רקע
שלמה שפאן
טירטאיוס
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ת"א: קרני; תשכ"ד 1964

המשכה של האֶלגיה הפאטריוטית־מלחמתית ברוחו של קאלינוֹס נמצא ביצירתו של טירטאיוֹס בן אֶרכאֶמבּרוֹטוֹס, שחיבר את שיריו בספּארטה במחצית השניה של המאה השביעית לפני ספיה"נ, בימי המל לסירויןחמה המאֶסאֶנית השניה.

על־פי המסורת היוונית היה טירטאיוֹס אזרח אתונאי בן הכפר אֲפידנה, ועל העברתו לספּארטה התהלכה האגדה הבאה: הספּארטנים נחלו מפּלות קשות במלחמות שנלחמו נגדם המסנים בשאיפתם להשיב להם את חירותם ואת עצמאותם, שאבדו במלחמה הקודמת. בצר להם שלחו בני ספּארטה לבקש עצה ממקדש האל בדלפוֹי. תשובת האל היתה, שעליהם לפנות לאתונה ולבקש ממנה יועץ ומדריך, שיעמוד להם במלחמתם. וכן עשו. האתונאים, שיחסם אל הספּארטנים היה בדרך כלל יחס עוין, לא אבו להמרות את פי האל, אך מצד אחר גם לא רצו להגיש להם עזרה של ממש, ועל כן שלחו לספּארטה לא מצביא רב־פעלים ולא לוחם אמיץ, אלא מורה חיגר, את המשורר טירטאיוֹס. עצת האל בכל זאת קמה, כי טירטאיוֹס הצליח להלהיב בשיריו את שורות הלוחמים, עד שידם של בני ספּארטה היתה על העליונה.

רוב החוקרים אינם רואים בסיפור הזה יסוד היסטורי. לפי ידיעות המובאות אצל סופרים שונים, שימש טירטאיוֹס מצביא ומפקד על צבאות ספּארטה, ואין לשער כי הספּארטנים, שראו בצבא, במלחמה ובגבורה עיקרים מקודשים, והפטריוטיזם והגאוה השקטות מילאו את רוחם – מסרו את הפיקוד על מערכות המלחמה בשעת סכנה למולדת ליד גר, למי שאינו בן ארצם. מכמה רמזים העולים משרידים של יצירתו מתקבל הרושם, כי טירטאיוֹס היה בעל ידיעות מובהקות בסידור מערכות ובעסקי מלחמה. מצד אחד, אין הדיאלקט האיאוני1 של שירתו יכול לשמש הוכחה כלשהי, שכן, כאמור, היו סוגים פיוטיים קשורים לדיאלקט המוצא שלהם, בכלל זה האֶפּוֹס והאֶלגיה. יתכן, כי התהוות האגדה על אודות מוצאו האתונאי של טירטאיוֹס קשורה בשם כפר מולדתו: אפידנה. שם זה מופיע גם באַטיקה וגם בלאקוֹניה. מבחינת המגמה שלה הולמת האגדה את שאיפתם של בני אתונה לגדל את שמם ואת כבודם בכל הנוגע ליצירה ספרותית.2

לאמיתו של דבר, מגלמת שירתו של טירטאיוֹס את הרוח הספּארטאנית, את הפּאטריוֹטיות הקנאית ואת עוז הנפש ומסירות־הנפש הנדרשים מבן ספּארטה בסערות הקרבות, את המשמעת החמוּרה שאינה יודעת פּשרות. מעלת האדם ושלימותו הן בגבורה על שדה־קטל. הלוחם האמיץ העשוי לבלי חת, אשר עקר מלבו כל מורך וכל פחד מפני המוות הוא האידיאל האנושי, וכל כבוד וכל יתרון לא ישוו לתהילה, אשר ינחל הגיבור בקרב בני עירו גם בחייו גם במותו. רוחה של גבורה זו ומעמדו של גיבור זה שוב אינם אלו המתוארים באֶפּוֹס ההוֹמירי. שם ניצב היחיד הנלחם בעוז לשם הצטיינות אישית, יחיד אשר המלךחמה היא שעשועיו, וגמולו פרסום מעשי גבורתו ונצחונותיו. כאן הגיבור הוא אחד מרבים, איש השורה, הנלחם לטובת המולדת, להצלחתה ולרווחתה. ערכו בהשפעתו על סביביו

‘וּבִדְבָרָיו יְאַמֵּץ לֵב אִישׁ הַנִּצָּב בְּסָמוּךְ לוֹ’ (ד, 19)

ובהתלכדותו עם חבריו לגוש מוצק:

‘שֶׁכֶם בְּשֶׁכֶם, בְּנֵי־נֹעַר, עַל עָמְדְכֶם הִלָּחֵמוּ’ (ב, 15)

גמולו של הגיבור הוא במניעת האסון וההרס מעיר המולדת ובהכרת התודה וההערצה שינחל מצעירים וזקנים גם יחד.

מלבד שירי ה“התעוררות”, שירי המלחמה, שמהם נשארו יצירות בעלות היקף, שאפשר לראות בהם שירים שלמים, חיבר טירטאיוֹס גם שירים העסקים בעברה של ספּארטה, ביסוד המדינה וביצוב משטרה. שירים אלה היו כלולים בשם εύνημίχ “חוקת־מישרים” ומהם שרדו רק קטעים מצומצמים. באחד מהם נמצא המקור הקדום ביותר של האגדה על יסוד מדינת ספּארטה כשבאו לשם בני הראקלס:3


זֶוְסְ בְּנוֹ, קְרוֹנוֹס, הַבַּעַל לְהֵרָה יְפַת הָעֲטֶרֶת,

יַחַד עָזַבְנוּ עִמָּם אֶת אֶרִינֶאוֹס הַמְסֹעֶרֶת

הוּא בְּעַצְמוֹ הֶעֱנִיק עִיר זֹאת לִבְנֵי הֵרַקְלֵס.

וּלְפֶּלוֹפּוֹנֵיסוֹס אָז בָּאנוּ, לָאִי הָרָחָב.


בקטע אחד הוא מספר על נצחון המלך תיאוֹפּוֹמפּוֹס, שכבש אחרי מלחמה של עשרים שנה את אדמת המאֶסאֶנים,

זוֹ הַטּוֹבָה לַחֲרושׁ וְטוֹבָה הָעֵצִים בָּהּ לָטַעַת'.


זוהי המלחמה המאֶסאֶנית הראשונה, שהתחוללה בסוף המאה השמינית לפני סה"נ. בדרך ציורית הוא מתאר את הנצחון ואת שכרו:

כַּחֲמוֹרִים מִתְעַנִּים תַּחַת נִטְלָם הַכָּבֵד,

לַאֲדוֹנִים כֵּן יִשְׂאוּ4 בִּגְלַל הַשִּׁעְבּוּד וְהַלַּחַץ

הַמַּחֲצִית מִן הַיְבוּל, כֹּל שֶׁתָּנִיב אַדָמָתם.


קטע אחר מתאר את מבנה המשטר המדיני של ספּארטה.5 בחרוזים שנמצאו בפּאפירוּס מן המאה השלישית לפני הספירה נותן טירטאיוֹס עצות מעשיות בסידור מערכות הקרב והוא מדריך את החיילים בדרך התקדמותם ומאבקם. יש בהוראות אלה משום חידוש לגבי שיטות הלחימה הקודמות ביוון, שכן הן מכוּונות ליצירת שורה מלוכדת המתאימה יפה לרוח השותפות והמשמעת של בני ספּארטה.6

לטירטאיוֹס מיוּחס גם שיר לכת כתוב בדיאלקט הדוֹרי ועשוי במשקל אנאפסטי, ההולם שיר מצעד.7

שיריו של טירטאיוֹס היו מפורסמים ומהוללים ביוון. בספּארטה דוקלמו או בוצעו בליווי נגינה בחליל במסעי הצבא מיד אחרי התפילה לאל, בשעת הסעודות המשותפות של החיילים. למצטיין בקריאה ניתן כפרס אשפּר בשר מיוחד.



  1. לשון ספּארטה היתה יוונית דוֹרית.  ↩

  2. לפי דעה אחרת, בא טירטאיוס לספארטה ממילטוס.  ↩

  3. C. M. Bowra שם, ע' 44.  ↩

  4. בני מסנה.  ↩

  5. ראה שיר א.  ↩

  6. . Bowra, שם, עמ' 48.  ↩

  7. יש מפקפקים בשייכותו לטירטאיוס.  ↩

המלצות קוראים
תגיות