ כּוֹפְפִים אֶת גַּבֵּינוּ. זֶה הָיָה בְּשָׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה, כְּתֹם עֲבוֹדַת הַמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלָּנוּ. אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי עוֹנֶה לְרָם מַשֶּׁהוּ, אֲבָל הִפְנֵיתִי אֶת רֹאשִׁי אוֹתוֹ רֶגַע וְרָאִיתִי אֶת הַמִּכְנָסַיִם שֶׁלָּנוּ וְאָמַרְתִּי:

– הַבֵּט!

הַמִּכְנָסַיִם שֶׁלָּנוּ עָמְדוּ! עָמְדוּ נִצָּבִים! עֲסִיס הָעֲנָבִים שֶׁהִתְיַּבֵּשׁ עֲלֵיהֶם הִתְקַשָּׁה, כִּי שַׂמְנוּ אוֹתָם סָמוּךְ לַמָּנוֹעַ הַחַם. הַמִּכְנָסַיִם נַעֲשׂוּ קָשִׁים כִּרְקִיעֵי פַּחִים – וְעָמְדוּ…

ג27.jpg

 

עַל גַּלְגַּלִּים

עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים. אֵין בִּרְצוֹנִי לִשְׁכֹּחַ לְסַפֵּר, כִּי בְּשׁוּבֵנוּ לְאַחַר יוֹם הָעֲבוֹדָה הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁעָבַרְנוּ עַל פְּנֵי גִבְעַת הַפַּעֲמוֹן – עָמַד שָׁם הַחֶנְוָנִי הַמְמֻשְׁקָף. הוּא רָמַז לָנוּ וְאָמַר: פָּתַחְתִּי לָכֶם דַּף בְּסִפְרִי. תּוּכְלוּ לִקְנוֹת בַּהֲקָפָה.

בֹּקֶר אֶחָד עָמַדְנוּ עַל הֶחָבִיּוֹת שֶׁלָּנוּ וּבָחַשְׁנוּ. פִּתְאֹם קָרָא לָנוּ מְנַהֵל־הָעֲבוֹדָה:

– אֶפְרוֹחִים! אַתֶּם חַיִּים? רְדוּ וְאֶרְאֶה אֶת אַפֵּיכֶם. – יָרַדְנוּ.

– אַתֶּם רוֹאִים מַסְחֵטָה זוֹ? תְּנוּ לָהּ בְּעִיטָה.

אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתָהּ עוֹמֶדֶת לֹא בְּאוּלָם זֶה, כִּי אִם בִּקְצֵה הָאוּלָם הַשֵּׁנִי. זוּזוּ.

זַזְנוּ.

הַמַּסְחֵטָה הָיְתָה גְדוֹלָה, גְּבוֹהָה וַעֲגֻלָּה. הִיא עָמְדָה לָהּ כְּמוֹ שְׁאֵלַת־חֶשְׁבּוֹן קָשָׁה, שֶׁאֵין יוֹדְעִים הֵיכָן יֵשׁ לְהַתְחִיל בְּפִתְרוֹנָהּ. הִקַּפְנוּ אוֹתָהּ בִּצְעָדֵינוּ תְּמֵהִים לְגָדְלָהּ, וְנִדְמָה לָנוּ כְּאִלּוּ גָדְלָה שִׁבְעָתַיִם. עָמַדְנוּ עַל יָדָהּ וְחִכִּינוּ, חָשַׁבְנוּ כִּי עוֹד מְעַט וְיָבוֹאוּ וַדַּאי חֲמִשָּׁה אוּרְפָלִים, וְיַחַד נַסִּיעַ אוֹתָהּ. רָם יֵלֵךְ וַדַּאי בְּרֹאשׁ וְיִקְרָא: אַחַת שְׁתַּיִם – הוֹפּ! כֻּלָּנוּ נִקְרָא “הוֹפּ”! וְהַמְּכוֹנָה תְּטַיֵּל לִמְקוֹמָהּ הֶחָדָשׁ.

אוּלָם כָּל עֶזְרָה עֲדַיִן לֹא נִשְׁלְחָה.

– וּבְכֵן?

וּבְכֵן יָצָאנוּ לֶחָצֵר וְהִבַּטְנוּ בָּהּ לְכָל צַד.גִּלִּינוּ שְׁתֵּי קוֹרוֹת־אֵיקָלִפּטוּס עֲגֻלּוֹת. הִכְנַסְנוּ אוֹתָן לָאוּלָם, דָּחַפְנוּ אוֹתָן אֶל מִתַּחַת לַמַּסְחֵטָה וְעָמַדְנוּ מֵאֲחוֹרֶיהָ. רָם קָרָא: אַחת שְׁתַּיִם – הוֹפּ! וַאֲנִי חָזַרְתִּי אַחֲרָיו: הוֹפּ! דָּחַפְנוּ אוֹתָהּ שְׁנֵינוּ, וְהִיא, כְּמוֹ דוֹדָה זְקֵנָה שֶׁנִּתְרַצְּתָה לָצֵאת בְּמָחוֹל – זָזָה. זָזָה עוֹד וְעוֹד.

אָכֵן, זֶה הָיָה מַסַּע נִצָּחוֹן. הַפּוֹעֲלִים שֶׁעָמְדוּ עַל הֶחָבִיּוֹת פָּסְקוּ מִלִּבְחשׁ וְהִבִּיטוּ אֵלֵינוּ בִּצְחוֹק. הַפּוֹעֲלִים שֶׁיָּשְׁבוּ לְיַד הַמְסַנְּנוֹת פָּסְקוּ מִלְּסַנֵּן וְעָקְבוּ אַחֲרֵינוּ.

לְאַט לְאַט עָבַרְנוּ כָּךְ עַל פְּנֵי הָאוּלָם

הַגָּדוֹל. בְּקָצֵהוּ עָמַד מְנַהֵל־הָעֲבוֹדָה, הִבִּיט בָּנוּ

וְאָמַר:

– אֶפְרוֹחִים, זֶה טוֹב מְאֹד. לְכֹחַ הַשְּׁרִירִים יֵשׁ לְצָרֵף גַּם מִן הַמֹּחַ שֶׁבַּקָּדְקֹד. תִּהְיוּ בִּמְהֵרָה לְתַרְנְגוֹלִים – וְלֹא תִּצְטָרְכוּ לְעֶזְרַת גְּדוֹלִים.

בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, לְאַחַר שֶׁאָכַלְנוּ אֶת אֲרוּחָתֵנוּ: לֶחֶם, עַגְבָנִיָּה, חָצִיל חָמוּץ וְאַשְׁכְּלוֹת עֲנָבִים אֲחָדִים, הִשְׂתָּרַעְנוּ לְיַד הַבְּרֵכוֹת. זוֹ הָיְתָה כְּעֵין מִרְפֶּסֶת גְּבוֹהָה, מֵאֲחוֹרֵי הַיֶּקֶב.

רוּחַ קַלִּילָה הָיְתָה נוֹשֶׁבֶת וּמְפַזֶּרֶת עַל פָּנֵינוּ אֶת שַׂעֲרוֹתֵינוּ.

שָׁכַבְנוּ עַל הָאֲדָמָה, בַּצֵּל, וְעֵינֵינוּ מִסְתַּכְּלוֹת בַּשְּׁבִילִים הַיְשָׁרִים בֵּין הַכְּרָמִים, שֶׁהִשְׂתָּרְעוּ לְכָל צַד.

שְׁרִירֵינוּ עָיְפוּ מֵהִתְמַתְּחוּת וַעֲבוֹדָה, הַגּוּף הִרְגִּישׁ בְּכָל חֵלֶק מִמֶּנּוּ אֶת הָאֲדָמָה, אָזְנֵינוּ שָׁמְעוּ אֶת הֹלֶם הַדָּם שֶׁשָּׁטַף בְּנַחַת בְּעוֹרְקֵינוּ.

הָיְתָה לָנוּ הַרְגָּשָׁה שֶׁל רַחֲבוּת, כְּאִלּוּ יָצָאנוּ מִשְּׁבִילִים צָרִים לְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ, הַיְחִידָה, הַטּוֹבָה וְהַבְּטוּחָה.

רְאוּיִים אָנוּ לִמְנוּחָה. כִּי נָתַנּוּ מִכֹּחֵנוּ. בֵּרַכְנוּ בְּלִבֵּנוּ אֶת הַחַיִּים הַטּוֹבִים, חַיֵּי הָעֲבוֹדָה, הַתּוֹעֶלֶת וְהַבֶּטֶן הַמְּלֵאָָה.

עוֹד הַיּוֹם מִתְגַּעְגֵּעַ אֲנִי עַל אוֹתָהּ שָׁעָה וְעַל אוֹתָהּ הַרְגָּשָׁה, וַאֲנִי קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל:

 

– בְּנֵי אֱנוֹשׁ, לְכוּ לַעֲבֹד בַּבָּצִיר!

מֵאוֹתוֹ יוֹם הִתְחִיל מְנַהֵל־הָעֲבוֹדָה מַעֲסִיק אוֹתָנוּ בַּעֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת וּמְעַנְיְנוֹת, וְכָךְ הָיִינוּ מְסַיְּמִים בְּוַדַּאי בְּשֶׁקֶט וּבְעִנְיָן אֶת יְמוֹת־הַבָּצִיר, אִלְמָלֵא אוֹתָם הַזַּרְקוֹרִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ לָנוּ פִּתְאֹם…


 

הַקַּרְנַיִם הוֹלְכוֹת מִיָּמִין לִשְׂמֹאל!

כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, הָיִינוּ יְכוֹלִים לְסַיֵּם בְּשֶׁקֶט וּבְרֹב עִנְיָן עֲבוֹדָתֵנוּ בַּיֶּקֶב בִּימוֹת־הַבָּצִיר – אִלְמָלֵא אוֹרוֹת הַזַּרְקוֹר שֶׁנִּתְגַּלּוּ לָנוּ פִּתְאֹם. וְכָךְ הָיָה הַדָּבָר:

ג30.jpg

יוֹם אֶחָד לֹא עָבַדְנוּ רָם וַאֲנִי בְּמִשְׁמֶרֶת אַחַת. בִּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה, כָּרָגִיל, פָּרַשְׁתִּי מִמִּשְׁמַרְתִּי. רָם בָּא לְהַחֲלִיף אוֹתִי.

בְּדַרְכִּי הַבַּיְתָה בֵּין הַכְּרָמִים – הָיָה לֵיל חשֶׁךְ – נִגְלוּ פִּתְאֹם בַּשָׁמַיִם אֶצְבְּעוֹת־אוֹר עֲנָקִיּוֹת. כְּמוֹ מְנִיפַת אוֹר מִתְפָּרֶשֶׂת מִסְתּוֹבֶבֶת וּפִתְאֹם כְּאִלּוּ נִבְלַעַת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, וְאֵינֶנָּה. אַחַר רֶגַע מוֹפִיעָה שׁוּב. מַרְאֶה יָפֶה. חִדּוּשׁ רַב לֹא הָיָה בּוֹ, כִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיוּ אֳנִיּוֹת־הַמִּלְחָמָה “מְגַשְּׁשׁוֹת” בְּאוֹרוֹת כָּאֵלֶּה אֶת אַרְצֵנוּ. לֹא הָיָה כָּל חֲשָׁשׁ בְּלִבִּי.

פִּתְאֹם כְּמוֹ טָפַח מִישֶׁהוּ עַל מִצְחִי וְאָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט:

– אַל תִּהְיֶה חֲמוֹר!

עָמַדְתִּי מִלֶּכֶת: זֶה לָמָּה? וּמִיָּד נִתְפָּעֵם

לִבִּי בְּקִרְבִּי. נִזְכַּרְתִּי בִּדְמוּתוֹ שֶׁל שִׁמְשִׁי, הַיּוֹשֵׁב בְּחֶדְרֵנוּ עַל הַשֻּׁלְחָן וְאוֹמֵר: – “כְּשֶׁהַקַּרְנַיִם – תֵּלַכְנָה – מִיָּמִין – לִשְׂמֹאל”…

נָשָׂאתִי עֵינַי לַשָּׁמַיִם: כֵּן! הַקַּרְנַיִם הוֹלְכוֹת רַק מִיָּמִין לִשְׂמֹאל. אֵין הֵן מְאִירוֹת כָּרָגִיל אֶת הָאֲדָמָה; הֵן מְאִירוֹת רַק אֶת הַשָּׁמַיִם.

– וּבְכֵן?

וּבְכֵן, עוֹשֶׂה אֲנִי – “אָחוֹר־פָּנֹה!” זָרִיז וְרָץ לַיֶּקֶב. הוֹרַדְתִּי אֶת רָם מֵעַל הֶחָבִית. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הָעִנְיָן הִתְחִילוּ אָזְנָיו מְרַקְּדוֹת וּנְחִירָיו מִתְרַחֲבִים. מִיָּד רָץ אֶל מְנַהֵל־הָעֲבוֹדָה וְאָמַר לוֹ שֶׁקִּבֵּל מִכְתָּב מֵאֵת הוֹרָיו, וְעָלָיו לָלֶכֶת מִיָּד לְתֵל־אָבִיב, עוֹד הַלַּיְלָה. עָמַדְנוּ בַּחוּץ, רָאשֵׁינוּ מוּרָמִים, וְהִבַּטְנוּ בַּסִּמָּנִים הָאִלְּמִים שֶׁהָיוּ בַּשָּׁמַיִם. אַחַר־כָּךְ יָרַדְנוּ בְּרִיצָה לַמּוֹשָׁבָה. נִכְנַסְנוּ בְּבֶהָלָה לְחֶדְרֵנוּ וְ – – יָשַׁבְנוּ.

– נוּ?

– צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת!

– מָה?

– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. עֲדַיִן אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. שִׁמְשִׁי אָמַר לָנוּ כִּי עוֹד יִרְאֶה אוֹתָנוּ. וּבְכָל זֹאת אָסוּר לָנוּ לָשֶׁבֶת בְּחִבּוּק־יָדַיִם. עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ. הֲרֵי בְּעוֹד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת יוּבְאוּ הָאַרְגָּזִים.

הַמַּחֲשָׁבוֹת הִתְעוֹפְפו בְּמֹחֵנוּ בְּלֹא סֵדֶר. כִּזְבוּבִים בַּחֶדֶר. וּכְשֵׁם שֶׁהַזְּבוּבִים נוֹהֲגִים לָשׁוּב לִמְקוֹם־עֲמִידָתָם הָרִאשׁוֹן, כָּךְ גַּם הֵן הָיוּ חוֹזְרוֹת:

– צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ. אַךְ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת!


 

בַּלָּשִׁים לְפִי אָלֶף־בֵּית

יָשַׁבְנוּ דוֹמְמִים כַּמָּה רְגָעִים. הָיִינוּ בְּ“מַצָּב קָשֶׁה”, רָם הִתְחִיל לְדַבֵּר:

– נַחוּם, לֹא צָרִיךְ לַחֲלֹם. כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר. יוֹשֵׁב שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת כְּדוֹגֶרֶת. בִּגְלָלְךָ עֲתִידִים אֲנַחְנוּ לְהַפְסִיד. אָסוּר שֶׁתֵּשֵׁב סְתָם כָּכָה.

– רָם! אַתָּה מְכַלֶּה בִּי אֶת כַּעַסְךָ – כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת!

– אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ? אֲנִי? (שְׁתִיקָה קְצָרָה.

לוּ הָיָה לָנוּ שָׁעוֹן בַּחֶדֶר הָיִינוּ שׁוֹמְעִים אֶת תִּקְתּוּקוֹ).

נַעֲשֶׂה אֶת “נִסְיוֹן־הַיֵּאוּשׁ”! כָּל הַבַּלָּשִׁים מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּזֶה.

– נַתְחִיל.

– וְכִי יוֹדֵעַ אַתָּה מַה הוּא “נִסְיוֹן־הַיֵּאוּשׁ”?

– לֹא.

– “נִסְיוֹן־הַיֵּאוּשׁ” עוֹשִׂים כָּךְ: אוֹמְרִים בְּלִי לַחֲשֹׁב כָּל מִינֵי דְבָרִים לְפִי סֵדֶר אָלֶף־בֵּית. הַתְחֵל:

– אֲבַטִּיחַ!

– אֲדָמָה!

– אַמְבָּט!

– אֲגֻדָּה!

– דַּי, עַכְשָׁו “בֵּית”.

– בַּיִת!

– בַּחְבּוּט – בֶּן־צִיּוֹן!

– בֶּרֶז!

– בַּטִּיחַ!! – אָמַר רָם – – – פָּרַצְנוּ בִּצְחוֹק – – –

– רָם, וְכִי שְׁעַת צְחוֹק עַכְשָׁו? הָלְאָה!

– בַּת־שֶׁבַע!

– בֵּיבָר!

– בַּעֲלַת־בַּיִת!

– בַּרְדְּלָס!

– בַּלָּשׁ!

– חַכֵּה רֶגַע, חַכֵּה רֶגַע!! מָה אָמַרְתָּ? – קָרָאתִי.

נִתַּרְתִּי מִמְּקוֹמִי, חָטַפְתִּי אֶת מִגְבַּעְתִּי שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה עַל יָדִית הַחַלּוֹן וַאֲנִי רָץ… שָׁמַעְתִּי אֶת רָם רָץ אַחֲרַי. הִשִּׂיגַנִי וְלָחַשׁ לִי:

– עַכְשָׁו אַתָּה מָצָאתָ “מַפְתֵּחַ”. אֲבָל אֱמֹר: לָמָּה לְךָ מִגְבַּעַת בְּאַחַת בַּלַּיִלָה?


 

הַמַּפְתֵּחַ!

בִּרְחוֹב “הַמִּלְיוֹנֶרִים” נֶעֱצַרְתִּי לְיַד חַלּוֹן אֶחָד וְאָמַרְתִּי:

– פֹּה תָּגוּר!

– אֲנִי יוֹדֵעַ. פֹּה גָרָה בַּת־שֶׁבַע.

– בַּת־שֶׁבַע סִפְּרָה פַּעַם אַחַת, כִּי שִׁמְשִׁי לָן לְעִתִּים אֵצֶל בַּעֲלַת־בַּיִת זוֹ, שֶׁהָיָה דָר אֶצְלָהּ קֹדֶם שֶׁעָבַר לְסֻכָּתוֹ שֶׁל יַעְנְקֶ’לֶה.

– אַל תִּקְרָא לְבַת־שֶׁבַע בִּשְׁמָהּ, כִּי הִיא יְשֵׁנָה וּוַדַּאי תִּבָּהֵל. וְאֵין לְעוֹרֵר כָּל חֲשָׁד בְּלֵב הַשְּׁכֵנִים. נָשִׁיר בְּלַחַשׁ:

בָּא הָאָבִיב וּמִסָּבִיב

טְרַלַּלַּלַּ־לָה.

אָמְנָם הָיָה הַדָּבָר מְגֻחָךְ. אָנוּ מְמַהֲרִים כָּל־כָּךְ וְ“יֵשׁ לָנוּ זְמָן” לָשִׁיר שִׁירִים. אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע הוֹפִיעָה דְמוּת לְבָנָה בַּחַלּוֹן. זוֹ הָיְתָה בַּת־שֶׁבַע.

מִפִּי בַּת־שֶׁבַע נוֹדַע לָנוּ, מִי הִיא בַּעֲלַת־הַבַּיִת שֶׁשִּׁמְשִׁי הָיָה גָר אֶצְלָהּ וְהֵיכָן בֵּיתָהּ. אוּלָם לֹא רָצִינוּ לְעוֹרֵר אִשָּׁה זְקֵנָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. אָכַלְנוּ אֵפוֹא אֶת הָעֲנָבִים מִן הַסַּל שֶׁעָמַד בְּפִנַּת הַחֶדֶר שֶׁל בַּת־שֶׁבַע וְהָלַכְנוּ הַבַּיְתָה. לִפְנֵי דַלְתֵּנוּ נִזְכַּרְתִּי:

– שָׁכַחְתִּי אֶת הַמִּגְבַּעַת שֶׁלִּי אֵצֶל בַּת־שֶׁבַע.

– יָדַעְתִּי שֶׁתִּשְׁכַּח – עָנָה רָם – וּלְקַחְתִּיהָ. הִנֵּה הִיא.

מִתּוֹךְ בְּהִילוּת לָקַחְתִּי עִמִּי אֶת הַמִּגְבַּעַת, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הָיְתָה נְחוּצָה לִי בַּלַּיְלָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁרָם אָשֵׁם בַּדָּבָר. מִמֶּנּוּ לָמַדְתִּי כִּי מִגְבַּעַת יְכוֹלָה לִפְעָמִים לְהָבִיא תּוֹעֶלֶת נוֹסֶפֶת.


 

מַה קָּרָה?

כָּךְ שָׁאַלְנוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּשֶׁרָאִינוּ אֶת הַמַּרְאֶה הַזֶּה. כְּשֶׁבָּאנוּ בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם אֶל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּבֵיתָהּ דָּר שִׁמְשִׁי – זֶה הָיָה

ג35.jpg

בַּיִת וָרֹד לִפְנֵי שְׁכֻנַּת הַתֵּימָנִים – מָצָאנוּ אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה… דָּפַקְנוּ עַל הַדֶּלֶת וְלֹא קִבַּלְנוּ תְּשׁוּבָה. נִכְנַסְנוּ לַחֶדֶר וְלֹא מָצָאנוּ בּוֹ אִישׁ. הֵד עָמוּם עָנָה לְכָל פְּסִיעָה שֶׁלָּנוּ. פִּתְאֹם שָׁמַעְנוּ גְנִיחוֹת. הֵן הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל. הִתְכּוֹפַפְנוּ וְרָאִינוּ שָׁם רַגְלֵי אִשָּׁה.

– מַה קָּרָה?

רָם נָגַע בָּרַגְלַיִם – הֵן נָעוּ – בָּרוּךְ הַשֵּׁם! – וְהִנֵּה הִתְחִילָה נָעָה וְיוֹצֵאת מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן אִשָּׁה זְקֵנָה… וּבְיָדָהּ גַּפְרוּרִים אֲחָדִים: קֻפְסַת־הַגַּפְרוּרִים נָפְלָה מִיָּדָהּ וְהַגַּפְרוּרִים הִתְפַּזְּרוּ עַל הַרִצְפָּה. עַתָּה הִנֵּה הִיא מְאַסֶּפֶת אוֹתָם. עָזַרְנוּ לָהּ לֶאֱסֹף אֶת כֻּלָּם.


 

הַחוֹל הַצָּהֹב מִסְפָּר 16

הַזְּקֵנָה פָּתְחָה לְפָנֵינוּ דֶלֶת אַחַת וְאָמְרָה:

– לִפְנֵי שָׁבוּעַ יָמִים לָן פֹּה שִׁמְשִׁי. בָּא בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה. פָּנָיו הָיוּ נִזְעָמִים. הֶחֱלִיף אֶת בְּגָדָיו, וּמֵאָז נֶעְלַם וְאֵינִי יוֹדַעַת דָּבָר עָלָיו. אוֹמְרִים כִּי הַחַיָּלִים אָסְרוּ אוֹתוֹ.

עֲדַיִן הָיָה הַלַּיְלָה שָׁרוּי בַּחֶדֶר. פָּתַחְנוּ אֶת הַתְּרִיסִים. רָם הִתְחִיל לְחַפֵּשׂ וּלְחַטֵּט בַּכִּיסִים שֶׁל בִּגְדֵי שִׁמְשִׁי וְלֹא מָצָא דָבָר. הַרְגָּשָׁה לֹא נְעִימָה הִיא לְחַפֵּשׂ בְּבֶגֶד זָר, שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבֶּגֶד. חִפֵּשׂ וּכְבָר נִתְיָאֵשׁ. מִתַּחַת לַמִּטָּה הֵצִיצוּ שְׁנֵי חַרְטוֹמֵי נַעֲלַיִם.

– גַּם אֵלֶּה שֶׁל שִׁמְשִׁי?

– כֵּן. בְּאֵלֶּה בָּא אוֹתוֹ לַיְלָה.

רָם הֵרִים אֶת הַנַּעֲלַיִם וְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן בַּחֲשִׁיבוּת רַבָּה מִכָּל צַד. הוּא כְּאִלּוּ חִכָּה שֶׁהֵן תִּפְתַּחְנָה פֶּה וְתַתְחֵלְנָה לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹתָיו. כָּזֶה הוּא רָם: נוֹהֵג הוּא חֲשִׁיבוּת בְּעַצְמוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כִּי עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ. מִשֶּׁהָפַךְ אֶת הַנַּעֲלַיִם וְהִסְתַּכֵּל בְּסֻלְיוֹתֵיהֶן – נִשְׁפַּךְ מִתּוֹכָן חוֹל צָהֹב, דַּקִּיק. – הִנֵּה! – אָמַר, זָקַף אֶצְבַּע וְנִשְׁתַּתֵּק. כָּרַע וְאָסַף בִּזְהִירוּת אֶת הַחוֹל לְתוֹךְ פִּסַּת נְיָר, וְרָשַׁם עָלֶיהָ בְּעִפָּרוֹן אָדֹם:

N^o^ 16

כָּאן הַמָּקוֹם לְסַפֵּר, כִּי רָם הָיָה אוֹסֵף זֶה יָמִים אֲחָדִים אֶת הַחוֹל שֶׁהָיִינוּ מְבִיאִים בְּתוֹךְ נְעָלֵינוּ. עוֹטֵף אוֹתוֹ בַּחֲפִיסוֹת נְיָר וְקוֹבֵעַ מִסְפָּר לְכָל חֲפִיסָה. אַחַר־כָּךְ הָיָה מַשְׁוֶה אֶת דֻּגְמוֹת הַחוֹל לַחוֹל שֶׁבִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים, וְכָךְ לָמַד לְנַחֵשׁ לְפִי צֶבַע הַחוֹל שֶׁבְּנַעֲלֵי אָדָם – אֶת הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּא.

אָמַרְנוּ שָׁלוֹם יָפֶה לְבַעֲלַת הַבַּיִת, שֶׁעֲדַיִן עָמְדָה וְסָפְרָה אֶת גַּפְרוּרֶיהָ – וְיָצָאנוּ.

 

אַרְבָּעָה דְבָרִים

רֵאשִׁית, חָשַׁבְנוּ, עָלֵינוּ לָלֶכֶת לְגִבְעוֹת־הַחוֹל בְּ“רִאשׁוֹן”. מָקוֹם בּוֹ פָּגַשְׁנוּ אֶת הַחַיָּלִים הַתֻּרְכִּים שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵי שִׁמְשִׁי. נִבְדֹּק שָׁם אִם הַחוֹל שֶׁבְּיָדֵינוּ מַתְאִים לַחוֹל הַהוּא. לְפִי צִבְעוֹ נוּכַל אֵפוֹא לְהַחְלִיט, בְּעֵרֶךְ, עַל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֵלָיו יוּבְאוּ הָאַרְגָּזִים הַיְקָרִים.

שֵׁנִית, חָשַׁבְנוּ, כִּי גַם מִשְׁפַּחַת אַבּוּ חַדֶּר רָאֲתָה אֶת סִמָּנֵי הַזַּרְקוֹר. לָכֵן מוּטָב לִהְיוֹת בְּקִרְבַת מָקוֹם וְלֶאֱרֹב לָהֶם.

שְׁלִישִׁית, לֹא לְגַלּוֹת לְאִישׁ אֶת מַעֲשֵׂינוּ.

רְבִיעִית, לְהַשִּׂיג גַּם לְרָם מִגְבַּעַת כְּמִגְבַּעְתִּי – שֶׁצִּבְעָהּ כְּצֶבַע הַחוֹל. מוּבָן: “צֶבַע־מָגֵן”.


 

לַיְלָה בְּמֶמְשֶׁלֶת הַחוֹל

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ שֵׁנִית בִּדְרָכִים לְבָנוֹת, הוֹלְכִים לִקְרַאת מְאֹרָעוֹת בִּלְתִּי־צְפוּיִים מֵרֹאשׁ. הָלַכְנוּ בְּצַעַד מְזֹרָז.

הִגַּעְנוּ אֶל גִּבְעוֹת־הַחוֹל. הֵן הָיוּ נְקִיּוֹת וּטְהוֹרוֹת, כְּמוֹ עֲרֵמוֹת סֻכָּר דַּק, בְּלִי כָּל סִמָּנֵי צְעָדִים. הֵן הָיוּ חֲלָקוֹת מִלְּטִיפוֹת הָרוּחַ. כְּאִלּוּ לֹא עָבַר בָּהֶן אָדָם מִימֵי בְּרֵאשִׁית. הָרַגְלַיִם חָסוּ עַל הַחוֹל, שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית אֶת חֲלַקְלַקּוּתוֹ, וּבְלִי מֵשִׂים חִפַּשְׂנוּ אֵיזֶה שְׁבִיל. רָם הֶחֱוָה תְּנוּעָה שֶׁל בִּטּוּל וּפָסַע יָשָׁר לְפָנִים, כְּאָדָם שֶׁחוֹצֶה זֶרֶם שֶׁל נָהָר. טִפַּסְנוּ וְעָלִינוּ. הָרַגְלַיִם הָיוּ מַחֲלִיקוֹת וּמַשְׁאִירוֹת אַחֲרֵיהֶן מִשְׁקָעִים אֲרֻכִּים וַעֲמֻקִּים בַּחוֹל.

רָם הוֹצִיא אֶת חֲפִיסַת הַחוֹל מִסְ' 16 (הַחוֹל שֶׁמָּצָאנוּ בְּנַעֲלֵי שִׁמְשִׁי), וְהִשְׁוָה אוֹתוֹ לְחוֹל הַגִּבְעָה. הַצֶּבַע לֹא הִתְאִים. גַּם טַעַם הַחוֹל – הַמְּלִיחוּת – לֹא הִתְאִימָה.

הָלַכְנוּ לָעֵבֶר הַדְּרוֹמִי־מַעֲרָבִי, מָקוֹם שֶׁהַגְּבָעוֹת גּוֹבְלוֹת עִם הַיָּם. רָם הוֹדִיעַ כִּי צֶבַע הַחוֹל וְטַעְמוֹ מַתְאִימִים לְמִסְ' 16 שֶׁבְּיָדֵינוּ.

בָּחַרְנוּ לָנוּ גִבְעָה גְבוֹהָה, הַצּוֹפָה אֶל פְּנֵי כָּל הַגְּבָעוֹת.

יָכֹלְנוּ לִרְאוֹת מֵעָלֶיהָ אֶת כָּל חוֹף הַיָּם. הַיָּם הִשְׁתַּטַּח לְרַגְלֵינוּ רָחָב וּמוּזָר. כְּאִלּוּ אֵינוֹ יָמָּהּ שֶׁל תֵּל־אָבִיב. כְּאִלּוּ לֹא בְּתוֹךְ גַּלָּיו הִשְׁתַּכְשַׁכְנוּ בִּהְיוֹתֵנוּ יְלָדִים קְטַנִּים. הַלַּיְלָה הָיָה אַחֵר וָזָר.

הַיָּם רָעַשׁ לֹא עִבְרִית. הַגַּלִּים הָיוּ מִשְׁתַּפְּכִים אֶל הַחוֹף הַמְכֻסֶּה צְדָפִים גְּדוֹלִים, וּמַשְׁמִיעִים שָׁאוֹן לוֹחֵשׁ, כְּאִלּוּ כִּסִּינוּ אֶת אָזְנֵינוּ בְּכוֹסוֹת.

כְּבָר הִגִּיעוּ שְׁעוֹת אַחַר־הַצָּהֳרַים. רוּחַ־יָם חֲזָקָה נָשְׁבָה וְהֵעִיפָה אֶל פָּנֵינוּ גַּרְגְּרֵי חוֹל עָבִים.

כִּסִּינוּ אֶת כָּל גּוּפֵינוּ בַּעֲרֵמַת חוֹל, רַק רָאשֵׁינוּ הֵצִיצוּ מִתּוֹכָהּ, כְּמוֹ פְּתָנִים. מִגְבְּעוֹת־הַלֶּבֶד שֶׁלָּנוּ, שֶׁצִּבְעָן הָיָה כְּצֶבַע הַחוֹל, הֵגֵנּוּ עָלֵינוּ מֵעַיִן בּוֹלֶשֶׁת.

חָשַׁשְׁנוּ מִפְּנֵי עִקְּבוֹתֵינוּ, שֶׁנִּרְאוּ בְּרוּרִים כָּל־כָּךְ בַּחוֹל הֶעָמֹק. נִסִּינוּ לְטַשְׁטֵשׁ אוֹתָם, וְלֹא עָלָה בְּיָדֵינוּ. אַךְ לְאַחַר שֶׁשָּׁכַבְנוּ זְמָן רַב טְמוּנִים בַּחוֹל, רָאִינוּ כִּי הָרוּחַ שֶׁהָיְתָה מַכָּה בְּפָנֵינוּ הִתְחִילָה לְהָבִיא לָנוּ תּוֹעֶלֶת; הִיא הָיְתָה גוֹרֶרֶת אֶת גַּרְגִּירֵי הַחוֹל שֶׁבְּרֹאשׁ הַתְּלָמִים. הַתְּלָמִים הָלְכוּ וְנִשְׁתַּטְּחוּ עַד שֶׁנִּמְחוּ עִקְּבוֹתֵינוּ, נָמַסּוּ, וְגַרְגִּירִים דַּקִּיקִים חָגוּ מֵעֲלֵיהֶם בְּרִקּוּד. מְעַרְבֹּלֶת.

הַיָּם הָלַךְ וְהִשְׁחִיר, כְּאִלּוּ בָּלַע מַעְינוֹת דְּיוֹ. וְהַשָּׁמַיִם הֶאְדִּימוּ, כְּאִלּוּ נָפְלוּ לְתוֹכָם גַּרְגִּירֵי “קַלִּי דֶה פֶּרְמַנְגָּנוּם”. הָיְתָה עַצְבוּת שֶׁל מִדְבָּר.

הַלַּיְלָה כְּבָר עָמַד אֵיתָן בְּרוּם הַשָּׁמַיִם וְהִתְחִיל דּוֹחֵף אֶת כּוֹכָבָיו כְּלַפֵּי הָאֲדָמָה. נִדְמָה לָנוּ, כִּי אָנוּ נִמְצָאִים עַל הַיָּרֵחַ. הַכֹּל הָיָה קֵרֵחַ וָקַר. גּוּפוֹתֵינוּ דָבְקוּ לַחוֹל, עַד שֶׁהִתְחַלְנוּ לָחוּשׁ אֶת צִנָּתוֹ. מִסָּבִיב הָיְתָה דִמְמַת־מָוֶת. אִמָּא, אַבָּא, אַחַי – מִכְּבָר יְשֵׁנִים אַתֶּם, וְכָאן בִּנְכֶם חַי חַיִּים נִפְלָאִים.


 

הַשָּׁעָה הָעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע

קָרְבָה וּבָאָה הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה. כְּלוֹמַר, הַשָּׁעָה הָעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע לְמִן הָרֶגַע שֶׁרָאִיתִי אֶת הַזַּרְקוֹר. בִּקְצֵה הָאֹפֶק מֵעַל לַיָּם הִתְחִיל לְהַבְרִיק אוֹר. הִבְרִיק וְכָבָה. הִבְרִיק וְכָבָה.

אַחֲרֵי רֶגַע רָאִינוּ אוֹר אָדֹם מֵעַל אַחַת

הַגְּבָעוֹת שֶׁמִּמּוּלֵנוּ. נוֹדַע לָנוּ אֵפוֹא כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים עַל גִּבְעוֹת־הַחוֹל.

רָם לָחַשׁ לִי: עַכְשָׁו נִהְיֶה עַכְבִישִׁים!

– אַתָּה בְּעַצְמְךָ עַכָּבִישׁ!

– אֵינְךָ מֵבִין? זֶה הוּא בִּטּוּי שֶׁל בַּלָּשִׁים. כְּשֶׁהַבַּלָּשׁ מַחְלִיט לֶאֱרֹב בְּלִי לְהִתְעָרֵב עַד הָרֶגַע הַנָּכוֹן – הוּא נִקְרָא עַכָּבִישׁ.

אֲבָל הַמַּזָּל גָּרַם שֶׁלֹּא הָיִינוּ זְמָן רַב עַכְבִישִׁים… שָׁמַעְנוּ רַעַשׁ מְשׁוֹטִים, וְעוֹד קוֹלוֹת מְשֻׁנִּים שֶׁבָּאוּ מִשְּׂפַת הַיָּם. לָכֵן הֶחְלַטְנוּ שֶׁאֶחָד מֵאִתָּנוּ יֶחְדַּל לִהְיוֹת עַכָּבִישׁ. עָלַי לְהִתְקָרֵב אֶל הַקּוֹלוֹת וְלִרְאוֹת מַה שָּׁם. קַמְתִּי מִמִּשְׁכָּבִי, וְהָיִיתִי כְּמֵת הַמִּתְנַעֵר מִקִּבְרוֹ. חוֹל רַב נָשַׁר מֵעָלַי. רַצְתִּי בִּזְחִילָה אֶל עֵבֶר הַמָּקוֹם הֶחָשׁוּד.

כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי לְשָׁם רָאִיתִי מַחֲזֶה רָגִיל עַד כְּדֵי כָּךְ – שֶׁהִתְבַּיַּשְׁתִּי. הִתְבַּיַּשְׁתִּי כִּי חָרַדְנוּ חֶרְדַּת־שָׁוְא.

הַאֻמְנָם?


 

הַשַּׁיָּרָה הַסּוֹדִית

זָחַלְתִּי אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ הִגִּיעוּ הַקּוֹלוֹת הַמְשֻׁנִּים. בָּטוּחַ הָיִיתִי, כִּי לִפְנֵי זְמַן־מָה שָׁמַעְתִּי גַם שְׁאוֹן סִירַת־קִיטוֹר, שֶׁבְּוַדַּאי הֵבִיאָה עִמָּהּ אֶת הָאַרְגָּזִים בִּשְׁבִיל שִׁמְשִׁי.

זָחַלְתִּי וְעָלִיתִי לְרֹאשׁ הַגִּבְעָה, וְרָאִיתִי שַׁיָּרָה הוֹלֶכֶת עַל שְׂפַת הַיָּם. חֲמוֹרִים אֲחָדִים עֲמוּסִים זְרָדִים וְכַמָּה עַרְבִים מְחַמְּרִים אַחֲרֵיהֶם. הַחַמָּרִים הָיוּ מְזָרְזִים אֶת הַחֲמוֹרִים בִּקְרִיאוֹת: עֶה! חֶה! חֶה! וּמְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם בְּקוֹל רָם. אֶחָד הָלַךְ בְּרֹאשׁ הַשַּׁיָּרָה וְשָׁר, כְּשֶׁרֹאשׁוֹ מֻפְשָׁל לַאֲחוֹרָיו:

–יָה לֵיל – יָה לֵיל…

צִפִּיתִי לִרְאוֹת דְּבַר־מָה יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, אֵיךְ מְבִיאִים מִן הַיָּם אֶת הָאַרְגָּזִים, וְאוּלַי אֶת שִׁמְשִׁי שֶׁבָּא לְקַבֵּל אוֹתָם, וְאוּלַי אֶת הַכְּנֻפְיָה שֶׁל אַבּוּ חַדֶּר שֶׁבָּאָה לִשְׁדֹּד אֶת הָאַרְגָּזִים. וְהִנֵּה – לֹא דֻבִּים וְלֹא יַעַר: רַק שַׁיָּרָה, רְגִילָה שֶׁבָּרְגִילוֹת, שֶׁל סוֹחֲרֵי זְרָדִים לְתַעֲשִׂיַּת־מַחְצָלוֹת! הַשָּׁעָה הָעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע כְּבָר עָבְרָה וְלֹא הִתְרַחֵשׁ כָּאן דָּבָר.

אָכֵן הָיָה זֶה מַפַּח־נֶפֶשׂ. הִתְבַּיַּשְׁתִּי בִּפְנֵי עַצְמִי.


 

סַבְלָנוּת לְרֶגַע אֶחָד: הָעִנְיָן נַעֲשֶׂה רְצִינִי מְאֹד (בְּבַת אַחַת!)

עוֹדִי שׁוֹכֵב עַל גְּחוֹנִי בּוֹשׁ וְנִכְלָם, וְקוֹלוֹת רָעֲמוּ פִּתְאֹם מִנֶּגֶד:

– יַסַּק, יַסַּק! (עֲמֹד!)

יְרִיּוֹת פָּלְחוּ אֶת הָאֲוִיר. הֵגִיחוּ חַיָּלִים תֻּרְכִּים וְהִסְתָּעֲרוּ עַל הַשַּׁיָּרָה… קָמָה מְהוּמָה, כְּהֶרֶף עַיִן – וּמִן הַשַּׁיָּרָה הַשְּׁקֵטָה, שֶׁלִּפְנֵי רֶגַע הִתְנַהֲלָה לְאִטָּהּ, כִּמְעַט לֹא נִשְׁאַר כָּל שָׂרִיד, אֲנָשֶׁיהָ נָפוֹצוּ לְשִׁבְעָה דְרָכִים, כְּמוֹ אֱגוֹזִים מִן הַקֶּרֶשׁ. רַק שְׁנֵי חֲמוֹרִים נִשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם הֲמוּמֵי פַּחַד.

הַחַיָּלִים רָדְפוּ אַחֲרֵי הַבּוֹרְחִים. שָׁמַעְתִּי אֶת יְרִיּוֹתֵיהֶם וְקוֹלוֹתֵיהֶם, שֶׁהָלְכוּ וְהִתְרַחֲקוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁאָבְדוּ. רַק עַתָּה הִתְחַלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת הַלְמוּת לִבִּי.

– נַחוּם – חָשַׁבְתִּי, – חֲדַל לְהִתְבַּיֵּשׁ. הַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לָנוּ!

– צרר, צר, פּס – שָׁרַקְתִּי בַּלָּאט.

עָבְרוּ רְגָעִים מִסְפָּר וְרָם הָיָה עַל יָדִי. בִּזְחִילָה הִגַּעְנוּ אֶל הַחֲמוֹרִים שֶׁנֶּעֶזְבוּ לְנַפְשָׁם, וּמֵרֹב פַּחַד שָׁכְחוּ לְנַעֲנֵעַ בְּזַנְבוֹתֵיהֶם. חַמָּר אֶחָד שָׁכַב עַל הַחוֹל בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית־דָּם.

הֲבִינוֹנוּ כִּי בְּנֵי הַשַּׁיָּרָה הַזֹּאת הָיוּ עֲרוּמִים, עֲרוּמִים כְּשׁוּעָלִים, כִּי בְּכַוָּנָה שִׁוּוּ לְעַצְמָם

 

תַּרְגִּילִים טוֹבִים – אֵינָם צְחוֹק!

לֹא אֲכַסֶּה עַל הָאֱמֶת, בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן תָּקַף אוֹתִי פַּחַד גָּדוֹל, נִשְׁאַרְתִּי תָּקוּעַ בִּמְקוֹמִי כְּאִלּוּ הִכֵּיתִי שָׁרָשִׁים עֲמֻקִּים תַּחְתַּי. לוּ נִסּוּ לְהָזִיז אוֹתִי מִמְּקוֹמִי בְּכֹחַ – אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ מַצְלִיחִים לְהָזִיז אוֹתִי – אֲבָל נְעָלַי וַדַּאי שֶׁהָיוּ נִשְׁאָרוֹת מְסֻמָּרוֹת לִמְקוֹמָן. כָּל אָדָם פְּעָמִים הוּא מֻכֶּה פַּחַד. מִן הָרָאוּי שֶׁלֹּא יְאַבֵּד בִּרְגָעִים אֵלֶּה אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו. זֶה הָעִקָּר!

ג45.jpg

פַּלָּצוּת אֲחָזַתְנִי, כְּאִלּוּ חַיַּת־בְּרֵאשִׁית נִקְרְתָה לְפָנֵינוּ. הַגּוּשׁ הַשָּׁחוֹר הִזְדַּקֵּף פִּתְאֹם וְעָמַד כְּמוֹ דֹב עַל רַגְלָיו. צָמַח וְעָמַד לְפָנֵינוּ אָסוֹן: עַרְבִי גָדוֹל וְחָסֹן.

הוּא קָרַב וְנָהַם אֵלֵינוּ:

– שִׁמְ–שִׁי, שׁוּב שִׁמְ–שִׁי…

בְּיַד יְמִינוֹ הֶחֱזִיק פִּגְיוֹן, וְאֶת יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית שָׁלַח לְפָנָיו לִתְפֹּס אֶחָד מֵאִתָּנוּ. חַיָּה טוֹרֶפֶת. זֶה הָיָה אַחַד3 הַשּׁוֹדְדִים.

רֵאשִׁית חָכְמָה – “הַעֲמָדַת רֶגֶל” מֻצְלָחָה שֶׁדִּרְבֵּן לוֹ רָם. בְּחָכְמָה זוֹ שֵׁנִי כָּמוֹהוּ לֹא קָם. הַשּׁוֹדֵד הִשְׁתַּטַּח מִתּוֹךְ נְהִימָה, כְּאִלּוּ לֹא הֵבִין מִי וּמָה, כְּאִלּוּ בְּמִקְרֶה מָעֲדוּ קַרְסֻלָּיו, אַךְ מִיָּד שָׁב וְעָמַד עַל רַגְלָיו.

אָז יָצָאתִי אֲנִי לְקַדֵּם אֶת פָּנָיו. מֹחִי כְּבָר הִסְפִּיק לְהִתְקָרֵר. אָמַרְתִּי: גַּנָּב בֶּן גַּנָּב, וְלֹא חַיַּת בְּרֵאשִׁית לְפָנַי! וְאֵין לְאַחֵר. פָּתַחְתִּי בְּתַרְגִּיל מִסְ' 2 שֶׁל סָעִיף ב' מִסֵּפֶר הַגִּ’יאוּ גִ’יצוּ (דַּף 12) – טְרַךְ! דָּרַכְתִּי עַל רַגְלוֹ וּבְאֶצְבְּעוֹת יָדִי הַשְּׂמָאלִית דָּחַפְתִּי דְחִיפָה חֲזָקָה בְּחָזֵהוּ שֶׁל הַשּׁוֹדֵד וּבְיָדִי הַיְמָנִית הִתְכַּוַּנְתִּי לִתְפֹּס אֶת פִּגְיוֹנוֹ. וְאָמְנָם הִתְגַּלְגֵּל הַשּׁוֹדֵד שׁוּב כְּמוֹ רֹאשׁ שֶׁל כְּרוּב, אֲבָל לְהוֹצִיא אֶת הַסַּכִּין מִיָּדוֹ – לֹא הִצְלַחְתִּי.

כַּמּוּבָן, חָשַׁבְתִּי לְסַדֵּר לוֹ מִיָּד אֶת

הַתַּרְגִּיל הַשְּׁמִינִי (דַּף 23). יָדוּעַ לְכָל אִישׁ שֶׁכָּךְ מְיָעֵץ גַּם הַסֵּפֶר. אוּלָם… הַסֵּפֶר – סֵפֶר, וְהַמַּעֲשֶׂה – מַעֲשֶׂה.

בֵּינָתַיִם סָפַגְתִּי מַכָּה חֲזָקָה בְּפָנַי, מַכָּה שֶׁהִקְהֲתָה אֶת חוּשַׁי לְדַקָּה אַחַת. הִרְגַּשְׁתִּי קִלּוּחַ חַם עוֹטֵף אֶת פָּנַי. אוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחַכֵּם רָם וְהִפְרִיחַ בַּשּׁוֹדֵד תַּרְגִּילִים אֲחָדִים, שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לִי אָז לְמַיֵּן אוֹתָם לְפִי סִמָּנֵיהֶם בַּסֵּפֶר (בְּכָל זֹאת הָיִינוּ מְבֹהָלִים בְּמִקְצָת). הַשּׁוֹדֵד גָּנַח כְּמוֹ עֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ וּפָגַע בְּפִגְיוֹנוֹ בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל רָם.

זֶה לֹא הָיָה צְחוֹק! הִשְׁתַּדַּלְתִּי לִמְצֹא רֶגַע מַתְאִים לְתַרְגִּיל מַכְרִיעַ, אֲבָל לְעֵת עַתָּה, עַד לְחֶשְׁבּוֹן, הִתְחַלְתִּי לְהַרְבִּיץ, פָּשׁוּט, בְּלִי חֶשְׁבּוֹן וּבְלִי לַחֲשֹׁב. גַּם זֶה מוֹעִיל לִפְעָמִים (בְּפֶרֶק זְמָן זֶה “קִבַּלְתִּי” סַכִּין בְּרַגְלִי. לֹא חַשְׁתִּי כְּאֵב, כִּי הָיִיתִי עָסוּק). אָז נִתְלָה רָם בְּיַד יְמִינוֹ שֶׁל הַשּׁוֹדֵד, זוֹ שֶׁהֶחֱזִיקָה בַּפִּגְיוֹן, וְלֹא הִרְפָּה מִמֶּנָּה. רָם “בִּדֵּד” אֶת הַיָּד הַמְסַכֶּנֶת וְנָתַן לִי עַל יְדֵי כָּךְ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לִבְרֹר תַּרְגִּיל חָשׁוּב, אוּלָם

* * *

לְפֶתַע פִּתְאֹם נִשְׁמְעוּ שְׁרִיקוֹת עַזּוֹת, חֲטוּפוֹת, מֵאוֹתָן הַמַּרְעִידוֹת אֶת הָאֲוִיר. הַשּוֹדֵד הִזְדַּקֵּף, כְּאִלּוּ חִכָּה לָהֶן כָּל הַזְּמָן, הוּא נִסָּה לְנַעֵר מֵעַל עַצְמוֹ אֶת רָם שֶׁלֹּא הִרְפָּה מִיָּדוֹ. וְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה דוֹמֶה לְסוּס שֶׁמְּנַעֵר מֵעָלָיו זְאֵב רָעֵב, אֲשֶׁר דָּבַק בּוֹ בְּכָל כֹּחַ שִׁנָּיו הַחַדּוֹת.

– הָרֶף מִמֶּנִּי – הִתִּיז בְּלַחַשׁ.

רָם הִרְפָּה. אָז הִתְקַפֵּל הַשּׁוֹדֵד כְּמוֹ קִפּוֹד וְהִתְגַּלְגֵּל כִּפְקַעַת מִן הַגִּבְעָה לְמַטָּה. שָׁם עָמַד, רָץ וְטִפֵּס עַל הַגִּבְעָה הַשְּׁנִיָּה, הִתְקַפֵּל וְהִתְגַּלְגֵּל גַּם מִמֶּנָּה וְנֶעְלַם מֵעֵינֵינוּ – – –


 

הַאִם הָאַרְגָּזִים מִתַּחַת לַכּוֹבַע – אוֹ הַכּוֹבַע מֵעַל לָאַרְגָּזִים?

פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי וּמָצָאתִי אֶת עַצְמֵנוּ בְּבֵית־הַחוֹלִים. הִתְחַלְנוּ לִשְׁאֹל כֵּיצַד בָּאנוּ הֵנָּה וּמַה קָּרָה לָנוּ בְּסוֹף אוֹתוֹ לַיְלָה בְּמֶמְשֶׁלֶת הַחוֹל. וְכָךְ סִפְּרוּ לָנוּ:

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שָׁמְעוּ שׁוֹמְרֵי הַגְּבוּל שֶׁל רִאשׁוֹן־לְצִיּוֹן יְרִיּוֹת וּצְעָקוֹת מִבֵּין הַגְּבָעוֹת. לְאַחַר שֶׁרָאוּ כִּי פְּלֻגַּת חַיָּלִים תֻּרְכִּים יָצְאָה מִשָּׁם וְנִסְתַּלְּקָה – נִכְנְסוּ הַשּׁוֹמְרִים לָתוּר וְלַחְקֹר מֶה הָיָה שָׁם. אָז מָצְאוּ אוֹתָנוּ שׁוֹכְבִים בַּחוֹל, פְּצוּעִים קָשֶׁה.

שְׁנֵינוּ אִבַּדְנוּ דָם מִפְּצָעֵינוּ, וְלֹא יָדוּע מִי מִשְּׁנֵינוּ הִקְדִּים לְהִתְעַלֵּף. מִיָּד חָבְשׁוּ אֶת פְּצָעֵינוּ וְהֶעֱלוּ אוֹתָנוּ עַל סוּסֵיהֶם. אָנוּ בַּדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה רָם מֵקִיץ כְּמוֹ סַהֲרוּרִי וְדוֹרֵשׁ לָשׁוּב מִיָּד וְלָקַחַת אֶת הָאַרְגָּזִים הַטְּמוּנִים בַּחוֹל. הַשּׁוֹמְרִים חָשְׁבוּ כִּי הוּא מְדַבֵּר מִתּוֹךְ חֹם וְלֹא עָנוּ לוֹ דָבָר. רָם מָשַׁךְ בְּמוֹשְׁכוֹת הַסּוּס וְהֵסֵב אוֹתוֹ לַאֲחוֹרָיו. אָמְרוּ לוֹ הַשּׁוֹמְרִים: – וּמַדּוּעַ חֲבֵרְךָ אֵינוֹ מְדַבֵּר עַל אַרְגָּזִים?

עָנָה רָם: חֲבֵרִי נוֹהֵג תָּמִיד לִשְׁכֹּחַ אֶת הַמִּגְבַּעַת שֶׁלּוֹ!

לְשֵׁמַע תְּשׁוּבָה זוֹ הִבִּיטוּ עָלָיו בִּמְנוֹד

רֹאשׁ. אָכֵן מְדַבֵּר הוּא מִתּוֹךְ חֹם. אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵעִירוּ אוֹתִי וְשָׁאֲלוּ:

– בַּחוּרְצִ’יק, אֵיפֹה הָאַרְגָּזִים?

– מִתַּחַת לַמִּגְבַּעַת שֶׁלִּי – עָנִיתִי וְנִרְדַּמְתִּי.

הַשּׁוֹמְרִים חָזְרוּ לְגִבְעוֹת־הַחוֹל, וְאָכֵן מָצְאוּ אֶת מִגְבַּעְתִּי שֶׁנִּתְכַּסְּתָה חֶצְיָהּ חוֹל. הִיא בִּצְבְְּצָה כְּאוֹתָהּ שִׁבֹּלֶת־הַקַּשׁ בְּתִקְרַת מִטְבַּח הַשּׁוֹמְרִים, שֶׁהֵעִידָה עַל הַקֵּן. הַשּׁוֹמְרִים גִּלּוּ אֶת הָאַרְגָּזִים וּמְסָרוּם לְרֹאשׁ הַוַּעַד.


 

יְדִידִים

חֹם הַקַּדַּחַת הָיָה עוֹלֶה וְיוֹרֵד שׁוּב. הָיִינוּ מִתְעוֹרְרִים וְחוֹזְרִים וְשׁוֹקְעִים בְּעוֹלָם שֶׁל הֲזָיוֹת מְשֻׁנּוֹת. נִדְמֶה הָיָה לִי כְּאִלּוּ עֲדַיִן יוֹשְׁבִים אָנוּ אֵצֶל מוֹכֵר הָאֲבַטִּיחִים הַזָּקֵן עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ הַלְּבָנָה. אוֹכְלִים אָנוּ אֲבַטִּיחַ קַר–ר–ר–ר, אֲבָל אֲנִי מַחֲזִיק אוֹתוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי וְלִשְׂפָתַי הַבּוֹעֲרוֹת אֵינֶנּוּ מַגִּיעַ. הַאֻמְנָם כָּל פָּרָשַׁת הַבָּצִיר אֵינָהּ אֶלָּא חֲלוֹם?

עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים, עַד שֶׁפָּחַת חֻמִּי. רָם מִהֵר לְהַחֲלִים מִמֶּנִּי.

אִלְמָלֵא הַחֲלָפַת הַתַּחְבּוֹשׁוֹת, שֶׁהָיְתָה מַכְאִיבָה מְאֹד, כְּשֶׁהָיוּ מוֹצִיאִים בִּצְבָת אֶת הַפְּתִילִים מִתּוֹךְ הַפֶּצַע הַפָּתוּחַ, הָיוּ לָנוּ יְמֵי הַשְּׁכִיבָה בְּבֵית־הַחוֹלִים יָמִים יָפִים.

הָאֲחָיוֹת הָיוּ מְפַנְּקוֹת אוֹתָנוּ. זָכִינוּ אַף לְקַבֵּל לַתֵּה וְלֶחָלָב סֻכָּר, סֻכָּר מַמָשׁ. רָם יָדַע לְהַפְרִיחַ חָכְמוֹת וַהֲלָצוֹת עַד שֶׁהַחוֹלִים הָיוּ מִצְטַחֲקִים וּמַבִּיטִים אֵלָיו בַּחֲמִימוּת.

וְהִנֵּה הִתְחִילוּ לְבַקֵּר אוֹתָנוּ מַכָּרִים וִידִידִים. גַּם מִן הַשּׁוֹמְרִים בָּאוּ לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹמֵנוּ. הֵם הָיוּ יוֹשְׁבִים וּמְסַלְסְלִים בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם אֶת שִׂפְמֵיהֶם הַקְּטַנִּים, וּמְסִיחִים אִתָּנוּ בְּשַׁלְוָתָם הַמְיֻחֶדֶת כְּמוֹ עִם חַבְרֵיהֶם, כְּאִלּוּ שָׁכְחוּ כִּי אָנוּ גִמְנַזִּיסְטִים, שָׁכְחוּ אֶת עִנְיַן הַיַּבֶּלֶת.

רֹאשׁ־הַוַּעַד בָּא לִרְאוֹת אוֹתָנוּ, וְגַם מְנַהֵל־הָעֲבוֹדָה, וּפַעַם אַחַת נִתְמַלֵּא הַחֶדֶר הַקָּטָן אֲנָשִׁים רַבִּים: חָרַשׁ־הַבַּרְזֶל, בַּעַל־הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, וְכָל שִׁבְעַת בָּנָיו הַחֲסֻנִּים הוֹפִיעוּ בַּחֲדַר בֵּית־הַחוֹלִים. אָז יָדַעְנוּ כִּי קָנִינוּ לָנוּ בִּימֵי הַחֹפֶשׁ הַלָּלוּ יְדִידִים חֲדָשִׁים, יְדִידִים טוֹבִים וְהַסִּמָּן לְכָךְ כִּי הָיָה לָנוּ מַה לִּשְׁאֹל מִפִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם.

שָׁאַלְנוּ אֶת רֹאש־הַוַּעַד: הֵיכָן שִׁמְשִׁי? (כַּמָּה דָאַגְנוּ לוֹ!), הֲתָפְסוּ אֶת רוֹצְחוֹ שֶׁל יַעְנְקֶ’לֶה? הֲנִמְצָאִים עֲדַיִן הַחַיָּלִים בַּמּוֹשָׁבָה? בֵּרַכְנוּהוּ כִּי בְּקָרוֹב יִתְלֶה אֶת הָתְּמוּנָה בִּמְקוֹמָהּ.

אֶת מְנַהֵל הָעֲבוֹדָה בַּיֶּקֶב שָׁאַלְנוּ: אֵיפֹה עוֹמֶדֶת הַמַּסְחֵטָה? וּמָתַי תִּגָּמֵר הָעֲבוֹדָה בַּיֶּקֶב? (מְשֻׁנֶּה הָיָה בְּעֵינֵינוּ מַרְאֵהוּ שֶׁל מְנַהֵל־הָעֲבוֹדָה כְּשֶׁאֵינוֹ לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי־הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ וּמַפְתֵּחַ הַצִּנּוֹרוֹת הֶעָקֹם אֵינוֹ בְּיָדוֹ. הוּא הָיָה דוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁפָּשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַמַּלְכוּת).

וּלְמִשְׁפַּחַת חָרַשׁ־הַבַּרְזֶל הוֹדַעְנוּ כִּי אֶת בַּקְבּוּק־הַדּיוֹ שֶׁלָּהֶם הִשְׁאַרְנוּ עַל שֻׁלְחַן־הַכְּתִיבָה שֶׁלָּנוּ, וְכִי שַׂמְנוּ צִפֹּרֶן חֲדָשָׁה בָּעֵט. אוּלַי יִצְטָרְכוּ לָהֶם בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמָן וְיֵדְעוּ אֶת מְקוֹמָם.

ג50.jpg

בַּת־שֶׁבַע בָּאָה בְּשִׂמְלַת־הַנְּקֻדּוֹת שֶׁלָּהּ וְהֵבִיאָה לָנוּ סֻכָּרִיּוֹת. לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְאָמַרְתִּי לָהּ כִּי הַשִּׂמְלָה שֶׁלָּהּ יָפָה.


 

הַפֶּרֶק הָאַחֲרוֹן

עָבְרוּ הַחַגִּים. הַחֹפֶשׁ נִסְתַּיֵּם. הִתְחִילוּ הַלִּמּוּדִים. חַבְרֵי מַחְלְקָתֵנוּ בָּאוּ לְבַקֵּר אוֹתָנוּ וְסִפְּרוּ לָנוּ עַל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁחָלוּ בְּסֵדֶר הַשִּׁעוּרִים וְעַל הַמּוֹרִים הַחֲדָשִׁים.

כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים יָצָאנוּ מִבֵּית־הַחוֹלִים.

בֹּקֶר אֶחָד הָלַכְנוּ לַגִּמְנַסְיָה. הַשָּׁמַיִם כְּבָר הָיוּ נְמוּכִים וּמְעֻנָּנִים, רוּחַ־סְתָו הָיְתָה עוֹבֶרֶת וּמְטַאטְאָה אֶת רְחוֹב הֶרְצְל, אוֹסֶפֶת פִּסּוֹת־נְיָר וּמְגַלְגֶּלֶת עֲלֵי־שַׁלֶּכֶת שֶׁהֵבִיאָה מִן הַכְּרָמִים שֶׁמִּסָּבִיב. וּבְהַגִּיעָהּ לָרְחָבָה שֶׁלִּפְנֵי הַגִּמְנַסְיָה, הָיְתָה פּוֹתַחַת בְּרִקּוּד־מְעַרְבֹּלֶת קָטָן, פָּזִיז, מִסְתּוֹבֶבֶת, מִסְתּוֹבֶבֶת, חֲדֵלָה פִּתְאֹם וְשָׁבָה לְטַאטֵא אֶת הָרְחוֹב כְּבָרִאשׁוֹנָה.

כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ עַל סַפְסָלֵינוּ בַּשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן וְהִקְשַׁבְנוּ לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה, הִתְחִילוּ טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן נוֹשְׁרוֹת וְטוֹפְחוֹת עַל אַדְנֵי הַחַלּוֹנוֹת. סָגַרְנוּ אֶת הַחַלּוֹנוֹת, וְהַטִּפּוֹת הִתְחִילוּ לְהִתְדַּפֵּק עַל הַזְּגוּגִיּוֹת, בְּקוֹל נָעִים וּמַרְגִּיעַ. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ אָמַר בְּלִבּוֹ: טוֹב שֶׁכֻּלָּנוּ נִמְצָאִים שׁוּב יַחַד.

יָרְדָה עָלֵינוּ עַצְבוּת מוּזָרָה. רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי כְּרָמִים עֲזוּבִים שֶׁגֶּשֶׁם יוֹרֵד עֲלֵיהֶם. הִבַּטְתִּי כֹּה וָכֹה, וְנִדְמָה לִי כִּי צַר הַמָּקוֹם וָזָר. הִרְהַרְתִּי: הַשִּׁכְמִיָּה הַשְּׁחוֹרָה שֶׁעַל הַתֵּל בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת שֶׁבִּרְחֹבוֹת נִרְטֶבֶת בְּוַדַּאי וְשׁוֹקַעַת בַּחוֹל.

יְמֵי־חֹפֶשׁ אֵלֶּה גִלּוּ לִי חַיִּים אֲחֵרִים: רְצִינִיִּים, מְשַׁעְשְׁעִים וְרַבֵּי־אַחֲרָיוּת. חַיֵּינוּ עַד הַחֹפֶשׁ הַזֶּה נִרְאוּ לִי רְחוֹקִים וְיַלְדּוּתִיִּים.

נָשָׂאתִי עֵינַי אֶל רָם שֶׁיָּשַׁב לְפָנַי וְאֶל עָרְפּוֹ שֶׁצִּמַּח שֵׂעָר בְּעֵת שָׁכְבוֹ בְּבֵית־הַחוֹלִים. צַמָּה קְטַנָּה יָרְדָה לְתוֹךְ הַשְּׁקַעֲרוּרִית שֶׁבְּתַחְתִּית עָרְפּוֹ.

הִרְגַּשְׁתִּי כִּי יְדִידוּת טוֹבָה, גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁיָּדַעְתִּי עַד כֹּה, מְקַשֶּרֶת אוֹתָנוּ. רוֹצֶה הָיִיתִי כִּי גַם בֶּעָתִיד נַעֲמֹד יַחְדָּו זֶה לְיַד זֶה, אֲנִי עִם רָם, כְּמוֹ שֶׁהוּא, עַל מַעֲלוֹתָיו וְעַל מִגְרְעוֹתָיו. הַחֹרֶף הַמִּתְקָרֵב כְּאִלּוּ נִבָּא לִי כִּי לֹא יֶאֶרְכוּ הַיָּמִים וְשַׁעֲרֵי הַחַיִּים הָהֵם, שֶׁבִּימֵי־הַחֹפֶשׁ שֶׁלָּנוּ רַק הֵצַצְנוּ בָּהֶם, יִפָּתְחוּ לְפָנֵינוּ לָרְוָחָה.

צָדַק שִׁמְשִׁי! ( – אֶת כָּל לִבֵּנוּ כָּבַשׁ שִׁמְשִׁי זֶה, הֵיכָן הוּא? – ) צָדַק שִׁמְשִׁי:

בִּימֵי־הַחֹפֶשׁ לוֹמְדִים הַרְבֵּה.

תַּם הַסִּפּוּר.


בַּהַפְסָקָה הָרִאשׁוֹנָה רָצִיתִי מְאֹד לְגַלּוֹת אוֹת יְדִידוּת לְרָם, נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְלָחַשְׁתִּי בְּאָזְנוֹ:

– צרר – צר – פּס!


ג52.jpg

הַמְאֹרָעוֹת הַמְסֻפָּרִים בְּסֵפֶר זֶה הִתְרַחֲשׁוּ בִּשְׁנוֹת הַמִלְחָמָה הָעוֹלָמִית הָרִאשׁוֹנָה – לִפְנֵי אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה.

מֵאָז קָרוּ הַרְבֵּה דְבָרִים: יְלָדִים שֶׁקָרְאוּ אֶת הַסֵפֶר הַזֶה כְּשֶׁנִדְפַּס לָרִאשׁוֹנָה – כְּבָר נַעֲשׂוּ לְ“אַבָּאִ”ים וּלְ“אִמָא”וֹת. אַרְצֵנוּ שֻׁחְרְרָה וְהוּקְמָה מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. גַם רְחוֹבוֹת אֵינָה עוֹד מוֹשָׁבָה, כִּי אִם עִיר.

שִׁמְשִׁי נֶעְלַם וְעִקְבוֹתָיו לֹא נִתְגַלוּ עַד הַיוֹם הַזֶה. עַל קִבְרוֹ שֶׁל יַעְנְקֶלֶ’ה עוֹמֶדֶת מַצֶבֶת־אֶבֶן. הַגִבְעָה עִם הַפַּעֲמוֹן וְהַחֲנוּת אֵינָם עוֹד. רֹב הָרְחוֹבוֹת וְהַבָּתִּים הַנִזְכָּרִים בְּסֵפֶר זֶה – כְּבָר אֵינָם.

אָפְיָהּ הַמְיֻחָד וְהַחִנָנִי שֶׁל הַמוֹשָׁבָה הוֹלֵךְ וְאוֹבֵד. אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים בֶּ“אֱמֶת” אֶת עִירָם לֹא רַק מִשׁוּם שֶׁהֵם גָרִים בָּהּ וּמַכִּירִים אוֹתָהּ כְּפִי שֶׁהִיא הַיוֹם – כִּי אִם מִתּוֹךְ שֶׁהֵם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְרוֹאִים אוֹתָהּ אֵיךְ הִיא הָיְתָה בְּרֵאשִׁיתָהּ.

אֲנִי פּוֹנֶה לְיַלְדֵי הָעִיר רְחוֹבוֹת: יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ – יֵשׁ לְשַּׁפֵּץ כַּמָה בָּתִּים, אוֹ חֵלֶק שֶׁל רְחוֹב, עַל צִבְעֵיהֶם וְגִנוֹתֵיהֶם – לְמַעַן יִשָׁמֵר בָּהֶם זֵכֶר מֵחִנָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַמוֹשָׁבָה רְחוֹבוֹת.

יֵשׁ לְהַתְקִין בְּאֶחָד מִן הַבָּתִּים הָאֵלֶה (אוּלַי בְּבֵית־הַשׁוֹמְרִים הַקָטָן, שֶׁעֲדַיִן קַיָם) “בֵּית־נִכוֹת” שֶׁיָכִיל בְּתוֹכוֹ זֵכֶר לִמְיַסְדֵי הַמוֹשָׁבָה, לְכוֹרְמֶיהָ וְלַשׁוֹמְרִים שֶׁהֵגֵנוּ עָלֶיהָ.

– עוֹשִׂים?!


ג53jpg.jpg


  1. “משפחות נו” במקור המודפס. צ“ל: משפחותינו – הערת פב”י.  ↩

  2. כך במקור – הערת פב"י  ↩

  3. “אחה” במקור המודפס. צ“ל: אחד – הערת פב”י  ↩

המלצות קוראים
תגיות